דברי האל רלוונטיים:

כלל ניהולו של האל מחולק לשלושה שלבים ובכל שלב מוצבות לאדם דרישות הולמות. יתר על כן, עם חלוף העידנים והתקדמותם, דרישותיו של האל מהאנושות כולה גדלות יותר ויותר. כך עבודת הניהול של האל מגיעה לשיאה בהדרגה, עד שהאדם חוזה בעובדת "הופעת הדבר בבשר" וכך גדלות אף יותר הדרישות מהאדם, כמו גם העדות שהאדם נדרש לשאת. ככל שהאדם מסוגל יותר לשתף פעולה עם האל באמת ובתמים, כך האל זוכה יותר בכבוד. שיתוף הפעולה מצד האדם הוא העדות שעליו לשאת והעדות שהוא נושא היא נוהגו של האדם. לכן, השאלות אם עבודת האל יכולה להשפיע באופן הרצוי ואם תיתכן עדות אמיתית קשורות הדוקות לשיתוף הפעולה ולעדות של האדם. כשתושלם העבודה, כלומר כשכלל ניהולו של האל יגיע לסופו, האדם יידרש לשאת עדות נעלה יותר, וכשעבודתו של האל תגיע לסופה, נוהגו של האדם וכניסתו יגיעו לשיאם. בעבר, האדם נדרש לפעול על פי החוק והדברות ונדרש ממנו להיות סבלן וצנוע. כיום, האדם נדרש להתמסר לכל הסדרי האל ולאהוב את האל אהבה אדירה ובסופו של דבר, האדם נדרש להמשיך לאהוב את האל גם לנוכח תלאות. שלושת השלבים האלה הם דרישות שהאל מציב לאדם, בהדרגה, במהלך הניהול הכולל שלו. כל שלב בעבודתו של האל מעמיק יותר מקודמו ובכל שלב הדרישות מן האדם גבוהות יותר מאשר בקודמו וכך הניהול הכולל של האל מתעצב בהדרגה. דווקא משום שהדרישות מהאדם גדולות מתמיד, צביונו של האדם מתקרב יותר ויותר לרף של דרישות האל, ורק אז תתרחק האנושות כולה בהדרגה מהשפעת השטן, עד שכאשר תגיע עבודתו של האל לסופה המוחלט, האנושות כולה תינצל מהשפעת השטן.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ונוהגו של האדם

עבודת הניהול של אלוהים החלה בבריאת העולם, והאדם הוא עיקר העבודה הזו. אפשר לומר שבריאת הכול בידי אלוהים נעשתה למען האדם. מאחר שעבודת הניהול של אלוהים מתפרסת על פני אלפי שנים ולא בוצעה בתוך דקות או שניות ספורות, או כהרף עין או במשך שנה או שנתיים, היה עליו לברוא דברים נוספים שהיו נחוצים לשם הישרדותו של האדם, כגון השמש, הירח, כל מיני יצורים חיים, מזון וסביבת חיים מסבירת פנים. זו הייתה התחלת הניהול של אלוהים.

לאחר מכן, אלוהים מסר את האנושות לידי השטן והאדם חי תחת השפעתו של השטן, והדבר הוביל בהדרגה לעבודת האל בעידן הראשון: הסיפור של עידן החוק... במהלך כמה אלפי שנים בעידן החוק, האנושות התרגלה להכוונה של עידן החוק והיא החלה להתייחס אליה כמובנת מאליה ועזבה בהדרגה את השגחתו של אלוהים. על כן, במקביל לדבקותה בחוק, היא גם עבדה אלילים ועוללה מעשים רעים. היא התקיימה ללא ההגנה של יהוה ורק חיה את חייה לפני המזבח בבית המקדש. למעשה, עבודת האל נטשה אותה כבר מזמן ועל אף שבני ישראל עוד דבקו בחוק וקראו בשם יהוה, ואפילו האמינו בגאווה שרק הם עמו של יהוה ושהם נבחריו של יהוה, כבוד האל נטש אותם חרישית...

(...)

כפי שהיה תמיד, לאחר עבודתו של יהוה בעידן החוק, אלוהים החל בעבודתו החדשה של השלב השני: ללבוש בשר ודם – להתגלם כאדם לפרק זמן של עשר או עשרים שנים – ולשאת את דבריו ולבצע את עבודתו בקרב מאמינים. אולם ללא יוצא מן הכלל, איש לא ידע זאת, ורק מתי מעט הכירו בכך שהוא אלוהים שהפך לבשר ודם, לאחר שישוע אדוננו מוסמר אל הצלב וקם לתחייה... ברגע שהשלב השני של עבודת האל הושלם – לאחר הצליבה – הושלמה עבודתו של אלוהים לחלץ את האדם מחטאיו (כלומר, לחלץ את האדם מידי השטן). לכן, מאותו רגע ואילך, היה על האנושות רק לקבל את ישוע אדוננו כמושיע כדי שחטאיה ייסלחו. באופן כללי, חטאי האדם כבר לא היוו מכשול לזכייתו בישועה ולבואו בפני אלוהים, והם כבר לא היו היתרון שבאמצעותו השטן מאשים את האדם. זאת משום שאלוהים עצמו ביצע עבודה מעשית, הפך לדמותו ולניסיונו המוקדם של הבשר החוטא, ואלוהים עצמו היה קורבן החטאת. כך האדם ירד מהצלב, נגאל וזכה בישועה בזכות בשרו ודמו של אלוהים, בן-דמותו של הבשר החוטא. על כן, לאחר שהאדם נפל בשבי השטן, הוא התקרב בצעד אחד לקבלת ישועה בפני אלוהים. כמובן ששלב העבודה הזה היה מעמיק יותר ומפותח יותר מאשר ניהולו של אלוהים בעידן החוק.

(...)

ואז הגיע עידן המלכות, שהוא שלב מעשי יותר של עבודה, אך הוא גם השלב שהאדם הכי מתקשה לקבל. זאת משום שככל שהאדם מתקרב יותר אל אלוהים, כך מטהו של אלוהים מתקרב יותר אל האדם וכך פני האל נגלות בפני האדם ביתר בהירות. בעקבות גאולת האנושות, האדם חוזר באופן רשמי למשפחת האל. האדם חשב שכעת הגיעה העת להנאה, אך הוא נתון למתקפה חזיתית מצד אלוהים, אשר איש מעולם לא יכול היה לחזות. מתברר שזוהי הטבילה שאנשיו של האל צריכים "ליהנות" ממנה. תחת טיפול שכזה, לבני אדם אין ברירה אלא לעצור ולחשוב לעצמם, "אני השה שהיה אבוד במשך שנים רבות, שאלוהים השקיע כל כך הרבה כדי לקנות אותו בחזרה. אם כן, מדוע אלוהים מתייחס אליי כך? האם זוהי דרכו של אלוהים לצחוק עליי ולחשוף אותי? ..." בחלוף השנים, האדם נשחק מפגעי מזג האוויר כאשר חווה את מצוקת הזיכוך והייסורים. על אף שהאדם איבד את ה"כבוד" וה"רומנטיקה" של ימים עברו, הוא החל להבין, שלא מדעת, את עקרונות ההתנהלות האנושית והחל להעריך את שנות מסירותו של אלוהים לישועת האנושות. האדם מתחיל אט-אט לתעב את הבהמיות שלו עצמו. הוא מתחיל לשנוא את פראיותו, את כל האי-הבנות שלו את אלוהים ואת הדרישות הבלתי סבירות שהוא מציב לאלוהים. לא ניתן להשיב את הזמן לאחור, אירועי העבר הופכים לזיכרונות המצערים של האדם, ודבריו ואהבתו של אלוהים הופכים לכוח המניע בחיים החדשים של האדם. פצעי האדם נרפאים עם כל יום שחולף, כוחו שב אליו והוא קם ומביט בפני האל הכול יכול... ואז הוא מגלה שאלוהים תמיד היה לצדו ושחיוכו וארשת פניו היפהפייה עדיין מרגשים כל כך. לבו עדיין מלא בדאגה לאנושות שברא וידיו עדיין חמות וחזקות כפי שהיו בראשית. האדם כאילו חזר לגן עדן, אלא שהפעם האדם אינו מקשיב יותר לפיתוייו של הנחש וכבר אינו מסתיר את פניו מיהוה. האדם כורע ברך בפני אלוהים, מרים את מבטו אל פניו המחייכות של אלוהים ומעלה את הקורבן המנחה היקר לו מכול – הו! אדוניי, אלוהיי!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נספח 3: האדם יכול להיוושע רק תחת ניהולו של האל

העבודה שישוע עשה הייתה רק שלב רם יותר מהתנ"ך. היא שימשה לפתיחת עידן ולהובלת העידן הזה. מדוע הוא אמר, "אל תחשבו שבאתי לבטל את החוק, באתי כדי לקיימו"? אולם דברים רבים בעבודתו היו שונים מהחוקים הנהוגים ומהדברות שבני ישראל צייתו להם בתקופת התנ"ך, מפני שהוא לא בא כדי להישמע לחוק, אלא כדי לקיימו. התהליך של קיום החוק כלל דברים ממשיים רבים: עבודתו הייתה מעשית ומציאותית יותר, ויתר על כן, היא הייתה מלאת חיים יותר, ולא היוותה דבקות עיוורת לחוקים. בני ישראל שמרו את השבת, הלא כן? כשישוע בא, הוא לא שמר את השבת, משום שהוא אמר שבר האנוש הוא אדון השבת, וכשאדון השבת מגיע, הוא עושה כרצונו. הוא בא לקיים את חוקי התנ"ך וכדי לשנות את החוקים. כל הדברים שנעשים היום מבוססים על ההווה, אך עדיין נשענים על יסודות עבודתו של יהוה בעידן החוק, ולא חורגים מתחום זה. לדוגמה, לנצור את לשונכם ולא לנאוף – אלה חוקי התנ"ך, הלא כן? מה שנדרש מכם כיום לא מוגבל רק לעשרת הדברות – מדובר בדברות וחוקים נעלים מאלה שנחקקו בעבר. אך אין פירוש הדבר שמה שהיה בעבר מבוטל, מכיוון שכל שלב בעבודתו של אלוהים מתבצע על יסוד השלב שקדם לו. באשר לעבודה שיהוה הנהיג אז בישראל, הדרישה מבני האדם להעלות קורבנות מנחה, הדרישה לכבד את האב והאם, האיסור על עבודת אלילים, האיסור על תקיפת אחרים ועל הטלת קללות עליהם, האיסור על ניאוף, האיסור על עישון ושתייה לשוכרה, האיסור על אכילת המתים ועל שתיית דם – האין זו התשתית לנוהגכם אפילו כיום? על סמך תשתית העבר התבצעה העבודה עד היום. על אף שחוקי העבר כבר לא מוזכרים, ועל אף שהוצבו לכם דרישות חדשות, החוקים האלה לא שלא בוטלו אלא שאף רוממו גבוה יותר. האמירה שהם בוטלו פירושה שהעידן הקודם מיושן, אך יש כמה דברות שעליכם לכבד לנצח נצחים. דברות העבר כבר הונהגו וכבר הפכו להווייתו של האדם, ואין צורך לחזור על הדברות של "אסור לעשן," "אסור לשתות לשכרה," וכן הלאה. על התשתית הזו, מונחים דברות חדשים בהתאם לצרכים שלכם כיום, בהתאם לשיעור קומתכם ובהתאם לעבודה של היום. קביעת דברות לעידן החדש אין פירושה לבטל את הדברות מהעידן הקודם, אלא לרומם אותם על התשתית הזו, להפוך את פעולותיו של האדם לשלמות יותר, וליישב אותן יותר עם המציאות. אילו הייתם נדרשים כיום רק לציית לדברות ולחוקי התנ"ך, בדומה לבני ישראל, ואף אילו הייתם נדרשים לשנן את החוקים שקבע יהוה, לא הייתה כל אפשרות שתשתנו. אילו היה עליכם לציית רק לדברות הספורות והמוגבלות האלה או לשנן אינספור חוקים, טבעכם הישן היה נותר מוטבע בכם עמוקות, ולא הייתה כל דרך לעקור אותו מהשורש. כך, הייתם נעשים מושחתים יותר ויותר, ואף אחד מכם לא היה נעשה מסור. כלומר, כמה דברות פשוטים או אינספור חוקים לא מסוגלים לעזור לכם להכיר את מעשי יהוה. אינכם כבני ישראל: על ידי ציות לחוקים ושינון הדברות, הם הצליחו להיות עדים למעשי יהוה ולהקדיש את עצמם ליהוה בלבד. אך אתם לא מסוגלים להשיג זאת. לא זו בלבד שדברות ספורים מעידן התנ"ך לא יכולים לגרום לכם למסור את לבכם או להגן עליכם, אלא שבמקום זאת, הם יהפכו אתכם לנרפים ויורידו אתכם אל השאול. מכיוון שעבודתי היא עבודת הכיבוש, ומכיוון שהיא מכוונת למרדנותכם ולצביונכם הישן, דבריהם הנעימים של יהוה וישוע רחוקים מאוד מדברי השיפוט החמורים של היום. ללא הדברים הקשים האלה, לא היה ניתן לכבוש "מומחים" שכמוכם, המורדים כבר מזה אלפי שנים. חוקי התנ"ך כבר מזמן לא משפיעים עליכם, והשיפוט של היום הרבה יותר עוצמתי מהחוקים הישנים. הדבר המתאים לכם ביותר הוא שיפוט, ולא הגבלות חסרות ערך של חוקים, משום שאתם לא האנושות של הראשית, אלא אנושות שמושחתת מזה אלפי שנים. מה שעל האדם להשיג כעת הוא בהתאם למצבו הממשי של האדם היום, בהתאם לאיכות ולשיעור הקומה בפועל של האדם בימינו. לא נדרש מכם לציית לחוקים. זאת על מנת שניתן יהיה להשיג שינויים בטבעכם הישן, וכדי שתוכלו להשליך מעליכם את התפיסות שלכם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, חזון עבודתו של אלוהים (1)

על אף שהנתיב שהאדם צועד בו כיום הוא גם הנתיב של הצלב ונתיב הסבל, הדברים שהאדם מנהיג, אוכל, שותה ונהנה מהם כיום שונים מאוד מהדברים שהאדם עשה בתקופת החוק ובעידן החסד. מה שנדרש מהאדם כיום אינו דומה למה שנדרש בעבר ועוד פחות מכך למה שנדרש ממנו בעידן החוק. ובכן, מה נדרש מהאדם בתקופת החוק, כשהאל עשה את עבודתו בישראל? בני האדם נדרשו רק לשמור את השבת ואת החוקים של יהוה. אסור היה לאיש לעבוד בשבת או להפר את החוקים של יהוה. אך אין זה כך כעת. בני האדם עובדים בשבת, נאספים ומתפללים כרגיל, ולא מוטלות עליהם מגבלות כלשהן. בני האדם בעידן החסד היו צריכים להיטבל, והם גם התבקשו לצום, להשתתף בסעודת הקודש, לשתות יין, לכסות את ראשיהם ולרחוץ את רגליהם של אחרים. כעת הכללים האלו מבוטלים ונדרשות מהאדם דרישות גדולות יותר, מפני שעבודתו של האל מעמיקה ללא הרף והיווכחותו של האדם מגיעה לגבהים חדשים ללא הרף. בעבר, ישוע הניח את ידיו על האדם והתפלל, אך כעת, לאחר שהכול נאמר, מה התועלת בהנחת ידיים? מילים לבדן יכולות להשיג תוצאות. כשישוע הניח את ידיו על האדם בעבר, הוא עשה זאת כדי לברך את האדם ולרפא אותו מתחלואיו. כך רוח הקודש עבדה באותה עת, אך לא כך הדבר כעת. כעת, רוח הקודש משתמשת במילים כדי לעבוד ולהשיג תוצאות. דבריה הובהרו לכם, ועליכם ליישם אותם בפועל בדיוק כמו שנאמר לכם. דבריה הם כוונותיה. הם העבודה שברצונה לעשות. באמצעות דבריה, תבינו את כוונותיה ואת מה שהיא מבקשת מכם להשיג, ותוכלו רק להנהיג את דבריה ישירות, ללא צורך בהנחת ידיים. יש כאלה שיאמרו, "הנח עליי את ידיך! הנח עליי את ידיך כדי שאוכל לקבל את ברכתך ולקחת חלק ממך." כל אלה הם נהגים ישנים מהעבר שתוקפם פג משום שהעידן התחלף. רוח הקודש עובדת בהתאם לעידן, לא באופן אקראי ולא בהתאם לכללים קבועים. העידן התחלף, והעידן חדש מביא עמו בהכרח עבודה חדשה. הדבר נכון לכל שלב עבודה, ולכן עבודתו של האל מעולם לא חזרה על עצמה. בעידן החסד, ישוע עשה עבודה רבה מהסוג הזה, כגון ריפוי מחלות, גירוש שדים, הנחת ידיו על האדם כדי להתפלל למענו והענקת ברכות לאדם. אולם עשיית הדברים האלה שוב בימינו תהיה חסרת משמעות. רוח הקודש עבדה כך באותה עת, מפני שהיה זה עידן החסד והייתה מידה מספקת של חסד שהאדם יכול היה ליהנות ממנו. האדם לא נתבקש לשלם מחיר כלשהו, והוא יכול היה לזכות בחסד כל עוד הייתה לו אמונה. כולם זכו ליחס מלא חסד. כעת העידן התחלף ועבודתו של האל התקדמה הלאה. באמצעות הייסור והשיפוט יטוהרו מרדנותו של האדם והדברים הטמאים שבתוכו. מכיוון שהיה זה שלב הגאולה, היה על האל לעבוד באופן זה ולהעניק לאדם חסד במידה שהוא יכול היה ליהנות ממנה, כדי שהאדם יוכל להיגאל מחטא, וכדי שחטאיו יימחלו באמצעות החסד. השלב הנוכחי הזה נעשה כדי לחשוף את האי-צדק באדם באמצעות ייסור, שיפוט, הכאה במילים, כמו גם באמצעות הטלת המשמעת וחשיפת המילים, כדי שניתן יהיה להושיע את האנושות לאחר מכן. זו עבודה מעמיקה יותר מאשר גאולה. בעידן החסד, החסד הספיק לשם הנאת האדם. כעת, משהאדם כבר חווה את החסד הזה, הוא לא ייהנה ממנו עוד. זמנה של עבודה זו תם כעת והיא לא תיעשה עוד. כעת האדם ייוושע באמצעות השיפוט של המילים. לאחר שהאדם יישפט, יעבור ייסור וזיכוך, צביונו ישתנה כתוצאה מכך. האין כל זה בזכות הדברים שאמרתי? כל שלב בעבודה נעשה בהתאם להתקדמותה של האנושות כולה ובהתאם לעידן. לכל עבודה יש חשיבות משלה, והיא נעשית למען הישועה הסופית, כדי שיהיה לאנושות יעד טוב בעתיד וכדי שבני האדם יחולקו על פי מינם בסופו של דבר.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)

בעבודה של אחרית הימים, עוצמתו של הדבר האל גדולה יותר מזו של הצגתם של אותות ומופתים, וסמכותו של דבר האל עולה על זו של האותות והמופתים. דבר האל חושף את כל הצביונות המושחתים הטמונים עמוק בלב האדם. אינך מסוגל לגלות אותם בכוחות עצמך. כשהם ייחשפו בפניך באמצעות דבר האל, תגלה זאת באופן טבעי. תהיה מוכרח להכיר בכך ותשתכנע לחלוטין. האין זו הסמכות של דבר האל? זו התוצאה שהעבודה של דבר האל משיגה כיום. לפיכך, לא ניתן להושיע את האדם לגמרי מחטאיו על ידי ריפוי חולים וגירוש שדים, ולא ניתן להשלים אותו באופן מלא על ידי הצגת אותות ומופתים. הסמכות לרפא חולי ולגרש שדים רק מעניקה לאדם חסד, אך בשרו של האדם עדיין שייך לשטן, והצביון השטני המושחת נותר עדיין בתוך האדם. במילים אחרות, מה שלא טוהר שייך עדיין לחטא ולזוהמה. רק לאחר שהאדם יטוהר באמצעות דבר האל, הוא יוכל ליפול בנחלתו של האל ולהתקדש. כשהשדים גורשו מהאדם והוא נגאל, פירוש הדבר היה רק שהוא חולץ מידי השטן והושב לאל. עם זאת, מאחר שהאל לא טיהר את האדם ולא שינה אותו, הוא נותר מושחת. בתוך האדם ישנן עדיין זוהמה, התנגדות ומרדנות. האדם שב לאל רק באמצעות גאולה, אך אין לו ידע קל שבקלים אודות האל והוא עדיין מסוגל להתנגד לאל ולבגוד בו. לפני שהאדם נגאל, נשתלו בו כבר רבים מהרעלים של השטן, ולאחר אלפי שנות השחתה בידי השטן יש באדם טבע שמתנגד לאל. לפיכך כשהאדם נגאל, לא היתה זו אלא גאולה בלבד. כלומר, האדם נקנה בחזרה במחיר גבוה, אך הטבע הרעיל שבתוכו לא הוסר. אדם שהוא כה מזוהם חייב לעבור שינוי בטרם יהיה ראוי לשרת את האל. באמצעות העבודה הזו של משפט וייסור, האדם יכיר באופן מלא את המהות המזוהמת והמושחתת שבתוכו ויהיה מסוגל להשתנות לגמרי ולהיטהר. רק כך האדם יוכל להיות ראוי לשוב בפני כס מלכותו של האל. כל העבודה הנוכחית מתבצעת כדי שהאדם יוכל להיטהר ולהשתנות. היא נועדה לכך שהאדם יוכל להשליך מעליו את שחיתותו ולהיטהר באמצעות המשפט והייסור של הדבר, ובאמצעות זיכוך. במקום להתייחס לשלב זה של העבודה כשלב של עבודת הישועה, יהיה זה הולם יותר לומר שזו עבודת טיהור. למען האמת, שלב זה הוא גם עבודת הכיבוש, כמו גם השלב השני בעבודת הישועה. האדם מגיע לכדי נפילה בנחלתו של האל דרך המשפט והייסור של דברו, ובאמצעות הזיכוך, השיפוט והחשיפה על ידי הדבר – כל הטומאות, התפיסות, המניעים והתקוות האישיים שבלב האדם נגלים לחלוטין. אף על פי שהאדם נגאל וחטאיו נמחלו, אין בכך אלא משום שהאל לא זוכר את העבירות שהאדם ביצע ואינו מתייחס אליו בהתאם לעבירות שלו. אולם, האדם חי בבשר מבלי להשתחרר מחטא, והוא יכול רק להמשיך לחטוא ולחשוף עד אין קץ את צביונותיו המושחתים השטניים. אלה הם החיים שהאדם חי – מעגל אינסופי של חטא ומחילה. רוב האנשים חוטאים ביום ומתוודים בערב. וכך, גם אם קורבן החטאת תקף לעד עבור האדם, הוא לא יכול להושיע את האדם מחטא. עבודת הישועה הושלמה רק עד מחציתה, מכיוון שלאדם יש עדיין צביונות מושחתים. לדוגמה, כשבני האדם גילו שהם צאצאי מואב, הם השמיעו דברי תלונה, חדלו לחפש חיים ונעשו שליליים לחלוטין. האין זה מראה שהאנושות עדיין אינה מסוגלת להישמע לריבונותו של האל? האין זה בדיוק הצביון השטני המושחת שלה? כשלא יוסרת, הרמת את ידיך גבוה מעל ידיהם של כל האחרים, אפילו מעל ידיו של ישוע, וקראת בקול רם: "להיות בן אהוב של האל! להיות מקורב של האל! אנחנו מעדיפים למות ולא להשתחוות לשטן! מרדו בשטן הזקן! מרדו בדרקון הגדול האדום כאש! מי ייתן והדרקון הגדול האדום כאש יאבד את שלטונו בחרפה! מי ייתן והאל ישלים אותנו!" הקריאות שלך היו רמות מאלה של כל האחרים. אך אז הגיעה עת הייסורים ושוב התגלה הצביון המושחת של בני האדם. אז, שככו הקריאות שלהם, והם איבדו את הנחישות שלהם. זו השחיתות של האדם והיא עמוקה יותר מחטא. השטן שתל אותה באדם והיא מושרשת עמוק בתוכו. לא קל לאדם להיות מודע לחטאיו ואין לו דרך לזהות את הטבע שמושרש בו עמוקות. רק באמצעות השיפוט של הדבר ניתן להשיג תוצאה זו. רק כך ניתן לשנות את האדם בהדרגה מנקודה זו ואילך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (4)

בעבודה של ישועת האדם, ישנם שלושה שלבים, כלומר הקרב בשטן חולק לשלושה שלבים לפני שהשטן יובס אחת ולתמיד. אולם האמת הפנימית של מכלול עבודת הקרב בשטן היא שתוצאותיה מושגות באמצעות כמה שלבי עבודה: הרעפת חסד על האדם, הפיכה לקורבן החטאת של האדם, מחילה לאדם על חטאיו, כיבוש האדם והפיכתו למושלם. לאמיתו של דבר, הקרב בשטן איננו התחמשות כנגד השטן, אלא נשיאת עדות למען האל דרך ישועת האדם, עבודה על חייו של האדם ושינוי צביונו של האדם, ועל ידי כך הבסתו של השטן. השטן יובס באמצעות שינוי צביונו המושחת של האדם. לאחר שהשטן יובס, כלומר לאחר שהאדם יזכה בישועה מלאה, השטן המושפל יהיה משועבד לחלוטין, וכך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, תמצית הישועה של האדם היא הקרב בשטן, והמלחמה בשטן משתקפת בראש ובראשונה בישועת האדם. השלב של אחרית הימים, שבו האדם ייכבש, הוא השלב האחרון בקרב כנגד השטן וזו גם העבודה של הישועה המלאה של האדם מהשפעתו של השטן. המשמעות הפנימית של כיבוש האדם היא להשיב לבורא בעקבות הכיבוש את התגלמות השטן, דהיינו, את האדם שהשטן השחית. באופן זה הוא ימרוד בשטן וישוב לאל באופן מלא. כך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, עבודת הכיבוש היא העבודה האחרונה בקרב כנגד השטן והשלב האחרון בניהולו של האל לשם הבסת השטן. ללא העבודה הזו, ישועת האדם באופן מלא לא הייתה אפשרית, תבוסתו המוחלטת של השטן לא הייתה אפשרית והאנושות לעולם לא הייתה מסוגלת להיכנס ליעד הנפלא או להשתחרר מהשפעתו של השטן. כתוצאה מכך, לא ניתן להשלים את עבודת הישועה של האדם לפני שיושלם הקרב בשטן, מכיוון שליבת עבודת הניהול של האל הוא לשם ישועת האנושות. האנושות הקדומה ביותר הייתה בידיו של האל, אך בשל הפיתוי וההשחתה של השטן, השטן שיעבד את האדם והאדם נפל לידי הרשע. לפיכך, השטן הפך ליעד שאותו יש להביס בעבודת הניהול של האל. משום שהשטן השתלט על האדם ומשום שהאדם הוא ההון של מכלול הניהול של האל, על מנת להושיע את האדם, האל צריך לחטוף אותו בחזרה מידי השטן, דהיינו, האל חייב להשיב אליו את האדם שהוחזק בשבי השטן. לפיכך, יש להביס את השטן באמצעות שינויים בצביונו הישן של האדם והשבת הגיונו המקורי של האדם על כנו. כך ניתן לחטוף מידי השטן את האדם שנלקח בשבי. אם האדם ישוחרר מהשפעותיו ומשעבודו של השטן, השטן יבויש, האדם יוחזר בסופו של דבר והשטן יובס. ומשום שהאדם שוחרר מההשפעה החשוכה של השטן, האדם יהפוך לשלל הקרב הגדול הזה, והשטן יהפוך למושא הענישה בתום הקרב. לאחר מכן, עבודת הישועה של האנושות תושלם במלואה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא