3. מהות הצביון של צוררי משיח

א. רשעות

2. מה עושים צוררי משיח כלפי האל

במהלך הכינוס האחרון שיתפנו בעיקר על מהות צביונו של צורר המשיח וסיכמנו אותה, ובחרנו לנתח שלוש תכונות מתוך ששת הצביונות של האנושות המושחתת. שלוש התכונות הללו הן סלידה מן האמת, זדוניות ורשעות. בפעם הקודמת שיתפנו על רשעות, ודרך ניתוח הביטויים המרושעים של צוררי המשיח, כלומר, העובדה שמחשבותיהם מלאות ברוע לאורך היום כולו, זיהינו צוררי משיח ואיששנו את מהות צביונם המרושעת דרך אותם ביטויים. אנו מנתחים את העובדה שמחשבותיהם מלאות ברוע לאורך היום כולו משני היבטים: הראשון, על מה הם חושבים כשהם מתייחסים לאחרים, אילו גישות וביטויים הם חושפים במהותם המושחתת; השני, על מה הם חושבים ביחס לאל. סיימנו את השיתוף על יחסם כלפי אנשים. בפעם הקודמת שיתפנו באופן חלקי על הרעיונות, על התפיסות, על נקודות המבט, על המניעים, ואפילו על הפעולות שהוחלט עליהן מראש, של צוררי המשיח כלפי האל; לדוגמה, ספק, בחינה, ומה עוד? (חשד וזהירות.) ספק, בחינה, חשד וזהירות. כעת, הבה נשתף על האופן שבו צוררי המשיח בוחנים את האל.

ה. בחינה

אילו ביטויים יש לבחינה? אילו גישות או מחשבות מבטאות מצב או תמצית של בחינה? (אם אני מבצע עברה או עושה מעשה רע כלשהו, אני תמיד רוצה לגשש אצל האל, לדרוש תשובה ברורה, ולבדוק אם הסוף או הייעוד שלי יהיו טובים.) זה קשור למחשבות; אם כך, באופן כללי, כאשר אדם מדבר או פועל, או כאשר הוא ניצב בפני דבר-מה, איזה מהביטויים שלו הוא בחינה? אם מישהו ביצע עברה, והוא חש שהאל עלול לזכור את העברה שלו או לגנותה, והוא עצמו אינו בטוח ולא יודע אם האל יגנה אותו או לא, הוא הוגה דרך לבחון זאת, לבדוק מהי גישתו האמיתית של האל. הוא מתחיל בתפילה, ואם אין שום הארה או נאורות, הוא חושב לשנות כליל את שיטות החתירה הקודמות שלו. קודם לכן, הוא תמיד עשה דברים באופן שטחי, השקיע 30 אחוזי מאמץ כשהוא יכול היה להשקיע 50 אחוזים, או 10 אחוזים כשהוא יכול היה להשקיע 30. כעת, אם יש לו היכולת להשקיע 50 אחוזי מאמץ, הוא עושה זאת. הוא לוקח על עצמו עבודות שחורות או מתישות שאחרים נמנעים מהן, תמיד מבצע אותן לפני אחרים, ודואג לכך שרוב האחים והאחיות יראו זאת. חשוב מכך, הוא רוצה לבדוק מה חושב על כך האל והאם יש גאולה לעברה שלו. כשהוא נתקל בקשיים או בדברים שרוב האנשים לא יכולים להתגבר עליהם, הוא רוצה לראות מה יעשה האל, האם הוא יעניק לו נאורות וידריך אותו. אם הוא יכול לחוש בנוכחות האל וביחסו המיוחד, הוא מאמין שהאל לא זכר או גינה את העברה שביצע, הוכחה לכך שהיא ברת מחילה. לעומת זאת, אם הוא משקיע מעצמו כך ומשלם מחיר שכזה, אם חל שינוי משמעותי בגישתו אך הוא עדיין לא חש בנוכחות האל, והוא בהחלט לא חש בהבדל ניכר ביחס למה שהיה קודם לכן, אזי ייתכן והאל גינה את העברה שביצע והוא כבר לא רוצה בו. משום שהאל לא רוצה בו, בעתיד הוא כבר לא יתאמץ כל כך בעת ביצוע חובתו. אם האל עדיין רוצה בו, לא מגנה אותו, ועדיין יש לו תקווה לקבל ברכות, הוא יבצע את חובתו בכנות מסוימת. האם הביטויים והרעיונות האלה הם צורה של בחינה? האם זו גישה ספציפית? (כן.) זה עתה רק ציינתם היבט תאורטי אחד, אך לא התעמקתם לפרטי פרטים בביטוי של בחינת האל, ובגישות והתוכניות המעשיות אשר בלבם של צוררי המשיח ביחס לעניין זה, או חשפתם מהם השקפותיהם ומצבם כאשר הם עוסקים בכך.

לאנשים מסוימים תמיד חסרים ידע או ניסיון כלשהם באשר לכול-יכולתו של האל ולבחינתו את מעמקי הלב האנושי. חסרה להם גם תפיסה אמיתית של בחינת הלב האנושי על ידי האל, כך שבאופן טבעי, הם מלאים ספקות ביחס לסוגיה זו. אף שבמסגרת מאווייהם הסובייקטיביים הם רוצים להאמין שהאל בוחן את מעמקי הלב האנושי, אין להם ראיות חד משמעיות. כתוצאה מכך, הם מתכננים דברים מסוימים בלבם ובה בעת מתחילים להוציאם לפועל וליישמם. בעודם מיישמים את התוכניות, הם בוחנים ללא הרף האם האל באמת יודע עליהן, האם הן ייחשפו, ואם הם ישמרו על שתיקה – האם מישהו יוכל להבין את העניין, או האם האל יוכל לחשוף אותו באמצעות סביבה מסוימת. מובן שלאנשים מן השורה עשויות להיות אי-ודאויות כאלה או אחרות לגבי כול-יכולתו של האל ובחינתו את מעמקי הלב האנושי, אולם צוררי משיח הם לא סתם חסרי ודאות – הם מלאים ספקות ביחס לאל ונזהרים מפניו באופן מוחלט בעת ובעונה אחת. לכן, הם מפתחים גישות רבות לבחינת האל. משום שהם מטילים ספק בכך שהאל בוחן את הלב האנושי, ואף יותר מכך, מכחישים את העובדה שהאל בוחן אותו, לעתים תכופות הם חושבים על סוגיות מסוימות. אז, מתוך שמץ של פחד או תחושת אימה בלתי מוסברת, הם מפיצים בסתר ובפרטיות את אותן מחשבות, ומוליכים שולל אנשים מסוימים. במקביל, הם ממשיכים לחשוף אט-אט את טיעוניהם ואת רעיונותיהם. בעודם חושפים אותם, הם בוחנים האם האל מעכב או חושף את התנהגותם. אם הוא חושף או מגדיר אותה, הם ממהרים לסגת, ומשנים גישה. אם נדמה כי איש אינו יודע על כך, וכי איש לא רואה את פרצופם האמיתי או את עומק לבם, בתוך תוכם הם נעשים משוכנעים אף יותר שהאינטואיציה שלהם נכונה, ושהכרתם את האל היא נכונה. על פי השקפתם, בחינתו של האל את הלב האנושי איננה קיימת, למעשה. איזו מין גישה היא זו? זוהי גישה של בחינה.

עקב הצביון המרושע מיסודו של צוררי המשיח, הם אף פעם לא מדברים או פועלים במישרין. הם לא מתמודדים עם דברים בגישה הגונה ובכנות, או מדברים באמצעות מילים הגונות ופועלים בגישה לבבית. שום דבר מדבריהם או ממעשיהם אינו ענייני, אלא הם תמיד עקיפים וחמקנים, והם אף פעם לא מביעים ישירות את מחשבותיהם או את מניעיהם. זאת מפני שהם מאמינים שאם יביעו אותם, אנשים יבינו אותם במלואם ויראו את פרצופם האמיתי, שאיפותיהם ורצונותיהם ייחשפו במערומיהם, אחרים כבר לא יחשבו שהם מרוממים או אציליים, או שהם יחדלו להעריץ אותם או לסגוד להם; לכן, הם תמיד מנסים להסוות ולהסתיר את מניעיהם ואת רצונותיהם הלא-מכובדים. אם כך, כיצד הם מדברים ופועלים? הם משתמשים בשיטות שונות. צוררי המשיח מאמצים גישה דומה לאמרה הרווחת בקרב חסרי האמונה, "לטבול את האצבע במים". כשהם רוצים לעשות דבר מה ויש להם השקפה או גישה כלשהן, הם אף פעם לא מביעים אותן ישירות; במקום זאת הם משתמשים בשיטות מסוימות כמו למשל רמיזות או בירורים, או "חליבת" פרטים מאנשים בעורמה על מנת לאסוף את המידע שנחוץ להם. עקב צביונם המרושע של צוררי המשיח, הם אף פעם לא מחפשים את האמת, ואינם רוצים להבין אותה. דאגתם היחידה היא התהילה, הרווח, והמעמד שלהם. הם עוסקים בפעילויות שיכולות לזכות אותם בתהילה, ברווח, ובמעמד, ונמנעים מאלה שלא יעניקו להם את הדברים האלה. הם לוקחים על עצמם בשקיקה פעילויות הקשורות במוניטין, במעמד, בהתבלטות, ובתהילה, בעודם נמנעים מדברים שמגינים על עבודת הכנסייה או עלולים לפגוע באחרים. על כן, צוררי המשיח אינם מפגינים גישה של חיפוש כלפי שום דבר; במקום זאת, הם משתמשים בשיטה של בחינה על מנת לבדוק דברים, ואז מחליטים האם להמשיך – צוררי המשיח הם עד כדי כך ערמומיים ומרושעים. לדוגמה, כשהם רוצים לדעת איזה מין אדם הם בעיני האל, הם לא מבצעים הערכה של עצמם באמצעות דברי האל בכך שהם לומדים להכיר את עצמם. במקום זאת, הם מבררים אצל אחרים ומקשיבים לדיבורים מרומזים, בוחנים את הנימה ואת הגישה של מנהיגים ושל העליון, ובודקים בדברי האל כיצד הוא קובע את קצם של אנשים כמותם. הם משתמשים בנתיבים ובשיטות הללו על מנת לבדוק לאן הם שייכים בתוך בית האל ולגלות מה יהיה קצם העתידי. האין זה כרוך במידת מה בטבע של בחינה? לאחר שאנשים מסוימים נגזמים, למשל, במקום לבחון את הסיבה לכך שנגזמו, לבחון את הצביונות המושחתים ואת הטעויות אשר נחשפו במסגרת מעשיהם, ואילו היבטים של האמת עליהם לחפש על מנת להכיר את עצמם ולתקן את פגמי העבר שלהם, הם מותירים אצל אחרים רושם מוטעה, ומשתמשים באמצעים עקיפים על מנת לגלות מהי גישתם האמיתית של העליון כלפיהם. לדוגמה, לאחר שהם נגזמים, הם ממהרים להזכיר בעיה זניחה כלשהי שתאפשר להם לחפש את העליון, על מנת לבחון איזו נימה מסגלים העליון, האם הם סבלנים, האם יהיה מענה רציני לשאלות אותן הם מחפשים, האם הם יאמצו כלפיהם גישה עדינה יותר, האם הם יפקידו בידיהם משימות, האם הם עדיין יעריכו אותם, ומה העליון באמת חושבים על טעויות העבר שלהם. כל הגישות האלה הן סוג של בחינה. בקצרה, האם אנשים יודעים בלבם כשהם ניצבים אל מול מצבים שכאלה ומביאים לידי ביטוי את הביטויים הללו? (כן.) אם כן, כשאתם יודעים ורוצים לעשות את אותם הדברים, איך אתם מתמודדים עם העניין? ראשית, ברמה הפשוטה ביותר, האם אתה יכול למרוד בעצמך? יש אנשים שמאתגר אותם למרוד בעצמם בבוא העת; הם הופכים בדבר: "שכח מזה, הפעם זה קשור בברכות ובקץ שלי. אינני יכול למרוד בעצמי. בפעם הבאה". כשמגיעה הפעם הבאה, והם שוב נתקלים בבעיה הקשורה בברכות ובקץ שלהם, הם עדיין לא מסוגלים למרוד בעצמם. לאנשים כאלה יש חוש מצפון, ואף שאינם אוחזים במהות צביון של צוררי משיח, זה עדיין קשה ומסוכן למדי עבורם. לעומת זאת, צוררי המשיח מרבים לחשוב על דברים כאלה ולחיות במצב שכזה, אך הם אף פעם לא מורדים בעצמם, משום שאין להם חוש מצפון. גם אם מישהו חושף וגוזם אותם, ומציין את מצבם, הם מתעקשים ובשום פנים ואופן לא מורדים בעצמם, והם גם לא שונאים את עצמם בגלל אותו המצב, או מרפים ממנו ופותרים אותו. לאחר שמדיחים צוררי משיח מסוימים, הם חושבים: "עושה רושם שהדחה היא דבר רגיל, אך התחושה היא מבזה למדי. אמנם לא מדובר בסוגיה משמעותית, אך איני יכול להרפות מדבר מכריע אחד. אם הדיחו אותי, האם פירוש הדבר שבית האל כבר לא יטפח אותי? אם כך, איזה מין אדם אהיה בעיני האל? האם עדיין תהיה לי תקווה? האם עדיין תהיה לי תועלת כלשהי בבית האל?" הם מהרהרים בדבר והוגים תוכנית: "יש ברשותי עשרת אלפים יואן, וזוהי העת להשתמש בהם. אציע את הסכום הזה כמנחה, ואבדוק אם הדבר ישנה מעט את גישתם של העליון כלפיי, ואם הם יוכלו להפגין כלפיי מעט יחס מועדף. אם בית האל יקבל את הכסף, פירוש הדבר הוא שעדיין יש לי תקווה. אם הוא ידחה את הכסף, הדבר מעיד על כך שאין לי תקווה, ואהגה תוכניות אחרות". איזו מין גישה היא זו? זוהי בחינה. בקצרה, בחינה היא ביטוי ברור יחסית של מהות הצביון המרושעת. אנשים משתמשים באמצעים שונים על מנת להשיג את המידע שהם רוצים בו, להגיע לוודאות, ואז להשיג שלוות נפש. יש מספר דרכים לבחון, כמו למשל להשתמש במילים על מנת "לחלוב" דברים מן האל, להשתמש בדברים על מנת להעמידו במבחן, לחשוב על דברים ולדוש בהם בראש. מהי הדרך הנפוצה ביותר בה אתם בוחנים את האל? (לפעמים, בעודי מתפלל לאל, אני בודק מהי גישתו כלפיי ובוחן האם יש שלווה בלבי. אני משתמש בשיטה זו על מנת לבחון את האל.) זוהי שיטה נפוצה למדי. שיטה נוספת היא לבדוק אם למישהו יש מה לומר במהלך השיתוף בכינוס, האם האל מעניק נאורות או הארה, ולהשתמש בכך על מנת לבחון האם האל עדיין איתו, והאם הוא עדיין אוהב אותו. כמו כן, במהלך ביצוע חובתו, לבדוק אם האל מעניק לו נאורות או מדריך אותו, אם יש לו מחשבות, רעיונות, או תובנות מיוחדים כלשהם – ולהשתמש בהם על מנת לבחון מהי גישתו של האל כלפיו. כל השיטות האלה נפוצות למדי. עוד משהו? (אם הבטחתי לאל דבר מה במהלך תפילה אך לא קיימתי אותו, אני בוחן האם האל מתייחס אליי בהתאם לשבועתי.) זוהי שיטה נוספת. תהא אשר תהא השיטה שאנשים משתמשים בה על מנת להתייחס לאל, אם הדבר גורם להם לייסורי מצפון, ואז הם זוכים בידע באשר למעשים ולצביונות האלה ויכולים לחולל בהם מהפך מידי, אזי הבעיה אינה חמורה עד כדי כך – זהו צביון מושחת רגיל. אולם אם מישהו מסוגל לנהוג כך באופן עקבי ועיקש, גם אם הוא יודע שמדובר במעשה שגוי שהאל מתעב אותו, אך הוא דבק בדבר, ואף פעם לא מתמרד נגדו או מוותר עליו, זוהי מהותו של צורר משיח. מהות צביונו של צורר משיח שונה מזו של אנשים מן השורה בכך שהוא אף פעם לא מהרהר בעצמו או מחפש את האמת, אלא משתמש באופן עקבי ועיקש בשיטות שונות על מנת לבחון את האל, את גישתו כלפי אנשים, את מסקנתו לגבי אדם מסוים, ואת מחשבותיו ורעיונותיו לגבי העבר, ההווה, והעתיד של מאן דהוא. הוא אף פעם לא מחפש את כוונותיו של האל, את האמת, ובייחוד לא כיצד להתמסר לאמת על מנת להשיג שינוי בצביונו. המטרה מאחורי כל מעשיו היא לחטט במחשבותיו וברעיונותיו של האל – זהו צורר משיח. מובן שצביון זה של צוררי המשיח הוא מרושע. כשהם עושים מעשים כאלה ומפגינים ביטויים כאלה, אין בהם ולו שמץ של אשמה או חרטה. גם אם הם קושרים את עצמם לדברים האלה, הם לא מביעים רצון להכות על חטא או כוונה לחדול, אלא דבקים בדרכם. מיחסם כלפי האל, מגישתם ומאופן פעולתם, ניכר כי הם רואים באל אויב. במחשבותיהם ובהשקפותיהם אין שום רעיון או גישה של הכרת האל, אהבת האל, התמסרות לאל, או יראת האל; הם פשוט רוצים להשיג את המידע הנחוץ להם מן האל ולהשתמש בשיטות ובאמצעים שלהם כדי לאשש את גישתו המדויקת של האל ביחס אליהם ואת האופן שבו הוא מגדיר אותם. הדבר החמור מכך הוא, שלמרות שהם מתאימים את גישותיהם לדברי הגילוי של האל, גם אם יש בהם שמץ של מודעות לכך שהאל מתעב התנהגות זו, ושאדם אינו אמור לנהוג כך, הם לעולם לא מוותרים על כך.

בעבר הייתה בבית האל תקנה: אם מי שסולק או הורחק מפגין חרטה של ממש לאחר מכן, מתמיד בקריאת דברי האל, בהפצת הבשורה, ובנשיאת עדות לאל, ומכה על חטא באמת ובתמים, ניתן לקבלו מחדש אל חיק הכנסייה. היה אדם שעמד בקריטריונים האלה לאחר שהורחק, והכנסייה שלחה מישהו למצוא אותו, לשתף עמו, ולומר לו שהוא התקבל מחדש אל הכנסייה. כשהוא שמע זאת הוא היה מרוצה למדי, אך הוא תהה: "האם הקבלה הזאת אמיתית, או שמא מסתתר מאחוריה רעיון כלשהו? האם האל באמת ראה את חרטתי? האם הוא באמת חס עליי ומחל לי? האם באמת מתעלמים ממעשיי בעבר?" הוא לא האמין, וחשב: "הם אמנם רוצים שאשוב, אך עליי לגלות איפוק ולא להסכים מיד, אל לי להתנהג כאילו סבלתי רבות וחייתי בעליבות בשנים שלאחר סילוקי. עליי לגלות הסתייגות מסוימת ולא לשאול מיד לאחר שובי היכן אוכל להשתתף בחיי הכנסייה או אילו חובות אוכל לבצע. אל לי להיראות נלהב יתר על המידה. בתוך תוכי אני אמנם מאושר במיוחד, אך עליי להישאר רגוע ולבחון האם בית האל באמת רוצה בשובי או שמא הוא נוהג בצביעות על מנת לנצל אותי למשימות מסוימות". לכן הוא אמר, "בתקופה שלאחר סילוקי, הרהרתי והבנתי שהטעויות שעשיתי היו משמעותיות מדי. גרמתי הפסדים עצומים לבית האל, ולעולם לא אוכל לפצות עליהם. אני באמת שד ושטן שקולל על ידי האל. אולם הרהורי העצמי טרם נשלם. משום שבית האל רוצה להחזיר אותי, עליי לאכול ולשתות אפילו יותר מדברי האל, להרהר ולהכיר את עצמי יותר. כרגע אינני ראוי לשוב אל בית האל, לבצע את חובתי בבית האל, לפגוש את אחיי ואת אחיותיי, ואני בהחלט בוש מכדי להתייצב מול האל. אשוב לכנסייה רק כשארגיש שיש לי די הכרה עצמית והרהור עצמי, כדי שכולם יוכלו להעניק לי תוקף". בעודו אומר זאת, הוא גם היה לחוץ, וחשב, "הדברים האלה הם רק העמדת פנים. מה אם המנהיגים יסכימו לא לאפשר לי לשוב לכנסייה? זה לא יהיה הסוף שלי?" בפועל, הוא היה חרד למדי, אך הוא עדיין היה צריך לדבר כך ולהעמיד פנים שאיננו נלהב לשוב לכנסייה. למה הוא התכוון כשאמר את הדברים האלה? (הוא בחן האם הכנסייה באמת מקבלת אותו בחזרה.) האם זה נחוץ? האין זה משהו ששטנים ושדים היו עושים? האם אדם רגיל היה מתנהג כך? (לא.) אדם רגיל לא היה מתנהג כך. לאור הזדמנות נפלאה שכזו, מרושע מצדו לעשות צעד כזה. קבלה מחדש לכנסייה היא הבעת אהבתו ורחמיו של האל, ועליו להרהר בשחיתותו ובפגמיו, להכיר אותם, וכן לחפש דרכים על מנת לפצות על חובות העבר. אם מישהו עדיין מסוגל להעמיד כך את האל בניסיון ולהתייחס כך לרחמיו, הוא נכשל לחלוטין בהערכת אדיבותו! מהותם המרושעת של אנשים היא זו שגורמת להם לפתח רעיונות וגישות שכאלה. בעיקרון, כשאנשים מעמידים את האל בניסיון, הדברים שהם מביאים לידי ביטוי וחושפים תמיד קשורים, בין השאר, לבחינה של מחשבותיו של האל וכן של דעותיו לגבי אנשים ושל הגדרתו אותם. אנשים אשר מחפשים את האמת ימרדו בנוהגים אלה וירפו מהם, והם יפעלו וינהגו על פי עקרונות-האמת. אולם לא זו בלבד שאנשים עם מהות צביון של צורר משיח לא יכולים לוותר על נוהגים כאלה ואין הם שנואים בעיניהם, אלא שלעתים תכופות הם מעריכים את עצמם על שיש ברשותם אמצעים ושיטות שכאלה. הם עשויים לחשוב: "ראו כמה אני חכם. אינני כמוכם, הטיפשים, שיודעים רק להתמסר לאל ולאמת ולציית להם – אינני כמוכם כלל וכלל! אני מנסה להשתמש באמצעים ובשיטות על מנת לגלות את הדברים האלה. גם אם עליי להתמסר ולציית, אני עדיין מתכוון לרדת אל שורש העניין. אל תחשבו שאתם יכולים להסתיר משהו מפניי, או לרמות אותי ולשטות בי". זוהי מחשבתם והשקפתם. ביחסם של צוררי המשיח כלפי האל בהתגלמותו כבשר ודם, הם אף פעם לא מפגינים התמסרות, יראה, או כנות, ודאי שלא נאמנות. בזאת מסתכם הדיון שלנו בנושא ביטויים הקשורים בבחינה.

ו. הצבת דרישות

הנושא הבא הוא שצוררי המשיח מציבים דרישות לאל, וישנם ביטויים ספציפיים יותר לכך. אפשר לתאר צוררי משיח על ידי מה שמכונה בקרב חסרי אמונה "לעולם לא נוקפים אצבע ללא גמול". מה עוד? (הם "לא משחררים את הנץ בטרם ראו את הארנבת".) הם לא משחררים את הנץ בטרם ראו את הארנבת – אם יש רווח, הם יפעלו, אבל אם לא, אז לא. יהיה המצב אשר יהיה, עליהם לשקול אותו בראשם ולחשוב: "מה גודל התועלת שתצמח לי מהמעשה? כמה ארוויח ממנו? האם שווה לשלם מחיר כה כבד על כך? אם אשלם מחיר כבד, אבל בסופו של דבר אחרים יזכו ביתרון, ולא אזכה להציג את עצמי לראווה, בהחלט לא אעשה זאת!" האין זו גישתם של צוררי המשיח כלפי התפקיד אותו הטיל עליהם האל, וכלפי דרישותיו? אם הם משקיעים מעט מאמץ בביצוע חובותיהם, אבל לא זוכים בהטבות כלל, ונושאים במעט סבל מבלי לזכות בחסד, הם מיד מגיבים בתוך תוכם ואומרים: "השקעתי מאמץ כה רב – מדוע לא זכיתי בשום הטבה? האם העסק המשפחתי שלי רווחי או לא?" אם הם מחשבים ומגלים שהכנסתם גבוהה מזו של החודש שחלף, הם ממשיכים לצאת ולהפיץ את הבשורה, ואינם חוששים על אף הסיכונים הכרוכים בכך. אך ברגע שיש בעיה בעסק המשפחתי, והרווחים שלהם נמוכים משמעותית מאלה של החודש שחלף, הם מיד מתלוננים על האל ומטילים בו ספק בלבם, וחושבים: "אלי, ביצעתי את חובתי מבלי להיות עצל או ערמומי, ולא ביצעתי אותה באופן שטחי. החודש נסעתי יותר וביצעתי עבודה רבה יותר מאשר בחודש שעבר. מדוע אינך מברך את משפחתי? מדוע העסק המשפחתי שלי לא מצליח?" מיד חל שינוי בגישתם כלפי האל וכלפי התפקיד שהטיל עליהם, והם חושבים: "אם לא תברך את משפחתי, אל תאשים אותי בכך שאני מבצע את חובתי באופן שטחי. בחודש הבא אתאמץ פחות. אם אני אמור להתעורר בחמש, אתעורר בשש. אם אני אמור לעזוב בשמונה, אעזוב בעשר. בעבר יכולתי להמיר חמישה מקבלי בשורה בחודש; הפעם, אמיר שניים בלבד. זה אמור להספיק!" מה הם מחשבים? הם מחשבים האם מה שהם משקיעים ותורמים שווה ערך למה שמעניק להם האל. נוסף לכך, בעיניהם משתלם כלכלית וכדאי לשלם מחיר רק כאשר מה שמעניק להם האל הוא פי כמה ממה שהם מבקשים ומייחלים לו. אחרת, אין זה משנה איזו משימה או חובה מקצה להם בית האל, הם מתייחסים אליהן באותו האופן – פועלים באופן שטחי, מסתדרים כשמתאפשר להם, מתנהלים כלאחר יד כשמתאפשר להם, ובשום פנים ואופן לא מציעים מעט כנות. ביטוי זה הוא הן הצבת דרישות והן עשיית עסקה; אנשים מציבים דרישות רק כאשר ניתן לעשות עסקה, ובלי עסקה, אין להם דרישות.

בלבם של צוררי המשיח מעולם לא היה שמץ של כנות או נאמנות כלפי התפקיד אותו הטיל עליהם האל, כלפי העבודה של בית האל, או כלפי חובותיהם-שלהם. הם בסך הכול משתמשים באינטלקט, באנרגיה, בזמן, וכן בסבלם הגופני ובמחיר שהם משלמים בתמורה לסיפוק רצונם לברכות, לגמול שהם רוצים לקבל, וכמובן, לשלווה, לשמחה, ליציבות פנימית, לאושר משפחתי בתקופת החיים הזו, ואפילו לסביבה מקיפה ללא דופי, וכן להערכה, להערצה, ולרושם חיובי מצד אחרים. בקצרה, צוררי המשיח אף פעם לא מבצעים את חובותיהם בכנות בבית האל, והם בשום פנים ואופן לא מציעים אף לא שמץ של נאמנות. בין אם הם מתמודדים עם קשיים ומשלמים מחיר או מסתדרים באופן שטחי, מטרתם הסופית היא לדרוש מהאל את מה שהם רוצים על מנת לספק את רצונותיהם-שלהם. לכן, כשהם נמצאים במצוקה, כשגוזמים אותם, או כשניקרים על דרכם אנשים, מאורעות ודברים שאינם לרוחם, הם חושבים מיד: "האם הגעתם של הדברים האלה משפיעה על האינטרסים שלי? האם הם ישפיעו על המוניטין שלי? האם הם ישפיעו על הסיכויים העתידיים שלי ועל ההתפתחות העתידית שלי?" אין זה משנה אם הביטויים שלהם חיוביים או שליליים במסגרת ביצוע חובותיהם, כך או כך, הם אף פעם לא פועלים על פי עקרונות-האמת. ראשיהם מלאים עסקאות, הם אומדים את השווי של מה שהם משלמים ומפרישים כמו אנשי עסקים, מעריכים מה גודל הרווח שיניבו להם העלויות. יש כאלה שאומרים: "אנו מאמינים באל לשם זכייה באמת ובחיים, על מנת לזכות בישועה". אולם צוררי המשיח חושבים: "מה שוויה של הישועה? ומה באשר להבנת האמת? הדברים האלה אינם שווים כלום. מה שבאמת יקר ערך הוא זכייה בפי מאה בחיים האלה ובחיי נצח בעולם הבא. בחיים האלה, הערצה והערכה מצד אחרים, מעמד רם של כבוד בבית האל, ובעולם הבא, אחיזה בסמכות על כל האומות – זהו רווח משמעותי של ממש". זוהי שאיפתם של צוררי המשיח, חישוב שהם עורכים בעומק לבם מאחורי ביצוע חובתם. חישוב זה מלא עסקאות ודרישות. "כנותם" הזעומה כלפי חובתם וכלפי האל היא אך ורק על מנת להבטיח שהאל נותן להם חיי נצח, מגן עליהם מפני אסון, מעניק להם ברכות וחסד, ומספק את כל רצונותיהם. על כן, לבבותיהם של צוררי המשיח מלאים דרישות שונות כלפי האל, דבר המכונה באופן קולקטיבי הצבת דרישות. צוררי המשיח רוצים כל דבר מלבד האמת – דברים חומריים ולא חומריים כאחד.

ישנם צוררי משיח שפעם תרמו מעט לאחים ולאחיות או לכנסייה. לדוגמה, ייתכן והם ביצעו משימות מסוכנות כלשהן בכנסייה, או אירחו אחים ואחיות שלא יכלו לחזור הביתה. בתוספת העובדה שהם כבר מאמינים באל תקופה ממושכת יחסית, בעיני רוב האנשים הם ראויים לשבח ובעלי יכולות. בה בעת, הם עצמם חשים נעלים ובעלי יתרון. הם מסתמכים על הוותק שלהם ומתרברבים בו, ואומרים, "אני מאמין באל כבר שנים רבות ותרמתי לבית האל. האל צריך להעניק לי יחס מיוחד, הלא כן? למשל, נסיעה לחו"ל היא ברכה שאנשים נהנים ממנה. מבחינת וותק של אנשים, לא אמורה להיות לי עדיפות? משום שתרמתי לבית האל, יש להעניק לי עדיפות ויחס מיוחד, ואסור להעריך אותי על בסיס עקרונות". ישנם אנשים שאף נכלאו, וכשהם מוצאים עצמם ללא בית לאחר שחרורם, הם חשים שבית האל צריך להעניק להם יחס מיוחד: לדוגמה, עליו להקצות להם סכום כסף כלשהו על מנת לעזור להם לקנות בית, לקחת אחריות על פרנסתם בשלהי חייהם, או להיענות לכל הצרכים החומריים שהם מציפים. בית האל צריך לספק להם רכב אם יש להם צורך בו. אם יש להם בעיות רפואיות, בית האל צריך לקנות להם תוספי תזונה. האין הם מסתמכים יתר על המידה על הוותק שלהם ומתרברבים בכישוריהם? אנשים אלה סבורים שהם תרמו, על כן הם מציבים דרישות לאל ללא בושה ובריש גלי. הם מבקשים רכבים, בתים, ואורח חיים מפואר. הם אפילו מבקשים מהאחים ומהאחיות לטפל בדברים ולעשות סידורים למענם בחינם, ולהפוך למשרתים או לעבדים שלהם. הם הפכו למישהו שחי על חשבון הכנסייה, הלא כן? למעשה, אתה מאמין באל למענך, ואתה נכנס לכלא למענך. אין זה משנה איזו חובה אתה מבצע, זוהי אחריותך. כשאתה מבצע את חובתך וזוכה באמת, אתה עושה זאת למענך. אתה מאמין באל מרצונך, איש לא כופה זאת עליך. אתה זוכה בחיים למענך, לא למען אחרים. גם אם ביצעת משימות מסוכנות כלשהן למען בית האל או הכנסייה, האם הדבר נחשב מעלה? אין זו מעלה; זה מה שעליך לעשות. זהו האל שמרומם אותך ומעניק לך הזדמנות שכזו; זוהי ברכה מן האל. הוא לא נועד לשמש לך הון כדי לחיות על חשבון הכנסייה. אם כן, האם אנשים אלה הם צוררי משיח? בפרט, אנשים אלה אינם יכולים לשתף על שום מציאות-אמת, וכאשר הם בקרב אחים ואחיות צעירים יותר שמאמינים פחות זמן מהם, הם משתפים רק על חוויות העבר שלהם ומתרברבים בכישוריהם; אין להם שום שיתוף או ידע לגבי חוויות חיים בעלות ערך. הם לא מחזקים אחרים, אלא מרימים את האף ומתנהגים בהתנשאות. הם לא מסוגלים לקחת על עצמם שום עבודה ממשית בבית האל, ואף אינם יכולים לבצע כראוי חובות אמיתיות כלשהן. למרות זאת, הם עדיין חיים על חשבון הכנסייה, ומושיטים ידיים על מנת להציב דרישות לאל. האין זה חסר בושה? אם בכישורים עסקינן, האם אין לי יותר כישורים מכם? האם הרמתי את האף במחיצתכם? האם ביקשתי מכם דבר מה? (לא.) אם כן, מדוע צוררי המשיח מסוגלים לעשות דברים שכאלה? משום שהם חסרי בושה. כשהם מקבלים את חובותיהם, ראשיהם מלאים עסקאות. כשהם מבצעים את חובותיהם, אין להם ההשקפה הנכונה, והם לא מחשיבים זאת כחובתם או כמחויבותם, כמשהו שיציר בריאה אמור לעשות. הם אמנם עשויים לבצע חלק מהחובה, לסבול מעט, ולשלם מחיר, אך על מה הם חושבים בלבם? "אף אחד אחר לא יכול לבצע את המשימה הזאת. אם אבצע אותה, אהפוך למפורסם בבית האל, יעריכו אותי בכל מקום אליו אפנה, ואזכה ליהנות מהטוב ביותר בכל מקום. אהיה שם דבר בבית האל, אוכל להשיג כל מה שארצה, ואיש לא יעז לומר דבר משום שיש לי כישורים!" בהתבסס על אופיים של צוררי המשיח, אין הם יכולים כלל להפגין שמץ של כנות ושל נכונות כלפי האל, התפקיד אותו הטיל עליהם, או העבודה של בית האל. גם אם כלפי חוץ נדמה כי הם מוכנים ומסוגלים לסבול ולשלם מחיר, מיד לאחר מכן, הם מוכנים להושיט ידיים על מנת להציב דרישות לאל ולבקש ממנו תגמולים, לנסות לחיות על חשבון הכנסייה, ולנצל בכל מקום. על כן, על סמך גישותיהם, הולם ביותר להגדיר את מהות הצביון של צוררי המשיח שלהם כמרושעת. המחשבות וההשקפות שיש להם ביחס לחובותיהם ולתפקיד שהטיל עליהם האל הן מרושעות, אינן עולות בקנה אחד עם האמת, ובהחלט שאינן עולות בקנה אחד עם רף המצפון.

בכל חובה שצוררי המשיח מבצעים, הם הולכים אחר רצונותיהם, ומחפשים תהילה ומעמד אישיים. הם אף פעם לא מחפשים את האמת או מהרהרים בעצמם. כשצצות בעבודתם סטיות או בעיות כלשהן, גישתם היא לא לחפש את האמת ולא לקבלה. במקום זאת, הם תמיד שואפים להסתיר את העובדות, לשמר את תדמיתם ואת תהילתם השטחית, להציג את עצמם לראווה בכל מובן, ולזכות בהערכת הזולת. בקצרה, לבם מלא רשעות, בפילוסופיה של השטן, ובתפיסות ודמיונות אנושיים, ללא שום דבר העולה בקנה אחד עם האמת. צוררי המשיח אף פעם לא מחפשים את האמת בשום חובה שהם מבצעים, והם אף פעם לא מתכוונים להתמסר לסידורי העבודה של בית האל. הם תמיד דבקים באופן הפעולה שלהם, ופועלים על פי העדפותיהם האישיות. הם מחשבים בלבם איזו תועלת תצמח להם מכל משימה שניצבת לפניהם. הם בוחרים לבצע רק חובות אשר יזכו אותם בתהילה, ברווח, ובמעמד, בהערכת הזולת, ובמעט כבוד. ברגע שהם מבצעים את חובותיהם, הם מקווים שהאל יתעד את הישגיהם בספרו, זוכרים את ההישגים בראשם, ודואגים לכך שכל תרומה מתועדת היטב וששום דבר לא נשכח. הם סבורים שככל שהם מבצעים עבודה רבה יותר וככל שתרומותיהם גדולות יותר, כך גדלה תקוותם להיכנס למלכות ולקבל תגמולים ועטרות. הגישות וההשקפות שיש לצוררי המשיח כלפי חובותיהם הן כאלה בדיוק. ראשיהם מלאים עסקאות ודרישות – האין זה חושף את מהות טבעם? מדוע ראשיהם מלאים עסקאות ודרישות? הסיבה לכך היא שמהות צביונם היא מרושעת – זה נכון בהחלט. ניתן לראות זאת דרך הרעיונות וההשקפות שיש לצוררי המשיח באשר לחובותיהם – הם מאשרים לחלוטין שמהות צביונם היא מרושעת. אין זה משנה על כמה אמת משתפים או כיצד צביונותיהם המושחתים של אנשים נחשפים ומנותחים, צוררי המשיח לא מפגינים שום ידע על מהות צביונם. לא זו בלבד שהם מסרבים לקבל את האמת, הם אף מפתחים תרעומת בלבם. כשהם חשים שנגוזו תקוותיהם לקבל ברכות ותגמולים, הם סבורים שהאל מרמה, וחושבים שהחשיפה והניתוח שלו הם ניסיון מכוון למנוע תגמולים, אשר גורם לאנשים להשקיע מעצמם למען האל לשווא מבלי לזכות בדבר בסוף. לא זו בלבד שאין בלבם הבנה חיובית של עבודת האל ושל האמת, הם אף מפתחים תפיסות ואי הבנות, אשר מחזקות את ההתנגדות שלהם לאל. על כן, ככל שמרבים לנתח את הצביון והמהות השטניים של האנושות המושחתת, וככל שמרבים לחשוף את המזימות, את המניעים, ואת המטרות של השטן, כך גדלות סלידתם של צוררי המשיח מן האמת ושנאתם כלפיה. מדוע זה קורה? הם סבורים שככל שמשתפים על האמת, כך קטנה תקוותם לקבל ברכות. ככל שמשתפים על האמת, גוברת תחושתם כי הנתיב שבו מחליפים סבל ותשלום מחיר בתגמולים ובעטרות אינו ניתן למימוש, והדבר מוביל אותם לאמונה שאין להם תקווה לקבל ברכות. ככל שמשתפים יותר על האמת באופן זה וככל שמתרחשת יותר חשיפה מעין זו, העניין של צוררי המשיח באמונתם באל הולך ופוחת. כשהם רואים שאין בדברי האל שום אזכור לכך שסבל רב ומחיר כבד עשויים להעניק להם גמול שווה ערך, ושהוא לא אומר דבר לגבי כניסה למלכות שמים המבוססת אך ורק על עבודה קשה, הם חשים כי הנתיב שלהם של עשיית עסקאות עם האל הגיע לסיומו. בתוך תוכם הם חשים שהאל נחוש להעניש דווקא אותם, חווים פחד מטריד וחשים שימיהם ספורים, כאילו שבא עליהם הקץ. איך אתם חשים אחרי שהקשבתם לדרשות החושפות צוררי משיח בזו אחר זו? אני רואה שכולכם משפילים את מבטכם; האם אתם חשים אכזבה מסוימת? האם הבנתם שאתם פוסעים בנתיבם של צוררי המשיח? האם גם מחשבותיכם מלאות באותם רעיונות מרושעים של משא ומתן עם האל? האם כעת יש לכם השקפה כלשהי? האם תוכלו לחולל שינוי במצב במהרה? (גם אני חושב שעליי לחולל שינוי במצב במהרה; אינני יכול להמשיך לחיות עם צביונות אלה של צורר משיח.) לכולכם אמנם יש צביונות של צוררי משיח וכוונה לשאת ולתת עם האל ולקבל ברכות, אך אינכם צוררי משיח עדיין. על כן, עליכם למהר ולחפש את האמת על מנת למצוא פתרון, להרחיק את עצמכם מסף התהום, ולעלות על נתיב החתירה אל האמת. או-אז תיפתר הבעיה, הלא כן? הימצאות צביון של צוררי משיח והליכה בנתיבם היא בעיה שניתן לפתור בקלות. כל עוד אתה יכול לקבל את האמת, להרהר בעצמך, להכיר את הצביון המושחת אשר בתוכך, להבין את מהות הבעיה בחתירה אל תהילה, רווח, ומעמד, ואז לנטוש את שיטת החתירה הכוזבת הזו, לוותר על ההשקפה השגויה של האמונה באל, להתנער מהכוונה לקבל ברכות, ולהאמין באל רק לשם החתירה אל האמת על מנת להפוך לאדם חדש, ורק לחתור להיות אדם אשר מתמסר לאל, וסוגד רק לאל, מבלי להעריץ בני אנוש או לנהות אחריהם, או-אז מצבך יהפוך רגיל בהדרגה. תעלה על נתיב החתירה אל האמת – ללא כל צל של ספק. הדבר שיש לחשוש מפניו הוא אם אינך מקבל את האמת, אם אתה סולד ממנה, ואם אתה נותר עיקש ואף פעם לא מכה על חטא אף שאתה יודע שאסור לשאת ולתת עם האל, ושאסור לחתור אל תהילה, רווח ומעמד. במקרה שכזה, יש לך מהות טבע של צורר משיח ויש לסלקך. אם תרבה במעשים רעים, אתה צפוי להיענש.

ההבדל בין צוררי המשיח ובני אנוש מושחתים מן השורה הוא העובדה שמבחינת צוררי המשיח, החתירה אל תהילה, רווח, מעמד, וברכות ועשיית עסקאות עם האל הן לא סתם ביטוי זמני או ארעי – הם חיים על פי הדברים האלה. הם בוחרים נתיב אחד בלבד, נתיב צוררי המשיח, וחיים על פי טבעם של צוררי משיח ופילוסופיות שטניות. לבני אנוש מושחתים מן השורה עשויה להיות בחירה שנייה והם עשויים ללכת בנתיב החתירה אל האמת, אך צוררי המשיח אינם אוהבים את האמת ואין להם הצורך הזה. טבעם מלא פילוסופיות שטניות, והם לא מקבלים את הבחירה הנכונה. צוררי המשיח לא יקבלו את האמת לעולם; הם ידבקו במעשיהם הרעים עד הסוף, ולעולם לא ישנו את דרכם או יכו על חטא. הם יודעים שיש להם המון עסקאות לעשות עם האל, ובכל צעד ושעל הם בוחנים אותו ומתעמתים איתו. אולם יש להם סיבות משלהם, והם חושבים: "מה רע בזה? אין שום בושה בהצבת דרישות לאל למספר ברכות חומריות ובהנאה מכמה מיתרונות המעמד. לא רצחתי איש או הצתתי שרפה, ולא התנגדתי לאל בפומבי. נכון שפעלתי לשם הקמת מלכות עצמאית ונהגתי בשטחיות מסוימת, אך מעולם לא הזקתי לאיש או פגעתי באיש, ולא השפעתי על העבודה של בית האל או גרמתי לה הפסדים". אין על כך מחילה, הלא כן? אין זה משנה כיצד בית האל משתף על האמת או חושף וגוזם אותם, הם מסרבים להודות בטעויותיהם – אין על כך מחילה. זוהי מהותם של צוררי המשיח. אם תאמר שהם רעים או מרושעים, לא יהיה להם אכפת, והם ימשיכו במעשי הרוע והרשעות שלהם. הדבר מעיד על כך שצוררי המשיח הם אנשים שאינם מכים על חטא בשום פנים ואופן. האם עדיין היית משתף על האמת עם אנשים שכאלה? הם אפילו לא יודעים אילו דברים הם חיוביים ואילו שליליים; מה תוכל לומר להם? אין מה לומר. צוררי המשיח מלאים מהות צביון מרושעת, והם חיים בתוך צביון זה. טבעם האינהרנטי הוא בחינת האל ועשיית עסקאות איתו, ואיש לא יכול לשנותם – בכל מצב שהוא, הם נותרים ללא שינוי. מדוע אין הם משתנים? הם לא משתנים משום שאין זה משנה על כמה אמיתות משתפים עמם, עד כמה המילים נהירות וחושפות ביסודיות, הם לא מודעים לבעיה האמיתית. הם לא יכולים להבין את האמת ואינם יודעים מהי האמת ומהם דברים שליליים; זוהי הסיבה.

צוררי המשיח עושים עסקאות עם האל ומציבים לו דרישות בנושאים שונים. הדרישות שהם מציבים הן כמובן לכמה וכמה דברים – מוחשיים ולא מוחשיים, חומריים ולא חומריים, בהווה ובעתיד. כל עוד הם מסוגלים לדמיין זאת, כל עוד הם מאמינים שהם ראויים לכך, וכל עוד מדובר בדבר-מה שהם רוצים, הם מציבים לאל דרישות ללא בושה, ומקווים שהוא יעניק להם אותן. לדוגמה, כאשר הם מבצעים חובה מסוימת, הם מקווים שהאל יעניק להם יכולות מיוחדות כלשהן על מנת להתבלט ולהפוך לאדם יוצא דופן, על מנת לזכות בהזדמנות להיות באור הזרקורים ולזכות במעמד שרצו בו וכן בהערכתם של אנשים רבים יותר. הם מתפללים אליו ואומרים: "אלי, אני מוכן לבצע את חובתי בנאמנות. לאחר שקיבלתי ממך את החובה הזאת, מדי יום ביומו אני חושב כיצד לבצעה היטב. אני מוכן להקדיש לה אנרגיה של חיים שלמים, להעניק לך את נעוריי ולהציע לך את כל מה שיש לי; אני מוכן לסבול קשיים למענה. אנא הענק לי דברים שאוכל לומר, אינטליגנציה וחוכמה, ובעודי מבצע את החובה הזאת, הנח לי לשפר את כישוריי המקצועיים ואת יכולותיי". לאחר שצוררי המשיח מביעים את נאמנותם ומציינים מהי השקפתם, הם פונים לאל ישירות על מנת לבקש את הדברים האלה. הדברים הללו אמנם לא מוחשיים, ואנשים אמנם סבורים שהגיוני לבקשם מן האל, אך האין זה סוג של עשיית עסקאות והצבת דרישות? (אכן כן.) במה מתמקדת עסקה זו? מהי התמצית שאנו מנתחים? כשמדובר בחובות אשר האל הפקיד בידי צוררי המשיח, אין להם שמץ של כנות, ואין להם שום כוונה לבצען בנאמנות. בטרם הביצוע, מחשבותיהם נסובות על דרכים לנצל את ההזדמנות הזאת על מנת להציג לראווה את כישרונותיהם ולזכות בתהילה בקרב הזולת, ולא על ניצול ההזדמנות לבצע את חובתם היטב ולחפש את האמיתות שעליהם להבין ואת העקרונות שעליהם לחפש בעת הביצוע. לכן, כשצוררי המשיח ניצבים מול האל על מנת להתפלל, תחילה הם פונים אליו ומבקשים דברים שיועילו למוניטין ולמעמד שלהם, כמו למשל אינטליגנציה, חוכמה, תובנות ייחודיות, כישורים יוצאים מן הכלל, פתיחת עיניהם הרוחניות, וכן הלאה. הם לא רוצים בדברים האלה על מנת להבין את האמת או להעניק את כנותם ולבצע את חובותיהם היטב. מובן שאותן בקשות מלאות עשיית עסקאות והצבת דרישות, אך הם עדיין חשים שמעשיהם מוצדקים. כשמדובר בתפילה מעין זו ובעסקאות מעין אלה שאנשים עושים, גם אם הם סובלים ומשלמים מחיר בעת ביצוע חובתם, וגם אם הם משקיעים כמות מסוימת של זמן ושל אנרגיה, האם האל יקבל זאת? מנקודת מבטו של האל, הוא לא יקבל בשום פנים ואופן ביצוע כזה של חובתו של אדם, משום שבאנשים כאלה אין שום כנות, נאמנות, ובהחלט לא התמסרות של ממש. בהתבסס על היבט זה, הדבר שהם רוצים באופן סובייקטיבי לחתור אליו הוא מעמד, תהילה, וההערכה וההערצה של הזולת, אך במהלך ביצוע חובותיהם לא חל כל שיפור בהיווכחותם בחיים או בשינוי צביונם.

כשקורים דברים לצוררי המשיח, הם מיד מתחילים לחרוש מזימות, לערוך חישובים, ולתכנן בלבם. הם כמו רואי חשבון, עושים עסקאות עם האל בכל דבר, רוצים דברים רבים ומציבים לאל דרישות רבות. בקצרה, בעיני האל אין היגיון בכל אותן דרישות; הן לא מה שבכוונתו להעניק לאנשים, והן לא מה שאנשים אמורים לקבל, משום שהדברים האלה אינם מועילים ולו במעט לחתירתם של אנשים אל שינוי בצביון או להשגת ישועה. גם אם האל מעניק לך מעט אור או כמה רעיונות חדשים ביחס למקצוע שלך בעודך מבצע את חובתך, הוא לא עושה זאת על מנת למלא את רצונך להציב לו דרישות, ועוד פחות מכך במטרה להעצים את הפופולריות שלך או את מעמדך הרם בקרב אחרים. לאחר שאדם רגיל מקבל אור ונאורות שכאלה מן האל, הוא מיישם אותם בחובתו, מבצע את חובתו טוב יותר, תופס את העקרונות בצורה מדויקת יותר, ואט-אט חווה על בשרו כיצד הוא מקבל נאורות, הארה וחסד רבים מן האל במהלך ביצוע חובותיו – כל זה נעשה בידי האל. ככל שהוא מרבה לחוות, כך גדלה תחושתו שמעשי האל הם אדירים, וגדלה הבנתו שאין לו על מה להתרברב, שהכול הוא חסדו והדרכתו של האל. אדם רגיל מסוגל לחוש זאת ולהיות מודע לכך. אולם צוררי משיח הם שונים, ואין זה משנה כמה נאורות והארה האל מעניק להם, הם מייחסים את כל אלה לעצמם. יום אחד, כשהם מסכמים את סך תרומותיהם ופונים לאל על מנת לדרוש תגמולים, כשהם מתחשבנים עם האל, הוא לוקח בחזרה את הנאורות ואת ההארה שלו, וצוררי המשיח נחשפים. קודם לכן, כל מה שהם היו מסוגלים לעשות היה הודות לעבודת רוח הקודש ולהדרכת האל. הם לא שונים מאנשים אחרים: ללא הנאורות וההארה של האל הם מאבדים את הכישרונות, את האינטליגנציה, את החוכמה, את הרעיונות הטובים, ואת המחשבות הטובות – הם הופכים ללא-יוצלחים ולטיפשים. כשדברים כאלה קורים לצוררי המשיח והם מגיעים רחוק עד כדי כך, הם עדיין לא מודעים לכך שנתיבם שגוי, וכן שעשו עסקאות עם האל והציבו לו דרישות באופן לא הגיוני. הם עדיין סבורים שהם כשירים ומסוגלים לכול, שהם ראויים לכך שאחרים יעריכו, יעריצו, יכבדו, ירוממו אותם, ויתמכו בהם. אם הם לא מקבלים את הדברים האלה, המצב אבוד בעיניהם והם פועלים בפזיזות גדולה אף יותר, ומתמלאים תרעומת הן כלפי האל והן כלפי האחים והאחיות. בלבם הם מקללים את האל ומתלוננים עליו, הם אומרים שהאל אינו צודק, מקללים את האחים ואת האחיות על היותם נטולי מצפון ועל כך שהם 'משתמשים וזורקים', ואף מאשימים את בית האל בניסיון להיפטר מהם לאחר שסיים להשתמש בהם. מה זה? אדם חסר בושה! כל צוררי המשיח הם כאלה, הלא כן? הם אומרים דברים כאלה לעתים תכופות, הלא כן? הם אומרים: "כשהייתה בי תועלת, ומילאתי תפקיד חשוב, כולם הקיפו אותי. כעת, משאינני ממלא עוד תפקיד חשוב, איש לא שם לב אליי, כולם מזלזלים בי, וכולכם מתחצפים אליי כשאתם מדברים איתי". מהו מקור הדברים האלה? האין הם נובעים מהצביון המרושע של צוררי המשיח? צביונם המרושע מלא עשיית עסקאות עם אנשים ועם האל, והצבת דרישות לאל ולאנשים, כאילו אמרו: "אני מטפל בעניינים למענכם, אני משקיע מעצמי, משלם מחיר, ודואג בשמכם, לכן עליכם לפנות אליי בכבוד ולדבר אליי בנימוס. אין זה משנה אם אני בעל מעמד, עליכם תמיד לזכור את כל מה שעשיתי, לזכור אותי לנצח, ולא לשכוח אותי לעולם – אם תשכחו אותי, פירוש הדבר הוא שאתם נטולי מצפון. עליכם לחשוב עליי בכל פעם שאתם אוכלים או משתמשים בדברים טובים, ועליכם לתת לי עדיפות תמיד". צוררי המשיח מציבים דרישות שכאלה לעתים קרובות, הלא כן? (אכן כן.) יש כאלה שאומרים: "מי הדפיס את הספרים של דברי האל שאתם קוראים? מי מסר אותם לידיך? אלמלא הסתכנתי וניצבתי אל מול סכנות כגון מעצר, מאסר וגזר דין מוות, האם הייתם יכולים לקרוא את הספרים האלה? אלמלא סבלתי קשיים ושילמתי מחיר על מנת להשקות אתכם, האם היו לכם חיי כנסייה? אלמלא סבלתי ושילמתי מחיר על מנת להפיץ את הבשורה, האם הכנסייה הייתה זוכה באנשים כה רבים? אלמלא שיתפתי עמכם את דברי האל כל היום, האם אמונתכם הייתה גדולה כל כך? אלמלא הייתי מתרוצץ ומעניק לכם תמיכה לוגיסטית, האם הייתם מסוגלים לבצע כעת את חובותיכם בשלווה? אלמלא הייתי ניצב בראש, האם עבודת הכנסייה הייתה מתפתחת לממדיה הנוכחיים?" האם פגשתם באנשים שכאלה? כשמקשיבים לדבריהם, נדמה כי בלעדיהם, עבודת בית האל לא הייתה יכולה להתקדם, והעולם היה עומד מלכת. האין זה הלך רוחם של צוררי המשיח? מהי מטרתם כאשר הם צועקים את הדברים הללו? האם הם לוקחים קרדיט על דברים, או מקוננים ומתלוננים? הם סבורים כי בית האל כבר לא זקוק להם כעת, שהאחים והאחיות זנחו אותם, שבית האל אינו הוגן כלפי אנשים, שבית האל אינו דואג להם, מכבד אותם, או מאפשר להם להזדקן בו. יש בצעקותיהם גם מרכיב של קללה, הלא כן? הם מקללים אחרים, ואומרים שהם נטולי מצפון. בפועל, איזה שירות נותנים צוררי המשיח? כל מעשיהם מפריעים ומשבשים, וכל דבריהם מוליכים שולל. הם נטולי אנושיות; הם שדים. מדוע שינהגו בהם במצפוניות? האם יש בכך טעם? (לא.) מדוע אין בכך טעם? האם יעלה בידו של אדם להבין את האמת אם ילך אחריהם? (לא.) במה זוכים כל אלה אשר סוגדים לצוררי המשיח והולכים אחריהם? הם כולם בוגדים באל יחד עם אותם צוררי משיח, והם מובלים על ידם לגיהינום. כיצד רואים עצמם צוררי המשיח? (הם רואים את עצמם כאל.) זוהי מחשבה חסרת בושה. אנשים צריכים לנהוג באל במצפוניות, אך הוא אף פעם לא דורש מהם לעשות זאת; הוא רק דורש מהם להבין את האמת, להיות מסוגלים ליישמה בפועל ולזכות בישועה, ולהיות יצירי בריאה כשירים. מתי ביקשתי מכם אי פעם לחשוב עליי ולהשאיר לי משהו כשאכלתם אוכל טוב, או לחשוב עליי כשאתם שוהים במקום נחמד? מתי קינאתי בכם אי פעם כשאכלתם טוב, חייתם טוב, והייתם מאושרים? מתי אמרתי אי פעם שאתם נטולי מצפון? עם זאת, צוררי המשיח מסוגלים לומר דברים כאלה ולקלל אנשים על היותם נטולי מצפון – האין זה חסר בושה? כשבית האל מדיח אותם, כשהאחים והאחיות כבר לא מתלהבים מהם כבעבר, הם מסוגלים לומר דברים כאלה, להתבכיין עם התלונות שלהם, ולקלל אנשים ואת האל. כל מיני דברים עלולים להיפלט מפיהם, וטבעם השדי נחשף כליל. אלה הם הביטויים השונים שנחשפים בצביונם המרושע של צוררי המשיח. משום שלבם מלא בעסקאות שברצונם לעשות עם האל, הדבר מוביל אותם להציב לו שלל בקשות ודרישות. כשמקדמים או מדיחים צוררי משיח, כשבית האל מציב אותם בתפקיד חשוב או כשלא, כל הביטויים שמתגלים בהם קשורים למהותם המרושעת – זה נכון לחלוטין.

ז. התכחשות, הוקעה, העברת ביקורת וניאוץ

הבה נשתף כעת על המונחים התכחשות, הוקעה, העברת ביקורת, וניאוץ. משום שצוררי משיח מלאים ספקות ביחס לאל, הם לא מביעים שום עניין באף אחת מהאמיתות אותן הוא מבטא. לבם מלא סלידה ושנאה, והם אף פעם לא מכירים בכך שהמשיח הוא האמת, קל וחומר שאינם מפגינים התמסרות כלשהי. משום שלעתים תכופות לבם מלא ספקות וחשדות ביחס לאל, והם מרבים לגבש שלל תפיסות ורעיונות לגבי מעשיו, הם עוסקים בהערכות באופן מתמיד ולא רצוני, וחושבים: "האם האל באמת קיים? למה הוא מתכוון בדבריו? כיצד יש להבינם, אם מעריכים אותם מנקודות מבט של ידע ושל דוקטרינה? כשהאל אומר את הדברים האלה, למה הוא מתכוון? למה הוא מתכוון כשהוא משתמש במונח הזה? אל מי הוא פונה?" הם חוקרים עוד ועוד, ולאחר שנים של חקר מסוג זה, הם עדיין לא מסוגלים לראות את האמת המכריעה ביותר בדברים אותם מביע האל ובעבודה שהוא מבצע: שהאל הוא האמת, החיים, והדרך – הם לא יכולים להבין או לראות זאת. כשאנשים אומרים שכל דברי האל הם האמת, צוררי משיח תוהים וחושבים: "כל דבריו הם האמת? האין הם פשוט מילים רגילות? כמה הצהרות שגרתיות ותו לא? אין בהם שום עומק". כשהם בוחנים את עבודת האל, הם חושבים: "במעשיו בכנסייה או בקרב אנשיו הנבחרים, אינני רואה את הילת האל. אומרים שהאל הוא ריבון על הכול, אך אינני רואה זאת. גם אם אני מביט מבעד לזכוכית מגדלת או טלסקופ אסטרונומי, אינני רואה את צורתו של האל, ואין זה משנה כיצד אני מביט, אינני יכול לגלות את מעשיו. לכן, נכון לעכשיו אינני יכול לקבוע במאה אחוז שהאל באמת קיים. אני אומר שאולי האל לא קיים, אך שמעתי שקיימים בעולם דברים משונים ועל-טבעיים; ואם כך האל מוכרח להיות קיים. אולם איך האל נראה באמת? כיצד הוא פועל? אינני יודע. הדרך הפשוטה ביותר היא לראות מה האל עושה בקרב אלה שנוהים אחריו, ומה הוא אומר להם". הם מתבוננים ורואים שבית האל מרבה לגזום אנשים, מרבה לקדם ולהדיח אנשים, ולעתים תכופות הוא עוסק בשיתוף, בדיון, בדו-שיח וכן הלאה עם אנשים בנוגע לחובות שונות ולעבודה הקשורה למקצועות שונים. הם חושבים, "כל אלה הם דברים שאנשים עושים, הלא כן? אף אחד מהם איננו על-טבעי; כולם רגילים מאוד, ואינני יכול לראות או לחוש כיצד עובדת רוחו של האל. אם איני יכול לחוש בה, האם אי אפשר לומר שעבודת רוח הקודש אינה קיימת? האין כל זה פרי דמיונם של אנשים בתודעתם ובראשם? אם עבודת רוח הקודש אינה קיימת, אז האם רוחו של האל באמת קיימת? נדמה שגם זה מוטל בספק. אם רוחו של האל אינה קיימת, אז האם האל באמת קיים? קשה לומר". אחרי חמש שנות ניסיון, הם לא מצליחים לקבוע בוודאות, ואחרי עשר או אפילו חמש-עשרה שנות ניסיון, הם עדיין לא מצליחים. אילו מין אנשים הם אלה? הם נחשפו – הם חסרי אמונה. אותם חסרי אמונה מתבטלים כך בבית האל, פשוט הולכים עם הזרם. אם אחרים מפיצים את הבשורה, גם הם עושים זאת; אם אחרים מבצעים את חובותיהם, כך גם הם. אם יש להם הזדמנות לזכות בקידום, הם חושבים שהם יכולים להיות "נושאי משרה" בבית האל, ולמען המעמד, הם מסוגלים להשקיע מעט מאמץ. בה בעת, הם גם מסוגלים לבצע מעשים רעים בפזיזות, ולגרום לשיבושים ולהפרעות; אם הם חברי כנסייה רגילים נטולי מעמד, הם יכולים למצוא דרכים לעגל פינות, ולעבוד רק למראית עין. זו המשמעות של להתבטל. מדוע אני אומר "להתבטל"? בלבם יש ספקות והתכחשות ביחס לאל, הם מאמצים גישה של התכחשות כלפי קיומו ומהותו של האל, וכתוצאה מכך הם מבצעים את חובותיהם בבית האל בחוסר חשק. הם לא מבינים, ותמיד חושבים לעצמם: "מה הטעם לבצע את חובתי ולנהות כך אחר האל? אני לא מרוויח כסף בעבודה כלשהי או חי חיים רגילים. יש צעירים שאף מקדישים את כל חייהם להשקעה מעצמם למען האל, אך מה הם ירוויחו? לכן, קודם אתבונן. אם אצליח לרדת אל שורש העניין ולראות את התקווה לקבל ברכות, אזי לא יהיה זה לשווא אם אתאמץ ואשקיע מעצמי. אם לא אצליח לקבל את דבריו המדויקים של האל או לרדת אל שורש העניין, לא אפסיד דבר אם אתבטל. אחרי הכול, לא אהיה מותש, ולא אתן מעצמי יותר מדי". האין זו פשוט התבטלות גרידא? הם לא כנים באף אחד ממעשיהם, הם לא יכולים להתמיד או להצטיין בשום דבר, ואינם יכולים לשלם את המחיר באמת ובתמים. זו המשמעות של התבטלות. הם אמנם מתבטלים, אך לא כך מחשבותיהם – הן קדחתניות מאוד. הם מלאים תפיסות ורעיונות לגבי מעשים רבים של האל, ובאשר לדברים רבים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם, אותם הם מעריכים בלבם באמצעות ידע, חוקים, מוסר חברתי, תרבות מסורתית, וכן הלאה. למרות כל ההערכות שלהם, לא זו בלבד שאינם מצליחים לראות את האמת באמצעות אומדן או למצוא את העקרונות ליישומה בפועל, במקום זאת הם ממציאים שלל סוגי הוקעה, שיפוט ואפילו ניאוץ כלפי האל ועבודתו. מהו הדבר הראשון שצוררי משיח מעבירים עליו ביקורת? הם אומרים: "כל העבודה בבית האל נקבעת על ידי אנשים; בני אנוש מבצעים את כולה. בשום פנים ואופן אינני מצליח לראות את האל עובד או את רוח הקודש מובילה ומדריכה". האין זו אמירה של חסרי אמונה? הטענה שאנשים מבצעים את הכול חושפת בעיות רבות. לדוגמה, אם בית האל בוחר ומטפח מישהו שאינו לרוחם, לבם הופך סרבן. האם צוררי משיח יכולים להתמסר באמת ובתמים? (לא.) אם כך, מה הם עושים? הם מנסים לסכל את הבחירה. אם הסיכול נכשל, ואף אחד מהאחים והאחיות לא מקשיב להם או תומך בהם, הם מתחילים להוקיע את הבחירה ולומר: "בית האל איננו הוגן, והוא מתמודד עם אנשים באופן נטול עקרונות. בעולם ישנם סוסים רבים קלי רגליים, אך אין כאלה שיכולים לזהותם". מה פירוש הדבר? משתמע מכך שהם סוסים קלי רגליים, אך לרוע המזל, בבית האל אין מישהו שיכול לזהותם. לאחר שהם מוקיעים את בחירתו של בית האל אשר אינה עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם, הם מתחילים להפיץ דברים כגון שמועות, תפיסות, ושליליות. מובן, שכל מילותיהם בוטות. יש אפילו כאלה שיגידו: "מדובר באנשים משכילים, נאים למראה, לבושים בתחכום, שמגיעים מן העיר; אנחנו כפריים, יש לנו כישרון מסוים אך איננו מיטיבים להתבטא, או לתקשר עם העליון – לא קל לנו לזכות בקידום. כל מי שזוכה לקידום בבית האל הוא רהוט, מצטיין בחנופה, ובעל אסטרטגיות. לעומת זאת, אני לא רהוט או מתבטא כהלכה, וכישרונות פנימיים לבדם הם חסרי תועלות. לכן, האמרה 'בעולם ישנם סוסים רבים קלי רגליים, אך אין כאלה שיכולים לזהותם' תקפה בבית האל בדיוק כמו בעולם". מה פירוש האמירה הזאת? האין זו העברת ביקורת? הם מעבירים ביקורת על העבודה של בית האל ומפיצים את ביקורתם מאחורי הקלעים. בגישתם של צוררי משיח כלפי האל, עבודתו, ביטוייו, דבריו, צביונו, ודרכי העבודה השונות שלו, הם משתמשים בידע ובפילוסופיה על מנת להעריך אותם, לחקור אותם, ולמצוא בהם היגיון. בסופו של דבר הם מגיעים למסקנה שגויה. לכן, בלבם, הם אף פעם לא מקבלים ברצינות את הדברים אותם אומר האל, ולא מבינים אותם או מהרהרים בהם. במקום זאת, הם מתייחסים לדברי האל כאל סוג של תאוריה, או מילים יפות, ותו לא. כשמתעוררות בעיות, דברי האל לא משמשים כיסוד וכעיקרון לפיהם הם בוחנים, מגדירים ומעריכים כל בעיה. במקום זאת, הם משתמשים בהשקפות אנושיות, וכן בפילוסופיה ובתאוריות של השטן, על מנת לשפוט את אותן בעיות. המסקנות שהם מגיעים אליהן הן ששום דבר אינו עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם, וכל מילה שמביע האל וכל אחד ממעשיו אינם לרוחם. בסופו של דבר, מנקודת מבטם של צוררי משיח, יש להוקיע כל אחד ממעשיו של האל.

צוררי משיח מסוימים תמיד רוצים להיות בעמדת כוח בבית האל, אבל אין להם איכות וכישורים מיוחדים, לכן בלתי נמנע שבסופו של דבר הם ימצאו את עצמם מבצעים משימות טריוויאליות בבית האל, כמו למשל ניקיון, חלוקת פריטים, ומשימות פשוטות ושגרתיות אחרות. בקצרה, אנשים כאלה בהחלט לא יכולים להפוך למנהיגי כנסייה, למטיפים, וכיוצא בזה. אולם כיוון שהם מלאי שאיפות, אין זה לרוחם להיות חסידים רגילים או לבצע עבודה שהיא, לתחושתם, בינונית. כיצד מתבטאת העובדה שהם מלאי שאיפות? הם רוצים לברר, לשאול, להיות בסוד העניינים, ובייחוד להתערב בכל עניין חשוב או פעוט בבית האל. אם עבודה מסוימת דורשת מהם עמל, הם תמיד שואלים: "איך מתקדמת הדפסת הספרים לבית האל שלנו? מה המצב של בחירת במאי הסרטים של הכנסייה שלנו? מי הבמאי הנוכחי? מי כותב את התסריטים? מיהו מנהיג המחוז כאן, ומה טיבו?" מה כוונתם כשהם שואלים על הדברים האלה? האם הם אמורים לברר על אותם עניינים או להתערב בהם? (לא.) כל אלה הם עניינים כלליים שאינם קשורים לאמת. מדוע "אנשים אלה שכוונותיהם טובות" תמיד שואלים ומבררים? האם זה מתוך דאגה אמיתית, או שמא אין להם שום דבר טוב יותר לעשות? לא זה ולא זה – זה משום שיש להם שאיפות והם רוצים לטפס בסולם הדרגות ולהשתלט. האם ביכולתם להבין שמדובר בשאפתנות וברצון להשתלט? לא; אין להם היגיון כזה. עקב אנושיותם המתועבת ואיכותם הירודה, אין הם יכולים להגיע לשום הישג או למלא היטב אף את החובה הפשוטה ביותר. במהלך ביצוע חובותיהם התנהגותם תמיד מחפירה, הם מתבטלים, מועדים לעצלנות, ואף שואלים שאלות לגבי עניינים שונים. בסופו של דבר הביטויים האלה מביאים להרחקתם. האם נכון שבית האל מרחיק אותם אותם? (כן.) האם הם מורחקים משום שהיו דאגנים וחקרנים יתר על המידה? (לא.) הם הוצאו ולא הורשו להתבטל משום שלא עסקו בעניינים ראויים וכל הזמן רצו להיות אוכלי חינם בבית האל. הם לא היו מסוגלים לעשות שום דבר כמו שצריך, לכן לא היה טעם לטרוח להשאיר אותם – האין הם חסרי אמונה? האם לא צריך להרחיק אותם? כשהגיעה העת להרחיקם, הם התמלאו חרדה ורק אז חיפשו את עקרונות-האמת, ושאלו: "עליי לחפש מהם למעשה העקרונות לפיהם בית האל מרחיק אנשים ומגרש אותם: על איזה בסיס מרחיקים אותי?" עליך להשיב להם: "מישהו כמוך, אשר אוהב פנאי ושונא עבודה, ושכל מעשיו גורמים הפרעות והרס, מתאים בדיוק לעקרונות ההרחקה". האין זה מגוחך למדי שלאחר שביצעו כל כך הרבה מעשים רעים, הם מחפשים את העקרונות להרחקת אנשים מבלי שיבינו איזה מין אדם הם? (כן, זה מגוחך.) יש אנשים כאלה שהורחקו, בעוד אחרים נשלחו אל כנסיות רגילות. הם לא מתאימים לביצוע חובות בבית האל ואינם ניחנים בתנאים לביצוע חובותיהם. האם אנשים מהסוג הזה יכולים להבין שמעשיו של האל עולים בקנה אחד עם האמת? אני סבור שצוררי משיח לא יבינו זאת לעולם, משום שהם חסרי אמונה, והם מוקיעים כל דבר חיובי אשר עולה בקנה אחד עם האמת ומעבירים עליו ביקורת. צורר המשיח תמיד נלהב לברר דברים, מלא שאיפות, ומחפש ללא הרף לטפס גבוה יותר, ואילו את חובותיו הוא מבצע ללא שמץ של כנות ושל נאמנות, אך כשהוא מורחק, הוא יושב על הקרקע ומיילל בקול רם. הוא אומר: "איש לא מבין את כוונותיי הטובות, את כנותי ואת נאמנותי. מדוע מרחיקים אותי? נעשה לי עוול, ואינני מוכן לקבל זאת! אף אחד אינו דואג לאל כמוני, ואף אחד בבית האל אינו נאמן כמוני. קנאותי ואדיבותי האדירות נתפסות כזדוניות – האל כה לא הוגן!" האין זו טענה לחפותו? האם אנשים אמורים להשתמש במילים כאלה? האם משהו מדבריו עולה בקנה אחד עם העובדות? (לא.) כולם דברים לא הגיוניים, מגוחכים, מילים של חסרי אמונה, מלאי תלונות, תרעומת, והוקעה. כך הוא נחשף. אלמלא היה מורחק, הוא היה ממשיך להעמיד פנים ושואף להיות האדון של בית האל. האם אדון היה מתנהג כך? האם אדון היה מתפרץ כך בזעם? האם אדון היה מנהל כך את בית האל? הוא התבקש לנקות, אך הוא התרוצץ אנה ואנה ולא ביצע שום עבודה. הוא התבקש להכין ארוחות, אך לא היה מוכן להכין ארוחות אפילו לשני אנשים. הוא חשש להתעייף וחשב שהמטלות נחותות – אם כך, מה עוד הוא יכול לעשות? האם הוא מסוגל לעשות משהו מלבד להיות מנהיג ולחלק הוראות? האין זה הגיוני שבית האל הרחיק אותו? (כן.) זה הגיוני לחלוטין, אך מאחורי הקלעים הוא ממשיך לקלל, להתפרץ בזעם ולהתנהג כאישה סוררת. האין זה צורר משיח? זהו הביטוי של מהות הצביון של צורר משיח. כשהם נתקלים בעניינים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים או עם ההעדפות שלהם, כשניקרים על דרכם דברים שאינם מספקים את מאווייהם או את רצונותיהם, האם הם מתמסרים ולו במעט? האם הם יכולים לחפש את האמת? האם הם יכולים להירגע, להתוודות על חטאיהם ולהכות על חטא? לא, הם לא יכולים. תגובתם המיידית היא להשמיע קול צעקה נגד האל, כשהם מלאים דברי הוקעה, ביקורת, ניאוץ, וקללה. הם חושבים: "אם בית האל אינו רוצה בי, בסדר גמור. אינך מפגין רחמים, לכן אל תאשים אותי על היותי חסר לב. הבה נסיר את הכפפות ונבדוק מי אכזרי יותר!" האם זה ביטוי של חיפוש האמת? האם ליציר בריאה רגיל אמור להיות ביטוי שכזה? (לא.) אם כך, איזה מין ביטוי הוא זה? כיצד אמורים אלה שמאמינים באל באמת ובתמים ונוהים אחריו להתייחס אליו? עליהם להתמסר לאל באמת וללא תנאי. רק אויביו של האל – השטן ושדים – יתכחשו לאל, יוקיעו אותו, יעבירו עליו ביקורת, ינאצו ויקללו אותו, וירחיקו לכת עד כדי השמעת קול צעקה נגדו והתנגדות לו. גם אם אינך יכול לקבל את העובדה הזו כעת ואתה יכול לחשוב על מאות סיבות לטעון שבית האל נהג בך בצורה לא הוגנת, אם יש לך רציונליות, אנושיות, ואפילו שמץ של יראת אל, האם תוכל להתייחס אליו כך? בהחלט לא! האם לאדם המסוגל לעשות זאת יש שמץ של מצפון? האם יש לו אנושיות? האם יש בו יראת אל? (לא.) מובן שהוא לא אחד מצאן מרעיתו של האל. הוא מעולם לא התייחס לאל כאל אדונו; הוא מעולם לא ראה באל את האלוהים שלו. בלבו, האל הוא האויב שלו, לא האלוהים שלו. אויבי האל הם צוררי משיח והשטן; ולהיפך, צוררי משיח הם אויבי האל – הם שטנים ושדים. צוררי משיח לעולם לא יקבלו את מעשי האל, ואף פעם לא יאמרו "אמן" לאף אחד מדבריו. זוהי מהות אויבו של האל – השטן – וזוהי המהות האינהרנטית של צוררי משיח. הם עוינים את האל ללא סיבה, ומסוגלים להוקיעו ללא סיבה. האין זו רשעות? זוהי רשעות מוחלטת.

צביונות אלה של צורר משיח קיימים במידה זו או אחרת בכל אדם, אך דרך הגילוי של אותם צביונות והנתיב בו בוחרים אנשים כאשר הם מאמינים, האם תוכלו לקבוע מיהו צורר משיח, מיהו נותן שירות, ומי נמנה על אנשיו הנבחרים של האל שיכולים להיוושע? (אף שכולם חושפים צביון של צורר משיח, יש אנשים מסוימים שלאחר שהם חושפים את צביונם המושחת, מצפונם מייסר אותם, הם חשים אשמה, יכולים להכות על חטא וליישם בפועל את האמת – אלה האנשים שיכולים להיוושע. אך אלה שמצפונם לא מייסר אותם, שחושבים שהצדק עמם גם לאחר שטעו, מסרבים בתוקף להכות על חטא, ודוחים את האמת כליל – אנשים אלה הם צוררי משיח ואין להם סיכוי להיוושע.) האם שתי האמירות האלה נכונות? (כן.) מה שנאמר זה עתה הוא נכון בעיקרון, אך לא ספציפי דיו. לאנשים מסוימים אמנם יש צביון של צורר משיח, אך כשהם מתמודדים עם מצבים, הם מסוגלים לחפש את האמת, למרוד בבשר, לחוש חרטה לאחר שהם מזהים את צביונם המושחת, לחוש חבות, לחזור בהם, ליישם בפועל בהתאם לעקרונות-האמת, לבחור בנתיב הנכון, לבחור ליישם בפועל את האמת, ובסופו של דבר לזכות בהבנה של האמת ולהיכנס אל מציאות-האמת, ולהשיג התמסרות לאל. אנשים כאלה יכולים להיוושע והם אנשיו הנבחרים של האל. יש סוג נוסף של אנשים שיודעים שיש להם צביון של צורר משיח, אך הם לא בוחנים את עצמם כשהם מתמודדים עם מצבים. כשהם מגלים שעשו דבר מה לא כשורה, אין להם שום הבנה אמיתית, הם לא יכולים לפתח תחושת חבות פנימית חזקה, להכות על חטא או לחזור בהם, והם מבולבלים ביחס לאמת ולישועה. בבית האל הם מוכנים ומזומנים לעבוד, יכולים לעשות כל מה שמבקשים מהם, אך לא מתייחסים לכך ברצינות; הם עשויים לגרום הפרעות ושיבושים לעתים, אך הם לא אנשים רעים. הם יכולים לקבל גיזום, אך אף פעם לא יוזמים חיפוש של האמת בעודם עושים דברים, או נשמעים לעקרונות-האמת כשהם מתמודדים עם עניינים. הם לא מביעים עניין באכילה ובשתייה של דברי האל ובאמת. הם אמנם יכולים להשקיע בחובותיהם מאמץ מניח את הדעת, אך חסרה להם התלהבות ביחס לחתירה אל האמת והם לא מעוניינים לעשות זאת. הם לא מפגינים שום נאמנות בביצוע חובותיהם; הם כן מביעים נכונות וכנות במידת מה. ייתכן והם מכירים מספר צביונות מושחתים, אך אף פעם לא מהרהרים בעצמם כשהם מתמודדים עם מצבים, ואינם חותרים להיות אנשים אשר יכולים להבין את האמת וליישמה בפועל. אלה הם נותני השירות. הקטגוריה האחרונה היא צוררי משיח. הם אויביהם של האל, של האמת, ושל דברים חיוביים. לבבותיהם מלאים רשעות, קולות צעקה נגד האל, התנגדות לאל, וכן הוקעה של צדק, של דברים חיוביים, ושל האמת, העברת ביקורת כלפיהם, וניאוצם. הם לא מאמינים בקיומו של האל, בריבונותו על כל הדברים, ונכונים אף פחות לאפשר לאל להיות ריבון על גורל האנושות. הם אף פעם לא מבינים את עצמם, ואין זה משנה כמה טעויות או עברות הם מבצעים, הם אף פעם לא מודים בהן, מכים על חטא, או חוזרים בהם. בלבם אין ולו שמץ של חרטה, והם דוחים את האמת כליל. אלה הם צוררי משיח. ניתן להעריך באופן מדויק למדי לאיזו קטגוריה אדם משתייך באמצעות קביעה האם יש לו גישה של קבלה כלפי האמת. לאיזו קטגוריה אתם משתייכים? האם אתם נמנים על אנשיו הנבחרים של האל שיכולים להיוושע, או שמא אתם צוררי משיח, או נותני שירות? האם אתם עוברים אל הקטגוריה הראשונה, או שמא אינכם משתייכים אל אף אחת מהן? אין אדם שאינו משתייך אל אף אחת מהקטגוריות האלה: כולם משתייכים אל אחת מהשלוש. אנשים רעים נטולי אנושיות הם אלה בעלי מהות של צוררי משיח; אלה אשר יש להם מידה מסוימת של אנושיות, בעלי מצפון והיגיון, וכן אופי טוב יחסית, אשר יכולים לחתור אל האמת, לאהוב דברים חיוביים, ולאהוב את האמת, שיראים את האל ויכולים להתמסר לו, יכולים להיוושע – הם אנשיו הנבחרים של האל. נותני השירות הם אלה אשר אופיים ממוצע, לא טוב במיוחד או רע במיוחד, שאין להם שום עניין באמת ואינם נכונים כלל לחתור אליה, אך מבצעים את חובותיהם בכנות מסוימת. זהו הרף להערכה. האם צורר משיח יכול להפוך לנותן שירות? (לא.) אם כך, האם בקרב נותני השירות ישנה קטגוריה של אנשים שיכולים להפוך לאנשיו הנבחרים של האל? (כן.) מהו המקום לשינוי כאן? (עליהם לחתור אל האמת.) ייתכן והם יעברו בהדרגה משלב מתן השירות להיותם אנשיו הנבחרים של האל, עם עוד מספר שנות אמונה, עוד חוויות ומפגשים, וכן עם הבנה של עוד אמיתות. משום שכרגע הבנתם את האמת היא מעטה ואמונתם באל קטנה במיוחד, אין להם עניין רב בביצוע חובותיהם וביישום בפועל של האמת. אין להם את שיעור הקומה הדרוש לחתירה אל האמת, והם לא יכולים לוותר על שאיפותיהם ועל רצונותיהם, בין שאר צורכי הבשר השונים. לכן, לעת עתה הם יכולים להישאר רק בשלב מתן השירות. אולם, באופן יחסי, לאנשים אלה יש מצפון והם אוהבים דברים חיוביים; בעודם מבינים את האמת בהדרגה, חל שינוי בסביבתם, הם מאמינים באל למשך זמן רב יותר, חוויותיהם מעמיקות, והם מפתחים אמונה אמיתית באל, מתחילים בהדרגה לראות בבהירות רבה יותר את האמת ודברים חיוביים, הנתיב אליו עליהם לחתור נעשה ברור יותר, הם מפתחים עניין באמת, ואוהבים אותה יותר ויותר. אנשים כאלה יכולים לעלות בהדרגה על נתיב הישועה ולהפוך לאנשיו הנבחרים של האל; יש להם מקום לשיפור ולשינוי. לעומת זאת, לא נכון לומר שאנשים בעלי מהות של צוררי משיח יכולים להפוך לאנשיו הנבחרים של האל ולהיוושע, משום שמהותם של צוררי משיח היא מהות של שדים ושל אויבי האל – צוררי משיח לא יכולים להשתנות לעולם.

זה עתה שיתפנו על ההתכחשות, ההוקעה, העברת הביקורת, והניאוץ ממהות הצביון המרושעת שהם חושפים ביחסם כלפי האל וכלפי עבודתו. בכל פעם שדבר-מה סותר את תפיסותיהם של צוררי המשיח או פוגע באינטרסים שלהם, תגובתם המיידית היא לקום, להתנגד, ולהוקיע את הדבר, ולומר: "זה לא בסדר, אנשים עשו את הדבר הזה, וזה לא מקובל עליי. אגיש תלונה ואמצא ראיות על מנת להבהיר את העניין. אצהיר על עמדתי, אגן על עצמי, ארד לשורש העניין, ואמצא את האחראי למעשה, אשר הורס את שמי הטוב ואת הדברים הטובים שקורים לי". המשפט "כוונותיו הטובות של האל מצויות בכל הדברים" הופך לאמירה ריקה מתוכן בלבם של צוררי משיח, ואין ביכולתו להדריך או לשנות את האמצעים, את השיטות, ואת העקרונות לפיהם הם פועלים. לעומת זאת, כשהם נתקלים במצב כלשהו, הם מסתמכים על מה שטבעי להם, חושבים על כל שיטה ומגייסים את כל היכולות והאסטרטגיות שלהם על מנת לפעול. אין ספק כי מה שהם עושים הוא הוקעה, העברת ביקורת, וניאוץ נגד האל. מחשבותיהם של אנשים רוויות בהיגיון וברעיונות של השטן, ללא שמץ של אמת. לכן, כשעניינים כאלה ניקרים על דרכם של צוררי משיח, ביטוייהם משקפים את ביטוייו של השטן: הם מתייחסים לאל כפי שמתייחס אליו השטן, ומפנים כלפיו את אותם אמצעים ואת אותן מילים בהם משתמש השטן. כך, המהות המרושעת של צוררי משיח, היותם אויבי האל, היא מובנת מאליה. גם אם מדובר במישהו שמאמין באל רק יום או יומיים, האם הוא מבין את ההבדל בין בני אנוש והאל בחשיבה וברציונליות האנושיוֹת הרגילות שלו? (כן.) כאדם בוגר בעל אנושיות רגילה, האם הוא יודע בלבו כיצד להתייחס לאל? (כן.) האם ברציונליות האנושית יש אמת מידה לדרך ההולמת והטובה ביותר להתייחס לאדם שסוגדים לו? (כן.) אנשים נוטים להתרפס, "ללקק", ולהתחנף; גם אם אותו אדם מכה או מקלל אותם, הם מוצאים דרך להיות כנועים וצייתנים. אם כך, כשמדובר בהוריהם, האם אנשים יודעים כיצד להביע כבוד ואהבה, ואיזו התנהגות מהווה נזק ושנאה? האם יש אמת מידה על מנת להעריך זאת? (כן.) הדבר מוכיח כי בני אנוש, יצורים חיים העטופים עור אנושי, נבדלים מבעלי חיים ונעלים מהם. אתה יודע כיצד לכבד ולאהוב את הוריך, אז מדוע אינך יודע כיצד להתייחס לאל באהבה ובכבוד? איך אתה יכול להתייחס לאל בצורה כזאת? הוקעה והעברת ביקורת כלאחר יד, התעוזה לנאץ ולקלל כלאחר יד – האם כך נוהגים אנשים רגילים? (לא.) אפילו בעלי חיים אינם מתנהגים כך. אם אדם מגדל בעל חיים, גם אם מדובר בחיית פרא, ומבלה עמו זמן מה, כל עוד בעל החיים יזהה מיהו בעליו, הוא תמיד ינהג בו בכבוד ויתייחס אליו כאל מכר, כאל בן משפחה, באופן שונה מכפי שיתייחס לבעלי חיים או לאנשים אחרים. נניח שאתה היית בעליו בעבר: לאחר ששהה בשניים או בשלושה בתים אחרים, כשתפגוש בו שוב, יהיה עליו רק להריח שוב את הריח שלך על מנת לרחוש לך חיבה מיד. גם אם מדובר בבעל חיים תוקפני, הוא לא יטרוף אותך. תוקפנותו היא אינהרנטית, ונובעת מבריאתו של האל וממה שקבע מראש. זהו אינסטינקט הישרדותי אותו העניק לו האל, ולא צביון זדוני או מרושע – הוא נבדל מן הרוע של צוררי משיח. היו שני אנשים שאימצו גור אריות צעיר. כשהאריה גדל, נעשה קשה לממן את תזונתו המבוססת בשר, לכן כשמלאה לו שנה, הם השיבו אותו אל סביבתו הטבעית. שלוש שנים לאחר מכן הם פגשו שוב באריה. האריה הבחין בהם ממרחק ומיהר לעברם בשקיקה. בתחילה הם דאגו, וחשבו: "הוא לא יטרוף אותנו? זה הרי אריה". אך האריה התקרב, וחיבק אותם בידידות, והם השיבו לו חיבוק וליטפו אותו. לאחר מכן האריה הציג לפניהם את בני משפחתו, וכשהיה עליהם לעזוב, הוא מאן להיפרד. אפשר לראות סצנה שכזו כאשר חיית הפרא האכזרית ביותר, חיית טרף, מתקשרת עם בני אנוש. זה נוגע ללב למדי, הלא כן? (כן.) אנשים יכולים לראות את הצד הידידותי גם של חיות פרא, אך לצוררי משיח אין צד כזה. כתוצאה מכך שלצוררי המשיח יש את צביונו של השטן, ומהות צביונם היא שטנית, הם יכולים להעביר ביקורת על האל, להוקיע ולנאץ אותו. עמדות שכאלה מובילות לביטויים תואמים, ובייחוד לגישות תואמות. צוררי המשיח הם גרועים מבעלי חיים, הלא כן? אנשים יודעים כיצד להביע כבוד ואכפתיות כלפי מי שהם סוגדים לו, וכן כלפי הקרובים אליהם ביותר וכלפי הוריהם, והם יודעים אילו ממעשיהם עלולים לפגוע בהם ולהזיק להם. הם יכולים להעריך את הדברים האלה. אולם צוררי משיח מסוגלים להפגין התנהגויות כאלה כלפי האל, וזה מרתיח עד מאוד. הדבר מעיד על כך שטבעם האינהרנטי של אותם אנשים הוא המהות של צוררי משיח. ביתר דיוק, אנשים אלה הם התגלמויות של השטן, הם שטנים ושדים בשר ודם – הם לא צאן מרעיתו של האל. האם צאן מרעיתו של האל היה מקלל אותו? האם צאן מרעיתו של האל היה מוקיע אותו? (לא.) מדוע לא? (משום שהם מקשיבים לאל ומתמסרים לו.) הם מקשיבים ומתמסרים – זהו היבט אחד. העיקר הוא אמונתם האמיתית באל. אם אתה מאמין באמת ובתמים בזהותו של האל, במעמדו ובמהותו, לא תוקיע אותו, ואין זה משנה מה עושה האל או כיצד הוא עושה זאת, גם אם המעשה גורם נזק. רק מי שמאמין באל באמת ובתמים, שאמונתו היא אמיתית, מציב עצמו במעמד של יציר בריאה, ותמיד מתייחס לאל כאל. זוהי עובדה.

כבר שיתפנו על כך שצוררי המשיח מקללים את האל, מתנגדים לו, ומשמיעים קול צעקה נגדו. יש כאלה שמתנגדים לו בריש גלי, מייסדים סיעות, כורתים בריתות, ומקימים מלכויות עצמאיות. אחרים מקללים אותו בסתר מאחורי דלתיים סגורות, ויש כאלה שמקללים אותו, מתנגדים לו ומשמיעים קול צעקה נגדו בלבם. בין אם הם מקללים אותו בריש גלי או בסתר, הם כולם צוררי משיח; אין הם צאן מרעיתו של האל. הם ממין השטן, ואין ספק כי הם לא אנשים רגילים או יצירי בריאה ראויים. כשרוב האנשים נתקלים במצבים שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסותיהם, או ניצבים אל מול השיפוט והייסור של האל, הם בסך הכול חשים דאגה, בלבול, ואינם מסוגלים לקבל זאת. הם מביעים תרעומות, או מפגינים עיקשות; הם אף עלולים להפוך שליליים או להתרשל, אבל הם לא מסלימים עד כדי התנגדות והשמעת קול צעקה. עם הזמן, הם יכולים לחזור בהם בהדרגה באמצעות תפילה, קריאת דברי האל, עזרת האחים והאחיות, וכן הנאורות, ההדרכה והטלת המשמעת של רוח הקודש. זהו הביטוי של בני אנוש מושחתים רגילים כשקורים להם דברים. לעומת זאת, לצוררי משיח אין את הביטויים החיוביים האלה, והם לא משנים את מסלולם. אם מצב כלשהו אינו עולה בקנה אחד עם רצונותיהם, הם מקללים. אם המצב הבא עדיין לא עולה בקנה אחד עם רצונותיהם, הם מקללים גם כן. קללות הולכות יד ביד עם התנגדות ועם השמעת קול צעקה. ישנם אף צוררי משיח שאומרים: "אם אנשים כמוני לא יכולים להיוושע, אז מי כן יכול?" האין זו השמעת קול צעקה? האין זו התנגדות? (כן.) זוהי התנגדות. אין להם שמץ של התמסרות, והם מעזים להשמיע קול צעקה נגד האל ולהתנגד לו – אלה הם שטנים. הבה נסיים כאן את השיתוף שלנו על הביטויים השונים של צביון מרושע.

ב. סלידה מן האמת

הנושא הבא שנשתף עליו הוא הפריט השני במהות צביונם של צוררי משיח – סלידה מן האמת. בעבר שיתפנו על לא מעט פרטים הקשורים לסלידה זו מן האמת, אך הפעם נתמקד בסיווג צוררי משיח על ידי ניתוח מהות צביונם הסולדת מן האמת. המאפיין הצביוני העיקרי של האופן בו צוררי המשיח ניגשים לאמת הוא סלידה ולא סתם חוסר עניין. חוסר עניין הוא בסך הכול גישה מתונה יחסית כלפי האמת, שלא הסלימה לכדי עוינות, הוקעה, או התנגדות. בסך הכול מדובר בחוסר עניין באמת, באי-רצון להקדיש לה תשומת לב, ובאמירה: "אילו דברים חיוביים, איזו אמת? גם אם אזכה בדברים האלה, אז מה? האם הם ישפרו את חיי או יעצימו את יכולותיי?" הדברים האלה לא מעניינים אותם, ולכן הם לא עוסקים בהם, אבל זה לא מתקרב לסלידה. סלידה מצביעה על גישה מסוימת. איזו מין גישה? ברגע שהם שומעים על דברים חיוביים כלשהם או כל דבר שקשור לאמת, הם חשים שנאה, גועל, התנגדות, ואי-נכונות להקשיב. הם אף עלולים לנסות למצוא ראיות על מנת להוקיע ולהשמיץ את האמת. זוהי מהות צביונם של סלידה מן האמת.

צוררי משיח מסוגלים לקרוא את דברי האל, לשמוע מה הוא אומר, ולחוות את עבודתו, בדיוק כמו אנשים אחרים. על פניו, נדמה כי הם גם יכולים להבין את המשמעות המילולית של דברי האל, לדעת מה הוא אמר, ולדעת שדבריו אלה מאפשרים לאנשים לבחור בנתיב הנכון ולהיות אנשים טובים. אולם הדברים האלה נשארים בגדר תאוריה בלבד עבורם. למה הכוונה שהם נשארים בגדר תאוריה? זה דומה לאמונתם של אנשים מסוימים שתאוריה כלשהי בספר היא מוצלחת, אך כשהם משווים אותה לחיים האמיתיים, וחושבים על המגמות הרעות, על השחיתות האנושית, ועל צרכיה השונים של האנושות, הם מגלים שאותה תאוריה מנותקת מהחיים האמיתיים ואינה מעשית, ומבינים שאין באפשרותה לעזור לאנשים להסתגל לאותן מגמות רעות וחברה רעה, או ללכת אחריהן. על כן הם חשים שאותה תאוריה אמנם מוצלחת, אבל אפשר רק לדבר עליה על מנת לספק את הרצונות והפנטזיות של האנושות לדברים יפים. למשל, אם מישהו אוהב מעמד, ורוצה להיות פקיד, ושאחרים ירוממו אותו ויסגדו לו, על מנת להשיג את המטרה הזו עליו להסתמך על שיטות לא טבעיות כגון שקרים, הצגת עצמו לראווה, דריסת אחרים, וכן הלאה. אולם האמת מוקיעה את הדברים האלה בדיוק. היא מוקיעה את אותם רצונות ושאיפות של האנושות ושוללת אותם. בחיים האמיתיים, אנשים סבורים שהתבלטות היא מעשה לגיטימי, אך האל והאמת מוקיעים דרישות שכאלה. לכן, הדרישות האלה אינן מקובלות בבית האל, הן לא חלק מסדר היום, ואין מקום לממשן. אבל האם צוררי משיח יוותרו עליהן? (הם לא יוותרו עליהן.) נכון, הם לא יוותרו עליהן. ברגע שצוררי המשיח רואים זאת, הם חושבים: "עכשיו אני מבין. אם כך, האמת דורשת מאנשים להיות לא אנוכיים, להקריב את עצמם, להיות סובלניים ונדיבים, להיפטר מהאגו שלהם ולחיות למען אחרים. זוהי האמת". כאשר הם מגדירים כך את האמת, האם היא מתחילה לעורר בהם עניין או דחייה? היא מתחילה לעורר בהם דחייה, וכך גם האל, והם אומרים: "האל תמיד אומר את האמת, הוא תמיד חושף דברים לא טהורים כמו רצונות ושאיפות אנושיים, וכן את מה ששוכן בתחתית הנפש האנושית. נדמה כי האל משתף על האמת במטרה לשלול מאנשים את החתירה אל מעמד, אל רצונות, ואל שאיפות. בתחילה חשבתי שהאל יכול לספק את רצונותיהם של אנשים, להגשים את משאלותיהם ואת חלומותיהם, ולהעניק להם את מבוקשם. לא ציפיתי שהאל יהיה אל מעין זה. הוא לא נראה כזה נהדר. אני מלא שאיפות ורצונות: האם האל יכול לחבב אדם כמוני? לאור מה שהאל תמיד אמר, ובקריאה בין השורות של דבריו, נראה כי האל לא מחבב אנשים כמוני, ואינו יכול להסתדר עם מישהו כמוני. נראה כי אינני יכול להסתדר עם אל מעשי מעין זה. הדברים שהוא אומר, העבודה שהוא עושה, העקרונות מאחורי פעולותיו, וצביונו – מדוע הם כל כך לא לרוחי? האל מבקש מאנשים להיות ישרים ומצפוניים, לחפש אותו, לציית לו, ולירוא אותו כשקורים להם דברים, וכן להרפות משאיפותיהם ומרצונותיהם – אלה דברים שאינני יכול לעשות! לא זו בלבד שדרישותיו של האל אינן עולות בקנה אחד עם תפיסות אנושיות, הן גם לא מתחשבות ברגשות אנושיים. כיצד אוכל להאמין בו?" לאחר שהם הופכים כך בדבר בראשם, האם מתפתחת אצלם תחושה טובה כלפי האל או שהם מתרחקים ממנו? (הם מתרחקים.) לאחר תקופת ניסיון, מתגברת בקרבם של צוררי משיח התחושה כי אנשים כמותם, בעלי שאיפות ורצונות, ומלאי מאווים, לא יתקבלו בברכה בבית האל, שהוא לא נותן להם מקום לעשות שימוש במיומנויותיהם, ושהם לא יוכלו לתת בו דרור לשאיפותיהם. הם חושבים: "בבית האל, אינני יכול לחשוף את הכישרון יוצא הדופן שלי. לעולם לא תהיה לי הזדמנות להצטיין. הם אומרים שאין לי הבנה רוחנית, שאינני מבין את האמת, ושיש לי צביון של צורר משיח. לא זו בלבד שלא קודמתי או הוצבתי בתפקיד חשוב, גם הוקיעו אותי. מה הבעיה בהקמת מלכות עצמאית משלי? מה הבעיה בכך שאני מעניש אחרים? משום שאני בעל כוח, עליי להתנהג כך! מי לא היה מתנהג כך לו היה בעל כוח? לכן, מה הבעיה אם אני עושה דבר-מה פסול ומרמה בבחירות? הרי כל הכופרים עושים זאת, הלא כן? מדוע זה אסור בבית האל? הם אפילו אומרים שזה חסר בושה. איך ייתכן שהדבר נחשב חסר בושה? אדם נאבק כלפי מעלה; המים זורמים כלפי מטה. זה ראוי! לא כיף בבית האל. אולם אנשים בעולם הזה מרושעים למדי, ולא קל להסתדר עמם. לעומתם, התנהגותם של האנשים בבית האל טובה מעט יותר. לו לא היה אל, השהות כאן הייתה נפלאה; אלמלא האל והאמת היו חולשים על אנשים, הייתי הבוס בבית האל, האדון, והמלך". בעודם מבצעים את חובותיהם בבית האל, הם חווים דברים שונים ללא הרף, הם נגזמים שוב ושוב, ועוברים לעסוק בחובות רבות ושונות, עד שלבסוף הם מבינים משהו, ואומרים: "בבית האל, כל מה שקורה נאמד ונפתר באמצעות האמת. תמיד שמים דגש על האמת, והאל תמיד מדבר עליה. אינני יכול לתת דרור לשאיפותיי כאן!" כשחוויותיהם מגיעות לנקודה זו, גוברת סלידתם מן האמת, משליטתה של האמת, מהעובדה שכל מעשי האל הם האמת, ומחיפוש האמת. מהי רמת סלידתם מהדברים הללו? הם אפילו לא רוצים להכיר בדוקטרינות של האמיתות שבהן הכירו בתחילת הדרך ולא רוצים לקבלן, ושאט הנפש אשר בלבם הוא קיצוני. על כן, כשמגיעה העת להתכנס, הם הופכים מנומנמים וחרדים. מדוע הם חרדים? הם חושבים: "כל אחד מהכינוסים האלה אורך שלוש או ארבע שעות – מתי כל זה יסתיים? כבר נמאס לי להקשיב!" יש ביטוי שמתאר את מצב רוחם, והוא, "לשבת על קוצים". מתחוור להם שכל עוד שהאמת חולשת על בית האל, אף פעם לא תהיה להם הזדמנות להצטיין, ושכולם תמיד יגבילו, יוקיעו, וידחו אותם, וכן שלא יוקצו להם תפקידים חשובים ולא משנה עד כמה הם מוכשרים. כתוצאה מכך מתעצם תיעובם כלפי האמת וכלפי האל. מישהו עשוי לשאול: "מדוע הם לא חשו תיעוב מההתחלה?" הם אכן חשו תיעוב מההתחלה, אך בעת ההיא, הכול בבית האל היה זר להם. לא היה להם שום מושג לגביו, אך אין זה אומר שהם לא חשו תיעוב או סלידה. בפועל, תחושת הסלידה מן האמת הייתה קיימת במהות טבעם, אך הם פשוט לא הבינו זאת בעצמם. אין ספק כי מהות טבעם של אנשים אלה סולדת מן האמת. מדוע אני אומר זאת? הם אוהבים באופן אינהרנטי אי-צדק, רשעות, כוח, מגמות רעות, לעמוד בראש, לשלוט באנשים, ועוד דברים שליליים מעין אלה. לאור אותם דברים האהובים על צוררי משיח, אין צל של ספק שהם חשים סלידה מן האמת. נוסף על כך, במונחים של שאיפותיהם, הם שואפים למעמד, וכן להתבלט, לעטות הילה על ראשיהם, להיות מנהיגים בקרב אנשים, להיות רבי רושם ומלאי עוצמה, שכל דבריהם ומעשיהם יהיו מלווים בפאר ובכוח, וכן שיוכלו לשלוט באנשים – אלה הדברים שהם שואפים אליהם. זהו גם ביטוי של תחושת סלידה מן האמת. אם לשפוט גם לפי גישתם כלפי האמת, אין זה משנה כמה ממנה אותם אנשים ישמעו, יהיה זה לשווא. יש כאלה שישאלו: "האם זה משום שהזיכרון שלהם גרוע?" לא, זו לא הסיבה. ישנם צוררי משיח בעלי זיכרון מעולה, הם רהוטים במיוחד ויכולים ליישם את מה שלמדו ולהתרברב בו מיד. אנשים נטולי הבחנה סבורים אפוא שאיכותם של אנשים כאלה היא טובה ושרוח הקודש פועלת בקרבם. אולם אנשים בעלי הבחנה יכולים לזהות מיד שכל דבריהם הם דוקטרינות ומילים ריקות מתוכן, נטולי כל מציאות-אמת, ומטרתם להוליך אנשים שולל. צוררי המשיח הם אנשים כאלה: הם אוהבים במיוחד להטיף דרשות נשגבות, לדון בתאוריות רוחניות באופן ריקני, ולפלוט שטף עז של מילים, שמהרגע הראשון אין לו קשר לנושא והוא חסר שחר. רבים אינם יכולים להבין אותם, וצוררי המשיח אומרים: "זוהי השפה של הרקיע השלישי; כיצד תוכלו להבין אותה?" הביטוי העיקרי של סלידתם של צוררי המשיח מן האמת ניכר בגישתם כלפיה, ומובן שהוא גם מתבטא בחיי היום-יום ובפעילויות הרגילים שלהם, ובפרט באופן שבו הם מבצעים את חובותיהם. ניכרים בהם מספר ביטויים. ראשית, הם אף פעם לא מחפשים את האמת, גם כשברור להם לחלוטין שעליהם לעשות זאת. שנית, הם אף פעם לא מיישמים בפועל את האמת. משום שאינם מחפשים את האמת, כיצד יוכלו ליישמה בפועל? הבנה יכולה להתקיים רק דרך חיפוש, ורק היא יכולה להוביל אל יישום בפועל; הם לא מחפשים, ואף אינם מאמצים כלל אל לבם את עקרונות-האמת. הם אפילו בזים להם, סולדים מהם, ועוינים כלפיהם. כתוצאה מכך, הם אף פעם לא מתייחסים אפילו ליישום האמת בפועל, וגם אם הם מבינים את האמת לעתים, הם לא מיישמים אותה בפועל. לדוגמה, כשקורה להם דבר מה, ואחרים מציעים נתיב פעולה טוב, תגובתם עשויה להיות: "מה טוב בזה? אם אעשה זאת, רעיונותיי-שלי יתבזבזו, לא?" יש כאלה שיאמרו: "אם נפעל כפי שאתה מציע, בית האל יספוג הפסדים. עלינו לפעול על פי העקרונות". תגובתם תהיה: "אילו עקרונות? הדרך שלי היא העיקרון; מחשבותיי הן העיקרון!" האין זה אי יישום האמת בפועל? (אכן.) ביטוי עיקרי נוסף שלהם הוא שהם אף פעם לא קוראים את דברי האל או עוסקים בהקדשות רוחניות. כשאנשים מסוימים עסוקים בעבודה ואין להם זמן לקרוא את דברי האל, הם מהרהרים בשתיקה או שרים כמה מזמורים, ואם הם לא קוראים את דברי האל במשך מספר ימים, הם חשים ריקנות. גם ברגעים בהם הם עסוקים, הם מוצאים רגע קט כדי לקרוא קטע ולאזור כוח, מהרהרים עד שהם חשים בנוכחות האל, ולבם מתייצב. אנשים כאלה אינם רחוקים מהאל. לעומת זאת, צוררי משיח אינם חשים מצוקה אם חולף יום שלם מבלי שקראו את דברי האל. הם לא חשים דבר, גם אם אינם קוראים את דברי האל במשך עשרה ימים. הם עדיין מסוגלים לחיות לא רע מבלי שקראו את דברי האל במשך שנה, ויכולות אף לחלוף שלוש שנים מבלי שקראו את דברי האל, והם עדיין לא חשים דבר – אין תחושת פחד או ריקנות בלבם, והם ממשיכים לחיות חיים נוחים. הם ודאי חשים סלידה עזה מדברי האל! ייתכן שיחלוף יום מבלי שאדם קרא את דברי האל משום שהוא עסוק, או אולי עשרה ימים מאותה הסיבה. אולם אם אדם לא קורא את דברי האל במשך חודש שלם ועדיין אינו חש דבר, זוהי בעיה. אם אדם לא קורא את דברי האל במשך שנה, לא זו בלבד שאין בו כמיהה לדברי האל – הוא סולד מן האמת.

ביטוי נוסף לתחושת הסלידה של צוררי המשיח מן האמת הוא הבוז שהם חשים כלפי המשיח. כבר שיתפנו בעבר על הבוז שהם רוחשים למשיח. מה עשה המשיח שגורם להם לבוז לו? האם הוא פגע בהם או הזיק להם, או עשה משהו בניגוד לרצונותיהם? האם הוא פגע באינטרסים שלהם? לא. המשיח אינו נוטר להם טינה באופן אישי, והם אפילו לא פגשו אותו. אם כך, איך ייתכן שהם בזים לו? הסיבה העיקרית לכך היא במהות צוררי המשיח, שחשה סלידה מן האמת. ביטוי נוסף לתחושת הסלידה של צוררי המשיח מן האמת הוא הבוז שהם חשים כלפי המציאות של כל הדברים החיוביים. המציאות של כל הדברים החיוביים כוללת מגוון רחב של דברים, כמו למשל כל הדברים אותם ברא האל וחוקיהם, שלל יצורים חיים והחוקים החולשים על חייהם, ובראש ובראשונה, שלל החוקים החולשים על חייהם של היצורים החיים הקרויים בני אנוש. לדוגמה, הסוגיות הקרובות ביותר לחיים האנושיים, לידה, גיל, חולי, ומוות – רגליהם של אנשים רגילים נחלשות ככל שהם מזדקנים, בריאותם מידרדרת, מאור עיניהם נחלש, הם מתקשים לשמוע, שיניהם מתחילות להתרופף, והם סבורים שעליהם להשלים עם גילם המבוגר. האל הוא ריבון על כל זה, ואיש לא יכול להתנגד לחוק הטבע הזה – אנשים רגילים יכולים להכיר בכל הדברים האלה, ולקבלם. אולם אין זה משנה כמה ארוכים הם חייו של אדם או מה מצב בריאותו הגופנית, יש דברים שאינם משתנים, כמו למשל האופן שבו עליו לבצע את חובתו, התפקיד שעליו לקחת על עצמו, והגישה שעליו לאמץ בעת ביצוע חובתו. לעומת זאת, צוררי משיח מסרבים להיכנע. הם אומרים: "מי אני? איני יכול להזדקן. אני מוכרח להיות שונה מאנשים רגילים בכל רגע נתון. האם אני נראה לך זקן? ישנם דברים מסוימים שאינכם יכולים לעשות בגיל הזה, אבל אני כן. ייתכן שרגליכם נחלשו בשנות החמישים לחייכם, אך רגליי שלי נותרות איתנות. אני אפילו מתאמן בקפיצה בין גגות!" הם תמיד רוצים לקרוא תגר על אותם חוקים רגילים אותם קבע האל, הם מנסים להפר אותם ללא הרף ולהראות לאחרים שהם שונים, יוצאי דופן, ונעלים מאנשים מן השורה. מדוע הם עושים זאת? הם רוצים לקרוא תגר על דברי האל ולהכחיש שדבריו הם האמת. האין זה ביטוי למהות צוררי המשיח שחשה סלידה מן האמת? (כן.) היבט נוסף הוא שצוררי משיח מכבדים מגמות רעות והשפעות אפלות; זהו אישור נוסף לכך שהם אויבי האמת. צוררי משיח מעריצים עמוקות את משטרו של השטן ומכבדים אותו, וכן את שלל היכולות, הכישורים, והמעשים של רוחות רעות מסיפורי אגדה, כמו גם מגמות רעות והשפעות אפלות. אי אפשר לערער את אמונתם באותם הדברים, והם אף פעם לא מטילים בהם ספק. לא זו בלבד שאין שמץ של סלידה בלבם, אלא הוא מלא כבוד, הערצה, וקנאה כלפיהם. גם בעומק לבם הם עוקבים מקרוב אחרי אותם דברים. בעומק לבם של צוררי משיח ישנה גישה שכזו ביחס לדברים הרעים והאפלים האלה – האין זה אומר שהם סולדים מן האמת? בהחלט! כיצד יכול מי שאוהב את הדברים המרושעים והאפלים האלה לאהוב את האמת? אנשים כאלה שייכים לכוחות הרשע ולכנופיית השטן. מובן שהם מאמינים ללא עוררין בכל דבר הקשור בשטן, בעוד לבם מלא גועל ובוז כלפי האמת וכלפי דברים חיוביים. כאן נסיים פחות או יותר את הסיכום שלנו בנושא הסלידה מן האמת.

ג. זדוניות

זדוניות היא חלק נוסף במהות צביונם של צוררי משיח. ניתן לסכם צוררי משיח במשפט אחד: צוררי משיח הם אנשים רעים. כשיש להם מעמד, ניכר שהם צוררי משיח. כשאין להם מעמד, כיצד תוכלו לקבוע אם הם צוררי משיח? עליכם לבחון את אנושיותם. אם אנושיותם היא אכזרית, בוגדנית וארסית, אזי הם צוררי משיח במאת האחוזים. אם מאן דהוא מעולם לא היה בעל מעמד, מעולם לא היה מנהיג, ואנושיותו אינה טובה, כיצד תוכלו לקבוע אם הוא צורר משיח? עליכם לבחון האם אנושיותו ארסית, והאם הוא אדם רע. אם הוא אדם רע, אזי הוא צורר משיח במאת האחוזים, גם אם אינו בעל מעמד. על כן, זדוניות היא היבט טיפוסי נוסף במהות צביונם של צוררי המשיח. האם הצביון הזדוני של צוררי משיח זהה לזדוניותם של אריות או של נמרים השוחרים לטרף? (לא.) טורפים צדים עקב רעב; מדובר בצורך גופני ובאינסטינקט. אולם הם לא צדים כשאינם רעבים. איך זה שונה מזדוניותם של צוררי המשיח? האם צוררי המשיח לא נעשים תוקפניים אם לא מתגרים בהם, ונעשים תוקפניים רק כאשר מתגרים בהם? או שאינם שולטים בך אם אינך מקשיב להם, אך אם כן תקשיב להם, הם ישלטו בך? או שהם לא יענישו אותך כל עוד תקשיב להם, אך יענישו אותך אם לא תקשיב להם? (לא.) זדוניותם של צוררי המשיח היא צביון, מהות – זוהי מהות שטנית של ממש. היא איננה אינסטינקט, או צורך של הבשר, אלא ביטוי ומאפיין של צביונם של צוררי משיח. אם כך, מהם הביטויים, הגילויים, והגישות של הצביון הזדוני של צוררי משיח? אילו ממעשיהם מעידים שצביונם הוא זדוני, ושיש להם מהות של אנשים רעים? שתפו במחשבותיכם. (הם מענישים אחרים.) (הם מדכאים ומדירים את מי ששונה מהם.) (הם מפלילים אחרים וטומנים להם מלכודות.) (הם שולטים באנשים ומתמרנים אותם.) (הם יוצרים קליקות וגורמים מחלוקות.) יצירת קליקות וגרימת מחלוקות הן בוגדניות במקצת; הן ביטויים של צביון מרושע, אך אינן נחשבות זדוניות. הפצת תפיסות, הקמת מלכויות עצמאיות – האם הן זדוניות? (כן.) התנגדות לסידורי עבודה, הפרעה לעבודת בית האל, גזל המנחות של האל, והתנגדות ישירה לאל – האם הן זדוניות? (כן.) גזל מנחות הוא לא רק מעשה חמדנות; זהו גם ביטוי של צביון זדוני. העובדה שצוררי משיח מסוגלים לגזול מנחות מצביעה על צביון זדוני במיוחד, שווה ערך לזה של שודדים. חיזרו על הסעיפים שזה עתה מנינו. (הם מענישים אחרים, מדכאים ומדירים את מי ששונה מהם, מפלילים אחרים וטומנים להם מלכודות, שולטים באנשים ומתמרנים אותם, מפיצים תפיסות, מקימים מלכויות עצמאיות, מתנגדים לסידורי עבודה, תוקפים את האל, וגוזלים מנחות.) תשעה פריטים בסך הכול. אלה הם פחות או יותר הביטויים של צביונם השטני של צוררי משיח. למעשה, ישנם עוד מספר ביטויים ספציפיים, אך הם כמעט זהים לאלה, ועל כן לא אפרט עליהם. בקצרה, אלה שמשתמשים בגישות ובאסטרטגיות האלה הם אנשים רעים. במובן אחד, גישותיהם הן בוגדניות, לדוגמה, הפללה, הטמנת מלכודות, והפצת תפיסות, הן כולן בוגדניות יחסית. במובן אחר, האסטרטגיות שלהם הן ארסיות ותוקפניות למדי, מה שמאשש את העובדה שצביונם הוא זדוני.

לאור שלושת ההיבטים האלה של מהות הצביון של צוררי משיח, האם ניתן להושיעם? (לא.) האם הם נכונים לעבוד בבית האל? (לא.) הם לא חותרים אל האמת, לא אוהבים אותה, ולבם מלא עוינות כלפי האל וכלפי דברים חיוביים. הם אפילו לא מוכנים לבצע את הדברים הבסיסיים ביותר – עבודה ומילוי חובתם בבית האל – כלומר, הם אפילו לא מסוגלים לבצע מה שמצופה מאדם לעשות באופן רגיל. לא זו בלבד שאין הם מסוגלים לעשות זאת, נהפוך הוא, הם מפריעים למהלך התקין של ביצוע חובותיהם של האחים והאחיות, וכן לחיי הכנסייה הרגילים, משבשים והורסים אותם. בה בעת, הם מפריעים לעבודת בית האל, להיווכחות בחיים הרגילה של אנשים, ולעבודה הרגילה שהאל מבצע באנשים. זאת ועוד, הם גם רוצים לשלוט ולהפעיל כוח בבית האל; הם רוצים להוליך שולל אנשים, לפתות אותם ולשלוט בהם, להקים מלכויות וסיעות עצמאיות משלהם בבית האל, ולהפוך כליל את אלה אשר נוהים אחר האל לחסידיהם-שלהם, על מנת שיוכלו להשיג את שאיפתם ורצונם להפעיל כוח והשפעה, לשלוט באנשיו הנבחרים של האל, וליצור רושם שיתחרה באל. אם כך, האם שימוש בצוררי משיח בבית האל הוא בעל ערך כלשהו? האם הם יכולים למלא תפקיד חיובי כלשהו בבית האל? (לא.) לאור אנושיותם וחתירותיהם, שאיפותיהם, רצונותיהם, והנתיב שהם הולכים בו, וכן גישתם כלפי האמת וכלפי האל, התפקיד היחיד שאנשים כאלה יכולים למלא בבית האל הוא הפרעה, שיבוש והרס עבודת האל. הם לא יכולים למלא אפילו את התפקיד החיובי הקטן ביותר, משום שהם אף פעם לא חותרים אל האמת, ובמהות טבעם הם סולדים מן האמת, ומלאים עוינות כלפיה וכלפי האל. זוהי המהות של צוררי המשיח.

נכון לרגע זה, סיימנו לגמרי לשתף על הביטויים השונים של צוררי משיח. באמצעות מה ששיתפנו עליו היום, האם כעת אתם מסוגלים להבחין בצוררי משיח? אם נסכם זאת במשפט הפשוט ביותר: אנשים רעים הם צוררי משיח, וכל צוררי המשיח הם אנשים רעים. כשמנסחים זאת כך, האם הדברים אינם ברורים לכם יותר? האם לא קל יותר להבינם כעת? בשנתיים האחרונות, ניתחנו ללא הרף את מהות טבעם של צוררי משיח, ואתם עברתם זיכוכים רבים, וחששתם שמא אתם צוררי משיח. כעת, התוצאה נחשפה סוף כל סוף. התהליך היה מאתגר למדי, אבל התוצאה הסופית היא טובה: יש לכם צביון של צוררי משיח, אך אינכם צוררי משיח. כיצד הגעתם להבנה הזו? איזו שורה בשיתופיי גרמה לכם להבין זאת? (בפעם הקודמת, דרך השיתוף של האל על ההבדל בין האופי ומהות הצביון של צוררי משיח לבין אלה של אנשים אחרים, התחלנו להבין מעט. אנשים בעלי מצפון והיגיון יכולים להכות על חטא ולהשתנות לאחר שהם עושים מעשה רע, בעוד אלה בעלי מהות צביון של צוררי משיח מסרבים בתוקף להכות על חטא, ואין זה משנה כמה רבים מעשיהם הרעים, הם לא מרגישים דבר.) לאנשים יש גילויים מסוימים של צביון של צוררי משיח, אבל הם לא רצוניים ואינם נובעים מרצונם היזום: כשאותם גילויים נחשפים, אנשים חשים אי נוחות, כאב, חרטה, ותחושת חבות, ואז הם יכולים לשנות מסלול בהדרגה. כשאנשים מבינים את הנקודה הזאת, הם חשים נינוחים הרבה יותר, ומגלים שעדיין יש להם סיכוי להיוושע, ושאינם צוררי משיח. אף שיש להם קשר מסוים לצביון של צוררי משיח, למרבה המזל, אין להם קשר למהות הצביון של צוררי המשיח. כל עוד אינך אדם רע, אינך צורר משיח. אך האם פירוש הדבר הוא שאין לך צביון של צוררי משיח? (לא.) כשאני אומר כעת שלכולם יש צביון של צוררי משיח, האם אתם חשים התנגדות בלבכם? (לא.) אינכם חשים התנגדות; כעת אתם יכולים לקבל את העובדה הזאת. סכמו את הביטויים של מהות צביונם של צוררי המשיח. (צוררי המשיח סולדים מן האמת, הם שונאים אותה, והם לעולם לא יקבלו אותה.) זוהי מהותם; צוררי משיח לעולם לא יקבלו את האמת; הם חשים כלפיה סלידה ועוינות. יש אנשים שאינם חותרים אל האמת, אך אינם מפגינים עוינות כלפיה, והם גם סבורים שכל דבריו של האל הם נכונים וטובים, מעריצים אותם ורוצים לחתור אליהם, אולם איכותם ירודה, ואין להם נתיב. אחרים אינם מעוניינים באמת, אך הם גם לא עוינים אותה; הם הטיפוס הפושר. אך צוררי משיח הם שונים; הם חשים סלידה ועוינות כלפי האמת. ברגע שמזכירים את האמת או את האל, הם חשים שנאה, וניסיון לגרום להם לקבל את האמת מעורר אצלם התנהגות חריגה, בלבם הם חשים גועל והם לעולם לא מקבלים אותה – זוהי המהות של צוררי משיח. מה עוד? (צוררי משיח מסרבים בתוקף להכות על חטא ואין זה משנה מהם מעשיהם הרעים, והם לעולם לא יישמו בפועל את האמת.) הם לא מזהים את טעויותיהם-שלהם, הם אף פעם לא מכים על חטא, והם לא משתנים לאורך שנים רבות. הם לא מכירים בכך שהאל הוא האמת, שדברי האל הם האמת, ועל כן כיצד יוכלו ליישם בפועל את האמת? אין להם אנושיות, הם לא אנושיים, הם שדים, שטנים, ואויבי האל, ועל כן הם לא מיישמים בפועל את האמת בשום פנים ואופן.

26 בדצמבר 2020