בעבר, פתחתי במיזם אדיר בקרב בני האדם, אך הם לא הבחינו בכך, ולכן היה עליי להשתמש בדבריי כדי לגלות להם את המיזם, שלב אחר שלב. עם זאת, האדם עדיין לא הצליח להבין את דבריי ואת מטרת תוכניתי. ועל כן, משום הליקויים והחסרונות של האדם, הוא עשה דברים כדי להפריע לניהול שלי, ורוחות טמאות ניצלו את ההזדמנות כדי להיכנס ולהפוך את בני האדם לקורבנות שלהן, לענות אותם ולחלל את כולם לגמרי. בעת הזו ראיתי בבירור את כוונותיו ומטרותיו של האדם. נאנחתי בינות לעננים: מדוע האדם תמיד פועל למען ענייניו שלו? האם הייסורים שאני מטיל לא נועדו להפוך אותו למושלם? האם אני מכה בכוונה תחילה את גישתו החיובית? שפתו של האדם יפה ועדינה מאוד, ואילו מעשיו של האדם חסרי סדר לחלוטין. מדוע דרישותיי מהאדם תמיד מעלות חרס? האם אני מבקש מכלב לטפס על עץ? האם אני מקים מהומה על לא מאומה? בעודי מבצע את המכלול של תוכנית הניהול שלי, קטעתי "מזימות ניסיוניות" שונות. אולם פני השטח משתנים ללא הרף בשל התנאים הגרועים והיעדר אור שמש במשך שנים רבות והדבר מוביל ל"בקע" באדמה. לכן בזיכרוני, זנחתי אינספור חלקות שטח כאלה. גם כיום, חלק גדול מפני השטח ממשיך להשתנות. אם יום אחד פני האדמה באמת ישתנו לסוג אחר, אשליך אותם הצדה בהינף יד – האין זו בדיוק עבודתי בשלב הנוכחי? אך האנושות אינה מודעת לכך כלל ועיקר. היא רק "עוברת ייסורים" תחת ה"הכוונה" שלי. מה הטעם בכך? האם אני אל שבא באופן מוצהר כדי להמיט על האדם ייסורים? כשהייתי בשמיים תכננתי שברגע שאהיה בקרב בני האדם, אתאחד איתם, כדי שכל מי שאוהב אותי יוכל להיות קרוב אליי. אולם משהאדם הגיע לשלב זה כיום, לא רק שאיננו בקשר איתי, אלא יותר מכך, הוא שומר מרחק ממני משום הייסורים שאני ממיט. אינני מזיל דמעה על היעדרו. מה אפשר לעשות בנדון? כל בני האדם הם שחקנים ששרים כל נעימה שהיא שמתנגנת. אני משוכנע ביכולתי להניח לבני האדם "לחמוק" מאחיזתי, ואני אף משוכנע יותר ביכולתי להשיבם ל"מפעל" שלי מ"מקומות אחרים". בנסיבות האלו, אילו תלונות יכולות להיות לאדם? מה האדם יכול בכלל לעשות לי? האין בני האדם דומים לעשב שצומח על קיר? עם זאת, אינני פוגע באדם בשל הליקוי הזה אלא אני נותן לו את חומרי המזון שלי. מי הפך את בני האדם לחלשים וחסרי אונים כל כך? מי גרם להם לחוסר בחומרי מזון? אני משנה את לבם הקר של בני האדם בחיבוק החם שלי: מי מלבדי יכול לעשות דבר כזה? מדוע נטלתי על עצמי עבודה כזו בקרב בני האדם? האם האדם באמת יכול להבין את לבי?

היו לי "עסקים" בקרב כל בני האדם שבחרתי, ולכן תמיד יש בני אדם שנכנסים לביתי ויוצאים ממנו, בזרם בלתי פוסק. הם כולם נוקטים מנהגים כאלה ואחרים בביתי, כאילו שהם דנים איתי בענייני עסקים, והדבר מעמיס מאוד על עבודתי, לעתים עד כדי כך שאין לי הזדמנות לטפל במריבות ביניהם. אני מפציר בבני האדם לא להוסיף על העול שלי. מוטב שינווטו את המסלול שלהם ולא יסתמכו עליי ללא הרף. אסור להם להתנהג כל הזמן כילדים בביתי. איזו תועלת יש בכך? מעשיי הם עסק חשוב. אינני מנהל "חנות שכונתית" או "חנות נוחות" אחרת. בני האדם אינם מצליחים להבין את הלך הרוח שלי, כאילו שהם מתלוצצים איתי במכוון, כאילו שהם כולם ילדים שובבים בעלי תיאבון בלתי נדלה למשחקים, אשר לעולם אינם מתייחסים לעניינים רציניים ובכך גורמים לרבים לא לסיים את "שיעורי הבית" שנתתי להם. איך בני אדם כאלה מעזים להראות את פרצופם ל"מורה"? מדוע הם אף פעם אינם ממלאים את חובותיהם? איזה מין דבר הוא לבו של האדם? עד היום הדבר אינו ברור לי. מדוע לבם של בני האדם משתנה ללא הרף? האם הוא דומה ליום בחודש יוני: לעיתים השמש קופחת, לעיתים העננים כבדים, לעיתים רוח עזה מייללת. מדוע, אם כן, בני האדם אינם מסוגלים ללמוד מניסיונם? ייתכן שדבריי מוגזמים. האדם אינו יודע אפילו לקחת מטרייה בעונה הגשומה, ועל כן, בשל בורותו, הוא נרטב עד לשד עצמותיו פעם אחר פעם מממטרים פתאומיים, כאילו שהתגריתי בו במכוון וכאילו שהגשם מהשמיים תמיד תקף אותו. או שמא אני "אכזרי" מדי וגורם לבני האדם להיות מפוזרים ומבולבלים, ולכן הם אינם יודעים אף פעם מה לעשות. שום אדם לא תפס מעולם באמת ובתמים את התכלית או את המשמעות של עבודתי. לכן, כולם עושים את העבודה של יצירת שיבושים והמטת ייסורים על עצמם. האם באמת גמרתי אומר להטיל ייסורים על האדם? מדוע בני האדם גורמים צרות לעצמם? מדוע הם תמיד נופלים למלכודות? מדוע הם אינם נושאים ונותנים איתי, ובמקום זאת, מוצאים דרכים לעבוד בעצמם? האם ייתכן שאינני נותן לאנושות מספיק?

פרסמתי את "עבודת הבכורה" שלי בקרב האנושות, ומאחר שהפרסום עורר הערצה גדולה בקרב בני האדם, הם כולם מעבירים אותו בדיקה מפורטת ומדוקדקת, ובאמצעות בדיקה קפדנית זו, הם זכו בדברים רבים. נדמה שעבודתי הכתובה היא כמו רומן מדהים ומורכב להפליא, כמו שיר רומנטי שכתוב בפרוזה, כמו דיון בתוכנית פוליטית, כמו שילוב מורכב של היגיון כלכלי. מכיוון שעבודתי הכתובה עשירה כל כך, ישנן דעות שונות לגביה, ואיש אינו יכול לספק הקדמה שתתמצת את עבודתי. ייתכן שיש לבני אדם ידע וכישרון "יוצאים מן הכלל", אולם די בעבודתי זו כדי לבלבל את כל אותם מוכשרים וכישרוניים. כנאמר, "גם אם הדם שותת, גם אם דמעות זולגות, אין להרכין ראש", והם כבר הרכינו את ראשם בלי דעת בפני עבודתי כביטוי לכניעתם. מהלקחים שהאדם התנסה בהם, הוא סיכם את עבודתי הכתובה כדומה לספר שמימי שנפל מהשמיים. אולם אני מפציר באדם לא להיות רגיש מדי. לדעתי, כל מה שאמרתי רגיל ביותר. עם זאת, אני מקווה שבני האדם יהיו מסוגלים למצוא משהו מדרך החיים שלהם ב"אנציקלופדיית החיים" שעבודתי מכילה, שיוכלו למצוא את משמעות החיים בערך "יעדו של האדם", שיוכלו למצוא את רצוני בערך "סודות השמיים" ושיוכלו למצוא את אמנות החיים בערך "נתיב האנושות". המצב יהיה טוב יותר כך, הלא כן? אינני מאלץ את האדם. אם מישהו "אינו מעוניין" בעבודתי הכתובה, אני נותן לו "החזר כספי" על ספרי בתוספת "דמי שירות". אינני כופה זאת על איש. כמחבר הספר הזה, אני רק מקווה שהקוראים יאהבו את עבודתי, אולם לבני אדם יש טעם שונה. על כן, אני מפציר בבני האדם לא להתפשר על סיכוייהם העתידיים רק כדי להציל את כבודם. לו נהגו כך, איך הייתי יכול לשאת חרפה כזו, למרות רוחב לבי? אם הנכם קוראים שאוהבים את עבודתי, אני מקווה שתמסרו לי את הצעותיכם היקרות כדי שאשפר עוד את כתיבתי, וכך, באמצעות פגמיו של האדם, אשפר את התוכן של כתביי. דבר זה יועיל הן למחבר והן לקורא, הלא כן? אינני יודע אם דבריי אלה נכונים וייתכן שכך אשפר את יכולת הכתיבה שלי או אולי אחזק את הידידות בינינו. באופן כללי, אני מקווה שהכול יוכלו לשתף פעולה עם עבודתי בלי לשבש אותה, כדי שדבריי יופצו לכל משפחה ולכל בית וכדי שכל בני האדם על פני האדמה יוכלו לחיות בדבריי. זו המטרה שלי. אני מקווה שכל בני האדם יוכלו לזכות בדבר מה באמצעות קריאת "פרק החיים" בדבריי, בין אם מדובר בעקרונות חיים, בידע אודות הפגמים של העולם האנושי, בדרישותיי מהאדם או ב"סודות" של אנשי המלכות כיום. עם זאת, אני מפציר באדם לעיין ב"שערוריות של בני האדם כיום". זה יכול להועיל לכולם. לא יזיק שתקראו גם את "הסודות האחרונים", שיועילו אף יותר לחייהם של בני האדם. ושוב, קראו לעיתים קרובות את טור "הנושאים הבוערים" – האין הוא מועיל אף יותר לחייהם של בני האדם? אין פגם בהיעזרות בעצותיי כדי לראות אם יש להן השפעה כלשהי, ואחר כך בדיווח לי איך אתם מרגישים אחרי שקראתם אותן, כדי שאיטיב לרשום לכם את התרופה המתאימה ובסופו של דבר, למגר את כל תחלואי האנושות. אינני יודע מה דעתכם על הצעותיי, אך אני מקווה שישמשו לכם כחומרי יעץ. כיצד יהיה הדבר הזה?

12 במאי, 1992