415. יציר נברא אמיתי צריך לדעת מיהו הבורא, לשם מה נועדה בריאת האדם, כיצד למלא את חובותיו של יציר נברא וכיצד לעבוד את אדון הבריאה כולה. עליו להבין את כוונות הבורא, משאלותיו ודרישותיו, לתפוס ולדעת אותן ולגלות אכפתיות כלפיהן ועליו לפעול בהתאם לדרכו של הבורא – לירוא את אלוהים ולסור מרע.

מהי יראת אלוהים? וכיצד אדם יכול לסור מרע?

הכוונה ב"יראת אלוהים" איננה פחד ואימה חסרי שם ואף לא התחמקות, התרחקות או הערצה או אמונה טפלה. אלא הכוונה היא הערצה, הוקרה, אמון, הבנה, אכפתיות, ציות, קידוש, אהבה וכן עבודת אלוהים ללא תנאים וללא תלונות, מתן גמול וכניעה. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו הערכה אמיתית, אמון אמיתי, הבנה אמיתית, אכפתיות או צייתנות אמיתיות, אלא רק אימה ומועקה, רק ספק, אי הבנה, התחמקות והימנעות. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו קידוש ומתן גמול אמיתיים. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, לאנושות לא יהיו עבודת אלוהים וכניעה אמיתיים, אלא רק הערצה עיוורת ואמונות טפלות. ללא הכרה אמיתית של אלוהים, האנושות לא תוכל לפעול על פי דרכי אלוהים או לירוא את אלוהים או לסור מרע. נהפוך הוא, כל פעילות והתנהגות של האדם יהיו מלאות במרדנות ובהתרסה, בלשון הרע ובשיפוט זדוני של אלוהים ובהתנהגות רעה המנוגדת לחלוטין לאמת ולמשמעות האמיתית של דברי האל.

כאשר יהיה לאנושות אמון אמיתי באלוהים, היא תלך בעקבותיו ותסתמך עליו בכנות. רק עם אמון אמיתי באלוהים ותלות בו יוכלו להיות לאנושות הבנה ותפיסה אמיתיות. לצד התפיסה האמיתית של אלוהים תבוא גם אכפתיות אמיתית כלפיו. רק עם אכפתיות אמיתית כלפי אלוהים יהיה לאנושות ציות אמיתי. רק עם ציות אמיתי לאלוהים יהיה לאנושות קידוש אמיתי. רק עם קידוש אמיתי של אלוהים, יהיה לה מתן גמול ללא תנאים וללא תלונות. רק עם אמון ותלות אמיתיים, הבנה ואכפתיות אמיתיות, ציות אמיתי, קידוש ומתן גמול אמיתיים תוכל האנושות להכיר באמת ובתמים את טבעו ומהותו של אלוהים ואת זהותו של הבורא. רק כשתכיר האנושות את הבורא באמת ובתמים, היא תוכל לעורר בקרבה עבודת אלוהים והתמסרות אמיתיות. רק כשהאנושות תעבוד את הבורא ותציית לו באמת ובתמים, היא תוכל לוותר באמת ובתמים על דרכיה הרעות, כלומר לסור מרע.

דבר זה מהווה את כלל התהליך של "יראת אלוהים ולסור מרע" וזהו גם התוכן המלא של יראת האל ולסור מרע. זהו הנתיב שיש לפסוע בו לעבר יראת אלוהים ולסור מרע.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, הקדמה

416. ראשית, אנו יודעים שטבעו של אלוהים הוא מלכותיות וחרון אף. הוא איננו שיה שמישהו יכול לשחוט אותה, לא כל שכן איננו בובה שבני אדם יכולים לשלוט בה כרצונם. הוא גם לא בועת אוויר ריק שניתן להורות לה מה לעשות. אם אתה באמת ובתמים מאמין שאלוהים קיים, לבך צריך להיות ירא אלוהים ועליך לדעת שאסור להכעיס את מהותו. הכעס הזה יכול להיגרם בשל מילה, או אולי מחשבה, או אולי התנהגות מרושעת כלשהי, או אולי אפילו בשל התנהגות מתונה – התנהגות מקובלת בעיני בני האדם ולפי האתיקה שלהם. או, אולי הוא מתעורר בשל דוקטרינה או תיאוריה. עם זאת, ברגע שהכעסת את אלוהים, ההזדמנות שלך אבדה וימי הקץ שלך הגיעו. זה דבר נורא! אם אינך מבין שאסור להעליב את אלוהים, אז אולי אינך ירא אותו ואולי אתה מעליב אותו כדבר שבשגרה. אם אינך יודע כיצד להיות ירא אלוהים, אזי אינך מסוגל להיות ירא אלוהים ולא תדע איך להציב את עצמך על נתיב ההליכה בדרכו של אלוהים – יראת האל והתנערות מרוע. ברגע שתהיה מודע לכך ותכיר בכך שאין להעליב את אלוהים, תדע מה פירושו להיות ירא אל ולסור מרע.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

417. למרות שהמהות של אלוהים מכילה רכיב של אהבה ולמרות שהוא רחום כלפי כל אדם, אנשים מתעלמים מהעובדה שהמהות שלו היא גם של כבוד, ושוכחים זאת. העובדה שיש לו אהבה אינה אומרת שאנשים יכולים להעליב אותו בחופשיות בלי לעורר בו רגשות או תגובה, וכך גם העובדה שיש לו רחמים אינה אומרת שאין לו עקרונות לגבי האופן שבו הוא מתייחס לאנשים. אלוהים חי, הוא באמת קיים. הוא לא בובה מדומיינת או כל חפץ אחר. בהינתן שהוא אכן קיים, עלינו להקשיב היטב לקול לבו כל הזמן, לשים לב היטב לגישה שלו ולהבין את רגשותיו. אל לנו להשתמש בדמיון אנושי כדי להגדיר את אלוהים ואל לנו לכפות עליו מחשבות או משאלות אנושיות, ובכך לגרום לאלוהים להתייחס לבני אדם באופן אנושי המבוסס על דמיון אנושי. אם אתם עושים זאת, אתם מכעיסים את אלוהים, מציתים את חרון אפו וקוראים תיגר על כבודו! לפיכך, משהבנתם את חומרת העניין, אני מפציר בכל אחד ואחד מכם להיות זהירים ושקולים במעשיכם. היו זהירים ושקולים בדיבורכם גם כן – באופן שבו אתם מתייחסים לאלוהים. ככל שתהיו זהירים ושקולים יותר, כן ייטב לכם! כאשר אינך מבין מהי גישתו של אלוהים, הימנע מדיבורים פזיזים. אל תעשה מעשים פזיזים ואל תדביק תוויות כלאחר יד. חשוב מכך, אל תסיק מסקנות שרירותיות. במקום זאת, עליך לחכות ולבקש. גם פעולות אלה הן ביטוי ליראת האל ולהתנערות מרוע. יותר מכול, אם תוכל להשיג זאת, ויותר מכול, אם יש לך גישה כזו, אלוהים לא יאשים אותך בשל טיפשותך ובורותך ובשל חוסר ההבנה שלך את הסיבות שמאחורי הדברים. במקום זאת, בזכות הגישה שלך של חשש מהעלבת אלוהים, של מתן כבוד לכוונותיו ושל נכונות להישמע לו, אלוהים יזכור אותך, ינחה אותך ויעניק לך נאורות, או יסבול את חוסר הבגרות והבורות שלך. לעומת זאת, אם הגישה שלך כלפיו תהיה של חוסר כבוד – אם תשפוט אותו כאוות נפשך או תנחש באופן שרירותי מהם רעיונותיו ותגדיר אותם – אלוהים יגנה אותך, יטיל עליך משמעת ואף יעניש אותך, או שהוא עשוי לרשום לך הערה. ייתכן שהערה זו תהיה קשורה לגורלך. לכן, ברצוני להדגיש פעם נוספת: על כל אחד מכם להיות זהיר ושקול לגבי כל מה שמגיע מאלוהים. אל תדברו בפזיזות ואל תהיו פזיזים במעשיכם. לפני שאתה אומר דבר מה, עליך לעצור ולחשוב: האם פעולה זו שלי תכעיס את אלוהים? כשאני עושה זאת, האם אני מכבד את אלוהים? גם בעניינים פשוטים, עליך לנסות להבין את השאלות האלה ולהקדיש יותר זמן להרהר בהן. אם תוכל באמת ליישם בפועל על פי עקרונות אלה בכל ההיבטים, בכל הדברים, בכל זמן, ולאמץ גישה כזו, בייחוד כאשר אינך מבין דבר מה, אזי אלוהים תמיד ידריך אותך ויעניק לך נתיב ללכת בו.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

418. אני דוחק בכם להבין טוב יותר את תוכנם של הצווים המנהליים ולהתאמץ להכיר את טבעו של אלוהים. אחרת, תתקשו לשמור על שתיקה ולהימנע מדיבור מתפאר, ובלא יודעין, תפגעו בטבעו של אלוהים, תצללו אל תוך החושך ותאבדו את הנוכחות של רוח הקודש והאור. זאת מכיוון שאתם חסרי עקרונות בפועלכם. אם אתם תעשו או תאמרו דברים שאסור לכם לומר או לעשות, אז תזכו לתגמול הולם. עליכם לדעת שעל אף שאתם חסרי עקרונות בדיבורכם ובפועלכם, אלוהים עקרוני מאוד בשניהם. הסיבה לכך שאתם זוכים לתגמול היא שפגעתם באלוהים, ולא באדם כלשהו. אם, אתם מבצעים עבירות רבות נגד טבעו של אלוהים בחייכם, אתם ודאי ילדי הגיהינום. בעיני האדם, ייתכן שייראה כאילו ביצעתם רק מעשים מעטים שלא תואמים את האמת ותו לא. עם זאת, האם אתם מודעים לכך שבעיני אלוהים, כבר לא נותרו עבורכם עוד קורבנות חטאת? זאת משום שהפרתם את הצווים המנהליים של אלוהים יותר מפעם אחת, ואתם לא מראים כל סימן לחרטה. לפיכך, אין לכם ברירה אלא ליפול אל הגיהינום, שם אלוהים מעניש את האדם. במהלך הזמן שבו הם נמנו על חסידי אלוהים, מספר מצומצם של בני אדם ביצעו מעשים המפרים את העקרונות, אך לאחר שהם עברו טיפול והדרכה, הם גילו בהדרגה את השחיתות שלהם עצמם, ואז הם עלו על דרך הישר של המציאות, והם ממשיכים לצעוד בה ביציבות כיום. בני אדם כאלה הם אלה שיישארו בסוף. הישרים הם אלה שאני מחפש. אם אתם ישרים ופועלים עקרונית, תוכלו להיות אנשי סודו של אלוהים. אם מעשיכם לא פוגעים בטבעו של אלוהים, ואם אתם שואפים לרצון האל ולבכם ירא את אלוהים, הרי שאמונתכם עומדת בדרישות. כל מי שלא ירא את אלוהים וכל מי שלבו לא רועד מרוב פחד, עלול בקלות להפר את הצווים המנהליים של אלוהים. רבים משרתים את אלוהים על סמך תשוקה ולא מבינים את הצווים המנהליים של אלוהים, ויתרה מזאת, אין להם שמץ של מושג לגבי השלכות דבריו. כך, חרף כוונותיהם הטובות, הם לרוב עושים בסופו של דבר דברים המפריעים את הניהול של אלוהים. במקרים חמורים, הם מסולקים ומאבדים את ההזדמנות להיות חסידי אל, ובסופו של דבר, הם מושלכים אל הגיהינום ללא כל קשר עם בית האל. בני האדם האלה עובדים בבית האל עם כוונות טובות אך בבורות, ולבסוף מעוררים את חמתו של טבעו של אלוהים. בני האדם מביאים לבית האל את דרכיהם לשרת בעלי סמכות ואצילים ומנסים להביא אותן לידי ביטוי, וביהירותם הם חושבים שדרכים כאלה יכולות לשמש כאן בקלות. מעולם לא עלה בדעתם שלאלוהים יש טבע של אריה ולא של טלה. לפיכך, מי שבא במגע עם אלוהים בפעם הראשונה לא מסוגל לתקשר עמו, משום שלבו של אלוהים הוא לא כְּלִבו של האדם. רק לאחר שתבינו אמיתות רבות, תוכלו להכיר את אלוהים ברציפות. ההיכרות הזו לא מורכבת מכתבים ודוקטרינות, אלא שהיא יכולה לשמש כאוצר שבאמצעותו תוכלו לזכות באמונו המלא של אלוהים, וכהוכחה לכך שאתם מסבים לו עונג. אם חסרה לכם המציאות של ההיכרות הזו, ואם אתם לא מצוידים באמת, שירותכם הנלהב יביא עליכם רק תיעוב ודחייה מאלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, שלוש תוכחות

419. אם לא תבינו את טבעו של אלוהים, לא תוכלו כלל לבצע את העבודה שאתם אמורים לעשות למענו. אם לא תכירו את מהותו של אלוהים, לא תוכלו גם כלל לשמור על יראה ופחד מפניו, אלא רק על רק אדישות ושקר חסרי בסיס, ויתרה מזאת, חילול קודש חסר תקנה. על אף שבאמת חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים, ושאסור לוותר על הכרת מהותו של אלוהים, איש מעולם לא בחן את הנושאים האלה ביסודיות או ירד לעומקם. ניכר שכולכם פסלתם על הסף את הצווים המנהליים שהפצתי. אם לא תבינו את טבעו של אלוהים, אתם תפגעו בקלות בטבעו. פגיעה כזו כמוה כהזעמת אלוהים עצמו, ובסופו של דבר, פרי מעשיכם הופך לעבירה נגד הצווים המנהליים. כעת עליכם להבין שאתם יכולים לתפוס את טבעו של אלוהים כשאתם מתחילים להכיר את מהותו, ושהבנת טבעו של אלוהים מלווה בהבנת הצווים המנהליים. אין ספק שרבים מהצווים המנהליים נוגעים בטבעו של אלוהים, אך הם לא מבטאים את טבעו המלא. לכן עליכם להתקדם עוד יותר בפיתוח הבנתכם לגבי טבעו של אלוהים.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, חשוב מאוד להבין את טבעו של אלוהים

420. אלוהים הוא אל חי, ובדיוק כשם שבני אדם מתנהגים אחרת במצבים שונים, גישתו כלפי התנהגויות אלה משתנה, מכיוון שהוא אינו בובה או בועת אוויר ריק. הכרת הגישה של אלוהים היא עיסוק ראוי עבור המין האנושי. על ידי הכרת גישתו של אלוהים, על בני האדם ללמוד כיצד יוכלו, אט-אט, להשיג ידע על טבעו של אלוהים ולהבין ללבו. כאשר תבין בהדרגה ללבו של אלוהים, לא תרגיש שלירוא ממנו ולסור מרע זה דבר קשה כל כך להשגה. יתר על כן, כאשר תבין את אלוהים, יהיה זה סביר פחות שתסיק מסקנות לגביו. ברגע שתפסיק להסיק מסקנות לגבי אלוהים, יהיה זה סביר פחות שתעליב אותו, ובלי שתבחין בכך, אלוהים ינחה אותך לזכות בידע עליו. הדבר ימלא את לבך יראת כבוד כלפיו. לאחר מכן, אתה תחדל להגדיר את אלוהים באמצעות דוקטרינות, אותיות ותיאוריות שאתה שולט בהן. במקום זאת, על ידי חיפוש מתמיד אחר כוונותיו של אלוהים בכל הדברים, תהפוך באופן לא מודע לאדם כלבבו.

עבודתו של אלוהים אינה גלויה לעין לבני האדם והם אינם יכולים לגעת בה, אך מבחינתו, מעשיו של כל אדם ואדם – לצד גישתו של האדם כלפיו – אינם דבר שאלוהים חש בלבד, אלא הם גם גלויים בפניו. זה דבר שכל אדם צריך להכיר בו ולהבינו היטב. ייתכן שאתה שואל את עצמך תמיד, "האם אלוהים יודע מה אני עושה כאן? האם הוא יודע על מה אני חושב ברגע זה? אולי הוא יודע ואולי לא". אם אתה מאמץ נקודת מבט כזו, אתה חסיד אל ומאמין בו אך מפקפק בעבודתו ובקיומו, אזי, במוקדם או במאוחר, יבוא יום שבו תעורר את כעסו, שכן אתה כבר בקצהו של מדרון תלול. ראיתי אנשים שהאמינו באלוהים שנים רבות, אך עדיין לא זכו במציאות האמת ועל אחת כמה וכמה לא הבינו את רצונו של אלוהים. אנשים אלה אינם מתקדמים בחייהם ובשיעור קומתם, ורק דבקים בדוקטרינות הרדודות ביותר. זאת משום שאנשים כאלה מעולם לא התייחסו לדבר האל כאל החיים עצמם ומעולם לא התמודדו עם קיומו וקיבלו אותו. האם אתה חושב שכאשר אלוהים רואה אנשים כאלה הוא נמלא אושר? האם הם מנחמים אותו? לפיכך, האופן שבו בני האדם מאמינים באלוהים הוא שקובע את גורלם. באשר לאופן שבו בני האדם מחפשים את אלוהים וניגשים אליו, לגישות של בני האדם יש חשיבות עליונה. אל תזניח את אלוהים כאילו שהוא רק בועת אוויר ריק המרחפת בחלק האחורי של ראשך. חשוב תמיד על האל שאתה מאמין בו כעל אל חי, אל אמיתי. הוא אינו יושב שם למעלה ברקיע השלישי בלי לעשות דבר. אלא הוא כל הזמן מביט בלבבות של כולם, מתבונן במה שאתה עושה, צופה בכל מילה קטנה שלך ובכל מעשה קטן, צופה איך אתה מתנהג ורואה מהי הגישה שלך כלפיו. בין אם אתה מוכן למסור עצמך לאלוהים ובין אם לאו, כל ההתנהגות שלך והמחשבות והרעיונות הפנימיים ביותר שלך חשופים בפניו והוא מתבונן בהם. כתוצאה מהתנהגותך, כתוצאה ממעשיך וכתוצאה מגישתך כלפי אלוהים, דעתו עליך וגישתו כלפיך משתנות ללא הרף. אני רוצה להשיא עצות לכמה אנשים: אל תשים את עצמך כתינוק בידי האל, כאילו שעליו להעריף עליך אהבה, כאילו שהוא לעולם לא יוכל לעזוב אותך וכאילו שהגישה שלו כלפיך קבועה ולא תוכל להשתנות לעולם, ואני מייעץ לך להפסיק לחלום! אלוהים צודק ביחסו לכל אדם ואדם והוא רציני בגישתו כלפי עבודת הכיבוש וההושעה של בני האדם. זה הניהול שלו. הוא מתייחס לכל אדם ואדם ברצינות, ולא כמו לחיית מחמד שמשחקים איתה. אהבתו של אלוהים לבני אדם אינה מהסוג המטפח או המפנק, וגם חמלתו וסובלנותו כלפי האנושות אינן מפייסות או ניתנות כלאחר יד. להפך, אהבתו של אלוהים לבני האדם כרוכה בהוקרה, ברחמים ובמתן כבוד לחיים. חמלתו וסובלנותו משדרות את ציפיותיו מהם והם מה שהאנושות זקוקה לו כדי לשרוד. אלוהים חי והוא באמת קיים. הגישה שלו כלפי המין האנושי היא עקרונית וכלל אינה מקבץ של כללים דוגמטיים והיא יכולה להשתנות. כוונותיו ביחס לאנושות משתנות בהדרגה ועוברות טרנספורמציה עם הזמן, בהתאם לנסיבות החלות, ובמקביל לגישה של כל אדם ואדם. לכן, עליך לדעת בלבך בבהירות מוחלטת שהמהות של אלוהים אינה ניתנת לשינוי ושהטבע שלו יופיע במועדים שונים ובהקשרים שונים. אולי אינך חושב שזה עניין רציני ושאתה עשוי להשתמש בתפיסות האישיות שלך כדי לדמיין איך אלוהים צריך לעשות דברים. עם זאת, ישנם זמנים שבהם ההפך הקוטבי של נקודת המבט שלך נכון, ועל ידי השימוש שלך בתפיסות האישיות שלך כדי לנסות למדוד את אלוהים, כבר הכעסת אותו. זאת משום שאלוהים אינו פועל כפי שאתה חושב שהוא פועל והוא גם לא יתייחס לעניין זה כפי שאתה אומר שהוא יעשה זאת. לכן אני מזכיר לך להיות זהיר ושקול בגישה שלך כלפי כל מה שסביבך וללמוד לפעול על פי עקרון ההליכה בדרכו של אלוהים בכל הדברים, דהיינו, לירוא את האל ולסור מרע. עליך לפתח הבנה מוצקה בעניינים הנוגעים לרצון האל ולגישתו. עליך למצוא אנשים נאורים שיתקשרו עניינים אלה איתך ואתה חייב לחפש ברצינות. אל תראה את האל שאתה מאמין בו כבובה ואל תשפוט אותו כאוות נפשך, תוך הגעה למסקנות שרירותיות לגביו ובלי להעניק לו את הכבוד המגיע לו. בזמן שאלוהים מביא לך ישועה וקובע את גורלך, הוא עשוי להעניק לך רחמים, או סובלנות, או משפט וייסורים. אבל בכל מקרה, גישתו כלפיך אינה קבועה. היא תלויה בגישה שלך עצמך כלפיו, כמו גם בהבנה שלך אותו.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

421. אלוהים תמיד שוכן בלבם של אלה שמאמינים בו באמת ואשר לבם תמיד ירא-אל ואוהב-אל. על המאמינים באלוהים לפעול בזהירות ובתבונה, וכל מעשיהם צריכים לעמוד בדרישותיו של אלוהים ולְרַצות את לבו. אל להם להיות עקשנים ולעשות ככל העולה על רוחם – התנהגות כזו אינה תכונה קדושה. אנשים אינם יכולים להתרוצץ כאחוזי טירוף כאשר הם מנופפים בדגלו של אלוהים, בעודם מתרברבים ומרמים בכל מקום – זו התנהלות מרדנית ביותר. למשפחות יש כללים ולאומות יש חוקים – קל וחומר כך הדבר בבית האל, הלא כן? האם אין הסטנדרטים בו נוקשים אף יותר? האם אין בו אפילו יותר צווים מנהלתיים? בני האדם חופשיים לעשות כרצונם, אך לא ניתן לשנות את הצווים המנהלתיים של אלוהים. אלוהים הוא אל שאינו סובל פגיעה מצד בני האדם, הוא אל שממית בני אדם – הייתכן שבני האדם עדיין לא יודעים זאת?

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, אזהרה למי שלא מנהיג את האמת

422. בכל עידן, בזמן שאלוהים עובד בקרב בני האדם, הוא מעניק להם מילים אחדות ומגלה להם על כמה אמיתות. אמיתות אלה משמשות כדרך שאנשים צריכים לדבוק בה, הדרך שעליהם ללכת בה, הדרך שמאפשרת להם לירוא את אלוהים ולסור מרע, והדרך שאנשים צריכים ליישם בפועל ולדבוק בה בחייהם ולאורך מסעות חייהם. אלה הסיבות שבגינן אלוהים מביע אימרות אלה לאנושות. על בני האדם לדבוק בדברים אלה שנובעים מאלוהים ולדבוק בהם פירושו לקבל חיים. אם האדם אינו דבק בהם, אינו מיישם אותם בפועל ואינו מביא לידי ביטוי את דברי אלוהים בחייו, הרי שאותו אדם אינו מיישם בפועל את האמת. יתר על כן, אם בני האדם אינם מיישמים בפועל את האמת, הרי שהם אינם יראים את אלוהים וסרים מרע והם גם אינם יכולים לרַצות את אלוהים. אנשים שאינם מסוגלים לרַצות את אלוהים אינם יכולים לקבל את שבחיו ולאנשים כאלה אין כל גורל.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

423. הצעידה בדרכו של אלוהים אין פירושה ציות לכללים על פני השטח. פירוש הדבר הוא שכאשר תתמודדו עם עניין מסוים, קודם כל תתייחסו אליו כאל מצב שאלוהים הסדיר, אחריות שהוא הטיל עליכם, או דבר מה שהוא הפקיד בידיכם, וכשתתמודדו עם העניין הזה, עליכם אפילו להתייחס אליו כאל ניסיון מאלוהים. בהתמודדות עם העניין הזה, חייב להיות לכם רף, ואתם חייבים לחשוב שהוא בא מאלוהים. אתם חייבים לחשוב על ההתמודדות עם העניין הזה כך שתוכלו למלא את אחריותכם ולהיות נאמנים לאלוהים. אתם חייבים לחשוב כיצד לעשות זאת מבלי לעורר את זעמו של אלוהים או לפגוע בטבעו. ...זאת משום שעל מנת לצעוד בדרכו של אלוהים, אסור לנו להרפות משום דבר שקשור אלינו או משום דבר שקורה סביבנו – אפילו מהדברים הקטנים. כשאנחנו מתמודדים עם עניין מסוים, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו לא צריכים להתייחס אליו, אסור לנו להרפות ממנו. יש להתייחס לכל הדברים האלה כמבחנים של אלוהים. מה דעתכם על היחס הזה? אם זה היחס שלכם, הדבר מאשר עובדה אחת: לבכם ירא את אלוהים ולבכם מוכן לסור מרע. אם יש לכם רצון כזה לְרַצות את אלוהים, מה שאתם מנהיגים לא רחוק מהרף של יראת אל והישמרות מרע.

לעתים קרובות ישנם כאלה שמאמינים שעניינים שאנשים לא מקדישים להם תשומת לב רבה ואינם מזכירים בדרך כלל הם רק זוטות קלות שאין להן שום קשר ליישום האמת בפועל. כאשר אנשים אלה מתמודדים עם בעיה כזו בדיוק, הם אינם מקדישים לה מחשבה רבה, ואז הם מחליקים אותה. אולם, למעשה, העניין הזה היה לקח שעליך ללמוד – לקח אודות איך יש לירוא את אלוהים ולסור מרע. יתר על כן, הדבר שצריך להעסיק אותך אף יותר הוא לדעת מה אלוהים עושה, כאשר עניין זה מתעורר ומאלץ אותך להתמודד איתו. אלוהים נמצא ממש לצידך, הוא מתבונן בכל מילה ופעולה שלך וצופה בכל מה שאתה עושה ובשינויים שחלים במחשבותיך – זו עבודתו של אלוהים. יש אנשים ששואלים, "אם זה נכון, למה לא הרגשתי את זה?" לא הרגשת את זה כי לא דבקת בדרך של יראת האל והתנערות מרוע כדרך העיקרית שלך: לפיכך, אינך יכול לחוש את העבודה המעודנת שאלוהים עושה בבני אדם ואשר באה לידי ביטוי בהתאם למחשבותיהם ולמעשיהם השונים של בני האדם. אתה מבולבל! מהו עניין ראשי? מהו עניין משני? העניינים הכרוכים בהליכה בדרכו של אלוהים אינם נחלקים לראשיים ומשניים. כולם עניינים חשובים – האם אתם יכולים לקבל זאת? (אנחנו יכולים לקבל זאת.) במונחים של עניינים יומיומיים, ישנם כאלה שאנשים רואים אותם כראשיים וחשובים מאוד ואחרים שנתפסים כזוטות משניות. לעתים קרובות אנשים רואים את העניינים הראשיים האלה כחשובים מאוד ומתייחסים אליהם ככאלה שנשלחו על ידי אלוהים. עם זאת, כאשר עניינים ראשיים אלה מסתיימים, בני האדם, בשל שיעור קומתם הלא-בשל ובשל איכותם הירודה, לעתים קרובות אינם מסוגלים להשביע את רצונו של אלוהים, אינם מסוגלים להשיג גילויים כלשהם ואינם מסוגלים לרכוש כל ידע ממשי בעל ערך. בכל הנוגע לעניינים משניים, אנשים פשוט מתעלמים מהם והם חומקים ונעלמים בהדרגה. בשל כך, בני האדם איבדו הזדמנויות רבות להיבחן בפני אלוהים ולהיבדק על ידיו. מה זה אומר אם אתה תמיד מעלים עין מהאנשים, מהאירועים ומהחפצים ומהמצבים שאלוהים הסדיר עבורך? משמעות הדבר היא שבכל יום, ואפילו בכל רגע, אתה מתכחש דרך קבע להפיכתך למושלם בידי אלוהים, כמו גם למנהיגותו של אלוהים. בכל פעם כשאלוהים מארגן עבורך מצב מסוים, הוא מתבונן בסתר, צופה בלבך, מביט במחשבותיך ובהתלבטויותיך, מתבונן כיצד אתה חושב, ומחכה לראות כיצד תפעל. אם אתה אדם רשלן – אדם שמעולם לא היה רציני לגבי דרכו של אלוהים, לגבי דבריו או לגבי האמת – הרי שלא תהיה מודע או תשים לב למה שאלוהים רוצה להשלים, או לדרישות שהוא ציפה ממך לעמוד בהן כאשר הסדיר עבורך סביבה מסוימת. אתה גם לא תדע כיצד האנשים, האירועים והחפצים שאתה נתקל בהם קשורים לאמת או לרצונו של אלוהים. אחרי שהתמודדת עם נסיבות חוזרות ונשנות וניסיונות חוזרים ונשנים כאלה ואלוהים לא ראה תוצאות כלשהן ממך, כיצד הוא ימשיך? לאחר שהתמודדת שוב ושוב עם ניסיונות, לא העצמת את אלוהים בלבך ואף לא ראית את הנסיבות שאלוהים הסדיר עבורך כמות שהן: ניסיונות ומבחנים מאלוהים. במקום זאת, דחית בזו אחר זו את ההזדמנויות שאלוהים העניק לך והנחת להן לחמוק ולהיעלם פעם אחר פעם. האין זו מרדנות קיצונית שבני האדם מפגינים? (אכן.) האם אלוהים ירגיש פגוע בגלל זה? (הוא ירגיש כך.) לא נכון, אלוהים לא ירגיש פגוע! כששמעתם אותי אומר דבר כזה, נדהמתם שוב. אולי אתם חושבים: "האם לא נאמר קודם לכן שאלוהים תמיד מרגיש פגוע? האם אלוהים לא ירגיש אפוא פגוע? מתי, אם כן, הוא מרגיש פגוע?" בקיצור, אלוהים לא ירגיש פגוע במצב הזה. מהי, אם כן, גישתו של אלוהים כלפי סוג ההתנהגות שתואר לעיל? כשאנשים דוחים את הניסיונות והמבחנים שאלוהים שולח להם וכשהם מתחמקים מהם, יש לאלוהים רק גישה אחת כלפי אנשים כאלה. איזו גישה זו? אלוהים דוחה אדם כזה מעומק לבו. ישנם שני רבדים של משמעות למילה "דחייה". כיצד אסביר זאת מנקודת המבט שלי? המילה "דחייה" נושאת בתוכה קונוטציות של תיעוב ושנאה. מה לגבי רובד המשמעות השני? זה החלק שרומז על ויתור על משהו. כולכם יודעים מה פירושו "לוותר", נכון? בקיצור, "דחייה" היא מילה שמייצגת את התגובה והגישה האולטימטיביות של אלוהים כלפי אותם אנשים שמתנהגים בצורה כזו. זו שנאה קיצונית כלפיהם וגם גועל, לכן, התוצאה היא החלטה לנטוש אותם. זו החלטתו הסופית של אלוהים כלפי אדם שמעולם לא צעד בדרכו של אלוהים ואשר מעולם לא ירא את אלוהים וסר מרע.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, כיצד ניתן להכיר את טבעו של אלוהים ואת התוצאות שעבודתו תשיג

424. יראתו וציותו של איוב כלפי אלוהים הן דוגמה לאנושות, ותומתו ויושרו הן שיא האנושיות שעל כל אדם להשיג. על אף שהוא לא ראה את אלוהים, הוא הבין שאלוהים קיים באמת, ומשום ההבנה זו הוא ירא את אלוהים – ובעקבות היראה הזו הוא היה מסוגל להישמע לאלוהים. הוא נתן לאלוהים יד חופשית לקחת את כל מה שיש לו, אך לא התלונן, ונפל ארצה לפני אלוהים, ואמר לו שבאותו הרגע, אפילו אם אלוהים ייקח את בשרו, איוב יניח לו לעשות זאת בשמחה ומבלי להתלונן. כל התנהלותו נבעה מאנושיותו התמה והישרה. כלומר כתוצאה מתמימותו, כנותו וטוב לבו, איוב נותר איתן בהבנתו ובחווייתו את קיומו של אלוהים. על יסוד זה, הוא דרש מעצמו דרישות ותיקן את חשיבתו, התנהגותו, התנהלותו ועקרונותיו בפעולתו לפני אלוהים בהתאמה לאופן שבו אלוהים הנחה אותו ולמעשים של אלוהים שהוא ראה בקרב כל הדברים. עם הזמן, חוויותיו גרמו לו ליראת אל אמיתית וממשית וגרמו לו לסור מרע. זה היה מקור ההגינות שאיוב התמיד בה בנחישות. איוב היה בעל אנושיות כנה, תמימה וטובת לב והייתה לו חוויה ממשית של יראת אל, ציות לאלוהים והישמרות מרע, כמו גם הידע ש"יְהוָ֣ה נָתַ֔ן וַיהוָ֖ה לָקָ֑ח". רק בזכות הדברים הללו, הוא היה מסוגל לעמוד איתן ולשאת עדות במהלך מתקפות אכזריות כאלה מצד השטן, ורק בזכותם, הוא היה מסוגל שלא לאכזב את אלוהים ולספק מענה משביע רצון לאלוהים, כשניסיונותיו של אלוהים פקדו אותו.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

425. איוב לא ראה את פני אלוהים ולא שמע דברים מפיו, לא כל שכן חווה אישית את עבודתו של אלוהים, אך כולם רואים את יראתו את אלוהים ואת עדותו במהלך ניסיונותיו, ואלוהים אוהב אותן, מתמוגג מהן ומשבח אותן. אנשים מקנאים בהן ומעריצים אותן, ויתרה מזאת, הם שרים בשבחן. לא היה דבר אדיר או יוצא דופן בחייו: בדיוק כמו כל אדם רגיל, הוא חי חיים בלתי מרשימים. הוא יצא לעבודה עם הזריחה וחזר הביתה לנוח עם השקיעה. ההבדל הוא שבמהלך אותם עשורים בלתי מיוחדים, הוא רכש תובנות על דרכו של אלוהים והבין את ריבונותו ועוצמתו האדירות של אלוהים כפי שלא עשה אף אדם אחר. הוא גם לא היה חכם יותר מכל אדם רגיל, חייו לא היו עזים במיוחד, ויתרה מזאת, לא היו לו כישורים מיוחדים ונסתרים. אולם הייתה לו אישיות שהייתה כנה, טובת לב, וישרה – אישיות שאהבה הוגנות וצדק ודברים חיוביים, אשר דבר מהם אינו מצוי בידי מרבית האנשים הרגילים. הוא הבחין בין אהבה לשנאה, היה לו חוש צדק, הוא היה מתמיד ובלתי מתפשר והקדיש תשומת לב מרבית לפרטים במחשבותיו. לפיכך, במהלך זמנו הבלתי מיוחד על פני האדמה הוא ראה את כל הדברים יוצאי הדופן שאלוהים עשה וראה את הגדולה, הקדושה והצדק של אלוהים, הוא ראה את דאגתו של אלוהים, את חסדו ואת הגנתו על האדם, והוא ראה את המכובדות והסמכות של האל העליון. הסיבה הראשונה לכך שאיוב היה מסוגל להשיג את הדברים הללו, שהיו מעבר להישג ידו של כל אדם רגיל, הייתה שלבו היה טהור, שלבו היה שייך לאלוהים ושהבורא הוביל אותו. הסיבה השנייה הייתה עיסוקו: עיסוקו בחיפוש בהפיכה למושלם וללא רבב – הפיכה למישהו שעומד ברצון שמיים, שאלוהים אוהב אותו ושסר מרע. איוב החזיק בכל הדברים הללו ועסק בחיפוש אחריהם, מבלי שהוא היה מסוגל לראות את אלוהים או לשמוע את דבריו. על אף שהוא מעולם לא ראה את אלוהים, הוא למד להכיר את האמצעים שבהם אלוהים מושל בכל, והבין את החוכמה שבה אלוהים עושה זאת. על אף שאיוב מעולם לא שמע את הדברים שאלוהים אמר, הוא ידע שהמעשים של גמול לאדם ולקיחה ממנו באים כולם מאלוהים. על אף ששנות חייו לא היו שונות מאלה של כל אדם רגיל, הוא לא אפשר לחוסר הייחוד של חייו להשפיע על היכרותו עם ריבונותו של אלוהים על הכל, או להשפיע על הליכתו בדרך של יראת אל והישמרות מרע. בעיניו, חוקי כל הדברים מלאים במעשיו של אלוהים, וריבונותו של אלוהים נראית בכל חלק מחיי האדם. הוא לא ראה את אלוהים, אך הוא היה מסוגל להבין שמעשיו של אלוהים נמצאים בכל מקום. במהלך זמנו חסר הייחוד על פני האדמה, בכל פינה בחייו הוא יכול היה לראות ולהבין את מעשיו הנפלאים ויוצאי הדופן של אלוהים ולראות את הסדריו הנפלאים. הנסתרות והשתיקה של אלוהים לא עכבו את האופן שבו איוב הבין את מעשיו של אלוהים, ולא השפיעו על הידע שלו על ריבונותו של אלוהים על הכל. חייו היו הגשמה של הריבונות וההסדרים של אלוהים, הנחבא בקרב כל הדברים, במהלך חייו היום-יומיים. בחיי היום-יום שלו, הוא גם שמע והבין את קול לבו של אלוהים, ואת דברי האל, הדומם בקרב כל הדברים, אך מביע את קול לבו ואת דבריו בכך שהוא שולט בחוקי כל הדברים. אם כן, אתם רואים שאם לאנשים יהיו אותה אנושיות ואותו עיסוק כמו לאיוב, הם יוכלו לרכוש את אותה הבנה ואותו ידע כמו איוב ולרכוש את אותה הבנה ואותו ידע על ריבונותו של אלוהים על הכל כמו איוב. אלוהים לא נגלה לאיוב ולא דיבר אליו, אך איוב היה מסוגל להיות תם וישר וירא אלוהים וסר מרע. במילים אחרות, מבלי שאלוהים נגלה או דיבר לאדם, מעשיו של אלוהים בקרב הכל וריבונותו על הכל מספיקים לאדם כדי להפוך אותו למודע לקיומו של אלוהים, לעוצמתו ולסמכותו. עוצמתו וסמכותו של אלוהים מספיקות לגרום לאדם הזה ללכת בדרך של יראת אל והישמרות מרע.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו ב'

426. "יראת אלוהים ולסור מרע" והכרת אלוהים מחוברים ביניהם בעבותות איו ספור באופן שאינו ניתן להפרדה והקשר ביניהם מובן מאליו. אם האדם מעוניין לסור מרע, עליו ראשית לירוא את אלוהים באמת ובתמים. אם האדם מעוניין ביראת אלוהים באמת ובתמים, עליו ראשית להכיר את אלוהים באמת ובתמים. אם האדם מעוניין להכיר את אלוהים, עליו ראשית לחוות את דברי האל, להיווכח במציאות של דברי האל, לחוות את התוכחה והמשמעת של אלוהים, את ייסוריו ושיפוטו. אם האדם מעוניין לחוות את דברי האל, עליו ראשית להתייצב פנים-אל-פנים מול דברי האל, לעמוד פנים-אל-פנים מול אלוהים ולבקש מאלוהים שיזמן לו הזדמנויות לחוות את דבריו, בדמות של סביבות שונות הכוללות אנשים, אירועים ועצמים. אם האדם מעוניין לעמוד פנים-אל-פנים מול אלוהים ומול דברי האל, עליו ראשית להיות בעל לב פשוט וישר, נכונות לקבל את האמת, רצון לשאת בסבל, נחישות ואומץ לסור מרע ושאיפה להפוך ליציר נברא אמיתי... כך, צעד אחד צעד, תתקרב יותר מאי פעם לאלוהים, לבך יהפוך לטהור משהיה וחייך והערך של להיות בחיים יהפכו למשמעותיים יותר לאחר שתתוודע לאלוהים וזוהרם יתחזק. עד שיום אחד, תרגיש שהבורא כבר אינו חידה, שהבורא מעולם לא היה נסתר מעיניך, שהבורא מעולם לא הסתיר את פניו ממך, שהבורא כלל אינו רחוק ממך, שהבורא כבר אינו הדבר שאתה משתוקק אליו כל הזמן במחשבותיך אך שאינך יכול להגיע אליו באמצעות רגשותיך, שהוא באמת ובתמים ניצב על משמרתו מימינך ומשמאלך, מזין את חייך ושולט בגורלך. הוא אינו מצוי באופק הרחוק והוא לא הסתיר עצמו גבוה בעננים. הוא ממש לצדך, חולש על כל-כולך, הוא כל מה שיש לך והוא הדבר היחידי שיש לך. אלוהים שכזה מאפשר לך לאהוב אותו בכל לבבך, לדבוק בו, להיצמד אליו, להעריץ אותו, לפחד לאבד אותו ולסרב להתכחש לו עוד, לסרב למרוד בו עוד או להתחמק ממנו או להרחיק אותו עוד. כל רצונך הוא להיות אכפתי כלפיו, להישמע לו, לגמול לו על כל מה שהוא נותן לך ולציית לריבונותו. אינך מסרב עוד להנחיה, לאספקה, להשגחה ולשמירה מצדו, אינך מסרב עוד לתכתיביו ולצוויו. כל רצונך הוא להיות חסיד שלו, להיות בקרבתו ובחברתו. כל רצונך הוא לקבל אותו כחייך היחידים, לקבל אותו כאדונך האחד והיחיד, כאלוהיך האחד והיחיד.

– הדבר, כרך שני: על הכרת אלוהים, הקדמה

427. כשבני אדם חווים את עבודתו של אלוהים, הדבר הראשון שהם יודעים לגביו הוא שהוא נשגב מבינתם, חכם ונפלא. הם יראים אותו באופן לא מודע וחשים את המסתורין בעבודה שהוא עושה, שהיא נשגבה מהבינה האנושית. בני אדם רק מעוניינים להיות מסוגלים לעמוד בדרישותיו ולהשביע את רצונותיו. הם לא שואפים להתעלות עליו, משום שהעבודה שאלוהים מבצע חורגת מגבולות חשיבתו ודמיונו של האדם, והאדם לא יכול לבצע אותה במקומו. אפילו האדם עצמו לא מכיר את מגרעותיו שלו, ואילו אלוהים עיצב נתיב חדש ובא כדי להכניס את האדם לעולם חדש ויפה יותר וכך האנושות תזכה להתקדמות חדשה ולהתחלה חדשה. מה שבני אדם חשים כלפי אלוהים אינו הערצה, או ליתר דיוק, אינו הערצה בלבד. חווייתם העמוקה ביותר היא מורא ואהבה וההרגשה שאלוהים אכן נפלא. הוא עושה עבודה שהאדם לא יכול לעשות ואומר דברים שהאדם לא יכול לומר. לבני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים תמיד יש הרגשה שלא ניתן לתארה. בני אדם בעלי ניסיון מעמיק מספיק מסוגלים להבין את האהבה לאלוהים במיוחד. הם מסוגלים להרגיש את חביבותו, שעבודתו כה חכמה ונפלאה, ובכך נוצרת בקרבם עוצמה אינסופית. לא מדובר בפחד או באהבה וכבוד המתעוררים לפרקים, אלא בתחושה עמוקה של חמלתו של אלוהים ושל סובלנותו כלפי האדם. עם זאת, בני אדם שחוו את הייסורים והשיפוט בידי אלוהים חשים את רוממותו ואת העובדה שהוא אינו סובל שום עבירה. אפילו בני אדם שחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים לא מסוגלים לתפוס אותו. כל בני האדם היראים אותו באמת יודעים שעבודתו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, אלא תמיד סותרת אותן. אלוהים לא זקוק להערצתם המלאה של בני אדם או להתמסרותם למראית עין, אלא עליהם להגיע ליראה אמיתית ולהתמסרות אמיתית. בחלק כה גדול מעבודתו, כל מי שיש לו חוויה אמיתית חש כלפי אלוהים יראה, הנעלית על הערצה. בני אדם ראו את טבעו של אלוהים עקב עבודת הייסורים והשיפוט שלו, ולפיכך הם יראים אותו בלבם. אלוהים נועד לעורר יראה וציות, משום שהווייתו וטבעו אינם זהים לאלה של יציר נברא, אלא מתעלים על הווייתו וטבעו של יציר נברא. אלוהים מתקיים בפני עצמו ונצחי. אלוהים הוא יציר שלא נברא ורק הוא ראוי ליראה ולציות; האדם אינו כשיר לכך. לכן כל בני האדם שחוו את עבודתו של אלוהים והכירו אותו באמת חשים כלפיו יראה. לעומת זאת, מי שלא מרפה מתפיסותיו על אלוהים, מי שפשוט לא רואה בו אל, שלא חש כלפיו יראה בכלל ושאף שהוא חסיד אל הוא לא נכבש – הוא מרדני מעצם אופייו. אלוהים מתכוון להשיג בעבודתו מצב שבו לכל יציר נברא יהיה לב מלא יראה כלפי הבורא, יעבוד אותו ויתמסר לריבונותו ללא תנאי. זו התוצאה הסופית שעבודתו בכללותה נועדה להשיג. אם בני אדם שחוו עבודה כזו לא יראים את אלוהים, אפילו במקצת, ואם מרדנותם משכבר לא משתנה כלל, הרי שבני האדם האלה יסולקו. אם גישתו של בן אדם כלפי אלוהים היא הערצה בלבד או כבוד מרוחק, אך כלל לא אהבה, הרי שזו תוצאה שבה בלבו של האדם אין אהבה לאלוהים ולאדם כזה אין את התנאים להפוך למושלם. אם לא די בכמות כזו של עבודה כדי לזכות באהבתו האמיתית של בן האדם, הרי שהאדם הזה לא זכה באלוהים והוא לא באמת עוסק בחיפוש האמת. בן אדם שלא אוהב את אלוהים לא אוהב את האמת ולכן הוא לא יכול לזכות באל, וקל וחומר שהוא לא יכול לזכות באישורו של אלוהים. אנשים שכאלו, ללא קשר לאופן שבו הם חווים את עבודת רוח הקודש וללא קשר לאופן שבו הם חווים את השיפוט, אינם יכולים לירוא את אלוהים. אלה הם אנשים שאופיים אינו ניתן לשינוי ושטבעם מרושע במידה קיצונית. כל בני האדם שאינם יראים את אלוהים יסולקו ויהיו מושא לענישה. הם ייענשו בדיוק כמו אלה שעושים מעשים מרושעים ויסבלו אפילו יותר מאלה שחטאו.

– הדבר, כרך ראשון: הופעתו של אלוהים ועבודתו, עבודת האל ועבודת האדם