דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

סלידה מהאמת מתייחסת בעיקר לחוסר עניין ולהתנגדות לאמת ולדברים חיוביים. סלידה מהאמת היא כאשר אנשים יכולים להבין את האמת ולדעת מהם הדברים החיוביים ובכל זאת עדיין מתייחסים לאמת ולדברים חיוביים מתוך גישה ומצב המתאפיינים בהתנגדות, בשטחיות, באנטיפתיה, בהתחמקות מלומר את האמת ובאדישות. זהו הצביון של סלידה מהאמת. האם סוג צביון זה קיים אצל כולם? אנשים מסוימים אומרים: "אף על פי שאני יודע שדבר האל הוא האמת, אני בכל זאת לא אוהב או מקבל אותו, או לפחות לא יכול לקבל אותו כרגע". מה העניין כאן? זוהי סלידה מהאמת. הצביון שבתוכם אינו מאפשר להם לקבל את האמת. אילו גילויים ספציפיים יש לאי קבלת האמת? יש אנשים שאומרים: "אני מבין את כל האמיתות, אבל אני פשוט לא יכול ליישם אותן בפועל". הדבר הזה חושף שאדם זה סולד מהאמת, ושהוא לא אוהב את האמת ולכן הוא לא יכול ליישם בפועל שום אמת. יש אנשים שאומרים: "העובדה שהצלחתי להרוויח כל כך הרבה כסף היא דבר שהאל מחזיק בריבונות עליו. האל בירך אותי ממש, האל היה טוב אליי כל כך, האל נתן לי עושר גדול. לכל המשפחה שלי יש בגדים נאים והם אוכלים אוכל טוב ולא חסרים להם בגדים ואוכל". כשהם רואים שהאל בירך אותם, אנשים אלה מודים לאל בליבם, הם יודעים שכל הדבר הזה נקבע בידי האל ושלולא היו מבורכים בידי האל – אילו היו מסתמכים על כישרונותיהם בלבד – הם בהחלט לא היו מרוויחים את כל הכסף הזה. זה מה שהם באמת חושבים בליבם, מה שהם יודעים באמת והם באמת מודים לאל. אבל מגיע יום שבו העסק שלהם נכשל, כשהזמנים קשים עבורם והם סובלים מעוני. למה זה? הסיבה היא שהם תאבי נוחות ולא חושבים כלל כיצד לבצע את חובתם כראוי והם משקיעים את כל זמנם ברדיפה אחרי עושר, הם נהפכים לעבדים לכסף, והדבר הזה משפיע על ביצוע חובתם ולכן האל לוקח מהם את זה. בליבם, הם יודעים שהאל בירך אותם בשפע הזה ונתן להם דברים רבים כל כך, ובכל זאת אין להם שום רצון לגמול לאל על אהבתו, הם לא רוצים לצאת ולבצע את חובתם, הם רכי לבב וחוששים כל הזמן ממעצר, והם פוחדים לאבד את כל העושר והתענוגות האלה ומשום כך האל שולל מהם את כולם. בלבם הדברים ברורים לחלוטין, הם יודעים שהאל לקח את הדברים האלה מהם ושהוא מטיל עליהם משמעת; לכן הם מתפללים לאל ואומרים, "הו אלוהים! בירכת אותי פעם אחת ולכן תוכל לברך אותי פעם שנייה. הקיום שלך נצחי וכך גם הברכות שאתה מעניק לאנושות. אני מודה לך! הברכות וההבטחה שלך לא ישתנו, יקרה מה שיקרה. אם תיקח ממני, אתמסר בכל זאת". אבל המילה "אתמסר" ריקה מתוכן כשהיא יוצאת מפיהם. פיהם אומר שהם יכולים להתמסר, אבל אחר כך הם חושבים על זה ומשהו לא נראה להם נכון: "המצב היה טוב פעם. למה האל לקח את הכול? האם הישארות בבית וביצוע חובתי אינה זהה ליציאה מהבית כדי לבצע את חובתי? את מה עיכבתי?" הם תמיד מעלים זיכרונות מהעבר. יש להם מעין תלונה לאל וחוסר סיפוק ממנו והם תמיד מרגישים דיכאון. האם האל עדיין בליבם? מה שיש להם בלב הוא כסף, נוחות חומרית והזמנים הטובים ההם. בלב שלהם אין שום מקום לאל, הוא כבר לא האל שלהם. אף שהם יודעים שאמת היא ש"האל נתן והאל לקח", הם אוהבים את המילים "האל נתן" וסולדים מהמילים "האל לקח". ברור שהם בררנים בקבלתם את האמת. כשהאל מברך אותם הם מקבלים זאת בתור האמת – אבל ברגע שהאל לוקח מהם, הם אינם יכולים לקבל זאת. הם אינם יכולים לקבל ריבונות כזאת מצד האל ובמקום זאת הם מתנגדים ומתמרמרים. כשמבקשים מהם לבצע את חובתם הם אומרים: "אעשה זאת אם האל ייתן לי ברכה וחסד. איך אני אמור לבצע את חובתי בלי ברכת האל וכשמשפחתי נתונה בעוני כזה? לא רוצה!" איזה צביון זה? אף שבליבם הם חווים את ברכות האל באופן אישי ואת האופן שבו הוא נתן להם כל כך הרבה, הם לא מוכנים לקבל את זה שהאל לקח מהם. למה זה? כי הם לא יכולים לשחרר את הכסף ואת החיים הנוחים שלהם. אף שאולי לא הקימו מהומה בקשר לזה ואולי לא הושיטו ידם לאל ואולי לא ניסו להחזיר את נכסי העבר שלהם בכוחות עצמם, הם נואשו ממעשי האל, אין להם שום יכולת קבלה והם אומרים: "הפעולה של האל היא ממש לא מתחשבת. היא נשגבת מבינתי. איך אוכל להמשיך להאמין באל? אני כבר לא רוצה להכיר בכך שהוא האל. אם אני לא מכיר בכך שהוא האל, אז הוא לא האל". האם זהו סוג של צביון? (כן). לשטן יש צביון מסוג כזה, הוא מתכחש לאל בדרך הזאת. צביון מסוג זה הוא צביון של סלידה מהאמת ושנאת האמת. כשאנשים סולדים מהאמת עד כדי כך, לאן זה מוביל אותם? זה גורם להם להתנגד לאל ולעשות זאת בעקשנות עד הרגע האחרון – ופירושו של דבר הוא, שלגביהם הכול נגמר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

המצב הבולט ביותר של בני-אדם שמואסים באמת הוא שהם אינם מתעניינים באמת ובדברים חיוביים, הם אפילו נרתעים מהם ומתעבים אותם, והם בעיקר אוהבים ללכת בעקבות טרנדים. הם אינם מקבלים בליבם את הדברים שהאל אוהב ואת מה שהאל דורש מבני-האדם לעשות. במקום זאת, הם מזלזלים בהם ואדישים כלפיהם, ובני-אדם מסוימים אפילו בזים לעתים קרובות לסטנדרטים ולעקרונות שהאל דורש מן האדם. הם סולדים מדברים חיוביים ולבם מלא תמיד ברתיעה, התנגדות ובוז כלפיהם. זה הגילוי העיקרי של מאיסה באמת. בחיי הכנסייה, הקריאה בדבר האל, תפילה, שיתוף על האמת, מילוי חובות ופתרון בעיות באמצעות האמת – כולם דברים חיוביים. הם נעימים לאל, אך אנשים מסוימים סולדים מהדברים החיוביים הללו, הדברים הללו אינם חשובים להם והם אדישים להם. הדבר הנתעב ביותר הוא שהם מאמצים גישה של בוז כלפי אנשים חיוביים, כמו אנשים ישרים, כאלה שחותרים אל האמת, אלו שממלאים את חובתם בנאמנות ואלו ששומרים על העבודה של בית האל. הם תמיד מנסים לתקוף ולהדיר את האנשים הללו. אם הם מגלים שיש לאנשים הללו פגמים או גילויי שחיתות, הם מנצלים זאת, עושים מזה עניין גדול, ומזלזלים בהם בשל כך ללא הרף. איזה מין צביון הוא זה? מדוע הם שונאים כל-כך בני-אדם חיוביים? מדוע הם אוהבים כל-כך וסובלניים כל-כך כלפי אנשים רשעים, אנשים חסרי-אמונה וצוררי משיח, ומדוע הם מתעסקים לעתים קרובות עם אנשים כאלו? בכל הקשור לדברים שליליים ומרושעים, הם חשים התרגשות והתעלות-נפש, אך כשמדובר בדברים חיוביים, התנגדות מתחילה להופיע בגישתם; במיוחד, כשהם שומעים בני-אדם חולקים את האמת או פותרים בעיות תוך שימוש באמת, הם מרגישים משועממים וחסרי-סיפוק בליבם, והם משמיעים את טרוניותיהם. האם אין הצביון הזה מאיסה באמת? האם אין זה גילוי של צביון מושחת? ישנם בני-אדם רבים שמאמינים באל, שאוהבים לעשות עבודה עבורו ומתרוצצים עבורו בהתלהבות, וכשמדובר בשימוש מועיל בכישרונות ובחוזקות שלהם, בסיפוק ההעדפות שלהם ובהתהדרות בפני אחרים, יש להם אנרגיה ללא גבולות. אך אם אתה מבקש מהם לנהוג לפי האמת ולפעול על פי עקרונות האמת, הדבר מוציא להם את הרוח מהמפרשים, והם מאבדים את ההתלהבות שלהם. אם לא מרשים להם להתרברב, הם שוקעים באדישות ובדכדוך. מדוע יש להם אנרגיה כדי להתרברב? ומדוע אין להם אנרגיה כדי לנהוג לפי האמת? מה הבעיה פה? כל בני-האדם אוהבים לבלוט; כולם חומדים תהילה ריקה מתוכן. לכולם יש אנרגיה בלתי-נדלית כשמדובר באמונה באל שמטרתה לזכות בברכות ובתמורות, אז מדוע הם נעשים אדישים, מדוע הם מדוכדכים כשמדובר ביישום בפועל של האמת ובזניחת הבשר? מדוע זה קורה? הדבר מוכיח שלבם של בני-האדם אינו נקי. הם מאמינים באלוהים אך ורק כדי לזכות בברכות – אם לומר זאת במלים פשוטות, הם עושים כן כדי להיכנס למלכות השמיים. כשאין להם ברכות או תועלות לבקש לעצמם, בני-אדם נעשים אדישים ומדוכדכים, ואין בהם שום התלהבות. כל זה נגרם על ידי צביון מושחת שמאס באמת. כשבני-אדם נשלטים על ידי הצביון הזה, הם אינם מוכנים לבחור בנתיב של חתירה אל האמת, הם הולכים בדרכם שלהם והם בוחרים בדרך הלא-נכונה – הם יודעים היטב שאין זה נכון לבקש יוקרה, רווח ומעמד, ועם זאת הם עדיין אינם מסוגלים לוותר על הדברים הללו או להניח אותם בצד, והם עדיין מבקשים אותם לעצמם והולכים בדרכו של השטן. במקרה כזה, הם אינם הולכים בעקבות האל, אלא הולכים בעקבות השטן. כל מה שהם עושים הוא בשירות השטן, והם משרתי השטן.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

מהי הדרך העיקרית שבה מתגשם צביון מסוג סלידה מהאמת? הוא מתגלה בדרך של סירוב לקבל גיזום. המצב של סירוב לקבל גיזום הוא סוג אחד של מצב שמתגלה בגלל צביון מסוג זה. אנשים אלה מתנגדים בליבם במיוחד כשגוזמים אותם. הם חושבים: "אני לא רוצה לשמוע את זה! אני לא רוצה לשמוע את זה!" או: "למה שלא תגזמו אנשים אחרים? למה בחרתם אותי?" מהי המשמעות של סלידה מהאמת? סלידה מהאמת היא כשלאדם אין בכלל עניין בשום דבר שקשור לדברים חיוביים, לאמת, למה שהאל מבקש או לכוונות האל. לפעמים הוא מרגיש דחייה מהדברים האלה, לפעמים הוא נוהג בריחוק כלפיהם, לפעמים הוא מזלזל בהם ואדיש כלפיהם ונוהג בהם כבדברים לא חשובים והוא שטחי וצבוע כלפיהם או אינו מקבל שום אחריות עליהם. הגילוי העיקרי של סלידה מהאמת אינו רק שאנשים מרגישים דחייה כשהם שומעים את האמת. הגילוי כולל גם חוסר מוכנות ליישם בפועל את האמת ורתיעה כשמגיע הזמן ליישם בפועל את האמת, כאילו לאמת אין שום קשר אליהם. כשאנשים מסוימים משתפים בזמן כינוסים הם נראים נלהבים מאוד, הם אוהבים לחזור על מילים ודוקטרינות ולדבר גבוהה גבוהה כדי להטעות אנשים אחרים ולגרום להם לצדד בהם. הם נראים מלאי מרץ ובמצב רוח מרומם בזמן שהם עושים את זה והם מדברים ומדברים בלי סוף. אנשים אחרים, לעומת זאת, משקיעים את כל היום, מהבוקר עד הערב, בעניינים של אמונה: קוראים את דברי האל, מתפללים, מאזינים למזמורים ורושמים הערות כאילו אינם יכולים להיפרד מהאל אפילו לרגע אחד. הם מעסיקים את עצמם בביצוע חובתם מעלות השחר ועד רדת החשיכה. האם אנשים אלה אוהבים את האמת ממש? האם אין להם צביון של סלידה מהאמת? מתי אפשר לראות את מצבם האמיתי? (כשמגיע הזמן ליישם בפועל את האמת הם בורחים ולא מוכנים לקבל גיזום). האם הסיבה לכך היא שהם לא מבינים את מה שהם שומעים או שהם לא מבינים את האמת שהם אינם מוכנים לקבל? התשובה אינה אף אחת מהאפשרויות האלו. אנשים אלה נשלטים בידי טבעם. זוהי בעיה של צביון. אנשים אלה יודעים היטב בליבם שדברי האל הם האמת, שהם חיוביים ושיישום בפועל של האמת יכול להביא לשינויים בצביון של אנשים ולתת להם יכולת לרצות את כוונות האל – אבל הם לא מקבלים את דברי האל או מיישמים אותם בפועל. זוהי סלידה מהאמת. אצל מי ראיתם את הצביון של סלידה מהאמת? (אצל חסרי האמונה). ברור מאוד שחסרי האמונה סולדים מהאמת. לאל אין שום דרך להושיע אנשים כאלה. אם כן, בקרב מאמיני האל, באיזה עניינים ראיתם שאנשים סולדים מהאמת? ייתכן שכאשר שיתפתם איתם על האמת, הם לא קמו והלכו וכשהשיתוף נגע בקשיים ובבעיות שלהם הם התמודדו איתם נכון – ובכל זאת עדיין יש להם צביון של סלידה מהאמת. איפה אפשר לראות את זה? (הם מאזינים לדרשות לעתים קרובות אבל לא מיישמים בפועל את האמת). אין שאלה בכלל שלאנשים שלא מיישמים בפועל את האמת יש צביון של סלידה מהאמת. יש אנשים שיכולים לפעמים ליישם בפועל קצת מהאמת, אז האם יש להם צביון של סלידה מהאמת? צביון כזה נמצא גם אצל מי שמיישמים בפועל את האמת, פשוט במידה משתנה. העובדה שאתה יכול ליישם בפועל את האמת, אין פירושה שאין לך צביון של סלידה מהאמת. העובדה שאתה מיישם בפועל את האמת אין פירושה שצביון החיים שלך השתנה באופן מידי – לא זה המקרה. מחובתך לפתור את בעיית הצביון המושחת שלך, זוהי הדרך היחידה להשיג שינוי בצביון החיים שלך. העובדה שיישמת בפועל את האמת בהזדמנות אחת אין פירושה שכבר אין לך צביון מושחת. יש לך יכולת ליישם בפועל את האמת בתחום אחד, אבל מכאן לא נובע בהכרח שיש לך יכולת ליישם בפועל את האמת בתחומים אחרים. ההקשרים והסיבות הכרוכים בכך הם שונים, אבל מה שהכי חשוב הוא, שאכן קיים צביון מושחת שהוא שורש הבעיה. על כן, לאחר שהצביון של האדם השתנה, נפתרות גם כל הבעיות אצלו שקשורות ליישום בפועל של האמת – הקשיים, האמתלות והתירוצים – כמו גם המרדנות, הפגמים והמגרעות שלו. אם הצביונות שלהם לא ישתנו, אנשים תמיד יתקשו ליישם בפועל את האמת ותמיד יהיו להם אמתלות ותירוצים. אם ברצונך להיות מסוגל ליישם בפועל את האמת ולהתמסר לאל בכל הדברים, מוכרח להתרחש שינוי בצביון שלך תחילה. רק אז תוכל לפתור בעיות משורשיהן.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

יש אנשים שבזמן כינוסים יכולים לשתף מעט על המצבים שלהם, אבל הם מתחילים להתחמק כשמגיעים לתמצית הבעיות, על המניעים והרעיונות האישיים שלהם. כשאנשים חושפים אותם כמי שיש להם מניעים ומטרות, נראה שהם מהנהנים ומודים בכך. אבל כשאנשים מנסים להעמיק את החשיפה או את הניתוח, הם אינם מסוגלים לעמוד בכך והם קמים ועוזבים את המקום. מדוע הם חומקים משם ברגע המכריע? (הם אינם מקבלים את האמת ואינם מוכנים להתמודד עם בעיותיהם). זוהי בעיה של צביון. כשהם אינם מוכנים לקבל את האמת על מנת לפתור את הבעיות שבתוכם, האין פירושו של דבר שהם סולדים מהאמת? לאיזה סוגי דרשות מנהיגים ועובדים מוכנים להאזין הכי פחות? (דרשות בנוגע לאופן ההבחנה בצוררי משיח ובמנהיגי שקר). נכון. הם חושבים: "כל הדיבורים האלה על זיהוי צוררי משיח ומנהיגי שקר ועל הפרושים – למה אתם מדברים על זה כל כך הרבה? אתם מלחיצים אותי". כשהם שומעים שתהיה שיחה בנושא זיהוי מנהיגי שקר ועובדי שקר, הם מוצאים תירוץ לעזוב. מה פירוש המילה "לעזוב" בהקשר הזה? המילה מתייחסת להתחמקות מהמקום, להסתתרות. למה הם מנסים להסתתר? כשאנשים אחרים אומרים עובדות, אתה צריך להקשיב: ההקשבה עושה לך טוב. רשום את הדברים הלא נעימים או את הדברים שאתה מתקשה לקבל; אחר כך עליך לחשוב עליהם לעתים קרובות, להפנים אותם באטיות ולהשתנות באטיות. למה להתחבא אפוא? אנשים כאלה מרגישים שמילות השיפוט האלו מחמירות מדי ושלא קל לשמוע אותן, לכן מתפתחות אצלם התנגדות ואנטיפתיה. הם אומרים לעצמם: "אני לא צורר משיח או מנהיג שקר – למה להמשיך לדבר עליי? למה לא לדבר על אנשים אחרים? תגידו משהו על זיהוי אנשים רעים, אל תדברו עליי!" הם נעשים חמקניים ומתנגדים. איזה צביון זה? אם אינם מוכנים לקבל את האמת והם תמיד מתפלפלים וטוענים להגנתם, האם אין כאן בעיה של צביון מושחת? זהו צביון של סלידה מהאמת. למנהיגים ועובדים יש מצב מסוג זה, אז מה בנוגע לאחים ואחיות מן המניין? (גם להם יש מצב מסוג זה). כשכולם נפגשים בפעם הראשונה, הם אוהבים כל כך ושמחים למדי לחזור כמו תוכי על דברים ודוקטרינות. נראה שכולם אוהבים את האמת. אבל כשמגיעים לבעיות אישיות ולקשיים ממשיים, אנשים רבים בולמים את פיהם. לדוגמה, יש אנשים שחיי הנישואין מגבילים אותם באופן מתמיד. הם מאבדים את הרצון לבצע תפקיד או לחתור לאמת, וחיי הנישואין הופכים למכשול הגדול ביותר ולנטל הכבד ביותר שלהם. בכינוסים, בשעה שכולם משתפים על מצב זה, הם עושים התאמה בין מילות השיתוף של אנשים אחרים לבין המצב שלהם עצמם והם מרגישים שמדברים עליהם. הם אומרים: "אין בעיה עם זה שאתם משתפים על האמת, אבל למה להעלות אותי בדיון? אין לכם שום בעיות בכלל? למה אתם מדברים רק עליי?" איזה צביון זה? כשאתם מתכנסים כדי לשתף על האמת, מחובתכם לנתח סוגיות ממשיות ולאפשר לכולם לדבר על האופן שבו הם מבינים את הבעיות האלו; רק אז תוכלו לדעת את עצמכם ולפתור את הבעיות שלכם. למה אנשים אינם יכולים לקבל את זה? כשאנשים אינם יכולים לקבל גיזום ואינם יכולים לקבל את האמת, איזה צביון זה? האם אינכם אמורים להבחין בכך בבירור? כל אלה הם גילויים של סלידה מהאמת – זוהי תמצית הבעיה. כשאנשים סולדים מהאמת, קשה להם מאוד לקבל אותה – ואם אינם יכולים לקבל את האמת, האם אפשר לתקן את בעיית הצביון המושחת שלהם? (לא). אם כן, אדם כזה, שאינו יכול לקבל את האמת – האם הוא יכול להשיג אותה? האם הוא יכול להיוושע בידי האל? בהחלט לא.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק ידיעה של ששת סוגי הצביונות המושחתים היא ידיעה עצמית אמיתית

כדי להגן על היוהרה והגאווה שלהם וכדי לשמור על שמם הטוב ועל מעמדם, יש אנשים ששמחים לעזור לאחרים ולהקריב למען חבריהם בלי קשר למחיר. אך כשהם צריכים להגן על האינטרסים של ביתו של האל, על האמת ועל הצדק, הכוונות הטובות שלהם נעלמות כלא היו. כשעליהם לנהוג לפי האמת, הם אינם נוהגים לפיה כלל. מה קורה כאן? כדי להגן על כבודם וגאוותם, הם ישלמו כל מחיר ויעמדו בכל סבל. אך כשעליהם לעשות עבודה אמיתית ולטפל בעניינים מעשיים, להגן על עבודת הכנסייה ועל דברים חיוביים ולהגן על אנשיו הנבחרים של האל ולדאוג להם, מדוע אין להם עוד את הכוח לשלם כל מחיר שהוא ולעמוד בכל סבל? זה דבר שאין להעלותו על הדעת. למעשה, יש להם סוג של צביון שסולד מהאמת. מדוע אני אומר שהצביון שלהם סולד מן האמת? כיוון שבכל פעם שמשהו כרוך בנשיאת עדות למען האל, ביישום האמת בפועל, בהגנה על אנשיו הנבחרים של האל, במאבק במזימות של השטן או בהגנה על עבודת הכנסייה, הם בורחים ומסתתרים ואינם מטפלים בשום עניינים ראויים. היכן גבורתם ועוז רוחם, שמאפשרים להם לעמוד בסבל? היכן הם מיישמים את הדברים הללו? קל לראות זאת. אפילו אם מישהו מוכיח אותם ואומר שהם לא צריכים להיות כל כך אנוכיים ובזויים ולהגן על עצמם, ושעליהם להגן על עבודת הכנסייה, לא באמת אכפת להם. הם אומרים לעצמם: "אני לא עושה את הדברים האלו והם לא קשורים אליי בכלל. במה תועיל התנהגות כזו לחתירה שלי ליוקרה, לרווח ולמעמד?" הם לא אנשים שחותרים לאמת. הם רק אוהבים לבקש לעצמם יוקרה, רווח ומעמד והם אינם עושים כלל את העבודה שהאל הפקיד בידיהם. לכן, כשצריך שהם יעשו את עבודת הכנסייה, הם פשוט בוחרים לברוח. משמעות הדבר היא, שבליבם הם אינם אוהבים דברים חיוביים והם אינם מעוניינים באמת. זה סימן ברור לכך שהם מואסים באמת. רק אלו שאוהבים את האמת ושניחנים במציאות האמת יכולים להיענות כשהם נדרשים לכך על ידי העבודה של בית האל ועל ידי נבחרי האל, רק הם יכולים לקום, באומץ ומתוך מחויבות לחובתם, כדי לשאת עדות בפני האל, לחלוק את האמת ולהוליך את נבחרי האל אל הנתיב הנכון וכך לאפשר להם לממש את הציות לעבודת האל. רק זאת היא גישה של אחריות וביטוי לכך שרצון האל חשוב לכם. אם אין לכם את הגישה הזאת ואתם מטפלים בדברים ברשלנות וחושבים: "אעשה את הדברים שהם בתחום החובה שלי, אבל לא אכפת לי משום דבר אחר. אם אתם תשאלו אותי דבר מה, אשיב לכם, ובלבד שאהיה במצב רוח טוב. אחרת, לא אשיב. זאת הגישה שלי", הרי שזהו סוג של צביון מושחת, האין זאת? הגנה של אדם על המעמד שלו, על שמו הטוב ועל גאוותו, כמו גם על דברים הקשורים לאינטרסים שלו בלבד – האם זו הגנה על מטרה צודקת? האם זה נחשב להגנה על האינטרסים של בית האל? מאחורי המניעים הקטנוניים והאנוכיים הללו מצוי צביון שמואס באמת. לעתים תכופות, רובכם נותנים ביטוי לגילויים כאלה וברגע שאתם נתקלים בדבר הקשור לאינטרסים של בית האל, אתם מתחמקים על ידי כך שאתם אומרים "לא ראיתי" או "איני יודע" או "לא שמעתי". בין אם באמת אינך מודע או שאתה רק מעמיד פנים שאינך מודע, הרי שאם אתה מגלה צביון מושחת שכזה ברגעים מכריעים, קשה לומר אם אתה מישהו שבאמת מאמין באל; מבחינתי, או שאתה אדם מבולבל באמונתו, או שאתה חסר אמונה. אתה בשום פנים ואופן לא אדם שאוהב את האמת.

יתכן שאתם מבינים את המשמעות של מאיסה באמת, אך מדוע אני אומר שמאיסה באמת היא צביון? לצביון של אדם אין שום קשר לגילויים מזדמנים וזמניים וגילויים מזדמנים וזמניים אינם נחשבים לבעיה של צביון. יהיה אשר יהיה סוג הצביון המושחת שיש לאדם, צביון זה יבוא לידי ביטוי לעתים קרובות ואפילו כל העת והוא יתגלה כל אימת שהאדם הזה יימצא בהקשר הנכון. לכן, אינך יכול לאפיין בעיית צביון באופן שרירותי על בסיס גילוי מזדמן וזמני. אם כך, מהו צביון? סוגים של צביון קשורים לכוונות ולמניעים, הם קשורים לחשיבה של אדם ולנקודת המבט שלו. נדמה שאתה יכול לחוש שהם שולטים בך ומטים אותך, אך הצביון יכול גם להיות נסתר וסמוי, כשעליו מאפילות תופעות שטחיות. בקיצור, כל עוד יש בך צביון, הוא יפריע לך, יגביל אותך וישלוט בך ויעורר בך התנהגויות וגילויים רבים – זהו צביון. אילו התנהגויות, מחשבות, נקודות מבט וגישות מעורר לעתים קרובות הצביון המואס באמת? אחד המאפיינים העיקריים של מאיסה באמת, כפי שהם מתגלים אצל אנשים, הוא חוסר עניין בדברים חיוביים ובאמת וכן חוסר אכפתיות, אדישות, היעדר רצון להגיע אל האמת ומחשבה שכל זה בסדר גמור כאשר מדובר ביישום בפועל של האמת. אתן דוגמה פשוטה. עניין של שכל ישר שאנשים מדברים עליו לא פעם ביחס לבריאות טובה הוא אכילת יותר פירות וירקות, אכילת יותר מזונות קלים ופחות בשר ובמיוחד פחות מאכלים מטוגנים; זאת הנחיה חיובית בנוגע לבריאותם ולרווחתם של בני האדם. כל אחד יכול להבין ולקבל ממה צריך לאכול יותר וממה לאכול פחות. ובכן, האם מדובר בקבלה המבוססת על תאוריה או על יישום בפועל? (על תאוריה). כיצד מתבטאת הקבלה התאורטית הזאת? בסוג של הכרה בסיסית. מדובר במחשבה שהאמירה הזאת נכונה, ושהאמירה טובה מאוד, וזאת דרך הבחנה שמבוססת על השיפוט שלך. אבל האם יש לך איזו הוכחה שמדגימה את האמירה הזאת? האם יש לך בסיס כלשהו לאמונה בה? בלי שתחווה זאת בעצמך, ללא כל יסוד או בסיס שתומכים בכך שהאמירה נכונה או שגויה ובוודאי ללא כל הפקת לקחים מטעויות קודמות וללא שום דוגמאות מהחיים הממשיים, אתה פשוט קיבלת את הדעה הזאת – זוהי קבלה תאורטית. בין אם אתה מקבל אותה תאורטית או מעשית, עליך תחילה לאשר שהאמירה "אכול יותר ירקות ופחות בשר" אכן נכונה ושהיא דבר חיובי. אם כך, כיצד אפשר לראות את הצביון שלך, של מאיסה באמת? על פי האופן שבו אתה מתייחס לאמירה הזאת בחייך ומיישם אותה; זה מראה את הגישה שלך כלפי האמירה, האם קיבלת אותה תאורטית ובמונחי דוקטרינה, או שיישמת אותה בחיים הממשיים והפכת אותה למציאות שלך. אם רק קיבלת את האמירה במונחי דוקטרינה, אך מה שאתה עושה בחיים הממשיים סותר לחלוטין את האמירה, או שאינך מפגין כל יישום בפועל שלה, האם אתה אוהב את הקביעה או שאתה מואס בה? למשל, כשאתה אוכל ורואה ירקות ירוקים ואתה חושב: "ירקות ירוקים טובים לבריאות, אבל הם לא טעימים, בשר טעים יותר, לכן אוכל קודם בשר", ואז אתה אוכל רק בשר ולא ירקות ירוקים – על איזה צביון הדבר מעיד? על צביון שאינו מקבל אמירות נכונות, שמואס בדברים חיוביים ושמוכן לאכול רק על פי העדפות של הבשר. אדם מהסוג הזה, שהוא גרגרן וחומד הנאות, כבר הפך למי שמואס בדברים חיוביים, מתנגד להם וסולד מהם, וזהו סוג של צביון. יש מי שעשוי להסכים שהאמירה הזאת נכונה בהחלט, אך אינו מסוגל לעשות זאת בעצמו, ואף על פי שהוא עצמו אינו מסוגל, הוא עדיין אומר לאחרים לנהוג כך; לאחר שהוא אומר זאת פעמים רבות, האמירה הזאת הופכת למין תאוריה מבחינתו ואין לה כל השפעה עליו. אותו אדם יודע יפה בלבו שאכילת יותר ירקות היא דבר טוב ושאכילת יותר בשר אינה דבר טוב, אבל הוא חושב: "לא משנה, לא הפסדתי, לאכול בשר זה לזכות ביתרון ואני לא מרגיש שזה לא בריא". התאוותנות והתשוקות שלו גרמו לו לבחור בסגנון חיים לא נכון וגורמות לו לנהוג בקביעות בניגוד לשכל הישר ולסגנון החיים הנכון. יש לו סוג של צביון מושחת, שמשתוקק ליתרונות ולהנאות הבשר, ולכן, האם יהיה לו קל לקבל אמירות נכונות ודברים חיוביים? לא יהיה לו קל בכלל. אם כך, האם סגנון החיים שלו אינו נשלט על ידי הצביון המושחת שלו? זהו ביטוי חיצוני של הצביון המושחת שלו והוא משקף אותו. ההתנהגויות והגישה הן אלה שבאות לידי ביטוי חיצוני, אך למעשה, הצביון הוא ששולט בהן. איזה צביון הוא זה? של מאיסה באמת. הצביון של מאיסה באמת קשה לגילוי; איש אינו מרגיש שהוא מואס באמת, אך די בעובדה שהוא מאמין באל במשך שנים אחדות ועדיין אינו יודע כיצד ליישם בפועל את האמת כדי להראות שהוא מואס באמת. אנשים מקשיבים לדרשות רבות כל כך וקוראים כל כך הרבה מדברי האל, ורצון האל הוא שהם יקבלו את דבריו בלבבותיהם ויביאו את הדברים הללו אל חייהם הממשיים כדי לנהוג על פיהם ולהשתמש בהם, כדי שיבינו את האמת ויהפכו את האמת לחייהם. לרוב בני האדם קשה לעמוד בדרישה הזאת וזאת הסיבה שבגללה נאמר שלרוב בני האדם יש צביון של מאיסה באמת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

לכל בני-האדם יש צביונות גאוותנים וצדקניים, והם תמיד יהירים. בלי קשר למה שהם חושבים, או למה שהם אומרים או לאופן שבו הם רואים דברים, הם תמיד חושבים שנקודות המבט שלהם והגישות שלהם נכונות, ושמה שאחרים אומרים לא טוב באותה המידה או לא נכון באותה המידה כמו מה שהם אומרים. הם תמיד דבקים בדעות שלהם, ובלי קשר למי מדבר, הם לא יקשיבו לו. אפילו אם מה שמישהו אומר נכון, או תואם את האמת, הם לא יקבלו את זה; הם רק ייראו כאילו שהם מקשיבים אבל הם לא באמת יאמצו את הרעיון, וכשיגיע הזמן לפעול, הם עדיין יעשו את הדברים בדרכם שלהם, כשהם תמיד חושבים שמה שהם אומרים נכון והגיוני... מה יאמר האל כשהוא יראה את ההתנהגות הזאת שלך? האל יאמר: "אתה עיקש! אפשר להבין שאתה עשוי לדבוק ברעיונות שלך כשאתה לא יודע שאתה טועה, אבל כשאתה יודע בבירור שאתה טועה ואתה עדיין דבק ברעיונות שלך, והיית מוכן למות ולא לחזור בך, אתה בסך הכול שוטה עקשן, ואתה בצרות. אםאתה תמיד מאמץ גישה שלילית ומתנגדת כלפי כל הצעה, בלי קשר למי שמציע אותה, ואתה לא מקבל אפילו מעט מן האמת, וליבך מתנגד לחלוטין, סגור ומבטל, הרי שאתה כל כך מגוחך, אתה אדם אבסורדי! אתה קשה מכדי שיהיה אפשר להתעסק איתך!" מאיזו בחינה קשה להתעסק איתך? קשה להתעסק איתך כי מה שאתה מפגין אינו גישה שגויה או התנהגות שגויה, אלא גילוי של הצביון שלך. גילוי של איזה צביון? צביון שבו אתה סולד מן האמת, ושונא את האמת. ברגע שזוהית כאדם ששונא את האמת, בעיני האל אתה בצרות, והוא ידחה ויתעב אותך ויתעלם ממך. מנקודת המבט של בני-האדם, הם לכל היותר יאמרו: "הצביון של האדם הזה רע, הוא עקשן, בלתי מתפשר וגאוותן באורח בלתי רגיל! קשה להסתדר עם האדם הזה והוא לא אוהב את האמת. הוא מעולם לא קיבל את האמת ולא מיישם את האמת בפועל". לכל היותר, כולם יתנו לך את ההערכה הזאת, אך האם ההערכה הזאת יכולה להכריע את גורלך? ההערכה שאנשים נותנים לך לא יכולה להכריע את גורלך, אך יש דבר אחד שאסור לך לשכוח: האל בוחן את לבבות בני-האדם, ובה בעת האל מביט בכל מילה ובכל מעשה. אם האל מגדיר אותך כך, ואומר שאתה שונא את האמת, אם הוא לא רק אומר שיש לך מעט צביון מושחת, או שאתה קצת לא צייתן, האם אין זאת בעיה חמורה מאוד? (היא אכן חמורה). משמעות הדבר היא צרות, והצרות האלה אינו מצויות באופן שבו אנשים רואים אותך, או באופן שבו הם מעריכים אותך, הן מצויות באופן שבו האל רואה את הצביון המושחת שלך, של שנאת האמת. אם כך, כיצד רואה את זה האל? האם האל בסך הכול קבע שאתה שונא את האמת ולא אוהב אותה, וזה הכול? האם זה כה פשוט? מאין באה האמת? מה מייצגת האמת? (היא מייצגת את האל). חשוב על הדבר הבא: אם אדם שונא את האמת, הרי שמנקודת המבט של האל, כיצד הוא יראה את האדם הזה? (כאויב שלו). האם אין זאת בעיה רצינית? כשאדם שונא את האמת, הוא שונא את האל! מדוע אני אומר שהוא שונא את האל? האם הוא קילל את האל? האם הוא התנגד לאל בפניו? האם הוא שפט אותו או הוקיע אותו מאחורי הגב? לא בהכרח. אז מדוע אני אומר שלגלות צביון ששונא את האמת זה לשנוא את האל? זה לא להפוך עכבר להר, זאת המציאות של המצב. זה כמו הפרושים הצבועים שצלבו את ישוע אדוננו במסמרים כיוון שהם שנאו את האמת – התוצאות בעקבות זאת היו נוראות. פירוש הדבר הוא, שאם לאדם יש צביון שסולד מן האמת ושונא את האמת, הוא עלול לחשוף אותו בכל עת ובכל מקום, ואם הוא חי על פיו, האם הוא לא יתנגד לאל? כשהוא ניצב בפני משהו שמערב את האמת או צורך לבחור, אם הוא אינו יכול לקבל את האמת, והוא חי על פי הצביון המושחת שלו, הוא כמובן יתנגד לאל ויבגוד בו כיוון שהצביון המושחת שלו הוא כזה ששונא את האל ושונא את האמת. אם יש לך צביון כזה, אז אפילו כשמדובר בדברים שנאמרו על ידי האל, אתה תפקפק בהם ותרצה לנתח ולפרק אותם. אז אתה תחשוד בדברי האל ותאמר: "האם אלו באמת דברי האל? הם לא נראים לי האמת, הם לא בהכרח נראים לי נכונים!" כך, האם הצביון שלך של שנאת האמת לא גילה את עצמו? כשאתה חושב באופן הזה, האם אתה יכול להתמסר לאל? אתה בהחלט לא יכול. אם אינך יכול להתמסר לאל, האם הוא עדיין האל שלך? הוא לא. אם כך, מה יהיה האל מבחינתך? אתה תתייחס אליו כנושא למחקר, כמישהו שיש לפקפק בו, כמישהו שיש להוקיע אותו; אתה תתייחס אליו כאל אדם רגיל מהשורה, ותוקיע אותו ככזה. בכך שתעשה כן, אתה תהפוך למישהו שמתנגד לאל ומנאץ אותו. איזה מין צביון גורם לזה? זה נגרם על ידי צביון גאוותני שהתנפח במידה מסוימת; לא רק שהצביון השטני שלך יתגלה מתוכך, אלא שגם הפנים השטניות שלך ייחשפו לגמרי. מה קורה ליחסים בין האל ובין אדם שהגיע לשלב של התנגדות לאל, שהמרדנות שלו נגד האל הגיעה לדרגה מסוימת? היחסים נעשים יחסים עוינים שבהם אדם מציב את האל בניגוד לעצמו. אם, באמונה שלך באל, אינך יכול לקבל את האמת ולהתמסר לה, הרי שהאל אינו האל שלך. אם אתה מסרב לאמת ודוחה אותה, הרי שכבר הפכת למישהו שמתנגד לאל. האם האל עדיין יכול להושיע אותך אז? הוא בהחלט אינו יכול. האל נותן לך הזדמנות לקבל את ישועתו ואינו רואה אותך כאויב, אבל אתה לא יכול לקבל את האמת ומציב את האל בניגוד אליך; חוסר היכולת שלך לקבל את האל כאמת שלך וכנתיב שלך הופכת אותך לאדם שמתנגד לאל. כיצד יש לפתור אך הבעיה הזאת? עליך להכות על חטא במהירות ולשנות מסלול. למשל, כשאתה נתקבל בבעיה או בקושי כשאתה מבצע את חובתך ואתה לא יודע כיצד לפתור אותה, אתה לא צריך לחשוב עליה בעיוורון, אתה צריך ראשית להרגיע את עצמך בפני האל, להתפלל ולחפש ממנו ולראות מה אומרים על כך דברי האל. אם, לאחר שקראת את דברי האל, אתה עדיין לא מבין, ואינך יודע לאילו אמיתות נוגע העניין הזה, עליך להיצמד היטב לעיקרון אחד – כלומר, ראשית התמסר, הימנע מרעיונות או מחשבות אישיות, חכה בלב שקט, ותראה כיצד האל מתכוון ורוצה לפעול. כשאינך מבין את האמת, עליך לחפש אותה, ועליך להמתין לאל, במקום לפעול בעיוורון ובקלות דעת. אם מישהו נותן לך עצה כשאינך מבין את האמת, ואומר לך כיצד לפעול בהתאם לאמת, אתה צריך ראשית לקבל את זה ולאפשר לכולם לשתף על זה, ולראות אם הנתיב הזה נכון או לא, והאם הוא תואם את עקרונות האמת או לא. אם אתה מוודא שזה תואם את האמת, אזי יישם בפועל בדרך הזאת; אם אתה קובע שזה לא תואם את האמת, אז אל תיישם בפועל בדרך הזאת. זה פשוט עד כדי כך. כשאתה מחפש את האמת, עליך לחפש אותה מאנשים רבים. אם יש למישהו משהו לומר, עליך להקשיב לו, ולהתייחס לכל דבריו ברצינות. אל תתעלם או תדחה אותם מעליך, כי הדבר מתייחס לעניינים בתחום החובה שלך ואתה חייב להתייחס לכך ברצינות. זאת הגישה הנכונה והמצב הנכון. כשאתה במצב הנכון, ואתה לא מגלה צביון שסולד מן את האמת ושונא את האמת, אז יישום בפועל בדרך הזאת יחליף את הצביון המושחת שלך. זהו יישום בפועל של האמת. אם אתה מיישם בפועל את האמת בדרך הזאת, אילו פירות יהיו לכך? (אנו נהיה מודרכים על ידי רוח הקודש). לקבל הדרכה מרוח הקודש זה היבט אחד. לעתים העניין יהיה פשוט מאוד ואפשר להשיג אותו באמצעות שימוש בשכל שלך; לאחר שהאחרים יסיימו לתת לך את ההצעות שלהם ואתה תבין, תהיה מסוגל ליישר את הדברים ולפעול בהתאם לעקרונות. אנשים עשויים לחשוב שזה עניין קטן, אך מבחינת האל זה עניין גדול. מדוע אני אומר את זה? כי כשאתה מיישם בפועל בדרך הזאת, מבחינת האל אתה אדם שמסוגל ליישם בפועל את האמת, אדם שאוהב את האמת, אדם שלא סולד מן האמת – כשהאל מביט אל לבבך, הוא גם רואה את הצביון שלך, וזה עניין גדול. במלים אחרות, כשאתה מבצע את חובתך ופועל בנוכחות האל, הדברים שאתה מביא לידי ביטוי ונובעים ממך הם כולם מציאויות-אמת שצריכות להיות לאנשים. הגישות, המחשבות והמצבים שיש לך בכל מה שאתה עושה הם הדברים החשובים ביותר לאל, והם מה שהאל בוחן.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, רק על ידי כך שנחיה לעתים קרובות בפני האל יוכלו להיות לנו יחסים רגילים איתו

כיצד בעיקר בא לידי ביטוי אצל אנשים הצביון של סלידה מהאמת? כשהם רואים דבר חיובי, הם לא מודדים אותו על פי האמת – במה הם משתמשים כדי למדוד אתו? הם משתמשים בהיגיון של השטן כדי למדוד אותו וכדי לראות אם הדבר הזה נעשה עם סטייל, איך הוא נראה כלפי חוץ ועד כמה הוא מרשים. הם מודדים הכל בשיטות שבהן משתמש השטן כדי להעריך אנשים, כלומר, על פי העקרונות והשיטות שבהם משתמשים כופרים כדי להעריך אנשים. הם לא מחפשים את האמת כשהם עושים דברים, ונקודת המוצא של כל פעולותיהם היא למדוד אותן תוך שימוש בדמיונם ובנקודות המבט של עצמם, בפילוסופיות להתנהלות בעולם ובידע שצברו, תוך שהם משליכים הצידה את האמת – כך הם עושים הכל. הם משתמשים בנקודות מבט אנושיות ובהיגיון השטן כמדדים שלהם, ולאחר שהם מודדים ומודדים, הם מגלים שבעיניהם, אף אחד אחר אינו טוב כמוהם אף פעם – הם הטובים ביותר. האם יש בליבם את דרישותיו של האל מהאנושות? האם יש שם עקרונות אמת כלשהם? לא, אין כאלה. הם אינם רואים את דרישותיו של האל מהאנושות, הם אינם רואים שהאמת היא המציאות של כל הדברים החיוביים, הם אינם רואים שהאמת היא מעל כל הדברים, כך שבאופן טבעי הם מסתכלים מלמעלה על האל בהתגלמותו כבשר ודם, ותמיד יש להם תפיסות לגבי אופן הלבוש, הדיבור וההתנהלות של התגלמות האל כבשר ודם. וכך, לאחר קשר ממושך, הם חושבים, "אתה אינך מכובד, מלכותי ועמוק כפי שדמיינתי, ואפילו אין לך מעמד כמו שלי. בשעה שאני עומד כאן, האם אין לי מעמד של אישיות בכירה? למרות שאתה דובר אמת, אינני רואה בך דבר שנראה כמו אלוהים. אתה תמיד מדבר על האמת, אתה תמיד מדבר על כניסה למציאות, מדוע שלא תחשוף כמה דברים מסתוריים? למה שלא תדבר קצת בשפת הרקיע השלישי?" איזה סוג של היגיון ושל נקודת מבט על דברים הוא זה? (זוהי נקודת המבט של השטן על דברים.) זה בא מהשטן. מהי לדעתכם גישתי לדברים האלה? (אתה מתעב אדם מהסוג הזה ואינך מוכן להיות איתו באינטראקציה.) אתם טועים. להיפך, אם אתקל באדם כזה, אני אתקרב אליו ואחלוק איתו כרגיל, ואספק מה שאוכל ואעזור ככל שאוכל. אם הוא עיקש ועקשן, לא רק שאהיה מסוגל להסתדר איתו כרגיל, אני גם אדון איתו על דברים ככל האפשר. אני אגיד, "האם אתה חושב שעשיית דברים בדרך כזאת היא יעילה? השתמש באיזו מהשיטות האלה שאתה מרגיש שהיא מתאימה, ואם אתה מרגיש שאף אחת מהן אינה מתאימה, חשוב על דרך משלך לפתור את הבעיה הזו." ככל שאדם מסוג זה חושב שהוא טוב יותר, כך אני מסתדר איתו יותר באופן זה; אני לא אתנשא על אף אחד. אם יש שני שרפרפים, אחד גבוה ואחד נמוך, אני אתן לו לשבת על השרפרף הגבוה ואני אשב על הנמוך. אני אדבר איתו כשראשי מוטה כלפי מעלה, ולבסוף אגרום לו לחוש בושה ואגרום לו להבין, לאט לאט, שאין לו שום אמיתות, שהוא עלוב ומעורר רחמים, קהה חושים ורפה-דעת. מה דעתכם על השיטה הזאת? (היא טובה.) אם כך, אם הייתי מבטל אותו בהינף יד, האם זה היה טוב עבורו? למעשה, אין בזה שום דבר רע, אבל זה לא יועיל לו. אם הוא מאמין באל בכנות מסוימת, אם יש לו קצת אנושיות והוא יכול להיוושע, אז זה בסדר גמור מצידי לקיים איתו אינטראקציה. בסופו של דבר, אם הוא יבין את האמת, יבוא יום שהוא עצמו יבחר לשבת על השרפרף הנמוך, והוא לא יהיה גאה יותר. אם אבטל אותו, הוא יישאר בור וטיפש לנצח, הוא יאמר ויעשה דברים מטופשים, והוא יהיה תמיד אדם טיפש, עלוב ומעורר רחמים – זהו המצב המכוער של אנשים שאינם חותרים אל האמת. אנשים מביטים בזלזול בדברים חיוביים ובזים להם, וכשהם רואים מישהו שהוא כן, אוהב, ושתמיד מיישם את האמת בפועל אך לפעמים חסרה לו חוכמה, הם מזלזלים בו מתוך ליבם. הם חושבים שאדם כזה הוא חסר תועלת ולא-יוצלח, בעוד שהם עצמם ממולחים, טובים בחישובים, מיומנים בתכנון ובתחבולות, בעלי אמצעים וכישרונות, מוכשרים ומדברים היטב. הם חושבים שזה הופך אותם למושא ישועתו של האל, אבל למעשה, ההיפך הוא הנכון – זה סוג של אנשים שהאל מואס בהם. זהו צביון של אי אהבת האמת וסלידה ממנה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, הכרת צביונך היא היסוד לשינויו

האל אינו מתעב את האיכות הנמוכה של אנשים. הוא אינו מתעב את טיפשותם, והוא אינה מתעב את העובדה שיש להם צביונות מושחתים. מה הדבר שהאל מתעב באנשים יותר מכול? כשהם סולדים מן האמת. אם אתה סולד מן האמת, הרי בשל כך בלבד, האל לעולם לא יתענג עליך. זה חקוק בסלע. אם אתה סולד מן האמת, אם אינך אוהב את האמת, אם הגישה שלך כלפי האמת היא של אי-אכפתיות, של בוז ושל גאוותנות, או שאתה אפילו חש דחייה, מתנגד ודוחה אותה – אם כך אתה מתנהג – הרי שהאל נגעל ממך לחלוטין, ואתה גמור, מעבר לאפשרות להיוושע. אם אתה באמת אוהב בליבך את האמת, ועם זאת האיכות שלך נמוכה במידה מסוימת וחסרה לך תובנה, ואתה מעט טיפש; אם אתה טועה לעתים קרובות, אך אינך מתכוון לעשות רע, ופשוט עשית כמה דברים מטופשים; אם אתה מוכן בליבך לשמוע את האל משתף על האמת, אתה כמהָ בליבך לאמת; אם הגישה שאתה נוקט בהתייחסות שלך לאמת ולדברי האל היא גישה של כנות והשתוקקות, ואתה יכול להעריך ולהוקיר את דברי האל – די בכך. האל אוהב אנשים כאלו, אפילו שאתה עלול להיות מעט מטופש לפעמים, אתה עדיין מוצא חן בעיני האל. האל אוהב את ליבך, שמשתוקק לאמת, והוא אוהב את הגישה הכנה שלך כלפי האמת. וכך, האל חומל עליך ותמיד מעניק לך חסד. הוא לא לוקח בחשבון את האיכות הנמוכה שלך או את הטיפשות שלך והוא גם לא לוקח בחשבון את העבירות שלך. כיוון שהגישה שלך כלפי האמת היא כנה ומלאת רצון, וליבך כן, הרי – בהתחשב בכנות של ליבך ובגישה הזאת שלך – הוא תמיד יגלה כלפיך חמלה, ורוח הקודש תעשה בך עבודה ותהיה לך תקווה לישועה. מצד אחר, אם אתה קשה-לב ועסוק בסיפוק-עצמי, אם אתה סולד מן האמת, ולעולם אינך נשמע לדברי האל ולכל מה שמערב את האמת, ואתה מלא התנגדות ולעגני מעומק ליבך, הרי מה הגישה של האל כלפיך? תיעוב, דחייה, וזעם בלתי פוסק. אילו שני מאפיינים בולטים בצביון הצודק של האל? שפע של חמלה וזעם עמוק. ה"שפע" ב"שפע של חמלה" משמעו שהחמלה של האל סובלנית, סבלנית, מקבלת, מבליגה, ושהיא האהבה הגדולה ביותר – זאת המשמעות של "שפע". כיוון שאנשים הם טיפשים ובעלי איכות נמוכה, כך האל צריך לפעול. אם אתה אוהב את האמת אבל אתה טיפש ובעל איכות נמוכה, הגישה של האל היא של שפע של חמלה כלפיך. מה כוללת החמלה? סבלנות וסובלנות: האל סובלני וסבלני כלפי הבורות שלך. הוא מעניק לך מספיק אמונה וסובלנות כדי לתמוך בך, כדי לספק את צרכיך ולעזור לך, כך שתבין את האמת אט-אט ותתבגר בהדרגה. על איזה יסוד זה עומד? זה עומד על היסוד של אהבתו של האדם וכמיהתו לאמת, ועל גישתו הכנה כלפי האל, דבריו והאמת. אלו התנהגויות בסיסיות שצריכות להתבטא באנשים. אך אם מישהו סולד בליבו מן האמת, חש דחייה ממנה ואפילו שונא את האמת, הוא לעולם לא לוקח את האמת ברצינות, ותמיד מדבר על הישגיו, על האופן שבו הוא עבד, כמה ניסיון יש לו ועל מה שהוא עבר, על האופן שבו האל מעריך אותו והפקיד בידיו משימות גדולות – אם הוא מדבר רק על הדברים האלו, על הכישורים, ההישגים והכישרונות שלו, תמיד מתפאר, ולעולם אינו משתף על האמת, נושא עדות לאל או משתף על הבנה שהוא השיג מהניסיון של עבודת האל או מהיכרותו את האל, האם אדם כזה אינו סולד מן האמת? כך מתבטאים סלידה מן האמת וחוסר אהבה של האמת. יש אנשים שאומרים: "כיצד הם יכולים להקשיב לדרשות אם הם אינם אוהבים את האמת?" האם כל מי שמקשיב לדרשות אוהב את האמת? יש אנשים שרק עושים את הדברים כלפי חוץ. הם נאלצים להעמיד פנים בפני האחרים, מתוך חשש שאם הם לא ישתתפו בחיי הכנסייה, בית האל לא יכיר באמונתם. כיצד מגדיר האל את הגישה הזאת כלפיי האמת? האל אומר שהם אינם אוהבים את האמת, שהם סולדים מן האמת. בצביון שלהם יש דבר אחד שהוא הקטלני ביותר, קטלני אפילו יותר מגאוותנות וערמומיות, והוא סלידה מן האמת. האל רואה זאת. לאור הצביון הצודק של האל, כיצד הוא מתייחס לאנשים כאלו? הוא זועם עליהם. אם האל זועם על מישהו, לעתים הוא גוער בו, או מטיל עליו משמעת ומעניש אותו. אם האדם הזה לא מתנגד לאל באורח מכוון, האל יהיה סובלני, ימתין ויתבונן. בגלל המצב או בגלל סיבות אובייקטיביות אחרות, האל עשוי להשתמש בחסר-האמונה הזה כדי שייתן לו שירות. אך ברגע שהסביבה מאפשרת זאת, וכשמגיע הרגע הנכון, אנשים כאלו יסולקו מבית האל, שכן הם לא מתאימים אפילו כדי לתת שירות. כזה הוא זעמו של האל. מדוע האל זועם באורח כה עמוק? הדבר מבטא את שנאתו הקיצונית של האל כלפי מי שסולדים מן האמת. הזעם העמוק של האל מורה על כך שהוא הגדיר את הסוף והייעוד של אנשים כאלו שסולדים מן האמת. כיצד מסווג האל את האנשים האלו? האל מסווג אותם במחנה השטן. כיוון שהוא זועם עליהם וחש דחייה מהם, האל טורק בפניהם את הדלת, הוא אינו מרשה להם להציב את רגלם בבית האל, ואינו נותן להם את ההזדמנות להיוושע. זה ביטוי אחד לזעמו של האל. האל גם מציב אותם באותה רמה כמו השטן, כשדים מטונפים וכרוחות רעות, כחסרי-אמונה, ובבוא השעה הוא ייפטר מהם. האם אין זאת דרך אחת לטפל בהם? (כן). כזה הוא זעמו של האל. ומה מצפה להם לאחר שהם יסולקו? האם הם יוכלו אי-פעם שוב ליהנות מהחסד והברכות של האל ומישועת האל? (לא).

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי להשלים היטב את חובתך, הבנת האמת חיונית ביותר

אם אתה סולד מן האמת, ואתה תמיד מכפיש את האמת ובז לה, אם יש לך טבע מהסוג הזה, לא תשתנה בקלות. אפילו אם תשתנה, נותר לראות האם גישתו של האל השתנתה. אם מה שאתה עושה יכול לשנות את גישתו של האל, הרי שיש לך עדיין תקווה להיוושע. אם אינך מסוגל לשנות את גישתו של האל, ובעומק ליבו של האל הוא מזמן סולד מהתמצית שלך, הרי שאין לך שום תקווה לישועה. לכן, אתם צריכים לבחון את עצמכם. אם אתה במצב שבו אתה סולד מן האמת ומתנגד לאמת, זה מסוכן מאוד. אם אתה מייצר מצב כזה לעתים קרובות, נופל לעתים קרובות למצב כזה, או אם אתה ביסודו של דבר אדם מהסוג הזה, הדבר עוד יותר בעייתי. אם אתה נמצא מדי פעם במצב של סלידה מן האמת, ראשית יתכן שהדבר נובע משיעור הקומה הקטן שלך; שנית, הצביון המושחת של האדם, כולל בעצמו סוג כזה של תמצית, שבאורח בלתי-נמנע גורם למצב הזה. יחד עם זאת, המצב הזה אינו מייצג את התמצית שלך. לפעמים, רגש חולף עלול ליצור מצב שגורם לך לסלוד מן האמת. זה רק זמני. זה לא נגרם על ידי מהות הצביון שלך שסולדת מן האמת. אם זה מצב זמני, אפשר להפוך אותו, אבל כיצד תהפוך אותו? עליך לבוא מיד בפני האל כדי לחפש את האמת בהיבט הזה ולהפוך למי שמסוגל להכיר באמת, ולהתמסר לאמת ולאל. ואז המצב הזה ייפתר. אם לא תפתור אותו ותיתן נותן לו להימשך עוד ועוד, הרי שאתה בסכנה. למשל, יש אנשים שאומרים: "בכל אופן, אני בעל איכות נמוכה ואיני מסוגל להבין את האמת, אז אפסיק לחתור אליה ואני גם לא צריך להתמסר לאל. כיצד יכול היה האל לתת לי את האיכות הזאת? האל לא צודק!" אתה מכחיש את צדקתו של האל. האם אין זאת סלידה מן האמת? זאת גישה של סלידה מן האמת ושל ביטוי של היותך אדם הסולד מן האמת. יש הקשר להתרחשות של הביטוי הזה, כך שנדרש לפתור את ההקשר ואת הסיבה שבשורש המצב הזה. לאחר שהסיבה שבשורש המצב הזה תיפתר, המצב שלך ייעלם יחד איתה. מצבים מסוימים הם כמו תסמין, כגון שיעול, שיכול להיגרם על ידי הצטננות או על ידי דלקת-ריאות. אם אתה מרפא את ההצטננות או את דלקת-הריאות, יהיה שיפור גם בשיעול. כשהסיבה שבשורש הדבר נפתרת, התסמינים נעלמים. אך מצבים מסוימים של סלידה מן האמת הם לא תסמין, אלא גידול. הסיבה שבשורש המחלה נמצאת בפנים. יתכן שלא תוכל למצוא שום תסמינים על ידי כך שתביט מן החוץ, אך ברגע שהמחלה מתרחשת, היא קטלנית. זאת בעיה רצינית ביותר. אנשים כאלו לעולם לא מקבלים את האמת או מכירים בה, והם אף מכפישים ללא הרף את האמת כמו הכופרים. אפילו אם המילים לעולם לא בוקעות מפיהם, הם ממשיכים להכפיש, לדחות ולסתור את האמת בליבם. בלי קשר לאיזו אמת – בין אם מדובר בהכרת עצמך, בהכרה בצביון המושחת שלך עצמך, בקבלת האמת, בהתמסרות לאל, באי-עשיית דברים באורח שטחי או בכך שתהיה אדם ישר – הם אינם מקבלים שום היבט של האמת, אינם מודים בו או שמיים לב אליו, והם אף סותרים ומכפישים את כל ההיבטים של האמת. זה הצביון של אדם שסולד מן האמת, זו מעין תמצית. לאיזה מין סוף מובילה התמצית הזאת? לכך שהאל ידחה אותך בתיעוב וייפטר ממך. ההשלכות חמורות ביותר.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כדי להשלים היטב את חובתך, הבנת האמת חיונית ביותר

באחרית הימים יבוא אלוהים המתגלם כבשר ודם. מהו הדבר שבני האדם צריכים להשיג יותר מכול, בהנחה שהם מאמינים באל המעשי? התשובה היא האמת, החיים; לשום דבר אין חשיבות מלבד הדברים האלה. כשהמשיח בא, הדבר שהוא הביא היה האמת, החיים; הוא בא לתת לאנשים חיים. אם כן, איך ניגשים לאמונה באל המעשי? מה צריך לעשות בשביל להשיג את האמת והחיים? אלוהים ביטא כל כך הרבה אמיתות. כל אלה שרעבים וצמאים לצדקת האל צריכים לאכול ולשתות מנה מדברי האל. כל דברי האל הם האמת, ודברי האל עשירים ומצויים בשפע; יש דברים יקרי ערך ואוצרות בכל עבר. אלה שאוהבים את האמת נהנים מהשפע של ארץ כנען היפהפייה וליבם פורח מרוב אושר. יש אמת ואור בכל משפט ומשפט של דברי האל שמהם הם אוכלים ושותים, כולם יקרי ערך. אנשים שלא אוהבים את האמת מעווים את פניהם בצער; הם יושבים לסעודה וסובלים מרעב, הם חושפים את עליבותם. הרווח של אלה שמסוגלים לתור אחר האמת ימשיך לגדול, ואלה שאינם מסוגלים לעשות זאת יגיעו למבוי סתום. העניין הכי חשוב כרגע הוא ללמוד לחפש את האמת בכול, להגיע להבנה של האמת, ליישם את האמת בפועל ולסגל את היכולת להישמע לאל באמת ובתמים. לזה קוראים להאמין באלוהים. להאמין באל המעשי פירושו להשיג את האמת ואת החיים. לְמה משמשת האמת? האם היא משמשת להעשרת העולם הרוחני של אנשים? האם היא נועדה להעניק לאנשים חינוך טוב? (לא.) אם כן, איזו בעיה של האדם היא פותרת? האמת קיימת בשביל לשמש פתרון לטבעו המושחת של האדם, לטבעו החוטא של האדם, בשביל לגרום לאנשים לחיות בפני אלוהים, ולגרום להם להביא אנושיות רגילה לידי ביטוי. יש אנשים שלא מבינים מהי האמת. הם תמיד מרגישים שהאמת היא עמוקה ומופשטת, ושהאמת היא תעלומה. הם לא מבינים שהאמת היא משהו שאנשים אמורים להנהיג, שאנשים אמורים ליישם. יש אנשים שמאמינים באלוהים כבר עשר או עשרים שנה ועדיין לא מבינים מהי בדיוק האמת. האם אדם מסוג כזה הוא אדם שהשיג את האמת? (לא.) ואלה שלא השיגו את האמת – הם לא מעוררי רחמים? בהחלט כן, בדיוק כמו ששרים במזמור, הם "יושבים לסעודה וסובלים מרעב". השגת האמת היא לא קשה, וגם לא הנוכחות במציאות האמת, אבל אם לאנשים תמיד נמאס מהאמת, האם הם מסוגלים להשיג אותה? הם לא יכולים. לכן עליך תמיד לבוא לפני אלוהים, לבחון את מצביך הפנימיים של המיאוס בָּאמת, לבדוק אילו גילויים של מיאוס בָּאמת אתה מפגין, ואילו דרכים לעשות דברים הן מיאוס בָּאמת ובאילו דברים אתה נוקט גישה של מיאוס בָּאמת – עליך להרהר בדברים האלה לעיתים קרובות. לדוגמה, מישהו נוזף בך ואומר, "אתה לא יכול למלא את חובתך אך ורק בהסתמך על רצונך הפרטי – עליך להרהר בעצמך ולהכיר את עצמך", ואתה מתרגז וממהר להשיב, "אני ממלא את חובתי לא כשורה, ואתה ממלא את חובתך כראוי? מה הבעיה באופן שבו אני ממלא את חובתי? אלוהים מכיר את הלב שלי!" איזו מין גישה זאת? האם זו גישה של קבלת האמת? (לא.) אדם זקוק קודם כול לגישה של קבלת האמת כשדברים קורים לו. היעדר גישה כזו היא כמו לא להחזיק בכלי בשביל לקבל אוצר, וכך אתה נשאר בלי יכולת להשיג את האמת. אם אדם לא יכול להשיג את האמת, האמונה שלו באלוהים היא אמונה לשווא! מטרת האמונה באלוהים היא השגת האמת. אם מישהו לא יכול להשיג את האמת, האמונה שלו באלוהים נכשלה. מה פירוש השגת האמת? השגת האמת מתרחשת כשהאמת נעשית למציאות שלך, כשהיא כבר נעשתה לחיים שלך. זאת המשמעות של השגת האמת – זאת המשמעות של אמונה באלוהים! לשם מה אלוהים אומר את דברי האל? לשם מה אלוהים מבטא את האמיתות האלה? כדי שאנשים יוכלו לקבל את האמת, כך שהשחיתות תוכל להיטהר; כדי שאנשים יוכלו להשיג את האמת, כך שהאמת תיעשה לחיים שלהם. אחרת למה לאלוהים לבטא כל כך הרבה אמיתות? כדי להתחרות בכתבי הקודש? כדי לייסד "אוניברסיטה של האמת" ולהכשיר קבוצה של אנשים? לא ולא. המטרה היא אחרת, לגאול את האנושות כולה, לגרום לאנשים להבין את האמת ובסופו של דבר להשיג אותה. עכשיו זה מובן, נכון? מה הכי חשוב באמונה באלוהים? (השגת האמת והיווכחות במציאות האמת.) מכאן ואילך הכול מסתכם בשאלה כיצד אתם נוכחים במציאות האמת, ובשאלה האם אתם יכולים לעשות זאת או לא.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

עדויות חווייתיות קשורות

במה זכיתי מכתיבת עדותי