היום נמשיך לשתף על הפריט החמישה עשר מבין הביטויים השונים של צוררי משיח: הם לא מאמינים בקיומו של האל, והם מתכחשים למהות המשיח. בשיתוף הקודם חילקנו את הנושא הזה לשני חלקים. החלק הראשון עוסק בביטויים השונים של חוסר אמונה אצל צוררי משיח בקיומו של האל, שאותם חילקנו לשני פריטים: ראשית, צוררי משיח מתכחשים לזהותו ומהותו של האל; שנית, צוררי משיח מתכחשים לריבונותו של האל על כל הדברים. בפעם הקודמת שיתפנו בעיקר כיצד צוררי משיח אינם מכירים במהותו של האל או בצביונו, כיצד צוררי משיח אינם מכירים בכך שכל מה שהאל עושה הוא האמת ומייצג את זהותו, וכיצד צוררי משיח בהחלט לא מקבלים את המשמעות ואת האמת שמאחורי כל מה שהאל עושה. צוררי משיח סוגדים לשטן, מחשיבים את השטן כאל, ומשתמשים בכל ההצהרות וההשקפות של השטן כבסיס וכקנה מידה למדידת זהותו של האל, מהותו, וכל דבר שהוא עושה. לכן, בלבם, הם שוב ושוב מרוממים את מה שעושה השטן וסוגדים לו, הם מהללים ומשבחים את פעולותיו של השטן, ומשתמשים בשטן כדי להחליף את זהותו ומהותו של האל. גרוע מכך, בהתבסס על הכרתם בכל מה שעושה השטן, הם מטילים ספק ויוצרים תפיסות ושיפוטים על דברי האל ועבודתו בכל הזדמנות, ובסופו של דבר מגנים את דברי האל ועבודתו. לכן, בתהליך של נהייה בעקבות האל, צוררי משיח אינם מקבלים את דברי האל כחיים שלהם, כאמת שלהם, או ככיוון ומטרה לחייהם. במקום זאת הם מתנגדים לאל בכל הזדמנות, ומודדים את זהותו ומהותו של האל באמצעות דברים כמו תפיסותיהם ודמיונותיהם, ההיגיון והמחשבות של השטן, וצביונו ושיטותיו של השטן. בתהליך הנהייה בעקבות האל הם ממשיכים להטיל ספק, לחשוד ולצפות בו, הם שופטים אותו ללא הרף, ומבזים, מגנים ומכחישים אותו בלבם. כל הדברים הללו שצוררי משיח עושים וביטוייהם השונים אכן מוכיחים שהם לא חסידים של האל, אינם מאמינים אמיתיים, ואינם אוהבים את האמת ואת הדברים החיוביים, אלא הם אויבי האמת והאל. כאשר אנשים אלה באים לבית האל, לכנסייה, הם לא באים כדי לקבל את ישועת האל או כדי להתייצב בפניו ולקבל את דבריו כחיים. מה הם באים לעשות, אפוא? כאשר אנשים אלה באים לבית האל, הם ראשית כל מנסים לספק את סקרנותם, לכל הפחות; שנית, הם מבקשים לנהות אחר האפנה הזאת; ושלישית, הם רוצים ברכות. אלו הכוונות והמטרות שלהם, וזה הכול. בהתבסס על מהות טבעם של צוררי משיח, הם לעולם לא מתכוונים לקבל את דברי האל כחיים שלהם, הם לעולם לא מתכננים לקחת את דברי האל כעקרונות ליישום בפועל או ככיוון ומטרה לחייהם, ולעולם אינם מתכננים לשנות או לנטוש את השקפותיהם, או לשנות או לנטוש את התפיסות שלהם, ולהתייצב בפני האל ולהתחרט לחלוטין, להשתחוות בפניו ולקבל אותו כמושיעם. אין להם שום כוונות כאלה. הם רק ממשיכים להתרברב בפני האל כמה הם גדולים, כמה הם מסוגלים לעשות דברים, כמה הם חזקים, מוכשרים וכישרוניים, כיצד הם יכולים להיות עמוד התווך והבסיס של בית האל, וכן הלאה, במטרה להשיג את מטרתם ולזכות להערכה רבה בבית האל, לזכות בהכרה מהאל ולקבל קידום בבית האל, כדי לספק את שאיפותיהם ורצונותיהם. לא רק זאת, אלא שהם גם רוצים לספק את שאיפתם, רצונם ותוכניתם "לקבל פי מאה בחיים האלה וחיי נצח בעולם הבא". האם הם אי פעם נטשו את השאיפות, הרצונות והתוכניות האלה? האם הם מסוגלים להבין, לנטוש ולפתור את הנושאים הללו באופן סובייקטיבי? הם לעולם לא מתכננים לעשות זאת. לא משנה מה דברי האל אומרים או חושפים, אפילו אם הם מסוגלים לקשר את דבריו לעצמם, אפילו אם הם יודעים שהתוכניות, המחשבות והכוונות שלהם מנוגדות לדברי האל ואינן תואמות להם, שהן מנוגדות לעקרונות האמת ומהוות ביטויים של צביונם של צוררי משיח, הם עדיין דבקים בהשקפותיהם, שאיפותיהם ורצונותיהם, ואין להם שום תוכניות לשנות את עצמם, לשנות את השקפותיהם במאה ושמונים מעלות, לנטוש את שאיפותיהם ורצונותיהם, ולהתייצב בפני האל כדי לקבל ממנו חשיפה, שיפוט, ייסור וגיזום. אנשים אלה אינם רק עיקשים בלבם, אלא גם גאוותנים ויהירים – הם גאוותנים עד כדי כך שאין להם שום היגיון. בה בעת, בעמקי לבם הם סולדים מאוד מכל מילה שאומר האל ושונאים את המילים הללו; הם שונאים את זה שהאל חושף את מהות הטבע של המין האנושי המושחת, ואת זה שהאל חושף מגוון צביונות מושחתים. הם שונאים את האל ואת האמת ללא סיבה טובה, ואף שונאים את אלה שחותרים אל האמת ואת אלה שהאל אוהב. זה מראה בבירור שצביונם של צוררי משיח הוא אכן מרושע. השנאה חסרת הסיבה, העוינות, ההתנגדות, השיפוט והשלילה מצידם כלפי האל והאמת גם מראים לנו שלצוררי משיח אכן יש צביון מרושע.

הצביונות השונים של צוררי משיח הם דוגמאות מובהקות לצביונות של המין האנושי המושחת, וחומרת הצביונות השונים של צוררי משיח עולה על זו של כל אדם מושחת רגיל. לא משנה באילו עומק או מוחשיות האל חושף את הצביון המושחת של המין האנושי, צוררי משיח מכחישים ודוחים זאת, לא מקבלים זאת כאמת או כעבודה של האל. הם פשוט מכירים בכך שהיותם מרושעים, חסרי רחמים, רעים, זדוניים ואכזריים מספיק היא הדרך היחידה לעמוד איתן בסופו של דבר, לבלוט ולשמור על מקומם עד הסוף בחברה הזו ובין האפנות הרעות, והם מאמינים בכך. זהו ההיגיון של צוררי משיח. לכן, צוררי משיח מטפחים עוינות ושנאה כלפי מהותו הצודקת והקדושה של האל, כלפי נאמנותו וכול-יכולתו של האל, וכלפי דברים חיוביים אחרים מעין אלה. לא משנה איך אנשים מעידים על זהותו של האל, מהותו וכל מעשיו, ולא משנה עד כמה הם עושים זאת בצורה מוחשית וכנה, צוררי משיח אינם מקבלים זאת, הם לא מכירים בכך שזוהי עבודתו של האל, שיש בכך אמת שעליהם לחפש או שזהו החומר החינוכי והעדות הטובים ביותר לידע של המין האנושי את האל. לעומת זאת, בכל דבר קטן שהשטן עושה, במודע או שלא במודע, צוררי משיח משתחווים לו בהערצה. כאשר מדובר בדברים שהשטן עושה, צוררי משיח מקבלים, מאמינים, סוגדים ונוהים תמיד אחרי דברים אלו, ללא קשר לשאלה האם הם נחשבים לנעלים או לנחותים בעיני המין האנושי. עם זאת, יש דבר אחד שמוציא את צוררי המשיח מכליהם: בודהה אמר שהוא יכול לגרום לאנשים להתעלות אל הארץ הטהורה, וצוררי משיח חושבים: "הארץ הטהורה הזו נראית נחותה ממלכות השמיים ומהשמיים שהאל דיבר עליהם – היא לא ממש אידאלית. אף שהשטן חזק, והוא יכול להביא אינספור יתרונות לאנשים ולספק את כל שאיפותיהם ורצונותיהם, יש דבר אחד שהוא אינו יכול לעשות: להבטיח לאנשים ולאפשר להם להיכנס למלכות השמיים ולקבל חיי נצח. השטן אינו מעז לטעון טענה כזו וגם אינו יכול לעמוד בה". בעמקי לבם, צוררי משיח מרגישים שזה בלתי נתפס, ובאותו הזמן, הם מרגישים שזה הדבר הכי מצער. ולכן, תוך כדי נהייה אחרי האל באל כורחם, הם עדיין מתכננים כיצד להשיג ברכות גדולות יותר, וכיצד יוכלו לספק את רצונותיהם ושאיפותיהם. הם מחשבים ומחשבים, ובסופו של דבר אין להם ברירה אלא להתפשר ולהישאר בבית האל. בהתבסס על הביטויים הללו של צוררי משיח, מהן גישתם והשקפתם כלפי האל? האם יש להם שמץ של אמונה כנה? האם יש להם אמונה אמיתית באל? האם הם מכירים במעשיו של האל, ולו במעט? האם הם יכולים לומר אמן מעמקי לבם לעובדה שדברי האל הם האמת, החיים והדרך? האל עשה עבודה כה גדולה בקרב המין האנושי – האם צוררי משיח יכולים להלל את עוצמתו הגדולה וצביונו הצודק של האל מעומק לבם? (לא.) דווקא משום שצוררי משיח מכחישים את זהותו, מהותו וכל מעשיו של האל, הם כל הזמן מרוממים את עצמם ומעידים על עצמם תוך כדי נהייה אחריו, ומנסים לזכות בחיבתם של אנשים ולכבוש את לבם, ואפילו מנסים לשלוט בלבבות האנשים ולכלוא את לבבותיהם, ולהתחרות באל על אנשיו הנבחרים. כל הביטויים האלה מוכיחים שצוררי משיח לעולם אינם מכירים בזהותו ומהותו של האל, או מודים שהאנושות וכל הדברים נמצאים תחת ריבונותו של הבורא. זה מה שניתחנו בפעם הקודמת לגבי ההשקפות, הביטויים והגילויים של צוררי משיח בנוגע לקיומו של האל. מכיוון שלצוררי משיח יש את ההשקפות והביטויים הללו בנוגע לקיומו של האל, מהי, אם כן, גישתם כלפי המשיח, הבשר שבו התגלם האל? האם הם יכולים באמת להאמין בו, להכיר בו, ללכת אחריו ולהתמסר לו? (לא.) בהתחשב בדרך שבה צוררי משיח מתייחסים לקיומו של האל, יש להם את אותה גישה כלפי רוחו של האל, ולכן אין צורך לומר שגישתם כלפי הבשר שבו התגלם האל חייבת להיות עוד יותר מתועבת מאשר גישתם כלפי רוחו, עם ביטויים חמורים ומודגשים אף יותר.

2. צוררי משיח מתכחשים למהות המשיח

היום נשתף על האופן שבו צוררי משיח מתייחסים למשיח, הבשר שבו התגלם האל, בהתבסס על חוסר אמונתם בקיומו של האל. עובדה שמוכרת לכל היא שצוררי משיח אינם מאמינים בקיומו של האל. לאחר כל השיתוף, החשיפה והניתוח, האם רכשתם הבנה קונקרטית כלשהי על הצביונות והביטויים של צוררי משיח? בלי קשר לשאלה אם הם מקבלים את העבודה שבוצעה על ידי האל בהתגלמותו, או את העובדה שהאל הפך לבשר, במציאות, הם מכחישים את קיומו של האל. אם כן, איזה מין אנשים הם בדיוק? במילים מדויקות, הם חסרי אמונה אופורטוניסטים, הם פרושים. חלקם נראים רעים בבירור, בעוד שאחרים נראים צנועים, מתאפיינים בהתנהגות מעודנת, מכובדת ואצילית – הם פרושים סטנדרטיים. כאשר מדובר בשני סוגי האנשים הללו – אלה הנראים רעים ואלה הנראים אדוקים ולא רעים – אם באופן בסיסי הם לא מאמינים בקיומו של האל, האם אנו יכולים לומר שהם חסרי אמונה? (כן). היום אנו משתפים על אילו השקפות וגישות יש לחסרי אמונה כלפי המשיח, אילו ביטויים הם מגלים כלפי היבטים שונים של המשיח, וכיצד נוכל להבין את מהותם של צוררי משיח דרך ביטויים אלה.

א. כיצד צוררי משיח מתייחסים למוצאו של המשיח

כאשר מדובר במשיח, שהוא אדם רגיל בעל זהות מיוחדת, מהם הדברים שאנשים בדרך כלל מתמקדים בהם? ראשית, האין רבים שמתעניינים במוצאו? זהו מוקד תשומת הלב של אנשים. הבה נשתף תחילה אפוא על האופן שבו צוררי משיח מתייחסים למוצאו של המשיח. לפני שנשתף בנושא זה, הבה נדון תחילה כיצד האל תכנן את ההיבטים השונים של מוצא בשרו כשהתגלם. כפי שידוע היטב, במהלך עידן החסד, המשיח בא מרוח הקודש ונולד לבתולה. הוא נולד למשפחה רגילה מאוד, נורמלית לחלוטין, שבמונחים של ימינו הייתה נחשבת למשפחה של אזרחים מהשורה. הוא לא נולד למשפחה עשירה, למשפחה של פקידים רשמיים או למשפחה גדולה ומכובדת – הוא אפילו נולד באורווה, דבר שהיה בלתי נתפס וחרג מהדמיונות של כולם. כשמתבוננים בכל היבט של מוצא בשרו הראשון של האל, המשפחה שאליה נולד האל בהתגלמותו הייתה רגילה מאוד. מרים, אמו, הייתה גם היא אישה רגילה, ולא אדם יוצא דופן, והיא בהחלט לא החזיקה בכוחות מיוחדים או בכישרונות יוצאי דופן וייחודיים. עם זאת, כדאי לציין שהיא לא הייתה חסרת אמונה או כופרת, אלא חסידה של האל. זה חשוב מאוד. יוסף, בעלה של מרים, היה נגר. נגר הוא סוג של בעל מלאכה, והייתה לו הכנסה ממוצעת, אך הוא לא היה עשיר ולא היו לו הרבה כספים עודפים. עם זאת, הוא היה רחוק מלהיות עני, והוא היה יכול לספק את כל צורכי משפחתו הבסיסיים. האדון ישוע נולד למשפחה מסוג זה; לפי אמות המידה של ימינו בענייני הכנסה ותנאי חיים, משפחתו בקושי יכולה הייתה להיחשב כשייכת למעמד הביניים. האם משפחה כזו תיחשב לנעלה או לנחותה בקרב האנושות? (נחותה.) לכן, המשפחה שאליה נולד האדון ישוע הייתה רחוקה מלהיות מפורסמת, עשירה או נכבדה, ורחוקה עוד יותר מהשתייכות למה שנחשב כיום למעמד גבוה. כאשר ילדים ממשפחות עשירות או בעלות מעמד גבוה יוצאים החוצה, אנשים בדרך כלל מתקהלים סביבם ומצטופפים לידם, אך משפחתו של האדון ישוע הייתה ההפך הגמור. הוא נולד למשפחה ללא תנאי חיים מפוארים או מעמד בולט. זו הייתה משפחה רגילה מאוד, שלא זכתה לתשומת לב או להכרה מצד אנשים; אף אחד לא שיבח אותם או התקהל סביבם. בסביבה חברתית וברקע כאלה באותה תקופה, האם המשיח היה בעמדה לקבל השכלה גבוהה או להיות מושפע מאורח החיים, המחשבות וההשקפות של החברה הגבוהה? ברור שלא. הוא קיבל חינוך רגיל, קרא את הכתובים בבית, האזין לסיפורים מהוריו, והשתתף בטקסי דת יחד איתם. בכל ההיבטים, מוצאו של האדון ישוע וההקשר שבו גדל לא היו יוקרתיים או נעלים כפי שאנשים אולי מדמיינים. הסביבה שבה גדל הייתה זהה לזו של אדם רגיל. חייו היום-יומיים היו פשוטים ורגילים, תנאי המחיה שלו היו דומים לאלו של האדם הממוצע, הם לא היו מיוחדים, ולא היו לו את תנאי המחיה המיוחדים והמעולים של השכבות הגבוהות בחברה. זה היה הרקע שבו נולד הבשר הראשון של האל, והסביבה שבה גדל.

אף שמגדרו של האל בהתגלמותו שונה לחלוטין הפעם ממגדרו מהקודם, הרקע המשפחתי שלו דומה בכך שהוא רגיל וללא מעמד בולט. חלק שואלים: "כמה רגיל?" בעידן הנוכחי, "רגיל" משמעו סביבה חיים פשוטה. המשיח נולד למשפחת פועלים, כלומר, משפחה שתלויה במשכורת למחייתה, שיכולה לדאוג לצרכיה הבסיסיים, אך אינה עשירה כמו בעלי הון. המשיח היה מעורב עם אנשים רגילים ונחשף לחייהם של אנשים רגילים; הוא חי בסביבה מסוג כזה, ולא היה בכך שום דבר מיוחד. באופן כללי, האם לילדים ממשפחות פועלים יש אפשרות ללמוד מיומנויות אמנותיות? האם יש להם הזדמנות להיחשף להשקפות שונות הנפוצות בחברה הגבוהה? (לא.) לא זו בלבד שאין להם אפשרות ללמוד מיומנויות שונות, אלא שאין להם גם הזדמנויות לקיים אינטראקציה עם אנשים, מאורעות ודברים בחברה הגבוהה. מנקודת מבט זו, המשפחה שאליה נולד האל בהתגלמותו הפעם היא רגילה מאוד. הוריו הם אנשים שמעבירים את ימיהם בכבוד, שמחייתם תלויה בעבודתם ובמשרותיהם, ותנאי החיים שלהם הם ממוצעים. תנאים כאלה הם הנפוצים ביותר בחברה המודרנית. מנקודת מבטם של חסרי האמונה, לא היו תנאים מעולים בסביבת הלידה של המשיח, ולא היה דבר ברקע המשפחתי שלו או באיכות חייו שהיה ראוי להתגאות בו. ישנם ידוענים שנולדו למשפחות מלומדות; אבותיהם כולם היו מחנכים ואינטלקטואלים בכירים. הם גדלו בסביבה זו, עם הסגנון וההופעה הנלווים של משפחה מלומדת. האם האל בחר רקע משפחתי דומה עבור הבשר שבו התגלם? לא. הפעם האל בהתגלמותו הוא חסר רקע משפחתי בולט ומעמד חברתי מכובד, לא כל שכן תנאי מחיה מעולים – משפחתו היא משפחה רגילה לחלוטין. בואו לא נדון עדיין מדוע האל בהתגלמותו בחר משפחה, סביבת מחיה ורקע שכאלה לגדול בהם; לא נדבר על החשיבות של זה לעת עתה. אימרו לי, האם אנשים מסוימים לא תוהים אם המשיח למד באוניברסיטה? אגיד לכם את האמת: עזבתי את בית הספר לפני שעשיתי את מבחן הכניסה לקולג' ועזבתי את הבית בגיל 17. אם כך, האם למדתי באוניברסיטה? (לא.) האם זו בשורה רעה או טובה עבורכם? (אני חושב שידיעת הדבר הזה אינה משנה, היא לא רלוונטית לנהייה אחר האל.) זוהי נקודת המבט הנכונה. מעולם לא הזכרתי זאת קודם, לא כי רציתי להסתיר או לטשטש זאת, אלא משום שאין צורך לומר זאת, שכן דברים אלה אינם קשורים כלל לידיעת האל או לנהייה אחריו. אף שלרקע הלידה של האל בהתגלמותו, לסביבתו המשפחתית ולסביבה שבה גדל אין השפעה על ידיעת האל או האל בהתגלמותו, והם אינם באמת קשורים לדברים אלה, מדוע אני מתייחס לנושאים אלה כאן? זה נוגע לאחת ההשקפות של צוררי המשיח על המשיח, שאותן אנו מנתחים היום. כשהתגלם, האל לא בחר במעמד בולט, זהות נעלה, או רקע משפחתי וחברתי מכובד עבור בשרו, ועוד פחות מכך בחר בסביבה עליונה, נטולת דאגות, עשירה ומפוארת שבה יגדל. האל גם לא בחר ברקע משפחתי שבו יכול היה לקבל השכלה גבוהה או להיחשף לחברה הגבוהה. בהתחשב בהיבטים אלה של הבחירה שעשה האל כשהתגלם, האם דברים אלה ישפיעו על העבודה שהמשיח בא לעשות? (לא.) מתוך התבוננות בתהליך, בטבע ובתוצאות של עבודתו המאוחרת, היבטים אלה אינם משפיעים כלל על תוכנית העבודה של האל, על שלביה או על תוצאותיה; להפך, יש יתרון מסוים בהיבטים אלו של בחירתו, כלומר, בחירתו להיוולד בסביבה כזו היא מועילה יותר לישועת אנשיו הנבחרים האל, שכן 99% מהם מגיעים מרקעים דומים. זהו היבט אחד של החשיבות של מוצאו של האל בהתגלמותו שעל אנשים להבין.

זה עתה דיברתי במונחים פשוטים וכלליים על הרקע והסביבה של לידת המשיח, כדי לתת לכם הבנה כללית של הנושא. כעת ננתח כיצד צוררי משיח מתייחסים למוצאו של האל בהתגלמותו. ראשית, צוררי משיח בזים בסתר ומרגישים התרסה כלפי הסביבה והרקע של לידת המשיח. מדוע הם בזים לה ומרגישים התרסה כלפיה? משום שהם מטפחים מחשבות ותפיסות. מהי נקודת המבט שלהם בעניין זה? "האל הוא הבורא, הוא נשגב מעל הכול, הוא מעל השמיים ומעל המין האנושי וכל שאר יצירי הבריאה. אם הוא האל, אז עליו לעלות למקום הגבוה ביותר בקרב המין האנושי." מה הם מתכוונים באומרם "לעלות למקום הגבוה ביותר"? הם מתכוונים לכך שהוא צריך להתבלט מעל כולם, שהוא אמור להיוולד למשפחה גדולה, נעלה ומכובדת, ושלא יחסר לו דבר; שהוא צריך להיוולד כשכפית כסף בפיו, להיות בעל כוח מוחלט, כמו גם סמכות והשפעה, ולהיות עשיר במיוחד, מיליארדר. בה בעת, הוא צריך להיות משכיל מאוד, ללמוד כל מה שבני אדם צריכים לדעת בעולם הזה. לדוגמה, כמו נסיך הכתר, עליו לקבל הדרכה פרטנית, ללמוד בבתי ספר יוקרתיים וליהנות מחיים במעמד העליון. אסור לו להיות ילד של משפחה רגילה. מכיוון שהמשיח הוא הבשר שבו התגלם האל, חינוכו צריך לעלות על זה של כל השאר, וחומרי הלימוד שלו צריכים להיות שונים מאלה של אנשים רגילים. הם חושבים שמכיוון שהמשיח בא לשלוט כמלך, עליו ללמוד את אמנות השלטון, וכן כיצד למשול באנושות ולשלוט בה, ללמוד את שלושים ושישה התכסיסים, ללמוד שפות רבות וכישורים אמנותיים מסוימים, כך שניתן יהיה להשתמש בדברים אלה בעבודתו העתידית, וכדי שהוא יוכל למשול בכל סוגי האנשים בעתיד. לדעתם, רק משיח כזה יהיה נעלה, דגול ומסוגל להושיע אנשים, כי יהיו לו מספיק ידע וכישרונות, ויכולת מספקת לקרוא את מחשבותיהם של אנשים כך שיוכל לשלוט בהם. לצוררי משיח יש תפיסות כאלה לגבי מוצאו של הבשר של האל בהתגלמותו, והם דבקים בתפיסות אלה בזמן שהם מקבלים את האל בהתגלמותו. ראשית, הם לא שמים בצד את תפיסותיהם ואינם מגיעים להבנה או תפיסה מחודשת של מעשי האל מעומק לבם. הם לא שוללים את תפיסותיהם והשקפותיהם, אינם מבינים את השיגיונות שהם נושאים בתוכם, ואינם מגיעים לידיעה של המשיח ושל הבשר שבו התגלם האל ולקבלה של כל מה שהמשיח אומר ועושה בגישה ובעיקרון של התמסרות לאמת. במקום זאת, הם מודדים כל דבר שהמשיח אומר על פי תפיסותיהם והשקפותיהם. "האמירה הזו של המשיח אינה הגיונית; האמירה הזו מנוסחת בצורה גרועה; יש כאן שגיאה דקדוקית; אפשר לראות שהמשיח אינו משכיל במיוחד. האם הוא לא מדבר כמו אדם רגיל? איך המשיח יכול לדבר כך? זו לא אשמתו. למעשה, הוא גם רוצה להיות מובדל, להיות מוערך על ידי אחרים, אבל זה פשוט בלתי אפשרי – הוא לא מגיע ממשפחה טובה. הוריו היו פשוט אנשים רגילים, וזה השפיע עליו כך שהוא נהיה אדם מאותו הסוג שלהם. איך האל יכול לעשות זאת? מדוע דבריו ואופן התנהגותו של המשיח אינם נראים אלגנטיים ואציליים? מדוע אין לו את סגנון הדיבור וההתנהגות של מלומדים ואינטלקטואלים מעודנים בחברה, של נסיכות ונסיכים מהמעמדות הגבוהים בחברה? מדוע דבריו ומעשיו של המשיח נראים כל כך לא עקביים עם זהותו?" צוררי משיח מחזיקים בפרספקטיבה כזו וצורת הסתכלות כזו בהתבוננותם במשיח, בכל דבריו ובכל מעשיו, באופן שבו הוא מתייחס לאנשים, בדיבורו ובהתנהגותו, ודעות קדומות עולות בלבם באופן בלתי נמנע. לא רק שאינם מתמסרים למשיח, אלא שגם אינם מתייחסים לדבריו כראוי. הם אומרים: "האם אדם רגיל כזה, אדם פשוט כזה, יכול להיות מושיעי? האם הוא יכול לברך אותי? האם אני יכול להפיק ממנו תועלת כלשהי? האם רצונותיי ושאיפותיי יכולים להתגשם? האדם הזה רגיל מדי, עד כדי כך שיש לזלזל בו." ככל שצוררי המשיח תופסים את המשיח כרגיל ופשוט יותר, וככל שהם חושבים שהמשיח נורמלי לחלוטין, כך הם מרגישים עצמם נשגבים ונעלים יותר. בה בעת, חלק מצוררי המשיח אפילו עושים השוואות: "אתה צעיר ולא יודע איך להתלבש או איך לדבר עם אנשים. אתה לא יודע כיצד להשיג מידע מאנשים. מדוע אתה כל כך ישיר? באיזה מובן הדברים שאתה אומר דומים לאל? באיזה אופן הדברים שאתה אומר מייצגים את היותך האל? באיזה מובן הפעולות שלך, הדיבור שלך, ההתנהגות שלך, הסגנון שלך והלבוש שלך דומים לאל? אני לא חושב שאתה דומה לאל באף אחד מההיבטים הללו. המשיח צריך להיות בעל השכלה גבוהה, לדעת את התנ"ך על בוריו ולדבר ברהיטות, אך אתה תמיד חוזר על עצמך ולפעמים משתמש במילים שאינן מתאימות." לאחר שנים רבות של נהייה אחרי המשיח, צוררי המשיח לא רק שלא מקבלים בלבם את דברי האל ואת האמת, אלא גם לא מקבלים את העובדה שהמשיח הוא האל בהתגלמותו כבשר ודם. זה שווה ערך לכך שהם לא מקבלים את המשיח כמושיעם. במקום זאת, הם בזים עוד יותר בלבם לבשר שבו התגלם האל, לאדם הרגיל הזה. משום שהם אינם רואים דבר מיוחד במשיח, משום שמוצאו היה רגיל מאוד ופשוט, ומשום שהוא נראה כמי שאינו מסוגל להביא להם שום תועלת בחברה או בקרב המין האנושי, או לאפשר להם ליהנות מכל יתרון שהוא, הם מתחילים לשפוט אותו באופן בוטה וגלוי: "האם אתה לא פשוט ילד ממשפחה זו וזו? אם כן, מה לא בסדר בכך שאשפוט אותך? מה תוכל לעשות לי? אם הייתה לך משפחה מכובדת או הורים שהיו פקידים רשמיים, אולי הייתי מפחד ממך. למה שאפחד ממך כפי שאתה? גם אם אתה המשיח אפוא, הבשר שבו התגלם האל ושעליו האל מעיד, אני לא מפחד ממך! עדיין אשפוט אותך מאחורי גבך, ואביע עליך דעה בחופשיות. בכל פעם שתהיה לי הזדמנות, אחקור את משפחתך ואת מקום הולדתך." אלה הדברים שצוררי משיח אוהבים לעשות מהם עניין. הם לעולם לא מחפשים את האמת, וכל דבר שאינו תואם את תפיסותיהם ודמיונותיהם נשפט ונתקל בהתנגדות מצידם שוב ושוב. אנשים אלה יודעים היטב שמה שהמשיח מבטא הוא האמת, אז מדוע הם לא חותרים אל האמת? הם באמת חסרי היגיון!

צוררי משיח מעריצים במיוחד שררה ומעמד. אילו המשיח היה מגיע ממשפחה עשירה ובעלת שררה, הם לא היו מעזים לומר דבר. אבל מכיוון שהוא בא ממשפחה רגילה חסרת שררה, הם כלל לא מפחדים ממנו, הם מרגישים שהם יכולים, כעניין של מה בכך, לחקור ולשפוט את האל, את המשיח, והם עושים זאת בנונשלנטיות גמורה. אילו הם באמת היו מכירים בכך שאדם זה הוא האל שהתגלם בבשר ודם, ומאמינים בדבר, האם הם היו יכולים לפעול כך? האם מישהו עם לב ירא אל במקצת היה עושה זאת? הוא היה מרסן את עצמו, נכון? (כן). איזה סוג של אנשים יכולים לפעול כך? האין זו התנהגותם של צוררי משיח? (כן, זו התנהגותם). אם אתה מכיר בכך שמהות המשיח היא האל עצמו ושהאדם שאתה נוהה אחריו הוא האל, איך עליך להתייחס לכל מה שקשור למשיח? האם לאנשים לא צריכים להיות עקרונות? (צריכים). אז מדוע הם מעזים להפר עקרונות אלה ללא כל נקיפות מצפון? האם זה לא ביטוי של עוינות כלפי המשיח? מכיוון שהמשיח נולד למשפחה רגילה, באותו זמן שבו הם חשים אי שביעות רצון ממנו, צוררי משיח גם חשים עוינות כלפי משפחתו ובני משפחתו. וכשהעוינות הזו עולה בהם, הם לא עוצרים או נחים; במקום זאת, הם מסתובבים ליד ביתו של המשיח ושואלים שאלות בכל הזדמנות, כאילו הם עוסקים בעיסוק לגיטימי: "האם המשיח חזר? האם משהו השתנה בחיים של המשפחה הזאת מאז הופעת המשיח?" הם דוחפים את אפם לעניינים אלה בכל הזדמנות. האם אנשים כאלה אינם מתועבים? האם הם אינם מגעילים? האם הם אינם נבזים? הם נבזים ונקלים בצורה קיצונית! נעזוב לעת עתה את אופי האמונה שלהם באל, ונשקול רק: איזה מין אופי חייב להיות לאנשים שיכולים לעשות דברים כאלה ולחשוב מחשבות נקלות כאלה? חייב להיות להם אופי בזוי. הם כולם אנשים נקלים, נתעבים ובזויים עד מאוד! אם אתה לא מאמין במשיח, אתה יכול לומר לי בבירור: "אתה לא נראה כמו אל; אתה רק אדם. שפטתי אותך מאחורי גבך – מה אתה יכול לעשות בקשר לזה? הכחשתי אותך – מה אתה יכול לעשות בקשר לזה?" אם אתה לא מאמין, לא אכריח אותך, ואף אחד לא יתעקש שתאמין. אבל אין צורך לעסוק בסתר בפעולות הקטנוניות האלה. איזו מטרה הן משרתות? האם הן יכולות לעזור לך להגביר את אמונתך? האם הן יכולות לעזור לחייך להתקדם, או לעזור לך להבין את האל יותר? הן לא משרתות אף אחת מהמטרות הללו, אז למה לעסוק בהן? לכל הפחות, מי שעוסקים בפעולות כאלה הם אנשים בעלי אנושיות בזויה מאוד; הם לא מאמינים במהות המשיח או מכירים בזהותו. אם אתה לא מאמין, אל תאמין. עזוב! למה להאריך את שהותך בבית האל? לא להאמין באל ובכל זאת לרצות ברכות ולטפח שאיפות ותשוקות – זוהי נאלחות של צוררי משיח. אנשים כאלה, בהיותם כל כך נאלחים, מסוגלים לפעולות "יוצאות דופן" כאלה. הייתי הרחק מהבית במשך 20 שנה, והאנשים האלה "דאגו" לבית הזה במשך 20 שנה; הייתי הרחק מהבית 30 שנה, והם "דאגו" לו במשך 30 שנה. תהיתי מדוע הם היו כל כך "נדיבים" ובטלים ממעש. מצאתי את התשובה לשאלה הזו, והיא שהם רוצים להתנגד לאל עד הסוף. הם לא מאמינים במהות האל או בכל מה שהוא עשה. במבט שטחי הם נראים סקרנים ודואגים, אבל במהותם, הם משגיחים ומחפשים מינוף, בפנימיותם הם עוינים, שוללים ומגנים. מדוע האנשים האלה עדיין מאמינים? מה הטעם באמונתם באל? הם צריכים להפסיק להאמין ולמהר לצאת מכאן! בית האל לא זקוק לאנשים כאלה. הם לא צריכים להביך את עצמם! האם אתם הייתם עושים את אותם הדברים בתנאים ובנסיבות דומים? אילו הייתם יכולים לעשות זאת, אז אתם בדיוק כמוהם: קבוצה של צוררי משיח שנחושים להתנגד לאל עד הסוף, ללא הרף, עד למוות, מנסים למצוא יתרון וראיות על האל כדי להכחיש אותו, את מהותו ואת זהותו.

לא משנה מה האל עושה, הוא לעולם אינו טועה. בין שהאל נולד לסביבה ורקע פשוטים ורגילים ובין שהוא נולד לסביבה מכובדת יותר, אין בכך שום טעם לפגם, ואין בכך שום דבר שישאיר לאנשים מקום למצוא יתרון עליו. אם אתה מנסה למצוא פגם או ראיה כלשהם בבשר ודם של האל בהתגלמותו כדי להוכיח שהוא לא המשיח או שחסרה לו מהות האל, אז אני אומר לך: אתה לא צריך לטרוח לנסות, ואתה גם לא צריך לטרוח להאמין. פשוט עזוב – לא תחסוך כך לעצמך את הטרחה? למה להקשות על עצמך כל כך? הניסיון למצוא פגם או ראיות במשיח כדי להאשים, לשלול או לגנות אותו אינו העיסוק הלגיטימי שלך, חובתך או אחריותך. בלי קשר למשפחה שאליה נולד המשיח, לסביבה שבה הוא גדל או לאנושיות שיש לו, זו הייתה הבחירה של האל עצמו, הבורא, ואין לכך כל קשר עם אף אחד. כל מה שהאל עושה הוא נכון, הוא האמת, והוא נעשה למען האנושות. אילו האל לא היה נולד למשפחה רגילה אלא בארמון, האם לאדם רגיל או למישהו ממעמד חברתי נמוך הייתה הזדמנות כלשהי לבוא במגע עם האל? לא הייתה לך ההזדמנות. האם יש, אפוא, משהו לא בסדר בכך שהאל בחר להיוולד ולגדול בדרך כזו? זוהי אהבה שאין כמותה בעולם, זהו הדבר החיובי ביותר. עם זאת, צוררי משיח רואים את הדבר החיובי ביותר שעשה האל כסימן לכך שקל להציק לו ולשחק בו, ורוצים כל הזמן להשגיח עליו ולחפש לעצמם יתרון נגדו. על מה אתה משגיח? אם אתה אפילו לא יכול לבטוח באופיו ובאנושיותו של המשיח, ובכל זאת אתה נוהה אחריו כאחרי אל, האם אין זה כמו לסטור לעצמך? האם אתה לא מקשה על עצמך? למה לשחק את המשחק הזה? זה מהנה? אחר כך, שמתי לב שרוב האנשים שקיבלו את האל הכול יכול מאוחר יותר הצליחו להתייחס לעניין הזה בצורה נכונה. כמה מהם היו סקרנים כשהם קיימו איתי אינטראקציה, אבל נמנעתי מאינטראקציה איתם והתעלמתי מאנשים כאלה. אם אתה יכול לקבל את האמת, אנחנו משפחה אחת. אם אתה לא יכול, ואתה תמיד מנסה לחקור את המידע האישי שלי, אז עזוב. אני לא מכיר אותך; אנחנו לא משפחה, אלא אויבים. אם לאחר ששמעו כל כך הרבה מדבריו של האל, וקיבלו את עבודתו ואת רְעִיָּתו במשך כל כך הרבה שנים, עדיין יש להם תפיסות כאלה לגבי הבשר והדם של האל בהתגלמותו והם אפילו פועלים לפיהן, יש לומר שלאנשים כאלה יש צביון שמתנגד לאל. הם אויבי האל מלידה, בלי יכולת לקבל דברים חיוביים.

לפני אלפיים שנה, פאולוס עשה כל שביכולתו כדי להתנגד לאדון ישוע, תוך רדיפה, שיפוט והוקעה מטורפים שלו. למה? מכיוון שהאדון ישוע נולד למשפחה רגילה, הוא היה מפשוטי העם, הוא לא קיבל את החינוך-כביכול של הסופרים ושל הפרושים ולא הושפע מהם. בעיניו של פאולוס, אדם כזה לא היה ראוי להיקרא המשיח. למה לא? מכיוון שהייתה לו זהות צנועה, מעמד חברתי צנוע, והוא השתייך למעמד נמוך בחברה האנושית, ולכן הוא לא היה ראוי להיקרא המשיח או בנו של האל החי. בגלל זה, פאולוס העז לעשות כל מאמץ להתנגד לאדון ישוע, תוך שימוש בהשפעתו, בכריזמה שלו ובשלטונות כדי לגנותו ולהתנגד לו, להרוס את עבודתו ולשים את מאמיניו במעצר. תוך כדי התנגדותו לאדון ישוע, פאולוס האמין שהוא מגן על עבודתו של האל, שמעשיו היו צודקים, וכי הוא מייצג כוח צודק. הוא לא חשב שהוא מתנגד לאל, אלא לאדם פשוט. דווקא משום שהוא ראה את מוצאו של ישוע כמוצא נקלה ולא דגול הוא העז לשפוט ולגנות את המשיח ללא מעצורים ובפזיזות, והוא הרגיש מאוד שליו ויציב בלבו לגבי פעולותיו. איזה מין יצור הוא היה? גם אם הוא לא הבין שהאדון ישוע היה הבשר והדם של האל בהתגלמותו או לא ידע שדרשותיו ודבריו הגיעו מהאל, האם אדם פשוט כזה היה ראוי למתקפה כוללת מצידו? האם הוא היה ראוי להתקפה זדונית כזו? האם הוא היה ראוי לכך שפאולוס ימציא עליו שמועות ושקרים כדי להטעות אחרים ולהתחרות בו על אנשים? האם שקריו של פאולוס לא היו חסרי בסיס? האם פעולה כלשהי מפעולותיו של האדון ישוע השפיעה על האינטרסים או המעמד של פאולוס? לא. האדון ישוע הטיף ודרש דרשות בקרב המעמדות החברתיים הנמוכים, ובה בעת, לא מעט אנשים נהו אחריו. זה היה עולם שונה לחלוטין מסביבת החיים של אדם כמו פאולוס, אז מדוע פאולוס רדף את האדון ישוע? מהות צורר המשיח היא זאת שפעלה בו. הוא חשב: "לא משנה כמה מרוממות, נכונות או מקובלות הדרשות שלך, אם אני אומר שאתה לא המשיח, אז אתה לא המשיח. אם אני לא אחבב אותך, אני ארדוף אותך, אאשים אותך באופן שרירותי ואגרום לך לשלם". מכיוון שהדברים שהיו במשיח במסגרת אנושיותו הרגילה לא עמדו בדרישותיו של פאולוס, ולא נעשו או היו בבעלותו בהתאם לתפיסותיו ולדמיונותיו של פאולוס, צוררי משיח כמו פאולוס היו מסוגלים לשפוט, לשלול ולהוקיע אותו ללא מעצורים. מה קרה בסוף? לאחר שהאדון ישוע הכה אותו ארצה, פאולוס סוף סוף הכיר בו ואמר: "מִי אַתָּה, אֲדוֹנִי?" אז אמר האדון ישוע: "אני ישוע, אשר לו אתה מתנגד". מאותו רגע, פאולוס כבר לא האמין שישוע הוא אדם פשוט או מישהו שלא דומה למשיח בגלל מוצאו הצנוע. למה? מכיוון שהאור של האדון ישוע יכול היה לעוור אנשים, הייתה לו סמכות, ודבריו יכלו להכות אנשים ארצה ולהכות את נפשותיהם. פאולוס חשב לעצמו: "האם ייתכן שאדם זה שנקרא ישוע הוא למעשה אל? האם הוא יכול להיות בן של האל החי? הוא יכול להכות אנשים ארצה, אז הוא חייב להיות אל. אבל יש רק דבר אחד – מי שמכה אנשים ארצה אינו האדם הפשוט הזה שנקרא משיח, אלא רוח האל. אז, לא משנה מה, כל עוד אתה נקרא ישוע, לא אשתחווה לך ולא אעבוד אותך. אני עובד רק את האל שבשמיים, את רוח האל". לאחר שהוכה ארצה, עלתה בראשו של פאולוס מחשבה. אף שהכאתו שלו הייתה דבר רע, היא גרמה לו להבין שאדם שנקרא משיח היה בעל זהות מיוחדת, ושהפיכה למשיח היא כבוד רב, ושכל מי שהופך למשיח יכול להפוך לבן של האל החי, להתקרב לאל, ולשנות את יחסיו עם האל, מה שהופך את האדם הפשוט הזה למיוחד ומשנה את זהותו לזו של בן האל. הוא חשב: "אף שאתה, ישוע, בן האל החי, מה כל כך מרשים בזה? אביך היה נגר עני, ואמך – עקרת בית פשוטה. גדלת בין פשוטי העם, ומשפחתך הייתה בעלת מעמד חברתי נמוך, ואתה בעצמך נטול יכולות מיוחדות. האם אי פעם דרשת במקדש? האם הסופרים והפרושים מכירים בך? איזה חינוך קיבלת? האם להוריך יש רמה גבוהה של ידע? אין לך את כל הדברים האלה, ובכל זאת אתה עדיין בן של האל החי. אם כך, מכיוון שיש לי רמה גבוהה כזו של ידע, ואני מקיים קשרים עם אנשים בחברה הגבוהה, והוריי הם אינטלקטואלים, משכילים, ובעלי רקע מסוים, האם לא יהיה קל עבורי להפוך למשיח?" מה הוא רמז? "אם מישהו כמו ישוע יכול להיות המשיח, אז האם אני, פאולוס, לא מסוגל אפילו יותר ממנו להפוך למשיח, לבן של האל החי, שכן אני כל כך יוצא דופן, כריזמטי, בעל ידע ובעל מעמד חברתי גבוה? כשישוע היה בחיים, הוא רק הטיף, קרא כתבי קודש, הפיץ את דרך החזרה בתשובה, הסתובב בכל מקום, ריפא אנשים ממחלותיהם, גירש שדים ועשה הרבה אותות ומופתים. זה הכול, נכון? אחרי זה, הוא הפך לבן של האל החי ועלה לשמיים. כמה קשה זה יכול להיות? אני, פאולוס, מלא ידע, ומעמדי וזהותי החברתית הם אציליים. אם אתרועע עם אנשים יותר, כמו שישוע עשה, אגביר את תהילתי, אשיג יותר חסידים ואועיל ליותר אנשים, ואם אוכל לעמוד בקשיים, לשלם את המחיר, להוריד את מעמדי החברתי, לדרוש יותר דרשות, לעשות יותר עבודה, ולזכות ביותר אנשים, האם אז זהותי לא תשתנה? האם לא אשתנה מבן אדם לבן אלוהים? האם בן אלוהים הוא לא המשיח? מה כל כך קשה בלהיות המשיח? האם המשיח הוא לא בן אדם ילוד אישה? מכיוון שישוע יכול היה להפוך למשיח, למה אני, פאולוס, לא יכול? זה קל מאוד! כל מה שישוע עשה, אעשה; כל מה שהוא אמר, אגיד; כפי שהתרועע עם אנשים, כך אעשה גם אני. האם אז לא יהיו לי אותה זהות ואותו מעמד כמו של ישוע? האם לא אעמוד בתנאים לקבלת אישור מאל זה, כמו שישוע עמד בהם?" לכן, לא קשה לראות מתוך אגרותיו של פאולוס את הבנתו ותפיסתו לגבי זהותו של ישוע. הוא האמין שהאדון ישוע היה אדם רגיל שבאמצעות עבודה ותשלום מחיר, ובמיוחד לאחר שנצלב, קיבל את אישורו של האב השמימי והפך לבן האל החי – שזהותו השתנתה מאוחר יותר. לכן, אנשים כמו פאולוס לעולם לא מכירים בישוע כבשר שלבש האל על פני האדמה, בתור הבשר והדם של האל בהתגלמותו בקרב המין האנושי. הם לעולם לא מכירים במהות המשיח.

צוררי משיח של ימינו דומים לפאולוס. ראשית, הם חולקים את אותן מחשבות, שאיפות ושיטות, וכן עוד דבר אחד – תכונה משותפת, טיפשות. מאין נובעת טיפשותם? היא נובעת משאיפותיהם ותשוקותיהם. כאשר צוררי משיח מתבוננים בבשר והדם של האל בהתגלמותו, לא משנה מאיזו זווית, הם לא מסוגלים לראות את מהות האל במשיח. לא משנה כיצד הם מתבוננים, הם לא יכולים לזכות באמת מתוך זה או להבין את צביונו של האל. לא משנה איך הם מתבוננים, הם תמיד מאמינים שהמשיח הוא אדם רגיל. הם חושבים שאילו המשיח היה יורד ישירות מהשמיים לעיני כול, הוא לא היה רגיל; הם חושבים שאילו למשיח לא היה מוצא או רקע בכלל, והוא היה מופיע משום מקום בין אנשים, זה היה כל כך יוצא דופן ומיוחד! דברים שאנשים אינם מסוגלים להבין, שהם יוצאי דופן, הם בדיוק מה שמספק את השאיפות, התשוקות והסקרנות של צוררי משיח. הם היו מעדיפים לנהות אחרי משיח כזה מאשר אחרי אדם רגיל שיכול להביע את האמת ולהעניק להם חיים. בדיוק מפני שהמשיח נולד מאדם, והוא באמת אדם רגיל – אדם נורמלי, מעשי, שאינו מושך מספיק תשומת לב או מדבר בדרך שמרעידה את השמיים והארץ – בדיוק משום כך, כאשר צוררי משיח מתבוננים בו לפרק זמן מסוים, הם מאמינים שאין כלום מעבר לכל מה שהמשיח עושה. לאחר שהם מסכמים כמה דפוסים, הם מתחילים לחקות את המשיח. הם מחקים את טון הדיבור שלו, את אופן הדיבור שלו ואת האינטונציה שלו. חלקם אפילו מחקים את המילים הספציפיות שהוא משתמש בהן, ואף מחקים את צלילי נשימתו ושיעוליו. יש אנשים ששואלים: "האם החיקוי הזה נובע מבורות?" הוא לא נובע מבורות. מה הסיבה לו? כאשר צוררי משיח רואים אדם פשוט כזה כמו המשיח, שאומר רק כמה מילים פשוטות, שיש לו כל כך הרבה חסידים וכל כך הרבה אנשים מתמסרים לו, האם לא עולות כמה מחשבות בעומק לבם לגבי העניין הזה? האם הם שמחים למען האל, חשים אושר בשבילו ומשבחים אותו, או שהם חשים כעס, מרירות, עוינות, קנאה וחמדנות? (קנאה וחמדנות). הם חושבים: "איך הפכת לאל? למה אני לא אל? בכמה שפות אתה יכול לדבר? האם אתה יכול לעשות אותות ומופתים? מה אתה יכול להביא לאנשים? אילו מתנות וכישרונות יש לך? אילו יכולות יש לך? איך הצלחת לגרום לכל כך הרבה אנשים לנהות אחריך? אם היכולות שלך הן כל מה שנדרש כדי לגרום לכל כך הרבה אנשים לנהות אחריך, אז עם היכולות שלי, אפילו יותר אנשים ינהו אחרי". לכן, צוררי משיח רוצים למקד את מאמציהם בדבר הזה. לפיכך, הם מסכימים לחלוטין עם תפיסתו של פאולוס, שלפיה להפוך למשיח הוא חלום בר-השגה עבורם.

כאשר האל אומר לאנשים להיות בני אדם נאמנים ויצירי בריאה נאמנים, צוררי משיח מרגישים בוז מיוחד למילים אלו, ואומרים: "כל מה שהאל אומר הוא טוב ונכון, אבל זה לא בסדר לא לאפשר לנו להפוך למשיח. למה אנשים לא יכולים להפוך למשיח? האם המשיח הוא לא פשוט מישהו בעל חיי האל? לפיכך, אם נקבל את דברי האל, נקבל את השקייתו ורְעִיָּתו, ונחזיק בחיי האל, האם לא נוכל להפוך למשיח גם כן? אתה אדם רגיל שנולד מבני אדם, וגם אנחנו. על סמך מה אתה יכול להיות המשיח, ואנחנו לא יכולים? האם לא הפכת למשיח מאוחר יותר בחיים? אם נסבול ונשלם את המחיר, נקרא יותר מדברי האל, נחזיק בחיי האל, נאמר את אותן מילים שהאל אומר, נעשה את מה שהאל רוצה לעשות, ונחקה את האל, האם לא נוכל להפוך למשיח גם כן? מה כל כך קשה בזה?" צוררי משיח אינם שמחים לנהות אחר המשיח ולהפוך לחסידים רגילים של המשיח, או להיות יצירי בריאה תחת ריבונותו של הבורא. התשוקות והשאיפות שלהם מפצירות בהם: "אל תהיה אדם רגיל. נהייה אחר המשיח וציות לו בכל הדברים הם ביטוי של חוסר יכולת. עליך לשאוף לדברים גבוהים יותר, מעבר לדברי המשיח ולהבטחות האל, למשל לשאוף להפוך לבן האל, הבן הבכור, המשיח עצמו, שהאל ישתמש בך הרבה או שתהפוך לעמוד תווך בממלכתו. אילו מטרות גדולות ומעוררות השראה!" מה דעתכם על הרעיונות האלה? האם הם ראויים לקידום? האם זה משהו שאנשים נורמליים צריכים להחזיק בו? (לא). בדיוק מכיוון שלצוררי משיח יש הבנה כזו של זהות המשיח ומהותו, הם לא מתייחסים ברצינות למילים ולפעולות שלהם שמבטאות התנגדות למשיח, שיפוט, בחינה, שלילה וגינוי שלו. הם חושבים: "מה כל כך מפחיד בלשפוט אדם? אתה בסך הכול אדם, לא? אתה מודה שאתה אדם, אז מה לא בסדר בזה שאני שופט אותך, מחלק לך ציונים או מגנה אותך? מה לא בסדר בזה שאני משגיח עליך או חוקר אותך? יש לי חופש לעשות את הדברים האלה!" הם לא רואים זאת כהתנגדות לאל או כהתייצבות לעומתו, וזו נקודת מבט מסוכנת מאוד. כך, רבים מצוררי משיח התנגדו למשיח בדרך הזו במשך 20 או 30 שנה, ותמיד התחרו בו בליבם. אני אומר לך את האמת – יש לך חופש לעשות מה שאתנ רוצה, אבל אם, כמי שנוהה אחרי האל, אתה מתייחס לבשר והדם של האל בהתגלמותו בצורה חסרת מעצורים כזו, אז דבר אחד בטוח: אתה לא מקשה על אדם, אתה יוצא בגלוי נגד האל ומתייצב לעומתו – אתה נעמד נגד האל. כל דבר שנוגע למהות האל, לצביונו, למעשיו, ובמיוחד לבשר והדם של האל בהתגלמותו, קשור לצווים המנהליים. אם תתייחס למשיח בצורה חסרת מעצורים כזו, ותשפוט ותוקיע אותו בצורה חסרת מעצורים כזו, אז אני אומר לך, סופך כבר נקבע. אל תצפה שהאל יושיע אותך. האל אינו יכול להושיע מישהו שיוצא נגדו בגלוי ונעמד נגדו בצורה חסרת מעצורים. אדם כזה הוא אויב האל, הוא שטן ושד, והאל לא יושיע אותו. מהר ולך אל מי שאתה חושב שיכול להושיע אותך. בית האל לא יכבול אותך, שעריו פתוחים לרווחה. אם אתה חושב שפאולוס יכול להושיע אותך, לך אליו; אם אתה חושב שכומר יכול להושיע אותך, לך אליו. אבל דבר אחד בטוח: האל לא יושיע אותך. אתה חופשי לעשות ככל העולה על רוחך, אבל האל חופשי להושיע אותך או לא, ולאל יש את המילה האחרונה. האם לאל יש את העוצמה הזאת? האם יש לו את הכבוד הזה? (כן). האל בהתגלמותו חי בקרב בני האדם, הוא מעיד שהוא המשיח, הוא בא לעשות את עבודת אחרית הימים. חלק מהאנשים מזהים את מהות האל ונוהים אחריו בלב שלם, והם מתייחסים אליו ומתמסרים לו כאל. אחרים רוצים להתנגד לו בעקשנות עד הסוף: "לא משנה כמה אנשים מאמינים שאתה המשיח, אני לא אאמין בכך. לא משנה מה תגיד, אני לא אראה בך אל בלב שלם. רק כאשר אראה את האל באמת מדבר ומעיד עליך, כאשר האל שבשמיים יאמר לי באופן אישי בקול רועם: 'זהו בשרי בדמות אדם, אהובי, בני היקר,' אז אכיר בך ואקבל אותך כאל. רק כאשר אני בעצמי אשמע ואראה את האל שבשמיים מדבר ומעיד עליך, אקבל אותך, אחרת זה בלתי אפשרי!" האם אנשים כאלה אינם צוררי משיח? כשהיום ההוא באמת יגיע, אפילו אם הם יכירו במשיח כאל, זה יהיה יומם לקבל עונש. הם התנגדו לאל, יצאו בגלוי נגדו, והיו עוינים כלפיו על כל צעד ושעל – האם ניתן פשוט למחוק מעשים אלו במחי יד? (לא). אם כן, יש אמירה כאן שהיא נכונה, והיא שהאל יגמול לכל אדם לפי מעשיו. אנשים אלה לא רק יתמודדו עם גמול, אלא גם לעולם לא ישמעו את האל מדבר אליהם באופן אישי. האם הם ראויים לכך? האל רוצה לשאת עדות על עצמו בפני בני האדם, להופיע לבני האדם וליצירי הבריאה האמיתיים, לחשוף את דמותו האמיתית ולדבר ולומר דברים. הוא אינו מופיע לשדים, ואינו מדבר ואומר דברים בפניהם. לכן, צוררי משיח לעולם לא יקבלו את ההזדמנות לראות את דמותו האמיתית של האל או לשמוע את דבריו ואמירותיו במו אוזניהם. הם לעולם לא יקבלו את ההזדמנות הזו. האם יהיה להם קשה בעתיד, אפוא? (כן). למה? צוררי משיח, היצורים חסרי הבושה האלה, מתנגדים לאל ויוצאים נגדו בכל הזדמנות, והם בזים לו, מגנים אותו ואפילו לועגים לכל מה שהוא עושה. איך האל יתייחס אליהם אפוא? האם הוא יתייחס אליהם באדיבות ויסלח להם? האם הוא יברך אותם? האם הוא ייתן להם את הבטחתו? האם הוא יושיע אותם? מבחינה מעשית, האם אנשים כאלה יכולים לקבל נאורות והכוונה מהאל? בחיים האלה, הם לא יקבלו את הנאורות וההארה של האל, את הייסור שהוא נותן ואת המשמעת שהוא מטיל, או את ההספקה לחייהם. הם לא ייוושעו, ובעולם הבא הם ישלמו מחיר כבד על מעשיהם הרעים, לנצח נצחים. זהו סופם. סופם של צוררי משיח יהיה כמו סופו של פאולוס.

ב. כיצד מתייחסים צוררי משיח לרגילוּת ולמעשיות של המשיח

זה עתה שיתפנו וניתחנו את הביטוי הראשון של צוררי משיח המכחישים את מהות המשיח, דהיינו האופן שבו צוררי משיח מתייחסים למוצאו של המשיח, אילו השקפות והבנות יש להם, ואילו פעולות הם נוקטים. ניתחנו את הביטויים השונים של צוררי משיח על מנת לזהות את מהותם של אנשים כאלה. לגבי היבט נוסף של המשיח – רגילוּתו ומעשיותו – אילו השקפות יש לצוררי משיח, אילו פעולות הם נוקטים, ואילו צביונות ומהויות הם מפגינים? כעת ננתח את הביטוי השני של צוררי משיח המכחישים את מהות המשיח, דהיינו האופן שבו מתייחסים צוררי משיח לרגילוּת ולמעשיות של המשיח. כשמדובר ברגילוּת ובמעשיות, לרוב האנשים צריכים להיות רעיונות והבנות מסוימות. לדוגמה, לא לשתות מים או לא לאכול במשך שלושה ימים, אך לא להרגיש רעב או צמא, ואפילו להרגיש חזק ונמרץ יותר מבחינה גופנית מאשר לפני כן – האם אלו נחשבים לרגילות ומעשיות? אנשים רגילים מתעייפים אחרי הליכה של ארבעה או חמישה קילומטרים; אם המשיח אינו מתעייף לאחר הליכה של 40 קילומטר אפילו, ורגליו אינן כואבות, והוא אפילו קל מהאוויר, ומרגיש נמרץ יותר – האם זה יכול להיחשב רגיל ומעשי? אם המשיח אינו מצטנן כאשר הוא נחשף לקור, ולעולם אינו חולה בשום נסיבות, אם עיניו יכולות לפלוט אור שהוא חזק עשרות מונים מכל אור חזק שהן נחשפות אליו, ואם עיניו אינן מתעייפות או הופכות לקצרות ראייה ולא משנה כמה זמן הוא מתבונן במחשב, אם אור השמש לא מסנוור אותו, לא משנה כמה זמן הוא מתבונן בו, והוא לא זקוק לפנס כשהוא הולך בלילה, אף על פי שאחרים זקוקים לפנס, ועיניו נעשות בהירות יותר עם חלוף היום – האם דברים אלה נחשבים לרגילות ומעשיות? שום דבר מאלה אינו כזה, וזהו ידע נפוץ שאנשים נתקלים בו לעתים קרובות. רגילות ומעשיות פירושן להרגיש צמא לאחר שלא שותים מים במשך זמן רב, להרגיש עייפות לאחר שמדברים הרבה, להרגיש כאבים ברגליים לאחר שהולכים הרבה, ולהרגיש עצב ולבכות כאשר שומעים חדשות עצובות ושוברות לב – אלה הן רגילות ומעשיות. מהי אפוא ההגדרה המדויקת של רגילות ומעשיות? מה שמתאים לצרכים ולאינסטינקטים הרגילים של הבשר, ואינו חורג מטווח זה, הוא ההגדרה של רגילות ומעשיות. מה שמתאים ליכולות ולטווח של האנושיות הרגילה, לרציונליות של האנושיות הרגילה, ולרגשות של האנושיות הרגילה, כמו שמחה, כעס, עצב וחדווה, כלול בתחום הרגילות והמעשיות. המשיח הוא הבשר שהאל לובש על הארץ; הוא, כמו כל אדם רגיל, מתאפיין בדיבור והתנהגות רגילים, בשגרת חיים וסדר יום רגילים. אם הוא לא יישן שלושה ימים ושלושה לילות, הוא ירגיש ישנוני, וירצה לישון אפילו בעמידה; אם הוא לא יאכל כל היום, הוא ירגיש רעב; ואם הוא ילך זמן ממושך, הוא יהיה עייף, וירצה לנוח בהקדם. לדוגמה, גם אני מרגיש עייפות אחרי שאנו מתאספים ומשתפים במשך שלוש או ארבע שעות, וגם אני צריך לנוח. זו הרגילות והמעשיות של הבשר, היא מתאימה לחלוטין למאפייני הבשר ולביטויים ולאינסטינקטים השונים של האנושיות הרגילה, אין בה שום דבר על-טבעי. לכן, לבשר כזה יש ביטויים וגילויים רבים של אנושיות, וסגנון החיים החיצוני ושגרת החיים של האנושיות של בשר זה אינם שונים ממה שכל אדם רגיל ונורמלי מבטא וחושף, הם בדיוק אותו הדבר. האל ברא את המין האנושי, והבשר של האל בהתגלמותו הוא בעל אותם מאפיינים ואותם אינסטינקטים רגילים ומעשיים של החיים כמו של המין האנושי, אין בו שום דבר על-טבעי. בני האדם אינם יכולים לעבור דרך קירות או דלתות סגורות, והאל בהתגלמותו הוא כמו בני האדם. יש אנשים שאומרים: "האם אינך האל בהתגלמותו? אתה לא המשיח? האם אין לך את מהותו של האל? האם באמת ניתן לסגור אותך מאחורי דלת נעולה? אתה אמור להיות מסוגל לעבור דרך דלתות סגורות. בני האדם מרגישים עייפות לאחר הליכה של חמישה קילומטרים, אבל אתה לא אמור להרגיש עייפות לאחר הליכה של 40 קילומטר אפילו; בני האדם אוכלים שלוש ארוחות ביום, אבל אתה אמור להיות מסוגל לא לאכול במשך 30 יום, לאכול רק כשאתה מעוניין בכך, לא לאכול כאשר אינך מעוניין בכך, ועדיין להיות מסוגל להטיף בכינוסים ולחיות באופן רוחני יותר מאחרים. מחלות הן חלק מחיי האדם, אבל אתה לא אמור לחלות. מכיוון שאתה המשיח, אמור להיות בך צד שונה מאנשים רגילים, רק כך תהיה ראוי להיקרא משיח, ורק זה יוכיח שיש לך את מהות האל." האם זה נכון? (לא). למה זה לא נכון? אלה הם דמיונות ותפיסות אנושיות, ולא האמת.

בשר האל בהתגלמותו הוא רגיל ומעשי – כל הפעולות שהאנושיות הרגילה שלו עושה, וכן חייו היומיומיים, דיבורו והתנהלותו, כולם הם המציאויות של דברים חיוביים. מההתחלה, כשהאל ברא את בני האדם, הוא העניק להם את האינסטינקטים הרגילים והמעשיים האלה; לכן, בדומה לבני האדם, בשר האל בהתגלמותו לעולם לא יסתור את החוקים הללו. זו הסיבה והבסיס לכך שרגילותו ומעשיותו של המשיח הן דברים חיוביים. האל ברא את האנושות, וברא את כל הביטויים והאינסטינקטים של בני האדם בדיוק כרצונו. האל נתן לאדם את האינסטינקטים האלה, ואלה הם החוקים של חיי היומיום של האדם – האם האל בהתגלמותו יגרום לבשרו לסתור את החוקים הללו של רגילות ומעשיות? ברור שהאל לא יעושה זאת. האל ברא את המין האנושי, ומהות הבשר בהתגלמותו אף היא האל – שניהם נובעים מאותו מקור, ולכן העקרונות והמטרות של פעולות האל והתגלמותו הם זהים. בגלל גילויי הרגילות והמעשיות של המשיח, הוא נראה באופן טבעי כאדם רגיל לחלוטין בעיני ההמונים. בדברים רבים, אין לו את כוחות הידיעה מראש וראיית הנולד שאנשים מדמיינים שיש לו, והוא לא יכול לגרום לדברים להיעלם או להופיע, כפי שאנשים מדמיינים, ובוודאי שאינו יכול להתעלות על אנשים רגילים, לחרוג מהיכולות והאינסטינקטים של הבשר, או להתעלות על המחשבה הרגילה של בני האדם כדי לעשות דברים שאיש אינו יכול לעשות, כפי שאנשים מדמיינים. בניגוד לדמיונות אלה, במבט בעין אנושית ובלתי מזוינת, האדם הרגיל הזה לא גילה או חשף אפילו רמז אחד המצביע על האל מתחילת עבודתו ועד היום. כשאדם צופה בעין בלתי מזוינת בפעילויות האנושיות הרגילות שהאל עושה, מלבד דיבורו ועבודתו, האדם אינו יכול להבחין בזהות האל ובמהותו – הן לא נחשפות, ולו ברמז. לא משנה איך אנשים יסתכלו עליו, הוא תמיד ייראה להם כאדם רגיל. למה? הסיבה היא יחידה: מה שבני האדם רואים הוא נכון; בשר האל בהתגלמותו הוא באמת אדם רגיל ומעשי, בשר רגיל ומעשי. בשר כזה, שכלפי חוץ הוא רגיל ומעשי, חווה את הרדיפות של הדרקון הגדול האדום כאש בדיוק כמו אנשים אחרים, ללא מפלט או מקום למנוחה. בכך הוא אינו שונה מכל אדם אחר, ואינו יוצא דופן. בזמן שהוא חווה רדיפות כאלו, הוא גם מסתתר בכל מקום אפשרי; הוא לא יכול להפוך עצמו לבלתי נראה או לברוח מתחת לאדמה, ואין לו כוחות על-טבעיים שימלטו אותו מסכנות אלו. הדבר היחיד שהוא יכול לעשות הוא להשיג מידע עליהן מראש, ואז למהר להימלט. כאשר מתמודדים עם מצבים מסוכנים, אנשים מרגישים עצבנות ופחד; אתם חושבים שהמשיח מפחד? אתם חושבים שהוא עצבני? (כן). נכון, כיצד אתם יודעים? (כל אדם נורמלי היה מרגיש עצבנות במצב כזה). נכון. הסברתם זאת היטב. אתם באמת מבינים רגילות ומעשיות, הבנתם זאת באופן מושלם. גם המשיח ירגיש עצבנות ופחד במצבים כאלה, אך האם הוא יפגין פחדנות? האם הוא ירגיש אימה מפני המפלגה השלטת? האם הוא יפנה לפשרה איתה? לא. הוא ירגיש רק עצבנות ופחד, וירצה להימלט במהירות ממאורת השדים הזו. כל אלה הם גילויים של רגילותו ומעשיותו של המשיח. יש כמובן לא מעט גילויים נוספים של רגילותו ומעשיותו של המשיח, כמו למשל נטייה לשכוח לפעמים, לשכוח שמות של אנשים אחרי שלא ראה אותם זמן רב, וכדומה. רגילות ומעשיות הן בסך הכול מאפיינים, אינסטינקטים, סממנים וסימנים של אדם רגיל ונורמלי. בדיוק משום שלמשיח יש אנושיות רגילה ומעשית, אינסטינקטים להישרדות, וכל המאפיינים של הבשר, הוא יכול לדבר ולעבוד באופן רגיל, לקיים אינטראקציה עם אנשים באופן רגיל, להנהיג אנשים בדרך רגילה ומעשית, וגם להנחות אנשים ולסייע להם בביצוע חובותיהם בדרך רגילה ומעשית. בדיוק בגלל רגילותו ומעשיותו של המשיח, כל בני האדם שנבראו חשים יותר את המעשיות של העבודה שהאל עושה, מפיקים תועלת מעבודתו, ומשיגים ממנה יותר רווחים מוחשיים ומשמעותיים. רגילותו ומעשיותו של המשיח הן סימנים של אנושיות רגילה, והן הכרחיות עבור בשרו של האל בהתגלמותו כדי לעסוק בכל עבודה, פעילות וחיי אנוש רגילים, ויותר מכך, הן דבר שכל הנוהים אחר האל זקוקים לו. עם זאת, צוררי משיח אינם מבינים כך את רגילותו ומעשיותו של המשיח. צוררי משיח מאמינים שהמשיח הוא סתם אדם רגיל משום שהוא רגיל ומעשי, ודומה מדי לאדם – מה שאומר שאינו ראוי להיקרא בן האל, התגלמות האל בין בני האדם, או משיח, מפני שהוא רגיל ומעשי מדי, מעשי עד כדי כך שאנשים אינם יכולים לראות בו אף רמז לאל או מהות של האל. צוררי משיח אומרים: "האם אל כזה יכול להושיע אנשים? האם אל כזה ראוי להיקרא משיח? אל זה אינו דומה כלל לאל! חסרים לו כמה אלמנטים של התפיסות שיש לאנשים לגבי אל, דהיינו: ראשית, להיות על-טבעי, יוצא דופן ומסתורי; שנית, להיות בעל כוחות-על ויכולת להפגין עוצמה אדירה; שלישית, מראה הדומה לאל, הנושא את זהותו, כבודו ומהותו של אל, וכן הלאה. אם שום אלמנט מאלמנטים אלה אינו נראה בו, איך ייתכן שהוא אל? האם זה שהוא אמר את אותן מילים אחדות ועשה את אותה כמות עבודה מועטה אומר שהוא אל? אז להפוך לאל זה קל מדי, לא כך? איך יכול בשר רגיל ונורמלי להיות אל?" זהו דבר שצוררי משיח לא יכולים לקבל לעולם.

בזמן שהייתי בסין וחוויתי רדיפות מצדו של הדרקון הגדול האדום כאש, אני וכמה מהאחים והאחיות נאלצנו לעתים קרובות להסתתר בכל מקום אליו הלכנו, כי לא הייתה לנו שום חירות אישית. לעתים, כאשר שמענו על סכנה, היינו צריכים לברוח במהירות. בנסיבות האלה, אף אחד מהאנשים שהיו איתי לא נחלש. מה הייתה הסיבה לכך? האם הם היו טיפשים? האם הם היו חסרי בינה? לא, הסיבה הייתה שהם היו נחרצים בהכרתם את מהותו של האל בהתגלמותו. לא רק שלא היו להם תפיסות או גינויים כלפי רגילותו ומעשיותו של המשיח, אלא שהם גם הפגינו התחשבות והבנה כלפי תכונות אלו, והבינו אותן כראוי. הם נשאו יחד עם המשיח כל סבל שהוא נשא, ולא משנה אילו רדיפות חווה המשיח, הם בכל זאת הלכו בעקבותיו בלי להתלונן, ומעולם לא נחלשו בגלל נסיבות אלו. רק כשהגעתי למקומות מסוימים, היו אנשים אשר – מתוך ידיעה שנמלטתי בחיפזון כדי להימנע מסביבות מסוכנות, ושסביר שלא יהיה מקום אחר עבורי לשהות בו, ושלא יהיה מישהו אחר שיארח אותי – חשבו לעצמם: "הממ! אתה טוען שאתה המשיח, בשרו של האל בהתגלמותו, ובכל זאת – ראה באיזה מצב גרוע אתה נמצא. איך אתה ראוי להיקרא משיח? באיזה מובן אתה נראה כמו אלוהים? אתה חושב שאתה יכול להושיע אחרים? אתה צריך למהר ולהושיע את עצמך קודם! האם נהייה אחריך תביא ברכות? זה נראה בלתי אפשרי! אם דבריך יכולים להושיע אחרים, אז למה הם לא יכולים להושיע אותך? תראה אותך עכשיו, אפילו אין לך מקום להניח בו את ראשך, ואתה צריך לבקש עזרה מאיתנו, מבני אדם, מבעלי שררה. אם אתה אל, מצבך לא אמור להיות כה מעורר רחמים. אם אתה בשרו של האל בהתגלמותו, אתה לא אמור להיות חסר בית!" אנשים כאלה לעולם לא יכולים להבין אפוא את העניין הזה. אם יום אחד הם יראו שבשורת המלכות מופצת בעולם ושרבים האנשים במגוון מדינות שמקבלים אותה, והם יראו שהדרקון הגדול האדום כאש נפל, שמי שנוהים אחרי האל מרימים ראש בגאווה ואינם נרדפים עוד, ושכעת הם שולטים ומחזיקים בשררה בלי שאיש יוכל להתעמר בהם, הם בוודאי ישנו לגמרי את עמדתם הטיפוסית, ויפסיקו להחזיק בתפיסות לגבי שלטון של האל שהתגלם בבשר. מדוע יתחולל שינוי פתאומי כזה? אנשים אלה מסתמכים אך ורק על מה שהם רואים במו עיניהם; הם לא מאמינים שדברי האל הם האמת, שהוא כול-יכול, או שכל מה שהוא אומר יתגשם. האם אנשים כאלה מאמינים באל? במה הם מאמינים? (כוח). האם למשיח יש כוח? בקרב המין האנושי המושחת, למשיח אין כוח. יש אנשים שאומרים: "האם לאל אין סמכות? אם מהותו של המשיח היא האל, אז מדוע אין לו את סמכותו של האל? סמכות גדולה בהרבה מכוח, אז האם לא אמור להיות לו גם כוח?" מהי מטרת עבודתו של האל בהתגלמותו? מה תפקידו של האל בהתגלמותו? האם תפקידו הוא להפגין כוח? (לא). לכן, כמו כל אדם רגיל, הוא סובל דחייה, עלבונות, הכפשות ועוינות מצד העולם הזה – המשיח חייב לשאת את כל הדברים הללו, הוא לא פטור מהם.

מי שחותרים אל האמת בכנות, לא רק שאין להם תפיסות לגבי רגילותו ומעשיותו של המשיח – להפך, הם גם רואים יותר את חביבותו של האל בתכונות אלו, ומגיעים באמצעותן להבנה טובה יותר של מהותו האמיתית של האל ושל מהותו האמיתית של הבורא. הבנתם את האל מעמיקה ונהיית מעשית יותר, כנה יותר ומדויקת יותר. לעומת זאת, צוררי משיח מרגישים לעתים קרובות שאינם רוצים לנהות אחר משיח כזה בגלל רגילותו ומעשיותו, וחושבים שאין לו יכולות על-טבעיות ושהוא לא מתבלט מעל אנשים רגילים, ויתר על כן, הוא חווה את אותן סביבות מחיה כמו של המין האנושי. צוררי משיח לא רק שאינם יכולים לקבל בשמחה את כל זה, ולהבין מתוך זה את צביונו של האל, אלא הם גם מגנים את הדבר, נשמרים מפניו, ואף מטיחים האשמות בקשר אליו. לדוגמה, כאשר מישהו עושה דבר-מה הסותר את העקרונות, אם לא אשאל על כך ואף אחד לא יספר לי על כך, אז לא אדע על כך – האם אין זה ביטוי הנופל בתחום הרגילות והמעשיות? (כן). בעלי ההבנה הנכונה והאנושיות הרגילה היו מסבירים לי את העניין בבירור וביסודיות, ואז מאפשרים לי לטפל בו כפי שאראה לנכון. צוררי משיח עושים בדיוק את ההפך; הם מתבוננים בי בעיניהם, ובוחנים אותי על ידי מניפולציות שמטרתן להוציא ממני מידע. ואז הם חושבים לעצמם: "מכיוון שאתה לא יודע על העניין הזה, קל לטפל בו – הייתה לי תוכנית להתמודדות איתך במקרה שהיית יודע על העניין הזה, והייתה לי תוכנית אחרת להתמודדות איתך במקרה שלא היית יודע; במקרה של נושא חמור, הייתי גורם לו להישמע כמו נושא קל, ואז מצמצם אותו לכלום, משאיר אותך בחוסר ידיעה מוחלט, ומאפשר לעניין הזה לחלוף – מכיוון שאינך מודע לעניין הזה, אין צורך או חובה שתדע עליו מעתה ואילך. אני אטפל בזה. כשתגלה על העניין הזה יום אחד, הוא כבר יתפתח כפי שאני מתכוון שיתפתח, ומה תוכל לעשות לי אז?" איזה אנשים מתייחסים כך אל המשיח? האם הם אנשים טובים? האם הם אנשים שחותרים אל האמת? האם יש להם אנושיות ויושר? (לא). היו כמה מנהיגים שעשו דברים מסוימים; הם קידמו אנשים בכנסייה באופן שרירותי, בזבזו תרומות, וביצעו רכישות מופרזות ובלתי מבוקרות, ולא משנה כמה כסף הוצא, או אילו נושאים משמעותיים עלו, הם לא אמרו מילה על כך. ביקרתי שם פעמים רבות, והם מעולם לא התייעצו איתי או שאלו אותי על הדברים הללו, הם פשוט קיבלו החלטות על דעת עצמם; הם גם לא נתנו לי לבצע שום בדיקות, והייתי צריך לחלץ מהם מידע. הם התייחסו אליי כאל אדם מבחוץ: "מכיוון שאתה כאן, נדווח ונספר לך רק על מה שאתה יכול לראות מולך. בקשר לדברים שעשינו מאחורי גבך, מוטב שלא תחשוב לנסות לברר עליהם פרטים. לא נאפשר לך להתערב או לעשות בירורים." לא משנה כמה פעמים ביקרתי, הם מעולם לא אפשרו לי לעשות בירורים. מפחד פן אתחיל לשאול שאלות, הם הסתירו בכוונה את האמת במילים נחמדות אך שקריות, תוך שהם עוסקים בתחבולות. הם קשרו יחדיו, הגיעו להסכמה, והחליפו ביניהם מבטים רבי משמעות; הם שמרו על חזית מאוחדת, לא דיווחו זה על בעיותיו של זה, והגנו זה על זה. כאשר גיליתי את הדברים שעשו מאחורי גבי ורציתי שיישאו באחריות למעשיהם, הם המשיכו להגן זה על זה, לא אמרו מי אחראי, העמידו פני טיפשים ושיחקו אתי במשחקי מילים. איזו טעות הם עשו? הם חשבו: "מלבד החשיבה הרגילה והפשוטה שלו, והאנושיות הרגילה והנורמלית שלו, למשיח – האדם הרגיל הזה – אין שום דבר שאפשר להתגאות בו, ואין לו כוחות על-טבעיים. מכיוון שזה המצב, נוכל לעשות כמה מהלכים קטנים מאחורי גבך, ולהרגיש בנוח לעסוק במיזמים משלנו. אנו שולטים בכסף של הכנסייה, אז פשוט נקנה כל מה שאנחנו רוצים. אין לנו כל צורך לחפש כאשר נדרשת חתימה, אנו יכולים פשוט לחתום על הרכישות באופן שרירותי, מבלי שיהיה צורך לבדוק אותן, ולהוציא כספים כבדרך אגב. האם המשיח אינו אל? האם אתה יכול לשלוט בדברים האלה? נעשה כרצוננו; חוץ מהזמן שבו אתה נמצא, כל שאר הזמן, כל זה הוא התחום שלנו!" כיצד הם התייחסו לרגילותו ומעשיותו של המשיח? האם הם לא ראו אותו כמישהו שקל להתעמר בו? הם חשבו: "כל עוד יש לך אנושיות רגילה, אנחנו לא מפחדים להתעמר בך. אם אין לך אנושיות על-טבעית, אנחנו לא מפחדים ממך." איזה מין אנשים הם היו? אם נשפוט לפי אנושיותם, האם הם ייחשבו לאנשים טובים? האם הם ייחשבו לאנשים בעלי מוסר ואנושיות? האם הם ייחשבו לאנשים בעלי יושר נאצל? מה הם היו באמת? האם הם לא היו כנופיה של פורעי חוק? את מי ייצגו האנשים הללו כאשר עבדו בבית האל? הם אפילו לא ייצגו בני אדם, הם ייצגו את השטן. הם עשו דברים עבור השטן, הם היו משרתיו ועוזריו; הם היו שם כדי להפריע לעבודה של בית האל ולהרוס אותה, הם לא ביצעו את חובותיהם אלא עשו רוע. כיצד הייתה קבוצה זו של עוזרי השטן שונה מהדרקון הגדול האדום כאש שלוכד את אנשיו הנבחרים של האל, רודף אותם ומתעלל בהם? הדרקון הגדול האדום כאש רואה שבשרו של האל בהתגלמותו הוא אדם רגיל ותו לא, שהוא בכלל לא מפחיד, ולכן הוא מנסה ללכוד אותו באופן שרירותי, וברגע שילכוד אותו, הוא ינסה להרוג אותו. האם עוזריו של השטן, צוררי המשיח הללו, לא התייחסו אל המשיח באותו האופן? האם מהותם אינה זהה? (כן, היא זהה). כיצד הם ראו את המשיח באמונתם? האם הם האמינו בו כאל או כאדם? אילו היו רואים את המשיח כאל, האם הם היו מתייחסים אליו כך? (לא). יש לכך הסבר אחד בלבד: הם ראו במשיח אדם, מישהו שהם יכולים לשפוט ולהטעות, לשחק בו, לבוז לו, ולהתייחס אליו כרצונם; משמעות הדבר היא שהם היו עזי פנים עד מאוד. אם נסווג אנשים עזי פנים כאלה, האם ניתן להכניס אותם לקטגוריה ולקבוצה של יצירי בריאה, אנשיו הנבחרים של האל, חסידיו, אנשים שהוא יכול להפכם למושלמים, ואנשים שהוא יכול להושיע? (לא). מה מקומה של האשפה הזאת? במחנהו של השטן. האנשים בקבוצה זו מסווגים כצוררי משיח. הם התייחסו למשיח כאדם רגיל, התנהגותם הייתה פרועה וחסרת רסן, והם הפעילו סמכות מוחלטת בתחום השפעתם, מתוך המחשבה: "לא משנה מה הנושא, כל עוד אני לא מחפש אצלך או מדווח לך על כך, אין לך זכות להתערב, ולעולם לא תדע על כך." תגיד לי, האם למשיח יש זכות לטפל בהם? (כן). מהי הדרך המתאימה לעשות זאת? (לגרשם מהכנסייה). כך צריך לטפל בצוררי משיח ובשטנים; אין להפגין כלפיהם שום סלחנות. כאשר אנשים כאלה מאמינים באל, ללא קשר למה שהאל עושה, לאופן שבו הוא מספק לאנשים את האמת, או לעבודה שהוא מבצע – הם לא שמים לב לדברים הללו בכלל. אם חסר להם כוח, הם חושבים על דרכים להשיג אותו, וברגע שהם נמצאים בעמדת כוח, הם מבקשים להיות באותה מדרגה כמו המשיח, לחלק את העולם בינם לבינו, להתחרות כדי לראות מי יעלה על מי ולהתחרות מול המשיח על מעמד. בתחום השפעתם, הם רוצים לקרוא תיגר על המשיח, והם אומרים: "אני רוצה לראות לדבריו של מי יש משקל רב יותר, לדבריך או לדבריי. הכנסייה הזו היא התחום שלי; אני אוציא את כספי הכנסייה כרצוני, אקנה כל מה שארצה, ואטפל בעניינים כרצוני. כל מי שאהחלטתי שאינו מתאים, אינו מתאים. אני אשתמש במי שארצה, ואף אחד לא רשאי לגעת באנשים שבחרתי להשתמש בהם. אם מישהו יעשה זאת, לא אניח לעניין הזה לעולם – גם אם האל יאמר שהוא רוצה בכך, לא אסכים!" האם זה לא דומה לחיזור אחר המוות?

אם אנשים מצליחים להבין טוב יותר את חביבותו של האל ורוכשים הבנה ברורה ומדויקת יותר של מעשיותו ומהותו של האל דרך האנושיות הרגילה והמעשית של האל בהתגלמותו, אזי הם אנשים שחותרים אל האמת ואנשים בעלי אנושיות. עם זאת, יש אנשים שאינם רואים במשיח את האל בשל צדדיו הרגילים והמעשיים. חוצפתם ועזות פניהם מולו גדלות, הם מרגישים חופשיים יותר לפעול, ונתפסים למחשבות על התעלות מעל המשיח ושליטה באנשיו הנבחרים של האל. הם מרגישים שיש להם הון שמאפשר להם לבוז למשיח ולהתחרות בו, והוכחות לכך שאפשר לראות במשיח אדם רגיל. הם חושבים שלאחר שהם משיגים את ההוכחות הללו, הם לא צריכים לפחד מהמשיח, ושהם יכולים לבקר אותו בחופשיות, לשוחח ולהתבדח איתו כעניין של מה בכך, לשים את עצמם בדרגה שווה לו, ולדון בענייני הבית שלהם ובדאגות האישיות שלהם איתו. חלקם אף אומרים: "שיתפתי אותך במחשבותיי הפנימיות, בחולשותיי ובצביונותיי המושחתים, אז ספר לי על מצבך. סיפרתי לך על חוויותיי לפני שהתחלתי להאמין באל ואחרי כן, וסיפרתי לך כיצד קיבלתי את עבודתו של האל, אז שתף אותי בחוויותיך." מה הם מנסים לעשות? האם אינם רואים את האל בהתגלמותו כרגיל ונורמלי מדי, ורוצים להפוך אותו לבן משפחה, חבר, או שכן? מהותו של האל לעולם לא תשתנה, לא משנה כמה רגיל ומעשי הנו המשיח. לא משנה גילו, היכן נולד, או מהם הכישורים והניסיון שלו בהשוואה לשלך, בין שהוא נראה לך נשגב או חסר חשיבות – לעולם אל תשכח שהאל תמיד יהיה שונה ממך. מדוע זה כך? הוא האל שחי בבשר רגיל ומעשי כלפי חוץ; מהותו שונה משלך, באופן נצחי; מהותו היא מהות האל העליון שהוא תמיד מעל כל המין האנושי ויהיה כך לנצח. אל תשכח זאת. על פני השטח הוא נראה כאדם רגיל ונורמלי, הוא נקרא משיח, ויש לו את זהות המשיח, אך אם לפי אמונתך אתה רואה בו אדם ומתייחס אליו כאל אדם רגיל, כחבר במין האנושי המושחת, אתה בסכנה. זהותו ומהותו של המשיח לעולם אינן משתנות, מהותו היא מהות האל, וזהותו היא תמיד זהות האל. העובדה שהוא חי בתוך קליפה של בשר רגיל ומעשי אין פירושה שהוא חבר במין האנושי המושחת, וגם לא שבני האדם יכולים לתמרן אותו או לשלוט בו, או שהם יכולים להשתוות לו או להתחרות בו על כוח. כל עוד אנשים רואים בו אדם, ומודדים אותו בדרכים ובפרספקטיבות של בני האדם, ומנסים להפוך אותו לחבר, עמית, קולגה, או מנהל בכיר, הם מעמידים את עצמם במצב מסוכן. מדוע זה מסוכן? אם אתה רואה במשיח אדם רגיל ונורמלי, צביונותיך המושחתים יתחילו להתגלות. מרגע שאתה תראה במשיח אדם, מעשיך הרעים יתחילו להיחשף. האם זה לא החלק המסוכן? כל עוד אנשים רואים במשיח אדם, וחושבים שהוא רגיל ומעשי, שקל להטעות אותו, ושהוא בדיוק כמו המין האנושי, הם לא יראים את האל, ובשלב זה מערכת היחסים שלהם עם האל משתנה. למה הופכת מערכת יחסים זו? מערכת היחסים שלהם כבר אינה מערכת יחסים בין יציר בריאה לבין הבורא, היא כבר לא מערכת יחסים בין חסיד לבין המשיח, והיא כבר לא מערכת יחסים בין מושא לישועה לבין האל. במקום זאת, היא הופכת למערכת היחסים בין השטן לבין הריבון על כל הדברים. בני האדם קמים נגד האל, והופכים לאויביו. כאשר אתה רואה במשיח אדם, אתה גם משנה את זהותך שלך לפני האל, ואת ערכך בעיניו; אתה משמיד לחלוטין את עתידך וגורלך בשל הפקרותך, מרדנותך, רשעותך וגאוותנותך. האל יכיר בך, ינחה אותך, ויעניק לך חיים והזדמנות להשיג ישועה רק על בסיס היותך יציר בריאה, חסיד המשיח, ואדם שקיבל את ישועת האל. אחרת, מערכת היחסים שלך עם האל תשתנה. כאשר אנשים רואים באל, במשיח, אדם, האם הם לא עושים צחוק? אנשים בדרך כלל לא רואים בכך בעיה, הם חושבים: "המשיח אמר שהוא אדם רגיל ונורמלי, אז מה לא בסדר בהתייחסות אליו כמו אל אדם?" למעשה, אין בכך שום דבר רע, אבל יש לכך השלכות חמורות. להתייחסות אל המשיח כאדם יש יתרונות רבים עבורך. מצד אחד, זה מעלה את מעמדך, מצד שני, זה מצמצם את המרחק בינך לבין האל, ומעבר לכך, אתה לא תהיה כה מאופק בנוכחותו של האל, אתה תרגיש נינוח וחופשי. אתה תחזיק בזכויות האדם שלך, בחופש שלך, ובהרגשת הערך של קיומך, ותחוש נוכחות עצמית – האם זה לא טוב? אין שום דבר רע בהתייחסות כזאת לאדם אמיתי, זה מראה שיש לך כבוד עצמי ויושרה. אדם לא צריך להשתחוות בקלות; אנשים לא צריכים לכרוע, להיכנע, או להודות בנחיתותם בפני אף אדם בקלות – האם אלה לא חוקי הישרדות של האדם וכללי המשחק של בני האדם? רבים מיישמים את החוקים ואת כללי המשחק הללו על האינטראקציות שלהם עם המשיח. דבר זה מביא לצרות, ויש סבירות גבוהה שהוא פוגע בצביון האל. זאת מכיוון שמהות הטבע של כל חברי המין האנושי, ללא קשר לגזע, היא זהה. רק המשיח שונה מהמין האנושי. אף שלמשיח יש הופעה רגילה ומעשית, ואורחות החיים והשגרה שלו הם של אנושיות רגילה ומעשית, מהותו אינה דומה לזו של שום אדם מושחת. בדיוק משום כך הוא רשאי לדרוש מחסידיו שיתייחסו אליו בדרך שבה הוא דורש. מלבד המשיח, אף אדם אחר אינו זכאי להשתמש בשיטות ובסטנדרטים הללו כדי להציב דרישות כלפי אנשים. למה? משום שמהותו של המשיח היא האל עצמו, ומשום שהמשיח, האדם הרגיל והנורמלי הזה, הוא בשר רגיל שהאל לובש, והתגלמות האל בקרב בני האדם. רק על סמך זה בלבד, זוהי טעות לראות במשיח אדם; ההתייחסות אליו כאדם שגויה אפילו יותר, וכאשר אנשים מטעים אותו, משחקים בו ונלחמים נגדו כאילו היה אדם, הם שוגים אפילו יותר. צוררי משיח, החבורה הזו של רשעים שמתעבים את האמת, נשארים לנצח חסרי מודעות לבעיה משמעותית זו ולטעות הברורה הזו. למה זה? משום שמהות טבעם היא מהותו של צורר משיח. הם נלחמים באל בתחום הרוחני, מתחרים עמו על מעמד, ולעולם לא פונים אליו כאל או מתייחסים אליו ככזה. בבית האל, הם חוזרים על התנהגות זו, ומתייחסים למשיח באותו אופן. אביהם הקדמון התייחס לאל כך, ולכן אין זה מפתיע שהם לא יכולים להימנע מלהתנהג כך. מכיוון שהם אינם יכולים להימנע מלהתנהג כך, ומהות טבעם הובהרה, האם אנשים כאלה עדיין יכולים להיוושע על ידי האל? האם אין לסלק ולגרש אותם מבית האל? האם אנשיו הנבחרים של האל אינם אמורים לדחות אותם? (כן, אמורים). האם עדיין יש לכם תפיסות לגבי זה שבית האל מגנה אנשים כאלה, מסלקם ונפטר מהם? (לא). האם הם מעוררי רחמים? (לא). מדוע אינם מעוררי רחמים? הם שנואים ומתועבים, ולכן אינם מעוררי רחמים.

ג. כיצד מתייחסים צוררי משיח לענווה של המשיח ולהיותו נסתר

האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לרגילוּת ולמעשיוּת של המשיח בא לידי ביטוי בדרכים רבות וזה עתה חשפנו כמה דוגמאות ספציפיות. נסיים כאן את השיתוף שלנו בנושא זה. ביחס להיבט אחר של המשיח – הענווה של המשיח והיותו נסתר – צוררי משיח עדיין מפגינים את מהות צביונם הייחודית, ויש להם את אותם ביטויים מהותיים ואת אותן גישות שיש להם ביחסם לרגילות ולמעשיות של המשיח. הם עדיין לא מסוגלים לקבל דברים אלו מהאל, או לקבלם כדברים חיוביים, ובמקום זאת הם בזים להם, אפילו לועגים להם ומגנים אותם, ולבסוף מכחישים אותם. מדובר בתהליך תלת-שלבי: ראשית הם מתבוננים, לאחר מכן הם מגנים, ולבסוף הם מכחישים. אלו פעולות קבועות של צוררי משיח; הדבר נקבע על ידי המהות של צוררי משיח. מהן ענווה והסתתרות? לא קשה להבין זאת במובן המילולי – הכוונה היא להימנעות מהתבלטות ומרברבנות, לשמירה על פרופיל נמוך, ולשמירה על אנונימיות. זה נוגע לצביון של האל בהתגלמותו ולמאפייני אישיותו הפנימיים של האל. על פי המראה החיצוני, לא אמור להיות קשה לאנשים להבחין בדברים אלה: למשיח אין שאיפות, הוא לא מנסה לתפוס כוח, אין לו רצון לכוח, הוא אינו כולא את לבבות האנשים, והוא גם אינו לומד לקרוא מחשבות; המשיח מדבר בפשטות, בבירור, בבהירות, ולעולם אינו משתמש במילים ערמומיות או בתכסיסים כדי להוציא מאנשים את מחשבותיהם האמיתיות. אם אנשים רוצים לומר משהו, הם יכולים; אם לא, הוא אינו מכריח אותם. כאשר המשיח חושף את צביונותיהם המושחתים של אנשים ואת מצביהם השונים, הוא מדבר ישירות ומצביע עליהם בבהירות; יתר על כן, דרך ההתמודדות של המשיח עם דברים היא פשוטה מאוד. מי שיצר איתי אינטראקציה אמור היה לקבל רושם זה, ולומר: "אתה די ישיר, אין לך שום טקטיקה להתנהלות בעולם. אף שיש לך מעמד, אינך נראה כמי שמרגיש תחושת עליונות באף קבוצה". הצהרה זו אכן מדויקת; איני נהנה להיות באור הזרקורים או להגדיל את תהילתי בפני אחרים. אילו לא היה לי מעמד זה כלל והאל לא היה מעיד עליי, הנטייה המולדת של אישיותי היא להישאר בשולי ההמונים, לא לרצות להיראות, לא לרצות שאחרים ידעו אפילו אם יש לי כישורים מיוחדים, כי אילו אנשים היו יודעים, הם היו עוקבים אחרי לכל מקום, וזהו דבר מטריד שקשה להתמודד עמו. לכן, לא משנה לאן אני הולך, ברגע שאנשים מתחילים לעקוב אחרי, אני מחפש דרכים להרחיקם, לדון בנושאים כאשר הדבר נחוץ, וכאשר אינו נחוץ, להחזירם במהירותו למקומותיהם הראויים כדי שיעשו את מה שעליהם לעשות. עבור אנשים מושחתים, זה בלתי נתפס: "אנחנו בני האדם כל כך אוהבים אותך ותומכים בך! אנחנו כל כך מוקסמים ממך! מדוע אינך מקבל את החיבה שלנו?" אילו מין דיבורים אלה? אמרתי את מה שהייתי צריך לומר לך, הנחיתי את מה שהייתי חייב להנחות, אז לך לעשות את מה שעליך לעשות, אל תסתובב סביבי, אני לא אוהב את זה. מנקודת המבט של אנשים, הם חושבים: "האל, לאחר שעשית עבודה כה גדולה, האם אינך מרגיש גם סיפוק עצמי לעתים קרובות? עם כל כך הרבה חסידים, האם אינך מרגיש גם עליון תמיד? האם אינך תמיד משתוקק ליהנות מיחס מיוחד?" אני אומר שמעולם לא הרגשתי כך; אני אף פעם לא מודע לכך שיש לי כל כך הרבה חסידים, איני מרגיש עליון, ואין לי תחושה עד כמה מעמדי גבוה. אימרו לי, כמה מאושר אדם רגיל יהיה באופן יומיומי אם הוא יהיה במצב כזה? האם הוא לא יידע מה לאכול או ללבוש? האם הוא לא ירחף באוויר כל היום? האם הוא לא יקווה תמיד שיהיו אנשים שיעקבו אחריו לכל מקום? (כן). במיוחד, מי שיש להם יכולות כלשהן תמיד ימצאו דרכים לערוך מפגשים, כדי ליהנות מהתחושה של תשומת הלב וממחיאות הכפיים במהלך הנאומים, והם יחשבו שזה משמח אף יותר מאשר לאכול בשר ולשתות יין. אני תוהה, מדוע איני מרגיש כך? מדוע איני מרגיש שזה דבר טוב? מדוע אני לא אוהב את התחושה הזו? בעולם המוזיקה, מי שיש להם קצת כישרון, במיוחד מי שיכולים לשיר ולרקוד, נקראים אלות, אלים, מלכי מוזיקה, מלכות מוזיקה, ואפילו אבות, אימהות וסבים. אלו אינם תארים טובים. יתרה מזו, יש אנשים שמרגישים אי שביעות רצון כאשר קוראים להם "שיאו^[א] וואנג" או "שיאו לי," וחושבים שזה מפחית ממעמדם, ולכן הם מחפשים דרכים לשנות את מעמדם, כך שבעתיד יקראו להם מלך או מלכה. זהו המין האנושי המושחת. יש אנשים, שלאחר שהתחילו להאמין באל הם אומרים שמאמינים לא צריכים להיות חצופים כמו הלא-מאמינים, שלא צריך לקרוא להם אל, מלך או מלכה, שהם צריכים להיות צנועים ובעלי פרופיל נמוך. הם מאמינים שקצת וולגרי לקרוא לעצמם "צנועים" באופן ישיר, שהמילה הזאת אינה מבטאת משהו קטן או נמוך מספיק, ולכן הם קוראים לעצמם בשמות כגון זעיר, זוטא, אבק, קטן, וחלקם אפילו גרגר חול וננומטר. הם לא מתמקדים באמת אלא מהרהרים על וולגריות, עם שמות כמו עשב קטן, נבט, ואפילו עפר, בוץ, גללים וכדומה. כל שם כזה הוא נמוך ולא-נעים מקודמו, אך האם הם יכולים לשנות משהו? אני רואה שגם אנשים עם שמות כאלה הם מאוד יהירים, רעים, וחלקם אף מרושעים. מי שנקראו כך לא רק שלא הפכו קטנים יותר או צנועים יותר אלא נשארו חצופים, מושחתים ומרושעים.

בפעם הראשונה שבה האל הפך לבשר ודם כדי לעבוד על פני האדמה, עבודתו הייתה פשוטה וקצרה, אך היא הייתה שלב הכרחי וחשוב לישועת המין האנושי. עם זאת, לאחר שהאדון ישוע נצלב, הוא חזר לחיים ועלה לשמיים, מבלי להופיע שוב בפני המין האנושי. מדוע הוא לא הופיע שוב בפני המין האנושי? זוהי הענווה של האל והיותו נסתר. על פי ההיגיון האנושי הרגיל, האל התגלם בבשר וסבל במשך שלושים ושלוש שנים וחצי, תוך שהוא מתמודד עם דחייה, הכפשות, גינויים, התעללות וכדומה מצד המין האנושי, והוא היה צריך לחזור אל האנשים כדי ליהנות מפירות ניצחונו ותהילתו לאחר שנצלב וקם לתחייה. הוא היה צריך לחיות עוד שלושים ושלוש שנים וחצי או אפילו יותר, ליהנות מכך שהמין האנושי עובד אותו ומעריץ אותו, ולהתענג על המעמד והיחס שהוא ראוי להם. אולם האל לא עשה זאת. בשלב עבודה זה, האל בא בשקט ובדממה, ללא שום טקסיות, ובשונה מבני האדם שמבקשים לגרום לנוכחותם להיות מורגשת כאשר יש להם קצת יכולת, האל לא היה רוצה להכריז לעולם: "אני כאן, אני האל עצמו!" האל לא אמר ולו מילה אחת כזו על עצמו, אלא נולד בשקט באורווה. מלבד שלושת החכמים שבאו לעבוד את האל, שאר חייו של האדון ישוע המשיח היו מלאים בקשיים וסבל, שהסתיימו רק בצליבתו. האל זכה בתהילה וסלח על חטאי האדם – המשמעות היא שהוא ביצע מעשה גדול עבור המין האנושי משום שעזר לאנשים להימלט מהחטא ומים הייסורים, והוא גואל המין האנושי. לכן, הגיוני שהאל היה צריך ליהנות מהערצת המין האנושי, מסגידה ומהשתחוויות. עם זאת, האל עזב בשקט ובדממה, מבלי להשמיע קול. במהלך אלפיים השנים האחרונות, עבודתו של האל התרחבה בהתמדה. תהליך ההתרחבות הזה היה מלא בקשיים, שפיכות דמים, גינויים והכפשות מצד כלל המין האנושי. אבל, ללא קשר לגישת המין האנושי כלפי האל, האל המשיך לבטא את האמת ומעולם לא התייאש מעבודתו להושעת האדם. יתרה מזאת, במהלך אלפיים השנים הללו, האל מעולם לא השתמש במילים ברורות כדי להצהיר על עצמו, ולומר שהאדון ישוע הוא בשרו בהתגלמותו, ושהמין האנושי צריך לעבוד אותו ולקבל אותו. האל משתמש בשיטה הפשוטה ביותר, ושולח את משרתיו להטיף את בשורת מלכות השמיים לכל האומות והמקומות, וכך לאפשר ליותר אנשים להכות על חטא, להתייצב בפני האל, ולקבל את ישועתו, ובכך לזכות במחילת חטאיהם. האל מעולם לא השתמש במילים מיותרות כדי לומר שהוא המשיח הבא; במקום זאת, הוא הוכיח באמצעות עובדות שכל מעשיו הם עבודתו של האל עצמו, שהישועה של האדון ישוע היא ישועתו של האל עצמו, שהאדון ישוע גאל את כלל המין האנושי, ושהוא האל עצמו. בהתגלמותו הנוכחית, האל בא בקרב בני האדם באותה צורה ובאותו אופן. בואו של האל בדמות בשר ודם הוא ברכה עצומה למין האנושי, הזדמנות נדירה להפליא, ואף יותר מכך, זהו מזלו הטוב של המין האנושי. אבל מה המשמעות של זה עבור האל עצמו? זהו הדבר מכאיב ביותר. האם אתם יכולים להבין זאת? מהות האל היא האל. האל, שהוא בעל זהותו של האל, הוא חסר יהירות מטבעו, ובמקום זאת הוא נאמן, קדוש וצודק. בכך שהוא בא אל המין האנושי, עליו להתמודד עם צביונותיו המושחתים השונים של האדם, כלומר, כל אותם אנשים שהוא רוצה להושיע הם אלו שהוא שונא ושהם דוחים בעיניו. לאל אין צביון גאוותן, רשעות או ערמומיות; הוא אוהב דברים חיוביים, הוא צודק וקדוש, אך מה שהוא מתמודד איתו הוא דווקא קבוצת בני אדם שהיא מנוגדת ועוינת למהותו. מה האל נותן יותר מכל? את אהבתו, סבלנותו, רחמיו וסובלנותו. אהבת האל, רחמיו וסובלנותו הם הענווה וההסתתרות שלו. המין האנושי המושחת חושב: "האל עושה עבודה כה גדולה, זוכה לתהילה כה גדולה, והוא ריבון על כל כך הרבה דברים, אז מדוע הוא לא מכריז או מודיע על עצמו?" עבור בני אדם, זה נראה קל כמו להקיש באצבעות; כשהם עושים מעשה טוב הם מגזימים בו פי עשרה, כשהם עושים קצת טוב הם מנפחים זאת פי שניים או שלושה, מגדילים אותו ללא גבול, וחושבים שככל שהם עושים זאת ביתר פירוט, כך עדיף. אבל הדברים האלה אינם מצויים במהות האל. ללא קשר למה שהאל עושה, אין במעשיו שום "עסקה" כפי שבני האדם מכנים זאת; האל אינו רוצה לקבל דבר, הוא לא רוצה "להיות מתוגמל" כפי שבני האדם מכנים זאת. לאל אין רצון למעמד, כמו שיש למין האנושי המושחת. הוא לא אומר: "אני האל; אני עושה מה שאני רוצה, ולא משנה מה אני עושה, עליכם לזכור את טוב לבי, להתייחס בכובד ראש לדברים שאני עושה ולהנציח אותי". לאל חסרה מהות כזו בדיוק; אין לו שאיפות, אין לו צביון יהיר כמו של המין האנושי המושחת, והוא לא מצהיר על עצמו. יש האומרים: "אם אינך מצהיר על עצמך, כיצד אנשים יידעו שאתה האל? כיצד הם יראו שיש לך את מעמד האל?" אין בכך צורך; זהו דבר שמהות האל יכולה להשיג. לאל יש את מהות האל; לא משנה עד כמה הוא עניו ומסתתר, עד כמה הוא עובד בסתר, ועד כמה הוא מראה רחמים וסובלנות כלפי המין האנושי, ההשפעה הסופית של דבריו, עבודתו, פעולותיו וכדומה על האנשים, היא שיצירי הבריאה האנושיים יקבלו את ריבונותו של הבורא, ישתחוו לו ויעבדו אותו, וישמחו להתמסר לריבונותו ולסידוריו. דבר זה נקבע על ידי מהות האל. ומה שצוררי משיח אינם יכולים להשיג הוא בדיוק זה. יש להם שאיפות ורצונות, כמו גם צביונות יהירים, אכזריים ומרושעים; אין להם את האמת, ובכל זאת הם עדיין רוצים לשלוט באנשים ולהחזיק בהם, לגרום לאנשים להתמסר להם ולעבוד אותם. בהתבסס על מהותם של צוררי משיח, האין הם מרושעים? צוררי משיח מתחרים באל על אנשיו הנבחרים; האם האל יתחרה בהם? האם יש לאל מהות כזו? האם האל זוכה בעבודתם של יצירי הבריאה האנושיים ובהתמסרותם על ידי התחרות על כך? (לא). איך הוא משיג זאת? יצירי הבריאה נוצרו על ידי האל; רק הבורא יודע מה המין האנושי צריך, במה עליו להחזיק וכיצד עליו לחיות. למשל, נגיד שאדם יוצר מכונה. רק הממציא שלה יודע מהם הליקויים והפגמים שלה ואיך לתקן אותם; מי שמנסה לייצר חיקוי של המכונה אינו יודע זאת. באופן דומה, המין האנושי נברא על ידי האל; רק האל יודע מה אנשים צריכים, רק האל יכול להושיע את המין האנושי, ורק האל יכול לשנות בני אדם מושחתים לבני אדם אמיתיים. האל עושה את כל זה לא באמצעות סמכותו, לא באמצעות הצהרות עצמיות, הצדקות עצמיות, או על ידי דיכוי, הטעיה או שליטה באנשים; האל אינו משתמש באמצעים ושיטות אלו, רק השטן וצוררי משיח עושים זאת.

לאחר שיתוף כה רב, כיצד אתם מבינים את הענווה וההסתתרות של האל? מהן הענווה וההסתתרות של האל? האם ההסתתרות היא הסתרה מכוונת של זהותו, הסתרה מכוונת של מהותו ונסיבותיו האמיתיות? (לא). האם ענווה היא משהו מלאכותי ומזויף? האם זה ריסון עצמי? האם זו העמדת פנים? (לא). יש אנשים שאומרים: "אתה האל בהתגלמותו, איך מישהו עם מעמד כה נעלה יכול ללבוש בגדים רגילים כל כך?" אני אומר שאני רק אדם רגיל, שחי חיים רגילים; כל דבר בי הוא רגיל, אז למה אני לא יכול ללבוש בגדים רגילים? יש אנשים שאומרים: "אתה המשיח, האל בהתגלמותו. מעמדך נעלה – אל תמעיט בערכך". אני אומר, איזו המעטה בערך? איני מגזים בערכי או ממעיט בערכי; אני מי שאני, עושה את מה שעליי לעשות, ואומר את מה שעליי לומר – מה לא בסדר בכך? לא הגזמה ולא המעטה הן נכונות; הגזמה היא יהירות, המעטה היא העמדת פנים ורמאות. יש האומרים: "האל בהתגלמותו צריך להתנהג כידוען, ודבריך והתנהגותך צריכים להיות אלגנטיים. תסתכל על התסרוקות, הבגדים והאיפור של נשים חזקות בחברה, אלו הן נשים בעלות מעמד, אלו הן נשים שהציבור מעריך!" אני אומר, מהו מעמד? מה זה משנה אם אנשים מעריכים אותי? אני לא אוהב את זה; אם אתה מעריץ אותי, זה דוחה ומגעיל בעיניי. אסור לך בתכלית האיסור להעריץ אותי. אחרים אומרים: "תסתכל על יזמיות בחברה, הן מתלבשות באצילות ובאלגנטיות כאלו. מבט אחד מספיק בשביל לראות שהן דמויות חזקות, שהן שייכות לאליטה – מדוע אינך לומד מהן?" מדוע שאלמד משהו שאיני אוהב? אני לובש בגדים שמתאימים לגילי, מדוע שאעמיד פנים? מדוע עליי ללמוד מאחרים? הנני אני, עבור מי אני מעמיד פנים? האם זו לא הונאה? אימרו לי, איזה סוג של דמות, הופעה, דיבור והתנהגות צריך להיות לאל בהתגלמותו כדי להתאים לזהותו? האם יש לכם אמות מידה לכך? חייבות להיות לכם, אחרת לא הייתם רואים את המשיח בדרך הזו. יש לי את אמות המידה שלי – האם אמות המידה שלי חורגות מגבולות עקרונות-האמת? (לא). מדוע לאנשים מסוימים יש תמיד תפיסות על מה שאני לובש או אוכל, והם תמיד מסכמים ושופטים אותי – האין זה דוחה? מדוע הם רואים אותי בדרך הזו? בעיניהם, כל מה שהמשיח עושה הוא לא בסדר, כולו שלילי, תמיד יש בו משהו חשוד. כמה רשעים הם חייבים להיות! בהתחשב בסדרה זו של זהויות שונות, פרספקטיבות שונות על האל – החל ברוחו של האל, מהות האל עצמו, וכלה באנושיותו של האל בהתגלמותו – במהות האל אין שום יהירות או שאיפות ורצונות של השטן, ובוודאי שאין בה תכונה אנושית של רדיפה כביכול אחר מעמד. מלבד מהותו של האל, המאפיין הבולט ביותר במה שיש לו, החל ברוחו של האל וכלה בבשר האל בהתגלמותו, הוא הענווה וההסתתרות. הענווה הזו אינה מזויפת, הסתתרות זו אינה התחמקות מכוונת; הן מהות האל, הן האל עצמו. בין שהאל נמצא בממלכת הרוח ובין שהוא מתגלם כבשר ודם, מהותו אינה משתנה. אם מישהו אינו יכול להבין על סמך זה שהמשיח בהתגלמותו מחזיק במהות האל, איזה סוג אדם הוא? הוא חסר הבנה רוחנית, הוא חסר אמונה. אם אנשים מתבוננים במהות הענווה וההסתתרות של האל, הם חושבים: "נראה שלאל אין סמכות כה גדולה. האמירה שהאל הוא כול-יכול לא נראית אמינה כל כך; בטוח יותר לומר שהאל הוא רב עוצמה. מכיוון שאין לו סמכות כה גדולה, איך הוא יכול להחזיק בריבונות על המין האנושי? מכיוון שהוא לעולם אינו מפגין את מעמדו וזהותו כאל, האם הוא יכול להביס את השטן? נאמר שלאל יש חוכמה – האם חוכמה יכולה להכריע הכול? מי גדולה יותר, חוכמה או כול-יכולת? האם חוכמה יכולה להטות את הכול-יכולת? האם חוכמה יכולה להשפיע על הכול-יכולת?" אנשים מהרהרים על כך אך אינם יכולים להבין את הדבר לאשורו. יש אנשים עם ספקות בליבם, ואז הם מעבדים את הספקות בהדרגה, ממשיכים לחפש ולנסות להבין את הנושא הזה דרך חוויותיהם, והם צוברים ידע תחושתי מסוים בלי שישימו לב לכך. רק צוררי משיח, לאחר שהטילו ספק בכל ההיבטים האלה של מהות האל, בכל הגילויים האלה ובכל מעשיו, לא רק שאינם מבינים שאלו הן הענווה וההסתתרות של האל, שזהו הדבר החביב באל, אלא להפך – הם צוברים ספקות נוספים לגבי האל וגינויים חמורים יותר כלפי האל. הם מפקפקים בריבונותו של האל על הכול, מפקפקים בכך שהאל יכול להביס את השטן, מפקפקים בכך שהאל יכול להושיע את המין האנושי, מפקפקים בכך שתוכנית הניהול של האל בת ששת אלפי השנים יכולה להגיע לידי גמר בהצלחה, ויתרה מזאת, הם מפקפקים בכך שהאל יתגלה לכל האנשים בתהילתו. לאחר שהם מפקפקים בדברים הללו, מה הם עושים? הם מכחישים את הדברים הללו. לכן צוררי משיח אומרים: "הענווה וההסתתרות של המשיח הן חסרות משמעות, הן אינן ראויות לשבח או להלל, והן אינן מהות האל. ענווה והסתתרות כאלו אינן דברים שיש לאל; הענווה וההסתתרות של המשיח הן גילויים של חוסר האונים שלו. בעולם, כל עוד למישהו יש מעט מעמד, הוא מוכתר כמלך, אציל או קיסר. המשיח ייסד את ממלכתו ויש לו חסידים רבים כל כך, ובו בזמן, התרחבות עבודת הבשורה פורחת – האם זה לא אומר שכוחו של המשיח גדל? אבל אם נשפוט על פי מעשיו, הוא לא מתכוון להגדיל את כוחו או להחזיק כוח כזה. נראה כאילו אין לו את היכולת להחזיק כוח כזה, להחזיק את ממלכת המשיח. אם כך, האם אני יכול לזכות בברכות על ידי נהייה אחריו? האם אני יכול להיות האדון של העידן הבא? האם אני יכול למשול בכל העמים והאומות? האם הוא יכול להשמיד את העולם הישן הזה, את המין האנושי המושחת הזה? אני רואה שהופעתו החיצונית של המשיח היא רגילה, אז איך הוא יכול לעשות מעשים גדולים?" ספקות כאלה תמיד מתעוררים בליבם של צוררי משיח. הענווה וההסתתרות של המשיח הן דברים שכל בני האדם המושחתים, ובמיוחד צוררי משיח, אינם מסוגלים לקבל, לאשר או להבין; צוררי משיח רואים בענווה ובהסתתרות של האל ראיות לספקותיהם בקשר לזהותו ולמהותו של האל, כראיה וכנקודת משען להכחשת סמכותו של האל, וכך הם מכחישים את זהותו ומהותו של האל, כמו גם את מהות המשיח. לאחר שהם מכחישים את מהותו של המשיח, צוררי משיח מתחילים לפעול נגד אנשיו הנבחרים של האל במסגרת תחום שיפוטם, ללא רחמים, ללא ויתור וללא פחד, ובה בעת, הם לא מכחישים את יכולותיהם, כישוריהם או שאיפותיהם או מפקפקים בהם ולו במעט. בתחום השפעתם, במסגרת שבה הם יכולים לפעול, צוררי משיח שולחים את טופריהם, שולטים באלה שהם יכולים לשלוט בהם, ומטעים את אלה שהם יכולים להטעות; הם מוציאים לחלוטין את המשיח ואת האל מתוך שיקוליהם תוך שהם מתנתקים לחלוטין מהאל, מהמשיח ומבית האל.

על מה בעיקר אנו משתפים בנושא זה – האופן שבו צוררי משיח מתייחסים לענווה ולהסתתרות של המשיח? הענווה וההסתתרות של האל – שאנשים צריכים להבין – הן התנאים המועילים ביותר בעיני צוררי משיח לעשות ככל העולה על רוחם ולהקים ממלכה עצמאית בבית האל. האל מוסתר בבשר, ושלב העבודה הזה באחרית הימים שונה בצורתו משלב העבודה שבוצע בעידן החסד. אף שבשלב זה האל אינו עושה ניסים ונפלאות, הוא דיבר הרבה יותר מילים, אין ספור מילים נוספות. לא משנה איך האל עובד, כל עוד הוא מתגלם בבשר, השפלה עצומה נלווית לכך כשהוא מבצע את עבודתו. רק אל כזה, שיש לו מהות אלוהית, יכול באמת להשפיל ולהסתיר את עצמו כדי להפוך לאדם רגיל על מנת לבצע את עבודתו, משום שיש לו את המהות של ענווה והסתתרות. לעומת זאת, השטן לחלוטין אינו מסוגל לכך. איזה סוג של בשר השטן היה לובש כדי לעבוד בקרב בני אדם? קודם כול, הוא היה בעל מראה מרשים, והוא היה אכזרי, ערמומי ומרושע; בנוסף, הוא היה חייב לשלוט באסטרטגיות וטכניקות שונות כדי לשחק באנשים ולתמרן אותם, וגם לשלוט בתכסיסים ערמומיים שונים, והוא היה חייב להיות חסר רחמים ורע דיו. הוא היה חייב להיראות כל הזמן בקרב אנשים ולהיות באור הזרקורים בכל מקום, פן מישהו לא יידע עליו, והוא היה חייב תמיד לנסות להגדיל את תהילתו ולקדם את עצמו. כשאנשים סוף סוף היו קוראים לו מלך או קיסר, הוא היה מרוצה. מה שהאל עושה הוא בדיוק ההפך ממה שהשטן עושה. האל ממשיך להפגין סבלנות והסתתרות, ובזמן שהוא עושה זאת, הוא מטמיע את דבריו ואת חייו באנשים באמצעות הרחמים והאהבה של הבורא, כך שאנשים יוכלו להבין את האמת, להיוושע ולהפוך לברואים אמיתיים עם אנושיות רגילה וחיים אנושיים רגילים. אף שמעשי האל הם יקרי ערך עבור המין האנושי, האל רואה זאת כאחריותו האישית. לכן הוא הפך בעצמו לבשר, והוא פועל ללא לאות לספק לאנשים, לעזור להם, לתמוך בהם ולהעניק להם נאורות והארה כמו אם או אב. מובן שהוא גם מייסר, שופט, מוכיח אנשים ומטיל עליהם משמעת, וצופה בהם משתנים מיום ליום, חיים חיי כנסייה רגילים מיום ליום, וצומחים בחיים מיום ליום. באופן זה, כל מה שהאל עושה הוא המציאות של דברים חיוביים. בקרב המין האנושי, בני האדם מהללים את המחירים שהאל שילם, את עוצמתו הגדולה ואת תהילתו, אך בדברי האל, מתי הוא אמר אי פעם לאנשים: "עשיתי את זה ואת זה עבור המין האנושי, הקרבתי כל כך הרבה; אנשים חייבים להלל ולשבח אותי"? האם יש לאל דרישות כאלה מהמין האנושי? לא. זהו האל עצמו. האל מעולם לא השתמש בתנאים כדי לעשות חליפין עם אנשים, באומרו: "שמתי את המשיח בקרבכם, עליכם להתייחס אליו היטב, להקשיב לדבריו, להתמסר לו ולנהות אחריו. אל תגרמו להפרעות או לשיבושים, עשו כל מה שהוא אומר לכם לעשות, כפי שהוא אומר לכם לעשות זאת, וכאשר הכל יושלם, יינתן לכם קרדיט". האם האל אמר דבר כזה אי פעם? האם זו כוונתו של האל? לא. להפך, צוררי משיח הם מי שתמיד מנסים להשתמש באמצעים שונים כדי לפתות, להגביל ולשלוט בכל היבט בחיי האנשים ולהיות אדונים עליהם, לגרום להם לעזוב את האל כדי להתייצב לפניהם. אלו צוררי משיח שמכריזים ומודיעים בכל מקום כאשר הם עושים מעשה קטן כלשהו. צוררי משיח לא רק שאינם יכולים להבין, לקבל, לשבח או להלל את הענווה וההסתתרות של האל, אלא הם גם בזים לדברים הללו ומחללים את הקודש בנוגע להם. הדבר נקבע על ידי מהות הצביון של צוררי משיח.

היום שיתפנו על שלושת הביטויים של האופן שבו צוררי משיח מכחישים את מהותו של המשיח. הבה נסיים כאן את השיתוף שלנו בנושא זה. יש לכם שאלות? (לא). טוב, להתראות!

21 בנובמבר 2020

הערות שוליים:

א. דוברי סינית מוסיפים "שיאו" לפני שם המשפחה של אדם הצעיר מהם.