במהלך הזמן שפטרוס העביר במחיצתו של ישוע, הוא ראה תכונות נעימות רבות בישוע, היבטים רבים הראויים לחיקוי והיבטים רבים שהעניקו לו אספקה. אף שפטרוס ראה בישוע את ישותו של אלוהים במובנים רבים וראה סגולות אהובות רבות, בתחילה הוא לא הכיר את ישוע. פטרוס החל להיות חסיד של ישוע בגיל 20 והמשיך להיות חסיד שלו במשך שש שנים. במהלך הזמן הזה, פטרוס כלל לא הכיר את ישוע, אך הוא היה נכון להיות חסיד שלו רק מעצם הערצתו אליו. כשישוע קרא לו לראשונה על חופי ים כינרת, הוא שאל: "שמעון בר-יונה, האם תהיה חסיד שלי?" פטרוס אמר: "חייב אני להיות חסיד של שליחו של האב שבשמים. חייב אני להכיר באדם שרוח הקודש בחרה בו. אהיה חסיד שלך." בזמנו, פטרוס שמע כבר על אדם בשם ישוע, גדול הנביאים ובנו האהוב של אלוהים ופטרוס ייחל תמיד למצוא אותו וקיווה להזדמנות לפגוש בו (משום שכך רוח הקודש הובילה אותו). אף שפטרוס מעולם לא ראה אותו ורק שמע עליו שמועות, אט-אט התפתחה כמיהה והערצה לישוע בלבו ולא פעם הוא ייחל לכך שיום אחד יראה את זיו פניו של ישוע. ואיך ישוע בא לפגוש בפטרוס? גם הוא שמע על אדם בשם פטרוס, אבל לא הייתה זו רוח הקודש שהנחתה אותו: "לך אל ים כינרת, שם יש איש אחד ששמו שמעון בר-יונה." ישוע שמע מישהו אומר שיש איש אחד בשם שמעון בר-יונה וכי אנשים שמעו את דרשתו, שגם הוא הטיף את בשורת מלכות השמים וכי כל מי ששמע אותו התרגש עד דמעות. למשמע הדברים האלה, בא ישוע בעקבות האדם הזה אל ים כינרת. כאשר פטרוס קיבל את קריאתו של ישוע, הוא היה לחסיד שלו.

במהלך הזמן שפטרוס היה חסיד של ישוע, הוא גיבש דעות רבות לגביו ותמיד שפט אותו מנקודת מבטו שלו. אף שהייתה לפטרוס מידה מסוימת של הבנה של הרוח, הבנתו לא היה ברורה לגמרי ולכן הוא אמר: "חייב אני להיות חסיד של שליחו של האב שבשמים. חייב אני להכיר באדם שרוח הקודש בחרה בו." הוא לא הבין את הדברים שישוע עשה והם לא היו ברורים לו. לאחר שפטרוס היה חסיד של ישוע זמן מה, הוא החל להתעניין במעשיו ובדבריו ובישוע עצמו. הוא החל להרגיש שישוע מעורר בו הן חיבה והן כבוד – הוא אהב להיות בקשר איתו ולהישאר לצדו וההאזנה לדבריו של ישוע העניקה לו אספקה ועזרה. במהלך הזמן שבו היה פטרוס חסיד של ישוע, הוא התבונן בו והפנים כל היבט של חייו: את מעשיו, דבריו, תנועותיו והבעותיו. הוא רכש הבנה עמוקה שישוע איננו כאחד האדם. אף שמראהו האנושי של ישוע היה רגיל ביותר, הוא היה מלא אהבה, חמלה וסובלנות לאדם. כל שעשה ואמר סייע רבות לזולת ופטרוס ראה אצל ישוע ורכש ממנו דברים שמעולם לא ראה או היו ברשותו בעבר. הוא ראה שאף על פי שישוע לא ניחן בשיעור קומה אדיר או באנושיות יוצאת דופן, הוא השרה אווירה בלתי שגרתית ויוצאת מגדר הרגיל. אף על פי שפטרוס לא היה מסוגל להסביר זאת לגמרי, הוא יכול היה לראות שישוע מתנהג בשונה מכל אחד אחר, שכן הדברים שעשה היו שונים מאוד ממה שעשו בני אדם רגילים. בתקופה שבה פטרוס חבר לישוע, הוא גם ראה שאישיותו שונה מזו של אדם מן השורה. הוא תמיד פעל ביציבות ולעולם לא בחופזה, מעולם לא הפליג או המעיט בחשיבותו של נושא וניהל את חייו באופן שהעיד על אישיות רגילה ומעוררת הערכה גם יחד. בשיחה, ישוע דיבר בפשטות ובחן ותמיד תקשר באופן מלא שמחה אך שליו ועם זאת, מעולם לא איבד את אצילותו בביצוע עבודתו. פטרוס ראה שישוע לעתים שתקני ולעיתים מדבר ללא הרף. לעיתים הוא היה כה מאושר עד שדמה ליונה מפזזת ומשתובבת ולעיתים היה כה עצוב עד כי לא דיבר כלל והיה מוכה יגון כאילו היה אם שחוקה ומותשת. לעתים היה מלא זעם, כאיש צבא אמיץ המסתער על אויב להורגו ולעיתים דמה אפילו לאריה שואג. לעיתים צחק, לעיתים התפלל ובכה. כל אשר עשה ישוע עורר בפטרוס אהבה וכבוד אין קץ כלפיו. צחוקו של ישוע מילא אותו אושר, צערו הטיל עליו יגון, כעסו הפחיד אותו, בעוד שחסדו, סליחתו והדרישות הקפדניות שדרש מבני האדם גרמו לו לאהוב את ישוע אהבת אמת ועוררו בו יראה וכמיהה אמיתיות כלפיו. כמובן שרק אחרי שפטרוס חי לצדו של ישוע שנים אחדות, הוא החל להבין את כל זאת.

פטרוס היה אדם הגיוני, בעל אינטליגנציה טבעית מולדת, אך הוא עשה דברים טיפשיים רבים בהיותו חסיד של ישוע. בהתחלה היו לו תפיסות מסוימות בנוגע לישוע. הוא שאל: "אנשים אומרים שאתה נביא, אם כך כשהיית בן שמונה והתחלת להבין דברים, האם ידעת שאתה אלוהים? האם ידעת שרוח הקודש היא שהביאה אותך לעולם?" ישוע השיב: "לא ידעתי. האם אינני נראה לך כמו אדם רגיל? אני בדיוק ככל אחד אחר. האדם שהאב שולח הוא אדם רגיל, לא אדם יוצא מגדר הרגיל. ואף שעבודתי מייצגת את אבי שבשמים, דמותי, האדם שהנני וגוף הבשר הזה אינם יכולים לייצג לחלוטין את אבי שבשמים, אלא רק חלק אחד שלו. אף שמקורי ברוח, אני עדיין אדם רגיל ואבי שלח אותי אל פני האדמה כאדם רגיל, לא כאדם יוצא מגדר הרגיל." רק מששמע פטרוס את הדברים האלה, הוא החל להבין את ישוע במידת מה. ורק לאחר שהקדיש אין-ספור שעות לעבודתו של ישוע, להלכותיו, לרעייה שלו ולאספקה שלו, הוא הבין אותו באופן מעמיק בהרבה. בשנתו ה-30 של ישוע, הוא סיפר לפטרוס על צליבתו הקרבה ועל כך שהוא בא לעשות שלב בעבודה – את עבודת הצליבה – כדי לגאול את האנושות כולה. ישוע אף סיפר לפטרוס ששלושה ימים לאחר הצליבה, בר האנוש יקום לתחייה ולאחר קימתו לתחייה יופיע בפני הציבור במשך 40 יום. כשפטרוס שמע את הדברים האלה, הוא התעצב ולקח אותם ללב. מאותו רגע והלאה, הוא התקרב לישוע יותר מאי-פעם. לאחר שפטרוס התנסה זמן מה, הוא הבין שכל שישוע עשה היה הוויית אלוהים והוא החל לחשוב שישוע אהוב ביותר. רק משהבין זאת, הפכה אותו רוח הקודש לנאור מבפנים. אז פנה ישוע אל תלמידיו ואל יתר חסידיו ושאל: "יוחנן, מי אתה אומר שאני?" יוחנן השיב: "אתה משה." אז פנה אל לוקס: "ואתה, לוקס, מי אתה אומר שאני?" לוקס השיב: "אתה גדול הנביאים." אז הוא שאל אחות והיא השיבה: "אתה גדול הנביאים שנושא דברים רבים מנצח ועד נצח. נבואתו של איש אינה אדירה כשלך והידע של איש אינו עולה על שלך. אתה נביא." אז פנה ישוע אל פטרוס ושאל: "פטרוס, מי אתה אומר שאני?" פטרוס השיב: "אתה המשיח, בנו של האל החי. באת משמים, אין מוצאך על פני האדמה, אינך כשאר ברואי אלוהים. אנחנו על פני האדמה ואתה כאן איתנו, אך אתה בן שמים ואינך מן העולם הזה ואינך בן הארץ." באמצעות חווייתו הפכה אותו רוח הקודש לנאור וכך אפשרה לו להבין זאת. לאחר שהגיע לנאורות, הוא התפעל אף יותר מכל מעשיו של ישוע, חשב עליו כאהוב עוד יותר ותמיד חשש בלבו מהפרידה מישוע. לפיכך, בפעם הראשונה שישוע התגלה בפני פטרוס לאחר שנצלב וקם לתחייה, קרא פטרוס באושר עילאי: "אדוננו! קמת לתחייה!" אז, בעודו מתייפח, דג פטרוס דג גדול במיוחד, בישל אותו והגיש אותו לישוע. ישוע חייך אך לא פצה את פיו. אף על פי שפטרוס ידע שישוע קם לתחייה, הוא לא הבין את מסתרי הדבר. כשנתן לישוע את הדג למאכל, ישוע לא סירב אך לא דיבר ולא התיישב לאכול, אלא נעלם לפתע. הדבר גרם לפטרוס להלם אדיר ורק אז הבין שישוע שקם לתחייה שונה מישוע שקדם לו. מרגע שפטרוס הבין זאת, הוא נעצב, אך גם התנחם בכך שידע שאדוננו השלים את עבודתו. הוא ידע שישוע השלים את עבודתו, שתם זמנו בקרב בני האדם וכי מאותו רגע ואילך, יאלצו בני האדם ללכת בנתיב משל עצמם. פעם ישוע אמר לו: "גם אתה חייב לשתות מכוס המרורים שממנה שתיתי (אלה הדברים שאמר לאחר קימתו לתחייה), גם אתה חייב ללכת בנתיב שבו הלכתי. אתה חייב לתת את נפשך בעדי." בניגוד לעכשיו, העבודה בזמן ההוא לא לבשה צורה של שיחה פנים-אל-פנים. במהלך עידן החסד, עבודתה של רוח הקודש הייתה נסתרת מאוד ופטרוס סבל קשיים רבים. לפעמים פטרוס הגיע למצב שבו קרא: "אלוהים! אין לי דבר מלבד החיים האלה. אף שערכם אינו רב בעיניך, ברצוני להקדיש אותם לך. אף שבני האדם אינם ראויים לאהוב אותך ואהבתם ולבם חסרי תועלת, מאמין אני שאתה יודע את תשוקת לבו של האדם. ולמרות שגופו של האדם אינו מקובל עליך, אני מייחל לכך שתקבל את לבי". נשיאת תפילות כאלה עודדה אותו בייחוד כשהתפלל: "אני מוכן להקדיש את כל לבי לאלוהים. אפילו שאיני מסוגל לעשות דבר עבור אלוהים, אני מוכן להשביע את רצונו של אלוהים נאמנה ולהקדיש את עצמי אליו בלב שלם. אני מאמין שאלוהים חייב להביט בלבי." הוא אמר: "איני מבקש דבר בחיי אלא שאלוהים יקבל את מחשבות האהבה שאני רוחש כלפיו ואת חפץ לבי. הייתי עם ישוע אדוננו זמן כה רב, אך מעולם לא אהבתי אותו. זה החוב הגדול ביותר שלי. אף על פי שנשארתי איתו, לא הכרתי אותו ואפילו אמרתי כמה דברים לא נאותים מאחורי גבו. המחשבה על הדברים האלה גורמת לי לתחושה של חוב גדול עוד יותר לישוע אדוננו." הוא תמיד התפלל כך. הוא אמר: "אני פחות מאבק. איני יכול לעשות דבר אלא להקדיש את הלב הנאמן הזה לאלוהים."

היה שיא בחוויותיו של פטרוס, כשגופו כמעט קרס לחלוטין, אך ישוע עדיין עודד אותו מבפנים. ופעם אחת ישוע הופיע בפני פטרוס. כשפטרוס סבל ייסורים אדירים וחש שלבו שבור, ישוע הנחה אותו: "היית איתי על פני האדמה והייתי כאן איתך. ואף שלפני כן היינו שנינו יחד בשמים, הרי שהדבר הזה שייך לעולם הרוחני. עתה חזרתי לעולם הרוחני ואתה על פני האדמה. שהרי אני איני בן ארץ, ואף שגם אתה אינך בן ארץ, עליך להשלים את ייעודך על פני האדמה. בהיותך משרת, עלייך למלא את חובותיך." כשפטרוס שמע שיוכל לשוב לצדו של אלוהים, הוא התנחם. באותה עת, פטרוס חווה ייסורים כה עזים עד שכמעט היה מרותק למיטתו. הוא חש חרטה כה עצומה עד כי אמר: "אני כל כך מושחת עד שאינני יכול להשביע את רצונו של אלוהים." ישוע הופיע בפניו ואמר: "פטרוס, הייתכן ששכחת את ההחלטה שהחלטת בפניי? האם באמת שכחת את כל מה שאמרתי? האם שכחת את ההבטחה שהבטחת לי?" פטרוס ראה שזה ישוע וקם ממיטתו וישוע ניחם אותו: "אני איני בן ארץ, כבר אמרתי לך – עליך להבין זאת, אך האם שכחת דבר מה נוסף שאמרתי לך? 'גם אתה אינך בן ארץ ואינך בן העולם הזה.' ברגע זה ישנה עבודה שעליך לעשות ואינך יכול להתייסר כך. אינך יכול לסבול כך. אף על פי שבני אדם ואלוהים אינם יכולים להתקיים יחדיו באותו עולם, יש לי את עבודתי ולך יש את עבודתך ויום אחד כשתושלם עבודתך, נהיה יחד במישור אחד ואוביל אותך להיות איתי לנצח". פטרוס התנחם והתעודד למשמע הדברים האלה. הוא ידע שסבלו הוא דבר שהוא חייב לשאת ולחוות ומאותו רגע והלאה הוא שאב השראה. ישוע הופיע בפניו בייחוד בכל רגע מרכזי והעניק לו נאורות והכוונה מיוחדות ועשה בו עבודה רבה. ועל מה פטרוס התחרט יותר מכול? זמן לא רב לאחר שפטרוס אמר "אתה בנו של אלוהים החי," ישוע שאל את פטרוס שאלה אחרת (למרות שהדבר לא מתועד כך בכתבי הקודש). ישוע שאל אותו: "פטרוס! האם אי פעם אהבת אותי?" פטרוס הבין את כוונתו ואמר: "אדוננו! פעם אהבתי את האב שבשמים, אך אני מודה שמעולם לא אהבתי אותך." אז ישוע אמר: "אם בני אדם אינם אוהבים את האב שבשמים, כיצד הם יכולים לאהוב את הבן שעל פני האדמה? ואם בני אדם אינם אוהבים את הבן שאלוהים האב שלח, כיצד הם יכולים לאהוב את האב שבשמים? אם בני אדם באמת אוהבים את הבן שעל פני האדמה, הרי שהם באמת אוהבים את האב שבשמים." למשמע דברים אלה, הבין פטרוס מה היה חסר לו. הוא תמיד חש חרטה עד כדי דמעות על הדברים "פעם אהבתי את האב שבשמים, אך מעולם לא אהבתי אותך." לאחר הקימה לתחייה והעלייה השמיימה של ישוע, הוא חש יותר חרטה וצער על הדברים האלה. בהיזכרו בעבודתו בעבר ובשיעור קומתו בהווה הוא הרבה לבוא בפני ישוע בתפילה ותמיד חש חרטה וחוב כלפי אלוהים על שלא הגשים את רצון אלוהים ולא עמד ברף של אלוהים. עניינים אלה הפכו לעול הגדול ביותר שלו. הוא אמר: "יום אחד אקדיש לך את כל מה שיש לי ואת כל כולי ואתן לך את היקר לי מכול." הוא אמר: "אלוהים! יש לי רק אמונה אחת ורק אהבה אחת. חיי אינם שווים דבר וגופי אינו שווה דבר. יש לי רק אמונה אחת ורק אהבה אחת. יש לי אמונה בך בדעתי ואני אוהב אותך בלבי. רק את שני הדברים האלה אוכל לתת לך, ואפס מלבדם." פטרוס התעודד מאוד מדבריו של ישוע, משום שלפני שישוע נצלב, הוא אמר לפטרוס: "אינני בן העולם הזה וגם אתה אינך בן העולם הזה." לאחר מכן, כשפטרוס הגיע עד כדי כאב גדול, ישוע הזכיר לו: "פטרוס, האם שכחת? אינני בן העולם ורק משום עבודתי עזבתי אותו מוקדם יותר. גם אתה אינך בן העולם, האם באמת שכחת? אמרתי לך פעמיים, אינך זוכר?" משפטרוס שמע זאת, הוא אמר: "לא שכחתי!" אז ישוע אמר: "פעם העברת בשמחה את זמנך איתי בשמיים ופרק זמן לצדי. אתה מתגעגע אליי ואני מתגעגע אליך. אף שהברואים אינם ראויים להיות מוזכרים בעיניי, כיצד אוכל שלא לאהוב את מי שתמים וראוי לאהבה? האם שכחת את הבטחתי? עליך לקבל את התפקיד שהפקדתי בידייך על פני האדמה – עליך להשלים את המשימה שהטלתי עליך. יום אחד בהחלט אוביל אותך להיות לצדי." למשמע הדבר הזה, פטרוס התעודד אף יותר וקיבל השראה גדולה אף יותר, עד כדי כך שכאשר היה על הצלב, הוא היה מסוגל לומר: "אלוהים! אינני יכול לאהוב אותך מספיק! אפילו אם תבקש ממני למות, עדיין לא אוכל לאהוב אותך מספיק. לא משנה לאן תשלח את נשמתי, אם תקיים את הבטחות העבר שלך או לא, מה שתעשה בי לאחר מכן, אני אוהב אותך ומאמין בך". הדבר שנאחז בו היה אמונתו ואהבת האמת שלו.

ערב אחד, כמה מהתלמידים, כולל פטרוס, היו על סירת דייגים יחד עם ישוע ופטרוס שאל את ישוע שאלה תמימה מאוד: "אדוננו! אני רוצה לשאול אותך שאלה שיש לי כבר זמן רב מאוד." ישוע השיב: "אז שאל בבקשה!" אז פטרוס שאל: "האם אתה הוא שעשה את העבודה שנעשתה בעידן החוק?" ישוע חייך, כאילו אומר: "הילד הזה, כמה תמים הוא!" אז המשיך באופן תכליתי: "לא אני הוא שעשה זאת. יהוה ומשה הם שעשו זאת." פטרוס שמע זאת וקרא: "הו! אז לא אתה הוא שעשה זאת." מרגע שפטרוס אמר זאת, ישוע לא אמר עוד דבר. פטרוס חשב לעצמו: "לא אתה הוא שעשה זאת, אז אין זה פלא שאתה בא להשמיד את החוק, מכיוון שלא אתה קבעת אותו." גם לבו חש הקלה. לאחר מכן ישוע הבין שפטרוס היה די תמים, אך משום שלא הייתה לו הבנה באותו רגע, ישוע לא הוסיף דבר ולא סתר את דבריו. פעם נשא ישוע דרשה בבית כנסת, שם נכחו אנשים רבים וביניהם פטרוס. במהלך הדרשה, ישוע אמר: "זה שיבוא מנצח ועד נצח יבצע את עבודת הגאולה מחטא בעידן החסד כדי לגאול את האנושות כולה מחטאיה, אך הוא לא יוגבל על ידי כלל כלשהו בהובלת האנושות לחיים ללא חטא. הוא ייצא מן החוק וייכנס לעידן החסד. הוא יגאל את האנושות כולה. הוא יצעד קדימה מעידן החוק אל עידן החסד, אך איש אינו מכיר אותו, את האחד שבא מיהוה. העבודה שעשה משה ניתנה על ידי יהוה. משה ניסח את החוק משום העבודה שעשה יהוה." משאמר זאת, המשיך: "אסון יכה את מי שמבטל את דיברות עידן החסד במהלך עידן החסד. עליו לעמוד במקדש ולקבל את חורבן אלוהים ואש תכה בו." פטרוס ששמע את הדברים האלה הושפע מהם במידת מה ובמהלך תקופת ניסיונו, ישוע רעה את פטרוס ותמך בו ודיבר אליו מלב אל לב, מה שהעניק לפטרוס הבנה מעט טובה יותר של ישוע. כשפטרוס נזכר בהטפתו של ישוע באותו היום ובשאלה ששאל את ישוע כשהיו בסירת הדייגים ובתשובה שישוע ענה לו, וכן בחיוך של ישוע, פטרוס הבין את הכול. לאחר מכן, רוח הקודש העניקה לפטרוס נאורות ורק אז הוא הבין שישוע הוא בנו של האל החי. הבנתו של פטרוס נבעה מהנאורות שקיבל מרוח הקודש, אך מאחורי הבנה זו היה תהליך. באמצעות הצגת שאלות, האזנה להטפתו של ישוע וקבלת השיתוף המיוחד של ישוע ורעִיָּיתו המיוחדת, הגיע פטרוס להבנה שישוע הוא בנו של האל החי. הבנה זו לא הושגה בין לילה – זה היה תהליך – והדבר סייע לו בחוויותיו המאוחרות יותר. מדוע לא עשה ישוע את עבודת ההבאה לידי שלמות באנשים אחרים אלא רק בפטרוס? משום שרק פטרוס הבין שישוע הוא בנו של האל החי. אף אחד אחר לא ידע זאת. אף שהיו תלמידים רבים שידעו רבות בהיותם חסידיו, הידע שלהם היה שטחי. לכן ישוע בחר בפטרוס כדוגמה של הבאה לידי שלמות. מה שישוע אמר לפטרוס אז הוא מה שהוא אומר כיום לאנשים, שהידע שלהם והיווכחותם שלהם בחיים חייבים להגיע לרמת אלה של פטרוס. בהתאם לדרישה זו ולנתיב זה, אלוהים יהפוך את כולם למושלמים. מדוע אנשים כיום נדרשים להחזיק באמונה ממשית ובאהבת אמת? גם אתם נדרשים לחוות את שחווה פטרוס. גם אתם נדרשים להפגין את הפירות שפטרוס זכה בהם כתוצאה מחוויותיו וגם אתם נדרשים לחוות את הכאב שחווה פטרוס. הנתיב שבו אתם פוסעים הוא אותו נתיב שבו פטרוס פסע. הכאב שאתם סובלים הוא הכאב שפטרוס סבל. כשתזכו בתהילה וכשתחיו חיים אמיתיים, אז תביאו לידי ביטוי את דמותו של פטרוס. הנתיב זהה ומי שצועד בו הופך למושלם. יחד עם זאת, האיכות שלכם נופלת במידת מה בהשוואה לזו של פטרוס, מכיוון שהזמנים השתנו וגם היקף השחיתות של בני האדם השתנה ומכיוון שיהודה הייתה ממלכה רבת שנים עם תרבות עתיקה. לכן עליכם לעשות כל שתוכלו כדי לשפר את איכותכם.

פטרוס היה אדם הגיוני מאוד, היה נבון בכל אשר עשה וכן ישר שבישרים. הוא סבל מכשולים רבים. המגע הראשוני שלו עם החברה היה בגיל 14, כשהלך לבית הספר ולא פעם לבית הכנסת. הייתה לו התלהבות רבה והוא תמיד היה נכון להשתתף בפגישות. בזמנו, ישוע טרם התחיל את עבודתו באופן רשמי. זו הייתה רק ההתחלה של עידן החסד. פטרוס החל לבוא במגע עם דמויות דתיות בגיל 14. עד גיל 18 כבר היה בקשר עם האליטה הדתית, אך לאחר שראה את הכאוס מאחורי הקלעים של הדת, הוא עזב. משראה כמה ערמומיים, זוממים וחורשי רעות היו האנשים האלה, הוא מאס בהם מאוד (כך עבדה רוח הקודש בזמן ההוא כדי להופכו למושלם. היא ריגשה אותו במיוחד וחוללה בו עבודה מיוחדת), וכך הוא פרש מבית הכנסת בגיל 18. הוריו התנכלו לו ולא הרשו לו להאמין (הם היו שטניים וחסרי אמונה). לבסוף, פטרוס עזב את הבית ונדד למקומות רבים במשך שנתיים, כשהוא דג דגים ומטיף, ובפרק זמן זה הוא גם הוביל לא מעט אנשים. כעת תוכל לראות בבירור את הנתיב המדויק שפטרוס בחר בו. אם תוכל לראות בבירור את הנתיב של פטרוס, אזי תהיה בטוח בקשר לעבודה שנעשית כיום ולא תתלונן או תעמוד מנגד ולא תכמה לדבר. עליך לחוות את הלך רוחו של פטרוס בזמן ההוא: הוא היה מוכה צער וכבר לא ביקש עתיד או ברכות. הוא לא ביקש לו רווח, אושר, תהילה או הון בעולם הזה ורק שאף לחיות את החיים המשמעותיים ביותר על מנת להשיב לאלוהים על אהבתו ולהקדיש לאלוהים את היקר לו מכול. אז לבו יחוש סיפוק. הוא הרבה להתפלל לישוע במילים: "ישוע אדוננו המשיח, פעם אהבתי אותך, אך מעולם לא אהבתי אותך באמת. אף שאמרתי שאני מאמין בך, מעולם לא אהבתי אותך בכל לבי. רק הוקרתי אותך, הערצתי אותך והתגעגעתי אלייך, אך מעולם לא אהבתי אותך ולא האמנתי בך באמת." הוא התמיד בתפילה כדי לקיים את הבטחתו והתעודד כל הזמן מדבריו של ישוע והם הניעו אותו לפעולה. לאחר מכן, לאחר תקופה של ניסיון, ישוע בחן אותו ודחק בו כדי שיערוג אליו עוד יותר. הוא אמר: "ישוע אדוננו המשיח! כמה שאני מתגעגע אליך ומשתוקק להביט בזיו פניך. אני יותר מדי לוקה בחסר ואיני יכול לגמול על אהבתך. אני מתחנן בפניך שתיקח אותי בקרוב. מתי תזדקק לי? מתי תיקח אותי מכאן? מתי שוב אביט בזיו פניך? איני רוצה לחיות עוד בגוף הזה, להמשיך להפוך למושחת, וכן אינני רוצה להתמרד עוד. אני מוכן להקדיש לך את כל שיש לי ברגע שאוכל ואינני רוצה להעציב אותך עוד." כך הוא התפלל, אך הוא לא ידע אז מה ישוע יהפוך בו למושלם. במהלך ייסורי המבחן שלו, ישוע הופיע בפניו שוב ואמר: "פטרוס, אני רוצה להפוך אותך למושלם, כך שתהפוך לפרי שהוא התגשמות השלמות שלי בך ושאיהנה ממנו. האם אתה באמת יכול להעיד למעני? האם עשית את מה שביקשתי ממך לעשות? האם הבאת לידי ביטוי את הדברים שאמרתי? פעם אהבת אותי, אך אף על פי שאהבת אותי, האם הבאת אותי לידי ביטוי? מה עשית למעני? אתה מכיר בכך שאינך ראוי לאהבתי, אך מה עשית למעני?" פטרוס ראה שהוא לא עשה דבר למען ישוע והוא נזכר בנדרו הקודם להקדיש את חייו לאלוהים. וכך הוא לא התלונן עוד ותפילותיו מאותו שלב ואילך השתפרו בהרבה. הוא התפלל ואמר: "ישוע אדוננו המשיח! פעם עזבתי אותך ואתה פעם עזבת אותי. בילינו פרק זמן לחוד ופרק זמן יחדיו בצוותא. אך אתה אוהב אותי יותר מכל דבר אחר. שוב ושוב התמרדתי נגדך ושוב ושוב העצבתי אותך. איך אוכל לשכוח דברים כאלה? אני תמיד זוכר ולעולם איני שוכח את העבודה שעשית בי ואת הדברים שהטלת עליי. עשיתי כמיטב יכולתי למען העבודה שעשית בי. אתה יודע למה אני מסוגל ומעבר לכך, אתה יודע איזה תפקיד אני יכול למלא. ברצוני להישמע לכל התזמורים שלך ואקדיש את כל כולי למענך. רק אתה יודע מה אני יכול לעשות למענך. אף על פי שהשטן שיטה בי כל כך והתמרדתי נגדך, אני מאמין שאינך נוטר לי טינה על העבירות ההן, שאינך נוהג בי על פיהם. אני רוצה להקדיש לך את כל חיי. איני מבקש דבר ואין לי תקוות או תוכניות אחרות. אני רק רוצה לנהוג בהתאם לכוונתך ולקיים את רצונך. אשתה מכוס המרורים שלך ואני נתון לפקודתך."

הנתיב שבו אתם צועדים צריך להיות ברור לכם. הנתיב שתצעדו בו בעתיד, הדברים שאלוהים יהפוך למושלמים והדברים שהופקדו בידיכם צריכים להיות ברורים לכם. אולי יום אחד ינסו אתכם וכאשר היום הזה יגיע, אם תהיו מסוגלים לשאוב השראה מחוויותיו של פטרוס, הדבר יראה שאתם באמת ובתמים צועדים בנתיבו של פטרוס. אלוהים שיבח את פטרוס על אמונת האמת ואהבת האמת שלו ועל נאמנותו לאלוהים ובזכות כנותו וכמיהתו לאלוהים בלבו, אלוהים הפך אותו למושלם. אם אכן יש לכם אותה אהבה ואותה אמונה שהייתה לפטרוס, הרי שישוע לבטח יהפוך אתכם למושלמים.