כל בני האדם משתוקקים לראות את פניו האמיתיות של ישוע, וכולם רוצים להיות איתו. אינני חושב שאח או אחות כלשהם יאמרו שהם אינם רוצים לראות את ישוע או להיות איתו. לפני שראיתם את ישוע – לפני שראיתם את האל בהתגלמותו – סביר להניח שיש לכם כל מיני רעיונות, למשל, לגבי מראהו של ישוע, אופן דיבורו, אורח חייו וכן הלאה. אך ברגע שתראו אותו באמת, רעיונותיכם ישתנו במהירות. מדוע? האם אתם רוצים לדעת? אין להתעלם מחשיבתו של האדם, זה נכון – אך יותר מכך, מהותו של המשיח אינה ניתנת לשינוי בידי אדם. אתם חושבים שהמשיח הוא בן אלמוות או חכם, אך איש אינו רואה בו אדם רגיל הניחן במהות אלוהית. כיוון שכך, רבים מאלה הכמהים יום ולילה לראות את האל הם למעשה אויבי האל ואינם תואמים לו. האין זו טעות מצד האדם? גם עכשיו אתם עדיין חושבים שאמונתכם ונאמנותכם מספיקות כדי להפוך אתכם לראויים לחזות בפניו של המשיח, אך אני מפציר בכם להצטייד בדברים מעשיים יותר! שכן בעבר, בהווה ובעתיד, רבים מאלה שבאים במגע עם המשיח נכשלו או ייכשלו; כולם ממלאים את תפקיד הפרושים. מה הסיבה לכישלונכם? הסיבה היא בדיוק זו שבתפיסותיכם יש אל נשגב הראוי להערצה. אך האמת אינה כפי שהאדם רוצה. לא זו בלבד שהמשיח אינו נשגב, אלא שהוא קטן במיוחד; לא רק שהוא אדם, אלא אדם רגיל; לא רק שאינו יכול לעלות השמיימה, אלא שאף אינו יכול לנוע בחופשיות על פני האדמה. ומכיוון שכך, אנשים מתייחסים אליו כפי שהיו מתייחסים לאדם רגיל; הם מתייחסים אליו כלאחר יד כשהם איתו, ומדברים אליו בקלות דעת, וכל אותה עת הם עדיין ממתינים לבואו של "המשיח האמיתי". אתם מתייחסים למשיח שכבר בא כאדם רגיל, ולדבריו כדבריו של אדם רגיל. מסיבה זו, לא קיבלתם דבר מהמשיח, ובמקום זאת חשפתם לאור את כיעורכם במלואו.

לפני המגע עם המשיח, ייתכן שאתה מאמין שצביונך השתנה לחלוטין, שאתה חסיד נאמן של המשיח, שאיש אינו ראוי יותר ממך לקבל את ברכותיו של המשיח – ושלאחר שהלכת בדרכים רבות, עשית עבודה רבה והנבת פרי רב, אתה בוודאי תהיה אחד מאלה שיקבלו בסופו של דבר את הכתר. אך האם אתה יודע את העובדה הבאה והיא, שצביונו המושחת של האדם ומרדנותו והתנגדותו נחשפות כשהוא רואה את המשיח, ושבזמן זה מרדנותו והתנגדותו נחשפות באופן מוחלט ושלם יותר מבכל זמן אחר? מכיוון שהמשיח הוא בר אנוש – בר אנוש הניחן באנושיות רגילה – האדם אינו מכבד אותו ואינו רוחש לו כבוד. מכיוון שהאל חי בבשר ודם, מרדנותו של האדם נחשפת לאור באופן יסודי כל כך ובפירוט חי כל כך. לכן אני אומר שבואו של המשיח חשף את כל המרדנות של המין האנושי והבליט את טבעו. הדבר מכונה "לפתות את הנמר לרדת מההר" ו"לפתות את הזאב לצאת ממאורתו". התעז להתיימר ולומר שאתה נאמן לאל? התעז להתיימר ולומר שאתה מגלה התמסרות מוחלטת לאל? התעז לומר שאינך מרדן? יש שיאמרו: "בכל פעם שהאל מציב אותי בסביבה חדשה, אני תמיד מתמסר מבלי לרטון, ויתרה מכך, אין לי שום תפיסות לגבי האל." יש שיאמרו: "אני עושה כמיטב יכולתי בכל מה שהאל מטיל עליי ולעולם איני מתנהל כלאחר יד." אם כך, אני שואל אתכם: האם אתם יכולים להיות תואמים למשיח כשאתם חיים לצידו? וכמה זמן תהיו תואמים לו? יום אחד? יומיים? שעה? שעתיים? אמונתכם אולי ראויה לשבח, אך אינכם ניחנים בהתמדה רבה. ברגע שאתה באמת חי עם המשיח, הצדקנות והחשיבות העצמית שלך יתגלו דרך דבריך ומעשיך, טיפין-טיפין, וכך גם רצונותיך המוגזמים, הלך הרוח המרדני שלך וחוסר שביעות רצונך יתגלו באופן טבעי. לבסוף, גאוותנותך תגבר עוד ועוד, עד שתהיה מנוגד למשיח כפי שמים מנוגדים לאש, ואז טבעך ייחשף במלואו. באותו זמן, לא תוכל עוד להסתיר את תפיסותיך, וגם תלונותיך יפרצו באופן טבעי, ואנושיותך השפלה תיחשף לחלוטין. אולם גם אז, עדיין תסרב להכיר במרדנותך, ובמקום זאת תאמין שקשה לאדם לקבל משיח כזה, שהוא תובעני מדי כלפי האדם, ושהיית מתמסר לחלוטין אילו הוא היה משיח טוב יותר. אתם מאמינים שהמרדנות שלכם מוצדקת, שאתם מורדים בו רק כשהוא דוחק אתכם יותר מדי. מעולם לא שקלתם שאינכם רואים במשיח אלוהים, שאין לכם כוונה להתמסר לו. במקום זאת, אתה מתעקש שהמשיח יפעל בהתאם לרצונותיך, וברגע שהוא עושה דבר אחד שאינו עולה בקנה אחד עם חשיבתך, אתה מאמין שהוא אינו האל אלא אדם. האין רבים בקרבכם שהתנצחו איתו כך? במי, אחרי הכול, אתם מאמינים? ובאיזה אופן אתם מחפשים?

אתם תמיד רוצים לראות את המשיח, אך אני מפציר בכם לא להעריך את עצמכם כל כך; כל אחד יכול לראות את המשיח, אך אני אומר שאיש אינו ראוי לראות אותו. מכיוון שטבע האדם מלא ברוע, בגאוותנות ובמרדנות, ברגע שתראה את המשיח, טבעך ישמיד אותך ויגזור עליך דין מוות. הקשר שלך עם אח (או אחות) אולי לא יגלה הרבה עליך, אך כשאתה מקיים קשר עם המשיח, הדבר לא פשוט כל כך. בכל עת תפיסותיך עלולות להכות שורש, גאוותנותך תתחיל לנבוט, ומרדנותך תניב תאנים. כיצד אתה, עם אנושיות כזו, יכול להיות ראוי לקיים קשר עם המשיח? האם אתה באמת מסוגל להתייחס אליו כאל האל בכל רגע ובכל יום? האם באמת תהיה לך המציאות של התמסרות לאל? אתם עובדים את האל הנשגב שבליבכם כיהוה, בעודכם רואים במשיח הנראה לעין אדם בלבד. ההיגיון שלכם נחות מדי ואנושיותכם שפלה מדי! אינכם מסוגלים לראות תמיד את המשיח כאל; רק מדי פעם, כשמתחשק לכם, אתם נאחזים בו ועובדים אותו כאל. זו הסיבה שאני אומר שאינכם אנשים המאמינים באל, אלא חבורה של שותפים לדבר עבירה הנלחמים נגד המשיח. אפילו אנשים המגלים חסד כלפי אחרים זוכים לגמול, ואילו המשיח, שעשה עבודה כזו בקרבכם, לא זכה לאהבת האדם, לא לגמולו ולא להתמסרותו. האין זה דבר קורע לב?

ייתכן שבכל שנות אמונתך באל, מעולם לא קיללת איש או עשית מעשה רע, אך בקשר שלך עם המשיח, אינך יכול לומר את האמת, לנהוג בכנות או להתמסר לדברו; אם כך, אני אומר שאתה האדם הזדוני והמרושע ביותר בעולם. ייתכן שאתה חביב ומסור במיוחד כלפי קרוביך, חבריך, אשתך (או בעלך), כלפי בניך ובנותיך, והוריך, ולעולם אינך מנצל אחרים, אך אם אינך מסוגל להיות תואם למשיח, אם אינך יכול לקיים עמו יחסי גומלין בהרמוניה, הרי שגם אם תשקיע את כל כולך בסיוע לשכניך או תטפל במסירות באביך, באמך ובבני ביתך, אומר שאתה עדיין אדם רע, ויתרה מכך, אדם מלא בתחבולות ערמומיות. אל תחשוב שאתה תואם למשיח רק משום שאתה מסתדר עם אחרים או עושה כמה מעשים טובים. האם אתה חושב שכוונתך הטובה יכולה להשיג בעורמה את ברכות השמיים? האם אתה חושב שעשיית כמה מעשים טובים היא תחליף להתמסרותך? אף אחד מכם אינו מסוגל לקבל גיזום, וכולכם מתקשים לאמץ את אנושיותו הרגילה של המשיח, ולמרות זאת אתם מכריזים ללא הרף על התמסרותכם לאל. אמונה כשלכם תמיט עליכם גמול הולם. חדלו להתמכר לאשליות דמיוניות ולייחל לראות את המשיח, שכן שיעור קומתכם נמוך מדי, עד כדי כך שאינכם ראויים אפילו לראותו. כשתטוהר לחלוטין ממרדנותך, ותהיה מסוגל להיות בהרמוניה עם המשיח, באותו רגע האל יתגלה אליך באופן טבעי. אם תתיצב בפני האל מבלי שעברת גיזום או משפט, בוודאי תהפוך למתנגד לאל וגורלך יהיה השמדה. טבע האדם עוין מטבעו לאל, שכן כל בני האדם עברו את השחתתו העמוקה ביותר של השטן. אם אדם ינסה לקיים קשר עם האל מתוך שחיתותו שלו, ודאי שלא ייצא מכך דבר טוב; מעשיו ודבריו בוודאי יחשפו את שחיתותו בכל עת, ובקשר שלו עם האל מרדנותו תתגלה בכל צומת. מבלי משים, האדם יגיע למצב שבו הוא יתנגד למשיח, ירמה וינטוש אותו; כשזה יקרה, הוא יהיה במצב מסוכן עוד יותר, ואם ימשיך כך, הוא יהפוך למושא לענישה.

יש הסבורים שאם הקשר עם האל מסוכן כל כך, אולי יהיה חכם יותר לשמור מרחק ממנו. מה כבר יכולים אנשים כאלה להרוויח? האם הם יכולים להיות נאמנים לאל? אין ספק, הקשר עם האל קשה מאוד – אך זאת משום שהאדם מושחת, ולא משום שהאל אינו יכול לקיים עמו קשר. מוטב שתקדישו מאמץ רב יותר לאמת של הכרת העצמי. מדוע האל אינו מעריך אתכם? מדוע צביונכם מתועב בעיניו? מדוע דיבורכם מעורר את שנאתו? כאשר אתם מגלים מעט נאמנות, אתם מהללים את עצמכם; כאשר אתם תורמים תרומה קטנה, אתם דורשים גמול; אתם מזלזלים באחרים כאשר אתם מגלים שמץ של התמסרות, ומבזים את האל כאשר אתם מבצעים איזו משימה פעוטה. אתם מבקשים כסף, דברים חומריים ומחמאות בתמורה לאירוח האל. כואב לכם לתרום מטבע או שניים; וכאשר אתם תורמים עשרה, אתם מבקשים ברכות ויחס מיוחד. אנושיות כשלכם פשוט דוחה מדי מכדי לדבר או לשמוע עליה. האם יש דבר הראוי לשבח בדבריכם ובמעשיכם? אלה המבצעים את חובתם ואלה שלא; המנהיגים ואלה שהולכים אחריהם; אלה המארחים את האל ואלה שלא; אלה התורמים ואלה שלא; אלה המטיפים ואלה המקבלים את הדבר, וכן הלאה: כל האנשים הללו מהללים את עצמם. האם זה לא מגוחך בעיניכם? הרי אתם יודעים היטב שאתם מאמינים באל, ובכל זאת אינכם יכולים להיות תואמים לאל. אתם יודעים היטב שאתם חסרי כל ערך, ובכל זאת ממשיכים להתפאר. האם אינכם חשים שההיגיון שלכם התדרדר עד לנקודה שבה אין לכם עוד שליטה עצמית? עם היגיון כזה, כיצד אתם ראויים לבוא במגע עם האל? האם אינכם דואגים לעצמכם בשלב זה? צביונכם כבר התדרדר עד לנקודה שבה אינכם מסוגלים להיות תואמים לאל. אם כך, אמונתכם מגוחכת, הלא כן? האין אמונתכם אבסורדית? כיצד אתה מתכוון לגשת לעתידך? כיצד תבחר את הנתיב שבו תלך?