דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

כיצד האל מאפיין צוררי משיח? כמי ששונאים את האמת ומתנגדים לאל – הם אויביו של האל! התנגדות לאמת, שנאת האל ושנאת כל הדברים החיוביים – זו אינה חולשה רגעית או טיפשות שמתקיימות באנשים מן השורה, ואין זו גם התגלות של מחשבות והשקפות שגויות שנובעות מהבנה מסולפת רגעית; לא זו הבעיה. הבעיה היא שהם צוררי משיח, אויבי האל ששונאים כל דבר חיובי ואת האמת כולה; הם טיפוסים ששונאים את האל ומתנגדים לו. איך האל תופס טיפוסים כאלה? האל אינו מושיע אותם! האנשים האלה בזים לאמת ושונאים אותה, הם ניחנים במהות הטבע של צוררי משיח. האם אתם מבינים את זה? מה שנחשף פה הוא רשעות, אכזריות ושנאה של האמת. אלה הם הצביונות השטניים החמורים ביותר מבין הצביונות המושחתים, והם מייצגים את המאפיינים הטיפוסיים והמהותיים ביותר של השטן, לא את הצביונות המושחתים שחושפת אנושות מושחתת רגילה. צוררי משיח הם כוח עוין לאל. הם מסוגלים להפריע לכנסייה ולשלוט בה, וניחנים ביכולת לערער את עבודת הניהול של האל ולשבש אותה. זה לא דבר שאנשים רגילים בעלי צביונות מושחתים מסוגלים לעשות; רק צוררי משיח מסוגלים למעשים כאלה. אל תקלו ראש בעניין הזה.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שישי: הם מתנהגים בדרכים ערמומיות, הם שרירותיים ודיקטטוריים, הם לעולם לא משתפים עם אחרים והם מאלצים אחרים לציית להם

בזמן שבו האל עדיין לא התגלם כבשר ודם, המדד לשאלה אם האדם מתנגד לאל התבסס על השאלה אם האדם עובד את האל הבלתי נראה בשמיים ונושא אליו את עיניו. הגדרת ההתנגדות לאל באותה עת לא הייתה מעשית כל כך, כי האדם לא יכול היה לראות את האל, וגם לא ידע בדיוק מהו צלמו של האל, או כיצד הוא עובד ומדבר. לאדם לא היו כל תפיסות לגבי האל, והוא האמין באל באופן מעורפל, כי האל טרם הופיע בפניו. לכן, לא משנה כיצד האדם האמין באל בדמיונו, האל לא גינה את האדם או הציב לו דרישות גבוהות מדי, כי האדם לא היה מסוגל כלל לראות את האל. כאשר האל מתגלם כבשר ודם ובא לעבוד בקרב בני האדם, כולם רואים אותו, שומעים את דבריו ורואים את מעשיו בבשר. באותו רגע, כל תפיסותיו של האדם מתפוגגות כקצף. באשר לאלה שראו את האל מופיע בבשר, הם לא יוקעו אם יתמסרו לו במכוון, בעוד שאלה שמתנגדים לו בכוונה תחילה ייחשבו כמתנגדים לאל. אנשים כאלה הם צוררי משיח, אויבים המתנגדים לאל במכוון.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כל אדם שאינו מכיר את האל הוא אדם המתנגד לאל

כל מי שאינו מאמין באל בהתגלמותו הוא שטני, ויתרה מכך, הוא יושמד. אלה שיש להם אמונה אך אינם מיישמים בפועל את האמת, אלה שאינם מאמינים באל בהתגלמותו, ואלה שכלל אינם מאמינים בקיומו של האל, יהיו גם הם יעדים להשמדה. כל אלה שיורשו להישאר הם אנשים שעברו את סבל הזיכוך ועמדו איתן; אלה אנשים שעמדו באמת ובתמים בניסיונות. כל מי שאינו מכיר באל הוא אויב; כלומר, כל מי שאינו מכיר באל בהתגלמותו הוא צורר משיח – בין אם הוא בתוך הזרם הזה או מחוצה!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, האל והאדם יבואו יחד למנוחה

אם אתה מאמין באל זה שנים רבות, אך מעולם לא התמסרת לו ואינך מקבל את כל דבריו, אלא, במקום זאת, אתה מבקש מהאל להתמסר לך ולפעול על פי התפיסות שלך, הרי שאתה אדם מרדני ביותר ואתה חסר אמונה. כיצד יכול אדם כזה להתמסר לדברים ולעבודה של האל שאינם תואמים את תפיסות האדם? המרדנים ביותר הם אלו שמתריסים נגד האל ומתנגדים לו בכוונה תחילה. הם אויביו של האל והם צוררי המשיח. גישתם תמיד עוינת כלפי עבודתו החדשה של האל, לעולם אין להם ולו נטייה קלה ביותר להתמסר ומעולם הם לא התמסרו ברצון ולא היו כנועים. הם סבורים שהם עליונים על פני הזולת ולעולם אינם נשמעים לאיש. לפני האל, הם רואים את עצמם כטובים ביותר בהטפת הדבר וכמוכשרים ביותר בעבודה על הזולת. הם לעולם לא נפטרים מה"אוצרות" שבבעלותם, אלא מתייחסים אליהם כאל נכסים משפחתיים שיש לעבוד אותם, שיש להטיף עליהם לזולת, והם משתמשים בהם כדי להוכיח שוטים שמעריצים אותם כאלילים. בהחלט ישנם כמה בני אדם כאלה בכנסייה. אפשר לומר שהם "גיבורים עשויים לבלי חת", אשר שוהים דור אחר דור בבית ההאל. הם רואים בהטפת המילה (הדוקטרינה) את חובתם הרמה ביותר. שנה אחר שנה, דור אחר דור, הם עוסקים במרץ באכיפת חובתם "המקודשת והבלתי ניתנת להפרה". איש לא מעז לגעת בהם. איש לא מעז להוכיח אותם בגלוי. הם הופכים ל"מלכים" בבית האל, משתוללים ורודים בזולת לאורך העידנים. להקת השדים הזו שואפת להתאחד ולהשמיד את עבודתי. איך ייתכן שאאפשר לשדים החיים האלה להתקיים לנגד עיניי? אפילו אלה המתמסרים רק באופן חלקי לא יכולים להמשיך כך עד הסוף, לא כל שכן הרודנים האלה שאין ולו שמץ של התמסרות בלבם! לא בקלות זוכה האדם בעבודתו של האל. אפילו אם האדם ישתמש בכל כוחו, הוא יוכל לזכות רק בחלק ממנה ולהיות מובא לידי שלמות בסוף. אם כך, מה באשר לילדי הארכי-מלאך ששואפים להשמיד את עבודתו של האל? יש להם עוד פחות סיכוי ליפול בנחלתו של האל, הלא כן?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, מי שמתמסר לאל בלב אמיתי ייפול לבטח בנחלתו

ישנם כאלה הקוראים בכתבי הקודש בכנסיות מפוארות ומשננים אותם כל היום, אך איש מהם אינו מבין את מטרת עבודתו של האל. אין איש מהם היכול להכיר את האל; לא כל שכן להיות תואם לכוונותיו של האל. כולם אנשים חסרי ערך ושפלים, כל אחד מהם מתנשא כדי להטיף ל"אל". הם אנשים הנושאים את דגלו של האל אך מתנגדים לו בכוונה, הנושאים את תווית האמונה באל בעודם אוכלים את בשר האדם ושותים את דמו. כל האנשים האלה הם שדים רעים הטורפים את נשמת האדם, שדים ראשיים המפריעים בכוונה לאנשים לעלות על דרך הישר, ואבני נגף המעכבות את חיפוש האל על ידי אנשים. הם עשויים להיראות "בריאים וחסונים", אך כיצד ידעו חסידיהם שהם אינם אלא צוררי משיח המובילים אנשים להתנגד לאל? כיצד ידעו חסידיהם שהם שדים חיים המסורים לטריפת נשמות אדם?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כל אדם שאינו מכיר את האל הוא אדם המתנגד לאל

הסתכלו על המנהיגים של כל דת וכל פלג – כולם גאוותנים וצדקנים, והפרשנויות שלהם לכתבי הקודש חסרות הקשר ומונחות על ידי המושגים והדמיונות שלהם. הם כולם מסתמכים על כישרון וידע כדי לעשות את עבודתם. אם הם לא היו יכולים להטיף בכלל, האם אנשים היו הולכים בעקבותיהם? אחרי הכול, יש להם קצת ידע והם יכולים להטיף כמה דוקטרינות, או שהם יודעים איך לשכנע אחרים ולהשתמש בכמה טריקים. הם משתמשים בדברים האלה כדי להטעות אנשים, ולהביא אנשים לפניהם. להלכה, האנשים האלה מאמינים באל, אבל למעשה הם הולכים בעקבות המנהיגים האלה. כשהם נתקלים במישהו שמטיף את דרך האמת, חלקם אומרים, "אנחנו צריכים להתייעץ עם המנהיג שלנו בענייני אמונה." אתם רואים כיצד אנשים זקוקים להסכמה ואישור של אחרים כשמדובר באמונה באל וקבלת דרך האמת – האין זו בעיה? אז למה הפכו המנהיגים האלה? האם הם לא הפכו לפְּרוּשִׁים, רועי שקר, צוררי משיח ומכשול בפני קבלה של דרך האמת? אנשים כאלה הם מאותו סוג כמו פאולוס.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

הטפנו את הבשורה שוב ושוב באוזני מנהיגים רבים בחוגים דתיים, אבל בלי קשר לאופן שבו אנחנו משתפים עמם על האמת, הם אינם מקבלים אותה. מדוע? הסיבה היא, שהיהירות שלהם הפכה לטבע שני ולאל כבר אין מקום בלבם. יש כאלה שיאמרו, "לאנשים שמונהגים על ידי כמרים מסוימים בעולם הדתי יש כוח מניע חזק; נראה כאילו האל שוכן ביניהם". האם אתה מבלבל בין התלהבות לכוח מניע? גם אם התאוריות של הכמרים האלה נשמעות נשגבות במיוחד, האם הם מכירים את האל? אילו הם היו יראים את האל באמת בתוך לבם, האם היו גורמים לאנשים ללכת בעקבותיהם ולרומם אותם? האם הם היו מסוגלים לשלוט בהם? האם היו מעזים למנוע מאחרים לחפש את האמת ולחקור את דרך האמת? אם הם מאמינים כי צאן מרעיתו של האל הוא בעצם שלהם וכי על כולם להקשיב להם, האם אין זה אומר שהם רואים את עצמם כאלוהים? אנשים כאלה אפילו גרועים מן הפרושים. האם אין הם צוררי משיח אמיתיים?

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, טבע יהיר נמצא בשורש ההתנגדות של האדם לאלוהים

הכמרים והבכירים של העולם הדתי הם כולם אנשים שלומדים ידע מקראי ותיאולוגיה; הם פרושים צבועים המתנגדים לאל... האם אלה בנצרות ובקתוליות שלומדים את כתבי הקודש, שלומדים תיאולוגיה ואפילו את ההיסטוריה של עבודת האל, הם באמת מאמינים? האם הם שונים מהמאמינים ומהחסידים של האל שעליהם הוא מדבר? בעיני האל, האם הם מאמינים? לא, הם לומדים תיאולוגיה, הם לומדים את האל, אך הם לא נוהים אחר האל והם לא נושאים למענו עדות. הלימוד שלהם על האל זהה ללימודי היסטוריה, פילוסופיה, משפטים, ביולוגיה או אסטרונומיה. הם פשוט לא אוהבים מדעים או נושאים אחרים – יש להם חיבה מיוחדת ללימוד תיאולוגיה. מהי התוצאה הנובעת מחיפושם אחר פיסות וקטעי מידע חלקיים הנוגעים לעבודת האל, במטרה ללמוד אודותיו? האם הם יכולים לגלות את קיומו של האל? לא, לעולם לא. האם הם יכולים להבין את כוונותיו של האל? (לא.) מדוע? משום שהם חיים במילים, בידע, בפילוסופיה, במוח האנושי ובמחשבות אנושיות; הם לא יראו את האל לעולם ולא יהפכו לנאורים על ידי רוח הקודש. כיצד האל מסווג אותם? כחסרי אמונה, ככופרים. הכופרים וחסרי האמונה האלה מתערבבים בתוך מה שמכונה הקהילה הנוצרית, הם מתנהגים כמאמינים באל, כנוצרים, אך במציאות האם הם באמת עובדים את האל? האם יש להם התמסרות אמיתית? (לא.) מדוע? דבר אחד בטוח: רבים מהם לא מאמינים בלבם בקיומו של האל; הם לא מאמינים שהאל ברא את העולם ושהוא ריבון על כל הדברים, וקל וחומר שהם לא מאמינים שהאל יכול להתגלם כבשר ודם. מה המשמעות של חוסר אמונה זה? המשמעות היא הטלת ספק והכחשה. הם אפילו מאמצים גישה של חוסר תקווה שהנבואות שהאל אמר, במיוחד אלה הנוגעות לאסונות, יתממשו או יתגשמו. זוהי גישתם כלפי האמונה באל, ואלה המהות והפרצוף האמיתי של אותה אמונה שלהם, כביכול. האנשים האלה לומדים את האל משום שהם מתעניינים במיוחד בנושא ובידע של התיאולוגיה ובעובדות ההיסטוריות של עבודת האל; הם קבוצה של אינטלקטואלים הלומדים תיאולוגיה ותו לא. האינטלקטואלים האלה לא מאמינים בקיומו של האל, ואם כך, כיצד הם מגיבים כשהאל בא לעבוד וכשדברי האל מתגשמים? מה הייתה תגובתם הראשונה כשהם שמעו שהאל התגלם כבשר ודם והחל בעבודה חדשה? "בלתי אפשרי!" הם מוקיעים כל אדם שמטיף את שמו החדש של האל ואת עבודתו החדשה ואפילו רוצים להרוג או לסלק אותו. איזה מין ביטוי זה? האין זה ביטוי של צורר משיח טיפוסי? מה ההבדל בינו לבין הפרושים, לבין הכוהנים הגדולים והסופרים הקדומים? הוא עוין כלפי עבודת האל, כלפי שיפוטו של האל באחרית הימים, כלפי התגלמותו של האל כבשר ודם, ועוד יותר מכך, הוא עוין כלפי התגשמות נבואותיו של האל. הוא מאמין: "אם אינך מתגלם כבשר ודם, אם אתה קיים כגוף רוחני, הרי שאתה אלוהים; אם אתה מתגלם כבשר ודם והופך לאדם, הרי שאתה לא אלוהים ואנחנו לא מכירים בך". מה משמעות הדבר? המשמעות היא שכל עוד הם כאן, הם לא יאפשרו לאל להתגלם כבשר ודם. האין זה צורר משיח טיפוסי? זהו צורר משיח אמיתי.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ג')

ישנו ביטוי נוסף של צוררי המשיח ביחסם לאל בהתגלמותו כבשר ודם. הם אומרים: "ברגע שראיתי שהמשיח הוא אדם רגיל, נוצרו במחשבתי תפיסות. 'הדבר מופיע בבשר' הוא ביטוי של האל; זוהי האמת, ואני מודה בכך. יש לי עותק של 'הדבר מופיע בבשר', וזה מספיק. איני צריך להיות בקשר עם המשיח. אם יש לי תפיסות, שליליות או חולשה, אני יכול לפתור אותן פשוט על ידי קריאת דבר האל. קל ליצור תפיסות אם אני בקשר עם האל בהתגלמותו כבשר ודם, וזה יראה שאני מושחת עמוקות מדי. אם במקרה האל יגנה אותי, לא תהיה לי תקווה לישועה. לכן, עדיף שאקרא את דבר האל בעצמי. האל שבשמיים הוא זה שיכול להושיע אנשים". דבריו ושיתופו הנוכחיים של האל, במיוחד אותם דברים שחושפים את צביונם ומהותם של צוררי משיח, הם אלה שהכי צורבים את ליבם של צוררי משיח והכי מכאיבים להם. אלה הם הדברים שצוררי משיח הכי פחות רוצים לקרוא. לכן, צוררי משיח מייחלים בליבם שהאל יעזוב את הארץ בקרוב, כדי שיוכלו לשלוט בכוחם שלהם על פני האדמה. הם מאמינים שהבשר שבו האל התגלם, אדם רגיל זה, מיותר עבורם. הם תמיד מהרהרים: "לפני שהאזנתי לדרשותיו של המשיח הרגשתי שאני מבין הכול, והייתי בסדר מכל הבחינות, אבל אחרי שהאזנתי לדרשותיו של המשיח, זה אחרת. עכשיו אני מרגיש כאילו אין לי כלום, אני מרגיש שאני כל כך חסר חשיבות וראוי לרחמים". לכן, הם קובעים שדברי המשיח אינם חושפים אותם אלא אחרים, וחושבים שאין צורך להאזין לדרשותיו של המשיח, וכי די בקריאת 'הדבר מופיע בבשר'. בליבם של צוררי משיח, כוונתם העיקרית היא להכחיש את עובדת התגלמותו של האל כבשר ודם, להכחיש את העובדה שהמשיח מביע את האמת, מתוך מחשבה שבדרך זו יש להם תקווה להיוושע באמצעות אמונתם באל, והם יכולים למלוך כמלכים בכנסייה, ובכך לממש את כוונתם המקורית באמונתם באל. לצוררי משיח יש טבע מולד של התנגדות לאל; הם לא יכולים להתקיים לצד האל בהתגלמותו כבשר ודם, ממש כמו אש ומים, במחלוקת נצחית. הם חושבים שכל יום שבו המשיח קיים הוא יום שבו יהיה להם קשה לזרוח, ושהם בסכנה של גינוי, סילוק, השמדה וענישה. כל עוד המשיח אינו מדבר ואינו פועל, וכל עוד אנשיו הנבחרים של האל אינם נושאים עיניהם אל המשיח, זו ההזדמנות של צוררי המשיח. יש להם הזדמנות להפגין את יכולותיהם. בהינף יד, המוני אנשים יערקו לצדם, וצוררי המשיח יוכלו למלוך כמלכים. מהות טבעם של צוררי המשיח היא לסלוד מהאמת ולשנוא את המשיח. הם מתחרים עם המשיח, מי מוכשר יותר או מי מסוגל ליותר; הם מתחרים עם המשיח, דבריו של מי חזקים יותר ויכולותיו של מי גדולות יותר. כשהם עושים את אותו הדבר כמו המשיח, הם מנסים לגרום לאחרים לראות שאף על פי ששניהם בני אדם, יכולותיו והשכלתו של המשיח אינן טובות יותר מאלה של אדם רגיל. צוררי המשיח מתחרים עם המשיח בכל דרך, מתמודדים בשאלה מי טוב יותר, ומנסים להכחיש מכל זווית את העובדה שהמשיח הוא האל, שהוא התגלמות רוח האל, ושהוא התגלמות האמת. הם גם חושבים על דרכים ואמצעים שונים בכל תחום כדי למנוע מהמשיח לשלוט בקרב אנשיו הנבחרים של האל, כדי למנוע מדברי המשיח להתפשט או להיות מיושמים בקרב אנשיו הנבחרים של האל, ואף כדי למנוע מהדברים שהמשיח עושה ומהדרישות והתקוות שיש לו מבני האדם להתממש בקרב אנשיו הנבחרים של האל. כאילו שמעצם נוכחותו של המשיח, הם זוכים להתעלמות, והם מגונים ונדחים על ידי הכנסייה – קבוצה של אנשים שהושלכה לפינה חשוכה. אנו יכולים לראות בביטויים השונים של צוררי המשיח, שמבחינת מהות וצביון הם לא יכולים להשלים עם המשיח – הם לא יכולים להתקיים תחת אותם שמיים כמוהו! צוררי המשיח עוינים את האל מלידתם; הם באו במיוחד כדי להתנגד למשיח, והם רוצים להביס ולהכניע את המשיח. הם רוצים שכל העבודה שהמשיח עושה תהיה לשווא ולחינם, כך שבסופו של דבר, המשיח לא יזכה באנשים רבים, וכך שלא משנה היכן הוא יפעל, הוא לא ישיג תוצאות. רק אז צוררי המשיח יהיו מאושרים. אם המשיח מביע אמיתות, ואנשים צמאים להן, מחפשים אותן, מקבלים אותן בשמחה, מוכנים להשקיע מעצמם למען המשיח, לנטוש הכול ולהפיץ את בשורת המשיח, אז צוררי המשיח נעשים מדוכדכים ומרגישים שאין תקווה למחר, שלעולם לא תהיה להם הזדמנות לזרוח, כאילו הושלכו לגיהינום. אם מסתכלים על הביטויים האלה של צוררי המשיח, האם מהותם זו, להילחם באל ולהתייחס אליו בעוינות, הוחדרה בהם על ידי מישהו אחר? בהחלט לא; הם נולדו עם זה. לכן, צוררי המשיח הם סוג של אדם שמלידתו הוא גלגול של השטן, השטן שבא לארץ. הם לעולם לא יוכלו לקבל את האמת, ולעולם לא יקבלו את המשיח, ירוממו את המשיח או ישאו עדות למשיח. אף שכלפי חוץ לא תראו אותם אומרים דברים ששופטים או מגנים בגלוי את המשיח, ואף שהם יכולים להשקיע מאמץ ולשלם מחיר בצייתנות, ברגע שתהיה להם שעת כושר, חוסר יכולתם של צוררי המשיח להשלים עם האל יתגלה. העובדה שצוררי המשיח נלחמים באל ומקימים ממלכה עצמאית תהפוך לגלויה. כל הדברים האלה קרו בעבר במקומות שבהם יש צוררי משיח, והם היו תכופים במיוחד בשנים אלה שבהן האל עושה את עבודת השיפוט של אחרית הימים; אנשים רבים חוו אותם והיו עדים להם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט עשירי: הם מתעבים את האמת, מחללים בעזות מצח את העקרונות ומזלזלים בסידורי בית האל (חלק ד')

מהות התנהגותם של צוררי המשיח היא להשתמש כל הזמן בכל מיני אמצעים ודרכים כדי לרצות את שאיפותיהם ורצונותיהם, להטעות וללכוד אנשים ולזכות במעמד גבוה כדי שאנשים ינהו אחריהם ויסגדו להם. ייתכן שבעומק לבם הם אינם מתחרים בכוונה עם אלוהים על האנושות, אבל דבר אחד בטוח: גם אם אינם מתחרים עם אלוהים על בני האדם, הם עדיין רוצים לרכוש מעמד וכוח בקרבם. גם אם יבוא היום שבו הם יבינו שהם מתחרים עם אלוהים על מעמד והם ירסנו את עצמם מעט, הם עדיין משתמשים בדרכים שונות כדי לחתור אל מעמד ואל מוניטין; ברור להם בליבם שהם יבטיחו לעצמם מעמד לגיטימי על ידי כך שיזכו באישור ובהערכה של אנשים מסוימים. בקצרה, למרות שכל מעשיהם של צוררי משיח נראים כביצוע של חובותיהם, התוצאה שלהם היא הטעיה של אנשים, כדי לגרום להם לסגוד לצוררי המשיח ולנהות אחריהם, ובמקרה זה, ביצוע חובתם בדרך זה אינו אלא רוממות ונשיאת עדות לעצמם. שאיפתם לשלוט בבני האדם – ולרכוש מעמד וכוח בכנסייה – לעולם לא תשתנה. הם צוררי משיח לכל דבר ועניין. לא משנה מה אלוהים אומר או עושה ולא משנה מה הוא מבקש מבני האדם, צוררי משיח אינם עושים את שעליהם לעשות או מבצעים את חובותיהם באופן שהולם את דבריו ודרישותיו ואינם מוותרים על רדיפת הכוח והמעמד שלהם כתוצאה מהבנת שמץ מן האמת. בכל רגע נתון, שאיפותיהם ורצונותיהם נותרים על כנם, ממלאים עדיין את ליבם ושולטים בכל קיומם, מנווטים את התנהגותם ואת מחשבותיהם וקובעים את הנתיב שהם הולכים בו. הם צוררי משיח באמת ובתמים. מה בעיקר מזהים אצל צוררי משיח? יש שיאמרו, "צוררי משיח מתחרים עם האל על זכייה באנשים, הם לא מכירים באל." זה לא שהם לא מכירים באל; בליבם הם אכן מכירים ומאמינים בקיומו בכנות. הם מוכנים לנהות אחריו ורוצים לחתור אל האמת, אבל הם לא שולטים בעצמם ולכן הם יכולים לעשות רע. אף שהם עשויים לומר דברים רבים שנשמעים טוב, דבר אחד לעולם לא ישתנה: השאיפה והרצון שלהם לכוח ולמעמד לעולם לא ישתנו. הם לעולם לא יוותרו על החתירה שלהם לכוח ולמעמד עקב כישלון או מכשול, או בגלל שהאל הדיר אותם או נטש אותם. כזהו טבעם של צוררי משיח. אז מה דעתך, האם היה אי פעם צורר משיח ששינה את דרכיו והתחיל לחתור אל האמת בגלל שהתמודד עם קושי או בגלל שהצליח להבין קצת את האמת, ורכש מעט ידיעה של האל? האם קיימים אנשים כאלה? מעולם לא נוכחנו בכך. השאיפה של צוררי משיח למעמד ולכוח והחתירה שלהם אליהם לעולם לא ישתנו, וברגע שהם אוחזים בכוח, הם לעולם לא ירפו ממנו; ודבר זה קובע במדויק את מהות טבעם. אין שמץ של טעות בהגדרת האל אנשים כאלה כצוררי המשיח. הדבר נקבע על-ידי מהות טבעם עצמה. ישנם אולי אנשים שמאמינים שצוררי משיח מתחרים עם האל על האנושות. אבל לפעמים צוררי משיח לא בהכרח צריכים להתחרות איתו; הידע, ההבנה והצורך שלהם במעמד ובכוח שונים מאלה של אנשים רגילים. אנשים רגילים עשויים לפעמים להיות רברבנים; הם יכולים לנסות לזכות בהערכה מצד אחרים, לנסות להותיר עליהם רושם טוב ולנסות להתחרות על דירוג טוב. זוהי שאפתנות של אנשים רגילים. אם מחליפים אותם כמנהיגים והם מאבדים את מעמדם, זה יהיה להם קשה, אבל יחד עם שינוי של הסביבה שלהם, צמיחה כלשהי בשיעור קומתם והשגה כלשהי של כניסה לאמת, או השגת הבנה מעמיקה יותר של האמת – השאפתנות שלהם הולכת ומצטננת בהדרגה. שינוי מתרחש בנתיב שהם בוחרים ובכיוון שהם פונים אליו, והחתירה שלהם אל מעמד וכסף מתפוגגת. גם הרצונות שלהם הולכים ופוחתים בהדרגה. ואולם צוררי משיח הם שונים: הם לעולם אינם מסוגלים להרפות מן הרדיפה שלהם אחרי מעמד וכוח. בכל רגע נתון, בכל סביבה שהיא, ולא משנה מי האנשים מסביבם ומה גילם, השאיפה והרצון שלהם לעולם לא ישתנו. מה מצביע על כך שהשאיפה שלהם לעולם לא תשתנה? נניח למשל שהם מנהיגים בכנסייה. בתוך תוכם הם תמיד חושבים איך לשלוט בכולם בכנסייה. אם מעבירים אותם לכנסייה אחרת שבה הם אינם המנהיגים, האם הם ישמחו להיות מאמינים רגילים? בשום פנים ואופן לא. הם ימשיכו עדיין לחשוב איך לרכוש מעמד ואיך לשלוט בכולם. לא משנה לאן הם הולכים, הם רוצים למשול כמו מלכים. אפילו אם היו שמים אותם במקום בלי אנשים, בעדר של כבשים, הם עדיין היו רוצים להנהיג את העדר. אם היו שמים אותם עם חתולים וכלבים, הם היו רוצים להיות מלכי החתולים והכלבים ולמשול בחיות. הם אכולי אמביציה, נכון? האם צביונות כאלה של אנשים אינם שטניים? האין אלה צביונות השטן? השטן הוא בדיוק כזה. בשמים השטן רצה להיות שווה לאל, ואחרי שהושלך אל הארץ הוא ניסה תמיד לשלוט באדם, לגרום לאדם לסגוד לו ולנהוג בו כאל. כיוון שיש להם טבע שטני, צוררי משיח רוצים תמיד לשלוט באנשים; הם חיים בהתאם לצביון השטני שלהם, שכבר חרג מגבולות ההיגיון של אנשים רגילים. זה לא קצת חריג? למה מִתקשרת החריגות הזאת? המשמעות שלה היא שההתנהגות שלהם לא צריכה להתקיים באנושיות רגילה. אם כך מהי ההתנהגות הזאת? מה שולט בה? הטבע שלהם שולט בה. יש להם מהות של רוח רעה והם שונים מבני אנוש מושחתים רגילים. זה ההבדל. העובדה שצוררי משיח לא בוחלים בדבר במרדפם אחרי כוח ומעמד לא רק חושפת את מהות טבעם, היא גם מוכיחה לאנשים שהבעתם המבעיתה היא בדיוק פניהם של השטן והשדים. לא זו בלבד שהם מתחרים עם אנשים על מעמד, הם גם מעזים להתחרות עם האל על מעמד. הם יבואו על סיפוקם רק כשייקחו לעצמם את אנשיו הנבחרים של האל והם יהיו נתונים לשליטתם המלאה. לא משנה לאיזו כנסייה או קבוצה של אנשים משתייכים צוררי משיח, הם רוצים לרכוש מעמד, להחזיק בכוח ולגרום לאנשים לשעות להם. לא חשוב אם אנשים מוכנים או מסכימים, צוררי המשיח רוצים שהמילה האחרונה תהיה שלהם ושאנשים יצייתו להם ויקבלו אותם. האין זה טבעו של צורר משיח? האם אנשים מוכנים להקשיב להם? האם הם בוחרים בהם וממליצים עליהם? לא. אבל צוררי משיח עדיין רוצים להיות הפוסקים האחרונים. בין אם אנשים מסכימים או לא, צוררי משיח רוצים לדבר ולפעול בשמם, הם רוצים למשוך תשומת לב. הם מנסים אפילו לכפות על אחרים את הרעיונות שלהם, ואם אנשים אינם מקבלים אותם, צוררי המשיח יעשו כל מאמץ לגרום להם לקבל אותם. מה הבעיה פה? זה היעדר בושה וחוצפה. אנשים כאלה הם צוררי משיח באמת ובתמים; ובלי קשר להיותם מנהיגים או לא, הם בכל מקרה צוררי משיח. יש להם מהות טבע של צורר משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט חמישי: הם מטעים בני אדם, מפתים אותם, מאיימים עליהם ושולטים בהם

צוררי משיח מגלים עניין רב ביותר בדברים חומריים, בכסף ובמעמד. הם רחוקים מאוד ממה שהם מצהירים כלפי חוץ: "אני מאמין באל. אני לא חותר אל העולם, ואינני חומד כסף". הם בהחלט לא כפי שהם מציגים את עצמם. מדוע הם חותרים למעמד ושומרים עליו בכל כוחם? מכיוון שהם רוצים להחזיק בבעלות על כל מה שנמצא תחת סמכותם או לשלוט בדברים אלה ולנכס אותם לעצמם – במיוחד כסף ודברים חומריים. הם נהנים מהכסף ומהדברים החומריים הללו כאילו היו היתרונות של מעמדם. הם צאצאים אמיתיים של הארכי-מלאך, הם בעלי מהות טבעו של השטן להלכה ולמעשה. ברור שכל מי שחותר למעמד ומעריך כסף, יש בעיה במהות צביונו. הדבר לא מסתכם אך ורק בהיותם בעלי צביון של צורר משיח: הם שאפתנים מאוד. הם רוצים לשלוט בכסף של בית האל. אם הם נעשים אחראים על פריט עבודה כלשהו, אזי קודם כל, הם לא יאפשרו לאחרים להתערב, והם לא יקבלו מהעליון חקירות או פיקוח; מעבר לכך, כשהם מפקחים על פריט עבודה כלשהו, הם ימצאו דרכים להתרברב, להגן על עצמם ולרומם את עצמם. הם רוצים תמיד להיות בעמדת כוח, להפוך לאנשים ששולטים ומושלים באחרים. הם גם רוצים לאחוז במעמד גבוה יותר ולהתחרות עליו, ואפילו לשלוט בכל חלק של בית האל – במיוחד בכספו. לצוררי משיח יש אהבה מיוחדת לכסף. כשהם רואים כסף, עיניהם בורקות; הם תמיד חושבים על כסף ועושים מאמצים להשיגו. כל אלה הם סממנים ומאפיינים של צוררי משיח. אם תשתף איתם על האמת, או תנסה ללמוד על מצבם של האחים והאחיות, ותשאל שאלות כגון כמה מהם חלשים ושליליים, אילו תוצאות כל אחד מהם משיג בביצוע חובתו ומי מהם לא מתאים לחובתו, צוררי משיח לא יגלו בכך עניין. אך כשמדובר במנחות האל – הדברים החשובים להם ביותר הם כמות הכסף, מי שומר עליו, היכן הוא נשמר, קודי הגישה אליו וכן הלאה. לצורר משיח יש שליטה יוצאת דופן בדברים האלה. הוא מכיר אותם כמו את כף ידו. גם זה סימן לצורר משיח. צוררי משיח טובים ביותר באמירת מילים שנשמעות יפה, אך הם לא מבצעים עבודה מעשית. במקום זאת, הם תמיד עסוקים במחשבות על הנאה ממנחות האל. אימרו לי, האם צוררי משיח אינם חסרי מוסריות? אין להם אנושיות כלל – הם שדים לכל דבר ועניין.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שמיני: הם רוצים שאחרים יתמסרו רק להם, לא לאמת או לאל (חלק ב')

איך צריכים אנשיו הנבחרים של האל להתייחס לצוררי משיח? הם חייבים להבחין בהם, לחשוף אותם, לדווח עליהם ולדחות אותם בתיעוב. רק אז ניתן להבטיח את הנהייה אחר האל עד הסוף, ואת העלייה על הנתיב הנכון של אמונה באל. צוררי משיח אינם המנהיגים שלך, לא משנה האופן שהם הוליכו אחרים שולל וגרמו להם לבחור בהם כמנהיג. אל תכיר בהם, ואל תקבל את מנהיגותם – עליך להבחין בהם ולדחות אותם בתיעוב, מכיוון שהם אינם יכולים לעזור לך להבין את האמת, וגם לא לתמוך בך או לספק את מחסורך. אלה הן העובדות. אם הם אינם יכולים להוביל אותך אל מציאות-האמת, הם אינם כשירים להיות מנהיגים או עובדים. אם הם אינם יכולים להוביל אותך להבנה של האמת ולהתנסות בעבודת האל, הם אלה שמתנגדים לאל, ואתה צריך לזהות אותם, לחשוף אותם, ולדחות אותם בתיעוב. כל מה שהם עושים נועד להוליך אותך שולל כדי שתנהה אחריהם, ונועד לגרום לך להצטרף לקבוצה שלהם כדי לחתור תחת עבודת הכנסייה ולהפריע לה; מטרתם לשכנע אותך ללכת בנתיב צוררי משיח, זה שהם הולכים בו. הם רוצים לגרור אותך לגהינום! אם אינך מסוגל לעמוד על טיבם, ואם אתה מאמין שמכיוון שהם המנהיגים שלך עליך לציית להם ולוותר להם, אז אתה אדם שבוגד הן באמת והן באל – ולאנשים כאלה אין ישועה. אם רצונך להיוושע, לא זו בלבד שעליך להתגבר על המשוכה של הדרקון הגדול האדום כאש, ולא זו בלבד שאתה חייב להיות מסוגל לזהות את הדרקון הגדול האדום כאש, לראות מבעד להבעתו הנוראה ולהתמרד נגדו כליל – ישנה גם המשוכה של צוררי המשיח שעליך להתגבר עליה. בכנסייה, צורר משיח אינו רק אויבו של האל, אלא גם אויבם של אנשיו הנבחרים של האל. אם אינך מסוגל לזהות צורר משיח, אתה מועד להטעיה ולהכנעה, להליכה בנתיב של צורר משיח, לקללת האל ולענישתו. כשזה קורה, האמונה שלך באל נכשלת כליל. במה אנשים צריכים להיות ניחנים כדי שיזכו בישועה? ראשית, הם חייבים להבין הרבה אמיתות ולהיות מסוגלים להבחין במהות, בצביון ובנתיב של צורר משיח. זאת הדרך היחידה לוודא אי-סגידה או אי-נהייה אחרי בני אדם בעת האמונה באל, והדרך היחידה לנהות אחר האל האל עד הסוף ממש. רק אנשים שמסוגלים לזהות צורר משיח יכולים באמת להאמין באל, לנהות אחריו ולשאת עדות למען האל. יש שיאמרו אם כך, "מה עליי לעשות אם אין לי כרגע את האמת הנדרשת?" אתה חייב להצטייד באמת במהירות האפשרית; אתה חייב ללמוד לעמוד על טיבם של אנשים ושל דברים. הבחנה בצורר משיח אינה דבר של מה בכך, היא מצריכה יכולת לזהות בבירור את מהותם ולעמוד על מזימותיהם, תכסיסיהם, כוונותיהם ומטרותיהם שניצבים מאחורי כל דבר שהם עושים. כך הם לא יוליכו אותך שולל או ישלטו בך, ותוכל לעמוד איתן, לחתור בביטחה אל האמת וללכת בנחישות בנתיב של חתירה אל האמת ושל השגת ישועה. אם אינך יכול לעבור את משוכת צוררי המשיח, ניתן לומר שאתה נמצא בסכנה גדולה ואתה עלול להיות מולך שולל ולהילכד בידי צורר משיח ולחיות תחת השפעת השטן. ייתכן שיש בקרבכם כאלה שמפריעים ומכשילים אנשים שחותרים אל האמת ושהם אויביהם של אותם אנשים. האם אתם מקבלים זאת? יש כאלה שאינם מעזים להתמודד עם עובדה זו וגם אינם מעזים לקבל זאת כעובדה. אבל הטעיית אנשים על ידי צוררי משיח אכן קורית בכנסיות, וקורית לעתים קרובות; אנשים פשוט אינם מסוגלים להבחין בכך. אם אינך יכול לעבור את המבחן הזה – מבחן צוררי המשיח, אזי או שצוררי המשיח מוליכים אותך שולל ושולטים בך, או שהם גורמים לך לסבול, להתענות, להידחק החוצה, להיות מדוכא ולספוג התעללות מהם. בסופו של דבר, חייך הקטנים והעלובים לא יחזיקו מעמד לאורך זמן ויקמלו. לא תהיה לך עוד אמונה באלוהים ואתה תאמר, "אלוהים אפילו אינו צודק. איפה אלוהים? אין צדק או אור בעולם הזה ואין דבר כזה ישועתו של אלוהים לאנושות. אנחנו יכולים באותה מידה להעביר את ימינו בעבודה ובלהרוויח כסף!" אתה מתכחש לאל, אתה מתרחק מן האל, וכבר אינך מאמין שהוא קיים. אפסה כל תקווה שתזכה בגאולה. לכן, אם אתה רוצה להגיע למקום שבו תוכל לקבל ישועה, המבחן הראשון שאתה חייב לעבור הוא היכולת לזהות את השטן ולעמוד על טיבו, ועליך גם להיות מצויד באומץ להתייצב ולחשוף את השטן ולנטוש אותו. היכן, אם כן, נמצא השטן? השטן נמצא לצידך ומסביבך. ייתכן אף שהוא חי בתוך לבך. אם אתה חי בתוך הצביון של השטן, ניתן לומר שאתה משתייך לשטן. לא ניתן לראות את השטן ואת הרוחות הרעות השל ממלכת הרוח או לגעת בהם, אולם השטן והשדים החיים שמתקיימים בחיים האמיתיים נמצאים בכל מקום. כל אדם אשר סולד מן האמת הוא רע וכל מנהיג או עובד שאינו מקבל את האמת הוא צורר משיח או מנהיג שקר. האין אנשים כאלה בבחינת שטנים ושדים חיים? אנשים אלה עשויים להיות בדיוק אלה שאתה סוגד להם ומוקיר אותם. הם עשויים להיות האנשים שמנהיגים אותך או האנשים שזה מכבר הערצת אותם, בטחת בהם סמכת עליהם וקיווית להם בלבך. אולם למעשה הם מהווים אבני נגף בדרכך והם מפריעים לך לחתור אל האמת להשיג ישועה. הם צוררי משיח. הם מסוגלים להשתלט על חייך ועל הנתיב שבו אתה צועד והם יכולים להרוס את הסיכוי שלך ולהשיג ישועה. אם לא תצליח להבחין בהם ולראותם כמות שהם, אתה עלול בכל רגע ללכת שולל או להילכד. לפיכך, אתה נתון בסכנה גדולה. אם אינך מסוגל לחלץ את עצמך מצרה זו, נפלת קורבן לשטן. בכל מקרה אנשים שמולכים שולל ונשלטים, והופכים לחסידיו של צורר משיח, לעולם אינם יכולים להשיג ישועה. בגלל שהם אינם אוהבים את האמת או חותרים אליה, התוצאה הבלתי נמנעת היא שהם מולכים שולל ונוהים אחר צורר משיח.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שלישי: הם מרחיקים ותוקפים את מי שחותרים אל האמת

קטעים מסרטים קשורים

מדוע אנשי דת מונעים מאנשים לבחון את דרך האמת?

מזמורים קשורים

הבסיס של אלוהים לגינוי האדם

אלה שאינם מכירים את האל מתנגדים לאל