בואו נשיר מזמור: כל הבריאה חייבת להיות תחת ריבונותו של אלוהים.

1  אלוהים ברא את הכול, ולכן הוא גורם לבריאה כולה לבוא תחת ריבונותו ולהישמע לריבונותו. הוא יצווה על הכול ולכן הכול נמצא בידיו. בריאת האל כולה, לרבות בעלי החיים, הצמחים, האנושות, ההרים, הנהרות והאגמים – הכול חייב להיות תחת ריבונותו. כל הדברים ברקיע ועל פני האדמה חייבים לבוא תחת ריבונותו. לא יכולה להיות להם ברירה, והם כולם חייבים להתמסר לתזמוריו. כך ציווה אלוהים וזו סמכותו של אלוהים.

2  אלוהים מצווה על הכול ומסדר ומדרג את כל הדברים, כשכל אחד מהם ממוין על פי סוג, ולכל אחד מהם מוקצה מעמד משלו, על פי רצונו של אלוהים. אין דבר שיכול להתעלות על אלוהים, יהיה גודלו אשר יהיה, וכל הדברים משרתים את האנושות שברא אלוהים, ואין דבר שמעז להמרות את פיו של אלוהים או להציב לאלוהים דרישות. לכן האדם, כיציר בריאה, חייב גם הוא למלא את חובתו של אדם. גם אם האדם מוכרז אדון הכול או אם הוא מופקד על כל הדברים, ולא משנה עד כמה גבוה מעמדו של האדם בין כל הדברים, הוא עדיין בן אנוש קטן תחת ריבונותו של אלוהים, ואינו אלא בן אנוש חסר חשיבות, יציר בריאה, והוא לעולם לא יתעלה על אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, הדרך שבה האדם צועד קובעת את הצלחתו או כשלונו

מהי האמת במזמור "כל הבריאה חייבת להיות תחת ריבונותו של אלוהים"? איזו שורה היא האמת? (כל השורות הן האמת.) מה כתוב בשורה האחרונה? ("לא משנה עד כמה גבוה מעמדו של אדם בין כל הדברים, הוא עדיין בן אנוש קטן תחת ריבונותו של אלוהים, ואינו אלא בן אנוש חסר חשיבות, יציר בריאה, והוא לעולם לא יתעלה על אלוהים".) האדם לעולם לא יוכל להיות מעל לאל, יצירי הבריאה לעולם לא יוכלו להיות מעל לאל; כל מה שאינו האל הוא יציר בריאה. האדם לעולם לא יוכל להיות מעל לאל, זוהי האמת. האם אמת זאת יכולה להשתנות? האם היא תשתנה בקץ הזמן? (לא.) זוהי האמת. מי יכול לומר לי מהי האמת? (האמת היא הקריטריון להתנהלות האדם, למעשיו ולעבודת האל.) שיתפנו פעמיים על הנושא "מהי האמת", ולכן הבה נדבר על מהם קריטריונים. מה שחשוב כאן הוא הקריטריונים. (הקריטריונים הם העקרונות, החוקים והכללים הסטנדרטיים והמדויקים. הבסיס לקריטריונים הוא דברי האל.) מי עוד רוצה להמשיך? (הקריטריונים הם העקרונות, החוקים והכללים הסטנדרטיים והמדויקים ביותר, שנגזרים מדברי האל.) המילה "ביותר" נוספה כאן, אבל האם ה"ביותר" הזה הכרחי? מה ההבדל בין הוספת המילה "ביותר" לבין אי-הוספתה? עם המילה "ביותר" יש השני ביותר השלישי ביותר וכן הלאה. מה אתם חושבים על ההוספה של "ביותר"? (זה לא מתאים, כי האמת היא הסטנדרט היחיד. ברגע שמוסיפים "ביותר", זה מרמז על סוג של יחסיות, כאשר דברים אחרים הופכים למשניים ולשלישיים ביחס אליו.) האם ההסבר הזה מדויק? (כן.) הוא באמת הגיוני במידת מה. אם יש לכם דעה והבנה מדויקות של ההגדרה של "מהי האמת" ואתם מבינים בבירור שהאל הוא האמת, אז תוכלו להבין אם יש להוסיף את המילה "ביותר", אם הוספתה נכונה, מה ההבדל שהיא עושה, מה זה אומר לא להוסיף אותה ומה זה אומר אם כן מוסיפים אותה. יש אישור לכך שנכון לא להוסיף את המילה "ביותר". איזו טעות עשה האדם שהוסיף את המילה הזאת? הוא חשב שלא משנה איזה היבט של אלוהים מתואר, יש להוסיף את המילה "ביותר". איפה הוא טעה בכך שעשה את ההשוואה הזאת? איזו מהאמירות של האל, איזו אמת, הוא סתר? (יצירי הבריאה לעולם לא יוכלו להיות מעל לאל; הוספת המילה "ביותר" נראית כמכוונת לכך שיש דירוגים משניים ושלישיים בין יצירי הבריאה לבין האל.) האם זה נכון? (כן.) זה הגיוני במידת-מה; אפשר להסביר זאת כך. האם יש אמירות אחרות שיכולות לאמת שהוספת המילה "ביותר" בהתחלה היא לא נכונה? (אני נזכר במשהו: האמת יכולה לבוא רק מהאל, רק האל הוא האמת, ולכן לא יכולים להיות ביטויים יחסיים של שני ביותר, שלישי ביותר וכן הלאה.) גם זה נכון. (האמת היא הקריטריון להתנהלות האדם, למעשיו ולעבודת האל. מכיוון שחוקים, כללים וקריטריונים יכולים לבוא מהאל בלבד, לאנשים אין קריטריונים או חוקים עבור פעולותיהם, והם גם לא יכולים לקבוע כללים עבורן, כך שאין צורך להוסיף את המילה "ביותר".) ההסבר הזה הוא מעשי קצת יותר. עוד משהו? (סמכות האל ומהותו של האל הן ייחודיות. מהותו של האל היא האמת ושום דבר אינו יכול להשתוות לה. הוספת המילה "ביותר" יוצרת רושם שהאמת כבר אינה ייחודית.) איך האמירה הזאת? (טובה.) מה טוב בה? (היא מצביעה על כך שהאל הוא ייחודי.) "ייחודי" – כולכם שכחתם את המונח הזה. האל הוא ייחודי. האם הקריטריונים שמועברים בכל משפט שהאל אמר, כמו גם כל אחת מדרישותיו של האל מבני האדם, יכולים להימצא בקרב בני האדם? (לא.) האם הידע, התרבות המסורתית או המחשבות של בני האדם מכילים את הדברים הללו? (לא.) האם הם יכולים לייצר את האמת? לא, הם לא יכולים. לפיכך, ההוספה של המילה "ביותר" מרמזת על דרגות שניות ושלישיות, יוצרת אבחנה בין גבוה, נמוך ונמוך עוד יותר, וחלוקה של דברים לרמה ראשונה, שנייה ושלישית... פירושו של דבר הוא, שכל הדברים הנכונים יכולים להפוך לקריטריון בהתאם לרצף מסוים. האם אפשר להבין זאת כך? (כן.) אז מהי הבעיה בהוספה של המילה "ביותר"? ההוספה משנה את דברי האל, את האמת של האל, למשהו יחסי, שגבוה באופן יחסי בלבד מהידע, הפילוסופיות והדברים הנכונים האחרים בקרב בני האדם שהוא ברא. זה מחלק את האמת לדרגות. משום כך, הדברים הנכונים בקרב בני האדם המושחתים הופכים גם הם לאמת. זאת ועוד, דברים כאלה גם נהפכים לקריטריונים לפעולות האדם והתנהלותו – פשוט ברמה נמוכה יותר, באופן יחסי. למשל, דברים כמו להיות מתורבת, להיות מנומס, טוב לב אנושי וכמה מהדברים הטובים שאנשים נולדים איתם הופכים כולם להיות קריטריונים – מכאן, למה הם הפכו? (לאמת.) הם נהפכו לאמת. ראו, ההוספה של המילה "ביותר" משנה את טבעו של קריטריון זה. ברגע שטבעו של הקריטריון משתנה, האם ההגדרה של האל משתנה אף היא? (כן.) למה הופכת ההגדרה של האל? בהגדרה הזאת, האל אינו ייחודי; סמכות האל, כוחו ומהותו אינם ייחודיים. האל הוא פשוט התפקיד בדרגה הגבוהה ביותר מבחינת עוצמה וסמכות בקרב האנושות. כל אחד מבני האדם שיש לו יכולת ויוקרה יכול להיחשב כשווה ערך לאל וניתן להתייחס אליו כשווה ערך לאל, רק לא נעלה או גדול כמוהו. הדמויות המובילות והחיוביות יחסית מבין בני האדם יכולות להיות מדורגות מיד אחרי אלוהים, ולהפוך לבעלות מקום שני, שלישי, רביעי בסדר הפיקוד..., כאשר האל הוא הבוס. האם פירוש כזה אינו משנה לחלוטין את הזהות ואת המהות של אלוהים? בעזרת מילה אחת, "ביותר", המהות של האל משתנה לחלוטין. האם זאת בעיה? (כן.) לכן, מבלי להוסיף את המילה "ביותר", באיזה אופן המילים הללו נכונות? (הן מצהירות על עובדה.) מהי עובדה זאת? (העובדה היא שהאל הוא האמת, העיקרון, הסטנדרט והקריטריון.) העובדה היא שהאל הוא מקורם של כל הקריטריונים הללו. אין שום קריטריונים כאלה בקרב בני אדם מושחתים, בקרב יצירי בריאה. האל הוא המקור היחיד שמבטא את הקריטריונים הללו. רק האל מחזיק במהות הזאת. המציאות והקריטריונים של כל הדברים החיוביים יכולים לבוא רק מהאל. אם מישהו יודע דבר מה על העקרונות של התנהלות האדם, של מעשיו ושל לעבודת האל, יודע משהו על הקריטריונים ומבין חלק מהאמת, האם הוא יכול להפוך לאל? (לא.) האם הוא המקור לאמת? המבטא של כל האמיתות? (לא.) האם אפשר לקרוא לו אל? לא. זהו ההבדל המהותי. אתם מבינים? (כן.) אף שדיברתי על הנושא "מהי האמת" כבר פעמיים, התשובות שלכם עדיין מכילות טעות כה חמורה, שהופכת את האל לאחד מיצירי הבריאה, ומשווה את יצירי הבריאה לאל, ובכך מציבה את היחסים בין השניים באותה רמה. הדבר משנה את טבעה של הסוגייה, והוא היינו הך כמו התכחשות לאל. האל הוא הבורא, בני האדם הם יצירי בריאה – שני אלה אינם תפקידים בדרג זהה. אבל מה קורה כשמוסיפים את המילה "ביותר"? הם הופכים להיות זהים מבחינת מהות ודרגה, ונבדלים רק במונחים של עליונות או נחיתות. כששאלתי אתכם על כך בפירוט, חשבתם לעצמכם: "האם זה לא זלזול בנו? כולנו אנשים משכילים, איך יכולנו לשכוח את המילים המעטות הללו? אנחנו יכולים לדבר על כך ללא מאמץ בלי שנצטרך אפילו להציץ ברשימות שלנו". הבעיה נחשפה ברגע שפתחתם את פיכם. לאחר שדיברתי, קראתם זאת כמה פעמים ועדיין לא יכולתם לחזור על זה בדייקנות. מהי הסיבה לכך? אתם עדיין לא מבינים את האמת בהיבט הזה. מישהו הוסיף את המילה "ביותר" וחשב "איש מכם לא הוסיף את המילה 'ביותר'; אין לכם הרבה אמונה באל, הא? תראו אותי, אני הוספתי את 'ביותר'. זה מראה שאני משכיל – הזמן שהשקעתי בלימודים בקולג' לא היה לשווא!" לאחר שהוא הוסיף את "ביותר", רובכם לא שמתם לב לבעיה הזאת. אחדים מכם הרגישו שמשהו אינו כשורה, אבל לא יכולתם להסביר למה. לאחר שאחרים הסבירו זאת, הבנתם את זה בתיאוריה, וידעתם שההסבר היה נכון. אבל האם הבנתם זאת במונחים של האמת? (לא.) שיתפתי על הסיבה לכך שהוספת המילה "ביותר" היא שגויה, והבנתם את זה, אבל האם הבנתם באמת את מהות הבעיה? (לא.) לא הבנתם זאת בבירור. מדוע? (אנחנו לא מבינים את האמת.) ולמה אינכם מבינים את האמת? לא הבנתם את מה שאמרתי? אם הבנתם, כיצד זה שאתם עדיין לא מבינים את האמת? כמה פרקים יש בנושא "אלוהים עצמו, הייחודי"? כמה פעמים קראתם אותם? האם אתם מבינים באמת את הדברים הללו? (לא.) אתם לא מבינים, אז עשיתם מעצמכם צחוק היום. הדברים הללו חשפו אתכם. האין זה נכון? (כן.) למדתם משהו מזה? האם בפעם הבאה שבה תיתקלו במשהו מעין זה, תפעלו שוב על פי מה שנראה לכם כחכמה? לא תעזו, נכון? אם אדם לא מבין את האמת, שום כמות של השכלה או ידע לא תועיל. אם אינך משכיל ואינך יודע איך להשתמש במילה זו, אסור היה לך להוסיף את המילה "ביותר", וייתכן שהבעיה הזו לא הייתה מתעוררת. לכל הפחות, לא היית עושה את הטעות הזו ועושה מעצמך צחוק. אבל מכיוון שאתה משכיל ומבין את המשמעות ואת השימוש במילים מסוימות, החלת אותן על האל. משום כך, גרמת לבעיה להתעורר, והפכת את הפיקחות לגמלוניות. אם תחיל אותה על אדם, זו תהיה בסך הכול סגידה וחנופה, שהיא פשוט מגעילה, במקרה הטוב. אך אם תחיל אותה על האל, הבעיה נעשית חמורה. היא הופכת למילה השוללת את האל, מתנגדת לאל, ומגנה את האל. זוהי הטעות שבני אדם מושחתים, החסרים את עקרונות-האמת, נוטים ביותר לעשות. בעתיד, הקפד לא להוסיף תוארי פועל או תוארי שם בקלות דעת. למה? מכיוון שמה שנוגע לזהות האל, מהותו, דבריו וצביונו הוא התחום שבו בני האדם המושחתים לוקים ביותר בחסר, והבנתם בו היא שטחית ומצומצמת ביותר. לפיכך, אנשים שאינם מבינים את עקרונות-האמת חייבים להיזהר שלא לפעול בפזיזות; עדיף להיות זהירים.

1. ניתוח של הרעיון "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק"

אנשים מסוימים הסבירו זה עתה את ההגדרה והקונספט של עקרונות-האמת. אתם מבינים את ההגדרה והקונספט של עקרונות-האמת, אבל האם אתם באמת מבינים מהי האמת? אני צריך לבחון אתכם על זה. איך אבחן אתכם? אשתמש בחוזקות שלכם כדי לבחון אתכם. ומהן החוזקות שלכם? אתם מכירים למידה, מילים ואוצר מילים; את הפילוסופיות השונות והגישות להתנהלות בעולם שיש לאנשים בכל ציבור; ואת התרבויות המסורתיות של בני האדם, כמו גם את תפיסותיהם והדמיונות שלהם. אתם גם מכירים את החוקים והתפיסות השונות שעל-פיהם חיים אנשים מכל גזע, מוצא אתני ולאום. האם אלה אינן החוזקות שלכם? בין אלה ישנם ביטויים קבועים יחסית, כמה מהם הם פתגמים, וכמה מהם הם אמירות; כמה מהם הם ביטויי סלנג קליטים שנפוצים בשימוש יומיומי בקרב אנשים רגילים. שאלו את עצמכם, מהם הדברים שלגביהם יש לאנשים לעתים קרובות מחשבות מעמיקות והשקפות, שאותן הופכים למטבעות לשון? הבה ננתח תחילה כמה אמרות, ביטויים וחוקים, כמו גם את גישתם של אנשים להתנהלות בעולם ואת התפיסות המסורתיות שלהם, כדי שנוכל להבין בדיוק מהי האמת. נדון בנושא מהי האמת בפועל מנקודת מבט שלילית. האם זוהי גישה טובה? (כן.) אז תנו לי משפט אחד שבו נתחיל. (אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק.) האם האמירה הזאת נכונה? (לא.) "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". הבה נתחיל לשתף על האמירה הזאת תחילה. קדימה, הסבירו מה פירוש האמירה הזאת. (פירושה הוא שאתה אמור לסמוך על מי שאתה משתמש בהם בלי להישמר מפניהם. אם אינך סומך על מישהו, אל תשתמש בו.) זוהי פרשנות מילולית. ראשית, אימרו לי, האם רוב האנשים בעולם מסכימים או לא מסכימים עם האמירה הזאת? (מסכימים.) הם מסכימים איתה. אפשר לומר שרוב האנשים בחברה הזאת דוגלים באימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" כעיקרון להעסקת אחרים, והם מקפידים על עיקרון זה בדרך שבה הם מתייחסים לאנשים. אם כך, האם כל היבט באימרה זו הוא נכון? (לא.) מה הסיבה לכך, אם כן, שרוב הכופרים רואים באמרה זו עיקרון נכון, ומקבלים ומחילים אותה ללא היסוס? מה המניע שלהם במעשה זה? מדוע הם אומרים אותה? יש אנשים שאומרים: "אם אתה עומד להעסיק מישהו, אז אינך יכול לפקפק בו; עליך לסמוך עליו. אתה חייב לסמוך על כך שיש לו את הכישרון והאופי לבצע את העבודה, ושהוא יהיה נאמן לך. אם אתה מפקפק בו, אל תעסיק אותו. לפי האימרה הזאת, "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" האימרה הזאת נכונה". למעשה, האימרה הזו היא לא יותר מאשר דיבור שטני מטעה. מה מקורה? מהי כוונתה? מה המזימה שלה? (אלוהים, אני זוכר שבמהלך הכינוס האחרון נאמר כי יש אנשים שאם הם לא רוצים שאחרים יתערבו בעבודתם, יאמרו: "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". כוונתם היא: "מכיוון שנתת לי את העבודה הזאת ואתה משתמש בי, אז אסור לך להתערב בעבודתי – אל לך להתערב במה שאני עושה".) איזה מין צביון יש לאנשים שמשתמשים באימרה הזאת? (צביון של צורר משיח הפועל באופן שרירותי ומתעלם מהחוקים.) זהו אכן הצביון שלהם. האם האנשים שהגו את האימרה או משתמשים בה הם המעסיקים או המועסקים? מי מרוויח הכי הרבה מהאמירה הזאת? (המועסקים.) איך המועסקים מרוויחים מהאמירה הזאת? אם הם מדגישים את האמרה הזו שוב ושוב בפני המעסיק שלהם, הם מחדירים בו סוג מסוים של מחשבה; יש לזה אופי של החדרת רעיונות או אינדוקטרינציה. זה שווה ערך לאמירת הדבר הבא למעסיק: ברגע שאתה מעסיק מישהו, עליך לסמוך על כך שהוא יהיה נאמן לך. עליך לסמוך על כך שהוא יבצע את העבודה היטב, שיש לו את היכולת לכך. אסור לך לפקפק בו, שכן אם תפקפק בו זה יפגע בך. אם אתה כל הזמן מתלבט, אם אתה תמיד מחפש להחליף אותו במישהו אחר, זה עשוי להשפיע על הנאמנות שלו כלפיך. האם לאחר ששמע זאת, המעסיק יכול להיות מושפע בקלות או ללכת שולל אחר האימרה הזו? (כן.) וברגע שהמעסיק הושפע או הוטעה, המועסק יהיה זה שיפיק תועלת. אם המעסיק מקבל את סוג החשיבה הזה, לא יהיו לו ספקות או חשדות לגבי האדם שהוא מעסיק; הוא לא יפקח על העבודה שהאיש עושה או ישאל לגביה, ולא ישאל האם אותו אדם נאמן למעסיק, או אם יש לאותו אדם את היכולת לבצע את הדברים האלה. כך, האדם המועסק יכול לחמוק מהפיקוח וההשגחה של המעסיק וכתוצאה מכך לעשות ככל העולה על רוחו מבלי לציית לרצונותיו של המעסיק. אימרו לי, האם כאשר עובד משתמש באמירה זו, יש לו באמת אופי שמאפשר לו להיות נאמן לחלוטין למעסיק שלו? האם הוא לא זקוק כלל להשגחה? (לא.) למה אנחנו אומרים את זה? מאז העת העתיקה ועד היום, עובדה ידועה היא בכל רחבי העולם כי בני האדם מושחתים עמוקות, כי יש להם נטיות מושחתות, וכי הם תחבולנים וערמומיים במיוחד; אין אנשים ישרים ואפילו השוטים משקרים. זה יוצר קושי רב בכל הנוגע להעסקת אנשים אחרים, וכמעט בלתי אפשרי למצוא מישהו שראוי לאמון, קל וחומר מישהו שניתן לסמוך עליו לחלוטין. המקסימום שאפשר לקוות לו הוא למצוא אנשים אחדים שהם יחסית כשירים לעבודה. כיוון שאין אנשים שראויים לאמון, אז איך אפשר לפעול לפי "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק"? אי אפשר, כי לא ניתן לסמוך על איש. אם כך, איך עלינו להשתמש באלה שהם יחסית כשירים לעבודה? אנחנו יכולים לעשות זאת רק באמצעות השגחה והנחיה. על מנת להבטיח לעצמם תחושת ביטחון יחסית, הכופרים שולחים מודיעים ומרגלים כדי לפקח על האדם שהם מעסיקים. לפיכך, אנשים בעת העתיקה השלו את עצמם כאשר הם אמרו, "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". האיש שטבע את האימרה הזאת, "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק", לא יישם את האימרה הזאת בפועל בעצמו. אילו באמת היה עושה זאת, אזי הוא היה איש חסר מחשבה, טיפש מדרגה ראשונה שניתן רק להונות ולרמות. האין זאת עובדה? הבה נדבר על הנקודה שבה טמון הפגם המשמעותי ביותר של האימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". מהו היסוד של "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק"? הבסיס חייב להיות שהאדם המועסק הוא אמין לחלוטין, נאמן ואחראי. מוכרחה להיות ודאות של 100% שהמועסק הוא אדם כזה על מנת שהמעסיק יחיל את האימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". כיום אי אפשר למצוא אנשים אמינים כאלה, הם כמעט לא קיימים, ועובדה זאת הופכת את האימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" לשטות. אם תבחר באדם בלתי-אמין ואז תחיל את האימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" כדי להשקיט את ספקותיך בקשר אליו, האם אינך משלה את עצמך? האם המועסק יכול להיות אמין ולעשות דברים באופן נאמן ואחראי רק משום שאתה לא מפקפק בו? במציאות, הוא ימשיך להתנהג בהתאם לסוג האדם שהוא, ללא קשר לספק שלך. אם הוא אדם ערמומי, אז הוא ימשיך לעשות דברים ערמומיים; אם הוא תמים, הוא ימשיך לעשות דברים ללא עורמה. דבר זה אינו תלוי בכך שיש לך או אין לך ספקות לגביו. נניח, למשל, שאתה מעסיק אדם ערמומי. נניח, למשל, שאתה מעסיק אדם ערמומי. אתה יודע בלבך שאדם זה הוא ערמומי, ובכל זאת אתה אומר לו, "אני לא מפקפק בך, אז קדימה, עשה את עבודתך עם ביטחון"; האם האדם הזה יהפוך אז לאדם תמים, שעושה דברים ללא עורמה, רק מפני שאתה לא מפקפק בו? זה אפשרי? לעומת זאת, אם תעסיק אדם תמים, האם הוא יהפוך לערמומי מפני שאתה מפקפק בו או לא מבין אותו? לא. לפיכך, האימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" היא אך ורק ניסיון של שוטה למצוא לו שקט נפשי, והיא אינה אלא שטות שיש בה הונאה עצמית. עד כמה האנושות מושחתת? החתירה אל מעמד וכוח גרמה לאבות ובנים, כמו גם לאחים, לקום זה על זה ולהרוג זה את זה; היא גרמה לאימהות ובנות לשנוא זו את זו. מי יכול לסמוך על אדם אחר? אין שום אדם שאפשר לסמוך עליו לחלוטין, אלא רק אנשים אמינים יחסית, שאפשר להעסיקם. לא משנה את מי תעסיק, הדרך היחידה למנוע שגיאות היא להשגיח או לפקח עליו. לפיכך, "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" היא אימרה המשלה את מי שאומר אותה. האימרה הזאת היא שטות, היא מופרכת והיא לא מחזיקה מים כלל. למה האל מבטא את האמת ומבצע את עבודת השיפוט כדי לטהר ולהושיע את האנושות באחרית הימים? מכיוון שהאנושות הושחתה עמוקות. איש אינו יכול להתמסר באמת לאל ואיש אינו ראוי לשימוש בידי האל. לפיכך, האל דורש שוב ושוב שאנשים יהיו ישרים. זאת מכיוון שבני האדם הם ערמומיים מדי, מלאים בצביון המושחת של השטן ויש להם את טבעו של השטן. הם אינם יכולים להימנע מלחטוא ולעשות מעשים רעים והם מסוגלים להתנגד לאל ולבגוד בו בכל מקום ובכל עת. בקרב בני האדם המושחתים אין אחד שהוא אמין או שאפשר לעשות בו שימוש. אכן קשה לבחור מישהו מבין בני האדם ולהשתמש בו! קודם כל, בלתי אפשרי עבור אנשים להבין אדם אחר באמת ובתמים; שנית, אנשים אינם יכולים לראות אנשים אחרים לאשורם; שלישית, בנסיבות מיוחדות, זה אפילו יותר בלתי אפשרי שאנשים יוכלו לרסן או לנהל אחרים. על רקע זה, המשימה הקשה ביותר היא למצוא מישהו שניתן להשתמש בו. האמירה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" היא אפוא שגויה ביותר ואינה מעשית כלל. בחירה באדם והעסקתו על בסיס האמירה הזו אינן אלא בקשה שירמו אותך. כל מי שמאמין שהאמירה הזו נכונה ואמיתית הוא האדם הטיפש ביותר. האם האמירה הזו באמת יכולה לפתור את הקושי שבהעסקת אחרים? כלל וכלל לא. זוהי רק דרך שבה אדם מנחם את עצמו, עוסק בהונאה עצמית ומשלה את עצמו.

בשלב זה בשיתוף שלנו, האם יש לכם הבנה בסיסית של השאלה אם האימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" היא נכונה או לא נכונה? האם האימרה הזו היא האמת? (לא.) אז מהי? (פילוסופיה של השטן.) באופן ספציפי יותר, האימרה הזו משמשת כתירוץ עבור מישהו שמבקש להתחמק או להשתחרר מהשגחה או פיקוח של מישהו אחר; היא גם מסך עשן שכל האנשים הרעים מפיצים כדי להגן על האינטרסים שלהם ולהשיג את המטרות שלהם. אמירה זו מהווה אמתלה לאלה שיש להם מניעים נסתרים לעשות ככל העולה על רוחם. זוהי גם אמירה מופרכת שמפיצים אנשים כאלה כדי להתחמק באופן מוצדק מהפיקוח, ההשגחה והגינוי של המוסר והמצפון. לעומת זאת, כעת ישנם אנשים שמאמינים שהאימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" היא מעשית ונכונה. האם אנשים אלה הם בעלי הבחנה? האם הם מבינים את האמת? האם המחשבות והדעות של אנשים כאלה הן בעייתיות? אם מישהו בתוך הכנסייה מפיץ את האימרה הזו, הוא עושה זאת מתוך מניע, הוא מנסה להטעות אחרים. הוא מנסה להשתמש באימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" כדי להפיג את החששות או הספקות של אחרים לגביו. במשתמע, זה אומר שהוא רוצה שאחרים יאמינו שהוא יכול לבצע עבודה, שיאמינו שהוא אדם שניתן להשתמש בו. האם אלו אינן הכוונה והמטרה שלהם? זה מוכרח להיות נכון. הם חושבים לעצמם, "אתם לעולם לא סומכים עליי ותמיד מפקפקים בי. בשלב כלשהו אתם מן הסתם תמצאו בעיה כלשהי אצלי ותפטרו אותי. איך אני אמור לעבוד אם זה תמיד נמצא במחשבותיי?" לכן הוא מפיץ את הדעה הזו על מנת שבית האל יבטח בו ללא פקפוק ויניח לו לעבוד בחופשיות, וכך הוא משיג את מטרתו. אם מישהו באמת חותר אל האמת, עליו להתייחס כראוי לפיקוח של בית האל על עבודתו כאשר הוא מבחין בו, בידיעה שהפיקוח הוא למען הגנתו האישית וחשוב מכך, שהמשמעות היא גם שהוא מפגין אחריות על עבודת בית האל. אף שהוא עשוי לחשוף את שחיתותו, הוא יכול להתפלל לאלוהים ולבקש מאלוהים לבחון אותו ולהגן עליו, או להישבע לאלוהים שהוא יקבל את עונשו אם יעשה מעשה רע. האם זה לא יעניק לו שקט נפשי? מדוע להפיץ אמירה מופרכת כדי להטעות אנשים ולהשיג את מטרתו האישית של אדם? חלק מהמנהיגים והעובדים תמיד מפגינים גישה של התנגדות כלפי הפיקוח של אנשיו הנבחרים של האל או כלפי המאמצים של המנהיגים והעובדים הבכירים ללמוד על עבודתם. מה הם חושבים? "'אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק'. למה אתם תמיד מפקחים עליי? למה אתם משתמשים בי אם אתם לא סומכים עליי?" אם תשאל אותם על עבודתם או על התקדמותה ולאחר מכן תשאל על מצבם האישי, הם יגבירו את המגננה שלהם: "עבודה זו הופקדה בידי; היא בתחום האחריות שלי. למה אתם מתערבים בעבודתי?" אף שלא יעזו לומר זאת בגלוי, הם ירמזו, "כמו באימרה, 'אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק'. למה אתה אדם ספקן כל כך?" הם אפילו יגנו אותך וישימו עליך תווית. ומה אם אינך מבין את האמת ואין לך שום הבחנה? לאחר שתשמע את הרמיזה הזאת, אתה תגיד, "האם אני ספקן? אז אני טועה. אני ערמומי! אתה צודק: אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". האם לא הוטעית בדרך זו? האם האימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" תואמת לאמת? לא, היא שטות! אנשים מרושעים אלה הם בוגדניים וערמומיים; הם מציגים את האמירה הזו כאמת כדי להטעות אנשים מבולבלים. אדם מבולבל, לאחר ששמע את האמירה הזו, הולך שולל באמת ובתמים, הוא מתבלבל וחושב: "הוא צודק, עשיתי לאדם הזה עוול. הוא אמר זאת בעצמו: 'אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק'. איך יכולתי לפקפק בו? אי אפשר לבצע עבודה ככה. אני מוכרח לעודד אותו בלי לחטט בעבודתו. מכיוון שאני משתמש בו, אני צריך לסמוך עליו ולהניח לו לעבוד בחופשיות בלי להגביל אותו. אני צריך לתת לו מרחב פעולה. יש לו את היכולת לעשות את העבודה. ואפילו אם אין לו את היכולת, עדיין ישנה רוח הקודש שעובדת!" איזה מין היגיון זה? האם יש בו חלק כלשהו שתואם לאמת? (לא.) כל המילים הללו נשמעות נכונות. "אסור לנו להגביל אחרים". "אנשים אינם יכולים לעשות כלום; רוח הקודש, היא זאת שעושה הכול. רוח הקודש בוחנת הכול. איננו צריכים לפקפק, כי האל שולט על הכול". אבל איזה מין מילים אלו? האם האנשים שאומרים אותם אינם מבולבלים? אפילו את העניין הזה הם לא יכולים להבין לאשורו, והם מוטעים על ידי משפט אחד בלבד. בטוח לומר שרוב האנשים רואים את האימרה אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק כאמת, והם מוטעים ונכבלים על-ידה. היא מפריעה להם ומשפיעה עליהם כשהם בוחרים אנשים או משתמשים בהם, והם גם מניחים לה להכתיב את פעולותיהם. משום כך, מנהיגים ועובדים רבים תמיד מתמודדים עם קשיים ועם חששות כשהם בודקים את עבודת הכנסייה, מקדמים אנשים ומשתמשים בהם. בסופו של דבר, כל מה שהם יכולים לעשות הוא להתנחם במילים "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". בכל פעם שהם בוחנים את העבודה או שואלים עליה, הם חושבים, "'אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק.' אני צריך לסמוך על אחיי ועל אחיותיי, ואחרי הכול, רוח הקודש בוחנת אנשים, אז אני לא צריך כל הזמן לפקפק באחרים ולפקח עליהם". המשפט הזה השפיע עליהם, נכון? מהן התוצאות שנגרמות מהשפעתו של משפט זה? ראשית, אם מישהו מקבל את הרעיון של אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק, האם הוא יבדוק וינחה את עבודתם של אחרים? האם הוא יפקח על עבודתם של אנשים ויעקוב אחריה? אם אדם כזה סומך על כל מי שהוא משתמש בו ואינו בודק או מנחה אותו בעבודתו, ולעולם לא מפקח עליו כלל, האם הוא מבצע את חובתו נאמנה? האם הוא יכול לבצע את עבודת הכנסייה בצורה יעילה ולהשלים את מה שהאל הטיל עליו? האם הוא נאמן למה שהאל הטיל? שנית, זה לא רק אי-הקפדה על דבר האל ועל חובותיך, אלא התייחסות למזימות של השטן ולפילוסופיה שלו להתנהלות בעולם כאילו היו האמת, לפעול לפיהן וליישמן בפועל. אתה מציית לשטן וחי לפי פילוסופיה שטנית, נכון? אתה לא אדם שמתמסר לאלוהים, ובוודאי לא אדם שמקיים את דברי האל. אתה נבל מושלם. להניח את דברי אלוהים בצד, ובמקום זאת לקחת ביטוי שטני וליישם אותו בפועל כאמת, זה לבגוד באמת ובאלוהים! אתה עובד בבית האל, אך העקרונות לפעולותיך הם לוגיקה שטנית ופילוסופיה להתנהלות בעולם, איזה מין אדם אתה? זהו אדם שבוגד באלוהים ומבייש את אלוהים בצורה חמורה. מהי התמצית של פעולה זאת? גינוי גלוי של האל והכחשה גלויה של האמת. האם זאת לא התמצית שלה? (אכן.) בנוסף לכך שאינך נוהה אחר רצון האל, אתה מתיר לאחת האימרות והפילוסופיות להתנהלות בעולם של השטן להשתולל בכנסייה. בעשותך זאת, אתה הופך לשותף של השטן, מסייע לשטן לבצע את פעולותיו בתוך הכנסייה, ומשבש את עבודת הכנסייה ומפריע לה. מהות הבעיה הזו חמורה מאוד, נכון?

בימינו, רוב המנהיגים והעובדים נושאים את רעל השטן בליבם ועדיין חיים לפי פילוסופיות שטניות, ורק לדברים ספורים של האל יש השפעה על ליבם. העבודה של מנהיגים ועובדים רבים היא בעייתית – הם אף פעם לא בודקים את העבודה או מפקחים עליה לאחר שהם עושים סידורי עבודה, אף שהם למעשה יודעים בליבם שחלק מהאנשים אינם יכולים לבצע את העבודה ושבוודאי יהיו בעיות. עם זאת, הם לא יודעים כיצד לפתור את הבעיה הזו, והם פשוט מאמצים את הגישה של "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" וצולחים את העניין איכשהו, ואפילו מרגישים שקט נפשי. זה מוביל לכך שחלק מהאנשים אינם מסוגלים לבצע עבודה ממשית, והם רק עסוקים בעניינים כלליים, ועושים זאת כלאחר יד. כתוצאה מכך, הם זורעים תוהו ובוהו בעבודת הכנסייה, ובחלק מהמקומות, אפילו מנחות האל נגנבות. אנשיו הנבחרים של האל, שאינם יכולים לסבול את המראה הזה, מדווחים על העניין לעליון. כשנודע על כך למנהיג השקר, הוא מוכה הלם ומרגיש כאילו אסון ממשמש ובא. ואז העליון מתשאל אותו: "למה לא בדקת את העבודה? למה השתמשת באדם הלא-נכון?" ועל כך משיב מנהיג השקר: "אין לי שום תובנה לגבי תמציתו של אדם, לכן אני נוהג לפי העיקרון 'אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק'. מעולם לא ציפיתי שאשתמש באדם הלא-נכון ואגרום לאסון כזה". האם אתם מאמינים שההשקפה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" היא נכונה? האם המשפט הזה הוא האמת? למה שהוא ישתמש במשפט הזה בעבודת בית האל ובביצוע חובתו? מהי הבעיה כאן? ברור שהמילים "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" הם מילים של הכופרים, מילים שבאות מהשטן – אז למה הוא מתייחס אליהן כאמת? למה הוא לא יכול לקבוע אם המילים הללו נכונות או לא? אלה הם בבירור דברי אדם, דברי האנושות המושחתת, הם פשוט לא האמת, הם לחלוטין מנוגדים לדברי האל, ואין להשתמש בהם כקריטריון לפעולותיהם, להתנהלותם ולעבודתם את האל. אם כך, איך צריך לגשת למשפט זה? אם אתה באמת מסוגל לעשות הבחנה, באיזה סוג של עיקרון-אמת עליך להשתמש במקומו בתור העיקרון שלך ליישום בפועל? העיקרון הזה צריך להיות: "בצע את חובתך בכל ליבך, בכל נשמתך ובכל נפשך." לפעול בכל ליבך, בכל נשמתך ובכל נפשך משמעו שאיש לא יגביל אותך; זה להיות מאוחדים בלב ובנפש, ולא יותר מזה. זוהי אחריותך וחובתך, עליך לבצע אותה היטב, שכן עשייה זאת היא טבעית ומוצדקת לחלוטין. לא משנה באילו בעיות תיתקל, עליך לפעול בהתאם לעקרונות. טפל בהן כמו שצריך; אם יש צורך בגיזום, לו יהי כן, ואם יש צורך בפיטורין, לו יהי כן. בקיצור, פעל על בסיס דברי האל והאמת. האם זה לא העיקרון? האם זה לא ההפך הגמור מהמשפט "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק"? מה פירוש "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק"? פירושו הוא שאם אתם משתמשים באדם, עליכם לא לפקפק בו, לשחרר את הרסן, לא לפקח עליו, ולאפשר לו לעשות כרצונו; ואם אתם מפקפקים בו, אזי אין להשתמש בו. האם זה לא פירוש הדבר? זה מוטעה בצורה נוראית. המין האנושי הושחת עמוקות בידי השטן. לכל אדם ואדם יש צביון שטני ויכולת לבגוד באל ולהתנגד לו. אפשר לומר שאין אנשים אמינים. אפילו אם אדם נשבע בכל היקר לו, זה לא מועיל, כי הצביונות המושחתים של כל האנשים מגבילים אותם והם לא יכולים לשלוט על עצמם. עליו לקבל את השיפוט והייסור של האל בטרם יוכל לפתור את בעיית הצביון המושחת שלו, ולפתור ביסודיות את בעיית ההתנגדות והבגידה שלהם באל – לפתור את הסיבה הבסיסית של חטאי האנשים. כל אלה שלא עברו את שיפוטו וטיהורו של האלוהים ולא השיגו ישועה אינם מהימנים. הם לא ראויים לאמון. לפיכך, כאשר אתם משתמשים במישהו, עליכם לפקח עליו ולהנחות אותו. כמו כן, עליכם לגזום אותו ולשתף לעתים קרובות על האמת, ורק כך תוכלו לראות בבירור אם אפשר להמשיך להשתמש בו. אם ישנם אנשים שמסוגלים לקבל את האמת, לקבל גיזום, לבצע את חובתם נאמנה ובחייהם יש בהתקדמות רציפה, אז רק באנשים אלה אפשר להשתמש באמת. האנשים שאפשר להשתמש בהם באמת הם אלה שיש להם אישור בעבודתה של רוח הקודש. אנשים שאין להם את עבודתה של רוח הקודש אינם מהימנים; הם עובדים ושכירי יום. כאשר מדובר בבחירת מנהיגים ועובדים, חלק יחסית נכבד מהם, יותר ממחציתם לפחות, מסולקים, ורק מיעוט קטן נחשב בר-שימוש או מתאים לשימוש – זו עובדה. חלק ממנהיגי הכנסייה אף פעם לא מפקחים על עבודתם של אחרים או בודקים אותה, ולא מתייחסים לעבודה לאחר שהם מסיימים לשתף או להכין את סידורי העבודה. במקום זאת, הם נוקטים בגישה של "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק," ואף אומרים לעצמם, "שהאל יעשה את השאר." או-אז הם מתחילים להתענג על נוחות ורגיעה, לא בודקים את העניין ומתעלמים ממנו. כשהם עובדים כך, האם הם לא מתנהגים בשטחיות? האם יש להם חוש אחריות כלשהו? האם אנשים כאלה אינם מנהיגי שקר? אלוהים דורש מאנשים לבצע את חובותיהם בכל ליבם, בכל נשמתם, בכל נפשם ובכל כוחם. מה שאלוהים דורש מאנשים – הוא האמת. אם מנהיגים ועובדים מצייתים לדברי השדים והשטן במקום לדברי האל כשהם עובדים או מבצעים את חובותיהם, האם זה לא ביטוי להתנגדות לאל ולבגידה בו? מדוע, כשבית האל בוחר מנהיגים ועובדים, עליו לבחור רק אנשים המסוגלים לקבל את האמת, אנשים טובים שניחנים במצפון ובהיגיון, וכאלה שאיכותם טובה והם מסוגלים לקבל על עצמם את העבודה? זה מפני שהאנושות מושחתת עמוקות וכמעט אף אחד אינו בר-שימוש. אלמלא אדם עבר שנים של הכשרה וטיפוח, הוא עושה דברים בחוסר יעילות נוראית ומתקשה מאוד לבצע את חובתו היטב, והוא חייב לעבור שיפוט, ייסור וגיזום פעמים רבות בטרם יתאים לשימוש. רוב האנשים נחשפים ומסולקים במהלך הכשרתם, ומנהיגים ועובדים מסולקים בשיעורים גבוהים יחסית. למה זה? מפני שהמין האנושי הושחת עמוק מדי בידי השטן. רוב האנשים אינם אוהבים את האמת, וגם אינם עומדים בסטנדרט של מצפון והיגיון. לכן ברובם אי אפשר להשתמש. על מנת שיוכלו לבצע חובות מסוימות, עליהם להאמין באלוהים במשך מספר שנים ולהבין שמץ מהאמת. זוהי המציאות של האנושות המושחתת. לכן, על סמך זה, אנו יכולים להסיק שהאימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" היא שגויה לחלוטין ואין לה שום ערך מעשי, והאדם שטבע אותה היה פשוט שד. אנו יכולים לומר בוודאות שהאימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" היא דבר כפירה ושקר; זוהי אימרה שטנית, פילוסופיה שטנית, ואפיון כזה מתאים לה לחלוטין. אלוהים מעולם לא אמר משהו שמשתמע ממנו ש"אפשר לסמוך על האנושות המושחתת". הוא תמיד דרש מאנשים להיות ישרים, מה שמוכיח כי ישנם מעט מאוד אנשים ישרים בקרב כלל האנושות, שכולם מסוגלים לשקר ולרמות, ושלכולם יש צביון ערמומי. יתרה מזאת, אלוהים אמר שהסבירות שהאנושות המושחתת תבגוד באלוהים היא מאה אחוז. גם אם אלוהים משתמש באדם, על אדם זה לעבור שנים של גיזום, וגם בזמן השימוש בו, עליו לחוות שנים רבות של שיפוט וייסור כדי להיטהר. עכשיו, אימרו לי אתם, האם באמת יש מישהו אמין? איש אינו מעז לומר כך. ומה זה מוכיח שאיש אינו מעז? זה מוכיח שכל האנשים אינם אמינים. אם כך, הבה נחזור למשפט "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". באיזו דרך הוא לא נכון? מה אבסורדי בו? האם הוא אינו מסביר את עצמו? אם מישהו עדיין מאמין שהאימרה הזו נכונה או ישימה באיזושהי צורה, אז הוא בוודאי מישהו שחסרה לו האמת והוא בהחלט אדם אבסורדי. היום אתם מסוגלים להבחין בבעיה שבביטוי הזה ולקבוע שזו אמירה מופרכת, וזה לגמרי כיוון שחוויתם את עבודת האל וכעת אתם יכולים לראות בצורה ברורה יותר את תמצית האנושות המושחתת ולזכות בתובנות ברורות יותר לגביה. רק בגלל זה אתם מסוגלים לשלול לחלוטין את הביטוי השטני הזה, את דברי הכפירה והשקר הללו. לולא עבודת הישועה של האל, גם אתם הייתם מוטעים על ידי האימרה השטנית הזו של השטן ואפילו משתמשים בה כאילו הייתה אימרה סטנדרטית או מוטו. כמה מצער זה היה – לא הייתה לכם שום מציאות-אמת כלל.

"אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" הוא ביטוי שרוב האנשים שמעו בעבר. האם אתם מאמינים שהביטוי הזה נכון או לא נכון? (לא נכון.) מאחר שאתם מאמינים שהוא לא נכון, מדוע הוא עדיין מסוגל להשפיע עליכם בחיים האמיתיים? כאשר עניינים מהסוג הזה נקרים על דרככם, הדעה הזו תבצבץ. היא תטריד אתכם במידה מסוימת, וברגע שהיא תטריד אתכם, עבודתכם תיפגע. אז אם אתם מאמינים שהאימרה הזו לא נכונה וקבעתם שהיא לא נכונה, מדוע היא עדיין משפיעה עליכם ומדוע אתם עדיין משתמשים בה כדי להתנחם? (מכיוון שאנשים אינם מבינים את האמת, הם אינם מצליחים ליישם בפועל לפי דברי האל, ולכן הם מתייחסים לפילוסופיה של השטן להתנהלות בעולם כאל עקרון או קריטריון ליישום בפועל.) זוהי אחת הסיבות. יש אחרות? (מכיוון שהביטוי הזה תואם יחסית לאינטרסים הגשמיים של אנשים, והם יפעלו באופן טבעי לפי המשפט הזה כאשר הם אינם מבינים את האמת.) אנשים לא מתנהגים כך רק כאשר הם אינם מבינים את האמת; אפילו כאשר הם מבינים את האמת, הם לא תמיד מסוגלים ליישם בפועל לפי האמת. נכון שהביטוי הזה "תואם יחסית לאינטרסים הגשמיים של אנשים." כדי להגן על האינטרסים הגשמיים שלהם, אנשים מעדיפים לנהות אחרי תחבולה ערמומית או פילוסופיה שטנית להתנהלות בעולם מאשר ליישם בפועל את האמת. מלבד זאת, יש להם בסיס לעשות את זה. מהו הבסיס הזה? הבסיס הוא שמשפט זה מקובל בצורה רחבה בקרב ההמונים כמשפט נכון. כאשר הם פועלים בהתאם למשפט הזה, פעולותיהם יכולות להיות תקפות בעיני כולם והם יכולים להיות חופשיים מביקורת. המשפט הזה מבטא דעה ונוהג שיש בהם היגיון, בין שבוחנים אותו מנקודת מבט מוסרית או משפטית או מנקודת המבט של התפיסות המסורתיות. לכן, כשאינכם מוכנים ליישם בפועל את האמת או כשאינכם מבינים אותה, אתם מעדיפים להעליב את האל, להפר את האמת, ולחזור למקום שאינו חוצה קו אדום מוסרי. ומהו מקום זה? זהו הקו האדום של "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". הנסיגה אל המקום הזה ופעולה בהתאם למשפט הזה יעניקו לך שקט נפשי. למה הן מעניקות לך שקט נפשי? מכיוון שכולם חושבים כך. כמו כן, בלבך קיימת התפיסה שלא ניתן לאכוף את החוק אם כולם עבריינים, ואתה חושב, "כולם חושבים כך. אם איישם בפועל בהתאם למשפט זה, לא חשוב אם האל יגנה אותי, כיוון שממילא איני יכול לראות את האל או לגעת ברוח הקודש. לפחות בעיני אחרים איראה כאדם בעל תכונות אנושיות, מישהו עם שמץ של מצפון". אתה בוחר לבגוד באמת למען אותן "תכונות אנושיות", על מנת שאנשים יביטו בך בלי עוינות בעיניהם. כולם יחשבו אז טובות עליך, אתה לא תספוג ביקורת ותחיה חיים נוחים ויהיה לך שקט נפשי – מה שאתה מחפש הוא שקט נפשי. האם שקט נפשי זה הוא ביטוי של אהבתו של אדם את האמת? (לא, הוא לא.) אז איזה מין צביון זה? האם יש בו ערמומיות? כן, יש בו ערמומיות. הקדשת לזה קצת מחשבה ואתה יודע שהמשפט "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" אינו נכון, שהוא לא האמת. אם כן, מדוע, כשאתה מגיע למבוי סתום, אתה עדיין לא בוחר באמת, אלא במקום זאת מקיים את המשפט הפילוסופי הזה, שמקורו בתרבות המסורתית, משפט שאנשים פתוחים ביותר לקבל אותו? למה אתה בוחר בזה? זה קשור למחשבות המורכבות של אנשים, וברגע שיש מחשבות מורכבות, איזה סוג של צביון מעורב כאן? (רשעות.) מלבד רשעות, יש עוד היבט שפועל כאן. אתה לא מזהה בצורה מלאה את המשפט הזה כנכון, אך עדיין מצליח לדבוק בו ונותן לו להשפיע עליך ולשלוט בך. דבר אחד בטוח כאן: אתה סולד מהאמת ואתה לא אדם שאוהב את האמת. האם זה לא הצביון? (כן.) זה בהחלט נכון. אנשים מושפעים על ידי דעות רבות כשהם פועלים, ובעוד שלמעשה אתה לא בהכרח מאמין בלב שלם שהדעות הללו נכונות, אתה בכל זאת מסוגל לדבוק בהן ולהיצמד אליהן, והמניע לזה הוא צביון מסוים. אף שאתה מאמין שהדעות הללו שגויות, הן עדיין יכולות להשפיע עליך, לשלוט בך ולתמרן אותך. זהו צביון מרושע. לדוגמה, יש אנשים שמשתמשים בסמים או מהמרים, ובה בעת אומרים שסמים והימורים הם רעים ואפילו מייעצים לאחרים לא לעשות את הדברים האלה, פן יאבדו את הכול. הם מאמינים שהדברים הללו שגויים ושליליים, אך האם הם יכולים לוותר עליהם ולהפסיק לעשות אותם? (לא.) הם לעולם לא יצליחו לעצור את עצמם, והם אפילו אומרים בגלוי, "גם הימורים הם דרך להרוויח כסף, כך שהם יכולים להפוך למקצוע." האם הם לא פשוט מייפים את העניין? במציאות, הם חושבים לעצמם, "איזה מין מקצוע זה? משכנתי את כל חפצי הערך שלי והפסדתי את כל הכסף שהרווחתי מכך. בסוף, אף מהמר לא יכול לחיות חיים רגילים". אז למה הם בכל זאת מייפים זאת כך? כי הם לא יכולים להפסיק. ולמה הם לא יכולים להפסיק? כי זה בטבע שלהם; זה כבר השתרש שם. הם צריכים את הדבר הזה ואינם יכולים להתמרד – זהו טבעם. שיתפנו מספיק, פחות או יותר, על המשפט "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". האם אדם מושפע ממשפט זה משום שהיה לו דחף רגעי לקבל דעה כזו, או שמדובר בשטן שניצל רגע של חוסר זהירות, הנחיל דעה כזו לאדם זה, וגרם לו לפעול בהתאם? (לא.) זה נוגע לטבעם המושחת של אנשים; הם בוחרים בנתיב כזה כי הדבר הזה הוא חלק מטבעם. לאחר שניתחתם את המשפט "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" בצורה זו, אתם כעת מבינים אותו באופן בסיסי. המשפט הזה מאופיין כפילוסופיה של השטן להתנהלות בעולם – הוא בשום אופן לא האמת. האם יש לו קשר כלשהו לאמת? (לא.) אין לו שום קשר לאמת, והאל מגנה אותו. הוא לא האמת; הוא בא מהשטן, לא מהאל. ניתן לומר בוודאות שהמשפט הזה אינו קשור כלל לאמת או לקריטריונים שעל פיהם המאמינים באל צריכים לפעול, להתנהל ולעבוד את האל. המשפט הזה הוקע לחלוטין. המאפיינים המופרכים של הביטוי הזה ניכרים יחסית, מה שמקל עליכם להבחין אם הוא נכון או לא.

2. ניתוח של הרעיון "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה"

הבה נדבר על עוד אימרה, "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה". מי יכול להסביר מה המשמעות שלה? (באימרה "לישון על זרדים וללקק מרה", המילה "זרדים" מתייחסת לעצים להסקה והמילה מרה מתייחסת לכיס מרה. האימרה מתייחסת לגוג'יאן, מלך ממלכת יואה, שישן על ערמת עצים להסקה וליקק כיס מרה כל יום, וכיצד הוא רצה לנקום, לקום מאפר תבוסתו ולהחזיר לעצמו את ממלכתו.) הסברת את הרקע לאמרה, כלומר מאיזה סיפור האמרה נובעת. בדרך כלל, כאשר מסבירים אימרה, מלבד ההסבר על הרקע, יש להסביר גם את המשמעות המורחבת שלה – למה היא משמשת מטפורה, כאשר אנשים משתמשים בה בזמנים המודרניים. הסבר זאת שוב. (זו מטפורה לאדם שיורק דם ומשקיע עבודה קשה ונלחם כדי להשיג את מטרותיו ורצונותיו.) אם כן, איך צריך להסביר את "זרדים" ואת "כיס מרה" בהקשר זה? לא הסברת את שני היבטי המשמעות הללו. אם נבחן את המילים, "זרדים" מתייחסת לסוג של עץ קוצני המשמש להסקה; הוא שכב על עץ קוצני להסקה כדי לישון, ואז הזכיר לעצמו לעתים קרובות את נסיבותיו ואת חרפתו, והזכיר לעצמו לעתים קרובות את השליחות המוטלת עליו. כמו כן, הוא תלה כיס מרה מהתקרה וליקק אותו כל יום. מה טועמים כשמלקקים כיס מרה? (מרירות.) זה מריר כל כך! הוא השתמש בתחושה הזאת כדי להזכיר לעצמו לא לשכוח את שנאתו, לא לשכוח את שליחותו, ולא לשכוח את משאלתו. מה הייתה משאלתו? המשימה הגדולה של להחזיר לעצמו את מלכותו. בדרך כלל, מהו הדבר שהאמרה "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" משמשת לו מטפורה? בדרך כלל, זוהי מטפורה לאדם שנתון בנסיבות מצערות, אך לא שוכח את שליחותו ואת רצונותיו, ומסוגל לשלם מחיר עבור משאלותיו, האידאלים שלו ושליחותו. זוהי המשמעות שלה, פחות או יותר. בעיני חילונים, האם האימרה "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" חיובית או שלילית? (חיובית.) למה היא חיובית בעיניהם? היא יכולה להניע אנשים הנתונים בקשיים שלא לשכוח את שנאתם, לא לשכוח את חרפתם, ולגרום להם לעבוד קשה ולשאוף להתחזק. באופן יחסי, האימרה הזו היא מקור להשראה. אין ספק שבעיני אנשים חילונים היא חיובית. אם אנשים פועלים לפי האמירה הזו, אין ספק כי מה שהם עושים, המוטיבציה שלהם לעשות דברים, האופן שבו הם עושים דברים, והעקרונות שהם דבקים בהם הם נכונים וחיוביים. לפי הטיעון הזה אין באימרה הזו שום דבר רע מיסודו, אז מה אנחנו רוצים לנתח על ידי ההתייחסות לאימרה זו? מה אנחנו רוצים לומר? (אנחנו רוצים לנתח את הדרכים שבהן האמירה הזו סותרת את האמת.) בדיוק, אנחנו רוצים לבחון האם האמירה הזו היא האמת או לא. מאחר שהאמירה הזו כל כך "נכונה", כדאי לנו לנתח ולוודא באילו דרכים בדיוק היא "נכונה". אז, תהיה לנו הגדרה מדויקת שלה, ונוכל לבחון האם היא באמת האמת או לא. זוהי התוצאה הסופית שאנחנו רוצים להשיג. האימרה "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" היא כלל הישרדות שאנשים הנתונים בנסיבות מיוחדות נצמדים אליו. ראשית, הבה נהיה בטוחים – האם האימרה הזו היא האמת? (לא.) הבה לא נתחיל בכך שנאמר אם היא אמת או לא. מתוך המשמעות המילולית שלה, שאנשים יכולים לראות, אין לאימרה הזאת משמעות שלילית. איזו משמעות חיובית יש לה אפוא? היא יכולה להניע אנשים, לתת להם נחישות, לגרום להם להמשיך להילחם, לא לסגת, לא להתייאש ולא להיות פחדנים. יש היבט שבו לאימרה הזאת יש שימוש חיובי. עם זאת, באילו נסיבות יש צורך שאנשים יקיימו את עקרונות ההתנהגות והפעולה הכלולים באמירה זו? האם יש קשר בין העקרונות שהאימרה הזו מקיימת לבין אמונה באל? האם יש קשר ליישום בפועל של האמת? האם יש קשר לביצוע חובתו של אדם? האם יש קשר להליכה בדרך האל? (לא.) הגעתם למסקנה מהר כל כך? איך אתם יודעים שאין קשר? (זה לא נאמר בדברי האל.) זו אמירה פשטנית מדי ולא אחראית. כאשר אינך מבין ואומר, "ממילא האימרה הזו לא מופיעה בדברי האל, ואני לא יודע מה המשמעות שלה, אז לא אקשיב לה. לא אאמין לאימרה הזאת ולא משנה מה היא אומרת," זוהי אמירה חסרת אחריות. אתה מוכרח לגשת לעניין ברצינות. לאחר שתיגש לכך ברצינות, תבין את זה בצורה יסודית ותהיה לך הבחנה אמיתית בנוגע לכך, לעולם לא תתייחס לאימרה הזו כאמת. כרגע, אינני מבקש ממך להכחיש את נכונותה של האמירה הזו; למעשה, אני גורם לך להבין שהאמירה הזו אינה האמת, ומראה לך את האמיתות שעליך להבין וכיצד עליך לדבוק באמת באותן נסיבות. אתם מבינים? אם כך, אמרו לי מהי ההבנה שלכם. (האימרה "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" עוסקת באופן שבו אנשים צריכים להתנהג בעתות מצוקה, אבל בבית האל המושג "מצוקה" לא קיים. כאשר האל חושף אנשים או מעביר אותם ניסיונות, זהו חלק מהתהליך של הפיכתם למושלמים – זאת לא מצוקה. האימרה הזו אומרת לאנשים שבעת הזו חייבים לזכור את הקושי שהם שהם סבלו, ושבעתיד עליהם להחזיר לעצמם יתרון מסוים. הביטוי הזה אינו הגיוני בבית האל. אתן דוגמה שהיא קצת לא נאותה: לאחר שהוחלפו, יש מנהיגים שמשתמשים בביטוי "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" כדי לעורר בעצמם מוטיבציה; הם אומרים, "אלמד מגוג'יאן, מלך ממלכת יואה, ואישן על מיטת זרדים ואלקק מרה. יגיע זמן שבו אחזור לתפקידי הקודם ואהיה שוב מנהיג. אתם תראו! עכשיו אתם מבקרים אותי ואומרים שאני גרוע מהבחינה הזאת וגרוע מהבחינה ההיא. יום אחד אחזיר לעצמי את מה שאיבדתי ואגרום לכם לראות מאיזה חומר קורצתי באמת. לבטח יגיע היום שבו ההשפלה שספגתי זה עתה תימחה לחלוטין!" זוהי דוגמה טובה מאוד. האם העניקה לכם נאורות? האם לפעמים אתם רוצים לישון על מיטת זרדים וללקק מרה? אתם חושבים לפעמים על להחזיר את מה שאיבדתם? (כן. אני חושב כך כששוללים את הדעות שלי. לדוגמה, כאשר משוחח על דברים כלשהם עם עם אחים ואחיות והם מערערים על הדעות שאני מציג, בלב שלי אני מרגיש התרסה, ואני חושב, 'יום אחד אני חייב לעשות עבודה טובה ולהראות לכם'. ואז, אני הולך ומשקיע מאמצים רבים כדי ללמוד את תחום העבודה הזה, אבל זו המנטליות הלא נכונה.) זאת לא גישה של קבלת האמת, חיפוש האמת או יישום בפועל של האמת, אלא של עקשנות ורצון להוכיח משהו לאחרים – זו גישה של אי השלמה עם תבוסה. סוג כזה של גישה נחשב חיובי בקרב האנושות. אי השלמה עם תבוסה הוא מעין מזג חיובי, ומשמעו שבאדם מסוים יש דבקות, אז מדוע נאמר שזה לא יישום בפועל של האמת? זה מפני שהגישה שלו בזמן העשייה, והעקרונות והמוטיבציות מאחורי מה שהוא עושה, אינם מבוססים על האמת; במקום זאת, הם מבוססים על האימרה מהתרבות המסורתית, "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה". אפשר אמנם לומר כי לאדם הזה יש נוכחות חזקה, ובעולם החילוני מעריכים את הלך הרוח ואת הגישה שהוא מפגין, של רצון לנצח ושל אי השלמה עם תבוסה, אבל לנוכח האמת, מהם הלך הרוח והמזג האלה? הם זעירים ונוראיים ביותר; האל מתעב אותם. למי עוד יש משהו לשתף? (כשאני מבצע חובה, אני חושב שאנשים לא לוקחים אותי ברצינות מכיוון שאני לא מכיר את התחום הזה של העבודה. אז בליבי אני מעודד את עצמי בסתר, "אני צריך ללמוד היטב את התחום הזה של העבודה ולהראות לכם שאני בעל יכולת." לפעמים, כאשר אנשים מציינים ליקויים בביצוע החובה שלי, אני משקיע מאמץ כדי להשתנות; אני מתמודד עם קשיים ומשלם מחיר כדי ללמוד את העבודה, ולא משנה כמה סבל אני חווה, אני בולע את זה. אבל אני לא מחפש דרך לבצע את החובה שלי היטב; במקום זאת, אני רוצה שיגיע יום שבו אוכל לגרום לאחרים להעריך אותי ואוכל לזכות בכבוד מצדם. יש לי גם מעין מצב של לישון על מיטת זרדים וללקק מרה.) ממה שכולכם שיתפתם, הבחנתי בבעיה. אתם מאמינים באלוהים במשך לא מעט שנים, נטשתם את משפחותיכם ואת הקריירות שלכם, וסבלתם לא מעט קשיים, ובכל זאת קצרתם כל כך מעט. אתם גם מסוגלים להתמודד עם קשים ולהשקיע מעצמכם בביצוע החובות שלכם, וגם מסוגלים לשלם מחיר, אבל מדוע אתם אף פעם לא מתקדמים באמת? כיצד ייתכן שהאמיתות שאתם מבינים הן כה מעטות ושטחיות? הסיבה היא שאתם לא שמים דגש על האמת. אתם תמיד רוצים לישון על מיטת זרדים וללקק מרה, ולבבותיכם מלאים עד גדותיהם בדחף להוכיח את עצמכם. לישון על מיטת זרדים וללקק מרה הם נקודה כואבת-האם אתה חושב שזה דבר טוב? מה התוצאה הסופית של לישון על מיטת זרדים וללקק מרה? כאשר אדם רוצה להוכיח שהוא מסוגל ומיומן, שהוא לא נחות מאחרים, ולא יכול להפסיד לאף אחד, הוא יישן על מיטת זרדים וילקק מרה. במילים אחרות, הוא "יסבול את הקשים הגדולים ביותר כדי להיות האדם הגדול ביותר." אם כך, באילו דרכים באים לידי ביטוי שינה על מיטת זרדים וליקוק מרה? הדרך הראשונה שבה הם באים לידי ביטוי היא אי-השלמה עם תבוסה. השנייה היא לסבול השפלה ולשאת נטל כבד. ייתכן שאתם לא משתמשים במילים כדי להתווכח עם אחרים, לסתור אותם או להגן על עצמכם, אבל בסתר אתם משקיעים מאמץ. איזה מין מאמץ? זה יכול להיות המחיר שאתם משלמים: ללמוד עד מאוחר בלילה, לקום מוקדם בבוקר, או לקרוא את דברי האל וללמוד על תחום העבודה שלכם בעוד אחרים מבלים ונהנים, תוך השקעת מאמץ נוסף. האם זהו זה נקרא לסבול מצוקה? זה נקרא "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה". מהי הדרך השלישית שבה זה מתבטא? זה מתבטא בכך שלאנשים יש סוג של שאפתנות גדולה בתוכם, שבגללה הם לא מתלוננים על הצרות שלהם. הם רוצים לקדם את המטרות שהם קבעו לעצמם ושהם שואפים להשיג, והם רוצים לשמור על הרצון הזה להילחם. מהו הרצון הזה להילחם? לדוגמה, אם אתה רוצה להפוך למנהיג או להשלים משימה כלשהי, עליך תמיד לשמור על הלך הרוח הזה בתוכך; אל לך לעולם לשכוח את הנחישות שלך, את השליחות שלך, את השאיפות והאידאלים שלך. איך היית מתאר את זה במשפט אחד? (לא לשכוח את המניע הראשוני שלך לעשות משהו.) לא לשכוח את המניע הראשוני שלך לעשות משהו זה נכון, אבל לא חזק מספיק. (לטפח בליבך שאפתנות גדולה.) יותר טוב. יש קצת רגש בזה. איך היית אומר את המילים הללו בדרך מדויקת ותמציתית יותר? (רצון להילחם ושאיפות.) איך היית אומר את זה במונחים מלאים? קרבות רבים ואבדות רבות, אבל אומץ שגדל והולך ככל שאתה מרבה להילחם. זו רוח לחימה שמהותה "לעולם לא לוותר". זה כמו שאנשים מסוימים אומרים, "התייאשת אחרי שהוחלפת? הוחלפתי פעמים רבות אבל מעולם לא התייאשתי. כל פעם שאני נכשל במשהו, אני פשוט עולה חזרה על הסוס. אנחנו מוכרחים שיהיה בנו רצון להילחם!" מנקודת מבטם, הרצון להילחם הוא דבר חיובי. הם לא חושבים שזה רע שיש לאנשים שאיפות, אידאלים ורצון להילחם. איך הם מתייחסים לשאיפות ולרצונות שמניב הצביון המושחת הנקרא גאוותנות? הם מתייחסים אליהם כאל משהו חיובי. לכן הם חושבים שהיכולת לסבול את הקשיים של לישון על מיטת זרדים וללקק מרה כדי להשיג את המטרה שהם נלחמים למענה והמטרה שהם חושבים שהיא נכונה זה הדבר הנכון לעשות, שאנשים רואים זאת בעין יפה, ושזו צריכה להיות האמת. אלה שלושת הביטויים של "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה". האם שלושת הביטויים הללו יכולים להסביר את המשמעות הגלומה ב"לישון על מיטת זרדים וללקק מרה"? (כן.) אם כך אשתף בפירוט על שלושת הביטויים האלה.

א. אי-השלמה עם תבוסה

הבה נתחיל בכך שנדבר על הביטוי הראשון של לישון על מיטת זרדים וללקק מרה: אי-השלמה עם תבוסה. מהו אי-השלמה עם תבוסה? אילו ביטויים יש לאנשים בדרך כלל שמוכיחים שדפוס החשיבה שלהם הוא אי-השלמה עם תבוסה? איזה מין צביון הוא אי-השלמה עם תבוסה? (גאוותנות ועיקשות.) הוא מכיל שני הצביונות המובנים מאליהם: גאוותנות ועיקשות. מה עוד? (רצון לנצח.) האם זהו צביון? זה ביטוי. כעת אנחנו מדברים על צביונות. (סלידה מהאמת.) סלידה מהאמת פירושה בהחלט שהם לא מקבלים את האמת. לדוגמה, אם מנהיג או עובד אומר שמה שאתה עושה מהווה הפרה של העקרונות ומעכב את העבודה של בית האל, והוא רוצה להחליף אותך, אתה חושב, "אהמ! אני לא חושב שמה שאני עושה הוא לא בסדר. אם אתה רוצה להחליף אותי אז קדימה. אם אתה לא רוצה שאעשה זאת, אז לא אעשה. אתמסר!" בהתמסרות הזאת יש גישה של אי-השלמה עם תבוסה. זהו צביון. מה עוד הצביון הזה מכיל מלבד גאוותנות, עיקשות וסלידה מהאמת? האם יש צביון של רצון להיות יריב של האל? (כן.) איזה צביון זה אפוא? רשעות. אתם לא מסוגלים אפילו לזהות צביון שהוא מרושע עד כדי כך. מדוע אני אומר שזה מרושע? (כי הם רוצים להיות יריבים של האל.) הניסיון להיות יריב של האמת נקרא רשעות – זה מרושע מאוד! לולא הם היו רשעים, הם לא היו מנסים להיות יריבים של האמת ולא היו מנסים להיות יריבים של האל או להתחרות בו. זהו צביון מרושע. אי-השלמה עם תבוסה כוללגאוותנות, עיקשות, סלידה מהאמת ורשעות. אלה הצביונות שברור מאליו שהוא קשור אליהם. כיצד בא לידי ביטוי אי-השלמה עם תבוסה? אילו דפוסי חשיבה הוא מקיף? כיצד חושבים אנשים שאינם משלימים עם תבוסה? מהי גישתם? מה הם אומרים, מה הם חושבים ומה הם חושפים כשהם נתקלים בדברים כגון החלפה בתפקיד? הביטוי הנפוץ ביותר הוא כאשר הם מבצעים חובה והעליון רואה שאינם מתאימים לבצע חובה זו ומחליף אותם, והם מהרהרים בליבם, "אין לי סיכוי מולך. לא אתווכח איתך. יש לי כישרון. הזהב האמיתי תמיד יבריק בסוף, ואני אדם מוכשר, לא משנה לאן אלך! לא משנה אילו סידורים יעשה עבורי העליון, אקבל אותם ואקשיב לו לעת עתה." הם גם מתייצבים לפני האל ומתפללים, "אלוהים, אני מבקש ממך לשמור עליי שלא אתלונן. אני מבקש ממך לרסן את לשוני ולמנוע ממני לשפוט או לנאץ אותך, ולתת לי יכולת להתמסר." אבל הם חוזרים ומהרהרים, "איני יכול להתמסר. זהו החלק הכי קשה. איני יכול לקבל את העובדה הזאת. מה אני צריך לעשות? אלה הסידורים של העליון ואני לא יכול לעשות כלום, אני מוכשר כל כך אבל למה אני אף פעם לא יכול להשתמש בכישרונות שלי בבית? נראה שעדיין לא קראתי מספיק מדברי האל. מעכשיו והלאה, אני מוכרח לקרוא עוד מדברי האל!" הם אינם נכנעים ואינם חושבים שהם נחותים מאחרים, אלא רק שהם מאמינים באלוהים זמן קצר יותר וזה משהו שניתן לפצות עליו. לכן הם משקיעים מאמץ בקריאת דברי האל ובהאזנה לדרשות. הם לומדים מזמור חדש וקוראים פרק מדברי האל כל יום, ומתרגלים הטפה. היכרותם עם דברי האל משתפרת בהדרגה, הם יכולים להטיף הרבה דוקטרינה רוחנית ויכולים לדבר ולשתף בכינוסים. האם יש כאן מניע של אי-השלמה עם תבוסה? (כן.) איזה מין מניע זה? (מניע מרושע.) זה בעייתי! למה ברגע שאנחנו מנתחים את זה אתם מתייגים את זה כמניע מרושע? האם הדברים האלה אינם דברים טובים? חיי הרוח שלהם רגילים; הם לא משתתפים בדברים חילוניים; הם לא מרכלים; הם מסוגלים לדקלם פרקים רבים מדברי האל ולשיר מזמורים רבים מהזיכרון. הם שייכים ל"עילית"! אז למה אתם אומרים שזהו מניע מרושע? (הכוונה שלהם היא להוכיח את יכולותיהם ולהוכיח שהם לא נחותים מאחרים.) הדבר הזה קרוי אי-השלמה עם תבוסה. על ידי אי-השלמה עם תבוסה, האם הם מבינים את עצמם באמת ומכירים בבעיותיהם? (לא.) האם הם מכירים בשחיתותם ובצביונם הגאוותן? (לא.) מה הם מוכיחים אפוא על ידי אי-השלמה עם תבוסה? הם רוצים להוכיח שיש להם יכולת ושהם נעלים; הם רוצים להוכיח שהם טובים יותר מאחרים, ובסופו של דבר להוכיח שהחלפתם הייתה טעות. המניע שלהם ממוקד בכיוון זה. האם זה אי-השלמה עם תבוסה? (כן.) גישה זו של אי-השלמה עם תבוסה היא שיצרה את פעולותיהם – עמידה בקשיים, תשלום מחיר, התמודדותעם השפלה ונשיאה בנטל כבד. על פני השטח, נראה שהם משקיעים הרבה מאמץ, מסוגלים לעמוד בקשיים ולשלם מחיר, ולבסוף להשיג את מטרותיהם, אבל איך זה שהאל לא מרוצה? מדוע הוא מגנה אותם? כי האל בוחן את עמקי לבבו של האדם ומעריך כל אדם לפי האמת. כיצד האל מעריך את התנהגותו, כוונותיו, ביטוייו וצביונותיו של כל אדם? כל הדברים הללו מוערכים על פי האמת. אז איך האל מעריך ומגדיר את העניין הזה? לא משנה כמה קשיים סבלת וכמה גדול המחיר ששילמת, בסיכומו של דבר אתה לא חותר אל האמת; כוונתך אינה להתמסר לאמת או לקבלה; במקום זאת, אתה משתמש בשיטה שלך של עמידה בסבל ותשלום מחיר על מנת להוכיח שדרך הטיפול בך והסיווג שלך על ידי האל ועל ידי בית האל הם שגויים. מה משתמע מכך? אתה רוצה להוכיח שאתה אדם שלא טעה מעולם ושאין לו צביון מושחת. אתה רוצה להוכיח שדרך הטיפול בך על ידי בית האל לא עלתה בקנה אחד עם האמת ושהאמת ודברי האל הם שגויים לעתים. לדוגמה, בעניין שלך היו רשלנות ובעיות, והמקרה שלך מוכיח שדברי האל אינם האמת ושאתה לא צריך להתמסר. האם זאת לא התוצאה? (כן.) האם האל מאשר תוצאה מסוג זה או מגנה אותה? (הוא מגנה אותה.) האל מגנה אותה.

האם הגישה הזאת שיש לאנשים, אי-השלמה עם תבוסה עולה בקנה אחד עם האמת? (לא.) אם נגיד שהגישה אינה תואמת את האמת ושהיא רחוקה ממנה מרחק רב, האם האמירה הזאת תהיה נכונה? לא, כי גישה כזאת אינה קשורה לאמת כלל. בעולם ובקרב האנושות כולה, האם הגישה של אי-השלמה עם תבוסה מקבלת שבחים או גינויים? (שבחים.) באילו סביבות היא מקבלת שבחים? (במקום העבודה ובבתי ספר.) לדוגמה, אם תלמיד מקבל שישים בבחינה ואז אומר, "לא אשלים עם תבוסה. בפעם הבא אקבל תשעים!" וכשהוא מקבל תשעים הוא רוצה לקבל מאה בפעם הבאה. בסופו של דבר הוא משיג את זה וההורים שלו חושבים שילדם הוא שאפתן ושצפוי לו עתיד מזהיר. סביבה אחרת – והנפוצה ביותר – היא בתחרויות. יש קבוצות שמפסידות בתחרות וזהו אות קלון עבורן, אבל הן לא משלימות עם תבוסה. בגלל דפוס החשיבה והגישה של אי-השלמה עם תבוסה, השחקנים בקבוצה משקיעים עבודה קשה ומתאמנים יותר ובתחרות הבאה הם מנצחים את הקבוצה השנייה וגורמים לה להיראות רע. בחברה הזאת ובקרב האנושות, אי-השלמה עם תבוסה הוא סוג של דפוס חשיבה. מהו דפוס חשיבה? (דרך חשיבה שתומכת באנשים באופן פסיכולוגי.) נכון. דפוס חשיבה הוא כוח מניע שתומך בכך שאנשים יתקדמו תמיד באומץ, מבלי להיות מובסים, מבלי להתייאש, מבלי לסגת ותוך מימוש האידאלים והמטרות שלהם. הדבר הזה קרוי אי-השלמה עם תבוסה. זהו סוג של דפוס חשיבה של אי-השלמה עם תבוסה. אנשים חושבים שאם אין להם את דפוס החשיבה הזה, את "הרוח" הזאת, אז לחיים אין משמעות. על מה הם מסתמכים בחיים? חייהם מסתמכים על מעין דפוס חשיבה. מאין בא דפוס החשיבה הזה? הוא בא מתפיסות ומדמיונות של אנשים כמו גם מהצביונות המושחתים שלהם. הוא לא מעשי ואנשים לא יכולים לממש אותו. מאז ברא האל את האנושות ועד עכשיו, לא משנה כמה שנים חלפו, יש כל כך הרבה דברים חיוביים, כמו הסדר שבו חיים היצורים החיים, הסדר שבו חיה האנושות, והסדר שבו פועלים השמים והארץ וכל הדברים והיקום, וכך הלאה. על פי מחשבותיהם ורמת השכלתם, אנשים צריכים להיות מסוגלים למצוא סדר לדבוק בו בתוך כל זה, לאמץ אותו כעיקרון וככוח מניע לאופן שבו הם פועלים ומתנהלים, או כבסיס לכך. עם זאת, אנשים אינם משקיעים מאמץ בכיוון הנכון – באיזה כיוון הם מפנים את כוחם? הם מפנים את כוחם בכיוון הלא נכון, כלומר, הם מפרים את הסדר שבו דברים מתפתחים, והם מפרים את הסדר שבו כל הדברים נעים במחזורים – הם תמיד רוצים להשמיד את הסדרים הטבעיים האלה שהאל קבע, ולהשתמש בשיטות ובאמצעים אנושיים כדי ליצור אושר. הם לא יודעים כיצד להשיג אושר, מהו המסתורין האצור בתוכו, או מהו המקור שלו; הם לא מחפשים את המקור הזה. במקום זאת, הם מנסים להשתמש בגישה אנושית כדי ליצור אושר, ותמיד רוצים ליצור גם נסים. הם מנסים להשתמש בגישה אנושית כדי לשנות את הסדר הרגיל של כל הדברים הללו, ואז להשיג את האושר והמטרות שהם רוצים. כל זה הוא לא רגיל. מהי התוצאה הסופית של הסתמכות של אנשים על עצמם כדי להילחם על דברים כאלה, ללא קשר לאופן שבו הם נלחמים? העולם הזה שאלוהים נתן לאנושות לנהל ניזוק עכשיו. עכשיו, שהעולם ניזוק, מיהו הנפגע הגדול ביותר? (בני האדם.) בני האדם הם הנפגעים הגדולים ביותר. אנשים ניצלו את העולם עד כדי כך ובכל זאת הם טוענים שלעולם לא ייכנעו. נכון שמשהו לא בסדר אצלם בראש? מהי התוצאה הסופית שמביאה הגישה של לעולם לא להיכנע? אסון קטסטרופלי. זה לא רק הפסד בתחרות ונשיאת אות קלון. הם השמידו את סיכוייהם וקטעו את שבילי הבריחה שלהם – הם השמידו את עצמם! זו התוצאה של אי-השלמה עם תבוסה.

מה שאנחנו מנתחים כעת הוא ביטוי אופייני של צביונו המרושע וצביונו הגאוותן של השטן, כלומר, לעולם לא להיכנע. לעולם לא להיכנע הוא דפוס חשיבה. אנחנו מבקרים, חושפים ומגנים אותו, אבל אם תוקיע זאת כשאתה בקרבו של המין האנושי, האם אנשים יקבלו זאת? (לא.) למה לא? (כי כל האנשים משבחים את הביטוי הזה.) הם מקדמים את דפוס החשיבה הזה. אם לאדם לא יהיה שמץ מדפוסי החשיבה אי-השלמה עם תבוסה ולעולם לא להיכנע, אחרים יאמרו עליו שהוא חלש. אם אנחנו לא מקדמים את הדברים הללו, האם אנחנו חלשים? (לא.) אנשים אומרים: "איך ייתכן שאתה לא חלש? באופן שבו אתה חי את החיים אין שום חוסן. מה הטעם בשבילך לחיות?" האם האמירה הזאת נכונה? הבה ננתח אותה תחילה: איזה מין גישה היא אי-השלמה עם תבוסה? האם אנשים בעלי היגיון רגיל אמורים להחזיק בגישה כזאת? למעשה, אם לאנשים יש היגיון רגיל, הם לא אמורים להחזיק בגישה כזאת. החזקה בדפוס חשיבה כזה היא שגויה. כדי להיות ניחן בהיגיון, אדם מוכרח להתמודד עם המציאות. כיוון שכך, ברור שאי-השלמה עם תבוסה היא חסרת היגיון; פירושה הוא שמשהו לא בסדר בראשו של אדם, ומובן שהגישה הזו שגויה. אם נדייק בדברינו, המאמינים באל לא צריכים להחזיק בדפוס המחשבה הזה משום שצביון גאוותן הוא חלק אינהרנטי מאי-השלמה עם תבוסה. האם קל לאנשים לקבל את האמת כאשר יש להם צביון גאוותן? (לא) זוהי בעיה. אם אתה משתמש בצביון גאוותן כבסיס שממנו אתה חותר אל האמת, אז אל מה אתה חותר? מה שאתה חותר אליו הוא בהחלט לא האמת, כי חתירה זו היא בלתי-חיובית באופן אינהרנטי, ומה שתשיג בוודאי לא יהיה האמת; הוא בוודאי יהיה סוג של "דפוס חשיבה" שהיא פרי דמיונם של אנשים. אם אנשים מתייחסים לדפוס חשיבה כזה בתור האמת, אז הם סטו מהנתיב. אילו היינו באים אפוא לתקן הלך רוח של אי-השלמה עם תבוסה, מה היינו אומרים? היינו אומרים שאנשים חייבים להתמודד עם בעיות אמיתיות ולעשות דברים בהתאם לעקרונות-האמת, ושאל להם להחזיק בגישה של אי-השלמה עם תבוסה. אם הם לא משלימים עם תבוסה, עם מי הם לא משלימים? (האל.) הם לא משלימים עם האמת. באופן ספציפי יותר, הם לא משלימים עם העובדות האמיתיות של העניין, הם לא משלימים עם זה שעשו משהו לא נכון ונחשפו, והם לא משלימים עם זה שיש להם צביון גאוותן. הדברים האלה נכונים. אם כך, איך אפשר לסתור את אנשים האלה? הדרך הטובה ביותר לסתור אותם היא באמצעות הדבר שמביך אותם יותר מכול. מהו הדבר הקיים בעולם כיום, שמביך את המין האנושי יותר מכול? המדע. מה נתן המדע למין האנושי? (אסון.) המדע, שהמין האנושי משבח אותו וגאה בו יותר מכול, הביא עליו אסון שלא היה כמוהו. עכשיו, כשיש לכם את הרמז הזה, כיצד עליכם לסתור את האנשים הללו על מנת לביישם? מה אתם אומרים, האם צריך לבייש את האנשים שהם בני מינו של השטן? (כן.) אם לא תביישו אותם, הם תמיד יתנשאו על האמת, יפלו את המאמינים באל ויחשבו שהמאמינים באל מאמינים רק כיוון שהם חלשים. כיצד עליכם לסתור אותם? (בכך שתאמרו: "אתה בסך הכול אדם מהשורה. מה יש בך שגורם לכך שלא תצטרך להשלים עם תבוסה? מה עושה את זה בסדר לגביך לא להשלים? אפילו אם אנשים מסוימים הם מדענים, אז מה? לא משנה עד כמה מתקדמת הטכנולוגיה המדעית שהם מפתחים, אז מה? האם מדענים יכולים לפתור את כל האסונות שהמדע המיט עכשיו על המין האנושי?") זוהי הדרך הנכונה לסתור אותם. חשוב על כך, האם זוהי דרך טובה לסתור אותם? אתה אומר: "המין האנושי חי עד היום, אבל אנשים לא יודעים אפילו מיהם אבות אבותיהם, אז איך הם יכולים לא להשלים? אתה אפילו לא יודע מאין באת, אז על מה יש לך להתרברב? אתה אפילו לא מכיר באל שברא אותך, אז איך אתה יכול לא להשלים עם תבוסה? האל ברא אנשים, וזהו דבר כה מפואר, אבל אתה לא מכיר בו או מקבל אותו; במקום זאת, אתה מתעקש להאמין ולהכיר בכך שאנשים התפתחו מחיות. עד כמה אתה שפל? האל רב עוצמה ואצילי כל כך; הוא אומר שהוא הבורא שלך, אבל אתה לא מכיר בכך שאתה יציר בריאה שלו. כמה בזוי אתה?" מה הם ישיבו? "אנשים התפתחו מקופים, אבל אנחנו בכל זאת בעלי חיים ברמה גבוהה יותר". אם כך, האם אינכם עדיין בעלי חיים ובהמות? אנחנו לא מכירים בכך שאנחנו בעלי חיים. אנחנו אנשים, אנחנו בני אדם שנבראו בידי האל. האל ברא אנשים והוא מכיר בכך שאתה אדם, אבל אתה לא רוצה להיות אדם. אתה מתעקש להכחיש את העובדה שהאל ברא אנשים. אתה מתעקש להיות בהמה. מה הטעם בשבילך לחיות? האם אתה ראוי לחיים?" האם יש כוח במילים אלו? (כן.) כך אנחנו סותרים את האנשים הללו. בין שהם מכירים בכך ובין שלא, בין שהם מקבלים זאת ובין שלא, אלו עובדות. אדבר על נקודה אחרת. אנשים לעולם לא משלימים עם תבוסה, הם חושבים שיש להם כל כך הרבה יכולות, שיש להם טכנולוגיה מתקדמת וחוכמה מכל הסוגים, אבל איך הם מתייחסים לטבע? הם נאבקים בו כל הזמן ותמיד רוצים להכניע אותו. הם לא מבינים כלל כיצד לציית לסדר של הטבע. מה בסופו של דבר נגרם לטבע על ידי ניהולו בידי האנושות? האם כל זה אינו מנוהל בידי אנשים בעלי ידע והבנה של המדע? האם אתה לא מסרב להשלים עם תבוסה? האם אתה לא אדם בעל יכולות? האם אין לך שום צורך בריבונות האל? המין האנושי והטבע התקיימו זה לצד זה במשך אלפי שנים, אך למרבה הפלא, המין האנושי עדיין אינו יודע כיצד לנהל את הטבע. המין האנושי מתפתח יתר על המידה, צורך יתר על המידה ומזהם במידה חמורה את הטבע, עד כדי כך שהמחסור במשאבים הטבעיים הולך וגדל. זאת ועוד, המים שאנשים שותים, המזון שהם אוכלים וגם האוויר שהם נושמים אינם נקיים מרעלים. כשהאל ברא לראשונה את הטבע, כל צורות החיים, המזון, האוויר והמים היו נקיים ונטולי רעלים, אך לאחר שהאל נתן את הטבע למין האנושי על מנת שינהל אותו, כל הדברים הללו הורעלו. האנשים עצמם הם אלה שמוכרחים "ליהנות" מהדברים הללו. אז איך אנשים יכולים לא להשלים עם תבוסה? האל ברא עולם כה יפה עבור המין האנושי והניח לו לנהלו, אבל כיצד הוא ניהל אותו? האם הוא יודע כיצד לנהל אותו? המין האנושי ניצל אותו לרעה, עד כדי כך שהטבע כולו הגיע לכדי אנדרלמוסיה – הוא לא חס על האוקיינוסים, על ההרים, על הקרקע, על האוויר ואפילו לא על שכבת האוזון בשמיים; כולם נהרסו. בסופו של דבר, מי יישא בהשלכות האיומות של כל זה? (האנשים.) המין האנושי עצמו. אנשים הם טיפשים במידה הגדולה ביותר האפשרית, ובכל זאת הם חושבים שהם נהדרים ואינם משלימים עם תבוסה! למה הם לא משלימים? אם המין האנושי יורשה להמשיך לנהל כך את הדברים, האם הטבע יחזור למה שהוא היה בתחילה? לעולם לא. אם המין האנושי יסתמך על דפוס החשיבה הזה, אי-השלמה עם תבוסה, העולם והטבע רק יתדרדרו עוד ועוד, ויהיו קודרים ומלוכלכים יותר ויותר תחת ניהולו. מה תהיה התוצאה הסופית? המין האנושי ימות בתוך הסביבה הזאת, שהוא הרס. אם כך, מי יכול לשנות בסופו של דבר את כל זה? האל יכול. אם לאנשים יש יכולת לעשות זאת, אזי אחד מהם יכול לקום כדי לנסות ולשנות את מצבו הנוכחי של העולם, אבל האם יש מישהו שמעז לקבל על עצמו את האחריות הזאת? (לא.) אז למה אנשים אינם משלימים עם תבוסה? אנשים לא יכולים להגן אפילו על המים שהם שותים. לא אריות או נמרים הרסו את הטבע, כל שכן ציפורים, דגים או חרקים, אלא בני האדם עצמם הם שהרסו והשמידו אותו. בסופו של דבר, אנשים מוכרחים לקצור לבסוף את מה שזרעו. האם יש דרך כלשהי לשנות את המצב כעת? אי אפשר לשנותו. ניתן לומר בוודאות שאילו האל לא היה בא לעשות את כל הדברים הללו, הסביבה שבה חי כל המין האנושי הייתה רק מידרדרת ונעשית קודרת יותר ויותר; הסביבה לא הייתה משתפרת. רק האל יכול לשנות את כל זה. האם זה בסדר שהמין האנושי אינו משלים עם תבוסה? האם אתה יכול לשנות את הסביבה הזאת? ניתנה לך סביבה טובה, אבל כל מה שאתה יכול לעשות הוא להרוס אותה; אתה לא מגן עליה. מהי שרשרת המזון של העולם כולו? האם המין האנושי מבין אותה? לא. לדוגמה: זאבים הם בעלי חיים אכזריים. אילו המין האנושי היה הורג את כל הזאבים, הוא היה חושב שהוא כבש את הטבע. כשהוא מצויד בנחישות ובמורל שכאלה ובדפוס חשיבה של היענות לאתגר, המין האנושי מתחיל לצוד זאבים בקנה מידה גדול. לאחר שהוא הורג את רוב הזאבים בשטח של ערבות עשב, המין האנושי חושב שהוא כבש את הטבע ואת זן הזאבים. בה בעת, הם תולים עורות זאבים בבתיהם, לובשים גלימות מעור זאב, חובשים כובעים מעור זאב, ושמים את עורות גורי הזאבים על חודי הפגיונות שלהם. הם מצלמים תמונות ואומרים לכל העולם, "ניצחנו את הזן שהיווה סכנה למין האנושי – זאבים!" האם שביעות הרצון שלהם אינה מוקדמת מעט? מבחוץ נראה, לכאורה, כי כשיש פחות זאבים, חיי בני האדם וחייהם של יצורים חיים אחרים אינם בסכנה, אבל אילו השלכות יגיעו בעקבות זאת? המין האנושי מוכרח לשלם על כך מחיר יקר. איזה מחיר עליו לשלם? כאשר מספר גדול של זאבים נהרג, מספר הזאבים מידלדל. מיד לאחר מכן מתחילה בערבות העשב רבייה עצומה של ארנבים, עכברים וכל סוגי בעלי החיים האחרים שהזאבים אוכלים. כשיש מספר עודף של בעלי חיים אלה, מהי התוצאה הראשונה? (העשב נעלם.) יש פחות ופחות עשב. כשיש פחות עשב, יש פחות ופחות חיפוי של צמחייה על פני הקרקע. כשמספרן של החיות האלה מוגזם, הן צריכות לאכול כמויות גדולות של עשב, וקצב צמיחת העשב אינו מידתי למספר אוכלי העשב. כשאין מידתיות בין הדברים הללו, מה קורה? (מידבור.) כן, מידבור. כאשר הקרקע אינה מכוסה בצמחים, היא מתחילה להפוך לחול, ובהדרגה הופכת לאזור חולי. רוב הצמחים אינם שולחים שורשים או מתרבים בחול, ולכן אדמות חוליות גדלות ומתפשטות במהירות מואצת, ובסופו של דבר כל אזורי העשב הופכים למדבר. לאחר מכן, המדבר יתחיל לפלוש לאזורים שבהם גרים אנשים, ומה תהיה התחושה הראשונה של האנשים? אולי כשהאנשים יראו ששטח המדבר גדל הם לא יפחדו, אך כאשר יבוא היום שבו תתרחש סופת חול, כיצד ייפגע המין האנושי? בתחילה, אבק יעוף בסביבה. לאחר מכן, כאשר תגיע עונת הרוחות, אנשים אפילו לא יוכלו לפתוח את עיניהם בגלל כמות החול שנישא ברוח. גופם יכוסה בחול, ופיותיהם יתמלאו בו. במקרים קיצוניים, החול עלול להקיף לחלוטין בתים, בעלי חיים או אנשים הקרובים למדבר. האם אנשים יכולים לעצור את החול? (לא.) הם לא יכולים לעצור בעדו, לכן הם מוכרחים לנוע ולסגת עמוק יותר ויותר, אל פנים הארץ. בסופו של דבר, ערבות העשב ילכו ויצטמצמו, המדבר ילך ויגדל ויהיו פחות ופחות מקומות שבהם המין האנושי יוכל לגור. אם כך, האם הסביבה שבה אנשים גרים הפכה טובה או גרועה יותר? (גרועה יותר.) כיצד נגרמה התוצאה שעליהם לשאת? מה גרם לזה? (הריגת הזאבים.) זה התחיל כשהם הרגו את הזאבים. זה היה דבר קטן וסתמי שכזה. אם אנשים אינם מבינים כיצד לציית לסדר הזה ואינם מבינים כיצד להגן עליו, מה יהיו התוצאות בסופו של דבר? האנשים יימחקו על ידי החולות. האם זה לא אסון עצום? הריגת זאבים היא סוג של התנהגות, אבל מה הצביון שבלבה? מהי התמצית של צביון זה? מה מניע אותם לעשות זאת? אילו דרכי חשיבה אנושיות גורמות להתנהגות מסוג זה? (רצון להכניע את הטבע.) נכון, הם רוצים להכניע אותו. אנשים חושבים שזאבים הם האויב הטבעי של המין האנושי. הזאבים מהווים סכנה למין האנושי והם תמיד אוכלים אנשים. זאבים אינם דבר טוב. המין האנושי מכפיש את הזאבים כך, ואז מנסה להכניע אותם ולחסל אותם עד שלא יישאר מהם אפילו אחד. לאחר מכן, המין האנושי יכול לחיות בשלווה ובנחת ללא כל סכנה. זהו המניע שגורם לאנשים להתחיל להרוג זאבים. מה מכתיב את זה? הדבר מוכתב על ידי דפוס חשיבה של אי-השלמה עם תבוסה. המין האנושי אינו יודע כיצד לנהל כיאות את הזאבים או לאלף אותם, ובמקום זה הוא תמיד רוצה להרוג אותם ולהשמיד אותם. הוא רוצה לבטל את הסדר הזה ולהפוך אותו לסדר אחר. מהי התוצאה? אנשים מוקפים בחול. האם זאת לא התוצאה? (כן.) זוהי התוצאה. מתוך כל המין האנושי וכל העולם שאלוהים ברא, תקרית פעוטה זו התרחשה בפינה קטנה של כוכב הלכת – שייתכן כי מנקודת המבט של האל אינה גדולה יותר מבוטן, אך אנשים אפילו לא יכולים להבין אותה לאשורה. הם עדיין מתחרים עם הטבע, עם האל ולא משלימים עם תבוסה! לאילו תוצאות גורמת אי-השלמה עם תבוסה? (השמדה.) הם גורמים להשמדתם במו ידיהם! העובדה הזאת נמצאת מולכם ברגע זה. לאחר שהתוצאה הזאת מתרחשת, כיצד על המין האנושי לתקן את המצב? (הוא לא יכול לעשות זאת.) הוא לא יכול לתקן את זה. ארגונים חברתיים ואנשים טובי לב שמנהלים פעילויות למען הציבור קמים וקוראים לאנשים לשמור על איזון המערכת האקולוגית. המניע וההיגיון של מעשיהם נכונים, ומה שהם קוראים לעשות גם הוא נכון. האם מישהו מגיב? (לא.) גם הממשלה לא נוקטת פעולה – איש לא שם לב לבעיה הזאת. אנשים יודעים מהי סיבת הבעיה, אבל אחרי שהם מתעמקים בה קצת כצופים מן הצד, בזה מסתכם העניין. הם עדיין הורגים זאבים כמו קודם. מישהו אומר, "אם תמשיכו להרוג אותם ככה, יום אחד החול יבלע אותך," אבל הם עונים, "אז החול יבלע אותי. זה לא שאני אהיה היחיד. ממה יש לפחד?" איזה צביון זה? צביון של קהות חושים וחוסר מחשבה; אין להם אנושיות. מי אינו מפחד למות? אז איך הוא יכול לומר דברים בקלות דעת שכזו? הוא לא מאמין שמשהו כזה יקרה. הוא חושב: "כדור הארץ ענק. מלבד מדבריות יש הרים ויערות. האם אפשר להשמיד את כולם במהירות כה רבה? יש עדיין זמן בשפע! בסך הכול הרגנו כמה זאבים ומקומות מסוימים הפכו למדבר, ואתה מפחד עד כדי כך? אם צריך להרוג אותם, אז אנחנו מוכרחים להרוג אותם." האין זה טיפשי? הם הרגו כמה זאבים ולאחר עשרים או שלושים שנה בלבד, חלקת אדמה שהייתה ערבת עשב השתנתה לחלוטין. אילו אנשים היו זורעים עשב באדמה הזאת או שותלים צמחים מדבריים – אילו הם היו מסוגלים לשנות את הסביבה הזו, אזי האנושות הייתה מכפרת על הטעויות שלה וזה לא היה מאוחר מדי, אבל האם זה באמת כל כך פשוט במציאות? הסדר שהאל קבע הוא הטוב והמתאים ביותר. על אנשים לציית לסדר זה על מנת לשמור על קיומה של האדמה, כך שהחיות, הצמחים והמין האנושי יוכלו להמשיך לחיות עליה, כשכל היצורים מסתדרים היטב וחיים זה לצד זה באופן שהוא בו-זמנית מגביל הדדית וסימביוטי. אם חלק ממנה מושמד, יתכן שלא תראה את התוצאות בטווח של עשר שנים, אבל אחרי עשרים שנה, כאשר באמת תרגיש את התוצאות, איש לא יוכל להחזיר את הגלגל לאחור. מה משתמע מכך? משתמע שמאותו השלב ואילך, הסביבה שבה חי המין האנושי רק תידרדר; היא לא תתפתח בכיוון טוב, אלא אם כן האל יבצע שינויים אדירים. זאת תהיה התוצאה. מהו המקור של התוצאה הזאת? המקור הוא דפוס החשיבה של אי-השלמה עם תבוסה שהמין האנושי משבח, ושהוא הביטוי הראשון של לישון על מיטת זרדים וללקק מרה. מנקודת המבט של אנשים, לישון על מיטת זרדים וללקק מרה היא אימרה "נעלה" ו"קדושה", אבל ההשפעה הראשונה שיש לרעיון שמאחוריה על האנושות היא להמיט עליה תוצאות שליליות חמורות כל כך. אנשים חושבים: "האם אין סדר בעולם הטבע? לא נראה לי שיש הרבה סדר. האם אנשים לא אומרים שהוא קדוש ושאסור להשמיד אותו? טוב, אני אשמיד אותו ופשוט נראה מה יקרה!" התוצאה השלילית שהמין האנושי "נהנה" ממנה כיום היא הדבר האחרון שהוא רוצה לראות. כך מתממשת התוצאה של "לראות מה יקרה"; היא פרושה ממש מתחת לאפו של המין האנושי. כל אחד ראה את התמונות של "אחרית הימים". האם הם לא קיבלו את המגיע להם? הם הביאו את זה על עצמם.

הביטוי הראשון של לישון על מיטת זרדים וללקק מרה הוא אי-השלמה עם תבוסה. באילו תוצאות על האנשים לשאת? אסון קטסטרופלי; הם קוצרים את התוצאות השליליות של מעשיהם – בשפה עממית, הם מקבלים את מה שביקשו, ומקבלים את המגיע להם! עכשיו אתם יודעים אם הביטוי הזה באמת נכון או נכון, והאם הוא האמת או לא, כן? האם המשפט הזה הוא האמת? (לא.) המשפט אינו האמת. נניח שכופרים אומרים שוב: "אנחנו אנשים, אז צריכה להיות לנו רוח לחימה. אנחנו צריכים חוסן!" אתה מהרהר על זה ואומר: "זה נכון כל כך. בתור מאמינים, אנחנו תמיד מדברים על התמסרות. האין זה חסר אוטונומיה יותר מדי? האם אין זו חולשה גדולה מדי? אין לנו חוסן". אתה חושב כך? אם תקבל את הדברים שאמרתי היום, לעולם לא תחשוב כך. להפך, אתה תגיד: "המין האנושי הוא מקרה אבוד. אין פלא שהאל מתעב אותו. המין האנושי כבר את עבר את השלב שבו אפשר לדבר איתו בהיגיון". לא היית מקבל רעיון מסוג זה. גם אם אין לך תשובה הולמת, או שאין זה ראוי להתווכח עם האנשים האלה, בלבך אתה יודע שהדעות שלהם בהחלט אינן האמת. לא משנה כמה האנשים יראו ברעיון הזה דבר חיובי, ולא משנה כמה האנשים בעולם הזה ידגלו בו וידברו עליו, אתה לא תושפע ממנו. להפך, אתה תתנער ממנו ותבוז לו. סיימתי לשתף על הביטוי הראשון של לישון על מיטת זרדים וללקק מרה. התחלתי בשיתוף על האמת, כיצד סטיתי מהנושא? מה שאני חושב הוא זה: אם מה שאתה לוקח מהשיתוף שלי מוגבל להגדרה או למושג, לעולם לא תבין מה החלקים הנכונים והלא נכונים של הרעיון הזה. אתה פשוט תהיה מבולבל – לפעמים תחשוב שהרעיון הזה נכון; לפעמים תחשוב שהרעיון הזה לא נכון, אבל לא יהיה לך ברור מה בו נכון או לא נכון. כמו כן, אתה תיישם בפועל לפי ה"עיקרון" הזה לעתים קרובות, ותמיד תהיה מבולבל. אם אינך יכול להבין בבירור, לא תוכל לוותר על רעיון מסוג זה. אם לא תוכל לוותר על רעיון מסוג זה, האם תוכל ליישם בפועל את האמת באופן מוחלט? האם תוכל לעבוד את האל ולציית לדבריו בתור האמת המוחלטת? לא, לא באופן מוחלט. אתה רק תוכל לחשוב באופן יחסי או מעת לעת שדברי האל נכונים או שהם תמיד נכונים, ואתה תקיים זאת במונחים של דוקטרינה. אבל אם אותו ידע לכאורה, ואותן מילים שנראות אמיתיות אבל הן למעשה שקריות, עדיין משפיעים עליך ומטרידים אותך, אזי דברי האל יהיו תמיד נכונים בעיניך באופן יחסי, במקום להיות האמת המוחלטת.

ב. עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד

הביטוי השני של לישון על מיטת זרדים וללקק מרה הוא עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד. עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד גם הוא צורת חשיבה, מנטליות וגישה כלפי דברים שאנשים בעולם דוגלים בה. בחברה ובעולם, זוהי דרך חשיבה חיובית יחסית, שבעיני המין האנושי היא אופטימית יחסית, מכוונת קדימה וחיובית. מה אנחנו רוצים לנתח אפוא? מה רע בלסבול השפלה ולשאת עול כבד? למה זה לא האמת? לדבר הזה אין שום קשר לאמת, מיסודו. למה אני מתכוון כשאני אומר שאין לו שום קשר לאמת? אני מתכוון שאם אתה רוצה ליישם בפועל את האמת, אתה חייב לעשות זאת אך ורק לפי עקרונות דברי האל, ולפי הסטנדרטים והפרטים הקטנים שהאל דורש. אסור לך לערבב בכך את הגישות והדעות כלפי עשיית דברים, ואת השיטות והאמצעים של האידאולוגיות, המנטליות והיושר המדומים של האדם. דברי האל הם האמת ואין להם שום קשר עם דברים אלה. מדוע רע אפוא לסבול השפלה ולשאת עול כבד? למה אני אומר שזה לא האמת? האם לא כדאי לנתח את זה? (כן, כדאי). הבה נתחיל בכך שנסביר את המשמעות המילולית של הביטוי; אז יהיה קל יותר להבין אותו. עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד משמעותן היא היכולת לשאת כל בושה, כאב והשפלה למען האחריות, העול או השליחות שלקחת על עצמך וקיבלת. זוהי המשמעות הבסיסית של ביטוי זה. אם כך, באילו סביבות ומצבים אדם משתמש בדרך כלל בביטוי זה? אם אומרים שאדם עומד בהשפלה ונושא עול כבד, האם אותו אדם נמצא כרגע בנסיבות שבהן השליחות שלו הושלמה, והוא השיג את המטרה שרצה להשיג? (לא.) אם כך, בדרך כלל כשמדברים על עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד, מתייחסים לאדם בלתי חשוב שנמצא במצב שבו אין לו מעמד כלשהו ואין לו הילה, קל וחומר שאין לו כוח כלשהו. הוא נמצא במצב כזה, ובכל זאת הוא עדיין צריך לשאת באחריותו, לשאת בשליחות שהוא צריך להשלים, לא להתייאש, לא להתפשר ולא להיכנע. האם אין זה גם סוג של מנטליות? מה הדגש של מנטליות זאת? הדגש הוא על "עמידה" ועל "נשיאה". "עמידה" פירושו להיות סבלני ולהחזיק מעמד. באותו הזמן שהוא עומד במשהו, הוא חייב לקחת על עצמו ולשאת עול כבד ואחריות, לא לאכזב את הציפיות של כולם, ולא לאכזב את האדם שהטיל עליו את השליחות הזאת. איזה מין מנטליות זאת? (התמדה). המרכיב הזה אכן קיים במשמעות, אבל זהו הרובד הבסיסי והרדוד ביותר שלה. מה עוד יש? הבה ננתח זאת כך. מה פירוש המילה "השפלה" ב"עמידה בהשפלה"? (בושה וביזוי). זה קורה כאשר כל האנשים סביב האדם הזה מביישים אותו וגורמים לו להרגיש שהוא מבוזה. אילו התנהגויות בדיוק מביישות אנשים וגורמות להם להרגיש שמבוזים? (לעג, השמצה, הערות עוקצניות). נכון, לעג והשמצה, הגחכה, השתעשעות איתם והשמעת הערות עוקצניות עליהם. אז מה המשמעות של "עול כבד" ב"נשיאת עול כבד"? (אחריות ומטלה.) מה כוללים אחריות ומטלה? הם כוללים סוג של שליחות ומשא כבד – המשא הזה יכול להיות משהו שאנשים אחרים הפקידו בידי מישהו, או מטרה שמישהו נאבק להשיג, או שליחות שהוא חושב עליה בעצמו. אילו סוגי שליחות אנשים חושבים שהם לוקחים על עצמם? (לעשות לעצמם שם ולהביא כבוד לאבותיהם). (להיות הטובים שבטובים). כל אלה הן דוגמאות. אלו בעצם שאיפותיהם האישיות של אנשים. כדי להשיג ולהגשים את המטרות הללו, בנסיבותיהם הנוכחיות, הם מסוגלים לסבול ביזוי, לגלוג, השמצות, הערות עוקצניות ואפילו לעג מהאנשים סביבם. מה מניע אותם לעמוד בכל זה? לדוגמה, יש אדם ששואף להפוך לגנרל בכיר בצבא. יום אחד, בטרם זכה בתפקיד, קבוצת בריונים משפילה אותו: "אתה? גנרל בצבא? בשלב הזה אין לך אפילו סוס – איך תוכל להיות גנרל? אם אתה רוצה להיות גנרל, זחל בין הרגליים שלי תחילה!" כל האנשים שלצידו מתפקעים מצחוק. הוא מהרהר לעצמו לרגע: "אין שום דבר רע ברצון להיות גנרל בצבא. למה הם לועגים לי ועושים ממני צחוק? אבל אסור לי להיות פזיז ולהציג את היכולות שלי עכשיו. לפי מצב העניינים כיום, אם לא אעשה כדבריהם, הם יכו אותי, ואם המצב לא יהיה טוב אני עלול למות. ואז, איך אוכל להיות גנרל? למען האידאלים שלי, הזחילה בין רגליו של בריון היא שום דבר. אני נשאר אני, נכון?" בשלב זה הוא יורד על ברכיו, מניח את ידיו על הקרקע וזוחל ככלב בין רגליו של הבריון. כשהוא זוחל, לבו מתקשה לקבל זאת והוא כואב, כאילו נדקר בסכין – יש שנאה בלבו! הוא חושב: "יום אחד, כשאהפוך לגנרל באמת, אקצוץ אותך למיליון חתיכות!" זה מה שהוא חושב בלבו, אבל כלפי חוץ, הוא חייב לעמוד בזה – אסור לו להניח לאחרים להבחין במחשבותיו. לאחר שהוא זוחל בין רגלי הבריון, קבוצת הבריונים באה על סיפוקה וחסה עליו, ובועטת אותו מדרכה. הוא קם, מסיר מעצמו את האבק ואפילו אומר: "בעיטה טובה. מעכשיו אקרא לך 'בוס'". מה שהוא חושב בפנים שונה לחלוטין ממה שהוא מראה כלפי חוץ. איך הוא יכול לעשות זאת? יש לו רק מטרה אחת: "אני צריך להמשיך לחיות. אני עומד בכל זה על מנת שיבוא היום שבו אהפוך לגנרל ואהפוך לטוב שבטובים. שווה לי לסבול מהמצוקה וההשפלה האלו היום. מחר אני מוכרח לעבוד קשה עוד יותר אפילו, ולהתאמץ בכל כוחי להשיג את מטרתי. לא משנה באילו קשיים אתקל ובכמה סבל ביזוי אצטרך לעמוד, אני מוכרח להפוך לגנרל! לאחר שאהפוך לגנרל, הדבר הראשון שעליי לעשות הוא להרוג את האידיוט הזה ולפצות על ההשפלה שעברתי כשזחלתי בין רגליו!" אין זה משנה אם הוא יהפוך או לא יהפוך לגנרל בעתיד, ברגע זה העיקרון העומד בראש סדר העדיפויות שלו הוא "יכולת עמידה" (בהשפלה). האם יש בזה אסטרטגיות או מזימות סודיות אינהרנטיות? (כן). יש מזימות סודיות. הוא עומד בכך כיוון שאינו יכול לעשות שום דבר אחר; מה התכלית לכך? התכלית היא שיום אחד הוא יוכל לפצות על כל הביזוי הזה. העמידה שלו מבוססת על אימרות כגון "במקום שבו יש חיים יש תקווה" ו"לעולם לא מאוחר מדי כדי שג'נטלמן ינקום את נקמתו" – כל אלו הן מזימות. המזימות הללו דחפו אותו לעמוד בהשפלה של זחילה בין רגליו של הבריון. משלב זה ואילך, הרצון בלבו להפוך לגנרל גדל ומתחזק עוד יותר; הוא בהחלט לא ייוותר. מהי אפוא התכלית שלשמה הוא עמד בביזוי ובהשפלה? האם למען מטרה צודקת או למען שמירה על כבוד אמיתי? הוא עשה זאת למען השאפתנות שלו. אם כך, האם זה חיובי או שלילי? (שלילי). כששופטים זאת על פי רובד המשמעות הזה, הדחף המניע של "יכולת העמידה" הזאת היה באופן מוחלט אינטרס אישי, רצון ושאיפה. האם יש אמת בעמידה הזאת? (לא). אם אין אמת, אז האם יש אנושיות רגילה? (לא). זה לא צודק, וגם לא הגון, שלא לדבר על מושלם; במקום זאת, זה שופע רצונות, מזימות סודיות וחישובים – זה לא חיובי.

סוג החשיבה והמנטליות של עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד, אשר המין האנושי המרושע הזה מפאר, הוא למעשה בדיוק כמו הסיפור שסיפרתי כרגע, שבו אם אדם רוצה להשיג דברים גדולים, הוא חייב בהכרח להיות מסוגל לעמוד במה שהאדם הממוצע אינו יכול לעמוד בו. למה בעיקר מתייחסת יכולת עמידה זו? (עמידה בבושה). לא. האם הדברים שהעמידה הזאת גורמת לאנשים לממש בחיים הם אמיתיים או שקריים? (שקריים). זוהי הנקודה החשובה. הדברים שאנשים מממשים בחיים, המילים שהם אומרים וההתנהגות שהם מציגים למען השאיפות והאידאלים שלהם – כולם מזויפים, כולם בלתי רצוניים; המניע של כל הדברים האלה הוא התנאי המוקדם של כל הרצונות האלה, האינטרסים אישיים, והשאיפות והמטרות כביכול של אנשים. הדברים הללו שאנשים מממשים בחיים – כולם אמצעים זמניים; אין בהם שמץ של כנות ואמת; שום דבר מהם אינו חשוף, גלוי או ישר; הם כולם אמצעים זמניים. האין אלו מזימות ערמומיות? אמצעים זמניים קיימים כאשר אנשים עומדים זמנית במשהו בדרך הזאת; זמנית אומרים מילים נעימות, משכנעים אחרים ומשטים בהם; ומכסים לעת עתה את זהותם האמיתית, את הנפש שלהם, את המחשבות, את הדעות ואפילו את השנאה, ולא נותנים לאדם השני לראות זאת. במקום זאת, הם רוצים שהאדם השני יראה את הצד שלהם שהוא חלש וחסר יכולות, רופס ופחדני. הם מסתירים לגמרי את פניהם האמיתיות – בשביל מה הם עושים את זה? הם עושים זאת כדי שיום אחד יוכלו לבנות מטרה גדולה, להפוך לטובים שבטובים, לשלוט באחרים ולרדות בהם. מה מוצג כאשר אנשים מיישמים בפועל ומביאים לידי ביטוי את האימרה "עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד"? האם לאנשים שעושים זאת יש גישה כנה? האם יש להם הבנה אמיתית של עצמם וחרטה לגבי עצמם? (לא). לדוגמה, אחרים אומרים: "מישהו כמוך רוצה להיות גנרל?" הם מהרהרים על כך ואז אומרים: "אני לא יכול לעשות את זה. לא אהיה גנרל. רק התבדחתי". הדברים שהם אומרים הם אמת או שקר? (שקר). מה הם חושבים בלבם? "רק מישהו כמוני יכול להפוך לגנרל!" זה מה שהם חושבים בלבם, אבל האם זה בסדר מבחינתם לומר זאת בקול? (לא). למה לא? על מנת להימנע מזה שיכו אותם, וכדי להסתיר את יכולותיהם האמיתיות, הם אומרים: "רק התבדחתי. אני לא אמיץ עד כדי כך שארצה באמת להיות גנרל. אתה יותר כמו גנרל בכיר – אתה גנרליסימו לעתיד. זה בכיר יותר מגנרל אפילו!" האם המילים האלו הן אמת? (לא). איפה המילים האמיתיות שלהם? (בלבם). נכון, הם שומרים בלבם את המילים האמיתיות שלהם ולא אומרים אותן בקול. למה הם לא אומרים אותן בקול? הם מפחדים שיכו אותם אם יחשפו את זה, ולכן הם לא אומרים את זה ולא חושפים את זה; הם לא מאפשרים לאיש לדעת את זה, והם מסתירים תמיד את יכולותיהם האמיתיות. מה פירוש להסתיר את היכולות האמיתיות של אדם? זה מתקיים כאשר אדם לא נותן לאנשים אחרים לראות את יכולותיו האמיתיות; הוא מסתיר את היכולות הללו ונשמר כדי שלא ייחשפו בטעות, במטרה למנוע מאנשים אחרים להיזהר ולפעול בניגוד לאינטרסים שלו. האין זאת גם המשמעות האמיתית של לישון על מיטת זרדים וללקק מרה? (כן). לישון על מיטת זרדים וללקק מרה; עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד; לעולם לא לשכוח את המטרות, הרצונות והשנאה; ולעולם לא לתת לאנשים לראות את הפנים האמיתיות והיכולות האמיתיות. חלק מהאנשים המוכשרים לא אומרים הרבה כשהם בין אנשים; הם שקטים ומרוסנים, וגם אם הם אומרים משהו, הם חושפים רק חצי ממה שהם חושבים. אנשים אחרים תמיד מבולבלים ולא מצליחים לתפוס או להבין מה הם באמת רוצים לומר, וחושבים: "למה הם מדברים בצורה כל כך בלתי מובנת? למה קשה כל כך לומר משהו מהלב? מה קורה פה?" למעשה, בלבם יש מחשבות שהם לא מבטאים, ובתוך זה מסתתר צביון מושחת. יש אחרים שלא מדברים בצורה זו, אבל כאשר הם עושים דברים הם תמיד מסתירים את היקף יכולותיהם האמיתי. מה המטרה של הסתרת היקף יכולותיהם האמיתי? הם מפחדים שאם אנשים מוכשרים או דמויות מאיימות יראו זאת, הם יקנאו, ינטרו להם טינה ויפגעו בהם. אנשים שתמיד מחמיאים לאחרים בקבוצה, תמיד מדברים עליהם בצורה חיובית ותמיד אומרים שכל השאר טובים מהם, האם הם לא סוג האנשים הכי מרושע? (כן). אתה לעולם לא יודע איך הם באמת בפנים. מבחוץ, אתה רואה שהם לא מדברים על שאיפותיהם, אז אתה חושב שאין להם שאיפות, אבל למעשה אתה טועה. חלק מהאנשים האלה הם אנשים שעומדים בהשפלה ונושאים עול כבד. זה כמו בסרטים שבהם יש לעתים קרובות סצנות כאלה – אנשים מסוימים עושים דברים טובים כשהם מחוץ לבית, הבגדים שהם לובשים הם ישנים ובלויים, ותמיד מציקים להם כשהם חלק מקבוצה; כאלה הם מול הזולת. עם זאת, ברגע שהם חוזרים הביתה, הם נכנסים לחדר סודי. החדר הסודי מכיל מפת קיר, והם כבר שתלו מודיעים כדי לעקוב אחר העניינים בשמונים אחוז מהמיקומים שעל המפה. עם זאת, אנשים שמקיימים איתם אינטראקציה לעתים קרובות עדיין מציקים להם ואין להם מושג על השאיפות שלהם. יום אחד, כאשר כל המיקומים על המפה יהיו תחת שליטתם והמטרה שלהם תושג במלואה, האנשים שהציקו להם יופתעו לחלוטין ויגידו, "מתברר שהאדם הזה הוא שד – השאיפות שלו מוגזמות לגמרי! הוא העמיד פנים שנים רבות כל כך. איש לא ראה אותו כפי שהוא באמת". הוא אומר: "מה שעשיתי היה לעמוד בהשפלה ולשאת עול כבד. לולא הייתי עושה זאת ומסיח את דעתכם, אילו הייתי מספר לכם הכול, האם הייתי מסוגל להשיג מטרה כה גדולה?" מהם המאפיינים המשותפים לאנשים רעים ולאנשים בעלי שאיפות קיצוניות? אחד המאפיינים הוא שהסיבולת והנחישות שלהם עולות על אלו של אנשים רגילים. כמו כן, המזימות הסודיות שלהם הן גדולות מאלו של אנשים רגילים, ואם אדם רגיל מקיים איתם אינטראקציה, הם עלולים לשחק בו. מה פירוש 'לשחק בו'? זה אומר שאיש אינו רואה אותם כפי שהם באמת. הם יכולים רק לשמוע את הדברים שהם אומרים ולראות את הדברים שהם עושים על פני השטח. אל תחשוב שבדבריהם ובמעשיהם תוכל למצוא רמזים כלשהם על מה שהם חושבים עמוק בפנים. האם בכך הם לא משחקים בך? סיבולת והתמדה הן מילים חיוביות כשלעצמן, אך המזימות הסודיות שלהם הפכו את הסיבולת וההתמדה שלהם לשליליות. כמו כן, יש להם שאיפות ורצונות מוגזמים ביחס לאלה של אנשים רגילים. לאדם הממוצע יש שאיפות ורצונות, אך כשהוא חש שאינו יכול להשיג דבר-מה, הוא מוותר ואינו מוכן לעבור את הסבל הזה. חוץ מזה, הוא אף פעם לא מסתיר במי הוא רוצה להילחם; אין לו מזימות סודיות. אולם לאנשים רעים מסוג זה יש שאיפות קיצוניות, והם תמיד עוסקים במזימות סודיות ובתחבולות ערמומיות. בשום שלב הם לא זונחים את השאיפות והרצונות שלהם; הם תמיד יילחמו עד הסוף – עד המוות.

הספרים מספרים כיצד גוגי'אן, מלך ממלכת יואה, ישן על מיטת זרדים וליקק מרה. גם הורים מלמדים את ילדיהם את זה. יש ילדים שמאזינים לסיפור וחושבים: "נהדר להיות אדם ממוצע. למה הכרחי לחלוטין שלאנשים יהיו שאיפות מוגזמות? מי יניח לעצמו לסבול ולישון על מיטת זרדים ולקק מרה? זה לא סבל שאנשים רגילים יכולים לעמוד בו". רק לאנשים בעלי שאיפות יש את הנחישות לסבול כך; יש בדבר הזה מזימה סודית אינהרנטית. עם זאת, המין האנושי מקדם מנטליות מסוג זה. לדוגמה, יש ביטוי שאומר: "לא משנה כמה קשיים והשפלות הם סובלים, לא משנה כמה נסיבותיהם קשות, לאנשים אסור לעולם לשכוח את השאיפות שלהם". חברה זו דוגלת ברעיונות כמו לישון על מיטת זרדים וללקק מרה, ועמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד, כדי לעודד אנשים ולדרבן אותם להילחם למען האושר והמטרות שלהם, אז למה אנו מבקרים את זה כלא-נכון? כל המין האנושי מושחת על ידי השטן. האם יש מישהו מבני האדם שמטרותיו מכוונות לאמת ולכיוון הנכון? (לא). לכן, ככל שהמין האנושי ירבה לישון על מיטת זרדים וללקק מרה, וככל שהוא ירבה בעמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד, כך כוחות השטן יהיו פראיים יותר, הקרבות ומעשי הטבח בקרב המין האנושי ירבו, המין האנושי יהפוך למרושע יותר, והחברה תהפוך לאפלה יותר. לעומת זאת, אם תוכל לציית לסידורי השמיים ולהתאים את עצמך לסדר הטבעי של הכול, אם תוכל לקבל את הדברים כפי שהם, לכבד את הסדר הזה ולהמתין לסידורי השמיים, אז לא יהיה לך צורך בעמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד. אתה צריך להתעורר ולהתעשת. להיות מסוגל לציית לתזמורי האל ולסידוריו הוא דבר נכון. נוסף על כך, בכל מה שאנשים עושים, הם צריכים לכל הפחות להיות מסוגלים לעשות זאת לפי מצפונם, ובמדרגה גבוהה יותר, להיות מסוגלים לעשות זאת לפי החוקים שהאל קבע לאנושות. אז האם אנשים עדיין צריכים לעטות מסכה ולשאת עול כבד? (לא). לא, הם לא צריכים. האם אתם מבינים באמצעות שיתוף זה איזה מין התנהגות בדיוק היא עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד? האם המטרה של עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד היא חיובית או שלילית? (שלילית). אם מישהו אומר שאדם עומד בהשפלה ונושא עול כבד כדי להפוך למנהיג, או כדי לבצע את מה שהאל הטיל עליו ולזכות בפרס, או כדי לחתור אל הפיכתו למושלם – האם למילים אלו יש תוקף? (לא, אין להן). עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד הן פילוסופיות שטניות לחלוטין; אין בהן אמת, וברגע שאתה שומע את המילים האלה ברור שהן מעוותות. אם מישהו אומר שאדם עומד בהשפלה ונושא עול כבד כדי להמתין לסידורי האל ולהיכנע לריבונות האל, האם נכון לומר כך? (לא). למה זה לא נכון? השניים אינם תואמים זה לזה – האל לא זקוק לכך שתעמוד בהשפלה וגם לא שתסבול מביזוי. מה ההבדל המהותי בין עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד כפי שדובר בהן כאן, לבין אמונה באל והתמסרות לו? (עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד הן ניסיון להשליך מעליך את תזמורי האל וסידוריו). עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד משמעותן היא שלאנשים יש תוכניות, שאיפות, רצונות ומטרות משלהם שהם חותרים אליהם. האם אלה תואמים את הסטנדרטים שהאל דורש מאנשים, ואת המטרות שהאל נותן לאנשים כדי שיחתרו אליהן? (לא). לא, הם לא. מה אנשים שואפים להשיג לעצמם באמצעות עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד? מה שהם שואפים להשיג הוא אינטרס אישי, ואין לכך שום קשר לגורל שהאל מתזמר ושולט בו בריבונותו עבור האדם.

כל מי שמיישם בפועל עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד, יש לו כוונה ומטרה. למשל, כאשר אדם שזה מקרוב סיים את לימודיו בקולג' מגיע לראשונה לחברה בשביל התמחות, העובדים הבכירים אומרים: "בוגרי קולג' שמגיעים לכאן צריכים להכין את הקפה במשך שלוש שנים". בפנים הוא חושב: "אף שאני בוגר קולג', לא אכנע לכם!" הוא חושב זאת בתוך תוכו, אך לא מעז להביע זאת בקול רם. כלפי חוץ, הוא עדיין חייב לזייף חיוך; כל יום הוא חייב לציית לכללים, להיות כנוע, להשתחוות ולהתנהג בצייתנות, ולעמוד בכך שאחרים מוצאים בו פגמים. מהי מטרתו בכך שהוא עומד בזה? מטרתו היא שכאשר יבוא היום, הוא יוכל לנחור בבוז של מנצחים, להפוך למזכיר של המנהל או הבוס, ולדרוך על מי שהציקו לו. האם זה לא מה שהוא חושב? יש אנשים שאומרים: "כך הוא אמור לחשוב וכך הוא אמור לפעול. אחרת, הוא יסבול מהתעללות כל חייו. מי רוצה לסבול כך? כמו כן, איך אנשים יוכלו להסתדר אם לא יהיו להם שאיפות? האדם שואף מעלה; המים זורמים מטה – זוהי דרכם של החיים. חייל שאינו רוצה להיות גנרל אינו חייל טוב". המילים הללו נעשות המוטו שלו, אבל ההיגיון שלהן הוא שטני לחלוטין. הוא חייב לסבול בדרך זו על מנת להשיג את מטרתו – יום אחר יום, שנה אחר שנה, לנהוג בכבוד ובנימוס כלפי כולם. יום אחד, הבוס שלו אומר לו, "הביצועים שלך היו טובים בשלוש השנים האחרונות. מהשבוע הבא, אתה תהפוך לאיש מכירות". כאשר הוא שומע זאת, לבו אינו מרוצה: "עמלתי שלוש שנים רק כדי להפוך לאיש מכירות! חשבתי שאהפוך למנהל מכירות בכיר!" אבל הוא חייב לומר תודה על הקידום. הוא עדיין לא הגיע למטרתו, ולכן הוא חייב להמשיך לסבול. הוא ממשיך בעמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד, עוקב אחרי הבוס שלו בנאמנות, מרים כוסיות ומזייף חיוכים, ולאחר שיסבול זאת במשך עשר שנים, הוא סוף סוף ישיג את מטרתו. יום אחד, הבוס אומר לו: "עשית את עבודתך היטב. אקדם אותך להיות עוזר". כשהוא שומע את זה הוא שמח במיוחד בתוך תוכו – הוא הצליח סוף סוף! איזו תוצאה זאת? בעיניו, הוא עכשיו רמה אחת מעל כולם. האם הוא עשה את כל זה ברצון? (לא). בשביל מי הוא עשה את כל זה? (בשביל עצמו). בשביל עצמו. אין בזה שום דבר חיובי או ראוי לאימוץ, קל וחומר דבר שהוא ראוי לשבח ולהלל. אך גישה זו היא מה שמקודם בחברה כיום – עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד, תוך התנהגות כנועה והתרפסות. לפיכך, איזה סוג של ביטוי הוא זה שהאנשים מקדמים: "עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד"? (סוג רע). באיזה מובן הוא רע? אנשים עומדים בהשפלה ונושאים עול כבד רק בשל כוונותיהם ומניעיהם האישיים, כדי לספק את שאיפותיהם ורצונותיהם האישיים. זה לא נעשה למען מטרות נכונות. לכן אני אומר שאין בזה שום דבר שכדאי לאמץ, ואין בזה שום דבר שכדאי לשבח או להמליץ עליו, ובוודאי שלא להנציח אותו. הבה נביט במה שקרה בארמון בעת העתיקה. היה קיסר שנפטר. הקיסרית ראתה שבנה עדיין קטן ובכלל לא יהיה מסוגל לשלוט בחצר אם יעלה לכס המלכות, ולכן, על מנת לוודא שבנה אכן ישלוט כקיסר, היא עמדה בהשפלה ונשאה עול כבד והתחתנה עם אחיו הצעיר של הקיסר הקודם, והשניים גידלו את בנה יחד. מה הייתה מטרתה בעמידה השפלה ונשיאת עול כבד? היא עשתה זאת למען מעמדו של בנה כקיסר. כאשר תבטיח את מעמדו של בנה כקיסר, המעמד שלה יהיה קיסרית אלמנה. זה נקרא עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד. באיזו השפלה היא עמדה? היא לא שמרה על תומתה; ברגע שהקיסר נפטר, היא נישאה ללא דיחוי לאחיו הצעיר, מה שנתן לה שם רע. אנשים ביקרו ושפטו אותה מאחורי גבה, ואף ספרי ההיסטוריה לא מעניקים לה הערכה חיובית. האם היה לה אכפת? למעשה, היא חשבה על ההשלכות השליליות בטרם נישאה לגיסה לשעבר, אז מדוע בחרה להמשיך אף על פי כן? כדי להבטיח את מעמדו של בנה כקיסר וכדי להגן על מעמדה כקיסרית אלמנה. זאת הסיבה היחידה שבגללה היא הייתה מוכנה לסבול את השם הרע ואת המצוקה. זה נקרא עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד. מה היא השיגה בכך שעמדה בכל הביזוי הזה? מה שזכתה בו היה יתרון גדול עוד יותר. זאת הייתה מטרתה בעמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד. ברגע שהיא השיגה את היתרון הגדול הזה, לא הייתה שום משמעות לשם הרע שהיא קיבלה. בתמורה לאותו שם רע, היא השיגה כוח ומעמד עבור עצמה ועבור בנה. אז העמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד אצלה היא חיובית או שלילית? (שלילית). אם נבחן את התנהגותה בלבד, הייתה לה היכולת לזנוח את האינטרסים האישיים שלה, וכן, מנקודת המבט של בנה, היה צד אלטרואיסטי בסבל ובחוסר הכבוד שהיא ספגה, לכן על אנשים לשבח אותה ולומר: "איזו אימא נהדרת!" אך כשבוחנים את רצונותיה ואת שאיפותיה, ואת מטרתה האמיתית, על אנשים לבקר אותה; פעולותיה ראויות להישפט.

האם מאמינים באל צריכים לעמוד בהשפלה ולשאת עול כבד? (לא). אם אנשים מקבלים את דברי האל ואת משפטו, ייסורו, את הגיזום שהוא עושה ואת הניסיונות והזיכוך, ואפילו מקבלים את קללותיו ואת הגינוי מצידו, האם הם צריכים לעמוד בהשפלה ולשאת עול כבד? (לא). זהו דבר ודאי. השימוש בביטוי "עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד" בהקשר של מאמינים הוא מגונה ובלתי תקף לחלוטין. מדוע שגוי להשתמש בביטוי בהקשר זה? כיצד מוכיחים שהתנהגות זאת אינה נכונה בהקשר זה? לא מספיק רק להכיר באופן מילולי ובמונחים של דוקטרינה בכך שהביטוי הזה הוא שגוי; מחובתך לדעת באילו אמיתות הוא נוגע. לפני כן, עדיין חשבת שכדי לקבל את הפיכתך למושלם על ידי האל ולקבל את ישועתו, אנשים צריכים ללמוד עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד, לישון על מיטת זרדים וללקק מרה, לאמץ את המנטליות של גוֹג'יֵאן, מלך ממלכת יואה, ולעולם לא להיכנע – היית פשוט טיפש חסר יכולת להבין את האמת. כעת, לאחר השיתוף שעשיתי, אתה חושב: "הביטוי הזה אינו טוב. לפני כן, תמיד נהגתי להשתמש בביטוי זה – איך יכולתי להיות טיפש כל כך?" אתה יכול לראות שאינך מבין את האמת ויכולת התפיסה שלך גרועה. מחובתך להבין מה שגוי בביטוי הזה. ברגע שבאמת תוכל להבין מה שגוי בו, תהיה לך הבנה יסודית של הביטוי. אם תבין לאשורו רק חלק מהביטוי, את הצד השלילי שלו, אך לא את הצד שאנשים חושבים שהוא חיובי ופרואקטיבי, אזי פירוש הדבר הוא שאינך מבין עדיין את האמת. לאחר ששמעת את מה ששיתפתי זה עתה, האם תהיה מסוגל לנתח את הדברים הללו בהתאם לשיטותיי? מדוע היישום בפועל של עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד אינו נחוץ בבית האל? למה אני אומר ששיטה ומנטליות אלו מגונות על ידי בית האל ואינן תואמות לאמת? (אלוהים, ההבנה שלי היא שבבית האל, קבלת השיפוט והייסור של דברי האל ואפילו קבלת העובדה שמחליפים ומגנים אותך אינן מהוות עמידה בהשפלה. זוהי הדרך שבה האל עובד כדי להושיע אנשים, ומטרתה היא להוביל אותנו אל נתיב החתירה אל האמת. אין לכך שום קשר עם עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד. אם אנשים יוכלו להבין נכון, הם ידעו שכך האל אוהב ומרומם, ושקבלת השיפוט והייסור מהאל היא הטיפול וההגנה הנהדרים שלו וישועתו לבני האדם). האם האמירה הזאת נכונה? (כן). אם לא תוכל להבין לאשורם את השיפוט והייסור, יתעוררו בלבך התנגדות ותלונות, ואתה תיישם בפועל את הפילוסופיה השטנית "עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד", ותחשוב לעצמך: "אוי לא, אני מוכרח לעמוד בהשפלה ולשאת עול כבד, ולאמץ את המנטליות של גוג'יאן, מלך ממלכת יואה". ואז תחרוט על דגלך את המילים "עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד" על מנת לדרבן את עצמך קדימה ולספק לך מוטיבציה, ואתה תהפוך אותן למוטו שלך. האם זה לא מבשר רעות? מובן מאליו שלאחר השיתוף של היום אתם בהחלט לא תעשו זאת, אלא תאמצו לכם ביטויים אחרים בתור מוטו, כמו הביטוי הזה, שלא ניתחתי: "Conceal one's light and gather strength in the dark"? האם טבעו של ביטוי זה אינו זהה? דברים אלה הם חלק מהתרבות הסינית המסורתית. האם הדברים הללו הם רעליו של השטן? כולם רעליו של השטן; כולם פילוסופיות של השטן להתנהלות בעולם.

בעבר, בזמן שעבדתי בכנסיות בסין היבשתית, כאשר רק התחלתי את עבודתי, בית האל ביצע סידורים לשיפור האוריינות של חלק מהאחים והאחיות. מה היה המצב בזמנו? היו אנשים מסוימים בגיל מתקדם ואנשים מסוימים שחיו באזורים מרוחקים. רמת ההשכלה שלהם הייתה נמוכה יחסית והם לא יכלו לקרוא היטב. לדוגמה, דברי האל מדברים על "איכות ירודה," "צביונו של האל," "כוונתו של האל," ומונחים קבועים אחרים, אך הם לא הבינו אותם ולא ידעו מה משמעותם. מאוחר יותר, בית האל אמר לאחים ולאחיות שהם יכולים לעבוד על האוריינות שלהם בזמנם הפנוי, ושעליהם לדעת לכל הפחות מה משמעותם של ביטויים קבועים, מינוחים ושמות עצם מסוימים. אחרת, כאשר הם יקראו את דברי האל, הם לא יבינו אפילו את משמעות המילים והביטויים עצמם, אז איך יוכלו להבין את דברי האל? ואם לא יוכלו להבין את דברי האל, איך יוכלו ליישם בפועל את האמת? לאחר מכן, האחים והאחיות החלו להשקיע בלמידת הדברים הללו. זה דבר טוב, אך אנשים מסוימים, בעלי הבנה מעוותת, ניצלו את המצב. במהלך הכינוסים, חלק מהמנהיגים דיברו אך ורק על החשיבות של שיפור האוריינות, כיצד האחים והאחיות צריכים להיות אורייניים, היתרונות של האוריינות, ומה יקרה אם הם לא יהיו אורייניים. הם דיברו על שלל דוקטרינות כאלה. דברים אלה אינם האמת, ואין צורך לדבר עליהם יותר מדי. ברגע שמישהו אומר את הדברים האלה, אנשים יכולים להבין אותם; אין צורך לשתף עליהם בכינוסים כאילו הם האמת. חלק מהמנהיגים לא רק בזבזו זמן רב בכינוסים בשיתוף על הדברים האלה כאילו הם האמת, אלא גם המציאו תחבולה חדשה ובחנו את האחים והאחיות על מילים נדירות. אם האחים והאחיות לא יכלו לענות, האם זה לא גרם למנהיגים להיראות משכילים מאוד? באותה תקופה היו כמה מנהיגי שקר שלא ביצעו עבודה אמיתית – הם לא שיתפו על חוויות חיים, האמת או דברי האל, אלא אך ורק על אוריינות. איך זה נקרא? זה נקרא לא לעשות את העבודה שלך כמו שצריך. האין זאת בעיה? (כן.) למה אני מדבר על הנושא הזה? במה זה מועיל לכם? האם אתם יכולים לעשות דבר מעין זה? האם יש מישהו שמתכנן לפעול כך? אם אכן תפעלו כך, אז אתם באמת אנשים מבולבלים! יש אנשים שרואים אותי מדבר על הפתגמים האלה, והם מתכוננים לפעולה ואומרים: "מסתבר שהשיתוף על האמת הוא פשוט עד כדי כך." מספיק שנשתף על פתגמים בלבד. אתה יכול לשתף על פתגמים, ואני אשתף על משחקי מילים שנונים, סלנג, אימרות ומשלים". נכון שזה לא לעשות את העבודה שלך כמו שצריך? (נכון.) איזה מין אנשים הם אלה? האם יש להם הבנה רוחנית? (לא.) אין להם הבנה רוחנית, והם לא מבינים את האמת. מה הם חושבים? "אלוהים, אתה יושב שם ומפטפט כשאין לך מה לעשות ומנסה לנפנף אותנו בעזרת כמה פתגמים. אם אעבוד לפי שיטותיך, גם אני אוכל לשתף!" אנשים שאין להם הבנה רוחנית מסתכלים רק על פני השטח של הדברים ומחקים אותי בעיוורון. את המנהיגים אלה צריכים להחליף מפני שהם מחקים את ההתנהגות הזו, ואת כל מי שעושה כמותם צריך להחליף גם כן. למה אני מדבר על זה? אני מביא זאת לתשומת לבכם בטרם תתחילו לנהוג כך, כדי שלא תלכו בנתיב השגוי. אני יכול לדבר על הדברים הללו, אבל אם אתה תדבר עליהם, האם תוכל לעשות זאת באופן מובן? אתה לא יכול. אז למה אני מדבר על האימרות והפתגמים הללו? באיזה תנאי אני מדבר עליהם? כאשר אנשים מבינים את המושג "אמת" ואת הגדרתה, ועל בסיס זה אני מעמיק ומנתח עוד דברים שאנשים חושבים שהם האמת, אנשים לא מצליחים לתפוס את זה; הם לא יודעים איך עליהם להרהר בזה, ולא יודעים אילו דברים נוספים הם צריכים לקשר לזה. הסיבה שסיפרתי לכם כמה סיפורים על פתגמים היא שאתם לא מבינים. זה היה הכרחי. יש אנשים שחושבים שהם ברמת אוניברסיטה בכל הקשור לאמת, ותוהים מדוע הם בכל זאת משתתפים מחדש בשיעורים של בית הספר היסודי. הם לא מסוגלים להבין שזה לא שיעור בבית ספר יסודי, זה כבר שיעור ברמה אוניברסיטאית. עדיין לא הגעתם לאוניברסיטה; נשארתם בבית הספר היסודי לאורך כל הדרך, אבל אתם חושבים שהגעתם לאוניברסיטה, ואתם מרגישים טוב עם עצמכם. למרבה הצער, התחושה הזו שגויה; זו תחושה מוטעית – אתם עדיין רחוקים מלהיות ברמת אוניברסיטה. לכן אני מזכיר לכם שוב: אל תעשו את הדברים שדיברתי עליהם זה עתה. שתפו בכנות על מה שאתם מבינים, ואם אתם לא מבינים, אל תדברו שטויות. שיתוף על האמת אינו פטפוט; לאף אחד אין זמן לבזבז על האזנה לפטפוטים שלך. אל תחקו אותי בעיוורון, ואל תדברו על גוג'יאן מלך ממלכת יואה, או על היסטוריה מודרנית או היסטוריה עתיקה, רק מפני שדיברתי על לישון על מיטת זרדים וללקק מרה. מה הטעם לדבר על הדברים הללו? האם אנשים מוכנים להקשיב להם? גם אם אנשים מוכנים להקשיב, הדברים האלה אינם האמת.

זה עתה דיברתי על כך שאנשים שמאמינים באל ונוהים אחריו אינם צריכים לעמוד בהשפלה ולשאת עול כבד; קל וחומר שאינם צריכים ליישם בפועל עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד. למה אדם אינו יכול ליישם בפועל פתגם "טוב" כזה ומנטליות "נאצלת" כזאת? איפה הבעיה? למה אדם אינו יכול שתהיה לו המנטליות של עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד? במונחים של דוקטרינה, זה מפני שעמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד אינן האמת; הביטוי הזה לא נאמר על ידי האל; זו לא דרישתו מהאנושות, וגם לא עקרון פעולה שהוא נתן לנוהים אחריו. למה אני אומר שהביטוי הזה אינו האמת ואינו עקרון-אמת? ראשית, בואו נבחן את המילה "השפלה" בביטוי עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד. למה מתייחסת המילה "השפלה"? ביוש וביזוי. אז כשאנשים מאמינים באל והאל הוא ריבון על ייעודם, האם כשהם מתמסרים לאל הם מושפלים? האם הם מבוזים? (לא.) האם אנשים צריכים לסבול ו ולומר: "כדי להשיג התמסרות לאל, עליי לדכא את האש בלבי, לדכא את הכעס בלבי, לדכא את התלונות בלבי ולדכא את תחושת אי-ההשלמה בלבי. אני צריך לסבול את זה ולא להוציא הגה. לגביי, כל הדברים הללו הם השפלה, אז אדכא אותם"? האם הם מיישמים בפועל את האמת בכך שהם עושים את זה? (לא.) מה הם מיישמים בפועל? מרדנות, שקריות והעמדת פנים. כדי להשיג את היישום בפועל של האמת וכדי להשיג התמסרות לאמת ולריבונות האל ולסידוריו, הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות אינו עמידה בכאב ובחוסר-כבוד מכל סוג שהוא. האם הריבונות והסידורים שיש לאל עבורך ודרישותיו ממך הם השפלה? (לא.) האל אינו משפיל אותך. האל אינו משפיל אותך בכך שהוא חושף אותך, שופט אותך, מייסר אותך, מעמיד אותך בניסיון ומזכך אותך. במקום זאת, כשהוא חושף את הגילויים של צביונותיך המושחתים, הוא גורם לך להבין את עצמך, להשליך מעליך את צביונותיך המושחתים ולהתנגד להם, ואז לפעול בהתאם לדרישות האל. איזו השפעה זה ישיג? אתה תוכל להתמסר לאל, להבין את האמת, להפוך לאדם שמרצה את האל, ולהפוך לאדם שהאל מאשר. אם כן, האם החוויות שאתה עובר בזמן ובמסגרת תהליך השגתם של הדברים הללו הן השפלות? האם יש דברים שהאל משתמש בהם כדי להשפיל אותך? (לא.) כשהאל חושף אותך, למשל, כשהוא חושף את גאוותנותך, רשעותך, ערמומיותך, עיקשותך או זדוניותך, האם יש ביניהם דבר שאינו עובדה? (לא.) כל הדברים הללו הם עובדות. לא משנה מהו אופי המילים שבהן האל חושף אותך, שהוא אומר לך, המילים כולן הן עובדות. בלי קשר לשאלה האם אנשים מסוגלים להכיר בכך, ובלי קשר לשאלה כמה הם מסוגלים להבין ולקבל, הדברים האלה הם עובדות. הם אינם חסרי בסיס וגם אינם הגזמות, ובוודאי לא נועדו להפליל אותך. אז האם הדברים הללו מכוונים להשפיל אותך? (לא.) לא רק שהם לא נועדו להשפיל אותך, הם נועדו לשמש כתזכורת ואזהרה לא ללכת בדרכם של אנשים רעים ושל השטן; הם נועדו לגרום לך ללכת בנתיב הנכון בחיים. התוצאה וההשפעה של הדברים האלה עליך היא חיובית. טבען של פעולות אלו של האל הוא נכון וראוי לחלוטין. הוא עושה את הדברים הללו כדי להושיע אותך, והם לגמרי תואמים את האמת. זוהי המצוקה שאנשים צריכים לסבול ממנה, והמצוקה שהם מוכרחים לסבול ממנה כדי להשליך מעליהם את הצביונות המושחתים שלהם, לרצות את כוונות האל, ולהפוך ליצירי בריאה אמיתיים. הגישה שאנשים צריכים לאמץ היא לקבל את המצוקה הזאת בצורה יזומה, ולא לראות בה ביזוי. מצוקה זו אינה השפלה, לעג, ופגיעה באנשים, וודאי שאיננה התגרות מצד האל באנשים. היא נובעת לחלוטין מכך שלאנשים יש צביונות מושחתים, הם מתמרדים נגד האל ולא אוהבים את האמת. הכאב הזה מתעורר אצל אנשים בגלל דברי האל ודרישותיו מאנשים, אז האם יש חלק כלשהו בכאב הזה שהאל נותן להם בכוונה או כתוספת, ושהם לא מוכרחים לסבול אותו? אין שום דבר מעין זה. להפך, אם אנשים סובלים מעט מדי מהכאב הזה, הם לא יכולים להשליך מעליהם את הצביונות המושחתים שלהם. לא משנה כמה חמורים הצביונות המתמרדים של אנשים, ולא משנה עד כמה הם מסוגלים להודות בכך ולקבל את זה שהאל חושף את הצביונות המושחתים שלהם, בסופו של דבר, מה שהאל נותן לאנשים אינו השפלה, ומה שאנשים סובלים ממנו אינו חוסר-כבוד. במקום זאת, זה מה שאנשים צריכים לסבול ממנו; זהו כאב שאדם שהושחת באופן עמוק על ידי השטן צריך לסבול; אנשים צריכים לסבול את הכאב הזה. למה אני אומר שהם צריכים לסבול אותו? מכיוון שהאנשים הם מרדניים כלפי האל באופן כל כך עמוק והם הפכו לשדים. אם אנשים רוצים להשליך מעליהם את הצביונות המושחתים שלהם ולקבל את ישועת האל, הם חייבים לסבול מהמצוקה הזאת. זה נכון וראוי לחלוטין, זהו נתיב שעל אנשים לעבור, וזוהי מצוקה שהם מוכרחים לסבול ממנה. לא האל הוא מי שנותן להם את המצוקה הזאת. זה כמו שכואבת לך הבטן אחרי שאתה שותה מים קרים. את מי יש להאשים? את המים הקרים? (לא.) מי הביא עליכם את המצוקה הזאת? (אנחנו.) אתם הבאתם את זה על עצמכם. התוצאה הזאת והתהליך הזה שאנשים סובלים מהם הם פרי מעשיהם; אין בכך שום ביזוי או השפלה. חלק מהאנשים לא תופסים זאת כך; הם לא מקבלים את האמת. מה הם חושבים? "בית האל הניח לי להיות מנהיג; הוא קידם אותי למשרה הזאת, וביצעתי בשמחה את תפקידי כמנהיג. מעולם לא חשבתי שבית האל יפטר אותי בגלל ביצועיי הגרועים בעבודה ובגלל טעויות שעשיתי. מה נהיה ממני? האם עדיין יש לי יושרה וכבוד? האם עדיין יש לי חופש אנושי כלשהו? האם עדיין יש לי אוטונומיה?" הם חושבים שאנשים לא צריכים להתמסר לתזמורי האל ולסידוריו ללא כל אפשרות בחירה בעניין, ושאם אנשים מתמסרים לחלוטין אז הם שוטים וחסרי כבוד, שחיים בצורה חלשה ומקופחת מדי. לפיכך, אדם מסוג זה חושב שכאשר אנשים מקבלים שיפוט, ייסור וגיזום, מחובתם לסבול מהשפלה, כמאמר הפתגם: "כשאדם עומד מתחת לתקרת מערה נמוכה, אין לו ברירה אלא להרכין את ראשו". ראו, הנה עוד פילוסופיה שטנית. הביטוי הידוע הזה גורם להם להרכין ראש. מה הם חושבים? האם הם מתמסרים ברצון או עומדים בהשפלה ונושאים עול כבד? (האחרון.) הם חושבים שהם עומדים בהשפלה ונושאים עול כבד. הם לא מתמסרים מרצונם. ההתמסרות שלהם אינה מרצון ואינה טהורה. במקום זאת, אין להם ברירה אלא להתמסר. לכן הם רואים בהיעדר אפשרות הבחירה מעין השפלה. מכיוון שאדם מסוג זה יכול לחשוב כך, האם הוא מתייחס ליישום בפועל של התמסרות לאל בתור יישום בפועל של האמת? לא. הוא לא מתייחס להתמסרות בתור האמת. במקום זאת, הוא מתייחס לעמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד בתור האמת. האם הטבע של דברים אלה אינו שונה? (הוא שונה.) אף שאנשים שמתמסרים מרצון וגם אנשים שעומדים בהשפלה ונושאים עול כבד מתמסרים, ואף שאיש מהם אינו גורם לבעיות או מתנגד, ומבחוץ נראה ששניהם צייתנים, מתנהגים כראוי והם אנשים טובים, הדברים הללו – התמסרות מרצון ועמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד – בכל זאת שונים בטבעם. אנשים שמתמסרים בכנות מתייחסים להתמסרות בתור אחריותם, חובתם ומחויבותם; הם מתייחסים לכך כאל חובה וכאל האמת. אפילו אם אנשים שאינם מתמסרים בכנות אינם מתנגדים כלפי חוץ, בלבם הם חושבים שהם עומדים בהשפלה ונושאים עול כבד, ובעיניהם, עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד הן האמת הנעלה ביותר. הם מתייחסים לעמידה בהשפלה בתור יישום בפועל של אמת, ובתור מה הם מתייחסים להתמסרות? הם מתייחסים אליה בתור עמידה בהשפלה, לא בתור יישום בפועל של האמת. האם זה לא להפך? איך זה נקרא? (הם מבינים את זה הפוך.) הם מבינים את זה הפוך. הם מתייחסים אל האמת בתור פילוסופיה להתנהלות בעולם; הם מתייחסים לדוקטרינה ולפילוסופיות האנושיות להתנהלות בעולם בתור האמת. האין זה היפוך מוחלט של המציאות? (כן.) זהו היפוך מוחלט של המציאות. אם כן, כיצד צריך לפתור את הבעיה הזאת? אנשים מוכרחים להבין שהמצוקה שהם סובלים ממנה אינה השפלה וגם אינה ניסיון של מישהו להשפיל אותם. אז מה גורם למצוקה שאנשים סובלים ממנה? (צביונותיהם המושחתים של אנשים.) נכון. לולא היו לך צביונות מושחתים והיית מבין את האמת, היית יכול להתמסר לאל, היית יכול להתמסר לחלוטין לריבונותו של האל ולסידוריו, והיית יכול לירוא את האל ולסור מרע, ואז לא היית צריך לסבול מהמצוקה הזאת. לפיכך, ההשפלה הזאת אינה קיימת. אתם מבינים, נכון?

מצוקה והשפלה – מי מהן היא חיובית? האם יש הבדל ביניהן? (כן, יש.) מצוקה היא חיובית. אם תקבל מרצון שיפוט, ייסור וגיזום ותסבול מרצונך את המצוקה הזאת, אז הפרשנות שלך למצוקה תהיה: "אני אמור לסבול מהמצוקה הזאת. אין זה משנה מה האל עושה, אפילו אם איני מבין זאת וקשה ללבי לסבול את זה, ואני שלילי וחלש, כל מה שהאל עושה הוא נכון. יש לי צביון מושחת ואני לא אמור להתווכח עם האל. אין זה משנה כמה קשה ללבי לסבול את זה, הדבר הוא פרי העוולות שעשיתי. האל אינו טועה; כל מה שהאל עושה הוא נכון. מגיע לי לסבול מהמצוקה הזאת. מי גרם לי להיות בעל בצביון מושחת? מי גרם לי להתנגד לאל? מי גרם לי לעשות מעשים רעים? הדברים האלה לא ניתנו לי על ידי האל; הגורם המניע שלהם הוא הטבע שלי. אני אמור לסבול מהמצוקה הזאת". אז האם חיובי הוא שאנשים יסבלו מהמצוקה הזאת? (כן.) אם אנשים מבינים את המצוקה בצורה חיובית ומבינים זאת מהאל, המצוקה הזאת היא חיובית. אך נניח שהם יגידו: "אני יכול להתמסר, אבל על אף שאתמסר, אני עדיין מוכרח להסביר את החשיבה שלי בבירור, ואני מוכרח לשתף בבירור את מה שאני חושב בפנים ואת מה שאני עושה. איני יכול פשוט להתמסר בצורה פחדנית ומבולבלת כזאת. אחרת, אמות מזה שאני שומר דברים בבטן". הם תמיד רוצים להסביר דברים בבירור ובפשטות, דבר דבור על אופניו, לדבר על החשיבה שלהם, לדבר על מה שהם חושבים, לדבר על האופן שבו הם משלמים מחיר ולדבר על כמה שהם צודקים. הם לא מוכנים להיות אדם שמתמסר לאל – להימנע מלהצטדק, מלהגן על עצמם או מלדבר על החשיבה שלהם. הם לא מוכנים לפעול כך. אם כך, בתור מה הם מתייחסים להתמסרות? הם מתייחסים אליה בתור עמידה בביזוי. מה הם חושבים בפנים? "אני מוכרח לעמוד בכל הביזוי הזה על מנת לגרום לאל לאשר אותי ולומר שהתמסרתי". האם ההשפלה הזאת קיימת בפועל? אם אינה קיימת כלל, למה הם בכל זאת מסבירים דברים בבירור ובפשטות על מנת להשליך מעליהם את ה"השפלה" הזאת? זאת לא התמסרות אמיתית. אפילו אם אתה עושה דברים מתוך כוונה נכונה, האל רוצה לתזמר את הדברים כך. אתה לא צריך להתגונן; אינך צריך להתווכח. האם איוב עשה דברים טוב יותר ממך? (הוא עשה דברים טוב יותר.) כשאיוב הועמד בניסיון, אילו היה מתווכח ומתגונן, האם אלוהים היה מקשיב? לא, הוא לא היה מקשיב. זוהי עובדה. האם איוב ידע שאלוהים אינו מקשיב להתגוננות של אנשים? איוב לא ידע, אבל איוב לא התגונן. זה היה שיעור הקומה שלו, הוא התמסר באמת. איזה מעשה רע עשה איוב שאלוהים היה צריך להתנהג כלפיו כך? הוא לא עשה שום מעשה רע. אלוהים אמר שאיוב ירא ממנו וסר מרע, ושהוא אדם מושלם. בהקשר של "השפלה", אלוהים לא היה צריך לגרום לאיוב לסבול מחוסר-כבוד ולא היה צריך להעביר אותו לידי השטן ולהניח לשטן לפתותו ולקחת ממנו את כל רכושו. במונחים של ההיגיון של אנשים שלא מתמסרים, איוב סבל ממצוקה ומהשפלה רבה, וכאשר קיבל את הניסיונות האלה, הוא עמד בהשפלה ונשא עול כבד במטרה לקבל ברכות גדולות יותר מאלוהים לאחר המעשה. האם זאת הייתה האמת למעשה? (לא) האם איוב חשב ויישם בפועל כך? (לא.) איך הוא יישם בפועל? מה הייתה גישתו לניסיונות אלה? לא היה לו צורך בעמידה והוא גם לא חשב שהוא סובל מביזוי. מה הוא חשב? (האל נתן והאל לקח.) נכון. אנשים באים מהאל. האל נתן לך חיים ונתן לך את נשמת אפך. כל כולך בא מהאל, אז האם כל הדברים שאתה משיג אינם דברים שהאל נתן לך? במה יש לך להתרברב? הכול ניתן מידי האל, אז אם האל רוצה לקחתו, על מה יש לך להתווכח? כאשר הוא נותן לך משהו, אתה מרוצה, וכאשר הוא אינו נותן לך משהו, אתה לא מרוצה, מתלונן על האל, מבקש זאת מהאל ונלחם בו. אם האל ייתן לך משהו או לא, זה תלוי באל; אין לאנשים סיבה להתווכח על כך. האם כך פעל איוב? (כן.) זהו האופן שבו איוב פעל. האם הייתה בלבו תחושה של אי-צדק? (לא.) לא, לא הייתה. מבחינה שטחית, לאיוב הייתה סיבה מספקת לזעוק שנעשה לו אי-צדק, לנסות להצטדק, להתגונן, להציב את עצמו כנגד האל ולהסביר לאל את הכול בצורה ברורה ופשוטה. הוא היה האדם הראוי ביותר לעשות את הדברים הללו, אבל האם עשה אותם? לא. הוא לא אמר מילה, רק עשה דברים אחדים: וַיִּקְרַ֣ע אֶת־מְעִל֔וֹ וַיָּ֖גָז אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּפֹּ֥ל אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ. איזה סוג של אדם ראו באיוב אנשים אחרים בשל סדרת הפעולות הזאת? אדם שירא את האל וסר מרע, אדם מושלם. מהי ההגדרה של אדם מושלם? מי שאינו שופט כלל את מעשי האל, שבמקום זאת מהלל אותם ומתמסר להם ללא קשר לגודל המצוקה שממנה הוא סובל, לא אומר: "סבלתי מאי-צדק. זהו חוסר-כבוד". ללא קשר לגודלה של המצוקה שהם סובלים ממנה, הם לא מפגינים ולא אומרים אף מילה אחת מסוג זה. איך זה נקרא? כופרים מכנים זאת "ויתור עצמי". איפה ההיגיון פה? האם זה מה שזה? (לא.) "ויתור עצמי" הוא מחלת נפש והוא שטות. לא משנה עד כמה גדול או מכאיב היה העניין שאיוב נתקל בו, הוא מעולם לא התווכח עם האל או נלחם בו; הוא פשוט התמסר. מה הייתה סיבתו ההתחלתית להתמסרות? יראת האל. יכולתו להתמסר באה מהבנתו את האל. הוא האמין שהכול בא מהאל ושכל מה שהאל עושה הוא נכון.

חלק ממנהיגי הקבוצות והמפקחים שמוחלפים בוכים בלי סוף, נכנסים להתקף זעם ונעשים רגשניים. הם חושבים שנעשה להם אי-צדק, מתלוננים שהאל אינו צודק וחושבים שהאחים והאחיות אמורים להרגיש רע על שחשפו אותם ודיווחו עליהם, והם אומרים: "אין לכם מצפון. הייתי טוב כל כך אליכם וככה אתם מחזירים לי! האל אינו צודק. סבלתי אי-צדק גדול כל כך, אבל האל לא הגן עליי; הם פשוט פיטרו אותי בקשיחות. כולכם מתנשאים עליי, וגם האל מתנשא עליי!" הם חושבים שהתייחסו אליהם באי-צדק גדול והם נכנסים להתקף זעם. אימרו לי, האם אדם כזה יכול להגיע לכדי התמסרות? ממה שאני רואה, זה לא קל. אז האם זה לא נגמר עבורם? בשביל מה אתה נכנס להתקף זעם? אם אתה יכול לקבל את זה, אז קבל את זה. אם אינך יכול לקבל את האמת ואינך יכול להתמסר לה, צא מבית האל! אל תאמין באל – איש אינו מאלץ אותך. איזה אי-צדק עשו לך? בשביל מה אתה נכנס להתקף זעם? זהו בית האל. אם אתה מסוגל לכך, היכנס להתקף זעם בחברה וחפש שטנים ומלכי שדים לזעום עליהם. אל תיכנס להתקף זעם בבית האל. מה העניין הגדול בזה שפיטרו אותך מתפקידך כמנהיג קבוצה? אתה עדיין יכול לחיות אפילו אם אינך מנהיג קבוצה, נכון? אתה לא תאמין באל אם לא תהיה מנהיג קבוצה? איוב סבל ממצוקה גדולה כל כך, אבל מה הוא אמר? הוא לא אמר מילת תלונה ואפילו הילל את האל ואמר: "יְהִ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה מְבֹרָֽךְ" (איוב א' כ"א.) האם הוא הילל את שם יהוה כי הוא קיבל שפע של פרסים והטבות? לא. זה פשוט היה מה שהוא הבין והאופן שבו הוא יישם בפועל. האם זה לא קשור גם לאופיו של אדם? (כן.) ישנם אנשים בעלי יושרה מעטה, וכאשר נגרם להם עוול קל, הם חושבים שנעשה להם עוול חמור, ושכולם צריכים להרגיש אשמים על כך ולבקש את סליחתם. האנשים הללו בעייתיים כל כך! איך הייתם מסבירים את המילה "ביזוי"? הכופרים סובלים השפלה לעתים קרובות, אך בבית האל יש דרך אחרת לומר זאת: הסבל ממצוקה ומהשפלה על מנת להשיג את האמת הוא מצוקה שאנשים צריכים לסבול ממנה. לא משנה אם הם נגזמים או מוחלפים, אנשים שמבינים את האמת אינם רואים בכך השפלה. הם חושבים שמגיע להם לסבול ממצוקה ושאנשים אינם יכולים להתמסר לכך בגלל אופיים המושחת, אך זה לא נחשב ביזוי. מי סובל באמת מביזוי? האל הוא זה שסובל מביזוי. האל מושיע את המין האנושי, אבל אנשים לא מבינים. ראו, לאחר שאלוהים הוציא את בני ישראל ממצרים, הם עבדו אלילים. כשלא היה להם מה לאכול, הם התלוננו על אלוהים, ואלוהים נאלץ להוריד להם מן ומזונות אחרים. לאחר כמה ימים טובים, הם לא הקדישו כל תשומת לב לאלוהים, אבל כשהם נתקלו בקשיים, הם שוב חיפשו אותו. לא הייתם אומרים שאלוהים סבל מביזוי גדול? האם האל שהתגלם בבשר סובל מביזוי גדול כשדוחים אותו זה עידן ועידנים? אנשים הם שום דבר ואין להם יכולת לעשות שום דבר. הם נהנים מחסד רב כל כך שהאל נותן להם, ומאמיתות רבות כל כך שהאל מספק, אך הם מרגישים שזה בלתי צודק במיוחד כשהם סובלים מעט מצוקה שהם ראויים לה. מאיזה אי-צדק אנשים סובלים? ישנם אנשים שבדרך כלל הם אמיצים מאוד, אבל כאשר הם סובלים קצת ממצוקה – כאשר אחים ואחיות גוזמים אותם, או מישהו אומר להם משהו לא נעים, או כשאף אחד לא תומך בהם או מחמיא להם – הם מרגישים מקופחים, מרגישים שהם סבלו ממצוקה גדולה ושנגרם להם עוול, ומתלוננים: "כולכם מתנשאים עליי, ואף אחד לא שם לב אליי. נגזר עליי שיתעללו בי!" בשביל מה אתה נכנס להתקף זעם? מה הטעם לומר את הדברים הללו? האם יש מילה כלשהי במילים הללו שהיא תואמת לאמת? (לא.) אז במה זה מסתכם – האם זאת השפלה? אינכם יכולים להבין לאשורה את המצוקה שמגיע לכם לסבול ממנה, ואינכם מקבלים אותה. האזנתם לדרשות רבות כל כך, אבל אינכם מבינים כיצד על אנשים ליישם בפועל את האמת וכיצד עליהם להתמסר. אינכם יודעים שום דבר מזה, ובכל זאת אתם חושבים שסבלתם מביזוי גדול כלשהו. האם אינכם מתנהגים באופן חסר היגיון? לגבי אנשים שמקבלים את ישועת האל, האם הביזוי הזה קיים? (לא.) אפילו אם אחים ואחיות מתנהגים כלפיך באי-צדק מובהק לפעמים, כיצד עליך לחוות זאת? למשל, יש שטר של חמישים דולר ששוכב באיזה מקום, ולאחר שאתה הולך לידו הוא נעלם, וכולם חושדים שאתה לקחת אותו. מה היית עושה? היית מרגיש מקופח ומתוסכל בפנים: "יש לי עמוד שדרה מוסרי, אפילו שאני עני. עדיין אכפת לי מהכבוד שלי. אף פעם לא לקחתי משהו ששייך למישהו אחר. הידיים שלי נקיות לגמרי. אתם תמיד מתנשאים עליי ואני הראשון שאתם חושדים בו כשזה קורה. האל לא הבהיר את הדברים למעני. נראה גם שהוא לא מחבב אותי!" אתה נכנס להתקף זעם. האם זה נחשב להשפלה? (לא.) אז מה עליך לעשות במצב זה? אם לקחת את השטר, הודה בכך והבטח שלעולם לא תעשה זאת שוב. אם לא לקחת אותו, אמור: "לא לקחתי אותו. האל בוחן כליות ולב. מי שלקח את הכסף יודע על כך וגם האל יודע על כך. לא אומר אף מילה נוספת." אתה לא צריך לומר: "אתם מתנשאים עליי. כולכם רוצים להיטפל אליי". מה הטעם לומר את הדברים הללו? האם טוב לומר הרבה דברים מעין אלה? (לא.) למה לא? אם אומרים הרבה דברים מעין אלה, זה מוכיח עובדה: האל אינו בלבך; אתה לא מאמין באל ואין לך אמונה אמיתית באל. כשאתה אומר את האמת בעניין, האל יודע. הוא רואה את תוככי לבם של אנשים ובוחן כל דבר שהם אומרים ועושים. האופן שבו אנשים אחרים רוצים לראות זאת, תלוי בהם. אתה מאמין שהאל יודע את כל הדברים האלה, ואין צורך לומר הרבה. האם אתה צריך להרגיש מקופח? לא. מה החשיבות של עניין זה? אתה מרגיש שסבלת מאי-צדק כשמשמיצים ושופטים אותך על כך שאתה מאמין באל, אך האם אתה יכול לדבר על זה בבירור? בכך שאתה מתגונן מפניהם באובססיביות, אתה מעכב את התקדמות העניינים. זה חסר טעם, נכון? מה הטעם להתווכח איתם? זה לא יישום בפועל של האמת.

אנשים סובלים ממצוקה רבה תוך כדי התהליך של חוויית הישועה של האל. האם המצוקה שאנשים סובלים ממנה היא חוסר-כבוד? (לא.) בהחלט לא. מדוע אני אומר זאת? (כיוון שלאנשים יש צביונות מושחתים, הם אמורים לסבול מהמצוקה הזאת.) לאנשים יש צביונות מושחתים – זהו חלק מהעניין. זאת ועוד, לא משנה איזה היבט של האמת אינך מבין ואיזה חלק בתוכך עדיין שלילי, אתה יכול להעלות אותו ולשתף עליו. אתה לא צריך לשמור אותו בבטן. מהי מטרת השיתוף? (לפתור בעיות.) לחפש את האמת, להגיע להבנת האמת, ולפתור את הבעיות הפנימיות. אתה לא צריך להחזיק אותן אצלך בפנים. אתה לא צריך לסבול חוסר-כבוד. אתה לא צריך לעמוד במשהו ולומר: "אני לא מבין ובכל זאת עדיין מכריחים אותי להתמסר. אני מוכרח להבין בטרם אתמסר". אם אינך מבין, אתה יכול לשתף. חיפוש האמת הוא הנתיב הנכון. זה לא מוטעה. כשמשתפים על דברים מסוימים ומסבירים אותם בבירור, אנשים יידעו מה צריך לעשות. אתה צריך להחזיק בגישה של חיפוש האמת ולפתור בעיות על ידי חיפוש האמת. אם אינך מבין את האמת ורק מיישם בפועל התמסרות, בסופו של דבר עדיין לא תוכל לפתור את בעיותיך. לכן, אפילו אם דורשים ממך להתמסר, לא דורשים ממך להתמסר בדרך מבולבלת או חסרת עקרונות. אולם יש עקרון בסיסי ביותר הכלול בהתמסרות: כשאתה לא מבין, עליך להתמסר תחילה, להיות בעל לב מתמסר וגישה מתמסרת. זהו ההיגיון שאנשים צריכים. לאחר שתשיג זאת, עליך לחפש באטיות. כך תוכל להימנע מלפגוע בצביון האל, לקבל הגנה, ולהצליח להגיע לסוף הדרך. האם כל המילים שהאל משתמש בהן כדי לחשוף, לגנות, ואפילו לשפוט אנשים ולקללם, האם מטרתן היא להשפיל אנשים? (לא.) האם אנשים צריכים סבלנות קיצונית כדי לעמוד בכל זה? (לא.) לא, הם לא צריכים. להפך, אנשים צריכים אמונה קיצונית כדי לקבל את כל זה. רק על ידי קבלת הדבר הזה תוכל להבין באמת מהו בדיוק טבעו המושחת של השטן, מהי בדיוק המהות המושחתת של בני האדם, מהו בדיוק מקור ההתנגדות של בני האדם לאל, ומדוע בני האדם אינם תואמים לאל. אתה חייב לחפש את האמת בדברי האל בטרם תוכל לפתור את הבעיות הללו. אם לא תקבל את האמת ולא תקבל את דברי האל, לא משנה כמה הם מנוסחים בבירור, לעולם לא תוכל לפתור את הבעיות הללו. גם אם אתה מבין ש"דברי האל אינם משפילים אותנו; הם פשוט חושפים אותנו, ונועדו לטובתנו", אתה רק מכיר בכך מבחינת הדוקטרינה; לעולם לא תבין את המשמעות האמיתית של כל מה שהאל אומר, או את ההשפעה שדבריו מכוונים להשיג. אתה גם לעולם לא תבין מהי בדיוק האמת שהאל מדבר עליה. לאחר שיתוף שנעשה כך, האם השיתוף לא יכול, במידה מסוימת, לגרום לאנשים לפתח גישה יוזמת וחיובית כלפי קבלת גיזום, קבלת החלפות, וקבלת העבודה, הסידורים והריבונות שהאל מבצע אשר אינם תואמים את תפיסותיהם של אנשים? (כן.) לכל הפחות, אנשים יחשבו שכל מה שהאל עושה הוא נכון, שהם לא צריכים להבין זאת בצורה שלילית, והגישה שהם צריכים לאמץ תחילה היא לקבל זאת באופן פעיל, להתמסר, ולאחר מכן לשתף פעולה עם זה. כל מה שהאל עושה לבני האדם לא דורש מהם סבלנות גדולה. פירוש הדבר הוא שאינך צריך לעמוד בכל זה. מה אתה צריך לעשות? מה שאתה צריך לעשות הוא לקבל, לחפש ולהתמסר. המונח "עמידה בהשפלה" שהכופרים משתמשים בו מכוון בבירור להתעללות באנשים. שום דבר שהאל עושה לא דורש ממך לעמוד בהשפלה. אתה יכול ליישם בפועל סבלנות, אהבה, וענווה כמו גם התמסרות, קבלה, יושר, פתיחות וחיפוש; הדברים הללו חיוביים יחסית. אז מהו ההיגיון מאחורי דבריהם של הכופרים? אלה שקרים ופילוסופיה שטניים. לסיכום, עמידה בהשפלה אינה עקרון שהמאמינים באל צריכים לקיים. היא לא האמת; היא דבר שטני. עמידה בהשפלה אינה מה שהאל דורש מאנשים לעשות, כיוון ששום השפלה אינה קיימת כאן. כל פעולות האל כלפי אנשים הן פעולות של אהבה, ישועה, טיפול בהם והגנה עליהם. הדברים שהאל אומר והעבודה שהוא עושה אצל אנשים, כולם חיוביים וכולם הם האמת. אין בהם שום חלק שהוא כמו אלה של השטן ואין בהם שום דבר משיטותיו ומאמצעיו של השטן. רק על ידי קבלת דברי האל יוכלו אנשים להיטהר ולהיוושע.

באילו דרכים ה"עמידה בהשפלה" שהשטן מדבר עליה באה לידי ביטוי אצל אנשים? היא באה לידי ביטוי אצל אנשים בצורה של פגיעה, התעללות, הרסנות ורמיסה. לסיכום, היא ממיטה עליך אסון. לא משנה אם סבלת ממצוקה או מביזוי, בקיצור, מה שאנשים בסופו של דבר משיגים מהדברים שהם נאלצים לעבור בגלל השטן הוא בוודאי לא האמת. מה אנשים משיגים? כאב. מה שהשטן מחולל באנשים הוא השפלה ולגלוג באינספור צורות, כמו גם התעללות ושחיתות. אז מה זה משיג אצל אנשים ומה זה גורם להם להרגיש? זה גורם לאנשים לשאת בעוולות ולהתפשר על מנת לשרוד, ואף גורם אצלם לעיוות פנימי. אנשים לומדים להשתמש בכל מיני טקטיקות ושיטות להתייחסות לעניין ולהתמודדות עמו, ולומדים להתחנף לאנשים, להעמיד פנים ולשקר. כאשר אנשים חושפים את כל הדברים האלה ומביאים אותם לידי ביטוי, האם לבם מרוצה, שרוי בשמחה ובשלווה, או כועס וכואב? (כועס וכואב.) האם הכעס בלבם של אנשים גדל או קטן ככל שהם סובלים יותר השפלה בעולם הזה? (גדל.) אם כך, האם אנשים מסתכלים על האנושות בעוינות הולכת וגוברת, או באהבה הולכת וגוברת? (עוינות.) הם מסתכלים על האנושות בעוינות הולכת וגוברת, ושונאים את כל מי שהם רואים. כאשר האנשים הם צעירים והם נכנסים לחברה לראשונה, הכול מרהיב בעיניהם והם נוטים לתת אמון באנשים בקלות רבה. בשנות השלושים לחייהם, הם כבר לא כל כך סומכים על אחרים. כשהם מגיעים לשנות הארבעים שלהם, אין להם אמון ברוב האנשים, וכשהם מגיעים לשנות החמישים שלהם, לבם מלא שנאה והם נוטים להפוך את עורם ולפגוע באחרים. לפני שהם מתמלאים בשנאה, מה אנשים עוברים? כל חוויותיהם הן כאב וביזוי. כשאין לך את היכולת והכוח שיש לאחרים, כשאחרים אומרים שאתה כך או אחרת, אתה מוכרח להנהן בראשך במהירות בהסכמה, וכשמקללים אותך, אתה מוכרח להקשיב. אינך יכול לעשות דבר, אבל מה אתה חושב בפנים? "יום אחד, כשיהיה לי הכוח, אהרוג אותך במו ידיי ואשמיד שלושה דורות של אבות אבותיך!" השנאה שבלבך מתגברת והולכת. זוהי התוצאה שעמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד מביאות על המין האנושי המושחת. אנשים חושבים שעמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד, שזוכות לשבחים וקידום על ידי החברה, הן דברים חיוביים, ושהן סוג של מנטליות ודרך חשיבה שמאפשר לאנשים לעבוד קשה ולשאוף להתחזק. אז מדוע הן מחוללות כעס ושנאה באנשים בסופו של דבר? (מפני שהן לא האמת.) נכון. הן גורמות לתוצאה השלילית הזו מכיוון שהן לא האמת. מה גורם לדורות של תרעומת ורציחות נקמה בחברה ובכנופיות? (לאחר שאנשים סובלים מביזוי, השנאה בלבם גדלה והם רוצחים מתוך נקמה.) נכון, כך נגרמים מקרי רצח מתוך נקמה. דור אחר דור, אנשים רוצחים זה את זה בברוטליות עד שהמין האנושי מושמד באסון. זוהי התוצאה. המין האנושי חי עד כה בהתאם לפילוסופיות ולהיגיון של השטן, והוא התפתח בהדרגה עד לימינו אלה תחת השפעתו של השטן. היחסים בין אנשים מתעוותים והולכים, הריחוק ביניהם גדל והולך, מידת האמון ביניהם קטנה והולכת ומידת הקרירות ביניהם גדלה והולכת. לאיזה שלב זה הגיע כעת? זה הגיע לשלב שבו לבבותיהם של שני אנשים שאין להם קשר זה לזה מלאים בשנאה ובעוינות הדדיות. בעבר, שכנים באו במגע זה עם זה וקיימו אינטראקציות לעתים קרובות, אבל כיום, אדם יכול להיות מת חמישה או שישה ימים ושכנו לא יידע; איש לא יבדוק מה קורה איתו. כיצד הגיע המצב לידי כך? המצב הגיע לידי כך בגלל השנאה ההדדית הזאת. אתה לא רוצה שאחרים יהיו עוינים כלפיך, אך בה בעת, אתה עוין כלפי אחרים – זהו מעגל קסמים. זוהי תוצאה שלילית ואסון שחוקי השטן המיטו על האנושות. הדעות והרשמים שיש לאנשים בלבם לגבי אנשים אחרים הם בלתי אוהדים יותר ויותר, אז הם משתפרים עוד ועוד בעמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד, והכעס והשנאה בלבם גדלים, עד שלבסוף הם אומרים: "עדיף היה אילו הם היו מתים ואיש מהם לא היה חי!" האם לבו של כל אדם ואדם אינו מלא בשנאה מסוג זה? הוא מייחל להשמדתו של העולם בהקדם האפשרי. "כל האנשים רקובים מבפנים. מגיע להם שיושמדו!" אתה אומר שאנשים אחרים רקובים מבפנים, אבל מה לגביך? האם ייתכן שהשתנית באמת? שהשגת ישועה? באותו הזמן שאתה שונא אחרים על כך שהם רקובים מבפנים, עליך להיות טוב יותר מהם. אם אתה רע בדיוק כמו האנשים בעולם, אז אין לך היגיון כלל. כשאדם בעל היגיון רואה שהמין האנושי רקוב מבפנים, עליו לחתור אל האמת ולממש בחיים צלם אנוש כדי לרצות את האל – זהו הדבר הראוי. בדרך זו, כאשר האל ישמיד את המין האנושי הרשע הזה, האדם הזה יינצל.

אתם שונאים את המין האנושי המרושע הזה? (כן.) לרוב האנשים שמאמינים באל יש מידה מסוימת של אנושיות ותבונה; לבם טוב יותר, הם כמהים לאור, והם כמהים לכך שהאל והאמת ישלטו. הם לא אוהבים דברים רעים, ולא אוהבים דברים לא הוגנים. הם צריכים להיות מלאי תקווה, אהבה וסובלנות כלפי המין האנושי, אז איך הם יכולים לשנוא אותו? יש אנשים שאומרים: "כשהייתי בבית הספר והמורה נטפל אליי, לא העזתי לדבר על כך; פשוט נאלצתי לעמוד בכך. אז החלטתי לשקוד על לימודיי ולהתקבל לאוניברסיטה בעתיד. אראה לכולכם מאיזה חומר קורצתי, ואז אני אהיה זה שייטפל אליכם!" יש אנשים שאומרים: "אני נזכר בתקופה שבה עבדתי, אנשים בעלי כוח בחברה תמיד נטפלו אליי, וחשבתי, 'רק חכו עד היום שבו אעקוף אתכם בהישגיי. ואז אהפוך את חייכם לסיוט!'" יש אחרים שאומרים: "אני נזכר בתקופה שבה עשיתי עסקים, מנהל הספקים תמיד רימה אותי, וחשבתי, 'כשהיום יבוא ואעשה הון גדול, אשיב לך כגמולך!'" לאף אחד אין חיים קלים, ולכולם נטפלים לפעמים – יש להם אנשים שהם שונאים בלבם ורוצים ליישב את החשבון איתם. כך נראה העולם כיום; הוא מלא שנאה ומלא עוינות. העוינות ההדדית בין אנשים היא קיצונית מדי, והם אינם יכולים לחיות בהרמוניה ואינם נמצאים בקשרי ידידות. העולם הזה עומד להסתיים בקרוב; הוא הגיע לסופו. לכל אחד יש סיפורים שוברי לב בתוכו מהתקופה שבה מישהו, איפשהו, הציק לו, או שפעם אנשים אחרים בחברה, בארגון או בקבוצת אנשים כלשהי התייחסו אליו בבוז, רימו אותו או פגעו בו. דברים כאלה קורים בכל מקום. מה זה מוכיח? זה מוכיח שבקרב המין האנושי אין יותר אנשים כמו נח. נכון? (כן.) לבו של כל אדם מלא ברשע, ומלא בעוינות כלפי האמת, כלפי דברים חיוביים וכלפי צדק. האנשים כבר מעבר לישועה. אין אדם, אין לימוד, ואין תיאוריה שיכולים להציל את המין האנושי – זהו מצב עובדתי. יש אנשים שעדיין מקווים: "מתי תהיה מלחמת עולם? לאחר המלחמה, כל מי שמגיע לו למות ימות, והאנשים שישרדו יוכלו להתחיל מחדש. עידן חדש יתחיל, ומדינה חדשה תוקם". האם זה אפשרי? לא, זה בלתי אפשרי. יש אנשים שתולים את תקוותם בכל מיני דתות שונות, אך כעת עבר זמנן של הדתות, והן נושמות את נשימותיהן האחרונות. כל דת רקובה עד היסוד ויש לה שם רע. למה אני מתכוון במילים הללו? הן נועדו לגרום לאנשים להבין עובדה: אילו האל לא היה משתמש במילים ובאמת כדי להושיע את המין האנושי, השנאה והצביון הזדוני הנמצאים עמוק בתוך בני האדם היו רק מידרדרים ומתפרעים יותר, עד בסופו של דבר האפשרות היחידה עבור המין האנושי הייתה להשמיד את עצמו דרך הרג הדדי אכזרי של אנשים. כיום, אנשים רבים רוצים להימנע ממגע עם המין האנושי המרושע הזה וללכת לחיות לבד במקומות מרוחקים בהרים וביערות, או במקום שאין בו שום עקבות של חיים אנושיים. מהי התוצאה של זה? האנושות לא תתרבה יותר ולא יבוא לעולם דור חדש. האנושות תיכחד לאחר הדור הנוכחי – לא יהיו צאצאים. ההתנגדות של המין האנושי לאל היא חמורה מדי, וזה עורר את זעמו כבר בשלב מוקדם. הם יחוסלו תוך זמן קצר. למה כל כך הרבה אנשים לא מתחתנים? מכיוון שהם חוששים שירמו אותם, הם לא מאמינים שעוד יש אנשים טובים, והם מלאים בעוינות כלפי הנישואין. במי יש לתלות את האשמה בזה? תלו את האשמה בכך ששחיתותם של אנשים עמוקה מדי, תלו את האשמה בשטן ובשדים ותלו אותה באנשים שמקבלים מרצונם שחיתות. אתה שונא אחרים, אבל האם אתה באמת טוב מהם? אין לך את האמת, ושנאת אחרים היא חסרת תועלת. אם אנשים לא יחזיקו באמת ולא יבינו אותה, בסופו של דבר הם יגיעו למבוי סתום, ייקלעו לאסון ויושמדו. זה הסוף שיבוא עליהם. אם האל לא יושיע את המין האנושי, לא יהיה אף אחד במין האנושי המושחת שיוכל להבין את האמת.

מהי "השפלה" בדיוק? האם מאמינים צריכים לסבול השפלה? האם ה"השפלה" הזאת קיימת? (לא, היא לא קיימת.) היא לא קיימת, אז האם הבעיה לא נפתרה? בפעם הבאה שתשמעו מישהו אומר, "הדבר הראשון שעליכם ללמוד כמאמינים הוא לעמוד בסבל. אין זה משנה מה קורה, אתם מוכרחים לשאת אותו ולהדחיק אותו בפנים". האם אתה צריך לומר להם משהו כשאתה שומע את המילים הללו? (כן.) מה עליך להגיד? עליך להגיד: "בשביל מה אתה עומד בזה? אם אתה באמת עומד בביזוי, אז אתה מעורר רחמים, וזה מראה שאינך מבין את האמת. אילו היית מבין את האמת, ההשפלה הזו לא הייתה קיימת, והיית מקבל ברצון ובשמחה את כל הנסיבות שהאל מתזמר עבורך. זוהי המצוקה שממנה אנשים צריכים לסבול, לא ביזוי כלשהו. זהו האל שמרומם אותך. העובדה שאנו יכולים לסבול מהמצוקה הזו מוכיחה שהאל עדיין נותן לנו הזדמנות ומאפשר לנו להיוושע. אילולא הייתה לנו אפילו ההזדמנות לסבול ממצוקה או שלא היינו ראויים לכך, אז לא היה לנו שום סיכוי להיוושע. זה לא ביזוי; אתה מוכרח להבין את זה בבירור ולבדוק אם מה שאתה אומר הוא אכן נכון. הביזוי הזה לא קיים – אנחנו אנשים מושחתים, ומגיע לנו לסבול מהמצוקה הזאת. כשאתה חולה, נטילת תרופה ומעבר ניתוח כרוכים בקצת סבל ממצוקה. האם המצוקה שאתה סובל ממנה כדי לרפא את מחלתך נחשבת לביזוי? זה לא ביזוי; זה נעשה כדי לרפא אותך. אמונתנו באל והחוויה שלנו את המשפט והייסור שלו, תכליתם להשליך מעלינו את צביונותינו המושחתים, לממש צלם אנוש בחיים, לחיות לפי דרישותיו של האל, להתמסר לאל, לעבוד אותו, ולחיות טוב יותר ובכבוד גדול יותר. אנו ראויים לסבול מהמצוקה הזו בשל הצביונות המושחתים שלנו. הסבל הזה הוא לטובת השגת האמת והחיים. אסור לנו לפרש זאת כביזוי. אנחנו צריכים לקבל זאת כאחריות ומחויבות שלנו ושעלינו למלא, וכנתיב שעלינו ללכת בו. זהו האל שמרומם, ועלינו להלל את האל על שהוא מרומם אותנו ולהלל אותו על ההזדמנות שהוא נותן לנו. בהתבסס על כל מה שעשינו ועל האופן שבו פעלנו, איננו ראויים לסבול מהמצוקה הזו, וצריך להשמיד אותנו כמו את האנשים שבעולם. אם נתייחס למצוקה שממנה עלינו לסבול ולכל החסד שאלוהים נתן לנו כאל השפלה, אז יש לנו מחסור חמור במצפון ואנחנו פוגעים בלבו של האל! איננו ראויים לישועת האל". נכון? (כן.) החלק הזה של הדוקטרינה הוא פשוט מאוד. אדם לא אמור להבין את זה מבלי שיגידו לו? בכך שיקבלו הארה והבנה של הדברים הללו בדרך הזו, לבם של אנשים יהיה רגוע יותר, והם לא יפעלו בחוסר היגיון כאשר יקרו להם דברים. יש אנשים שיודעים בבירור בלבם שזו האמת ושעליהם לקבל אותה, אך כאשר הם מדברים, הם עדיין אומרים שזה ממש לא צודק, מדברים ומדברים עד שיוצאים מפיהם דברי שיפוט נגד האל. אל תעשו דברים כאלה. כל פעם שדברים קורים לך, חפש את האמת. זהו הדבר החיוני הראשון, לעולם אל תזניח אותו. אם אתה מכיר בכך שהאל הוא האמת, הדרך והחיים, אל לך להתייחס לנסיבות כלשהן שהאל יוצר כאילו היו מעשה ידי אדם. במקום זאת, עליך לראות בכל הנסיבות שהאל יוצר הזדמנות לעשות מהפך בצביון שלך והזדמנות לקבל את האמת.

סיימתי לשתף על המשמעות של "השפלה". כעת אשתף על החלק הבא, דהיינו, מה פירוש "לשאת עול כבד". זה עתה דיברנו על כך שהעול הכבד שאנשים נושאים הוא רצון ושאיפה עמוק בלבם, מטרה שהם מקווים להשיג. כאשר מדובר במאמינים באל שנושעים על ידי האל ומקבלים את מנהיגותו של האל, האם הם צריכים לעמוד בהשפלה ולשאת עול כבד? זה עתה אמרתי שהביטוי "עמידה בהשפלה" אינו תקף בבית האל. אינך צריך לשאת השפלה; אינך צריך להרגיש שאתה עומד בכל כך הרבה קשיים; לבך אינו צריך להרגיש שנגרם לך עוול; ואינך צריך לסבול את כל הביזוי הזה כדי לרצות את כוונות האל, כאילו שאתה אצילי כל כך. אתה לא צריך לעשות את הדברים הללו. אז מה המשמעות של נשיאת עול כבד? אילו מישהו היה אומר שהאל גורם לאנשים לסבול מכל המצוקה הזאת על מנת שהם יוכלו לקבל על עצמם אחריות גדולה יותר ומשימות גדולות יותר, ולקבל ברכות גדולות יותר ויעד טוב יותר, האם הצהרה זו הייתה סבירה והגיונית? (לא, היא לא סבירה.) היא לא סבירה. אם כן, כיצד עלינו להגדיר זאת? האל מאפשר לאנשים להיוושע ולהגיע למצב שבו הם יראים את האל וסרים מרע, וכך הוא גורם להם לחיות טוב יותר. האם האל עושה זאת למען האנשים או למען עצמו, בדיוק? (למען האנשים.) למען האנשים, כמובן. האנשים הם המרוויחים הגדולים ביותר. לכן אני אומר שזה לא קשור כלל למה שהאל מקבל מזה, שלא לדבר על גודל הברכות שאנשים יכולים לקבל בזכות זה שהם סובלים מהמצוקה הזאת. אינך צריך לעמוד בסבל, ואינך צריך שיהיו לך סוגים כאלה של "שאיפות גדולות", וגם אינך צריך לוותר על דברים בדרך זו. בפועל, לא ויתרת על שום דבר, וגם לא השלכת מעליך שום דבר. להפך, האנשים הם אלה שהרוויחו בסופו של דבר הכי הרבה. ראשית, האנשים הבינו את כל הקריטריונים השונים להתנהלות אישית. זאת ועוד, האנשים מסוגלים לציית לכל הסדר הזה ולכל החוקים שהאל קבע, ולחיות בצורה מסודרת. כיצד משתווה דרך חיים זו לאופן שבו האנשים חיים כיום? (היא טובה יותר.) היא טובה יותר מהאופן שבו האנשים חיים עכשיו. אם כן, מבין שתי דרכי החיים האלה, איזו מבורכת יותר, דומה יותר לדרך חיים של יציר בריאה אמיתי, ויותר מכך, היא החיים שהמין האנושי צריך לחיות? (הראשונה.) ברור שזאת הראשונה. לאחר שסבלת מהמצוקה הזאת, אתה מבין את כוונותיו של האל, ובו זמנית מבין אמיתות רבות, ועם הבנה של האמת כבסיס, אתה לומד כיצד להתנהל, ויש אמת שפועלת כחיים במסגרת האנושיות שלך. האם זה נותן לך ערך? בהתחלה, לאנשים אין שום אמת מכל וכול. הם רק יצורים עלובים חסרי ערך, פחות מנמלים, הם לא ראויים לחיות, אבל עכשיו אתה הבנת את האמת, אתה מדבר ופועל בהתאם לאמת. לא משנה מה האל יבקש ממך לעשות, אתה תהיה מסוגל להקשיב, ולבצע זאת בנאמנות, ולא משנה אילו סידורים האל יעשה עבורך, אתה תהיה מסוגל להתמסר להם. אם כן, האם עדיין תשפוט את האל? האם תתמרד נגדו באופן יזום? אם מישהו יסית אותך למרוד באל, האם תעשה זאת? (לא.) אם מישהו יספר שקרים על האל כדי להטעות אותך, האם תאמין לזה? (לא.) לא, אתה לא תאמין. לכן אתה לא תתמרד באל, גם מבחינה סובייקטיבית וגם מבחינה אובייקטיבית. בני אדם כאלה חיים תחת שליטתו המוחלטת של האל. אז האם בני אדם כאלה עדיין צריכים לשאת את הכאב של האנשים כיום? האם עדיין יש שנאה וכאב בליבם? האם יש דברים עצובים וכואבים בליבם? (לא.) הכאב הזה אינו קיים. בכל דבר שהם עושים, אנשים כאלה פועלים מתוך עקרונות וללא פזיזות. כמו כן, כאשר דברים קורים, לאל יש סמכות ריבונית, והשטן אינו יכול לפגוע בך; אתה חי כאדם אמיתי. האם האל ישמיד בני אדם כאלה? האם בני אדם כאלה ישמידו את עצמם? (לא.) לא, הם לא יעשו זאת. הם סוג שונה לחלוטין של אנשים בהשוואה לאנשים המושחתים של היום. כיום, לבבות האנשים מלאים בשנאה ובכאב. הם מסוגלים להתאבד בכל זמן או מקום, להילחם ולהרוג אנשים בכל זמן או מקום, ולעשות דברים רעים בכל זמן או מקום, מה שממיט אסון על העולם האנושי. לעומת זאת, האנשים שהאל הושיע ושזכו בָאמת כחיים יכולים לחיות יחד בשלום ללא מאבק או שנאה. הם מסוגלים להתמסר לסידוריו של האל, ולהתמסר לכל מילה שהאל אומר, בלבבות ובמאמצים מאוחדים. אנשים אלה חיים כולם בדבר האל, ועמלים באותו כיוון. כשהמטרה היא מימוש רצון האל – כשכל אחד מבין את האמת, גם אתה, הוא, היא והם – האם בכל זאת יוכלו להיות לכם דעות שונות כאשר אתם ביחד? (לא.) בדרך זו, אתם יכולים להגיע לנקודה שבה כולם חיים בנוכחות האל, חיים בדברו, חיים בהתאם לאמת, ולבבותיהם תואמים. במצב כזה, האם עדיין יכולים להיות הרג ולחימה בין האנשים? (לא.) לא. האם האנשים עדיין צריכים לסבול מכאב? אין כאב. בני אדם כאלה חיים חיים ברוכים ללא לחימה או הרג. אז איך על אנשים לנהל את כל הדברים שהאל הפקיד בידיהם? (עליהם לחיות בדו-קיום בשלום.) חלק מזה הוא שעליהם לחיות בדו-קיום בשלום. החלק השני הוא שעליהם לנהל כל דבר בהתאם לסדר ולחוקים שהאל קבע. פירוש הדבר הוא שכל הסדר והחוקים ובעלי החיים הללו שייכים למין האנושי, והוא משתמש בהם לתועלתו. כמה נפלא הוא מין אנושי מסוג זה! בזמן ההוא, סביבת החיים של המין האנושי תינתן לבני האדם על מנת שינהלו אותה. האל קובע סדר וחוקים בעולם הזה למען בני האדם ולאחר מכן האל אינו מתערב בכך. אם יום אחד תראה זאב אוכל ארנב, מה תעשה? אתה מוכרח להניח לזאב לאכול אותו. אינך יכול לגרום לזאב להפסיק לאכול ארנבים ולהתחיל לאכול עשב. אם תעשה כך, איזו טעות תעשה? (פעולה בניגוד לסדר הדברים הטבעי.) אתה תפעל בניגוד לסדר הדברים הטבעי. ארנבים אוכלים עשב וזאבים אוכלים בשר, לכן מחובתך לכבד את טבעם האינהרנטי ולהניח להם להתפתח בחופשיות. אין צורך להתערב בפעילויותיהם ובסגנון החיים שלהם בדרך נוספת ומלאכותית. אינך צריך לנהל את הדברים הללו; האל כבר קבע את הדברים הללו כפי שהם צריכים להיות. אם יש מקומות מסוימים שמקבלים הרבה גשם והאקלים אינו מתאים לבעלי חיים מסוימים, אז הם מוכרחים לנדוד. אתה אומר: "אנחנו מוכרחים לתקן את המקום הזה. איך זה שתמיד יורד בו כל כך הרבה גשם? הצורך התמידי לנדוד בוודאי מעייף את בעלי החיים כל כך!" האין זו טיפשות גם כן? (כן.) באיזה אופן זה טיפשי? האם האל לא קבע את האקלים הזה? (כן.) האל קבע את האקלים הזה והניח לבעלי החיים הללו לחיות באזור הזה. האם האל לא קבע את נדידתם? (כן.) אז למה אתה רוצה להתערב? למה אתה פועל בעיוורון מתוך כוונות טובות? מה טוב בנדידה? כשקבוצה גדולה של בעלי חיים נשארת באותו מקום חצי שנה, כל העשב נאכל. אם לא יורד גשם ובעלי החיים אינם רוצים לעזוב, מה אז? יהיה צורך שהגשם ירד כל הזמן. כשהקרקע תירטב, הם לא יוכלו להישאר שם והעשב יהיה ספוג במי גשם, אז הם יהיו מוכרחים לעזוב. הנדידה הזאת גורמת לגופיהם להיות בכושר ונותנת לעשב לצמוח מחדש. ברגע שהם יאכלו את רוב העשב במקום אחר, יגיע הזמן שיירד שם שלג והם שוב ייבעטו החוצה, כביכול, ויוכרחו לנדוד במהירות. הם יעשו את דרכם חזרה למקומם המקורי. לא יורד גשם, העשב צמח והם יכולים לאכול אותו שוב. כך, המערכת הסביבתית שומרת על איזון כל הזמן בדרך טבעית. יש אנשים שאומרים: "גנו תמיד נאכלים על ידי האריות – איזה מסכנים! אנחנו לא יכולים לגרום לגנו להיות פיקחים יותר?" למה אתה פועל בעיוורון מתוך כוונות טובות? אתה מנסה להראות שאתה טוב לב? טוב הלב שלך מרחיק לכת יותר מדי. אילו גנו היו פיקחים, האריות היו סובלים מרעב. היית יכול לעמוד במראה האריות שסובלים מרעב? יש אנשים אחרים שאומרים: "אריות הם רעים. הם נושכים צבאים וזברות. זה כל כך מזעזע ואכזרי!" אילו היית מוחק את האריות, היו יותר מדי זברות וצבאים. מה הייתה התוצאה הסופית? העשב היה נאכל כולו וערבות העשב היו הופכות למדבר. האם אתה יכול לשאת את זה? האם תדבק עדיין בכוונותיך הטובות? אז מה עליך לעשות? לתת להם להתפתח בחופשיות. ככה זה עם בעלי חיים. האל קבע את כל הסדר הזה לפני עידן ועידנים ואתה מוכרח לקבלו, אם תרצה ואם לא; הכול מוכרח להתרחש לפי הסדר שנקבע לו. אם תפעל בניגוד לסדר הטבעי, החיים לא יוכלו להתקיים לאורך זמן. ברגע שתבין את כל החוקים הללו אתה תכבד אותם, והשקפתך על הדברים הללו תהיה בהתאם לחוקים. אז אתה תבין את החכמה שבריבונות האל על כל הדברים. זאת ועוד, כל החוקים הללו הם חלק אינהרנטי מהחיים. איך זה נוצר? (כך נגזר על ידי האל.) כך נגזר על ידי האל. כך האל סידר את זה. בני האדם חוקרים מדע, חוקרים ביולוגיה, חוקרים נושאים מכל הסוגים. הם ניהלו מחקרים במשך שנים רבות כל כך, אבל הם מבינים רק דוקטרינה וסדר פשוטים; איש אינו רואה את הריבונות או החכמה של האל בדוקטרינה ובתופעות הללו. למה כל המערכת האקולוגית ושרשרת המזון הזאת מורכבות ומופלאות כל כך? בני האדם רק מבהירים תופעה או מכריזים על עובדה בשביל האנשים בעולם הזה, אבל איש אינו יכול לסכם או לראות בבירור שכל זה מקורו באל – זה לא נוצר מעצמו. אם נסכים עם האמירה שזה נוצר מעצמו, אז איך זה שאיש מעולם לא ראה קוף נהפך לבן אדם בכל השנים האלו? את כל החוקים הללו קבע האל. האם יש להם קשר כלשהו קופים שנהפכים לבני אדם? (לא.) אין שום דבר כזה. האל קבע את כל החוקים הללו ואת הסדר הזה כולו. אם לאנשים יהיה מספיק מזל כדי לשרוד, אז באותו זמן הם לא רק יכבדו, ישמרו וינהלו את כל הסדר הזה ואת כל החוקים האלה, אלא גם יהפכו למרוויחים הגדולים ביותר מכל הסדר הזה ומכל החוקים האלה. האל הכין את כל זה עבור המין האנושי, וקבע זאת עבור אנשים – הכול מוכן להנאתם. מבין כל הדברים, יצירי הבריאה שהם אנשים הם הברוכים ביותר. לאנשים יש שפה, יש מחשבה, והם יכולים לשמוע את קולו של האל, יכולים להבין את דברי האל, יש להם שפה שבאמצעותה הם יכולים לתקשר עם האל, והם המיומנים ביותר בהבנת דברי האל. הדרך שבה הם הברוכים ביותר היא שהאל נתן להם את ההון הגדול ביותר שבעזרתו הם יכולים לזכות בישועה ולהתייצב לפניו. בסופו של דבר, כל מה שהאל עשה, וכל הסדר והחוקים שהאל קבע ידרשו מאנשים לנהל ולשמר. אותם אנשים שרק חוקרים, הורסים, מזיקים ומעקמים את כל הסדר הזה וכל החוקים האלה חייבים להימחק. אנשים סבלו ממצוקה רבה כל כך. האם היעד היפהפה, שאנשים מאמינים בו בלבם, חותרים אליו ומייחלים לו, אכן קיים? הוא לא קיים בפועל. הוא רק רצון ושאיפה של אנשים, והוא שונה ממה שהאל רוצה לתת לאנשים. אלה שני דברים נפרדים ואין ביניהם קשר. אם כן, החלק של "לשאת עול כבד" בביטוי עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד אינו קיים אצל אנשים. מה כוונתי באומרי שהוא לא קיים? כוונתי היא שהיעד היפהפה שבו אתה מאמין, והדברים שאתה רוצה להשיג בשאיפות וברצונות העמוקים בלבך, אינם קיימים כלל. לא משנה מהו גודל המצוקה שתסבול ממנה או כמה השפלות תעבור, בסופו של דבר היעד שאתה מייחל לו, הדברים שאתה רוצה להשיג, האדם שאתה רוצה להיות והמידה שבה אתה רוצה להיות מבורך אינם תקפים. אלה אינם הדברים שהאל רוצה לתת לך. מה הבעיה הנוספת כאן? עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד זה כאשר אנשים מסתירים את יכולותיהם האמיתיות על ידי עמידה בהשפלה, ואז סובלים ביזוי כדי להשיג את מטרותיהם. מהן המטרות הללו? האידאלים ואפילו הרצונות העמוקים בלבם של אנשים. כאשר מאמינים סובלים ממצוקה, האם הם סובלים על מנת לספק רצון כלשהו? (לא.) אז בשביל מה? כאשר מאמינים סובלים ממצוקה, האם המטרה שהם רוצים להשיג היא חיובית או שלילית? (חיובית.) האם היא קשורה לרצון? (לא.) אז מהי המטרה החיובית הזו? (להשליך מעליהם את הצביון המושחת שלהם, להפוך לאנשים אמיתיים, ולהיות מסוגלים לחיות טוב יותר.) להשליך מעליהם את הצביון המושחת שלהם, להפוך לאנשים אמיתיים ולהיות מסוגלים לחיות טוב יותר. מה עוד? להיות אנשים שנושעו, ולא למרוד שוב באל. האם אתם רוצים להפוך למישהו כמו איוב ופטרוס? (כן.) אז זו לא מטרה? (כן.) האם המטרה הזאת מחוברת לרצון? (לא.) היעד הזה הוא חתירה נכונה, והוא היעד והנתיב שהאל העניק לאנשים. זה ראוי. זו הסיבה שאני אומר שהמצוקה שאתם סובלים ממנה בגלל יעד החתירה הנכון אינה עמידה בהשפלה. במקום זאת, זה מה שאנשים צריכים לחתור אליו, וזהו הנתיב שעל אנשים לצעוד בו. האם האנשים שחושבים עמוק בלבם שהם עומדים בביזוי יכולים לעלות על נתיב זה? הם לא יכולים לעלות על הנתיב הזה וגם לא יכולים להגיע ליעד הזה.

כשאתה מתבונן בו כעת, האם הביטוי "עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד" הוא האמת? (לא.) הוא לא האמת, והוא לא קריטריון לאופן שבו על אנשים לפעול, להתנהל או לעבוד את האל. האם אנשים צריכים לעמוד בהשפלה ולשאת עול כבד על מנת לקבל ישועה מהאל? (לא.) האם נכון או לא נכון לומר שאדם זכה בישועה על ידי עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד? (לא נכון.) מדוע זה לא נכון? עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד אינן יישום בפועל של האמת, אז איך הוא יכול להשיג ישועה? זה כמו לומר שאדם הרג אנשים, הצית דברים ועשה הרבה מעשים רעים, ולבסוף נהיה ל"מנהיג אהוב על עמו". האם זה לא אותו דבר בערך? (זה אותו דבר.) זהו פירוש הדבר. ברור שהוא על נתיב הרשעות, ובכל זאת הוא נהיה לאדם חיובי. זוהי סתירה. אם מישהו יאמר שאדם עמד בהשפלה ונשא עול כבד, ולבסוף השיג התאמה עם אלוהים, או שאדם עמד בהשפלה ונשא עול כבד, ולבסוף נשא עדות במהלך ניסיונות, או שאדם עמד בהשפלה ונשא עול כבד, ולבסוף ביצע את התפקיד שהאל הטיל עליו – איזו מבין ההצהרות האלו נכונה? (אף אחת מהן.) אף אחת מהן אינה נכונה. האם נכון לומר שמישהו עמד בהשפלה ונשא עול כבד בזמן שהפיץ את הבשורה לכל התושבים בכפר כלשהו? (לא.) אני רואה אנשים מסוימים שאינם בטוחים, וחושבים: "האם זה נכון? אני חושב שההצהרה הזאת נכונה, היא לא נכונה? יש מקרים רבים שבהם אנשים מוכרחים לעמוד בהשפלה ולשאת עול כבד בזמן הפצת הבשורה ונשיאת עדות עבור האל". השימוש בביטוי בהקשר זה הוא נכון, לא? (לא, לא נכון.) למה לא? אימרו לי. (כיוון שהתוצאה שמשיגים באמצעות עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד אינה חיובית.) הם זהו השימוש הנכון? נתחו את האופן שבו הביטוי הזה שגוי. "באמצעות עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד בזמן הפצת הבשורה, הם המירו אנשים רבים, נשאו פרי רב והפיצו את שם האל". האם אתם לא יודעים אם ההצהרה הזאת נכונה או לא נכונה? אם ניישם זאת בהתאם לכל ההצהרות ששיתפנו עליהן היום, יהיה שגוי להשתמש בביטוי זה במצב הזה, אבל אם נחשוב יותר לעומק, על אנשים מסוימים שמפיצים את הבשורה וחוטפים מכות או צעקות ממקבלי בשורה פוטנציאליים ומסולקים מדלתותיהם, האם זה נחשב לעמידה בהשפלה? (לא.) אז מה זה? (מצוקה שמאמינים חייבים לסבול ממנה בזמן הפצת הבשורה.) נכון. זוהי המצוקה שאנשים מוכרחים לסבול ממנה. זוהי האחריות, המחויבות והתפקיד שהאל הטיל על בני אדם. זה דומה לאופן שבו הלידה מכאיבה – נכון שזו מצוקה שמוכרחים לסבול ממנה? (כן.) אילו אישה תגיד לילד שלה: "עמדתי בהשפלה ונשאתי עול כבד על מנת להביא אותך לעולם", האם זה יהיה דבר שנכון לומר אותו? (לא.) היא סבלה ממצוקה, אז למה לא נכון לומר זאת? כי זוהי מצוקה שהיא מוכרחה לסבול ממנה. לדוגמה, אילו זאב היה משקיע בציד שעות רבות לפני שהיה מצליח לתפוס ארנב, והיה אומר "עמדתי בהשפלה ונשאתי עול כבד על מנת לאכול ארנב," האם זה יהיה נכון? (לא.) על מנת לאכול ארנב, הזאב מוכרח להקריב משהו בתמורה. הארנב לא יישב ויחכה עד שהזאב יאכל אותו. איזו מטלה היא קלה עד כדי כך? אין זה משנה מהי המטלה, אדם מוכרח תמיד להקריב משהו. זה לא עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד. כעת, בתור מה סיווגנו ביסודיות את הביטוי "עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד"? (בתור דבר שלילי.) סיווגנו אותו כביטוי שלילי ומבזה, כהיגיון של השטן וכפילוסופיה שלו להתנהלות בעולם. אין לו שום קשר לאמונה באל או לדברים חיוביים. אם מישהו יאמר: "הפצתי את הבשורה שנים רבות. באמת עמדתי בהשפלה ונשאתי עול כבד!", זה לא ראוי. הפצת הבשורה היא אחריותך, וזוהי המצוקה שממנה אתה אמור לסבול. אפילו לולא היית מפיץ את הבשורה, האם לא היית סובל ממצוקה רק מעצם היותך בחיים? זוהי מצוקה שאנשים אמורים לסבול ממנה; זה ראוי. הביטוי "עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד" נמחק בעצם מבית האל. אם מישהו יזכיר את הביטוי הזה שוב, כיצד תפרש אותו? אם מישהו יאמר "עמדתי בהשפלה ונשאתי עול כבד בכלא על מנת לא להיות יהודה איש קריות!" האם ההצהרה הזאת נכונה? (לא.) למה לא? "לא להיות יהודה איש קריות" זו מטרה צודקת מאוד, ודבר שצודק להגיד אותו, אז איך הוא לא יכול להיות עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד? (אסור למאמין להיות יהודה איש קריות.) נכון. איך זה הגיוני שמאמין יהיה יהודה איש קריות? האם לא מגוחך להגיד שלא להיות יהודה איש קריות זו עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד? נשיאת עדות לאל היא שליחותך. זוהי העדות שיצירי בריאה צריכים לשאת, והעמדה שבה עליהם לעמוד איתן. השטן אינו ראוי לשבחו של אדם. האל הוא היחיד שעל אנשים לעבוד, וטבעי ומוצדק לחלוטין לעבוד את האל. כשהשטן מנסה להכפיף אותך לרצונו, אתה מוכרח לשאת עדות למען האל, לוותר על חייך ולא להיות יהודה איש קריות. הדבר הזה מהווה עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד. כעת הסברתי את הביטוי הזה בבירור. אם מישהו יגיד שוב איך הוא עמד בהשפלה ונשא עול כבד, כיצד עליכם לטפל בעניין? הוא יבין כשתתנו לו להאזין לדרשה שהטפתי היום. זוהי הדרך הקלה ביותר.

ג. רצון להילחם עד המוות

הביטוי השלישי של לישון על מיטת זרדים וללקק מרה הוא רצון להילחם עד המוות. איזה מין צביון הוא לעולם לא להיכנע? צביון גאוותן. איך אנשים יכולים לא להיכשל לעולם? איך אנשים יכולים לעולם לא לעשות שום משגה, לעולם לא לומר דבר שגוי או לעולם לא לטעות? אתה מוכרח להודות: "אני אדם סטנדרטי, ואני אדם רגיל. יש בי פגמים וחסרונות. לפעמים אני עושה משגה ולפעמים אני אומר דבר שגוי. אני יכול לעשות משגים וללכת בנתיב השגוי. אני אדם סטנדרטי". אז מה המשמעות של לעולם לא להיכנע? זה כאשר מישהו נכשל, נתקל במכשולים או סוטה לנתיב השגוי, אך אינו מודה בכך. הוא פשוט ממשיך בעקשנות. הוא נכשל אך אינו מתייאש, נכשל אך אינו מודה בטעויותיו. לא משנה כמה אנשים יגערו בו או יגנו אותו, הוא לא יחזור בו. הוא מתעקש להילחם, לעבוד ולחתור בכיוון שלו ולעבר המטרות שלו, ולא מתייחס כלל למחיר. זהו סוג המנטליות שאליו מתייחס הביטוי הזה. האם לא מדובר במנטליות טובה מאוד לגיוס אנשים למטרה משותפת? באילו מצבים בדרך כלל משתמשים בביטוי "לעולם לא להיכנע"? במצבים מכל הסוגים. הביטוי והמנטליות הללו קיימים בכל מקום שבו ישנם בני אדם מושחתים. אז בשביל מה המציאו את הביטוי הזה בני האדם המשתייכים לסוגו של השטן? בשביל שאנשים לא יבינו את עצמם לעולם, לא יכירו בטעויותיהם ולא יקבלו אותן. בשביל שאנשים לא יראו בעצמם רק את צידם השביר, הרופס וחסר יכולת, אלא במקום זאת יראו בעצמם את צדם בעל היכולות, רב העוצמה והקשוח, בשביל שלא יזלזלו בעצמם אלא יחשבו שיש להם יכולות. כל עוד אתה חושב שאתה יכול, אתה יכול; כל עוד אתה חושב שאתה יכול להצליח, שלא תיכשל, ושאתה יכול להפוך לטוב שבטובים, אז זה מה שאתה תהיה. כל עוד יש לך הנחישות וההחלטיות הללו, השאיפה והרצון הללו, אתה יכול להשיג הכול. אנשים אינם חסרי חשיבות; הם רבי עוצמה. לכופרים יש אימרה: "הבימה שלך גדולה כמו ליבך". יש אנשים שמתאהבים באימרה הזאת ברגע שהם שומעים אותה: "וואו, אני רוצה יהלום עשרה קאראט, אז זאת אומרת שאני אקבל אותו? אני רוצה מרצדס בנץ, אז זאת אומרת שאני אקבל אותה?" האם מה שתקבל יהיה הולם למידת הרצון שבלבך? (לא.) האימרה הזאת היא שקר. במילים פשוטות, הגאוותנות של אנשים שמאמינים בביטוי "לעולם לא להיכנע" ומקבלים אותו אינה יודעת גבולות. דרך החשיבה של אנשים אלה סותרת ישירות חלק מדברי האל. איזה חלק? האל דורש מאנשים להבין את עצמם ולהתנהל באופן מציאותי. לאנשים יש צביונות מושחתים; יש להם חסרונות, וצביון שמתנגד לאל. אין אנשים מושלמים בקרב בני האדם; איש אינו מושלם; הם פשוט אנשים סטנדרטיים. מה הייתה עצתו של האל לבני האדם לגבי אופן ההתנהלות שלהם? (שעליהם להתנהג כיאות.) להתנהל בצורה הולמת ולהתנהג כיאות, ולהישאר במקומם כיצירי בריאה בצורה מציאותית ומוצקה. האם האל דרש אי-פעם מאנשים לעולם לא להיכנע? (לא.) לא. אז מה האל אומר על אנשים שהולכים בנתיב השגוי או חושפים צביון מושחת? (הוא אומר שעליהם להכיר בכך ולקבל זאת.) להכיר בכך ולקבל זאת, ואז להבין זאת, להיות מסוגלים לעשות מהפך בעצמם ולהשיג יישום בפועל של האמת. לעומת זאת, כאשר אנשים לעולם לא נכנעים ואינם אומרים נואש, הם אינם מבינים את בעיותיהם-שלהם, אינם מבינים את טעויותיהם, אינם מקבלים את טעויותיהם, אינם מתחרטים ואינם משנים את דרכם בשום מקרה, ובוודאי שאינם מקבלים את ריבונותו או סידוריו של האל. לא רק שהם לא מנסים להבין מה בדיוק הגורל של אנשים, או מה הם התזמורים והסידורים של האל – לא רק שהם לא מחפשים את הדברים הללו, אלא לוקחים את גורלם לידיהם; הם רוצים לומר את המילה האחרונה. כמו כן, האל דורש מאנשים להבין את עצמם, להעריך ולדרג את עצמם בדייקנות, ולעשות כל מה שהם יכולים בצורה מציאותית, נאותה ובכל לבם ונפשם, בעוד שהשטן מעודד אנשים לעשות שימוש מלא בצביונות הגאוותניים שלהם ולתת להם חופש פעולה מלא. זה גורם לאנשים להיות על-אנושיים, להיות גדולים, ואפילו להיות בעלי כוחות על – זה גורם לאנשים להיות דברים שהם לא יכולים להיות. לפיכך, מהי הפילוסופיה של השטן? היא אומרת שגם אם אתה טועה, אתה לא טועה, ושכל עוד המנטליות שלך היא לעולם לא להיכנע, וכל עוד יש לך מנטליות של אי-השלמה עם תבוסה, יבוא יום שבו תהפוך לטוב שבטובים, ויבוא יום שבו המשאלות והמטרות שלך יתממשו. אז האם יש היבט שבו לעולם לא להיכנע אומר שתשתמש בכל אמצעי כדי להשיג משהו? כדי להשיג את המטרות שלך, עליך לא להכיר בכך שאתה יכול להיכשל, לא להאמין שאתה אדם סטנדרטי, ולא להאמין שאתה יכול ללכת בנתיב השגוי. נוסף על כך, עליך להשתמש באופן חסר מעצורים בשיטות או מזימות מכל סוג שהוא כדי לממש את שאיפותיך ורצונותיך. האם יש משהו ב'לעולם לא להיכנע' שבו אנשים מתייחסים לגורלם בגישה של המתנה והתמסרות? (לא.) לא. אנשים מתעקשים לקחת את גורלם בשתי ידיהם; הם רוצים לשלוט בגורלם. לא משנה באיזו דרך ילכו, אם יבורכו או לא יבורכו ואיזה סוג של חיים יחיו, עליהם להיות בעלי המילה האחרונה בכל דבר. לכופרים יש אימרה: "ההזדמנות מגיעה לאלו שמוכנים". איזה מין אימרה זאת? ישנם אנשים רבים שמבלים שנים רבות בהכנה, שמבלים את כל חייהם בהכנה, אך מתים בלי לקבל הזדמנות. כיצד נוצרת הזדמנות? (מהאל.) אם האל לא מכין לך הזדמנות, האם יש טעם שתתכונן, ולא משנה באיזו מידה? (לא.) אם האל לא מתכנן לתת לך הזדמנות וזה לא נועד להיות, אז לא משנה כמה שנים תבלה בהכנה, מה הטעם בכך? האם האל ירחם עליך וייתן לך הזדמנות כי בילית כל כך הרבה שנים בהכנה? האם האל יעשה זאת? (לא.) ההזדמנות תגיע אם האל הכין אותה עבורך, ואם האל לא הכין אותה עבורך, לא תקבל הזדמנות. האם יש טעם לעולם לא להיכנע? (לא.) יש אנשים שאומרים: "אני לעולם לא נכנע. אני לוקח את גורלי בידיי!" מילותיהם תקיפות, אך התשובה לשאלה האם יוכלו להשיג זאת או לא אינה תלויה בהם. לדוגמה, אישה אחת רוצה בן. היא יולדת מספר פעמים, אבל רק בנות. אנשים אחרים אומרים לה לא להביא עוד ילדים, ואומרים שנגזר שלא יהיה לה בן, אך היא לא נכנעת, ואומרת, "אני לא מאמינה בזה. לעולם לא אכנע!" לאחר שהיא יולדת את בתה העשירית, היא מוותרת לבסוף: "נראה שנגזר עליי שלא יהיה לי בן." האם היא עדיין לעולם לא נכנעת? האם היא עדיין בטוחה בעצמה? האם היא עדיין מעזה ללדת עוד ילדים? לא, היא לא מעזה. כשאדם אחר כלשהו עושה עסקים, הוא מתכנן להרוויח חמש מאות אלף דולר בשנתיים. בהתחלה, כשהוא לא מרוויח כלום בחצי השנה הראשונה, הוא אומר: "לא משנה. לא חשוב שלא הרווחתי כסף בחצי השנה הראשונה. בוודאי ארוויח כסף בחצי השני". לאחר שחולפת יותר משנה והוא לא הרוויח כלום, הוא עדיין לא מוותר: "לעולם לא אכנע. אני מאמין שהכול בידי האדם – יש לי הזדמנויות בשפע!" לאחר שחלפו שנתיים, הוא לא הרוויח חמישים אלף, שלא לדבר על חמש מאות אלף. הוא חושב שלא היו לו מספיק זמן וניסיון, לכן הוא לומד שנתיים נוספות. לאחר ארבע שנים, לא רק שהוא לא הרוויח חמש מאות אלף דולר אלא הפסיד את כל הקרן שלו כמעט, אך בכל זאת הוא לא נכנע: "הגורל שלי הוא שיהיה לי כסף. איך זה שאני לא מסוגל להרוויח חמש מאות אלף דולר?" לאחר קרוב לעשר שנים, האם עדיין תהיה לו המטרה הזאת, להרוויח חמש מאות אלף דולר? אם תשאל אותו שוב כמה הוא מתכנן להרוויח השנה, הוא יאמר: "אה, אם יש לי די כסף למחייתי אז זה מספיק" האם הוא עדיין לעולם לא נכנע? הוא נכשל, נכון? כיצד הוא נכשל? האם הוא נכשל כי סכום המטרה ששם לעצמו היה גבוה מדי? האם זה העיקר פה? לא. אנשים אינם יכולים לקבוע דבר – לא את הנכסים שלהם, לא את ילדיהם, לא את המצוקה שממנה הם סובלים בחייהם או מתי ולאן הם הולכים. יש אנשים שרוצים להיכנס לעבודה במינהל הציבורי אבל לעולם לא מקבלים את ההזדמנות – האם האשמה היא בחוסר היכולת שלהם? יש להם יכולות, הם מחושבים והם יודעים איך להתחנף לאנשים, אז למה קשה להם כל כך להפוך לפקידים בשירות הציבורי? יש אנשים רבים שמידת היכולת שלהם אינה כה גבוהה והם נהפכו לפקידים בשירות הציבורי, ואנשים רבים שהם מתנשאים עליהם נהפכו לפקידים. האנשים הללו טובים בדיבורים, יש להם כישרון אמיתי והשכלה מלאה, אז אם הם רוצים להפוך לפקידים בשירות הציבורי, למה זה קשה כל כך? כשהם היו צעירים הם מעולם לא ויתרו, אך כשהזדקנו ועדיין נשארו פקידים ממוצעים, הם ויתרו סוף סוף ואמרו: "גורלו מוכתב משמיים. אם זה נקבע בגורל, זה יגיע. אם לא, אז אי אפשר להשיג את זה בהשתדלות". הם השלימו עם גורלם, נכון? מה קרה למנטליות שלהם, לעולם לא להיכנע? אנשים לומדים צניעות לנוכח העובדות.

מה מביאה לאנשים המנטליות לעולם לא להיכנע? היא מטפחת את הרצונות ואת השאיפות שלהם. מה שהיא מביאה לאנשים אינו השפעה או הדרכה חיוביות, אלא מעין השפעה שלילית ומזיקה. האנשים עצמם אינם יודעים דבר על מקומם ביקום, אינם יודעים דבר על הגורל שתוכנן להם בידי שמיים, ואינם יודעים דבר על ריבונותו או סידוריו של האל. זאת ועוד, הם השיגו את אותם קביים מנטליים כביכול. מה קורה בסופו של דבר כשאנשים נמצאים בסיטואציה שבה אין להם מנוס מכך שיטעו אותם? הם עובדים הרבה לשווא, עושים עבודה רבה ללא טעם. כשאנשים מנסים להשיג את מטרותיהם, הם סובלים אובדן וטראומה לא קטנים בכלל לגוף ולנפש, והם גם בהחלט עושים מעשים רעים רבים על מנת לממש את רצונותיהם, שאיפותיהם ומטרותיהם. מה תהיה ההשלכה של הרוע הזה על אנשים בגלגול הבא שלהם? הרוע יביא להם רק עונש. מה שצביון מושחת מביא לאנשים הוא שאיפה ורצון. האם יש אי אילו דברים לגיטימיים בין הדברים שהשאיפות והרצונות של אנשים גורמים להם לעשות? האם יש ביניהם דברים שעולים בקנה אחד עם האמת? (לא.) מהם הדברים הללו? הם רק מעשים רעים. מה כולל הרוע הזה? התנהגות מחושבת כלפי אחרים, רמאות כלפי אחרים, פגיעה באחרים ותחבולות כלפי אחרים. בסופו של דבר, אנשים צוברים חוב גדול מדי לאחרים וייתכן שהם יהיו בעלי חיים בגלגול הבא שלהם. מי שהם חייבים לו הכי הרבה, מי שהם מרמים אותו הכי הרבה, ומי שהם משטים בו הכי הרבה – הוא יהיה זה שבביתו הם יחיו כבעלי חיים, ללא יכולת לדבר ועם אנשים שרודים בהם. גם אם הם יתגלגלו מחדש כבני אדם, הם יסבלו חיים של מצוקה אינסופית; עליהם לשלם על מה שעשו. זוהי התוצאה השלילית שתיגרם. אילולא היו מונחים על ידי האימרה "לעולם לא להיכנע," שאיפותיהם ורצונותיהם לא היו מקבלים דחיפה, ואם שאיפותיהם ורצונותיהם לא היו מתממשים תוך שנתיים או שלוש, הם מן הסתם היו זונחים אותם, אך ברגע שהשטן מלבה את הלהבות, רצונותיהם גדלים והולכים. הרצונות הגדלים עצמם אינם הבעיה, אבל הם גורמים להם לעלות על נתיב מרושע. כשמישהו נמצא על נתיב מרושע, האם הוא יכול לעשות מעשים טובים? הוא יכול לעשות דברים הומאניים? לא. הוא ישתמש בכל אמצעי שהוא כדי להשיג את מטרותיו ויעדיו, הוא יישבע שלא ינוח עד שהמטרות יושגו, ויהיה מסוגל לעשות דברים רעים מכל הסוגים. פשוט הסתכלו, האם יש מקרים שבהם ילדים רוצחים את הוריהם כדי לקבל את רכושם? (כן.) יש יותר מדי מקרים שבהם אנשים רוצחים את חבריהם ואהוביהם במו ידיהם למען האינטרסים האישיים שלהם. כאשר שני אנשים נתקלים באותה הזדמנות מועילה וצריכים להילחם עליה זה בזה, הם ישתמשו בכל אמצעי אפשרי כדי להשיגה. מהן האמונות שלהם ברגע הקריטי ביותר? "לעולם לא איכנע. אסור לי בשום פנים להיכשל הפעם. אם אפספס את ההזדמנות הזו, ייתכן שלעולם לא אמצא שוב הזדמנות כה טובה כל עוד אני חי. אז הפעם אני חייב לנצח. אני בהחלט חייב להשיג את ההזדמנות הזו. אהרוג את כל מי שיעמוד בדרכי, ללא יוצא מן הכלל!" מה קורה בסופו של דבר? הם רוצחים את האדם השני. הם עשויים להשיג ולממש את מטרתם ורצונם, אך הם גם עשו רע, וזה הביא לאסון. לבם עלול להציק להם למשך כל חייהם, הם עלולים להרגיש אשמה או להיות חסרי מודעות לחלוטין. עם זאת, העובדה שהם כלל אינם מבחינים בכך אינה אומרת שהאל לא הגדיר את העניין. לאל יש דרך לטפל בו. אדם זה אולי השיג את מטרתו בגלגול הנוכחי, הוא אולי הצליח בכך, אבל בגלגול הבא הוא ייאלץ לשלם מחיר נורא על מה שעשה בגלגול הזה, שהיה כנראה מעשה רע. הוא עלול לשלם על כך בגלגול אחד, שניים, או שלושה גלגולים, או אפילו לנצח נצחים. המחיר הזה בהחלט נורא מדי! איך נוצרה התוצאה הזאת? בגלל ביטוי אחד, אמונה אחת. האדם הזה רוצה לקבל את ההזדמנות הזאת. הוא לא משלים עם תבוסה, לא מוותר ולא מרשה לעצמו להיכשל. הוא רוצה לתפוס את ההזדמנות בשתי ידיים. משום כך, זה הרה אסון. לאחר שהתחולל האסון, שנה או שנתיים לא יספיקו כדי לשלם ולפצות על התוצאות. האם זה לא מחיר גבוה מדי? חיי אדם נמשכים שמונים עד תשעים שנה, ואם הם קצרים, חמישים עד שישים שנה. לא משנה אם השגת יתרונות אישיים, מעמד, כסף או דברים חומריים אחרים, תוכל ליהנות מהם במודע במשך עשרים או שלושים שנה. עם זאת, תמורת עשרים או שלושים שנות הנאה אלו, ייתכן שתיאלץ לשלם מחיר בכל אחד מגלגוליך, לנצח נצחים. האם המחיר הזה לא גבוה מדי? (כן, גבוה מדי.) אנשים שלא מאמינים באל לא מבינים את האמת והם גם לא יודעים שהאל הוא ריבון על כל הדברים הללו. לכן, תחת שליטתן של תפיסות מסוימות או לוגיקה שטנית, הם מסוגלים לעשות דברים טיפשיים למען הרצון האנוכי שלהם, רצון רגעי בתועלת אישית שמעוור את עיניהם, ואלה משאירים אותם עם חרטה נצחית. הכוונה ב"נצחית" אינה עשרים או שלושים שנים בחיים האלה, אלא כל אחד מהגלגולים שלהם, כולל הגלגול הזה, שבכל אחד ואחד מהם הם יאלצו לסבול. אנשים שאינם מאמינים באל לא יבינו את הדברים האלה, ואם אנשים שמאמינים באל אינם מבינים את האמת או מכירים את האל, הם גם לא יבינו את הדברים האלה. יש אנשים שאינם עושים דברים שברור וגלוי שהם מעשים רעים. כשמסתכלים עליהם מבחוץ, הם לא הורגים אנשים או מציתים שרפות, ולא מציבים מלכודות לאחרים בגלוי, אבל יש להם הרבה תחבולות סודיות. בעיני האל, האופי של הרוע הזה ושל הרוע הגלוי הם זהים. מה כוונתי שהם בעלי אותו האופי? אני מתכוון לכך שבעיני האל, העקרונות שבהם הוא משתמש כדי להוקיע דברים כאלה הם זהים. הוא משתמש באותה שיטה ובאותו פריט של אמת כדי להוקיע אותם. האל מגנה את כל הדברים הללו שהאנשים עשו, לא משנה מה היה המניע שלהם לעשות אותם, ואם עשו אותם בבית האל או בעולם. אם תאמינו באל ובכל זאת תעשו את הדברים האלה, האם הקץ שהאל ייתן לכם בסופו של דבר יהיה שונה מזה של הכופרים? אימרו לי, האם האל יהיה סלחני אליכם וישנה את צביונו הצודק בגלל העובדה שהאמנתם בו במשך שנים רבות ונתתם שירות בכנסייה במשך שנים אחדות? האם אתם חושבים שזה אפשרי? זה לחלוטין בלתי אפשרי. למה אני מתכוון בזה? אם אינך מבין את האמת, הרע שאתה עושה הוא רע, וכשאתה מבין את האמת, הרע שאתה עושה הוא עדיין רע. מנקודת המבט של האל, כל זה הוא רוע. שני סוגי הרוע הללו שקולים זה לזה. אין הבדל ביניהם. כל עוד משהו אינו עולה בקנה אחד עם האמת, הוא רע. מנקודת המבט של האל, אין הבדל באופיים של השניים. מכיוון ששניהם רעים, אנשים חייבים לשלם על הרע שעשו בשני המקרים – הם חייבים לשלם מחיר. זהו הצביון הצודק של האל. בין שתפקפק ובין שתאמין בכך, זה מה שהאל עושה, וכך הוא מגדיר את הדברים. למה אני מתכוון כשאני אומר את זה? אני מתכוון לומר לכולכם עובדה: אל לך להניח ש"האל בחר בי, אז מצאתי חן בעיניו. אני מבין הרבה אמיתות. אם אעשה מעט רע, האל לא יגדיר או יגנה זאת. אני יכול לעשות מה שאני רוצה. אני יכול לעשות את הרע במו ידיי בתירוץ שאני סובל ממצוקה למען יישום בפועל של האמת. ואז האל לא יגנה זאת, נכון?" אתה טועה. העקרונות שלפיהם האל מגנה את הרע הם זהים. לא משנה באיזו מסגרת או בקרב איזו קבוצת אנשים מתרחש הרע. האל לא מבדיל בין גזעים שונים וגם לא בין אנשיו הנבחרים לבין אנשים שלא נבחרו על ידו. בין שהם כופרים ובין שהם מאמינים, האל רואה אותם באותו האור. אתם מבינים? (כן, אנחנו מבינים.)

"לעולם לא אכנע" הוא דבר שאנשים אומרים כשצביון שטני מכוון אותם, ומנטליות שהעולם השטני מקדם. מהי המנטליות הזאת בעינינו? (מחלת נפש.) אלה דרך חשיבה ועיקרון שאנשים משתמשים בהם להתנהלות בחיים ולעשיית דברים, והם מקודמים על ידי אנשים בעלי מחלת נפש. הם מעודדים וממריצים אנשים להשתמש בכל אמצעי אפשרי כדי לספק את שאיפותיהם ותשוקותיהם, לא להתייאש ללא קשר למצב, לחתור אל דברים לפי העיקרון של "עמדו על שלכם ולעולם אל תוותרו", ולא לנתח אם תשוקותיהם ושאיפותיהם ראויות או לא. כל עוד יש להם את המנטליות הזו, זה ראוי לשבח. אם אדם חקר משהו שיתרום לאנושות, לעולם לא נכנע, לא התייאש מכישלונות, המשיך להתפתח בכיוון חיובי והמשיך לחקור כדי שאנשים יוכלו לחיות חיים טובים יותר בעתיד, אז זה ראוי לשבח במידה מסוימת. אולם, האם זאת המטרה שהאנושות חותרת אליה בעולם הזה? מי עושה דברים כאלה באופן אלטרואיסטי לטובת האנושות? אף אחד. גם אם יש אנשים שלכאורה עושים דברים לטובת האנושות, המניע מאחורי זה הוא המוניטין שלהם והישגיהם המקצועיים, שמם ייחרט בהיסטוריה. אלו המטרות שלהם, ואף אחת מהמטרות האלה אינה ראויה. מעבר לדברים הללו, איזה עוד מעשים המנטליות "לעולם לא להיכנע" מכוונת אנשים לעשות? ראשית, המנטליות "לעולם לא להיכנע" מאתגרת את הגבולות והאינסטינקטים של אנשים. לדוגמה, במגרש הספורט, אדם עושה שלוש סלטות ברצף וליבו לא יכול לעמוד בזה, והוא אומר: "אני לעולם לא נכנע. אני חייב לאתגר את הגבולות שלי ולשבור את שיא גינס. אני אעשה עשר סלטות!" עקב כך, כשהוא עושה את הסלטה השמינית שלו, הוא מת. מה היה קורה אילולא הייתה לו המנטליות שהניעה אותו לעשות זאת? (הוא היה עושה זאת בהתאם ליכולותיו.) נכון. מה האל דורש מאנשים לעשות? האל דורש מאנשים לחיות באנושיות רגילה ומתיר לאנשים להיות בעלי חולשות. יש גבול למה שאינסטינקטים פיזיים ואיברים של אנשים יכולים לעמוד בו. לאנשים צריך להיות ברור עד לאיזו רמה הם יכולים להגיע. האם לאדם הזה היה ברור מה תהיה התוצאה של עשיית עשר סלטות ברצף? זה לא היה ברור לו, והוא עשה זאת באופן עיוור ואתגר את הגבולות שלו, אז מי היה אחראי למותו? (הוא היה האחראי.) המקור לניסיון של אותו אדם לעשות עשר סלטות היה השטן, שתמיד הניע אותו, באומרו: "לעולם אל תיכנע. זה פתטי לוותר אחרי חמש סלטות. אתה מוכרח לעשות שמונה!" הוא הרהר: "גם שמונה זה לא מספיק. אעשה עשר!" בשל כך, לאחר שעשה את הסלטה השמינית, ליבו הפסיק לפעום ונשימתו נפסקה. האם השטן לא שיחק בו? אנחנו רק משתמשים בזה כדוגמה כמובן; ייתכן שיש מישהו שיכול לעשות עשרים סלטות ללא בעיה. כשלאנשים יש מנטליות כזאת, רצון להילחם עד המוות, הם נלחמים בכל מקום ולבסוף מבזבזים את חייהם. תרחיש מעט יותר טוב הוא שהם פשוט מבזבזים את חייהם, אך לא עושים כל מעשה רע. במצב כזה ייתכן שעדיין יהיה להם סיכוי להתגלגל מחדש כבן אדם בחייהם הבאים ושיוכלו לטעום שוב מה זה להיות בן אדם. אולם יש אנשים שעשו מעשה רע גדול שגרם לאסון, לכן הם מוכרחים לשלם עליו מחיר נוראי במשך גלגולים רבים; הם מוכרחים להמשיך לפצות על זה ולסבול ממצוקה בכל גלגול וגלגול. אם הם לא יפצו על כך בגלגול הזה, עדיין ישנו הגלגול הבא, ולא ידוע כמה גלגולים יידרשו עד שהם יפצו על הכול. זוהי התוצאה.

כשאנשים מסוימים נכשלים בהפצת הבשורה, הם מסרבים להשלים עם זה ואומרים: "לעולם לא אכנע. לא המרתי איש הפעם – נכשלתי. בפעם הבאה אסור לי להיכשל. אני מוכרח לשאת עדות עבור האל ולהיות בן זכר שמתגבר!" טוב שלאנשים יש נחישות כזאת, אבל מה לגבי העובדה שהם יכולים לומר את המילים 'לעולם לא להיכנע'? איזה צביון זה? האין זה הצביון של הארכי-מלאך? האם האל גרם להם להעיד בדרך זאת? האם הם מבינים את האמת? האם מה שהם עושים זה לשאת עדות עבור האל? מה שהם עושים זה להשפיל את האל. איזה מין בני אדם הייתם אומרים שהם? (סתומים.) הם סתומים. הם לא מבינים את האמת, אבל אומרים שהם נושאים עדות עבור האל – מוטב היה לו נמנעו מהשפלת האל ותו לו. איזה מין מילים הן "לעולם לא להיכנע"? מה פירוש המילים הללו? פירושן הוא לא להודות בכישלון לעולם. למעשה, אנשים אלה נכשלו, אבל הם חושבים שבכך שלא הודו בכישלון הם השיגו ניצחון מנטלי. כל הכופרים מעריכים מאוד את סוג המנטליות הזה, שאנשים ממשיכים להילחם לאחר כישלונות מרובים וככל שהם נכשלים כך האומץ שלהם גדל. אילו הייתה לך מנטליות מעין זאת פעם, והסתמכת על מנטליות מעין זאת כדי להילחם להשגת מטרה, האם זה לא היה מביש? אילו היבטים של הצביונות המושחתים של אנשים מוצגים, בעיקר, על ידי המילים "לעולם לא להיכנע"? אילו היבטים של תמציתם של אנשים המילים הללו יכולות לייצג? האם אנשים כאלה – שמעדיפים למות מאשר להיכנע ושיעדיפו למות לפני שיודו בתבוסה – הם לא גאוותניים וחסרי היגיון? העובדה שאנשים יכולים להיות גאוותניים עד כדי כך, ומעדיפים למות ולא להודות בתבוסה, היא לא רק בעיה של חוסר היגיון; גם חסרה להם קצת חכמה, כמו פורעי חוק. יש אנשים שאומרים: "האם הסיבה לכך היא שהם צעירים ופזיזים?" ישנו קשר. יש אימרה פופולרית בחברה: "אתה מוכרח לסכן את הכול כדי לנצח". זה מייצג את המנטליות של אנשים צעירים שמסכנים את הכול, כמו בני נעורים זועמים. "אם אתה מוכן לסכן את חייך, אתה יכול להשיג כל דבר" – זוהי המנטליות של לעולם לא להיכנע. האם גם לאנשים זקנים יש רוח מסוג זה? גם להם יש. ראו, החוגים הפוליטיים מורכבים כמעט כולם ממבוגרים ומזקנים – היריבות היא לוהטת! לאנשים יש צביונות מושחתים והם חיים בהתאם להם. לכולם יש מנטליות מסוג זה במידה זו או אחרת. אין לזה הרבה קשר לשאלה האם הם זקנים או צעירים, אבל זה קשור ישירות לצביונם. אם אתה מאמין באל ומבין את האמת, אתה תבין את העניין הזה לאשורו, ותדע שמנטליות מסוג זה אינה תואמת לעקרונות-האמת, ושהיא צביון מושחת. אם לא תבין את האמת, לא תוכל להבין את העניין הזה לאשורו ואתה תחשוב: "טוב שיש רצון להילחם; זה ראוי. איך אנשים יכולים לחיות בלי קצת רצון להילחם? אם לא יהיה להם שמץ של רצון להילחם, לא תישאר בהם רוח בשביל לחיות. איזו משמעות תהיה לחיים אז? הם משלימים עם כל מצב שאינו לטובתם – כמה זה חלש ופחדני!" כל האנשים חושבים שהם מוכרחים להילחם על כבודם כל עוד הם חיים. איך הם נלחמים על כבודם? בכך שהם מדגישים את המילה "להילחם". אין זה משנה באיזו סיטואציה הם נתקלים – הם מנסים להשיג את מטרותיהם דרך לחימה. המנטליות של לעולם לא להיכנע, שורשיה הם במילה "לחימה". מה שאתאיסטים מכבדים יותר מכול הוא רוח לחימה. הם נלחמים בשמיים, בארץ, באנשים אחרים – זה מה שהכי משמח אותם. הם חושבים שככל שאדם יכול להילחם יותר, ככה הוא הרואי יותר – גיבורים מלאים ברצון להילחם. זהו המקום שבו נוצרה המנטליות לעולם לא להיכנע; זוהי הליבה של הלחימה. שדים שטניים מכל הסוגים מעולם לא קיבלו את האמת, אז לפי מה הם חיים? הם חיים לפי הפילוסופיה השטנית של הלחימה. בכל יום שהם חיים, הם נלחמים. אין זה משנה מה הם עושים, הם תמיד מנסים להשיג ניצחון על ידי לחימה, והם מתרברבים בניצחונם. הם מנסים להילחם על כבוד בכל דבר שהם עושים – האם הם יכולים להשיג זאת? על מה הם מתחרים ובשביל מה הם נלחמים? כל הלחימה שלהם היא למען תהילה, רווח ומעמד; כל הלחימה שלהם היא למען האינטרס האישי שלהם. למה הם נלחמים? על מנת לשחק את הגיבור ולהיקרא מצטיינים. אולם רוח הלחימה שלהם מוכרחה להסתיים במוות וחובה להענישם. אין שום שאלה בקשר לכך. בכל מקום שבו יש שטנים ושדים, יש לחימה; כשהם יושמדו בסופו של דבר, הלחימה תסתיים אף היא. זה יהיה סופם של השטנים והשדים.

האם יש לטפח ולקדם את המנטליות של רצון להילחם עד המוות? (לא.) אז איך על אנשים לגשת אליה? (אנשים צריכים לנטוש אותה.) אנשים צריכים להבחין בה, לגנות אותה ולנטוש אותה. הביטוי הזה אינו האמת, והוא לא קריטריון שאנשים צריכים לקיים, קל וחומר שאינו דרישה שהאל הציב למין האנושי. אין לו קשר לדברי האל, ואין לו קשר לדרישות האל מאנשים. מה האל דורש מאנשים? האל אינו צריך שיהיה לך רצון להילחם עד המוות. מה שהאל צריך הוא שאנשים יבינו את מהותם המושחתת, ידעו איזה סוג של אדם הם, איזה מין אדם הם, מה חסר להם, האם איכותם גבוהה או נמוכה, מה יכולת ההבנה שלהם, האם הם אנשים שאוהבים באמת את האל, והאם הם אנשים שאוהבים את האמת. האל צריך שתבין את עצמך במדויק בדרכים הללו, ואז שתעשה את מה שאתה יכול בהתאם לשיעור קומתך ולאיכותך, כמיטב יכולתך. האם זה מכיל את המשמעות של "להילחם"? (לא) אינך צריך להילחם. יש אנשים שאומרים: "אסור לי להילחם בצביון המושחת שלי?" האם אפשר להתגבר על הצביון המושחת שלך באמצעות לחימה? האם אפשר לשנותו באמצעות לחימה? (לא.) לא, אי אפשר לשנותו. יש אנשים שאומרים: "אני יכול להילחם בכוחות הרשע של השטן? אני יכול להילחם בצוררי משיח? אני יכול להילחם באנשים רעים, באנשים בעלי צביונות מרושעים ובאנשים שגורמים לשיבושים והפרעות?" זה בהחלט לא בסדר. למה זה לא בסדר? לחימה כשלעצמה אינה יישום בפועל של האמת. מתי אמר האל בדבריו: "הילחמו בצוררי משיח", "הילחמו בפרושים", "הילחמו בצבועים", או "הילחמו בצביון המושחת שלכם"? האם האל אמר את הדברים האלה? (לא.) לעומת זאת, בחברה, בעולם השטני, יש לחימה נגד בעלי קרקעות, נגד בעלי סמכות, נגד אינטלקטואלים, כמו גם לחימה בין המונים, קרבות תרנגולים, קרבות כלבים, מלחמות שוורים וכדומה. בכל מקרה, שום דבר מהדברים הללו אינו טוב. לחימה היא טקטיקה שבאמצעותה השטן פוגע באנשים וממיט אסון על היצורים החיים. הוא לא מאפשר לאנושות דו-קיים בשלום. במקום זאת, הוא יוצר הפרדות ושנאה בין אנשים, ולאחר מכן גורם לאנשים להילחם ולהרוג זה את זה, תוך שהוא צופה בהמולה מהצד, להנאתו. מכיוון שזוהי התנהגות שטנית, אם בכנסייה ובבית האל יתעוררו התנהגות, תופעות או עניינים כלשהם שקשורים ללחימה, איך תראו את הדברים הללו? האם תזקפו אגודלים בתמיכה ובאישור, או תעצרו זאת? (נעצור זאת.) אתם צריכים לעצור זאת, להסביר להם בצורה ברורה, לגרום להם להבין, ולומר להם שעליהם לפעול לפי האמת, לפעול בהתאם לעקרונות ולפעול בהתאמה מוחלטת עם דברי האל. אתם יכולים גם לגזום אותם, אך גיזום, נזיפה ואפילו הטלת משמעת אינם לחימה. למה מתייחסת המילה "לחימה"? לחימה היא סכסוך מתוך פזיזות על מה נכון ומה לא נכון בנושא מסוים, ויכוח עם אנשים והתנהגות חסרת היגיון, התקפי זעם, אפילו שימוש בתוכניות סודיות ומזימות רמייה, או שימוש בטקטיקה, בשיטות ובאמצעים של האדם כדי להכניע מישהו, להביס אותו ולהתעלל בו שוב ושוב עד שייכנע. הדבר הזה נקרא לחימה. לחימה היא כל-כולה התנהגות ופעולה פזיזות, והיא גם כל-כולה התנהגות, שיטה ואמצעים שטניים לביצוע דברים. לדבר הזה אין שום קשר לאמת. חלק מהאנשים אומרים: "מה לא טוב בכך שאנשיו הנבחרים של האל קמים ונלחמים נגד אנשים כמו מנהיגי שקר, צוררי-משיח, פרושים ואנשים רעים? האם זה לא דבר טוב להילחם בהם עד שייכנעו או יורחקו? האם אז לא תשרור שלווה בבית האל? האם אז האחים והאחיות לא יוכלו לנהל את חייהם בכנסייה בשלום? למה אסור לנו להילחם באנשים אלה?" האם נכון להילחם באנשים אלה? קודם כול, דבר אחד ברור: להילחם זה לא בסדר. למה זה לא בסדר? האל מעניש ומגנה אנשים רעים, אז מה זה משנה אם אנשים נלחמים בהם? מה לא טוב בכך שמשפילים אותם, יורדים עליהם ומענים אותם, צורחים עליהם, מרתקים אותם לקרקע ומבקרים אותם? האל קובע צווים מנהליים ובצווים הללו אין מונחים שקשורים ללחימה. האל רק קובע צווים מנהליים הכוללים שיטות ועקרונות לטיפול בכל סוג וסוג של בן אדם. הצווים הללו אומרים לאנשים איזה סוג של אנשים יש לגרש, איזה סוג של אנשים יש להרחיק, איזה סוג של אנשים יש להחליף, איזה סוג של אנשים יש לטפח, באיזה סוג של אנשים יש לעשות שימוש, באיזה סוג של אנשים אין לעשות שימוש, איזה סוג של אנשים אפשר להושיע ואיזה סוג של אנשים אי אפשר להושיע. האל מוסר לבני האדם עקרונות בלבד. לפיכך, בתור אנשים, כיצד עליכם לפרש את דברי האל הללו? כל דברי האל הללו הם האמת. מהי האמת? האמת היא שכאשר האל עושה דבר-מה או מטפל באדם מסוג כלשהו, אפילו אם האדם הזה רע והוא עשה דברים רעים וכבר גרם להפסדים לעבודה ולאינטרסים של בית האל, האל בכל זאת ישתמש בשיטותיו כדי לטפל בו; הוא בשום פנים ואופן לא יטפל בו בשיטות שטניות או פזיזות. איך זה נקרא? זה נקרא להתייחס לאנשים בהגינות. האם ההגינות הזאת מכילה לחימה? לא. האם זוהי האמת? (כן.) לא משנה עד כמה אדם זה הוא פזיז, שטני ורע, אנחנו מתייחסים לדברי האל בתור ההוראה הנעלה ביותר ובתור עקרונות מדויקים שיש להשתמש בהם בטיפול באדם זה. איננו מגנים אותם או מתנפלים עליהם מתוך פזיזות; אנחנו לא עושים דברים מסוג זה כלל וכלל. זה מה שקרוי להתייחס לאנשים בהגינות, ואלה הם העקרונות שהאל נתן לאנשים.

בעולם המזרחי קיים הביטוי המוגדר: "רצון להילחם עד המוות". בעולם המערבי, ייתכן שישנו ביטוי בעל משמעות זהה. כל עוד אדם הושחת בידי השטן והוא חי תחת השפעתו, אז לכל אדם יש צביון שטני, הוא גאוותן וצדקן במיוחד והוא אינו מוותר לאיש. כאשר אנשים מוּנעים על ידי צביון מסוג זה, מנטליות ודרך חשיבה של לעולם לא להיכנע תתעורר אצלם בוודאות. כל האנשים רואים במנטליות ובחשיבה מסוג זה, שהמין האנושי מקדם, דבר ראוי, חיובי ומספיק על מנת לתמוך באנשים כשהם מתקדמים בדרכם וממשיכים לחיות. לא משנה עד כמה המנטליות והחשיבה כביכול הללו נראות ראויות בעיני אנשים ועד כמה הם אומרים שהן ראויות, כולנו חייבים לנקוט הבחנה כלפיהן. בקרב כל המין האנושי, אין גזע אחד שבו לאמת יש סמכות. לא משנה עד כמה נעלים, עתיקים או מסתוריים הם הרעיון או התרבות המסורתית שגזע כלשהו יצר, או החינוך שהתקבל, או הידע שברשותו, דבר אחד בטוח: שום דבר מדברים אלה אינו האמת או קשור אליה בקשר כלשהו. יש אנשים שאומרים: "חלק מערכי המוסר או התפיסות של התרבות המסורתית, שבאמצעותם קובעים מה צודק ומה לא צודק, מה נכון ומה לא נכון, מה שחור ומה לבן, נראים קרובים למדי לאמת". העובדה שהם נשמעים קרובים לאמת, אין פירושה שהם קרובים אליה במשמעות. האימרות של המין האנושי המושחת מקורן בשטן, הן לעולם לא האמת; לעומת זאת, רק דברי האל הם האמת. לכן, לא משנה עד כמה מילים מסוימות של המין האנושי נראות קרובות לדברי האל, הן אינן האמת ואינן יכולות להפוך לאמת; זה מעבר לכל ספק. הן קרובות בניסוח ובביטוי בלבד, אך למעשה, התפיסות המסורתיות הללו אינן תואמות לאמיתות של דברי האל. אף שיש אולי קרבה מסוימת במשמעות המילולית של המילים, אין להן מקור משותף. דברי האל מקורם בבורא; לעומת זאת, המילים, הרעיונות והדעות של התרבות המסורתית מקורם בשטן ובשדים. יש אנשים שאומרים: "הרעיונות, הדעות והאימרות המפורסמות של התרבות המסורתית מוכרים על ידי כולם בתור דברים חיוביים; אפילו אם הם שקרים ואמירות מופרכות, האם יוכלו להפוך לאמת אם אנשים ידגלו בהם מאות או אלפי שנים?" בהחלט לא. דעה כזאת היא מגוחכת באותה המידה כמו האמירה שקופים התפתחו לבני אדם. התרבות המסורתית לעולם לא תהפוך לאמת. תרבות היא תרבות ואין זה משנה כמה היא אצילית, עדיין היא בסך הכול דבר חיובי יחסית שהמין האנושי המושחת יצר. אבל חיוביוּת אינה שקול לְאמת; העובדה שדבר-מה הוא חיובי לא הופכת אותו לקריטריון; הוא בסך הכול חיובי יחסית ותו לאו. אם כך, האם ברור לנו עכשיו אם, מאחורי 'החיוביות' הזו, ההשפעה של התרבות המסורתית על האנושות היא טובה או רעה? אין ספק שהשפעתה על המין האנושי היא רעה ושלילית.

היום ניתחנו את האימרה "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". זהו סוג של פילוסופיה להתנהלות בעולם. ניתחנו גם את הפתגם המפורסם בעל הרקע ההיסטורי "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה". האם שני הביטויים הללו בלבד לא מספיקים בשביל לתת לכם הבנה חדשה של התרבות המסורתית של המין האנושי והפילוסופיות שלו להתנהלות בעולם? מהי בדיוק התמצית של התרבות המסורתית והפילוסופיות להתנהלות בעולם? ראשית, אתה יכול להיות בטוח שהדברים הללו הם לחלוטין לא חיוביים. הם נוצרים מתוך הצביונות המושחתים של אנשים – מקורם הוא השטן. מה הם מביאים למין האנושי? הם מטעים, משחיתים, כובלים ומגבילים את המין האנושי. הדבר הזה הוא ודאי ואין ספק לגביו. כל מה שהם מביאים למין האנושי הוא השפעה ותוצאה שלילית, אז האם הם האמת? (לא.) הם לא האמת, אך המין האנושי מקדש אותם בכל זאת בתור האמת. מה קורה פה? אנשים הוטעו. כיוון שאנשים לא נושעו בידי האל, כיוון שאינם מבינים את האמת ולא שמעו את הדברים המדויקים שלאל יש לומר על ביטויים ועל עניינים מסוג זה, בסופו של דבר הם מקבלים את הרעיונות והדעות אשר, בהתאם לתפיסותיהם, הם סבורים שהם נכונים וטובים יחסית, ואשר תואמים לרצונם. הדברים הללו נכנסו ללבם ראשונים ונעשו דומיננטיים בו, ולכן אנשים נצמדים אליהם מאות ואלפי שנים. התרבויות המסורתיות האלו, שהן בעלות פילוסופיות שטניות, השתרשו מזמן בלבבות האנשים, והן מוליכות שולל ומשפיעות על אנשים דור אחר דור. אם לא תקבלו את האמת, אתם תמשיכו ללכת שולל ולהיות מושפעים מפילוסופיות אלו. היום ניתחתי ושיתפתי על "אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק" ו"לישון על מיטת זרדים וללקק מרה". אחד הביטויים הללו הוא אימרה והשני הוא פתגם. בשני הביטויים הללו אנחנו יכולים לראות מהי בדיוק התרבות השטנית בעולם כולו: היא עשויה מכפירות ומאמירות מופרכות שמוליכות אנשים שולל, משחיתות אותם, מזיקות להם ופוגעות בהם. אם המין האנושי יחיה לפי הפילוסופיות הללו השייכות לשטן, אז כאשר אנשים ימשיכו בחייהם הם רק יהפכו למושחתים ולמרושעים יותר ויותר; הם יטבחו זה בזה, יילחמו בינם לבין עצמם ללא סוף. לא יהיה שום אמון בין אנשים, שום דו-קיום בהרמוניה ושום אהבה הדדית. בקיצור, מה שהתרבות הזאת מביאה למין האנושי הוא תוצאות רעות. בהנחיית הרעיונות והמנטליות כביכול הללו, היא גורמת למין האנושי לעשות רע באופן תמידי, להתנגד לאל באופן תמידי, לאתגר את הגבולות המוסריים של אנשים באופן תמידי ולהשתמש בכל אמצעי שהוא למען השגת מטרותיו. בסופו של דבר הם יצעדו בנתיב ההשמדה וייענשו. זוהי התמצית של התרבות האנושית. אם כבר מדברים על אימרות, מה דעתכם עליהן? יש אנשים שאולי יאמרו: "הן לא רעיונות אותנטיים שהמין האנושי מקדם. אנשים בחברה הגבוהה שיש להם רמת תובנה גבוהה יחסית אינם חיים לפיהן". זה עתה ניתחנו פתגם שאנשים בחברה הגבוהה מסכימים איתו: "לישון על מיטת זרדים ולקק מרה". האם הפתגם הזה הוא ברמה גבוהה? (לא.) הוא לא ברמה גבוהה, אך הפתגם הזה, הרעיונות והמנטליות הללו בהחלט מוערכים ומומלצים על ידי כל אחד בכל מוסד להשכלה גבוהה, ובכל זירה ברמה גבוהה בחברה האנושית. זוהי התרבות האנושית. היבטים אלה של התרבות המסורתית התנו את המין האנושי, הקהו את חושיו והשחיתו אותו. ומהי התוצאה הסופית? התוצאה הסופית היא שהאנושות מוטעית, מוגבלת וכבולה בידי התרבות המסורתית, ובאופן טבעי מתעורר סוג של מנטליות ותיאוריה, שהאנושות תומכת בו ומפיצה אותו, מעבירה אותו לכל מקום וגורמת לאנשים לקבל אותו. בסופו של דבר, הוא לוכד את לבם של כולם, גורם לכולם לאמץ מנטליות ורעיון מסוג זה, וכולם מושחתים על ידו. לאחר שהושחתו עד לרמה מסוימת, לאנשים כבר אין מושגים על מה נכון ומה לא נכון; הם כבר לא רוצים להבחין מהו צדק ומהו רשע, וכבר לא רוצים להבחין מהם דברים חיוביים ומהם דברים שליליים. מגיע אפילו יום שבו לא ברור להם אם הם אנושיים בעצם, ויש אנשים חולים רבים שאינם יודעים אם הם גבר או אישה. כמה רחוק מהשמדה הוא גזע אנושי כזה? האם המין האנושי בימים אלה הוא בר-השוואה לאנשים בזמנו של נח? האם הם לא רשעים אף יותר? הם כבר הגיעו לשיא הרשעות, והם רשעים עד כדי כך שיש דברים מסוימים שאינך מסוגל לשמוע – אתה נגעל אחרי שאתה שומע אותם. כל האנשים חולים במידה מסוימת. מבחוץ, גופם של אנשים נראה אנושי, אך הדברים שהם חושבים בלבם הם למעשה לא מה שאנשים אמורים לחשוב; כולם חולים ואינם מסוגלים לעשות מהפך בעצמם. למה כוונתי כשאני אומר שהם אינם מסוגלים לעשות מהפך בעצמם? כוונתי היא שאולי לפני מאה או מאתיים שנה, יותר אנשים היו מוכנים להקשיב לאל מדבר ומשמיע אמירות. הם סמכו על כך שקיים צדק בעולם, כמו גם צדקתו של האל והגינות. אנשים היו מוכנים לקבל עובדה כזאת והם ייחלו להתממשותה. יותר מכך, הם קיוו שיבוא היום שבו המושיע יבוא והוא יוכל להושיע את המין האנושי מהשפעתן של החשיכה והרשעות. עם זאת, כעבור מאה או מאתיים שנה, יש פחות ופחות אנשים כאלה. כמה אנשים ישנם שיכולים להבין את דברי האל? כמה אנשים ישנם שיכולים לקבל את האמת? אפילו אם אנשים רבים קיבלו את חסדו של האל, אז מה? מספר האנשים שנוהים אחריו באמת קטן והולך. זאת אומרת, בגזע האנושי יש פחות ופחות אנשים אשר, לאחר שהם שומעים את דברי האל, הם מקבלים עידוד, מסוגלים לאהוב דברים חיוביים, מייחלים לאור ולצדק, לבואם של מלכות האל, הגינותו וצדקתו. מה זה מוכיח? שהפילוסופיות, החוקים, הרעיונות והמנטליות כביכול השייכים לשטן הטעו והשחיתו את המין האנושי כולו. באיזו מידה הוא הוטעה והושחת? כל האנשים קיבלו את הכזבים והאמירות המופרכות והמרושעות של השטן כאמת; הם כולם סוגדים לשטן ונוהים אחריו. הם לא מבינים את דברי האל, הבורא. אין זה משנה מה הבורא אומר, כמה הוא אומר ועד כמה דבריו ברורים ומעשיים, איש אינו מבין; איש אינו תופס. הם כולם רדומים וחסרי תבונה, וחשיבתם ומוחם מבולבלים. כיצד בלבלו אותם? השטן הוא זה שבלבל אותם. השטן השחית אנשים עד היסוד. בחברה של היום, יש כל מיני רעיונות, אידאולוגיות והצהרות שונים. אנשים מאמינים בהם ונוהים אחריהם לפי בחירתם. איש אינו יכול לומר להם מה לעשות. המצב חמור עד כדי כך. אז העובדה שאתם יכולים לבחור להאמין באל היא ברכה. כיום אתם מסוגלים להבין מה האל אומר, יש לכם קצת חוש מצפוני, אתם מאמינים במה שהאל אומר, משתוקקים לבואה של מלכות האל ומשתוקקים לחיות במלכות של אור, צדק, הגינות וצדקתו של האל. האם כנות שכזו נדירה אצלכם? איך קיבלתם אותה? ההגנה של האל ועבודת רוח הקודש בתוככם על מנת לתת לכם בהירות – הודות להן אתם יכולים להאמין באל ולנהות אחריו. אילו האל לא היה עובד בתוככם, הייתם יכולים להיות כאן עכשיו כמאמינים? הייתם יכולים להשתנות כפי שהשתניתם כעת? פשוט ראו, האם לכופרים הללו עדיין יש צלם אנוש כעת? אולי כרגע אינך מבין אמיתות רבות, ובמקרים רבים הדעות שלך עדיין זהות בדיוק לאלו של הכופרים – כל מה שהם חושבים, גם אתה חושב. אף שלעתים אינך מקבל חלק מדעותיהם, אין לך שום הבחנה ושום נתיב אחר לצעוד בו. כשיגיע היום שבו תבין את האמת, תוכל להבחין שדעותיהם שגויות ומרושעות, ולבך יוכל לדחותן. אז תראה בבירור את פני השד שלהם. אתה תראה שהם שדים חיים, לא בני אדם. הם מחופשים לבני אדם, אבל אינם עושים דברים אנושיים. כיצד תוכל לקבוע שזה נכון? המילים שהם מפיצים הן כולן נעימות במיוחד לאוזן ויכולות להטעות אנשים, אך מה שהם עושים ומבצעים הוא מכוער ומרושע מאוד, וזה פשוט חסר בושה ולא הגיוני. הרעיונות והמנטליות כביכול שהם דבקים בהם הם ראקציונריים ומרושעים מאוד, סותרים לחלוטין את דברי האל ואת האמת, והם ההפכים המוחלטים של דברי האל והאמת, אך האנשים האלה מתייחסים להטעיות ולשקרים האלה כאמת ומפיצים אותם בעוצמה, בצורה נמרצת ובפומבי כדי להטעות ולהשחית את האנושות, כדי שיוכלו לכסות על פשעיהם הנבזיים והשפלים ועל פניהם המכוערים. מכך אתה יכול לראות בבירור שהם כולם שדים, כמו גם בהמות ורוחות טמאות שאי אפשר לדבר איתן בהיגיון. אי אפשר לדבר איתם בהיגיון ואי אפשר לומר להם דברים טובים או דברי אמת. כשיגיע היום שבו תוכל לראות בבהירות שכזו, אתה תדע שהמין האנושי הושחת עמוקות מדי; שאתה מושחת בדיוק כמו אנשים אחרים; שרק בזמן הנוכחי, שבו אתה מאמין באל ומבין קצת אמיתות, אתה יכול לממש בחיים קצת צלם אנוש, להתנתק מהשפעות השדים והשטן, ולהבחין בהם, לשנוא אותם ולנטוש אותם; שללא ישועת האל, אתה תהיה בדיוק כמוהם – לא יהיה שום הבדל – ותהיה מסוגל לעשות כל מעשה רע או מרושע. כעת אתה חותר אל האמת, משקיע בה הרבה עבודה ומאמץ, מייחס חשיבות ליישום בפועל, והופך את האמת למציאות שלך. כשתבין את האמת, כשתוכל ליישם בפועל את האמת, כשתוכל לממש בחיים את המציאות של דברי האל ולהיות בעל עדות חווייתית אמיתית, לבך יהיה מאושר ושליו, הלך הרוח שלך ומצבך יהפכו לרגילים יותר ויותר, יחסיך עם האל יהיו רגילים ויתהדקו יותר ויותר, וימיך ישתפרו וילכו. אם לא תיישם בפועל את האמת, תחיה תמיד לפי פילוסופיות שטניות, ותמיד תשגה בהבנתך את האל ותחשוד בו, אז לבך ילך ויתרחק מהאל, אמונתך באל תהיה לשווא, ולא תשיג שום דבר. אפילו אם האמנת באל שנים רבות, אתה מבין מילים ודוקטרינות רבות ואינך מקבל את הדעות והמחשבות המופרכות השונות של הכופרים, אין בכך תועלת. זאת מכיוון שאינך מבין את האמת ואתה יכול רק לדבר על קצת מילים ודוקטרינות, ועדיין אינך יכול ליישם בפועל את האמת. כיוון שהדברים הללו נכנסו ללבך ראשונים, נעשו דומיננטיים בו ועדיין יש להם השפעה עליך, אתה יכול לחיות רק בהתאם להם. לא משנה מה תרצה לעשות ולאיזו סיטואציה תיקלע, לא תוכל להימנע מכך שהפילוסופיות השטניות הללו ישלטו בך. אז אם הפילוסופיות השטניות הללו ישלטו בלבך, לא תוכל ליישם בפועל את האמת. יש אנשים שאומרים: "אני לא מיישם בפועל את האמת וגם לא נוהה אחר השטן." האם זה אפשרי? אין נתיב אמצעי. רק על ידי קבלת האמת, הבנת האמת והרחקתם של הדברים השטניים שנכנסו ראשונים ללבך ונעשו דומיננטיים שם, תוכל לעשות דברים בהתאם לאמת. כשהאמת ודברי האל ישלטו בלבך, אתה תוכל באופן טבעי ליישם בפועל את האמת בדבריך ובמעשיך.

בתור מה אנשים מתייחסים להיגיון ולמחשבות של השטן, ולקביים המנטליים ששולטים על האופן שבו אנשים חיים? בתור מזון לנפש? בתור מרק עוף בשביל הנשמה? למעשה, אלה הדברים שמשחיתים אנשים, ואם אדם יאכל מהם הוא ימות. אם אנשים מקבלים את הדברים הללו וצוברים אותם בתוכם באופן תמידי, על מה הדבר מרמז? הוא מרמז על כך שהם עדיין לא השליכו את צביונם המושחת המקורי, והם קיבלו מהשטן שחיתות נוספת. פירוש הדבר הוא שלגביהם זה נגמר. אין מנוס מכך שאי אפשר להושיע אותם. עליך להבחין בדברים הללו באופן תמידי וכל הזמן לדחות אותם, להשליך אותם מעליך לא לחיות בהתאם להם, ולקבל את דברי האל. יש אנשים שאומרים: "לא אקבל את הדברים האלה. דברי האל ייכנסו אליי מעצמם". זה בלתי אפשרי. אתה מוכרח לחפש את האמת באופן יזום ולקבל אותה, ותוך כדי תהליך הבנת האמת, אתה תשיג באופן טבעי הבחנה לגבי חשיבה כוזבת ודברי כפירה, ואתה תשחרר אותם באטיות. כך, דברי האל יהפכו בהדרגה לעקרונות שלפיהם תעשה דברים, וכשתעשה דברים אתה תדע איזו שיטת עשייה עולה בקנה אחד עם כוונות האל, אתה תיישם בפועל את האמת באופן טבעי מאוד, וההיבט הזה של צביונך המושחת ישתנה. אתם חושבים שקשה לעשות את זה, או לא? למעשה, זה לא קשה. הדבר הקשה היחידי בזה הוא שאנשים לא מיישמים אותו בפועל. יש אנשים שחושבים: "זה ממש קשה – קשה מאשר לטפס אל השמיים! האם זה לא כמו להשחיל גמל בקוף של מחט? האם זה לא שם אותי בעמדה קשה?" האם זה נכון? לא, זה לא נכון. אתה מוכרח לגשת לעניינים אלה עם הגישה הנכונה ועם ההבחנה הנכונה. היום השקעתי זמן כה רב בשיתוף ובניתוח של אמירות שטניות מופרכות אחדות, אבל האם הדברים המעטים הללו הם הדברים היחידים שהצטברו בתוך אנשים? (לא.) יש עוד הרבה יותר מאלה! אחר כך, אשתף על נושאים אלה בזה אחר זה. לא שיתפתי בעבר על ההיבט הזה, אז האם חשבתם אי-פעם על הנושאים הללו בעצמכם? לא. אילו הייתם חושבים עליהם, האם הייתם משיגים תוצאות כלשהן? לו הייתם יכולים להשקיע מאמץ כלשהו בָאמת, הייתה לכם הבחנה מסוימת לגבי אמירות מופרכות שטניות, ולא הייתם בורים לחלוטין כפי שאתם כעת. האם השיתוף שלי על הנושאים הללו היום נראה פתאומי? האם יש מישהו שאומר: "האם אנחנו לא משתפים על הבחנה בצוררי משיח? איך זה שאנחנו משתפים פתאום על הנושאים הללו?" כל העניינים הללו קשורים לצביון המושחת של השטן. כל העניינים הללו גם קשורים להבחנה של אנשים בצביון המושחת של השטן, והם מועילים ליכולתם של אנשים להבין את האמת בדייקנות. לכל הפחות, אחרי השיתוף, אנשים יידעו: "מתברר שהביטוי הנהדר הזה אינו האמת". מכאן והלאה אפשר להרחיק מלבך אמירות מופרכות כגון "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" ו"אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק". אולי חלקכם לא יכול להרחיקם כרגע, אבל לפחות אתה יודע שהביטויים הללו אינם האמת, ובפעם הבאה שתשמע מישהו אומר את הביטויים הללו, אתה תדע שהביטויים הללו מטעים ולא תקבל אותם. אף שלבך ירגיש שהביטויים הללו נכונים במידה מסוימת, ושהם בכל זאת דברים שטוב לעשותם, אתה גם תחשוב: "האל אמר שהביטויים הללו אינם האמת. איני יכול לפעול לפיהם". האם זה לא יתרון עבורך? (כן.) מה המטרה שלי באמירת הדברים הללו? מדוע אני מנתח את הביטויים הללו כך? מאמינים תמיד אומרים: "מחובתנו ליישם בפועל את האמת. כל דברי האל הם האמת. כל דברי האל הם דברים חיוביים, והם מה שאנחנו אמורים ליישם בפועל". יום אחד יגזמו אותך, והמשפטים "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" ו"כשהשמיים עומדים להטיל אחריות גדולה על אדם, לבו מוכרח לחוות כאב תחילה" יעלו בדעתך. האם הם האמת? האין זאת בדיחה? אילו ביקשו ממך לשאת עדות לאל, כיצד היית עושה זאת? היית אומר: "על המאמינים לעמוד בהשפלה ולשאת עול כבד, לישון על מיטת זרדים וללקק מרה, ומוכרחים להיות להם רצון ומנטליות להילחם עד המוות". האם זאת נשיאת עדות לאל? (לא.) בכך שהתייחסת להיגיון שטני בתור דברי האל והאמת ונשאת עדות לכך, לא רק שלא נשאת עדות לאל כראוי, אלא גם הפכת נושא לבדיחה של השטן והשפלת את האל. מה הדבר שאתה עושה? אילו האל היה מגנה אותך על כך, היית חושב שזה לא צודק, ואומר: "אני בור. אני לא מבין. האל מעולם לא שיתף איתי על כך". אם הוא לא יגנה אותך, אך טבעם של מעשיך חמור מאוד, מה אמור האל לעשות בקשר לזה? לשים אותך בצד? (לא.) אין צורך לעשות דבר. אשר לי, אני פשוט אגרום לכם להבין טוב ככל האפשר ולדעת טוב ככל האפשר – בהתאם לרמת התפיסה שלכם ובהתאם למה שאני יכול לומר לכם – מהי האמת בדיוק, האם הביטויים שאתם סבורים שהם טובים ונכונים קשורים לאמת, והאם הם האמת. אני מוכרח לגרום לכם להבין את הדברים הללו. אם, לאחר שתדע את הדברים הללו, עדיין תחשוב באותו האופן, ועדיין תתעקש באותה המידה, אז האל לא ישים אותך בצד והוא גם לא יתעלם ממך. מגיע לך שיגנו אותך, והאל יפעל. למה האל יעשה זאת? אם אתה פועל כך בזמן שאינך מבין את הדברים הללו, אז האל יתייחס אליך כאל בור ושוטה, אך אם אתה יודע את הדברים הללו ובכל זאת פועל כך, אז אתה פועל במזיד, והאל מוכרח לטפל בכך בהתאם לעקרונות.

19 בדצמבר 2019