היום אדבר על הסוגייה של הטבע, המהות והצביון של האנושות המושחתת. מהו טבע? טבע הוא המהות הפנימית של האדם, אותו דבר בתוכו של אדם שמייצר השפעה שולטת ומכוונת. הדברים שאדם שונא, מתעב או אוהב מייצגים כולם את הצביון שלו, שקשור ישירות למהות טבעו. למעשה, הטבע הוא מהות, וטבעו של אדם קובע את מהותו. צביון הוא הדבר שמתגלה מתוך מהותו וטבעו של אדם. הצביון שמגלים אנשים דרך דבריהם, מעשיהם והתנהגותם מייצג את טבעם, שאינו אלא מהותם. זהו הקונספט של הטבע. כלומר, הדברים שאדם אוהב, שונא או מתעב והדברים שאליהם חותר אדם מייצגים כולם את טבעו. אלה הם דברים מרכזיים שיש לבחון כדי לראות אם בסופו של דבר מהות טבעו של אדם היא טובה או רעה. למשל, אם אדם אוהב לעשות רע, אזי מהות טבעו של אדם זה היא רעה למדי; אם הוא אוהב לעשות טוב ולנהוג כצדיק, אזי מהות טבעו של אדם מסוים זה היא טובה. לאור הנאמר, האם כולכם מבינים את הרעיון של הטבע? טבע הוא מהות. בעבר נאמר כי מהותם של אנשים זהה לזו של הרוח שלהם: מהות הרוח שבקרבם, סוג הרוח, זהים לסוג הטבע שלהם. מובן שאין זה נכון, אבל לומר רק שהרוח קובעת את הטבע זה מעורפל מעט ולא מעשי. במה אשתמש כדי להסביר זאת? אשתמש בצביון כדי להסביר את הטבע והמהות של האדם, כיוון שהצביון הוא מה שמתגלה, הדבר שבו אנשים יכולים לגעת, שאותו הם יכולים לראות ושעמו הם באים במגע, ולכן הוא יותר מוחשי ואובייקטיבי. באשר לרוח, אנשים סבורים שיש לה איכות מעורפלת, כי היא מסתורית וריקה יחסית, והכול משום שהם אינם יכולים לדמיין אותה ואף אינם יכולים לראות אותה או לגעת בה וגם אין להם דרך להביע אותה. אין זה מתאים לדבר תמיד על הרוח ועל הנפש ואף אין בכך צורך. אנחנו כן זקוקים לה כדי להסביר את שאלת הטבע, משום שדברים אלה אינם נראים לעין ואינם מוחשיים. הדבר שבו אנו דנים כעת הוא מוחשי ואמיתי ביותר והוא יכול לפתור את הבעיה של שחיתותם של אנשים. על ידי שימוש בסוג זה של שפה כדי להביע את הבעיה ולהסביר אותה, נוכל להשיג תוצאות.

זה עתה דיברנו על הקונספט של הטבע, אבל מהו בעצם הטבע האנושי? האם אתם יודעים? מאז שהאנושות הושחתה בידי השטן, טבעה, שהוא גם מהותה, השתנה. אם כך, מהי המהות האנושית? הדברים שעליהם אני מדבר כעת הם המהות והטבע של כל בני האדם ואינם מכוונים לאדם מסוים. מאז השחתת האנושות על ידי השטן, טבעם של אנשים החל להתדרדר והם איבדו בהדרגה את ההיגיון שבו ניחנים אנשים רגילים. כעת הם כבר אינם פועלים כבני אנוש רגילים במעמד של אדם, אלא מלאים בשאיפות חסרות רסן; הם עברו את מעמדו של אדם – ועם זאת משתוקקים עדיין לעלות למעמד גבוה יותר. מה המשמעות של "גבוה יותר"? הם רוצים להתעלות על האל ועל השמיים ולהתעלות מעל לכל דבר אחר. מהי הסיבה העמוקה לכך שאנשים מגלים צביון שכזה? בסופו של יום, טבעו של אדם הוא יהיר מדי. רוב האנשים מבינים את המשמעות של המילה "יהירות". זהו מונח שיש בצדו גנאי. אם אדם מסוים מפגין יהירות, אחרים סבורים שהוא אינו אדם טוב. בכל עת שמישהו מתנהג ביהירות מופרזת, אחרים מניחים תמיד שמדובר באדם רע. איש אינו רוצה שהמונח הזה יוצמד אליו. אולם, למעשה, כולם יהירים, והמהות הזאת נמצאת אצל כל בני האדם המושחתים. יש כאלו שאומרים, "אינני יהיר כלל וכלל. מעולם לא רציתי להיות "מלאך שרת" ומעולם לא רציתי להתעלות מעל אלוהים או מעל כל השאר. תמיד התנהגתי בצורה נאותה ובצייתנות". לא בהכרח. מילים אלה אינן נכונות. ברגע שאנשים נעשים יהירים בטבעם ובמהותם, הם מסוגלים לעיתים קרובות למרוד באלוהים ולהתנגד לו, לא לשים לב לדברי האל, לייצר תפיסות לגביו, לעשות דברים בוגדניים כלפיו ודברים שמרוממים את עצמם ושנושאים עדות עליהם-עצמם. אתה אומר שאינך יהיר, אולם לו ניתנה לך כנסייה והורשית לעמוד בראשה, לולא גזמתי אותך, ולולא איש ממשפחת האל לא היה מעביר עליך ביקורת או מסייע לך, אז לאחר שהיית עומד בראשה במשך זמן מה, היית מכניע את אנשיה וגורם להם לציית לך, עד למצב שהיו מכבדים ומעריצים אותך. ולמה שתעשה זאת? זה ייקבע על פי הטבע שלך. זו פשוט תהיה התגלות טבעית. אין לך שום צורך ללמוד זאת מאחרים וגם אין להם שום צורך ללמד אותך. אינך צריך שאחרים ילמדו אותך או יכריחו אותך לעשות זאת. מצב כזה קורה באופן טבעי. כל מעשיך נועדו לגרום לאנשים לרומם אותך, לשבח אותך, לציית לך ולהקשיב לך בכל דבר ועניין. מתן אפשרות לך להנהיג גורם באופן טבעי למצב כזה ולא ניתן לשנות זאת. וכיצד מצב זה קורה? הוא נקבע בשל אופיו היהיר של האדם. ביטוייה של היהירות הוא המרד באלוהים וההתנגדות לו. כאשר אנשים הם יהירים, שחצניים וצדקניים, הם נוטים להקים מלכויות עצמאיות משל עצמם ועושים דברים בכל דרך שנראית להם. הם גם מניחים את ידיהם על אחרים ומאמצים אותם לחיקם. כאשר אנשים מסוגלים לעשות דברים יהירים שכאלה, הדבר מוכיח שהמהות של טבעם היהיר היא זו של השטן. זו של המלאך הראשי. כאשר היהירות והשחצנות שלהם מגיעות לרמה מסוימת, כבר אין בלבם מקום לאל והאל נדחק הצדה. ואז הם רוצים להפוך לאל, לגרום לאנשים לציית להם, והם הופכים לארכי-מלאך. אם יש בך טבע שטני יהיר שכזה, לא יהיה לאל מקום בלבך. אפילו אם אתה מאמין באל, האל כבר לא יכיר בך, יראה בך אדם רע וידיר אותך.

הטפנו את הבשורה שוב ושוב באוזני מנהיגים רבים בחוגים דתיים, אבל בלי קשר לאופן שבו אנחנו משתפים עמם על האמת, הם אינם מקבלים אותה. מדוע? הסיבה היא, שהיהירות שלהם הפכה לטבע שני ולאל כבר אין מקום בלבם. יש כאלה שיאמרו, "לאנשים שמונהגים על ידי כמרים מסוימים בעולם הדתי יש כוח מניע חזק; נראה כאילו האל שוכן ביניהם". האם אתה מבלבל בין התלהבות לכוח מניע? גם אם התאוריות של הכמרים האלה נשמעות נשגבות במיוחד, האם הם מכירים את האל? אילו הם היו יראים את האל באמת בתוך לבם, האם היו גורמים לאנשים ללכת בעקבותיהם ולרומם אותם? האם הם היו מסוגלים לשלוט בהם? האם היו מעזים למנוע מאחרים לחפש את האמת ולחקור את דרך האמת? אם הם מאמינים כי צאן מרעיתו של האל הוא בעצם שלהם וכי על כולם להקשיב להם, האם אין זה אומר שהם רואים את עצמם כאלוהים? אנשים כאלה אפילו גרועים מן הפרושים. האם אין הם צוררי משיח אמיתיים? לפיכך, היהירות שלהם היא קטלנית והיא עלולה לגרום להם לעשות מעשי בגידה. האם דברים כאלה אינם קורים ביניכם? האם אתם מסוגלים ללכוד אנשים בדרך זו? אתה אכן מסוגל, אלא שפשוט לא ניתנה לך הזדמנות ואתה עובר גיזום ללא הפסקה, ולכן אינך מעז. אנשים מסוימים מרוממים את עצמם בדרכים עקלקלות, אבל הם מדברים בצורה חכמה מאוד, כך שאנשים רגילים אינם יכולים להבחין בכך. יש כאלה שיהירותם כה רבה, עד שהם אומרים: "חא יעלה על הדעת שמישהו אחר יעמוד בראש הכנסייה הזאת! האל צריך לעבור דרכי כדי להגיע לכאן והוא יוכל להטיף באוזניכם רק לאחר שאסביר לו את מצב הכנסייה הזאת. איש מלבדי אינו יכול לבוא הנה ולהשקות אתכם". מה הכוונה מאחורי הדברים האלה? איזה סוג של צביון הם חושפים? זוהי יהירות. כאשר אנשים נוהגים כך, ההתנהגות שלהם מתנגדת לאל ומורדת בו. לכן, טבעם היהיר של אנשים קובע שהם ירוממו את עצמם, ימרדו באל ויבגדו בו, ילכדו אחרים, יהרסו אחרים ויהרסו את עצמם. אם הם מתים מבלי להתחרט, אזי הם יודרו בסוף. האין זה מסוכן לאדם להיות בעל צביון יהיר? אם יש לאדם צביון יהיר אבל הוא מסוגל לקבל את האמת, אזי יש עדיין אפשרות להושיע אותו. עליו לעבור שיפוט וייסור ולהתנער מן הצביון המושחת שלו כדי שיוכל לזכות בישועה אמיתית.

יש כאלה שאומרים תמיד: "מדוע האל משתמש במשפט ובייסור כדי להושיע אנשים באחרית הימים? מדוע מילות השיפוט חמורות כל כך?" יש אמרה שייתכן כי אתם מכירים: "עבודת האל משתנה מאדם לאדם; היא גמישה והוא אינו נצמד לתקנות". עבודת השיפוט והייסור באחרית הימים מכוונת בעיקר כנגד טבעם היהיר של אנשים. יהירות מכסה דברים רבים, סוגים רבים של צביון מושחת; השיפוט והייסור מכוונים הישר אל המילה הזו, "יהירות", כדי להרחיק לחלוטין את הצביון היהיר של בני האדם. בסיום, אנשים לא ימרדו באל ולא יתנגדו לו, הם לא ינסו להקים מלכויות עצמאיות משלהם, לא ירוממו את עצמם או ישמשו כעדים לעצמם, וגם לא ינהגו בצורה שפלה ולא יבואו אל האל בדרישות מוגזמות – המשמעות היא, כי הם התנערו מן הצביון היהיר שלהם. ליהירות יש גילויים רבים. לדוגמה, נניח שאדם מסוים שמאמין באל דורש את חסדו – על בסיס מה אתה יכול לדרוש זאת? אתה אדם שהושחת על ידי השטן, יציר בריאה; העובדה שאתה חי ונושם היא בעצמה החסד הגדול ביותר של האל. אתה יכול ליהנות מכל מה שברא האל על פני האדמה. האל נתן לך מספיק, ואם כך, מדוע אתה דורש ממנו עוד? הסיבה היא שאנשים אינם מרוצים אף פעם ממה שיש להם. הם סבורים תמיד שהם טובים מאחרים ושמגיע להם יותר, ולכן הם דורשים זאת מן האל. הדבר מייצג את הצביון היהיר שלהם. אף שפיותיהם אולי לא יאמרו זאת, כשאנשים מתחילים להאמין באלוהים, בלבם הם אולי חושבים, "אני רוצה להגיע לגן עדן, לא לגיהינום. אני רוצה שלא רק אני אתברך אלא כל המשפחה שלי. אני רוצה לאכול אוכל טוב, ללבוש בגדים יפים, ליהנות מדברים יפים. אני רוצה משפחה טובה, בעל טוב (או רעיה טובה) וילדים טובים. בסופו של דבר, אני רוצה למשול כמו מלך". הכול נוגע לדרישות ולבקשות שלהם. הצביון הזה שלהם, הדברים שהם חושבים בלבם, הרצונות הראוותניים האלה – כולם מסמלים את טבעו היהיר של האדם. מה גורם לי להגיד את זה? הכול מסתכם במעמדם של אנשים. האדם הוא יציר נברא שנוצר מעפר. אלוהים יצר את האדם מאדמה והפיח בו רוח חיים. כזה הוא מעמדו השפל של האדם, ובכל זאת אנשים באים לפני אלוהים ורוצים דברים כאלה ואחרים. מעמדו של האדם בזוי כל כך שאל לו לפתוח את פיו ולדרוש משהו מאלוהים. אז מה אנשים צריכים לעשות? עליהם לעבוד קשה בלי קשר לביקורת, לעשות מאמץ מיוחד ולהתמסר בשמחה. לא מדובר באימוץ הענווה בשמחה – אל תאמצו את הענווה בשמחה. זה המעמד שאיתו נולדים אנשים. הם צריכים להיות כנועים וענווים מטבעם כי מעמדם שפל ולכן אל להם לדרוש דברים מאלוהים או לטפח רצונות ראוותניים ביחס לאלוהים. דברים כאלה אינם צריכים להימצא בהם. הנה דוגמה פשוטה. משפחה עשירה אחת שכרה משרת. מעמדו של המשרת בבית העשיר היה שפל במיוחד, ובכל זאת הוא אמר לאדון הבית: "אני רוצה לחבוש את כובעו של הבן שלך, אני רוצה לאכול את האורז שלך, אני רוצה ללבוש את בגדיך ואני רוצה לישון במיטתך. אני רוצה את הדברים שבהם אתה משתמש, בין אם הם מזהב או מכסף! אני תורם כל כך הרבה בעבודתי ואני חי בביתך, לכן אני רוצה אותם!" כיצד צריך האדון לנהוג בו? האדון צריך לומר: "אתה צריך לדעת מה אתה ומהו תפקידך: אתה משרת. אני נותן לבני את מה שהוא רוצה, כיוון שזהו המעמד שלו. מהו המעמד שלך, מהי זהותך? אינך ראוי לבקש את הדברים האלה. אתה צריך לעשות את המוטל עליך, לבצע את ההתחייבויות שלך בהתאם למעמדך ולזהותך". האם לאדם כזה יש היגיון כלשהו? יש רבים שמאמינים באל ואין בהם היגיון רב. מראשית האמונה שלהם באל היו להם מניעים נסתרים, והם ממשיכים לנהוג כך גם כעת ודורשים ללא הפסקה מן האל: "אני צריך שעבודתה של רוח הקודש תלך בעקבותיי בעודי מפיץ את הבשורה! אתה גם צריך לסלוח לי ולסבול אותי כשאני עושה דברים רעים! אם אני עובד קשה, עליך לגמול לי!" בקצרה, אנשים תמיד רוצים דברים מן האל, הם תמיד חמדנים. יש כאלה שעבדו מעט והצליחו למדי בהנהגת כנסייה, הם סבורים שהם טובים מאחרים, ולעתים קרובות משמיעים דברים כמו: "מדוע האל שם אותי בעמדה חשובה? מדוע הוא מזכיר את שמי תמיד? מדוע הוא ממשיך לדבר אלי? האל חושב עלי טובות משום שיש לי איכות ומשום שאני מעל לאנשים רגילים. אתם אפילו מקנאים שהאל מתייחס אלי טוב יותר. מה יש לכם לקנא? האם אינכם רואים כמה אני עובד קשה וכמה אני מקריב? אינכם צריכים לקנא בדברים הטובים שמעניק לי האל, משום שאני ראוי להם. אני עובד במשך שנים רבות וחוויתי סבל רב. מגיע לי קרדיט ואני ראוי". יש אחרים שאומרים: "האל התיר לי להשתתף בפגישות של עמיתים ולהקשיב לשיתופים שלו. אני ראוי לכך – האם אתם ראויים? ראשית, האיכות שלי גבוהה ואני חותר אל האמת יותר מכם. בנוסף, אני משקיע מעצמי יותר מכם ואני יכול לעשות את עבודת הכנסייה – האם אתם יכולים לעשות זאת?" זוהי יהירות. התוצאות של ביצוע חובותיהם ועבודתם של אנשים הן שונות. אחדים משיגים תוצאות טובות, בעוד שתוצאותיהם של אחרים גרועות. יש אנשים שנולדים עם איכות טובה ומסוגלים גם לחפש את האמת, כך שהתוצאות של חובותיהם משתפרות במהירות. הסיבה היא איכותם הטובה, שנקבעת מראש על ידי האל. אבל כיצד לפתור את הבעיה של תוצאות גרועות שיש לביצוע חובתו של אדם? עליכם תמיד לחפש את האמת ולעבוד קשה ואז גם אתם תוכלו בהדרגה להשיג תוצאות טובות. כל עוד אתם שואפים לאמת ומשיגים עד קצה גבול היכולת שלכם, האל יאשר. אבל בלי קשר להיות התוצאות של עבודתכם טובות או לא, אסור לכם להחזיק ברעיונות שגויים. אל תחשבו, "אני ראוי להיות שווה לאלוהים", "מגיע לי ליהנות ממה שהאל נתן לי", "אני ראוי לכך שהאל ישבח אותי", "אני ראוי להנהיג אחרים", או "אני ראוי להטיף מוסר לאחרים". אל תאמר שאתה ראוי. אנשים אינם צריכים לטפח מחשבות כאלה. אם יש בך מחשבות כאלה, הן מוכיחות שאינך במקומך המתאים ושאין בך אפילו את ההיגיון הבסיסי שצריך להיות מנת חלקו של אדם. אם כך, איך תוכל להתנער מן הצביון היהיר שלך? לא תוכל.

יש אנשים שאומרים שאין להם צביון מושחת ושהם אינם יהירים. איזה מין אנשים הם אלה? אלה אנשים ללא היגיון והם גם הטיפשים והיהירים מכולם. למעשה, הם יהירים ומרדניים יותר מאשר כל אדם אחר; ככל שאדם מרבה לומר שאין בו צביון מושחת, כך הוא יהיר וצדקני יותר. מדוע אחרים מסוגלים להכיר את עצמם ולקבל את שיפוט האל, ואתה לא? האם אתה יוצא מן הכלל? האם אתה קדוש? האם אתה חי בוואקום? אינך מכיר בכך שהאנושות הושחתה עמוקות על ידי השטן, שלכל אדם יש צביון מושחת. המשמעות היא שאינך מבין את האמת כלל ואתה האדם המרדן, הבור והיהיר מכולם. לשיטתך, יש הרבה אנשים טובים בעולם ורק מעט מאוד אנשים רעים – אם כך, מדוע העולם מלא באופל, מלא בזוהמה ובשחיתות, מלא בעימותים? מדוע בעולמם של בני האדם כל האנשים לוקחים וגונבים זה מזה? אפילו אלה שמאמינים באל אינם יוצאי דופן. אנשים תמיד מתעמתים ונאבקים זה בזה. ומהיכן נובעים העימותים? הם תוצר של הטבע המושחת שלהם, כמובן, עצם ההתגלות של צביונם המושחת. אנשים שטבעם מושחת מגלים יהירות ומרדנות; אלה שחיים בצביון שטני הם מחרחרי ריב ולוחמניים. האנשים מחרחרי הריב והלוחמניים הם היהירים מכול, הם אינם מצייתים לאף אחד. מה הסיבה לכך שאנשים מתוודים לעתים קרובות על חטאיהם, אבל אינם מתחרטים? מה הסיבה שהם מאמינים באל אבל אינם יכולים ליישם בפועל את האמת? מה הסיבה שהם מאמינים באל במשך שנים רבות, אבל אינם יכולים ליישר קו עמו? הכול נובע מטבעם היהיר של אנשים. מאז ומתמיד, האנושות מרדה באל והתנגדה לו, מיאנה לקבל את האמת ואף שנאה ודחתה את האמת. אין זה משום שדרישותיו של האל מן האדם מחמירות מדי, אלא משום שאנשים מתנגדים לאל בלהט ובחוסר מעצורים, עד כדי כך שהם מוכנים להפוך את האל לאויבם ולצלוב אותו. האם אנושות מושחתת שכזו אינה אכזרית, יהירה וחסרת היגיון מדי? האל מביע אמיתות רבות כל כך, יש בו רחמים והוא מושיע אנשים ואף מוחל על חטאיהם – אבל האנושות אינה מקבלת את האמת כלל, היא תמיד מוקיעה את האל ומתנגדת לו, ואינה מאפשרת לעצמה להיות תואמת לאל. מהי רמת הקשר של בני האדם עם האל? האדם הפך לאויבו של האל, לאנטיתזה שלו. האל מביע אמת כדי לחשוף, לשפוט ולהושיע אנשים; האנשים אינם מקבלים זאת ואינם מתייחסים אליו. הם אינם עושים את מה שהאל דורש מהם; במקום זאת הם עושים את הדברים שהוא שונא ומתעב. האל מביע את האמת, אבל אנשים דוחקים אותה הצדה. האל שופט את הצביון המושחת של אנשים ומייסר אותו, ולא רק שהם לא מקבלים את האמת, אלא שהם מתווכחים איתו ומתקוממים נגדו. עד כמה יהירים הם אנשים? בני האדם המושחתים מתכחשים לאל ומתנגדים לו בעזות מצח. גם אם הם מאמינים באל, הם תמיד חותרים לעושר רב, תגמולים והיווכחות במלכות השמיים; הם גם רוצים להיות שליטים ובעלי סמכות. זו היהירות בהתגלמותה, הצביון המושחת של האדם בעצם הווייתו.

האל התגלם בבשר כדי להושיע את האדם, אבל בתמורה לקבלת האל בני האדם דרשו הוצאות מחייה, פרסים וברכות, והם אפילו התגאו בכך שקיבלו את האל ואמרו שהם אהובים על האל כדי שאחרים יעריכו אותם. מעטים מתוכם היו מודעים בבירור לכך שמי שקיבלו היה האל, אבל בתמורה לכך דרשו כסף מן הכנסיות. אנשים יהירים שכאלה אומרים שאין להם צביון מושחת ושאמונתם מתעלה על אמונתו של כל אדם אחר, שהם נאמנים יותר לאל מכל אדם אחר ושהם פועלים טוב יותר מכל אדם אחר. יש כאלה שמתגאים בעצמם: "אני מאמין באל כבר עשרים שנה. כשקיבלתי על עצמי את הדת לא הייתה כנסיה כלל – הפצתי את הבשורה בכל מקום שאליו הגעתי!" מדוע אתה מתגאה בעצמך? אין בך דבר שראוי להתגאות בו. לאור ההתנהגות הנוכחית שלך, עליך לסטור לעצמך בפנים, לקלל את עצמך, לתעב את עצמך ולשנוא את עצמך. אם כך, מדוע אתה מתגאה בעצמך? הצביון היהיר שלך חמור מדי – כבר הגעת לשיא, לנקודת הקיצון! לא משנה אם אנשים מדברים הרבה או מעט, הטון שלהם, כוונותיהם ודבריהם מתאפיינים כולם בטעם ובמהות יהירים. אשתמש בדוגמה פשוטה. נניח שבכנסייה יש אדם אשר זה עתה החל להאמין, שהוא מהימן למדי וחותר ברצינות. יש כאלה שאולי מתנשאים מעליו ואומרים לו בשחצנות: "כמה שנים אתה מאמין? מאיפה אתה? האם יש לך תפיסות כלשהן? אילו אמיתות עדיין אינן ברורות לך? האם אתה מחזיק באמיתות הבסיסיות האלה? לאחר שתחזיק בהן, עליך לצאת ולהפיץ את הבשורה!". מה מסמיך אותך להטיף כך למישהו? גם אתה בן אנוש, אלא שפשוט קיבלת מעט מוקדם יותר. עם זאת, טרם התנערת מן השחצנות שהיא המהות של צביונך המושחת. מי שמך להטיף לאחרים? מובן שאתה יכול לשתף עמם, אבל נקודות המבט והכוונות שלך שגויות, היחס שלך שגוי והאופי שלך נתעב! יש כאלה שהעליון פונה אליהם כדי להבין את המצב של עבודת הבשורה, שואל אותם אם יש קשיים בהפצת הבשורה ואילו בעיות בעבודת הבשורה מצריכות פתרון. הם אומרים: "העבודה רגילה, אין בעיות" ומאמצים יחס של זלזול מכוון. הם מדווחים רק לעתים רחוקות על הבעיות שקיימות בעבודת הבשורה, או על אופן פתרונן, קל וחומר על הקשיים שצריכים להיפתר על ידי העליון. איזו מין בעיה היא זו? האם זהו גילוי של ביצוע אחראי של חובתו של אדם? האם זהו גילוי של נאמנות כלפי האל? הם אומרים שוב ושוב שהם מתמסרים לאל והולכים אחריו, והם גם אומרים שהם ראו את האל האמיתי, שהם מסורים באמת, שהם מוכנים באמת להשקיע למען האל ולשלם את המחיר. אבל בסופו של דבר הם מסוגלים לגלות צביון שכזה ולומר מילים שכאלה – מהי לדעתכם המהות האמיתית של אדם כזה? מה יכול להיות סופו של אדם כזה? למה הוא ראוי? אלמלא הייתי אומר את המילים האלה, אלמלא הייתי מראה עניין בנושאים מעין אלה, לאיזו נקודה הייתם אומרים שאנשים כאלה יכולים להגיע? התוצאות איומות מכדי להעלותן על הדעת. כשאני מדבר ומשוחח עם אנשים מסוימים בטון רגיל, הם הופכים ליהירים, מתוך מחשבה שאני אדם רגיל. הם נסחפים ומתחילים לדבר ללא מעצורים, מתוך רצון להתערב בכל דבר ולהעריך כל דבר, ותמיד מתוך רצון להתרברב. כשאני רואה שמדובר באנשים כאלה, אני לא שם לב אליהם. אם לדבר בכנות, אני רואה שרוב האנשים הם מגעילים למדי. מיד כשאני פוגש אותם, עוד טרם הספקתי לומר שלושה משפטים, הם מתחילים להנהן ולצחוק; בתוך פחות משבוע לאחר המפגש איתם, הם כבר מעזים להרצות לאל. לאחר שאני מכיר אדם כזה במשך זמן מה, אני סולד ממנו ולא שם לב אליו, ובהמשך אני שומע שהוא עשה משהו רע, שהוא מרושע. היכנסו לנעליו של אדם אחר וחשבו לרגע: אילו הייתם חווים מצב כזה במהלך גידול ילדים, איך הייתם מרגישים? אנשים מגדלים ילדים כדי שהם יוכלו לטפל בהם בזקנתם וידאגו להם לקבורה ראויה. איך הם היו מרגישים, אילו ילדיהם לא היו מתייחסים אליהם לעת זקנה, מתנשאים עליהם ומרצים להם, או שהיו מניחים להם לעבור התעמרות וניצול, ללא כל כבוד להוריהם? האם הם לא היו מרגישים כעס ועצב בו זמנית? אתם עדיין צעירים כעת, רמת הניסיון שלכם רדודה ואינכם מסוגלים עדיין להבין זאת. הייתי בהרבה מקומות ופגשתי אנשים רבים. מבין כל אלה שעמם יכולתי לשבת כשווה בין שווים, לשתף עמם ולשוחח על החיים, אף לא אחד אמר: "האל טוב כלפיי. אני צריך שיהיה בי שמץ של מצפון והיגיון, לא אעשה דבר שעומד בניגוד למצפוני". אנשים לא יכולים לעשות אפילו דבר קטן עם מצפון או עם אנושיות. הם אינם יכולים אפילו לדבר מן המקום שבו הם נמצאים, או לקיים את חובתם, שלא לדבר על יישום בפועל של האמת שגם אותו הם אינם מסוגלים לעשות. אם אנשים הופכים יהירים מדי, הם הופכים קשים יותר מן הארכי-מלאך והולכים צעד אחד קדימה.

אנשים מסוימים הם בעלי איכות מעט טובה יותר; הם מסוגלים לעשות מעט עבודה והם נבחרים כמנהיגי הכנסייה. לאחר שהם הופכים למנהיגים, הם לא מספיקים לעשות יותר מדי עבודה אמיתית בטרם הם הופכים ליהירים. אנשים אינם מעזים לגזום או להצביע על השגיאות שלהם; אם מדברים אליהם בנחישות או מעט בחומרה, הם כועסים ואומרים, "אני לא אעשה את זה. תן לכל מי שתרצה לעשות זאת. אני אראה אם מישהו מסוגל לעשות זאת טוב ממני. שרוח הקודש תגלה אותו!" כמה יהירות יש בדברים האלה! עד כמה מרדנים אנשים יכולים להיות? אין להם כל תחושה לגבי הדברים שהם אומרים או המעשים שהם עושים – הם לחלוטין אינם מודעים. ככל שאני מנתח את דבריהם היהירים, את מעשיהם היהירים, את המניעים שטמונים בלבם ואת הכיעור שהם חושפים בהדרגה, כך אנשים מגיעים לכדי הבנה של עצמם. עד כדי כך הם חסרי רגשות. האם אנשים היו יכולים להכיר את עצמם ללא ניתוח והבהרה שכאלה? האם הם היו מצליחים לעשות משהו אנושי? אילו הייתי מצליף בהם ללא הפסקה עם מקל, התנהגותם הייתה משתפרת אך במעט – עד כדי כך אנשים הם חסרי ערך! אנשים הגיעו כבר לרמת יהירות שכזו; המשמעת כבר חסרת ערך לחלוטין. יש כאלה שאומרים: "לאחר שקראתי רבים מדברי האל, אני מרגיש כי הם האמת וכי דבריו הנוגעים לחשיפת האדם צודקים, אבל אני מאמין באל במשך מספר שנים, ואם כך מדוע הוא לא מטיל עלי משמעת?". מה אתם חושבים: כאשר הארכי-מלאך בגד באל, אילו האל היה מטיל עליו משמעת ומעניש אותו מיד, האם הוא היה מסוגל לבגוד בו? האם ניתן היה לפתור את טבעו הבוגדני? האם ניתן היה להסיר את צביונו היהיר? לא ניתן היה לעשות זאת! לכן, כיום אנשים נמצאים בנקודה שהם פי עשרה או פי עשרים יותר יהירים מאשר הארכי-מלאך. משמעת לבדה אינה מספיקה, עליהם לקבל שיפוט וייסור, עליהם לקבל את האמת ולחתור אליה – רק אז האל יוכל לעבוד עליהם ורק אז הוא יוכל לנסות ולזכך אותם. אם אינך יכול לקבל את האמת, אין זה משנה במשך כמה שנים אתה מאמין, כיוון שהאל לא יעבוד עליך. אם אין בך מצפון והיגיון, הרי שאתה אחד מן הבהמות; אין לו דבר לומר לך, מה שלא תעשה – לא תוטל עליך משמעת, ואם תפריע לכנסייה, תורחק. לאחר דברים רבים כל כך אודות האמת, ראה אם אנשים מוכנים לחתור אליה או לא. אם אתה אומר: "אני בהחלט לא מוכן לחתור, אני רוצה להתבוסס בניוון. אני מוכן להתנוון", אזי אתה ממתין לקבלת עונש. נכון לעכשיו אינני מטיל משמעת על איש, אני פשוט מדבר אליהם, חושף את שחיתותם ושופט אותה. אם תיקח את הדברים לתשומת לבך, הרי שאתה חותר כלפי מעלה; אם אינך לוקח אותם ללב, אתה ממתין לעונש שיינתן מאוחר יותר. כעת, מלבד אספקת האמת, יש גם חשיפה, שיפוט וייסור, ובנוסף עונש ותגמול. מובן שהתגמול והעונש יגיעו במוקדם או במאוחר; אין לדעת מתי תפר צו מנהלי, אתה תמות בו ביום. עם זאת, אני דוחק בכל אחד מכם, אל תמתינו לעונש כדי להתעורר ולחתור; בנקודה ההיא כבר יהיה מאוחר מכדי להתחרט וגורלכם ייחרץ. כבר לא יהיו הזדמנויות נוספות להתחרט. בנקודה ההיא כבר יהיה מאוחר לחתור וגם לא יהיה בכך טעם. כדאי לנצל את ההווה כדי להקדים ולהתעורר, לעשות אי אילו דברים אנושיים, דברים שיש בהם מצפון. אל תיצמדו בעקשנות למסלול השגוי.

יש אנשים שמפרסמים את עצמם כבעלי אנושיות טובה, אך אם באמת יש בך אנושיות, מדוע אתה עושה דברים יהירים? מדוע אינך יכול לעשות דברים אנושיים? מדוע איך בך שמץ של מצפון או היגיון? אנשים יהירים כל כך, עד שהם רוצים את כל הדברים למעט האל; הם מעריצים כל כוכב, שד ושטן, אבל הם אינם סוגדים לאל ואף אינם מתמסרים לו; הם מסוגלים לעשות את כל הדברים הרעים. הייתי במקומות רבים. בין האנשים שקיבלו אותי, יש כאלה שחייבו סכומים אדירים על מזון ועל לינה, ובנוסף לכך, המזון והמצרכים היומיומיים משולמים על ידי הכנסייה. אני שואל אתכם, איך יכול להיות שלאנשים כאלה אין שמץ של מצפון? האם אינני ראוי לאכול ארוחה שהם הכינו? הם אמרו בעבר שהם מוכנים לקבל אותי, אבל כשאני מגיע הם מתנהגים בצורה מבישה שכזו. האם הם עדיין אנושיים? האם יש בהם עדיין אנושיות? אל תדבר חלקלקות – אינך יכול לעשות זאת, אין בך אנושיות ואתה בהמה. הטבע שלך והיהירות שלך פוסלים אותך. באנשים יש מעט מדי אמונה. הם כה יהירים ומרדנים, עד שלא נשאר להם מקום לאל! האם מישהו מושחת ברמה כזו ראוי להיקרא אנושי? זהו שד, זהו השטן בהתגלמותו. אנשים חושבים: "אפילו אם האמת בידך, אתה עדיין רק אדם, ואם כך מה תוכל לעשות? במה תוכל לעזור לי? מה תוכל לעשות לי? לאן תוכל לקחת אותי? אני בז לך. לא אכפת לי אם אתה אלוהים". לא אכפת להם מכך. אני משער שאם מנהיג החברה שלכם היה מגיע לביתך, לא היית מניח לו לעזוב גם אם היה מנסה. היית מאלץ אותו להישאר בביתך במשך יומיים והיית מתייחס אליו היטב. אם כך, אנשים אינם צריכים תמיד לדבר ביהירות, לומר שהם רוצים את האל יותר מכל דבר אחר, או שהם מיישמים את האמת טוב יותר מכל אחד אחר, שהם טובים יותר בלהשקיע מעצמם מאשר אנשים אחרים, או שהם שילמו מחיר גבוה יותר מאחרים ושהם נאמנים יותר מאחרים. אל תתרברב – אינך ראוי לעשות זאת, לא שילמת את המחיר הזה ואף לא עשית עבודה אמיתית רבה. גם אם עבדת מעט, אין בכך השקעה כנה למען האל, לא כל שכן נאמנות מוחלטת לאל או התמסרות עד כדי מוות. אתה עשוי להתמיד במשך שלוש עד חמש שנים, אולם ככל שהזמן יחלוף, לא תוכל להמשיך ולהתמיד, ואתה תהפוך שטחי ותתלונן. אל תחשוב שאתה מעל אנשים אחרים. בהשוואה לאחרים הרף שלך אינו גבוה ואתה ברמה נמוכה בהרבה משלהם; על אחת כמה וכמה שאינך יכול להשוות את עצמך לקדושי העידנים. האם אתה באמת ראוי להתרברב לגבי משהו? כולכם אומרים: "אם אבוא במגע עם האל במועד מאוחר יותר, אני מבטיח שלא ארמה אותו". ההבטחה שלך צריכה לעמוד במבחן במשך זמן מה. אינני מוכן להיות במגע עם אנשים נוספים; רק הקשר עמם וההתבוננות בהתנהגותם גורמים לי לכעוס! יש כאלה ביניכם שיודעים אולי כמה מכעיס אותי העניין הזה. אני כועס במיוחד כשאני רואה את האנשים שאינם חותרים אל האמת כלל, שרוצים תמיד להשתמש בסמכות כדי לשלוט באחרים. אני מתעב אותם. אלה שאינם חותרים אל האמת הם כולם רעים למדי, אין בהם אנושיות; באופן חד משמעי, לא אעמוד בקשר עם אנשים כאלה. כשאנשים כאלה רואים שאינני מתייחס אליהם, הם עשויים להתלונן. האנשים האלה כל כך לא הגיוניים! כיום, רוב האנשים אינם יודעים כיצד לחתור אל האמת – שיעור הקומה שלהם נמוך מדי, ומעט האנושיות וההיגיון שיש בהם לקויים מדי, כך שאין לי כל דרך לפעול מולם. כשאתה פועל מול אדם כזה במשך יומיים, הוא מתנשא מעליך, הופך יהיר – יהיר מאוד – ואינו מקשיב, לא משנה מה אתה אומר.

פעם נהגתי לעבור בין הכנסיות וראיתי סוגים שונים של משפחות מארחות וסוגים שונים של מאמינים באל. מדוע אינני מוכן עוד לבוא במגע עם אנשים רבים מדי? אנשים הם רעים מדי, לרובם אין מצפון ואין היגיון, אין להם מקום לאל והם תמיד זוממים סביבו, ולכן אני בוחר להתרחק מהם ורק לעשות את העבודה שעליי לבצע. יש כאלה שאומרים: "האם האל לא חי בקרב בני האדם?" אל תטעו, אני חי בקרב בני האדם, אבל אינני יכול לשכון בין הרשעים, זה מסוכן מדי. אילו היה לי גוף רוחני זה היה בסדר, הייתי יכול לעשות כל דבר בקרב האנשים – גוף רוחני כמו של ישוע היה בסדר, הוא יכול היה לפעול כראות עיניו ואנשים לא העזו לרדוף – אבל כעת יש לי גוף רגיל של בשר, גוף רגיל במיוחד של בשר, שאין בו כל דבר על טבעי, כך שאנשים אינם יכולים לקבל זאת. תמיד יש להם תפיסות והם רוצים לבחון את האל. אילו היו מוטלים מעט משמעת ועונשים על אדם כזה, שיש בו צביון כזה, אילו הוא היה סובל מכאב ראש במשך חודש שלם, האם אתם סבורים שהייתה בכך תועלת? לא הייתה בכך כל תועלת. הוא היה קם על רגליו לאחר חודש של כאב ראש ונותן פורקן לזעמו. האם אתם סבורים שמשמעת לבדה יכולה לגרום לשינוי? היא לא יכולה. יש אנשים רבים שעמם הייתי בקשר בעבר, אבל רק מעטים מהם אוהבים את האמת. אני רק יכול לומר לכם, שאנשים אינם צריכים להאמין באל על מנת לקבל ממנו משהו. צריך להיות אכפת לך רק מביצוע ראוי של חובתך וממיצוי כל האנרגיה שיש בך. אם האיכות שלך ירודה מדי ואינה מתאימה לשימוש, אזי עליך למהר ולפרוש. עליך להיות צייתן ולהתנהג כראוי, לעשות את המוטל עליך ולא לעשות את מה שאינך אמור לעשות, וכן לנהוג בהיגיון. אתה אדם. אילו האל לא היה מפיח בך נשימה, חיים ואנרגיה, לא היית יכול לעשות דבר. אנשים אינם צריכים לבקש דבר ואף לא להשוות כישורים; הכישורים חסרי כל טעם מבחינתך! אם הכנסייה בוחרת בך כמנהיג, הרי שזוהי אחריותך, ואם מישהו אחר נבחר כמנהיג, אזי זו אחריותו. מובן, שבהקשר עם העבודה עליך לשתף, אבל אינך צריך להשוות כישורים ולחשוב: "אני נחשב לראוי בכנסייה הזו מזה זמן רב, הם צריכים לכבד אותי. אני הבכיר ביותר, אתה השני". אל לך לומר דבר כזה, הוא יותר מדי לא הגיוני. אנשים מסוימים גם אומרים: "זנחתי את העבודה שלי כדי להשקיע למען האל, זנחתי את משפחתי, ומה השגתי? לא השגתי דבר, והאל עדיין מרצה לאנשים". מה דעתכם על הדברים האלה? אנשים צריכים להימצא בעמדה הנכונה ותחילה עליהם להבין את העובדה שהם אנושיים, שהם עדיין אנושות מושחתת. אם בוחרים בך למנהיג, עליך להתנהג ככזה; אם אינך נבחר למנהיג, היה חסיד רגיל; אם מוטלת עליך עבודה לבצע, הרי שיש לך הזדמנות לעשות משהו; אם לא מוטלת עליך עבודה, אינך יכול לעשות דבר. אל תתרברב – התרברבות היא סימן רע, שמוכיח כי אתה פוסע לעבר מצב קיצון, לקראת המוות. אל תתרברב ואל תאמר, "זכיתי בקבוצת אנשים היכן שהוא, הם הפירות שלי. אילו לא הייתי הולך, איש לא היה יכול לעשות זאת. כשהלכתי, רוח הקודש עשתה עבודה מעולה!". אל תתרברב כך. במקום זאת, עליך לומר: "הזכייה באנשים אלה הייתה תוצאה של עבודתה של רוח הקודש, אדם יכול לעשות רק מעט מאוד עבודה. אם נסיים להפיץ את הבשורה והאל ישלח אותנו בחזרה הביתה, נלך הביתה". אל תאמר: "מה עשיתי לא נכון שגרם לך לשלוח אותי הביתה? אם אינך יכול לומר מה הסיבה, לא אחזור הביתה!". אל תביע דרישה כזו. אם אתה מציג דרישה כזו, הדבר מוכיח שהצביון שלך יהיר במיוחד. אם לא עשית טעות, האם אתה יכול שלא להישלח הביתה? אם אתה פועל בצורה נכונה, האם אתה יכול שלא להישלח הביתה? אפילו אם אתה פועל בצורה נכונה וראויה, הרי שאם אתה נשלח הביתה, עליך לחזור הביתה. אם אתה עובר גיזום, עליך לקבל זאת ולהתמסר. זוהי התחייבות, אחריות ואינך צריך להתגונן. איוב האמין באל והתמקד אך ורק ביראה כלפיו ובהתרחקות מרע. איוב לא ביקש דבר ויהוה ברך אותו. יש כאלה שאומרים: "הסיבה היא שאיוב היה טוב לאל, לכן ברור שהאל ברך אותו; זה היה בתמורה לאמונה של איוב ולעבודת הצדיקות שלו". זה לא נכון, לא היה מדובר בתמורה, הסיבה הייתה שיהוה רצה לברך אותו. מדוע הוא לא התלונן כשיהוה לקח ממנו הכול? מדוע הוא לא אמר: "אני פועל בצדיקות, אני ראוי כל כך, לכן אינך צריך להתייחס אלי בדרך זו"? אין זה עניין של צריך ולא צריך! כשזה נוגע לאמונה באל, אילו לאנשים הייתה אפשרות בחירה משל עצמם ואילו הם היו מדברים אודות תפיסות ודוקטרינות אנושיות, זה לא היה נכון. זוהי יהירות אנושית, מרידה אנושית. בחירה אנושית היא טומאה אנושית.

כשאתם מגלים את הצביון היהיר שלכם, האם אתם מודעים לכך? יש כאלה שאינם מודעים ואומרים: "אינני יהיר, מעולם לא אמרתי דבר יהיר בעבר". למעשה, גם אם אינך מודע לכך, יש לך צביון יהיר, הוא פשוט לא התגלה. העובדה שלא גילית אותו באופן חיצוני אינה מוכיחה כי אין לך צביון יהיר; יכול להיות שלבך יהיר יותר מלבו של כל אדם אחר, אלא שאתה יודע כיצד להעמיד פנים ולכן הוא לא מתגלה, אבל אנשים בעלי יכולת הבחנה יכולים לראותו. לכן, לכל אדם יש צביון יהיר. זהו הטבע המשותף לאנושות. אנשים בעלי טבע יהיר מסוגלים למרוד באלוהים, להתנגד לו, לבצע מעשים שמעבירים ביקורת עליו ובוגדים בו ולעשות דברים שמרוממים את עצמם ומהווים ניסיון להקים מלכויות עצמאיות משלהם. נניח שהיו כמה עשרות אלפי אנשים במדינה שקיבלו את עבודתו של אלוהים ובית האלוהים היה שולח אותך לשם להנהיג ולרעות את אנשיו הנבחרים של האל. ונניח שבית האלוהים היה נותן לך את הסמכות ומתיר לך לעבוד לבד, בלי השגחה מצדי או מצד מישהו אחר. לאחר כמה חודשים, היית הופך למעין שליט ריבוני, כל הכוח היה בידייך, היית מחליט את הכול, כל אנשיו הנבחרים של האל היו יראים אותך, סוגדים לך, מתמסרים לך כאילו שהיית אלוהים, מהללים אותך בכל מילה, אומרים שאתה מטיף בצורה מעוררת השראה וטוענים ללא הרף שאמירותיך הן מה שהיו זקוקים לו, שאתה יכול לדאוג להם ולהנהיג אותם, ובלבם לא יהיה מקום לאל. האם סוג כזה של עבודה אינו בעייתי? איך היית מבצע אותה? היכולת של אנשים להגיב כך מוכיחה שהעבודה שעשית לא הייתה כרוכה כלל בנשיאת עדות על אלוהים, אלא רק בנשיאת עדות על עצמך ובהתרברבות עצמית. איך יכולת להשיג תוצאה כזאת? יש אנשים שאומרים, "מה שאני משתף הוא האמת. מעולם לא העדתי על עצמי!" גישה זו שלך – האופן הזה – הם ניסיון לשתף לאנשים מעמדתו של אלוהים והיא אינה גישה של הימצאות בעמדה של אדם מושחת. כל דבריך בומבסטיים ומציבים דרישות לאחרים. אין לכך כל קשר אליך. לכן התוצאה שתשיג היא לגרום לאנשים לסגוד לך ולקנא בך, עד שבסוף כולם יתמסרו לך, יעידו עליך, ירוממו אותך ויחמיאו לך עד השמיים. כשזה יקרה, אתה תהיה גמור, אתה תיכשל! האין זה הנתיב שכולכם נמצאים בו עכשיו? לו נתבקשת להוביל כמה אלפים או כמה עשרות אלפי אנשים, היית חש התעלות. היית מטפח אז יוהרה ומתחיל לנסות לתפוס את מקומו של אלוהים, לדבר ולבצע מחוות, ולא היית יודע מה ללבוש, מה לאכול או איך ללכת. היית נהנה מתענוגות החיים ומרומם את עצמך ולא מואיל בטובך להיפגש עם אחים ואחיות רגילים. היית מתנוון לגמרי והיית מתגלה ומנודה, מוכה אפיים ארצה כמו הארכי-מלאך. כולכם מסוגלים לכך, לא? אז מה עליכם לעשות? אם יום אחד, אכן היו נערכים עבורכם הסדרים להיות אחראים על הבשורה בכל מדינה ומדינה, והייתם מסוגלים לפסוע בנתיבו של צורר משיח, אז איך העבודה הייתה יכולה להתרחב? האם זה לא היה מטריד? מי אם כן היה מעז לאפשר לכם לצאת לשם? לאחר שהיית נשלח לשם, לא היית שב לעולם. לא היית שם לב לדבר מדברי אלוהים ופשוט היית ממשיך להשוויץ ולשאת עדות על עצמך כאילו שאתה מביא לאנשים גאולה, עושה את עבודת האל וגורם לאנשים להרגיש כאילו אלוהים הופיע והוא נמצא כאן ועובד – וכאשר אנשים היו סוגדים לך, היית נעשה מאושר ואפילו היית מסכים אם הם היו מתייחסים אליך כמו אל אלוהים. ברגע שהיית מגיע לשלב הזה, היית מחוסל. היית נמחק. בלי שהיית מבין זאת, האופי היהיר הזה היה ממיט עליך חורבן. זו דוגמה לאדם שהולך בנתיב של צוררי משיח. אלה שהגיעו לנקודה זו איבדו כל מודעות, המצפון וההיגיון שלהם הפסיקו לתפקד והם אינם יודעים אפילו איך להתפלל או לחפש. אל תחכו עד לנקודה הזו כדי לחשוב: "אני חייב להשגיח על עצמי, אני מוכרח להתפלל ברצינות!" אז זה כבר יהיה מאוחר מדי. עליך להיות מודע לעניין הזה מראש; עליך לחפש: "איך אני צריך להתנהג כדי לשמש כעד לאל, לבצע את עבודתי היטב, מבלי לשאת עדות על עצמי? באילו שיטות עלי להשתמש כדי לשתף עם אחרים ולהוביל אותם?" כך עליך להתכונן. אם ביום מן הימים ייעשו סידורים עבורכם כדי שתוכלו לצאת ולעבוד, ועדיין תהיו מסוגלים לרומם ולשאת עדות על עצמכם, ועל ידי כך לגרום להרס של רבים מאלה שנתונים בידיכם, אזי תהיו בצרות ובהמשך תסבלו את עונשו של האל! האם זה בסדר שלא אומר לכם את הדברים האלה? לפני שאמרתי זאת, הייתם מסוגלים להתנהג כך; אם אתם עדיין מסוגלים לעשות זאת אחרי שאמרתי את הדברים, האם האינכם בצרות? כולכם צריכים לחשוב איך לבצע את עבודתכם, איך להתנהל בצורה הנאותה ביותר. כל הדברים שאתם אומרים ועושים, כל פעולה וכל תנועה, כל מילה וכל מעשה וכל כוונה של לבכם צריכים לעמוד ברף; אף אחד מאלה אינו פטור ואינכם יכולים לנצל פרצות כלשהן. אף על פי שיהירות היא טבעו של אדם ולא קל להשתנות, אנשים צריכים להיות מודעים לצביונם היהיר כדי שיוכלו להחזיק בעקרונות היישום בפועל. עליך להבין: "אילו באמת היו ניתנות לי כנסיות אחדות, כיצד היה עלי להתנהג כדי שלא לתפוס את מקומו של האל? כיצד עלי להתנהג כדי שלא להיות יהיר? כיצד עלי לפעול כראוי? כיצד עלי לפעול כדי להביא אנשים לפני האל, כדי לשאת עדות עבורו?" עליך להרהר בעניינים האלה עד שיתבהרו. נניח שמישהו היה שואל, "האם אתה יכול להוביל את הכנסיות כהלכה?" ואתה תאמר, "אני יכול", אבל במקום זאת תוביל את האנשים להיות בנוכחותך – הם יתמסרו לך ולא לאל – האם זו לא תהיה בעיה? כמנהיג או כעובד, אם אינך יודע מה המשמעות של הבאת אנשים לפני האל או לפניך, האם תוכל לשרת את האל? האם תהיה מתאים לשימוש על ידי האל? בהחלט לא. האם אלה שמסוגלים להביא אנשים אחרים לפניהם עצמם אינם כולם צוררי משיח? אם מישהו מאמין באל, אולם אין לאל מקום בלבו, הוא אינו ירא את האל, אין בלבו התמסרות לאל או את הרצון להתמסר לו, אזי אדם זה אינו מאמין באל. אם כן, במי הוא מאמין באמת? נתחו זאת בעצמכם. אל תאמר מאוחר יותר: "אינני יהיר, אני אדם טוב, אני עושה רק דברים טובים" – הדברים האלה כל כך ילדותיים! כל האנשים האחרים יהירים, אבל אתה לא? נחשפת ככזה, אבל עדיין אינך מכיר את עצמך ואתה עדיין אומר שאינך יהיר – אתה כל כך חסר בושה! אתה חסר רגש כל כך, עד שאין זה משנה כיצד תיחשף! האם אתם יודעים מהי המטרה שלשמה אני אומר את הדברים האלה? מדוע אני חושף כך אנשים? אם לא אחשוף בדרך זו, האם הם יכירו את עצמם? אם לא אחשוף כך, אנשים ימשיכו לחשוב שהם טובים למדי, שהם מבצעים את עבודתם בצורה ראויה למדי, שאין בהם פגמים שצריך להצביע עליהם ושהם בסדר באופן כללי. גם אם הכול היה בסדר איתם, הם לא היו צריכים להימצא במצב של יהירות וגם לא לחשוב שהם ראויים או להתרברב. אני חושף את מצבם של אנשים בדרך זו לא כדי לגזור עליהם מוות, וגם לא כדי לומר להם שהם לא יכולים להיוושע, אלא כדי לאפשר להם להכיר את עצמם באמת ולהבין את מהותם המושחתת ואת טבעם, על מנת שיוכלו להגיע לידע אמיתי בנוגע לעצמם. תהיה בכך תועלת כשהם ינסו להשליך מעליהם את צביונם המושחת. אם תוכלו להתייחס לדברי החשיפה והגיזום שלי בנוגע לאנשים בצורה נכונה, תשכילו להימנע מלהיות שליליים, תצליחו לבצע את חובתכם בצורה רגילה, תוכלו לקחת לידיכם את העניינים של בית האל ולקבל אחריות מבלי לנהוג באדישות, ואם תוכלו להיות נאמנים לאל, אזי היחס הזה הוא נכון ויעלה בידיכם לבצע את חובתכם כהלכה.

יש אנשים, שמפרים לעתים קרובות את העקרונות כאשר הם פועלים. הם אינם מקבלים גיזום, הם יודעים בתוך לבם שהדברים שאחרים אומרים עולים בקנה אחד עם האמת, אבל הם אינם מקבלים אותם. אנשים כאלה הם יהירים וצדקניים כל כך! מדוע לומר שהם יהירים? אם הם אינם מקבלים גיזום הם אינם צייתנים, והאם אי ציות אינו בגדר יהירות? הם חושבים שהם פועלים כהלכה, אינם סבורים שהם עושים טעויות והמשמעות היא שהם אינם מכירים את עצמם וזוהי יהירות. לכן, יש מספר דברים שעליך לנתח ברצינות ושבהם עליך להתעמק בהדרגה. אם, כאשר אתם מבצעים את עבודת הכנסייה, אתה זוכה בהערכתם של אחרים והם נותנים לך עצות ונפתחים לפניך תוך כדי שיתוף, הדבר מוכיח שעשית את עבודתך היטב. אם אנשים מוגבלים על ידך תמיד, הם יגיעו לכדי הבחנה לגביך והם ירחיקו את עצמם ממך. הדבר יוכיח שאינך מחזיק במציאות האמת, כך שכל הדברים שאתה אומר הם ללא ספק רק מילים ודוקטרינות שמיועדות להגביל אחרים. מנהיגים מסוימים בכנסייה מוחלפים, מדוע מחליפים אותם? הסיבה היא שהם משמיעים רק מילים ודוקטרינות ותמיד מתרברבים ונושאים עדות על עצמם. הם אומרים שלהתנגד להם משמעו להתנגד לאל, וכי כל מי שמדווח לעליון אודות אירועים כלשהם מפריע לעבודת הכנסייה. איזו מין בעיה היא זו? אנשים אלה כבר הפכו יהירים כל כך, עד שאין בהם יותר היגיון. האם זה לא חושף אותם כצוררי משיח? האם הדבר לא יתפתח לכדי כך, שהם יתחילו להקים מלכויות עצמאיות משל עצמם? אנשים מסוימים שזה עתה החלו להאמין יסגדו להם וישמשו להם כעדים והם ייהנו מכך מאוד ויהיו מרוצים ביותר. גורלו של אדם יהיר כל כך כבר נגזר. מי שמסוגל לומר "להתנגד לי משמעו להתנגד לאל" כבר הפך לפאולוס מודרני; אין כל הבדל בין הדברים האלה לדבריו של פאולוס: "הֵן, לְגַבֵּי דִּידִי, לִחְיוֹת פֵּרוּשׁוֹ הַמָּשִׁיחַ". האם אנשים שמדברים כך אינם בסכנה גדולה? גם אם הם אינם מקימים מלכויות עצמאיות, הם עדיין צוררי משיח אמיתיים. אילו אדם כזה היה עומד בראש כנסייה, הכנסייה הזו הייתה הופכת במהרה למלכות של צוררי משיח. יש כאלה, אשר לאחר שהם הופכים למנהיגי הכנסייה, מתמקדים במיוחד בהשמעת דרשות נשגבות ובהתרברבות, ומדברים דברי מסתורין במכוון, כדי שאנשים יעריצו אותם. התוצאה היא, שהם מתרחקים יותר ויותר ממציאות האמת. דבר זה גורם לכך שרוב האנשים סוגדים לתאוריות רוחניות. אנשים מקשיבים למי שמשמיעים דברים נשגבים; הם אינם מתייחסים למי שמדברים אודות ההיווכחות בחיים. האין זאת הרחקת אנשים מדרך הישר? אם מישהו משתף על מציאות האמת, איש אינו מקשיב וזו בעיה. איש מלבד אדם זה אינו יכול להוביל את הכנסייה, משום שכולם סוגדים לתאוריות רוחניות. מי שאינם יכולים לדבר אודות תאוריות רוחניות אינם מצליחים לעמוד איתן. האם כנסייה שכזו תוכל עדיין לזכות בעבודתה של רוח הקודש? האם האנשים יוכלו להיכנס למציאות האמת? מדוע השיתוף על האמת והדיבור אודות חוויות אמיתיות נדחים, עד כדי כך שהם אינם מוכנים להקשיב לי כשאני משתף על האמת? הדבר מוכיח שמנהיגים אלה כבר הוליכו שולל את האנשים והם שולטים בהם. אנשים אלה מקשיבים להם ומתמסרים להם במקום להתמסר לאל. ברור שאנשים אלה הם מן הסוג שמתמסר למנהיגים ולא לאל. כיוון שמי שמאמינים באל בכנות וחותרים אל האמת אינם מן הסוג שסוגד לאנשים או הולך אחריהם, יש בלבם מקום לאל ויש להם לב שמלא ביראת האל, איך ייתכן שבני אדם יגבילו אותם? איך ייתכן שהם יתמסרו בצייתנות למנהיג שקר, אשר אינו אוחז במציאות אמת? הדבר שממנו ירא ביותר מנהיג שקר הוא אדם שאוחז במציאות אמת, אדם שירא את האל וסר מרע. אם מישהו אינו אוחז באמת ועדיין רוצה שאחרים יצייתו לו, האין הוא השד או השטן היהיר ביותר שיכול להיות? אם יש לך מונופול בכנסייה או שאתה שולט באנשיו הנבחרים של האל, הרי שפגעת בצביונו של האל והרסת את עצמך, וייתכן שלא תהיה לך אפילו הזדמנות להתחרט. כל אחד מכם צריך להיזהר; זהו עניין מסוכן מאוד, משהו שכל אחד עלול לעשות בקלות רבה. יש כאלה שעשויים לומר: "אני פשוט לא אעשה זאת, לא אשמש כעד על עצמי!" הסיבה היא, שאתה עובד במשך זמן קצר בלבד. בהמשך, תעז לעשות זאת. בהדרגה תעז יותר ויותר – ככל שתעשה זאת יותר, כך תעז יותר. אם האנשים שאתה מנהיג יתרברבו לגביך ויקשיבו לך, תרגיש באופן טבעי שאתה בעמדה מרוממת ושאתה מדהים: "תראו אותי, אני טוב למדי. אני יכול להוביל את כל האנשים האלה והם כולם מקשיבים לי; את האנשים שלא מקשיבים לי, אני מכניע. זה מוכיח שיש בי יכולת לעבוד ושאני שווה לעבודתי". ככל שהזמן יחלוף, המרכיבים היהירים של טבעך יתחילו להיחשף ואתה תהפוך יהיר כל כך עד שתאבד את ההיגיון ותהיה בסכנה. האם אתה רואה זאת בבירור? אתה בבעיה מיד כשאתה חושף את הצביון היהיר והמרדני שלך. אינך מקשיב אפילו כשאני מדבר, בית האל מחליף אותך ועדיין אתה מעז לומר: "שרוח הקודש תחשוף זאת". העובדה שאתה אומר זאת מוכיחה שאינך מקבל את האמת. המרדנות שלך גדולה מדי – היא חשפה את מהות הטבע שלך. אינך מכיר את האל כלל. לכן אני אומר לכם כל זאת היום, כדי שתעקבו אחר עצמכם מקרוב. אל תרוממו ואל תישאו עדות על עצמכם. אנשים מועדים לנסות ולהקים מלכויות עצמאיות משלהם, משום שכולם אוהבים מעמד, עושר ותהילה, יוהרה, להיות משרתים בעמדה בכירה ולהפגין כוח: "ראו באיזו חומרה אמרתי את הדברים האלה. מיד כשהתחלתי לאיים הם נבהלו והפכו כנועים". אל תפגין סוג כזה של כוח; אין בו תועלת והוא לא מוכיח דבר. הוא רק מוכיח שאתה יהיר במיוחד ושיש לך צביון לקוי; הוא אינו מוכיח שיש בך יכולת, לא כל שכן שאתה אוחז במציאות האמת. לאחר שהקשבתם לדרשות במשך מספר שנים, האם כולכם מכירים את עצמכם? האינכם מרגישים, שאתם במצב מסוכן? אלמלא האל היה מדבר ועובד כדי להושיע את האדם, האם לא הייתם מקימים מלכויות עצמאיות? האינכם רוצים להיות בעלי מונופול בכנסיות שלהן אתם אחראים ולגרום לאנשים האלה להיות תחת השפעתכם, כדי שאף אחד מהם לא יוכל לחמוק משליטתכם והם יהיו חייבים להקשיב לכם? אם אתה שולט באנשים מיד בעשותך כן, אתה שד, אתה השטן. מסוכן מאוד לחשוב מחשבות כאלה; כבר עלית על הנתיב של צורר משיח. אם לא תהרהר בעצמך ולא תוכל להתוודות על חטאיך באוזני האל ולכפר עליהם, אזי ללא ספק תידחק הצדה והאל לא יתייחס אליך. עליך לדעת כיצד להתחרט, כיצד להשתנות כדי להיות תואם לרצון האל, על מנת להבטיח שלא תפגע בצביון האל. אל תחכה עד שבית האל יקבע שאתה צורר משיח ויגרש אותך – אז כבר יהיה מאוחר מדי.

סתיו, 1997