ברגע שהעבודה החדשה מתחילה, כל בני האדם זוכים בהיווכחות חדשה, והם מתקדמים איתי יד ביד, אנחנו צועדים יחד בדרך האדירה אל המלכות ויש קרבה עצומה בין האדם לביני. כדי להראות את רגשותיי וכדי להפגין את גישתי כלפי האדם, תמיד דיברתי אל האדם. אולם חלק מהמילים האלה עלולות לפגוע בבני האדם ואילו חלק מהן עשויות לעזור להם מאוד, ולכן אני מציע לבני האדם להקשיב לעיתים קרובות יותר למוצא פי. ייתכן שאמירותיי אינן אלגנטיות ביותר, אך כולן מילים שנובעות מעומק לבי. מפני שהאדם הוא חבר שלי, המשכתי לבצע את עבודתי בקרב בני האדם, וגם האדם עושה כל שביכולתו כדי לשתף איתי פעולה, בפחד עמוק שמא יפריע לעבודתי. באותו רגע, לבי מתמלא בחדווה רבה, מכיוון שזכיתי בחלק מבני האדם, ולכן ה"מיזם" שלי כבר איננו בנסיגה. הוא אינו עוד מילים ריקות מתוכן, ו"שוק המוצרים המיוחדים" שלי כבר איננו מדשדש. אחרי הכול, בני האדם הגיוניים. הם מוכנים "להקריב את עצמם" למען שמי וכבודי, ורק באופן זה "חנות המוצרים המיוחדים" שלי זוכה ב"סחורות" חדשה, וכך, במישור הרוחני, "לקוחות" רבים באים לקנות את ה"סחורות" שלי. רק מרגע זה ואילך אני זוכה בכבוד. רק אז המילים שפי מדבר אינן עוד ריקות מתוכן. נחלתי ניצחון וחזרתי כמנצח, וכל בני האדם מהללים אותי. ברגע הזה, גם התנין הגדול האדום כאש בא "להלל" אותי ולהפגין את הערצתו כלפיי, להראות שהוא נכנע תחת רגליי, וזה מעניק לי תהילה. ממועד הבריאה ועד ימינו, לחמתי וניצחתי בקרבות רבים ועשיתי דברים נפלאים רבים. בני אדם רבים היללו אותי, שיבחו אותי ורקדו לכבודי. על אף שהיו אלה תמונות מעוררות רגש ובלתי נשכחות, מעולם לא חייכתי, משום שטרם כבשתי את האדם ורק עשיתי חלק מהעבודה הדומה לבריאה. היום הזה שונה מהעבר. אני יושב בכס מלכותי ומחייך, כבשתי את האדם וכל בני האדם משתחווים לי ועובדים אותי. בני האדם כיום אינם בני האדם של העבר. איך ייתכן שעבודתי תהיה למען משהו אחר מלבד ההווה? איך ייתכן שהיא תהיה למען משהו אחר מלבד תהילתי? למען עתיד בהיר יותר, אבהיר שוב ושוב את כל עבודתי באדם, כדי שכל כבודי "ישהה" באדם אשר נברא. אעשה זאת לעיקרון בעבודתי. למען אלה שמוכנים לשתף איתי פעולה לקום ולעבוד קשה כדי שתהילה רבה יותר שלי תמלא את כיפת הרקיע. הגיע הזמן להוציא לפועל תוכניות גדולות. לכל מי שאהבתי דואגת לו ומגוננת עליו יש הזדמנות להשתמש ביכולותיו כאן, יחד איתי, ואני אתמרן את כל הדברים כך שהם "יופנו" למען עבודתי. הציפורים המעופפות ברקיע הן תהילתי ברקיע, הימים על פני האדמה הם מעשיי על פני האדמה, אדון כל הדברים הוא התממשותי בקרב כל הדברים, ואני משתמש בכל מה שישנו על פני האדמה כהון למען הניהול שלי, דבר שגורם לכל הדברים להתרבות, לשגשג ולהתמלא חיים.

בעת הבריאה, כבר קבעתי שעבודתי על פני האדמה תושלם בעידן האחרון. כשעבודתי תסתיים, יהיה זה המועד שבו כל מעשיי יתממשו בכיפת הרקיע. אגרום לכל בני האדם על פני האדמה להכיר בעשייתי, ומעשיי יוכחו בפני "כס המשפט", כדי שבני האדם על פני האדמה יכירו בהם וייכנעו כולם. כך אפתח, לאחר מכן, במיזם שאיש מעולם לא ביצע בעידני העבר. מהיום והלאה, אבהיר את מעשיי שלב אחר שלב, כדי שחוכמתי, נפלאותיי והיותי בלתי נתפס יזכו להכרה ויוכחו בכל מגזרי החברה. בפרט, כל המפלגות השולטות על פני האדמה ייאלצו להכיר במעשיי, כך שמעשיי יישפטו בידי "שופטים", ו"פרקליטים" "יסנגרו" עליהם. כך יזכו מעשיי להכרה, דבר שיגרום לכל בני האדם להרכין את ראשם בהכנעה. מאותה עת ואילך, כל פעולותיי יוכרו בכל מגזרי החברה וזה יהיה הרגע שבו אזכה בתהילה מלאה על פני האדמה. ברגע ההוא אופיע בפני האדם ולא אסתתר עוד. מעשיי כעת טרם הגיעו לשיאם. עבודתי מתקדמת, וכשהיא תגיע לשיאה, היא תסתיים. אכבוש לגמרי את בני האדם מכל האומות, אגרום לחיות אכזריות להיעשות רכות ככבשים בפניי, ואגרום לתנין הגדול האדום כאש להישמע לי כמו בני האדם על פני האדמה. אביס את כל אויביי בשמיים ואכבוש את כל יריביי על פני האדמה. זו תוכניתי וזו מופלאות מעשיי. האדם יכול לחיות רק תחת השפעת הטבע, בהכוונתי – הוא אינו יכול לקבל החלטות בעצמו! מי יכול להימלט מידי? הקצתי את הטבע כולו לקטגוריות שונות וגרמתי לו להתקיים במסגרת חוקים, ורק משום כך ישנם חוקים על פני האדמה, כגון חמימות באביב וקרירות בסתיו. הסיבה לכך שהפרחים על פני האדמה קמלים בחורף ופורחים בקיץ היא מופלאות ידי. הסיבה לכך שהאווזים עפים דרומה בחורף היא שאני מתאים את הטמפרטורה. והסיבה לכך שהימים שוצפים וקוצפים היא שאני רוצה להטביע את הדברים שנמצאים על פני המים. איזה דבר אינו מוסדר על ידיי? מרגע זה ואילך, דבריי מביסים לחלוטין את "הכלכלה הטבעית" של האדם, ובני האדם כבר אינם שוללים את נוכחותי בשל קיומם של "חוקי טבע". מי יכחיש שוב אי-פעם את קיומו של המושל של כל הדברים? בשמיים, אני בראש. בקרב כל הדברים, אני האדון. בקרב כל בני האדם, אני העליון. מי מעז למרוח זאת בקלות ראש ב"צבע"? האם כזבים יכולים לערער את קיומה של האמת? בהזדמנות פז זו, אני מתחיל שוב את העבודה שבידיי וכבר אינני סובל מהפרעות מצד האדם, ואי ממשיך "לסובב" את המכונות.

הוספתי לדבריי "תבלינים" שונים, ולפיכך, נדמה שאני נמנה על טבחי הצמרת האנושיים. למרות שבני האדם אינם יודעים לתבל את מזונם, הם מתענגים על הטעם. הם אוחזים ב"צלחת" ומתענגים על ה"מנות" שהכנתי. אינני יודע מדוע זה כך, אך בני האדם תמיד רוצים לאכול יותר מהמנות שהכנתי באופן אישי. נדמה שהם מעריכים אותי יתר על המידה, כאילו שהם רואים בי את התבלין העליון ואינם מתייחסים לשום אדם אחר. מאחר שיש לי יותר מדי כבוד עצמי, אינני רוצה לנפץ את "קערת האורז המתכתית" של הזולת, מסיבותיי שלי. לפיכך, אני מנצל את ההזדמנות כדי לצאת מ"המטבח" ולתת לאחרים הזדמנות להתבלט. רק באופן זה לבי נחוש. אינני רוצה לגרום לבני האדם להעריץ אותי ולזלזל באחרים. זה לא יהיה הדבר הנכון. מה הטעם לזכות במעמד בלבם של בני אדם? האם אני באמת כל כך גס רוח וחסר היגיון? האם אני באמת מוכן לדרוש מעמד לעצמי? אם כן, מדוע אני פותח במיזם אדיר כזה? אינני רוצה להיאבק באחרים על פרסום ועושר ואני בז לפרסום ועושר ארציים. אינני רודף זאת. אינני רואה באדם מודל לחיקוי, אינני נלחם או חוטף, אלא מתפרנס על סמך ה"מלאכה" שלי, ואינני עושה מעשים חסרי מצפון. לפיכך, כשאני מתהלך על פני האדמה, אני פועל תחילה, ואז דורש "תשלום עבור מלאכתי" – רק זו ההגינות והסבירות שהאדם מדבר עליה. אין בכך כל הגזמה ואין בכך כל שפלות רוח. אני מדבר בהתאם למשמעות האמיתית של העובדות. אני הולך ושב בין בני האדם ומחפש את האנשים ההוגנים ובעלי ההיגיון, אך הדבר לא הניב כל פרי. משום שבני האדם אוהבים לעמוד על המקח, המחיר גבוה מדי או נמוך מדי, ולכן אני עדיין מבצע את העבודה שנתונה בידיי ואשר "נפלה בחיקי". כיום, עדיין אינני יודע מדוע האדם אינו מציית לחובתו ומדוע הוא אינו יודע מהו שיעור קומתו. בני האדם אפילו אינם יודעים אם שיעור קומתם משתווה לכמה גרמים או לכמה ליאנגים.^[א] כך, הם עדיין משדלים אותי. נדמה שכל עבודתי הייתה לחינם, שדבריי היו רק הד בהרים העצומים, ושאיש מעולם לא תפס את שורשם של הדברים והאמירות שלי. על כן, אני משתמש בכך כתשתית לסיכום הפתגם השלישי: "בני האדם אינם מכירים אותי מכיוון שהם אינם רואים אותי". נדמה שלאחר שבני האדם אוכלים את דבריי, הם שותים תרופה כלשהי כדי לסייע בעיכול, ומשום שתופעות הלוואי של התרופה חזקות כל כך, הם סובלים מאובדן זיכרון, וכך האנושות שוכחת את דבריי, ומקום הימצאי הופך לפינה נשכחת. משום כך אני נאנח. מדוע עשיתי כל כך הרבה עבודה, אך אין לכך כל הוכחה בבני האדם? האם לא השקעתי מספיק מאמץ? או שמא הסיבה לכך היא שלא תפסתי את מה שהאדם צריך? כבר לא נותר לי מה לעשות בעניין זה והברירה היחידה שלי היא להשתמש בצווים המנהליים שלי כדי לכבוש את כל בני האדם. לא אהיה עוד אם אוהבת, אלא אנהל את האנושות כולה כאב קשוח!

15 במאי, 1992

הערות שוליים:

א. "ליאנג" הוא יחידת משקל סינית. ליאנג אחד שווה 50 גרם לערך.