האם אתה מסוגל לבטא באופן מוחשי את הצביון שהאל מביע בכל עידן, בשפה ראויה המעבירה את משמעותו של אותו עידן? האם אתה, החווה את עבודת האל באחרית הימים, מסוגל לתאר בפירוט את צביונו הצודק של האל? האם אתה יכול להעיד על צביונו של האל בבהירות ובדיוק? כיצד תספר אודות מה שראית וחווית לאותם מאמינים דתיים, אדוקים, עניים ומסכנים, הרעבים והצמאים לצדק ומחכים שתנהיג אותם כרועה? איזה מין אנשים מחכים שתנהיג אותם כרועה? האם אתה יכול לדמיין זאת? האם אתה מודע למשא שעל כתפיך, לשליחותך ולאחריותך? היכן תחושת השליחות ההיסטורית שלך? כיצד תשרת כראוי כאדון העידן הבא? האם יש לך תחושה חזקה של היותך אדון? כיצד יש להסביר את אדון כל הדברים? האם הוא באמת אדונם של כל היצורים החיים ושל כל הדברים הגשמיים בעולם? אילו תוכניות יש לך להתקדמות השלב הבא של העבודה? כמה אנשים מחכים שתנהיג אותם כרועה? האם משימתך כבדה? הם עניים, מסכנים, עיוורים ואובדי עצות, מייללים באפלה – איה הדרך? כמה הם כמהים לאור, כמו לכוכב נופל, שירד לפתע ויפזר את כוחות האופל שדיכאו את האדם במשך שנים כה רבות. בחרדה הם מקווים ויום ולילה הם משתוקקים לכך – מי יוכל להבין זאת במלואו? אפילו ביום שבו האור מבזיק וחולף, האנשים הללו הסובלים עמוקות נותרים כלואים בצינוק אפל ללא תקוות שחרור; מתי יפסיקו לבכות? מה נורא גורלן של הרוחות השבריריות הללו, שמעולם לא זכו למנוחה, וכבר זמן רב הן כבולות במצב זה בכבלים אכזריים ובהיסטוריה שקפאה על שמריה. ומי שמע את קול יללתם? מי ראה את מצבם האומלל? האם עלה על דעתך אי פעם כמה עצוב וחרד לבו של האל? כיצד הוא יכול לשאת ולראות את האנושות התמימה, אשר ברא במו ידיו, סובלת ייסורים שכאלה? הרי בני האדם, אחרי הכל, הם קורבנות שהורעלו. ולמרות שהאדם שרד עד היום, מי היה יודע שהאנושות הורעלה זה מכבר על ידי הרשע האחד? האם שכחת שאתה אחד הקורבנות? האם אינך מוכן, מתוך אהבתך לאל, לשאוף להושיע את כל הניצולים הללו? האם אינך מוכן להקדיש את כל מרצך כדי לגמול לאל, האוהב את האנושות כבשרו ודמו? כיצד בדיוק תבין את השימוש שהאל עושה בך כדי שתחיה את חייך המופלאים? האם באמת יש בך את הנחישות והביטחון לחיות חיים משמעותיים של אדם אדוק המשרת את האל?