על מה שיתפנו בכינוס האחרון שלנו? (האל שיתף תחילה על הסיפורים אודות שיאושיאו ושיאוג'י. לאחר מכן, שיתפת על מה מייצגות ההתנהגויות שנתפסות על ידי האדם כטובות, דיברת גם על כמה מן הדרישות שמציב האל לאדם, והושם דגש מיוחד על עקרונות-האמת שעלינו להבין בנוגע לכיבוד הורים.) בפעם האחרונה, שיתפנו על נושא שקשור לחתירה אל האמת, שהיה מתאים ביותר לתפיסותיו של אדם. זה היה גם נושא שלילי, דהיינו, ההתנהגויות שנחשבות לנכונות ולטובות בהתאם לתפיסותיו של האדם. נתנו מספר דוגמאות שהתייחסו לנושא זה, ועוד כמה בנוגע לדרישות שהאל הציב לצורך ויסות התנהגות האדם. אלה היו, פחות או יותר, הדברים הספציפיים שעליהם שיתפנו. לשיתוף זה לא היו סעיפים גדולים רבים, אבל שוחחנו אודות פרטים רבים הנוגעים לידע, ליישום בפועל ולהבנה שיש לאנשים בנוגע לאמת. היום נבחן בקצרה את הדברים האלה. באופן כללי, מה האדם מחשיב כהתנהגויות טובות? האם איננו זקוקים למסקנה או להגדרה רחבה של אלה? האם כולכם הגעתם למסקנה? האם שיתפתם על הדברים האלה בכינוסים? (כן. לאחר שהאל שיתף עמנו מספר פעמים, הצלחנו לראות שההתנהגויות הטובות שהאדם תופס כנכונות אינן אלא סוג של התנהגות. הן לא מייצגות את האמת, הן רק דרכים שבהן אנשים מסווים את עצמם.) על בסיס כמה מן ההצהרות שהאנושות סיכמה בנוגע להתנהגויות חיצוניות – מה היא בדיוק התמצית של התנהגויות אלה? האם יש קשר בין מהות האדם לבין ההתנהגויות החיצוניות הטובות של האנושות? התנהגויות חיצוניות אלה גורמות לאנשים להיראות הגונים ומכובדים עד מאוד; מי שמחזיקים בהן זוכים לכבוד ולתשבחות מאחרים, הם מוערכים מאוד ויוצרים רושם טוב. האם רושם טוב זה עולה בקנה אחד עם תמצית הצביון המושחת של האדם? (לא.) אם כן, מנקודת מבט זו, מהו הטבע של ההתנהגויות הטובות של האדם? האם לא מדובר אך ורק בגישות שטחיות ובקליפה חיצונית? (אכן כן.) האם גישות שטחיות וקליפה זו הן הביטויים של אנושיות רגילה? (לא.) זו הסיבה שההתנהגויות שנחשבות בעיני אנשים כנכונות וכטובות במסגרת תפיסותיהם אינן אלא גישות שטחיות וקליפות חיצוניות של האנושות. זהו הטבע של התנהגויות אלה. הן לא מהוות מימוש של אנושיות רגילה, והן גם לא ביטויים של אנושיות רגילה; אין הן אלא גישות חיצוניות. הגישות האלה מכסות על הצביונות המושחתים של האדם, הן מכסות על מהות טבעו השטנית של האדם והן מתעתעות באנשים אחרים. אנשים מיישמים בפועל התנהגויות טובות כאלה כדי לזכות ביחס טוב, בהערכה ובכבוד של אחרים – התנהגויות כאלה אינן יכולות לעזור לאנשים להתייחס זה אל זה ביושר, או לקיים אינטראקציה כנה זה עם זה, קל וחומר להביא לידי ביטוי צלם אנוש. התנהגויות טובות אלה אינן גישות שמקורן ביושר אמיתי, וגם לא ביטויים טבעיים של אנושיות רגילה. הן אינן מייצגות בשום דרך שהיא את תמצית האדם; הן אינן אלא תחפושת וכסות כוזבת אשר האדם עוטה – הן קישוטים של האנושות המושחתת. הן מכסות את התמצית הרעה של האנושות. זו תמצית ההתנהגויות הטובות של האדם, זו האמת שמאחוריהן. אם כך, מהי התמצית של ההתנהגויות שהאל דורש מן האדם? בפעמיים האחרונות שבהן שיתפנו, הזכרנו כמה מן הגישות שהאל דורש, ואת הדברים שהאל דורש מבני האדם להביא לידי ביטוי, ביחס להתנהגותם. מה הן כללו? (אנשים לא יעשנו ולא ישתו אלכוהול, וגם לא יכו אחרים או ינהגו כלפיהם באלימות מילולית. הם יכבדו את הוריהם ויפגינו הגינות של צדיקים. הם לא יעבדו אלילים, לא ינאפו, יגנבו, יחמדו רכוש של אחרים ולא יענו עדות שקר, וכן הלאה.) מהי התמצית של דרישות אלה? במילים אחרות, על בסיס מה מציב האל את הדרישות האלה? מהו התנאי העקרוני שבבסיסן? האם הדרישות האלה לא נקבעו על בסיס ההנחה כי האנושות הושחתה על ידי השטן וכי לאדם יש טבע חוטא, ובהקשר של הנחה זו? והאם דרישות אלה אינן בטווח של אנושיות רגילה? האין אלה דברים שניתנים להשגה על ידי מי שיש בהם אנושיות רגילה? (אכן כן.) דרישות אלה מובעות במלואן על בסיס התנאי העקרוני, שאדם בעל אנושיות רגילה יוכל להשיגן. אם כך, בהיבט זה, מהי התמצית של ההתנהגויות שדורש האל מן האדם? האם ניתן לומר כי מדובר בצלם האמיתי, שבא לידי ביטוי על ידי אנושיות רגילה, כמו גם במינימום ההכרחי שבו חייבת להתאפיין האנושיות הרגילה? הדוגמאות שנתנו: שאנשים יהיו ניחנים בהגינות של צדיקים, שירסנו את עצמם, ולא יהיו מופקרים, שלא יכו אחרים ולא ישתמשו באלימות מילולית כלפי אחרים, וגם לא יעשנו, ישתו אלכוהול, ינאפו, יגנבו או יעבדו אלילים, וכי יכבדו את הוריהם, ובעידן החסד נאמר גם לאנשים להיות סבלנים, סובלנים וכן הלאה – האם הדרישות האלה שהציב האל מוגבלות אך ורק לסוג של גישה? לא, האל קבע קריטריונים לאופן שבו אנשים צריכים להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה. מה כוונתי ב"קריטריונים"? כוונתי לאמות המידה של דרישות האל. כאדם, מה עליך להביא לידי ביטוי כדי להחזיק באנושיות רגילה? עליך לעמוד בדרישות שהאל הציב. פירטנו רק חלק מן הדרישות שהציב האל לאדם. דרישות כמו איסור על הכאה או שימוש באלימות מילולית כלפי אחרים, איסור על עישון, שתיית אלכוהול, ניאוף או גניבה, וכן הלאה, הם דברים שאלה שיש בהם אנושיות רגילה יכולים להשיג. אף על פי שדברים אלה נחותים מן האמת ורחוקים ממנה, מדובר במספר אמות מידה בסיסיות שמאפשרות להעריך אם יש באדם מסוים אנושיות או לא.

מה הייתה תמצית ההתנהגויות שאותן דורש האל מן האדם, ואשר סיכמנו זה עתה? הבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה. אם אדם יכול להביא לידי ביטוי את הדרכים שדורש האל, או להתנהג על פיהן, אזי בעיני האל, אדם זה מחזיק באנושיות רגילה. מהי המשמעות של החזקה באנושיות רגילה? המשמעות היא, שהאדם כבר מחזיק בקריטריונים ההתנהגותיים שהאל דורש ועומד באמות המידה של אנושיות רגילה, במונחים של התנהגות, גישות והדברים שהוא מביא לידי ביטוי, כיוון שהם מביע ומממש את האנושיות הרגילה בדרך שהאל דורש. האם ניתן לנסח זאת כך? (כן.) אם אדם גונב מאחרים, מערים עליהם או מנצל אותם; או אם הוא משתמש לעתים קרובות בקללות; או אם הוא מכה אנשים אחרים ופוגע בהם כאשר המוניטין, המעמד, התדמית או אינטרסים אחרים שלו בסכנה, ללא כל עכבות; ואם הוא אפילו מרחיק לכת וחוטא בניאוף – ואין זה משנה אם הוא מאמין באל או לא, או אם יש בו אמונה אמיתית או לא – אם יש לו עדיין בעיות כאלה בדרך שבה הוא מביא לידי ביטוי אנושיות, במיוחד לאחר שהוא מתחיל להאמין באל, האם האנושיות שלו רגילה? (לא.) לא משנה אם מדובר בהערכה של כופרים או של מאמינים, אמות המידה ההתנהגותיות האלה שקבע האל הן הרף הנמוך והמינימלי ביותר להערכת אנושיותו של אדם. יש אנשים, אשר לאחר שהם הופכים למאמינים, עושים ויתורים ומשקיעים מעצמם מעט, ומסוגלים לשלם מחיר כלשהו, אולם אף פעם אינם עומדים ברף ההתנהגותי שקבע האל. ברור שאנשים מסוג זה אינם מביאים לידי ביטוי אנושיות רגילה – הם אפילו אינם מביאים לידי ביטוי את צלם האנוש הבסיסי ביותר. מה פירוש הדבר, כשאדם אינו מביא לידי ביטוי אנושיות רגילה? פירוש הדבר שהוא אינו ניחן באנושיות רגילה. כיוון שהוא אינו יכול אפילו לעמוד ברף הדרישות שקבע האל עבור ההתנהגות של האנושות במונחים של מימוש האנושיות, האנושיות שלו לקויה מאוד וההערכה שניתן להעניק לו גרועה. הרף המינימלי להערכת האנושיות של אדם מחייב בדיקה של עמידת ההתנהגות שלו באמות המידה של הדרישות שקבע האל ביחס להתנהגותה של האנושות. יש לבחון אם לאחר שהאדם החל להאמין באל הוא מרסן את עצמו; אם יש בו הגינות של צדיקים בכל דבריו ומעשיו; אם הוא מנצל אחרים כאשר הוא מקיים עמם אינטראקציה; אם הוא מתייחס לבני משפחתו ולאחיו ולאחיותיו בכנסייה באהבה, בסבלנות ובסובלנות; אם הוא ממלא את חובתו כלפי הוריו כמיטב יכולתו; אם הוא עדיין עובד אלילים כאשר איש אינו מסתכל, וכן הלאה. ניתן להשתמש בדברים האלה כדי להעריך את אנושיותו של אדם. נניח בצד את סוגיית אהבתו של האדם לאמת ואת חתירתו אליה: תחילה יש להעריך אם יש בו אנושיות רגילה – אם דבריו והתנהגותו עומדים באמות המידה ההתנהגותיות שהאל קבע. אם הם לא עומדים ברף ההתנהגותי הזה, ניתן להעריך את האנושיות שלו לפי רמת הדברים שהוא מביא לידי ביטוי, האם היא ממוצעת, גרועה, גרועה מאוד או נוראית, לפי הסדר הזה – זה מדויק. אם מאמין מסוים גונב מחנויות ומכייס כאשר הוא נמצא בסופרמרקט או במקומות ציבוריים, או אם הוא נוטה לגנוב, איזה סוג של אנושיות יש בו? (אנושיות גרועה.) יש כאלה שמקללים בקול ואפילו מכים אנשים אחרים כאשר משהו מכעיס אותם. העלבונות שהם מטיחים אינם הערכות הוגנות של תמציתם של אנשים אחרים, אלא האשמות שרירותיות ששופעות שפה גסה. אנשים כאלה אומרים את כל מה שמאפשר להם לפרוק את שנאתם ואין להם שום מעצורים. אנשים מסוימים בפרט אומרים להוריהם, לאחיהם ולאחיותיהם, לקרובי משפחתם הכופרים ואפילו לחבריהם שהנם כופרים, דברים שלא כדאי לך לשמוע, פן תצלינה אוזניך. איזה סוג של אנושיות יש באדם כזה? (אנושיות גרועה.) אפשר גם לומר שאין בו אנושיות. ויש גם אחרים, שממוקדים תמיד בכסף. כאשר אנשים אלה רואים מישהו שיש לו כסף, שאוכל היטב ולובש בגדים נאים, ואשר חי חיי שפע, הם תמיד רוצים לנצל אותו. הם תמיד מבקשים ממנו דברים בדרכים עקלקלות, או אוכלים את מזונו ומשתמשים בדבריו, או שואלים ממנו דברים ולא מחזירים אותם. הם אמנם לא מנצלים אחרים באופן משמעותי, והמעשים שלהם אינם מגיעים לכדי מעילה או שוחד, אבל ההתנהגות שלהם, שיש בה נטייה לגניבה, היא בזויה ושפלה והם מעוררים בוז בקרב אנשים אחרים. חמור מכך, יש את אלה שמקובעים על יופיו של המין הנגדי. הם מפלרטטים לעתים קרובות עם המין הנגדי ואף נואפים, וכך מבצעים חטא בין המינים. כמה מאנשים אלה הם רווקים, בעוד שלאחרים יש משפחות – יש אפילו כאלה שנואפים למרות היותם בגיל מתקדם מאוד. חמור עוד יותר, אנשים מסוימים מנסים לפתות את בני המין שלהם ולהגיע עמם לכדי מגע פיזי. זה מגעיל באמת. עוד יותר בלתי נתפס הם אותם אנשים שמאמינים באל במשך שנים, אבל אינם מאמינים שהאמת נעלה יותר מכל דבר אחר, או שדברי האל משיגים הכול. לעתים קרובות, אנשים אלה מבקרים בחשאי אצל מגידי עתידות כדי שיגלו להם את עתידם, שורפים קטורת כדי לעבוד את בודהא או אלילים אחרים ולפעמים אפילו משתמשים בבובות וודו כדי לקלל אנשים אחרים, או מקיימים סיאנסים, וכן הלאה. עיסוק בסוגים אלה של מגיה רעה הוא עניין חמור אפילו יותר; אנשים כאלה הם חסרי אמונה והם אינם שונים מכופרים. לא משנה אם הנסיבות קלות או חמורות, כאשר יש באדם גילויים כאלה, אפשר לומר שהוא מביא לידי ביטוי אנושיות בדרך חריגה ומסואבת, ושכמה מן ההתנהגויות שלו הן אפילו שגויות או אבסורדיות – שהן התנהגויות שבאמת ובתמים כרוכות בחטא. יש אנשים, אשר לאחר שהם מתחילים להאמין באל מתלבשים בצורה פרובוקטיבית מאוד, שמים דגש על מראה סקסי ממש כמו הכופרים, ונוהים אחר מגמות גשמיות. הם אינם דומים כלל לקדושים. יש אנשים שמתלבשים בצורה ראויה יותר כשהם הולכים לכינוסים, אבל מחליפים לבגדיהם האופנתיים של כופרים כשהם חוזרים הביתה. הבגדים שהם לובשים אינם מעידים שהם מאמינים; אין כל הבדל בינם לבין כופרים. הם מצחקקים ומתבדחים על דברים; הם מפנקים את עצמם בצורה מוגזמת ואינם מפגינים כל איפוק. האם אנשים כאלה מביאים לידי ביטוי אנושיות רגילה? (לא.) הם חותרים אחר אופנות גשמיות, ושואפים להיות סקסיים, למשוך אחרים ולסובב ראשים. הם מבלים את כל היום בהתקשטות בבגדים יפים ובמריחת איפור כבד, בניסיון לעורר את תשומת לבו של המין הנגדי. מה שהם מביאים לידי ביטוי הוא עלוב למדי. הם אפילו אינם יכולים לרסן את עצמם באופן שבו הם מתלבשים, מדברים ומתנהגים, ואין בהם כל הגינות של צדיקים, כך שבבואנו להעריך אותם על פי הקריטריונים ההתנהגותיים שדורש האל, ברור שהאנושיות שאותה הם מביאים לידי ביטוי היא עלובה מאוד. על סמך דוגמאות מוחשיות אלה ניתן לראות כי דרישות האל בנוגע להתנהגותם של אנשים ולדברים שהם מביאים לידי ביטוי תואמות לחלוטין לדרישות של אנושיות רגילה – ולכן, באופן טבעי, מי שניחנים באנושיות רגילה יכולים לעמוד בהן. מהי המשמעות של הצהרה זו? המשמעות היא שרק אם אתה מביא לידי ביטוי דברים אלה, אזי אתה מחזיק בצלם אנוש, דומה לאדם רגיל ויש בך את הרמה המינימלית של אנושיות רגילה. אם נתבונן בפרטים הספציפיים של דרישות האל, נוכל לראות שמימוש האנושיות באופן זה איננו זיוף, או העמדת פנים, וגם לא הטעיה של אחרים. למעשה, זו הדרך שבה אנושיות רגילה צריכה לבוא לידי ביטוי, והמציאות שצריכה לאפיין אותה. רק מי שמביאים לידי ביטוי את הגילויים האלה של אנושיות רגילה מתאפיינים בצלם אנוש, ללא שמץ של תחבולנות. אנשים יכולים לזכות בהערכתם של אחרים ולחיות בכבוד רק על ידי הבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה בדרך זו. רק על ידי הבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה באופן זה, ועל ידי הפגנת הגינות של צדיקים, יכולים הביטויים הרגילים של בני האדם לפאר את האל. כיוון שאז, כל הדברים שתביא לידי ביטוי יהיו חיוביים, וזו תהיה מציאות של דברים חיוביים ולא העמדת פנים. אתה תביא לידי ביטוי צלם אנוש בהתאם לדרישות האל.

תמצית ההתנהגות הטובה של האדם ותמצית ההתנהגות שהאל דורש הוסברו שתיהן בבירור ובצורה מובנת. לכן, גם האופן שבו צריכים אנשים ליישם בפועל, וגם הדרך שבה הם אמורים להביא לידי ביטוי את האנושיות הרגילה צריכים להיות ברורים, הלא כן? אנשים לא יצאו מגדרם ולא ייתפסו לקטנות בכל הנוגע לשאלות שעוסקות בהבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה. האם הבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה קשורה בזוטות שקיימות בחייהם של אנשים ואשר אין להן דבר וחצי דבר עם האנושיות? יש אנשים מגוחכים, אשר אינם מסוגלים לראות את העניין הזה בבירור. הם אומרים, "כיוון שהשיתוף של האל מפורט כל כך, גם אנחנו צריכים לדקדק בפרטים בכל הנוגע לכל היבט והיבט של חיינו. לדוגמה, האם בטטות מזינות יותר כאשר הן מאודות או קלויות?" האם הדבר הזה קשור למימוש האנושיות הרגילה? כלל וכלל לא. מה שצריכים אנשים לאכול וכיצד עליהם לאכול הם עניינים של שכל ישר, שבו ניחנים כעת כל האנשים. כל עוד אין בעיה באכילה של משהו מסוים, אפשר לאכול אותו בכל דרך שתרצו. אם מישהו סבור שעליו לחפש את האמת בהקשר עם עניינים פשוטים כאלה של שכל ישר, וכי עליו ליישם בפועל דברים מעין אלה כאילו מדובר באמת, האם האדם הזה אינו מגוחך ואבסורדי? כיום יש אנשים שמדקדקים מאוד בפרטים בעניינים כגון אלה, שאין להם שום קשר לאמת. אנשים אלה סבורים שהם חותרים אל האמת והם חוקרים ובוחנים עניינים פעוטים כאילו היו האמת. כמה מהם אפילו מתווכחים על עניינים אלה עד שפניהם מאדימים. איזה סוג של בעיה זה? האם זה לא מקרה של חוסר חמור בהבנה רוחנית? העובדה שאנשים מסוימים מחפשים בהקשר של אכילת בטטות, כאילו היה מדובר באמת, היא ללא ספק מעוררת גיחוך ומרגיזה. אנשים כאלה הם מקרים אבודים, משום שהם אינם מבינים את דברי האל והם אינם יודעים מהי המשמעות של חתירה אל האמת. הם אינם מבינים נכוחה את העניינים הפשוטים ביותר של שכל ישר בחיים, ואינם מסוגלים לפתור את הבעיות האלה – ולכן, מה הטעם בכך שהם חיים לאורך כל השנים האלה? כיצד יכולים אנשים כאלה להביא עניינים חסרי חשיבות מסוג זה לכינוסים, ולדון ולשתף עליהם כאילו היו נושאים שבהם אפשר לחפש את האמת? הסיבה היא בעיקר, שלאנשים אלה יש הבנות מעוותות ואין להם הבנה רוחנית. באיזה הקשר הם יורדים לפרטים? מדוע המחשבות והרעיונות האלה התעוררו בקרבם? כיצד הם מסוגלים לדון ולשתף בכינוסים על האופן שבו יש לאכול בטטות? האם הסיבה היא שהנושאים שעליהם שיתפתי היו מוחשיים מדי, והדבר גרם לתפיסות שגויות בקרב אנשים שמעוניינים להיתפס לקטנות ולהתפלפל? כאשר מתעוררים בעיות ומצבים כאלה, אני מרגיש שלדבר לאנשים כאלה דומה להתייחסות לקופים כאילו היו בני אדם. קופים הם יצורים שחיים בהרים ובג'ונגלים. הם אמנם מזכירים בני אדם, ורבים מן ההרגלים ומן ההתנהגויות שלהם דומים לאלה של בני אנוש, ונכון שהיו זמנים שבהם בני האדם ראו בקופים את אבותיהם, אבל קופים הם עדיין קופים ויהי מה. הם צריכים לחיות ביערות ובהרים. האם זו לא תהיה טעות להכניס אותם לבתים כדי שיחיו בחברת בני האדם? האם עלינו להתייחס לקופים כאילו שהם אנושיים? (לא.) אם כך, האם אתם קופים, או בני אדם? אם אתם אנושיים, אזי ראוי וכדאי שאומר לכם את הדברים האלה, ולא משנה כמה אצטרך לדבר או כמה קשה אצטרך לעבוד. אם אתם קופים, האם ראוי שאתייחס אליכם כאל בני אדם ואכלה את כוחותיי בדיונים על האמת ועל כוונות האל כלפיכם? האם זה כדאי? (לא.) אם כן, האם אתם בני אדם או קופים? (אנחנו בני אדם.) יש לקוות כך. מה דעתכם בנוגע לשיתוף על אופן האכילה של בטטות בכינוסים? האם גם אתם יורדים לפרטים בנושאים כגון אלה? לדוגמה, יש כאלה ששואלים: "האם עלי ללבוש בגדים כחולים או לבנים? אם אלבש בגדים לבנים, איזה סוג של לבן? איזה סוג של לבן מייצג קדושה וראוי לקדוש? אם כחול מתאים עבורי, אז איזה כחול? איזה כחול מתאים ביותר לדרישות ולקריטריונים שהאל מציב לאדם, ויכול לפאר ביותר את האל?" האם אי פעם ירדתם לפרטים ב נושאים אלה? האם מישהו שקל אי פעם איזו תסרוקת, או איזה סגנון דיבור וטון קולי מתאימים לקדוש? האם דקדקתם אי פעם בפרטים כגון אלה? יש אנשים שיורדים לפרטים ומשקיעים מאמץ בדברים האלה. יש אנשים שאהבו לחמצן את שערם לבלונד או לצבוע אותו באדום או בצבעים מוזרים אחרים, אבל לאחר שהחלו להאמין באל, הם ראו שאחים ואחיות אחרים בכנסייה אינם צובעים את שערם ולכן הפסיקו. רק לאחר מספר שנים הם הבינו באופן מלא שאין חשיבות לסגנון השיער או לצבעו. מה שכן חשוב הוא אם האדם מביא לידי ביטוי אנושיות רגילה, ואם הוא אוהב את האמת. אנשים שמדקדקים בפרטים בנושאים שאין להם כל קשר למימוש אנושיות רגילה מבינים בהדרגה שאין טעם להשקיע בהם מאמץ, כיוון שהם כלל לא קשורים לאמת. מדובר בסך הכול בכמה נושאים שכלולים בטווח של האנושיות הרגילה והם רחוקים מן האמת. אם האנושיות שאתם מביאים לידי ביטוי עומדת בדרישות ובאמות המידה של האל, זה מספיק. האם העניינים האלה לא עוררו בכם תהיות כלשהן בעבר, ולא בלבלו אתכם? (אכן כן.) גם אם לא היה מדובר במקרים קיצוניים כגון ויכוח על אופן האכילה של בטטות במהלך כינוסים, גם אתם חשתם בלבול בגלל עניינים פעוטים וחסרי חשיבות של החיים. אלה הן העובדות. אם כך, האם לא צריך להגיע למסקנה ברורה בנוגע לנושאים אלה? האם ברור לכם באילו עקרונות אנשים צריכים לדבוק כאשר הם מביאים לידי ביטוי אנושיות רגילה בהתאם לדרישות ולאמות המידה של האל? האם אתם יודעים כיצד לחפש את האמת, בפעם הבאה שבה תמצאו את עצמכם בנסיבות מיוחדות כלשהן? יש כאלה שאומרים, "אף על פי שאני לא מגיע למצבי קיצון, כמו תהייה בנוגע לאופן שבו יש לאכול בטטות, הרי שאם עניינים מסוימים יתעוררו בחיי היום-יום שלי, אני בכל זאת ארגיש מבולבל במשך זמן מה". אם כן, תנו לי דוגמה – איזו בעיה הייתה גורמת לכם להרגיש מבולבלים במשך זמן מה? האם לדעתכם לא ראוי שנשים יתאפרו? האם הדבר עולה בקנה אחד עם דרישות האל בנוגע למימוש האנושיות הרגילה? (אין זה לא ראוי.) למה מתייחס "אין זה לא ראוי" במקרה זה? (כל עוד האיפור תואם לקדושה, והוא אינו כבד מדי, זה בסדר.) כל עוד האיפור אינו כבד, זה בסדר. יש כאלה ששואלים, "אם זה ראוי להשתמש באיפור שאינו כבד מדי, האם זה אומר שאתה רוצה שנתאפר?" האם אמרתי את זה? (לא, לא אמרת.) שימוש באיפור אינו מהווה בעיה, הוא תואם למימוש אנושיות רגילה. העיקרון הקובע במקרה זה הוא, שכל עוד האיפור אינו כבד מדי, זה בסדר. זו אמת המידה. אם כך, מהו הטווח שבו על נשים להקפיד שהאיפור שלהן יישאר, על מנת שיהיה תואם למימוש אנושיות רגילה? היכן הגבול? מהי המשמעות של "איפור כבד"? איזה סוג של איפור נחשב כבד? אם הגבול יהיה ברור, אנשים ידעו מה לעשות. האם לא מדובר בפרט קטן? תנו לי דוגמה שתבהיר מהי המשמעות של איפור כבד. (כאשר הפנים צבועים בלבן עז, השפתיים אדומות מאוד והעיניים שחורות מאוד, כך שהמראה מאוד בלתי טבעי וגורם לאי נוחות.) הוא גורם לאנשים לקפוץ כאשר הם רואים זאת, כמו רוח רפאים, ואנשים אחרים אינם יכולים לראות את הדמות או הפנים הטבעיות של האדם. במדינות ובעדות שונות, וכך גם במשלחי יד מסוימים, אנשים מתאפרים באיפור כבד במיוחד. האם האיפור של אנשים בברים ובמועדוני לילה אינו דוגמה אחת לכך? כל האנשים האלה מתאפרים באיפור כבד, ולא למטרה ראויה – האיפור שלהם מיועד לפתות אחרים. סוג כזה של איפור הוא איפור כבד. אם כן, איזה סוג של איפור תואם למימוש אנושיות רגילה? איפור קל, כמו זה שבו משתמשות נשים במקומות עבודה, שנראה מכובד ואלגנטי מאוד. כל עוד האיפור אינו חורג אל מחוץ לגבול הזה, זה בסדר. בסין, אין זה מקובל בקרב בני הדורות המבוגרים להתאפר. אם אדם רגיל ומבוגר, שאין לו מעמד או עמדה מיוחדים בחברה, מתלבש תמיד בהידור ומתאפר כשהוא יוצא מן הבית, אנשים יאמרו שהוא מתנהג בצורה שאינה ראויה לגילו. אבל במערב המצב שונה. אם את נפגשת עם מישהו או הולכת לעבודה מבלי להתאפר ולטפח את עצמך מעט, אנשים יאמרו שאינך מכבדת את עבודתך, שאינך מקצועית ושאת מפגינה חוסר כבוד כלפי אחרים. זה סוג של תרבות. באופן טבעי, במקרה כזה יש להגביל את השימוש באיפור לרמה שבה תראי מכובדת וראויה, ושתגרום לאחרים לראות בך אישה מכובדת. כדי לסכם במשפט אחד: איפור צריך לגרום לאדם להיראות מכובד, ולא לעורר תאווה בקרבם של אנשים – סוג כזה של איפור הוא נאות. זהו העיקרון, והוא עד כדי כך פשוט. יש כאלה ששואלים, "האם זה בסדר לא להתאפר כשיוצאים מן הבית? אני לא רגילה להתאפר". יש לחפש בדברי האל. האם האל אמר שזה שגוי לא להתאפר? האל לא אמר זאת. בית האל מעולם לא דרש מאנשים להתאפר. אם את אוהבת להתאפר, נתתי לך את הקריטריון והמגבלה האלה, ואמרתי מה עליך לעשות כדי שהאיפור שלך יהיה ראוי. אם אינך אוהבת להתאפר, בית האל אינו דורש זאת. עם זאת, יש לזכור דבר אחד: אף על פי שאין דרישה להתאפר, אי אפשר לצאת מן הבית במראה מרושל ולא מטופח, כמו קבצן. לדוגמה, כשאתה יוצא לשתף את הבשורה, אם לא תדאג למראה ייצוגי ולא תשטוף את פניך טרם צאתך מן הבית, ואם תתלבש באופן מרושל, כשאתה אומר, "זה בסדר. כל עוד אנחנו מבינים את האמת, אין זה משנה איך אנחנו מתלבשים!", האם זה מועיל? כאדם שמאמין באל, צריכים להיות לך עקרונות גם בנוגע לבגדים ולמראה שלך. הרף התחתון של עיקרון זה הוא, שעליך להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה, ושאינך יכול לעשות דבר שיגרום השפלה לאל, או שישפיל את דמותך ואת כבודך. לכל הפחות, עליך לגרום לאחרים לכבד אותך. גם אם אינך מגיע למדרגה של אדיקות, עליך לפחות להיות מסוגל לרסן את עצמך, ולהיות מכובד וראוי, ולהפגין הגינות של צדיקים. אם תוכל לעורר את הרושם הזה בקרב אנשים, זה מספיק. זו הדרישה הבסיסית ביותר בהקשר של מימוש אנושיות רגילה.

עבור מי שמאמינים באל, שאלות אלה בנוגע להתנהגויות החיצוניות של אנשים והבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה לא צריכות להיות מעמסה או קושי, כיוון שאלה הם הדברים הבסיסיים ביותר, אשר בהם צריך לכל הפחות להחזיק אדם רגיל. נושאים אלה צריכים להיות קלים להבנה; הם אינם מופשטים. לפיכך, שאלות אלה בנוגע להתנהגויות החיצוניות של אנשים ולהבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה אינן צריכות להפוך לסוגיות חשובות, שנידונות לעתים קרובות בחיי הכנסייה. זה בסדר לדבר עליהן מעת לעת, אבל אם אתם מתייחסים אליהן כאל נושאים שיש לחפש לגביהם את האמת, ומעלים אותן לעתים קרובות, תוך שאתם דנים בהן ברצינות ובכובד ראש, הרי שאתם מזניחים במידה מסוימת את חובותיכם הנאותות. אילו אנשים מזניחים בדרך כלל את חובותיהם הנאותות? העלאת שאלות כמו כיצד לאכול בטטות, והתייחסות לשאלות אלה כאילו שהן נושאים לחפש לגביהם את האמת, תוך חקירה ושיתוף עליהם בכינוסים, לעתים במספר כינוסים, בעוד שמנהיגי הכנסייה אינם עושים דבר כדי לעצור זאת – האין כל אלה גילויים של אנשים שנוטים לעיוותים, ואשר חסרים הבנה רוחנית? (אכן כן.) באילו שאלות צריכים לעסוק רוב הזמן בכינוסים? באלה שנוגעות לאמת ולצביונות המושחתים של אנשים. האמת ודברי האל הם הנושאים הנצחיים של חיי הכנסייה; עניינים שקשורים לנושא הבסיסי והיומיומי ביותר של התנהגויות חיצוניות של אנושיות רגילה אינם צריכים להיות נושא השיתוף העיקרי בחיי הכנסייה ובכינוסים. אם האחים והאחיות מייעצים, מזכירים ומשתפים זה עם זה על דברים אלה מחוץ לכינוסים, די בכך כדי לפתור את הבעיות האלה. אין צורך להקדיש כמויות אדירות של זמן לשיתוף ולדיון בהן. דבר זה ישפיע על הכינוס הרגיל של האנשים ועל האכילה והשתייה של דברי האל, ותהיה לו גם השפעה על ההיווכחות בחיים שלהם. חיי הכנסייה הם חיים של אכילה ושל שתייה של דברי האל. הדגש בהם צריך להיות על שיתוף אודות האמת ועל פתרון בעיות מעשיות. כך לא יחול עיכוב בהתקדמותו בחיים של אדם. אם יש בך תחושה של אנושיות רגילה, צריך להיות ברור לך כיצד ליישם בפועל את העניינים האלה בהתאם לעקרונות. אם אתה תמיד נטפל לקטנות ולנושאים שאין להם דבר וחצי דבר עם עקרונות-האמת, אם אתה תמיד נתפס לקטנות, ועם זאת חש שאתה בעל ידע ומלומד, האם אין צורך לנתח את הנושא הזה? לדוגמה, יש כאלה ששמים דגש רב על הדרך שבה הם מתלבשים, ותמיד שואלים אם מאמינים יכולים ללבוש בגדים יוצאי דופן; אנשים מסוימים שהחלו לאחרונה להאמין באל שואלים תמיד אם מאמינים צריכים לשתות אלכוהול; יש אנשים שנהנים לעשות עסקים ושואלים תמיד אם מאמינים צריכים להרוויח הרבה כסף; ואחרים שואלים תמיד מתי יבוא יומו של האל. אנשים אלה אינם מוכנים לחפש את האמת בנושאים אלה כדי למצוא את התשובות הנכונות. אף על פי שאין מילים מדויקות בנוגע לנושאים אלה, האל הסביר את העקרונות שעל פיהם יש לגשת אליהם בצורה ברורה מאוד. אם אדם אינו משקיע מאמץ בקריאת דברי האל, הוא לא ימצא את התשובות. למעשה, כולם יודעים מהי מטרת האמונה באל, ומה ניתן להרוויח מכך. אלא שיש אנשים מסוימים שאינם אוהבים את האמת, ובכל זאת רוצים לזכות בברכות. כאן טמון הקושי שלהם. לפיכך, הדבר המכריע ביותר הוא האם אדם יכול לקבל את האמת. יש אנשים שמעולם לא ייחסו חשיבות לאכילה ולשתייה של דברי האל, או לשיתוף על האמת. הם פשוט נתפסים לשאלות חסרות חשיבות, ותמיד רוצים לשתף על השאלות האלה בכינוסים ולקבל תשובות ברורות בנוגע להן, והמנהיגים והעובדים אינם יכולים לרסן אותם. איזו מין בעיה זו? האם האנשים האלה אינם מזניחים את חובותיהם הנאותות? אם אינך מיישם בפועל את האמת, ואתה תמיד רוצה ללכת בנתיב הלא נכון, מדוע אינך מהרהר בעצמך, לומד להכיר את עצמך ומנתח את עצמך? אתה תמיד מחפש לרצות אחרים, אינך מגלה אחריות בחובתך, אתה עיקש, עושה חוק לעצמך, נוהג בשרירותיות ופזיז. איך ייתכן שהמצפון שלך אינו מייסר אותך לגבי העניין הזה? איך אתה יכול שלא לחקור את הנושא ולנתח אותו, כדי לגלות מה בדיוק מתרחש? מדוע אתה מאשים את האל ומבין אותו שלא כהלכה בעת עת שמשהו קורה לך? מדוע אתה תמיד גוזר את הדין בעצמך ורוטן שהאל אינו צודק ושהכנסייה אינה הוגנת? האם אלה לא בעיות? האם לא צריך לשתף ולנתח את הנושאים האלה במסגרת חיי הכנסייה? כאשר בית האל מחלק את הכנסייה ומטהר ממנו אנשים, לעולם אינך מתמסר ואינך שבע רצון, תמיד יש לך תפיסות ואתה מפיץ שליליות. האם זו לא בעיה? האם אינך צריך לחקור ולנתח את הסוגייה הזו? אתה תמיד חותר אל מעמד, עוסק בפוליטיקה ומנהל את המעמד שלך. האם זו לא בעיה? האם אינך צריך לשתף על הנושאים האלה ולנתח אותם? הכנסייה מבצעת כעת עבודת טיהור, ויש כאלה שאומרים, "כל עוד אנשים יעילים במידה כלשהי בחובותיהם, הם לא יורחקו, כך שאם רק אמשיך להיות יעיל ולו במעט בחובתי ולא ירחיקו אותי, זה מספיק". מה הבעיה כאן? האם אנשים אלה אינם נוקטים בהתנגדות פסיבית? אם אדם מסוגל להביע סוג כזה של צביון ערמומי, האם אין צורך לפתור זאת? האם בעיות הקשורות בצביונות מושחתים ובמהות טבעו של אדם לא חמורות בהרבה מאשר האופן שבו יש לאכול בטטות? האם לא ראוי להעלות אותן, לשתף עליהן ולנתח אותן בכינוסים ובמסגרת חיי הכנסייה, כדי שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו להשיג הבחנה? האם אלה לא דוגמאות טובות ואופייניות של התנהגויות שליליות? בעיות שנוגעות לצביונות מושחתים קשורות באופן ישיר לשינוי הצביון באדם, ויש להן נגיעה בישועתו של האדם. אלה אינם עניינים פעוטים, אז מדוע אינכם משתפים על הסוגיות האלה ומנתחים אותן בכינוסים? אם אינכם מחפשים אף פעם את האמת כדי לפתור בעיות מכריעות כגון אלה בכינוסים, ובמקום זאת אתם משתפים ללא סוף על דברים טריוויאליים ומשעממים, ומקדישים כינוס שלם לשיתוף על נושא פעוט אחד, מבלי יכולת לפתור בעיות מהותיות כלשהן ותוך בזבוז זמן – האם אינכם מזניחים את חובותיכם הנאותות? אם תמשיכו בדרך זו, כולכם תהפכו לאנשים חסרי תועלת בעלי איכות ירודה, מבולבלים, שאינם מבצעים את חובותיהם כהלכה, ולא תגיעו אל האמת. אינם משתפים על הדברים שעליהם אתם צריכים לשתף בכינוסים, ואתם משתפים ללא סוף על דברים שעליהם אינכם צריכים לשתף בכינוסים. אתם תמיד משתפים בכינוסים על דברים שאין להם קשר לאמת, ששייכים להבנות השגויות המעוותות שלכם ולענייניכם האישיים הטריוויאליים, וגורמים לכולם לחקור אותם יחד אתכם תוך בזבוז זמן. לא רק שדבר זה משפיע על ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל, הוא גם מעכב את ההתקדמות הרגילה של עבודת הכנסייה. האם עניין זה לא מפריע ומשבש את עבודת הכנסייה? יש לתייג התנהגות שכזו כהפרעה. זוהי הפרעה מכוונת, ויש להגביל אנשים שנוהגים כך. בעתיד, יש להגביל את הכינוסים לאכילה ולשתייה של דברי האל, לשיתוף על האמת, לפתרון בעיות שקשורות בצביונות מושחתים ולפתרון קשיים ובעיות הקשורים בחובותיהם של אנשים. אין לשתף בכינוסים על עניינים טריוויאליים וחסרי חשיבות, או על אלה הקשורים בשכל ישר יומיומי. האחים והאחיות יכולים לפתור את הסוגיות האלה על ידי שיתוף בינם לבין עצמם; אין צורך לשתף עליהן בכינוסים.

תמיד יש בכנסייה אנשים עם הבנות מעוותות בנוגע לדברי האל, אשר נוהגים להתפלפל. כאשר אני משתף על ההתנהגויות הטובות של האדם, אנשים אלה באמת ובתמים מקדישים מאמץ להתנהגותם. הם אינם יודעים מדוע עלינו לשתף על הדברים האלה. אמרו לי, מדוע עלינו לשתף על הנושא הזה? מה אנחנו רוצים להשיג על ידי שיתוף על הנושא הזה? הבה נדבר תחילה על הסיבה שבגינה עלינו לשתף על נושא זה. באיזה הקשר הועלה הנושא של ההתנהגויות הטובות של האדם ושל הקריטריונים להתנהגויות שדורש האל? הוא הועלה בעת ששיתפנו על הנושא של "מהי המשמעות של חתירה אל האמת". נושא זה קשור באופן ישיר לאופן שבו צריך אדם לחתור אל האמת. ההתנהגויות הטובות שמפגינים אנשים כתוצאה מיישום בפועל של האמת נוגעות לאמת וקשורות לאמת. לא משנה כמה טובה עשויה התנהגות לראות בעיניו של אדם, אם היא לא כרוכה ביישום בפועל של האמת, אזי היא דבר-מה שאינו קשור לאמת. יש כאלה שיאמרו: "זה לא נכון! האם לא אמרת שהתנהגויות טובות אינן האמת? אינני מבין". האם תוכלו להסביר את העניין הזה? בהקשר של שיתוף על "מהי המשמעות של חתירה אל האמת", ניתחתי את ההתנהגויות שאנשים מאמינים כי הן טובות על פי תפיסותיהם, העברתי עליהן ביקורת והוקעתי אותן. בה בעת, יידעתי את האנשים מהם הקריטריונים שהציב האל בנוגע להתנהגות האדם, והתוויתי לפניהם נתיב נכון שעל פיו יביאו לידי ביטוי אנושיות רגילה, וכך אפשרתי להם להחזיק בקריטריונים שבהתאם להם ניתן להעריך את ההבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה. ההשפעה שהשגתי בסופו של דבר על בסיס יסוד זה הייתה ליידע את האנשים שההתנהגויות אשר לדעתם הן טובות על פי תפיסותיהם אינן הקריטריונים של האמת, אינן כרוכות באמת וגם אינן קשורות לאמת, וכך מנעתי מאנשים להאמין בשוגג כי הקפדה על התנהגויות טובות אלה היא חתירה אל האמת. בה בעת, יידעתי את האנשים שהם יעמדו ברף של מימוש האנושיות הרגילה רק כאשר הם יעמדו בקריטריוני ההתנהגות שדורש האל. אמרתי לאנשים שכל ההתנהגויות הטובות שמקדם האדם אינן אלא תחפושת וכזב, שכולן העמדת פנים, וכי כולן שגויות וכולן מטומאות בתחבולות השטן, ולכן, האם עכשיו, לאחר שהדברים האלה נלקחו ונשללו מאנשים, הם אכן יודעים כיצד ליישם בפועל? הם חושבים לעצמם: "אם כך, על פי מה עלי לחיות? מהם הקריטריונים הממשיים להתנהגות שדורש האל?" הדרישות, הקריטריונים וההצהרות הברורות שיש לאל בנוגע להתנהגות האדם – זה עד כדי כך פשוט. כל עוד אנשים מביאים לידי ביטוי את המציאויות שדורש האל, הם יעמדו באמות המידה להבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה. הם לא יתפלפלו, ולא יהיו נבוכים או מבולבלים בנוגע לעניין זה. כאשר אדם עומד באמות המידה שאותן יש להביא לידי ביטוי דרך אנושיות רגילה, האם הוא לא פתר בעיה מעשית בדרך לחתירה אל האמת? האם הוא לא הסיר מכשול ופתר קושי שמונע מימוש של אנושיות רגילה? לכל הפחות, בשלב זה גישות חיצוניות שזוכות לתשבחות האנושות, כגון היותו של אדם משכיל והגיוני, נעים הליכות ונוח, כבר אינן מהוות מטרות לחתירתו של אדם. או במילים מדויקות יותר, זו כבר איננה מטרה שאנשים אשר חותרים אל האמת שואפים להביא לידי ביטוי מבחינה חיצונית, וגם לא אמת מידה שאנושיות רגילה נדרשת להביא לידי ביטוי. החליף אותה הצורך להיות מאופק, להחזיק בהגינות של צדיקים וכן הלאה. דרישות אלה של האל מהוות קריטריונים שעל פיהם נדרש האדם לממש אנושיות רגילה; הן הצלם שאנושיות רגילה נדרשת להביא לידי ביטוי. בדרך זו, האם לא אוששו התנאי הבסיסי ביותר, המטרה והכיוון לחתירה אל האמת? אושר הדבר העקרוני והבסיסי ביותר: המטרה של הבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה איננה שאנשים יהיו משכילים והגיוניים, מעודנים ומתורבתים, נעימי הליכות ואדיבים, יכבדו את הקשישים וידאגו לצעירים וכן הלאה. למעשה, המטרה היא שהם יביאו לידי ביטוי אנושיות רגילה כפי שדורש זאת האל. בכך אין תחפושות ואין תחבולות של השטן; במקום זאת, מדובר במימוש בפועל, בביטויים ובהתנהגות של אנושיות רגילה. האם לא אלה הם פני הדברים? (אכן כן.) מנקודת המבט הזו, כאשר אנחנו משתפים על התנהגויות טובות של האדם אשר משתייכות לנושא של דברים אשר על פי תפיסותיו של אדם הם נכונים וטובים, וגם כאשר אנו משתפים על הקריטריונים להתנהגות שדורש האל – האם הדברים האלה קשורים לחתירה אל האמת? (כן.) כן, הם קשורים. במידה מסוימת, דבר זה מאשש את הכיוון הבסיסי ואת המטרה עבור חתירתו של אדם אל האמת. המשמעות היא כי לכל הפחות, המטרה שלך למימוש אנושיות רגילה תהיה נכונה בטרם תתחיל לחתור אל האמת. מטרה זו אינה גישה שמקורה באדם, אין זו קליפה חיצונית או תחפושת. למעשה, זו ההבאה לידי ביטוי הרגילה של האנושיות שאותה דורש האל. אף על פי שנושא זה עדיין רחוק במידה מסוימת מן החתירה האמיתית אל האמת, הוא חיוני לכיוון הכללי של חתירה אל האמת. זהו קריטריון ההתנהגות הפשוט והבסיסי ביותר שעל האדם להבין. לא משנה כמה נושא שיתוף זה רחוק מחתירה אל האמת, וכמה הוא רחוק מקריטריוני האמת, משום שהוא נוגע לדרישות האל ולקריטריונים ההתנהגותיים שהאל הציב בפני האנושות, באופן טבעי יש לו גם נגיעה מסוימת לקריטריוני האמת. לכן, אנשים צריכים להבין את הנושאים האלה. הדרישות האלה שמציב האל בנוגע להתנהגות האדם הן קריטריונים שעל פיהם צריכים אנשים לנהוג, ואין להתעלם מהן. לאחר שיבינו את הנושאים האלה, אנשים לפחות לא ישאפו להיות משכילים והגיוניים, מעודנים ומתורבתים, נעימי הליכות ואדיבים בכל מה שנוגע להבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה ובכל מה שנוגע לגישותיהם החיצוניות – למשל האופן שבו אנשי המערב, במיוחד, מצפים מגברים להיות ג'נטלמנים, לפתוח דלתות לנשים, להסיט את כיסאה של האישה לאחור כאשר היא מתיישבת ולתת לנשים זכות קדימה במקומות ציבוריים – כאשר אנשים יזכו בהבחנה בנוגע להתנהגויות טובות אלה, הם לכל הפחות לא יתייחסו אליהן כאל אמות המידה שלהם בשאיפתם לממש אנושיות רגילה, או בעת חתירתם אל ההתנהגויות של אנושיות רגילה. במקום זאת, הם יזנחו את הדברים האלה בלבם ובנפשם; הם כבר לא יושפעו מהם ולא יהיו כבולים על ידם. זה דבר מה שעליכם לעשות. אם יהיה עדיין מישהו שיאמר, "ובכן, האדם הזה אינו משכיל ואינו הגיוני במיוחד", מה תהיה התגובה שלך? אתה תביט בו ותבהיר לו, "שגית בדבריך. זהו בית האל. מה כוונתך 'משכיל והגיוני'? זו אינה האמת, וזה איננו צלם האנוש שאותו אנחנו אמורים להביא לידי ביטוי". יש כאלה שאומרים: "המנהיגה שלנו לא מכבדת את הקשישים ולא דואגת לצעירים. אני כבר בגיל מתקדם, ובכל זאת היא לא קוראת לי 'דודה', היא קוראת לי בשמי הפרטי בלבד. היא לא צריכה לעשות זאת. הנכדים שלי מבוגרים ממנה! האם היא לא מזלזלת בי כשהיא עושה זאת? היא גם לא ידידותית ולא טובה עם אנשים אחרים. אם לשפוט על פי ההתנהגות שלה, היא לא ראויה להיות מנהיגה". מה דעתכם על הגישה הזאת? כיבוד הזקנים ודאגה לצעירים אינם האמת. אינכם צריכים להעריך אנשים על בסיס ההתנהגויות והגילויים החיצוניים שלהם, אלא על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלכם. רק אלה הם עקרונות להערכת אנשים. אם כך, כיצד עלינו להעריך מנהיגים ועובדים? יש לבחון אם הם מבצעים עבודה מעשית, אם הם מסוגלים להוביל את אנשיו הנבחרים של האל לאכילה ולשתייה של דברי האל ולהבנת האמת, אם הם יכולים להשתמש באמת כדי לפתור בעיות בכנסייה ולהשלים עבודות חיוניות מסוימות. לדוגמה, כיצד מתקדמת עבודת הבשורה? איך מתנהלים חיי הכנסייה? האם אנשיו הנבחרים של האל מבצעים את חובותיהם היטב? איך מתקדמות כל המשימות המיוחדות? האם חסרי האמונה, האנשים הרעים וצוררי משיח הורחקו? אלה הן העבודות החיוניות של הכנסייה. הערכת המנהיגים והעובדים מתבצעת בעיקר על ידי בחינת ההצלחה שבה הם מבצעים את העבודות האלה. אם הם יעילים בכל התחומים האלה, אזי הם מנהיגים ראויים. גם אם ההתנהגות שלהם לוקה מעט בחסר, זו לא בעיה גדולה. התבוננות בהתנהגויות חיצוניות בלבד איננה אמת המידה להערכת מידת ההתאמה של מנהיג או של עובד. אם אדם נבחן כך מנקודת מבט אנושית, נראה שהמנהיגה אכן נהגה בגסות משום שהיא אף פעם לא קראה לאישה המבוגרת "דודה" או "סבתא". אבל אם ההערכה שלה תתבצע באמצעות דברי האל, המנהיגה הזו משביעת רצון ואנשיו הנבחרים של האל בחרו באדם המתאים, משום שהיא מסוגלת לשאת באחריות על כל היבט של עבודת הכנסייה, היא מסייעת ומועילה להיווכחות בחיים של כל אחד מאנשיו הנבחרים של האל והיא מבצעת היטב את עבודת הבשורה. כולם צריכים לקבל את מנהיגותה ולשתף פעולה עם עבודתה. אם מישהו אינו משתף פעולה עם עבודתה של המנהיגה הזו, או מקשה עליה, או אם הוא מחפש קלף מיקוח שיאפשר לו להעביר עליה ביקורת, רק משום שהמנהיגה הזו לא ניחנה בהתנהגויות חיצוניות טובות כמו כיבוד הקשישים ודאגה לצעירים, אין בכך תועלת לעבודת הכנסייה. זוהי התנהלות שלא על פי עקרונות כלפי מנהיג ועובד, וזהו ביטוי של הפרעה ושיבוש של עבודת הכנסייה. אנשים כאלה אינם צודקים; הם עושים רע. אם אתם רואים מנהיג או עובד שאינו מכבד את הקשישים, וכתוצאה מכך אתם סבורים שהוא אינו אדם טוב כל כך, ואינכם מקבלים את מנהיגותו ואפילו מוקיעים אותו, איזו טעות אתם עושים? זוהי התוצאה הרעה של הערכת אנשים תוך שימוש באמות המידה של האדם, על פי הגישות של התרבות המסורתית. אם כולם יוכלו להעריך אנשים ולבחור מנהיגים ועובדים על בסיס דברי האל והאמת, ההערכה תהיה מדויקת ותואמת לכוונות האל. אנשים יוכלו הן לנהוג באחרים בצורה הוגנת והן לשמר את ההתקדמות הרגילה של עבודת הכנסייה. האל יהיה שבע רצון, והאדם יהיה שבע רצון. האין זה כך?

כיוון שניתחתי את "ההתנהגויות הטובות" לכאורה של האדם ושיתפתי על אמות המידה של הדרישות שמציב האל להתנהגות האדם, חל שינוי בנקודת המבט שממנה אנשים רואים בני אדם ובאמות המידה שבהן הם משתמשים כדי להעריך אותם; כיוון ששדה הראייה שבו אנשים רואים בני אדם שונה, גם תוצאות ההערכה שלהם שונות. אם אנשים משתמשים בדברי האל כבסיס להערכות שלהם, התוצאה ללא ספק תהיה נכונה, צודקת, אובייקטיבית ולטובת האינטרסים של כולם. אם נקודת המבט, השיטה והבסיס להערכותיהם של אנשים הם הדברים אשר לדעת האדם הם טובים ונכונים, מה תהיה התוצאה? אדם עלול בשוגג להאשים או להוקיע אנשים טובים, או שהוא עלול ללכת שולל אחרי אנשים צבועים, ולא להיות מסוגל להעריך אנשים ולהתייחס אליהם בצורה הוגנת. כיוון שהבסיס של בני האדם הוא שגוי, התוצאה הסופית תהיה ללא ספק שגויה, לא צודקת ולא תואמת לכוונות האל. לכן, האם יש צורך לנתח את תמצית תפיסותיהם של אנשים בנוגע להתנהגות טובה ולשתף עליה? האם יש לכך קשר כלשהו לחתירה אל האמת? בין הדברים יש קשר הדוק! אף על פי שלנושא זה יש רק נגיעה למימוש אנושיות רגילה על ידי אנשים, ולגישות ולביטויים החיצוניים של האדם, כאשר לאנשים יש את הקריטריונים הנכונים שדורש האל עבור מימוש אנושיות רגילה, יהיו להם בסיס וקריטריונים נכונים וסטנדרטיים להערכת אחרים, להתייחסות לאנשים ולדברים ולהתנהלות ולפעולה האישית שלהם. לכן, בהקשר זה, האם הכיוון, הנתיב והמטרה של חתירתם אל האמת לא יהיו מדויקים יותר? (כן.) הם יהיו מדויקים וסטנדרטיים יותר. אף על פי שנושאים אלה פשוטים למדי, הם קשורים לגישותיו של אדם לאנשים ולדברים, וגם להתנהלות ולפעולות של האדם, וזאת בדרך המעשית, האמיתית והקרובה ביותר – הם אינם ריקים מתוכן כלל ועיקר.

כבר דיברתי רבות אודות הנושא של דברים אשר על פי תפיסותיו של אדם הם נכונים וטובים – חזרתי על עצמי שוב ושוב, כדי לגרום לכם להבין שאף על פי שנושאים אלה רחוקים במידה מסוימת מן האמת, והם אינם מגיעים לרמתה של האמת, הם קשורים לגישות של אדם כלפי אנשים ודברים, וכן להתנהלותו ולמעשיו של אדם. לפיכך, אין להתייחס לנושאים אלה כאל דברים שאינם אמת, או כסוג של ידע או תאוריה. הם אינם ריקים מתוכן. הדברים שאליהם אנשים מתייחסים בתפיסותיהם כנכונים וטובים נמצאים תמיד במעמקי לבם, שולטים במחשבותיהם, שולטים בנקודת המבט ובעמדה שממנה הם מתייחסים אל אנשים ואל דברים, וגם באופן שבו הם מתנהלים ופועלים. לפיכך, יש להסביר דברים אלה בצורה ברורה, כדי שאנשים יוכלו להבין אותם ולהשיג הבחנה לגביהם, וכך להרפות מתפיסות האדם בנוגע להתנהגות טובה ולדברים מסוג זה, ולעולם לא להתייחס שוב אל דברים אלה כחיוביים, או כאמות המידה ההתנהגותיות עבור גישותיהם לאנשים ולדברים, וכן עבור ההתנהלות והמעשים שלהם. הדברים האלה הם בהחלט לא דברי האל, קל וחומר האמת. מה שעליכם לעשות הוא לתקן באופן מתמיד את נקודת המבט ואת העמדה שעל פיהן אתם מתייחסים לאנשים ולדברים, ומתנהלים ופועלים, תוך שאתם בוחנים כל העת אם כל תפיסה וכל גישה שמתעוררת בכם עולה בקנה אחד עם האמת. עליכם לשנות באופן מידי את התפיסות ונקודות המבט המופרכות שלכם ואז לדבוק בעמדה הנכונה, ולהתייחס לאנשים ולדברים וגם להתנהל ולפעול על בסיס דברי האל, תוך שימוש באמות המידה ההתנהגותיות שדורש האל. זהו היישום בפועל הבסיסי ביותר של החתירה אל האמת. זהו גם סוג של כיוון ומטרה של חתירה, שבהם עליכם לאחוז בעת שאתם שואפים להשיג ישועה ולהביא לידי ביטוי אנושיות רגילה. כיוון שזה עתה סיימתם להקשיב לדברים אלה, ייתכן שההבנה שלכם לגביהם אינה עמוקה או מוחשית, אבל אל דאגה. לאחר שחווייתכם את דברי האל תעמיק ברציפות, ולאחר שתנתחו ותבחינו באופן מתמיד בדברים אשר נחשבים כנכונים במסגרת התפיסות של התרבות המסורתית, בסופו של דבר תוכלו לזנוח את הטענות השונות של התרבות המסורתית. לעולם לא תעריכו שוב את התנהגותם של אנשים על פי התרבות המסורתית; במקום זאת, תעריכו אנשים על בסיס דברי האל והאמת. כך תרחיקו ותזנחו לחלוטין את תפיסות התרבות המסורתית. אם אינך מבין את האמת, ומבין רק דוקטרינות פשוטות, ואתה יודע כי ההתנהגויות שדורשת התרבות המסורתית אינן תקפות, אתה עשוי לחשוב: "אני אדם מודרני, שנבדל מן ההמונים הגשמיים. אינני מסורתי במיוחד ואני סולד בעצם מן התרבות המסורתית, אינני אוהב להקפיד על מנהגים ועל טקסים מייגעים". אבל כאשר אתה מתייחס לאנשים ולדברים, אתה עדיין משתמש באופן טבעי מאוד בתפיסות העבר שלך לצורך התייחסות והערכה שלהם. בשלב זה תבין שכל הטיעונים שלך בנוגע להיותך אדם מודרני, שאינו מחזיק בדעות מיושנות או מסורתיות במיוחד, ואשר יכול לקבל את האמת, היו למעשה כוזבות ושגויות, ושתחושותיך הטעו אותך. רק אז תבין שמחשבות, דעות ותפיסות מיושנות השתרשו עמוק בלבך לפני זמן רב, ושהן אינן נעלמות מיד כאשר אתה משנה תפיסות או זונח מחשבות מסוימות. האמירה שאתה אדם השייך לעידן החדש, אדם מודרני, אינה אלא תיוג שטחי; הסיבה היא רק שנולדת בדור ובעידן שונים, אבל כל אותם דברים מיושנים שמתנגדים לאל, ואשר משותפים לכל בני האדם, קיימים גם בך ללא יוצא מן הכלל. כל עוד אתה אנושי, הדברים האלה יתקיימו בך. אם אינך מאמין לכך, עליך לרכוש ניסיון רב יותר. יגיע יום שבו תאמר "אמן" על דבריי אלה. אלה שהם חסרי הבנה רוחנית, ואלה שהם מתנשאים ואגואיסטים, חושבים: "יש לי תואר שני ודוקטורט. אני חי בחברה הזאת שנים רבות, ונחשפתי לתרבות ולחינוך של העידן החדש, במיוחד לחינוך המערבי. איך ייתכן שאני עדיין מחזיק בדברים המיושנים האלה? המסורות הן הגרועות ביותר מבחינתי. אני מתעב את הכללים חסרי הטעם האלה יותר מכל. כאשר משפחתי מתכנסת ומדברת על דברים ועל כללים מסורתיים, אני לא רוצה להקשיב כלל". אל תמהרו להכחיש זאת. בסופו של דבר יגיע יום שבו תרפה מן הרעיונות האלה שלך. אתה תודה שאין חבר רגיל יותר ממך באנושות שהושחתה על ידי השטן. אף על פי שלא קיבלת ולא הבעת מרצון את התפיסות המיושנות שקיימות בקרבך, התרבות המסורתית ואבות המין האנושי זיהמו ועיצבו אותך באמצעותן לפני זמן רב. הדברים האלה קיימים, ללא יוצא מן הכלל, בסביבה הפנימית שלך וגם במחשבות ובתפיסות שלך. מדוע? משום שהיבטים אלה של התרבות המסורתית אינם הצהרות פשוטות, וגם לא אמרות או גישות פשוטות. למעשה, הם סוג של חשיבה ושל תיאוריה. יש להם השפעה מטעה ומשחיתה על האדם. האמרות והגישות האלה אינן מגיעות מן האנושות המושחתת, הן מגיעות מן השטן. כל עוד אתה חי תחת השפעתו של השטן, לא תוכל למנוע את ההשפעה, הולכת השולל וההשחתה של דברים אלה. וכעת, לאחר ששמעת את דבריי, תרגיש שהם כולם עובדות ואמת. לאחר שתחווה את דבריי אלה, תגלה שאף על פי שאינך אוהב את התרבות המסורתית, או מנהגים וטקסים מייגעים, או כללים חסרי טעם, הרי שהיסודות לגישות שלך כלפי אנשים ודברים, וגם להתנהלות ולמעשים שלך, מגיעים באופן בלתי נמנע מן האדם. הם משתייכים לליבת התרבות המסורתית, הם דברים שקיימים בתוך התרבות המסורתית. הגישות שלך כלפי אנשים ודברים, וההתנהלות והמעשים שלך, אינם מבוססים על דברי האל, והאמת איננה הקריטריון שלך. באותה עת אתה תדע, אתה תוכל לראות בבירור כי אם אנשים שטרם זכו באמת אינם חותרים אל האמת או שאינם מבינים אותה, אזי הם נושאים בחובם את רעל השטן, חלק מהשטן ותחבולות של השטן בזמן שהם מביאים לידי ביטוי את האנושיות הרגילה הבסיסית ביותר. כל מה שהם מביאים לידי ביטוי הוא שלילי, והאל דוחה אותו בתיעוב. הכול שייך לבשר, ואין לו דבר וחצי דבר עם הדברים החיוביים שהאל מציג ואוהב, ואשר תואמים לכוונותיו. אין כל חפיפה ביניהם כלל, ואפילו לא דמיון קל שבקלים. חשוב מאוד להבין את הבעיות האלה בבירור, שאם לא כן, אנשים לא יידעו מהי המשמעות של יישום בפועל של האמת. הם ידבקו תמיד בהתנהגויות הטובות אשר האדם מאמין כי הן דברים חיוביים, ולכן ההתנהגות והביטויים שלהם לעולם לא יזכו לאישור האל. אם אדם אוהב את האמת, הוא יוכל לקבל אותה ולחתור אליה. הוא יתייחס אל אנשים ואל דברים, ואף יתנהל ויפעל, אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלו. בדרך זו הוא יוכל לעלות על נתיב החיים שהאל התווה עבור האדם. התייחסות לאנשים ולדברים, והתנהלות ופעולה, אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו – עיקרון-אמת זה הוא בעל חשיבות רבה ובגדר חובה לאדם. זהו עיקרון-אמת אשר בו על האדם להחזיק בעת חתירה אל הישועה ובעת שאיפה להביא לידי ביטוי חיים בעלי משמעות. עליך לקבל זאת. בעניין זה אין מקום לבחירה, ואין יוצאים מן הכלל עבור אף אחד. אם אינך חותר אל האמת, ואינך מקבל את עיקרון-האמת הזה, לא יהיה לך כל קשר לאמות המידה שדורש האל, ולא משנה אם אתה זקן או צעיר, בעל ידע או לא, אם אתה בעל אמונה או קטן-אמונה, וגם לא לאיזה מעמד חברתי אתה שייך או מה המוצא שלך. מה שעליך לעשות הוא לשאוף להתייחס לאנשים ולדברים ולהתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלך. זו הדרך האחת והיחידה שבה אתה צריך לחתור. אינך צריך להיות בררן ולומר: "אקבל דבר כאמת אם הוא תואם לתפיסות שלי, אבל אם הוא אינו תואם, אסרב לקבלו. אעשה דברים בדרך שלי, אין לי כל צורך לחתור אל האמת. אינני צריך להביט באנשים, בעניינים ובדברים מנקודת המבט של דברי האל; יש לי דעות משלי, והן אציליות, אובייקטיביות וחיוביות למדי. הן לא שונות עד כדי כך מדברי האל, ולכן, כמובן, הן יכולות להחליף את דברי האל ואת האמת. אינני צריך ליישם בפועל את דברי האל בהיבט הזה, או לפעול על פיהם". סוג זה של גישה ושל שיטת חתירה הוא שגוי. לא משנה עד כמה טובות או נכונות דעותיו של אדם, הן עדיין מוטעות. הן אינן יכולות להחליף את האמת. אם אינך יכול לקבל את האמת, כל מה שתחתור אליו יהיה שגוי. משום כך אני אומר כי אין לך ברירה בעניין של "להתייחס לאנשים ולדברים, ולהתנהל ולפעול, אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו". כל שבאפשרותך לעשות הוא לפעול בצייתנות על פי משפט זה, ולבצע ולחוות אותו באופן אישי, תוך שאתה משיג בהדרגה ידע לגביו, מכיר בצביונך המושחת ונכנס אל המציאות של המשפט. רק אז המטרה שתשיג בסופו של דבר תהיה המטרה שאדם צריך להשיג על ידי חתירה אל האמת. אחרת, העבודה הקשה שלך, כל מה שעליו ויתרת וכל המחירים ששילמת יתפוגגו, וכולם יהיו לשווא. האם אתה מבין?

מהי המשמעות של חתירה אל האמת? (להתייחס לאנשים ולדברים, ולהתנהל ולפעול על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו.) זה נכון. יש ליישם בפועל את הדברים האלה באופן מצפוני, מוחלט ומקיף. הפוך את המשפט הזה למטרת החתירה שלך ולמציאות חייך, ואז תהיה אדם שחותר אל האמת. אל תזדהם באף צורה שהיא, אל תזדהם ברצון האדם ואל תדבוק במנטליות של מזל. זו הדרך הנכונה לפעול, ואז תהיה לך תקווה לזכות באמת. אם כך, האם יש צורך לשתף על תפיסותיו של אדם בנוגע להתנהגות טובה ולנתח אותן? (כן.) אילו הנחיות וסיוע חיוביים זה יכול לספק לכם? האם הדברים האלה יכולים להפוך לבסיס ולקריטריון שעל פיהם תתייחסו לאנשים ולדברים, תתנהלו ותפעלו? (אכן כן.) אם כן, קראו קריאת-תפילה ראויה של שני השיתופים האלה במהלך הכינוסים והלימוד הרוחני שלכם. לאחר שתבין את הדברים האלה לעומק, תוכל להתייחס לאנשים ולדברים ולהתנהל ולפעול בצורה מדויקת על בסיס דברי האל. כך יהיו לך בסיס ואמת מידה לדברים שאתה אומר ועושה. אתה תראה אנשים במדויק, וגם נקודת המבט והעמדה שמהן אתה מתייחס אל הדברים יהיו מדויקות. כבר לא תתייחס לאנשים ולדברים על בסיס התחושות או הרגשות שלך, ולא על בסיס התרבות המסורתית או פילוסופיות שטניות. כאשר יהיה לך בסיס נכון, התוצאות של הגישות שלך כלפי אנשים ודברים יהיו מדויקות יחסית. האם לא כך הם פני הדברים? (כן.) לכן, אינכם יכולים להקל ראש במילים האלה. אני לא משתתף בכינוסים ומשתף על הנושאים האלה רק כדי להעביר את הזמן, או רק כדי לשעשע את עצמי כי אני משועמם. אני עושה זאת משום שהבעיות האלה משותפות לכל בני האדם, והן בעיות שאנשים צריכים להבין בנתיב החתירה אל האמת והשגת הישועה. עם זאת, הסוגיות האלה עדיין אינן ברורות לאנשים. לעתים קרובות הם מסתבכים בהן ונכבלים על ידן. הבעיות האלה חוסמות ומטרידות אותם. מובן שאנשים לא מבינים גם את הנתיב להשגת הישועה. אנשים צריכים לוודא שהבעיות האלה נהירות ומובנות להם, בין אם מנקודת מבט פסיבית או אקטיבית, ובין אם מנקודת מבט חיובית או שלילית. כך, כאשר תיתקל בבעיות כגון אלה בחיים האמיתיים ותתמודד עם בחירה, תוכל לחפש את האמת; נקודת המבט והעמדה שמהן תתייחס אל הבעיה יהיו נכונות, ואתה תוכל לציית לעקרונות. בדרך זו, להחלטות ולבחירות שלך יהיה בסיס, והן יהיו תואמות לדברי האל. לעולם לא תלך שולל שוב אחר פילוסופיות והטעיות שטניות; רעליו וטיעוניו המגוחכים של השטן לעולם לא יטרידו אותך שוב. בכל מה שנוגע להתייחסות לאנשים ולדברים, אז תוכל גם להיות אובייקטיבי והוגן באופן שבו אתה מתייחס לכל דבר או אדם; לא תושפע מתחושותיך או מפילוסופיות שטניות ולא תישלט על ידן. לכן, ההכרה וההבחנה בהתנהגויות שאנשים סבורים שהן טובות על פי תפיסותיהם קשורות קשר הדוק לחיי היום-יום של אנשים, גם אם הן אינן מהוות נושא מרכזי בתהליך החתירה אל האמת. במילים אחרות, אנשים נתקלים בדברים האלה לעתים תכופות במהלך חיי היום-יום שלהם. לדוגמה, נניח שמשהו קורה, ואתה רוצה לפעול בדרך אחת, אבל אדם אחר מציג גישה שונה, ואינך מרגיש בנוח עם הדרך שבה אותו אדם מתנהג בדרך כלל – כיצד עליך להתייחס לגישה שלו? כיצד עליך להתמודד עם העניין הזה? התעלמות ממנו תהיה שגויה. כיוון שאתה מחזיק בדעה או בהערכה מסוימת לגביו, או במסקנה שהסקת בנוגע אליו, הדברים האלה ישפיעו על החשיבה ועל שיקול הדעת שלך, וסביר להניח שהם ישפיעו על החלטתך בעניין. זו הסיבה שעליך לגשת אל הגישה השונה שלו ברוגע, להבחין בה ולראות אותה נכוחה על פי האמת. אם מה שנאמר עולה בקנה אחד עם עקרונות-האמת, עליך לקבל זאת. אם אינך יכול לראות את העניין בבירור, אזי כאשר תיתקל שוב במצב או באדם כזה, תרגיש תמיד מבולבל, לא מוכן, נסער ונבוך. יש כאלה שעשויים אפילו לנקוט בצעדים קיצוניים בעת ההתייחסות וההתמודדות עם המצב, שאת תוצאותיהם הסופיות לבטח איש אינו רוצה לראות. אם תשתמש באמות המידה שהאל דורש כדי להתייחס לאדם מסוים, סביר להניח שהתוצאה הסופית תהיה טובה וחיובית – לא תהיה התנגשות בין שניכם ותוכלו להסתדר. עם זאת, אם תתייחס אל האדם הזה תוך שימוש בהיגיון של השטן ובאמות המידה של תפיסות האדם בנוגע להתנהגות טובה, סביר להניח ששניכם תגיעו לכדי מאבק וויכוח. התוצאה תהיה שלא תוכלו להסתדר וזה יוביל לדברים רבים: אתם עלולים לחתור זה תחת זה, לזלזל זה בזה ולשפוט זה את זה, במקרים חמורים אתם עלולים אפילו להגיע לכדי מאבק פיזי, ובסופו של דבר שני הצדדים ייפגעו ויפסידו. איש אינו רוצה להגיע לכך. לכן, הדברים שהשטן מחדיר לאנשים לעולם לא יעזרו להם להתייחס לאדם או לדבר כלשהו באובייקטיביות, בצורה צודקת או בהיגיון. לעומת זאת, כאשר אנשים מתייחסים ומעריכים דבר או אדם מסוים על בסיס הקריטריונים ההתנהגותיים שהאל דורש והציג בפני האדם, ועל בסיס דברי האל והאמת, התוצאה הסופית תהיה ללא ספק אובייקטיבית, משום שהיא לא תהיה נגועה בפזיזות או ברגשות ובתחושות של בני האדם. מכך יכולים לצאת רק דברים טובים. לאור כל זאת, מה צריכים אנשים לקבל: את תפיסותיהם של בני האדם לגבי דברים טובים, או את הקריטריונים ההתנהגותיים שהאל דורש? (את הקריטריונים ההתנהגותיים שהאל דורש.) כולכם יודעים את התשובה לשאלה זו, ויכולים להשיב עליה בצורה נכונה. בסדר גמור, בנקודה זו נעצור את השיתוף שלנו על הנושא הזה. מה שעליכם לעשות כעת הוא להמשיך להרהר ולשתף על דברים אלה, לסדר את הנושאים באופן שיטתי, לגבש מספר עקרונות של יישום בפועל ונתיבים של יישום בפועל ולאחר מכן להמשיך להתנסות ולחוות אותם בחיי היום-יום שלכם, ולהיכנס למציאות של דברים אלה. באופן טבעי, הכניסה למציאות של דברים אלה היא מציאות-האמת הראשונה שאליה חותרים אנשים ושאליה הם נכנסים. בדרך זו, ובמהלך הניסיון, אנשים מגיעים בהדרגה לרמות שונות של הבנה ושל ידע בנוגע לכל אחד מהיבטי התוכן של שיתוף זה, והם מפיקים בהדרגה שלל רווחים מנקודות מבט שונות. ככל שתזכה ביותר, כך הידע החווייתי והכניסה שלך לתוך דברים אלה יהפכו עמוקים יותר. ככל שתעמיק להיכנס לתוך הדברים ולחוות אותם, כך הכניסה שלך לתוך יחסך לאנשים ולדברים, להתנהלות שלך ולפעולותיך והידע החווייתי שלך אודותיהם יהפכו עמוקים יותר. בניגוד לכך, אם לא תיכנס לדברים אלה כלל, ורק תתבונן ותבין את המשמעות המילולית של דברים אלה, ובכך תסתפק, כשאתה ממשיך לחיות כפי שחיית תמיד – מבלי לחפש את האמת כאשר מתעוררות בעיות ומבלי להשוות את הבעיות האלה אל מול דברי האל או לפתור אותן בהתאם לדברי האל – אזי לעולם לא תוכל להיכנס למציאות של דברי האל. מהי המשמעות של האמירה שלעולם לא תוכל להיכנס לתוך מציאות-האמת? המשמעות היא, שאינך מישהו שאוהב את האמת ולעולם לא תיישם בפועל את האמת, כיוון שלעולם לא תתייחס לאנשים ולדברים ולא תתנהל ותפעל על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלך. אתה תאמר, "אני עדיין חי לא רע גם בלי שדברי האל מהווים את הבסיס שלי, או שהאמת היא הקריטריון שלי". מה כוונתך "חי לא רע"? האם הדברים מתנהלים כהלכה כל עוד אתה לא מת? המטרה של חתירתך היא לא להשיג ישועה, ואתה לא מקבל את האמת ולא מבין אותה, ובכל זאת אתה אומר שאתה חי היטב. אם זהו המקרה, איכות החיים שלך נמוכה בהרבה מן הממוצע, ואיכות האנושיות שאותה אתה מביא לידי ביטוי ירודה ביותר. אם להשתמש בביטוי עממי, אתה יותר שד מאשר אדם, כיוון שאינך אוכל ואינך שותה את דברי האל, ואינך מבין את האמת, אתה עדיין חי על פי צביון שטני ופילוסופיות שטניות – אינך אלא יצור לא אנושי שעוטה עור של אדם. איזו איכות או איזה ערך יש לחיים של אדם כזה? אין בכך תועלת לך או לאחרים. האיכות של חיים כאלה ירודה כל כך – אין בהם כל ערך.

האם אתם יודעים מדוע אני משתף היום על התפיסות המסורתיות האלה ועל התרבות המסורתית ומנתח אותן? האם זה פשוט משום שאינני אוהב אותן? (לא, זו לא הסיבה.) אם כך, מהי החשיבות של שיתוף על נושאים אלה? מהי המטרה האולטימטיבית של השיתוף? (זה עוזר לנו לבחון אילו התנהגויות וביטויים שאנו עדיין מטפחים מוכתבים על ידי התרבות המסורתית ועל ידי חיים על פי פילוסופיות שטניות. לאחר שנבין את האמת ונשיג הבחנה, נוכל להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה על בסיס הדרישות והקריטריונים שהאל הציב בפנינו, ולהלך בנתיב של חתירה אל האמת.) זה נכון, אבל יותר מדי מילים. מהי התשובה הפשוטה והישירה ביותר? יש רק מטרה סופית אחת לשיתוף על נושאים אלה, והיא לגרום לאנשים להבין מהי האמת, ומהו היישום בפועל של האמת. כאשר שני הדברים האלה יהיו ברורים לאנשים, תהיה להם הבחנה בנוגע להתנהגויות הטובות שמקדמת התרבות המסורתית. הם כבר לא יתייחסו להתנהגויות טובות אלה כאמות מידה ליישום בפועל של האמת, או להבאה לידי ביטוי של צלם אנוש. רק על ידי הבנת האמת אנשים יכולים להשליך מעליהם את שלשלאות התרבות המסורתית, ולהשליך מעליהם את ההבנות והגישות השגויות שלהם בנוגע ליישום בפועל של האמת ולהתנהגויות הטובות שבהן אנשים צריכים לאחוז. רק כך יוכלו אנשים ליישם בפועל את האמת ולחתור אליה בצורה נכונה. אם אנשים לא ידעו מהי האמת ויחשבו שהתרבות המסורתית היא האמת, אזי הכיוון, היעדים והנתיב של חתירתם יהיו כולם שגויים. הם יתרחקו מדברי האל, יפרו את האמת ויתרחקו מן הדרך האמיתית. בכך הם ילכו בנתיב משלהם ויסטו מדרך הישר. אם אנשים שאינם מבינים את האמת אינם מסוגלים לחפש אותה וליישם אותה בפועל, מה תהיה התוצאה הסופית? הם לא יזכו באמת. ואם הם לא יזכו באמת, אזי לא משנה כמה חזקה אמונתם של אנשים אלה, היא לא תוביל לשום מקום. לכן, השיתוף של היום והניתוח של תפיסות מסורתיות אלה ושל טיעונים אלה של התרבות המסורתית מהווים נושא חשוב ומשמעותי מאוד עבור כלל המאמינים. אתם מאמינים באל, אבל האם אתם אכן מבינים מהי האמת? האם אתם יודעים באמת כיצד לחתור אל האמת? האם אתם בטוחים במטרות שלכם? האם אתם בטוחים בנתיבכם? אם אינך בטוח בדבר, כיצד תוכל לחתור אל האמת? האם ייתכן שאתה חותר אל הדבר הלא נכון? האם ייתכן שאתה סוטה מן הנתיב? סביר מאוד להניח שכן. לכן, אף על פי שהדברים שעליהם אני משתף היום נראים לכם על פניו פשוטים מאוד, דברים שאנשים מבינים מיד כאשר הם שומעים אותם, ושמנקודת המבט שלכם אפילו לא ראוי להזכירם, הנושא הזה והתוכן הזה קשורים ישירות לאמת ונוגעים לדרישות האל. זה מה שרובכם אינכם מודעים לו. במונחים של דוקטרינה, אתם אמנם מבינים כי התרבות המסורתית ומדעי החברה של האנושות אינם האמת, ושהמנהגים והנוהגים האתניים בהחלט אינם האמת, אך האם אתם אכן רואים בבירור את התמצית של הדברים האלה? האם באמת השלכתם מעליכם את הכבלים של הדברים האלה? לא בהכרח. בית האל מעולם לא דרש מאנשים להשקיע מאמצים בלימוד התרבות, המנהגים והנוהגים האתניים, ובהחלט לא אילץ אנשים לקבל דבר כלשהו מן התרבות המסורתית. בית האל מעולם לא הזכיר את הדברים האלה. עם זאת, הנושא שעליו אני משתף היום הוא חשוב מאוד. חשוב לי לומר זאת בצורה ברורה, כדי שתבינו. המטרה שלי כשאני אומר את הדברים האלה אינה אלא לגרום לאנשים להבין את האמת ואת כוונות האל, אבל האם כולכם מסוגלים להבין את מה שאני אומר? אם תשקיעו מאמץ מסוים, תשלמו מחיר כלשהו ותקדישו לכך אנרגיה מסוימת, בסופו של דבר תוכלו להשיג רווחים בתחום זה ולהצליח בהבנת האמיתות האלה. ועל ידי כך שתגיעו לכדי הבנה של האמיתות האלה, ולאחר מכן תחפשו כדי להיכנס למציאות-האמת, יהיה לכם קל להשיג תוצאות.

היבט אחד של הדברים שנחשבים לנכונים וטובים על פי תפיסות האדם, ואשר עליו שיתפנו בעבר, הוא התנהגותו הטובה של האדם. מה היה ההיבט האחר? (מוסריות והאיכות של אנושיות האדם.) במונחים פשוטים, מדובר בהתנהלות המוסרית של האדם. אף על פי שבני האדם המושחתים חיים כולם על פי צביונותיהם השטניים, הם טובים במיוחד בהסוואה של עצמם. בנוסף לאמרות כנף הקשורות באופן ספציפי לגישות ולהתנהגויות שטחיות, הם גם הפיקו שלל אמרות ודרישות הנוגעות להתנהלות המוסרית של האדם. אילו אמרות בנוגע להתנהלות מוסרית מסתובבות בקרב אנשים? ציינו את אלה שאתם מכירים ושידועות לכם, ולאחר מכן נבחר כמה אמרות נפוצות לצורך ניתוח ושיתוף. (אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת. הפק הנאה מעזרה לאחרים.) (יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה.) (הקריבו את האינטרסים שלכם למען אחרים.) (על רע יש לגמול בטוב.) (אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית.) (היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים.) כן, כל אלה הן דוגמאות טובות. בנוסף, יש גם את "כששותים את מי הבאר, זכרו מי חפר אותה", "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם", וגם "הוצאות להורג רק גורמות לראשים להתגלגל, היה סלחן במידת האפשר". כל אלה הן דרישות שנוגעות להתנהלות המוסרית של האדם. האם יש אמרות נוספות? (על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש.) זו גם דרישה שהתרבות המסורתית של האדם הציבה בנוגע להתנהלות מוסרית של האדם, ואמת מידה להערכת ההתנהלות המוסרית של האדם. אילו עוד אמרות יש? (אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך.) זו אמרה פשוטה מעט יותר, גם היא נחשבת. יש גם את "אקריב את עצמי למען חבר", "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו" וגם "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך". האין אלה דוגמאות נוספות? (אכן כן.) ממש כמו האמרה הזו, "תולעי המשי של האביב יטוו עד מותן, ונרות יבערו עד שדמעותיהם ייבשו". ראו כמה גבוהות הציפיות שמובעות כאן ביחס להתנהלות ולהתנהגות של האדם! הדרישה היא שבני האדם יבערו במשך חייהם כמו נר ויהפכו לאפר. אדם נתפס כבעל מוסריות גבוהה רק כאשר הוא מתנהל בדרך זו. האם זו לא ציפייה גבוהה? (כן.) אנשים הושפעו מהיבטים אלה של התרבות המסורתית ונכבלו על ידם במשך אלפי שנים, ומהי התוצאה? האם הם מביאים לידי ביטוי צלם אנוש? האם הם מביאים לידי ביטוי חיים בעלי משמעות? אנשים חיים למען הדברים האלה שדורשת התרבות המסורתית, מקריבים את הנעורים שלהם ואפילו את כל חייהם למענם, תוך שהם מאמינים כל אותה עת שחייהם נשגבים ואדירים. בסוף, כאשר הם מתים, הם אינם יודעים למען מה הם מתים, או אם למוות שלהם יש ערך ומשמעות כלשהם, או אם עלה בידם לעמוד בדרישות הבורא. אנשים בורים לגמרי בכל הנוגע לדברים אלה. אילו עוד אמרות ועוד דרישות יש לתרבות המסורתית בנוגע להתנהלותם המוסרית של אנשים? "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" וגם "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך", אלה עונות על ההגדרה. יש גם את "מילתו של ג'נטלמן היא הערובה שלו", זו דרישה שנוגעת למהימנותו של אדם. יש עוד משהו? (לעלות מתוך הרפש ללא רבב, לרחוץ במים צלולים מבלי להיראות ראוותני.) הביטוי הזה חופף במידה מסוימת לנושא הנוכחי. אני סבור שפירטנו מספיק דוגמאות. האמרות שזה עתה כיסינו כוללות דרישות שנקבעו בנוגע למסירות, לפטריוטיות, למהימנות ולצניעותו של אדם, כמו גם לגבי קיום אינטראקציה עם אחרים ולאופן שבו אנשים צריכים להתייחס למישהו שסייע להם, או כיצד לגמול על נדיבות וכן הלאה. כמה מאמרות אלה פשוטות למדי, בעוד שאחרות מעט מעמיקות יותר. האמרות הפשוטות הן: "הפק הנאה מעזרה לאחרים", "אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת", וכן "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו". אלה דרישות שנוגעות להתנהלותו של אדם. "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים" היא דרישה שקשורה ליושרה המוסרית ולצניעות של האדם. אלה משתייכות פחות או יותר לתחום של תפיסות החסד, הצדיקות, ההגינות, החוכמה והמהימנות של התרבות הסינית המסורתית. כמה אמרות פירטנו זה עתה? (עשרים ואחת.) הקריאו אותן למעני. ("אל תשלשל לכיסך את הכסף שמצאת", "הפק הנאה מעזרה לאחרים", "היה קפדן עם עצמך וסובלני כלפי אחרים", "על רע יש לגמול בטוב", "יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה", "הקריבו את האינטרסים שלכם למען אחרים", "אישה צריכה להיות חסודה, אדיבה, עדינה ומוסרית", "כששותים את מי הבאר, זכרו מי חפר אותה", "אם אתה מכה אחרים, אל תכה אותם בפנים; אם אתה מותח ביקורת על אחרים, אל תבקרו את החסרונות שלהם", "הוצאות להורג רק גורמות לראשים להתגלגל, היה סלחן במידת האפשר", "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "אקריב את עצמי למען חבר", "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", "אדם לא יאפשר לעושר להשחית אותו, לעוני לשנות אותו, או לכוח לכופף אותו", "היה נחוש לבצע את המשימה ולעשות כמיטב יכולתך עד יום מותך", "תולעי המשי של האביב יטוו עד מותן, ונרות יבערו עד שדמעותיהם ייבשו", "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו", "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך", "מילתו של ג'נטלמן היא הערובה שלו", ו"לעלות מתוך הרפש ללא רבב, לרחוץ במים צלולים מבלי להיראות ראוותני".) היום נערוך מחקר מקדים בנוגע לכל סוגי האיכויות ה"טובות" שסיכמה האנושות בהקשר של התנהלות מוסרית. הטיעונים השונים של התרבות המסורתית בנוגע להתנהלות המוסרית מציבים דרישות שונות בנוגע לאנושיות ולהתנהלותו המוסרית של אדם. כמה מהם דורשים מאנשים לגמול על נדיבות שמופגנת כלפיהם, אחדים דורשים שאנשים ייהנו מעזרה לאחרים, אחדים הם שיטות להתמודדות עם אנשים שהאדם אינו מחבב, ואילו אחרים הם שיטות להתמודדות עם פגמים וחסרונות של אנשים אחרים, או עם אנשים שיש להם בעיות. בתחומים אלה, הם מספקים לאנשים מגבלות וקובעים דרישות ואמות מידה. כל אלה הם דרישות ואמות מידה שיש לתרבות המסורתית בנוגע להתנהלות המוסרית של האדם, והם כולם דברים שמופצים בקרב אנשים. כל מי שגדל בסין שמע את האמרות האלה לעתים תכופות ומכיר אותן בעל פה. הטיעונים האלה בנוגע להתנהלות מוסרית שמביעה התרבות המסורתית משתייכים פחות או יותר לתחומי החסד, הצדיקות, ההגינות, החוכמה והמהימנות. מובן שיש אמרות מסוימות שאינן משתייכות לתחום זה, אבל האמרות העיקריות משתייכות לכך, במידה זו או אחרת. דבר זה צריך להיות ברור לכם.

היום לא נשתף באופן קונקרטי על מהותה של הצהרה ספציפית שנוגעת להתנהלות מוסרית, וגם לא ננתח באופן קונקרטי את תמציתה של אמרה ספציפית כלשהי. תחילה אגרום לכם לעסוק במעט מחקר מקדים. ראו אילו הבדלים קיימים בין הטיעונים של התרבות המסורתית בנוגע להתנהלות מוסרית, לבין הסטנדרטים שהאל דורש מן האדם בהקשר של הבאה לידי ביטוי של אנושיות רגילה. אילו אמרות של התרבות המסורתית עומדות בסתירה ברורה לדברי האל ולאמת? אם מפרשים אותן מילולית, אילו אמרות מזכירות את דברי האל ואת האמת, או קשורות אליהם במידה מסוימת? אילו מן האמרות האלה הן לדעתכם דברים חיוביים, ובאילו מהן דבקתם לאחר שהתחלתם להאמין באל, וגם יישמתם בפועל וצייתם להן כאילו היה מדובר באמת המידה לחתירתכם אל האמת? לדוגמה, "הקריבו את האינטרסים שלכם למען אחרים". האם האמרה הזו מוכרת לכם? לאחר שהתחלתם להאמין באל, האם לא חשבתם שעליכם להיות אנשים טובים כאלה? וכאשר הקרבתם את האינטרסים שלכם למען אחרים, האם לא חשבתם שיש בכם אנושיות טובה למדי, ושהאל לבטח יאהב אתכם? ואולי, בטרם האמנת באל, האמנת כי אנשים שמחזיקים באיכות של "על רע יש לגמול בטוב" הם אנשים טובים – פשוט לא היית מוכן לעשות זאת, לא היית מסוגל לעשות זאת ולא יכולת לדבוק בכך, אבל לאחר שהתחלת להאמין באל, עמדת ברף הזה והצלחת ליישם בפועל "שכחה וסליחה" כלפי אותם אנשים שפגעו בך בעבר, או שכלפיהם חשת טינה או שנאה. אתה עשוי לחשוב שאמרה זו בנוגע להתנהלות מוסרית עולה בקנה אחד עם דבריו של ישוע אדוננו, שיש לסלוח לאנשים שבעים ושבע פעמים, ולפיכך ייתכן שאתה נכון עד מאוד לרסן את עצמך בהתאם לכך. אתה אף עשוי ליישם בפועל ולציית לדברים כאילו היו האמת, ולחשוב שאנשים שמיישמים בפועל תיגמוּל על רע בטוב הם אנשים שמיישמים בפועל את האמת ונוהים בדרכו של האל. האם יש בכם מחשבות או ביטויים כמו אלה? על איזו אמרה אתם עדיין חושבים שהיא דומה בתמציתה לאמת ולדברי האל, במידה שהיא אפילו עשויה להחליף את האמת, עד כדי כך שלא תהיה זו הגזמה לומר שהיא-היא האמת? מובן, שההבחנה לגבי האמרה: "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" אמורה להיות פשוטה. רוב האנשים יכולים לראות שאמרה זו אינה האמת, ושהיא בסך הכול סיסמה מטעה עם מילים יפות. "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" הוא דבר שנאמר לכופרים, שאין להם אמונה באל; זו דרישה שמציבה ממשלתה של מדינה בפני אזרחיה, על מנת ללמד את העם לאהוב את המדינה. אמרה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמת, ואין לה כל בסיס בדברי האל. ניתן לומר, שאמרה זו היא באופן עקרוני לא האמת ושהיא לא יכולה להחליף את האמת. אמרה זו היא נקודת מבט, היא מגיעה באופן מלא מן השטן ומקורה בשטן, והיא משרתת את המעמד השולט. אין לה כל קשר לדברי האל או לאמת. זו הסיבה שהאמרה "כל אדם נושא באחריות לגורל ארצו" היא בהחלט לא האמת, והיא גם לא משהו שאדם בעל אנושיות רגילה צריך לדבוק בו. אם כך, איזה סוג של אנשים מסוגלים לטעות ולחשוב שהאמרה הזו היא האמת? אנשים שתמיד חושבים על דרכים להשיג מוניטין, מעמד ורווח אישי, ואלה שרוצים להיות בעלי תפקידים רשמיים. הם מיישמים בפועל את האמרה הזו כאילו שהיא האמת, על מנת לשאת חן בעיני המעמדות השולטים ולממש את מטרותיהם האישיות. יש אמרות מסוימות, שאינן קלות להבחנה עבור אנשים. אף על פי שאנשים יודעים שהאמרות האלה אינן האמת, הם עדיין חשים בתוך לבם כי האמרות נכונות ותואמות לדוקטרינה. הם רוצים לחיות בהתאם לאמרות אלה ולהתנהל באופן כזה כדי להעלות את רמת המוסריות שלהם ולהעצים את הכריזמה האישית שלהם, ובה בעת לגרום לאחרים לחשוב שיש בהם אנושיות ושהם לא "חסרי אנושיות". באילו אמרות קשה לכם להבחין? (אני חושב ש"יש לגמול בהוקרה על טובה שהתקבלה" הייתה קשה מאוד להבחנה. התייחסתי אליה כאילו היא דבר חיובי, וחשבתי שמי שגומלים בהוקרה על טובות הם אנשים בעלי מצפון. אמרה נוספת היא "עשה כמיטב יכולתך על מנת לבצע נאמנה את מה שאנשים אחרים הפקידו בידיך". המשמעות שלה היא, שכיוון שאדם קיבל משימה מידיו של אדם אחר, עליו לעשות ככל שביכולתו כדי לוודא שהיא תבוצע כהלכה. הרגשתי שזה דבר חיובי, ומשהו שאדם בעל מצפון והיגיון אמור לעשות.) מי עוד? (יש גם את, "על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש". חשבתי שאדם שמסוגל לעשות זאת הוא יחסית מישהו בעל אנושיות ומוסריות.) עוד משהו? ("מילתו של ג'נטלמן היא הערובה שלו". חשבתי שאם אם מעשיו ולבו של אדם שווים והוא מהימן, אזי זו התנהלות מוסרית ראויה.) בעבר חשבת שזו התנהלות מוסרית ראויה. כיצד אתה רואה זאת כעת? (עלינו לבחון את טבעה של ה"מילה" הזו – האם היא נכונה או שגויה? האם היא חיובית או שלילית? אם אדם אומר לאנשים רעים ולצוררי משיח, "אני אגן עליך. מילתו של ג'נטלמן היא הערובה שלו", ואז, כאשר בית האל חוקר ומתעמק במצב, האדם הזה מגן על אותם אנשים רעים וצוררי משיח, אזי הוא עושה רע ומתנגד לאל.) הבחנה זו היא נכונה. עליך לבחון את טבעה של אותה "מילה" – האם היא חיובית או שלילית. אם מישהו עושה דבר רע או מרושע בעת שהוא מיישם בפועל את "מילתו של ג'נטלמן היא הערובה שלו", אזי העקבות של מעשיו הרעים דומים לדהרת הפרא של סוסים מהירים, שדוהרים הישר אל הגיהינום וצוללים לבור ללא תחתית. אבל אם ה"מילה" עולה בקנה אחד עם האמת, יש בה חוש צדק, היא מגינה על העבודה של בית האל, ומרצה את האל, אזי נכון ליישם בפועל את "מילתו של ג'נטלמן היא הערובה שלו". מתוך דוגמאות אלה ניתן לראות, כי יש לגלות הבחנה כלפי האמרות של התרבות המסורתית. עליכם להבחין בין מצבים וסוגי רקע שונים, ולא ניתן להשתמש באמרות אלה ללא הבחנה. ברור שאמרות מסוימות אינן תואמות למציאות והן שגויות ללא ספק. עליכם להיות זהירים במיוחד בהתייחסותכם לאמרות אלה. יש להתייחס אליהן כאל דברי כפירה וכאל דברים מופרכים. יש אמרות מסוימות שנכונות רק בהקשרים ובתחומים ספציפיים. בהקשר שונה או בסביבה שונה, הדברים כבר לא מחזיקים מים; הם שגויים ומזיקים לאנשים. אם אינכם יכולים להבחין בהם, סביר להניח שהם ירעילו אתכם ויזיקו לכם. לא משנה אם האמרות של התרבות המסורתית נכונות או שגויות, או אם הן מחזיקות מים בעיני האדם או לא, אף אחת מהן היא לא האמת ואף אחת מהן לא עולה בקנה אחד עם דברי האל. זה בטוח. הדברים שנתפסים כנכונים בעיני האדם אינם בהכרח הדברים שהאל רואה כנכונים. האמרות שנתפסות כטובות בעיני האדם לא בהכרח מיטיבות עם אנשים כאשר מיישמים אותן בפועל. בכל מקרה, דברים שאינם עולים בקנה אחד עם האמת, שאינם האמת – לא משנה אם אנשים מיישמים אותם בפועל או לא, או אם הם עושים בהם שימוש – הם כולם מזיקים לבני האדם, אין לקבל אותם ואין להשתמש בהם. אנשים רבים אינם מסוגלים להבחין בדברים האלה. הדברים שהאדם רואה כנכונים, או שהאנושות המושחתת מסכימה בדרך כלל כי הם נכונים, נתפסים בעיניהם כאמת והם מצייתים להם ומיישמים אותם בפועל כאילו היו האמת. האם זה ראוי? האם אפשר להשיג את אישורו של האל על ידי יישום בפועל של אמיתות כוזבות ופסבדו-אמיתות? כל דבר שהאנושות מסכימה בדרך כלל כי הוא נכון והוא האמת אינו אלא כזב, חיקוי ויש לדחותו לנצח. ועכשיו, האם הדברים שאתם סבורים כי הם נכונים וחיוביים אכן האמת? במשך אלפי שנים, איש לא התכחש אף פעם לדברים אלה; האנשים כולם מאמינים שדברים אלה נכונים וחיוביים, אבל האם הדברים האלה יכולים להפוך לאמת? (לא, הם לא יכולים.) אם הדברים האלה לא יכולים להפוך לאמת, האם הם בעצמם האמת? (לא, הם לא.) הם לא האמת. אם אנשים מתייחסים לדברים האלה כאל האמת, ומערבבים אותם עם דברי האל ומיישמים אותם בפועל יחד, האם הדברים והאמרות האלה יכולים להתעלות למדרגת האמת? בהחלט לא. לא משנה כיצד אנשים חותרים אל הדברים האלה או דבקים בהם, האל לעולם לא יאשר אותם, כיוון שהאל הוא קדוש. הוא בשום אופן אינו מאפשר לבני אנוש מושחתים לערבב דברים שטניים עם האמת, או עם דבריו שלו. כל הדברים שנובעים מן המחשבות ומן ההשקפות של האדם מגיעים מן השטן – לא משנה כמה הם טובים, הם עדיין אינם האמת, ולא יכולים להפוך לחייו של אדם.

אמרות התרבות המסורתית בנוגע להתנהלות מוסרית מגיעות מן השטן. הן התעוררו בקרב בני אנוש מושחתים, והן מתאימות אך ורק לכופרים ולמי שלא אוהבים את האמת. אנשים שמאמינים באל וחותרים אל האמת צריכים תחילה להיות מסוגלים להבחין בדברים אלה ולדחות אותם, משום שלאמרות האלה תהיה השפעה שלילית מסוימת על אנשים, הן יערערו אותם ויגרמו להם לבחור בנתיב שגוי. לדוגמה, מתוך הדוגמאות שזה עתה נתנו, יש את האמרה: "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים". הבה נדבר תחילה על "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים". אם המלך המדובר הוא דמות חכמה, מוכשרת וחיובית, אזי התמיכה שלך בו, הנהייה שלך אחריו וההגנה שלך עליו מוכיחות שיש בך אנושיות, מוסר ואופי אצילי. אבל אם המלך הוא עריץ ואוויל, אם הוא שד, ואתה בכל זאת נוהה אחריו, מגן עליו ואינך מתקומם כנגדו, מהי אותה "נאמנות" שבה אתה אוחז? זו נאמנות מטופשת ועיוורת; היא עיוורת ומטופשת. במקרה כזה, הנאמנות שלך שגויה והיא הפכה לדבר שלילי. בכל מה שנוגע לסוג כזה של מלך שטני ושד, אינך צריך עוד לדבוק באמרה "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים". עליך לנטוש ולדחות את המלך הזה ולהרחיק את עצמך ממנו – עליך לזנוח את האופל ולבחור באור. אם בכל זאת תבחר להישאר נאמן למלך השדים הזה, אזי אתה עושה דברו ושותפו. לכן, בנסיבות ובהקשרים מסוימים, הרעיון, או המשמעות והערכים החיוביים שאמרה זו מעלה על נס אינם קיימים. מכך ניתן לראות, כי אף על פי שהאמרה הזו נשמעת צודקת וחיובית עד מאוד, היישום שלה מוגבל לנסיבות ולהקשרים מסוימים; היא אינה ניתנת ליישום בכל מצב ובכל הקשר. אם אנשים מצייתים לאמרה הזו בעיוורון ובטיפשות, הם יאבדו את דרכם וייקלעו לנתיב שגוי. לא ניתן להעלות על הדעת את ההשלכות של דבר זה. הסעיף הבא באמרה הוא: "אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים". למה הכוונה "אישה טובה" במקרה זה? הכוונה היא לאישה טהורה, שנאמנה לבעל אחד. עליה להיות נאמנה לו עד הסוף ולעולם לא לשנות את דעתה, בין אם הוא אדם טוב או לא. גם אם בעלה נפטר, עליה להישאר אלמנה עד קץ ימיה. זה מה שנקרא אישה טהורה ונאמנה. התרבות המסורתית דורשת מכל הנשים להיות נשים טהורות ונאמנות. האם זו התייחסות הוגנת לנשים? מדוע גברים יכולים לשאת יותר מאישה אחת, אבל נשים אינן יכולות להינשא מחדש אפילו אם בעליהן הולכים לעולמם? מעמדם של גברים ושל נשים לא היה שווה. אם אישה הוגבלה על ידי המילים "אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", ובחרה להיות אשת איש טהורה ונאמנה, מה היא הייתה יכולה להרוויח? לכל היותר, גלעד שהיה מוקם לאחר מותה כהוקרה על היותה טהורה. האם יש בכך משמעות? האם אתם מסכימים שגורלן של נשים לא שפר עליהן בחייהן? מדוע לא הייתה להן זכות להינשא בשנית לאחר מות בעליהן? זו הגישה שהתרבות המסורתית מעלה על נס, והיא תפיסה שבה דבק מאז ומעולם המין האנושי. אם בעלה של אישה הלך לעולמו והותיר אחריו מספר ילדים, שידה לא הייתה משגת לטפל בהם, מה היא הייתה יכולה לעשות? היה עליה להתחנן לאוכל. אם היא לא רצתה שילדיה יסבלו, והייתה נחושה למצוא דרך לשרוד, היא נאלצה להינשא מחדש ולחיות כששמה מוכתם, כשדעת הקהל מוקיעה אותה וכשהחברה וההמונים מרחיקים אותה ובזים לה. היא נאלצה לספוג עלבונות ולהבליג עליהם, כדי שילדיה יוכלו לגדול בצורה רגילה. מנקודת המבט הזו, גם אם היא לא עמדה ברף של "אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", האם ההתנהגויות שלה, השקפותיה והקורבנות שהקריבה לא היו ראויים להערכה? לפחות כשילדיה יגדלו ויבינו את אהבתה של אימם אליהם, הם יכבדו אותה ובוודאי שלא יזלזלו בה או יוקיעו אותה על התנהגותה. במקום זאת, הם יהיו אסירי תודה ויחשבו שאם כמו שלהם היא יוצאת דופן. אבל ההמון לא יסכים עמם. מנקודת המבט של דעת החברה, שזהה לגישה של "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", אשר בה דוגל האדם, אימם אינה אדם טוב ולא משנה איך מסתכלים על כך, משום שהיא הפרה את התפיסה המסורתית של המוסריות. כתוצאה מכך, הם יתייגו אותה כמי שיש לה התנהלות מוסרית בעייתית. אם כך, מדוע שהמחשבות וההשקפות של ילדיה כלפיה יהיו שונות מן הגישה של התרבות המסורתית כלפיה? משום שילדיה יכולים להסתכל על הסוגייה הזו מנקודת המבט ההישרדותית. אילו האישה הזו לא הייתה נישאת בשנית, לה ולילדיה לא היו אמצעי הישרדות. אילו היא הייתה דבקה בתפיסה המסורתית הזו, לא הייתה לה כל דרך לחיות – היא הייתה רעבה למוות. היא בחרה להינשא שוב כדי להציל את חיי ילדיה ואת חייה שלה. לאור ההקשר הזה, האם ההוקעה שלה על ידי התרבות המסורתית ודעת הקהל אינה שגויה לחלוטין? לא אכפת להם כלל אם אנשים חיים או מתים! אם כן, מהם המשמעות והערך של אחיזה בתפיסת המוסריות המסורתית הזו? ניתן לומר כי אין בכך כל ערך שהוא. זהו דבר שפוגע באנשים ומסב להם נזק. כקורבנות של התפיסה הזו, האישה וילדיה התנסו בעובדה זו ממקור ראשון, אבל איש לא התייחס אליהם ולא גילה כלפיהם אהדה. הם לא יכלו לעשות דבר מלבד לבלוע את כאבם. מה אתם חושבים, האם החברה הזו הוגנת? מדוע סוג זה של חברה ומדינה הוא כה רע ואפל? הסיבה היא, שהתרבות המסורתית ששתל השטן באדם עדיין שולטת בחשיבתם של אנשים ומכתיבה את דעת הקהל. עד היום, איש לא הצליח לראות את העניין הזה נכוחה. הכופרים עדיין דבקים בתפיסות ובהשקפות של התרבות המסורתית, וסבורים שהן נכונות. עד כה, הם לא זנחו את הדברים האלה.

עכשיו, כשאנו בוחנים את האמרה "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", אפשר לראות שלא משנה מאיזו נקודת מבט אנו מסתכלים עליה, היא איננה דבר חיובי, אלא תפיסה ודמיון של אדם ותו לא. מדוע אני אומר שהיא איננה דבר חיובי? (משום שהיא לא האמת, מדובר בתפיסה ובדמיון של האדם.) למעשה, מעט מאוד אנשים יכולים לעשות את מה שמבקש הביטוי הזה. הוא אינו אלא תיאוריה ריקה ותפיסה ודמיון של האדם, אבל כיוון שהוא השתרש בלבם של אנשים, הוא הפך לסוג של דעה פופולרית, ואנשים רבים שופטים עניינים מסוג זה בהתאם לו. אם כך, מהי התמצית של נקודת המבט ושל העמדה שמהן שופטת דעת הקהל עניינים מסוג זה? מדוע דעת הקהל שפטה בחומרה כה רבה אישה שנישאה בשנית? מדוע אנשים העבירו ביקורת על אדם מסוג זה, הוקיעו אותה ובזו לה? מה הייתה הסיבה? אינכם מבינים, נכון? בכל מה שנוגע לעובדות, העניין לא ברור לכם; אתם רק יודעים שזו אינה האמת ושזה לא תואם לדברי האל. ובכן, אומר לכם, וכשאסיים, תוכלו לראות את סוג העניין הזה בבירור. הסיבה היא, שדעת הקהל שפטה את האישה הזו אך ורק על בסיס דבר אחד ומעשה אחד – נישואיה בשנית – וקבעה הגדרה מוגבלת מאוד לאיכות של אנושיותה על בסיס הדבר האחד הזה, במקום לבחון את האיכות האמיתית של האנושיות שלה. האין זה לא הוגן ולא צודק? דעת הקהל לא בחנה את אנושיותה של האישה כפי שהייתה בדרך כלל – האם היא אדם רע או אדם אדיב, האם היא אהבהדברים חיוביים, האם היא פגעה או הזיקה לאנשים אחרים והאם היא הייתה אישה מופקרת לפני שנישאה בשנית. האם אנשים בחברה ודעת הקהל העריכו את האישה הזו בצורה מקיפה, על בסיס הדברים האלה? (לא, הם לא עשו זאת.) אם כך, על מה ביססו אנשים את ההערכה שלהם באותה עת? הם ביססו אותה על האמרה, "אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים". כולם חשבו, "אישה צריכה להינשא פעם אחת בלבד. גם אם בעלך מת, עליך להישאר אלמנה למשך שארית חייך. את אישה, ככלות הכול. אם תישארי נאמנה לזכרו של בעלך ולא תינשאי בשנית, נקים גלעד שינציח את הטוהר שלך – אולי אפילו נקים עשרה כאלה! לאיש לא אכפת כמה את סובלת, או כמה קשה לך לגדל את ילדיך. לאיש לא יהיה אכפת אפילו אם תצטרכי להתחנן לאוכל ברחובות. עליך בכל מקרה לציית לאמרה: 'אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים'. רק אם תעשי כך תהיי אישה טובה, ויהיו בך אנושיות ומוסר. אם תינשאי מחדש, אזי תהיי אישה רעה ומופקרת". המשמעות של דברים אלה היא, שאישה תוכל להפוך לאדם טוב, טהור ונאמן, בעל התנהלות מוסרית ואופי אציליים, רק אם לא תינשא בשנית. במסגרת תפיסות התרבות המסורתית של החסד, הצדיקות, ההגינות, החוכמה והמהימנות, האמרה, "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", הפכה לבסיס שעל פיו הוערכו אנשים. אנשים התייחסו לאמרה זו כאילו היא הייתה האמת, והשתמשו בה כאמת מידה להערכת אחרים. זו תמצית העניין. ככל שאדם מסוים אחז בסוג התנהגות שלא תאם לדרישות ולאמות המידה שקבעה התרבות המסורתית, הוא תויג כבעל אנושיות באיכות ירודה והתנהלות מוסרית גרועה, כמי שאוחז באנושיות לקויה ואיומה. האם יש בכך שמץ של הגינות? (לא.) אם כך, מה צריכות להיות הנסיבות ומהו המחיר שעליך לשלם כדי להיות אישה טובה? אם ברצונך להיות אישה טובה, עליך להיות נאמנה לבעל אחד בלבד, ואם בעלך הולך לעולמו, עליך להישאר אלמנה. נגזר עליך ועל ילדיך לצאת לרחובות ולקבץ נדבות, ולסבול לעג, מכות, צעקות, הטרדות ועלבונות מאחרים. האם זו דרך ראויה להתנהג לנשים? (לא.) ובכל זאת, זה מה שעושים בני האדם, הם יעדיפו לראות אותך מקבצת נדבות ברחובות, חיה ללא קורת גג מעל ראשך, מבלי לדעת מאין תגיע הארוחה הבאה שלך, ואיש לא יגלה כלפיך אכפתיות, אהדה או תשומת לב. לא משנה כמה ילדים יש לך, או כמה קשים חייך, אפילו אם ילדיך ירעבו למוות – לאיש לא יהיה אכפת. אבל אם תינשאי בשנית, אזי אינך אישה טובה. ישטפו אותך במילים של בוז ותיעוב, וישמיעו באוזנייך שלל גידופים ודברי הוקעה. ייאמרו לך כל מיני דברים, ורק ילדיך וקומץ של קרובי משפחה וחברים ישמיעו באוזניך דברי אהדה ותמיכה. כיצד קורה דבר כזה? זה קשור ישירות לחינוך ולהשפעה של התרבות המסורתית. זו תוצאה של האמרה "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", שבה דוגלת התרבות המסורתית. מה ניתן להבין מדברים אלה? מה מסתתר באמרה: "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים"? הרמייה, הצביעות והברוטאליות של האדם. ייתכן שלאישה לא יהיה מה לאכול, ייתכן שהיא לא תצליח לשרוד ושתהיה על סף מיתה מרעב, ובכל זאת איש לא יגלה אהדה כלפיה; במקום זאת, כולם ידרשו שהיא תשמור על הטוהר שלה. אנשים היו מעדיפים לראות אותה גוועת מרעב ולהקים לזכרה גלעד מאשר לאפשר לה לבחור בהישרדות. במובן אחד, נושא זה חושף את העקשנות של המין האנושי. במובן אחר, הוא חושף את הרמייה והרשעות של בני האדם. המין האנושי אינו מגלה כל סימפטיה, הבנה או נכונות לעזור לקבוצות חלשות, או למי שראויים לרחמים. בנוסף לכך, המין האנושי מוסיף חטא על פשע בכך שהוא משתמש בתיאוריה ובכלל המגוחכים, שעל פיהם "אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", כדי להוקיע אנשים ולהביא אותם לסף מוות. זה לא הוגן כלפי אנשים. לא רק שדבר זה מנוגד לדברי האל, ולדרישות שאדון הבריאה מציב בפני האנושות, באותה נשימה הוא גם סותר את אמות המידה הנוגעות למצפון ולהיגיון של האדם. האם נקודת המבט שממנה ילדיה של האישה התייחסו לסוגייה הוגנת, אפוא? האם הם לא הפיקו תועלת ממשית מן הנישואין השניים של אימם ומן המחיר שהיא שילמה? בהקשר למעשה עצמו, הילדים כיבדו את אימם ותמכו בה, אבל מהיכן הגיעה התמיכה הזו? אין זה אלא משום שאימם בחרה להינשא שוב למען הישרדותם, וכך אפשרה להם להמשיך לחיות והצילה את חייהם. זה הכול. אילו אימם לא הייתה עושה זאת כדי להציל את חייהם, הם לא היו מאשרים או תומכים בהחלטתה להינשא שוב. לכן, כילדיה, ההשקפה שלהם בנוגע לנישואיה מחדש של אימם לא הייתה הוגנת באמת ובתמים. בכל מקרה, בין אם מדובר בנקודת המבט של דעת הקהל או בנקודת המבט של ילדיה, הדרך שבה אנשים התייחסו לאם הזו ואמות המידה שבהן הם השתמשו כדי להעריך אותה לא היו מבוססות על הטבע האמיתי של אנושיותה. זו הייתה הטעות שעשו אנשים בדרך שבה התייחסו לאישה שנישאה שוב. מכך ניתן לראות בבירור שהאמרה שטבעה התרבות המסורתית, "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", אינה מגיעה מן האל אלא מן השטן, ושאין לה דבר וחצי דבר עם האמת. נקודות המבט שמהן אנשים מתבוננים על כל הדברים, והדרכים שבהן הם רואים את המוסריות או את חוסר המוסריות של כל אדם נתון, אינן מעוגנות באמת או בדברי האל, אלא בהשקפות של התרבות המסורתית ובדרישות שמציבים בפני האדם רעיונות החסד, הצדיקות, ההגינות, החוכמה והמהימנות של התרבות המסורתית. מהם חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות? מהיכן מגיעים רעיונות אלה? על פניו, נראה כאילו הם מגיעים מחכמי קדם ומאנשים מפורסמים, אולם במציאות הם מגיעים מן השטן. אלה הן אמרות שונות שהשטן טבע כדי לשלוט בהתנהגותם של אנשים ולהגביל אותם, וכדי לקבוע אמת מידה, דוגמה ודפוס להתנהלותם המוסרית של אנשים. למען האמת, כל חכמי קדם ואנשים מפורסמים אלה היו בעלי טבע שטני, וכולם שירתו את השטן. הם היו שדים שהוליכו שולל אנשים. לכן, ניתן לומר באופן עובדתי לחלוטין שהרעיונות האלה הגיעו מן השטן.

כאשר אנשים מעריכים את האופי המוסרי של אחרים, והאם האנושיות שלהם טובה או רעה, הם עושים זאת אך ורק על בסיס אמרה מפורסמת שלקוחה מן התרבות המסורתית; הם חורצים משפט ומגיעים למסקנה בנוגע לאיכות אנושיותם של אחרים אך ורק על בסיס הדרך שבה הם ניגשים לעניין יחיד. ברור שזה שגוי ולא נכון. אם כך, כיצד יכול אדם להעריך האם אנושיותו של מישהו היא טובה או רעה, באופן מדויק, אובייקטיבי והוגן? מהם העקרונות והסטנדרטים להערכתם? במונחים מדויקים, העקרונות והסטנדרטים עבור סוג כזה של הערכה צריכים להיות האמת. רק דברי הבורא הם האמת ורק להם הסמכות והכוח. דבריהם של בני אנוש מושחתים אינם האמת, אין להם כל סמכות ואין להשתמש בהם כבסיס או כעקרונות להערכה של מישהו. לכן, הדרך המדויקת, האובייקטיבית וההוגנת היחידה המאפשרת להעריך את האופי המוסרי של אנשים ולקבוע אם האנושיות שלהם טובה או רעה היא באמצעות שימוש בדברי הבורא ובאמת כבסיס. "נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים, אישה טובה אינה יכולה להינשא לשני בעלים", היא אמרה מפורסמת בקרב בני אנוש מושחתים. מקורה אינו תקין, היא באה מן השטן. אם אנשים אומדים את איכות אנושיותם של אחרים על בסיס דברי השטן, אזי המסקנות שלהם יהיו ללא ספק שגויות ולא הוגנות. אם כך, כיצד יכול אדם להעריך את איכות המוסר של אחרים בצורה הוגנת ומדויקת, ולקבוע אם האנושיות שלהם טובה או רעה? עליו לבסס זאת על הכוונה, המטרה והתוצאות של פעולותיו של אדם זה, כמו גם על המשמעות ועל הערך של מעשיו, תוך התבססות גם על השקפותיו ועל הבחירות שלו, במונחים של אופן התייחסותו לדברים חיוביים. זה יהיה מדויק לחלוטין. האדם אינו צריך בהכרח להיות מאמין באל – ניתן לראות כי יש כמה כופרים, אשר גם אם לא נבחרו על ידי האל, מבחינה אובייקטיבית יש להם אנושיות ראויה, עד כדי כך שהאנושיות שלהם היא אפילו באיכות גבוהה מזו של כמה מאלה שמאמינים באל. בדיוק כפי שאנשים דתיים מסוימים, אשר קיבלו את עבודת האל של אחרית הימים ואשר מאמינים באל במשך שנים רבות, חושבים תמיד לבקש כסף מן הכנסייה כאשר הם מארחים את האחים ואת האחיות ותמיד מקוננים בפני האחים והאחיות על כך שהם עניים, תוך כדי שהם מטפחים חמדנות לכסף ולדברים נוספים. כאשר האחים והאחיות נותנים להם מעט בשר, ירקות, דגנים וכן הלאה, כדי שישתמשו בהם במהלך האירוח, הם שומרים אותם בסתר כדי להאכיל את משפחתם. איזה סוג של אנשים הם? האם האנושיות שלהם טובה או רעה? (היא רעה.) אנשים כאלה הם חמדנים, הם אוהבים לנצל אנשים ויש להם אופי שפל. כופרים מסוימים, אשר קיבלו את עבודת האל של אחרית הימים באופן ישיר, נכונים מאוד לארח את האחים ואת האחיות. הם מתעקשים להשתמש בכספם שלהם כדי לארח אותם ומסרבים לכסף של הכנסייה. לא משנה כמה כסף הכנסייה נותנת להם, הם אינם משתמשים אפילו בגרוש אחד ממנו ואינם חומדים אותו כלל – הם חוסכים את כולו ומחזירים אותו לכנסייה במועד מאוחר יותר. כאשר אחים ואחיות קונים עבורם דברים לשימוש במהלך האירוח, הם שומרים את כולם לשימוש ולצריכה של האחים והאחיות שהם מארחים. כאשר האחים והאחיות עוזבים, הם מאחסנים את כל הדברים האלה ומוציאים אותם שוב רק כאשר אחים ואחיות מגיעים שוב להתארח. יש בשכלם אבחנה ברורה מאוד, והם מעולם לא ניכסו לעצמם דברים כלשהם ששייכים לכנסייה. מי לימד אותם את הדבר? איש לא אמר להם, ואם כך, כיצד הם יודעים מה לעשות? כיצד הם יכלו לעשות זאת? רוב האנשים אינם מסוגלים לכך, אבל הם כן. מה הבעיה כאן? האם אין זה הבדל באנושיות? זהו הבדל באיכות של אנושיותם, והבדל בעקרונות המוסר שלהם. כיוון שיש הבדל בין עקרונות המוסר של שני סוגי האנשים האלה, האם יש הבדל בין גישותיהם כלפי האמת וכלפי דברים חיוביים? (כן, יש.) מבין שני סוגי האנשים האלה, לאיזה סוג יהיה קל יותר להיכנס אל האמת? לאיזה סוג יש סבירות גבוהה יותר לחתור אל האמת? יש סבירות גבוהה יותר שאנשים עם מוסר נאות יחתרו אל האמת. האם כך אתם רואים זאת? אינכם רואים זאת בדרך זו, כל שאתם עושים הוא ליישם את הכללים מתוך עיוורון, במחשבה שאנשים דתיים אשר יודעים כיצד לדקלם מילים ודוקטרינות אמורים להיות מסוגלים לעשות זאת, ושכופרים אשר זה עתה החלו להאמין באל, ושאינם מסוגלים עדיין לדקלם את המילים ואת הדוקטרינות, לא יכולים לעשות זאת. עם זאת, המציאות הפוכה לחלוטין. האין זה שגוי ומגוחך שאתם רואים כך אנשים ודברים? אני לא רואה כך דברים. כאשר אני מקיים אינטראקציה עם אנשים, אני מתבונן באופן מקיף בגישה שלהם כלפי דברים שונים, ובמיוחד בדרכים שבהן שני סוגים שונים של אנשים מתנהגים בעת התמודדות עם אותו מצב, ומה הם בוחרים. דבר זה ממחיש טוב יותר את מהות האנושיות שלהם. אילו מבין שתי הגישות האלה הוגנת ואובייקטיבית יותר? הוגן יותר להעריך אדם על בסיס מהות טבעו, מאשר על בסיס פעולותיו החיצוניות. אם אדם מבסס את הערכתו על גישות התרבות המסורתית, תוך שהוא משתמש בפעולותיו של אדם במצב מסוים כנגדו, חורץ משפט ומסיק מסקנות לפיהן, אזי הדבר שגוי ואינו הוגן כלפי אותו אדם. יש לבצע הערכה מדויקת על בסיס איכות האנושיות של האדם, התנהגותו בכללותה והנתיב שבו הוא הולך. רק דבר זה הוא צודק והגיוני וגם הוגן כלפי אותו אדם.

לאף אחת מן הטענות בנוגע להתנהלות מוסרית אשר פירטנו כאן היום אין קשר כלשהו לדברי האל, ואף אחד מהם אינו עולה בקנה אחד עם האמת. אמרה לא יכולה להפוך לאמת, ולא משנה עד כמה היא מסורתית או חיובית. אמרות בנוגע להתנהלות מוסרית מגיעות מדברים שהתרבות המסורתית מעלה על נס, ואין להן דבר וחצי דבר עם האמיתות שאליהן האל דורש מן האדם לחתור. לא משנה כמה אנשים מהללים את האמרות השונות בנוגע להתנהלות המוסרית של האדם, או עד כמה אנשים מגשימים אותן, או עד כמה אנשים דבקים בהן, אין זה אומר שהן האמת. גם אם רוב האנשים בעולם דבקים בדברים האלה ומאמינים בהם, הם לא יהפכו להיות האמת – בדיוק כפי ששקר נותר שקר, גם אם תחזור עליו אלף פעמים. שקרים לא יכולים לעולם להפוך לאמת. שקרים הם דפוסים כוזבים שמכילים את מזימותיו של השטן, ולכן אינם יכולים להחליף את האמת, קל וחומר להפוך לאמת. באותו אופן, גם הדרישות השונות שאנשים מציבים בנוגע להתנהלות מוסרית אינן יכולות להפוך לאמת. לא משנה כמה תיצמד אליהן, או עד כמה תיטיב לדבוק בהן, כל מה שזה אומר לגביך הוא שיש לך התנהלות מוסרית טובה בעיני האדם – אבל האם יש לך אנושיות בעיני האל? לא בהכרח. נהפוך הוא, אם נאחזת היטב ובכוח בכל אחד מן ההיבטים והכללים של רעיונות התרבות המסורתית של חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות, הרי שסטית רחוק מדי מן האמת. מדוע? משום שהיית מתייחס לאנשים ולדברים וגם מתנהל ופועל על בסיס הטענות האלה בנוגע להתנהלות מוסרית, ומשתמש בהם כקריטריונים שלך. זה בדיוק כמו להטות את ראשך כדי להביט בשעון – נקודת המבט שלך תהיה שגויה. התוצאה הסופית של הדבר תהיה שלהשקפות שלך בנוגע לאנשים ולדברים, וגם להתנהלות ולפעולות שלך, לא יהיה כל קשר לאמת או לדרישותיו של האל, ואתה תתרחק מדרכו של האל שבה עליך ללכת – אתה עלול אפילו להתקדם בכיוון ההפוך ולפעול בדרך שמנוגדת למטרותיך שלך. ככל שתמשיך לדבוק באמרות אלה אודות התנהלות מוסרית ולהעריך אותן, כך האל ירגיש תיעוב גדל והולך כלפיך, וכך תתרחק יותר ויותר מן האל והאמת והתנגדותך לאל תלך ותגבר. לא משנה עד כמה כל אחת מאמרות אלה בנוגע להתנהלות מוסרית אכן נכונה לפי דעתך, או במשך כמה זמן אתה דבק בה, אין זה אומר שאתה מיישם בפועל את האמת. לא משנה אילו סטנדרטים התנהגותיים של התרבות המסורתית נתפסים בעיניך כנכונים וכהגיוניים, זו אינה המציאות של דברים חיוביים; זו בהחלט לא האמת והיא גם לא עולה בקנה אחד עם האמת. אני דוחק בך למהר ולהרהר בעצמך: מנין מגיע הדבר הזה שבו אתה דבק? האם לשימוש בו כעיקרון וכאמת מידה להערכה ולהצבת דרישות בפני אנשים יש סימוכין בדברי האל? האם יש לכך בסיס באמת? האם ברורות לך ההשלכות של יישום בפועל של דרישה זו של התרבות המסורתית? האם יש לכך קשר כלשהו לאמת? עליך להבחין ולנתח אם על ידי שימוש בדרישה זו של התרבות המסורתית כבסיס לפעולותיך וכקריטריון שלך, ועל ידי התייחסות אליה כאל דבר חיובי, אתה סותר את האמת, מתנגד לאל ומפר את האמת. אם אתה דבק בעיוורון בגישות ובאמרות שהתרבות המסורתית מעלה על נס, מה יהיו ההשלכות? אתה יכול לדמיין מה יהיו סופך וקיצך אם תלך שולל אחר האמרות האלה או תוטעה על ידן. אם תתייחס לאנשים ולדברים מנקודת המבט של התרבות המסורתית, יקשה עליך לקבל את האמת. לעולם לא תוכל לראות אנשים ודברים לפי דברי האל והאמת. אדם שמבין את האמת צריך לנתח את הטענות והדרישות השונים של התרבות המסורתית בנוגע להתנהלות מוסרית. עליך לנתח אילו מהם הם בעלי הערך הרב ביותר בעיניך, ובאילו מהם אתה דבק תמיד, והם מהווים תמיד את הבסיס ואת הקריטריון לאופן שבו אתה מתייחס לאנשים ולדברים ולדרך שבה אתה מתנהל ופועל. לאחר מכן, עליך להציב את הדברים שבהם אתה דבק אל מול דברי האל ודרישותיו לצורך השוואה ולבחון האם היבטים אלו של התרבות המסורתית עומדים בניגוד לאמיתות שמבטא האל או סותרים אותן. אם אכן תמצא בעיה, עליך לנתח מיד מהן הנקודות המדויקות שבהן היבטים אלה של התרבות המסורתית הם שגויים ואבסורדיים. כשנושאים אלה יהיו ברורים לך, תדע מהי האמת ומהי אמירה מופרכת; יהיה לך נתיב של יישום בפועל ותוכל לבחור בנתיב שבו עליך ללכת. חפש את האמת בדרך זו, ותוכל לתקן את דרכיך. האמרות והדרישות לכאורה שמציבה האנושות בנוגע לאופיים המוסרי של אנשים אינן האמת, ולא משנה כמה הן מקובעות כסטנדרטים או כמה הן תואמות לטעם, להשקפות, לרצונות ואפילו לאינטרסים של ההמונים. זהו דבר שעליך להבין. וכיוון שהן לא האמת, עליך למהר ולהתכחש להן ולנטוש אותן. עליך גם לנתח את מהותן וכן את התוצאות שנובעות מכך שאנשים חיים על פיהן. האם הן באמת יכולות להוביל לחרטה אמיתית בקרבך? האם הן באמת ובתמים יכולות לסייע לך להכיר את עצמך? האם הן יכולות לגרום לך להביא לידי ביטוי צלם אנוש? הן לא יכולות לעשות אף אחד מן הדברים האלה. הן רק יהפכו אותך לצבוע ולצדקן. הן יהפכו אותך לערמומי ומרושע יותר. יש כאלה שאומרים: "בעבר, כשדבקנו בהיבטים אלה של התרבות המסורתית, הרגשנו כמו אנשים טובים. כשאנשים אחרים ראו כיצד אנו מתנהגים, גם הם סברו שאנחנו אנשים טובים. אבל למעשה, אנחנו יודעים בלבנו מהו הרע שאנו מסוגלים לעשות. עשייה של מעט טוב רק מסווה זאת. אבל אם ננטוש את ההתנהגויות הטובות שדורשת מאיתנו התרבות המסורתית, מה עלינו לעשות במקום זאת? אילו התנהגויות וגילויים יביאו תהילה לאל?" מה דעתכם על שאלה זו? האם הם עדיין לא יודעים מהן האמיתות שעל המאמינים באל ליישם בפועל? האל הביע אמיתות רבות כל כך, ויש אמיתות כה רבות שעל האנשים ליישם בפועל. אם כך, מדוע אתם מסרבים ליישם בפועל את האמת ומתעקשים להעמיד פני טובים ולהיות צבועים? מדוע אתה מעמיד פנים? יש כאלה שאומרים: "לתרבות המסורתית יש היבטים טובים רבים! כמו, 'על החסד שבטיפת מים יש לגמול במעיין גועש' – זו אמרה נפלאה! זה מה שאנשים צריכים ליישם בפועל, איך אפשר פשוט להשליך אותה הצדה? וגם 'אקריב את עצמי למען חבר' – איזו נאמנות והרואיות! נוכחות של חבר כזה בחיים היא מרוממת. יש גם את, 'תולעי המשי של האביב יטוו עד מותן, ונרות יבערו עד שדמעותיהם ייבשו'. האמרה הזו כה עמוקה ועשירה בתרבות! אם לא תיתן לנו לחיות על פי האמרות האלה, על פי מה עלינו לחיות?" אם זה מה שאתה חושב, אזי השנים שהקדשת להאזנה לדרשות היו כולן לשווא. אינך מבין אפילו שאדם חייב, לכל הפחות, להתנהל תוך שהוא חי על פי הסטנדרטים של מצפון ושל היגיון. לא זכית ולו בשמץ מן האמת, וחיית את השנים האלה לשווא.

בקצרה, אף על פי שפירטנו את האמרות האלה בנוגע להתנהלות מוסרית שלקוחות מן התרבות המסורתית, המטרה כאן אינה פשוט ליידע אתכם שמדובר בתפיסות ובדמיונות של אנשים, ושהן מגיעות מן השטן, ותו לא. המטרה היא לגרום לכם להבין בבירור כי המהות של הדברים האלה כוזבת, מוסווה ומטעה. גם אם אנשים אוחזים בהתנהגויות אלה, אין זה אומר בשום אופן שהם מביאים לידי ביטוי אנושיות רגילה. למעשה, הם משתמשים בהתנהגויות כוזבות אלה כדי להסוות את הכוונות והמטרות שלהם, ולהסתיר את צביונותיהם המושחתים ואת מהות טבעם. כתוצאה מכך, אנשים הולכים ומשתפרים בהעמדת פנים ובהטעיית אחרים, ודבר זה בתורו גורם להם להפוך למושחתים ורעים עוד יותר. הסטנדרטים המוסריים של התרבות המסורתית שבהם דבקה האנושות המושחתת אינם תואמים לאמיתות שמבטא האל, והם אף לא עולים בקנה אחד עם הדברים שהאל מלמד את בני האדם, אין ביניהם שום קשר. אם אתה עדיין דבק בהיבטים אלה של התרבות המסורתית, אזי הוטעית לעומק והורעלת. אם יש עניין כלשהו שבו אתה נצמד לתרבות המסורתית ומתנהל על פי העקרונות וההשקפות שלה, אזי אתה מורד באל ומפר את האמת, ומתנגד לאל בהקשר של עניין זה. אם אתה דבק בטענה כלשהי מטענות אלה בנוגע להתנהלות מוסרית ומתחייב לה, ומתייחס אליה כאמת מידה או כבסיס לאופן שבו אתה תופס אנשים או דברים, אזי כאן בדיוק אתה טועה, ואם אתה שופט אנשים או מזיק להם במידה כלשהי, הרי שביצעת חטא. אם אתה תמיד מתעקש לאמוד את כולם על פי הסטנדרטים המוסריים של התרבות המסורתית, אזי מספר האנשים שהוקעת ושלהם עשית עוול ילך ויגדל, ואין ספק שתוקיע את האל ותתנגד לו, ואז תהיה ארכי-חוטא. האם אינכם רואים שבחסות החינוך וההשפעה של התרבות המסורתית, האנושות כולה הופכת רעה יותר ויותר? האם העולם לא הופך אפל יותר? ככל שמישהו שייך יותר לשטן ולשדים, כך סוגדים לו יותר; ככל שמישהו מיישם בפועל את האמת, נושא עדות לאל ומרצה את האל, כך הוא עובר דיכוי, הרחקה, הוקעה ואפילו נצלב למוות. האין זו עובדה? מכאן ואילך, עליכם לשתף יותר על הנושאים ששיתפנו כאן היום. אם יש דברים שלא תבינו לאחר השיתוף עליהם, הניחו אותם בצד לרגע ושתפו על החלקים שעמם אתם מסוגלים להתמודד, עד שתבינו אותם. שתפו על הדברים האלה עד שיהיו ברורים לחלוטין ועד שתבינו אותם במלואם, ואז תוכלו ליישם בפועל את האמת באופן מדויק ולהיכנס למציאות. כשתוכלו להבחין בבירור מתי אמרות או דברים כלשהם הם האמת, או אם מדובר בתרבות המסורתית ולא באמת, אזי יהיה לכם נתיב ברור יותר לצורך כניסה למציאות-האמת. לסיום, כשתוכלו להבין דרך שיתוף כל אמת שעליכם ליישם בפועל, כשתגיעו להסכמה, כשתהיו עקביים בהשקפות ובהבנות שלכם וכשתדעו אילו דברים הם חיוביים ואילו שליליים, אילו דברים מגיעים מן האל ואילו מן השטן, ותשתפו על הנושא עד שהדברים האלה יהיו ברורים ושקופים עבורכם, רק אז תבינו את האמת. או-אז, בחרו בעקרונות-האמת שעליכם ליישם בפועל. בדרך זו תעמדו בסטנדרטים ההתנהגותיים שהתווה האל, ולכל הפחות יהיה לכם צלם אנוש מסוים. אם תוכלו להבין את האמת ולהיכנס למציאות, אזי תוכלו להביא לידי ביטוי צלם אנוש בצורה מלאה. רק אז תהיו תואמים לחלוטין לכוונות האל.

5 במרץ, 2022