אנו מזמינים את כל מבקשי האמת לפנות אלינו

הדבר מופיע בבשר

צבעים אחידים

ערכות נושא

גופן

גודל גופן

מרווח בין שורות

רוחב הדף

0 תוצאת(תוצאות) חיפוש

לא נמצאו תוצאות

`

איזו גישה צריכה להיות לכם כלפי שלוש עשרה האיגרות

הברית החדשה מכילה את שלוש עשרה האיגרות של פאולוס. פאולוס כתב את שלושה עשר המכתבים הללו לכנסיות שהאמינו בישוע אדוננו במהלך תקופת עבודתו של פאולוס. כלומר הוא כתב את המכתבים לאחר שישוע עלה השמיימה ולאחר שפאולוס רומַם. מכתביו הם עדויות על קימתו של ישוע אדוננו לתחייה ועל עלייתו השמיימה לאחר מותו, והם מטיפים על האופן שבו בני האדם צריכים להכות על חטא ולשאת את הצלב. כמובן, הדרכים הללו והעדויות האלה נועדו כולן כדי ללמד את האחים והאחיות במקומות שונים ביהודה באותה עת, מפני שבזמנו, פאולוס היה משרתו של ישוע אדוננו, והוא רוֹמַם כדי לשאת עדות על ישוע אדוננו. בני אדם שונים מרומָמים כדי לבצע חלקים שונים בעבודה של אלוהים במהלך כל תקופה בעבודתה של רוח הקודש, כלומר לעשות את עבודת השליחים כדי להמשיך את העבודה שאלוהים משלים בעצמו. אילו רוח הקודש עשתה זאת ישירות ואף אדם לא היה מרומָם, היה קשה לעבודה להתבצע. מכיוון שכך, פאולוס הפך לזה שהוכה אפיים אצרה בדרך לדמשק ואז רומַם להיות עד של ישוע אדוננו. הוא היה שליח מחוץ לשנים עשר התלמידים של ישוע. מלבד הפצת הבשורה, הוא גם ביצע את העבודה של רעיית הכנסיות במקומות שונים, כלומר השגחה על האחים והאחיות בכנסיות ולהוביל את האחים והאחיות השותפים לאמונה באלוהים. עדותו נועדה לפרסם את עובדת קימתו של ישוע אדוננו לתחייה ואת עובדת עלייתו השמיימה, והיא נועדה ללמד את בני האדם להכות על חטא, להתוודות ולצעוד בדרך הצלב. הוא היה אחד מהעדים של ישוע אדוננו באותה עת.

שלוש עשרה האיגרות של פאולוס נבחרו להיכלל בספרי הקודש. שלושה עשר המכתבים האלה נכתבו כולם בידי פאולוס כתגובה למצבים שונים של בני אדם במקומות שונים. רוח הקודש ריגשה אותו כדי לכתוב אותם, והוא לימד את האחים והאחיות בכל המקומות בתור שליח (מנקודת המבט של משרתו של ישוע אדוננו). לפיכך, מכתביו של פאולוס לא נבעו מנבואות או מחזיונות ישירים, אלא נבעו מהעבודה שהוא לקח על עצמו. המכתבים האלה לא היו מוזרים, ולא היה קשה להבין אותם כמו נבואות. הדברים אלה היו רק מכתבים ולא נבואות או תעלומות. הם היו בסך הכל דברי הדרכה רגילים. אפילו שקשה לתפוס דברים רבים או שבני האדם מתקשים להבין אותם, הם אינם אלא הנאורות שמספקת רוח הקודש והחזיונות שפאולוס ראה. פאולוס הוא רק שליח, משרת ששימוש את ישוע אדוננו – הוא לא נביא. הוא ניצל את ההזדמנות במהלך מסעות למקומות שונים לכתוב מכתבים לאחים והאחיות בכנסיות. לחלופין, בתקופות של חולי, הוא כתב לכנסיות שהוא חשב עליהן במיוחד, אך הוא לא יכול היה לנסוע אליהן. בהתאם לכך, בני האדם באותה תקופה שמרו את מכתביו, ולאחר מכן, בני האדם אספו וסידרו אותם, ואז הכניסו אותם לאחר ארבע הבשורות של כתבי הקודש. כמובן, הם בחרו את המכתבים הטובים ביותר שהוא חיבר והשתמשו בהם. המכתבים האלה כמובן מועילים לחייהם של האחים והאחיות בכנסיות, והם מכתבים מפורסמים במיוחד מאותה עת. כשפאולוס כתב את המכתבים האלה בזמנו, מטרתו לא הייתה לכתוב יצירה רוחנית כדי לאפשר לאחים והאחיות למצוא בהם נתיב נוהג או ביוגרפיה רוחנית המבטאת את החוויות שלו. הוא לא התכוון לכתוב ספר כדי להפוך לסופר. הוא בסך הכל כתב מכתבים לאחים והאחיות בכנסיות של ישוע אדוננו המשיח. הוא לימד את האחים והאחיות מתוך תפקידו כמשרת וסיפר להם על העול שלו, על רצונו של ישוע אדוננו ועל מה התפקידים שישוע הפקיד בידי בני האדם למען העתיד. זו הייתה העבודה שהוא ביצע. דבריו היו די מאלפים למען החוויה של אחים ואחיות עתידיים. היו אמיתות רבות במכתבים הרבים הללו, וכולן היו מה שבני האדם מעידן החסד היו צריכים להנהיג. זו הסיבה לכך שבני האדם סידרו את המכתבים האלה בברית החדשה לאחר מכן. בלי קשר לתוצאה שהייתה לפאולוס בהמשך, נעשה בו שימוש באותה עת, והוא תמך באחים והאחיות בכנסיות. התוצאה שלו נקבעה לפי המהות שלו והעובדה שהוא הוכה אפיים ארצה בהתחלה. הוא היה מסוגל לומר את הדברים האלה בזמנו מפני שעבודתה של רוח הקודש הייתה בידיו. עבודתה של רוח הקודש הייתה הסיבה לכך שהוא נשא עול כלפי הכנסיות. כך, הוא היה מסוגל לקיים את האחים והאחיות. יחד עם זאת, כתוצאה מנסיבות מיוחדות, הוא לא יכול היה לנסוע אל הכנסיות כדי לעבוד, ולכן הוא שלח אליהן מכתבים כדי להפציר באחים והאחיות השותפים לאמונה באלוהים. בהתחלה, הוא רדף את תלמידיו של ישוע אדוננו, אך אחרי שישוע עלה השמיימה, כלומר אחרי שפאולוס קיבל את האור, הוא הפסיק לרדוף את תלמידיו של ישוע אדוננו וכבר לא רדף את הקדושים שהטיפו את הבשורה למען דרכו של אדוננו. אחרי שהוא ראה את ישוע, הוא רומַם והפך לאדם שרוח הקודש משתמשת בו.

עבודתו של פאולוס באותה עת נועדה פשוט לתמוך באחים והאחיות ולקיים אותם. הוא לא היה כמו בני אדם מסוימים שרצו להשיג קריירה, לכתוב יצירות ספרותיות כלשהן, לפלס נתיבים אחרים כלשהם או למצוא נתיבים אחרים כלשהם מחוץ לספרי הקודש כדי להוביל את בני האדם בכנסיות כך שהם יוכלו להשיג היווכחות חדשה. נעשה בו שימוש. הוא קיבל זאת רק כדי למלא את חובתו. אילולא הוא נשא עול כלפי הכנסיות, הדבר היה נחשב להזנחת חובתו. אילו משהו היה משבש את המצב או אילו הייתה מתרחשת תקרית של בגידה בכנסייה, והדבר היה מוביל למצב חריג בבני האדם שהיו שם, אפשר היה לומר שהוא לא מבצע את עבודתו כשורה. אם עובד נושא עול כלפי הכנסייה וגם עובד כמיטב יכולתו, הרי שזה מוכיח שהוא עובד כשיר, ואדם שכשיר לשימוש. אם העובד הוא לא חש בעול כלפי הכנסייה, אם עבודתו לא משיגה שום תוצאות, ואם רוב בני האדם שהוא מוביל חלשים או אפילו נופלים ארצה, הרי שהוא לא מילא את חובתו. פאולוס לא היה יוצא מהכלל. זו הסיבה לכך שהיה עליו להשגיח על הכנסיות או לכתוב תכופות מכתבים לאחים והאחיות. באמצעות השיטה הזו, הוא הצליח לקיים את הכנסיות ולהשגיח על האחים והאחיות – זו הייתה הדרך היחידה שבה הכנסיות יכלו לקבל ממנו תמיכה ורעייה. דברי המכתבים שהוא כתב היו עמוקים מאוד, אך מכתביו נכתבו לאחים והאחיות מהנחת היסוד של החזקה בנאורות של רוח הקודש, בשילוב עם החוויות האישיות שלו והעול שלו. הוא בסך הכל היה אדם שרוח הקודש השתמשה בו. החוויות האישיות שלו נכללו בתוכנם של כל המכתבים שלו. העבודה שהוא ביצע פשוט ייצגה את עבודתו של שליח. זו לא הייתה עבודה שרוח הקודש מבצעת ישירות, והיא הייתה גם שונה מעבודתו של המשיח. הוא רק מילא את חובתו, וזו הסיבה לכך שהוא סיפק את העול שלו וכן את החוויות והתובנות האישיות שלו לאחים והאחיות השותפים לאמונה באלוהים. הוא בסך הכל ביצע את העבודה שאלוהים הטיל עליו על ידי הספקת התובנה וההבנה האישיות שלו – זו בהחלט לא הייתה עבודה ישירה של אלוהים עצמו. מכיוון שכך, העבודה של פאולוס הייתה מהולה בחוויות אנושיות ובהשקפות וההבנות האנושיות על עבודת הכנסייה. עם זאת, אי-אפשר לומר שההשקפות והידע האלה של האדם הן עבודתן של רוחות רעות או עבודתם של הבשר והדם. אפשר רק לומר שאלה הידע והחוויות של אדם שרוח הקודש הפכה לנאור. כוונתי היא שמכתביו של פאולוס הם לא ספרים משמיים. הם לא קדושים והם לא התבטאויות או אמירות של רוח הקודש – הם בסך הכל ביטוי של העול של פאולוס כלפי הכנסייה. המטרה שלי בכל האמירות האלה היא שתבינו את ההבדל בין עבודתו של אלוהים ועבודתו של האדם. עבודתו של אלוהים מייצגת את אלוהים עצמו, ואילו עבודתו של האדם מייצגת את חובתו וחוויותיו של האדם. אין לראות בעבודה הרגילה של אלוהים דבר שהאדם התכוון אליו, ואין לראות בעבודה העל-טבעית של אלוהים דבר שאלוהים התכוון אליו. יתרה מזאת, אין להתייחס להטפה הנשגבת של האדם אמירות של אלוהים או ספרים של שמיים. כל זה לא מוסרי. כשבני אדם רבים שומעים אותי מנתח את שלוש עשרה האיגרות של פאולוס, הם חושבים שאין לקרוא כלל את המכתבים של פאולוס, ושפאולוס הוא חוטא גדול מאוד. יש אפילו בני אדם רבים שחושבים שדבריי חסרי רגש, שהערכתי את המכתבים של פאולוס לא מדויקת, ושאסור להתייחס למכתבים שלו כאל ביטויים של החוויות והעול של האדם. הם חושבים שיש להתייחס אליהם כאל דברי האל, שהם חשובים לא פחות מספר ההתגלות של יוחנן, שאסור לקצץ אותם או להרחיב עליהם, ויתרה מזאת, שאסור להסביר אותם כלאחר יד. האין כל אלה ההצהרות השגויות של בני האדם? הסיבה לכך היא שאין לבני האדם היגיון, הלא כן? המכתבים של פאולוס כן מועילים מאוד לבני האדם, וכבר יש להם היסטוריה של יותר מ-2000 שנים. כעת, יש עדיין בני אדם רבים שלא יכולים להבין מה הוא כתב בזמנו. לרגשותיו של האדם, המכתבים של פאולוס הם יצירות המופת הגדולות ביותר לאורך כל תולדות המשיחיות. איש לא יכול לפענח אותם ואיש לא יכול להבין אותם לחלוטין. למעשה, המכתבים האלה הם ממש כמו הביוגרפיה של אדם רוחני, ואי-אפשר להשוות אותם לדבריו של ישוע או לחזיונות האדירים שראה יוחנן. בניגוד לכך, החזיונות שיוחנן ראה היו חזיונות אדירים משמיים, נבואות על עבודתו של אלוהים עצמו, דבר שאדם לא יכול להשיג, ואילו המכתבים של פאולוס הם בסך הכל תיאורים של מה שאדם מסוים ראה וחווה. הם מה שהאדם מסוגל לו, והם לא נבואות או חזיונות, אלא רק מכתבים שנשלחו למקומות שונים. אולם עבור בני האדם באותו זמן, פאולוס היה עובד, ולכן היה ערך לדבריו, מפני שהוא קיבל את מה שהופקד בידיו. לפיכך, מכתביו הועילו לבני האדם שחיפשו את המשיח. אף על פי שהדברים לא נאמרו מפי ישוע באופן אישי, אחרי הכל, הם היו חיוניים לזמנם. לכן, בני האדם שבאו אחרי פאולוס איגדו את המכתבים האלה בספרי הקודש, מה שאפשר להם לעבור מדור לדור עד היום. האם אתם מבינים את כוונתי? אני בסך הכל מסביר במדויק את המכתבים האלה, מנתח אותם, ולא מתכחש ליתרונם וערכם כמקור התייחסות לבני האדם. אם לאחר קריאת דבריי, לא רק שתתכחשו למכתביו של פאולוס, אלא תקבעו שהם דברי כפירה או שאין להם כל ערך, אפשר רק לומר שיכולות הקבלה שלכם ירודות מדי ושהידע והיכולת שלכם לראות דברים ירודות מדי – בהחלט אי-אפשר לומר שדבריי יותר מדי חד-צדדיים. האם אתם מבינים כעת? מה שחשוב שתבינו הוא המצב הממשי של עבודתו של פאולוס בזמנו והרקע של מכתביו. אם יהיו לכם השקפות נכונות לגבי הדברים האלה, בדומה לכך, תהיה לכם השקפה נכונה לגבי המכתבים של פאולוס. בו בזמן, אחרי שתבינו את מהותם של המכתבים של פאולוס, הערכתכם את ספרי הקודש תהיה נכונה, ואתם תבינו מדוע בני אדם מאוחרים יותר עבדו את מכתביו של פאולוס במשך שנים כה רבות ומדוע יש אפילו רבים שמתייחסים אליו כאל אלוהים. זה מה שגם אתם הייתם חושבים אלמלא הבנתם, הלא כן?

מי שאינו אלוהים עצמו לא יכול לייצג את אלוהים עצמו. אפשר לומר שעבודתו של פאולוס היא בחלקה מה שהאדם ראה ובחלקה נובעת מנאורות מרוח הקודש. הוא כתב את הדברים האלה לפי ראות עיניו וכן לפי הנאורות של רוח הקודש. זה לא מפתיע. לפיכך, בלתי נמנע שדבריו מהולים בחוויות אנושיות מסוימות, ולאחר מכן הוא השתמש בחוויות האישיות שלו כדי לקיים את האחים והאחיות באותה עת וכדי לתמוך בהם. לא ניתן לאפיין את המכתבים שהוא כתב כמחקר חיים, והם לא מתאימים לסיווג של ביוגרפיה או מסר. יתרה מזאת, זוהי אמת המונהגת בידי הכנסייה או צווים מנהלתיים של הכנסייה. כמי שנשא עול וכמי שרוח הקודש הטילה עליו עבודה, זה היה דבר שהיה עליו לעשות. אם רוח הקודש מרוממת אדם ומוסיפה לעול שלו אך הוא לא לוקח על עצמו את עבודתה של הכנסייה, לא מנהל את ענייני הכנסייה היטב ולא פותר את כל בעיות הכנסייה, הרי שזה מוכיח שהוא לא מילא את חובתו כראוי. לפיכך, אין זה דבר מסתורי במיוחד ששליח מסוגל לכתוב מכתבים במהלך תקופת עבודתו. זה היה חלק מעבודתו, והוא היה מחויב לעשות זאת. המטרה מאחורי כתיבת המכתבים האלה לא הייתה לכתוב מחקר חיים או ביוגרפיה רוחנית, ויתרה מזאת, המטרה לא הייתה לפתוח דרך מפלט אחר לקדושים. הוא עשה זאת כדי למלא את תפקידו וכדי להיות משרת נאמן של אלוהים, על מנת שהוא יוכל להעיד על אלוהים על ידי השלמת המשימה שאלוהים הפקיד בידיו. הוא היה אחראי לעצמו ולאחיו ואחיותיו בעבודתו, וזו הסיבה לכך שהיה עליו לעשות את עבודתו היטב ולהפנים את ענייני הכנסייה. זה היה חלק מעבודתו.

אם תבינו את המכתבים של פאולוס, תבינו ותעריכו כראוי גם את המכתבים של פטרוס ויוחנן. לעולם לא תראו במכתבים האלה ספרים משמיים ודברים קדושים ולא ניתנים לחילול, וקל וחומר שלא תתייחסו לפאולוס כאל אלוהים. אחרי הכל, עבודתו של אלוהים שונה מעבודתו של האדם, ולכן איך ייתכן שההתבטאויות של אלוהים וההתבטאויות של האדם יהיו זהות? אלוהים ניחן בטבעו המסוים של אלוהים, ואילו לאדם יש חובות שעליו למלא. טבעו של אלוהים מתבטא בעבודתו, ואילו חובתו של האדם מתגלמת בחוויותיו של האדם ומתבטאת בעיסוקיו של האדם. לפיכך, ניתן לדעת אם מדובר בהתבטאות של אלוהים או של האדם לפי עבודתם. אלוהים עצמו לא צריך להסביר זאת, והאדם לא צריך לחתור לשאת עדות, ויתרה מזאת, אלוהים עצמו לא צריך לדכא אף אדם. כל זה הוא גילוי טבעי. זה לא דבר כפוי או דבר שהאדם לא יכול להתערב בו. אפשר לזהות את חובתו לפי החוויות שלו, והדבר לא דורש ממנו לעשות עבודה נוספת וניסיונית. כל מהותו של האדם יכולה להתגלות כשהוא ממלא את חובתו, ואילו אלוהים יכול לבטא את טבעו הפנימי בעת ביצוע עבודתו שלו. אם מדובר בעבודתו של אלוהים, לא ניתן להסוות אותה. אם מדובר בעבודתו של אלוהים, הרי שעל אחת כמה וכמה אף אחד לא יכול להסוות את טבעו של אלוהים, ויתרה מזאת, האדם לא יכול לשלוט בו. אי-אפשר לומר על אדם שהוא אלוהים, ומעבר לכך, עבודתו ודבריו לא יכולים להיתפס כקדושים או לא ניתנים לשינוי. אפשר לומר שאלוהים הוא אדם מפני שהוא עוטה בשר ודם, אך לא ניתן להתייחס אל עבודתו כאל עבודה של אדם או חובה של אדם. יתרה מזאת, לא ניתן להקביל בין אמירותיו של אלוהים ומכתביו של פאולוס, ולא ניתן להתייחס כשווים למשפט והייסורים של אלוהים ולדברי ההדרכה של האדם. לפיכך, יש עקרונות להבחנה בין עבודתו של אלוהים ועבודתו של האדם. הן מובחנות לפי מהותן ולא לפי היקף העבודה או היעילות הזמנית של העבודה. רוב בני האדם עושים טעויות עקרוניות בנושא הזה. הסיבה לכך היא שהאדם מביט במראה החיצוני, שהאדם יכול להשיג, ואילו אלוהים מביט במהות, שאותה עיני הבשר והדם של האנושות לא יכולה לראות. אם תתייחסו לדברי האל ולעבודתו כאל חובתו של אדם ממוצע ותתייחסו לעבודתו רחבת ההיקף של האדם כאל עבודתו של אלוהים העוטה בשר ודם ולא כאל עבודתו של אדם הממלא את חובתו, הרי שאתם טועים באופן עקרוני, הלא כן? ניתן ליצור בקלות את המכתבים והביוגרפיות של האדם, אך הם נוצרים על בסיס עבודתה של רוח הקודש. יחד עם זאת, האדם לא יכול להפיק בקלות את אמירותיו של אלוהים, והחוכמה והחשיבה האנושיות לא יכולות ליצור אותן. יתרה מזאת, לא ניתן להסביר את הדבר באופן יסודי מתוך החקירה של האדם. אם אין לכם כל תגובה לעניינים העקרוניים האלה, הדבר מוכיח שאמונכם לא אמיתית מיוחד ולא מוגדרת במיוחד. אפשר רק לומר שאמונתכם מלאה בערפול ושהיא גם מבולבלת וחסרת עקרונות. מבלי אפילו להבין את העניינים המהותיים הבסיסיים של אלוהים והאדם, האין אמונה כזו ללא כל חדות עין. איך ייתכן שפאולוס הוא האדם היחיד שנעשה בו שימוש לאורך כל שנות ההיסטוריה? איך ייתכן שפאולוס הוא האדם היחיד שעבד למען הכנסייה? איך ייתכן שהוא האדם היחיד שכתב לכנסיות כדי לתמוך בהן? בלי קשר להיקף או להשפעת העבודה של בני האדם האלה, ובלי קשר לתוצאות עבודתם, העקרונות והמהות של העבודות האלה דומים כולם, הלא כן? יש דברים שונים לחלוטין לגבי העבודה של בני האדם האלה בהשוואה לעבודתו של אלוהים, הלא כן? אפילו שניכר שיש הבדלים בין השלבים השונים בעבודתו של אלוהים ושרבות משיטות העבודה לא זהות לגמרי, יש להן רק מהות אחת ומקור אחד, הלא כן? בהתאם לכך, אם אדם מסוים עדיין לא מבין בבירור את הדברים האלה כעת, הרי שההיגיון שלו לקוי מדי. לאחר קריאת הדברים האלה, אם אדם מסוים עדיין אומר שהמכתבים של פאולוס הם קדושים ולא ניתנים לחילול, ושהם שונים מהביוגרפיה של כל אישיות רוחנית, הרי שההיגיון של האדם הזה חריג מדי, ושהאדם הזה מומחה לדוקטרינה וחסר היגיון, ללא צל של ספק. אפילו אם אתם עובדים את פאולוס, אסור לכם להשתמש ברגשות החמים שלכם כלפיו כדי לסלף את האמת מאחורי העובדות או להפריך את קיומה של האמת. יתר על כן, מה שאמרתי בשום אופן לא שורף עד היסוד את עבודתו של פאולוס ואת המכתבים שלו, וכלל לא מתכחש לערך שלהם כמקור להתייחסות. יהיה אשר יהיה, הכוונה של דבריי היא שתוכלו להבין את הדברים כראוי ולהעריך באופן סביר את כל הדברים ואת כל בני האדם. זהו היגיון רגיל. זה מה שצדיקים שמחזיקים באמת צריכים להצטייד בו.

קודם:אלוהים הוא אדון הבריאה כולה

הבא:ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד

ייתכן שתאהב גם...