בראשית, האל היה במנוחה. באותה עת לא היו בני אדם או כל דבר אחר על פני האדמה, והאל טרם עשה כל עבודה. הוא החל בעבודת הניהול שלו רק לאחר שהמין האנושי נוצר ולאחר שהושחת; מאותו רגע ואילך, הוא חדל לנוח, ובמקום זאת החל להיות טרוד בענייני המין האנושי. האל איבד את מנוחתו בגלל שחיתותו של המין האנושי, וגם בגלל בגידתו של הארכי-מלאך. אם האל לא יביס את השטן ויושיע את המין האנושי המושחת, הוא לעולם לא יוכל לשוב למנוחה. כשם שלאדם אין מנוחה, כך גם לאל, וכשהוא ישוב לנוח, ינוחו גם בני האדם. חיים במנוחה פירושם חיים ללא מלחמה, ללא זוהמה וללא כל אי-צדק מתמשך. כלומר, אלה חיים נטולי הפרעות של השטן (כאן "השטן" מתייחס לכוחות אויב) וללא שחיתותו של השטן, והם גם אינם מועדים לפלישה של כל כוח שמתנגד לאל; אלה חיים שבהם כל דבר מתנהל לפי סוגו ויכול לעבוד את הבורא, ושבהם השמיים והארץ שרויים בשלווה גמורה – זוהי משמעות הביטוי "חיי מנוחה של בני האדם". כשהאל ינוח, אי-צדק יחדל להתקיים על פני האדמה, ולא תהיה עוד פלישה של כוחות אויב, והמין האנושי ייכנס לממלכה חדשה – זו לא תהיה עוד אנושות שהשטן השחית, אלא אנושות שנושעה לאחר שהושחתה על ידי השטן. יום המנוחה של המין האנושי יהיה גם יום המנוחה של האל. האל איבד את מנוחתו בשל חוסר יכולתו של המין האנושי להיכנס למנוחה, ולא משום שהוא לא היה מסוגל לנוח מלכתחילה. כניסה למנוחה אין פירושה שכל הדברים יפסיקו לנוע או יחדלו להתפתח, ואין פירושה שהאל יפסיק לעבוד או שבני האדם יפסיקו לחיות. הסימן לכניסה למנוחה יהיה השמדתו של השטן, הענשתם והשמדתם של הרשעים שהצטרפו אליו במעשיו הרעים, וקצם של כל הכוחות העוינים לאל. כניסתו של האל למנוחה פירושה שהוא לא ימשיך עוד בעבודת הישועה של המין האנושי. כניסתו של המין האנושי למנוחה פירושה שכל המין האנושי יחיה באורו של האל ותחת ברכותיו, ללא שחיתותו של השטן, ושלא יתרחש עוד אי-צדק. תחת השגחתו של האל, בני האדם יחיו חיים רגילים על פני האדמה. כשהאל והמין האנושי ייכנסו יחד למנוחה, פירוש הדבר הוא שהמין האנושי נושע ושהשטן הושמד, שעבודתו של האל בבני האדם הושלמה לחלוטין. האל לא ימשיך עוד לעבוד בבני האדם, והם לא יחיו עוד תחת השפעתו של השטן. לפיכך, האל לא יהיה עוד עסוק, ובני האדם לא יהיו עוד בתנועה מתמדת; האל והמין האנושי ייכנסו למנוחה בעת ובעונה אחת. האל ישוב למקומו המקורי, וכל אדם ישוב למקומו-הוא. אלה היעדים שבהם ישכנו האל ובני האדם לאחר שכל ניהולו של האל יסתיים. לאל יש יעד משלו, ולמין האנושי יש יעד משלו. במנוחתו, האל ימשיך להנחות את כל בני האדם בחייהם על פני האדמה, ובאורו, הם יעבדו את האל האמיתי האחד שבשמיים. האל לא יחיה עוד בקרב המין האנושי, וגם בני האדם לא יוכלו לחיות עם האל ביעדו. האל ובני האדם לא יכולים לחיות בתחומי אותה ממלכה; לכל אחד מהם יש אורח חיים משלו. האל הוא המנחה את כל המין האנושי, וכל המין האנושי הוא הזיקוק של עבודת הניהול של האל. בני האדם הם המונהגים, ומהותם אינה זהה למהותו של האל. "לנוח" פירושו חזרה למקום המקורי. לכן, כשהאל נכנס למנוחה, פירוש הדבר הוא שהוא חזר למקומו המקורי. הוא לא יחיה עוד על פני האדמה או בקרב המין האנושי כדי לחלוק עמו את שמחותיו וייסוריו. כשבני האדם נכנסים למנוחה, פירוש הדבר שהם הפכו ליצירי בריאה אמיתיים; הם יעבדו את האל על פני האדמה, ויחיו חיים אנושיים רגילים. בני האדם לא ימרדו עוד באל או יתנגדו לו, וישובו לחיים המקוריים של אדם וחווה. אלה יהיו חייהם ויעדיהם של האל ושל בני האדם לאחר שייכנסו למנוחה. תבוסתו של השטן היא מגמה בלתי נמנעת במלחמה בינו ובין האל. לפיכך, כניסתו של האל למנוחה לאחר השלמת עבודת הניהול שלו, כמו גם ישועתו המלאה של המין האנושי וכניסתו למנוחה הפכו גם הן למגמות בלתי נמנעות. מקום המנוחה של המין האנושי הוא על פני האדמה, ומקום המנוחה של האל הוא בשמיים. בעת שבני האדם יעבדו את האל במנוחה, הם יחיו על פני האדמה, ובעת שהאל יוביל את שארית המין האנושי במנוחה, הוא יוביל אותם מהשמיים, לא מהארץ. האל עדיין יהיה הרוח, ואילו בני האדם עדיין יהיו בשר ודם. האל ובני האדם נחים כל אחד באופן שונה. כשהאל ינוח, הוא יבוא ויופיע בקרב בני האדם; כשבני האדם ינוחו, האל יוביל אותם לביקור בשמיים, וכן להנאה מהחיים שם. לאחר שהאל והמין האנושי ייכנסו למנוחה, השטן יחדל להתקיים; כמו כן, גם אותם אנשים רעים יחדלו להתקיים. אותם אנשים רעים שרדפו בעבר את האל על פני האדמה, וכן האויבים שמרדו בו שם, יושמדו עוד לפני שהאל והמין האנושי ינוחו; הם יושמדו בקטסטרופות הגדולות של אחרית הימים. לאחר שאותם אנשים רעים יושמדו כליל, הארץ לא תדע עוד את הפרעותיו של השטן. רק אז יזכה המין האנושי לישועה מלאה, ועבודתו של האל תסתיים לחלוטין. אלה הם תנאי הסף לכניסתם של האל ושל המין האנושי למנוחה.

קץ כל הדברים קרב ובא, ודבר זה מעיד על השלמת עבודתו של האל, וכן על קץ התפתחותו של המין האנושי. פירוש הדבר הוא שבני האדם, כפי שהושחתו על ידי השטן, יגיעו לשלב הסופי של התפתחותם, ושצאצאיהם של אדם וחווה ישלימו את התרבותם. כמו כן, פירוש הדבר הוא שיהיה זה בלתי אפשרי עבור מין אנושי כזה, שהושחת על ידי השטן, להמשיך ולהתפתח. בראשית, אדם וחווה לא הושחתו, אך אדם וחווה שגורשו מגן עדן הושחתו על ידי השטן. כשהאל ובני האדם ייכנסו יחד למנוחה, יגיע סוף-סוף קיצם של אדם וחווה – שגורשו מגן עדן – ושל צאצאיהם. המין האנושי של העתיד עדיין יורכב מצאצאיהם של אדם וחווה, אך אלה לא יהיו בני אדם החיים תחת השפעתו של השטן. אלא, הם יהיו אנשים שנושעו וטוהרו. זה יהיה מין אנושי שעבר שיפוט וייסור, והוא יהיה קדוש. אנשים אלה לא יהיו כמו המין האנושי כפי שהיה במקור; ניתן כמעט לומר שהם יהיו סוג שונה לחלוטין של אנושות מזו של אדם וחווה בבראשית. אנשים אלה ייבחרו מבין כל אלה שהושחתו על ידי השטן, והם יהיו אלה שבסופו של דבר עמדו איתן במהלך משפטו וייסורו של האל; הם יהיו הקבוצה האחרונה שנותרה בקרב המין האנושי המושחת. רק אנשים אלה יוכלו להיכנס למנוחה הסופית יחד עם האל. אלה המסוגלים לעמוד איתן במהלך עבודת המשפט והייסור של האל באחרית הימים – כלומר, במהלך עבודת הטיהור הסופית – יהיו אלה שייכנסו למנוחה הסופית לצד האל; לפיכך, כל אלה שייכנסו למנוחה ישתחררו מהשפעת השטן וייפלו בנחלתו של האל רק לאחר שעברו את עבודת הטיהור הסופית שלו. בני אדם אלה, שבסופו של דבר ייפלו בנחלתו של האל, ייכנסו למנוחה הסופית. מעצם מהותה, עבודת הייסור והמשפט של האל נועדה לטהר את המין האנושי, למען יום המנוחה הסופי; אחרת, אף אחד מבני המין האנושי לא יוכל להיות ממוין לפי סוגו, או להיכנס למנוחה. עבודה זו היא הנתיב היחיד של המין האנושי לצורך כניסה למנוחה. רק עבודת הטיהור של האל תטהר את בני האדם מאי-הצדיקות שלהם, ורק עבודת הייסור והמשפט שלו תחשוף את אותם יסודות מרדניים של המין האנושי, ובכך תבדיל בין אלה שניתן להושיעם לבין אלה שלא, ובין אלה שיישארו לבין אלה שלא. כשתסתיים עבודה זו, אותם אנשים שמורשים להישאר יטוהרו כולם וייכנסו לממלכה גבוהה יותר של אנושות, שבה ייהנו מחיים אנושיים שניים על פני האדמה, שיהיו נפלאים יותר; במילים אחרות, הם ייכנסו ליום המנוחה האנושי שלהם, ויחיו לצד האל. לאחר שאלה שאינם מורשים להישאר יעברו ייסור ושיפוט, פרצופם האמיתי ייחשף לחלוטין, ולאחר מכן הם יושמדו כולם, וכמו השטן, לא יורשו עוד לשרוד על פני האדמה. המין האנושי של העתיד לא יכלול עוד אנשים מסוג זה; אנשים כאלה אינם ראויים להיכנס לארץ המנוחה הסופית, וגם אינם ראויים להצטרף ליום המנוחה שהאל והמין האנושי יחלקו, שכן הם מטרות לענישה והם אנשים רעים ובלתי צדיקים. הם נגאלו פעם אחת, והם גם עברו שיפוט וייסור; הם גם עמלו פעם למען האל. אולם, כשיבוא היום האחרון, הם בכל זאת יסולקו ויושמדו בשל הרוע שלהם וכתוצאה ממרדנותם ומחוסר יכולתם להיגאל; הם לעולם לא יתקיימו עוד בעולם העתיד, ולא יחיו עוד בקרב המין האנושי של העתיד. בין אם הם רוחות של מתים או אנשים שעדיין חיים בבשר, כל עושי הרע וכל אלה שלא נושעו יושמדו ברגע שהקדושים שבקרב המין האנושי ייכנסו למנוחה. באשר לאותם רוחות ובני אדם עושי רע, או לרוחותיהם של אנשים צדיקים ולאלה שנוהגים בצדיקות, ללא קשר לעידן שבו הם נמצאים, כל הרעים יושמדו בסופו של דבר, וכל הצדיקים ישרדו. השאלה אם אדם או רוח יזכו בישועה אינה מוכרעת לחלוטין על בסיס עבודת העידן האחרון; אלא היא נקבעת על פי השאלה אם הם התנגדו לאל או מרדו בו. אנשים בעידן הקודם שביצעו מעשים רעים ולא יכלו לזכות בישועה יהיו, ללא ספק, מטרות לענישה, וגם אלה בעידן הנוכחי שעושים רע ולא ניתן להושיעם יהיו בוודאי מטרות לענישה. בני האדם מסווגים על בסיס טוב ורע, לא לפי התקופה שבה הם חיים. לאחר שסווגו כך, הם לא ייענשו או יתוגמלו מיד; אלא, האל יבצע את עבודתו של הענשת הרע ותגמול הטוב רק לאחר שיסיים לבצע את עבודת הכיבוש שלו באחרית הימים. למעשה, הוא מפריד את בני האדם לטובים ולרעים מאז שהחל לבצע את העבודה של הושעת האנושות. אלא שהוא יתגמל את הצדיקים ויעניש את הרשעים רק לאחר שעבודתו תסתיים; זה לא שהוא יפריד אותם לקטגוריות עם השלמת עבודתו ואז יתחיל מיד במלאכת הענשת הרע ותגמול הטוב. אלא מלאכה זו תתבצע רק כאשר עבודתו תושלם כליל. המטרה היחידה מאחורי עבודתו הסופית של האל של הענשת הרע ותגמול הטוב היא לטהר לחלוטין את כל בני האדם כדי שיוכל להביא למנוחת עולמים אנושות מקודשת לחלוטין. שלב זה של עבודתו הוא המכריע ביותר; זהו השלב האחרון בכל עבודת הניהול שלו. אם האל לא ישמיד את הרעים, אלא יאפשר להם להישאר, אזי האנושות כולה לא תוכל עדיין להיכנס למנוחה, והאל לא יוכל להביאה לממלכה טובה יותר. עבודה כזו לא תהיה גמורה לחלוטין. כשתסתיים עבודתו, כל המין האנושי יהיה מקודש לחלוטין; רק כך יוכל האל לחיות כשהוא שלו במנוחתו.

בני האדם בימינו עדיין אינם מסוגלים לוותר על ענייני הבשר; הם אינם יכולים לזנוח את תענוגות הגוף, את העולם, את הכסף או את צביונם המושחת. רובם חותרים למטרותיהם באופן שטחי. למעשה, האל לא נמצא כלל בליבם של אנשים אלה; גרוע מכך, הם אינם יראים מפניו. האל אינו מצוי בליבם, ולכן הם אינם יכולים לתפוס את כל מה שהאל עושה, קל וחומר שאינם מסוגלים להאמין לדברים שהוא אומר. אנשים כאלה הם גשמיים מדי; שחיתותם עמוקה מדי, והם חסרי כל אמת באשר היא. יתרה מכך, הם אינם מאמינים שהאל יכול להתגלם כבשר ודם. כל מי שאינו מאמין באל בהתגלמותו – כלומר, כל מי שאינו מאמין באל הנראה או בעבודתו ובדבריו, ובמקום זאת עובד את האל הבלתי נראה שבשמיים – הוא אדם שהאל אינו מצוי בליבו. אנשים כאלה הם מרדנים ומתנגדים לאל. הם חסרי אנושיות והיגיון, שלא לדבר על אמת. יתר על כן, עבור אנשים אלה, האל הנראה והמוחשי הוא בלתי אמין עוד יותר, אך הם מחשיבים את האל הבלתי נראה והבלתי מוחשי כאמין ביותר וכמשמח ביותר. הדבר שהם מחפשים הוא לא האמת הממשית, וגם לא מהות החיים האמיתית; קל וחומר שאין הם מחפשים את כוונותיו של האל. אלא הם מחפשים ריגושים. ללא ספק, הדברים שיכולים לאפשר להם יותר מכול להגשים את רצונותיהם הם מה שהם מאמינים בו ומה שהם חותרים אליו. הם מאמינים באל רק כדי לספק את רצונותיהם, לא כדי לחפש את האמת. האין אנשים כאלה עושי רע? הם בטוחים בעצמם עד מאוד, והם כלל אינם מאמינים שהאל שבשמיים ישמיד "אנשים טובים" כמותם. במקום זאת, הם מאמינים שהאל יאפשר להם להישאר, ויתרה מכך, יתגמל אותם בנדיבות על שעשו דברים רבים למענו וגילו "נאמנות" רבה כלפיו. אילו היו חותרים גם אל האל הנראה, אזי ברגע שרצונותיהם לא היו מתממשים, הם היו מיד משיבים מלחמה לאל או מתמלאים חמה. הם מציגים את עצמם ככלבלבים שפלים ובזויים שתמיד רק מבקשים לספק את רצונותיהם; הם אינם אנשים בעלי יושרה אשר חותרים אל האמת. אנשים כאלה הם אותם רעים, כביכול, הנוהים אחר המשיח. אותם אנשים שאינם מחפשים את האמת אינם יכולים להאמין באמת, קל וחומר שאינם מסוגלים לתפוס את קצו העתידי של המין האנושי, שכן הם אינם מאמינים בשום עבודה או דברים של האל הנראה – וזה כולל חוסר יכולת להאמין ביעדו העתידי של המין האנושי. לכן, גם אם הם הולכים בעקבות האל הנראה, הם עדיין עושים רע וכלל אינם מחפשים את האמת, וגם אינם מיישמים בפועל את האמת שאני דורש. דווקא אותם אנשים שאינם מאמינים שיושמדו הם אלה שיושמדו. הם מאמינים שהם חכמים כל כך, וחושבים שהם עצמם אנשים אשר מיישמים בפועל את האמת. הם מחשיבים את התנהגותם הרעה כאמת ולכן מוקירים אותה. אנשים רעים כאלה בטוחים בעצמם מאוד; הם מתייחסים לאמת כאל דוקטרינה ולמעשיהם הרעים כאל אמת, אך בסופו של דבר, הם יכולים רק לקצור את מה שזרעו. ככל שאנשים בטוחים בעצמם יותר וככל שגאוותנותם פרועה יותר, כך הם אינם מסוגלים להשיג את האמת; ככל שאנשים מאמינים יותר באל שבשמיים, כך הם מתנגדים יותר לאל. אלה הם האנשים שייענשו. השאלה אם כל סוג של אדם ייענש או יתוגמל תיקבע לפני שהאנושות תיכנס למנוחה, בכפוף לחיפוש אחר האמת, הכרת האל והיכולת להתמסר לאל הנראה. אלה שעמלו למען האל הנראה, אך אינם מכירים אותו ואינם מתמסרים לו, הם חסרי אמת. אנשים כאלה הם עושי רע, ועושי רע יהיו ללא ספק יעדים לענישה; יתרה מכך, הם ייענשו על פי התנהגותם הרעה. האל נועד לכך שבני האדם יאמינו בו, והוא גם ראוי להתמסרותם. אלה שיש להם אמונה רק באל המעורפל והבלתי נראה הם אנשים שאינם מאמינים באל ואינם מסוגלים להתמסר לו. אם אנשים אלה עדיין לא יצליחו להאמין באל הנראה עד שתסתיים עבודת הכיבוש שלו, והם ימשיכו למרוד באל הנראה בבשר ולהתנגד לו, אזי אותם "מאמיני-הבל" יהפכו, ללא ספק, למושאי השמדה. זה בדיוק כפי שאחדים מביניכם – אלה שמכירים מילולית באל בהתגלמותו, אך לא יכולים ליישם בפועל את אמת ההתמסרות לאל בהתגלמותו – יסולקו ויושמדו בסופו של דבר. יתרה מכך, כל אלה שמכירים מילולית באל הנראה, אוכלים ושותים מהאמת שהאל מביע ועם זאת חותרים אל האל המעורפל והבלתי נראה, מועדים עוד יותר להיות יעדים להשמדה. אף אחד מאנשים אלה לא יוכל להישאר עד לזמן המנוחה שיבוא לאחר שעבודת האל תסתיים, ואף לא אדם אחד הדומה לאנשים כאלה יוכל להישאר עד לזמן המנוחה ההוא. אנשים אשר דומים לשדים אינם מיישמים בפועל את האמת; מהותם היא התנגדות ומרדנות כלפי האל, ואין להם כל כוונה להתמסר לו. אנשים כאלה יושמדו כולם. השאלה אם יש בך אמת ואם אתה מתנגד לאל תלויה במהותך, לא במראך החיצוני או באופן שבו אתה עשוי לדבר או לפעול מדי פעם. השאלה אם אדם יושמד או לא נקבעת על פי מהותו; היא מוכרעת על פי המהות המתגלה על ידי התנהגותו ובחתירתו אל האמת. בקרב אנשים שכולם מבצעים עבודה, ומבצעים כמויות דומות של עבודה, אלה שמהותם האנושית טובה ושניחנים באמת הם אלה שיורשו להישאר, ואילו אלה שמהות האנושיות שלהם רעה ומורדים באל הנראה הם אלה שיהיו מושאי השמדה. כל עבודתו או דבריו של האל הקשורים ליעדו של המין האנושי יטפלו באנשים כראוי על פי מהותו של כל אדם; לא תתרחש ולו הטעות הקלה ביותר, ועוד יותר מכך, לא תיעשה שום שגיאה. רק כשעבודה מתבצעת על ידי אנשים, נכנסים לתמונה רגשות או כוונות אנושיים. העבודה שהאל מבצע היא הולמת ביותר; הוא לעולם אינו מטיח האשמות שווא באף יציר בריאה. יש כיום אנשים רבים שאינם מסוגלים לתפוס את יעדו העתידי של המין האנושי ואינם מאמינים לדברים שאני אומר. כל אלה שאינם מאמינים, וכן אלה שאינם מיישמים בפועל את האמת, הם שדים!

כיום, אלה שמחפשים ואלה שלא מחפשים הם שני סוגים שונים לחלוטין של אנשים, שגם יעדיהם שונים מאוד. אלה החותרים להכרת האמת ומיישמים בפועל את האמת הם אלה שהאל יושיע. אלה שאינם מכירים את הדרך האמיתית הם שדים ואויבים; הם צאצאיו של ארכי-המלאך ויהיו מושאי השמדה. אפילו אותם מאמינים אדוקים באל מעורפל – האין הם גם שדים? אנשים שניחנים במצפון טוב ואינם מקבלים את הדרך האמיתית הם שדים; מהותם היא התנגדות לאל. אלה שאינם מקבלים את הדרך האמיתית הם אלה שמתנגדים לאל, וגם אם אנשים כאלה יסבלו תלאות רבות, הם בכל זאת יושמדו. כל אלה שאינם מוכנים לוותר על העולם, שקשה להם להיפרד מהוריהם, ושאינם יכולים לשאת את הוויתור על תענוגות הבשר שלהם, הם מורדים באל, וכולם יהיו יעדים להשמדה. כל מי שאינו מאמין באל בהתגלמותו הוא שטני, ויתרה מכך, הוא יושמד. אלה שיש להם אמונה אך אינם מיישמים בפועל את האמת, אלה שאינם מאמינים באל בהתגלמותו, ואלה שכלל אינם מאמינים בקיומו של האל, יהיו גם הם יעדים להשמדה. כל אלה שיורשו להישאר הם אנשים שעברו את סבל הזיכוך ועמדו איתן; אלה אנשים שעמדו באמת ובתמים בניסיונות. כל מי שאינו מכיר באל הוא אויב; כלומר, כל מי שאינו מכיר באל בהתגלמותו הוא צורר משיח – בין אם הוא בתוך הזרם הזה או מחוצה! מיהו השטן, מיהם השדים, ומיהם אויבי האל אם לא המתנגדים שאינם מאמינים באל? האין הם אותם אנשים המורדים באל? האין הם אלה הטוענים שיש להם אמונה, אך הם חסרי אמת? האין הם אלה המבקשים רק לקבל ברכות ואינם מסוגלים לשאת עדות למען האל? אתה עדיין מתערבב עם אותם שדים כיום ונוהג בהם במצפון ובאהבה, אך במקרה זה, האינך מגלה כוונות טובות כלפי השטן? האינך עושה יד אחת עם שדים? אם אנשים הגיעו לנקודה זו ועדיין אינם מסוגלים להבחין בין טוב לרע, וממשיכים להיות אוהבים ורחומים בעיוורון וללא כל רצון לחפש את כוונותיו של האל או מבלי להיות מסוגלים בכל דרך שהיא לאמץ את כוונותיו של האל כשלהם, אזי סופם יהיה אומלל עוד יותר. כל מי שאינו מאמין באל שבבשר הוא אויב של האל. אם אתה יכול לנהוג במצפון ובאהבה כלפי אויב, האינך חסר חוש צדק? אם אתה תואם את אלה שאני מתעב וחולק עליהם, ועדיין יש לך אהבה או רגשות אישיים כלפיהם, האם אינך מורד? האינך מתנגד לאל במכוון? האם אדם כזה אכן ניחן באמת? אם אנשים נוהגים במצפון כלפי אויבים, באהבה כלפי שדים, וברחמים כלפי השטן, האינם משבשים בכוונה את עבודתו של האל? אותם אנשים המאמינים רק בישוע ואינם מאמינים באל בהתגלמותו באחרית הימים, וכן אלה הטוענים מילולית שהם מאמינים באל בהתגלמותו אך עושים רע, הם כולם צוררי משיח, שלא לדבר על אלה שכלל אינם מאמינים באל. כל האנשים האלה יהיו יעדים להשמדה. אמת המידה שלפיה בני אדם שופטים בני אדם אחרים מבוססת על התנהגותם; אלה שהתנהגותם טובה הם צדיקים, ואילו אלה שהתנהגותם מתועבת הם רעים. אמת המידה שלפיה האל אומד בני אדם מבוססת על השאלה אם מהותם מתמסרת לו או לא; מי שמתמסר לאל הוא אדם צדיק, ואילו מי שאינו מתמסר הוא אויב ואדם רע, ללא קשר לשאלה אם התנהגותו של אדם זה טובה או רעה וללא קשר לשאלה אם דיבורו נכון או לא נכון. יש אנשים המבקשים להשתמש במעשים טובים כדי להשיג יעד טוב בעתיד, ויש אנשים המבקשים להשתמש במילים יפות כדי לרכוש יעד טוב. כולם מאמינים בטעות שהאל קובע את סופם של אנשים לאחר שצפה בהתנהגותם או לאחר שהאזין לדיבורם; לכן, אנשים רבים מבקשים לנצל זאת כדי להונות את האל ולזכות בחסד רגעי. בעתיד, האנשים שישרדו במצב של מנוחה יהיו כולם כאלה שעמדו ביום הצרה וגם נשאו עדות למען האל; הם יהיו כולם אנשים שמילאו את חובותיהם והתמסרו לאל מתוך כוונה. אלה המבקשים רק לנצל את ההזדמנות לעשות שירות מתוך כוונה להימנע מיישום בפועל של האמת, לא יורשו להישאר. לאל יש אמות מידה מתאימות להסדרת סופו של כל אדם; הוא אינו מקבל החלטות אלה רק על פי דבריו והתנהגותו של אדם, וגם אינו מקבל אותן על סמך האופן שבו אדם פועל במשך תקופה אחת. הוא לעולם לא ינהג בסלחנות כלפי התנהגותו הרעה של אדם בשל שירות שעשה בעבר למענו, וגם לא יחוס על חייו של אדם בשל תקופה שבה השקיע למענו. איש אינו יכול לחמוק מגמול על הרע שעשה, ואיש אינו יכול לכסות על התנהגותו הרעה ובכך לחמוק מייסורי ההשמדה. אם אנשים יכולים באמת למלא את חובתם, פירוש הדבר שהם נאמנים לאל לנצח ואינם מבקשים גמול, ללא קשר לשאלה אם הם מקבלים ברכות או סובלים מצרה. אם אנשים נאמנים לאל כשהם רואים ברכות, אך מאבדים את נאמנותם כשהם אינם יכולים לראות ברכות כלשהן, ואם אנשים אלה – שעמלו פעם בנאמנות למען האל – אינם מסוגלים בסופו של דבר לשאת עדות למען האל או למלא את החובות המוטלות עליהם, אזי אנשים כאלה עדיין יהיו יעדים להשמדה. בקיצור, אנשים רעים אינם יכולים לשרוד לנצח, וגם אינם יכולים להיכנס למנוחה; רק הצדיקים הם אדוני המנוחה. ברגע שהמין האנושי יהיה על המסלול הנכון, לאנשים יהיו חיים אנושיים רגילים. כולם יבצעו את חובותיהם ויהיו נאמנים לאל לחלוטין. הם ישילו מעליהם לחלוטין את מרדנותם ואת צביונם המושחת, ויחיו למען האל ובזכות האל, נטולי מרדנות והתנגדות. כולם יוכלו להתמסר לאל לחלוטין. אלה יהיו חיי האל והמין האנושי; אלה יהיו חיי המלכות, ואלה יהיו חיי מנוחה.

אלה הגוררים לכנסייה את ילדיהם וקרוביהם שהנם כופרים גמורים הם אנוכיים ביותר, והם רק מפגינים חסד. אנשים אלה מתמקדים רק בלהיות אוהבים, ללא קשר לשאלה אם הם מאמינים או לא וללא קשר לשאלה אם זו כוונתו של האל. יש המביאים את נשותיהם בפני האל, או גוררים את הוריהם בפני האל, ובין אם רוח הקודש מסכימה לכך או פועלת בהם, הם ממשיכים בעיוורון "לאמץ אנשים מוכשרים" למען האל. איזו תועלת ניתן להפיק מהפגנת חסד כלפי כופרים אלה? גם אם חסרי אמונה אלה, שאין בהם נוכחות של רוח הקודש, נוהים אחר האל בחוסר רצון, הם עדיין אינם יכולים להיוושע כפי שניתן להאמין. את אלה שיכולים לקבל ישועה לא כל כך קל להשיג. אנשים שלא עברו את עבודתה וניסיונותיה של רוח הקודש, ולא הובאו לידי שלמות על ידי האל בהתגלמותו, אינם מסוגלים כלל להפוך לשלמים. לכן, מהרגע שהם מתחילים לנהות אחר האל בשם בלבד, אין באנשים אלה נוכחות של רוח הקודש. לאור תנאיהם ומצבם הממשי, פשוט לא ניתן להפוך אותם לשלמים. לפיכך, רוח הקודש מחליטה לא להשקיע בהם אנרגיה רבה, ואינה מספקת להם כל נאורות או מנחה אותם בכל דרך שהיא; היא רק מאפשרת להם לנהות אחריה, ובסופו של דבר תגלה את סופם – ודי בכך. התלהבותם וכוונותיהם של בני האדם באות מהשטן, והדברים האלה לא יכולים בשום אופן להשלים את עבודתה של רוח הקודש. לא משנה מהי מהותם של בני האדם, עליהם לקבל את עבודתה של רוח הקודש. האם בני אדם יכולים להפוך בני אדם לשלמים? מדוע בעל אוהב את אשתו? מדוע אישה אוהבת את בעלה? מדוע ילדים מצייתים להוריהם? מדוע הורים מפנקים את ילדיהם? אילו מין כוונות יש לבני האדם באמת? האין כוונתם לרצות את תוכניותיהם ואת רצונותיהם האנוכיים? האם הם באמת מתכוונים לפעול למען תוכנית הניהול של האל? האם הם באמת פועלים למען עבודתו של האל? האם כוונתם למלא את חובותיו של יציר בריאה? אלה שמאז שהחלו להאמין באל, לא הצליחו להשיג את נוכחותה של רוח הקודש, לעולם לא יוכלו לזכות בעבודתה של רוח הקודש; אנשים אלה הם ללא ספק יעדים להשמדה. לא משנה כמה אהבה יש לאדם כלשהו כלפיהם, היא אינה יכולה להחליף את עבודתה של רוח הקודש. התלהבותם ואהבתם של בני האדם מייצגות כוונות אנושיות, אך אינן יכולות לייצג את כוונותיו של האל, וגם אינן יכולות להיות תחליף לעבודתו של האל. גם אם אדם יפגין את האהבה או הרחמים הגדולים ביותר האפשריים כלפי אותם אנשים המאמינים באל בשם בלבד ומתיימרים ללכת בעקבותיו מבלי לדעת מה פירוש הדבר להאמין באל, הם עדיין לא יזכו באהדתו של האל, וגם לא יזכו בעבודתה של רוח הקודש. גם אם אנשים הנוהים אחר האל בכנות הם בעלי איכות ירודה ואינם מסוגלים להבין אמיתות רבות, הם עדיין יכולים מדי פעם לזכות בעבודתה של רוח הקודש; אולם, אלה שאיכותם טובה בצורה ניכרת, אך אינם מאמינים בכנות, פשוט אינם יכולים לזכות בנוכחותה של רוח הקודש. אין כל אפשרות לישועה עם אנשים כאלה. גם אם הם קוראים את דברי האל או מאזינים מדי פעם לדרשות, או אפילו שרים הלל לאל, הם בסופו של דבר לא יוכלו לשרוד עד לזמן המנוחה. השאלה אם אנשים מחפשים ברצינות אינה נקבעת על פי האופן שבו אחרים שופטים אותם או האופן שבו האנשים סביבם רואים אותם, אלא על פי השאלה אם רוח הקודש פועלת בהם ואם הם השיגו את נוכחותה של רוח הקודש. יתרה מכך, הדבר תלוי בשאלה אם צביונם משתנה ובשאלה אם הם השיגו ידע כלשהו על האל לאחר שבמשך תקופה מסוימת היו נתונים לעבודתה של רוח הקודש. אם רוח הקודש פועלת על אדם, צביונו של אדם זה ישתנה בהדרגה, ונקודת מבטו על האמונה באל תהפוך טהורה יותר ויותר. ללא קשר למשך הזמן שאנשים נוהים אחר האל, כל עוד חל בהם שינוי, פירוש הדבר שרוח הקודש פועלת עליהם. אם הם לא השתנו, פירוש הדבר שרוח הקודש אינה פועלת עליהם. גם אם אנשים אלה נותנים שירות כלשהו, מה שמניע אותם לעשות זאת הוא רצון לקבל ברכות. מתן שירות מדי פעם אינו יכול להחליף חוויה של שינוי בצביונם. בסופו של דבר, הם עדיין יושמדו, שכן במלכות לא יהיה צורך בנותני שירות, וגם לא יהיה צורך באף אחד שצביונו לא השתנה כדי לשרת את אותם אנשים שהובאו לידי שלמות ושהם נאמנים לאל. אותם דברים שנאמרו בעבר, "כשאדם מאמין באדון, המזל מאיר פנים לכל משפחתו", מתאימים לעידן החסד, אך אינם קשורים ליעדו של המין האנושי. הם היו מתאימים רק לשלב אחד במהלך עידן החסד. משמעותם של דברים אלה כוונה לשלווה ולברכות החומריות שאנשים נהנו מהן; משמעותם לא הייתה שכל משפחתו של אדם המאמין באדון תיוושע, וגם לא שכאשר אדם מסוים מקבל ברכות, כל משפחתו תוכל גם היא להיכנס למנוחה. השאלה אם אדם מקבל ברכות או סובל מאסון נקבעת על פי מהותו, לא על פי מהות משותפת כלשהי שהוא עשוי לחלוק עם אחרים. לאמירה או לכלל מסוג זה פשוט אין מקום במלכות. אם אדם מסוגל בסופו של דבר לשרוד, זה מפני שהוא עמד בדרישותיו של האל, ואם הוא אינו מסוגל בסופו של דבר להישאר עד לזמן המנוחה, זה מפני שהוא מרד באל ולא עמד בדרישותיו של האל. לכל אחד יש יעד מתאים, הנקבע על פי מהותו של כל אדם, ואין לו כל קשר לאנשים אחרים. מעשיו הרעים של ילד אינם חלים על הוריו, וגם צדיקותו של ילד אינה יכולה להיות משותפת להוריו. מעשיו הרעים של הורה אינם חלים על ילדיו, וגם צדיקותו של הורה אינה יכולה להיות משותפת לילדיו. כל אחד נושא בחטאיו שלו, וכל אחד נהנה מברכותיו הוא. איש אינו יכול להיות תחליף לאדם אחר; זהו צדק. מנקודת מבטו של האדם, אם הורים מקבלים ברכות, אזי גם ילדיהם צריכים להיות מסוגלים לכך, ואם ילדים עושים רע, אזי הוריהם חייבים לכפר על חטאים אלה. זוהי נקודת מבט אנושית ודרך אנושית לעשות דברים; זו אינה נקודת מבטו של האל. סופו של כל אחד נקבע על פי המהות הנובעת מהתנהגותו, והוא תמיד נקבע כראוי. איש אינו יכול לשאת בחטאיו של אחר; יתרה מכך, איש אינו יכול לקבל עונש במקומו של אחר. זה מוחלט. טיפולם המסור של הורים בילדיהם אינו מעיד על כך שהם יכולים לבצע מעשים צדיקים במקום ילדיהם, וגם חיבתם המסורה של ילדים להוריהם אינה אומרת שהם יכולים לבצע מעשים צדיקים במקום הוריהם. זוהי המשמעות האמיתית של הדברים, "אוֹתָהּ עֵת יִהְיוּ שְׁנַיִם בַּשָּׂדֶה, אֶחָד יִלָּקַח וְאֶחָד יֵעָזֵב; שְׁתַּיִם טוֹחֲנוֹת בָּרֵחַיִם – אַחַת תִּלָּקַח וְאַחַת תֵּעָזֵב." אנשים אינם יכולים לקחת את ילדיהם עושי הרע למנוחה על בסיס אהבתם העמוקה אליהם, וגם איש אינו יכול לקחת את אשתו (או בעלה) למנוחה על בסיס התנהגותו הצדיקה. זהו כלל מנהלי; אין יוצאים מן הכלל לאף אחד. בסופו של דבר, עושי צדיקות הם עושי צדיקות, ועושי רע הם עושי רע. עושי הצדיקות יורשו בסופו של דבר לשרוד, ואילו עושי הרע יושמדו. הקדושים הם קדושים; הם אינם טמאים. הטמאים הם טמאים, ואין בהם שום חלק קדוש. האנשים שיושמדו הם כל הרעים, ואלה שישרדו הם כל הצדיקים – גם אם ילדיהם של האנשים הרעים עושים מעשים צדיקים, וגם אם הוריהם של הצדיקים עושים מעשים רעים. אין קשר בין בעל מאמין לאישה לא מאמינה, ואין קשר בין ילדים מאמינים להורים לא מאמינים; שני סוגי אנשים אלה אינם תואמים כלל. טרם הכניסה למנוחה, לאנשים יש חיבה משפחתית של הבשר, אך ברגע שהם ייכנסו למנוחה, לא תיוותר עוד כל חיבה משפחתית של הבשר. אלה שמבצעים את חובתם הם אויביהם של אלה שלא עושים זאת; אלה שאוהבים את האל ואלה ששונאים אותו עומדים זה מול זה. אלה שייכנסו למנוחה ואלה שיושמדו הם שני סוגים בלתי תואמים של יצירי בריאה. יצירי בריאה הממלאים את חובותיהם יוכלו לשרוד, ואילו אלה שאינם ממלאים את חובותיהם יהיו יעדים להשמדה; יתרה מכך, הדבר יימשך לנצח. האם את אוהבת את בעלך כדי למלא את חובתך כיצירת בריאה? האם אתה אוהב את אשתך כדי למלא את חובתך כיציר בריאה? האם אתה מציית להוריך הכופרים כדי למלא את חובתך כיציר בריאה? האם השקפתו של האדם על האמונה באל נכונה או לא? מדוע אתה מאמין באל? מה אתה רוצה להשיג? איך אתה אוהב את האל? אלה שאינם יכולים למלא את חובותיהם כיצירי בריאה, ושאינם יכולים לעשות מאמץ כולל, יהפכו ליעדים להשמדה. בין אנשים כיום קיימים קשרים פיזיים וכן קשרי דם, אך בעתיד, כל אלה יתנפצו. מאמינים וכופרים אינם תואמים; למעשה, הם מנוגדים זה לזה. אלה שבמנוחה יאמינו שיש אל ויתמסרו לאל, ואילו אלה המורדים באל יושמדו כולם. משפחות לא יתקיימו עוד על פני האדמה; איך יכולים להיות הורים או ילדים או יחסי נישואין? עצם חוסר ההתאמה בין אמונה לאי-אמונה ינתק לחלוטין קשרים פיזיים כאלה!

במקור, לא היו משפחות בקרב המין האנושי; היו רק גבר ואישה – שני סוגים שונים של בני אדם. לא היו מדינות, שלא לדבר על משפחות, אך כתוצאה משחיתותו של המין האנושי, כל מיני אנשים התארגנו לשבטים נפרדים, שהתפתחו מאוחר יותר למדינות ולקבוצות אתניות. מדינות וקבוצות אתניות אלה הורכבו ממשפחות קטנות ונפרדות, ובאופן זה, כל מיני אנשים התחלקו בין גזעים שונים על בסיס הבדלים בשפה ובגבולות. למעשה, לא משנה כמה גזעים יש בעולם, למין האנושי יש רק אב קדמון אחד. בראשית, היו רק שני סוגים של בני אדם, ושני סוגים אלה היו גברים ונשים. אולם, עקב התקדמות עבודתו של האל, מהלך ההיסטוריה ושינויים גיאוגרפיים, שני סוגי בני אדם אלה התפתחו בדרגות שונות לכדי סוגים רבים עוד יותר של בני אדם. ביסודו של דבר, ללא קשר למספר הגזעים המרכיבים את המין האנושי, האנושות כולה היא עדיין בריאתו של האל. לא משנה לאיזה גזע אנשים שייכים, כולם יצירי בריאתו; כולם צאצאיהם של אדם וחווה. גם אם הם לא נוצרו בידי האל, הם צאצאיהם של אדם וחווה, שהאל ברא באופן אישי. לא משנה לאיזה סוג של הוויה אנשים שייכים, כולם יציריו; מכיוון שהם שייכים למין האנושי, שנברא על ידי האל, יעדם הוא זה שצריך להיות למין האנושי, והם חולקו על פי הכללים המסדרים את בני האדם. כלומר, כל עושי הרע וכל אלה העושים מעשים צדיקים הם, אחרי הכול, יצירי בריאה. יצירי בריאה העושים רע יושמדו בסופו של דבר, ויצירי בריאה העושים מעשים צדיקים ישרדו. זהו הסידור המתאים ביותר לשני סוגים אלה של יצירי בריאה. עושי הרע אינם יכולים, בגלל מרדנותם, להכחיש שאף שהם יצירי בריאתו של האל, הם נתפסו על ידי השטן, ולכן לא ניתן להושיעם. בהתבסס על העובדה שהם ישרדו, יצירי בריאה המתנהגים בצדיקות אינם יכולים להכחיש שהם נבראו על ידי האל ובכל זאת קיבלו ישועה לאחר שהושחתו על ידי השטן. עושי הרע הם יצירי בריאה המורדים באל; הם יצירי בריאה שלא ניתן להושיעם וכבר נלכדו לחלוטין על ידי השטן. אנשים העושים רע הם גם אנשים; הם בני אדם שהושחתו עד קצה גבול היכולת, ושלא ניתן להושיעם. כשם שהם גם יצירי בריאה, כך אנשים שנוהגים בצדיקות הושחתו גם הם, אך הם בני אדם המוכנים להשתחרר מצביונם המושחת והפכו מסוגלים להתמסר לאל. אנשים בעלי התנהגות צדיקה אינם מלאים בצדקה; אלא, הם קיבלו ישועה והשתחררו מצביונם המושחת; הם יכולים להתמסר לאל. בסוף הם יעמדו איתן, אם כי אין זה אומר שהם מעולם לא הושחתו על ידי השטן. לאחר שתסתיים עבודתו של האל, בקרב כל יצירי הבריאה יהיו כאלה שיושמדו וכאלה שישרדו. זוהי מגמה בלתי נמנעת בעבודת הניהול של האל; איש אינו יכול להכחיש זאת. עושי הרע לא יורשו לשרוד; אלה שמתמסרים ונוהים אחר האל עד הסוף, ישרדו בוודאות. מכיוון שעבודה זו היא עבודת ניהולו של המין האנושי, יהיו כאלה שיישארו וכאלה שיסולקו. אלה תוצאות שונות לסוגים שונים של אנשים, והם הסידורים המתאימים ביותר ליצירי בריאה. הסידור הסופי של האל למין האנושי הוא לחלק אותם על ידי פירוק משפחות, ריסוק קבוצות אתניות וניתוץ גבולות לאומיים במסגרת סידור ללא משפחות או גבולות לאומיים, שכן בני האדם, אחרי הכול, הם צאצאיו של אב קדמון אחד והם יצירי בריאתו של האל. בקיצור, יצירי בריאה שעושים רע יושמדו כולם, ויצירי בריאה שמתמסרים לאל ישרדו. באופן זה, בזמן המנוחה העתידי לא יהיו משפחות, לא מדינות, ובמיוחד לא קבוצות אתניות; סוג אנושות זה יהיה סוג האנושות הקדוש ביותר. אדם וחווה נבראו במקור כדי שהמין האנושי יוכל לטפל בכל הדברים על פני האדמה; בני האדם היו במקור אדוני כל הדברים. כוונתו של יהוה בבריאת בני האדם הייתה לאפשר להם להתקיים על פני האדמה ולטפל בכל הדברים שעליה, שכן המין האנושי לא הושחת במקור ולא היה מסוגל לעשות רע. אולם, לאחר שבני האדם הושחתו, הם לא היו עוד המטפלים בכל הדברים. מטרת ישועתו של האל היא להשיב על כנו את תפקידו זה של המין האנושי, להשיב את ההיגיון המקורי ואת ההתמסרות המקורית של המין האנושי; המין האנושי במנוחה יהיה דוגמה ומופת לתוצאה שהאל מקווה להשיג בעבודת הישועה שלו. אף על פי שאלה לא יהיו עוד חיים כמו אלה שבגן עדן, מהותם תהיה זהה; המין האנושי פשוט לא יהיה עוד בהווייתו הקודמת והבלתי מושחתת, אלא מין אנושי שהושחת ולאחר מכן קיבל ישועה. בסופו של דבר, אנשים אלה שקיבלו ישועה ייכנסו (כלומר, לאחר שעבודת האל תסתיים) למנוחה. כמו כן, בסופו של דבר, גם קיציהם של אלה שייענשו יתגלו גם הם במלואם, והם יושמדו רק לאחר שעבודת האל תסתיים. במילים אחרות, לאחר שעבודת האל תסתיים, אותם עושי רע ואלה שנושעו ייחשפו כולם, שכן עבודת החשיפה של כל סוגי האנשים (בין אם הם עושי רע או בין אם הם אלה שנושעו) תתבצע על כולם בעת ובעונה אחת. עושי הרע יסולקו, ואלה שיורשו להישאר יתגלו בעת ובעונה אחת. לכן, קציהם של כל סוגי האנשים יתגלו באותו זמן. האל לא יאפשר לקבוצה של אנשים שהובאו לישועה להיכנס למנוחה לפני שישים בצד את עושי הרע וישפוט או יעניש אותם בהדרגה; זה לא יעלה בקנה אחד עם העובדות. כאשר עושי הרע יושמדו ואלה שיכולים לשרוד ייכנסו למנוחה, עבודתו של האל ברחבי היקום תושלם. לא יהיה סדר עדיפויות בין אלה המקבלים ברכות לאלה הסובלים מאסון; אלה המקבלים ברכות יחיו לנצח, ואילו אלה הסובלים מאסון יאבדו לנצח נצחים. שני שלבי עבודה אלה יושלמו בעת ובעונה אחת. דווקא בגלל קיומם של אנשים מרדנים תתגלה צדיקותם של אלה המתמסרים, ודווקא משום שיש כאלה שקיבלו ברכות, יתגלה האסון שניחת על עושי הרע בשל התנהגותם הרעה. אם האל לא יחשוף את עושי הרע, אזי האנשים המתמסרים לאל בכנות לעולם לא יראו את השמש; אם האל לא יביא את אלה המתמסרים לו ליעד מתאים, אזי אלה המורדים באל לא יוכלו לקבל את גמולם הראוי. זהו תהליך עבודתו של האל. אם הוא לא יבצע עבודה זו של הענשת הרע ותגמול הטוב, אזי יצירי בריאה לעולם לא יוכלו להיכנס ליעדיהם השונים. ברגע שהאנושות תיכנס למנוחה, עושי הרע יושמדו וכל המין האנושי יהיה על דרך הישר; כל סוגי האנשים יהיו עם בני מינם בהתאם לתפקידים שהם צריכים לבצע. רק זה יהיה יום המנוחה של המין האנושי, זו תהיה המגמה הבלתי נמנעת להתפתחותו של המין האנושי, ורק כאשר המין האנושי ייכנס למנוחה, הישגו הגדול והסופי של האל יגיע לכדי השלמה; זה יהיה החלק האחרון בעבודתו. עבודה זו תשים קץ לכל חיי הבשר המנוונים של המין האנושי, וכן לחיי האנושות המושחתת. מאותה עת ואילך, בני האדם ייכנסו לממלכה חדשה. אף שכל בני האדם יחיו בבשר, יהיו הבדלים משמעותיים בין מהות החיים האלה לבין חיי המין האנושי המושחת. יש הבדל גם בין המשמעות של קיום זה ומשמעות הקיום של האנושות המושחתת. אף שאלה לא יהיו חייו של סוג חדש של אדם, ניתן לומר שאלה יהיו חייו של מין אנושי שקיבל ישועה, וכן חיים שבהם האנושיות וההיגיון הושבו על כנם. אלה אנשים שמרדו פעם באל, שנכבשו על ידי האל ולאחר מכן נושעו על ידו; אלה אנשים שביישו את האל ולאחר מכן נשאו עדות למענו. לאחר שעברו את המבחן שלו ושרדו אותו, קיומם יהיה הקיום המשמעותי ביותר; הם אנשים שנשאו עדות לאל בפני השטן, והם בני אדם הראויים לחיות. אלה שיושמדו הם אלה שאינם יכולים לשאת עדות לאל ואינם ראויים להמשיך לחיות. השמדתם תהיה תוצאה של התנהגותם הרעה, והשמדה כזו היא היעד הטוב ביותר עבורם. בעתיד, כאשר המין האנושי ייכנס לממלכה היפה, לא יתקיימו אותן מערכות יחסים בין בעל לאישה, בין אב לבת, או בין אם לבן שאנשים מדמיינים שימצאו. באותה עת, כל אדם ינהה אחר מינו, וניתוץ המשפחות כבר יבוצע. לאחר שנכשל לחלוטין, השטן לעולם לא יפריע עוד למין האנושי, ולבני האדם לא יהיו עוד צביונות שטניים מושחתים. אותם אנשים מרדנים כבר יושמדו, ורק האנשים המתמסרים יישארו. לפיכך, מעטות מאוד המשפחות שישרדו בשלמותן; איך יכולים יחסים פיזיים להמשיך להתקיים? חיי הבשר הקודמים של המין האנושי ייאסרו לחלוטין; איך יוכלו אז להתקיים יחסים פיזיים בין אנשים? ללא צביונות שטניים מושחתים, חיי האדם לא יהיו עוד החיים הישנים של העבר, אלא חיים חדשים. הורים יאבדו ילדים, וילדים יאבדו הורים. בעלים יאבדו נשים, ונשים יאבדו בעלים. כיום קיימים יחסים פיזיים בין אנשים, אך הם לא יתקיימו עוד ברגע שכולם ייכנסו למנוחה. רק לסוג כזה של אנושות תהיה צדיקות וקדושה; רק סוג כזה של אנושות יכול לעבוד את האל.

האל ברא את בני האדם, הציב אותם על פני האדמה ומאז ועד היום הוא מנחה אותם. לאחר מכן הוא הושיע אותם ושימש כקורבן חטאת למען האנושות, ובסוף, עליו עדיין לכבוש את האנושות, להושיע את בני האדם לחלוטין, ולהשיבם לצלמם המקורי. זוהי העבודה שהוא עוסק בה מבראשית ועד אחרית – להשיב את האנושות לצלמה ולדמותה המקוריים. האל יכונן את מלכותו וישיב על כנו את צלמם המקורי של בני האדם, ופירוש הדבר הוא שהאל יכונן מחדש את סמכותו על פני האדמה ובקרב כל יצירי הבריאה. לאחר שהמין האנושי הושחת על ידי השטן, הוא איבד את לבו ירא-האל וכן את התפקיד שצריך להיות ליצירי הבריאה, ובכך הפך לאויב המורד באל. לאחר מכן, האנושות חיה תחת השפעתו של השטן והייתה נתונה לתמרוניו; לפיכך, לא הייתה לאל כל דרך לעבוד בקרב יצירי בריאתו, קל וחומר שלא היה מסוגל לזכות ביראתם. בני האדם נבראו על ידי האל, והיו צריכים לעבוד אותו, אך למעשה הם הפנו לו עורף ועבדו את השטן במקומו. השטן הפך לאליל שבליבם. כך, האל איבד את מעמדו בליבם, ובמילים אחרות, המשמעות של בריאת האנושות על ידו ירדה לטמיון. לכן, כדי להשיב את משמעות בריאת האנושות על ידו, עליו להשיב על כנו את צלמה המקורי ולפטור את האנושות מצביונה המושחת. כדי להשיב לידיו את בני האדם מידי השטן, עליו להושיעם מהחטא. רק כך יוכל האל להשיב בהדרגה את צלמם ואת תפקידם המקוריים, ולבסוף, לכונן מחדש את מלכותו. בסופו של דבר, השמדתם המוחלטת של אותם בני מרד מיועדת גם היא לאפשר לבני האדם לעבוד את האל טוב יותר ולחיות טוב יותר על פני האדמה. מכיוון שהאל ברא את בני האדם, הוא יגרום להם לעבוד אותו; מכיוון שהוא חפץ לכונן מחדש את תפקידה המקורי של האנושות, הוא ישיב אותו לחלוטין וללא כל טומאה. השבת סמכותו פירושה לגרום לבני האדם לעבוד אותו ולהתמסר לו; פירוש הדבר הוא שהאל יגרום לבני האדם לחיות בזכותו ויגרום לאויביו להיאבד כתוצאה מסמכותו. פירוש הדבר הוא שהאל יגרום לכל מה שקשור אליו להתקיים בקרב בני האדם ללא התנגדות מצדו של אף אחד. המלכות שהאל חפץ לכונן היא מלכותו שלו. האנושות שהוא חפץ בה היא אנושות העובדת אותו, אנושות המתמסרת לו לחלוטין וניחנה בתהילתו. אם האל לא יושיע את המין האנושי המושחת, אזי המשמעות של בריאת האנושות על ידו תאבד; לא תהיה לו עוד סמכות בקרב בני האדם, ומלכותו לא תוכל עוד להתקיים על פני האדמה. אם האל לא ישמיד את אותם אויבים המורדים בו, הוא לא יוכל להשיג את תהילתו במלואה, וגם לא לכונן את מלכותו על פני האדמה. אלה יהיו סימני השלמת עבודתו והישגו הכביר: להשמיד כליל את המורדים בו בקרב המין האנושי, ולהביא למנוחה את אלה שהובאו לידי שלמות. כאשר בני האדם יושבו לצלמם המקורי, וכאשר יוכלו למלא את חובותיהם, לשמור על מקומם הראוי ולהתמסר לכל סידוריו של האל, האל יזכה בקבוצת אנשים על פני האדמה העובדת אותו, והוא גם יכונן על פני האדמה מלכות העובדת אותו. הוא יזכה בניצחון נצחי על פני האדמה, וכל המתנגדים לו יאבדו לנצח נצחים. הדבר ישיב את כוונתו המקורית בבריאת האנושות; הוא ישיב את כוונתו בבריאת כל הדברים, וכן יכונן מחדש את סמכותו על פני האדמה, בקרב כל הדברים, ובקרב אויביו. אלה יהיו סמלי ניצחונו המוחלט. מאז ואילך, המין האנושי ייכנס למנוחה ויתחיל חיים במסלול הנכון. גם האל ייכנס למנוחה נצחית עם המין האנושי, ויחל בחיי נצח המשותפים לו ולבני האדם. הזוהמה והמרדנות ייעלמו מעל פני האדמה, כל הקינות יתפוגגו, וכל דבר בעולם הזה המתנגד לאל יחדל מלהתקיים. רק האל ואותם אנשים שהוא הושיע ייוותרו; רק בריאתו תיוותר.