דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

לאחר כמה אלפי שנים של שחיתות, האדם הפך קהה חושים ורפה שכל; הוא הפך לשד שמתנגד לאל, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי האל תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו אינו מסוגל לתת דין וחשבון מלא על התנהגותו המרדנית – כי האדם הושחת עמוקות בידי השטן, והשטן הוליך אותו שולל עד כדי כך שהוא אינו יודע לאן לפנות. גם כיום, האדם עדיין בוגד באל: כשהאדם רואה את האל, הוא בוגד בו, וכשהוא אינו יכול לראות את האל, גם אז הוא בוגד בו. ישנם אפילו כאלה שעדיין בוגדים באל לאחר שחזו בקללותיו ובזעמו. ולכן אני אומר שהגיונו של האדם איבד את תפקודו המקורי, וגם מצפונו של האדם איבד את תפקודו המקורי. האדם שאני רואה הוא חיה בלבוש אדם, הוא נחש ארסי, ולא משנה כמה מעורר רחמים הוא מנסה להיראות בעיניי, לעולם לא ארחם עליו, כי האדם אינו תופס את ההבדל בין שחור ולבן, את ההבדל בין אמת לאי-אמת. הגיונו של האדם קהה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה לזכות בברכות; אנושיותו שפלה כל כך, ובכל זאת הוא רוצה למלוך וליטול ריבונות. עם היגיון שכזה, מלך של מי הוא יוכל להיות? איך יוכל לשבת על כס המלכות עם אנושיות כזו? באמת אין לו בושה! הוא יצור יהיר ועלוב! לאלה מכם שרוצים לזכות בברכות, אני מציע שתמצאו קודם מראה ותביטו בהשתקפותכם המכוערת – האם יש לך את מה שדרוש כדי להיות מלך? האם יש לך פנים של מי שיכול לזכות בברכות? בצביונך לא חל ולו השינוי הקל ביותר, ולא יישמת שום אמת, ובכל זאת אתה עדיין מייחל למחר נפלא. אתה משלה את עצמך! האדם, שנולד בארץ כה טמאה, נדבק במידה חמורה מהחברה, ספג את ההתניות של המוסר הפיאודלי, וקיבל את החינוך של "מוסדות להשכלה גבוהה". המחשבה הנחשלת, המוסר המושחת, השקפת החיים השפלה, הפילוסופיה הבזויה להתנהלות בעולם, הקיום חסר הערך לחלוטין, והמנהגים והחיים היומיומיים השפלים – כל הדברים האלה מסתננים בצורה חמורה ללבו של האדם, ופוגעים ותוקפים בחומרה את מצפונו. כתוצאה מכך, האדם מתרחק מהאל יותר ויותר, ומתנגד לו יותר ויותר. צביונו של האדם נעשה אכזרי יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שמוכן לוותר על דבר מה למען האל, ולו אדם אחד שמוכן להתמסר לאל מרצון, וקל וחומר שאין ולו אדם אחד שמוכן לחפש את הופעת האל. במקום זאת, האדם רודף אחר תענוגות כאוות נפשו תחת השפעתו של השטן, ומשחית את בשרו בבוץ ללא מעצורים. לאלה החיים באופל אין רצון ליישם את האמת בפועל גם כשהם שומעים אותה, והם אינם נוטים לחפש גם כשהם רואים שהאל כבר הופיע. איך ייתכן שלאנושות כה מושחתת יהיה סיכוי כלשהו לישועה? איך ייתכן שאנושות כה מנוונת תחיה באור?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

מקור התנגדותו ומרדנותו של האדם כלפי האל הוא השחתתו בידי השטן. בגלל השחתתו של השטן, מצפונו של האדם קהה; הוא לא מוסרי, מחשבותיו מנוונות, והשקפתו המנטלית נחשלת. לפני שהושחת בידי השטן, האדם התמסר לאל באופן טבעי והתמסר לדבריו לאחר ששמע אותם. הוא היה באופן טבעי בעל היגיון ומצפון בריאים, ובעל אנושיות רגילה. לאחר שהאדם הושחת בידי השטן, הגיונו, מצפונו ואנושיותו המקוריים קהו ונפגמו בידי השטן. כך, הוא איבד את התמסרותו ואהבתו כלפי האל. הגיונו של האדם הפך חריג, צביונו הפך לצביון של חיה, ומרדנותו כלפי האל מעצימה ומחמירה יותר ויותר. אך האדם עדיין אינו יודע זאת ואינו מבין זאת, והוא רק מתנגד ומורד בהתמדה. גילויי צביונו של האדם הם ביטויים של הגיונו, תובנתו ומצפונו; מכיוון שהגיונו ותובנתו אינם בריאים, ומצפונו קהה ביותר, צביונו הוא צביון של מרדנות כלפי האל. אם הגיונו ותובנתו של האדם אינם יכולים להשתנות, אין כלל מקום לדבר על שינוי בצביון, וכל שכן על התאמה לכוונות האל. אם הגיונו של האדם אינו בריא, הוא אינו יכול לשרת את האל ואינו ראוי לשימושו של האל. "היגיון רגיל" פירושו התמסרות ונאמנות לאל, כמיהה לאל, מוחלטות כלפי האל, ואחיזה במצפון כלפי האל. פירושו להיות מאוחד בלב ובנפש עם האל, ולא להתנגד לאל בכוונה. היגיון חריג אינו כזה. מאז שהושחת האדם בידי השטן, הוא פיתח תפיסות לגבי האל, ואין לו נאמנות לאל או כמיהה אליו, וקל וחומר שאין לו מצפון כלפי האל. האדם מתנגד לאל בכוונה ושופט אותו, ויתרה מכך, הוא מטיח בו עלבונות מאחורי גבו. האדם שופט את האל מאחורי גבו, ביודעו בבירור שהוא האל; אין לאדם כל כוונה שהיא להתמסר לאל, והוא רק ממשיך להציב לו דרישות ובקשות. בני אדם כאלה – בני אדם בעלי היגיון חריג – אינם מסוגלים להכיר בהתנהגותם הבזויה או להתחרט על מעשי המרדנות שלהם. אם בני אדם מסוגלים להכיר את עצמם, הרי שהם השיבו לעצמם מעט מהגיונם; ככל שאנשים מורדים יותר באל ועם זאת אינם מסוגלים להכיר את עצמם, כך הגיונם לקוי יותר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

המתנגדים לאל שעליהם אני מדבר הם אלה שאינם מכירים את האל, אלה המכירים באל בפיהם ובכל זאת אינם מכירים אותו, אלה אשר נוהים אחר האל אך לא מתמסרים לו, ואלה הנהנים מחסד האל אך אינם מסוגלים לעמוד איתן בעדותם לו. ללא הבנה של מטרת עבודתו של האל או הבנה של העבודה שהאל עושה באדם, האדם אינו יכול להיות תואם לכוונות האל, וגם לא לשאת עדות לאל. הסיבה להתנגדותו של האדם לאל נובעת, מצד אחד, מצביונו המושחת, ומצד שני, מבורות לגבי האל ומחוסר הבנה של עקרונות עבודתו של האל ושל כוונותיו כלפי האדם. שני היבטים אלה מהווים יחדיו את ההיסטוריה של התנגדות האדם לאל. מאמינים חדשים מתנגדים לאל מפני שהתנגדות כזו טמונה בטבעם, בעוד שההתנגדות לאל של מי שיש להם ותק של שנים באמונה נובעת מבורותם לגביו, בנוסף לצביונם המושחת. לפני שהאל התגלם כבשר ודם, המדד להתנגדותו של אדם לאל היה אם הוא שמר על הצווים שקבע האל בשמיים. לדוגמה, בעידן החוק, כל מי שלא שמר על חוקי יהוה נחשב כמתנגד לאל; כל מי שגנב את מנחות יהוה, או כל מי שהתנגד לאלה שיהוה חפץ ביקרם, נחשב כמתנגד לאל ודינו היה סקילה למוות; כל מי שלא כיבד את אביו ואת אמו, וכל מי שהכה או קילל את זולתו, נחשב כמי שלא שמר על החוקים. וכל מי שלא שמר על חוקי יהוה נחשב כמתנגד לו. בעידן החסד המצב השתנה: כל מי שהתנגד לישוע נחשב כמתנגד לאל, וכל מי שלא התמסר לדברים שנאמרו מפי ישוע נחשב כמתנגד לאל. בזמן הזה, הגדרת ההתנגדות לאל הפכה למדויקת ומעשית יותר. בזמן שבו האל עדיין לא התגלם כבשר ודם, המדד לשאלה אם האדם מתנגד לאל התבסס על השאלה אם האדם עובד את האל הבלתי נראה בשמיים ונושא אליו את עיניו. הגדרת ההתנגדות לאל באותה עת לא הייתה מעשית כל כך, כי האדם לא יכול היה לראות את האל, וגם לא ידע בדיוק מהו צלמו של האל, או כיצד הוא עובד ומדבר. לאדם לא היו כל תפיסות לגבי האל, והוא האמין באל באופן מעורפל, כי האל טרם הופיע בפניו. לכן, לא משנה כיצד האדם האמין באל בדמיונו, האל לא גינה את האדם או הציב לו דרישות גבוהות מדי, כי האדם לא היה מסוגל כלל לראות את האל. כאשר האל מתגלם כבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם, כולם רואים אותו, שומעים את דבריו ורואים את מעשיו בבשר. באותו רגע, כל תפיסותיו של האדם מתפוגגות כקצף. באשר לאלה שראו את האל מופיע בבשר, הם לא יוקעו אם יתמסרו לו במכוון, בעוד שאלה שמתנגדים לו בכוונה תחילה ייחשבו כמתנגדים לאל. אנשים כאלה הם צוררי משיח, אויבים המתנגדים לאל במכוון. אלה שאוחזים בתפיסות לגבי האל אך עדיין מוכנים ורוצים להתמסר לו לא יגונו. האל מגנה את האדם על בסיס כוונותיו ומעשיו, ולעולם לא על מחשבותיו ורעיונותיו. אילו היה מגנה את האדם על בסיס מחשבותיו ורעיונותיו, אזי איש לא היה יכול להימלט מידיו הזועמות. אלה המתנגדים במזיד לאל בהתגלמותו ייענשו על התרסתם. במקרה של אנשים אלה, המתנגדים לאל בעקשנות, ההתנגדות נובעת מכך שהם מחזיקים בתפיסות לגבי האל, המובילות אותם בתורן לפעולות המפריעות לעבודתו של האל. אנשים אלה מתנגדים בכוונה והורסים את עבודת האל. לא רק שיש להם תפיסות על האל, אלא שהם גם עוסקים בפעילויות המפריעות לעבודתו, ומסיבה זו אנשים מסוג זה יגונו. אלה שאינם מפריעים בכוונה לעבודת האל לא יוקעו כחוטאים, כי הם מסוגלים להתמסר בכוונה ולא לעסוק בפעילויות הגורמות לשיבוש והפרעה. אנשים כאלה לא יגונו. אולם, אם אנשים חווים את עבודת האל במשך שנים רבות ועדיין ממשיכים להחזיק בתפיסות על האל ונשארים חסרי יכולת להכיר את עבודת האל בהתגלמותו, ואם הם ממשיכים להיות מלאים בתפיסות על האל ועדיין אינם מסוגלים להכיר אותו, ולא משנה כמה שנים הם חווים את עבודתו, אז גם אם הם לא עוסקים בפעילויות מפריעות, לבם בכל זאת מלא בתפיסות רבות על האל, וגם אם תפיסות אלה אינן מתגלות, אנשים כאלה אינם עוזרים כלל לעבודת האל. הם אינם מסוגלים להפיץ את הבשורה למען האל או לשאת לו עדות. אנשים כאלה הם חסרי תועלת וטיפשים. הם מוקעים מכיוון שהם אינם מכירים את האל, ויתרה מכך, הם אינם מסוגלים כלל להשליך מעליהם את תפיסותיהם לגביו. אפשר לומר זאת כך: זה נורמלי שלמאמינים חדשים יש תפיסות על האל או שהם לא יודעים עליו דבר, אבל אין זה רגיל שאדם שמאמין באל שנים רבות וחווה חלק ניכר מעבודתו ימשיך להחזיק בתפיסות, קל וחומר שחוסר ידיעתו את האל אינו נורמלי. מכיוון שזהו אינו מצב נורמלי, הם מוקעים. האנשים הלא נורמליים האלה הם כולם פסולת; הם אלה שמתנגדים לאל ביותר ואשר נהנו מחסד האל לחינם. כל האנשים האלה יסולקו בסוף!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כל אדם שאינו מכיר את האל הוא אדם המתנגד לאל

דעו לכם שאתם מתנגדים לעבודתו של אלוהים או משתמשים בתפיסות שלכם עצמכם כדי למדוד את העבודה של ימינו משום שאתם לא מכירים את עקרונות עבודתו של אלוהים ומשום שאתם לא מתייחסים במספיק רצינות לעבודתה של רוח הקודש. התנגדותכם לאלוהים והפרעתכם לעבודתה של רוח הקודש נובעות מתפיסותיכם ומהגאוותנות הטבעית שלכם. הן לא נגרמות מכך שעבודתו של אלוהים מוטעית אלא משום שאתם יותר מדי מרדנים מטבעכם. לאחר שבני אדם מסוימים מוצאים את אמונתם באלוהים, הם אפילו לא יכולים לומר בוודאות מהיכן הגיע האדם, אך הם מעזים לשאת בפומבי נאומים שבהם הם אומדים את הדברים הטובים והרעים בעבודתה של רוח הקודש. והם אפילו מתחצפים, מעבירים ביקורת ומטיפים לשליחים שמחזיקים בעבודתה החדשה של רוח הקודש. אנושיותם נחותה מדי ואין להם אפילו טיפה אחת של היגיון. יבוא יום שבו עבודתה של רוח הקודש תדחה בתיעוב בני אדם כאלה והם יישרפו באש הגיהינום, הלא כן? הם לא מכירים את עבודת האל, אך במקום זאת הם מבקרים את עבודתו וגם מנסים להורות לאלוהים איך לעבוד. איך ייתכן שבני אדם חסרי היגיון כאלה יכירו את אלוהים? האדם מתחיל להכיר את אלוהים במהלך התהליך שבו הוא מחפש אותו וחווה אותו. הוא לא מתחיל להכיר את אלוהים באמצעות הנאורות של רוח הקודש בכך שהוא מבקר את אלוהים מתוך גחמה. ככל שבני אדם מכירים את אלוהים באופן יותר מדויק, כך הם פחות מתנגדים אליו. בניגוד לכך, ככל שבני אדם פחות מכירים את אלוהים, כך סביר יותר שהם יתנגדו אליו. תפיסותיכם, טבעכם הישן והאנושיות, האופי וההשקפה המוסרית שלכם הם ה"הון" שבאמצעותו אתם מתנגדים לאלוהים, וככל שהמוסר שלכם מושחת יותר, תכונותיכם דוחות ואנושיותכם שפלה, כך אתם יותר אויבים של אלוהים. מי שמחזיק בתפיסות חזקות וניחן בטבע יהיר עוין את אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם אפילו יותר, ובני אדם כאלה הם צוררי המשיח. אם תפיסותיכם לא יתוקנו, הן תמיד יהיו נגד אלוהים, לעולם לא תוכלו להיות תואמים לאלוהים ותמיד תהיו נפרדים ממנו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל

כל מי שאינו מבין את מטרת עבודתו של האל מתנגד לו, ומי שהבין את מטרת עבודתו של האל אך עדיין לא שואף לרצות אותו נחשב עוד יותר כמתנגד לאל. ישנם כאלה הקוראים בכתבי הקודש בכנסיות מפוארות ומשננים אותם כל היום, אך איש מהם אינו מבין את מטרת עבודתו של האל. אין איש מהם היכול להכיר את האל; לא כל שכן להיות תואם לכוונותיו של האל. כולם אנשים חסרי ערך ושפלים, כל אחד מהם מתנשא כדי להטיף ל"אל". הם אנשים הנושאים את דגלו של האל אך מתנגדים לו בכוונה, הנושאים את תווית האמונה באל בעודם אוכלים את בשר האדם ושותים את דמו. כל האנשים האלה הם שדים רעים הטורפים את נשמת האדם, שדים ראשיים המפריעים בכוונה לאנשים לעלות על דרך הישר, ואבני נגף המעכבות את חיפוש האל על ידי אנשים. הם עשויים להיראות "בריאים וחסונים", אך כיצד ידעו חסידיהם שהם אינם אלא צוררי משיח המובילים אנשים להתנגד לאל? כיצד ידעו חסידיהם שהם שדים חיים המסורים לטריפת נשמות אדם? אלה המחשיבים את עצמם רמי מעלה בנוכחות האל הם האנשים השפלים ביותר, בעוד שאלה החושבים את עצמם לשפלים הם המכובדים ביותר. ואלה החושבים שהם מכירים את עבודת האל, ויתרה מכך, מסוגלים להכריז על עבודת האל בפני אחרים בקול תרועה רמה בעודם מביטים בו ישירות – אלה הם הבורים שבאנשים. אנשים כאלה הם כולם ללא עדות לאל, כולם יהירים וגאוותנים. אלה שיש להם ניסיון מעשי וידע אודות האל, ובכל זאת מאמינים שידיעתם את האל מועטה מדי, הם האהובים עליו ביותר. רק לאנשים כאלה יש עדות אמיתית, ורק הם מסוגלים באמת ובתמים להפוך למושלמים על ידי האל. אלה שאינם מבינים את כוונות האל הם מתנגדים לאל; אלה המבינים את כוונות האל אך אינם מיישמים בפועל את האמת הם מתנגדים לאל; אלה שאוכלים ושותים את דברי האל, אך פועלים בניגוד למהות דבריו, הם מתנגדים לאל; אלה שיש להם תפיסות לגבי האל בהתגלמותו, ויתרה מכך, עוסקים במרד מכוון, הם מתנגדים לאל; אלה השופטים את האל הם מתנגדים לאל; וכל מי שאינו מסוגל להכיר את האל ולשאת לו עדות הוא מתנגד לאל. לכן אני מפציר בכם: אם באמת יש בכם אמונה שאתם יכולים ללכת בנתיב זה, אזי המשיכו ללכת בו. אך אם אינכם מסוגלים להימנע מלהתנגד לאל, אזי מוטב שתסתלקו לפני שיהיה מאוחר מדי. אחרת, יש סיכוי גבוה ביותר לכך שהדברים יסתיימו רע עבורכם, כי טבעכם פשוט מושחת מדי. אין בכם שמץ של נאמנות או התמסרות, או לב הכמה לצדק ולאמת, או אהבה לאל. ניתן לומר שמצבכם בפני האל הוא תוהו ובוהו מוחלט. אינכם יכולים לקיים את מה שעליכם לקיים, ואינכם מסוגלים לומר את מה שצריך לומר. את מה שעליכם ליישם בפועל, לא הצלחתם ליישם; ואת התפקיד שעליכם למלא, לא הייתם מסוגלים למלא. אין בכם את הנאמנות, המצפון, ההתמסרות או הנחישות שאמורים להיות לכם. לא סבלתם את הסבל שראוי שתסבלו, ואין לכם את האמונה שעליכם להחזיק בה. בפשטות, אתם חסרי כל מעלה: אינכם מתביישים להמשיך לחיות? הרשו לי לשכנע אתכם שעדיף שתעצמו את עיניכם במנוחת עולמים, ובכך תחסכו מהאל את הדאגה לכם ואת הסבל למענכם. אתם מאמינים באל אך אינכם יודעים את כוונותיו; אתם אוכלים ושותים את דברי האל אך אינכם מסוגלים לקיים את מה שהאל דורש מהאדם. אתם מאמינים באל אך אינכם מכירים אותו, ואתם חיים ללא מטרה לשאוף אליה, ללא כל ערכים, ללא כל משמעות. אתם חיים כבני אדם אך אין בכם שמץ של מצפון, יושרה או אמינות – האם אתם עדיין יכולים לקרוא לעצמכם בני אדם? אתם מאמינים באל אך מרמים אותו; יתרה מכך, אתם לוקחים את כספו של האל ואוכלים את המנחות המוגשות לו. ובכל זאת, בסופו של דבר אתם עדיין לא מפגינים ולו התחשבות קלה ביותר ברגשותיו של האל או שמץ של מצפון כלפיו. אפילו את הדרישה הפעוטה ביותר של האל אינכם יכולים למלא. האם אתם עדיין יכולים לקרוא לעצמכם בני אדם? אתם אוכלים את המזון שהאל מספק לכם ונושמים את החמצן שהוא נותן לכם, נהנים מחסדו, אך בסופו של דבר, אין לכם שמץ של ידע על האל. נהפוך הוא, הפכתם לחסרי תועלת המתנגדים לאל. האין זה הופך אתכם לחיות נחותות אף יותר מכלב? האם יש בין החיות כאלה הזדוניות יותר מכם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כל אדם שאינו מכיר את האל הוא אדם המתנגד לאל

אם אתה מאמין באל זה שנים רבות, אך מעולם לא התמסרת לו ואינך מקבל את כל דבריו, אלא, במקום זאת, אתה מבקש מהאל להתמסר לך ולפעול על פי התפיסות שלך, הרי שאתה אדם מרדני ביותר ואתה חסר אמונה. כיצד יכול אדם כזה להתמסר לדברים ולעבודה של האל שאינם תואמים את תפיסות האדם? המרדנים ביותר הם אלו שמתריסים נגד האל ומתנגדים לו בכוונה תחילה. הם אויביו של האל והם צוררי המשיח. גישתם תמיד עוינת כלפי עבודתו החדשה של האל, לעולם אין להם ולו נטייה קלה ביותר להתמסר ומעולם הם לא התמסרו ברצון ולא היו כנועים. הם סבורים שהם עליונים על פני הזולת ולעולם אינם נשמעים לאיש. לפני האל, הם רואים את עצמם כטובים ביותר בהטפת הדבר וכמוכשרים ביותר בעבודה על הזולת. הם לעולם לא נפטרים מה"אוצרות" שבבעלותם, אלא מתייחסים אליהם כאל נכסים משפחתיים שיש לעבוד אותם, שיש להטיף עליהם לזולת, והם משתמשים בהם כדי להוכיח שוטים שמעריצים אותם כאלילים. בהחלט ישנם כמה בני אדם כאלה בכנסייה. אפשר לומר שהם "גיבורים עשויים לבלי חת", אשר שוהים דור אחר דור בבית ההאל. הם רואים בהטפת המילה (הדוקטרינה) את חובתם הרמה ביותר. שנה אחר שנה, דור אחר דור, הם עוסקים במרץ באכיפת חובתם "המקודשת והבלתי ניתנת להפרה". איש לא מעז לגעת בהם. איש לא מעז להוכיח אותם בגלוי. הם הופכים ל"מלכים" בבית האל, משתוללים ורודים בזולת לאורך העידנים. להקת השדים הזו שואפת להתאחד ולהשמיד את עבודתי. איך ייתכן שאאפשר לשדים החיים האלה להתקיים לנגד עיניי? אפילו אלה המתמסרים רק באופן חלקי לא יכולים להמשיך כך עד הסוף, לא כל שכן הרודנים האלה שאין ולו שמץ של התמסרות בלבם! לא בקלות זוכה האדם בעבודתו של האל. אפילו אם האדם ישתמש בכל כוחו, הוא יוכל לזכות רק בחלק ממנה ולהיות מובא לידי שלמות בסוף. אם כך, מה באשר לילדי הארכי-מלאך ששואפים להשמיד את עבודתו של האל? יש להם עוד פחות סיכוי ליפול בנחלתו של האל, הלא כן? מטרת עבודת הכיבוש שלי היא לא רק כיבוש לשם כיבוש, אלא לכבוש על מנת לגלות צדק ואי-צדק, להשיג הוכחה לעונשו של האדם, לגנות את הרעים, ויתר על כן, לכבוש על מנת להפוך למושלמים את אלה שמתמסרים ברצון. בסופו של דבר, כולם יופרדו על פי סוגיהם, ומחשבותיהם ורעיונותיהם של כל אלה שיובאו לידי שלמות יתמלאו בהתמסרות. זו העבודה שתבוצע בסוף. בינתיים, אלה שכל פעולה שלהם מרדנית ייענשו ויישלחו להישרף באש ויהיו מושא לקללה נצחית. בבוא העת, אותם "גיבורים גדולים ועשויים לבלי חת" מעידני העבר יהפכו ל"מוגי הלב החלשים וחסרי התועלת" הבזויים והמנודים ביותר. רק הדבר הזה יכול להמחיש את כל ההיבטים של הצדק של האל ואת צביונו שהנו אסור לפגיעה מצד האדם, ורק הדבר הזה יכול לשכך את השנאה שבלבי. האם אינכם מסכימים שזה הגיוני לחלוטין?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שמתמסר לאל בלב אמיתי ייפול לבטח בנחלתו

כל מי שלא מחפש התמסרות לאל באמונתו הוא אדם שמתנגד לאל. האל דורש מבני האדם שיחפשו את האמת, שישתוקקו לדברי האל, שישתו ויאכלו את דברי האל ושיישמו אותם בפועל כדי שיוכלו להגיע להתמסרות לאל. אם זו כוונתכם האמיתית, האל ודאי ירומם אתכם וודאי ויַטֶּה לכם חסד. אין ספק בכך ואיש לא יכול לשנות זאת. אם המניעים שלכם אינם התמסרות לאל ואם יש לכם כוונות אחרות, כל מה שתאמרו ותעשו – אפילו תפילותיכם בפני האל ואפילו כל צעד שלכם – יהיה מנוגד לאל. גם אם כל דבריכם עדינים ואתה מנומסים, וגם אם כל צעד וכל ביטוי נראה ראוי בעיני אחרים, כאילו הייתם אנשים מסורים, אך בכל הנוגע למניעים ולהשקפות שלכם באשר לאמונה באל, כל אחת מן הפעולות שלכם מנוגדת לאל, והיא עשיית רע. בני אדם שנראים צייתנים ככבשים אך לבם מלא כוונות מרושעות אינם אלא זאב בעור של כבש. הם פוגעים באל ישירות והאל לא יחוס על אף אחד מהם. רוח הקודש תחשוף כל אחד מהם כדי שכולם יוכלו לראות שרוח הקודש מתעבת ודוחה כל אחד מהם שהוא צבוע. אל דאגה: האל יטפל בכל אחד מהם בתורו וייפטר מכל אחד מהם בתורו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, באמונתכם באל עליכם להתמסר לאל

בני האדם ניחנו בטבע מושחת, וגם אם הם החלטיים דיים כדי להתמסר לאלוהים, התמסרותם מוגבלת. היא יחסית, זמנית, חולפת ומותנית. היא אינה מוחלטת. טבעם המושחת מדגיש את מרדנותם. הם מכירים באלוהים אך אינם מתמסרים לו, והם מקשיבים לדבריו אך לא מתמסרים להם. הם יודעים שאלוהים טוב, ורוצים לאהוב אותו אך אינם מסוגלים. הם אינם מסוגלים להקשיב רוב קשב לאלוהים, אינם מניחים לו לתזמר הכול, ועדיין יש להם בחירות, כוונות ומניעים משלהם, וכן מזימות, רעיונות והתנהלות. התנהלות ושיטות משלהם פירושם שאין סיכוי שיתמסרו לאלוהים. הם פועלים אך ורק בהתאם לרעיונותיהם ומורדים נגד אלוהים. כך פועלים מרדנים! אם כן, טבע האדם אינו מסתכם בטבע מושחת כגון צדקנות שטחית, חשיבות עצמית וגאווה, או שקרים מזדמנים והונאת האל, אלא מהותו היא כבר זו של השטן. כיצד מלאך הפנים בגד באלוהים בזמנו? ומה לגבי בני האדם בימינו? למען האמת, תרצו או לא, בני האדם בימינו לא רק בוגדים לחלוטין באלוהים כשם שעשה השטן, אלא גם עוינים לו באופן ישיר בלבבותיהם, בחשיבתם, ובאידיאולוגיות שלהם. כך השטן משחית את המין האנושי כשדים. בני האדם הפכו באמת ליצירי השטן. ייתכן שתאמרו: "איננו עוינים לאלוהים. אנו מקשיבים לכל מה שאלוהים אומר." זוהי אמירה שטחית, עושה רושם שאתם מקשיבים לכל מה שאלוהים אומר. אך למעשה, כשאני משתף באמת ומדבר ברשמיות, מרבית האנשים לא משמיעים תפיסות והם מתנהגים למופת וממושמעים, אך כשאני פועל באנושיות רגילה, או מתנהל ומתנהג כאדם רגיל, התפיסות שלהם צופות ועולות על פני השטח. על אף שהם רוצים לפנות לי מקום בליבם, הם אינם מקבלים אותי. לא משנה כמה משתפים עימם את האמת, הם אינם מסוגלים להרפות מתפיסותיהם. מכאן, שהאדם מסוגל להתמסר לאלוהים באופן יחסי בלבד ולא באופן מוחלט. אתה יודע שהוא אלוהים, ושאלוהים בהתגלמותו בבשר ודם מוכרח להיות ניחן באנושיות רגילה. אם כן, מדוע אינך מסוגל להתמסר לחלוטין לאלוהים? אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם הוא המשיח, בר אנוש. הוא ניחן באלוהות ובאנושיות רגילה. כלפי חוץ, הוא ניחן באנושיות רגילה, אך אלוהותו באה לידי ביטוי במסגרת אנושיותו הרגילה. כעת, אלוהים לבש צורה של בשר ודם בדמות המשיח והוא ניחן באלוהות ובאנושיות. עם זאת, יש שמתמסרים רק לדבריו האלוהיים ולעבודתו, מתייחסים רק לדבריו האלוהיים ולמילים כבדות משקל כדברי האל, אך מתייחסים בביטול לחלק מדבריו ולעבודתו בצורתו האנושית הרגילה. יש אף כאלו שנושאים בליבם רעיונות ותפיסות, שסבורים שרק שפתו האלוהית היא דבר האל ואילו שפתו האנושית לא. האם הם מסוגלים לקבל את כל האמיתות שאלוהים מביע? האם ייתכן שאלוהים יטהר אותם ויביא אותם לידי שלמות? לא, משום שהבנתם מופרכת והם אינם מסוגלים להשיג את האמת. בקצרה, עולמו הפנימי של האדם מורכב מאוד, והמרדנות הזו מורכבת במיוחד – אין צורך להרחיב על כך.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

ברגע שאנשים נעשים יהירים בטבעם ובמהותם, הם מסוגלים לעיתים קרובות למרוד באלוהים ולהתנגד לו, לא לשים לב לדברי האל, לייצר תפיסות לגביו, לעשות דברים בוגדניים כלפיו ודברים שמרוממים את עצמם ושנושאים עדות עליהם-עצמם. אתה אומר שאינך יהיר, אולם לו ניתנה לך כנסייה והורשית לעמוד בראשה, לולא גזמתי אותך, ולולא איש ממשפחת האל לא היה מעביר עליך ביקורת או מסייע לך, אז לאחר שהיית עומד בראשה במשך זמן מה, היית מכניע את אנשיה וגורם להם לציית לך, עד למצב שהיו מכבדים ומעריצים אותך. ולמה שתעשה זאת? זה ייקבע על פי הטבע שלך. זו פשוט תהיה התגלות טבעית. אין לך שום צורך ללמוד זאת מאחרים וגם אין להם שום צורך ללמד אותך. אינך צריך שאחרים ילמדו אותך או יכריחו אותך לעשות זאת. מצב כזה קורה באופן טבעי. כל מעשיך נועדו לגרום לאנשים לרומם אותך, לשבח אותך, לציית לך ולהקשיב לך בכל דבר ועניין. מתן אפשרות לך להנהיג גורם באופן טבעי למצב כזה ולא ניתן לשנות זאת. וכיצד מצב זה קורה? הוא נקבע בשל אופיו היהיר של האדם. ביטוייה של היהירות הוא המרד באלוהים וההתנגדות לו. כאשר אנשים הם יהירים, שחצניים וצדקניים, הם נוטים להקים מלכויות עצמאיות משל עצמם ועושים דברים בכל דרך שנראית להם. הם גם מניחים את ידיהם על אחרים ומאמצים אותם לחיקם. כאשר אנשים מסוגלים לעשות דברים יהירים שכאלה, הדבר מוכיח שהמהות של טבעם היהיר היא זו של השטן. זו של המלאך הראשי. כאשר היהירות והשחצנות שלהם מגיעות לרמה מסוימת, כבר אין בלבם מקום לאל והאל נדחק הצדה. ואז הם רוצים להפוך לאל, לגרום לאנשים לציית להם, והם הופכים לארכי-מלאך. אם יש בך טבע שטני יהיר שכזה, לא יהיה לאל מקום בלבך. אפילו אם אתה מאמין באל, האל כבר לא יכיר בך, יראה בך אדם רע וידיר אותך.

הטפנו את הבשורה שוב ושוב באוזני מנהיגים רבים בחוגים דתיים, אבל בלי קשר לאופן שבו אנחנו משתפים עמם על האמת, הם אינם מקבלים אותה. מדוע? הסיבה היא, שהיהירות שלהם הפכה לטבע שני ולאל כבר אין מקום בלבם. יש כאלה שיאמרו, "לאנשים שמונהגים על ידי כמרים מסוימים בעולם הדתי יש כוח מניע חזק; נראה כאילו האל שוכן ביניהם". האם אתה מבלבל בין התלהבות לכוח מניע? גם אם התאוריות של הכמרים האלה נשמעות נשגבות במיוחד, האם הם מכירים את האל? אילו הם היו יראים את האל באמת בתוך לבם, האם היו גורמים לאנשים ללכת בעקבותיהם ולרומם אותם? האם הם היו מסוגלים לשלוט בהם? האם היו מעזים למנוע מאחרים לחפש את האמת ולחקור את דרך האמת? אם הם מאמינים כי צאן מרעיתו של האל הוא בעצם שלהם וכי על כולם להקשיב להם, האם אין זה אומר שהם רואים את עצמם כאלוהים? אנשים כאלה אפילו גרועים מן הפרושים. האם אין הם צוררי משיח אמיתיים? לפיכך, היהירות שלהם היא קטלנית והיא עלולה לגרום להם לעשות מעשי בגידה. האם דברים כאלה אינם קורים ביניכם? האם אתם מסוגלים ללכוד אנשים בדרך זו? אתה אכן מסוגל, אלא שפשוט לא ניתנה לך הזדמנות ואתה עובר גיזום ללא הפסקה, ולכן אינך מעז. אנשים מסוימים מרוממים את עצמם בדרכים עקלקלות, אבל הם מדברים בצורה חכמה מאוד, כך שאנשים רגילים אינם יכולים להבחין בכך. יש כאלה שיהירותם כה רבה, עד שהם אומרים: "חא יעלה על הדעת שמישהו אחר יעמוד בראש הכנסייה הזאת! האל צריך לעבור דרכי כדי להגיע לכאן והוא יוכל להטיף באוזניכם רק לאחר שאסביר לו את מצב הכנסייה הזאת. איש מלבדי אינו יכול לבוא הנה ולהשקות אתכם". מה הכוונה מאחורי הדברים האלה? איזה סוג של צביון הם חושפים? זוהי יהירות. כאשר אנשים נוהגים כך, ההתנהגות שלהם מתנגדת לאל ומורדת בו. לכן, טבעם היהיר של אנשים קובע שהם ירוממו את עצמם, ימרדו באל ויבגדו בו, ילכדו אחרים, יהרסו אחרים ויהרסו את עצמם. אם הם מתים מבלי להתחרט, אזי הם יודרו בסוף. האין זה מסוכן לאדם להיות בעל צביון יהיר? אם יש לאדם צביון יהיר אבל הוא מסוגל לקבל את האמת, אזי יש עדיין אפשרות להושיע אותו. עליו לעבור שיפוט וייסור ולהתנער מן הצביון המושחת שלו כדי שיוכל לזכות בישועה אמיתית.

יש כאלה שאומרים תמיד: "מדוע האל משתמש במשפט ובייסור כדי להושיע אנשים באחרית הימים? מדוע מילות השיפוט חמורות כל כך?" יש אמרה שייתכן כי אתם מכירים: "עבודת האל משתנה מאדם לאדם; היא גמישה והוא אינו נצמד לתקנות". עבודת השיפוט והייסור באחרית הימים מכוונת בעיקר כנגד טבעם היהיר של אנשים. יהירות מכסה דברים רבים, סוגים רבים של צביון מושחת; השיפוט והייסור מכוונים הישר אל המילה הזו, "יהירות", כדי להרחיק לחלוטין את הצביון היהיר של בני האדם. בסיום, אנשים לא ימרדו באל ולא יתנגדו לו, הם לא ינסו להקים מלכויות עצמאיות משלהם, לא ירוממו את עצמם או ישמשו כעדים לעצמם, וגם לא ינהגו בצורה שפלה ולא יבואו אל האל בדרישות מוגזמות – המשמעות היא, כי הם התנערו מן הצביון היהיר שלהם.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, טבע יהיר נמצא בשורש ההתנגדות של האדם לאלוהים

אף שעל פניו, אתה מאמין באל ומבצע את חובתך, המחשבות, הדעות ודרכי ההתקשרות הגשמיות והשטניות שבך, וכן הצביונות המושחתים שבתוכך, מעולם לא הורחקו, ואתה עדיין מלא דברים שטניים. אתה עדיין חי על פי הדברים האלה, ולכן שיעור קומתך עדיין נמוך. אתה עדיין מצוי בשלב מסוכן; עדיין אינך מוגן ובטוח. כל עוד אתה אוחז בצביון שטני, תמשיך להתנגד לאל ולבגוד בו. על מנת לפתור את הבעיה הזאת, תחילה עליך להבין אילו דברים הם רעים ושטניים, באיזה מובן הם מזיקים, מדוע השטן עושה את הדברים האלה, אילו רעלים סופגים אנשים כאשר הם מקבלים אותם, ולמה יהפכו אנשים אלה, וכן איזה מין אדם האל דורש מאנשים להיות, אילו דברים מתאימים לאנושיות רגילה, אילו דברים הם חיוביים ואילו דברים הם שליליים. יהיה בידך נתיב אך ורק אם תהיה לך יכולת הבחנה ותוכל להבין את הדברים האלה בבירור. יתרה מזאת, בנימה חיובית, עליך גם לבצע את חובתך באופן יזום, מתוך כנות ונאמנות. אל תתחמק או תתרשל, התייחס לחובתך ולדבר אותו הפקיד האל בידיך בגישה הפוכה להשקפתם של הכופרים ולפילוסופיות של השטן. עליך לאכול ולשתות יותר מדברי האל, לשאוף להבין את כל היבטי האמת, ולהבין באופן ברור מהי המשמעות של ביצוע חובה, ואז ליישם בפועל ולהיכנס לכל היבטי האמת בעת ביצוע חובתך, ובהדרגה להכיר את האל, את עבודתו ואת צביונו. כך, מבלי שתשים לב, מצבך הפנימי ישתנה, יהיו בתוכך יותר דברים חיוביים ופעילים, ופחות דברים שליליים וסבילים, ויכולת ההבחנה שלך תתחזק יותר מאי פעם. כששיעור קומתך יגדל כך, תוכל להבחין בין כל סוגי האנשים, האירועים והדברים בעולם הזה, ותוכל להבין את תמציתן של בעיות. אם תצפה בסרט אותו יצרו כופרים, תוכל לזהות אילו רעלים עלולים אנשים לספוג מהצפייה בו, וכן מה מתכוון השטן להחדיר ולהשתיל באנשים דרך האמצעים והמגמות הללו, וכיצד בכוונתו לשחוק אנשים. בהדרגה תוכל לזהות את העניינים האלה. הצפייה בסרט לא תרעיל אותך, והיא תאפשר לך יכולת הבחנה – אז סוף סוף יהיה לך שיעור קומה של ממש.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, האמונה באל מוכרחה להתחיל בזיהוי המגמות הרעות בעולם

מאז ומתמיד, אנשים נהו אחר הדרך הזו והאמינו בהו; בזמן שנהו אחר אלוהים הם התנהגו יפה, אבל התנהגות זו אינה קובעת את מה שיקרה בעתיד. זאת כיוון שלעולם אינך מודע לעקב אכילס של האדם או לדברים בטבע האדם שיכולים להוות התנגדות לאלוהים, וחוסר המודעות הזה ממשיך עד שדברים אלה מובילים אותך לפורענות. כיוון שבעיה זו – טבעך המתנגד לאלוהים – נשארת בלתי פתורה, היא מובילה אותך לפורענות וייתכן שכאשר המסע שלך יסתיים ועבודתו של אלוהים תגיע לקיצה, אתה תעשה את המעשה המהווה את ההתנגדות הקשה ביותר לאלוהים ותאמר נגדו דברים של נאצה וכך תוקע ותנודה. ברגע האחרון, בזמן המסוכן מכול, פטרוס ניסה להימלט. באותה עת, פטרוס לא הבין את רצון אלוהים ותכנן לשרוד ולעשות את עבודתן של הכנסיות. אחר כך, ישוע הופיע לפניו ואמר: "אתה רוצה שאצלב למענך פעם נוספת?" אז הבין פטרוס את רצון אלוהים והתמסר במהירות. נניח שבאותו הרגע היו לפטרוס דרישות משלו והוא היה אומר "אני לא רוצה למות, אני חושש מכאב. האם לא נצלבת למעננו? למה אתה מבקש שאצלב? האם אפשר לחוס עליי, שלא אצלב?" אילו היה בא בדרישות כאלו, הוא היה הולך בנתיבו לשווא. אבל פטרוס תמיד היה אדם שהתמסר לאלוהים וחיפש את רצונו של אלוהים, ובסוף הוא הבין את רצון אלוהים והתמסר לו לחלוטין. אילו פטרוס לא היה מחפש את רצונו של אלוהים והיה פועל בהתאם לחשיבתו האישית, הוא היה הולך בנתיב השגוי. אין לאנשים יכולת להבין ישירות את רצון אלוהים, אבל אם הם לא מתמסרים לו לאחר שהבינו את האמת, אזי הם בוגדים באלוהים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים

בני האדם אינם יכולים לשנות את טבעם בעצמם. הם חייבים לעבור את המשפט, הייסורים, הסבל והזיכוך של דברי האל, או שדברי האל חייבים להטיל עליהם משמעת ולגזום אותם. רק לאחר מכן, הם יכולים להצליח להתמסר לאלוהים ולהיות נאמנים לו, ולא להתייחס אל אלוהים בשוויון נפש. טבעם של בני האדם משתנה באמצעות הזיכוך של דברי האל. רק מי שיעבור את החשיפה, השיפוט, הטלת המשמעת והגיזום של דברי האל לא יעז עוד לעשות דברים בפזיזות, ותחת זאת יהפוך לרגוע ולמחושב. העניין החשוב ביותר הוא שהוא יהיה מסוגל להישמע לדברי האל הנוכחיים ולעבודתו של אלוהים, ואפילו אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התפיסות האנושיות. הוא יוכל להניח את התפיסות האלה בצד ולהישמע לאלוהים ברצון.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בני האדם שטבעם השתנה הם אלה שנוכחו במציאות של דבר האל

האדם נופל בנחלתו של האל דרך המשפט והייסור של דבר האל, ובאמצעות הזיכוך, השיפוט והחשיפה על ידי דבר האל – כל הטומאה, התפיסות, המניעים והתקוות האישיות שבלב האדם נגלים לחלוטין... לדוגמה, כשבני האדם גילו שהם צאצאי מואב, הם השמיעו דברי תלונה, חדלו לחפש חיים ונעשו שליליים לחלוטין. האין זה מראה שהאנושות עדיין אינה מסוגלת להישמע לריבונותו של האל? האין זה בדיוק הצביון השטני המושחת שלה? כשלא יוסרת, הרמת את ידיך גבוה מעל ידיהם של כל האחרים, אפילו מעל ידיו של ישוע, וקראת בקול רם: "להיות בן אהוב של האל! להיות מקורב של האל! אנחנו מעדיפים למות ולא להשתחוות לשטן! מרדו בשטן הזקן! מרדו בדרקון הגדול האדום כאש! מי ייתן והדרקון הגדול האדום כאש יאבד את שלטונו בחרפה! מי ייתן והאל ישלים אותנו!" הקריאות שלך היו רמות מאלה של כל האחרים. אך אז הגיעה עת הייסורים ושוב התגלה הצביון המושחת של בני האדם. אז, שככו הקריאות שלהם, והם איבדו את הנחישות שלהם. זו השחיתות של האדם והיא עמוק יותר מחטא. השטן שתל אותו באדם והוא מושרש עמוק בתוכו. לא קל לאדם לפתח מודעות לחטאיו. אין לו דרך לזהות את הטבע שמושרש בו עמוקות, ועליו להסתמך על השיפוט באמצעות דבר האל כדי להשיג תוצאה זו. רק כך ניתן לשנות את האדם בהדרגה ולהתקדם מנקודה זו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)

שינוי צביונו של האדם מתחיל בהכרת מהותו, ודרך שינויים במחשבתו, בטבעו ובהשקפתו המנטלית – דרך שינויים יסודיים. רק כך יושגו שינויים אמיתיים בצביונו של האדם. הסיבה השורשית להופעת צביונות מושחתים באדם נובעת מהולכת השולל, ההשחתה והארס של השטן. האדם כבול ונשלט בידי השטן, והוא סובל מהנזק החמור שהשטן הסב למחשבתו, למוסריותו, לתובנתו ולהגיונו. בדיוק משום שהדברים היסודיים של האדם הושחתו בידי השטן, והם שונים לחלוטין מהאופן שבו האל ברא אותם במקור, האדם מתנגד לאל ואינו יכול לקבל את האמת. לפיכך, שינויים בצביונו של האדם צריכים להתחיל בשינויים במחשבתו, בתובנתו ובהגיונו, שישנו את הידע שלו אודות האל ואת הכרתו את האמת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שצביונו אינו משתנה הוא אויב האל

אם אתה רוצה לחפש אחר שינוי בצביונך, אתה חייב להכיר את הטבע שלך. "נמר אינו יכול להפוך את חברבורותיו". אל תניח שניתן לשנות את הטבע. אם טבעו של אדם הוא רע מדי, אז הוא לעולם לא ישתנה, ואלוהים לא יציל אותו. מהי המשמעות של שינוי בצביון? זה קורה כאשר אדם שאוהב את האמת, בעודו חווה את עבודתו של האלוהים, מקבל את השיפוט והייסורים של דבריו ועובר סוגים שונים של סבל וזיכוך. אדם כזה מטוהר מהרעלים השטניים שבתוכו ומשליך לחלוטין את צביונו המושחת מעליו כדי שיוכל להיכנע לדברי האלוהים ולכל תזמוריו והסדריו, ולעולם לא להתמרד בו או להתנגד אליו. זהו שינוי בצביון. אם טבעו של אדם הוא רע ביותר, ואם הוא אדם רע, אז אלוהים אינו יושיע אותו, ורוח הקודש לא תפעל בתוכו. במילים אחרות, הדבר דומה לרופא שמרפא חולה: ניתן לטפל באדם שיש לו דלקת, אך לא ניתן להציל אדם שחולה בסרטן. שינוי בצביון פירושו שאדם, מכיוון שהוא אוהב ומסוגל לקבל את האמת, סוף סוף מצליח להכיר את טבעו, שמתמרד נגד אלוהים ומתנגד לאלוהים. הוא מבין שבני אדם הם מושחתים בצורה עמוקה מידי, הוא מבין את האבסורד והערמומיות של המין האנושי, ואת מצבו הדל ומעורר הרחמים של המין האנושי, ולבסוף הוא מגיע לכדי הבנה של מהות הטבע של המין האנושי. ההכרה בכך גורמת לו להיות מסוגל להכחיש ולמרוד בעצמו לחלוטין, לחיות לפי דבר האלוהים וליישם את האמת בפועל בכל דבר. זהו אדם שמכיר את אלוהים, וכזה שצביונו השתנה.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, כיצד להכיר את טבע האדם

כשאתה חושף את צביונך המושחת, כשיש לך מחשבות ורעיונות המתריסים כלפי האל, כשיש לך מצבים והשקפות מנוגדים לאל, כשיש לך מצבים בהם אתה מבין את האל שלא כהלכה, או מתנגד לו וחולק עליו, האל ינזוף בך, ישפוט אותך וייסר אותך, ולעתים הוא אף יטיל עליך משמעת ויעניש אותך. לשם מה הוא מטיל עליך משמעת ונוזף בך? (על מנת שנכה על חטא ונשתנה). כן, המטרה היא שתכה על חטא. הטלת המשמעת והנזיפה מאפשרות לך לשנות מסלול. הן נועדו לגרום לך להבין שמחשבותיך הן תפיסות האדם, ושהן שגויות; המניעים שלך נולדו מן השטן, מקורם ברצון אנושי, הם אינם עולים בקנה אחד עם האמת, הם מנוגדים לאל, הם לא יכולים לרצות את כוונות האל, האל מתעב ושונא אותם, הם מציתים את זעמו ואף מעוררים את קללתו. משהבנת זאת, עליך לשנות את מניעיך ואת גישתך. וכיצד משנים אותם? ראשית, עליך להתמסר לאופן שבו האל מתייחס אליך, ולהתמסר לסביבות, לאנשים, לאירועים ולדברים שהוא מייעד לך. אל תחפש פרצות, אל תיתן תירוצים אובייקטיביים, ואל תתנער מאחריות. שנית, חפש את האמת שעל בני אדם ליישם בפועל ולהיכנס אליה כאשר האל פועל כפי שהוא פועל. האל מבקש שתבין את הדברים האלה. הוא רוצה שתזהה את צביונותיך המושחתים ואת תמציתך השטנית, שתהיה מסוגל להתמסר לסביבות שהוא מסדר בעבורך, ושתהיה מסוגל בסופו של דבר ליישם בפועל בהתאמה לכוונותיו ולדרישותיו ממך. אז תעבור את המבחן. ברגע שתפסיק להתנגד לאל ולחלוק עליו, תחדל להתווכח עם האל ותהיה מסוגל להתמסר. כשהאל אומר, "סוּר מִלְּפָנַי, שָׂטָן", תשיב, "אם האל אומר שאני שטן, אזי אני שטן. אף שאינני מבין במה טעיתי, או מדוע האל אומר שאני שטן, הוא הורה לי לסור מלפניו, ולכן לא אהסס. עליי לחפש את רצונות האל". כשהאל אומר שטבע מעשיך הוא שטני, אתה אומר, "אני מזהה כל מה שאומר האל, אני מקבל את הכול". איזו מין גישה היא זאת? זוהי התמסרות. כשאתה מסוגל בעל כורחך לקבל את זה שהאל אומר שאתה שד ושטן, אך לא יכול לקבל זאת – ואינך מסוגל להתמסר – כשהאל אומר שאתה חיה רעה, האם זו התמסרות? התמסרות משמעה היענות וקבלה מוחלטות, לא ויכוחים או הצבת תנאים. משמעה לא לנתח סיבה ותוצאה, ללא קשר לסיבות אובייקטיביות, ורק להטריח את עצמך בקבלה. בני אדם שמשיגים התמסרות שכזאת קרובים לאמונה שלמה באל. ככל שהאל ירבה לפעול וככל שאתה תרבה לחוות דברים, ריבונות האל על כל הדברים כולם תיראה לך אמיתית יותר, אמונך באל יתעצם, ואתה תרבה להרגיש ש"כל מה שעושה האל הוא טוב, שום דבר מזה איננו רע. אל לי להיות בררן, אלא עליי להתמסר. אחריותי, מחויבותי, חובתי – הן להתמסר. זה מה שעליי לעשות כיציר בריאה. אם אינני יכול אפילו להתמסר לאל, אז מה אני? אני חיה רעה, אני שד!" האין זה מעיד שכעת יש לך אמונה שלמה? כאשר תגיע לנקודה הזאת, תהיה ללא רבב, ולכן לאל יהיה קל לעשות בך שימוש, ואף יהיה לך קל להתמסר לתזמורי האל. כאשר יהיה לך את אישור האל, תוכל לזכות בברכותיו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, אדם יכול לאחוז באמון מלא רק באמצעות ציות אמיתי

אף שלא קל לשנות את טבעם של בני אדם, אם יש להם ראייה חודרת והם מסוגלים להבחין בצביונות המושחתים שהם מגלים, ואם הם יכולים לחפש את האמת כדי לפתור אותם – אזי הם יכולים לשנות את צביונותיהם בהדרגה. ברגע שהאדם משיג שינוי בצביון חייו, אזי יהיו בו פחות ופחות דברים שמתנגדים לאל. ניתוח טבע האדם נעשה במטרה לשנות את צביונו של האדם. לא הבנתם את המטרה הזאת ואתם חושבים שאתם יכולים להתמסר לאלוהים ולהחזיר לעצמכם את הגיונכם פשוט באמצעות ניתוח טבעכם והבנתו. כל מה שאתם עושים הוא פשוט ליישם בעיוורון את התקנות! למה אני לא חושף פשוט את הגאוותנות של בני האדם ואת צדקנותם? למה אני מוכרח גם לנתח את הטבע המושחת שלהם? הבעיה לא תיפתר אם רק אחשוף את הצדקנות ואת הגאוותנות שלהם. אבל אם אנתח את הטבע שלהם, ההיבטים שיכוסו על ידי כך יהיו רחבים מאוד וכוללים את כל הצביונות המושחתים. מדובר ביותר מאשר הטווח הצר של צדקנות, חשיבות עצמית וגאוותנות. הטבע כולל הרבה יותר מזה. לכן, יהיה זה דבר טוב אילו בני האדם יוכלו לזהות כמה צביונות מושחתים הם מגלים בכל דרישותיהם השונות מאלוהים, כלומר, בבמסגרת רצונותיהם הראוותניים. ברגע שבני האדם יבינו את מהות הטבע שלהם, הם יוכלו לשנוא את עצמם ולהתכחש לעצמם; יהיה להם קל לפתור את הצביונות המושחתים שלהם ויהיה להם נתיב. אחרת לעולם לא תחשפו את שורש הבעיה ותגידו שמדובר רק בצדקנות, גאוותנות או יהירות או חוסר נאמנות מוחלט. האם אפשר לפתור את הבעיה שלכם באמצעות דיבור בלבד על עניינים שטחיים כאלה? האם יש צורך כלשהו לשוחח על טבע האדם? בהתחלה, מה היה הטבע של אדם וחווה? לא הייתה בתוכם שום התנגדות מכוונת, קל וחומר בגידה גלויה. הם לא ידעו מה המשמעות של התנגדות לאלוהים ועוד פחות מכך ידעו מה המשמעות של התמסרות לאלוהים. הם קיבלו בלבם את כל מה שהשטן הפיץ. כיום השטן השחית את המין האנושי במידה כזאת, שבני אדם יכולים למרוד באלוהים ולהתנגד לו בכל דבר ומסוגלים לחשוב על כל מיני דרכים להתנגד לו. ברור שטבע האדם זהה לטבע השטן. למה אני אומר שטבע האדם הוא טבע השטן? שטן הוא זה שמתנגד לאלוהים וכיוון שלאנשים יש טבע שטני, הם שייכים לשטן. אמנם ייתכן שבני אדם לא עושים דברים מתוך כוונה להתנגד לאלוהים, אך כל מחשבותיהם מתנגדות לאלוהים בגלל הטבע השטני שלהם. אפילו אם בני האדם לא עושים שום דבר, הם עדיין מתנגדים לאלוהים כיוון שהמהות הפנימית של האדם השתנתה והפכה לדבר מה שמתנגד לאל. האדם בימינו שונה אפוא מהאדם כפי שהיה מיד לאחר שנברא. בעבר לא הייתה בבני האדם שום התנגדות או בגידה, הם היו מלאי חיים ושום טבע שטני לא שלט עליהם. אם בבני האדם אין שום שליטה או הפרעה של טבע שטני, אזי שום מעשה ממעשיהם אינו יכול להיחשב כהתנגדות לאלוהים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים

אם בני האדם יכירו את עצמם באופן שטחי מדי, הם לא יוכלו לפתור בעיות בשום אופן, וטבע החיים שלהם פשוט לא ישתנה. בני אדם צריכים להכיר את עצמם ברמה מעמיקה, ופירוש הדבר הוא להכיר את אופיים: אילו רכיבים כלולים באופי הזה, כיצד הם הופיעו ומה מקורם. יתר על כן, האם אתה מסוגל באמת לשנוא את הדברים האלה? האם חזית בנשמה המכוערת שלך ובאופייך הרשע? אם תהיה מסוגל באמת לראות את האמת לגבי עצמך, אתה תתעב את עצמך. כשתתעב את עצמך ואז תנהיג את דבר האל, תהיה מסוגל לזנוח את הבשר, ויהיה לך הכוח להוציא את האמת לפועל ללא מאמץ. מדוע בני אדם רבים דבקים בהעדפות הגשמיות שלהם? מפני שהם מחשיבים את עצמם לטובים למדי, הם גם חשים שמעשיהם נכונים ומוצדקים, שאין בהם פגמים, ושהם אפילו שהם צודקים לגמרי. לפיכך, הם פועלים בהנחה שהצדק לצדם. כשאדם מבין מהו אופיו האמיתי – עד כמה האופי שלו מכוער, בזוי ומעורר רחמים – הוא לא גאה בעצמו במיוחד, היהירות העזה שלו מתפוגגת, והוא לא שבע רצון מעצמו באותה מידה כפי שהיה קודם לכן. אדם כזה מרגיש, "עליי להיות ישר ועם רגליים על הקרקע בעודי מיישם בפועל כמה מדברי האל. אחרת, לא אעמוד ברף של בן אנוש, ואתבייש לחיות בנוכחותו של אלוהים." הוא באמת רואה את עצמו כזניח וכחסר כל משמעות. כעת קל עבורו יותר להוציא את האמת לפועל, והוא נראה דומה לאופן שבו שבו בן אנוש אמור להיראות. רק כשבני אדם מתעבים את עצמם באמת, הם מסוגלים לזנוח את הבשר. אם הם לא יתעבו את עצמם, הם לא יוכלו לעשות זאת. תיעוב עצמי אמיתית אינו דבר של מה בכך. עליו לכלול מספר דברים: ראשית, על האדם להכיר את אופיו שלו. שנית, עליו לראות את עצמו כנזקק ועלוב, לראות את עצמו כקטן עד מאוד וחסר כל חשיבות, ולראות בבירור את נשמתו העלובה והמלוכלכת. כשהאדם מבין לחלוטין מהו באמת, כשהוא משיג את התוצאה הזו, הוא זוכה באמת ובתמים בהכרה עצמית, וכעת אפשר לומר שהוא מכיר את עצמו לחלוטין. רק אז האדם יכול לשנוא את עצמו באמת, עד כדי כך שהוא יקלל את עצמו, ויכול להרגיש שהשטן השחית אותו עד היסוד כך שהוא אפילו איבד צלם אנוש. ואז, כשיום יבוא ואותו אדם יהיה בסכנת מוות, הוא יחשוב, "זה העונש הצודק מאלוהים. אלוהים בהחלט צודק. עליי למות באמת!" בשלב הזה האדם כבר לא יתלונן, ולבטח לא יאשים את אלוהים, אלא רק ירגיש שהוא נזקק ועלוב למדי, ומטונף ומושחת עד מאוד, ולכן אלוהים צריך לנדות ולהרוס אותו, ושנשמה כמו שלו לא ראויה לחיות על פני האדמה. לפיכך, האדם הזה לא יתלונן על אלוהים או יתנגד לו, וקל וחומר לא יבגוד בו.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

אני דוחק בכם להבין טוב יותר את תוכנם של הצווים המנהליים ולהתאמץ להכיר את צביונו של האל. אחרת, תתקשו לשמור על שתיקה ולהימנע מדיבור מתפאר, ובלא יודעין, תפגעו בצביונו של האל, תצללו אל תוך החושך ותאבדו את הנוכחות של רוח הקודש והאור. מכיוון שאתם חסרי עקרונות בפועלכם, ואתה אומר ועשה דברים שאינך צריך לעשות ולומר, תקבל תגמול הולם. עליך לדעת שעל אף שאתה חסר עקרונות בדיבורך ובמעשיך, לאל בהחלט יש עקרונות בדיבורו ובמעשיו. הסיבה לכך שאתה מקבל תגמול היא שפגעת באל, ולא באדם כלשהו. אם אתה מבצע עבירות רבות נגד צביונו של האל בחייך, אתה ודאי ילד של הגיהינום. בעיני האדם, ייתכן שייראה כאילו ביצעת רק מעשים מעטים שלא תואמים את האמת ותו לא. עם זאת, האם אתה מודע לכך שבעיני האל כבר לא נותרו עבורך עוד קורבנות חטאת? משום שהפרת את הצווים המנהליים של האל יותר מפעם אחת, ויתרה מכך, אתה לא מראה כל סימן לחרטה או חזרה לאחור, אזי אין לך ברירה אלא להיות מושלך אל הגיהינום, שם האל מעניש את האדם. במהלך הזמן שבו הם נמנו על חסידי האל, מספר מצומצם של בני אדם ביצעו מעשים המפרים את העקרונות, אך לאחר שהם עברו גיזום והדרכה, הם גילו בהדרגה את השחיתות שלהם עצמם, ואז הם עלו על דרך הישר של המציאות, והם ממשיכים לצעוד בה ביציבות כיום. בני אדם כאלה הם אלה שיישארו בסוף. הכנים הם אלה שאני רוצה. אם אתה ישר ופועל על פי עקרונות, תוכל להיות איש סודו של האל. אם מעשיך לא פוגעים בצביונו של האל, ואם אתה מחפש את כוונות האל ויש בך לב ירא-אל, הרי שאמונתך עומדת בדרישות. כל מי שלא ירא את האל וכל מי שלבו לא רועד מרוב אימה, עלול בקלות להפר את הצווים המנהליים של האל. רבים משרתים את האל על סמך תשוקה ולא מבינים את הצווים המנהליים של האל, ויתרה מזאת, אין להם שמץ של מושג לגבי השלכות דבריו. כך, חרף כוונותיהם הטובות, הם לרוב עושים בסופו של דבר דברים שמפריעים לניהול של האל. במקרים חמורים, הם מגורשים מבית האל ומאבדים את ההזדמנות להיות חסידי אל, ובסופו של דבר, הם מושלכים אל הגיהינום ללא כל קשר עם בית האל. האנשים האלה מבצעים את עבודת בית האל מתוך כוונות טובות אך בבורות, ולבסוף מעוררים את חמתו של צביונו של האל. בני האדם מביאים לבית האל את דרכיהם לשרת בעלי סמכות ואצילים ומנסים להביא אותן לידי ביטוי, וביהירותם הם חושבים שדרכים כאלה יכולות לשמש כאן בקלות. מעולם לא עלה בדעתם שלאל יש צביון של אריה ולא של טלה. לפיכך, מי שבא במגע עם האל בפעם הראשונה לא מסוגל לתקשר עמו, משום שלבו של האל הוא לא כְּלִבו של האדם. רק לאחר שתבין אמיתות רבות, תוכל להכיר את האל ברציפות. ההיכרות הזו לא מורכבת ממילים ודוקטרינות, אלא שהיא יכולה לשמש כאוצר שבאמצעותו תוכלו לזכות באמונו המלא של האל, וכהוכחה לכך שאתם מסבים לו עונג. אם חסרה לך המציאות של ההיכרות הזו, ואם אתה לא מצויד באמת, שירותך הנלהב יביא עליך רק תיעוב ודחייה מצד האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שלוש תוכחות

מזמורים קשורים

אלה שאינם מכירים את האל מתנגדים לאל