מאת מנג'איי, מלזיה

עם מות בעלי הייתי שרויה עמוק בייאוש, ונוסף לכך רבץ עליי הנטל של גידול ילדיי. לפתע, חיי התמלאו קשיים. אולם במשך כל הזמן הייתה איתי אהבת האל, ואני צלחתי את התקופה הקשה הזו בעזרתם של אחיי ואחיותיי. כדי לגמול בחזרה על אהבת אדוננו, המשכתי לתת תרומות ולשרת את הכנסייה, וכך אני עושה מזה יותר משלושים שנה. במשך אותה תקופה חוויתי את שגשוג הכנסייה, וראיתי את ההתרחשות המפוארת של הפצת הבשורה של ישוע אדוננו. הייתי עדה גם לייאוש ולחוסר אונים בכנסייה. נזכרתי בתקופה שבה רוח הקודש החלה לעשות את העבודה הרבה בכנסייה. התקופה שביה חווינו הנאה ויצאנו נשכרים מאוד מהקשבה לדרשותיו של הכומר. אהבה הדדית שררה בין האחים והאחיות, ממש כאילו היינו כולנו בני משפחה אחת, וכולם היו מאוחדים למען הפצת הבשורה וכדי להעיד על דבר אלוהים. בהמשך – אינני יודעת מה קרה – כבר לא היה אור בדרשותיו של הכומר. היה זה כאילו אותו סיפור נושן חוזר על עצמו שוב ושוב. המאמינים לא הצליחו להפיק מהן מזון ולא לספק את צורכיהם. אמונתם ואהבתם דעכו בהדרגה, וממפגש למפגש התמעטו המשתתפים. גם אלו מבינינו שהשתתפו בטקס, עשו את הדברים כמצוות אנשים מלוּמַדָה. כולנו פעלנו בהתאם לרצונם של מקבלי ההחלטות הבכירים, ובכלל לא בשירות אלוהים. בעצם, רק התאמצנו לשאת חן בעיני אחרים וניסינו להשביע את רצונם. אני ידעתי ששירות מעין זה אינו תואם לרצון האל, והדבר הסב לי כאב רב. כמו כן חשתי חסרת אונים, ולא היה לי מושג כיצד עליי לצעוד בנתיב שלפניי. לכן, קיוויתי עוד יותר לכך שאדוננו ישוב מהר ככל האפשר, כדי שכל הבעיות הללו תיפתרנה.

בשנת 2016, כשהרגשתי אובדת עצות, בחנתי את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים. קראתי הרבה בדברי אלוהים הכול יכול, והקשבתי למה שהאחים והאחיות מכנסיית האל הכול יכול שיתפו, ולדברים שהם העידו עליהם. לבסוף הבנתי שישוע אדוננו כבר מזמן הפך לבשר ודם, ובא אל העולם הזה כדי לומר את דברו ולעשות את עבודת המשפט של אחרית הימים. הוא התחיל בבית האלוהים, ועשה כל זאת כדי לטהר כליל את המין האנושי ולגאול אותו, וכדי להעלות את המין האנושי אל מלכות השמיים. דבריו של האלוהים הכול יכול הבהירו לי את התעלומה שבחזרתו של האדון, דבר שעליו חשבתי מזה שנים כה רבות. הבנתי שחזרתו של אדוננו מתחלקת לשתי צורות – ההתגלות הנסתרת, וההגעה בגלוי. אדוננו מתגלם תחילה בדמות בר האנוש. הוא מחולל את ההתגלות הנסתרת כדי לשאת את דבריו, וכדי לשפוט את האנשים ולמרק את נפשותיהם. זאת, כדי להכין מראש קבוצה של מתגברים לפני בוא האסונות. כשהאסונות הקשים ינחתו עלינו, הוא ייטיב עם הטובים וירע עם הרעים; והוא יבוא בגלוי ויופיע בפני כל אומות העולם. באותה עת, כבר תסתיים עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם בהתגלות הנסתרת, וכל אלו המתנגדים לעבודת אלוהים באחרית הימים ודנים אותה לכף חובה, יהיו קורבן לאסונות אלו, יבכו בדמעות שליש ויחרקו בשיניהם. האחים והאחיות שיתפו אותי גם באמיתות כגון פירוט שלושת השלבים של העבודה שעושה האל כדי להושיע את המין האנושי, המשמעות של התגלמות אלוהים בדמות בשר ודם, והאופן שבו אלוהים ישפוט באחרית הימים. אז הבנתי מדוע קודם לכן, בשרתנו את הכנסייה, לא זכינו להנחיית אלוהים, ומדוע לא מצאנו את הנתיב המתאים להתקדם בו כשקראנו בכתבי הקודש, כשהתפללנו וכשלמדנו את ספרי הקודש. הבנתי מדוע לא חשנו את נוכחות רוח הקודש. אלוהים כבר ביצע עבודה נוספת, גמר את עידן החסד, והביא עלינו את עידן המלכות. רוח הקודש שוב לא פעלה בכנסיות של עידן החסד, לכן רוחם של האנשים נפלה בקרבם, כמשה וקדרה. שמחה וסיפוק אבדו להם, והם לא הצליחו לכלכל את חיי הרוח שלהם. הודות להנחיית אלוהים והכוונתו יכולתי לזהות את קולו של אלוהים בדברי האל הכול יכול, וקיבלתי עליי בשמחה לפעול למען עבודת האל באחרית הימים. אחרי הדברים הללו, האחים והאחיות חלקו איתי לעתים קרובות את דברי אלוהים הכול יכול באופן מקוון. כשצפיתי בסרטים ובסרטונים בהפקתה של כנסיית האל הכול יכול, ראיתי ריקודים טקסיים ושמעתי מוזיקה, היה הדבר מזון לרעבוני הרוחני. הודיתי לאלוהים מקרב לבי, על כך שהובילני אל נוכח כיסא כבודו. נהניתי מכך שהפכתי לאחת מעדרו של האל והוא פרנס אותי בדבריו, ואז נפתחו בפניי חיים מאושרים, שבהם חייתי פנים אל פנים עם האל.

יום אחד, אישתו של אחד הכמרים בכנסייה שלחה לי פתאום מסר בזו הלשון: "למה עשית לייק לפוסט של הברק המזרח? איפשרת גם להציג אותו על ציר הזמן שלך, ודבר כזה נוגד את רצון אלוהים. אם בני קהילתנו יראו את הפוסט לגבי הברק ממזרח, ויתעניינו בדבריו של האל הכול יכול, הם יילכו כולם ויקראו על הברק המזרח, ואז מה נעשה? אסור לך לבוא שוב במגע עם אנשי הברק ממזרח. עלייך למחוק מייד את המידע בדבר יצירת קשר איתם..." עניתי: "הסרטים שמביאים את הבשורה, המזמורים והסרטונים המוזיקליים של כנסיית האל הכול יכול טובים למדיי, ואני הפקתי מהם תועלת רבה. כדאי שאעשה להם לייק!" רציתי לשלוח הודעות נוספות לאשת הכומר, אבל עוד לפני שסיימתי לכתוב, היא כבר תקפה את אלוהים הכול יכול, דנה אותו לכף חובה, והשמיצה את כנסיית האל הכול יכול. הבנתי שאין לה שום רצון לרדת לחקר שיבת אדוננו – עניין חשוב מאין כמוהו; שהיא בסך הכול מבקרת ושופטת לחומרה ככל העולה על רוחה. לא רציתי לדבר איתה יותר על כך, אז פשוט שיניתי את הנושא.

זמן קצר אחרי העניין הזה, חיפש אותי הכומר יאנג כדי לנהל איתי שיחה. אחרי חילופי דברים מנומסים, שאל הכומר יאנג: "האם בדקת ברשת בקשר לקבוצות דתיות אחרות?" לא הבנתי מדוע הכומר יאנג שואל אותי דבר מעין זה, ואמרתי: "חבריי בפייסבוק שייכים לכנסיות שונות רבות, ואם לדעתי המאמרים שהם מעלים לדף שלהם ראויים וטובים, אני מנסה תמיד להבין אותם, ולבדוק האם אוכל למצוא בהם אור חדש כלשהו. האם אתה טוען שיש בכך פסול?" הכומר יאנג שאל אותי שוב: "האם המרת את דתך לברק ממזרח לפני שנתיים? מדוע ברצונך לחקור לגבי הברק ממזרח? נוסף לכך, האם את נפגשת לעתים קרובות עם פלונית (אחות שקיבלה על עצמה את עבודת האל באחרית הימים; שתמונותיה הועלו לרשת, והכומר בכנסייתה הקודמת גינה ונטש אותה)?" מטר השאלות מפי הכומר יאנג התחיל להרגיז אותי, ואמרתי: "כנסיית האל הכול יכול טובה; ניתן למצוא במסגרתה את האמת ואת עבודתה של רוח הקודש. אני אלך לכל מקום שבו אמצא את האמת ואת עבודתה של רוח הקודש, ומן הראוי לעשות זאת. הכנסייה שלנו אינה מאירה באור חדש, ורוחי קדרה. איני מוצאת בכנסייה שום דבר שישביע את רוחי. ברצוני למצוא כנסייה שבה ניכרת עבודתהשל רוח הקודש; שבה חיי יזכו לשבּוֹע ממזון האמת. תורתם של הברק ממזרח מוצאת חן בעיניי, ודברי האל הכול יכול הם האמת במלואה, והם מאפשרים לי לכלכל את נפשי. לא עשיתי שום דבר רע כשבדקתי את הברק ממזרח, ואני רשאית לעשות זאת." הכומר יאנג אמר: "אנשי הברק ממזרח מטיפים לדברים החורגים מכתבי הקודש; לא קיימים דברי אלוהים אחרים מחוץ למה שנאמר בכתבי הקודש. אם מה שהם מטיפים סוטה מכתבי הקודש, הרי הדבר פסול." אמרתי: "שמעתי פעם דרשן שהטיף לכך, ואני עצמי חשבתי כך בעבר. אבל אחרי שקראתי את דברי האל הכול יכול, ושמעתי את השיתופים מפי האחים והאחיות של כנסיית האל הכול יכול, נוכחתי לדעת שהשקפה זו מבוססת על התפיסות ועל הדמיון שלנו. הדברים כלל אינם תואמים את האמת ואינם נסמכים על עובדות. אלוהים מכיל הכול, ואלוהים עתיר חוכמה. איך נוכל לתחום את דברי אלוהים ולעבוד לפי כתבי הקודש בלבד? בכתבי הקודש נאמר: 'יֵשׁ עוֹד מַעֲשִׂים רַבִּים אֲחֵרִים שֶׁעָשָׂה יֵשׁוּעַ, וְאִלּוּ נִכְתְּבוּ בִּמְפֺרָט חוֹשְׁבַנִי שֶׁהָעוֹלָם עַצְמוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הַסְּפָרִים הַנִּכְתָּבִים' (יוחנן כ"א 25). מכאן מבינים שדברי האל ועבודתו המסופרים בכתבי הקודש, מוגבלים מאוד בהיקפם. לא כל מה שישוע אדוננו אמר באותה עת הועלה על הכתב בכתבי הקודש, לא כל שכן הדברים שאמר אדוננו שחזר. נוסף לכך, עבודת האל הכול יכול נסמכת על התשתית שאותה הניח ישוע אדוננו. עבודתו של אלוהים הכול יכול וזו של ישוע אדוננו הן עבודה של אל אחד..." הכומר יאנג לא הקשיב לאף מילה שלי, והוא לא היה מעוניין כלל לדרוש ולחקור. הוא רק המשיך לדבר, כשהוא מבטא התנגדות וגינוי כלפי האל הכול יכול וכלפי 'כנסיית האל הכול יכול'. הוא שאל: "איך נודע לך על אתר האינטרנט של כנסיית האל הכול יכול? יש לך ספרים שלהם? האם הטפת לאחרים בנוגע לעבודת האל הכול יכול? האם הטפת זאת לילדייך? תני לי שמות של אנשים החברים בכנסיית האל הכול יכול..." כמו כן דרש ממני שלא אשתתף יותר באספות עם חברים בכנסיית האל הכול יכול. הוא אמר שאם לא אעשה כדבריו, ואמשיך להיות בקשר עם כנסיית האל הכול יכול, הוא ידיר אותי מהכנסייה, ויותר לא יניחו לי להיכנס לאף כנסייה. כמו כן אמר שיכפיש את שמי. הזדעזעתי מהכומר יאנג שעמד מולי. כיצד ייתכן שהכומר יאנג, שתמיד היה טוב-מזג וצנוע, והשתמש תמיד במילים עדינות, הפך לאדם גס הרוח והאטום שניצב לפניי? אמרתי לו: "זכותי לחקור ולחפש את האמת, ואף אחד אינו רשאי לעמוד בדרכי. אשר לשאלה האם תורתם של הברק ממזרח היא הדרך הנכונה – אתה צריך קודם כול להפסיק לשפוט ולגנות באופן עיוור. אתה יכול להיכנס לאתר של כנסיית האל הכול יכול בעצמך, ולחקור את הדבר. יש להם הרבה תכנים שם. יש שם הרבה ספרים ובהם דברי אלוהים. קרא בעצמך, ותיווכח האם דברו של אלוהים הכול יכול הוא קולו של ישוע אדוננו שחזר..." הכומר יאנג התעלם לגמרי מכל מה שאמרתי, ורק המשיך להתנגד ולגנות. הוא איים עליי, באומרו שעליי לעזוב את 'כנסיית האל הכול יכול'. ככל שהכומר יאנג המשיך לדבר, הוא הגזים יותר ויותר. אני התרעמתי מאוד ואמרתי לו: "ישוע אדוננו אמר: 'אַל תִּשְׁפְּטוּ לְמַעַן לֹא תִּשָּׁפְטוּ, כִּי בַּמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר אַתֶּם שׁוֹפְטִים תִּשָּׁפְטוּ' (מתי ז' 1-2). אם מעולם לא חקרת את דברי האל הכול יכול ואת עבודתו, איך אתה מסוגל להיות שיפוטי כל כך, להאשים רק כי זה רצונך? נראה לך שהתנהגות כזאת היא הדרך לבטא יראת כבוד כלפי אדוננו?" הכומר יאנג הבין שאינני מקשיבה לו, ודבריי סותרים את דבריו, ולא המשיך עוד לדבר.

בימים שלאחר מכן, החל הכומר יאנג להשגיח עליי. הדבר מילא אותי חשש, ונוסף לכך איבדתי את החירות להאמין. הדבר היחיד שהפריד בין משרדו של הכומר יאנג לבין משרדי בכנסייה היה פרוזדור. הוא נהג "לקפוץ" למשרדי מדי פעם כדי לראות מה אני מעוללת. לפעמים אמר שהוא הולך לשירותים ואחר כך בלש אחריי מהמסדרון. יום אחד, שתי אחיות מכנסיית האל הכול יכול באו למשרדי לפטפט. כשהאחיות הלכו לדרכן, הכומר יאנג הלך מיד לחפש את העוזרת שלי. היא סיפרה לי אחר כך שהכומר יאנג שאל אותה מי היו שתי הנשים הללו, ומה הייתה מטרת בואן... הכומר יאנג בלש אחריי במשך כל היום, כאילו עוקב אחר פושע. חשתי שיורדים לחיי, שהחופש נגזל ממני לחלוטין. יום אחד לא הלכתי לכנסייה. במקום זאת לקחתי חלק באסיפה מקוונת, יחד עם כמה אחים ואחיות. ישבתי בחדר המגורים שלי והייתי שקועה בכתיבת הערות לפגישה, כשלפתע הופיע הכומר יאנג מאחוריי (הדלת הייתה פתוחה, וכל מי שבא יכול להיכנס), ואמר: "מה את עושה? מה את כותבת?" אני זינקתי ממקומי בבהלה, לשמע הקול הבלתי צפוי. חשתי אי-נוחות בגלל העובדה שהפריע לי בצורה כזאת. כל מה שניסיתי כדי להיות שלווה כמקודם, לא הצליח. התמלאתי תרעומת קשה כלפיו, וחשבתי לעצמי: "לחקור ולדרוש לגבי הדרך הנכונה להאמין באלוהים הוא דבר יאה וראוי. זוהי זכותו של כל אדם משיחי." רוח הקודש שוב לא שרתה בכנסייתנו, הלך רוח שלילי שרר בקרב חברי הקהילה, הם היו חלשים ורוחם נפלה בקרבם. הם היו שרויים במצולות האופל, ואילו אני חיפשתי כנסייה שבה פועלת רוח הקודש. איך ייתכן שהחיפוש אחר עקבותיו של האל ייחשב לפסול? מדוע רצה הכומר להשגיח עליי? למה אינו מניח לי לנפשי?

כאילו לא היה די בכך שהכומר השגיח עליי והטריד אותי, גם אחד מבכירי הקהילה התקשר אליי כדי להטריד אותי. הוא טען באוזניי: "מה שהאנשים מכנסיית האל הכול יכול מטיפים, חורג מכתבי הקודש. אם את מאמינה באדוננו, אל לך לבגוד באדוננו שנהג בך בחביבות שכזאת. לא ייתכן שאין לך מצפון..." עניתי בחריפות: "האל הכול יכול וישוע אדוננו הם אל אחד, אותו אל, ואני בהחלט לא בגדתי בישוע אדוננו בכך שאני מאמינה באל הכול יכול. אני בסך הכול הולכת בעקבותיו של השֹה..." אולם, מאמציי השונים להסביר זאת לבכיר, נתקלו באותה תגובה כשל הכומר. מלבד התבטאויות שיפוטיות ונאצות, ומלבד זאת שהציב מכשולים בדרכי לקבל את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים, הוא לא הקשיב לאף מילה שלי, לשיתוף או להצעה. לא רציתי לדבר איתו יותר, ולכן המצאתי תירוץ כדי לנתק את הטלפון. אבל הבכיר הזה לא הניח לי להתחמק. הוא טלפן שוב ושוב כדי להטריד אותי, ואמר שבגלל אמונתי באל הכול יכול, שכחתי את חסדו של אדוננו ובכך בגדתי בו. נזכרתי במה שכתוב בספר ההתגלות: "אֵלֶּה הֵם הַהוֹלְכִים אַחֲרֵי הַשֶּׂה לְכָל אֲשֶׁר יֵלֵךְ" (ההתגלות י"ד 4). על סמך עבודת הגאולה שעשה ישוע אדוננו, האל הכול יכול עוסק בשלב העבודה שבו הוא שופט אנשים ומטהרם באמצעות מילים, והעובדה שאני קיבלתי עליי את עבודת האל הכול יכול באחרית הימים, מורה בבירור שאני הולכת בעקבותיו של השה. איך ייתכן שמישהו יגיד עליי, שאני בוגדת בישוע אדוננו? בתחילה, כשישוע אדוננו בא כדי לבצע את העבודה, אנשים שהאמינו ביהוה נטשו את החוקים, וקיבלו את הבשורה בדבר מלכות השמיים שלה הטיף ישוע אדוננו. הם הלכו בעקבות ישוע אדוננו, אבל האם שכחו את ישועת יהוה? האם היה בכך משום בגידה ביהוה? האין זה כזב? אחרי ההתרחשויות הללו, הכומר שוב שלח לי מסרים שונים ברשת, ובהם ניאץ את שם אלוהים הכול יכול, התנגד לו וגינה אותו. כשקראתי את דבריו המתועבים, שוב ניעורו בי סלידה וזעם. רק השטן מסוגל לומר דברי כפירה שכאלו. אז איך ייתכן שאנשים שתפקידם להנהיג את הכנסייה, אינם חוששים מפני אלוהים, ומעזים לבטא תועבות שכאלו? הדבר הזכיר לי את דבריו של ישוע אדוננו: "כָּל הַמְדַבֵּר נֶגֶד רוּחַ הַקֺּדֶשׁ לֹא יִסָּלַח לוֹ לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא" (מתי י"ב 32). חילול הקודש בדיבור נגד אלוהים הוא חטא גדול ונורא! נתקפתי מועקה מציקה לגבי גורלם. אבל כל מה שאמרתי לא הועיל, הם רק אטמו את אוזניהם וסירבו לשמוע. הם המשיכו בשלהם: גידפו, התנגדו, גינו. לא הצלחתי להבין זאת: הן האיש הבכיר והן הכומר הכירו את כתבי הקודש ולמדו תיאולוגיה; ודבריו של האל הכול יכול נאמרו באופן כה ברור. אז איך ייתכן שהם מסרבים לרדת לחקר דבריו? מדוע התעקשו להתנגד לאלוהים הכול יכול ולגנות אותו?

השאלה המשיכה להעסיק אותי, ופניתי לאחים ולאחיות חברי כנסיית האל הכול יכול. האחות לין שיתפה אותי באומרה: "אשר לסיבה לכך שהבכיר והכומר אינם מבקשים אחר עבודתו של האל הכל יכול באחרית הימים, ואינם חוקרים אותה, ולעומת זאת מתנגדים לו ומגנים אותו ללא הרף – האל הכול יכול הבהיר את מהות הבעיה ואת מקורה כבר לפני זמן רב. אלוהים הכול יכול אומר: 'האם אתם רוצים לדעת מה היה שורש התנגדותם של הפרושים לישוע? האם אתם רוצים לדעת מה הייתה מהותם של הפרושים? היו להם דמיונות רבים לגבי המשיח. יתר על כן, הם האמינו רק שהמשיח יבוא, אך לא חיפשו אחר אמת החיים. כך, אפילו כיום, הם עדיין ממתינים למשיח, שכן אין להם כל ידע לגבי דרך החיים, והם אינם יודעים מהי דרך האמת. תאמרו בוודאי, כיצד יוכלו אנשים כה טיפשים, עקשנים ובורים לזכות בחסד אלוהים? כיצד יוכלו לראות את המשיח? הם התנגדו לישוע משום שלא ידעו מה המטרה שאליה מכוונת העבודה של רוח הקודש, משום שלא ידעו מהי דרך האמת שעליה דיבר ישוע ויתרה על כך, משום שלא הבינו את המשיח. ומאחר שמעולם לא ראו את המשיח, ומעולם לא היו בחברתו של המשיח, הם טעו בכך שנצמדו לשווא לשמו של המשיח ובו בזמן התנגדו בכל דרך אפשרית למהותו של המשיח. הפרושים ההם היו במהותם קשי עורף ויהירים ולא צייתו לאמת. עקרון אמונתם באלוהים היה: עמוקה ככל שתהיה דרשתך, עליונה ככל שתהיה סמכותך, אינך המשיח המושיע אלא אם כן מכנים אותך המשיח. האין ההשקפות האלה נלעגות ומגוחכות?' ("כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ" ב'הדבר מופיע בבשר'). 'פשוט התבוננו במנהיגי כל הפלגים הדתיים – הם כולם יהירים וצדקנים, והם מפרשים את כתבי הקודש מחוץ להקשרם ועל פי דמיונם שלהם. הם כולם נשענים על כישרון ולמדנות כדי לעשות את עבודתם. אלמלא הם היו מסוגלים להטיף דברים כלשהם, האם בני האדם האלה היו הופכים לחסידיהם? אחרי הכל, יש להם ידע מסויים, והם יכולים להטיף על דוקטרינות מסוימות, או שהם יודעים איך לשבות את לבם של אחרים וכיצד להשתמש בתחבולות מסוימות. הם משתמשים ביכולות האלה כדי לאסוף בני אדם לפניהם ולהוליך אותם שולל. בני אדם כאלה מאמינים באלוהים על פני השטח, אך למעשה הם נוהים בעקבות מנהיגיהם. אם הם נתקלים במישהו שמטיף לדרך האמת, חלקם אומרים, "עלינו להתייעץ עם המנהיג שלנו לגבי אמונתנו". אמונתם חייבת לעבור דרך בן אנוש. האין זו בעיה? אם כן, למה הפכו המנהיגים האלה? הם הפכו לפרושים, רועי שקר, צוררי המשיח ומכשולים המקשים על בני האדם לקבל את דרך האמת, הלא כן?' ("רק החתירה לאמת היא האמונה האמיתית באלוהים" ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). כשישוע אדוננו החל בעבודתו, המנהיגים היהודיים – הכוהנים הגדולים, הסופרים והפרושים – התנגדו לו בחמת זעם וגינו אותו. בסופו של דבר צלבו את ישוע אדוננו. אבות אבותיהם של הפרושים האמינו באלוהים והיו בקיאים בתורה. אז למה שהם יתנגדו לישוע אדוננו ויגנו אותו, ואחר כך יצלבו אותו? מדברי אלוהים מסתבר שהדבר קרה בגלל אופיים השטני – השחצנות, היהירות, והעובדה שלא הסכימו לקבל את האמת. ישוע אדוננו ביטא אמת כה גדולה, והם לא טרחו לבקש אחריה או לבדוק אותה, אלא העדיפו לדבוק בהשקפותיהם. אמונתם באלוהים התבססה רק על התפיסות והדמיון שלהם, והם פירשו את כתבי הקודש על ידי כך שהוציאו פסוקים מהקשרם. הדבר היכה אותם בעיוורון, וכך לא זכו בהארה כלשהי מצד אלוהים. הם לא הכירו את עבודת רוח הקודש, ולא הבינו את האמת; הם גם לא יכלו להבין את קולו של האל. הם גרמו למילים שבכתבי הקודש להתגשם: 'שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל־תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל־תֵּדָעוּ. הַשְׁמֵן לֵב־הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע' (מתי י"ג 14-15). הכמרים והבכירים בחוגים דתיים שבאחרית הימים, הם כמו הפרושים של אותה עת, משום שהם מְשַווִים חשיבות לבקיאות בכתבי הקודש ולידיעה את התיאוריה התיאולוגית. הם מסתמכים על חשיבתם ועל הדמיונות שלהם כדי לפרש את דברי אדוננו, ומותירים מקום צר בלבד לאופן שבו אדוננו ישוב. הם דבקים ברוב עקשנות ברעיונות ובדמיונות שלהם, וכלל אינם מבקשים אחר האמת. לא זו בלבד שהם אינם חוקרים את עבודת האל באחרית הימים, כי אם מתנגדים לו ומכפישים את שמו בעיוורונם, ובכך חושפים את עיקשותם ואת אופיים השטני המתבטא בשחצנות ועוינות כלפי האמת. הם לומדים תיאולוגיה ומצטיידים בידיעת כתבי הקודש, אבל זה אין פירושו שהם רוחשים אהבה לאמת, ואף לא שהם מסוגלים לקבל את האמת ולציית לה. הם מפיצים את ידיעת כתבי הקודש ואת התיאוריה התיאולוגית, אולם מטרתם היחידה היא להאדיר את שמם ואת המוניטין שלהם. הם עושים זאת כדי להגן על מעמדם, וכדי שהמאמינים יישאו אליהם עיניים בהערצה, יסגדו להם ויילכו בעקבותיהם. הם נוכחים לדעת שההתבטאויות של האל הכול יכול הן האמת, ושהן מסוגלות לכבוש אנשים ולהושיעם; שרבים מאלו שאוהבים את האמת ואלו המייחלים להופעתו של האל, קראו את דברי האל הכול יכול ופנו אליו. הם סבורים שעבודתו של האל הכול יכול מהווה איום על מעמדם ועל פרנסתם, ולכן הם נלחמים נגדו בקדחתנות, ועושים כמיטב יכולתם כדי להכפיש את האל הכול יכול ולהתנגד לו. הם נוקטים את כל האמצעים הדרושים כדי להכשיל את המאמינים ולמנוע מהם לפנות לאלוהים הכול יכול, ומתאמצים לשלוט בעמו הנבחר של אלוהים לעולמי עולמים. זהו שורש העניין שבגללו בכירי העדה והמטיפים אינם מבקשים אחר עבודתו של האל הכול יכול ואינם חוקרים אותה, והסיבה לכך שהם מתנגדים בקדחתנות לאלוהים הכול יכול ומכפישים את שמו. מעשיהם המרושעים של הדרשנים והבכירים הללו, המתנגדים לאל הכל יכול, מעידים עליהם שהם הפרושים בני זמננו, ושהם-הם המכשלה ואבני הנגף המונעות מהמאמינים לקבל את דרך האמת ולהתעלות אל מלכות השמיים. הם צוררי המשיח המתנגדים לאלוהים והופכים את האל לאויבם, והם שנגלו ברבים בעזרת עבודת האל באחרית הימים."

אחרי ששמעתי את דברי האל הכול יכול, ואת מה ששיתפו איתי האחיות, השוויתי אותם למה שהכומר והבכיר אמרו ועשו. נוכחתי לדעת, שדברי האל הכול יכול היו מעשיים מאוד, ושלמרות שהכומר והבכיר היו בקיאים בספרי הקודש, ויכלו להרחיב את הדיבור על כתבי הקודש, לא מן ההכרח הוא שהם הכירו את אלוהים. הם הסתמכו על כישרון טבעי ועל ידע בעבודתם, כדי לרומם את עצמם, וכדי שאחרים יסגדו להם ויילכו בעקבותיהם. על פני השטח נראה הדבר כאילו הם משרתים את אלוהים, אך בפועל הם שירתו את התפיסות והדמיונות שלהם, את מעמדם ואת פרנסתם. האופן שבו הכומר והבכיר הטרידו אותי וזרעו בדרכי מכשולים, אפשר לי לראות דרכם, ולהבין מי הם באמת. הם היו צוררי משיח שהאמינו באלוהים, אבל לא ביקשו אחר האמת, והם שירתו את האל אבל גם התנגדו לו. אף כי הכומר ואותו בכיר מטרידים אותי עדיין, אני כבר מכירה את מהותם האמיתית: צוררי משיח העוינים לאמת ומתנגדים לאלוהים. לא אסכים יותר להיות קורבן להטרדותיהם ולא מטרה לשרירותם. אני סמוכה ובטוחה שעבודת האל הכול יכול באחרית הימים היא האמת. משאת נפשי היא ללכת אחרי אלוהים הכול יכול עד הסוף ממש, ולעולם לא לוותר. אמן!