תפקידי מאז ומתמיד היה לנהל את האדם. יתר על כן, כיבוש האדם נקבע על ידיי כשבראתי את העולם. בני האדם אינם יודעים אולי שאכבוש את האדם לחלוטין באחרית הימים או שהעדות לכך שאביס את השטן היא כיבוש בני האנוש המרדניים. אולם כבר אמרתי לאויבי כשהוא נאבק בי שאכבוש את בני האדם שהשטן שבה והפך לילדיו ולמשרתיו הנאמנים השומרים על ביתו. המשמעות המקורית של המילה כיבוש היא הבסה, השפלה. בשפתו של עם ישראל, פירושה הוא תבוסה מוחלטת, השמדה והבאת מישהו למצב שהוא אינו יכול להתנגד לי עוד. אולם כפי שאתם משתמשים במילה כיום, פירושה הוא כיבוש. עליכם לדעת שכוונותיי תמיד היו להשמיד ולהרוס לחלוטין את המשחית מקרב בני האנוש, כך שהוא לא יוכל עוד למרוד בי, ועל אחת כמה וכמה לא יוכל לקטוע את עבודתי או להפריע לה. לכן, בעיני בני האדם פירוש המילה הוא כיבוש. יהיו הקונוטציות של המונח אשר יהיו, עבודתי נועדה להביס את האנושות. מפני שאמנם האנושות קשורה בניהול שלי, אך ליתר דיוק, האנושות אינה אלא אויבת שלי. האנושות היא השטן שמתנגד לי ומורד בי. האנושות אינה אלא התולדה של השטן שאותו קיללתי. האנושות אינה אלא צאצא הארכי-מלאך שבגד בי. האנושות אינה אלא המורשת של השטן, שאותו דחיתי לפני זמן רב ואשר מאז הוא האויב הבלתי מתפשר שלי. משום שהרקיע מעל האנושות קודר ואפל ואין בו שום ניצוץ של בהירות והעולם האנושי שרוי בעלטה מוחלטת, כזו שמי שחי בה אינו יכול לראות את ידו המושטת אל מול פניו או את השמש כשהוא מרים את ראשו. הדרך תחת רגליו בוצית ומלאת מהמורות והיא מתעקלת ומתפתלת. הארץ כולה זרועה גוויות. הפינות החשוכות מלאות בשרידי המתים ובפינות הקרות והמוצללות דחוסים המוני שדים המתגוררים שם. בנוסף, בכל מקום בעולמם של בני האדם, המוני שדים באים והולכים. צאצאיהם של בהמות שונות מכוסים בזוהמה נלחמים במאבק אכזרי שקולותיו מעוררים אימה בלב. בזמנים כאלה, בעולם כזה, וב"גן עדן ארצי" כזה, היכן נחפש את רגעי האושר שבחיים? לאן נלך למצוא את יעד החיים? האנושות, שמזמן נרמסה תחת רגלי השטן, פועלת מהרגע הראשון בצלם השטן. יתר על כן, האנושות היא התגלמות השטן ומשמשת ראיה שנושאת עדות רמה וברורה על השטן. איך ייתכן שגזע אנושי כזה, חלאות אדם מנוונות כאלה, צאצאים כאלה של משפחת האדם המושחתת יישאו עדות על אלוהים? מהיכן מגיע כבודי? היכן ניתן להתחיל לדבר על עדותי? זאת מכיוון שהאויב שניצב נגדי כבר השחית את האנושות, כבר לקח את האנושות – את האנושות שבראתי לפני זמן רב ואשר הייתה מלאה בכבודי ובביטוי שלי – והכתים אותה. הוא חטף ממני את כבודי וכל מה שהוא הטמיע באדם הוא רעל עם מנה גדושה של כיעורו של השטן ומיץ מפרי עץ הדעת. בראשית בראתי את האנושות, כלומר בראתי את אבי האנושות, אדם. הייתה לו דמות והיה לו צלם והוא היה גדוש חיוניות ומלא חיים ובנוסף, כבודי היה לו לחברה. זה היה היום המהולל שבו בראתי את האדם. לאחר מכן, נוצרה חוה מגופו של אדם וגם היא הייתה אם האנושות. כך מלאו האנשים שבראתי בנשמת החיים שלי והיו גדושים בכבודי. בראתי את אדם במו ידיי והוא היה ייצוג של צלמי. לכן, הפירוש המקורי של "אדם" היה היותו ברוא שלי, שהוטמעו בו החיוניות והכבוד שלי, בעל צורה וצלם, עם רוח ונשמת חיים. הוא היה היציר הנברא היחידי שניחן ברוח ושיכול היה לייצג אותי, להיות בצלמי ולזכות בנשמת אפי. בראשית, חוה הייתה בת האנוש השנייה בעלת נשמת החיים שהחלטתי לברוא, כך שהפירוש המקורי של "חוה" היה היותה ברייה שתמשיך את כבודי, שתהיה מלאה בחיוניות ויתרה מזאת, שכבודי מוטמע בה. חוה נוצרה מאדם וגם היא הייתה בצלמי, מפני שהיא הייתה בת האנוש השנייה שנבראה בצלמי. הפירוש המקורי של "חוה" היה היותה בת אנוש חיה עם רוח, עור ועצמות, העדות השנייה שלי וכן צלמי השני בקרב האנושות. הם היו אבי האנושות ואם האנושות, האוצר הטהור והיקר של האדם, ומהרגע הראשון הם היו ברואים חיים בעלי רוח. אולם השטן לקח את צאצאי אבות האנושות, רמס אותם ושבה אותם ודרדר את העולם האנושי לעלטה גמורה וגרם לצאצאים אלה לחדול להאמין בקיומי. הדבר המתועב עוד יותר הוא העובדה שכאשר השטן משחית ורומס בני אדם, הוא גוזל באכזריות את כבודי, את עדותי, את החיוניות שהענקתי לבני האדם, את הנשמה והחיים שנפחתי בהם, את כל כבודי בעולם האנושי ואת כל דם לבי שהשקעתי באנושות. האנושות אינה נמצאת עוד באור. בני האדם איבדו את כל מה שהענקתי להם והשליכו מעליהם את הכבוד שנתתי להם. איך הם יוכלו להכיר בכך שאני אדון כל הברואים? איך הם יוכלו להמשיך להאמין בקיומי בשמיים? איך הם יוכלו לגלות את הביטויים של כבודי על פני האדמה? איך יוכלו הנכדים והנכדות האלה לקבל את האל שאבותיהם עבדו כאדון שברא אותם? הנכדים והנכדות מעוררי הרחמים האלה "העניקו" לשטן בנדיבותם את הכבוד, את הצלם ואת העדות שהענקתי לאדם וחוה ואת החיים שהוענקו לאנושות ואשר בהם היא תלויה כדי להתקיים. הם כלל אינם שמים לב לנוכחותו של השטן ונותנים לו את כל כבודי. האין זה המקור להגדרה המילים "חלאת אדם"? איך אנושות כזו, שדים רשעים שכאלה, גוויות מהלכות שכאלה, דמויות כאלה של השטן, אויבים כאלה שלי יכולים להכיל את כבודי? אני אשיב לעצמי את כבודי, אשיב לעצמי את העדות שלי הקיימת בקרב בני האדם ואת כל מה שהיה שייך לי בעבר ושנתתי לאנושות לפני זמן רב – אכבוש את האנושות לחלוטין. עם זאת, עליך לדעת שבני האדם שבראתי היו קדושים שנשאו את צלמי ואת כבודי. במקור, הם לא השתייכו לשטן ולא נרמסו, אלא היו ביטוי טהור שלי הנקי מכל שמץ של רעל השטן. על כן, אני מודיע לאנושות שאני רוצה רק את מה שבראתי במו ידיי, את הקדושים האהובים שלי שאינם שייכים לאף ישות אחרת. יתרה מזאת, הם יסבו לי עונג ואראה בהם את כבודי. אולם אינני חפץ באנושות שהשטן השחית ואשר שייכת לשטן כיום, זו שכבר איננה הבריאה המקורית שלי. מאחר שאני רוצה להשיב לעצמי את כבודי בעולם האנושי, אני אכבוש לחלוטין את הניצולים מקרב האנושות, כהוכחה לכבודי בניצחוני על השטן. אני רואה רק בעדותי מימוש של עצמי ומושא הנאה שלי. זה רצוני.

זה לקח לאנושות רבבות שנות היסטוריה להגיע למקום שבו היא נמצאת כיום. אולם האנושות שבראתי בראשית התנוונה זה מכבר. האנושות איננה עוד זו שחפצתי בה ולכן בעיניי בני האדם אינם ראויים עוד להיקרא אנושות. תחת זאת, הם חלאות אדם שהשטן שבה, גוויות רקובות מהלכות שהשטן חי בקרבן ועוטה כלבוש. בני האדם אינם בוטחים כלל בקיומי ואינם מקבלים בברכה את בואי. האנושות רק מגיבה בטינה לבקשותיי, מסכימה איתן באופן זמני ואינה חולקת איתי בכנות את השמחה והעצב שבחיים. כיוון שבני אדם רואים בי דבר בלתי נתפס, הם מחייכים אליי בטינה ונוקטים בגישה של חנופה לסמכות. זאת משום שבני האדם אינם מכירים את עבודתי, קל וחומר לא את רצוני כיום. אדבר אליכם בכנות: בבוא היום, הייסורים של כל מי שעובד אותי יהיו קלים לעומת ייסוריכם. למעשה, מידת אמונתכם בי אינה עולה על זו של איוב – אפילו אמונתם של הפרושים היהודים גוברת על אמונתכם – ולפיכך, אם יום האש יגיע, הסבל שלכם יהיה חמור יותר מזה של הפרושים כשישוע נזף בהם, חמור יותר מזה של 250 המנהיגים שהתנגדו למשה וחמור יותר מזה של סדום בלהבות החורכות שבהן היא נחרבה. כאשר משה היכה בסלע והמים שיהוה העניק בקעו מתוכו, היה זה משום אמונתו. כאשר דוד ניגן בנבל כדי לשבח אותי, יהוה – בלב מלא שמחה – היה זה משום אמונתו. כאשר איוב איבד את המקנה שלו, שהתפזר בהרים, ועימו איבד רכוש עצום, וכשגופו כוסה בשחין, היה זה משום אמונתו. כאשר הוא שמע את קולי, קול יהוה, וראה את תהילתי, תהילת יהוה, היה זה משום אמונתו. יכולתו של פטרוס ללכת בעקבות ישוע המשיח נבעה מאמונתו. יכולתו להיצלב למעני ולשאת עדות מהוללת גם היא נבעה מאמונתו. כאשר יוחנן ראה את דמותו המהוללת של בר האנוש, הדבר נבע מאמונתו. כשהוא ראה את חזון אחרית הימים, הדבר נבע, קל וחומר, מאמונתו. הסיבה לכך שאלה המכונים "המוני אומות הגויים" קיבלו את ההתגלות שלי וגילו שחזרתי כבשר ודם כדי לעשות את עבודתי בקרב בני האדם הנה, גם כן, משום אמונתם. כל אלה שדבריי החמורים מכים בהם, ובכל זאת הם מתנחמים בהם וזוכים לישועה, האם הם לא נהגו כך משום אמונתם? מי שמאמין בי אך עדיין סובל קשיים – גם העולם דחה אותו, הלא כן? מי שחי מחוץ לדבריי ובורח מייסורי הניסיון – האין כל אלה נעים ונדים בעולם? הם דומים לעלי שלכת העפים אנה ואנה ללא מנוחה ועל אחת כמה וכמה ללא דברי הנחמה שלי. על אף שהייסורים והזיכוך שלי לא רודפים אותם, האין הם קבצנים הנודדים ממקום למקום ברחובות מחוץ למלכות השמיים? האם העולם הוא באמת מקום מנוחתך? האם באמת תוכל לזכות בחיוך קלוש של סיפוק מהעולם בכך שתתחמק מייסוריי? האם באמת תוכל להשתמש בהנאתך החולפת כדי להסוות את הריקנות שבלבך שלא ניתן להסתירה? ייתכן שתוכל לשטות בכל בני משפחתך, אך לעולם לא תוכל לשטות בי. מאחר שאמונתך דלה מדי, עד היום הזה עדיין אינך יכול למצוא אף אחת מהנאות החיים. אני מפציר בך: מוטב לך להעביר מחצית מחייך בכנות למעני מאשר להעביר את כל חייך בבינוניות ובעבודת סרק למען הבשר הדם ולשאת את כל הייסורים שבקושי ניתן לשאת. מה תשיגו אם תוקירו את עצמכם כל כך ותימלטו מייסוריי? מה תשיגו אם תסתתרו מייסוריי הרגעיים אך תקבלו בושה נצחית, ייסורי נצח? למעשה, אינני מכפיף איש לרצוני. אם מישהו באמת מוכן להישמע לכל תוכניותיי, יחסי אליו לא יהיה רע. אולם אני דורש שכל בני האדם יאמינו בי, בדיוק כמו שאיוב האמין בי, ביהוה. אם אמונתכם רבה מאמונת תומא, אשבח את אמונתכם ובנאמנותכם תמצאו את האושר ממני וללא ספק תמצאו את כבודי בימי חייכם. עם זאת, בני האדם אשר מאמינים בעולם ובשטן הקשו את לבם, בדומה להמונים בעיר סדום. גרגירי חול נישאים ברוח אל תוך עיניהם, המנחות מהשטן מצויות בפיהם ודעתם המעורפלת שייכת מזמן לשטן, שעשק את העולם. השד מימים עברו שבה כמעט לגמרי את מחשבותיהם. כך, האמונה של האנושות חלפה עם הרוח והאנושות אפילו אינה מסוגלת להבחין בעבודתי. כל שביכולתה לעשות הוא לנסות להתייחס בשטחיות לעבודתי או לנתח אותה בצורה גסה, מפני שרעל השטן כבר קנה אחיזה בהם זה מכבר.

אני אכבוש את האנושות מפני שבראתי את בני האדם ויותר מכך, מפני שהם נהנו מכל דברי השפע שבראתי. אולם בני האדם גם דחו אותי ואינני קיים בלבם והם רואים בי נטל על קיומם, עד כדי כך שגם כשבני האדם אכן רואים אותי, הם עדיין דוחים אותי ומתייגעים במחשבות על כל דרך אפשרית להביס אותי. בני האדם אינם מניחים לי לטפל בהם ברצינות או לדרוש מהם דרישות מחמירות וגם אינם מאפשרים לי לשפוט או לייסר את חטאיהם. לא רק שהם לא עוסקים בכך, הם אף מוטרדים מכך. על כן, עבודתי היא להביס את האנושות שאוכלת ושותה ממני ומתענגת עליי, אך אינה מכירה אותי. אני אפרוק את האנושות מנשקה ואחר כך אשוב למקום משכני עם מלאכיי ועם כבודי. זאת משום שמעשיהם של בני האדם שברו את לבי זה מכבר ונתצו את עבודתי. אני מתכוון להשיב לעצמי את הכבוד שהשטן לקח ממני לפני שהסתלק לו בשמחה ואניח לאנושות להמשיך בחייה, להמשיך "לחיות ולעבוד בשלום ובסיפוק", להמשיך "לעבוד את שדותיה", ולא אתערב עוד בחייה. אולם עכשיו אני מתכוון להשיב לעצמי את מלוא כבודי מידי השטן, להשיב לעצמי את מלוא הכבוד שיצקתי באדם בבריאת העולם. לעולם לא אעניק אותו שוב לאנושות שעל פני האדמה. זאת משום שלא זו בלבד שבני האדם לא הצליחו לשמר את כבודי, אלא שהם המירו אותו בצלם השטן. בני אדם אינם מוקירים את בואי ואינם מעריכים את יום כבודי. הם אינם שמחים לקבל ייסוריים ממני וקל וחומר שאינם מוכנים להשיב לי את כבודי או להשליך מעליהם את רעל השטן. האנושות ממשיכה לתעתע בי באותו אופן כבעבר ובני האדם עדיין עוטים את חיוכיהם הבהירים ואת ארשת פניהם השמחה באותו אופן כבעבר. הם אינם מודעים לעומק הקדרות שתפקוד את האנושות לאחר שכבודי ייטוש אותם. הם בייחוד אינם מודעים לכך שכאשר יבוא יומי לאנושות כולה, יהיה להם קשה יותר מאשר לבני האדם בתקופתו של נח, משום שהם אינם יודעים איזה חושך ירד על עם ישראל כשכבודי עזב אותו, משום שעם בוא השחר, האדם שוכח כמה קשה היה לעבור את חשכת הלילה. כשהשמש תשקע שוב והחושך יירד על האדם, הוא יתאבל שוב ויחשוק את שיניו בחושך. האם שכחתם כמה קשה היה לבני ישראל לשאת את ימי הסבל שלהם, כשכבודי עזב אותם? עכשיו הזמן שבו אתם רואים את כבודי וזה גם הזמן שבו אתם חולקים את יום כבודי. האדם יקונן בחשיכה, כשכבודי יעזוב את הארץ המטונפת. כעת הוא יום הכבוד שבו אני עושה את עבודתי וזה גם היום שבו אני פוטר את האנושות מייסורים, מפני שלא אחלוק איתם את מועדי העינויים והצרות. אני רק רוצה לכבוש לחלוטין את האנושות ולהביס לחלוטין את השטן הטמון באנושות.