אמירותיו של המשיח של אחרית הימים-קטעים נבחרים

תוכן

האמירה החמישית

כשרוחי משמיעה קול, היא מביעה את כל הטבע שלי. האם זה ברור לכם? אם העניין הזה לא יהיה ברור לכם, יהיה זה שווה ערך להתנגדות ישירה אליי. האם באמת הבנתם את חשיבותו של העניין? האם אתם באמת יודעים כמה מאמץ ואנרגיה אני משקיע בכם? האם אתם באמת מעזים לחשוף בפניי את מעשיכם? ואתם לא מתביישים לקרוא לעצמכם עמי בפניי – אין לכם בושה ועל אחת כמה וכמה אין לכם היגיון! במוקדם או במאוחר, בני אדם כאלה יגורשו מביתי. אל תתנהגו אליי כאילו אתם בני סמכא, במחשבה שאתם מייצגים את העדות שלי! האם זה דבר שהאנושות מסוגלת לעשות? אם לא היה נשאר דבר מכוונותיכם ומטרותיכם, כבר מזמן הייתם עוברים לנתיב אחר. אתם חושבים שאני לא יודע כמה הלב האנושי יכול להכיל? מכאן ואילך, עליכם להיווכח במציאות של הנוהג בכל הדברים. כבר לא יהיה די בפטפוטי ההבל שפטפטתם בעבר. בעבר, רובכם הצלחתם לחיות על חשבוני בביתי. העובדה שאתם מסוגלים לעמוד איתן כיום נובעת לגמרי מחומרת דבריי. האם אתם חושבים שדבריי נאמרים באקראי ובלי מטרה? לא ייתכן! אני מביט בכל מעמדתי הנעלה ומחיל את ריבונותי על הכל מעמדתי הנעלה. באותו אופן, שילחתי את ישועתי אל פני כל האדמה. אני לא מפסיק להשקיף ממקומי הסודי על כל תנועה של האנושות ועל כל מה שהם אומרים ועושים אפילו לרגע אחד. האנושות היא ספר פתוח עבורי: אני רואה ומכיר כל אדם ואדם. המקום הסודי הוא מקום מגוריי והרקיע הוא המיטה שעליה אני שוכב. כוחותיו של השטן לא יכולים להגיע אליי, משום שאני שופע מלכותיות, צדק ומשפט. דבריי הם תעלומה שלא ניתן לבטא במילים. כשאני מדבר, אתם המומים מבלבול כעופות שזה עתה הושלכו למים ונדמה שאתם לא יודעים דבר כתינוקות שזה עתה נבהלו, מפני שרוחכם הוכתה בתדהמה. מדוע אני אומר שהמקום הסודי הוא מקום מגוריי? האם אתם יודעים את המשמעות העמוקה של דבריי? מי מסוגל להכיר אותי כמו שהוא מכיר את אביו או אמו? במנוחתי במקום מגוריי, אני משקיף בקפדנות: כל בני האדם על פני האדמה מתרוצצים להם, "נוסעים מסביב לעולם" ואצים הלוך ושוב למען גורלם ועתידם. אולם לאף אחד מהם לא נשארת אנרגיה לבנות את מלכותי, ואפילו לא נשאר לכם כוח לנשום. אני בראתי את האנושות ואני הצלתי אותו ממצוקות פעמים רבות, אך בני האנוש האלה כפויי טובה: אף אחד מהם איננו מסוגל למנות את כל המקרים שבהם הושעתי אותם. כמה שנים, כמה מאות שנים חלפו מאז בריאת העולם ועד היום, וכמה נסים עשיתי, כמה פעמים הפגנתי את חוכמתי? אולם כמו משוגע חולה שיטיון או תשוש נפש, ואף לפעמים כמו חיות פרא המדשדשות ביער, אין לאדם כל כוונה להקדיש מחשבה לענייניי. פעמים רבות גזרתי עונש מוות על האדם ודנתי אותו למיתה, אבל איש לא יכול לשנות את תוכנית הניהול שלי. על כן, האדם עדיין בידיי והוא מתגאה בדברים הישנים שהוא דבק בהם. משום שלבי עבודתי, שוב הצלתי אתכם – יצורים שנולדו אל תוך המשפחה המושחתת, המנוונת, המטונפת, המזוהמת והגדולה.

העבודה שתכננתי ממשיכה להתקדם הלאה ללא מנוח. לאחר שאעבור לעידן הממלכה, ולאחר שאכניס אתכם למלכותי כעמי, יהיו לי דרישות נוספות מכם. כלומר, אתחיל להכריז בפניכם רשמית על החוקה שבאמצעותה אמשול בתקופה הזו:

מכיוון שאתם קרויים בני עמי, עליכם להיות מסוגלים לפאר את שמי – כלומר, לשאת עדות בעיצומו של ניסיון. אם מישהו ינסה להונות אותי ולהסתיר ממני את האמת, או יקיים עסקים מחפירים מאחורי גבי, הוא יגורש ויוסר מביתי וייגזר דינו, ללא יוצאים מהכלל. מי שלא היה נאמן אליי ולא נשמע לי בעבר, והיום קמים עליי שוב ומותחים עליי ביקורת גלויה, גם הם יגורש מביתי. מי ששייך לעמי צריך לטפל במשאות שלי ללא-הרף וכן לשאוף להכיר את דבריי. אני אהפוך רק בני אדם כאלה לנאורים, והם לבטח יחיו תחת ההכוונה והנאורות שלי, והם אף פעם לא יוכו בייסורים. מי שלא מטפל במשאות שלי ומתרכז בתכנון העתיד שלו עצמו, כלומר, מי שלא מכוון לְרַצות את לבי במעשיו אלא לבקש נדבה – אני מסרב בכל אופן להשתמש בריות קבצניות כאלה, מפני שמרגע הולדתם, הם לא יודעים מה פירוש הדבר לטפל במשאות שלי. הם בני אדם בעלי היגיון חריג. מוחם של בני אדם כאלה "גווע ברעב," והם צריכים לחזור הביתה כדי לצרוך מעט "מזון." אין לי דרך להשתמש בבני אדם כאלה. כל אחד מבני עמי יידרש להתייחס להכרה אותי כחובה הכרחית שיש למלא עד הסוף, כמו אכילה, לבוש ושינה – דבר שלא שוכחים ממנו לרגע – כדי שבסופו של דבר, ההכרה אותי תהפוך למיומנות רגילה כמו אכילה, משהו שעושים ללא מאמץ, ביד מנוסה. באשר לדברים שאני אומר, על כל אדם לקבל אותם בוודאות מוחלטת ולהטמיע אותם במלואם. אין כאן מקום לחצי עבודה שטחית. כל מי שלא ישים לב לדבריי ייחשב כמי שמתנגד אליי ישירות. כל מי שלא יאכל את דבריי או שלא ישאף להכיר אותם ייחשב כמי שלא שם לב אליי ויסולק אל מחוץ לדלת ביתי. זאת משום שכפי שאמרתי בעבר, אני לא רוצה בני אדם רבים אלא בחירים מעטים. מתוך מאה בני אדם, אילו רק אחד היה מסוגל להכיר אותי באמצעות דבריי, הייתי מוותר ברצון על כל האחרים ומתמקד בנאורותו והארתו של אותו אדם אחד. מכך אתם יכולים לראות שלא בהכרח נכון שסתם כמויות גדולות של בני אדם יכולות לגלם אותי ולהביא אותי לידי ביטוי. מה שאני רוצה הוא חיטים (אפילו שהגרגירים אולי לא מלאים), ולא עשבים רעים (אפילו כשהגרגרים מלאים מספיק להערצה). באשר למי שלא משקיע בחיפוש ובמקום זאת מתנהג ברישול – עליו לעזוב מיוזמתו. אני לא רוצה לראות בני אדם כאלה יותר, אחרת הם ימיטו חרפה על שמי. באשר למה שאני דורש מבני עמי, בינתיים יספיקו הדרישות האלה, ואחכה להטיל עיצומים נוספים על פי השינויים בנסיבות.

בעבר, רוב רובם של בני האדם חשבו שאני אל החוכמה עצמו ושאני הוא אותו אל שראה את מה שעל לבם של בני האדם, אבל כל זה היה דיבור שטחי. אילו האדם הכיר אותי באמת, הוא לא היה מרשה לעצמו לקפוץ למסקנות, אלא היה ממשיך לנסות להכיר אותי באמצעות דבריי. רק לאחר שהוא הגיע לשלב שבו הוא באמת ראה את מעשיי, הוא היה ראוי לומר שאני חכם ושאני נפלא. אתם מכירים אותי באופן שטחי מדי. לאורך העידנים, כמה בני אדם שירתו אותי? כמה שנים הם שירתו אותי? ולאחר שהם ראו את מעשיי, הם באמת זכו להכיר אותי במידת מה. לכן לבם תמיד נשמע לי ולא העז אפילו לטפח כוונה להתנגד אליי, מפני שכל כך קשה לחפש את עקבותיי. אילו הכוונתי הייתה נעדרת מבני האדם האלה, הם לא היו מעזים לפעול בפזיזות, ולכן, לאחר שהם צברו ניסיון של שנים, הם בסופו של דבר הם הכלילו לגבי חלק ממה שהם ידעו עליי ואמרו שאני חכם ונפלא ושאני יועץ, שדבריי הם כחרב-פיפיות, שמעשיי דגולים, מדהימים ומופלאים, שאני עטור מלכותיות, שחוכמתי מרקיעת שחקים, וכן תובנות אחרות. אולם כיום, אתם רק מכירים אותי על פי היסוד שהם הניחו. לכן רובכם המכריע רק חוזרים אחרי דבריהם כתוכים. רק מפני שאני מביא בחשבון כמה שטחי האופן שבו אתם מכירים אותי וכמה עלוב ה"חינוך" שלכם, אני חס עליכם ולא מייסר אתכם מאוד. ובכל זאת, רוב רובכם עדיין לא מכירים את עצמכם, או חושבים שכבר הגעתם אל רצוני במעשיכם, ושזו הסיבה שניצלתם משיפוט. לחלופין, אתם חושבים שאחרי שהפכתי לבשר ודם, הפסקתי לעקוב אחר מעשיו של האדם, ושזו הסיבה שניצלתם מייסורים. לחלופין, אתם חושבים שהאל שאתם מאמינים בו לא קיים במרחבי התבל, ולכן הורדתם בדרגה את הכרת האל והפכתם אותה למטלה שתעשו בזמנכם הפנוי במקום להחזיק אותה בלבכם כחובה שיש למלא, ואתם משתמשים באמונה באלוהים כדרך להעביר את הזמן שאחרת הייתם מבזבזים בחוסר מעש. אילו לא ריחמתי עליכם על היעדר הכשירות, ההיגיון והתובנות שלכם, הייתי משמיד את כולכם בייסורים ומוחה אתכם מהעולם. אולם עד שאשלים את עבודתי על פני האדמה, אמשיך לנהוג באנושות במידת הרחמים. זה דבר שעליכם לדעת. הפסיקו לבלבל בין טוב ורע.

25 בפברואר, 1992