הדבר מופיע בבשר

תוכן
  • אמירותיו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם במהלך ביצוע כהונתו
    • נספח: פירושים של מסתרי דבריו של אלוהים
      • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (א')
        • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ב')
          • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ג')
            • דבריו של בר האנוש בהתגלמותו כבשר ודם כשהוא נכנס לכנסיות (ד')
              • חלק ג'

                האמירה הארבעים ואחת

                פעם פתחתי במיזם אדיר בקרב בני האדם, אך הם לא הבחינו בכך, ולכן היה עליי להשתמש בדברי כדי לגלות להם את המיזם. עם זאת, האדם עדיין לא יכול היה להבין את דבריי ולא הצליח להבין את מטרת תוכניתי. ועל כן, משום הליקויים והחסרונות של האדם, הוא עשה דברים כדי להפריע את הניהול שלי, ורוחות טמאות ניצלו את ההזדמנות כדי להתגשם ולהפוך את בני האדם לקורבנות שלהן, לענות אותם ולחלל את כל כולם. בעת הזו ראיתי את כוונתו ומטרתו של האדם. נאנחתי מהערפל: מדוע האדם תמיד פועל למען ענייניו שלו? האם הייסורים שאני מטיל לא נועדו להפוך אותו למושלם? האם אני מנסה להניא אותו? שפתו של האדם יפה ורכה מאוד, אך מעשיו של האדם נוראים עד מאוד. מדוע דרישותיי מהאדם תמיד מעלות חרס? הדבר משול לדרישה מכלב לתפס על עץ, הלא כן? האם אני מנסה לעשות צרות משום דבר? בעודי מבצע את כלל תוכנית הניהול שלי, יצרתי "מזימות ניסיוניות" שונות, אך משום השטח הלא יציב והשנים הרבות מדי ללא אור שמש, פני השטח משתנים ללא הרף, מה שגורם להם להיבקע, ולכן בזיכרוני, זנחתי אינספור מזימות כאלה. ועד היום, הרבה מפני השטח ממשיך להשתנות. אם יום יבוא שבו פני האדמה באמת ישתנו לסוג אחר, אשליך אותם הצדה ללא היסוס – האין זה השלב שאני נמצא בו כרגע בעבודתי? אך האדם לא מודע לכך כלל ועיקר. הוא רק עובר ייסורים תחת הכוונתי. מה הטעם? האם אני אל שבא כדי להמיט על האדם ייסורים? בשמיים, פעם תכננתי שברגע שאהיה בקרב בני האדם, אני אאחד אותם, כדי שכל מי שאוהב אותי יוכל להיות קרוב אליי ללא שום דבר שיפריד בינינו. עם זאת, בהווה, בנסיבות של היום, לא רק שאנחנו לא בקשר, אלא מעבר לזה, בני האדם שומרים ממני מרחק משום הייסורים שאני ממיט. אני לא מזיל דמעה על היעדרם. מה אפשר לעשות? כל בני האדם הם שחקנים שנוהים עם הקבוצה. אני יכול לתת לבני האדם לברוח מאחיזתי, ויתרה מזאת, אני אאפשר להם לחזור למפעל שלי מארצות זרות. בזמן הזה, אילו תלונות יכולות להיות להם? מה האדם יכול לעשות לי? האם לא קל להשפיע על בני האדם? עם זאת, אני לא פוגע באדם משום הליקוי הזה, אלא נותן לו את התזונה שלי. מי גרם לו לנהוג בחוסר אונים? מי גרם לו לחוסר בתזונה? אני מרגש את לבו הקר של האדם בחיבוק החם שלי. מי עוד יכול לעשות דבר כזה? מדוע הרחבתי את העבודה הזו בקרב בני האדם? האם האדם באמת יכול להבין את לבי?

                בקרב כל בני האדם שבחרתי, עסקתי בסחר, ולכן תמיד יש בני אדם הנכנסים לביתי ויוצאים ממנו בזרם בלתי פוסק. הם כולם נוקטים מנהגי נימוס כאלה ואחרים בביתי, כאילו הם דנים איתי בענייני עסקים, עד כדי כך שעבודתי עמוסה כל כך לעתים עד שאין לי הזדמנות לטפל בכל המריבות של בני האדם. אני מפציר בבני האדם שלא להיות קוץ בישבני, ומפציר בהם לנווט בעצמם את הספינות שלהם במקום להסתמך עליי ללא הרף. אסור להם להתנהג כילדים בביתי. איזו תועלת יש בכך? עבודתי היא עסק נהדר. לא מדובר בחנות שכונתית או דוכן קטן. בני האדם אף פעם לא מצליחים להבין את הלך הנפש שלי, ונדמה שהם מתלוצצים במכוון. נדמה שהאדם אוהב להתבטל כמו ילד, ושהוא לעולם לא מתייחס לעניינים רציניים, ולכן בני אדם רבים לא מכינים את "שיעורי הבית" שאני נותן להם. על כן, איך בני האדם האלה מעזים להראות את פניהם ל"מורה"? מדוע הם אף פעם לא ממלאים את חובותיהם? איזה מין דבר הוא לבו של האדם? אפילו כעת, זה לא ברור לי. מדוע לבם של בני האדם תמיד משתנים? כמו יום בחודש יוני, מעת לעת, השמש הקופחת חסרת רחמים, ברגעים אחרים, העננים כהים ודחוסים, ובאחרים, הרוח העזה נושבת. אם כן, מודע בני האדם לא מסוגלים ללמוד מחוויותיהם? ייתכן שזו הגזמה. האדם לא יודע להביא מטרייה בעונת הגשמים, ועל כן, הוא נספג במים כשהגשם מתחיל לרדת גשם מהשמיים פעם אחר פעם, כאילו אני מתגרה בהם במכוון וכאילו הגשם מהשמיים תמיד מתקיף אותם. או שמא אני "אכזרי" מדי, וגורם לכולם לפיזור דעת ולכך שהם אף פעם לא יודעים מה לעשות. אף אדם מעולם לא תפס באמת את התכלית או החשיבות של עבודתי. לכן הם כולם עושים את העבודה של כניסה לצרות והמטת ייסורים על עצמם. האם ייתכן שאני מטיל עליהם ייסורים בכוונה? מדוע בני האדם מסתבכים בצרות? מדוע הם תמיד נופלים הישר לתוך המלכודת? מדוע הם לא נושאים ונותנים איתי, ובמקום זאת, מוצאים עבודה בעצמם? האם ייתכן שאני נותן לאנושות כל כך מעט?

                פרסמתי את עבודתי הראשונה בקרב כל בני האדם, וכשעבודתי גרמה לכל בני האדם להעריך אותה יותר מדי, הם כולם נזהרו בחקירתם אותה, ובאמצעות החקירה הקפדנית הזו, היה להם הרבה מה להרוויח. נדמה שעבודתי היא כמו רומן מסובך ומדהים, כמו שיר רומנטי שכתוב בפרוזה, כמו דיון בתוכנית פוליטית, כמו שילוב מורכב של הגיון בריא כלכלי. מכיוון שעבודתי כל כך עשירה, יש הרבה דעות שונות לגביה, ואיש לא יכול לספק סיכום של פתח הדבר לעבודתי. אף על פי שיש לאדם ידע וכישרון "יוצאים מן הכלל", די בעבודה הזו שלי כדי לבלבל את כל הגיבורים. כשבני האדם אומרים "גם אם הדם שותת, גם אם דמעות זולגות, אסור להרכין ראש," הם מרכינים את ראשם מבלי משים כביטוי לכניעתם לעבודתי. האדם סיכם את מה שהוא למד מחוויותיו באומרו שנדמה[א] שעבודתי היא ספר שמימי שנפל מהשמיים, אך אני מפציר באדם שלא להיות רגיש יתר על המידה. לדעתי, כל מה שאמרתי מאוד קונבנציונלי. עם זאת, אני מקווה שבני האדם יהיו מסוגלים למצוא את דרך המחייה שלהם מ'אנציקלופדיית החיים בעבודתי', שהם יוכלו למצוא את משמעות החיים מ'יעדו של האדם', שהם יוכלו למצוא את רצוני מ'סודות השמיים', ושהם יוכלו לגלות את אמנות החיים מ'נתיב האנושות'. זה יהיה אפילו יותר טוב, הלא כן? אני לא מאלץ את האדם. לבני האדם שלא מתעניינים בעבודתי, אני נותן "החזר כספי" שכולל "דמי שירות" בספר שלי. אני לא גורם לאדם לפעול בעל כורכו. כמחבר הספר הזה, כולי תקווה שהקוראים יאהבו את עבודתי, אך מה שבני האדם נהנים ממנו תמיד שונה. על כן, אני מפציר בבני האדם שלא להתפשר על סיכוייהם העתידיים כדי להציל את כבודם. אילו כך היה קורה, איך הייתי יכול לשאת חרפה כזו, למרות רוחב לבי? אם אתם אוהבים את עבודתי, אני מקווה שתוכלו למסור לי את הצעותיכם היקרות, כדי שאוכל לשפר את כתיבתי ולשפר את תוכן כתיבתי באמצעות פגמיו של האדם. זה מועיל הן למחבר והן לקורא, הלא כן? אני לא יודע אם אפשר לראות בכך דבר נכון. אולי כך אני יכול לשפר את יכולת הכתיבה שלי ולחזק את הידידות שלנו. באופן כללי, אני מקווה שכולם יוכלו לשתף פעולה עם עבודתי ללא הפרעה, כדי שניתן יהיה להפיץ את דברי לכל משפחה ולכל בית, וכדי שכל בני האדם על פני האדמה יוכלו לחיות בדברי. זו המטרה שלי. אני מקווה שכל בני האדם יוכלו לזכות בדבר מה מ'פרק החיים' בדבריי, כגון פתגמי חיים, ידע לגבי[ב] הפגמים של האנושות, דרישותיי מהאדם, או ה"סודות" של אנשי המלכות כיום. עם זאת, אני מפציר באדם לעיין ב'השערוריות של האדם כיום'. זה יכול להועיל לכולם. כדאי גם שתקראו את 'הסוד האחרון', שיכול להועיל עוד יותר לחייהם של בני האדם. ישנו גם 'נושאים בוערים' – האין הוא מועיל אפילו יותר לחייהם של בני האדם? אין פגם בשימוש בעצותיי ובדיקה אם יש להן השפעה, ובדיווח לי איך אתם מרגישים אחרי שקראתם אותן, כדי שאוכל לרשום לכם את התרופה המתאימה, שתוכל למגר בסופו של דבר את המחלות של האנושות. אני לא יודע כיצד יעבדו ההצעות שלי, אך אני מקווה שתוכלו להשתמש בהן להתייחסות. מה אתם חושבים?

                12 במאי, 1992

                הערות שוליים:

                א. הטקסט המקורי משמיט את המילים "באומרו ש-."

                ב. הטקסט המקורי משמיט את המילים "ידע לגבי."