דבר אלוהים היומי  מובאה 1

כל אחד מכם נדרש לבחון מחדש את אופן אמונתו באלוהים במהלך חייו, על מנת שתוכלו לראות אם בתהליך של היותכם חסידי אל הצלחתם באמת ובתמים להבין, באמת ובתמים לתפוס ובאמת ובתמים להכיר את אלוהים, אם אתם באמת ובתמים יודעים מה יחסו של אלוהים כלפי סוגים שונים של בני אדם ואם אתם באמת ובתמים מבינים את העבודה שאלוהים עושה עליכם וכיצד אלוהים מגדיר כל מעשה שלכם. האל הזה, העומד לצדך, המנחה את כיוון התקדמותך, הקובע את גורלך ומספק את צרכיך – עד כמה אתה מבין את האל הזה בסופו של דבר. כמה אתה באמת יודע על אל זה? האם ידוע לך איזו עבודה הוא עושה בך מדי יום ביומו? האם ידועים לך העקרונות והמטרות שעליהם הוא מבסס כל פעולה ופעולה שלו? האם ידוע לך כיצד הוא מנחה אותך? האם ידועים לך האמצעים שבעזרתם הוא מקיים אותך? האם ידועות לך השיטות שבהן הוא מוביל אותך? האם ידוע לך מה הוא רוצה להשיג ממך ומה הוא רוצה להשיג בך? האם אתה יודע מהי גישתו כלפי אופני ההתנהגות השונים שלך? האם ידוע לך אם אתה אדם החביב עליו? האם ידועים לך מקורות השמחה, הכעס, הצער וההנאה שלו והמחשבות והרעיונות העומדים מאחוריהם והמהות שלו? בסופו של דבר, האם אתה יודע איזה מין אל הוא האל שאתה מאמין בו? האם אי פעם חשבת על שאלות אלה או על שאלות דומות להן והאם הבנת אותן? בחיפושך אחר אמונה באלוהים, האם פוגגת את כל האי הבנות שהיו לך לגבי אלוהים, באמצעות הערכה וחוויה אמיתית של דבריו? לאחר שקיבלת את המשמעת והתוכחה מאלוהים, האם הגעת לכדי ציות ואכפתיות אמיתיים? בעיצומם של הייסורים והשיפוט של אלוהים, האם הכרת את אופיו המרדני והשטני של האדם והאם זכית בקורטוב הבנה של קדושתו של אלוהים? מתוך הנחייתם והארתם של דברי האל, האם התחלת לפתח השקפה חדשה על החיים? בעיצומם של הניסיונות מאלוהים, האם חשת בחוסר סובלנותו כלפי עבירות האדם והאם הבנת מה הוא דורש ממך וכיצד הוא מושיע אותך? אם אינך יודע מה פירוש הדבר לא להבין את אלוהים או כיצד לתקן את חוסר ההבנה הזה, אזי אפשר לומר כי מעולם לא הגעת לקרבה אמיתית עם אלוהים ומעולם לא הבנת את אלוהים או, לכל הפחות, ניתן לומר שמעולם לא רצית להבין אותו. אם אינך יודע מהם המשמעת והתוכחה של אלוהים, ודאי שאינך יודע מהם ציות ואכפתיות או לפחות מעולם לא נשמעת לאלוהים ולא היה לך אכפת ממנו באמת. אם מעולם לא חווית את ייסוריו ושיפוטו של אלוהים, ודאי שאינך יודע מהי קדושתו ועל כן לעולם לא תבין לגמרי מהי מרדנותו של האדם. אם מעולם לא הייתה לך השקפה נכונה על החיים או מטרה נכונה בחיים ואתה עדיין מבולבל והססן לגבי הנתיב העתידי של חייך, אפילו עד כדי כך שאתה מהסס להתקדם, אזי בוודאות מעולם לא זכית בהארתו ובהכוונתו של אלוהים ואפשר לומר שדברי האל מעולם לא העניקו לך אספקה או מלאי. אם טרם חווית ניסיונות מאלוהים, מן הסתם לבטח אינך יודע מהו חוסר סובלנותו של אלוהים כלפי עבירות האדם ולא תבין מה אלוהים דורש ממך בסופו של דבר, ואף פחות מכך, מהי עבודתו בניהול ובישועת האדם בסופו של דבר. אם האדם מעולם לא חווה או תפס דבר מדברי האל, אין זה משנה כמה שנים האדם מאמין באלוהים, אם הוא מעולם לא חווה או תפס דבר מדברי אלוהים, אזי אין ספק שהוא אינו פוסע בנתיב לישועה, שאמונתו באלוהים ריקה מתוכן, שידיעתו על אלוהים אפסית אף היא ושמן הסתם אין לו שמץ של מושג מהי יראת אלוהים.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, הקדמה

דבר אלוהים היומי  מובאה 2

התכונות השייכות לאלוהים ומה שאלוהים הנו, מהותו של אלוהים, טבעו של אלוהים – כל אלה נודעו בזכות דבריו לאנושות. כשהאדם יחווה את דברי האל במהלך יישומם בפועל, הוא יבין את המטרה שמאחורי הדברים שהאל אומר ואת המקור והרקע של דברי האל ויבין ויעריך את ההשפעה הרצויה של דברי האל. עבור האנושות, כל אלה הם דברים שאדם חייב לחוות, לתפוס ולהשיג על מנת להשיג את האמת והחיים, לתפוס את כוונותיו של אלוהים, לשנות את טבע האדם ולהיות מסוגל להישמע לריבונותו של אלוהים ולהסדריו. בו בזמן שהאדם חווה, תופס ומשיג את הדברים האלה, הוא זוכה בהדרגה בהבנה של אלוהים ובשלב זה הוא גם זוכה בדרגות שונות של ידע אודותיו. הבנה וידע אלה לא נובעים מתוך משהו שהאדם דמיין או חיבר בעצמו, אלא ממה שהוא מעריך, חווה, מרגיש ומאשש בתוך עצמו. רק לאחר ההערכה, החוויה, ההרגשה, והאישוש של הדברים האלה, הכרתו של האדם את אלוהים רוכשת תוכן. רק הידע שהאדם מקבל בשלב זה הוא ממשי, אמיתי ומדויק ותהליך זה – של השגה אמיתית של הבנה והכרה של אלוהים דרך הערכה, חוויה, הרגשה, ואישוש של דבריו – אינו אלא קרבה אמיתית בין האדם לאלוהים. בעיצומה של קרבה כזו, האדם מבין את כוונות אלוהים ותופס אותן באמת ובתמים, מבין ומכיר באמת ובתמים את מה ששייך לאלוהים ואת מה שאלוהים הנו, הוא מבין ומכיר באמת ובתמים את מהותו של אלוהים, מבין ומכיר בהדרגה את טבעו של אלוהים, מגיע לוודאות באשר לעובדת ריבונותו של אלוהים על הבריאה כולה ולהגדרה הנכונה של ריבונות זו וזוכה בהתמצאות מהותית ובידע באשר לזהותו ועמדתו של אלוהים. בעיצומה של קרבה כזו האדם משנה, צעד אחר צעד, את דעותיו על אלוהים וחדל לדמיין אותו יש מאין או לתת דרור לחשדותיו לגביו או לא להבין אותו או לגנות אותו או לשפוט אותו או להטיל בו ספק. כך יהיו לאדם פחות ויכוחים עם אלוהים, פחות עימותים עם אלוהים ופחות הזדמנויות שבהן הוא ימרוד באלוהים. לעומת זאת, האכפתיות של האדם כלפי אלוהים וציותו לאלוהים ילכו ויתעצמו ויראת האל שלו תהפוך לאמיתית ומעמיקה יותר. בעיצומה של קרבה כזו, האדם לא רק יזכה לקבל אספקה של האמת והטבלה של חיים, אלא גם יזכה בה בעת להכיר את אלוהים באמת ובתמים. בעיצומה של קרבה כזו, האדם לא רק יעבור שינוי בטבעו ויזכה בישועה, אלא גם יצבור בה בעת יראת כבוד וסגידה אמיתית של יציר שנברא לאלוהים. משזכה בקרבה כזו, אמונתו של האדם באלוהים לא תהיה עוד דף נייר ריק או הבטחה שאינה אלא מס שפתיים או רדיפה והערצה עיוורות. רק באמצעות קרבה כזו, חיי האדם יתבגרו ויבשילו מיום ליום ורק כעת טבעו ישתנה בהדרגה ואמונתו באלוהים תהפוך, שלב אחר שלב, מאמונה מעורפלת שאינה ודאית לציות ואכפתיות אמיתיים וליראת כבוד אמיתית. בתהליך דבקותו באלוהים, האדם גם יתקדם בהדרגה מעמדה סבילה לפעילה, מהשלילי לחיובי. רק באמצעות קרבה כזו, האדם יבין ויתפוס את אלוהים באמת ובתמים ויזכה להכיר את אלוהים באמת ובתמים. מכיוון שהרוב המכריע של בני האדם מעולם לא נוכח בקרבה אמיתית עם אלוהים, הידע שלהם על אלוהים נעצר ברמת התאוריה, ברמה של אותיות ודוקטרינות. כלומר, הרוב המכריע של בני האדם, ואין זה משנה כמה שנים הם האמינו באלוהים, בכל הנוגע להכרתם את אלוהים הם עודם בנקודת הפתיחה, תקועים ביסוד של מחוות הערכה מסורתיות, עם האמונות הטפלות הפיאודליות והגוונים הרומנטיים שלהן. העובדה שהכרתו של האדם את אלוהים תקועה בנקודת ההתחלה פירושה שלמעשה היא אינה קיימת. מלבד הכרתו של האדם בעמדתו ובזהותו של אלוהים, אמונתו של האדם באלוהים נמצאת עדיין במצב של חוסר ודאות מעורפל. לאור האמור לעיל, כמה יראה אמיתית יכולה להיות לאדם כלפי אלוהים?

אין זה משנה עד כמה אמונתך בקיומו של אלוהים חזקה, היא אינה יכולה להחליף את הכרתך את אלוהים ולא את יראתך כלפי אלוהים. אין זה משנה כמה נהנית מברכותיו ומחסדיו, הדבר אינו יכול להחליף את הכרתך את אלוהים. אין זה משנה עד כמה אתה מוכן להקדיש ולהשקיע את כל-כולך למענו, הדבר אינו יכול להחליף את הכרתך את אלוהים. אולי התחלת להכיר היטב את דברי האל או שאפילו אתה יודע אותם בעל פה ומסוגל ללהג אותם. אולם הדבר אינו יכול להחליף את הכרתך את אלוהים. ככל שירצה האדם להיות חסיד אלוהים, אם מעולם לא הייתה לו קרבה אמיתית לאלוהים או חוויה אמיתית של דברי האל, הרי שהכרתו את אלוהים תהיה כיסוי ריק או הזיה אינסופית ותו לא. כל כמה ש"התחככת" עם אלוהים במקרה או פגשת בו פנים-אל-פנים, הכרתך את אלוהים תהיה עדיין אפסית ויראתך את אלוהים תהיה לא יותר מאמרת כנף ריקה או מושג אידיאליסטי.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, הקדמה

דבר אלוהים היומי  מובאה 3

אנשים רבים מחזיקים בדברי האל כדי לקרוא בהם מדי יום ביומו, אפילו עד כדי כך שהם משננים בעל פה את כל הפסוקים הקלאסיים כאילו היו הנכס היקר ביותר שלהם ואף מטיפים בכל מקום את דברי האל, מזינים את הזולת ומסייעים לו באמצעות דברי האל. הם חושבים שבכך הם נושאים עדות לאלוהים, נושאים עדות לדבריו, שבכך הם פוסעים בדרך של אלוהים. הם חושבים שבכך הם חיים על פי דברי האל, שבכך הם מכניסים את דברי האל אל תוך חייהם בפועל ושבכך יזכו לשבח מאלוהים, ייוושעו ויהפכו למושלמים. אולם בעודם מטיפים את דברי האל, הם לעולם לא מנהיגים את דבריו ואינם מנסים להשוות את עצמם למה שדברי האל מגלים. במקום זאת, הם משתמשים בדברי האל כדי לזכות בדרכי מרמה בהערצתו ובאמונו של הזולת, לנהל בעצמם ולמעול ולגנוב את כבודו של אלוהים. הם מקווים לשווא לנצל את ההזדמנות של הפצת דברי האל כדי לזכות בעבודתו של אלוהים ובשבחיו. שנים רבות חלפו ולא רק שאנשים אלה לא יכלו לזכות בשבחי אלוהים כשהטיפו את דבריו ולא רק שלא יכלו לגלות את הדרך שבה עליהם ללכת כשהם נושאים עדות לדברי האל ולא רק שלא סייעו לעצמם או הזינו את עצמם בעודם מסייעים לזולת ומזינים אותו באמצעות דברי האל ולא רק שלא יכלו להכיר את אלוהים או לעורר בלבם יראה אמיתית לאלוהים בעודם עושים את כל הדברים האלה – נהפוך הוא, חוסר הבנתם את אלוהים רק גדל והולך, חוסר אמונם בו מחמיר והולך והאופן שבו הם מדמיינים אותו הולך ונעשה מוגזם יותר. התיאוריות שלהם באשר לדברי האל מנחות ומזינות אותם ונדמה שהם מרגישים בבית, כאילו הם מפעילים את כישוריהם בקלות, כאילו מצאו את הייעוד בחייהם ואת שליחותם, כאילו זכו בחיים חדשים ובישועה, כאילו שבגלגול דברי האל שוב ושוב על לשונם הם זכו באמת, תפסו את כוונותיו של אלוהים וגילו את הנתיב להכיר אותו, כאילו שבעודם מטיפים את דברי האל, הם זוכים לעתים קרובות לפגוש את אלוהים פנים-אל-פנים. כמו כן, לעתים קרובות הם "מתרגשים" עד לכדי התקפי בכי ולעתים קרובות הם הולכים אחרי ה"אל" שבדברי האלוהים ונדמה שהם מנסים ללא הרף לזכות בדאגתו ובכוונתו הטובה ובה בעת לתפוס את ישועת אלוהים את האדם ואת ניהולו, להכיר את מהותו ולהבין את טבעו הצודק. על סמך יסוד זה, נדמה שהם מאמינים באמונה שלמה עוד יותר בקיומו של אלוהים, מודעים עוד יותר לרוממותו וחשים אף יותר לעומק את תפארתו ואת נשגבותו. בהיותם ספוגים בידע שטחי של דברי האל, נדמה שאמונתם גדלה, שנחישותם לעמוד בסבל התחזקה ושהכרתם את אלוהים העמיקה. הם אינם יודעים כלל שעד שיחוו באמת את דבר אלוהים, כל הידע שלהם על אלוהים ודעותיהם לגביו נובעים ממשאלותיהם המדומיינות ומניחושיהם. אמונתם לא תעמוד באף מבחן מאלוהים, רוחניותם ושיעור קומתם לכאורה פשוט לא יעמדו בניסיון או בבדיקה של אלוהים, נחרצותם אינה אלא טירה עשויה מחול והכרתם לכאורה את אלוהים היא פרי דמיונם ותו לא. למעשה, אנשים אלה, שהשקיעו לכאורה מאמץ רב בדברי האל, מעולם לא הבינו מהי אמונה אמיתית, מהו ציות אמיתי, מהי אכפתיות אמיתית או מהי ההכרה האמיתית של אלוהים. הם לוקחים תאוריה, דמיון, ידע, כישרון, מסורת, אמונות טפלות ואף את ערכי המוסר של האנושות והופכים אותם ל"הון" ול"כלי נשק" לשם אמונה באלוהים ודבקות בו ואף הופכים אותם ליסודות אמונתם באלוהים ולדבקותם בו. במקביל, הם גם לוקחים את ההון ואת כלי הנשק הללו והופכים אותם לקמעות קסם להכרת אלוהים, לעמידה מול אלוהים ולהתמודדות עם הבדיקות, הניסיונות, הייסורים והשיפוט של אלוהים. בסופו של דבר, יציר כפיהם איננו אלא מסקנות על אלוהים הספוגות בקונוטציה דתית ובאמונות טפלות פיאודליות וכל זה אינו אלא תפיסה רומנטית, גרוטסקית וחידתית. דרכם להכיר ולהגדיר את אלוהים יצוקה באותה תבנית של האנשים המאמינים רק בשמיים ממעל, או באיש הזקן שבשמיים, בעוד שממשיותו של אלוהים, מהותו, טבעו, מה שיש לו, הווייתו וכדומה – כל הדברים הקשורים באלוהים האמיתי בעצמו – הם דברים שנשגבים מבינתם, שמנוגדים לחלוטין לבינתם ואף מרוחקים ממנה כרחוק מזרח ממערב. באופן זה, על אף שהם חיים על פי האספקה וההזנה של דברי האל, הם בכל זאת אינם מסוגלים באמת לפסוע בנתיב של יראת אלוהים ולסור מרע. הסיבה האמיתית לכך היא שהם מעולם לא התוודעו לאלוהים, מעולם לא היו להם קשר או קרבה אמיתית איתו, ועל כן לא התאפשר להם להגיע לכדי הבנה הדדית עם אלוהים או לעורר בקרבם אמונה אמיתית באלוהים, דבקות בו או יראה כלפיו. הצורך להתייחס כך לדברי האל, הצורך להתייחס כך לאלוהים – השקפה וגישה אלה הן שחרצו את גורלם להעלות חרס במאמציהם, לנצח לא להיות מסוגלים לצעוד בנתיב של יראת אלוהים ולסור מרע. המטרה שאליה הם מכוונים והכיוון שבו הם צועדים מסמלים את היותם אויבי אלוהים לנצח נצחים וכי לנצח נצחים לא יוכלו לזכות בישועה.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, הקדמה

דבר אלוהים היומי  מובאה 4

אם מדובר באדם שהוא חסיד אל במשך שנים רבות ושנהנה מהאספקה של דברי האל במשך שנים רבות, אך הגדרתו את אלוהים תהיה זהה במהותה לזו של אדם שמשתטח בפני אלילים, הרי פירוש הדבר שאדם זה לא זכה במציאות של דברי האל. זאת משום שהאדם פשוט לא נוכח במציאות של דברי האל ולכן למציאות, לאמת, לכוונות ולדרישות מהאנושות, הטבועות כולן בדברי האל, לא היה כל קשר אליו. כלומר, אין זה משנה עד כמה אדם כזה יעבוד על המשמעות השטחית של דברי האל, הכול חסר תועלת: שכן הוא תר אחר מילים בלבד ומה שיקבל יהיה, מן הסתם, גם כן מילים בלבד. בין אם הדברים שאלוהים מדבר הם פשוטים או מעמיקים כלפי חוץ, הם כולם אמיתות חיוניות לאדם כשהוא נוכח בחיים, הם מעיין מים חיים המאפשר לאדם לשרוד בגוף ובנפש. הם מספקים את מה שהאדם צריך כדי להישאר בחיים, הם העקרונות והאמונה לניהול חיי היום-יום שלו, הנתיב שעליו לפסוע בו אל הישועה, כמו גם היעד והכיוון שלו. כל אמת שאמורה להיות בידיו כיציר נברא בפני אלוהים וכל אמת בנוגע לציות לאלוהים ולעבודת אלוהים הם הערובה המבטיחה את הישרדותו של האדם, הם לחם חוקו של אדם והם גם התמיכה החסונה המאפשרת לאדם להיות חזק ולעמוד על רגליו. הם עשירים במציאות האמת, שהאנושות שנבראה מביאה לידי ביטוי לפיה אנושיות רגילה, הם עשירים באמת, שבאמצעותה המין האנושי נחלץ משחיתות וחומק ממלכודותיו של השטן, הם עשירים בהוראה, תוכחה ועידוד בלתי נלאים ובנחמה שהבורא מעניק לאנושות שנבראה. הם המשואה המנחה את בני האדם והופכת אותם לנאורים כך שיבינו שהכול לטובה, הם הערובה שמבטיחה כי בני האדם יממשו את כל מה שצודק וטוב ויחזיקו בו, הם הקריטריון, שעל פיו כל בני האדם, האירועים והעצמים נמדדים, והם גם סמן הניווט אשר מוביל את בני האדם לקראת הישועה ולנתיב האור. רק כשהאדם חווה באופן מעשי את דברי האל, הוא יכול לקבל את אספקת האמת והחיים. רק כך האדם יכול להבין מהי האנושות הרגילה, מהם חיים בעלי משמעות, מהו יציר נברא אמיתי, מהו ציות אמיתי לאלוהים. רק כך האדם יכול להבין כיצד עליו להפגין אכפתיות כלפי אלוהים, כיצד עליו למלא את חובותיו של יציר נברא וכיצד עליו לקנות לו דמות של אדם אמיתי. רק כך הוא יכול להבין מה פשר האמונה הממשית ועבודת האלוהים הממשית. רק בכך הוא יכול להבין מיהו המושל בשמיים ובארץ ובכל צבאם. רק כך הוא יכול להבין את האמצעים שבאמצעותם אדון הבריאה כולה מושל, מוביל ומקיים את בריאתו. רק כך האדם יכול להבין ולתפוס את האמצעים שבאמצעותם אדון הבריאה כולה קיים, מתגלה ועובד. במנותק מהחוויה האמיתית של דברי האל, אין לאדם כל ידע אמיתי או תובנות כלשהן באשר לדברי האל ולאמת. אדם שכזה הוא ממש גווייה מהלכת, קליפה ריקה, וכל הידע המתייחס לבורא אינו נוגע לו כלל ועיקר. בעיני אלוהים, אדם שכזה מעולם לא האמין בו ומעולם לא היה חסיד שלו ולכן אלוהים אינו מכיר בו, לא כמאמין בו ולא כחסיד שלו ועוד פחות מכך כיציר נברא אמיתי.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, הקדמה

דבר אלוהים היומי  מובאה 5

יציר נברא אמיתי צריך לדעת מיהו הבורא, לשם מה נועדה בריאת האדם, כיצד למלא את חובותיו של יציר נברא וכיצד לעבוד את אדון הבריאה כולה. עליו להבין את כוונות הבורא, משאלותיו ודרישותיו, לתפוס ולדעת אותן ולגלות אכפתיות כלפיהן ועליו לפעול בהתאם לדרכו של הבורא – לירוא את אלוהים ולסור מרע.

מהי יראת אלוהים? וכיצד אדם יכול לסור מרע?

הכוונה ב"יראת אלוהים" איננה פחד ואימה חסרי שם ואף לא התחמקות, התרחקות או הערצה או אמונה טפלה. אלא הכוונה היא הערצה, הוקרה, אמון, הבנה, אכפתיות, ציות, קידוש, אהבה וכן עבודת אלוהים ללא תנאים וללא תלונות, מתן גמול וכניעה. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו הערכה אמיתית, אמון אמיתי, הבנה אמיתית, אכפתיות או צייתנות אמיתיות, אלא רק אימה ומועקה, רק ספק, אי הבנה, התחמקות והימנעות. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו קידוש ומתן גמול אמיתיים. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו עבודת אלוהים וכניעה אמיתיים, אלא רק הערצה עיוורת ואמונות טפלות. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, האנושות לא תוכל לפעול על פי דרכי אלוהים או לירוא את אלוהים או לסור מרע. נהפוך הוא, כל פעילות והתנהגות של האדם יהיו מלאות במרדנות ובהתרסה, בלשון הרע ובשיפוט זדוני של אלוהים ובהתנהגות רעה המנוגדת לחלוטין לאמת ולמשמעות האמיתית של דברי האל.

כאשר יהיה לאנושות אמון אמיתי באלוהים, היא תלך בעקבותיו ותסתמך עליו בכנות. רק עם אמון אמיתי באלוהים ותלות בו יוכלו להיות לאנושות הבנה ותפיסה אמיתיות. לצד התפיסה האמיתית של אלוהים תבוא גם אכפתיות אמיתית כלפיו. רק עם אכפתיות אמיתית כלפי אלוהים יהיה לאנושות ציות אמיתי. רק עם ציות אמיתי לאלוהים יהיה לאנושות קידוש אמיתי. רק עם קידוש אמיתי של אלוהים, יהיה לה מתן גמול ללא תנאים וללא תלונות. רק עם אמון ותלות אמיתיים, הבנה ואכפתיות אמיתיות, ציות אמיתי, קידוש ומתן גמול אמיתיים תוכל האנושות להכיר באמת ובתמים את טבעו ומהותו של אלוהים ואת זהותו של הבורא. רק כשתכיר האנושות את הבורא באמת ובתמים, היא תוכל לעורר בקרבה עבודת אלוהים והתמסרות אמיתיות. רק כשהאנושות תעבוד את הבורא ותציית לו באמת ובתמים, היא תוכל לוותר באמת ובתמים על דרכיה הרעות, כלומר לסור מרע.

דבר זה מהווה את כלל התהליך של "יראת אלוהים ולסור מרע" וזהו גם התוכן המלא של יראת האל ולסור מרע. זהו הנתיב שיש לפסוע בו לעבר יראת אלוהים ולסור מרע.

"יראת אלוהים ולסור מרע" והכרת אלוהים מחוברים ביניהם בעבותות איו ספור באופן שאינו ניתן להפרדה והקשר ביניהם מובן מאליו. אם האדם מעוניין לסור מרע, עליו ראשית לירוא את אלוהים באמת ובתמים. אם האדם מעוניין ביראת אלוהים באמת ובתמים, עליו ראשית להכיר את אלוהים באמת ובתמים. אם האדם מעוניין להכיר את אלוהים, עליו ראשית לחוות את דברי האל, להיווכח במציאות של דברי האל, לחוות את התוכחה והמשמעת של אלוהים, את ייסוריו ושיפוטו. אם האדם מעוניין לחוות את דברי האל, עליו ראשית להתייצב פנים-אל-פנים מול דברי האל, לעמוד פנים-אל-פנים מול אלוהים ולבקש מאלוהים שיזמן לו הזדמנויות לחוות את דבריו, בדמות של סביבות שונות הכוללות אנשים, אירועים ועצמים. אם האדם מעוניין לעמוד פנים-אל-פנים מול אלוהים ומול דברי האל, עליו ראשית להיות בעל לב פשוט וישר, נכונות לקבל את האמת, רצון לשאת בסבל, נחישות ואומץ לסור מרע ושאיפה להפוך ליציר נברא אמיתי... כך, צעד אחד צעד, תתקרב יותר מאי פעם לאלוהים, לבך יהפוך לטהור משהיה וחייך והערך של להיות בחיים יהפכו למשמעותיים יותר לאחר שתתוודע לאלוהים וזוהרם יתחזק. עד שיום אחד, תרגיש שהבורא כבר אינו חידה, שהבורא מעולם לא היה נסתר מעיניך, שהבורא מעולם לא הסתיר את פניו ממך, שהבורא כלל אינו רחוק ממך, שהבורא כבר אינו הדבר שאתה משתוקק אליו כל הזמן במחשבותיך אך שאינך יכול להגיע אליו באמצעות רגשותיך, שהוא באמת ובתמים ניצב על משמרתו מימינך ומשמאלך, מזין את חייך ושולט בגורלך. הוא אינו מצוי באופק הרחוק והוא לא הסתיר עצמו גבוה בעננים. הוא ממש לצדך, חולש על כל-כולך, הוא כל מה שיש לך והוא הדבר היחידי שיש לך. אלוהים שכזה מאפשר לך לאהוב אותו בכל לבבך, לדבוק בו, להיצמד אליו, להעריץ אותו, לפחד לאבד אותו ולסרב להתכחש לו עוד, לסרב למרוד בו עוד או להתחמק ממנו או להרחיק אותו עוד. כל רצונך הוא להיות אכפתי כלפיו, להישמע לו, לגמול לו על כל מה שהוא נותן לך ולציית לריבונותו. אינך מסרב עוד להנחיה, לאספקה, להשגחה ולשמירה מצדו, אינך מסרב עוד לתכתיביו ולצוויו. כל רצונך הוא להיות חסיד שלו, להיות בקרבתו ובחברתו. כל רצונך הוא לקבל אותו כחייך היחידים, לקבל אותו כאדונך האחד והיחיד, כאלוהיך האחד והיחיד.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, הקדמה

דבר אלוהים היומי  מובאה 6

אמונות של בני אדם אינן יכולות לתפוס את מקומה של האמת

יש אנשים שמסוגלים לשאת קשיים, מסוגלים לשלם את המחיר, כלפי חוץ הם מתנהגים יפה מאוד, הם זוכים בהוקרה מסוימת ונהנים מהערצתם של אחרים. האם הייתם אומרים שהתנהגות חיצונית מסוג זה יכולה להיחשב כיישום בפועל של האמת? האם ניתן לקבוע שאנשים כאלה משביעים את רצונו של אלוהים? מדוע, פעם אחר פעם, אנשים רואים בני אדם כאלה וחושבים שהם מרַצים את אלוהים, הולכים בנתיב של יישום האמת בפועל ונצמדים לדרכו של אלוהים? למה אנשים אחדים חושבים כך? יש לכך רק הסבר אחד. איזה הסבר? ההסבר הוא שעבור אנשים רבים מאוד, שאלות מסוימות – כגון מה פירושו ליישם את האמת בפועל, מה פירושו לרַצות את אלוהים ומה הפירוש של בעלות אמיתית על מציאות האמת – אינן ברורות ביותר. לפיכך, ישנם כמה אנשים שלעתים קרובות הולכים שולל אחר אלה שכלפי חוץ נראים רוחניים, אצילים, נשגבים ודגולים. באשר לאנשים שיכולים לדבר ברהיטות על אותיות ודוקטרינות ושדיבורם ומעשיהם נראים ראויים להערצה, אלה שהולכים שולל על ידיהם מעולם לא התבוננו במהות של מעשיהם, בעקרונות שמאחורי מעשיהם או במטרות שלהם. יתר על כן, הם מעולם לא בדקו אם אנשים אלה אכן נשמעים לאלוהים והם גם מעולם לא קבעו לבטח שאנשים אלה אכן יראי אלוהים וסרים מרע. הם מעולם לא הבחינו במהות של האנושיות של אותם אנשים. במקום זאת, החל מהשלב הראשון של ההיכרות עימם, הם החלו, אט-אט, להעריץ ולהוקיר את האנשים האלה ובסופו של דבר, אותם אנשים הופכים לאלילים שלהם. יתר על כן, במחשבתם של אנשים מסוימים, האלילים שהם סוגדים להם – שהם מאמינים שיכולים לנטוש את משפחותיהם ועבודתם ואשר נראים, במבט שטחי, ככאלה שמסוגלים לשלם את המחיר – הם אלה שבאמת ובתמים מרַצים את אלוהים ויכולים באמת ובתמים להשיג גורל וייעוד טובים. בעיניהם, אותם אלילים הם אלה שאלוהים משבח. מה גורם להם להאמין בדבר כזה? מהי מהותה של הסוגייה הזאת? מהן ההשלכות שעשויות להיות לה? הבה נדון תחילה בעניין המהות שלה.

בעיקרו של דבר, לסוגיות אלה הנוגעות להשקפותיהם של בני האדם, לשיטות היישום בפועל שלהם, לעקרונות היישום בפועל שהם בוחרים לאמץ ולמה שכל אחד מהם נוטה להתמקד בו אין כל קשר לדרישות של אלוהים מהמין האנושי. בין אם אנשים מתמקדים בעניינים רדודים או בסוגיות עמוקות, באותיות ובדוקטרינות או במציאות, הם אינם דבקים בדבר שעליהם לדבוק בו ביותר וגם אינם יודעים את מה שעליהם לדעת יותר מכול. זאת משום שאנשים כלל לא אוהבים את האמת. לפיכך, הם אינם מוכנים להשקיע זמן ומאמץ כדי לחפש את עקרונות הנוהג המצויים באמירותיו של אלוהים וליישם אותם בפועל. במקום זאת, הם מעדיפים להשתמש בקיצורי דרך, לסכם את מה שהם מבינים וחושבים כיישום טוב בפועל וכהתנהגות טובה. סיכום זה הופך למטרה שהם מנסים להשיג ושהם מתייחסים אליה כאל אמת שיש ליישמה בפועל. התוצאה הישירה של הדבר היא שאנשים משתמשים בהתנהגות אנושית טובה כתחליף ליישום האמת בפועל, והדבר גם מספק את תשוקתם להשיג בחנופה טובות הנאה מאלוהים. הדבר מעניק להם הון שבעזרתו הם יכולים להתמודד עם האמת ושבו הם משתמשים כדי להתמקח עם אלוהים ולהתחרות בו. בו בזמן, אנשים גם מניחים את אלוהים בצד, מתוך חוסר מצפון, ומציבים במקומו את האלילים שהם מעריצים. ישנה רק סיבה יסודית אחת שגורמת לאנשים לקיים מעשים והשקפות נבערים שכאלה או דעות ונוהגים חד-צדדיים – והיום אספר לכם עליה: הסיבה היא שלמרות שאנשים עשויים להיות חסידי אל, להתפלל לאלוהים מדי יום ולקרוא את אמירותיו בכל יום, הם לא ממש מבינים את רצונו. כאן טמון שורש הבעיה. לו אדם מסוים הבין ללבו של אלוהים וידע מה אלוהים אוהב, מה הוא מתעב, מה הוא רוצה, מה הוא דוחה, איזה סוג של אדם הוא אוהב, איזה סוג של אדם הוא אינו אוהב, באיזה מין סטנדרט הוא משתמש כשהוא מציב לבני האדם דרישות ובאיזו מין גישה הוא נוקט כדי להביאם לידי שלמות – האם היו עדיין יכולות להיות לאותו אדם דעות אישיות משלו? האם אדם כזה היה פשוט יכול ללכת ולעבוד מישהו אחר? האם אדם רגיל היה יכול להפוך לאליל שלו? לאנשים שמבינים את רצונו של אלוהים יש נקודת מבט קצת יותר רציונלית מזו. הם לא יעריצו באופן שרירותי אדם מושחת, וכאשר הם צועדים בנתיב של יישום האמת בפועל, הם לא יאמינו שהיצמדות עיוורת לאי-אילו כללים או עקרונות פשוטים שקולה ליישום האמת בפועל.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 7

ישנן דעות רבות באשר לסטנדרט שלפיו אלוהים קובע את גורלם של בני האדם

בהנחה שהדבר שכל אדם עוסק בו הוא הגורל שלו, האם אתם יודעים כיצד אלוהים קובע את הגורל הזה? באיזה אופן אלוהים קובע את גורלו של אדם? יתר על כן, באיזה סוג של סטנדרט הוא משתמש כדי לקבוע זאת? כאשר גורלו של האדם טרם נקבע, מה אלוהים עושה כדי לחשוף אותו? האם מישהו יודע? כפי שאמרתי לפני רגע, ישנם כאלה שכבר השקיעו זמן רב מאוד בחקר דברי האל, במאמץ לחפש רמזים לגורלם של בני האדם, לקטגוריות שגורלות אלה מסווגים לפיהן ולגורלות השונים הממתינים לאנשים מסוגים שונים. הם גם מקווים לגלות כיצד דבר אלוהים מכתיב את גורלם של בני האדם, באיזה סוג של סטנדרט אלוהים משתמש וכיצד בדיוק הוא קובע את גורלו של האדם. אולם, בסופו של דבר, אנשים אלה לעולם לא מצליחים למצוא תשובות כלשהן. למעשה, רק מעט מאוד נאמר על עניין זה באמירותיו של אלוהים. מדוע? כל עוד גורלם של בני אדם טרם נחשף, אלוהים אינו רוצה לומר לאיש מה יקרה בסופו של דבר וגם אינו רוצה להודיע לאיש טרם זמנו מה יעלה בגורלו – משום שמעשה כזה לא יביא כל תועלת לאנושות. כרגע, אני רק רוצה לספר לכם על האופן שבו אלוהים קובע את גורלם של בני האדם, על העקרונות שבהם הוא משתמש בעבודתו כדי לקבוע ולבטא את הגורלות האלה ועל הסטנדרט שבו הוא משתמש כדי לקבוע אם אדם מסוים ישרוד או לא ישרוד. האין אילו השאלות שאתם מוטרדים בשלן יותר מכול? אם כן, כיצד לדעתם של בני האדם אלוהים קובע את גורלם של אנשים? ציינתם חלק מזה כרגע: אחדים מכם אמרו שהדבר קשור למילוי חובותיו של האדם בנאמנות ולהשקעה למען אלוהים, היו שאמרו שמדובר בציות לאלוהים ובסיפוק רצונו, היו שאמרו שגורם אחד הוא להיות נתון לחסדי האל והיו שאמרו שהמפתח הוא לשמור על פרופיל נמוך. כאשר אתם מיישמים בפועל את האמיתות הללו וכאשר אתם מיישמים בפועל בהתאם לעקרונות שלדעתכם הם נכונים, האם אתם יודעים מה אלוהים חושב? האם אי פעם שקלתם האם התנהלות כזו משביעה את רצונו, אם לאו? האם היא עומדת בסטנדרט שלו? האם היא עונה על דרישותיו? אני מאמין שמרבית האנשים לא באמת מקדישים לשאלות אלה מחשבה רבה. הם פשוט מיישמים באופן מכני חלק מדבר האל או חלק מהדרשות או את הסטנדרטים של דמויות רוחניות מסוימות שהם מעריצים, ומאלצים את עצמם לפעול כך וכך. הם מאמינים שזו הדרך הנכונה ולכן הם ממשיכים לדבוק בה ולפעול לפיה, בלי קשר למה שקורה בסופו של דבר. יש אנשים שחושבים, "אני מאמין שנים רבות כל כך. תמיד יישמתי בפועל כך. אני מרגיש שממש השבעתי את רצונו של אלוהים ואני גם מרגיש שקיבלתי הרבה מכך. זאת משום שבתקופה זו התחלתי להבין אמיתות רבות, כמו גם דברים רבים שלא הבנתי קודם לכן. באופן ספציפי, רבים מהרעיונות וההשקפות שלי השתנו, ערכי החיים שלי השתנו עד מאוד, וכעת יש לי הבנה טובה למדי של העולם הזה." אנשים כאלה מאמינים שמדובר בקציר ושזו התוצאה הסופית של עבודתו של אלוהים למען האנושות. לנוכח כל הסטנדרטים האלה וכל הנוהגים שלכם, האם לדעתכם אתם משביעים את רצונו של אלוהים? מקצתכם תאמרו בוודאות מוחלטת, "כמובן! אנו מיישמים בפועל על פי דבר האל. אנו מיישמים בפועל על פי מה שהעליונים הטיפו ותקשרו. אנחנו תמיד ממלאים את חובותינו ותמיד היינו חסידי האל. מעולם לא עזבנו אותו. לכן אנו יכולים לומר בביטחון מלא שאנו מרַצים את אלוהים. אין זה משנה עד כמה אנו מבינים את כוונותיו ועד כמה אנו מבינים מתוך דברו, תמיד היינו בנתיב של חיפוש התאימות עם אלוהים. כל עוד אנחנו פועלים נכון ומיישמים בפועל בצורה נכונה, לבטח נשיג את התוצאה הנכונה." מה דעתכם על נקודת המבט הזאת? האם היא נכונה? ייתכן שיש גם כאלה שאומרים, "מעולם לא חשבתי על הדברים האלה בעבר. אני פשוט חושב שכל עוד אני ממשיך למלא את חובתי ולפעול בהתאם לדרישות שבאמירותיו של אלוהים, אוכל לשרוד. מעולם לא הרהרתי בשאלה אם אוכל לרַצות את לבו של אלוהים וגם לא הרהרתי האם אני עומד בסטנדרט שהוא קבע. מכיוון שאלוהים מעולם לא אמר לי או סיפק לי הוראות ברורות כלשהן, אני מאמין שכל עוד אמשיך לעבוד ולא אפסיק, אלוהים יהיה מרוצה ולא יציב לי דרישות נוספות." האם אמונות אלה נכונות? מבחינתי, דרך זו של יישום בפועל ושל חשיבה ונקודות מבט אלו כרוכים כולם בדמיונות, כמו גם בעיוורון מסוים. אולי האמירה שלי גורמת לאחדים מכם להרגיש מעט מדוכדכים ולחשוב, "עיוורון? אם זה עיוורון, הרי שהתקווה שלנו לישועה ולהישרדות דלה מאוד ולא ודאית, הלא כן? כשאתה מנסח זאת כך, האם אינך מצנן את התלהבותנו?" אין זה משנה מה אתם חושבים, הדברים שאני אומר ועושה לא נועדו לגרום לכם להרגיש כאילו שציננתי את התלהבותכם. תחת זאת, הם נועדו לשפר את ההבנה שלכם את כוונותיו של אלוהים ולהרחיב את הבנתכם לגבי מה שהוא חושב, מה הוא רוצה להשיג, איזה סוג של אנשים הוא אוהב, מה הוא מתעב, למה הוא בז, באיזה סוג של אדם הוא רוצה לזכות ואיזה סוג של אדם הוא דוחה בשאט נפש. הם נועדו להעניק לכם צלילות מחשבתית והבנה ברורה לגבי המידה המדויקת שבה הפעולות והמחשבות של כל אחד ואחד מכם סוטות מהסטנדרט שאלוהים דורש. האם הכרחי ביותר לדון בנושאים אלה? משום שאני יודע שהאמנתם במשך זמן רב כל כך ושהאזנתם להטפות רבות כל כך, אבל אלה בדיוק הדברים שחסרים לכם ביותר. למרות שרשמתם כל אמת ואמת במחברות שלכם ושיננתם וחרטתם על לוח לבכם מקצת מהדברים שאתם מאמינים באופן אישי בחשיבותם, ולמרות שאתם מתכננים להשתמש בדברים האלה כדי לרַצות את אלוהים במהלך היישום בפועל שלכם, להשתמש בהם כשתיקלעו למצוקה, להשתמש בהם כדי לעבור את הזמנים הקשים שעומדים בפניכם, או פשוט להניח לדברים האלה ללוות אתכם בעודכם חיים את חייכם – מבחינתי, ואין זה משנה כיצד אתם עושים זאת, אם אתם פשוט עושים זאת, זה לא חשוב כל כך. אם כן, מה חשוב מאוד? חשוב מאוד שבשעה שאתה מיישם בפועל, עליך לדעת בתוך-תוכך, בוודאות מוחלטת, אם כל מה שאתה עושה – כל מעשה בודד – תואם או לא תואם לרצונו של אלוהים והאם כל הפעולות, כל המחשבות שלך והתוצאות והמטרה שאתה רוצה להשיג אכן משביעים את רצונו של אלוהים ועונים על דרישותיו, כמו גם האם הוא מאשר אותם, אם לאו. אלה הדברים החשובים עד מאוד.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 8

לכו בדרכו של אלוהים: יראו את אלוהים וסורו מרע

ישנה אימרה שעליכם לשים לב אליה. אני מאמין שאימרה זו חשובה מאוד כי, מבחינתי, היא חולפת במוחי אינספור פעמים בכל יום. מדוע? משום שבכל פעם כשאני ניצב מול מישהו, בכל פעם כשאני שומע סיפור של מישהו ובכל פעם כשאני שומע על ההתנסות של אדם מסוים או על עדותו על אמונה באלוהים, אני תמיד משתמש באימרה זו כדי להחליט בלבי אם האדם הזה הוא מהסוג שאלוהים רוצה או לא, ומהו סוג האדם שאלוהים אוהב. ובכן, מהי האימרה הזאת? עכשיו אתם יושבים מתוחים במקומותיכם. כשאגלה את האימרה, אולי תחושו אכזבה, משום שאחדים משלמים מס שפתיים בהקשר אליה זה שנים רבות. אני, לעומת זאת, מעולם לא שילמתי מס שפתיים כלל וכלל. אימרה זו שוכנת בלבי. ובכן, מהי אותה אימרה? היא: "לכו בדרכו של אלוהים: יראו את אלוהים וסורו מרע." האין זה ביטוי פשוט עד מאוד? אף על פי כן, למרות פשטותן של מילים אלו, אנשים שבאמת ובתמים מבינים אותן לעומק יחושו שיש להן משקל רב, שלאימרה זו יש ערך רב עבור היישום בפועל שלהם, שזו שורה מתוך שפת החיים שמכילה את מציאות האמת, שהיא מייצגת מטרה לכל החיים עבור אלה שמבקשים לרַצות את אלוהים, ושזו דרך לכל החיים שכל מי שמתחשב בכוונותיו של אלוהים צריך ללכת בה. ובכן, מה דעתכם: האין אימרה זו אמיתית? האם יש או אין לה חשיבות שכזאת? כמו כן, אולי כמה מכם חושבים על אימרה זו ומנסים להבין אותה ואולי יש ביניכם כאלה שאף חשים ספקות לגביה: האם אימרה זו חשובה מאוד? האם היא חשובה מאוד? האם הכרחי להדגיש אותה כל כך? ייתכן גם שכמה מכם לא אוהבים את האימרה הזו משום שאתם חושבים שלקחת את דרכו של אלוהים ולזקק אותה לאימרה אחת כזאת זהו פישוט-יתר מוגזם. לקחת את כל מה שאלוהים אמר ולתמצת זאת באימרה אחת – האין זו הפיכת אלוהים לחסר חשיבות במקצת? האם זה המצב? ייתכן שרובכם אינכם מבינים את החשיבות העמוקה של מילים אלו. למרות שכולכם רשמתם אותה לפניכם, אין לכם כל כוונה לנצור את האימרה הזו בלבכם. רק כתבתם אותה במחברות שלכם כדי לשוב ולהרהר בה בזמנכם החופשי. כמה מכם אף לא יטרחו לשנן אימרה זו בעל-פה, לא כל שכן לנסות לעשות בה שימוש ראוי. מדוע, אם כן, אני רוצה להזכיר את האימרה הזאת? אין זה משנה מהי נקודת המבט שלכם ומה אתם חושבים, הייתי חייב להזכיר את האימרה הזו, שכן היא רלוונטית ביותר לאופן שבו אלוהים קובע את גורלם של בני האדם. אין זה משנה כיצד אתם מבינים כעת את האימרה הזאת או איך אתם מתייחסים אליה, עדיין אומר לכם כך: אם בני האדם יוכלו ליישם בפועל את המילים של אימרה זו, לחוות אותן ולהגיע לסטנדרט של יראת אלוהים והתנערות מרוע, אזי מובטח להם שהם ישרדו וגורלם לבטח יהיה טוב. עם זאת, אם אינכם יכולים לעמוד בסטנדרט שנקבע באימרה זו, ניתן לומר שגורלכם אינו ידוע. לפיכך, אני מדבר איתכם על אימרה זו לצורך ההכנה הנפשית שלכם וכדי שתדעו באיזה סוג של סטנדרט אלוהים משתמש כדי למדוד אתכם.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 9

אלוהים משתמש בניסיונות שונים כדי לבדוק אם בני האדם יראים את אלוהים וסרים מרע

בכל עידן, בזמן שאלוהים עובד בקרב בני האדם, הוא מעניק להם מילים אחדות ומגלה להם על כמה אמיתות. אמיתות אלה משמשות כדרך שאנשים צריכים לדבוק בה, הדרך שעליהם ללכת בה, הדרך שמאפשרת להם לירוא את אלוהים ולסור מרע, והדרך שאנשים צריכים ליישם בפועל ולדבוק בה בחייהם ולאורך מסעות חייהם. אלה הסיבות שבגינן אלוהים מביע אימרות אלה לאנושות. על בני האדם לדבוק בדברים אלה שנובעים מאלוהים ולדבוק בהם פירושו לקבל חיים. אם האדם אינו דבק בהם, אינו מיישם אותם בפועל ואינו מביא לידי ביטוי את דברי אלוהים בחייו, הרי שאותו אדם אינו מיישם בפועל את האמת. יתר על כן, אם בני האדם אינם מיישמים בפועל את האמת, הרי שהם אינם יראים את אלוהים וסרים מרע והם גם אינם יכולים לרַצות את אלוהים. אנשים שאינם מסוגלים לרַצות את אלוהים אינם יכולים לקבל את שבחיו ולאנשים כאלה אין כל גורל. כיצד, אם כן, אלוהים קובע את גורלו של האדם תוך כדי עבודה? באילו שיטות אלוהים משתמש כדי לקבוע את גורלו של האדם? ייתכן שהדבר עדיין לא ברור לכם לגמרי כרגע, אבל כשאספר לכם על התהליך, זה יהיה ברור למדי, כי רבים מכם כבר חוו זאת בעצמם.

במהלך עבודתו של אלוהים, מאז בראשית, אלוהים הציב כל אדם – כלומר כל חסיד אל – בניסיונות. והניסיונות האלה מגיעים בגדלים שונים. יש כאלה שחוו את הניסיון של הדחייה ממשפחותיהם; יש כאלה שחוו את הניסיון של סביבות עוינות; יש כאלה שחוו את הניסיון של מעצר ועינויים; יש כאלה שחוו את הניסיון של בחירה בין ברירות שונות; ויש כאלה שחוו את הניסיונות של כסף ומעמד. באופן כללי, כל אחד מכם הוצב בכל מיני ניסיונות. מדוע אלוהים עובד כך? מדוע אלוהים מתייחס בדרך זו אל כולם? איזו תוצאה הוא מחפש? זו הנקודה שאני רוצה להעביר לכם: אלוהים רוצה לראות אם האדם הזה הוא מהסוג שירא את אלוהים וסר מרע. פירוש הדבר הוא שכאשר אלוהים מציב אתכם בניסיון וגורם לכם להתייצב לנוכח נסיבות כאלו או אחרות, כוונתו לבדוק אם אתם יראים את אלוהים וסרים מרע. אם אדם מסוים מתמודד עם החובה לשמור על מנחה וחובה זו מוליכה למגע עם מנחות לאלוהים, האם אתם חושבים שזה משהו שאלוהים תכנן? אין ספק! כל דבר שאתם מתמודדים איתו הוא דבר שאלוהים תכנן. כשאתם מתמודדים עם הדבר הזה, אלוהים משקיף עליכם בחשאי, בודק מה בחירתכם, כיצד אתם נוהגים ועל מה אתם חושבים. התוצאה הסופית היא הדבר שחשוב לאלוהים יותר מכל, מכיוון שהתוצאה היא זו שמאפשרת לו לבדוק אם עמדת ברף של אלוהים בניסיון הזה. עם זאת, כשבני אדם מתמודדים עם עניין מסוים, הם לרוב לא חושבים מדוע הם מתמודדים איתו ולא חושבים על הרף שאלוהים מציב. הם לא חושבים על מה שאלוהים רוצה לראות בהם ועל מה שהוא רוצה להשיג מהם. כשאדם כזה מתמודד עם העניין הזה, הוא רק חושב: "זה דבר שאני מתמודד איתו. עליי להיות זהיר ולא חסר אחריות! יהיה אשר יהיה, זו מנחה לאלוהים ואסור לי לגעת בה." האדם הזה סבור שהוא יכול למלא את אחריותו כשהוא ניחן בחשיבה פשטנית כל כך. האם אלוהים יהיה מרוצה מתוצאות הניסיון הזה? או שמא הוא לא יהיה מרוצה? אתם יכולים לדון בכך. (אם אדם מסוים ירא את אלוהים בלבו, כשהוא ניצב בפני החובה שמאפשרת לו לבוא במגע עם המנחה לאלוהים, הוא יחשוב עד כמה קל לפגוע בטבעו של אלוהים, ולכן הוא ודאי יפעל בזהירות.) התשובה הזו בכיוון הנכון, אך היא לא מדויקת. הצעידה בדרכו של אלוהים אין פירושה ציות לכללים על פני השטח. פירוש הדבר הוא שכאשר תתמודדו עם עניין מסוים, קודם כל תתייחסו אליו כאל מצב שאלוהים הסדיר, אחריות שהוא הטיל עליכם, או דבר מה שהוא הפקיד בידיכם, וכשתתמודדו עם העניין הזה, עליכם אפילו להתייחס אליו כאל ניסיון מאלוהים. בהתמודדות עם העניין הזה, חייב להיות לכם רף, ואתם חייבים לחשוב שהוא בא מאלוהים. אתם חייבים לחשוב על ההתמודדות עם העניין הזה כך שתוכלו למלא את אחריותכם ולהיות נאמנים לאלוהים. אתם חייבים לחשוב כיצד לעשות זאת מבלי לעורר את זעמו של אלוהים או לפגוע בטבעו. זה עתה דיברנו על שמירת מנחות. העניין הזה נוגע למנחות, והוא גם נוגע לחובתכם ולאחריותכם. חובה עליכם למלא את האחריות הזו. עם זאת, בהתמודדות עם העניין הזה, האם יש פיתוי כלשהו? כן! מהיכן בא הפיתוי הזה? הפיתוי בא מהשטן, והוא גם בא מטבעו הרע והמושחת של האדם. מכיוון שיש פיתוי, העניין הזה כרוך גם בנשיאת עדות. נשיאת עדות היא גם אחריותכם וחובתכם. יש כאלה שאומרים: "זה עניין כזה פעוט. האם באמת יש צורך לעשות ממנו סיפור גדול?" כן! זאת משום שעל מנת לצעוד בדרכו של אלוהים, אסור לנו להרפות משום דבר שקשור אלינו או משום דבר שקורה סביבנו – אפילו מהדברים הקטנים. כשאנחנו מתמודדים עם עניין מסוים, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו לא צריכים להתייחס אליו, אסור לנו להרפות ממנו. יש להתייחס לכל הדברים האלה כמבחנים של אלוהים. מה דעתכם על היחס הזה? אם זה היחס שלכם, הדבר מאשר עובדה אחת: לבכם ירא את אלוהים ולבכם מוכן לסור מרע. אם יש לכם רצון כזה לְרַצות את אלוהים, מה שאתם מנהיגים לא רחוק מהרף של יראת אל והישמרות מרע.

לעתים קרובות ישנם כאלה שמאמינים שעניינים שאנשים לא מקדישים להם תשומת לב רבה ואינם מזכירים בדרך כלל הם רק זוטות קלות שאין להן שום קשר ליישום האמת בפועל. כאשר אנשים אלה מתמודדים עם בעיה כזו בדיוק, הם אינם מקדישים לה מחשבה רבה, ואז הם מחליקים אותה. אולם, למעשה, העניין הזה היה לקח שעליך ללמוד – לקח אודות איך יש לירוא את אלוהים ולסור מרע. יתר על כן, הדבר שצריך להעסיק אותך אף יותר הוא לדעת מה אלוהים עושה, כאשר עניין זה מתעורר ומאלץ אותך להתמודד איתו. אלוהים נמצא ממש לצידך, הוא מתבונן בכל מילה ופעולה שלך וצופה בכל מה שאתה עושה ובשינויים שחלים במחשבותיך – זו עבודתו של אלוהים. יש אנשים ששואלים, "אם זה נכון, למה לא הרגשתי את זה?" לא הרגשת את זה כי לא דבקת בדרך של יראת האל והתנערות מרוע כדרך העיקרית שלך: לפיכך, אינך יכול לחוש את העבודה המעודנת שאלוהים עושה בבני אדם ואשר באה לידי ביטוי בהתאם למחשבותיהם ולמעשיהם השונים של בני האדם. אתה מבולבל! מהו עניין ראשי? מהו עניין משני? העניינים הכרוכים בהליכה בדרכו של אלוהים אינם נחלקים לראשיים ומשניים. כולם עניינים חשובים – האם אתם יכולים לקבל זאת? (אנחנו יכולים לקבל זאת.) במונחים של עניינים יומיומיים, ישנם כאלה שאנשים רואים אותם כראשיים וחשובים מאוד ואחרים שנתפסים כזוטות משניות. לעתים קרובות אנשים רואים את העניינים הראשיים האלה כחשובים מאוד ומתייחסים אליהם ככאלה שנשלחו על ידי אלוהים. עם זאת, כאשר עניינים ראשיים אלה מסתיימים, בני האדם, בשל שיעור קומתם הלא-בשל ובשל איכותם הירודה, לעתים קרובות אינם מסוגלים להשביע את רצונו של אלוהים, אינם מסוגלים להשיג גילויים כלשהם ואינם מסוגלים לרכוש כל ידע ממשי בעל ערך. בכל הנוגע לעניינים משניים, אנשים פשוט מתעלמים מהם והם חומקים ונעלמים בהדרגה. בשל כך, בני האדם איבדו הזדמנויות רבות להיבחן בפני אלוהים ולהיבדק על ידיו. מה זה אומר אם אתה תמיד מעלים עין מהאנשים, מהאירועים ומהחפצים ומהמצבים שאלוהים הסדיר עבורך? משמעות הדבר היא שבכל יום, ואפילו בכל רגע, אתה מתכחש דרך קבע להפיכתך למושלם בידי אלוהים, כמו גם למנהיגותו של אלוהים. בכל פעם כשאלוהים מארגן עבורך מצב מסוים, הוא מתבונן בסתר, צופה בלבך, מביט במחשבותיך ובהתלבטויותיך, מתבונן כיצד אתה חושב, ומחכה לראות כיצד תפעל. אם אתה אדם רשלן – אדם שמעולם לא היה רציני לגבי דרכו של אלוהים, לגבי דבריו או לגבי האמת – הרי שלא תהיה מודע או תשים לב למה שאלוהים רוצה להשלים, או לדרישות שהוא ציפה ממך לעמוד בהן כאשר הסדיר עבורך סביבה מסוימת. אתה גם לא תדע כיצד האנשים, האירועים והחפצים שאתה נתקל בהם קשורים לאמת או לרצונו של אלוהים. אחרי שהתמודדת עם נסיבות חוזרות ונשנות וניסיונות חוזרים ונשנים כאלה ואלוהים לא ראה תוצאות כלשהן ממך, כיצד הוא ימשיך? לאחר שהתמודדת שוב ושוב עם ניסיונות, לא העצמת את אלוהים בלבך ואף לא ראית את הנסיבות שאלוהים הסדיר עבורך כמות שהן: ניסיונות ומבחנים מאלוהים. במקום זאת, דחית בזו אחר זו את ההזדמנויות שאלוהים העניק לך והנחת להן לחמוק ולהיעלם פעם אחר פעם. האין זו מרדנות קיצונית שבני האדם מפגינים? (אכן.) האם אלוהים ירגיש פגוע בגלל זה? (הוא ירגיש כך.) לא נכון, אלוהים לא ירגיש פגוע! כששמעתם אותי אומר דבר כזה, נדהמתם שוב. אולי אתם חושבים: "האם לא נאמר קודם לכן שאלוהים תמיד מרגיש פגוע? האם אלוהים לא ירגיש אפוא פגוע? מתי, אם כן, הוא מרגיש פגוע?" בקיצור, אלוהים לא ירגיש פגוע במצב הזה. מהי, אם כן, גישתו של אלוהים כלפי סוג ההתנהגות שתואר לעיל? כשאנשים דוחים את הניסיונות והמבחנים שאלוהים שולח להם וכשהם מתחמקים מהם, יש לאלוהים רק גישה אחת כלפי אנשים כאלה. איזו גישה זו? אלוהים דוחה אדם כזה מעומק לבו. ישנם שני רבדים של משמעות למילה "דחייה". כיצד אסביר זאת מנקודת המבט שלי? המילה "דחייה" נושאת בתוכה קונוטציות של תיעוב ושנאה. מה לגבי רובד המשמעות השני? זה החלק שרומז על ויתור על משהו. כולכם יודעים מה פירושו "לוותר", נכון? בקיצור, "דחייה" היא מילה שמייצגת את התגובה והגישה האולטימטיביות של אלוהים כלפי אותם אנשים שמתנהגים בצורה כזו. זו שנאה קיצונית כלפיהם וגם גועל, לכן, התוצאה היא החלטה לנטוש אותם. זו החלטתו הסופית של אלוהים כלפי אדם שמעולם לא צעד בדרכו של אלוהים ואשר מעולם לא ירא את אלוהים וסר מרע. האם כולכם יכולים עכשיו לראות את החשיבות של האימרה שהזכרתי קודם לכן?

האם אתם מבינים עכשיו את השיטה שאלוהים משתמש בה כדי לקבוע את גורלם של בני אדם? (הוא מארגן נסיבות שונות בכל יום.) "הוא מארגן נסיבות שונות" – אלה דברים שאנשים יכולים לחוש אותם ולגעת בהם. ובכן, מהו המניע של אלוהים לעשות זאת? כוונתו היא לתת לכל אדם ואדם ניסיונות מסוגים שונים במועדים שונים ובמקומות שונים. אילו היבטים של האדם עומדים למבחן במהלך ניסיון? הניסיון קובע אם אתם מסוג האנשים שיראים את אלוהים וסרים מרע בכל נושא שאתם מתמודדים איתו, שומעים עליו, רואים אותו וחווים אותו באופן אישי. כולם יתמודדו עם ניסיון מסוג כזה כי אלוהים הוגן כלפי כל בני האדם. כמה מכם אומרים, "אני מאמין באלוהים כבר שנים רבות, אז איך זה שלא התמודדתי עם ניסיונות?" אתה מרגיש שעדיין לא התמודדת עם כל ניסיון שהוא משום שבכל פעם כשאלוהים הסדיר עבורך נסיבות, לא התייחסת אליהן ברצינות ולא רצית ללכת בדרכו של אלוהים. לפיכך, אתה פשוט לא חש כלל את ניסיונותיו של אלוהים. יש אנשים שאומרים, "התמודדתי עם כמה ניסיונות, אבל אני לא יודע איך ליישם בפועל כמו שצריך. גם כשיישמתי בפועל, אני עדיין לא יודע אם עמדתי איתן במהלך הניסיונות של אלוהים." אנשים במצב כזה בהחלט אינם מיעוט. מהו, אם כן, הסטנדרט שלפיו אלוהים מודד בני אדם? זה בדיוק כמו שאמרתי לפני כמה רגעים: השאלה היא האם אתה ירא את אלוהים וסר מרע בכל דבר שאתה עושה, חושב, ומבטא. כך נקבע אם אתה אדם שירא את אלוהים וסר מרע, אם לאו. האין זה קונספט פשוט? זה פשוט למדי לומר זאת, אבל האם קל ליישם זאת בפועל? (זה לא קל כל כך.) מדוע זה לא קל כל כך? (כי אנשים אינם מכירים את אלוהים והם אינם יודעים איך אלוהים הופך בני אדם למושלמים, אז כשהם מתמודדים עם עניינים מסוימים, הם לא יודעים איך לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיות שלהם. עליהם לעבור ניסיונות שונים, זיכוך, ייסורים ומשפטים לפני שתהיה להם מציאות של יראת אלוהים.) ניתן לנסח זאת כך, אבל ככל שהדבר נוגע אליכם, נראה שיראת אל והתנערות מרוע קלים מאוד לביצוע עכשיו. מדוע אני אומר זאת? משום שהאזנתם לדרשות רבות וקיבלתם השקיה לא מועטה ממציאות האמת. הדבר איפשר לכם להבין באופן תיאורטי ואינטלקטואלי כיצד יש לירוא את אלוהים ולסור מרע. באשר לאופן שבו יש ליישם בפועל את יראת האל וההתנערות מרוע, כל הידע הזה סייע מאוד וגרם לכם לתחושה שדבר כזה ניתן להשגה בקלות. מדוע, אם כן, אנשים לעולם אינם יכולים להשיג זאת באמת? הסיבה לכך היא שאופיים של בני האדם ומהותם אינם יראי אל והם אוהבים את הרוע. זו הסיבה האמיתית.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 10

לא לירוא את אלוהים ולסור מרע פירושו להתנגד לאלוהים

הרשו לי להתחיל בכך שאשאל אתכם מהיכן הגיעה האימרה הזו, "יראו את אלוהים וסורו מרע". (מספר איוב.) מכיוון שהזכרנו את איוב, הבה נדון בו. בזמנו של איוב, האם אלוהים עבד למען הישועה והכיבוש של האנושות? לא! האין זה כך? כמו כן, ככל שהדבר נגע לאיוב, כמה ידע היה לו אודות אלוהים בזמנו? (לא הרבה.) האם לאיוב היה יותר או פחות ידע אודות אלוהים מאשר יש לכם עכשיו? מדוע אינכם מעזים לענות? זו שאלה שקל מאוד לענות עליה. פחות! זה ודאי! בימים אלה אתם ניצבים פנים אל פנים מול אלוהים ופנים אל פנים מול דברי אלוהים. יש לכם ידע נרחב בהרבה אודות אלוהים ממה שהיה לאיוב. למה אני מזכיר את זה? מה המטרה שלי כשאני אומר את הדברים האלה? אני רוצה להסביר לכם עובדה, אבל לפני שאעשה זאת, אני רוצה לשאול אתכם שאלה: איוב ידע מעט מאוד אודות אלוהים ועדיין היה מסוגל לירוא אותו ולסור מרע. למה בני האדם כיום אינם מצליחים לעשות זאת? (הם מושחתים עד מאוד.) "מושחתים עד מאוד" – זו התופעה השטחית הגורמת לבעיה, אך אני לעולם לא אראה זאת כך. אתם נוטלים לעתים קרובות דוקטרינות ומונחים המצויים בשימוש תכוף, כגון "שחיתות עד מאוד", "מרד באלוהים", "חוסר נאמנות כלפי אלוהים", "מרדנות", "אי-אהבת האמת" וכן הלאה ומשתמשים באימרות כנף אלה כדי להסביר את המהות של כל נושא ונושא. זו דרך פגומה ליישום בפועל. שימוש באותה תשובה כדי להסביר עניינים בעלי אופי שונה מעורר באופן בלתי נמנע חשדות בדבר חילול הקודש אודות האמת ואלוהים. אני לא אוהב לשמוע תשובה מסוג זה. חישבו על כך היטב במשך זמן רב! איש מביניכם לא הקדיש לעניין זה כל מחשבה, אבל אני רואה זאת מדי יום ואני יכול להרגיש את זה מדי יום. לפיכך, בזמן שאתם פועלים, אני צופה. כאשר אתם עושים משהו, אינכם יכולים להרגיש את המהות שלו, אבל כשאני צופה, אני יכול לראות את המהות שלו ואני יכול גם להרגיש את המהות שלו. ובכן, מהי אותה מהות? מדוע בני האדם בימינו אינם מסוגלים לירוא את אלוהים ולסור מרע? התשובות שלכם רחוקות מלהסביר את מהות הבעיה וגם אינן יכולות לפתור אותה. זאת משום שיש לה מקור שאינכם מודעים לו. מהו המקור הזה? אני יודע שאתם רוצים לשמוע על כך, אז אומר לכם מהו המקור לבעיה זו.

מאז שאלוהים החל לעשות עבודה, איך הוא התייחס לבני האנוש? אלוהים הציל אותם. הוא התייחס אל בני האנוש כאל בני משפחתו, כמושאי עבודתו, כיעדים לכיבוש ולישועה וככאלה שהוא רוצה להופכם למושלמים. זה היה יחסו של אלוהים כלפי האנושות בתחילת עבודתו. אולם מה היה יחסה של האנושות כלפי אלוהים באותה עת? בני האנוש לא הכירו את אלוהים והתייחסו אל אלוהים כאל זר. אפשר לומר שיחסם כלפי אלוהים לא הניב את התוצאות הנכונות ושלא הבינו בבירור כיצד עליהם להתייחס לאלוהים. לכן, הם התייחסו אליו כאוות נפשם ועשו כאוות נפשם. האם היו להם דעות כלשהן על אלוהים? תחילה, לא היו להם. דעותיהם-כביכול היו בסך הכול אי-אילו תפיסות והשערות בנוגע לאלוהים. הם קיבלו את מה שתאם את התפיסות שלהם וכאשר משהו לא תאם את תפיסותיהם, הם נשמעו לו למראית עין בלבד, אך בתוך-תוכם הם חשו סתירה חזקה והם התנגדו לו. אלה היו היחסים בין האדם ואלוהים בראשית: אלוהים התייחס אליהם כאל בני משפחה ואילו הם התייחסו לאלוהים כאל זר. אולם, לאחר פרק זמן מסוים שבו אלוהים עבד, בני האנוש החלו להבין מה אלוהים מנסה להשיג והם ידעו שהוא האל האמיתי. הם גם החלו לדעת מה אלוהים יכול לספק להם. איך בני האדם התייחסו לאלוהים באותה עת? הם ראו בו חבל הצלה וקיוו לזכות בחסד, בברכות ובהבטחות. באותה עת, איך התייחס אלוהים לבני האנוש? אלוהים התייחס אליהם כאל יעד לכיבוש. אלוהים רצה להשתמש בדבריו כדי לשפוט אותם, לבחון אותם ולהעמיד אותם בניסיונות. אולם עבור בני האדם באותו זמן, אלוהים היה רק חפץ שהאדם יכול להשתמש בו כדי להשיג את מטרותיו שלו. בני האדם ראו שהאמת שבפי אלוהים יכולה לכבוש אותם ולהושיע אותם, שיש להם הזדמנות להשיג מאלוהים את הדברים שהם רוצים ולקבל את היעד שהם רוצים. משום כך, התפתח קמצוץ של כנות בלבם והם היו מוכנים להיות חסידים של האל הזה. הזמן חלף ולאחר שבני האדם זכו במעט הכרה של אלוהים באופן שטחי ומבוסס על דוקטרינות, אפשר לומר שהם מתחילים יותר ויותר "להתוודע" לאלוהים ולדברים שאלוהים אמר, להטפותיו, לאמת שהוא ביטא ולעבודתו. לכן, בני האדם חשבו בטעות שאלוהים כבר אינו זר, ושהם כבר צועדים בנתיב התאימות לאלוהים. כיום, בני האדם כבר האזינו לדרשות רבות על האמת וחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים. אולם לנוכח ההפרעות והמשוכות של גורמים ונסיבות רבים ושונים, רוב בני האדם אינם יכולים להצליח להנהיג את האמת ואינם יכולים להצליח לְרַצות את אלוהים. בני האדם נעשו יותר ויותר נרפים ויותר ויותר חסרי ביטחון. הם מרגישים יותר ויותר שסופם אינו ידוע. הם לא מעזים להחזיק כלל ברעיונות ראוותניים ואינם מנסים להתקדם. הם רק ממשיכים קדימה באי רצון, צעד אחר צעד. מהו יחסו של אלוהים כלפי בני האנוש בכל הנוגע למצבם הנוכחי? רצונו היחיד של אלוהים הוא להעניק לאדם את האמיתות האלה ולהטמיע בהם את דרכו, ואז לארגן נסיבות שונות כדי לבחון אותם בדרכים שונות. מטרתו היא לקחת את הדברים האלה, את האמיתות האלה ואת עבודתו ולהביא לתוצאה שבה בני האנוש יוכלו לירוא את אלוהים ולסור מרע. רוב בני האדם שראיתי פשוט לוקחים את דברי האל ומתייחסים אליהם כאל דוקטרינות, כאל אותיות כתובות, כאל תקנות שיש לציית להן. במעשיהם ובדיבורם או לנוכח ניסיונות, הם אינם מתייחסים לדרכו של אלוהים כאל הדרך שעליהם לציית לה. הדבר נכון בייחוד כאשר בני אדם עומדים בפני ניסיונות גדולים. לא ראיתי אדם כזה שנוהג בכיוון של יראת אלוהים והישמרות מרע. משום כך, יחסו של אלוהים כלפי בני האנוש מלא בתיעוב ובסלידה עמוקים! למרות שאלוהים העמיד אותם בניסיונות חוזרים ונשנים, אפילו מאות פעמים, עדיין אין להם גישה ברורה לבטא בעזרתה את נחישותם: "אני רוצה לירוא את אלוהים ולסור מרע!" מכיוון שאין לבני האדם את הנחישות הזו והם אינם מפגינים זאת, גישתו הנוכחית של אלוהים כלפיהם כבר איננה כפי שהייתה בעבר, כאשר הוא נהג בהם ברחמים, בסובלנות, באיפוק ובסבלנות. במקום זאת, הוא מאוכזב מאוד מהאנושות. מי גרם לאכזבה הזו? במי תלויה גישתו של אלוהים לאדם? היא תלויה בכל אדם ואדם שהם חסידיו של אלוהים. במהלך שנות עבודתו הרבות, אלוהים הציב דרישות רבות לבני האדם וארגן להם נסיבות רבות. אולם, ללא קשר לביצועיהם של בני האדם וללא קשר לגישתם כלפי אלוהים, הם כשלו ביישום בפועל תוך התאמה ברורה למטרה של יראת אל והישמרות מרע. לפיכך, אציע מילות סיכום ואשתמש באמרה זו כדי להסביר את כל מה שאמרנו זה עתה על הסיבה שבני האדם אינם יכולים לצעוד בדרכו של אלוהים, לירוא את אלוהים ולסור מרע. מהי האמרה הזו? זו האמרה: אלוהים מתייחס לבני האנוש כאל מושאי ישועתו ומושאי עבודתו. בני האנוש מתייחסים לאלוהים כאל אויבם, כהיפוכם הגמור. האם העניין הזה ברור לך עכשיו? גישתה של האנושות ברורה מאוד וכך גם גישתו של אלוהים והיחסים בין בני האנוש ואלוהים. גם אם שמעתם הטפות רבות, הדברים שלגביהם הסקתם מסקנות, כגון נאמנות לאלוהים, ציות לאלוהים, חיפוש הדרך לתאימות עם אלוהים, הרצון להקדיש חיים שלמים לאלוהים והרצון לחיות למען אלוהים – עבורי, דברים אלה אינם מהווים צעידה מודעת בדרכו של אלוהים, שהיא יראת אל והישמרות מרע. במקום זאת, אלה רק ערוצים שבאמצעותם אתם יכולים להשיג מטרות מסוימות. כדי להשיג אותן, אתם מצייתים לכמה תקנות בעל כורחכם ואלה בדיוק התקנות שמרחיקות את בני אדם עוד יותר מדרך של יראת אלוהים והישמרות מרע ושוב מציבות את אלוהים כמנוגד לאנושות.

הנושא של היום קצת כבד, אבל בכל מקרה, אני עדיין מקווה שכאשר תחוו את החוויות הבאות ואת התקופות הבאות, תוכלו לעשות את מה שעתה זה אמרתי לכם. אל תתייחסו לאלוהים כאל אוויר ריק – כאילו שהוא קיים רק כאשר הוא מועיל לכם, אבל אינו קיים כאשר אין לכם צורך בו. ברגע שיש בתת המודע שלכם מחשבה כזאת, כבר הכעסתם מאוד את אלוהים. אולי יש אנשים שאומרים, "אני לא מתייחס לאלוהים כאל אוויר ריק. אני תמיד מתפלל אליו ואני תמיד מנסה לרַצות אותו, וכל מה שאני עושה מצוי בטווח, בסטנדרט, ובעקרונות שאלוהים דורש. אני בהחלט לא מיישם בפועל על פי הרעיונות שלי". כן, האופן שבו אתה מיישם בפועל הוא נכון! עם זאת, מה אתה חושב כשאתה נתקל בבעיה? כיצד אתה מיישם בפועל כשאתה מתמודד עם סוגייה? יש אנשים שמרגישים שאלוהים קיים כשהם מתפללים אליו ומתחננים בפניו, אבל בכל פעם כשהם נתקלים בבעיה, הם מעלים רעיונות משלהם ורוצים לפעול לפיהם. פירושו של דבר שהם מתייחסים לאלוהים כאל אוויר ריק ומצב כזה הופך את אלוהים לבלתי קיים במחשבתם. אנשים מאמינים שאלוהים צריך להתקיים כשהם זקוקים לו, אבל לא כשאינם זקוקים לו. אנשים חושבים שדי ביישום בפועל המבוסס על הרעיונות שלהם. הם מאמינים שהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. הם פשוט לא מאמינים שעליהם לחפש את הדרך של אלוהים. באשר לאנשים שנמצאים כרגע במצב כזה ותקועים במצב כזה, האין הם משחקים באש? יש אנשים שאומרים, "בין אם אני משחק באש או לא, האמנתי במשך שנים רבות כל כך ואני מאמין שאלוהים לא ייטוש אותי, כי הוא אינו יכול לשאת זאת." אחרים אומרים, "האמנתי באדוננו מאז שהייתי ברחם אימי. חלפו ארבעים או חמישים שנה, אז במונחים של זמן, אני כשיר ביותר להיוושע בידי אלוהים וכשיר ביותר לשרוד. במהלך ארבעת או חמשת העשורים האלה, נטשתי את משפחתי ואת עבודתי וויתרתי על כל מה שהיה לי – על דברים כמו כסף, מעמד, הנאה, וזמן עם משפחתי. לא אכלתי הרבה מאכלים טעימים, לא נהניתי מהרבה שעשועים, לא ביקרתי בהרבה מקומות מעניינים ואפילו חוויתי סבל שאנשים רגילים לא היו יכולים לשאתו. אם אלוהים לא יכול להושיע אותי בזכות כל זה, הרי שהיחס כלפיי אינו צודק ואינני יכול להאמין באלוהים מהסוג הזה". האם ישנם אנשים רבים עם השקפה כזו? (אכן.) ובכן, היום אעזור לכם להבין עובדה אחת: כל האנשים בעלי השקפה כזאת יורים לעצמם ברגל. זאת משום שהם מכסים את עיניהם באמצעות דמיונם. הדמיון הזה בדיוק, כמו גם המסקנות שלהם עצמם, תופסים את המקום של הסטנדרט שאלוהים דורש מבני האדם לעמוד בו ומונעים מהם לקבל את כוונותיו האמיתיות של אלוהים. הדבר גורם להם להיות בלתי מסוגלים לחוש את קיומו האמיתי של אלוהים, ועל-ידי כך הם מחמיצים את ההזדמנות להיהפך למושלמים על ידי אלוהים ומוותרים על כל חלק או נתח שהם מההבטחה של אלוהים.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 11

כיצד אלוהים קובע את גורלם של בני האדם והסטנדרטים שלפיהם הוא עושה זאת

לפני שאתה מתקבע בהשקפות או במסקנות כלשהן, עליך להבין תחילה מהי גישתו של אלוהים כלפיך ומה הוא חושב, ואז תוכל להחליט אם החשיבה שלך נכונה, אם לאו. אלוהים מעולם לא השתמש בזמן כיחידת מידה כדי לקבוע את גורלו של האדם ומעולם לא ביסס קביעה כזו על כמות הסבל של האדם. במה, אם כן, אלוהים משתמש כסטנדרט כדי לקבוע את גורלו של האדם? קביעה על סמך הזמן תהיה הדבר שתואם ביותר את התפיסות של בני האדם. יתר על כן, ישנם אנשים, שאותם אתם רואים לעתים קרובות, אשר בשלב מסוים הקדישו הרבה מאוד, השקיעו הרבה, שילמו מחיר עצום וסבלו מאוד. אלה האנשים שעל פי השקפתכם יכולים להיוושע בידי אלוהים. כל מה שאנשים אלה מציגים ומביאים לידי ביטוי עולה באופן מדויק בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם אודות הסטנדרטים שאלוהים הציב כדי לקבוע את גורלו של האדם. תהא אשר תהא אמונתכם, לא אפרט את הדוגמאות האלו בזו אחר זו. בקיצור, כל מה שאינו סטנדרטי בחשיבתו של אלוהים עצמו נובע, תחת זאת, מהדמיון האנושי, וכל הדברים האלה הם תפיסות אנושיות. אם אתה מתעקש באופן עיוור על התפיסות והדמיונות שלך, מה תהיה התוצאה? ברור למדי שההשלכה של הדבר יכולה רק להיות שאלוהים ידחה אותך בשאט נפש. זאת משום שתמיד אתה מתהדר בכישוריך בפני אלוהים, מתחרה בו ומתווכח איתו, ואינך מנסה באמת ובתמים להבין את החשיבה שלו וגם אינך מנסה להבין את רצונו או את גישתו כלפי המין האנושי. התנהגות מתמשכת כזאת מוקירה אותך-עצמך יותר מכול. היא אינה מרוממת את אלוהים. אתה מאמין בעצמך. אינך מאמין באלוהים. אלוהים אינו רוצה אנשים כאלה והוא גם לא ינחיל להם ישועה. אם תהיה מסוגל להרפות מנקודת מבט כזו, ויתרה מזאת, לתקן את נקודות המבט השגויות שהיו לך בעבר, אם תהיה מסוגל להמשיך על פי דרישותיו של אלוהים, אם תהיה מסוגל ליישם בפועל מעתה ואילך את הדרך של יראת האל וההתנערות מהרוע, אם תצליח לכבד את אלוהים כדגול ביותר בכל הדברים ותימנע משימוש בדמיונות האישיים, בהשקפות או באמונות שלך כדי להגדיר את עצמך ואת אלוהים, ואם, תחת זאת, תוכל לחפש את כוונותיו של אלוהים בכל המובנים, להגיע לתובנה ולהבנה של גישתו כלפי האנושות ולרַצות אותו על ידי עמידה בסטנדרטים שלו, זה יהיה נפלא! זה יהיה אות לכך שאתה עומד לצאת לדרך של יראת האל והתנערות מרוע.

אם אלוהים אינו משתמש במחשבות, ברעיונות ובנקודות מבט של בני אדם כסטנדרטים לקביעת גורלם, באיזה סוג של סטנדרט הוא משתמש כדי לקבוע את גורלם של בני האדם? הוא משתמש בניסיונות כדי לקבוע את גורלם. אלוהים משתמש בשני סטנדרטים בניסיונותיו כדי לקבוע גורלם של בני האדם: הראשון הוא מספר הניסיונות שאנשים עוברים, והשני הוא התוצאות שיש לניסיונות אלה לגביהם. שני האינדיקטורים הללו הם שקובעים את גורלו של האדם. הבה נרחיב כעת אודות שני הסטנדרטים האלה.

ראשית, כאשר אדם עומד בפני ניסיון מאלוהים (הערה: ייתכן שבעיניכם ניסיון זה יהיה פרט שולי, כזה שאינו ראוי לאזכור), אלוהים יגרום לך להיות מודע באופן מובהק לכך שידו פועלת כאן ושהוא זה שהסדיר עבורך את הנסיבות הללו. כאשר שיעור קומתך עדיין אינו בשל, אלוהים יארגן ניסיונות כדי לבחון אותך, וניסיונות אלה יתאימו לשיעור קומתך, למה שאתה מסוגל להבין ולמה שאתה יכול לעמוד בו. איזה חלק ממך ייבחן? הגישה שלך כלפי אלוהים. האם גישה זו חשובה מאוד? כמובן שהיא חשובה! יש לה חשיבות מיוחדת! גישה זו של בני האדם היא התוצאה שאלוהים חפץ בה, לכן, מבחינתו, היא הדבר החשוב מכול. אחרת, אלוהים לא היה משקיע מאמצים בבני אדם על ידי עיסוק בעבודה שכזו. באמצעות ניסיונות אלה, אלוהים רוצה לראות מהי גישתך כלפיו. הוא רוצה לראות אם עלית על דרך הישר, אם לאו. הוא גם רוצה לראות אם אתה ירא אלוהים וסר מרע, אם לאו. לכן, בין אם אתה מבין הרבה או מעט מהאמת בפרק זמן מסוים, עדיין תתמודד עם ניסיונות מאלוהים, וככל שכמות האמת שתבין תגדל, הוא ימשיך לארגן עבורך ניסיונות רלוונטיים. כאשר תתמודד שוב עם ניסיון, אלוהים ירצה לראות אם נקודת המבט שלך, הרעיונות שלך והגישה שלך כלפיו חוו צמיחה כלשהי בפרק הזמן שחלף. יש אנשים שתוהים, "מדוע אלוהים תמיד רוצה לראות מהן הגישות של בני האדם? האם הוא לא ראה כבר כיצד הם מיישמים בפועל את האמת? מדוע הוא עדיין רוצה לראות מהן הגישות שלהם?" זה קשקוש ללא מחשבה! בהתחשב בכך שאלוהים פועל באופן זה, רצונו מצוי בכך בהכרח. אלוהים מתבונן כל הזמן מהצד בבני האדם, צופה בכל מילה ופעולה שלהם, בכל מעשה ותנועה שלהם. הוא אפילו מתבונן בכל מחשבה ורעיון שלהם. אלוהים רושם לפניו את כל מה שקורה לבני האדם – את מעשיהם הטובים, מגרעותיהם, עבירותיהם, אפילו את מרידותיהם ובגידותיהם – כראיה שבאמצעותה ייקבע גורלם. צעד אחר צעד, ככל שעבודתו של אלוהים תתנשא, תשמע יותר אמיתות ותקבל יותר דברים ומידע חיוביים ותזכה ביותר מתוך מציאות האמת. לאורך כל התהליך הזה, גם דרישותיו של אלוהים ממך יגברו, וככל שזה יקרה, אלוהים יסדיר עבורך ניסיונות רציניים יותר. מטרתו היא לבחון אם חלה בינתיים התקדמות בגישתך כלפיו. כמובן שכאשר זה יקרה, נקודת המבט שאלוהים ידרוש ממך תתאים להבנתך את מציאות האמת.

ככל ששיעור קומתך יילך וייבנה בהדרגה, כך יקרה גם לסטנדרט שאלוהים ידרוש ממך. בזמן שעדיין תהיה לא בשל, אלוהים יקבע לך סטנדרט נמוך מאוד לעמוד בו. כאשר שיעור קומתך ייבנה מעט יותר, הוא יגביה את הסטנדרט שלך במקצת. אולם מה אלוהים יעשה לאחר שתזכה בהבנה של האמת כולה? הוא יגרום לך להתמודד עם ניסיונות גדולים אף יותר. בניסיונות האלה, הדבר שאלוהים רוצה לקבל ממך, מה שהוא רוצה לראות בך, הוא ידע מעמיק יותר אודותיו, יראה ממשית כלפיו. או-אז, דרישותיו ממך יהיו גבוהות ו"נוקשות" יותר משהיו בעבר, כאשר שיעור קומתך היה פחות בשל (הערה: אנשים עשויים לראות אותן כנוקשות, אך למעשה בעיני אלוהים הן סבירות). כאשר אלוהים מנסה אנשים, איזו מציאות הוא רוצה ליצור? הוא כל הזמן מבקש שאנשים יתנו לו את לבם. יש אנשים שיגידו, "איך אני יכול לתת את זה? מילאתי את חובתי, נטשתי את ביתי ואת פרנסתי והשקעתי את עצמי. האין כל אלה מקרים שבהם מסרתי את לבי לאלוהים? איך אוכל עוד לתת את לבי לאלוהים? הייתכן שאלו לא היו למעשה דרכים לתת לו את לבי? מהי הדרישה הספציפית של אלוהים?" הדרישה פשוטה מאוד. למעשה, ישנם אנשים אחדים שכבר נתנו את לבם לאלוהים בדרגות שונות במהלך שלבים שונים של הניסיונות שלהם, אבל הרוב המכריע של האנשים לעולם אינם נותנים את לבם לאלוהים. כאשר אלוהים מנסה אותך, הוא רואה אם הלב שלך מצוי איתו, עם הבשר או עם השטן. כאשר אלוהים מנסה אותך, הוא רואה אם אתה ניצב נגדו או נמצא בעמדה התואמת אותו והוא גם רואה אם הלב שלך מצוי לצדו. כאשר אינך בשל ואתה ניצב בפני ניסיונות, יש לך מעט ביטחון ואינך יכול לדעת בדיוק מה עליך לעשות כדי להגשים את כוונותיו של אלוהים, שכן הבנתך את האמת מוגבלת. עם זאת, אם אתה עדיין יכול להתפלל לאלוהים באמת ובתמים ואם אתה מסוגל להיות נכון לתת לו את לבך, לעשות אותו לריבון שלך ואתה מוכן להציע לו את כל הדברים שאתה מאמין שהם היקרים ביותר, אזי כבר נתת לאלוהים את לבך. ככל שתקשיב ליותר דרשות ותבין יותר מהאמת, גם שיעור קומתך יגדל בהדרגה. בשלב זה, הסטנדרט של דרישותיו של אלוהים לא יהיה זהה לזה שהיה כאשר היית לא בשל. הוא ידרוש ממך סטנדרט גבוה יותר. ככל שאנשים יתנו את לבם בהדרגה לאלוהים, לבם ילך ויתקרב אליו אט-אט. ככל שאנשים יוכלו באמת להתקרב לאלוהים, לבם יירא אותו יותר ויותר. מה שאלוהים רוצה הוא רק לב כזה.

כאשר אלוהים רוצה לרכוש את לבו של מישהו, הוא יעמיד את אותו אדם בניסיונות רבים. במהלך הניסיונות האלה, אם אלוהים לא ירכוש את לבו של אותו אדם או יראה שלאותו אדם יש גישה כלשהי – כלומר, אם אלוהים לא יראה שאותו אדם מיישם בפועל או מתנהג באופן שמעיד על יראה כלפיו, ואם אלוהים גם לא יראה אצל אדם זה גישה ונחישות שסרות מרע – הרי שלאחר ניסיונות רבים, סבלנותו של אלוהים כלפיו תפקע והוא לא יסבול אותו עוד. הוא לא יעמיד עוד את האדם הזה בניסיון ויחדל לעבוד עליו. מה הדבר מסמל, אם כן, עבור גורלו של אותו אדם? זה אומר שאין לו גורל. ייתכן שאותו אדם לא עשה כל רע. ייתכן שהוא לא עשה שום דבר שמפריע ולא גרם לשיבוש. ייתכן שהוא לא התנגד בגלוי לאלוהים. אולם לבו של אדם זה נותר נסתר מאלוהים, מעולם לא הייתה לו גישה ונקודת מבט ברורות כלפי אלוהים ואלוהים אינו יכול לראות בבירור שלבו ניתן לאלוהים או שהוא שואף לירוא את אלוהים ולסור מרע. אלוהים מאבד את סבלנותו כלפי אנשים כאלה והוא לא ישלם עוד מחיר כלשהו עבורם, לא יגיש להם רחמים כלשהם ולא יעבוד עליהם. חיי האמונה באלוהים של אדם כזה כבר הסתיימו. זאת משום שבכל הניסיונות הרבים שאלוהים העמיד אותו, אלוהים לא השיג את התוצאה הרצויה לו. לפיכך, ישנם אי-אילו אנשים שמעולם לא ראיתי בהם את הנאורות וההארה של רוח הקודש. כיצד ניתן לראות זאת? ייתכן שאנשים אלה האמינו באלוהים במשך שנים רבות ועל פני השטח, הם התנהגו באופן נמרץ הם קראו ספרים רבים, טיפלו בעניינים רבים, מילאו תריסר מחברות או יותר ושלטו בהרבה מאוד מילים ודוקטרינות. עם זאת, מעולם לא נראתה בהם צמיחה, השקפתם על אלוהים נותרה בלתי נראית והגישות שלהם עדיין אינן ברורות. במילים אחרות, לא ניתן לראות את לבם. הם תמיד מכוסים וחתומים – הם חסומים בפני אלוהים. כתוצאה מכך, אלוהים אינו רואה את לבם האמיתי, הוא אינו רואה אצל אנשים אלה שום יראה אמיתית כלפיו, ויותר מכך, הוא אינו רואה איך אנשים אלה הולכים בדרכו. אם אלוהים עדיין לא זכה באנשים כאלה עד כה, האם הוא יוכל לזכות בהם בעתיד? הוא לא יוכל! האם הוא ימשיך לקדם דברים שלא ניתן להשיגם? הוא לא יעשה זאת! מהי, אם כן, גישתו הנוכחית של אלוהים כלפי אנשים כאלה? (הוא דוחה אותם בשאט נפש ומתעלם מהם.) הוא מתעלם מהם! אלוהים אינו מתייחס לאנשים כאלה. הוא דוחה אותם בשאט נפש. שיננתם את הדברים האלה במהירות רבה ובדיוק רב. נראה שהבנתם את מה ששמעתם!

ישנם אנשים, שכאשר הם מתחילים להיות חסידי אל, הם בורים ולא בשלים. הם אינם מבינים את רצון האל ואף אינם יודעים מה הפירוש של אמונה בו. הם מאמצים דרך שגויה על-פי תפיסה אנושית כדי להאמין באלוהים ולהיות חסידיו. כשאנשים כאלה מתמודדים עם ניסיונות, הם אינם מודעים לכך. הם נותרים קהי חושים ביחס להנחיה של אלוהים ולנאורות שלו. הם אינם יודעים מה פירוש הדבר לתת את לבם לאלוהים או לעמוד איתנים בזמן ניסיון. אלוהים ייתן לאנשים כאלה זמן מוגבל ובפרק הזמן הזה, הוא יאפשר להם להבין את האופי של הניסיונות שלו ומהן כוונותיו. לאחר מכן, אנשים אלה חייבים להציג את נקודת המבט שלהם. אלוהים עדיין מחכה לאלו שנמצאים בשלב הזה. באשר לאלו שיש להם השקפות אחדות אך הם עדיין מהססים, שרוצים למסור את לבם לאלוהים אבל לא השלימו עם הדבר ואשר, על אף שיישמו בפועל אי-אילו אמיתות בסיסיות, מנסים להסתתר ולוותר כשהם מתמודדים עם ניסיונות גדולים – מהי גישתו של אלוהים כלפיהם? הוא עדיין מצפה מהם לקצת יותר והתוצאה תלויה בגישה ובביצועים שלהם. אם בני אדם אינם פעילים בהתקדמותם, מה אלוהים עושה? הוא מוותר עליהם. זאת משום שלפני שאלוהים מוותר עליך, אתה כבר ויתרת על עצמך. לכן, אינך יכול להאשים את אלוהים על כך שהוא עושה זאת. זו טעות מצדך לחוש מרירות כלפי אלוהים.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 12

כאשר בני אדם נעשים חסידי אל, לעתים רחוקות הם שמים לב לרצונו של אלוהים ורק לעתים רחוקות הם מתייחסים למחשבותיו ולגישתו כלפי בני האדם. בני האדם אינם מבינים את מחשבותיו של אלוהים ולכן כאשר אתם נשאלים שאלות על כוונותיו ועל טבעו, אתם מתבלבלים. אתם שוקעים בתוך אי ודאות עמוקה ואז אתם מנחשים או מהמרים. איזה מין הלך רוח זה? הוא מוכיח עובדה מסוימת: שרוב האנשים המאמינים באלוהים רואים בו בועת אוויר ריק, משהו שנראה שהוא קיים רגע אחד ורגע לאחר מכן אינו קיים. מדוע אני מנסח זאת כך? משום שבכל פעם כשאתם נתקלים בבעיה, אינכם יודעים מהו רצונו של אלוהים. מדוע אינכם יודעים מהו רצונו? לא רק עכשיו, אלא מההתחלה ועד הסוף, אינכם יודעים מהי גישתו של אלוהים לבעיה זו. אינך יכול להבין זאת לעומק ואינך יודע מהי גישתו של אלוהים, אבל האם הקדשת לכך מחשבה רבה? האם ביקשת לדעת זאת? האם שיתפת בקשר לכך? לא! הדבר מאשר עובדה מסוימת: לאלוהים של אמונתך אין כל קשר לאלוהים שבמציאות. באמונתך באלוהים, אתה מהרהר רק בכוונות שלך-עצמך ובאלה של מנהיגיך. אתה מקדיש מחשבה רק למשמעות שטחית הנובעת מדוקטרינה אודות דברי אלוהים, בלי לנסות כלל לדעת או לחפש באמת ובתמים את רצונו של אלוהים. האין זה כך? המהות של העניין הזה נוראית למדי! אחרי שנים רבות כל כך, ראיתי אנשים רבים שמאמינים באלוהים. למה אמונתם הפכה את אלוהים בתודעתם? יש אנשים שמאמינים באלוהים כאילו שהוא רק בועת אוויר ריק. לאנשים אלה אין תשובה לשאלות על קיומו של אלוהים, משום שהם אינם יכולים להרגיש או לחוש את נוכחותו או את היעדרו, לא כל שכן לראות זאת בבירור או להבין זאת. באופן לא מודע, אנשים אלה סבורים שאלוהים לא קיים. אחרים מאמינים באלוהים כאילו היה בן אדם. אנשים אלה חושבים שהוא אינו מסוגל לעשות את כל הדברים שגם הם אינם מסוגלים לעשותם ושעליו לחשוב כמו שהם חושבים. ההגדרה שלהם לאלוהים היא "אדם בלתי נראה שלא ניתן לגעת בו". ישנה גם חבורת אנשים שמאמינים באלוהים כאילו שהוא בובה. אנשים אלה מאמינים שאין לאלוהים רגשות. הם חושבים שאלוהים הוא פסל חימר ושכאשר הם מתמודדים עם בעיה, אין לאלוהים גישה, נקודת מבט או רעיונות. הם מאמינים שהוא נתון לחסדי המין האנושי. אנשים פשוט מאמינים בכל מה שהם רוצים להאמין. אם הם מגדילים אותו, אז הוא גדול. אם הם מקטינים אותו, אז הוא קטן. כאשר בני האדם חוטאים וזקוקים לרחמיו, לסובלנותו ולאהבתו של אלוהים, הם מניחים שאלוהים צריך לפרוס את רחמיו. אנשים אלה ממציאים "אלוהים" במוחם ואז גורמים ל"אלוהים" הזה למלא את דרישותיהם ולרַצות את כל מאווייהם. הזמן והמקום אינם משנים ואין זה משנה מה אנשים כאלה יעשו, הם יאמצו את הדמיון הזה ביחסם לאלוהים ובאמונתם. ישנם אפילו כאלה אשר, לאחר שהכעיסו את טבעו של אלוהים, עדיין מאמינים שהוא יכול להושיע אותם, מכיוון שהם מניחים שאהבתו של אלוהים חסרת גבולות ושטבעו צודק, ושאין זה משנה עד כמה האדם מעליב את אלוהים, אלוהים לא יזכור דבר מכך. הם חושבים שמאחר שחסרונות אנושיים, עבירות אנושיות ואי ציות אנושי הם ביטויים רגעיים לטבעו של האדם, אלוהים ייתן לאנשים הזדמנויות ויהיה סובלני וסבלני כלפיהם. הם מאמינים שאלוהים עדיין יאהב אותם כבעבר. לפיכך, הם מטפחים תקוות גדולות להשיג ישועה. למעשה, אין זה משנה איך בני האדם מאמינים באלוהים, כל עוד הם אינם עוסקים בחיפוש האמת, לאלוהים תהיה גישה שלילית כלפיהם. זאת משום שבמהלך אמונתך באלוהים, למרות שלקחת את הספר של דברי האל והתייחסת אליו כאל אוצר והגית בו וקראת בו מדי יום, אתה מניח את האל האמיתי בצד. אתם מתייחסים אליו כאל אוויר ריק או כאל סתם אדם – ואחדים מכם רואים בו לא יותר מאשר בובה. למה אני מנסח זאת כך? אני עושה זאת משום שהאופן שבו אני רואה זאת, בין אם אתם מתמודדים עם בעיה או נתקלים בנסיבות מסוימות, לאותם דברים שקיימים בתת-המודע שלכם, לאותם דברים שאתם מעוררים בתוך-תוככם, מעולם לא היה כל קשר לדברי אלוהים או לעיסוק בחיפוש האמת. אתם יודעים רק את מה שאתם עצמכם חושבים, מהי נקודת המבט שלכם, ואז אתם כופים את הרעיונות והדעות שלכם על אלוהים. במוחכם, אלה הופכים להשקפותיו של אלוהים, ואתם יוצרים מנקודות המבט האלה סטנדרטים שאתם עומדים בהם ללא היסוס. עם הזמן, התנהלות כזאת מרחיקה אתכם יותר ויותר מאלוהים.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 13

הבנת גישתו של אלוהים ודחיקה הצדה של כל התפיסות המוטעות אודות אלוהים

איזה מין אלוהים בדיוק הוא האל הזה שאתם מאמינים בו כעת? האם אי פעם חשבתם על כך? כאשר הוא רואה אדם רשע עושה מעשים רעים, האם הוא מתעב זאת? (אכן כן.) מהי גישתו כאשר הוא רואה אנשים בורים טועים? (צער.) כאשר הוא רואה אנשים גונבים את קורבנות המנחה שלו, מהי גישתו? (הוא מתעב אותם.) כל זה ברור מאוד, נכון? כאשר אלוהים רואה אדם מבולבל באמונתו בו, שאינו עוסק בחיפוש האמת בשום דרך, מהי גישתו של אלוהים? אינכם בטוחים בכך לגמרי, נכון? "בלבול", כגישה, איננו חטא, והוא גם לא מעליב את אלוהים, ואנשים חשים שזה לא סוג של טעות גדולה. אז אמרו לי, מהי הגישה של אלוהים במקרה הזה? (הוא אינו מוכן להכיר בהם.) "חוסר רצון להכיר" – איזו מין גישה זו? זה אומר שאלוהים מזלזל באנשים אלה ומבזה אותם! הדרך שבה הוא מתמודד עם אנשים כאלה היא להראות להם כתף קרה. הגישה של אלוהים היא להניח אותם בצד, לא לעשות שום עבודה עליהם, וזה כולל את עבודת הנאורות, ההארה, התוכחה והמשמעת. אנשים כאלה פשוט אינם נחשבים בעבודת האל. מהו יחסו של אלוהים כלפי אלו שמכעיסים את טבעו ומפרים את הצווים המנהליים שלו? תיעוב קיצוני! אלוהים רותח מזעם על אנשים שלא מתחרטים על כך שהכעיסו את טבעו! "רותח מזעם" זה לא יותר מתחושה, מצב רוח. זה לא תואם גישה ברורה. עם זאת, תחושה זו – מצב רוח זה – יהוו גורל לאנשים כאלה: הדבר ימלא את אלוהים בתיעוב קיצוני! מהן ההשלכות של התיעוב הקיצוני הזה? ההשלכות הן שאלוהים יניח את האנשים האלה בצד ולא יגיב להם לעת עתה. לאחר מכן הוא יחכה למיין אותם, "אחרי הסתיו". למה הדבר מרמז? האם לאנשים האלה עדיין יהיה גורל? אלוהים מעולם לא התכוון להעניק לאנשים כאלה גורל כלשהו! לכן, האין זה רגיל לחלוטין שאלוהים אינו מגיב עכשיו לאנשים כאלה? (כן, זה רגיל.) מה אנשים כאלה צריכים להתכונן לעשות? עליהם להתכונן לשאת בהשלכות השליליות של התנהגותם ושל המעשים הרעים שעשו. זו תגובתו של אלוהים לאדם כזה. אז, עכשיו אני אומר בבירור לאנשים כאלה: אל תטפחו אשליות עוד ואל תעסקו עוד במשאלות לב. אלוהים לא יסבול בני אדם לנצח. הוא לא יסבול לנצח את העבירות והמרדנות שלהם. יש אנשים שיאמרו, "גם אני ראיתי אנשים אחדים כאלה, וכשהם מתפללים, הם מרגישים באופן מיוחד שאלוהים נוגע בהם, ואז הם בוכים בכי מר. בדרך כלל הם גם שמחים מאוד. דומה שנוכחות האל והנחיית האל מצויות ברשותם." אל תדברו שטויות כאלה! דמעות מרירות לא בהכרח מעידות על כך שאלוהים נוגע באדם או שהאדם נהנה מנוכחותו של אלוהים, לא כל שכן מהנחייתו של אלוהים. אם אנשים יכעיסו את אלוהים, האם הוא עדיין ינחה אותם? בקיצור, כשאלוהים מחליט לסלק מישהו ולנטוש אותו, הגורל של אותו אדם כבר נגוז. אין זה משנה עד כמה רגשותיו חיוביים כשהוא מתפלל או כמה אמונה באלוהים יש בלבו, כבר אין לכך חשיבות. הדבר החשוב הוא שאלוהים אינו זקוק לסוג כזה של אמונה. הוא כבר דחה בשאט נפש את האנשים האלה. גם שאלת ההתמודדות איתם בעתיד איננה חשובה. הדבר החשוב הוא שברגע שהאנשים האלה מכעיסים את אלוהים, גורלם נקבע. אם אלוהים גמר אומר לא להושיע אנשים כאלה, הם ייוותרו מאחור וייענשו. זו הגישה של אלוהים.

למרות שהמהות של אלוהים מכילה רכיב של אהבה ולמרות שהוא רחום כלפי כל אדם, אנשים מתעלמים מהעובדה שהמהות שלו היא גם של כבוד, ושוכחים זאת. העובדה שיש לו אהבה אינה אומרת שאנשים יכולים להעליב אותו בחופשיות בלי לעורר בו רגשות או תגובה, וכך גם העובדה שיש לו רחמים אינה אומרת שאין לו עקרונות לגבי האופן שבו הוא מתייחס לאנשים. אלוהים חי, הוא באמת קיים. הוא לא בובה מדומיינת או כל חפץ אחר. בהינתן שהוא אכן קיים, עלינו להקשיב היטב לקול לבו כל הזמן, לשים לב היטב לגישה שלו ולהבין את רגשותיו. אל לנו להשתמש בדמיון אנושי כדי להגדיר את אלוהים ואל לנו לכפות עליו מחשבות או משאלות אנושיות, ובכך לגרום לאלוהים להתייחס לבני אדם באופן אנושי המבוסס על דמיון אנושי. אם אתם עושים זאת, אתם מכעיסים את אלוהים, מציתים את חרון אפו וקוראים תיגר על כבודו! לפיכך, משהבנתם את חומרת העניין, אני מפציר בכל אחד ואחד מכם להיות זהירים ושקולים במעשיכם. היו זהירים ושקולים בדיבורכם גם כן – באופן שבו אתם מתייחסים לאלוהים. ככל שתהיו זהירים ושקולים יותר, כן ייטב לכם! כאשר אינך מבין מהי גישתו של אלוהים, הימנע מדיבורים פזיזים. אל תעשה מעשים פזיזים ואל תדביק תוויות כלאחר יד. חשוב מכך, אל תסיק מסקנות שרירותיות. במקום זאת, עליך לחכות ולבקש. גם פעולות אלה הן ביטוי ליראת האל ולהתנערות מרוע. יותר מכול, אם תוכל להשיג זאת, ויותר מכול, אם יש לך גישה כזו, אלוהים לא יאשים אותך בשל טיפשותך ובורותך ובשל חוסר ההבנה שלך את הסיבות שמאחורי הדברים. במקום זאת, בזכות הגישה שלך של חשש מהעלבת אלוהים, של מתן כבוד לכוונותיו ושל נכונות להישמע לו, אלוהים יזכור אותך, ינחה אותך ויעניק לך נאורות, או יסבול את חוסר הבגרות והבורות שלך. לעומת זאת, אם הגישה שלך כלפיו תהיה של חוסר כבוד – אם תשפוט אותו כאוות נפשך או תנחש באופן שרירותי מהם רעיונותיו ותגדיר אותם – אלוהים יגנה אותך, יטיל עליך משמעת ואף יעניש אותך, או שהוא עשוי לרשום לך הערה. ייתכן שהערה זו תהיה קשורה לגורלך. לכן, ברצוני להדגיש פעם נוספת: על כל אחד מכם להיות זהיר ושקול לגבי כל מה שמגיע מאלוהים. אל תדברו בפזיזות ואל תהיו פזיזים במעשיכם. לפני שאתה אומר דבר מה, עליך לעצור ולחשוב: האם פעולה זו שלי תכעיס את אלוהים? כשאני עושה זאת, האם אני מכבד את אלוהים? גם בעניינים פשוטים, עליך לנסות להבין את השאלות האלה ולהקדיש יותר זמן להרהר בהן. אם תוכל באמת ליישם בפועל על פי עקרונות אלה בכל ההיבטים, בכל הדברים, בכל זמן, ולאמץ גישה כזו, בייחוד כאשר אינך מבין דבר מה, אזי אלוהים תמיד ידריך אותך ויעניק לך נתיב ללכת בו. אין זה משנה איזה סוג של הצגה אנשים מעלים, אלוהים רואה אותם בצורה ברורה ופשוטה והוא יציע הערכה מדויקת וראויה של ההצגות שלך. לאחר שתעבור את הניסיון הסופי, אלוהים ייקח את כל ההתנהגויות שלך ויסכם אותן, כדי לקבוע את גורלך. תוצאה זו תשכנע כל אדם מעבר לכל צל של ספק. מה שברצוני לומר לכם כאן הוא כדלקמן: כל מעשה, כל פעולה וכל מחשבה שלכם קובעים את גורלכם.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 14

מי קובע את גורלם של בני האדם?

ישנו עניין נוסף בעל חשיבות עליונה שיש לדון בו והוא גישתכם כלפי אלוהים. גישה זו חשובה ביותר! היא קובעת אם בסופו של דבר תצעדו לקראת חורבן או לתוך הייעוד היפהפה שאלוהים הכין לכם. בעידן המלכות, אלוהים כבר עבד במשך יותר מעשרים שנה, ואולי במהלך שני העשורים האלה, עמוק בתוככם לא הייתם בטוחים כל כך כיצד היו ביצועיכם. עם זאת, בלבו של אלוהים, הוא תיעד בזמן אמת ובנאמנות את כל אחד מכם. מרגע שכל אדם החל להיות חסיד שלו ולהאזין לדרשותיו ולהבין בהדרגה יותר ויותר מהאמת, ועד למועד שבו כל אדם החל למלא את חובותיו, אלוהים שמר תיעוד של כל מיני התנהגויות המיוחסות לכל אדם. מהן הגישות של בני האדם בזמן שהם ממלאים את חובותיהם ומתמודדים עם כל מיני סביבות וניסיונות? איך הביצועים שלהם? מה הם חשים בלבם כלפי אלוהים? ...לאלוהים יש רישום של כל זה. יש לו תיעוד של כל זה. אולי, מנקודת המבט שלכם, הסוגיות הללו מבלבלות. עם זאת, מהמקום שבו אלוהים עומד, כולן ברורות כשמש ואין אפילו שמץ רשלנות. זוהי סוגייה הכרוכה בגורלו של כל אדם ונוגעת גם בסיכוייו העתידיים, ויותר מכך, זה המקום שבו אלוהים משקיע את כל מאמציו הקפדניים. לכן, אלוהים לעולם לא יזניח אותה ולו במעט והוא גם אינו סובל פזיזות. אלוהים מכין תיעוד של תיאור זה של המין האנושי, רושם הערות על ההתנהלות של בני האדם בעבודת האל שלהם, מההתחלה ממש עד הסוף. גישתך כלפיו בתקופה זו קבעה את גורלך. האין זה נכון? עכשיו, אתה מאמין שאלוהים צודק? האם מעשיו הולמים? האם עדיין יש בראשכם דמיונות אחרים על אלוהים? (לא.) אז האם הייתם אומרים שגורלם של בני האדם נתונים לקביעתו של אלוהים או של בני האדם עצמם? (הם נתונים לקביעתו של אלוהים.) מי קובע אותם? (אלוהים.) אינכם בטוחים, לא כן? אחים ואחיות מהונג קונג, דברו בקול רם – מי קובע אותם? (בני האדם עצמם קובעים אותם.) האם בני האדם עצמם קובעים אותם? האין זה אומר שלגורלם של בני האדם אין כל קשר לאלוהים? אחים ואחיות מדרום קוריאה, דברו בקול רם. (אלוהים קובע את גורלם של בני האדם על סמך כל פעולותיהם ומעשיהם ובהתאם לנתיב שבו הם נמצאים.) זו תגובה אובייקטיבית מאוד. ישנה כאן עובדה שאני חייב ליידע את כולכם עליה: במהלך עבודת הישועה של אלוהים, הוא קבע סטנדרט לבני האדם. הסטנדרט הוא שהם חייבים להקשיב לדברי האל ולצעוד בדרכו של אלוהים. זה הסטנדרט שמשמש לשקלול גורלם של בני האדם. אם תיישם בפועל בהתאם לסטנדרט זה של אלוהים, תוכל להשיג גורל טוב. אם לא תעשה זאת, לא תוכל להשיג גורל טוב. מי, אם כן, לדעתך, קובע את הגורל הזה? לא אלוהים לבדו קובע אותו, אלא אלוהים ובני האדם יחדיו. זה נכון? (כן.) מדוע? משום שאלוהים הוא זה שרוצה לעסוק באופן פעיל במלאכת הישועה של המין האנושי ולהכין לאנושות ייעוד יפהפה. בני אדם הם מושאי העבודה של אלוהים, והגורל הזה, הייעוד הזה, הם מה שאלוהים מכין להם. אם לא היו לו מושאי עבודה, הוא לא היה צריך לעשות את העבודה הזו. אם הוא לא היה עושה את העבודה הזאת, לבני האדם לא הייתה הזדמנות לזכות בישועה. בני אדם הם אלה שייוושעו, ולמרות שההיוושעות היא החלק הפסיבי בתהליך הזה, הגישה של אלה שממלאים את התפקיד הזה היא שקובעת אם אלוהים יצליח או לא יצליח בעבודתו להושיע את המין האנושי. אלמלא ההנחיה שאלוהים נותן לך, לא היית מכיר את הסטנדרט שלו ולא הייתה לך מטרה. אם יש לך את הסטנדרט הזה, את המטרה הזו, ועדיין אינך משתף פעולה, מיישם אותם בפועל או משלם את המחיר, אזי לא תקבל את הגורל הזה. לכן אני אומר שגורלו של כל אדם אינו יכול להיות מופרד מאלוהים, וגם לא ניתן להפרידו מהאדם. ובכן, עכשיו אתם יודעים מי קובע את גורלם של בני האדם.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 15

בני האדם נוטים להגדיר את אלוהים על פי ניסיונם (קטע נבחר)

כשדנו בנושא של הכרת האל, האם הבחנתם במשהו? האם הבחנתם שיחסו הנוכחי של אלוהים השתנה? האם יחסו של אלוהים כלפי האנושות לא יכול להשתנות? האם אלוהים יתמיד כך, וירעיף את כל אהבתו ורחמיו על האדם עד אין קץ? העניין הזה נוגע גם למהותו של אלוהים. ...ברגע שבני האדם יודעים שאלוהים אוהב את האנושות, הם מגדירים את אלוהים כסמל לאהבה: הם סבורים שמעשיהם של בני האדם, התנהגותם, יחסם לאלוהים ומרדנותם לא חשובים כלל, משום שיש לאלוהים אהבה, ומשום שאהבתו של אלוהים לא יודעת גבול ולא ניתנת למדידה. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות סובלני כלפי בני האדם. יש לאלוהים אהבה, ולכן הוא יכול להיות רחום כלפי בני האדם, רחום כלפי בוסריותם, רחום כלפי בורותם ורחום כלפי מרדנותם. האם זה באמת המצב? מבחינת בני אדם מסוימים, לאחר שהם חוו את סבלנותו של אלוהים פעם אחת או פעמים ספורות, הם מתייחסים אליה כאל נכס להבנתם את אלוהים וסבורים שאלוהים יהיה סבלן ורחום כלפיהם לנצח, ולאורך חייהם, הם מתייחסים לסבלנותו של אלוהים כאל הסטנדרט שלפיו אלוהים מתייחס אליהם. יש גם כאלה שלאחר שהם חוו את סובלנותו של אלוהים פעם אחת, הם מגדירים את אלוהים אחת ולתמיד כסובלני, ובמחשבותיהם הסובלנות הזו היא ללא גבול, ללא תנאים ואף ללא כל עקרונות. האם הסברות האלה נכונות? בכל פעם שאנחנו דנים במהותו של אלוהים או בטבעו של אלוהים, אתם נראים מבולבלים. כשאני רואה אתכם כך, אני חרד במקצת. שמעתם אמיתות רבות בנוגע למהותו של אלוהים. הקשבתם גם לדיונים רבים בנוגע לטבעו של אלוהים. עם זאת, בדעתכם, העניינים האלה והאמת של ההיבטים האלה הם רק זיכרונות המבוססים על תיאוריה ומילים כתובות. אף אחד מכם לא מסוגל, בחיי היומיום שלו, לחוות או לראות את טבעו האמיתי של אלוהים כהווייתו. אתם פזורי דעת באמונותיכם – לכולכם יש אמונה עיוורת, עד כדי כך שיחסכם לאלוהים מזלזל ואתם מבטלים אותו כלאחר יד. לאן מוביל יחס כזה לאלוהים? הוא מוביל אתכם מיד להסיק מסקנות לגבי אלוהים. ברגע שאתם מתחילים להכיר את אלוהים במקצת, אתם חשים סיפוק רב, אתם חשים כאילו זכיתם באלוהים כולו. לאחר מכן, אתם מסיקים שכך הוא אלוהים, ואתם לא מניחים לו לנוע בחופשיות. ובכל פעם שאלוהים עושה משהו חדש, אתם פשוט מסרבים להודות שהוא אלוהים. יום אחד, כשאלוהים יאמר, "אני כבר לא אוהב את האדם. אני כבר לא מעניק לאדם רחמים. כבר אין לי אף סובלנות או סבלנות כלפי האדם. אני מלא בתיעוב עמוק ואנטיפתיה כלפי האדם," הצהרות אלה יגרמו לקונפליקט עמוק בלבם של בני האדם. חלקם אפילו יאמרו: "אתה כבר לא אלוהיי. אתה כבר לא האל שאני רוצה להימנות על חסידיו. אם זה מה שאתה אומר, אתה כבר לא כשיר להיות אלוהיי, ואני לא צריך להמשיך להימנות על חסידיך. אם לא תיתן לי עוד רחמים, אהבה וסובלנות, אני לא אמנה עוד על חסידיך. רק אם תהיה סובלני כלפיי עד אין קץ, אם תהיה תמיד סבלן כלפיי, אם תאפשר לי לראות שאתה אהבה, שאתה סבלנות שאתה סובלנות, רק אז אוכל להימנות על חסידיך, ורק אז יוכל להיות לי הביטחון להימנות על חסידיך עד הסוף. מכיוון שזכיתי בסבלנות וברחמים שלך, המרדנות והסגת הגבול שלי יכולות לזכות לסליחה ולמחילה עד אין קץ, ובאפשרותי לחטוא בכל מקום ובכל זמן, להתוודות ולזכות למחילה בכל זמן ובכל מקום, ולהכעיס אותך בכל זמן ובכל מקום. לא אמורים להיות לך דעות או מסקנות משלך בנוגע אליי." גם אם אף אחד מכם לא חושב על שאלה כזו באופן כה סובייקטיבי ומודע, בכל פעם שאתם רואים באלוהים כלי להשגת סליחה על חטאיכם ואמצעי לזכייה ביעד יפהפה, מבלי להרגיש, כבר הצבתם את האל החי כמנוגד לכם, כאויבכם. זה מה שאני רואה. אתם יכולים להמשיך לומר, "יש בי אמונה באלוהים," "אני עוסק בחיפוש אחר האמת," "אני רוצה לשנות את הטבע שלי," "אני רוצה להיחלץ מהשפעת החושך," "אני רוצה לרצות את אלוהים," "אני רוצה לציית לאלוהים" "אני רוצה להיות נאמן לאלוהים ולמלא את חובתי היטב," וכן הלאה. עם זאת, גם אם דבריכם נשמעים נחמדים מאוד, גם אם בקיאים בתיאוריה, גם אם התיאוריה הזו מרשימה ומכובדת, האמת היא שיש כעת בני אדם רבים שכבר גילו כיצד להשתמש בתקנות, בדוקטרינות ובתיאוריות שלמדתם כדי להסיק מסקנות על אלוהים ולהציב אותו כמנוגד אליכם באופן טבעי לחלוטין. אף על פי שלמדתם מילים כתובות ולמדתם דוקטרינות, לא באמת נוכחתם במציאות האמת, ולכן קשה לכם מאוד להתקרב לאלוהים, להכיר את אלוהים ולהבין את אלוהים. זה מצב מצער כל כך!

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 16

יחסו של אלוהים כלפי מי שבורח במהלך עבודתו

ישנם אנשים כאלה בכל מקום: אחרי שהם בטוחים לגבי דרכו של אלוהים, הם עוזבים בדממה, מסיבות שונות, בלי להיפרד, כדי ללכת ולעשות את כל מה שלבם חפץ. לעת עתה, לא ניכנס לסיבות לכך שאנשים אלה עוזבים. תחילה נבחן מהי גישתו של אלוהים כלפי אדם מסוג זה. זה ברור מאוד! מהרגע שבו אנשים אלה עוזבים, בעיני אלוהים, טווח האמונה שלהם הסתיים. לא האדם המסוים סיים אותו, אלא אלוהים. העובדה שאותו אדם עזב את אלוהים פירושה שהוא כבר דחה את אלוהים, שהוא אינו רוצה עוד את אלוהים ושהוא אינו מקבל עוד את ישועתו של אלוהים. מכיוון שאנשים כאלה אינם רוצים את אלוהים, האם הוא עדיין יכול לרצות אותם? יתר על כן, כאשר אנשים כאלה מחזיקים בגישה כזו, בהשקפה זו, וכשהם נחושים לעזוב את אלוהים, הם כבר הכעיסו את טבעו של אלוהים. זאת למרות שייתכן שהם לא נתקפו חמת זעם וקיללו את אלוהים, למרות שייתכן שהם לא התנהגו בצורה מרושעת או מוגזמת ולמרות שייתכן שאנשים אלה חושבים, "אם יגיע יום שבו יהיה לי די ממה שבחוץ או עדיין אזדקק לאלוהים לדבר מה, אחזור. או אם אלוהים יקרא לי, אני אחזור", או שהם אומרים, "כשאפַגע בחוץ או כשאראה שהעולם בחוץ חשוך מדי ומרושע מדי ולא ארצה עוד ללכת עם הזרם, אחזור לאלוהים". למרות שאנשים אלה חישבו במוחם מתי בדיוק הם יחזרו ולמרות שהם ניסו להשאיר את הדלת פתוחה לחזרתם, הם אינם מבינים שאין זה משנה במה הם מאמינים או איך הם מתכננים, כל זה הוא רק משאלת לב. הטעות הגדולה ביותר שלהם היא שהם אינם מבינים מה הרצון שלהם לעזוב גורם לאלוהים להרגיש. מהרגע שהם החליטו לעזוב את אלוהים, הוא נוטש אותם לחלוטין. או-אז, הוא כבר קובע בלבו את גורלו של אדם כזה. איזה גורל זה? גורל זה הוא שאותו אדם יהיה אחד העכברים, ולכן ימות יחד איתם. לכן, אנשים רואים לעתים קרובות מצב כזה: מישהו נוטש את אלוהים, אבל אינו נענש. אלוהים פועל על פי עקרונותיו שלו. ניתן לראות דברים מסוימים ואילו המסקנה על דברים אחרים מתקיימת רק בלבו של אלוהים, כך שבני האדם אינם יכולים לראות את התוצאות. החלק הגלוי לבני האדם אינו בהכרח הצד האמיתי של הדברים, אבל הצד השני – הצד שאינך רואה – אכן מכיל את מחשבותיו ומסקנותיו האמיתיות של אלוהים.

בני אדם שבורחים במהלך עבודתו של אלוהים הם אלה שיורדים מהדרך האמיתית

איך אלוהים יכול לתת עונש כה חמור לאנשים שבורחים במהלך עבודתו? למה הוא כועס עליהם כל כך? ראשית, אנו יודעים שטבעו של אלוהים הוא מלכותיות וחרון אף. הוא איננו שיה שמישהו יכול לשחוט אותה, לא כל שכן איננו בובה שבני אדם יכולים לשלוט בה כרצונם. הוא גם לא בועת אוויר ריק שניתן להורות לה מה לעשות. אם אתה באמת ובתמים מאמין שאלוהים קיים, לבך צריך להיות ירא אלוהים ועליך לדעת שאסור להכעיס את מהותו. הכעס הזה יכול להיגרם בשל מילה, או אולי מחשבה, או אולי התנהגות מרושעת כלשהי, או אולי אפילו בשל התנהגות מתונה – התנהגות מקובלת בעיני בני האדם ולפי האתיקה שלהם. או, אולי הוא מתעורר בשל דוקטרינה או תיאוריה. עם זאת, ברגע שהכעסת את אלוהים, ההזדמנות שלך אבדה וימי הקץ שלך הגיעו. זה דבר נורא! אם אינך מבין שאסור להעליב את אלוהים, אז אולי אינך ירא אותו ואולי אתה מעליב אותו כדבר שבשגרה. אם אינך יודע כיצד להיות ירא אלוהים, אזי אינך מסוגל להיות ירא אלוהים ולא תדע איך להציב את עצמך על נתיב ההליכה בדרכו של אלוהים – יראת האל והתנערות מרוע. ברגע שתהיה מודע לכך ותכיר בכך שאין להעליב את אלוהים, תדע מה פירושו להיות ירא אל ולסור מרע.

הליכה בדרך של יראת אלוהים והתנערות מרוע אינה בהכרח כמה אמת אתה יודע, כמה ניסיונות חווית או כמה משמעת הוטלה עליך. תחת זאת, הדבר תלוי בסוג הגישה שיש בלבך כלפי אלוהים ובמהות שאתה מבטא. המהות של אנשים והגישות הסובייקטיביות שלהם – אלה חשובות מאוד, קריטיות מאוד. באשר לאלה שהתנערו מאלוהים ועזבו אותו, יחס הבוז שלהם כלפיו ולבם המתעב את האמת כבר הכעיסו את טבעו, כך שמבחינתו, לעולם לא ייסלח להם. הם ידעו על קיומו של אלוהים, התבשרו על החדשות שהוא כבר הגיע ואף חוו את עבודתו החדשה של אלוהים. עזיבתם לא הייתה מקרה של אשליה או בלבול, לא כל שכן הם לא נאלצו לעזוב. תחת זאת, הם בחרו במודע ובדעה צלולה לעזוב את אלוהים. עזיבתם לא הייתה עניין של אובדן דרך והם גם לא סולקו. לכן, בעיני אלוהים, הם אינם שיות שסטו מן העדר, לא כל שכן בנים אובדים שתעו בדרך. הם עזבו פטורים מעונש – ומצב כזה, אירוע כזה, מכעיס את טבעו של אלוהים, ומתוך הכעס הזה הוא קובע להם גורל חסר תקווה. האין גורל כזה מעורר אימה? לכן, אם בני האדם אינם מכירים את אלוהים, הם עשויים להעליב אותו. אין זה עניין של מה בכך! אם בני האדם אינם מתייחסים ברצינות לגישתו של אלוהים ועדיין מאמינים שהוא מצפה לשובם מכיוון שהם חלק מהשיות האבודות שלו והוא עדיין מחכה שישנו את דעתם, אזי הם אינם רחוקים מימי הענישה שלהם. אלוהים לא רק יסרב לקבל אותם – בהתחשב בכך שזו הפעם השנייה שהם מכעיסים את טבעו, העניין נורא אף יותר! הגישות המזלזלות של אנשים אלה כבר הפרו את הצווים המנהליים של אלוהים. האם הוא עדיין יקבל אותם? עקרונותיו של אלוהים בעניין זה הם, בלבו, שאדם מסוים הבין בוודאות מהי הדרך האמיתית, אך הוא עדיין יכול, במודע ובדעה צלולה, לדחות את אלוהים ולעזוב אותו, לכן אלוהים יחסום את הדרך לישועתו של אדם כזה, והשער למלכות ייסגר מעתה ואילך עבור אדם זה. כאשר אדם זה יבוא שוב לדפוק בדלת, אלוהים לא יפתח את הדלת. אדם זה יישאר בחוץ לנצח. אולי אחדים מכם קראו את סיפורו של משה בכתבי הקודש. לאחר שמשה נמשח על ידי אלוהים, 250 המנהיגים הביעו אי ציות למשה בגלל מעשיו ומסיבות שונות אחרות. למי הם סירבו להישמע? לא היה זה משה. הם סירבו להישמע להסדריו של אלוהים. הם סירבו להישמע לעבודת האל בנושא זה. הם אמרו את הדברים הבאים: "רַב־לָכֶם כִּי כָל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה..." האם המילים והשורות האלה רציניות מאוד מנקודת מבט אנושית? הן לא רציניות! לפחות המשמעות המילולית של מילים אלו אינה רצינית. במובן המשפטי, הם לא עברו על שום חוק, משום שעל פניו, אין זה דיבור או אוצר מילים עוין ולבטח אין לכך קונוטציות של חילול הקודש. אלה רק משפטים שגורים ותו לא. מדוע, אם כן, הדברים האלה יכולים לעורר זעם כזה מצד אלוהים? הסיבה לכך היא שהם לא נאמרו לבני אדם, אלא לאלוהים. הגישה והטבע שהם מבטאים הם בדיוק מה שמכעיס את טבעו של אלוהים, והם מעליבים את טבעו של אלוהים שאסור לעלוב בו. כולנו יודעים מה עלה בגורלם של אותם מנהיגים בסופו של דבר. באשר לאנשים שנטשו את אלוהים, מהי נקודת המבט שלהם? מהי הגישה שלהם? ומדוע נקודת המבט והגישה שלהם גורמות לאלוהים לטפל בהם בצורה כזו? הסיבה לכך היא שלמרות שהם יודעים בבירור שהוא אלוהים, הם עדיין בוחרים לבגוד בו, ולכן הסיכויים שלהם להיוושע נשללים מהם לחלוטין. ככתוב בכתבי הקודש. "הֵן אִם נֶחֱטָא בְּזָדוֹן לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת יְדִיעַת הָאֱמֶת, לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד קָרְבָּן לְכַפֵּר עַל חֲטָאִים" (עברים י' 26). האם עכשיו אתם מבינים זאת באופן ברור?

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 17

גורלם של אנשים מוכרע על ידי גישתם כלפי אלוהים

אלוהים הוא אל חי, ובדיוק כשם שבני אדם מתנהגים אחרת במצבים שונים, גישתו כלפי התנהגויות אלה משתנה, מכיוון שהוא אינו בובה או בועת אוויר ריק. הכרת הגישה של אלוהים היא עיסוק ראוי עבור המין האנושי. על ידי הכרת גישתו של אלוהים, על בני האדם ללמוד כיצד יוכלו, אט-אט, להשיג ידע על טבעו של אלוהים ולהבין ללבו. כאשר תבין בהדרגה ללבו של אלוהים, לא תרגיש שלירוא ממנו ולסור מרע זה דבר קשה כל כך להשגה. יתר על כן, כאשר תבין את אלוהים, יהיה זה סביר פחות שתסיק מסקנות לגביו. ברגע שתפסיק להסיק מסקנות לגבי אלוהים, יהיה זה סביר פחות שתעליב אותו, ובלי שתבחין בכך, אלוהים ינחה אותך לזכות בידע עליו. הדבר ימלא את לבך יראת כבוד כלפיו. לאחר מכן, אתה תחדל להגדיר את אלוהים באמצעות דוקטרינות, אותיות ותיאוריות שאתה שולט בהן. במקום זאת, על ידי חיפוש מתמיד אחר כוונותיו של אלוהים בכל הדברים, תהפוך באופן לא מודע לאדם כלבבו.

עבודתו של אלוהים אינה גלויה לעין לבני האדם והם אינם יכולים לגעת בה, אך מבחינתו, מעשיו של כל אדם ואדם – לצד גישתו של האדם כלפיו – אינם דבר שאלוהים חש בלבד, אלא הם גם גלויים בפניו. זה דבר שכל אדם צריך להכיר בו ולהבינו היטב. ייתכן שאתה שואל את עצמך תמיד, "האם אלוהים יודע מה אני עושה כאן? האם הוא יודע על מה אני חושב ברגע זה? אולי הוא יודע ואולי לא". אם אתה מאמץ נקודת מבט כזו, אתה חסיד אל ומאמין בו אך מפקפק בעבודתו ובקיומו, אזי, במוקדם או במאוחר, יבוא יום שבו תעורר את כעסו, שכן אתה כבר בקצהו של מדרון תלול. ראיתי אנשים שהאמינו באלוהים שנים רבות, אך עדיין לא זכו במציאות האמת ועל אחת כמה וכמה לא הבינו את רצונו של אלוהים. אנשים אלה אינם מתקדמים בחייהם ובשיעור קומתם, ורק דבקים בדוקטרינות הרדודות ביותר. זאת משום שאנשים כאלה מעולם לא התייחסו לדבר האל כאל החיים עצמם ומעולם לא התמודדו עם קיומו וקיבלו אותו. האם אתה חושב שכאשר אלוהים רואה אנשים כאלה הוא נמלא אושר? האם הם מנחמים אותו? לפיכך, האופן שבו בני האדם מאמינים באלוהים הוא שקובע את גורלם. באשר לאופן שבו בני האדם מחפשים את אלוהים וניגשים אליו, לגישות של בני האדם יש חשיבות עליונה. אל תזניח את אלוהים כאילו שהוא רק בועת אוויר ריק המרחפת בחלק האחורי של ראשך. חשוב תמיד על האל שאתה מאמין בו כעל אל חי, אל אמיתי. הוא אינו יושב שם למעלה ברקיע השלישי בלי לעשות דבר. אלא הוא כל הזמן מביט בלבבות של כולם, מתבונן במה שאתה עושה, צופה בכל מילה קטנה שלך ובכל מעשה קטן, צופה איך אתה מתנהג ורואה מהי הגישה שלך כלפיו. בין אם אתה מוכן למסור עצמך לאלוהים ובין אם לאו, כל ההתנהגות שלך והמחשבות והרעיונות הפנימיים ביותר שלך חשופים בפניו והוא מתבונן בהם. כתוצאה מהתנהגותך, כתוצאה ממעשיך וכתוצאה מגישתך כלפי אלוהים, דעתו עליך וגישתו כלפיך משתנות ללא הרף. אני רוצה להשיא עצות לכמה אנשים: אל תשים את עצמך כתינוק בידי האל, כאילו שעליו להעריף עליך אהבה, כאילו שהוא לעולם לא יוכל לעזוב אותך וכאילו שהגישה שלו כלפיך קבועה ולא תוכל להשתנות לעולם, ואני מייעץ לך להפסיק לחלום! אלוהים צודק ביחסו לכל אדם ואדם והוא רציני בגישתו כלפי עבודת הכיבוש וההושעה של בני האדם. זה הניהול שלו. הוא מתייחס לכל אדם ואדם ברצינות, ולא כמו לחיית מחמד שמשחקים איתה. אהבתו של אלוהים לבני אדם אינה מהסוג המטפח או המפנק, וגם חמלתו וסובלנותו כלפי האנושות אינן מפייסות או ניתנות כלאחר יד. להפך, אהבתו של אלוהים לבני האדם כרוכה בהוקרה, ברחמים ובמתן כבוד לחיים. חמלתו וסובלנותו משדרות את ציפיותיו מהם והם מה שהאנושות זקוקה לו כדי לשרוד. אלוהים חי והוא באמת קיים. הגישה שלו כלפי המין האנושי היא עקרונית וכלל אינה מקבץ של כללים דוגמטיים והיא יכולה להשתנות. כוונותיו ביחס לאנושות משתנות בהדרגה ועוברות טרנספורמציה עם הזמן, בהתאם לנסיבות החלות, ובמקביל לגישה של כל אדם ואדם. לכן, עליך לדעת בלבך בבהירות מוחלטת שהמהות של אלוהים אינה ניתנת לשינוי ושהטבע שלו יופיע במועדים שונים ובהקשרים שונים. אולי אינך חושב שזה עניין רציני ושאתה עשוי להשתמש בתפיסות האישיות שלך כדי לדמיין איך אלוהים צריך לעשות דברים. עם זאת, ישנם זמנים שבהם ההפך הקוטבי של נקודת המבט שלך נכון, ועל ידי השימוש שלך בתפיסות האישיות שלך כדי לנסות למדוד את אלוהים, כבר הכעסת אותו. זאת משום שאלוהים אינו פועל כפי שאתה חושב שהוא פועל והוא גם לא יתייחס לעניין זה כפי שאתה אומר שהוא יעשה זאת. לכן אני מזכיר לך להיות זהיר ושקול בגישה שלך כלפי כל מה שסביבך וללמוד לפעול על פי עקרון ההליכה בדרכו של אלוהים בכל הדברים, דהיינו, לירוא את האל ולסור מרע. עליך לפתח הבנה מוצקה בעניינים הנוגעים לרצון האל ולגישתו. עליך למצוא אנשים נאורים שיתקשרו עניינים אלה איתך ואתה חייב לחפש ברצינות. אל תראה את האל שאתה מאמין בו כבובה ואל תשפוט אותו כאוות נפשך, תוך הגעה למסקנות שרירותיות לגביו ובלי להעניק לו את הכבוד המגיע לו. בזמן שאלוהים מביא לך ישועה וקובע את גורלך, הוא עשוי להעניק לך רחמים, או סובלנות, או משפט וייסורים. אבל בכל מקרה, גישתו כלפיך אינה קבועה. היא תלויה בגישה שלך עצמך כלפיו, כמו גם בהבנה שלך אותו. אל תאפשר להיבט חולף אחד של הידע או ההבנה שלך את אלוהים להגדיר אותו לצמיתות. אל תאמין באל מת. האמן באל החי. זכור זאת! למרות שדיברתי כאן על כמה אמיתות – אמיתות שהיה עליכם לשמוע לנוכח מצבכם הנוכחי ושיעור קומתכם הנוכחי, לא אציב לכם דרישות גדולות כלשהן לעת עתה, כדי לא לצנן את התלהבותכם. מעשה כזה עלול למלא את לבכם בעגמומיות רבה מדי ולגרום לכם לחוש אכזבה רבה מדי כלפי אלוהים. במקום זאת, אני מקווה שתוכלו להשתמש באהבה לאלוהים שיש בלבכם ולנקוט בגישה מכבדת כלפי אלוהים בשעה שאתם הולכים בנתיב שלפניכם. אל תזלזלו בעניין הזה של אופן האמונה באלוהים. התייחסו לכך כאל אחד הנושאים הכבירים ביותר שישנם. שימו אותו על לבכם, ישמו אותו בפועל וקשרו אותו לחיים האמיתיים. אל תשלמו רק מס שפתיים – מאחר שזה עניין של חיים ומוות, עניין שיקבע את גורלכם. אל תתייחס לכך כאל בדיחה או משחק ילדים! לאחר ששיתפתי אתכם בדברים אלה היום, אני תוהה כמה הבנה בינתכם הצליחה ללקט. האם יש שאלות שתרצו לשאול על דבריי היום?

למרות שנושאים אלה חדשים מעט ומרוחקים מעט מההשקפות שלכם, מהעיסוקים הרגילים שלכם בחיפוש וממה שאתם נוטים לשים לב אליו, אני סבור שברגע שתשתפו אותם במשך זמן מה, תפַתחו הבנה משותפת של כל מה שאמרתי כאן. כל הנושאים האלה חדשים מאוד וכאלה שמעולם לא שקלתם לפני כן, לכן אני מקווה שהם לא יוסיפו על הנטל שלכם באופן כלשהו. אינני אומר את הדברים האלה היום כדי להפחיד אתכם וגם איני משתמש בהם כדרך לטפל בכם, אלא מטרתי היא לעזור לכם להבין עובדות ממשיות אודות האמת. מאחר שקיים שסע בין המין האנושי לאלוהים, למרות שאנשים מאמינים באלוהים, הם מעולם לא הבינו אותו או הכירו את גישתו. בני האדם גם מעולם לא הפגינו התלהבות מיוחדת בהתייחסותם לגישה של אלוהים. במקום זאת, הם האמינו והתקדמו בעיוורון והיו רשלנים בידע ובהבנה שלהם את אלוהים. לכן אני מרגיש מחויב להבהיר את הנושאים האלה עבורכם ולעזור לכם להבין בדיוק איזה סוג של אלוהים הוא האל שאתם מאמינים בו, כמו גם מה הוא חושב, מהי גישתו בטיפול שלו בסוגים שונים של אנשים, עד כמה אתם רחוקים ממילוי דרישותיו ועד כמה גדול הפער בין המעשים שלכם לסטנדרט שהוא דורש. המטרה שלי בכך שאני מיידע אתכם על הדברים האלה היא לתת לכם אמת מידה שבאמצעותה תוכלו למדוד את עצמכם, וכדי שתדעו לאיזה סוג של קציר הדרך שאתם נמצאים בה הובילה, מה לא השגתם לאורך הדרך הזו ובאילו אזורים פשוט לא נגעתם. כאשר אתם מתקשרים ביניכם לבין עצמכם, אתם בדרך כלל מדברים על כמה נושאים כלליים שנדונו, שהם צרים מאוד בהיקפם ורדודים בתוכן שלהם. יש מרחק, פער, בין מה שאתם דנים בו לבין כוונותיו של אלוהים, כמו גם בין הדיונים שלכם לבין ההיקף והסטנדרט של דרישותיו של אלוהים. אם תמשיכו כך לאורך זמן, התוצאה תהיה שתסטו עוד יותר ומדרכו של אלוהים. אתם פשוט לוקחים את אמירותיו הנוכחיות של אלוהים והופכים אותן למושאי הערצה ורואים בהן פולחנים ותקנות. זה כל מה שאתם עושים! למעשה, פשוט אין מקום בלבכם לאלוהים והוא מעולם לא קנה באמת את לבכם. יש אנשים שחושבים שקשה מאוד להכיר את אלוהים, וזו האמת. זה קשה! אם אנשים יאולצו למלא את חובתם ולבצע דברים כלפי חוץ ולעבוד קשה, הם יחשבו שקל מאוד להאמין באלוהים, מכיוון שכל הדברים האלה נופלים בתחום של היכולת האנושית. עם זאת, ברגע שהנושא עובר לכוונותיו של אלוהים ולגישתו כלפי האנושות, אזי, מנקודת המבט של כולם, הדברים באמת נעשים קשים קצת יותר. זאת משום שהדבר כרוך בהבנה של בני האדם את האמת ואת היווכחותם במציאות, כך שכמובן שיהיה קושי מסוים! עם זאת, ברגע שתעבור דרך הדלת הראשונה ותתחיל להשיג היווכחות, הדברים ייעשו קלים יותר בהדרגה.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 18

נקודת הפתיחה ליראת האל היא התייחסות אליו כאל אלוהים

לפני זמן מה, מישהו הציג שאלה: איך זה שלמרות שאנו יודעים יותר על אלוהים ממה שאיוב ידע, אנחנו עדיין לא מסוגלים לירוא אותו? נגענו בעניין הזה במקצת קודם לכן, לא? למעשה דנו במהותה של שאלה זו גם בעבר, דהיינו בעובדה שלמרות שאיוב לא הכיר את אלוהים בזמנו, הוא עדיין התייחס אליו כאל אלוהים וראה בו את אדון השמים והארץ וכל צבאם. איוב לא ראה באלוהים אויב. תחת זאת, הוא סגד לו כבורא של כל הדברים. מדוע בני האדם בימינו מתנגדים כל כך לאלוהים? מדוע הם אינם מסוגלים לירוא אותו? סיבה אחת היא שהם הושחתו עמוקות על ידי השטן, ועם אופי שטני מושרש עמוק כל כך, הם הפכו לאויביו של אלוהים. לכן, למרות שהם מאמינים באלוהים ומכירים באלוהים, הם עדיין מסוגלים להתנגד לו ולמצב את עצמם כאופוזיציה לאלוהים. הדבר נקבע על ידי האופי האנושי. הסיבה האחרת היא שלמרות אמונתם באלוהים, בני האדם פשוט לא מתייחסים אליו כאל אלוהים. במקום זאת, הם רואים בו מתנגד לאנושות, מתייחסים אליו כאל אויבם ומרגישים שלא ניתן לפשר בינם לבין אלוהים. זה עד כדי כך פשוט. האם העניין הזה לא עלה לדיון במפגש הקודם שלנו? חשבו על כך. האין זו הסיבה? אולי יש לך מעט ידע על אלוהים, אך במה בדיוק כרוך הידע הזה? האין זה מה שכולם מדברים עליו? האין זה מה שאלוהים אמר לך? אתה מכיר רק את ההיבטים התיאורטיים והדוקטרינריים של הדבר – אבל האם אי פעם הערכת את פניו האמיתיים של אלוהים? האם יש לך ידע סובייקטיבי? האם יש לך ידע וניסיון מעשיים? אם אלוהים לא היה אומר לך, האם היית יכול לדעת? הידע התיאורטי שלך אינו מייצג ידע אמיתי. בקיצור, אין זה משנה כמה אתה יודע או איך הדבר נודע לך, עד שתשיג הבנה אמיתית של אלוהים, הוא יהיה האויב שלך, ועד שתתחיל להתייחס בפועל לאלוהים כאל אלוהים, הוא יתנגד לך, משום שהנך התגלמות השטן.

כאשר אתה נמצא יחד עם המשיח, אולי אתה יכול להגיש לו שלוש ארוחות ביום או אולי להגיש לו תה ולדאוג לצורכי חייו. נראה שאתה מתייחס למשיח כאל אלוהים. בכל פעם כשמשהו קורה, נקודות המבט של בני האדם תמיד מנוגדות לזו של אלוהים. בני האדם תמיד לא מצליחים להבין ולקבל את נקודת המבט של אלוהים. למרות שבני האדם עשויים להסתדר עם אלוהים על פני השטח, אין זה אומר שהם תואמים אותו. ברגע שמשהו קורה, האמת אודות חוסר הציות של האנושות נגלית ומאוששת את העוינות הקיימת בין בני האדם לאלוהים. עוינות זו אין פירושה שאלוהים מתנגד לבני האדם או רוצה להיות עוין כלפיהם וגם לא שהוא מציב אותם כאופוזיציה לו ואז מתייחס אליהם ככאלה. תחת זאת, זהו מקרה של מהות המנוגדת לאלוהים, אשר אורבת בתוך רצונם הסובייקטיבי של בני האדם ובתת-המודע שלהם. מכיוון שבני האדם רואים בכל מה שמגיע מאלוהים אובייקט למחקר שלהם, תגובתם כלפי מה שמגיע מאלוהים וכלפי כל מה שקשור לאלוהים היא, בראש ובראשונה, לנחש, להטיל ספק, ואז לאמץ במהירות גישה שעמודת בסתירה לאלוהים ומתנגדת לו. זמן קצר לאחר מכן, הם מביאים מצב רוח שלילי למחלוקות או לתחרויות עם אלוהים ומרחיקים לכת עד כדי הטלת ספק אפילו בשאלה אם שווה להיות חסידים של אל כזה. למרות העובדה שהרציונליות שלהם אומרת להם שהם אינם צריכים להמשיך באופן הזה, הם עדיין יבחרו לעשות זאת, בניגוד לרצונם, כך שהם ימשיכו ללא היסוס עד הסוף. לדוגמה, מהי התגובה הראשונה של אנשים מסוימים כשהם שומעים שמועות או השמצות על אלוהים? התגובה הראשונה שלהם היא לתהות אם השמועות האלו נכונות או לא והאם השמועות האלו קיימות או לא, ואז לאמץ גישה של "נחכה ונראה". ואז הם מתחילים לחשוב, "אין דרך לאמת זאת. האם זה באמת קרה? האם השמועה הזאת נכונה או לא?" למרות שאנשים כאלה אינם מראים זאת על פני השטח, בלבם הם כבר החלו להטיל ספק וכבר התחילו להתכחש לאלוהים. מהי המהות של גישה מסוג זה ושל נקודת מבט כזו? האין זו בגידה? עד שאנשים אלה לא יתמודדו עם העניין הזה, לא תוכל לראות מהן ההשקפות שלהם. נדמה שהם אינם מסוכסכים עם אלוהים וכאילו אינם מתייחסים אליו כאל אויב. עם זאת, ברגע שהם מתמודדים עם בעיה, הם מיד ניצבים לצד השטן ומתנגדים לאלוהים. למה הדבר מרמז? הוא מרמז שבני אדם ואלוהים מנוגדים! אין זה כך שאלוהים מתייחס לאנושות כאל האויב, אלא שעצם מהותה של האנושות עצמה עוינת כלפי אלוהים. אין זה משנה כמה זמן מישהו היה חסיד אל או עד כמה המחיר ששילם היה גדול, ואין זה משנה איך הוא מהלל את אלוהים, איך הוא עשוי לשמור על עצמו מלהתנגד לאלוהים ואפילו עד כמה הוא מתאמץ לדחוק בעצמו לאהוב את אלוהים, הוא לעולם אינו מצליח להתייחס לאלוהים כאל אלוהים. האין הדבר נקבע על ידי מהותם של בני האדם? אם תתייחס אליו כאל אלוהים ותאמין באמת ובתמים שהוא אלוהים, הייתכן שעדיין יהיו לך ספקות לגביו? הייתכן שלבך עדיין יכיל סימני שאלה לגביו? זה לא ייתכן, נכון? המגמות של העולם הזה מרושעות כל כך וגם המין האנושי כזה. אז איך ייתכן שלא יהיו לך תפיסות כלשהן לגביהם? אתה עצמך מרושע כל כך, אז איך זה שאין לך תפיסה לגבי זה? ובכל זאת, די בכמה שמועות ובכמה השמצות כדי ליצור תפיסות אדירות כל כך על אלוהים ולגרום לך לדמיין דברים רבים כל כך והדבר מראה עד כמה שיעור קומתך אינו בשל! די ב"זמזום" של כמה יתושים ובכמה זבובים דוחים – זה כל מה שנדרש כדי להוליך אותך שולל? איזה מין בן אדם זה? אתה יודע מה אלוהים חושב על אנשים כאלה? למעשה, הגישה של אלוהים ברורה מאוד באשר ליחס שלו אליהם. פשוט, היחס של אלוהים לאנשים האלה הוא להראות להם כתף קרה – הגישה שלו היא לא לשים לב אליהם כלל ולא לקחת ברצינות את האנשים הבורים האלה. מדוע? משום שבלבו של אלוהים, הוא מעולם לא תכנן להשיג את אותם אנשים שהתחייבו להיות עוינים כלפיו עד הסוף ושמעולם לא תכננו לחפש את הדרך להיות תואמים לו. ייתכן שהמילים שאמרתי יפגעו בכמה אנשים. ובכן, האם אתם מוכנים להניח לי תמיד לפגוע בכם כך? בין אם אתם מוכנים אם לאו, כל מה שאני אומר הוא האמת! אם תמיד אפגע בכם ואחשוף את הצלקות שלכם כך, האם זה ישפיע על הדימוי הנשגב של אלוהים שמצוי בלבכם? (זה לא יקרה.) אני מסכים שזה לא יקרה, כי פשוט אין אלוהים בלבכם. האל הנשגב השוכן בלבכם – זה שאתם מגנים ומגוננים עליו בנחרצות – הוא פשוט אינו אלוהים. תחת זאת, הוא פרי הדמיון האנושי. הוא פשוט לא קיים. לכן, מוטב שאחשוף את התשובה לחידה זו. האין זה חושף את האמת כולה? האל האמיתי איננו מה שבני האדם מדמיינים שהוא. אני מקווה שכולכם תוכלו להתמודד עם מציאות זו, והדבר יסייע לכם להכיר את האל.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 19

בני האדם שאלוהים לא מכיר בהם

ישנם אנשים אחדים שאמונתם מעולם לא הוכרה בלבו של אלוהים. במילים אחרות, אלוהים לא מכיר בכך שהם חסידיו, כי הוא אינו משבח את אמונותיהם. אצל אנשים אלה, ללא קשר למספר השנים שבהם היו חסידי אל, הרעיונות וההשקפות שלהם מעולם לא השתנו. הם כמו הכופרים, דבקים בעקרונות ובדרכי הפעולה של הכופרים ובחוקי ההישרדות והאמונה של הכופרים. הם מעולם לא קיבלו את דבר האל כחייהם, מעולם לא האמינו שדבר האל הוא האמת, מעולם לא התכוונו לקבל את ישועת האל ומעולם לא הכירו באלוהים כאל שלהם. הם רואים את האמונה באלוהים כמעין סוג של תחביב. הם מתייחסים אליו כאל מזון רוחני בלבד. ככזה, הם אינם חושבים ששווה להם לנסות ולהבין את טבעו או מהותו של אלוהים. ניתן לומר שלכל מה שתואם לאלוהים האמיתי אין שום קשר עם האנשים האלה. הם אינם מעוניינים ואינם טורחים להקדיש לכך תשומת לב. זאת משום שעמוק בלבם ישנו קול עז שתמיד אומר להם, "אלוהים בלתי נראה ולא ניתן לגעת בו והוא אינו קיים." הם מאמינים שניסיון להבין אלוהים מסוג כזה לא יהיה שווה את המאמץ ושאם יעשו כן, הם ישלו את עצמם. הם מאמינים שבכך שהם רק מכירים באלוהים במילים, בלי לנקוט עמדה אמיתית או להשקיע עצמם במעשים אמיתיים כלשהם, הם חכמים למדי. כיצד אלוהים מסתכל על אנשים כאלה? הוא רואה אותם ככופרים. יש השואלים, "האם כופרים יכולים לקרוא את דברי האל? האם הם יכולים למלא את חובותיהם? האם הם יכולים לומר את המילים, 'אני אחיה למען אלוהים'?" מה שבני האדם רואים הוא לעיתים קרובות המצגים שאנשים מציגים על פני השטח. הם לא רואים את המהות של האנשים. ואילו אלוהים אינו מביט במצגים שטחיים אלה. הוא רואה רק את המהות הפנימית שלהם. לפיכך, זה סוג הגישה וההגדרה שיש לאלוהים ביחס לאנשים אלה. האנשים האלה אומרים, "למה אלוהים עושה את זה? למה אלוהים עושה את זה? אני לא יכול להבין את זה. אני לא יכול להבין את זה. זה לא מתאים לתפיסות אנושיות. אתה חייב להסביר לי את זה...". בתשובה לכך, אני שואל: האם זה באמת הכרחי להסביר לך עניינים אלה? האם עניינים אלה קשורים אליך בכלל? מי אתה חושב שאתה? מאין הגעת? האם אתה באמת מוסמך לתת עצות לאלוהים? האם אתה מאמין בו? האם הוא מכיר באמונתך? מכיוון שאמונתך אינה קשורה כלל לאלוהים, מה זה עניינך מה הוא עושה? אינך יודע מה מקומך בלבו של אלוהים, אז איך ייתכן שתהיה מוסמך לנהל דיאלוג איתו?

דברי תוכחה

נכון שאתם מרגישים לא בנוח למשמע האמירות האלה? על אף שאתם לא מוכנים אולי להאזין לדברים האלה או לקבל אותם, הם כולם עובדות. משום שזהו שלב בעבודה שאלוהים צריך לבצע, אם לא אכפת לך מכוונותיו של אלוהים, אם לא אכפת לך מיחסו של אלוהים ואם אינך מבין את מהותו וטבעו של אלוהים, בסופו של דבר, אתה זה שיפסיד. אל תאשימו את דבריי על כך שהם קשים להאזנה, ואל תאשימו אותם על כך שהם פוגמים בהתלהבות שלכם. אני אומר את האמת. אני לא מתכוון לייאש אתכם. ללא קשר למה שאני דורש מכם, וללא קשר לאופן שבו אתם צריכים למלא את הדרישות האלה, אני מקווה שתצעדו בנתיב הנכון, תצעדו בדרכו של אלוהים ולא תסטו מהנתיב הזה. אם לא תתקדמו בהתאם לדבר האל ולא תצעדו בדרכו, לא יהיה ספק בכך שאתם מתמרדים באלוהים ושסטיתם מהנתיב הנכון. לפיכך, אני מרגיש שיש כמה עניינים שעליי להבהיר לכם, ולוודא שאתם מאמינים בהם באופן חד-משמעי, בבירור וללא צל של ספק. עליי לעזור לכם להכיר בבירור את יחסו של אלוהים, את כוונותיו של אלוהים, את האופן שבו אלוהים הופך את האדם למושלם ואת האופן שבו הוא קובע את סופו של האדם. אם יבוא יום שבו לא תהיה מסוגל לעלות על הנתיב הזה, אני לא אשא באחריות לכך, מפני שהדברים האלה כבר נאמרו לך בבירור רב. האופן שבו תטפל בגורל שלך תלוי רק בך. יש לאלוהים גישות שונות באשר לגורלם של טיפוסים שונים של בני אדם. יש לו דרכים משלו לשקול אותם, כמו גם סטנדרט משלו לדרישתו מהם. הסטנדרט שלו לשקול את גורלם של בני אדם הוגן כלפי כולם – אין כל ספק בכך! לכן החששות של אנשים מסוימים אינם הכרחיים. האם הוקל לכם עכשיו?

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

דבר אלוהים היומי  מובאה 20

למעשה, טבעו של אלוהים פתוח לכולם ולא נסתר, מפני שאלוהים מעולם לא נמנע באופן מודע מאדם כלשהו ומעולם לא ביקש במודע להסתיר את עצמו כדי שבני האדם לא יוכלו להכירו או להבינו. טבעו של אלוהים תמיד היה לפנות אל כל אדם בפתיחות ובכנות. במהלך ניהולו של אלוהים, אלוהים עושה את עבודתו כשפניו כלפי כל, ועבודתו נעשית על כל אדם. כשהוא עושה את העבודה הזו, הוא מגלה את טבעו ללא-הרף ומשתמש ללא-הרף במהותו, במה ששייך לאלוהים ובמה שאלוהים הינו כדי לכוון ולקיים כל אדם. בכל עידן ובכל שלב, בין שהנסיבות טובות או רעות, טבעו של אלוהים פתוח תמיד לכל אדם, ורכושו והווייתו פתוחים תמיד לכל אדם, באותו האופן שבו מהות חייו היא לקיים את האנושות ולתמוך באנושות ללא-הרף וללא-הפסק. חרף כל זאת, טבעו של אלוהים עדיין נסתר מעיניהם של חלק מבני האדם. מדוע זה המצב? משום שעל אף שבני האדם האלה חיים בתוך עבודתו של אלוהים ועל אף שהם חסידים של אלוהים, הם מעולם לא שאפו להבין את אלוהים או להכיר אותו, קל וחומר להתקרב אליו. עבור בני האדם האלה, הבנת טבעו של אלוהים פירושה שסופם קרב – פירושה שטבעו של אלוהים עומד לשפוט אותם ולגזור את דינם. לפיכך, בני האדם האלה מעולם לא רצו להבין את אלוהים או את טבעו, והם לא כמהים להבנה עמוקה יותר או להכרה של רצון האל. הם אינם מבקשים לתפוס את רצון האל בשיתוף פעולה מודע – הם פשוט נהנים תמיד ולעולם לא נמאס להם לעשות את שברצונים לעשות, להאמין באלוהים שבו הם רוצים להאמין, להאמין באלוהים שקיים רק בדמיונם ולהאמין באלוהים שאינו נפרד מהם בחיי היום-יום שלהם. באשר לאלוהים האמיתי עצמו, הם נוהגים בביטול מוחלט, ללא כל רצון להבין אותו, להתייחס אליו ועל אחת כמה וכמה להתקרב אליו. הם רק משתמשים בדברים שאלוהים מבטא כדי לייפות ולהאדיר את עצמם. עבורם, הדבר הזה לבדו הופך אותם למאמינים מוצלחים ולבני אדם המאמינים באלוהים בלבם. בלבם, דמיונם, תפיסותיהם ואפילו הגדרותיהם האישיות את אלוהים הם שמנחים אותם. לאלוהים האמיתי עצמו, לעומת זאת, אין כל קשר אליהם. זאת משום שברגע שהם יבינו את אלוהים האמיתי עצמו, את טבעו האמיתי של אלוהים ואת מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, פירוש הדבר יהיה שמעשיהם, אמונתם ועיסוקיהם יגוּנו. זו הסיבה שאינם מוכנים להבין את מהותו של אלוהים ולא רוצים לחפש באופן פעיל או לבקש בתפילה הבנה טובה יותר של אלוהים, הכרה טובה יותר של רצונו והבנה טובה יותר של טבעו של אלוהים. הם היו מעדיפים שאלוהים יהיה משהו מומצא, חלול ומעורפל. הם היו מעדיפים שאלוהים יהיה מישהו שהוא בדיוק כפי שדמיינו אותו, מישהו שיכול לעמוד לשירותם ללא לאות, זמין תמיד. כשהם רוצים ליהנות מחסדו של אלוהים, הם דורשים מאלוהים להיות החסד הזה. כשהם זקוקים לברכתו של אלוהים, הם דורשים מאלוהים להיות הברכה הזו. כשהם במצוקה, הם דורשים מאלוהים לחזק אותם ולהגן עליהם. האופן שבו בני האדם האלה מכירים אלוהים תקוע בתחום של חסד וברכה. האופן שבו הם מבינים את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו מוגבל גם הוא לגבולות דמיונם, לאות הכתובה ולדוקטרינות. אולם יש בני אדם שלהוטים להבין את טבעו של אלוהים, שרוצים לראות את אלוהים עצמו באמת ובתמים ולהבין באמת את טבעו של אלוהים ואת מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. בני האדם האלה עוסקים בחיפוש המציאות של האמת ושל ישועת האל ושואפים לזכות בכיבוש האל ובישועת האל ולהפוך למושלמים בידיו. בני האדם האלה משתמשים בלבם כדי לקרוא את דבר האל, משתמשים בלבם כדי להוקיר כל מצב וכל אדם, אירוע או דבר שאלוהים הסדיר עבורם, ומתפללים ומחפשים בכנות. יותר מכל הם רוצים להכיר את רצון האל ולהבין את טבעו ומהותו האמיתיים של אלוהים. הם רוצים זאת כדי שיפסיקו לפגוע באלוהים וכדי שבאמצעות חוויותיהם יוכלו לראות עוד מחביבותו של אלוהים ואת צדו האמיתי שלו. זאת גם כדי שיתקיים בלבם אלוהים אמיתי באמת וכדי שיהיה מקום בלבם לאלוהים, על מנת שהם יפסיקו לשגות בדמיונות, תפיסות או חמקמקות. הסיבה שלבני האדם האלה יש תשוקה עזה להבין את טבעו ומהותו של אלוהים היא שהאנושות זקוקה לטבעו ולמהותו של אלוהים בכל רגע ורגע בחוויותיה; טבעו ומהותו של אלוהים הם שמספקים חיים לאדם לאורך כל חייו. ברגע שהם יבינו את טבעו של אלוהים, הם יוכלו לירוא את אלוהים טוב יותר, לשתף פעולה טוב יותר עם עבודתו של אלוהים, להתחשב יותר ברצון האל ולמלא את חובתם על הצד הטוב ביותר. אלה שני סוגי בני אדם בכל הנוגע לגישתם לטבעו של אלוהים. הסוג הראשון לא רוצה להבין את טבעו של אלוהים. על אף שבני האדם האלה אומרים שהם רוצים להבין את טבעו של אלוהים, להכיר את אלוהים עצמו, לראות את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו ולהעריך באמת את רצון האל, עמוק בפנים הם היו מעדיפים שאלוהים לא היה קיים. הסיבה לכך היא שבני אדם מהסוג הזה מתנגדים לאלוהים וממרים את פיו באופן עקבי. בלבם, הם נלחמים באלוהים על מקומו, ולעתים קרובות הם מפקפקים בקיומו של אלוהים או אפילו מתכחשים לו. הם לא רוצים לאפשר לטבעו של אלוהים או לאלוהים האמיתי עצמו לתפוס מקום בלבם. הם רק רוצים לספק את רצונותיהם, דמיונותיהם ושאיפותיהם. לכן בני האדם האלה אולי מאמינים באלוהים, הם אולי חסידים של אלוהים, וייתכן שהם אפילו ויתרו על משפחותיהם ומשרותיהם למענו, אך הם לא שמים קץ לחטאיהם. יש שאפילו גונבים או מבזבזים מנחות, או מקללים את אלוהים בסתר לבם, בעוד אחרים משתמשים בעמדותיהם כדי להעיד על עצמם שוב ושוב, לפאר את עצמם ולהתחרות באלוהים על בני אדם ומעמד. הם משתמשים במגוון שיטות ואמצעים שונים כדי לגרום לבני אדם להעריץ אותם, והם מנסים ללא-הרף לכבוש את לבבות בני האדם ולשלוט בהם. יש אפילו כאלה שמטעים בני אדם בכוונה וגורמים להם לחשוב שהם אלוהים כדי שיוכלו לזכות ביחס שאלוהים זוכה בו. הם לעולם לא יאמרו לבני אדם שהם הושחתו, שגם הם מושחתים ויהירים, שאין להעריץ אותם, שכל הצלחתם היא הודות להתעלותו של אלוהים ושבכל מקרה הם עושים מה שהם אמורים לעשות. מדוע הם לא אומרים את הדברים האלה? משום שהם מפחדים עמוקות מאובדן מקומם בלבבות בני האדם. זו הסיבה שבני אדם כאלה לעולם לא מפארים את אלוהים ולעולם לא נושאים עדות על אלוהים, משום שהם מעולם לא ניסו להבין את אלוהים. האם הם יכולים להכיר את אלוהים מבלי להבין אותו? אין זה אפשרי! לפיכך, אף שיכול להיות שהמילים המרכיבות את הנושא "עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו" הן פשוטות, פירושן שונה עבור כל אדם. עבור אדם שמרבה להמרות את פיו של אלוהים, להתנגד לאלוהים ולהיות עוין כלפי אלוהים, מילים אלו הן בגדר גינוי. לעומת זאת, מי שחותר אחר מציאות האמת ומרבה להתייצב בפני אלוהים כדי לבקש את רצונו של אלוהים, נוהה אחרי מילים אלו כמו דג למים. לכן, כשחלק מכם שומעים התייחסות לטבעו של אלוהים ולעבודתו של אלוהים, הם מקבלים כאב ראש, לבם נמלא בהתנגדות והם מרגישים חוסר נוחות עז. אולם ישנם ביניכם אחרים שחושבים: "הנושא הזה הוא בדיוק מה שנחוץ לי משום שהוא כל כך מועיל לי. זהו חלק שאסור שיחסר מחוויית חיי – זהו עיקר העיקרים, יסוד האמונה באלוהים ודבר שהאנושות לא יכולה להרשות לעצמה לזנוח." עבור כולכם, הנושא הזה אולי נראה גם קרוב וגם רחוק, גם בלתי ידוע וגם מוכר. אולם יהיה אשר יהיה, זה נושא שכל אחד חייב להקשיב לו, להכיר ולהבין. בלי קשר לאופן שבו אתם מתמודדים איתו ובלי קשר לאופן שבו אתם תופסים אותו או מקבלים אותו, אסור להתעלם מחשיבותו של הנושא הזה.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

דבר אלוהים היומי  מובאה 21

אלוהים עשה את עבודתו מאז שהוא ברא את האנושות. בתחילה, העבודה הייתה פשוטה מאוד, אולם למרות פשטותה, היא בכל זאת כללה ביטויים של מהותו וטבעו של אלוהים. אף על פי שעבודת האל עלתה מדרגה כעת, ואף על פי שהוא משקיע כעת כמות אדירה של עבודה מוחשית בכל חסיד שלו ומבטא כמות משמעותית מדברו, גופו של אלוהים נסתר תמיד מעיני האנושות. על אף שהוא התגלם פעמיים כבשר ודם, מאז תקופת הסיפורים בכתבי הקודש ועד ימינו, מי ראה אי-פעם את גופו האמיתי של אלוהים? על פי הבנתכם, האם מישהו ראה אי-פעם את גופו האמיתי של אלוהים? לא. איש לא ראה את גופו האמיתי של אלוהים, כלומר איש לא ראה את העצמי האמיתי של אלוהים. כולם מסכימים בעניין זה. כלומר, גופו האמיתי של אלוהים, או רוחו של אלוהים, נסתרים מכל האנושות, לרבות אדם וחווה, שאותם הוא ברא, ולרבות איוב הצדיק, שאותו הוא קיבל. אפילו הם לא ראו את גופו האמיתי של אלוהים. אך מדוע אלוהים מסתיר ביודעין את גופו האמיתי? יש האומרים: "אלוהים חושש להפחיד בני אדם." אחרים אומרים: "אלוהים מסתיר את גופו האמיתי מפני שהאדם קטן מדי ואלוהים גדול מדי. בני אנוש לא מורשים לראות אותו, פן ימותו." יש גם האומרים: "אלוהים עסוק בניהול עבודתו בכל יום. אולי אין לו זמן להופיע כדי שבני אדם יוכלו לראות אותו." תהיה אשר תהיה אמונתכם, יש לי מסקנה פה. מה המסקנה הזו? המסקנה היא שאלוהים פשוט לא רוצה שבני אדם יראו את גופו האמיתי. אלוהים נסתר מהאנושות במכוון. במילים אחרות, אלוהים מתכוון שבני אדם לא יראו את גופו האמיתי. זה כבר צריך להיות ברור לכולם. אם אלוהים מעולם לא הראה את גופו לאיש, האם אתם חושבים שגופו של אלוהים קיים? (הוא קיים.) כמובן שהוא קיים. קיום גופו של אלוהים הוא מעבר לכל ספק. אולם באשר לגודלו ומראהו של גופו של אלוהים, האם אלה שאלות שעל האנושות לחקור? לא. התשובה שלילית. אם גופו של אלוהים הוא לא נושא שעלינו לחקור, מהו הנושא שעלינו לחקור? (טבעו של אלוהים.) (עבודתו של אלוהים.) לפני שנתחיל לתקשר בנושא הרשמי, בואו נחזור לנושא שדנו בו זה עתה: מדוע אלוהים מעולם לא הראה את גופו לאנושות? מדוע אלוהים מסתיר את גופו מהאנושות במכוון? יש רק סיבה אחת: על אף שהאדם שהוא ברא עבר אלפי שנים של עבודתו של אלוהים, אין אף אדם שמכיר את עבודתו של אלוהים, את טבעו של אלוהים ואת מהותו של אלוהים. בעיני אלוהים, בני אדם כאלה מתנגדים לו, ואלוהים לא יראה את עצמו לבני אדם שעוינים כלפיו. זו הסיבה היחידה שאלוהים מעולם לא הראה לאנושות את גופו ושהוא מעלים ממנה את גופו במכוון. האם עכשיו ברורה לכם החשיבות של הכרת טבעו של אלוהים?

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

דבר אלוהים היומי  מובאה 22

מאז קיום ניהולו של אלוהים, הוא תמיד היה מסור לגמרי לביצוע עבודתו. על אף שהוא מחביא את גופו מהאדם, הוא תמיד לצדו. הוא תמיד עשה עליו את עבודתו, הביע את טבעו, כיוון את כל האנושות במהותו ועשה את עבודתו על כל אדם באמצעות עוצמתו, חוכמתו וסמכותו, ובכך הוא הביא את עידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות של ימינו. על אף שאלוהים מסווה את גופו מהאדם, טבעו, הווייתו ורכושו ורצונו עבור האנושות נחשפים לאדם ללא סייג, כדי שהאדם יראה ויחווה אותם. במילים אחרות, על אף שבני אדם לא יכולים לראות את אלוהים או לגעת בו, טבעו ומהותו של אלוהים, שהאנושות באה איתם במגע, הם הבעות של אלוהים עצמו, ללא צל של ספק. האין זו האמת? יהיו אשר יהיו דרך או זווית הגישה שאלוהים בוחר כדי לעשות את עבודתו, הוא תמיד מגלה לבני האדם את זהותו האמיתית, עושה את שהוא אמור לעשות ואומר את שהוא אמור לומר. תהיה אשר תהיה העמדה שאלוהים מדבר ממנה – בין שהוא ברקיע השלישי ובין שהוא מתגלם כבשר ודם, או אפילו כאדם רגיל – הוא תמיד מדבר אל האדם מכל לבו ומכל דעתו, ללא כל הונאה או הסתרה. כשאלוהים מבצע את עבודתו, הוא מבטא את דברו ואת טבעו ומבטא את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, ללא סייג. הוא מכוון את האנושות באמצעות חייו והווייתו ורכושו. זה האופן שבו האדם צלח את עידן החוק – התקופה שהיא ערש האנושות – תחת הכוונתו של אלוהים "הבלתי נראה והבלתי נתפס".

אלוהים התגלם כבשר ודם לראשונה לאחר עידן החוק, התגלמות שנמשכה שלושים ושלוש שנים וחצי. עבור בן אנוש, האם שלושים ושלוש שנים וחצי הן זמן רב? (לא רב.) מכיוון שתוחלת חייו של בן אנוש בדרך כלל ארוכה בהרבה משלושים ומשהו שנים, זהו לא זמן רב עבור האדם. אך עבור האל בהתגלמותו, שלושים ושלוש השנים וחצי הללו היו זמן רב מאוד. הוא הפך לבן אדם – בן אדם רגיל שנשא על כתפיו את עבודתו של אלוהים ואת התפקיד שאלוהים הטיל עליו. פירוש הדבר היה שהיה עליו לקחת על עצמו עבודה שבן אדם רגיל לא יכול לעמוד בה, תוך שהוא סובל ייסורים שבני אדם רגילים לא יכולים לשאת. מידת הייסורים שהאדון ישוע סבל במהלך עידן החסד, מתחילת עבודתו ועד צליבתו, היא אולי לא דבר שבני ימינו יכולים היו לראות במו עיניהם, אך האם אתם יכולים לפחות לקבל עליה מושג מהסיפורים שבכתבי הקודש? ללא קשר לשאלה כמה מפורטות העובדות המתועדות האלה, עבודתו של אלוהים במהלך התקופה הזו הייתה מלאה במצוקה ובייסורים באופן כללי. עבור בן אנוש מושחת, שלושים ושלוש שנים וחצי הן לא זמן רב; מעט סבל הוא עניין פעוט. אולם עבור אלוהים הקדוש, המושלם, שהיה עליו לשאת את כל חטאי האנושות, ולאכול, לישון ולחיות עם חוטאים, הכאב הזה היה לא יתואר. הוא הבורא, אדון הכול וריבון הכול, אך כשהוא בא אל העולם, היה עליו לעמוד בדיכוי ובאכזריות של בני אנוש מושחתים. על מנת להשלים את עבודתו ולהציל את האנושות מאומללות, היה עליו לסבול את גינוי האדם ולשאת את חטאי כל האנושות. בני אדם רגילים לעולם לא יוכלו להעלות בדעתם או להעריך את עוצמת הייסורים שהוא עבר. מה מייצגים הייסורים האלה? הם מייצגים את מסירותו של אלוהים לאנושות. הם מבטאים את ההשפלה שהוא סבל ואת המחיר ששהוא שילם כדי להושיע את האדם, לגאול אותו מחטאיו ולהשלים את השלב הזה בעבודתו. פירוש הדבר הוא גם שאלוהים יגאל את האדם מהצלב. זה מחיר המשולם בדם ובחיים – מחיר שאף יציר נברא לא יכול לעמוד בו. זאת משום שאלוהים ניחן במהותו של אלוהים והוא מצויד במה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, הוא יכול לשאת ייסורים כאלה ולעשות עבודה כזו. זה דבר שאף יציר נברא לא יכול היה לעשות במקומו. זו עבודת האל במהלך עידן החסד וגילוי של טבעו. האם עבודת האל מגלה משהו על מה ששייך לאלוהים ועל מה שאלוהים הינו? האם כדאי לאנושות להכיר אותו? בעידן ההוא, על אף שהאנושות לא ראתה את גופו של אלוהים, היא קיבלה את מנחת החטא של אלוהים ונגאלה מהצלב על-ידי אלוהים. האנושות אולי מכירה את העבודה שאלוהים עשה במהלך עידן החסד, אך האם מישהו מכיר את הטבע והרצון שאלוהים הביע במהלך התקופה הזו? האדם רק יודע כמה פרטים על עבודת האל במהלך עידנים שונים, שהוא למד ממקורות שונים, או מכיר סיפורים הקשורים לאלוהים, שהתרחשו במהלך הזמן שבו אלוהים ביצע את עבודתו. הפרטים והסיפורים האלה הם לכל היותר מידע כלשהו או אגדות כלשהן על אלוהים, ואינם נוגעים כהוא זה לטבעו ולמהותו של אלוהים. אם כן, בלי קשר לשאלה כמה סיפורים בני אדם מכירים על אלוהים, אין פירוש הדבר שהם מבינים או מכירים לעומק את טבעו או מהותו של אלוהים. כפי שהיה בעידן החוק, על אף שבני אדם מעידן החסד חוו מגע ישיר ואינטימי עם אלוהים כבשר ודם, הכרתם את טבעו ומהותו של אלוהים הייתה בעצם אפסית.

בעידן המלכות, אלוהים התגלם שוב כבשר ודם באותו אופן כמו בפעם הראשונה. במהלך תקופת העבודה הזו, אלוהים עדיין מביע את דברו ללא סייג, עושה את העבודה שעליו לעשות ומביע את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. באותו זמן, הוא ממשיך לשאת ולסבול את מרדנותו ובורותו של האדם. האם אלוהים לא מגלה ללא-הרף את טבעו ומביע ללא-הרף את רצונו גם במהלך תקופת העבודה הזו? לפיכך, מאז בריאת האדם ועד היום, טבעו של אלוהים, הווייתו ורכושו וכן רצונו היו תמיד פתוחים לכל אדם. אלוהים מעולם לא הסתיר במכוון את מהותו, טבעו או רצונו. לאנושות פשוט לא אכפת ממעשיו ומרצונו של אלוהים – זו הסיבה שהבנתה של האנושות את אלוהים היא כה דלה. במילים אחרות, אלוהים אמנם מסתיר את גופו, אך הוא גם עומד לצד האנושות בכל רגע ומקרין בפתיחות את רצונו, טבעו ומהותו בכל עת. במידה מסוימת, גופו של אלוהים גם הוא פתוח לבני אדם, אך משום שהאדם עיוור ומרדן, אף-פעם אינו מסוגל לראות את הופעתו של אלוהים. אם זה המצב, הרי שאמור להיות קל לכולם להבין את טבעו של אלוהים ואת אלוהים עצמו, הלא כן? זו שאלה שקשה מאוד לענות עליה, נכון? אפשר לומר שקל לענות עליה, אך על אף שבני אדם מסוימים רוצים להכיר את אלוהים, הם לא יכולים באמת להכיר אותו או להבין אותו כראוי – הבנתם תמיד מעורפלת ועמומה. אך אם נגיד שלא קל לענות על השאלה, גם זה לא נכון. מאחר שכולם היו מושא עבודתו של אלוהים כל כך הרבה זמן, כולם היו אמורים לבוא במגע אמיתי עם אלוהים באמצעות חוויותיהם. לכל הפחות, הם היו אמורים לפחות להרגיש את אלוהים במידת מה בלבם או להיתקל בו במישור רוחני, ועל כן הם היו אמורים, לכל הפחות, להיות מודעים באופן מוחשי לטבעו של אלוהים או להבין אותו. מאז שהאדם הפך לחסיד האל ועד היום, האנושות קיבלה הרבה יותר מדי, אבל מסיבות רבות ושונות – איכותו העלובה של האדם, בורותו, מרדנותו וכוונותיו השונות – האנושות גם איבדה הרבה יותר מדי מהדברים האלה. האם אלוהים לא נתן כבר מספיק לאנושות? על אף שאלוהים מסתיר את גופו מבני אנוש, הוא מספק להם את מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו ואפילו את חייו. האנושות הייתה אמורה להכיר את אלוהים יותר משהיא מכירה אותו כעת. זו הסיבה שאני מוצא צורך להמשיך לשתף אתכם בנושא עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. המטרה היא שאלפי שנות הטיפול והמחשבה שאלוהים השקיע באדם לא יהיו לשווא, ושהאנושות תוכל באמת ובתמים להבין ולהעריך את מה שאלוהים רוצה עבורה. המטרה היא שבני אדם יוכלו להתקדם לשלב חדש בהכרתם את אלוהים. כך אלוהים גם ישוב למקומו הראוי בלבבות בני האדם; כלומר, הוא יקבל את המגיע לו.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

דבר אלוהים היומי  מובאה 23

ציווי אלוהים על אדם

בראשית ב' 15-17  וַיִּקַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ׃ וַיְצַו֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃ וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת.

מה אתם מבינים מהפסוקים האלה? כיצד הקטע הזה מכתבי הקודש גורם לכם להרגיש? מדוע בחרתי ב"ציווי אלוהים על אדם" מכתבי הקודש? האם יש לכל אחד מכם תמונה של אלוהים ואדם בדעתכם כעת? אתם יכולים לנסות לדמיין: אם הייתם אתם בני האדם בהתרחשות, איך היה נראה האל שבלבכם? איזה רגש מעוררת בכם התמונה הזו? זו תמונה מרגשת ומלבבת. על אף שהיא כוללת רק את אלוהים ואת האדם, האינטימיות ביניהם כל כך מעוררת קנאה: אהבתו השופעת של אלוהים מוענקת בחופשיות לאדם, מקיפה את האדם; האדם נאיבי ותמים, חופשי וחסר דאגה, חי באושר תחת עינו של אלוהים; אלוהים דואג לאדם, והאדם חי תחת הגנתו וברכתו של אלוהים; כל דבר שהאדם עושה ואומר קשור לאלוהים הדוקות ואינו נפרד ממנו.

אפשר לומר שזהו הציווי הראשון שאלוהים נתן לאדם לאחר בריאתו. מה טומן בחובו הציווי הזה? הוא טומן בחובו את רצון האל, אך גם את דאגותיו לאנושות. זהו הציווי הראשון של אלוהים וזו גם הפעם הראשונה שאלוהים מביע דאגה לאדם. כלומר, אלוהים חש אחריות לאדם מהרגע שברא אותו. מהי האחריות הזו? עליו להגן על האדם, להשגיח עליו. הוא מקווה שהאדם יוכל לסמוך על דבריו ולהישמע להם. זו גם ציפייתו הראשונה של אלוהים מהאדם. מתוך הציפייה הזו אלוהים אומר את הדבר הבא: "מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃ וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת". המילים הפשוטות האלה מייצגות את רצון האל. הן גם מגלות שבלבו, אלוהים כבר החל לדאוג לאדם. מתוך כל הדברים, רק אדם נברא בצלם אלוהים; אדם היה היצור החי היחיד שאלוהים נפח בו נשמת חיים; הוא יכל ללכת עם אלוהים, לשוחח עם אלוהים. זו הסיבה שאלוהים נתן לו ציווי כזה. אלוהים הבהיר היטב בציווי הזה מה מותר לאדם לעשות וכן מה אסור לו לעשות.

במילים הספורות והפשוטות האלה, אנחנו רואים את לבו של אלוהים. אך איזה מין לב אנחנו רואים? האם יש אהבה בלבו של אלוהים? האם יש בו דאגה? בפסוקים האלה ניתן לא רק להעריך את אהבתו ודאגתו של אלוהים אלא גם להרגיש אותן ממש. הלא כן? כעת, לאחר שאמרתי את הדברים האלה, האם אתם עדיין חושבים שאלה רק כמה מילים פשוטות? לא כל כך פשוטות, נכון? האם יכולתם להבין זאת לפני כן? אילו אלוהים היה אומר לכם אישית את המילים הספורות הללו, איך הייתם מרגישים בתוך תוככם? אם אתם לא בני אדם אנושיים, אם לבכם קר כקרח, הרי שלא הייתם מרגישים דבר, לא הייתם מעריכים את אהבתו של אלוהים ולא הייתם מנסים להבין ללבו. אך אם אתם בני אדם בעלי מצפון, בעלי אנושיות, הייתם מרגישים אחרת. הייתם מרגישים חמימות, הייתם מרגישים שדואגים לכם ואוהבים אתכם, הייתם מרגישים אושר. הלא כן? כשתרגישו את הדברים האלה, איך תנהגו כלפי אלוהים? האם תרגישו שאתם קשורים לאלוהים? האם תאהבו ותכבדו את אלוהים מעומק לבכם? האם לבכם יתקרב אל אלוהים? אתם יכולים לראות מכך עד כמה חשובה לאדם אהבתו של אלוהים. אולם עוד יותר חשוב שהאדם יעריך ויתפוס את האהבה של אלוהים. למעשה, אלוהים אומר הרבה דברים דומים במהלך השלב הזה בעבודתו, הלא כן? אך האם בני ימינו מעריכים את לבו של אלוהים? האם אתם יכולים לתפוס את רצון האל שדיברתי עליו זה עתה? אתם לא באמת מסוגלים להעריך את רצון האל כשהוא כה ממשי, מוחשי ואמיתי. זו הסיבה שאני אומר שאתם לא מכירים ומבינים את אלוהים באמת. האין זה נכון?

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

דבר אלוהים היומי  מובאה 24

אלוהים בורא את חווה

בראשית ב' 18-20  וַיֹּ֙אמֶר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ‏ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃ וַיִּצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ׃ וַיִּקְרָ֨א הָֽאָדָ֜ם שֵׁמ֗וֹת לְכָל־הַבְּהֵמָה֙ וּלְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּלְכֹ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה וּלְאָדָ֕ם לֹֽא־מָצָ֥א עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ.

בראשית ב' 22-23  וַיִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃ וַיֹּאמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת.

ישנה שורת מפתח אחת בקטע זה מכתבי הקודש: "וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ". אם כן, מי נתן לכל היצורים החיים את שמותיהם? היה זה אדם ולא אלוהים. שורה זו מספרת לאנושות עובדה: אלוהים נתן לאדם תבונה כשהוא ברא אותו. כלומר, תבונתו של האדם באה מאלוהים. אין ספק בכך. אך מדוע? לאחר שאלוהים ברא את אדם, האם אדם למד בבית ספר? האם הוא ידע לקרוא? לאחר שאלוהים ברא יצורים חיים שונים, האם אדם זיהה את כל היצורים הללו? האם אלוהים אמר לו מה שמותיהם? כמובן, אלוהים גם לא לימד אותו איך להמציא שמות ליצורים האלה. זו האמת! אם כן, איך הוא ידע כיצד לתת ליצורים החיים האלה את שמותיהם ואילו מין שמות לתת להם? הדבר קשור לשאלה מה אלוהים הוסיף לאדם כאשר ברא אותו. העובדות מוכיחות שכאשר אלוהים ברא את האדם, הוא הוסיף לו את תבונתו שלו. זו נקודה מרכזית, אז הקשיבו בתשומת לב. נקודה מרכזית נוספת צריכה להיות ברורה לכם: לאחר שאדם נתן ליצורים החיים האלה את שמותיהם, השמות האלה התקבעו באוצר המילים של אלוהים. מדוע אני מציין זאת? כי גם זה קשור לטבעו של אלוהים, ועליי להסביר זאת.

אלוהים ברא את האדם, נפח בו נשמת חיים וגם נתן לו חלק מתבונתו שלו, מיכולותיו שלו וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לאחר שאלוהים נתן לאדם את כל הדברים הללו, האדם היה מסוגל לעשות דברים מסוימים בזכות עצמו ולחשוב בכוחות עצמו. אם מה שהאדם ממציא ועושה נאה בעיני אלוהים, אלוהים מקבל זאת ולא מתערב. אם מה שהאדם עושה נכון, אלוהים יניח לדבר להישאר. אם כן, מה מסמנת האמירה "וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ"? היא אומרת שאלוהים לא ערך כל שינוי בשמות היצורים החיים השונים. בנוגע לכול שם שאדם בחר ליצור כלשהו, אלוהים אמר "כן" ורשם את השם כמו שהוא. האם אלוהים הביע דעות כלשהן בעניין? לא, בשום אופן לא. אם כן, מה אתם מבינים מכך? אלוהים נתן לאדם תבונה והאדם השתמש בתבונה שאלוהים נתן לו כדי לעשות דברים. אם מה שהאדם עושה חיובי בעיני אלוהים, אלוהים מאשר אותו, מכיר בו ומקבל אותו ללא כל שיפוטיות או ביקורת. זה דבר שאף אדם, רוח רעה או השטן לא יכולים לעשות. האם אתם רואים כאן גילוי של טבעו של אלוהים? האם בן אנוש, בן אנוש מושחת או השטן היו מקבלים אחרים שיעשו דברים בשמם ממש מתחת לאפם? מובן שלא! האם הם היו נאבקים על מעמדם עם האדם או הכוח האחר, השונה מהם? מובן שכן! אילו אדם מושחת או השטן היו עם אדם באותו זמן, אי ספק שהם היו דוחים את מעשיו של אדם. כדי להוכיח שיש להם היכולת לחשוב באופן עצמאי ולהיות בעלי תובנות ייחודיות משלהם, הם היו מתכחשים לכל מה שאדם עשה: "אתה רוצה לקרוא לזה כך? אם כך לא אקרא לזה כך – אקרא לזה אחרת. אתה קראת לזה אבי, אך אני אקרא לזה דני. עליי להוכיח את גאונותי." איזה מין אופי זה? האין הוא יהיר ביותר? אך האם יש לאלוהים טבע כזה? האם היו לאלוהים אילו הסתייגויות מיוחדות ממעשיו של אדם? התשובה היא בשום אופן לא! בטבע שאלוהים מגלה אין אפילו שמץ קל של וכחנות, יוהרה או צדקנות. הדבר ברור ביותר כאן. זה רק דבר קטן מאוד, אך אם אתם לא מבינים את מהותו של אלוהים, אם לבכם לא מנסה להבין כיצד אלוהים פועל ומה גישתו של אלוהים, הרי שלא תכירו את טבעו של אלוהים ולא תראו את הביטוי והגילוי של טבעו. הלא כן? האם אתם מסכימים עם מה שהסברתי לכם זה עתה? בתגובה למעשיו של אדם, אלוהים לא הצהיר בקול רם, "יפה עשית, נהגת נכון. אני מסכים." עם זאת, בלבו, אלוהים אישר, העריך ושיבח את מעשיו של אדם. זה היה הדבר הראשון מאז הבריאה שהאדם עשה עבור אלוהים לפי הנחייתו. זה היה דבר שהאדם עשה במקום אלוהים ובשם אלוהים. בעיני אלוהים, הדבר נבע מהתבונה שהוא העניק לאדם. אלוהים ראה בכך דבר טוב, דבר חיובי. מה שאדם עשה באותה עת היה הביטוי הראשון באדם לתבונתו של אלוהים. זה היה ביטוי טוב מנקודת המבט של אלוהים. מה שאני רוצה לספר לכם כאן הוא שכוונתו של אלוהים בכך שהוא הוסיף לאדם מעט מתבונתו וממה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו הייתה שהאדם יוכל להיות היצור החי המביא אותו לידי ביטוי. אלוהים השתוקק לראות בדיוק את זה – יצור חי העושה דברים בשמו.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

דבר אלוהים היומי  מובאה 25

אלוהים יוצר כתנות עור למען אדם וחווה

בראשית ג' 20-21  וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כָּל־חָֽי׃ וַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם.

בתמונה הזו של "וַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם", איזה מין תפקיד מגלם אלוהים כשהוא עם אדם וחווה? באיזה מין תפקיד מופיע אלוהים בעולם שבו יש רק שני בני אנוש? האם הוא מופיע בתפקיד אלוהים? אחים ואחיות מהונג קונג, אנא ענו. (בתפקיד הורה.) אחים ואחיות מדרום קוריאה, באיזה מין תפקיד אתם חושבים שאלוהים מופיע? (אבי המשפחה.) אחים ואחיות מטייוואן, מה אתם חושבים? (תפקיד של מישהו במשפחתם של אדם וחווה, תפקיד של בן משפחה.) חלקכם חושבים שאלוהים מופיע כבן משפחתם של אדם וחווה, ואילו אחרים אומרים שאלוהים מופיע כאבי המשפחה, ואחרים אומרים שהוא מופיע כהורה. כל התשובות האלה הולמות מאוד. אולם לאן אני חותר? אלוהים ברא את שני בני האדם האלה והתייחס אליהם כאל בני לווייתו. כבן משפחתם היחיד, אלוהים דאג לחייהם וכן לצרכיהם הבסיסיים. אלוהים מופיע כאן כהורה של אדם וחווה. כשאלוהים עושה זאת, האדם לא רואה כמה אלוהים נשגב – הוא לא רואה את עליונותו הרבה, את מסתוריותו ובמיוחד לא את חרון אפו או את מלכותיותו. כל שהוא רואה הם ענוותו של אלוהים, חיבתו, דאגתו לאדם והאחריות והאכפתיות שלו כלפיו. הגישה והאופן שבהם אלוהים התייחס לאדם וחווה דומים לאופן שבו הורים אנושיים דואגים לילדיהם. הם גם דומים לאופן שבו הורים אנושיים אוהבים את בניהם ובנותיהם, שומרים עליהם ומטפלים בהם – אופן אמיתי, גלוי ומוחשי. במקום לשים את עצמו בעמדה מרוממת, אלוהים השתמש בעצמו בעורות כדי להכין בגדים לאדם. לא משנה אם מעיל הפרווה הזה שימש לכסות את צניעותם או להגן עליהם מהקור. בסיכומו של עניין, אלוהים הכין בעצמו ובמו ידיו את הבגדים האלה ששימשו לכסות את גוף האדם. במקום ליצור אותם בפשטות באמצעות מחשבה או בדרכי נס, כפי שבני האדם מדמיינים, אלוהים באמת עשה דבר מה שהאדם חושב שאלוהים לא יכול או לא אמור לעשות. אולי זה דבר פשוט, שיהיו מי שיחשבו שאפילו אינו ראוי לאזכור, אך הוא מאפשר לכל חסידי האל, שהיו אפופים ברעיונות עמומים על אלוהים, לזכות בתובנות על אמיתיותו וחביבותו ולראות את אופיו הנאמן והצנוע. הדבר גורם לבני אדם יהירים באופן בלתי נסבל, שחושבים שהם נעלים ונשגבים, להרכין את ראשיהם המתנשאים בבושה בפני אמיתיותו וצניעותו של אלוהים. כך אמיתיותו וצניעותו של אלוהים גם מאפשרות לבני האדם לראות כמה הוא ראוי לאהבה. לעומתו, אלוהים "העצום", אלוהים"האהוב", אלוהים "הכל-יכול" שבלבבות בני האדם מתגלה כה קטן ובלתי מושך ומתמוטט מכול נגיעה קלה. כשאתם רואים את הקטע הזה ושומעים את הסיפור הזה, האם אתם מתנשאים על אלוהים בגלל שעשה דבר כזה? אולי יש בני אדם שכן, אך אחרים יגיבו באופן הפוך. הם יחשבו שאלוהים אמיתי וראוי לאהבה, ודווקא אמיתיותו וחביבותו של אלוהים הן שנוגעות ללבם. ככל שהם רואים יותר את הצד האמיתי של אלוהים, כך הם יכולים להעריך טוב יותר את קיומה האמיתי של אהבתו של אלוהים, את חשיבותו של אלוהים בלבם ואת האופן בו הוא ניצב לצדם בכל רגע.

בשלב הזה, עלינו לקשר את הדיון שלנו להווה. אם אלוהים יכול לעשות את מגוון הדברים הקטנים הללו למען בני האדם שהוא ברא בראשית – אפילו דברים שבני אדם לא יעזו לחשוב עליהם או לצפות להם – האם אלוהים יכול לעשות דברים כאלה עבור בני ימינו? יש האומרים, "כן!" מדוע? מפני שמהותו של אלוהים לא מזויפת, חביבותו לא מזויפת. מהותו של אלוהים קיימת באמת והיא לא דבר שאחרים הוסיפו, והיא בהחלט לא דבר שמשתנה עם הזמן, המקום או העידן. אמיתיותו וחביבותו של אלוהים יכולות לבוא לידי ביטוי במעשים שבני אדם מחשיבים כלא מרשימים וחסרי חשיבות – מעשים כה קטנים עד שבני אדם אפילו לא חושבים שהוא אי-פעם יעשה אותם. אלוהים חף מיומרה. אין כל הגזמה, התחזות, גאווה או יוהרה בטבעו ובמהותו. הוא לעולם לא מתרברב, אלא אוהב את בני האנוש שהוא ברא, דואג להם, משגיח עליהם ומוביל אותם בנאמנות ובכנות. בלי קשר למידה שבה בני האדם יכולים להעריך, להרגיש או לראות את מעשיו, אלוהים ללא ספק עושה אותם. האם הידיעה שיש לאלוהים מהות כזו תשנה את אהבת בני האדם כלפיו? האם היא תשפיע על הפחד שלהם מאלוהים? אני מקווה שכאשר תבינו את הצד האמיתי של אלוהים, תתקרבו אליו אפילו יותר ותוכלו להעריך עוד יותר את האהבה והאכפתיות שלו כלפי האנושות, ובמקביל תוכלו גם לתת את לבכם לאלוהים, ותשתחררו מחשדות או מספקות לגביו. אלוהים עושה הכול למען האדם, עושה הכול בדממה באמצעות כנותו, נאמנותו ואהבתו. לעולם אין לו כל הסתייגות או חרטה על כל דבר שהוא עושה. הוא לעולם לא זקוק למישהו שיגמול לו בצורה כלשהי וגם אין לו כל כוונה להשיג דבר כלשהו מהאנושות. המטרה היחידה של כל מה שהוא אי-פעם עשה היא לקבל את אהבתה ואמונתה האמיתיות של האנושות.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

דבר אלוהים היומי  מובאה 26

אלוהים מתכוון להשמיד את העולם במבול. הוא מורה לנח לבנות תיבה

בראשית ו' 9-14  אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃ וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת׃ וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃ וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ׃ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר.

בראשית ו' 18-22  וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃ וּמִכָּל־הָ֠חַי מִֽכָּל־בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃ מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃ וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֗ מִכָּל־מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃ וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה.

האם כעת אתם מבינים באופן כללי מיהו נח, לאחר שקראתם את הפסוקים האלה? איזה מין אדם היה נח? בטקסט המקורי נכתב: "נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו". לפי הבנתם של בני ימינו, איזה מין אדם היה "איש צדיק" באותה תקופה? איש צדיק אמור להיות איש תמים, כלומר מושלם. האם אתם יודעים אם האיש המושלם הזה מושלם בעיני האדם או מושלם בעיני אלוהים? אין ספק שהאיש הזה מושלם בעיני אלוהים ולא בעיני בני האדם. זו עובדה ודאית! זאת מפני שהאדם עיוור והוא לא יכול לראות; רק אלוהים מביט על כל העולם ועל כל אדם ורק אלוהים יודע שנח הוא איש מושלם. לפיכך, תוכניתו של אלוהים להשמיד את העולם במבול החלה ברגע שבו הוא קרא לנח.

(...)

העובדה שנח נקרא לדגל היא עובדה פשוטה, אך הנקודה המרכזית של מה שאנו דנים בו – טבעו של אלוהים, רצונו ומהותו בתיעוד זה – אינה כה פשוטה. כדי להבין את מספר ההיבטים הללו של אלוהים, עלינו קודם להבין את סוג האדם שאלוהים מעוניין לקרוא לו לדגל, ובאמצעות כך להבין את טבעו, רצונו ומהותו. זה חיוני. אם כך, בעיני האל, איזה מין אדם הוא האדם שהוא קורא לדגל? הוא חייב להיות אדם שיכול להקשיב לדבריו ושיכול לציית להוראותיו. לצד זאת, צריכה להיות לו תחושת אחריות – עליו לבצע את דבר האל בכך שיתייחס אליו כאל אחריות וחובה שהוא מחויב למלא. אם כן, האם האדם הזה חייב להיות מישהו שמכיר את אלוהים? לא. בתקופה ההיא, נח לא שמע הרבה ממשנתו של אלוהים ולא חווה כלל את עבודתו של אלוהים. לפיכך, המידה שבה נח הכיר את אלוהים הייתה מעטה מאוד. על אף שמתועד כאן שנח הלך עם אלוהים, האם הוא אי-פעם ראה את גופו של אלוהים? התשובה היא בשום אופן לא! זאת משום שבימים ההם, רק שליחיו של אלוהים הופיעו בפני בני אדם. הם אמנם יכלו לייצג את אלוהים בדיבור ובעשייה, אך הם רק מסרו את רצונו וכוונותיו של אלוהים. גופו של אלוהים לא נגלה לאדם פנים אל פנים. בחלק הזה של כתבי הקודש, כל מה שאנחנו למעשה רואים הוא מה האיש הזה, נח, נדרש לעשות ומה אלוהים הורה לו לעשות. אם כן, מהי המהות שאלוהים הביע כאן? כל מה שאלוהים עושה מתוכנן בקפידה. כשהוא רואה דבר מה או מצב מתרחש, בעיניו יש אמת מידה למדוד אותו, ואמת המידה הזו תקבע אם הוא יפתח בתוכנית כדי לטפל בכך או באיזה אופן יטפל בדבר או במצב הזה. הוא לא אדיש או חסר רגשות כלפי הכל. נהפוך הוא. ישנו פסוק כאן שבו אלוהים אמר לנח: "קֵ֤ץ כָּל־בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ". הפעם, בדברי האל, האם הוא אמר שהוא ישמיד בני אדם בלבד? לא! אלוהים אמר שהוא ישמיד כל יצור חי העשוי בשר ודם. מדוע אלוהים רצה השמדה? יש כאן גילוי נוסף של טבעו של אלוהים: בעיני אלוהים, יש גבול לסבלנותו כלפי שחיתות האדם, כלפי הזוהמה, האלימות והמרדנות של כל בשר. מהו הגבול שלו? כפי שאלוהים אמר: "וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ". מה פירוש האמירה "כִּֽי־הִשְׁחִ֧ית כָּל־בָּשָׂ֛ר אֶת־דַּרְכּ֖וֹ עַל־הָאָֽרֶץ"? פירוש הדבר הוא שכל יצור חי, לרבות חסידי האל, אלה שקוראים בשם אלוהים, אלה שפעם העלו קורבנות מנחה לאלוהים, אלה שהכירו באלוהים בדבריהם ואף שיבחו אותו – ברגע שהתנהגותם נתמלאה בשחיתות והגיעה לעיני אלוהים, הוא נאלץ להרוס אותם. זה היה הגבול של אלוהים. אם כן, עד מתי נותר אלוהים סבלני כלפי האדם וכלפי שחיתות כל בשר? עד שכל בני האדם, חסידי האל והלא-מאמינים כאחד, לא הלכו בדרך הישר. עד שהאדם היה לא רק מושחת מוסרית ומלא רוע, אלא שלא נותר אף אדם המאמין בקיומו של אלוהים, קל וחומר שלא נותר אדם המאמין שאלוהים מושל בעולם ושאלוהים יכול להביא לבני אדם אור ואת דרך הישר. עד שהאדם תיעב את קיומו של אלוהים ולא התיר לאלוהים להתקיים. ברגע ששחיתות האדם מגיעה לנקודה הזו, סבלנותו של אלוהים פוקעת. מה בא במקומה? חרון אפו ועונשו של אלוהים. האם זה לא היה גילוי חלקי של טבעו של אלוהים? בעידן הנוכחי, האם עדיין יש איש צדיק בעיני אלוהים? האם עדיין יש איש תמים, כלומר מושלם, בעיני אלוהים? האם זהו עידן שבו התנהגות כל בשר על הארץ מושחתת בעיני אלוהים? בימינו, מלבד בני האדם שאלוהים רוצה להשלים, בני האדם שיכולים להיות חסידי האל ולקבל את ישועת האל, הרי שכל בני האדם הבשר והדם בוחנים את גבולות סבלנותו של אלוהים, הלא כן? הרי כל מה שקורה מלבדכם, כל שאתם רואים בעיניכם, שומעים באוזניכם וחווים בעצמכם בכל יום בעולם הזה, מלא אלימות, הלא כן? בעיני אלוהים, הרי שעולם כזה, עידן כזה, צריכים להגיע לקצם, הלא כן? על אף שהרקע לעידן הנוכחי שונה לחלוטין מהרקע לתקופתו של נח, הרגשות וחרון האף שיש לאלוהים כלפי שחיתות האדם הם בדיוק כמו שהיו בתקופה ההיא. אלוהים מסוגל להיות סבלני בזכות עבודתו, אך לנוכח הנסיבות והתנאים, העולם הזה אמור היה להיהרס מזמן בעיני אלוהים. המצב הרבה יותר חמור מכפי שהיה כשהעולם הושמד במבול. אך מה ההבדל? זהו גם הדבר שמעציב את לבו של אלוהים יותר מכל, ואולי זה דבר שאיש מכם לא יכול להבין.

כשאלוהים השמיד את העולם במבול, הוא יכל לקרוא לנח לבנות תיבה ולעשות חלק מעבודת ההכנה. אלוהים יכול היה לקרוא לאיש אחד – נח – לעשות את סדרת הדברים האלה עבורו. אך בעידן הנוכחי, לאלוהים אין למי לקרוא. מדוע? כל אחד מהיושבים כאן היום בוודאי מבין ויודע היטב את הסיבה. האם אתם צריכים שאפרט? חוששני שאם אומר את זה בקול אגרום לכם לבושה ואעציב את כולכם. אולי יש שיאמרו: "על אף שאנחנו לא בני אדם צדיקים ולא מושלמים בעיני אלוהים, אם אלוהים היה מורה לנו לעשות דבר מה, עדיין היינו מסוגלים לעשות אותו. בעבר, כשאלוהים אמר שאסון גדול בפתח, התחלנו להכין מזון ופריטים שנזדקק להם באסון. האם לא עשינו את כל זה על פי דרישותיו של אלוהים? האם לא שיתפנו פעולה באמת עם עבודתו של אלוהים? האם הדברים האלה שעשינו לא משתווים למעשיו של נח? האם מעשינו הם לא צייתנות אמיתית? האם לא צייתנו להוראותיו של אלוהים? האם לא עשינו כדבריו של אלוהים מפני שיש לנו אמונה בדברי האל? אם כן, מדוע אלוהים עדיין עצוב? מדוע אלוהים אומר שאין לו למי לקרוא?" האם יש הבדל בין המעשים שלכם לבין מעשיו של נח? מה ההבדל? (הכנת המזון כיום לקראת האסון הייתה כוונתנו שלנו.) (מעשינו לא יכולים להחשב ל"צדיקות", ואילו נח היה איש צדיק בעיני אלוהים.) מה שאמרתם לא רחוק מן האמת. מה שנח עשה שונה באופן מהותי ממה שבני אדם עושים כיום. כשנח ציית להוראותיו של אלוהים, הוא לא ידע מהן כוונותיו של אלוהים. הוא לא ידע מה אלוהים רוצה להשיג. אלוהים רק נתן לו פקודה, הורה לו לעשות דבר מה, אך ללא הסברים רבים, והוא עשה זאת. הוא לא ניסה בסתר להבין את כוונות האל, הוא לא התנגד לאלוהים והוא לא היה דו-פרצופי. הוא רק עשה על פי ההוראות בלב טהור ופשוט. הוא עשה כל מה שאלוהים הורה לו לעשות, ועשייתו ההחלטית נבעה מצייתנות ומקשב לדבר האל. האופן שבו הוא התמודד עם המשימה שאלוהים הפקיד בידו היה עד כדי כך ישיר ופשוט. מהותו, המהות של מעשיו, הייתה צייתנות, לא פקפוק, לא התנגדות, ועל אחת כמה וכמה, לא מחשבה על ענייניו, רווחיו והפסדיו האישיים. יתרה מזאת, כשאלוהים אמר שהוא ישמיד את העולם במבול, הוא לא שאל מתי או מה יקרה לדברים, קל וחומר שהוא לא שאל את אלוהים באיזה אופן ישמיד את העולם. הוא פשוט עשה את שאלוהים הורה לו. יהיה אשר יהיה האופן שבו אלוהים רצה שהדבר ייעשה או האמצעים שבהם הוא רצה שהדבר ייעשה, הוא עשה בדיוק את שאלוהים ביקש וגם התחיל בעבודה באופן מיידי. הוא פעל בהוראת האל, בגישה של רצון לְרַצות את אלוהים. האם הוא עשה זאת כדי לעזור לעצמו להימנע מהאסון? לא. האם הוא שאל את אלוהים כמה זמן נותר עד שהעולם יושמד? לא. האם הוא שאל את אלוהים או שמא הוא ידע כמה זמן ייקח לבנות את התיבה? גם את זה הוא לא ידע. הוא פשוט נשמע לו, הקשיב ופעל בהתאם. בני ימינו אינם כאלה: ברגע שמעט מידע מודלף באמצעות דבר האל, ברגע שבני אדם חשים סימן להפרעה או לצרה, הם מיד מתחילים לפעול, יהיה אשר יהיה ובלי קשר למחיר, כדי להכין מוצרים שהם יאכלו, ישתו וישתמשו בהם לאחר מכן, והם אפילו מתכננים נתיבי הימלטות לעצמם לקראת האסון. אפילו יותר מעניין הוא, שברגע החשוב הזה, המוחות האנושיים "מתפקדים ביעילות" גדולה מאוד. בנסיבות שבהן אלוהים לא נותן הוראות, האדם יכול להתכונן היטב לכל מצב באופן הולם ביותר. אפשר להשתמש במילה "מושלם" כדי לתאר הכנות כאלו. באשר למה שאלוהים אומר, לכוונותיו או לרצונותיו, לאיש לא אכפת ואיש לא מנסה להבינם. האין זה ההבדל המשמעותי ביותר בין בני ימינו לבין נח?

בתיעוד הזה של הסיפור של נח, האם אתם רואים היבט מטבעו של אלוהים? יש גבול לסבלנות של אלוהים כלפי השחיתות, הזוהמה והאלימות של האדם. כשהוא יגיע לגבול הזה יפסיק להיות סבלני ובמקום זאת יתחיל בניהולו החדש ובתוכניתו החדשה, יתחיל לעשות את מה שעליו לעשות, יגלה את מעשיו ואת הצד השני של טבעו. המעשה הזה שלו לא נועד להדגים שלאדם אסור לעולם לפגוע בו או שאלוהים מלא סמכות וחרון אף, אף לא להראות שהוא יכול להשמיד את האנושות. הסיבה למעשה הזה היא שטבעו ומהותו הקדושה לא יכולים עוד לאפשר לאנושיות כזו לחיות בפניו ולחיות תחת ריבונותו ואינם יכולים עוד לסבול זאת. כלומר, כשהאנושות כולה תפעל נגדו, כשלא יהיה אף אדם על פני האדמה כולה שהוא יוכל להושיע, לא תהיה לו עוד סבלנות לאנושות כזו וללא היסוס הוא יוציא לפועל את תוכניתו – להשמיד את האנושות הזו. מעשה כזה מצד אלוהים נקבע על ידי טבעו. זוהי השלכה הכרחית והשלכה שכל ברוא תחת ריבונותו של אלוהים חייב לשאת. האין הדבר מוכיח שבעידן הנוכחי, אלוהים לא יכול לחכות להשלים את תוכניתו ולהושיע את בני האדם שהוא רוצה להושיע? בנסיבות האלה, ממה אכפת לאלוהים יותר מכל? לא מהאופן שבו בני האדם שאינם חסידיו או שממילא מתנגדים אליו מתנהגים אליו או מתנגדים אליו, ולא מהאופן שבו האנושות משמיצה אותו. אכפת לו רק אם הוא השלים את חסידיו, מושאי ישועתו בתוכנית הניהול שלו, ואם הם נעשו כבר ראויים לשביעות רצונו. באשר לבני האדם שאינם חסידיו, הוא רק מעניש אותם קצת מדי פעם כדי להביע את חרון אפו. לדוגמה: גלי צונאמי, רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש וכן הלאה. במקביל לכך, הוא גם מגן בעוז על חסידיו שאותם הוא עומד להושיע ומשגיח עליהם. טבעו של אלוהים הוא כזה: מצד אחד, הוא יכול להפגין סבלנות וסובלנות אינסופיות כלפי בני אדם שהוא מתכוון להשלים, ולהמתין להם ככול שרק יוכל. מצד שני, אלוהים שונא מאוד ומתעב את טיפוסי השטן שאינם חסידיו ואשר מתנגדים לו. על אף שלא אכפת לו אם טיפוסי השטן האלה הם חסידים שלו ולא אכפת לו אם הם עובדים אותו, הוא בכל זאת מתעב אותם. לעומת זאת, יש לו סבלנות אליהם בלבו, ובמקביל לקביעת סופם של טיפוסי השטן האלה, הוא גם ממתין להגעת השלבים של תוכנית הניהול שלו.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

דבר אלוהים היומי  מובאה 27

ברכת האל לנח אחרי המבול

בראשית ט' 1-6  וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת־נֹ֖חַ וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃ וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה וּֽבְכָל־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃ כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃ אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃ שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם.

לאחר שנח קיבל את הוראות האל ובנה את התיבה, ולאחר שהוא שרד את הימים שבהם אלוהים השמיד את העולם במבול, כל משפחתו בת שמונה הנפשות שרדה. מלבד משפחתו של נח בת שמונה הנפשות, כל האנושות הושמדה, וכל היצורים החיים על פני האדמה הושמדו. לנח אלוהים נתן ברכות, והוא גם אמר כמה דברים לו ולבניו. הדברים האלה הם מה שאלוהים העניק לו והם גם ברכתו של אלוהים לנח. זו הברכה וההבטחה שאלוהים נותן לבן אדם שיכול להקשיב לו ולקבל את הוראותיו, וזה גם האופן שבו אלוהים גומל לבני אדם. כלומר, גם אם נח לא היה איש מושלם או איש צדיק בעיני אלוהים, וגם אם הוא לא הכיר את אלוהים היטב, נח ושלושת בניו שמעו בדברי אלוהים, תיאמו את מעשיהם עם עבודתו של אלוהים ועשו את מה שהם היו אמורים לעשות בהתאם להוראותיו של אלוהים. כתוצאה מכך, הם עזרו לאלוהים לשמר בני אנוש וסוגים שונים של יצורים חיים לאחר השמדת העולם במבול, ובכך הם תרמו רבות לשלב הבא בתוכנית הניהול של אלוהים. על כל מה שהוא עשה, אלוהים ברך אותו. אולי בעיני בני ימינו, מה שנח עשה אפילו לא ראוי לציון. יש שאפילו יחשבו: נח לא עשה דבר. אלוהים החליט להשאירו בחיים, ולכן הוא ממילא היה נשאר בחיים. הישרדותו היא לא דבר שראוי לשבח אותו עליו. זה מה שאלוהים רצה שיקרה, מפני שהאדם פסיבי. אולם זה לא מה שאלוהים חשב. בעיני אלוהים, בין שבן אדם הוא דגול או חסר חשיבות, כל עוד הוא יכול להקשיב לאלוהים, להישמע להוראותיו ולמשימה שהוא מפקיד בידו ולשתף פעולה עם עבודתו, רצונו ותוכניתו של אלוהים, כדי שרצונו ותוכניתו של אלוהים יוכלו להתבצע באופן חלק, הרי שההתנהלות הזו ראויה לזיכרון וראויה לברכתו. אלוהים נוצר בני אדם כאלה והוא מוקיר את מעשיהם ואת אהבתם וחיבתם כלפיו. זו גישתו של אלוהים. אם כן, מדוע אלוהים ברך את נח? מפני שזה האופן שבו הוא מתייחס למעשים כאלה ולצייתנות כזו מצד האדם.

בנוגע לברכתו של אלוהים לנח, יש שיאמרו: "אם אדם מקשיב לאלוהים ומרצה אותו, אלוהים צריך לברך את האדם. האין זה מובן מאליו?" האם אנחנו יכולים להגיד את זה? יש האומרים: "לא." מדוע אנחנו לא יכולים לומר את זה? יש האומרים: "האדם לא ראוי ליהנות מברכות האל." זה לא לגמרי נכון. זאת משום שכאשר בן אדם מקבל את מה שאלוהים מפקיד בידו, לאלוהים יש אמת מידה שלפיה הוא שופט אם מעשיו של אותו בן אדם טובים או רעים, אם אותו בן אדם שמע לו, אם אותו בן אדם מילא את רצונו של אלוהים ואם מעשיו עומדים בדרישות. לאלוהים אכפת מלבו של האדם, לא ממעשיו על פני השטח. אלוהים לא צריך לברך מישהו רק משום שהוא עשה דבר מה, יהיה אשר יהיה האופן שבו עשה אותו. זהו חוסר הבנה שיש לבני האדם ביחס לאלוהים. אלוהים מביט לא רק בתוצאה הסופית של הדברים, אלא שם דגש רב יותר על לבו של בן האדם ועל גישתו במהלך העניינים, ובודק אם יש בלבו צייתנות, התחשבות ורצון לספק את אלוהים. כמה נח ידע על אלוהים באותה עת? האם הוא ידע את אותה כמות הדוקטרינות שאתם יודעים עכשיו? מבחינת היבטים של האמת, כגון תפיסות והכרה של אלוהים, האם הוא זכה להשקיה ורעייה כמותכם? לא! אך לגבי עובדה אחת אין ספק: בתודעתם, דעתם ואפילו בעמקי לבם של בני ימינו, תפיסותיהם לגבי אלוהים וגישתם כלפיו מטושטשות ומעורפלות. אפשר אפילו לומר שלחלק מבני האדם יש גישה שלילית כלפי קיומו של אלוהים. אולם בלבו ובתודעתו של נח, קיומו של אלוהים היה מוחלט וללא ספק, ולכן צייתנותו לאלוהים הייתה טהורה ונכונה לעמוד במבחן. לבו היה טהור ופתוח לאלוהים. הוא לא נזקק לידע רב של דוקטרינות כדי להשתכנע שעליו להישמע לכל מילה מדבר האל, והוא לא נזקק לעובדות רבות שיוכיחו את קיומו של אלוהים כדי שהוא יוכל לקבל את המשימה שאלוהים הפקיד בידיו ולהיות מסוגל לעשות את כל מה שאלוהים הורה לו לעשות. זה ההבדל המהותי בין נח לבין בני ימינו, וזו גם ההגדרה האמיתית של מיהו בדיוק איש מושלם בעיני אלוהים. מה שאלוהים רוצה הוא בני אדם כמו נח. הוא שייך לסוג בני האדם שאלוהים משבח ושייך גם בדיוק לסוג בני האדם שאלוהים מברך. האם קיבלתם נאורות כלשהי מכך? בני אדם מביטים בבני אדם מבחוץ, ואילו אלוהים מביט בלבם ובמהותם של בני האדם. אלוהים לא מאפשר לאף אחד להיות בעל לב חצוי או להחזיק בספקות לגביו, וגם לא מתיר לבני אדם לחשוד בו או לבחון אותו בכל דרך שהיא. לפיכך, על אף שבני ימינו ניצבים פנים אל פנים עם דבר האל, או אפילו פנים אל פנים עם אלוהים, בגלל דבר מה עמוק בלבם, בגלל מהותם המושחתת ובגלל גישתם העוינת כלפיו, הם נכשלים בדרך לאמונתם האמיתית באלוהים וצייתנותם אליו נחסמת. משום כך, קשה להם מאוד לזכות באותה ברכה שאלוהים העניק לנח.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

דבר אלוהים היומי  מובאה 28

אלוהים יוצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם (קטעים נבחרים)

בראשית ט' 11-13  וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ.

רוב בני האדם יודעים מהי קשת בענן ושמעו סיפורים הקשורים לקשתות בענן. באשר לסיפור על הקשת בענן בכתבי הקודש, יש שמאמינים לו, יש שמתייחסים אליו כאגדה, ואילו אחרים לא מאמינים בו כלל. כך או כך, כל מה שקרה בנוגע לקשת בענן הוא כל הדברים שאלוהים עשה פעם והדברים שאירעו במהלך התהליך שבו אלוהים מנהל את האדם. הדברים האלה תועדו בדיוק בכתבי הקודש. התיעודים האלה לא מספרים לנו מה היה מצב רוחו של אלוהים באותו הזמן או מה היו הכוונות מאחורי הדברים שאלוהים אמר. יתר על כן, איש לא יכול להבין מה אלוהים הרגיש כשהוא אמר אותם. עם זאת, הלך רוחו של אלוהים בנוגע לכל העניין הזה מתגלה בטקסט בין השורות. נדמה המחשבות שלו באותה העת ממש מזנקות מהדף עם כל מילה ואמירה מדבר האל.

מחשבות האל הן מה שאמור להעסיק את דעתם של בני האדם ומה שהכי חשוב שהם ינסו להכיר. זאת משום שמחשבותיו של אלוהים קשורות הדוקות לאופן שבו האדם מבין את אלוהים, והאופן שבו האדם מבין את אלוהים הוא קשר חיוני ביותר להיווכחותו של האדם בחיים. אם כן, מה אלוהים חשב כשהדברים האלה התרחשו?

במקור, אלוהים ברא אנושות שהייתה טובה מאוד בעיניו וקרובה אליו, אך בני האדם האלה הושמדו במבול לאחר שמרדו בו. האם כאב לאלוהים שאנושות כזו פשוט נעלמה בן-רגע, כך סתם? ודאי שכאב לו! וכיצד הוא הביע את הכאב הזה? כיצד הדבר תועד בכתבי הקודש? הדבר תועד בכתבי הקודש כך: "וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ". המשפט הפשוט הזה מגלה את מחשבותיו של אלוהים. ההשמדה הזו של העולם הכאיבה לו מאוד. במילים של בני אנוש, הוא היה עצוב מאוד. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו: איך נראתה הארץ שהייתה פעם שוקקת חיים לאחר שהושחתה במבול? איך נראתה כעת הארץ, שפעם הייתה מלאה בני אדם? ללא התיישבות אנושית, ללא יצורים חיים, מים בכל מקום ואי-סדר אדיר על פני המים. האם התרחשות כזו הייתה כוונתו המקורית של אלוהים כשהוא ברא את העולם? מובן שלא! כוונתו המקורית של אלוהים הייתה לראות חיים בכל רחבי הארץ, לראות את בני האדם שהוא ברא עובדים אותו, ולא שרק נח יהיה היחיד שעובד אותו או היחיד שיכול לענות לקריאתו לבצע את המשימה שהופקדה בידו. כשהאנושות נעלמה, אלוהים ראה לא את שהתכוון אליו במקור אלא את ההיפך הגמור. איך ייתכן שלבו שלא יכאב? אם כן, כשאלוהים גילה את טבעו והביע את רגשותיו, הוא קיבל החלטה. איזו מין החלטה הוא קיבל? ליצור קשת בענן (הערה: את הקשת בענן שאנחנו רואים) כברית עם האדם, כהבטחה שאלוהים לא ישמיד שוב את האנושות במבול. לצד זאת, היא נועדה גם לספר לבני האדם שאלוהים פעם השמיד את העולם במבול, כדי שהאנושות תזכור תמיד מדוע אלוהים עשה דבר כזה.

האם השמדת העולם באותו זמן הייתה דבר שאלוהים רצה? היא בפירוש לא הייתה מה שאלוהים רצה. אנחנו אולי יכולים להעלות בדעתנו חלק קטן מהמראה העלוב של הארץ לאחר שהושחתה, אך אנחנו לא יכולים להעלות על דעתנו כלל איך נראה אז המראה הזה בעיני אלוהים. אפשר לומר שבין אם מדובר בבני זמננו ובין שמדובר בבני הזמן ההוא, איש לא מסוגל להעלות על דעתו או להבין מה אלוהים הרגיש כשהוא ראה את המראה הזה, את תמונת העולם לאחר שהושמד במבול. אלוהים נאלץ לעשות זאת בגלל מרדנותו של האדם, אך את הכאב שאלוהים סבל בלבו מההשמדה הזו של העולם במבול איש לא יכול לתפוס או להבין. זו הסיבה שאלוהים כרת ברית עם האנושות, כדי להגיד לבני האדם לזכור שאלוהים עשה פעם דבר כזה ולהישבע בפניהם שלעולם לא ישמיד כך את העולם שוב. בברית הזו אנחנו רואים את לבו של אלוהים – אנחנו רואים שלבו של אלוהים דאב כשהוא השמיד את האנושות הזו. בשפת בני אנוש, כשאלוהים השמיד את האנושות וראה את האנושות נעלמת, לבו בכה ודימם. זו הדרך הטובה ביותר לתאר זאת, נכון? המילים האלה משמשות בני אנוש להמחיש רגשות אנושיים, אך מפני ששפת בני האנוש לוקה בחסר, השימוש בהן לתיאור רגשותיו ותחושותיו של אלוהים לא נראה לי כה גרוע, גם לא מוגזם. הן לפחות מאפשרות לכם להבין היטב ובהחלט כראוי את מצב רוחו של אלוהים בזמן ההוא. על מה תחשבו כעת כשתראו שוב קשת בענן? לפחות תזכרו שאלוהים התייסר פעם על כך שהוא השמיד את העולם במבול. אתם תזכרו שעל אף שאלוהים שנא את העולם הזה ותיעב את האנושות הזו, כשהוא השמיד את בני האנוש, שברא במו ידיו, לבו דאב והוא התקשה להרפות, הסתייג ובקושי נשא זאת. נחמתו היחידה הייתה משפחתו של נח בת שמונה הנפשות. שיתוף הפעולה של נח הוא שהפך לכדאי את המאמץ האדיר שהוא השקיע בבריאת הכל. כשאלוהים סבל, זה היה הדבר היחיד שיכול היה לפצות על הכאב שלו. מאותו רגע ואילך, אלוהים תלה את כל ציפיותיו מהאנושות במשפחתו של נח, בתקווה שהם יוכלו לחיות עם ברכתו ולא קללתו, בתקווה שהם לעולם לא יראו את אלוהים משמיד שוב את העולם במבול וגם בתקווה שהם לא יושמדו.

איזה היבט מטבעו של אלוהים אנו יכולים להבין מכך? אלוהים תיעב את האדם מפני שהאדם היה עוין כלפיו, אך בלבו, האכפתיות, הדאגה והרחמים שלו כלפי האנושות נותרו ללא שינוי. אפילו כאשר השמיד את האנושות, לבו נותר ללא שינוי. כשהאנושות הייתה מלאה בשחיתות והמרתה את פיו של אלוהים בצורה חמורה, אלוהים נאלץ להשמיד את האנושות משום טבעו ומהותו ועל פי עקרונותיו. אולם בגלל מהותו של אלוהים, הוא עדיין ריחם על האנושות ואפילו רצה להשתמש בדרכים שונות לגאול את האנושות כדי שהיא תוכל להמשיך לחיות. האדם, לעומת זאת, התנגד לאלוהים, המשיך להמרות את פיו וסירב לקבל את ישועתו של אלוהים, כלומר, סירב לקבל את כוונותיו הטובות. על אף שאלוהים קרא לו, הזכיר לו, קיים אותו, עזר לו וסבל אותו, האדם לא הבין או העריך זאת ולא שם לכך לב. בכאבו, אלוהים בכל זאת לא שכח להעניק לאדם את סובלנותו המרבית, והמתין לאדם שישנה את התנהגותו. לאחר שהגיע לגבול שלו, הוא עשה את מה שהיה עליו לעשות ללא היסוס. במילים אחרות, חלף פרק זמן מסוים והתחולל תהליך מסוים מהרגע שאלוהים תכנן להשמיד את האנושות ועד תחילתה הרשמית של עבודתו להשמדת האנושות. התהליך הזה התקיים כדי לאפשר לאדם לשנות את התנהגותו והוא היה ההזדמנות האחרונה שאלוהים נתן לאדם. אם כן, מה אלוהים עשה בפרק הזמן הזה לפני שהוא השמיד את האנושות? אלוהים עשה כמות משמעותית של עבודת הזכרה ושכנוע. על אף הכאב והצער בלבו של אלוהים, הוא המשיך לפעול באכפתיות, בדאגה וברחמים רבים כלפי האנושות. מה אנחנו רואים מכך? ללא ספק, אנחנו רואים שאהבתו של אלוהים כלפי האנושות היא אמיתית ולא רעיוןשהוא משלם לו מס שפתיים. היא אמיתית, מוחשית וניתנת להערכה, והיא לא מזויפת, מעושה, ערמומית או מתנשאת. אלוהים לעולם לא משתמש בהונאה או יוצר מראות מזויפים כדי לגרום לבני אדם להכיר בכך שהוא ראוי לאהבה. הוא לעולם לא משתמש בעדות שקר כדי להראות לבני אדם את חביבותו או כדי להתרברב בחביבותו ובקדושתו. האין ההיבטים האלה של טבעו של אלוהים ראויים לאהבת האדם? האין הם ראויים לעבודת האל? האין הם ראויים להוקרה? בשלב הזה, אני רוצה לשאול אתכם: לאחר ששמעתם את הדברים האלה, האם אתם חושבים שגדולתו של אלוהים היא רק מילים על דף? האם חביבותו של אלוהים היא רק מילים ריקות מתוכן? לא! בוודאי שלא! עליונותו, גדולתו, קדושתו, סובלנותו, אהבתו של אלוהים וכן הלאה – כל פרט מתוך ההיבטים השונים האלה של טבעו ומהותו של אלוהים בא לידי ביטוי בכל פעם שהוא עושה את עבודתו. הם מגולמים ברצונו כלפי האדם וגם מתגשמים ומשתקפים בכל בן אדם. גם אם לא הרגשתם זאת בעבר, אלוהים דואג לכל אדם בכל דרך אפשרית, באמצעות לבו הכן, חוכמתו ודרכים שונות לחמם את לבו ולעורר את רוחו של כל אדם. זוהי עובדה שאין עליה עוררין.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

דבר אלוהים היומי  מובאה 29

אלוהים יוצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם (קטעים נבחרים)

בראשית ט' 11-13  וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ.

אלוהים ברא את האנושות. גם אם בני אנוש הושחתו וגם אם הם לא חסידים שלו, אלוהים מתייחס אליהם כאל בבת עינו – או כפי שבני אדם היו אומרים, הוא מתייחס אליהם כאל יקיריו – ולא כאל צעצועים שלו. על אף שאלוהים אומר שהוא הבורא והאדם הוא ברוא שלו, מה שאולי נשמע כאילו יש הבדל מה בדרגה ביניהם, למעשה, כל מעשיו של אלוהים למען האנושות חורגים בהרבה מהמצופה בקשר מסוג זה. אלוהים אוהב את האנושות, משגיח על האנושות ודואג לאנושות, והוא מקיים את האנושות ללא הרף וללא הפסק. הוא לעולם לא מרגיש בלבו שזו עבודה נוספת או דבר שראוי להערכה מיוחדת. הוא גם לא מרגיש שהושעת האנושות, קיום האנושות והענקת הכל לאנושות הם תרומה אדירה למענה. הוא בסך הכול מקיים את האנושות בשקט ובדממה, בדרכו שלו ובאמצעות מהותו שלו ומה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו. לא משנה כמה תמיכה וכמה עזרה האנושות מקבלת ממנו, אלוהים לעולם לא חושב על כך או מנסה לזכות בהערכה. דבר זה נובע ממהותו של אלוהים והוא גם ביטוי אמיתי ומדויק של טבעו של אלוהים. זו הסיבה שגם בספרי הקודש וגם בספרים אחרים, אנחנו אף-פעם לא רואים את אלוהים מבטא את מחשבותיו ואף-פעם לא רואים את אלוהים מתאר או מצהיר בפני בני האנוש מדוע הוא עושה את הדברים הללו או מדוע הוא דואג כל כך לאנושות, במטרה לגרום לאנושות להכיר לו תודה או להלל אותו. אפילו כשכואב לו, כשלבו דואב עד מאוד, הוא אף-פעם לא שוכח את אחריותו או דאגתו כלפי האנושות, אלא תמיד סובל את הכאב והמכאוב הזה לבד בדממה. להיפך, אלוהים ממשיך לקיים את האנושות כפי שעשה תמיד. על אף שהאנושות לעתים קרובות מהללת את אלוהים או נושאת עליו עדות, אלוהים לא דורש ממנה לנהוג כך. זאת משום שאלוהים לעולם לא מתכוון שאף אחד מהדברים הטובים שהוא עושה למען האנושות יזכה בהכרת תודה או בגמול. מצד שני, מי שירא את אלוהים וסר מרע, מי שהוא באמת חסיד של אלוהים, מי שמקשיב לו ונאמן לו ומי שנשמע לו – אלה הם בני האדם שלעתים קרובות יזכו בברכותיו של אלוהים, ואלוהים יעניק את הברכות האלה ללא היסוס. יתר על כן, הברכות שבני אדם מקבלים מאלוהים הן לעתים קרובות מעבר לכל דמיון. הם גם מעל ומעבר לתמורה מוצדקת בעיני בני אנוש על מעשיהם או המחיר ששילמו. כשהאנושות נהנית מברכותיו של אלוהים, האם למישהו אכפת ממה שאלוהים עושה? האם מישהו דואג כלל לרגשותיו של אלוהים? האם מישהו מנסה להבין את כאבו של אלוהים? התשובה לשאלות האלה היא: לא! האם בן אנוש כלשהו, לרבות נח, יכול להעריך את הכאב שאלוהים הרגיש באותו רגע? האם מישהו יכול לתפוס את הסיבה לכך שאלוהים יכרות ברית כזו? לא! האנושות לא מבינה את כאבו של אלוהים, לא משום שאינה יכולה להעלות על הדעת את כאבו של אלוהים, ולא בגלל הפער בין אלוהים לאדם או ההבדל במעמדם, אלא מפני שלאנושות לא אכפת כלל מרגשותיו של אלוהים. האנושות חושבת שאלוהים הוא עצמאי – אלוהים לא צריך שבני אדם ידאגו לו, יבינו אותו או יתחשבו בו. אלוהים הוא אלוהים, ולכן אין לו כאב ואין לו רגשות. הוא לא יהיה עצוב, הוא לא ירגיש צער והוא אפילו לא בוכה. אלוהים הוא אלוהים, ולכן הוא לא צריך שום ביטוי רגשי והוא לא צריך שום נחמה רגשית. אם הוא צריך אותם בנסיבות מסוימות, הוא יפתור את העניין בעצמו ולא יזדקק לסיוע מהאנושות. לעומת זאת, בני האנוש החלשים והילדותיים הם אלה שצריכים שאלוהים ינחם אותם, יקיים אותם, יעודד אותם ואפילו ינחם אותם, בכל עת ובכל מקום. המחשבה הזו מסתתרת עמוק בלב האנושות: האדם הוא החלש – הוא זקוק לאלוהים שישמור עליו מכל בחינה, הוא ראוי לכל הדאגה שאלוהים מקדיש לו וזכותו לדרוש מאלוהים את מה שלדעתו צריך להיות שלו. אלוהים הוא החזק – יש לו הכול והוא צריך להיות זה ששומר על האנושות ומעניק לה ברכות. מפני שהוא כבר אלוהים, הוא כל-יכול והוא לעולם לא זקוק לדבר מהאנושות.

מכיוון שהאדם לא שם לב לאף אחד מגילויי האל, הוא מעולם לא חש בצערו, כאבו או אושרו של אלוהים. לעומת זאת, אלוהים מכיר את כל ביטוייו של האדם כאת כף ידו. אלוהים מספק את הצרכים של כולם בכל זמן ובכל מקום, צופה במחשבותיו המשתנות של כל אדם וכך הוא מנחם אותו ומטיף לו, מכוון ומאיר אותו. מבחינת כל מעשיו של אלוהים על האנושות וכל המחירים שהוא שילם בגללה, האם בני אדם יכולים למצוא פסוק בכתבי הקודש או מכל דבר שאלוהים אמר עד היום שמציין בבירור שאלוהים ידרוש דבר מה מן האדם? לא! נהפוך הוא, גם אם בני אדם מתעלמים מחשיבתו של אלוהים, הוא עדיין חוזר ומנהיג את האנושות, חוזר ומקיים אותה ועוזר לה, כדי לאפשר לה לצעוד בדרכו של אלוהים, כדי שהיא תוכל לקבל את היעד היפהפה שהכין לה. בכל הנוגע לאלוהים, למה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, הוא יעניק ללא היסוס את חסדו, את רחמיו ואת כל גמוליו לחסידי האל שאוהבים אותו. הוא לעולם לא מגלה, עם זאת, לאף אדם את הכאב שסבל או את הלך רוחו, והוא לעולם לא מתלונן על מי שלא מסוגל להתחשב בו או להכיר את רצונו. הוא בסך הכול נושא כל זאת בדממה וממתין ליום שבו האנושות תהיה מסוגלת להבין.

מדוע אני אומר את הדברים האלה כאן? מה אתם מבינים מהדברים שאמרתי? יש דבר מה במהותו ובטבעו של אלוהים שקל מאוד לא לשים לב אליו, דבר מה שיש רק לאלוהים ולא לאף אדם, לרבות אלה שנחשבים לבני אדם דגולים וטובים, או שיש המדמיינים שהם אלוהים. מהו הדבר הזה? זהו חוסר אנוכיותו של אלוהים. כשאנחנו מדברים על חוסר אנוכיות, אתם אולי חושבים שגם אתם חסרי אנוכיות, משום שבכל הנוגע לילדיכם, אתם לעולם לא מתמקחים איתם ואתם נדיבים כלפיהם, או שאתם חושבים שאתם חסרי אנוכיות ביחס להוריכם. תהיה מחשבתכם אשר תהיה, אתם לפחות מבינים את המונח "חוסר אנוכיות" ורואים בו דבר חיובי, וחושבים שלהיות אדם חסר אנוכיות הוא דבר נאצל. כשאתם חסרי אנוכיות, קרנכם עולה בעיני עצמכם. אך אין איש שיכול לראות את חוסר האנוכיות של אלוהים בכל דבר, בבני האדם, באירועים ובדברים, ובעבודתו של אלוהים. מדוע כך הדבר? מפני שהאדם כל כך אנוכי! מדוע אני אומר זאת? האנושות חיה בעולם חומרי. אתם אולי חסידי אל, אך אף-פעם אינכם רואים או מבינים איך אלוהים מקיים אתכם, אוהב אתכם ודואג לכם. מה אתם כן רואים? אתם רואים את קרוביכם בדם שאוהבים אתכם או מטפחים אתכם. אתם רואים את הדברים שמועילים לבשרכם ודמכם. אכפת לכם מבני האדם ומהדברים שאתם אוהבים. זהו חוסר אנוכיותו המזויף של האדם. עם זאת, בני אדם "חסרי אנוכיות" כאלה לעולם לא חושבים על אלוהים שמעניק להם חיים. בהשוואה לאלוהים, חוסר אנוכיותו של האדם נראה אנוכי ובזוי. חוסר האנוכיות שהאדם מאמין בו הוא ריקני ולא מציאותי, מעושה, לא תואם את אלוהים ולא קשור לאלוהים. חוסר האנוכיות של האדם הוא למען עצמו, בעוד שחוסר האנוכיות של אלוהים הוא גילוי אמיתי של מהותו. בדיוק בגלל חוסר האנוכיות של אלוהים האדם מקבל ממנו זרם יציב של אספקה. ייתכן והנושא הזה, שאני מדבר עליו היום, לא באמת נוגע ללבכם ואתם רק מהנהנים באישור; אך כשתנסו להעריך את לבו של אלוהים בלבכם, תגלו מבלי משים: מבין כל בני האדם, העניינים והדברים שאתם יכולים לחוש בעולם הזה, רק חוסר אנוכיותו של אלוהים הוא אמיתי ומוחשי, מפני שרק אהבתו של אלוהים כלפיכם היא ללא תנאי וללא רבב. מלבד אלוהים, חוסר אנוכיותו לכאורה של כל אחד אחר הוא כולו מזויף, שטחי וחסר כנות – יש לו מטרה, כוונות מסוימות, הוא טומן בחובו עסקת חליפין ואינו יכול לעמוד במבחן. אפשר אפילו לומר שהוא מטונף ונבזי. אתם מסכימים?

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'

דבר אלוהים היומי  מובאה 30

אלוהים יוצר את הקשת בענן כסמל לבריתו עם האדם (קטעים נבחרים)

בראשית ט' 11-13  וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ.

בסוף הסיפור של נח, אנו רואים שאלוהים השתמש בדרך יוצאת דופן כדי להביע את רגשותיו באותו רגע. הייתה זו דרך מיוחדת מאוד: לכרות עם האדם ברית, שמצהירה על סיום השימוש של אלוהים במבול כדי להשמיד את העולם. על פניו, כריתת ברית נראית אולי כדבר רגיל ביותר. היא אינה אלא שימוש במילים כדי לחייב את שני הצדדים שלא לנקוט בפעולות המפרות את הברית, וזאת כדי לשמור על האינטרסים של שני הצדדים. לכאורה, זה דבר רגיל מאוד, אך מהסתכלות במניעים ובמשמעות של המעשה הזה של אלוהים, אפשר להבין שזה גילוי אמיתי של טבעו והלך רוחו של אלוהים. אם תניחו את המילים האלה בצד ותתעלמו מהן, אם לעולם לא אומר לכם את האמת, האנושות לעולם לא תכיר את חשיבתו של אלוהים. בדמיונכם, ייתכן שאלוהים מחייך כשהוא כורת את הברית הזו, ואולי סבר פניו רציני, אך בלי קשר לסבר הפנים הפשוט ביותר שרוב בני האדם מדמיינים שיש לאלוהים, איש לא יכול לראות את לבו או את כאבו של אלוהים, ועל אחת כמה וכמה אין איש יכול לראות את בדידותו. איש לא יכול לזכות באמונו של אלוהים או להיות ראוי לאמונו, או להיות מישהו שאלוהים יכול להביע בפניו את מחשבותיו או את כאבו. זו הסיבה שלאלוהים לא הייתה ברירה אלא לעשות דבר כזה. למראית עין, אלוהים עשה דבר קל כדי להיפרד מהאנושות הקודמת, להסדיר את העבר ולסיים באופן מושלם את השמדת העולם במבול. עם זאת, אלוהים הסתיר את הכאב שלו מהרגע הזה עמוק בלבו. בתקופה שבה לא היה לאלוהים עם מי לשתף את אשר על לבו, הוא כרת ברית עם האנושות ואמר לה ששוב לא ישמיד את העולם במבול. כשמופיעה קשת בענן, היא מזכירה לבני האדם שקרה פעם דבר כזה כדי להזהיר אותם שלא לעשות מעשים רעים. אפילו מתוך כאב כזה, אלוהים לא שכח את האנושות, ועדיין הקדיש לה דאגה כה רבה. האין אלה אהבתו וחוסר אנוכיותו של אלוהים? אך על מה בני אדם חושבים כשהם סובלים? זה הרי הרגע שבו הם זקוקים לאלוהים יותר מכל, הלא כן? ברגעים כאלה, בני אדם תמיד מביאים את אלוהים כדי שהוא ינחם אותם. אלוהים לעולם לא יאכזב בני אדם בכל זמן שהוא, והוא תמיד יאפשר לבני אדם להיחלץ מצרותיהם ולחיות באור. על אף שאלוהים מקיים כך את האנושות, בלב האדם אלוהים הוא רק גלולת עידוד ושיקוי של נחמה. כשאלוהים סובל, כשלבו פגוע, יציר נברא או כל אדם המנחם אותו או מארח לו חברה הם ללא ספק רק משאלה ראוותנית של אלוהים. האדם לעולם לא מתחשב ברגשותיו של אלוהים, ולכן אלוהים לעולם לא מבקש נחמה או מצפה שמישהו יוכל לנחם אותו. הוא בסך הכול משתמש בדרכיו שלו כדי להביע את מצב רוחו. בני אדם לא חושבים שקשה לאלוהים במיוחד לעמוד בייסורים כלשהם. רק כשאתם מנסים באמת להבין את אלוהים ויכולים באמת להבין את כוונותיו הכנות של אלוהים בכל מעשיו, אתם יכולים להרגיש את גדולתו וחוסר אנוכיותו של אלוהים. על אף שאלוהים כרת ברית עם האנושות באמצעות הקשת בענן, הוא מעולם לא סיפר לאיש מדוע הוא עשה זאת ומדוע הוא כרת את הברית הזו, כלומר, הוא מעולם לא גילה לאיש את מחשבותיו האמיתיות. זאת מפני שאיש לא יכול לתפוס את עומק אהבתו של אלוהים כלפי האנושות שהוא ברא במו ידיו, ואיש לא יכול להבין כמה כאב לבו כשהשמיד את האנושות. לפיכך, אפילו אם הוא יאמר לבני האדם מה הוא מרגיש, הם לא יוכלו לשאת את האמון הזה. על אף שכואב לו, הוא ממשיך בשלב הבא של עבודתו. אלוהים תמיד נותן את מיטבו ואת הטוב ביותר לאנושות, תוך שהוא נושא בדממה את כל הייסורים בעצמו. אלוהים אף-פעם לא מגלה בפתיחות את ייסוריו. במקום זאת, הוא סובל וממתין בדממה. הסיבולת של אלוהים היא לא קרה, אדישה, או חסרת ישע, והיא אינה סימן לחולשה. אהבתו ומהותו של אלוהים הן תמיד חסרות אנוכיות. זהו גילוי טבעי של מהותו וטבעו והתגלמות אמיתית של זהותו של אלוהים כבורא האמיתי.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו א'