כעת, כל יום שאתם עוברים בחייכם הוא חיוני, והוא בעל חשיבות עליונה ליעדכם ולגורלכם, לכן עליכם להוקיר את כל מה שיש לכם כיום, ולנצור כל דקה שחולפת. עליכם לפנות זמן רב ככל יכולתכם כדי להעניק לעצמכם את הרווחים הגדולים ביותר, כדי שלא תחיו את החיים האלה לריק. ייתכן שאתם חשים בלבול בנוגע לסיבה שאני אומר דברים כאלה. בכנות, אינני מרוצה כלל מהתנהגותכם, שכן התקוות שתליתי בכם לא היו כפי שאתם היום. לפיכך, אני יכול לומר את זאת: כל אחד מכם נמצא על סף סכנה, וזעקותיכם לעזרה מהעבר ושאיפותיכם הקודמות לחתור אל האמת ולבקש את האור מתקרבות לקצן. זהו מפגן התגמול האחרון שלכם, וזהו דבר שמעולם לא ציפיתי לו. אינני רוצה לדבר בניגוד לעובדות, שכן אכזבתם אותי מאוד. ייתכן שאינכם רוצים להשלים עם כך, שאינכם רוצים להתמודד עם המציאות, אך עליי לשאול אתכם את זה ברצינות: בכל השנים הללו, במה בדיוק התמלאו לבבותיכם? למי הם נאמנים? אל תאמרו שהשאלות הללו צצו יש מאין, ואל תשאלו אותי מדוע שאלתי דברים כאלה. דעו לכם: אני מכיר אתכם טוב מדי, דואג לכם יותר מדי, והשקעתי יותר מדי מלבי במעשיכם ובהתנהגותכם, ומשום כך דרשתי מכם דין וחשבון ללא הרף ונשאתי קשיים מרים. אך אתם גומלים לי בלא יותר מאשר אדישות והשלמה בלתי נסבלת. הייתם כה רשלנים כלפיי; האם ייתכן שאינני יודע דבר על כך? אם זה מה שאתם מאמינים, הדבר מוכיח עוד יותר את העובדה שאינכם נוהגים בי באמת בטוב לב. ולכן אני אומר שאתם מרמים את עצמכם. כולכם כל כך חכמים שאתם אפילו לא יודעים מה אתם עושים – אז במה תשתמשו כדי לתת לי דין וחשבון?

השאלה המעסיקה אותי ביותר היא למי בדיוק נאמנים לבבותיכם. אני גם מקווה שכל אחד מכם ינסה להשליט סדר במחשבותיו, וישאל את עצמו למי הוא נאמן ולמען מי הוא חי. ייתכן שמעולם לא שקלתם בכובד ראש את השאלות הללו, אז מה דעתכם שאגלה לכם את התשובות?

כל מי שיש לו זיכרון יכיר בעובדה זו: האדם חי למען עצמו ונאמן לעצמו. אינני מאמין שתשובותיכם נכונות לחלוטין, שכן כל אחד מכם קיים בחייו שלו וכל אחד נאבק בסבלו שלו. כיוון שכך, אתם נאמנים לאנשים שאתם אוהבים ולדברים שאתם אוהבים; אינכם נאמנים לעצמכם לחלוטין. מכיוון שכל אחד מכם מושפע מהאנשים, המאורעות והחפצים שסביבכם, אינכם נאמנים באמת לעצמכם. אני אומר את הדברים האלה לא כדי לתמוך בנאמנות עצמית, אלא כדי לחשוף את נאמנותכם לכל דבר שהוא, שכן במשך שנים כה רבות, מעולם לא קיבלתי נאמנות מאף אחד מכם. הלכתם אחריי כל השנים הללו, אך מעולם לא נתתם לי ולו קורטוב של נאמנות. במקום זאת, הסתובבתם סביב האנשים שאתם אוהבים והדברים שאתם אוהבים – עד כדי כך שבכל עת, ובכל מקום שאליו אתם הולכים, אתם שומרים אותם קרוב ללבכם ומעולם לא נטשתם אותם. בכל פעם שאתם להוטים או נלהבים לגבי כל דבר שאתם אוהבים, זה קורה בזמן שאתם נוהים אחריי, או אפילו בזמן שאתם מקשיבים לדבריי. לכן, אני אומר שאתם משתמשים בנאמנות שאני מבקש מכם כדי להיות נאמנים ל"חיות המחמד" שלכם ולהוקיר אותן. אף על פי שאתם עשויים להקריב דבר או שניים למעני, אין זה מייצג את כל כולכם, ואין זה מראה שאני הוא זה שלו אתם נאמנים באמת. אתם מעורבים במפעלים שאתם נלהבים לגביהם: יש אנשים שנאמנים לבניהם ולבנותיהם, אחרים לבעלים, לבנות זוגם, לעושר, לעבודה, לממונים, למעמד או לנשים. לעולם אינכם חשים עייפות או עצבנות כלפי הדברים שלהם אתם נאמנים; במקום זאת, אתם נעשים להוטים יותר ויותר להחזיק בדברים אלה בכמות גדולה יותר ובאיכות גבוהה יותר, ולעולם אינכם מוותרים. אני ודבריי נדחקים תמיד לאחור, אל מאחורי הדברים שאתם נלהבים לגביהם. ואין לכם ברירה אלא לדרג אותם במקום האחרון. יש אפילו כאלה שמשאירים את המקום האחרון הזה לדברים שהם נאמנים להם ושטרם גילו. מעולם לא היה בליבם ולו הזכר הקל ביותר לי. אתם עשויים לחשוב שאני מבקש מכם יותר מדי או מאשים אתכם שלא בצדק – אך האם חשבתם אי פעם על העובדה שבזמן שאתם מבלים בשמחה עם משפחתכם, מעולם לא הייתם נאמנים לי ולו פעם אחת? בזמנים כאלה, האין זה מכאיב לכם? כאשר לבבותיכם מתמלאים שמחה על קבלת גמול על עמלכם, האם אינכם חשים מיואשים על כך שלא הצטיידתם באמת מספקת? מתי בכיתם על כך שלא קיבלתם את אישורי? אתם מאמצים את מוחכם ועמלים קשות למען בניכם ובנותיכם, ועדיין אינכם מרוצים; עדיין אתם מאמינים שלא הייתם חרוצים למענם, שלא עשיתם כל שביכולתכם למענם. כלפיי, לעומת זאת, תמיד הייתם רשלנים וחסרי אכפתיות; אני נמצא רק בזיכרונותיכם, אך אינני שוכן בלבכם. לעולם אינכם חשים במסירותי ובמאמציי, ומעולם לא הייתה לכם כל הערכה כלפיהם. אתם נוקטים רק בהרהור קצר ומאמינים שזה יספיק. "נאמנות" שכזו אינה מה שאני עורג אליו זמן רב, אלא מה שאני מתעב זמן רב. אף על פי כן, לא משנה מה אומר, אתם ממשיכים להודות רק בדבר אחד או שניים; אינכם יכולים לקבל זאת במלואו, שכן כולכם "בטוחים בעצמכם" מאוד, ואתם תמיד בוררים בקפידה מה לקבל מתוך הדברים שאמרתי. אם אתם עדיין כאלה היום, יש לי כמה שיטות להתמודד עם הביטחון העצמי שלכם – ויתרה מזאת, אגרום לכם להכיר בכך שכל דבריי הם אמת, ושאף אחד מהם אינו מעוות את העובדות.

אילו הייתי מניח כעת קצת כסף לפניכם ונותן לכם את החופש לבחור – ואילו לא הייתי מגנה אתכם על בחירתכם – אזי רובכם הייתם בוחרים בכסף ונוטשים את האמת. אלה מביניכם שהם טובים יותר היו מוותרים על הכסף ובוחרים באמת באי-רצון, בעוד אלה שבאמצע היו תופסים את הכסף ביד אחת ואת האמת ביד השנייה. האם פרצופכם האמיתי לא היה מתגלה כך מאליו? בבחירה בין האמת לבין כל דבר שלו אתם נאמנים, כולכם הייתם בוחרים באופן זה, ועמדתכם הייתה נשארת זהה. האין זה כך? האם אין רבים ביניכם שהיססו בין טוב לרע? בכל המאבקים בין חיובי לשלילי, שחור ללבן – בין משפחה לאל, בין ילדים לאל, בין הרמוניה לשסע, עושר לעוני, מעמד לפשטות, תמיכה לדחייה, וכן הלאה – אתם בוודאי מודעים לבחירות שעשיתם! בין משפחה הרמונית למשפחה שבורה, בחרתם באפשרות הראשונה, ועשיתם זאת ללא כל היסוס; בין עושר לחובה, בחרתם שוב באפשרות הראשונה, מבלי שיהיה לכם אפילו את הרצון לחזור לחוף מבטחים;^[א] בין מותרות לעוני, בחרתם באפשרות הראשונה; בבחירה בין בניכם, בנותיכם, נשותיכם ובעליכם, וביני, בחרתם בראשונים; ובין תפיסה לאמת, בחרתם שוב באפשרות הראשונה. לנוכח שלל מעשיכם הרעים, פשוט איבדתי את האמון בכם, פשוט הוכיתי בתדהמה. באופן בלתי צפוי כל כך, לבבותיכם אינם מסוגלים להתרכך. באופן מפתיע, דם לבי שהשקעתי במשך שנים רבות הביא לי לא יותר מאשר נטישה וקבלה מתוך אי רצון מצדכם, אך תקוותיי לגביכם גוברות מיום ליום, שכן יומי נחשף לחלוטין בפני כולם. אך כעת אתם עדיין רודפים אחר דברים אפלים ורעים, ומסרבים להרפות מהם. מה, אם כן, יהיה סופכם? האם שקלתם זאת אי פעם בכובד ראש? אילו התבקשתם לבחור שוב, מה אז הייתה עמדתכם? האם עדיין הייתה זו העמדה שתוארה קודם לכן? האם עדיין הייתם מסבים לי אכזבה וצער אומלל? האם לבבותיכם עדיין היו מחזיקים רק בקמצוץ של חום? האם עדיין לא הייתה בכם מודעות למה שיש לעשות כדי לנחם את לבי? ברגע זה, במה אתם בוחרים? האם תתמסרו לדבריי או תסלדו מהם? יומי פרוש לנגד עיניכם, ומה שניצב בפניכם הוא חיים חדשים ונקודת פתיחה חדשה. עם זאת, עליי לומר לכם שנקודת פתיחה זו אינה תחילתה של עבודה חדשה מהעבר, אלא סיומה של הישנה. כלומר, זוהי המערכה האחרונה. אני חושב שכולכם יכולים להבין מה יוצא דופן בנקודת פתיחה זו. אולם באחד הימים הקרובים תבינו את המשמעות האמיתית של נקודת פתיחה זו, ולכן הבה נותיר אותה מאחורינו ביחד ונקבל בברכה את הסיום שיבוא! עם זאת, מה שממשיך להדאיג אותי לגביכם הוא שכאשר אתם ניצבים בפני אי-צדק וצדק, אתם תמיד בוחרים בראשון. אך כל זה שייך לעברכם. גם אני מקווה לשכוח את הכול אודות עברכם, אף שקשה מאוד לעשות זאת. אף על פי כן, יש לי דרך טובה מאוד לעשות זאת: תנו לעתיד להחליף את העבר, ואפשרו לצִלְלֵי עברכם להתפוגג בתמורה לאני האמיתי שלכם, כפי שהוא היום. לפיכך, עליי להטריח אתכם לבחור פעם נוספת: למי בדיוק אתם נאמנים?

הערות שוליים:

א. לחזור לחוף מבטחים: ניב סיני, שמשמעותו לחזור מדרכיו הרעות.