אני מבצע כמות אדירה של עבודה על פני האדמה, וצועד בקרב בני האדם מזה שנים כה רבות. אולם נדיר שבני האדם מכירים את צלמי ואת הטבע שלי, ומעטים בני האדם שיכולים להסביר לעומקה את העבודה שאני עושה. יש יותר מדי דברים שחסרים לבני האדם, תמיד חסרה להם הבנה של מעשיי, ולבם תמיד דרוך כאילו הם מפחדים עד מאוד שאכניס אותם למצב אחר ואז לא אתייחס אליהם יותר. לפיכך, גישתם של בני האדם כלפיי תמיד פושרת ומשלבת מידה רבה של זהירות. זאת מפני שבני האדם הגיעו להווה מבלי להבין את העבודה שאני עושה, והם מבולבלים במיוחד מהדברים שאני אומר להם. הם מחזיקים את דבריי בידיהם מבלי לדעת אם עליהם להיות נחושים להאמין בהם אמונה איתנה, או שמא עליהם לבחור בהַסְסָנוּת ולשכוח אותם. הם לא יודעים אם עליהם להנהיג אותם, או שמא עליהם לחכות ולראות. הם לא יודעים אם עליהם להניח בצד את הכל ואז להיות חסידים נועזים, או שמא עליהם להמשיך להיות ידידותיים לעולם כבעבר. העולמות הפנימיים של בני האדם כל כך מורכבים, והם כל כך ערמומיים. משום שבני האדם לא יכולים לראות את דבריי בבירור או באופן מלא, רבים מהם מתקשים בהנהגתם ומתקשים בחשיפת לבם בפניי. אני מבין היטב את הקשיים שלכם. חולשות רבות הן בלתי נמנעות כשחיים כבשר ודם, וגורמים אובייקטיביים רבים מערימים עליכם קשיים. אתם מכלכלים את משפחתכם ומעבירים את חייכם בעבודה קשה, והחודשים והשנים חולפים במצוקה. יש קשיים רבים בחיים כבשר ודם – אני לא מכחיש זאת, וכמובן דרישותיי מכם תואמות את הקשיים שלכם. הדרישות בעבודה שאני עושה מבוססות על שיעור קומתכם בפועל. אולי בעבר, הדרישות שבני אדם הציבו לכם בעבודתם היו מעורבבות ברכיבים של הפרזה, אך עליכם לדעת שמעולם לא הצבתי לכם דרישות מופרזות בדבריי ובמעשיי. כל הדרישות מבוססות על אופיים של בני האדם, על בשרם ודמם ועל הצרכים שלהם. עליכם לדעת, ואני יכול לומר זאת לכם בבירור, שאני לא מתנגד לדרכי חשיבה הגיוניות מסוימות מצד בני האדם, ושאני לא מתנגד לאופייה המקורי של האנושות. רק משום שבני האדם לא מבינים מה הרף של הדרישות שאני מציב להם בפועל, ורק משום שהם לא מבינים את המשמעות המקורית של דבריי עד השלב הזה, הם עדיין מפקפקים בדבריי, ואפילו פחות ממחצית בני האדם מאמינים בדבריי. השאר הם חסרי אמונה, ואפילו רבים יותר מהם הם אלה שאוהבים לשמוע אותי "מספר סיפורים". יתרה מזאת, יש בני אדם רבים שנהנים מהמחזה. אני מזהיר אתכם: רבים מדבריי כבר נפתחו לאלה שמאמינים בי, ואני כבר סילקתי את אלה שנהנים מהנוף היפהפה של המלכות אך נעולים מחוץ לשעריה. אתם רק עשבים שוטים, אני מתעב ודוחה אתכם, הלא כן? איך ייתכן שאתם רואים אותי עוזב ואז שמחים לברך אותי בשובי? אני אומר לכם: אחרי שאנשי נינוה שמעו את דבריו הכעוסים של יהוה, הם מיד הכו על חטא ולבשו שק ואפר. הסיבה לכך שהם היו מפוחדים ומבוהלים, ולכן הכו על חטא ולבשו שק ואפר, הייתה שהם האמינו לדברי האל. על אף שבני האדם של ימינו גם מאמינים לדבריי, ואפילו יותר, מאמינים שיהוה חזר אל קרביכם כיום, הגישה שלכם מזלזלת ותו לא, כאילו אתם סתם מביטים בישוע שנולד בארץ יהודה לפני כמה אלפי שנים וירד עתה אל קרביכם. אני מבין היטב את המרמה שקיימת בלבכם. רובכם הפכתם לחסידים שלי מתוך סקרנות והתחלתם לחפש אותי מתוך ריקנות. כשמשאלתכם השלישית מתנפצת – משאלתכם לחיים שמחים ושלווים – גם הסקרנות שלכם מתפוגגת. המרמה שקיימת בלבו של כל אחד מכם נחשפת באמצעות דבריכם ומעשיכם. למען הכנות, אתם פשוט סקרנים לגביי, אך אתם לא מפחדים ממני. אתם לא נוצרים את לשונכם, ומעבר לכך, אתם לא נוהגים בריסון בהתנהגותכם. אם כן, איזו מין אמונה יש לכם, באמת? האם היא אמיתית? אתם פשוט משתמשים בדבריי כדי להפיג את הדאגות שלכם ולהתמודד עם השעמום שלכם, כדי למלא את החללים הריקים בחייכם. מי מבינכם הנהיג את דבריי? למי יש אמונה אמיתית? אתם שוב ושוב צועקים שאלוהים הוא אל שרואה לעומק לבם של בני האדם, אך עד כמה האל שאתם צועקים עליו בלבכם תואם אותי? מאחר שאתם צועקים כך, מדוע אתם מתנהגים כך? האם ייתכן שזו האהבה שאתם רוצים לגמול לי בה? יש כמות לא מעטה של מסירות על שפתיכם, אך היכן הקורבנות שלכם ומעשיכם הטובים? אלמלא דבריכם הגיעו לאוזניי, איך ייתכן שהייתי שונא אתכם כל כך? אילו באמת הייתם מאמינים בי, איך ייתכן שהייתם נקלעים למצב כזה של מצוקה? סבר פנים מדוכא מרוח על פרצופכם כאילו אתם עומדים למשפט בשאול. אין לכם שמץ של חיוניות, ואתם מדברים בחולשה על הקול הפנימי שלכם. אתם אפילו מלאים בתלונות ובקללות. איבדתם אמונה במעשיי לפני זמן רב, ואפילו האמונה המקורית שלכם נעלמה, ולכן איך ייתכן שתוכלו להיות חסידים עד הסוף? אם כך הדבר, איך ייתכן שתזכו בישועה?

על אף שעבודתי מועילה לכם מאוד, דבריי תמיד מתבזבזים עליכם ללא שום שינוי בכם. קשה למצוא מושאים שאוכל להפוך למושלמים, וכיום כמעט אזלה לי כל התקווה בכם. חיפשתי בקרבכם מזה כמה שנים אך קשה למצוא מישהו שיוכל להיות איש סודי. אני מרגיש כאילו אין לי ביטחון להמשיך לעבוד בכם וכאילו אין לי אהבה להמשיך לאהוב אתכם. זאת משום שנגעלתי לפני זמן רב מה"הישגים" שלכם, שהם כל כך זערוריים ועלובים. נדמה כאילו מעולם לא דיברתי בקרבכם וכאילו מעולם לא עבדתי בכם. ההישגים שלכם כל כך מבחילים. אתם תמיד ממיטים על עצמכם חורבן ובושה, ואתם כמעט חסרי כל ערך. אני בקושי מצליח למצוא בכם צלם אנוש או להריח בכם זכר לאנושיות. איפה הריח הרענן שלכם? איפה המחיר ששילמתם לאורך שנים רבות, ואיפה התוצאות? מעולם לא מצאתם אף תוצאה? יש לעבודתי התחלה חדשה, פתיחה חדשה. אני עומד להוציא לפועל תוכניות אדירות, ואני רוצה להשיג עבודה אדירה אף יותר, אך אתם עדיין מתבוססים בבוץ כבעבר, וחיים במים העכורים של העבר, והלכה למעשה, לא הצלחתם להשתחרר מהמצב הקשה המקורי שלכם. לפיכך, עדיין לא זכיתם לדבר מדבריי. עדיין לא השתחררתם ממקומכם המקורי המלא בוץ ומים עכורים, ואתם מכירים רק את דבריי, אלא שלמעשה, לא באתם למישור החירות של דבריי. לכן דבריי מעולם לא נפתחו בפניכם, והם כמו ספר נבואה שנותר נעול במשך אלפי שנים. אני מופיע בפניכם בחייכם אך אתם תמיד לא מודעים לכך. אתם אפילו לא מזהים אותי. כמעט מחצית מהדברים שאני אומר הם דברי משפט לגביכם, והם משיגים רק מחצית מההשפעה הראויה, שהיא להחדיר בכם פחד עמוק. המחצית השנייה מורכבת מדברים שנועדו ללמד אתכם על החיים ועל האופן שבו עליכם להתנהל. אולם נדמה שהם אפילו לא קיימים מבחינתכם, או שהאזנתם לדבריהם של ילדים, דברים שאתם תמיד מחייכים אליהם בהיחבא, אך לעולם לא פועלים לפיהם. מעולם לא היה אכפת לכם מהדברים האלה. תמיד עיינתם במעשיי בעיקר לשם הסקרנות, וכתוצאה מכך, כעת צללתם אל תוך החשיכה ואתם לא יכולים לראות את האור, ולכן אתם בוכים באופן מעורר רחמים בחשיכה. הדבר שאני מעוניין בו הוא הציות שלכם – הציות חסר התנאים שלכם. מעבר לכך, אני דורש שתהיו בטוחים לגמרי בכל מה שאני אומר. אסור לכם לאמץ גישה של הזנחה, ובפרט, אסור לכם להתייחס לדברים שאני אומר באופן סלקטיבי או להיות אדישים כלפי דבריי ועבודתי, כפי שאתם נוטים לעשות. עבודתי נעשית בקרבכם, והענקתי לכם כמות רבה של דבריי, אך אם תתייחסו אליי כך, אוכל רק לתת למשפחות גויים את מה שלא קיבלתם ואת מה שלא הנהגתם. אילו מבין כל היצירים הנבראים אינם בידיי? רובכם "באים בימים", ואין לכם האנרגיה לקבל עבודה כזו שלי. אתם בקושי שורדים, כמו ציפור האנהאו,^[א] ומעולם לא התייחסתם לדבריי ברצינות. הצעירים יהירים עד מאוד ומפונקים מדי, והם מקדישים עוד פחות מחשבה לעבודתי. אין להם עניין באכילת המטעמים של המשתה שלי. הם כמו ציפור קטנה שברחה מהכלוב שלה ועפה אל המרחקים. איך ייתכן שצעירים וזקנים כאלה יוכלו להיות לי לתועלת? בני אדם בגיל מתקדם מוכנים להשתמש בדבריי כפנסיה עד לקבר, כדי שלאחר שימותו, נפשותיהם יוכלו לעלות לשמיים. בעיניהם, זה מספיק. הזקנים האלה תמיד חדורי "שאיפות אדירות" ו"ביטחון איתן" כיום. אומנם יש להם סבלנות רבה כלפי העבודה שלי והם ניחנים ביושר ובאי המוכנות להיכנע המאפיינת זקנים, ולכן הם לא מוכנים שאף אדם ושום דבר יגררו אותם או יביסו אותם – הם ממש כמו מבצר בלתי חדיר – אבל אמונתם של בני האדם האלה אפופה בצחנת הגופה של אמונות תפלות, הלא כן? איפה הנתיב שלהם? עבורם, הנתיב שלהם ארוך ונידח מדי, הלא כן? איך ייתכן שהם יכירו את הרצון שלי? אפילו אם הביטחון שלהם ראוי לשבח, כמה מהזקנים האלה לא צועדים בעקבותיי בבלבול אלא למעשה עוסקים בחיפוש חיים? כמה מהם מבינים באמת את החשיבות האמיתית של עבודתי? למי יש מטרה שונה פרט לרצון להיות חסידים שלי בעולם של היום כדי שבעתיד הקרוב הם לא ירדו לשאול, אלא יובאו למישור אחר בזכותי? האם אתם חושבים שהיעד שלהם הוא עניין עד כדי כך פשוט? על אף שאתם, הצעירים, כולכם ככפירי אריות, נדיר שיש לכם דרך אמיתית בלבכם. הנעורים שלכם לא יכולים בשום אופן לזכות אתכם ביותר מעבודתי. נהפוך הוא, אתם תמיד מעוררים בי גועל. על אף שאתם צעירים, חסרים לכם חיוניות ושאפתנות, ואתם תמיד בלתי מתחייבים בנוגע לעתידכם. נדמה שאתם אדישים ומהורהרים. אפשר לומר שבשום אופן לא ניתן למצוא בכם את החיוניות, האידיאלים ונקיטת העמדה שצריכים להימצא בצעירים. צעירים כמותכם נעדרים עמדה ולא מסוגלים כלל להבחין בין נכון ולא נכון, טוב ורע, יופי וכיעור. בלתי אפשרי למצוא רכיבים כלשהם בכם שהם רעננים. אתם כמעט לגמרי מיושנים, ואתם, הצעירים האלה, למדתם גם לנהות אחר ההמון ולהיות לא רציונליים. אתם לעולם לא מצליחים להבחין בין נכון ולא נכון, אתם לא יכולים להפריד בין אמת ושקר בשום עניין, אתם לעולם לא שואפים למצוינות, ואתם אף לא מסוגלים לומר מה נכון ומה לא נכון, מהי אמת ומהי צביעות. עולה מכם סרחון אפילו יותר חזק וחריף של דת בהשוואה לזקנים. אתם אפילו יהירים וחסרי היגיון, אתם תחרותיים, וחיבתכם לתוקפנות עזה מאוד – איך ייתכן שצעירים כאלה יחזיקו באמת? איך ייתכן שמישהו שלא יכול לנקוט עמדה יוכל לשאת עדות? איך ייתכן שמישהו שלא מסוגל להבחין בין נכון ולא נכון יוכל להיקרא אדם צעיר? איך ייתכן שמישהו שנעדר את החיוניות, המרץ, הרעננות, הרוגע והיציבות של צעיר יוכל להיקרא חסיד שלי? איך ייתכן שמישהו שאין לו כל אמת או חוש צדק אך אשר אוהב לשחק ולהילחם יהיה ראוי להיות עד שלי? עיניים מלאות מרמה ודעה קדומה כלפי אחרים הן לא מה שצריך להיות לצעירים, וצעירים לא צריכים לבצע מעשים הרסניים ונוראים. אסור להם להיעדר אידיאלים, שאיפות או רצון נלהב להשתפר. אסור להם לומר נואש לגבי הסיכויים העתידיים שלהם, ואסור להם לאבד תקווה בחיים או לאבד ביטחון בעתיד. הם צריכים להתאפיין ביכולת ההתמדה הנחוצה כדי להמשיך בדרך האמת שהם בחרו כעת – על מנת להגשים את משאלתם להקדיש לי את כל חייהם. אסור שתחסר להם האמת, ואסור להם להחביא צביעות ורשע בלבם – הם צריכים לעמוד איתן בעמדה הראויה. אסור להם סתם להיסחף להם – הם צריכים להתאפיין ברוח של התעוזה להקריב קורבנות ולהיאבק למען הצדק והאמת. צעירים צריכים להיות מספיק אמיצים כדי לא להיכנע לדיכוי מצד כוחות החושך וכדי לחולל שינוי בחשיבות קיומם. צעירים לא צריכים להשלים עם מצוקה – הם צריכים להיות פתוחים וכנים ועם רוח של סלחנות כלפי אחיהם ואחיותיהם. כמובן, אלה הדרישות שאני מציב לכולם, וזו העצה שלי לכולם. אולם יותר מכך, אלה הדברים המרגיעים שלי אל כל הצעירים. עליכם לנהוג לפי דבריי. בפרט, אסור שצעירים יחסרו את הנחישות להתאפיין ביכולת הבחנה בעניינים שונים ולחפש צדק ואמת. אתם צריכים לעסוק בשאיפה להגשים את כל הדברים היפים והטובים, ואתם צריכים להשיג את המציאות של כל הדברים החיוביים. עליכם להיות אחראים כלפי חייכם, ואסור לכם להתייחס לכך בקלות ראש. בני האדם באים אל העולם, ונדיר שהם נתקלים בי. בנוסף, נדיר שיש להם ההזדמנות לחפש את האמת ולזכות בה. מדוע אתם לא מוקירים את הזמן היפהפה הזה כנתיב הנכון לעיסוק בחיים האלה? ומדוע אתם תמיד מתייחסים בביטול כזה כלפי האמת והצדק? מדוע אתם תמיד רומסים והורסים את עצמכם למען הרשע והטינופת האלה שמשתעשעים בבני אדם? ומדוע אתם מתנהגים כמו הזקנים שמתעסקים בדברים שעושים אנשים רעים? מדוע אתם מחקים את הדרכים הישנות של דברים ישנים? חייכם צריכים להיות מלאים בצדק, אמת וקדושה. חייכם לא צריכים להיות מושחתים עד כדי כך בגיל כה צעיר, מה שיגרום לכם ליפול לשאול. אינכם מרגישים שזה יהיה אסון נורא? אינכם מרגישים שזה יהיה אי-צדק נורא?

על כולכם לעשות את העבודה שלכם, המושלמת לחלוטין, ולהעלות אותה כקורבן על המזבח שלי, מה שיהפוך אותה לקורבן האולטימטיבי, הייחודי שתעניקו לי. על כולכם לעמוד איתן בעמדתכם שלכם ולא להתנועע לכל עבר עם כל משב רוח קל כמו העננים ברקיע. אתם עובדים קשה במשך מחצית מחייכם, ולכן מדוע שלא תחפשו את היעד שצריך להיות לכם? אתם עמלים במשך מחצית מימי חייכם, אך אתם מניחים להוריכם, הדומים לחזירים ולכלבים, לגרור אל הקבר את האמת ואת החשיבות של הקיום האישי שלכם. אינכם חושבים שזה אי-צדק נורא נגדכם? אינכם מרגישים שחיים כאלה הם חיים חסרי כל משמעות? בסופו של דבר, חיפוש כזה אחר האמת והנתיב הנכון יגרום לבעיות, כך שהשכנים ידאגו וכל המשפחה תהיה אומללה, והוא יוביל לאסונות קטלניים. אם תחיו כך, פירוש הדבר הוא שיהיו לכם חיים לגמרי חסרי משמעות, הלא כן? למי יכולים להיות חיים מלאי מזל כמו שלכם, ולמי יכולים להיות חיים מגוחכים יותר משלכם? אתם לא מחפשים אותי על מנת לזכות בשמחה שלי וכדי למצוא דברי נחמה למענכם? אולם אחרי שאתם מתרוצצים במשך מחצית מימי חייכם, אתם מתגרים בי עד שאני מתמלא בכעס ולא מתייחס אליכם או משבח אתכם – פירוש הדבר הוא שכל חייכם הם לחינם, הלא כן? איך ייתכן שאתם מעזים ללכת לפגוש את נפשותיהם של הקדושים מכל עידני העבר שהשתחררו מכור המצרף? אתם אדישים כלפיי, ובסופו של דבר, אתם מתגרים באסון קטלני – מוטב שתנצלו את ההזדמנות הזו ותסעו לטיול מהנה ברחבי האוקיינוסים ואז תישמעו ל"מטלה" שאני מטיל עליכם. אמרתי לכם מזמן שבסופו של דבר, על אף שאתם אדישים ולא מוכנים לעזוב עדיין, הגלים שאני אעורר יטרפו ויבלעו אתכם. האם אתם באמת יכולים להגן על עצמכם? האם אתם באמת סמוכים ובטוחים ששיטת העיסוק הנוכחית שלכם תבטיח שתהפכו למושלמים? האין לבכם קשה מאוד? חסידות מהסוג הזה, עיסוק מהסוג הזה, חיים מהסוג הזה ואופי מהסוג הזה – איך ייתכן שהם יזכו בשבחיי?

הערות שוליים:

א. סיפורה של ציפור ההאנהאו דומה מאוד למשל של איזופוס על הצרצר והנמלה. ציפור ההאנהו מעדיפה לישון במקום לבנות קן כשמזג האוויר חם, חרף האזהרות החוזרות והנשנות מצד השכן שלה, העקעק. כשמגיע החורף, הציפור קופאת למוות.