דברי האל הכול יכול של אחרית הימים

האם אתם יודעים מהו באמת פרושי? האם יש סביבכם פרושים? מדוע האנשים האלו מכונים "פרושים"? כיצד מתוארים פרושים? הם אנשים צבועים, מזויפים לחלוטין, שמעמידים פנים בכל מה שהם עושים. באיזה אופן? הם מעמידים פנים שהם טובים, מיטיבים וחיוביים. האם הם אכן כאלו? בשום פנים ואופן לא. היות שהם צבועים, כל מה שמתבטא ונחשף בהם שקרי; הכול העמדת פנים – אלו לא פניהם האמיתיות. היכן מסתתרות פניהם האמיתיות? הן מסתתרות עמוק בליבם, ולעולם לא אמורות להיראות על ידי אחרים. הכול כלפי חוץ הוא הצגה, הכול מזויף, אך הם יכולים להערים רק על אנשים; הם לא יכולים להערים על האל. אם אנשים לא חותרים אל האמת, אם הם לא מיישמים בפועל וחווים את דברים האל, הרי שהם אינם יכולים באמת להבין את האמת. וכך, לא משנה עד כמה המילים שלהם נשמעות יפות, המילים האלו אינן מציאות-האמת, אלא מילים ודוקטרינות. יש אנשים שמתמקדים רק בחזרה כמו תוכים על מילים ודוקטרינות, הם מחקים את כל מי שמטיף את הדרשות הנעלות ביותר, והתוצאה היא שבתוך שנים מעטות בלבד הדקלום שלהם של מילים ודוקטרינות הולך ונעשה מתקדם, הם זוכים להערכה ולהערצה מצדם של אנשים רבים, ולאחר מכן הם מתחילים להסוות את עצמם ומקפידים מאוד על מה שהם אומרים ועושים, ומראים את עצמם כאנשים אדוקים ורוחניים במיוחד. הם משתמשים בתאוריות רוחניות כביכול במטרה להסוות את עצמם. זה הדבר היחיד שהם מדברים עליו בכל מקום שהם הולכים אליו, דברים מטעים שמתאימים לתפיסות של אנשים, אך שאין בהם שום מציאות-אמת. ובאמצעות הטפה של הדברים האלו – דברים התואמים את התפיסות והטעמים של אנשים – הם מטעים אנשים רבים. בעיני אחרים, אנשים כאלו נראים אדוקים וענווים, אבל זה למעשה שקרי; הם נראים סובלניים, מאופקים ואוהבים, אך זאת למעשה העמדת-פנים; הם אומרים שהם אוהבים את האל, אך זאת למעשה הצגה. אחרים חושבים שאנשים כאלו הם קדושים, אבל זה למעשה מזויף. היכן אפשר למעשה למצוא אדם שהוא באמת קדוש? הקדוּשה האנושית כולה שקרית. היא כולה הצגה, העמדת-פנים. כלפי חוץ הם נראים נאמנים לאל, אך למעשה הם בסך-הכול מציגים הצגה לעיני אחרים. כשאיש אינו מסתכל, הם אינם נאמנים ולו במידה הקטנה ביותר, וכל מה שהם עושים הוא שטחי. על פני השטח הם משקיעים מעצמם למען האל והם ויתרו על משפחותיהם ועל הקריירות שלהם. אבל מה הם עושים בסתר? הם מנהלים את היוזמה הפרטית שלהם ומפעילים מנגנון משלהם בתוך הכנסייה, כך שהם מפיקים רווח מהכנסייה וגונבים קורבנות בחשאי תחת מסווה של עבודה עבור האל... האנשים האלו הם הפרושים הצבועים המודרניים. מנין באים הפרושים? האם הם עולים מבין הכופרים? לא, כולם עולים מבין המאמינים. מדוע האנשים האלו הופכים לפרושים? האם מישהו הפך אותם לכאלו? ברור שאין זה כך. מה הסיבה? הסיבה היא שזו מהות הטבע שלהם, וזה הנתיב שהם בחרו ללכת בו. הם משתמשים בדברי האל רק ככלי כדי להטיף ולהפיק רווחים מהכנסייה. הם מציידים את שכלם ואת פיהם בדברי האל, הם מטיפים תאוריות רוחניות שקריות, והם מציגים את עצמם כקדושים, ואז משתמשים בכך כהון כדי להשיג את המטרה של הפקת רווחים מן הכנסייה. הם בסך-הכול מטיפים דוקטרינות, ועם זאת מעולם לא יישמו בפועל את האמת. איזה מין אנשים הם אלו שממשיכים להטיף מילים ודוקטרינות על אף שהם מעולם לא הלכו בדרכו של האל? אלו הם פרושים צבועים. ההתנהגות וההתנהלות הטובות כביכול שלהם, הדלות, והמעט שהם ויתרו עליו והשקיעו מעצמם, מושגים במלואם על ידי איפוק והצגה של הרצון שלהם עצמם. המעשים הללו שקריים לחלוטין, והם כולם העמדת-פנים. בליבם של האנשים הללו אין ולו שמץ של יראת האל, וגם אין להם שום אמונה אמיתית באל. יתרה מכך, הם חסרי אמונה. אם אנשים אינם חותרים אל האמת, הם ילכו בנתיב מהסוג הזה, והם יהפכו לפרושים. האם אין זה מחריד? המקום הדתי שבו הפרושים מתכנסים הופך לכיכר שוק. בעיני האל, זאת דת; זאת אינה כנסיית האל וגם לא המקום שבו סוגדים לו. וכך, אם אנשים אינם חותרים אל האמת, לא משנה בכמה מילים ודוקטרינות שטחיות הם מצטיידים הנוגעות לדבריו של האל, לא תהיה בכך תועלת.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, שישה סימנים להתקדמות בחיים

הסיבה לכך שהפרושים צבועים, הסיבה לכך שהם מרושעים, היא שהם סולדים מהאמת אך אוהבים ידע, ולכן הם רק לומדים את כתבי הקודש וחותרים אחר ידע המצוי בכתבי הקודש, אך לעולם אינם מקבלים את האמת או את דברי האל. הם לא מתפללים לאל כשהם קוראים את דבריו, והם לא מחפשים את האמת או משתפים עליה. במקום זאת, הם לומדים את דברי האל, לומדים את מה שהאל אמר ועשה, ובכך הופכים את דברי האל לתיאוריה, לדוקטרינה כדי ללמד אחרים, וזה נקרא מחקר אקדמי. מדוע הם עוסקים במחקר אקדמי? מה הם חוקרים? בעיניהם, אלה לא דברי האל או ביטויו של האל, ובוודאי שלא האמת. במקום זאת, זהו סוג של מחקר, או אפשר אפילו לומר שזהו ידע תיאולוגי. לדעתם, הפצת הידע הזה והמחקר הזה, פירושה הפצת דרכו של האל, הפצת הבשורה – זה מה שהם מכנים הטפה, אך כל מה שהם מטיפים לו הוא ידע תיאולוגי.

...הפרושים החזיקו בתיאוריות התיאולוגיות שהם תפסו כידע וככלי כדי להעריך ולהוקיע אנשים, והשתמשו בכך אפילו כלפי האדון ישוע. כך הורשע האדון ישוע. האופן שבו הם העריכו אדם או התייחסו אליו, מעולם לא היה תלוי במהותו של האדם, וגם לא בשאלה אם מה שהוא הטיף היה האמת, וקל וחומר לא במקור הדברים שהוא אמר – האופן שבו הפרושים העריכו או גינו אדם היה תלוי רק בתקנות, במילים ובדוקטרינה שהם תפסו מתוך הברית הישנה של כתבי הקודש. למרות שהפרושים ידעו בלבם שמה שהאדון ישוע אמר ועשה לא היה חטא או הפרה של החוק, הם עדיין גינו אותו, מפני שהאמיתות שהוא הביע והאותות והמופתים שהוא עשה גרמו לאנשים רבים לנהות אחריו ולהלל אותו. הפרושים שנאו אותו יותר ויותר, ואף רצו להיפטר ממנו. הם לא הכירו בכך שהאדון ישוע הוא המשיח העתיד לבוא, והם לא הכירו בכך שבדבריו הייתה גלומה האמת, קל וחומר שעבודתו דבקה באמת. הם שפטו את האדון ישוע כמי שאמר דברים יהירים וטענו שהוא מגרש שדים באמצעות בעל זבוב, נסיך השדים. העובדה שהם יכלו להעליל את החטאים האלה על האדון ישוע מראה כמה שנאה הייתה להם כלפיו. לפיכך, הם הכחישו בלהט שהאל שלח את האדון ישוע, שהוא בן האל ושהוא המשיח. כוונתם הייתה: "האם האל יעשה דברים בדרך זו? אילו האל היה מתגלם, הוא היה נולד למשפחה שמעמדה רם. והוא היה צריך לקבל הדרכה מהסופרים ומהפרושים. היה עליו ללמוד באופן שיטתי את כתבי הקודש, להבין את הידע המקראי, ולהצטייד בכל הידע שקיים בכתבי הקודש לפני שהיה מסוגל לשאת את השם 'האל בהתגלמותו'". אך לאדון ישוע לא היה הידע הזה, ולכן הם גינו אותו ואמרו: "ראשית, אינך כשיר לכך, ולכן אינך יכול להיות אלוהים. שנית, ללא הידע המקראי הזה אינך יכול לבצע את עבודת האל, וקל וחומר שאינך יכול להיות אלוהים; שלישית, אסור לך לעבוד מחוץ לבית המקדש – אינך עובד כעת בבית המקדש, אתה תמיד בין החוטאים, ולכן העבודה שאתה מבצע חורגת מכתבי הקודש, מה שהופך את האפשרות שאתה אלוהים לבלתי סבירה עוד יותר". מהיכן הגיע הבסיס לגינוי שלהם? מכתבי הקודש, מן המוח האנושי ומהחינוך התיאולוגי שהם קיבלו. מכיוון שהפרושים היו מלאים בתפיסות, דמיונות וידע, הם האמינו שהידע הזה נכון, שהוא האמת, שהוא בסיס תקף, ושבשום שלב האל לא יכול לסתור את הדברים האלה. האם הם חיפשו את האמת? הם לא עשו זאת. מה הם חיפשו? הם חיפשו אל על-טבעי שיופיע בצורת גוף רוחני. לפיכך, הם קבעו את הפרמטרים לעבודת האל, התכחשו לעבודתו, ושפטו אם האל צודק או טועה בהתאם לתפיסות, לדמיונות ולידע של האדם. ומה הייתה התוצאה הסופית של הדבר? לא רק שהם גינו את עבודת האל, הם גם צלבו את האל בהתגלמותו כבשר ודם. זה מה שנבע מכך שהם השתמשו בתפיסותיהם, בדמיונותיהם ובידע שלהם כדי להעריך את האל, ובכך טמונה רשעותם.

– הדבר, כרך רביעי: חשיפת צוררי משיח, פריט שביעי: הם מרושעים, בוגדניים וערמומיים (חלק ג')

הפרושים הצטיינו בהטפת דוקטרינות ודקלום סיסמאות. הם נהגו לעמוד בפינות רחוב ולזעוק, "אלוהים אדירים!" או "אלוהים ראוי לסגידה!" בעיני אחרים, הם נראו אדוקים במיוחד, ולא עברו על החוק, אך האם אלוהים שיבח אותם? לא. כיצד הוא גינה אותם? באמצעות התואר: הפרושים הצבועים. בימים עברו, הפרושים היו מעמד מכובד בישראל. אם כן, מדוע השם נחשב כעת לאות קלון? משום שהפרושים יצגו טיפוס מסוים. מהם המאפיינים של הטיפוס? הם כזבנים, חלקי-לשון ומתחזים מיומנים. הם מפגינים אצילות, קדושה, יושרה והגינות שקופה, והסיסמאות שהם צועקים נשמעות טוב, אבל מתברר שהם כלל לא מיישמים את האמת. איזו התנהגות טובה הם מפגינים? הם קוראים את כתבי הקודש ומטיפים, הם מלמדים אחרים לפעול לפי החוק והכללים, ולא להתנגד לאלוהים. זו התנהגות טובה. כל מה שהם אומרים נשמע טוב, אולם, מאחורי הגב, הם גונבים בסתר מנחות. ישוע אדוננו אמר שהם "מוֹרֵי דֶרֶךְ עִוְרִים הָעוֹצְרִים אֶת הַיַּתּוּשׁ בְּמִסְנֶנֶת וּבוֹלְעִים אֶת הַגָּמָל" (מתי כ"ג 24). פירוש הדבר שהתנהגותם נראית טוב על פני השטח – הם מדקלמים סיסמאות בראוותנות, מציגים תיאוריות נעלות, ומילותיהם נשמעות ערבות לאוזן, אך מעשיהם חסרי כל היגיון וסדר, ועומדים בניגוד גמור לאלוהים. התנהגותם החיצונית היא העמדת פנים והונאה. בסתר ליבם, אין להם טיפת אהבה לאמת ולדברים חיוביים. הם סולדים מהאמת, מדברים חיוביים ומכל מה שנובע מאלוהים. מה הם אוהבים? האם הם אוהבים הוגנות ויושרה? (לא.) כיצד ניתן לדעת שהם לא אוהבים את הדברים הללו? (ישוע אדוננו מפיץ את בשורת מלכות השמיים, שהם לא רק מסרבים לקבל, אלא אף מגנים.) אם הם לא היו מגנים אותה, האם ניתן היה לדעת? לא. הופעתו ופועלו של ישוע אדוננו חשפו את כל הפרושים, ורק בזכות הגינוי וההתנגדות לישוע אדוננו הבחינו אחרים בצביעותם. אלמלא הופעתו ופועלו של ישוע אדוננו, איש לא היה מגלה את פרצופם האמיתי של הפרושים, ואילו אנשים היו בוחנים רק את התנהלותם החיצונית של הפרושים, הם אף היו מקנאים. האם אפשר לומר שהפרושים נהגו בצביעות ובהונאה כשהשתמשו בהתנהגות טובה כוזבת כדי לרכוש אמון? האם רמאים כאלה יכולים לאהוב את האמת? בשום פנים ואופן לא. מה הייתה מטרת ההתנהלות הטובה שלהם כלפי חוץ? ראשית, להוליך שולל. שנית, להונות ולכבוש בקסמם, כדי שישבחו ויעריצו אותם. ובסופו של דבר, הם רצו שיתגמלו אותם. איזו הונאה! האם אלו היו תכסיסים מתוחכמים? האם אנשים כאלה אהבו הוגנות ויושרה? חד משמעית לא. הם אהבו מעמד, תהילה ורווח אישי, והם רצו תגמול וכתר. הם מעולם לא יישמו את מילים שאלוהים לימד את האדם, ומעולם לא קיימו את מציאויות האמת. הם התרכזו בהסוואה במעטה של התנהגות טובה, הונאה והקסמת אנשים בדרכיהם הצבועות כדי להשיג מעמד ומוניטין, שאותם ניצלו כדי לצבור הון ולהתפרנס. האין זה מתועב? מהתנהלותם, אפשר לראות, שבמהותם, הם לא אהבו את האמת, משום שמעולם לא יישמו אותה. מה מראה שהם מעולם לא יישמו את האמת? הדבר הבולט מכול: שישוע אדוננו בא לבצע את עבודת הגאולה, ושכל המילים שישוע אדוננו אמר הן האמת ומביעות סמכות. כיצד הפרושים הגיבו לכך? על אף שהם הכירו בעובדה שדברי ישוע אדוננו מביעים סמכות וכוח, לא די בכך שהם לא קיבלו אותם, אלא גם גינו וחיללו אותם. מדוע? משום שלא אהבו את האמת, ובסתר ליבם, הם מאסו באמת ושנאו אותה. הם הכירו בכך שישוע אדוננו צדק בכל מה שאמר, שמילותיו הביעו סמכות וכוח, שהוא כלל לא טעה, ושאין להם שום קלף מיקוח נגדו. אך הם רצו לגנות את ישוע אדוננו, לכן הם דנו וזממו, ואמרו, "צלבו אותו. הבחירה היא בינו לבינינו", וכך הפרושים המרו את פי ישוע אדוננו. באותה עת איש לא הבין את האמת, ולא הכיר בישוע אדוננו כהתגלמות האל. אך מנקודת מבט אנושית, ישוע אדוננו הביע אמיתות רבות, סילק את השדים וריפא את החולים. הוא חולל ניסים רבים, האכיל 5,000 אנשים בחמש כיכרות לחם ושני דגים, עשה לא מעט מעשים טובים, והעניק חסד רב לאנשים. מעטים האנשים שטובים וישרים כמוהו. אם כן, מדוע רצו הפרושים לגנות את ישוע אדוננו? מדוע היו נחושים בדעתם לצלוב אותו? עצם העדפתם לשחרר פושע במקום את ישוע אדוננו מראה כמה מרושעים וזדוניים היו הפרושים של עולם הדת. הם היו כה אכזריים! ההבדל בין ארשת הפנים המרושעת שהפרושים חשפו לבין הנדיבות המזויפת החיצונית שלהם היה כה גדול, שאנשים לא הצליחו להבין מה אמת ומה שקר, אך הופעתו ופועלו של ישוע אדוננו חשפו את כולם. הפרושים נהגו להסוות את עצמם ולהיראות אדוקים כלפי חוץ טוב עד כדי כך שאיש לא העלה בדעתו שהם יכולים להתנגד לישוע אדוננו ולרדוף אותו באופן כה אכזריו. אלמלא העובדות היו נחשפות, איש לא היה מגלה את פניהם האמיתיות. הבעת האמת של האל בהתגלמותו חושפת רבות באשר לאדם!

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

ישנם גם אחדים שמסוגלים להבין אור חדש, אבל שיטות הנוהג שלהם אינן משתנות. הם מביאים עמם את התפיסות הדתיות המיושנות שלהם, בעודם מצפים להבין את דברי האל העכשוויים, ולפיכך הם עדיין מבינים דוקטרינה צבועה בתפיסות דתיות. הם אינם מבינים בפשטות את האור של ימינו. כתוצאה מכך, הנוהגים שלהם מוכתמים. אלו אותם נוהגים ישנים בעטיפה חדשה. גם אם הם מנהיגים אותם היטב, הם צבועים. אלוהים מנחה את בני האדם לעשות דברים חדשים מדי יום, מחייב אותם לרכוש תובנה והבנה חדשות בכל יום, ודורש שלא יהיו מיושנים ונדושים. אם אתה מאמין באלוהים שנים רבות, אבל דרכי הנוהג שלך אינן משתנות כלל, ואם עודך להוט ועסוק בדברים חיצוניים, אבל אינך יכול לבוא בלב שקט בפני אלוהים כדי ליהנות מדבריו, הרי שלא תשיג דבר. בכל הנוגע לקבלת עבודתו החדשה של אלוהים, אם אינך משנה את תוכניותיך, אם אינך נוהג בדרך חדשה ואינך שואף לשום הבנה חדשה, אלא, תחת זאת, נאחז בדרכים מיושנות ומבין רק מעט אור חדש, בלי לשנות את דרכי הנוהג שלך, הרי שאנשים כמוך נמצאים בזרם רק למראית עין. למעשה, הם פרושים דתיים החיים מחוץ לזרם של רוח הקודש.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, בנוגע לחיים רוחניים תקינים

לאנשים מסוימים יש נטייה למשוך אל עצמם תשומת לב. בנוכחות אחיהם ואחיותיהם, הם עשויים לומר שהם חייבים לאל, אך מאחורי גבם, הם אינם מיישמים את האמת בפועל ופועלים באופן שונה לחלוטין. האין אלה פרושים דתיים? אדם שאוהב את האל באמת ובתמים וניחן באמת הוא אדם שנאמן לאל, אך אינו מתהדר בכך כלפי חוץ. אדם כזה מוכן ליישם את האמת בפועל כאשר מתעוררים מצבים, והוא אינו מדבר או פועל באופן שנוגד את מצפונו. אדם מסוג זה מפגין חוכמה כאשר מתעוררים עניינים, והוא נוהג על פי עקרונות במעשיו ללא קשר לנסיבות. אדם מסוג זה יכול לספק שירות אמיתי. ישנם כאלה שמרבים לדבר מן השפה ולחוץ על חובם לאל; ימיהם עוברים עליהם עם מצח מקומט מדאגה, והם מעמידים פנים ומתחזים לאומללים. כמה נתעב! אילו היית שואל אותם: "תוכל לספר לי כיצד אתה חייב לאל?" הם היו נאלמים דום. אם אתה נאמן לאל, אל תדבר על כך כלפי חוץ; במקום זאת, הפגן את אהבתך לאל באמצעות יישום מעשי בפועל, והתפלל אליו בלב אמיתי. אלה שמתנהלים מול האל רק באופן מילולי וכלאחר יד הם כולם צבועים! יש המדברים על כך שהם חייבים לאל בכל פעם שהם מתפללים, ומתחילים לבכות בכל פעם שהם מתפללים, גם מבלי שרוח הקודש תרגש אותם. אנשים כאלה אחוזים בתפיסות ובטקסים דתיים; הם חיים על פי טקסים ותפיסות אלה, ותמיד מאמינים שמעשים אלה מרצים את האל ושהוא מעדיף אדיקות שטחית או דמעות של צער. איזו טובה יכולה לצמוח מאנשים אבסורדיים שכאלה? יש המעמידים פני אדיבים כדי להפגין ענווה כשהם מדברים בנוכחות אחרים. יש המתנהגים בכוונה תחילה בהתרפסות בנוכחות אנשים אחרים, ככבשים חסרי כל שמץ של כוח. האם זו התנהגות הולמת לאנשי המלכות? אנשי המלכות צריכים להיות מלאי חיים וחופשיים, תמימים ופתוחים, כנים וחביבים, ולחיות במצב של חופש. הם צריכים להיות בעלי יושרה וכבוד, ולהיות מסוגלים לשאת עדות בכל מקום שאליו הם הולכים; אנשים כאלה אהובים הן על האל והן על האדם. לאלה שהם חדשים באמונה יש יותר מדי נוהגים חיצוניים; עליהם לעבור תחילה תקופה של גיזום ושבירה. כלפי חוץ, אנשים שמאמינים באל עמוק בלבם אינם נבדלים מאחרים, אך מעשיהם ופעולותיהם ראויים לשבח. רק אנשים כאלה יכולים להיחשב כמי שמביאים לידי ביטוי את דבר האל. אם אתה מטיף את הבשורה מדי יום לאנשים שונים במאמץ להביא אותם לישועה, אך בסופו של דבר אתה עדיין חי על פי כללים ודוקטרינות, אינך יכול להביא כבוד לאל. אנשים כאלה הם דמויות דתיות, וגם צבועים. בכל פעם שאותם אנשים דתיים מתאספים, הם עשויים לשאול: "אחות, מה שלומך בימים אלה?" היא עשויה להשיב: "אני מרגישה שאני חייבת לאל ושאני לא מסוגלת לרצות את כוונותיו." אדם אחר עשוי לומר: "גם אני מרגיש שאני חייב לאל ולא מסוגל לרצות אותו." המשפטים והמילים המעטים האלה לבדם מבטאים את הדברים הנאלחים שקיימים עמוק בתוכם; מילים כאלה הן המתועבות ביותר, ודוחות עד מאוד. טבעם של אנשים כאלה עומד בניגוד לאל. אלה שמתמקדים במציאות מבטאים כל מה שעולה על דעתם, ופותחים את לבם בשיתוף. הם אינם עוסקים ולו במעשה שקרי אחד, ואינם מפגינים נימוסים או גינונים ריקים. הם תמיד ישירים, ואינם כפופים לשום כלל חילוני. יש אנשים בעלי נטייה להפגנת חיצוניות, עד כדי חוסר היגיון מוחלט. כשמישהו שר, הם מתחילים לרקוד, ואפילו לא שמים לב שהאורז בסירים שלהם כבר נשרף. אין באנשים כאלה יראת שמיים או כבוד, והם קלי דעת עד מאוד. כל הדברים האלה הם ביטויים של היעדר מציאות. כשאנשים מסוימים משתפים על עניינים של חיים רוחניים, אף על פי שהם אינם מדברים על חוב כלשהו לאל, הם אכן שומרים על אהבה אמיתית אליו עמוק בלבם. לתחושת החוב שלך לאל אין שום קשר לאנשים אחרים; אתה חייב לאל, לא לאנושות. מה התועלת בכך שאתה מדבר על כך ללא הרף עם אחרים? עליך לייחס חשיבות לכניסה למציאות, לא לשום קנאות או הפגנה חיצוניות. מה מייצגים המעשים הטובים השטחיים של בני האדם? הם מייצגים את הבשר, ואפילו הנוהגים החיצוניים הטובים ביותר אינם מייצגים חיים; הם יכולים להראות רק את המזג האישי שלך. הנוהגים החיצוניים של האדם אינם יכולים לרצות את כוונותיו של האל. אתה מדבר ללא הרף על חובך לאל, אך אינך יכול לספק את חייהם של אחרים או לעורר את לבם לאהוב את האל. האם אתה מאמין שמעשיך אלה ירצו את האל? אתה מרגיש שכוונתו של האל היא שתפעל כך, ושמעשיך רוחניים, אך למען האמת, הם כולם אבסורדיים! אתה מאמין שמה שמוצא חן בעיניך ומה שאתה מוכן לעשות הם בדיוק הדברים שהאל מתענג עליהם. האם העדפותיך יכולות לייצג את האל? האם אופיו של אדם יכול לייצג את האל? מה שמוצא חן בעיניך הוא בדיוק מה שהאל מתעב, והרגליך הם אלה שהאל דוחה בתיעוב. אם אתה מרגיש שאתה חייב, לך והתפלל בפני האל; אין צורך לדבר על כך עם אחרים. אם אינך מתפלל בפני האל, ובמקום זאת אתה מושך כל הזמן תשומת לב בנוכחות אחרים, האם זה יכול לרצות את כוונותיו של האל? אם מעשיך קיימים תמיד רק במראית עין, פירוש הדבר שאתה יהיר עד מאוד. איזה סוג של בני אדם הם אלה שמבצעים רק מעשים טובים שטחיים וחסרי מציאות? אנשים כאלה הם פשוט פרושים צבועים ודמויות דתיות! אם לא תשילו מעליכם את נוהגיכם החיצוניים ולא תהיו מסוגלים לחולל שינוי, אזי יסודות הצביעות שבכם רק יתעצמו. ככל שיסודות הצביעות שלכם יגדלו יותר, כך תגבר התנגדותכם לאל. בסופו של דבר, אנשים כאלה יסולקו לבטח!

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של האל ועבודתו, באמונה יש להתמקד במציאות – עיסוק בטקסים דתיים אינו אמונה

ישנם אנשים אשר מצטיידים באמיתות אך ורק על מנת לעבוד ולהטיף, לדאוג לאחרים, ולא על מנת לפתור את הבעיות שלהם-עצמם, שלא לדבר על ליישם בפועל את האמיתות האלו. השיתוף שלהם יכול להתאפיין בהבנה מוחלטת ולהיות תואם לאמת, אבל הם אינם מודדים את עצמם לפיה, וגם אינם מיישמים בפועל את האמת או מתנסים בה. מהי הבעיה כאן? האם הם באמת ובתמים קבלו עליהם את האמת כדרך חיים? לא, הם לא עשו זאת. כאשר אדם מטיף לרעיון מסוים, טהור ככל שיהיה, אין זה אומר שאותו אדם מחזיק במציאות של האמת. בכדי שאדם יהיה מצויד באמת, הוא חייב, כתנאי מקדים, להיכנס אליה בעצמו, וליישם אותה בפועל לאחר שהבין אותה. אם האדם אינו מתמקד בכניסה שלו-עצמו אל האמת, אלא מנסה להרשים אחרים בכך שהוא מטיף להם את האמת, הכוונה שלו שגויה. ישנם הרבה מנהיגי שווא אשר פועלים באופן כזה – משתפים עם אחרים ללא הרף את האמיתות כפי שהם מבינים אותן, דואגים למאמינים חדשים, מלמדים אנשים כיצד ליישם בפועל את האמת, כיצד למלא את חובותיהם כהלכה, כיצד להימנע מגישה שלילית. כל המילים האלה הן טובות ונכונות, ואפילו מעבירות אהבה, אבל מדוע אלה שמבטאים אותן אינם נוהגים לפי האמת בעצמם? מדוע הם אינם במצב של היווכחות בחיים? מה בעצם קורה אצלם? האם אדם מסוג זה באמת אוהב את האמת? קשה לומר. זה האופן שבו הפרושים בעם ישראל ביארו את התנ"ך לאחרים, אבל הם-עצמם לא יכלו לקיים את מצוות האל. כאשר ישוע אדוננו הופיע ועבד, הם שמעו את קולו של האל אבל התנגדו לאדוננו. הם צלבו את ישוע אדוננו והאל קילל אותם. מסיבה זו, כל האנשים אשר אינם מקבלים את האמת או שאינם מיישמים אותה בפועל יגונו על ידי האל. כמה הם אומללים! אם המילים והרעיונות שהם מטיפים יכולים לעזור לאחרים, מדוע אין הם יכולים לעזור להם? אנשים מסוג זה ראויים לכינוי צבועים חסרי מציאות. הם מספקים לאנשים אחרים את המשמעות המילולית של האמת, הם גורמים לאחרים ליישם בפועל את האמת, אבל הם-עצמם אינם מיישמים אותה בפועל אפילו במקצת. האם אדם שכזה אינו חסר בושה? הוא אינו מחזיק במציאות האמת, אולם בשעה שהוא מטיף את המילים והרעיונות לאחרים, הוא מתיימר להיות משהו שהוא אינו. האם זו אינה הונאה מכוונת וגרימת נזק בזדון? אם אדם שכזה ייחשף וינודה, הוא יוכל להאשים אך ורק את עצמו. הוא לא יהיה ראוי לרחמים.

– הדבר, כרך שלישי: שיחותיו של המשיח של אחרית הימים, חלק ג'

קטעים מסרטים קשורים

מדוע התאכזר הגורל לפרושים הצבועים?