אתם כולכם ישובים בכיסאות מהודרים, מושיבים איתכם את בני הדור הצעיר אשר כמותכם ומטיפים להם. אינכם יודעים שה"צאצאים" שלכם כבר איבדו מזמן את כל מרצם ואת עבודתי. כבודי מאיר מארץ המזרח אל ארץ המערב, אך כאשר כבודי יתפשט אל קצות העולם ויתחיל לעלות ולזרוח, אני אקח את כבודי מהמזרח ואביא אותו למערב, כדי שאנשי החושך שנטשו אותי במזרח יאבדו את זיו האור שלי מאותו רגע ואילך. באותה עת, אתם תחיו בגיא צלמוות. על אף שבני האדם כיום טובים מאה מונים מבני האדם בעבר, הם עדיין לא יכולים לעמוד בדרישות שלי, והם עדיין לא מהווים עדות לכבודי. העובדה שאתם מסוגלים להיות טובים מאה מונים מבני האדם בעבר נובעת לגמרי מעבודתי – זה הפרי שמניבה עבודתי על פני האדמה. יחד עם זאת, אני עדיין חש גועל כלפי המילים והמעשים שלכם, וכן כלפי האופי שלכם, ואני נוטר לכם טינה רבה על מעשיכם בפניי, מכיוון שאתם לא מבינים אותי כלל. אם כן, איך ייתכן שתביאו לידי ביטוי בחייכם את כבודי, ואיך ייתכן שתהיו נאמנים לחלוטין לעבודתי העתידית? אמונתכם יפה מאוד. אתם אומרים שאתם מוכנים להקדיש את חייכם לעבודתי – ושאתם מוכנים להקריב אותם למענה – אך הטבע שלכם לא השתנה במיוחד. אלה היו רק מילים יהירות, ואילו המעשים שלכם בפועל אומללים ביותר. נדמה שלשונו ושפתיו של האדם נמצאים בשמיים אך רגליו נמצאות הרחק למטה בארץ, ולכן דבריו ומעשיו וכן המוניטין שלו עדיין שרויים במצב מזעזע. המוניטין שלכם נהרס, התנהלותכם מבישה, אופן הדיבור שלכם עלוב, חייכם מתועבים, ואפילו כל האנושיות שלכם הידרדרה לכדי עליבות גסה. אתם צרי אופקים כלפי הבריות, ואתם עומדים על המקח על כל דבר קטן. אתם רבים על המוניטין והמעמד שלכם עצמכם, אפילו עד כדי כך שאתם מוכנים לרדת לגיהינום, אל אגם האש. די במילים ובמעשים שלכם בהווה כדי שאוכל להכריע שאתם חוטאים. די בגישתכם לעבודתי כדי שאוכל להכריע שאתם רשעים, ודי בטבע שלכם כדי לומר שאתם נפשות מטונפות מלאות בתועבות. די בביטויים שלכם ובמה שאתם מגלים כדי לקבוע שאתם בני אדם ששתו לרוויה מדמן של רוחות טמאות. כשמדובר על כניסה למלכות, אתם לא מסגירים את רגשותיכם. האם אתם סבורים שדי במצבכם הנוכחי כדי שתוכלו להיכנס בשערי מלכות השמיים? האם אתם סבורים שתוכלו לזכות להיכנס לארץ הקודש של עבודתי ודבריי מבלי שאבחן קודם לכן את דבריכם ומעשיכם? מי מסוגל לשטות בי בהצלחה? איך ייתכן שההתנהגויות המתועבות והעלובות שלכם יחמקו ממבטי? אני הכרעתי שחייכם הם חיים של שתיית דמן של הרוחות הטמאות ואכילת בשרן, מפני שאתם מחקים אותן בפניי מדי יום. ההתנהגות שלכם בפניי הייתה רעה במיוחד, ולכן איך ייתכן שלא אגעל? יש בדבריכם מן הסיאוב של רוחות טמאות: אתם מוליכים שולל, מסתירים ומתחנפים בדיוק כמו אלה שמבצעים מעשי כישוף, כמו אלה שמוליכים שולל ושותים את דמם של הרשעים. כל הביטויים של האנושות מאוד מרושעים, ולכן איך ייתכן שכל בני האדם ייכנסו לארץ הקודש שבה מצויים הצדיקים? האם אתם חושבים שהתנהגותכם המתועבת יכולה לבדל אתכם כקדושים בשונה מהרשעים? לשונכם דמוית הנחש תהרוס בסופו של דבר את בשרכם שמשמיד ומבצע תועבות, והידיים שלכם שמכוסות בדמן של רוחות טמאות יגררו את נשמתכם בסופו של דבר לגיהינום. אם כן, מדוע אתם לא ממהרים לנצל את ההזדמנות הזו לטהר את ידיכם שמכוסות בזוהמה? ומדוע אתם לא מנצלים את ההזדמנות הזו כדי לכרות את לשונכם שאומרת דברי רשע? האם ייתכן שאתם מוכנים לסבול באש הגיהינום למען ידיכם, לשונכם ושפתיכם? אני משגיח על לבם של בני האדם בשתי עיניי, מפני שזמן רב לפני שבראתי את האנושות, תפסתי את לבם בתוך ידיי. לפני זמן רב, ראיתי מבעד ללבו של האדם, ולכן איך ייתכן שהמחשבות שעל לבו של האדם יימלטו ממבטי? ואיך ייתכן שהאדם יספיק להימלט מהאש שרוחי תצית?

השפתיים שלכם אדיבות יותר מיונים, אך לבכם זדוני יותר מהנחש הקדמון. השפתיים שלכם יפהפיות כנשות לבנון, אך לבכם אינו אדיב משלהן, ובהחלט לא ניתן להשוות אותו ליופיין של נשות כנען. לבכם כה בוגדני! מה שאני מתעב הוא רק השפתיים של הרשעים והלב של הרשעים. הדרישות שאני מציב לבני האדם לא רמות מאלה שהצבתי לקדושים. העניין הוא רק שאני חש תיעוב כלפי המעשים הרעים של הרשעים, ואני מקווה שהרשעים יהיו מסוגלים להשליך מעליהם את הטינופת שלהם ולהימלט ממצבם הנוכחי, כדי שהם יוכלו להיבדל מהרשעים ולחיות עם הצדיקים ולהיות קדושים ביחד איתם. אתם נמצאים באותן נסיבות שאני מצוי בהן, אך אתם מכוסים בזוהמה, אתם לא ניחנים אפילו במקצת בצלם האנוש שנברא בראשית, ומשום שמדי יום אתם מחקים את צלמן של הרוחות הטמאות ועושים את מה שהן עושות ואומרים את מה שהן אומרות, כל חלק מכם ואפילו לשונכם והשפתיים שלכם רוויים במימיהם המעופשים. המצב חמור עד כדי כך שאתם מכוסים כולכם בכתמים האלה, ואין אפילו חלק אחד שיכול לשמש לעבודתי. זה כל כך שובר לב! אתם חיים בעולם כזה של סוסים ובקר, ואף על פי כן אתם לא מודאגים. אתם מלאים באושר וחיים בחופשיות ובקלות. אתם שוחים סביב במים המעופשים האלה, אך למעשה אינכם מבינים שנקלעתם לנסיבות כאלה. בכל יום אתם מתרועעים עם רוחות טמאות ומתעסקים ב"צואה". חייכם גסים מאוד, אך אתם לא מודעים לכך שאתם בשום אופן לא מתקיימים בעולם האנושי, ושאינכם שולטים בעצמכם. האם אינכם יודעים שהרוחות הרעות רמסו זה מכבר את חייכם, ושהמים המעופשים העכירו את האופי שלכם? האם אתם חושבים שאתם חיים בגן העדן הארצי, ושאתם מאושרים? האם אינכם יודעים שחייתם את חייכם לצד רוחות טמאות, ושחייתם עם כל מה שהן הכינו לכם? איך ייתכן שתהיה לדרך החיים שלכם איזושהי משמעות? איך ייתכן שיהיה לחייכם איזשהו ערך? עד היום, אתם מתרוצצים סביב למען הוריכם, הורים של רוחות טמאות. אולם אתם לא יודעים שאלה שמפילים אתכם בפח הם הורי הרוחות הטמאות האלה, שהולידו וגידלו אתכם. יתר על כן, אתם לא מודעים לכך שהם למעשה הורישו לכם את הטינופת שלכם. כל מה שאתם יודעים הוא שהם יכולים להסב לכם "הנאה", שהם לא ממיטים עליכם ייסורים, שהם לא שופטים אתכם, ושהם בפרט לא מקללים אתכם. הם מעולם לא התפרצו עליכם בזעם, אלא מתייחסים אליכם בחביבות ובאדיבות. דבריהם מזינים את לבכם ושובים אתכם, כך שאתם מאבדים את הצפון, ומבלי לשים לב, אתם נשאבים פנימה ואתם מוכנים לשמש לתועלתם, ולהיות כלים למטרותיהם ומשרתים. אין לכם תלונות כלל, ואתם מוכנים לעבוד עבורם כמו כלבים, כמו סוסים – הם מוליכים אתכם שולל. זו הסיבה לכך שאתם לא מגיבים כלל לעבודה שאני עושה. אין זה פלא שאתם תמיד רוצים להימלט בסתר מידיי, ואין זה פלא שאתם תמיד רוצים להשתמש במילות חנופה כדי ליהנות מחסדיי במרמה. מתברר שכבר הייתה לכם תוכנית אחרת, הסדר אחר. אתם יכולים לראות מעט מהמעשים שלי כאל הכול-יכול, אך אתם לא מכירים כהוא זה את המשפט והייסורים שלי. אין לכם מושג מתי הייסורים שלי החלו. אתם רק יודעים כיצד לרמות אותי, אך אתם לא יודעים שלא אסבול כל ביזוי מצד האדם. מאחר שכבר גמרתם בדעתכם לשרת אותי, לא ארפה מכם. אני אל קנאי ואני אל שקנאי לאנושות. מאחר שכבר שמתם את דברכם על המזבח, לא אהיה סובלני להתרוצצותכם לנגד עיניי, ולא אהיה סובלני כלפיכם אם תשרתו שני אדונים. האם חשבתם שתוכלו לאהוב אחר אחרי ששמתם את דברכם על המזבח שלי ולנגד עיניי? איך ייתכן שארשה לבני האדם לשטות בי כך? האם חשבתם שתוכלו לנדור נדרים ולהישבע לי בלשונכם כלאחר יד? איך ייתכן שנשבעתם בכס המלכות שלי, אני הנשגב מכול? האם חשבתם שהשבועות שלכם כבר עברו מהעולם? אני אומר לכם, גם אם בשרכם יעבור מהעולם, השבועות שלכם אינן יכולות להיעלם. בסופו של דבר, אני אגנה אתכם על סמך השבועות שלכם. אולם אתם חושבים שאתם יכולים להציב את דבריכם בפניי כדי להתמודד איתי ושלבכם יכול לשרת רוחות טמאות ורוחות רעות. איך ייתכן שחמת אפי תהיה סובלנית לבני האדם דמויי הכלבים ודמויי החזירים שמרמים אותי? אני חייב להוציא לפועל את צווי הניהול שלי, ולשחרר מידי הרוחות הטמאות את כל בני האדם ה"אדוקים" והמלאים בעצמם שמאמינים בי כדי "לשרת" אותי באופן ממושמע, כדי להיות לי לשוורים, כדי להיות לי לסוסים וכדי להיות נתונים לרחמי השחיטה שלי. אני אגרום לכם לאמץ מחדש את המסירות שהייתה לכם בעבר ולשרת אותי שוב. אני לא אהיה סובלני כלפי אף ברוא שירמה אותי. האם אתם חושבים שתוכלו להציב לי דרישות ולשקר בפניי בהפקרות? האם אתם חושבים שלא שמעתי ולא ראיתי בעבר את דבריכם או מעשיכם? איך ייתכן שלא אראה את דבריכם ואת מעשיכם? איך ייתכן שארשה לבני האדם לרמות אותי כך?

אני חי ביניכם ומתרועע איתכם מזה כמה אביבים וסתווים, אני חי בקרבכם ואיתכם מזה זמן רב. כמה מהתנהגותכם הבזויה חמקה מעיניי? דבריכם הכנים בהחלט מהדהדים באוזניי. מיליונים על מיליונים של שאיפותיכם הונחו על המזבח שלי – הן רבות מספור. אולם באשר למסירות וההשקעה שלכם, אינכם נותנים דבר. אין אפילו טיפה קטנה של כנות על המזבח שלי. איפה הפירות שהניבה אמונתכם בי? קיבלתם ממני חסד עד-אין-קץ, וראיתם אינסוף תעלומות מהשמיים. אפילו הראיתי לכם את להבות השמיים, אך לא הייתי מוכן לשרוף אתכם. כמה נתתם לי בתמורה? כמה אתם מוכנים לתת לי? בעודכם אוחזים במזון שנתתי לכם, אתם פונים ומציעים לי אותו, ואפילו אומרים שזה דבר שקיבלתם בתמורה על זיעת אפכם בביצוע עבודה קשה, ושאתם נותנים לי את כל שיש לכם. איך ייתכן שאתם לא יודעים שה"תרומות" שאתם מציעים לי הן דברים שגנבתם מהמזבח שלי? וכעת אתם מציעים אותם לי – אתם מרמים אותי, הלא כן? איך ייתכן שאתם לא יודעים שמה שאני נהנה ממנו היום הוא כל המנחות שעל המזבח שלי, ולא מה שהרווחתם בתמורה לעבודה הקשה ואז הצעתם לי? אתם למעשה מעזים לרמות אותי כך, ולכן איך ייתכן שאמחל לכם? איך ייתכן שאשא זאת עוד? נתתי לכם הכל. פתחתי הכל בפניכם, מילאתי את הצרכים שלכם ופקחתי את עיניכם, אך אתם מרמים אותי כך ומתעלמים ממצפונכם. הענקתי לכם הכל בחוסר אנוכיות, כך שאפילו שתסבלו, תזכו ממני בכל מה שהבאתי מהשמיים. אולם אין לכם שום מסירות כלל, ואפילו אם יש לכם תרומה זעירה, אתם "מתחשבנים" איתי לאחר מכן. תרומתכם לא תהיה שווה דבר בסופו של דבר, הלא כן? מה שנתתם לי הוא אך ורק גרגיר חול אחד, אבל מה שביקשתי מכם הוא טון זהב. אתם מתנהגים בחוסר היגיון, הלא כן? אני עובד בקרבכם. אין שום זכר למעשר שאני אמור לקבל, ועל אחת כמה וכמה אין זכר לקורבנות נוספים. יתרה מזאת, המעשר שמפרישים בני האדם יראי האל נחטף בידי הרשעים. כולכם ברחתם ממני, הלא כן? כולכם עוינים כלפיי, הלא כן? כולכם משמידים את המזבח שלי, הלא כן? איך ייתכן שאנשים כאלה ייחשבו לאוצרות בעיניי? בני אדם כאלה הם חזירים וכלבים שאני מתעב, הלא כן? איך ייתכן שאתייחס למעשיכם הרעים כאל אוצר? למען מי נועדה העבודה שלי באמת? האם ייתכן שהיא נועדה רק להכות את כולכם אפיים ארצה כדי לחשוף את הסמכות שלי? כל חייכם תלויים במילה אחת ממני, הלא כן? מדוע אני משתמש רק במילים כדי לכוון אתכם, ומדוע לא הפכתי מילים לעובדות כדי להכות אתכם אפיים ארצה ברגע שיכולתי? האם דבריי ועבודתי נועדו רק להכות את האנושות אפיים ארצה? האם אני אל שהורג בני אדם תמימים ללא הבחנה? ברגע זה, כמה מכם שניצבים לפניי מחפשים בכל הווייתם את הנתיב הנכון של חיים אנושיים? רק הגוף שלכם נמצא לפניי. לבכם עדיין משוטט, והוא הרחק-הרחק ממני. מפני שאתם לא יודעים מהי עבודתי בפועל, ישנם כמה מכם שרוצים לעזוב אותי, שרוצים להתרחק ממני, ואשר רוצים לחיות בגן עדן שבו אין ייסורים ואין משפט. האין זה מה שבני האדם מייחלים לו בלבם? אני בהחלט לא כופה עליכם. אתם הם אלה שצריכים לבחור באיזה נתיב תצעדו, והנתיב של היום כולל משפט וקללה, אך על כולכם לדעת שהדברים שהענקתי לכם, בין שמדובר במשפט או בייסורים, הם המתנות הטובות ביותר שאני יכול לתת לכם, והם כולם דברים שאתם זקוקים להם בדחיפות.