פסוקים מכתבי הקודש

"אַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ אֶל יֵשׁוּעַ סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים מִירוּשָׁלַיִם וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'מַדּוּעַ עוֹבְרִים תַּלְמִידֶיךָ עַל מָסֺרֶת הַזְּקֵנִים, שֶׁאֵין הֵם נוֹטְלִים יָדַיִם לַסְּעוּדָה?' הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: 'מַדּוּעַ גַּם אַתֶּם עוֹבְרִים עַל מִצְוַת אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֺרֶת שֶׁלָּכֶם? הֵן הָאֱלֹהִים צִוָּה, "כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ" וּ"מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת", אֲבָל אַתֶּם אוֹמְרִים, "כָּל הָאוֹמֵר לְאָבִיו אוֹ לְאִמּוֹ, 'כָּל דָּבָר מִשֶּׁלִי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ', אֵינוֹ חַיָּב לְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ"; וַהֲפַרְתֶּם אֶת דְּבַר אֱלֹהִים לְמַעַן הַמָּסֺרֶת שֶׁלָּכֶם. צְבוּעִים! הֵיטֵב נִבָּא עֲלֵיכֶם יְשַׁעְיָהוּ בְּאָמְרוֹ: "הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי. וַתְּהִי יִרְאָתָם אֺתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה"'" (מתי ט"ו 1-9).

"אוֹי לָכֶם הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים כִּי סֹגְרִים אַתֶּם מִפְּנֵי הָאָדָם אֵת מַלְכוּת הַשָׁמָיִם הֵן אַתֶּם לֹא־תָּבֹאוּ בָהּ וְאֵת הַבָּאִים לֹא תַנִּיחוּ לָבוֹא׃ וְאוֹי לָכֶם הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים הַחֲנֵפִים כִּי־בֹלְעִים אַתֶּם אֶת־בָּתֵּי הָאַלְמָנוֹת וּמַאֲרִיכִים בִּתְפִלָּה לְמַרְאֵה עֵינָיִם תַּחַת זֹאת מִשְׁפָּט גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד תִּשָׁפֵטו.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי סוֹבְבִים אַתֶּם בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה כְּדֵי לְגַיֵּר אִישׁ אֶחָד, וְכַאֲשֶׁר יִתְגַּיֵּר אַתֶּם עוֹשִׂים אוֹתוֹ לְבֶן גֵּיהִנּוֹם כִּפְלַיִם מִכֶּם.

"אוֹי לָכֶם מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָאוֹמְרִים: 'הַנִּשְׁבָּע בַּהֵיכָל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בִּזְהַב הַהֵיכָל חַיָּב'. כְּסִילִים וְעִוְרִים! מַה גָּדוֹל יוֹתֵר, הַזָּהָב אוֹ הַהֵיכָל הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַזָּהָב? וְכֵן גַּם אוֹמְרִים אַתֶּם, 'הַנִּשְׁבָּע בַּמִּזְבֵּחַ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בַּקָּרְבָּן שֶׁעָלָיו – חַיָּב.' עִוְרִים! מַה גָּדוֹל יוֹתֵר, הַקָּרְבָּן אוֹ הַמִּזְבֵּחַ הַמְקַדֵּשׁ אֶת הַקָּרְבָּן? לָכֵן הַנִּשְׁבָּע בַּמִּזְבֵּחַ נִשְׁבָּע בּוֹ וּבְכָל אֲשֶׁר עָלָיו, וְהַנִּשְׁבָּע בַּהֵיכָל נִשְׁבָּע בּוֹ וּבַשּׁוֹכֵן בּוֹ, וְהַנִּשְׁבָּע בַּשָּׁמַיִם נִשְׁבָּע בְּכִסֵּא אֱלֹהִים וּבַיּוֹשֵׁב עָלָיו.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי נוֹתְנִים אַתֶּם מַעַשְׂרוֹת מִמִּנְתָּה וְשֶׁבֶת וְכַמּוֹן, וּמַזְנִיחִים אֶת הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים יוֹתֵר שֶׁבַּתּוֹרָה – אֶת הַמִּשְׁפָּט, אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָאֱמוּנָה. צָרִיךְ הָיָה לַעֲשׂוֹת אֶת אֵלֶּה הָאַחֲרוֹנִים וְאֵין לַעֲזֺב אֶת הַדְּבָרִים הָאֲחֵרִים. מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָעוֹצְרִים אֶת הַיַּתּוּשׁ בְּמִסְנֶנֶת וּבוֹלְעִים אֶת הַגָּמָל.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי מְטַהֲרִים אַתֶּם אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַקְּעָרָה מִבַּחוּץ וְתוֹכָן מָלֵא גֶּזֶל וְתַאַוְתָנוּת. פָּרוּשׁ עִוֵּר, טַהֵר תְּחִלָּה אֶת תּוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה טְהוֹרָה גַּם מִבַּחוּץ.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי דּוֹמִים אַתֶּם לִקְבָרִים מְסֻיָּדִים הַנִּרְאִים יָפִים מִבַּחוּץ וְאִלּוּ תּוֹכָם מָלֵא עַצְמוֹת מֵתִים וְכָל טֻמְאָה. כָּךְ גַּם אַתֶּם: מִבַּחוּץ אַתֶּם נִרְאִים צַדִּיקִים לְעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, אֲבָל בִּפְנִים מְלֵאֵי צְבִיעוּת וְעָוֶל.

"אוֹי לָכֶם סוֹפְרִים וּפְרוּשִׁים צְבוּעִים, כִּי בּוֹנִים אַתֶּם אֶת קִבְרֵי הַנְּבִיאִים וּמְיַפִּים אֶת מַצְּבוֹת הַצַּדִּיקִים. אוֹמְרִים אַתֶּם: 'אִלּוּ חָיִינוּ בִּימֵי אֲבוֹתֵינוּ לֹא הָיִינוּ שֻׁתָּפִים עִמָּהֶם לִשְׁפֺּךְ אֶת דַּם הַנְּבִיאִים.' כָּךְ אַתֶּם מְעִידִים עַל עַצְמְכֶם שֶׁבָּנִים אַתֶּם לְרוֹצְחֵי הַנְּבִיאִים. אַף אַתֶּם מַלְּאוּ אֶת סְאַת אֲבוֹתֵיכֶם! נְחָשִׁים בְּנֵי צִפְעוֹנִים, אֵיךְ תִּמָּלְטוּ מִדִּין גֵּיהִנּוֹם? לָכֵן הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם נְבִיאִים וַחֲכָמִים וְסוֹפְרִים וּמֵהֶם תַּהַרְגוּ וְתִצְלְבוּ וּמֵהֶם תַּלְקוּ בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּכֶם וְתִרְדְּפוּם מֵעִיר לְעִיר, לְמַעַן יָבוֹא עֲלֵיכֶם כָּל דָּם נָקִי שֶׁנִשְׁפַּךְ עַל הָאָרֶץ מִדַּם הֶבֶל הַצַּדִּיק עַד דַּם זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה אֲשֶׁר רְצַחְתֶּם אוֹתוֹ בֵּין הַהֵיכָל לַמִּזְבֵּחַ. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, בּוֹא יָבוֹא כָּל זֶה עַל הַדּוֹר הַזֶּה" (מתי כ"ג 13-36).

דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

האם אתם רוצים לדעת מה היה שורש התנגדותם של הפרושים לישוע? האם אתם רוצים לדעת מה הייתה מהותם של הפרושים? היו להם דמיונות רבים לגבי המשיח. יתר על כן, הם האמינו רק שהמשיח יבוא, אך לא חתרו אל אמת-חיים. כך, אפילו כיום, הם עדיין ממתינים למשיח, שכן אין להם כל ידע לגבי דרך החיים, והם אינם יודעים מהי דרך האמת. תאמרו בוודאי, כיצד יוכלו אנשים כה טיפשים, עקשנים ובורים לזכות בברכתו של האל? כיצד יוכלו לראות את המשיח? הם התנגדו לישוע משום שלא ידעו מה כיוון העבודה של רוח הקודש, משום שלא ידעו מהי דרך האמת שעליה דיבר, ויתירה מכך, משום שלא הבינו את המשיח. ומאחר שמעולם לא ראו את המשיח, ומעולם לא היה להם מגע עם המשיח, הם טעו בכך שנצמדו רק לשמו של המשיח ובו בזמן התנגדו בכל דרך אפשרית למהותו של המשיח. הפרושים ההם היו במהותם קשי עורף ויהירים ולא צייתו לאמת. עקרון אמונתם באלוהים היה: עמוקה ככל שתהיה דרשתך, עליונה ככל שתהיה סמכותך, אינך המשיח המושיע אלא אם כן מכנים אותך המשיח. האין ההשקפה הזאת נלעגת ומגוחכת?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, כשתראו את גופו הרוחני של ישוע, אלוהים יברא מחדש את השמיים והארץ

כיצד באים לידי ביטוי החלקים המרושעים של הפרושים? ראשית, הבה נתחיל את דיוננו באופן שבו התייחסו הפרושים לאל בהתגלמותו, ואז אולי תבינו מעט יותר. אם מדברים על האל בהתגלמותו, עלינו לדבר תחילה על סוג המשפחה והרקע שאליהם נולד האל בהתגלמותו לפני אלפיים שנה. ראשית, האדון ישוע לא נולד כלל למשפחה עשירה – שושלת היוחסין שלו לא הייתה כה מכובדת. אביו המאמץ, יוסף, היה נגר, ואמו, מרים, הייתה מאמינה מן השורה. זהותם ומעמדם החברתי של הוריו מייצגים את הרקע המשפחתי שלתוכו נולד האדון ישוע, וברור שהוא נולד למשפחה פשוטה... איזה מסר זה מעביר לדורות הבאים? לאדם פשוט ורגיל זה, שהיה האל בהתגלמותו, לא היו לא ההזדמנות ולא התנאים לרכוש השכלה גבוהה. הוא היה בדיוק כמו האנשים הפשוטים, הוא חי בסביבה חברתית פשוטה, במשפחה רגילה, ולא היה בו שום דבר מיוחד. בדיוק משום כך, לאחר שאותם סופרים ופרושים שמעו על דרשותיו ומעשיו של האדון ישוע, הם העזו לקום ולשפוט אותו בגלוי, לנאץ ולגנות אותו. על מה הם התבססו כשגינו אותו? ללא ספק, הם התבססו על החוקים ועל התקנות של הברית הישנה. ראשית, האדון ישוע הנחה את תלמידיו לא לשמור את השבת – הוא עדיין עבד בשבת. בנוסף, הוא לא שמר על החוקים ועל התקנות ולא הלך לבית המקדש, וכשהוא נתקל בחוטאים, היו כאלה ששאלו אותו כיצד לטפל בהם, אך הוא לא טיפל בהם בהתאם לחוק, אלא הפגין כלפיהם רחמים. אף אחד מההיבטים האלה של מעשי האדון ישוע לא תאם את התפיסות הדתיות של הפרושים. מכיוון שהם לא אהבו את האמת, ולכן שנאו את האדון ישוע, הם גינו אותו בלהט, באמתלה שהאדון ישוע הפר את החוק וקבעו שיש לגזור עליו מיתה. אילו האדון ישוע היה נולד למשפחה חשובה ומכובדת, אילו הוא היה משכיל מאוד, ואם היו לו קשרים קרובים עם הסופרים והפרושים האלה, אזי באותה עת הדברים לא היו מתנהלים עבורו כפי שקרה מאוחר יותר – ייתכן שהם היו משתנים. הפרושים הוקיעו אותו בדיוק בגלל פשטותו, הרגילות שלו והרקע של לידתו. מה היה הבסיס שלהם להוקעת האדון ישוע? אלה היו התקנות והחוקים שהם נאחזו בהם, ואשר הם האמינו כי לא ישתנו לנצח. הפרושים החזיקו בתיאוריות התיאולוגיות שהם תפסו כידע וככלי כדי להעריך ולהוקיע אנשים, והשתמשו בכך אפילו כלפי האדון ישוע. כך הורשע האדון ישוע. האופן שבו הם העריכו אדם או התייחסו אליו, מעולם לא היה תלוי במהותו של האדם, וגם לא בשאלה אם מה שהוא הטיף היה האמת, וקל וחומר לא במקור הדברים שהוא אמר – האופן שבו הפרושים העריכו או גינו אדם היה תלוי רק בתקנות, במילים ובדוקטרינה שהם תפסו מתוך הברית הישנה של כתבי הקודש. למרות שהפרושים ידעו בלבם שמה שהאדון ישוע אמר ועשה לא היה חטא או הפרה של החוק, הם עדיין גינו אותו, מפני שהאמיתות שהוא הביע והאותות והמופתים שהוא עשה גרמו לאנשים רבים לנהות אחריו ולהלל אותו. הפרושים שנאו אותו יותר ויותר, ואף רצו להיפטר ממנו. הם לא הכירו בכך שהאדון ישוע הוא המשיח העתיד לבוא, והם לא הכירו בכך שבדבריו הייתה גלומה האמת, קל וחומר שעבודתו דבקה באמת. הם שפטו את האדון ישוע כמי שאמר דברים יהירים וטענו שהוא מגרש שדים באמצעות בעל זבוב, נסיך השדים. העובדה שהם יכלו להעליל את החטאים האלה על האדון ישוע מראה כמה שנאה הייתה להם כלפיו. לפיכך, הם הכחישו בלהט שהאל שלח את האדון ישוע, שהוא בן האל ושהוא המשיח. כוונתם הייתה: "האם האל יעשה דברים בדרך זו? אילו האל היה מתגלם, הוא היה נולד למשפחה שמעמדה רם. והוא היה צריך לקבל הדרכה מהסופרים ומהפרושים. היה עליו ללמוד באופן שיטתי את כתבי הקודש, להבין את הידע המקראי, ולהצטייד בכל הידע שקיים בכתבי הקודש לפני שהיה מסוגל לשאת את השם 'האל בהתגלמותו'". אך לאדון ישוע לא היה הידע הזה, ולכן הם גינו אותו ואמרו: "ראשית, אינך כשיר לכך, ולכן אינך יכול להיות אלוהים. שנית, ללא הידע המקראי הזה אינך יכול לבצע את עבודת האל, וקל וחומר שאינך יכול להיות אלוהים; שלישית, אסור לך לעבוד מחוץ לבית המקדש – אינך עובד כעת בבית המקדש, אתה תמיד בין החוטאים, ולכן העבודה שאתה מבצע חורגת מכתבי הקודש, מה שהופך את האפשרות שאתה אלוהים לבלתי סבירה עוד יותר". מהיכן הגיע הבסיס לגינוי שלהם? מכתבי הקודש, מן המוח האנושי ומהחינוך התיאולוגי שהם קיבלו. מכיוון שהפרושים היו מלאים בתפיסות, דמיונות וידע, הם האמינו שהידע הזה נכון, שהוא האמת, שהוא בסיס תקף, ושבשום שלב האל לא יכול לסתור את הדברים האלה. האם הם חיפשו את האמת? הם לא עשו זאת. מה הם חיפשו? הם חיפשו אל על-טבעי שיופיע בצורת גוף רוחני. לפיכך, הם קבעו את הפרמטרים לעבודת האל, התכחשו לעבודתו, ושפטו אם האל צודק או טועה בהתאם לתפיסות, לדמיונות ולידע של האדם. ומה הייתה התוצאה הסופית של הדבר? לא רק שהם גינו את עבודת האל, הם גם צלבו את האל בהתגלמותו כבשר ודם. זה מה שנבע מכך שהם השתמשו בתפיסותיהם, בדמיונותיהם ובידע שלהם כדי להעריך את האל, ובכך טמונה רשעותם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ג')

הפרושים הצטיינו בהטפת דוקטרינות ודקלום סיסמאות. הם נהגו לעמוד בפינות רחוב ולזעוק, "אלוהים אדירים!" או "אלוהים ראוי לסגידה!" בעיני אחרים, הם נראו אדוקים במיוחד, ולא עברו על החוק, אך האם אלוהים שיבח אותם? לא. כיצד הוא גינה אותם? באמצעות התואר: הפרושים הצבועים. בימים עברו, הפרושים היו מעמד מכובד בישראל. אם כן, מדוע השם נחשב כעת לאות קלון? משום שהפרושים יצגו טיפוס מסוים. מהם המאפיינים של הטיפוס? הם כזבנים, חלקי-לשון ומתחזים מיומנים. הם מפגינים אצילות, קדושה, יושרה והגינות שקופה, והסיסמאות שהם צועקים נשמעות טוב, אבל מתברר שהם כלל לא מיישמים את האמת. איזו התנהגות טובה הם מפגינים? הם קוראים את כתבי הקודש ומטיפים, הם מלמדים אחרים לפעול לפי החוק והכללים, ולא להתנגד לאלוהים. זו התנהגות טובה. כל מה שהם אומרים נשמע טוב, אולם, מאחורי הגב, הם גונבים בסתר מנחות. ישוע אדוננו אמר שהם "מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָעוֹצְרִים אֶת הַיַּתּוּשׁ בְּמִסְנֶנֶת וּבוֹלְעִים אֶת הַגָּמָל" (מתי כ"ג 24). פירוש הדבר שהתנהגותם נראית טוב על פני השטח – הם מדקלמים סיסמאות בראוותנות, מציגים תיאוריות נעלות, ומילותיהם נשמעות ערבות לאוזן, אך מעשיהם חסרי כל היגיון וסדר, ועומדים בניגוד גמור לאלוהים. התנהגותם החיצונית היא העמדת פנים והונאה. בסתר ליבם, אין להם טיפת אהבה לאמת ולדברים חיוביים. הם סולדים מהאמת, מדברים חיוביים ומכל מה שנובע מאלוהים. מה הם אוהבים? האם הם אוהבים הוגנות ויושרה? (לא.) כיצד ניתן לדעת שהם לא אוהבים את הדברים הללו? (ישוע אדוננו מפיץ את בשורת מלכות השמיים, שהם לא רק מסרבים לקבל, אלא אף מגנים.) אם הם לא היו מגנים אותה, האם ניתן היה לדעת? לא. הופעתו ופועלו של ישוע אדוננו חשפו את כל הפרושים, ורק בזכות הגינוי וההתנגדות לישוע אדוננו הבחינו אחרים בצביעותם. אלמלא הופעתו ופועלו של ישוע אדוננו, איש לא היה מגלה את פרצופם האמיתי של הפרושים, ואילו אנשים היו בוחנים רק את התנהלותם החיצונית של הפרושים, הם אף היו מקנאים. האם אפשר לומר שהפרושים נהגו בצביעות ובהונאה כשהשתמשו בהתנהגות טובה כוזבת כדי לרכוש אמון? האם רמאים כאלה יכולים לאהוב את האמת? בשום פנים ואופן לא. מה הייתה מטרת ההתנהלות הטובה שלהם כלפי חוץ? ראשית, להוליך שולל. שנית, להונות ולכבוש בקסמם, כדי שישבחו ויעריצו אותם. ובסופו של דבר, הם רצו שיתגמלו אותם. איזו הונאה! האם אלו היו תכסיסים מתוחכמים? האם אנשים כאלה אהבו הוגנות ויושרה? חד משמעית לא. הם אהבו מעמד, תהילה ורווח אישי, והם רצו תגמול וכתר. הם מעולם לא יישמו את מילים שאלוהים לימד את האדם, ומעולם לא קיימו את מציאויות האמת. הם התרכזו בהסוואה במעטה של התנהגות טובה, הונאה והקסמת אנשים בדרכיהם הצבועות כדי להשיג מעמד ומוניטין, שאותם ניצלו כדי לצבור הון ולהתפרנס. האין זה מתועב? מהתנהלותם, אפשר לראות, שבמהותם, הם לא אהבו את האמת, משום שמעולם לא יישמו אותה. מה מראה שהם מעולם לא יישמו את האמת? הדבר הבולט מכול: שישוע אדוננו בא לבצע את עבודת הגאולה, ושכל המילים שישוע אדוננו אמר הן האמת ומביעות סמכות. כיצד הפרושים הגיבו לכך? על אף שהם הכירו בעובדה שדברי ישוע אדוננו מביעים סמכות וכוח, לא די בכך שהם לא קיבלו אותם, אלא גם גינו וחיללו אותם. מדוע? משום שלא אהבו את האמת, ובסתר ליבם, הם מאסו באמת ושנאו אותה. הם הכירו בכך שישוע אדוננו צדק בכל מה שאמר, שמילותיו הביעו סמכות וכוח, שהוא כלל לא טעה, ושאין להם שום קלף מיקוח נגדו. אך הם רצו לגנות את ישוע אדוננו, לכן הם דנו וזממו, ואמרו, "צלבו אותו. הבחירה היא בינו לבינינו", וכך הפרושים המרו את פי ישוע אדוננו. באותה עת איש לא הבין את האמת, ולא הכיר בישוע אדוננו כהתגלמות האל. אך מנקודת מבט אנושית, ישוע אדוננו הביע אמיתות רבות, סילק את השדים וריפא את החולים. הוא חולל ניסים רבים, האכיל 5,000 אנשים בחמש כיכרות לחם ושני דגים, עשה לא מעט מעשים טובים, והעניק חסד רב לאנשים. מעטים האנשים שטובים וישרים כמוהו. אם כן, מדוע רצו הפרושים לגנות את ישוע אדוננו? מדוע היו נחושים בדעתם לצלוב אותו? עצם העדפתם לשחרר פושע במקום את ישוע אדוננו מראה כמה מרושעים וזדוניים היו הפרושים של עולם הדת. הם היו כה אכזריים! ההבדל בין ארשת הפנים המרושעת שהפרושים חשפו לבין הנדיבות המזויפת החיצונית שלהם היה כה גדול, שאנשים לא הצליחו להבין מה אמת ומה שקר, אך הופעתו ופועלו של ישוע אדוננו חשפו את כולם. הפרושים נהגו להסוות את עצמם ולהיראות אדוקים כלפי חוץ טוב עד כדי כך שאיש לא העלה בדעתו שהם יכולים להתנגד לישוע אדוננו ולרדוף אותו באופן כה אכזריו. אלמלא העובדות היו נחשפות, איש לא היה מגלה את פניהם האמיתיות. הבעת האמת של האל בהתגלמותו חושפת רבות באשר לאדם!

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

בכתבי הקודש, הערכת הפרושים את ישוע עצמו ואת הדברים שעשה הייתה: "אָמְרוּ: 'יָצָא מִדַּעְתּוֹ!' ...'בַּעַל־זְבוּל בּוֹ וּבְעֶזְרַת שַׂר הַשֵּׁדִים הוּא מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁדִים'" (מרקוס ג' 21-22). שפיטתם של הסופרים והפרושים את ישוע אדוננו לא הייתה חזרה מכנית על דברים או דמיון חסר בסיס – זו הייתה מסקנתם לגבי ישוע אדוננו ממה שהם ראו ושמעו על מעשיו. על אף שהסקתם נעשתה לכאורה בשם הצדק ונראתה לאנשים כמבוססת היטב, היוהרה שבה הם שפטו את ישוע אדוננו הייתה קשה להכלה אפילו על ידם. האנרגיה המטורפת של שנאתם כלפי ישוע אדוננו חשפה את שאיפותיהם הפרועות ואת פניהם השטניים, כמו גם את טבעם המרושע של התנגדות לאלוהים. הדברים הללו שהם אמרו בשפיטתם את ישוע אדוננו הונעו משאיפותיהם הפרועות, מקנאה ומהטבע המכוער והמרושע של עוינותם כלפי אלוהים והאמת. הם לא חקרו את מקור פעולותיו של ישוע אדוננו ולא את מהות דבריו או מעשיו. במקום זאת, באופן עיוור, חסר סבלנות ומטורף ובזדון מכוון, הם תקפו את מעשיו והטילו בהם דופי. הם עשו זאת עד כדי הטלת דופי ללא אבחנה ברוחו, כלומר ברוח הקודש, רוחו של אלוהים. זו הייתה כוונתם כשהם אמרו, "יָצָא מִדַּעְתּוֹ", ו"בעל זבוב" ו"שַׂר הַשֵּׁדִים". כלומר הם אמרו שרוח האל היא בעל זבוב ונשיא השדים. הם הגדירו את העבודה שעשה הבשר שעטתה רוח האל כטירוף. לא רק שהם אמרו דברי כפירה נגד רוח האל וכינו אותה בעל זבוב ונשיא השדים, אלא שגם גינו את עבודתו של אלוהים. הם גינו את ישוע אדוננו המשיח ואמרו דברי כפירה נגדו. מהות התנגדותם וכפירתם נגד אלוהים הייתה זהה לחלוטין למהות השטן ולהתנגדותו וכפירתו נגד אלוהים. לא רק שהם ייצגו בני אדם מושחתים, הם גם היו התגלמות השטן. הם היו ערוץ לשטן בקרב האנושות, והם היו שותפיו ומשרתיו של השטן. מהות כפירתם והשמצתם את ישוע אדוננו המשיח הייתה מאבקם עם אלוהים על מעמד, התחרותם עם אלוהים ובחינתם הבלתי פוסקת את אלוהים. מהות התנגדותם לאלוהים וגישתם העוינת כלפיו, כמו גם דבריהם ומחשבותיהם, היו חילול קודש מובהק והם הכעיסו את רוח האל. לפיכך, אלוהים קבע שיפוט סביר של מה שהם אמרו ועשו, וקבע שמעשיהם היו חטא כפירה נגד רוח הקודש. החטא הזה היה בלתי נסלח בעולם הזה ובעולם הבא, בדיוק כפי שכתוב בפסוקים הבאים מכתבי הקודש: "...גִּדּוּף כְּלַפֵּי הָרוּחַ לֹא יִסָּלַח", "...כָּל הַמְדַבֵּר נֶגֶד רוּחַ הַקֺּדֶשׁ לֹא יִסָּלַח לוֹ לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא".

– הדבר, כרך שני: אודות הכרת האל, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ג'

הפרושים היהודים השתמשו בתורת משה כדי לגנות את ישוע. הם לא חיפשו תאימות עם ישוע של אותה תקופה, אלא התייחסו לכל סעיף מן החוק ברצינות כה רבה – עד שלבסוף, לאחר שהאשימו אותו באי-קיום חוקי הברית הישנה ובכך שאינו המשיח – הם צלבו את ישוע החף מפשע. מה הייתה מהותם? האם לא הייתה זו העובדה שהם לא חיפשו את הדרך לתאימות עם האמת? הם הקדישו תשומת לב רק לכל מילה ומילה בכתבי הקודש, אך התעלמו הן מכוונותיי והן מהשלבים ומהשיטות של עבודתי. הם לא היו אנשים שחיפשו את האמת, אלא אנשים שנצמדו בקשיחות למילים; הם לא היו אנשים שהאמינו באל, אלא אנשים שהאמינו בכתבי הקודש. אם לנסח זאת בצורה נוקבת יותר, הם היו כלבי השמירה של כתבי הקודש. הם הרחיקו לכת עד כדי כך שהם צלבו את ישוע הרחום כדי להגן על האינטרסים של כתבי הקודש, כדי לשמור על כבודם של כתבי הקודש, וכדי להגן על המוניטין של כתבי הקודש. הם עשו זאת רק למען ההגנה על כתבי הקודש, ולמען שמירת מעמדה של כל מילה ומילה בכתבי הקודש בליבם של אנשים. לכן הם העדיפו לזנוח את עתידם, לוותר על קורבן החטאת ולגזור דין מוות על ישוע שלא תאם את הוראות כתבי הקודש. האם לא היו כולם עבדים נרצעים של כל מילה ומילה בכתבי הקודש?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, עליכם לחפש את דרך התאימות למשיח

קטעים מסרטים קשורים

מדוע התאכזר הגורל לפרושים הצבועים?

במה נעוצה מהותה של התנגדות הפרושים לאלוהים?

כיצד לזהות את מהותם של הפרושים שבעולם הדתי?

מזמורים קשורים

שורש התנגדות הפרושים לישוע

כל אלה המנצלים את כתבי הקודש כדי לגנות את אלוהים הם פרושים