כיום, בני אדם רבים אינם מתייחסים ללקחים שיש ללמוד במהלך התיאום עם אחרים. גיליתי שרבים מכם כלל אינם לומדים את הלקחים במהלך התיאום עם אחרים. רובכם דבקים בהשקפות שלכם-עצמכם. בעת העבודה בכנסייה, אתה אומר את מה שיש לך להגיד, והזולת אומר את מה שיש לו להגיד, ואין קשר בין הדברים, למעשה אינכם משתפים פעולה כלל. כולכם שקועים רק בביטוי התובנות הפנימיות שלכם-עצמכם או בשחרור ה"עול" שיש בקרבכם, ואינכם מחפשים חיים כלל וכלל. נדמה שאתם עושים את העבודה רק כדי לצאת ידי חובה, ותמיד מאמינים שעליכם לצעוד בדרככם-שלכם, בלי קשר למה שהזולת אומר או עושה. אתה חושב שעליך לשתף כפי שרוח הקודש מנחה אותך, בלי קשר לנסיבות של הזולת. אינך מסוגל לגלות את נקודות החוזק של אחרים ואינך מסוגל לבחון את עצמך. הדרך שלכם לקבל דברים בהחלט סוטה ושגויה. אפשר לומר שאפילו כעת אתם עדיין מפגינים צדקנות רבה, כאילו שהמחלה הישנה ההיא חזרה לסורה. אינכם מתקשרים זה עם זה כדי להשיג פתיחות מלאה, למשל, בנוגע לסוג התוצאה שהשגתם בעבודה בכנסיות מסוימות, או בנוגע למצבכם הפנימי בתקופה האחרונה, וכן הלאה – פשוט אינכם מתקשרים כך לעולם. ממש אין לכם כל מעורבות בנוהגים, כגון ויתור על התפיסות שלכם או זניחת עצמכם. מנהיגים ועובדים חושבים רק איך למנוע מאחיהם ואחיותיהם להיות שליליים וכיצד ניתן לגרום להם להיות חסידים אדוקים. אולם, כולכם חושבים שדי בלהיות חסיד אדוק, ואין לכם הבנה בסיסית מה פירושו להכיר את עצמכם ולזנוח את עצמכם, ועוד פחות מכך אתם מבינים מה פירושו לשרת בתיאום עם אחרים. אתם חושבים רק על השגת הרצון לגמול לאלוהים על אהבתו, על השגת הרצון להביא לידי ביטוי את הסגנון של פטרוס. פרט לכך, אינכם חושבים על דבר. אתה אפילו אומר שאין זה משנה מה אחרים יעשו, אתה לא תציית בעיוורון, ושאין זה משנה מה טיבם של אחרים, אתה שואף לכך שאלוהים יהפוך אותך למושלם, ודי לך בכך. אולם, למעשה, העובדה היא שלא נמצא כלל ביטוי ממשי במציאות לרצונך. האין כל זה סוג ההתנהגות שאתם מפגינים כיום? כל אחד מכם דבק בתובנות של עצמו, וכולכם משתוקקים להפוך למושלמים. אני רואה שאתם משרתים כבר זמן כה רב ושלא התקדמתם הרבה. בייחוד בלקח הזה של שיתוף פעולה הרמוני, לא השגתם דבר וחצי דבר! כשאתה נכנס לכנסיות, אתה מתקשר בדרכך-שלך, והאחרים מתקשרים בדרכם. תיאום הרמוני הוא דבר נדיר, והדבר נכון עוד יותר כשמדובר בכפופים לכם. במילים אחרות, רק לעתים נדירות מישהו מכם מבין מה פירוש הדבר לשרת את אלוהים או כיצד יש לשרת את אלוהים. אתם מבולבלים ואתם מתייחסים ללקחים האלה כאל זוטות. ישנם אפילו בני אדם רבים שלא רק שאינם מנהיגים את ההיבט הזה של האמת, אלא אף ועושים מעשים רעים במודע. אפילו אנשים שמשרתים כבר שנים רבות רבים זה עם זה וזוממים זה נגד זה, מקנאים ותחרותיים. אדם לאדם זאב, ואין כלל שיתוף פעולה ביניהם. האין כל הדברים האלה מייצגים את שיעור קומתכם הממשי? אתם שמשרתים יחדיו מדי יום דומים לבני ישראל, ששירתו את אלוהים עצמו ישירות בבית המקדש מדי יום. איך ייתכן שאתם שמשרתים את אלוהים אינכם יודעים איך לשתף פעולה או איך לשרת?

בזמן ההוא, בני ישראל שירתו את יהוה ישירות בבית המקדש, והם היו מזוהים ככוהנים. (מובן שלא כל בני האדם היו כוהנים. רק מקצת האנשים ששירתו את יהוה בבית המקדש זוהו ככוהנים). הם נהגו לחבוש כתרים שיהוה העניק להם (פירוש הדבר שהם הכינו את הכתרים לפי דרישותיו של יהוה, לא שיהוה נתן להם את הכתרים ישירות). הם גם לבשו את בגדי הכהונה שיהוה העניק להם ושירתו את יהוה ישירות במקדש, יחפים, מבוקר ועד ערב. שירותם ליהוה כלל לא היה אקראי והוא לא היה כרוך בהתרוצצות עיוורת, אלא הכול נעשה בהתאם לכללים שאיש מבין משרתיו הישירים של יהוה לא יכול היה להפר. על כולם היה לציית לכללים האלה. אחרת, נאסר עליהם להיכנס לבית המקדש. אם מישהו מהם הפר את כללי המקדש, כלומר אם מישהו הפר את ציוויו של יהוה, צריך היה לטפל בו על פי החוקים שקבע יהוה, ונאסר על כולם להתנגד לכך ולהגן על העבריין. אין זה משנה כמה שנים אדם מסוים שירת את אלוהים, כולם נדרשו לציית לכללים. זו הסיבה לכך שכוהנים רבים כל כך לבשו בגדי כהונה ושירתו את יהוה ברצף באופן זה, לאורך כל השנה, על אף שיהוה לא העניק להם יחס מועדף. הם אפילו שירתו במזבח ובבית המקדש במשך כל חייהם. זו הייתה עדות לנאמנותם ולציות שלהם. אין פלא שיהוה בירך אותם כך. בזכות נאמנותם, הם קיבלו מטוב לבו של יהוה וראו את כל מעשיו. באותה תקופה, כשיהוה עבד בעם ישראל, עמו הנבחר, דרישותיו מהם היו נוקשות למדי. כולם היו צייתנים מאוד, והחוקים הגבילו אותם. אותם חוקים נועדו לוודא את יכולתם לעבוד את יהוה. כל אלה היו הצווים המנהלתיים של יהוה. אם אחד הכוהנים לא שמר את השבת או הפר את הדברות של יהוה, ואם בני העם גילו זאת, אזי אותו אדם הובל מיד לפני המזבח ונסקל למוות. לא הותר להניח את הגופות בבית המקדש או בסביבתו. יהוה לא התיר זאת. אם מישהו עשה זאת, התייחסו אליו כאילו הוא הציע "קורבנות טומאה", והשליכו אותו לבור גדול והמיתו אותו. כמובן שכל האנשים מהסוג הזה איבדו את חייהם. איש לא חמק מעונש. היו אפילו אנשים שהקריבו "אש טומאה". במילים אחרות, אנשים שלא הקריבו קורבנות בימים שיהוה הגדיר לכך נשרפו באש של יהוה לצד כל פריטי הקורבן שלהם, שלא הותר להשאירם לפני המזבח. הדרישות מהכוהנים היו כדלקמן: לא הותר להם להיכנס לבית המקדש, או אפילו לחצר החיצונית שלו, לפני שרחצו את רגליהם. לא הותר להם להיכנס לבית המקדש אם לא לבשו את בגדי הכהונה שלהם. לא הותר להם להיכנס לבית המקדש אם לא חבשו את כתרי הכהונה. לא הותר להם להיכנס לבית המקדש אם גווייה זיהמה אותם. לא הותר להם להיכנס לבית המקדש לאחר שנגעו בידו של אדם רשע, אלא אם כן נטלו ידיים לפני כן. לא הותר להם להיכנס לבית המקדש לאחר שטימאו את עצמם בחברת נשים (למשך שלושה חודשים, לא לעד), וגם לא הותר להם לראות את פניו של יהוה. וכשחלף הזמן, כלומר רק אחרי שלושה חודשים, הותר להם ללבוש בגדי כהונה נקיים ולשרת בחצר החיצונית במשך שבעה ימים, לפני שיכלו להיכנס לבית המקדש לראות את פניו של יהוה. הותר להם ללבוש פריט כלשהו מבגדי הכהונה האלו רק בתוך בית המקדש, ולעולם לא מחוצה לו, כדי לא לחלל את מקדשו של יהוה. כל הכוהנים היו חייבים להביא בפני המזבח של יהוה פושעים שהפרו את חוקיו של יהוה, שם הפושעים הומתו בידי העם – אחרת אש הייתה מכה בכוהן שראה את הפשע. לפיכך, הם התמידו בנאמנותם ליהוה, מפני שחוקי יהוה החמירו איתם מאוד, והם מעולם לא העזו להפר בלי משים את צוויו המנהלתיים. בני ישראל היו נאמנים ליהוה משום שהם ראו את הלהבה שלו ומשום שהם ראו את היד שבה יהוה ייסר את בני האדם, וגם משום שמלכתחילה הייתה בלבם יראה רבה מפניו. לפיכך, הם זכו לא רק בלהבתו של יהוה, אלא גם בטיפול, בהגנה ובברכותיו של יהוה. נאמנותם התבטאה בציות שלהם לדבריו של יהוה בכל מעשיהם, ואיש לא המרה את פיו. אם מישהו לא ציית, האחרים הוציאו לפועל בכל זאת את דבריו של יהוה והוציאו להורג את מי שהתנגד ליהוה, ולא הסתירו כלל את אותו אדם מפני יהוה. מי שהפרו את השבת, מי שהיו אשמים בהפקרות ומי שגנבו מנחות ליהוה נענשו בחומרה הרבה ביותר. אלה שהפרו את השבת נסקלו למוות בידיהם (בידי בני העם), או הולקו למוות בשוטים, ללא יוצא מן הכלל. אלה שעשו מעשי זימה – אפילו אלה שחמדו אישה יפת מראה או ביטאו מחשבות זימה כשראו אישה סוררת, או התמלאו בתשוקה כשראו נשים צעירות – כל אלה הומתו. אם אישה צעירה כלשהי, שלא כיסתה את גופה או לא עטתה רעלה, פיתתה גבר להתנהגות אסורה, אישה זו הומתה. אם אותו גבר היה כוהן (אחד מאלה ששירתו בבית המקדש) שהפר חוקים כאלה, הוא נצלב או נתלה. לא הותר לאף אדם כזה להישאר בחיים, ואף אחד מהם לא זכה לאישורו של יהוה. קרוביו של אדם כזה לא הורשו להעלות קורבנות על מזבחו של יהוה במשך שלוש שנים לאחר מותו, והם גם לא הורשו לקבל נתח מהקורבנות שיהוה העניק לבני העם. רק לאחר תקופה זו, הם הורשו להעלות בן-בקר או כבש מובחרים על מזבחו של יהוה. אם בוצעו עבירות אחרות כלשהן, היה עליהם לצום שלושה ימים בפני יהוה ולהתחנן לחסדו. הם עבדו את יהוה לא רק משום שחוקיו של יהוה היו כה חמורים ונוקשים. הם עשו זאת בשל חסדו של יהוה ובשל נאמנותם לו. משום כך, שירותם עד עצם היום הזה נאמן באופן דומה, והם מעולם לא חזרו בהם מתחנוניהם בפני יהוה. כיום, עם ישראל עדיין זוכה לדאגתו והגנתו של יהוה, ויהוה עדיין משרה עליהם את חסדו ושוכן ביניהם תמיד. הם כולם יודעים כיצד עליהם לכבד את יהוה וכיצד עליהם לשרת אותו, והם כולם יודעים כיצד עליהם להתנהג על מנת לקבל דאגה והגנה מיהוה. זאת משום שהם כולם יראים את יהוה בלבם. הסוד להצלחת השירות שלהם בכללותו אינו אלא יראה. ואתם, מה טיבכם כיום? האם אתם דומים כלל לעם ישראל? האם אתם חושבים שהשירות של ימינו דומה להליכה אחר דמות רוחנית דגולה? פשוט אין לכם כלל נאמנות ויראה. אתם זוכים בחסדים ניכרים והנכם שווי ערך לכוהנים מעם ישראל בכך שכולכם משרתים את אלוהים ישירות. על אף שאינכם נכנסים לבית המקדש, מה שאתם מקבלים ומה שאתם רואים הוא הרבה מעבר למה שקיבלו הכוהנים ששירתו את יהוה בבית המקדש. אולם אתם מתמרדים ומתנגדים הרבה יותר פעמים מהם. יראתכם מזערית, וכתוצאה מכך, אתם מקבלים מעט מאוד חסד. על אף שאתם מקדישים מעט מאוד, קיבלתם הרבה יותר משקיבלו אותם בני ישראל. האין כל זה טיפול נדיב בכם? במהלך העבודה בעם ישראל, איש לא העז למתוח ביקורת על יהוה כאוות נפשו. ומה איתכם? אלמלא העבודה שאני עושה בקרבכם על מנת לכבוש אתכם, כיצד יכולתי לשאת את הקלון שאתם ממיטים בעזות מצח כזו על שמי? אילו העידן שבו אתם חיים היה עידן החוק, איש מכם לא היה נשאר בחיים, בהתחשב בדבריכם ובמעשיכם. היראה שלכם מזערית! אתם תמיד מאשימים אותי שלא היטבתי איתכם הרבה, ואתם אפילו טוענים שאינני מעניק לכם מספיק דברי ברכה, שאני רק מקלל אתכם. האם אינכם יודעים שעם יראה כה מועטה כלפיי, אין זה אפשרי שתקבלו את הברכות שלי? האם אינכם יודעים שאני מקלל אתכם ומטיל עליכם משפט ללא-הרף, בשל המצב העלוב של שירותכם? האם כולכם מרגישים שנעשה לכם עוול? איך אוכל להעניק את ברכותיי לקבוצת בני אדם מרדניים שאינם נשמעים לי? איך אוכל להעניק את חסדי בלי משים לבני אדם שמבזים את שמי? היחס כלפיכם כבר היה אוהד עד מאוד. אילו בני ישראל היו מרדניים כפי שהנכם כיום, הייתי משמיד אותם זה מכבר. אולם אני נוהג בכם בחמלה בלבד. האין זו נדיבות? האם אתם מייחלים לברכות רבות מזה? יהוה מברך רק את מי שירא אותו. הוא ממיט ייסורים על בני האדם שמורדים בו, ואינו סולח לעולם לאיש מהם. אתם בני האדם של ימינו, שאינכם יודעים לשרת, זקוקים יותר לייסורים ולמשפט כדי שלבכם יתוקן באופן מלא, הלא כן? האין ייסורים ומשפט כאלה הברכה הטובה ביותר עבורכם? האין הם ההגנה הטובה ביותר שלכם? בלעדיהם, האם מישהו מכם היה מסוגל לשרוד את האש הבוערת של יהוה? אילו באמת יכולתם לשרת בנאמנות כמו עם ישראל, החסד היה בן לווייתכם התמידי, הלא כן? האם לא הייתם נהנים גם מאושר ומטוב די הצורך? האם כולכם יודעים כיצד עליכם לשרת?

כיום, הדרישה מכם לעבוד יחדיו בהרמוניה דומה לדרישתו של יהוה מבני ישראל שישרתו אותו. אחרת, פשוט הפסיקו לשרת. מפני שאתם בני האדם שמשרתים את אלוהים ישירות, עליכם, לכל הפחות, להיות מסוגלים לגלות נאמנות וציות בשירות שלכם, ועליכם גם להיות מסוגלים ללמוד את הלקחים באופן מעשי. בייחוד אלה מכם שעובדים בכנסייה – האם מישהו מהאחים והאחיות הכפופים לכם מעז להתמודד איתכם? האם מישהו מעז לומר לכם פנים אל פנים שאתם טועים? אתם ניצבים גבוה מעל כולם, ואתם באמת מולכים כמלכים! אתם אפילו לא לומדים או נוכחים בלקחים מעשיים כאלה, ואתם עדיין מדברים על שירות לאלוהים! כיום, אתה מתבקש להוביל כמה כנסיות, אבל לא רק שאינך מתמסר, אתה אפילו דבק בתפיסות ובדעות שלך ואומר דברים, כגון "אני חושב שהדבר הזה צריך להיעשות כך, מכיוון שאלוהים אמר שהזולת לא צריך להגביל אותנו, ושכיום, איננו צריכים לציית בעיוורון." לפיכך, כל אחד מכם מחזיק בדעה משלו, ואף אחד לא נשמע לשני. על אף שאתה יודע בבירור שהשירות שלך נמצא במבוי סתום, אתה בכל זאת אומר, "בעיניי, השירות שלי אינו חריג מאוד. בכל מקרה, לכל אחד מאיתנו יש צד: אתה מדבר על שלך, ואני מדבר על שלי. אתה משתף על החזונות שלך, ואני מדבר על ההיווכחות שלי." לעולם אינכם מקבלים אחריות על דברים רבים שיש לטפל בהם, או שאתם מסתדרים עם המצב כמות שהוא, כשכל אחד מכם מבטא את הדעה האישית שלו ומגן היטב-היטב על המעמד, המוניטין והכבוד שלו-עצמו. אף אחד מכם אינו מוכן להצטנע, ושום צד לא ינקוט יוזמה ויוותר על מנת לתקן את הזולת ולעבור תיקון, כדי שהחיים יתקדמו מהר יותר. כשאתם עובדים בתיאום, עליכם ללמוד לחפש את האמת. אתם עשויים לומר: "אינני מבין בבירור היבט זה של האמת. מה הניסיון שלך איתו?" או שאתם עשויים לומר: "יש לך יותר ניסיון ממני בהיבט הזה. תוכל בבקשה להנחות אותי?" האין זאת דרך טובה לעשות זאת? האזנתם לדרשות רבות וצברתם ניסיון מסוים בשירות. אם לא תלמדו זה מזה, תסייעו זה לזה ותפצו האחד על חסרונותיו של האחר בעבודתכם בכנסייה, כיצד תוכלו להפיק לקחים כלשהם? כשאתם נתקלים בדבר כלשהו, עליכם לשתף זה עם זה, כדי שהדבר יוכל להועיל לחייכם. יתר על כן, עליכם לשתף ברגישות אודות דברים מסוימים, לפני קבלת החלטות כלשהן. רק כך, תהיו אחראיים כלפי הכנסייה ולא סתם תפעלו בשטחיות. לאחר שתבקרו בכל הכנסיות, עליכם להיפגש יחדיו ולשתף בנוגע לכל הנושאים שגיליתם ולכל הבעיות שנתקלתם בהן בעבודתכם, ואחר כך עליכם לתקשר אודות הנאורות וההארה שקיבלתם – זו הנהגה הכרחית של שירות. עליכם להשיג שיתוף פעולה הרמוני למען עבודתו של אלוהים, לטובת הכנסייה, וכדי לדרבן את אחיכם ואחיותיכם להתקדם. עליכם לתאם זה עם זה, וכל אחד יתקן את השני, וכך תגיעו לתוצאה טובה יותר בעבודה ותמלאו את רצונו של אלוהים. זהו שיתוף פעולה אמיתי, ורק אלה שיעסקו בכך יזכו בהיווכחות אמיתית. ייתכן שכאשר תשתפו פעולה, מילים אחדות יהיו בלתי הולמות, אבל אין זה משנה. שתפו לגבי זה בהמשך והבינו זאת היטב. אל תזניחו זאת. אחרי שיתוף כזה, תוכלו לפצות על החסרונות של אחיכם ואחיותיכם. רק התעמקות מתמדת כזאת בעבודתכם תניב תוצאות טובות יותר. כל אחד מכם, כמשרת האל, חייב להיות מסוגל להגן על האינטרסים של הכנסייה בכל מעשיו, במקום לדאוג לאינטרסים האישיים שלו. אין זה מתקבל על הדעת לפעול לבד ולחתור זה תחת זה. בני אדם שמתנהגים כך אינם מתאימים לשרת את אלוהים! טבעם של בני אדם כאלה נוראי. לא נותר בהם אפילו שמץ של אנושיות. הם השטן במאת האחוזים! הם חיות פרא! דברים כאלה ממשיכים להתרחש ביניכם גם כעת. אתם אפילו מרחיקים לכת ותוקפים זה את זה במהלך השיתוף, מחפשים אמתלות בכוונה תחילה ופניכם מתאדמות כשאתם מתווכחים על עניינים פעוטים. שום צד אינו מוכן לסגת, וכל אחד מסתיר מהאחר את אשר בלבו, מתבונן בזולת בעין בוחנת ועומד על המשמר. האם טבע כזה מתאים לשירות לאלוהים? האם עבודה כזו שלכם יכולה לספק דבר כלשהו לאחיכם ואחיותיכם? לא רק שאינך מסוגל לכוון את בני האדם למסלול חיים נכון, אלא שאתה למעשה מחדיר את טבעך המושחת באחיך ובאחיותיך. האם אינך פוגע בזולת? המצפון שלך נוראי, והוא רקוב עד היסוד! אינך נוכח במציאות ואינך מנהיג את האמת. בנוסף, אתה חושף ללא בושה את אופייך השטני בפני הזולת. אתה פשוט חסר בושה! האחים והאחיות האלה הופקדו בידיך, ואילו אתה מוליך אותם אל הגיהינום. האינך אדם שהמצפון שלו נרקב? אתה חסר כל בושה!