כל בני האדם עברו זיכוך הודות לדברי האל. אלמלא התגלם אלוהים כבשר ודם, האנושות בשום אופן לא הייתה זוכה לסבול כך. אפשר גם לנסח זאת כך: כל אלו שמסוגלים לקבל את הניסיונות של דברי האל הם מבורכים. על סמך איכותם המקורית של בני האדם, ועל סמך ההתנהגות שלהם וגישתם לאלוהים, הם לא ראויים לקבל זיכוך כזה. הודות לכך שאלוהים רומם אותם הם נהנו מהברכה הזו. בני האדם נהגו לומר שהם לא ראויים לראות את פניו של אלוהים או לשמוע את דבריו. כיום, הסיבה היחידה שבני האדם קיבלו את הזיכוך של דברי האל היא שאלוהים רומם אותם והעניק להם חסד. זו הברכה של כל בני האדם שחיים באחרית הימים – האם חוויתם אותה באופן אישי? אלוהים גוזר מראש באילו היבטים בני האדם צריכים לסבול ולהיתקל במחסומים, והדבר לא מתבסס על הדרישות של בני האדם עצמם. זה נכון לחלוטין. כל מאמין צריך להיות מסוגל לעבור את הניסיונות של דברי האל ולסבול בתוך דבריו. האם הדבר ברור לך? על כן, הסבל שעברתם הוחלף בברכות של היום. אם אתם לא סובלים למען אלוהים, אתם לא יכולים לזכות לשבחים ממנו. אולי התלוננתם בעבר, אך גם אם רבו תלונותיכם, אלוהים לא זוכר זאת לגביכם. הגיע היום, ואין כל סיבה לשקוע בענייני האתמול.

יש האומרים שהם מנסים לאהוב את אלוהים אך לא יכולים. כשהם שומעים שאלוהים עומד לעזוב, הם פתאום חשים אהבה אליו. יש כאלה שבאופן כללי לא מנהיגים את האמת, וכשהם שומעים שאלוהים עומד לעזוב בכעס, הם באים לפניו ומתפללים: "הו אלוהים! בבקשה אל תלך. תן לי הזדמנות! אלוהים! לא ריציתי אותך בעבר. אני חב לך תודה והתנגדתי לך. כיום, אני מוכן להעלות את כל גופי ולבי כקורבן מנחה כדי שאוכל סוף-סוף לְרַצות אותך ולאהוב אותך. לא תהיה לי שוב הזדמנות כזו". האם נשאתם תפילה כזו? כשמישהו מתפלל כך, הסיבה לכך היא שדברי האל עוררו את מצפונו. כל בני האדם קהי חושים ורפי שכל. הם עוברים ייסורים וזיכוך, אך הם לא יודעים מה אלוהים מנסה להשיג באמצעותם. אילולא אלוהים עבד כך, בני האדם היו עדיין מבולבלים. אף אדם לא יכול היה לעורר את הרגשות הרוחניים בלבם של בני האדם. רק דברי האל, ששופטים את בני האדם וחושפים אותם במערומיהם, יכולים לשאת את הפרי הזה. על כן, כל הדברים מושגים ומוגשמים בזכות דברי האל, ודברי האל הם הסיבה היחידה לכך שהתעוררה אהבתה של האנושות לאלוהים. אהבת האל המסתמכת רק על מצפונו של האדם לא הייתה מביאה לתוצאה המבוקשת. בני האדם ביססו את אהבתם לאלוהים על המצפון שלהם בעבר, הלא כן? האם היה אפילו אדם אחד שאהב את אלוהים מיוזמתו? בני האדם אוהבים את אלוהים רק בזכות העידוד של דברי האל. יש כאלה שאומרים: "אני חסיד אל מזה שנים כה רבות, ונהניתי כל כך הרבה מחסדו, ומברכות כה רבות. עברתי זיכוך ומשפט מדבריו. על כן, זכיתי להבין דברים רבים, וראיתי את אהבתו של אלוהים. אני חייב להודות לו, אני חייב לגמול לו על חסדו. אני אֲרַצה את אלוהים במוות, ואבסס את אהבתי כלפיו על המצפון שלי". אם בני האדם יסתמכו רק על רגשות מצפונם, הם לא יוכלו לחוש בחביבותו של אלוהים. אם הם יסתמכו רק על מצפונם, אהבתם לאלוהים תהיה קלושה. אם תדברו רק על פיצוי אלוהים על חסדו ואהבתו כגמולו, אהבתכם אליו תחסר כל מוטיבציה. אהבה לאלוהים המבוססת על רגשות המצפון שלכם היא גישה פסיבית. מדוע אני אומר שזו גישה פסיבית? זה עניין מעשי. איזו מין אהבה היא אהבת האל שלך? האין זה רק ניסיון לשטות באלוהים בפעולות חסרות רגש? רוב בני האדם סבורים שאין גמול לאהבה לאלוהים ושבכל מקרה הם יקבלו ייסורים על שאינם אוהבים אותו, ולכן בסופו של דבר די בהימנעות מחטא. על כן, אהבה לאלוהים והשבת אהבתו על סמך רגשות המצפון היא גישה פסיבית, וזו אינה אהבה לאלוהים שנובעת באופן ספונטני מלב האדם. אהבה לאלוהים צריכה להיות רגש אמיתי מעומק לבו של האדם. יש האומרים: "אני עצמי מוכן לעסוק בחיפוש אחר אלוהים, ואני עצמי מוכן להיות חסיד אל. כעת אלוהים רוצה לנטוש אותי, אך אני עדיין רוצה להיות חסיד שלו. בין שהוא רוצה אותי או לא, אני עדיין אוהב אותו, ובסופו של דבר, אני חייב לזכות בו. אני מעלה את לבי כקורבן מנחה לאלוהים, ובלי קשר למעשיו, אהיה חסיד שלו כל חיי. יהיה אשר יהיה, אני חייב לאהוב את אלוהים, ואני חייב לזכות בו. לא אנוח עד שאזכה בו." האם יש לכם נחישות רצון כזו?

נתיב האמונה באלוהים הוא נתיב האהבה כלפיו. אם אתם מאמינים בו, עליכם לאהוב אותו. עם זאת, אהבה אליו פירושה לא רק לאהוב אותו בחזרה או לאהוב אותו על סמך רגשות המצפון – מדובר באהבה טהורה לאלוהים. יש זמנים שבהם אנשים לא מסוגלים לחוש באהבתו של אלוהים בהסתמך על מצפונם בלבד. מדוע תמיד אמרתי: "מי ייתן ורוח האל תרגש את רוחנו"? מדוע לא התחלתי לדבר על הצורך לרגש את מצפונם של בני האדם כדי שהם יאהבו את אלוהים? הסיבה לכך היא שמצפונם של בני האדם לא יכול לחוש בחביבותו של אלוהים. אם המילים האלה לא משכנעות אתכם, נסו להשתמש במצפון שלכם כדי להרגיש באהבתו. תהיה לכם מוטיבציה מסוימת באותו רגע, אך אז היא תיעלם. אם תשתמשו רק במצפונכם כדי להרגיש בחביבותו של אלוהים, תהיה לכם מוטיבציה רק כאשר תתפללו, אך לאחר מכן היא פשוט תחלוף ותיעלם. מה הסיבה לכך? אם תשתמשו רק במצפון שלכם, לא תהיו מסוגלים לעורר את אהבתכם לאלוהים. כשבאמת תרגישו את חביבותו בליבכם, הוא ירגש את רוחכם, ורק אז מצפונכם יהיה מסוגל למלא את תפקידו המקורי. במילים אחרות, רק אחרי שאלוהים ירגש את רוחם של בני האדם, ורק אחרי שלבם יזכה בידע ובעידוד, כלומר אחרי שהם יזכו בחוויות – רק אז הם יהיו מסוגלים לאהוב את אלוהים במצפונם באופן אפקטיבי. לרחוש לאלוהים אהבה באמצעות המצפון שלכם אינו דבר רע, אלא שזו הרמה הנמוכה ביותר של אהבה לאלוהים. דרך האהבה של האנושות בקושי הולמת לחסדו של אלוהים, והיא בשום אופן לא יכולה לדרבן את ההיווכחות הפעילה של בני האדם. כשבני האדם זוכים במעט מעבודתה של רוח הקודש, כלומר כשהם רואים את אהבתו של אלוהים וטועמים אותה בחוויות המעשיות שלהם, כשהם רוכשים ידע מסוים על אלוהים, רואים כמה שאלוהים ראוי לאהבת האנושות ורואים כמה חביב הוא – רק אז הם מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת ובתמים.

כשבני האדם באים במגע עם אלוהים בלבם, כשלבם מסוגל לפנות אליו לחלוטין, זה השלב הראשון באהבה האנושית לאלוהים. אם אתם רוצים לאהוב את אלוהים, ראשית עליכם להיות מסוגלים להפנות לו את לבכם. מה פירוש הדבר להפנות לאלוהים את לבכם? פירוש הדבר שכל דבר שאתם מחפשים בלבכם נעשה למען אהבתכם לאלוהים וזכייתכם באלוהים – זה מוכיח שהשבתם את לבכם לחלוטין לאלוהים. מלבד אלוהים ודבריו כמעט אין דבר אחר בלבכם (משפחה, עושר, בעל, רעיה, ילדים או דברים אחרים). אפילו אם יש דברים כאלה, הם לא יכולים לתפוס מקום בלבכם, ואתם לא חושבים על עתידכם אלא רק שואפים לאהוב את אלוהים. בשלב הזה, כבר הפניתם את לבכם לחלוטין לאלוהים. נניח שאתם עדיין מתכננים תוכניות לעצמכם בלבכם, ותמיד מכוונים לתועלתכם העצמית וחושבים: "מתי אוכל לבקש בקשה קטנה מאלוהים? מתי משפחתי תתעשר? כיצד אוכל להשיג בגדים טובים? ..." אם אתם חיים במצב הזה, הדבר מוכיח שלבכם לא הופנה לגמרי לאלוהים. אם אתם רק מחזיקים את דברי האל בלבכם, ואם אתם מסוגלים להתפלל לאלוהים ולהתקרב אליו בכל עת, כאילו הוא ממש קרוב אליכם, כאילו אלוהים שוכן בקרבכם ואתם שוכנים בקרבו – אם זה מצבכם, פירוש הדבר שלבכם נמצא עם אלוהים. אם תתפללו לאלוהים ותאכלו ותשתו את דבריו מדי יום, אם תמיד תחשבו על עבודת הכנסייה, אם תתחשבו ברצונו של אלוהים ותשתמשו בלבכם כדי לאהוב את אלוהים באמת ובתמים ולְרַצות את לבו, הרי שלבכם יהיה שייך לאלוהים. אם לבכם מלא בדברים אחרים, פירוש הדבר הוא שהשטן עדיין שולט בו, ושלבכם לא פנה אל אלוהים באמת. כשלבו של אדם פונה אל אלוהים באמת, הוא מתמלא באהבה אמיתית וספונטנית לאלוהים והוא מסוגל להתחשב בעבודתו של אלוהים. על אף שעדיין יהיו לאדם הזה מצבים של טיפשות וחוסר דעת, הוא יהיה מסוגל להתחשב בענייניו של בית האל, למען עבודתו של אלוהים, ולמען שינוי בטבעו שלו עצמו. לבו יהיה במקום הנכון. יש אנשים שטוענים תמיד שכל מעשיהם מכוונים לטובת הכנסייה, אך האמת היא שמעשיהם מכוונים למען התועלת האישית שלהם. אדם כזה לא פועל מהמניע הנכון. הוא מושחת ורמאי, ורוב הדברים שהוא עושה נועדו להשיג דברים לתועלתו האישית. אדם כזה לא עוסק בשאיפה לאהוב את אלוהים. לבו עדיין שייך לשטן, והוא לא יכול לפנות לאלוהים. אין לאלוהים שום דרך לזכות באדם כזה.

השלב הראשון של רחישת אהבה אמיתית לאלוהים ונפילה בנחלתו הוא להפנות את הלב לאלוהים לחלוטין. בכל מעשה שלכם, חשבו ושאלו את עצמכם: "האם אני עושה זאת מתוך לב שאוהב את אלוהים? האם יש איזושהי כוונה אישית בכך? מה המטרה שלי בפועל במעשה הזה?" אם אתם רוצים למסור את לבכם לאלוהים, עליכם ראשית להכניע את לבכם, לוותר על כל הכוונות שלכם ולהגיע למצב שבו כל מעשיכם הם לגמרי למען אלוהים. זה הנתיב להנהגה של מסירת לבכם לאלוהים. מה הכוונה בהכנעת הלב? מדובר בוויתור על החשקים המוגזמים של הבשר והדם, הפסקת ההשתוקקות לתועלות של המעמד והפסקת ההשתוקקות לנוחות, עשיית כל מה שניתן כדי לְרַצות את אלוהים, ווידוא שלבכם יכול להיות מוקדש לאלוהים לגמרי, ולא לעניינכם האישיים. זה מספיק.

אהבה אמיתית לאלוהים נובעת מעומק הלב. זו אהבה שקיימת רק על סמך הכרת האדם את אלוהים. כשלבו של אדם מסוים פונה לגמרי לאלוהים, יש לו אהבה לאלוהים, אך האהבה הזו לא בהכרח טהורה ולא בהכרח שלמה. זאת משום שיש מרחק מסוים בין הרגע שבו לבו של האדם פונה לאלוהים לחלוטין והרגע שבו האדם מבין את אלוהים באמת ומעריץ אותו באמת. הדרך שבה עליכם להשיג אהבה אמיתית לאלוהים ולהכיר את טבעו של אלוהים היא להפנות את לבכם לאלוהים. כאשר בני אדם מוסרים את לבם לאלוהים, הם מתחילים להיווכח בחוויית החיים וכך טבעם מתחיל להשתנות, אהבתם לאלוהים צומחת בהדרגה, ובהדרגה הם גם מכירים יותר את אלוהים. על כן, הפניית לבכם לאלוהים היא התנאי המקדים לעלייה על דרך הישר בחוויית החיים. כשבני האדם מציבים את לבם בפני אלוהים, יש להם רק לב שמשתוקק אליו, אך לא לב שאוהב אותו, מפני שהם לא מבינים אותו. אף על פי שבנסיבות האלה, הם אוהבים את אלוהים במידה מסוימת, אין זו אהבה ספונטנית והיא לא אהבה של ממש. הסיבה לכך היא שכל מה שנובע מבשרו ודמו של האדם הוא תוצר של הרגש שלא נובע מהבנה של ממש. הדבר משול לדחף רגעי – הוא לא יכול להביא להערצה מתמשכת. כשבני האדם לא מבינים את אלוהים, הם יכולים לאהוב אותו רק על סמך ההעדפות והתפיסות האישיות שלהם. אהבה כזו לא יכולה להיקרא אהבה ספונטנית, והיא לא יכולה להיקרא אהבה של ממש. כשלבו של אדם באמת פונה לאלוהים הוא מסוגל לחשוב על ענייניו של אלוהים בכל דבר, אך אם הוא לא מבין את אלוהים, הוא לא מסוגל לחוות אהבה ספונטנית באמת. כל שהוא מסוגל לעשות הוא למלא תפקידים מסוימים למען הכנסייה ולמלא מעט מחובותיו, אך למעשיו אלו אין בסיס. לאדם כזה יש טבע שקשה לשנות. זה אדם שלא עוסק בחיפוש האמת, או שאינו מבין אותה. אפילו אם אדם מפנה את לבו לאלוהים לחלוטין, אין פירוש הדבר שלבו הרוחש אהבה לאלוהים טהור לגמרי, מפני שמי שאלוהים שוכן בלבו לא בהכרח רוחש אהבה לאלוהים בלבו. הדבר נוגע להבדל בין אדם שעוסק בשאיפה להבין את אלוהים לבין אדם שלא עוסק בכך. ברגע שאדם מסוים מבין את אלוהים, הדבר מוכיח שלבו פנה לאלוהים לחלוטין – הדבר מוכיח שאהבתו האמיתית לאלוהים בלבו היא ספונטנית. אלוהים שוכן רק בלבו של אדם כזה. הפניית לבכם לאלוהים היא תנאי מקדים לעלייתכם על דרך הישר, להבנתכם את אלוהים ולהשגתכם אהבה לאלוהים. אין זה סימן לכך שמילאתם את חובתכם לאהוב את אלוהים, ואין זה סימן לכך שאתם רוחשים אהבה של ממש לאלוהים. הדרך היחידה להשיג אהבה של ממש לאלוהים היא הפניית הלב לאלוהים, וזה גם הדבר הראשון שכל ברוא אל צריך לעשות. בני האדם שאוהבים את אלוהים הם אלה המבקשים חיים, העוסקים בחיפוש האמת והרוצים את אלוהים באמת. רוח הקודש האירה את כל בני האדם האלה וריגשה אותם. אלוהים מסוגל לכוון את כל בני האדם האלה.

כשאדם מסוגל להרגיש שהוא אסיר תודה לאלוהים, הדבר נובע מכך שרוח האל ריגשה אותו. לאנשים שמרגישים כך יש בדרך כלל לב מלא כמיהה והם יהיו מסוגלים לעסוק בשאיפה להיווכח בחיים. אולם אם תעצרו בשלב מסוים, לא תהיו מסוגלים להעמיק יותר. עדיין יש סיכון שתילכדו ברשתו של השטן, ובשלב מסוים השטן ילכוד אתכם. ההארה של אלוהים מאפשרת לבני האדם להכיר את עצמם, וכתוצאה מכך להרגיש אסירי תודה לאלוהים; הם מוכנים לשתף איתו פעולה ולהיפטר מהדברים שהוא לא מרוצה מהם. זה העיקרון של עבודתו של אלוהים. כולכם מוכנים לעסוק בשאיפה לצמיחה בחייכם ובאהבת אלוהים. אם כן, האם נפטרתם מהדרכים השטחיות שלכם? אם רק תיפטרו מדרכים שטחיות, לא תגרמו להפרעה ולא תתרברבו, האם הדבר נחשב לעיסוק בשאיפה לצמוח בחייכם? אם אין לכם התנהגויות שטחיות כלל אך אתם לא נוכחים בדברי האל, פירוש הדבר הוא שאינכם מתקדמים באופן פעיל. מה השורש של התנהגויות שטחיות? האם אתם פועלים למען צמיחה בחייכם? האם אתם מנסים להתחזות לאחד מאנשי האל? כל דבר שאתם מתמקדים בו הוא גם דבר שאתם מביאים לידי ביטוי בחייכם. אם תתמקדו בדרכים שטחיות, לבכם יהיה ממוקד כלפי חוץ, ולא תהיה לכם כל דרך לעסוק בשאיפה לצמוח בחייכם. אלוהים דורש שינוי בטבעכם, אך אתם תמיד עוסקים בדברים חיצוניים. לבני אדם כאלה אין כל סיכוי לשנות את טבעם! לכל אדם יש דרך מסוימת שעליו להתקדם בה לפני שהוא מבשיל בחייו – עליו לקבל את המשפט, הייסורים וההבאה לידי שלמות של דברי האל. אם אין לכם דברי האל, אלא שאתם רק מסתמכים על הביטחון והרצון שלכם עצמכם, כל שאתם עושים מבוסס רק על קנאות דתית. כלומר, אם אתם רוצים לצמוח בחייכם, אתם חייבים לאכול ולשתות את דברי האל ולהבין אותם יותר. כל מי שדברי האל הופכים אותו למושלם מסוגל להביא אותם לידי ביטוי בחייו. בני האדם שלא עוברים את הזיכוך של דברי האל, שלא עוברים את השיפוט של דבריו, לא יכולים להיות ראויים לשימושו. על כן, באיזו מידה אתם מביאים לידי ביטוי את דברי האל? רק אם תאכלו ותשתו את דברי האל, רק אם תהיו מסוגלים להשוות אותם למצב חייכם, ורק אם תמצאו נתיב של נוהג לאור הסוגיות שהעליתי, הנוהג שלכם יהיה תקין וכלבבו של אלוהים. רק אדם שיש לו נוהג כזה הוא אדם שרוצה לאהוב את אלוהים.