אלוהים מבקש מבני האדם להתייחס אליו כאלוהים כי השחיתות של המין האנושי עמוקה מדי ובני האדם לא מתייחסים אליו כאלוהים אלא כאדם. מה הבעיה בכך שבני אדם תמיד באים בדרישות לאלוהים? מה הבעיה בכך שתמיד יש להם תפיסות לגבי אלוהים? מה מכיל טבע האדם? גיליתי שבני אדם תמיד מגינים על האינטרסים שלהם ודואגים לבשר שלהם והם תמיד מחפשים סיבות או תירוצים שמשרתים אותם, ללא קשר למה שקורה להם או למה שהם מתמודדים איתו. הם לא מחפשים את האמת או מקבלים אותה כהוא זה, והמטרה של כל מעשיהם היא להגן על בשרם ולרקום מזימות לטובתם. כולם מבקשים את חסד אלוהים מתוך רצון לזכות בכל היתרונות שהם יכולים לקבל. למה בני אדם באים בדרישות רבות כל כך לאלוהים? הדבר מוכיח שבני אדם הם חמדנים מטבעם ושאין להם שום היגיון לנוכח אלוהים. בכל מעשיהם של בני האדם – בין שהם מתפללים, משתפים או מטיפים – העיסוקים, המחשבות והשאיפות שלהם הם כולם דרישות מאלוהים וניסיונות לשדל אותו לתת להם דברים, והם כולם נעשים על ידי בני האדם בתקווה לזכות במשהו מאלוהים. בני אדם מסוימים אומרים "זהו טבע האדם", וזה נכון! זאת ועוד, בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים ותשוקותיהם הראוותניות והרבות מדי מוכיחות שלבני אדם באמת חסרים מצפון והיגיון. כל בני האדם דורשים ומשדלים למען עצמם, או מנסים לטעון ולמצוא תירוצים למען עצמם – את כל הדברים האלה הם עושים למען עצמם. בהרבה דברים אפשר לראות שמה שבני אדם עושים הוא חסר היגיון לחלוטין, ובכך יש הוכחה מלאה שההיגיון השטני שלפיו "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון" כבר נהיה טבע האדם. איזו בעיה באה לידי ביטוי בכך שבני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים? הבעיה היא שבני האדם נהיו מושחתים בידי שטן עד לשלב מסוים ושבאמונתם באלוהים, הם אינם מתייחסים אליו כאלוהים כלל וכלל. יש כאלה שאומרים: "אם אנחנו לא מתייחסים לאלוהים כאלוהים, אז למה שנמשיך להאמין בו? אילולא התייחסנו אליו כאלוהים, האם הייתה לנו היכולת ללכת אחריו עד עכשיו? האם הייתה לנו היכולת לעמוד בכל הסבל הזה?" על פניו, אתה מאמין באלוהים ואתה מסוגל ללכת בדרכו, אך בגישה שלך כלפיו ובהשקפותיך על דברים רבים אינך מתייחס לאלוהים כבורא כלל וכלל. אם אתה מתייחס לאלוהים כאלוהים, אם אתה מתייחס לאלוהים כבורא, עליך לאמץ עמדה של יציר בריאה, ולא תהיה לך כל אפשרות לבוא בדרישות נוספות לאלוהים או להשתוקק לדברים ראוותניים. במקום זאת אמורה להיות לך יכולת להתמסר בלבבך באמת ויכולת מלאה להאמין באלוהים בהתאם לדרישותיו ולהתמסר לכל עבודתו.

כשבני אדם התחילו לחזות בהתגלמות, כולם התלוננו: "אלוהים, לא הענקת לנו נאורות לפני שנעשית בשר כך שנוכל להכין את עצמנו מבחינה נפשית. אילו היינו מוכנים מבחינה נפשית, היינו יכולים לקבל אותך במקום למרוד ולהתנגד. אתה לא כל-יכול? אנחנו מורדים בך ומתנגדים לך כי השטן השחית אותנו ואין לנו ברירה אלא לעשות זאת. אתה לא יכול לעשות משהו כדי לגרום לנו להפסיק להתנגד ולאפשר לנו מעבר חלק?" האם זה לא מה שבני האדם חשבו? אנשים רבים גם הציבו תנאים, ואמרו: "אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות בקשר למרדנות ולהתנגדות שלנו. ההתגלמות של אלוהים רחוקה מכדי להתאים לתפיסות שלנו. אילו דמותו של אלוהים כפי שהתגלמה בבשר הייתה קצת גבוהה יותר או אילו היה לה מראה יוצא מן הכלל או אלו היה לה ידע עשיר או אילו יכלה להתגשם כרצונה ולעשות מעשי נסים, או אילו אלוהים היה מופיע ועובד כשהוא מגולם בבשר באופן מתאים יותר לדמיונות של בני אדם, אז לא היינו מתנגדים לאלוהים". בני אדם רבים באו בדרישות אלו בזמנו, אבל אלוהים לא פעל בהתאם לדמיונות של האדם או לתפיסותיו. להפך, הוא השיב מהלומה לתפיסות האנושיות ופעל בניגוד מוחלט אליהן. מה זה הוכיח? זה הוכיח שהתפיסות האנושיות והדרישות האנושיות הן בעייתיות במידה לא סבירה. בני אדם מסוימים הפכו למנהיגים בכנסייה אבל לא עשו עבודה ממשית ורק התעסקו בעניינים חיצוניים מסוימים. כשגזמתי את האנשים האלה ואמרתי רק מעט מילות תוכחה, הם נעצבו לליבם, בכו מרה ונעשו שליליים. הם אמרו לעצמם: "האם אלוהים לא רחמן ואוהב? אני סובל כל כך, למה הוא לא אומר קצת מילים טובות כדי לנחם אותי? למה הוא לא מרעיף עלי אפילו מילת ברכה אחת?" כך באו בני האדם בדרישות לאל, כשהם מלאים בצידוקים משל עצמם. אנשים מסוימים הרגישו שיש להם ערך כיוון שהם הפיצו את הבשורה בהצלחה בקרב אנשים רבים אחרים, ולכן אחרי שעשו מעשה לא טוב ואלוהים גזם אותם, הם טענו: "הצלחתי כל כך בהפצת הבשורה לאנשים רבים כל כך בלי לקבל שום פרס ועכשיו גזמו אותי ככה. סבלתי כל כך ובסוף עברתי גיזום בכל זאת. למה לאלוהים לא אכפת מרגשותיי?" האם לאנשים שחושבים כך יש את האמת בליבם? האם הדרישות האלה הגיוניות? אילו הייתי מנחם מישהו אחרי שהייתי גוזם אותו, הוא היה חושב "אלוהים טוב כל כך, מעולם לא חשבתי שהוא ינחם אותי". אבל מצד שני, אילו הייתי גוזם מישהו אחר והאיש הזה היה נסער במיוחד ולא הייתי מנחם אותו, הוא היה חושב "למה אלוהים מנחם אחרים אחרי שהוא גוזם אותם, אבל לא מנחם אותי? אלוהים לא הוגן כלפיי", ותפיסות היו עולות בלבו. לבני אדם יש בליבם כל מיני דרישות, דמיונות ותשוקות חסרי היגיון שמתפרצים החוצה בזמן מסוים ובהינתן הסביבה הנכונה. זאת מכיוון שאף לא אחד מהמחשבות, הרעיונות או הדרישות שהאדם מגלה עולה בקנה אחד עם אלוהים, וטבע האדם מלא בדברים שטניים: כל מה שהוא עושה, הוא עושה למען עצמו, הוא אנוכי ותאב בצע, יש לו יותר מדי תשוקות ראוותניות, הוא מלוכלך מדי ושחיתותו עמוקה מדי.

בני אדם תמיד באים בדרישות לאלוהים, ללא קשר למצב. מה הבעיה עם זה? אנשים מסוימים מתפללים לאלוהים כשהם נהנים מחיי נוחות, ואומרים, "הו אלוהים, הגן עליי, תן לי לחיות במצב הזה כל הזמן". לאנשים יש דרישות גם כשהם לא מרוצים או כשמצב רוחם ירוד: "אלוהים, למה לא תראה נדיבות כלפיי? למה לא תעניק לי הארה? למה המצב טוב כל כך אצל אנשים אחרים אבל רע כל כך אצלי?" כשבני אדם נקלעים לצרה, הם באים בדרישה תקיפה מאלוהים לשנות את סביבתם; כשהמצב טוב, הדרישות של בני האדם נעשות מוגזמות עוד יותר. כשאנשים משיגים דבר מה, הם רוצים עוד ממנו וכשהם לא משיגים משהו, הם משתוקקים נואשות להשיגו. מה אנשים רוצים להשיג? הם רוצים להשיג את הדברים שהם אוהבים ואת מה שהאינטרסים הגשמיים שלהם דורשים. משום כך, אף אחת מדרישותיו של האדם אינה מוצדקת או ראויה. כשנתתי קצת בגדים או חפצים שימושיים לכמה משפחות עניות, אנשים מסוימים לא שמחו לראות את זה. הם חשבו, "למה אלוהים תמיד דואג להם אבל לא לי? אלוהים לא הוגן!" אחרים לא לקחו את זה ללב בזמנו וחשבו, "ממילא חסד אלוהים הוא מה שמאפשר לי ללכת בנתיב האמונה בו ולהתקדם בנתיב זה עד עכשיו. אני לא צריך לרדוף אחרי הדברים החומריים האלה". אבל בדיעבד, כשחשבו על כך, הם חשו סערת רגשות. כשהרגישו שהם לא יכולים להתגבר על התחושה הזאת, הם התפללו והתפללו, והפסיקו לחשוב על כך לזמן מה, אבל הדברים האלה עדיין היו בליבם – לא משנה באיזה אופן הם שקלו את הדברים האלה, הם עדיין חשו בלבול בליבם, והם חשבו לעצמם: "איפה צדקתו של אלוהים? למה אני לא יכול לראות אותה? אלוהים לא מטפל באף אחד מהעניינים החיצוניים האלה בהגינות או בהיגיון, אז היכן צדקתו באה לידי ביטוי?" ואז הם שינו את דעתם וחשבו, "צדקה אינה אותו הדבר כמו הגינות או היגיון, ואסור לבלבל ביניהם", אבל הם עדיין היו בסערת רגשות ולא יכלו להניח לעניין. אנשים דואגים כל כך לאינטרס חומרי פעוט, הלוואי שהיו דואגים לאמת באותה המידה. ללא קשר לכך, חלק מטבעו של אדם הוא לבוא בדרישות לאלוהים בלבו, וכל האנשים שלא אוהבים את האמת אוהבים יתרונות חומריים. לסיכום, כל הדרישות והמזימות של בני האדם – כשהם באים לאלוהים בדרישה זו או אחרת, זוממים פה וזוממים שם – אינן עולות בקנה אחד עם האמת ועם דרישותיו ורצונו של אלוהים. אלוהים לא אוהב אף אחד מהם, את כולם הוא מתעב ושונא. הדרישות שבני האדם דורשים מאלוהים, השאיפות שלהם והנתיבים שהם הולכים בהם – לאף אחד מהם אין קשר לאמת. אנשים מסוימים חושבים, "עבדתי למען הכנסייה שנים רבות כל כך – אם אני חולה, אז אלוהים אמור לרפא ולברך אותי". בייחוד, מי שמאמינים באלוהים כבר זמן רב דורשים ממנו עוד יותר; מי שמאמינים בו זמן קצר בלבד מרגישים שאינם ראויים, אבל אחרי זמן מה הם מתחילים להרגיש שמגיע להם. זוהי בדיוק ההוויה האנושית; זהו טבע האדם, ללא יוצא מן הכלל. אנשים מסוימים אומרים, "מעולם לא באתי בדרישות מוגזמות לאלוהים כי אני יציר בריאה ואיני ראוי לבקש ממנו דבר". אל תמהר לומר זאת, הזמן יגלה את הכול. הטבע והכוונות של בני האדם ייחשפו בסופו של דבר ויתפרצו החוצה ביום מן הימים. אנשים לא באים בדרישות לאלוהים כיוון שהם לא רואים צורך בכך או כיוון שאין זה הזמן הנכון או כיוון שהם כבר באו לאלוהים בדרישות רבות כל כך; ובכל זאת הם אינם קולטים שזוהי דרישה. בקיצור, לבני אדם יש טבע כזה, לכן בלתי אפשרי בשבילם לא לגלות אותו. בנסיבות הנכונות או בהזדמנות הנכונה, הוא יתגלה באופן טבעי. למה לשתף על זה היום? כדי לגרום לאנשים להבין מה קיים בטבע שלהם. אל תחשבו שאם אתם מאמינים באלוהים במשך שנים אחדות או אם תרמתם ימי עבודה אחדים לכנסייה פירושו של דבר שהשקעתם למען אלוהים, שהקדשתם לו או שסבלתם הרבה למענו, ושמגיע לכם לקבל דברים כמו הנאה מדברים חומריים, הזנה לגוף או כבוד והערכה מהזולת, או שמגיע לכם שאלוהים ידבר אתכם בעדינות או שיהיה לו אכפת מכם יותר ושישאל לעתים קרובות יותר אם יש לכם מזון ובגדים בכמות מספקת, מה מצבכם הגופני וכן הלאה. הדברים האלה מתעוררים אצל אנשים באופן לא מודע לאחר שהשקיעו למען אלוהים במשך זמן רב והם מתחילים לחשוב שמגיע להם לדרוש ממנו הכול. בני אדם שהשקיעו למען אלוהים זמן קצר בלבד חושבים שאין להם זכות לבוא לאלוהים בדרישות והם לא מעזים לעשות זאת. אבל עם הזמן הם יתחילו לחשוב שהם ראויים ויתחילו לבוא בדרישות ואז ייחשפו ההיבטים האלה בטבע שלהם. האם אנשים אינם כאלה? למה אנשים אינם חושבים אם נכון לבוא כך אל האל בדרישות? האם מגיע לך לקבל את הדברים האלה? אלוהים הבטיח לך אותם? אם משהו לא שייך לך ואתה דורש אותו בכל זאת, הדרישה הזאת אינה עולה בקנה אחד עם האמת וכולה תולדה של הטבע השטני שלך. איך התנהג הארכי-מלאך בהתחלה? הוא קיבל עמדה בכירה מדי ודברים רבים מדי, ולכן הוא חשב שמגיע לו לקבל את כל מה שרצה ואת כל מה שהשיג, עד שבסופו של דבר הוא הגיע לשלב שבו הוא אמר, "אני רוצה להיות במעמד שווה לזה של אלוהים!" זאת הסיבה שלאמונה של בני אדם באלוהים מתלוות דרישות ותשוקות גדולות מדי. אם לא יבחנו את עצמם ולא יבינו את חומרת הבעיה, ביום מן הימים הם יגידו, "אלוהים, פנה את מקומך. אני בעצמי יכול להיות אלוהים, פחות או יותר", או, "אלוהים, אלבש את מה שאתה לובש ואוכל את מה שאתה אוכל". אנשים שהגיעו לרמה הזאת כבר מתייחסים לאלוהים כאילו הוא בן אנוש. אמנם הם אומרים שהם מכירים בכך שאלוהים המתגלם בבשר הוא אלוהים עצמו, אבל אלה רק מילים שטחיות. במציאות, אין בליבם שום התמסרות לאלוהים או יראה מפניו. אנשים מסוימים רוצים אפילו להיות אלוהים, ואם השאיפות והתשוקות שלהם גדולות עד כדי כך, יהיו בעיות. סביר שיקרה להם אסון; אפילו אם יגרשו אותם מהכנסייה, הם עדיין ייענשו על ידי האל.

המאמינים באלוהים צריכים להתייחס לאלוהים כאל אלוהים ורק בעשותם כן האם באמת מאמינים בו. לא מספיק שהם יכירו במעמד של אלוהים, הם מוכרחים להבין באמת את המהות ואת הצביון של אלוהים לירוא מהם ולהתמסר לו לחלוטין. הנה כמה דרכים שבהן ניתן ליישם זאת בפועל: ראשית, בזמן האינטראקציה עם אלוהים יש לשמור על דבקות ועל כנות פנימית, בלב מתמסר ובלי שום תפיסות או דמיונות. שנית, יש להביא לפני אלוהים את הכוונות שמאחורי כל דבר שאומרים, כל שאלה ששואלים וכל מעשה שעושים כדי לבדוק אותם ולהתפלל. רק על ידי ידיעה כיצד ליישם בפועל בהתאם לעקרונות האמת ודרך התבססות על דבר האל אפשר להיכנס למציאות האמת. אם לא מחפשים את האמת, לא רק שאי אפשר בכלל להיכנס למציאות האמת, אלא גם צוברים עוד ועוד תפיסות, ופירושו של דבר הוא צרות. כשאתה רואה באלוהים אדם, האלוהים שאתה מאמין בו הוא אלוהים מעורפל בשמיים; אתה מתכחש לחלוטין להתגלמות ובליבך אינך מכיר עוד באל המעשי. בזמן הזה תהפוך לצורר משיח ותיפול לאופל. ככל שיש לך יותר תירוצים, כך תבוא לאלוהים בדרישות רבות יותר וכך יהיו לך יותר תפיסות לגביו והדבר יעמיד אותך בסכנה גוברת והולכת. ככל שתבוא לאלוהים בדרישות רבות יותר, כך תוכיח שאתה פשוט לא מתייחס לאלוהים כאלוהים. אם תמיד יש בליבך דרישות מאלוהים, במשך הזמן סביר שתתייחס לעצמך כאלוהים ותישא עדות עבור עצמך בזמן העבודה בכנסייה, ואפילו תאמר "אלוהים לא נושא עדות לעצמו? למה אני לא יכול לעשות את זה?" כיוון שאתה לא מבין את העבודה של אלוהים, יהיו לך תפיסות לגביו ולא יהיה לך לב ירא-אל. טון הדיבור שלך ישתנה, הצביון שלך ייעשה יהיר ובסופו של דבר, בהדרגה, תתחיל להלל את עצמך ולשאת עדות לעצמך. זהו תהליך ההתדרדרות של האדם וכולו תולדה של חוסר חתירה אחר האמת. כל מי שהולך בדרך צוררי המשיח מהלל את עצמו ונושא עדות לעצמו, מקדם את עצמו ומתרברב על כל צעד ושעל ולא אכפת לו מאלוהים בכלל. האם חוויתם פעם את הדברים שאני מדבר עליהם? אנשים רבים מעידים על עצמם בעקביות ומספרים אך הם סובלים מזה ומזה, איך הם עובדים, איך אלוהים מעריך אותם ומפקיד בידיהם עבודה זו או אחרת, ומספרים על האופי שלהם תוך שימוש מכוון בטון דיבור מסוים ובמניירות מסוימות עד שבסופו של דבר אנשים מסוימים מתחילים להאמין שהם אלוהים. רוח הקודש כבר נטשה מזמן את מי שהגיעו לרמה כזאת ואף כי הם לא הורחקו או גורשו ובמקום זאת השאירו אותם בכנסייה על מנת שייתנו שירות, גורלם כבר נחרץ והם פשוט בהמתנה לעונשם. הדבר הזה כבר קרה במקומות מסוימים. מאמין חדש ראה שאחות מסוימת מדברת ומופיעה בצורה מכובדת למדי והוא טעה וחשב שהיא אלוהים. כשהגיע הזמן להיפרד, המאמין החדש נצמד לירכה וצעק, "הו אלוהים! אל תלך! הו אלוהים! אתגעגע אליך!" היא ידעה בבירור שהיא לא אלוהים אבל היא לא הכחישה את זה ולא תיקנה את אי ההבנה. האם לאדם כזה יש היגיון? (לא). אין לה שום היגיון והיא בהחלט חסרת ערך! אנשים מסוימים הם מבולבלים ובורים ומתייחסים למישהו כאילו הוא אלוהים – זה נורא באמת! וההיצמדות לירך והצעקות פשוט מעידות על בורות חסרת תקנה! אם אתה יכול להתייחס לבן אדם מושחת, ששייך לשטן, כאילו הוא אלוהים, אז באיזו דרך אתה מאמין באלוהים? האם זה לא להאמין בשטן? כמה מבולבל מישהו צריך להיות כדי להתייחס לבן אדם כאילו הוא אלוהים? אם אתה מאמין באלוהים אבל אתה לא יכול לקבל את האמת או לחתור אליה, סביר שאנשים אחרים יטעו אותך וסביר שתעשה שטויות ותאבד את דרכך. אנשים טיפשים ובורים נתונים בסכנה אמיתית, הם יכולים לעשות שטויות מכל הסוגים.

בני אדם באים בדרישות לאלוהים ומבקשים ממנו דבר זה או אחר בהתאם לתפיסותיהם. אתה מבקש מאלוהים שיציל אותך, שירחם עליך, שיאהב אותך, שיעשה אתך חסד – את כל הדרישות האלה אתה דורש בהתאם לתפיסות שלך. במעשה זה, אתה משתמש ברעיונות ובשיטות שלך כדי לבוא בדרישות לאלוהים על מנת לגרום לו לציית לך. מה הבעיה עם זה? האם זאת אמונה באלוהים? מה שאתה מאמין בו הוא פשוט אתה עצמך. בליבך אין אלוהים וגם אין בו שום אמיתות כלל. מישהו קנה לי זוג נעליים מתוך נדיבות, אבל הן לא התאימו לי, אז רציתי להחזיר אותן. אבל אז חשבתי שאילו אחזיר אותם הוא עלול לא להבין אותי, ולכן נתתי אותם לאדם אחר, כדי שהוא ינעל אותן. כשגילה זאת, מי שנתן את הנעליים לא הסכים עם מה שעשיתי ואמר: "אתה יודע כמה מאמץ וכסף השקעתי וכמה רחוק נסעתי כדי לקנות לך אותן? מסרת אותן בקלות כזאת, אתה חושב שהיה לי קל להרוויח את הכסף הזה? אם אתה לא רוצה לנעול אותן, תן אותן בחזרה – איך יכולת לתת אותן למישהו אחר?" אמרתי: "לא הטלתי עליך לקנות לי נעליים. קנית אותן ונתת לי אותן, אבל הן לא התאימו לי, אז נתתי אותן למישהו אחר, שהוא ינעל אותן. האם זאת בעיה? אילו הייתי מחזיר לך אותן, האם לא היית נעשה שלילי וחלש ולא היית מבין אותי שלא כראוי? האם אינני יכול לעשות סידורים סבירים?" האם זה הולם שאנשים יתייחסו אליי ככה? נראה שלבני אדם יש עדיין כוונות ודרישות אפילו כשהם מציעים משהו לאלוהים. האם זהו אדם שמבין את האמת? כשאתה מציע משהו לאלוהים, הוא כבר לא שלך, הוא שייך לאלוהים. אלוהים יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה, ואופן הטיפול בכך הוא עניינו שלו. לבני אדם צריך להיות קצת היגיון, הם צריכים ללמוד להתמסר ולא להתערב תמיד בענייניו של אלוהים. האם יש היגיון בזה שמתווכחים עם אלוהים כל הזמן? כשאנשים קונים לי דברים, נראה שהם מלאים בנדיבות ובאהבה לאלוהים, אבל לאחר מכן הם דורשים ממני לאהוב אותם והם מתלוננים אם הם לא מוצאים חן בעיני. זאת ועוד, זה לא בסדר אם אני לא משתמש בדברים האלה, אנשים מטילים מגבלות על זהותם של אלה שלהם אני רשאי לתת את הדברים ולא מרשים לי לעשות דבר זה או אחר. אנשים בוחנים בקפידה את אלוהים ומהרהרים בו כך כל היום והם חושבים, "למה אלוהים לא יכול לספק את התשוקות של בני האדם?" לבני אדם אין שום היגיון, הם כל כך לא הגיוניים! גיליתי שכל בני האדם אומרים, "מחובתי לאהוב היטב את אלוהים ולהחזיר לו על אהבתו", אבל בליבם אין שמץ של הבנה לגבי המשמעות של אהבת האל. לבם של בני האדם מלא בצביון המושחת שלהם, אז איך תיתכן אהבה? האם הדיבורים על אהבת אלוהים והתמסרות לו אינם אינם אלא מילים ריקות, אם בני האדם מושחתים עד כדי כך שאין להם אפילו את ההיגיון שיש לאדם רגיל? כל שיש בקרבם של בני האדם הם רעיונות ודמיונות, תרעומת, תשוקות ראוותניות ודרישות לא הגיוניות. פשוט אין בתוכם שום אהבה או התמסרות. מבחינת בני האדם, אהבה היא רק יעד שיש לשאוף אליו, רק דרישה מאלוהים. כמה מהם משיגים זאת? לכמה יש עדות חווייתית אמיתית?

עכשיו, כשאתה מוכן לחתור אל האמת ולשאוף לשנות את הצביון שלך, כיצד עליך להרהר על אודות עצמך כשאתה בא בדרישות לאלוהים? האם הדרישות שלך עולות בקנה אחד עם האמת? מה צריכה להיות הגישה שלך כלפי אלוהים? חשבת על השאלות האלו פעם? אנשים מסוימים נעשים גאוותניים אחרי שהם מנהיגים כנסיות אחדות והם חושבים שבית האל אינו יכול להסתדר בלעדיהם ושמגיע להם יחס מיוחד. לאנשים יש טבע שטני וככל שהאדם נושא במשרה רמה יותר כך גוברות הדרישות שלו מאלוהים; ככל שהאדם מבין יותר דוקטרינות, כך הדרישות שלו נעשות נסתרות ובוגדניות יותר. ייתכן שהוא לא אומר אותן בקול, אבל הדרישות חבויות בלבו. אנשים אחרים לא יכולים לגלות אותן בקלות, אבל מי יודע מתי התלונות וההתנגדות שבתוך האדם יתפרצו? ההתפרצות הזאת משמעה צרות רבות עוד יותר, וסביר שהיא גם תפגע בצביון של אלוהים. למה מנהיגים דתיים וידוענים שהם צוררי משיח נתונים בסכנה גדולה יותר? ככל שהמשרה שהאדם מחזיק רמה יותר, כך השאיפות שלו גדלות; ככל שהאדם מבין יותר דוקטרינות כך הצביון שלו נעשה גאוותני יותר. מסוכן אפוא להאמין באלוהים אך לחתור אל מעמד במקום לחתור אל האמת. אלוהים ביטא אמיתות רבות כל כך וחשף ונידה מביתו את כל מי שלא אוהבים את האמת, קל וחומר אנשים מחוגים דתיים. האם אתם רואים שקיים הכרח שאלוהים ישפוט אנשים וייסר אותם? כשאנשים מבינים ממש את האמת ויש להם היווכחות בחיים, הם רואים את מציאות השחיתות של עצמם ומרגישים שיסתכנו אם לא יחתרו אל האמת. ברגע זה, אנשים לא מבינים כלל את הטבע שלהם, ואפילו אם יש להם קצת הבנה שטחית, הם מבינים רק דוקטרינות והם לא זכו באמת. משום כך, הם לא חושבים שהם בסכנה והם גם לא יודעים שעליהם לחשוש או לדאוג לגורלם. יש מאמינים חדשים שמעזים לומר ולעשות כל דבר, אבל מי שחוו שיפוט וייסור הם שונים. יש להם לב ירא-אל במידה מסוימת, אבל אפילו אם הם מחזיקים בתפיסות כלשהן, הם לא מעזים לבטא אותן בקול והם יודעים להתפלל במהירות: "הו אלוהים, פגעתי בך..." יש מאמינים חדשים שמעזים לפלוט מילים של נאצה מבלי לחשוב אפילו ואומרים, "אלוהים סובל? סובל ממה? הוא אוכל היטב ומתלבש היטב ומתארח אצל אנשים בכל מקום – זה לא סבל! אבל לי לא אכפת מהדברים האלה. אני מאמין ברוחו של אלוהים ולא באדם." הם מעזים להכחיש את ההתגלמות. לאנשים האלה יש חוצפה שכזו. אין להם לב ירא-אל בכלל, הם לא פוחדים משום דבר, הם מעזים לומר כל דבר ולכולם יש טבע שטני וחייתי. אם לעליון יש רושם או דעה טובים במידת מה לגבי מישהו, יש אנשים שאומרים, "האיש הזה אהוד ומועדף בכנסיה והוא מתקבל בבית האל בברכה." האם אדם מסוג זה מבין את האמת? כלל וכלל לא. הדרך שבה הוא רואה דברים חשפה לגמרי שלבו עסוק עדיין אך ורק בענייני העולם הזה. השקפתו ותחושתו הן חילוניות לחלוטין. האם אמונה באלוהים וקריאה בדבריו יכולה להשפיע על אנשים אלה בכלל? הם לא מקבלים את האמת כלל והשקפת העולם שלהם זהה לזאת של נטולי אמונה. למעשה, הם כופרים.

הדרישות התמידיות מאלוהים הן חלק מטבע האדם, ומחובתכם לנתח את הטבע הזה בהתאם לדבר האל. איך צריך לנתח אותו? הצעד הראשון הוא להבין אילו דרישות לא סבירות ואילו רצונות מופרזים יש לאנשים לגבי אלוהים, ואז לנתח כל אחת ואחת מהן: למה בני אדם באים בדרישה כזו? מהו המניע שלהם? מהי מטרתם? ככל שתנתח את הדרישות במצפוניות ובדרך הזאת, כך תגיע להבנה רבה ומפורטת יותר של טבעך. אם לא תנתח זאת בפירוט אלא רק תדע שאסור לאנשים לבוא לאלוהים בדרישות ורק תבין שאין זה הגיוני לבוא לאלוהים בדרישות ותו לא, בסופו של דבר לא תתקדם ולא תשתנה. יש אנשים שאומרים: "יש לנו דרישות רבות כל כך מאלוהים כי אנחנו אנוכיים מדי. מה עלינו לעשות?" באופן טבעי, אנשים מוכרחים להבין את האמת ולדעת את תמצית האנוכיות. כשתבין באמת את תמצית האנוכיות האנושית תדע מה חסר לך; מה שמפחיד הוא מה שקורה אם אנשים לא מצליחים להבין את זה. באמצעות ניתוח, קל לזהות דרישות מופרזות או בלתי סבירות ואפשרי שתשנא את עצמך. אתה עלול לחשוב לפעמים שהדרישות שלך סבירות והוגנות, ואולי הן לא ייראו מופרזות בעיניך אלא מוצדקות וטבעיות, כיוון שאתה חושב שהן הגיוניות ונראה לך שכך הדברים אמורים להיות וכיוון שאנשים אחרים באים בדרישות דומות. הדבר מראה שעדיין אינך אוחז באמת וזאת הסיבה שאינך יכול להבין אותן בבירור. הנה דוגמה: נניח שאדם כלשהו נהה אחרי אלוהים במשך שנים רבות וסבל הרבה ועבר סערות ואתגרים רבים. תמיד נראה שהוא מתנהג יפה ושהוא בסדר בכל הנוגע לאנושיותו, לסבלו ולנאמנותו לאלוהים. הוא אפילו היה די מצפוני והיה נכון לגמול לאלוהים על אהבתו ובדרך כלל ידע להתנהל בזהירות בעת מילוי תפקידו. לימים גיליתי שהאיש מדבר בבהירות ובנחמדות אבל אינו מסור כלל וכלל, ולכן החלפתי אותו ופקדתי שלא להשתמש בו שוב בעתיד. הוא עבד למען הכנסייה במשך שנים רבות וסבל הרבה ובכל זאת הוחלף בסופו של דבר. זאת ועוד, לא פתרתי חלק מקשייו המעשיים. מה אנשים יכולים לחשוב על מצב מסוג זה? ראשית, אנשים רבים יצאו להגנתו ויגידו, "זה לא בסדר. בנסיבות האלה על אלוהים לנהוג כלפיו בחסד וברחמים כי הוא אוהב את אלוהים ומשקיע למענו. אם אפשר לנדות מישהו כמוהו, שמאמין באלוהים שנים רבות, איזו תקווה יש למאמינים חדשים כמונו?" הדרישות של אנשים מאלוהים שוב נכנסות לתמונה, הם תמיד מקווים שאלוהים יברך את האיש הזה ויניח לו להישאר בכנסייה, אך עדיין חושבים: "הבחור הזה עשה את הדבר הנכון למען אלוהים, אסור לאלוהים לאכזב אותו!" רבות מהדרישות שאנשים מפנים כלפי אלוהים מקורן אפוא בתפיסות ובדמיונות אנושיים. בבואם למדוד את היחס של אלוהים לבני האדם ואת הדברים שאלוהים נותן להם, אנשים משתמשים באמות מידה אנושיות – מה שהמצפון שלהם אומר שהוא הוגן וסביר בהתנהגות שבין אדם לחברו. אבל איך אמות המידה האנושיות הללו יכולות לעלות בקנה אחד עם האמת? למה אני אומר שכל הדרישות של המין האנושי אינן סבירות? כיוון שהדרישות האלו הן הסטנדרטים שאדם דורש מחברו. האם אנשים אוחזים באמת? האם הם מסוגלים לראות את תמציתו של אדם לאשורה? יש אנשים שדורשים שאלוהים יתייחס לבני אדם בהתאם לאמות המידה של המצפון והם מחייבים את אלוהים להתנהג בהתאם לאמות המידה של ההתנהגות האנושית. הדבר הזה אינו עולה בקנה אחד עם האמת והוא אינו סביר. אנשים מסוגלים להחזיק מעמד כשמדובר בעניינים פעוטים, אבל ייתכן שהם לא יהיו מסוגלים להחזיק מעמד כשקיצם ייקבע בסופו של דבר. הדרישות שלהם יבואו לידי ביטוי ופיהם יפיק תלונות וגינויים שלוחי רסן והם יתחילו להראות את פרצופם האמיתי. בזמן הזה הם יכירו את טבעם שלהם. בני אדם תמיד באים בדרישות לאלוהים בהתאם לתפיסות אנושיות ולרצונם האישי, והם באים בדרישות רבות מסוג זה. ייתכן שבמצב רגיל לא תשימו לב לכך ותחשבו שתפילה לאלוהים מדי פעם בשביל דבר זה או אחר אינה נחשבת לדרישה, אבל למעשה, ניתוח קפדני מראה שהרבה דרישות אנושיות הן בלתי סבירות, חסרות היגיון ואפילו מגוחכות. לא זיהית את חומרת העניין לפני כן, אבל הדבר ייוודע לך בהדרגה בעתיד ואז תהיה לך הבנה אמיתית של טבעך. עם הניסיון יגיעו בהדרגה ידע ויכולת הבחנה לגבי טבעך, ובשילוב עם שיתוף על האמת תגיע לכדי ידיעה ברורה של טבעך – ובמובן הזה תיכנס אל האמת. כשתבין בבירור את מהות טבע האדםלאשורה, הצביון שלך ישתנה ואז תאחז באמת.

הדרישות התמידיות של אנשים מאלוהים הן הדבר שאיתו קשה ביותר להתמודד. ברגע שהפעולות של אלוהים אינן הולמות את החשיבה שלך או שלא בוצעו בהתאם לה, סביר שתתנגד – ודי בכך כדי להראות שאתה מתנגד לאלוהים מעצם טבעך. רק אם תהרהר על עצמך לעתים קרובות ותגיע לכדי הבנה של האמת תוכל להשיג הכרה בבעיה זו, ותוכל לפתור אותה במלואה רק באמצעות חתירה אל האמת. כשאנשים אינם מבינים את האמת, הם באים לאלוהים בדרישות רבות; לעומת זאת, כשהם מבינים את האמת לאשורה הם לא באים בדרישות כלל וכלל; הם מרגישים רק שהם לא ריצו את אלוהים מספיק ושאינם מתמסרים לו מספיק. טבעם המושחת של אנשים משתקף בכך שהם תמיד באים בדרישות לאלוהים. אם לא תוכל להכיר את עצמך ולהתחרט באמת על עניין זה, אזי בנתיב האמונה שלך באל תתמודד עם סכנות נסתרות. אתה יכול להתגבר על דברים רגילים אבל כשמדובר בעניינים חשובים – כגון גורלך, עתידך וייעודך – ייתכן שלא תוכל להתגבר עליהם. בזמן הזה, אם עדיין חסרה לך האמת, ייתכן מאוד שתחזור לסורך וכך תצטרף אל המושמדים. מאז ומתמיד, אנשים נהו אחר הדרך הזו והאמינו בהו; בזמן שנהו אחר אלוהים הם התנהגו יפה, אבל התנהגות זו אינה קובעת את מה שיקרה בעתיד. זאת כיוון שלעולם אינך מודע לעקב אכילס של האדם או לדברים בטבע האדם שיכולים להוות התנגדות לאלוהים, וחוסר המודעות הזה ממשיך עד שדברים אלה מובילים אותך לפורענות. כיוון שבעיה זו – טבעך המתנגד לאלוהים – נשארת בלתי פתורה, היא מובילה אותך לפורענות וייתכן שכאשר המסע שלך יסתיים ועבודתו של אלוהים תגיע לקיצה, אתה תעשה את המעשה המהווה את ההתנגדות הקשה ביותר לאלוהים ותאמר נגדו דברים של נאצה וכך תוקע ותנודה. ברגע האחרון, בזמן המסוכן מכול, פטרוס ניסה להימלט. באותה עת, פטרוס לא הבין את רצון אלוהים ותכנן לשרוד ולעשות את עבודתן של הכנסיות. אחר כך, ישוע הופיע לפניו ואמר: "אתה רוצה שאצלב למענך פעם נוספת?" אז הבין פטרוס את רצון אלוהים והתמסר במהירות. נניח שבאותו הרגע היו לפטרוס דרישות משלו והוא היה אומר "אני לא רוצה למות, אני חושש מכאב. האם לא נצלבת למעננו? למה אתה מבקש שאצלב? האם אפשר לחוס עליי, שלא אצלב?" אילו היה בא בדרישות כאלו, הוא היה הולך בנתיבו לשווא. אבל פטרוס תמיד היה אדם שהתמסר לאלוהים וחיפש את רצונו של אלוהים, ובסוף הוא הבין את רצון אלוהים והתמסר לו לחלוטין. אילו פטרוס לא היה מחפש את רצונו של אלוהים והיה פועל בהתאם לחשיבתו האישית, הוא היה הולך בנתיב השגוי. אין לאנשים יכולת להבין ישירות את רצון אלוהים, אבל אם הם לא מתמסרים לו לאחר שהבינו את האמת, אזי הם בוגדים באלוהים. במילים אחרות, עצם כך שאנשים תמיד באים בדרישות לאלוהים קשור לטבעם: ככל שיש להם יותר דרישות, כך הם יותר מרדניים ומתנגדים, וכך יש להם יותר תפיסות. ככל שהאדם בא לאלוהים בדרישות רבות יותר, כך סביר יותר שהוא ימרוד נגדו, יתנגד לו ואפילו יצא נגדו. ייתכן שיום אחד הוא יבגוד באלוהים ויעזוב אותו. אם ברצונך לפתור את הבעיה הזאת, אתה צריך להבין היבטים רבים של האמת, ואתה צריך גם ניסיון מעשי כדי להבין אותה ביסודיות ולפתור אותה במלואה.

כשבאים לאמוד אם אנשים יכולים להתמסר לאלוהים או לא, השאלה המרכזית היא האם יש להם או אין להם רצונות מופרזים או מניעים נסתרים כלפי האל. אם אנשים תמיד באים לאלוהים בדרישות, זה מוכיח שהם אינם מסורים לו. אם לא תקבל מן האל את מה שקורה לך, ולא משנה מהו, אם לא תחפש את האמת ותמיד תצדיק את עצמך ותרגיש שהצדק אתך בלבד, ואם תהיה אפילו מסוגל לפקפק בכך שאלוהים הוא האמת והצדק – אתה תהיה בצרות. אנשים כאלה הם הגאוותניים ביותר והמרדניים כלפי האל. אנשים שתמיד באים לאלוהים בדרישות אינם יכולים להתמסר לו באמת. אם אתה בא בדרישות לאלוהים, זה מוכיח שאתה מנסה לעשות עסקה עם אלוהים, שאתה בוחר ברצונך האישי ושאתה פועל בהתאם לו. בכך אתה בוגד באלוהים ואין בך התמסרות. עצם הדרישה מאלוהים כשלעצמה היא חסרת היגיון; אם אתה באמת מאמין שהוא אלוהים, לא תעז לבוא אליו בדרישות וגם לא תרגיש כשיר לבוא אליו בדרישות, בין שאתה סבור שהדרישות הגיוניות ובין שלא. אם יש לך אמונה אמיתית באלוהים ואם אתה מאמין שהוא אלוהים, אתה רק תסגוד לו ותתמסר לו, אין שום ברירה אחרת. אנשים כיום לא רק בוחרים בחירות משל עצמם, הם אפילו מבקשים מאלוהים לפעול בהתאם לרצונם האישי. לא רק שהם לא בוחרים להתמסר לאלוהים, הם אפילו מבקשים מאלוהים להתמסר להם. האין זה חסר היגיון לחלוטין? משום כך, אם אין באדם דבקות אמיתית ואמונה מהותית, הוא לעולם לא יוכל לזכות באישור מאלוהים. כשבני אדם מסוגלים להפחית את הדרישות שלהם כלפי אלוהים, יש להם יותר אמונה והתמסרות אמיתיות וחוש ההיגיון שלהם הוא רגיל יחסית. לרוב, ככל שאנשים נוטים להתווכח וככל שיש להם יותר תירוצים כך קשה יותר להתמודד איתם. לא רק שיש להם דרישות רבות, אלא שגם אם תיתן להם אצבע הם ירצו את כל היד. כשמשביעים את רצונם בנושא מסוים הם באים בדרישות בנושא אחר. הם צריכים שישביעו את רצונם בכל הנושאים ואם הם לא שבעי רצון אז הם מתחילים להתלונן, להתייאש ולנהוג בפזיזות. לאחר מכן הם מרגישים חייבים ומלאי חרטה, בוכים מרה ורוצים למות. מה התועלת בזה? האם הם לא מתנהגים בחוסר היגיון ומרגיזים ללא הרף? את סדרת הבעיות הזאת יש לפתור מהשורש. אם יש לך צביון מושחת ואתה לא פותר אותו, אם אתה מחכה עם פתרון הבעיה הזאת עד שתיקלע לצרות או תגרום לאסון, איך תוכל לפצות על האובדן הזה? זה לא קצת כמו לנעול את שערי האורווה אחרי שהסוסים כבר ברחו? משום כך, כדי לפתור לחלוטין את בעיית הצביון המושחת שלך, מחובתך לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה כשהיא מתעוררת לראשונה. מחובתך לפתור את בעיית הצביון המושחת שלך כשהיא עוד בחיתוליה, וכך תבטיח שלא תעשה שום שגיאה ותמנע צרות בעתיד. אם צביון מושחת משתרש והופך למחשבותיו של האדם או להשקפת העולם שלו, הוא יכול להנחות את האדם לעשות רע. משום כך, המטרה של ההרהור העצמי והידיעה העצמית היא בעיקר לגלות את הצביון המושחת ולחפש במהירות את האמת כדי לפתור אותו. מחובתך לדעת איזה דברים יש בטבע שלך, מה אתה אוהב, אל מה אתה חותר ומה אתה רוצה להשיג. מחובתך לנתח את הדברים האלה בהתאם לדברי האל כדי לבדוק אם הם עולים בקנה אחד עם רצון האל ובאיזה אופן הם מופרכים. ברגע שתבין את הדברים האלה, מחובתך לפתור את בעיית ההיגיון הלא-רגיל שלך, כלומר, בעיית ההטרדה חסרת ההיגיון והבלתי פוסקת שלך. אין זו רק בעיית הצביון המושחת שלך, יש לה גם נגיעה לחוסר ההיגיון שלך. לאנשים שנסחפים עם האינטרסים האישיים שלהם אין היגיון רגיל, בייחוד בעניינים הקשורים לאינטרסים שלהם. זוהי בעיה פסיכולוגית והיא גם עקב אכילס של בני האדם. יש אנשים שמרגישים שיש להם איכות מסוימת וכישרונות מסוימים והם תמיד רוצים להנהיג ולהתבלט, ומשום כך הם מבקשים מאלוהים להשתמש בהם. אם אלוהים לא משתמש בהם, הם אומרים, "איך אלוהים יכול שלא להעדיף אותי? אלוהים, אם אתה תשתמש בי לעשיית משהו חשוב, אני מבטיח שאשקיע למענך!" האם כוונה מסוג זה היא כוונה נכונה? השקעה למען אלוהים היא דבר טוב, אבל מאחורי הנכונות של אנשים אלה להשקיע למען האל ישנם מניעים. מה שהם אוהבים הוא המעמד והם ממוקדים בו. כשאנשים יכולים להתמסר באמת והם הולכים אחרי אלוהים בלב שלם ללא קשר לשאלה האם אלוהים משתמש בהם או לא, וכשהם משקיעים למען אלוהים ללא קשר לשאלה האם יש להם מעמד או לא, רק אז אפשר להחשיבם כבעלי היגיון וכאנשים שמתמסרים לאל. טוב הדבר שאנשים מוכנים להשקיע למען האל, והאל מוכן להשתמש באנשים כאלה, אבל אם האנשים האלה אינם מצוידים באמת, לאל אין שום דרך להשתמש בהם. אם אנשים מוכנים לשאוף לאמת ולשתף פעולה, חייב להתקיים שלב של הכנה. אלוהים יוכל להשתמש באנשים באופן רשמי רק אחרי שהם יבינו את האמת ויוכלו להתמסר לאלוהים בכנות. שלב האימון הוא חיוני. כל המנהיגים והעובדים כיום נמצאים בשלב האימון הזה. הם יתאימו לשימוש בידי אלוהים אחרי שיהיו להם חוויות חיים ואחרי שתהיה להם היכולת לטפל בעניינים בהתאם לעקרונות.

את הדברים המצויים בטבע האדם יש לחשוף בזה אחר זה ומעט בכל פעם; הם אינם דומים להתנהגויות שהוא מפגין כלפי חוץ, למנהגים או למחשבות ולרעיונות – אותם אפשר פשוט לגזום וחסל. זאת ועוד, לאנשים קשה לזהות אותם, ואפילו לאחר שהאנשים מזהים אותם, קשה לשנות אותם – לשם כך דרושה הבנה מעמיקה מספיק. למה אנחנו תמיד מנתחים את טבע האדם? אתם לא מבינים את משמעות הדבר הזה? מאין באות ההתגלויות של הצביונות המושחתים של בני האדם? כולן באות מתוך טבעם והוא שולט בכולן. כל אחד מהצביונות המושחתים של האדם, כל מחשבה וכל רעיון, כל כוונה – כולם קשורים לטבע האדם. משום כך אפשר לפתור בקלות את הצביונות המושחתים של האדם באמצעות חשיפה ישירה של טבעו. אף שלא קל לשנות את טבעם של בני אדם, אם יש להם ראייה חודרת והם מסוגלים להבחין בצביונות המושחתים שהם מגלים, ואם הם יכולים לחפש את האמת כדי לפתור אותם – אזי הם יכולים לשנות את צביונותיהם בהדרגה. ברגע שהאדם משיג שינוי בצביון חייו, אזי יהיו בו פחות ופחות דברים שמתנגדים לאל. ניתוח טבע האדם נעשה במטרה לשנות את צביונו של האדם. לא הבנתם את המטרה הזאת ואתם חושבים שאתם יכולים להתמסר לאלוהים ולהחזיר לעצמכם את הגיונכם פשוט באמצעות ניתוח טבעכם והבנתו. כל מה שאתם עושים הוא פשוט ליישם בעיוורון את התקנות! למה אני לא חושף פשוט את הגאוותנות של בני האדם ואת צדקנותם? למה אני מוכרח גם לנתח את הטבע המושחת שלהם? הבעיה לא תיפתר אם רק אחשוף את הצדקנות ואת הגאוותנות שלהם. אבל אם אנתח את הטבע שלהם, ההיבטים שיכוסו על ידי כך יהיו רחבים מאוד וכוללים את כל הצביונות המושחתים. מדובר ביותר מאשר הטווח הצר של צדקנות, חשיבות עצמית וגאוותנות. הטבע כולל הרבה יותר מזה. לכן, יהיה זה דבר טוב אילו בני האדם יוכלו לזהות כמה צביונות מושחתים הם מגלים בכל דרישותיהם השונות מאלוהים, כלומר, בבמסגרת רצונותיהם הראוותניים. ברגע שבני האדם יבינו את מהות הטבע שלהם, הם יוכלו לשנוא את עצמם ולהתכחש לעצמם; יהיה להם קל לפתור את הצביונות המושחתים שלהם ויהיה להם נתיב. אחרת לעולם לא תחשפו את שורש הבעיה ותגידו שמדובר רק בצדקנות, גאוותנות או יהירות או חוסר נאמנות מוחלט. האם אפשר לפתור את הבעיה שלכם באמצעות דיבור בלבד על עניינים שטחיים כאלה? האם יש צורך כלשהו לשוחח על טבע האדם? בהתחלה, מה היה הטבע של אדם וחווה? לא הייתה בתוכם שום התנגדות מכוונת, קל וחומר בגידה גלויה. הם לא ידעו מה המשמעות של התנגדות לאלוהים ועוד פחות מכך ידעו מה המשמעות של התמסרות לאלוהים. הם קיבלו בלבם את כל מה שהשטן הפיץ. כיום השטן השחית את המין האנושי במידה כזאת, שבני אדם יכולים למרוד באלוהים ולהתנגד לו בכל דבר ומסוגלים לחשוב על כל מיני דרכים להתנגד לו. ברור שטבע האדם זהה לטבע השטן. למה אני אומר שטבע האדם הוא טבע השטן? שטן הוא זה שמתנגד לאלוהים וכיוון שלאנשים יש טבע שטני, הם שייכים לשטן. אמנם ייתכן שבני אדם לא עושים דברים מתוך כוונה להתנגד לאלוהים, אך כל מחשבותיהם מתנגדות לאלוהים בגלל הטבע השטני שלהם. אפילו אם בני האדם לא עושים שום דבר, הם עדיין מתנגדים לאלוהים כיוון שהמהות הפנימית של האדם השתנתה והפכה לדבר מה שמתנגד לאל. האדם בימינו שונה אפוא מהאדם כפי שהיה מיד לאחר שנברא. בעבר לא הייתה בבני האדם שום התנגדות או בגידה, הם היו מלאי חיים ושום טבע שטני לא שלט עליהם. אם בבני האדם אין שום שליטה או הפרעה של טבע שטני, אזי שום מעשה ממעשיהם אינו יכול להיחשב כהתנגדות לאלוהים.

מהו טבע? טבע הוא תמצית האדם. צביונות הם דברים שמתגלים מתוך טבעו של האדם ושינוי בצביון פירושו שהצביון המושחת של האדם טוהר והוחלף בדבר אמת. מה שמתגלה אפוא הוא לא צביון מושחת אלא ביטוי של אנושיות רגילה. אחרי שהשטן השחית את האדם, הוא נהיה התגלמות של השטן ואותו סוג של דבר שטני שמתנגד לאלוהים ויכול בהחלט לבגוד בו. למה אלוהים דורש מבני האדם לשנות את צביונותיהם? כי אלוהים רוצה להפוך אנשים למושלמים ולזכות בהם ולבסוף ליצור בני אנוש שיחזיקו בשלל מציאויות נוספות של ידיעת האל ובמציאויות של כל היבטי האמת. אנשים כאלה הם בהתאמה מלאה לרצון האל. בעבר, לאנשים היו צביונות מושחתים וכל דבר שהם עשו היה טעות או התנגדות גלויה, אבל כיום אנשים מבינים אמיתות מסוימות ויכולים לעשות דברים רבים שעולים בקנה אחד עם רצונו של האל. עם זאת, אין פירושו של דבר שאנשים לא בוגדים באלוהים. אנשים עדיין עושים זאת. חלק ממה שמתגלה מהטבע שלהם אפשר לשנות והחלק שיכול להשתנות הוא החלק שבו אנשים יכולים ליישם בפועל בהתאם לאמת. אבל רק משום שיש לך עכשיו יכולת ליישם בפועל את האמת, אין פירושו שהטבע שלך השתנה. הדבר דומה לאופן שבו בעבר היו לאנשים תפיסות בנוגע לאל ודרישות כלפיו ועכשיו מבחינות רבות אין להם – אבל עדיין ייתכן שיש להם תפיסות או דרישות בעניינים מסוימים והם עדיין מסוגלים לבגוד באלוהים. אתה עשוי לומר "אני יכול להתמסר לכל מה שאלוהים עושה ולהתמסר בעניינים רבים בלי להתלונן ובלי לבוא בדרישות," אבל אתה עדיין יכול לבגוד באלוהים בנושאים מסוימים. אף שאינך מתנגד לאלוהים בכוונה, כשאתה לא מבין את רצונו אתה עדיין עלול לפעול נגדו. אם כן, למה הכוונה ב"החלק שיכול להשתנות"? המשמעות היא שכאשר אתה מבין את רצון האל אתה יכול להתמסר לו, וכשאתה מבין את האמת אתה יכול ליישם אותה בפועל. אם אתה לא מבין את האמת או את רצון האל בעניינים מסוימים, אזי עדיין קיימת אפשרות שאתה תגלה שחיתות. אם אתה מבין את האמת, אבל לא מיישם אותה בפועל כיוון שאתה מוגבל על ידי דברים מסוימים, אזי זוהי בגידה והיא קיימת בטבע שלך. מובן שאין שום מגבלה על המידה שבה הצביון שלך יכול להשתנות. ככל שתזכה באמיתות רבות יותר, כלומר, ככל שתעמיק את הידע שלך לגבי אלוהים, כך תפחית את התנגדותך לו ואת בגידתך בו. האדם מגשים את השאיפה לשנות את צביונו בעיקר על ידי חתירה אל האמת, ואת הבנת טבעו הוא משיג דרך הבנת האמת. כשהאדם יזכה באמת לאשורה, כל הבעיות שלו ייפתרו.

חורף, 1999