האל בהתגלמותו כבשר ודם נקרא המשיח והמשיח הוא הבשר שעוטה רוח האל. בשר זה שונה מכל אדם העשוי בשר ודם. הבדל זה נובע מהעובדה שהמשיח הוא התגלמותה של רוח האל, ולא של הבשר. יש בו הן אנושיות רגילה והן אלוהות מוחלטת. אף בן אדם אינו ניחן באלוהות של המשיח. האנושיות הרגילה שלו מקיימת את כל הפעילויות הרגילות שלו בבשר, בעוד שהאלוהות שלו מבצעת את העבודה של האל עצמו. בין אם זו האנושיות או האלוהות שלו, שתיהן מתמסרות לרצונו של האב שבשמיים. מהותו של המשיח היא הרוח, כלומר, האלוהות. לכן, המהות שלו היא של האל עצמו. מהות זו לא תשבש את עבודתו ואין הוא יכול לעשות דבר שיהרוס את עבודתו שלו והוא גם לעולם לא ישמיע מילים המנוגדות לרצונו שלו. לכן, האל בהתגלמותו לעולם לא יעשה עבודה כלשהי שמשבשת את הניהול שלו. על כל בני האדם להבין זאת. מהות העבודה של רוח הקודש היא להושיע את האדם והיא למען הניהול של האל עצמו. בדומה לכך, העבודה של המשיח היא להושיע את האדם והיא למען רצון האל. בהתחשב בכך שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא מגשים את המהות שלו בתוך בשרו, כך שדי בבשרו כדי לבצע את עבודתו. לפיכך, כל העבודה של רוח האל מוחלפת בעבודה של המשיח בזמן ההתגלמות כבשר ודם, ובמרכזה של כל העבודה לאורך תקופת ההתגלמות כבשר ודם נמצאת העבודה של המשיח. לא ניתן למזג אותה עם עבודה מכל עידן אחר. ומאחר שהאל מתגלם כבשר ודם, הוא עובד מתוך הזהות של בשרו. מאחר שהוא מגיע כבשר ודם, הוא מסיים בבשר את העבודה שעליו לעשות. בין אם זו רוח האל ובין אם זה המשיח, שניהם הם האל עצמו והאל עושה את העבודה שעליו לעשות ומבצע את הכהונה שעליו לבצע.

מהותו של האל עצמו מחזיקה בסמכות, אבל היא מסוגלת להתמסר במלואה לסמכות הנובעת ממנו. בין אם זו עבודת הרוח או עבודת הבשר, אלו לעולם לא יעמדו בקונפליקט זו עם זו. רוח האל היא הסמכות על כל הבריאה. הבשר עם מהות האל ניחן גם הוא בסמכות, אבל האל המתגלם כבשר ודם יכול לעשות את כל העבודה המתמסרת לרצון האב שבשמיים. דבר זה אינו בר השגה או תפיסה על ידי שום אדם. האל עצמו הוא הסמכות, אבל בשרו יכול להתמסר לסמכותו. זה מה שמשתמע מהנאמר: "המשיח מתמסר לרצונו של האל האב." האל הוא רוח והוא יכול לבצע את עבודת הישועה, כפי שהאל יכול גם להיות לאדם. בכל מקרה, האל עצמו עושה את עבודתו. הוא לא משבש ולא מפריע ובוודאי שאינו מבצע עבודה שסותרת את עצמה, שכן מהות העבודה שנעשית על ידי הרוח ועל ידי הבשר זהה. בין אם זו הרוח או הבשר, שניהם עובדים כדי למלא רצון יחיד ולנהל את אותה עבודה. אף על פי שלרוח ולבשר תכונות שונות, המהות שלהם זהה. בשניהם נמצאת מהות האל עצמו והזהות של האל עצמו. לאל עצמו אין יסודות של מרדנות. המהות שלו טובה. הוא הביטוי של כל היופי והטוב, כמו גם של כל האהבה. גם בבשר, האל אינו עושה דבר המתמרד כנגד האל האב. אפילו אם פירוש הדבר הקרבת חייו, הוא יהיה מוכן לעשות זאת בלב שלם והוא לא יבחר באפשרות אחרת. אין באל אלמנטים של צדקנות או חשיבות עצמית או של גאוותנות והתנשאות. אין בו אלמנטים של נכלוליות. כל דבר שמורד באל בא מהשטן. השטן הוא מקור כל הכיעור והרע. הסיבה שיש לאדם איכויות הדומות לאלו של השטן היא שהשטן השחית את האדם ועיבד אותו. השטן לא השחית את המשיח ולכן המשיח ניחן רק בתכונות האל ולא בתכונות של השטן. אין זה משנה כמה קשה העבודה או חלש הבשר, האל, בעודו שוכן בבשר ודם, לא יעשה דבר שישבש את עבודת האל עצמו וודאי שלא יזנח במרדנות את רצון האל האב. הוא מעדיף לסבול את מכאובי הבשר מאשר ללכת נגד רצונו של האל האב, בדיוק כפי שישוע אמר בתפילה, "אָבִי, אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר, הַעֲבֵר נָא מִמֶּנִּי אֶת הַכּוֹס הַזֺּאת, אַךְ לֹא כִּרְצוֹנִי אֲנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ אַתָּה." בני האדם עושים את הבחירות שלהם, אך המשיח לא עושה זאת. אף שיש לו את זהותו של האל עצמו, הוא עדיין מחפש אחר רצונו של האל האב ומקיים את מה שהוטל עליו על ידי האל האב, מנקודת המבט של הבשר. זהו דבר שהאדם אינו יכול להשיגו. דבר שבא מהשטן לא יכול לשאת את מהות האל, אלא רק מהות שמורדת באל ומתנגדת לו. הוא לא יכול להתמסר לאל באופן מלא ועל אחת כמה וכמה לא להתמסר לרצון האל בחפץ לב. כל בני האדם מלבד המשיח עשויים לעשות דברים שמתנגדים לאל ואף אחד אינו יכול לקחת על עצמו באופן ישיר את העבודה שהאל הטיל עליו. אף אחד אינו מסוגל לראות בניהולו של האל חובה שעליו למלא. המהות של המשיח היא התמסרות לרצונו של האל האב. מרדנות כלפי האל היא מאפיין של השטן. שתי איכויות אלו אינן מתיישבות האחת עם השנייה וכל מי שיש לו את האיכויות של השטן אינו יכול להיקרא משיח. הסיבה לכך שהאדם אינו יכול לבצע את עבודת האל במקומו היא שאין לאדם כלום ממהות האל. האדם עובד עבור האל למען האינטרסים האישיים של האדם ולמען סיכויו העתידיים ואילו המשיח עובד כדי לנהות אחר רצונו של האל האב.

אנושיותו של המשיח נשלטת על ידי האלוהות שלו. אף שהוא מתגלם כבשר ודם, האנושיות שלו איננה לגמרי כזו של אדם בשר ודם. יש לו אופי ייחודי משלו וגם הוא נשלט על ידי האלוהות שלו. לאלוהות שלו אין חולשות. החולשה של המשיח שייכת לאנושיות שלו. במידה מסוימת, חולשה זו מגבילה את האלוהות שלו, אלא שמגבלות כאלה הן רק בהיקף ובזמן מסוימים ואינן ללא גבולות. כשמגיע הזמן לבצע את עבודת האלוהות שלו, הדבר נעשה ללא קשר לאנושיות שלו. אנושיותו של המשיח נתונה כולה להכוונת האלוהות שלו. פרט לחיים הרגילים של האנושיות שלו, כל הפעולות האחרות של האנושיות שלו מושפעות ומשתנות על ידי האלוהות שלו ונתונות להכוונתה. על אף שיש למשיח אנושיות, היא אינה מפריעה לעבודת האלוהות שלו וזאת בדיוק מאחר שהאנושיות של המשיח מכוונת על ידי האלוהות שלו. על אף שהאנושיות שלו אינה בשלה באופן התנהלות חייו עם הזולת, אין זה משפיע על העבודה הרגילה של האלוהות שלו. כשאני אומר שהאנושיות שלו לא הושחתה, אני מתכוון לכך שהאנושיות של המשיח יכולה לקבל פקודות ישירות מהאלוהות שלו ושהוא ניחן בהיגיון נעלה יותר מזה של אדם פשוט. האנושיות שלו היא המתאימה ביותר להיות מודרכת על ידי האלוהות בעבודתו. האנושיות שלו היא המוכשרת ביותר לבטא את עבודת האלוהות והמוכשרת ביותר להתמסר לעבודה כזו. כשהאל עובד בהתגלמותו כבשר ודם, הוא לעולם לא שוכח את החובות שעל אדם בשר ודם לבצע. הוא מסוגל לעבוד את האל שבשמיים עם לב נאמן. הוא ניחן במהות האל והזהות שלו היא של האל עצמו. הוא רק הגיע אל פני האדמה והפך ליציר בריאה, בעל קליפה חיצונית של יציר בריאה, וכעת הוא ניחן באנושיות שלא הייתה לו לפני כן. הוא מסוגל לעבוד את האל בשמיים. זו ההוויה של האל עצמו שהאדם אינו יכול לחקותה. זהותו היא האל בכבודו ובעצמו. הוא עובד את האל מנקודת המבט של הבשר ולכן, המילים "המשיח עובד את האל שבשמיים" אינן טעות כלל. מה שהוא מבקש מן האדם הוא מה שיש בו עצמו. הוא כבר השיג את כל מה שהוא מבקש מן האדם לפני שביקש זאת ממנו. הוא לעולם לא יבוא בדרישות כלפי אחרים בעוד שהוא עצמו אינו מחויב להן, שכן הן מהוות את הווייתו. בכל דרך שבה יבצע עבודתו, הוא לעולם לא יפעל באופן שימרוד באל. אין זה משנה מה הוא מבקש מן האדם, לא תהיה דרישה שלא ניתנת לביצוע על ידי האדם. כל מה שהוא עושה הוא נהייה אחר רצונו של האל ולמען הניהול של האל. אלוהותו של המשיח נעלית מכל בני האדם ולכן הוא הסמכות העליונה על כל הברואים. סמכות זו היא האלוהות שלו, כלומר, הצביון וההוויה של האל עצמו, שקובעים את זהותו. לכן, אין זה משנה עד כמה האנושיות שלו רגילה, אין להכחיש שהוא ניחן בזהותו של האל עצמו. בלי קשר לנקודת ההשקפה שהוא מדבר ממנה ולאופן שבו הוא מתמסר לרצון האל, לא ניתן לומר שהוא איננו האל עצמו. בני אדם טיפשים ובורים מתייחסים לעיתים קרובות לאנושיות הרגילה של המשיח כפגם. אין זה משנה כיצד הוא מבטא ומגלה את ההוויה של האלוהות שלו, האדם אינו מסוגל להכיר בכך שהוא המשיח וככל שאותו משיח מפגין התמסרות וענווה, כך בני אדם טיפשים מתייחסים אל המשיח יותר בקלות ראש. ישנם אף כאלה שמאמצים כלפיו יחס של הדרה ובוז ובו בזמן מציבים במקום גבוה את אותם "אנשים דגולים" בעלי תדמית נשגבה כדי לסגוד להם. ההתנגדות והמרדנות של האדם כלפי האל נובעים מהעובדה שמהות האל בהתגלמותו כבשר ודם מתמסרת לרצונו של האל, כמו גם בשל האנושיות הרגילה של המשיח. בזאת טמון מקור ההתנגדות והמרדנות של האדם כלפי האל. אילו לא הייתה למשיח את דמות האנושיות שלו והוא לא היה שואף לקיים את רצון האל האב מנקודת מבט של נברא, אלא תחת זאת היה בעל אנושיות נעלית, הרי שקרוב לוודאי שלא הייתה מרדנות בקרב בני האדם. הסיבה שבגינה האדם מוכן תמיד להאמין באל בלתי נראה בשמיים היא מכיוון שלהאל שבשמיים אין אנושיות ואין בו אף לא תכונה אחת של יציר נברא. לכן האדם תמיד מתייחס אליו בהערכה רבה ביותר, אך מפגין יחס של בוז כלפי המשיח.

על אף שהמשיח עלי אדמות מסוגל לעבוד מטעם האל עצמו, הוא לא מגיע מתוך כוונה להראות את צלמו בבשר לכל בני האדם. הוא לא בא על מנת שכל בני האדם יראו אותו. הוא בא כדי להוביל בידו את האדם ובכך להכניס את האדם לעידן החדש. התפקיד של הבשר של המשיח הוא לשם עבודתו של האל עצמו, כלומר, לשם עבודת האל כבשר ודם, ולא כדי לאפשר לאדם להבין במלואה את מהות בשרו של האל. אין משנה כיצד הוא עובד, דבר ממה שהוא עושה אינו חורג ממה שהבשר יכול להשיג. אין זה משנה כיצד הוא עובד, הוא עושה זאת בגוף בשר עם אנושיות רגילה ואינו חושף לגמרי לבני האדם את פניו האמיתיים של האל. בנוסף, עבודתו בבשר לעולם איננה על-טבעית או בלתי ניתנת להערכה, כפי שהאדם חושב. למרות שהמשיח מייצג את האל עצמו בהתגלמותו כבשר ודם ומבצע באופן אישי את העבודה שעל האל עצמו לעשות, הוא אינו מתכחש לקיומו של האל שבשמיים ואינו מכריז בלהט על מעשיו שלו. תחת זאת, הוא נשאר חבוי בתוך בשרו בענווה. מלבד המשיח, לאלה הטוענים באופן שקרי שהם המשיח אין את האיכויות שלו. כאשר המשיח מוצג לצד צביון הגאוותנות והרוממות העצמית של אותם משיחי שקר, מיד מתברר איזה בשר הוא המשיח האמיתי. ככל שמשיחי שקר אלו שקריים יותר, כך הם מתפארים יותר בעצמם וכך הם מסוגלים יותר לחולל אותות ומופתים כדי להטעות את האדם. משיחי השקר אינם ניחנים באיכויות של האל. המשיח אינו נגוע בכל מרכיב שהוא השייך למשיחי השקר. האל הופך לבשר ודם רק כדי להשלים את עבודת הבשר והדם, לא סתם כדי לאפשר לבני האדם לראות אותו. במקום זאת, הוא מאפשר לעבודה להוכיח את זהותו ומאפשר למה שהוא מגלה להעיד על מהותו. מהותו אינה חסרת בסיס, זהותו לא נלקחה על ידיו, היא נקבעת על ידי עבודתו ומהותו. על אף שיש בו את מהות האל עצמו ושהוא מסוגל לעשות את עבודת האל עצמו. אחרי הכול הוא עדיין בשר ודם, בניגוד לרוח. הוא איננו האל עם התכונות של הרוח. הוא האל בקליפה של בשר. לכן, אין זה משנה עד כמה הוא רגיל וחלש וכיצד הוא מחפש את רצון האל האב, האלוהות שלו אינה מוטלת בספק. באל בהתגלמותו כבשר ודם קיימת לא רק האנושיות הרגילה על חולשותיה אלא קיימות גם הפלאיות והאיכות הבלתי נתפסת של האלוהות שלו, כמו גם כל המעשים שלו בבשר. לפיכך, הן האנושיות והן האלוהות מתקיימות למעשה ובפועל במשיח. אין זה כלל דבר ריקני או על-טבעי. הוא בא לעולם במטרה העיקרית לבצע עבודה. יש הכרח שיהיה בעל אנושיות רגילה כדי שיוכל לבצע עבודה על פני האדמה. אחרת, יהיה כוחה של האלוהות שלו רב ככל שיהיה, לא ניתן יהיה להשתמש כראוי בייעוד המקורי שלה. למרות שיש חשיבות רבה לאנושיות שלו, היא איננה המהות שלו. המהות שלו היא האלוהות ולכן, הרגע שבו הוא מתחיל לבצע את כהונתו עלי אדמות הוא הרגע שבו הוא מתחיל לבטא את ההוויה של האלוהות שלו. האנושיות שלו קיימת אך ורק כדי לקיים את החיים הרגילים של בשרו, כדי שהאלוהות שלו תוכל לבצע את העבודה כרגיל כבשר ודם. האלוהות היא זו שמכוונת את עבודתו באופן מוחלט. כשהוא ישלים עבודתו, הוא ישלים את כהונתו. על האדם להכיר את מכלול עבודתו ובאמצעות עבודתו הוא מאפשר לאדם להכיר אותו. במהלך עבודתו הוא מבטא באופן מלא למדי את הווית האלוהות שלו, שאיננה צביון המוכתם באנושיות או במחשבה והתנהגות אנושיות. כשיגיע המועד שבו כל כהונתו תגיע אל סופה, הוא כבר יבטא לחלוטין ובאופן מושלם את הצביון שעליו לבטא. עבודתו איננה נתונה להכוונתו של אף בן אדם. הביטוי של הצביון שלו גם הוא חופשי למדי ואינו נשלט על ידי המוח או מעובד על ידי מחשבה, אלא מתגלה באופן טבעי. זהו דבר ששום בן אדם אינו יכול להשיגו. גם אם הסביבה קשה או התנאים גרועים, הוא מסוגל לבטא את צביונו בזמן המתאים. המשיח מבטא את הווייתו של המשיח ואילו אלה שאינם המשיח לא ניחנים בצביונו של המשיח. לכן, גם אם כולם יתנגדו לו או שיהיו להם תפיסות לגביו, איש אינו יכול להכחיש על בסיס מחשבות האדם שהצביון שמבטא המשיח הוא צביונו של האל. כל מי שמחפש את המשיח בלב טהור או מחפש את האל בכוונה תחילה יודה שהוא המשיח, על סמך הביטוי של האלוהות שלו. הוא לעולם לא יתכחש למשיח על סמך היבט כלשהו שלו שאינו עולה בקנה אחד עם תפיסות האדם. אף על פי שהאדם טיפש מאוד, כולם יודעים בדיוק מהו רצונו של האדם ומה נובע מהאל. העניין הוא שאנשים רבים פשוט מתנגדים למשיח בכוונה תחילה בגלל הכוונות שלהם. אלמלא כן, לא הייתה לשום אדם סיבה להתכחש לקיומו של המשיח, מכיוון שהאלוהות שהמשיח מבטא אכן קיימת וניתן לראותה בעין בלתי מזוינת.

העבודה והביטוי של המשיח קובעים את מהותו. הוא מסוגל להשלים בלב שלם את מה שהופקד בידיו. הוא מסוגל לעבוד את האל שבשמיים בלב שלם ולחפש בלב שלם את רצונו של האל האב. כל זה נקבע על ידי המהות שלו. וכך גם ההתגלות הטבעית שלו נקבעת על ידי המהות שלו. הסיבה לכך שאני קורא לה "ההתגלות הטבעית" שלו היא משום שהביטוי שלו אינו חיקוי או תוצאה של חינוך על ידי אדם או תוצאה של שנים רבות של טיפוח על ידי אדם. הוא לא למד זאת או התקשט בכך אלא הדבר טבוע בתוכו. האדם עשוי להתכחש לעבודתו, לביטוי שלו, לאנושיות שלו ולכל מהלך החיים של האנושיות הרגילה שלו, אבל איש אינו יכול להכחיש שהוא עובד את האל שבשמיים בלב שלם. איש אינו יכול להכחיש שהוא הגיע כדי למלא את רצונו של האב שבשמיים ואיש אינו יכול להכחיש את הכנות שבה הוא מחפש את האל האב. למרות שמראהו אינו נעים לחושים, שדיבורו לא משרה אור פנימי יוצא דופן ושעבודתו לא מזעזעת את הארץ או מרעידה את השמיים כפי שהאדם מדמיין, הוא אכן המשיח אשר מגשים את רצון האב שבשמיים בלב שלם ומתמסר לחלוטין לאב שבשמיים והוא מסור עד המוות. הסיבה לכך היא שהמהות שלו היא המהות של המשיח. קשה לאדם להאמין באמת זו, אולם זו עובדה. משכהונתו של המשיח תושלם, יוכל האדם לראות מעבודתו שצביונו והווייתו מייצגים את צביונו והווייתו של האל שבשמיים. בזמן ההוא, הסיכום של כל עבודתו יוכל לאשר שהוא אכן הבשר שבו מתגלם הדבר ואינו דומה לאדם בשר ודם. לכל צעד בעבודתו של המשיח בעולם יש חשיבות ייצוגית, אך האדם שחווה את העבודה בפועל של כל שלב אינו מסוגל לתפוס את החשיבות של עבודתו. הדבר נכון בייחוד עבור מספר השלבים של העבודה שבוצעו על ידי האל בהתגלמותו השנייה. רוב אלה שרק שמעו או ראו את דבריו של המשיח אך מעולם לא ראו אותו אינם יודעים דבר על עבודתו. אלה שראו את המשיח ושמעו את דברו וגם חוו את עבודתו מתקשים לקבל את עבודתו. האין זה כך מכיוון שהמראה והאנושיות הרגילה של המשיח אינם לטעמו של האדם? מי שיקבלו את עבודתו של המשיח אחרי הסתלקותו לא יחוו קשיים כאלה, מכיוון שהם רק יקבלו את עבודתו ולא יבואו במגע עם האנושיות הרגילה של המשיח. האדם אינו מסוגל להרפות מתפיסותיו לגבי האל ובמקום זאת לבחון אותו בקפידה. הסיבה לכך היא העובדה שהאדם מתמקד רק במראה שלו ואינו מסוגל לזהות את המהות שלו על סמך עבודתו ודבריו. אם יתעלם האדם ממראהו של המשיח או יימנע מדיון באנושיות של המשיח וידבר רק על האלוהות שלו, שעבודתה ודבריה אינן ניתנות להשגה על ידי אף אדם, הרי שיפחתו תפיסותיו של האדם בחצי, אפילו עד כדי כך שכל הקשיים של האדם יבואו על פתרונם. במהלך העבודה של האל בהתגלמותו כבשר ודם, האדם אינו יכול לסבול אותו והוא מלא בתפיסות רבות בנוגע אליו, ומקרים של התנגדות ומרדנות נפוצים. האדם אינו יכול לסבול את קיומו של האל, להפגין יד רכה כלפי הענווה וההסתר של המשיח או לסלוח למהותו של המשיח שמתמסרת לאב שבשמיים. לכן הוא אינו יכול להישאר עם האדם לנצח לאחר סיום עבודתו, מכיוון שהאדם מסרב לאפשר לו לחיות לצדו. אם האדם אינו מסוגל להפגין יד רכה כלפיו במהלך תקופת העבודה שלו, כיצד יוכלו בני האדם לסבול את חייו לצדם אחרי השלמת כהונתו, כשהוא צופה בהם חווים את דבריו בהדרגה? האם לא ייפלו רבים מהם בגללו? האדם מתיר לו רק לעבוד על פני האדמה. זו המידה המרבית של הסובלנות של האדם. אלמלא עבודתו, האדם היה כבר מזמן מגרש אותו מעל פני האדמה. אם כן, כמה רכה תהיה ידו של האדם לאחר שעבודתו תושלם? האם האדם לא יהרוג אותו אז ויענה אותו למוות? לולא הוא נקרא משיח, הוא לא יכול היה כלל לעבוד בקרב בני האדם. אם הוא לא היה עובד בזהות של האל עצמו ובמקום זאת היה עובד רק כאדם רגיל, אזי האדם לא היה סובל ולו משפט אחד מפיו וודאי שלא היה סובל אף מקצת מעבודתו. לכן הוא רק יכול לשאת עמו את הזהות הזו בעבודתו. כך עבודתו חזקה יותר מאשר לולא עשה כן, מכיוון שכל בני האדם מוכנים להישמע למעמד ולזהות דגולה. אם הוא לא נושא את הזהות של האל עצמו במהלך עבודתו או מופיע כאל עצמו, אזי לא הייתה לו הזדמנות לעבוד כלל. למרות העובדה שהוא ניחן במהות האל ובהוויה של המשיח, האדם לא היה מרפה ולא היה מאפשר לו לבצע את העבודה בקלות בקרב בני האדם. הוא נושא את זהותו של האל עצמו בעבודתו, על אף שעבודה שכזו עוצמתית פי עשרות מונים מעבודה המתבצעת ללא זהות כזו, האדם עדיין אינו מסור לו לחלוטין, משום שהאדם מתמסר רק למעמדו ולא למהות שלו. אם כן, כשיום אחד אולי יפרוש המשיח מתפקידו, הייתכן שהאדם יאפשר לו להישאר בחיים אפילו ליום אחד? האל מוכן לחיות בעולם עם האדם כדי שיוכל לראות את השפעות עבודת ידו בשנים הבאות. אולם האדם אינו מסוגל לסבול את נוכחותו אפילו יום אחד ולכן האל יכול היה רק לוותר. זוהי כבר המידה המרבית של הסובלנות והחסד של האדם כדי לאפשר לאל לבצע בקרב בני האדם את העבודה שעליו לעשות כדי להשלים את כהונתו. על אף שאלה שכבר כבש באופן אישי מעניקים לו חסד כזה, הם עדיין מרשים לו להישאר רק עד שעבודתו תסתיים, לא רגע אחד יותר. אם כך הדבר, מה עם אלה שהוא לא כבש? האין הסיבה שהאדם מתייחס כך לאל בהתגלמותו כבשר ודם היא שהוא המשיח בקליפה של אדם רגיל? אם הייתה לו רק אלוהות ולא אנושיות נורמלית, האם לא היו קשיי האדם באים על פתרונם בקלות רבה? האדם מודה בחוסר רצון באלוהות שלו ואינו מגלה שום עניין בקליפתו כאדם פשוט, למרות העובדה שהמהות שלו היא בדיוק זו של המשיח שמתמסר לרצון האב שבשמיים. ככזה, הוא יכול רק לבטל את עבודתו בקרב בני האדם כדי לחלוק עמם שמחות וצער, מכיוון שהאדם לא יכול לסבול עוד את קיומו.