מאת לי פנג, סין

בסתיו 2002, האחות ז'או מהזרם הדתי שלי, כנסיית האמת, ביקרה אצלי עם אחייניתה, האחות וואנג, כדי לספר לי את החדשות הנפלאות בדבר ביאת אדוננו. לאחר מספר ימים בהם קראתי את דברי האל הכול יכול והאזנתי לשיתופיה המפורטים של האחות וואנג, הבנתי שמאז בריאת העולם ועד עתה, אלוהים ביצע שלושה שלבים של עבודה כדי להושיע את האנושות. אמיתות אחרות שלמדתי היו העובדה שאלוהים אימץ שם שונה בכל אחד משלבי עבודתו, חשיבות שמו של האל בכל עידן, תעלומת התגלמותו של האל, ועוד. האמיתות האלה ממש פקחו את עיניי לרווחה – ממש חגיגה לעיניים. חשבתי לעצמי: "הדרך הזו נשמעת ברורה כל כך, וסביר מאד שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר – לכן כדאי מאד שאנצל את ההזדמנות הזו ואקרא עוד מדברי האל הכול יכול". לפני שהאחות וואנג נפרדה ממני לשלום, היא השאירה לי כמה ספרים ובהם דבר האל. בכל רגע פנוי במהלך היום הייתי קוראת את דברי האל, וככל שקראתי בהם, כך אהבתי יותר לקרוא וחשתי יותר ויותר שאלו הם דברי האל. לאחר שלושה ימים גברה בי ההתרגשות וחשבתי כך: "בני, שגם הוא אדם מאמין, עדיין אינו יודע על החדשות האדירות האלה בדבר שובו של אדוננו – וכך גם הרבה אחים ואחיות בכנסייה שלי. כדאי שאזדרז לספר להם".

השכם בבוקר המחרת באתי אל ביתו של בני. אמרתי לו בשמחה: "זה כזה ספר נפלא. אתה צריך לקרוא אותו בהקדם האפשרי". בני העיף בי מבט ושאל: "איזה ספר? את נראית עליזה מאד. תניחי את זה שם ואני אעיף בו מבט כשיהיה לי זמן". היות שכל המאמינים מצפים לשובו של אדוננו, חשבתי שבני ישמח לדעת שאדוננו כבר הגיע.

גם במיליון שנה לא הייתי מתארת לעצמי שכעבור שלושה ימים בני יופיע בביתי בראש קבוצה בת שישה אנשים. אחד מהם היה הכומר סייא מהזרם הדתי שלי, והאחרים היו כמרים ודרשנים מהזרם הדתי של בני. הייתי קצת המומה כשראיתי אותם, כי לא יכולתי להבין מה קורה ולמה כל כך הרבה אנשים באו לבקר אצלי. כומר ושמו לי בחן אותי לרגע מקרוב במבט מודאג, ואמר: "דודתי, כולנו מאמינים באלוהים, משפחה אחת גדולה. בנך מספר לי שמישהו נתן לך ספר אבל באמת שלא כדאי לך לקרוא אותו. עכשיו אחרית הימים, וישוע אדוננו אמר כך: 'אִם יֺאמַר לָכֶם אִישׁ בָּעֵת הַהִיא, 'הִנֵּה פֺּה הַמָּשִׁיחַ' אוֹ 'הִנֵּהוּ שָׁם', אַל תַּאֲמִינוּ, כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיִתְּנוּ אוֹתוֹת גְּדוֹלִים וּמוֹפְתִים כְּדֵי לְהַתְעוֹת, אִם אֶפְשָׁר, גַּם אֶת הַבְּחִירִים' (מתי כ"ד 23-24). אנו מאמינים שמשמעות הדברים הללו, אותם אמר ישוע אדוננו, היא שכל מי שאומר שאדוננו חזר הוא נוכל שעלינו להישמר מפניו ולסרב להקשיב לו. כרגע, בכל העולם רק הברק ממזרח מעיד בפומבי על שובו של אדוננו, ולכן לא חשוב מה תעשי – העיקר שלא יהיה לך שום קשר איתם בעתיד. גם אל תקראי שום ספר של הברק ממזרח. דרכם שונה מאמונתנו, אז אל תקשיבי להם. את לא מבינה כל כך טוב את כתבי הקודש ושיעור קומתך קטן, אז קל להטעות אותך. אנחנו נושאים דרשות כבר שנים רבות ואנחנו מבינים היטב את כתבי הקודש. נסענו בכל רחבי סין, ראינו הרבה ורכשנו יותר בשלות וניסיון חיים. באנו היום במיוחד כדי להציל אותך, אז את חייבת להאמין לנו ולא לנסות ללכת בדרך משלך". כששמעתי זאת חשבתי לעצמי: "נראה שהכומר הזה דואג לי ומה שהוא אומר אינו שגוי. אני זקנה ולא כל כך משכילה, ואני לא מבינה את כתבי הקודש כל כך טוב. ברור שכושר ההבחנה שלי אינו טוב כשלהם". בנקודה זו אמר הכומר סייא: "אני כומר ואלוהים נתן לי את עדרו כדי שאנהל אותו. לפיכך זו אחריותי לוודא שלא תסטי מדרך האמת. אם לא אדאג לעדרו של האל, לא אוכל למסור לו דין וחשבון. אחותי, אל תרוצי כך אל קבוצות אחרות. אם הברק ממזרח יגנוב אותך מאתנו, כל השנים האלה שבהן האמנת באלוהים יתבזבזו!" זה קצת הפחיד אותי, להביט בפניהם המתוחים ולשמוע את נימת החומרה שבה הם דיברו אליי. חשבתי כך: "זה נכון. אם אתחיל להאמין בצורה לא נכונה, האם לא בזבזתי את כל שנות האמונה הללו?" אך אז חשבתי כך: "הדברים הכתובים בספר ההוא נראו כל כך טובים, כל כך נכונים. הכמרים והדרשנים האלה לא קראו את דברי האל הכול יכול, אז איך הם יכולים לומר שזו אינה דרך האמת?" אז אמרתי להם כך: "אולי אתם צודקים בדבריכם, אך מה שאני שמעתי מהם תואם לגמרי את דברי האל בכתבי הקודש!" כשהם שמעו זאת מפי, כולם התחילו לדבר בבת אחת ואמרו כל כך הרבה דברים כדי להפחיד אותי, עד שהסתחררתי, התבלבלתי ונקלעתי לסערת רגשות. ישבתי שם ולא יכולתי לומר דבר. הם רצו שאני אתפלל איתם ואקלל את הברק ממזרח, אבל זה לא הסתדר לי ולכן הם התחילו שוב להכניס אותי לחרדות. בסופו של דבר בני אמר: "תנו לי לטפל עכשיו באימא שלי". הוא לקח מהארון את שני ספרי המזמורים ואת הקלטות של 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים', וגם את הספר 'השיפוט מתחיל מבית האל' ובו דברי האל, ומסר אותם לכומר כדי שייקח אותם איתו.

אחרי שהלכו, לא יכולתי אפילו לאכול ארוחת ערב מרוב שהייתי נסערת, ולכן באתי לאלוהים והתפללתי: "ישוע אדוננו, האם דברי הכמרים הללו נכונים או לא? נראה שהם באמת מודאגים בקשר לחיי. אם לא אשעה להם, האם אשים מבטחי במקום הלא נכון? ישוע, אם באמת חזרת בתור האל הכול יכול ואיני מקבלת אותך, האם לא אסגור עליך את הדלת? האם לא אהיה בדיוק כמו אחת מאותן עלמות שוטות? ישוע, לאחר שקראתי בימים האחרונים האלה את דברי האל הכול יכול, אני מרגישה שרוחי הוזנה בשפע. הרגשתי את זה באמת ובכנות, אך יכול להיות שאני טועה? עכשיו, כשהם לקחו ממני את ספריי ואת קלטותיי עם המזמורים, אני מרגישה ממש עצובה ואיני יודעת מה לעשות. אנא הראה לי את הדרך..." לאחר שהתפללתי, נזכרתי פתאום שהאחות וואנג נתנה לי עוד ספר מדברי האל הכול יכול וביקשה ממני להחביא אותו עמוק בארון. כשהבנתי שהספר הזה עדיין נמצא בידיי, הרגשתי קצת יותר טוב. אך אז חשבתי על מה שאותם כמרים אמרו, ועדיין לא היה לי מושג מה לעשות. האם עליי לקרוא את הספר הזה, או שלא? באותו הלילה כמעט ולא ישנתי – הייתי מוטרדת מאד. שוב ושוב התפללתי לאלוהים בדמעות...

השכם בבוקר המחרת, בני בא כדי לקחת אותי לפגישה בכנסייה הקודמת שלי. בכלל לא הרגשתי בטוחה בעניין, אך בני גרר אותי למקום המפגש ואפילו אמר לאחת הדרשניות שהברק ממזרח גנב אותי, וביקש ממנה שתעשה את המיטב כדי לשכנע אותי להישאר. לא עבר רגע, וכל האחים והאחיות הקיפו אותי – יחד עם הדרשנית. הדרשנית אחזה בידי ואמרה בקול עדין: "דודתי, לא משנה מה תעשי – אל תקשיבי לדרשותיו של אף אדם אחר. אם תתחילי להאמין בדרך לא נכונה, כשישוע יבוא כדי להעלות את הקהילות השמיימה, את תישארי מאחור, לא? שיעור קומתך הוא קטן, אז אם מישהו נותן לך ספר לקרוא, עדיף שתשאלי אותנו קודם. תני לנו לבדוק את זה בשבילך..." גם האחים והאחיות המשיכו לנסות לשכנע אותי להישאר, ו"אהבתם" ריגשה אותי עד דמעות. כשהם ראו כמה אני נרגשת, הם הדגישו שוב את עמדתם: "אם מישהו מהברק ממזרח יבוא שוב לבקר אצלך, אל תתני לו להיכנס. שלא יהיה לך איתם שום קשר!" הנהנתי בהסכמה.

כעבור ימים ספורים, האחות וואנג באה אליי לביקור נוסף. אמרתי לה: "'אִם יֺאמַר לָכֶם אִישׁ בָּעֵת הַהִיא, 'הִנֵּה פֺּה הַמָּשִׁיחַ' אוֹ 'הִנֵּהוּ שָׁם', אַל תַּאֲמִינוּ, כִּי יָקוּמוּ מְשִׁיחֵי שֶׁקֶר וּנְבִיאֵי שֶׁקֶר וְיִתְּנוּ אוֹתוֹת גְּדוֹלִים וּמוֹפְתִים כְּדֵי לְהַתְעוֹת, אִם אֶפְשָׁר, גַּם אֶת הַבְּחִירִים' (מתי כ"ד 23-24). באחרית הימים, משיחי שקר יופיעו וכל מי שאומר שישוע חזר הוא נוכל. אני לא מבינה את כתבי הקודש ושיעור קומתי קטן, לכן קל להטעות אותי. אני לא מעזה להקשיב לשום דרך אחרת, ולכן לא ארשה לך להיכנס. אל תבואי שוב". האחות וואנג ענתה לי בכנות רבה: "ישוע אדוננו אמר את זה כדי לוודא שנפקח עין נגד משיחי שקר באחרית הימים, אך הוא לא התכוון שנפנה עורף למשיח. אם ישנם משיחי שקר, זה מפני שמשיח האמת כבר הופיע, כי ללא המשיח האמיתי, למתחזים אין שום דבר שהם יכולים לחקות. הדברים הללו מפי ישוע אדוננו אומרים לנו שעלינו ללמוד כיצד להבחין; הכוונה אינה שנסרב להקשיב לבשורת שובו של אדוננו רק מפני שמשיחי שקר יופיעו באחרית הימים. אחרת, איך נוכל לקדם את פני ישוע בשובו? למעשה, ישוע אדוננו כבר תיאר בבירור את המאפיינים של משיחי שקר. המאפיינים העיקריים הם הצגת אותות, עשיית ניסים, ריפוי חולים, גירוש שדים והעתקת העבודה שישוע אדוננו כבר עשה כדי להטעות אנשים. לכן, כל מי שמתחזה באחרית הימים לישוע אדוננו כדי להטיף לדרך החזרה בתשובה הוא משיח שקר, אם הוא מסוגל להראות כמה אותות פשוטים, לרפא את החולים או לגרש שדים. האל הכול יכול, שהוא ישוע אדוננו שחזר בהתגלמותו באחרית הימים, אינו חוזר על העבודה שישוע אדוננו כבר עשה – הוא עושה עבודה חדשה שמושתתת על עבודת הגאולה של ישוע אדוננו. האל הכול יכול חתם את עידן החסד והתחיל את עידן המלכות, והוא משמיע אמיתות ומבצע את השלב בעבודה, שבו הוא שופט ומטהר את האנושות. האל הכול יכול יביא ישועה מלאה לכל אותם אנשים שנגאלו אך חיים עדיין בחטא, בכך שהוא ישחרר אותם מכבלי טבעם החוטא ויחלץ אותם מהשפעתו האפלה של השטן. או אז הוא ייקח את האנושות אל היעד הסופי הנפלא שלה. רק האל בעצמו יכול לעשות את העבודה הזו; אף משיח שקר אינו מסוגל לכך". למרות שדברי האחות נשמעו סבירים, הדברים שאמרו לי הכמרים עדיין הדהדו בראשי. הייתי נסערת, לא הייתי מסוגלת להתרכז ולא רציתי לשמוע שום דבר נוסף מתוך השיתוף שלה. לכן אמרתי לה שאני צריכה לגשת לשכנה – זה היה שקר – כדי להתחמק ממנה. האחות וואנג חזרה לבקר אצלי פעמים רבות לאחר מכן, אך תמיד התחמקתי ממנה. השכנה אמרה לי: "היא לא נראית כאדם רע. ממה את מפחדת?" בליבי ידעתי שהאחות וואנג היא אדם טוב, אך היות ששיעור קומתי היה קטן, חששתי להפקיד את אמונתי בידיים הלא נכונות.

לאחר שחזרתי לכנסייה הקודמת שלי כדי להשתתף במפגש, שמעתי שהדרשנים עדיין אומרים בדרשה דברים שהם אמרו בעבר. הם תמיד הסבירו כיצד להישמר מפני הברק ממזרח, דיברו על תרומות לכנסייה או חזרו על הרבה דברים משעממים – כמה הם עבדו וסבלו למען האל, כמה הם נהנו מחסדו... בדבריהם לא היה ולו שמץ של אור חדש. תוך זמן קצר נמאס לי להקשיב להם והתחלתי לנמנם. פעם אחת, אח מכנסייה אחרת בא כדי לשאת דרשה – אבל שוב, אותם הדברים; איך הוא עבר גבעות ועמקים כדי לעשות את עבודת האל, כמה הוא סבל, לכמה אנשים הוא הפיץ את הבשורה והם המירו את דתם, כמה כנסיות הוא ייסד... הוא פשוט המשיך להתרברב בהישגיו. חשתי אי-נוחות רבה כשהקשבתי לו, והגעתי למסקנה שהוא לא מעיד למען אלוהים אלא רק למען עצמו. במקרה אחר, אחת האחיות אמרה לי מייד עם הגיעי למקום המפגש: "היום, סטודנטית לתיאולוגיה בת עשרים ומשהו תשא את הדרשה". שמחתי מאד לשמוע את זה והחלטתי להקדיש הפעם תשומת לב מיוחדת, כי אין ספק שהיא תישא דרשה טובה יותר מהדרשנים שלנו. אך הסטודנטית פתחה את הדרשה בהסבר כיצד להישמר מפני הברק ממזרח, ולאחר מכן היא סיפרה כיצד היא ויתרה על הלימודים הרגילים בגיל 16 כדי להתקבל לסמינר וללמוד תיאולוגיה, איך היא עבדה וסבלה בשטח למרות הגשם, בכמה מקומות היא ביקרה... ככל שהקשבתי יותר, כך פקעה סבלנותי. חשבתי לעצמי: "זה בסך הכל יין ישן בבקבוק חדש! למה הם לא מפסיקים להציג את אותו חומר ישן ומשעמם? שום דבר מכל זה לא קשור בכלל להתנסויות שלהם בדברי האל, או לידע שלהם בנושא, והם לא מובילים אותנו אל דרכו של האל ולא מלמדים אותנו לחוות את דבריו או להיווכח בהם". כבר עבר יותר מחודש מאז שחזרתי להשתתף בפגישות, אך לא הפקתי מכך שום דבר. ככל שהקשבתי יותר לדרשות ההן, כך רוחי נבלה וחשבתי שאגווע מצמא ורעב רוחניים אם אמשיך להאמין בצורה הזו. לאן אוכל ללכת כדי למצוא קצת חיים? ככל שחשבתי על כך יותר, נעשיתי יותר נסערת.

אחרי הפגישה חזרתי הביתה בלב כבד. חשבתי על הספר: "השיפוט מתחיל מבית האל" שהאחות וואנג נתנה לי – ובו נאמר שבני אדם אינם צריכים להיות יהירים ולא להלל את עצמם – אלא לכבד את גדולת האל ולהלל אותו. אך כל הדרשנים האלה העידו למען עצמם ורחשו כבוד לעצמם יותר מכל. הם גרמו לאחרים לשאת אליהם עיניים ולהאליל אותם. נראה היה לי שבספר נכתבו דברים נכונים! ולכן באותו הערב, כשהייתי בבית לבדי, הוצאתי את 'השיפוט מתחיל מבית האל' וקראתי קצת. ככל שקראתי יותר, ליבי גאה בקרבי ובאמת חשתי שהדברים הללו יכולים לשמש כצידה לחיי. לא הבנתי למה הכומר שלנו לא מאפשר לנו לקרוא כזה ספר טוב. הכומר שלנו נהג לומר שהוא אחראי לחיינו – אך נראה היה שהוא יודע רק כיצד להעיד למען עצמו בדרשותיו. הוא מעולם לא אמר לנו כיצד לזכות בחיים. זכורה לי תקופה שבה הייתי חלשה מאד ולא רציתי ללכת למפגשים בכנסייה. הכומר מעולם לא בא לבקר אצלי ולא הציע לי כל תמיכה. אז איך זה שברגע שהתחלתי לקבל קצת הזנה רוחנית מתוך קריאת דברי האל הכול יכול, הוא הופיע וגרר אותי בחזרה לכנסייה הקודמת שלי כדי להקשיב להם כשהם חוזרים על אותם דברים נדושים? הוא לא לקח אחריות על חיי! פתאום הבנתי איזו טעות עשיתי והאשמתי את עצמי במרירות: דברי האל הכול יכול יכולים לשמש כצידה לחיי, וזה אומר שסביר מאד שהם הגיעו מאלוהים. איך יכולתי להיות כל כך טיפשה ועיוורת, להאמין לדברי הכומר ולוותר על חקירת דרך האמת? חשבתי גם כיצד האחות וואנג תמיד העניקה לי תמיכה אוהבת והעידה למעני על עבודת האל באחרית הימים, כדי שיהיה לי סיכוי לזכות בישועת האל באחרית הימים. אבל אני לא הייתי כל כך נחמדה לאחות וואנג, ואפילו התחמקתי ממפגש איתה בכמה הזדמנויות. זה לא היה נכון מצדי להתייחס אליה כמו לאויב. כשחשבתי על זה חשתי עצובה מאד. בדמעות באתי לאלוהים ונשאתי תפילת חרטה: "אלוהים, התייחסתי לאחות ההיא, שהביאה לי את הספר עם דברי האל, כאל אוייבת והפניתי לה עורף. בכך לא הפניתי עורף לאדם, אלא למעשה סירבתי לישועתך! אלוהים, עכשיו אני יודעת שלא הייתי צריכה להקשיב לכמרים האלה ולוותר על חקירת עבודתו של אלוהים באחרית הימים. אני רוצה להכות על חטא בפניך, אך איני יודעת כיצד למצוא את האחות וואנג. אנא עזור לי..." לאחר התפילה לקחתי שוב את הספר וקראתי בו עד שעות הלילה המאוחרות. ככל שקראתי בו יותר, כך חשתי שהתוכן טוב והתחלתי לבוז לכמרים על שמנעו ממני לקרוא את דברי האל הכול יכול.

אני כל כך אסירת תודה לאלוהים על שהקשיב לתפילתי! למחרת בצהריים, האחות וואנג באה אל ביתי. סיפרתי לה על כל מה שקרה מאז פגישתנו האחרונה. כשהיא שמעה שלא יכולתי לזכות בהזנה בעולם הדת, היא הקריאה לי קטע מדברי האל הכול יכול: "אלוהים יגשים את העובדה הזו: הוא יגרום לכל בני האדם מכל קצוות תבל להתייצב בפניו ולעבוד את אלוהים על פני האדמה. הוא יחדל מעבודתו במקומות אחרים, ובני האדם ייאלצו לחפש את דרך האמת. יהיה זה כמו במקרה של יוסף: כולם באו אליו כדי להתחנן למזון והשתחוו בפניו, מפני שהיו בידיו דברי מאכל. כדי להימנע מהרעב בארץ, בני האדם ייאלצו לחפש אחר דרך האמת. הקהילה הדתית כולה תהיה שרויה ברעב חמור ורק אלוהים של היום הוא המקור למים חיים. רק לו יש מעיין השופע תמיד להנאת האדם, ובני האדם יבואו וישימו מבטחם בו" ("מלכות אלף השנים הגיעה" ב'הדבר מופיע בבשר'). ואז האחות שיתפה אותי בדברים הבאים: "אלוהים הוא מעיין המים החיים, ורק האל יכול לתת צידה לחיי בני האדם. כשאנשים עוזבים את אלוהים, הכל נעשה אפל ונבול, בדיוק כמו ענף שנשבר מעל גזע עץ. כמאמינים באלוהים, עלינו להיצמד לעקבות השה, לקבל את עבודתו העכשווית של אלוהים ולבוא אליו – כי רק אז נוכל לזכות בעבודתה של רוח הקודש ובהזנה שמספקים מי החיים של אלוהים. מדוע איננו יכולים לזכות בהזנה כשאנו מקשיבים לאותם כמרים ובכירים בעולם הדת? לכך יש שתי סיבות. האחת היא שאותם כמרים ובכירים אינם נשמעים למצוות האל ואינם מיישמים את דבריו. אין להם ניסיון חיים אמיתי, הם אינם מכירים את אלוהים כלל ובהחלט אין בהם יראת האל. הם אינם מהללים את אלוהים ואינם מעידים למענו בעבודתם ובדרשותיהם. הם תמיד מתפארים בהישגיהם ומעידים למען עצמם. היות שהם סטו לחלוטין מדרך האל, הם הפכו לרועי-שקר טיפוסיים שמוליכים אנשים שולל. לכן רוח הקודש מאסה בהם ודחתה אותם, והם אינם זוכים להארה ולהכוונה מידיה. זו הסיבה העיקרית לכך שהקהילה הדתית היא כה שוממת. הסיבה השנייה היא שישוע אדוננו כבר חזר כדי לעשות את עבודת העידן החדש. עבודתה של רוח הקודש על אנשי עידן החסד כבר נמשכה בחזרה, ועכשיו היא נעשית על קבוצת האנשים שעומדים בקצב עבודתו החדשה של אלוהים. אך הכמרים והבכירים אינם חוקרים כלל את עבודתו החדשה של אלוהים והם אינם הולכים בעקבות צעדי האל ואינם מקבלים את מנהיגותו. בדיוק להיפך – הם רק מתנגדים כמטורפים לעבודתו של אלוהים באחרית הימים, מגנים אותה, משמיצים את האל הכול יכול, המשיח של אחרית הימים, ומחללים את שמו. הם עושים ככל יכולתם כדי למנוע ממאמינים לחקור את דרך האמת ולשוב לאלוהים, והיות שכך הם הפכו לכפיליהם של הפרושים שצלבו את אדוננו. אלוהים גינה וביער אותם, ואין שום סיכוי שרוח הקודש תעבוד בקרבם. לכן, אם ברצוננו לקבל צידה לחיינו, עלינו להתעדכן בעבודתה העכשווית של רוח הקודש, לקבל את הדברים שאלוהים אומר בימינו, לקבל את מנהיגותו של האל הכול יכול, לקבל ממנו צידה ולהסכים לכך שירעה אותנו. רק כך נוכל לזכות באמת ובחיים, ובכך מתגשמים דברי ישוע אדוננו: 'אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים' (יוחנן י"ד 6). 'אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם' (יוחנן ד' 14)".

לאחר שהקשבתי לשיתוף אודות דברי האל מאת האחות וואנג, הבנתי לפתע מדוע הכמרים, הבכירים והסטודנטים לתיאולוגיה לא יכלו לשאת דרשה ראויה לשמה: האמת אינה נמצאת ברשותם! הם מתנגדים לאלוהים ורוח הקודש עזבה אותם כבר מזמן. כשהם דורשים, הם יכולים להיסמך רק על ידע אינטלקטואלי אך חסרה להם ההארה מרוח הקודש ולכן הדרשות שלהם אינן מועילות לאיש. אך עדיין היה דבר שלא הבנתי, ולכן שאלתי את האחות וואנג: "כל הכמרים והבכירים הללו אומרים שהם בקיאים בנבכי כתבי הקודש, שהם היו בסמינר לכמרים ויש בהם הרבה חיים. אני לא מבינה כל כך טוב את כתבי הקודש. אני האמנתי שיש להם הרבה יותר בשלות בחיים לעומתי ולכן הקשבתי להם. אז עכשיו אני לא יכולה להחליט אם באמת יש בהם הרבה חיים או שלא. אחות, את חושבת שבאמת יש בהם הרבה חיים?" האחות וואנג השיבה ואמרה: "איש אינו יכול להעיד שהוא מלא חיים. מה שקובע בעניין הזה הוא דבר האל. מה זה אומר, שהאדם מלא חיים? אילו דברים צריכים להופיע באופן ספציפי? ישוע אדוננו אמר: 'אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים' (יוחנן י"ד 6). והאל הכול יכול אמר:' יכולתך להחזיק במציאות לא תלויה בדברים שאתה אומר אלא מתבססת על מה שאתה מביא לידי ביטוי בחייך. רק כשדברי האל הופכים לחייך ולביטוי הטבעי שלך, הדבר נחשב למציאות, ורק אז תוכל להחשב למי שזכה להבנה ולשיעור קומה אמיתיים. עליכם להיות מסוגלים לעמוד בבחינה במשך פרקי זמן ממושכים, ועליכם להיות מסוגלים להביא לידי ביטוי את הצלם שאלוהים דורש מכם. אסור שזו תהיה העמדת פנים – הדבר צריך לנבוע מכם באופן טבעי. רק אז באמת תהיה לכם מציאות, ורק אז באמת תזכו בחיים' ("רק הנהגת האמת פירושה החזקה במציאות" ב'הדבר מופיע בבשר'). 'מדוע אומרים שלהרבה בני אדם אין חיים? משום שהם לא מכירים את אלוהים, ולכן אומרים שאין להם אלוהים בליבם ושאין להם חיים' ("רק מי שמכיר את אלוהים יכול לשאת עדות על אלוהים" ב'הדבר מופיע בבשר'). מדברי האל אנו למדים שהמשיח הוא האמת, הדרך והחיים. האמת יכולה לשמש כחייו של אדם, ואם כן הזכייה באמת כמוה כזכייה בחיים, וכשאדם הוא מלא חיים, זה אומר שהוא זכה באמת ומכיר את אלוהים. אדם שאינו מבין אמת ואינו מכיר את אלוהים לא יירא את אלוהים בליבו ולא יוכל להביא לידי ביטוי בחייו את ממשותם של דברי האל. זה אומר שאין להם חיים. אם דברי האל אינם משמשים כחייו של אדם מסוים, הוא ימשיך לחיות לאור רעלי השטן הטבועים בו. אנשים כאלה מגלים לעתים קרובות את תכונותיהם המושחתות – יהירות, גאוותנות, אנוכיות, הוויה בזויה, נכלוליות, ערמומיות וכן הלאה. ואפילו אם הם מאמינים באלוהים, הם אינם מסוגלים לירוא אותו ולסור מרע. הם נוהגים לשקר, לרמות, לחטוא ולהתנגד לאלוהים. כיצד ניתן אי פעם להתייחס אליהם כאל אנשים מלאי חיים? אם הם אומרים שהם מלאי חיים, מדובר פשוט באותם חיים ארציים, החיים השטניים שמלאים בתכונות מושחתות המנוגדות לאלוהים – לא החיים החדשים, הנובעים מההתנסות בדברי האל ומהזכייה באמת. אם כן, גם אם הכמרים והבכירים מתמצאים אולי בכתבי הקודש ויש להם ידע אודות כתבי הקודש ותיאוריות תיאולוגיות, זה לא אומר שהם מכירים את אלוהים ויראים אותו, שהם מבינים אמת ושעבודתה של רוח הקודש מצויה ברשותם. וזה בהחלט לא אומר שהם מיישמים את דברי האל או נשמעים לו. אנו רואים שבדרך כלל הם מהללים את עצמם, מעידים למען עצמם ומנסים באופן כללי לגרום למאמינים לסגוד להם. הם מביאים לידי ביטוי בחייהם את צלם השטן, שאותו הם מציגים – הם יהירים, גאוותנים, אינם יראים את אלוהים ונוהגים בצביעות כדי לשטות באנשים. בעבודתם ובדרשותיהם הם אינם מסוגלים לדבר על הבנה ממשית כלשהי של דברי האל, או על התנסות ממשית כלשהי, שתביא תועלת לאנשים אחרים. לא משנה כמה שנים את מקשיבה להם, את אף פעם לא תביני אף אמת וחייך לעולם לא יצמחו. הם לא מכירים כלל את אלוהים ואת עבודתו, וכשאלוהים חוזר בהתגלמותו באחרית הימים כדי להשמיע אמיתות ולעשות את עבודת השפיטה, כאחוזי תזזית הם מתנגדים לו, מגנים אותו ומחללים את שמו ללא שמץ של יראת אלוהים בלבבם. אילו מין חיים יש להם? חייהם הם לחלוטין חיי השטן. הם בדיוק כמו הפרושים שהיו בקיאים בתנ"ך וחשבו שהם מאמינים באלוהים בכנות ושיש בהם חיים – אך הם לא הכירו את אלוהים ואף התנגדו לישוע, גינו וצלבו אותו. זה אומר לנו שרק מפני שאדם מתמצא היטב בכתבי הקודש, זה לא אומר שיש לו אמת וחיים. רק לאנשים שמבינים ומיישמים אמת, מכירים את אלוהים, יראים אותו בלבבם ומסוגלים לחיות לאור דברי האל יש אמת וחיים. אותם כמרים ובכירים אומרים שהם מלאי חיים – אך בכך הם רק משטים במאמינים ומרמים את עצמם".

לאחר שהקשבתי לדברי האל הכול יכול ולשיתוף מאת האחות וואנג, הכל התבהר והצטלל בדעתי: רק מפני שאדם מתמצא היטב בכתבי הקודש ומסוגל להרחיב בדבריו עליהם, זה לא אומר שהוא מבין אמת, מכיר את אלוהים או מלא חיים. פעם חשבתי שכל מי שמעמדו רם, שלמד תיאולוגיה או שמתמצא בכתבי הקודש הוא מלא חיים – אך עכשיו אני רואה שהשקפתי היתה מופרכת לחלוטין. נראה שאנשים שאינם מצוידים באמת אינם מסוגלים להבחין ולכן קל לשטות בהם. כעת שאלתי את האחות וואנג את השאלה הבאה: "האל הכול יכול מדבר כל כך יפה. אנחנו צריכים רק לקרוא את דבריו בעיון ואז נבין שאלו דברי אלוהים וזה קולו. אז איך זה שהכמרים והבכירים אינם מקבלים זאת ואף עושים ככל יכולתם כדי להתנגד לו ולגנותו?" האחות וואנג השיבה: "אנחנו באחרית הימים, האל הכול יכול בא והשמיע את כל האמיתות הנחוצות לאנושות המושחתת כדי להיטהר ולהיוושע. האמיתות הללו הן דרך חיי הנצח שאלוהים העניק לנו. אם אנשים פשוט יקראו את דברי האל ברצינות, הם יודו שהדברים הם האמת, החיים והדרך, ושזהו המסד – או המדריך – להישרדותה של האנושות. זו עובדה. גם אם רוב הכמרים והבכירים מתנגדים לעבודתו של אלוהים באחרית הימים, מגנים אותה ומנסים למנוע מאנשים לקרוא את דברי האל הכול יכול, זה לא אומר שהם אינם מסוגלים לשמוע את הסמכות ואת העוצמה שבדברים. ישנם כמרים ובכירים שאינם מסוגלים לומר שום דבר מועיל בדרשותיהם, ולכן הם גונבים את דברי האל הכול יכול וכוללים אותם בדרשות שהם נושאים בפני קהילתם. הם טוענים שמדובר בהארה שקיבלו מרוח הקודש. אך מדוע הם ממשיכים להתנגד בחמת זעם לאל הכול יכול ולגנותו? מן הסתם, זה נובע מטבעם וממהותם – היינו שנאת האמת. אם ניזכר בימים שבהם ישוע אדוננו החל בעבודתו, הוא הציג נסים רבים – בפרט תחייתו של אלעזר והאכלת חמשת אלפים איש בחמש כיכרות לחם ושני דגים, מה שהדהים אנשים בכל רחבי ממלכת יהודה. לכן, רבים מפשוטי העם באותם ימים הבינו מתוך דברי ישוע ועבודתו שהוא המשיח שהגיע. אך מנהיגי היהודים לא קיבלו את ישוע אדוננו, אלא התנגדו לו וגינו אותו. בסופו של דבר, הם קשרו קשר עם הממשל הרומי כדי לצלוב אותו. מדוע זה קרה? האם הסיבה היתה שהם לא יכלו לשמוע את הסמכות והעוצמה שבדברי ישוע אדוננו? לא! היה זה מפני שהם ראו שיותר ויותר אנשים מקבלים את דרכו של ישוע אדוננו, והם פחדו שאם כל האנשים הרגילים יאמינו בישוע אדוננו, איש לא יילך בדרכם ולא יסגוד להם, ואז הם יאבדו את מעמדם ואת פרנסתם. הם ידעו בבירור שישוע אדוננו הוא אלוהים, אך התנגדו לו במתכוון; בכך התגלתה מהותם, מהותו של צורר המשיח המתנגד לאלוהים ושונא את האמת. ישוע אדוננו נזף בהם בחריפות כשאמר: 'אֶלָּא שֶׁכָּעֵת אַתֶּם רוֹצִים לַהֲרֺג אוֹתִי, אִישׁ שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הָאֱמֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֵצֶל הָאָב' (יוחנן ח' 40). 'מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת דִּבּוּרִי? מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁמֺעַ אֶת דְּבָרִי. אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָּׂטָן וְאֶת מַאֲוַיֵּי אֲבִיכֶם חֲפֵצִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת. הוּא רוֹצֵחַ הָיָה מֵרֵאשִׁית וּבָאֱמֶת לֹא עָמַד, כִּי אֵין אֱמֶת בּוֹ' (יוחנן ח' 43-44). בימינו אנו, בדברי האל הכול יכול נחשפו בבירור רב טבעם ומהותם של המנהיגים הנוכחיים של הקהילה הדתית. האל הכול יכול אמר כך: 'בני האדם שקוראים את כתבי הקודש בכנסיות גדולות מדקלמים כל יום פסוקים מכתבי הקודש, אך אף אחד מהם לא מבין את תכליתה של עבודתו של אלוהים. אף אחד מהם לא מסוגל להכיר את אלוהים. יתרה מזאת, אף אחד מהם לא תואם את לבו של אלוהים. הם כולם בני אדם חסרי תועלת ונתעבים, שכל אחד מהם מתייהר לרצות לחנך את אלוהים. על אף שהם מנופפים בשמו של אלוהים, הם מתנגדים אליו בכוונה תחילה. על אף שהם מתקראים מאמינים באלוהים, הם בני האדם שאוכלים ושותים את דמו של האדם. בני אדם כאלה הם שטנים שטורפים את נשמתו של האדם, שדים ראשיים שמפריעים בכוונה לבני האדם שמנסים לעלות על דרך הישר, ואבני נגף שמכשילים בדרכם את בני האדם שמחפשים את אלוהים. על אף שבשרם "איתן", כיצד יוכלו חסידיהם לדעת שהם צוררי משיח שמובילים את האדם בדרכים המנוגדות לאלוהים? כיצד הם יוכלו לדעת שהם שטנים חיים שמחפשים במיוחד נשמות לטרוף?' ("כל מי שלא מכיר את אלוהים מתנגד לאלוהים" ב'הדבר מופיע בבשר'). המנהיגים האלה של הקהילה הדתית כיום הם בדיוק כמו הפרושים מן העבר: למרות שהם בקיאים מאד בכתבי הקודש, אין להם צל של מושג על עבודתו של אלוהים. הם רואים שיותר ויותר אנשים שעורגים להופעתו של אלוהים ומייחלים לה מקבלים את דברי האל הכול יכול, והם חוששים שאם כל המאמינים יאמינו באל הכול יכול, איש לא ינהה אחריהם יותר ולא יתרום להם כסף. לכן, כדי לשמר את מעמדם ואת מקור מחייתם, באצטלה של נאמנות לאל ושמירה על עדרו, הם פברקו כל מיני שמועות מרושעות במטרה להתנגד בטירוף לעבודתו של אלוהים באחרית הימים ולגנות אותה. הם עושים ככל יכולתם כדי למנוע ממאמינים לחפש ולחקור את דרך האמת. לפיכך אנו יכולים לראות שלאמיתו של דבר, מנהיגי הדת הם פרושים שמאסו באמת – ששונאים אותה. הם שטנים חיים שטורפים את נשמות האנשים, צוררי משיח שנחשפים במסגרת עבודתו של אלוהים באחרית הימים".

לאחר שהקשבתי לדברי האל ולשיתוף מאת האחות, ראיתי לפתע את האור. הנהנתי כמה פעמים ואמרתי: "עכשיו אני מבינה סוף סוף מדוע אותם כמרים ובכירים אינם מנסים לבחון או לחקור את העניין כשהם שומעים שישנם אנשים שמעידים על שובו של האל, ומדוע הם מגנים אותו בעקביות. עכשיו אני מבינה מדוע אותם כמרים ובכירים טוענים בתוקף שהם מגוננים עליי ודואגים לחיי, כשלמעשה הם עושים ככל יכולתם כדי לעצור בעדי ולמנוע ממני לקרוא את דברי האל ולזכות בהזנה לחיים מאלוהים. זה רק מפני שכל מעשיהם נועדו להגנה על האינטרסים שלהם. הם חוששים שאם אנשים יהפכו לחסידי האל הכול יכול, הם לא יאזינו לדרשותיהם ולא יתרמו להם כסף, וזו הסיבה שהם מונעים מאנשים לחקור את דרך האמת. הם באמת בזויים והם כמעט הרסו לי את ההזדמנות לזכות בישועת אמת. עכשיו, כשכושר ההבחנה שלי השתפר, אני אסרב לכל מגע איתם. לא משנה מה הם יעשו כדי להפריע לי, אני אעמוד איתנה ואלך בעקבות האל הכול יכול". מכאן ואילך שוב לא חזרתי למפגשים של כנסייתי הקודמת.

לא חלף זמן רב ושני דרשנים מכנסייתי הקודמת באו לבקר בביתי. אחד מהם, הדרשן ז'אנג, אמר לי כך: "דודה, למה את לא באה למפגשים? האם באת שוב במגע עם האנשים מהברק ממזרח? לא משנה מה את עושה – אל תעברי לדת שלהם. אם תלכי בדרכם, את גמורה!" השבתי בנימה תקיפה: "לא הפקתי דבר מההשתתפות במפגשים האחרונים אתכם. רוחי היתה שרויה בחושך יותר ויותר ולא יכולתי לחוש בנוכחותו של האל. אך מאז שהתחלתי לקרוא את דברי האל הכול יכול אני חשה רוממות רוח, מתחילה להבין אמיתות וזוכה להזנה בחיי. אני מרגישה שאלוהים עמי ושרוח הקודש עובדת בקרבי. כעת אני בטוחה שהאל הכול יכול הוא ישוע אדוננו שחזר, ושהאמיתות שמשמיע האל הכול יכול הן מי החיים. רק דברי האל הכול יכול יכולים להזין אותי ואני אלך למקום שבו אני יכולה לזכות בחיים". הדרשנית השנייה, היא הדרשנית סונג, השיבה לי כך: "אנחנו דואגים לך. אנחנו דואגים שתסטי מהדרך הנכונה. חסרה לך בשלות בחיים..." אמרתי לה: "אולי חסרה לי בשלות בחיים, אבל אתם צריכים לחשוב על החיים שלכם. חיי נתונים בידי אלוהים..." אחרי שהם שמעו את מה שהיה לי לומר, הם מיהרו לעזוב. כשצפיתי בהם נעלמים במרחק, חשתי הקלה אדירה שכמותה לא הרגשתי מעולם. הם חזרו לבקר אצלי עוד פעמיים לאחר מכן, אך משראו שהפצרותיהם אינן משפיעות עלי כהוא זה, הם נעלמו לתמיד. אלוהים הנחה אותי ובזכות זה פיתחתי ראייה חודרת וראיתי את הפנים האמיתיים ואת המניעים המרושעים של אותם מנהיגי דת. תכסיסי השטן הפכו שקופים עבורי – מצאתי דרך מוצא מהבלבול וחזרתי לאלוהים. כעת אני זוכה לאספקת מי החיים ותמיד אלך בעקבות האל הכול יכול ואעבוד אותו!