דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

מכיוון שאתה מאמין באל, עליך לבטוח בכל דברי האל ובכל עבודתו. כלומר מכיוון שאתה מאמין באל, עליך להתמסר לו. אם אינך מסוגל לעשות זאת, אזי אין זה משנה אם אתה מאמין באל או לא. אם אתה מאמין באל זה שנים רבות, אך מעולם לא התמסרת לו ואינך מקבל את כל דבריו, אלא, במקום זאת, אתה מבקש מהאל להתמסר לך ולפעול על פי התפיסות שלך, הרי שאתה אדם מרדני ביותר ואתה חסר אמונה. כיצד יכול אדם כזה להתמסר לדברים ולעבודה של האל שאינם תואמים את תפיסות האדם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שמתמסר לאל בלב אמיתי ייפול לבטח בנחלתו

אלה המאמינים באל באמת הם אלה שיש להם אמונה אמיתית בו. להם יש תחושות המונעות על ידי המצפון וההיגיון שלהם; הם מאמינים בליבם שדברי האל הם האמת; הם מאמינים שכל מה שהאל עושה הוא נכון, ונועד להושיע ולטהר אנשים. לא משנה אם הדבר עולה בקנה אחד עם התפיסות והדמיונות של אנשים, הוא מועיל להם. אלו שאינם מאמינים באל באמת הם חסרי מצפון וחסרי היגיון, וגם לא אכפת להם אם יש להם מצפון או היגיון. הם תמיד בעלי גישה של חצי אמונה וחצי חוסר-אמונה לגבי דברי האל; ליבם אינו מסוגל לחוש שדברי האל הם האמת. אז מהי השקפתם לגבי קיומו של האל? בליבם הם חושבים: "אם האל קיים, אז איפה הוא? אני לא רואה אותו. אני לא יודע אם האל קיים באמת. אם אתה מאמין שהוא קיים, אז הוא קיים; אם אתה לא, אז הוא לא קיים". זוהי השקפתם. עם זאת, הם מהרהרים בדבר וחושבים: "כל כך הרבה אנשים מאמינים באל ונשאו לו עדות. אולי באמת יש אלוהים. אני מקווה שכן, כי אז אוכל לנצל את המצב ולזכות בברכות. יתמזל מזלי". הם משתמשים במנטליות של מזל ושל הימורים ורוצים לקחת חלק רק בשביל קצת כיף; הם חושבים שגם אם לא יתברכו, אין זה הפסד, כי הם לא השקיעו דבר. השקפתם ויחסם לקיומו של האל הם: "האם האל אכן קיים? אינני יכול לומר כך או כך. איפה האל? אני לא בטוח. האם כל האנשים האלה שנשאו עדות דברו ברצינות? או שהם משקרים? גם לגבי זה אני לא בטוח". ליבם מציב סימן שאלה על כל הנושאים הללו; הם לא יכולים להבין את זה, ולכן הם תמיד מטילים ספק בדבר. אמונתם באל נגועה בגישה ספקנית ובהשקפות מוטעות. כשהאל מדבר ומבטא את האמת, מהי גישתם כלפי דבריו? (ספק וחוסר אמון). זו אינה השקפתם העיקרית; אתם לא רואים את העניין הזה בבירור. האם הם לוקחים את דברי האל כאמת? (לא). מה הם חושבים? "כל כך הרבה אנשים אוהבים לקרוא את דברי האל, אז למה אותי זה לא מעניין? מה אפשר להרוויח מקריאת דברי האל ומהבנת האמת? מהי התועלת? האם באמת אפשר להיכנס למלכות השמים? אנשים לא יכולים לראות את מלכות השמים. כפי שאני רואה זאת, חייבת להיות תועלת ממשית באמונה באל; חייב להיות יתרון אמיתי". הם דואגים שאם לא יבינו את האמת הם יסולקו, ולכן מדי פעם הם מקשיבים לדרשות. אבל אז הם חוככים בדעתם וחושבים: "אומרים שלדברי האל יש סמכות וכוח, אז למה איני שומע או חש את זה? אומרים שדברי האל יכולים לשנות אנשים, אז למה דבריו לא שינו אותי? אני עדיין מתאווה לנוחות הבשר כבעבר; אני אוהב אוכל ובגדים; המזג שלי רע כפי שתמיד היה; אני עדיין מפחד כשרודף אותי הדרקון הגדול האדום כאש. למה עדיין אין לי אמונה? האל מבקש מאנשים להיות כנים; הוא מבקש מהם להיות אנשים של אמת ואנושיות. האם אנשים כנים הם לא טיפשים? האל דורש מאנשים להיות יראי אל ולסור מרע, אך כמה אנשים באמת יכולים להשיג זאת? הטבע האנושי אנוכי. אם אתה הולך לפי הטבע האנושי שלך, עליך לחשוב איך לזכות בברכות לעצמך. עליך לתכנן איך תביא לעצמך תועלת. כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון. עליך לקחת את גורלך בידיך; עליך לבנות את האושר של עצמך. זה הדבר הכי מעשי. אם אנשים לא ילחמו וייקחו דברים לעצמם, ואם הם לא יחיו למען תהילה, רווח ותועלת, הם לא יקבלו דבר. אף אחד לא ייקח על עצמו לשים את הדברים הללו על מפתן ביתך. מן לעולם לא נופל מהשמים!" אלו הן המחשבות וההשקפות שלהם, הפילוסופיות שלהם להתנהלות בעולם, וההיגיון והכללים שלפיהם הם שורדים. האם האנשים שיש להם את המחשבות וההשקפות האלה הם חסרי אמונה? זו בדיוק הגישה שיש לחסרי אמונה כלפי האמת. השכל שלהם אינו יודע אמת מהי, אינו יודע היכן מתגלים הסמכות והכוח של דברי האל, ואינו יודע כיצד האל מסדר את הקיצין של אנשים. הם פשוט סוגדים לכוח ומחפשים את התועלות שנמצאות ממש מולם. הם חושבים שאם הם מאמינים באל הם אמורים להתברך; ושרק אם האל מעניק לאנשים מזל טוב, ממלא את חייהם בעושר ובשפע ונותן להם חיים מאושרים, זו דרך האמת. הם לא מאמינים שדברי האל הם אמת, ולא מאמינים שלאל ריבונות על כל הדברים, קל וחומר שדבריו יכולים לשנות את צביונו של אדם או את גורלו. לכן, בעודם מאמינים באל, הם מעולם לא חתרו אל האמת. בקיצור, כיוון שהם אינם מקבלים את דברי האל בתור חייהם וכמטרת חייהם, אמונתם באל הולכת ונחלשת; אין להם עניין בקריאת דברי האל, וגם לא בשמיעת דרשות; הם אפילו נרדמים בזמן שמשתפים באמת. נוסף על כך, הם חשים שביצוע חובתם הוא נטל נוסף ושהם עובדים לחינם. ליבם מייחל לרגע בו תושלם עבודת האל, אז ייתן להם הצהרת החלטה, והם יוכלו לראות אם אכן יזכו לברכות. אילו הם יבינו שבדרך זו של אמונה באל הם לעולם לא יזכו לברכות, שהם לבטח יסולקו ושהם עדיין ימותו באסון, אז יוכלו לסגת כבר עכשיו. למרות שהם אומרים שהם מאמינים באל, ליבם מפקפק בו. הם אומרים שדברי האל הם האמת, אך ליבם אינו מאמין באמת. הם מעולם לא קראו את דברי האל, ואף פעם לא באמת הקשיבו לדרשה. הם מעולם לא שיתפו על האמת, ומעולם לא חיפשו אחר האמת בעת מילוי חובתם; הם פשוט משתמשים במאמצים שלהם. זהו אדם חסר אמונה טיפוסי. הם אינם שונים מהכופרים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי לבצע את חובתו כראוי, אדם צריך להיות לפחות בעל מצפון והיגיון

ישנם אנשים אחדים שאמונתם מעולם לא הוכרה בלבו של אלוהים. במילים אחרות, אלוהים לא מכיר בכך שהם חסידיו, כי הוא אינו משבח את אמונותיהם. אצל אנשים אלה, ללא קשר למספר השנים שבהם היו חסידי אל, הרעיונות וההשקפות שלהם מעולם לא השתנו. הם כמו הכופרים, דבקים בעקרונות ובדרכי הפעולה של הכופרים ובחוקי ההישרדות והאמונה של הכופרים. הם מעולם לא קיבלו את דבר האל כחייהם, מעולם לא האמינו שדבר האל הוא האמת, מעולם לא התכוונו לקבל את ישועת האל ומעולם לא הכירו באלוהים כאל שלהם. הם רואים את האמונה באלוהים כמעין סוג של תחביב. הם מתייחסים אליו כאל מזון רוחני בלבד. ככזה, הם אינם חושבים ששווה להם לנסות ולהבין את טבעו או מהותו של אלוהים. ניתן לומר שלכל מה שתואם לאלוהים האמיתי אין שום קשר עם האנשים האלה. הם אינם מעוניינים ואינם טורחים להקדיש לכך תשומת לב. זאת משום שעמוק בלבם ישנו קול עז שתמיד אומר להם, "אלוהים בלתי נראה ולא ניתן לגעת בו והוא אינו קיים." הם מאמינים שניסיון להבין אלוהים מסוג כזה לא יהיה שווה את המאמץ ושאם יעשו כן, הם ישלו את עצמם. הם מאמינים שבכך שהם רק מכירים באלוהים במילים, בלי לנקוט עמדה אמיתית או להשקיע עצמם במעשים אמיתיים כלשהם, הם חכמים למדי. כיצד אלוהים מסתכל על אנשים כאלה? הוא רואה אותם ככופרים. יש השואלים, "האם כופרים יכולים לקרוא את דברי האל? האם הם יכולים למלא את חובותיהם? האם הם יכולים לומר את המילים, 'אני אחיה למען אלוהים'?" מה שבני האדם רואים הוא לעיתים קרובות המצגים שאנשים מציגים על פני השטח. הם לא רואים את המהות של האנשים. ואילו אלוהים אינו מביט במצגים שטחיים אלה. הוא רואה רק את המהות הפנימית שלהם. לפיכך, זה סוג הגישה וההגדרה שיש לאלוהים ביחס לאנשים אלה.

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

מי שלא מקבל את דברי האל כחייו ולו במידה הקטנה ביותר אינו מאמין אמיתי באל. אדם כזה הוא חסר אמונה, ובלי קשר לכמה שנים הוא מאמין באל, אין בכך כל תועלת. אם מאמין באל רק עוסק בטקסים דתיים אבל לא מיישם בפועל את האמת, הרי שהוא לא מאמין באל, והאל לא מכיר בו. מה אתה צריך שיהיה לך, כדי שהאל יכיר בך כמי שהולך אחריו? האם אתה מכיר את אמות המידה שלפיהן האל מודד אדם? האל מעריך האם אתה עושה את הכול לפי דרישותיו, האם אתה מיישם בפועל ומתמסר לאמת על יסוד דבריו. זו אמת המידה שלפיה האל מודד אדם. המדידה של האל לא מבוססת על מספר השנים שאתה מאמין בו, על כמה רחוק נסעת, על כמה התנהגויות טובות יש לך, או על כמה מילים או דוקטרינות אתה מבין. הוא מודד אותך על פי השאלה האם אתה חותר אל האמת ובאיזה נתיב אתה בוחר. הרבה אנשים מאמינים באל באופן מילולי ומשבחים אותו, אך בליבם, הם לא אוהבים את הדברים שהאל אומר. הם לא מעוניינים באמת. הם תמיד מאמינים שלחיות לפי הפילוסופיות של השטן או כל מיני תיאוריות ארציות זה מה שאנשים רגילים עושים, שכך אתה יכול להגן על עצמך, ושזאת הדרך לחיות עם ערך בעולם. האם אלו אנשים שמאמינים באל והולכים אחריו? לא, הם לא. המילים של אנשים גדולים ובעלי שם נשמעות חכמות במיוחד ויכולות להטעות אחרים בקלות. אתה עשוי להיאחז במילים שלהם כבאמיתות או כבסיסמאות שיש להישמע להן. אבל אם, כשמדובר בדברי האל, בדרישה פשוטה שהוא מעמיד בפני אנשים, כמו להיות אדם ישר, או לשמור על מקומך באורח ממושמע וקפדני, לבצע את חובתך כיציר בריאה ולהיות בעל התנהגות יציבה וישרה, אתה לא יכול ליישם את המילים האלו בפועל ואתה לא רואה בהן אמיתות, הרי שאתה לא אדם שהולך אחר האל. אתה טוען שאתה מיישם את האמת בפועל, אבל אם האל שואל אותך: "האם ה'אמיתות' שאתה מיישם בפועל הן דברי האל? האם העקרונות שאתה אוחז בהם מבוססים על דברי האל?" – כיצד תסביר את עצמך? אם הבסיס שלך אינו דברי האל, הרי שהוא דברי השטן. אתה מממש את דברי השטן ועם זאת אתה טוען שאתה מיישם בפועל את האמת ומרצה את האל. האם אין זו נאצה נגד האל? למשל, האל מורה לאנשים להיות ישרים, ועם זאת יש אנשים שלא מהרהרים במה כרוך בכך שאדם באמת יהיה ישר, אילו דברים שהם מממשים בחיים וחושפים אינם ישרים, וגם לא אילו דברים שהם מממשים בחיים וחושפים הם ישרים. במקום להרהר בתמצית האמת בדברי האל, הם פונים לספרים של הכופרים. הם חושבים: "גם האמירות של הכופרים טובות למדי – גם הן מלמדות אנשים להיות טובים! למשל 'לטובים יש חיים שלווים', 'אנשים תמימים מנצחים תמיד', 'לסלוח לאחר זה לא טיפשי, זה מניב הטבות לאחר מכן'. גם האמירות האלו נכונות, והן תואמות לאמת!" וכך הם דבקים במילים האלו. בתור איזה סוג של אדם הם יכולים לחיות כשהם דבקים במימרות הכופרים האלה? האם הם יכולים לממש בחיים את מציאות-האמת? (לא). האם אין הרבה אנשים כאלו? הם רוכשים קצת ידע; הם קראו כמה ספרים וכמה יצירות מפורסמות; הם רכשו מידה של פרספקטיבה ושמעו כמה אמירות מפורסמות ופתגמים עממיים, ואז הם מתייחסים לזה כאמת, פועלים ומבצעים את חובתם לפי המילים האלו, מיישמים אותן לחייהם כמאמינים באל וחושבים שהם מרצים את ליבו של האל. האם אין זאת החלפת האמת בזיוף? האם אין זה עיסוק בהונאה? מבחינת האל, זאת נאצה! הדברים האלו מתבטאים בכל אדם, ולא בכמות קטנה. מבחינת מישהו שמתייחס למילים נעימות ולדוקטרינות נכונות מקרב האנשים כאל אמת שיש להחזיק בה, תוך הנחת דברי האל בצד והתעלמות מהם, בלי להפנים אותם ובלי קשר למספר הפעמים שהם נקראים, ובלי להחשיב את דברי האל כאמת, האם אדם כזה הוא מאמין באל? האם הוא אדם שנוהה אחר האל? (לא). אנשים כאלו מאמינים בדת; הם עדיין הולכים אחר השטן! הם מאמינים שהמילים שהשטן אומר הן פילוסופיות, שהן מאוד עמוקות וקלאסיות. הם רואים בהן אמירות מפורסמות שהן אמת שאין נעלה ממנה. בלי קשר לדברים נוספים שהם מוותרים עליהם, הם לא מסוגלים לוותר על המילים הללו. לזנוח את המילים הללו יהיה עבורם כמו לאבד את יסודות חייהם, כמו ריקון ליבם. איזה מין אנשים אלו? הם מי שהולכים אחר השטן, וזאת הסיבה שהם. מקבלים את האמירות המפורסמות של השטן כאמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אי-אפשר להיוושע על ידי אמונה בדת או עיסוק בטקסים דתיים

אם בני אדם שאין באמונתם באל לב ירא-אל, ושאין להם לב שמתמסר לאל, לא זו בלבד שלא יהיו מסוגלים לעשות שום עבודה למען האל אלא נהפוך הוא – הם יהפכו לבני אדם שמפריעים לעבודתו של האל ומתנגדים לו. אמונה באל ללא התמסרות או יראה, ובמקום זאת, התנגדות כלפיו, זו החרפה הגדולה ביותר למאמין. אם דיבורו והתנהלותו של מאמין תמיד מרושלים ובלתי מאופקים כמו אלה של הכופרים, הרי שמאמין כזה אפילו מרושע יותר מכופר – הוא שד טיפוסי.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, אזהרה למי שלא מיישם בפועל את האמת

איך אנו יכולים להבחין בחסרי האמונה מהסוג שמאמין באל רק כדי לזכות בברכות באופן אופורטוניסטי, ואין לו שום רצון לזכות באמת? מחשבותיהם ודעותיהם על אנשים ועל דברים, והשקפתם על החיים ועל ערכים, לעולם לא משתנים, ולא משנה כמה דרשות הם שומעים ואיך משתפים איתם על האמת. מדוע? משום שהם אף פעם לא הוגים ברצינות בדברי האל ולחלוטין לא מקבלים את האמיתות שהאל מביע או את מה שהאל אומר במגוון נושאים. הם פשוט נצמדים לדעותיהם האישיות ולפילוסופיות של השטן. בליבם הם מאמינים עדיין שהפילוסופיות וההיגיון של השטן הם טובים ונכונים. לדוגמה: "כל אדם ידאג לעצמו והשטן ייקח את האחרון", "הפקידים אינם מקשים על נותני-המתנות" או "לטובים יש חיים שלווים". ישנם אף מי שאומרים: "אנשים שמאמינים באל חייבים להיות טובים, כלומר הם לעולם לא יהרגו; נטילת חיים היא חטא והיא בלתי נסלחת בעיני האל." איזו מין השקפה זו? זו השקפה בודהיסטית. אף שההשקפה הבודהיסטית עשויה לתאום לתפיסות ולדמיונות של אנשים, אין בה כל אמת. האמונה באל חייבת להתבסס על דברי האל; רק דבריו של האל הם האמת. באמונתם באל, אנשים מסוימים אף מקבלים כאמת את ההשקפות המגוחכות של הכופרים ואת התאוריות השגויות של העולם הדתי, מוקירים אותן ונצמדים אליהן. האם אלה אנשים שמקבלים את האמת? הם לא יכולים להבדיל בין דברי האדם לדברי האל, או בין השדים והשטן לאל האחד האמיתי, הבורא. הם לא מתפללים לאל ולא מחפשים את האמת, וגם לא מקבלים אף אחת מהאמיתות שהאל ביטא. מחשבותיהם והשקפותיהם על אנשים, על העולם החיצוני ועל כל העניינים האחרים לעולם לא משתנות. הם נצמדים רק להשקפותיהם מאז ומתמיד, שנובעות מתרבות מסורתית. לא משנה עד כמה ההשקפות האלה מגוחכות, הם לא מסוגלים לעמוד על כך והם נצמדים לאותן השקפות שגויות ולא מרפים מהן. זהו אחד הביטויים של חסרי אמונה. איזה ביטוי נוסף ישנו? ביטוי נוסף הוא הלהט, הסנטימנטים ושינוי האמונה שלהם כאשר הכנסייה גדלה ומתרחבת ומעמדה בחברה הולך ומתחזק. לדוגמה, כשעבודת הכנסייה התפשטה בארצות זרות והיקפה התרחב, כשעבודת הבשורה התפשטה במלואה, הם ראו זאת והרגישו מיד מלאי מרץ. הם הרגישו שהכנסייה צוברת יותר ויותר השפעה ולא תסבול עוד מהדיכוי ומהרדיפה של הממשלה, הם האמינו שיש תוחלת לאמונתם באל, שהם יוכלו לשאת את ראשם בגאון; ולכן הם הרגישו שבאמונתם באל הם הימרו נכון, ושההימור שלהם סוף סוף עומד להשתלם. הם הרגישו שהסיכויים שלהם לזכות בברכות הולכים וגדלים, וסוף סוף התחילו להתעודד. בשנים קודמות הם הרגישו מדוכאים, כאובים ומיוסרים מכיוון שלעתים קרובות ראו את המעצרים של נוצרים ואת דיכוים בידי הדרקון הגדול האדום כאש. למה הם חשו מיוסרים? בגלל שהכנסייה הייתה במצב כל כך איום והם דאגו שמא באמונתם באל הם לא בחרו נכון, ויתרה מזו, טרדה והדאיגה אותם השאלה אם עליהם להישאר או לעזוב את הכנסייה. באותן שנים, לא משנה עם אילו נסיבות שליליות הכנסייה התמודדה, הייתה לכך השפעה על רגשותיהם; לא משנה איזו עבודה הכנסייה עשתה ואם המוניטין והמעמד של הכנסייה עלה או ירד, זה השפיע על רגשותיהם ועל מצב רוחם. השאלה אם עליהם להישאר או ללכת תמיד ריחפה בראשם. האין אנשים כאלה חסרי אמונה? כאשר הממשלה מוקיעה ומדכאת את הכנסייה, או כשמאמינים נעצרים או נשפטים, מוקעים, מוכפשים ונדחים בידי העולם הדתי, הם נכלמים ואף חשים בושה והשפלה רבה מכך שהצטרפו לכנסייה; הם חשים פקפוק בליבם ומתחרטים שהאמינו באל ושהצטרפו לכנסייה. אין להם אף פעם שום כוונה להשתתף בגורלה של הכנסייה או לסבול לצידו של המשיח. כשהכנסייה משגשגת הם נראים מלאי אמונה, אבל כשהכנסייה נרדפת, נדחית, מדוכאת ומוקעת, הם רוצים לברוח ולעזוב. כשהם לא רואים שום תוחלת לקבלת ברכות, או שום תקווה שבשורת המלכות תתפשט, הם רוצים ביתר שאת לעזוב. כשהם לא רואים את דברי האל מתגשמים ולא יודעים מתי הקטסטרופות הגדולות יחלו ומתי הן יסתיימו, או מתי מלכות המשיח תהפוך למציאות, הם מהססים בחוסר ודאות ולא מסוגלים לבצע את חובתם בשלוות נפש. בכל פעם שזה קורה הם רוצים לעזוב את האל, לעזוב את הכנסייה ולמצוא דרך החוצה. האין אנשים כאלה חסרי אמונה? כל מהלך שלהם נועד לשרת את האינטרסים האישיים של בשרם. מחשבותיהם והשקפותיהם לעולם לא ישתנו בהדרגה באמצעות התנסות בעבודת האל, קריאת דבריו, שיתוף על האמת, או דרך חיי הכנסייה. כשדבר-מה קורה להם, הם אף פעם לא מחפשים את האמת או את מה שדברי האל אומרים על כך, את כוונות האל, איך האל מנחה אנשים או מה הוא מבקש מאנשים. מטרתם היחידה בהצטרפותם לכנסייה היא לחכות ליום שבו הכנסייה תוכל "לשאת את ראשה בגאון", כדי שהם יוכלו לשלוח ידם במהירות להטבות שתמיד חשקו בהן. מובן שהם הצטרפו לכנסייה גם בגלל שהם נוכחו שדברי האל הם האמת – אבל הם לחלוטין לא מקבלים את האמת, והם לא מאמינים שכל דברי האל יתגשמו. אם כך, מה דעתכם, האם אנשים כאלה הם חסרי אמונה? (כן.) לא משנה מה קורה בכנסייה או בעולם שבחוץ, הם אומדים עד כמה ייפגעו האינטרסים שלהם והמטרות שהם חותרים אליהן. די בסימן הקלוש ביותר לצרה כדי שהם יתחילו מיד לחשוב בחדות רבה על סיכוייהם העתידיים ועל האינטרסים שלהם, ואם עליהם להישאר או לעזוב את הכנסייה. ישנם אפילו אנשים שממשיכים ושואלים: "בשנה שעברה אמרו שעבודת האל תסתיים – אז למה היא עדיין נמשכת? באיזו שנה בדיוק עבודת האל תסתיים? האם לא מגיע לי לדעת? סבלתי מספיק זמן, הזמן שלי יקר, הנעורים שלי יקרים – אתם לא יכולים לתת לי לחכות ככה!" הם רגישים במיוחד לשאלה אם דברי האל התגשמו, למצב הכנסייה, ולמעמדה ולמוניטין שלה. לא אכפת להם אם הם מסוגלים לזכות באמת או אם הם יכולים להיוושע, אבל הם מאוד רגישים לשאלה אם הם יוכלו לשרוד ולקבל הטבות וברכות בכך שיישארו בבית האל. אנשים כאלה הם אופורטוניסטים בתשוקתם לקבל ברכות. גם אם הם יאמינו ממש עד הסוף, הם עדיין לא יבינו את האמת ולא תהיה להם עדות חווייתית ראויה לשמה. האם פגשתם אנשים כאלה? למעשה, אנשים כאלה קיימים בכל כנסייה. עליכם להקפיד להבחין בהם. כל האנשים האלה הם חסרי אמונה, הם מקור לפורענות בבית האל, הם ימיטו על הכנסייה נזק רב ולא יביאו לה שום תועלת, וחייבים להרחיקם ממנה.

– הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (23)

יש סוג נוסף של אנשים שאי אפשר להחשיב אותם כטובים או כרעים – אנשים שרק מכנים את עצמם מאמינים. אם תבקש מהם מדי פעם לעשות דבר-מה, הם יוכלו לעשות זאת, אך אם לא תסדר זאת עבורם, הם לא יבצעו את חובתם ביוזמתם. כשהם פנויים הם נוכחים בכינוסים, אך לא ידוע אם בזמנם הפרטי הם אוכלים ושותים את דברי האל, לומדים מזמורים או מתפללים. עם זאת, הם ידידותיים יחסית כלפי בית האל והכנסייה. מה פירוש 'ידידותיים יחסית'? הכוונה היא שאם האחים והאחיות יבקשו מהם לעשות דבר-מה, הם יסכימו לכך; למען היותם עמיתים לאמונה הם יכולים לעזור בביצוע כמה דברים במסגרת יכולתם. אך אם הם יתבקשו להשקיע מאמץ רב או לשלם מחיר כלשהו, הם בהחלט לא יעשו זאת. אם אח או אחות נקלעים לקושי כלשהו וזקוקים לעזרתם, למשל, לעזור מדי פעם לשמור על הבית, לבשל ארוחה, או לעזור מדי פעם בכמה מטלות קטנות – או אם אותו אדם יודע שפה זרה ויכול לעזור לאחים ולאחיות לקרוא מכתבים – הם מסוגלים להגיש עזרה בדברים מסוג זה והם ידידותיים יחסית. בדרך כלל הם מסתדרים די טוב עם אחרים ואינם נוטרים טינה, אך הם אינם משתתפים בכינוסים בקביעות, לא מבקשים לבצע חובה, וקל וחומר שאינם לוקחים על עצמם עבודה חשובה ובוודאי שלא עבודה מסוכנת. אם תבקש מהם לבצע משימה מסוכנת, הם בוודאי יסרבו, ויאמרו: "אני מאמין באל למען חיפוש שלווה, אז איך אוכל לבצע משימות מסוכנות? האם לא אביא על עצמי צרות? אני בהחלט לא יכול לעשות זאת!" אך אם האחים והאחיות או הכנסייה יבקשו מהם לעשות דבר-מה שולי, הם יוכלו לעזור ולהשקיע מאמץ סמלי, בדיוק כמו חבר. צורה זו של השקעת מאמץ ומתן עזרה לא יכולה להיקרא ביצוע חובה, וגם לא פעולה בהתאם לעקרונות-האמת, וקל וחומר שלא יישום האמת בפועל; פשוט יש להם רושם חיובי על המאמינים באל, הם די ידידותיים כלפיהם, ומוכנים להושיט יד למי שזקוק לעזרה. איך קוראים לאנשים מסוג זה? בית האל מכנה אותם ידידי הכנסייה. כיצד יש להתייחס לאנשים מסוג זה שהם ידידי הכנסייה? אם הם ניחנים באיכות ובחזקות מסוימות ויכולים לעזור לכנסייה לטפל בכמה עניינים חיצוניים, הרי שהם גם נותני שירות וידידי הכנסייה. זאת משום שאנשים מסוג זה אינם נחשבים למאמינים באל, ובית האל אינו מכיר בהם. ואם בית האל אינו מכיר בהם, האם האל יכול להכיר בהם כמאמינים? (לא.) לכן, לעולם אל תבקשו מאנשים מסוג זה להצטרף לשורות של אלה המבצעים חובה במשרה מלאה. יש כאלה האומרים: "יש אנשים שכאשר הם מתחילים להאמין, אמונתם מועטה והם רק רוצים להיות ידידי הכנסייה. הם אינם מבינים דברים רבים לגבי האמונה באל, אז איך הם יכולים לרצות לבצע חובה? איך הם יכולים להיות מוכנים להשקיע מעצמם בלב שלם?" איננו מדברים על אנשים שהאמינו באל במשך שלושה עד חמישה חודשים או עד שנה, אלא על אנשים שלמראית עין מאמינים במשך יותר משלוש שנים, או אפילו במשך חמש או עשר שנים. לא משנה עד כמה אנשים כאלה מודים בפיהם שהאל הוא האל האמיתי היחיד, ושהכנסייה של האל הכול יכול היא הכנסייה האמיתית – אין זה מוכיח שהם מאמינים אמיתיים. בהתבסס על הביטויים השונים של אנשים מסוג זה ועל דרך אמונתם, אנו מכנים אותם 'ידידי הכנסייה'. אל תתייחסו אליהם כאחים או אחיות – הם לא אחים או אחיות. אל תאפשרו לאנשים כאלה להצטרף לכנסייה במשרה מלאה, ואל תאפשרו להם להצטרף לשורות של אלה המבצעים חובה במשרה מלאה; בית האל אינו משתמש באנשים כאלה. יש שיאמרו: "האם יש לך דעות קדומות כלפי אנשים מסוג זה? אף על פי שכלפי חוץ יתכן שהם נראים אדישים, למעשה הם נלהבים מאוד בתוכם". לא ייתכן שמאמינים כנים יאמינו באל במשך חמש או עשר שנים ועדיין יהיו אדישים; התנהגותם של אנשים מסוג זה כבר חושפת במלואה שהם חסרי אמונה, אנשים הנמצאים מחוץ לדברי האל, וכופרים. אם אתה בכל זאת מכנה אותם אחים ואחיות, ועדיין אומר שמתייחסים אליהם באופן לא הוגן, אזי אלה תפיסתך ותחושותיך מדברות מגרונך.

– הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (6)

המהות של מי שכלל אינו מקבל את האמת היא של חסר אמונה. מהם סימני ההיכר של חסרי אמונה? הם מאמינים באל כדי לעסוק באופורטוניזם, כדי לחיות על חשבון הכנסייה, כדי להימנע מאסונות וכדי למצוא תמיכה ומקור פרנסה קבוע. חלקם אפילו מבקשים להגשים שאיפות פוליטיות, ורוצים לבסס קשרים עם הממשלה באמצעות עניינים מסוימים כדי לזכות ביחס מועדף ולהשיג משרה רשמית. אנשים כאלה הם חסרי אמונה, כל אחד ואחד מהם. הם נושאים באמונתם באל את המניעים ואת הכוונות האלה, ולא מאמינים בליבם בביטחון מלא שקיים אלוהים. גם אם הם מכירים בו, הם מפקפקים, משם שההשקפות שבהן הם דבקים הן אתאיסטיות. הם מאמינים רק בדברים שהם יכולים לראות בעולם החומרי. למה אנחנו אומרים שהם לא מאמינים שהאל קיים? בגלל שהם כולם כאחד לא מאמינים ולא מכירים בעובדות שהאל ברא את השמיים והארץ וכל הדברים, ושאחרי בריאת המין האנושי האל הנהיג והחיל עליהם ריבונות. לפיכך הם לא יכולים בשום אופן להאמין בעובדה שהאל יכול להפוך לבשר. אם הם לא מאמינים שהאל יכול להפוך לבשר, האם הם מסוגלים להאמין בכל האמיתות שהאל ביטא ולהכיר בהן? (לא.) אם הם לא מאמינים באמיתות שהאל ביטא, האם הם מאמינים אפוא שהאל יכול להושיע את המין האנושי ומאמינים בתוכנית הניהול שלו להושעת המין האנושי? (לא.) הם לא מאמינים בדבר מכל אלה. מה עומד בבסיס חוסר האמונה שלהם? זה שהם לא מאמינים שהאל קיים. הם אתאיסטים ומטריאליסטים. הם מאמינים שרק דברים שהם יכולים לראות בעולם החומרי הם אמיתיים. הם סבורים שתהילה, רווח ומעמד ניתן להשיג רק באמצעות תככים ואמצעים לא כשרים. הם סבורים שהדרך היחידה להצליח ולחיות חיים מאושרים היא לחיות על פי פילוסופיות שטניות. הם סבורים שגורלם נתון אך ורק בידיים שלהם ושהם חייבים להסתמך על עצמם כדי ליצור ולהבטיח לעצמם חיים מאושרים. הם לא מאמינים בריבונות האל או בכול-יכולתו. הם חושבים שאם הם יסתמכו על האל לא יהיה להם דבר. בסופו של דבר הם לא מאמינים שדברי האל יכולים להשיג הכול, והם לא מאמינים בכול-יכולתו של האל. זו הסיבה שבאמונתם באל צפות הכוונות והמטרות כגון עיסוק באופורטוניזם, חיים על חשבון הכנסייה, חיפוש מקלט, חיפוש תמיכה, התחברות עם בני המין הנגדי והגשמת שאיפות פוליטיות – הבטחת תפקיד רשמי ומקור פרנסה קבוע לעצמם. בדיוק בגלל שהאנשים האלה לא מאמינים שהאל מושל וריבון על הכול, הם מסוגלים להסתנן לכנסייה בעזות מצח וללא נקיפות מצפון עם הכוונות והשאיפות האישיות שלהם, בתקווה לנצל את כישוריהם או להגשים את משאלותיהם בכנסייה. פירוש הדבר שהם מסתננים לכנסייה כדי לממש את כוונתם ורצונם לזכות בברכות; הם רוצים להשיג תהילה, רווח ומעמד בכנסייה, ובכך הם ישיגו את מקור הפרנסה הקבוע שלהם. ניתן לראות מהתנהגותם, כמו גם ממהות הטבע שלהם, שמטרותיהם, מניעיהם וכוונותיהם באמונתם באל אינם לגיטימיים, ושאיש מהם אינו מקבל את האמת או מאמין בכנות באל – אפילו אם הם מצליחי להסתנן לכנסייה, הם רק משמשים תפאורה ולא ממלאים שום תפקיד חיובי. לפיכך, אסור לכנסייה לקבל אנשים כאלה. אף שהם הסתננו לכנסייה, אין הם אנשיו הנבחרים של האל אלא הם הוכנסו אליה על ידי אחרים מתוך כוונות טובות. "אין הם אנשיו הנבחרים של האל" – כיצד יש לפרש זאת? פירוש הדבר שהאל לא הועיד אותם מראש ולא בחר אותם; הוא לא רואה בהם מושאים לעבודתו והוא גם לא הועיד אותם להיות בני אדם שהוא יושיע. מרגע שהאנשים האלה הסתננו לכנסייה, באופן טבעי איננו יכולים להתייחס אליהם כאל אחים ואחיות, משום שהם לא מי שמקבלים בכנות את האמת או מתמסרים לעבודת האל. יש שעשויים לשאול: "מכיוון שהם לא אחים ואחיות שבאמת מאמינים באל, למה הכנסייה לא מרחיקה או מגרשת אותם?" כוונת האל היא שאנשיו הנבחרים ילמדו דרך האנשים האלה להבחין, ובכך יזהו את מזימות השטן וידחו את השטן. ברגע שלאנשיו הנבחרים של האל יש הבחנה, יש לטהר את הכנסייה מחסרי האמונה האלה. מטרת ההבחנה היא לחשוף את חסרי האמונה האלה שהסתננו לבית האל עם שאיפותיהם ורצונותיהם ולהרחיקם מהכנסייה, מכיוון שהאנשים האלה אינם מאמינים אמיתיים באל, קל וחומר אין הם אנשים שמקבלים את האמת וחותרים אליה. שום דבר טוב לא ייצא מהישארותם בכנסייה – אבל כן ייגרם נזק רב. ראשית כול, אחרי הסתננותם לכנסייה, חסרי האמונה האלה אף פעם לא אוכלים או שותים את דברי האל ולא מקבלים את האמת אפילו במעט. הם תמיד מדברים על דברים אחרים ולא על דברי האל ועל האמת, ומפריעים בכך ללב האחרים. הם רק ישבשו את עבודת הכנסייה ויפריעו לה, ויזיקו להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. שנית, אם הם יישארו בכנסייה הם ישתוללו ויבצעו מעשים רעים, בדיוק כמו כופרים, ישבשו את עבודת הכנסייה ויפריעו לה, וישיתו עליה סכנות סמויות לרוב. שלישית, גם אם הם יישארו בכנסייה, הם לא יפעלו בחפץ לב כנותני שירות, ואף שהם עשויים לתת שירות מועט, הדבר ייעשה אך ורק כדי לזכות בברכות. בבוא היום, כשהם יבינו שהם לא יכולים לזכות בברכות, הם ייתקפו זעם, יפריעו לעבודת הכנסייה ויסבו לה נזק. במקום לעודד זאת, מוטב להרחיקם מהכנסייה בהקדם האפשרי. רביעית, חסרי האמונה האלה נוטים לגבש סיעות ולתמוך בצוררי משיח ולנהות אחריהם, ויוצרים בכך כוח רע בתוך הכנסייה שיש בו משום איום גדול על עבודתה. לאור ארבעת שיקולים אלה, הכרחי להבחין בחסרי האמונה האלה שמסתננים לבית האל ולחשוף אותם, ולאחר מכן להרחיקם. זו הדרך היחידה לשמור על התקדמות רגילה של עבודת הכנסייה, ולהבטיח באופן אפקטיבי שאנשיו הנבחרים של האל יאכלו וישתו את דברי האל ויחיו חיי כנסייה רגילים, וכך יעלו על המסלול הנכון של אמונה באל. זאת משום שהסתננותם של חסרי האמונה האלה לכנסייה יש בה משום נזק רב להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. קיימים אנשים רבים שלא יכולים להבחין בהם, ומתייחסים אליהם כאל אחים ואחיות. אנשים מסוימים הנוכחים שהם ניחנים בכמה כישורים וחוזקות בוחרים בהם לשמש מנהיגים ועובדים. כך מנהיגי שקר וצוררי משיח מתקדמים בכנסייה. כשמסתכלים על מהותם, ניתן להיווכח שאיש מהם לא מאמין בקיום האל ושדבריו הם האמת או שהוא ריבון על הכול. בעיני האל הם כופרים. הוא לא מתייחס אליהם כלל, ורוח הקודש לא תפעל עליהם. לכן, על סמך מהותם, הם אינם מושאים לישועת האל, והוא לבטח לא מייעד אותם ולא בוחר בהם. האל לא יוכל בשום אופן להושיעם. לא משנה איך מסתכלים על זה, איש מחסרי האמונה האלה אינו נמנה עם אנשיו הנבחרים של האל. יש להבחין בהם במדויק וללא דיחוי ואז להרחיקם. אסור לאפשר להם לארוב בכנסייה ולהפריע לאחרים.

– הדבר, כרך חמישי: תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים, תחומי האחריות של מנהיגים ושל עובדים (24)

יש אנשים שמעריצים אנשים מפורסמים ורמי מעלה. הם אף פעם לא בטוחים אם דברי האל באמת יכולים להושיע אנשים, והם תמיד מאמינים שרק לדבריהם של אנשים מפורסמים ורמי מעלה יש משקל וכריזמה. הם תמיד חושבים לעצמם, "ראש המדינה שלנו הוא כה מרשים! האסיפות הלאומיות שלנו מלאות הוד והדר! האם בית האל יכול להשתוות לכל זה?" עצם האמירה מצביע על היותך נטול אמונה. אינך יכול לראות בבירור את רוע הפוליטיקה, את האפלה האופפת מדינה, או את שחיתות האנושות. אינך יכול לראות כי האמת שולטת בבית האל, ואינך יכול לראות או להבין מה מדגימות העדויות החווייתיות של אנשיו הנבחרים של האל. לבית האל יש את האמת וכן אין ספור עדויות, וכל אנשיו הנבחרים של האל מתעוררים ומשתנים, כולם מתחילים לחוות את עבודת האל ולהיכנס למציאות-האמת. האם אתה לחזות במראה העתידי של אנשיו של האל אשר מתמסרים לו ועובדים אותו? אינך מסוגל לדמיין זאת. כל מה שיש לבית האל מתעלה פי מאה, פי אלף, על העולם, ובעתיד, כל מה שיש לבית האל יכול רק להשתפר, להפוך קבוע יותר ומושלם יותר. את כל הדברים האלה משיגים בהדרגה, והישג זה הוא תוצאה של דברי האל. האל בחר וקבע מראש את כל אנשיו הנבחרים, לכן אין כל ספק שהם טובים יותר מאנשי העולם. אם מישהו לא יכול לראות את העובדות האלה, האין הוא עיוור? יש אנשים שתמיד מרגישים שהעולם הוא נפלא, ובתוך תוכם הם סוגדים לאנשים המפורסמים ורמי המעלה שבו. האין הם סוגדים לשדים ולשטנים? האם האנשים המפורסמים ורמי המעלה האלה מאמינים באל? האם לבותיהם יראי-אל? האם הם מקבלים את האמת? הם כולם שדים שמתנגדים לאל – האם באמת אינך רואה זאת? אם אתה סוגד לאנשים המפורסמים ורמי המעלה של העולם, מדוע אתה מאמין באל בכלל? מהי השקפתך הכללית לגבי הדברים אותם מביע האל? מהי השקפתך לגבי ריבונות האל על הכול? יש אנשים שהם לא סתם נטולי יראת-אל – אין להם אפילו שמץ של כבוד כלפיו. האין הם כופרים? האם לא צריך לבקש מאנשים כאלה לעזוב מיד? (צריך). ואם הם לא עוזבים, מה צריך לעשות? למהר להבריחם החוצה, להרחיק אותם. כופרים הם כזבובים מטונפים; דוחה אפילו להביט בהם. בבית האל שולטים האמת ודברי האל, ופעולות מתבצעות על פי עקרונות-האמת. יש להרחיק אנשים כאלה. הם אמנם אומרים שהם מאמינים באל, אבל בלבם פנימה, הם מזלזלים בבית האל ומתעבים את האל. אתם מוכנים שכופרים כאלה יתערו בקרבכם? (לא). לכן יש להרחיקם לאלתר. יש להרחיקם, ואין זה משנה עד כמה הם משכילים או מוכשרים. יש אנשים ששואלים, "האין זה חוסר אהבה?" לא, זוהי פעולה על פי עקרונות. למה כוונתי? שאין זה משנה כמה גבוה שיעור קומתך, אין זה משנה כמה גדול רצונך לחתור אל האמת, או אם אתה מאמין באל, דבר אחד בטוח: המשיח הוא האמת, הדרך, והחיים. זה לא משתנה לעולם. זה אמור להיות הסלע האיתן שלך, היסוד המוצק ביותר באמונתך באל; בלבך עליך להיות בטוח בכך ונטול ספקות. אם אתה מטיל ספק אפילו בכך, אינך כשיר להישאר בבית האל. יש אנשים שאומרים, "האומה שלנו דגולה, והגזע שלנו משובח; דבר לא משתווה למנהגים ולתרבות הנאצלים שלנו. איננו צריכים לקבל את האמת". האין זה קולם של כופרים? זהו אכן קולם של כופרים, ויש להרחיק כופרים שכאלה. יש אנשים שחושפים לעתים תכופות צביון מושחת, ולעתים צביונם המושחת הוא מופקר ומשולח רסן, אך אמונתם באל אמיתית, והם יכולים לקבל את האמת. אם הם עוברים גיזום, ביכולתם להכות על חטא. יש לתת הזדמנות לאנשים כאלה. אנשים הם אווילים במקצת, או שאין הם רואים את פני הדברים בבירור, או שמוליכים אותם שולל, או שברגע של איוולת הם עלולים לומר דבר מה מבלבל או להתנהג בצורה מבלבלת משום שאינם מבינים את האמת. הדבר נובע מצביון מושחת, ונגרם עקב איוולת, בורות, וחוסר הבנה של האמת. אך אין שום דמיון בין אנשים כאלה לבין כופרים. במקרה כזה יש להתבסס על שיתוף על האמת כדי לפתור את הבעיות. אנשים מסוימים שמאמינים באל כבר מספר שנים אינם מקבלים את האמת כלל ולא השתנו אפילו במעט. הם כופרים. אין הם משתייכים לבית האל והאל אינו מכיר בהם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק מי שמבצע את חובתו היטב ומשקיע בה את כל לבו, שכלו ונפשו אוהב את האל

אם אתה אומר שאתה מאמין באלוהים ובכל זאת אתה חש מבוכה בלבך לעתים קרובות, אינך יודע כיצד האל עובד כדי להושיע את האדם וכיצד האדם צריך לחתור אל האמת, וגם אינך יודע אם אתה אוהב את האמת ואילו אירועים צריכים להביא לידי כך שתתפלל לאלוהים; אם אתה פזור נפש בכל יום, אינך רציני בכל הדברים, דבק בתקנות בלבד; אם לבך אינו מסוגל להיות שלו בפני האל, ואינך מתפלל או מחפש את האמת בכל פעם שדבר מה קורה לך; אם אתה פועל לעתים קרובות על פי רצונך שלך, חי על פי צביונך השטני וחושף את צביונך הגאוותני; ואם אינך מקבל את בחינת האל או את הטלת המשמעת שלו, ואין לך לב מסור, אזי עמוק בתוכך תחיה תמיד בפני השטן ותישלט על ידי השטן ועל ידי צביונך המושחת. לאנשים כאלה אין שמץ של יראת אל. הם פשוט אינם מסוגלים לסור מרע, וגם אם הם לא עושים דברים רעים, כל מה שהם חושבים הוא עדיין רע, אינו קשור לאמת וגם מנוגד לה. אם כן, האם לאנשים כאלה אין ביסודו של דבר קשר עם אלוהים? אף על פי שהם נשלטים על ידו, ליבם מעולם לא בא בפניו, והם מעולם לא התפללו אליו באמת; הם מעולם לא התייחסו לאלוהים כאל, הם מעולם לא התייחסו אליו כאל הבורא שהוא ריבון עליהם, הם מעולם לא הכירו בכך שהוא האלוהים שלהם והאדון שלהם, והם מעולם לא שקלו ברצינות לעבוד אותו. אנשים כאלה אינם מבינים מה המשמעות של יראת האל והם חושבים שזכותם לעשות רע. הם אומרים בליבם: "אני אעשה מה שאני רוצה. אני אדאג לעניינים שלי, זה לא תלוי באף אחד אחר!" הם מתייחסים לאמונה באל כאל סוג של מנטרה, סוג של טקס. האם זה לא הופך אותם לחסרי אמונה? הם חסרי אמונה! בעיניו של אלוהים, כל האנשים האלה הם עושי רע. כל מה שהם חושבים עליו כל היום הוא רע. הם המנוונים של הכנסייה ואלוהים אינו מכיר באנשים כאלה כחברים בכנסייתו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק עם יראת אלוהים אפשר לפסוע בנתיב הישועה

כשאנשים מסוימים נתקלים במצב לא רצוי, הם יתחילו להתלונן ולהאשים אנשים אחרים. הם לעולם לא מעלים בדעתם שיתכן שהם גרמו זאת לעצמם, ובמקום זאת הם תמיד טופלים את האשמה על מישהו אחר. ואז, הם מרגישים מרוצים ובנוח, והם חושבים: "הבעיה נפתרה. כך האמונה באל כל כך נעימה וקלה!" מה אתם חושבים על השיטה הזאת לפתרון בעיות? האם אדם יכול לזכות באמת על ידי כך שהוא נוהג באופן הזה? האם הדבר מראה על גישה של התמסרות לאל? עם איזו נקודת מבט, ובאילו אמצעים אנשים כאלו מאמינים באל? האם הם יישמו את המילים "לאל יש ריבונות על גורל האנושות, כל האירועים וכל הדברים נתונים בידיו" בחייהם היומיומיים? כשהם מנתחים את הבעיה תוך שימוש בשכל של אדם, כשהם ניגשים לעניין תוך שימוש באמצעים אנושיים, האם בכך הם מאמינים בריבונות האל? האם זאת אמונה בריבונות האל, האם זאת התמסרות לאנשים, לאירועים ולדברים שהאל סידר בריבונותו? ברור שלא. ראשית, הם אינם מתמסרים; זאת כבר טעות. שנית, הם לא מסוגלים לקבל מן האל את המצב, את האנשים, את האירועים ואת הדברים שהוא מסדיר עבורם; הם לא מביטים מעבר לרמה השטחית. הם מביטים רק על האופן שבו המצב נראה מן החוץ, הם מנתחים אותו באמצעות השכל האנושי שלהם ומנסים לפתור אותו באמצעים אנושיים. האם זאת לא טעות נוספת? האם זאת טעות גדולה? (אכן כן). כיצד? הם לא מאמינים שלאל יש ריבונות על הכול. הם חושבים שהכול קורה באקראי. ובעיניהם, שום דבר אינו נשלט על ידי האל, ורוב הדברים קורים בגלל מעשי בני-האדם. האם זאת אמונה באל? האם יש להם אמונה אמיתית? (לא). מדוע לא? הם לא מאמינים שלאל יש ריבונות על הכול. הם לא מאמינים שלאל יש ריבונות על כל העניינים וכל החפצים – שלאל יש ריבונות על כל מצב. אם משהו אינו מתנהל כפי שהם דמיינו, הם לא מסוגלים לקבל אותו מהאל. הם לא מאמינים שהאל יכול לתזמר את המצבים האלו. כיוון שהם לא מסוגלים לראות את האל, הם חושבים שהמצבים האלו קורים באקראי כתוצאה ממעשים של בני-אדם, ולא שהם תוזמרו על ידי האל. הם לא מאמינים בריבונות האל. אז מהי המהות של האמונה שלהם? (הם חסרי אמונה). אכן כך, הם חסרי אמונה! חסרי אמונה לא מקבלים שום דבר מהאל. במקום זה, הם מאמצים את מוחם בניסיון להתמודד עם דברים תוך שימוש בפרספקטיבות אנושיות, בשכל אנושי ובשיטות אנושיות. זאת התנהגות של חסרי אמונה. כשתיתקלו בעתיד באדם מהסוג הזה, עליכם לפתח מידה אל הבחנה לגביהם. חסרי אמונה מצטיינים בהפעלת המוח שלהם ובהפקת רעיונות כשמתעוררות בעיות; הם לומדים כל הזמן את העניין שעל הפרק, ומנסים לפתור אותו תוך שימוש בשיטות אנושיות. הם תמיד רואים אנשים ודברים תוך שימוש בהיגיון אנושי ובפילוסופיות שטניות, או על יסוד החוק, בלי להאמין שדבר האל הוא האמת או שריבונות האל מקיפה את הכול. האל מאפשר את כל מה שקורה, אבל חסרי אמונה לא מסוגלים לקבל את הדברים האלו מהאל, והם תמיד רואים את הדברים על בסיס תפיסות ודמיונות אנושיים. על אף שחסרי אמונה אומרים בדרך כלל שגורלו של אדם נתון בידי האל, ושאם מוכנים לציית לריבונות האל ולהסדר שלו, כשדברים קורים להם בפועל, הם לא מסוגלים לקבל את הדברים האלו מן האל ומפתחים תפיסות ביחס לאל. זאת ההתנהגות של חסרי האמונה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אפשר לפתור צביון מושחת רק על ידי קבלת האמת

האם אין זה מתועב שאנשים מסוימים אוהבים לרדת לקטנות ולהתקדם בדרכים שמובילות למבוי סתום בכל פעם שמשהו קורה להם? זאת בעיה גדולה. אנשים בעלי מחשבה בהירה לא יעשו את הטעות הזאת, אבל כאלו הם אנשים אבסורדיים. הם תמיד מדמיינים שאחרים מקשים עליהם, שאנשים מערימים בפניהם קשיים בכוונה, אך הם תמיד משניאים את עצמם על אנשים אחרים. האם אין זאת סטייה? הם אינם משקיעים מאמץ כשמדובר באמת, הם מעדיפים להתקוטט על עניינים חסרי חשיבות כשמשהו קורה להם, תוך שהם דורשים הסברים בניסיון להציל את כבודם, והם תמיד משתמשים בפתרונות אנושיים כדי לגשת לעניינים האלו. זהו המכשול הגדול ביותר בפני היווכחות בחיים. אם אתה מאמין באל בדרך הזאת, או מיישם בפועל בדרך הזאת, לעולם לא תשיג את האמת כי אתה אף-פעם לא בא בפני האל. אתה אף פעם לא בא בפני האל כדי לקבל את כל מה שהאל ערך עבורך, ואתה גם לא משתמש באמת כדי לגשת לכל זאת, ובמקום זה אתה משתמש בפתרונות אנושיים כדי לגשת לדברים. לכן, בעיני האל, סטית רחוק מדי ממנו. לא רק שלבך סטה ממנו, כל הווייתך אינה חיה בנוכחותו. כך רואה האל את מי שתמיד מנתחים דברים יתר על המידה ומתפלפלים. ישנם תמיד את אלו שהם חלקלקים, שמדברים בדברי חלקות, שמוחותיהם מהירים ושנונים, שחושבים: "אני מדבר ברהיטות. אנשים אחרים באמת מוקירים ומעריכים אותי, ומחשיבים אותי. אנשים בדרך כלל מקשיבים לי". האם זה מועיל? אתה בנית את היוקרה שלך בקרב אנשים, אך האופן שאתה מתנהג בפני האל אינו טוב בעיניו. האל אומר שאתה חסר אמונה, ושאתה עוין את האמת. בין אנשים, אתה אולי מתוחכם ומהוקצע, ואתה אולי מטפל בעניינים טוב מאוד, ואתה מסתדר עם כל אחד; יתכן שאתה תמיד מסוגל למצוא דרך להתמודד עם דברים ולטפל בהם בלי קשר למצב, אבל אתה לא בא בפני האל ומחפש את האמת כדי לפתור בעיות. אנשים כאלו הם בעייתיים מאוד. לאל יש רק דבר אחד לומר כשהוא מעריך אנשים כמוך: "אתה חסר אמונה, אתה מנסה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להרוויח ברכות תוך העמדת פנים שאתה מאמין באל. אתה לא אדם שמקבל את האמת". מה אתם חושבים על הערכה כזאת? האם היא מה שאתם רוצים? בהחלט לא. יתכן שלאנשים מסוימים לא אכפת, והם אומרים: "לא חשוב כיצד האל רואה אותנו, אנחנו בכל מקרה לא יכולים לראות את האל. הבעיה המיידית ביותר שלנו היא ראשית להיות ביחסים טובים עם האנשים סביבנו. לאחר שתהיה לנו דריסת רגל טובה עבור עצמנו, נוכל אז לכבוש את לבם של מנהיגים ועובדים, כדי שכולם יעריצו אותנו." איזה מין אדם הוא זה? האם זה מישהו שמאמין באל? בהחלט לא; אדם כזה הוא חסר אמונה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי כך שנחיה לעתים קרובות בפני האל יוכלו להיות לנו יחסים רגילים איתו

אנשים רבים לא מבינים את האמת ולא חותרים אל האמת. איך הם מתייחסים לביצוע חובה? הם מתייחסים לזה כמו לסוג של עבודה, סוג של תחביב, או כהשקעה באינטרסים שלהם. הם לא מתייחסים לזה כמו אל שליחות או משימה שניתנה להם על ידי אלוהים, או אחריות שעליהם למלא. עוד פחות מכך הם מבקשים להבין את האמת או את כוונותיו של האל במהלך ביצוע חובתם, כדי שיוכלו לבצע את חובתם היטב ולהשלים את התפקיד שהוטל על ידי האל. לכן, במהלך ביצוע חובתם, יש אנשים שהופכים חסרי רצון, ברגע שהם סובלים מעט קשיים ורוצים לברוח. כשהם נתקלים בקשיים מסוימים או סובלים כמה כישלונות, הם נסוגים ורוצים לברוח שוב. הם לא חותרים אל האמת; אם משהו משתבש, אזי כמו צבים, הם פשוט מסתתרים בשריון שלהם, וממתינים עד שהבעיה תחלוף לפני שהם מגיחים שוב. יש הרבה אנשים כאלה. בפרט, יש אנשים שכאשר הם מתבקשים לקחת אחריות על עבודה מסוימת, הם אינם לוקחים בחשבון כיצד להפגין את נאמנותם, או כיצד לבצע את החובה הזו ולעשות עבודה זו היטב. במקום זאת, הם חושבים כיצד להתנער מאחריות, כיצד להימנע מפעולת הגיזום, כיצד להימנע מנשיאה באחריות כלשהי, וכיצד לצאת ללא פגע כאשר מתעוררות בעיות או מתגלות טעויות. תחילה הם חושבים על פתח המילוט שלהם וכיצד לרצות את ההעדפות ואת האינטרסים שלהם, לא כיצד לבצע את חובתם היטב ולהפגין את נאמנותם. האם אנשים כאלה יכולים להשיג את האמת? הם לא משקיעים מאמץ ביחס לאמת, ואינם מיישמים בפועל את האמת בכל הנוגע למילוי חובתם. בעיניהם, הדשא תמיד ירוק יותר בצד השני של הגדר. היום הם רוצים לעשות דבר אחד, מחר הם רוצים לעשות משהו אחר, והם חושבים שהחובות של כולם טובות וקלות יותר משלהם. ובכל זאת, הם לא משקיעים מאמץ ביחס לאמת. הם לא חושבים על הבעיות שיש ברעיונות האלה שלהם, והם לא מחפשים את האמת כדי לפתור בעיות. דעתם תמיד מתמקדת במועד ההתגשמות של חלומותיהם, במי נמצא באור הזרקורים, מי זוכה להכרה מהעליון, ומי עושה עבודה מבלי להיגזם ומקבל קידום. דעתם מלאה בדברים האלה. האם אנשים שחושבים תמיד על הדברים האלה יכולים לבצע את חובתם בצורה נאותה? הם לעולם לא יוכלו להשיג זאת. אם ככה, איזה סוג של אנשים מבצעים את חובותיהם בדרך זאת? האם הם אנשים שחותרים אל האמת? ראשית, דבר אחד בטוח: אנשים כאלה לא חותרים אל האמת. הם מבקשים ליהנות מכמה ברכות, להתפרסם ולהגיע לאור הזרקורים בבית האל בדיוק כפי שהם הצליחו להסתדר בחברה. במונחי מהות, איזה סוג של אנשים הם? הם חסרי אמונה. חסרי אמונה מבצעים את חובותיהם בבית האל כפי שהיו עובדים בעולם שבחוץ. אכפת להם מי מקבל קידום, מי הופך למנהיג צוות, מי הופך למנהיג כנסייה, מי זוכה לשבחים מכולם על עבודתו, מי מרומם ומוזכר. אכפת להם מהדברים האלה. זה בדיוק כמו בבית עסק: מי מקודם, מי מקבל העלאה בשכר, מי זוכה לשבחים של המנהיג ומי הופך מקורב למנהיג – לאנשים אכפת מהדברים האלה. אם הם גם מחפשים את הדברים האלה בבית האל ומתעסקים בדברים אלה כל היום, האם הם לא כמו הכופרים? במהותם, הם כופרים; הם חסרי אמונה טיפוסיים. הם יעמלו ויפעלו באופן זמני, לא משנה איזו חובה הם יבצעו. הם לא יקבלו את האמת, לא משנה אילו דרשות ישמעו, ועוד פחות מכך הם יישמו את האמת בפועל. הם האמינו באל שנים רבות מבלי לעבור שום שינוי, והם לא יפגינו את נאמנותם, לא משנה כמה שנים יבצעו את חובותיהם. אין להם אמונה אמיתית באל, אין להם נאמנות, הם חסרי אמונה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק א')

יש אנשים שאינם אוהבים את האמת, וקל וחומר שלא במשפט. תחת זאת, הם אוהבים כוח ועושר; אנשים כאלה נקראים מחפשי כוח. הם מחפשים רק את אותם זרמים בעולם שיש להם כוח, והם מחפשים רק כמרים ומורים שמגיעים מסמינרים. על אף שקיבלו את דרך האמת, הם מאמינים רק למחצה והם אינם מסוגלים לתת את כל לבם ונפשם, פיהם מדבר דברים אודות השקעה מעצמם למען האל, אך עיניהם ממוקדות בכמרים ובמורים הגדולים, והם אינם מקדישים למשיח ולו מבט חטוף נוסף. מוחותיהם מלאים במחשבות על פרסום, רווח ותהילה. הם חושבים שאין זה מתקבל על הדעת שאדם כה בלתי מרשים יכול לכבוש כל כך הרבה, שמישהו כה בלתי מרשים יכול להפוך אדם למושלם. הם חושבים שאין זה מתקבל על הדעת שאותם אפסים מתוך האבק והאשפתות הם אנשיו הנבחרים של האל. הם מאמינים שאם אנשים כאלה היו מושאי ישועתו של האל, אזי שמיים וארץ היו מתהפכים, וכל בני האדם היו צוחקים עד דמעות. הם מאמינים שאם האל בחר באנשים כאלה כדי להפוך אותם למושלמים, אזי אותם אנשים גדולים היו הופכים לאל עצמו. נקודות המבט שלהם נגועות בחוסר אמונה; יותר מחוסר אמונה, הם פשוט בהמות חסרות היגיון. כי הם מעריכים רק מעמד, יוקרה וכוח, והם מוקירים רק קבוצות וזרמים גדולים ואין להם ולו שמץ של כבוד כלפי אלה המונהגים על ידי המשיח. הם פשוט בוגדים שהפנו את גבם למשיח, לאמת ולחיים.

אינך מעריץ את ענוותנותו של המשיח, אלא את אותם רועי שקר בעלי מעמד נחשב. אינך מעריץ את חביבותו או את חוכמתו של המשיח, אלא יש לך חיבה לאותם הוללים הזורמים עם זוהמת העולם. אתה רק לועג לכאבו של המשיח שאין לו מקום להניח את ראשו, אך אתה מעריץ את אותן גוויות הצדות מנחות וחיות בהוללות. אינך מוכן לסבול לצד המשיח, אך אתה משליך את עצמך בשמחה לזרועותיהם של אותם צוררי משיח פוחזים ועיקשים, על אף שהם מספקים לך רק בשר, מילים ושליטה. אפילו עכשיו, לבך עדיין פונה אליהם, למוניטין שלהם, למעמדם, לכוחם. ועם זאת, אתה ממשיך להחזיק בגישה שלפיה קשה לקבל את עבודתו של המשיח ואינך מוכן לקבלה. רק בגלל העניין הזה אני אומר שחסרה לך האמונה הדרושה להכרה במשיח. הסיבה שנהית אחריו עד היום היא רק מפני שלא הייתה לך ברירה אחרת. סדרה של דימויים נשגבים מתנשאת לנצח בלבך; אינך יכול לשכוח את כל דבריהם ומעשיהם, ולא את מילותיהם וידיהם רבות ההשפעה. בלבבכם הם עליונים לנצח וגיבורים לנצח. אך לא כך הוא לגבי המשיח של היום. בלבך הוא לנצח חסר חשיבות, ולנצח אינו ראוי ליראה. כי הוא רגיל מדי, בעל השפעה מועטה מדי, ורחוק מלהיות נשגב.

על כל פנים, אני אומר שכל אלה שאינם מוקירים את האמת הם חסרי אמונה ובוגדים באמת. אנשים כאלה לעולם לא יזכו לאישורו של המשיח. האם זיהית עתה כמה חוסר אמונה יש בך, וכמה בגידה במשיח? אני מפציר בך כך: מכיוון שבחרת בדרך האמת, עליך להתמסר בלב שלם; אל תהיה הססן או חצוי בדעתך. עליך להבין שהאל אינו האל של העולם או של אדם כלשהו, אלא האל של כל אלה המאמינים בו באמת, לכל אלה העובדים אותו, ולכל אלה המסורים והנאמנים לו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האם אתה מאמין אמיתי באל?

מזמורים קשורים

אמונה באלוהים בלי לקבל את האמת הנה חוסר אמונה

אין לאדם אמונה אמיתית במשיח