כל בני האדם מבקשים לראות את ארשת פניו האמתיים של ישוע וכולם שואפים להיות איתו. אני מאמין שאף אחד מהאחים והאחיות לא היה אומרים שהוא לא מוכן לראות את ישוע או להיות איתו. לפני שתראו את ישוע, כלומר לפני שתראו את אלוהים בהתגלמותו, סביר שיהיו לכם דעות רבות ושונות, למשל באשר למראהו של ישוע, לדיבורו, לאורח חייו וכן הלאה. עם זאת, כשתראו אותו באמת, הדעות שלכם ישתנו במהרה. מדוע? האם ברצונכם לדעת? אומנם נכון שלא ניתן להתעלם מחשיבתו של האדם, אך יהיה הרבה יותר בלתי נסבל לשנות את מהותו של המשיח. אתם מתייחסים אל המשיח כאל בן אלמוות או כאל חכם גדול, אך איש לא מתייחס אליו כאל אדם רגיל בעל מהות אלוהית. לפיכך, רבים מאלו הכמהים יום ולילה לראות את אלוהים הם למעשה אויבים של אלוהים ואינם תואמים לו. האין זו טעות מצדו של האדם? גם עכשיו, אתם עדיין חושבים שדי באמונתכם ובנאמנותכם כדי שתהיו ראויים לחזות בארשת פניו של המשיח, אך אני מפציר בכם להצטייד ביותר דברים מעשיים! זאת מפני שבעבר, בהווה ובעתיד, רבים מאלו הבאים במגע עם המשיח כשלו או ייכשלו – כולם ממלאים את תפקיד הפרושים. מה הסיבה לכישלונכם? הוא נובע בדיוק מכך שבמושגים שלכם ישנו אל נשגב וראוי להערצה. אולם האמת אינה על פי רצונו של האדם. לא רק שהמשיח אינו נשגב, אלא שהוא קטן במיוחד; לא רק שהוא אדם, אלא שהוא אדם רגיל; לא רק שהוא לא יכול לעלות השמיימה, אלא שהוא אפילו לא יכול לנוע בחופשיות על פני האדמה. ומכיוון שכך, בני האדם מתייחסים אליו כאל אדם רגיל. הם מתנהגים באופן לא מכובד בקרבתו ומדברים אליו בהפקרות, ובמקביל לכך, עדיין ממתינים לבואו של "המשיח האמיתי". אתם מתייחסים אל המשיח שכבר בא כאל אדם רגיל ואל דבריו כאל דברי אדם רגיל. לפיכך, לא קיבלתם דבר מהמשיח, ובמקום זאת הוצאתם לאור את כיעורכם שלכם.

לפני המגע עם המשיח, אתם עשויים להאמין שהטבע שלכם השתנה לחלוטין; אתם עשויים להאמין שאתם חסידים נאמנים של המשיח ושאתם ראויים ביותר לקבל את ברכתו. בנוסף, מכיוון שצעדתם בדרכים רבות, עשיתם עבודה רבה, והנבתם פירות רבים, ודאי תזכו בכתר בסופו של דבר. אולם ישנה אמת אחת שאולי אינכם יודעים. הטבע המושחת והמרדנות וההתנגדות של האדם נחשפים כאשר הוא רואה את המשיח, והמרדנות וההתנגדות הנחשפות במקרה כזה הן גלויות לגמרי ולחלוטין יותר מאשר בכל מצב אחר. עצם היותו של המשיח בר האנוש ובעל אנושיות רגילה היא הסיבה לכך שבני האדם לא מכבדים או מוקירים אותו. מכיוון שאלוהים חי כבשר ודם, מרדנות האדם יוצאת כולה לאור באופן כה גמור ובפרטי פרטים. לכן אני אומר שביאת המשיח חשפה את כל מרדנותה של האנושות ושפכה אור על אופייה של האנושות. הדבר מכונה "פיתוי טיגריס לרדת מההר" ו"פיתוי זאב לצאת מהמערה". האם אתם מעזים לומר שאתם נאמנים לאלוהים? האם אתם מעזים לומר שאתם מפגינים ציות מוחלט לאלוהים? האם אתם מעזים לומר שאתם לא מרדנים? יש שיאמרו: "בכל פעם שאלוהים מפקיד אותי בסביבה חדשה, אני תמיד מציית ללא היסוס, ויתרה מזאת, אני לא נותן מקום לאף מושג לגבי אלוהים". יש שיאמרו: "אני עושה כמיטב יכולתי כל משימה שאלוהים מטיל עליי ואני לעולם לא מתרשל". אם כן, אני שואל אתכם: האם באפשרותכם להיות תואמים למשיח כשאתם חיים במחיצתו? וכמה זמן תהיו תואמים לו? יום אחד? יומיים? שעה? שעתיים? אמונתכם אכן ראויה לשבח, אך אין לכם יציבות רבה. כשתחיו באמת עם המשיח, צדקנותכם וחשיבותכם העצמית ייחשפו לאיטן בדבריכם ובמעשיכם, וכך גם תאוותיכם היהירות ועמדתכם המרדנית וחוסר שביעות הרצון שלכם ייחשפו באופן טבעי. לבסוף, גאוותנותכם תגדל אף יותר, עד שתהיו מנוגדים למשיח באותה מידה שהמים מנוגדים לאש, ואז אופייכם יתגלה בשלמותו. באותו הזמן, לא ניתן יהיה להסתיר עוד את תפיסותיכם, תלונותיכם גם הן יתבטאו מעצמן, ואנושיותכם הנלוזה תתגלה במלואה. עם זאת, אפילו אז, אתם ממשיכים להתכחש למרד שלכם עצמכם, ובמקום זאת, אתם מאמינים שהאדם מתקשה לקבל משיח שכזה, שהוא מחמיר מדי עם האדם, ושאתם הייתם נשמעים לו לחלוטין אילו הוא היה משיח נדיב יותר. אתם מאמינים שתמיד יש סיבה מוצדקת למרדנות שלכם, ושאתם מתמרדים נגד המשיח רק לאחר שהוא דחק אתכם לנקודה מסוימת. מעולם לא שקלתם את האפשרות שאינכם מתייחסים אל המשיח כאל אלוהים, ושאין בכוונתכם להישמע לו כלל. במקום זאת, אתם ממשיכים להתעקש שהמשיח עובד בהתאם לרצונכם, וברגע שיש דבר אחד שבו הוא לא עושה זאת, אתם סבורים שהוא לא אלוהים, כי אם אדם. האם אין רבים בקרבכם שהתמודדו איתו כך? במי אתם מאמינים, אחרי הכל? ואיך תחפשו זאת?

אתם תמיד שואפים לראות את המשיח, אך אני מפציר בכם שלא לרומם את עצמכם כל כך. כולם יכולים לראות את המשיח, אך אני טוען שאיש לא כשיר לראותו. מכיוון שאופיו של האדם מלא רוע, גאוותנות ומרד, כשתראו את המשיח, אופייכם יהרוס אתכם וידון אתכם למוות. קשרכם עם אח (או אחות) עשוי שלא לגלות רבות עליכם, אך הדבר אינו פשוט כל כך כאשר אתם בקשר עם המשיח. בכל עת, תפיסותיכם עלולות להשתרש, גאוותנותכם עלולה ללבלב ומרדנותכם עלולה להניב פרי. כיצד תוכלו להיות כשירים לקשר עם המשיח עם אנושיות שכזו? האם אתם מסוגלים באמת להתייחס אליו כאל אלוהים בכל רגע של כל יום? האם באמת תהיה לכם המציאות של ציות לאלוהים? אתם עובדים את האל הנשגב שבלבכם כיהוה, אך מתייחסים אל המשיח הגלוי לעין כאל אדם. ההיגיון שלכם נחות מדי ואנושיותכם עלובה מדי! אין ביכולתכם להתייחס אל המשיח לנצח כאל אלוהים. רק מדי פעם, כשמתחשק לכם, אתם מושכים אותו אליכם ועובדים אותו כאלוהים. לכן אני אומר שאתם לא ממאמיניו של אלוהים, אלא שותפים של אלו שנאבקים במשיח. אפילו בני אדם המפגינים רוחב לב כלפי אחרים זוכים לגמול, אך המשיח, שעובד כך בקרבכם, לא מקבל אהבה או גמול וציות מצד האדם. האין זה דבר מצער?

ייתכן שבכל שנות אמונתכם באלוהים, מעולם לא קיללתם איש ולא ביצעתם מעשה רע, אך בקשרכם עם המשיח אינכם מסוגלים לדבר אמת, לפעול ביושר או להישמע לדברי המשיח. במקרה כזה, אני אומר שאתם המרושעים והזדוניים ביותר בעולם. ייתכן שאתם ידידותיים ומסורים לקרוביכם, חבריכם, רעייתכם (או בעלכן), בניכם ובנותיכם והוריכם, ולעולם אינכם מנצלים אחרים, אך אם אינכם יכולים להיות תואמים למשיח ולחיות איתו בשלום, הרי שאפילו אם תתנו הכל כדי לסייע לשכניכם, או שטיפלתם היטב באביכם, באמכם ובבני ביתכם, אני בכל זאת אומר שאתם מרושעים וגם מלאים בתכסיסים ערמומיים. אל תחשבו שאתם תואמים למשיח רק מפני שאתם מסתדרים עם הזולת או עושים כמה מעשים טובים. האם אתם מאמינים שנדיבותכם יכולה לגנוב ברכות מהשמיים? האם אתם חושבים שכמה מעשים טובים הם תחליף לציות מצדכם? איש מכם לא יכול לקבל טיפול וגיזום, וכולם מתקשים לאמץ לחיקכם את האנושיות הרגילה של המשיח, אולם אתם תמיד טוענים לציות לאלוהים. אמונה שכזו תביא עליכם גמול הולם. חדלו משיגיון בהזיות גחמניות ומהשאיפה לראות את המשיח, שכן שיעור קומתכם כה עלוב עד כדי כך שאינכם ראויים אפילו לראותו. רק לאחר שתטהרו את כל מרדנותכם ותוכלו לחיות בשלום עם המשיח, ואז אלוהים יופיע בפניכם באופן טבעי. אם תלכו לראות את אלוהים מבלי שנגזמתם או נשפטתם, ודאי שתהיו למתנגדי האל ותעמדו בפני השמדה. אופיו של האדם מיסודו עוין את אלוהים, מפני שהשטן השחית כליל את כל בני האדם. לא תיתכן תוצאה טובה לניסיון של אדם עם אלוהים מתוך שחיתותו שלו. פעולותיו ודבריו של האדם לבטח יחשפו את השחיתות שלו. בכל צעד ושעל, ובהקשר לאלוהים, מרדנותו של האדם תתגלה בכל ההיבטים. בלא יודעין, האדם מתנגד למשיח, מוליך אותו שולל ודוחה אותו. כשזה יקרה, האדם יהיה במצב מסוכן עוד יותר. אם המצב הזה יימשך, הוא יהיה נתון לענישה.

ייתכן שיש כאלה שסבורים שאם הקשר עם אלוהים כל כך מסוכן, יהיה זה נבון לשמור מרחק מאלוהים. אם כן, במה יכולים לזכות אנשים כאלה? האם ביכולתם להיות נאמנים לאלוהים? אכן, הקשר עם אלוהים קשה מאוד, אך הדבר נובע לחלוטין מהיות האדם מושחת ולא מחוסר יכולתו של אלוהים להיות מקושר לאדם. הדבר הטוב ביותר בשבילכם יהיה להשקיע מאמץ רב יותר בהכרת העצמי. מדוע לא מצאתם חסד בעיני אלוהים? מדוע הטבע שלכם כה נתעב בעיניו? מדוע דבריכם מעוררים סלידה בעיניו? ברגע שמפגינים מעט נאמנות, אתם משבחים את עצמכם ודורשים גמול על התרומה המועטה שלכם. אתם מתנשאים על אחרים בכל עת שאתם מראים שמץ ציות, ואתם בזים לאלוהים ברגע שאתם מבצעים משימה זערורית כלשהי. אתם רוצים כסף, מתנות ומחמאות על כך שקיבלתם את אלוהים. לבכם דואב כאשר אתם נותנים מטבע או שניים; כאשר אתם נותנים עשרה, אתם רוצים ברכות ומעמד נכבד. כשמדברים או שומעים על אנושיות כשלכם, היא מעליבה ממש. האם יש משהו ראוי לשבח בדבריכם ובמעשיכם? אלו שממלאים את חובותיהם ואלו שלא; אלו שמובילים ואלו שמובלים; אלו שמקבלים את אלוהים ואלו שלא; אלו שנותנים תרומות ואלו שלא; אלו שמטיפים ואלו שמקבלים את הדברים, וכן הלאה – כל האנשים האלו משבחים את עצמם. האין הדבר נלעג בעיניכם? אתם יודעים היטב שאתם מאמינים באלוהים, ובכל זאת אינכם יכולים להיות תואמים לאלוהים. אתם יודעים היטב שאינכם ראויים כלל, ובכל זאת אתם ממשיכים להתרברב. אינכם מרגישים שההיגיון שלכם הידרדר עד למצב שבו אין לכם עוד שליטה עצמית? עם היגיון כזה, איך ייתכן שתהיו כשירים לקשר עם אלוהים? אתם חוששים על נפשכם בשלב הזה, הלא כן? טבעכם כבר הידרדר עד כדי כך שלא תוכלו להיות תואמים לאלוהים. מכיוון שכך, האין אמונתכם נלעגת? האין אמונתכם מגוחכת? איך תתמודדו עם עתידכם? איך תבחרו את הנתיב שבו תלכו?