לא ניתן להפריד בין עבודת האל בקרב בני האדם לבין בני האדם, משום שבני האדם הם מושא העבודה הזאת והם ברואי האל היחידים שיכולים להעיד על אלוהים. לא ניתן להפריד בין חיי האדם וכל פעילויותיו לבין אלוהים ואלוהים הוא ששולט בהן. ניתן אף לומר שאף בן אדם לא יכול להתקיים באופן שאינו תלוי באלוהים. לא ניתן להכחיש זאת מפני שזו עובדה. כל מעשיו של אלוהים נעשים לטובת האנושות ומכוונים נגד תכסיסי השטן. כל מה שהאדם זקוק לו בא מאלוהים ואלוהים הוא המקור לחיי האדם. לכן האדם פשוט אינו מסוגל להיפרד מאלוהים. יתר על כן, לאלוהים מעולם לא הייתה כל כוונה להיפרד מהאדם. עבודתו של אלוהים היא למען כלל האנושות ומחשבותיו תמיד אדיבות. לכן, עבור האדם, הן עבודתו של אלוהים והן מחשבותיו (כלומר רצון האל) הן "חזיונות" שהאדם צריך להכירם. חזיונות כאלה הם גם ניהולו של אלוהים וגם עבודה שהאדם לא מסוגל לעשותה. בתוך כך, דרישות האל מהאדם במהלך עבודתו של אלוהים קרויות "הנוהג" של האדם. חזיונות הם עבודתו של אלוהים עצמו או שהם רצונו של אלוהים עבור האנושות או הכוונות והחשיבות של עבודתו. ניתן גם לומר שחזיונות הם חלק מהניהול, משום שהניהול הזה הוא עבודתו של אלוהים והוא מכוון אל האדם. כלומר, זוהי העבודה שאלוהים מבצע בקרב בני האדם. העבודה הזו היא הראיה והנתיב להכרת האדם את אלוהים וחשיבותה עבור האדם עילאית. אם במקום לשים לב להכרת עבודתו של אלוהים, בני אדם יקדישו את תשומת לבם אך ורק לדוקטרינות האמונה באלוהים או לפרטים חסרי חשיבות לגמרי, אזי הם פשוט לא יכירו את אלוהים ויתרה מזאת, הם לא יהיו תואמים לרצונו אלוהים. עבודתו של אלוהים המועילה מאוד להכרת האדם את אלוהים קרויה חזיונות. חזיונות אלה הם עבודתו של אלוהים, רצונו של אלוהים והכוונות והחשיבות של עבודתו של אלוהים. הם כולם מועילים לאדם. המונח נוהג מתייחס למה שהאדם צריך לעשות, למה שיצירי בריאה חסידי האל צריכים לעשות וזוהי גם חובתו של האדם. הדבר שהאדם אמור לעשות אינו דבר שהאדם הבין מלכתחילה, אלא דרישות שאלוהים מציב לאדם במסגרת עבודתו של אלוהים. הדרישות האלה הופכות בהדרגה למעמיקות יותר ומרוממות יותר כאשר אלוהים עובד. למשל, במהלך עידן החוק, האדם נדרש לציית לחוק ובמהלך עידן החסד, האדם נדרש לשאת את הצלב. עידן המלכות שונה: הדרישות מהאדם גבוהות משהיו בעידן החוק ובעידן החסד. ככל שהחזיונות הופכים לנשגבים יותר, כך עולה רמת הדרישות מהאדם והן נעשות ברורות יותר ומעשיות יותר. בדומה לכך, החזיונות גם הופכים למעשיים יותר ויותר. לא זאת בלבד שהחזיונות המעשיים הרבים האלה מובילים להתמסרות האדם לאלוהים, אלא שהם מובילים גם להכרתו את אלוהים.

בהשוואה לעידנים קודמים, עבודתו של אלוהים במהלך עידן המלכות מציאותית יותר, מכוונת יותר למהותו של האדם ולשינויים בטבעו, ומסוגלת יותר להעיד על אלוהים בכבודו ובעצמו בפני כל חסידיו. במילים אחרות, במהלך עידן המלכות, במהלך עבודתו של אלוהים, אלוהים חושף מעצמו בפני האדם יותר מאי-פעם. פירוש הדבר הוא שהחזיונות שעל האדם להכיר נעלים יותר מהחזיונות של כל עידן קודם. היות שעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם נכנסה לשטח חסר תקדים, החזיונות שהאדם נחשף אליהם בעידן המלכות הם הנעלים ביותר במהלך כל עבודת הניהול. עבודתו של אלוהים נכנסה לשטח חסר תקדים ולפיכך החזיונות שהאדם יכיר הפכו לנעלים ביותר מבין כל החזיונות והנוהג הנגזר מהם עבור האדם גם הוא נעלה יותר מזה שבכל עידן קודם, משום שנוהגו של האדם משתנה בד בבד עם החזיונות, והפיכת החזיונות למושלמים מסמנת גם את הפיכת הדרישות מהאדם למושלמות. ברגע שניהולו של אלוהים נעצר, גם הנוהג של האדם נעצר, וללא עבודתו של אלוהים, לא תהיה לאדם ברירה אלא להיצמד לדוקטרינות של ימים עברו, אחרת לא יהיה לו כל מוצא אחר. ללא חזיונות חדשים, לא יהיה לאדם שום נוהג חדש. ללא חזיונות שלמים, לא יהיה לאדם נוהג מושלם. ללא חזיונות נעלים יותר, לא יהיה לאדם נוהג נעלה יותר. הנוהג של האדם משתנה בד בבד עם עקבותיו של אלוהים ובאופן דומה, הידע והניסיון של האדם משתנים אף הם בד בבד עם עבודתו של אלוהים. בלי קשר ליכולותיו של האדם, עדיין לא ניתן להפריד בינו לבין אלוהים ואם אלוהים יפסיק לעבוד ולו לרגע, האדם ימות מיד מחרון אפו של אלוהים. אין לאדם דבר להתפאר בו, שכן יהיו ידיעותיו של האדם נרחבות כיום ככל שיהיו ויהא ניסיונו מעמיק ככל שיהיה, לא ניתן להפריד בינו לבין עבודתו של אלוהים. זאת משום שהנוהג של האדם והדברים שעליו לשאוף אליהם באמונתו באלוהים לא ניתנים להפרדה מהחזיונות. בכל נקודה בעבודתו של אלוהים ישנם חזיונות שהאדם אמור להכיר, ובעקבותיהם באות דרישות מתאימות מהאדם. ללא החזיונות הללו כתשתית, האדם פשוט לא יהיה מסוגל לבצע את הנוהג או להיות חסיד אל באופן יציב. אם האדם לא יכיר את אלוהים ולא יבין את רצון האל, כל מעשיו יהיו לריק ואלוהים לא יוכל לאשר אותם. גם אם אדם הוא עתיר כישרונות, עדיין לא ניתן להפריד בינו לבין עבודת האל והכוונת האל. גם אם פעולותיו של האדם רבות וטובות, הן עדיין לא יכולות לבוא במקום עבודתו של אלוהים. לכן, נוהגו של האדם לא יכול בשום אופן להיות נפרד מהחזיונות. למי שלא מקבלים את החזיונות החדשים אין נוהג חדש. לנוהג שלהם אין כל קשר לאמת מכיוון שהם נצמדים לדוקטרינה ומצייתים לחוקים שעברו מהעולם. לאנשים כאלה אין חזיונות חדשים כלל וכתוצאה מכך הם אינם משלבים בנוהג שלהם דבר מהעידן החדש. הם איבדו את החזיונות ובכך גם איבדו את עבודתה של רוח הקודש ואת האמת. מי שאין להם אמת הם תולדה של אבסורדיות, הם התגלמותו של השטן. אין זה משנה לאיזה סוג הם משתייכים, הם אינם יכולים להתקיים ללא החזיונות של עבודת האל וללא נוכחותה של רוח הקודש. מרגע שהאדם מאבד את החזיונות, הוא תכף ומיד יורד שאולה וחי בחשיכה. בני אדם ללא חזיונות הם חסידים שוטים של אלוהים, הם אלה שאין להם את עבודתה של רוח הקודש והם חיים בגיהינום. בני אדם כאלה אינם עוסקים בחיפוש האמת אלא מציגים לראווה את שמו של אלוהים כשלט חוצות. מי שאינו מכיר את עבודתה של רוח הקודש, שאינו מכיר את האל בהתגלמותו כבשר ודם, שאינו מכיר את שלושת שלבי העבודה המהווים את ניהולו של אלוהים – אינו מכיר את החזיונות ולפיכך האמת אינה ברשותו. והאין אלה שהאמת אינה ברשותם רשעים? מי שנכון להנהיג את האמת, מי שנכון לשאוף להכיר את האל ומי שמשתף פעולה עם אלוהים באמת ובתמים הוא אדם שהחזיונות מהווים עבורו תשתית. אלוהים מאשר אותו משום שהוא משתף פעולה עם אלוהים ושיתוף הפעולה הזה הוא מה שהאדם צריך להנהיג.

החזיונות כוללים נתיבים רבים להנהיג. הדרישות המעשיות מהאדם כלולות אף הן בחזיונות וכך גם עבודת האל שהאדם צריך להכיר. בעבר, במהלך האסיפות המיוחדות או אסיפות הענק שהתקיימו במקומות שונים, דובר רק על היבט אחד של נתיב הנוהג. הנוהג הזה הוא כל שיש להנהיג במסגרת עידן החסד והקשר שלו להכרת האל רופף מאוד, היות שהחיזיון היחידי של עידן החסד היה חזיון צליבתו של ישוע ולא היו חזיונות גדולים יותר. האדם היה אמור להכיר רק את עבודת האל של גאולת האנושות דרך הצליבה ולכן במהלך עידן החסד לא היו חזיונות אחרים שהאדם יכול היה להכירם. כך הייתה לאדם רק הכרה קלושה של אלוהים ומלבד הכרת אהבתו וחמלתו של ישוע, היו לו רק כמה דברים פשוטים ועלובים להנהיג, דברים המרוחקים מרחק רב מימינו. בעבר, ללא קשר לאופן שבו בני האדם התכנסו, הם לא היו מסוגלים לדבר על הכרה מעשית של עבודת האל, קל וחומר שאיש לא היה מסוגל לומר בבירור מהו הנתיב המתאים ביותר לנוהג עבור האדם. האדם בסך הכול הוסיף כמה פרטים פשוטים לתשתית האיפוק והסבלנות. פשוט לא היה כל שינוי במהות הנוהג שלו, משום שבמהלך אותו עידן, אלוהים לא עשה כל עבודה חדשה ודרישותיו היחידות מהאדם היו איפוק וסבלנות, או נשיאת הצלב. מלבד הנוהגים האלה, לא היו חזיונות נעלים פרט לצליבתו של ישוע. בעבר, לא הוזכרו כלל חזיונות אחרים, מכיוון שאלוהים לא ביצע עבודה רבה ומכיוון שדרישותיו מהאדם היו מוגבלות. כך, בלי קשר למה שהאדם עשה, הוא לא היה מסוגל לחרוג מהגבולות האלה, גבולות שהיו רק כמה דברים פשוטים ושטחיים שהאדם צריך להנהיג. כיום אני מדבר על חזיונות אחרים מכיוון שכיום נעשתה עבודה רבה יותר, עבודה העולה פי כמה וכמה על זו שנעשתה בעידן החוק ובעידן החסד. הדרישות מהאדם גדלו אף הן פי כמה וכמה לעומת הדרישות בעידני העבר. אם האדם לא יהיה מסוגל להכיר את העבודה הזאת במלואה, לא תהיה לה חשיבות מרובה. אפשר לומר שהאדם יתקשה להכיר את העבודה הזאת במלואה אם לא יקדיש לכך מאמץ של חיים שלמים. בעבודת הכיבוש, דיבור המוגבל לנתיב הנוהג בלבד יהפוך את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. דיבורים בלבד על החזיונות ללא כל דרישות מהאדם יהפכו גם כן את כיבוש האדם לבלתי אפשרי. אם היה מדובר אך ורק על נתיב הנוהג, היה זה בלתי אפשרי לפגוע בעקב אכילס של האדם או להפריך את תפיסותיו של האדם והיה בלתי אפשרי לכבוש את האדם לגמרי. חזיונות הם האמצעי העיקרי לכיבוש האדם, אך אם לא היה נתיב נוהג הנפרד מהחזיונות, לאדם לא הייתה דרך להיות חסיד האל, קל וחומר שלא היה לו כל אמצעי להיווכח. זה היה עקרון עבודת האל מהראשית ועד התכלית: בחזיונות ישנם הדברים שניתן להנהיגם וכך קיימים גם חזיונות בנוסף לנוהג. היקף השינויים הן בחיי האדם והן בטבעו מלווה את השינויים בחזיונות. אילו היה האדם מסתמך רק על מאמציו שלו, היה זה בלתי אפשרי עבורו להשיג שינוי משמעותי. החזיונות מדברים על עבודתו של אלוהים בכבודו ובעצמו ועל הניהול של אלוהים. המונח נוהג מתייחס לנתיב הנוהג של האדם ולאופן שבו האדם מתקיים. בכל ניהולו של אלוהים, היחסים בין חזיונות לנוהג הם היחסים בין אלוהים לאדם. אילו סולקו החזיונות או אילו היה מדובר בהם בלי לדבר על נוהג, או אילו היו רק חזיונות ונוהג האדם היה נמחק, הרי שלא ניתן היה להחשיב דברים כאלה כניהולו של אלוהים, קל וחומר שלא היה ניתן היה לומר שעבודתו של אלוהים נעשית למען האנושות. בכך, לא רק שחובתו של האדם הייתה מסולקת, אלא שהייתה זו גם התכחשות לתכלית עבודתו של אלוהים. לו האדם היה נדרש מראשית ועד תכלית לקיים את הנוהג ותו לא, בלי שהייתה מעורבת בכך עבודת האל, יתר על כן, אם האדם לא היה נדרש להכיר את עבודת האל, הרי שעבודה כזו הייתה נקראת עוד פחות מכך ניהולו של אלוהים. אילו האדם לא הכיר את אלוהים ולא היה מודע לרצון האל אלא קיים את הנוהג שלו בעיוורון, באופן מעורפל ומופשט, אזי הוא לעולם לא היה הופך ליציר בריאה כשיר לגמרי. לפיכך, שני הדברים האלה חיוניים. אילו התקיימה אך ורק עבודתו של אלוהים, כלומר אילו התקיימו רק החזיונות ולא היה שיתוף פעולה או נוהג מצד האדם, לא ניתן היה לקרוא לדברים האלה ניהולו של אלוהים. אילו התקיימו רק נוהג והיווכחות מצד האדם, הרי שבלי קשר לאיכות של נתיב ההיווכחות של האדם, גם זה לא היה מתקבל על הדעת. היווכחותו של האדם חייבת להשתנות בהדרגה בד בבד עם העבודה והחזיונות. היא לא יכולה להשתנות מתוך גחמה. העקרונות של נוהג האדם אינם חופשיים וחסרי גבולות, אלא נתונים במסגרת גבולות מסוימים. העקרונות האלה משתנים בד בבד עם חזיונות העבודה. לכן ניהולו של אלוהים מסתכם בסופו של דבר בעבודת האל ובנוהג של האדם.

עבודת הניהול התרחשה מלכתחילה אך ורק בגלל האנושות, כלומר היה נוצרה רק בשל הקיום האנושי. לא היה כל ניהול לפני האנושות או בראשית, כאשר נבראו השמיים והארץ וכל צבאם. לו בכל עבודת האל לא היה קיים נוהג המועיל לאדם, כלומר, לו אלוהים לא היה בא בדרישות מתאימות מהאנושות המושחתת (לולא היה נתיב הולם לנוהג האדם בעבודה שאלוהים מבצע), הרי שאי-אפשר היה לקרוא לעבודה הזו ניהולו של אלוהים. אילו מכלול עבודתו של אלוהים היה כרוך רק בהנחיית נוהגה של האנושות המושחתת ואלוהים לא היה מבצע כל יוזמה משלו ולא מציג שמץ מכול-יכולתו או מחוכמתו, הרי שללא קשר לגובה דרישותיו של אלוהים מהאדם ולמשך הזמן שאלוהים היה חי בקרב בני האדם, האדם לא היה מכיר את טבעו של אלוהים כהוא זה. אילו היה זה המצב, הרי שלעבודה כזו כלל לא היה ראוי לקרוא ניהולו של אלוהים. במילים אחרות, עבודת הניהול של אלוהים היא העבודה שאלוהים מבצע וכל העבודה המתבצעת בהכוונת האל בידי מי שנפל בנחלת האל. ניתן לסכם את העבודה הזו כניהול. במילים אחרות, עבודתו של אלוהים בקרב בני האדם וכן שיתוף הפעולה בין אלוהים וכל חסידיו – אלה נקראות יחדיו ניהול. כאן, עבודתו של אלוהים נקראת חזיונות ושיתוף הפעולה של האדם נקרא נוהג. ככל שעבודתו של אלוהים נעלה יותר (כלומר ככל שהחזיונות נעלים יותר), כך טבעו של אלוהים נגלה לאדם יותר, כך הוא סותר יותר את תפיסותיו של האדם וכך נוהגו של האדם ושיתוף הפעולה מצדו נעשים נעלים יותר. ככל שגדלות הדרישות מהאדם, כך עבודתו של אלוהים סותרת יותר את תפיסותיו של האדם וכתוצאה מכך, הניסיונות של האדם והרף שהאדם נדרש לעמוד בו נעשים קשים יותר. עם תום העבודה הזאת, כל החזיונות יושלמו והדברים שהאדם נדרש להנהיג יגיעו לפסגת השלמות. זו תהיה גם העת שבה כל בן אדם יסווג על פי סוגו, היות שהדברים שהאדם נדרש להכיר כבר יוצגו בפניו. לכן כשהחזיונות יגיעו לשיאם, העבודה תתקרב לסופה בהתאם וגם נוהגו של האדם יגיע לפסגתו. נוהגו של האדם מבוסס על עבודת האל וניהולו של אלוהים בא לידי ביטוי מלא רק הודות לנוהגו של האדם ולשיתוף הפעולה מצדו. האדם הוא גולת הכותרת של עבודת האל ומושא העבודה של כל ניהולו של אלוהים וגם התוצר של כלל ניהולו של אלוהים. אילו אלוהים עבד לבדו, ללא שיתוף פעולה מצד האדם, דבר לא היה מביא את כלל עבודתו לכדי מימוש וכך ניהולו של אלוהים היה חסר חשיבות. מלבד עבודתו של אלוהים, רק כאשר אלוהים בוחר מושאים הולמים כדי לבטא את עבודתו ולהוכיח את כול-היכולת והחוכמה שלה, אלוהים יכול להגשים את מטרת ניהולו של ולהשיג את המטרה של השימוש בכל העבודה הזאת כדי להביס לחלוטין את השטן. לפיכך, האדם הוא חלק חיוני בעבודת הניהול של אלוהים והאדם הוא היחידי שמסוגל לגרום לניהולו של אלוהים לשאת פרי ולהגשים את מטרתו הסופית. מלבד האדם, אף יצור אחר אינו יכול למלא את התפקיד הזה. אם האדם אמור להיות המימוש האמיתי של עבודת הניהול, הרי שיש לסלק לגמרי את מרדנותה של האנושות המושחתת. לשם כך, האדם צריך לקבל נוהג המתאים לזמנים שונים ואלוהים צריך לעשות את העבודה המקבילה בקרב בני האדם. רק כך ניתן יהיה בסופו של דבר לזכות בקבוצה של אנשים שיהיו המימוש של עבודת הניהול של אלוהים. עבודתו של אלוהים בקרב בני האדם לא יכולה להעיד על אלוהים עצמו רק באמצעות עבודתו של אלוהים לבדו. כדי שעדות כזו תושג, נדרשים גם בני אדם חיים המתאימים לעבודתו. אלוהים יעבוד על בני האדם האלה, שדרכם עבודתו תבוא אז לידי ביטוי ובכך רצון האל יינשא בקרב יצירי הבריאה ובכך אלוהים ישיג את מטרת עבודתו. אלוהים לא עובד לבדו כדי להביס את השטן, משום שהוא לא יכול להעיד על עצמו ישירות בקרב כל יצירי הבריאה. אילו עשה כן, היה זה בלתי אפשרי לשכנע את האדם לחלוטין. לכן אלוהים צריך לעבוד על האדם כדי לכבוש אותו ורק אז אלוהים יוכל הוא לזכות בעדות בקרב כל יצירי הבריאה. אילו אלוהים היה עובד לבדו ללא שיתוף פעולה מצד האדם או אלמלא היה צורך בשיתוף פעולה מצד האדם, האדם לעולם לא יכול היה להכיר את צביונו של אלוהים ולעולם לא היה מודע לרצון האל. אזי לא ניתן היה לקרוא לעבודת הניהול של אלוהים בשם זה. אילו האדם עצמו היה רק מתאמץ, שואף ועובד קשה בלי להבין את עבודת האל, אזי האדם היה מבצע מעשי קונדס. ללא עבודתה של רוח הקודש, מעשיו של האדם שייכים לשטן והם מרדניים ורעים. השטן מוצג לראווה בכל מעשיו של האנושות המושחתת ואין בהם דבר שתואם לאלוהים וכל מעשי האדם הם התגלמותו של השטן. מכל הדברים שנאמרו, דבר אינו מוציא מהכלל את החזיונות והנוהג. על סמך החזיונות, האדם מוצא את הנוהג ואת הנתיב להתמסרות, כך שיוכל להניח בצד את תפיסותיו ולזכות באותם דברים שלא היו ברשותו בעבר. אלוהים דורש מהאדם לשתף איתו פעולה ולהתמסר באופן מלא לדרישותיו והאדם מבקש לחזות בעבודה שאלוהים ביצע בכבודו ובעצמו, לחוות את עוצמתו הכול-יכולה של אלוהים ולהכיר את טבעו של אלוהים. בסיכומו של עניין, הדברים האלה הם ניהולו של אלוהים. איחודו של אלוהים עם האדם הוא הניהול, והוא הניהול המשמעותי ביותר.

מה שנוגע לחזיונות מתייחס בראש ובראשונה לעבודתו של אלוהים בכבודו ובעצמו וכל הנוגע לנוהג צריך להיעשות על ידי האדם ואינו קשור כלל לאל. את עבודת האל משלים אלוהים עצמו ונוהגו של האדם נעשה על ידי האדם עצמו. הדברים שאלוהים עצמו צריך לעשות לא צריכים להיעשות על ידי האדם, ודברים שהאדם צריך להנהיג אינם קשורים לאלוהים. עבודתו של אלוהים היא כהונתו והיא אינה קשורה לאדם. האדם אינו צריך לעשות את העבודה הזו ויתרה מזאת, האדם לא יהיה מסוגל לעשות את העבודה שאלוהים צריך לעשות. הדברים שהאדם נדרש להנהיג חייבים להתבצע על ידי האדם, בין שמדובר בהקרבת חייו או במסירתו לשטן כדי לשאת עדות – כל אלה דברים שהאדם חייב לעשות. אלוהים משלים בעצמו את כל העבודה שעליו לעשות ובפני האדם מוצגים הדברים שעליו לעשות, ושארית העבודה נותרת לאדם לעשותה. אלוהים לא עושה עבודה נוספת. הוא עושה רק את העבודה שבתחום כהונתו ורק מראה לאדם את הדרך ורק עושה את עבודת פתיחת הדרך ולא עושה את עבודת ריצוף הדרך. על הכול להבין זאת. הנהגת האמת פירושה הנהגת דברי האל וכל אלה הם חובתו של האדם, הדברים שעל האדם לעשות, והם אינם נוגעים כלל לאלוהים. אם האדם דורש שגם אלוהים יסבול עינוי וזיכוך באמת, כמו האדם, הרי שהאדם מרדן. עבודתו של אלוהים היא לבצע את כהונתו וחובתו של האדם היא להתמסר להכוונתו של אלוהים ללא כל התנגדות. מהאדם נדרש להשיג את שחובתו לעשות, ללא קשר לאופן שבו אלוהים עובד או חי. רק אלוהים עצמו יכול לבוא בדרישות לאדם, כלומר, רק אלוהים עצמו כשיר לבוא בדרישות לאדם. לאדם לא אמורה להיות כל ברירה והוא אמור רק להתמסר לגמרי ולקיים את הנוהג – זה הלך הרוח שאמור להיות לאדם. כשתושלם העבודה שעל אלוהים לבצע בעצמו, האדם נדרש לחוות אותה בהדרגה. אם בסופו של דבר, כשיושלם כל ניהולו של האל, האדם עדיין לא יבצע את מה שאלוהים דורש, יהיה על האדם להיענש. אם האדם לא ימלא את דרישותיו של אלוהים, יהיה זה בגלל מרדנותו של האדם. אין פירוש הדבר שאלוהים לא ביצע את עבודתו ביסודיות מספקת. כל מי שלא יכול להנהיג את דברי האל, שאינו יכול לעמוד בדרישותיו של אלוהים ושאינו יכול להעניק את נאמנותו ולמלא את חובתו – כל אלה ייענשו. כיום, מה שנדרש מכם להשיג אינו דרישות נוספות, אלא את חובתו של האדם ואת מה שכל בני האדם צריכים לעשות. אם אינכם מסוגלים אפילו למלא את חובתכם או לעשות זאת היטב, האם אינכם ממיטים על עצמכם צרות? האם אינכם מחזרים אחר המוות? כיצד תוכלו עדיין לצפות שיהיו לכם עתיד וסיכויים עתידיים? עבודתו של אלוהים נעשית למען האנושות ושיתוף הפעולה של האדם ניתן למען ניהולו של אלוהים. לאחר שאלוהים יעשה את כל שעליו לעשות, האדם נדרש לקיים את נוהגו בנדיבות ולשתף פעולה עם אלוהים. בעבודת האל, על האדם להתאמץ ככל יכולתו, להישבע אמונים לאלוהים ולא להתעמק בתפיסות רבות או לשבת באופן פסיבי ולהמתין למוות. אלוהים יכול להקריב את עצמו למען האדם, אז מדוע האדם לא מוכן להישבע אמונים לאלוהים? לבו ומחשבתו של אלוהים שווים ביחס לאדם, אז מדוע האדם לא משתף פעולה במקצת? אלוהים עובד למען האנושות, אז מדוע האדם לא ממלא את חובתו למען ניהולו של אלוהים? עבודתו של אלוהים הגיעה עד הלום, אך אתם עדיין רואים ואינכם נוקפים אצבע, שומעים ואינכם משים ממקומכם. האין בני אדם כאלה מושאים להשמדה? אלוהים כבר הקדיש את כל כולו לאדם, אז מדוע האדם לא מסוגל כיום למלא את חובתו ברצינות? עבור אלוהים, עבודתו נמצאת בעדיפות ראשונה ועבודת הניהול שלו בעלת חשיבות מרבית. עבור האדם, הנהגת דברי האל ומילוי דרישותיו של אלוהים הם בעדיפות הראשונה. על כולכם להבין זאת. הדברים שנאמרו לכם חדרו לליבת הווייתכם ועבודתו של אלוהים נכנסה לתחום חסר תקדים. רבים עדיין אינם מבינים את האמת או השקר של הדרך הזאת. הם עדיין ממתינים לראות מה יקרה ואינם ממלאים את חובתם. במקום זאת, הם בוחנים בקפידה כל מילה וכל פעולה של אלוהים, מתמקדים במה שהוא אוכל ולובש ותפיסותיהם נעשות מצערות אף יותר. האין אנשים כאלה מקימים מהומה על לא דבר? כיצד ייתכן שאנשים כאלה מחפשים אחר אלוהים? וכיצד ייתכן שהם אלה שיש להם כוונה להישמע לאלוהים? הם מפנים עורף לנאמנותם ולחובתם ובמקום זאת מתמקדים במיקומו של אלוהים. הם ממש שערורייה! אם האדם יבין את כל מה שהוא אמור להבין וינהיג את כל מה שהוא אמור להנהיג, אלוהים לבטח ייתן את ברכותו לאדם, משום שדרישותיו מהאדם הן חובתו של האדם ומה שהאדם אמור לבצע. אם האדם אינו מסוגל לתפוס את מה שהוא אמור להבין ואינו מסוגל להנהיג את מה שעליו להנהיג, האדם ייענש. מי שלא משתף פעולה עם אלוהים עוין את אלוהים ומי שלא מקבל את העבודה החדשה מתנגד לה, אפילו אם אינו עושה דבר המהווה התנגדות לעבודה הזאת. כל מי שלא מנהיג את האמת שאלוהים דורש מתנגד במכוון לדברי האל ומורד בהם, אפילו אם הוא מקדיש תשומת לב מיוחדת לעבודתה של רוח הקודש. מי מי שאינו מציית או שאינו מסור לדברי אלוהים הוא מרדן ומתנגד לאלוהים. מי שלא ממלא את חובתו אינו משתף פעולה עם אלוהים ומי שאינו משתף פעולה עם אלוהים אינו מקבל את עבודתה של רוח הקודש.

כאשר עבודתו של אלוהים מגיעה לנקודה מסוימת וניהולו מגיע לנקודה מסוימת, כל מי שתואם לרצונו של האל מסוגל למלא את דרישותיו. אלוהים בא לאדם בדרישות על פי אמות המידה שלו ועל פי הדברים שהאדם מסוגל להשיג. כשאלוהים מדבר על ניהולו, הוא גם מתווה את הדרך עבור האדם ומעניק לאדם נתיב להישרדות. ניהולו של אלוהים ונוהגו של האדם שייכים שניהם לאותו שלב בעבודה והם מתבצעים במקביל. השיח בנושא ניהולו של אלוהים מתייחס לשינויים בטבעו של האדם והשיח בנושא הדברים שהאדם אמור לעשות ובנושא השינויים בטבעו של האדם מתייחס לעבודתו של אלוהים. בשום שלב לא יכולה להתקיים הפרדה בין שני אלה. נוהגו של האדם משתנה בהדרגה משום שדרישותיו של אלוהים מהאדם משתנות אף הן ומשום שעבודתו של אלוהים תמיד משתנה ומתקדמת. אם נוהגו של האדם יישאר לכוד בדוקטרינות, הדבר יוכיח שהוא נעדר את עבודתו של אלוהים ואת הכוונתו. אם נוהגו של האדם לעולם לא ישתנה או יעמיק, הדבר יוכיח שנוהגו של האדם מתקיים על פי רצונו של האדם וזה איננו נוהג האמת. אם אין לאדם נתיב לצעוד בו, הוא כבר נפל לידי השטן והוא נשלט על ידיו ופירוש הדבר שהוא נשלט על ידי הרוחות הרעות. אם נוהגו של האדם לא יעמיק, עבודתו של אלוהים לא תתפתח, ואם לא יחול שינוי בעבודתו של אלוהים, היווכחות האדם תיעצר – זה בלתי נמנע. לאורך כל עבודתו של אלוהים, אם האדם היה נשמע תמיד לחוק של יהוה, עבודתו של אלוהים לא הייתה יכולה להתקדם, קל וחומר שלא ניתן היה להביא את כל העידן לסופו. אם האדם היה תמיד נושא את הצלב ונוהג בסבלנות ובצניעות, עבודתו של אלוהים לא הייתה יכולה להתקדם. לא ניתן לסיים סתם כך ששת אלפי שנות ניהול בקרב בני אדם שרק מצייתים לחוק או רק נאחזים בצלב ונוהגים בסבלנות וצניעות. במקום זאת, כל עבודת הניהול של אלוהים באה לקצה בקרב אנשי אחרית הימים המכירים את אלוהים ואשר חולצו מאחיזת השטן והתנערו כליל מהשפעתו של השטן. זהו הכיוון הבלתי נמנע של עבודת האל. מדוע נאמר שנוהלם של אנשי הכנסיות הדתיות מיושן? הסיבה לכן היא שמה שהם מנהיגים מנותק מהעבודה שנעשית כיום. בעידן החסד, מה שהם הנהיגו היה נכון, אך היות שהעידן הזה חלף ועבודתו של אלוהים השתנתה, הנוהג שלהם הלך והתיישן. העבודה החדשה והאור החדש הותירו אותו מאחור. עבודתה של רוח הקודש הלכה והעמיקה על סמך תשתיתה המקורית. אולם בני האדם האלה עדיין תקועים בשלב המקורי של עבודת האל ועדיין דבקים בנוהגים הישנים ובאור הישן. עבודתו של אלוהים יכולה להשתנות מן הקצה אל הקצה בתוך שלוש או חמש שנים. על כן, האם לא ייתכן שתמורות משמעותיות אף יותר יתרחשו במהלך אלפיים שנה? אם לאדם אין נוהג חדש או אור חדש, פירוש הדבר שהוא לא עמד בקצב של עבודתה של רוח הקודש. זהו הכישלון של האדם. לא ניתן להתכחש לקיומה של עבודתו החדשה של אלוהים משום שכיום, מי שניחן בעבר בעבודתה של רוח הקודש עדיין מציית לנוהגים מיושנים. עבודתה של רוח הקודש תמיד מתקדמת וכל מי שמצוי בזרם של רוח הקודש חייב אף הוא להעמיק ולהשתנות. אסור לו לעצור באף שלב. רק מי שלא מכיר את עבודתה של רוח הקודש יישאר בעבודתה המקורית ולא יקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש. רק המרדנים לא יהיו מסוגלים לזכות בעבודתה של רוח הקודש. אם נוהגו של האדם לא יעמוד בקצב של עבודתה החדשה של רוח הקודש, נוהגו של האדם לבטח יתנתק מהעבודה של ימינו ולבטח לא יעלה בקנה אחד עם העבודה של ימינו. בני אדם מיושנים כאלה פשוט אינם מסוגלים להגשים את רצון האל, קל וחומר שהם לא יוכלו להפוך לבני האדם אשר יישאו בסופו של דבר עדות על אלוהים. יתרה מזאת, לא ניתן יהיה להשלים את כל עבודת הניהול בקרב קבוצה כזו של בני אדם. באשר למי שציית בעבר לחוקי יהוה ולמי שנשא בעבר את עול הצלב, אם הוא אינו יכול לקבל את שלב העבודה של אחרית הימים, הרי שכל מה שהוא עשה היה לשווא וחסר תועלת. הביטוי המובהק ביותר של עבודתה של רוח הקודש הוא אימוץ הכאן והעכשיו, לא לדבוק בעבר. מי שלא עמד בקצב של העבודה של ימינו ומי שהתנתק מהנוהג של ימינו הוא זה שמתנגד לעבודתה של רוח הקודש ואינו מקבל אותה. בני אדם כאלה מתריסים נגד עבודתו הנוכחית של אלוהים. אף שהם נאחזים באור של העבר, לא ניתן להכחיש שהם אינם מכירים את עבודתה של רוח הקודש. מדוע דובר כה רבות על השינויים בנוהגו של האדם, על ההבדלים בנוהג בין העבר וההווה, על האופן שבו התקיים הנוהג בעידן הקודם ועל האופן שהוא מתקיים כיום? תמיד מדברים על הפערים האלה בנוהגו של האדם משום שעבודתה של רוח הקודש תמיד מתקדמת ולכן הנוהג של האדם צריך תמיד להשתנות. אם האדם נותר תקוע בשלב אחד, הדבר מוכיח שהוא אינו מסוגל לעמוד בקצב של העבודה החדשה והאור החדש של אלוהים. הדבר לא מוכיח שתוכנית הניהול של אלוהים לא השתנתה. מי שנמצא שמחוץ לזרם של רוח הקודש תמיד חושב שהוא צודק, אך למעשה, אלוהים חדל לעבוד בבני האדם האלה זה מכבר והם נעדרים את עבודתה של רוח הקודש. עבודתו של אלוהים עברה מזמן לקבוצה אחרת של בני אדם, קבוצה שבה אלוהים מתכוון להשלים את עבודתו החדשה. מכיוון שאנשי הדת אינם מסוגלים לקבל את עבודתו החדשה של אלוהים והם רק נאחזים בעבודה הישנה מהעבר, אלוהים נטש את בני האדם האלה והוא מבצע את עבודתו החדשה על בני האדם שמקבלים את העבודה החדשה הזו. אלו הם בני האדם שמשתפים פעולה עם עבודתו החדשה של אלוהים ורק כך ניהולו יכול להתבצע. ניהולו של אלוהים תמיד מתקדם ונוהגו של האדם תמיד הולך ונישא מעלה. אלוהים תמיד עובד והאדם תמיד זקוק לו, כך ששניהם מגיעים לשיאם ואלוהים והאדם משיגים איחוד מלא. בכך מתבטאת הגשמתה של עבודת האל וזו התוצאה הסופית של כל ניהולו של אלוהים.

בכל אחד משלביה של עבודת האל, ישנן גם דרישות מקבילות מהאדם. כל מי שנמצא בזרם של רוח הקודש ניחן בנוכחותה של רוח הקודש ובמשמעת שלה ומי שלא נמצא בזרם של רוח הקודש נתון לפקודתו של השטן ונעדר את עבודתה של רוח הקודש. בני אדם הנמצאים בזרם של רוח הקודש הם אלה שמקבלים את עבודתו החדשה של אלוהים ואלה שמשתפים פעולה בעבודתו החדשה של אלוהים. אם מי שנמצא בתוך הזרם הזה אינו מסוגל לשתף פעולה ואינו יכול להנהיג את האמת שהאל דורש כיום, תוטל עליו משמעת ובמקרה הגרוע ביותר רוח הקודש תיטוש אותו. מי שיקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש יחיה בתוך הזרם של רוח הקודש ויזכה לטיפול ולהגנה מצד רוח הקודש. רוח הקודש הופכת לנאור את מי שנכון ליישם את האמת ומטילה משמעת על מי שאינו נכון ליישם את האמת ואף מענישה אותו. אין זה משנה באיזה סוג של אנשים מדובר, אם הם בתוך הזרם של רוח הקודש, אלוהים יישא באחריות על כל מי שיקבל את עבודתו החדשה למען שמו. מי שמאדיר את שמו של אלוהים ונכון להנהיג את דבריו יזכה בברכתו. מי שיתמרד כנגדו ולא יישם בפועל את דבריו יקבל ממנו עונש. בני האדם שנמצאים בזרם של רוח הקודש הם אלה שמקבלים את העבודה החדשה ומכיוון שקיבלו את העבודה החדשה, עליהם לשתף פעולה עם אלוהים כראוי ואסור להם להתנהג כמורדים שאינם ממלאים את חובתם. זו הדרישה היחידה של אלוהים מהאדם. מצבו של מי שאינו מקבל את העבודה החדשה שונה: בני האדם האלה נמצאים מחוץ לזרם של רוח הקודש והמשמעת והתוכחה של רוח הקודש לא חלות עליהם. בני האדם האלה חיים כל היום בבשר, הם חיים בתוך מחשבותיהם וכל מעשיהם הם על פי הדוקטרינות שמפיקים הניתוח והמחקר של מוחם שלהם. אלה אינן הדרישות של עבודתה החדשה של רוח הקודש, קל וחומר שאין זה שיתוף פעולה עם אלוהים. מי שאינו מקבל את עבודתו החדשה של אלוהים נעדר את נוכחותו של אלוהים ויתרה מזאת, הוא לא נהנה מברכתו ומהגנתו של אלוהים. רוב דבריהם ומעשיהם של בני אדם כאלה נאחזים בדרישות העבר של עבודת רוח הקודש. הם מהווים דוקטרינות, לא אמת. די בדוקטרינות ובתקנות האלה כדי להוכיח שההתכנסות של אנשים אלה אינה אלא דת. הם אינם אנשיו הנבחרים או מושאי עבודתו של אלוהים. לאספה של כל בני האדם האלה אפשר לקרוא כנס דת גדול, אך אי-אפשר לקרוא לה כנסייה. זו עובדה שלא ניתן לשנותה. עבודתה החדשה של רוח הקודש אינה ברשותם. ממעשיהם עולה ניחוח חזק של דת. נדמה שהדברים שהם מביאים לידי ביטוי גדושים בדת. לא קיימות בהם נוכחותה של רוח הקודש ועבודתה, קל וחומר שהם אינם זכאים לקבל את המשמעת או את הנאורות של רוח הקודש. בני האדם האלה הם כולם גופות חסרות חיים ושרצים חסרי רוחניות. הם לא מכירים את מרדנותו והתנגדותו של האדם, לא מכירים את כל רשעותו של האדם וקל וחומר שהם לא מכירים את כל עבודתו של אלוהים ואת רצונו הנוכחי. הם כולם בני אדם בורים ושפלים, חלאות אדם שאינם ראויים להיקרא מאמינים! אף מעשה שלהם לא נוגע לניהולו של אלוהים ועל אחת כמה וכמה אינו יכול לשבש את תוכניותיו של אלוהים. דבריהם ומעשיהם מגעילים מדי, עלובים מדי, ופשוט אינם ראוי כלל לציון. דבר ממה שעושים בני האדם שלא נמצאים בתוך הזרם של רוח הקודש אינו נוגע כלל לעבודה החדשה של רוח הקודש. משום כך, ללא קשר למעשיהם, הם חסרים את המשמעת של רוח הקודש ומעבר לכך, הם חסרים את הנאורות של רוח הקודש. זאת משום שכל בני האדם האלה לא אוהבים את האמת, הם בני אדם שרוח הקודש דחתה אותם בתיעוב. הם נקראים רשעים מפני שהם מתהלכים בגוף בשר ודם ועושים כל מה שמתחשק להם תחת שלט שנושא את שם האל. בשעה שאלוהים עובד, הם עוינים כלפיו במכוון והם רצים בכיוון המנוגד לו. חוסר שיתוף הפעולה של האדם עם אלוהים הוא מעשה מרדני ביותר בפני עצמו ולכן בייחוד אלה שפועלים במכוון נגד אלוהים יקבלו את עונשם הצודק, הלא כן? כשמזכירים את רשעותם של בני האדם האלה, יש כאלה שלהוטים לקלל אותם, אולם אלוהים מתעלם מהם. לאדם נדמה שמעשיהם נוגעים לשמו של אלוהים, אך למעשה עבור אלוהים, אין להם כל קשר לשמו ולעדות עליו. אין זה משנה מהם מעשיהם של בני האדם האלה, הם אינם נוגעים לאלוהים. הם אינם נוגעים לשמו או לעבודתו של אלוהים. בני האדם האלה משפילים את עצמם ומהווים התגלמות של השטן. הם רשעים שאוגרים לקראת יום חרון האף. כיום, יעשו בני האדם האלה מה שיעשו וכל עוד הם אינם מכשילים את ניהולו של אלוהים ואין להם כל נגיעה לעבודתו החדשה של אלוהים, הם לא יקבלו את העונש ההולם, משום שיום חרון האף טרם הגיע. ישנם דברים רבים שבני האדם מאמינים שאלוהים היה כבר אמור לטפל בהם והם חושבים שהרשעים האלה חייבים לבוא על עונשם בהקדם האפשרי. אולם משום שעבודת הניהול של אלוהים טרם הושלמה ויום חרון האף עדיין טרם הגיע, החוטאים עדיין ממשיכים לבצע את מעשיהם החוטאים. יש שאומרים, "אנשי הדת חסרים את נוכחותה או עבודתה של רוח הקודש והם ממיטים חרפה על שמו של אלוהים. אם כך, מדוע אלוהים לא משמיד אותם אלא ממשיך לסבול את התנהגותם שלוחת הרסן?" בני האדם האלה שהשטן מתגלם בהם ושמבטאים את הבשר הם בורים ושפלים. הם מגוחכים. הם לא יחזו בהתגלות חרון אפו של אלוהים עד שיבינו כיצד אלוהים עושה את עבודתו בקרב בני האדם, ולאחר שאלוהים יכבוש אותם באופן מלא, יקבלו כל הרשעים האלה את עונשם ואיש מהם לא יוכל לחמוק מיום חרון האף. אין זה הזמן כעת להעניש את בני האדם, אלא זה הזמן לבצע את עבודת הכיבוש, אלא אם כן ישנם כאלה שיחבלו בניהולו של אלוהים. במקרה כזה, הם ייענשו על פי חומרת מעשיהם. במהלך ניהולו של אלוהים את האנושות, כל מי שנמצא בתוך הזרם של רוח הקודש קשור לאלוהים. בני האדם שרוח הקודש דחתה אותם בתיעוב חיים תחת השפעת השטן ומה שהם מנהיגים לא נוגע לאלוהים. רק מי שמקבל את עבודתו החדשה של אלוהים ומשתף פעולה עמו קשור לאלוהים, משום שעבודתו של אלוהים מכוונת רק למי שמקבל אותה ולא לכלל בני האדם, בין אם הם מקבלים או לא מקבלים אותה. לעבודה שאלוהים מבצע תמיד יש מושא והיא לא נעשית מתוך גחמה. מי ששייך לשטן לא כשיר להעיד על אלוהים ועל אחת כמה וכמה לא כשיר לשתף עמו פעולה.

כל שלב בעבודתה של רוח הקודש דורש גם כן עדות מצד האדם. כל שלב בעבודה הוא קרב בין אלוהים לשטן ומושא הקרב הוא השטן, ואילו זה שיהפוך למושלם באמצעות העבודה הזאת הוא האדם. השאלה אם עמלו של אלוהים יישא פרי תלויה באופן עדותו של האדם על אלוהים. העדות הזו היא מה שאלוהים דורש מחסידיו. זו העדות שתימסר בפני השטן וזו גם הוכחה להשפעותיה של עבודת האל. כלל ניהולו של אלוהים מחולק לשלושה שלבים ובכל שלב מוצבות לאדם דרישות הולמות. יתר על כן, עם חלוף העידנים והתקדמותם, דרישותיו של אלוהים מהאנושות כולה גדלות יותר ויותר. כך עבודת הניהול של אלוהים מגיעה לשיאה בהדרגה, עד שהאדם חוזה בעובדת "הופעת הדבר בבשר" וכך גדלות אף יותר הדרישות מהאדם, כמו גם הדרישות מהאדם לשאת עדות. ככל שהאדם מסוגל יותר לשתף פעולה עם אלוהים באמת ובתמים, כך אלוהים זוכה יותר בכבוד. שיתוף הפעולה מצד האדם הוא העדות שעליו לשאת והעדות שהוא נושא היא נוהגו של האדם. לכן, השאלות אם עבודת האל יכולה להשפיע באופן הרצוי ואם תיתכן עדות אמיתית קשורות הדוקות לשיתוף הפעולה ולעדות של האדם. כשתושלם העבודה, כלומר כשכלל ניהולו של אלוהים יגיע לסופו, האדם יידרש לשאת עדות נעלה יותר, וכשעבודתו של אלוהים תגיע לסופה, נוהגו של האדם והיווכחותו יגיעו לשיאן. בעבר, האדם נדרש לפעול על פי החוק והדברות ונדרש ממנו להיות סבלן וצנוע. כיום, האדם נדרש להתמסר לכל הסדרי האל ולאהוב את אלוהים אהבה אדירה ובסופו של דבר, האדם נדרש להמשיך לאהוב את אלוהים גם לנוכח תלאות. שלושת השלבים האלה הם דרישות שאלוהים מציב לאדם, בהדרגה, במהלך הניהול הכולל שלו. כל שלב בעבודתו של אלוהים מעמיק יותר מקודמו ובכל שלב הדרישות מן האדם מעמיקות יותר מאשר בקודמו וכך הניהול הכולל של אלוהים מתעצב בהדרגה. דווקא משום שהדרישות מהאדם גדולות מתמיד, טבעו של האדם מתקרב יותר ויותר לרף של דרישות האל, ורק אז תתרחק האנושות כולה בהדרגה מהשפעת השטן, עד שכאשר תגיע עבודתו של אלוהים לסופה המוחלט, האנושות כולה תינצל מהשפעת השטן. בבוא היום הזה, עבודתו של אלוהים תגיע לסופה ולא יתקיים עוד שיתוף פעולה בין האדם לאלוהים לשם השגת שינויים בטבעו. האנושות כולה תחיה לאורו של אלוהים ומאותו רגע ואילך, לא יהיו עוד מרדנות כלפי אלוהים או התנגדות לו. בנוסף, אלוהים לא יבוא עוד בדרישות לאדם ויתקיים שיתוף פעולה הרמוני יותר בין האדם ואלוהים – שיתוף פעולה שיהיה חייהם של אלוהים והאדם יחדיו, חיים שיבואו לאחר שניהולו של האל יסתיים באופן מלא ולאחר שאלוהים יציל האדם באופן מלא מלפיתת השטן. מי שאינו יכול לצעוד במדויק בעקבות אלוהים אינו מסוגל להשיג חיים כאלה. בני אדם כאלה יורידו עצמם אל החשיכה, שם הם יבכו ויחרקו שיניים. אלה אנשים שמאמינים באלוהים אך אינם הולכים בעקבותיו, שמאמינים באלוהים אך אינם מתמסרים לכל עבודתו. מכיוון שהאדם מאמין באלוהים, עליו לצעוד במדויק בעקבות אלוהים, צעד אחר צעד. עליו לצעוד "אחרי השה אל כל אשר ילך." רק בני האדם האלה מחפשים את דרך האמת ורק הם מכירים את עבודתה של רוח הקודש. אנשים ההולכים כעבדים אחר מילים ודוקטרינות הם אלה שעבודתה של רוח הקודש נידתה. בכל פרק זמן אלוהים יפתח בעבודה חדשה ובכל תקופה תהיה התחלה חדשה בקרב בני האדם. אם האדם יציית רק לאמיתות ש"יהוה הוא אלוהים" וש"ישוע הוא המשיח," שהן אמיתות שחלות רק בעידנים הרלבנטיים שלהן, האדם לעולם לא יעמוד בקצב עבודתה של רוח הקודש ולעולם לא יהיה מסוגל לזכות בעבודתה של רוח הקודש. בלי קשר לאופן עבודתו של אלוהים, האדם צועד אחריו ללא כל ספק ובמדויק. אם כך, כיצד יכולה רוח הקודש לנדות את האדם? בלי קשר למה שאלוהים עושה, כל עוד האדם בטוח שזו עבודתה של רוח הקודש וכל עוד הוא משתף פעולה עם עבודתה של רוח הקודש ללא כל חשש ומנסה לעמוד בדרישות האל, כיצד ייתכן שהוא ייענש? עבודתו של אלוהים לא פסקה מעולם, הוא מעולם לא עמד מלכת ולפני השלמת עבודת הניהול שלו, הוא תמיד היה עסוק ולעולם אינו עוצר. אבל האדם שונה: משזכה רק בקמצוץ מעבודתה של רוח הקודש, הוא מתייחס אליה כאילו לא תשתנה לעולם. משזכה במעט ידע, הוא אינו ממשיך לצעוד בעקבות עבודתו החדשה של אלוהים. משראה מעט מעבודתו של אלוהים, הוא מיד רואה באלוהים בובת עץ מסוימת ומאמין שאלוהים יישאר תמיד בצורה שהוא רואה לפניו, שכך היה בעבר ושכך תמיד יהיה בעתיד. משזכה רק בידע שטחי, האדם כה גאה עד שהוא שוכח את עצמו ומתחיל להכריז בהפקרות על טבע והווייה של אלוהים שפשוט אינם קיימים. מרגע שהאדם בטוח בשלב אחד בעבודתה של רוח הקודש, אין זה משנה מי יכריז על עבודתו החדשה של אלוהים, האדם לא מקבל זאת. אלה בני אדם שאינם יכולים לקבל את עבודתה החדשה של רוח הקודש. הם שמרניים מדי ואינם מסוגלים לקבל דברים חדשים. בני אדם כאלה מאמינים באלוהים אך גם דוחים אותו. האדם מאמין שבני ישראל טעו כש"האמינו רק ביהוה ולא האמינו בישוע", אך מרבית בני האדם מגלמים תפקיד שבו הם "מאמינים רק ביהוה ודוחים את ישוע" ו"כמהים לשיבת המשיח, אך מתנגדים למשיח ששמו ישוע." אם כך, אין זה פלא שבני האדם עדיין חיים תחת השפעתו של השטן לאחר שקיבלו שלב אחד בעבודתה של רוח הקודש ושהם עדיין לא זוכים בברכותיו של אלוהים. האין זו התוצאה של מרדנות האדם? משיחיים ברחבי העולם שלא התעדכנו בעבודה החדשה של ימינו נאחזים בתקווה שיהיו בני מזל, שאלוהים יגשים כל אחת ממשאלותיהם. אולם הם אינם יודעים בוודאות מדוע אלוהים יישא אותם אל הרקיע השלישי ואינם בטוחים כיצד ישוע יבוא לקבל אותם, רכוב על ענן לבן. על אחת כמה וכמה, הם אינם יכולים לומר בוודאות אם ישוע אכן יבוא על גבי ענן לבן ביום שהם מדמיינים. הם כולם להוטים וחסרי אונים. הם עצמם אפילו לא יודעים אם אלוהים יטפל בכל אחד מהם, בקומץ הקטן והמגוון של בני אדם שמריעים לו מכל זרם דתי. העבודה שאלוהים עושה כעת, העידן הנוכחי, רצון האל – הם אינם מבינים דבר מהדברים האלה וכל שהם יכולים לעשות הוא לספור באצבעותיהם את הימים. רק מי שצועד בעקבות שה האלוהים עד הסוף יוכל לזכות בברכה הסופית ואילו "הפיקחים", שאינם מסוגלים לצעוד בעקבותיו עד הסוף אך עדיין מאמינים שזכו בכול, אינם מסוגלים להיות עדים להופעתו של אלוהים. כל אחד מהם מאמין שהוא האדם החכם ביותר עלי אדמות, הם קוטעים ללא כל סיבה את התפתחותה המתמדת של עבודת האל ונדמה שהם מאמינים בוודאות גמורה שאלוהים ייקח אותם לשמיים בהיותם בני האדם "הנאמנים לאלוהים יותר מכול, חסידי אל שמצייתים לדבר האל." למרות שהם "נאמנים יותר מכול" לדברים שאלוהים אומר, דבריהם ומעשיהם עדיין דוחים ביותר, משום שהם מתנגדים לעבודתה של רוח הקודש ונוקטים עורמה ופעולות מרושעות. מי שלא צועד בעקבות אלוהים עד הסוף, שלא עומד בקצב עבודתה של רוח הקודש ורק נצמד לעבודה הישנה, לא רק אינו נאמן לאלוהים, אלא נהפוך הוא – הוא נעשה לאחד ממתנגדי האל ולאחד מאלה שהעידן החדש דוחה ואשר ייענשו. היש דבר מעורר רחמים יותר מהם? רבים אף מאמינים שכל מי שדוחה את החוק הישן ומקבל את העבודה החדשה הוא אדם חסר מצפון. בסופו של דבר, בני האדם האלה, שרק מדברים על "מצפון" ואינם מכירים את עבודתה של רוח הקודש, יאבדו את סיכוייהם העתידיים בגלל המצפון שלהם עצמם. עבודת האל אינה מצייתת לדוקטרינות ואף שזו עבודתו שלו, אלוהים לא דבק בה. מה שיש להכחיש מוכחש ומה שיש לנדות מנודה. אולם האדם עוין את אלוהים כשהוא נאחז רק בחלק קטן מעבודת הניהול של אלוהים. האין זה עניין מגוחך באדם? האין זו בערותו של האדם? ככל שבני אדם יותר ביישנים וזהירים יתר על המידה מפני שהם חוששים שלא יזכו בברכת האל, כך הם פחות מסוגלים לזכות בברכות גדולות יותר ולקבל את הברכה הסופית. מי שמציית לחוק כעבד מפגין נאמנות מרבית לחוק וככל שהוא מפגין יותר נאמנות כזו לחוק, כך הוא יותר מורד שמתנגד לאל. זאת משום שכעת זהו עידן המלכות ולא עידן החוק ולא ניתן להזכיר באותה נשימה את העבודה של ימינו ואת עבודת העבר ואין להשוות את עבודת העבר לעבודה של ימינו. עבודתו של אלוהים השתנתה ונוהגו של האדם השתנה אף הוא. כבר לא מדובר בשמירת החוק או בנשיאת הצלב. לכן, אלוהים לא יאשר את נאמנותם של בני האדם לחוק ולצלב.

האדם יובא לשלמות מלאה בעידן המלכות. לאחר עבודת הכיבוש, האדם יזוכך ויעבור תלאות. מי שיוכל להתגבר ולשאת עדות במהלך התלאות האלה יובא לשלמות בסופו של דבר והוא זה שמתגבר. במהלך התלאות האלה, האדם נדרש לקבל את הזיכוך הזה וזיכוך זה הוא הצעד האחרון בעבודתו של אלוהים. זו הפעם האחרונה שבה האדם יזוכך לפני שתושלם כל עבודת הניהול של אלוהים וכל חסידיו של אלוהים חייבים לקבל את המבחן האחרון הזה ואת הזיכוך האחרון הזה. מי שכורע תחת עומס התלאות נעדר את עבודתה של רוח הקודש ואת הכוונתו של אלוהים, אך מי שייכבש באמת ויחפש את אלוהים באמת יעמוד איתן בסופו של דבר. אלה הם בני האדם שניחנים באנושיות, שאוהבים את אלוהים באמת ובתמים. בלי קשר למעשיו של אלוהים, מהמנצחים האלה לא יישללו החזיונות והם עדיין ינהיגו את האמת ובעדותם לא ייפול רבב. אלה בני האדם שבסופו של דבר יצלחו את התלאות הרבות. אף על פי שכיום, מי שדג במים עכורים יכול עדיין לנהוג כטפיל, איש לא יחמוק מהתלאות הסופיות ואיש לא יחמוק מהמבחן הסופי. עבור מי שמתגבר, התלאות האלה הן הזיכוך האדיר, אך עבור מי שדג במים עכורים, זו תהיה עבודת הנידוי המוחלט. אין זה משנה כמה אלוהים ינסה את מי שנאמנותו של אלוהים בלבו, נאמנותו לא תשתנה. אולם עבור מי שאלוהים לא בלבו, ברגע שעבודת האל לא מביאה תועלת לבשרו ולדמו, הוא משנה את גישתו כלפי אלוהים ואפילו נפרד ממנו. אלה בני האדם שלא יעמדו איתן בסוף, שרק רוצים את ברכותיו של אלוהים אך אינם מעוניינים כלל להשקיע את חייהם עבור אלוהים ולהקדיש את עצמם לו. בני אדם שפלים כאלה יגורשו לכשתושלם עבודתו של אלוהים והם אינם ראויים כלל לאהדה. אלה שאין להם אנושיות אינם מסוגלים לאהוב את אלוהים באמת ובתמים. כשהסביבה בטוחה ושמורה, או כשיש רווחים שניתן להשיג, הם נשמעים לאלוהים לחלוטין, אך ברגע שרצונם נתקל בקושי או בסופו של דבר נדחה, הם פותחים מיד במרד. אפילו בתוך לילה אחד בלבד הם יכולים להפוך מחייכנים ו"טובי לב" לרוצחים מכוערים ופראיים שמתייחסים למי שאתמול היטיב איתם כאל אויבם המושבע, ללא סיבה נראית לעין. אם לא יגורשו השדים האלה שמוכנים לרצוח ללא היסוס, האם הם לא יהפכו לסכנה סמויה? עבודת הישועה של האדם לא תושג עם תום עבודת הכיבוש. אף שעבודת הכיבוש הושלמה, עבודת טיהור האדם לא תמה. העבודה הזו תסתיים רק כשהאדם יטוהר לגמרי, כשאלוהים יהפוך למושלם את מי שמתמסר לו לגמרי וכשיורחקו המתחזים שאלוהים לא שוכן בלבם. מי שלא מְרַצה את אלוהים בשלב האחרון של עבודתו ינודה לגמרי ומי שינודה שייך לשדים. היות שבני האדם האלה לא מסוגלים לְרַצות את האל, הם מורדים באלוהים ואפילו שהם חסידי האל כיום, הדבר לא מוכיח שכך הם יישארו בסופו של דבר. במשפט "חסידי האל עד הסוף ייוושעו," פירוש המילה "חסידים" הוא עמידה איתנה במהלך התלאות. כיום, רבים מאמינים שקל להיות חסידי האל, אך לקראת סיום עבודת האל, אתה תדע את הפירוש האמיתי של "חסידי האל". יכולתך להמשיך להיות חסיד אל כיום לאחר שנכבשת אינה הוכחה לכך שאתה נמנה על אלה שאלוהים יהפוך למושלמים. מי שלא יוכל לעמוד בניסיונות ולא יצלח את התלאות, בסופו של דבר לא יהיה מסוגל לעמוד איתן ולכן לא יוכל להיות חסיד אל עד הסוף. מי שבאמת חסיד אל יכול לעמוד במבחן עבודתו ואילו מי שלא באמת חסיד אל אינו מסוגל לעמוד באף אחד מניסיונות האל. במוקדם או במאוחר בני האדם האלה יגורשו ואילו המתגברים יישארו במלכות. השאלה אם האדם באמת מחפש את אלוהים מוכרעת על פי מבחן עבודתו, כלומר באמצעות ניסיונות האל, ואין לה כל קשר להחלטתו של האדם עצמו. אלוהים אינו דוחה איש מתוך גחמה. כל מעשיו יכולים לשכנע את האדם לחלוטין. הוא אינו עושה דבר שנעלם מעיני האדם ואינו עושה שום עבודה שאינה יכולה לשכנע את האדם. העובדות מוכיחות אם אמונתו של האדם נכונה או לא והאדם אינו יכול להחליט בנושא. אין ספק ש"לא ניתן להפוך חיטים לעשבים רעים, ולא ניתן להפוך עשבים רעים לחיטים." כל מי שאוהב את אלוהים באמת ובתמים בסופו של דבר יישאר במלכות ואלוהים לא יתנכל לאף אדם שאוהב אותו באמת. על פי עדויותיהם ותפקידיהם השונים של המתגברים שבמלכות, הם ישמשו ככמרים או כחסידים וכל מי שיצלח את התלאות יצטרף לעדת הכמרים במלכות. עדת הכמרים תגובש לכשתושלם עבודת הבשורה ביקום כולו. באותה שעה, האדם יצטרך למלא את חובתו בתחומי מלכות האל ולחיות יחד עם אלוהים במלכות. עדת הכמרים תכלול כוהנים גדולים וכמרים ושאר בני האדם יהיו בני האל ואנשיו. כל זה ייקבע על פי עדויות בני האדם על אלוהים במהלך התלאות. אלה לא יהיו תארים שיחולקו מתוך גחמה. מרגע שייקבע מעמדו של אדם, תסתיים עבודתו של אלוהים, היות שכל אחד יסווג על פי סוגו ויושב למקומו המקורי. זהו חותם הגשמתה של עבודת האל, זוהי התוצאה הסופית של עבודת האל ושל נוהגו של האדם והמימוש של החזיונות של עבודת האל ושל שיתוף הפעולה מצד האדם. בסופו של דבר, האדם ימצא מנוח במלכות האל וגם אלוהים ישוב למקום מושבו כדי לנוח. זו תהיה התוצאה הסופית של ששת אלפי שנות שיתוף הפעולה בין אלוהים והאדם.