מובאה 78

בעבודת האל באחרית הימים, הוא מכריע את סופם של אנשים על סמך הגילויים שלהם. האם אתם יודעים למה מתייחסת כאן המילה "גילויים"? אולי אתם חושבים שהכוונה לצביון המושחת שאנשים חושפים במהלך עשייה כלשהי, אבל בעצם זו לא המשמעות המדויקת. המילה "גילויים" כאן מתייחסת לשאלה אם אתה אכן מסוגל ליישם בפועל את האמת או לא; אם אתה מסוגל להיות נאמן בעת ביצוע חובתך או לא; נקודת המבט שלך על האמונה באל, היחס שלך לאל, הנחישות שלך לשאת קשיים; היחס שלך בנוגע לקבלת שיפוט, ייסורים וגיזום; מספר העבירות החמורות שביצעת; והמידה שבה תגיע בסופו של דבר לתשובה ולשינוי. כל אלה מרכיבים יחדיו את הגילויים שלך. המילה "גילויים״ כאן אינה מתייחסת למספר הצביונות המושחתים שחשפת או למספר הדברים הרעים שעשית, אלא למספר התוצאות שהשגת ובאיזו מידה עברת שינוי אמיתי באמונתך באל. אם סופם של אנשים היה נקבע בהתאם למידת השחיתות שטבעם חושף, איש לא היה יכול להגיע לישועה, כי כל בני האדם מושחתים עמוקות, יש לכולם טבע שטני, וכולם מתנגדים לאל. האל רוצה להושיע אנשים שיכולים לקבל את האמת ולהתמסר לעבודתו. מידת השחיתות שהם חושפים אינה משנה, כל עוד הם מסוגלים בסופו של דבר לקבל את האמת, להגיע לתשובה אמיתית ולעבור שינוי אמיתי, אלו האנשים שהאל מושיע. יש אנשים שלא רואים את הדברים האלה לאשורם, והם חושבים שכל מי שמשרת כמנהיג חושף עוד יותר את צביונו המושחת, ומי שחושף יותר שחיתות יסולק בוודאות ולא ישרוד. האם נקודת מבט זו נכונה? על אף שמנהיגים חושפים יותר שחיתות, אם הם חותרים אל האמת, הם כשירים לחוות את שיפוטו של האל ואת ייסוריו, הם יכולים ללכת בנתיב בו יוושעו ויובאו לכדי שלמות, ולבסוף יוכלו להעניק עדות יפה לאל. אלו האנשים שבאמת השתנו. אם סופם של אנשים היה נקבע על סמך המידה בה נחשף צביונם המושחת, אז ככל שישרתו יותר כמנהיגים וכעובדים, הם ייחשפו יותר מהר. ובמקרה כזה, מי היה מעז להיות מנהיג או עובד? מי יכול היה להגיע לנקודה בה ישמש את האל או יובא לכדי שלמות על ידו? האם נקודת המבט הזו אינה אבסורדית לחלוטין? האל בודק בעיקר אם אנשים יכולים לקבל וליישם בפועל את האמת, אם הם מסוגלים לשאת עדות, ואם הם השתנו באמת. אם יש לאנשים עדות אמת והם עברו שינוי של אמת, הם אנשים שהאל מאשר אותם. ישנם אנשים שעל פני השטח חושפים רק מעט שחיתות, אבל חסרה להם עדות חווייתית אמיתית, הם לא השתנו באמת, והאל אינו מאשר אותם.

האל קובע את סופו של אדם על סמך הגילויים והתמצית שלו. המילה גילויים כאן מתייחסת לשאלה אם אדם נאמן לאל, אם יש לו אהבה אליו, אם הוא מיישם בפועל את האמת, ועד כמה צביונו השתנה. האל קובע את סופו של אדם על סמך גילויים אלו ותמציתו, לא על סמך המידה בה חשף את צביונו המושחת. אם אתה חושב שהאל קובע את סופו של אדם על סמך מידת השחיתות שחשף, לא פירשת את כוונותיו כהלכה. למעשה, לאנשים יש את אותה תמצית מושחתת, ההבדל טמון באם יש להם אנושיות טובה או רעה, ואם הם יכולים לקבל את האמת או לא. מידת הצביון המושחת שאדם חושף אינה משנה, האל יודע היטב מה טמון בעומק ליבו; אין צורך שתסתיר את זה. האל מתבונן בעומק לבם של אנשים. לא משנה אם זה משהו שאתה עושה בפני אנשים או מאחוריהם, או מה אתה רוצה לעשות בליבך, הכול גלוי בפני האל. איך ייתכן שהאל לא מודע למה שאנשים עושים בסתר? האם אין זו אשליה עצמית? למען האמת, מידת טבעו הערמומי של אדם אינה משנה, כמות השקרים שאדם מספר אינה משנה, המיומנות של אדם להסוות את עצמו ולהונות אינה משנה, האל מכיר הכול כמו את כף ידו. אם האל מכיר מנהיגים ועובדים כה טוב, האם לא יכיר כך גם את חסידיו הרגילים? יש אנשים שחושבים, ״כל מי שמנהיג הוא טיפש ובור המביא על עצמו הרס, כי לפעול כמנהיג מביא בהכרח לחשיפת שחיתות שהאל רואה. האם הייתה מתגלה שחיתות כה רבה אילו האדם לא היה עושה עבודה זו?״ איזה רעיון אבסורדי! אם לא תפעל כמנהיג, לא תחשוף שחיתות? האם לא להיות מנהיג, גם אם תראה פחות שחיתות, אומר שהגעת לישועה? לפי טיעון זה, האם כל אלו שאינם משרתים כמנהיגים הם האנשים שיכולים לשרוד ולהיוושע? האם הטיעון הזה לא אבסורדי מדי? אנשים המשרתים כמנהיגים מנחים את אנשיו הנבחרים של האל לאכול ולשתות את דברו ולחוות את עבודתו. הדרישה והרף האלו כה גבוהים, כך שבלתי נמנע שמנהיגים יחשפו כמה מצבים מושחתים כשהם רק מתחילים את הכשרתם. זה נורמלי, והאל אינו מוקיע זאת. לא רק שהאל אינו מוקיע זאת, הוא גם מעניק נאורות, מאיר ומנחה את האנשים הללו, ומטיל עליהם עול נוסף. כל עוד הם מסוגלים להתמסר להדרכתו של האל ולעבודתו, הם יתקדמו מהר יותר בחיים מאנשים רגילים. אם הם אנשים החותרים אל האמת, הם יכולים ללכת בנתיב בו ייוושעו ויובאו לכדי שלמות על ידי האל. זה הדבר המבורך ביותר על ידי האל. יש אנשים שלא רואים את הדברים לאשורם, ומעוותים את העובדות. לפי הבנת בני האדם, המידה בה מנהיג משתנה אינה חשובה, לאל לא יהיה אכפת; הוא רק יתבונן כמה שחיתות חושפים מנהיגים ועובדים, ויוקיע אותם על סמך זה בלבד. ואלו שאינם מנהיגים ועובדים, בגלל שהם מגלים מעט שחיתות, גם אם הם לא משתנים, האל לא יוקיע אותם. האין זה אבסורד? האין זה ניאוץ האל? אם בליבך אתה מתנגד לאל בחומרה כה רבה, האם תוכל להיוושע? לא תוכל להיוושע. האל קובע את סופם של אנשים בעיקר על סמך האמת והעדות האמיתית שלהם, וזה תלוי בעיקר אם הם אנשים שחותרים אל האמת. אם הם חותרים אל האמת, ויכולים להכות על חטא באמת אחרי שעברו שיפוט וייסור על עבירה שביצעו, כל עוד הם לא אומרים מילים או עושים דברים המנאצים את האל, הם ודאי יהיו מסוגלים להגיע לישועה. על פי הדמיונות שלכם, כל המאמינים הרגילים שנוהים אחרי האל עד הסוף יכולים להגיע לישועה, ואת אלו המשרתים כמנהיגים יש לסלק. אם הייתם מתבקשים להיות מנהיגים, הייתם חושבים שזה לא בסדר לא לעשות את זה, אבל גם הייתם חושבים שאם תשרתו כמנהיגים תחשפו שלא מרצונכם שחיתות, ושזה כמו לשלוח את עצמכם לגיליוטינה. האם כל זה אינו נגרם מחוסר ההבנה שלכם לגבי האל? אם סופם של אנשים היה נקבע על סמך השחיתות שהם חושפים, איש לא היה מגיע לישועה. במקרה כזה, מה הטעם שהאל יעשה את עבודת הישועה? אם זה באמת היה המקרה, היכן הייתה צדקתו של האל? האנושות לא הייתה יכולה לראות את צביונו הצודק של האל. לכן, אתם כולכם טעיתם בהבנת כוונותיו של האל, מה שמראה שאין לכם עליו ידע אמיתי.

האל קובע את סופם של אנשים על סמך הגילויים שלהם, וכאן גילויים מתייחסים לתוצאות עבודתו של האל עליהם. אתן לכם אנלוגיה: בפרדס, הבעלים משקה ומדשן את העצים, ואז ממתין לאסוף את הפירות. העצים שמניבים פרי טובים, והם נשמרים; אלה שלא מניבים אינם עצים טובים ואי אפשר לשמור אותם. חשבו על המצב הזה: עץ נושא פרי, אבל גם נדבק במחלה ויש לכרות חלק מענפיו הרעים. האם אתם חושבים שיש לשמור את העץ הזה? יש לשמור אותו, והוא יהיה בסדר לאחר שייגזם ויטופל. חשבו על מצב אחר: לעץ מסוים אין מחלות, אבל הוא לא מניב פרי – אין לשמור עץ כזה. מה המשמעות כאן ב"להניב פרי"? זה מתייחס לכך שעבודת האל משיגה תוצאות. בגלל שאנשים הושחתו על ידי השטן, הם בהכרח יחשפו את השחיתות שלהם כשהם חווים את עבודת האל, ובהכרח יבצעו כמה עבירות. עם זאת, באותו הזמן, עבודת האל תניב בהם כמה תוצאות. אם לאל לא היה אכפת מהתוצאות הללו, והוא היה מתבונן רק על הצביון המושחת שאנשים חושפים, לא היה בא בחשבון בכלל להושיע אנשים. תוצאות הישועה של אנשים מתגלות בעיקר בביצוע חובותיהם וביישום בפועל של האמת. האל מסתכל על התוצאות שאנשים השיגו בתחומים אלה, אחר כך על חומרת העבירות שלהם. לאחר מכן הוא מחליט על סופם ואם יישארו או לא, על סמך שילוב הגורמים הללו. למשל, יש אנשים שחשפו שחיתות רבה בעבר, והראו התחשבות עצומה בבשרם; הם לא היו מוכנים להשקיע מעצמם למען האל, וגם לא קידמו את האינטרסים של הכנסייה. עם זאת, לאחר שהאזינו לדרשות מספר שנים, הם עברו שינוי אמיתי. הם יודעים כעת לשאוף לעקרונות האמת בביצוע חובתם, והם משיגים יותר ויותר תוצאות במילוי חובתם. הם מסוגלים גם לעמוד לצד האל בכל דבר, ולעשות כמיטב יכולתם לקיים את עבודת בית האל. זו הכוונה בשינוי צביון החיים של אדם, וזה השינוי שהאל רוצה. כמו כן, יש אנשים שכשעלו בהם תפיסות בעבר, הם תמיד הפיצו אותן, וליבם התרצה רק כשתפיסות אלו התהוו אצל אנשים אחרים, אבל כשעולות בהם תפיסות עכשיו, הם מסוגלים להתפלל לאל, לחפש את האמת ולהיות מסורים מבלי להפיץ את תפיסותיהם או לעשות דבר המתנגד לאל. האם לא חל בהם שינוי? יש אנשים שהיו מתנגדים מיד כשנגזמו על ידי מישהו בעבר; עם זאת, כשזה קורה להם עכשיו, הם מסוגלים לקבל את זה ולדעת את עצמם. אחר כך, הם עוברים שינוי מעשי מסוים. האם אין זו תוצאה? עם זאת, לא משנה כמה אתה משתנה, בלתי אפשרי להיות נקי לחלוטין מעבירות, ולא ניתן לשנות לחלוטין את הטבע שלך ברגע אחד. אם מישהו עולה על המסלול הנכון של אמונה באל, ויודע לחפש את האמת בכול, אזי גם אם יראה מרדנות קלה, הוא יכיר בה באותו זמן. לאחר מכן, הוא ימהר להתוודות ולהכות על חטא בפני האל, ולהשתנות, ומצבו רק ילך וישתפר. הוא עשוי לבצע שוב את אותה עבירה פעם או פעמיים, אבל לא פעם שלישית או רביעית. זהו שינוי. זה לא שהאדם השתנה במובן כזה שכבר לא יחשוף שחיתות, וכבר לא יבצע עבירות בכלל. לא כך הדבר. שינוי מסוג כזה אומר שהאדם מסוגל ליישם בפועל יותר מהאמת לאחר שחווה את עבודת האל, וליישם בפועל חלק ממה שהאל דורש. אדם כזה יבצע פחות ופחות עבירות, הוא יגלה פחות ופחות שחיתות, ומקרי המרדנות שלהם יהפכו פחות ופחות חמורים. מכאן ברור שעבודת האל השיגה תוצאות; מה שהאל רוצה הוא סוג כזה של גילויים באנשים, שמראים שהושגו בהם תוצאות. לכן, האופן בו מטפל האל בסופם של אנשים או הדרך בה מתייחס לכל אדם הוא לחלוטין צודק, הגיוני והוגן. עליך רק למקד את כל מאמציך בהשקעה למען האל, ובאומץ ובביטחון ליישם בפועל את האמיתות שעליך ליישם בפועל, ללא דאגות כלל, והאל לא יתנכל לך. חשוב על כך: האם אלה שאוהבים ומיישמים בפועל את האמת יכולים להיענש על ידי האל? אנשים רבים תמיד חושדים בצביון הצודק של האל, חוששים שהם עדיין ייענשו גם לאחר שיישמו בפועל את האמת; חוששים שגם אם יראו נאמנות לאל, הוא לא יבחין בכך. לאנשים כאלה אין שום ידיעה על צביונו הצודק של האל.

יש אנשים שנעשים שליליים אחרי שעברו גיזום; הם מאבדים את כל האנרגיה ליישם בפועל את חובותיהם, וגם נאמנותם נעלמת. למה זה כך? זו בעיה חמורה מאוד; זוהי חוסר יכולת לקבל את האמת. הם לא מקבלים את האמת, בין היתר בשל חוסר הידע שלהם לגבי הצביונות המושחתים שלהם, מה שגורם לכך שהם אינם מסוגלים להשלים עם כך שהם עוברים גיזום. הדבר נקבע על פי טבעם הגאוותן והיהיר, שהוא גם חסר אהבה לאמת. זה גם נובע מכך שאנשים לא מבינים את החשיבות שבלעבור גיזום. הם מאמינים שלעבור גיזום משמעותו שסופם הוכרע. כתוצאה מכך, הם מאמינים בטעות שאם הם נוטשים את משפחותיהם כדי להשקיע מעצמם למען האל, ויש להם נאמנות מסוימת לאל, אז אין לגזום אותם; ואם הם נגזמים, אזי אין אלה אהבתו וצדקתו של האל. חוסר הבנה מסוג זה גורם לאנשים רבים לא להעז להיות נאמנים לאל. בעצם, בסופו של עניין, זה בגלל שהם יותר מדי ערמומיים ולא רוצים לסבול קשיים. הם רק רוצים להשיג ברכות בדרך הקלה. אנשים בכלל לא מבינים את צביונו הצודק של האל. הם אף פעם לא מאמינים שכל מעשיו של האל צודקים, או שהיחס שלו לכולם צודק. הם אף פעם לא מחפשים את האמת לגבי זה, אלא תמיד מעלים את הטיעונים שלהם במקום. לא משנה אילו דברים רעים אדם עשה, איזה חטאים גדולים ביצע, או כמה רע הוא עשה, כל עוד השיפוט והעונש של האל פוקדים אותם, הם חושבים שהשמים אינם צודקים ושהאל לא צודק. בעיני האדם, אם מעשי האל לא תואמים לרצונותיו או מתחשבים ברגשותיו, האל אינו צודק. עם זאת, אנשים לעולם לא יודעים אם מעשיהם עולים בקנה אחד עם האמת, והם אף פעם לא מבינים שהם מורדים באל ומתנגדים לו בכל מעשיהם. לא משנה באיזו דרך אנשים ביצעו עבירה, אם האל לעולם לא יגזום אותם או ינזוף בהם על המרד שלהם, אלא תמיד יהיה רגוע ועדין איתם, יתייחס אליהם באהבה ובסבלנות בלבד, ולנצח יאפשר להם לסעוד וליהנות מדברים לצדו, רק אז אנשים לעולם לא יתלוננו על האל או ישפטו אותו כלא צודק; במקום זאת, הם יגידו בחוסר כנות שהוא מאוד צודק. האם אנשים כאלה יודעים את האל? האם הם יכולים להיות מאוחדים בלב ובנפש עם האל? אין להם כל מושג שכשהאל שופט וגוזם בני אדם, הוא רוצה לטהר ולשנות את צביון חייהם כדי שיוכלו להצליח להתמסר לו ולאהוב אותו. אנשים כאלה לא מאמינים שהאל הוא אל צודק. כל עוד אלוהים גוער, חושף וגוזם אנשים, הם יהפכו שליליים וחלשים, יתלונו תמיד שהאל אינו אוהב, וירטנו תמיד שהשיפוט והייסור של האל את האדם שגויים, מתוך חוסר יכולת לראות שהאל מטהר ומציל בכך את האדם, וחוסר אמונה שהאל מכריע את סופם של אנשים על סמך הפגנת החרטה שלהם. הם תמיד מפקפקים באל ונשמרים מפניו, ומה תהיה התוצאה של זה? האם יוכלו להתמסר לעבודת האל? האם יצליחו להגיע לשינוי אמיתי? הדבר בלתי אפשרי. אם מצבם יימשך כך, הדבר מסוכן מאוד, וזה יהיה בלתי אפשרי עבורם להיטהר ולהיות מובאים לכדי שלמות על ידי האל.