כשרוחי משמיעה קול, היא מביעה את כל הטבע שלי. האם זה ברור לכם? אם העניין הזה לא יהיה ברור לכם, יהיה זה שווה ערך להתנגדות ישירה אליי. האם באמת הבנתם את חשיבותו של העניין? האם אתם באמת יודעים כמה מאמץ ואנרגיה אני משקיע בכם? האם אתם באמת מעזים לחשוף בפניי את מעשיכם ואת התנהגותכם? ואתם מעזים לקרוא לעצמכם עמי בפניי – אין לכם בושה ועל אחת כמה וכמה אין לכם היגיון! במוקדם או במאוחר, בני אדם כמותכם יגורשו מביתי! אל תתנהגו אליי כאילו אתם בני סמכא, במחשבה שאתם נושאים עדות עליי! האם זה דבר שהאנושות מסוגלת לעשות? אם לא היה נשאר דבר מכוונותיכם ומטרותיכם, כבר מזמן הייתם עוברים לנתיב אחר. אתם חושבים שאינני יודע כמה הלב האנושי יכול להכיל? מכאן ואילך, עליכם להיווכח במציאות של הנוהג בכל הדברים. כבר לא יהיה די בפטפוטי ההבל שפטפטתם בעבר. בעבר, רובכם הצלחתם לחיות על חשבוני בביתי. העובדה שאתם מסוגלים לעמוד איתן כיום נובעת לגמרי מחומרת דבריי. האם אתם חושבים שדבריי נאמרים באקראי ובלי מטרה? לא ייתכן! אני מביט בכול מעמדתי הנעלה ומחיל את ריבונותי על הכול מעמדתי הנעלה. באותו אופן, שילחתי את ישועתי אל פני האדמה. אינני מפסיק אף לרגע להשקיף ממקומי הסודי על כל תנועה של האנושות ועל כל דבריהם ומעשיהם. האנושות היא ספר פתוח עבורי: אני רואה ומכיר כל אדם ואדם. המקום הסודי הוא מקום מגוריי והרקיע כולו הוא המיטה שעליה אני שוכב. כוחותיו של השטן אינם יכולים להגיע אליי, משום שאני שופע מלכותיות, צדק ומשפט. דבריי הם תעלומה שלא ניתן לבטאה במילים. כשאני מדבר, אתם המומים ומבולבלים כעופות שזה עתה הושלכו למים או כתינוקות שזה עתה נבהלו ונדמה שאינם יודעים דבר, מפני שרוחכם הוכתה בתדהמה. מדוע אני אומר שהמקום הסודי הוא מקום מגוריי? האם אתם יודעים מהי המשמעות העמוקה של דבריי? מי, מבין בני האדם מסוגל להכיר אותי? מי מסוגל להכיר אותי כמו שהוא מכיר את אביו או אמו? במנוחתי במקום מגוריי, אני משקיף מקרוב: כל בני האדם על פני האדמה מתרוצצים להם, "נוסעים מסביב לעולם" ואצים הלוך ושוב למען גורלם ועתידם. אולם לאף אחד מהם לא נותרה אנרגיה לבנות את מלכותי, ואפילו לא נותר להם כוח לנשום. אני בראתי את בני האדם ואני הצלתי אותם ממצוקות פעמים רבות, אך כל בני האנוש האלה כפויי טובה: אף אחד מהם איננו מסוגל למנות את כל המקרים שבהם הושעתי אותם. כמה שנים, חלפו שנים רבות כל כך, מאות רבות כל כך, מאז בריאת העולם ועד ימינו. עשיתי נסים רבים כל כך והפגנתי את חוכמתי פעמים רבות כל כך. אולם כמו משוגע חולה שיטיון או תשוש נפש, ואף לפעמים כמו חיות פרא המשוטטות ביער, אין לאדם כל כוונה להקדיש מחשבה לענייניי. פעמים רבות גזרתי עונש מוות על האדם ודנתי אותו למיתה, אבל איש אינו יכול לשנות את תוכנית הניהול שלי. על כן, האדם עדיין בידיי והוא ממשיך לחשוף את הדברים הישנים שהוא דבק בהם. בזכות שלבי עבודתי, שוב הצלתי אתכם – יצורים שנולדו אל תוך המשפחה הגדולה המושחתת, המנוונת, המטונפת, המזוהמת.

העבודה המתוכננת שלי ממשיכה להתקדם הלאה ללא מנוח. לאחר שעברתי לעידן המלכות, ולאחר שהכנסתי אתכם למלכותי כעמי, יהיו לי דרישות נוספות מכם. כלומר, אתחיל להכריז בפניכם רשמית על החוקה שבאמצעותה אמשול בתקופה הזו:

מכיוון שאתם קרויים בני עמי, עליכם להיות מסוגלים לפאר את שמי – כלומר, לשאת עדות בעיצומו של ניסיון. אם מישהו ינסה לשדל אותי ולהסתיר ממני את האמת או יעשה עסקים מפוקפקים מאחורי גבי, אדם כזה יגורש ויסולק מביתי וימתין לכך שאטפל בו. מי שלא היה נאמן אליי ולא מילא את חובתו כבן בעבר, והיום קם עליי שוב ומותח עליי ביקורת גלויה, גם הוא יגורש מביתי. מי ששייך לעמי חייב לגלות התחשבות במשא שלי ללא-הרף וכן לשאוף להכיר את דבריי. אני אהפוך רק בני אדם כאלה לנאורים, והם לבטח יחיו תחת ההכוונה והנאורות שלי ולעולם לא יוכו בייסורים. מי שאינו מגלה התחשבות במשא שלי ומתרכז בתכנון העתיד שלו עצמו, כלומר, מי שלא מכוון לְרַצות את לבי במעשיו אלא לבקש נדבה – אני מסרב בהחלט להשתמש בבריות קבצניות כאלה, מפני שמרגע הולדתן, הן אינן יודעות מה פירוש הדבר לגלות התחשבות במשא שלי. אלה בני אדם שאין להם היגיון רגיל. מוחם של בני אדם כאלה סובל מ"תת תזונה" והם צריכים לחזור הביתה כדי לצרוך מעט "מזון". אין לי דרך להשתמש בבני אדם כאלה. כל אחד מקרב בני עמי יידרש להתייחס אל ההכרה אותי כאל חובה הכרחית שיש למלא עד הסוף, כמו אכילה, התלבשות ושינה – דבר שלא שוכחים אותו לרגע – כדי שבסופו של דבר, ההכרה אותי תהפוך לדבר מוכר כמו אכילה, משהו שעושים ללא מאמץ, ביד מנוסה. באשר לדברים שאני אומר, יש לקבל כל אחד ואחד מהם בוודאות מוחלטת ולהטמיע אותם במלואם. אין כאן מקום לחצי עבודה שטחית. כל מי שלא ישים לב לדבריי ייחשב כמי שמתנגד אליי ישירות. כל מי שלא יאכל את דבריי או שלא ישאף להכיר אותם ייחשב כמי שלא שם לב אליי ויסולק אל מחוץ לדלת ביתי. זאת משום שכפי שאמרתי בעבר, אינני רוצה בני אדם רבים אלא מצוינות. מתוך מאה בני אדם, אילו רק אחד יהיה מסוגל להכיר אותי באמצעות דבריי, אשליך ממני ברצון את כל האחרים ואתמקד בנאורות ובהארת של אותו אחד. מכך אתם יכולים לראות שאין זה בהכרח נכון שכמויות גדולות לכשעצמן יכולות לגלם אותי ולהביא אותי לידי ביטוי. הדבר שאני רוצה הוא חיטים (אפילו אם הגרגירים אינם מלאים), ולא עשבים רעים (אפילו אם הגרגרים מלאים וזוכים להערצה). באשר למי שאינו מתייחס אל החיפוש ובמקום זאת נוהג ברשלנות – עליו לעזוב מיוזמתו. אינני רוצה לראות בני אדם כאלה יותר, אחרת הם ימיטו חרפה על שמי. באשר למה שאני דורש מבני עמי, בינתיים יספיקו הדרישות האלה, ואחכה להטיל עיצומים נוספים על פי השינויים בנסיבות.

בעבר, רוב רובם של בני האדם חשבו שאני אל החוכמה עצמו ושאני הוא אותו אל שראה את צפונות לבם של בני האדם, אבל כל זה היה דיבור שטחי בלבד. אילו האדם הכיר אותי באמת, הוא לא היה מרשה לעצמו לקפוץ למסקנות, אלא היה ממשיך לנסות להכיר אותי באמצעות דבריי. רק לאחר שהוא הגיע לשלב שבו הוא באמת ראה את מעשיי, הוא היה ראוי לומר שאני חכם ונפלא. אתם מכירים אותי באופן שטחי מדי. לאורך העידנים, בני אדם רבים כל כך שירתו אותי שנים רבות כל כך, ולאחר שהם ראו את מעשיי, הם זכו באמת ובתמים להכיר אותי במידת מה. לכן, היה להם תמיד לב שנשמע לי והם לא העזו אפילו לטפח כוונה להתנגד אליי, מפני שקשה כל כך לתור אחר עקבותיי. אילו הכוונתי הייתה נעדרת מבני האדם האלה, הם לא היו מעזים לפעול בפזיזות, ולכן, לאחר שהם צברו ניסיון רב שנים, הם בסופו של דבר הכלילו חלק מהידע שלהם עליי ואמרו שאני חכם ונפלא ושאני יועץ, שדבריי הם כחרב-פיפיות, שמעשיי דגולים, מדהימים ומופלאים, שאני עטור מלכותיות, שחוכמתי מרקיעת שחקים, וכן תובנות אחרות. אולם כיום, אתם רק מכירים אותי על פי היסוד שהם הניחו. לכן רובכם המכריע רק חוזרים אחרי דבריהם כתוכים. רק מפני שאני מביא בחשבון כמה שטחי האופן שבו אתם מכירים אותי וכמה עלוב ה"חינוך" שלכם, אני חוסך מכם ייסורים רבים מאוד. ובכל זאת, רוב רובכם עדיין אינכם מכירים את עצמכם או חושבים שכבר הגעתם אל רצוני במעשיכם, ושזו הסיבה שניצלתם משיפוט. לחלופין, אתם חושבים שאחרי שהפכתי לבשר ודם, איני מצליח לעקוב אחר מעשיו של האדם ושזו הסיבה שניצלתם מייסורים. לחלופין, אתם חושבים שהאל שאתם מאמינים בו לא קיים במרחבי התבל, ולכן הורדתם בדרגה את הכרת האל והפכתם אותה למטלה שתעשו בזמנכם הפנוי במקום לנצור אותה בלבכם כחובה שיש למלאה, ואתם משתמשים באמונה באלוהים כדרך לתעתע בזמן שאחרת הייתם מבזבזים בחוסר מעש. אילולא ריחמתי על חוסר היכולת שלכם, על ההיגיון והתובנות שלכם, הייתי משמיד את כולכם בייסורים ומוחה אתכם מהעולם. אולם עד שאשלים את עבודתי על פני האדמה, אמשיך לנהוג באנושות במידת הרחמים. זה דבר שעל כולכם לדעת והפסיקו לבלבל בין טוב לרע.

25 בפברואר, 1992