הייתה לי פעם משפחה מאושרת, ובעלי היה מאוד טוב אליי. פתחנו מסעדה משפחתית שהצליחה די טוב. כל החברים ובני המשפחה שלנו העריצו אותנו. אבל באופן מבלבל, תמיד הרגשתי ריקנות פנימית. כל יום הרגיש בדיוק כמו קודמו, כאילו לא הייתה משמעות בחיים, אבל לא היה לי מושג מהי הדרך הנכונה לחיות. ואז לקראת סוף 2010, הייתה לי לידה קשה ונהיה לי דימום. הרופאים אמרו שהייתי במצב קריטי. אימא שלי, מפוחדת מאוד, לחשה באוזני, "מותק, תתפללי לאל הכול יכול!" נאחזתי בזה כמו בחבל הצלה וקראתי בליבי לאל הכול יכול שיושיע אותי. בתוך זמן קצר, הדימום פסק. ידעתי שאלוהים נתן לי הזדמנות נוספת לחיות, והודיתי לו מעומק ליבי. מאז ואילך התחלתי לקרוא את דברי האל כל יום והיו לי מפגשים ושיתופים עם אחים ואחיות כל הזמן. במשך הזמן, למדתי שאלוהים ברא את האדם ושכל מה שיש לאדם מגיע מאלוהים. עלינו להיות בעלי אמונה, לעבוד את אלוהים, ולמלא את חובת הברוּאים למצוא משמעות בחיים. לקחתי על עצמי את חובת הפצת הבשורה וכל יום הרגיש מלא סיפוק. בני משפחתי לא קיבלו את האל הכול יכול, אבל לא התנגדו לאמונה שלי.

לקראת סוף 2012. המפלגה הקומוניסטית התחילה להשתגע עם הדיכוי והמעצרים של חברי כנסיית האל הכול יכול, והמציאה כל מיני שמועות כדי להכפיש את הכנסייה. הרבה תחנות רדיו וטלוויזיה הפיצו את השקרים הללו. החל מאז, בעלי החמיץ את פניו וזעף בכל פעם שחזרתי ממפגש. יום אחד בסביבות הצהריים הלכתי למסעדה אחרי מפגש וראיתי מין מבט קודר על פניו. ברגע שהוא ראה אותי, הוא תפס וגרר אותי אל הטלוויזיה, ואמר, "תסתכלי על האלוהים הזה שאת מאמינה בו!" ראיתי שמשדרים כל מיני הכפשות ושמועות של המפלגה הקומוניסטית נגד כנסיית האל הכול יכול, שהיו לחלוטין נטולות בסיס והפכו את האמת על ראשה. התרגזתי מאוד, פניתי אליו ואמרתי לו, "החדשות מלאות שקרים. אלה רק שמועות שהמציאה המפלגה. היא שונאת את אלוהים ונלחמת בו יותר מהכול, והיא רודפת אמונות דתיות באכזריות מאז שעלתה לשלטון. איך אתה מאמין למה שהיא אומרת נגד הכנסייה? ראינו הרבה במשך השנים מאז שהקמנו את העסק, זה לא שאין לך היכרות עם הממשלה והמפלגה האלה. המפלגה הקומוניסטית ממציאה כל מיני תיקים כוזבים ולא הוגנים, ומסלפת דיווחים. אפילו בלי לדבר על המהפכה התרבותית, אלא רק על השנים האחרונות, הייתה את תקרית כיכר טיין-אן-מן, הדיכוי האכזרי של ההפגנות הטיבטיות, וכולי. הם תמיד מתחילים בהמצאת שקרים ובעיוות האמת כדי לגרום לקבוצה להיראות רע ולעורר זעם, ואז מגיע דיכוי אלים. זה אותו הדבר עם כנסיית האל הכול יכול. זו הטקטיקה הרגילה של המפלגה למיגור התנגדות. חוץ מזה, אחים ואחיות קיימו מפגשים בבית שלנו בזמן שהיית בו. אתה יודע שאנחנו רק אוספים וקוראים דברי אל, משתפים על האמת, ושרים מזמורים. האם זה בכלל דומה למה שהמפלגה אומרת?" הם נישבו חזק מידי בשקרים של המפלגה הקומוניסטית, אז היו חרשים לדבריי. הם גערו בי בלי הפסק, ואמרו שאני צריכה רק לחיות חיים טובים במקום להתעקש על אמונה, ושאם הממשלה אומרת שאסור שתהיה לך אמונה, פשוט תוותרי עליה. בעלי אמר שאם אמשיך ללכת למפגשים, הוא ירסק את הקטנוע החשמלי שלי כדי שלא יהיה לי איך להגיע לשם. הוא גם רצה לשמור אותי כלואה בבית.

בהתחלה זה לא כל כך הפריע לי. חשבתי שהם רק משתכנעים מהשקרים האלה כרגע ושהכעס שלהם נבע מדאגה כלפיי, ושהכול יחלוף בתוך כמה ימים. אבל הדברים לא היו כה פשוטים. יותר ויותר שקרים שודרו בטלוויזיה וברשת שתקפו והשמיצו את כנסיית האל הכול יכול, והיו הרבה דיווחים על מאמינים שנעצרו. כשבני המשפחה שלי ראו את זה, הם דיכאו אותי עוד יותר. בניסיון לגרום לי לוותר על אמונתי בעלי קרע את ספר דברי האל שלי, ושבר את נגן ה-MP3 ששימש אותי להאזנה למזמורים. הוא גם חזר על כל השקרים של המפלגה הקומוניסטית בפני השכנים שלנו כדי שלא אוכל לשתף איתם את הבשורה. גם הם האמינו לשקרים, והתייחסו אלי כמו למצורעת. ההתנהגות של בעלי זעזעה אותי מאוד. הוא תמיד היה מאוד אדיב אלי – איך הוא היה מסוגל להשתנות כל כך ובצורה כזו דרמטית? לאחר שנים של נישואים, איך הוא יכול להיות כל כך נטול הבנה וכבוד? הזמן עבר, והוא לא הפסיק להציק לי, ואפילו להאשים את האמונה שלי בכל דבר קטן שהשתבש בבית. כשהייתה האטה בעסק שלנו הוא האשים את האמונה שלי ולא נתן לי להיכנס למסעדה בטענה שאביא מזל רע. ההורים שלו תמיד החמיצו פנים וגערו בי, והלמו בדברים שמסביב מתוך כעס. הם מנעו ממני לצאת החוצה, וברגע שרק יצאתי החוצה הם צלצלו אלי, ודרשו לדעת איפה אני ועם מי. הייתי תחת הפיקוח שלהם באותו זמן. לא יכולתי לקרוא את דברי האל או ליצור קשר עם אחים ואחיות. לא הייתה לי שום חירות אישית. זה היה מאוד מאתגר עבורי, ותהיתי מדוע כל כך קשה להיות בעלת אמונה, ומדוע זה היה כזה מאבק, ומתי לא אדרש לחיות כך יותר. לפעמים חשבתי שאני יכולה פשוט להפסיק ללכת למפגשים ולמלא את חובתי לבינתיים, אבל הרגשתי שזה לא יתיישב עם רצון האל. מתוך כאב, אמרתי מהר תפילה וביקשתי מאלוהים להנחות אותי. עלתה במחשבתי פסקה מדברי האל: "כיום, אין למרבית בני האדם את הידע הזה. הם סבורים שאין לסבל כל ערך, העולם מגנה אותם, חיי המשפחה שלהם בצרות, אלוהים לא אוהב אותם, והסיכויים העתידיים שלהם עגומים. הסבל של בני אדם מסוימים מגיע לקיצוניות והם מתחילים לחשוב על המוות. זו איננה אהבה אמיתית לאלוהים. בני אדם כאלה הם מוגי לב, אין להם יכולת התמדה, הם חלשים וחסרי אונים! ... במהלך אחרית הימים, אתם חייבים לשאת עדות על אלוהים. אין זה משנה עד כמה תסבלו, עליכם להמשיך לצעוד עד הסוף, ואפילו בנשמת אפכם האחרונה, עליכם להיות נאמנים לאלוהים ולהיות נתונים לחסדו של אלוהים. רק זו אהבה אמיתית לאלוהים, ורק זו עדות חזקה ומהדהדת" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק על ידי חוויית ניסיונות כאובים תוכלו להכיר את חביבותו של אלוהים). מאוד התרגשתי כשהקדשתי לזה מחשבה. הבנתי שאלוהים לא רצה שאסבול, אלא להביא את אמונתי לידי שלמות באמצעות הדיכוי והמצוקה הללו כדי שתהיה לי הזדמנות לשאת עדות על אלוהים. אסור היה לי להיכנע לשטן מתוך פחד מסבל, אלא להאמין באלוהים ולהישאר בדרך הזו למרות כל הקושי, ולשאת עדות חזקה ומהדהדת לאל.

באותו יום כשחזרתי הביתה ממפגש, הוא ממש השתלח בי, וצעק, "מה פתאום את מטיפה לאורחים של המסעדה? כולם מדברים על זה שאת מאמינה. איך את יכולה להשפיל אותי ככה? ראית מה אומרים בטלוויזיה. אם תמשיכי ככה, יעצרו אותך!" ראיתי שהוא נהיה יותר ויותר עצבני, אז לא אמרתי כלום בתגובה, אלא נכנסתי לחדר שלי. מה שראיתי שם הימם אותי. הוא קרע לגזרים את ספר דברי האל שלי, והרצפה הייתה מכוסה בדפים. חמי בדיוק הגיע, וברגע שהוא נכנס, הוא אמר, "רצינו שהבן שלנו יתחתן כדי שיהיו לו חיים טובים. המשפחה הזו תיהרס אם תיעצרי בגלל האמונה שלך. או שתוותרי על אמונתך, או שתתגרשי תכף ומיד." ואז הוא התחיל לומר דברי נאצה. כשראיתי את הפנים שלו מעוותים מזעם, לא יכולתי לבלום את הכעס שלי, והתפרצי לדבריו: "אבא! מאז שהתחתנתי ונכנסתי למשפחה שלך תמיד התנהגתי אליך בכבוד. מעולם לא כעסתי אליך או התווכחתי איתך. אם כשלתי במילוי חובתי למשפחה הזו, יש לך זכות לנזוף בי, אבל אין שום דבר רע באמונה שלי ואסור לך לעמוד בדרכי או לנאץ את אלוהים." לפני שהספקתי לסיים עלה על פניו מבט והוא צעק, "מה לא בסדר עם הבעת דעה על האלוהים שלך? אני לא מאמין שאסור לי לטפל בך." הוא התחיל למשוך בבגדיי, ניסה לגרור אותי לתחנת המשטרה, אבל שחררתי את עצמי מאחיזתו. כשהוא ראה כמה אני נחושה ולא מתכוונת להתפשר, הוא עזב ברוגז. מיד לאחר מכן שמעתי חבטה, ובדיוק כשהסתובבתי, ראיתי שבעלי מתקרב אלי, והוא חבט בי ישר בפרצוף, והעיף אותי לרצפה. ראיתי כוכבים, האוזניים שלי צלצלו, והפנים שלי שרפו מכאב. המוח שלי היה ריק לחלוטין. זה ממש זעזע אותי שהוא יכול לעשות את זה. היינו ביחד כמעט עשר שנים ומעולם לא רבנו, אבל הוא היכה אותי באותו יום בגלל האמונה שלי. כשהבטתי בו, הרגשתי שהוא איש זר. כאילו שהוא יצא מדעתו, הוא גרר אותי בכוח מהרצפה, הצמיד אותי לקיר ואמר בפראות, "אני אומר לך, אנחנו מסדרים את זה היום. או שאת מוותרת על האמונה שלך, או שאנחנו מיד מתגרשים. תגידי לי, את בוחרת באלוהים שלך, או בי? את רוצה אמונה, או משפחה?" בזמן שהוא דיבר, הוא הטיח אותי בקיר בטירוף. כשראיתי את הפרצוף שהכרתי היטב נהפך לכה שטני, עניתי בשלווה, "אני בוחרת באמונה שלי." הוא גרר אותי בזעם למיטה, והידק את הידיים שלו חזק סביב הצוואר שלי. לא יכולתי לנשום, ורציתי להימלט, אבל הוא היה חזק מידי. לא היה לי סיכוי להשתחרר ממנו. בזמן שנאבקתי לנשום, התחלתי לפחד מאוד וחשבתי, "אני כנראה אמות ככה היום." בדיוק אז, בני בן השלוש לפתע התעורר. הוא קם והתחיל לקרוא "אימא! אימא!" כשהוא ראה שבעלי חונק אותי, הוא התחיל להכות ולדחוף אותו, ואז ניסה בייאוש להתחפר בזרועותיי. כשבעלי ראה זאת הוא הרפה ואמר לי ברשעות, "אלמלא הבן שלנו, הידיים שלי היו הורגות אותך היום."

הוא עזב, ואני חשבתי על מה שבדיוק קרה. זה היה מצמרר. האמונה שלי נגסה באינטרסים האישיים שלו, אז, באופן מזעזע, הוא היה מוכן להרים יד ולחנוק אותי למוות. זה לא שטני? ככל שהוא היכה אותי, ראיתי איזה בן אדם הוא ורציתי עוד יותר לדבוק באלוהים עד הסוף. למחרת, חמותי באה לראות אותי ואמרה ממש כשנכנסה, "אולי פשוט תפסיקי להאמין באלוהים? אני יודעת שזה טוב שיש אמונה, אבל זה אומר שהמפלגה תאסור אותך ותעשה לך דברים נוראים. מה את אומרת?" אמרתי, "אימא, את יודעת כמה קשה הייתה הלידה שלי, ושהרופאים אמרו שהמצב היה קריטי. האל הכול יכול הציל אותי ואת הבן שלי. מדוע לדעתך אני נאחזת באמונה שלי גם תחת סכנת מאסר? משום שהאל הכול יכול הוא האל האמיתי האחד שברא את כל הדברים, והוא המושיע שחזר להושיע את האנושות. האסונות גדלים, ורק אלוהים מסוגל להושיע אנשים. אני הולכת עם אלוהים, ואם איאסר ואסבול, זה יהיה זמני. זה יהיה עדיף מללכת לגיהינום עם השטן." היא ענתה, "אני מבינה מה את אומרת, אבל כאישה, עלייך לטפל בילד שלך ולהתחשב בבעלך. הבן שלך כל כך קטן. באמת תוכלי פשוט לזרוק אותו הצידה ככה?" כששמעתי אותה אומרת זאת רציתי לבכות, אבל לא היו לי דמעות. חשבתי, "אני זו שזורקת אותו הצידה? זו המפלגה הקומוניסטית שעוצרת ורודפת מאמינים. זה הבן שלך, שמאמין לשקרים של המפלגה ומתעקש להתגרש וקורע את המשפחה הזו לחתיכות. איך את מאשימה בזה את האמונה שלי?" אבל כשהבטתי בה, על ראשה המלא בשיער שיבה והכאב שעל פניה, וחשבתי על בני שיילקח מאמו בגיל כה רך, הרגשתי יותר ויותר אומללה. התחלתי להיחלש קצת. קראתי חרש לאלוהים, ביקשתי ממנו שינחה אותי. עלתה בדעתי פסקה מדבריו: "בכל שלב בעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם, נדמה כלפי חוץ שזהו מגע בין בני אדם, כאילו שהעבודה הזו היא מעשה ידי אדם או פרי התערבות של האדם. אך מאחורי הקלעים, כל שלב בעבודה וכל דבר שמתרחש הוא התערבות שעושה השטן עם אלוהים, אשר דורש מבני האדם לעמוד איתן בעדותם על אלוהים. קחו את ניסיון איוב כדוגמה: מאחורי הקלעים, השטן הימר עם אלוהים, ומה שקרה לאיוב היה מעשים של בני אדם והתערבותם של בני האדם. מאחורי כל מהלך עבודה שאלוהים עושה בקרבכם, השטן מהמר עם אלוהים – מאחורי הכל ניטש קרב... כשאלוהים והשטן עורכים קרב במישור הרוחני, כיצד עליכם לרצות את אלוהים וכיצד עליכם לעמוד איתן בעדותכם עליו? עליכם לדעת שכל דבר שקורה לכם הוא ניסיון וזה הזמן שבו אלוהים צריך שתישאו עדות" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים). חשבתי על דברי האל, וראיתי שעל פני השטח, נראה היה שכל מה שקורה הוא שאנשים עומדים בדרכי, אבל מאחורי זה היו תחבולותיו של השטן. השטן השתמש במשפחה שלי כדי להכשיל אותי, להפריע לי, והשתמש ברגשות שלי לבני ולבני משפחתי כדי לאיים עלי, וניסה לגרום לי לבגוד באלוהים ולאבד את הסיכוי שלי לישועה. ידעתי שאסור לי להאמין לתחבולות של השטן, ושעליי להאמין באלוהים, לשאת עדות, ולהשפיל את השטן. וכך, אמרתי לחמותי, "האדם נברא על-ידי אלוהים, אז עלינו להאמין בו לעבוד אותו. חוץ מזה, חיי ניתנו על-ידי אלוהים, ואין זה משנה מה יקרה, אני אדבק באלוהים עד הסוף. אל תבזבזי את האנרגיה שלך בניסיון לשכנע אותי אחרת." היא הנידה בראשה, ואז הסתובבה והלכה.

באותו לילה בעלי גילה שאני עדיין קוראת את דברי האל והתרגז מאוד. הוא אמר, "עדיין יש לך את החוצפה לעשות את זה? את לא יודעת שיזרקו אותך לכלא בגלל זה? לא אכפת לך אם תחיי או תמותי? זה בסדר אם לא אכפת לך, אבל תשאירי אותי ואת הילד שלנו מחוץ לעניין. אם הייתי יודע שתהפכי למאמינה, לא הייתי מתחתן איתך!" ואז הוא דחף אותי אל מחוץ לדלת ואמר בשנאה, "אם את ממשיכה עם ענייני האלוהים האלה, את לא רצויה יותר בבית שלי!" ואז הוא טרק את הדלת ונעל אותה. כשראיתי את בעלי מתנהג בכזאת אכזריות ושמעתי את הבן שלי קורא לי, נטרפתי, הלב שלי עמד להישבר. היה מאוחר, אחרי שתיים בלילה, ולא היה לי כסף עלי. תהיתי אם הפעם אני באמת עוזבת את הבית, ועוזבת את הבן שלי לתמיד. לא ידעתי מה לעשות, והרגשתי כל כך נטושה כשחשבתי על זה. הבחנתי שהייתי עם הטלפון עלי, אז צלצלתי לאימא שלי. ברגע ששמעתי את צליל קולה, הדמעות פשוט זלגו על פניי, והכאב וכל העוולות שהחנקתי בתוכי זמן כה רב עלו והציפו אותי. כשהיא מתאפקת מלבכות, אמי אמרה, "מותק, תירגעי. הוא לא היה לוקח אותך רחוק כל כך ואז נוטש אותך. פשוט תאמיני בו ותשעני עליו." כשאימא שלי מנחמת ומעודדת אותי, ואומרת לי להאמין באלוהים ולסמוך עליו, הרגשתי שהאמונה שלי חוזרת. למחרת, סובלת מקור ומרעב, הסתובבתי ללא מטרה ברחובות כשלפתע נתקלתי באחות. היא לקחה אותי לביתה והקריאה לי כמה פסקאות מדברי האל כדי לעזור לי להבין מה עובר עלי. האל הכול יכול אומר, "בחברה חשוכה כמו זו, שבה שדים הם חסרי רחמים ואכזריים, איך ייתכן שמלך השדים, שהורג בני אדם בלי להניד עפעף, יסבול את קיומו של אלוהים, שהוא חביב, אדיב וגם קדוש? כיצד ייתכן שהוא יריע וימחא כפיים לבואו של אלוהים? המשרתים האלה! הם גומלים לנדיבות בשנאה, הם בזים לאלוהים זה מכבר, הם עולבים באלוהים, הם פראיים עד מאוד, אין להם שמץ כבוד לאלוהים, הם בוזזים ושודדים, הם איבדו כל מצפון, הם יוצאים נגד כל מצפון, והם מפתים אנשים תמימים להיות חסרי דעת. אבותיהם של הקדמונים? מנהיגים אהובים? הם כולם מתנגדים לאלוהים! ההתערבות שלהם הותירה את כל הדברים מתחת לשמיים במצב של חשיכה ותוהו ובוהו! חופש דת? הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים של האזרחים? אלה כולם תכסיסים לחיפוי על חטא! ... מדוע להציב מכשול כה בלתי חדיר לעבודתו של אלוהים? מדוע לנקוט תכסיסים שונים כדי להוליך שולל את עמו של אלוהים? איפה החירות האמיתית, הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים? איפה ההגינות? איפה הנוחות? איפה החום? מדוע להשתמש במזימות של רמאות כדי לשטות בעמו של אלוהים? מדוע להשתמש בכוח כדי לעכב את בואו של אלוהים? מדוע לא להתיר לאלוהים לשוטט בחופשיות על פני האדמה שהוא ברא? מדוע לרדוף את אלוהים עד שאין לו מקום להניח את ראשו?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (8)). "אלוהים יעורר את בני האדם האלה, אשר נושאים עול כבד של ייסורים, יעיר אותם עד אשר יקיצו לחלוטין ויגרום להם לצעוד מתוך הערפל ולדחות את התנין הגדול האדום כאש. הם יקיצו מחלומם, יזהו את מהותו של התנין הגדול האדום כאש ויוכלו לתת את כל לבם לאלוהים, להתקומם כנגד הדיכוי של כוחות החושך, לעמוד זקופים במזרח העולם ולהיות הוכחה לניצחונו של אלוהים. רק כך אלוהים יזכה בתהילה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודה והיווכחות (6)). דברי האל עזרו לי להבין שאלוהים התגלם כבשר ודם והגיע לעולם באחרית הימים, שהוא עובד ומבטא את האמת על מנת לטהר ולהושיע את האדם. המפלגה הקומוניסטית מפחדת שכולם יקבלו את האמת וידבקו באלוהים, ואז ייוושעו על-ידו, וישתחררו משליטת ומפגיעת המפלגה. משום כך היא מדכאת ואוסרת מאמינים בטירוף, ומנפיקה כל מיני שקרים לגינוי והכפשת כנסיית האל הכול יכול, מרמה ומסיתה את האנשים, וגורמת להם לדחות ולהתנגד לאלוהים ביחד איתה. זה מתועב! המשפחה שלי התנהגה אלי באופן הזה רק משום שהלכה שולל אחרי המפלגה הקומוניסטית. המפלגה משתמשת בשקרים הללו כדי לעוור את עיני האנשים כך שכולם ילחמו לצדה נגד אלוהים, ואז ייענשו ויגיעו בסופו של דבר לגיהינום. זו הייתה התחבולה של השטן. באותה נקודה נהיה לי ברור כשמש שהמפלגה הקומוניסטית היא רק חבורת שדים שנלחמת באלוהים, פוגעת באנשים, ובולעת אותם שלמים. ידעתי שאסור לי להאמין לתחבולות שלהם, ואין זה משנה מה משפחתי עוללה לי, אסור לי לעולם לבגוד באלוהים, אלא לדבוק בו ובמילוי חובתי.

הוא צלצל לכמה קרובי משפחה וחברים מעיר הולדתי, ואז הם צלצלו אלי והעבירו ביניהם את הטלפון, כשהם מתחקרים אותי בתורות. אחי אמר, "את יכולה לעשות הכול בגילך הצעיר. זה חייב להיות אמונה באלוהים? את עקרת בית; הבאת ילדים וטיפול במשפחה הם האחריות שלך. למה להתעסק עם אמונה באלוהים? אם תעשי זאת, המפלגה תעצור אותך ותזרוק אותך לכלא. אנחנו אנשים רגילים – איזה סיכוי יש לנו להילחם בזה?" דודה שלי לקחה את הטלפון ואמרה, "יצאת מדעתך? אסור לפרק בית מושלם בגלל האמונה שלך. לא אכפת לך מהמשפחה שלך? את עקשנית בצורה יוצאת מן הכלל!" דודה אחרת צעקה עלי, "את לא נשואה הרבה זמן והבן שלך עדיין כל כך קטן. אם תגמרי בכלא, מה יקרה לו? קחי את העצה שלי – זה לטובתך." ואז אחי הבכור תפס את הטלפון והוסיף, "אם את מתעקשת על זה, הוא יתגרש ממך, ואל תחשבי אפילו על לחזור הביתה. אנחנו ננתק איתך כל קשר!" אפילו סבתי בת השמונים אמרה, כשהיא בוכה בטלפון, "אסור לך לעשות את זה. מה אם יעצרו אותך? תקשיבי לי. אנחנו רוצים את הכי טוב בשבילך." אחרי סיום השיחה, הרגשתי ממש נורא. היו כל כך הרבה דברים שרציתי לומר להם. אתם אומרים שזה לטובתי, אבל האם זה באמת כך? הייתי מתה לפני זמן רב אם האל הכול יכול לא היה מושיע אותי, אז האם בכלל הייתי פה היום? מי באמת מפרק את הבית המושלם הזה? מי באמת קורע לחתיכות את המשפחה הזו? זו המפלגה הקומוניסטית, לא אני. המפלגה הקומוניסטית עוצרת ורודפת מאמינים, אבל במקום לשנוא את המפלגה, הם עומדים לצדה, מדכאים אותי ומנסים לגרום לי לבגוד באלוהים, ואפילו מאיימים לנתק איתי כל קשר ולנשל אותי. איך הם לא מסוגלים להבדיל בין רע לטוב? האם הם באמת רוצים עבורי את הטוב ביותר? איזה מין בני משפחה אלה? אלוהים העניק לי את חיי, אז מה לא בסדר בכך שאני ממלאת את חובתי כדי לגמול לו על אהבתו? מה לא בסדר בלהיות מאמינה ולבחור בדרך הנכונה בחיים? במשך כמה ימים, בני משפחתי צלצלו והוכיחו אותי בלי הפסק. הייתי בסבל אמיתי, אז התפללתי מהר לאלוהים וביקשתי ממנו להשגיח על ליבי. בסופו של דבר, המשכתי ללכת למפגשים ולמלא את חובתי.

בעלי נתן לי הסכם גירושים שכתב בעצמו ואמר, "אם את ממשיכה באמונתך, בואי נתגרש. לא תורשי לראות את הבן שלנו אחרי שניפרד. אם את מסכימה להפסיק להאמין באל הכול יכול, אני אתנהג כאילו זה מעולם לא קרה." לקחתי את ההסכם והבטתי בו. אני אשאר בלי שום דבר מהנכסים שלנו, שום חלק מהעסק שלנו, שום חלק מהרכוש שלנו, ולו תהיה משמורת על הבן שלנו. אני אצא משם בידיים ריקות. אבל אם לא אסכים לגירושים, הוא יסגיר את אמי ואותי למשטרה, וידווח עלינו כמאמינות באל הכול יכול. ראיתי שהוא תכנן את כל זה ממזמן, והעביר בחשאי את כל הרכוש שלנו על שמו, כך שבזמן שנתגרש לא יהיו לנו נכסים משותפים. כשהבטתי בהסכם הגירושים שבידי, שוב נקלעתי למצוקה. אם אחתום על המסמך הזה, פירושו שאני עוזבת את ביתי ולא אוכל לראות יותר את בני. הוא היה כל כך קטן – לא יכולתי לסבול להיפרד ממנו. הייתי בסבל מוחלט. קראתי לאלוהים בייאוש, וביקשתי ממנו להנחות אותי כדי שאשאר חזקה. ואז, חשבתי על דברי האל הבאים: "במהלך ניסיונות, זהו דבר רגיל שאנשים חווים חולשה, שליליות או היעדר בהירות בנוגע לרצונו של אלוהים או בנוגע לנתיב הנוהג שלהם. אולם בכל מקרה, כמו איוב, עליך להאמין בעבודתו של אלוהים ולא להתכחש לאלוהים... בלי קשר לסוג הזיכוך שאתה עובר בחוויותיך מדברי האל, הדבר שאלוהים דורש מהאנושות הנו, בקצרה, אמונה ואהבה כלפיו. הדברים שהוא הופך באופן זה למושלמים הם אמונתם, אהבתם ושאיפותיהם של בני האדם" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בני האדם שיהפכו למושלמים חייבים לעבור זיכוך). "עליכם להתמודד עם קשיים למען האמת, עליכם למסור את עצמכם לאמת, עליכם לשאת בהשפלה למען האמת, ועליכם להתנסות בסבל רב יותר כדי להשיג יותר מהאמת. זה מה שעליכם לעשות. אסור לכם להשליך את האמת לטובת חיי משפחה שלווים, ואסור לכם לאבד את הכבוד והיושר של חייכם לטובת הנאה רגעית. עליכם לעסוק בחיפוש אחר כל מה שיפה וטוב ואחר דרך חיים בעלת משמעות רבה יותר" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ומשפט). דברי האל הללו ניחמו ועודדו אותי, ונתנו לי דרך יישום בפועל. הבנתי שהאיום של בעלי עליי בגירושים היה דבר שאלוהים אפשר לו לקרות. חשבתי על הזמן שאיוב הועמד למבחן. כל רכושו נלקח ממנו וכל ילדיו מתו בין לילה. הוא ישב על ערמה של אפר, מכוסה בפוּרוּנקלים. אפילו אשתו דחתה אותו וחבריו לעגו לו ושפטו אותו. אבל נוכח כל הסבל הזה, הוא עדיין הילל את אלוהים ואמר, "יְהוָה נָתַן וַיהוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ" (איוב א' 21). רק זו אמונה אמיתית. באשר לי, אני נדרתי בכובד ראש, ואמרתי לאלוהים בהחלטיות שלא משנה מה יקרה, אני אדבק בו עד הסוף. אבל אל מול האיום בגירושים של בעלי, נתקעתי בשליליות וחולשה. זו לא היתה אמונה כנה באלוהים. חשבתי כיצד מאז שבעלי שמע את השקרים של המפלגה, הוא לא רק קרע לגזרים את ספר דברי האל שלי, אלא גם היה אלים כלפיי, וכמעט הרג אותי. מפחד שיורשע בגלל האמונה שלי, כעת הוא לא רוצה רק להתגרש, אלא גם להשאיר אותי בלי פרוטה ולהרחיק אותי מהבן שלי. הוא עמד להסגיר אותי אם לא אסכים. איזה מין בעל זה? האם הוא לא דומה יותר לשד? נזכרתי במשהו שאמר אלוהים: "מאמינים וכופרים אינם תואמים אלו לאלו. אלא הם מנוגדים זה לזה" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה). ראיתי שבעלי מאיים עליי בגירושים מכיוון שהקשיב לשקרים של המפלגה הקומוניסטית ושנא את אלוהים. אז למרות שהיינו בעל ואישה, הוא דבק במפלגה, בדרך לגיהינום שהיא ההתנגדות לאלוהים. אני הייתי בדרך של דבקות באלוהים כדי לזכות באמת ובחיי נצח. מאמינים וחסרי אמונה נמצאים בדרכים שונות. ידעתי שאסור לי לתת לו לעצור אותי יותר. ככל שהוא דיכא אותי, כך הייתי נחושה יותר לדבוק באלוהים, לשאת עדות, ולבייש את השטן. אז אמרתי לו שאני מסכימה לגירושים.

עד ליום שבו הלכנו למשרד לעניינים אזרחיים כדי להשלים את הגירושים, הציקה לי החרדה שאשאר בלי כלום אחרי הגירושים. איך אסתדר לאחר מכן? כשחשבתי כמה קשה עבדתי למען הבית והעסק שלנו לאורך השנים, רק כדי להיוותר עם כלום, היה לי קשה מאוד להשלים עם זה. ואז חשבתי על דברי האל: "האם אתה מסוגל לוותר למעני על המחשבה, התכנון וההכנה הקשורים לנתיב ההישרדות העתידי שלך?" (הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)). השאלה ששאל אלוהים ביישה אותי. כולם אומרים שקושי בוחן כנות, וכשנתקלתי בקצת קושי חשבתי רק על האינטרסים האישיים שלי. האם היתה זו אמונה אמיתית באלוהים? הייתי לחלוטין בידיים של האל, אז הייתי נחושה לתת לו את עצמי לחלוטין ולהפסיק לדאוג לגבי דרכי החוצה. הייתי מוכנה להישמע לסידורים של האל. לאחר שחתמנו על כל המסמכים, שאלתי אותו, "למה היית נחרץ ונחוש להתגרש?" הוא אמר, "בן דוד שלי סיפר לי שהממשלה הוציאה מסמכים סודיים שאומרים שהמאמינים באל הכול יכול הם פושעים בעדיפות גבוהה, ושכל חבר מפלגה שיימצא שיש לו מאמין במשפחה יסולק מיד מהמפלגה – עובדי ציבור יפוטרו, ילדיהם לא ייכנסו לאוניברסיטה, הפנסיות של ההורים שלהם יבוטלו, ונכסי המשפחה שלהם יוחרמו. היה נהוג שמשפחה של פושע הייתה מורשעת במשך תשעה דורות, וכעת כל קרובי המשפחה של מאמין באל הכול יכול מורשעים. משום כך אני מוכרח לוותר עליך כדי להגן על כל שאר האנשים. אחרת, אחי הבכור יסולק מהמפלגה." כעסתי מאוד לשמוע אותו אומר את זה. אלוהים הגיע להושיע את האדם, שזה דבר נפלא וברכה לכל האנושות. אבל המפלגה הקומוניסטית נלחמת באלוהים בטירוף ושונאת אותו. היא משתמשת בכל אמצעי בזוי כדי להפריע ולהרוס את עבודתו של האל, ואין לה קווים אדומים. זו חבורה של שדים רצחניים וקרי דם! ראיתי את פרצופו האמיתי של התנין הגדול האדום כאש והוא לא הצליח להטעות אותי. הייתי נחושה למלא את חובתי היטב, לגמול על אהבת האל ולבייש את השטן. לאחר מכן, עזבתי את ביתי והמשכתי למלא את חובתי ולהפיץ את הבשורה. תודה לאל!