הדבר מופיע בבשר

תוכן

אלוהים עצמו, הייחודי א'

סמכותו של אלוהים (א')

שיתופיי האחרונים עסקו בעבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. האם לאחר ששמעתם שיתופים אלה, אתם חשים שרכשתם הבנה וידע על טבעו של אלוהים? כמה גדולים ההבנה והידע האלה? האם ביכולתכם לייחס להם מספר? האם שיתופים אלה העניקו לכם הבנה עמוקה יותר של אלוהים? האם ניתן לומר שהבנה זו היא הכרה אמיתית של אלוהים? האם ניתן לומר שהכרה והבנה אלה של אלוהים הם ידע על כל מהותו של אלוהים, כל מה ששייך לו וכל מה שהינו? לא, מובן שלא! הסיבה לכך היא ששיתופים אלה העניקו הבנה על חלק מטבעו של אלוהים בלבד, מה ששייך לו ומה שהינו – ולא כולו, ולא בשלמותו. השיתופים אפשרו לכם להבין חלק מן הפעולה שנעשתה פעם על ידי אלוהים, שדרכו חזיתם בטבעו של אלוהים, מה ששייך לו ומה שהינו, וכן בגישה ובמחשבה שמאחורי כול דבר אשר עשה. אך זוהי הבנה מילולית, מדוברת בלבד של אלוהים, ובלבכם נותרה אי-ודאות באשר לשאלה, כמה מתוך זה אמיתי. מהו הדבר העיקרי שקובע אם יש אמת כלשהי בהבנתכם על אודות דברים כאלה? הדבר נקבע על ידי השאלה, כמה מדבריו ומטבעו של אלוהים חוויתם באמת במהלך חוויותיכם הממשיות, וכמה הצלחתם לראות ולדעת במהלך חוויות ממשיות אלה. "השיתופים האחרונים אפשרו לנו להבין את הדברים הנעשים על ידי אלוהים, מחשבותיו של אלוהים, ויתרה מכך, עמדתו של אלוהים כלפי האנושות והבסיס למעשיו, וכן עקרונות מעשיו. וכך הגענו להבנת טבעו של אלוהים, והכרנו את אלוהים בשלמותו". האם מישהו אמר מילים כאלה? האם נכון לומר זאת? התשובה היא בבירור, לא. ומדוע אני אומר שלא? טבעו של אלוהים, מה ששייך לו ומה שהינו, באים לידי ביטוי בדברים שעשה ובמילים שאמר. האדם מסוגל לחזות במה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו דרך הפעולה שעשה והמילים שאמר, אך פירוש הדבר הוא רק שהפעולה והמילים מאפשרים לאדם להבין חלק מטבעו של אלוהים, וחלק ממה ששייך לו וממה שהינו. אם האדם חפץ לרכוש הבנה שופעת ועמוקה יותר של אלוהים, על האדם לחוות עוד מדבריו ומעבודתו של אלוהים. אף שהאדם רוכש הבנה חלקית בלבד של אלוהים כשהוא חווה חלק מדבריו או מעבודתו, האם הבנה חלקית זו מייצגת את טבעו האמיתי של אלוהים? האם היא מייצגת את מהותו של אלוהים? מובן שהיא מייצגת את טבעו האמיתי של אלוהים ואת מהותו של אלוהים, בכך אין ספק. ללא תלות בזמן ובמקום, באופן שבו אלוהים עושה את פעולתו, בצורה שבה הוא מופיע בפני האדם או בדרך שבה הוא מביע את רצונו, כול הדברים שהוא מגלה ומביע מייצגים את אלוהים עצמו, מהותו של אלוהים, מה ששייך לו ומה שהינו. אלוהים מבצע את עבודתו בעזרת מה ששייך לו ומה שהינו, ובזהותו האמיתית; זוהי אמת מוחלטת. אך היום, יש לבני אדם הבנה חלקית בלבד של אלוהים באמצעות דבריו, ובאמצעות מה שהם שומעים כשהם מאזינים לדרשות, וכך במידה מסוימת, ניתן לומר שהבנה זו היא ידע תיאורטי בלבד. לנוכח מצביכם הממשיים, אין ביכולתכם לאמת אלא את ההבנה או ההכרה של אלוהים, שאותם שמעתם, ראיתם או הכרתם והבנתם בלבכם היום, אם כל אחד מכם עובר זאת בחוויותיו הממשיות ומכיר זאת, חלק אחר חלק. לולא שיתפתי אתכם בדברים אלה, האם הייתם מסוגלים להשיג ידע אמיתי על אלוהים באמצעות חוויותיכם בלבד? אני חושש שהיה קשה מאוד לעשות זאת. הסיבה לכך היא שעל בני האדם לקבל תחילה את דברי אלוהים, כדי לדעת כיצד לחוות. כמניין דברי אלוהים שבני האדם אוכלים, כך מניין הדברים שהם יכולים לחוות בפועל. דברי אלוהים מובילים את הדרך קדימה, ומנחים את האדם בחווייתו. בקצרה, למי שיש לו חוויה אמיתית כלשהי, שיתופים אחרונים אלה יעזרו להשיג הבנה עמוקה יותר של האמת וידע מציאותי יותר על אודות אלוהים. אך למי שאין לו חוויה אמיתית כלשהי או למי שאך החל את חווייתו או אך החל לגעת במציאות, זהו מבחן גדול.

תוכנם העיקרי של שיתופים אחרונים אלה עסק בטבעו של אלוהים, עבודתו של אלוהים ואלוהים עצמו. מה ראיתם בחלקים העיקריים והמרכזיים של כול הדברים שעליהם דיברתי? האם דרך שיתופים אלה, ביכולתכם להכיר בכך שמי שעשה את הפעולה ושגילה את הטבע הזה, הוא אלוהים עצמו הייחודי, שיש לו ריבונות על כול הדברים? אם תשובתכם היא "כן", מה מוביל אתכם למסקנה זו? דרך אילו היבטים אתם מגיעים למסקנה זו? האם מישהו יכול לומר לי? אני יודע שהשיתופים האחרונים השפיעו עליכם עמוקות ונתנו בלבכם התחלה חדשה להכרת אלוהים, וזה נהדר. אך אף על פי שעשיתם זינוק גדול בהשוואה לעבר בהבנתכם על אודות אלוהים, הגדרת זהותו של אלוהים על ידכם טרם התקדמה מעבר לשמות יהוה אלוהים מתקופת החוק, ישוע אדוננו מתקופת החסד, והאל הכול יכול מתקופת המלכות. כלומר, על אף ששיתופים אלה על טבעו של אלוהים, עבודתו של אלוהים ואלוהים עצמו העניקו לכם הבנה מסוימת על הדברים שנאמרו על ידי אלוהים בעבר, הפעולה שנעשתה על ידי אלוהים בעבר והמהות והתכונות השייכות לאלוהים, שהתגלו על ידו בעבר, אינכם מסוגלים לתת הגדרה אמיתית וכיוון מדוייק למילה "אלוהים". כמו כן אין לכם כיוון וידע אמיתיים ומדוייקים על מעמדו וזהותו של אלוהים עצמו, כלומר, על מעמדו של אלוהים בקרב כול הדברים וברחבי היקום כולו. הסיבה לכך היא שבשיתופים הקודמים על אלוהים עצמו ועל טבעו של אלוהים, התוכן כולו התבסס על הבעותיו וגילוייו של אלוהים בעבר, המתועדים בכתבי הקודש. אך קשה לאדם לגלות את המהות והתכונות השייכות לאלוהים אשר מתגלות ומובעות על ידי אלוהים במהלך ניהול האנושות וגאולתה על ידו, או מחוץ להם. לפיכך, גם אם אתם מבינים את מהותו של אלוהים והתכונות השייכות לו, שהתגלו בעבודה שעשה בעבר, הגדרת זהותו ומעמדו של אלוהים על ידכם רחוקה עדיין מאוד מזו של אלוהים הייחודי, האחד שמחזיק בריבונות על כול הדברים, ושונה מזו של הבורא. השיתופים האחרונים גרמו לכולכם תחושה זהה: כיצד יכול האדם לדעת את מחשבותיו של אלוהים? אילו ידע מישהו באמת, אדם זה היה ללא ספק אלוהים, כי רק אלוהים עצמו יודע את מחשבותיו, ורק אלוהים עצמו יודע את הבסיס והגישה שמאחורי כול דבר שהוא עושה. נדמה לכם כי רציונלי והגיוני להכיר את זהותו של אלוהים בדרך זו, אך מי יכול לדעת, מתוך טבעו ועבודתו של אלוהים, כי זוהי אכן עבודתו של אלוהים עצמו ולא עבודתו של האדם, עבודה שהאדם אינו יכול לעשות למען אלוהים? מי יכול להבחין בכך שעבודה זו משתייכת לריבונותו של האחד, שיש לו המהות והעוצמה של אלוהים? כלומר, דרך אילו מאפיינים או מהות אתם מזהים שהוא אלוהים עצמו, שיש לו הזהות של אלוהים, ושהוא האחד אשר מחזיק בריבונות על כול הדברים? האם חשבתם על כך אי-פעם? אם לא, הדבר מוכיח עובדה אחת: השיתופים האחרונים העניקו לכם הבנה מסוימת בלבד של החלק בהיסטוריה שבו עשה אלוהים את עבודתו, ועל גישתו, ביטויו וגילוייו של אלוהים במהלך עבודה זו. אף שהבנה זו גורמת לכל אחד מכם להכיר מעל לכל ספק בכך שהאחד אשר ביצע שני שלבי עבודה אלה הוא אלוהים עצמו, שבו אתם מאמינים ושבעקבותיו אתם הולכים, והאחד שעליכם ללכת בעקבותיו תמיד, אינכם מסוגלים עדיין להכיר בכך שהוא אלוהים שהתקיים מאז בריאת העולם ושיתקיים לעד, ואינכם מסוגלים להכיר בכך שהוא האחד אשר מוביל ומחזיק בריבונות על האנושות כולה. בוודאי מעולם לא חשבתם על בעיה זו. בין אם זה יהוה או ישוע אדוננו, דרך אילו היבטים של המהות והתכונות השייכות לאלוהים יש ביכולתכם להכיר לא רק בכך שהוא אלוהים שעליכם ללכת בעקבותיו, אלא גם בכך שהוא האחד המצווה על האנושות והמחזיק בריבונות על גורלה, ויתרה מכך, שהוא אלוהים עצמו הייחודי, המחזיק בריבונות על השמיים והארץ וכול הדברים? דרך אילו ערוצים אתם מכירים בכך שהאחד שבו אתם מאמינים ושבעקבותיו אתם הולכים, הוא אלוהים עצמו המחזיק בריבונות על כול הדברים? דרך אילו ערוצים אתם מקשרים את אלוהים שבו אתם מאמינים לאלוהים המחזיק בריבונות על גורלה של האנושות? מה מאפשר לכם להכיר בכך שאלוהים שבו אתם מאמינים הוא אלוהים עצמו הייחודי, שבשמיים ובארץ ובקרב כול הדברים? זוהי הבעיה שאפתור בחלק הבא.

בהחלט ייתכן כי הבעיות שמעולם לא חשבתם עליהן ואינכם יכולים לחשוב עליהן, הן הבעיות החיוניות ביותר להכרת אלוהים ושבהן ניתן לחפש אמיתות שהאדם אינו יכול לשערן. כשבעיות אלה פוקדות אתכם ועליכם להתמודד עמן והן דורשות מכם לבחור, אם אין ביכולתכם לפתור אותן במלואן בגלל טיפשותכם או בורותכם, או מפני שהחוויות שלכם שטחיות מדי ואין לכם ידע אמיתי על אודות אלוהים, הן יהיו המכשול הגדול ביותר והמעצור הגדול ביותר בדרך לאמונתכם באלוהים. לכן אני חש שיש צורך רב לשתף אתכם בכל הקשור לנושא זה. האם ידוע לכם מהי הבעיה שלכם כעת? האם ברורות לכם הבעיות שעליהן אני מדבר? האם אלה הן הבעיות שעמן תתמודדו? האם אלה הן הבעיות שאינכם מבינים? האם אלה הן הבעיות שמעולם לא עלו בדעתכם? האם בעיות אלה חשובות לכם? האם הן אכן בעיות? עניין זה הוא מקור לבלבול רב בעבורכם, דבר המראה שאין לכם הבנה אמיתית של האל שבו אתם מאמינים ושאינכם מתייחסים אליו ברצינות. יש האומרים, "אני יודע שהוא אלוהים, ולכן אני חסידו, מפני שדבריו הם ביטוי של אלוהים. די בכך. באיזו עוד הוכחה יש צורך? הרי אין לנו צורך להעלות ספקות על אודות אלוהים, הלא כן? הרי איננו אמורים לבחון את אלוהים, הלא כן? הרי אין לנו צורך לפקפק במהותו של אלוהים ובזהותו של אלוהים עצמו, הלא כן?" בין אם אתם חושבים כך ובין אם לא, איני מציג שאלות כאלה כדי לגרום לכם בלבול ביחס לאלוהים או לגרום לכם לבחון אותו, לא כל שכן לגרום לכם ספקות באשר לזהותו ומהותו של אלוהים. אני עושה זאת כדי לעודד בכם הבנה רבה יותר על מהותו של אלוהים, ביטחון רב יותר ואמונה רבה יותר במעמדו של אלוהים, כדי שאלוהים יוכל להיות לאחד והיחיד שבלב כול חסידיו וכדי שמעמדו המקורי של אלוהים – כבורא, שליטם של כול הדברים, אלוהים עצמו הייחודי – יוכל להשתקם בלב כול אחד מהברואים. זהו גם הנושא שבו יעסוק השיתוף שלי.

הבה נתחיל כעת לקרוא את הפסוקים הבאים מכתבי הקודש.

1. אלוהים בורא את כול הדברים בעזרת מילים

1) (בראשית א' 3-5) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החושך. ויקרא אלהים לאור יום ולחושך לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

2) (בראשית א' 6-7) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן.

3) (בראשית א' 9-11) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן. ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב. ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן.

4) (בראשית א' 14-15) ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ולשנים. והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן.

5) (בראשית א' 20-21) ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. ויברא אלהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב.

6) (בראשית א' 24-25) ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן. ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב.

ביום הראשון, נולדים היום והלילה של האנושות ועומדים על כנם תודות לסמכות אלוהים.

הבה נביט בקטע הראשון: "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החושך. ויקרא אלהים לאור יום ולחושך לילה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (בראשית א' 3-5). קטע זה מתאר את מעשהו הראשון של אלוהים בראשית הבריאה, ואת היום הראשון שאלוהים העביר ושהיה בו ערב ובוקר. אך היה זה יום יוצא דופן: אלוהים החל להכין את האור למען כול הדברים, ויתרה מזאת, הבדיל בין האור לבין החושך. ביום הזה, החל אלוהים לדבר, ודבריו וסמכותו התקיימו זה בצד זה. סמכותו החלה לבוא לידי ביטוי בין כול הדברים, ועוצמתו התפשטה בקרב כול הדברים כתוצאה מדבריו. מהיום הזה והלאה, כול הדברים נוצרו ועמדו על כנם בזכות דברי אלוהים, סמכות אלוהים ועוצמת אלוהים, והחלו לתפקד תודות לדברי אלוהים, סמכות אלוהים ועוצמת אלוהים. כשאלוהים אמר את המלים "ויהי אור", היה אור. אלוהים לא נקט יוזמה כלשהי, האור הופיע כתוצאה מדבריו. זה היה האור שלו קרא אלוהים יום ושהאדם עדיין תלוי בו לקיומו גם היום. במצוות אלוהים, מהותו וערכו לא השתנו לעולם, והוא מעולם לא נעלם. קיומו מביא לידי ביטוי את סמכות אלוהים ועוצמתו, ומצהיר על קיומו של הבורא, והוא מאשר שוב ושוב את זהותו ומעמדו של הבורא. הוא אינו דבר מופשט ואינו אשליה, אלא אור אמיתי שהאדם יכול לראותו. מן העת ההיא והלאה, בעולם הריק שבו "הארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום", נוצר הדבר החומרי הראשון. הדבר הזה בא מן הדברים שנאמרו מפי אלוהים, והופיע במעשה הבריאה הראשון של כול הדברים בזכות סמכותו ואמירותיו של אלוהים. זמן קצר לאחר מכן, ציווה אלוהים על האור והחושך להיפרד... הכול השתנה והושלם בזכות דברי אלוהים... אלוהים קרא לאור הזה "יום" ולחושך קרא "לילה". מן העת ההיא, נוצרו הערב הראשון והבוקר הראשון בעולם שאלוהים התכוון לברוא, ואלוהים אמר כי זהו היום הראשון. היום הזה היה היום הראשון בבריאתם של כול הדברים על ידי הבורא וראשית בריאתם של כול הדברים, והוא היה הפעם הראשונה שבה סמכותו ועוצמתו של אלוהים באו לידי ביטוי בעולם הזה שאותו ברא.

דרך המילים האלה, יכול האדם לחזות בסמכותו של אלוהים, סמכות דבריו של אלוהים ועוצמתו של אלוהים. מפני שרק לאלוהים יש עוצמה כזו ולכן רק לאלוהים יש סמכות כזו, ומפני שלאלוהים יש סמכות כזו ולכן רק לאלוהים יש עוצמה כזו. האם יכול אדם או עצם כלשהו להיות בעל סמכות ועוצמה שכאלה? האם יש תשובה בלבכם? מלבד אלוהים, האם לישות כלשהי שנבראה או שלא נבראה, יש סמכות כזו? האם ראיתם אי-פעם דוגמה לדבר כזה בספרים או בפרסומים אחרים? האם יש תיעוד כלשהו על כך שמישהו ברא את השמיים והארץ וכול הדברים? הדבר אינו מופיע בספרים או כתבים אחרים כלשהם; אלה הן כמובן המילים היחידות בעלות הסמכות והעוצמה על בריאת העולם המופלאה על ידי אלוהים, אשר מתועדות בכתבי הקודש, ומילים אלה מעידות על סמכותו הייחודית של אלוהים וזהותו הייחודית של אלוהים. האם ניתן לומר כי סמכות ועוצמה שכאלה מסמלות את זהותו הייחודית של אלוהים? האם ניתן לומר שהן בבעלותו של אלוהים, ואלוהים לבדו? ללא ספק, רק לאלוהים עצמו יש סמכות ועוצמה שכאלה! סמכות ועוצמה אלה אינן יכולות להיות בבעלותה של ישות כלשהי, שנבראה או שלא נבראה, ואינן יכולות להיות מוחלפות על ידה! האם זהו אחד המאפיינים של אלוהים עצמו הייחודי? האם הייתם עדים לו? מילים אלה מאפשרות לבני אדם להבין במהירות ובבירור את העובדה, שאלוהים הוא בעל סמכות ייחודית ועוצמה ייחודית ושהוא בעל זהות ומעמד עליונים. האם על פי השיתוף לעיל, תוכלו לומר שהאל שבו אתם מאמינים הוא אלוהים עצמו הייחודי?

ביום השני, סמכותו של אלוהים מסדרת את המים ויוצרת את הרקיע, ומופיע המרחב להישרדות האנושית הבסיסית ביותר.

הבה נקרא את הקטע השני מכתבי הקודש: "ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן" (בראשית א' 6-7). אילו שינויים התרחשו לאחר שאלוהים אמר "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים"? בכתבי הקודש נאמר: "ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע". מה היתה התוצאה לאחר שאלוהים אמר ועשה זאת? התשובה טמונה בחלק האחרון של הקטע: "ויהי כן".

שני משפטים קצרים אלה מתעדים מאורע רב הוד ומתארים תמונה נפלאה – המשימה האדירה שבה אלוהים שלט במים, וברא מרחב שבו יכול האדם להתקיים...

בתמונה זו, המים והרקיע מופיעים מול עיניו של אלוהים בן-רגע, והם נבדלים זה מזה על פי סמכות דבריו של אלוהים, ונפרדים למעל ומתחת באופן שנקבע על ידי אלוהים. כלומר, הרקיע שנברא על ידי אלוהים לא רק כיסה את המים שמתחת, אלא גם תמך במים שמעל... בתוך כך, אין לאדם ברירה אלא להביט נדהם, כשנשימתו נעתקת מרוב הערצה לתפארתה של התמונה שבה הבורא העביר את המים, ציווה על המים וברא את הרקיע, בעוצמת סמכותו. דרך דברי אלוהים, עוצמת אלוהים וסמכות אלוהים, הגשים אלוהים מבצע גדול נוסף. האין זו עוצמת סמכותו של הבורא? הבה ניעזר בכתבי הקודש כדי להסביר את מעשי אלוהים: אלוהים אמר את דבריו, ובזכות דברים אלה של אלוהים היה רקיע בתוך המים. יחד עם זאת, התרחש שינוי עצום במרחב זה בזכות דבריו של אלוהים, ולא היה זה שינוי במובן הרגיל, אלא מעין החלפה, שבה נוצר יש מאין. הוא נולד מתוך מחשבות הבורא, והיה ליש מאין בזכות הדברים שאמר הבורא, ויתרה מכך, משלב זה והלאה הוא יתקיים ויעמוד על כנו למען הבורא וינוע, ישתנה ויתחדש בהתאם למחשבות הבורא. קטע זה מתאר את מעשהו השני של הבורא בבריאת העולם כולו. זה היה ביטוי נוסף לסמכותו ועוצמתו של הבורא, ויוזמה חלוצית נוספת של הבורא. היום הזה היה היום השני שהעביר הבורא מאז נוסד העולם והיה זה יום נפלא נוסף בעבורו: הוא התהלך בתוך האור, הוא הביא את הרקיע, הוא סידר את המים ושלט בהם ומעשיו, סמכותו ועוצמתו הופעלו ביום החדש...

האם היה רקיע בתוך המים בטרם אמר אלוהים את דבריו? מובן שלא! ולאחר שאלוהים אמר "יהי רקיע בתוך המים"? הופיעו הדברים שאלוהים התכוון אליהם; היה רקיע בתוך המים והמים הופיעו מפני שאלוהים אמר "ויהי מבדיל בין מים למים". בדרך זו, בעקבות דברי אלוהים, הופיעו שני עצמים חדשים, שני דברים חדשים שנולדו בין כול הדברים, כתוצאה מסמכותו ועוצמתו של אלוהים. ומהי הרגשתכם ביחס להופעתם של שני הדברים האלה? האם אתם חשים את גדולת עוצמתו של אלוהים? האם אתם חשים את כוחו הייחודי ויוצא הדופן של אלוהים? גדולתם של כוח ועוצמה אלה נובעת מסמכותו של אלוהים, וסמכות זו הינה ייצוג של אלוהים עצמו ומאפיין ייחודי של אלוהים עצמו.

האם קטע זה העניק לכם תחושה עמוקה נוספת באשר לייחודיות של אלוהים? אך בכך לא די, רחוק מזה; סמכותו ועוצמתו של הבורא מרחיקות לכת הרבה מעבר לכך. ייחודיותו אינה רק בכך שהוא בעל מהות שאינה דומה לזו של שום ברייה אחרת, אלא גם בכך שסמכותו ועוצמתו הן יוצאות דופן, חסרות גבול, מופלגות מעל לכול ועומדות מעל לכול, ויתרה מכך, סמכותו, מה ששייך לו ומה שהינו, יכולים לברוא חיים ולעשות נסים ויכולים לברוא כל דקה ושנייה מרהיבה ויוצאת מן הכלל, ויחד עם זאת הוא יכול לשלוט בחיים שהוא בורא ולהחזיק בריבונות על הנסים וכול דקה ושניה שהוא בורא.

ביום השלישי, דברי אלוהים מולידים את האדמה והימים וסמכות אלוהים גורמת לעולם לשקוק חיים

הבה נקרא את הפסוק הראשון בבראשית א' 9-11: "ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה". אילו שינויים התרחשו לאחר שאלוהים אמר בפשטות, "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה"? ומה היה במרחב הזה מלבד האור והרקיע? בכתבי הקודש כתוב: "ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלהים כי טוב". כלומר, היו כעת במרחב הזה ארץ וימים, והארץ והימים היו נפרדים זה מזה. הופעתם של דברים חדשים אלה באה בעקבות מצווה מפי אלוהים, "ויהי כן". האם כתבי הקודש מתארים את אלוהים כשהוא טורח בעודו עושה זאת? האם הם מתארים אותו כשהוא עוסק בעמל פיסי? כיצד אם כן נעשה כול זה על ידי אלוהים? כיצד גרם אלוהים לדברים החדשים האלה להיווצר? מובן מאליו שאלוהים השתמש במילים כדי להשיג כול זאת, לברוא את הדברים האלה בשלמותם.

בשלושת הקטעים שלעיל, למדנו על התרחשותם של שלושה מאורעות גדולים. שלושת המאורעות הגדולים האלה הופיעו ונוצרו באמצעות דברי אלוהים, ובזכות דבריו הם הופיעו, בזה אחר זה, מול עיני אלוהים. כך ניתן לראות שהמילים "אלוהים מדבר והדברים מתגשמים; הוא מצווה והדברים עומדים על כנם" אינן מילים ריקות. מהותו של אלוהים מאושרת ברגע שבו מחשבותיו מתעוררות, וכשאלוהים פותח את פיו כדי לדבר, מהותו משתקפת במלואה.

הבה נמשיך לפסוק האחרון בקטע זה: "ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן". בשעה שאלוהים דיבר, נוצרו כל הדברים האלה בעקבות מחשבותיו ובן-רגע, מגוון של צורות חיים קטנות ועדינות הוציאו את ראשן בהיסוס מתוך האדמה, ועוד בטרם ניערו את גושי האדמה מעליהן, נופפו זו לזו לשלום בהתלהבות, נדו בראשיהן וחייכו אל העולם. הן הודו לבורא על החיים שהעניק להן והכריזו לעולם כי הן חלק מכול הדברים, וכי יקדישו את חייהן כדי להפגין את סמכות הבורא. בשעה שנאמרו דברי אלוהים, הפכה האדמה שופעת וירוקה, כול מיני עשבים שהאדם יכול ליהנות מהם צצו ועלו ופרצו מתוך האדמה, וההרים והמישורים אוכלסו בצפיפות בעצים וביערות... עולם עקר זה, שלא היה בו כול רמז לחיים, התכסה במהירות בשפע של דשא, עשב ועצים ועלה על גדותיו מרוב ירק... ניחוח הדשא וריח האדמה התפשטו באוויר ומגוון של צמחים החלו לנשום בתיאום עם זרימת האוויר והחלו בתהליך הצמיחה. יחד עם זאת, תודות לדברי אלוהים ובעקבות מחשבותיו של אלוהים, החלו כול הצמחים במעגלי החיים הנצחיים שבהם הם צומחים, פורחים, נושאים פרי ומתרבים. כול אחד מהם החל להישמע בקפידה למהלכי החיים שלו והחל לבצע את תפקידו בין כול הדברים... כולם נולדו וחיו בזכות דברי הבורא. הם עתידים היו לקבל הזנה בלתי פוסקת מן הבורא ולשרוד תמיד בעקשנות בכול פינה של הארץ, כדי להפגין את סמכותו ועוצמתו של הבורא ולהפגין תמיד את כוח החיים שהוענק להם על ידי הבורא...

חיי הבורא הם יוצאי דופן, מחשבותיו יוצאות דופן וסמכותו יוצאת דופן, ולפיכך כשדבריו נאמרו, התוצאה הסופית היתה "ויהי כן". לאלוהים בבירור אין צורך לעבוד בעזרת ידיו כשהוא עובד; הוא רק מצווה בעזרת מחשבותיו ופוקד בעזרת דבריו, וכך מושגים הדברים. ביום הזה, אלוהים אסף את המים יחד במקום אחד ואפשר ליבשה להופיע, ולאחר מכן גרם לדשא לנבוט מתוך האדמה וצמחו עשבים שהניבו זרעים ועצים שנשאו פרי, ואלוהים סיווג כל אחד מהם על פי מינו וגרם לכול אחד מהם להכיל זרע משלו. כול זה התממש בהתאם למחשבותיו של אלוהים ומצוות דבריו של אלוהים, וכול אחד מאלה הופיע, בזה אחר זה, בעולם החדש הזה.

עוד בטרם החל בעבודתו, היתה כבר לאלוהים תמונה במחשבתו של הדברים שהתכוון להשיג, וכאשר החל להגשים דברים אלה, אז גם פתח את פיו כדי לדבר על תוכנה של התמונה הזו והחלו להתרחש שינויים בכול הדברים תודות לסמכותו ועוצמתו של אלוהים. תהיה אשר תהיה הדרך שבה אלוהים עשה זאת, או הפעיל את סמכותו, הכול הוגשם צעד אחר צעד בהתאם לתוכניתו של אלוהים ובזכות דברי אלוהים, ושינויים התרחשו צעד אחר צעד בין השמיים והארץ, תודות לדבריו ולסמכותו של אלוהים. כול השינויים וההתרחשויות האלה הפגינו את סמכות הבורא והראו עד כמה יוצאת מן הכלל ונהדרת עוצמת חייו של הבורא. מחשבותיו אינן רק רעיונות או תמונה ריקה, אלא סמכות בעלת חיוניות ואנרגיה יוצאת דופן וכן הסמכות לגרום לכול הדברים להשתנות, להשתקם, להתחדש ולמות. ובשל כך, כול הדברים מתפקדים בזכות מחשבותיו ויחד עם זאת מתגשמים בזכות הדברים הנאמרים מפיו...

בטרם הופיעו כול הדברים, נוצרה זה מכבר תוכנית מלאה במחשבותיו של אלוהים ועולם חדש הוגשם בהן זה מכבר. על אף שביום השלישי הופיעו על הארץ כול מיני צמחים, לא היתה לאלוהים סיבה לעצור את צעדיו בבריאת העולם הזה; הוא התכוון להמשיך לומר את דבריו, להמשיך להגשים את בריאתו של כול דבר חדש. הוא ידבר, ייתן את מצוותיו, יפעיל את סמכותו ויפגין את עוצמתו, והוא הכין כול דבר שתכנן להכין לכול הדברים ולאנושות שהתכוון לברוא...

ביום הרביעי, נוצרים עונות השנה, הימים והשנים של האנושות, כשאלוהים מפעיל את סמכותו פעם נוספת

הבורא הגשים את תוכניתו בעזרת דבריו, וכך העביר את שלושת הימים הראשונים של תוכניתו. במהלך שלושת הימים האלה, לא נראה אלוהים כשהוא טורח או מתעייף; להפך, הוא העביר שלושה ימים נפלאים מתוכניתו, והגשים את היוזמה הנהדרת של שינוי העולם מקצה לקצה. עולם חדש לגמרי הופיע מול עיניו והתמונה היפהפייה שהיתה חתומה בתוך מחשבותיו, נחשפה לבסוף חלק אחר חלק, בדברי אלוהים. הופעתו של כול דבר חדש היתה דומה ללידת תינוק בן יומו, והבורא התענג על התמונה שהיתה בעבר במחשבותיו, אך כעת הופחו בה חיים. בעת הזו, זכה לבו לשביב של שביעות רצון, אך תוכניתו רק החלה. כהרף עין, הגיע יום חדש – ומה היה הדף הבא בתוכניתו של הבורא? מה הוא אמר? וכיצד הפעיל את סמכותו? ויחד עם זאת, אילו דברים חדשים באו לעולם חדש זה? בעקבות הנחיית הבורא, נופל מבטנו על היום הרביעי של בריאת כול הדברים על ידי אלוהים, יום שהיה עוד התחלה חדשה. מובן שבעיני הבורא, היה זה ללא ספק עוד יום נפלא, ועוד יום בעל חשיבות עליונה לאנושות של ימינו. היה זה כמובן יום רב ערך לאין שיעור. במה היה נפלא, במה היה כה חשוב, ובמה היה רב ערך לאין שיעור? הבה נאזין תחילה לדברים שנאמרו על ידי הבורא...

"ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ולשנים. והיו למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן"(בראשית א' 14-15). היתה זו הפעלה נוספת של סמכות אלוהים, שהופגנה על ידי הברואים, בעקבות בריאת היבשה והצמחים שעליה על ידו. לאלוהים היתה פעולה זו קלה באותה המידה, מפני שלאלוהים יש עוצמה שכזו; אלוהים עומד בדבריו, ודבריו מתגשמים. אלוהים ציווה על מאורות להופיע בשמיים, ומאורות אלה לא רק זרחו בשמיים ועל פני הארץ, אלא אף שימשו כסימנים ליום ולילה, לעונות השנה, לימים ולשנים. בדרך זו, בשעה שאלוהים אמר את דבריו, כול מעשה שאלוהים רצה להגשים, התממש בהתאם לכוונת אלוהים ובאופן שנקבע על ידי אלוהים.

המאורות שבשמיים הם חומר ברקיע, שיכול להקרין אור; הם יכולים להאיר את השמיים, את הארץ ואת הימים. הם מסתובבים בהתאם לקצב ולתדירות שעליהם ציווה אלוהים, ומאירים פרקי זמן שונים על הארץ, וכך מחזורי הסיבוב של המאורות גורמים ליום וללילה להיווצר במזרח הארץ ובמערבה, והם אינם רק סימנים ליום ולילה, אלא גם מסמנים דרך מחזורים שונים אלה את החגים והמועדים המיוחדים השונים של האנושות. הם ההשלמה והליווי המושלמים לארבע העונות – אביב, קיץ, סתיו וחורף – שנוצרו על ידי אלוהים ושיחד עמן משמשים המאורות סימנים קבועים ומדויקים למחזורי הירח, לימים ולשנים של האנושות. אף שרק לאחר הגעת החקלאות החלה האנושות להבין את ההפרדה בין מחזורי הירח, הימים והשנים הנגרמת על ידי המאורות שברא אלוהים, ולפגוש בה, למעשה מחזורי הירח, הימים והשנים שהאדם מבין היום, החלו להיווצר זה מכבר, ביום הרביעי לבריאתם של כול הדברים על ידי אלוהים, וכך גם המחזורים המתחלפים של האביב, הקיץ, הסתיו והחורף, אשר נחווים על ידי האדם, החלו זה מכבר, ביום הרביעי לבריאתם של כול הדברים על ידי אלוהים. המאורות שברא אלוהים אפשרו לאדם להבחין באופן סדיר, מדויק וברור בין לילה ליום, למנות את הימים ולעקוב בבירור אחר מחזורי הירח והשנים. (ביום הירח המלא הושלם חודש אחד, ומתוך כך ידע האדם כי אורם של המאורות מתחיל מחזור חדש; ביום חצי הירח הושלמה מחצית החודש, וכך ידע האדם שהחל מחזור ירח חדש, ומתוך כך ניתן היה להסיק כמה ימים ולילות יש במחזור ירח, כמה מחזורי ירח יש בעונה וכמה עונות יש בשנה, והכל הוצג באופן סדיר). וכך יכול היה האדם לעקוב בקלות אחר מחזורי הירח, הימים והשנים שסומנו על ידי סיבוב המאורות. משלב זה והלאה, האנושות וכול הדברים חיו באופן לא מודע בתוך החילופים הסדירים בין לילה ליום וחילופי העונות, שנוצרו על ידי סיבוב המאורות. זו היתה משמעות בריאת המאורות ביום הרביעי על ידי הבורא. בדומה לכך, מטרותיה ומשמעותה של פעולה זו של הבורא היו עדיין בלתי נפרדות מסמכותו ומעוצמתו. וכך, המאורות שברא אלוהים והערך שעתידים היו להביא במהרה לאדם, היו צעד מבריק נוסף בהפעלת סמכותו של הבורא.

בעולם חדש זה, שבו האנושות טרם הופיעה, הכין הבורא "ערב ובוקר", את "הרקיע", את "הארץ" ו"הימים", "דשא, עשב ועץ פרי למינו" ואת "המאורות, עונות השנה, הימים והשנים" למען החיים החדשים שעתיד היה לברוא בקרוב. סמכותו ועוצמתו של הבורא באו לידי ביטוי בכול דבר חדש שברא ודבריו והישגיו התרחשו בו-זמנית, ללא כול אי-התאמה, ולו הקלה ביותר וללא כל הפוגה, ולו הקלה ביותר. הופעתם ולידתם של כול הדברים החדשים האלה היתה הוכחה לסמכותו ועוצמתו של הבורא: הוא עומד בדבריו ודבריו מתגשמים, ומה שמתגשם נמשך לנצח. עובדה זו לא השתנתה מעולם: כך היה בעבר, כך היום וכך יהיה לנצח נצחים. כשאתם מתבוננים פעם נוספת במילים האלה שבכתבי הקודש, האם אתם חשים כי הן חדשות ורעננות? האם ראיתם תוכן חדש וגיליתם תגליות חדשות? הסיבה לכך היא שמעשי הבורא העירו את לבבכם, הנחו בכם את כיוון הידע על סמכותו ועוצמתו, פתחו בפניכם את הדלת להבנת הבורא, ומעשיו וסמכותו העניקו חיים למילים אלה. וכך, במילים האלה ראה האדם ביטוי אמיתי וחי לסמכות הבורא, היה עד באמת לעליונותו של הבורא וחזה במהותן יוצאת הדופן של סמכות הבורא ועוצמתו.

סמכות הבורא ועוצמתו יוצרות נסים בזה אחר זה, הוא מושך אליו את תשומת לב האדם ולאדם אין ברירה אלא להביט, מרותק למעשים המדהימים שנולדו מתוך הפעלת סמכותו. עוצמתו הבלתי רגילה מביאה לתענוגות בזה אחר זה, והאדם נותר כשהוא מסנוור מרוב אושר ונשימתו נעתקת מרוב הערצה, הוא מוכה יראה, ומריע; זאת ועוד, האדם נרגש באופן נראה לעין, ומתעוררים בו כבוד, הערצה והתקשרות. לסמכותו ולמעשיו של הבורא יש השפעה רבה על רוח האדם והם מטהרים אותה, יתרה מזאת, הם משביעים את רוח האדם. כול אחת ממחשבותיו, כול אחת מאמירותיו וכול התגלות של סמכותו, היא יצירת מופת בין כול הדברים, ויוזמה נהדרת הראויה ביותר לנאורות וידע מצד האנושות שנבראה. כאשר אנו מונים כול ברייה שנולדה מתוך דברי הבורא, רוחנו נמשכת אל פלא סמכותו של אלוהים, ואנו מוצאים את עצמנו כשאנו הולכים בעקבות הבורא אל עבר היום הבא: היום החמישי לבריאתם של כול הדברים על ידי אלוהים.

הבה נמשיך לקרוא בכתבי הקודש, פסוק אחר פסוק, כשאנו מתבוננים במעשים נוספים ממעשי אלוהים.

ביום החמישי, צורות החיים השונות והמגוונות מפגינות את סמכות הבורא בדרכים שונות

בכתבי הקודש נאמר, "ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. ויברא אלהים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב" (בראשית א' 20-21). כתבי הקודש מספרים לנו בבירור כי ביום הזה, ברא אלוהים את השרצים שבמים והעופות שבשמיים, כלומר הוא ברא את הדגים והעופות השונים וסיווג כול אחד מהם על פי מינו. בדרך זו, הועשרו הארץ, השמיים והמים על ידי בריאת אלוהים...

בשעה שנאמרו דברי אלוהים, התעוררו בן-רגע חיים חדשים, כול יצור חי בצורתו השונה, בעיצומם של דברי הבורא. הם באו לעולם כשהם נדחפים למצוא את מקומם, קופצים, משתובבים מרוב שמחה... דגים בכול צורה וגודל שחו במים, רכיכות מכול מין צמחו מתוך החולות, יצורים בעלי קשקשים, קונכיות, וחסרי חוליות, צמחו ועלו בחיפזון בצורות שונות, גדולים או קטנים, ארוכים או קצרים. כך גם החלו לצמוח במהירות מינים שונים של אצות, כשהם מתנודדים לפי תנועת יצורי המים השונים, נעים בגלים, מסעירים את המים העומדים, כאילו לומר להם: התעוררו! הביאו את חבריכם! כי לעולם לא תהיו שוב לבד! מן הרגע שבו הופיעו במים היצורים החיים השונים שנבראו על ידי אלוהים, כול יצור חי חדש הביא עמו חיוניות למים שהיו שקטים במשך זמן כה רב, ובישר על עידן חדש... משלב זה והלאה, הם התרפקו זה על זה ואירחו זה לזה חברה, ולא הבחינו בין איש לרעהו. המים התקיימו למען היצורים שבהם והזינו כל יצור חי ששכן בתוכם, וכול יצור חי התקיים למען המים, בזכות ההזנה שבהם. כול אחד מהם העניק חיים לאחר ויחד עם זאת ובאותו אופן, העיד כול אחד מהם על הפלא והגדולה שבבריאת הבורא ועל עוצמת סמכותו של הבורא, שאין למעלה ממנה...

כפי שהים לא היה עוד שקט, כך החלו החיים למלא גם את השמיים. עופות, גדולים וקטנים, התעופפו בזה אחר זה אל השמיים מן האדמה. בשונה מיצורי הים, היו להם כנפיים ונוצות שכיסו את גופם הדק והחינני. הם נופפו בכנפיהם, כשהם מציגים בגאווה ובהתנשאות את כסות הנוצות היפהפייה שלהם ואת תפקודיהם וכישוריהם המיוחדים, שהוענקו להם על ידי הבורא. הם המריאו בחופשיות והתעופפו במיומנות בין השמיים לארץ, מעבר לערבות עשב ויערות... הם היו יקירי האוויר, הם היו יקירי כול הדברים. במהרה, יהיו לחוליה המקשרת בין השמיים לארץ ויעבירו את המסרים לכול הדברים... הם שרו, הם התעופפו בשמחה במרחב, הם הביאו תרועות, צחוק ונמרצות לעולם הזה, שהיה ריק בעבר... בעזרת שירתם הבהירה והמלודית, בעזרת המלים שבלבם, הם היללו את הבורא על החיים שהוענקו להם. הם רקדו בעליזות כדי להפגין את השלמות והפלא שבבריאתו של הבורא, ועתידים היו להקדיש את כול חייהם כדי לשמש עדות לסמכות הבורא, דרך החיים המיוחדים שהעניק להם...

בין אם היו במים או בשמיים, במצוות הבורא, התקיים שפע זה של יצורים חיים בתצורות השונות של החיים, ובמצוות הבורא, הם התקבצו יחד על פי מיניהם – והחוק הזה, הכלל הזה, לא ניתן היה לשינוי על ידי ברייה כלשהי. מעולם הם לא העזו להרחיק לכת מעבר לגבולות שנקבעו להם על ידי הבורא ואף לא היו מסוגלים לכך. כפי שציווה הבורא, הם חיו והתרבו ונשמעו בקפידה למהלך החיים ולחוקים שנקבעו למענם על ידי הבורא ונשמעו במודע לפקודותיו שלא נאמרו ולמצוות ולהוראות השמיימיות שנתן להם, עד עצם היום הזה. הם שוחחו עם הבורא בדרכם המיוחדת, הגיעו להבנה של משמעות הבורא ונשמעו למצוותיו. אין בהם ולו אחד שהפר אי-פעם את סמכות הבורא, וריבונותו ומצוותו עליהם הופעלו במחשבותיו. לא נאמרו מילים, אלא הסמכות שהיתה ייחודית לבורא שלטה בכול הדברים בשתיקה, שלא היה לה תפקוד של שפה ושהיתה שונה מהאנושות. הפעלת סמכותו בדרך מיוחדת זו אילצה את האדם לרכוש ידע חדש ולתת פרשנות חדשה לסמכותו הייחודית של הבורא. כאן, עלי לומר לכם כי ביום החדש הזה, הפעלת סמכותו של הבורא הדגימה פעם נוספת את ייחודיותו של הבורא.

כעת, הבה נתבונן בפסוק האחרון שבקטע זה מכתבי הקודש: "וירא אלוהים כי טוב". מהי לדעתכם משמעות הדבר? כאן, אנו מקבלים מבט חטוף על רגשותיו של אלוהים. אלוהים צפה בכול הדברים שברא כשהם מתהווים ועומדים על כנם בזכות דבריו, ומתחילים להשתנות בהדרגה. בעת הזו, האם אלוהים היה שבע רצון מן הדברים השונים שיצר בעזרת דבריו ומן המעשים השונים שהגשים? התשובה היא "וירא אלוהים כי טוב". מה אתם רואים כאן? מה מייצג המשפט "וירא אלוהים כי טוב"? מה הוא מסמל? משמעותו היא כי לאלוהים היו העוצמה והחוכמה להגשים את אשר תכנן והכתיב, להגשים את המטרות שהתכוון להגשים. כשאלוהים השלים כול אחת מהמשימות, האם חש חרטה? התשובה היא עדיין, "וירא אלוהים כי טוב". במלים אחרות, לא זו בלבד שהוא לא חש חרטה, אלא הוא היה שבע רצון. מהי משמעות הדבר, שהוא לא חש חרטה? אנו למדים מכך שתוכניתו של אלוהים הינה מושלמת, שעוצמתו וחוכמתו הינן מושלמות ושרק בסמכותו ניתן להגיע לשלמות שכזו. כשהאדם מבצע משימה, האם ביכולתו לראות כי היא טובה, בדומה לאלוהים? האם דבר כלשהו שהאדם עושה יכול להגיע לשלמות? האם ביכולתו של האדם להשלים דבר-מה פעם אחת ולנצח נצחים? כפי שאומר האדם, "דבר אינו מושלם, רק טוב יותר", דבר ממה שהאדם עושה אינו יכול להגיע לשלמות. כשאלוהים ראה שכול הדברים שהוא עשה והגשים הם טובים, כול דבר שנעשה על ידי אלוהים נקבע על פי דבריו, כלומר כאשר "וירא אלוהים כי טוב", כול הדברים שיצר קיבלו צורה סופית, סווגו על פי מינם וקיבלו מעמד, מטרה ותפקוד קבועים, פעם אחת ולנצח נצחים. זאת ועוד, תפקידם בין כול הדברים והמסע שעליהם לעבור במהלך ניהול כול הדברים על ידי אלוהים, נקבעו כבר על ידי אלוהים ולא היו ניתנים לשינוי. זה היה החוק השמיימי שקבע הבורא לכול הדברים.

"וירא אלוהים כי טוב", מילים פשוטות אלה, שאין מעריכים אותן די הצורך, שמתעלמים מהן פעמים כה רבות, הן דברי החוק השמיימי והצו השמיימי שקבע אלוהים לכול הברואים. הן התגלמות נוספת של סמכות הבורא, מעשית יותר ועמוקה יותר. דרך דבריו, הבורא לא רק הצליח להשיג את כול אשר התכוון להשיג ולהגשים את כול אשר התכוון להגשים, אלא אף הצליח לשלוט במו ידיו בכול אשר ברא, בכול הדברים שיצר בסמכותו, ויתרה מזאת, הכול היה שיטתי וסדיר. כול הדברים אף חיו ומתו על פי דבריו, ויתרה מזאת, על פי סמכותו התקיימו בתוך החוק שקבע, ואף לא אחד מהם היה פטור ממנו! החוק הזה החל בו-ברגע שבו "וירא אלוהים כי טוב", והוא יתקיים, יימשך ויתפקד למען תוכנית הניהול של אלוהים עד עצם היום שבו יבוטל על ידי הבורא! סמכותו הייחודית של הבורא באה לידי ביטוי לא רק ביכולתו לברוא את כול הדברים ולצוות על כול הדברים להתהוות, אלא גם ביכולתו לשלוט ולהחזיק בריבונות על פני כול הדברים ולהעניק את החיים והחיוניות לכול הדברים, ויתרה מזאת, ביכולתו לגרום, פעם אחת ולנצח נצחים, לכול הדברים שהתכוון ליצור על פי תכניתו, להופיע ולהתקיים בעולם שנברא על ידו בצורה מושלמת, מבנה חיים מושלם ותפקיד מושלם. כך היא באה לידי ביטוי גם בדרך שבה מחשבות הבורא לא היו כפופות למגבלות כלשהן, לא היו מוגבלות על ידי הזמן, המרחב או הגיאוגרפיה. בדומה לסמכותו, זהותו הייחודית של הבורא תישאר ללא שינוי מנצח עד נצח. סמכותו תהיה תמיד ייצוג וסמל לזהותו הייחודית, וסמכותו תתקיים לנצח לצד זהותו!

ביום הששי, הבורא מדבר, וכול מיני היצורים החיים הקיימים במחשבתו, מופיעים בזה אחר זה

באופן בלתי נתפס, עבודתו של הבורא בבריאת כול הדברים נמשכה חמישה ימים, ומייד לאחר מכן קידם הבורא בברכה את היום הששי לבריאת כול הדברים על ידו. היום הזה היה עוד התחלה חדשה ועוד יום יוצא מן הכלל. מה היתה אפוא תכניתו של הבורא ערב היום החדש הזה? אילו ברואים חדשים ייצור ויברא? האזינו, זהו קולו של הבורא...

"ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן. ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב" (בראשית א' 24-25). אילו יצורים חיים נכללים כאן? בכתבי הקודש נאמר: בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה. כלומר, ביום הזה לא זו בלבד שהיו כול מיני יצורים חיים על פני האדמה, אלא הם אף סווגו על פי מינם, ובדומה לנאמר לעיל, "וירא אלהים כי טוב".

כמו בחמשת הימים הקודמים, באותה הנימה, גם ביום הששי ציווה הבורא על לידת היצורים החיים שבהם חפץ, וכי יופיעו על פני האדמה, כול אחד על פי מינו. כשהבורא מפעיל את סמכותו, דבר מדבריו אינו נאמר לשווא, וכך ביום הששי, הופיע כול אחד מהיצורים החיים שהוא התכוון לברוא, בשעה שנקבעה. בשעה שהבורא אמר, "תוצא הארץ נפש חיה למינה", הארץ נמלאה מייד חיים, ועל פני האדמה הופיעה לפתע נשימתם של כול מיני יצורים חיים... במרחבי העשב הירוקים, הופיעו בזו אחר זו פרות חסונות, כשהן מניעות את זנבותיהן מצד לצד, כבשים פועות התקבצו לעדרים וסוסים צוהלים החלו לדהור... בן-רגע, מרחבי העשב העצומים והשקטים התפקעו מרוב חיים... הופעתן של חיות משק שונות אלה היתה מראה יפהפה על פני ערבות העשב השלוות, והוא הביא עמו חיוניות ללא גבולות... הן יהיו בנות הלוויה של ערבות העשב ושליטות ערבות העשב, שכול אחת מהן תלויה באופן הדדי באחרת; כך הן גם יהיו לשומרות האדמות האלה, שיהיו בית הגידול הקבוע שלהן ושיספקו להן את כל צורכיהן, מקור של הזנה נצחית לשם קיומן...

באותו היום שבו נוצרו חיות משק שונות אלה על פי דברי הבורא, הופיע גם שפע של חרקים, בזה אחר זה. אף שהיו הקטנים שבכול היצורים החיים, כוח חייהם היה בכול זאת בריאתו הפלאית של הבורא, והם לא הגיעו מאוחר מדי... אחדים נופפו בכנפיהם הקטנות ואילו אחרים זחלו באיטיות; אחדים קפצו ודילגו, אחרים התנודדו; אחדים נעו קדימה במהירות, אחרים מיהרו לסגת; אחדים נעו הצידה, אחרים קפצו גבוה ונמוך... כולם היו עסוקים בניסיון למצוא להם בתים: אחדים נדחקו אל תוך העשב, אחדים החלו לחפור מחילות באדמה, אחדים התעופפו אל העצים החבויים ביערות... אף שהיו קטנים בגודלם, הם לא היו מוכנים לשאת את ייסורי הבטן הריקה, ולאחר שמצאו להם בתים משלהם, מיהרו לחפש מזון כדי לקיים את עצמם. אחדים טיפסו על העשב כדי לאכול את גבעוליו הרכים, אחדים חפנו אדמה מלוא פיהם והזינו בה את בטנם, כשהם אוכלים בחשק ובהנאה רבה (לטעמם, גם אדמה היתה מעדן טעים); אחדים היו חבויים ביערות, אך הם לא עצרו לנוח, כי המוהל שבתוך העלים הירוקים הכהים והמבריקים סיפק להם ארוחה עסיסית... לאחר ששבעו, עדיין לא חדלו החרקים מפעילותם. אף שהיו קטנים במידותיהם, היו להם אנרגיה אדירה ומרץ ללא גבול, וכך מכול הברואים, הם הפעילים ביותר והחרוצים ביותר. הם מעולם לא התעצלו ומעולם לא התפנקו במנוחה. לאחר ששבעו, הם עדיין טרחו על עמלם למען העתיד, העסיקו את עצמם ומיהרו הנה והנה למען המחר, למען הישרדותם... הם זמזמו בשקט שירים במנגינות ובמקצבים שונים כדי לעודד את עצמם להמשיך הלאה. הם אף הוסיפו שמחה לעשב, לעצים ולכול סנטימטר של אדמה, כשהם הופכים כול יום וכול שנה לייחודיים... בשפות שלהם ובדרכים שלהם, הם העבירו מידע לכול היצורים החיים על פני האדמה. ובעזרת מהלך החיים המיוחד להם, הם סימנו את כול הדברים, שעליהם הותירו עקבות... הם הכירו מקרוב את האדמה, הדשא והיערות, הביאו מרץ וחיוניות לאדמה, לדשא וליערות והביאו את עצותיו וברכותיו של הבורא לכול היצורים החיים...

מבטו של הבורא חלף על פני כול הדברים שברא, וברגע זה נעצר מבטו על היערות וההרים, כשמחשבותיו פונות אליהם. כשנאמרו דבריו, הופיעו ביערות העבותים ועל ההרים בריות מסוג שלא דמה לשום סוג שהיה לפניו: הן היו "חיות הבר" שנאמרו מפי אלוהים. שעתן הגיעה זה מכבר, הן ניערו את ראשיהן ונופפו בזנבותיהן, כול אחת בכוחה הייחודי. לאחדות מהן היתה פרווה צמרירית, אחדות היו משוריינות, אחדות חשפו ניבים, אחדות חשפו שיניים, אחדות היו בעלות צוואר ארוך, אחדות בעלות זנב קצר, אחדות בעלות עיניים פראיות, אחדות בעלות מבט חששני, אחדות התכופפו כדי לאכול עשב, אחדות עם דם סביב פיהן, אחדות מקפצות על שתי רגליים, אחדות פוסעות על ארבע פרסות, אחדות מביטות למרחק מעל צמרות עצים, אחדות אורבות ביערות, אחדות מחפשות להן מערות לנוח בהן, אחדות רצות ומשתובבות על המישורים, אחדות משחרות לטרף ביערות...; אחדות שאגו, אחדות ייללו, אחדות נבחו, אחדות קראו...; אחדות בקול סופרן, אחדות בקול בריטון, אחדות במלוא גרון, אחדות בקול בהיר ומלודי...; אחדות היו קודרות, אחדות יפות, אחדות מגעילות, אחדות חמודות, אחדות מפחידות, אחדות תמימות ומקסימות... כולן הופיעו בזו אחר זו. ראו כיצד הן התהלכו, מתנשפות, חופשיות ברוחן, אדישות זו לזו מתוך בטלה, לא טורחות להעיף מבט זו בזו... כל אחת מהן נושאת את החיים המסויימים שהוענקו לה על ידי הבורא, פראות ואכזריות משלה, הן הופיעו ביערות ועל ההרים. בזות לכול, תקיפות באופן כה מוחלט – מי עשה אותן לשליטות האמיתיות של ההרים והיערות? מן הרגע שבו נקבעה הופעתן על ידי הבורא, הן "תבעו לעצמן" את היערות ואת ההרים, כי הבורא כבר חתם את גבולותיהן וקבע את תחום קיומן. רק הן היו השליטות האמיתיות של ההרים והיערות, ולכן היו כה פראיות, וכה מלאות בוז. הן נקראו "חיות בר" אך ורק מפני שמכול הברואים, הן היו הפראיות, האכזריות והבלתי ניתנות לביות באמת. לא ניתן היה לבייתן, ולפיכך לא ניתן היה לגדלן, והן לא יכולות היו לחיות בהרמוניה עם האנושות או לעבוד למען האנושות. מכיוון שלא ניתן היה לגדלן והן לא יכולות היו לעבוד למען האנושות, היה עליהן לחיות בריחוק מן האנושות והאדם לא יכול היה להתקרב אליהן. ומכיוון שחיו בריחוק מהאנושות והאדם לא יכול היה להתקרב אליהן, היתה להן היכולת לממש את האחריות שהוענקה להן על ידי הבורא: לשמור על ההרים והיערות. פראותן הגנה על ההרים ושמרה על היערות, והיתה ההגנה וההבטחה הטובה ביותר של קיומן והתפשטותן. יחד עם זאת, פראותן שמרה והבטיחה את האיזון בין כול הדברים. הגעתן הביאה עמה תמיכה ועיגון להרים וליערות; הגעתן החדירה מרץ וחיוניות ללא גבול להרים וליערות השקטים והריקים. משלב זה והלאה, נעשו ההרים והיערות לבית גידולן הקבוע, והן עתידות היו שלא לאבד את ביתן לעולם, כי ההרים והיערות הופיעו והתקיימו למענן, וחיות הבר עתידות היו למלא את תפקידן ולעשות כל שביכולתן, כדי לשמור עליהם. כך עתידות היו חיות הבר להישמע בקפידה גם לתוכחות הבורא להיאחז בשטחן, להמשיך לשמור בעזרת טבען החייתי על האיזון בין כול הדברים, שנקבע על ידי הבורא, ולהפגין את סמכותו ועוצמתו של הבורא!

תחת סמכותו של הבורא, כול הדברים מושלמים הם

כול הדברים שברא אלוהים, ובהם הדברים שיכולים לזוז והדברים שאינם יכולים לזוז, דוגמת עופות ודגים, עצים ופרחים, וכולל חיות המשק, החרקים וחיות הבר שנוצרו ביום הששי – כולם היו טובים לאלוהים, ויתרה מכך, בעיני אלוהים, הגיעו הדברים האלה לשיא השלמות בהתאם לתוכניתו ולאמות המידה שהוא שאף להשיג. צעד אחד צעד, ביצע אלוהים את הפעולה שהתכוון לבצע בהתאם לתוכניתו. בזה אחר זה, הופיעו הדברים שהתכוון לברוא, והופעתו של כול אחד מהם היתה השתקפות של סמכות הבורא והתגבשות של סמכותו, ובזכות התגבשות זו, לא היתה לכול הברואים ברירה אלא להיות אסירי תודה לחסדו של הבורא ולהזנה שבאה מהבורא. בשעה שמעשיו הפלאיים של אלוהים באו לידי ביטוי, העולם הזה עלה על גדותיו, חלק אחר חלק, מכול הדברים שנבראו בידי אלוהים, והשתנה מתוהו ובוהו וחושך לבהירות ואור, מדממת מוות לחיוניות ומרץ ללא גבול. בין כול הדברים שנבראו, מן הגדול עד לקטן, מן הקטן עד למיקרוסקופי, לא היה ולו אחד שלא נברא בסמכותו ובעוצמתו של הבורא, והיה צורך וערך ייחודי ופנימי לקיומו של כול אחד מהברואים. יהיו אשר יהיו ההבדלים בצורתם ובמבנה שלהם, לא היה עליהם אלא להיווצר על ידי הבורא כדי להתקיים תחת סמכותו. לעתים בני אדם רואים חרק מכוער מאוד ואומרים, "החרק הזה נוראי כל כך, לא ייתכן שיצור כה מכוער נוצר על ידי אלוהים – לא ייתכן שהוא היה בורא דבר מכוער כל כך". איזו דעה מטופשת! מה שעליהם לומר הוא, "על אף שהחרק הזה כה מכוער, הוא נוצר על ידי אלוהים, ולפיכך מוכרחה להיות לו מטרה ייחודית משלו". במחשבותיו התכוון אלוהים להעניק ליצורים החיים השונים שברא מראה מכול סוג ומין וכול מיני תפקידים ושימושים, וכך אף לא אחד מן הדברים שיצר אלוהים נוצק באותה התבנית. מן החיצוניות שלהם ועד להרכבם הפנימי, מהרגלי החיים שלהם ועד למקום שהם תופסים – כול אחד מהם שונה. לפרות יש מראה של פרות, לחמורים – מראה של חמורים, לאיילים – מראה של איילים ולפילים – מראה של פילים. התוכלו לומר מי מהם הוא היפה ביותר ומי המכוער ביותר? התוכלו לומר מי מהם המועיל ביותר וקיומו של מי הוא הנחוץ פחות? יש שאוהבים את המראה של הפילים, אך איש אינו נעזר בפילים כדי לזרוע שדות. יש שאוהבים את מראה האריות והנמרים, כי המראה שלהם הוא המרשים ביותר מבין כול הדברים, אך האם ניתן להחזיקם כחיות מחמד? בקצרה, כשמדובר בכול הדברים, על האדם להיכנע לסמכות הבורא, כלומר להיכנע לסדר שקבע הבורא לכול הדברים. זוהי הגישה הנבונה ביותר. רק גישה של חיפוש הכוונות המקוריות של הבורא וציות להן, היא קבלה אמיתית של סמכות הבורא וביטחון אמיתי בה. הדבר טוב לאלוהים, אם כך איזו סיבה יש לאדם למצוא פגמים?

כך כול הדברים שנבראו בסמכות הבורא ינגנו סימפוניה חדשה לריבונותו של הבורא, יפתחו באקדמה מבריקה לעבודתו ביום החדש, וברגע הזה גם הבורא יפתח דף חדש בעבודת הניהול שלו! על פי חוק הנבטים באביב, ההבשלה בקיץ, הקציר בסתיו והאחסון בחורף, שנקבע על ידי הבורא, כול הדברים יהיו הד לתוכנית הניהול של הבורא ויקדמו בברכה את יומם החדש, התחלתם החדשה ומהלך החיים החדש שלהם, ובמהרה יתרבו ברצף אינסופי כדי לקדם בברכה כול יום תחת ריבונות סמכותו של הבורא...

אין ישות, שנבראה או שלא נבראה, אשר יכולה להחליף את זהותו של הבורא

מאז החל בבריאת כול הדברים, החלה סמכותו של אלוהים לבוא לידי ביטוי ולהתגלות, כי אלוהים ברא את כול הדברים בעזרת מילים. תהיה אשר תהיה הדרך שבה ברא אותם, תהיה אשר תהיה הסיבה לכך שברא אותם, כול הדברים התהוו ועמדו על כנם והתקיימו בזכות דברי אלוהים, וזוהי סמכותו הייחודית של הבורא. בזמן שקדם להופעתה של האנושות בעולם, השתמש הבורא בעוצמתו ובסמכותו כדי לברוא את כול הדברים למען האנושות, ועשה שימוש בשיטותיו הייחודיות כדי להכין לאנושות סביבת מחיה מתאימה. כול אשר עשה היה בהכנה לאנושות, שעתידה היתה לקבל במהרה את נשימת אפו. כלומר בזמן שקדם לבריאת האנושות, סמכות אלוהים הופגנה בכול הברואים השונים מן האנושות, בדברים אדירים כמו השמיים, האור, הימים והיבשה, ובדברים קטנים כבעלי חיים וציפורים, וכן בכול מיני חרקים ומיקרואורגניזמים ובהם חיידקים שונים שלא ניתן לראותם בעין בלתי מזויינת. כול אחד מהם קיבל חיים באמצעות דברי הבורא, כול אחד מהם שגשג בזכות דברי הבורא וכול אחד מהם חי תחת ריבונותו של הבורא, בזכות דברי הבורא. על אף שהם לא קיבלו את נשימת אפו של הבורא, הם בכל זאת הפגינו את החיים והחיוניות שהבורא העניק להם, דרך צורותיהם השונות והמבנים השונים שלהם. על אף שהם לא קיבלו את היכולת לדבר, שניתנה על ידי הבורא לאנושות, כול אחד מהם קיבל דרך להביע את חייו, שהוענקה לו על ידי הבורא ושהיתה שונה משפתו של האדם. סמכות הבורא לא רק מעניקה חיוניות של חיים לעצמים חומריים נייחים לכאורה, כדי שלא ייעלמו לעולם, אלא יתרה מכך, מעניקה לכול יצור חי את האינסטינקט לפרות ולרבות, כדי שלא ייעלם לעולם וכדי שיעביר מדור לדור את חוקי ההישרדות ועקרונותיה, שהוענקו לו על ידי הבורא. האופן שבו מפעיל הבורא את סמכותו אינו מציית בנוקשות לנקודת מבט של "מאקרו" או "מיקרו" ואינו מוגבל לצורה כלשהי. הוא מסוגל לצוות על פעולות היקום ולהחזיק בריבונות על פני החיים והמוות של כול הדברים, ויתרה מכך, מסוגל לתמרן את כול הדברים כך שישרתו אותו. הוא יכול לנהל את כול פעולות ההרים, הנהרות והאגמים, ולשלוט בכל הדברים שבתוכם, ויותר מכך, מסוגל לספק את צורכיהם של כול הדברים. זהו הביטוי לסמכותו הייחודית של הבורא בין כול הדברים מלבד האנושות. ביטוי זה אינו למשך תקופת חיים בלבד, הוא לא יחדל ולא ינוח לעולם ואינו ניתן לשינוי או לפגיעה מידי אדם או דבר כלשהו, ושום אדם או דבר אינו יכול להוסיף לו או לגרוע ממנו – כי איש אינו יכול להחליף את זהות הבורא, ולפיכך אין ישות שנבראה, אשר יכולה להחליף את סמכות הבורא, ואין ישות שלא נבראה, אשר יכולה להשיג זאת. ניקח לדוגמה את שליחיו ומלאכיו של אלוהים. אין להם העוצמה של אלוהים, לא כל שכן סמכות הבורא, והסיבה לכך שאין להם העוצמה והסמכות של אלוהים היא שאין להם המהות של הבורא. הישויות שלא נבראו, דוגמת שליחיו ומלאכיו של אלוהים, יכולות אמנם לעשות דברים מסויימים מטעם אלוהים, אך הן אינן יכולות לייצג את אלוהים. אף שיש להן עוצמה מסויימת שאין לאדם, אין להן הסמכות של אלוהים, אין להן הסמכות של אלוהים לברוא את כול הדברים, לצוות על כול הדברים ולהחזיק בריבונות על כול הדברים. וכך, אין ישות שלא נבראה, אשר יכולה להחליף את הייחודיות של אלוהים, ובדומה לכך, אין ישות שלא נבראה, אשר יכולה להחליף את סמכותו ועוצמתו של אלוהים. האם קראתם בכתבי הקודש על שליח כלשהו של אלוהים, שברא את כול הדברים? ומדוע לא שלח אלוהים איש משליחיו או מלאכיו לברוא את כול הדברים? מפני שלא היתה להם הסמכות של אלוהים, ולפיכך לא היתה להם היכולת להפעיל את סמכותו של אלוהים. בדומה לכול הברואים, הם כפופים לריבונותו וסמכותו של הבורא, וכך באותו האופן, הבורא הוא גם האל שלהם, גם הריבון שלהם. בקרב כול אחד ואחד מהם – בין אם הוא אציל או פשוט עם, בעל עוצמה רבה או משנית – אין ולו אחד שיכול להתעלות על סמכותו של הבורא, וכך אין בקרבם ולו אחד שיכול להחליף את זהותו של הבורא. הם לעולם לא ייקראו אלוהים, ולעולם לא יוכלו להיות לבורא. אלה הן אמיתות ועובדות שאינן ניתנות לשינוי!

האם דרך השיתוף לעיל, נוכל לטעון את הדבר הבא: רק הבורא והשליט של כול הדברים, בעל הסמכות הייחודית והעוצמה הייחודית, יכול להיקרא אלוהים עצמו, הייחודי? בשלב זה, ייתכן שאתם חשים כי שאלה כזו הינה עמוקה מדי. לעת עתה, אינכם מסוגלים להבינה ואינכם יכולים לתפוס את המהות שבתוכה, וכך לעת עתה, אתם חשים שקשה להשיב עליה. מכיוון שכך, אמשיך בשיתוף שלי. כעת אאפשר לכם לחזות במעשים הממשיים של היבטים רבים בסמכות ובעוצמה שיש לאלוהים לבדו, וכך אאפשר לכם להבין, להעריך ולהכיר באמת את ייחודיותו של אלוהים, ומהי משמעות סמכותו הייחודית של אלוהים.

2. אלוהים כורת ברית עם האדם בעזרת מילים

"והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם. את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (בראשית, ט' 11-13).

לאחר שהוא יוצר את כול הדברים, סמכות הבורא מאושרת ומופגנת פעם נוספת ב"ברית הקשת בענן"

סמכות הבורא מופגנת ומופעלת לנצח בקרב כול הברואים, והוא אינו רק שולט בגורלם של כול הדברים, אלא שולט גם באנושות, הברייה המיוחדת שברא במו ידיו, שהיתה בעלת מבנה חיים שונה ושמתקיימת בצורת חיים שונה. לאחר שיצר את כול הדברים, הבורא לא חדל מלבטא את סמכותו ועוצמתו. בעיניו, הסמכות שבעזרתה החזיק בריבונות על פני כול הדברים וגורל האנושות כולה, החלה רשמית רק לאחר שהאנושות נולדה באמת מתוך ידו. הוא התכוון לנהל את האנושות ולשלוט בה. הוא התכוון לגאול את האנושות, לזכות באנושות באמת, לזכות באנושות שתוכל לפקח על כול הדברים ולגרום לאנושות זו לחיות תחת סמכותו, להכיר את סמכותו ולהישמע לה. כך החל אלוהים לבטא באופן רשמי את סמכותו בקרב בני האדם בעזרת דבריו והחל לממש את דבריו בעזרת סמכותו. סמכותו של אלוהים הופגנה כמובן בכול המקומות תוך כדי תהליך זה. בחרתי רק כמה דוגמאות ספציפיות וידועות, שמתוכן תוכלו להבין ולהכיר את ייחודיותו של אלוהים ואת סמכותו הייחודית.

יש דמיון בין הקטע בבראשית ט' 11-13 לבין הקטע לעיל, העוסק בתיעוד בריאת העולם על ידי אלוהים, אך יש גם הבדל ביניהם. מהו הדמיון? הדמיון הוא בשימוש שעושה אלוהים במילים כדי לעשות את אשר התכוון, וההבדל הוא כי הקטע הוא שיחה של אלוהים עם האדם, שבה הוא כרת ברית עם האדם וסיפר לאדם על מה שהברית כוללת. הפעלה זו של סמכות אלוהים הושגה במהלך הדו-שיח שלו עם האדם, כלומר לפני בריאתה של האנושות, דברי אלוהים היו הוראות ומצוות, אשר ניתנו לברואים שהתכוון לברוא. אך כעת היה מי שישמע את דברי אלוהים, ולפיכך דבריו היו הן דו-שיח עם האדם והן תוכחה והטפת מוסר לאדם, ויתרה מזאת, הם היו מצוות שניתנו לכול הדברים ושנשאו עמן את סמכותו.

איזה מעשה של אלוהים מתועד בקטע זה? הוא מתעד את הברית שכרת אלוהים עם האדם לאחר שהשמיד את העולם במבול, הוא מספר לאדם כי אלוהים לא יגרום שוב הרס כזה לעולם וכי לשם כך ברא אלוהים אות – ומה היה האות הזה? בכתבי הקודש נאמר, "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ". אלה הם הדברים המקוריים שנאמרו על ידי הבורא לאנושות. בשעה שאמר מילים אלה, הופיעה קשת בענן מול עיני האדם, ושם נותרה עד היום. הכול ראו קשת כזו, וכשאתם רואים אותה, האם אתם יודעים כיצד היא מופיעה? המדע אינו מסוגל להוכיח זאת, לאתר את מקורה או לזהות את מיקומה. הסיבה לכך היא שהקשת בענן היא אות לברית שנכרתה בין הבורא לבין האדם. היא אינה דורשת בסיס מדעי, היא לא נוצרה בידי האדם והאדם אינו מסוגל לשנותה. זהו המשך לסמכותו של הבורא לאחר שאמר את דבריו. הבורא נעזר בשיטתו המסויימת כדי לעמוד בברית שלו עם האדם ובהבטחתו, וכך השימוש שלו בקשת בענן כאות לברית שכרת, הוא צו וחוק שמיימי, שיישאר לנצח ללא שינוי, בין אם ביחס לבורא ובין אם ביחס לאנושות שנבראה. אולם יש לומר כי חוק זה שאינו ניתן לשינוי, הינו ביטוי אמיתי נוסף לסמכות הבורא בעקבות בריאת כול הדברים על ידו, ויש לומר כי לסמכותו ועוצמתו של הבורא אין גבולות. השימוש של הבורא בקשת בענן כאות הינו המשך והרחבה לסמכותו. היה זה מעשה נוסף שבוצע על ידי אלוהים בעזרת דבריו, וסימן לברית שכרת אלוהים עם האדם בעזרת מילים. הוא סיפר לאדם על הדבר שהחליט לקיים, ובאיזה אופן הדבר יוגשם וימומש, ובאופן זה הדבר התגשם בהתאם לדברים שנאמרו מפי אלוהים. רק אלוהים הוא בעל עוצמה שכזו וכיום, אלפי שנים לאחר שאמר דברים אלה, האדם יכול עדיין להביט בקשת בענן, שנאמרה מפי אלוהים. בזכות דברים אלה שנאמרו על ידי אלוהים, נותר הדבר הזה ללא שינוי עד עצם היום הזה. איש אינו יכול להסיר את הקשת הזו, איש אינו יכול לשנות את חוקיה, והיא קיימת אך ורק בזכות דברי אלוהים. זוהי בדיוק סמכותו של אלוהים. "אלוהים עומד בדבריו ודבריו מתגשמים, ומה שמתגשם נמשך לנצח". דברים אלה באים כאן לידי ביטוי בבירור, וזהו סימן ומאפיין ברור לסמכותו ועוצמתו של אלוהים. לשום ישות שנבראה אין סימן או מאפיין כזה, ולא ניתן לראותו בה, וכן לא ניתן לראותו בשום ישות שלא נבראה. הוא שייך אך ורק לאלוהים הייחודי ומבדיל את הזהות והמהות שיש רק לבורא, מזו של הברואים. יחד עם זאת, זהו גם סימן ומאפיין שמלבד אלוהים עצמו, אין ולו ישות אחת, שנבראה או שלא נבראה, אשר יכולה להתעלות עליו.

כריתת הברית עם האדם על ידי אלוהים היתה מעשה בעל חשיבות רבה, שבעזרתו הוא התכוון להעביר לאדם מסר על עובדה ולספר לו על רצונו, ולשם כך הוא עשה שימוש בשיטה ייחודית ונעזר באות מיוחד כדי לכרות ברית עם האדם, אות שהיה הבטחה לברית שכרת עם האדם. אם כך, האם כריתת הברית הזו היתה מאורע גדול? ועד כמה היה גדול בדיוק? זהו בדיוק הדבר המיוחד כל כך בברית: היא אינה ברית שנכרתה בין אדם אחד לאחר, או בין מדינה אחת לאחרת, אלא ברית שנכרתה בין הבורא לבין האנושות כולה, והיא תישאר בתוקף עד ליום שבו יבטל הבורא את כול הדברים. המוציא לפועל של ברית זו הוא הבורא, והבורא הוא גם השומר שלה. בקצרה, "ברית הקשת בענן" כולה, שנכרתה עם האנושות, הוגשמה ומומשה בהתאם לדו-שיח בין הבורא לאנושות, ונותרה כשהיתה עד עצם היום הזה. מה עוד יכולים הברואים לעשות, אם לא להיכנע לסמכות הבורא, להישמע לה, להאמין בה, להעריך אותה, להיות עדים לה ולהללה? כי איש מלבד אלוהים הייחודי, אינו בעל העוצמה לכרות ברית כזו. הופעת הקשת בענן, פעם אחר פעם, מכריזה לאנושות על הברית בין הבורא לאנושות ומפנה את תשומת לבה אליה. הדבר שמופגן בפני האנושות בהופעות התמידיות של הברית בין הבורא לאנושות, אינו קשת בענן ולא הברית עצמה, אלא סמכותו של הבורא, שאינה ניתנת לשינוי. הופעת הקשת בענן, פעם אחר פעם, מדגימה את מעשיו האדירים והפלאיים של הבורא במקומות נסתרים, ויחד עם זאת, מהווה השתקפות חיונית של סמכות הבורא, שלעולם לא תדהה ולעולם לא תשתנה. האין זו הפגנה של היבט נוסף בסמכותו הייחודית של הבורא?

3. ברכותיו של אלוהים

1) (בראשית י"ז 4-6) אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך. והפרתי אותך במאד מאד וננתיך לגוים ומלכים ממך יצאו.

2) (בראשית י"ח 18-19) ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דיבר עליו.

3) (בראשית כ"ב 16-18) ויאמר בי נשבעתי נאם יהוה כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי.

4) (איוב מ"ב 12) ויהוה ברך את אחרית אויב מראשיתו ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות.

האופן והמאפיינים הייחודיים של אמירות הבורא הם סמל לזהותו ולסמכותו הייחודיות

רבים שואפים לחפש את ברכות אלוהים ולזכות בהן, אך לא כולם יכולים לזכות בברכות אלה, כי לאלוהים עקרונות משלו והוא מברך את האדם בדרכו. ההבטחות שאלוהים מבטיח לאדם ומידת החסד שהוא מעניק לאדם, מחולקים על סמך מחשבותיו ומעשיו של האדם. ואם כך, מה מראות ברכותיו של אלוהים? מה הן אומרות לנו? בשלב זה, הבה נניח בצד את הדיונים על סוגי האנשים שאלוהים מברך אותם, או על עקרונות ברכתו של אלוהים לאדם. במקום זאת, הבה נתבונן בברכת אלוהים לאדם במטרה להכיר את סמכותו של אלוהים, מנקודת המבט של הכרת סמכותו של אלוהים.

ארבעת הקטעים מכתבי הקודש המופיעים לעיל, כולם תיעודים של ברכת אלוהים לאדם. הם נותנים תיאור מפורט של מקבלי ברכות מאלוהים, דוגמת אברהם ואיוב, וכן הסיבות לכך שאלוהים העניק את ברכותיו ומה שכללו ברכות אלה. הנימה והאופן של אמירות אלוהים, ונקודת המבט והעמדה שמהן דיבר, מאפשרים לנו להעריך כי למי שמעניק ברכות ולמקבל הברכות האלה יש זהות, מעמד ומהות שונים במובהק. הנימה והאופן של אמירות אלה, והעמדה שממנה נאמרו, הם ייחודיים לאלוהים, שזהותו היא זהות הבורא. יש לו סמכות ועוצמה, וכן כבוד הבורא והמלכותיות שאינה סובלת כל ספק משום אדם.

הבה נביט תחילה בבראשית י"ז 4-6: "אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך. והפרתי אותך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו". מילים אלה היו הברית שכרת אלוהים עם אברהם וכן ברכתו של אלוהים לאברהם: אלוהים יעשה את אברהם לאביהם של עמים רבים, יגרום לו להיות פורה באורח יוצא דופן, יוציא ממנו עמים ומלכים ייצאו ממנו. האם אתם רואים את סמכותו של אלוהים בדברים האלה? וכיצד אתם רואים את הסמכות הזו? איזה היבט ממהות סמכותו של אלוהים אתם רואים? מעיון קפדני במילים אלה, לא קשה לגלות כי סמכותו וזהותו של אלוהים נחשפות בבירור בניסוח אמירותיו של אלוהים. לדוגמה כשאלוהים אומר, "בריתי אתך והיית... נתתיך. והפרתי אותך..." ביטויים כגון "והיית" ו"נתתיך", שניסוחם נושא בתוכו את האישור לזהותו וסמכותו של אלוהים, הם במובן אחד, סימן לנאמנותו של הבורא. במובן אחר, אלה הן מילים מיוחדות שבהן משתמש אלוהים, בעל זהות הבורא – בנוסף להיותן חלק מאוצר המילים המקובל. אם מישהו אומר כי הוא מקווה שאדם אחר יהיה פורה מאוד, שייווצרו ממנו עמים שלמים ושמלכים יצאו ממנו, זוהי ללא ספק מעין משאלה, ואינה הבטחה או ברכה. וכך הוא אינו מעז לומר "נתתיך כך וכך, והיית כך וכך...", כי ידוע לו שאין בבעלותו עוצמה שכזו. הדבר אינו תלוי בו, וגם אם יאמר דברים כאלה, דבריו יהיו ריקים מתוכן וחסרי פשר, מונעים על ידי רצונו ושאפתנותו. האם מישהו מעז לדבר בנימה כה מרשימה אם הוא חש שאין ביכולתו להגשים את משאלותיו? הכול מייחלים לטוב למען צאצאיהם ומקווים כי יצטיינו וייהנו מהצלחה רבה. איזה מזל גדול יהיה לאחד מהם, אם יהיה לקיסר! אילו היה אחד מהם למושל, גם זה טוב – כול עוד הוא אדם חשוב! אלה הן משאלותיהם של כול בני האדם, אך בני אדם אינם יכולים אלא לאחל ברכות לצאצאיהם, ואינם יכולים להגשים או לגרום לאיזו מהבטחותיהם להתממש. בלבו יודע כול אחד שאין בבעלותו העוצמה להשיג דברים כאלה, שכן כול חייו הם מעבר לשליטתו, ואם כך, כיצד יוכל לצוות על גורלם של אחרים? בשעה שהסיבות לכך שאלוהים יכול לומר דברים כאלה הן כי לו יש סמכות כזו והוא מסוגל להגשים ולממש את כול ההבטחות שהוא מבטיח לאדם ולהגשים את כול הברכות שהוא מעניק לאדם. האדם נברא בידי אלוהים, ולגרום למישהו להיות פורה באורח יוצא דופן הוא משחק ילדים בעבור אלוהים. כדי לגרום לצאצאיו של מישהו לשגשג, לא יהיה לו צורך אלא במילה אחת. לעולם לא יהיה עליו להתאמץ למען דבר שכזה, להעמיס על מחשבתו או להיות מודאג בגללו. זוהי עוצמתו של אלוהים עצמה, סמכותו של אלוהים עצמה.

לאחר שקראתם "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ" בבראשית י"ח 18, האם אתם מסוגלים להרגיש את סמכותו של אלוהים? האם אתם יכולים לחוש בטבעו היוצא דופן של הבורא? האם אתם יכולים לחוש בעליונותו של הבורא? דברי אלוהים הינם ודאיים. אלוהים אינו אומר דברים כאלה בשל ביטחונו בהצלחתו, או כייצוג לו, אלא הם הוכחה לסמכותן של אמירות אלוהים, ומצווה המגשימה את דברי אלוהים. יש כאן שני ביטויים שעליכם לשים אליהם לב. כאשר אלוהים אומר "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ", האם יש בדברים אלה גורם כלשהו של דו-משמעות? האם יש בהם גורם כלשהו של דאגה? האם יש בהם גורם כלשהו של פחד? בזכות המילים "היו יהיה" ו"נברכו" באמירותיו של אלוהים, לגורמים האלה, אשר ייחודיים לאדם ושלא פעם באים בו לידי ביטוי, לא היה מעולם כול קשר לבורא. איש לא היה מעז לומר מלים כאלה כשהוא מאחל טוב לאחרים, איש לא היה מעז לברך אחר בגוי גדול ועצום בביטחון שכזה או להבטיח שכל עמי הארץ יתברכו בו. ככול שדברי אלוהים ודאיים יותר, כך הם מוכיחים יותר דבר-מה – ומהו הדבר הזה? הם מוכיחים שלאלוהים יש סמכות כזו, שהסמכות הזו יכולה להגשים את הדברים האלה ושהגשמתם בלתי נמנעת. אלוהים היה בטוח בלבו, ללא כל היסוס ולו הקל שבקלים, בכול הדברים שבהם ברך את אברהם. זאת ועוד, דברים אלה יוגשמו בשלמותם בהתאם לדבריו, ושום כוח לא יהיה מסוגל לשנות את הגשמתם, לשבשה, לקלקל אותה או להפריע לה. יקרה אשר יקרה, דבר לא יוכל לבטל את הגשמתם ומימושם של דברי אלוהים או להשפיע עליהם. זהו עצם כוחם של הדברים שנאמרו מפי הבורא, וסמכותו של הבורא שאינה סובלת הכחשה מצד האדם! לאחר שקראתם את הדברים האלה, האם אתם עדיין חשים בספק? דברים אלה נאמרו מפי אלוהים, ובדברי אלוהים יש עוצמה, מלכותיות וסמכות. כוח וסמכות אלה, והעובדה שההגשמה בלתי נמנעת, אינם ניתנים להשגה על ידי ישות כלשהי, שנבראה או שלא נבראה, ואין ישות, שנבראה או שלא נבראה, אשר יכולה להתעלות עליהם. רק הבורא יכול לשוחח עם האנושות בנימה ואינטונציה כאלה, ועובדות הוכיחו כי הבטחותיו אינן מילים ריקות מתוכן או התרברבויות חסרות בסיס, אלא הן ביטוי לסמכות הייחודית ששום אדם, דבר או עצם אינו יכול להתעלות עליה.

מהו ההבדל בין הדברים הנאמרים על ידי אלוהים לבין הדברים הנאמרים על ידי האדם? כשאתם קוראים את הדברים האלה, שנאמרו על ידי אלוהים, אתם חשים בעוצמת דבריו של אלוהים ובסמכות אלוהים. מה אתם מרגישים כשאתם שומעים שבני אדם אומרים דברים כאלה? האם לדעתכם, הם גאוותנים מדי, מתרברבים, מתפארים? שהרי אין להם עוצמה זו, אין להם סמכות כזו, ולפיכך הם לחלוטין אינם מסוגלים להגשים דברים כאלה. העובדה שהם כה בטוחים בהבטחותיהם אינה מראה אלא את הרשלנות שבהערותיהם. אם מישהו אומר דברים כאלה, הוא ללא ספק גאוותן, בטוח בעצמו במידה מופרזת וחושף את עצמו כדוגמה קלאסית לטבעו של הארכי-מלאך. הדברים האלה באו מפי אלוהים. האם אתם חשים כאן בגורם כלשהו של גאוותנות? האם אתם מרגישים שדברי אלוהים אינם אלא בדיחה? דברי אלוהים הם סמכות, דברי אלוהים הם עובדה, ולפני שהמלים נאמרות מפיו, כלומר כשהוא מקבל החלטה לעשות דבר-מה, הדבר הזה כבר הוגשם. ניתן לומר שכול הדברים שאמר אלוהים לאברהם היו ברית שכרת אלוהים עם אברהם והבטחה של אלוהים לאברהם. הבטחה זו היתה עובדה שנקבעה, עובדה מוגמרת, ועובדות אלה התממשו בהדרגה במחשבותיו של אלוהים בהתאם לתוכניתו של אלוהים. וכך אם אלוהים אומר דברים כאלה, אין זאת אומרת שיש לו טבע גאוותני, כי אלוהים מסוגל להגשים דברים כאלה. יש לו עוצמה וסמכות כאלה והוא מסוגל בהחלט לממש פעולות אלה, ומימושן הוא לחלוטין במסגרת יכולתו. כאשר דברים כאלה נאמרים מפי אלוהים, הם מהווים גילוי וביטוי לטבעו האמיתי של אלוהים, גילוי וביטוי מושלמים למהותו וסמכותו של אלוהים, ואין דבר הולם ומתאים יותר כהוכחה לזהות הבורא. האופן, הנימה והניסוח של אמירות כאלה הם בדיוק הסימן לזהות הבורא, ומתאימים באופן מושלם לביטוי זהותו של אלוהים עצמו, ואין בהם העמדת פנים או טומאה. הם הדגמה מושלמת, מלאה ומוחלטת למהותו ולסמכותו של הבורא. באשר לברואים, אין להם לא הסמכות הזו, לא המהות הזו, ולא כל שכן העוצמה שניתנה על ידי אלוהים. אם אדם יגלה התנהגות כזו, תהיה זו כמעט בוודאות התפרצות עזה של טבעו המושחת, והיא תתמצה בהשפעתה המתערבת של גאוותנותו ושאפתנותו הפראית של האדם ובחשיפת כוונותיו הזדוניות של לא אחר מאשר השטן, ששואף לרמות בני אדם ולפתותם לבגוד באלוהים. וכיצד מתייחס אלוהים לדברים הנחשפים בשפה כזו? אלוהים היה אומר שאתם מבקשים לגזול ממנו את מקומו, להתחזות לו ולהחליפו. כשאתם מחקים את נימת אמירותיו של אלוהים, כוונתכם היא להחליף את מקומו של אלוהים בלבבותיהם של בני האדם, לנכס לעצמכם את האנושות, ששייכת לאלוהים על פי זכות. זהו השטן, חד וחלק. אלה הם מעשי צאצאיו של הארכי-מלאך, שהשמיים אינם יכולים לשאתם! האם יש בקרבכם מישהו שחיקה אי-פעם את אלוהים בדרך ודאית, על ידי כך שאמר כמה מילים מתוך כוונה להטעות ולרמות בני אדם, ולגרום להם להרגיש שדבריו ומעשיו של אדם זה נושאים בחובם את סמכותו וכוחו של אלוהים, כאילו מהותו וזהותו של אדם זה הן ייחודיות, ואף כאילו נימת דבריו של האדם הזה דומה לזו של אלוהים? האם עשיתם אי-פעם דבר מעין זה? האם חיקיתם אי-פעם את נימת אלוהים בדבריכם, עם מחוות המייצגות לכאורה את טבעו של אלוהים, עם הכוח והסמכות לכאורה? האם רובכם פועלים או מתכננים לפעול פעמים רבות בדרך זו? עתה כשאתם מבינים, תופסים ומכירים באמת את סמכותו של הבורא, ונזכרים בדברים שנהגתם לעשות ולחשוף בפני עצמכם, האם אתם חשים בחילה? האם אתם מכירים בשפלותכם ובחוסר הבושה שלכם? לאחר שניתחנו את טבעם ומהותם של אנשים כאלה, האם ניתן לומר שהם זרעו המקולל של הגיהינום? האם ניתן לומר שכול מי שעושה דברים שכאלה מביא על עצמו השפלה? האם אתם מכירים בחומרת טבעו? ועד כמה הוא חמור בדיוק? כוונתם של בני אדם אשר נוהגים כך, היא לחקות את אלוהים. הם חפצים להיות אלוהים וגורמים לאנשים לסגוד להם כמו לאלוהים. הם מבקשים לבטל את מקומו של אלוהים בלבם של בני האדם ולהיפטר מאלוהים אשר עובד בקרב בני האדם, כדי להשיג את מטרת השליטה בבני אדם, כילויים של בני האדם וההשתלטות עליהם. לכול אדם יש רצונות ושאיפות לא מודעים שכאלה וכול אדם חי במהות שטנית מושחתת שכזו ובטבע שטני שכזה, שבו הוא אויב לאלוהים, בוגד באלוהים ומבקש להיות אלוהים. בעקבות השיתוף שלי בנושא סמכותו של אלוהים, האם אתם עדיין מבקשים או שואפים להתחזות לאלוהים, או לחקות את אלוהים? והאם אתם עדיין חפצים להיות אלוהים? האם אתם מבקשים עדיין להפוך לאלוהים? האדם אינו יכול לחקות את סמכותו של אלוהים, הוא אינו יכול להתחזות ולקבל את זהותו ומעמדו של אלוהים. על אף שאתם מסוגלים לחקות את הנימה שבה אלוהים מדבר, אינכם יכולים לחקות את מהותו של אלוהים. על אף שאתם מסוגלים לעמוד במקומו של אלוהים ולהתחזות לו, לעולם לא תוכלו לעשות את אשר אלוהים מתכוון לעשות ולעולם לא תוכלו לשלוט ולצוות על כול הדברים. בעיני אלוהים, תהיו לנצח ברייה קטנה, ואין זה משנה עד כמה רבים כישוריכם ויכולותיכם, אין זה משנה בכמה מתנות ניחנתם, כול שלמותכם היא תחת שליטתו של הבורא. על אף שאתם מסוגלים לומר כמה מילים פזיזות, הדבר אינו יכול להראות שיש להן מהות של הבורא, ולא לייצג שיש לכם סמכות כשל הבורא. סמכותו ועוצמתו של אלוהים הן מהותו של אלוהים עצמו. הן לא נלמדו ולא נוספו מבחוץ, אלא הן מהותו הפנימית של אלוהים עצמו. וכך את הקשר בין הבורא לברואים לא ניתן לשנות לעולם. כאחד הברואים, על האדם לשמור על מקומו, להתנהג באופן מצפוני ולשמור מתוך מילוי חובתו על הדברים שהופקדו בידיו על ידי הבורא. ואסור לו לאדם לנהוג שלא כשורה, ולא לעשות דברים שהם מחוץ לטווח יכולתו או לעשות דברים המתועבים בעיני אלוהים. אסור לו לאדם לנסות להיות דגול, יוצא דופן או מעל לאחרים, ולא לשאוף להיות אלוהים. כך אסור לבני אדם לשאוף להיות. השאיפה להיות דגול או יוצא דופן הינה מגוחכת. השאיפה להיות אלוהים מבישה עוד יותר. הוא מגעילה ונתעבת. הדבר הראוי לשבח, והדבר שעל הברואים להיאחז בו יותר מכול דבר אחר, הוא להיות לברייה אמיתית. זוהי המטרה היחידה שעל בני האדם לחתור אליה.

סמכות הבורא אינה מוגבלת על ידי הזמן, המרחב או הגיאוגרפיה, ולא ניתן לאמוד את ממדי סמכותו של הבורא

הבה נעיין בבראשית כ"ב 17-18. זהו קטע נוסף שנאמר על ידי יהוה אלוהים, ושבו אמר לאברהם, "ויאמר בי נשבעתי נאם יהוה כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי". יהוה אלוהים בירך את אברהם פעמים רבות בכך שצאצאיו יתרבו – ובאיזו מידה הם יתרבו? במידה שעליה מדובר בכתבי הקודש: "ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים". כלומר אלוהים ביקש להעניק לאברהם צאצאים רבים ככוכבי השמיים, שופעים כמו החול אשר על שפת הים. אלוהים דיבר תוך שימוש בדימויים, ומן הדימויים האלה לא קשה להבין כי אלוהים לא יעניק לאברהם רק צאצא אחד, שניים, ואף לא אלף, אלא מספר שלא ניתן למנותו, שדי בו כדי להיות לעמים רבים, כי אלוהים הבטיח לאברהם שיהיה אב לגויים רבים. והאם המספר הזה הוחלט על ידי האדם או שהוא הוחלט על ידי אלוהים? האם האדם יכול לשלוט במספר הצאצאים שיהיו לו? האם הדבר תלוי בו? אפילו השאלה, אם יהיו לו צאצאים אחדים או לא, אינה תלויה באדם, לא כל שכן אם יהיו רבים "ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים". מי אינו חפץ בכך שצאצאיו יהיו רבים ככוכבים? למרבה הצער, הדברים אינם תמיד מסתדרים כפי שאנו רוצים. אין זה משנה עד כמה מוכשר או בעל יכולת האדם, הדבר אינו תלוי בו. איש אינו יכול לעמוד מחוץ למה שציווה אלוהים. כמה שיתיר לכם, זוהי המידה שתהיה לכם: אם אלוהים ייתן לכם מעט, לעולם לא יהיה לכם הרבה, ואם אלוהים ייתן לכם הרבה, אין טעם להתרעם על כמה שיש לכם. האין זה כך? כול הדברים האלה תלויים באלוהים ולא באדם! האדם נשלט על ידי אלוהים ואיש אינו פטור מכך!

כשאלוהים אמר "ארבה את זרעך", היתה זו הברית שאלוהים כרת עם אברהם, ובדומה ל"ברית הקשת בענן", היא עתידה היתה להתגשם לנצח, והיתה גם הבטחה שניתנה לאברהם על ידי אלוהים. רק אלוהים מוסמך ומסוגל לגרום להבטחה הזו להתגשם. בין אם האדם מאמין בכך ובין אם לא, בין אם האדם מקבל זאת ובין אם לא, ויהיה אשר יהיה האופן שבו האדם רואה זאת והאופן שבו הוא מתייחס לכך, כול הדברים האלה יתגשמו מילה במילה, בהתאם לדברים שנאמרו על ידי אלוהים. דברי אלוהים לא ישתנו בגלל שינויים ברצונו או בתפיסותיו של האדם ולא בעקבות שינויים באדם, דבר או עצם כלשהו. כול הדברים עשויים להיעלם, אך דברי אלוהים יישארו לנצח. ההפך הוא הנכון, היום שבו כול הדברים ייעלמו, הוא בדיוק היום שבו דברי אלוהים יתגשמו במלואם, כי הוא הבורא, הוא בעל סמכות הבורא ועוצמת הבורא והוא שולט בכול הדברים ובכוח החיים כולו. הוא מסוגל לגרום לדבר-מה להופיע יש מאין, או להיעלם אין מיש, והוא שולט בהפיכתם של כול הדברים מחיים למתים, וכך בעבור אלוהים, אין דבר פשוט יותר מריבוי זרעו של מישהו. לאדם הדבר נשמע דמיוני כמו אגדה, אך בעיני אלוהים, מה שהוא מחליט לעשות ומבטיח לעשות, אינו דמיוני ולא אגדה, אלא עובדה שאלוהים כבר ראה ושתתגשם בוודאות. האם אתם מבינים זאת? האם העובדות מוכיחות כי צאצאיו של אברהם היו רבים? ועד כמה רבים בדיוק? רבים "ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים", שעליהם דיבר אלוהים? האם הם התפשטו בין כול העמים ועל פני כול האיזורים, לכול מקום בעולם? ומה הגשים את העובדה הזו? האם היא הוגשמה על ידי סמכות דבריו של אלוהים? במשך כמה מאות או אלפי שנים לאחר שנאמרו דברי אלוהים, הם המשיכו להתגשם והיו לעובדות פעם אחר פעם. זהו כוחם של דברי אלוהים וזוהי הוכחה לסמכות אלוהים. כשבראשית ברא אלוהים את כול הדברים, אמר אלוהים יהי אור, והיה אור. הדבר התרחש במהירות רבה, התגשם בזמן קצר מאוד, ולא היה עיכוב בהתגשמותו והתממשותו. השפעות דבריו של אלוהים היו מיידיות. שני המקרים היו הפגנה של סמכות אלוהים, אך כשאלוהים ברך את אברהם, הוא אפשר לאדם לראות צד נוסף במהות סמכותו של אלוהים ואפשר לאדם לראות את ממדי סמכותו של אלוהים, שלא ניתן לאמוד אותם, ויתרה מכך, אפשר לאדם לראות צד אמיתי ומעולה יותר בסמכותו של אלוהים.

לאחר שדברי אלוהים נאמרים, סמכות אלוהים לוקחת פיקוד על הפעולה הזו, והעובדה שהובטחה מפי אלוהים מתחילה בהדרגה להיות למציאות. כתוצאה מכך, מתחילים להתרחש בין כול הדברים שינויים בכול דבר, כפי שעם בוא האביב, הדשא מוריק, הפרחים פורחים, ניצנים בוקעים מן העצים, הציפורים מתחילות לשיר, האווזים שבים, והשדות מלאים בני אדם... עם בוא האביב, כול הדברים מתחדשים וזהו מעשה הנס של הבורא. כשאלוהים מגשים את הבטחותיו, כול הדברים שבשמיים ובארץ מתחדשים ומשתנים בהתאם למחשבותיו של אלוהים – ואין בהם ולו אחד שפטור מכך. כשהתחייבות או הבטחה נאמרת מפי אלוהים, כול הדברים משרתים את הגשמתה ומתומרנים למען הגשמתה, וכול הברואים מתוזמרים ומסודרים תחת ריבונותו של הבורא, ממלאים כול אחד את תפקידו ומשרתים כול אחד את התפקיד המתאים לו. זהו הביטוי של סמכות הבורא. מה אתם רואים בכך? כיצד אתם מכירים את סמכותו של אלוהים? האם יש טווח לסמכותו של אלוהים? האם יש מגבלת זמן? האם ניתן לומר שיש לה גובה מסויים או אורך מסויים? האם ניתן לומר שיש לה גודל או חוזק מסויים? האם ניתן למדוד אותה בעזרת ממדי האדם? סמכותו של אלוהים אינה מבליחה ונעלמת, אינה באה והולכת, ואין איש שיכול למדוד עד כמה גדולה סמכותו בדיוק. אין זה משנה כמה זמן יחלוף, כשאלוהים מברך אדם, ברכה זו תימשך הלאה, והמשכה ישמש עדות לסמכותו של אלוהים, שלא ניתן לאמוד את ממדיה, ויאפשר לאנושות לחזות בהופעתו המחודשת של כוח החיים של הבורא, שלא ניתן לדכאו, פעם אחר פעם. כול הפגנה של סמכותו היא הדגמה מושלמת לדברים הנאמרים מפיו, והיא מודגמת לכול הדברים ולאנושות. זאת ועוד, כול דבר המתגשם בסמכותו הינו מעולה מאין כמוהו וחסר פגמים לחלוטין. ניתן לומר כי מחשבותיו, דבריו, סמכותו וכול הפעולה שהוא מגשים, כולם תמונה יפהפייה מאין כמוה, ושפתה של האנושות אינה מסוגלת לבטא את משמעותה וערכה לברואים. כשאלוהים מבטיח הבטחה לאדם, בין אם זה היכן יחיה או מה יעשה, הרקע שלו לפני או אחרי קבלת ההבטחה או השאלה עד כמה גדולות היו התהפוכות בסביבת חייו – כול זה מוכר לאלוהים ככף ידו. אין זה משנה כמה זמן יחלוף לאחר שנאמרו דברי אלוהים, עבורו הדבר הוא כאילו נאמרו זה עתה. כלומר לאלוהים יש עוצמה וסמכות כזו, שהוא יכול לעקוב אחרי כול הבטחה שהוא מבטיח לאנושות, לשלוט בה ולממשה, ואין זה משנה מהי ההבטחה, אין זה משנה כמה זמן אורכת הגשמתה המלאה, ויתרה מזאת, אין זה משנה כמה רחב ההיקף שהגשמתה משפיעה עליו – לדוגמה, זמן, גיאוגרפיה, גזע וכו' – ההבטחה הזו תתגשם ותמומש, ויתרה מזאת, הגשמתה ומימושה לא ידרשו ממנו כול מאמץ, ולו הקל שבקלים. ומה הדבר מוכיח? כי די בהיקף סמכותו ועוצמתו של אלוהים כדי לשלוט ביקום כולו ובאנושות כולה. אלוהים ברא את האור, אך אין פירוש הדבר שאלוהים מנהל את האור בלבד, או שהוא מנהל את המים בלבד מפני שברא את המים, ושכול יתר הדברים אינם קשורים לאלוהים. האין זו אי-הבנה? אף שברכתו של אלוהים לאברהם התפוגגה בהדרגה מזיכרונו של האדם כעבור כמה מאות שנים, בעיני אלוהים, הבטחה זו נותרה עדיין כשהיתה. היא היתה עדיין בתהליך הגשמתה ולא חדלה להיות מעולם. האדם מעולם לא ידע ולא שמע כיצד הפעיל אלוהים את סמכותו, כיצד תוזמרו וסודרו כול הדברים, וכמה סיפורים נפלאים התרחשו בין כול הדברים שברא אלוהים במשך הזמן הזה, אך כול חלק נפלא מהפגנת סמכותו של אלוהים ומגילוי מעשיו, הועבר הלאה והשתבח בין כול הדברים, כול הדברים הופיעו והעידו על מעשיו הפלאיים של הבורא, וכול סיפור שסופר פעמים רבות על ריבונותו של הבורא על כול הדברים, יוכרז על ידי כול הדברים לעד. הסמכות שבה שולט אלוהים בכול הדברים ועוצמתו של אלוהים, מראים לכול הדברים כי אלוהים נוכח בכול מקום ובכול זמן. כאשר תהיו עדים לנוכחות סמכותו ועוצמתו של אלוהים בכול מקום, תבינו כי אלוהים נוכח בכול מקום ובכול זמן. סמכותו ועוצמתו של אלוהים אינן מוגבלות על ידי זמן, גיאוגרפיה, מרחב, או על ידי אדם, חומר או דבר כלשהו. היקף סמכותו ועוצמתו של אלוהים עולים על דמיונו של האדם. לאדם, הוא בל-ישוער, בל-יתואר, ולעולם לא יהיה ידוע לו במלואו.

יש שאוהבים להסיק ולדמיין, אך עד כמה רחוק יכול דמיונו של האדם להגיע? האם הוא יכול להרחיק לכת מעבר לעולם הזה? האם האדם מסוגל להסיק ולדמיין את אמיתותה ונכונותה של סמכות אלוהים? האם הסקתו ודמיונו של האדם מסוגלים לאפשר לו להשיג ידע על סמכותו של אלוהים? האם הם יכולים לגרום לאדם להבין באמת את סמכותו של אלוהים ולהישמע לה? עובדות מוכיחות כי הסקתו ודמיונו של האדם אינם אלא תוצר של תבונתו ואינם מעניקים כול סיוע או תועלת, ולו הקלים ביותר, להכרת סמכותו של אלוהים על ידי האדם. לאחר שקראו ספרי מדע בדיוני, יש המסוגלים לדמיין את הירח, וכיצד נראים הכוכבים. אולם אין פירוש הדבר שיש לאדם הבנה כלשהי על סמכותו של אלוהים. דמיונו של האדם הוא רק דמיון. על העובדות של הדברים האלה, כלומר על הקשר שלהם לסמכותו של אלוהים, אין לו כל תפיסה. ואם הייתם על הירח, מה בכך? האם זה מראה שיש לכם הבנה רב-ממדית של סמכות אלוהים? האם זה מראה שאתם מסוגלים לדמיין את היקף סמכותו ועוצמתו של אלוהים? כיוון שהסקתו ודמיונו של האדם אינם מסוגלים לאפשר לו להכיר את סמכותו של אלוהים, מה על האדם לעשות? האפשרות הנבונה ביותר תהיה לא להסיק ולא לדמיין, כלומר אסור לאדם להסתמך לעולם על הדמיון ולהיות תלוי בהסקה כשמדובר בהכרת סמכותו של אלוהים. מהו הדבר שברצוני לומר לכם כאן? את הכרת סמכותו של אלוהים, עוצמתו של אלוהים, זהותו של אלוהים עצמו ומהותו של אלוהים, לא ניתן להשיג על ידי הסתמכות על הדמיון. כיוון שאינכם יכולים להסתמך על הדמיון כדי להכיר את סמכות אלוהים, באיזו דרך תוכלו להשיג ידע אמיתי על סמכותו? דרך אכילתם ושתייתם של דברי אלוהים, דרך שיתוף ודרך חוויית דברי אלוהים, יהיו לכם חוויה הדרגתית ואימות של סמכות אלוהים, וכך תרכשו הבנה הדרגתית וידע בשלבים על אודותיה. זוהי הדרך היחידה להשיג את הידע על סמכות אלוהים. אין קיצורי דרך. הבקשה שלא תדמיינו, אינה זהה לאילוצכם לשבת באופן פסיבי ולהמתין להשמדה או לעצירתכם מלעשות דבר כלשהו. לא להשתמש במוחכם כדי לחשוב ולדמיין, פירושו לא להשתמש בלוגיקה כדי להסיק, לא להשתמש בידע כדי לנתח, לא להשתמש במדע כבסיס, אלא להבין, לאמת ולאשר כי לאלוהים שבו אתם מאמינים יש סמכות, ולאשר כי הוא מחזיק בריבונות על גורלכם וכי עוצמתו מוכיחה בכל עת שהוא אלוהים האמיתי עצמו, דרך דברי אלוהים, דרך האמת, דרך כול דבר שאתם פוגשים בחייכם. זוהי הדרך היחידה שבה יכול מישהו להשיג הבנה של אלוהים. יש האומרים כי הם מבקשים למצוא דרך פשוטה להשיג מטרה זו, אך האם ביכולתכם לחשוב על דרך כזו? אני אומר לכם שאין צורך לחשוב: אין דרכים אחרות! הדרך היחידה היא לדעת ולאמת באופן מצפוני ונאמן מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, דרך כול מלה שהוא מבטא וכול דבר שהוא עושה. זוהי הדרך היחידה להכיר את אלוהים. כי מה ששייך לאלוהים ומה שאלוהים הינו, וכול דבר הקשור לאלוהים, אינו ריק מתוכן – אלא אמיתי.

עובדת שליטתו וריבונותו של אלוהים על כל הדברים והיצורים החיים מעידה על קיומה האמיתי של סמכות אלוהים

בדומה לנאמר לעיל, מתועדת ברכתו של יהוה לאיוב בספר איוב. מה העניק אלוהים לאיוב? "ויהוה ברך את אחרית אויב מראשיתו ויהי לו ארבעה עשר אלף צאן וששת אלפים גמלים ואלף צמד בקר ואלף אתונות" (איוב מ"ב 12). מנקודת מבטו של האדם, מה היו הדברים האלה שניתנו לאיוב? האם היו נכסים של אדם? האם עם נכסים אלה, היה איוב עשיר מאוד בתקופה ההיא? וכיצד הוא רכש את הנכסים האלה? מה גרם לעושרו? אין צורך לומר שהם הגיעו לבעלותו של איוב תודות לברכתו של אלוהים. לא נדון כאן בשאלה, כיצד ראה איוב נכסים אלה וכיצד התייחס לברכותיו של אלוהים. כשמדובר בברכות אלוהים, כול בני האדם משתוקקים יומם ולילה לברכתו של אלוהים, אך לאדם אין שליטה בכמות הנכסים שהוא יכול לרכוש במהלך חייו או בשאלה אם הוא יכול לקבל ברכות מאלוהים – וזוהי עובדה שאין עליה עוררין! לאלוהים יש סמכות ועוצמה להעניק לאדם כול נכס שהוא, לאפשר לאדם לרכוש כול ברכה, אולם לברכות אלוהים יש עיקרון. איזה מין אנשים מברך אלוהים? את האנשים החביבים עליו, כמובן! אברהם ואיוב בורכו שניהם על ידי אלוהים, אולם הברכות שקיבלו לא היו זהות. אלוהים ברך את אברהם בצאצאים רבים כחול וככוכבים. כשאלוהים ברך את אברהם, הוא גרם לצאצאיו של אדם אחד, לאומה אחת, להיות בעלת עוצמה ולשגשג. כך סמכותו של אלוהים שלטה באנושות, שנשמה את נשימת אפו של אלוהים בין כול הדברים והיצורים החיים. תחת ריבונות סמכותו של אלוהים, שגשגה אנושות זו והתקיימה במהירות ובהיקף, שעליהם החליט אלוהים. באופן ספציפי, יכולת הקיום של אומה זו, קצב התפשטותה ותוחלת חייה, היו כולם חלק מסידוריו של אלוהים והעיקרון של כל זאת התבסס כולו על ההבטחה שהבטיח אלוהים לאברהם. כלומר, יהיו הנסיבות אשר יהיו, הבטחותיו של אלוהים יימשכו ללא הפרעה ויתממשו תחת ההשגחה העליונה של סמכות אלוהים. בהבטחה שהבטיח אלוהים לאברהם, יהיו אשר יהיו התהפוכות בעולם, תהיה אשר תהיה התקופה, יהיו אשר יהיו האסונות שתסבול האנושות, צאצאיו של אברהם לא יעמדו מול סכנת השמדה ואומתם לא תיכחד. אולם ברכתו של אלוהים לאיוב גרמה לו להיות עשיר ביותר. מה שנתן לו אלוהים היה מגוון של יצורים חיים ונושמים, שפרטיהם – מספרם, מהירות התרבותם, שיעורי הישרדותם, כמות השומן שבגופם וכן הלאה – נשלטו אף הם על ידי אלוהים. על אף שליצורים חיים אלה לא היתה היכולת לדבר, גם הם היו חלק מסידוריו של הבורא, ועיקרון סידוריו של אלוהים היה בהתאם לברכה שאלוהים הבטיח לאיוב. על אף שמה שהובטח בברכות שנתן אלוהים לאברהם ולאיוב היה שונה, הסמכות שבה שלט הבורא בכול הדברים והיצורים החיים היתה זהה. כול פרט בסמכותו ובעוצמתו של אלוהים בא לידי ביטוי בהבטחותיו וברכותיו השונות לאברהם ולאיוב, והוא שב ומראה לאנושות כי סמכות אלוהים חורגת הרבה מעבר לדמיונו של האדם. פרטים אלה אומרים לאנושות פעם נוספת, כי אם ברצונה להכיר את סמכותו של אלוהים, ניתן להשיג זאת אך ורק דרך דברי אלוהים ודרך חוויית עבודתו של אלוהים.

סמכותו וריבונותו של אלוהים על כול הדברים, מאפשרות לאדם להבין עובדה: סמכותו של אלוהים אינה מתגלמת רק במילים "ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור, ויאמר אלוהים יהי רקיע ויהי רקיע, ויאמר אלוהים תהי יבשה ותהי יבשה", אלא, יתרה מכך, באופן שבו גרם לאור להימשך, מנע מן הרקיע להיעלם ושמר על היבשה כשהיא נפרדת לעולם מן המים, וכן בפרטי האופן שבו שלט בברואים: אור, רקיע ויבשה, וניהל אותם. מה עוד אתם רואים בברכתו של אלוהים לאנושות? ברור כי לאחר שאלוהים ברך את אברהם ואת איוב, עקבותיו לא נפסקו, כי הוא אך החל להפעיל את סמכותו והתכוון להפוך כול אחת מן המילים שאמר למציאות ולגרום לכל אחד מן הפרטים שעליהם דיבר, להתגשם, וכך בשנים הבאות, המשיך לעשות את כול הדברים שהתכוון. מכיוון שלאלוהים יש סמכות, נדמה אולי לאדם שאלוהים רק מדבר, ואין לו צורך להניף אצבע כדי שכול הדברים יוגשמו. עלי לומר שמגוחך לדמיין זאת! אם אתם נוקטים השקפה חד-צדדית בלבד על כריתת הברית בין אלוהים לאדם בעזרת מילים, ועל הגשמת כול הדברים על ידי אלוהים בעזרת מילים, ואינכם מסוגלים לראות את העובדות והסימנים השונים לכך שסמכותו של אלוהים מחזיקה בריבונות על קיומם של כול הדברים, הבנתכם על סמכותו של אלוהים ריקנית ומגוחכת! אם האדם מדמיין כך את אלוהים, יש לומר שהידע של האדם על אלוהים מיצה את כול האפשרויות והגיע למבוי סתום, כי האל שהאדם מדמיין אינו אלא מכונה המנפקת פקודות, ולא אלוהים שיש לו סמכות. מה ראיתם בדוגמאות של אברהם ואיוב? האם ראיתם את הצד האמיתי של סמכות אלוהים ועוצמתו? לאחר שאלוהים ברך את אברהם ואיוב, הוא לא נותר במקום שבו היה ולא העביד את שליחיו, בשעה שהוא ממתין לראות מה תהיה התוצאה. ההפך הוא הנכון, מייד לאחר שאלוהים אמר את דבריו, בהנחיית סמכותו של אלוהים, החלו כול הדברים להישמע לפעולה שאלוהים התכוון לעשות, ובני האדם, הדברים והעצמים שנדרשו לו, היו מוכנים. כלומר, מייד לאחר שנאמרו המילים מפי אלוהים, החלה סמכותו של אלוהים לפעול ברחבי הארץ כולה, והוא קבע מהלך שיגשים ויממש את ההבטחות שהבטיח לאברהם ולאיוב, תוך כדי תכנון כול התוכניות וההכנות המתאימות לכול הדברים שהיו דרושים לכול צעד ולכול שלב עיקרי שתכנן לבצע. בעת ההיא, אלוהים לא תמרן רק את שליחיו, אלא את כול הדברים שנבראו על ידו. כלומר ההיקף שבו הופעלה סמכותו של אלוהים לא כלל את השליחים בלבד, אלא יתרה מכך, את כול הדברים שתומרנו כדי להישמע לפעולה שהוא התכוון להגשים. אלה היו הדרכים הספציפיות שבהן הופעלה סמכות אלוהים. אפשר שבדמיונכם יש לאחדים מכם ההבנה הבאה על סמכותו של אלוהים: לאלוהים יש סמכות ולאלוהים יש עוצמה, ולפיכך על אלוהים להישאר רק ברקיע השלישי, או להישאר רק במקום קבוע, ואין לו צורך לבצע פעולה מסויימת כלשהי, ואת כול עבודתו הוא משלים במחשבותיו. אחדים אף עשויים להאמין כי על אף שאלוהים ברך את אברהם, לא היה לו צורך לעשות דבר ודי היה לו רק לומר את דבריו. האם זה אכן מה שקרה? ברור שלא! על אף שאלוהים בעל סמכות ועוצמה, סמכותו הינה אמיתית וממשית, ולא ריקה מתוכן. אמיתותן ומציאותן של סמכות אלוהים ועוצמתו מתגלות ומתגלמות בהדרגה בבריאת כול הדברים על ידו, בשליטתו על כל הדברים ובתהליך שבו הוא מוביל ומנהל את האנושות. כול שיטה, כול נקודת מבט וכול פרט בריבונותו של אלוהים על האנושות ועל כול הדברים, וכול פעולה אשר הגשים, וכן הבנת כול הדברים על ידו – כולם מוכיחים, פשוטו כמשמעו, כי סמכותו ועוצמתו של אלוהים אינן מילים ריקות מתוכן. סמכותו ועוצמתו מתגלות ונחשפות ללא הרף ובכול הדברים. ביטויים וגילויים אלה מעידים על קיומה האמיתי של סמכות אלוהים, כי הוא משתמש בסמכותו ובעוצמתו כדי להמשיך בעבודתו, לצוות על כול הדברים ולשלוט בכול הדברים בכול רגע, ואת עוצמתו וסמכותו לא יכולים להחליף המלאכים או שליחיו של אלוהים. אלוהים החליט אילו ברכות יעניק לאברהם ולאיוב – הדבר היה תלוי בו. על אף ששליחי אלוהים ערכו ביקורים אישיים אצל אברהם ואיוב, מעשיהם היו בהתאם למצוות אלוהים ותחת סמכותו של אלוהים, וגם הם היו תחת ריבונותו של אלוהים. אף שהאדם רואה כיצד שליחיו של אלוהים מבקרים אצל אברהם, ואינו עד לכך שיהוה אלוהים עושה דבר כלשהו באופן אישי בכתבי הקודש, למעשה היחיד שמפעיל באמת עוצמה וסמכות הוא אלוהים עצמו, והדבר אינו סובל כול ספק מצד שום אדם! על אף שראיתם שהמלאכים והשליחים הם בעלי עוצמה רבה ושעשו נסים, או שעשו דברים מסויימים שהוטלו עליהם על ידי אלוהים, מעשיהם אינם אלא למען השלמת מטלתו של אלוהים, ובשום אופן אינם הפגנה של סמכות אלוהים – כי לשום אדם או עצם אין הסמכות של הבורא לברוא את כול הדברים ולשלוט בהם. וכך אין אדם או עצם שיכול להפעיל או להפגין את סמכותו של הבורא.

סמכות הבורא אינה ניתנת לשינוי ואינה ניתנת להפרה

מה ראיתם בשלושת החלקים האלה של כתבי הקודש? האם ראיתם שיש עיקרון שעל פיו מפעיל אלוהים את סמכותו? לדוגמה, אלוהים כרת ברית עם האדם בעזרת הקשת בענן, כאשר מיקם קשת בין העננים כדי לומר לאדם שלעולם לא ישמיד שוב את העולם במבול. האם הקשת בענן שאנו רואים היום עודנה אותה קשת שנאמרה מפי אלוהים? האם טבעה ומשמעותה השתנו? אין ספק שהתשובה היא לא. אלוהים ביצע פעולה זו תוך הפעלת סמכותו, הברית שכרת עם האדם נמשכת עד היום והמועד שבו הברית הזו תשתנה, תלוי כמובן באלוהים. לאחר שאלוהים אמר "את קשתי נתתי בענן", הוא עמד תמיד בברית הזו, עד עצם היום הזה. מה אתם רואים בכך? אף שאלוהים הינו בעל סמכות ועוצמה, הוא קפדן מאוד ובעל עקרונות במעשיו, ונותר נאמן לדבריו. קפדנותו ועקרונות מעשיו, מראים כי לא ניתן להפר את דבר אלוהים ולא ניתן להתעלות על סמכותו של אלוהים. על אף שהוא בעל סמכות עליונה, וכול הדברים הם תחת ריבונותו, ועל אף שיש לו העוצמה לשלוט בכול הדברים, אלוהים מעולם לא גרם נזק לתוכניתו ולא הפר אותה, ובכל פעם שבה הוא מפעיל את סמכותו, הדבר נעשה בהתאמה קפדנית לעקרונותיו, מציית בדיוק לדברים שנאמרו מפיו והולך בעקבות הצעדים והמטרות של תוכניתו. אין צורך לומר, שכל הדברים הנשלטים על ידי אלוהים מצייתים אף הם לעקרונות שעל פיהם מופעלת סמכותו של אלוהים, ואין אדם או דבר הפטור מהסדרי סמכותו, והם אף אינם יכולים לשנות את העקרונות שעל פיהם סמכותו מופעלת. בעיני אלוהים, המבורכים זוכים למזל טוב כתוצאה מסמכות אלוהים והמקוללים מקבלים את עונשם בשל סמכותו. תחת ריבונות סמכותו של אלוהים, אין איש או דבר הפטור מהפעלת סמכותו, והם אף אינם יכולים לשנות את העקרונות שעל פיהם סמכותו מופעלת. סמכות הבורא אינה משתנה בעקבות שינויים בגורם כלשהו, ובדומה לכך, העקרונות שעל פיהם מופעלת סמכותו אינם משתנים מכול סיבה שהיא. השמיים והארץ עשויים לעבור תהפוכות גדולות, אך סמכות הבורא לא תשתנה. כול הדברים עשויים להיעלם, אך סמכות הבורא לא תיעלם לעולם. זוהי מהות סמכותו של הבורא, שאינה ניתנת לשינוי ושאינה ניתנת להפרה, וזהו עצם ייחודיותו של הבורא!

הדברים שלהלן הינם הכרחיים להכרת סמכותו של אלוהים, ומשמעותם נמסרת בשיתוף שלהלן. הבה נמשיך לקרוא מכתבי הקודש.

4. מצוותו של אלוהים לשטן (איוב ב' 6) "ויאמר יהוה אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור".

השטן לא העז מעולם להפר את סמכות הבורא, ומשום כך כול הדברים חיים בתוך סדר

זהו קטע מתוך ספר איוב, והמלה "הנו" בדברים האלה מתייחסת לאיוב. אף שהוא קצר, פסוק זה מבהיר סוגיות רבות. הוא מתאר חילופי דברים מסויימים בין אלוהים לבין השטן בעולם הרוח, ומספר לנו כי מושא דבריו של אלוהים היה השטן. הוא אף מתעד את אשר נאמר על ידי אלוהים באופן ספציפי. דברי אלוהים היו מצווה ופקודה לשטן. פרטיה הספציפיים של פקודה זו קשורים לכך שיש לחוס על חיי איוב ולקו הגבול שקבע אלוהים לטיפולו של השטן באיוב – על השטן היה לחוס על חיי איוב. הדבר הראשון שאנו לומדים מן הפסוק הזה הוא כי דברים אלה נאמרו על ידי אלוהים לשטן. על פי הטקסט המקורי בספר איוב, הוא מספר לנו את הרקע לדברים האלה: השטן ביקש להאשים את איוב, ולפיכך היה עליו לקבל את הסכמתו של אלוהים בטרם יוכל לפתותו. כאשר הסכים אלוהים לבקשתו של השטן לפתות את איוב, הוא העמיד בפני השטן את התנאי הבא: "הנו בידך אך את נפשו שמור". מהו אופי הדברים האלה? זוהי בבירור מצווה או פקודה. לאחר שהבנתם את אופי הדברים האלה, עליכם גם לתפוס כמובן, כי מי שהוציא את הפקודה הזו היה אלוהים, וכי מי שקיבל את הפקודה הזו ונשמע לה, היה השטן. אין צורך לומר שבפקודה הזו, מערכת היחסים בין אלוהים לשטן מובנת מאליה לכול מי שקורא את הדברים האלה. זוהי כמובן גם מערכת היחסים בין אלוהים לשטן בעולם הרוח, וההבדל בין זהותם ומעמדם של אלוהים והשטן, אשר נמסר בתיעוד חילופי הדברים בין אלוהים לשטן שבכתבי הקודש, ועד כה זוהי הדוגמה הספציפית והתיעוד הטקסטואלי, שמהם יכול האדם ללמוד על ההבדל המובהק בין זהותם ומעמדם של אלוהים והשטן. בשלב זה, עלי לומר כי תיעוד הדברים האלה הוא מסמך חשוב בידע של האנושות על זהותו ומעמדו של אלוהים, והוא מספק מידע חשוב להכרת אלוהים על ידי האנושות. דרך חילופי דברים אלה בין הבורא לשטן בעולם הרוח, האדם מסוגל להבין היבט ספציפי נוסף בסמכותו של הבורא. דברים אלה הם עדות נוספת לסמכותו הייחודית של הבורא.

כלפי חוץ, אלה הם חילופי דברים בין יהוה אלוהים לבין השטן. מהותם היא כי הגישה שבה יהוה אלוהים מדבר והעמדה שממנה הוא מדבר, גבוהות מן השטן. כלומר, יהוה אלוהים מצווה על השטן בנימה של פקודה ואומר לשטן מה עליו לעשות ומה אין עליו לעשות, שאיוב כבר בידיו והוא חופשי לטפל בו כרצונו – אך אסור לו ליטול את חייו. המשמעות המרומזת היא כי על אף שאיוב הופקד בידי השטן, חייו לא נמסרו לו. איש אינו יכול ליטול את חייו של איוב מידי אלוהים, אלא אם אלוהים מתיר זאת. גישתו של אלוהים באה לידי ביטוי בבירור במצווה הזו לשטן, והמצווה הזו אף מבטאת וחושפת את העמדה שממנה יהוה אלוהים משוחח עם השטן. כך, לא זו בלבד שיהוה אלוהים מחזיק במעמד של אלוהים אשר ברא את האור, האוויר וכול הדברים והיצורים החיים, אלוהים המחזיק בריבונות על פני כול הדברים והיצורים החיים, אלא גם במעמד של אלוהים המצווה על האנושות, המצווה על האדם, אלוהים השולט בחיים ובמוות של כול היצורים החיים. מי בעולם הרוח, פרט לאלוהים, יעז להוציא פקודה כזו לשטן? ומדוע הוציא אלוהים את הפקודה הזו לשטן באופן אישי? מפני שחיי אדם, לרבות חייו של איוב, נשלטים על ידי אלוהים. אלוהים לא התיר לשטן לפגוע בחייו של איוב או ליטול את חייו, כלומר מייד לפני שהתיר אלוהים לשטן לפתות את איוב, הוא זכר להוציא במיוחד פקודה כזו, וציווה פעם נוספת על השטן שלא ליטול את חיי איוב. השטן לא העז מעולם להפר את סמכותו של אלוהים, ויתרה מזאת, האזין תמיד בקשב ונשמע לפקודותיו ולמצוותיו הספציפיות של אלוהים, ומעולם לא העז להתריס נגדן, ומובן שלא העז לשנות כרצונו איזו מפקודותיו של אלוהים. אלה הם הגבולות שקבע אלוהים לשטן, ולפיכך השטן לא העז מעולם לחצות את הגבולות האלה. האין זה כוחה של סמכות אלוהים? האין זו עדות לסמכותו של אלוהים? לשטן יש תפיסה ברורה הרבה יותר מזו של האנושות על הדרך שבה יש להתנהג כלפי אלוהים, והדרך שבה יש לראות את אלוהים, וכך בעולם הרוח, רואה השטן את מעמדו וסמכותו של אלוהים בבירור רב, ויש לו הבנה עמוקה יותר על כוח סמכותו של אלוהים והעקרונות שמאחורי הפעלת סמכותו. הוא אינו מעז כלל להתעלם מהם ואינו מעז להפר אותם בכול דרך שהיא ולא לעשות דבר כלשהו המפר את סמכות אלוהים, והוא אינו מעז לקרוא תגר על חרון אפו של אלוהים בשום דרך שהיא. על אף שהוא רע וגאוותן מטבעו, השטן לא העז מעולם לחצות את הגבולות והסייגים שנקבעו לו על ידי אלוהים. במשך מיליוני שנים, הוא ציית בקפידה לגבולות אלה, נשמע לכול מצווה ופקודה שניתנה לו על ידי אלוהים, ומעולם לא העז לעבור את הגבול. על אף שהוא מרושע, השטן "חכם" הרבה יותר מן האנושות המושחתת. הוא מכיר את זהותו של הבורא ויודע את גבולותיו. מתוך מעשיו "הכנועים" של השטן, ניתן לראות כי סמכותו ועוצמתו של אלוהים הן צווים שמיימיים שהשטן אינו יכול להפר, ובדיוק בזכות ייחודיותו וסמכותו של אלוהים, כול הדברים משתנים ומתרבים בדרך מסודרת, האנושות יכולה לחיות ולהתרבות במסגרת המהלך שקבע אלוהים, כשאין אדם או עצם המסוגל להפר את הסדר הזה ואין אדם או עצם המסוגל לשנות את החוק הזה – כי כולם באים מידי הבורא ומן הסדר והסמכות של הבורא.

רק אלוהים, שיש לו הזהות של הבורא, הוא בעל הסמכות הייחודית

זהותו "המיוחדת" של השטן גרמה לרבים להפגין עניין עז בביטוייו בהיבטים שונים. יש אף אנשים טיפשים רבים המאמינים כי מלבד אלוהים, גם השטן הוא בעל סמכות, כי השטן מסוגל לעשות נסים ומסוגל לעשות דברים שאינם אפשריים לאדם. וכך בנוסף לעבודת אלוהים, האנושות שומרת מקום בלבה גם לשטן, ואף סוגדת לשטן כמו לאלוהים. אנשים אלה הם מעוררי רחמים ונתעבים בעת ובעונה אחת. הם מעוררי רחמים בגלל בורותם ונתעבים בגלל חוסר אמונתם ומהותם הרעה מטבעה. בשלב זה, אני חש כי יש צורך ליידע אתכם מהי סמכות, מה היא מסמלת ומה היא מייצגת. במובן רחב, אלוהים עצמו הוא סמכות, סמכותו מסמלת את עליונותו ומהותו של אלוהים, וסמכותו של אלוהים עצמו מייצגת את מעמדו וזהותו של אלוהים. אם כך, האם השטן מעז לומר שהוא עצמו אלוהים? האם השטן מעז לומר שהוא ברא את כול הדברים ומחזיק בריבונות על כול הדברים? מובן שלא! כי הוא אינו מסוגל לברוא את כול הדברים. עד כה, הוא לא יצר מעולם דבר שנברא בידי אלוהים, ולא ברא מעולם דבר שיש לו חיים. כיוון שאין לו הסמכות של אלוהים, לא ייתכן שיהיו לו אי-פעם מעמדו וזהותו של אלוהים, והדבר נקבע על ידי מהותו. האם יש לו עוצמה זהה לזו של אלוהים? מובן שלא! הדברים שאותם אנו מכנים בשם מעשי השטן והנסים שעושה השטן? האם זוהי עוצמה? האם ניתן לכנותם בשם סמכות? מובן שלא! השטן מכוון את גאות הרוע ומשבש, מקלקל וקוטע כול היבט בעבודתו של אלוהים. במשך אלף השנים האחרונות, מלבד השחתת האנושות וניצולה לרעה, ורמייתו והדחתו של האדם לשחיתות ולדחייתו של אלוהים, כדי שהאדם יילך לעבר גיא צלמוות, האם עשה השטן דבר כלשהו הראוי להנצחה, לשבח או להוקרה, ולו המעטים ביותר, מצד האדם? אילו היו לשטן סמכות ועוצמה, האם הוא היה משחית את האנושות? אילו היו לשטן סמכות ועוצמה, האם הוא היה מזיק לאנושות? אילו היו לשטן עוצמה וסמכות, האם האנושות היתה נוטשת את אלוהים ופונה אל המוות? מכיוון שאין לשטן סמכות ולא עוצמה, מה עלינו להסיק באשר למהותם של כול הדברים שהוא עושה? יש המגדירים את כול אשר השטן עושה כהולכת שולל בלבד, אך אני מאמין שהגדרה כזו אינה מתאימה כול כך. האם המעשים הרעים של השחתת האנושות על ידו אינם אלא הולכת שולל? את כוח הרוע שבו התעלל השטן באיוב ואת רצונו העז להתעלל בו ולכלותו, לא ניתן להשיג על ידי הולכת שולל בלבד. במבט לאחור, אנו רואים כי בן-רגע, עדרי הצאן והבקר של איוב התפזרו לכול עבר על פני הגבעות וההרים ונעלמו. בן-רגע, נעלם עושרו הרב של איוב. האם ניתן היה להשיג זאת בעזרת הולכת שולל בלבד? אופיים של כול הדברים שעושה השטן מתאים למונחים שליליים כגון לשבש, לקטוע, להשמיד, להזיק, רוע, זדון וחשכה, וכך התרחשותם של כול הדברים הרעים והמרושעים קשורה באופן שאין להתירו למעשי השטן, ואינה נפרדת ממהותו הרעה של השטן. אין זה משנה עד כמה השטן "רב עוצמה", אין זה משנה עד כמה הוא נועז ושאפתן, אין זה משנה עד כמה רבה יכולתו לגרום נזק, אין זה משנה עד כמה רחב טווח השיטות שבהן הוא משחית ומפתה את האדם, אין זה משנה עד כמה מחוכמות המזימות והתחבולות שבעזרתן הוא מאיים על האדם, אין זה משנה עד כמה משתנה הצורה שבה הוא מתקיים, הוא מעולם לא הצליח לברוא ולו יצור חי אחד, מעולם לא הצליח לקבוע חוקים או כללים לקיומם של כול הדברים ומעולם לא הצליח לשלוט בעצם כלשהו, בין אם חי או דומם. בכול מרחבי היקום העצומים, אין ולו אדם או עצם אחד שנולד ממנו או שמתקיים בגללו. אין ולו אדם או עצם אחד הנשלט על ידו. ההפך הוא הנכון, לא זו בלבד שעליו לחיות תחת ריבונותו של אלוהים, אלא יתרה מכך, עליו להישמע לכול פקודותיו ומצוותיו של אלוהים. ללא רשות מאלוהים, קשה לשטן לגעת ולו בטיפת מים או בגרגר חול על פני האדמה. ללא רשות מאלוהים, השטן אף אינו חופשי להניע את הנמלים על פני האדמה – לא כול שכן את האנושות, שנבראה על ידי אלוהים. בעיני אלוהים, השטן נחות מן החבצלות שעל ההר, מן הציפורים העפות באוויר, מן הדגים אשר בים ומן התולעים שעל פני האדמה. תפקידו בין כול הדברים הוא לשרת את כול הדברים, לפעול למען האנושות ולשרת את עבודתו של אלוהים ואת תוכנית הניהול שלו. יהיה טבעו מרושע ככול שיהיה, ומהותו רעה ככול שתהיה, הדבר היחיד שביכולתו לעשות הוא למלא בחריצות את תפקידו: לשרת את אלוהים ולשמש לו ניגוד. זוהי מהותו ועמדתו של השטן. מהותו אינה קשורה לחיים, אינה קשורה לעוצמה, אינה קשורה לסמכות. הוא אינו אלא כלי משחק בידי אלוהים, מכונה בלבד בשירותו של אלוהים!

לאחר שהבינו את פניו האמיתיות של השטן, רבים עדיין אינם מבינים מהי סמכות. אם כך, אומר לכם! את הסמכות עצמה ניתן להסביר כעוצמתו של אלוהים. דבר ראשון, ניתן לומר בוודאות כי הן סמכות והן עוצמה הן דברים חיוביים. אין להן קשר לדבר שלילי כלשהו והן אינן קשורות לישויות כלשהן, שנבראו או שלא נבראו. עוצמתו של אלוהים מסוגלת לברוא דברים בכול צורה שהיא, שיש להם חיים וחיוניות, והדבר נקבע על ידי חייו של אלוהים. אלוהים הוא חיים, ולפיכך הוא המקור לכול היצורים החיים. זאת ועוד, סמכותו של אלוהים יכולה לגרום לכול היצורים החיים להישמע לכול מילה של אלוהים, כלומר להתהוות בהתאם לדברים הנאמרים מפי אלוהים ולחיות ולהתרבות במצוות אלוהים, שעל פיה אלוהים שולט בכול היצורים החיים ומצווה עליהם, ולעולם לא תהיה חריגה, לנצח נצחים. אין אדם או עצם שיש לו הדברים האלה. רק לבורא יש עוצמה כזו ורק הוא נושא אותה, ולפיכך היא מכונה בשם סמכות. זוהי ייחודיות הבורא. ככזו, בין אם זו המלה "סמכות" עצמה או מהותה של סמכות זו, כול אחת מהן ניתן לקשר רק לבורא, מפני שהיא סמל לזהותו ולמהותו הייחודית של הבורא ומייצגת את זהותו ומעמדו של הבורא. מלבד הבורא, אין אדם או עצם שניתן לקשרו למלה "סמכות". זהו פירוש לסמכותו הייחודית של הבורא.

על אף שהשטן הביט באיוב בעיניים חומדות, ללא רשות מאלוהים הוא לא העז לגעת ולו בשערה אחת על גופו. על אף שהוא רע ואכזר מטבעו, לאחר שאלוהים הוציא את פקודתו אליו, לא היתה לשטן ברירה אלא להישמע למצוות אלוהים. וכך, על אף שהשטן היה אחוז טירוף כמו זאב בין כבשים כשהוא מצא את איוב, הוא לא העז לשכוח את הגבולות שנקבעו לו על ידי אלוהים, לא העז להפר את פקודות אלוהים ובכל אשר עשה, לא העז לחרוג מן העקרונות והגבולות שבדברי אלוהים – האין זו עובדה? מנקודת מבט זו, אנו רואים שהשטן אינו מעז להפר דבר מדבריו של יהוה אלוהים. בעיני השטן, כול מלה מפי אלוהים היא פקודה, חוק שמיימי וביטוי לסמכותו של אלוהים – כי מאחורי כול מלה של אלוהים משתמע עונשו של אלוהים למי שיפר את פקודותיו ולמי שלא יישמע ויתנגד לחוקים השמיימיים. השטן יודע בבירור כי אם יפר את פקודות אלוהים, עליו לקבל את השלכות העבירה על סמכותו של אלוהים וההתנגדות לחוקים השמיימיים. ומהן ההשלכות האלה בדיוק? אין צורך לומר שהן כמובן, ענישתו על ידי אלוהים. מעשי השטן כלפי איוב לא היו אלא ייצוג בזעיר אנפין של השחתת האדם על ידו, וכאשר השטן ביצע מעשים אלה, הגבולות שקבע אלוהים והפקודות שהוציא לשטן, לא היו אלא ייצוג בזעיר אנפין של העקרונות שמאחורי כול דבר שהוא עושה. בנוסף לכך, תפקידו ועמדתו של השטן בעניין זה לא היו אלא ייצוג בזעיר אנפין של תפקידו ועמדתו בעבודת הניהול של אלוהים, וציותו המוחלט של השטן לאלוהים בפיתויו של איוב לא היה אלא ייצוג בזעיר אנפין של האופן שבו השטן לא העז להביע ולו את ההתנגדות הקלה ביותר כלפי אלוהים בעבודת הניהול שלו. איזו אזהרה ייצוגים אלה בזעיר אנפין נותנים לכם? בין כול הדברים, ובהם השטן, אין אדם או דבר שיכול לעבור על החוקים והצווים השמיימיים שנקבעו על ידי הבורא ואין אדם או דבר שמעז להפר חוקים וצווים שמימיים אלה, כי אין אדם או עצם שיכול לשנות את העונש שמטיל אלוהים על כול מי שאינו נשמע להם, או לחמוק מעונש זה. רק הבורא יכול לקבוע חוקים וצווים שמיימיים, רק לבורא יש הסמכות להוציאם לפועל ורק על עוצמתו של הבורא לא יכול אדם או דבר כלשהו לעבור. זוהי סמכותו הייחודית של הבורא, סמכות זו היא עליונה בין כול הדברים, וכך בלתי אפשרי לומר כי "אלוהים הוא הגדול מכולם והשטן הוא מספר שתיים". אין עוד אלוהים מלבד הבורא, בעל הסמכות הייחודית!

האם יש לכם כעת ידע חדש על סמכותו של אלוהים? דבר ראשון, האם יש הבדל בין הסמכות של אלוהים שהוזכרה זה עתה, לבין עוצמתו של האדם? ומהו ההבדל? יש האומרים כי לא ניתן להשוות בין השתיים. נכון! על אף שבני אדם אומרים כי לא ניתן להשוות בין השתיים, במחשבותיו ובתפיסותיו של האדם, עוצמתו של האדם מבולבלת פעמים רבות עם הסמכות, כאשר השתיים מושוות לא פעם זו לזו. מה מתרחש כאן? האין בני האדם עושים טעות שבה הם מחליפים מבלי משים את האחת בשנייה? אין בין השתיים קשר ולא ניתן להשוות ביניהן, אך בני אדם בכל זאת אינם מצליחים להתאפק. כיצד יש לפתור זאת? אם באמת ברצונכם למצוא פתרון, הדרך היחידה היא להבין ולהכיר את סמכותו הייחודית של אלוהים. לאחר שתבינו ותכירו את סמכותו הייחודית של אלוהים, לא תזכירו את עוצמתו של האדם ואת סמכותו של אלוהים בנשימה אחת.

למה מתייחס המושג עוצמתו של האדם? במילים פשוטות, זוהי היכולת או המיומנות המאפשרת לטבעו המושחת, לרצונותיו ולשאיפותיו של האדם להתרחב או להתממש במידה הרבה ביותר. האם זה נחשב לסמכות? אין זה משנה עד כמה מנופחים או משתלמים שאיפותיו ורצונותיו של האדם, לא ניתן לומר כי לאדם זה יש סמכות. לכול היותר, התנפחות והצלחה אלה אינן אלא הדגמה של הלצותיו של השטן בקרב בני האדם, לכול היותר זוהי פארסה שבה עובד השטן כאב הקדום של עצמו כדי להגשים את שאיפותיו להיות אל.

כיצד בדיוק רואים אתם את סמכותו של אלוהים כעת? עתה לאחר שהדברים האלה שותפו, צריך להיות לכם ידע חדש על סמכותו של אלוהים. ולכן אני שואל אתכם: מה מסמלת סמכותו של אלוהים? האם היא מסמלת את זהותו של אלוהים עצמו? האם היא מסמלת את עוצמתו של אלוהים עצמו? האם היא מסמלת את מעמדו הייחודי של אלוהים עצמו? בין כול הדברים, במה ראיתם את סמכותו של אלוהים? כיצד ראיתם אותה? במונחי ארבע העונות שחווה האדם, האם יכול מישהו לשנות את חוק החילופים בין אביב, קיץ, סתיו וחורף? באביב, העצים מנצים ופורחים; בקיץ הם מכוסים עלים; בסתיו הם נושאים פרי ובחורף העלים נושרים. האם מישהו מסוגל לשנות את החוק הזה? האם הדבר משקף היבט אחד בסמכותו של אלוהים? אלוהים אמר, "יהי אור" והיה אור. האם האור הזה עדיין קיים? בזכות מה הוא קיים? הוא קיים בזכות דברי אלוהים כמובן, ובזכות סמכותו של אלוהים. האם האוויר שברא אלוהים עדיין קיים? האם האוויר שהאדם נושם בא מאלוהים? האם יכול מישהו לבטל את הדברים שבאים מאלוהים? האם יכול מישהו לשנות את מהותם ותפקידם? האם יכול מישהו לבלבל בין הלילה ליום, שנקבעו על ידי אלוהים, ובין חוק הלילה והיום שעליהם ציווה אלוהים? האם השטן יכול לעשות דבר שכזה? גם אם אינכם ישנים בלילה והופכים לילה ליום, זהו עדיין לילה. אתם עשויים לשנות את שגרת יומכם, אך אינכם מסוגלים לשנות את חוק החילוף בין לילה ליום – ועובדה זו אינה ניתנת לשינוי על ידי שום אדם, הלא כן? האם מישהו מסוגל לגרום לאריה לחרוש את האדמה בדומה לשור? האם מישהו מסוגל להפוך פיל לחמור? האם מישהו מסוגל לגרום לתרנגולת לדאות באוויר בדומה לעיט? האם מישהו מסוגל לגרום לזאב לאכול עשב בדומה לכבש? האם מישהו מסוגל לגרום לדגים אשר במים לחיות על היבשה? ומדוע לא? מפני שאלוהים ציווה עליהם לחיות במים, ולכן הם חיים במים. על היבשה הם לא היו מצליחים לשרוד והיו מתים. הם אינם מסוגלים לחרוג מגבולות מצוותו של אלוהים. לקיומם של כול הדברים יש חוק וגבול ולכול אחד מהם יש אינסטינקטים משלו. אלה נקבעו על ידי הבורא ואין אדם שיכול לשנותם ולהתעלות עליהם. לדוגמה, האריה יחיה תמיד בטבע, במרחק מקהילות האדם, ולעולם לא יוכל להיות צייתן ונאמן כמו השור החי יחד עם האדם והעובד למענו. על אף שפילים וחמורים שניהם בעלי חיים, על אף שלשניהם יש ארבע רגליים ועל אף שהם ברואים הנושמים אוויר, הם מינים שונים, כי הם חולקו למינים שונים על ידי אלוהים, לכול אחד מהם יש אינסטינקטים משלו, ולכן לעולם לא ניתן יהיה להחליף ביניהם. על אף שלתרנגולת יש שתי רגליים וכנפיים בדיוק כמו לעיט, היא לעולם לא תוכל לעוף באוויר. לכול היותר, תוכל להתעופף אל צמרת עץ – והדבר נקבע על ידי האינסטינקט שלה. אין צורך לומר, שהכול בזכות מצוות סמכותו של אלוהים.

בהתפתחותה של האנושות כיום, ניתן לומר כי המדע של האנושות "משגשג" וניתן לתאר את הישגי מחקרו המדעי של האדם כ"מרשימים". יש לומר כי יכולתו של האדם הולכת וגדלה, אך יש פריצת דרך מדעית אחת שהאנושות לא הצליחה להשיג: האנושות יצרה מטוסים, נושאות מטוסים ואת פצצת האטום, האנושות הגיעה לחלל, הלכה על הירח, המציאה את האינטרנט וחיה את אורח החיים עתיר הטכנולוגיה, אך האנושות אינה מסוגלת לברוא יצור חי ונושם. האינסטינקטים של כול יצור חי, החוקים שעל פיהם הוא חי ומעגל החיים והמוות של כול מין ממיני היצורים החיים – כול אלה אינם אפשריים ובלתי נשלטים על ידי המדע של האנושות. בשלב זה, יש לומר כי אין זה משנה לאילו גבהים הגיע המדע של האנושות, אין להשוות בינו לבין מחשבה כלשהי ממחשבותיו של הבורא, והוא אינו מסוגל להבין את הפלא שבבריאה על ידי אלוהים ואת הכוח שבסמכותו. יש על פני כדור הארץ אוקיינוסים כה רבים, אך הם מעולם לא חרגו מגבולותיהם ועלו על היבשה כרצונם, והסיבה לכך היא שאלוהים קבע גבולות לכול אחד מהם. הם נותרו במקום שבו ציווה עליהם להיות, וללא רשות מאלוהים אין הם יכולים להתנועע במרחב בחופשיות. ללא רשות מאלוהים, אסור להם לפלוש זה לתחומו של זה, הם יכולים לנוע רק כשאלוהים אומר להם לנוע והכיוון שאליו ינועו והמקום שבו יישארו נקבעים על ידי סמכותו של אלוהים.

במילים פשוטות, "סמכותו של אלוהים" פירושה שהדבר תלוי באלוהים. לאלוהים יש זכות להחליט כיצד לעשות דבר-מה, והדבר נעשה בכל דרך שהוא חפץ. חוק כול הדברים תלוי באלוהים ולא באדם והאדם אינו יכול לשנותו. רצון האדם אינו יכול להפעילו, אלא הוא משתנה על ידי מחשבותיו של אלוהים, חוכמתו של אלוהים ופקודותיו של אלוהים, וזוהי עובדה שאיש אינו יכול להכחיש. השמיים והארץ וכול הדברים, היקום, השמיים מלאי הכוכבים, ארבע עונות השנה, הדברים אשר נראים ואינם נראים לעין האדם – כולם מתקיימים, מתפקדים ומשתנים, ללא כול טעות, ולו הקטנה ביותר, על פי סמכותו של אלוהים, בהתאם לפקודותיו של אלוהים, בהתאם למצוותיו של אלוהים ובהתאם לחוקי ראשית הבריאה. אין ולו אדם או עצם אחד שיכול לשנות את חוקיהם או לשנות את המהלך הפנימי שבאמצעותו הם פועלים. הם נוצרו בזכות סמכותו של אלוהים והם מתים בזכות סמכותו של אלוהים. זהו עצם סמכותו של אלוהים. עתה לאחר שכול זה נאמר, האם ביכולתכם להרגיש כי סמכותו של אלוהים היא סמל לזהותו ולמעמדו של אלוהים? האם ישות כלשהי, שנבראה או שלא נבראה, יכולה להיות בעלת סמכות כשל אלוהים? האם אדם, דבר או עצם כלשהו יכול לחקותה, להתחזות לה או להחליפה?

זהותו של הבורא הינה ייחודית, ואל לכם להתחייב לרעיון הפוליתאיזם

על אף שכישוריו ויכולותיו של השטן גדולים מאלה של האדם, על אף שהוא יכול לעשות דברים שהאדם אינו יכול להשיגם, בין אם אתם מקנאים בדברים שהשטן עושה או שואפים אליהם ובין אם אתם שונאים אותם או נגעלים מהם, בין אם אתם מסוגלים להבין זאת ובין אם לא, ויהיו אשר יהיו המידה שהשטן יכול להשיג או מספר האנשים שהוא יכול לרמות ולשכנע לסגוד לו ולקדשו, ותהיה אשר תהיה הדרך שבה אתם מגדירים זאת, אינכם יכולים לומר כי זוהי סמכותו ועוצמתו של אלוהים. עליכם לדעת שאלוהים הוא האל, יש רק אל אחד, ויתרה מכך, עליכם לדעת שרק לאלוהים יש סמכות, ורק לו יש העוצמה לשלוט בכול הדברים. רק מפני שלשטן יש יכולת לרמות בני אדם ומפני שהוא יכול להתחזות לאלוהים, לחקות את הסימנים והנסים הנעשים על ידי אלוהים, ומפני שהוא עשה דברים דומים לאלוהים, אתם מאמינים בטעות שאלוהים אינו ייחודי, שיש אלים רבים, שיש להם רק כישורים רבים או מעטים יותר ושיש הבדלים בהיקף העוצמה שבידיהם. אתם מדרגים את גדולתם על פי סדר הגעתם ועל פי גילם, ואתם מאמינים בטעות שיש אלוהויות אחרות מלבד אלוהים, וחושבים שעוצמתו וסמכותו של אלוהים אינן ייחודיות. אם יש לכם רעיונות כאלה, אם אינכם מכירים בייחודיותו של אלוהים, אינכם מאמינים שרק לאלוהים יש סמכות, ואם אתם מתחייבים רק לפוליתאיזם, אני אומר שאתם חלאת הברואים, אתם התגלמותו האמיתית של השטן ואתם אנשי הרוע המוחלט! האם אתם מבינים את אשר אני מנסה ללמד אתכם על ידי אמירת הדברים האלה? אין זה משנה מהו הזמן, המקום או הרקע שלכם, אל לכם לבלבל את אלוהים עם כול אדם, דבר או עצם אחר. אין זה משנה עד כמה אתם חשים כי סמכותו של אלוהים ומהותו של אלוהים עצמו אינן ניתנות להכרה ואינן נגישות, אין זה משנה עד כמה מעשיו ודבריו של השטן תואמים את תפיסתכם ודמיונכם, אין זה משנה עד כמה הם מספקים אתכם, אל תהיו טיפשים, אל תבלבלו בין המושגים האלה, אל תכחישו את קיומו של אלוהים, אל תכחישו את זהותו ומעמדו של אלוהים, אל תדחפו את אלוהים אל מחוץ לדלת ואל תכניסו את השטן במקום "אלוהים" שבלבכם, להיות לכם לאל. אין לי ספק בכך שאתם מסוגלים לדמיין את ההשלכות שייגרמו, אם תעשו זאת!

על אף שהאנושות הושחתה, היא חיה עדיין תחת ריבונותו סמכותו של הבורא

השטן משחית את האנושות זה אלפי שנים. הוא גרם לכמויות מופלגות של רוע, רימה דור אחר דור וביצע פשעים מתועבים בעולם. הוא התעלל באדם, רימה את האדם, פיתה את האדם להתנגד לאלוהים וביצע מעשים רעים שהפריעו לתוכנית הניהול של אלוהים ושיבשו אותה פעם אחר פעם. אולם בסמכותו של אלוהים, כול הדברים והיצורים החיים ממשיכים להישמע לכללים ולחוקים שקבע אלוהים. בהשוואה לסמכותו של אלוהים, אופיו הרע והשתוללותו של השטן מכוערים כול כך, מגעילים ונבזיים כול כך, קטנים ופגיעים כול כך. על אף שהשטן מתהלך בין כול הדברים שברא אלוהים, הוא אינו מסוגל לגרום ולו לשינוי הקל ביותר בבני האדם, בדברים ובעצמים שעליהם מצווה אלוהים. חלפו כמה אלפי שנים, והאנושות נהנית עדיין מן האור והאוויר שהעניק אלוהים, נושמת עדיין את הנשימה שהפיח אלוהים עצמו, נהנית עדיין מן הפרחים, הציפורים, הדגים והחרקים שברא אלוהים, ונהנית עדיין מכול הדברים שסיפק אלוהים. יום ולילה עדיין מחליפים זה את זה בהתמדה, ארבע העונות מתחלפות כרגיל, האווזים העפים בשמיים עוזבים בחורף ועדיין שבים באביב הבא, הדגים שבמים אינם עוזבים לעולם את הנהרות והאגמים שהם ביתם, הציקאדות שעל פני האדמה יוצאות מגדרן מרוב שירה בימי הקיץ, הצרצרים שבדשא מזמזמים ברכות בקצב הרוח בסתיו, האווזים מתקבצים ללהקות ואילו העיטים נותרים יחידים, להקות האריות מקיימות את עצמן על ידי ציד, האיילים אינם מתרחקים מן העשב והפרחים... כול מין של יצור חי בין כול הדברים עוזב ושב, ועוזב שנית, מיליון שינויים מתרחשים כהרף עין – אך מה שאינו משתנה הוא האינסטינקטים וחוקי ההישרדות שלהם. הם חיים מפני שאלוהים מספק את צורכיהם ומזין אותם, ואיש אינו יכול לשנות את האינסטינקטים שלהם ואיש אף אינו יכול לשבש את כללי הישרדותם. על אף שהאנושות החיה בין כול הדברים הושחתה ורומתה על ידי השטן, האדם בכול זאת אינו יכול לוותר על המים שיצר אלוהים, על האוויר שיצר אלוהים ועל כול הדברים שיצר אלוהים, והאדם חי ומשגשג עדיין במרחב הזה שיצר אלוהים. האינסטינקטים של האנושות לא השתנו. האדם מסתמך עדיין על עיניו כדי לראות, על אוזניו כדי לשמוע, על מוחו כדי לחשוב, על לבו כדי להבין, על רגליו וכפות רגליו כדי ללכת, על כפות ידיו כדי לעבוד, וכן הלאה. כול האינסטינקטים שאלוהים העניק לאדם כדי שיוכל לקבל את הדברים שאלוהים מספק, נותרים ללא שינוי, התפקודים שבעזרתם האדם משתף פעולה עם אלוהים לא השתנו, תפקודו של האדם בביצוע חובתו של יצור שנברא לא השתנה, צרכיו הרוחניים של האדם לא השתנו, רצונו של האדם למצוא את מקורותיו לא השתנו, תשוקתו של האדם להיוושע על ידי הבורא לא השתנתה. כאלה הן נסיבותיה הנוכחיות של האנושות, אשר חיה תחת סמכותו של אלוהים וששרדה את ההרס שותת הדם שגרם השטן. אף שהאנושות עברה דיכוי מצד השטן ואינה עוד אדם וחווה מראשית הבריאה, אלא מלאה דברים המנוגדים לאלוהים, כגון ידע, דמיון, רעיונות וכן הלאה, ומלאה בטבע השטני המושחת, בעיני אלוהים, האנושות עודנה אותה אנושות שהוא ברא. האנושות נשלטת ומתוזמרת עדיין על ידי אלוהים וחיה עדיין בתוך המהלך שנקבע על ידי אלוהים, וכך בעיני אלוהים, האנושות אשר הושחתה על ידי השטן רק מכוסה זוהמה, עם בטן מקרקרת, עם תגובות איטיות מעט, זיכרון שאינו טוב כשהיה וגילה מבוגר מעט יותר – אך כול התפקודים והאינסטינקטים של האדם לא נפגעו כלל. זוהי האנושות שאלוהים מתכוון להושיע. אין על האנושות הזו אלא לשמוע את קריאתו של הבורא, את קולו של הבורא, והיא תקום ותמהר לאתר את מקורו של הקול הזה. אין על האנושות הזו אלא לראות את דמותו של הבורא, והיא לא תשים לבה לכל דבר אחר, תזנח הכול כדי להתמסר לאלוהים ואף תיתן את חייה למענו. כשלבו של האדם יבין את דבריו של הבורא, שנאמרו מהלב, ידחה האדם את השטן ויעמוד לצד הבורא. כשהאדם ישטוף לגמרי את הלכלוך מעל גופו, וישוב ויקבל את האספקה והמזון מן הבורא, זיכרונו של האדם ישוקם ובעת ההיא ישוב האדם באמת לריבונותו של הבורא.

21 באוקטובר, 2014