נספח: מהות האמת

היום נמשיך בשיתוף על התוכן מן הפעם הקודמת. מה היה הנושא ששיתפנו עליו בפעם האחרונה? (האימרה "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" אינה האמת.) האם בעבר חשבתם שזו האמת? בתת המודע שלהם אנשים התרגלו לחשוב שזו האמת, או למצער שהאימרה חיובית למדי, נוסכת השראה ועשויה באופן פוטנציאלי לעודד אנשים ליזום ולשאוף ליותר. כאשר אנשים הסתכלו עליה ברמה הזאת של המשמעות, הם חשבו שהיא די קרובה לאמת ולדברים חיוביים. ולכן אנשים רבים האמינו באופן תת מודע שהאמרה הזאת, "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה," היא ביטוי חיובי למדי, או לכל הפחות שיש לה קונוטציות חיוביות ולא שליליות, ושהיא ממלאת תפקיד בתרומה לחיי אנשים ולהתנהגותם. ואולם אחרי ששיתפנו עליה, נוכחנו שזה ממש לא כך, ושגלומות בה בעיות מהותיות. האם המשכתם וחיפשתם אחר ביטויים דומים או קשורים לביטוי הזה, או כאלה שממלאים תפקיד דומה ושאנשים חושבים באופן תת מודע שהם די חיוביים או טובים, וניתחתם אותם? (לא.) אמרו לי, האם הביטוי "להקיש ממקרה פרטי על הכלל" מתאים פה? (כן.) ראוי לציין שלביטוי הזה יש יישומים מעשיים כשמדובר בחיפוש אחר האמת וביישום בפועל של האמת. בפעם האחרונה שיתפנו על "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה." אילו ביטויים אחרים מעין זה ישנם? לאילו ביטויים אחרים יש פחות או יותר אותה משמעות או יכולים לשמש באותו אופן? לא יזיק אם תנתחו ביטויים כמו "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" באופן שאני עשיתי ותשתפו עליהם ביניכם, ותשיגו בכך הבנה חדשה מסוימת. כאשר תוכלו לראות לאשורה את המופרכות של ביטויים אלה, תיפטרו מהם ולאחר מכן תעלו על המסלול ליישום בפועל של האמת ולחתירה אל האמת תוך התבססות מלאה על דברי האל.

הבה נמשיך בנושא ששיתפנו עליו בשתי הפעמים הקודמות. מה היה הנושא? (מהות האמת.) נכון מאוד, מהות האמת. אם כן מהי בדיוק האמת? (האמת היא הקריטריון להתנהלות האדם, למעשיו ולעבודת האל.) נראה ששיננתם את המשפט הזה מבחינת התאוריה וההגדרה. אם כך, בהמשך לשני השיתופים הקודמים שלנו, האם יש עכשיו הבדל כלשהו בהגדרה, בידיעה ובהבנה שלכם את האמת עמוק בתוככם, יחסית למה שהיה קודם? (כן, יש הבדל.) מהו בדיוק ההבדל הזה? אף שייתכן שבטווח הקצר אינכם ניחנים בידיעה של חוויה אמיתית, לכל הפחות יש לכם ידיעה תפיסתית כלשהי. אמרו לי בהתבסס על החוויה, הידיעה וההבנה שלכם. (לפני כן ידעתי שבכל פעם שקורים לי דברים אני חייב ליישם בפועל בהתאם לאמת של דברי האל, אבל אף פעם לא הצלחתי ליישם את זה. כאילו, בדרך כלל יש לי נטייה להיות פזיז, ואפילו שאני יודע מדברי האל שלא נכון לגלות פזיזות ואני יודע מהן הדרישות של האל מאנשים, עדיין אני עושה את זה ואף פעם לא הצלחתי למצוא את המקור לבעיה. רק בפעם הקודמת אחרי שהקשבתי לשיתוף של האל הבנתי שהרבה פעמים אנשים חושפים שחיתות בגלל שהם נשלטים על ידי מחשבות שטניות ושאני מגלה פזיזות כיוון שבקרבי קיים ההיגיון השטני, שלפיו "לא אתקוף אלא אם אותקף; אם מתקיפים אותי, בהחלט אתקוף בחזרה." אני חושב שהאמירה הזאת נכונה ושאני פועל ככה בתור הגנה עצמית. בגלל ההשפעה של החשיבה וההשקפה השטנית הזאת אני לא מסוגל ליישם בפועל את האמת. אבל למעשה, אף על פי שהדברים השטניים האלה לכאורה נכונים כלפי חוץ, במציאות המשמעויות שלהם מנוגדות למה שדברי האל דורשים והם שגויים. רק דברי האל הם האמת, ורק מעשים בהתאם לדברי האל הם לגמרי נכונים.) יפה מאוד. מי רוצה להוסיף? (אני רוצה להוסיף משהו. גם אני ידעתי קודם שאני חייב לחפש את האמת וליישם אותה בפועל בכל פעם שקרה לי משהו, אבל עדיין הייתי מבולבל קצת לגבי האופן של היישום בפועל. אחרי שהקשבתי לשיתוף של האל, אני מרגיש שהאמת היא מאוד מציאותית וקשורה לכל היבט בחיים. ראו למשל חלק מהדוגמאות שהאל הזכיר. גם הסינים לומדים לשתות קפה אחרי שהם מגיעים למדינות מערביות. לא מדובר בבעיה שנוגעת לאופן ההתנהגות של אנשים, אלא בבעיה מבחינת המחשבות וההשקפות של אנשים וזה מתקשר לאמת. חוץ מזה, בעקבות הניתוח של האל של כמה אמירות וביטויים נפוצים שאנשים חושבים שהם נכונים, התחלתי לחשוב שאני צריך להרהר על ההתנהגויות ועל היישומים בפועל שלי שלכאורה הם נכונים, ועל הכוונות, המחשבות וההשקפות שמאחורי ההתנהגויות האלה, ומה בדיוק אני מביא לידי ביטוי כאשר אני מסתמך על הדברים האלה. כעת אני מרגיש שבכל פעם שקורים לי דברים אני מדויק יותר באופן החיפוש אחר האמת וביישומה בפועל, והעניין כבר לא מופשט כל כך). נראה כי באמצעות שני השיתופים האלה רוב האנשים הרוויחו הבנה בסיסית של מהות האמת ושל כמה נושאים שקשורים לאמת, וכבר התחילו להרהר מעומק ליבם אם ההתנהלות והמעשים שלהם קשורים לאמת, כמו גם אילו דברים בדיוק שהם נצמדים אליהם ושומעים באמונה שלהם באל הם אמת ואילו אינם האמת, והאם הדברים שהם חושבים שהם נכונים הם אכן האמת, ומהו הקשר של דברים כאלה לאמת. אחרי ההרהור אנשים מסוגלים לקבוע מהי בדיוק האמת וכן אילו דברים בדיוק הם האמת ואילו דברים אינם האמת. אחרי הקשבה לדרשות במשך שנים רבות כל כך ואכילה ושתייה של דברי האל במשך שנים כה רבות, רוב האנשים הרוויחו כמה דברים ומסוגלים לראות בבירור עובדה אחת: דברי האל הם אכן האמת, דרישות האל הן האמת וכל מה שנובע מן האל הוא האמת. אנשים שבאמת ובתמים מאמינים באל כבר הכירו בעובדה הזאת וקיבלו אותה מעומק הלב, ואולם בחיים האמיתיים הם עשויים לעתים קרובות לומר באופן לא מודע דברים שאין להם שום קשר לאמת או שהם בניגוד לאמת. יש אפילו מי שמתייחסים לדברים שאנשים חושבים שהם נכונים וטובים כאל האמת, ובמיוחד אינם מבחינים בדברים המופרכים והמטעים ובמילים השטניות שמקורן בשטן, שאותם הם לא רק קיבלו מזמן בתוך-תוכם, אלא שהם אף רואים בהם דברים חיוביים. לדוגמה, פילוסופיות שטניות רבות כגון "שן תחת שן, עין תחת עין," "מידה כנגד מידה," "חכם מגן על עצמו ונמנע מטעויות," ו"לא אתקוף אלא אם אותקף," וכן הלאה נתפסות אצל אנשים כאמת וכעקרונות מנחים לחיים, ואנשים אף מרגישים שבעי רצון במיוחד מעצמם בזכות העובדה שהם דוגלים בפילוסופיות השטניות האלה, ורק אחרי שהם קוראים את דברי האל הם מבינים שדברים אלה מן השטן למעשה אינם האמת אלא דברי כפירה מופרכים ומטעים שמוליכים אנשים שולל. מאין נובעים הדברים האלה? חלקם נובעים ממערכת החינוך ולקוחים מספרי הלימוד, חלקם נובעים מחינוך של המשפחה וחלקם מהתניה חברתית. בקצרה, כולם נובעים מן התרבות המסורתית ומקורם בחינוך של השטן. האם יש לדברים האלה קשר כלשהו לאמת? אין להם שום קשר אליה. ואולם אנשים אינם מסוגלים להבחין במהות האמיתית של הדברים האלה ובכל זאת מחשיבים אותם לאמת. האם הבעיה הזאת החריפה מדי? מהן ההשלכות של התייחסות אל הדברים האלה שמקורם בשטן כאל האמת? האם אנשים מסוגלים להשליך מעליהם את הצביונות המושחתים שלהם כשהם דבקים בדברים אלה? האם אנשים יכולים לממש אנושיות תקינה באמצעות היצמדות אליהם? האם אנשים חיים בהתאם למצפון ולהיגיון כשהם דבקים בהם? האם הם מסוגלים לעמוד באמות המידה של מצפון והיגיון באמצעות הדבקות בם? האם אנשים מסוגלים לזכות באישור האל על ידי הדבקות בם? הם אינם יכולים לעשות דבר מכל מאלה. מכיוון שהם אינם מסוגלים לעשות דבר מכל אלה, האם הדברים האלה שאנשים דבקים בם הם האמת? האם הם יכולים לשמש כחיים של אדם? מהן ההשלכות של התייחסותם של אנשים אל הדברים השליליים האלה כאל האמת ודבקותם בם – למשל מה שהם חושבים לפילוסופיות נכונות וטובות להתנהלות בעולם, לאסטרטגיות הישרדות, לחוקי הישרדות ואפילו לתרבות מסורתית? המין האנושי דבק בדברים האלה במשך אלפי שנים. האם הם השתנו במידה כלשהי? האם המצב הנוכחי של המין האנושי השתנה במידה כלשהי? האין המין האנושי המושחת נעשה יותר ויותר מרושע, ומתנגד יותר ויותר לאל? האל מביע אמיתות רבות כל אימת שהוא עושה את מלאכתו, ואנשים יכולים לראות שהאמיתות האלה ניחנות בסמכות ובעוצמה, אז איך יכול להיות שבני אדם עדיין מסוגלים להתכחש לאל ולהתנגד לו? למה הם עדיין אינם מסוגלים לקבל את האל ולהתמסר לו? די בכך להוכיח שהמין האנושי הושחת מדי בידי השטן, שהמין האנושי המושחת גדוש בצביונות שטניים, סולד מן האמת, שונא אותה וכלל אינו מקבל אותה. שורש הבעיה הזאת הוא שבני אנוש קיבלו יותר מדי פילוסופיות שטניות ויותר מדי ידע שטני. בתוך תוכם אנשים ספגו כל מיני מחשבות והשקפות שטניות, וכך פיתחו צביון של סלידה מן האמת ושל שנאה לאמת. אנחנו נוכחים אצל אנשים רבים מאוד שמאמינים באל, כי למרות העובדה שהם מכירים בכך שלדברי האל יש סמכות ועוצמה, הם אינם מקבלים את האמת. כלומר, כשאנשים אוכלים ושותים את דברי האל, אף על פי שהם מודים מן הפה ולחוץ ש"דברי האל הם האמת, אין דבר מעל לאמת, האמת שוכנת בליבנו ואנו רואים בחתירה אל האמת את תכלית הקיום" – במציאות הם עדיין חיים על פי אמירות שטניות ידועות ועל פי פילוסופיות שטניות, וזונחים בצד את דברי האל ואת האמת; הם נצמדים לדברים כגון ידע תאולוגי אנושי ודוקטרינה רוחנית ומיישמים אותם בפועל כאילו הם האמת. האם זהו המצב האמיתי של רוב האנשים שמאמינים באל? (כן.) אם אתם ממשיכים לדבוק בדרך הזאת ואינכם מנתחים ומבינים את הדברים האלה מן התרבות המסורתית השטנית, שהשתרשו עמוקות, בהתבסס על דברי האל, ואם אינכם מסוגלים להבחין במקור שלהם או לזכות בהבנה מעמיקה שלהם או לזנוח אותם – מה תהיה התוצאה? תוצאה אחת מובטחת: אנשים מאמינים באל שנים רבות ואף על פי כן אינם יודעים את מהות האמת או באיזה נתיב ללכת, ובסופו של דבר משתגרת בפיהם מערכת של דוקטרינות רוחניות ושל תאוריות תאולוגיות, וכל מה שהם אומרים נשמע נחמד והוא כולו דוקטרינה שעולה בקנה אחד עם האמת. ואולם למעשה האנשים האלה הם אבות טיפוס של פרושים צבועים מבחינת הדברים שהם מיישמים בפועל ומממשים. מהן השלכות הדבר? ללא ספק האל מוקיע ומקלל אותם. מי שמאמינים באל אבל אינם מקבלים את האמת הנם פרושים ולעולם לא יזכו באישור האל.

לדוגמה, בעניין חינוך ילדים, ישנם אבות הנוכחים כי ילדיהם אינם צייתנים ואינם ממלאים את החובות הנדרשות מהם, ואומרים: "אבותינו צדקו כשאמרו ש'ילד סורר – אשמת האב.'" אבות כאלה אינם מתייחסים לעניין בהתבסס על דברי האל. ליבם צופן רק מילים של בני אנוש במקום את מילות האל. אם כך האם הם ניחנים במציאות-האמת? לא. אף שהם מאמינים באל ומבינים כמה אמיתות, ואמורים לדעת שהם חייבים להשתמש באמת כדי לחנך את ילדיהם על מנת למלא את אחריותם ההורית, הם אינם מיישמים כך בפועל. כאשר הם רואים שילדיהם הולכים בנתיב שגוי הם נאנחים ואומרים: "ילד סורר – אשמת האב." איזה מין ביטוי זה? של מי האמירה הידועה הזאת? (אמירה ידועה של השטן.) האם האל אמר אי פעם את הביטוי הזה? (לא.) אם כך מנין הביטוי הזה? (מהשטן.) הוא מהשטן, מהעולם הזה. אנשים כל כך "חותרים" אל האמת וכל כך "אוהבים" את האמת וכל כך "מהללים" את האמת – אז למה הם משמיעים אמירות שטניות מעין אלה כשקורים להם כאלה דברים? הם אפילו מרגישים כי אלה דברים שצודק ומכובד להשמיע אותם. הם אומרים: "ראו כמה יראה והערכה יש לי לאמת ולאל. אין זה אלא טבעי עבורי לומר 'ילד סורר – אשמת האב' – איזו אמיתה נהדרת זו! האם הייתי מסוגל לומר את הביטוי הזה אלמלא האמנתי באל?" האין זו קבלת הדבר כאמת? (כן.) אם כך האם הביטוי הזה הוא האמת? (לא.) איזה מין ביטוי זה "ילד סורר – אשמת האב"? באיזה מובן הוא שגוי? פירוש הביטוי הזה הוא שאם ילדים אינם צייתנים או בוגרים זו אחריות אביהם, כלומר הוריהם לא חינכו אותם היטב. אבל האם אכן זה כך? (לא.) ישנם הורים שמתנהגים כיאות, ואף על פי כן הבנים שלהם בריונים והבנות נפקניות. האדם שמגלם את תפקיד האב מתרגז כל כך ואומר: "ילד סורר – אשמת האב. קלקלתי אותם!" האם דבר זה נכון? (לא.) באיזה מובן הוא לא נכון? אם אתם מסוגלים להבין מה לא נכון בביטוי הזה, הדבר מוכיח שאתם מבינים את האמת ושאתם מבינים מה הבעיה בביטוי הזה ומה שגוי בו. אם אינכם מבינים את האמת בעניין הזה, אזי אינכם יכולים להסביר אותו באופן נהיר. עתה שהקשבתם להסבר ולהגדרה של האמת, אתם יכולים להבין ולומר ש"הביטוי הזה שגוי, זהו ביטוי חילוני. אנחנו שמאמינים באל לא אומרים דברים כאלה." בסך הכול שינית את האופן שבו אתה מדבר על העניין הזה. זה לא אומר שאתה מבין את האמת – למעשה, אתה לא יודע מה לא בסדר בביטוי "ילד סורר – אשמת האב." כאשר מתמודדים עם דברים מעין אלה, מה עליך לומר כך שיהיה תואם לאמת? איך עליך לפעול בהתאם לעקרונות-האמת? הבה נדבר קודם כול על האופן שיש להבין ולהסביר בו נכונה עניינים כאלה. מה האל אומר על כך? האם בדברי האל נאמר דבר מה ספציפי על עניינים כאלה? האל ביטא כל כך הרבה אמיתות, הכול כדי שאנשים יקבלו אותן ויהפכו אותן לחייהם. ועל כן, כשאנשים מחנכים את ילדיהם, האם אנשים אינם צריכים להשתמש בדברי האל כדי לחנך אותם? דברי האל מושמעים עבור כל בני האדם. בין אם אתה מבוגר או ילד, גבר או אישה, זקן או צעיר – כולם צריכים לקבל את דברי האל. דברי האל ורק הם הנם האמת ויכולים להיעשות לחיי בני אנוש. רק דברי האל יכולים להנחות אנשים אל הנתיב הנכון בחיים. אנשים שמאמינים באל צריכים להיות מסוגלים להשיג הבנה מעמיקה בעניין הזה. איך אתם מסבירים את הביטוי "ילד סורר – אשמת האב"? (הנתיב שאדם הולך בו נקבע על פי מהות הטבע שלו. בנוסף, העונש שהוא יקבל או הברכות שהוא יזכה להן בחיים האלה קשורים לחייו הקודמים. ולכן הקביעה ש"אם ילדים אינם הולכים בנתיב הנכון, זה משום שההורים שלהם לא חינכו אותם כראוי" אינה תקפה ומכחישה כליל את העובדה שלאל יש ריבונות על גורל המין האנושי.) לפי מה שאתה אומר, האם הליכתם של ילדים בנתיב שגוי קשורה באופן כלשהו לריבונות האל? האל מאפשר לאנשים לבחור באופן חופשי, כמו גם לבחור ללכת בנתיב הנכון. ואולם אנשים ניחנים בטבע שטני, כולם בוחרים את הבחירות שלהם וכולם בוחרים את הנתיב המועדף עליהם ואינם מוכנים להתמסר לריבונות האל. אם מה שאתה אומר עולה בקנה אחד עם האמת, אזי עליך להסביר זאת בבירור כדי שאנשים ישתכנעו בכך.

עתה נשתף על הביטוי "ילד סורר – אשמת האב." הדבר הראשון שיש להבהיר הוא שאין זה נכון לומר כי "ילדים שאינם הולכים בנתיב הנכון, הדבר קשור להוריהם." כל אדם באשר הוא, אם הוא מסוג מסוים הוא ילך בנתיב מסוים. האין זה ודאי? (כן.) הנתיב שאדם הולך בו קובע מה הוא. הנתיב שהוא הולך בו וסוג האדם שהוא הופך להיות תלויים בו. דברים אלה נגזרים מראש, הם מוּלדים וקשורים לטבע של אותו אדם. אם כך מה הטעם בחינוך של ההורים? האם החינוך הזה יכול לשלוט בטבעו של אותו אדם? (לא.) חינוך הורי אינו יכול לשלוט בטבע האנושי ואינו יכול לפתור את בעיית הנתיב שבו ילך אדם. מהו החינוך היחיד שהורים יכולים לספק? התנהגויות פשוטות מסוימות בחיי היומיום של ילדיהם, כמה מחשבות שטחיות למדי וכללי התנהגות – אלה הם דברים שיש להם איזשהו קשר להורים. לפני שילדיהם מגיעים לבגרות, על ההורים למלא את האחריות הנדרשת מהם, והיא לחנך את ילדיהם ללכת בנתיב הנכון, ללמוד היטב ולשאוף לכך שיוכלו להתבלט מעל היתר כשיגדלו, לא לעשות דברים רעים ולא להפוך לאנשים רעים. הורים צריכים גם לווסת את התנהגות ילדיהם, ללמד אותם להיות מנומסים ולברך את המבוגרים לשלום בכל פעם שהם רואים אותם, וללמד אותם דברים אחרים שקשורים להתנהגות – זו האחריות המוטלת על הורים. טיפול בחיי ילדיהם וחינוכם באמצעות כמה חוקי התנהגות בסיסיים – בכך מסתכמת השפעת ההורים. אשר לאישיות ילדיהם, הורים אינם יכולים ללמד זאת. יש הורים רגועים שעושים הכול בקצב נינוח, בעוד ילדיהם מאוד חסרי סבלנות ואינם מסוגלים שלא לזוז אפילו לרגע. הם יוצאים מהבית להרוויח כסף כשהם בני 14 או 15, הם מחליטים בעצמם על הכול, אינם זקוקים להוריהם והם עצמאיים מאוד. האם הוריהם לימדו אותם זאת? לא. מכאן שאישיותו של אדם, הצביון שלו ואפילו המהות שלו, כמו גם המסלול שהוא יבחר בעתיד, אין להם דבר וחצי דבר עם הוריו. יש מי שידחו את הטענה הזאת ויגידו: "איך יכול להיות שאין לזה שום קשר להורים? יש אנשים שמגיעים ממשפחה מלומדת או ממשפחה שבה דורות על דורות כולם התמחו במקצוע מסוים. לדוגמה, דור אחד לומד ציור, הדור הבא גם לומד ציור וכך גם הדור הבא אחריו. הדבר מאשש את נכונות הביטוי 'ילד סורר – אשמת האב.'" האם נכון או לא לומר זאת? (לא נכון.) זה לא נכון ולא מדויק להשתמש בדוגמה הזאת כדי להדגים את הבעיה שלפנינו, משום שאלה שני דברים שונים. משפחה שבה אותה התמחות זה דורות על דורות, השפעתה משגת רק עד לפן של המומחיות ויכול להיות שהתולדה של הסביבה המשפחתית הזאת היא שהכול לומדים את אותו דבר. על פניו הילד גם בוחר בכך, אבל שורש העניין הוא שהכול גזירה קדומה של האל. איך האדם התגלגל מחדש למשפחה הזאת? האין זה גם דבר מה שהאל ריבון עליו? הורים אחראים רק לגידול ילדיהם עד לבגרות. ילדים מושפעים מהוריהם רק מבחינת התנהגותם החיצונית ומבחינת הרגליהם וסגנון חייהם. ואולם מרגע שהם בוגרים, המטרות שהם מבקשים להשיג בחיים והגורל שלהם בחיים אינם קשורים במאומה להוריהם. ישנם הורים שהם בסך הכול חקלאים פשוטים שחיים את חייהם בהתאם למעמדם, ואולם ילדיהם מסוגלים להפוך לפקידים בכירים ולעשות דברים נפלאים. וישנם גם ילדים שהוריהם הם עורכי דין ורופאים, שכל אחד מהם מוכשר, ואף על פי כן הילדים הם לא-יוצלחים שאינם מסוגלים להשיג עבודה בשום מקום. האם זה מה שהוריהם לימדו אותם להיות? כאשר האב הוא עורך דין, האם סביר שהוא יקמץ בחינוך ובהשפעה על ילדיו? בשום פנים ואופן לא. שום אב לא אומר: "הצלחתי כל כך בחיי, אני מקווה שילדיי לא יצליחו כמוני בעתיד, זה יהיה מעייף מדי. מספיק שבעתיד הם יהיו סתם רועי בקר." הוא לבטח יחנך את ילדיו ללמוד ממנו ובעתיד להיות כמוהו. מה יקרה לילדיו אחרי שהוא יסיים לחנך אותם? הילדים ייעשו למה שהם נועדו להיות וייעודיהם באשר הם יהיו מה שנועדו להיות, ואין בכוחו של איש לשנות זאת. באיזו עובדה אתם מבחינים פה? לנתיב שילד הולך בו אין שום קשר להוריו. ישנם הורים המאמינים באל ומחנכים את ילדיהם להאמין באל, ואולם לא משנה מה הם אומרים, ילדיהם אינם מאמינים והוריהם אינם יכולים לעשות מאום בעניין. ישנם הורים שאינם מאמינים באל, ואילו ילדיהם כן מאמינים. מרגע שילדיהם מתחילים להאמין באל, הם נוהים אחריו, משקיעים מעצמם למענו, מסוגלים לקבל את האמת וזוכים באישור האל, וכך ייעודם משתנה. האם זו תולדה של חינוך ההורים? כלל וכלל לא, זה קשור לגזירה הקדומה של האל ולבחירתו. יש בעיה עם הביטוי "ילד סורר – אשמת האב." אף שלהורים יש אחריות לחנך את ילדיהם, ייעודו של ילד אינו נקבע בידי הוריו אלא על פי טבע הילד. האם חינוך יכול לפתור את הבעיה של טבע הילד? הוא אינו יכול לפתור זאת בשום אופן. הנתיב שאדם הולך בו בחיים אינו נקבע על ידי הוריו אלא נקבע מראש על ידי האל. נאמר כי "גורל האדם בשמים נקבע," והחוויה האנושית מזקקת את האמירה הזאת. קודם שאדם מגיע לבגרות, אינך יכול לומר באיזה נתיב הוא ילך. מרגע שהוא הופך לאדם בוגר וחושב, והוא מסוגל להרהר בבעיות, הוא יבחר מה לעשות בקהילה המורחבת. יש האומרים שהם רוצים להיות פקידים בכירים, אחרים אומרים שהם רוצים להיות עורכי דין, וישנם מי שרוצים להיות סופרים. לכל אחד הבחירה שלו ורעיונות משלו. איש אינו אומר: "אני פשוט אחכה לי שהוריי יחנכו אותי. אני אעשה מה שהוריי יחנכו אותי להיות, יהיה אשר יהיה." איש אינו טיפש עד כדי כך. לאחר שאנשים מגיעים לבגרות הרעיונות שלהם מתחילים להתעורר ובהדרגה להבשיל, וכך הנתיב והמטרות שלפניהם הולכים ומתבהרים. באותו זמן ובאופן הדרגתי הולך ונעשה ברור ומובחן איזה סוג אדם הם ולאיזו קבוצה הם משתייכים. מאותה נקודה והלאה האישיות של כל אדם מתבררת בהדרגה, כמו גם הצביון שלו והנתיב שהוא הולך בו, הכיוון שלו בחיים והקבוצה שהוא משתייך אליה. על מה כל זה מתבסס? בסופו של דבר זו גזירה קדומה של האל – אין לזה שום קשר להורים. האם זה ברור לכם עכשיו? אם כך אילו דברים קשורים להורים? המראה, הגובה, הגֵנים ומחלות משפחתיות מסוימות – לאלה יש קשר מועט להורים. למה אני אומר מועט? בגלל שזה לא כך בכל המקרים. יש משפחות שכל דור בהן נפגע ממחלה, ואולם אז ילד אחד נולד בריא. איך זה יכול להיות? יש מי שיגידו: "זה בגלל שלילד הזה יש אישיות טובה." זוהי דעה של אנשים, אבל ממה הדבר נובע? (מגזירה קדומה של האל.) בדיוק כך. אם כן, האם הביטוי "ילד סורר – אשמת האב" הוא בעצם נכון או לא נכון? (הוא לא נכון.) עכשיו זה ברור לכם, נכון? זה לא יעזור אם לא תדעו להבחין. בלי האמת, לא ניתן לראות בבירור מאום.

בחיי היומיום כל אדם מחזיק בלא מעט מן ההשקפות המטעות האלה מהשטן. הן נותרות אצורות ונאגרות בקרבו ונחשפות בכל פעם שדבר מה מתרחש. יש האומרים: "גבר טוב אינו נלחם בנשים. ראו כמה נאצל אני. אני גבר שבגברים ואילו את עלמה חסרת ישע ולכן לא אלחם בך." איך הם מתייחסים לביטוי הזה? (כאמת.) הם מתייחסים אליו כאמת וכעיקרון ליישום בפועל של האמת. ישנם גם אנשים הרואים אדם בעל תווי פנים נאים ביותר שנראה כמו אדון נכבד, אבל הינו חלקלק ותמיד דו-פרצופי, אדם ערמומי ובוגדני במיוחד ביחסיו עם אחרים, ואנשים רבים אינם מסוגלים לעמוד על טיבו ולכן הם אומרים: "אני מאמין באל רק כדי שאנהג כאדם ישר וטוב לב ונעים הליכות עם הבריות ולא אהיה עוין. כמו שאומרים, 'מוטב נבל מוחלט מג'נטלמן מזויף.' בכמה מדברי האל אפשר למצוא גם את המשמעות הזאת." מה דעתכם על מה שהאנשים האלה אומרים? "מוטב נבל מוחלט מג'נטלמן מזויף." אתה מבין, ברגע שדבר מה קורה לאנשים, כל האמירות, הפתגמים והביטויים הנפוצים האלה שאצורים בתוכם פורצים החוצה בבת אחת ואף מילה של אמת אין. בסוף אותם אנשים אפילו אומרים: "תודה לאל שהעניק לי נאורות." האם האמרה "מוטב נבל מוחלט מג'נטלמן מזויף" נכונה או לא? (היא לא נכונה.) כולכם יודעים שהיא לא נכונה, אבל מה לא נכון בה? מה שלא נכון בג'נטלמן מזויף זה שהוא מזויף. אף אחד לא רוצה להיות ג'נטלמן מזויף, כולם רוצים להיות נבלים מוחלטים. מה יש בנבלים מוחלטים שאנשים רואים בחיוב? רק בגלל שהם לא-מזויפים הם זוכים לכך שהכול יקבלו אותם, אף על פי שהם נבלים. אז מה אתם רוצים להיות, נבל מוחלט או ג'נטלמן מזויף? (לא זה ולא זה.) למה לא אף אחד משני טיפוסי האנשים האלה? (אף אחד מהם אינו תואם לאמת, בדברי האל לא נאמר על כך דבר.) האם אתם יכולים למצוא את האסמכתה לטיעון שהאל לא אמר לאנשים להיות ג'נטלמן מזויף או נבל מוחלט? (האל רוצה שאנשים יהיו ישרים.) האל רוצה שאנשים יהיו ישרים. אם כך מה ההבדל בין אנשים כנים לנבלים מוחלטים? המילה "נבל" אינה טובה, אבל הם די אמיתיים. למה נבלים מוחלטים אינם טובים? האם אתם יכולים להסביר זאת באופן ברור? מה האסמכתה לטענה שלא נבלים מוחלטים ולא ג'נטלמנים מזויפים הם אנשים טובים? מהם נבלים? איזו מילה מתקשרת בדרך כלל עם נבלים? (מתועבים.) נכון. איך המונח הזה "מתועב" מתואר ומוגדר בדברי האל? בדברי האל, האם המילה "מתועב" מוגדרת כמילה טובה או כמילה רעה? (כמילה רעה.) כמילה רעה, מילה שהאל מוקיע. אנשים שהתנהגותם מתועבת וניחנים בהשקפות מתועבות הם נבלים. איך עוד מוגדרים הצביון והמהות של נבל? אנוכיים, נכון? (נכון.) אדם מסוג זה הוא אנוכי ומתועב. גם אם מה שהוא חושף הוא אמיתי והינו המזג האמיתי שלו, עדיין הוא נשאר נבל. ג'נטלמן מזויף הוא ערמומי ומרושע ותמיד מסווה את עצמו ומותיר רושם כוזב על אחרים, כשהוא חושף לפניהם את צידו המבריק, הזוהר והמסביר פנים. הוא מסתיר את הצביון, הדעות וההשקפות האמיתיים שלו כך שאיש אינו מסוגל לראותם ולהבינם. באיזה צביון אנשים כאלה ניחנים? (ערמומי ומרושע.) הם פשוט אנשים מרושעים. ולכן לא נבלים ולא ג'נטלמנים הם אנשים טובים. הסוג האחד רע מבפנים והשני רע מבחוץ. הצביונות שלהם הם למעשה זהים – שניהם מרושעים, אנוכיים וערמומיים ביותר. האם שני הסוגים האלה של אנשים מרושעים וערמומיים עד מאוד רוצים להיות אנשים ישרים? (לא.) זו הסיבה שלא משנה לאיזה משני הסוגים האלה תיעשה, אינך האדם הטוב או הישר שהאל דורש. אתה אדם שהאל מתעב ואינך האדם שהאל דורש שתהיה. אם כך אמרו לי, האם הביטוי "מוטב נבל מוחלט מג'נטלמן מזויף" הוא האמת? (לא.) כאשר מסתכלים על כך מנקודת המבט הזאת, הביטוי הזה אינו האמת. מתוך כוונה לתקוף ולגנות ג'נטלמנים מזויפים כדי להצטייר בעצמם כאנשים טובים, יש כאלה שאומרים: "מוטב נבל מוחלט מג'נטלמן מזויף," כאילו ה"נבלוּת" של אותם נבלים הופכת אותם להגונים וכנים במיוחד, מעין כוח צדק. איך אתה כנבל יכול לטעון שהצדק עמך? אתה הוא זה שראוי להוקעה.

אצל כל אחד אפשר למצוא לא מעט ביטויים ודברים מהסוג הזה, ולכן אינספור אנשים מחזיקים בדעה מעין זו. בין אם זו תרבות מסורתית, אמרות שפר עממיות, עקרונות מנחים משפחתיים וכללים משפחתיים או מערכת המשפט של המדינה – אנשים לעתים קרובות משתמשים בדברים האלה שנפוצו והתפשטו בחברה מימים ימימה, ומאז ומתמיד אף הוכרזו וקודמו בחברה ובקרב המין האנושי כדברים חיוביים, כדי לחנך דור אחד דור של אנשים. ישנם ביטויים שבסתר ליבם נתפסים אצל אנשים כעקרונות ליישום בפועל וכעקרונות לקיום אנושי. מקצתם ביטויים שממחישים נקודת השקפה שאנשים רק מסכימים עימה אבל לא בהכרח רוצים ליישם. בין אם רצונך ליישם אותם ובין אם לאו, בסתר ליבך אתה בעצם רואה בביטויים האלה עקרונות ליישום בפועל בהתנהגותך. לסיכום, הדברים האלה מהווים מכשול אדיר לאמונה של אנשים באל ולחתירה אל האמת. הם רק מזיקים לאנשים במקום להועיל להם. לדוגמה, נושא שאנשים מודרניים מרבים לדבר עליו הוא "החיים יקרים; האהבה אף יותר. ואולם למען החירות אוותר על שניהם." ביטוי זה הוא אמרה ידועה שמקודשת ומופצת במזרח ובמערב על ידי אנשים הדוגלים באידאלים נשגבים ואשר חותרים לחירות ושואפים להיפטר מן המערכת הפאודלית המסורתית. במה מתמקדת פה החתירה של אנשים – בחיים? באהבה? (לא, בחירות.) נכון מאוד, בחירות. אם כך האם ביטוי זה הוא האמת? משמעות הביטוי הזה היא שכדי להשיג חירות, אפשר לזרוק את החיים וגם על אהבה אפשר לוותר – כלומר ניתן לזנוח גם את האדם שאתה אוהב – בשביל לרוץ לעבר אותה חירות יפה. איך החירות הזאת נדמית בעיני אנשים חילונים? איך יש להסביר את הדבר הזה שהם חושבים אותו לחירות? שבירת המסורת היא סוג של חירות, ניתוץ של מנהגים עתיקים הוא סוג של חירות ופריצת המונרכיה הפאודלית היא גם סוג של חירות. מה עוד? (לא להיות כפוף למשטר פוליטי כלשהו.) עוד סוג הוא לא להיות כפוף לשררה או לפוליטיקה. מה שהם חותרים אליו הוא הסוג הזה של חירות. אם כך האם החירות שהם מדברים עליה היא חירות אמיתית? (לא.) האם יש לה קווי דמיון לחירות שאנשים שמאמינים באל מדברים עליה? (לא.) בתוך תוכם, כמה מהאנשים המאמינים באל עשויים אף הם להחזיק בהשקפה הזאת: "האמונה באל נפלאה, היא משחררת ומוציאה אותך לחופשי. אינך צריך לנהוג על פי מנהגים ומסורות, אינך צריך לדאוג לגבי ארגון חתונות ולוויות או לגבי השתתפות בהן, אתה משתחרר מכל הדברים הגשמיים. אתה באמת כל כך חופשי!" האם זה נכון? (לא.) אם כך מהי בדיוק חירות? האם אתם בני חורין עכשיו? (קצת.) אם כן איך השגתם את מעט החירות הזאת? מה משמעות החירות הזאת? (הבנת האמת והשתחררות מהשפעתו האפלה של השטן.) אחרי ההשתחררות מהשפעתו האפלה של השטן, אתם מרגישים מעט שחרור ומידה מסוימת של חירות. ואולם אלמלא ניתחתי זאת, הייתם חושבים שאתם חופשיים באמת, כשלמעשה אינכם חופשיים. חירות אמיתית אינה סוג החירות והשחרור של הגוף מבחינת מרחב וחומר כפי שאנשים חושבים. למעשה, משמעותה היא שמרגע שאנשים מבינים את האמת – או אז יהיו להם ההשקפות הנכונות אודות מגוון אנשים, מאורעות ודברים וכן על העולם, והם יכולים לחתור למטרות הנכונות ולכיוון הנכון בחיים; כאשר אנשים אינם נתונים למגבלות של השפעת השטן ושל דעות ורעיונות שטניים, הלב שלהם משתחרר – זו חירות אמיתית.

ישנו אדם צעיר, כופר, שחושב שהוא אוהב חופש ומעופף לו ממקום למקום כציפור דרור וחי חיים חסרי עכבות, ועל כן הוא בז לאותם חוקים ואמרות נחותים במשפחתו. לעתים קרובות הוא אומר לחבריו: "אף שנולדתי למשפחה מסורתית מאוד, וגדולה מאוד, עם המון חוקים ומסורות, ושאפילו עכשיו יש לה עדיין מקדש לאבות הקדמונים שמכיל לוחות זיכרון מסודרים בפנים לכל דור – אני עצמי נחלצתי מהמסורות האלה ואני לא מושפע מהחוקים המשפחתיים האלה, ממוסכמות משפחתיות וממנהגים רווחים. אתם לא רואים שאני אדם מאוד לא מסורתי?" חבריו משיבים לו: "שמנו לב שאתה מאוד לא מסורתי." איך הם הבחינו בכך? יש לו פירסינג בלשון, נזם באף, ארבעה או חמישה עגילים בשתי האוזניים, פירסינג בטבור וקעקוע של נחש על זרועו. הסינים מאמינים שנחשים מביאים מזל רע, אבל הוא התעקש לקעקע על גופו נחש, ואנשים מפחדים כשהם רואים אותו. זה בלתי מסורתי, נכון? (נכון.) זה מאוד לא מסורתי, ויותר מזה, צורת הדיבור שלו היא כשל אדם אוונגרדי. כל מי שרואה אותו אומר: "הבחור הזה מדהים! הוא לא מסורתי, ממש לא מסורתי!" הוא מאמין שלא די בכך שהוא יבטא הוויה בלתי מסורתית בדרכים אלה, אלא שהוא חייב להמחיש זאת עוד קצת לאנשים כך שהם יוכלו עוד יותר לשים לב לסימנים המעידים שהוא מאוד לא מסורתי. הוא רואה שלאחרים בדרך כלל יש חברות סיניות צהובות עור, אז הוא בכוונה משיג לעצמו חברה זרה לבנה, כדי שהכול ישתכנעו עוד יותר שהוא באמת לא מסורתי. לאחר מכן הוא מחקה בכל סיטואציה את החברה שלו ועושה כל מה שהיא אומרת, לא משנה מה היא מבקשת ממנו. כשמתקרב יום ההולדת שלו החברה שלו קונה לו מתנה מסתורית ארוזה בקופסה גדולה, והוא בשמחה מתחיל לפתוח את אריזת המתנה. אחרי שהוא מסיר את כל שכבות העטיפה הוא רואה בפנים כובע ירוק. כל הסינים יודעים למה "כובעים ירוקים" מרמזים, נכון? זה בהחלט דבר מסורתי מאוד. מיד כשהוא רואה את זה הוא מתרגז ואומר: "איזה מין מתנה זאת? למי קנית את המתנה הזאת?" החברה שלו חשבה שהוא ישמח – אז למה הוא כועס כל כך? היא לא מצליחה להבין את הסיבה ולכן היא אומרת: "היה קשה למצוא את הכובע הירוק הזה. אני מבטיחה לך שהוא ייראה עליך טוב." הוא משיב לה: "את יודעת מה הכובע הזה מייצג?" החברה אומרת: "זה לא סתם כובע? כובעים ירוקים פשוט נראים נחמד." והיא מתעקשת שהוא יחבוש אותו. הוא ממאן לחבוש אותו ולא משנה מה. האם אנשי המערב יודעים מה מרמזים "כובעים ירוקים"? (לא.) אם כך האם לא צריך להסביר את העניין הזה באופן ברור ולפתוח אותו? איש מכם אינו מסוגל להשיב על כך – למה אינכם מעזים להסביר זאת בבירור? הרי זה לא סיפור גדול, נכון? אתם בדיוק כמו אותו בחור – מנופפים בזה שאתם בלתי מסורתיים ושזנחתם את התרבות המסורתית והשלכתם מעליכם את התפיסות של תרבות מסורתית שטנית כדי לחתור אל האמת ואל החופש, ועם זאת אתם נסערים כל כולכם מהכובע הירוק הזה. חברתו של הבחור הזה מבקשת ממנו לחבוש אותו אבל הוא בשום אופן לא מוכן, ובסוף הוא אומר: "את מתעקשת להכריח אותי לחבוש אותו. אם אני אחבוש אותו, אני אשפיל את עצמי לפני אחרים!" זהו לב הבעיה והמקום שבו היא טמונה – זוהי מסורת. המסורת הזאת אינה קשורה לצבע של חפץ או לאיזה מין חפץ זה, אלא קשורה לסמל ולתפיסה שהחפץ הזה מעורר באנשים. מה בדיוק מסמל החפץ הזה, כובע ירוק? מה הוא מייצג? אנשים מתייגים כובעים בצבע הזה כדבר רע, ולכן הם דוחים מעליהם כובעים בצבע הזה. למה אנשים דוחים אותם? למה הם לא יכולים לקבל דבר כזה? בגלל שבתוך תוכם מתקיימת מעין צורת חשיבה מסורתית. אותה חשיבה מסורתית עצמה אינה האמת; היא דומה לדבר חומרי, אבל החברה הזאת והעם הזה הפכו אותו באופן בלתי מורגש לדבר מה שלילי. לדוגמה, אנשים הופכים את הצבע לבן לסמל של קדושה, שחור לסמל של אופל ורשע ואדום לסמל של חגיגיות, של דם ושל תשוקה. בעבר סינים לבשו לחתונתם בגדים אדומים והאמינו כי הוא צבע חגיגי. כשאנשי המערב מתחתנים הם לובשים בגדים לבנים יפים ונקיים המסמלים קדושה. תפיסות הנישואין של שתי התרבויות שונות. באחת הן מיוצגות באדום ובשנייה בלבן. שני הצבעים האלה מייצגים גישה מבורכת כלפי הנישואים. קבוצות אתניות שונות ועמים שונים משתמשים באותם דברים לתכליות שונות ובאופן זה הרקע התרבותי שלהם מתהווה. אחרי שהרקע התרבותי הזה מתהווה, נוצרות לצידו מסורות תרבותיות. באופן זה חברות שונות וגזעים שונים מפתחים מנהגים שונים, ומנהגים כאלה משפיעים על בני אותם גזעים. כך קרה שהסינים מושפעים מן האלוזיה הזאת של כובעים ירוקים. איזה מין תוצאה נובעת מכך שהדבר הושרש בהם? גברים אינם יכולים לחבוש כובעים ירוקים וגם נשים אינן חובשות אותם. האם ראיתם נשים כלשהן שחובשות כובעים ירוקים? לאמיתו של דבר המסורת התרבותית הזאת מכוונת רק לגברים, ומשמעותה היא שגברים החובשים כובעים ירוקים זה סימן רע, והדבר אינו קשור לנשים. ואולם מרגע שהמסורת התרבותית הזאת נוצרה, ולא משנה באיזה הקשר היא נזכרת, היא מולידה מעין אפליה כנגד הפריט הזה אצל כל אדם שהוא בן לאותו עם. אחרי שאפליה כזאת מתרחשת, שלא במודע הדבר הזה עובר תמורה מפריט חומרי תמים לדבר שלילי. למעשה, הוא אכן תמים ואין לו שום מאפיינים חיוביים או שליליים. זה סתם פריט חומרי, צבע מסוים וחפץ בעל צורה. ואולם אחרי שהתרבות המסורתית מפרשת אותו ומשפיעה עליו באופן זה, איזו תוצאה סופית מתקבלת? (שלילית.) שלילית. אחרי שהיא הופכת לשלילית אנשים אינם יכולים להתייחס לחפץ הזה או להשתמש בו כראוי. חשבו על כך – בשוק הסיני יש כובעים במגוון צבעים כגון אדום, ורוד, צהוב וכן הלאה, אבל אין שום כובעים ירוקים. החשיבה המסורתית הזאת מגבילה אנשים ומשפיעה עליהם. זו ההשפעה על אנשים שיש לאותו עניין מסוים בתרבות המסורתית.

אף שישנם אנשים שנוסעים לארצות זרות ובאים במגע עם תרבויות, מסורות וחוקים ועם דברים שבחומר כגון הצרכים הבסיסיים של החיים באירופה ובמדינות אסיאתיות אחרות, ואף שהם מתוודעים למקצת מן החוקים ולידע כללי במדינות אחרות – קשה להם להתנער מהמסורות של ארצם. אף שעזבת את מולדתך וקיבלת עליך את ההיבטים היומיומיים של החיים במדינה אחרת, ואפילו את החוקים והמערכות שלה, אינך יודע על מה אתה חושב כל יום או איך אתה מתמודד עם בעיות כשדבר מה קורה לך, או מהן הדעות וההשקפות שאתה מאמץ. יש התוהים, "אני במערב, זה אומר שאני מערבי?" או: "אני ביפן, זה אומר שאני יפני?" האם זה המצב? (לא.) היפנים אומרים: "אנחנו אוהבים לאכול סושי ונודלס אודון יותר מכול. זה לא הופך אותנו לנאצלים?" הדרום קוראנים אומרים: "אנחנו אוהבים לאכול אורז וקימצ'י. האין האומה הדרום-קוריאנית הגדולה שלנו לא נאצלת? אתם הסינים אומרים שהתרבות שלכם עתיקת יומין, קדומה משלנו באלפי שנים, אבל האם אתם מגלים יראת כבוד למבוגרים כמונו? אתם מסורתיים באותה מידה כמונו? יש לכם אותו מספר של חוקים כמו לנו? כיום אתם לא מדברים על הדברים האלה, אתם מפגרים מאחור; אנחנו העם המסורתי באמת והתרבות שלנו היא תרבות אמיתית!" הם חושבים שהתרבות המסורתית שלהם נעלה ואז נכנסים לתחרות בשביל להכריז על המון אתרים כאתרי מורשת עולמית. לשם מה כל התחרות הזאת? כל מדינה, כל עם ואפילו כל קבוצה אתנית זעירה מאמינה שהדברים, החוקים, המסורות, המנהגים והמוסכמות שהותירו אחריהם אבות אבותיהם הם טובים וחיוביים וכי ניתן להפיצם באמצעות המין האנושי. האם הרעיון וההשקפה האלה שהם נחלתם אינם מרמזים שאלה הן אמיתות, שאלה דברים טובים וחיוביים ושיש להנחילם הלאה באמצעות אותו גזע אנושי? אם כן, האם הדברים האלה שמונחלים מתנגשים עם החירות? זה עתה הבאתי כדוגמה צעיר שהשתחרר מכבלי משפחתו, שכל גופו מכוסה בפירסינג ובעגילים ובקעקועים ואפילו יש לו חברה זרה. מבחינת המראה החיצוני שלו ובשרו, לכאורה הוא אינו נשמע לכללי המשפחה והשליך מעליו את המסורת. מבחינה רשמית ובצורת ההתנהגות שלו, ואפילו מבחינת הרצון הסובייקטיבי שלו, הוא השליך מעליו דברים כגון משפחה, מסורת ומנהגים. ואולם מתנת יום הולדת חושפת ומסגירה אותו, ומקעקעת את האמונה שלו כי הוא "מאוד לא מסורתי". אז האם האיש הזה הוא בעצם מסורתי או לא? (הוא מסורתי.) האם להיות מסורתי זה טוב או רע? (רע.) זו הסיבה שלא משנה אם אתה מחשיב את עצמך למסורתי או לא מסורתי, ולא משנה המוצא שלך – בין אם הוא מגזע נאצל כביכול או פשוט – בתוך תוכך מחשבותיך תחומות ומוגבלות. לא משנה כמה אתה רודף אחרי החירות ומקדש אותה, לא משנה מידת הנחישות שלך, הרצון והשאיפה להשתחרר מכוחות המסורת ומהמוסכמות המשפחתיות המסורתיות, ולא משנה אם המעשים שלך בפועל נוסכים השראה ועוצמתיים – אם אינך מבין את האמת, אתה יכול רק להתפתל ולהתחבט בין תורות השטן והדברים המופרכים שהשטן מחדיר בך בלי יכולת להשתחרר מהם. יש המושפעים מן המסורת ויש שמושפעים מחינוך אידאולוגי, יש שמושפעים מן התפקיד ומן המעמד ויש מי שמושפעים ממערכת אידאולוגית כלשהי. קחו למשל אנשים העוסקים בפוליטיקה, כמו הכנופיה שקידמה את הקומוניזם והפיצה אותו. הם התחילו כקבוצה בת מעמד הפועלים, קיבלו את המניפסט הקומוניסטי ואת התאוריות הקומוניסטיות, זנחו את המסורת, ניתצו את המונרכיה הפאודלית, התכחשו לכמה מנהגים עתיקים ואז קיבלו עליהם את המרקסיזם-לניניזם ואת הקומוניזם. לאחר שקיבלו עליהם את הדברים האלה, האם הם היו בני חורין, או שמא כל אותו זמן הם היו מוגבלים? (כל אותו זמן הם היו מוגבלים.) הם חשבו שבאמצעות מעבר מדבר ישן לחדש הם יזכו בחירות. האין הרעיון הזה שגוי? (כן, הוא שגוי.) הוא שגוי. אנשים יכולים לעבור מדבר ישן לכל דבר חדש שהוא, אבל כל עוד הוא אינו האמת הם לעד יהיו לכודים ברשתו של השטן – זו אינה חירות אמיתית. ישנם אנשים שמקדישים את עצמם לקומוניזם או למען מטרה מסוימת, מקצתם מקדישים את עצמם לשבועה, אחרים לתאוריה וישנם גם מי שנשמעים לאמרות כגון "אהיה מוכן למות למען חבר," או "נתין נאמן אינו משרת שני מלכים," או "כשצרה פוקדת את הארץ, הכול צריכים לשאת בנטל." האם האמרות האלה הן חלק מהתרבות המסורתית? (כן.) על פניו הדברים האלה עשויים להיראות כחיוביים מאוד, ראויים מאוד ונשגבים ונאצלים במיוחד בקרב המין האנושי, אך למעשה מנקודת מבט אחרת ותוך שימוש באמצעים אחרים, הם כובלים את נשמות האנשים, מגבילים אותם ומונעים מהם להשיג חירות אמיתית. ואולם קודם שבני אדם מבינים את האמת, הם יכולים רק להרגיש אבודים ועל כן לקבל את הדברים האלה, שנחשבים בקרב בני האדם לחיוביים יחסית, כדרך הקיום שלהם. לפיכך, אותן תרבויות מסורתיות כביכול – אותם דברים שבני אדם חושבים שהם טובים למדי בעולם – מתקבלים אצל אנשים באופן טבעי. לאחר שהם מקבלים אותם, אנשים מרגישים שהם חיים עם הון ובביטחון ושהם חדורי מוטיבציה. לדוגמה, יש אנשים שקיבלו עליהם עמדה מסוימת של החברה הזאת ושל הגזע האנושי הזה ביחס לידע ולתעודות. מהי העמדה הזאת? (ידע יכול לשנות את גורלך.) (כל העיסוקים האחרים זניחים, מאום אינו משתווה לספרים.) בסתר ליבם אנשים מסכימים עם הדברים האלה וגם מקבלים אותם ומאשרים אותם. במקביל לכך שהם מקבלים ומאשרים אותם, ככל שאנשים נאבקים יותר זמן נגד פגעים בחברה הזאת, כך הם יותר מוקירים את הדברים האלה. מה הסיבה לכך? כל האנשים מסתמכים בחייהם על ידע. בלי ידע ובלי התעודות האלה, אתה מרגיש שאינך מסוגל להשיג דריסת רגל בחברה. אחרים יתעמרו בך ויפלו אותך, ולכן אתה רודף נואשות אחרי הדברים האלה. ככל שתאריך מתקדמים יותר, כך גבוה יותר מעמדך בחברה ובקרב בני עמך או קהילתך; וההערצה של אנשים אליך, היחס שלהם אליך ושורה של דברים אחרים יהיו רבים וטובים יותר. במובן מסוים נוצר מצב שתאריו של אדם קובעים את מעמדו החברתי.

לפני שנים קבוצה של שבעה או שמונה מרצים באוניברסיטה נסעה לבייג'ין להמשך מחקר. באותם ימים לא היו זמינים עדיין שירותי איסוף או שירות של נהג פרטי, ולכן כשהם הגיעו לבייג'ין הם נאלצו לקחת אוטובוס. לאמיתו של דבר, מרצים כמותם היו בכל מקום בבייג'ין. לא התייחסו אליהם כאל משהו מיוחד אלא כאל אנשים מהשורה. אבל הם עצמם לא ידעו זאת ובכך הייתה טמונה חומרת הבעיה – העניין התרחש מחמת הבעיה הזאת. מה בדיוק קרה? קבוצת המרצים הזאת המתינה לאוטובוס בתחנה. בעודם מחכים, התקבצו עוד ועוד אנשים וככל שהקהל גדל כך כולם החלו לדאוג. ואז כשהאוטובוס הגיע הכול הסתערו עליו בלי לחכות שהנוסעים שבפנים ירדו, דחפו ונעצו מרפקים זה בזה והקימו מהומה גדולה. זו הייתה סצנה כאוטית ביותר. המרצים האלה הרהרו בדבר ואמרו: "ברור לגמרי שלא קל לחברינו תושבי בייג'ין, שכל יום נוסעים באוטובוס לעבודה ובחזרה. בתור מרצים באוניברסיטה עלינו להתחשב בנסיבות החיים של האנשים האלה. בגלל שאנחנו אנשי רוח רמי דרג, איננו יכולים להתחרות עם פשוטי העם. עלינו לגלות את רוח ההקרבה של ליי פנג ולתת להם לעלות ראשונים על האוטובוס, אז בואו לא נידחק פנימה בכוח." תמימי דעים הם החליטו לחכות לאוטובוס הבא. אבל כשהאוטובוס הבא הגיע, התברר שהייתה בדיוק אותה כמות אנשים, והללו שוב נדחסו לתוכו בהמוניהם. המרצים היו המומים. הם ראו כיצד האוטובוס הולך ומתמלא וממשיך בדרכו, וגם הפעם הם לא הצליחו להידחק לתוכו. הם דנו בכך פעם נוספת ואמרו: "אנחנו לא ממהרים. אחרי הכול אנחנו אנשי רוח רמי דרג, אנחנו לא יכולים להיאבק באנשים רגילים כדי לעלות על אוטובוסים. נתאזר בסבלנות, יכול להיות שלאוטובוס הבא לא ימתינו כל כך הרבה אנשים." בעודם ממתינים לאוטובוס השלישי, דאגה החלה לנקר במרצים האלה. כמה מהם קמצו אגרופים ואמרו: "אם גם לאוטובוס הזה תמתין אותה כמות אנשים, אולי נפלס דרך וניכנס? אם לא נידחק פנימה, ייתכן שלא נצליח לעלות לאוטובוס החמישי ואפילו השישי, אז עדיף שנידחק ונעלה!" אחרים אמרו: "האם אנשי רוח רמי דרג יכולים להידחק כדי לעלות לאוטובוסים? זה יפגע בתדמית שלנו! זה יהיה מביש כל כך אם יום אחד אנשים יגלו שאנחנו, אנשי רוח רמי דרג, נדחקנו לעלות לאוטובוסים!" הם נחלקו בדעותיהם. בעודם דנים בעניין, קהל נוסף של ממתינים התקבץ. בשלב זה המרצים התחילו להתרגז מאוד והפסיקו להתווכח. כאשר הגיע האוטובוס, ברגע שנפתחו הדלתות ועוד לפני שכולם ירדו, המרצים עשו כמנהג האספסוף ובכל כוחם פילסו את דרכם פנימה בדחיפוֹת. כמה מהם הצליחו להידחק פנימה, ואילו קומץ אנשי רוח מעודנים – מלומדים עדיני נפש – לא הצליחו להידחס ולהיכנס בגלל שלא ניחנו באותם כוח מניע ורוח לחימה. נעצור כאן. אמרו לי, האין זו עובדה? (כן.) ההצטופפות הזאת באוטובוסים היא דבר שגרתי ביותר, ואנשי הרוח האלה הפליאו ביכולות העמדת הפנים שלהם! אמרו לי, איפה הייתה טמונה הבעיה? הבה נדבר קודם על אנשי הרוח האלה, שרכשו השכלה גבוהה והיו למרצים שמלמדים ומחנכים אנשים ולאנשי רוח רמי דרג. כלומר, ההשכלה שהם רכשו והידע שברשותם היו ברמה גבוהה יותר ממה שרוכש אדם ממוצע, והידע שלהם הספיק להם להיות מורים, ללמד אנשים ולחלוק עימם ידע – ומשום כך הם נקראים אנשי רוח רמי דרג. האם היו בעיות כלשהן עם הרעיונות וההשקפות של אנשי הרוח רמי הדרג האלה? בהחלט היו בעיות. היכן היו טמונות הבעיות שלהם? הבה ננתח את העניין. אחרי שהם רכשו ידע רב כל כך והשכלה כה גבוהה, האם החשיבה שלהם הייתה נוקשה או חופשית? (נוקשה.) מנין לכם שהיא הייתה נוקשה? איפה היו טמונות הבעיות שלהם? קודם כול, הם הכריזו על עצמם כעל אנשי רוח רמי דרג. האם היה דבר מה שגוי בטענה הזאת? (כן.) הייתה בעיה בטענה הזאת. אחר כך הם אמרו: "כשאנחנו, אנשי רוח רמי דרג, עולים לאוטובוס, אנחנו לא צריכים להיאבק ולדחוף אנשים אחרים כדי לעלות עליו." האם הייתה בעיה עם המשפט הזה? (כן.) זו הייתה הבעיה השנייה. הבעיה השלישית הייתה כשהם אמרו "אנחנו, אנשי רוח רמי דרג, יכולים לחכות לאוטובוס הבא" – האם הייתה בעיה כלשהי עם הנקודה הזאת? (כן.) הייתה בעיה עם כל הנקודות האלה. הַמשיכו ונתחו את העניין באמצעות שלוש הנקודות האלה, כדי לעמוד על הבעיות. אם תזכו בהבנה מעמיקה של הבעיות, אזי ראשית כול לא תסגדו לאנשי רוח רמי דרג ושנית, לא תרצו עוד להיות איש רוח רם דרג.

מה הייתה הנקודה הראשונה? שהם הצהירו על עצמם שהם אנשי רוח רמי דרג. האם הייתה בעיה כלשהי עם הטענה הזאת? (כן.) אין שום בעיה עם המונח "הכרזה עצמית," שבמקרה זה פירושו למתג את עצמך כאיש רוח רם דרג. אם כך, האם יש בעיה עם הביטוי "כמו איש רוח רם דרג"? עובדה היא שמרצים באוניברסיטה הם אנשי רוח רמי דרג בחברה. מכיוון שזוהי עובדה, למה הייתה בעיה עם הביטוי הזה? (הם האמינו כי מעצם זה שהם רכשו ידע, הם נעלים על אחרים.) נעלים על אחרים – בהחלט היה צביון מאחורי זה. (הם חשבו שבגלל שהם רכשו יותר ידע, הם נעלים על אחרים. במציאות, דברים כאלה לא יכולים לשנות צביון של אדם.) זה נכון חלקית, אבל לא מסביר את הדבר באופן ברור. מישהו יכול להוסיף על כך? (האל, האם הם לא היו זחוחים וצדקנים?) זה נכון, אבל לא הסברת בבירור את המהות, פרט קצת. (מרגע שהם רכשו ידע מסוים, הם הרגישו שהם נעלים ונאצלים יותר מאחרים, ולכן הם לא יכלו להתייחס לעצמם כאל אנשים מן השורה. עבור אנשים רגילים שחיים בחברה הזאת, הכורח להידחס באוטובוסים מוכתב על ידי סביבת החיים האמיתית שלהם וזה דבר נורמלי. אבל מרגע שאנשי הרוח האלה החלו להתייחס לעצמם כאל נעלים ונאצלים מאוד, הם לא יכלו להתנהג שוב כמו אנשים רגילים וחשבו שהפעילויות של אנשים רגילים מזיקות לזהות שלהם, ולכן אני מרגיש שהם היו חריגים.) הם היו חריגים. ההשתמעות מההכרזה שלהם על עצמם כאנשי רוח רמי דרג הייתה חריגה. כלומר, היה דבר מה מעוות באנושיות שלהם. הם הרגישו שהם נעלים ובעלי ערך רב יותר לעומת אחרים. על מה הם הסתמכו? על כך שהם רכשו השכלה כה רבה והיו ידענים מופלגים, וכל מי שהם פגשו תמיד היה להם מה לומר לו וללמד אותו. איך הם תפסו את הידע? הם תפסו אותו כאמת מידה להתנהגות של אדם ולמעשיו, כמו גם למוסריותו. הם סברו כי עתה שהם בעלי ידע, היושרה שלהם, אופיים וזהותם נאצלים, יקרים ובעלי ערך, ושהמשתמע מכך הוא שאנשי רוח רמי דרג הם קדושים. האין זה כך? (כן.) זו הייתה המשמעות של רום דרגתם בעיניהם, ולכן כשהם נאלצו להידחק ולעלות לאוטובוס הם לא רצו לעשות זאת. למה הם לא רצו להידחק? מה שלט בהם? אילו אילוצים ומגבלות חלו עליהם? הם הרגישו שהצטופפות באוטובוס תפגע בזהות ובתדמית שלהם. הם האמינו שהזהות והתדמית שלהם הורעפו עליהם בזכות ידע, ולכן הם פיארו את עצמם כאנשי רוח רמי דרג. בהתבסס על הניתוח הזה, האם מה שהם אמרו אינו דוחה? הוא די דוחה. ואף על פי כן הם הסתובבו והתרברבו באומרם "אנו אנשי הרוח רמי הדרג." למעשה, אחרים חשבו שהם בסך הכול אנשי רוח, וזאת מפאת אורח חייהם הדל והמחמיר, שהבריות התייחסו אליו בזלזול, אבל הם עצמם עדיין חשבו את עצמם לנאצלים במיוחד. האם זה לא היה בעייתי? הם סברו שהם נאצלים מאוד ובעלי זהות נשגבת, עד כדי כך שהם רצו להצטייר כקדושים. האם נקודת המבט הזאת היוותה לדידם מגבלה כלשהי? מה הייתה עמדתם ביחס לידע? עמדתם הייתה כי מרגע שאנשים רוכשים ידע, היושרה שלהם רבה יותר, הם נעשים נכבדים ונאצלים ויש לכבד אותם. לכן הם בזו לפעולות מסוימות ורגילות יחסית שאנשים מן השורה עושים והוקיעו אותן. לדוגמה, כאשר אנשי רוח מתעטשים, הם מביטים באנשים סביבם ונחפזים להתנצל, בעוד אנשים רגילים שמתעטשים אינם מייחסים לכך שום חשיבות. למעשה, לגהק ולהתעטש הם דברים נורמליים בחיים, אבל בעיני אותם אנשי רוח, אלו הן התנהגויות וולגריות וגסות רוח, ולכן הם מתעבים אותן ומתייחסים אליהן בבוז ואומרים: "הביטו בפשוטי העם חסרי הנימוס האלה – הדרך שהם מתעטשים, יושבים ועומדים היא כה בלתי ראויה, וכשאוטובוסים באים הם נדחסים לתוכם והם לא יודעים שצריך לפנות מקום בנימוס!" בכל הנוגע לידע, עמדתם היא: ידע הוא סמל לזהות, וידע יכול לשנות את הייעוד של אנשים כמו גם את הזהות ואת הערך שלהם.

מה הייתה הנקודה השנייה? (שאנשי רוח רמי דרג אינם יכולים להידחק עם אחרים כדי לעלות לאוטובוס.) הם לא יכולים להידחק עם אחרים כדי לעלות לאוטובוס. הידחקות לאוטובוס הייתה רק דבר פעוט אחד שהם נתקלו בו בחייהם. מה הדבר הזה מייצג? בעצם הם האמינו שצורת הדיבור וההתנהגות של אנשים שצברו כמות מסוימת של ידע חייבות להיות מעודנות ולהיות תואמות לזהות שלהם. לדוגמה, אנשים כאלה חייבים לפסוע מעדנות וכשהם באים במגע עם אנשים הם חייבים לגרום לאחרים להרגיש שהם חברותיים, פתוחים וראויים לכבוד, וצורת הדיבור וההתנהגות שלהם חייבות להיות מעודנות. הם לא יכלו להיות כמו אנשים פשוטים, הם היו חייבים לגרום לאנשים להבחין בהבדל בינם לבין אנשים פשוטים – רק כך הם יכלו להתפאר בכך שהזהות שלהם מכובדת ושונה משל היתר. בסתר ליבם המרצים האלה האמינו שדברים כמו הידחקות והצטופפות באוטובוסים הם דברים שעושים אנשים ממעמדות חברתיים נחותים ומי שלא רכשו השכלה גבוהה, וגם שאלה דברים שנעשים בידי מי שאינם בעלי ידע מתקדם או זהות כגון זו של איש רוח רם דרג. אם כך, אילו דברים עשו אנשי הרוח רמי הדרג האלה? עמדו לפני הדוכן והרביצו דוקטרינות, חלקו ידע והתירו ספקות של בני אדם – אלה היו החובות שלהם, חובות שייצגו את הזהות, את התדמית ואת המקצוע שלהם. רק את הדברים האלה הם היו מסוגלים לעשות. שום קשר לא אמור להתקיים בין מטלות ושיגרות היומיום של אנשים רגילים, לבינם אנשי הרוח, המהווים מעמד נבדל מן ה"נטיות הוולגריות הנחותות" הללו. כיצד הם הגדירו את מטלות היומיום ואת עיסוקי השגרה של אנשים רגילים, ואפילו פעולות כגון הצטופפות באוטובוסים? (כוולגריים.) נכון, כוולגריים וגסי רוח. זו הייתה הגדרה לאנשים פשוטים ורגילים ממעמד נמוך יותר משלהם, שמקורה בעומק ליבם.

הבה נדבר על הנקודה השלישית – "אנו, אנשי רוח רמי דרג, יכולים לחכות לאוטובוס הבא" – איזה מין הלך רוח זה? האין זה הלך הרוח של קונג רונג, שוויתר על האגסים הגדולים יותר, כמסופר בתרבות המסורתית? ההשפעה של התרבות המסורתית על אנשי רוח היא עמוקה במיוחד. לא זו בלבד שהם מקבלים את התרבות המסורתית, הם מאמצים גם הרבה רעיונות והשקפות הלקוחים מן התרבות המסורתית ורואים בהם דברים חיוביים, עד כדי כך שהם מתייחסים לאמרות ידועות מסוימות כאל עקרונות מנחים, ובעשותם כן הם סוטים אל הנתיב השגוי בחיים. את התרבות המסורתית מייצגת הדוקטרינה הקונפוציאנית. לדוקטרינה הקונפוציאנית מערך שלם של תאוריות אידאולוגיות, היא מקדמת בעיקר תרבות מוסר מסורתית, ולכל אורך ההיסטוריה היא הייתה מושא הערצה של שושלות השליטים, שסגדו לקונפוציוס ולמנציוס כקדושים. הדוקטרינה הקונפוציאנית דוגלת בכך שאדם צריך להחזיק בערכים של חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות, ללמוד ראשית כול להיות שליו, מאופק וסבלני כשדברים מתרחשים, לשמור על קור רוח ולפתור בעיות בצורה של שיח, לא להילחם או להיאבק על דברים, ללמוד להיות מסביר פנים ומנומס ולזכות בכבוד מצד כולם – זה נקרא להתנהג בצורה מהוגנת ומנומסת. אנשי הרוח האלה מעמידים את עצמם במעמד גבוה יותר משל ההמונים, ובעיניהם כל האנשים הם מושא לסבלנות ולסובלנות שלהם. מה נפלאות "השפעות" הידע! האנשים האלה דומים מאוד לג'נטלמנים המזויפים, נכון? אנשים שרוכשים יותר מדי ידע הופכים לג'נטלמנים מזויפים. אם לתאר את הקבוצה הזאת של מלומדים מעודנים בכמה מילים, מדובר בהדרת מלומדים מעודנת. מהם העקרונות שעל פיהם המלומדים המעודנים האלה נוהגים ביחסיהם בינם לבין עצמם? מהי הגישה שלהם כלפי התנהלות בעולם? לדוגמה, האנשים הפשוטים פונים לגברים ששם המשפחה שלהם הוא לי בכינוי "לַאוֹ לי" או "שְיַאוֹ לי."^[א] האם אנשי רוח יפנו אליהם כך? (לא.) איך הם יפנו אליהם? (מר לי.) אם הם יראו אישה, הם יפנו אליה כגברת כך-וכך ויפגינו כבוד והדרה מיוחדים, בדיוק כמו ג'נטלמנים. הם מתמחים בלמידת ההדר המעודן שמפגינים ג'נטלמנים ובחיקויו. באיזה טון ובאיזו דרך הם מדברים ודנים בצוותא? הבעות הפנים שלהם מעודנות במיוחד והם מדברים בנימוס ובאיפוק. הם מבטאים רק את דעותיהם הם, וגם כשהם יודעים שדעותיהם של אחרים שגויות, הם אינם אומרים דבר. איש אינו פוגע ברגשות האחר ומילותיהם רכות באופן מוקצן, כמו עטופות בצמר גפן כדי שלא יפגעו באיש ולא ירגיזו אף אחד, מה שמסב לך בחילה, חרדה או זעם רק מעצם ההקשבה להם. העובדה היא שדעותיו של איש אינן מובהקות ואיש אינו מוותר לרעהו. אנשים מסוג זה טובים מאוד בהעמדת פנים. כאשר הם נתקלים ולו בסוגיה הפעוטה ביותר, הם יעמידו פנים ויסוו את עצמם ואיש מהם לא יעניק הסבר ברור. לפני אנשים רגילים, איזו עמדה הם רוצים לאמץ ואיזה סוג של תדמית הם רוצים לעטות? למעשה, הם רוצים להניח לאנשים רגילים להיווכח שהם ג'נטלמנים ענווים. מעמדם של ג'נטלמנים גבוה משל אחרים והם מושא להערצת הבריות. אנשים חושבים שיש להם תובנות טובות יותר משל האדם הממוצע ושהם ניחנים בהבנה טובה יותר של דברים ביחס לאדם הממוצע, ולכן הכול מתייעצים איתם בכל פעם שהם נתקלים בבעיה. זו בדיוק התוצאה שאנשי הרוח האלה מעוניינים בה, הם כולם מקווים שיסגדו להם כקדושים.

כאשר מסתכלים על כך משלוש הנקודות שזה עתה ניתחנו, האם ברגע שהמרצים האלה זכו בתואר "איש רוח רם דרג," החשיבה שלהם הייתה חופשית או מוגבלת יותר? (מוגבלת.) היא בוודאי הייתה מוגבלת. מה הגביל אותה? (ידע.) ידע הוא חלק מהמקצוע שלהם. למעשה, הידע לא באמת הגביל אותם. מה כן הגביל אותם? הגבילה אותם הגישה שלהם כלפי הידע וההשפעות שהיו לידע על החשיבה שלהם, כמו גם ההשקפות שהוא השריש – זו הבעיה. ולכן, ככל שהידע שהם רכשו היה גבוה יותר ברמתו, כך הם הרגישו שהזהות והמעמד שלהם שונים משל האחרים ושהם נאצלים ודגולים, וכך החשיבה שלהם הפכה במקביל למוגבלת יותר. כאשר מסתכלים על כך מנקודת המבט הזאת, האם אנשים שרכשו יותר ידע זכו בחירות או איבדו חירות? (איבדו חירות.) בפועל, הם איבדו את החירות. לידע יש השפעה על החשיבה של אנשים ועל המעמד שלהם בחברה, וההשפעה שלו על אנשים אינה חיובית. לא קורה אף פעם שככל שאתה רוכש יותר ידע, כך אתה מבין טוב יותר את העקרונות, את הכיוון ואת המטרות שצריכים להיות לך בהקשר להתנהגותך. אדרבה, ככל שאתה רודף יותר אחרי ידע, וככל שהידע שאתה רוכש יותר מעמיק, כך אתה תתעה רחוק יותר מן המחשבות ומן הדעות שצריכות להיות נחלתם של בעלי אנושיות תקינה. זה בדיוק כמו אותה קבוצה של אנשי רוח שרכשה שפע של ידע והשכלה, ושלא הבינה אפילו עניין בסיסי של שכל ישר. איזה מין שכל ישר? כשיש הרבה אנשים אתה חייב להידחק כדי לעלות לאוטובוס. אם לא תידחק, אף פעם לא תעלה לאוטובוס – הם לא הבינו אפילו את הכלל הזה, הפשוט מכול. אמרו לי, האם הם החכימו או נעשו טיפשים? (הם נעשו טיפשים.) למעשה, הם היו חבורת שוטים. אנשים מן השורה לא רכשו כל כך הרבה ידע מתקדם או השכלה גבוהה, ואין להם מעמד כזה, אבל הם מבינים את הנקודה הזאת ואומרים: "כשעולים לאוטובוס ויש הרבה אנשים, אתה חייב להידחק פנימה ואתה חייב להפעיל הרבה כוח כי אם תרפה אפילו מעט והמוח שלך יגיב קצת לאט יותר, אתה תמצא את עצמך מאחור ותצטרך לחכות לאוטובוס הבא." זה עניין בסיסי בחיים של שכל ישר, דבר מוכר לאנשים רגילים, אבל אנשי הרוח האלה לא הבינו אותו ולכן הם חיכו לעוד אוטובוס ועוד אוטובוס. מה הגביל אותם? הטענה כי "אנחנו אנשי רוח רמי דרג" כבלה אותם בחוזקה. כך זה היה. הם לא ידעו אפילו איך להתמודד עם בעיה פשוטה כל כך של החיים האמיתיים. הם היו חבורת שוטים! מה נתן להם הידע? הוא גרם להם להיות מנותקים משאר האוכלוסייה, הם לא ידעו איך לחיות והם לא ידעו איך להתמודד עם הדברים שקורים בחיים האמיתיים. הם השתמשו בתאוריה נשגבת כלשהי כדי להתמודד עם אחת הבעיות הכי נפוצות שאנשים רגילים נתקלים בהן בחיים האמיתיים, והם לא ידעו מה יהיו ההשלכות אחרי שהם התמודדו עימה באופן הזה – ואולי הם עדיין לא מבינים עד עצם היום הזה. אולי הם יוכלו לרדת לעומקו של העניין הזה רק כשיגיעו לגיל שיבה. או אז כבר לא יקשרו להם שום זרי דפנה והם כבר יְמַצו במידה רבה את ההנאה שהפיקו לכל אורך חייהם מן המוניטין המכובד של איש רוח רם דרג. ביום מן הימים הם עשויים להיזכר כמה עלובים הם היו באותו מקרה באוטובוס, ולפתע תכה בהם ההכרה שהם אינם כה נאצלים או נשגבים; והם יבינו פתאום: "האם העידון המלומד שלי יכול להעלות מזון על שולחני? האם איני צריך עדיין שלוש ארוחות ביום, כמו כל האנשים? אני לא שונה מאחרים. הלא בגילי המתקדם גם אני הולך כפוף. האם איני רועד מפחד ומתיירא בכל פעם שאני נתקל בסכנה? וכאשר אני מתמודד עם מוות של אדם אהוב או עם אירוע משמח, האם איני עצוב או שמח כפי שמתבקש? האם איני חי בדיוק כמו כל האנשים הרגילים? אני לא שונה מהאחרים!" בשלב זה הידע הזה יגיע מאוחר מדי לדידם. אלה הם סוגי הכיעור השונים שמגלים אנשים שמקבלים עליהם אמרות והשקפות אחדות, חיוביות לכאורה, כשהם אינם מבינים את האמת. כשאנשים אינם יודעים אם ההשקפות האלה נכונות או לא, הם לעתים קרובות מתייחסים להשקפות ולאמרות האלה כאל אמיתות שיש לדבוק בהן וליישמן, וכאשר הם אכן מיישמים אותן, הם נוטים לסבול מכל מיני סוגים של השלכות, וכל מיני דברים מוזרים קורים. מהן ההשלכות שיש לכך על אנשים? בעוד אנשים חותרים בלי הרף לחירות, הם גם מתנדנדים בלי הרף ממערבולת למערבולת ומסוג אחד של שעבוד לסוג אחר. האין זה כך? לפיכך כשאינך מבין את האמת – ולא משנה אם מה שאתה דבק בו הוא השקפה, תרבות מסורתית או סוג כלשהו של כלל, מערכת או תאוריה ואם הדברים האלה הם מיושנים יחסית בחברה או חדשניים ואופנתיים למדי – הדברים האלה לעולם אין בכוחם להחליף את האמת, משום שהם אינם האמת. בין אם אתה נצמד אליהם בחוזקה או מיישם אותם היטב ובין אם לאו, בסופו של דבר הם רק יגרמו לך לסטות מן האמת במקום לזכות באמת. ככל שתדבק בדברים האלה, כך תסטה יותר מן האמת ותסטה מדרך האל ומדרך האמת. לעומת זאת, אם אתה מסוגל באופן פעיל ליטול את היוזמה לשחרר את אותם דברים חיוביים כביכול, את התאוריות ואת האמיתות הכוזבות, אזי תוכל להיכנס לאמת באופן מהיר יחסית. כך אנשים לא ישתמשו באותן תרבויות מסורתיות כביכול ובאותן אמיתות כוזבות כעקרונות ליישום בפועל בחיי היומיום שלהם במקום באמת ובדברי האל, והתופעה המביכה הזו תשכך בהדרגה ותיפתר.

ישנם אנשים הסבורים כי השיגו את האמת על ידי כך שזנחו מאחור את התרבות המסורתית של משפחתם ושל ארצם, ועל ידי כך שקיבלו עליהם תרבות מסורתית מהניכר; יש הסבורים שהשיגו את האמת בכך שהשליכו מעליהם תרבות מסורתית ישנה ורעיונות והשקפות ישנים ואימצו רעיונות קצת יותר מתקדמים וקצת יותר מודרניים. עתה שמסתכלים על זה, האם האנשים האלה צודקים או טועים? (טועים.) הם כולם טועים. אנשים חושבים שרק מעצם זה שהם ישליכו מעליהם דברים ישנים הם יזכו בחירות. מה משתמע מזכייה בחירות? משתמע שאדם השיג את האמת ואת הדרך האמיתית לחיות, זו שצריכה להיות. אנשים חושבים שכך מושגת הדרך האמיתית. האם זה אכן כך? האם זה נכון? לא. בלי קשר לתרבות המודרנית והמתקדמת שהמין האנושי מקבל, בסופו של דבר זו עדיין תרבות מסורתית והמהות שלה אינה משתנה. תרבות מסורתית לעד תישאר תרבות מסורתית. לא משנה אם היא מסוגלת לעמוד במבחן הזמן או לעמוד במבחן העובדות או אם המין האנושי מוקיר אותה, בסופו של דבר זו עדיין תרבות מסורתית. למה התרבויות המסורתיות האלה אינן האמת? כי בסופו של דבר הדברים האלה הם רעיונות שהתהוו אחרי שהמין האנושי הושחת בידי השטן. הם אינם נובעים מן האל. הם מטומאים בכמה מן התפיסות והדמיונות של בני האדם, ויתרה מזו הם התולדה של השחתת המין האנושי בידי השטן. השטן מנצל לרעה את הרעיונות, את ההשקפות ואת כל מיני האמרות והטיעונים של המין האנושי המושחת במטרה לכבול את החשיבה של אנשים ולהשחיתה. לו השתמש השטן בדברים מסוימים אשר באופן מובהק הם מגוחכים, שגויים ואינם מתקבלים על הדעת בשביל להטעות אנשים, אזי לאנשים הייתה הבחנה; הם היו מסוגלים להבחין בין טוב לרע והם היו משתמשים בהבחנה הזאת כדי להכחיש את הדברים האלה ולהוקיע אותם. באופן זה משנתו לא הייתה עומדת במבחן. ואולם כאשר השטן משתמש בתאוריות וברעיונות מסוימים שתואמים לתפיסות ולדמיונות של אנשים, ואשר הוא סבור שיעמדו במבחן כאשר ייהגו בקול – במטרה להתנות אנשים, להשפיע עליהם ולהשריש בהם תפיסות – המין האנושי בקלות הולך שולל והאמרות האלה אף מתקבלות בקלות ומופצות על ידי אנשים; כך האמרות האלה ממשיכות להתקיים מדור לדור עד עצם היום הזה. קחו לדוגמה סיפורים מסוימים על גיבורים סינים כמו למשל הסיפורים הפטריוטיים על יוּאֶה פֵיי, על "המצביאים בני משפחת יאנג" ועל וֶון טיאנשיאנג. איך ייתכן שהרעיונות האלה עברו מדור לדור עד היום? אם מסתכלים על כך מן הפן האנושי, בכל דור יש סוג אדם או סוג שליט שכל הזמן משתמש בדוגמאות האלה וברעיונות וברוח של הדמויות האלה בשביל להנחילם לדור אחר דור של אנשים, כדי שדור אחר דור של אנשים יקבל בצייתנות ובהכנעה את שלטונם וכדי שהם יוכלו בקלות למשול בדור אחר דור של אנשים ושלטונם ייעשה יציב יותר. באמצעות הדיבור אודות המסירות הנעלה של יואה פיי ושל "המצביאים בני משפחת יאנג", כמו גם אודות רוח הנאמנות למולדת של וֶון טיאנשיאנג ושל צ'וּ יואן, הם מחנכים את הנתינים שלהם ומאפשרים להם להכיר חוק אחד, והוא שאדם חייב לנהוג בנאמנות – שאדם בעל יושרה מוסרית נאצלת צריך שיהיה ניחן בנאמנות. איזו מידה של נאמנות? במידה ש"כשהקיסר מצווה על אנשיו למות, אין להם ברירה אלא למות," ובמידה ש"נתין נאמן אינו יכול לשרת שני מלכים" – זו עוד אימרה שהם מכבדים. הם מכבדים גם את מי שאוהבים את ארצם. מה בדיוק הפירוש של לאהוב את ארצך? לאהוב את האדמה? לאהוב את האנשים בה? ומהי ארץ? (השליטים.) השליטים הם נציגי הארץ. אם תאמר: "האהבה שלי לארצי היא למעשה אהבה למקום מגוריי ולהוריי. אני לא אוהב אתכם, השליטים!" – הם יתרגזו. אם תאמר: "האהבה שלי לארצי היא אהבה מעומק ליבי לשליטים" – הם יקבלו זאת ויאשרו את האהבה הזאת; אם אתה גורם להם להבין ומבהיר שלא אותם אתה אוהב, אזי הם לא יראו זאת בעין יפה. את מי מייצגים השליטים לאורך הדורות? (את השטן.) הם מייצגים את השטן, הם חברים בכנופייתו של השטן והם שדים. הם בשום אופן לא יכולים לחנך את האנשים לסגוד לאל, לסגוד לבורא. הם בשום אופן לא יכולים לעשות זאת. תחת זאת הם אומרים לאנשים שהשליט הוא בן השמים. מה פירוש "בן השמים"? פירוש הדבר שהשמים מעניקים למישהו כוח ואז האדם הזה נקרא "בן השמים" ויש לו הכוח למשול על כל אדם תחת השמים. האם הרעיון הזה מוטמע באנשים על ידי שליטים? (כן.) כאשר אדם הופך לבן השמים, הדבר נקבע על ידי השמים ורצון השמים נתון לו, ולכן על האנשים לקבל את שלטון אותו אדם בלי תנאים, יהיה סוג שלטונו אשר יהיה. מה שהם מנחילים לאנשים הוא את הרעיון הזה, שגורם לך לקבל את אותו אדם כבן השמים בהתבסס על ההכרה שלך בקיום השמים. מה התכלית של האילוץ שלך לקבל את אותו אדם כבן השמים? התכלית אינה לגרום לך להכיר בכך שישנם שמים או שישנו אל, או שישנו בורא, אלא לגרום לך לקבל את עצם העובדה שהאדם הזה הוא בן השמים, ושמחמת היותו בן השמים, דבר שהתהווה הודות להתקיימות רצון השמים, על בני האדם לקבל את שלטונו – זה סוג הרעיונות שהם מטמיעים. בבסיס כל הרעיונות האלה שהתפתחו מראשית המין האנושי ועד היום – בין אם מה שאנחנו מנתחים הם ביטויים ופתגמים שמכילים רמיזות ובין אם אלה משלים עממיים ואמרות נפוצות נטולי כל אלוזיות – טמונים כבלי השטן והטעיה של המין האנושי, כמו גם ההגדרה המופרכת של המין האנושי המושחת לרעיונות האלה עצמם. איזו השפעה יש להגדרה המופרכת הזאת על המין האנושי בתקופות מאוחרות יותר? האם היא טובה, חיובית או שלילית? (שלילית.) הוא שלילית מיסודה. קחו למשל את האמרות "לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" ואת "לכבות את האור ולאזור כוח בחשיכה" ואת "עמידה בהשפלה ונשיאת עול כבד" ואת "להילחם עד המוות," כמו גם את "אחד בפה ואחד בלב" – איזו השפעה יש לאמרות האלה על המין האנושי בתקופות מאוחרות יותר? דהיינו, מרגע שאנשים מקבלים את הרעיונות האלה מן התרבות המסורתית, כל דור עוקב מתרחק עוד יותר מן האל ועוד יותר מן הבריאה של האל ומישועת אנשים ומעבודתו על תוכנית הניהול. מרגע שאנשים מקבלים מן התרבות המסורתית את ההשקפות המוטעות האלה, הם חשים במידה גוברת והולכת שהגורל האנושי צריך להיות נתון בידיהם הם, ושאת האושר יש ליצור במו ידיהם, ושהזדמנויות שמורות למי שהתכוננו – דבר שמוביל את המין האנושי להתכחש יותר ויותר לאל, להתכחש לריבונות האל ולחיות תחת השפעתו של השטן. אם משווים את מה שאנשים בעידן המודרני אוהבים לדבר עליו למה שאנשים אהבו לדבר עליו לפני אלפיים שנה, המשמעות של החשיבה מאחורי הדברים האלה היא למעשה זהה. רק שהיום אנשים מדברים על הדברים האלה באופן ספציפי יותר והם יותר גלויים לגביהם. לא זו בלבד שהם מכחישים את קיומו של האל ואת ריבונותו, הם גם מתנגדים לאל ומוקיעים אותו במידה הולכת וגוברת של חומרה.

לדוגמה, אנשים בימי קדם אמרו כי "כשצרה פוקדת את הארץ, הכול צריכים לשאת בנטל," אימרה שעד היום עוברת מדור לדור. אנשים מוקירים את האימרה הזאת, במיוחד פטריוטים, הרואים בה עיקרון מנחה שלהם. כעת, אחרי שעברתם לגור בארץ אחרת, אם מישהו מספר שתקרית כלשהי אירעה בסין, האם יש לזה קשר כלשהו אליכם? (לא.) למה אתם אומרים שאין לזה שום קשר אליכם? יש שאומרים: "אני שונא את הארץ הזאת. כרגע הקומוניסטים בשלטון, אותה מפלגה פוליטית רעה. המפלגה הקומוניסטית היא השטן השד, היא משטר טוטאליטרי ואין לה שום קשר אליי. היא רודפת אותנו ומונעת מאיתנו להאמין באל. אני שונא אותה." נניח שיום אחד אותה ארץ תעמוד בפני אבדון – ייתכן שלא תחוש דבר בליבך, אבל כשאתה שומע שפלשו למחוז הולדתך ושכוחות זרים כבשו אותו, אתה תרגיש כאילו הפכת לפליט, לנווד בן בלי בית, ותרגיש זועם ומודאג ושאינך יכול לחזור לשורשים שלך כמו העלים הנושרים. לחזור לשורשים כמו העלים הנושרים – זה עוד רעיון מסורתי. ונניח שיום לאחר מכן אתה שומע לפתע שכוחות זרים פלשו למקום הולדתך – לאזור שבו נולדת וגדלת – וכבשו אותו, שהדרך שבה הלכת לבית הספר מדי יום כבושה בידי כוחות זרים, ושביתך ואדמות משפחתך הופקעו בידי הכוחות הזרים. מה שהיה שלך פעם אבד – אבדה אותה חלקה קטנה של אדמה שצרובה עמוק בנפשך, חלקת האדמה שיש לך זיקה הדוקה ביותר אליה, וכל קרובי המשפחה שלך שם אבדו. באותו רגע תאמר בליבך: "איזה בית יכול להיות לי אם אין לי ארץ? עכשיו באמת הפכתי לפליט, אני באמת חסר בית, הפכתי לנווד. כנראה האימרה 'כשצרה פוקדת את הארץ, הכול צריכים לשאת בנטל' נכונה!" כשיגיע הרגע הזה, אתה תשתנה. אז למה עכשיו אינך חושב שהאימרה הזאת נכונה? יש לכך רקע והנחת יסוד, היות שהארץ הזאת רודפת אותך ומסבה לך יותר מדי סבל, היא אינה מקבלת אותך ואתה שונא אותה. למעשה, מה שאתה באמת שונא אינו הארץ הזאת. מה שאתה שונא הוא המשטר השטני שרודף אותך. אתה לא מכיר בו כארצך, ולכן כרגע, בכל פעם שאחרים אומרים: "כשצרה פוקדת את הארץ, הכול צריכים לשאת בנטל," תשובתך היא: "אין לזה שום קשר אליי." אבל יום אחד, כשהארץ שנולדת וגדלת בה לא תשתייך עוד לך, ומקום הולדתך לא יהיה עוד שלך, אתה תרגיש שאתה נווד ואדם בלי לאום, ושבאמת איבדת את ארצך. באותו יום תחוש דקירה בליבך. על מה ולמה הדקירה בליבך? ייתכן שכרגע אינך מרגיש אותה עדיין עמוק בלב, אבל יום אחד היא תיגע בך עמוקות. באילו נסיבות היא תיגע בך עמוקות? זה לא מפחיד שארצך גוועת ואתה הופך בן לעם מנוצח. מה כן מפחיד? כשאתה הופך בן לעם מנוצח ומתעמרים בך, משמיצים אותך, מפלים אותך, רומסים אותך ואין לך שום מקום לחיות בו בשלווה ובשקט – או-אז תגיד בליבך: "ארץ היא דבר כה יקר. בלי ארץ אין לאנשים בית אמיתי. לאנשים יש בית על בסיס זה שיש להם ארץ, ולכן האימרה הזאת קולעת: 'כשצרה פוקדת את הארץ, הכול צריכים לשאת בנטל.'" בביטוי "הכול צריכים לשאת בנטל," באיזה נטל מדובר? בנטל האחריות לשלווה של ביתך שלך, האחריות להגן על ביתך. חשוב על כך: איך תרגיש אם תופלה על ידי קבוצות זרות או בארץ זרה, אם תצטרך מקום להשתייך אליו, אם תזדקק לארץ שתתמוך בכבודך, בזהותך ובמעמדך? אתה תגיד בליבך: "אם לאדם יש תמיכה חזקה בארץ זרה, זו חייבת להיות תמיכה של מולדת אדירה!" האם הלך הרוח שלך יהיה שונה אז בהשוואה להלך הרוח הנוכחי? (כן.) עכשיו אתה סתם נתון בהתקף זעם, אז אתה אומר שלא משנה מה קורה בארצך, אין לזה שום קשר אליך. איזה מין שיעור קומה תצטרך כדי להיות מסוגל לומר דברים כאלה בבוא אותה עת? כולם יודעים שבעולם הזה, בלי תמיכה של מולדת רבת עוצמה, ללא ספק יפלו אותך ויתעמרו בך בארצות ניכר. בבוא היום, כשתחווה זאת על בשרך, מה הדבר הראשון שתבקש? יש שיאמרו: "היה נפלא לו הייתי יהודי או יפני. אף אחד לא היה מעז להתעמר בי. בכל ארץ היו מתייחסים אליי בהערכה. למה נולדתי בסין? הארץ נחשלת, אז בכל מקום מתעמרים בסינים." מה הדבר הראשון שתחשוב עליו כשיקרה דבר מעין זה? (יש לנו אמונה באל ואנחנו מתמסרים לתזמור האל ולסידורים שלו.) נכון. אבל כמה אמיתות אדם חייב להבין, איזה ניסיון הוא חייב שיהיה לו, וכמה הבנה חווייתית צריכה להיות לו כדי שהוא יוכל לומר דבר כזה ולהפוך אותו לשיעור הקומה שלו? כשקורה דבר מעין זה, אילו מין רעיונות, הבנה וניסיון אמיתי חייבים להיות לך כדי שלא תהיה חלש? וכדי שלא תתרגז גם אם מישהו יורק עליך וקורא לך בן לעם מנוצח? איזה מין שיעור קומה תצטרך כדי לא להתרגז ולא לסבול מהמגבלות האלה? האם כרגע אתם ניחנים בשיעור הקומה הזה? (לא.) כרגע אינכם ניחנים בו, אבל האם ייתכן שתשיגו אותו ביום מן הימים? באילו אמיתות אתם חייבים להצטייד? אילו אמיתות אתם חייבים להבין? בימינו, ברגע שאנשים מסוימים שומעים שבני משפחתם בסין נעצרו בגלל אמונתם באל, הדבר שהם מבינים בליבם – שהכול בידי האל – הופך לדוקטרינה עבורם, והעובדה שבני משפחתם נעצרו מגבילה אותם והם נוטים שלא לבצע את חובותיהם. אם הם מתבשרים שקרוב משפחתם מת הם עשויים להתעלף בו-במקום. איך הייתם מרגישים לו אותה ארץ הייתה נחרבת וכל האנשים בה היו מתים? איזה מקום תופסים בעומק ליבכם דברים מסורתיים – כגון ארץ, בית, מקום מגורים ומולדת – כמו גם רעיונות מסורתיים מסוימים ותרבות שמתקשרים למילים האלה? האם הם עדיין שולטים בכל מעשיך, מחשבותיך והתנהגויותיך בחיים? אם כל הדברים המסורתיים האלה שאתה חש אליהם זיקה – כמו ארץ, עם, אומה, משפחה, מקום מגורים, אדמה וכדומה – עדיין תופסים מקום בליבך, כלומר אם בליבך עדיין מתלווה לדברים האלה גוון של תרבות מסורתית – אזי הדרשות שאתה מקשיב להן והאמיתות שאתה מבין הן כולן דוקטרינות עבורך. אם הקשבת לכל כך הרבה דרשות אבל אינך מסוגל לשחרר ולו את הדברים הבסיסיים ביותר שאנשים צריכים להשתחרר ולהתנתק מהם, ואינך מסוגל להתייחס אליהם בצורה הנכונה – אילו בעיות בדיוק פותרות האמיתות האלה שאתה מבין?

סינים רבים, אחרי שהם מגיעים למערב, רוצים להנחיל לאנשי המערב את התרבות המסורתית שלהם ואת הדברים שהם סבורים שהם נכונים וטובים. באותו אופן אנשי המערב לא נשארים חייבים ומאמינים שהתרבויות המסורתיות שלהם עתיקות יומין גם הן. לדוגמה, רומא העתיקה, מצרים העתיקה ויוון העתיקה – בכולן מופיעה המילה "עתיקה" ותרבויותיהן בנות יותר משלושת אלפים שנה. כשמסתכלים על כך בהתבסס על המספר הזה, יש פה מורשת תרבותית מסוימת, והדברים שהפיקה המורשת התרבותית הזאת נחשבים בקרב המין האנושי למופת החיים האנושיים כולם ולתמצית הדברים המופתיים ביותר שנובעים מחיי המין האנושי, מקיומו ומהתנהגותו. איך נקראים הדברים המופתיים ביותר שהועברו על ידי המין האנושי מדור לדור? תרבות מסורתית. דור אחר דור העבירו הלאה את התרבות המסורתית הזאת, והכול סבורים בתוך תוכם שזהו הדבר הטוב ביותר. בין אם אנשים יכולים לדבוק בתרבות המסורתית ובין אם לאו, באופן כללי אנשים בני כל העמים מתייחסים אליה כאל דבר שהוא מעל לכול ורואים בה את האמת. לפיכך לכל עם יש דברים מסורתיים מסוימים העומדים במבחן הזמן וניחנים בהשפעה עמוקה מיוחדת עליו; עמים משתמשים בדברים האלה כדי להתחרות ולערוך השוואות זה עם זה, ואפילו מנסים להתעלות זה על זה. לדוגמה, הסינים אומרים: "ליקר באיג'יוּ הסיני שלנו הוא טוב, הוא מכיל אחוז גבוה מאוד של אלכוהול!" המערביים אומרים: "מה כל כך נפלא בליקר שלכם? אחוז האלכוהול הוא כל כך גבוה שאתה משתכר אחרי שאתה שותה אותו, וחוץ מזה הוא ממש מזיק לכבד. היין האדום שאנחנו המערביים שותים מכיל אחוז נמוך של אלכוהול, כמעט ולא מזיק לכבד וגם תורם לזרימת הדם." הסינים משיבים: "הבאיג'יו שלנו גם משפר את זרימת הדם ועושה את זה מצוין. ברגע שאתה שותה אותו הוא עולה לך לראש וכל הפנים שלך זוהרים. היין האדום שלכם לא מספיק חזק – לא משתכרים כששותים אותו, ולא משנה כמה שותים. תבין, יש לנו תרבות אלכוהול לשתיית אלכוהול ותרבות תה לשתיית תה." המערביים עונים: "גם לנו יש תרבות תה לשתיית תה, ותרבות קפה לשתיית קפה, ותרבות אלכוהול לשתיית אלכוהול, וכיום יש לנו אפילו תרבות מזון מהיר." בהשוואות שהם עורכים ביניהם, שום צד אינו מוותר ושום צד אינו מקבל שום טענה של האחר. הם סבורים כולם שהדברים שלהם הם האמת, כשלמעשה דבר מהם אינו האמת. אם נתעלם מן הכופרים, מה שמצער ביותר הוא שאפילו אלה שמאמינים באל – וגרוע מכך, מי שמקבלים עליהם את השלב הזה של העבודה זה עשרים או שלושים שנה – לא מבינים שהדברים האלה כלל אינם האמת. יש מי שיתהו: "זה בסדר לומר שזה קשור לאמת?" זה אפילו לא בסדר לומר שזה קשור. זו אינה האמת, אין לה שום קשר או חיבור כלשהו לאמת, הן אינן דומות והן אינן אותו דבר. בדיוק כפי שאין דין נחושת כדין זהב – נחושת נותרת נחושת ולא משנה כמה יפה יצפו אותה בזהב או יבריקו אותה, ואילו זהב לא מבריק, לא בוהק ולא זוהר הוא עודנו זהב.

יש השואלים: "האם קל לאנשים שקיבלו לא מעט חינוך והתניה של תרבות מסורתית לקבל את האמת?" לא, אלה הם שני דברים נפרדים. רק סגנון החיים שלהם שונה במידת מה, אבל הגישות של אנשים כלפי קבלת האמת, המחשבות והדעות השונות שלהם ומידת ההשחתה של המין האנושי כולו הם זהים. כשהאל התחיל לדבר בשלב זה של מלאכתו, זה של אחרית הימים, הוא דיבר בהקשר של העם הסיני וכיוון אליו בדבריו. שלושים שנים חלפו, ובעוד הדברים האלה מתפשטים לכל העמים השונים בחלקים אחרים של אסיה ובמקומות כמו אירופה ואמריקה וכן הלאה, אחרי שאנשים קוראים אותם – בין אם הם שחורים, לבנים, חומים או צהובים – כולם אומרים: "הדברים האלה מדברים עלינו." דברי האל חושפים את הצביונות המושחתים של כל בני האדם. מעטים אומרים: "כל הדברים האלה מופנים אליכם הסינים. הם מדברים על הצביונות המושחתים שלכם הסינים, שאנחנו לא ניחנים בהם." רק מתי מעט, מי שאינם ניחנים בהבנה רוחנית, יגידו דברים כאלה. בעבר לדרום קוריאנים הייתה מין אי הבנה שכזאת. הם האמינו שהעם הדרום קוריאני חי במערכת חברתית חופשית ודמוקרטית והושפע מן התרבות הנוצרית, כמו גם מאלפי שנות תרבות קוריאנית, ועל כן העם שלהם יותר מכובד ונאצל מאשר העם הסיני. למה הם חשבו כך? מכיוון שאחרי שלקוריאה הדרומית הגיעו סינים רבים, המקומות שהם התיישבו בהם נעשו בלתי נקיים ורועשים יותר, חלה עלייה במקרי הגניבה ובפשיעה, והיו לכך השפעות שליליות על האקלים החברתי. ולכן האחים והאחיות בקוריאה הדרומית האמינו ש"הסינים הם צאצאי הדרקון הגדול האדום כאש וצאצאי מואב. אנחנו הדרום קוריאנים לא הושחתנו בידי הדרקון הגדול האדום כאש." מה השתמע מדבריהם? ההשתמעות הייתה ש"אנחנו לא הושחתנו בידי הדרקון הגדול האדום כאש, ולכן אנחנו לא מושחתים כמו הסינים. הסינים מושחתים יותר מאיתנו. אנחנו טובים יותר מהסינים." מה הייתה כוונתם ב"טובים יותר"? (מתנהגים יפה יותר.) במובן אחד זה נוגע להתנהגות. במובן אחר הם האמינו בלב שלם שהתרבות המסורתית שהפיק העם הדרום קוריאני ושקיבל מראשית ההיסטוריה נאצלת יותר מאשר התרבות והמסורות של העם הסיני, ושהאנשים והעם שהותנו על ידי סוג זה של תרבות מסורתית הם נאצלים יותר ממי שהותנו על ידי התרבות המסורתית הסינית. לפיכך כשהם קראו את דברי האל וראו שהאל אומר: "אתם חסרי ערך," הם חשבו שהוא מדבר על העם הסיני. אחים ואחיות סינים השיבו לעומתם: "ה'אתם' שהאל אומר מתייחס למין האנושי." הדרום קוריאנים אמרו: "לא נכון, האל דיבר עליכם, לא עלינו. מה שהאל רומז לא כולל בתוכו את הדרום קוריאנים." זה מה שהם חשבו. כלומר, לא משנה מאיזו זווית הם הסתכלו על הדברים, נקודות המבט והפרספקטיבות שלהם לא היו מהפרספקטיבה של האמת, לא כל שכן מפרספקטיבה אובייקטיבית והוגנת. תחת זאת הם הסתכלו על הדברים בהקשר של עם ושל תרבות מסורתית. ולכן לא משנה באיזה אופן הם הסתכלו על דברים, התוצאות שהתקבלו היו בניגוד לאמת. מכיוון שלא משנה באיזה אופן הם הסתכלו על דברים, נקודת המוצא שלהם הייתה תמיד ש"כל דבר שקשור לאומה הדרום קוריאנית הגדולה שלנו הוא צודק, כל דבר שנוגע לו מהווה את אמת המידה וכל דבר שקשור אליו הוא נכון." הם הסתכלו על הכול ואמדו כל דבר מנקודת מבט ומנקודת מוצא שגויות, ולכן האם התוצאות כפי שהם תפסו אותן היו נכונות או שגויות? (שגויות.) הן בהחלט היו שגויות. אם כך מה צריכה להיות אמת המידה שעל פיה כל דבר נמדד? (האמת.) היא צריכה להיות האמת – זו אמת המידה. אמת המידה שלהם הייתה שגויה כשלעצמה. הם מדדו את כל הדברים ואת כל המאורעות מנקודת מבט ומנקודת השקפה שגויות, ולכן התוצאות שהתקבלו היו בפירוש שגויות, בלתי הוגנות, לא נכונות וקל וחומר לא אובייקטיביות. לכן היה להם קשה לקבל דברים זרים מסוימים, ומעבר לכך החשיבה שלהם הייתה מאוד קיצונית, מסוגרת, צרת מוחין ולעתים מועדת לפזיזות. מנין נבעה הפזיזות שלהם? מכך שלא משנה מה הם אמרו, הם היו חייבים להזכיר את "העם הדרום קוריאני הגדול שלנו" והתעקשו להוסיף את המילה "גדול." מה משמעות המילה "גדול"? האין המילה "גדול" מייצגת גאוותנות? אם אתה נוסע מסביב לעולם או מסתכל באטלס, מה גודלה של קוריאה הדרומית? אם היא באמת הייתה גדולה יותר ממדינות אחרות ויכולה הייתה באמת להיקרא גדולה, ניחא, קִראו לה "גדולה." אבל בהשוואה למדינות אחרות בעולם, קוריאה הדרומית אינה מקום גדול, אז למה הם מתעקשים לקרוא לה "גדולה"? מעבר לזה, לא משנה אם מדינה היא גדולה או קטנה, הכללים והתרבות המסורתית שהיא מפיקה אינם נובעים מן האל, והם בשום פנים ואופן אינם נובעים מן האמת. זאת משום שלפני שאדם מקבל את האמת ומקבל את ישועת האל, כל הרעיונות שהוא מקבל מקורם בשטן. מה עושים לאנשים כל הרעיונות, ההשקפות והתרבויות המסורתיות שהשטן מייצר? מה שהם עושים זה להטעות, להשחית, לכבול ולהגביל אנשים, כשהתוצאה היא שלמין האנושי המושחת יש מחשבות שהן צרות אופקים וקיצוניות והשקפות על דברים שהן חד צדדיות ומוטות, עד כדי כך שהן אפילו מגוחכות ואבסורדיות – אלה הן ההשלכות של השחתת השטן את המין האנושי. ולכן כשאנשים בארצות רבות ואפילו כמה עמים שומעים את המילים "האל התגלם כבשר ודם בסין," מהי תגובתם הראשונה? שתי מילים – בלתי אפשרי! איפה לדעתם יכול היה להיות המקום הזה? (ישראל.) נכון, ישראל. אנשים אוהבים יותר מכול לציית לתקנות ולדבוק בתפיסות. הם חושבים שישראל היא המקום שבו האל ביצע את מלאכתו, ולכן האל צריך להופיע בישראל, או באימפריה חזקה כלשהי שהם מעריצים, או שהם סבורים שהאל צריך להופיע בארץ שלפי תפיסותיהם ודמיונותיהם הייתה פעם תרבות עתיקה. סין היא בדיוק לא ארץ כזאת, ולכן קשה להם לקבל עדות שהאל התגלם כבשר ודם בסין, ודי רק בכך כדי לגרום להם לאבד את ההזדמנות הזאת להיוושע. מי גרם לכך? (הם עצמם.) בגלל שהם אוחזים בתפיסה כזאת והפכו מרדנים, וכלל אינם מחפשים את האמת במטרה לפתור את הבעיה, הם גרמו נזק נוראי לעצמם והרסו את הסיכוי האחד והיחיד הזה להשגת ישועה.

רבים מהדמיונות והתפיסות שיש לאנשים כשהם אינם מבינים את האמת, ואפילו כמה מהדברים שאנשים סוגדים להם, הם מגוחכים מאוד ובלתי מתקבלים על הדעת. גברת דרום קוריאנית, שחיה בארצות הברית ואוהבת את הארץ, נמצאת בקשר עם אמריקנים ואחד מהם שואל אותה: "חג האביב תכף מגיע. מה הסינים אוכלים בחג האביב?" היא משיבה: "אני לא סינית, אני דרום קוריאנית." האמריקני שואל: "ודרום קוריאנים לא חוגגים גם הם את חג האביב?" על כך היא משיבה: "אנחנו הדרום קוריאנים לא חוגגים את חג האביב." האמריקני אומר: "חשבתי שדרום קוריאנים חוגגים את חג האביב בדיוק כמו הסינים." היא משיבה בקוצר רוח: "אנחנו לא כמו הסינים! זה בסדר שלדעתך אנחנו חוגגים את חג האביב? זה עלבון צורב לכבוד שלנו, הדרום קוריאנים!" האם דרום קוריאנים באמת לא חוגגים את חג האביב? (הם כן חוגגים אותו.) למעשה, גם דרום קוריאנים חוגגים את חג האביב. אם כך למה היא אמרה שדרום קוריאנים אינם חוגגים אותו? הבה נדון בכך. האם נכון לחגוג את חג האביב או לא? האם אתם יכולים להסביר זאת באופן ברור? עבור זרים, לחגוג את חג האביב הוא כשלעצמו לא דבר מביש. זהו פולחן מיוחד שמנציח יום חשוב בחיי האנשים. עבור בני אדם שחיים בעולם הזה של תרבות מסורתית, החגיגה של חג האביב אינה דבר פסול או מביש, אז למה האישה לא מעזה להודות שהיא חוגגת את חג האביב? בגלל שברגע שהיא תודה שהיא חוגגת את חג האביב היא כבר לא תהיה אדם מערבי ויתייגו אותה כאדם מזרח אסיאתי מאוד מסורתי, והיא לא רוצה שאנשים יחשבו שהיא אישה מזרח אסיאתית מסורתית. היא רוצה שאנשים יחשבו שהיא לא מקיימת שום מסורות מזרח אסיאתיות ושהיא לא מבינה מסורות מזרח אסיאתיות ושהיא אפילו לא יודעת עליהן שום דבר. היא גם רוצה שהם יידעו שהיא מדברת אנגלית שוטפת, צובעת את שערה לבלונד, שמה עדשות מגע כחולות, מתלבשת כמו אישה מערבית ושהיא נועזת ונטולת מגבלות, משוחררת, עצמאית ומלאת תובנות כמו נשים מערביות – כך היא רוצה שאנשים יראו אותה. ולכן, על פי הלך הרוח הזה, בכל פעם שקורה דבר מה דרך פעולתה תהיה תואמת לצורת החשיבה הזאת. בכל פעם שמישהו שואל אותה אם דרום קוריאנים חוגגים את חג האביב, היא משיבה: "אנחנו הדרום קוריאנים לא חוגגים את חג האביב." אם מי שקרוב אליה יעיר, "ברור שאנחנו חוגגים את חג האביב, למה את אומרת שאנחנו לא חוגגים אותו?" מה היא תענה? "טיפש שכמוך. אם אני אגיד שאנחנו חוגגים את חג האביב, הם יידעו שאני דרום קוריאנית מסורתית." היא רוצה שאנשים יחשבו שהיא נולדה וגדלה בארצות הברית. אם היית שואל אותה: "נולדת כאן, אבל כמה דורות המשפחה שלך חיה כאן?" היא הייתה אומרת: "אבות אבותינו גדלו פה." היא חושבת שזה סמל לזהות ולמעמד, אז היא מרחיקה לכת ומשמיעה את השקר הזה, ולא מפחדת שאחרים יחשפו אותו. איזה מין סוג חשיבה זה? האם זה דבר ששווה לשקר לגביו? האם זה שווה את הסיכון? לא, זה לא. אפילו עניין פעוט כזה יכול לחשוף את מחשבותיו ואת השקפותיו של אדם. איזה מין מחשבות והשקפות נחשפות? יש נערות סיניות יפות מאוד, אבל הן מתעקשות לצבוע את השיער שלהן לבלונד, לסלסל אותו ולשים עדשות מגע במגוון צבעים שמשנים את צבע העיניים שלהן ולהציג את עצמן כזרות – ממש מביך לראות את זה. למה הן מתעקשות להיות בני אדם מסוג כזה? האם אילן היוחסין שלהן השתנה אחרי שהן התחילו להתלבש כך? גם אם אילן היוחסין שלהן השתנה, ובחיים הבאים שלהן הן יתגלגלו לאדם לבן או לאדם ממוצא שהן מוקירות מאוד – מה אז? האם אתם מבינים את העניין הזה בבירור? אם אדם מתעקש להתנהג בסגנון מסוים ובמזג מסוים ולהתחזות לבן עם או לאדם ממוצא שהוא מעריץ, מה הסיבה לכך? האם יש בבסיס הדבר צורת חשיבה כלשהי ששולטת בכך? מהי צורת החשיבה ששולטת בכך? זה כמו אותה אישה דרום קוראנית; כאשר אמריקנים שואלים אותה אם היא יודעת לשחק טניס שולחן, היא משיבה: "מה זה טניס שולחן? רק סינים משחקים בזה. אנחנו משחקים טניס וגולף." איזה מין אדם מסוגל להתנהג ולדבר כך? זה לא קצת מזויף? כל מה שהיא עושה מזויף, וזה הופך את החיים שלה למייגעים כל כך! האם אתם הייתם נוהגים כך? יש סינים שחיים במערב זה עשרות שנים ואינם מסוגלים יותר לדבר סינית כשהם חוזרים למקום הולדתם. האם זה דבר רע? (כן.) יש האומרים: "אסור לנו לשכוח את השורשים שלנו. גם האל אומר שאנשים לא צריכים לשכוח את השורשים שלהם. האל הוא מקור האנשים. אנשים נבראו בידי האל, וכל דבר באנשים נובע מן האל, ולכן כיצירי בריאה אנשים חייבים לסגוד לאל – זו המשמעות של לא לשכוח את השורשים שלך." האין זה כך? בכל מצב יש לחפש את האמת, אבל אנשים אינם מחפשים את האמת ונצמדים בחוזקה לתרבות המסורתית. מה הסיבה לכך? יש שאומרים: "אנחנו אף פעם לא שוכחים את השורשים שלנו. לאן שלא נלך אנחנו מכירים בכך שאנחנו סינים ואנחנו מכירים בכך שארצנו ענייה ומפגרת. אנחנו בחיים לא נשכח את השורשים שלנו." זה נכון? מהיבט אחד, כל הבעיות האלה נובעות מן ההשפעה העמוקה המוגזמת שיש לאותן תרבויות מסורתיות כביכול על המין האנושי ומן החינוך שלו על פיהן. היבט נוסף הוא שאפילו אחרי שאנשים מקשיבים לדרשות במשך שנים כה רבות, הם לא מהרהרים בכובד ראש ומחפשים את מהות האמת. תחת זאת הם לעתים קרובות משתמשים בתרבות המסורתית ובדברים דקדנטיים שכבר יש להם, שהם כבר למדו ושעל כן השתרשו בהם עמוקות, ומדמים אותם לאמיתות. זהו ההיבט השני. דבר שלישי, אחרי שאנשים מקשיבים לדרשות, הם לא מחפשים את האמת בדברי האל. תחת זאת, הם משתמשים בהשקפות מסורתיות ובידע נרכש ובלקחי התפיסות האנושיות שהם כבר יודעים כדי לאמוד את דברי האל. עד כה, אם כן, אף שאנשים הקשיבו לדרשות רבות, עקרונות ההתנהגות כביכול והעקרונות כביכול לביצוע חובתו של אדם ולשירות האל שאנשים מעבירים מפה לאוזן מתבססים גם הם לעתים קרובות על ידע, על אמרות נפוצות ועל פתגמים מסוימים שלשיטתם הם נכונים. לדוגמה, אם אנשים מסוימים עושים דבר מה שגוי ומנהיגי הכנסייה או האחים והאחיות גוזמים אותם, הם יחשבו לעצמם: "הממ, זה כמו האמרות האלה, 'הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו' ו'אל תרים ידך על פנים מחייכות.' קיבלתי באורך רוח ובחיוך את הפגמים השוליים האלה שלי – למה אתה ממשיך לחשוף אותי בגללם?" כלפי חוץ הם מקשיבים ומתמסרים בצייתנות, אבל בפועל בתוך תוכם הם משתמשים בתפיסות מסורתיות כדי לסתור את מנהיגי הכנסייה או את האחים והאחיות ולהתריס נגדם. מהי סיבת ההתרסה שלהם? הסיבה היא שהם חושבים שהאמרות "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו" ו"אל תרים ידך על פנים מחייכות" הן אמיתות לכל דבר ונכונות, ושלא נכון לאיש להמשיך ולגזום אותם בלי הרף ולחשוף אותם בלי שמץ רגש, וזו אינה האמת.

האם זכיתם בהבנה מעמיקה יותר של האמת מתוך התוכן שזה עתה שיתפנו? (כן.) יש מי שיגידו: "עכשיו שאמרת לנו את זה, אנחנו לא יודעים לאילו עקרונות אנחנו צריכים לציית כשאנחנו מיישמים בפועל. בלי אותן תרבויות מסורתיות ובלי התפיסות והידע האלה, איך אנחנו אמורים לחיות? איך אנחנו אמורים לפעול? בלי שהדברים האלה ישלטו בנו, איך נוכל לפצות את הפה ולהטיף את דברי האל? בלי הדברים האלה, האם לא נשמט הבסיס שלנו להטפה של דברי האל? מה עוד נשאר לנו אם כך?" ובכן, מה שאני משיב להם הוא שאם באמת הדברים האלה אינם קיימים מבחינתם, יהיה קל יותר לחפש את האמת ויהיה קל יותר לקבל את האמת ולחזור לאל. לפנים, כשפציתם את פיכם, כל מה שיצא היה פילוסופיות שטניות וידע תרבותי כמו למשל "חכם מתמסר לנסיבות," "אל תרים ידך על פנים מחייכות," "הוצאה להורג אינה גורמת לדבר פרט לכך שראשים יתגלגלו" וכולי. עכשיו אתם מהרהרים וחושבים לעצמכם: "אני לא יכול להגיד את זה, האמרות האלה כולן מוטעות, הן גונו והוקעו, אז מה עליי לומר? להמשיך לקרוא את דברי האל בהכנעה ובאופן הראוי, ולמצוא את הבסיס בדברי האל." אנשים מבצעים את חובתם ונוהים אחרי האל, אבל כל אימת שהם פוצים את פיהם, כל מה שיוצא זה אותם משלים, אמרות וכל מיני דברים והשקפות שהם מקבלים מהתרבות המסורתית. אף אחד לא מסוגל, כשקורה לו משהו, להלל בפה מלא את האל או לשאת לו עדות ולומר: "האל אומר זאת" או "האל אומר כך." איש אינו מדבר כך, איש אינו פוצה את פיו ומדקלם את דברי האל. אינך יכול לדקלם את דברי האל, אבל אתה יכול לדקלם את אותן אמרות שפר, אז מה בדיוק ממלא את הלב שלך? כל אותם דברים שמקורם בשטן. אנשים מסוימים, כאשר מנהיג הצוות שלהם בודק את עבודתם, אומרים: "מה אתה בודק? אל תפקפק באלה שבהם אתה משתמש, ואל תשתמש באלה שבהם אתה מפקפק. אם אתה תמיד מפקפק בי, למה אתה משתמש בי? פשוט תמצא מישהו אחר שיעשה את זה." הם חושבים שזאת הדרך הנכונה לפעול, והם לא מאפשרים לאחרים לפקח עליהם ולמתוח עליהם ביקורת. ישנם גם אנשים שסבלו רבות בעת ביצוע חובותיהם, אבל מכיוון שהם לא חיפשו את העקרונות, ושיבשו את עבודת הכנסייה והפריעו לה, בסופו של דבר מחליפים אותם ונוסף על כך גם גוזמים אותם. אחרי שהם מקשיבים לכמה גינויים, הם חשים התרסה ואומרים בליבם: "יש פתגם שאומר, 'בהערכה אמנם לא זכיתי, ואולם עמלתי וניסיתי.' עשיתי בסך הכול טעות קטנה, מה זה משנה?" מכיוון שהם קודם למדו את אימרת השפר הזאת ועתה היא מקובעת אצלם, שולטת במחשבותיהם ומשפיעה עליהם, זה מעודד אותם להשתמש באימרה הזאת – בסביבה הזו ואחרי שהסיטואציה הזאת קרתה – כבסיס להתרסה ולאי התמסרות ליחס כלפיהם מצד בית האל. במצב הדברים הזה, האם הם מסוגלים עדיין להתמסר? האם עדיין קל להם לקבל את האמת? גם אם כלפי חוץ הם מתמסרים, זה משום שאין להם שום חלופה וזה המוצא האחרון שלהם. אף שכלפי חוץ הם אינם מתנגדים, בתוך תוכם עדיין ישנה התנגדות. האם זו התמסרות אמיתית? (לא.) זה לצאת ידי חובה, זו אינה התמסרות אמיתית. אין כאן שום התמסרות, רק רציונליזציה, שליליות והתנגדות. מה עורר את הרציונליזציה, השליליות וההתנגדות האלה? עוררה אותן האימרה הזאת "בהערכה אמנם לא זכיתי, ואולם עמלתי וניסיתי." איזה מין צביון האימרה הזאת עוררה באנשים האלה? אי ציות, עיקשות, התנגדות ורציונליזציה. האם זכיתם בהבנה נוספת של האמת מן השיתוף הזה? מרגע שתנתחו ותבחינו בבירור בדברים השליליים האלה ותשרשו אותם מתוככם, תהיו מסוגלים לחפש את האמת וליישם אותה בפועל כל אימת שיקרה לכם דבר מה, מכיוון שהדברים הישנים נזנחו ואינם יכולים עוד לגרום לכם להסתמך עליהם בעת ביצוע חובותיכם, בעת שירות האל ותוך כדי הנהייה אחריו. הדברים האלה אינם עוד עקרונות ההתנהגות שלך, הם אינם עוד העקרונות שעליך לציית להם בעת ביצוע חובותיך, והם כבר גונו והוקעו. אם אתה שוב נוטל אותם ומשתמש בהם, מה יקרה לך בעומק ליבך? האם תהיה עדיין מאושר באותה מידה? האם עדיין תהיה כל כך סמוך ובטוח שאתה צודק? מובן שהדבר בלתי סביר. אם הדברים האלה בתוכך באמת הוסרו, אזי עליך לחפש בדברי האל מהם בדיוק העקרונות האמיתיים ומהן בדיוק דרישות האל. ישנם אנשים שלעתים קרובות אומרים: "עשה כפי שמורה אדונך, או שלא תזכה בדבר למרות מאמציך המפרכים ביותר." האם האימרה הזאת נכונה או שגויה? היא בפירוש שגויה. מה עושה אותה לשגויה? למי מתייחס ה"אדון" בביטוי "עשה כפי שמורה אדונך"? למעסיק שלך, לבוס שלך, לממונה עליך. המילה הזאת "אדון" כשלעצמה שגויה. האל אינו המעסיק שלך וגם לא הבוס או המנהל שלך. האל הוא האל שלך. מנהלים, בוסים וממונים הם כולם בני אותו סוג ובדרגה זהה כאנשים. עקרונית הם אותו דבר; הם כולם בני אדם מושחתים. אתה מקשיב להם, מקבל מהם שכר ועושה כל מה שהם מבקשים ממך לעשות. הם משלמים לך עבור כמות כלשהי של עבודה שאתה מבצע, ולא מעבר לכך. למה הכוונה במילה "תזכה" בביטוי "או שלא תזכה בדבר למרות מאמציך המפרכים ביותר"? (הערכה.) הערכה ותגמול כספי. המניע למעשיך הוא קבלת תשלום. זה לא מצריך נאמנות או צייתנות ואינו מחייב חיפוש אמת וסגידה – אין בכך דבר מאלה, זו בסך הכול עיסקה. זה בדיוק דבר שזוכה לביקורת והוקעה במהלך האמונה שלך באל, ביצוע חובתך והחתירה שלך אל האמת. אם אתה רואה אמת באימרה "עשה כפי שמורה אדונך, או שלא תזכה בדבר למרות מאמציך המפרכים ביותר", אזי זוהי טעות קשה. כאשר תנסה לגרום לאנשים מסוימים להבין את האמת, התגובות שלהם יהיו איטיות ונרפות, וכל כמה שהם אוכלים ושותים את דברי האל, הם לא יהיו מסוגלים להבין אפילו אמת אחת או שתיים ואף לא לזכור ולו ביטוי או שניים מדברי האל. אבל בכל האמור במילים קליטות, בפתגמים ובאמרות כנף שלעתים קרובות מתפשטים בקרב האוכלוסייה, ובאותם דברים שאנשים רגילים אומרים לעתים קרובות – את אלה הם מקבלים במהירות רבה ביותר. לא משנה עד כמה אדם טיפש, אפילו הוא מקבל את הדברים האלה במהירות רבה. איך זה יכול להיות? לא משנה בן לאיזה עם הינך או מה צבע עורך, בניתוח הסופי כולכם בני אדם וכולכם בני אותו מין. רק האל שונה בסוגו מבני האדם. בני האדם לעולם יהיו בני מינם של בני אדם אחרים. ולכן כל אימת שהאל עושה דבר מה, לא לכל המין האנושי קל לקבל זאת, ואילו בכל פעם שמישהו מקרב בני האדם עושה דבר מה, ולא משנה מי או כמה נחות האדם שעושה זאת, אם הדבר תואם לתפיסות של כולם, הכול יקבלו זאת במהירות, מכיוון שהרעיונות, ההשקפות, דרכי החשיבה והרמות והנתיבים להבנה של אנשים הם באופן עקרוני זהים כולם, ושונים זה מזה רק במידה מועטה. ולכן ברגע שאדם אומר דבר מה שאופייני לתפיסות אך אינו עולה בקנה אחד עם האמת, ישנם אנשים שימהרו לקבל אותו, פשוט כך.

האם הבנתם פחות או יותר מהי האמת ואילו דברים אינם האמת אבל מתיימרים להיות האמת? אילו דברים נוספים מעין אלה עולים בדעתכם? אינכם יכולים עדיין לומר אותם ברגע זה, לשלוף אותם מן הזיכרון, מכיוון שהם אינם נחשבים לידע, הם לא כמו פרט בספר שאתם יכולים פשוט לעלעל בין דפיו ולאתר אותו. תחת זאת אלה דברים שאינכם יכולים לעצור בעצמכם מלומר אותם בקול כל אימת שקורה דבר מה, ואינכם יכולים לשלוט בכך, זה קורה באופן טבעי ביותר. זה מוכיח שאותם דברים הפכו לחיים שלכם ונחקקו בעצמותיכם. אינכם יכולים להיזכר בהם כשאתם מתבקשים לעשות כן, אבל גם אינכם יכולים להתאפק ולא לומר אותם כשאתם מתבקשים שלא לומר אותם. בכל פעם שקורה דבר מה, אותן השקפות מעוותות יצוצו – זו עובדה. נצלו את הזמן שלכם להתנסות. מעתה עליכם להקדיש שימת לב לאותם דברים שאנשים אומרים לעתים קרובות וחושבים שהם נכונים. בעבר הזכרנו כמה מן החומרים הרעילים של הדרקון הגדול האדום כאש וכמה מפילוסופיות השטן להתנהלות בעולם. ייתכן שקל להבחין בדברים הללו מן ההיבט של המשמעות המילולית שלהם, היינו אנשים יכולים מיד לעמוד על כך שהם בפירוש אינם האמת, והם יכולים בבירור לומר שהם הארס של הדרקון הגדול האדום כאש, ושניצבות מאחוריהם מזימות ערמומיות. קל להבחין בדברים האלה, ואני מאמין שאתם מסוגלים פחות או יותר להבדיל ביניהם כאשר אתם מתבקשים לנתח אותם. השלכתם מעליכם את אותם דברים שהם שטניים במובהק, אבל בליבכם עדיין יש הרבה אמרות כמו למשל "לסבול השפלה ולשאת משא כבד" ו"לישון על מיטת זרדים וללקק מרה" ו"אל תרים ידך על פנים מחייכות" ו"מטרה צודקת לשפע תמיכה זוכה, מטרה לא מוצדקת – זניחה" וגם "אדון נכבד לא אוכל נדבות מעליבות." בסתר ליבכם ייתכן שעודכם אוהדים את האמרות האלה ואומרים: "האמרות האלה יקרות. הן מגלמות בתוכן את כל הדברים ההגונים שעל פיהם עליי להתנהג בחיים האלה," והדברים האלה טרם נחשפו. מרגע שהם ייחשפו במלואם ותהיה לך הבחנה לגביהם, בעתיד כאשר יצוצו הדברים האלה של התרבות המסורתית, בין אם בתגובה טבעית או כהשתקפות של תנאים אובייקטיביים – אתה תזהה מיד שהדברים האלה שגויים ובהחלט אינם האמת. או אז רמת ההכרה והזיהוי שלך את האמת תהיה גבוהה יותר מעכשיו. למה אני מתכוון ב"גבוהה יותר מעכשיו"? אני מתכוון שתגיע לשיעור קומה מסוים, שהיכולת שלך להבחין תשתפר ושהחוויה וההבנה שלך את האמת יהיו מעמיקות יותר מעכשיו, ואתה תרגיש את מהות האמת לאמיתה. כעת ייתכן שאתה חושב: "כל התרבויות המסורתיות שנובעות מן השטן ושהתפתחו מתוך הרקע התרבותי של כל הקבוצות האתניות בעולם הזה הן שגויות." זו דרך כללית לנסח זאת, אבל ייתכן שאינך יודע עדיין אילו מהן שגויות ובאיזה אופן הן שגויות. ולכן עליך לנתח ולהבין כל אחת בתורה, ואז להגיע לנקודה שבה אתה יכול להשתחרר ממנה, לגנות אותה ולהתנתק ממנה לחלוטין, ולא לחיות על פיה אלא על פי דברי האל. כרגע ייתכן שאתה יודע רק במונחים של הרצון הסובייקטיבי שלך כי אותם פתגמים, אמרות כנף, אקסיומות ידועות ואותם דברים שלעתים קרובות נזכרים כלאחר יד, אין להם שום קשר לדברי האל והם אינם האמת, אבל בכל פעם שקורה דבר מה אתה עדיין באופן לא מודע משתמש בדברים האלה כבסיס לגינוי אחרים, ריסון עצמך והכוונה של התנהגותך. הם מגבילים את המחשבות וההשקפות שלך ומתמרנים אותן, דבר שעשוי לחולל צרות וישפיע על הכניסה שלך לאמת. אף שייתכן כי יום אחד הדברים האלה מן השטן עודם עשויים להופיע בתוכך, אם אתה מסוגל להבחין בהם, לחיות בלי להסתמך עליהם וליישם בפועל בהתאם לעקרונות-האמת, אזי באמת ובתמים יהיה לך שיעור קומה. האם כרגע אתה ניחן בשיעור הקומה הזה? עדיין לא. כשישנה אימרה שכולכם מזהים כנכונה, וכשקביעות דומות עשויות אולי להימצא בדברי האל – אף שהן אינן מבוטאות בדיוק באותו אופן – אתה עשוי לסבור בטעות שהאימרה הזאת היא גם האמת ושהיא זהה לדברי האל. אם עדיין אינך מסוגל לזהות את הדברים האלה בבירור, ואתה עדיין נתלה במילים של אדם ואינך מוכן לוותר עליהן, אזי האימרה הזאת תשפיע על הכניסה שלך לאמת משום שהיא אינה דברי האל והיא אינה יכולה להחליף את האמת.

בימים אלה אני חוזר ומשתף בלי הרף על מהות האמת. פירוש הדבר שאני רציני איתכם. כדי שתבינו את האמת, אנחנו חייבים לקחת את ההשקפות והרעיונות השונים של אנשים, את המעשים הטובים שלהם ואת כוונותיהם הטובות וכמה אמרות נכונות ונוהגים מסוימים של שכל ישר שאנשים נסמכים עליהם כדי לחיות, כמו גם כמה רעיונות והשקפות מן התרבות המסורתית, ולנתח את כולם ולהבחין בהם כדי לראות אם הם אכן עולים בקנה אחד עם האמת ואם אכן יש להם קשר כלשהו לאמת. אם אתה מאמין שהם האמת, מהו הבסיס שלך לקביעה הזאת? אם אתה קובע שהם האמת בהתבסס על תאוריות ותורות שטניות, אזי אתה שייך לשטן. אם הדברים הללו אינם תואמים לאמת, אזי מקורם בשטן, ולכן עליך לנתח מהי בדיוק מהותם. במיוחד, אדם צריך שתהיה לו הבנה נכונה וגישה נכונה כלפי האמרות וההשקפות הרבות בתרבות המסורתית שהועברו מפה לאוזן ומדור לדור. רק כך אנשים יכולים באמת להבין ולדעת את מהות האמת לאשורה ולהבין מה בדיוק האל דורש מאנשים, ולהבין מה באמת פירוש הביטוי "כל מה שהאל אומר הוא האמת." בה בעת, בהתחשב בכך שבני אדם מחזיקים בהשקפות ובאמרות האלה שלכאורה תואמות למוסר, לאנושיות ולמוסכמות חילוניות של יחסים בין בני אדם, ובהתחשב בכך שהם מחזיקים ברעיונות, בהשקפות ובאמרות האלה שהם מסתמכים עליהם כדי לחיות – הדבר מאפשר גם לאנשים לדעת מדוע האל עדיין מבטא אמיתות כדי להושיע אנשים, ומעבר לכך מדוע האל אומר שרק האמת יכולה להושיע אנשים ושרק האמת יכולה לשנות אנשים. אפשר ללא ספק למצוא בזה אמיתות. לכל הפחות, נקודה אחת היא שהרעיונות, ההשקפות והאמרות שאנשים נסמכים עליהם בחיים נובעים מאנושות מושחתת, מתומצתים בידי אנושות מושחתת ומהווים תפיסות ודמיונות של אנשים, ואין להם שום קשר לאמת. יתרה מזו, הדברים האלה ביסודם סותרים את האמת ועוינים אותה. הם אינם יכולים להחליף את האמת, הם בוודאי ובוודאי אינם האמת, והם גם לעולם לא יהיו האמת. מנקודת המבט של האל, הדברים האלה מוגדרים כשגויים ומוקעים, והם כלל וכלל אינם האמת. למעשיו של האל ולאמת שהאל מבטא אין שום קשר שהוא לדברים האלה. כלומר, לאמת שהאל מבטא אין שום קשר ולו הקלוש ביותר עם המוסכמות החילוניות ליחסים אנושיים של האנושות המושחתת או עם התרבויות המסורתיות של אנשים, עם הרעיונות, ההשקפות והמעשים הטובים שלהם או עם ההגדרות שלהם למוסר, לכבוד ולדברים חיוביים. כשהאל מבטא את האמת, הוא מבטא את הצביון ואת המהות שלו עצמו; הביטוי שלו את האמת אינו מתבסס על מגוון הדברים החיוביים והקביעות שאנשים מאמינים כי הם מתמצים על ידי המין האנושי. דברי האל הם דברי האל; דברי האל הם אמת. הם הדין והיסוד היחידים שעל פיהם המין האנושי מתקיים, וכל אותם עיקרים לכאורה שמקורם באדם הם שגויים, מגוחכים ומוקעים על ידי האל. הם אינם זוכים לאישורו וקל וחומר שאינם המקור או הבסיס לביטויים שלו. האל מבטא את הצביון ואת המהות שלו באמצעות דבריו. כל הדברים שהאל מבטא הם האמת, משום שהוא ניחן במהות של האל, והוא המציאות של כל הדברים החיוביים. לא משנה באיזה אופן האנושות המושחתת הזאת ממצבת את דברי האל או מגדירה אותם, ולא משנה איך היא תופסת או מבינה אותם, דברי האל הם לנצח האמת והעובדה הזאת לעולם אינה משתנה. לא משנה כמה דברים האל דיבר ולא משנה כמה האנושות המושחתת והמרושעת הזאת מגנה ודוחה אותם, עובדה אחת נותרת בעינה ולעולם אינה משתנה: דברי האל לעולם יהיו האמת, והאדם לעולם לא יוכל לשנות זאת. בסופו של דבר האדם חייב להודות שדברי האל הם האמת ושהתרבות המסורתית והידע המדעי המוערכים של המין האנושי לעולם לא ייעשו לדברים חיוביים ושהם לעולם לא ייעשו לאמת. דבר זה מוחלט. התרבות המסורתית של המין האנושי ואסטרטגיות ההישרדות שלו לא יהפכו לאמת בגלל השינויים או בגלל חלוף הזמן, וגם דברי האל לא ייעשו לדברי האדם בגלל הוקעתם בידי המין האנושי או בגלל השכחה שלו. האמת היא תמיד האמת; המהות הזאת לעולם לא תשתנה. איזו עובדה מתקיימת כאן? העובדה שאמרות הכנף האלה שהמין האנושי תִמצת, מקורן בשטן ובדמיונות ותפיסות אנושיים, או שהן נובעות מן הרגזנות האנושית ומן הצביונות המושחתים של בני האדם, ושאין להן שום קשר שהוא לדברים חיוביים. לעומת זאת, דברי האל הם ביטויים של מהות האל וזהותו. מאיזו סיבה הוא מבטא את הדברים האלה? למה אני אומר שהם האמת? הסיבה היא שהאל הוא ריבון על כל הדינים, הכללים, השורשים, המהויות, הממשויות והתעלומות של כל הדברים באשר הם. הוא אוחז בהם בכף ידו. ועל כן רק האל יודע את החוקים, הממשויות, העובדות והתעלומות של כל הדברים. האל יודע את המקור של כל הדברים והאל יודע מהו בדיוק שורש כל הדברים. ההגדרות לכל הדברים שמוצגים בדברי האל הן בלבד המדויקות ביותר, ורק דברי האל הם אמות המידה והעקרונות לחיי בני האדם והאמיתות ואבני הבוחן שעל פיהם בני אדם יכולים לחיות, בעוד החוקים והתאוריות השטניים שהאדם הסתמך עליהם בחייו מאז שהושחת בידי השטן, מנוגדים בו זמנית לעובדה שהאל ריבון על כל הדברים ולעובדה שהוא ריבון על כל הדינים והחוקים של הדברים. כל התאוריות השטניות של האדם נובעות מן התפיסות והדמיונות של האדם ומקורן בשטן. איזה מין תפקיד השטן ממלא? ראשית הוא מציג את עצמו כאמת; שנית, הוא מפריע, משמיד ורומס את כל הדינים והחוקים של כל הדברים שהאל ברא. ולכן מה שבא מן השטן תואם להפליא למהות השטן וגדוש בתכלית המרושעת של השטן, בזיוף ובהעמדת פנים ובשאפתנות של השטן שאינה משתנה לעד. לא משנה אם בני אדם מושחתים מסוגלים להבחין בפילוסופיות ובתאוריות האלה שמן השטן, ולא משנה כמה אנשים משווקים את הדברים האלה, מקדמים אותם ונוהים אחריהם, ולא משנה במשך כמה שנים ודורות האנושות המושחתת העריצה אותם, סגדה להם והטיפה אודותם – הם לא ייעשו לאמת. היות שהמהות, המוצא והמקור שלהם הוא השטן, שעוין את האל ועוין את האמת, הדברים האלה לעולם לא ייעשו האמת – הם לעולם יהיו דברים שליליים. כאשר אין אמת להשוות כנגדה, הם עשויים להתקבל כדברים טובים וחיוביים, אבל כאשר משתמשים באמת כדי לחשוף ולנתח אותם הם אינם חסינים מטעויות, הם אינם עומדים במבחן והם דברים שמוקעים ונדחים במהירות. האמת שהאל מבטא תואמת במדויק לצורכי האנושיות הרגילה של המין האנושי שהאל ברא, בעוד שהדברים שהשטן מחדיר באנשים עומדים בניגוד מדויק לצורכי האנושיות הרגילה של המין האנושי. הם גורמים לאדם רגיל להפוך לחריג ולהיעשות קיצוני, צר מוחין, גאוותן, טיפש, מרושע, עיקש, זדוני ואפילו מתנשא באופן בלתי נסבל. בנקודה מסוימת זה כה מחמיר, שדעתם של אנשים כל כך נטרפת עליהם והם לא יודעים אפילו מי הם. הם לא רוצים להיות אנשים רגילים או אנשים מן השורה ותחת זאת מתעקשים להיות על-אנושיים, בעלי כוחות מיוחדים או בני אדם נעלים – הדברים האלה עיוותו את האנושיות של בני האדם ועיוותו את האינסטינקט שלהם. האמת גורמת לכך שאנשים יוכלו להתקיים באופן אינסטינקטיבי יותר בהתאם לחוקים ולדינים של אנושיות רגילה ולכל אותם כללים שהאל קבע, בעוד אותם פתגמים רווחים כביכול ואמרות מטעות גורמים לאנשים לפנות בדיוק נגד האינסטינקט האנושי ולחמוק מן החוקים שהאל קבע וניסח, עד כדי כך שהם גורמים לאנשים לסטות מן המסלול של אנושיות רגילה ולעשות כמה דברים קיצוניים שאנשים רגילים לא אמורים לעשות או לחשוב עליהם. החוקים השטניים האלה לא זו בלבד שהם מעוותים את האנושיות של בני אדם, הם גם גורמים לאנשים לאבד את האנושיות הרגילה ואת האינסטינקט האנושי הרגיל שלהם. לדוגמה, החוקים השטניים קובעים כי "גורלו של כל אדם נתון בידיו שלו" ו"האושר נוצר במו ידינו". זאת בניגוד לריבונות האל ובניגוד לאינסטינקט האנושי. כאשר גופם של אנשים והאינסטינקט שלהם מגיעים לקצה היכולת, או כאשר הייעוד שלהם נמצא על פרשת דרכים מכרעת, אנשים שמסתמכים על החוקים האלה מן השטן אינם מסוגלים להתמודד. רובם מרגישים שהלחץ חרג מגבול היכולת שלהם וממה שנפשם מסוגלת לשאת, ובסופו של דבר ישנם אנשים שנעשים סכיזופרנים. אנשים שממש עכשיו ניגשים לבחינות הכניסה לאוניברסיטה סובלים מן הלחץ האדיר שהבחינות האלה מסבות. המצב הגופני והאיכויות המנטליות של אנשים הם שונים; יש שמסוגלים להסתגל למערכת כזאת, בעוד אחרים אינם מסוגלים לכך. בסופו של דבר אנשים מסוימים נכנסים לדיכאון ואילו אחרים לוקים בסכיזופרניה ואפילו קופצים מבניינים וטורפים את נפשם בכפם – כל מיני דברים קורים. מה הסיבה להשלכות האלה? הסיבה היא שהשטן מוליך אנשים שולל בכך שהוא גורם להם לחתור לתהילה ולרווח, דבר שמזיק לאנשים. אם אנשים מסוגלים לחיות באופן טבעי בהתאם לחוקים שקבע האל ובהתאם לדרך שהאל ציווה לאנשים, ולקרוא את דברי האל ולחיות לפני האל, האם דעתם תיטרף עליהם? האם הם יתמודדו עם לחץ רב כל כך? בשום פנים ואופן לא. האל מבצע את מלאכתו כדי שאנשים יבינו את האמת, ישליכו מעליהם את צביונותיהם המושחתים ויתמסרו לריבונות האל ולסידוריו. באופן זה אנשים יכולים לחיות לפני האל בלי לחץ ורק לזכות בחירות ובשחרור. המין האנושי נברא בידי האל, ורק האל מכיר את האינסטינקט האנושי וכל דבר שנוגע לאנשים. האל משתמש בחוקים שניסח כדי להדריך אנשים ולספק את מחסורם, בעוד שאת הדבר הזה בדיוק השטן לא עושה. הדבר גורם לאנשים להפר את כל החוקים האלה ומאלץ אותם להיות על-אנושיים או "תותחים" בתחומם. האם זה לא נקרא לתעתע באנשים? אנשים הם בעצם נורמליים ורגילים – איך הם יכולים להיות על-אנושיים או בעלי כוחות מיוחדים? זה לא הורס אנשים? לא משנה עד כמה אתה נאבק, לא משנה עד כמה השאיפות והרצונות שלך גדולים, אינך יכול להיעשות על-אנושי או אדם בעל כוחות מיוחדים. אפילו אם תהרוס את עצמך עד כדי כך שתאבד כל מראית של בן אנוש, אינך יכול להפוך לעל-אנושי או לאדם בעל כוחות מיוחדים. כל קריירה שדרושה לאדם בחייו נקבעת מראש בידי האל. אם אינך חי על פי החוקים והכללים שניסח האל, ותחת זאת בוחר בדברי השטן המטעים וחותר להיות על-אנושי או בעל כוחות מיוחדים, תצטרך לסבול עינויים ולמות. כלומר, אם אתה בוחר לקבל את זה שהשטן יהרוס אותך, ירמוס אותך וישחית אותך, אזי כל מה שאתה סובל הוא תולדה של מעשיך שלך, זה מה שמגיע לך והוא נובע מרצונך אתה. יש אנשים שניגשים לבחינות הכניסה לאוניברסיטה, נכשלים בהן פעמיים או שלוש ובסופו של דבר יוצאים מדעתם מכיוון שלא הצליחו לעבור אותן. האם זה דבר שהם המיטו על עצמם? למה אתה רוצה לגשת לבחינות הכניסה לאוניברסיטה? האם זה לא רק כדי להתבלט מעל כולם ולהביא כבוד לאבות אבותיך? אם תזנח את שתי המטרות האלה, להתבלט מעל כולם ולהביא כבוד לאבות אבותיך, ולא תרדוף אחרי הדברים האלה, ובמקום זאת תחליף את המטרה למטרה נכונה – האם הלחץ הזה לא ייעלם אז? אם אתה מקבל את השחיתות מהשטן, ואם אתה מקבל ממנו את כל הרעיונות וההשקפות האלה, אזי הגוף שלך ייאלץ להתמודד עם כל מיני כאבים ולמעשה תקבל את המגיע לך! זו הייתה הבחירה שלך ואתה זה שהביא זאת על עצמו. האל לא קבע כך מראש. האל אינו מאלץ אותך לחיות כך. דברי האל כבר הבהירו את הדברים באופן נהיר ביותר, ואתה הוא זה שאינו מיישם בפועל בהתאם לדברי האל. יש גבול למה שגוף האדם, כוח הרצון שלו ואיכויותיו המנטליות מסוגלים לסבול, אבל בני האדם עצמם אינם מבינים זאת וחושבים אחרת, ואפילו אומרים שהייעוד שלהם נמצא בידיהם, אף שבסופו של דבר הם אינם מצליחים להשתלט על גורלם ותחת זאת נגזר עליהם מוות טרגי ואומלל. האם זה מה שנקרא שהגורל שלך נתון בידיך? זה האופן שהשטן משתמש בכל מיני רעיונות מופרכים ובכל מיני דברי כפירה ושקר כדי להשחית אנשים. האנשים עצמם אינם יודעים זאת, ואפילו חושבים שהם בסדר ואומרים בליבם: "החברה מתקדמת בלי הרף, אנחנו גם צריכים לעמוד בקצב ולקבל את כל האנרגיה החיובית הזאת." הדברים האלה הם לחלוטין דברי השטן. איך יכולה להיות אנרגיה חיובית כלשהי בעולם שטני של כופרים? זה הכול אנרגיה שלילית, זה הכול סרטן וזה הכול פצצת זמן. אם אתה מקבל את הדברים האלה, תצטרך לשאת בתוצאות שלהם, ותצטרך לעבור עינויים והשחתה בידי השטן. זה מה שנובע מאי חתירה אל האמת. איזה סוף טוב יכול להיות אם אתה נוהה אחרי השטן? השטן יעשה כל מה שהוא יכול כדי להרעיל אותך ולהחדיר לתוכך את הארס שלו. האל מושיע אותך; השטן מזיק לך. האל מרפא את תחלואיך; השטן מחדיר לתוכך את הארס שלו כדי לגרום לך לחלות. ככל שאתה סופג יותר ארס מן השטן, כך קשה לך יותר לקבל את האמת. אלה הם פני הדברים כפשוטם. בכך מסתיים השיתוף שלנו על הנושא של מהות האמת. בפעם הבאה נשתף על נושא אחר.

ניתוח של ביצוע החובה על ידי צוררי משיח אך ורק כדי להתבלט ולהזין את האינטרסים והשאיפות שלהם, מבלי להתחשב באינטרסים של בית האל, כשהם אפילו מוכרים את האינטרסים האלה תמורת תהילה אישית

1. מהם האינטרסים של האל ומהם האינטרסים של אנשים

הפעם נשתף על פריט מספר תשע אודות מגוון הביטויים של צוררי משיח – הם מבצעים את חובתם רק על מנת להבליט את עצמם ולהזין את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם. הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית. בחיי היומיום שלנו אנו מדגישים לעתים קרובות את האינטרסים של האל ושל בית האל. ואולם ישנם אנשים שלעתים קרובות נוטים שלא להתחשב באינטרסים של בית האל, ובמקום זאת מעדיפים בכל דבר את האינטרסים האישיים שלהם. האנשים האלה אנוכיים במיוחד. יתרה מזו, בטיפול שלהם בעניינים הם תדיר שומרים על האינטרסים שלהם באופן שמזיק לאינטרסים של בית האל, עד כדי כך שהם אפילו מבקשים בקשות מרומזות מבית האל כדי להשביע את רצונותיהם הם. מהי מילת המפתח פה? על מה קודם כול מדובר פה? (על אינטרסים.) למה הכוונה ב"אינטרסים"? מה נכלל במונח הזה? מה נחשב לאינטרסים של אנשים? מה מקיפים האינטרסים של אנשים? מעמד, מוניטין ודברים שקשורים לאינטרסים חומריים. לדוגמה, כשאדם מטעה אחרים וגורם להם להעריץ אותו ולסגוד לו, הוא חותר אל האינטרסים הפסיכולוגיים האישיים שלו; ישנם גם אינטרסים חומריים, שאנשים חותרים אליהם כשהם מנצלים אחרים, גוזרים רווחים עבור עצמם או גונבים את הרכוש של בית האל – אם למנות כמה דוגמאות. צוררי משיח לעולם מבקשים לעצמם אך ורק רווח. בין אם הם מבקשים לממש אינטרסים פסיכולוגיים או חומריים, צוררי משיח הם חמדנים שאינם יודעים שובע והם ינסו ליטול את כל הדברים האלה לעצמם. עניינים הנוגעים לאינטרסים של אדם חושפים אותו יותר מכל דבר אחר. אינטרסים קשורים קשר הדוק לחיי כל אדם ואדם, וכל דבר שאדם בא עימו במגע בכל יום ויום מקפל בתוכו את האינטרסים שלו. לדוגמה, כשאתה אומר דבר מה או מדבר על עניין כלשהו, אילו אינטרסים מעורבים? כאשר שני אנשים דנים בעניין כלשהו, העניין הוא מי רהוט ומי אינו רהוט, מי זוכה להערכה רבה מצד אנשים ובמי הם מזלזלים, ובנוסף זה גם עניין של ההשלכות השונות שיש לדרכי הדיבור השונות שלהם. האין זה עניין של אינטרסים? אם כן מה אנשים עושים כאשר בעיות מעין אלה מתגלעות אצלם? אנשים מנסים כמיטב יכולתם להתרברב, מאמצים את מוחם על מנת לארגן את דבריהם כדי להסביר את העניין באופן ברור וכדי לבטא את הדברים באופן אלגנטי יותר, כך שהם יישמעו יותר נעימים לאוזן, וגם שהם יהיו מובְנים במידת מה ויותירו על אנשים רושם מתמשך. השימוש בגישה הזאת, ברהיטות הדיבור של אדם, בפיקחותו ובידע שלו כדי לזכות באהדת אנשים ולהותיר עליהם רושם עמוק – זה סוג של אינטרס. אילו עוד היבטים טומנים בחובם האינטרסים שאנשים מבקשים לממש? כאשר אנשים עוסקים בענייניהם, הם שוקלים דברים בלי הרף, מחשבים ומגלגלים בראשם, מאמצים את מוחם במחשבה אילו פעולות יהיו לתועלתם, אילו פעולות יהיו בעוכרם, אילו יקדמו את האינטרסים שלהם, אילו לכל הפחות לא יזיקו לאינטרסים שלהם, ואילו יזכו אותם בתהילה הרבה ביותר וברווחים החומריים הגדולים ביותר ויהפכו אותם למרוויח הגדול ביותר. אלה הם שני האינטרסים שאנשים נלחמים עליהם בכל פעם שבעיות פוקדות אותם. האינטרסים שאנשים שואפים לממש מתמקדים בשני ההיבטים האלה ולא בשום דבר אחר: האחד, זה של השגת הטבות חומריות, או לכל הפחות הימנעות מהפסד, וניצול של אחרים; והשני, ברמה הפסיכולוגית, ההשפעה על אנשים כך שיכבדו ויעריצו אותם וכיבוש ליבם. לפעמים, במטרה לזכות בכוח ובמעמד, אנשים מסוגלים אפילו לוותר על אינטרסים חומריים – כלומר, הם יספגו הפסד קטן כדי להרוויח בהמשך יתרון גדול יותר על אחרים. בקצרה, דברים אלה שקשורים לשם של אנשים, למעמדם, לתהילתם ולדברים חומריים, משתייכים כולם לקטגוריה של אינטרסים של אנשים, והם כולם אינטרסים שאליהם אנשים חותרים.

מה טבע המרדף של אנשים אחר האינטרסים האלה? למה אנשים רודפים אחרי הדברים האלה? האם לגיטימי לרדוף אחריהם? האם זה הגיוני? האם זה עולה בקנה אחד עם דרישות האל מאנשים? האם זה הסטנדרט שהאל דורש מיצירי בריאה? בדברי האל, האם הוא מציין כי "עליכם לשאוף לחתור אל האינטרסים הפרטיים שלכם, להגדיל אותם ולהפיק מהם כמה שיותר. אל תקריבו את האינטרסים האישיים שלכם רק בגלל שאתם מאמינים באל ומבצעים חובה. עליכם לנצור את המעמד, השם והכוח שלכם ולהגן על הדברים האלה בכל מחיר. אם האל מעניק לך מעמד, עליך לנצור אותו ולהסב אותו למקור לתהילה ולא לבושה שלך. זה מה שהאל הטיל עליך" – האם האל אמר זאת אי פעם? (לא.) היות שבדברי האל לא נזכר דבר מעין זה, מה האל דורש אם כן בליבו מיצירי בריאה? איך האל דורש מאנשים להתייחס לאינטרסים? במובן אחד, האל רוצה שאנשים יזנחו את האינטרסים שלהם – זה במונחים כלליים; נוסף על כך האל מעניק לאנשים נתיבים הולמים ליישום בפועל גם בעוד היבטים, ואומר לאנשים איך להתנהג כך שהם ילכו בנתיב שהם צריכים ללכת בו, איך ליישם בפועל כפי שיציר בריאה אמור ליישם, אילו השקפות וגישות אנשים צריכים לאמץ כלפי דברים חומריים, כלפי תהילה וכלפי רווח, וכיצד עליהם לבחור. מאליו מובן שאף כי דברי האל אינם אומרים לאנשים במפורש איך להתייחס לאינטרסים, בין השורות דבריו מבטאים במדויק את השקפות האל על האינטרסים של המין האנושי המושחת וקובעים באופן ברור ביותר כי על אנשים לזנוח את השקפותיהם, לפעול בהתאם לעקרונות-האמת, להתנהג בהתאם למעמדם כיצירי בריאה ולדעת את מקומם. בליבו, האם האל מקפח במכוון את האינטרסים של אנשים כשהוא דורש מהם לפעול באופן הזה? בשום פנים ואופן לא. ישנם אנשים האומרים: "בכנסייה תמיד יש דיבורים על האינטרסים של בית האל ועל האינטרסים של הכנסייה, אבל איך יכול להיות שאף אחד לא מדבר על האינטרסים שלנו האנשים? מי דואג לאינטרסים שלנו? לא מגיעות גם לנו זכויות אדם כלשהן? גם אנחנו צריכים לקבל קצת מהרווחים. למה אנחנו לא מקבלים משהו קטן? איך זה יכול להיות שכל האינטרסים שייכים לאל? האם האל לא אנוכי גם כן?" אמירת דברים כאלה היא מרדנית ובוגדנית במידה קיצונית ביותר. זה בבירור דבר שגוי לאומרו. אדם שניחן באנושיות בוודאי אינו מסוגל לומר זאת, רק שדים מעזים לומר כל מיני דברים מרדניים. אחרים יגידו: "האל תמיד אומר לאנשים לא להתחשב באינטרסים האישיים שלהם. הוא כל הזמן אומר לא לרקום מזימות לטובת עצמך. אנשים רוצים להתבלט על ידי כך שהם עושים או משיגים דבר מה שגורם לאחרים לסגוד להם. האל אומר שזו שאיפה. אנשים רוצים להילחם למען האינטרסים האישיים שלהם, לאכול אוכל טוב, ליהנות מהחיים, לחמוד את מנעמי הבשר ולחיות בכבוד בקרב המין האנושי. האל אומר שאנשים רק מזינים כך את האינטרסים האישיים שלהם, וחייבים לזנוח אותם. אם נזנח את כל האינטרסים האלה, איך נחיה טוב יותר?" כשאנשים אינם מבינים את כוונות האל, לעולם תתקיים סתירה בינם לבין דרישות האל והם תמיד יימצאו בעימות עם האל בעניינים אלה. הדבר דומה להורים מסוימים שעמלו קשה כל חייהם כדי לגדל את ילדיהם והם כל כך עייפים שהם סובלים מתחלואים שונים. ההורים דואגים שגופם לא יחזיק מעמד ושלילדיהם לא יהיה אז איש שיפרנס אותם, אז הם קונים מוצרי בריאות מסוימים. הילדים שלא מבינים שום דבר רואים את התכשירים הללו ואומרים: "לא קנינו לעצמנו אף בגד חדש כבר כמה שנים, איך זה שאתם עדיין יכולים לקנות מוצרי בריאות? אתם צריכים לחסוך את הכסף הזה בשבילנו לאוניברסיטה." האם ההערה הזאת פוגעת ברגשות ההורים? הורים עושים זאת לא למען האינטרסים של עצמם, ולא בגלל שהם רוצים ליהנות ממנעמי הבשר או בגלל שהם רוצים לחיות קצת יותר זמן ובנוחות רבה מעט יותר ובעתיד לחלוק עם ילדיהם את מזלם הטוב. זה לא מהסיבות האלה. בשביל מה הם עושים זאת? הם עושים זאת לטובת ילדיהם. הילדים אינם מבינים זאת ואפילו מאשימים את הוריהם – האין זה בוגדני? (כן.) אם הילדים אינם מבינים את כוונות הוריהם, הם עשויים להיקלע למחלוקת עם הוריהם, עד כדי כך אפילו שהם יפתחו בריבים ויפגעו ברגשות הוריהם. אם כך, האם אתם מבינים את לב האל? זה עניין של הבנת האמת. למה האל מוקיע את נוהגיהם של אנשים שמזינים את האינטרסים והשאיפות האישיים שלהם? האם זה משום שהאל אנוכי? האם האל אומר לאנשים לא לרדוף אחרי אינטרסים אישיים בשביל לגרום להם להיות עניים ומעוררי רחמים? (לא.) ודאי שלא. האל רוצה שאנשים יהיו טובים והאל בא לבצע את מלאכתו של הושעת אנשים במטרה להרעיף ברכות על המין האנושי ולקרב אנשים לייעוד יפה. כל מה שהאל עושה נועד בשביל שאנשים יזכו באמת ויזכו בחיים, כדי שהם יהיו ראויים לקבל את הבטחת האל ואת ברכותיו. ואולם אנשים הושחתו קשות בידי השטן וניחנים בצביונות מושחתים, וחייבים לסבול רבות כדי שיזכו באמת ובחיים. לו הכול ירדפו אחרי אינטרסים אישיים וירצו לחיות חיים טובים כדי להשביע את רצונות הבשר המופרזים שלהם, אבל לא ישקיעו מאמץ בחתירה אל האמת, מה יהיו ההשלכות? הם לא יהיו מסוגלים להשיג את האמת ולא יהיו מסוגלים להיטהר ולהיוושע. מהן ההשלכות מכך שהם לא ייוושעו? הם יהיו חייבים כולם למות באסונות. האם זה הזמן להתענג על תענוגות הבשר? לא. מי שלא משיג את האמת חייב למות. ולכן האל דורש מאנשים לזנוח את האינטרסים הגשמיים שלהם ולחתור אל האמת. הדבר נועד למען האנשים, למען חייהם ולמען ישועתם. מרגע שאנשים ישיגו את האמת וייוושעו, הבטחת האל וברכותיו יבואו בכל עת. הברכות שהאל מרעיף על אנשים הן מאות או אלפי מונים גדולות יותר, אין איש יודע כמה, לעומת הנאות הבשר שאנשים מדמיינים. איך ייתכן שאנשים אינם רואים אותן? האם כל האנשים עיוורים להן? למה אם כן האל דורש תמיד מאנשים לזנוח את האינטרסים האישיים שלהם ולהגן על האינטרסים של האל ועל האינטרסים של בית האל? מי יכול להסביר את העניין הזה? (האל דורש מאנשים לזנוח את האינטרסים האישיים בגלל שאנשים הושחתו בידי השטן והאינטרסים שלהם לא עולים בקנה אחד עם האמת. בדרישתו מאנשים לשמור על האינטרסים של בית האל, האל מלמד אנשים איך להתנהג. זה גם משום שכל העבודה שהאל עושה נועדה להושיע אנשים, ואם אדם אינו יודע לשמור על האינטרסים של בית האל, הוא אינו ראוי להיקרא אנושי.) יש כמה נקודות מעשיות במה שאתה אומר. (ברצוני להוסיף משהו. אני רדפתי בכפייתיות אחרי תהילה, רווח ומעמד. הרגשתי שניחנתי בכישרונות מסוימים ושצריך לקדם אותי לממונה. אבל בכל פעם שהיו בחירות הפסדתי, ובתוך תוכי האשמתי את האל – למה האל לא הגשים לי את המשאלה הקטנה הזאת? בהמשך, אחרי שחוויתי כמה כישלונות, קראתי את דברי האל והרהרתי בעצמי והבנתי שלעתים קרובות התעסקתי בקנאה ובמאבקים בגלל המרדף שלי אחרי תהילה, רווח ומעמד, ולא שיתפתי פעולה באופן הרמוני עם האחים והאחיות שלי. לא רק שלא התקדמתי בכלל בחיים שלי, גם הסבתי כמה הפסדים לעבודה בבית האל. הבנתי בסוף שמרדף אחרי תהילה, רווח ואינטרסים אישיים הוא לא הסתכלות נכונה על החיים או מטרה נכונה לשאוף אליה, זו השקפה מוטעית שהשטן מטמיע באנשים במטרה להטעות אותם, ומרדף כזה הוא מסוכן מאוד. האל אומר לאנשים לא לרדוף אחרי תהילה, רווח ומעמד לא בגלל שהוא רוצה לגרום להם צרות, ולא בגלל שהוא רוצה להקשות עליהם, אלא בגלל שזה נתיב מסוכן מאוד ומרדפים כאלה יכולים רק לגרום לאדם למצוא את עצמו בסופו של דבר בחוסר כול.) מהי לדעתכם הסכנה שהוא מדבר עליה ב"חוסר כול" וב"מסוכן מאוד"? האם זה באמת רק עניין של לסיים בחוסר כול ושום דבר מעבר לכך? איזה מין נתיב זה? (נתיב להשמדה.) המרדף הזה הוא נתיב להתנגדות לאל. זו אינה חתירה אל האמת אלא רדיפה אחרי מעמד ויוקרה. זו הליכה בנתיב של צוררי משיח. לא משנה עד כמה אתם חושבים שהמאוויים והשאיפות שלכם מוצדקים, זה לא מה שהאל רוצה, זה לא סוג כזה של מרדף. האל אינו רוצה שתלך בדרך הזאת. אם אתה מתעקש ללכת בדרך שלך, אזי התוצאה הסופית תהיה לא רק שתמצא את עצמך בחוסר כול, אלא גם שתסטה לנתיב של התנגדות לאל. מה הסכנה בכך? אתה תתנגד לאל, תשתלח באל ותתייצב נגדו, והסוף יהיה השמדה. יש משהו להוסיף? (האל, הייתי רוצה להוסיף משהו. ממש עכשיו האל שאל למה האל לא רוצה לעזור לאנשים להגן על האינטרסים האישיים שלהם, אלא להגן על האינטרסים של בית האל. איך שאני מבין את זה, האל ברא הכול, והכול בא מהאל. כל דבר ודבר שהאל ברא נועד למען אנשים. לא משנה מה האל עושה – כולל ההתגלמות שלו פעמיים כבשר ודם כדי לבצע את כל המלאכה הזאת, וכולל כל העבודה הזאת עכשיו של ייסוד הכנסייה – זה בעצם הכול בשביל להושיע אנשים. ברגע שאנשים מאמינים באל, שהם מתחילים לחיות את חיי הכנסייה ויכולים לבצע את החובות שלהם, יש להם נתיב לישועה. ולכן כשהאל מבקש מאיתנו לזנוח את האינטרסים האישיים שלנו זה לא קיפוח, משום שאנחנו הם אלה שבסופו של דבר מרוויחים מההגנה על האינטרסים של האל ועל האינטרסים של בית האל.) יפה מאוד. המשמעות הכללית של מה ששיתפתם נכונה עקרונית. ישנם אנשים שמדברים על החוויות האישיות שלהם ויש מי שמדברים על כך מפרספקטיבה תאורטית. עקרונית מה שאתם מבינים הוא פחות או יותר שהאינטרסים של האל הם לגיטימיים ואילו האינטרסים של אנשים אינם לגיטימיים. רק האינטרסים של האל יכולים להיקרא אינטרסים, בעוד אינטרסים של אנשים לא צריכים להתקיים. בייחוד "אינטרסים של אנשים" – המשפט הזה, הביטוי הזה, העובדה הזאת – הם לא דבר שאנשים שצריכים ליהנות ממנו. האינטרסים של האל קודמים לכל דבר אחר ויש להגן עליהם. זה באופן עקרוני מה שאתם צריכים להבין. דהיינו, אנשים צריכים שתהיה להם האחריות לשמור על האינטרסים של האל והם צריכים להתייחס אליהם נכונה, ואילו לאינטרסים של אנשים יש להתייחס בבוז ולהיפטר מהם, משום שאינטרסים של אנשים אינם כה מהוללים. מנקודת מבט אנושית – מכיוון שביסודם אנשים ניחנים בצביונות מושחתים, ומבפנים הצביונות המושחתים מקלקלים אותם – כל האינטרסים של אנשים, מכל כיוון שתסתכל עליהם, בין אם הם ניכרים לעין ובין אם לאו, משתייכים לקטגוריה הזאת של הבלתי לגיטימי. ולכן, בין אם אנשים יכולים לזנוח אותם ובין אם לאו, הם כבר הבינו באופן סובייקטיבי כי יש לזנוח את האינטרסים של האנשים, וכי האינטרסים של האל הם אלה שיש להילחם למענם ולהגן עליהם. בנקודה הזאת קיימת הסכמה רחבה. עתה שהגענו להסכמה, הבה נשתף מהם בדיוק האינטרסים של האל.

מהם בדיוק האינטרסים של האל? האם האינטרסים של האל, האינטרסים של בית האל והאינטרסים של הכנסייה ניתנים כולם להשוואה? ניתן לומר ש"אל" הוא תואר, וגם מילה נרדפת למהות האל. מה לגבי "בית האל" ו"הכנסייה"? בית האל הוא מושג רחב למדי, בעוד הכנסייה ספציפית יותר. האם האינטרסים של האל, האינטרסים של בית האל והאינטרסים של הכנסייה ניתנים להשוואה? (לא.) יש האומרים כי לא ניתן להשוות ביניהם, אבל האם בעצם אפשר? האם הצווים המנהלתיים של בית האל, הצווים המנהלתיים של הכנסייה והצווים המנהלתיים שהאל מפרסם הם אותו דבר? (כן.) הם אותו דבר. כשמדברים מן הפרספקטיבה הזאת, ניתן להשוות בין האינטרסים של כל השלושה. בית האל מתקיים רק יחד עם האל ועם אנשיו הנבחרים, והכנסייה מתקיימת רק יחד עם אותם אנשים נבחרים של בית האל. הכנסייה היא "יחידת סמך" ספציפית יותר של בית האל. בית האל הוא מונח רחב, בעוד הכנסייה היא ספציפית יותר. האם האינטרסים של האל, האינטרסים של בית האל והאינטרסים של הכנסייה ניתנים להשוואה? האם אתם חושבים שצריך להשוות ביניהם? אינכם יודעים? אם כך, הבה ננסה ראשית כול להשוות ביניהם כדי לנתח אותם. לדוגמה, התהילה של האל היא אינטרס של האל. האם יהיה בסדר לומר שהיא התהילה של בית האל? (לא.) זה לא יהיה בסדר. בית האל הוא שֵם, הוא אינו מייצג את מהות האל. האם יהיה בסדר לומר שתהילת האל היא תהילת הכנסייה? (לא.) מובן מאליו שגם זה לא יהיה בסדר. תהילת הכנסייה היא התהילה של כל האחים והאחיות. השוואתה עם תהילת האל תהיה מקוממת. אנשים אינם יכולים לחלוק בתהילה הזאת, ובית האל והכנסייה גם לא. כשמדברים מן הפרספקטיבה הזאת, האם האינטרסים של האל, האינטרסים של בית האל והאינטרסים של הכנסייה ניתנים להשוואה? (לא.) לא, לא ניתן להשוות ביניהם. מפרספקטיבה נוספת, האם חלק מן העבודה שהאל עושה, חלק מן העבודה של בית האל וחלק מעבודת הכנסייה ניתנים להשוואה? לדוגמה, האל אומר לאנשים להטיף את הבשורה ולהפיץ את דברי האל. זו כוונת האל וזה גם התפקיד שהאל הטיל על אנשים. כאשר התפקיד הזה מוטל על בית האל, האם ניתן להשוות את העבודה הזאת עם העבודה שהאל מתכנן לבצע? מה שהאל מטיל לעשות הוא גם חלק מהעבודה שלו, ואת החלק הספציפי הזה ניתן להשוות עם העבודה שהאל מתכנן לבצע. כאשר התפקיד הזה מוטל בתורו על הכנסייה, האם ניתן להשוות אותו עם עבודת האל? (כן.) כן, ניתן להשוותו. אחת משתי הדוגמאות האלה כורכת בתוכה משהו ממהות האל, ובמקרה זה לא ניתן להשוות בין האל, בית האל והכנסייה. הדוגמה השנייה כרוכה בעבודה שהאל עושה, בתפקיד שהאל הטיל, וליתר דיוק בדרישות האל מכל האנשים – בין הדברים האלה ניתן להשוות. כשמדובר בדברים שכורכים את תהילת האל, את זהות האל, את מהות האל ואת עדות האל, האם ניתן להשוות בין האל בית האל והכנסייה? (לא.) בית האל והכנסייה אינם ניחנים בעדות ובתהילה האלה ולא ניתן להשוותם עם האל, אבל כשמדובר בעבודה ספציפית או בתפקיד מסוים שמוטל, ניתן להשוות ביניהם. קודם לכן שיתפנו על האינטרסים של בית האל ושל הכנסייה ודיברנו עליהם באריכות. היום נתמקד בשיתוף על מהם בדיוק האינטרסים של האל ומהם בדיוק הדברים שאינם ידועים לאנשים, שאנשים מעולם לא חשבו עליהם ושקשורים קשר הדוק לאל ונחשבים לאינטרסים של האל. בין אם זה שם עצם, אימרה או דבר מה שמתקשר למהות האל ולזהותו, אילו דברים הינם אינטרסים של האל? (תהילת האל.) תהילת האל היא בהחלט אינטרס, העדות שהאל מקבל מן האנשים. מה עוד? עבודת האל, תוכנית הניהול של האל, שם האל, עדות האל, זהות האל ומעמד האל – כל אלה הם אינטרסים שלו. ככל שזה נוגע לאל, מהו הדבר היקר ביותר שהוא רוצה להגן עליו? האם זה שם האל, תהילת האל, עדות האל או זהות האל ומעמדו? מה בדיוק? תוכנית הניהול של האל להושעת המין האנושי היא הדבר היקר ביותר שהאל רוצה להגן עליו. תוכנית הניהול בת 6000 השנה של האל היא כל העבודה שהאל מתכנן לעשות בתקופה הזאת של 6000 שנה. עבור האל, זהו הדבר החשוב ביותר. ניתן לומר שזה אמור להיות האינטרס של האל שניתן לראותו בעיניים של יצירי בריאה אנושיים. מה שאנשים מסוגלים פחות או יותר להבין לגבי האינטרסים של האל, ומה שאנשים אמורים להבין, עקרונית יכול להסתכם בזה. הבה נדבר עכשיו על האינטרסים של בית האל. כשמדובר באינטרסים של בית האל, נוסף על הגנה על שם האל, על תהילת האל ועל עדות האל, מה עוד הטיל האל על המין האנושי שאנשים צריכים להגן עליו? (את תוכנית הניהול של האל.) נכון, התפקיד הגדול ביותר שהאל הטיל על המין האנושי הוא האינטרס הגדול ביותר של בית האל. אם כן מהו האינטרס הזה? האינטרס הוא להוציא לפועל את תוכנית הניהול בת 6000 השנה של האל בקרב המין האנושי, ודבר זה כמובן טומן בחובו כל מיני היבטים. אם כן, מה הדבר כולל? הוא כולל את ייסוד הכנסייה והקמתה, והפקת מנהיגים ועובדים בכל דרגות הכנסייה כדי שהמשימות השונות של הכנסייה והעבודה של הפצת הבשורה יתקדמו ללא הפרעה – כל זה מגלם בתוכו את האינטרסים של הכנסייה. אלה הם הדברים החשובים ביותר מבין האינטרסים של האל, של בית האל ושל הכנסייה, ואנחנו מדברים עליהם לעתים קרובות. כדי שעבודת האל תתרחב, על תוכנית הניהול של האל להתקדם בלי מכשול, כדי שכוונת האל ורצון האל יתבצעו בלי מכשול בקרב המין האנושי, כדי שדברי האל יזכו להפצה ולהכרזה נרחבות יותר בקרב בני האדם, וכדי שיותר אנשים יבואו לפני האל – אלה הם היעדים והליבה של עבודת האל כולה. ככאלה, כל מה שמגלם בתוכו את האינטרסים של בית האל ואת האינטרסים של הכנסייה שומה עליו שיגלם בתוכו את רצון האל ואת תוכנית הניהול של האל. ליתר דיוק, הנקודה היא אם בכל עידן ובכל שלב עבודת האל מסוגלת להימשך בלי הפרעה ולהתפשט, ואם היא מתבצעת באופן חלק ומתקדמת באופן חלק בקרב המין האנושי. אם כל זה מתקדם באופן תקין, אזי האינטרסים של בית האל והכנסייה יהיו מוגנים, ותהילת האל ועדות האל יהיו מוגנים. אם לעבודת האל בבית האל ובכנסייה נגרמת הפרעה והיא אינה יכולה להתקדם בלי מכשולים, וכוונת האל והעבודה שהאל מתכנן לבצע מתעכבות, אזי האינטרסים של בית האל ושל הכנסייה עתידים בוודאות להינזק במידה רבה מאוד – הדברים האלה קשורים זה לזה. כלומר, כאשר האינטרסים של בית האל ושל הכנסייה ניזוקים או מתעכבים קשות, אזי בוודאות תוכנית הניהול של האל תסוכל באופן חמור, וגם האינטרסים של האל יינזקו קשות.

אחרי שסיימנו לשתף על מהות האינטרסים של בית האל, הבה נדבר כעת על מהות האינטרסים של האנשים. זה עתה דיברנו מעט על אינטרסים של אנשים, הבה נדבר כעת על טבעם של האינטרסים של אנשים מבחינת ההגדרה שלהם ונקבע את טבעם. למה האל דורש מאנשים לזנוח את האינטרסים שלהם? האין הזכות הזאת שמורה לאנשים? האם האל לא מעניק לאנשים את הזכות הזאת? האין האנשים ראויים לזכויות כאלה? האם לא כך הדבר? כשמסתכלים על כך מאותם היבטים של האינטרסים של אנשים שזה עתה דיברנו עליהם, בשביל מה אנשים מבקשים לממש אינטרסים? (בשביל עצמם.) "בשביל עצמם" זו הכללה. מי זה עצמם? (שטנים.) אם אנשים מבינים את האמת ויכולים לחיות על פי האמת, והם משיגים שינוי בצביון וזוכים בישועה, והם חותרים אחרי מה שהם רוצים, האם החתירה הזאת לא תהיה תואמת לאל? אבל לפני שהם משתנים וזוכים בישועה, הדברים היחידים שאנשים חותרים אליהם הם תהילה ורווח, שלל ההיבטים הקשורים לבשר; הללו עוינים לחלוטין לאמת וסותרים אותה, הם מהווים הפרה מוחלטת של האמת, הם הניגוד המוחלט של האמת. אם אדם אומר שהוא אוהב את האמת ושהוא חותר אל האמת, אבל למעשה המטרה שהוא חותר אליה היא להתבלט, להתרברב, לגרום לאנשים להעריך אותו, לממש את האינטרסים האישיים שלו, ואם ביצוע החובה שלו אינו בשביל להתמסר לאל או לרצותו, אלא נועד להשיג תהילה, רווח ומעמד – אזי החתירה שלו לא לגיטימית. כיוון שכך, כאשר מדובר בעבודת הכנסייה, האם מעשיו מהווים מכשול או שמא הם תורמים לקידומה? הם בבירור מהווים מכשול; הם אינם מקדמים אותה. ישנם אנשים שמנופפים בביצוע של עבודת הכנסייה ועם זאת רודפים אחרי התהילה, הרווח והמעמד האישיים שלהם, מנהלים פעילות משלהם, יוצרים קבוצה קטנה משל עצמם, מלכות קטנה משלהם – האם אדם מעין זה מבצע את חובתו? כל העבודה שהוא עושה בעצם משבשת את עבודת הכנסייה, מפריעה לה ופוגעת בה. מה ההשלכה של המרדף שלו אחרי תהילה, רווח ומעמד? ראשית, הדבר משפיע על האופן שאנשיו הנבחרים של האל אוכלים ושותים את דברי האל באופן תקין ומבינים את האמת, הוא מעכב את ההיווכחות שלהם בחיים, מונע מהם להיכנס אל הנתיב הנכון לאמונה באל ומוביל אותם לנתיב השגוי – דבר שמזיק לאנשיו הנבחרים של האל וממיט עליהם הרס. ואיך זה משפיע בסופו של דבר על עבודת הכנסייה? זו הפרעה, פגיעה ופירוק. זאת תוצאת המרדף של אנשים אחרי תהילה, רווח ומעמד. כאשר הם מבצעים כך את חובתם, האם לא ניתן להגדיר זאת כהליכה בנתיב של צורר משיח? כאשר האל מבקש מאנשים לזנוח תהילה, רווח ומעמד, זה לא שהוא שולל את זכותם של אנשים לבחור; אלא זה משום שאנשים הרודפים אחרי תהילה, רווח ומעמד משבשים את עבודת הכנסייה ואת ההיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל ומפריעים לה, והם עלולים אפילו להשפיע על עוד אנשים באכילה ובשתייה שלהם את דברי האל, על הבנתם את האמת ובכך על השגתם את ישועת האל. זו עובדה שאין עליה עוררין. כאשר אנשים רודפים אחרי תהילה, רווח ומעמד משלהם, ודאי הדבר שהם לא יחתרו אל האמת ושהם לא ימלאו נאמנה את חובתם. הם רק ידברו ויפעלו למען תהילה, רווח ומעמד, וכל העבודה שהם עושים, בלי שום יוצא מן הכלל, היא למען הדברים האלה. התנהגות ומעשים באופן הזה הם ללא ספק הליכה בנתיב של צוררי משיח; זה שיבוש והפרעה של עבודת האל, וכל ההשלכות השונות של הדבר מעכבות את ההפצה של בשורת המלכות ואת ביצוע רצון האל בתוך הכנסייה. ועל כן ניתן לומר בוודאות שהנתיב שהולכים בו מי שרודפים אחרי תהילה, רווח ומעמד הוא נתיב של התנגדות לאל. זו התנגדות מכוונת כלפיו, שלילה של האל – הדבר מהווה שיתוף פעולה עם השטן בהתנגדות לאל ובהתרסה כנגדו. זהו טבע המרדף של בני אדם אחרי תהילה, רווח ומעמד. הבעיה עם אנשים שמבקשים לממש את האינטרסים של עצמם היא שהיעדים שהם מבקשים לממש הם יעדי השטן – אלה יעדים מרושעים ובלתי צודקים. כאשר אנשים מבקשים לממש אינטרסים אישיים כמו תהילה, רווח ומעמד, שלא ביודעין הם הופכים לכלי שרת של השטן ונעשים קרדום לחפור בו של השטן, ומעבר לכך הם הופכים להתגלמות השטן. הם ממלאים תפקיד שלילי בכנסייה; מבחינת עבודת הכנסייה וחיי הכנסייה התקינים והעיסוקים הרגילים של אנשיו הנבחרים של האל, ההשפעה שיש להם היא של הפרעה ופגיעה; יש להם השפעה מזיקה ושלילית. כאשר אדם חותר אל האמת, הוא מסוגל להתחשב בכוונות האל ובעול שלו. כאשר הוא מבצע את חובתו, הוא תומך בעבודת הכנסייה מכל בחינה. הוא מסוגל להלל את האל ולשאת עדות לאל, הוא מביא תועלת לאחים ולאחיות ותומך בהם ודואג להם, והאל זוכה בתהילה ובעדות, דבר שממיט בושה על השטן. כתוצאה מחתירתו, האל זוכה ביציר בריאה שמסוגל באמת לירוא את האל ולסור מרע ושמסוגל לסגוד לאל. עוד כתוצאה מחתירתו, רצון האל מיושם ועבודת האל יכולה להתקדם. בעיני האל חתירה שכזו היא חיובית וכנה. בחתירה כזו יש תועלת עצומה עבור נבחרי האל, ובמקביל היא תורמת באופן מלא לעבודת הכנסייה, מסייעת לקדם דברים וזוכה לאישור האל.

עתה נשתף על האינטרסים של האל, על האינטרסים של בית האל ועל האינטרסים של הכנסייה. הבה נשאיר כרגע בצד את השאלה אם יש בין שלושת האינטרסים האלה דבר מה משותף, היינו, כאשר נדבר על אחד האינטרסים לא נבדוק אם ניתן להשוותו לאחרים. הבה נדבר קודם כול על האינטרסים של האל. זה עתה הזכרתי שהאינטרסים של האל כורכים בתוכם את תהילת האל, את עדות האל, את שם האל, וחשוב מכול, את תוכנית הניהול של האל ואת הפצת עבודת האל, שהם הדברים הגדולים והחשובים ביותר לדידו של האל. לעת עתה הבה לא נזכיר את תהילת האל, את שם האל ואת עדות האל, שהם שונים ורחוקים למדי מאנשים. הבה נדבר קודם כול על עבודת האל. איזו עבודה האל עושה בעצם? מהי תכולת העבודה של האל? מהו טבע העבודה של האל? מה עבודת האל מעניקה למין האנושי? מהי בדיוק ההשפעה שלה על המין האנושי? הבה נדבר תחילה על הדברים האלה. אם כן, מהי בדיוק עבודת האל? (הושעת המין האנושי.) הנושא הזה אינו בר שינוי, התכלית של העבודה – היינו הושעת המין האנושי, שנתון למרות השטן והושחת על ידו קשות – אינה יכולה להשתנות. העבודה הזאת מיועדת להושיע קבוצה אחת של אנשים שהושחתו בידי השטן עד כדי כך שהם איבדו כל מראית עין של בני אנוש, קבוצה אחת של אנשים שרוויה בצביונות מושחתים של השטן ורוויה בצביונות שמתנגדים לאל, במטרה לגרום להם להשתנות כך שיהיה להם צלם אנוש, ולגרום להם להבין את האמת ולהפנים מה צודק ומה בלתי צודק, מה טוב ומה רע, וכיצד אנשים צריכים לחיות כדי לממש צלם של אנשים אמיתיים, ובאיזו עמדה הם צריכים לעמוד כדי שיהיו בעמדה שהאל קבע מראש שאנשים יעמדו בה. אלה הם התכנים הבסיסיים של עבודת האל, וכולכם מכירים אותם ברמה התאורטית. אם אתם באמת מבינים את כוונת האל, עליכם לדעת אם האל שופט אנשים כדי להוקיע ולהשמיד אותם או כדי לטהר אותם ולהביא אותם לידי שלמות, ואם האל שופט אנשים ומייסר אותם כדי לדחוף אותם אל עברי בור האש או כדי להושיע אותם ולקרב אותם אל האור. כולנו יכולים לראות שהאל מבטא כל כך הרבה אמיתות, חושף את המצבים המושחתים השונים של אנשים, מתקן את הסטיות באמונת אנשים ואת תפיסותיהם לגבי אמונה, ומדריך אנשים להבנת האמת ולחיים על פי דברי האל ולמימוש של צלם אנוש אמיתי, ושכמה תוצאות כבר הושגו בקרב נבחרי האל. האל חושף את הצביונות הגאוותנים של אנשים ומונע מהם להפוך לאנשי-על או לאנשים דגולים, ומאפשר להם להיעשות יצירי בריאה אמיתיים ואנשים בעלי מצפון והיגיון; האל חושף את המהות הצבועה של הפרושים ומאפשר לאנשים לזהות את פניהם הצבועות של הפרושים ומביא אנשים למציאות-האמת של דברי האל; האל חושף את הגיחוך שבתרבות המסורתית ואת השלשלאות שהיא כובלת בהם אנשים ואת הנזק שהיא גורמת להם, כדי שאנשים יוכלו להשתחרר מן השלשלאות של התרבות המסורתית ויהיו מסוגלים לקבל את האמת ולחיות על פי דברי האל... את כל זה ניתן לתמצת באופן הבא: עבודת האל להושעת אנשים היא לחלץ אנשים מן המגמות של העולם המרושע ולהחזירם אל בית האל, ואז ללמד אותם בחריצות ולספק להם את האמת ואת החיים, כדי שהם יבינו ויידעו מהם העקרונות האמיתיים של ההתנהגות וכיצד אנשים צריכים להתנהג, במטרה להימלט מן הנזק שגורמים לאנשים המגמות המרושעות של השטן, הפילוסופיות השטניות והרעלים השטניים השונים. מבראשית ועד היום האל מבצע כל מיני עבודות, החל בעבודה שלו בעידן החוק, דרך העבודה שלו בעידן החסד וכלה בעבודת השיפוט שהוא מבצע כעת באחרית הימים. עתה שברורים לכם שלושת השלבים האלה בעבודת האל, מהו בדיוק טבע עבודת האל בתוכנית הניהול שלו בת 6000 השנים? כיצד יש להגדירה? (זו המטרה הצודקת ביותר בקרב המין האנושי.) נכון. עבודת האל בניהול ובהושעת המין האנושי נמשכת זה 6000 שנה, ובאותן 6000 שנים ועד עכשיו האל נשא בעול ללא לאות, חיכה, דיבר והוביל את המין האנושי. האל לא ויתר והעבודה הזאת שהאל עושה היא המטרה הצודקת ביותר בקרב המין האנושי. כשמסתכלים על זה מבחינת טבעה של עבודת האל, האם האינטרסים של האל הם הצודקים והמוצדקים ביותר? (כן.) אם האינטרסים של האל יישמרו, מה יקרה למין האנושי? המין האנושי יוכל להמשיך לשרוד היטב, לממש את צלם האנוש של אנשים, לחיות על פי הדינים של כל הדברים שהאל ניסח וליהנות מכל דבר שהאל הרעיף על המין האנושי, ובני האדם יהפכו כך לאדונים האמיתיים של כל הדברים. עליכם להבין שעבודת הניהול של האל היא בסופו של דבר האינטרס הגדול ביותר של בני האדם. אם כך, האין עבודת האל להושעת המין האנושי המטרה הצודקת ביותר בקרב המין האנושי? אין על כך עוררין וזה מעבר לכל ספק – זו המטרה הצודקת ביותר. ועל כן אם אדם, למען האינטרסים האישיים שלו, ירחיק לכת עד כדי גרימת נזק לאינטרסים של בית האל ואף יפגע בהתפשטות של עבודת האל, איזה מין אדם הוא? הוא בבירור נבל מרושע ושד. האל רק נותן למין האנושי, בלי לבקש שום דבר בחזרה. בעוד האל עושה את העבודה שמועילה ביותר למין האנושי ונוטל עליו את המטרה הצודקת ביותר, בני האדם לא זו בלבד שאינם מעריכים את האל או מודים לו ואינם מעלים בדעתם לגמול לו – הם אף עושים את ההפך ומשבשים את עבודת האל, מפריעים לה ופוגעים בה ורודפים אחרי האינטרסים האישיים שלהם. לאנשים כאלה אין שום מצפון או היגיון. האם הם עדיין ראויים להיקרא אנשים? הם התגלמות של שדים ושטנים! אם גם למרות כל זה האל אינו מסוגל לרגש אנשים, האם הם עדיין ניחנים בלב? לא. העובדה שאין להם לב פירושה שאין להם שום מצפון. לאנשים כאלה אין שום תחושה של מצפון. כאשר באנושיות של אדם חסר מצפון, הוא איננו עוד אנושי אלא חיה, שד ושטן. זה ברור ביותר. כדי שאנשים ייוושעו, האל נחוש לשלם כל מחיר ועובד ללא לאות. לא משנה שאנשים אינם מבינים או מפקפקים, האל מאז ומתמיד היה סבלן והוא ממשיך להעניק לאנשים ולספר להם שוב ושוב היבטים שונים של האמת וגורם להם להבין כל פעם קצת, גורם להם להרהר ולבחון ומאפשר להם להבין את צפונות ליבו ולרדת לעומקן. וכאשר אנשים שומעים את דברי האל האלה, הם מתרגשים ומזילים כמה דמעות. אבל כאשר הם פונים לדרכם, לא זו בלבד שהם לא מתחשבים בכוונות האל, הם ממשיכים לרדוף אחרי האינטרסים האישיים שלהם ולחתור אחר ברכות. אמרו לי, האם לאנשים כאלה אין שום מצפון והיגיון? מה הדבר שחסר יותר מכול לאנשים כאלה? הדבר שחסר להם יותר מכול הוא מצפון והיגיון, יותר מכול חסרה להם אנושיות. האל סופג כל מיני סוגים של כאב בסבלנות אין קץ כדי לעבוד ולהושיע אנשים, ועדיין אנשים לא מבינים נכונה את האל ובלי הרף מתייצבים כנגדו, ללא הרף מגנים על האינטרסים של עצמם בלי שום דאגה לאינטרסים של בית האל, וכל הזמן רוצים לחיות חיי פאר, אבל אינם רוצים לתרום לתהילת האל – האם יש בכל זה שמץ אנושיות שניתן לדבר עליו? אף שאנשים מצהירים את עדותם לאל בקול רם, הם אומרים בליבם: "זו העבודה שאני עושה והיא הניבה תוצאות. גם אני השקעתי מאמץ, גם אני שילמתי מחיר. למה לא מעידים למעני?" הם רוצים תמיד לקבל נתח מתהילת האל ומן העדות שנושאים לו. האם בני אדם ראויים לדברים האלה? המילה "תהילה" אינה נחלת בני האדם. היא נחלתו הבלעדית של האל, הבורא, ואין לה שום קשר ליצירי בריאה אנושיים. גם אם אנשים משקיעים מאמץ ומשתפים פעולה, הם עדיין נתונים למנהיגות של עבודת רוח הקודש. אם אין עבודה של רוח הקודש, מה אנשים יכולים לעשות? המילה "עדות" אף היא אינה נחלת בני אנוש. בין אם זה שם העצם "עדות" או הפועל "להעיד", לשתי המילים האלה כשלעצמן אין דבר וחצי דבר עם יצירי בריאה אנושיים. רק הבורא ראוי שיישאו לו עדות וראוי לעדות אנשים. הדבר נקבע על ידי זהות האל, מעמדו ומהותו, וגם מפני שכל דבר שהאל עושה נובע ממאמצי האל והאל ראוי לו. מה שבני אדם יכולים לעשות הוא בהחלט מוגבל, וכל כולו תוצאה של הנאורות, ההנהגה וההדרכה של רוח הקודש. אשר לטבע האנושי, אנשים נעשים גאוותנים ברגע שהם מבינים כמה אמיתות ומסוגלים לעשות מעט עבודה. בלא שיפוט וייסור מן האל שילוו אותם, איש אינו יכול להשיג התמסרות לאל ולשאת לו עדות. כתוצאה מן הגזירה הקדומה של האל, ייתכן שאנשים ניחנים בכישרונות מסוימים, שהם למדו מקצוע או מיומנויות כלשהם או שהם ניחנים במעט פיקחות, ועל כן הם נעשים גאוותנים ללא נשוא ובלי הרף רוצים שהאל יחלוק עימם בתהילתו ובעדותו. זה הגיוני? זה בלתי הגיוני באורח קיצוני. זה מראה שהם ניצבים בעמדה שגויה. הם לא רואים בעצמם בני אנוש אלא מין נפרד, אנשי-על. אנשים שאינם יודעים את זהותם הם, את מהותם ומהי העמדה הראויה להם, הם חסרי מודעות עצמית. הענווה של אנשים היא לא דבר שנובע מהשפלה – אנשים הם מלכתחילה צנועים ונחותים. ענוות האל היא דבר שנובע מהשפלה. האמירה שאנשים הם צנועים מרוממת אותם – למעשה הם נחותים. אנשים כל הזמן רוצים להתחרות על תהילה, רווח ומעמד ומתחרים עם האל על אנשיו הנבחרים. באופן זה הם מגלמים את תפקיד השטן, וזה טבעו של השטן. הם אכן צאצאי השטן, אין שמץ של הבדל. בהנחה שהאל מעניק לאנשים מעט סמכות וכוח, ובהנחה שהם מסוגלים לחולל אותות ומופתים ולבצע כמה דברים יוצאי דופן, ונניח שהם עושים הכול בהתאם לדרישות האל ובאופן מדויק – האם למרות כל זאת הם יכולים להתעלות על האל? לא, לעולם לא. האם היכולות של השטן, הארכי-מלאך, אינן גדולות יותר מיכולותיהם של בני אדם? הוא רוצה תמיד להתעלות על האל, אבל מה קורה בסוף? בסוף הוא חייב לרדת אל הבור שאין לו תחתית. האל לעולם יהיה התגלמות הצדק, בעוד השטן, השד, הארכי-מלאך, לעולם יהיה התגלמות הרשעות ונציג כוחות הרשע. האל לעולם יהיה צודק והעובדה הזאת אינה בת שינוי. זהו הפן הייחודי ויוצא הדופן של האל. גם אם בני האדם ישיגו מהאל את כל אמיתותיו, הם בסך הכול יצירי בריאה זעירים ואין בכוחם להתעלות על האל. זה ההבדל בין המין האנושי לאל. בני אדם יכולים להתקיים באופן מסודר רק במסגרת כל החוקים והכללים שניסח האל, ויכולים רק לנהל כל דבר שהאל יצר במסגרת אותם חוקים וכללים. בני אדם אינם מסוגלים לברוא שום דבר חי, וגם אין בכוחם לשנות את גורל המין האנושי – זו עובדה. על מה מצביעה העובדה הזאת? היא מצביעה על כך שלא משנה כמה סמכות ויכולת האל מעניק למין האנושי, בסופו של דבר איש אינו יכול לגבור על סמכות האל. לא משנה כמה שנים או כמה דורות או כמה בני אדם ישנם, בני אדם יכולים להתקיים רק בכפוף לסמכות האל ולריבונותו. עובדה זו נצחית היא, ולעולם ועד לא תשתנה!

איך אתם מרגישים אחרי ששמעתם את הדברים האלה? יש האומרים: "פעם הייתי חושב על הדברים האלה בתודעתי, אבל באופן לא מודע התחלתי להרגיש שהיכולות שלי גדלות. ככל שהתבגרתי, גם המחשבות שלי התבגרו והצלחתי לחשוב על הרבה נושאים באופן יותר מקיף, וכשהקשבתי עוד לדברי האל הצלחתי להבין כמה מן הכוונות שלו, אז הרגשתי שאני חזק ושאני לא צריך את האל כדי שיהיה עליי ריבון. שלא במודע התחלתי להרגיש שאני בעל יכולת ושזכיתי באל." האם זו תחושה טובה? (לא.) למה היא לא טובה? זה לא סימן טוב. אם כך מהו סימן טוב? ככל שאנשים מאריכים ימים, כך הם סבורים יותר ש"בני אנוש משולים לאבק ונחותים מנמלים. לא משנה עד כמה אנשים הם חזקים או מכובדים, או כמה דוקטרינות הם מבינים, או עד כמה המחשבות שלהם בשלות, הם אינם יכולים להתעלות על ריבונות האל." ככל שאנשים מאריכים חיים, כך הם מרגישים יותר את גדולתה של סמכות האל ואת כל-יכולתה של סמכות האל. ככל שאנשים מאריכים חיים, כך הם מרגישים יותר את פחיתותם של בני האדם. ככל שהם מאריכים חיים, כך הם מרגישים יותר את היות האל בלתי ניתן להבנה. הלך רוח כזה הוא נורמלי. האם זה הלך הרוח שלכם עכשיו? עדיין לא, נכון? אתם עדיין לעתים קרובות בעיצומו של מאבק, מתנודדים בין אינטרסים ולפעמים אפילו שולחים אותות זעירים כלשהם ואומרים: "איך יכול להיות שהאל לא חולק איתי מעט מהאינטרסים שלו? למה האל לא חולק לי מחמאות? למה האל לא גורם לאנשים סביבי להעריך אותי? למה האל לא גורם לאנשים לשאת לי עדות? שילמתי מחיר ותרמתי תרומות. איך האל יגמול לי?" אתם עדיין מתבוססים לעתים קרובות בהלך רוח של זחיחות ושביעות רצון עצמית. לעתים קרובות אינכם יודעים מי אתם ולעתים קרובות אתם מרגישים שאתם בעלי יכולות. המצב הזה אינו תקין. זו אינה התקדמות בחיים. איך זה נקרא? צביונות מושחתים ששוב מתנפחים. ישנם אנשים שהם קצת יותר בלתי יומרניים ונחבאים אל הכלים היות שלא תרמו דבר. מרגע שהם עושים דבר מה חשוב ותורמים משהו ומרגישים שצברו הון, הם תוהים כשהם רואים את האנשים מסביבם: "למה אתם לא מדווחים על התרומות שלי? כולכם נושאים עדות לשם האל ולמהות האל, אז למה אתם לא מציגים אותי? אפילו לא צריך לשאת לי עדות, אתם יכולים רק להציג אותי. אני, אחות כך וכך, מאמינה באל זה 25 שנה. אני בת 45, עדיין רווקה לא נשואה, וחותרת עד היום במסירות ובהתלהבות. בגלל שאני עמוד תווך בכנסייה, הרבה פעמים הכניסו אותי לרשימת המבוקשים של הממשלה הקומוניסטית הסינית, רדפו אותי והסתתרתי בכל מיני מקומות ונדדתי בין יותר מעשרה מחוזות לפני שעקרתי אל מעבר לים. אחרי כל זה המשכתי לשרת כממונה על עבודה חשובה בבית האל, ובזמן הזה העליתי הרבה הצעות, רעיונות ומושגים מועילים בנוגע לעבודות מסוימות בבית האל, והרמתי תרומה שאין להתכחש לה לקידום עבודת הכנסייה ולהפצת מלכות הבשורה של האל. למה אינכם מציגים אותי כך? למה האל לא נותן לי סביבות והזדמנויות להפגין את הכישורים שלי כך שכולם יוכלו להכיר אותי ולדעת עליי? למה האל כל הזמן חונק אותנו? בבית האל אנחנו לא ממש חופשיים וגם לא ממש נינוחים, משוחררים או מאושרים!" היא גם רוצה להיות נינוחה, משוחררת ומאושרת. איך נוכל לגרום לך להיות נינוחה, משוחררת ומאושרת? בכך שנעמיד אותך בראש הפירמידה? ואז, אחרי שנעמיד אותך בראש, נציג אותך כך: אי שם בעולם הגדול האישה הזאת הייתה רופאה ידועה, שזכתה במקום הראשון בתחרות לאומית של רופאים ידועי שם, ולאחר מכן השם שלה נכלל ב"אנציקלופדיה העולמית לרופאים מפורסמים." היא חיברה מאמרים רבים ואחרי שהצטרפה לבית האל המשיכה להוות עמוד תווך ואדם ברוך כישרונות, ועתה התמנתה למנהיגה בכירה. אם כך, האם היא לא תהיה מאושרת? היא תחשוב לעצמה: "אני אדם ברוך כישרונות. לפני כן הייתי מפורסמת ואחרי שהצטרפתי לבית האל אני עדיין מפורסמת. אני כמו זהב שנוצץ בכל מקום שתשים אותו, ואף אחד לא יכול לגבור על הבוהק שלו. היכולות שלי גלויות לעין כול! אף שהאל אינו נושא עדות, העובדות האלה הן עדות מהדהדת עבורי." מה אתם אומרים על הדעה הזאת? אם אינכם יכולים לוותר ליום אחד על המרדף שלכם אחרי תהילה ורווח, אזי אתם עדיין משועבדים לתהילה, לרווח ולמעמד ואינכם יכולים באמת להיות נינוחים ומאושרים. כל עוד אתם כבולים, מוגבלים וקשורים בשלשלות של תהילה ורווח, לא תתקדמו בחתירה שלכם אל האמת ורק תישארו תקועים במקום. יש שישאלו: "האם אני אדרדר אחורה?" העובדה היא כי כל עוד אינך נע קדימה, אתה תקוע במקום או מידרדר לאחור. זה מוכיח שמהות הטבע שלך היא הדבר הזה, ולא משנה כמה שנים אתה מאמין באל, אתה לעולם לא תתקדם ולו במעט, ואפילו בסוף ייתכן שתעשה עדיין הרבה מאוד רע. ניתן לומר בוודאות רבה שתיחשף. מרגע שאדם כזה נמצא בסביבה הנכונה, מרגע שהוא זוכה במעמד, השאיפה שלו תיחשף. למעשה, בלי הסביבה והמעמד האלה, האם לא הייתה לו כל שאיפה? עדיין הייתה לו. זה פשוט מה שהוא וזו המהות שלו, ואת השאיפה שלו לא ניתן להכיל. ברגע שהוא יהיה בסביבה הנכונה, הוא פתאום "יתפוצץ" ושום מגבלות לא יוכלו לעצור בעדו, והוא יתחיל לעשות רע ופני השד הכעורות שלו ייחשפו במלואן. זה מקרה של חשיפה. עליך להבין את המילה "לחשוף" באופן הבא: האל לא התכוון לחשוף אותך, האל התכוון לתת לך הזדמנות ליישם בפועל. אבל לא ניצלת את ההזדמנות שניתנה לך, ואפילו הבכת את עצמך. האם לא מגיע לך שיחשפו אותך? זו בחירה שלך ורק שלך. זה לא שהאל התכוון במפגיע לחשוף אותך ולהיפטר ממך. המניעים והשאיפות שלך הם שחשפו אותך. אין לך על מי להלין אלא על עצמך.

מבחינת האינטרסים של אנשים והאינטרסים של האל, האם פחות או יותר שיתפנו מספיק על האמת בעניין זה? מהם האינטרסים האישיים של אנשים? אלה הם הדברים שאנשים חותרים אליהם – ובכלל זה תהילה, רווח ומעמד, השאיפה והרצון לזכות בברכות, וכן יוהרה וגאווה של אנשים, משפחה, קרובי משפחה, אינטרסים חומריים וכדומה. מהות האינטרסים של אנשים היא אנוכית ומתועבת, היא מרושעת ושטנית, היא בניגוד לאמת והיא משבשת את העבודה של בית האל, מפריעה לה והורסת אותה, בעוד האינטרסים של האל מהווים את המטרה הצודקת ביותר של הושעת המין האנושי ומייצגים את אהבת האל, את עבודת האל ואת קדושת האל וצדקתו. לפיכך יש הצדקה להגנת האל על האינטרסים שלו. הוא מגן על מטרה צודקת. זה לא בגלל שהאל הוא אנוכי ורוצה להגן על הכבוד האישי שלו. זה צודק ומוצדק ויש בכך תועלת עצומה עבור המין האנושי שהאל מושיע. רק כשהאל מגן על האינטרסים שלו, המין האנושי יכול כפועל יוצא להיוושע ולזכות בהטבות רבות יותר ולהשיג את האמת, את הדרך ואת החיים; רק אז אנשים יכולים סוף סוף להיעשות יצירי בריאה אמיתיים ולחיות במסגרת כל החוקים והכללים שהאל קבע, ולחיות בקרב כל הדברים שהאל ברא עבורם, ורק אז יעלה בידי המין האנושי לזכות בחדווה ובחיים יפים באמת. האם כל הדברים האלה שהאל עושה מהווים מטרה צודקת? אין צודק ממנה! העבודה הזאת והניהול הזה בידי האל, כמו גם כל התפקידים בכנסייה שכרוכים בהושעת האל את המין האנושי – כמו למשל הפצת הבשורה, צילום סרטים, כתיבת מאמרי עדות, הכנת סרטי וידאו, תרגום דברי האל ושמירה על הסדר התקין של חיי הכנסייה – התפקידים האלה חשובים וחייבים להישמר. ישנו גם ההיבט של הבטחת תנאי המחיה של כל אנשיו הנבחרים של האל שמבצעים את חובותיהם. אף שזה תפקיד בסיסי ביותר, בדומה לשירותי תמיכה, ולכאורה הוא לא ממש קשור לעבודה העיקרית של בית האל, גם הוא חשוב מאוד והכרחי לציין אותו פה. דברים רגילים כמו אוכל, ביגוד, דיור ותחבורה – זה מה שהאל מספק לאנשים, והם גם הצרכים הגשמיים הלגיטימיים ביותר שצריכים להיות לאנשים שניחנים באנושיות תקינה. האל לא ימנע מאנשים את הצרכים האלה, אלא הוא חייב להגן עליהם. אם אתה כל הזמן מפריע לדברים שהאל רוצה להגן עליהם, משבש אותם ומערער אותם, אם אתה כל הזמן מפגין בוז לדברים כאלה ויש לך כל הזמן תפיסות ודעות לגביהם, אזי אתה שולל את האל ומתייצב כנגדו. אם אינך מייחס חשיבות לעבודה בבית האל ולאינטרסים של בית האל, וכל הזמן רוצה לערער אותם או לחולל הרס, או להפיק מהם רווח תמיד, לרמות או למעול, אזי האם האל יכעס עליך? (כן.) מהן ההשלכות של כעס האל? (אנחנו ניענש.) זה בטוח. האל לא יסלח לך, בשום אופן לא! משום שמה שאתה עושה זה הרס עבודת הכנסייה והשמדתה, והדבר סותר את העבודה של בית האל ואת האינטרסים שלו. זה רוע גדול, זו הצתה של יריבות עם האל, וזה דבר שפוגע באופן ישיר בצביון האל. איך האל יכול שלא לכעוס עליך? כשאנשים מסוימים, בגלל שהם בעלי איכות נמוכה, אינם מסוגלים לבצע את עבודתם כיאות ושלא במתכוון עושים דברים שגורמים שיבוש והפרעה, ניתן לקבל זאת בהבנה. ואולם אם בגלל האינטרסים האישיים שלך אתה עסוק בקנאה ובסכסוכים ובמתכוון עושה דברים שמשבשים, מפריעים והורסים את העבודה של בית האל, הדבר נחשב כהפרה מכוונת וזה עניין של פגיעה בצביון האל. האם האל יסלח לך? האל עובד על תוכנית הניהול שלו בת 6000 השנה, וכל המאמץ הקפדני שלו מוקדש לה. אם אדם מתנגד לאל, מזיק במתכוון לאינטרסים של בית האל ובמפגיע מבקש לממש את האינטרסים האישיים שלו ואת היוקרה האישית והמעמד האישי שלו ופוגע בכך באינטרסים של בית האל, והוא אינו מהסס להרוס את עבודת הכנסייה, גורם לחסימה ולהשמדה של עבודת בית האל ואף מסב נזק חומרי וכספי אדיר לבית האל – האם אתם חושבים שצריך לסלוח לאדם כזה? (לא.) כולכם אומרים שלא ניתן לסלוח לו, אם כך האם האל כועס על אנשים כאלה? ודאי שכן. האל עשה עבודה נפלאה כל כך בביטוי האמת ובהושעת אנשים, והקדיש לכך את מלוא מאמציו הקפדניים. האל מתייחס למטרה הזאת, הצודקת מכול, ברצינות כה רבה; כל מאמציו הקפדניים הושקעו למען האנשים האלה שהוא רוצה להושיע, כל הציפיות שלו גם תלויות באנשים האלה, והתוצאות הסופיות והתהילה שהוא רוצה להשיג דרך תוכנית הניהול שלו בת 6000 השנה יתממשו כולן באנשים האלה. אם אדם פותח ביריבות עם האל, מתנגד, מפריע או משמיד את התוצאה של המטרה הזאת, האם האל יסלח לו? (לא.) האם זה פוגע בצביון של האל? אם אתה חוזר ואומר שאתה נוהה אחרי האל, חותר לישועה, מקבל את בחינת האל ואת הדרכתו ומקבל את משפט האל ואת ייסורו ומתמסר להם, אבל כל אותו זמן שאתה אומר את הדברים האלה אתה ממשיך לשבש, להפריע ולהשמיד את העבודות השונות של הכנסייה, ובגלל ההפרעה, השיבוש וההשמדה שלך, בגלל ההזנחה שלך את חובתך או רשלנותך או בגלל הרצונות האנוכיים שלך והרדיפה אחרי האינטרסים האישים שלך נפגעים האינטרסים של בית האל, האינטרסים של הכנסייה ושלל היבטים נוספים, עד כדי כך אפילו שנגרמה הפרעה והשמדה של עבודת בית האל – איך האל אמור לשקול את סופך בספר החיים? איך יש לסווג אותך? זה אך הוגן שתישא בעונש. זה נקרא לבוא על עונשך. מה אתם מבינים עכשיו? מהם האינטרסים של אנשים? (הם מרושעים.) האינטרסים של אנשים הם למעשה סך הרצונות המופרזים שלהם. אם לנסח זאת באופן בוטה, הם כל כולם פיתויים, הם כל כולם כזבים, והם כולם פיתיונות בשימוש השטן שנועדו להדיח אנשים. מרדף אחרי תהילה, רווח ומעמד וחתירה למימוש אינטרסים אישיים – זהו שיתוף פעולה עם השטן בעשיית הרע, וזו התנגדות לאל. כדי לעכב את עבודת האל, השטן יוצר מגוון סביבות שיפתו אנשים, יפריעו להם ויוליכו אותם שולל, וימנעו מהם לנהות אחרי האל ואת היכולת להתמסר לאל. תחת זאת הם משתפים פעולה עם השטן ונוהים אחריו, ובמפגיע קמים להפריע לעבודת האל ולהשמידה. לא משנה כמה האל משתף על האמת, הם עדיין אינם מתעשתים. לא משנה כמה בית האל גוזם אותם, הם עדיין אינם מקבלים את האמת. הם כלל אינם מתמסרים לאל ותחת זאת מתעקשים לבצע דברים בדרכם ועושים כאוות נפשם. כתוצאה מכך הם מפריעים לעבודת הכנסייה ומשבשים אותה, ומשפיעים באופן חמור על התקדמות עבודות הכנסייה השונות ומסבים נזק אדיר להיווכחות בחיים של אנשיו הנבחרים של האל. חטא זה גדול מדי, והאל בוודאות יעניש אנשים כאלה.

נכון לעכשיו, אילו תפקידים בכנסייה הם החשובים ביותר לדעתכם וכרוכים בהרחבת תוכנית הניהול של האל? (הפצת הבשורה.) עבודת הבשורה היא תפקיד עיקרי. עבודת האל היא עבודה כפי שהאל רואה אותה, אבל עבור אנשים מדובר בחובתם. נוסף על עבודת הבשורה ישנה גם העבודה של הפקת סרטוני וידאו, עבודת תרגום, מזמורים ועבודות שונות מבוססות טקסט. בימינו רוב האנשים שמבצעים את חובתם במשרה מלאה עוסקים בפעילויות שקשורות לתפקידים אלה. אמרו לי, על איזה מהתפקידים האלה אפשר לוותר? יש שיאמרו: "מוזיקה זה סתם עניין של כמה תווים, לא נראה לי שהם חשובים. אפשר עדיין לפאר את דברי האל ולהפיץ אותם בדיוק באותו אופן גם בלי כל המנגינות האלה, ולהביא אנשים לפני האל בדיוק באותו אופן." האם נכון לומר זאת? (לא.) למה זה לא נכון? האם תהיה תועלת כלשהי בסוגים השונים של הפקות וידאו בלי מוזיקה? (לא.) נוסף על הצורך במוזיקה לשירת המזמורים בתוך הכנסייה, כל הסרטים, הקליפים, המקהלות והמַחזות, כמו גם הרסיטלים המצולמים של דברי האל וכן הלאה, מצריכים מוזיקה אף הם. אף שעל פניו מוזיקה היא אכן רק עניין של תווים, ברגע שאנשים שומעים את המוזיקה הזאת, להצהרת דברי האל יש אפקטיביות רבה יותר והמוסיקה עשויה למלא תפקיד בקידום הפצת הבשורה, ועל כן היא חיונית. אפילו אם אתה סתם עומד ומדבר אבל ברקע יש מוזיקה, האפקט יהיה שונה, נכון? ולכן החובה הזאת חשובה מאוד. יש שיאמרו: "אם כך, האם עבודת ההסרטה שלנו חשובה?" אמרו לי אתם, האם עבודת ההסרטה חשובה? (כן.) לדוגמה, חלק גדול מהתמונות מופקות באמצעות טכנולוגיה של אפקטים מיוחדים ולא ניתן להחליף אותן בצילומי וידאו גולמיים וגם לא לצלם אותן – זו אמנות מודרנית. יש מי שאומרים: "בית האל אפילו מדבר על אמנות מודרנית. זו לא דוגמה להתעדכנות בחידושי הזמן?" איך זה נחשב להתעדכנות בחידושי הזמן? זה נקרא לנצל את השטן כדי לתת שירות. מובן שזה לא ניצול של אחים ואחיות כדי שייתנו שירות. כוונתי בכך היא שאם אתה מסוגל ללמוד מקצועות טכניים ואמנותיים מסוימים ולהשתמש בידע המקצועי הזה בעבודה של הפצת הבשורה ושל הכרזה על דברי האל, אזי מה שלמדת הוא שימושי. אם אתה מסוגל ללמוד זאת, זהו חסד האל ואז אתה יכול לבצע את החובה הרלוונטית ותבוא עליך ברכה. האם זו לא ברכה עבורך? (כן.) אם כן, מה שחשוב הוא לא מה שאתה לומד, אלא אם אתה מנצל זאת לטובת ביצוע חובתך. ישנם גם מי שיגידו: "אנחנו עושים עבודה מבוססת טקסט, אבל אף אחד אף פעם לא שומע עלינו, אף אחד לא מזכיר אותנו והרבה אנשים אפילו לא רואים אותנו. נעשינו מיותרים." זו לא הסתכלות נכוחה על העניין. אנשים לא יכולים לראות אותך, אבל האל רואה אותך, האל בוחן אותך, האל מדריך אותך, האל מברך אותך, מדוע אינך מסוגל להרגיש זאת? זה משנה אם אנשים רואים אותך או מזכירים אתכם? יש אמת שלא סופקה לכם? יש דרשות ושיתופים שלא נתנו לכם להשתתף בהם? בפועל, התכולה הטכנית של עבודה מבוססת טקסט היא לא רבה וההיבטים המקצועיים לא מצריכים יותר מדי חיזוק. ואולם דבר אחד הוא חיוני. אתם חייבים להבין את האמת. אם אינכם מבינים את האמת, לא תהיו מסוגלים לכתוב שום דבר. יש לך ידע בכתיבה, אתה יכול להאחיד את השפה, לארגן את הטקסט ואתה יכול לקבוע את המבנה והרעיונות בטקסט הכתוב. ואולם המבנה עצמו אינו המאמר. צריך למלא אותו בתוכן. מה בדיוק צריך להיכתב מבחינת התוכן, ואיך בדיוק צריך לכתוב אותו כדי להשיג את התוצאה של נשיאת עדות לאל – זה הדבר שבו עליכם להתעמק. אם אתם רק מתעכבים על היסוד הזה, של נשיאת עדות לדברי האל והכרזה על השלב הזה של עבודת האל, אזי שיעור הקומה שלכם לעולם לא יגדל. אם נוסף לנשיאת עדות על העבודה החדשה של האל, דחיית תפיסות של אנשים ושיתוף על אמיתות מסוימות של חזונות אתם יכולים גם לשתף על אמיתות מסוימות אודות היווכחות בחיים ולהשתמש בכמה עובדות, סיפורים ופרטים מסוימים שמתוארים יפה כדי לבטא את כל מגוון המצבים שמצויים בסתר ליבם של אנשים – כדי שאנשים יזהו את השחיתות שלהם וכדי שהם יבינו מהן דרישות האל מהמין האנושי ומהן כוונות האל, ויתרה מזו יעמדו על הסוגיות הקריטיות ביותר – מהי בדיוק האמת, מהו הנתיב שאנשים צריכים ללכת בו, היכן נעוצה הטעות בנתיבים השגויים שאנשים הולכים בהם עכשיו, איזה סוג אנשים האל דורש שבני אדם יהיו, ומהו הנתיב שהאל דורש שאנשים ילכו בו – אם אתם מסוגלים להתקדם צעד צעד בכיוון הזה, אזי החובה שאתם מבצעים תהיה רבת ערך ביותר. אבל זה החלק הקשה, זה הדבר הקשה ביותר. זכייתם של אנשים בהיווכחות בחיים אינה מתרחשת ביום אחד או ביומיים. בעניינים רבים היא אורכת שנה או שנתיים למן הרגע שבו מדובר על העניינים האלה לראשונה ועד שאנשים זוכים במודעות כלפיהם. נדרשות שנתיים-שלוש ואפילו בין שלוש לחמש שנים למן הרגע שאתה ניחן במודעות מעורפלת ועד שיש לך מודעות ברורה, נדרשות שנתיים-שלוש מרגע שהמודעות של אדם מתבהרת ועד שמבינים את טבע העניין הזה, ואז נדרשות עוד שנתיים-שלוש להכיר בחומרת הבעיה הזאת. אנשים קהי חושים הניחנים באיכות נמוכה יכולים להגיע רק עד לנקודה זו. אנשים שניחנים באיכות טובה יותר ובחדות מחשבה יודעים לחפש באופן פעיל אחר מהות האמת, דבר שמצריך שנתיים-שלוש נוספות... מבלי משים, כל חייהם חולפים ביעף. ההיווכחות בחיים היא עד כדי כך איטית! ההבנה של אנשים את האמת והזיכרון שלה עולים בהרבה על המהירות שבה אנשים חווים את האמת ותופסים אותה. למה אני מתכוון? אני מתכוון שהתנסות ותפיסה הן תמיד איטיות, משום שאלה הם החיים, בעוד הבנה וזיכרון מצריכים שכל בלבד. אנשים שניחנים בזיכרון טוב, ביכולת גבוהה של הבנה, באיכות מסוימת ובבסיס מסוים של השכלה מסוגלים להשיג את הדברים האלה במהירות. אבל אחרי שאדם הבין, האם הוא ניחן בידע? לא. אחרי שאדם מבין, הוא פשוט עוצר בידיעת הדבר שעליו נסוב העניין ותו לא, אבל אין זה מספיק כדי לנקוט פעולה. למה לא יהיה בזה די? לעתים קרובות לא ניתן ליישם את הדוקטרינה שאתה מבין או לקשר אותה לדברים שקורים לך. כתוצאה מכך, בסופו של דבר אתה מבין את האמת ומסוגל ליישם אותה בפועל ולחוות את דברי האל בכל הדברים השונים שפוקדים אותך רק אחרי שאתה נכשל פעמים רבות וסופג לא מעט הפסדים, מבצע לא מעט מעקפים ומקבל מנה גדושה של שיפוט, ייסור וגיזום. עד אז יחלפו במהירות הבזק כל כך הרבה שנים, שהפנים שלך כבר יהיו חרושות קמטים – האין זה איטי ביותר? חיי אנשים מתקדמים באיטיות רבה מאוד בגלל שהאמת שאנשים מבינים כרוכה במהות הטבע של אנשים, בקיום של אנשים ובדברים שאנשים חיים על פיהם, ודבר זה כרוך בשינוי של צביון האדם כמו גם בשינויים בחייו. איך ייתכן שקל כל כך שחייך ישתנו לחיים אחרים? מחד גיסא זה מצריך את עבודת האל, ומאידך גיסא זה גם מצריך שיתוף פעולה פעיל מצד אנשים; נוסף על כך ישנם הניסיונות שמעמידה אותך בהם הסביבה החיצונית, כמו גם החתירה האישית שלך; כמו כן אתה חייב שיהיו לך איכות ויכולת הבחנה ברמה מספקת, ואז האל יעניק לך נאורות נוספת ועוד הדרכה; זאת ועוד, האל יקצוב לך ייסור, שיפוט וגיזומים מסוימים והאחים והאחיות שלך ימתחו עליך ביקורת, ואף על פי כן עליך להמשיך ולחתור כלפי מעלה, כדי שניתן יהיה להיפטר מאותם דברים שהם נחלת השטן – רק אז יוכלו הדברים החיוביים שהם נחלת האמת לחדור פנימה ובהדרגה. יש האומרים: "כשאנשים מבינים את האמת, החיים שלהם משתנים." האם נכון או לא נכון לומר זאת? (זה לא נכון.) למה זה לא נכון? הבנת האמת אינה שקולה לאחיזה באמת, וכשאתה מבין אותה היא עדיין אינה החיים שלך. ברגע שאתה שומע את האמת, תופס אותה ומבין את מה שאתה שומע, כמה זמן היא יכולה להתקיים בתוכך? ייתכן שכעבור חודש אותם דברים שחשבת בזמנו שהם החשובים ביותר כבר יתפוגגו לחלוטין, וכשתשמע אותם שוב תרגיש כאילו מעולם לא שמעת אותם קודם. ואולם, אם אתה אכן ניחן בכזה שיעור קומה בחיים, אינך צריך להקשיב להם שוב ושוב. אם אין לך שיעור קומה כזה, אתה חייב להמשיך להקשיב, ואם אינך מקשיב אזי מה שאתה מבין בהדרגה יפחת ויתפוגג עד שתיעשה בדיוק כמו הכופרים. ולכן יש להקשיב לדברי האל ולאמת ולקרוא אותם כל הזמן. אין זה מספיק לקרוא אותם ולהקשיב להם במידה מועטה מדי. כולכם מבינים זאת לעומק, נכון? (נכון.) לפעמים אחרי שאתה לא שר מזמורים או מתפלל לאל במשך יומיים או שלושה, אתה מרגיש ריקנות בלב ואינך יכול לחוש את האל, ואז אתה תוהה לאן לצאת לטייל בשביל להירגע. כתוצאה, ככל שאתה נרגע יותר, כך אתה נעשה חסר משמעת יותר וכשאתה הולך לכנסייה לשתף עם האחים והאחיות שלך על האמת, אתה מרגיש שאינך מורגל בכך וברגע שמזכירים את עבודת הכנסייה אתה מרגיש מעט מוזר. בתוך יומיים-שלושה השתנית ונעשית אדם אחר, עד כדי כך שאתה מרגיש שאינך מזהה עוד את עצמך. איך זה יכול להיות? אל תחשוב שבגלל שהקשבת להרבה דרשות האמת הפכה לחיים שלך והשגת את האמת. אתה עדיין רחוק מזה! אל תחשוב שרק בגלל שכתבת מאמר עדות או שחווית חוויה מעין זו כבר נושעת. אתה עדיין לא שם! זה רק חלקיק קטן בחוויית החיים הארוכה שלך. החלקיק הזה עשוי להיות רק מצב רוח רגעי, תחושה רגעית, שאיפה או ייחול רגעיים ותו לא. ביום מן הימים, כשתהיה חלש ותביט לאחור ותקשיב לעדויות שנשאת פעם, לשבועות שנשבעת ולהבנות שהגעת אליהן, תרגיש שהן לא מוכרות לך ותגיד: "זה הייתי אני? כזה שיעור קומה גדול היה לי? איך יכול להיות שאני לא יודע? לא יכול להיות שזה הייתי אני!" בנקודה זו תבין שהחיים שלך טרם השתנו. על מה זה מצביע, שהחיים שלך לא השתנו? על כך שהצביון שלך עדיין לא עבר תמורה. איך תרגיש כשתגלה שאתה עדיין מסוגל להיעשות שלילי כפי שאתה כעת, אף על פי שנשאת עדויות וחשבת בזמנו שכבר יש לך שיעור קומה גדול? האם לא תחשוב ששינוי צביון קשה מדי? האמת היא לא דבר שניתן להחדיר באנשים בן לילה. אם אנשים שבאמת ירוויחו את האמת כחיים שלהם, הם יבורכו וחייהם יהיו שונים. הם לא יהיו עוד כפי שהם כעת, כשלעתים קרובות הם חושפים צביונות מושחתים, אלא יהיו מסוגלים להתמסר לאל באופן מוחלט ולבצע את חובתם נאמנה, והם יעברו שינוי מוחלט.

בגלל שהמין האנושי מושחת כל כך, קבלת האמת אינה דבר פשוט, ובגלל שהאמת יקרה כל כך, לאל אפילו קל עוד פחות להחדיר באנשים את האמת. הערך והמשמעות של האמת וכל ההיבטים הרבים של האמת הם בעלי ערך רב ועתירי משמעות עבור בני האדם. אבל מכיוון שבני האדם הושחתו באופן כה עמוק בידי השטן ושוכנים בתוכם דברים כה רבים שהם נחלת השטן, לא קל כל כך להחדיר באנשים את האמת כך שהיא תהפוך לחייהם. אם כך, האם פירוש הדבר שלא ניתן להחדיר את האמת בבני האדם? לא. ניתן להחדיר אותה לתוכם, אבל אנשים חייבים שיהיו להם הגישה וההשקפה הנכונות, והם חייבים ללכת בנתיב הנכון. גם אם זה קשה, זה לא אומר שהדבר בלתי אפשרי. ממש כמו שני השלבים הראשונים בעבודת האל, כשהאל לא ביצע עבודה של הבאה לידי שלמות, וגם לא ביטא את האמיתות האלה או אמר את הדברים האלה, אבל אנשים מסוימים הובאו לידי שלמות ואחדים למדו להכיר את האל בכל זאת. כשמסתכלים על כך מזווית זו, החדרת האמת באנשים היא דבר בר השגה ולא בלתי אפשרי, זה רק תלוי בשאלה אם אנשים חותרים אל האמת. אם כן, איך אדם צריך לחתור אליה? הדרך הפשוטה ביותר היא לקרוא את דברי האל יום יום, לשנן דברים חיוניים של האל, להגות מדי יום בקטע מדברי האל ולקרוא קריאת-תפילה ולשתף על הדברים האלה שוב ושוב. מרגע שתקרא קריאת-תפילה את ההשקפות והאמרות האלה – כמו גם את הגישות כלפי אנשים, מאורעות ודברים שונים שדברי האל נועדו ללמד אותך, כדי שתבין אותם והם ייכנסו לליבך – אזי עוד לפני שתבחין בכך מחשבות והשקפות חיוביות ועקרונות של יישום בפועל יתממשו בכל פעם שדברים שונים יקרו לך. עדיין לא הגעתם לרמה הזאת. האם קראתם את מה שעשה איוב? מה עשה איוב בזמן שילדיו התהוללו? הוא בא לפני האל כדי להתפלל ולהעלות עולות למען ילדיו. הוא אף פעם לא סטה מן האל. כלומר, עליך לשמור מרחק מכל דבר שעשוי לגרום לליבך לסטות מן האל; אל תאמר שום דבר שעשוי לגרום ללב שלך לסטות מן האל; הימנע מהתבוננות בדברים שעשויים לגרום לך להתרחק מן האל או לפתח תפיסות או ספקות לגביו; אל תבוא במגע עם אנשים שעשויים להפוך אותך לשלילי, למושחת ולנהנתן, או שעשויים לגרום לך לחשוד באל, להתריס נגדו או להתרחק ממנו, אלא שמור מרחק מאנשים כאלה; הישאר קרוב לכל מי שאתה יכול להשיג בזכותו הנחיה, עזרה ואספקה; ואל תעשה דברים שעשויים לגרום לך לדחות בתיעוב את האמת, לסלוד או להיגעל ממנה. במחשבותיך חייב להיות לך מושג כלשהו לגבי הדברים האלה. אל תתנהל בחיים כלאחר יד, במחשבה ש"לא איכפת לי כמה זמן אני אחיה או איך החיים שלי יתפתחו, אני אשאיר הכול לטבע ולתיזמורים של האל." האל סידר עבורך סביבות ונתן לך רצון חופשי בשביל לבחור, אבל אם אינך משתף פעולה וכל הזמן נוטל על עצמך לבוא במגע עם אותם אנשים שאוהבים דברים גשמיים ושמתענגים על הנאות הבשר ושאינם מסורים לחובותיהם, ושהם בלתי אחראיים, ואתה כל הזמן מתרועע עם אותם אנשים, מהם התוצאה הסופית, והקץ? כשלאנשים האלה אין מה לעשות, הם מדברים על אוכל, שתייה והנאות, ולעתים קרובות מספרים סיפורים ומרכלים. אם אתה נתקל בפיתויים מעין אלה ולא שומר מרחק מפניהם, ואפילו נעשה אובססיבי כלפי הדברים האלה ובמכוון מתרועע עם אנשים כאלה, אזי אתה בסכנה, משום שפיתויים מקיפים אותך מכל עבר! כאשר אנשים חכמים רואים פיתויים כאלה, הם שומרים מרחק. בתוך תוכם ברור להם: "אני לא ניחן בשיעור קומה כזה, אני לא אקשיב להם ואני גם לא להתייחס אליהם כלל. האנשים האלה לא חותרים אל האמת ולא אוהבים את האמת. אני אשמור מרחק ואמצא מקום שקט לקרוא בו את דברי האל לבדי, להשקיט את ליבי ולהרהר זמן מה, ואבוא לפני האל." כל העקרונות והיעדים האלה הם: ראשית כול – אל תרחק מדברי האל; שנית – אל תרחק מן האל בליבך. באופן זה תוכל תמיד לחיות לפני האל על בסיס ההבנה של מהות האמת. במובן אחד האל יגן עליך שלא תיסחף ולפיתוי. במובן נוסף, האל ישפיע עליך רוב חסד, יאפשר לך להבין מה עליך לעשות כדי ליישם בפועל את האמת ויאפשר לך לזכות בהארה ובנאורות בנוגע לכל האמיתות השונות. כשמדובר בחובתך, האל ידריך אותך כדי שתנסה לא לעשות טעויות, לעשות תמיד דברים באופן הנכון ולדעת את העקרונות. באופן זה, האם לא תהיה מוגן? כמובן, זה אינו היעד הסופי והגדול מכול. אם כן, מהו היעד הסופי? היעד הסופי הוא שתוכל להפיק לקחים ממגוון אנשים, מאורעות ודברים, להבין את כוונות האל, להכיר את עבודת האל וליישם בפועל בהתאם לעקרונות שהאל דורש. באופן זה, חייך ושיעור הקומה שלך יוכלו להמשיך להתקדם במקום לדרוך במקום. אם אתה כל הזמן עסוק בעניינים שונים ואינך מתמקד ביישום בפועל של האמת בעת ביצוע חובותיך ופתרון הקשיים שבהיווכחות בחיים, אזי לא תתקדם בחייך. היווכחות בחיים מושגת על ידי ביצוע חובתך. אם אדם סוטה מביצוע חובתו וסוטה מדברי האל, לא תהיה שום התקדמות בחייו. ישנם אנשים שרואים אחרים שמקשקשים בעצלתיים ואז מתערבים ותוחבים את אפם, כל הזמן עוסקים בעניינים לא להם ואוהבים רכילות – האל אינו אוהב אנשים כאלה. איזה מין אנשים האל כן אוהב? אנשים שמסוגלים להשקיט את ליבם. להשקיט את ליבם לשם מה? כדי להיות בובה על חוט שלא חושבת שום דבר? לא, כדי להתפלל בשקט לפני האל, לחפש את כוונות האל ולבקש מן האל להגן עליך ולהעניק לך נאורות. כמו כן, כדי לחפש הארה ונאורות בהיבט כלשהו של האמת שאינך מבין, על מנת להשיג הבנה ובהירות בהיבט זה של האמת, או כדי לבקש לפתור היבט כלשהו בעבודה שלך שנתון בקשיים, ולקבל את הדרכת האל. כאשר האדם שקט לפני האל, יש כל כך הרבה משימות שצריך לבצע ודברים שצריכים להיעשות. אי אפשר לקפוץ לבקר אצל האל בכל פעם שיש לך רגע פנוי ולומר: "האל, אני פה, אתה בלב שלי, היה לצדי, אל תיתן לי להתפתות!" אם אתה פועל כך כדי לצאת ידי חובה ומתייחס לאל כלאחר יד, אזי אינך מאמין אמיתי והאל לא יעניק את האמת לאנשים כאלה. מהו הדבר הראשון שבו אנשים צריכים לאחוז, כדי שהאל יעניק להם את האמת? הם חייבים לב שרעב וצמא לצדיקות, לב כן. מה מייצג לב כן? הוא מהווה עדות לכך שאתה אכן אוהב את האמת. אם אתה כל הזמן מתייחס לאל כלאחר יד וכלל אינך כן, ואתה רוצה תמיד לקבל החלטות בעצמך בכל דבר, ורוצה רק לבוא לפני האל לביקור קצר, להגיד שלום ואז להחליט הכול לבד ולעשות דברים על דעת עצמך, אזי אף שהאל הטיל עליך את עבודתו, בסופו של דבר אין לך שום קשר לאל ולאמת. איך זה נקרא? זה נקרא להתנגד לאל ולהתנהל באופן עצמאי. האם באופן זה האל יכול להעניק לך נאורות? לא. האם תפסתם כולכם את הדרך לחתור אל האמת ולהבין את האמת? אתם חייבים לבוא לפני האל לעתים קרובות, להשקיט את ליבכם כדי לחפש את האמת ולהתפלל לאל, ועליכם ללמוד להשקיט את עצמכם. להשקיט את עצמך אין פירושו לרוקן את ראשך, אלא שבליבך יהיו בקשות, מחשבות ועול, ושתבוא לפני האל בלב כן ומשתוקק, מלא כמיהה לאמת ולכוונות האל, ותוך נשיאה של עול החובה שאתה מבצע והעבודה שאתה עושה – אלה הדברים שבהם אתה צריך לאחוז כשאתה בא לפני האל ומשקיט את עצמך.

זה עתה שיתפתי על כך שכל עבודת הכנסייה קשורה ישירות לעבודת ההפצה של בשורת מלכות האל. במיוחד, לעבודת הפצת הבשורה ולכל התפקידים הקשורים למקצועות יש קשר חשוב ובלתי נפרד לעבודה של הפצת הבשורה. לכן, כל מה שכרוך בעבודה של הפצת הבשורה כרוך באינטרסים של האל ובאינטרסים של בית האל. אם אנשים מסוגלים להבין נכוחה את העבודה של הפצת הבשורה, עליהם להתייחס נכונה לחובות שהם מבצעים ולחובות שאחרים מבצעים. איך מתייחסים אליהן נכונה? משקיעים את מרב המאמצים ומבצעים אותן על פי דרישות האל. לכל הפחות, אל תפגינו התנהגויות ואל תבצעו דברים שבמכוון מסבים נזק או מפריעים, ואל תעשו במכוון דברים שאתם יודעים שהם שגויים. אם מישהו מתעקש לעשות דבר מה אף על פי שהוא יודע שהוא משבש את עבודת הכנסייה ומפריע לה, ואיש אינו יכול להניא אותו מכך, אזי הוא עושה רע, מתגרה במוות וחושף את פרצופו האמיתי כשד. מהרו וגרמו לאחים והאחיות להבחין בו כפי שהוא באמת, ואז הרחיקו את האיש הרע מהכנסייה. אם עושה הרע נתון לרוח שטות רגעית ואינו עושה רע במפגיע, איך יש להתייחס לעניין? האם יש לחנך את האיש ולעזור לו? מה אם הוא כבר עבר חינוך ובכל זאת אינו מקשיב? האחים והאחיות מתכנסים יחד למתוח עליו ביקורת. מה אם אותו אדם הוא בעל כישורים מתאימים לעבודתו, ואולם אינו משקיע את כל כולו בביצועה ולעת עתה אין אף אחד אחר שיחליף אותו, והכול מעוניינים עדיין שאותו אדם יבצע אותה? הכול מתכנסים כדי לגזום את האיש ולהזהיר אותו: "האל רומם אותך וביקש ממך לבצע את החובה הזאת. אם לא תנסה לבצע אותה כמיטב יכולתך, ותמשיך להפריע, ולהתייאש ולוותר, אז במובהק אין לך שום מצפון ואינך מתאים לבצע את חובתך." האם הדרך הזו טובה או לא? אם מישהו יכול להחליף אותו, תנו לו ללכת. האם הייתם מעזים לעשות זאת? רוב האנשים לא היו מעזים. כשמדובר בהגנה על עבודת הכנסייה, אנשים רבים אינם מעזים לקום ולפעול למען הצדק. האין זה מקרה של חוסר העזה לדבוק באמת? יש אנשים שטומנים את הראש בחול ומגלים אדישות כשהם נוכחים שמשבשים את עבודת הכנסייה ומפריעים לה, כאילו אין לזה שום קשר אליהם, והגישה שלהם היא להתעלם. אבל אם מישהו מותח עליהם ביקורת ואומר שאסור להם לנהוג כך, או בז להם או מזלזל בהם, הם מתרגזים ואומרים בליבם: "מי אתה חושב שאתה? מי אתה שתמתח עליי ביקורת? מי אתה שתזלזל בי? אנחנו צריכים לדבר על העניין הזה." הם לוקחים את העניין הזה ללב ומתייחסים אליו ברצינות, והם לא יכולים שלא להגיד משהו ולהצהיר על עמדתם. כשלעבודת הכנסייה נגרמו עיכובים, הפרעות ונזקים הם לא הרגישו דבר, ובמקום זאת התעלמו מהעניין. איזה מין אנשים הם אלה? (אנוכיים ומתועבים.) האם זו רק אנוכיות ונבזות? הבעיה הזאת כל כך חמורה שלא ניתן לתמצת אותה רק במשפט אחד. ניתן רק לומר שאנשים כאלה לא ניחנים בשום אנושיות והם לחלוטין לא אנשים טובים. למעשה, זה מה שעושים צוררי משיח, וכמובן מנהיגי שקר אינם יוצאים מן הכלל. לצוררי משיח אין שום מושג מהם האינטרסים של בית האל. כאשר עבודת הכנסייה מתעכבת הם אינם מסוגלים לראות זאת. יש אנשים שמחוללים אנדרלמוסיה מוחלטת על ידי כך שהם מפריעים לעבודת הכנסייה, אבל כאשר צוררי משיח רואים זאת הם אינם מתייחסים לכך ברצינות. הם ממעיטים בחומרת העניין ונוזפים בקול רפה במחולל הנזק בכמה הערות פשוטות, גוערים בו קצרות בלי שמץ של זעם ותו לא. האם לאנשים כאלה יש חוש צדק? איזה מין אנשים אלה? אנשים כאלה הם כפויי טובה, הם בוגדים! הם חלאות!

זה עתה סקרתי באופן כללי מהם האינטרסים של אנשים, מהי מהות האינטרסים שלהם, למה אנשים שואפים לממש אינטרסים אישיים, מהו טבע המרדף של אנשים אחרי אינטרסים אישיים וגם מה טבע האינטרסים של האל וכיצד מגדירים אותם. האינטרסים של האל הם הסיבה הצודקת ביותר וכך יש להתייחס אליהם. הגנת האל על האינטרסים שלו היא בשום פנים ואופן לא אנוכית, והדבר גם לא נעשה רק לשם הגנה על הכבוד ועל התהילה שלו. למעשה, הוא רוצה להגן על ההתקדמות של עבודתו ועל תוצאותיה ולהגן על מטרה צודקת. ההתנהגות ודרכי הפעולה אלה צודקות ומוצדקות ביותר, וזהו מעשה אלוהי. אל ליצירי בריאה אנושיים להחזיק בתפיסות כלשהן לגבי המעשה הזה של האל, קל וחומר לנצור בליבם האשמות או שיפוטים. האם אנו יכולים לומר שהאינטרסים של האל הם מעל לכול? (כן.) האם אנוכי לומר זאת? (לא.) אנשים מבינים את ההיבט הזה של האמת, ועל בסיס זה הקביעה הזאת תקפה. היא אינה מוטה במכוון, היא חסרת פניות והיא לגיטימית. "הם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל והם אפילו מוכרים את האינטרסים הללו תמורת תהילה אישית" – זו מהותם של צוררי משיח. זה הטבע של הגישה שלהם ושל יחסם כלפי אינטרסים, והם לעולם לא מתחשבים באינטרסים של בית האל. למה הכוונה ב"לעולם לא"? הכוונה שהם לא חושבים בכלל על האינטרסים של בית האל וגם לא קיים אצלם מושג כזה, הם מתחשבים רק באינטרסים שלהם עצמם – זו הכוונה. עד כמה זה חמור בדיוק? הם מוכרים את האינטרסים של בית האל תמורת תהילה אישית ואינטרסים אישיים. האינטרסים שלהם הם מעל לכול והם יכולים להחליף את האינטרסים של האל. הם יילחמו למען האינטרסים שלהם ולא משנה עד כמה הם מרושעים, בלתי לגיטימיים או שליליים, וכדי להיאחז באינטרסים שלהם ולהילחם למענם הם ירחיקו לכת עד כדי כך שהם יקריבו כל אחד, בכל מחיר. איזה מין התנהגות זאת? (התנהגות של צוררי משיח.) התנהגות של צוררי משיח – זה מה שהשטן עושה. השטן שולט במין האנושי הזה, שולט במדינה, שולט בעם, והוא ירחיק לכת עד כדי הקרבת חיים רבים בתמורה ליציבות ההשפעה שלו. מהם האינטרסים שלו? כוח ועמדת השפעה. אם כך, איך הוא זוכה בעמדת השפעה ואיך הוא מייצב את ההשפעה הזו? (בכל מחיר.) בכל מחיר. כלומר, לא אכפת לו אם דרכי היישום והשיטות שלו נתפסות כלגיטימיות או לא לגיטימיות בעיני הציבור והוא נוקט כל דבר, מטבח ודיכוי ועד טקטיקות רכות וקשות, כפייה והדחה, וכלה בהקרבת חיי אדם או חיים רבים בתמורה ליציבות מעמדו ולכוח שבו הוא אוחז – זוהי התנהגותו של השטן. גם צוררי משיח עושים דברים באופן הזה.

האם הדברים הכלולים בשיתוף היום לטעמכם? (הרווחתי הרבה מההקשבה היום, ובייחוד דיבר אליי מאוד הניתוח של ידע ושל אנשי רוח. בעבר לא ממש הסכמתי עם הרעיון שלאנשי רוח חסרה הבנה רוחנית, אבל בתקופה הזאת, באמצעות ניתוח הידע בידי האל, הצלחתי בהדרגה לערוך השוואות ולהיווכח שבמקרים רבים אני עצמי לא מסוגל להבין את דברי האל, שאני לא מבין אותם כשאני שומע אותם, ושכשאני צופה באנשים ובמאורעות אני מתבונן בהם ומנתח אותם מנקודת מבט אינטלקטואלית, מה שמוביל להבנה מעוותת – זה היעדר של הבנה רוחנית. עכשיו אני מבין ביתר בהירות את המהות של אנשי רוח.) כשדיברתי היום על אנשי רוח, בשום אופן לא כיוונתי לאדם מסוים, אבל אם אתם מסוגלים להשוות את עצמכם כנגד הדברים שלי זה דבר טוב ויש תקווה שתוכלו לשנות דברים ולהיכנס. עליכם לחתור בחריצות, מן הנקודה של חוסר הבנה או של חוסר תפיסה של האמת, ולאט לאט להגיע לנקודה שבה תהיו מסוגלים להבין בזו אחר זו כמה אמיתות פשוטות ופחות מעמיקות, שעומדות ברשות עצמן, כך שמה שתבינו יהיה האמת ולא מילים ודוקטרינות. באופן זה, בהדרגה, תהיה לכם הבנה רוחנית. אם אתם מבינים דברים על ידי התמקדות במציאות-האמת, בהדרגה תבינו את האמת; אם אתם כל הזמן מנתחים דברים באמצעות התמקדות בדוקטרינה, תוך שימוש בהיגיון ובשכל שלכם, אזי מה שתבינו יהיה רק דוקטרינה או תאוריה, דבר שלעולם לא יהפוך לאמת, ואתם לעולם לא תתקדמו מעבר ליסודות הדוקטרינה. האין זה כך? (אכן.) יש האומרים: "למה אני לא יכול להבין חלק מדברי האל שאני קורא? איך זה שלא כל כך פשוט לאנשים להבין ולקבל את הדברים כשבוחנים אותם מבחינת הדקדוק ומן הפן של מבנה המאמר?" איך אתם מסבירים את הבעיה הזאת? האם אתם מסוגלים להבין אותה עכשיו? אני אסביר לכם את זה. האל מדבר אל בני האדם משחר האנושות, וכל מילה ופיסקה במה שהוא אומר הן בסך הכול שפה, לא מאמרים. כשאני מדבר פה היום, האם אני מקריא מאמר, מוסר דיווח או פשוט משוחח? (משוחח.) אני מנהל אתכם שיחה קלה, מספר את האמת, ומדבר על הנושאים שאתם זקוקים להם. אני מדבר, לא מקריא מאמר. ולכן, אתם צריכים להבין מהו מאמר ומה זה דיבור – בין השניים יש הבדלים. אותם מרכיבים שנדרשים למאמרים הם היבטים של ידע שמקורם במין האנושי, והאל אינו צריך לפעול על פי הידע הזה כשהוא מדבר. האל צריך רק לומר באופן פשוט וברור את האמיתות שהוא מתכוון לדבר עליהן, וכל עוד אנשים מסוגלים להבין את האמיתות שהם שומעים, די בכך ואין שום צורך אפילו להשתמש בסימני פיסוק. המין האנושי המציא סימני פיסוק ומאמרים, והוא גם המציא את הדקדוק ואת המרכיבים הדרושים למאמרים. הדברים האלה משתייכים כולם לקטגוריה של ידע, והאל אינו צריך לציית להם. בנוסף לכך, השפה נובעת מן האל, וזה דבר חיובי. ולכן לא משנה מה האל אומר, הדברים נכונים. אין צורך שתפשפש כדי לזהות שגיאות דקדוק, או שתשווה או תנתח את הסוגיות הדקדוקיות. אתה רק צריך להבין מה כוונת האל בקטע נתון, בפיסקה נתונה ובמשפט נתון, ומהי האמת, מהם עקרונות-האמת שהאל דורש מאנשים ומהו הנתיב ליישום בפועל שהאל מכתיב לאנשים, ודי בכך. זה ההיגיון שבו צריכים להיות ניחנים יצירי בריאה – אנשים. דברי האל ומעשיו אינם צריכים לציית לכל המוסכמות והמסגרות האלה שיצרו בני אדם, וגם לא לכל אותם תקנות ודברים אינטלקטואליים גרידא שמובנים בידע, ושאין צורך להיצמד אליהם. האל אמר דברים רבים, ולא משנה מה הוא אומר, זאת האמת. ככל שאנשים הניחנים בהבנה רוחנית ואנשים בעלי ניסיון קוראים יותר את דברי האל, כך גוברת תחושתם שדברי האל הם האמת. האמת שגלומה באותם דברים היא דבר שאנשים צריכים להבין, לחפש ולחוות. האל מדבר אל המין האנושי – זכרו, מה שהאל עושה הוא לדבר, ו"דיבור" ידוע בסלנג כ"פטפוט" או כ"דיסקוס" של כל מיני דברים. מהי המהות שטמונה במה שהאל רוצה לומר פה? המהות היא כוונות האל, האמת, ודרישות האל מאנשים – זה התוכן. דיבור מטבעו נעשה בפשטות ובבהירות, כשיחה קלה, מלב אל לב ופנים אל פנים, לפעמים תוך שימוש במשלב דיבורי ובדיאלקט מסוים, ולפעמים תוך שימוש במשלב ספרותי. כדי לכתוב חיבור יש צורך בפתיח בפיסקה הראשונה, ועליך לפתח את הנושא ולהרחיב עליו בפיסקה השנייה ואז להגיע לשיא ולסיום. כדי להיחשב כחיבור הוא חייב להיכתב בדיוק על פי הפורמט הזה, ורק אז המורה יקראו אותו עד הסוף וייתן לו ציון ממוצע, טוב או מעולה. האם אתם יכולים לחלק כך ציונים לדברי האל? נניח שתגידו: "הקטע הזה טוב, הדקדוק שלו תקין, הוא נאמר בשפה שמיימית והוא לגמרי תואם למבנה של חיבור; הקטע הזה לא כל כך טוב, הוא קצת לא מאורגן והמבנה לא כל כך תקין. חלק מהמילים לא ממש עומדות בכללי הדקדוק ויש אפילו כמה מילים שנראה שלא נעשה בהן שימוש במקומות הנכונים." האם זה בסדר לקרוא באופן הזה את דברי האל? (לא.) זה יהיה מעוות לקרוא אותם כך, ואתם לעולם לא תזכו באמת. אתם חייבים ללמוד לקרוא בין השורות של דברי האל כדי להבין מה האל דורש מכם ומהי האמת שאצורה בדברים האלה – כך חכם לפעול. אתם אפילו לא יודעים איך להסתכל על הדברים האלה, ואתם חוזרים ואומרים כל היום: "איך יכול להיות שדברי האל הם אפילו לא חיבורים? דברי האל צריכים להיות כמו נאומים, והאל צריך לדבר בשפה רהוטה." זה לא מה שאני עושה. זה יהיה כל כך מעייף, אתם תתעייפו מן ההקשבה והאדם שמדבר יתעייף גם הוא. חשבו על האל שמדבר בשמים, מדבר אל איוב, אל פטרוס, אל משה ואל יונה – האם דברי האל לא היו פשוטים וברורים? אינכם יכולים בכלל להבין עד כמה הם יוצאים מגדר הרגיל, מופשטים או נאדרים, ועד כמה הניסוח קפדני. ראו מה אמר האל לשטן כשהשטן פיתה את איוב: "הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל־עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (איוב א' 8). וכן: "הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת־נַפְשׁוֹ שְׁמֹר" (איוב ב' 6). דברי האל היו פשוטים ותמציתיים כאחד והסבירו את העניין באופן ברור מאוד. אלה צביון האל ומהות האל. האל אינו נוקט במתכוון מילים דו-משמעיות ומבלבלות, והגדולה שלו, מופלאותו, נכבדותו, סמכותו ועוצמתו אינם מזויפים. למה אני אומר שהם אינם מזויפים? כאשר הוא מדבר לאדם, הוא אינו מעמיד פנים, אינו מסווה את עצמו מאחורי תדמית נשגבה או אומר דברים שאנשים אינם מסוגלים להבין – השטן הוא שעושה זאת, האל אינו עושה את זה – ומכיוון שהאל אומר את הדברים, הוא יגרום לך להבין אותם. אם אתה ילד, הוא ידבר אליך במילים שילדים מסוגלים להבין. אם אתה אדם מבוגר, הוא ידבר אליך בשפה של מבוגרים. אם אתה גבר, הוא ידבר אליך בשפה שגברים רגילים בה. אם אתה בן אדם מושחת, הוא ידבר אליך בדרך ובמבנה שפה שאנשים מושחתים מסוגלים להבין. האל מדבר באינספור דרכים. לפעמים הוא מספר בדיחות, לפעמים הוא מעיר הערות אירוניות, לפעמים הוא עוקצני, לפעמים הוא מנתח, לפעמים הוא מחמיר יותר, לפעמים הוא עדין יותר, לפעמים הוא גורם לך להתרגש, ולפעמים הוא מנחם אותך אחרי שגזם אותך... כל העבודה הזאת שהאל עושה וכל האמיתות האלה שהוא מבטא אינן נוקשות, הן גמישות. האל הוא מעיין מים חיים והוא מקור האמת. כל מה שהאל אומר הוא בסדר, יש בו אמת, ולא משנה באיזה אופן הוא אומר זאת. אם לאדם כלשהו יש כל הזמן תפיסות לגבי דרכי הדיבור של האל, לגבי התחביר שלו וכדומה, והוא כל הזמן בוחן אותם ומפקפק בהם, וכל הזמן מרגיש מוטרד בגללם ואומר לעצמו: "האל שאני מאמין בו בעצם לא ממש נראה כמו אל, למה הוא כזה? אם כך אני לא רוצה לקבל אותו, לקבל אותו יהיה מביך מדי, עדיף לי כבר להאמין בכך-וכך", איזה מין אדם זה? (חסר אמונה.) זהו חסר אמונה. איזה מין אנשים הם רוב חסרי האמונה? אנשים שאין להם הבנה רוחנית. כאשר אנשים שאין להם הבנה רוחנית קוראים את דברי האל, הם בוחנים אותם בשימת לב, כשהתוצאה היא שהם עדיין לא מסוגלים להבין אותם לחלוטין, ולכן הם תוהים: "מכיוון שזו הדרך האמיתית, האם ייתכן באמת לזכות בברכות על ידי אמונה בדרך הזאת? כל כך הרבה אנשים מאמינים. אם אני לא אאמין, האם לא אגיע לגהינום?" הם אפילו מטפחים מזימות קטנוניות. הם לא תוהים: "אומרים שיש אמת בדברי האל, אז מהי האמת? איך זה שלא ראיתי אותה? אני חייב לקרוא ולהקשיב!" יום אחד הם סוף סוף "מבינים את מה שהם שומעים" וחושבים לעצמם: "מה שהדברים האלה חושפים זה המצב האמיתי, זו האמת. אבל השפה יותר מדי פשוטה ועממית, היא מאוד רגילה, והיא עשויה לעורר בוז ואפליה מצד אנשים משכילים, ולהיראות כשפה שגרתית ביותר, ואפילו יבשושית לעתים; ומילים מסוימות שאנשי רוח רמי דרג בענפי הידע לא היו מעלים על דעתם להשתמש בהן, למעשה יוצאות מפי האל – זה כל כך בלתי נתפס ולא אמור להיות כך, נכון?" מהן ההשלכות של הבחינה התמידית הזאת? אתה תרגיש שאתה טוב יותר מהאל, ושהאל צריך להאמין בך ולרומם אותך. זה לא בעייתי? אלה אנשים שאינם ניחנים בהבנה רוחנית. הגישה שלהם כלפי האל היא תמיד להתייצב כנגדו ולבחון אותו. במקביל לבחינה של האל, הם מתריסים כנגדו, ובעודם מתריסים כנגדו הם אומרים בליבם: "יותר טוב שאתה לא האל, כיוון שאתה כל כך חסר חשיבות, אתה לא כמו האל. אם היית האל, לא הייתי מרגיש בנוח. אם אבוז לך ואבחן אותך, ואנתח אותך עד למצב שאתה כבר לא תהיה אל ואף אחד לא יאמין בך, אז אני אהיה מאושר, ואם אחפש אל גדול להאמין בו, אמצא שלווה." אנשים כאלה הם חסרי אמונה. רוב חסרי האמונה אינם ניחנים בהבנה רוחנית. הם לעולם לא יבינו או ישיגו את האמת מאותן אמירות פשוטות של האל. הם רק בוחנים אותן שוב ושוב, ולא זו בלבד שהם אינם מצליחים להשיג את האמת, הם גם הורסים את העניין המהותי של הישועה שלהם עצמם וגם חושפים ומנטרלים את עצמם. הבה נסיים פה את השיתוף להיום. (תודה לך האל!) להתראות!

17 בינואר 2020

הערות שוליים:

א. "לאו" ו"שיאו" הן תחיליות בשפה הסינית שמוסיפים לפני שמות משפחה כצורת פנייה המבטאת תחושה של קירבה או של חוסר פורמליות בין הדובר לנמען.