האדם מבין מעט את העבודה הנוכחית ואת העבודה העתידית, אך הוא לא מבין את היעד שהאנושות תיכנס אליו. כיציר בריאה, על האדם למלא את חובתו של יציר בריאה: על האדם לנהות אחר האל בכל אשר האל עושה, ועליכם לפעול בכל דרך שאצווה עליכם. אינן לך שום דרך לנהל דברים בעצמך, ואין לכם שום שליטה על עצמך – הכול צריך להיות נתון לרחמיו של האל והכול נמצא בידיו. אילו עבודתו של האל הייתה מספקת לאדם מראש סוף, יעד נפלא, ואילו האל היה משתמש בכך כדי לשבות את לבו של האדם ולגרום לו לנהות אחריו – אם האל היה חותם הסכם עם האדם – הרי שלא היה זה כיבוש ולא עבודה על חיי האדם. אילו האל היה משתמש במטרה של האדם כדי לשלוט בו ולזכות בלבו, הרי שהאל לא היה הופך את האדם למושלם ולא היה מסוגל לזכות באדם, אלא היה משתמש ביעד שלו כדי לשלוט בו. אין דבר שחשוב לאדם יותר מאשר הקץ הסופי, יעדו הסופי ומאשר השאלה אם יש דבר טוב שאפשר לקוות לו. אילו קיבל האדם תקווה יפה במהלך עבודת הכיבוש, ואילו קיבל האדם יעד הולם שאליו ישאף, לפני עבודת הכיבוש, אזי לא זו בלבד שכיבוש האדם לא היה משיג את ההשפעה הרצויה, אלא שהדבר היה גם משפיע על התוצאה של עבודת הכיבוש. כלומר, עבודת הכיבוש משיגה את התוצאה הרצויה באמצעות סילוק גורלו וסיכוייו העתידיים של האדם, שיפוט האדם על צביונו המרדני וייסור צביונו המרדני של האדם. היא לא משיגה את השפעתה באמצעות חתימת הסכם עם האדם, כלומר על-ידי הענקת ברכות וחסד לאדם, אלא על-ידי חשיפת נאמנותו של האדם באמצעות גזלת "חירותו" וחיסול סיכוייו העתידיים. זוהי תמציתה של עבודת הכיבוש. אילו ניתנה לאדם תקווה נהדרת מלכתחילה ועבודת הייסורים והשיפוט הייתה נעשית לאחר מכן, אזי האדם היה מקבל על עצמו את הייסורים ואת השיפוט על סמך העובדה שיש לו סיכויים עתידיים, ובסופו של דבר, לא הייתה מושגת התמסרות של כל יצירי הבריאה לבורא ללא תנאי, והלא היו עובדים אותו ללא תנאי. הייתה מתקיימת רק התמסרות עיוורת, התמסרות מתוך בורות, או שהאדם היה מציב לאל דרישות מתוך עיוורון, ולא ניתן היה לכבוש את לב האדם באופן מלא. כתוצאה מכך, לעבודת כיבוש כזו אין יכולת לזכות באדם ויותר מכך, לשאת עדות על האל. יצירי בריאה כאלה לא יוכלו למלא את חובתם ורק יתמקחו עם האל – זה לא יהיה כיבוש, אלא רחמים וברכות. הבעיה הגדולה ביותר בקשר לאדם היא שהוא חושב אך ורק על גורלו וסיכוייו העתידיים, שהוא סוגד להם. האדם חותר אל האל לשם גורלו וסיכוייו העתידיים. הוא אינו עובד את האל בשל אהבתו לאל. על כן, במהלך כיבוש האדם, יש לגזום את אנוכיותו של האדם, את חמדנותו ואת המכשולים הגדולים ביותר בפני עבודתו את האל ובאמצעות זאת לחסלם. כך ניתן יהיה להשיג את ההשפעות של כיבוש האדם. כתוצאה מכך, בשלבים הראשונים בכיבושו של האדם, יש לטהרו משאיפותיו המופלגות ומחולשותיו הקטלניות ביותר, ובכך לחשוף את לבו אוהב-האל של האדם לאל ולשנות את הידע שלו אודות החיים האנושיים, את השקפתו על האל ואת משמעות קיומו. כך יטוהר לבו אוהב-האל של האדם כלפי האל וכך ייכבש לבו. אולם גישתו של האל כלפי כל יצירי הבריאה שלו איננה לכבוש לשם כיבוש בלבד. במקום זאת, האל כובש כדי לזכות באדם, למען תהילתו של האל, וכדי להשיב לאדם את דמותו המוקדמת ביותר והמקורית. אילו האל היה כובש אך ורק כדי לכבוש, הייתה אובדת בכך חשיבותה של עבודת הכיבוש. כלומר, אם האל היה מנער את חוצנו מהאדם לאחר שכבש אותו ומתעלם מחייו וממותו של האדם, אזי לא היה זה ניהול האנושות, וכיבוש האדם לא היה למען ישועתו. לב לבה של עבודת הישועה היא אך ורק לזכות באדם לאחר כיבושו ולהביאו בסופו של דבר אל יעד נפלא. רק בכך ניתן להשיג את המטרה, שהיא ישועת האדם. במילים אחרות, הציפיות היחידות שצריכות להיות לכל יצירי הבריאה הן שהאדם יגיע ליעד יפהפה וייכנס למנוחה, וזו העבודה שעל הבורא לעשות. אילו האדם היה עושה את העבודה הזו, היא הייתה מוגבלת מדי: היא הייתה מקדמת את האדם במידת מה, אך לא היה בכוחה להביא אותו אל יעדו הנצחי. האדם אינו מסוגל לקבוע את גורל האדם, ואף יותר מכך, הוא אינו מסוגל להבטיח את סיכוייו ויעדו העתידיים של האדם. לעומת זאת, העבודה שהאל עושה שונה. היות שהאל ברא את האדם, הוא מנהיג אותו. היות שהאל מושיע את האדם, הוא יושיע אותו כליל ויזכה בו באופן מלא. היות שהאל מנהיג את האדם, הוא יביא אותו אל היעד הראוי לו. והיות שהאל ברא את האדם ושהוא מנהל אותו, עליו לשאת באחריות לגורלו ולסיכוייו העתידיים של האדם. זו העבודה שהבורא עושה. על אף שעבודת הכיבוש מוגשמת על-ידי טיהור האדם מסיכוייו העתידיים, בסופו של דבר יש להביא את האדם אל היעד הראוי שהאל הכין עבורו. הסיבה לכך שיש לאדם יעד ושגורלו מובטח היא בדיוק משום שהאל מכין את האדם. היעד הראוי שבו מדובר כאן אינו תקוותיו וסיכוייו העתידיים של האדם, שמהם הוא טוהר בימים עברו – יש הבדל בין השניים. הדברים שהאדם מקווה להם וחותר אליהם הם הכמיהות העולות מחתירות אל התאוות הראוותניות של הבשר, ולא היעד שהאדם ראוי לו. לעומת זאת, הדברים שהאל הכין עבור האדם הם הברכות וההבטחות המגיעות לאדם לאחר שטוהר, שאותן הכין האל לאדם לאחר בריאת העולם ואשר אינן נגועות בבחירותיו, השקפותיו, דמיונו או בשרו ודמו של האדם. היעד הזה לא הוכן עבור אדם מסוים אלא זהו מקום המנוחה של כלל האנושות. לפיכך, זהו היעד הראוי ביותר עבור האנושות.

הבורא מתכוון לתזמר את יצירי הבריאה. אל לך להשליך הצדה דבר כלשהו שהאל עושה או לא להישמע לו, ואל לך להתמרד נגד האל. כאשר עבודתו של האל תשיג בסופו של דבר את מטרותיו, הוא יזכה בתהילה באופן זה. מדוע לא נאמר כיום שאתה צאצא מואב או יוצא חלציו של הדרקון הגדול האדום כאש? מדוע אין מדברים עוד על העם הנבחר אלא רק על ברואים? הברוא – זה היה הכינוי המקורי של האדם, וזו זהותו המולדת. השמות משתנים רק משום שהעידנים והתקופות של העבודה שונים. למעשה, האדם הוא יציר בריאה רגיל. כל יצירי הבריאה, המושחתים ביותר או הקדושים ביותר, חייבים למלא את חובתו של ברוא. כשהאל מבצע את עבודת הכיבוש, הוא אינו שולט בך באמצעות הסיכויים העתידיים שלך, גורלך או ייעודך. למעשה, אין צורך לעבוד באופן כזה. מטרתה של עבודת הכיבוש היא לגרום לאדם לבצע את חובתו של יציר בריאה, לגרום לו לעבוד את הבורא. רק לאחר מכן, הוא יכול להיכנס ליעד הנפלא. גורלו של אדם נשלט בידי האל. אינך מסוגל לשלוט בעצמך: גם אם תמיד האדם תמיד יתרוצץ ויעסיק את עצמו בדברים למען עצמו, הוא עדיין אינו מסוגל לשלוט בעצמו. אילו ידעת מהם סיכוייך העתידיים ואילו היית מסוגל לשלוט בגורלך, האם עדיין היית נקרא יציר בריאה? לסיכומו של עניין, ללא קשר לאופן עבודתו של האל, כל עבודתו נעשית למען האדם. זה כמו שהשמיים והארץ וכל הדברים כולם נבראו על ידי האל כדי לשרת את האדם: האל ברא את הירח, השמש והכוכבים למען האדם, הוא ברא את בעלי החיים והצמחים למען האדם, הוא ברא את האביב, הקיץ, הסתיו והחורף למען האדם, וכן הלאה – כל אלה נוצרו למען קיומו של האדם. על כן, לא משנה כיצד האל מייסר את האדם ושופט אותו, הכול נועד לישועת האדם. אפילו שהוא שולל מהאדם את תקוותיו הגשמיות, הדבר נועד לטהר אותו, וטיהור האדם נעשה למען קיומו של האדם. יעדו של האדם נתון בידי הבורא, ולכן כיצד יכול האדם לשלוט בעצמו?

ברגע שתושלם עבודת הכיבוש, האדם יובא אל עולם מלא יופי. החיים האלה עדיין יהיו, כמובן, על פני האדמה, אך הם יהיו שונים לחלוטין מחיי האדם כיום. אלה יהיו חיי האנושות לאחר שהאל יכבוש את האנושות כולה. זו תהיה התחלה חדשה לאדם על פני האדמה, והעובדה שיהיו לאנושות חיים כאלה תהיה ההוכחה לכך שהאדם בא אל מישור חדש ויפהפה. זו תהיה ההתחלה של חיי האדם והאל על פני האדמה. הנחת היסוד לחיים יפהפיים כאלה חייבת להיות שלאחר שהאל טיהר את האדם וכבש אותו, האדם מתמסר לבורא. על כן, עבודת הכיבוש היא השלב האחרון בעבודתו של האל לפני שהאדם נכנס אל היעד הנפלא. חיים כאלה הם החיים העתידיים של האדם על פני האדמה, החיים היפהפיים ביותר על פני האדמה, החיים שהאדם עורג אליהם והחיים שהאדם לא זכה בהם מעולם בתולדות העולם. חיים אלה הם התוצאה הסופית של עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים, הדבר שהאנושות נכספת אליו יותר מכול וכן הבטחתו של האל לאדם. אך הבטחה זו אינה יכולה להתגשם מיד: האדם ייכנס אל יעדו העתידי רק לאחר שתושלם עבודת אחרית הימים ולאחר שהאל יכבוש אותו לגמרי, כלומר לאחר שהשטן יובס לחלוטין. טבעו של האדם כבר לא יהיה טבע של חוטא לאחר שהאל יזכך אותו, משום שהאל כבר הביס את השטן, ולכן לא תהיה עוד פלישה של כוחות עוינים ולא יהיו עוד כוחות עוינים שיוכלו לתקוף את בשרו של האדם. על כן, האדם יהיה חופשי וקדוש – הוא ייכנס אל הנצח. רק אם כוחות החושך העוינים ישועבדו, האדם יהיה חופשי בכל אשר יפנה, כך שיהיה חף ממרדנות או מהתנגדות. כדי שהכול יהיה טוב עם האדם, יש רק לשעבד את השטן. הסיבה למצב הנוכחי היא שהשטן עדיין גורם להפרעות בכל מקום על פני האדמה, ומשום שעבודת הניהול של האל טרם באה אל סופה. לאחר שהשטן יובס, האדם ייצא לחופשי לגמרי. כשהאדם יזכה באל וייחלץ מהשפעתו של השטן, הוא יחזה בשמש הצדק. הוא יזכה שוב בחיים הראויים לאדם רגיל ובכל מה שמגיע לאדם רגיל, כגון היכולת להבחין בין טוב לרע, ההבנה איך לאכול ולהתלבש והיכולת לחיות חיים רגילים – הוא יזכה מחדש בכל זה. אלמלא הנחש פיתה את חוה, היו לאדם אותם חיים רגילים שהיו לו לאחר שנברא בראשית. הוא היה אמור לאכול, להתלבש ולנהל חיים של אדם רגיל על פני האדמה. אולם לאחר שהאדם הפך למסואב, החיים האלה הפכו לחלום בלתי מושג, ואפילו כיום האדם אינו מעז להעלות בדמיונו דברים כאלה. למעשה, החיים היפהפיים האלה שהאדם עורג אליהם הם הכרח. אילולא היה לאדם יעד כזה, חייו המסואבים על פני האדמה לא היו נפסקים לעולם, ואילולא היו חיים יפהפיים כאלה, גורלו של השטן והעידן שבו יש לשטן השפעה על העולם לא היו באים אל סופם. האדם חייב להגיע למישור שמחוץ להישג ידם של כוחות החושך. כשזה יקרה, הדבר יוכיח שהשטן הובס. כך, כאשר השטן לא יפריע עוד, האל עצמו ישלוט באנושות והוא יפקד על חיי האדם במלואם וישלוט בהם. רק אז השטן יובס באמת. חיי האדם כיום הם בעיקר חיי זוהמה, והם עדיין חיי סבל ומצוקה. מצב זה אינו יכול להיקרא תבוסה של השטן. האדם עדיין לא נמלט מים המצוקות, ועדיין לא נמלט ממצוקת חייו של האדם או מהשפעת השטן, והידע שלו על האל עדיין מזערי. השטן יצר את כל מצוקותיו של האדם. השטן הוא זה שהביא את הסבל אל חיי האדם, ורק לאחר שהשטן ישועבד, האדם יהיה מסוגל להימלט לחלוטין מים הצרות. עם זאת, הדרך לשעבד את השטן היא באמצעות כיבוש לבו של האדם וזכייה בו, והפיכת האדם לשלל הקרב מול השטן.

החתירה הנוכחית של האדם בהפיכתו למתגבר ולמושלם קודמת ליכולתו לנהל חיי אנוש רגילים על פני האדמה. אלו המטרות שהאדם מנסה להשיג לפני שהשטן ישועבד. מעצם מהותה, חתירתו של האדם בהפיכתו למתגבר ולמושלם או ביכולתו להביא תועלת אדירה היא למעשה הימלטות מהשפעתו של השטן: האדם חותר להפוך למתגבר, אך התוצאה הסופית תהיה הימלטותו מהשפעתו של השטן. רק כשהאדם יימלט מהשפעתו של השטן, הוא יוכל לחיות חיי אנוש רגילים על פני האדמה, חיים של עבודת האל. כיום, האדם עוסק בהפיכה למתגבר ולמושלם לפני שיש לו חיי אנוש רגילים על פני האדמה. הוא חותר לכך בעיקר כדי להיטהר וליישם בפועל את האמת וכדי להיות מסוגל לעבוד את הבורא. אם יהיו לאדם חיי אנוש רגילים על פני האדמה, חיים ללא מצוקות או צרות, הרי שהאדם לא יעסוק בהפיכה למתגבר. "ההפיכה למתגבר" ו"ההפיכה למושלם" הן המטרות שהאל מציב בפני האדם, ובאמצעות העיסוק בהשגת המטרות האלה, האל גורם לאדם להנהיג את האמת ולהביא לידי ביטוי חיים בעלי חשיבות. המטרה היא להשלים את האדם ולזכות בו, והעיסוק בהפיכה למתגבר ולמושלם הוא רק אמצעי. אם האדם ייכנס אל היעד הנפלא הזה בעתיד, לא תהיה עוד התייחסות להפיכה למתגבר ולמושלם. כל ברוא ימלא אז את חובתו ותו לא. כיום, האל גורם לאדם לעסוק בדברים האלה פשוט כדי להגדיר לאדם טווח פעולה, כדי שעיסוקו של האדם יהיה ממוקד ומעשי יותר. אלמלא כן, האדם היה חי בתוך מופשטות מעורפלת וחותר אל כניסה אל בחיי נצח, ולו היה זה המצב, האדם היה אומלל עוד יותר, הלא כן? האם עיסוק כזה, ללא יעדים או עקרונות, איננו הונאה עצמית? בסופו של דבר, מטבע הדברים, העיסוק הזה לא היה נושא פרי. בסופו של יום, האדם היה עדיין חי תחת השפעתו של השטן ולא היה מסוגל להיחלץ ממנו. לשם מה לו לכרוך עצמו בעיסוק כה חסר מטרה? כשהאדם ייווכח ביעד הנצחי, הוא יעבוד את הבורא, ומשום שהאדם זכה בישועה ונוכח בנצח, הוא לא יעסוק במטרות כלשהן, ויתרה מזאת, הוא לא יצטרך לדאוג עוד שהשטן יצוּר עליו. באותה עת כל אדם יידע את מקומו ויבצע את חובתו, ואפילו אם בני האדם לא יעברו ייסורים ושיפוט, כל אחד מהם ימלא את חובתו. בעת הזו, האדם יהיה יציר בריאה, הן בזהותו והן במעמדו. לא תתקיים עוד הבחנה בין בכירים וזוטרים. כל אדם פשוט ימלא תפקיד שונה. עם זאת, האדם עדיין יחיה ביעד מסודר והולם עבור האנושות. האדם ימלא את חובתו על מנת לעבוד את הבורא, ואנושות כזו תהיה האנושות של הנצח. באותה עת, האדם יזכה בחיים שמוארים באורו של האל, חיים תחת השגחתו והגנתו של האל, חיים יחד עם האל. האנושות תקיים חיים רגילים על פני האדמה וכל בני האדם ייווכחו בדרך הישר. תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים תביס את השטן לחלוטין, ופירושו שהאל ישיב את צלמו המקורי של האדם לאחר בריאתו על פני האדמה, ובכך האל ירצה את כוונותיו המקוריות. בראשית, לפני שהשטן השחית את האנושות, האנושות חיה חיים רגילים על פני האדמה. לאחר מכן, כאשר השטן השחית את האדם, האדם איבד את החיים הרגילים האלה, וכך החלה עבודת הניהול של האל והקרב נגד השטן להשבת חייו הרגילים של האדם. רק עם תום עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים של האל, יתחילו באופן רשמי חיי האנושות כולה על פני האדמה. רק אז יהיו לאדם חיים נפלאים, והאל ישיב את התכלית המקורית של בריאת האדם מבראשית, וכן את צלמו המקורי של האדם. לכן, לאחר שיהיו לאדם חיי אנוש רגילים על פני האדמה, הוא יפסיק לעסוק בהפיכה למתגבר ולמושלם, משום שהאדם יהיה קדוש. "המתגברים" ו"המושלמים" שאנשים מדברים עליהם הם המטרות שהאל העניק לאדם במהלך הקרב בין האל לשטן, והמטרות האלה קיימות רק מפני שהאדם הושחת. הדרך להביס את השטן היא לתת לכם מטרה ולגרום לכם לעסוק בהגשמתה. כשהאל דורש מכם להיות מתגברים, להפוך למושלמים או לשמש אותו, אתם נדרשים לשאת עדות כדי לבייש את השטן. בסופו של דבר, האדם יחיה חיי אנוש רגילים על פני האדמה ויהיה קדוש. כשזה יקרה, האם בני האדם עדיין ישאפו להפוך למתגברים? הם כולם יצירי בריאה, הלא כן? באשר להפיכה למתגברים ולמושלמים, מילים אלו מכוונות כלפי השטן וכלפי הזוהמה של האדם. האין המילה "מתגבר" מתייחסת לניצחון על השטן ועל הכוחות העוינים? כשאתה אומר שהפכת למושלם, מה בך הפך למושלם? התנערתם מהצביון השטני המושחת שלכם, כדי שתוכלו לרחוש אהבה עילאית כלפי האל, הלא כן? הדברים האלה נאמרים ביחס לדברים המזוהמים שבאדם, וביחס לשטן. הם אינם נאמרים ביחס לאל.

כיום, אם אינך חותר להפיכה למתגבר ולמושלם, הרי שבעתיד, כשהאנושות תחיה חיים רגילים על פני האדמה, לא תהיה הזדמנות לחתירה כזו. בשלב ההוא, סופו של כל אדם כבר יתגלה. בשלב ההוא, יהיה ברור איזה אדם אתה ואם תרצה להיות מתגבר או להפוך למושלם, הדבר יהיה בלתי-אפשרי. העניין הוא שהאדם ייענש על מרדנותו לאחר שהיא תתגלה. בשלב ההוא, חתירתו של האדם לא תהיה מרוממת מחתירות של אחרים, כך שבני אדם מסוימים יהיו מתגברים ואחרים יהפכו למושלמים, או שאחרים יהיו בניו הבכורים של האל ואחרים יהיו בני האל. הם לא יחתרו אל הדברים האלה. כולם יהיו יצירי בריאה, כולם יחיו על פני האדמה, וכולם יחיו ביחד עם האל על פני האדמה. בעת הזו ניטש הקרב בין האל והשטן. זה הזמן שבו קרב זה טרם הסתיים, הזמן שבו האדם עדיין לא נפל לגמרי בנחלתו של האל. זו תקופת מעבר. לכן, נדרש מהאדם להפוך למתגבר או לאחד מאנשי האל. כיום ישנם הבדלי מעמדות, אך כשיבוא היום, לא יהיו הבדלים כאלה: מעמדם של כל המנצחים יהיה זהה – הם כולם יהיו בני אדם כשירים ויחיו בשוויון על פני האדמה, כלומר הם יהיו ברואים כשירים וכולם יקבלו את אותם הדברים. מפני שהעידנים של עבודתו של האל שונים ומפני שמטרות עבודתו שונות אף הן, אם העבודה הזו נעשית בכם, אתם זכאים להפוך למושלמים ולמתגברים. אילו העבודה הזו הייתה נעשית בארצות אחרות, תושבי הארצות ההן היו זכאים להפוך לקבוצת בני האדם הראשונה שתיכבש ולקבוצת בני האדם הראשונה שהאל יהפוך למושלמים. כיום, העבודה הזו לא מתבצעת בארצות אחרות, ולכן תושבי הארצות האלה לא זכאים להפוך למושלמים ולמתגברים, והם אינם מסוגלים להפוך לקבוצה הראשונה. משום שמטרת עבודתו של האל שונה, העידן של עבודתו של האל שונה והיקף העבודה שונה. לכן יש קבוצה ראשונה, הלא היא המתגברים, וכך גם תהיה קבוצה שנייה של בני אדם שהאל יהפוך למושלמים. לאחר שתהיה קבוצה ראשונה של בני אדם שהאל יהפוך למושלמים, היא תהווה דוגמה ומופת, וכך בעתיד, יהיו קבוצה שנייה ושלישית של בני אדם שהאל יהפוך למושלמים. אולם בנצח כל הקבוצות יהיו זהות, ולא יהיו להן מעמדות שונים. בני האדם בקבוצות השונות פשוט יהפכו למושלמים בזמנים שונים, ולא יהיה הבדל במעמדם. בבוא היום שבו האל ישלים את כולם והעבודה של התבל כולה תושלם, לא יהיה הבדל במעמדות וכולם יהיו במעמד שווה. כיום, העבודה הזו נעשית בקרבכם, כדי שתהפכו למתגברים. אילו היא הייתה מתבצעת בבריטניה, אזי הקבוצה הראשונה הייתה בבריטניה, בדיוק כפי שאתם תהיו הקבוצה הראשונה. אתם פשוט בורכתם במיוחד בחסד בכך שאני מבצע את עבודתי בקרבכם כיום, ואלמלא העבודה הזו הייתה מבוצעת בכם, הייתם שייכים לקבוצה השנייה, השלישית, הרביעית או החמישית. הדבר נובע פשוט מההבדל בסדר העבודה. במילים "הקבוצה הראשונה והקבוצה השנייה" אין הכוונה לכך שקבוצה אחת מתעלה על רעותה. הן רק מסמלות את הסדר שבו בני האדם הופכים למושלמים. כיום, אני משתף אתכם בדברים האלה, אך מדוע הם לא נודעו לכם קודם לכן? משום שללא תהליך, בני האדם נוטים להיות קיצוניים. לדוגמה, ישוע אמר בזמנו: "כפי שיצאתי לדרך, כך אגיע." כיום, בני אדם רבים התאהבו בדברים האלה, והם רוצים רק לעטות גלימות לבנות ולהמתין להילקח השמיימה. לפיכך, יש דברים רבים שלא יכולים להיאמר מוקדם מדי. אילו הם נאמרו מוקדם מדי, האדם היה נוטה לקיצוניות. שיעור קומתו של האדם דל מדי והוא אינו מסוגל להבין לאשורה את האמת שבדברים האלה.

כשהאדם ישיג חיי אנוש אמיתיים על פני האדמה, וכל כוחות השטן ישועבדו, האדם יחיה בקלות על פני האדמה. הדברים לא יהיו מורכבים כמו שהם כיום: יחסי אנוש, קשרים חברתיים, קשרי משפחה מורכבים – הם מטרידים כל כך ומכאיבים כל כך! חייו של האדם כאן אומללים כל כך! לאחר שהאדם ייכבש, לבו ודעתו ישתנו: יהיו לו לב ירא-אל ולב אוהב-אל. לאחר שהאל יכבוש את כל בני האדם בתבל שרוצים לאהוב אותו, כלומר לאחר שהשטן יובס, ולאחר שהשטן וכל כוחות החושך ישועבדו, חייו של האדם על פני האדמה יהיו נטולי הפרעות והוא יהיה מסוגל לחיות בחופשיות על פני האדמה. לו חיי האדם היו ללא קשרי בשר וללא המורכבויות של הבשר, הם היו קלים בהרבה. קשרי הבשר של האדם מורכבים מדי, ועובדה זו מוכיחה שהוא עדיין לא השתחרר מהשפעתו של השטן. אילו היו לך קשרים כאלה עם כל אחד מאחיך ואחיותיך, אם היו לך קשרים כאלה עם כל בן משפחה שלך, לא היו לך דאגות ולא היית צריך לדאוג בשל איש. לא היה יכול להיות מצב טוב מכך, וכך, האדם היה משתחרר ממחצית מסבלו. כשהאדם יחיה חיי אנוש רגילים על פני האדמה, הוא ידמה למלאך. על אף שהוא עדיין יהיה בשר ודם, הוא ידמה מאוד למלאך. זו ההבטחה הסופית, זו ההבטחה האחרונה שהאדם מקבל. כיום, האדם עובר ייסור ומשפט. האם אתה חושב שאין משמעות לעובדה שהאדם חווה דברים כאלה? הייתכן שעבודת הייסורים והמשפט מתבצעת ללא סיבה? בעבר, נאמר שהשתת ייסורים ומשפט על האדם כמוהם כהשלכתו לבור ללא תחתית, כלומר שלילת גורלו וסיכוייו העתידיים. כל זה נועד למטרה אחת: טיהור האדם. האדם אינו מושלך לבור ללא תחתית בכוונה תחילה, ואז האל מנער חוצנו ממנו. במקום זאת, הדבר נועד לגזום את המרדנות שבאדם כדי שבסופו של דבר ניתן יהיה לטהר את כל הדברים שבאדם, על מנת שהוא יוכל להכיר את האל באמת ולהידמות לאדם קדוש. אם זה ייעשה, הכול יוגשם. למעשה, לאחר גיזום הדברים שבאדם שיש לגזום אותם ולאחר שהאדם יישא עדות מהדהדת, השטן יובס גם כן, וגם אם חלק מהדברים האלה שהיו באדם מלכתחילה לא יטוהרו לגמרי, ברגע שהשטן יובס, הוא כבר לא יגרום להפרעות, ובשלב הזה, האדם יטוהר לחלוטין. האדם מעולם לא חווה חיים כאלה, אך לאחר שהשטן יובס, הכול יבוא על מקומו בשלום, והדברים הפעוטים האלה באדם ייפתרו כולם. כל שאר הבעיות יסתיימו ברגע שהבעיה המרכזית הזו תיפתר. במהלך התגלמותו של האל כבשר ודם על פני האדמה, כשהוא עושה את עבודתו באופן אישי בקרב בני האדם, כל העבודה שהוא עושה נועדה להביס את השטן, והוא יביס את השטן על-ידי כיבוש האדם והשלמתכם. כשתישאו עדות מהדהדת, גם זה יהיה אות לתבוסתו של השטן. ראשית האדם נכבש, ובסופו של דבר הוא הופך למושלם לחלוטין, כדי להביס את השטן. עם זאת, בעצם תמציתו של דבר, תבוסתו של השטן מלווה גם בישועת האנושות כולה מים המצוקות הריקני הזה. בין אם העבודה הזו מתבצעת בתבל כולה או רק בסין, היא נועדה כולה להבסת השטן ולהושעת האנושות כולה, כדי שהאדם ייכנס אל מקום המנוחה. האל בהתגלמותו, הבשר ודם הרגילים האלה, נועדו בדיוק להבסת השטן. עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם נועדה להביא ישועה לכל אדם תחת השמיים אשר אוהב את האל, היא נועדה לכבוש את האנושות כולה, ויתרה מזאת, היא נועדה להביס את השטן. לא ניתן להפריד את הליבה של עבודת הניהול של האל מהבסת השטן, זאת כדי להביא ישועה לאנושות כולה. מדוע נאמר תמיד בחלקים כה רבים מהעבודה הזו שעליכם לשאת עדות? וכלפי מי מופנית העדות הזו? האין היא מופנית כלפי השטן? העדות הזו היא נישאת למען האל והיא נועדה להעיד שעבודתו של האל השיגה את השפעתה. נשיאת העדות מתקשרת לעבודה של הבסת השטן. אלמלא היה קרב כנגד השטן, האדם לא היה נדרש לשאת עדות. מאחר שהאל חייב להביס את השטן, במקביל להושעת האדם, האל דורש שהאדם יישא עליו עדות בפני השטן, והאל משתמש בעדות זו להושיע את האדם ולהילחם בשטן. כתוצאה מכך, האדם הוא הן מושא הישועה והן כלי-שרת להבסת השטן, ולכן, האדם נמצא בליבה של עבודת הניהול השלמה של האל, ואילו השטן הוא רק מושא ההשמדה והאויב. ייתכן שאתה מרגיש שלא עשית דבר, אך משום השינויים בצביונך, נישאה עדות, ועדות זו מופנית כלפי השטן ולא כלפי האדם. האדם אינו כשיר ליהנות מעדות כזו. כיצד הוא יכול להבין את העבודה שהאל עושה? מושא מאבקו של האל הוא השטן. לעומת זאת, האדם הוא רק מושא הישועה. לאדם יש צביון שטני מושחת והוא אינו מסוגל להבין את העבודה הזו. זאת משום ההשחתה של השטן. אין זה טבעו של האדם מבראשית, אלא הוא נשלט על ידי השטן. כיום, עבודתו העיקרית של האל היא להביס את השטן, כלומר לכבוש את האדם לחלוטין, כדי שהאדם יוכל לשאת עדות סופית על האל בפני השטן. כך יוגשמו כל הדברים. במקרים רבים, בעינך הבלתי מזוינת נדמה שדבר לא קרה, אך למעשה העבודה כבר הושלמה. האדם דורש שכל עבודת ההשלמה תהיה גלויה, אולם אני השלמתי את עבודתי מבלי שהפכתי אותה לגלויה לעיניך. זאת משום שהשטן נכנע, ופירושו שהוא נחל תבוסה גמורה ושכל חוכמתו, עוצמתו וסמכותו של האל הביסו את השטן. זו בדיוק העדות שיש לשאת, ועל אף שהדבר לא מתבטא באדם בבירור, על אף שהדבר לא נראה בעין בלתי מזוינת, השטן כבר הובס. העבודה הזו מכוונת כולה כלפי השטן והיא מתבצעת משום הקרב בשטן. לכן, יש דברים רבים שהצליחו והאדם אינו רואה זאת, אך בעיני האל הם הצליחו זה מכבר. זו אחת האמיתות הפנימיות של מכלול עבודתו של האל.

לאחר שהשטן יובס, כלומר לאחר שהאדם ייכבש לגמרי, האדם יתפוס שכל העבודה הזו נועדה למען הישועה, ושהאמצעי לישועה זו הוא לחטוף את בני האדם מידי השטן. עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים של האל מחולקת לשלושה שלבים: עידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות. שלושת שלבי העבודה האלה נועדו כולם לישועת האנושות, כלומר הם נועדו לישועת האנושות שהשטן השחית אותה באופן חמור. אולם הם נועדו גם כדי לאפשר לאל להילחם בשטן. באופן זה, כשם שעבודת הישועה נחלקת לשלושה שלבים, גם הקרב בשטן מחולק לשלושה שלבים, ושני ההיבטים האלה של עבודתו של האל מתבצעים בעת ובעונה אחת. הקרב בשטן נועד למעשה לישועת האנושות, ומשום שהעבודה של ישועת האנושות לא ניתנת להשלמה בשלב אחד, הקרב בשטן גם הוא מחולק לשלבים ולתקופות, והמלחמה בשטן ניטשת בהתאם לצרכיו של האדם ולמידה שבה השטן השחית אותו. ייתכן שהאדם מדמיין שבקרב הזה האל יתחמש כנגד השטן, כפי ששני צבאות נלחמים זה בזה. רק בינתו של האדם מסוגלת לדמיין דבר כזה. זה רעיון עמום ולא מציאותי ביותר, אך זה מה שהאדם מאמין. ומשום שאני אומר כאן שהאמצעי לישועת האדם הוא הקרב בשטן, האדם מדמיין שכך נערך הקרב הזה. בעבודה של ישועת האדם, ישנם שלושה שלבים, כלומר הקרב בשטן חולק לשלושה שלבים לפני שהשטן יובס אחת ולתמיד. אולם האמת הפנימית של מכלול עבודת הקרב בשטן היא שתוצאותיה מושגות באמצעות כמה שלבי עבודה: הרעפת חסד על האדם, הפיכה לקורבן החטאת של האדם, מחילה לאדם על חטאיו, כיבוש האדם והפיכתו למושלם. לאמיתו של דבר, הקרב בשטן איננו התחמשות כנגד השטן, אלא נשיאת עדות למען האל דרך ישועת האדם, עבודה על חייו של האדם ושינוי צביונו של האדם, ועל ידי כך הבסתו של השטן. השטן יובס באמצעות שינוי צביונו המושחת של האדם. לאחר שהשטן יובס, כלומר לאחר שהאדם יזכה בישועה מלאה, השטן המושפל יהיה משועבד לחלוטין, וכך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, תמצית הישועה של האדם היא הקרב בשטן, והמלחמה בשטן משתקפת בראש ובראשונה בישועת האדם. השלב של אחרית הימים, שבו האדם ייכבש, הוא השלב האחרון בקרב כנגד השטן וזו גם העבודה של הישועה המלאה של האדם מהשפעתו של השטן. המשמעות הפנימית של כיבוש האדם היא להשיב לבורא בעקבות הכיבוש את התגלמות השטן, דהיינו, את האדם שהשטן השחית. באופן זה הוא ימרוד בשטן וישוב לאל באופן מלא. כך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, עבודת הכיבוש היא העבודה האחרונה בקרב כנגד השטן והשלב האחרון בניהולו של האל לשם הבסת השטן. ללא העבודה הזו, ישועת האדם באופן מלא לא הייתה אפשרית, תבוסתו המוחלטת של השטן לא הייתה אפשרית והאנושות לעולם לא הייתה מסוגלת להיכנס ליעד הנפלא או להשתחרר מהשפעתו של השטן. כתוצאה מכך, לא ניתן להשלים את עבודת הישועה של האדם לפני שיושלם הקרב בשטן, מכיוון שליבת עבודת הניהול של האל הוא לשם ישועת האנושות. האנושות הקדומה ביותר הייתה בידיו של האל, אך בשל הפיתוי וההשחתה של השטן, השטן שיעבד את האדם והאדם נפל לידי הרשע. לפיכך, השטן הפך ליעד שאותו יש להביס בעבודת הניהול של האל. משום שהשטן השתלט על האדם ומשום שהאדם הוא ההון של מכלול הניהול של האל, על מנת להושיע את האדם, האל צריך לחטוף אותו בחזרה מידי השטן, דהיינו, האל חייב להשיב אליו את האדם שהוחזק בשבי השטן. לפיכך, יש להביס את השטן באמצעות שינויים בצביונו הישן של האדם והשבת הגיונו המקורי של האדם על כנו. כך ניתן לחטוף מידי השטן את האדם שנלקח בשבי. אם האדם ישוחרר מהשפעותיו ומשעבודו של השטן, השטן יבויש, האדם יוחזר בסופו של דבר והשטן יובס. ומשום שהאדם שוחרר מההשפעה החשוכה של השטן, האדם יהפוך לשלל הקרב הגדול הזה, והשטן יהפוך למושא הענישה בתום הקרב. לאחר מכן, עבודת הישועה של האנושות תושלם במלואה.

לאל אין כוונות זדון כלפי יצירי הבריאה. משאלתו היחידה היא להביס את השטן. כל עבודתו של האל – בין שמדובר בייסורים ובין שמדובר במשפט – מופנית כלפי השטן. היא מתבצעת כדי להושיע את האנושות וכדי להביס את השטן, ויש לה רק מטרה אחת: לערוך קרב בשטן עד הסוף! האל לא ינוח ולא ישקוט עד שיזכה בניצחון על השטן! הוא ינוח רק כאשר הוא יביס את השטן. משום שכל עבודתו של האל מופנית אל השטן, משום שבני האדם שהשטן השחית נמצאים כולם בשליטה של השפעתו של השטן ומשום שהם חיים כולם תחת השפעתו של השטן, מבלי לערוך קרב בשטן ומבלי להתנתק ממנו, השטן לא היה מרפה מאחיזתו בבני האדם האלה והאל לא היה יכול לזכות בהם. אילו האל לא זכה בהם, זו הייתה הוכחה שהשטן לא הובס, שהוא לא הפסיד בקרב. לפיכך, בתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של האל, במהלך השלב הראשון, הוא עשה את עבודת החוק. בשלב השני, הוא עשה את העבודה של עידן החסד, כלומר את עבודת הצליבה. ובשלב השלישי, הוא עושה את העבודה של כיבוש האנושות. כל העבודה הזו מכוונת בהתאם למידה שבה השטן השחית את האנושות. כולה נועדה להביס את השטן וכל אחד מהשלבים האלה נועד להביס את השטן. תמציתה של עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים של האל היא הקרב בדרקון הגדול האדום כאש, והעבודה של ניהול האנושות היא גם העבודה של הבסת השטן, עבודת הקרב כנגד השטן. האל נאבק במשך ששת אלפי שנים, ולפיכך, הוא עבד במשך ששת אלפי שנים כדי להביא את האדם בסופו של דבר אל ממלכה חדשה. כשהשטן יובס, האדם ישוחרר לחלוטין. האין זה הכיוון של עבודתו של האל כיום? זה בדיוק הכיוון של העבודה הנוכחית: השחרור המלא של האדם והוצאתו לחופשי כדי שהוא לא יוגבל עוד על ידי כללים כלשהם ולא יוגבל בכבלים ובהגבלות. כל העבודה הזו נעשית על פי שיעור קומתכם ועל פי הצרכים שלכם, כלומר, אתם מקבלים את מה שביכולתכם להגשים. אין מדובר ב"לאלץ ברווז לעמוד על ענף" – לכפות עליכם דבר מה, אלא כל העבודה הזו מתבצעת בהתאם לצרכים שלכם בפועל. כל שלב בעבודה מתבצע על פי הצרכים והדרישות של האדם בפועל ונועד להביס את השטן. למעשה, בראשית, לא היו שום מחסומים בין הבורא ויצירי הבריאה. השטן גרם לכל המחסומים האלה. האדם איבד את היכולת לראות או לגעת בדבר כלשהו בשל ההפרעות וההשחתה של השטן. האדם הוא הקורבן, זה שהולך שולל. לאחר שהשטן ינחל תבוסה, הברואים יחזו בבורא והבורא יתבונן בבוראים ויהיה מסוגל להוביל אותם באופן אישי. רק אלה החיים שהאדם ראוי להם על פני האדמה. לכן, עבודתו של האל נועדה בראש ובראשונה להבסת השטן, ולאחר שהשטן יובס, הכול ייפתר. כיום, ראית שאין זה עניין של מה בכך עבור האל לבוא בקרב בני האדם. האל אינו בא כדי לבלות את כל ימיו בהערמת קשיים לפניכם, לומר דבר כזה או אחר, או פשוט לאפשר לכם לראות איך הוא נראה, ואיך הוא מדבר וחי. האל לא התגלם כבשר רק כדי שתוכלו להביט בו, כדי לפקוח את עיניכם, או כדי לאפשר לכם לשמוע את התעלומות שהוא דיבר עליהן ועל שבעת החותמות שהוא פתח. במקום זאת, הוא התגלם כבשר ודם כדי להביס את השטן. האל בא באופן אישי כבשר ודם אל בני האדם כדי להושיע את האדם ולערוך קרב בשטן. זו החשיבות של התגלמותו כבשר ודם. אילולא האל עשה זאת כדי להביס את השטן, הוא לא היה עושה את העבודה הזו באופן אישי. האל ירד ארצה כדי לעשות את עבודתו בקרב בני האדם, לגלות את עצמו לאדם ולאפשר לאדם לחזות בו. האם זה עניין של מה בכך? זה בהחלט לא דבר פשוט! אין זה כמו שהאדם מדמיין: שהאל בא כדי שהאדם יוכל להתבונן בו, כדי שהאדם יבין שהאל מעשי ואיננו מעורפל וחלול ושהאל נשגב אך גם צנוע. הייתכן שהדבר פשוט כל כך? בדיוק מפני שהשטן השחית את בשרו ודמו של האדם ומפני שהאדם הוא זה שהאל מתכוון להושיעו, האל חייב ללבוש בשר ודם כדי להילחם בשטן ולרעות את האדם באופן אישי. רק זה יביא תועלת לעבודתו. שתי התגלמויותיו של האל כבשר ודם אירעו על מנת להביס את השטן וגם על מנת להיטיב להושיע את האדם. זאת משום שרק האל יכול לנהל קרב כנגד השטן, בין שמדובר ברוח האל או בבשרו ודמו של האל בהתגלמותו. בקיצור, המלאכים אינם יכולים להילחם בשטן, וקל וחומר שהאדם שהשטן השחית אינו מסוגל לכך. למלאכים אין הכוחות לנהל את הקרב הזה, והאדם חסר אונים אף יותר. לפיכך, אם האל רוצה לעבוד על חיי האדם, אם הוא רוצה לרדת ארצה באופן אישי כדי להושיע את האדם, עליו להתגלם כבשר ודם באופן אישי. כלומר, עליו ללבוש את הבשר והדם באופן אישי, ועם זהותו האינהרנטית והעבודה שעליו לעשות, עליו לבוא אל בני האדם ולהושיע את האדם באופן אישי. אחרת, לו רוח האל או האדם היו עושים את העבודה הזו, אזי קרב זה היה מסתיים בלא כלום ולא היה מסתיים לעולם. רק כשהאל מתגלם כבשר ודם כדי ללחום בשטן באופן אישי בקרב בני האדם, יש לאדם סיכוי לישועה. יתר על כן, רק כך השטן יבויש ולא יוכל עוד לנצל לרעה הזדמנויות או לבצע את תוכניותיו. רוח האל אינה מסוגלת להגשים את העבודה שמבצע האל בהתגלמותו כבשר ודם, ועל אחת כמה וכמה שאף בן אדם בשר ודם אינו מסוגל לבצע את העבודה הזו עבור האל, מכיוון שהעבודה שהאל עושה מתבצעת למען חייו של האדם וכדי לשנות את צביונו המושחת של האדם. אילו האדם היה משתתף בקרב הזה, הוא היה רק נס על נפשו באי-סדר עגום ופשוט לא היה מסוגל לשנות את צביונו המושחת. הוא לא היה מסוגל להושיע את האדם מהצלב או לכבוש את כל האנושות המרדנית, אלא היה יכול רק לעשות מעט עבודה ישנה שאיננה חורגת מהעקרונות או עבודה שאינה קשורה להבסת השטן. אז למה לטרוח? מה חשיבותה של עבודה שאינה לה יכולת לזכות באנושות, קל וחומר אין לה אפשרות להביס את השטן? לכן, רק האל עצמו יכול לערוך את הקרב בשטן והאדם פשוט אינו מסוגל לעשות זאת. חובתו של האדם היא להתמסר ולנהות, מכיוון שהאדם אינו מסוגל לעשות עבודה הקשורה לשמיים ולארץ, ואף פחות מכך את העבודה של הקרב כנגד השטן. האדם יכול רק לְרַצות את הבורא תחת מנהיגותו של האל עצמו, שבאמצעותה יובס השטן. זה הדבר היחידי שהאדם יכול לעשות. לכן, בכל פעם שפורץ קרב חדש, דהיינו בכל פעם שמתחילה העבודה של עידן חדש, האל עצמו עושה את העבודה הזו, שבאמצעותה הוא מוביל את העידן כולו ופותח נתיב חדש לאנושות כולה. השחר של כל עידן חדש הוא התחלה חדשה בקרב כנגד השטן, שבאמצעותה האדם נכנס לממלכה חדשה יותר ובעידן חדש שהאל עצמו מוביל. האדם הוא אדון הכול, אך בני האדם שיפלו בנחלתו של האל יהפכו לפרי של כל הקרבות בשטן. השטן הוא זה שמשחית את הכול, הוא זה שמפסיד בכל הקרבות והוא גם זה שייענש בתום הקרבות האלה. מבין האל, האדם והשטן, רק השטן יידחה בתיעוב. לעומת זאת, בני האדם שהשטן זכה בהם ושהאל לא השיב אותם אליו הופכים לאלה שנענשים במקום השטן. מבין שלושת אלה, כל הדברים צריכים לעבוד רק את האל. לעומת זאת, בני האדם שהשטן השחית ושהאל השיב אליו ואשר הולכים בדרך של האל הופכים לאלה שיקבלו את הבטחתו של האל וישפטו את הרשעים עבור האל. אין ספק שהאל ינצח והשטן יובס, אך מבין בני האדם יהיו שיזכו ויהיו שיפסידו. המנצחים יימנו על המתגברים ואלה שיפסידו יימנו על המפסידים. זה המיון של כל אדם לסוגו וזו התוצאה הסופית של כל עבודתו של האל. זו גם המטרה של כל עבודתו של האל אשר לא תשתנה לעולם. ליבת העבודה העיקרית בתוכנית הניהול של האל ממוקדת בישועת האדם, והאל מתגלם כבשר ודם בעיקר למען הליבה הזאת, למען העבודה הזו ועל מנת להביס את השטן. הפעם הראשונה שהאל התגלם כבשר ודם נועדה גם כן להביס את השטן: הוא התגלם כבשר ודם באופן אישי ונצלב באופן אישי כדי להשלים את עבודת הקרב הראשון, שהייתה העבודה של גאולת האנושות. בדומה לכך, גם השלב הנוכחי בעבודה מתבצע באופן אישי בידי האל, שהתגלם כבשר ודם כדי לעשות את עבודתו בקרב בני האדם, כדי לומר את דברו באופן אישי וכדי לאפשר לאדם לראות אותו. באופן בלתי נמנע, כמובן, הוא יעשה גם מעט עבודה אחרת לאורך הדרך, אך הסיבה העיקרית לכך שהוא מבצע את עבודתו באופן אישי היא על מנת להביס את השטן, לכבוש את האנושות כולה ולזכות בבני האדם האלה. ולכן, עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם באמת איננה פשוטה. אילו מטרתו הייתה רק להראות לאדם שהאל צנוע, נסתר ומעשי, אילו זה היה רק לשם ביצוע העבודה הזו, אזי הוא לא היה צריך להתגלם כבשר ודם. אפילו לו האל לא היה מתגלם כבשר ודם, הוא היה יכול לחשוף ישירות בפני האדם את צניעותו ואת נסתרותו, את גדולתו ואת קדושתו, אולם לדברים אלה אין כל קשר לעבודה של ניהול האנושות. אין להם יכולת להושיע את האדם או להשלים אותו, ועוד פחות מכך להביס את השטן. אילו הבסת השטן הייתה כרוכה רק בקרב של רוח האל ברוח אחרת, היה לעבודה הזו ערך מעשי נמוך עוד יותר. היא לא הייתה מסוגלת לגרום לאדם ליפול בנחלתו של האל והיא הייתה הורסת את גורלו של האדם ואת סיכוייו העתידיים. היות שכך, יש חשיבות עצומה לעבודה הנוכחית של האל. היא לא נועדה רק כדי לאפשר לאדם לראות את האל, כדי לפקוח את עיניו של האדם, או כדי לגעת בו ולעודד אותו מעט. אין לעבודה כזו כל חשיבות. אם אתה יכול לדבר רק על ידע כזה, הדבר מוכיח שאינך יודע מהי החשיבות האמיתית של התגלמותו של האל כבשר ודם.

האל עצמו עושה באופן אישי את כל העבודה בתוכנית הניהול שלו. האל עצמו עשה באופן אישי את השלב הראשון – את בריאת העולם – ואלמלא עשה זאת, אף אחד לא היה מסוגל לברוא את האנושות. השלב השני היה גאולת האנושות כולה, וגם אותו עשה האל באופן אישי. הדבר מובן מאליו לגבי השלב השלישי: ישנו צורך גדול אף יותר שהאל עצמו יבצע את הסיום של כל עבודתו. האל עצמו עושה את כל העבודה של גאולת האנושות כולה, כיבושה, הזכייה בה והפיכתה למושלמת. אילולא הוא עשה את העבודה הזו באופן אישי, האדם לא היה יכול לייצג את זהותו של האל או לעשות את עבודתו של האל. על מנת להביס את השטן, על מנת לזכות באנושות ועל מנת להעניק לאדם חיים רגילים על פני האדמה, האל מוביל את האדם באופן אישי ועובד באופן אישי בקרב בני האדם. למען כלל עבודת הניהול של האל ולמען כל עבודתו, האל חייב לעשות את העבודה הזו באופן אישי. אם האדם רק מאמין שהאל בא כדי שהאדם יראה אותו וכדי לשמח את האדם, אזי אמונות כאלה הן חסרות ערך וחסרות חשיבות. הבנתו של האדם שטחית מדי! האל יכול לעשות את העבודה הזו באופן מעמיק ומלא רק כשהוא מבצע אותה בעצמו. אילו האדם היה אמור לעשות את העבודה הזו, הוא לא היה מסוגל לעשות אותה בשמו של האל. מכיוון שאין לאדם את הזהות או המהות של האל, הוא אינו מסוגל לעשות את העבודה של האל. ואפילו אם האדם היה עושה את העבודה הזאת, לא הייתה לה כל השפעה. בפעם הראשונה שהאל התגלם כבשר ודם, הוא עשה זאת למען הגאולה, כדי לגאול את כל האנושות מחטא, כדי להפוך את האדם לבעל יכולת להיטהר ולזכות במחילה על חטאיו. האל עושה גם את עבודת הכיבוש באופן אישי בקרב בני האדם. לו האל היה רק מתנבא במהלך השלב הזה, אזי נביא או אדם מוכשר אחר היה יכול לתפוס את מקומו. לו דובר רק על נבואה, אזי האדם היה יכול למלא את מקומו של האל. לעומת זאת, לו האדם ניסה לעשות את העבודה של האל עצמו באופן אישי וניסה לעבוד על חיי האדם, הוא לא היה מסוגל לעשות את העבודה הזו. האל עצמו חייב לבצע אותה באופן אישי: האל חייב להתגלם כבשר ודם באופן אישי כדי לעשות את העבודה הזו. בעידן הדבר, אילו היו רק דברי נבואה, אזי ישעיהו ואליהו הנביא יכלו לעשות את העבודה הזאת ולא היה צורך שהאל עצמו יעשה אותה באופן אישי. מאחר שהעבודה בשלב הזה אינה מסתכמת אך ורק בדברי נבואה, ומאחר שחשוב עוד יותר שעבודתן של המילים תשמש לכיבוש האדם ולהבסת השטן, האדם אינו יכול לעשות את העבודה הזו והאל עצמו חייב לעשות אותה באופן אישי. בעידן החוק, יהוה עשה חלק מעבודתו, ולאחר מכן הוא אמר כמה מילים ועשה עבודה מסוימת באמצעות הנביאים. זאת משום שהאדם היה יכול למלא את מקומו של יהוה בעבודתו והחוזים יכלו לחזות דברים ולפרש חלומות מסוימים בשם האל. העבודה שנעשתה בהתחלה לא הייתה עבודה של שינוי ישיר של צביונו של האדם, היא לא הייתה קשורה לחטאיו של האדם והאדם נדרש רק לציית לחוק. לכן יהוה לא התגלם כבשר ודם והתגלה לאדם. במקום זאת, הוא דיבר באופן ישיר אל משה ואל אחרים, גרם להם לדבר ולעבוד בשמו וגרם להם לעבוד ישירות בקרב האנושות. השלב הראשון בעבודתו של האל היה להנהיג את האדם. זו הייתה תחילתו של הקרב בשטן, אך הקרב הזה עדיין לא החל באופן רשמי. המלחמה הרשמית בשטן החלה עם התגלמותו הראשונה של האל והיא ממשיכה עד היום הזה. הקרב הראשון במלחמה זו היה צליבתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. צליבתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם הביסה את השטן וזה היה השלב המוצלח הראשון במלחמה. כשהאל בהתגלמותו כבשר ודם החל לעבוד ישירות על חיי האדם, הייתה זו ההתחלה הרשמית של העבודה של הזכייה מחדש באדם, ומפני שהייתה זו העבודה של שינוי צביונו הישן של האדם, הייתה זו עבודה של מלחמה כנגד השטן. שלב העבודה שעשה יהוה בראשית היה בסך הכול הנהגת חיי האדם על פני האדמה. זו הייתה התחלתה של עבודתו של האל, ועל אף שהיא עדיין לא כללה קרב כלשהו או עבודה גדולה כלשהי, היא הניחה את היסוד לעבודת הקרב העתידית. מאוחר יותר, שלב העבודה השני במהלך עידן החסד כלל את שינוי צביונו הישן של האדם, כלומר האל עצמו עיצב את חיי האדם. האל היה חייב לעשות זאת באופן אישי: היה צורך שהאל יתגלם באופן אישי כבשר ודם. לולא הוא התגלם כבשר ודם, אף אחד אחר לא היה יכול להחליף אותו בשלב הזה בעבודה, משום ששלב זה ייצג את עבודת הקרב הישיר בשטן. אילו האדם היה עושה את העבודה הזו בשם האל, כשהאדם היה מתייצב בפני השטן, השטן לא היה נכנע לו, ולאדם לא היה סיכוי להביס אותו. האל בהתגלמותו כבשר ודם היה חייב לבוא ולהביס את השטן, משום שמהותו של האל בהתגלמותו היא עדיין מהותו של האל, הוא עדיין חיי האדם, והוא עדיין הבורא. יהיה אשר יהיה, זהותו ומהותו לא ישתנו. לכן הוא לבש את הבשר והדם ועשה את העבודה שנועדה לגרום לשטן להיכנע באופן מוחלט. במהלך שלב העבודה של אחרית הימים, אילו האדם היה עושה את העבודה הזו והוא היה נדרש לומר את הדברים באופן ישיר, הוא לא היה מסוגל לומר אותם. ואילו נאמרו דברי נבואה, לא הייתה להם יכולת לכבוש את האדם. בכך שהאל לובש בשר ודם, הוא מגיע כדי להביס את השטן ולגרום לו להיכנע באופן מוחלט. כשהאל יביס את השטן באופן מוחלט, יכבוש את האדם באופן מלא ויזכה באדם לגמרי, שלב העבודה הזה יושלם וההצלחה תושג. בניהול של האל, האדם אינו יכול למלא את מקומו של האל. בפרט, העבודה של הנהגת העידן והשקתה של עבודה חדשה חייבת עוד יותר להתבצע באופן אישי בידי האל עצמו. האדם יכול אומנם לתת לאדם אחר התגלות ולספק לו נבואות, אך הוא אינו מסוגל לעשות את העבודה שהאל חייב לעשות באופן אישי, את עבודת הקרב בין האל עצמו והשטן, האדם עצמו אינו יכול לעשות. במהלך שלב העבודה הראשון, לפני שהחל הקרב בשטן, יהוה הוביל את עם ישראל באופן אישי באמצעות הנבואה שדיברו הנביאים. לאחר מכן, שלב העבודה השני היה הקרב בשטן, והאל עצמו התגלם באופן אישי והפך לבשר ודם כדי לעשות את העבודה הזאת. כל מה שכרוך בקרב בשטן כרוך גם בהתגלמותו של האל כבשר ודם, ופירוש הדבר שהאדם אינו יכול לערוך את הקרב הזה. אם האדם היה עורך את הקרב, הוא לא היה מסוגל להביס את השטן. איך ייתכן שיהיה לו הכוח להילחם בשטן כאשר הוא עדיין שרוי תחת השפעתו? האדם נמצא בתווך: אם אתה נוטה לעבר השטן, אזי אתה שייך לשטן, אך אם אתה מרצה את האל, אתה שייך לאל. אילו האדם ניסה למלא את מקומו של האל בעבודת הקרב הזה, האם הוא היה מסוגל לעשות זאת? אילו הוא היה עושה זאת, הוא היה גווע זה מכבר, הלא כן? הוא היה בא אל עולם השְׁאול זה מכבר, הלא כן? על כן, האדם אינו מסוגל להחליף את האל בעבודתו, כלומר האדם אינו ניחן במהות האל, ואם היית מנהל קרב כנגד בשטן, לא היית מסוגל להביס אותו. האדם יכול רק לעשות עבודה מסוימת. הוא יכול לשכנע כמה בני אדם, אך הוא אינו יכול למלא את מקומו של האל עצמו בעבודתו. איך ייתכן שהאדם יערוך קרב בשטן? השטן ייקח אותך בשבי מיד בהתחלה. רק כשהאל עצמו עורך קרב בשטן, ועל סמך זאת, האדם מתמסר לאל ונוהה אחריו, האדם יכול ליפול בנחלתו של האל ולהימלט מכבלי השטן. הדברים שהאדם יכול להשיג בעזרת חוכמתו ויכולותיו מוגבלים מדי. הוא אינו מסוגל להפוך את האדם למושלם, להוביל אותו, ויתר על כן, להביס את השטן. תבונתו וחוכמתו של האדם אינן מסוגלות לסכל את מזימותיו של השטן, ולכן איך ייתכן שהאדם יערוך קרב בשטן?

לכל מי שמוכן להפוך למושלם יש סיכוי להפוך למושלם, ולכן כולם צריכים להירגע: בעתיד, כולכם תיכנסו ליעד. אולם אם אינך מוכן להפוך למושלם ואינכם מוכן להיכנס לממלכה המופלאה, זו הבעיה שלך. כל מי שמוכן להפוך למושלם ולהיות נאמן לאל, כל מי שמתמסר לאל וכל מי שממלא את תפקידו נאמנה – כל בני האדם האלה יכולים להפוך למושלמים. כיום, כל מי שלא ממלא את תפקידו נאמנה, כל מי שלא נאמן לאל, כל מי שלא מתמסר לאל, ובפרט מי שקיבל את הנאורות וההארה של רוח הקודש אך אינו מיישם אותן בפועל – כל בני האדם האלה אינם מסוגלים להפוך למושלמים. כל מי שמוכן להיות נאמן ולהתמסר לאל יכול להפוך למושלם, אפילו אם הוא קצת בור. כל מי שמוכן לחתור יכול להפוך למושלם. אין צורך לדאוג בשל כך. כל עוד אתה מוכן לחתור בכיוון הזה, תוכל להפוך למושלם. אינני מוכן לנטוש או לסלק אף אחד מכם, אך אם בני האדם אינם שואפים להצליח, הם פשוט הורסים את עצמם. לא אני מסלק אתכם, אלא אתם עצמכם. אם אתה עצמך אינך שואף להצליח – אם אתה עצל, אינך מבצע את חובתך, אינך נאמן, אינך חותר אל האמת ותמיד עושה כאוות נפשך, אם אתה מתנהג בהפקרות, נאבק למען תהילה ועושר ופועל באופן חסר מצפון כלפי בני המין השני, אזי אתה תישא את עול חטאיך ואינך ראוי לרחמיו של איש. כוונתי היא שכולכם תהפכו למושלמים ולכל הפחות תיכבשו, כדי שניתן יהיה להשלים בהצלחה את שלב העבודה הזה. האל רוצה שכל בני האדם יהפכו למושלמים, שהם ייפלו בנחלתו, שהוא יטהר את כולם, ושהם יהפכו לאהוביו. אין זה משנה אם אני אומר שאתם נחשלים או שאיכותכם ירודה – אלה הן עובדות. העובדה שאני אומר זאת אינה מוכיחה שאני מתכוון לנטוש אתכם או שאיבדתי כל תקווה לגביכם, קל וחומר שהיא לא מוכיחה שאינני מוכן להושיע אתכם. היום באתי כדי לעשות את העבודה של ישועתכם, כלומר העבודה שאני עושה היא המשך של עבודת הישועה. לכל אדם יש סיכוי להפוך למושלם: אם אתה מוכן לכך ואם אתה חותר לכך, בסופו של דבר תהיה מסוגל להשיג את התוצאה הזאת ולא אטוש אף אחד מכם. אם איכותך ירודה, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לאיכות הירודה שלך. אם איכותך גבוהה, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לאיכות הגבוהה שלך. אם אתה בור ואינך יודע קרוא וכתוב, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לאי ידיעת קרוא וכתוב שלך. אם אתה יודע קרוא וכתוב, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לרמת יכולתך לקרוא ולכתוב. אם אתה זקן, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לגילך. אם אתה מסוגל לארח אחרים, דרישותיי ממך יהיו בהתאם לכך. אם אינך מסוגל לארח אחרים ואתה יכול למלא רק תפקיד מסוים, בין שמדובר בהפצת הבשורה, באחזקת הכנסייה, או בביצוע פעילויות כלליות אחרות, אהפוך אותך למושלם בהתאם לתפקיד שתמלא. נאמנות, התמסרות עד הסוף ועיסוק בחתירה אחר אהבה עילאית כלפי האל – אלה הדברים שעליך להשיג, ואין נוהג שמתעלה על שלושת הדברים האלה. בסופו של דבר, נדרש מהאדם להשיג את שלושת הדברים האלה, ואם הוא יכול להשיג אותם, אזי הוא יהפוך למושלם. אולם מעל הכול, עליך לחתור באמת ובתמים, עליך להתקדם ולהשתפר ולא להיות פסיבי בהקשר זה. אמרתי שלכל אדם יש סיכוי להפוך למושלם ושכל אדם יכול להפוך למושלם, וזה עדיין נכון, אך אם אינך שואף להתפר בחתירתך, אם לא תשיגו את שלושת הקריטריונים האלה, אזי בסופו של דבר תהיו מוכרחים להיות מסולקים. אני רוצה שכולם ידביקו את הפערים, שכולם יקבלו את עבודתה ואת נאורותה של רוח הקודש ושכולם יהיו מסוגלים להתמסר עד הסוף, משום שזו החובה שכל אחד מכם צריך למלא. לאחר שכולכם תמלאו את חובתכם, כולכם תהפכו למושלמים וכולכם תישאו עדות מהדהדת. כל מי שנושא עדות הוא אדם שניצח את השטן וזכה בהבטחתו של האל. בני האדם האלה יישארו לחיות ביעד הנפלא.