עורו אחים! עורו אחיות! יומי אינו סובל דיחוי. זמן הוא חיים, וניצול הזמן הוא הצלת חיים! הזמן אינו רחוק! אם אתם נכשלים בבחינת הקבלה לאוניברסיטה, אתם יכולים ללמוד ולהיבחן שוב כמה פעמים שתרצו. אבל יומי לא יישא עיכוב נוסף. זכרו! זכרו! אני מפציר בכם במילים טובות אלה. סוף העולם נגלה לנגד עיניכם ואסונות אדירים מתקרבים במהירות. מה חשוב יותר: חייכם, או השינה, המזון, המשקה והלבוש שלכם? הגיע הזמן שתשקלו את הדברים האלה. חדלו לפקפק ואל תירתעו מהוודאות!

כמה עלובה! כמה אומללה! כמה עיוורת! כמה אכזרית היא האנושות! אכן, אוזניכם ערלות לדבריי – האם אני מדבר אליכם לשווא? אתם עדיין כה רשלנים. מדוע? מה הסיבה לכך? האם באמת מחשבה כזאת מעולם לא עלתה בדעתכם? למען מי אני אומר את הדברים האלה? האמינו בי! אני המושיע שלכם! אני האל הכול יכול שלכם! עמדו על המשמר! עמדו על המשמר! לא ניתן להשיב זמן שאבד. זכרו זאת! אין שום תרופה בעולם שיכולה לרפא חרטה! אם כן, כיצד עליי לדבר איתכם? האם דבריי אינם ראויים לשיקול קפדני וחוזר שלכם? אתם מתייחסים בחוסר תשומת לב לדבריי ובחוסר אחריות כה גדול לחייכם. איך אוכל לשאת זאת? איך אוכל?

מדוע במשך זמן כה רב לא הצלחתם לכונן ביניכם חיי כנסייה ראויים לשמם? הסיבה לכך היא שחסרה לכם אמונה, אינכם מוכנים לשלם את המחיר, להקריב את עצמכם, להתאמץ למעני. עורו, בניי! האמינו בי, בניי! יקיריי, מדוע אינכם מתייחסים למה שבלבי?