הברית החדשה מכילה את שלוש עשרה האיגרות של פאולוס. במהלך תקופת עבודתו כתב פאולוס את שלושה עשר המכתבים הללו לכנסיות שהאמינו בישוע אדוננו. כלומר, פאולוס רומַם וכתב את המכתבים לאחר שישוע עלה השמיימה. מכתביו הם עדויות על תחייתו של ישוע אדוננו ועל עלייתו השמיימה לאחר מותו, והם מטיפים על האופן שבו בני האדם צריכים להכות על חטא ולשאת את הצלב. כמובן שכל המסרים והעדויות האלה נועדו כדי ללמד את האחים והאחיות במקומות שונים ביהודה באותה עת, מפני שבזמנו, פאולוס היה משרתו של ישוע אדוננו, והוא רוֹמַם כדי לשאת עדות על ישוע אדוננו. בני אדם שונים מרומָמים כדי לבצע חלקים שונים בעבודה של אלוהים במהלך כל תקופה בעבודתה של רוח הקודש, כלומר לעשות את עבודת השליחים כדי להמשיך את העבודה שאלוהים משלים בעצמו. אילו עשתה זאת רוח הקודש ישירות ואף אדם לא היה מרומָם, היה קשה לבצע את העבודה. מכיוון שכך, פאולוס הפך לזה שהוכה אפיים ארצה בדרך לדמשק ואז רומַם להיות עד של ישוע אדוננו. הוא היה שליח בנפרד משנים עשר התלמידים של ישוע. מלבד הפצת הבשורה, הוא גם ביצע את העבודה של רעיית הכנסיות במקומות שונים, דבר שהיה כרוך בהשגחה על האחים והאחיות בכנסיות, כלומר, הובלת האחים והאחיות השותפים לאמונה באלוהים. עדותו של פאולוס נועדה לפרסם את עובדת תחייתו של ישוע אדוננו ועלייתו השמיימה, כמו גם ללמד את בני האדם להכות על חטא, להתוודות ולצעוד בדרך הצלב. הוא היה אחד מהעדים של ישוע אדוננו באותה עת.

שלוש עשרה האיגרות של פאולוס נבחרו להיכלל בספרי הקודש. שלושה עשר המכתבים האלה נכתבו כולם בידי פאולוס כתגובה למצבים שונים של בני אדם במקומות שונים. רוח הקודש ריגשה אותו והניעה אותו לכתוב אותם, והוא לימד את האחים והאחיות בכל המקומות בתור שליח (מנקודת המבט של משרתו של ישוע אדוננו). לפיכך, מכתביו של פאולוס לא נבעו מנבואות או היישר מחזיונות, אלא נבעו מהעבודה שהוא לקח על עצמו. מכתבים אלה אינם מוזרים, ואף לא קשה להבין אותם, בהשוואה לנבואות. הם נכתבו פשוט כמכתבים, ואין בהם נבואות או תעלומות. הם כוללים רק דברי הדרכה רגילים. למרות שקשה לתפוס או להבין מילים רבות מתוכם, הם נבעו רק מתוך הפרשנויות של פאולוס עצמו ומהנאורות של רוח הקודש. פאולוס היה רק שליח. הוא היה משרת ששימש את ישוע אדוננו, לא נביא. בעודו משוטט בארצות שונות, הוא כתב מכתבים לאחים ולאחיות בכנסיות. לחלופין, בתקופה שבה היה חולה, הוא כתב לכנסיות שהעסיקו את מחשבתו, אך שלא יכול היה להגיע אליהן. בהתאם לכך, אנשים שמרו את מכתביו, ולאחר מכן, הם נאספו וסודרו לאחר ארבע הבשורות בכתבי הקודש, למען הדורות הבאים. כמובן שאנשים בחרו ואספו יחד את המכתבים הטובים ביותר שהוא כתב. אגרות אלו הועילו לחייהם של האחים והאחיות בכנסיות, והן היו מפורסמות ביותר בשעתן. פאולוס לא כתב אותן במטרה לכתוב יצירה רוחנית שתאפשר לאחים והאחיות למצוא נתיב נוהג, או ביוגרפיה רוחנית שתבטא את חוויותיו. הוא לא התכוון לכתוב ספר כדי להפוך לסופר. הוא בסך הכול כתב מכתבים לאחיו ולאחיותיו בכנסייה של ישוע אדוננו המשיח. פאולוס לימד את אחיו ואחיותיו מכורח תפקידו כמשרת, וסיפר להם על העול שלו, על רצונו של ישוע אדוננו ועל המשימות לעתיד שישוע הפקיד בידי בני האדם. זו הייתה העבודה שפאולוס ביצע. דבריו העשירו למדי את החוויה של האחים והאחיות העתידיים. האמיתות שהוא מסר במכתבים הרבים הללו היו הדברים שבני האדם מעידן החסד היו צריכים להנהיג. זו הסיבה לכך שהמכתבים האלה צורפו לברית החדשה בידי הדורות שלאחר מכן. בלי קשר לגורלו המאוחר יותר של פאולוס, נעשה בו שימוש באותה עת, והוא תמך באחים ובאחיות בכנסיות. גורלו נקבע לפי המהות שלו, ובשל העובדה שהוא הוכה אפיים ארצה בהתחלה. הוא היה מסוגל לומר את הדברים האלה בזמנו מפני שעבודתה של רוח הקודש הייתה בו. עבודתה של רוח הקודש הייתה הסיבה לכך שהוא נשא בעול למען הכנסיות. ככזה, הוא היה מסוגל לקיים את אחיו ואחיותיו. יחד עם זאת, כתוצאה מנסיבות מיוחדות, פאולוס לא יכול היה להגיע בגופו אל הכנסיות כדי לעבוד, ולכן הוא שלח אליהן מכתבים כדי להוכיח את אחיו ואחיותיו לאמונה באדוננו. בהתחלה, הוא רדף את תלמידיו של ישוע אדוננו, אולם אחרי שישוע עלה השמיימה, כלומר אחרי שפאולוס "ראה את האור", הוא הפסיק לרדוף את תלמידיו של ישוע אדוננו וכבר לא רדף את הקדושים שהטיפו את הבשורה למען דרכו של אדוננו. אחרי שפאולוס ראה את ישוע מופיע בפניו כאור בהיר, הוא קיבל את שליחותו של אדוננו והפך לאדם שרוח הקודש משתמשת בו להפצת הבשורה.

עבודתו של פאולוס באותה עת נועדה פשוט לתמוך באחיו ואחיותיו ולקיים אותם. הוא לא דמה לאנשים מסוימים שרצו לבנות קריירה, לכתוב יצירות ספרותיות, לפלס נתיבים אחרים או למצוא נתיבים אחרים כלשהם מחוץ לספרי הקודש, כדי להוביל את האנשים בכנסיות כך שהם יוכלו להשיג היווכחות חדשה. פאולוס היה אדם שנעשה בו שימוש. הוא עשה את מה שעשה רק כדי למלא את חובתו. אילו הוא לא נשא בעול למען הכנסיות, הדבר היה נחשב להזנחת חובתו. אילו חל שיבוש כלשהו או אילו התרחש אירוע של בגידה בכנסייה, שהיה מוביל למצב חריג בקרב האנשים שהיו שם, אפשר היה לומר שהוא לא ביצע את עבודתו כהלכה. אם עובד נושא בעול למען הכנסייה וגם פועל כמיטב יכולתו, הדבר מוכיח שהוא עובד כשיר, כשיר לשימוש. אם אדם אינו חש בעול למען הכנסייה ועבודתו לא משיגה שום תוצאות, ואם רוב האנשים שהוא מוביל חלשים או אפילו נופלים, הרי שעובד כזה לא מילא את חובתו. באותו אופן, פאולוס לא היה יוצא מהכלל, וזו הסיבה לכך שהיה עליו להשגיח על הכנסיות או לכתוב תכופות מכתבים לאחיו ולאחיותיו. באופן זה, הוא הצליח לקיים את הכנסיות ולהשגיח על האחים והאחיות – זו הייתה הדרך היחידה שבה הכנסיות יכלו לקבל ממנו תמיכה ורעייה. המילים במכתבים שהוא כתב היו עמוקות מאוד, אך מכתביו נכתבו לאחיו ולאחיותיו, על בסיס כך שזכה בנאורות של רוח הקודש, והוא שזר בכתיבתו את החוויות האישיות שלו לנוכח כובד העול שחש. פאולוס בסך הכול היה אדם שרוח הקודש השתמשה בו, והתוכן של המכתבים שלו הופץ לצד החוויות האישיות שלו. העבודה שהוא ביצע פשוט מייצגת את עבודתו של שליח, לא עבודה שרוח הקודש מבצעת ישירות, והיא גם שונה מעבודתו של המשיח. פאולוס רק מילא את חובתו, וזו הסיבה לכך שהוא סיפק את העול שלו וכן את החוויות והתובנות האישיות שלו לאחים ולאחיות השותפים לאמונה באלוהים. פאולוס בסך הכול ביצע את העבודה שאלוהים הטיל עליו על ידי מתן התובנות וההבנות האישיות שלו. זה בהחלט לא היה מקרה שבו אלוהים עצמו עובד בצורה ישירה. מכיוון שכך, עבודתו של פאולוס הייתה מהולה בהשקפות ובהבנות אנושיות על עבודת הכנסייה. עם זאת, אי-אפשר לומר שההשקפות וההבנות האנושיות האלה הן עבודתן של רוחות רעות או עבודתם של הבשר והדם. אפשר רק לומר שאלה הידע והחוויות של אדם שרוח הקודש הפכה אותו לנאור. כוונתי בכך היא שמכתביו של פאולוס אינם ספרים משמיים. הם אינם קדושים והם כלל לא בוטאו או נאמרו על-ידי רוח הקודש. הם בסך הכול ביטוי של העול של פאולוס למען הכנסייה. המטרה שלי בכל הדברים האלה היא שתבינו את ההבדל בין עבודתו של אלוהים לעבודת האדם. עבודתו של אלוהים מייצגת את אלוהים עצמו, ואילו עבודתו של האדם מייצגת את החובה ואת ההתנסויות של האדם. אין לראות את העבודה הרגילה של אלוהים כרצונו של האדם, ובעבודה העל-טבעית של אלוהים את רצונו של אלוהים. יתרה מזאת, אין להתייחס להטפה נשגבת של האדם כאל אמירות של אלוהים או כאל ספרים מן השמיים. כל ההשקפות הללו אינן אתיות. אנשים רבים ששומעים אותי מנתח את שלוש עשרה האיגרות של פאולוס, סבורים שאין לקרוא כלל את המכתבים של פאולוס, ושפאולוס היה חוטא גדול מאוד. יש אפילו אנשים רבים שחושבים שדבריי חסרי רגש, שהערכתי את מכתביו של פאולוס אינה מדויקת, ושאין להתייחס למכתבים אלה כאל הביטוי של החוויות והעול של האדם. הם סבורים שיש להתייחס אליהם כאל דברי האל, שהם חשובים לא פחות מספר ההתגלות של יוחנן, שאין לקצר אותם או להוסיף עליהם, ויתרה מזאת, שלא ניתן להסביר אותם כלאחר יד. האין כל ההצהרות האלה של בני האדם שגויות? האין זאת אך ורק בשל העובדה שלאנשים אין חוש היגיון? המכתבים של פאולוס אכן מועילים מאוד לבני האדם, והם כבר בני יותר מ-2000 שנה. אולם, גם כיום ישנם עדיין אנשים רבים שאינם יכולים להבין מה הוא כתב בזמנו. יש אנשים שרואים במכתביו של פאולוס את יצירות המופת הגדולות ביותר בתולדות המשיחיות, אשר איש אינו יכול לפענח אותן ואיש אינו יכול להבין אותן לחלוטין. למעשה, המכתבים האלה הם ממש כמו ביוגרפיה של אדם רוחני, ואי-אפשר להשוות אותם לדבריו של ישוע או לחזיונות האדירים שראה יוחנן. בניגוד לפאולוס, יוחנן ראה חזיונות אדירים מהשמיים, נבואות על עבודתו של אלוהים עצמו, דבר שאדם אינו יכול להשיג, ואילו מכתביו של פאולוס הם בסך הכול תיאורים של מה שאדם מסוים ראה וחווה. הם מה שהאדם מסוגל לו, אבל אינם נבואות או חזיונות, אלא פשוט מכתבים שנשלחו למקומות שונים. אולם עבור האנשים באותה תקופה, פאולוס היה עובד, ולכן היה ערך לדבריו, מפני שהוא קיבל את מה שהופקד בידיו. לפיכך, מכתביו הועילו לכל אותם אנשים שחיפשו את המשיח. למרות שהדברים לא נאמרו מפי ישוע עצמו, הם היו, בסופו של דבר, חיוניים לזמנם. לכן, האנשים שחיו אחרי פאולוס איגדו את המכתבים האלה בספרי הקודש, ובכך איפשרו להם לעבור מדור לדור עד ימינו. האם אתם מבינים את כוונתי? אני בסך הכול נותן לכם הסבר מדויק אודות המכתבים האלה, ומנתח אותם, בלי להתכחש ליתרונם ולערכם כסימוכין עבור בני האדם. אם לאחר קריאת דבריי, לא רק שתתכחשו למכתביו של פאולוס, אלא אף תקבעו שהם דברי כפירה או שהם משוללי כל ערך, אזי ניתן רק לומר שהתפישה שלכם, כמו גם התובנות וכושר השיפוט שלכם, דלים מדי. בהחלט לא ניתן לומר שדבריי חד-צדדיים מדי. האם אתם מבינים כעת? חשוב שתבינו את המצב הממשי של עבודתו של פאולוס בזמנו ואת הרקע למכתביו. אם תראו את הדברים האלה בצורה נכונה, אזי תראו בצורה נכונה גם את האגרות של פאולוס. בד בבד, אחרי שתרדו לעומקה של המהות של המכתבים האלה, הערכתכם את ספרי הקודש תהיה נכונה, ותבינו מדוע דורות מאוחרים יותר סגדו לאגרות של פאולוס במשך שנים כה רבות, ומדוע ישנם אפילו רבים שמתייחסים אליו כאל אלוהים. האין זה מה שגם אתם הייתם חושבים אלמלא הבנתם?

מי שאינו אלוהים עצמו אינו יכול לייצג את אלוהים עצמו. ניתן רק לומר שעבודתו של פאולוס היא חלק מהשקפתו של האדם וחלק מהנאורות של רוח הקודש. פאולוס כתב את הדברים האלה מנקודת מבט אנושית, בסיוע הנאורות של רוח הקודש. אין מדובר במקרה נדיר. לכן זה בלתי נמנע שדבריו נמהלו בחוויות אנושיות, ולאחר מכן הוא השתמש בחוויות האישיות שלו כדי לקיים את האחים והאחיות שלו באותה עת וכדי לתמוך בהם. לא ניתן לקטלג את המכתבים שהוא כתב כמחקר חיים, ולא כביוגרפיה או מסר. יתרה מזאת, הם לא היו אמת שהונהגה על-ידי הכנסייה או צווים מנהליים של הכנסייה. כמי שנשא בעול וכמי שרוח הקודש הטילה עליו עבודה, זה פשוט היה דבר שהיה עליו לעשות. אם רוח הקודש מרוממת אנשים ומעניקה להם עול, ואילו הם אינם לוקחים על עצמם את עבודת הכנסייה, אינם מנהלים את ענייני הכנסייה היטב ואינם פותרים את כל בעיות הכנסייה, הדבר מוכיח שאנשים אלה אינם ממלאים את חובתם כראוי. לפיכך, אין זה מסתורי ביותר ששליח יהיה מסוגל לכתוב מכתבים במהלך עבודתו. זה היה חלק מעבודתו, והוא היה מחויב לעשות זאת. מטרתו של השליח בכתיבת המכתבים האלה לא הייתה לכתוב מחקר חיים או ביוגרפיה רוחנית, ובהחלט לא לפתוח עוד דרך מוצא עבור הקדושים. הוא עשה זאת כדי למלא את תפקידו וכדי להיות משרת נאמן של אלוהים, על מנת שיוכל למסור לאלוהים דין וחשבון על ידי השלמת המשימה שאלוהים הפקיד בידיו. היה עליו להיות אחראי בעבודתו לעצמו ולאחיו ולאחיותיו, והיה עליו לעשות את עבודתו היטב ולהתייחס ברצינות לענייני הכנסייה. כל זה פשוט היה חלק מעבודתו.

אם תבינו את המכתבים של פאולוס, תבינו ותעריכו כראוי גם את המכתבים של פטרוס ויוחנן. לעולם לא תראו עוד במכתבים אלה ספרים מן השמיים שהנם קדושים ואין לחללם, קל וחומר שלא תתייחסו לפאולוס כאל אלוהים. ככלות הכול, עבודתו של אלוהים שונה מעבודתו של האדם, ולכן איך ייתכן שההתבטאויות של אלוהים זהות להתבטאויות שלהם? אלוהים ניחן בטבע המסוים שלו, ואילו לאדם יש חובות שעליו למלא. טבעו של אלוהים מתבטא בעבודתו, ואילו חובתו של האדם מתגלמת בחוויותיו של האדם ומתבטאת בעיסוקיו של האדם. לפיכך, ניתן לדעת באמצעות העבודה המתבצעת, האם מדובר בהתבטאות של אלוהים או של האדם. אלוהים עצמו אינו צריך להסביר זאת, והאדם אינו נדרש לשאוף לשאת עדות. יתר על כן, אלוהים עצמו אינו צריך לדכא אף אדם. כל זה הוא גילוי טבעי. אין זה משהו שנכפה על האדם או משהו שהאדם יכול להתערב בו. ניתן לזהות את חובתו של האדם על-פי החוויות שלו, והוא אינו נדרש לבצע עבודה ניסיונית נוספת. כל מהותו של האדם יכולה להתגלות כאשר הוא ממלא את חובתו, ואילו אלוהים יכול לבטא את טבעו הפנימי בעת ביצוע עבודתו שלו. אם מדובר בעבודתו של האדם, אזי לא ניתן להסוות אותה. אם מדובר בעבודתו של אלוהים, הרי שעל אחת כמה וכמה איש אינו יכול להסוות את טבעו של אלוהים, ועוד פחות מכך לשלוט בו. אי-אפשר לומר על שום אדם שהוא אלוהים, ועבודתו ודבריו אינם יכולים להיתפס כקדושים או כלא ניתנים לשינוי. ניתן לומר שאלוהים אנושי מפני שהוא עטה בשר ודם, אך לא ניתן להתייחס אל עבודתו כאל עבודה של בן אדם או חובה של בן אדם. יתרה מזאת, לא ניתן להקביל בין אמירותיו של אלוהים למכתביו של פאולוס, ולא ניתן לייחס מידה שווה למשפט ולייסורים של אלוהים ולדברי ההדרכה של האדם. לפיכך, ישנם עקרונות להבחנה בין עבודתו של אלוהים לעבודתו של האדם. הן מובחנות לפי מהותן ולא לפי היקף העבודה או היעילות הזמנית של העבודה. רוב האנשים עושים טעויות עקרוניות בנושא זה. זאת משום שהאדם מתבונן בחיצוניות שביכולתו להשיג, ואילו אלוהים מתבונן במהות, שלא ניתן לראותה בעין פיסית של בן אדם. אם תתייחסו לדברי האל ולעבודתו כאל חובתו של אדם ממוצע ותתייחסו לעבודתו רחבת ההיקף של האדם כאל עבודתו של אלוהים העוטה בשר ודם ולא כאל החובה שהאדם ממלא, הרי שאתם טועים באופן עקרוני, הלא כן? ניתן לכתוב בקלות מכתבים וביוגרפיות של בני אדם, אולם רק על בסיס עבודתה של רוח הקודש. לעומת זאת, האדם אינו יכול להפיק בקלות את אמירותיו של אלוהים, והחוכמה והחשיבה האנושיות אינן יכולות ליצור אותן. יתרה מזאת, בני האדם אינם יכולים לחקור אותן ולהסבירן באופן יסודי. אם אין לכם כל תגובה לעניינים העקרוניים האלה, הדבר מוכיח שאמונתכם אינה אמיתית ביותר ואינה מדויקת ביותר. ניתן רק לומר שאמונתכם מעורפלת מאוד, ואף מבולבלת וחסרת עקרונות. גם אם אינכם מבינים את העניינים המהותיים הבסיסיים ביותר של אלוהים והאדם, האין אמונה כזו נטולת כל חדות עין? איך ייתכן שפאולוס הוא האדם היחידי שנעשה בו שימוש לאורך כל שנות ההיסטוריה? איך ייתכן שפאולוס הוא היחידי שעבד למען הכנסייה? איך ייתכן שהוא היחידי שכתב לכנסיות כדי לתמוך בהן? בלי קשר להיקף או להשפעת העבודה של בני האדם האלה, ואפילו לתוצאות עבודתם, העקרונות והמהות של העבודות האלה דומים כולם, הלא כן? ישנם דברים שונים לחלוטין בעבודה של בני האדם האלה בהשוואה לעבודתו של אלוהים, הלא כן? אפילו שישנם הבדלים ניכרים בין השלבים השונים בעבודתו של אלוהים ושרבות משיטות העבודה אינן זהות לגמרי, יש להן רק מהות אחת ומקור אחד, הלא כן? בהתאם לכך, אם אדם מסוים עדיין אינו מבין בבירור את הדברים האלה כעת, הרי שההיגיון שלו לקוי מדי. אם לאחר קריאת הדברים האלה אדם מסוים עדיין אומר שהמכתבים של פאולוס קדושים ושאין לחללם, ושהם שונים מהביוגרפיה של כל אישיות רוחנית אחרת, הרי שההיגיון של אדם זה חריג מדי, ואדם זה הינו, ללא ספק, מומחה לדוקטרינות משולל היגיון. אפילו אם אתם סוגדים לפאולוס, אינכם יכולים להשתמש ברגשות החמים שלכם כלפיו כדי לסלף את האמת שמאחורי העובדות או להפריך את קיומה של האמת. יתר על כן, דבריי בשום אופן אינם מעלים באש את עבודתו ואת מכתביו של פאולוס ואינם מתכחשים באופן מוחלט לערך שלהם כסימוכין. יהיה אשר יהיה, כוונתי בדבריי אלו היא שתרכשו הבנה ראויה והערכה סבירה של כל דבר ושל כל אדם. רק זהו היגיון בריא. זהו הדבר שצדיקים המחזיקים באמת צריכים להצטייד בו.