לא ניתן להפריד בין עבודת האל בקרב בני האדם לבין בני האדם, משום שבני האדם הם מושא העבודה הזאת והם ברואי האל היחידים שיכולים להעיד על האל. לא ניתן להפריד בין חיי האדם וכל פעילויותיו לבין האל והאל הוא ששולט בהן. ניתן אף לומר שאף בן אדם לא יכול להתקיים באופן שאינו תלוי באל. לא ניתן להכחיש זאת מפני שזו עובדה. כל מעשיו של האל נעשים לטובת האנושות ומכוונים נגד תכסיסי השטן. כל מה שהאדם זקוק לו בא מהאל והאל הוא המקור לחיי האדם. לכן האדם פשוט אינו מסוגל להיפרד מהאל. יתר על כן, להאל מעולם לא הייתה כל כוונה להיפרד מהאדם. עבודתו של האל היא למען כלל האנושות ומחשבותיו תמיד נדיבות. לכן, עבור האדם, הן עבודתו של האל והן מחשבותיו (כלומר כוונות האל) הן "חזיונות" שהאדם צריך להכירם. חזיונות כאלה הם גם ניהולו של האל וגם עבודה שהאדם לא מסוגל לעשותה. בתוך כך, דרישות האל מהאדם במהלך עבודתו של האל קרויות "הנוהג" של האדם. חזיונות הם עבודתו של האל עצמו או שהם כוונותיו של האל עבור האנושות או המטרות והחשיבות של עבודתו. ניתן גם לומר שחזיונות הם חלק מהניהול, משום שהניהול הזה הוא עבודתו של האל והוא מכוון אל האדם. כלומר, זוהי העבודה שהאל מבצע בקרב בני האדם. העבודה הזו היא הראיה והנתיב להכרת האדם את האל וחשיבותה עבור האדם עילאית. אם במקום לשים לב להכרת עבודתו של האל, בני אדם יקדישו את תשומת לבם אך ורק לדוקטרינות האמונה בהאל או לפרטים חסרי חשיבות לגמרי, אזי הם פשוט לא יכירו את האל ויתרה מזאת, הם לא יהיו תואמים לכוונות האל. עבודתו של האל המועילה מאוד להכרת האדם את האל קרויה חזיונות. חזיונות אלה הם עבודתו של האל, כוונותיו של האל והמטרות והחשיבות של עבודתו של האל. הם כולם מועילים לאדם. המונח נוהג מתייחס למה שהאדם צריך לעשות, למה שיצירי בריאה חסידי האל צריכים לעשות וזוהי גם חובתו של האדם. הדבר שהאדם אמור לעשות אינו דבר שהאדם הבין מלכתחילה, אלא דרישות שהאל מציב לאדם במסגרת עבודתו של האל. הדרישות האלה הופכות בהדרגה למעמיקות יותר ומרוממות יותר כאשר האל עובד. למשל, במהלך עידן החוק, האדם נדרש לציית לחוק ובמהלך עידן החסד, האדם נדרש לשאת את הצלב. עידן המלכות שונה: הדרישות מהאדם גבוהות משהיו בעידן החוק ובעידן החסד. ככל שהחזיונות הופכים לנשגבים יותר, כך עולה רמת הדרישות מהאדם והן נעשות ברורות יותר ומעשיות יותר. בדומה לכך, החזיונות גם הופכים למעשיים יותר ויותר. לא זאת בלבד שהחזיונות המעשיים הרבים האלה מובילים להתמסרות האדם לאל, אלא שהם מובילים גם להכרתו את האל.

בהשוואה לעידנים קודמים, עבודתו של האל במהלך עידן המלכות מציאותית יותר, מכוונת יותר למהותו של האדם ולשינויים בצביונו, ומסוגלת יותר להעיד על האל בכבודו ובעצמו בפני כל חסידיו. במילים אחרות, במהלך עידן המלכות, במהלך עבודתו של האל, האל חושף מעצמו בפני האדם יותר מאי-פעם. פירוש הדבר הוא שהחזיונות שעל האדם להכיר נעלים יותר מהחזיונות של כל עידן קודם. היות שעבודתו של האל בקרב בני האדם נכנסה לשטח חסר תקדים, החזיונות שהאדם נחשף אליהם בעידן המלכות הם הנעלים ביותר במהלך כל עבודת הניהול. עבודתו של האל נכנסה לשטח חסר תקדים ולפיכך החזיונות שהאדם יכיר הפכו לנעלים ביותר מבין כל החזיונות והנוהג הנגזר מהם עבור האדם גם הוא נעלה יותר מזה שבכל עידן קודם, משום שנוהגו של האדם משתנה בד בבד עם החזיונות, והפיכת החזיונות למושלמים מסמנת גם את הפיכת הדרישות מהאדם למושלמות. ברגע שניהולו של האל נעצר, גם הנוהג של האדם נעצר, וללא עבודתו של האל, לא תהיה לאדם ברירה אלא להיצמד לדוקטרינות של ימים עברו, אחרת לא יהיה לו כל מוצא אחר. ללא חזיונות חדשים, לא יהיה לאדם שום נוהג חדש. ללא חזיונות שלמים, לא יהיה לאדם נוהג מושלם. ללא חזיונות נעלים יותר, לא יהיה לאדם נוהג נעלה יותר. הנוהג של האדם משתנה בד בבד עם עקבותיו של האל ובאופן דומה, הידע והחוויה של האדם משתנים אף הם בד בבד עם עבודתו של האל. בלי קשר ליכולותיו של האדם, עדיין לא ניתן להפריד בינו לבין האל ואם האל יפסיק לעבוד ולו לרגע, האדם ימות מיד מחרון אפו של האל. אין לאדם דבר להתפאר בו, שכן יהיו ידיעותיו של האדם נרחבות כיום ככל שיהיו ויהיו חוויותיו מעמיקות ככל שיהיו, לא ניתן להפריד בינו לבין עבודתו של האל. זאת משום שהנוהג של האדם והדברים שעליו לשאוף אליהם באמונתו באל לא ניתנים להפרדה מהחזיונות. בכל נקודה בעבודתו של האל ישנם חזיונות שהאדם אמור להכיר, ובעקבותיהם באות דרישות מתאימות מהאדם. ללא החזיונות הללו כתשתית, האדם פשוט לא יהיה מסוגל לבצע את הנוהג או להיות חסיד אל באופן יציב. אם האדם לא יכיר את האל ולא יבין את כוונות האל, כל מעשיו יהיו לריק והאל לא יוכל לאשר אותם. גם אם אדם הוא עתיר כישרונות, עדיין לא ניתן להפריד בינו לבין עבודת האל והכוונת האל. גם אם פעולותיו של האדם רבות וטובות, הן עדיין לא יכולות לבוא במקום עבודתו של האל. לכן, נוהגו של האדם לא יכול בשום אופן להיות נפרד מהחזיונות. למי שלא מקבלים את החזיונות החדשים אין נוהג חדש. לנוהג שלהם אין כל קשר לאמת מכיוון שהם נצמדים לדוקטרינה ומצייתים לחוקים שעברו מהעולם. לאנשים כאלה אין חזיונות חדשים כלל וכתוצאה מכך הם אינם משלבים בנוהג שלהם דבר מהעידן החדש. הם איבדו את החזיונות ובכך גם איבדו את עבודתה של רוח הקודש ואת האמת. מי שאין להם אמת הם תולדה של אבסורדיות, הם התגלמותו של השטן. אין זה משנה לאיזה סוג הם משתייכים, הם אינם יכולים להיות ללא החזיונות של עבודת האל וללא נוכחותה של רוח הקודש. מרגע שהאדם מאבד את החזיונות, הוא תכף ומיד יורד שאולה וחי בחשיכה. בני אדם ללא חזיונות הם חסידים שוטים של האל, הם אלה שאין להם את עבודתה של רוח הקודש והם חיים בגיהינום. בני אדם כאלה אינם עוסקים בחיפוש האמת אלא מציגים לראווה את שמו של האל כשלט חוצות. מי שאינו מכיר את עבודתה של רוח הקודש, שאינו מכיר את האל בהתגלמותו כבשר ודם, שאינו מכיר את שלושת שלבי העבודה המהווים את ניהולו של האל – אינו מכיר את החזיונות ולפיכך האמת אינה ברשותו. והאין אלה שהאמת אינה ברשותם עושי רע? מי שנכון ליישם בפועל את האמת, מי שנכון לשאוף להכיר את האל ומי שמשתף פעולה עם האל באמת ובתמים הוא אדם שהחזיונות מהווים עבורו תשתית. האל מאשר אותו משום שהוא משתף פעולה עם האל ושיתוף הפעולה הזה הוא מה שהאדם צריך ליישם בפועל.

החזיונות כוללים נתיבים רבים ליישום בפועל. הדרישות המעשיות מהאדם כלולות אף הן בחזיונות וכך גם עבודת האל שהאדם צריך להכיר. בעבר, במהלך האסיפות המיוחדות או אסיפות הענק שהתקיימו במקומות שונים, דובר רק על היבט אחד של נתיב היישום בפועל. היישום בפועל הזה הוא כל שיש ליישם בפועל במסגרת עידן החסד והקשר שלו להכרת האל רופף מאוד, היות שהחיזיון היחידי של עידן החסד היה חזיון צליבתו של ישוע ולא היו חזיונות גדולים יותר. האדם היה אמור להכיר רק את עבודת האל של גאולת האנושות דרך הצליבה ולכן במהלך עידן החסד לא היו חזיונות אחרים שהאדם יכול היה להכירם. כך הייתה לאדם רק הכרה קלושה של האל ומלבד הכרת אהבתו וחמלתו של ישוע, היו לו רק כמה דברים פשוטים ועלובים ליישם בפועל, דברים המרוחקים מרחק רב מימינו. בעבר, ללא קשר לאופן שבו בני האדם התכנסו, הם לא היו מסוגלים לדבר על הכרה מעשית של עבודת האל, קל וחומר שאיש לא היה מסוגל לומר בבירור מהו הנתיב המתאים ביותר לנוהג עבור האדם. האדם בסך הכול הוסיף כמה פרטים פשוטים לתשתית האיפוק והסבלנות. פשוט לא היה כל שינוי במהות הנוהג שלו, משום שבמהלך אותו עידן, האל לא עשה כל עבודה חדשה ודרישותיו היחידות מהאדם היו איפוק וסבלנות, או נשיאת הצלב. מלבד הנוהגים האלה, לא היו חזיונות נעלים יותר מאשר צליבתו של ישוע. בעבר, לא הוזכרו כלל חזיונות אחרים, מכיוון שהאל לא ביצע עבודה רבה ומכיוון שדרישותיו מהאדם היו מוגבלות. כך, בלי קשר למה שהאדם עשה, הוא לא היה מסוגל לחרוג מהגבולות האלה, גבולות שהיו רק כמה דברים פשוטים ושטחיים שהאדם צריך ליישם בפועל. כיום אני מדבר על חזיונות אחרים מכיוון שכיום נעשתה עבודה רבה יותר, עבודה העולה פי כמה וכמה על זו שנעשתה בעידן החוק ובעידן החסד. הדרישות מהאדם גדלו אף הן פי כמה וכמה לעומת הדרישות בעידני העבר. אם האדם לא יהיה מסוגל להכיר את העבודה הזאת במלואה, לא תהיה לה חשיבות מרובה. אפשר לומר שהאדם יתקשה להכיר את העבודה הזאת במלואה אם לא יקדיש לכך מאמץ של חיים שלמים. בעבודת הכיבוש, דיבור המוגבל לנתיב הנוהג בלבד יהפוך את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. דיבורים בלבד על החזיונות ללא כל דרישות מהאדם יהפכו גם כן את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. אם היה מדובר אך ורק על נתיב הנוהג, היה זה בלתי אפשרי לפגוע בעקב אכילס של האדם או להפריך את תפיסותיו של האדם והיה בלתי אפשרי לכבוש את האדם לגמרי. חזיונות הם האמצעי העיקרי לכיבוש האדם, אך אם לא היה נתיב יישום בפועל הנפרד מהחזיונות, לאדם לא הייתה דרך להיות חסיד האל, קל וחומר שלא היה לו כל אמצעי להיכנס. זה היה עקרון עבודת האל מהראשית ועד התכלית: בחזיונות ישנם הדברים שניתן ליישמם בפועל וכך קיימים גם חזיונות בנוסף ליישום בפועל. היקף השינויים הן בחיי האדם והן בצביונו מלווה את השינויים בחזיונות. אילו היה האדם מסתמך רק על מאמציו שלו, היה זה בלתי אפשרי עבורו להשיג שינוי משמעותי. החזיונות מדברים על עבודתו של האל בכבודו ובעצמו ועל הניהול של האל. המונח נוהג מתייחס לנתיב הנוהג של האדם ולאופן שבו האדם מתקיים. בכל ניהולו של האל, היחסים בין חזיונות לנוהג הם היחסים בין האל לאדם. אילו סולקו החזיונות או אילו היה מדובר בהם בלי לדבר על נוהג, או אילו היו רק חזיונות ונוהג האדם היה נמחק, הרי שלא ניתן היה להחשיב דברים כאלה כניהולו של האל, קל וחומר שלא היה ניתן היה לומר שעבודתו של האל נעשית למען האנושות. בכך, לא רק שחובתו של האדם הייתה מסולקת, אלא שהייתה זו גם התכחשות לתכלית עבודתו של האל. לו האדם היה נדרש מראשית ועד תכלית לקיים את הנוהג ותו לא, בלי שהייתה מעורבת בכך עבודת האל, יתר על כן, אם האדם לא היה נדרש להכיר את עבודת האל, הרי שעבודה כזו הייתה נקראת עוד פחות מכך ניהולו של האל. אילו האדם לא הכיר את האל ולא היה מודע לכוונות האל אלא קיים את הנוהג שלו בעיוורון, באופן מעורפל ומופשט, אזי הוא לעולם לא היה הופך ליציר בריאה כשיר לגמרי. לפיכך, שני הדברים האלה חיוניים. אילו התקיימה אך ורק עבודתו של האל, כלומר אילו התקיימו רק החזיונות ולא היה שיתוף פעולה או נוהג מצד האדם, לא ניתן היה לקרוא לדברים האלה ניהולו של האל. אילו התקיימו רק נוהג וכניסה מצד האדם, הרי שבלי קשר לאיכות של נתיב הכניסה של האדם, גם זה לא היה מתקבל על הדעת. הכניסה של האדם חייבת להשתנות בהדרגה בד בבד עם העבודה והחזיונות. היא לא יכולה להשתנות מתוך גחמה. העקרונות של נוהג האדם אינם חופשיים וחסרי גבולות, אלא נתונים במסגרת גבולות מסוימים. העקרונות האלה משתנים בד בבד עם חזיונות העבודה. לכן ניהולו של האל מסתכם בסופו של דבר בעבודת האל ובנוהג של האדם.

עבודת הניהול התרחשה מלכתחילה אך ורק בגלל האנושות, כלומר היא נוצרה רק בשל הקיום האנושי. לא היה כל ניהול לפני האנושות או בראשית, כאשר נבראו השמיים והארץ וכל צבאם. לו בכל עבודת האל לא היה קיים נוהג המועיל לאדם, כלומר, לו האל לא היה בא בדרישות מתאימות מהאנושות המושחתת (לולא היה נתיב הולם לנוהג האדם בעבודה שהאל מבצע), הרי שאי-אפשר היה לקרוא לעבודה הזו ניהולו של האל. אילו מכלול עבודתו של האל היה כרוך רק בהנחיית נוהגה של האנושות המושחתת והאל לא היה מבצע כל יוזמה משלו ולא מציג שמץ מכול-יכולתו או מחוכמתו, הרי שללא קשר לגובה דרישותיו של האל מהאדם ולמשך הזמן שהאל היה חי בקרב בני האדם, האדם לא היה מכיר את צביונו של האל כהוא זה. אילו היה זה המצב, הרי שעוד פחות היה ראוי לקרוא עבודה כזו ניהולו של האל. במילים אחרות, עבודת הניהול של האל היא העבודה שהאל מבצע וכל העבודה המתבצעת בהכוונת האל בידי מי שנפל בנחלת האל. ניתן לסכם את העבודה הזו כניהול. במילים אחרות, עבודתו של האל בקרב בני האדם וכן שיתוף הפעולה בין האל וכל חסידיו – אלה נקראים יחדיו ניהול. כאן, עבודתו של האל נקראת חזיונות ושיתוף הפעולה של האדם נקרא נוהג. ככל שעבודתו של האל נעלה יותר (כלומר ככל שהחזיונות נעלים יותר), כך צביונו של האל נגלה לאדם יותר, כך הוא סותר יותר את תפיסותיו של האדם וכך נוהגו של האדם ושיתוף הפעולה מצדו נעשים נעלים יותר. ככל שגדלות הדרישות מהאדם, כך עבודתו של האל סותרת יותר את תפיסותיו של האדם וכתוצאה מכך, הניסיונות של האדם והרף שהאדם נדרש לעמוד בו נעשים קשים יותר. עם תום העבודה הזאת, כל החזיונות יושלמו והדברים שהאדם נדרש ליישם בפועל יגיעו לפסגת השלמות. זו תהיה גם העת שבה כל בן אדם יסווג על פי סוגו, היות שהדברים שהאדם נדרש להכיר כבר יוצגו בפניו. לכן כשהחזיונות יגיעו לשיאם, העבודה תתקרב לסופה בהתאם וגם נוהגו של האדם יגיע לפסגתו. נוהגו של האדם מבוסס על עבודת האל וניהולו של האל בא לידי ביטוי מלא רק הודות לנוהגו של האדם ולשיתוף הפעולה מצדו. האדם הוא גולת הכותרת של עבודת האל ומושא העבודה של כל ניהולו של האל וגם התוצר של כלל ניהולו של האל. אילו האל עבד לבדו, ללא שיתוף פעולה מצד האדם, דבר לא היה מביא את כלל עבודתו לכדי מימוש וכך ניהולו של האל היה חסר חשיבות. מלבד עבודתו של האל, רק כאשר האל בוחר מושאים הולמים כדי לבטא את עבודתו ולהוכיח את כל יכולתו והחוכמה שלו, האל יכול להגשים את מטרת ניהולו ולהשיג את המטרה של השימוש בכל העבודה הזאת כדי להביס לחלוטין את השטן. לפיכך, האדם הוא חלק חיוני בעבודת הניהול של האל והאדם הוא היחיד שמסוגל לגרום לניהולו של האל לשאת פרי ולהגשים את מטרתו הסופית. מלבד האדם, אף יצור אחר אינו יכול למלא את התפקיד הזה. אם האדם אמור להיות המימוש האמיתי של עבודת הניהול, הרי שיש לסלק לגמרי את מרדנותה של האנושות המושחתת. לשם כך, האדם צריך לקבל נוהג המתאים לזמנים שונים והאל צריך לעשות את העבודה המקבילה בקרב בני האדם. רק כך ניתן יהיה בסופו של דבר לזכות בקבוצה של אנשים שיהיו המימוש של עבודת הניהול של האל. עבודתו של האל בקרב בני האדם לא יכולה להעיד על האל עצמו רק באמצעות עבודתו של האל לבדו. כדי שעדות כזו תושג, נדרשים גם בני אדם חיים המתאימים לעבודתו. האל יעבוד על בני האדם האלה, שדרכם עבודתו תבוא אז לידי ביטוי ובכך עדות כזו למען האל תינשא בקרב יצירי הבריאה ובכך האל ישיג את מטרת עבודתו. האל לא עובד לבדו כדי להביס את השטן, משום שהוא לא יכול להעיד על עצמו ישירות בקרב כל יצירי הבריאה. אילו עשה כן, היה זה בלתי אפשרי לשכנע את האדם לחלוטין. לכן האל צריך לעבוד על האדם כדי לכבוש אותו ורק אז האל יוכל הוא לזכות בעדות בקרב כל יצירי הבריאה. אילו האל היה עובד לבדו ללא שיתוף פעולה מצד האדם או אלמלא היה צורך בשיתוף פעולה מצד האדם, האדם לעולם לא יכול היה להכיר את צביונו של האל ולעולם לא היה מודע לכוונות האל. אזי לא ניתן היה לקרוא לעבודת הניהול של האל בשם זה. אילו האדם עצמו היה רק מתאמץ, שואף ועובד קשה בלי להבין את עבודת האל, אזי האדם היה מבצע מעשי קונדס. ללא עבודתה של רוח הקודש, מעשיו של האדם שייכים לשטן והם מרדניים ורעים. השטן מוצג לראווה בכל מעשיו של האנושות המושחתת ואין בהם דבר שתואם לאל וכל מעשי האדם הם התגלמותו של השטן. מכל הדברים שנאמרו, דבר אינו מוציא מהכלל את החזיונות והנוהג. על סמך החזיונות, האדם מוצא את הנוהג ואת הנתיב להתמסרות, כך שיוכל להניח בצד את תפיסותיו ולזכות באותם דברים שלא היו ברשותו בעבר. האל דורש מהאדם לשתף איתו פעולה ולהתמסר באופן מלא לדרישותיו והאדם מבקש לחזות בעבודה שהאל ביצע בכבודו ובעצמו, לחוות את עוצמתו הכול-יכולה של האל ולהכיר את צביונו של האל. בסיכומו של עניין, הדברים האלה הם ניהולו של האל. איחודו של האל עם האדם הוא הניהול, והוא הניהול המשמעותי ביותר.

מה שנוגע לחזיונות מתייחס בראש ובראשונה לעבודתו של האל בכבודו ובעצמו וכל הנוגע לנוהג צריך להיעשות על ידי האדם ואינו קשור כלל לאל. את עבודת האל משלים האל עצמו ונוהגו של האדם נעשה על ידי האדם עצמו. הדברים שהאל עצמו צריך לעשות לא צריכים להיעשות על ידי האדם, ודברים שהאדם צריך ליישם בפועל אינם קשורים לאל. עבודתו של האל היא כהונתו והיא אינה קשורה לאדם. האדם אינו צריך לעשות את העבודה הזו ויתרה מזאת, האדם לא יהיה מסוגל לעשות את העבודה שהאל צריך לעשות. הדברים שהאדם נדרש ליישם בפועל חייבים להתבצע על ידי האדם, בין שמדובר בהקרבת חייו או במסירתו לשטן כדי לשאת עדות – כל אלה דברים שהאדם חייב לעשות. האל משלים בעצמו את כל העבודה שעליו לעשות ובפני האדם מוצגים הדברים שעליו לעשות, ושארית העבודה נותרת לאדם לעשותה. האל לא עושה עבודה נוספת. הוא עושה רק את העבודה שבתחום כהונתו ורק מראה לאדם את הדרך ורק עושה את עבודת פתיחת הדרך ולא עושה את עבודת ריצוף הדרך. על הכול להבין זאת. יישום בפועל של האמת פירושו יישום בפועל של דברי האל וכל אלה הם חובתו של האדם, הדברים שעל האדם לעשות, והם אינם נוגעים כלל לאל. אם האדם דורש שגם האל יסבול עינוי וזיכוך באמת, כמו האדם, הרי שהאדם מרדן. עבודתו של האל היא לבצע את כהונתו וחובתו של האדם היא להתמסר להכוונתו של האל ללא כל התנגדות. מהאדם נדרש להשיג את שחובתו לעשות, ללא קשר לאופן שבו האל עובד או חי. רק האל עצמו יכול לבוא בדרישות לאדם, כלומר, רק האל עצמו כשיר לבוא בדרישות לאדם. לאדם לא אמורה להיות כל ברירה והוא אמור רק להתמסר לגמרי וליישם בפועל – זה ההיגיון שאמור להיות לאדם. כשתושלם העבודה שעל האל לבצע בעצמו, האדם נדרש לחוות אותה בהדרגה. אם בסופו של דבר, כשיושלם כל ניהולו של האל, האדם עדיין לא יבצע את מה שהאל דורש, יהיה על האדם להיענש. אם האדם לא ימלא את דרישותיו של האל, יהיה זה בגלל מרדנותו של האדם. אין פירוש הדבר שהאל לא ביצע את עבודתו ביסודיות מספקת. כל מי שלא יכול ליישם בפועל את דברי האל, שאינו יכול לעמוד בדרישותיו של האל ושאינו יכול להעניק את נאמנותו ולמלא את חובתו – כל אלה ייענשו. כיום, מה שנדרש מכם להשיג אינו דרישות נוספות, אלא את חובתו של האדם ואת מה שכל בני האדם צריכים לעשות. אם אינכם מסוגלים אפילו למלא את חובתכם או לעשות זאת היטב, האם אינכם ממיטים על עצמכם צרות? האם אינכם מחזרים אחר המוות? כיצד תוכלו עדיין לצפות שיהיו לכם עתיד וסיכויים עתידיים? עבודתו של האל נעשית למען האנושות ושיתוף הפעולה של האדם ניתן למען ניהולו של האל. לאחר שהאל יעשה את כל שעליו לעשות, האדם נדרש לקיים את היישום בפועל שלו ללא מגבלה ולשתף פעולה עם האל. בעבודת האל, על האדם להתאמץ ככל יכולתו, להישבע אמונים לאל ולא להתעמק בתפיסות רבות או לשבת באופן פסיבי ולהמתין למוות. האל יכול להקריב את עצמו למען האדם, אז מדוע האדם לא מוכן להישבע אמונים לאל? לבו ומחשבתו של האל שווים ביחס לאדם, אז מדוע האדם לא משתף פעולה במקצת? האל עובד למען האנושות, אז מדוע האדם לא ממלא את חובתו למען ניהולו של האל? עבודתו של האל הגיעה עד הלום, אך אתם עדיין רואים ואינכם נוקפים אצבע, שומעים ואינכם משים ממקומכם. האין בני אדם כאלה מושאים לאבדון? האל כבר הקדיש את כל כולו לאדם, אז מדוע האדם לא מסוגל כיום למלא את חובתו ברצינות? עבור האל, עבודתו נמצאת בעדיפות ראשונה ועבודת הניהול שלו בעלת חשיבות מרבית. עבור האדם, יישום בפועל של דברי האל ומילוי דרישותיו של האל הם בעדיפות הראשונה. על כולכם להבין זאת. הדברים שנאמרו לכם חדרו לליבת הווייתכם ועבודתו של האל נכנסה לתחום חסר תקדים. רבים עדיין אינם מבינים את האמת או השקר של הדרך הזאת. הם עדיין ממתינים לראות מה יקרה ואינם ממלאים את חובתם. במקום זאת, הם בוחנים בקפידה כל מילה וכל פעולה של האל, מתמקדים במה שהוא אוכל ולובש ותפיסותיהם נעשות חמורות אף יותר. האין אנשים כאלה מקימים מהומה על לא דבר? כיצד ייתכן שאנשים כאלה מחפשים אחר האל? וכיצד ייתכן שהם אלה שיש להם כוונה להתמסר לאל? הם מפנים עורף לנאמנותם ולחובתם ובמקום זאת מתמקדים במיקומו של האל. הם ממש שערורייה! אם האדם יבין את כל מה שהוא אמור להבין ויישם בפועל את כל מה שהוא אמור ליישם בפועל, האל לבטח ייתן את ברכותו לאדם, משום שדרישותיו מהאדם הן חובתו של האדם ומה שהאדם אמור לבצע. אם האדם אינו מסוגל לתפוס את מה שהוא אמור להבין ואינו מסוגל ליישם בפועל את מה שעליו ליישם בפועל, האדם ייענש. מי שלא משתף פעולה עם האל עוין את האל ומי שלא מקבל את העבודה החדשה מתנגד לה, אפילו אם אינו עושה דבר המהווה בבירור התנגדות לעבודה הזאת. כל מי שלא מיישם בפועל את האמת שהאל דורש מתנגד במכוון לדברי האל ומורד בהם, אפילו אם הוא מקדיש תשומת לב מיוחדת לעבודתה של רוח הקודש. מי שאינו מציית או שאינו מסור לדברי האל הוא מרדן ומתנגד לאל. מי שלא ממלא את חובתו אינו משתף פעולה עם האל ומי שאינו משתף פעולה עם האל אינו מקבל את עבודתה של רוח הקודש.

כאשר עבודתו של האל מגיעה לנקודה מסוימת וניהולו מגיע לנקודה מסוימת, כל מי שתואם לכוונותיו של האל מסוגל למלא את דרישותיו. האל בא לאדם בדרישות על פי אמות המידה שלו ועל פי הדברים שהאדם מסוגל להשיג. כשהאל מדבר על ניהולו, הוא גם מתווה את הדרך עבור האדם ומעניק לאדם נתיב להישרדות. ניהולו של האל ונוהגו של האדם שייכים שניהם לאותו שלב בעבודה והם מתבצעים במקביל. השיח בנושא ניהולו של האל מתייחס לשינויים בצביונו של האדם והשיח בנושא הדברים שהאדם אמור לעשות ובנושא השינויים בצביונו של האדם מתייחס לעבודתו של האל. בשום שלב לא יכולה להתקיים הפרדה בין שני אלה. נוהגו של האדם משתנה בהדרגה משום שדרישותיו של האל מהאדם משתנות אף הן ומשום שעבודתו של האל תמיד משתנה ומתקדמת. אם נוהגו של האדם יישאר לכוד בדוקטרינות, הדבר יוכיח שהוא נעדר את עבודתו של האל ואת הכוונתו. אם נוהגו של האדם לעולם לא ישתנה או יעמיק, הדבר יוכיח שנוהגו של האדם מתקיים על פי רצונו של האדם וזה איננו נוהג האמת. אם אין לאדם נתיב לצעוד בו, הוא כבר נפל לידי השטן והוא נשלט על ידיו ופירוש הדבר שהוא נשלט על ידי הרוחות הרעות. אם נוהגו של האדם לא יעמיק, עבודתו של האל לא תתפתח, ואם לא יחול שינוי בעבודתו של האל, כניסת האדם תיעצר – זה בלתי נמנע. לאורך כל עבודתו של האל, אם האדם היה נשמע תמיד לחוק של יהוה, עבודתו של האל לא הייתה יכולה להתקדם, קל וחומר שלא ניתן היה להביא את כל העידן לסופו. אם האדם היה תמיד נושא את הצלב ונוהג בסבלנות ובצניעות, עבודתו של האל לא הייתה יכולה להתקדם. לא ניתן לסיים סתם כך ששת אלפי שנות ניהול בקרב בני אדם שרק מצייתים לחוק או רק נאחזים בצלב ונוהגים בסבלנות וצניעות. במקום זאת, כל עבודת הניהול של האל באה לקצה בקרב אנשי אחרית הימים המכירים את האל ואשר חולצו מאחיזת השטן והתנערו כליל מהשפעתו של השטן. זהו הכיוון הבלתי נמנע של עבודת האל. מדוע נאמר שנוהלם של אנשי הכנסיות הדתיות מיושן? הסיבה לכן היא שמה שהם מיישמים בפועל מנותק מהעבודה שנעשית כיום. בעידן החסד, מה שהם יישמו בפועל היה נכון, אך היות שהעידן הזה חלף ועבודתו של האל השתנתה, היישום בפועל שלהם הלך והתיישן. העבודה החדשה והאור החדש הותירו אותו מאחור. עבודתה של רוח הקודש הלכה והעמיקה על סמך תשתיתה המקורית. אולם בני האדם האלה עדיין תקועים בשלב המקורי של עבודת האל ועדיין דבקים בנוהגים הישנים ובאור הישן. עבודתו של האל יכולה להשתנות מן הקצה אל הקצה בתוך שלוש או חמש שנים. על כן, האם לא ייתכן שתמורות משמעותיות אף יותר יתרחשו במהלך אלפיים שנה? אם לאדם אין נוהג חדש או אור חדש, פירוש הדבר שהוא לא עמד בקצב של עבודתה של רוח הקודש. זהו הכישלון של האדם. לא ניתן להתכחש לקיומה של עבודתו החדשה של האל משום שכיום, מי שניחן בעבר בעבודתה של רוח הקודש עדיין מציית לנוהגים מיושנים. עבודתה של רוח הקודש תמיד מתקדמת וכל מי שמצוי בשטף של רוח הקודש חייב אף הוא להעמיק ולהשתנות. אסור לו לעצור באף שלב. רק מי שלא מכיר את עבודתה של רוח הקודש יישאר בעבודתה המקורית ולא יקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש. רק המרדנים לא יהיו מסוגלים לזכות בעבודתה של רוח הקודש. אם נוהגו של האדם לא יעמוד בקצב של עבודתה החדשה של רוח הקודש, נוהגו של האדם לבטח יתנתק מהעבודה של ימינו ולבטח לא יעלה בקנה אחד עם העבודה של ימינו. בני אדם מיושנים כאלה פשוט אינם מסוגלים להגשים את רצון האל, קל וחומר שהם לא יוכלו להפוך לבני האדם אשר יישאו בסופו של דבר עדות על האל. יתרה מזאת, לא ניתן יהיה להשלים את כל עבודת הניהול בקרב קבוצה כזו של בני אדם. באשר למי שציית בעבר לחוקי יהוה ולמי שנשא בעבר את עול הצלב, אם הוא אינו יכול לקבל את שלב העבודה של אחרית הימים, הרי שכל מה שהוא עשה היה לשווא וחסר תועלת. הביטוי המובהק ביותר של עבודתה של רוח הקודש הוא אימוץ הכאן והעכשיו, לא לדבוק בעבר. מי שלא עמד בקצב של העבודה של ימינו ומי שהתנתק מהנוהג של ימינו הוא זה שמתנגד לעבודתה של רוח הקודש ואינו מקבל אותה. בני אדם כאלה מתריסים נגד עבודתו הנוכחית של האל. אף שהם נאחזים באור של העבר, לא ניתן להכחיש שהם אינם מכירים את עבודתה של רוח הקודש. מדוע דובר כה רבות על השינויים בנוהגו של האדם, על ההבדלים בנוהג בין העבר וההווה, על האופן שבו התקיים הנוהג בעידן הקודם ועל האופן שהוא מתקיים כיום? תמיד מדברים על הפערים האלה בנוהגו של האדם משום שעבודתה של רוח הקודש תמיד מתקדמת ולכן הנוהג של האדם צריך תמיד להשתנות. אם האדם נותר תקוע בשלב אחד, הדבר מוכיח שהוא אינו מסוגל לעמוד בקצב של העבודה החדשה והאור החדש של האל. הדבר לא מוכיח שתוכנית הניהול של האל לא השתנתה. מי שנמצא מחוץ לשטף של רוח הקודש תמיד חושב שהוא צודק, אך למעשה, האל חדל לעבוד בבני האדם האלה זה מכבר והם נעדרים את עבודתה של רוח הקודש. עבודתו של האל עברה מזמן לקבוצה אחרת של בני אדם, קבוצה שבה האל מתכוון להשלים את עבודתו החדשה. מכיוון שאנשי הדת אינם מסוגלים לקבל את עבודתו החדשה של האל והם רק נאחזים בעבודה הישנה מהעבר, האל נטש את בני האדם האלה והוא מבצע את עבודתו החדשה על בני האדם שמקבלים את העבודה החדשה הזו. אלו הם בני האדם שמשתפים פעולה עם עבודתו החדשה של האל ורק כך ניהולו יכול להתבצע. ניהולו של האל תמיד מתקדם ונוהגו של האדם תמיד הולך ונישא מעלה. האל תמיד עובד והאדם תמיד זקוק לו, כך ששניהם מגיעים לשיאם והאל והאדם משיגים איחוד מלא. בכך מתבטאת הגשמתה של עבודת האל וזו התוצאה הסופית של כל ניהולו של האל.

בכל אחד משלביה של עבודת האל, ישנן גם דרישות מקבילות מהאדם. כל מי שנמצא בשטף של רוח הקודש ניחן בנוכחותה של רוח הקודש ובמשמעת שלה ומי שלא נמצא בשטף של רוח הקודש נתון לפקודתו של השטן ונעדר את עבודתה של רוח הקודש. בני אדם הנמצאים בשטף של רוח הקודש הם אלה שמקבלים את עבודתו החדשה של האל ואלה שמשתפים פעולה בעבודתו החדשה של האל. אם מי שנמצא בתוך השטף הזה אינו מסוגל לשתף פעולה ואינו יכול ליישם בפועל את האמת שהאל דורש כיום, תוטל עליו משמעת ובמקרה הגרוע ביותר רוח הקודש תיטוש אותו. מי שיקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש יחיה בתוך השטף של רוח הקודש ויזכה לטיפול ולהגנה מצד רוח הקודש. רוח הקודש הופכת לנאור את מי שנכון ליישם את האמת ומטילה משמעת על מי שאינו נכון ליישם את האמת ואף מענישה אותו. אין זה משנה באיזה סוג של אנשים מדובר, אם הם בתוך השטף של רוח הקודש, האל יישא באחריות על כל מי שיקבל את עבודתו החדשה למען שמו. מי שמאדיר את שמו של האל ונכון ליישם בפועל את דבריו יזכה בברכתו. מי שיתמרד כנגדו ולא יישם בפועל את דבריו יקבל ממנו עונש. בני האדם שנמצאים בשטף של רוח הקודש הם אלה שמקבלים את העבודה החדשה ומכיוון שקיבלו את העבודה החדשה, עליהם לשתף פעולה עם האל כראוי ואסור להם להתנהג כמורדים שאינם ממלאים את חובתם. זו הדרישה היחידה של האל מהאדם. מצבו של מי שאינו מקבל את העבודה החדשה שונה: בני האדם האלה נמצאים מחוץ לשטף של רוח הקודש והמשמעת והתוכחה של רוח הקודש לא חלות עליהם. בני האדם האלה חיים כל היום בבשר, הם חיים בתוך מחשבותיהם וכל מעשיהם הם על פי הדוקטרינות שמפיקים הניתוח והמחקר של מוחם שלהם. אלה אינן הדרישות של עבודתה החדשה של רוח הקודש, קל וחומר שאין זה שיתוף פעולה עם האל. מי שאינו מקבל את עבודתו החדשה של האל נעדר את נוכחותו של האל ויתרה מזאת, הוא לא נהנה מברכתו ומהגנתו של האל. רוב דבריהם ומעשיהם של בני אדם כאלה נאחזים בדרישות העבר של עבודת רוח הקודש. הם מהווים דוקטרינות, לא אמת. די בדוקטרינות ובתקנות האלה כדי להוכיח שההתכנסות של אנשים אלה אינה אלא דת. הם אינם אנשיו הנבחרים או מושאי עבודתו של האל. לאספה של כל בני האדם האלה אפשר לקרוא כנס דת גדול, אך אי-אפשר לקרוא לה כנסייה. זו עובדה שלא ניתן לשנותה. עבודתה החדשה של רוח הקודש אינה ברשותם. ממעשיהם עולה ניחוח חזק של דת. נדמה שהדברים שהם מביאים לידי ביטוי גדושים בדת. לא קיימות בהם נוכחותה של רוח הקודש ועבודתה, קל וחומר שהם אינם זכאים לקבל את המשמעת או את הנאורות של רוח הקודש. בני האדם האלה הם כולם גופות חסרות חיים ושרצים חסרי רוחניות. הם לא מכירים את מרדנותו והתנגדותו של האדם, לא מכירים את כל רשעותו של האדם וקל וחומר שהם לא מכירים את כל עבודתו של האל ואת כוונותיו הנוכחיות. הם כולם בני אדם בורים ושפלים, חלאות אדם שאינם ראויים להיקרא מאמינים! אף מעשה שלהם לא נוגע לניהולו של האל ועל אחת כמה וכמה אינו יכול לשבש את תוכניותיו של האל. דבריהם ומעשיהם מגעילים מדי, עלובים מדי, ופשוט אינם ראוי כלל לציון. דבר ממה שעושים בני האדם שלא נמצאים בתוך השטף של רוח הקודש אינו נוגע כלל לעבודה החדשה של רוח הקודש. משום כך, ללא קשר למעשיהם, הם חסרים את המשמעת של רוח הקודש ומעבר לכך, הם חסרים את הנאורות של רוח הקודש. זאת משום שכל בני האדם האלה לא אוהבים את האמת, הם בני אדם שרוח הקודש דחתה אותם בתיעוב. הם נקראים רשעים מפני שהם מתהלכים בגוף בשר ודם ועושים כל מה שמתחשק להם תחת שלט שנושא את שם האל. בשעה שהאל עובד, הם עוינים כלפיו במכוון והם רצים בכיוון המנוגד לו. חוסר שיתוף הפעולה של האדם עם האל הוא מעשה מרדני ביותר בפני עצמו ולכן בייחוד אלה שפועלים במכוון נגד האל יקבלו את עונשם הצודק, הלא כן? כשמזכירים את רשעותם של בני האדם האלה, יש כאלה שלהוטים לקלל אותם, אולם האל מתעלם מהם. לאדם נדמה שמעשיהם נוגעים לשמו של האל, אך למעשה עבור האל, אין להם כל קשר לשמו ולעדות עליו. אין זה משנה מהם מעשיהם של בני האדם האלה, הם אינם נוגעים לאל. הם אינם נוגעים לשמו או לעבודתו הנוכחית של האל. בני האדם האלה משפילים את עצמם ונותנים ביטוי לשטן. הם רשעים שאוגרים לקראת יום חרון האף. כיום, יעשו בני האדם האלה מה שיעשו וכל עוד הם אינם מכשילים את ניהולו של האל ואין להם כל נגיעה לעבודתו החדשה של האל, הם לא יקבלו את העונש ההולם, משום שיום חרון האף טרם הגיע. ישנם דברים רבים שבני האדם מאמינים שהאל היה כבר אמור לטפל בהם והם חושבים שהרשעים האלה חייבים לבוא על עונשם בהקדם האפשרי. אולם משום שעבודת הניהול של האל טרם הושלמה ויום חרון האף עדיין טרם הגיע, חסרי הצדיקות עדיין ממשיכים לבצע את מעשיהם נטולי הצדיקות. יש שאומרים, "אנשי הדת חסרים את נוכחותה או עבודתה של רוח הקודש והם ממיטים חרפה על שמו של האל. אם כך, מדוע האל לא משמיד אותם אלא ממשיך לסבול את התנהגותם שלוחת הרסן?" בני האדם האלה שהשטן בא בהם לידי ביטוי ושמבטאים את הבשר הם בורים ושפלים. הם אבסורדיים. הם לא יחזו בהתגלות חרון אפו של האל עד שיבינו כיצד האל עושה את עבודתו בקרב בני האדם, ולאחר שהאל יכבוש אותם באופן מלא, יקבלו כל הרשעים האלה את עונשם ואיש מהם לא יוכל לחמוק מיום חרון האף. אין זה הזמן כעת להעניש את בני האדם, אלא זה הזמן לבצע את עבודת הכיבוש, אלא אם כן ישנם כאלה שיחבלו בניהולו של האל. במקרה כזה, הם ייענשו על פי חומרת מעשיהם. במהלך ניהולו של האל את האנושות, כל מי שנמצא בתוך השטף של רוח הקודש קשור לאל. בני האדם שרוח הקודש דחתה אותם בתיעוב חיים תחת השפעת השטן ומה שהם מיישמים בפועל לא נוגע לאל. רק מי שמקבל את עבודתו החדשה של האל ומשתף פעולה עמו קשור לאל, משום שעבודתו של האל מכוונת רק למי שמקבל אותה ולא לכלל בני האדם, בין אם הם מקבלים או לא מקבלים אותה. לעבודה שהאל מבצע תמיד יש מושא והיא לא נעשית מתוך גחמה. מי שמתרועע עם השטן לא כשיר להעיד על האל ועל אחת כמה וכמה לא כשיר לשתף עמו פעולה.

כל שלב בעבודתה של רוח הקודש דורש גם כן עדות מצד האדם. כל שלב בעבודה הוא קרב בין האל לשטן ומושא הקרב הוא השטן, ואילו זה שיהפוך למושלם באמצעות העבודה הזאת הוא האדם. השאלה אם עמלו של האל יישא פרי תלויה באופן עדותו של האדם על האל. העדות הזו היא מה שהאל דורש מחסידיו. זו העדות שתימסר בפני השטן וזו גם הוכחה להשפעותיה של עבודת האל. כלל ניהולו של האל מחולק לשלושה שלבים ובכל שלב מוצבות לאדם דרישות הולמות. יתר על כן, עם חלוף העידנים והתקדמותם, דרישותיו של האל מהאנושות כולה גדלות יותר ויותר. כך עבודת הניהול של האל מגיעה לשיאה בהדרגה, עד שהאדם חוזה בעובדת "הופעת הדבר בבשר" וכך גדלות אף יותר הדרישות מהאדם, כמו גם העדות שהאדם נדרש לשאת. ככל שהאדם מסוגל יותר לשתף פעולה עם האל באמת ובתמים, כך האל זוכה יותר בכבוד. שיתוף הפעולה מצד האדם הוא העדות שעליו לשאת והעדות שהוא נושא היא נוהגו של האדם. לכן, השאלות אם עבודת האל יכולה להשפיע באופן הרצוי ואם תיתכן עדות אמיתית קשורות הדוקות לשיתוף הפעולה ולעדות של האדם. כשתושלם העבודה, כלומר כשכלל ניהולו של האל יגיע לסופו, האדם יידרש לשאת עדות נעלה יותר, וכשעבודתו של האל תגיע לסופה, נוהגו של האדם וכניסתו יגיעו לשיאם. בעבר, האדם נדרש לפעול על פי החוק והדברות ונדרש ממנו להיות סבלן וצנוע. כיום, האדם נדרש להתמסר לכל הסדרי האל ולאהוב את האל אהבה אדירה ובסופו של דבר, האדם נדרש להמשיך לאהוב את האל גם לנוכח תלאות. שלושת השלבים האלה הם דרישות שהאל מציב לאדם, בהדרגה, במהלך הניהול הכולל שלו. כל שלב בעבודתו של האל מעמיק יותר מקודמו ובכל שלב הדרישות מן האדם גבוהות יותר מאשר בקודמו וכך הניהול הכולל של האל מתעצב בהדרגה. דווקא משום שהדרישות מהאדם גדולות מתמיד, צביונו של האדם מתקרב יותר ויותר לרף של דרישות האל, ורק אז תתרחק האנושות כולה בהדרגה מהשפעת השטן, עד שכאשר תגיע עבודתו של האל לסופה המוחלט, האנושות כולה תינצל מהשפעת השטן. בבוא היום הזה, עבודתו של האל תגיע לסופה ולא יתקיים עוד שיתוף פעולה בין האדם לאל לשם השגת שינויים בצביונו. האנושות כולה תחיה לאורו של האל ומאותו רגע ואילך, לא יהיו עוד מרדנות כלפי האל או התנגדות לו. בנוסף, האל לא יבוא עוד בדרישות לאדם ויתקיים שיתוף פעולה הרמוני יותר בין האדם והאל – שיתוף פעולה שיהיה חייהם של האל והאדם יחדיו, חיים שיבואו לאחר שניהולו של האל יסתיים באופן מלא ולאחר שהאל יציל את האדם באופן מלא מלפיתת השטן. מי שאינו יכול לצעוד במדויק בעקבות האל אינו מסוגל להשיג חיים כאלה. בני אדם כאלה יורידו עצמם אל החשיכה, שם הם יבכו ויחרקו שיניים. אלה אנשים שמאמינים באל אך אינם הולכים בעקבותיו, שמאמינים באל אך אינם מתמסרים לכל עבודתו. מכיוון שהאדם מאמין באל, עליו לצעוד במדויק בעקבות כל אחד מצעדי האל. עליו לצעוד "אחרי השה אל כל אשר ילך". רק אלה הם האנשים שבאמת ובתמים מחפשים את דרך האמת ורק הם מכירים את עבודתה של רוח הקודש. אנשים שפועלים בעקשנות על פי מילים ודוקטרינות הם אלה שעבודתה של רוח הקודש סילקה. בכל פרק זמן האל יפתח בעבודה חדשה ובכל תקופה תהיה התחלה חדשה בקרב בני האדם. אם האדם יציית רק לאמיתות ש"יהוה הוא האל" וש"ישוע הוא המשיח", שהן אמיתות שכל אחת מהן חלה בעידן יחיד בלבד, האדם לעולם לא יעמוד בקצב עבודתה של רוח הקודש ולעולם לא יהיה מסוגל לזכות בעבודתה של רוח הקודש. בלי קשר לאופן עבודתו של האל, האדם צועד אחריו ללא כל ספק ובמדויק. אם כך, כיצד יכולה רוח הקודש לסלק את האדם? בלי קשר למה שהאל עושה, כל עוד האדם בטוח שזו עבודתה של רוח הקודש וכל עוד הוא משתף פעולה עם עבודתה של רוח הקודש ללא כל חשש ומנסה לעמוד בדרישות האל, כיצד ייתכן שהוא ייענש? עבודתו של האל לא פסקה מעולם, הוא מעולם לא עמד מלכת ולפני השלמת עבודת הניהול שלו, הוא תמיד היה עסוק ולעולם אינו עוצר. אבל האדם שונה: משזכה רק בקמצוץ מעבודתה של רוח הקודש, הוא מתייחס אליה כאילו לא תשתנה לעולם. משזכה במעט ידע, הוא אינו ממשיך לצעוד בעקבות עבודתו החדשה של האל. משראה מעט מעבודתו של האל, הוא מיד רואה באל בובת עץ מסוימת ומאמין שהאל יישאר תמיד בצורה שהוא רואה לפניו, שכך היה בעבר ושכך תמיד יהיה בעתיד. משזכה רק בידע שטחי, האדם כה גאה עד שהוא שוכח את עצמו ומתחיל להכריז בהפקרות על צביון והווייה של האל שפשוט אינם קיימים. מרגע שהאדם בטוח בשלב אחד בעבודתה של רוח הקודש, אין זה משנה מי יכריז על עבודתו החדשה של האל, האדם לא מקבל זאת. אלה בני אדם שאינם יכולים לקבל את עבודתה החדשה של רוח הקודש. הם שמרניים מדי ואינם מסוגלים לקבל דברים חדשים. בני אדם כאלה מאמינים באל אך גם דוחים אותו. האדם מאמין שבני ישראל טעו כש"האמינו רק ביהוה ולא האמינו בישוע", אך מרבית בני האדם מגלמים תפקיד שבו הם "מאמינים רק ביהוה ודוחים את ישוע" ו"כמהים לשיבת המשיח, אך מתנגדים למשיח ששמו ישוע". אם כך, אין זה פלא שבני האדם עדיין חיים תחת השפעתו של השטן לאחר שקיבלו שלב אחד בעבודתה של רוח הקודש ושהם עדיין לא זוכים בברכותיו של האל. האין זו התוצאה של מרדנות האדם? משיחיים ברחבי העולם שלא התעדכנו בעבודה החדשה של ימינו נאחזים בתקווה שיהיו בני מזל, שהאל יגשים כל אחת ממשאלותיהם. אולם הם אינם יודעים בוודאות מדוע האל יישא אותם אל הרקיע השלישי ואינם בטוחים כיצד ישוע יבוא לקבל אותם, רכוב על ענן לבן. על אחת כמה וכמה, הם אינם יכולים לומר בוודאות אם ישוע אכן יבוא על גבי ענן לבן ביום שהם מדמיינים. הם כולם חרדים וחסרי אונים. הם עצמם אפילו לא יודעים אם האל יישא את כל אחד מהם, בקומץ הקטן והמגוון של בני אדם שמגיעים מכל זרם דתי. העבודה שהאל עושה כעת, העידן הנוכחי, כוונות האל – הם אינם מבינים דבר מהדברים האלה וכל שהם יכולים לעשות הוא לספור באצבעותיהם את הימים. רק מי שצועד בעקבות השה עד הסוף יוכל לזכות בברכה הסופית ואילו "הפיקחים", שאינם מסוגלים לצעוד בעקבותיו עד הסוף אך עדיין מאמינים שזכו בכול, אינם מסוגלים להיות עדים להופעתו של האל. כל אחד מהם מאמין שהוא האדם החכם ביותר עלי אדמות, הם קוטעים ללא כל סיבה את התפתחותה המתמדת של עבודת האל ונדמה שהם מאמינים בוודאות גמורה שהאל ייקח אותם לשמיים בהיותם בני האדם "הנאמנים להאל יותר מכול, חסידי אל שמצייתים לדבר האל". למרות שהם "נאמנים יותר מכול" לדברים שהאל אומר, דבריהם ומעשיהם עדיין דוחים ביותר, משום שהם מתנגדים לעבודתה של רוח הקודש ונוקטים עורמה ופעולות מרושעות. מי שלא יכול לצעוד בעקבות האל עד הסוף, שלא יכול לעמוד בקצב עבודתה של רוח הקודש ורק נצמד לעבודה הישנה, לא רק אינו נאמן להאל, אלא נהפוך הוא – הוא נעשה לאחד ממתנגדי האל ולאחד מאלה שהעידן החדש דוחה ואשר ייענשו. היש דבר מעורר רחמים יותר מהם? רבים אף מאמינים שכל מי שדוחה את החוק הישן ומקבל את העבודה החדשה הוא אדם חסר מצפון. בסופו של דבר, האנשים האלה, שרק מתמקדים ב"מצפון" ואינם מכירים את עבודתה של רוח הקודש, יאבדו את סיכוייהם העתידיים בגלל המצפון שלהם עצמם. עבודת האל אינה מצייתת לדוקטרינות ואף שזו עבודתו שלו, האל לא דבק בה. מה שיש להכחיש מוכחש ומה שיש לסלק מסולק. אולם האדם עוין את האל כשהוא נאחז רק בחלק קטן מעבודת הניהול של האל. האין זה עניין אבסורדי באדם? האין זו בערותו של האדם? ככל שבני אדם יותר הססנים וזהירים יתר על המידה מפני שהם חוששים שלא יזכו בברכות, כך הם פחות מסוגלים לזכות בברכות רבות יותר ולקבל את הברכה הסופית. מי שמציית לחוק בעקשנות מפגין נאמנות מרבית לחוק וככל שהוא מפגין יותר נאמנות כזו לחוק, כך הוא יותר מורד שמתנגד לאל. זאת משום שכעת זהו עידן המלכות ולא עידן החוק ולא ניתן להזכיר באותה נשימה את העבודה של ימינו ואת עבודת העבר ואין להשוות את עבודת העבר לעבודה של ימינו. עבודתו של האל השתנתה ונוהגו של האדם השתנה אף הוא. כבר לא מדובר בשמירת החוק או בנשיאת הצלב. לפיכך, האל לא יאשר את נאמנותם של בני האדם לחוק ולצלב.

האדם יושלם לחלוטין בעידן המלכות. לאחר עבודת הכיבוש, האדם יזוכך ויעבור תלאות. מי שיוכל להתגבר ולעמוד איתן בעדותם במהלך התלאות האלה יושלם בסופו של דבר והוא זה שמתגבר. במהלך התלאות האלה, האדם נדרש לקבל את הזיכוך הזה וזיכוך זה הוא הצעד האחרון בעבודתו של האל. זו הפעם האחרונה שבה האדם יזוכך לפני שתושלם כל עבודת הניהול של האל וכל חסידיו של האל חייבים לקבל את המבחן האחרון הזה ואת הזיכוך האחרון הזה. מי שמצוי בתוך התלאות נעדר את עבודתה של רוח הקודש ואת הכוונתו של האל, אך מי שייכבש באמת ויחתור אל האל באמת יעמוד איתן בסופו של דבר. אלה הם בני האדם שניחנים באנושיות, שאוהבים את האל באמת ובתמים. בלי קשר למעשיו של האל, מהמנצחים האלה לא יישללו החזיונות והם עדיין יישמו את האמת בפועל ובעדותם לא ייפול רבב. אלה בני האדם שבסופו של דבר יצלחו את התלאות הרבות. אף על פי שכיום, מי שדג במים עכורים יכול עדיין לנהוג כטפיל, איש לא יחמוק מהתלאות הסופיות ואיש לא יחמוק מהמבחן הסופי. עבור מי שמתגבר, התלאות האלה הן הזיכוך האדיר, אך עבור מי שדג במים עכורים, זו תהיה עבודת הסילוק המוחלט. אין זה משנה כמה האל ינסה אותם, נאמנותו של מי שהאל בליבו לא תשתנה. אולם עבור מי שהאל לא בלבו, ברגע שעבודת האל לא מביאה תועלת לבשרו ולדמו, הוא משנה את גישתו כלפי האל ואפילו נפרד ממנו. אלה בני האדם שלא יעמדו איתן בסוף, שרק רוצים את ברכותיו של האל אך אינם מעוניינים כלל להשקיע את חייהם עבור האל ולהקדיש את עצמם לו. בני אדם שפלים כאלה יגורשו לכשתושלם עבודתו של האל והם אינם ראויים כלל לאהדה. אלה שאין להם אנושיות אינם מסוגלים לאהוב את האל באמת ובתמים. כשהסביבה בטוחה ושמורה, או כשיש רווחים שניתן להשיג, הם נשמעים לאל לחלוטין, אך ברגע שרצונם נתקל בקושי או בסופו של דבר נדחה, הם פותחים מיד במרד. אפילו בתוך לילה אחד בלבד הם יכולים להפוך מחייכנים ו"טובי לב" לרוצחים מכוערים ופראיים שמתייחסים למי שאתמול היטיב איתם כאל אויבם המושבע, ללא סיבה נראית לעין. אם לא יגורשו השדים האלה שמוכנים לרצוח ללא היסוס, האם הם לא יהפכו לסכנה סמויה? עבודת הישועה של האדם לא תושג עם תום עבודת הכיבוש. אף שעבודת הכיבוש הושלמה, עבודת טיהור האדם לא תמה. העבודה הזו תסתיים רק כשהאדם יטוהר לגמרי, כשהאל ישלים את מי שמתמסר לו לגמרי וכשיורחקו המתחזים שהאל לא שוכן בלבם. מי שלא מְרַצה את האל בשלב האחרון של עבודתו יסולק לגמרי ומי שיסולק הוא של השדים. היות שבני האדם האלה לא מסוגלים לְרַצות את האל, הם מורדים באל ואפילו שהם חסידי האל כיום, הדבר לא מוכיח שכך הם יישארו בסופו של דבר. במשפט "חסידי האל עד הסוף ייוושעו", פירוש המילה "חסידים" הוא עמידה איתנה במהלך התלאות. כיום, רבים מאמינים שקל להיות חסידי האל, אך לקראת סיום עבודת האל, אתה תדע את הפירוש האמיתי של "חסידי האל". יכולתך להמשיך להיות חסיד אל כיום לאחר שנכבשת אינה הוכחה לכך שאתה נמנה על אלה שהאל יהפוך למושלמים. מי שלא יוכל לעמוד בניסיונות ולא יצלח את התלאות, בסופו של דבר לא יהיה מסוגל לעמוד איתן ולכן לא יוכל להיות חסיד אל עד הסוף. מי שבאמת חסיד אל יכול לעמוד בכך שעבודתו תיבחן ואילו מי שלא באמת חסיד אל אינו מסוגל לעמוד באף אחד מניסיונות האל. במוקדם או במאוחר בני האדם האלה יגורשו ואילו המתגברים יישארו במלכות. השאלה אם האדם באמת מחפש את האל יכולה להיות מוכרעת על פי מבחן עבודתו, כלומר באמצעות ניסיונות האל, ואין לה כל קשר למסקנתו של האדם עצמו. האל אינו דוחה איש בקלות ראש. כל מעשיו יכולים לשכנע את האדם לחלוטין. הוא אינו עושה דבר שנעלם מעיני האדם ואינו עושה שום עבודה שאינה יכולה לשכנע את האדם. העובדות מוכיחות אם אמונתו של האדם נכונה או לא והאדם אינו יכול להגיע למסקנה בנושא. אין ספק ש"לא ניתן להפוך חיטים לעשבים רעים, ולא ניתן להפוך עשבים רעים לחיטים". כל מי שאוהב את האל באמת ובתמים בסופו של דבר יישאר במלכות והאל לא יפגין יחס רע לאף אדם שאוהב אותו באמת. על פי עדויותיהם ותפקידיהם השונים של המתגברים שבמלכות, הם ישמשו ככמרים או כחסידים וכל מי שיצלח את התלאות יצטרף לעדת הכמרים במלכות. עדת הכמרים תגובש לכשתושלם עבודת הבשורה ביקום כולו. באותה שעה, האדם יצטרך למלא את חובתו בתחומי מלכות האל ולחיות יחד עם האל במלכות. עדת הכוהנים תכלול כוהנים גדולים וכוהנים ושאר בני האדם יהיו בני האל ואנשיו. כל זה ייקבע על פי עדויות בני האדם על האל במהלך התלאות. אלה לא יהיו תארים שיחולקו מתוך גחמה. מרגע שייקבע מעמדו של אדם, תסתיים עבודתו של האל, היות שכל אחד יסווג על פי סוגו ויושב למקומו המקורי. זהו חותם הגשמתה של עבודת האל, זוהי התוצאה הסופית של עבודת האל ושל נוהגו של האדם והמימוש של החזיונות של עבודת האל ושל שיתוף הפעולה מצד האדם. בסופו של דבר, האדם ימצא מנוח במלכות האל וגם האל ישוב למקום מושבו כדי לנוח. זו תהיה התוצאה הסופית של ששת אלפי שנות שיתוף הפעולה בין האל והאדם.