דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

עבודתו של האל עצמו כרוכה בעבודתה של האנושות כולה והיא גם מייצגת את העבודה של התקופה כולה. כלומר, עבודתו של האל מייצגת כל דינמיקה ומגמה של עבודתה של רוח הקודש, ואילו עבודתם של השליחים באה בעקבות עבודתו של האל עצמו ומתבצעת אחריה, והיא לא מובילה את התקופה ולא מייצגת את מגמות עבודתה של רוח הקודש בתקופה שלמה. הם עושים רק את העבודה שהאדם אמור לעשות, שאין לכך כל קשר לעבודת הניהול. העבודה שהאל עושה בעצמו היא פרויקט במסגרת עבודת הניהול. עבודתו של האדם היא רק החובה שבני האדם שנעשה בהם שימוש מבצעים ואין לה קשר לעבודת הניהול. למרות העובדה ששתיהן הן עבודתה של רוח הקודש, בגלל זהויות שונות וייצוגים שונים של העבודה, יש הבדלים ברורים ומהותיים בין עבודתו של האל לבין עבודתו של האדם. יתרה מזאת, היקף העבודה שעושה רוח הקודש משתנה על מושאים בעלי זהויות שונות. אלה הם העקרונות וההיקף של עבודתה של רוח הקודש.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחת תקופה חדשה ואלה שימשיכו את עבודתו הם אלה שהאל ישתמש בהם. העבודה שיבצעו בני אדם כלולה כולה בכהונתו של האל בהתגלמותו כבשר והיא לא מסוגלת לחרוג מההיקף הזה. אם האל בהתגלמותו כבשר ודם לא היה מגיע כדי לבצע את עבודתו, האדם לא היה מסוגל להביא את העידן הישן לסיומו ולא היה מסוגל להכריז על בואה של תקופה חדשה. העבודה שמבצע האדם שייכת בסך הכול לטווח חובתו שניתן להגשמה אנושית והיא אינה מייצגת את עבודתו של האל. רק האל בהתגלמותו כבשר ודם מסוגל לבוא ולהשלים את העבודה שעליו לבצע ואיש מלבדו אינו מסוגל לבצע עבודה זאת מטעמו. מובן, שאני מדבר על דברים שנוגעים לעבודת ההתגלמות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האנושות המושחתת זקוקה יותר לישועת האל בהתגלמותו כבשר ודם

לא ניתן להתייחס אל דבר האל כאל דבר האדם, ועוד פחות מכך ניתן להתייחס אל דבר האדם כאל דבר האל. אדם המשמש את האל הוא לא התגלמות האל כבשר ודם, והתגלמות האל כבשר ודם היא לא אדם המשמש את האל. יש הבדל מהותי בין השניים. אולי לאחר קריאת הדברים האלה לא תכיר בכך שהם דברי האל, אלא רק הנאורות שאדם זכה בה. במקרה כזה, אתה בור מדי. איך יכולים דברי האל להיות זהים לנאורות שאדם זכה בה? דברי האל בהתגלמותו כבשר ודם פותחים עידן חדש, מכוונים את האנושות כולה, מגלים תעלומות, ומראים לאדם את הכיוון שבו עליו ללכת בעידן החדש. הנאורות שהאדם זוכה בה אינה אלא ידע או כמה נוהגים פשוטים. היא לא יכולה לכוון את האנושות כולה לעידן חדש או לגלות את התעלומות של האל עצמו. אחרי הכול, האל הוא האל, והאדם הוא האדם. לאל יש מהות של אל ולאדם יש מהות של אדם. אם האדם רואה בדברים שאומר האל נאורות פשוטה מאת רוח הקודש, ומתייחס אל דברי השליחים והנביאים כדברים אותם ביטא האל באופן אישי, תהיה זו טעותו של האדם. כך או כך, אל לך לעולם להפוך שחור ללבן, או להשמיע דברים רמים כנחותים, או לתאר את העמוק כרדוד; אסור לך לסתור במכוון את מה שאתה יודע בבירור שהוא האמת, ויהי מה. כל מי שמאמין שיש אל צריך לבחון בעיות מזווית הראייה הנכונה, ועליו לקבל את עבודתו החדשה של האל ואת דבריו החדשים מעמדה של יציר בריאה; אחרת, האל יסלקו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, הקדמה

מטרת העבודה שמבצע האדם שהאל משתמש בו היא לשתף פעולה עם העבודה של המשיח או של רוח הקודש. האל מרומם את האדם הזה מקרב כל בני האדם, הוא נועד להוביל את כל אנשיו הנבחרים של האל, והאל מרומם אותו גם כדי לעשות את עבודת שיתוף הפעולה האנושי. באמצעות אדם כזה, שמסוגל לעשות את שיתוף הפעולה האנושי, ניתן להשיג דרישות רבות יותר מאלה שהאל מציב בפני האדם וחלק גדול יותר מהעבודה שרוח הקודש חייבת לעשות בקרב בני האדם. אפשר לנסח זאת גם אחרת: כוונתו של האל כאשר הוא משתמש באדם זה היא שכל חסידי האל ייטיבו להבין את כוונותיו של האל, ושהם יוכלו לעמוד בדרישות רבות יותר שהאל מציב בפניהם. מאחר שבני האדם אינם מסוגלים להבין ישירות את דברי האל או את כוונותיו, האל רומם אדם שמשמש אותו לביצוע עבודה כזו. ניתן לתאר את האדם הזה שמשמש את האל גם כמדיום, שדרכו האל מנחה את בני האדם, וכ"מתרגם", שמתקשר בין האל לבין בני האדם. לפיכך, אדם כזה שונה מכל בני האדם שעובדים בביתו של האל או מהשליחים שלו. כמוהם, אפשר לומר שהוא משרת את האל, אך מהות עבודתו והרקע לשימוש שהאל עושה בו שונים מאוד מאלה של עובדים ושליחים אחרים. האל מרומם את האדם שהוא משתמש בו מבחינת מהות העבודה של אותו אדם והרקע של השימוש בו, והאל מכין אותו לעבודת האל, ואדם זה משתף פעולה בעבודה של האל עצמו. איש לא יוכל אי פעם לעשות עבודה זו במקומו – זהו שיתוף פעולה אנושי חיוני, לצד העבודה האלוהית. לעומת זאת, העבודה שמבצעים עובדים או שליחים אחרים היא רק ההעברה והיישום של ההיבטים הרבים של ההסדרים עבור הכנסיות במהלך כל תקופה, או שזו עבודה של אספקת חיים פשוטה כלשהי לשם קיומם של חיי הכנסייה. האל אינו ממנה את העובדים והשליחים האלה, ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן לכנותם ככאלה שרוח הקודש משתמשת בהם. הם נבחרים מקרב הכנסיות, ולאחר שהם הוכשרו וטופחו במשך פרק זמן מסוים, הכשירים נשמרים, ואילו הבלתי כשירים מוחזרים למקום מוצאם. מאחר שאנשים אלה נבחרים מקרב הכנסיות, מקצתם חושפים את פרצופם האמיתי לאחר שהם הופכים למנהיגים, ומקצתם אף עושים מעשים רעים רבים ומסולקים בסופו של דבר. לעומת זאת, האדם שהאל משתמש בו הוא אדם שהאל הכין אותו ואשר ניחן באיכות מסוימת ובאנושיות. רוח הקודש הכינה אותו והפכה אותו למושלם מראש, והיא מובילה אותו לחלוטין, מכוונת אותו ופוקדת עליו, בייחוד בכל הנוגע לעבודתו. כתוצאה מכך, אין כל סטייה בנתיב של הובלת אנשיו הנבחרים של האל, מכיוון שאין ספק שהאל נושא באחריות על עבודתו שלו, והאל עושה את עבודתו שלו בכל עת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בנוגע לשימושו של האל באדם

אילו האל בהתגלמותו כבשר ודם היה עושה רק את העבודה האלוהית ולא היו בני אדם שעולים בקנה אחד עם כוונותיו שיעבדו בתיאום איתו, אזי האדם לא יכול היה להבין את כוונות האל או ליצור קשר עם האל. האל חייב להשתמש בבני אדם רגילים שעולים בקנה אחד עם כוונותיו כדי להשלים את העבודה הזו, כדי להשגיח על הכנסיות ולרעות אותן וכדי להגיע לרמה שהתהליכים הקוגניטיביים של האדם ומוחו של האדם מסוגלים לדמיין. במילים אחרות, האל משתמש בבני אדם ספורים שעולים בקנה אחד עם כוונותיו כדי "לתרגם" את העבודה שהוא עושה באלוהות שלו כדי שאפשר יהיה לפתוח אותה, להמיר את השפה האלוהית לשפה אנושית, כך שכל בני האדם יוכלו לתפוס ולהבין אותה. אילולא האל היה עושה כך, איש לא היה מבין את שפתו האלוהית, מכיוון שאחרי הכול, מעטים הם בני האדם העולים בקנה אחד עם כוונותיו של האל ויכולת ההבנה של האדם מועטה. זו הסיבה שהאל בוחר בשיטה הזו רק כשהוא עובד בהתגלמותו כבשר ודם. אילו הייתה רק עבודה אלוהית, לא הייתה לאדם דרך להכיר את האל או להיות בקשר עמו, מכיוון שהאדם אינו מבין את שפתו של האל. האדם מסוגל להבין את השפה הזו רק באמצעות אנשים שעולים בקנה אחד עם כוונותיו של האל שמבהירים את דבריו. עם זאת, אילו היו רק בני אדם כאלה העובדים באנושיות, היה ניתן רק לשמר את חייו הרגילים של האדם. לא היה ניתן לשנות את צביונו של האדם. לא הייתה לעבודתו של האל התחלה חדשה. היו רק השירים הישנים, רק הדברים הנדושים. רק באמצעות פעולתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, אשר אומר כל מה שצריך להיאמר ועושה כל מה שצריך להיעשות בתקופת התגלמותו, שאחריה בני האדם עובדים וחווים חוויות בהתאם לדבריו – רק כך יוכל צביון חייהם להשתנות ורק כך הם יוכלו לזרום עם הזמן. מי שעובד באלוהות מייצג את האל, בעוד מי שעובד באנושיות נמנה על בני האדם שהאל משתמש בהם. כלומר, האל בהתגלמותו כבשר ודם שונה מהותית מבני האדם שהאל משתמש בהם. האל בהתגלמותו כבשר ודם יכול לעשות את העבודה האלוהית ואילו בני האדם שהאל משתמש בהם אינם יכולים לעשות זאת. בתחילת כל עידן, רוח האל מדברת באופן אישי ופותחת את התקופה החדשה כדי להביא את האדם להתחלה חדשה. כשרוח האל מסיימת את דבריה, הדבר מסמל שעבודתו של האל באלוהות שלו הושלמה. לאחר מכן, כל בני האדם הולכים בעקבות אלה שהאל משתמש בהם כדי להיכנס לחוויית החיים שלהם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, ההבדל המהותי בין האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין בני האדם שהאל משתמש בהם

אפילו אדם שרוח הקודש משתמשת בו אינו יכול לייצג את האל עצמו. לא זו בלבד שאדם זה אינו יכול לייצג את האל, אלא אף עבודתו אינה יכולה לייצג את האל באופן ישיר. במילים אחרות, לא ניתן לשלב באופן ישיר את ניסיונו של האדם בניהולו של האל, וניסיון זה אינו יכול לייצג את ניהולו של האל. כל העבודה שהאל עצמו עושה היא העבודה שבכוונתו לעשות בתוכנית הניהול שלו עצמו, והיא נוגעת לניהול הרחב. העבודה שמבצע האדם מורכבת מהענקת ניסיונו האישי. היא מורכבת ממציאת נתיב התנסות חדש, מעבר לזה שבו הלכו קודמיו, ומהובלת אחיו ואחיותיו בהנחיית רוח הקודש. בני האדם האלה מספקים את ניסיונם האישי או את כתביהם הרוחניים של אנשי רוח. על אף שהם משמשים את רוח הקודש, עבודתם של בני אדם כאלה אינה קשורה לעבודת הניהול הגדולה בתוכנית בת ששת אלפי השנים. רוח הקודש רק מרוממת אותם בתקופות שונות כדי שהם יובילו בני אדם בתוך הזרם של רוח הקודש עד שהם יסיימו למלא את תפקידם או שחייהם יגיעו לקצם. מטרת העבודה שהם עושים היא רק להכין דרך מתאימה לאל עצמו או להמשיך פריט מסוים בניהולו של האל עצמו על פני האדמה. בני אדם כאלה לכשעצמם אינם מסוגלים לעשות את עבודת הניהול הגדולה יותר של האל, וגם אינם יכולים לפלס דרכי מוצא חדשות. לא כל שכן, הם אינם מסוגלים להשלים את כל עבודתו של האל מהעידן הקודם. לפיכך העבודה שהם עושים מייצגת רק יציר נברא שממלא את תפקידו ואשר אינו יכול לייצג את האל עצמו שמבצע את כהונתו. זאת משום שהעבודה שהם עושים אינה דומה לזו שעושה האל עצמו. האדם אינו יכול לעשות במקום האל את העבודה שמבשרת על עידן חדש. אף אחד מלבד האל עצמו אינו יכול לעשות אותה. כל העבודה שהאדם עושה היא מילוי חובתו כיציר נברא, והיא נעשית כשרוח הקודש מרגשת אותו או הופכת אותו לנאור. ההנחיה שבני אדם כאלה מספקים נוגעת אך ורק לשאלות כיצד יש לנהוג בחיי היום-יום של האדם וכיצד על האדם לפעול בהרמוניה עם כוונות האל. עבודתו של אדם אינה כרוכה בניהול של האל ואינה מייצגת את עבודתה של רוח הקודש. לדוגמה, העבודה של העד לי ושל השומר ני נועדה להוביל את הדרך. בין שהדרך חדשה או ישנה, העבודה התבססה על העיקרון של היצמדות לספרי הקודש. עבודתם הייתה הקמת כנסיות, בין שהכנסיות המקומיות שופצו או נבנו. העבודה שהם עשו המשיכה את העבודה שישוע ושליחיו לא סיימו או לא המשיכו לפתח בעידן החסד. עבודתם שיחזרה את מה שישוע דרש בעבודתו מאותה תקופה מהדורות שיבואו אחריו, כגון כיסוי ראש, הטבלה, בציעת לחם ושתיית יין. אפשר לומר שעבודתם הייתה להיצמד לספרי הקודש ולחפש נתיבים מתוך ספרי הקודש. הם לא ביצעו שום התקדמות חדשה. ...מכיוון שעבודתם של בני האדם שרוח הקודש משתמשת בהם אינה דומה לעבודה שעושה האל עצמו, יש שוני הן בזהותם והן בנושאים שלמענם הם פועלים. הסיבה לכך היא שהעבודה שבכוונתה של רוח הקודש לעשות היא שונה, ולכן היא מעניקה זהויות ומעמדות שונים לכל העושים את העבודה. בני האדם שמשמשים את רוח הקודש יכולים גם כן לעשות עבודה חדשה מסוימת ויכולים לבטל עבודה מסוימת שנעשתה בעידן הקודם, אך עבודתם אינה יכולה לבטא את צביונו וכוונותיו של האל בעידן החדש. הם עובדים רק כדי לבטל את עבודת העידן הקודם ולא כדי לעשות את העבודה החדשה ולייצג ישירות את טבעו של האל עצמו. לפיכך, אין זה משנה כמה נהגים מיושנים הם מבטלים או כמה נהגים חדשים הם מציגים, הם עדיין מייצגים את האדם ואת היצירים הנבראים. אולם כשהאל עצמו מבצע עבודה, הוא אינו מכריז בגלוי על ביטול נהגים מהעידן הישן או על התחלת עידן חדש. הוא ישיר ובלתי אמצעי בעבודתו. הוא גלוי בביצוע העבודה שבכוונתו לבצע. כלומר, הוא מבטא ישירות את העבודה שהוא חולל, עושה באופן ישיר את עבודתו כפי שהתכוון לעשותה במקור ומבטא את הווייתו ואת טבעו. בעיני האדם, טבעו וכן עבודתו של האל אינם דומים לאלה של עידני העבר. אולם מנקודת המבט של האל עצמו, זה רק המשך ופיתוח נוסף של עבודתו. כשהאל עצמו עובד, הוא מבטא את דברו ומביא ישירות את העבודה החדשה. לעומת זאת, כשהאדם עובד, הוא עושה זאת באמצעות עיון ולימוד או שזהו המשך של ידע ושיטתיות של נוהג שנוסדו על גבי עבודתם של אחרים. כלומר, מהות העבודה שהאדם עושה היא לשמור על הסדר שנקבע ו"לצעוד בנתיבים ישנים בנעליים חדשות". פירוש הדבר הוא שאפילו הנתיב שבו הולכים בני האדם שמשמשים את רוח הקודש מושתת על הנתיב שפילס האל עצמו. לכן, בסיכומו של דבר, האדם הוא עדיין אדם, והאל הוא עדיין האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (1)

במהלך עידן החסד, ישוע אמר כמה דברים וביצע שלב אחד של עבודה. היה לכל אלה הקשר, והם היו ראויים למצביהם של בני האדם באותה עת. ישוע דיבר ועבד בהתאם להקשר של אותה עת. הוא גם נשא כמה נבואות. הוא התנבא שרוח האמת תבוא במהלך אחרית הימים, ושבמהלכם היא תבצע שלב של עבודה. כלומר, הוא לא הבין דבר מלבד העבודה שהוא עצמו צריך היה לעשות במהלך העידן ההוא. במילים אחרות, היו גבולות לעבודה שהביא אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. לפיכך, הוא עשה רק את העבודה של העידן ההוא, והוא לא עשה אף עבודה אחרת שלא הייתה קשורה אליו. באותה עת, ישוע לא עבד לפי תחושות או חזיונות, אלא בהתאם לזמן ולהקשר. איש לא הוביל אותו או כיוון אותו. כלל עבודתו הייתה מהותו, העבודה שהייתה צריכה להתבצע בידי רוח האל בהתגלמותה כבשר ודם. זו הייתה כלל העבודה שהובילה ההתגלמות. ישוע עבד רק על פי מה שהוא עצמו ראה ושמע. במילים אחרות, רוח האל עבדה באופן ישיר. לא היה צורך בשליחים שיופיעו בפני ישוע ויעניקו לו חלומות, או שאור גדול יאיר עליו ויאפשר לו לראות. הוא עבד בחופשיות וללא מעצורים, וזה היה משום שעבודתו לא התבססה על רגשות. במילים אחרות, כשהוא עבד, הוא לא גישש וניחש, אלא עשה דברים בקלות, ועבד ודיבר לפי ההשקפות שלו עצמו ומה שהוא ראה במו עיניו, וסיפק הזנה מיידית לכל אחד מתלמידיו שהיו חסידיו. זה ההבדל בין עבודתו של אלוהים ועבודתם של בני האדם: כשבני האדם עובדים, הם מחפשים ומגששים סביב, ותמיד מחקים את התשתית שהניחו אחרים ומהרהרים לפיה כדי להשיג היווכחות עמוקה יותר. עבודתו של אלוהים היא אספקת מה שאלוהים הינו. הוא עושה את העבודה שהוא עצמו צריך לעשות, ולא מקיים את הכנסייה באמצעות ידע מעבודתו של אף אדם. במקום זאת, הוא עושה את העבודה הנוכחית לפי מצביהם של בני האדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, נוהג (5)

כשהאל יורד ארצה, הוא עושה רק עבודתו שבאלוהות, שזה מה שהרוח השמיימית הפקידה בידי האל בהתגלמותו כבשר ודם. כשהוא בא, הוא רק מדבר בכל רחבי האדמה, כדי לבטא את האמירות שלו באמצעים שונים ומנקודות מבט שונות. הספקת צרכי האדם ולימוד האדם הם בעיקר מטרותיו ועקרון העבודה שלו והוא אינו עוסק בדברים כמו יחסים בין-אישיים או פרטי חייהם של אנשים. כהונתו העיקרית היא לדבר בשם הרוח. כלומר, כאשר רוח האל מופיעה כבשר ודם באופן מוחשי, היא רק מספקת לחייו של האדם ומשחררת את האמת. היא לא מתערבת בעבודת האדם, כלומר, היא לא משתתפת בעבודה האנושית. בני אנוש אינם יכולים לעשות עבודה אלוהית והאל לא משתתף בעבודה אנושית. לאורך כל השנים מאז שהאל ירד ארצה כדי לבצע את עבודתו, הוא תמיד עשה אותה דרך בני אדם. אולם בני האדם האלה אינם יכולים להיחשב כאל בהתגלמותו כבשר ודם, אלא רק כאנשים שהאל משתמש בהם. אולם האל של ימינו יכול כבר לדבר ישירות מנקודת המבט של האלוהות, להכריז את קולה של הרוח ולעבוד בשם הרוח. בדומה לכך, כל בני האדם שהאל השתמש בהם לאורך העידנים הם מקרים שבהם רוח האל עבדה בגוף בשר ודם. אם כך, מדוע הם לא נקראים האל? אולם כיום, האל הוא גם רוח האל העובדת ישירות כבשר ודם וגם ישוע היה רוח האל העובדת כבשר ודם. שני אלה נקראים האל. אם כך מה ההבדל? בני האדם שהאל השתמש בהם לאורך כל העידנים היו כולם בעלי חשיבה והיגיון רגילים. הם הבינו את עקרונות ההתנהלות העצמית וההתמודדות עם עניינים. היו להם תפיסות אנושיות רגילות והם החזיקו בכל הדברים שצריכים להיות לבני אדם רגילים. לרובם היו כישרון יוצא דופן ואינטליגנציה מולדת. בעבודתה של רוח האל בבני האדם האלה, היא רותמת לטובתה את כישוריהם, שהם מתנות האל. רוח האל מביאה את כישוריהם לידי ביטוי ומשתמשת במעלותיהם בשירות האל. עם זאת, מהות האל נטולת תפיסות או מחשבה, היא אינה מהולה בכוונות אנושיות ואף אין בה את מה שבני אדם רגילים מצוידים בו. כלומר האל אפילו לא בקי בעקרונות ההתנהלות העצמית וההתמודדות עם עניינים. זה המצב כשהאל של ימינו יורד ארצה. עבודתו ודבריו אינם מהולים בכוונות אנושיות או בחשיבה אנושית, אלא הם ביטוי ישיר של כוונותיה של הרוח והוא עובד ישירות מטעם האל. פירוש הדבר הוא שהרוח מדברת ישירות, כלומר, האלוהות עושה את העבודה ישירות ואינה משלבת כוונות אנושיות כלל. במילים אחרות, האל בהתגלמותו כבשר ודם מגלם את האלוהות באופן ישיר, ללא חשיבה או תפיסות אנושיות ואינו מבין כלל את עקרונות ההתנהלות האנושית. לו רק האלוהות עבדה (כלומר, לו רק האל עצמו היה עובד), עבודתו של האל לא הייתה יכולה להתבצע על פני האדמה. לכן, כאשר האל יורד ארצה, הוא חייב להשתמש בבני אדם מעטים כדי לעבוד באנושיות, יחד עם עבודתו באלוהות. במילים אחרות, הוא משתמש בעבודה אנושית כדי לתמוך בעבודתו האלוהית. אחרת, האדם לא יוכל לבוא במגע ישיר עם העבודה האלוהית. כך היה עם ישוע ותלמידיו. במהלך חייו, ישוע ביטל את החוקים הישנים וייסד דברות חדשים. הוא גם אמר דברים רבים. כל העבודה הזו נעשתה באלוהות. כל האחרים, כגון פטרוס, פאולוס ויוחנן, התבססו בעבודתם אחר כך על דבריו של ישוע. כלומר האל השיק את עבודתו בעידן ההוא ופתח את עידן החסד. כלומר הוא פתח תקופה חדשה, ביטל את הישנה וגם הגשים את הדברים: "האל הוא הראשית והתכלית." במילים אחרות, על האדם לבצע את העבודה האנושית על יסוד העבודה האלוהית. לאחר שישוע אמר את כל מה שהיה עליו לומר והשלים עבודתו על פני האדמה, הוא עזב את האדם. לאחר מכן, כל האנשים עבדו על פי העקרונות שהתבטאו בדבריו ויישמו בפועל על פי האמיתות שהוא אמר. כל בני אדם האלה עבדו למען ישוע. אילו ישוע היה עובד לבדו, לא משנה כמה דברים הוא היה מדבר, לא היה לבני האדם אמצעי כלשהו לבוא במגע עם דבריו, מכיוון שהוא היה עובד באלוהות והיה יכול היה רק לומר דברים אלוהיים. הוא לא היה מסוגל להסביר דברים באופן שבו בני אדם רגילים יכלו להבין את דבריו. לכן היה צורך בשליחים ובנביאים שבאו אחריו כדי להוסיף על עבודתו. זה העיקרון שעל פיו האל בהתגלמותו כבשר ודם עובד – שימוש בבשרו ובדמו כדי לדבר ולעבוד על מנת להשלים את העבודה האלוהית, ולאחר מכן שימוש במתי-מעט בני אדם או אולי יותר, שעולים בקנה אחד עם כוונותיו של האל, כדי להוסיף על עבודתו. כלומר האל משתמש באנשים שעולים בקנה אחד עם כוונותיו כדי לעשות את עבודת הרעייה וההשקיה באנושות, כך שאנשיו הנבחרים של האל יוכלו להיכנס למציאות-האמת.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, ההבדל המהותי בין האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין בני האדם שהאל משתמש בהם

עבודתו של האדם מציינת את חווייתו ואת אנושיותו. הדברים שהאדם מספק והעבודה שהוא מבצע מייצגים אותו. ראייתו של האדם, שיקוליו של האדם, ההיגיון של האדם וכן דמיונו העשיר כלולים כולם בעבודתו. חווייתו של האדם יכולה בייחוד לציין טוב יותר את עבודתו והדברים שהאדם חווה יהיו למרכיבי עבודתו. עבודתו של האדם יכולה לבטא את חווייתו. כשבני אדם מסוימים חווים דברים בצורה שלילית, מרבית השפה של השיתוף שלהם תהיה מורכבת מרכיבים שליליים. אם חווייתם חיובית לפרק זמן מסוים ובייחוד אם יש להם נתיב בהיבט החיובי, שיתופם מעודד מאוד ובני אדם יכולים לקבל מהם אספקה חיובית. אם עובד נעשה שלילי לפרק זמן מסוים, שיתופו תמיד יישא רכיבים שליליים. שיתוף כזה מדכא, ואחרים ייעשו מדוכאים באופן לא מודע בעקבות השיתוף שלו. מצבם של החסידים משתנה על פי מצבו של המנהיג. תהא מהותו הפנימית של עובד אשר תהא, זה מה שהוא מבטא ועבודתה של רוח הקודש משתנה תכופות יחד עם מצבו של האדם. האל עובד על פי חווייתו של האדם והוא אינו כופה דברים על האדם, אלא בא אל האדם בדרישות על פי המסלול הרגיל של חווייתו. פירוש הדבר הוא ששיתופו של האדם נבדל מדבר האל. שיתופו של האדם מבטא את התובנות והחוויות האישיות שלו ומביע את תובנותיו וחוויותיו על בסיס עבודת האל. לאחר שהאל עובד או מדבר, בני האדם אחראים לגלות מה מתוך זה עליהם ליישם בפועל או להיכנס אליו, ואז למסור זאת לחסידים. לפיכך, עבודתו של האדם מייצגת את כניסתו ואת היישום בפועל שלו. כמובן, עבודה זאת מתערבבת בלקחים ובחוויות אנושיים או במחשבות אנושיות מסוימות. בלי קשר לאופן שבו עובדת רוח הקודש, בין שהיא עובדת על בני אדם או על האל בהתגלמותו כבשר ודם, העובדים תמיד מבטאים את הווייתם. אף על פי שרוח הקודש היא זו שעובדת, העבודה מושתתת על מהותו הטבעית של האדם, משום שרוח הקודש אינה עובדת ללא תשתית. במילים אחרות, העבודה לא מתבצעת יש מאין אלא נעשית תמיד בהתאם לנסיבות בפועל ולמצבים אמיתיים. רק כך ניתן לחולל שינוי בצביונו של האדם ורק כך ניתן לשנות את תפיסותיו הישנות ואת רעיונותיו הישנים. האדם מבטא את מה שהוא רואה וחווה ומסוגל לדמיין ואת מה שנתפס במחשבה האנושית, אפילו אם מדובר בדוקטרינות או בתפיסות. עבודת האדם אינה יכולה לחרוג מהיקפה של חוויית האדם וכך גם מה שהאדם רואה או מה שהאדם יכול לדמיין או לתפוס. בלי קשר לגודל העבודה, כל מה שהאל מבטא הם מהותו של האל עצמו והם מחוץ להישג ידו של האדם. כלומר, הם מחוץ להישג ידה של חשיבת האדם. האל מבטא את עבודתו, שהיא הנהגת האנושות כולה ואין לכך קשר לפרטי החוויה האנושית, אלא היא נוגעת לניהול של האל. האדם מבטא את חווייתו ואילו האל מבטא את הווייתו, שהיא טבעו הפנימי הקיים מחוץ להישג ידו של האדם. חווייתו של האדם היא התובנה שלו והידע שצבר בהתבסס על ביטוי האל את הווייתו. התובנה והידע האלה קרויים הווייתו של האדם ובסיס הביטוי שלהם הוא צביונו ואיכותו הפנימיים של האדם, ולכן הם קרויים הווייתו של האדם. האדם מסוגל לשתף את מה שהוא חווה ורואה. איש אינו מסוגל לשתף דברים שלא חווה, לא ראה או שנשגבים מבינתו, כלומר, דברים שאינם מצויים בתוכו. אם הדברים שהאדם מבטא אינם דברים שחווה, מדובר בדמיונו או בדוקטרינה. במילים פשוטות, אין כל מציאות בדבריו. אם מעולם לא באת במגע עם דברים של החברה, לא תוכל לשתף בבירור את קשרי הגומלין המורכבים של החברה. אם לא הייתה לכם משפחה אבל אחרים היו מדברים על ענייני משפחה, לא הייתם יכולים להבין את רוב דבריהם. לכן, מה שאדם משתף והעבודה שהוא עושה מייצגים את הווייתו הפנימית.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

הדיבור שלי מייצג את הווייתי, אך מה שאני אומר הוא מחוץ להישג ידו של האדם. מה שאני אומר אינו הדבר שהאדם חווה וגם אינו דבר שהאדם יכול לראות. הוא גם לא דבר שהאדם יכול לגעת בו, אבל הוא מי שאני. יש כאלה שרק מכירים בכך שאני משתף את מה שחוויתי, אבל לא מבינים שזהו ביטוי ישיר של הרוח. כמובן שמה שאני אומר הוא מה שחוויתי. אני הוא זה שמבצע את עבודת הניהול למעלה מששת אלפים שנה. חוויתי הכול מראשית בריאת האנושות ועד היום. איך ייתכן שלא אוכל לדון בכך? בכל הנוגע לטבעו של האדם, ראיתי אותו בבירור, צפיתי בו מזמן. איך ייתכן שלא אוכל לדבר על כך בבירור? מכיוון שראיתי בבירור את מהותו של האדם, אני כשיר לייסר את האדם ולשפוט אותו, מפני שכל בני האדם באו ממני, אך הושחתו בידי השטן. כמובן שאני כשיר גם להעריך את העבודה שעשיתי. גם אם לא התגלמותי כבשר ודם היא שמבצעת את העבודה הזאת, זהו הביטוי הישיר של רוח האל וזה מה ששייך לי ומה שאני. לפיכך, אני כשיר לבטא זאת ולבצע את העבודה שעליי לבצע. הדברים שהאדם אומר הם הדברים שהוא חווה. אלה הדברים שהוא ראה, הדברים שדעתו יכולה להבין ושחושיו יכולים לאתר. אלה הדברים שהאדם יכול לשתף. הדברים שאומר האל בהתגלמותו כבשר ודם הם הביטוי הישיר של הרוח והם מבטאים את העבודה שביצעה הרוח ואשר הבשר לא חווה או ראה, אך הם עדיין מבטאים את הווייתו של האל, משום שמהותו של הבשר היא הרוח, והיא מבטאת את עבודתה של הרוח. זו עבודה שהרוח כבר ביצעה, אף שהיא מחוץ להישג ידו של הבשר. לאחר ההתגלמות, באמצעות הביטוי של הבשר והדם, האל מאפשר לבני האדם להכיר את הווייתו של האל ומתיר לבני האדם לראות את טבעו של האל ואת העבודה שעשה. עבודתו של האדם מבהירה טוב יותר לבני האדם אל מה עליהם להיכנס ומה עליהם להבין. עבודתו כוללת את הנהגת בני אדם לכדי הבנה וחוויה של האמת. עבודתו של האדם היא לתמוך בבני אדם ואילו עבודתו של האל היא לפלס נתיבים חדשים ותקופות חדשות עבור האנושות ולגלות לבני אדם את מה שבני תמותה אינם יודעים ובכך לאפשר להם להכיר את צביונו של האל. עבודתו של האל היא להנהיג את כלל האנושות.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

עבודתו של האדם נותרת בטווח והיא מוגבלת. בן אדם אחד מסוגל לעשות רק עבודה של שלב מסוים ואינו מסוגל לבצע את עבודת התקופה כולה – אחרת הוא ינהיג אנשים לתוך כללים. עבודתו של אדם יכולה לחול על פרק זמן מסוים או על שלב מסוים. זאת משום שיש טווח לחווייתו של אדם. לא ניתן להשוות את עבודתו של אדם לעבודתו של האל. דרכי היישום בפועל של אדם וידיעתו את האמת חלים כולם על טווח מסוים. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו צועד האדם הוא לחלוטין כוונותיה של רוח הקודש, שכן רוח הקודש יכולה רק להפוך אדם לנאור, אך לא למלא אותו לגמרי. הדברים שהאדם יכול לחוות נמצאים כולם בטווח האנושיות הרגילה ואינם יכולים לחרוג מטווח המחשבות שבדעת אנושית רגילה. כל מי שמסוגל להביא לידי ביטוי את מציאות-האמת חווה בטווח הזה. כשהם חווים את האמת, זו תמיד חוויה של חיים אנושיים רגילים עם נאורות מרוח הקודש. זו לא חוויה החורגת מחיים אנושיים רגילים. הם חווים את האמת בזכות הנאורות שרוח הקודש העניקה להם על בסיס חייהם האנושיים. יתרה מזאת, האמת הזו שונה מאדם לאדם ועומקה קשור למצבו של האדם. ניתן רק לומר שהנתיב שבו הם צועדים הוא חייהם האנושיים הרגילים של אדם העוסק בחיפוש האמת וניתן לכנותו הנתיב שבו צועד אדם רגיל שרוח הקודש הפכה אותו לנאור. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו הם צועדים הוא הנתיב שבה צועדת רוח הקודש. בחוויה האנושית הרגילה, מפני שבני האדם שמחפשים את האמת אינם זהים זה לזה, עבודתה של רוח הקודש גם היא אינה זהה. בנוסף, משום שהסביבות שבני האדם חווים וטווחי החוויה שלהם אינם זהים ובגלל הערבוב בין דעתם לבין מחשבותיהם, חווייתם מהולה במידות שונות. כל אדם מבין אמת על פי מצבו האישי השונה. הבנתו את המשמעות האמיתית של האמת אינה מלאה, וזהו רק היבט אחד או רק היבטים ספורים של האמת. טווח האמת שהאדם חווה משתנה מאדם לאדם בהתאם למצבו של כל אדם. כך, הידע על אותה אמת שמביעים אנשים שונים אינו זהה. כלומר, תמיד יש מגבלות לחווייתו של אדם והיא לא יכולה לייצג באופן מלא את כוונותיה של רוח הקודש ולא ניתן להתייחס לעבודתו של האדם כאל עבודתו של האל, אפילו אם מה שאדם מבטא קרוב מאוד לכוונותיו של האל ואפילו אם חווייתו של אדם קרובה מאוד לעבודת ההפיכה למושלמים שרוח הקודש מבצעת. האדם יכול להיות רק משרתו של האל ולעשות את העבודה שהאל מפקיד בידיו. האדם יכול רק לבטא את הידע בשל הנאורות שמעניקה לו רוח הקודש והאמיתות שקיבל מחוויותיו האישיות. האדם אינו כשיר לתנאים הדרושים כדי לשמש כשופרה של רוח הקודש ואינו נהנה מהם. הוא אינו רשאי לומר שעבודתו היא העבודה של האל. האדם כפוף לעקרונות העבודה של בני האדם ולכל אדם יש חוויות שונות ונמצא במצב שונה. עבודתו של האדם כוללת את כל החוויות הנובעות מהנאורות שמעניקה רוח הקודש. החוויות האלה יכולות לייצג רק את הווייתו של האדם והן לא מייצגות את הווייתו של האל או את כוונותיה של רוח הקודש. לפיכך, אי-אפשר לומר שהנתיב שבו פוסע האדם הוא הנתיב שבו צועדת רוח הקודש, משום שעבודתו של האדם לא יכולה לייצג את עבודת האל ועבודתו של האדם וחווייתו הן לא כוונותיה המלאות של רוח הקודש. עבודתו של האדם עלולה להפוך לכפופה לכללים ושיטת עבודתו מוגבלת לטווח מצומצם ואינה יכולה להוביל בני אדם לדרך חופשית. רוב החסידים חיים בתוך טווח מצומצם וגם אופן חווייתם מוגבל בטווח מצומצם. חווייתו של האדם תמיד מוגבלת וגם שיטת עבודתו מוגבלת לסוגים ספורים ולא ניתן להשוות אותה לעבודתה של רוח הקודש או לעבודתו של האל עצמו. זאת משום שבסופו של דבר, חווייתו של האדם מוגבלת. בלי קשר לאופן שבו מבצע האל את עבודתו, היא לא מוגבלת לכללים. בלי קשר לאופן שבו היא מתבצעת, היא לא מוגבלת לשיטה אחת. עבודתו של האל לא כפופה לכללים כלשהם, אלא משוחררת וחופשיה. בלי קשר לכמות הזמן שהאדם מקדיש להיות חסיד אל, הוא לא יוכל לזקק חוקים כלשהם שינחו את דרכי עבודתו של האל. אף שעבודת האל כפופה לעקרונות, היא תמיד מתבצעת בדרכים חדשות ותמיד יש בה התפתחויות חדשות מחוץ להישג ידו של האדם. בפרק זמן אחד יכולים להיות לאל סוגים שונים של עבודה ודרכים שונות להנהיג בני אדם ובכך יש לבני האדם תמיד היווכחות חדשה ושינויים. אינך יכול להבחין בחוקי עבודתו של האל מפני שהוא תמיד עובד בדרכים חדשות ורק כך חסידי האל אינם כבולים לכללים. עבודת האל עצמו תמיד נמנעת מתפיסותיהם של בני האדם וסותרת אותן. רק מי שנוהים אחר האל וחותרים אליו בלב שלם יכולים לזכות בשינוי בצביונו ולחיות חיים חופשיים שאינם מוגבלים על ידי כללים כלשהם או מרוסנים על ידי תפיסות דתיות כלשהן. עבודת האדם מציבה לו דרישות על סמך החוויה שלו ועל סמך מה שהוא עצמו מסוגל להשיג. הרף של הדרישות האלה מוגבל לטווח מסוים ושיטות היישום בפועל גם הן מוגבלות מאוד. לכן חסידים חיים באופן לא מודע בתחומי הטווח המוגבל הזה. בחלוף הזמן, הדברים האלה הופכים לכללים ולטקסים. אם בן אדם שהאל לא הפך למושלם באופן אישי ושהאל לא שפט הוא זה שמנהיג את העבודה של תקופה אחת, כל חסידיו יהפכו לאנשי דת ולמומחים בהתנגדות לאל. לפיכך, אם אדם מסוים הוא מנהיג כשיר, עליו להיות אדם שנשפט ושקיבל עליו להפוך למושלם. מי שלא נשפט, גם אם עבודתה של רוח הקודש בידיו, מביע אך ורק דברים מעורפלים ולא מעשיים. עם הזמן, הוא יוביל בני אדם לכללים מעורפלים ועל-טבעיים. העבודה שהאל מבצע לא עולה בקנה אחד עם בשרו ודמו של האדם. היא לא עולה בקנה אחד עם מחשבותיו של האדם אלא סותרת את תפיסותיו. היא לא מוכתמת בגוונים דתיים מעורפלים. תוצאותיה של עבודת האל מצויות מחוץ להישג ידו של מי שהאל לא הפך למושלם ונשגבות מבינתו של האדם.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

יש כאלה שישאלו, "מה ההבדל בין העבודה שעושה אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לבין עבודתם של הנביאים והשליחים מימים עברו? גם דוד כונה בשם אדון, וגם ישוע. על אף שהעבודה שעשו הייתה שונה, כינו אותם בשם זהה. אמרו לי: מדוע לא הייתה זהותם זהה? יוחנן ראה חזון שנבע גם הוא מרוח הקודש, והוא הצליח לומר את הדברים שרוח הקודש התכוונה לומר. מדוע זהותו של יוחנן הייתה שונה מזו של ישוע?" הדברים שישוע אמר הצליחו לייצג את אלוהים באופן מלא והם ייצגו באופן מלא את עבודתו של אלוהים. מה שיוחנן ראה היה חזון, והוא לא היה מסוגל לייצג באופן מלא את עבודתו של אלוהים. מדוע יוחנן, פטרוס ופאולוס אמרו דברים כה רבים, כשם שעשה ישוע, אך לא הייתה להם זהות זהה לזו של ישוע? הסיבה העיקרית לכך היא שהעבודה שעשו הייתה שונה. ישוע ייצג את רוח האל והוא היה רוח האל העובדת ישירות. הוא עשה את עבודת העידן החדש, את העבודה שאיש לא עשה לפניו. הוא פילס דרך חדשה, והוא ייצג את יהוה ואת אלוהים עצמו. לעומת זאת, פטרוס, פאולוס ודוד, יהיה כינוים אשר יהיה, ייצגו רק את זהותו של יציר בריאה, והם היו שליחים של ישוע או יהוה. על כן, בלי קשר לשאלות כמה עבודה הם עשו וכמה גדולים היו הנסים שהם עשו, הם היו בכל זאת רק יצירי בריאה שלא מסוגלים לייצג את רוח האל. הם עבדו בשם אלוהים או לאחר שאלוהים שלח אותם. יתרה מזאת, הם עבדו בעידנים שישוע ויהוה פתחו, והם לא עשו כל עבודה אחרת. אחרי הכול, הם היו רק יצירי בריאה.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בנוגע לתארים וזהות

בעידן החסד ישוע דיבר גם מילים רבות ועשה עבודה רבה. במה הוא היה שונה מישעיהו? במה הוא היה שונה מדניאל? האם הוא היה נביא? מדוע נאמר שהוא המשיח? מהם ההבדלים ביניהם? כולם היו גברים שדיברו מילים, ודבריהם נראו לאדם פחות או יותר זהים. כולם דיברו מילים ועשו עבודה. נביאי הברית הישנה דיברו נבואות וישוע יכול היה לעשות זאת גם כן. מדוע זה כך? ההבחנה כאן מבוססת על אופי העבודה. על מנת להבין עניין זה, אל תשקול את האופי של הבשר וגם אל תשקול את העומק או השטחיות של דבריהם. עליך תמיד לשקול תחילה את עבודתם ואת ההשפעות שעבודתם משיגה באדם. הנבואות שדיברו הנביאים באותה תקופה לא סיפקו את חיי האדם, וההשראות שקיבלו ישעיהו ודניאל ודומיהם היו נבואות בלבד ולא דרך החיים. אלמלא ההתגלות הישירה של יהוה, איש מהם לא היה יכול לעשות את העבודה ההיא, שאינה אפשרית עבור בני תמותה. גם ישוע דיבר מילים רבות, אבל מילים אלו היו דרך החיים שממנה האדם היה יכול למצוא דרך ליישם בפועל. כלומר, ראשית, ישוע היה מסוגל לספק את חיי האדם, שכן ישוע הוא החיים. שנית, הוא היה מסוגל להפוך על פניהן את ההיבטים המעוותים של האדם. שלישית, עבודתו יכלה להמשיך את עבודתו של יהוה על מנת להמשיך את העידן. רביעית, הוא היה מסוגל להבין את הצרכים שבתוך האדם ולהבין מה חסר לאדם. חמישית, הוא היה מסוגל לפתוח עידן חדש ולסיים את הישן. לכן ישוע נקרא האל והמשיח. הוא שונה לא רק מישעיהו, אלא גם מכל שאר הנביאים. קחו את ישעיהו כהשוואה לעבודת הנביאים. ראשית, הוא לא היה מסוגל לספק את חיי האדם. שנית, הוא לא היה מסוגל לפתוח עידן חדש. הוא פעל תחת הנהגתו של יהוה ולא כדי לפתוח עידן חדש. שלישית, הדברים שהוא דיבר היו נשגבים מבינתו. הוא קיבל גילויים ישירות מרוח האל והאחרים לא הבינו אותם, אפילו כשהאזינו להם. די בכמה דברים אלה כדי להוכיח שדבריו היו נבואות ותו לא, לא יותר מאשר היבט אחד של עבודה שנעשה במקום יהוה. אולם, הוא לא היה מסוגל לייצג לחלוטין את יהוה. הוא היה משרתו של יהוה, מכשיר בעבודתו של יהוה. הוא עשה עבודה רק בעידן החוק ובמסגרת עבודתו של יהוה. הוא לא עבד מעבר לעידן החוק. לעומת זאת, עבודתו של ישוע שונה. הוא התעלה מעבר למסגרת עבודתו של יהוה. הוא עבד כאל בהתגלמותו כבשר ודם ועבר צליבה על מנת לגאול את האנושות כולה. כלומר, הוא עשה עבודה חדשה מחוץ לעבודה שעשה יהוה. זו הייתה תחילתו של עידן חדש. בנוסף, ישוע היה מסוגל לדבר על מה שהאדם לא היה יכול להשיג. עבודתו הייתה בתוך הניהול של האל וכללה את האנושות כולה. הוא לא עבד רק על בני אדם אחדים ועבודתו גם לא נועדה להוביל מספר מוגבל של בני אדם. באשר לאופן שבו האל התגלם כאדם, כיצד רוח האל העניקה גילויים באותה תקופה וכיצד רוח האל נחה על האדם כדי לעשות עבודה – אלה עניינים שהאדם אינו יכול לראותם או לגעת בהם. אין זה אפשרי כלל שהאמיתות הללו יהוו הוכחה לכך שהוא האל בהתגלמותו כבשר ודם. לפיכך, ניתן לבצע אבחנות רק מתוך דבריו ועבודתו של האל המוחשיים לאדם. רק זה אמיתי. זאת משום שענייני הרוח אינם גלויים לעיניך ורק האל עצמו מבין אותם לאשורם, ואפילו התגלמותו של האל כבשר ודם אינה יודעת הכול. אתה רק יכול לאמת אם הוא האל על-פי העבודה שהוא עשה. מעבודתו של האל ניתן לראות, ראשית, שהוא מסוגל לפתוח עידן חדש; שנית, שהוא מסוגל לספק את חיי האדם ולהראות לאדם את הדרך לצעוד בה. די בכך כדי לקבוע שהוא האל עצמו. העבודה שהוא עושה יכולה, לכל הפחות, לייצג באופן מלא את רוח האל, ומעבודה כזו ניתן לראות שרוח האל שורה בו. מכיוון שהעבודה שנעשתה על ידי האל בהתגלמותו כבשר ודם הייתה בעיקר להתחיל עידן חדש, להוביל עבודה חדשה ולפתוח תחום חדש, די באלה כדי לקבוע שהוא האל עצמו. לפיכך, זה מה שמבדיל בינו לבין ישעיהו, דניאל ושאר הנביאים הגדולים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם

על אף שיוחנן גם אמר, "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם", והטיף גם הוא את הבשורה של מלכות השמיים, עבודתו לא המשיכה להתפתח והייתה התחלה בלבד. לעומת זאת, ישוע בישר על עידן חדש והביא את העידן הישן לקצו, אך הוא גם הגשים את החוק של כתבי הקודש. העבודה שהוא עשה הייתה אדירה מזו של יוחנן, ויותר מכך, הוא בא כדי לגאול את האנושות כולה – הוא עשה את שלב העבודה הזה, ואילו יוחנן רק הכין את הדרך. על אף שעבודתו הייתה אדירה, דבריו רבים והתלמידים שהיו לחסידיו היו רבים מאוד, עבודתו רק הביאה לאדם התחלה חדשה. האדם מעולם לא קיבל ממנו חיים, את הדרך או אמיתות עמוקות יותר, והאדם אף לא קיבל ממנו הבנה על כוונותיו של האל. יוחנן היה נביא דגול (אליהו), אשר פרץ דרך חדשה למען עבודתו של ישוע והכין את הנבחרים. הוא היה המבשר של עידן החסד. לא ניתן להבחין בעניינים כאלה רק על ידי צפייה במראה האנושי הרגיל שלהם. דבר זה הולם אף יותר מאחר שיוחנן גם עשה עבודה רבה למדי, ויתרה מזאת, הוא נולד בעקבות הבטחה של רוח הקודש ורוח הקודש תמכה בעבודתו. מכיוון שכך, ההבחנה בין זהויותיהם כשלעצמה יכולה להיעשות רק באמצעות עבודתם, משום שהמראה החיצוני של האדם אינו חושף את תמציתו, וגם אין שום דרך לאדם לדעת לבטח מהי עדותה של רוח הקודש. העבודה שעשה יוחנן והעבודה שעשה ישוע לא היו דומות והיו בעלות אופי שונה. על פי זאת ניתן לקבוע אם יוחנן היה או לא היה האל. עבודתו של ישוע הייתה ליזום, להמשיך, לסכם ולהביא לידי מימוש. ישוע ביצע כל אחד מהשלבים האלה, ואילו עבודתו של יוחנן לא הייתה אלא יצירת התחלה. בתחילה, ישוע הפיץ את הבשורה והטיף לדרך ההכאה על חטא, ואחר כך הוא המשיך להטבלת האדם, לריפוי מחלות ולגירוש שדים. לבסוף, הוא גאל את האנושות מחטא והשלים את עבודתו לעידן כולו. הוא גם הלך ממקום למקום, הטיף לבני האדם והפיץ את הבשורה של מלכות השמיים. בהיבט זה, הוא ויוחנן היו דומים, כאשר ההבדל הוא שישוע בישר על עידן חדש והביא לאדם את עידן החסד. מפיו יצא הדבר אודות האופן שבו על האדם לנהוג ואודות הדרך שבה על האדם ללכת בעידן החסד, ולבסוף הוא סיים את עבודת הגאולה. יוחנן לעולם לא היה יכול לבצע את העבודה הזו. לכן, ישוע הוא זה שעשה את עבודתו של האל עצמו, הוא האל עצמו, והוא מייצג ישירות את האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, תעלומת ההתגלמות (1)

הופעתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם הייתה בעיקרה זהה לזו של הנביאים ובני האדם שנבראו בצלם, והאל בהתגלמותו כבשר ודם היה רגיל ומעשי עוד יותר מאשר הנביאים. לפיכך, האדם אינו מסוגל להבחין ביניהם. האדם מתמקד אך ורק בהופעה החיצונית, ואינו מודע כלל לכך שלמרות ששני אלה דומים בעבודתם ובדיבורם, ישנו הבדל מהותי ביניהם. מאחר שיכולת האבחנה של האדם דלה מדי, הוא אינו מסוגל להבחין בין נושאים פשוטים, ועל אחת כמה וכמה בין נושאים מורכבים כל כך. כאשר הנביאים ואותם אנשים ששימשו את רוח הקודש דיברו ועבדו, הדבר נעשה כדי למלא את חובותיו של האדם, כדי למלא את תפקידו של יציר נברא, וזה היה דבר שעל האדם לעשות. לעומת זאת, דבריו ועבודתו של האל בהתגלמותו נועדו להוציא לפועל את כהונתו. למרות שצורתו החיצונית של האל הייתה כשל יציר נברא, עבודתו לא נועדה למילוי תפקידו אלא להוציא לפועל את כהונתו. המונח "חובה" מתייחס ליצירים נבראים, ואילו "כהונה" מתייחס לבשרו של האל בהתגלמותו. ישנו הבדל מהותי בין שני המונחים. לא ניתן להחליף ביניהם. עבודת האדם היא רק למלא את חובתו ואילו עבודת האל היא לנהל ולהוציא לפועל את כהונתו. לכן, אף על פי ששליחים רבים שימשו את רוח הקודש ונביאים רבים נמלאו בה, עבודתם ודבריהם היו רק כדי למלא את חובתם כיצירים נבראים. הנבואות שלהם אולי חרגו מדרך החיים שהאל בהתגלמותו כבשר ודם דיבר עליה, והאנושיות שלהם אולי אף התעלתה על זו של האל בהתגלמותו, אבל הם עדיין מילאו את חובתם ולא הוציאו לפועל כהונה. חובתו של האדם מתייחסת לתפקיד של האדם. זה מה שהאדם מסוגל להשיג. לעומת זאת, הכהונה שהאל בהתגלמותו כבשר ודם מבצע קשורה לניהול שלו, וזה דבר שהאדם אינו מסוגל להשיגו. בין אם האל בהתגלמותו כבשר ודם מדבר, עובד או מחולל מופתים, הוא עושה עבודה גדולה במסגרת הניהול שלו, ועבודה כזו לא יכולה להיעשות במקומו על ידי האדם. עבודת האדם היא רק למלא את חובתו כיציר נברא בשלב נתון של עבודת הניהול של האל. ללא הניהול של האל, דהיינו, אילו כהונתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם הייתה אובדת, אזי חובתו של היציר הנברא הייתה אובדת גם כן. עבודתו של האל בביצוע כהונתו היא לנהל את האדם, ואילו מילוי חובתו של האדם הוא מילוי מחויבות שלו לעמידה בדרישות של הבורא ובשום אופן לא ניתן להתייחס לכך כאל הוצאה לפועל של כהונה. עבור מהותו האינהרנטית של האל – עבור רוחו – עבודת האל היא הניהול שלו. אולם עבור האל בהתגלמותו כבשר ודם, אשר לובש צורה חיצונית של יציר נברא, עבודתו היא הוצאה לפועל של כהונתו. כל עבודה שהיא שהאל עושה נועדה להוציא לפועל את כהונתו. האדם יכול רק לעשות כמיטב יכולתו במסגרת הניהול של האל ובהדרכתו של האל.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו כבשר ודם לבין חובתו של האדם

ככלות הכול, עבודתו של אלוהים שונה מעבודתו של האדם, ולכן איך ייתכן שההתבטאויות של אלוהים זהות להתבטאויות שלהם? אלוהים ניחן בצביון המסוים שלו, ואילו לאדם יש חובות שעליו לבצע. צביונו של אלוהים מתבטא בעבודתו, ואילו חובתו של האדם מתגלמת בחוויותיו של האדם ומתבטאת בעיסוקיו של האדם. לפיכך, ניתן לדעת באמצעות העבודה המתבצעת, האם מדובר בהתבטאות של אלוהים או של האדם. אלוהים עצמו אינו צריך להסביר זאת, והאדם אינו נדרש לשאוף לשאת עדות. יתר על כן, אלוהים עצמו אינו צריך לדכא אף אדם. כל זה הוא גילוי טבעי. אין זה משהו שנכפה על האדם או משהו שהאדם יכול להתערב בו. ניתן לזהות את חובתו של האדם על-פי החוויות שלו, והוא אינו נדרש לבצע עבודה ניסיונית נוספת. כל מהותו של האדם יכולה להתגלות כאשר הוא ממלא את חובתו, ואילו אלוהים יכול לבטא את טבעו הפנימי בעת ביצוע עבודתו שלו. אם מדובר בעבודתו של האדם, אזי לא ניתן להסוות אותה. אם מדובר בעבודתו של אלוהים, הרי שעל אחת כמה וכמה איש אינו יכול להסוות את טבעו של אלוהים, ועוד פחות מכך לשלוט בו. אי-אפשר לומר על שום אדם שהוא אלוהים, ועבודתו ודבריו אינם יכולים להיתפס כקדושים או כלא ניתנים לשינוי. ניתן לומר שאלוהים אנושי מפני שהוא עטה בשר ודם, אך לא ניתן להתייחס אל עבודתו כאל עבודה של בן אדם או חובה של בן אדם. יתרה מזאת, לא ניתן להקביל בין אמירותיו של אלוהים למכתביו של פאולוס, ולא ניתן לייחס מידה שווה למשפט ולייסורים של אלוהים ולדברי ההדרכה של האדם. לפיכך, ישנם עקרונות להבחנה בין עבודתו של אלוהים לעבודתו של האדם. הן מובחנות לפי מהותן ולא לפי היקף העבודה או היעילות הזמנית של העבודה. רוב האנשים עושים טעויות עקרוניות בנושא זה. זאת משום שהאדם מתבונן בחיצוניות שביכולתו להשיג, ואילו אלוהים מתבונן במהות, שלא ניתן לראותה בעין פיסית של בן אדם. אם תתייחסו לדברי האל ולעבודתו כאל חובתו של אדם ממוצע ותתייחסו לעבודתו רחבת ההיקף של האדם כאל עבודתו של אלוהים העוטה בשר ודם ולא כאל החובה שהאדם מבצע, הרי שאתם טועים באופן עקרוני, הלא כן? ניתן לכתוב בקלות מכתבים וביוגרפיות של בני אדם, אולם רק על בסיס עבודתה של רוח הקודש. לעומת זאת, האדם אינו יכול להפיק בקלות את אמירותיו של אלוהים, והחוכמה והחשיבה האנושיות אינן יכולות ליצור אותן. יתרה מזאת, בני האדם אינם יכולים לחקור אותן ולהסבירן באופן יסודי. אם אין לכם כל תגובה לעניינים העקרוניים האלה, הדבר מוכיח שאמונתכם אינה אמיתית ביותר ואינה מדויקת ביותר. ניתן רק לומר שאמונתכם מעורפלת מאוד, ואף מבולבלת וחסרת עקרונות. גם אם אינכם מבינים את העניינים המהותיים הבסיסיים ביותר של אלוהים והאדם, האין אמונה כזו נטולת כל חדות עין?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, איזו גישה צריכה להיות לכם כלפי שלוש עשרה האיגרות?

עליכם ללמוד כיצד להבחין בין עבודת האל לעבודת האדם. מה אתה יכול לראות בעבודתו של האדם? עבודתו של האדם כוללת רכיבים רבים מחווייתו. מה שהאדם מביע הוא מהותו. גם עבודתו של האל מביעה את מהותו, אך מהותו של האל שונה מזו של האדם. מהותו של האדם מייצגת את חווייתו ואת חייו (הדברים שאדם חווה או נתקל בהם בחייו או הפילוסופיות להתנהלות בעולם שבהן הוא מחזיק) ובני אדם החיים בסביבות שונות מביעים הוויות שונות. ניתן לראות אם יש לך חוויות מהחברה וכיצד אתה חי וחווה בפועל במשפחתך על פי הדברים שאתה מביע. לעומת זאת, לא ניתן לראות מתוך עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם אם יש לו חוויות חברתיות. האל מודע היטב למהותו של האדם והוא יכול לחשוף כל מיני נוהגים הנוגעים לכל מיני בני אדם. הוא אפילו טוב יותר בחשיפת צביון מושחת והתנהגות מרדנית של בני האדם. הוא לא חי בקרב בני האדם הארציים, אבל הוא מודע לטבעם של בני התמותה ולכל שחיתויותיהם של בני האדם הארציים. זו ההוויה של האל. אף שהאל אינו מתעסק בעולם, הוא מכיר את הכללים לעיסוק בעולם משום שהוא מבין לגמרי את הטבע האנושי. הוא יודע על עבודתה של הרוח, שעין האדם לא תראה ואוזנו לא תשמע, הן בהווה והן בעבר. בכך כלולה חוכמה שאינה פילוסופיה להתנהלות בעולם ופלאים שהאדם מתקשה לרדת לעומקם. זו ההוויה של האל, הגלויה לבני האדם אך גם נסתרת מהם. הוא אינו מביע את ההוויה של בן אדם יוצא מגדר הרגיל, אלא את התכונות וההוויה הפנימיות של הרוח. האל אינו נוסע ברחבי העולם אבל הוא יודע עליו הכול. הוא יוצר קשר עם "דמויי-האדם" הנעדרים כל ידע או תובנה, אך הוא מביע דברים המתעלים על ידע ועל דבריהם של בני אדם דגולים. הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם אטומים וקהי חושים, חסרי אנושיות שאינם מבינים את המוסכמות ואת חיי האנושות. עם זאת, הוא יכול לבקש מהאנושות להביא לידי ביטוי את האנושות הרגילה, ובו בזמן לחשוף את האנושיות השפלה והנמוכה של האנושות. כל אלה הם הווייתו, המרוממת יותר מזו של כל בשר ודם. אין לאל צורך לחוות חיי חברה מסובכים, מגושמים ובזויים כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע ולחשוף באופן מוחלט את מהותה של האנושות המושחתת. חיי החברה הבזויים אינם בונים את בשרו ודמו. עבודתו ודבריו רק חושפים את מרדנותו של האדם ואינם מספקים לאדם את החוויה והלקחים כדי להתמודד עם העולם. האל לא צריך לחקור את החברה או את משפחתו של האדם, כשהוא מעניק לאדם חיים. חשיפתו של האדם ושיפוטו אינם מהווים ביטוי לחוויות הבשר של האל. זו החשיפה של חוסר צדיקותו של האדם לאחר שהכיר זה מכבר את מרדנותו של האדם ותיעב את שחיתותה של האנושות. העבודה שהאל מבצע נעשית רק כדי לגלות לאדם את צביונו של האל ולבטא את הווייתו. רק האל יכול לעשות את העבודה הזאת. אין זה דבר שאדם בשר ודם מסוגל לבצעו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

העבודה שמבצע האל לא מייצגת את חוויית הבשר והדם שלו. העבודה שמבצע האדם מייצגת את חווייתו שלו. כולם מדברים על חווייתם האישית. האל יכול לבטא את האמת ישירות ואילו האדם יכול רק לבטא את החוויה המקבילה לחוויית האמת שלו. לעבודתו של האל אין כללים והיא אינה כפופה לאילוצי זמן או למגבלות גיאוגרפיות. האל יכול לבטא את מהותו בכל עת ובכל מקום. האל עובד כראות עיניו. עבודתו של האדם כפופה לתנאים ולהקשר. בלעדיהם, הוא לא יהיה מסוגל לעבוד ולהביע את הכרתו את האל או את חווייתו את האמת. על מנת לדעת אם דבר מסוים הוא עבודתו של האל עצמו או עבודתו של אדם עליכם רק להשוות את ההבדלים ביניהם. אם אין עבודה שהאל עשה בעצמו אלא רק עבודה של האדם, פשוט תדע שתורתם של בני האדם היא נעלה מעבר ליכולתו של כל אחד אחר. נימת הדיבור שלהם, העקרונות שלפיהם הם מטפלים בעניינים או אורח עבודתם היציב והמנוסה הם מעבר להישג ידם של אחרים. כולכם מעריצים אנשים כאלה שאיכותם טובה והידע שלהם נשגב, אבל אינך מסוגל לראות מתוך עבודתו של האל ומתוך דבריו עד כמה נעלה אנושיותו. במקום זאת, האל הוא רגיל וכשהוא עובד, הוא רגיל ומעשי, אבל הוא גם לא ניתן להערכה מדויקת על ידי בני תמותה, ולכן בני האדם מפתחים כלפיו סוג של לב ירא-אל. ייתכן שחווייתו של בן אדם מסוים בעבודתו מתקדמת במיוחד או שדמיונו וההיגיון שלו מתקדמים במיוחד ואנושיותו טובה במיוחד – תכונות כאלה יכולות אמנם לזכות בהערצתם של בני אדם, אך הן לא יעוררו בהם יראה ופחד. כל בני האדם מעריצים את מי שמסוגל לעבוד היטב, את מי שניחן בחוויה עמוקה במיוחד ויכול ליישם בפועל את האמת, אבל אנשים כאלה לא יכולים לעולם לעורר יראה – רק הערצה וקנאה. עם זאת, בני אדם שחוו את עבודתו של האל לא מעריצים את האל, אלא מרגישים שעבודתו נמצאת מעבר להישג ידו של האדם, שהיא נשגבה מבינתם ושהיא רעננה ונפלאה. כשבני אדם חווים את עבודתו של האל, הדבר הראשון שהם יודעים לגביו הוא שהוא נשגב מבינתם, חכם ונפלא. הם יראים אותו באופן לא מודע וחשים את המסתורין בעבודה שהוא עושה, שהיא נשגבה מהבינה האנושית. בני אדם רק מעוניינים להיות מסוגלים לעמוד בדרישותיו ולרצות את כוונותיו. הם לא שואפים להתעלות עליו, משום שהעבודה שהאל מבצע חורגת מגבולות חשיבתו ודמיונו של האדם, והאדם לא יכול לבצע אותה במקומו. אפילו האדם עצמו לא מכיר את מגרעותיו שלו, ואילו האל עיצב נתיב חדש ובא כדי להכניס את האדם לעולם חדש ויפה יותר וכך האנושות תזכה להתקדמות חדשה ולהתחלה חדשה. מה שבני אדם חשים כלפי האל אינו הערצה, או ליתר דיוק, אינו הערצה בלבד. חווייתם העמוקה ביותר היא יראה ואהבה וההרגשה שהאל אכן נפלא. הוא עושה עבודה שהאדם לא יכול לעשות ואומר דברים שהאדם לא יכול לומר. לבני אדם שחוו את עבודתו של האל תמיד יש הרגשה שלא ניתן לתארה. בני אדם בעלי ניסיון מעמיק מספיק מסוגלים להבין את האהבה לאל. הם מסוגלים להרגיש את חביבותו, שעבודתו כה חכמה ונפלאה, ובכך נוצרת בקרבם עוצמה אינסופית. לא מדובר בפחד או באהבה וכבוד המתעוררים לפרקים, אלא בתחושה עמוקה של חמלתו של האל ושל סובלנותו כלפי האדם. עם זאת, בני אדם שחוו את הייסור והשיפוט בידי האל חשים את רוממותו ואת העובדה שהוא אינו סובל שום פגיעה. אפילו בני אדם שחוו חלק ניכר מעבודתו של האל לא מסוגלים לתפוס אותו. כל בני האדם היראים אותו באמת יודעים שעבודתו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, אלא תמיד סותרת אותן. האל לא זקוק להערצתם המלאה של בני אדם או להתמסרותם למראית עין, אלא עליהם להגיע ליראה אמיתית ולהתמסרות אמיתית. בחלק כה גדול מעבודתו, כל מי שיש לו חוויה מפתח כלפיו לב ירא-אל, שנעלה על הערצה. בני אדם ראו את צביונו של האל עקב עבודת הייסור והשיפוט שלו, ולפיכך הם יש בהם לבבות יראי-אל כלפיו. האל נועד לעורר יראה והתמסרות, משום שהווייתו וצביונו אינם זהים לאלה של יציר בריאה, אלא מתעלים על הווייתו וצביונו של יציר בריאה. האל מתקיים בפני עצמו ונצחי. האל הוא יציר שלא נברא ורק הוא ראוי ליראה ולהתמסרות; האדם אינו כשיר לכך.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם

קטעים מסרטים קשורים

כיצד להבחין בין עבודתו של אלוהים לבין עבודת האדם?

מזמורים קשורים

האל הוא האל, האדם הוא אדם