ביוני 2019, קיבלתי את עבודתו החדשה של האל, ואחרי זמן מה, התחלתי להשקות מצטרפים חדשים. כמה מהמצטרפים החדשים הודו לי מאוד אחרי שעזרתי להם, לכן התגאיתי מאוד והרגשתי מתאימה לעבודת ההשקיה. בהמשך, לקחתי על עצמי מצטרפת חדשה נוספת, ובהתחלה השקיתי אותה ותמכתי בה בשקדנות. גיליתי שהיא מבינה את הדברים היטב, מתקדמת מהר מאוד, ושההבנה החווייתית שעליה שיתפה בכינוסים הייתה טובה. הרגשתי שהיא תתעלה עליי במהרה, וכשזה יקרה, המנהיגה תבקש ממנה להשקות את כל שאר האחים והאחיות, ואני לא אהיה נחוצה יותר. כשזה עלה בדעתי, לא רציתי יותר להשקות אותה כראוי, אז דיברתי איתה רק על כמה דברים חיצוניים. פעם אחת, המנהיגה שאלה אותי עליה, ואמרה, "אנחנו זקוקים כעת לעוד עובדי השקיה, את חושבת שהיא מתאימה שנטפח אותה?" לא רציתי שהיא תטופח, כי האיכות שלה היתה טובה מאוד וחששתי שהיא תהפוך בעתיד למנהיגת כנסייה ותהיה במעמד גבוה ממני. אז אמרתי למנהיגה, "חסרה לי הבחנה לגבי זה. אולי תוכלי את לבדוק את זה יותר לעומק." כששמעתי שהמנהיגה הלכה לדבר איתה, קנאתי וחששתי מאוד. לא פעם חשבתי לעצמי, "אולי יטפחו אותה ויקדמו אותה, והיא אולי אפילו תתפוס את מקומי." באותה תקופה הכנסייה הייתה מחולקת, לכן היינו בכנסיות שונות. כמה חודשים לאחר מכן, נודע לי שהיא הפכה למנהיגת כנסייה. אמנם בירכתי אותה ואמרתי שאני שמחה בשבילה, אבל עמוק בפנים קינאתי בה. חשבתי לעצמי: "איך היא הפכה למנהיגה כל כך מהר, בזמן שאני נותרתי עובדת השקיה?" הייתי מאוד מוטרדת והתחלתי לעבוד קשה כדי להשקות את המצטרפים החדשים, כי רציתי להוכיח למנהיגה שלי שגם אני מתאימה להיות מנהיגת כנסייה.

בהמשך, נבחרתי גם כן להיות מנהיגת כנסייה, אבל עדיין קינאתי כשראיתי שאחרים טובים ממני. פעם אחת, דנתי עם המנהיגים והדיקנים האחרים כיצד לתמוך במצטרפים החדשים ולעזור להם, ודיקן הבשורה שיתפה במחשבותיה על העניין. המנהיגה העליונה חשבה שהרעיונות שלה טובים, וכך חשבו גם מנהיגי הקבוצה, אז ניסינו לתמוך במצטרפים החדשים ולהשקות אותם לפי הצעותיה. זה היה יעיל מאוד, והמצטרפים החדשים באמת רצו לבוא להתכנסויות ולקחת על עצמם חובות. זה גרם לי לקנא קצת, וחשבתי, "דיקן הבשורה טובה ממני. אני צריכה להשתפר וללמוד יותר." בהמשך, שאלתי אותה כמה זמן היא ממלאת את חובתה, ונדהמתי מאוד כשהיא אמרה לי שעברו רק שישה חודשים. הרגשתי בושה גדולה. עברו שנתיים מאז שקיבלתי את עבודתו של האל הכול יכול, ומבין כולם בקבוצה, הייתי המאמינה הוותיקה ביותר. אבל עדיין הייתי כמו מתחילה חדשה שחסרים לה רעיונות. מאותו הרגע, תמיד השוויתי את עצמי אליה. כשראיתי שהיא מוכשרת בעבודתה, שתמיד יש לה שיטות טובות ונתיבים לביצוע סוגים שונים של עבודות בכנסייה ושהיא משיגה תוצאות, קינאתי בה אפילו יותר. חשבתי, "אם היא תמשיך להשיג תוצאות כאלו מעולות בעבודה שלה ותמיד תעלה רעיונות טובים במהלך דיוני עבודה, המנהיגה העליונה תראה שהיא מוכשרת ושיש לה איכות טובה, והיא תכשיר אותה להיות מנהיגת כנסייה. האם זה לא אומר שהיא תתפוס את מקומי?" פעם אחת, היא לא באה לכינוס כי היא הייתה עסוקה בעבודה אחרת, ואחר כך היא שאלה אותי מה למדנו בכינוס. לא רציתי לספר לה, אז פשוט אמרתי ששכחתי. בהמשך, שמתי לב שהמנהיגה העליונה שיתפה איתה לעתים קרובות, בשעה שאיתי היא שיתפה רק לעתים רחוקות, וזה הכעיס אותי מאוד. חשבתי, "אם את לא מדברת איתי, אז אני לא אעשה את חובתי!" באותו זמן, רציתי לעבור לבצע חובה שתגרום לאחרים לשאת אלי עיניים. חשבתי שאם אוכל להטיף את הבשורה ביעילות, אולי האחים והאחיות יעריכו אותי, אז התחלתי להטיף את הבשורה ושמתי בצד את עבודת ההשקיה של המצטרפים החדשים. המנהיגה העליונה שלחה לי תזכורת שעליי להבין את הקשיים של המצטרפים החדשים ולפתור אותם בזריזות, ואני עניתי, "בטח, אדבר איתם לאחר מכן." אבל כל שעניין אותי היה הטפת הבשורה, ובכלל לא יצרתי קשר עם המצטרפים החדשים. הבעיות שלהם לא נפתרו בזמן, והם הפסיקו להתכנס כרגיל. כעבור זמן קצר, המנהיגה העליונה שלחה לי הודעה ושאלה מדוע המצטרפים החדשים אינם מתכנסים והאם נתקלתי בקשיים כלשהם, וסיפרתי לה על המצב שלי. היא שיתפה עימי, "את מנהיגת הכנסייה, ואת אחראית לכל עבודת הכנסייה, ובמיוחד להשקיית המצטרפים החדשים. זו עבודה חשובה מאוד. את לא יכולה להיות שטחית או לנהוג בה כלאחר יד." בכיתי אחרי ששמעתי את זה. הרגשתי שנעשה לי עוול גדול בכך שהיא לא שמה לב בכלל למאמצים שלי להטיף את הבשורה.

בהמשך, התחלתי להרהר על הגישה שהיתה לי כלפי חובתי. כל הזמן חששתי שהמצטרפים החדשים יהיו טובים ממני, ולא רציתי שהם יתעלו עליי. כדי לשמור על המעמד שלי, לא השקתי את המצטרפים החדשים כראוי... במיוחד את אלה עם איכות טובה. גם לא עודדתי אותם לעשות את חובותיהם. לא מילאתי אחר אף אחד מתחומי אחריותי. חשבתי על דברי האל: "אנשים מסוימים תמיד חוששים שאחרים יותר טובים מהם או שהם מעליהם, שאנשים אחרים יזכו להכרה בזמן שמהם יתעלמו, וזה גורם להם לתקוף אנשים אחרים ולא לכלול אותם. האם זה לא מקרה של קנאה באנשים עם כישרון? האם זה אינו אנוכי ומתועב? איזה מין צביון הוא זה? זהו זדון! אלה שחושבים רק על האינטרסים של עצמם, שרק מספקים את הרצונות האנוכיים של עצמם, מבלי לחשוב על אחרים או להתחשב באינטרסים של בית האל, הם בעלי צביון רע, והאל אינו אוהב אותם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). "נכון לעכשיו, כולכם מבצעים את חובותיכם במשרה מלאה. אינכם מוגבלים או כבולים על ידי משפחה, נישואים או עושר. כבר הגחתם מתוך הדברים האלה. עם זאת, הרעיונות, הדמיונות, הידע והכוונות והרצונות האישיים שממלאים את ראשכם נותרו לגמרי בעינם. לכן, כשזה מגיע לכל דבר שכולל מוניטין, מעמד או הזדמנות לבלוט – כאשר אתם שומעים שבית האל מתכנן לטפח סוגים שונים של אנשים מוכשרים, למשל – הלב של כולכם רוגש בציפייה, כל אחד מכם תמיד רוצה לעשות שם לעצמו ולהיכנס לאור הזרקורים. כולכם רוצים להילחם על מעמד ומוניטין. אתם מתביישים בכך, אבל אתם תרגישו רע אם לא תעשו זאת. אתם חשים קנאה ושנאה, ומתלוננים בכל פעם שאתם רואים מישהו שמתבלט, וחושבים שזה לא הוגן: 'מדוע אני לא יכול להתבלט? מדוע אנשים אחרים תמיד זוכים לאור הזרקורים? מדוע זה לעולם לא תורי?' ואחרי שאתם מרגישים טינה, אתם מנסים להדחיק אותה, אך ללא הצלחה. אתם מתפללים לאל ומרגישים טוב יותר במשך זמן מה, אך כשאתם שוב נתקלים במצב כזה, אתם עדיין לא יכולים להתגבר עליו. האם זה איננו ביטוי של שיעור קומה לא בוגר? כאשר אנשים נתפסים במצבים כאלה, האם הם לא נפלו במלכודות של השטן? אלו הם אזיקי טבעו המושחת של השטן הכובלים את בני האדם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). דברי האל חשפו במדויק את מצבי. שנאתי כשאחרים היו טובים ממני או התעלו עליי. כשפגשתי מצטרפים חדשים שהבינו דברים היטב והיו בעלי איכות טובה, חששתי שהם יתעלו עליי ויתפסו את מקומי, אז לא רציתי להשקות אותם כראוי, ולא רציתי שהמנהיגה תטפח אותם. בפרט כשעבדתי עם דיקנית הבשורה, וראיתי שההטפה שלה יעילה, שהיא תמיד מציעה הצעות טובות ושהמנהיגה העליונה תמיד פונה אליה כדי לדון בענייני עבודה, קינאתי בה, השוויתי את עצמי אליה בסתר ורציתי לגרום למנהיגה העליונה להעריך אותי בזכות הטפת הבשורה. חשבתי רק על המעמד שלי ועל דעתם הטובה של אחרים. לא מילאתי אף אחד מתחומי האחריות שלי כמנהיגה. הרגשתי בושה גדולה. הייתי אמורה להשקות את המצטרפים החדשים כראוי כדי שיוכלו במהירות להניח בסיס לדרך האמיתית, אבל לא התחשבתי בכלל בכוונות האל. חשבתי רק על המוניטין והמעמד שלי ולא השקיתי בשקידה את המצטרפים החדשים ולא תמכתי בהם, מה שגרם לכך שהם לא הגיעו לכינוסים כרגיל. עשיתי רע! התחלתי להרהר לאיזו מטרה אני חותרת בחובתי. האם אני עושה את חובתי כדי לרצות את האל או למען האינטרסים שלי? אם הייתי מתחשבת בעבודת הכנסייה ומנסה לרצות את האל, אז ודאי שהייתי רוצה להכשיר יותר אנשים לביצוע חובות. אבל לא עשיתי זאת. במקום זאת, קינאתי באנשים מוכשרים ודיכאתי אותם, בתקווה שהמנהיגה לא תבחין בהם. הבנתי שעשיתי את חובתי אך ורק למען מעמדי ולמען האינטרסים שלי. הייתי כל כך אנוכית!

בהמשך, לאחר שאחת האחיות למדה על מצבי, היא שלחה לי קטע מדברי האל: "אנשים מסוימים מאמינים באל אך אינם חותרים אחר האמת. הם חיים תמיד על פי הבשר וחושקים בהנאות הבשר, תמיד משביעים את תשוקותיהם האנוכיות. גם אם הם מאמינים באל במשך שנים רבות, הם לעולם לא ייכנסו למציאות האמת. זהו האות לכך שהם מביישים את האל. אתה אומר, 'לא התנגדתי לאל בשום צורה. כיצד ביישתי אותו?' כל רעיונותיך ומחשבותיך מרושעים. הכוונות, המטרות והמניעים שעומדים מאחורי הדברים שאתה עושה, וההשלכות של המעשים שלך תמיד מרצים את השטן, הופכים אותך לבדיחה שלו, ומאפשרים לו להשיג משהו עליך. לא נשאת שום עדות שעל נוצרי לשאת. אתה שייך לשטן. אתה מבייש את שם האל בכל הדברים ואין לך עדות אמיתית. האם האל יזכור את הדברים שעשית? בסופו של דבר, איזו מסקנה יסיק האל לגבי כל מעשיך, התנהגותך והחובות שביצעת? האם לא צריך לצאת מזה משהו, איזושהי אמירה? בכתבי הקודש, ישוע אדוננו אומר, 'רַבִּים יֺאמְרוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַהוּא: 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי, הֲלֹא בְּשִׁמְךָ נִבֵּאנוּ וּבְשִׁמְךָ גֵּרַשְׁנוּ שֵׁדִים וּבְשִׁמְךָ עָשִׂינוּ נִפְלָאוֹת רַבּוֹת'. אָז אוֹדִיעַ לָהֶם: מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּי אֶתְכֶם, סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע' (מתי ז' 23-22). מדוע ישוע אדוננו אמר זאת? מדוע כל כך הרבה מאלה שהטיפו, נידו שדים ועשו ניסים רבים בשם האל הפכו לעושי רע? זה היה כיוון שהם לא קיבלו את האמיתות שהביע ישוע אדוננו, הם לא שמרו על דיברותיו, ולא אהבו את האמת שבליבם. הם רק רצו להחליף את העבודה שהם עשו, את הקשיים שהם סבלו ואת הקורבנות שהם הקריבו למען האל בתמורה לברכות של מלכות השמים. בכך הם ניסו להגיע לעסקה עם האל, והם ניסו להשתמש באל ולהערים עליו, לכן ישוע אדוננו נגעל מהם, שנא אותם והוקיע אותם כעושי רע. כיום, אנשים מקבלים את השיפוט והייסור של דברי האל, אך חלקם עדיין חותרים אחר מוניטין ומעמד, ותמיד רוצים לבדל את עצמם, תמיד רוצים להיות מנהיגים ועובדים ולזכות במוניטין ובמעמד. למרות שהם כולם אומרים שהם מאמינים באל והולכים אחריו, ושהם מוותרים ומשקיעים למען האל, הם מבצעים את חובותיהם כדי לזכות בתהילה, רווח ומעמד, ותמיד יש להם תוכניות משל עצמם. הם אינם מסורים או נאמנים לאל, הם יכולים להשתולל בעשיית רוע בלי להרהר בעצמם כלל, וכך הם הופכים לעושי רע. האל מתעב את האנשים המרושעים האלה, והוא אינו מושיע אותם" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). כשקראתי קטע זה מדברי האל, התרגשתי עמוקות. עושי הרע שהאל מדבר עליהם אינם כופרים. הם אנשים שמאמינים באל, נוהים אחר האל, משקיעים מעצמם למען האל, הולכים להטיף את הבשורה ולעבוד במקומות שונים, וסובלים מקשיים, אבל הם עושים את חובותיהם למען היוקרה והמעמד שלהם, כדי שאחרים יישאו אליהם עיניים, או כדי להשיג תגמולים וכתר. הם לא מסוגלים להיות נאמנים לאל והם לא יכולים ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל, על כן ישוע אדוננו אמר: "סוּרוּ מִמֶּנִּי עוֹשֵׂי רֶשַׁע" (מתי ז' 23). חשבתי איך במשך שנתיים האמנתי באל, ויתרתי על לימודיי כדי למלא את חובתי בכנסייה וסבלתי ושילמתי מחיר, ועם זאת, כוונתי מעולם לא הייתה לרצות את האל. רק רציתי להיות הכי טובה בכנסייה, ולגרום לאחים ולאחיות ולמנהיגה להעריך אותי. זו הסיבה שעבדתי כל כך קשה כדי להתבלט. כל מה שעשיתי נועד לספק את הרצונות שלי, וחייתי בצביון שטני מושחת. שום דבר ממעשיי לא היה טוב – כולם היו מעשים רעים. ביצעתי את חובתי בכוונה שגויה ועם מוטיבציה שגויה, שרק מעוררות את שאט הנפש ואת שנאתו של האל. אם אמשיך כך, האל רק ידחה אותי בתיעוב. כשהבנתי זאת, הרגשתי פחד. רציתי להכות על חטא, ולא לקנא יותר באחיי ובאחיותיי, אז התפללתי לאל ובקשתי את הדרכתו.

יום אחד, אזרתי אומץ להיפתח בפני המנהיגה על השחיתות שלי. במקום לנזוף בי, היא שיתפה על הניסיון שלה כדי לעזור לי. היא גם שלחה לי קטע מדברי האל: "כמנהיג בכנסייה, עליך ללמוד לא רק איך להשתמש באמת כדי לפתור בעיות, עליך גם ללמוד כיצד לגלות ולטפח אנשים מוכשרים, שבשום אופן אסור לך לקנא בהם או לדכא אותם. יישום בפועל באופן הזה מועיל לעבודת הכנסייה. אם תוכל לטפח כמה אנשים החותרים אחר האמת, כך שהם ישתפו איתך פעולה ויעשו היטב את כל העבודה, ובסופו של דבר, לכולכם יהיו עדויות חווייתיות, אזי אתה מנהיג או עובד ראוי. אם אתה מסוגל להתמודד עם כל דבר בהתאם לעקרונות, אזי אתה פועל בהתאם לנאמנות שלך. ...אם אתה באמת מסוגל להתחשב ברצון האל, אתה תוכל להתייחס לאנשים אחרים בהגינות. אם אתה ממליץ על אדם טוב ומאפשר לו לעבור הכשרה ולבצע חובה, ובכך אתה מוסיף אדם מוכשר לבית האל, האם זה לא יקל על עבודתך? האם זו לא תהיה הפגנה של נאמנות במסגרת חובתך? זהו מעשה טוב לפני האל; זהו המצפון וההיגיון המינימליים שצריכים להיות לאנשים המשמשים כמנהיגים. אלו שמסוגלים ליישם בפועל את האמת יכולים לקבל את זה שהאל בוחן את הדברים שהם עושים. כאשר תקבל את בחינתו של האל, ליבך יתיישר. אם אתה תמיד עושה דברים רק כדי שאחרים יראו, ותמיד רוצה לזכות בשבחיהם ובהערצתם של אחרים ואינך מקבל את בחינתו של האל, האם האל עדיין נמצא בליבך? לאנשים כאלה אין לב ירא-אל. אל תעשה תמיד דברים למען עצמך ואל תחשוב כל הזמן על האינטרסים העצמיים שלך; אל תתחשב באינטרסים של האדם, ואל תקדיש מחשבה לגאווה, למוניטין ולמעמד שלך. עליך קודם כל לשקול את האינטרסים של בית האל, ולהעמיד אותם בראש סדר העדיפויות שלך. עליך להתחשב ברצונו של האל ולהתחיל בכך שתהרהר האם היו או לא היו דברים לא טהורים בביצוע חובתך, האם היית נאמן, ביצעת את חובותיך ועשית כמיטב יכולתך, וכן האם חשבת או לא חשבת בלב שלם על חובתך ועל עבודת הכנסייה. עליך לשקול את הדברים האלה. אם תחשוב עליהם לעיתים קרובות ותרד לעומקם, יהיה קל עבורך לבצע את חובתך היטב. אם איכותך נמוכה, אם ניסיונך שטחי, או אם אינך בקיא בעבודתך המקצועית, ייתכן שיהיו בעבודתך כמה טעויות או ליקויים, וייתכן שלא תשיג תוצאות טובות – אבל כן עשית כמיטב יכולתך. אינך מספק את תשוקותיך העצמיות או את העדפותיך האנוכיות. במקום זאת, אתה מתחשב באופן מתמיד בעבודת הכנסייה ובאינטרסים של בית האל. למרות שייתכן שלא תשיג תוצאות טובות בתפקידך, ליבך יהיה ישר; אם, בנוסף על כך, תוכל לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות בחובתך, תוכל לעמוד באמת המידה הנדרשת בביצוע חובתך, ובו בזמן, תוכל להיכנס למציאות האמת. זוהי המשמעות של להיות בעל עדות" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). דברי האל קובעים את עקרונות היישום בפועל בצורה מאוד ברורה. כמנהיג כנסייה, עליך להציב את עבודת הכנסייה בעדיפות ראשונה. כשמאמצים את הגישה הנכונה, קל יותר למלא את את החובה כראוי. הבנתי גם שאמונה באל פירושה להתחשב בכוונת האל בכל דבר, לקבל את בחינת האל, ולא לקחת בחשבון מה חושבים אנשים אחרים. אם ברצוני לרצות את האל ולהיות מנהיגה מוכשרת, עליי לוותר על המעמד, המוניטין והאינטרסים שלי. עליי למצוא מצטרפים חדשים ומוכשרים ששווה לטפח, ולעזור להם למלא את חובותיהם ולהכין מעשים טובים. זו היתה הדרך היחידה עבורי למלא את חובתי. האל הוגן כלפי כולם. הוא לא מסתכל על האיכות שלנו או על המעמד שלנו, הוא בוחן אם אנחנו יכולים לחתור אל האמת וליישמה בפועל. אם אמלא את חובתי על פי דרישות האל ועקרונות-האמת, ותמיד אשקול איך לעשות את עבודתי באופן שמועיל לעבודת הכנסייה, אז גם אם האיכות שלי דלה מעט, עדיין האל יעניק לי נאורות וינחה אותי לבצע את חובתי היטב. לאחר שהבנתי את כוונת האל, התפללתי לאל להכות על חטא ולומר שאני מוכנה למרוד בבשר, ליישם בפועל את האמת ולמלא את חובתי כדי לרצות אותו.

לאחר מכן, יותר ויותר מצטרפים חדשים החלו לקבל את עבודת האל באחרית הימים, והמנהיגה ביקשה ממני להכשיר עוד צוות עובדי השקיה. התחלתי שוב לחשוש שהמצטרפים החדשים שטיפחתי יתפסו את מקומי, ושהמנהיגה לא תעריך אותי יותר. ואז הבנתי שעליי להפסיק לחשוב על הגאווה והמעמד שלי, ובמקום זאת להתחשב בעבודת הכנסייה. התפללתי לאל ונזכרתי בכמה מדבריו: "כמנהיג בכנסייה, עליך ללמוד לא רק איך להשתמש באמת כדי לפתור בעיות, עליך גם ללמוד כיצד לגלות ולטפח אנשים מוכשרים, שבשום אופן אסור לך לקנא בהם או לדכא אותם. יישום בפועל באופן הזה מועיל לעבודת הכנסייה. אם תוכל לטפח כמה אנשים החותרים אחר האמת, כך שהם ישתפו איתך פעולה ויעשו היטב את כל העבודה, ובסופו של דבר, לכולכם יהיו עדויות חווייתיות, אזי אתה מנהיג או עובד ראוי. אם אתה מסוגל להתמודד עם כל דבר בהתאם לעקרונות, אזי אתה פועל בהתאם לנאמנות שלך" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). כמנהיגת כנסייה, באחריותי היה להכשיר מצטרפים חדשים לבצע את חובותיהם, ואחריותו ומחויבותו של כל מאמין היא למלא חובה כלשהי. היה עליי לטפח עוד מצטרפים חדשים שיהיו עובדי השקיה. יותר ויותר מצטרפים חדשים הגיעו לקבל את האל הכול יכול, ואם לא אטפח מישהו שישקה אותם, אז המצטרפים החדשים לא יושקו באופן מיידי, היווכחותם בחיים תיפגע וגם עבודת הכנסייה תושפע מכך. אז בחרתי ארבעה מצטרפים חדשים בעלי הבנה טובה של הדברים, הכשרתי אותם להיות מנהיגי קבוצה, ונתתי להם להתחלף ביניהם באירוח כינוסים. לעיתים קרובות גם הזכרתי להם להשקות את המצטרפים החדשים האחרים ועזרתי להם בכך. שיתוף הפעולה הזה, לא רק שאפשר השקיה מהירה של המצטרפים החדשים, אלא גם העניק לי יותר זמן להתמקד בעבודה הכוללת של הכנסייה, ויעילות העבודה השתפרה בהדרגה. שמחתי מאוד לראות את המצטרפים החדשים מתקדמים אט אט ומתחילים לבצע את חובותיהם. חשתי הקלה, וזכיתי בעוד קצת הבנה של דברי האל. זה כמו שנאמר בדברי האל: "אם אתה ממליץ על אדם טוב ומאפשר לו לעבור הכשרה ולבצע חובה, ובכך אתה מוסיף אדם מוכשר לבית האל, האם זה לא יקל על עבודתך? האם זו לא תהיה הפגנה של נאמנות במסגרת חובתך? זהו מעשה טוב לפני האל; זהו המצפון וההיגיון המינימליים שצריכים להיות לאנשים המשמשים כמנהיגים" (הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לזכות בחופש ובשחרור רק על ידי השלכת צביונו המושחת מעליו). רק בזכות דברי האל זכיתי בהבנה הזו וזכיתי ליישם מעט בפועל ולזכות בכניסה במסגרת חובתי. תודה לאל!