סמכותו של אלוהים (ב')

היום, נמשיך בשיתוף שלנו בנושא "אלוהים עצמו, הייחודי". היו לנו כבר שני שיתופים בנושא זה, הראשון עסק בסמכותו של אלוהים והשני עסק בטבעו הצודק של אלוהים. לאחר שהאזנתם לשני השיתופים האלה, האם רכשתם הבנה חדשה על זהותו, מעמדו ומהותו של אלוהים? האם תובנות אלה עזרו לכם להשיג ידע מהותי יותר וודאות על אמת קיומו של אלוהים? היום אני מתכנן להרחיב בנושא "סמכותו של אלוהים".

הבנת סמכותו של אלוהים מנקודות מבט המאקרו והמיקרו

סמכותו של אלוהים ייחודית. היא הביטוי האופייני והמהות המיוחדת של זהותו של אלוהים עצמו, כאלו שאין לשום יציר, שנברא או שלא נברא. רק לבורא יש סמכות מעין זו. כלומר רק הבורא – אלוהים הייחודי – בא לידי ביטוי בדרך זו ורק לו יש המהות הזו. מדוע, אם כן, עלינו לדבר על סמכותו של אלוהים? במה שונה סמכותו של אלוהים עצמו מ"סמכות" כפי שהאדם חושב עליה? מה מיוחד בה? מדוע חשוב במיוחד לדבר עליה כאן? על כל אחד מכם לשקול את הנושא הזה בקפידה. בעיני רוב בני האדם, "סמכותו של אלוהים" היא רעיון מעורפל, כזה שדורש מאמץ רב על מנת להבינו וכל דיון בו צפוי להיות מופשט. לפיכך, יהיה באופן בלתי נמנע פער בין הידע על סמכותו של אלוהים שהאדם מסוגל להכיל לבין מהות סמכותו של אלוהים. כדי לגשר על הפער הזה, על כולם להכיר בהדרגה את סמכותו של אלוהים דרך בני האדם, האירועים, הדברים או התופעות השונות שבהישג ידם של בני האדם ושהם מסוגלים להבינם בחיים האמיתיים שלהם. על אף שנדמה שאולי לא ניתן להבין עד תום את הביטוי "סמכותו של אלוהים", סמכותו של אלוהים אינה מופשטת כלל. אלוהים נוכח עם האדם בכל רגע בחיי האדם, מוביל אותו בכל יום. כך שכל אדם יראה ויחווה בהכרח בחיים האמיתיים את ההיבט המוחשי ביותר של סמכותו של אלוהים. היבט מוחשי זה הוא הוכחה מספקת לכך שסמכותו של אלוהים אכן קיימת, והיא מאפשרת לאדם להכיר בעובדה שאלוהים הוא בעל סמכות כזו, ולהבין זאת באופן מלא.

אלוהים ברא הכול, ולאחר שברא זאת, יש לו ריבונות על כול הדברים. בנוסף לכך שיש לו ריבונות על כול הדברים, יש לו שליטה בכול הדברים. מה משמעות הדבר, הרעיון ש"לאלוהים יש שליטה בכול דבר"? כיצד ניתן להסבירו? כיצד הוא מיושם על החיים האמיתיים? כיצד תוכלו להגיע להכרת סמכותו של אלוהים על ידי הבנת העובדה ש"לאלוהים יש שליטה בכול דבר"? מעצם הביטוי "לאלוהים יש שליטה בכול דבר" עלינו להבין כי מה שאלוהים שולט בו אינו חלק מכוכבי הלכת, חלק מן הבריאה, לא כול שכן חלק מן האנושות, אלא הכול: מן העצום עד למיקרוסקופי, מן הנראה לעין עד לבלתי נראה, מן הכוכבים שביקום עד ליצורים החיים שעל פני האדמה, וכן המיקרואורגניזמים שלא ניתן לראות בעין בלתי מזויינת או הישויות הקיימות בצורות אחרות. זוהי ההגדרה המדויקת של "הכול" שאלוהים "שולט בו" והטווח שבו מפעיל אלוהים את סמכותו, היקף ריבונותו ושלטונו.

בטרם נוצרה האנושות, היקום – כול כוכבי הלכת, כול הכוכבים שבשמיים – כבר התקיימו. ברמת המאקרו, גופים שמימיים אלה סבבו במסלולם באופן סדיר, תחת שליטתו של אלוהים, במשך הקיום כולו, יהיה אשר יהיה מספר השנים שבהן התקיים הדבר. השאלות, איזה כוכב לכת מגיע לאן ומתי בדיוק; איזה כוכב לכת מבצע איזו משימה, ומתי; איזה כוכב לכת סובב באיזה מסלול, ומתי הוא נעלם או מוחלף – כול הדברים האלה נמשכים ללא כול טעות, ולו הקלה שבקלות. מיקומיהם של כוכבי הלכת והמרחקים ביניהם מצייתים כולם לדפוסים מחמירים, שאת כולם ניתן לתאר בעזרת נתונים מדוייקים. את המסלולים שבהם הם נעים, המהירות והדפוסים של מסלוליהם ההיקפיים, הזמנים שבהם הם נמצאים במיקומים שונים, ניתן לכמת במדוייק ולתאר בעזרת חוקים מיוחדים. במשך עידנים, צייתו כוכבי הלכת לחוקים האלה ומעולם לא סטו מהם ולו במעט. אין כוח שיכול לשנות או להפר את מסלוליהם או את הדפוסים שלהם הם מצייתים. כיוון שהחוקים המיוחדים השולטים בתנועתם והנתונים המדוייקים המתארים אותם נקבעו מראש על ידי סמכותו של אלוהים, הם מצייתים לחוקים האלה בעצמם, תחת ריבונותו ושליטתו של הבורא. ברמת המאקרו, לא קשה לאדם לגלות דפוסים, נתונים וכן כמה תופעות וחוקים משונים ולא מוסברים. אף שהאנושות אינה מודה כי אלוהים קיים, אינה מקבלת את העובדה שהבורא יצר כול דבר ושיש לו ריבונות על כול דבר, ויתרה מזאת, אינה מכירה בקיומה של סמכות הבורא, המדענים, האסטרונומים והפיסיקאים האנושיים מגלים יותר ויותר, שקיומם של כול הדברים ביקום והעקרונות והדפוסים אשר מכתיבים את תנועותיהם, כולם נשלטים על ידי אנרגיה אפלה עצומה ובלתי נראית. עובדה זו מאלצת את האדם להתמודד עם העובדה שיש כוח עליון בקרב דפוסים אלה של תנועה, אשר מתזמר הכל, ולהודות בכך. עוצמתו יוצאת דופן, ועל אף שאיש אינו יכול לראות את פניו האמיתיות, הוא שולט בכול דבר בכול רגע. אין אדם או כוח שיכולים לחרוג מריבונותו. כשהוא עומד מול עובדה זו, מוכרח האדם להכיר בכך שהחוקים השולטים בקיומם של כול הדברים אינם ניתנים לשליטה על ידי בני אדם, ואיש אינו יכול לשנותם. ויחד עם זאת, מוכרח האדם להודות כי בני האדם אינם יכולים להבין את החוקים האלה במלואם והם אינם מתרחשים באופן טבעי, אלא מוכתבים על ידי אדון ושליט. כול אלה הם ביטויים לסמכותו של אלוהים, שהאנושות יכולה לתפוש ברמת המאקרו.

ברמת המיקרו, כל ההרים, הנהרות, האגמים, הימים והיבשות שהאדם עשוי לראות על פני האדמה, כל עונות השנה שהוא חווה, כל הדברים השוכנים על פני האדמה, ובהם צמחים, בעלי חיים, מיקרואורגניזמים ובני אדם, כפופים לריבונותו ולשליטתו של אלוהים. תחת ריבונותו ושליטתו של אלוהים, כל הדברים נוצרים או נעלמים בהתאם למחשבותיו, נוצרים חוקים ששולטים בקיום שלהם והם גדלים ומתרבים בהתאם להם. אין אדם או דבר שהוא מעל לחוקים האלה. מדוע? התשובה היחידה היא כזאת: זה בזכות סמכותו של אלוהים. או במלים אחרות, בזכות מחשבותיו של אלוהים ודברי אלוהים, בזכות הפעולות האישיות של אלוהים עצמו. פירושו של דבר שסמכותו של אלוהים ומחשבותיו של אלוהים הן שיוצרות את החוקים האלה, אשר משתנים בהתאם למחשבותיו, ושינויים אלה כולם מתרחשים או נמוגים למען תוכניתו. ניקח מגיפות, לדוגמה. הן מתפרצות ללא אזהרה, איש אינו יודע את מקורותיהן ולא את הסיבות המדויקות להתרחשותן, ובכל פעם שמגיפה מגיעה למקום מסויים, מי שנגזר גורלו אינו יכול לחמוק מאסון. המדע האנושי מבין כי המגיפות נגרמות על ידי התפשטות חיידקים זדוניים או מזיקים, והמדע האנושי אינו יכול לנבא את המהירות, ההיקף והשיטה שבה הם מועברים, ולא לשלוט בהם. על אף שבני האדם נלחמים במגיפה בכל האמצעים האפשריים, אין להם שליטה בזהותם של בני האדם או בעלי החיים שייפגעו באופן בלתי נמנע כשהמגיפה תפרוץ. הדבר היחיד שבני אדם יכולים לעשות הוא לנסות למנוע אותן, להתנגד להן ולחקור אותן. אך איש אינו יודע את הגורמים המקוריים המסבירים את תחילתה או סופה של כל מגיפה, ואיש אינו יכול לשלוט בהן. אל מול עלייתה והתפשטותה של מגיפה, האמצעי הראשון שנוקטים בני האדם הוא פיתוח חיסון, אך פעמים רבות המגיפה מתפוגגת מעצמה עוד לפני שהחיסון מוכן. מדוע מגיפות מתפוגגות? יש אומרים שהושגה שליטה בחיידקים ואילו אחרים אומרים שהן מתפוגגות בשל חילופי עונות השנה... באשר לשאלה אם הספקולציות הפראיות האלה תופסות, המדע אינו יכול להציע כל הסבר ולא לתת תשובה מדויקת. על האנושות להתמודד לא רק עם הספקולציות האלה אלא גם עם חוסר ההבנה של האנושות והפחד שלה מפני מגיפות. בסופו של דבר, איש אינו יודע מדוע מגיפות פורצות ומדוע הן מסתיימות. כיוון שלאנושות יש אמונה במדע בלבד והיא נשענת עליו באופן מלא ואינה מכירה בסמכות הבורא ואינה מקבלת את ריבונותו, היא לא תמצא את התשובה לעולם.

תחת ריבונותו של אלוהים, כל הדברים מתרבים, מתקיימים ומתים בזכות סמכותו וניהולו. יש דברים שבאים והולכים בשקט, והאדם אינו יכול לדעת מאין באו ולא לתפוס את הכללים שלהם הם מצייתים, לא כול שכן להבין את הסיבות לבואם וללכתם. על אף שהאדם יכול לשאת עדות, לשמוע או לחוות את כול המתרחש בקרב כול הדברים, על אף שלכולם יש השפעה על האדם ועל אף שהאדם תופס באופן תת-מודע את השגרתיות, הסדירות ואף את המוזרות של התופעות השונות, הוא בכול זאת אינו יודע דבר על רצון הבורא והמחשבות שמאחוריו. יש מאחוריהן סיפורים רבים, אמיתות נסתרות רבות. מכיוון שהאדם התרחק מן הבורא, מכיוון שהוא אינו מקבל את העובדה שסמכות הבורא שולטת בכול הדברים, הוא לעולם לא יידע ולא יבין כול דבר המתרחש תחת ריבונותו. בחלקן הגדול, שליטתו וריבונותו של אלוהים חורגות מגבולות הדמיון האנושי, הידע האנושי, ההבנה האנושית, מה שהמדע האנושי יכול להשיג. יכולותיה של האנושות שנבראה, אינן יכולות להתחרות בהן. יש האומרים, "כיוון שלא הייתם עדים לריבונותו של אלוהים בעצמכם, כיצד אתם יכולים להאמין שהכול כפוף לסמכותו?" לא תמיד לראות פירושו להאמין. לא תמיד לראות פירושו לזהות ולהבין. מאין אם כן באה האמונה? ביכולתי לומר בוודאות, "האמונה באה מן המידה והעומק של חששם של בני האדם מן המציאות והסיבות המקוריות לדברים, וניסיונם עמם". אם אתם מאמינים שאלוהים קיים, אך אינכם יכולים לזהות, כל שכן לתפוס, את עובדת שליטתו וריבונותו של אלוהים על כול הדברים, לעולם לא תודו בלבכם כי לאלוהים יש סמכות מעין זו וכי סמכותו של אלוהים הינה ייחודית. לעולם לא תקבלו באמת את הבורא כאדונכם, אלוהיכם.

גורל האנושות וגורל היקום אינם נפרדים מריבונותו של אלוהים

כולכם מבוגרים. חלקכם בגיל העמידה, חלקכם הגעתם לגיל הזיקנה. מלא מאמין למאמין, ומתחילת האמונה באלוהים לקבלת דבר אלוהים וחוויית עבודתו של אלוהים, כמה ידע היה לכם על ריבונותו של אלוהים? אילו תובנות רכשתם על הגורל האנושי? האם יכול אדם להשיג כול דבר שירצה בחייו? כמה דברים במהלך העשורים הספורים של קיומכם הצלחתם להגשים כפי שרציתם? כמה דברים לא התרחשו כמצופה? כמה דברים הגיעו כהפתעות נעימות? לכמה דברים אנשים עדיין ממתינים שיישאו פרי – מחכים באופן לא מודע לרגע הנכון, ממתינים לרצון השמיים? כמה דברים גורמים לאנשים להרגיש חסרי אונים ומתוסכלים? כול אדם מלא תקוות באשר לגורלו, ומצפה שכול דבר בחייו יתנהל כרצונו, שלא יחסרו לו מזון או בגדים, שעושרו יגדל בצורה מרשימה. איש אינו רוצה בחיים של עוני וקיפוח, מלאי קשיים, רדופי אסונות. אך בני האדם אינם יכולים לחזות את הדברים האלה ולא לשלוט בהם. אולי בעיני אחדים, העבר אינו אלא ערבוביה של חוויות. הם אינם לומדים לעולם מהו רצון השמיים ולא אכפת להם מהו. הם חיים את חייהם ללא מחשבה, בדומה לבעלי חיים, חיים מיום ליום, מבלי שיהיה להם אכפת מהו גורל האנושות, מדוע בני אדם חיים או כיצד עליהם לחיות. אנשים אלה מגיעים לגיל זיקנה מבלי שרכשו כול הבנה על הגורל האנושי, ועד לרגע מותם, אין להם מושג מהם החיים. אנשים כאלה הם מתים, הם ישויות ללא רוח, הם חיות. על אף שהם חיים בין כול הדברים, בני אדם מפיקים הנאה מן הדרכים הרבות שבהן העולם מספק את צורכיהם החומריים, על אף שהם רואים כיצד העולם החומרי הזה מתקדם בהתמדה, לחוויה שלהם – הדברים שלבם ורוחם חשים וחווים – אין כול קשר לדברים חומריים, ואין דבר חומרי שישמש לה תחליף. זוהי הכרה עמוקה בלב האדם, דבר-מה שלא ניתן לראות בעין בלתי מזויינת. הכרה זו טמונה בהבנתנו על חיי האדם והגורל האנושי ובהרגשתנו כלפיהם. והיא מובילה אותנו לא פעם לחשש, כי אדון בלתי נראה קובע את סדר כול הדברים, מתזמר הכול למען האדם. בין כול הדברים האלה, לא ניתן אלא לקבל את הסדרים והתזמורים של הגורל. יחד עם זאת, לא ניתן אלא לקבל את הדרך קדימה, שהבורא פרש לפנינו, את ריבונותו של הבורא על הגורל האנושי. זוהי עובדה שאין עליה עוררין. יהיו אשר יהיו התובנה והעמדה שהאדם מחזיק בהן ביחס לגורל, איש אינו יכול לשנות את העובדה הזו.

לאן תלכו בכל יום, מה תעשו, במי או במה תפגשו, מה תאמרו, מה יקרה לכם – האם ניתן לנבא משהו מן הדברים האלה? בני אדם אינם יכולים לחזות את כול ההתרחשויות האלה, לא כול שכן לשלוט באופן התפתחותן. בחיים האירועים האלה, שלא ניתן לצפותם מראש, מתרחשים ללא הרף, והתרחשותם הינה יום-יומית. העליות והמורדות היום-יומיים והדרכים שבהן הם מתגלים או הדפוסים שבהם הם מתממשים, מהווים תזכורות תמידיות לאנושות על כך שדבר אינו מתרחש באקראי, שרצון האדם אינו יכול לשנות את מסלול ההתפתחות של הדברים האלה, ואת העובדה שהם בלתי נמנעים. כול דבר המתרחש מוסר אזהרה מן הבורא לאנושות, וכן מעביר מסר על כך שבני האדם אינם יכולים לשלוט בגורלם. יחד עם זאת, כול מאורע מהווה סתירה לשאיפתה ולרצונה הפראיים וחסרי התועלת של האנושות לקחת את גורלה בידיה. הם דומים לסטירות רבות עוצמה על לחייה של האנושות, הנוחתות בזו אחר זו והמאלצות את בני האדם לשקול מחדש את השאלה, מי שולט בגורלם בסופו של דבר. וכאשר שאיפותיהם ורצונותיהם מסוכלים ומתנפצים פעם אחר פעם, בני האדם מגיעים באופן טבעי לקבלה לא מודעת של מה שצופן בחובו הגורל וקבלה של המציאות, של רצון השמיים וריבונות הבורא. מן העליות והמורדות היום-יומיים האלה עד לגורלם של חיים אנושיים שלמים, אין דבר שאינו חושף את תכניות הבורא וריבונותו. אין דבר שאינו מעביר את המסר כי "לא ניתן לחרוג מסמכות הבורא", שאינו מעביר את האמת הנצחית כי "סמכות הבורא היא סמכות עליונה".

גורלם של האנושות והיקום שזור באופן הדוק בריבונותו של הבורא, קשור באופן שאינו ניתן להתרה לתזמורי הבורא. בסופו של דבר, לא ניתן להפרידו מסמכות הבורא. דרך חוקי כול הדברים, מגיע האדם לידי הבנה של תזמור הבורא וריבונותו. דרך כללי ההישרדות הוא תופש את שלטון הבורא. מגורלם של כול הדברים הוא מסיק מסקנות על הדרכים שבהן הבורא מפעיל עליהם את ריבונותו ושליטתו. ובמעגלי החיים של בני האדם וכול הדברים, האדם חווה באמת את התזמורים והסדרים שקובע הבורא לכול הדברים והיצורים החיים, ועֵד באמת לאופן שבו תזמורים וסדרים אלה באים במקום כול החוקים, הכללים והמוסדות הארציים, כול העוצמות והכוחות האחרים. לאור זאת מוכרחה האנושות להכיר בכך שאין ישות שנבראה, אשר יכולה להפר את ריבונותו של הבורא, שאין כוח שיכול להתערב באירועים ובדברים שנקבעו מראש על ידי הבורא, או לשנותם. על פי חוקים וכללים אלוהיים אלה, בני האדם וכול הדברים חיים ומתרבים, מדור לדור. האין זו ההתגלמות האמיתית של סמכות הבורא? על אף שהאדם רואה, בחוקים האובייקטיביים, את ריבונותו של הבורא והסדר שהוא קובע לכול האירועים והדברים, כמה בני אדם יכולים לתפוס את עיקרון ריבונותו של הבורא על היקום? כמה בני אדם יכולים באמת לדעת, לזהות ולקבל את ריבונותו של הבורא והסדר שהוא קובע לגורלם, ולהיכנע להם? לאחר שהאמין לעובדת ריבונותו של הבורא על כול הדברים, מי יאמין באמת ויכיר בכך שהבורא אף מכתיב את גורל חיי האדם? מי יכול להבין באמת את העובדה, שהגורל האנושי מונח בכף ידו של הבורא? איזו מין גישה על האנושות לאמץ כלפי ריבונותו של הבורא, כשהיא ניצבת מול העובדה שהוא שולט בגורל האנושות? זוהי החלטה שעל כול אדם העומד כעת מול העובדה הזו, לקבל למען עצמו.

שש נקודות המפנה בחיי אדם

במהלך חייו, מגיע כל אדם לסדרה של נקודות מפנה מכריעות. אלה הם השלבים הבסיסיים והחשובים ביותר, שקובעים את גורל האדם בחייו. להלן תיאור קצר של אבני דרך אלה, שעל כול אדם לעבור במהלך חייו.

לידה: נקודת המפנה הראשונה

היכן האדם נולד, לאיזו משפחה הוא נולד, מינו, מראהו החיצוני ומועד לידתו: אלה הם פרטי נקודת המפנה הראשונה בחייו של אדם.

לאיש אין כול ברירה ביחס לחלקים אלה של נקודת המפנה הזו. כולם נקבעים זמן רב מראש על ידי הבורא. הם אינם מושפעים בשום דרך מן הסביבה החיצונית, ושום גורמים מעשה ידי אדם אינם יכולים לשנות את העובדות האלה, שהבורא קבע מראש. העובדה שאדם נולד, פירושה שהבורא כבר הגשים את השלב הראשון בגורל שסידר לאדם זה. כיוון שהוא קבע את כול הפרטים האלה זמן רב מראש, לאיש אין הכוח לשנות אף לא אחד מהם. יהיה אשר יהיה גורלו של האדם לאחר מכן, תנאי לידתו נקבעים מראש ונותרים כפי שהם. הם אינם מושפעים בשום דרך על ידי גורלו בחיים, ואינם משפיעים בשום דרך על ריבונותו של הבורא עליהם.

1) חיים חדשים נולדים מתוכניותיו של הבורא

אילו פרטים מנקודת המפנה הראשונה – מקום הלידה, המשפחה, המין, המראה החיצוני, מועד הלידה – יכול האדם לבחור? מובן מאליו שהלידה היא אירוע חולף: האדם נולד באופן לא רצוני, במקום מסויים, בזמן מסויים, למשפחה מסויימת, עם מראה חיצוני מסויים. הוא נעשה באופן לא רצוני בן לבית אב מסויים, יורש אילן יוחסין מסויים. אין לו ברירה בנקודת המפנה הראשונה הזו בחיים, אלא הוא נולד לסביבה שנקבעה על פי תוכניות הבורא, למשפחה מסויימת, עם מין ומראה חיצוני מסויימים, ובמועד מסוים הקשור באופן הדוק למהלך חייו. מה יכול האדם לעשות בנקודת מפנה מכרעת זו? בסיכומו של דבר, אין לו ברירה ביחס לאף לא אחד מן הפרטים האלה הנוגעים ללידתו. לולא קביעתו מראש של הבורא והנחייתו, חיים שבאו לעולם זה עתה לא היו יודעים לאן ללכת והיכן לשהות, לא היו להם קשרי משפחה, הם לא היו שייכים לשום מקום, לא היה להם בית של ממש. אך תודות לסידורים הקפדניים של הבורא, הם מתחילים את מסע חייהם כשיש להם מקום לשהות בו, הורים, מקום שאליו הם שייכים וקרובי משפחה. לכול אורך התהליך הזה, נקבע בואם של החיים החדשים האלה על ידי תוכניות הבורא, וכול דבר שיהיה ברשותם יוענק להם על ידי הבורא. מגוף הצף במרחב, שאין לו דבר, הוא הופך בהדרגה לאדם מוחשי, נראה לעין, בשר ודם, אחד מברואי אלוהים, שחושב, נושם וחש בחום וקור, שיכול להשתתף בכול הפעילויות הרגילות של ישות שנבראה בעולם החומרי ושיעבור את כל הדברים שעל אדם שנברא לחוות בחייו. קביעתה מראש של לידת אדם על ידי הבורא, פירושה שהוא יעניק לאדם זה את כול הדברים ההכרחיים להישרדותו. ובדומה לכך, העובדה שאדם נולד פירושה שהוא יקבל מן הבורא את כול הדברים הנחוצים להישרדות, כי משלב זה והלאה, הוא יחיה בצורה שונה, שהבורא מקיים אותה ושכפופה לריבונותו.

2) מדוע בני אדם שונים נולדים בנסיבות שונות

בני אדם אוהבים פעמים רבות לדמיין כי אילו נולדו מחדש, היה זה למשפחה מהוללת. אילו היו אשה, הם היו נראים כמו שלגייה והכול היו אוהבים אותם, ואילו היו גבר, הם היו הנסיך המקסים, שלא חסר לו דבר ושהעולם כולו נענה לקריאתו ולפקודתו. לא אחת יש מי שחי באשליות רבות באשר ללידתו ופעמים רבות אינו שבע רצון ממנה כלל, מתרעם על משפחתו, על מראהו החיצוני, על מינו ואף על מועד לידתו. אולם בני אדם לעולם אינם מבינים מדוע נולדו למשפחה מסויימת או מדוע יש להם מראה מסויים. הם אינם יודעים כי אין זה משנה היכן נולדו או כיצד הם נראים, הם עתידים למלא תפקידים שונים ולהגשים משימות שונות בניהולו של הבורא – מטרה זו לא תשתנה לעולם. בעיני הבורא, המקום שבו נולד האדם, מינו, מראהו החיצוני, כולם דברים ארעיים. הם סדרה של רישומים זעירים, סמלים קטנטנים בכול שלב של ניהול האנושות כולה על ידו. וייעודו וסופו האמיתיים של האדם אינם נקבעים על ידי לידתו בשלב מסויים כלשהו, אלא על ידי המשימה שהוא ממלא בכול גלגול חיים, על ידי שיפוטו של הבורא ביחס אליו כשתוכנית הניהול שלו תושלם.

נאמר כי לכול תוצאה יש סיבה, כי אין תוצאה ללא סיבה. וכך, לידתו של אדם קשורה בהכרח הן לחייו בהווה והן לחייו בעבר. אם מותו של אדם מסיים את פרק חייו הנוכחי, לידתו של אדם היא התחלה של מעגל חדש. אם מעגל ישן מייצג את חייו הקודמים של אדם, המעגל החדש הוא כמובן חייו הנוכחיים. מכיוון שלידת האדם קשורה לחיי העבר שלו וכן לחייו בהווה, המקום, המשפחה, המין, המראה החיצוני וגורמים אחרים כגון אלה, הנוגעים ללידתו, כולם קשורים בהם בהכרח. משמעות הדבר היא כי גורמי לידתו של אדם אינם מושפעים רק על ידי חיי העבר שלו, אלא נקבעים על ידי ייעודו בחיים הנוכחיים. הדבר מסביר את מגוון הנסיבות השונות שלתוכן נולדים בני אדם: יש שנולדים למשפחות עניות, אחרים למשפחות עשירות. יש שהם מפשוטי העם, ולאחרים יש שושלות מהוללות. יש שנולדים בצפון, ויש שבדרום. יש שנולדים במדבר, ואחרים בארצות ירוקות. לידתם של בני אדם אחדים מלווה בתרועות, צחוק וחגיגות, ואחרים מביאים עמם דמעות, אסון וצער. יש שעתידים לזכות להוקרה, בשעה שאחרים יושלכו הצידה בדומה לעשבים שוטים. יש שנולדים עם תווי פנים נאים, אחרים עם תווי פנים עקומים. יש בעלי מראה נחמד, ויש מכוערים. יש שנולדים בחצות, אחרים תחת שמש הצהריים הקופחת... לידתם של בני אדם מכול הסוגים נקבעת על ידי הגורל שהכין להם הבורא. לידתם קובעת את גורלם בחיים הנוכחיים וכן את התפקידים שימלאו והמשימות שיבצעו. כול זה כפוף לריבונותו של הבורא, נקבע מראש על ידו. איש אינו יכול לחמוק מן הגורל שנקבע לו, איש אינו יכול לשנות את נסיבות^[א] לידתו ואיש אינו יכול לבחור את גורלו.

גדילה: נקודת המפנה השנייה

בהתאם לסוג המשפחה שלה הם נולדים, בני אדם גדלים בסביבות ביתיות שונות ולומדים מהוריהם לקחים שונים. הדבר קובע את התנאים שבהם יגיע האדם לפרקו, והגדילה^[ב] מייצגת את נקודת המפנה המכרעת השנייה בחיי האדם. אין צורך לומר, כי לבני אדם אין ברירה גם בנקודת המפנה הזו. גם היא קבועה ומוסדרת מראש.

1) הנסיבות שבהם האדם גדל נקבעות על ידי הבורא

אדם אינו יכול לבחור את בני האדם, האירועים או הדברים שתחת חינוכם והשפעתם יגדל. אדם אינו יכול לבחור, איזה ידע ואילו מיומנויות ירכוש, אילו הרגלים ייצור. אין לו זכות החלטה בשאלה מי יהיו הוריו ובני משפחתו, באיזו מין סביבה יגדל. יחסיו עם בני האדם, האירועים והדברים שבסביבתו, והאופן שבו ישפיעו על התפתחותו, כולם מעבר לשליטתו. אם כך, מי מחליט על הדברים האלה? מי קובע את סדרם? מכיוון שלבני אדם אין ברירה בעניין, מכיוון שהם אינם יכולים להחליט על הדברים האלה בעצמם ומכיוון שהם אינם נוצרים כמובן באופן טבעי, אין צורך לומר שיצירתם של כל האנשים, האירועים והדברים האלה היא בידי הבורא. כפי שהבורא מסדר את הנסיבות המסוימות סביב לידתו של כול אדם, הוא מסדר גם את הנסיבות המסוימות שבהן הוא גדל, אין צורך לומר זאת. אם לידתו של אדם מביאה עמה שינויים לבני האדם, האירועים והדברים שסביבו, גם גדילתו והתפתחותו של אדם זה ישפיעו עליהם בהכרח. לדוגמה, יש שנולדים למשפחות עניות, אך גדלים כשהם מוקפים בעושר. אחרים נולדים למשפחות אמידות, אך גורמים לעושרה של משפחתם להצטמצם, כך שהם גדלים בסביבה ענייה. לידתו של איש אינה נשלטת על ידי כלל קבוע, ואיש אינו גדל במערכת נסיבות קבועה ובלתי נמנעת. אין אלה דברים שאדם יכול לדמיינם או לשלוט בהם. הם תוצרים של גורלו ונקבעים על ידי גורלו. השורה התחתונה היא כמובן שהם נקבעים מראש לגורלו של האדם על ידי הבורא, הם נקבעים על ידי ריבונותו של הבורא על גורלו של אדם זה ותוכניותיו ביחס אליו.

2) הנסיבות השונות שבהן בני אדם גדלים, מובילות לתפקידים השונים

נסיבות לידתו של אדם קובעות ברמה הבסיסית את הסביבה והנסיבות שבהן יגדל, ובדומה לכך, הנסיבות שבהן האדם גדל הן תוצר של נסיבות לידתו. במהלך תקופה זו, האדם מתחיל ללמוד שפה, מוחו מתחיל לפגוש בדברים חדשים רבים ולהטמיעם, ובתהליך זה האדם גדל בהתמדה. הדברים שהאדם שומע באוזניו, רואה בעיניו וקולט במוחו, מעשירים ומחיים בהדרגה את עולמו הפנימי. בני האדם, האירועים והדברים שעמם הוא בא במגע, השכל הישר, הידע והכישורים שהוא לומד, ודרכי החשיבה שמהן הוא מושפע, שמוחדרות בו או שמלמדים אותו, כולם ינחו את גורלו בחיים וישפיעו עליו. השפה שהאדם לומד כשהוא גדל ודרך החשיבה שלו אינן נפרדות מן הסביבה שבה הוא מעביר את נעוריו, וסביבה זו כוללת את ההורים, האחים ואנשים אחרים, אירועים ודברים סביבו. כך מהלך התפתחותו של אדם נקבע על ידי הסביבה שבה הוא גדל, וכן תלוי בבני האדם, באירועים ובדברים שעמם הוא בא במגע במהלך תקופה זו. כיוון שהתנאים שבהם אדם גדל נקבעים זמן רב מראש, הסביבה שבה הוא חי תוך כדי תהליך זה נקבעת אף היא מראש כמובן. בחירותיו והעדפותיו של האדם אינם מכריעים לגביה, אלא תכניות הבורא, הנקבעות על ידי סידוריו הקפדניים של הבורא, ריבונותו של הבורא על גורל האדם בחייו, הם שמכריעים לגביה. כך האנשים שאדם כלשהו פוגש בהם במהלך גדילתו והדברים שעמם הוא בא במגע, כולם קשורים באופן בלתי נמנע לתזמור ולקביעת הסדר על ידי הבורא. בני אדם אינם יכולים לחזות קשרים הדדיים מורכבים מעין אלה, ואינם יכולים לשלוט בהם או להבינם עד תום. לדברים רבים ושונים ולאנשים רבים ושונים יש השפעה על הסביבה שבה אדם גדל, ואין אדם המסוגל לתזמר רשת כה עצומה של קשרים ולקבוע את סדרה. אין אדם או דבר, מלבד הבורא, שיכול לשלוט בהופעתם, נוכחותם והיעלמותם של כול בני האדם, האירועים והדברים השונים, ורשת קשרים עצומה כזו בדיוק היא שמעצבת את התפתחות האדם כפי שנקבע מראש על ידי הבורא, מעצבת את הסביבות השונות שבהן בני אדם גדלים, ויוצרת את התפקידים השונים הנחוצים לפעולת הניהול של הבורא, כשהיא מניחה יסודות מוצקים וחזקים לכך שבני אדם ימלאו את משימותיהם בהצלחה.

עצמאות: נקודת המפנה השלישית

לאחר שהאדם עבר את גיל הילדות וההתבגרות והוא מגיע בהדרגה ובאופן בלתי נמנע לבגרות, הצעד הבא הוא להיפרד לחלוטין מנעוריו, לומר שלום להוריו, ולהתמודד עם הדרך שלפניו כמבוגר עצמאי. בשלב זה^[ג], עליו לעמוד מול כל בני האדם, האירועים והדברים שעל מבוגר להתמודד עמם, לעמוד מול כל החלקים בגורלו אשר יופיעו במהרה. זוהי נקודת המפנה השלישית שעל האדם לעבור.

1) לאחר שנעשה עצמאי, האדם מתחיל לחוות את ריבונותו של הבורא

אם לידתו וגדילתו של האדם הם "תקופת הכנה" למסעו בחיים, המניחה את אבן הפינה לגורלו, הרי שעצמאותו של האדם היא מונולוג הפתיחה לגורלו בחיים. אם לידתו וגדילתו של האדם הן עושר שצבר לקראת גורלו בחיים, עצמאותו היא התקופה שבה הוא מתחיל להוציא את העושר הזה או להוסיף לו. כשהאדם עוזב את הוריו ונעשה עצמאי, התנאים החברתיים שמולם הוא עומד וסוג העבודה והקריירה הפתוח בפניו, נקבעים שניהם על ידי הגורל ואין להם שום קשר להוריו. יש שבוחרים מקצוע טוב להתמחות בו בלימודיהם הגבוהים, מוצאים בסופו של דבר עבודה משביעת רצון לאחר סיום לימודיהם ועושים צעד ראשון מנצח במסע חייהם. יש שלומדים ורוכשים שליטה בכישורים רבים ושונים, אך לעולם אינם מוצאים עבודה המתאימה להם ואינם מוצאים את מקומם, וודאי שאין להם קריירה. בתחילת מסע חייהם, הם מוצאים את עצמם מתוסכלים בכול צעד שהם עושים, רדופי בעיות, האפשרויות העומדות בפניהם עגומות וחייהם אפופים אי-ודאות. יש ששוקדים על לימודיהם, אך מחמיצים אך במעט את כל ההזדמנויות שלהם לקבל השכלה גבוהה, ונדמה שנגזר גורלם שלא להשיג הצלחה לעולם, כששאיפתם הראשונה במסע חייהם נמוגה באוויר. כשהם אינם יודעים^[ד] אם הדרך שלפניהם ישרה או סלעית, הם חשים לראשונה עד כמה ייעודו של האדם מלא משתנים, ולכן מביטים על החיים בתקווה ובחרדה. יש שעל אף שאין להם השכלה טובה, כותבים ספרים ומשיגים מידה מסוימת של תהילה. יש שהם אנאלפביתים כמעט לגמרי, אך מרוויחים כסף בעסקים וכך יכולים לפרנס את עצמם... העיסוק שהאדם בוחר, הדרך שבה הוא מתפרנס: האם יש לבני האדם שליטה על השאלה, אם בחירתם טובה או לא? האם בחירתם מתאימה לרצונותיהם והחלטותיהם? רוב בני האדם היו רוצים לעבודה פחות ולהרוויח יותר, לא לעמול בשמש ובגשם, להתלבש יפה, לזהור ולנצנץ בכול מקום, להתנשא גבוה מעל אחרים, ולהביא כבוד לאבותיהם. רצונותיהם של בני האדם כה מושלמים, אך כשבני אדם עושים את צעדיהם הראשונים במסע חייהם, הם מתחילים להבין בהדרגה, עד כמה בלתי מושלם הוא ייעוד האדם, ותופסים לראשונה באמת את העובדה, כי על אף שניתן לתכנן תכניות אמיצות לעתיד, על אף שניתן לפתח פנטזיות נועזות, לאיש אין היכולת או הכוח לממש את חלומותיו, איש אינו נמצא בעמדה המאפשרת לו לשלוט בעתידו. תמיד יהיה מרחק מסוים בין חלומותיו של האדם לבין המציאות שעליו להתמודד עמה. הדברים לעולם אינם כפי שהאדם היה רוצה שיהיו, ואל מול מציאות כזו, בני האדם לעולם אינם יכולים להשיג סיפוק או שביעות רצון. יש שאף ירחיקו לכת ככול שרק ניתן לדמיין, יקדישו מאמצים גדולים ויקריבו קורבנות גדולים למען פרנסתם ועתידם, בניסיון לשנות את גורלם. אך בסופו של דבר, גם אם יוכלו לממש את חלומותיהם ורצונותיהם באמצעות עבודתם הקשה, הם לעולם לא יוכלו לשנות את גורלם, ואין זה משנה באיזו עיקשות ינסו, לעולם לא יוכלו לחרוג ממה שהקצה להם הגורל. יהיו אשר יהיו ההבדלים ביכולת, במנת המשכל ובכוח הרצון, בני האדם כולם שווים בפני הגורל, שאינו מבחין בין הגדול לקטן, בין הגבוה לנמוך, בין המרומם לנחות. על העיסוק שהאדם יעסוק בו, מה שיעשה כדי להתפרנס וכמות העושר שיצבור בחייו, לא מחליטים הוריו, כישרונותיו, מאמציו או שאיפותיו, אלא הם נקבעים מראש על ידי הבורא.

2) עזיבת ההורים והתחלת מילויו הרציני של תפקיד האדם בתיאטרון החיים

כשהאדם מגיע לבגרות, הוא מסוגל לעזוב את הוריו ולצאת לדרך משלו, ובשלב זה הוא מתחיל באמת למלא את תפקידו, הערפל מתרומם מעל משימתו בחיים וזו מתבררת בהדרגה. לכאורה, הוא שומר עדיין על קשר הדוק עם הוריו, אך כיוון שלמשימתו ולתפקיד שהוא ממלא בחייו אין כל קשר לאימו ולאביו, בפועל קשר הדוק זה מתפרק אט אט כשהאדם נעשה בהדרגה עצמאי. מנקודת מבט ביולוגית, בני האדם עדיין אינם יכולים אלא להיות תלויים בהוריהם בדרכים לא מודעות, אך מבחינה אובייקטיבית, לאחר שבגרו לגמרי, יש להם חיים נפרדים לחלוטין מהוריהם והם ימלאו את התפקידים שהם מקבלים על עצמם באופן עצמאי. מלבד לידה וגידול ילדים, אחריותם של ההורים בחיי ילדיהם היא רק לספק להם סביבה רשמית שבה יוכלו לגדול, כי לדבר מלבד קביעתו מראש של הבורא אין השפעה על הגורל האנושי. איש אינו יכול לשלוט בסוג העתיד שיהיה לאדם. הוא נקבע זמן רב מראש, וגם הוריו אינם יכולים לשנות את גורלו. ככל שהדבר נוגע לגורל, כל אדם הוא עצמאי ולכל אדם גורל משלו. כך שהוריו של איש אינם יכולים להדוף את גורלו בחיים או להפעיל ולו את ההשפעה הקלה ביותר על התפקיד שימלא בחייו. ניתן לומר כי המשפחה שבה נקבע גורלו של האדם להיוולד והסביבה שבה הוא גדל אינן אלא תנאים מוקדמים למילוי משימתו בחיים. הם אינם קובעים בשום דרך את גורלו של האדם בחיים ולא את סוג הייעוד שבמסגרתו ימלא את משימתו. וכך, הוריו של איש אינם יכולים לסייע לו להגשים את משימתו בחיים ובאופן דומה, קרובי משפחתו של איש אינם יכולים לעזור לו לקחת על עצמו את תפקידו בחיים. האופן שבו יגשים את משימתו וסוג סביבת החיים שבה יבצע את תפקידו נקבעים לחלוטין על ידי גורלו בחיים. במילים אחרות, אין תנאים אובייקטיביים אחרים שיכולים להשפיע על משימתו של אדם, אשר נקבעת מראש על ידי הבורא. כל בני האדם מתבגרים בסביבה המסוימת שבה הם גדלים, ואחר כך בהדרגה, צעד אחר צעד, הם יוצאים לדרכם בחיים ומגשימים את הייעוד שתכנן להם הבורא, כשהם נכנסים באופן טבעי ולא רצוני לים האנושות רחב הידיים ומקבלים על עצמם את תפקידם בחיים, שבו הם מתחילים לממש את תחומי אחריותם כיצירים נבראים למען הדברים שהבורא קבע מראש, למען ריבונותו.

נישואין: נקודת המפנה הרביעית

כשהאדם גדל ומתבגר, הוא מתרחק מהוריו ומן הסביבה שבה נולד וגדל, ובמקום זאת מתחיל לחפש כיוון לחייו ולחתור לקראת המטרות בחייו, בדרך חיים השונה מזו של הוריו. במהלך תקופה זו, איש אינו זקוק עוד להוריו, אלא לבן או בת זוג שעמם יוכל לחיות את חייו: בעל או רעיה, אדם שגורלו שזור עמו באופן הדוק. כך האירוע החשוב הראשון שבפניו עומד האדם בעקבות העצמאות הוא הנישואין, נקודת המפנה הרביעית שדרכה עליו לעבור.

1) לאיש אין ברירה באשר לנישואין

נישואין הם אירוע מרכזי בחיי האדם. זוהי התקופה שבה הוא מתחיל באמת לקחת על עצמו אחריות מסוגים שונים, מתחיל למלא בהדרגה משימות מסוגים שונים. בני אדם מטפחים אשליות רבות באשר לנישואין בטרם יחוו אותם בעצמם, וכול האשליות האלה נפלאות. נשים מדמיינות כי "החצי השני" שלהן יהיה הנסיך המקסים מהאגדות, וגברים מדמיינים כי יתחתנו עם שלגייה. הפנטזיות האלה מראות, שלכול אדם יש דרישות מסוימות מהנישואין, מערכת משלו של דרישות ואמות מידה. על אף שבתקופה רעה זו, בני אדם מופגזים ללא הרף במסרים מעוותים על הנישואין, שיוצרים דרישות נוספות רבות עוד יותר ונותנים לבני האדם מטען ועמדות משונות מסוגים שונים, כול אדם שחווה נישואין יודע, שאין זה משנה כיצד הוא מבין אותם, אין זה משנה מהי עמדתו כלפיהם, נישואין אינם עניין של בחירה אישית.

האדם פוגש באנשים רבים בחייו, אך איש אינו יודע מי יהיה לבן או בת זוגו בנישואין. על אף שלכל אחד יש רעיונות משלו ועמדות אישיות בנושא הנישואין, איש אינו יכול לחזות, מי יהיה לבסוף "החצי השני" האמיתי שלו, והמושגים שלו עצמו אינם נחשבים הרבה לצורך העניין. לאחר שפגשתם באדם המוצא חן בעיניכם, אתם יכולים לחזר אחרי האדם הזה, אך השאלה אם הוא או היא מעוניינים בכם, אם הוא או היא מסוגלים להיות לבן או לבת זוגכם, אינה החלטה שלכם. מושא חיבתכם אינו בהכרח האדם שעמו תוכלו לחלוק את חייכם. ובינתיים מישהו שמעולם לא ציפיתם לו, נכנס בשקט לחייכם והופך לבן או לבת זוגכם, הופך למרכיב החשוב ביותר בגורלכם, ל"חצי השני" שלכם, שגורלכם קשור בו באופן שאינו ניתן להתרה. וכך, על אף שיש מיליוני מערכות נישואין בעולם, כול אחת מהן שונה מן האחרת: כמה מערכות נישואין אינן מספקות, כמה מהן מאושרות; כמה מתפרשות על פני מזרח ומערב, כמה – על פני צפון ודרום; כמה מהן הן שידוכים מושלמים, כמה מהן הן בין בני זוג ממעמד שווה; כמה מהן מאושרות והרמוניות, כמה מהן כואבות ומלאות צער; כמה מהן מהוות מושא קנאה לאחרים, כמה מהן אינו מובנות וזוכות למבטים זועפים; כמה מהן מלאות שמחה, כמה מהן שטופות דמעות וגורמות לייאוש... במספר עצום זה של מערכות נישואין, מגלים בני אדם נאמנות ומחוייבות לנישואין לכול אורך החיים, אהבה, התקשרות ואי-יכולת להיפרד, השלמה ואי-הבנה או בגידה ואף שנאה. בין אם הנישואין עצמם מביאים עמם אושר או כאב, משימתו של כול אדם בנישואין נקבעת מראש על ידי הבורא ולא תשתנה. על הכול למלא אותה. והגורל האישי השוכן מאחורי כול מערכת נישואין אינו משתנה. הוא נקבע זמן רב מראש על ידי הבורא.

2) נישואין נולדים מגורלם של שני בני זוג

נישואין הם נקודת מפנה חשובה בחיי אדם. זהו תוצר של הגורל האנושי, חולייה בעלת חשיבות מכרעת בגורלו. הם אינם מושתתים על רצונו או העדפותיו האישיים של אדם כלשהו ואינם מושפעים מגורמים חיצוניים כלשהם, אלא נקבעים באופן מלא על ידי גורלם של שני הצדדים, על ידי הסידורים והקביעות מראש של הבורא באשר לגורלם של בני הזוג. על פניו, מטרת הנישואין היא להמשיך את המין האנושי, אך הנישואין באמת אינם אלא טקס שאדם עובר בתהליך מילוי משימתו. התפקידים שבני אדם ממלאים בנישואין אינם רק תפקידי גידול הדור הבא. אלה הם התפקידים השונים שהאדם לוקח על עצמו והמשימות שעליו למלא במהלך שמירת הנישואין. כיוון שלידתו של האדם משפיעה על שינויים של בני האדם, האירועים והדברים סביבו, הנישואין שלו ישפיעו עליהם אף הם באופן בלתי נמנע, ויתרה מכך, ישנו אותם בדרכים שונות.

כשהאדם נעשה עצמאי, הוא מתחיל את מסעו בחיים, אשר מוביל צעד אחר צעד לעבר בני האדם, האירועים והדברים הקשורים לנישואיו. ויחד עם זאת, האדם השני שירכיב נישואין אלה מתקרב, צעד אחר צעד, לעבר אותם בני האדם, האירועים והדברים. תחת ריבונותו של הבורא, שני בני אדם ללא קרבה ביניהם, אשר שותפים לגורלות הקשורים זה בזה, נכנסים בהדרגה למערכת נישואין והופכים באורח פלא למשפחה, "שני חגבים הנאחזים באותו החבל". כך כשהאדם נכנס למערכת נישואין, מסעו בחיים ישפיע על "החצי השני" שלו וייגע בו, ובדומה לכך, מסעו או מסעה של בן או בת זוגו בחיים, ישפיע על גורלו בחיים וייגע בו. במילים אחרות, גורלות אנושיים קשורים זה בזה, ואיש אינו יכול למלא את משימתו בחיים או לבצע את תפקידו באופן עצמאי לחלוטין מאחרים. ללידתו של האדם יש השפעה על שרשרת עצומה של מערכות יחסים. הגדילה כרוכה אף היא בשרשרת מורכבת של מערכות יחסים. ובדומה לכך, נישואין מתקיימים באופן בלתי נמנע בתוך רשת ענקית ומורכבת של קשרים אנושיים, שכול חבר בה מעורב ושמשפיעה על גורלו של כול מי שמהווה חלק ממנה. נישואין אינם תוצר של משפחותיהם של שני בני הזוג, הנסיבות שבהן גדלו, המראה החיצוני שלהם, גילם, תכונותיהם, כישרונותיהם או גורמים אחרים כלשהם, אלא הם נובעים ממשימה משותפת ומגורלות הקשורים זה בזה. זהו מקור הנישואין, תוצר של גורל אנושי אשר מתוזמר ומסודר על ידי הבורא.

צאצאים: נקודת המפנה החמישית

לאחר שנישא, מתחיל האדם לטפח את הדור הבא. אין לו זכות החלטה בשאלה, כמה ואילו מין ילדים יהיו לו. גם הדברים האלה נקבעים על ידי גורלו של האדם, שנקבע מראש על ידי הבורא. זוהי נקודת המפנה החמישית שדרכה על האדם לעבור.

אם אדם נולד כדי למלא את תפקיד ילדו של מישהו אחר, הוא מגדל את הדור הבא כדי למלא את תפקיד ההורה של מישהו אחר. שינוי תפקידים זה גורם לאדם לחוות שלבים שונים של החיים מנקודות מבט שונות. הוא אף מעניק לו מערכות שונות של חוויות חיים, שבהן הוא לומד להכיר את אותה ריבונות של הבורא, וכן את העובדה שאיש אינו יכול לחרוג מקביעתו מראש של הבורא ולא לשנותה.

1) לאדם אין שליטה במה שיקרה לצאצאיו

לידה, גדילה ונישואין, כולם גורמים לאכזבה מסוגים שונים ובדרגות שונות. יש שאינם שבעי רצון ממשפחתם או מן המראה החיצוני שלהם, יש שאינם אוהבים את הוריהם, יש שנוטרים טינה לסביבה שבה גדלו או מתלוננים עליה. ולרוב בני האדם, בין כל האכזבות האלה, הנישואין הם שגורמים לאי-שביעות הרצון הרבה ביותר. תהיה אשר תהיה מידת אי-שביעות רצונו של האדם מלידתו, בגרותו או נישואיו, כל אדם שעבר את הדברים האלה יודע שלא ניתן לבחור היכן ומתי ייוולד, כיצד ייראה, מי יהיו הוריו ומי יהיו בן או בת זוגם, אלא בפשטות יש לקבל את רצון השמיים. אך כשמגיעה העת לבני אדם לגדל את הדור הבא, הם משליכים את כל תשוקותיהם שלא הצליחו לממש במחצית הראשונה של חייהם על צאצאיהם, בתקווה שאלה יפצו אותם על כל האכזבות במחצית הראשונה של חייהם. כך מטפחים בני האדם כל מיני פנטזיות על ילדיהם: כי בנותיהם יגדלו ויהיו ליפהפיות מדהימות, בניהם – לאדונים נאים, כי בנותיהם יהיו תרבותיות וכישרוניות ובניהם – סטודנטים מבריקים וספורטאים מצטיינים, כי בנותיהם יהיו עדינות, מוסריות ונבונות ובניהם חכמים, מוכשרים ורגישים. הם מקווים כי בין אם צאצאיהם יהיו בנות או בנים, הם יכבדו את המבוגרים מהם, יתחשבו בהוריהם, יהיו אהובים על הכול ויזכו לשבחים מכל אדם... בשלב זה, תקוות לחיים נובטות מחדש ותשוקות חדשות ניצתות בלבם של בני האדם. בני האדם יודעים שהם חסרי אונים וחסרי תקווה בחיים האלה, שלא תהיה להם הזדמנות נוספת או תקווה נוספת, להתבלט ביחס לאחרים ושאין להם ברירה אלא לקבל את גורלם. וכך הם משליכים את כל תקוותיהם, רצונותיהם הלא ממומשים והאידיאלים שלהם, על הדור הבא, בתקווה שצאצאיהם יוכלו לעזור להם להגשים את חלומותיהם ולממש את רצונותיהם, שבנותיהם ובניהם יביאו תהילה לשם משפחתם, יהיו לאנשים חשובים, עשירים או מפורסמים. בקצרה, ברצונם לראות כי מזלם של ילדיהם עולה ומשגשג. תוכניותיהם של בני האדם והפנטזיות שלהם הן מושלמות. האין הם יודעים כי מספר הילדים שיהיו להם, מראם החיצוני, יכולותיהם של ילדיהם וכו', אינם החלטה שלהם כלל ועיקר, כי גורל ילדיהם אינו מונח בכף ידם? בני האדם אינם אדונים לגורלם, אולם הם מקווים לשנות את גורל הדור הבא. הם חסרי אונים להימלט מגורלם שלהם, אולם מנסים לשלוט בגורל בניהם ובנותיהם. האין הם מעריכים את עצמם יתר על המידה? האין זו טיפשות ובורות מצד האדם? בני אדם יעשו כל מאמץ למען צאצאיהם, אך בסופו של דבר תוכניותיהם ותשוקותיהם אינן יכולות להכתיב מה מספר הילדים שיהיו להם ומה יהיה אופיים. יש אנשים שהם חסרי פרוטה אך מולידים ילדים רבים. יש שהם עשירים, אך אין להם ילדים כלל. יש שרוצים בבת, אך משאלה זו אינה ניתנת להם. יש שרוצים בבן, אך אינם מצליחים להוליד בן זכר. יש שבעיניהם ילדים הם ברכה. בעיני אחרים, הם קללה. יש זוגות נבונים שמולידים ילדים קשי תפיסה. יש הורים חרוצים וישרים, אך הילדים שהם מגדלים הם עצלנים. יש הורים טובי לב והוגנים, אך יש להם ילדים ערמומיים ומרושעים. יש הורים שהם בריאים בנפשם ובגופם, אך מולידים ילדים מוגבלים. יש הורים שהם פשוטים ולא מצליחים, אך יש להם ילדים המגיעים להישגים גדולים. יש הורים במעמד נמוך, שיש להם ילדים העולים לגדולה...

2) לאחר שגידלו את הדור הבא, רוכשים בני אדם הבנה חדשה על הגורל

רוב בני האדם אשר נישאים, עושים זאת בסביבות גיל שלושים, ובשלב זה בחיים אין לאדם כול הבנה על הייעוד האנושי. אך כשבני אדם מתחילים לגדל ילדים, כשצאצאיהם גדלים, הם צופים בדור החדש כשהוא חוזר על החיים ועל כול החוויות של הדור הקודם, רואים כיצד עברם שלהם משתקף בהם ומבינים כי את הדרך שבה הולך הדור הצעיר, בדומה לדרכם שלהם, לא ניתן לתכנן או לבחור. אל מול עובדה זו, אין להם ברירה אלא להודות בכך שגורלו של כול אדם נקבע מראש. ומבלי להבין זאת לגמרי, הם מניחים בהדרגה בצד את רצונותיהם, והתשוקות שבלבם מבליחות וכבות... במהלך תקופה זו, האדם עבר כבר את רוב אבני הדרך החשובות בחיים והשיג הבנה חדשה של החיים, אימץ גישה חדשה. למה יכול לצפות אדם בגיל הזה מן העתיד ולאילו אפשרויות עתידיות הוא יכול לייחל? איזו אישה בת חמישים חולמת עדיין על הנסיך המקסים? איזה גבר בן חמישים מחפש עדיין את שלגייה שלו? איזו אשה בגיל העמידה מקווה עדיין להפוך מברווזון מכוער לברבור? האם לרוב הגברים המבוגרים יש דחף לקריירה הזהה לזה של גברים צעירים? לסיכום בין אם האדם הוא גבר או אישה, רבים הסיכויים שלכול מי שמגיע לגיל הזה תהיה גישה רציונלית ומעשית יחסית כלפי נישואין, משפחה וילדים. לאדם כזה לא נותרו ברירות, ביסודו של דבר, לא נותר דחף לקרוא תיגר על הגורל. ככול שהדבר נוגע לניסיון האנושי, מייד כשהאדם מגיע לגיל הזה, הוא מפתח באופן טבעי את הגישה הזו: "יש לקבל את הגורל, לילדיי יש מזל משלהם, גורל האדם נקבע על ידי השמים". רוב בני האדם שאינם מבינים את האמת, לאחר שעמדו בכול העליות והמורדות, התסכולים והקשיים של העולם הזה, יסכמו את תובנותיהם על חיי האדם בשתי מלים: "זה הגורל!" על אף שביטוי זה כולל בתוכו את מסקנתם והבנתם של בני האדם החילונים ביחס לגורל האנושי, על אף שהוא מבטא את חוסר האונים של האנושות וניתן לומר שהוא חודר ומדויק, הוא רחוק מאוד מהבנתה של ריבונות הבורא, ובפשטות אינו תחליף לידיעה על סמכותו של הבורא.

3) האמונה בגורל אינה תחליף להכרת ריבונותו של הבורא

לאחר שהייתם חסידיו של אלוהים במשך שנים כה רבות, האם יש הבדל מהותי בין הידע שלכם על הגורל לבין זה של בני האדם החילונים? האם הבנתם באמת את קביעתו מראש של הבורא ולמדתם להכיר באמת את ריבונותו של הבורא? יש בני אדם שמבינים לעומק את הביטוי "זה הגורל", אך הם אינם מאמינים כלל בריבונותו של אלוהים, אינם מאמינים כי גורל אנושי מסודר ומתוזמר על ידי אלוהים ואינם מוכנים להישמע לריבונותו של אלוהים. בני אדם כאלה כמו נסחפים באוקיינוס, מושלכים על ידי הגלים, נסחפים עם הזרם, ללא ברירה אלא להמתין באופן פסיבי ולהשלים עם הגורל. אולם הם אינם מכירים בכך שהגורל האנושי כפוף לריבונותו של אלוהים. הם אינם יכולים ללמוד להכיר את ריבונותו של אלוהים ביוזמתם ובכך להשיג ידע על סמכותו של אלוהים, להישמע לתזמורי אלוהים ולהסדריו, לחדול להתנגד לגורל ולחיות תחת השגחתו, הגנתו והנחייתו של אלוהים. במילים אחרות, קבלת הגורל אינה זהה לציות לריבונותו של אלוהים. אמונה בגורל אין פירושה שהאדם מקבל את ריבונותו של אלוהים, מכיר בה ומכיר אותה. אמונה בגורל היא רק הכרה באמת ובתופעות החיצוניות. זה שונה מן הידיעה כיצד הבורא שולט בגורל האנושות, מן ההכרה בכך שהבורא הוא מקור הריבונות על גורלם של כל הדברים, ועוד יותר שונה מן הציות לתזמוריו ולהסדריו של הבורא לגורל האנושות. אם אדם רק מאמין בגורל – ואף אם יש לו תחושה עמוקה בקשר לכך – אך אינו מסוגל לדעת ולהכיר על ידי כך את ריבונותו של הבורא על גורל האנושות, להישמע לה ולקבלה, אזי חייו בכל זאת יהיו טרגדיה, חיים שהיו לשווא, חלל ריק. הוא בכל זאת לא יוכל לבוא אל ריבונותו של הבורא, להיות לאדם שנברא במובן האמיתי ביותר של הביטוי וליהנות מדעה חיובית של הבורא עליו. על אדם שיודע וחווה באמת את ריבונותו של הבורא, להיות במצב אקטיבי, לא במצב פסיבי או בחוסר אונים. גם אם אדם כזה יקבל את העובדה שלכל הדברים יש גורל, עליו להיות בעל הגדרה מדויקת לחיים ולגורל: כל גלגול חיים כפוף לריבונותו של הבורא. כשהאדם מביט לאחור על הדרך שבה הלך, כשהוא נזכר בכל שלב במסעו, הוא רואה שבכל צעד, בין אם דרכו הייתה קשה או קלה, אלוהים הנחה את נתיבו ותכנן אותו. היו אלה הסידורים הקפדניים של אלוהים, תכנונו הקפדני, שהובילו אותו בלי דעת עד ליום הזה. להיות מסוגל לקבל את ריבונותו של הבורא, לקבל את ישועתו – איזה מזל גדול הוא זה! אם עמדתו של האדם כלפי הגורל היא שלילית, הדבר מוכיח שהוא מתנגד לכל דבר שאלוהים סידר לו, שאין לו גישה צייתנית. אם גישתו כלפי ריבונותו של אלוהים על הגורל האנושי חיובית, אזי כשהוא מביט לאחור על מסעו, כשהוא מתמודד באמת עם ריבונותו של אלוהים, הוא ירצה להישמע לכל דבר שאלוהים קבע את סדרו ויהיה נחוש יותר בדעתו ובטוח יותר בעצמו כדי להניח לאלוהים לתזמר את גורלו ולחדול להתמרד נגד אלוהים. כי הוא רואה שכשהוא אינו מבין את הגורל, כשהוא אינו מבין את ריבונותו של אלוהים, כשהוא מגשש את דרכו קדימה בעקשנות, מתנודד ומועד מבעד לערפל, המסע קשה מדי, מצער מדי. לכן כאשר בני אדם מכירים בריבונותו של אלוהים על הגורל האנושי, החכמים שבהם בוחרים להכיר ולקבל אותה, להיפרד לשלום מן הימים מלאי הכאב שבהם ניסו לבנות להם חיים טובים במו ידיהם ולחדול להיאבק נגד הגורל ולחתור לקראת "מטרות החיים שלהם", כביכול, בדרכם שלהם. כשאין לאדם אלוהים, כשהאדם אינו יכול לראות את אלוהים, כשהוא אינו יכול לזהות בבירור את ריבונותו של אלוהים, כל יום הוא חסר משמעות, חסר ערך, אומלל. בכל מקום שבו האדם יימצא, יהיה עיסוקו אשר יהיה, אמצעי מחייתו והחתירה למטרותיו אינם מביאים עמם דבר מלבד צער אינסופי וסבל שלא ניתן להפיגו, כך שהוא אינו יכול לשאת להביט לאחור. רק כשהאדם יקבל את ריבונותו של הבורא, יישמע לתזמוריו ולהסדריו ויבקש לו חיים אנושיים אמיתיים, הוא יתחיל להשתחרר בהדרגה מכל הצער והסבל וייפטר מכל הריקנות שבחיים.

4) רק מי שנשמע לריבונות הבורא יכול להשיג חופש אמיתי

כיוון שבני אדם אינם מכירים בתזמורי הבורא ובריבונותו של הבורא, הם עומדים תמיד מול הגורל בהתרסה, עם גישה מרדנית, ושואפים תמיד להשליך מעליהם את סמכותו של אלוהים וריבונותו ואת הדברים שצופן בחובו הגורל, בתקוות שווא לשנות את נסיבותיהם הנוכחיות ואת גורלם. אך הם אינם יכולים להצליח לעולם. הם מתוסכלים בכול אשר יפנו. המאבק הזה, אשר מתרחש בעומק נשמתו של האדם, הוא מאבק כואב. הכאב בלתי נשכח ובמשך כול הזמן, האדם מבזבז את חייו. מהו הגורם לכאב הזה? האם הסיבה היא ריבונותו של אלוהים או מפני שהאדם נולד ללא מזל? מובן שאף אחת מן האפשרויות אינה נכונה. בשורה התחתונה, הסיבה היא הדרכים שבהן בני אדם בוחרים ללכת ולחיות את חייהם. יש בני אדם שאולי לא הבינו את הדברים האלה. אך כשאתם יודעים באמת, כשאתם מגיעים להכרה אמיתית בכך שלאלוהים יש ריבונות על הגורל האנושי, כשאתם מבינים באמת שכול דבר שאלוהים תכנן והחליט למענכם הוא זכות גדולה והגנה גדולה, אתם מרגישים כיצד כאבכם נעשה בהדרגה קל יותר וכול שלמותכם נעשית רגועה, חופשית, משוחררת. אם לשפוט על פי מצבם של רוב בני האדם, על אף שברמה סובייקטיבית אין ברצונם להמשיך לחיות כפי שחיו בעבר, על אף שהם רוצים בהקלה לכאבם, מבחינה אובייקטיבית הם אינם יכולים להתמודד באמת עם ערכה ומשמעותה המעשיים של ריבונות הבורא על הגורל האנושי. הם אינם יכולים להכיר באמת בריבונותו של הבורא ולהישמע לה, לא כל שכן לדעת כיצד לבקש ולקבל את תזמורי הבורא וסידוריו. לפיכך, אם בני אדם אינם יכולים להכיר באמת בעובדה שלבורא יש ריבונות על הגורל האנושי ועל כול הדברים, אם הם אינם יכולים להיכנע באמת לריבונות הבורא, יהיה להם קשה שלא להיות מונעים על ידי המושג כי "גורל האדם הוא בידיו" ולא להיות כבולים על ידו, יהיה להם קשה לנער מעליהם את כאב מאבקם העז נגד הגורל וריבונות הבורא, ואין צורך לומר שיהיה להם גם קשה להיות משוחררים וחופשיים באמת, להיות לאנשים העובדים את אלוהים. יש דרך פשוטה ביותר להשתחרר מן המצב הזה: להיפרד לשלום מדרך החיים הקודמת, להיפרד מן המטרות הקודמות בחיים, לסכם ולנתח את אורח החיים, השקפת החיים, העיסוקים, הרצונות והאידיאלים הקודמים, ואחר כך להשוותם לרצון אלוהים ודרישותיו מהאדם, ולבדוק אם יש בהם התואמים את רצונו ודרישותיו של אלוהים, אם איזה מהם מוביל לערכים הנכונים בחיים, מוביל את האדם להבנה רבה יותר של האמת ומאפשר לו לחיות באנושיות ובצלם אנוש. כשתחקרו שוב ושוב ותנתחו בקפידה את המטרות השונות שבני אדם חותרים אליהן בחיים ואת דרכי החיים השונות שלהם, תגלו כי אף לא אחת מהן מתאימה לכוונה המקורית שהיתה לבורא כאשר ברא את האנושות. כולן מרחיקות את בני האדם מריבונותו ודאגתו של הבורא. כולן מלכודות אשר גורמות לבני האדם לשחיתות ואשר מובילות אותם לגיהינום. לאחר שתבינו זאת, תהיה משימתכם להניח בצד את השקפתכם הישנה על החיים, להתרחק ממלכודות שונות, להניח לאלוהים לשלוט בחייכם ולקבוע לכם סידורים, לנסות רק להיכנע לתזמוריו של אלוהים ולהנחייתו, שלא תהיה לכם ברירה, ולהיות לאנשים העובדים את אלוהים. הדבר נשמע קל, אך קשה לעשותו. יש בני אדם שיכולים לשאת את הכאב שבכך, ואחרים לא. יש שמוכנים להישמע, ואחרים לא. למי שאינו מוכן, אין רצון ונחישות לעשות זאת. הוא מודע בבירור לריבונותו של אלוהים, יודע היטב כי אלוהים הוא שמתכנן ומסדר את הגורל האנושי, אך בכול זאת נאבק ובועט, בכול זאת אינו משלים עם הפקדת גורלו ביד אלוהים ועם הכניעה לריבונותו של אלוהים, ויתרה מכך, הוא מתנגד לתזמוריו וסידוריו של אלוהים. לכן יהיו תמיד אנשים שירצו לבדוק בעצמם, למה הם מסוגלים. הם חפצים לשנות את גורלם במו ידיהם או להשיג אושר בכוחם שלהם, לבדוק אם יוכלו לחרוג מגבולות סמכותו של אלוהים ולהתעלות על פני ריבונותו של אלוהים. העצב במצבו של האדם אינו על כך שהאדם שואף לחיים מאושרים, לא שהוא חותר לעושר ותהילה או נאבק נגד גורלו מבעד לערפל, אלא על כך שלאחר שראה את קיומו של אלוהים, לאחר שלמד את העובדה שלבורא יש ריבונות על הגורל האנושי, הוא בכול זאת אינו יכול לתקן את דרכיו, אינו יכול לחלץ את רגליו מתוך הבוץ, אלא מקשה את לבו ומתמיד בשגיאותיו. הוא מעדיף להמשיך לדשדש בבוץ, להתחרות בעיקשות בריבונותו של אלוהים, להתנגד לה עד הסוף המר, ללא כל שמץ של מוסר כליות, ורק כשהוא שוכב שבור ומדמם הוא מחליט לבסוף לוותר ולסגת. זהו הצער האמיתי על האדם. לכן אני אומר, מי שבוחר להיכנע הוא חכם ומי שבוחר להימלט הוא עקשן.

מוות: נקודת המפנה הששית

לאחר מהומה כה רבה, תסכולים ואכזבות כה רבים, לאחר שמחות ועצבונות ועליות ומורדות כה רבים, לאחר שנים בלתי נשכחות כה רבות, לאחר שצפה בעונות השנה המתחלפות פעם אחר פעם, עובר האדם את אבני הדרך החשובות בחיים מבלי שישים לב, ובבת אחת הוא מוצא את עצמו בשנות הדעיכה שלו. סימני הזמן טבועים על פני כול גופו: הוא אינו יכול עוד לעמוד זקוף, ראש מלא שיער כהה הופך לבן, עיניים צלולות ומבריקות נעשות עמומות ומתערפלות, ועור חלק וגמיש נעשה מקומט ומכוסה כתמים. השמיעה נחלשת, השיניים מתרופפות ונושרות, התגובות נעשות מעוכבות, התנועות נעשות איטיות... בשלב זה, האדם נפרד לגמרי משנות נעוריו מלאות התשוקה ונכנס לדמדומי חייו: הזיקנה. לאחר מכן הוא יתמודד עם המוות, נקודת המפנה האחרונה בחיי האדם.

1) רק הבורא מחזיק בכוח החיים והמוות על האדם

אם גורל לידתו של האדם נקבע על פי חייו הקודמים, מותו מסמן את סופו של גורל זה. אם לידתו של האדם היא התחלת משימתו בחיים האלה, מותו מסמן את סופה של משימה זו. כיוון שהבורא קבע מערכת נסיבות קבועה ללידתו של האדם, אין צורך לומר שהוא אף סידר מערכת קבועה של נסיבות למותו. במילים אחרות, איש אינו נולד במקרה, מותו של איש אינו מגיע באופן בלתי צפוי והן הלידה והן המוות קשורים בהכרח לחייו הקודמים והנוכחיים של האדם. נסיבות לידתו ומותו של אדם נקבעות בשני המקרים על ידי הבורא. זהו ייעודו של האדם, גורלו של האדם. מאחר שישנם הסברים רבים ללידתו של האדם, גם מותו של כל אדם יתרחש באופן טבעי במסגרת מערכת של נסיבות מיוחדות לו, זו הסיבה למשך החיים השונה של בני האדם ולאופנים ולמועדים השונים של מותם. יש בני אדם חזקים ובריאים, שמתים צעירים. אחרים חלשים וחולניים, אך הם חיים עד גיל זקנה והולכים לעולמם בשלווה. יש הנספים מסיבות לא טבעיות, אחרים מתים מוות טבעי. יש המסיימים את חייהם הרחק מביתם, אחרים עוצמים את עיניהם בפעם האחרונה כשיקיריהם לצדם. יש המתים באוויר, אחרים מתחת לאדמה. יש השוקעים אל מתחת למים, אחרים אובדים באסונות. יש המתים בבוקר, אחרים בלילה... הכול רוצים בלידה מהוללת, בחיים נוצצים ובמוות מזהיר, אך איש אינו יכול לחרוג מייעודו, איש אינו יכול לחמוק מריבונותו של הבורא. זהו גורל האדם. האדם יכול לתכנן תוכניות מכול הסוגים לעתידו, אך איש אינו יכול לתכנן את האופן והמועד של לידתו ושל פרידתו מן העולם. על אף שבני אדם עושים כמיטב יכולתם כדי להימנע מבואו של המוות ולהתנגד לו, בכל זאת המוות מתקרב בשקט, ללא ידיעתם. איש אינו יודע מתי וכיצד ימות, לא כל שכן היכן יקרה הדבר. מובן שכוח החיים והמוות אינו בידי האנושות, ולא בידי ישות כלשהי בעולם הטבע, אלא בידי הבורא, שסמכותו ייחודית. חייה ומותה של האנושות אינם תוצר של חוק כלשהו בעולם הטבע, אלא תוצאה של ריבונות סמכותו של אלוהים.

2) מי שאינו מכיר את ריבונות הבורא, יהיה רדוף פחד מוות

כשהאדם מגיע לגיל זיקנה, האתגרים שהוא עומד מולם אינם פרנסת המשפחה או ביסוס שאיפותיו הגדולות בחיים, אלא כיצד להיפרד מחייו, כיצד לפגוש את סוף חייו, כיצד להתייחס לתקופה שבסוף קיומו. על אף שעל פני השטח נדמה כי בני אדם אינם מקדישים למוות תשומת לב רבה, איש אינו יכול להימנע מחקירת הנושא, כי איש אינו יודע אם מעברו האחר של המוות יש עולם אחר, עולם שבני אדם אינם יכולים לתפוס או להרגיש, עולם שעליו אין הם יודעים דבר. הדבר גורם לבני אדם לפחד להתמודד עם המוות פנים אל פנים, לפחד להתעמת עמו כפי שעליהם לעשות, ובמקום זאת הם עושים כמיטב יכולתם כדי להימנע מן הנושא. וכך, הוא ממלא כל אדם ביראת מוות ומוסיף מסך של מסתורין לעובדת חיים בלתי נמנעת זו, מטיל צל תמידי על לבו של כול אדם.

כשהאדם מרגיש שגופו מידרדר, כשהוא חש שהוא מתקרב למוות, הוא מרגיש אימה מעורפלת, פחד שאינו ניתן לביטוי. פחד המוות גורם לאדם להרגיש בודד וחסר אונים מאי-פעם, ובשלב זה הוא שואל את עצמו: מאין בא האדם? לאן הולך האדם? האם כך עומד האדם למות, כשחייו חלפו על פניו ביעף? האם זוהי התקופה המסמנת את סוף חיי האדם? מהי בסופו של דבר משמעות החיים? מהו אחרי הכול ערכם של החיים? האם הוא קשור לעושר ותהילה? האם הוא קשור לגידול משפחה? ... בין אם האדם חשב על שאלות ספציפיות אלה ובין אם לא, ובין אם הוא מרגיש את המוות באופן עמוק ובין אם לא, בעומק לבו של כול אדם יש תמיד רצון לחקור את המסתורין, הרגשה של אי-הבנה באשר לחיים, ובערבוביה עם כול אלה, סנטימנטליות ביחס לעולם, אי-נכונות לעזוב. ייתכן שאיש אינו יכול לבטא בבירור ממה בדיוק פוחד האדם, מהו הדבר שאותו רוצה האדם לחקור, בקשר למה הוא סנטימנטלי ומה אין לו רצון להותיר מאחור...

מכיוון שהם פוחדים מהמוות, בני אדם דואגים הרבה יותר מדי. מכיוון שהם פוחדים מהמוות, יש דברים כה רבים שמהם הם אינם יכולים להרפות. כשהם עומדים למות, יש הדואגים בקשר לדבר זה או אחר. הם דואגים לילדיהם, ליקיריהם, לעושרם, כאילו על ידי הדאגה יוכלו למחוק את הסבל והאימה שהמוות מביא עמו, כאילו על ידי שמירה על מעין אינטימיות עם החיים, ביכולתם להימלט מחוסר האונים והבדידות אשר נלווים למוות. בעומק לבו של האדם, נח פחד לא ברור, פחד מפני הפרידה מיקיריו, מכך שלעולם לא יביט שוב בשמיים הכחולים, לעולם לא יביט שוב בעולם החומרי. נשמה בודדה, הרגילה לחברת יקיריה, מסרבת להרפות מאחיזתה ולעזוב, כשהיא לבדה לגמרי, לעולם לא ידוע ולא מוכר.

3) חיים שעברו בחיפוש אחר עושר ותהילה, יותירו את האדם כשהוא אובד עצות אל מול המוות

בזכות ריבונותו של אלוהים והדברים שהוא קובע מראש, נשמה בודדה שהחלה את דרכה כשהיא חסרת כול, רוכשת הורים ומשפחה, את ההזדמנות להיות חברה במין האנושי, את ההזדמנות לחוות חיים אנושיים ולראות את העולם. היא אף רוכשת את ההזדמנות לחוות את ריבונות הבורא, להכיר את נפלאות הבריאה על ידי הבורא, ויותר מכל, להכיר את סמכות הבורא ולהיות כפופה לה. אך רוב בני האדם אינם מנצלים באמת את ההזדמנות הנדירה והחולפת הזו. האדם מבזבז אנרגיה של חיים שלמים במאבק נגד הגורל, מבזבז את כול זמנו כשהוא מתרוצץ בניסיון להאכיל את משפחתו ונע הלוך ושוב בין עושר למעמד. הדברים שבני אדם מוקירים הם משפחה, כסף ותהילה. הם רואים בדברים האלה את הערכים החשובים ביותר בחיים. כול בני האדם מתלוננים על גורלם, אך בכול זאת מדחיקים את השאלות שחיוני יותר מכל לבחון ולהבין: מדוע האדם חי, כיצד על האדם לחיות, מהם ערכם ומשמעותם של החיים. כול חייהם, יהיה אשר יהיה מספר שנות החיים האלה, הם רק מתרוצצים בחיפוש אחר עושר ותהילה, עד שנעוריהם חולפים, עד ששיערם מלבין ופניהם מתכסות קמטים, עד שהם מבינים שעושר ותהילה אינם יכולים לעצור את שקיעתם לעבר הסניליות, שכסף אינו יכול למלא את הריקנות שבלב; עד שהם מבינים שאיש אינו פטור מחוק הלידה, ההזדקנות, החולי והמוות, שאיש אינו יכול להימלט ממה שטומן בחובו הגורל. רק כשהם נאלצים לעמוד מול נקודת המפנה האחרונה בחיים, הם תופסים באמת שגם אם בבעלותו רכוש בשווי מיליונים, גם אם הוא בעל פריבילגיות ומעמד גבוה, איש אינו יכול להימלט מן המוות, כול אדם ישוב למעמדו המקורי: נשמה בודדה וחסרת כול. כשיש לאדם הורים, הוא מאמין כי הוריו הם הכול; כשיש לו רכוש, הוא חושב שכסף הוא הגורם העיקרי שתומך בו, שהוא אמצעי המחייה שלו; כשלבני אדם יש מעמד, הם נאחזים בו בחוזקה והיו מסכנים את חייהם למענו. רק כשבני האדם עומדים לעזוב את העולם הזה, הם מבינים כי הדברים שהקדישו את חייהם למרדף אחריהם, אינם אלא עננים בני חלוף, שאין ביכולתם להיאחז באף לא אחד מהם, שאין ביכולתם לקחת אף לא אחד עמם, שאף לא אחד מהם יכול לפטור אותם מן המוות, שאף לא אחד מהם יכול לשמש חברה או נחמה לנשמה בודדה בדרכה חזרה, ומעל לכול, אף לא אחד מהם יכול להעניק לאדם ישועה, לאפשר לו להתעלות על המוות. עושר ותהילה שהאדם רוכש בעולם החומרי נותנים לו סיפוק זמני, עונג חולף, תחושה שקרית של נוחות, וגורמים לו לאבד את דרכו. וכך, כשבני האדם מתרוצצים במרחבי ים האנושות הגדול, כמהים לשלווה, לנחמה ולשקט נפשי, שוקעים פעם אחר פעם מתחת לגלים, כשבני האדם טרם ביררו את השאלות שחיוני להבינן – מאין הם באים, מדוע הם חיים, לאן הם הולכים וכן הלאה – הם מתפתים לעושר ותהילה, אשר מטעים אותם ושולטים בהם, הם הולכים לאיבוד באופן בלתי הפיך. הזמן טס, השנים חולפות כהרף עין. בטרם יבין זאת, נפרד האדם מן השנים הטובות ביותר בחייו. כשקרבה שעתו להיפרד מן העולם, הוא מגיע להבנה ההדרגתית שכול דבר בעולם מתרחק ממנו, שאין ביכולתו להיאחז עוד בדברים שהיו ברשותו. אז הוא חש באמת כי עדיין אין בבעלותו דבר, בדומה לתינוק מיילל שהגיח זה עתה אל העולם. בשלב זה, חש האדם כורח להרהר במה שעשה בחייו, בערך החיים, במשמעותם, בסיבה לכך שבא לעולם. ובשלב זה, הוא שואף במידה הולכת וגוברת לדעת, אם יש באמת חיים לאחר המוות, אם גן העדן קיים באמת, אם יש באמת גמול... ככול שהוא מתקרב למוות, כך הוא שואף יותר להבין את משמעותם האמיתית של החיים. ככול שהוא מתקרב למוות, כך נדמה לו יותר שלבו ריק. ככול שהוא מתקרב למוות, כך הוא חש חסר אונים יותר. וכך פחד המוות שלו גדל מיום ליום. יש שתי סיבות לכך שבני אדם מתנהגים באופן הזה כשהם מתקרבים למוות: דבר ראשון, הם עומדים לאבד את העושר והתהילה שבהם היו חייהם תלויים, עומדים להותיר מאחור כל דבר נראה לעין בעולם, ודבר שני, הם עומדים להתעמת, לבדם לגמרי, עם עולם לא מוכר, תחום מסתורי ולא ידוע שבו הם פוחדים לדרוך, שבו אין להם יקירים ואמצעי תמיכה. משתי הסיבות האלה, כול אדם העומד בפני המוות חש אי-נוחות, חווה בהלה ותחושה של חוסר אונים, שמעולם לא ידע כמותן בעבר. רק כשבני אדם מגיעים לשלב הזה בפועל, הם מבינים כי הדבר הראשון שעל האדם להבין כשכף רגלו דורכת לראשונה על פני האדמה, הוא מאין באים בני האדם, מדוע הם חיים, מי מכתיב את הגורל האנושי, מי מקיים את האדם ולמי יש ריבונות על קיומו. ידע זה הוא האמצעי האמיתי שבעזרתו האדם חי, הבסיס והתשתית להישרדות האנושית, ולא הלמידה כיצד לפרנס את המשפחה או להשיג עושר ותהילה, לא הלמידה כיצד להתבלט בהמון או לחיות חיים אמידים יותר, לא כול שכן הלמידה כיצד להצטיין ולהתחרות בהצלחה מול אחרים. על אף שכישורי ההישרדות השונים שבני אדם מקדישים את חייהם לרכישת השליטה בהם, יכולים להציע שפע של נוחות חומרית, הם לעולם אינם מביאים ללב האדם שלווה ונחמה אמיתית, אלא גורמים לבני האדם לאבד ללא הרף את הכיוון, להתקשות לשלוט בעצמם, להחמיץ כול הזדמנות ללמוד את משמעות החיים. כישורי הישרדות אלה יוצרים זרם תחתי של חרדה בנושא הדרך הנכונה להתמודד עם המוות. בדרך זו, נהרסים חייהם של בני אדם. הבורא נותן לכול אדם יחס הוגן, נותן לכול אחד חיים שלמים של הזדמנויות לחוות ולהכיר את ריבונותו, אולם רק כאשר המוות מתקרב, כשצל המוות תלוי מעל ראשו של האדם, הוא מתחיל לראות את האור – ואז כבר מאוחר מדי.

בני אדם מקדישים את חייהם למרדף אחר כסף ותהילה. הם נאחזים בקנים הרצוצים האלה, במחשבה שאלה הם אמצעי התמיכה היחידים שלהם, כאילו על ידי הבעלות עליהם יוכלו להמשיך לחיות, יוכלו לפטור את עצמם מן המוות. אך רק כשהם קרובים למוות, הם מבינים עד כמה רחוקים מהם הדברים האלה, עד כמה הם חלשים לנוכח המוות, באיזו קלות הם מתמוטטים, עד כמה הם בודדים וחסרי אונים, מבלי שיהיה להם לאן לפנות. הם מבינים שלא ניתן לקנות את החיים בכסף או תהילה, שאין זה משנה עד כמה האדם עשיר, אין זה משנה עד כמה נשגב מעמדו, כול בני האדם הם עניים וחסרי חשיבות באותה המידה לנוכח המוות. הם מבינים שהכסף אינו יכול לקנות חיים, שתהילה אינה יכולה למחוק את המוות, שלא כסף ולא תהילה יכולים להאריך את חיי האדם ולו בדקה, ולו בשנייה אחת. ככול שבני האדם מרגישים כך יותר, כך הם משתוקקים יותר להמשיך לחיות. ככול שבני האדם מרגישים כך יותר, כך הם יראים יותר מהתקרבותו של המוות. רק בשלב זה הם מבינים באמת, שחייהם אינם שייכים להם, אינם בשליטתם, ושלאיש אין זכות החלטה בשאלה אם יחיה או ימות, שכל הדברים האלה הם מעבר לשליטת האדם.

4) היכנסו תחת ריבונות הבורא והתמודדו עם המוות ברוגע

ברגע שבו אדם נולד, מתחילה נשמה בודדה אחת את חוויית החיים שלה על פני האדמה, חוויית סמכותו של הבורא, שהבורא סידר לה. אין צורך לומר, כי זוהי הזדמנות מצוינת לאדם, לנשמה, לרכוש ידע על ריבונות הבורא, להגיע להכרה של סמכותו ולחוות אותה באופן אישי. בני אדם חיים את חייהם על פי חוקי הגורל שהבורא קבע להם, ולכול אדם רציונלי ובעל מצפון, השלמה עם ריבונות הבורא והכרת סמכותו במהלך העשורים הספורים שלו על פני האדמה, אינן דבר שקשה להשיגו. לפיכך, צריך להיות קל לכל אדם להכיר, באמצעות חוויות החיים שלו במהלך העשורים האחדים, בכך שכול הגורלות האנושיים נקבעו מראש, ולתפוס או לסכם את משמעות החיים. באותה העת שבה האדם מאמץ את לקחי החיים האלה, הוא מגיע בהדרגה להבנה, מאין באים החיים, לתפיסה על מה שהלב זקוק לו באמת, על מה שיוביל אותו למסלול האמיתי בחיים, על מה שצריכה להיות משימתם ומטרתם של חיים אנושיים, והוא מכיר בהדרגה בכך שאם לא יעבוד את הבורא, אם לא ייווכח בריבונותו, כאשר יעמוד מול המוות – כשהנשמה תהיה עתידה לעמוד פעם נוספת מול הבורא – לבו יתמלא אימה ואי-נוחות ללא גבול. אם אדם התקיים בעולם במשך עשורים ספורים אך לא הגיע לידיעה, מאין באים חיי אדם, לא הכיר עדיין בזהותו של מי שהגורל האנושי מונח בכף ידו, אין פלא שלא יוכל להתמודד עם המוות ברוגע. אדם שרכש את הידע על ריבונות הבורא לאחר שחווה כמה עשורי חיים, הוא אדם עם הערכה נכונה של משמעות החיים וערכם, אדם בעל ידע עמוק על מטרת החיים, חוויה והבנה אמיתית של ריבונות הבורא, ועוד יותר מכך, אדם המסוגל להישמע לסמכות הבורא. אדם כזה מבין את משמעות בריאתה של האנושות על ידי אלוהים, מבין כי על האדם לעבוד את הבורא, שכול דבר שיש לאדם בא מן הבורא וישוב אליו באחד הימים בעתיד הלא רחוק. אדם כזה מבין כי הבורא קובע את סדר לידתו של האדם ויש לו ריבונות על מותו של האדם, וכי הן החיים והן המוות נקבעים מראש על ידי סמכותו של הבורא. לפיכך כאשר הוא תופש את הדברים האלה באמת, הוא מסוגל באופן טבעי להתמודד עם המוות ברוגע, להניח בצד את רכושו עלי אדמות ברוגע, לקבל ולהיכנע בשמחה לכול העתיד לבוא ולקדם בברכה את נקודת המפנה האחרונה בחיים, שסדרה נקבע על ידי הבורא, במקום לפחד ממנה באופן עיוור ולהיאבק נגדה. אם האדם רואה בחיים הזדמנות לחוות את ריבונותו של הבורא ולהגיע להכרת סמכותו, אם הוא רואה בחייו הזדמנות נדירה לבצע את תפקידו כיצור אנושי שנברא ולמלא את משימתו, תהיה לו בהכרח ההשקפה הנכונה על החיים, הוא יחיה חיים מבורכים המונחים על ידי הבורא, יתהלך באורו של הבורא, יכיר את ריבונות הבורא, ייווכח בריבונותו, יישא עדות למעשי הנסים שלו ולסמכותו. אין צורך לומר, כי אדם כזה יהיה בהכרח אהוב על הבורא ומקובל עליו, ורק אדם כזה יכול להחזיק בעמדה רגועה ביחס למוות, יכול לקדם בברכה ובשמחה את נקודת המפנה האחרונה בחיים. איוב החזיק בבירור בעמדה כזו כלפי המוות. הוא היה בעמדה שאפשרה לו לקבל בשמחה את נקודת המפנה האחרונה בחיים, ולאחר שהביא את מסע חייו לסיום חלק, השלים את משימתו בחיים, הוא שב לעמוד לצד הבורא.

5) עיסוקיו ורווחיו של איוב בחיים מאפשרים לו להתמודד ברוגע עם המוות

בכתבי הקודש כתוב על איוב: "וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים" (איוב מ"ב 17). משמעות הדבר היא שכאשר הלך איוב לעולמו, לא היו לו חרטות והוא לא חש כאב, אלא עזב את העולם הזה באופן טבעי. כידוע לכול, איוב היה בחייו אדם שירא את אלוהים וסר מרע. אלוהים שיבח את מעשיו הצודקים, בני אדם זכרו אותם ואת חייו יותר מאת אלה של כול אדם אחר, היו להם ערך ומשמעות. איוב נהנה מברכותיו של אלוהים וכונה על ידו צדיק על פני האדמה, ואלוהים אף ניסה אותו והשטן בחן אותו. הוא נשא עדות לאלוהים והיה ראוי להיקרא צדיק. במהלך העשורים שלאחר ניסיונו על ידי אלוהים, הוא חי חיים שהיו בעלי ערך, מלאי משמעות, מבוססים ושלווים עוד יותר מבעבר. בשל מעשיו הצודקים, ניסה אותו אלוהים. בשל מעשיו הצודקים, אלוהים הופיע בפניו ודיבר אליו ישירות. כך במהלך השנים שלאחר ניסיונו, הבין איוב והעריך את ערכם של החיים בדרך מוחשית יותר, רכש הבנה עמוקה יותר על ריבונותו של הבורא ורכש ידע מדוייק וודאי יותר על האופן שבו הבורא נותן ולוקח את ברכותיו. בכתבי הקודש מתועד, כי יהוה אלוהים העניק לאיוב ברכות רבות עוד יותר מבעבר, דבר שהציב את איוב בעמדה טובה עוד יותר להכיר את ריבונות הבורא ולהתמודד עם המוות ברוגע. כך, כשהזדקן ועמד מול המוות, איוב בהחלט לא היה חרד לרכושו. לא היו לו דאגות, לא היה לו דבר להתחרט עליו, והוא כמובן לא פחד מן המוות, משום שהוא הקדיש את כל חייו להליכה בדרך היראה מאלוהים וההתרחקות מרע, ולא היתה לו סיבה לדאוג באשר לסופו. כמה בני אדם כיום יכולים לנהוג בכול הדרכים שבהן נהג איוב כאשר התמודד עם מותו שלו? מדוע איש אינו מסוגל לשמור על התנהגות חיצונית כה פשוטה? יש לכך סיבה אחת בלבד: איוב חי את חייו בחתירה סובייקטיבית לאמונה, הכרה וציות לריבונותו של אלוהים, ועם האמונה, ההכרה והציות האלה הוא עבר את נקודות המפנה החשובות בחיים, חי את שנות חייו האחרונות, וקידם בברכה את נקודת המפנה האחרונה בחייו. יהיו אשר יהיו חוויותיו של איוב, שאיפותיו ומטרותיו בחיים היו מאושרות ולא כואבות. הוא היה מאושר לא רק תודות לברכות ולשבחים שהעניק לו הבורא, אלא חשוב מכך, תודות לשאיפותיו ומטרות חייו, תודות לידע ההדרגתי וההבנה האמיתית על ריבונות הבורא, שרכש באמצעות יראת אלוהים וההתרחקות מרע, ויתרה מכך, תודות למעשי הנסים של הבורא, שאיוב חווה באופן אישי במהלך תקופתו ככפוף לריבונותו, והחוויות והזיכרונות החמימים והבלתי נשכחים על הקיום המשותף, ההיכרות וההבנה ההדדית בין האדם לבין אלוהים. תודות לנוחות ולאושר שבאו מידיעת רצון הבורא, תודות להערצה שהתפתחה לאחר שראה כי הוא גדול, נפלא, אהוב ונאמן. הסיבה לכך שאיוב הצליח להתמודד עם המוות ללא כול סבל, היא שהוא ידע כי במותו, ישוב לעמוד לצד הבורא. שאיפותיו והדברים שרכש בחיים הם שאפשרו לו להתמודד עם המוות ברוגע, להתמודד בלב שלם עם האפשרות שהבורא ייקח את חייו בחזרה, ויתרה מכך, לעמוד בפני הבורא כשהוא טהור וחסר דאגה. האם בני אדם כיום יכולים להשיג אושר מן הסוג שהיה לאיוב? האם אתם עצמכם מצויים בעמדה המאפשרת לכם לעשות זאת? אם כך, מדוע בני אדם כיום אינם מסוגלים לחיות באושר, בדומה לאיוב? מדוע הם אינם מסוגלים להימלט מן הסבל שבפחד המוות? כשבני אדם עומדים מול המוות, יש שמרטיבים את מכנסיהם. אחרים רועדים, מתעלפים, מתפרצים נגד השמיים והאדם כאחד, ואף בוכים ומייללים. אלה בשום אופן אינן התגובות הפתאומיות המתרחשות כשהמוות מתקרב. בני אדם מתנהגים בדרכים מביכות אלה בעיקר מפני שבעומק לבם, הם פוחדים מן המוות, מפני שאין להם ידע ברור והערכה על ריבונותו של אלוהים וסידוריו, ובוודאי שהם אינם נשמעים להם, וזאת מפני שבני אדם אינם רוצים אלא רק לסדר ולשלוט בכול דבר בעצמם, לשלוט בגורלם, בחייהם ובמותם. אין פלא אם כן שבני אדם אינם מצליחים לעולם להימלט מפחד המוות.

6) רק על ידי קבלת ריבונותו של הבורא, יכול האדם לשוב לעמוד לצדו

כשאין לאדם ידע וחוויה ברורים על ריבונותו של אלוהים והסידורים שהוא קובע, הידע שלו על הגורל ועל המוות יהיה בהכרח מבולבל. בני אדם אינם יכולים לראות בבירור שכול זה מונח בכף ידו של אלוהים, אינם מבינים שאלוהים שולט בהם ומחזיק בריבונות עליהם, אינם מכירים בכך שהאדם אינו יכול להשליך מעליו את הריבונות הזו ולא להימלט ממנה. וכך, כשהם עומדים בפני המוות, אין קץ למילותיהם האחרונות, לדאגותיהם ולחרטותיהם. מטען רב, אי-נכונות רבה ובלבול רב כל כך מכבידים עליהם, וכול זה גורם להם לפחד מן המוות. כשמדובר בכול אדם שנולד לעולם הזה, לידתו הכרחית ומותו בלתי נמנע, ואיש אינו יכול להתעלות מעל המסלול הזה. אם האדם מבקש לעזוב את העולם הזה ללא כאב, אם הוא חפץ להיות מסוגל להתמודד עם נקודת המפנה האחרונה בחיים ללא אי-נכונות וללא דאגה, הדרך היחידה לכך היא שלא יהיו לו חרטות. והדרך היחידה לעזוב את העולם ללא חרטות היא להכיר את ריבונות הבורא, להכיר את סמכותו ולהישמע להן. רק בדרך זו יכול האדם להישאר רחוק מהסכסוכים האנושיים, מן הרע, משעבוד השטן. רק בדרך זו יכול האדם לחיות חיים כחייו של איוב, כשהוא מונחה ומבורך על ידי הבורא, חיים חופשיים ומשוחררים, חיים בעלי ערך ומשמעות, חיים ישרים וגלויי לב. רק בדרך זו יכול האדם להישמע, בדומה לאיוב, לניסיון ולמניעה על ידי הבורא, להישמע לתזמוריו ולסידוריו של הבורא. רק בדרך זו יכול האדם לעבוד את הבורא כל חייו ולזכות בשבחיו, כפי שעשה איוב, לשמוע את קולו ולראותו מופיע. רק בדרך זו יכול האדם לחיות ולמות באושר, בדומה לאיוב, ללא כאב, ללא דאגה, ללא חרטות. רק בדרך זו יכול האדם לחיות באור, בדומה לאיוב, לעבור כול אחת מנקודות המפנה בחייו באור, להשלים באורח חלק את מסעו באור, להגשים בהצלחה את משימתו – לחוות, ללמוד ולהגיע להכרה על ריבונות הבורא כישות שנבראה – וללכת לעולמו באור ולעמוד לנצח נצחים לצד הבורא כיצור אנושי שנברא ושזוכה לשבחיו.

אל תחמיצו את ההזדמנות להכיר את ריבונותו של הבורא

שש נקודות המפנה המתוארות לעיל הן שלבים בעלי חשיבות מכרעת שנקבעו על ידי הבורא ושעל כול אדם רגיל לעבור בחייו. כול אחת מנקודות המפנה האלה היא אמיתית. לא ניתן לעקוף אף אחת מהן ולכולן יש קשר לקביעתו מראש של הבורא ולריבונותו. לפיכך, כול אחת מנקודות המפנה האלה היא נקודת ביקורת חשובה לאדם, והשאלה כיצד לעבור כול אחת מהן באורח חלק היא שאלה רצינית מאוד, שכולכם עומדים בפניה כעת.

העשורים הספורים שמהם מורכבים חיי אדם, אינם ארוכים ואינם קצרים. עשרים השנים בערך העוברות בין הלידה לבין ההגעה לבגרות, חולפות כהרף עין, ועל אף שבשלב זה בחיים האדם נחשב למבוגר, בני אדם בקבוצת הגיל הזו אינם יודעים כמעט דבר על חיי האדם והגורל האנושי. ככול שהם רוכשים ניסיון רב יותר, הם צועדים בהדרגה אל עבר גיל העמידה. בני אדם בשנות השלושים והארבעים לחייהם רוכשים ניסיון התחלתי בחיים ובגורל, אך מושגיהם על הדברים האלה עודם מעורפלים מאוד. רק בגיל ארבעים, מתחילים אנשים מסויימים להבין את האנושות והיקום, שנבראו על ידי אלוהים, לתפוס מהי משמעות חיי האדם, מהי משמעות הגורל האנושי. יש אנשים, שעל אף שהיו חסידיו של אלוהים מזה זמן רב והם כעת בגיל העמידה, אין להם עדיין ידע והגדרה מדויקים על ריבונותו של אלוהים, לא כל שכן ציות אמיתי. יש שלא אכפת להם דבר פרט לשאיפה לזכות בברכות, ועל אף שחיו שנים רבות, הם אינם יודעים ואינם מבינים כלל את עובדת ריבונותו של הבורא על הגורל האנושי, ולפיכך לא הפיקו ולו מעט מן הלקח המעשי של הציות לתזמוריו וסידוריו של הבורא. אנשים כאלה הם טיפשים מוחלטים. אנשים כאלה חיים את חייהם לשווא.

אם חיי האדם נחלקים על פי מידת הניסיון בחיים והידע על הגורל האנושי, הם יחולקו לכשלושה שלבים. השלב הראשון הוא הנעורים, השנים שבין הלידה לגיל העמידה, או בין הלידה לגיל שלושים. השלב השני הוא התבגרות, מגיל העמידה לגיל הזיקנה, או מגיל שלושים עד ששים. והשלב השלישי הוא תקופת הבשלות, מגיל הזיקנה, החל מגיל ששים, עד שהאדם עוזב את העולם. במילים אחרות, מן הלידה עד גיל העמידה, הידע של רוב בני האדם על הגורל והחיים מוגבל לחיקוי רעיונותיהם של אחרים. אין לו כמעט מהות אמיתית ומעשית. במהלך תקופה זו, השקפתו של האדם על החיים והאופן שבו הוא עושה את דרכו בעולם, כולם שטחיים ותמימים מאוד. זוהי התקופה הצעירה של האדם. רק לאחר שטעם מכול השמחות והעצבונות של החיים, רוכש האדם הבנה אמיתית על הגורל, מגיע בהדרגה – באופן תת-מודע, בעומק לבו – להערכה של טבעו הבלתי הפיך של הגורל, ומבין אט אט כי ריבונות הבורא על הגורל האנושי קיימת באמת. זוהי תקופת ההתבגרות של האדם. כשהאדם חדל להיאבק נגד הגורל, וכשהוא אינו מוכן עוד להידחף למאבקים, אלא יודע מה חלקו, נשמע לרצון השמיים, מסכם את הישגיו ושגיאותיו בחיים, וממתין לשיפוטו של הבורא על חייו – זוהי התקופה הבוגרת של האדם. לנוכח סוגי החוויות והרווחים השונים שבני אדם רוכשים במהלך שלוש התקופות האלה, בנסיבות רגילות, חלון ההזדמנויות של האדם להכיר את ריבונות הבורא אינו גדול במיוחד. אם הוא מגיע לגיל ששים, יש לו רק כשלושים שנה להכיר את ריבונותו של אלוהים. אם הוא רוצה בפרק זמן ארוך יותר, הדבר אפשרי רק אם חייו ארוכים דיים, אם הוא מסוגל לחיות מאה שנה. לכן אני אומר, על פי החוקים הרגילים של הקיום האנושי, על אף שזהו תהליך ארוך מאוד, מן הפעם הראשונה שבה האדם פוגש את נושא הכרת ריבונותו של הבורא ועד למועד שבו הוא מסוגל להכיר בעובדת ריבונותו של הבורא, ומאז ועד לשלב שבו הוא מסוגל להישמע לה, אם מונים את השנים בפועל, אין יותר משלושים או ארבעים שנים שבמהלכן יש לאדם הזדמנות לרכוש את הגמולים האלה. ולא פעם, בני אדם נסחפים בתשוקותיהם ובשאיפותיהם לזכות בברכות. הם אינם יכולים להבחין, היכן שוכנת מהות חיי האדם, אינם תופסים את החשיבות שבהכרת ריבונות הבורא, ולפיכך אינם מוקירים את ההזדמנות הזו, היקרה מפז, להיווכח בעולם האנושי, לחוות את חיי האדם, לחוות את ריבונות הבורא, ואינם מבינים איזה ערך בל-ישוער יש לכך שישות שנבראה תזכה להנחייתו האישית של הבורא. לכן אני אומר, אותם האנשים החפצים בכך שעבודתו של אלוהים תסתיים במהירות, המבקשים כי אלוהים יסדר את קצו של האדם מוקדם ככול האפשר, כדי שיוכלו לחזות מייד בפניו האמיתיות ולהתברך במהרה, אשמים במרדנות מן הסוג הגרוע ביותר והם טיפשים במידה קיצונית. ומי שחפץ, בזמנו המוגבל, לנצל את ההזדמנות הייחודית הזו להכיר את ריבונות הבורא, הוא החכם, הוא המבריק. שני הרצונות השונים האלה חושפים שתי השקפות, השונות במידה עצומה זו מזו: מי שמבקש לו ברכות הוא אנוכי ושפל. הוא אינו מראה כול התחשבות ברצון אלוהים, אינו מבקש לעולם להכיר את ריבונות הבורא, אינו חפץ לעולם להישמע לה, אלא בפשטות מבקש לחיות כרצונו. אנשים אלה הם המנוונים העליזים. הם הקטגוריה שתושמד. מי ששואף להכיר את אלוהים, מסוגל להניח בצד את רצונותיו, מוכן להישמע לריבונותו של הבורא ולסדרים שקבע הבורא. הוא מנסה להיות אדם מן הסוג אשר נשמע לסמכות הבורא ומשביע את רצון אלוהים. אנשים כאלה חיים באור, בין ברכותיו של אלוהים. הם בוודאי יזכו לשבחיו של אלוהים. יהיה אשר יהיה, בחירתו של האדם הינה חסרת טעם, לבני האדם אין זכות החלטה ביחס למשך עבודתו של אלוהים. מוטב לבני האדם למסור את עצמם לחסדיו של אלוהים, להישמע לריבונותו. אם אינכם מוסרים את עצמכם לחסדיו, מה תוכלו לעשות? האם אלוהים יסבול הפסד? אם אינכם מוסרים את עצמכם לחסדיו, אם אתם מנסים לשלוט, אתם בוחרים בחירה טיפשית, ואתם היחידים שתסבלו הפסד בסופו של דבר. רק אם בני האדם ישתפו פעולה עם אלוהים בהקדם האפשרי, רק אם ימהרו לקבל את תזמוריו, להכיר את סמכותו ולהבין את כול אשר עשה למענם, תהיה להם תקווה, חייהם לא יהיו לשווא והם יזכו בישועה.

איש אינו יכול לשנות את העובדה שאלוהים מחזיק בריבונות על הגורל האנושי

לאחר שהאזנתם לכול הדברים שאמרתי זה עתה, האם המושג שלכם על הגורל השתנה? כיצד אתם מבינים את עובדת ריבונותו של אלוהים על הגורל האנושי? במילים פשוטות, תחת סמכותו של אלוהים כול אדם מקבל באופן אקטיבי או פסיבי את ריבונותו ואת הסידורים שהוא קובע, ואין זה משנה כמה האדם נאבק במהלך חייו, אין זה משנה בכמה דרכים עקלקלות הוא הולך, בסופו של דבר הוא ישוב למסלול הגורל שהבורא התווה למענו. זהו חוסר האפשרות להתעלות על ריבונותו של הבורא, על האופן שבו סמכותו שולטת ביקום. חוסר אפשרות זה להתעלות עליה, צורה זו של שליטה, הם שאחראים לחוקים אשר מכתיבים את חייהם של כול הדברים, שמאפשרים לבני אדם להתגלגל פעם אחר פעם, ללא הפרעה, שגורמים לעולם להסתובב באופן סדיר ולהתקדם, יום אחר יום, שנה אחר שנה. הייתם עדים לכול העובדות האלה ואתם מבינים אותן, בין אם באופן שטחי או באופן עמוק. עומק הבנתכם תלוי בניסיונכם ובידע שלכם על האמת, ובידע שלכם על אלוהים. השאלה, עד כמה אתם מיטיבים להכיר את מציאות האמת, באיזו מידה חוויתם את דברי אלוהים, עד כמה אתם מיטיבים להכיר את מהותו וטבעו של אלוהים – מייצגת את עומק הבנתכם ביחס לריבונותו של אלוהים והסידורים שהוא קובע. האם קיום ריבונותו של אלוהים והסידורים שהוא קובע תלוי בשאלה, אם בני אדם נשמעים להם? האם העובדה שלאלוהים יש הסמכות הזו נקבעת על ידי השאלה, אם האנושות נשמעת לה? סמכותו של אלוהים מתקיימת ללא קשר לנסיבות. בכול המצבים, אלוהים מכתיב ומסדר כול גורל אנושי ואת כול הדברים, בהתאם למחשבותיו ולרצונותיו. הדבר לא ישתנה מפני שבני האדם משתנים, ואינו תלוי ברצונו של האדם, אינו ניתן לשינוי על ידי שינויים כלשהם בזמן, במרחב ובגיאוגרפיה, כי סמכותו של אלוהים היא עצם מהותו. השאלה אם האדם מסוגל להכיר ולקבל את ריבונותו של אלוהים ואם הוא מסוגל להישמע לה, אינה משנה ולו במעט את עובדת ריבונותו של אלוהים על הגורל האנושי. כלומר אין זה משנה איזו גישה נוקט האדם כלפי ריבונותו של אלוהים, היא בפשטות אינה יכולה לשנות את העובדה שאלוהים מחזיק בריבונות על הגורל האנושי ועל כול הדברים. גם אם אינכם נשמעים לריבונותו של אלוהים, הוא בכול זאת מצווה על גורלכם. גם אם אינכם יכולים להכיר את ריבונותו, סמכותו בכול זאת קיימת. סמכותו של אלוהים ועובדת ריבונותו של אלוהים על הגורל האנושי אינן תלויות ברצון האדם, אינן משתנות בהתאם להעדפותיו ובחירותיו של האדם. סמכותו של אלוהים היא בכול מקום, בכול שעה, בכול רגע. אילו השמיים והארץ היו חולפים מן העולם, סמכותו לא היתה חולפת לעולם, כי הוא אלוהים עצמו, הוא בעל הסמכות הייחודית, וסמכותו אינה מוגבלת על ידי בני אדם, אירועים או דברים, על ידי המרחב או הגיאוגרפיה. אלוהים מפעיל את סמכותו בכול עת, מראה את כוחו, ממשיך בעבודת הניהול שלו כתמיד. הוא שולט בכול הדברים בכול עת, מקיים את כול הדברים, מתזמר את כול הדברים, כפי שעשה תמיד. איש אינו יכול לשנות זאת. זוהי עובדה. זוהי האמת הבלתי משתנה מזה עידן ועידנים!

הגישה ודרך הפעולה ההולמת למי שמבקש להישמע לסמכותו של אלוהים

באיזו גישה על האדם להכיר את סמכותו של אלוהים, את עובדת ריבונותו של אלוהים על הגורל האנושי, ולהתייחס אליהן? זוהי בעיה ממשית הניצבת בפני כול אדם. כשאתם מתעמתים עם בעיות בחיים האמיתיים, כיצד עליכם להכיר ולהבין את סמכותו של אלוהים וריבונותו? כשאינכם יודעים כיצד להבין בעיות אלה, להתמודד עמן ולחוותן, איזו גישה עליכם לאמץ כדי להראות את כוונתכם, רצונכם והמציאות שלכם, של ציות לריבונותו של אלוהים ולסידורים שהוא קובע? דבר ראשון, עליכם ללמוד לחכות; אחר כך, עליכם ללמוד לחפש; אחר כך, עליכם ללמוד להישמע. "לחכות" פירושו לחכות לזמנו של אלוהים, לחכות לבני האדם, לאירועים ולדברים שהוא סידר למענכם, לחכות לכך שרצונו יתגלה בפניכם בהדרגה. "לחפש" פירושו לצפות בכוונותיו מלאות המחשבה של אלוהים ביחס אליכם ולהבינן, דרך בני האדם, האירועים והדברים שהוא סידר, להבין את האמת דרכם, להבין מה על בני האדם להשיג ואת הדרכים שעליהם לשמור, להבין אילו תוצאות מתכוון אלוהים להשיג בבני האדם ולאילו הישגים הוא מתכוון להגיע בהם. המלה "להישמע" מתייחסת כמובן לקבלתם של בני האדם, האירועים והדברים שאלוהים תזמר, קבלת ריבונותו, ודרכה הגעה לידיעה על האופן שבו מכתיב הבורא את הגורל האנושי, מקיים את האדם בעזרת חייו, מטמיע את האמת באדם. כול הדברים תחת סידוריו וריבונותו של אלוהים מצייתים לחוקי הטבע, ואם אתם מחליטים להניח לאלוהים לסדר ולהכתיב לכם כול דבר, עליכם ללמוד לחכות, עליכם ללמוד לחפש, עליכם ללמוד להישמע. זוהי הגישה שעל כול אדם שברצונו להישמע לסמכותו של אלוהים לנקוט, התכונה הבסיסית שצריכה להיות לכול אדם שברצונו לקבל את ריבונותו וסידוריו של אלוהים. כדי להחזיק בגישה כזו, להיות בעלי תכונה כזו, עליכם לעבוד קשה יותר, ורק כך תוכלו להיווכח במציאות האמיתית.

קבלתו של אלוהים כאדונכם הייחודי, היא הצעד הראשון בהשגת הישועה

האמיתות הנוגעות לסמכותו של אלוהים הן אמיתות שעל כול אדם להתייחס אליהן ברצינות, לחוות ולהבין בלבו. שכן לאמיתות אלה יש השפעה על חייו של כול אדם, על עברו של כול אדם, ההווה שלו ועתידו, על נקודות המפנה המכריעות שעל כול אדם לעבור בחייו, על הידע של האדם אודות ריבונותו של אלוהים ועל הגישה שעמה עליו לעמוד מול סמכותו של אלוהים, וכמובן על יעדו הסופי של כול אדם. לפיכך יש צורך באנרגיה של חיים שלמים כדי להכיר ולהבין אותן. כשתתייחסו ברצינות לסמכותו של אלוהים, כשתקבלו את ריבונותו של אלוהים, תגיעו בהדרגה להבנה, כי סמכותו של אלוהים קיימת באמת. אך אם לעולם לא תכירו בסמכותו של אלוהים, לעולם לא תקבלו את ריבונותו, יהיה אשר יהיה מספר השנים שתחיו, לא תרכשו ולו מעט ידע על ריבונותו של אלוהים. אם לא תכירו ולא תבינו באמת את סמכותו של אלוהים, כאשר תגיעו לסוף הדרך, גם אם האמנתם באלוהים במשך עשורים, לא יהיו לכם תוצאות ממשיות כלשהן בחייכם, הידע שלכם אודות ריבונותו של אלוהים על הגורל האנושי יהיה אפסי באופן בלתי נמנע. האין זה דבר עצוב מאוד? לפיכך אין זה משנה כמה הרחקתם לכת בחייכם, אין זה משנה בני כמה אתם כעת, אין זה משנה עד כמה ארוכה שארית המסע שלכם, דבר ראשון עליכם להכיר בסמכותו של אלוהים ולהתייחס אליה ברצינות, לקבל את העובדה שאלוהים הוא אדונכם הייחודי. רכישת ידע ברור ומדוייק והבנת האמיתות האלה אודות ריבונותו של אלוהים על הגורל האנושי הן לקח חובה לכול אדם, המפתח להכרת חיי האדם והשגת האמת, החיים והלקח הבסיסי של הכרת אלוהים שכול אדם מתמודד עמו מדי יום ושאיש אינו יכול לחמוק מפניו. אם מישהו מכם מבקש להיעזר בקיצורי דרך כדי להגיע למטרה זו, אני אומר לכם כי הדבר בלתי אפשרי! אם מישהו מכם מבקש להימלט מריבונותו של אלוהים, הדבר אפשרי עוד פחות! אלוהים הוא אדונו היחיד של האדם, אלוהים הוא האדון היחיד של הגורל האנושי, ולפיכך אין זה אפשרי שהאדם יכתיב בעצמו את גורלו, אין זה אפשרי שיתעלה עליו. יהיו יכולותיו רבות ככול שיהיו, האדם אינו יכול להשפיע על גורלם של אחרים, לא כול שכן לתזמר אותו, לסדרו, לשלוט בו או לשנותו. רק אלוהים עצמו הייחודי מכתיב את כול הדברים למען האדם, כי רק הוא בעל הסמכות הייחודית אשר מחזיקה בריבונות על הגורל האנושי. לפיכך רק הבורא הוא אדונו הייחודי של האדם. סמכות הבורא מחזיקה בריבונות לא רק על האנושות שנבראה, אלא גם על ישויות שלא נבראו, ששום אדם אינו יכול לראותן, על הכוכבים, על היקום. זוהי עובדה שאין עליה עוררין, עובדה אשר קיימת באמת, שאין אדם או דבר שיכול לשנותה. אם מישהו מכם עדיין אינו שבע רצון מן הדברים כפי שהם, אם אתם מאמינים שיש לכם מיומנות או יכולת מיוחדת כלשהי ועדיין חושבים שאולי יתמזל מזלכם ותשנו את נסיבותיכם הנוכחיות או תימלטו מהן; אם אתם מנסים לשנות את גורלכם באמצעות מאמץ אנושי, וכך מובלטים ביחס לאחרים וזוכים בעושר ותהילה, אני אומר לכם, אתם מקשים על עצמכם, אתם רק מחפשים צרות, אתם כורים את קברכם במו ידיכם! באחד הימים, במוקדם או במאוחר, תגלו שבחרתם בחירה לא נכונה, שמאמציכם היו לשווא. שאפתנותכם, רצונכם להיאבק בגורל והתנהגותכם הגסה, יובילו אתכם בדרך שאין ממנה חזרה, ועל כך תשלמו מחיר כבד. על אף שכעת אינכם מבינים את חומרת ההשלכות, ככול שתחוו ותעריכו יותר ויותר לעומק את האמת, כי אלוהים הוא אדון הגורל האנושי, תגיעו אט אט להבנה של הדברים שעליהם אני מדבר היום והשלכותיהם האמיתיות. השאלה, אם יש לכם באמת לב ורוח, אם אתם אנשים האוהבים את האמת, תלויה בסוג הגישה שתנקטו כלפי ריבונותו של אלוהים וכלפי האמת. ודבר זה כמובן קובע אם תוכלו להכיר ולהבין באמת את סמכותו של אלוהים. אם מעולם לא חשתם בחייכם בריבונותו של אלוהים ובסידורים שהוא קובע, לא כול שכן הכרתם בסמכותו של אלוהים וקיבלתם אותה, תהיו חסרי ערך לחלוטין, תהיו ללא ספק מושא לתיעובו ולדחייתו של אלוהים, בגלל הדרך שבה הלכתם והבחירה שבחרתם. אך מי שיכול לקבל את ניסיונו של אלוהים בעבודתו, לקבל את ריבונותו, להישמע לסמכותו ולרכוש בהדרגה חוויה אמיתית של דבריו, ירכוש ידע אמיתי על סמכותו של אלוהים, הבנה אמיתית על ריבונותו, ויהיה באמת לנתין הבורא. רק אנשים כאלה ייוושעו באמת. מכיוון שהכירו את ריבונותו של אלוהים, מכיוון שקיבלו אותה, הערכתם וציותם ביחס לעובדת ריבונותו של אלוהים על הגורל האנושי, הינם ממשיים ומדוייקים. כשיתמודדו עם המוות, הם יוכלו בדומה לאיוב, להיות חסרי מורא מפני המוות, להישמע לתזמורי הבורא ולסידורים שהוא קובע בכול הדברים, ללא בחירה אישית, ללא רצון אישי. רק אדם כזה יוכל לשוב לעמוד לצד הבורא כיצור אנושי אמיתי שנברא.

17 בדצמבר, 2013

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "את נסיבות".

ב. בטקסט המקורי נכתב "זה".

ג. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "בשלב זה".

ד. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "כשהם אינם יודעים".