דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

אנשים רבים מאחורי גבי חומדים את יתרונות המעמד. הם מאביסים את עצמם במזון, הם אוהבים לישון ומסבים את כל תשומת לבם לבשרם ותמיד חוששים שאין לבשר דרך להימלט. הם אינם ממלאים את תפקידם ההולם בכנסייה. הם אוכלי חינם על חשבון הכנסייה או שהם גוערים באחיהם ובאחיותיהם תוך שימוש בדבריי, מגבילים אחרים מעמדות של סמכות. בני האדם האלה חוזרים ואומרים שהם נוהים אחר רצון האל ותמיד אומרים שהם מקורבי האל – האין זה מגוחך? אם אתה מונע מהכוונות הנכונות אך אינך יכול לשרת לפי רצון האל, הרי שאתה משתטה. אולם אם הכוונות שלך אינן נכונות אך אתה בכל זאת אומר שאתה משרת את אלוהים, הרי שאתה מתנגד לאלוהים ואלוהים צריך להעניש אותך! אין לי שום אהדה לבני אדם כאלה! הם אוכלי חינם בבית האל והם תמיד חומדים את הנאות הבשר ואינם מתחשבים כלל בענייניו של אלוהים. הם תמיד מחפשים את מה שטוב להם ואינם מתייחסים לרצון האל. הם אינם מקבלים את הביקורת של רוח האל בשום דבר ממעשיהם. הם תמיד נכלוליים וערמומיים ומרמים את אחיהם ואחיותיהם והם דו-פרצופיים, כמו שועל בכרם הגונב ענבים ורומס את הכרם. האם ייתכן שבני אדם כאלה יהיו מקורביו של אלוהים? האם אתה כשיר לקבל את ברכות האל? אינך נושא שום עול בחייך ובכנסייה. האם אתה כשיר לקבל את המטלה שאלוהים מטיל עליך? מי יעז לסמוך על אדם כמוך? כשאתה משרת כך, האם אלוהים יוכל להפקיד בידך משימה גדולה יותר? האם זה לא יגרום לעיכובים בעבודה?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, איך לשרת בהרמוניה עם רצון האל

המילה "מעמד" כשלעצמה איננה ניסיון או פיתוי. הדבר תלוי באופן שבו אנשים מתמודדים עם מעמד. אם אם אתה מתייחס לעבודת המנהיגות כחובה, כאחריות שעליך לשאת, מעמד לא יגביל אותך. אם תקבל אותה כתואר או כתפקיד רשמיים, תהיה בצרות ותתרסק ללא ספק. אם כך, כשמישהו הופך למנהיג ולעובד בכנסייה, איזה הלך רוח עליו לאמץ? במה עליך למקד את חתירתך? מוכרח להיות לך נתיב! אם אינך מחפש את האמת ואין לך נתיב ליישום בפועל, אזי מעמדך יהפוך למלכודת, ואתה תקרוס. יש אנשים שמשתנים ברגע שהם זוכים במעמד, והלך רוחם משתנה. הם לא יודעים איך להתלבש יפה, איך לדבר עם אחרים, איזו נימה לסגל, איך לתקשר עם אנשים, או איזו ארשת לעטות. כתוצאה מכך, הם מתחילים לבנות לעצמם תדמית. האין זו סטייה? יש אנשים שמעריצים את סגנונות שיערם של כופרים, את הבגדים שהם לובשים, ואת איכויות דיבורם והתנהלותם. הם מחקים אותם והולכים בנתיב זה בעקבות הכופרים. האם זה דבר חיובי? (לא). מה קורה כאן? אמנם נדמה כי מדובר במעשים שטחיים, אך למעשה זהו סוג של חתירה. זהו חיקוי. אין זו הדרך הנכונה. אתם מסוגלים להבחין מה נכון ומה לא נכון בתדמיות ובתחפושות הברורות האלה, אבל האם אתם יכולים לדחות את מה שאינו נכון, ולמרוד בו? (כן, כשאנחנו מודעים לו). זהו שיעור קומתכם הנוכחי. כשרעיונות אלה רעננים בלבכם, אתם יכולים להבחין בהם ולזהות אותם. אם אתם חותרים למעמד במלוא המרץ, אתם יכולים למתן בעצמכם את הרצון הזה, כדי שלא תהיו כמו מעריץ כפייתי שרודף אחר מושא הערצתו כחיית פרא משוללת היגיון. באופן סובייקטיבי, אתה יכול להבחין ברעיונות אלה ולזהות אותם. אתה יכול למרוד בבשר ללא פיתויים כשאינך מוקף באנשים. אבל מה אם אנשים היו הולכים אחריך, סובבים סביבך, דואגים לצורכי היום-יום שלך, מאכלים ומלבישים אותך, ומספקים את כל צרכיך? אילו רגשות היו מתעוררים בלבך? האם לא היית נהנה מהטבות המעמד? האם עדיין היית מסוגל למרוד בבשר כך? לו היו אנשים מתקבצים סביבך, סובבים אותך כאילו היית כוכב, כיצד היית מתמודד אז עם מעמדך? הדברים שבתודעתך, כלומר, הדברים שבתוך מחשבותיך ורעיונותיך – הערכת המעמד, ההנאה מהמעמד, החמדנות למעמד ואפילו ההתאהבות בו – האם אתה יכול לבחון את לבך כדי למצוא אותם? האם אתה יכול לזהות אותם? אם אתה יכול לבחון את לבך ולזהות את הדברים האלה בתוכו, האם תוכל למרוד בבשר במצב זה? אם אין בך רצון ליישם בפועל את האמת, לא תתמרד נגד הדברים האלה. אתה תיהנה מהם ותתענג עליהם. כשאתה מלא בסיפוק עצמי, אתה תאמר, "פשוט נפלא להיות בעל מעמד כמאמין באל. כמנהיג, כולם עושים כדבריי. איזו הרגשה נהדרת. אני זה שמנהיג ומשקה את האנשים האלה. כעת הם מצייתים לי. כשאני אומר ללכת מזרחה, איש לא הולך מערבה. כשאני אומר להתפלל, איש לא מעז לשיר. זהו הישג". בשלב זה אתה כבר מתחיל ליהנות מהטבות המעמד. מה יהווה המעמד בעבורך אז? (רעל). ואף שהוא רעל, אינך צריך לחשוש מפניו. בדיוק במצב זה מוכרחות להיות לך החתירה הנכונה ושיטות היישום בפועל הנכונות. לעתים תכופות, כשלאנשים יש מעמד, אך עבודתם טרם הניבה תוצאות, הם אומרים: "אינני נהנה מן המעמד, ואינני נהנה מכל מה שהמעמד טומן בחובו". אבל כאשר הם משיגים הצלחה מסוימת בעבודתם, והם מרגישים כי מעמדם בטוח, הם מאבדים את ההיגיון ונהנים מהטבות המעמד. האם אתה מאמין שרק משום שביכולתך לזהות את הפיתוי, אתה יכול למרוד בבשר? האם אתה באמת אוחז בשיעור הקומה הזה? אין זה כך, וזוהי עובדה. הזיהוי והמרדנות שלך הם תוצאה של מצפון אנושי והרציונליות הבסיסית בה אוחז האדם, ותו לא. אלה הדברים שמורים לך לא לפעול כך. רף המצפון ושמץ הרציונליות בהם זכית מעצם אמונתך באל הם מה שעוזר לך או מונע ממך ללכת בנתיב הלא נכון. מהו ההקשר לכך? שאם אתה אוהב מעמד אך טרם עלה בידך להשיגו, ייתכן שאתה עדיין אוחז בשמץ של מצפון והיגיון. מילים אלה עדיין יכולות לרסן אותך ולגרום לך להבין שההנאה מהמעמד אינה טובה ואינה עולה בקנה אחד עם האמת, שאין זו הדרך הנכונה, שהיא מנוגדת לאל ושהיא אינה לרוחו. או-אז, תוכל למרוד בבשר במודע ולוותר על ההנאה מהמעמד. אתה יכול למרוד בבשר כשאין לך הישגים או מעלות להתגאות בהם, אך ברגע שתבצע עבודה ראויה לשבח, האם ירסנו אותך תחושת הבושה, מצפונך, הרציונליות שלך והקונספטים המוסריים שלך? לב ירא-אל מתעלה עשרת מונים על שמץ הרף המצפוני שאתה אוחז בו, ומעט האמונה שיש לך היא חסרת תועלת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לפתור את פיתויי המעמד ואת כבליו

מה מיוחד בהיותכם מנהיגים ועובדים, מבחינתכם? (נשיאה באחריות רבה יותר). אחריות היא חלק מהעניין. כולכם מודעים לכך, אך כיצד תוכלו לממש היטב את האחריות המוטלת עליכם? היכן עליכם להתחיל? למעשה, אדם מממש היטב את האחריות המוטלת עליו כאשר הוא מבצע את חובתו כראוי. המילה "אחריות" אולי נשמעת כאילו יש בה משהו מיוחד, אך בניתוח הסופי, מדובר בחובתו של האדם. ביצוע ראוי של חובתכם אינו דבר פשוט בעבורכם משום שניצבים מולך מכשולים רבים, דברים כגון מעמד, שהוא המחסום הקשה ביותר שעליכם לצלוח. אם אינך בעל מעמד ואתה סתם מאמין מן השורה, ייתכן ויעמדו מולך פחות פיתויים ויהיה לך קל יותר לבצע את חובתך כראוי. אתה יכול לנהל חיים רוחניים מדי יום ביומו, כאנשים מן השורה, לאכול ולשתות את דברי האל, לשתף על האמת, ולבצע את חובותיך כראוי. זה די והותר. אך אם אתה בעל מעמד, תחילה עליך לצלוח את המחסום שהוא מהווה בעבורך. תחילה עליך לעבור את המבחן הזה. כיצד תוכל לצלוח את המחסום הזה? אין זה קל לאנשים מן השורה, משום שצביונות מושחתים הכו שורש באדם. כל בני האדם חיים בקרב צביונותיהם המושחתים ומטבעם הם מאוהבים במרדף אחר תהילה, רווח ומעמד. מי לא ינצל את הטבות המעמד עד תום לאחר שחווה קשיים רבים על מנת לזכות בו? אם בלבך אתה אוהב את האמת ולבך ירא-אל במידת-מה, אתה תתנהל עם מעמדך בעדינות ובזהירות, ובה בעת תהיה מסוגל גם לחפש את האמת בעת ביצוע חובתך. כך, תהילה, רווח ומעמד לא ימצאו מקום בלבך, והם אף לא יגרמו לך להיכשל בביצוע חובתך. אם שיעור קומתך נמוך מדי, עליך להתפלל לעתים תכופות, לרסן את עצמך בעזרת דברי האל. יהיה עליך למצוא דרכים לעשות דברים מסוימים או להימנע במודע מסביבות מסוימות ומפיתויים מסוימים. למשל, נניח שאתה מנהיג. כשאתה נמצא בחברתם של מספר אחים ואחיות מן השורה, האם הם לא יחשבו שאתה נעלה עליהם במידת-מה? האנושות המושחתת תראה זאת כך, וזה כבר מהווה פיתוי בעבורך. אין זה ניסיון, כי אם פיתוי! אם גם אתה מאמין שאתה נעלה עליהם, זה מסוכן מאוד, אבל אם אתה סבור שהם שווים לך, אתה אוחז במנטליות רגילה וצביונות מושחתים לא יפריעו לך. אם אתה סבור שכמנהיג, מעמדך מתעלה על זה שלהם, מה יהיה יחסם כלפיך? (הם יעריכו את המנהיג). האם הם רק יעריכו אותך ויעריצו אותך, וזה הכול? לא. יהיה עליהם לדבר ולפעול בהתאם. למשל, אם אתה מצונן, ואח או אחות מן השורה מצוננים גם הם, במי יטפלו קודם? (במנהיג). האין זה יחס מועדף? האין זו אחת מהטבות המעמד? אם תסתכסך עם אח או עם אחות, האם מעמדך יזכה אותך ביחס הוגן מצדם? האם הם יצדדו באמת? (לא). אלה הם פיתויים שעומדים לפניך. האם אתה יכול להימנע מהם? כיצד עליך להתמודד עם זה? כשמישהו מתייחס אליך לא יפה, ייתכן שלא תחבב אותו ואף תחשוב כיצד לתקוף אותו, להחרים אותו ולנקום בו, כשלמעשה האדם הזה בסדר גמור. מצד שני, אנשים עשויים להחמיא לך, ולא רק שלא תתנגד לכך, אפילו תיהנה מהתחושה. האין זה מטריד? האם לא תתחיל מיד לקדם ולהכשיר את מי שהחמיא לך כדי שהוא יהפוך לאיש סודך ויעשה כל מה שתבקש ממנו? לו היית עושה זאת, על איזה נתיב היית מצוי? (על נתיב צוררי משיח). אם תיכנע לפיתויים אלה, נשקפת לך סכנה. כשאנשים מכרכרים סביבך כל היום, האם זה דבר טוב? שמעתי שיש אנשים שלא מבצעים את עבודתם או פותרים בעיות מעשיות לאחר שהם מתמנים כמנהיגים. במקום זה, הם חושבים אך ורק על תענוגות הבשר. לפעמים הם אפילו אוכלים אוכל שהוכן במיוחד בעבורם, ומטילים על אחרים לכבס את בגדיהם המלוכלכים. לאחר זמן מה, חושפים ומסלקים אותם. מה עליכם לעשות כשאתם נתקלים במקרה כזה? אם אתה בעל מעמד, אנשים יחמיאו לך ויעניקו לך יחס מועדף. אם תצליח להכניע את הפיתויים האלה ולסרב להם, ותמשיך להעניק לאנשים יחס הוגן ללא קשר ליחסם כלפיך, זה מוכיח שאתה אדם מהסוג הנכון. אם אתה בעל מעמד, אנשים מסוימים יעריכו אותך. הם תמיד יקיפו אותך וירעיפו עליך חנופה ומחמאות. האם אתה יכול לשים לזה סוף? כיצד אתם מתמודדים עם מצבים כאלה? כשאינכם זקוקים לעזרה, אך מישהו מושיט לכם יד תומכת ועושה כרצונכם, אולי בסתר לבכם הדבר ישמח אתכם, ותחשבו שמעמדכם מבדל אתכם, ושעליכם לנצל עד תום את היחס המועדף. האם דברים כאלה לא קורים? האין זו בעיה אמיתית? כשקורים לך דברים כאלה, האם לבך מגנה אותך? האם אתה חש גועל ותיעוב? האם לאדם שלא חש גועל ותיעוב ואינו מגנה זאת, ולבו חף מהאשמות ומאשמה, ובמקום זאת הוא נהנה מהדברים האלה וחש שטוב להיות בעל מעמד, יש מצפון? האם יש לו רציונליות? האם זה אדם שמחפש את האמת? (לא). על מה מעיד הדבר? זוהי תאווה להטבות המעמד. הדבר אמנם לא מסווג אותך כצורר משיח, אך אתה כבר הולך בנתיב צוררי משיח. כשאתה מתרגל ליהנות מיחס מועדף, אם יום אחד לא תזכה עוד ליחס כזה, האם הדבר לא יכעיס אותך? אם לכמה אחים ואחיות אין די כסף כדי לארח אותך, האם תעניק להם יחס הוגן? אם הם יאמרו לך עובדה כלשהי שאינה לרוחך, האם תנצל את כוחך נגדם ותהרהר איך תוכל להענישם? האם תתמלא אי שביעות רצון כשתראה אותם ותרצה ללמדם לקח? ברגע שהמחשבות האלה פוקדות אותך, אינך רחוק מעשיית רע, הלא כן? האם קל לאנשים ללכת בנתיב צוררי משיח? האם קל להפוך לצורר משיח? (כן). זה מכעיס עד מאוד! כמנהיגים וכעובדים, אם אינכם מחפשים את האמת בכל הדברים כולם, אתם הולכים בנתיב צוררי משיח.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לפתור את פיתויי המעמד ואת כבליו

אנשים רבים, לאחר שהגיעו לאמונה באל, רודפים כל הזמן אחרי מעמד וחותרים לכך שאנשים אחרים יעריכו אותם. בבית האל הם רוצים תמיד להתבלט מעל היתר ולעמוד בראש המחנה. למען הדברים האלה הם נוטשים את משפחותיהם ומוותרים על הקריירות שלהם, סובלים קשיים ומשלמים מחיר, ולבסוף משיגים את מבוקשם ונעשים מנהיגים. אחרי שהאנשים האלה נעשים מנהיגים, חייהם שונים מאוד. הם מבטאים כל היבט שטיפחו בראשם לגבי התדמית והסגנון של אנשים בעלי משרה, החל מהאופן שהם מתלבשים ומתאפרים וכלה באופן שהם מדברים ופועלים. הם לומדים לדבר כמו נושאי משרה, איך לחלק פקודות לאנשים ואיך לגרום לאנשים לטפל עבורם בענייניהם האישיים. במילים פשוטות, הם לומדים איך להיות נושאי משרה. כשהם מגיעים לכהן כמנהיגים במקום מסוים, פירוש הדבר שהם הולכים לשם להיות נושאי משרה. למה הכוונה להיות נושא משרה? שהם "משקיעים מאמצים כבירים בהשגת משרה למען מזון ובגדים." זהו עניין שנוגע להנאות גופניות. אחרי שהם הופכים למנהיגים, מה שונה בחייהם לעומת המצב הקודם? מה שהם אוכלים, לובשים והדברים שהם משתמשים בהם שונים. כשהם אוכלים, הם מקפידים שזה יהיה מזין וטעים. הם מקפידים על המותג ועל הסגנון של הבגדים שהם לובשים. אחרי שהם מכהנים כמנהיגים במקום מסוים במשך שנה, הם נעשים שמנים כמו סופגנייה; הם לבושים מכף רגל ועד ראש בבגדי מעצבים; הטלפון הנייד שלהם, המחשב והמכשירים שבביתם כולם של מותגי יוקרה. האם הם נהנו מהתנאים האלה לפני שהם נעשו למנהיגים? (לא.) אחרי שהם נעשו למנהיגים הם לא השקיעו מאמץ בעשיית כסף, אז מאיפה הם השיגו את הכסף לקנות את כל הדברים האלה? האם האחים והאחיות תרמו להם את הדברים האלה, או שמא בית האל הקצה להם אותם? האם שמעתם אי פעם שבית האל מקצה את הדברים האלה לכל מנהיג ועובד? (לא.) אם כך איך הם השיגו אותם? מכל מקום, הם לא השיגו את הדברים האלה באמצעות עבודה קשה, אלא באמצעות סחיטה של אחרים ובאמצעות הונאה ולקיחת רכוש, וזאת לאחר שזכו במעמד, הפכו ל"נושאי משרה" וכתוצאה מכך נהנו מהטבות המעמד. בכנסיות באשר הן, האם היו אנשים כאלה בקרב כל הדרגים השונים של מנהיגים ועובדים שהייתם איתם במגע? כשהם הפכו לראשונה למנהיגים לא היה להם דבר, ואולם בתוך פחות משלושה חודשים יש להם מחשבים וטלפונים ניידים ממותגים ויוקרתיים. אחרי שאנשים מסוימים נעשים למנהיגים, הם סבורים שעליהם ליהנות מיחס בסטנדרט גבוה – כשהם יוצאים הם צריכים לנסוע במכונית; המחשבים והטלפונים הניידים שהם משתמשים בהם צריכים להיות טובים יותר מאלה שבהם משתמשים אנשים מן השורה וחייבים להיות ממותג יוקרתי, וכשהדגם ישן הם חייבים להחליף אותו בחדש. האם יש כללים כאלה לבית האל? לבית האל מעולם לא היו כללים כאלה, ואין ולו אח אחד או אחות אחת שסבורים כך. אם כך מאיפה מגיעים הדברים האלה שהמנהיגים נהנים מהם? ראשית כול, הם השיגו את הדברים האלה באמצעות סחיטה של אחים ואחיות ועל ידי כך שנפנפו בביצוע העבודה של בית האל והשפיעו על אנשים עשירים לקנות עבורם את הדברים. מעבר לזה, הם קנו את הדברים האלה בעצמם על ידי מעילה במנחות וגניבתן. האין הם חלאות אדם שמשיגים במרמה מזון ומשקאות? האם זה שונה במשהו מהאנשים במקרים הקודמים ששיתפתי? (לא.) מה משותף להם? כולם ניצלו את המעמד שלהם כדי למעול במנחות ולהשיג מנחות באמצעות סחיטה. יש האומרים: "האם משום שהם עובדים בבית האל ומשמשים מנהיגים או עובדים, לא מגיע להם ליהנות מהדברים האלה? האם הם לא ראויים לחלוק את מנחות האל יחד עימו?" אמרו לי, האם הם ראויים לכך? (לא.) במקרה שהם צריכים לקנות דברים מסוימים כדי לבצע את העבודה בבית האל, לבית האל יש כללים שאומרים שהם יכולים לקנות את הדברים האלה, אבל האם האנשים האלה קונים דברים במסגרת התנאים שקובעים הכללים? (לא.) מה אתם רואים שמוכיח לכם שהם לא עושים זאת? (אם הם באמת היו צריכים את זה בשביל העבודה, הם היו סבורים שדבר כלשהו הוא טוב כל עוד ניתן להשתמש בו, אבל מה שצוררי משיח רודפים אחריו זה פריטי מעצבים יוקרתיים, ובכל דבר הם משתמשים בטוב ביותר. אם לשפוט על פי זה, אנחנו רואים שהם משתמשים במעמד שלהם כדי ליהנות מהדברים החומריים האלה.) נכון. לו היה הדבר נדרש לעבודה, הוא היה טוב כל עוד ניתן להשתמש בו. למה הם צריכים להשתמש בדברים יקרים ומפוארים כאלה? חוץ מזה, כשהם קנו את הדברים האלה, האם אנשים אחרים השתתפו בהחלטה והסכימו עימה? האין זה בעייתי? אם אנשים אחרים היו משתתפים בהחלטה, האם כולם היו יכולים להסכים איתם על רכישת הדברים היוקרתיים האלה? בשום פנים ואופן לא. ברור לחלוטין שהם השיגו את הדברים האלה על ידי גניבת מנחות. זה ברור כשמש. חוץ מזה, בבית האל יש כלל – העבודה לעולם לא נעשית על ידי אדם אחד, בין אם כל כנסייה שומרת על מנחות או משתפת פעולה בעבודה. אם כך, למה האנשים האלה יכולים היו, כיחידים, להשתמש במנחות ולבזבז אותן כרצונם? הדבר אינו עולה בקנה אחד עם העקרונות. האם מעצם טבעם הדברים האלה שהם עושים אינם גניבת מנחות? הם קנו את הדברים האלה והשיגו אותם בלי לקבל את הסכמתם ואישורם של מנהיגים ועובדים אחרים, קל וחומר בלי ליידע אנשים אחרים, ובלי שמישהו אחר יידע מה הם עושים. האין דבר זה דומה במעט בטבעו לגניבה? זה נקרא גניבת מנחות. גניבה היא רמאות. למה זה נקרא רמאות? בגלל שהם קנו את הדברים המפוארים האלה והשיגו אותם באמצעות נפנוף בעשיית העבודה של בית האל. סוג זה של התנהגות נקרא הונאה, והוא נקרא רמאות. האם הרחקתי לכת בהגדרתו באופן הזה? האם אני עושה עניין מכלום? (לא.) יתרה מזאת, לאחר שאותם מנהיגים, כביכול, שוהים במקום מסוים במשך זמן מה, הם מגששים ומבררים מהי העבודה שהאחים והאחיות שבמקום עושים בעולם, אילו קשרים חברתיים יש להם, מה ההטבות שהם יכולים להוציא במרמה ולקבל מהאנשים האלה, ואילו קשרים הם יכולים לנצל. לדוגמה, הם מבררים אילו אחים ואחיות עובדים בבית חולים, במשרד ממשלתי או בבנק, או מי מהם הוא יזם, למשפחה של מי יש חנות, למי יש מכונית או בית גדול וכן הלאה – הם מגששים אחר הדברים האלה לעומק. האם הדברים הללו הם חלק מעבודת המנהיגים האלה? מה המטרה שלהם כשהם מגששים אחר הדברים האלה? הם רוצים להשתמש בקשרים האלה ולנצל את אותם אחים ואחיות שיש להם תפקידים מיוחדים בעולם כדי שייתנו להם שירות, ישרתו אותם ויספקו להם הטבות. אתה חושב שהם עושים את זה כדי לבצע את עבודת הכנסייה ולשתף על האמת כדי לטפל בקשייהם של אנשיו הנבחרים של האל? האם זה מה שהם עושים? יש כוונה ומטרה מאחורי כל הדברים האלה שהם עושים. כאשר מנהיגים ועובדים מבצעים עבודה, הם מתמקדים בפתרון בעיות ומתרכזים בביצוע טוב של עבודת הכנסייה. הם לא מקדישים שום שימת לב לדברים שאין להם כל קשר לעבודת הכנסייה. הם רק מתמקדים בשאלה מי בכנסייה מבצע את חובתו בכנות, מי יעיל בביצוע חובתו, מי יכול לקבל את האמת וליישם את האמת בפועל, ומי נאמן בביצוע חובתו. ואז הם מקדמים אותו וחוקרים את אותם אנשים שמחוללים שיבושים והפרעות ומטפלים בהם בהתאם לעיקרון. רק אנשים שמיישמים כך בפועל הם מנהיגים ועובדים אמיתיים. האם צוררי משיח עושים את הדברים האלה? (לא.) מה הם עושים? הם מבצעים דברים ועושים הכנות כדי לקושש דברים נחשקים למען עצמם ולמען האינטרסים האישיים שלהם, אבל אינם רותמים את עצמם לעבודת הכנסייה ואינם מייחסים לה חשיבות. לכן, כשהם זוכים בדריסת רגל במקום מסוים, כבר יש להם מושג די טוב אילו אחים ואחיות יכולים לספק להם שירותים, ומהם השירותים האלה. לדוגמה, מי שעובד במפעל תרופות יכול לתת להם תרופה בחינם כשהם חולים או תרופה מיובאת איכותית; מי שעובד בבנק יכול להקל עליהם בביצוע הפקדות או משיכות; וכן הלאה. הם מגששים אחר כל הדברים האלה באופן ברור מאוד. הם מקבצים את האנשים האלה לפניהם, ולא משנה אם האנושיות שלהם טובה או לא. כל עוד האנשים האלה נוהים אחריהם ומוכנים להיות העוזרים שלהם ובני לווייתם, צוררי משיח יעניקו להם דברים נחשקים וישמרו אותם קרוב אליהם ויטפחו אותם ויגנו עליהם, בעוד האנשים האלה עובדים בשביל לבצר את מעמדם של אותם צוררי משיח בכנסייה ולשמר את כוחם. ולכן כשאתה רוצה לראות אם מנהיג כנסייה עושה עבודה אמיתית, שאל אותו על המצב הממשי של האחים והאחיות באותה כנסייה ואיך עבודת הכנסייה מתקדמת, ותוכל לראות בבירור אם הוא אכן אדם שמבצע עבודה אמיתית. אנשים מסוימים מגששים בבירור אחרי העניינים המשפחתיים ותנאי המחיה של אחים ואחיות בכנסייה. אם תשאל אותם מי עובד במפעל תרופות, למשפחה של מי יש חנות, לאיזו משפחה יש רכב, המשפחה של מי חובקת עסקים גדולים או מי עובד במחלקה כלשהי בעירייה ויכול לעשות דברים עבור אחים ואחיות – הם יוכלו לומר לך בדיוק. אם תשאל אותם מי חותר אל האמת, מי מבצע את חובתו באופן שטחי, מי צורר משיח, מי מנסה לצרף אנשים, מי יעיל בשיתוף הבשורה או כמה מקבלי בשורה פוטנציאליים ישנם באזור – הם אינם יודעים את הדברים האלה. איזה מין אנשים הם? הם רוצים לנצל את כל הקשרים החברתיים במקום שהם נמצאים בו, ולאחד אותם בשביל ליצור קבוצה חברתית קטנה. לפיכך, המקום שהמנהיגים האלה נמצאים בו לא יכול להיקרא כנסייה. כשהם מסיימים איתו, הוא הופך לקבוצה חברתית. כשהאנשים האלה מתכנסים, הם לא פותחים את ליבם ומשתפים על ההבנה החווייתית של כל אחד; במקום זה הם בודקים למי יש קשרים טובים יותר, למי יש מעמד גבוה בחברה והוא מיומן במיוחד, מי ידוע מאוד בחברה, למי יש השפעה בחברה ומי יכול לספק למנהיג שירותים נוחים ודברים נחשקים במיוחד. לאנשים האלה יש מעמד מיוחד בלב המנהיג, ולא משנה מיהם. האין זה מה שצוררי משיח עושים? (כן.) מהו הדבר שצוררי משיח עושים? האם הם בונים את הכנסייה? הם מפרקים את הכנסייה והורסים את הכנסייה ומפריעים ומשבשים את העבודה של בית האל. הם יוצרים מלכות עצמאית משלהם, קבוצה פרטית וקליקה משלהם. זה מה שצוררי משיח עושים.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ה')

ישנם אנשים שאין להם שום מעמד והם מבצעים חובות רגילות, וכשהם זוכים בסמכויות כלשהן, הם גם רוצים לגרום לאחרים לשרת אותם. אנשים מסוימים מבצעים חובות אחדות הכרוכות בסיכון ורוצים גם לחלק פקודות לאחרים כדי שישרתו אותם. ישנם גם כאלה שמבצעים חובות מיוחדות ומתייחסים לחובותיהם כאל תנאי בסיסי, כאל קלף מיקוח וכמעין הון שניתן באמצעותו לגרום לאחים ולאחיות לשרת אותם. לדוגמה, אנשים מסוימים הם בעלי מיומנויות מקצועיות מיוחדות, שאחרים לא למדו או הבינו. כשהם מתחילים לבצע חובה בבית האל שקשורה למיומנויות המקצועיות האלה, הם חושבים שהם שונים מאנשים אחרים, שמציבים אותם בתפקיד חשוב בבית האל, שעכשיו הם חלק מהדרג הבכיר, ובעיקר הם מרגישים שערכם הוכפל ושהם מכובדים. כתוצאה מכך הם סבורים שישנן משימות מסוימות שהם לא צריכים לבצע בעצמם, שאך טבעי הוא לצוות על אחרים לשרת אותם בלי תגמול כשמדובר במשימות יומיומיות כמו להגיש להם אוכל או לכבס עבורם. ישנם אפילו כאלה שמשתמשים בתירוץ שהם עסוקים בחובה שלהם כדי לגרום לאחים ולאחיות לבצע כל מיני דברים עבורם. פרט לדברים שהם ממש חייבים לבצע בעצמם, הם מטילים על אחרים כל דבר שבו הם יכולים לגרום להם לשרת אותם או לצוות עליהם להוציא לפועל. למה הם עושים זאת? הם אומרים בליבם: "יש לי הון, אני מכובד, אני כישרון נדיר בבית האל, אני מבצע חובה מיוחדת ואני אחד ממקבלי הטיפוח העיקריים של בית האל. איש מכם אינו טוב כמוני, כולכם נחותים ממני בדרגתכם. אני יכול לתרום תרומה מיוחדת לבית האל, ואתם לא. לכן אתם צריכים לשרת אותי." האין אלה דרישות מופרזות וחסרות בושה? כולם אוצרים בליבם את הדרישות האלה, אבל צוררי משיח כמובן דורשים ביתר שאת את הדברים האלה, באכזריות ובלי בושה, ולא משנה איך תשתף איתם על האמת, הם לא יוותרו עליהם. גם אנשים רגילים ניחנים בביטויים האלה של צוררי משיח, ואם יש להם מעט כישרון או שהם תורמים תרומה קטנה כלשהי, הם סבורים שהם זכאים ליהנות מיחס מיוחד כלשהו. הם אינם מכבסים בעצמם את בגדיהם ואת גרביהם ומטילים זאת על אחרים שיבצעו זאת למענם, והם מעלים דרישות מסוימות בלתי הגיוניות שאינן עולות בקנה אחד עם אנושיות – הם כל כך חסרי היגיון! הרעיונות והדרישות האלה שיש לאנשים אינם בתחום הרציונליות; אם נתבונן תחילה בקצה התחתון של הסולם, הם אינם תואמים לאמות המידה של אנושיות ושל מצפון, ואילו בקצה העליון של הסולם הם אינם תואמים לאמת. את כל הביטויים הללו ניתן להכניס לקטגוריה של צוררי משיח השואפים להטבות אישיות. כל מי שניחנים בצביונות מושחתים מסוגלים לבצע את הדברים האלה, והם גם מעזים לבצעם. כשלאדם יש מעט כישרון והון והוא תורם תרומה מסוימת, הוא רוצה לאחר מכן לנצל אחרים לרעה, לנצל את ההזדמנות של ביצוע חובתו כדי לשאוף להטבות אישיות והוא רוצה שדברים יהיו מוכנים וזמינים עבורו וליהנות מן האושר ומן היחס שנובעים מחלוקת פקודות לאחרים כדי שישרתו אותו. ישנם אף מי שמוותרים על משפחותיהם ועל מקומות העבודה שלהם כדי לבצע את חובתם, ובזמן הזה לוקים במחלה קלה כלשהי וכתוצאה מכך נעשים רגשניים ומתלוננים שאיש לא דואג להם או מטפל בהם. אתה מבצע את החובה שלך למען עצמך, אתה מבצע את החובה האישית שלך וממלא את האחריות האישית שלך – איך זה קשור לאנשים אחרים? לא משנה איזו חובה אדם מבצע, היא לעולם לא מתבצעת עבור אדם אחר או בשירות אדם אחר, ולכן לאף אחד אין שום מחויבות לשרת אחרים בלי תגמול או לקבל מהם פקודות. האין זו האמת? (כן.) אף שהאל דורש שאנשים יהיו אוהבים ושהם יהיו סבלניים וסובלניים כלפי אחרים, אינך יכול באופן סובייקטיבי לדרוש מאחרים להיות כך, ואין זה הגיוני לעשות כן. אם אדם מסוגל להיות סובלני וסבלני כלפיך ולרחוש לך אהבה בלי שתדרוש זאת, זה תלוי בו. ואולם אם אחים ואחיות משרתים אותך בגלל שאתה דורש זאת מהם, אם אתה כופה עליהם לציית לך והם מנוצלים על ידך או משרתים אותך עקב הטעיה מצידך, אזי הבעיה נעוצה בך. יש שאף מנצלים את ההזדמנות לבצע את חובתם ולעתים קרובות משתמשים בה כעילה לסחיטת דברים מאחים ואחיות אמידים מסוימים, וגורמים להם לקנות להם כל מיני דברים ולספק להם שירותים. לדוגמה, אם הם צריכים עוד בגדים, הם אומרים לאח או לאחות: "אתה יכול לתפור בגדים, נכון? לך תכין לי משהו ללבוש." האח או האחות אומרים: "אם כך שלוף את הארנק שלך. אתה תקנה את הבד ואני אכין לך משהו." הם לא פותחים את ארנקם, ובמקום זה מאלצים את האח או האחות לקנות את הבד עבורם – האין זה מעשה ערמומי מטבעו? ניצול לרעה של היחסים בין האחים והאחיות, ניצול לרעה של ההון הפרטי שלהם, ניצול לרעה של ההזדמנות לבצע את חובתם כדי לדרוש כל מיני שירותים ויחס מן האחים והאחיות, וכדי לצוות על האחים והאחיות לעמול למענם – כל אלה הם ביטויים ליושרה הירודה של צוררי משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט תשיעי: הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית (חלק ד')

לאנשים רגילים אולי אין כוח ומעמד שכאלה, אך גם הם רוצים לגרום לאחרים לחשוב עליהם טובות, ושאנשים יעריכו אותם, וירוממו אותם למעמד גבוה בליבם. זהו צביון מושחת, ואם אנשים לא מבינים את האמת, הם לא יכולים לזהות זאת. צביונות מושחתים הם הקשים מכולם לזיהוי: קל לזהות את הפגמים והחסרונות שלך, אך לא קל לזהות את הצביון המושחת שלך. אנשים שלא מכירים את עצמם אף פעם לא מדברים על המצבים המושחתים שלהם – הם תמיד חושבים שהם בסדר. ובלי לשים לב, הם מתחילים להשוויץ: "במשך כל שנות האמונה שלי עברתי כל כך הרבה רדיפות וסבלתי כל כך הרבה קשיים. אתם יודעים איך התגברתי על הכול?" האם זהו צביון גאוותני? מהי המוטיבציה שלהם להציג את עצמם לראווה? (כדי לגרום לאנשים להעריך אותם.) מה המניע שלהם לגרום לאנשים להעריך אותם? (כדי לזכות במעמד בעיני אנשים כאלה.) כשאתה זוכה במעמד בעיני מישהו אחר, אז כשהוא נמצא בחברתך הוא מכבד אותך, ומנומס במיוחד כשהוא מדבר איתך. הוא תמיד מעריך אותך, תמיד נותן לך להיות ראשון בכל דבר, מפנה לך מקום, ומחמיא ומציית לך. הוא מחפש אותך ונותן לך לקבל החלטות בכל דבר. ואתה מקבל תחושה של הנאה מזה – אתה מרגיש שאתה חזק וטוב יותר מכל אחד אחר. כולם אוהבים את ההרגשה הזו. זו התחושה שנוצרת כשיש לך מעמד בלב של מישהו; אנשים רוצים להתענג על זה. זו הסיבה שאנשים מתחרים על מעמד, וכולם רוצים לזכות במעמד בליבם של אחרים, להיות מוערכים על ידי אחרים ושיסגדו להם. אם הם לא היו יכולים להפיק מכך הנאה שכזו, הם לא היו חותרים אל מעמד. לדוגמה, אם אין לך מעמד בעיני מישהו, הוא יתקשר איתך בגובה העיניים, יתייחס אליך כשווה. הוא יסתור אותך כשצריך, לא יהיה אדיב או יתייחס אליך בכבוד, ואולי אפילו יעזוב לפני שתסיים לדבר. האם תרגיש דחוי? אתה לא אוהב שאנשים מתייחסים אליך כך; אתה אוהב שמחמיאים לך, מעריצים אותך וסוגדים לך בכל רגע. אתה אוהב את זה כשאתה המרכז של הכול, הכול סובב סביבך, וכולם מקשיבים לך, מעריצים אותך ומתמסרים להכוונתך. האם זהו לא רצון למלוך כמלך, להיות בעל כוח? המילים והמעשים שלך מונעים על ידי החתירה אל מעמד ורכישתו, ואתה מתמודד, נאחז, ומתחרה עם אחרים על כך. המטרה שלך היא לתפוס תפקיד, ולגרום לאנשיו הנבחרים של האל להקשיב לך, לתמוך בך ולעבוד אותך. לאחר שתפסת את התפקיד הזה צברת כוח והצלחת ליהנות מיתרונות של מעמד, הערצה מאחרים וכל שאר היתרונות הנלווים לתפקיד הזה. אנשים תמיד מסווים את עצמם, מתהדרים בפני אחרים, עוטים מסיכות, מעמידים פנים ומפארים את עצמם כדי לגרום לאחרים לחשוב שהם מושלמים. המטרה שלהם בכך היא להשיג מעמד, כדי שיוכלו ליהנות מהיתרונות שלו. אם אתה לא מאמין בזה, חשוב היטב: למה אתה תמיד רוצה לגרום לאנשים להעריך אותך? אתה רוצה לגרום להם לסגוד לך ולהעריץ אותך, כדי שבסופו של דבר תוכל לתפוס את השלטון וליהנות מהיתרונות של מעמד. המעמד אותו אתה כל כך מחפש יביא לך יתרונות רבים, והיתרונות הללו הם בדיוק מה שאחרים מקנאים וחושקים בהם. כשאנשים מקבלים טעימה מהיתרונות הרבים שמקנה המעמד, זה משכר אותם, והם מתמכרים לחיי היוקרה האלה. אנשים חושבים שאלו בלבד הם חיים לא מבוזבזים. האנושות המושחתת נהנית להתענג על הדברים האלה. לכן, ברגע שאדם מגיע למעמד מסוים ומתחיל ליהנות מהיתרונות השונים שהוא מביא איתו, הוא יתמלא בתאווה בלתי נפסקת לתענוגות החטאים הללו, עד כדי כך שלא יניח להם לעולם. בעיקרו של דבר, החתירה אחר תהילה ומעמד מונעת מהרצון להתענג על יתרונות הנלווים למעמד מסוים, למלוך כמלך, לשלוט באנשיו הנבחרים של האל, להיות ריבון על כל דבר ולהקים ממלכה עצמאית שבה האדם יכול להתענג על היתרונות של מעמדו ולהתמכר להנאות חטא. השטן משתמש בשיטות מכל הסוגים כדי להונות אנשים, לרמות אותם ולשחק בהם כמו טיפשים, ונותן להם רושם מוטעה. הוא אפילו משתמש בהפחדות ובאיומים כדי לגרום לאנשים להעריץ אותו ולפחד ממנו, במטרה סופית לגרום להם להתמסר אליו ולסגוד לו. זה מה שמשמח את השטן; זו גם המטרה שלו בהתחרות עם האל על אהדת אנשים. אז כשאתם נלחמים על מעמד ומוניטין בקרב אנשים אחרים, על מה אתם נלחמים? האם זה באמת לשם מוניטין? לא. אתה למעשה נלחם על היתרונות שהמוניטין מביא לך. אם אתה תמיד רוצה ליהנות מהיתרונות הללו, תצטרך להילחם עבורם. אבל אם אתה לא מעריך את היתרונות האלה ואומר: "זה לא משנה איך אנשים מתייחסים אליי. אני רק אדם רגיל. אני לא ראוי ליחס טוב כזה, ואני גם לא רוצה לסגוד לאדם. האל הוא היחיד שאותו אני באמת צריך לעבוד ושממנו אני צריך לפחד. רק הוא האל והאדון שלי. לא משנה כמה טוב אדם יהיה, כמה נהדרות יכולותיו, כמה עצום כישרונו, או כמה מפוארת או מושלמת דמותו, הוא לא מושא הערצתי כי הוא לא האמת. הוא לא הבורא; הוא אינו המושיע, ואינו יכול לתזמר או למלוך בריבונות על גורלו של האדם. הוא לא מושא הפולחן שלי. אף אדם אינו ראוי לפולחן שלי", האם זה לא תואם את האמת? לעומת זאת, אם אינך סוגד לאחרים, איך אתה צריך להתייחס אליהם אם הם מתחילים לסגוד לך? אתה חייב למצוא דרך למנוע מהם לעשות זאת, ולעזור להם להשתחרר ממנטליות שכזו. אתה חייב למצוא דרך להראות להם את הפנים האמיתיות שלך, ולתת להם לראות את הכיעור ואת הטבע האמיתי שלך. המפתח הוא לגרום לאנשים להבין שלא משנה כמה האיכות שלך טובה, כמה אתה משכיל, כמה ידע יש לך או כמה אתה אינטליגנטי, אתה עדיין רק אדם רגיל. אתה לא מושא להערצה או לסגידה עבור אף אחד. בראש ובראשונה עליך לעמוד איתן בעמדתך, ולא לסגת לאחר שעשית טעויות או הבכת את עצמך. אם לאחר שביצעת טעויות או הבכת את עצמך, לא רק שאינך מכיר בכך, אלא אתה גם משתמש בהונאה כדי להסתיר או לטייח זאת, אז אתה מחמיר את הטעות שלך וגורם לעצמך להיראות מכוער עוד יותר. השאיפה שלך הופכת גלויה עוד יותר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, העקרונות שצריכים להנחות את התנהגותו של האדם

ברגע שצורר משיח זוכה במעמד, אי אפשר לעצור בעדו – הוא רואה אנשים אחרים כדברים שאפשר לרמוס אותם, ובכל אחד ממעשיו הוא שואף לגנוב את ההצגה, ולהפיק את מרב התועלת. הוא שואף שידו תהיה על העליונה בכל אחד ממעשיו, וכאשר הוא מדבר. אין זה משנה היכן הוא יושב, הוא רוצה שהמקום יהיה מיוחד. אין זה משנה מאיזה יחס הוא נהנה בבית האל, הוא רוצה שיחס זה יהיה טוב יותר מזה שכל האחרים זוכים לו. הוא רוצה שכולם יעריכו אותו ויחשבו עליו טובות ויעריכו אותו יותר מאשר כל אחד אחר. כשאין לו מעמד, הוא רוצה לחטוף אותו בכוח, וברגע שיש לו מעמד, הוא הופך גאוותן להפליא. כל מי שמדבר איתו מוכרח לשאת אליו מבט, אל לאנשים ללכת לצדו, אלא עליהם להישאר צעד או שניים מאחוריו; אל להם לדבר אליו בקול רם מדי או בנימה בוטה מדי, להשתמש במילים הלא נכונות או להסתכל עליו בעין עקומה. הוא יבחן הכול בקפידה יתרה, ויהיה לו מה לומר על כך. אסור לאיש להעליב אותו או להעביר עליו ביקורת; במקום זאת, כולם מוכרחים לרחוש לו כבוד, לכרכר סביבו ולהחמיא לו. ברגע שצורר משיח זוכה במעמד, הוא מתנהג באופן שרירותי ועיקש באשר ילך, ומתרברב כדי שאחרים יעריכו אותו. לא זו בלבד שהוא מתענג על המעמד ומייחס חשיבות רבה להערכתם של אחרים, גם תענוגות חומריים חשובים לו במיוחד. הוא רוצה לשהות אצל מארחים שמעניקים את היחס הטוב ביותר. לא משנה מי מארח אותו, יש לו דרישות מיוחדות באשר לאוכל שלו, ואם האוכל לא מספיק טוב, הוא ימצא הזדמנות לגזום את המארח שלו. הוא מסרב לקבל תענוגות שאינם עומדים בדרישות – האוכל שלו, הביגוד שלו, תנאי הלינה והתחבורה שלו מוכרחים להיות המובחרים ביותר, רמה ממוצעת פשוט אינה מקובלת עליו. הוא לא יכול לקבל את אותם הדברים שמקבלים האחים והאחיות הרגילים. אם האחרים מתעוררים בחמש או בשש בבוקר, הוא יקום בשבע או בשמונה. תמיד שומרים לו את האוכל ואת הפריטים הטובים ביותר. אפילו המנחות שאנשים מעניקים מוכרחות תחילה לעבור סינון שלו, והוא ייקח כל מה שיפה או יקר ערך, או מה שמוצא חן בעיניו, וישאיר את השאריות לכנסייה. ויש עוד דבר, גועלי ביותר, שעושים צוררי משיח. מהו? ברגע שיש להם מעמד, התאבון שלהם גדל, האופקים שלהם מתרחבים, והם לומדים ליהנות, ולאחר מכן הם מפתחים רצון עז לבזבז כסף, לצרוך, וכתוצאה מכך ירצו לשמור לעצמם את כל הכסף שמשמש את הכנסייה למימון עבודתה, להקצות אותו כפי שהם מוצאים לנכון, לשלוט בו על פי רצונם. צוררי משיח מתענגים במיוחד על כוח ועל יחס מעין אלה, וברגע שיש להם כוח, הם רוצים לחתום את שמם על הכול, כמו למשל על כל ההמחאות ועל הסכמים שונים. הם רוצים ליהנות מהתחושה של שרבוט חתימתם בעט שוב ושוב, של בזבוז כסף כאילו היה מים. כשלצורר משיח אין מעמד, איש לא יכול לראות בו את הביטויים האלה, או שהוא אדם כזה, שהוא אוחז בצביון שכזה, שהוא יעשה מעשים שכאלה. אבל כל הדברים האלה נחשפים ברגע שהוא זוכה במעמד. אם הוא נבחר בבוקר, עוד באותו אחר צהריים הוא הופך גאוותן להפליא, מרים את האף, ראשו בעננים, והוא מזלזל באנשים מן השורה. השינוי מתחולל מהר מאוד. אך למעשה, הוא לא השתנה – הוא פשוט נחשף. הוא מסגל לעצמו טבע גאוותני, ומה בכוונתו לעשות? הוא רוצה לחיות על חשבון הכנסייה, להתמכר ליתרונות המעמד. בכל פעם שמישהו מגיש אוכל משובח הוא מתחיל לטרוף אותו, בעודו דורש תוספי תזונה על מנת לתחזק את בשרו המצחין. צוררי משיח מתענגים על זכויות מיוחדות לעתים תכופות; ההבדלים הם רק במונחים של דרגת החומרה. כאשר כל מאן דהוא שדבק בתענוגות הבשר הופך למנהיג, הוא רוצה להתענג על זכויות מיוחדות. זהו צביונם של צוררי משיח. ברגע שהם זוכים במעמד, הם הופכים שונים לחלוטין. הם לא מסירים את עיניהם ולא מרפים את אחיזתם באופן מוחלט ובטוח מכל התענוגות והיחס המיוחד הנלווים למעמד, ואינם מרפים את אחיזתם מהם אף לא במעט, אינם משחררים אותה או מאפשרים לשמץ מהם לחמוק. אילו מביטויים ומנוהגים אלה של צוררי משיח עולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת? אף לא אחד מהם. כל אחד ואחד מהם מעורר בחילה ונתעב למראה; לא זו בלבד שנוהגיהם וביטוייהם אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות-האמת, הם אף נטולי מצפון, היגיון או תחושת בושה לחלוטין. כשלצוררי משיח יש מעמד, מלבד העובדה שהם מבצעים מעשים רעים בפזיזות ומטפחים את כוחם ואת מעמדם האישיים, לא רק שהם לא עושים דבר שמועיל לעבודת הכנסייה או להיווכחות בחיים של האחים והאחיות, הם אף מתענגים על יתרונות המעמד, על תענוגות הבשר, ועל כך שאנשים מעריכים ומעריצים אותם. צוררי משיח מסוימים אפילו מוצאים אנשים שישרתו אותם, דורשים שאחרים יגישו להם את התה שהם שותים, שיכבסו את הבגדים שהם לובשים ואפילו יש להם אדם מסוים שמקרצף את גבם כשהם מתרחצים ומישהו שמשרת אותם כשהם אוכלים. גרוע מכך, יש כאלה שיש להם תפריט קבוע לכל אחת משלוש הארוחות ביום, ובנוסף לכך, הם רוצים ליטול תוספי תזונה וכן שיבשלו להם כל מיני מרקים שונים. האם לצוררי המשיח אין בושה? לא, אין להם! האם תאמרו שיש בגיזום פשוט של טיפוס כזה משום גישה מקלה במידת מה? האם גיזומם יעורר בהם בושה? (לא.) אז איך סוגיה זו תיפתר? זה פשוט למדי. לאחר הגיזום, חשפו אותם, והודיעו להם מה הם. בין אם הם ייכנעו לכך או לא, יש לפטר אותם ועל כולם לדחות אותם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט אחד עשר: הם אינם מקבלים גיזום וגם אין להם גישה של חזרה בתשובה כשהם עושים דבר רע, אלא במקום זאת הם מפיצים תפיסות ומעבירים ביקורת על אלוהים בפומבי

האדם המושחת אוהב לחתור למעמד וליהנות מהטבותיו. זה נכון לגבי כל אדם, בין אם אתה בעל מעמד כרגע או לא: קשה במיוחד לנטוש מעמד ולהיפטר מפיתוייו. הדבר דורש שיתוף פעולה רב מצד בני האדם. במה כרוך שיתוף פעולה שכזה? בעיקר בחיפוש האמת, בקבלת האמת, בהבנת כוונות האל, ובחדירה ברורה אל תמציתן של בעיות. עם הדברים האלה, בידי האדם תהיה האמונה הדרושה להכניע את פיתוי המעמד. נוסף לכך, עליך לחשוב על דרכים יעילות להיפטר מן הפיתוי ולרצות את כוונות האל. מוכרחים להיות לך נתיבי יישום בפועל. הדבר ישאיר אותך על הנתיב הנכון. ללא נתיבי יישום בפועל, תרבה להיכנע לפיתויים. אף שתרצה לבחור בנתיב הנכון, בסופו של דבר מאמציך לא יניבו פירות רבים, לא משנה עד כמה תתאמץ. אם כך, אילו פיתויים נקרים בדרככם לעתים תכופות? (כשאני נוחל הצלחה מסוימת בביצוע חובתי וזוכה לשבחים מאחיי ומאחיותיי, אני מרוצה מעצמי ונהנה מאוד מתחושה זו. לפעמים אינני מבין זאת; לעתים אני כן מבין שהמצב הזה אינו תקין, אך עדיין איני יכול למרוד בו). זהו פיתוי. מי עוד ידבר? (משום שאני מנהיג, אחינו ואחיותינו מעניקים לי לפעמים יחס מועדף). גם זה פיתוי. אם אינך מודע לפיתויים שנקרים בדרכך, אינך מטפל בהם כראוי ועושה בחירות לא נכונות, הפיתויים האלה ימיטו עליך עוגמת נפש ואומללות. לדוגמה, נניח שבמסגרת היחס המועדף שמעניקים לך אחים ואחיות נכללות הטבות חומריות כגון להאכיל אותך, להלביש אותך, להעניק לך קורת גג ולספק את צרכיך היום-יומיים. אם אתה נהנה מדברים טובים יותר מכפי שהם מעניקים לך, אתה תזלזל בהם ותדחה בתיעוב את מתנותיהם. לעומת זאת, לו היית פוגש איש עשיר והוא היה מעניק לך חליפה מפוארת באומרו שאיננו לובש אותה, האם היית מצליח לעמוד איתן אל מול פיתוי שכזה? אולי היית מהרהר במצב ואומר לעצמך, "הוא עשיר, ולבגדים האלה אין שום משמעות מבחינתו. הוא ממילא לא לובש אותם. אם הוא לא ייתן אותם לי, הוא פשוט יאחסן אותם איפה שהוא. לכן אקח אותם". מה דעתכם על ההחלטה הזאת? (אדם זה כבר נהנה מהטבות המעמד). מדוע זוהי הנאה מהטבות המעמד? (משום שהוא קיבל פריט הדור). האם עצם קבלת הפריטים ההדורים שמוצעים לך משמעו הנאה מהטבות המעמד? אם מציעים לך דבר מה רגיל, אבל הוא בדיוק מה שאתה צריך ולכן אתה מקבל אותו, האם גם זה נחשב הנאה מהטבות המעמד? (כן. בכל פעם שמישהו מקבל משהו מאחרים במטרה לרצות את מאווייו האנוכיים, זה נחשב). עושה רושם שהדבר אינו ברור לכם. האם חשבת על כך אי פעם: אלמלא היית מנהיג ובעל מעמד, האם הוא עדיין היה מציע את המתנה הזאת? (לא). בהחלט לא. הוא מציע לך את המתנה הזאת משום שאתה מנהיג. טבע הדבר השתנה. אין זו צדקה רגילה, וזוהי הבעיה. לו היית שואל אותו, "אלמלא הייתי מנהיג, אלא אח או אחות מן השורה, האם היית מציע לי מתנה כזאת? לו אח או אחות אחרים היו זקוקים לפריט הזה, האם היית נותן להם אותו?" הוא היה משיב, "לא הייתי יכול. אינני יכול לחלק דברים סתם כך לכל אחד. אני נותן אותו לך משום שאתה המנהיג שלי. אלמלא היה לך המעמד המיוחד הזה, למה לי להעניק לך מתנה כזאת?" כעת ראה כיצד כשלת בהבנת המצב. כשהוא אמר שאיננו משתמש בבגדים המפוארים, האמנת לו, אבל הוא רימה אותך. מטרתו היא שתקבל את מתנתו כדי שבעתיד תהיה טוב כלפיו ותעניק לו יחס מיוחד. זוהי הכוונה העומדת מאחורי מתנתו. העובדה היא שבלבך אתה יודע שהוא לעולם לא היה מעניק לך מתנה אלמלא היית בעל מעמד, אך עדיין קיבלת אותה. בלשונך אתה אומר, "תודה לאל, קיבלתי מתנה זו מן האל, זהו טוב לבו של האל כלפיי". לא זו בלבד שאתה נהנה מהטבות המעמד, אתה נהנה גם מהדברים הניתנים לאנשיו הנבחרים של האל כאילו אתה זכאי להם. האין זו עזות מצח? אם אדם משולל מצפון או בושה, אזי זוהי הבעיה. האם זה רק עניין של התנהגות? האם פשוט לא נכון לקבל דברים מאחרים, ונכון לסרב להם? מה עליכם לעשות כשאתם מצויים במצב כזה? עליך לשאול את מעניק המתנות אם מעשיו עולים בקנה אחד עם העקרונות. אמור לו, "הבה נחפש הנחיה מתוך דברי האל או מתוך הצווים המנהלתיים של הכנסייה ונבדוק אם מעשיך עולים בקנה אחד עם עקרונות. אם לא, אינני יכול לקבל מתנה זו". אם המשאבים הללו מודיעים למעניק שפעולותיו מפרות את העקרונות אך הוא עדיין רוצה להעניק לך את המתנה, מה עליך לעשות? עליך לפעול על פי עקרונות. אנשים מן השורה אינם יכולים להתגבר על זה. הם משתוקקים לקבל עוד מידי אחרים, וכמהים ליהנות מיחס מועדף יותר. אם אתה אדם מהסוג הנכון, כשאתה נתקל במצב כזה עליך להתפלל לאל מיד ולומר, "אלי, אין ספק כי הדבר שניצב לפניי היום הוא סמל לרצונך הטוב. זהו שיעור שארגנת בעבורי. אני מוכן לחפש את האמת ולפעול על פי העקרונות". בעלי מעמד עומדים לפני פיתויים גדולים עד מאוד, וכאשר מגיע פיתוי שכזה, אכן קשה להכניע אותו. אתה זקוק להגנת האל ולסיועו; עליך להתפלל לאל, ועליך גם לחפש את האמת ולהרהר בעצמך לעתים תכופות. כך תחוש שלו ועם רגליים על הקרקע. אך אם תשתהה עם התפילה עד לאחר קבלת מתנות שכאלה, האם עדיין תחוש שלו ועם רגליים על הקרקע באותה המידה? (כבר לא). מה יחשוב עליך האל אז? האם הוא יהיה מרוצה ממעשיך, או שמא יתעב אותם? הוא יתעב את מעשיך. האם הבעיה היא פשוט עצם הקבלה של הדבר על ידך? (לא). אם כן, מהי הבעיה? הבעיה טמונה בדעות ובגישה שאתה מאמץ אל מול מצב שכזה. האם אתה מחליט בעצמך, או שמא אתה מחפש את האמת? האם יש לך רף מצפון כלשהו? האם לבך ירא-אל בכלל? האם אתה מתפלל לאל בכל פעם שאתה נתקל במצב זה? האם שאיפתך היא לרצות את מאווייך שלך תחילה, או שמא אתה מתפלל תחילה ומחפש את כוונות האל? בעניין זה אתה נחשף. כיצד עליך להתמודד עם מצב שכזה? אתה מוכרח לאחוז בעקרונות היישום בפועל. תחילה, כלפי חוץ. עליך לסרב לשיקולים המיוחדים והחומריים האלה, לפיתויים האלה. גם כשמציעים לך דבר מה שאתה חושק בו במיוחד או בדיוק את הדבר שאתה זקוק לו, עליך לסרב גם לו. למה הכוונה, דברים חומריים? הדבר כולל אוכל, הלבשה, מחסה, ופריטים לשימוש יום-יומי. יש לסרב לשיקולים מיוחדים וחומריים אלה. מדוע עליך לסרב להם? האם העיקר איננו אופן הפעולה שלך? לא; העיקר הוא הפגנת גישה של שיתוף פעולה. אם ברצונך ליישם בפועל את האמת, לרצות את האל, ולסור מפיתוי, תחילה עליך להפגין גישה של שיתוף פעולה. עם גישה שכזו תהיה מסוגל לסור מפיתוי, ומצפונך יהיה שלו. אם יציעו לך דבר מה שאתה רוצה בו, ותקבל אותו, לבך יחוש במידת מה בייסורי המצפון שלך. אך עקב תירוציך וצידוקיך העצמיים, אתה תאמר שמוכרחים להעניק לך את הדבר הזה, שזוהי זכותך. ואז, ייסורי מצפונך יהיו ברורים וניכרים פחות. לעתים דעותיך ומחשבותיך מטות את מצפונך, כך שייסוריו ברורים פחות. אם כך, האם מצפונך הוא רף אמין? לא. זהו פעמון אזהרה שמזהיר בני אדם. מהו טיב האזהרה שלו? שאין בטחון בהסתמכות אך ורק על רגשות המצפון; יש גם לחפש את עקרונות-האמת. זהו הדבר האמין. ללא האמת שתרסן אותם, בני אדם עדיין עלולים להיכנע לפיתוי, והם מספקים שלל סיבות ותירוצים המאפשרים להם לרצות את תאוותם להטבות המעמד. לכן, כמנהיג, עליך להישמע בלבך לעיקרון זה: תמיד אסרב ליחס מועדף, תמיד אסור ממנו, ואדחה אותו מכל וכל. על מנת לסור מרע, דחייה מוחלטת היא תנאי מקדים. אם אתה אוחז בתנאי המקדים על מנת לסור מרע, אתה כבר נמצא תחת הגנת האל במידת-מה. אם אתה אוחז בעקרונות כאלה של יישום בפועל ואינך מרפה מהם, אתה כבר מיישם בפועל את האמת ומרצה את האל. אתה כבר הולך בנתיב הנכון. כאשר אתה הולך בנתיב הנכון וכבר מרצה את האל, האם עדיין נדרש לך מבחן מצפונך? התנהלות על פי עקרונות ויישום האמת בפועל מתעלים על רף המצפון. אם אדם נחוש לשתף פעולה ומסוגל לפעול על פי עקרונות, הוא כבר מרצה את האל. זהו הרף שדורש האל מבני האדם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד לפתור את פיתויי המעמד ואת כבליו