לאן הגענו בשיתוף שלנו בכינוס האחרון? שיתפנו על הנושא של "ויתור" ביחס לנישואין כחלק מ"כיצד לחתור אל האמת". שיתפנו על נושא הנישואין פעמים אחדות – על מה בעיקר שיתפנו בפעם האחרונה? (שיתפנו על ויתור על פנטזיות למיניהן ביחס לנישואין ועל תיקון כמה רעיונות והבנות מעוותים שיש לאנשים נשואים ביחס לנישואין, וכן על גישה נכונה לתשוקה מינית. בסוף, שיתפנו שחתירה לאושר בנישואין אינה השליחות שלנו.) שיתפנו על הנושא "ויתור על פנטזיות למיניהן ביחס לנישואין", ואם כך כמה הבנתם, וכמה אתם מסוגלים לזכור? האם לא שיתפנו בעיקר על הדעות והרצונות הלא מציאותיים, הלא מעשיים, הילדותיים והלא רציונליים שיש לאנשים ביחס לנישואין? (כן.) הבנה נכונה של הנישואין ונקיטת הגישה הנכונה כלפי נישואין – זה היחס שצריך להיות לאנשים בנוגע לנישואין. לא צריך להתייחס לנישואין כאל משחק, וגם לא כאל משהו שנועד לספק את הפנטזיות ואת השאיפות הלא מציאותיות שלך. מה כוללות הפנטזיות למיניהן ביחס לנישואין? יש קשר מסוים בין הפנטזיות הללו והגישות השונות שיש לאנשים כלפי החיים, וחשוב יותר, הן קשורות לאמרות, לפרשנויות ולגישות השונות ביחס לנישואין שאנשים מקבלים מן העולם ומן החברה. האמרות, הפרשנויות והגישות הללו הן קשת רחבה של אמרות ודעות לא מציאותיות ושקריות שמקורן בחברה ובכל העמים של המין האנושי. מדוע אנשים צריכים לוותר על הדברים האלו? כיוון שהדברים האלו באים מהמין האנושי המושחת, כיוון שהם כל מיני דעות וגישות ביחס לנישואין שצמחו מתוך העולם המרושע, והדעות והגישות האלה סוטות לחלוטין מן ההגדרה והמושג הנכונים שהאל קבע עבור המין האנושי. המושג וההגדרה של נישואין שהאל קבע עבור המין האנושי ממוקדים יותר באחריות ובמחויבויות האנושיות, וכן באנושיות, במצפון ובהיגיון שאנשים צריכים לגלם בחיים. ההגדרה של אלוהים לנישואין בעיקר מורה לאנשים כיצד ליטול על עצמם את האחריות שלהם בצורה נכונה במסגרת הנישואין. אם אתה לא נשוי ולא עסוק במילוי האחריות שבנישואין, הרי שבכל זאת אמורה להיות לך הבנה נכונה של ההגדרה של האל לנישואין – זה היבט אחד. היבט אחר הוא שהאל מורה לאנשים להתכונן לנשיאת האחריות שעליהם ליטול על עצמם במסגרת הנישואין. נישואין אינם משחק לשחק בו, או כמו ילדים שמשחקים באבא ואמא. הדבר הראשון שעל האדם להבין בשכלו, הדבר הראשון שצריך להיות לאדם מושג לגביו, הוא שנישואין הם סימן לאחריות. חשוב עוד יותר להתכונן או להכין את עצמך לאחריות שאותה יש למלא באנושיות הרגילה של אדם. ובמה ממוקדים יותר המושגים, ההבנה והאמרות בנוגע לנישואין שמקורם בשטן ובעולם המרושע? הם ממוקדים יותר במשחק ברגשות ובתשוקות מיניות, בסיפוק תשוקות גופניות, ובסיפוק הסקרנות של הבשר כלפי המין השני, וכן, כמובן, בסיפוק היוהרה האנושית. הם לעולם לא מזכירים כיצד שני הצדדים המעורבים בנישואין שנקבעו על ידי האל, כלומר הזכר והנקבה, אמורים לשאת באחריות שלהם, למלא את המחויבויות שלהם ולעשות היטב את כל מה שזכר ונקבה צריכים לעשות במסגרת נישואין. הפרשנויות, האמרות והגישות השונות ביחס לנישואין שהעולם מנחיל לאנשים מתמקדות יותר בסיפוק הרגש והתשוקה האנושיים, בחקר הרגש והתשוקה ובחיפוש אחר רגש ותשוקה. לכן, אם תקבל את האמרות, ההבנות והגישות השונות האלה ביחס לנישואין שבאות מן החברה, אתה לא תהיה מסוגל להימנע מלהיות מושפע על ידי הרעיונות המרושעים האלו. ליתר דיוק, לא תהיה מסוגל להימנע מכך שהדעות הללו על נישואין שבאות מן העולם ישחיתו אותך. לאחר שאתה מושחת ומושפע על ידי הרעיונות והדעות הללו, אתה לא מסוגל להימנע מכך שהרעיונות הללו ישלטו בך, ובה בעת, אתה גם תסכים שהדעות הללו יטעו אותך ויבצעו בך מניפולציה, כפי שעושים כופרים. ברגע שכופרים מקבלים את הרעיונות והדעות הללו בנוגע לנישואין, הם מדברים על אהבה ועל סיפוק התשוקות המיניות שלהם. בדומה לכך, לאחר שאתה מקבל ללא כל הסתייגות את הרעיונות והגישות האלה, גם אתה תדבר על אהבה ועל סיפוק התשוקות המיניות שלך. זה בלתי נמנע, ואינך יכול לחמוק מכך. כל עוד אתה ללא ההגדרה הנכונה של נישואין, וללא ההבנה והגישה הנכונות כלפי נישואין, אתה מטבע הדברים תקבל את כל הדעות והאמרות השונות ביחס לנישואין שבאות מן העולם, מן החברה ומהמין האנושי. כל עוד תשמע אותן, כל עוד תראה אותן, כל עוד תכיר אותן, וכל עוד אין לך שום חסינות כדי שתאפשר לך להדוף אותם מעליך, אתה תושפע מבלי משים על ידי האקלים החברתי מהסוג הזה, ואתה תקבל מבלי משים את הדעות והאמרות הללו על נישואין. כשאתה מקבל את הדברים הללו בתוכך, אתה לא יכול להימנע מכך שהרעיונות והדעות הללו ישפיעו על הגישה שלך לנישואין. כיוון שאתה לא חי בריק, אתה מועד מאוד להיות מושפע ואף להישלט על ידי האמרות השונות על נישואין שבאות מן העולם, מהחברה ומהמין האנושי. ברגע שתהיה להן שליטה עליך, אתה תגלה שקשה מאוד להשתחרר מהן, ולא תוכל שלא לשגות בפנטזיות על איך הנישואין שלך צריכים להיות.

בפעם האחרונה, שיתפנו על הפנטזיות למיניהן ביחס לנישואין, ומקורן של הפנטזיות הללו הוא שפע ההבנות והדעות המוטעות על נישואין מהמין האנושי המרושע. ההבנות והדעות האלו, בין אם הן ספציפיות ובין אם הן כלליות, כולן דברים שמי שחותרים אל האמת צריכים לוותר עליהם. ראשית, הם צריכים לוותר על כל ההגדרות וההבנות השגויות של נישואין; שנית, הם צריכים לבחור נכון את בן-זוגם, ושלישית אלו שכבר נשואים צריכים לנקוט את הגישה הנכונה לנישואין שלהם. המילה "נכונה" כאן מתייחסת לגישה ולאחריות שצריכות להיות לאנשים כלפי הנישואין שהאל מצווה ומורה שיהיו להם. אנשים צריכים להבין שנישואין אינם סמל של אהבה ושלבוא בברית נישואין אין פירושו להיכנס לארמון של נישואין, וגם לא להיכנס לקבר, ובוודאי שנישואין אינם שמלת כלה, טבעת יהלומים, כנסייה, אמירת נדרים של אהבת נצח, ארוחות ערב לאור נרות, רומנטיקה או עולם של שני אנשים – אף אחד מן הדברים הללו אין פירושו נישואין. אם כך, כשאנחנו מדברים על נישואין, הדבר הראשון שאתה צריך לעשות זה להסיר את הפנטזיות ביחס לנישואין שניטעו בליבך יחד עם הדברים הסמליים שצומחים מן הפנטזיות שלך ביחס לנישואין. על ידי שיתוף על הפירוש הנכון של נישואין וניתוח הרעיונות המעוותים השונים ביחס לנישואין שבאים מעולמו המרושע של השטן, האם אין לכם בסופו של דבר הבנה מדויקת יותר של הגדרת הנישואין? (אכן יש לנו.) באשר לאלו שאינם נשואים, האם אמירת הדברים הללו לא גורמת לכם להרגיש מעט יציבים יותר בעניין הנישואין? האם הדבר לא עוזר לכם לצמוח מבחינת התובנה? (כן.) באיזה היבט אתם צומחים מבחינת התובנה? (בפנטזיות הקודמות שלי ביחס לנישואין היו מעורבים רק דברים מעורפלים כמו פרחים, טבעות יהלומים, שמלות כלה ואמירת שבועות של אהבת נצח. כעת, לאחר ששמעתי את האל משתף, אני מבין שנישואין למעשה נקבעים על ידי האל, ושהם שני אנשים ביחד, שמסוגלים לגלות התחשבות זה כלפי זה, לדאוג זה לזה, ולקחת אחריות זה על זה. זאת תחושה של אחריות, והתפיסה הזאת ביחס לנישואין היא יותר מעשית ואינה מערבת את הדברים המעורפלים האלו.) צמחתם מבחינת התובנה, נכון? במונחים כלליים, צמחתם מבחינת התובנה. במונחי הפרטים הספציפיים הזעירים, האם חל שינוי קל בסטנדרטים המתייחסים לליעדים שקודם לכן הערכתם והוקסמתם מהם? (אכן כן.) תמיד דיברתם על כך שאתם רוצים למצוא גבר גבוה, עשיר ויפה-תואר, או אישה בהירת-עור, עשירה ויפהפייה; במה אתם מתמקדים כעת? לכל הפחות, אתם מתמקדים באנושיות של אדם, ובשאלה האם האדם אמין ויש לו תחושת אחריות. אמרו לי, אם מישהו בוחר בן-זוג בהתאמה עם הכיוון הזה, המטרה הזאת, השיטה הזאת, האם סביר יותר שיהיו לו נישואין מאושרים או שהנישואין שלו יהיו אומללים והוא יתגרש? (סביר יותר שהוא יהיה מאושר.) במידה מסוימת, סביר יותר שהוא יהיה מאושר. מדוע איננו אומרים שיש ביטחון של מאה אחוז שנישואין מהסוג הזה יהיו מאושרים? כמה סיבות יש לכך? לכל הפחות, סיבה אחת היא שאנשים עלולים לעשות טעויות ולא לראות מישהו באופן ברור לפני שהם נישאים לו. סיבה נוספת היא שלפני שמישהו נישא, יכולים להיות לו דמיונות נהדרים על נישואין, והוא יכול לחשוב: "האישיות שלנו מתאימה ואנחנו חולקים את אותן שאיפות. הוא גם הבטיח לי שהוא מוכן לקחת אחריות ולמלא את המחויבויות שלו כלפיי לאחר שנתחתן, ושהוא לעולם לא יאכזב אותי". אלא שלאחר שהם מתחתנים, לא הכול בחיי הנישואין הולך כפי שהם היו רוצים, לא הכול הולך חלק. ובנוסף לכך, יש אנשים שאוהבים את האמת ואוהבים דברים חיוביים, בעוד שאנשים מסוימים עשויים להיראות כמי שיש להם אנושיות שאינה רעה או זדונית, אבל אין להם כל אהבה לדברים חיוביים והם אינם חותרים אל האמת. כשהם מתחתנים וחיים ביחד, אותה תחושה קטנה של אחריות או מחויבות שיש להם באנושיות שלהם נשחקת בהדרגה, והם משתנים עם הזמן ומראים את פרצופם האמיתי. אמרו לי, אם אדם אחד בזוג נשוי חותר אל האמת והאחר לא, אם אתה חותר אל האמת באופן חד-צדדי והוא לא מקבל את האמת בכלל, כמה זמן תוכל לסבול אותו? (לא הרבה.) אתה יכול לסבול באי-רצון ולהשלים עם כמה הרגלי חיים או פגמים קטנים או כשלים באנושיות שלו, אך ככל שהזמן חולף, אתם לא תחלקו שפה או שאיפה משותפות. הוא אינו חותר אל האמת והוא גם לא אוהב דברים חיוביים, והוא תמיד אוהב את הדברים של המגמות המרושעות של העולם. בהדרגה, אתם מדברים פחות ופחות, השאיפות שלכם מתרחקות זו מזו, ועד מהרה הרצון שלו למלא את האחריות שלו נשחק. האם נישואין מהסוג הזה הם מאושרים? (לא.) מה אתם צריכים לעשות אם אינכם מאושרים? (אם שני אנשים לא יכולים להמשיך להיות ביחד, הרי שהם צריכים להיפרד מהר ככל שניתן.) נכון. כמה זמן חולף מהרגע שבו הרעיון הזה עולה בהתחלה ועד הזמן שבו הם נפרדים? בתחילה, שני אנשים מסתדרים יפה ביחד, ואחרי שהם מסתדרים יפה ביחד במשך זמן-מה, הם מתחילים להתעמת. לאחר שהם מתעמתים, הם מתפייסים, ולאחר שהם מתפייסים האישה רואה שהגבר לא השתנה, אז היא מחזיקה מעמד, ולאחר זמן-מה שהיא מחזיקה מעמד, הם שוב מתחילים להתווכח. לאחר שהעימות הזה מגיע לשיאו, העניינים שוב נרגעים, והיא חושבת: "אנחנו לא מתאימים, ולא כך דמיינתי בהתחלה שהדברים יהיו. כואב לחיות ביחד. האם אנחנו צריכים להתגרש? אבל היה לנו קשה כל כך להגיע עד לנקודה הזאת ונפרדנו וחזרנו כל כך הרבה פעמים. אני לא צריכה להתגרש ממנו כל-כך בקלות. אני פשוט צריכה לעמוד בזה. לחיות לבד זה אף פעם לא טוב כמו חיים בשניים". וכך היא מחזיקה מעמד עוד שנה או שנתיים; ככל שהיא מביטה בו כך היא חשה פחות מרוצה, וככל שזה נמשך כך היא נעשית מתוסכלת יותר. החיים ביחד לא מסבים לה לאושר, והם משדרים פחות ופחות על אותו הגל. היא רואה את הפגמים שלו הולכים ומתרבים והיא מרגישה פחות ופחות שהיא רוצה להשלים עם הדבר ולסבול אותו. אחרי חמש או שש שנים, היא לא מסוגלת לעמוד בזה יותר, היא מתפרצת בזעם ורוצה להיפרד ממנו לגמרי. לפני שהיא מחליטה להיפרד לגמרי, היא צריכה לחשוב על כל העניין הזה מראשיתו ועד סופו והיא חייבת לחשוב באורח בהיר ויסודי על איך היא תחייה לאחר שהם יתגרשו. לאחר שהיא חושבת על הכול לעומק, היא לא מסוגלת לאזור נחישות, אבל לאחר שהיא חושבת על כך לעומק עוד כמה פעמים, היא מחליטה באי-רצון לעזוב את בעלה, והיא חושבת: "אתגרש ממנו. לחיות חיים שלווים לבד זה יותר טוב מהדבר הזה". השניים מתווכחים תמיד ולא יכולים להסתדר. מה שהיא הייתה מסוגלת לסבול בעבר הוא בלתי-נסבל כעת. לראות אותו מעציב אותה, לשמוע אותו מדבר מכעיס אותה, ואפילו צליל קולו ומראה הופעתו, בגדיו והדברים שהוא משתמש בהם מעוררים בה גועל וגורמים לה לבחילה. העניין הגיע לנקודה בלתי-נסבלת שבה הם הפכו זרים זה לזה והיא צריכה להתגרש ממנו. מה היה הנימוק לכך שהיא צריכה להתגרש ממנו? שכואב מדי לחיות ביחד, בשניים, ושהיא תחיה טוב יותר לבדה. כשדברים מגיעים לנקודה הזאת, היא כבר לא תישאר מחוברת אליו. אין שם עוד שום רגש, היא חשבה על כך עד הסוף והבינה: מוטב לחיות לבד, בדיוק כפי שהכופרים אומרים לעתים קרובות: "כשאתה חי לבד, אתה לא צריך לדאוג למישהו אחר". אחרת, היא תמיד תצטרך לחשוב עליו ולתהות: "האם הוא אכל? האם הוא מתלבש היטב? האם הוא ישן בסדר? האם מתיש עבורו לעבוד רחוק מהבית? האם מציקים לו? איך הוא מרגיש?" היא תמיד תצטרך לדאוג לו. אבל עכשיו, היא רואה ששקט יותר לחיות לבד, בלי מישהו אחר לחשוב עליו או לדאוג בגללו. גבר כזה אינו ראוי שיחיו כך למענו. הוא לא שווה את הדאגה שלה, הוא לא שווה את האהבה שלה, הוא לא שווה שהיא תיקח עליו שום אחריות, אין בו שום דבר שאפשר לאהוב. בסופו של דבר היא מגישה בקשה לגירושין, הנישואין שלהם מגיעים לסיומם, והיא לעולם לא מביטה לאחור ולא מתחרטת על החלטתה. יש נישואין כאלו, נכון? (כן.) יש גם נישואין שמתרקמים מסיבות שונות כמו גילויים של טוב לב מן העבר וטינות מן החיים הקודמים שלך. כפי שאמרנו קודם, יש אנשים שמתחברים זה לזו כיוון שלאחד יש חוב לאחר. בין בני-הזוג, האישה היא שחייבת לגבר או שהגבר חייב לאישה. בחיים הקודמים, יתכן שאחד מהם ניצל יותר מדי, היה חייב יותר מדי, וכך בחיים האלו הם מושמים ביחד כדי שאותו אדם יוכל לפרוע את חובו. נישואין רבים מסוג זה הם אומללים, אבל בני-הזוג לא יכולים להתגרש. לא משנה אם בני הזוג נאלצים להישאר ביחד כיוון שיש להם משפחה, או בגלל הילדים שלהם, או מאיזו סיבה אחרת, בכל מקרה, הם לא יכולים להסתדר זה עם זו, הם תמיד רבים, תמיד מתווכחים והאישיות, תחומי העניין, השאיפות והתחביבים שלהם אינם מתאימים בכלל. הם לא מוצאים חן זה בעיני זה, והחיים יחד לא מסבים אושר לאף אחד משניהם, אבל הם גם לא יכולים להתגרש, וכך הם נשארים ביחד עד המוות. כשהמוות מתקרב, הם עדיין חייבים להתגרות בבן-הזוג שלהם והם אומרים: "אני לא רוצה לראות אותך בגלגול הבא!" הם שונאים זה את זה כל כך, נכון? אבל בחיים האלו הם אינם יכולים להתגרש זה מזה, וזה נקבע על ידי האל. לא משנה מהו המבנה ומהם המקורות של כל סוגי הנישואין השונים האלה, ובין אם אתם נשואים או לא, בכל מקרה עליכם תמיד לוותר על הפנטזיות הלא מציאותיות והנאיביות שיש לכם ביחס לנישואין; אתם צריכים להתמודד נכון עם הנישואין ולא לשחק ברגשות וברצונות של אנשים, קל וחומר לא להיתפס במלכודת של דעות לא נכונות על נישואין שהחברה מנחילה לכם, כך שאתם תמיד הופכים והופכים בתחושות שלכם ביחס לנישואין: האם בן-הזוג שלך אוהב אותך? האם אתה יכול לחוש שבן-הזוג שלך אוהב אותך? האם אתה עדיין אוהב את בן-הזוג שלך? האם אתה עדיין אוהב את בן-הזוג שלך? כמה אהבה יש לך עדיין לבן-הזוג שלך? האם בן-הזוג שלך עדיין מרגיש משהו כלפיך? האם אתה עדיין מרגיש משהו כלפי בן-הזוג שלך? אין צורך להרגיש את הדברים האלו או להפוך ולהפוך בדברים האלו – כולם רעיונות אבסורדיים וחסרי-משמעות. ככל שאתם הופכים בדברים האלו, כך אתם מרגישים שהנישואין שלכם נתונים במשבר, וככל שאתם נסחפים למחשבות הללו, כך הדבר מוכיח שנלכדתם במלכודת הנישואין, ואתם בהחלט לא תהיו מאושרים ולא תהיה לכם שום תחושה של ביטחון. זה כיוון שכשאתה נסחף מטה אל תוך הרעיונות, הדעות והמחשבות האלו, הנישואין שלך נעשים מעוותים, האנושיות שלך נעשית עקומה, וגם אתה הופך לנשלט לחלוטין וחטוף בידי רעיונות ודעות שונות על נישואין, שמקורם בחברה. לכן, ביחס לדעות ולאמרות השונות על נישואין שבאות מן החברה ומהמין האנושי המרושע, אתה חייב להיות מסוגל להבחין בהם באופן מדויק, ואתה גם חייב לדחות את הרעיונות והאמרות הללו. לא משנה מה אומרים אנשים אחרים או כיצד משתנות האמרות שלהם על נישואין, בסופו של דבר, אל לאנשים לנטוש את ההגדרה של האל לנישואין, ואנשים גם לא צריכים להיות מושפעים וראייתם לא צריכה לאבד מצלילותה בשל הדעות של העולם המרושע ביחס לנישואין. אם לומר זאת באופן בוטה, נישואין הם התחלה של שלב שונה בחיים של אדם מגיל ההתבגרות לגיל הבגרות. כלומר, לאחר שאתם הופכים לאדם בוגר, אתם נכנסים לשלב שונה בחיים, ובשלב הזה של החיים אתם באים בברית הנישואין וחיים עם מישהו שאין לו איתכם שום קשר דם. מהיום שבו אתם מתחילים לחיות עם האדם הזה, משמעות הדבר היא שכאישה או כבעל אתם צריכים לשאת באחריות ובמחויבויות של כל הדברים בחיי הנישואין, ויתרה מכך, שניכם צריכים להתמודד יחד עם כל הדברים של חיי הנישואין. כלומר, משמעות הנישואין היא שאדם עזב את הוריו, נפרד מחיי הרווקות שלו ונכנס לחיים זוגיים עם מישהו אחר. זה השלב שבו שני אנשים מתמודדים עם החיים ביחד. משמעות השלב הזה היא שאתם תיכנסו לשלב שונה בחיים וגם, כמובן, שאתם תעמדו בפני כל מיני מבחנים של החיים. האופן שבו תתמודדו עם החיים במסגרת הנישואין והאופן שבו תעמדו יחד עם השותף שלכם מול כל הדברים שנתקלים בהם במסגרת הנישואין יכולים להיות בגדר מבחנים עבורכם, או שהדברים הללו יהיו עבורכם בגדר שלמות, או שהם יכולים להיות אסונות. כמובן, הם יכולים גם להיות מקורות לעוד ניסיון בחיים; הם יכולים להיות מקורות שמספקים לך הבנה והערכה עמוקה יותר של החיים, נכון? (נכון.) כאן נסיים את הסיכום שלנו על נושא האחיזה בהבנה הנכונה של נישואין ועל הפנטזיות למיניהן ביחס לנישואין.

בפעם הקודמת שיתפנו על נושא אחר, דהיינו, שאיפה לאושר בנישואין אינה השליחות שלך. מה הדגשנו כששיתפנו את הנושא הזה? (שאנחנו לא צריכים להפקיד את האושר בחיים בידי בן-הזוג שלנו, ושאנחנו לא צריכים לעשות דברים שמרצים את בן-הזוג שלנו רק כדי למשוך אותו או להגן על אותה אהבה כביכול שיש בינינו. אל לנו לשכוח שאנחנו יצירי בריאה ושהאחריות והמחויבויות שאנחנו צריכים למלא בנישואין אינן מתנגשות עם החובות והאחריות שעלינו למלא כיצירי בריאה.) הרבה אנשים תולים את האושר שלהם בחיים בנישואיהם, והמטרה שלהם בחתירה לאושר היא החתירה לאושר ולשלמות בנישואין. הם מאמינים שאם הנישואין שלהם מאושרים ואם הם מאושרים עם בן הזוג שלהם, יהיו להם חיים מאושרים, וכך הם רואים את האושר בנישואין שלהם כמשימה חיים שיש להשיג אותה באמצעות מאמצים בלתי-נדלים. לכן, כאשר אנשים רבים נישאים, הם מאמצים את מוחם במחשבה על הדברים הרבים שהם יכולים לעשות כדי לשמור על הנישואין שלהם "רעננים". מה המשמעות של "רעננים"? משמעות הדבר, כמו שאומרים, היא שלא משנה כמה זמן הם נשואים, שני האנשים תמיד מרגישים כאילו שהם מחוברים פיזית זה לזה ולא מסוגלים לעזוב זה את זה לעולם, בדיוק כמו שהיה כשאך התחילו לצאת, והם תמיד רוצים להיות דבוקים יחד ולא להיפרד זה מזה לעולם. יתרה מכך, בכל מקום שהם נמצאים ובכל עת, הם תמיד חושבים זה על זה ומתגעגעים לבן-הזוג שלהם, וליבם מלא בקולו, בחיוכו, בדיבורו ובהתנהגותו של האדם האחר. אם הם לא שומעים את הקול של בן-הזוג שלהם אפילו יום אחד, ליבם מרגיש נטוש, ואם הם לא רואים את בן-הזוג שלהם אפילו יום אחד, הם מרגישים כאילו שהם איבדו את נשמתם. הם חושבים שאלו הם הסמלים והסימנים של אושר בנישואין. וכך, אחדות מאותן עקרות בית במשרה מלאה, כביכול, נשארות בבית ומרגישות שאין אושר גדול מלחכות שהבעלים שלהן יחזרו הביתה. אם הבעלים שלהן לא חוזרים הביתה בזמן, הן מתקשרות אליהם, ומה השאלה הראשונה בפיהן? (באיזו שעה תהיה בבית?) נראה שאתם שומעים את זה לעתים קרובות – השאלה מושרשת עמוק בליבם של רבים. השאלה הראשונה היא "באיזו שעה תהיה בבית?" מיד כשהן שואלות את זה, ולא משנה אם הן מקבלות תשובה מדויקת או לא, נחשפים בכל מקרה געגועיה של אישה מאוהבת הנשואה באושר. זה מצב רגיל בחייהם של מי שחותרים לאושר בנישואין. הם מחכים בשקט בבית שהחצי השני שלהם יחזור הביתה מן העבודה. אם הם יוצאים, הם לא מעזים להתרחק או להישאר בחוץ זמן רב, מפחד שבן-הזוג שלהם יגיע הביתה וימצא בית ריק וירגיש כל כך פגוע, מאוכזב וכעוס. האנשים האלו מלאים בתקווה ובאמונה בחתירה שלהם לאושר בנישואין, והם לא נרתעים לשלם כל מחיר או לבצע כל שינוי. יש אפילו אחדים שממשיכים לחתור לאושר בנישואין אחרי שהם מתחילים להאמין באל, כפי שהם עשו קודם לכן, מתוך שאיפה לאהוב את בן-הזוג שלהם תוך שהם שואלים אותו תמיד האם הוא אוהב אותם. לכן, במהלך כינוסים, אישה עשויה לחשוב: "האם בעלי כבר הגיע הביתה? אם כן, האם הוא אכל משהו? האם הוא עייף? אני עדיין כאן בכינוס הזה ואני חשה מעט לא בנוח. אני חשה קצת כאילו אכזבתי אותו". כשהיא עומדת להשתתף בכינוס הבא, היא שואלת את בעלה: "באיזו שעה אתה חושב שתחזור? אם תחזור כשאהיה עדיין בכינוס, האם לא תרגיש בודד?" בעלה עונה: "איך אוכל לא להרגיש בודד? המקום הזה ריק ואני לבד. בדרך כלל, אנחנו תמיד כאן ביחד, ועכשיו אני פתאום לבד כאן. מדוע את צריכה להשתתף בכינוסים? את יכולה להשתתף בהם, אבל זה יהיה נהדר אם תוכלי להגיע הביתה לפניי!" היא יודעת בליבה: "הו, הוא לא מבקש ממני הרבה, אני רק צריכה להיות בבית לפני שהוא חוזר". בכינוס הבא, היא מביטה בשעון כל הזמן, וכשהיא רואה שכמעט הגיעה השעה שבה בעלה מסיים את העבודה, היא לא יכולה עוד לשבת בשקט, והיא אומרת: "תמשיכו אתם, חברים, יש לי משהו בבית שאני צריכה לטפל בו, אז אני צריכה ללכת". היא ממהרת הביתה וחושבת: "נהדר, בעלי עוד לא חזר! אמהר ואכין ארוחה ואסדר את הבית כך שהוא יוכל לראות כשיחזור הביתה שהמקום נקי, והוא יוכל להריח את האוכל ולדעת שמישהו נמצא כאן. זה נפלא שאנחנו יכולים להיות ביחד כשמגיעה השעה לאכול! על אף שהפסדתי חלק מהכינוס והקשבתי לפחות דברים וזכיתי בפחות, היכולת לחזור הביתה לפני בעלי ולהגיש לו ארוחה חמה היא טובה למדי, וזה בסיסי לשמירה על נישואין מאושרים". לאחר מכן היא עושה זאת בכינוסים לעתים קרובות ומדי פעם הכינוס מתאחר, וכשהיא ממהרת הביתה היא מגלה שבעלה כבר נמצא בבית. הוא מעט לא שמח ולא מרוצה ממנה, והוא רוטן: "את לא יכולה להחמיץ אפילו כינוס אחד? האם את לא יודעת איך אני מרגיש כשאת לא בבית ואני חוזר הביתה ולא רואה אותך כאן? זה מרגיז אותי!" היא כל-כך מתרגשת לשמוע את זה וחושבת: "מה שהוא מתכוון בכך זה שהוא באמת אוהב אותי ולא יכול לחיות בלעדיי. לא טוב לו כשהוא רואה שאני לא כאן. אני כל כך מאושרת! על אף שהוא נשמע קצת כועס, אני עדיין יכולה להרגיש את אהבתו אלי. אני צריכה לשים לב בפעם הבאה ולא משנה כמה שעות הכינוס נמשך, אני חייבת לחזור הביתה מוקדם. אני לא יכולה לאכזב את אהבתו כלפיי. לא חשוב אם בכינוסים אזכה בקצת פחות ואקשיב קצת פחות לדברי האל". מאותו יום ואילך, כשהיא נוכחת בכינוסים, כל מה שהיא חושבת עליו הוא החזרה שלה הביתה כדי להיות ראויה לאהבתו של בעלה וכן כדי לשמור על האושר שהיא חותרת אליו בנישואיה. יש לה הרגשה עמומה שאם היא לא תגיע הביתה מוקדם, היא תאכזב את אהבתו של בעלה כלפיה, ואם היא תאכזב אותו פעם אחר פעם הוא ילך וימצא מישהי אחרת ולא יאהב אותה כמו פעם. היא מאמינה שלאהוב ולהיות נאהבת משמעו תמיד אושר, וששמירה על מערכת היחסים הזאת של לאהוב ולהיות נאהבת היא השאיפה שלה בחיים, משהו שהיא נחושה לחתור אליו, וכך זה מה שהיא עושה, ללא סייג או היסוס. יש אפילו נשים שכשהן הולכות ומבצעות את חובתן הרחק מהבית, אומרות לא פעם למנהיג שלהם: "אני לא יכולה להישאר כל הלילה מחוץ לבית. אני נשואה, ואם לא אחזור הביתה בעלי יהיה בודד. אני לא אהיה שם כשהוא יתעורר בלילה והוא יכעס. אני לא אהיה שם כשהוא יפקח את עיניו בבוקר והוא ירגיש פגוע. אם לעתים קרובות לא אחזור הביתה, האם בעלי לא יפקפק בנאמנות ובתום שלי? כשהתחתנו, הסכמנו להיות נאמנים זה לזה. לא משנה מה קורה, אני חייבת לקיים את הבטחתי. אני רוצה להיות ראויה לו, שכן אין אף אחד בעולם הזה שאוהב אותי כמוהו. וכך, כדי להוכיח את תומתי ולהוכיח שאני לגמרי נאמנה לו, אני בשום פנים ואופן לא יכולה להישאר מחוץ לבית בלילה. לא משנה כמה רבה עבודת הכנסייה או כמה דחופה החובה שלי, אני חייבת ללכת הביתה בלילה גם אם השעה מאוחרת". היא אומרת שהדבר נועד לשמור על תומתה ועל נאמנותה, אבל זה רק עניין פורמלי, רק מילים, כשלמעשה היא פוחדת שהנישואין שלה יהפכו לאומללים ויתפרקו. היא מעדיפה לאבד את החובה שלה ולנטוש את החובה שהיא אמורה לבצע כדי לשמוע על האושר שלה בנישואין, כאילו שאושר בנישואין הוא המניע והמקור שלה לכל מה שהיא עושה. ללא נישואין מאושרים, היא אינה מסוגלת לבצע את חובתו של יציר בריאה; ללא נישואין מאושרים היא אינה יכולה להיות יציר בריאה טוב. מבחינתה, להימנע מלהכזיב את אהבתו של בעלה אליה ולהמשיך להיות נאהבת הם סימנים לאושר בנישואין וכן המטרות שהיא חותרת אליהן בחייה. אם ביום מן הימים היא תרגיש שלא אוהבים אותה עוד, או אם היא תעשה משהו לא בסדר ותכזיב את אהבתו של בעליה אליה, ותגרום לו להיות מאוכזב ולא מרוצה ממנה, היא תרגיש שהיא יוצאת מדעתה, היא לא תבוא עוד לכינוסים ולא תקרא את דברי האל, ואפילו כשהכנסייה תצטרך שהיא תבצע איזו חובה, היא תמציא כל מיני תירוצים כדי לסרב. למשל, היא אומרת שהיא לא מרגישה טוב או שיש איזה עניין דחוף בבית, והיא אפילו ממציאה כמה תירוצים חסרי היגיון וגחמניים כדי לחמוק מביצוע חובתה. האנשים האלו רואים באושר בנישואין דבר בעל חשיבות עליונה בחיים. יש אנשים שאפילו נותנים כל מה שהם יכולים כדי לשמור על האושר בנישואין שלהם, ולא מהססים לשלם כל מחיר כדי לקשור את בן-זוגם ולהחזיק בליבו של בן-זוגם כדי שבן הזוג יאהב אותם תמיד, הם לעולם לא מאבדים את תחושת האהבה שהייתה להם כשרק נישאו, והם מעולם לא מאבדים את התחושה שהייתה להם ביחס לנישואין בהתחלה. יש אפילו נשים שמקריבות קורבנות גדולים עו דיותר: אחדות מגביהות את גשר האף שלהן, אחדות מעצבות מחדש את הסנטר, ואחרות עוברות ניתוחים להגדלת החזה ולשאיבת שומן, וסובלות כל כאב. יש נשים שאפילו חושבות שהשוקיים שלהן עבות מדי, אז הן עוברות ניתוח להצרת רגליהן, ובסוף הן סובלות מנזק עצבי ולא יכולות עוד לעמוד. כשבעל של אישה כזאת רואה את זה, הוא אומר: "קודם היו לך רגליים עבות, אבל עדיין היית אדם רגיל. עכשיו את לא יכולה לעמוד על הרגליים, ואין בך כל תועלת. אני רוצה להתגרש!" אתה רואה, היא שילמה מחיר כל כך גבוה וזה מה שהיא קיבלה בסוף. יש גם נשים שמתלבשות יפה מדי יום, שמתבשמות ומתאפרות. הן משתמשות בכל מיני מוצרי קוסמטיקה כמו שפתון, סומק וצללית לעיניים כדי להיראות צעירות ויפות ועל מנת שיהיו מושכות בעיני בן-הזוג שלהן ויגרמו לבן-הזוג שלהן לאהוב אותן כמו בהתחלה. בדומה לכך, גם גברים מקריבים קורבנות רבים למען אושר בנישואין. אומרים לאדם מסוים: "אתה ידוע היטב כמאמין באל. יותר מדי אנשים כאן מכירים אותך וזה גורם לכך שאתה חשוף לדיווח ולמעצר, לכן אתה צריך לעזוב וללכת לבצע את החובה שלך במקום אחר". אז הוא מרגיש מצוקה וחושב: "אבל אם אעזוב, האם פירוש הדבר שהנישואין שלי הסתיימו? האם הכול יתחיל להתפרק עכשיו? אם אעזוב את הבית, האם אשתי תשיג לעצמה מישהו אחר? האם מעתה ואילך כל אחד מאיתנו פשוט ילך בדרכו הנפרדת? האם לעולם לא נהיה שוב ביחד?" הוא נסער מהמחשבות על הדברים האלו, וכך הוא מתחיל להתמקח ואומר: "האם אוכל להישאר? זה יהיה בסדר אם אלך הביתה רק פעם בשבוע – אני צריך לדאוג למשפחה שלי!" למעשה, הדאגה למשפחה היא לא באמת מה שהוא חושב עליו. הוא פוחד שאשתו תלך עם מישהו אחר ושלעולם לא יהיה לו שוב אושר בנישואין. ליבו מלא בדאגה ובחשש, הוא לא רוצה שהאושר של נישואיו ייעלם ויתפוגג כך. בליבם של אנשים כאלו, אושר בנישואין הרבה יותר חשוב מכל דבר אחר, ובלעדיו, הם חשים כאילו הם לגמרי חסרי נשמה. הם מאמינים: "האהבה היא הדבר החשוב ביותר עבור נישואין מאושרים. רק בגלל שאני אוהב את אשתי והיא אוהבת אותי יש לנו נישואין מאושרים, ורק בגלל זה הצלחנו להחזיק מעמד זמן רב כל כך. אם אאבד את האהבה הזאת, והאהבה הזאת תסתיים בגלל האמונה שלי באל ובגלל שאני מבצע את חובתי, האם משמעות הדבר תהיה שהאושר שלי בנישואין הגיע לסיומו ולא אוכל עוד ליהנות ממנו? ללא אושר בנישואין, מה יהיה עלינו? איך יהיו חייה של אשתי ללא אהבתי? מה יקרה לי אם אאבד את אהבתה של אשתי? האם ביצוע חובתו של יציר נברא וביצוע השליחות של אדם בפני האל יכולים לפצות על האובדן הזה?" הם לא יודעים, אין להם שום תשובה, והם לא מבינים את ההיבט הזה של האמת. לכן, כשבית האל דורש מאלו שחותרים לאושר בנישואין מעל לכל דבר אחר לעזוב את בתיהם וללכת למקום רחוק ולהפיץ את הבשורה ולבצע את חובתם, לעתים קרובות הם חשים מתוסכלים, חסרי אונים ואפילו אי נוחות ביחס לכך שהם עלולים לאבד בקרוב את האושר שלהם בנישואין. יש אנשים שנוטשים את חובותיהם או מסרבים לבצע אותן, כדי לשמור על האושר שלהם בנישואין, ויש אפילו כאלו שמסרבים לסידורים החשובים של בית האל. יש גם כאלו שכדי לשמור על האושר שלהם בנישואין, מנסים עתים קרובות לדעת מה מרגיש בן-הזוג שלהם. אם בן-הזוג שלהם מרגיש מעט לא מרוצה או מראה אפילו שמץ של חוסר שביעות רצון או חוסר סיפוק ביחס לאמונתם, ביחס לנתיב האמונה באל שהם בחרו בו, וביחס לביצוע חובתם, הם מיד משנים מסלול ועושים ויתורים. כדי לשמור על האושר שלהם בנישואין, הם לעתים קרובות עושים ויתורים לטובת בן-זוגם, גם אם משמעות הדבר היא ויתור על הזדמנויות לבצע את חובתם, וויתור על זמן המוקדש לכינוסים, לקריאה בדברי האל ולביצוע של הקדשות רוחניות, כדי להראות לבן-זוגם שהם שם, כדי למנוע מבן-זוגם להרגיש לבד ובודד, וכדי לגרום לבן-זוגם לחוש באהבתם; הם מעדיפים לעשות את זה מאשר לאבד את אהבתו של בן-זוגם או להיות בלעדיה. הסיבה לכך היא שהם מרגישים שאם הם יוותרו על אהבתו של בן-זוגם למען אמונתם או למען נתיב האמונה באל שהם בחרו, משמעות הדבר תהיה שהם נטשו את האושר שלהם בנישואין והם לא יהיו מסוגלים להרגיש עוד את האושר הזה בנישואין, ואז הם יהיו אדם בודד, מעורר רחמים ואומלל. מה פירוש הדבר להיות אדם אומלל ומעורר רחמים? פירושו להיות מישהו שאין לו את אהבתו או הערצתו של אדם אחר. על אף שהאנשים האלו מבינים קצת דוקטרינה ואת החשיבות של ביצוע עבודת הישועה על ידי האל, וכמובן, הם מבינים שכיציר בריאה הם צריכים לבצע את החובה של יציר בריאה, הם עדיין אינם מסוגלים לוותר על החתירה שלהם לאושר בנישואין וזאת כיוון שהם מפקידים את אושרם בידי בן-זוגם, והם כמובן גם גורמים לאושרם שלהם להיות תלוי באושר בנישואין, על אף שהם מבינים ויודעים מה עליהם לעשות. הם רואים בטעות את החתירה לאושר בנישואין כשליחות שעליהם לחתור אליה בחיים האלו, ורואים בטעות את החתירה לאושר בנישואין כשליחות שעל יציר בריאה לחתור אליה ולממשה. האם אין זאת טעות? (אכן כן.)

היכן טמונה הבעיה בחתירה לאושר בנישואין? האם היא בהתאמה עם ההגדרה של האל לנישואין ומה שהוא מפקיד בידי זוגות נשואים? (לא.) מה לא בסדר בה? יש אנשים שאומרים: "האל אמר שלא טוב היות האדם לבדו, אז הוא ברא לו רעיה, והרעייה הזאת משמשת לו לחברה. האם אין זאת ההגדרה של האל לנישואין? האם אין זה חלק מחתירה לאושר בנישואין? שני אנשים מלווים זה את זה ומבצעים את אחריותם ההדדית – מה לא בסדר בזה?" האם יש הבדל בין ביצוע האחריות שלך במסגרת של נישואין, לבין התייחסות בלתי מתפשרת לחתירה אל אושר בנישואין כמשימה שלך? (כן, יש הבדל.) מה הבעיה כאן? (הם רואים חתירה לאושר בנישואין כמשימה החשובה ביותר שלהם, כשלמעשה, עבור אדם חי, ביצוע החובה של יציר בריאה בפני הבורא זאת האחריות הגדולה ביותר שלו. הם לא הבינו נכונה את המטרה שיש לחתור אליה בחיים.) מישהו רוצה לפתח את זה? (כשמישהו לא יכול לנקוט את הגישה הנכונה כלפי האחריות והמחויבויות שעליו למלא בנישואין, הוא ישקיע זמן ואנרגיה בשימור הנישואין שלו. לעומת זאת, הגישה הנכונה לאחריות בנישואין היא בראש ובראשונה לא לשכוח שאתה יציר בריאה ושעליך לבלות את רוב זמנך בביצוע חובתך ובהשלמת מה שהאל מפקיד בידיך ואת השליחות שהאל נותן לך. לאחר מכן עליך למלא את האחריות ואת המחויבויות שלך במסגרת הנישואין. שני הדברים האלו שונים לחלוטין.) האם החתירה לאושר בנישואין היא המטרה שעל אנשים לשאוף אליה בחיים ברגע שהם נישאים? האם יש לכך איזשהו קשר לנישואין שהאל קבע? (לא.) האל נתן לאדם את הנישואין, והוא נתן לך סביבה שבה אתה יכול למלא את האחריות ואת המחויבויות של גבר או של אישה במסגרת הנישואין. האל נתן לך את הנישואין, שפירושו שהוא נתן לך בן-זוג. בן-הזוג הזה ילווה אותך עד סוף החיים האלו וילווה אותך בכל שלב בחיים. למה אני מתכוון ב"ללוות"? אני מתכוון שבן-הזוג שלך יעזור לך ויטפל בך, ויחלוק איתך את כל הדברים שתיתקל בהם בחיים. כלומר, לא משנה בכמה דברים תיתקל, אתה כבר לא תתמודד איתם לבד, אלא שניכם תתמודדו איתם ביחד. דרך החיים הזאת גורמת לחיים להיות מעט יותר קלים ונינוחים, כששני אנשים עושים את מה שהם אמורים לעשות, וכל אחד תורם את המיומנויות ואת החוזקות שלו, וכך הם מתחילים את חייהם. זה פשוט עד כדי כך. עם זאת, האל מעולם לא העמיד דרישה בפני האנשים ואמר: "נתתי לך את הנישואין. אתה נשוי כעת ולכן אתה חייב לאהוב את בן הזוג שלך באופן מוחלט עד הסוף ולהחמיא לו כל הזמן – זאת המשימה שלך". האל נתן לך את הנישואין, נתן לך בן-זוג, ונתן לך סביבת חיים שונה. בתוך סביבת חיים כזאת ומצב כזה, הוא גורם לבן-הזוג שלך לחלוק ולהתמודד עם הכול ביחד איתך, כך שתוכל לחיות בחופשיות ובקלות רבה יותר, בעודו מאפשר לך להעריך שלב שונה בחיים. יחד עם זאת, האל לא מכר אותך לנישואין. למה אני מתכוון בכך? אני מתכוון שהאל לא לקח את חייך, את גורלך, את השליחות שלך, את הנתיב שאתה הולך בו בחיים, את הכיוון שאתה בוחר בו בחיים ואת סוג האמונה שיש לך ונתן את הכול בידי בן-הזוג שלך כדי שהוא יקבע עבורך את הדברים. הוא לא אמר שסוג הגורל, השאיפות, הנתיב בחיים והמבט על החיים שיש לאישה הם דברים שבעלה צריך להחליט עליהם, או שסוג הגורל, השאיפות, המבט על החיים והחיים שיש לגבר הם דברים שאשתו צריכה להחליט עליהם. האל מעולם לא אמר דברים כאלו ולא קבע דברים באופן הזה. אתה מבין, האם האל אמר דבר שכזה כשהוא קבע את הנישואין עבור המין האנושי? (לא.) האל מעולם לא אמר שהחתירה לאושר בנישואין היא השליחות בחיים של אישה או של גבר, ושעליך לשמר היטב את האושר של נישואיך כדי שהשליחות שלך בחיים תתממש וכדי שאתה תתנהל בהצלחה כיציר בריאה – האל מעולם לא אמר דבר שכזה. האל גם לא אמר: "עליך לבחור את הנתיב שלך בחיים במסגרת הנישואין. הנישואין ובן-הזוג שלך יכריעו האם תשיג ישועה או לא. ההשקפה שלך על החיים והגורל שלך יוכרעו על ידי בן-הזוג שלך". האם האל אי-פעם אמר דבר כזה? (לא.) האל קבע עבורך את הנישואין ונתן לך בן-זוג. אתה בא בברית הנישואין אבל הזהות והמעמד שלך בפני האל אינם משתנים – אתה עדיין אתה. אם את אישה הרי שאת עדיין אישה בפני האל; אם אתה גבר הרי שאתה עדיין גבר בפני האל. אבל יש דבר אחד ששניכם חולקים, והוא שלא משנה אם אתם גבר או את אישה, כולכם יצירי בריאה בפני הבורא. במסגרת הנישואין, אתם סובלים זה את זה ואוהבים זה את זה, אתם עוזרים זה לזה ותומכים זה בזה, וזהו מילוי האחריות שלכם. אלא שבפני האל, האחריות שעליכם למלא והשליחות שעליכם לבצע לא יכולות לפנות את מקומן בפני האחריות שאתם ממלאים עבור בן-הזוג שלכם. לכן, כשיש התנגשות בין האחריות שלך כלפי בן-הזוג שלך לבין החובה שיציר בריאה צריך לבצע בפני האל, מה שאתה צריך לבחור הוא לבצע את חובתו של יציר בריאה ולא למלא את האחריות כלפי בן-הזוג שלך. זהו הכיוון וזאת המטרה שעליך לבחור, וכמובן זאת גם השליחות שעליך לבצע. יחד עם זאת, יש אנשים שטועים והופכים את החתירה לאושר בנישואין, או את מילוי האחריות שלהם כלפי בן-זוגם ואת הדאגה לבן-זוג ואת אהבתם כלפיו, לשליחות שלהם בחיים, והם רואים את בן-הזוג שלהם כשמיים שלהם, כייעוד שלהם – זאת טעות. הייעוד שלך נמצא תחת הריבונות של האל, ואינו נשלט על ידי בן-הזוג שלך. נישואין לא יכולים לשנות את ייעודך, והם גם לא יכולים לשנות את העובדה שהאל מושל בייעודך. בנוגע לסוג ההשקפה על החיים שצריך להיות לך והנתיב שאתה צריך ללכת בו, עליך לחפש אותם במילים של תורת האל ודרישותיו. הדברים האלו אינם תלויים בבן-הזוג שלך ולא בן-הזוג שלך אמור להחליט ביחס אליהם. פרט למילוי האחריות כלפיך, לא צריכה להיות לו שליטה על ייעודך והוא גם לא צריך לדרוש שתשנה את הכיוון שלך בחיים, או להחליט איזו השקפה על החיים אמורה להיות לך, ובוודאי שהוא לא צריך להגביל אותך או להציב מכשול בפני החתירה שלך לישועה. ככל שהדבר נוגע לנישואין, כל מה שאנשים יכולים לעשות הוא לקבל אותם מן האל ולהיצמד להגדרה של הנישואין שהאל קבע עבור האדם, כשהן הבעל והן האישה ממלאים את האחריות והמחויבויות שלהם זה לזה. מה שהם לא יכולים לעשות הוא להחליט על הייעוד, החיים הקודמים, החיים הנוכחיים או החיים הבאים של בן-זוגם, קל וחומר על הנצח. היעד, הייעוד, הנתיב שאתה הולך בו, רק הבורא יכול לקבוע אותם. לכן, כיציר בריאה, בין אם התפקיד שלך הוא של אישה ובין אם של בעל, האושר שאתה צריך לחתור אליו בחיים האלו בא מביצוע החובה של יציר בריאה ומהשלמת השליחות של יציר בריאה. הוא לא בא מהנישואין עצמם, ובוודאי שלא ממילוי האחריות של אישה או של בעל במסגרת הנישואין. כמובן, הנתיב שאתה בוחר ללכת בו והראייה שלך ביחס לחיים שאתה מאמץ לא צריכים להיות בנויים על אושר בנישואין, ובוודאי שהם לא צריכים להיקבע על ידי אחד מבני הזוג הנשואים – זה משהו שעליך להבין. אם כך, אנשים שנכנסים לנישואין, שרק חותרים לאושר בנישואין ורואים בחתירה הזאת את המשימה שלהם, צריכים לוותר על מחשבות ודעות כאלה, לשנות את האופן שבו הם מיישמים בפועל, ולשנות את הכיוון שהם הולכים בו בחיים. אתה נכנס לנישואין וחי ביחד עם בן-הזוג שלך תחת הקביעה של האל, זה הכול, ודי בכך כדי למלא את האחריות של בעל או של אישה בעודכם חולקים את חייכם ביחד. באשר לנתיב שעליכם ללכת בו ולהשקפה על החיים שעליכם לאמץ, לבן-הזוג שלכם אין כל חובה וגם אין לו כל זכות להחליט בדברים האלו. על אף שאתם כבר נשואים ויש לכם בן-זוג, מי שנקרא בן-הזוג שלכם יכול לשאת עליו את המשמעות של היות אדם בן-זוג רק כפי שהיא נקבעה על ידי האל. הוא יכול רק למלא את האחריות של בן-זוג, ואתה יכול לבחור ולהחליט בכל דבר אחר שאינו קשור לבן-הזוג שלך. כמובן, חשוב עוד יותר שהבחירות וההחלטות שלך לא יתבססו על ההעדפות ועל ההבנה שלך עצמך, אלא על דברי האל. האם אתה מבין את השיתוף בעניין הזה? (כן.) לכן, האל לא יזכור את הפעולות של כל בן-זוג במסגרת הנישואין, אשר חותר לאושר בנישואין בכל מחיר או מקריב כל קורבן שהוא. לא משנה אם אתה מיטיב לממש את המחויבויות והאחריות כלפי בן-הזוג שלך או עושה זאת באופן מושלם, או באיזו מידה אתה עומד בציפיות של בן-הזוג שלך – במילים אחרות, לא משנה עד כמה אתה מיטיב לשמור על האושר שלך בנישואין, או באיזו מידה של שלמות אתה עושה זאת, או כמה הוא ראוי לקנאה – אין משמעות הדבר שמילאת את השליחות של יציר בריאה, והדבר גם אינו מוכיח שאתה יציר בריאה שעומד בסטנדרט. אולי את אישה מושלמת או אתה בעל מושלם, אבל הדבר נותר מוגבל למסגרת הנישואין. הבורא מודד איזה סוג של אדם אתם על בסיס האופן שבו אתם מבצעים בפניו את חובתכם כיצירי בריאה, איזה סוג של נתיב אתם הולכים בו, מה המבט שלכם על החיים, למה אתם חותרים בחיים, וכיצד אתם מבצעים את השליחות של יציר בריאה. באמצעות הדברים האלו, האל מודד את הנתיב שאתם הולכים בו כיצירי בריאה ואת הייעוד העתידי שלכם. הוא לא מודד את הדברים האלו על פי האופן שבו אתם ממלאים את האחריות והמחויבויות שלכם כאישה או כבעל, וגם לא על פי שביעות הרצון של בן הזוג שלכם מאהבתכם. באשר לכך שחתירה לאושר בנישואין אינה השליחות שלך, סיפקתי היום את הפרטים הללו כדי להשלים את הנושא הזה. אתה רואה, אלמלא הייתי משתף על העניינים האלו, אנשים היו חושבים שהם קצת מבינים אותם ויודעים עליהם, אך כשמשהו היה קורה להם בפועל, נושאים מטעים רבים היו עדיין עוצרים אותם ומציבים בפניהם מכשול, והם היו רוצים למלא את המחויבויות של בעל או של אישה, ובד ובבד היו רוצים גם לעשות היטב את הדברים שאדם, יציר בריאה, צריך לעשות. יחד עם זאת, כששני הדברים הללו מתנגשים או סותרים זה את זה ומציבים מכשול זה בפני זה, לא לגמרי ברור כיצד צריך לטפל בכך. האם הדבר ברור כעת, לאחר ששיתפנו עליו באופן הזה? (כן.) יש הבדל בין הדברים שאנשים מאמינים בתפיסותיהם שהם טובים ונכונים מצד אחד, ובין הדברים שהם חיוביים, נכונים וטובים בהתאמה עם האמת, מצד שני. כשזה מובהר, הדבר נעשה ברור. לעתים קרובות, הדברים שאנשים מאמינים שהם חיוביים וטובים מלאים בתפיסות, בדמיונות ובתחושות של האדם, והם לא קשורים לאמת. למה אני מתכוון ב"לא קשורים"? אני מתכוון לכך שהם לא האמת. אם תראה כדברים חיוביים וכאמת דברים מופרכים ודברים שאינם האמת, ותנהה אחריהם ותיצמד אליהם בנוקשות מתוך אמונה שהם האמת, הרי שלא תהיה מסוגל ללכת בנתיב ולחתור אל האמת, וסופך שתהיה רחוק מאוד מן האמת. ועל מי מוטלת האחריות לכך?

הנושא ששיתפנו עליו זה עתה היה שאנשים צריכים לוותר על חתירה לאושר בנישואין, ושדי בכך שהם פשוט ימלאו את האחריות שלהם במסגרת הנישואין. סיימנו לשתף על ויתור על חתירה לאושר בנישואין, כך שכעת נשתף על נושא אחר: אתה לא עבד לנישואין שלך. זה נושא שעלינו לשתף עליו. לאחר שהם מתחתנים, מה אנשים מסוימים מאמינים? "החיים שלי מאורגנים כעת כך. נועדתי לחיות עם האדם הזה כל חיי. הוריי וזקני המשפחה שלי הם לא המשענת שלי לכל החיים, וכך גם החברים שלי. אז מי המשענת שלי לכל החיים? האדם שאני נישא לו הוא מי שאסתמך עליו כל חיי". אנשים רבים מונחים על ידי מחשבות מסוג זה ורואים בנישואין דבר חשוב מאוד, מתוך אמונה שברגע שהם יתחתנו יהיו להם חיים יציבים, מקום מקלט מוגן, ומישהו שיוכלו לגלות לו את צפונות ליבם. נשים אומרות: "עם הנישואין, יש לי זרועות חזקות להסתמך עליהן". גברים אומרים: "עם הנישואין יש לי בית ואני כבר לא נישא ברוח; רק המחשבה על כך מסבה לי אושר. ראו את האנשים הרווקים האלו שסביבי. הנשים משוטטות כל היום בלי שיהיה להן על מי להסתמך, בלי בית יציב, בלי כתף לבכות עליה, ולגברים אין בית חם. כמה שהם מעוררי רחמים!" אם כך, כשהם בוחנים את האושר שלהם בנישואין, הם חושבים שהוא ממלא ומספק למדי. פרט לכך שהם חשים מסופקים, הם חשים שעליהם לעשות משהו לטובת הנישואין שלהם ולטובת ביתם. לכן, כאשר אנשים מסוימים מתחתנים, הם מוכנים להקדיש את כל מה שהם יכולים לעשות למען חיי הנישואין שלהם, והם מוכנים להתאמץ, להיאבק ולעבוד קשה למען הנישואין שלהם. כמה מהם מרווחים כסף וסובלים נואשות, וכמובן, מפקידים עוד יותר את האושר שלהם בחיים בידי בן זוגם. הם מאמינים ששמחתם ואושרם בחיים תלויים באופיו של בן-הזוג שלהם, האם הוא אדם טוב; האם האישיות ותחומי העניין שלו תואמים עם שלהם; האם הוא מישהו שיכול להביא פרנסה הביתה ולנהל משפחה; האם הוא מישהו שיכול להבטיח את הצרכים הבסיסיים עבורם בעתיד ולספק להם משפחה מאושרת, יציבה ונהדרת; והאם הוא מישהו שיוכל לנחם אותם כשהם ייתקלו בכאב, מצוקה, כישלון או אכזבה. כדי לוודא את הדברים האלו, הם שמים לב לבן זוגם באופן מיוחד במהלך חייהם יחד. בדאגה רבה ובתשומת לב רבה הם מתבוננים ורושמים לעצמם את המחשבות, הדעות, הדיבור וההתנהגות של בן-הזוג שלהם, כל תנועה שהוא עושה, וכן כל חוזקה או חולשה שלו. הם זוכרים באופן מפורט את כל המחשבות, הדעות, המילים וההתנהגויות ששותפם לחיים מגלה, כדי שהם יוכלו להבין אותו טוב יותר. בה בעת, הם גם מקווים שבן-הזוג שלהם ייטיב להבין אותם, מאפשרים לו להיכנס לליבם, והם מכניסים את עצמם לליבו של בן-הזוג שלהם כדי שהם יוכלו לרסן זה את זה טוב יותר, או כדי שהם יוכלו להיות האדם הראשון שיופיע בפני בן-הזוג שלהם כשמשהו יקרה, האדם הראשון שיעזור לו, והאדם הראשון שיקום ויתמוך בו, יעודד אותו, ויהיה המשענת היציבה שלו. בתנאי חיים כאלו, לעתים רחוקות הבעל והאישה מנסים להבחין איזה מין אדם הוא בן-הזוג שלהם, והם חיים לחלוטין בתוך הרגשות שלהם כלפי בן-זוגם, ומשתמשים ברגשות שלהם כדי לטפל בבן-זוגם, לסבול אותו, להתמודד עם כל פגמיו, חסרונותיו ושאיפותיו, אפילו עד כדי כך שהם נענים לכל דרישה ובקשה מצדו. למשל, בעלה של אישה אומר: "הכינוסים שלך נמשכים יותר מדי זמן. לכי רק לחצי שעה ואז תחזרי הביתה". היא עונה: "אעשה כמיטב יכולתי". ואכן, בפעם הבאה היא הולכת לכינוס לחצי שעה ואז חוזרת הביתה, ובעלה אומר לה כעת: "זה יותר טוב. בפעם הבאה רק תלכי ותַראי את הפנים שלך ואז תחזרי". היא אומרת: "הו, אז אתה מתגעגע אלי עד כדי כך! בסדר גמור, אעשה כמיטב יכולתי". ואכן, בפעם הבאה שהיא הולכת לכינוס היא לא מאכזבת אותו, וחוזרת הביתה לאחר כעשר דקות. בעלה מרוצה ושמח מאוד ואומר: "כך יותר טוב!" אם הוא רוצה שהיא תלך מזרחה, היא לא מעזה ללכת מערבה; אם הוא רוצה שהיא תצחק, היא לא מעזה לבכות. הוא רואה אותה קוראת את דברי האל ומקשיבה למזמורים והוא שונא את זה ומרגיש גועל, והוא אומר: "מה הטעם כל הזמן לקרוא את המילים האלו ולשיר את השירים האלו? את יכולה פשוט לא לקרוא את המילים האלו או לשיר את השירים האלו כשאני בבית?" היא משיבה: "בסדר, בסדר, לא אקרא אותם עוד". היא כבר לא מעזה לקרוא את דברי האל או להקשיב למזמורים. נוכח הדרישות של בעלה, היא מבינה לבסוף שלא מוצא חן בעיניו שהיא מאמינה באל או קוראת בדברי האל, אז היא משמשת לו לחברה כשהוא בבית, והם צופים ביחד בטלוויזיה ואוכלים ביחד את הארוחות שלהם ומפטפטים והיא אפילו מקשיבה לו כשהוא משמיע את התלונות שלו. היא תעשה עבורו כל דבר, כל עוד הדבר גורם לו לאושר. היא מאמינה שזאת האחריות שבן-זוג צריך למלא. ואם כך, מתי היא קוראת את דברי האל? היא מחכה שבעלה יצא, ואז היא נועלת מאחוריו את הדלת וממהרת להתחיל לקרוא. כשהיא שומעת מישהו בדלת, היא מסלקת את הספר במהירות והיא כל כך מבוהלת שהיא כבר לא מעזה לקרוא בו. וכשהיא פותחת את הדלת היא רואה שזה לא בעלה שחזר – זאת הייתה אזעקת שווא, אז היא ממשיכה לקרוא. כשהיא ממשיכה לקרוא, היא מרגישה על קוצים, היא עצבנית ומפוחדת, והיא חושבת: "מה אם הוא באמת יבוא הביתה? מוטב שלא אמשיך לקרוא בינתיים. אתקשר אליו ואשאל אותו איפה הוא ומתי הוא חוזר". אז היא מתקשרת אליו והוא אומר: "יש קצת עומס בעבודה היום, אז יכול להיות שלא אחזור הביתה לפני שלוש או ארבע". זה מרגיע אותה, אבל האם דעתה תוכל לשקוט במידה שתאפשר לה לקרוא את דברי האל? לא; דעתה הופרעה. היא ממהרת לפני האל כדי להתפלל, ומה היא אומרת? האם היא אומרת שאמונתה באל לוקה בחסר, שהיא חוששת מבעלה, ושהיא לא יכולה להשקיט את דעתה כדי לקרוא את דברי האל? היא מרגישה שהיא לא יכולה לומר את הדברים האלו, ולכן אין לה מה לומר לאל. אבל אז היא עוצמת את עיניה ומצמידה את כפות ידיה זו לזו. היא נרגעת ולא מרגישה כל-כך מרוגשת, אז היא פונה לקרוא את דברי האל, אבל לא מצליחה להפנים את המילים. היא חושבת: "איפה קראתי זה עתה? לאן הגעתי בהרהוריי? איבדתי לגמרי את חוט המחשבה שלי". ככל שהיא חושבת על כך יותר, כך היא חשה כעס ואי-נוחות: "פשוט לא אקרא היום. זה לא סיפור גדול אם אחמיץ את ההקדשות הרוחניות שלי בפעם האחת הזאת". מה אתם חושבים? האם החיים האלו מתנהלים היטב מבחינתה? (לא.) האם זאת מצוקה בנישואין או אושר בנישואין? (מצוקה.) בנקודה הזאת, רווקים מסוימים עשויים לומר: "ובכן, קפצת אל תוך האש, לא? אין שום דבר נהדר בנישואין, נכון? ראה כמה החיים שלי נהדרים, אני לא צריך לדאוג בגלל מישהו אחר, ואף אחד לא יכול למנוע ממני לבוא לכינוסים ולבצע את חובתי בכל רגע שאני רוצה". כדי לגרום לבן-הזוג שלך להיות מרוצה ממך ולהסכים לכך שתקראי מדי פעם בדברי האל או תלכי לכינוס, את קמה מוקדם מאוד בכל בוקר כדי להכין ארוחת בוקר, לסדר את הבית, לנקות, להאכיל את התרנגולות, להאכיל את הכלב, לעשות כל מיני מטלות מתישות – אפילו אלה שבדרך כלל גברים עושים אותן. כדי לרצות את בעלך, את עובדת ללא לאות כמו משרתת זקנה. לפני שהוא בא הביתה, את מצחצחת את נעלי העור שלו ומסדרת את נעלי הבית שלו, ולאחר שהוא מגיע הביתה, את ממהרת להבריש מעליו את האבק ולעזור לו להסיר את מעילו ולתלות אותו, ואת שואלת: "כל כך חם היום. חם לך? אתה צמא? מה היית רוצה לאכול היום? משהו חמוץ או משהו חריף? אתה צריך להחליף בגדים? הסר את הבגדים האלו ואני אכבס לך אותם". את כמו משרתת או שפחה זקנה, וכבר חרגת אל מעבר לתחום האחריות שעלייך למלא במסגרת הנישואין. את זמינה לכל בקשה וצורך של בעלך, ואת רואה בו את אדונך. במשפחה כמו זאת, יש הבדל ברור במעמד בין שני בני-הזוג: אחת היא שפחה, האחר הוא האדון; אחת נכונה לשרת ושפלת רוח, והאחר נראה עז וסמכותי; אחת משתחווה ומקרצפת, והאחר מלא כולו בגאוותנות. ברור שהמעמד של שני האנשים במסגרת הנישואין אינו שווה. מדוע? האם השפחה הזאת לא מבזה את עצמה? (כן.) השפחה מבזה את עצמה. כשלת במילוי האחריות כלפי הנישואין שהאל קבע עבור המין האנושי, והלכת רחוק מדי. בעלך לא ממלא שום אחריות ואינו עושה דבר, ועם זאת את עדיין דרוכה לכל בקשה ודרישה של בן-זוג כזה ואת מתמסרת לסמכותו, הופכת מרצון לשפחתו ולמשרתת הזקנה שלו כדי לשרת אותו ולעשות עבורו הכול – איזה מין אדם את? מי בדיוק הוא אדונך? מדוע אינך מיישמת בפועל באופן הזה למען האל? האל קבע שבן-הזוג שלך ידאג לחייך; זה משהו שעליו לעשות, את לא חייבת לו שום דבר. את עושה מה שעלייך לעשות ואת ממלאת את האחריות ואת המחויבויות שעלייך למלא – האם הוא עושה כך מצדו? האם הוא עושה את מה שעליו לעשות? בנישואין, זה לא שמי שהוא בעל העוצמה הרבה הוא האדון, ושמי שיכול לעבוד קשה ולעשות את רוב הדברים צריך להיות העבד. בנישואין, שני האנשים צריכים למלא את האחריות שלהם זה כלפי זה וללוות זה את זה. לשני האנשים יש אחריות זה כלפי זה, ולשני האנשים יש מחויבויות למלא ודברים לעשות במסגרת הנישואין. עליך לפעול בהתאמה עם תפקידך: יהיה תפקידך אשר יהיה, אתה צריך לעשות את מה שעליך לעשות במסגרתו. אם אינך עושה כן, הרי שאתה נטול אנושיות רגילה. בשפת היום-יום, אתה לא שווא אגורה. ואם כך, אם מישהו לא שווה אגורה ועם זאת אתה עדיין יכול להיות דרוך לכל בקשה ודרישה שלו ולהיות העבד שלו מרצון, הרי שזה מטופש לחלוטין והופך אותך לחסר-ערך. מה לא בסדר בכך שאדם מאמין באל? האם האמונה שלך באל היא מעשה של רוע? האם יש בעיה בקריאה בדברי האל? כל אלו הם דברים ראויים ומכובדים לעשות. כשהממשלה רודפת אנשים שמאמינים באל, מה זה מראה? זה מראה שהמין האנושי כל כך רע, וזה מייצג את כוחות הרע ואת השטן. זה לא מייצג את האמת או את האל. לכן, אמונה באל אין פירושה שאתה מתחת לאחרים או נחות לעומתם. להיפך, האמונה שלך באל הופכת אותך לנאצל יותר מאנשים ארציים, החתירה שלך אל האמת הופכת אותך למכובד בעיני האל, והוא רואה בך את בבת עינו. ועם זאת אתה מבזה את עצמך ובלי להניד עפעף אתה הופך לעבד של בן-הזוג שלך רק כדי להתרפס בפני האדם האחר בנישואין שלך. מדוע אינך נוהג כך כשאתה מבצע את החובה של יציר בריאה? מדוע אתה לא מסוגל לכך? האם אין זה ביטוי של השִפְלות האנושית? (כן.)

האל קבע עבורך את הנישואין רק כדי שתוכל ללמוד למלא את האחריות שלך, שתלמד לחיות בשלווה ביחד עם אדם אחר ולחלוק איתו את החיים, תחווה חיים ביחד עם בן-זוג וכיצד להתמודד עם כל הדברים שאתם נתקלים בהם ביחד, כך שחייך יהיו עשירים יותר ושונים יותר. יחד עם זאת, הוא לא מוכר אותך לנישואין, וכמובן, הוא לא מוסר אותך כולך לידי בן-זוג כדי שתהיה לו לעבד. אתה לא העבד שלו והוא גם לא האדון שלך. אתם שווים. יש לך רק האחריות של בעל או של אישה כלפי בן-הזוג שלך, וכשאתה ממלא את האחריות הזאת, האל רואה בך אישה או בעל שמניחים את הדעת. אין לבן-הזוג שלך שום דבר שאין לך, ואתה לא גרוע יותר מבן-הזוג שלך. אם אתה מאמין באל וחותר אל האמת, ואתה מסוגל לבצע את חובתך, והולך לכינוסים לעתים קרובות, קורא קריאת-תפילה את דברי האל ובא בפני האל, הרי שאלו דברים שהאל מקבל והם מה שיציר בריאה צריך לעשות והם החיים הרגילים שיציר בריאה צריך לחיות. אין בכך שום דבר מביש, ואתה גם לא צריך להרגיש כאילו שאתה חייב משהו לבן-הזוג שלך כיוון שאתה חי חיים כאלו – אתה לא חייב לו שום דבר. אם תרצה, יש לך מחויבות לשאת עדות לבן הזוג שלך לעבודת האל. אך אם הוא לא מאמין באל, והוא לא הולך באותו הנתיב כמוך, הרי שאתה לא צריך ואין לך שום מחויבות לומר לו או להסביר לו שום דבר או שום מידע על אמונתך או על הנתיב שאתה הולך בו, וגם אין לו שום זכות לדעת על כך. זאת האחריות והמחויבות שלו לתמוך בך, לעודד אותך ולהגן עליך. אם הוא לא יכול לעשות זאת, הרי שאין לו אנושיות. מדוע? כיוון שאתה הולך בנתיב הנכון, ומשום שאתה הולך בנתיב הנכון, המשפחה שלך ובן-הזוג שלך מבורכים ונהנים מחסדו של האל יחד איתך. זה רק צודק שבן-הזוג שלך יוקיר תודה על כך, במקום שיפלה אותך לרעה או יציק לך בגלל האמונה שלך או בגלל שאתה נרדף, או שהוא יאמין שעליך מטלות ביתיות נוספות ודברים אחרים, או שאתה חייב לו משהו. אתה לא חייב לו מבחינה רגשית, רוחנית או מכל בחינה אחרת – הוא חייב לך. בגלל אמונתך באל, הוא נהנה מחסד נוסף וברכות נוספות מן האל, והוא זוכה בדברים האלו לפני משורת הדין. מה כוונתי ב"זוכה בדברים האלו לפנים משורת הדין"? אני מתכוון שלמישהו כזה לא מגיע לזכות בדברים האלו והוא לא אמור לזכות בהם. מדוע הוא לא אמור לזכות בהם? כיוון שהוא לא נוהה אחר האל או מכיר באל, ולכן החסד שהוא נהנה ממנו בא מכך שאתה מאמין באל. הוא נהנה יחד איתך ונהנה מברכות יחד איתך, ורק צודק שהוא יהיה אסיר תודה כלפיך. במילים אחרות, כיוון שהוא נהנה מהברכות הנוספות האלה ומהחסד הזה, הוא צריך למלא את האחריות שלו יותר ולתמוך יותר באמונתך באל. בגלל שאדם אחד בבית מאמין באל, יש אנשים שהעסק המשפחתי שלהם משגשג והם מצליחים מאוד. הם מרוויחים הרבה כסף, המשפחה שלהם חיה חיים טובים, הם נעשים עשירים בדברים חומריים ואיכות החיים שלהם עולה – כיצד קרו כל הדברים האלו? האם המשפחה שלך הייתה מסוגלת להשיג את כל הדברים האלו אלמלא אחד מכם האמין באל? יש אנשים שאומרים: "האל קבע שיהיה להם גורל של עושר". נכון שהאל קבע את זה, אבל אם במשפחה שלהם לא היה האדם האחד הזה שמאמין באל, העסק שלהם לא היה זוכה לחסד כזה ולא היה מבורך כך. כיוון שיש להם את האדם האחד הזה שמאמין באל, כיוון שלאדם הזה שמאמין באל יש אמונה אמיתית, והוא חותר בכנות, ומוכן להקדיש את עצמו ולהשקיע מעצמו עבור האל, בן-הזוג הלא-מאמין שלהם מקבל את החסד והברכות לפנים משורת הדין. כל כך קל לאל לעשות את הדבר הקטן הזה. אלו שאינם מאמינים עדיין לא מרוצים, והם אפילו מדכאים את מי שמאמינים באל ומציקים להם. הרדיפות שהמדינה והחברה נוקטות נגד מאמינים הן כבר אסון בפני עצמן, ואף על פי כן בני המשפחה שלהם מרחיקים לכת עוד יותר ומגבירים את הלחץ. אם, בנסיבות כאלה, אתה עדיין מאמין שאתה מאכזב אותם ואתה מוכן להפוך לעבד לנישואין שלך, הרי זה באמת משהו שאתה לא צריך לעשות. אז הם לא תומכים באמונה שלך באל, בסדר גמור; אז הם לא מגינים על האמונה שלך באל, גם זה בסדר גמור. הם רשאים לא לעשות את הדברים האלו. יחד עם זאת, הם לא צריכים להתייחס אליך כאל עבד כיוון שאתה מאמין באל. אתה לא עבד, אתה בן אדם, אדם מכובד והגון. לכל הפחות, אתה יציר בריאה בפני האל, ולא עבד של אף אחד. אם עליך להיות עבד, הרי שאתה יכול להיות עבד רק לאמת, עבד לאל, ולא עבד לשום אדם, לא כל שכן שבן הזוג שלך יהיה אדונך. במונחים של יחסי הבשר, מי שקרוב אליך ביותר בעולם הזה פרט להוריך הוא בן-הזוג שלך. אך כיוון שאתה מאמין באל, הוא מתייחס אליך כאל אויב ותוקף ורודף אותך. הוא מתנגד להשתתפותך בכינוסים, ואם הוא שומע רכילות כלשהי, הוא גוער בך ומתנכל לך כשהוא מגיע הביתה. אפילו כשאתה מתפלל או קורא בדברי האל בבית מבלי להשפיע כלל על רגילות חייו, הוא עדיין יגער בך ויתנגד לך ואפילו יכה אותך. אמור לי, איזה מין דבר זה? האם הוא לא שד? האם זה האדם הקרוב אליך ביותר? האם למישהו כזה מגיע שתמלא כל אחריות שהיא כלפיו? (לא.) לא, לא מגיע לו! וכך, יש אנשים שנמצאים בנישואין מהסוג הזה ועדיין דרוכים לכל בקשה של בן-זוגם, והם מוכנים להקריב כל דבר שהוא, להקריב את הזמן שהם היו אמורים להשקיע בביצוע חובתם, את ההזדמנות לבצע את חובתם ואפילו את ההזדמנות שלהם להגיע לישועה. הם לא צריכים לעשות את הדברים הללו, ולכל הפחות צריכים לזנוח רעיונות כאלו. פרט לכך שהם חייבים לאל, אנשים לא חייבים שום דבר לאף אחד. אתה לא חייב להוריך, את לא חייבת לבעלך, אתה לא חייב לאשתך, לילדיך ובוודאי לא לחבריך – אתה לא חייב שום דבר לאף אחד. כל מה שיש לאנשים מקורו באל, כולל הנישואין שלהם. אם כבר מדברים על חובות, הרי שאנשים חייבים רק לאל. כמובן, האל לא דורש שתחזיר לו את החוב, הוא רק מבקש ממך ללכת בדרך הנכונה בחיים. הכוונה העליונה של האל ביחס לנישואין היא שלא תאבד את הכבוד והיושרה שלך בגלל הנישואין שלך, שלא תהפוך למישהו שאין לו נתיב נכון ללכת בו, בלי מבט משלו על החיים או על כיוון החתירה האישי שלו, ושלא תהפוך למישהו שמוותר אפילו על חתירה אל האמת, מוותר על ההזדמנות שלו להגיע לישועה, ומוותר על כל תפקיד או שליחות שהאל הטיל עליו, ותהפוך במקום זאת לעבד נרצע לנישואין שלך. אם אתה מתייחס לנישואין שלך כך, מוטב היה אילו לא התחתנת כלל, וחיי הרווקות היו מתאימים לך יותר. אם אתה לא יכול להיפטר ממצב או מבנה כזה של חיי הנישואין, ולא משנה מה אתה עושה, הרי שמוטב היה אילו חילצת את עצמך לחלוטין מן הנישואין, ומוטב היה אילו חיית כאדם חופשי. כפי שאמרתי, המטרה של האל בקביעה של נישואין היא שיוכל להיות לך בן-זוג, כדי לעבור את העליות והמורדות בחיים ולעבור כל שלב בחיים בלוויית בן-הזוג שלך, כדי שלא תהיה לבד או בודד בכל שלב בחיים, שיהיה לך מישהו לצידך, מישהו לגלות לו את המחשבות הפרטיות ביותר שלך, ומישהו שינחם אותך ויטפל בך. יחד עם זאת, האל אינו משתמש בנישואין כדי לכבול אותך, או כדי לכבול את ידיך ואת רגליך, כך שלא תהיה לך שום זכות לבחור את הנתיב שלך עצמך ותהפוך עבד לנישואין. האל קבע עבורך את הנישואין וסידר לך בן-זוג; הוא לא מצא לך אדון המושל בעבדים, והוא גם לא רוצה שתהיה כלוא בנישואין ללא שאיפות ומטרות משלך בחיים, ללא כיוון החתירה הנכון שלך ובלי הזכות לשאוף לישועה. להיפך, בין אם אתה נשוי ובין אם לאו, הזכות הגדולה ביותר שהאל העניק לך היא הזכות לחתור למטרות החיים שלך עצמך, לגבש השקפה נכונה ביחס לחיים ולשאוף לישועה. אף אחד לא יכול ליטול ממך את הזכות הזאת, אף אחד לא יכול להתערב בה, כולל בן-הזוג שלך. וכך, אלו מכם הממלאים את תפקיד העבדים בנישואין שלכם צריכים לזנוח את צורת החיים הזאת, לזנוח את הרעיונות והנוהגים שלכם הנוגעים לרצון להיות עבד לנישואין שלכם, ולהותיר את המצב הזה מאחוריכם. אל תהיה מוגבל בגלל בן-הזוג שלך, ואל תושפע, תוגבל או תהיה כבול על ידי הרגשות, הדעות, המילים, הגישות או אפילו המעשים של בן-זוגך. הותר את הכול מאחור והסתמך על האל באומץ ובתעוזה. כשאתה רוצה לקרוא בדברי האל, קרא בדברים האל, לך לכינוסים כשאתה אמור ללכת לכינוסים, שכן אתה בן אדם, לא כלב, ואתה לא צריך שמישהו יפקח על ההתנהגות שלך או יגביל את חייך או ישלוט בהם. יש לך הזכות לבחור את המטרות ואת הכיוון שלך בחיים – האל העניק לך את הזכות הזאת, ובמיוחד, אתה הולך בנתיב הנכון. הדבר החשוב ביותר הוא שכאשר שבית האל יצטרך שתבצע עבודה מסוימת, כשבית האל ייתן לך חובה, אתה תזנח את הכול בצייתנות, ללא בחירה או הסתייגות, ותבצע את החובה שעליך לבצע ותשלים את השליחות שהאל הטיל עליך. אם העבודה הזאת דורשת ממך לעזוב את הבית לעשרה ימים או לחודש, הרי שעליך לבחור לבצע את חובתך היטב, להשלים את מה שהאל הפקיד בידיך, ולרצות את ליבו את האל – זאת הגישה, זאת הנחישות וזה הרצון שצריכים להיות למי שחותרים אל האמת. אם העבודה הזאת דורשת ממך להיעדר במשך שישה חודשים, שנה, או פרק זמן לא ידוע, הרי שעליך לזנוח בצייתנות את משפחתך ואת בן-זוגך וללכת להשלים את השליחות שהאל הטיל עליך. זה כיוון שזהו הזמן שבו העבודה של בית האל והחובה שלך זקוקים לך יותר מכול, ולא הזמן שבו הנישואין שלך ובן-הזוג שלך זקוקים לך יותר מכול. לכן, אתה לא צריך לחשוב שאם אתה נשוי אז אתה צריך להיות עבד לנישואין שלך, או שזאת בושה אם הנישואין שלך יסתיימו או יתפרקו. למעשה, זאת לא בושה, ועליך לראות את הנסיבות שבהן הנישואין הסתיימו ומה היה הסידור של האל. אם הדבר נקבע ונשלט על ידי האל, ולא נגרם על ידי אדם, הרי שיש בכך תהילה, זה כבוד, שכן ויתרת על הנישואין שלך וסיימת אותם למען מטרה צודקת, בשאיפה לרצות את האל ולמלא את השליחות שלך כיציר בריאה. זה משהו שהאל יזכור ויקבל, וזאת הסיבה שאני אומר שזה דבר שיש בו תהילה, לא בושה! על אף שהנישואין של אנשים מסוימים מסתיימים בגלל שבן-הזוג שלהם נוטש אותם ובוגד בהם – במילים פשוטות, עוזבים אותם וזורקים אותם – זה לא דבר שיש בו בושה. במקום זה, עליך לומר: "לכבוד הוא לי. מדוע? האל הוא שקבע ושלט בכך שהנישואין שלי הגיעו עד לנקודה הזו והסתיימו כך. הייתה זאת ההדרכה של האל שהובילה אותי לעשות את הצעד הזה. אלמלא עשה זאת האל וגרם לו להעיף אותי לרחוב, בהחלט לא היו לי האמונה והאומץ לעשות את הצעד הזה. תודה לריבונות ולהדרכה של האל! הללויה!" זה כבוד. אתה עשוי לחוות את החוויה הזו בכל מיני סוגים של נישואין, ואתה יכול לבחור ללכת בנתיב הנכון תחת הדרכתו של האל, לממש את השליחות שהאל הטיל עליך, לעזוב את בן-זוגך בנסיבות כאלו ומתוך מניע כזה ולסיים את הנישואין שלך, וזה משהו שיש לברך עליו. יש לפחות דבר אחד שראוי לשמוח עליו, וזה שאתה כבר לא עבד לנישואין שלך. נמלטת מן העבדות של נישואיך, ואתה כבר לא צריך לדאוג, לחוש כאב ולהיאבק כיוון שאתה עבד לנישואין שלך ורוצה להשתחרר אבל לא מסוגל. מאותו רגע ואילך, נמלטת, אתה חופשי, וזה דבר טוב. עם זאת, אני מקווה שמי שהנישואין שלהם הסתיימו בעבר בכאב ועדיין שקועים בצללים של העניין הזה יוכלו באמת לוותר על הנישואין שלהם, לוותר על הצללים שהם הותירו בכם, לוותר על השנאה, על הכעס ואפילו על הסבל שהם הותירו בכם, ולא להרגיש עוד כאב וכעס, כיוון שכל הקורבנות שהקרבתם וכל המאמצים שעשיתם למען בן-הזוג שלכם נענו בחוסר נאמנות, בבגידה ובלעג. אני מקווה שתשאירו את כל זה מאחוריכם, תשמחו על כך שאתם כבר לא עבדים לנישואין שלכם, תשמחו שאתם כבר לא צריכים לעשות שום דבר או להקריב קורבנות מיותרים עבור אדון העבדים שמשל בנישואין שלכם, ומקום זאת, תחת הדרכתו וריבונותו של האל, תלכו בנתיב הנכון בחיים, תבצעו את חובתם כיצירי בריאה, ולא תהיו עוד עצובים ולא תהיה לכם עוד סיבה לדאגה. כמובן, אין עוד שום צורך שתהיה מודאג או חרד בשל בן-זוגך לנישואין או שמוחך יהיה עסוק במחשבות עליו, מעתה ואילך הכול יהיה טוב, אתה כבר לא צריך לדון עם בן-זוגך בעניינים האישיים שלך, אתה כבר לא צריך להיות מוגבל בגללו. אתה צריך רק לחפש את האמת, ורק לחפש את העקרונות ואת הבסיס לדברי האל. אתה כבר חופשי וכבר לא עבד לנישואין שלך. מזל שהותרת מאחוריך את הסיוט הזה של הנישואין, שבאמת באת בפני האל, ואתה כבר לא מוגבל על ידי הנישואין שלך ויש לך יותר זמן לקרוא את דברי האל, לבוא לכינוסים ולבצע הקדשות רוחניות. אתה חופשי לחלוטין, אתה כבר לא צריך לפעול בצורה מסוימת בתלות במצבי הרוח של מישהו אחר, אתה כבר לא צריך להקשיב להתגרויות הלגלגניות של אף אחד, אתה כבר לא צריך להתחשב במצבי-הרוח או ברגשות של אף-אחד – אתה חי חיי רווקות, נהדר! אתה כבר לא עבד, אתה יכול להיחלץ מהסביבה הזאת שבה הייתה לך אחריות מכל מיני סוגים שהיה עליך למלא כלפי אנשים, אתה יכול להיות יציר בריאה אמיתי, להיות יציר בריאה תחת ריבונותו של הבורא, ולבצע את החובה של יציר בריאה – כמה נהדר לעשות את זה באופן טהור! אתה לעולם לא צריך עוד להתווכח, לדאוג, לטרוח, לספוג, לעמוד בקשיים, לסבול או לכעוס על הנישואין שלך, אתה לעולם לא צריך לחיות עוד באותה סביבה דוחה ובאותו מצב מורכב. זה נהדר, כל אלו הם דברים טובים, והכול מתנהל היטב. כשמישהו בא בפני הבורא, הוא פועל ומדבר בהתאמה עם דברי האל ובהתאמה עם עקרונות-האמת. הכול מתנהל בצורה חלקה, ללא כל אותן מחלוקות מסובכות, וליבך יכול לשקוט. כל אלו דברים טובים, אבל חבל שאנשים מסוימים עדיין מוכנים להיות עבדים בסביבה דוחה כזאת של חיי נישואין, והם לא נמלטים או מותירים אותה מאחוריה. בכל מקרה, אני עדיין מקווה שגם אם האנשים הללו לא יסיימו את הנישואין שלהם ולא יחיו כשנישואיהם מפורקים, הם לכל הפחות לא ייאלצו להיות עבדים לנישואין שלהם. לא משנה מיהו בן-הזוג שלכם, לא משנה אילו כישרונות או אנושיות יש לו, כמה גבוה המעמד שלו או כמה הוא מיומן או מוכשר, הוא עדיין לא האדון שלכם. הוא בן-הזוג שלך, אדם שווה לך. הוא לא אצילי יותר ממך ואתה לא שפל ממנו. אם הוא לא מסוגל למלא את האחריות שלו בנישואין, הרי שיש לך הזכות להוכיח אותו, והמחויבות שלך היא לנהל אותו ולהטיף לו. אל תשפיל את עצמך ואל תרשה לעצמך שינצלו אותך מתןך מחשבה שהוא אימתני מדי, או כיוון שאתה פוחד שהוא יתעייף ממך, ידחה אותך או ייטוש אותך, או כיוון שאתה רוצה לשמור על ההמשכיות של יחסי הנישואים שלך, תוך שאתה מתפשר מרצון כך שאתה עבד שלו ועבד לנישואין שלך – זה לא ראוי. זה לא האופן שבו אדם צריך להתנהג, וזאת גם לא האחריות שאדם צריך למלא במסגרת הנישואין. האל לא מבקש ממך להיות עבד והוא גם לא מבקש ממך להיות אדון. הוא רק מבקש ממך למלא את האחריות שלך, וזאת הסיבה שעליך להבין נכונה את האחריות שעליך לבצע בנישואין, ואתה גם צריך להבין נכונה ולראות באופן ברור את התפקיד שאתה ממלא בנישואין. אם התפקיד שאתה ממלא מעוות ולא תואם עם האנושיות ועם מה שהאל קבע, הרי שאתה צריך לבדוק את עצמך ולחשוב כיצד להיחלץ מן המצב הזה. אם אפשר להוכיח את בן-הזוג שלך, הוכח אותו; אם על ידי כך שתוכיח את בן-הזוג שלך תסבול תוצאות לא רצויות, הרי שאתה צריך לבחור בחירה חכמה ומתאימה יותר. בכל מקרה, אם אתה רוצה לחתור אל האמת ולהגיע לישועה, הרי שעליך לזנוח את הרעיונות והנוהגים הנוגעים להיותך עבד לנישואין שלך. אל לך להיות עבד לנישואין שלך, אלא עליך להותיר מאחוריך את התפקיד הזה, להיות בן אדם אמיתי, להיות יציר בריאה אמיתי, ובה בעת לבצע את חובתך. האם אתה מבין? (כן.)

זה עתה שיתפנו על הנושא "אנשים לא צריכים להיות עבדים לנישואין", ואמרנו לאנשים לזנוח את הדעות המופרכות שלהם ביחס לנישואין. כלומר, יש אנשים שחושבים שהם חייבים לשמר את הנישואין שלהם ולעשות ככל יכולתם כדי למנוע מהנישואין שלהם לקרוס ולהסתיים. כדי להשיג את המטרה הזאת, הם מתפשרים. הם מעדיפים להקריב רבות מהשאיפות החיוביות שלהם כדי לשמר את נישואיהם, והם נעשים עבדים מרצון לנישואין שלהם. האנשים הללו טועים בפירוש שלהם לקיום הנישואין ולהגדרתם, וגישתם לנישואין מוטעית, לכן עליהם לזנוח מחשבות ודעות שגויות כאלה, להתרחק ממצב הנישואין המעוות הזה, לאמץ את הגישה הנכונה לנישואין, ולטפל נכון בנושאים הללו שצצים בנישואין – זהו הנושא השלישי שאנשים צריכים לזנוח בנוגע לנישואין. כעת, נשתף על הנושא הרביעי הנוגע לנישואין: נישואין אינם הייעוד שלך. גם זה נושא. היות שזה נושא שאנו משתפים עליו, זהו עניין שמשמש להמחשה במסגרת המצבים הקיימים בנישואין של אנשים. הוא קיים בכל מיני נסיבות בחיי הנישואין. הוא גם סוג של גישה שיש לאנשים כלפי נישואין או סוג של מצב בחיים, כך שעלינו לשתף על הנושא הזה ולהבהיר אותו. נשים מסוימות, לאחר שהן נישאות, חושבות שהן מצאו את "הגבר הנכון". הן מאמינות שהן יכולות להסתמך על הגבר הזה ולתת בו אמון, שהוא יכול להיות להן משענת מוצקה בנתיב שלהן בחיים, ושהוא יהיה יציב ואמין כשהן יצטרכו להסתמך עליו. יש גברים שחושבים שהם מצאו את האישה הנכונה. היא יפה ונדיבה, נעימה ומתחשבת, חסודה ומבינה. עם האישה הזאת, הם מאמינים שיהיו להם חיים יציבים ובית שליו וחמים. כל האנשים, כשהם מתחתנים, חושבים שהם בני-מזל ומאושרים. רוב האנשים מאמינים שכשהם מתחתנים, בן-הזוג שלהם הוא סמל לחיים שהם בחרו לעתיד לבוא, ושכמובן, הנישואין שלהם הם הייעוד שהם מחפשים בחיים האלו. מהי משמעות הדבר? משמעות הדבר היא שכל מי שמתחתנים מאמינים שנישואין הם הייעוד שלהם, ושברגע שיש להם נישואין כאלו, הנישואין האלה הם הייעוד שלהם. מה פירוש "ייעוד"? פירושו דריסת רגל. הם מפקידים בידי הנישואין ובידי בן הזוג שלו הם נישאו את הציפיות שלהם, את עתידם ואת אושרם, וכך, לאחר שהם נישאים, הם חושבים שלעולם לא יחסר להם עוד שום דבר ולא יהיו להם עוד שום דאגות. הסיבה היא שהם מרגישים שהם כבר מצאו את ייעודם, והייעוד הזה הוא הן בן-זוגם והן הבית שהם בונים ביחד עם האדם הזה. היות שהם מצאו את ייעודם, הם כבר לא צריכים לחתור לשום דבר או לקוות לשום דבר. כמובן, מבחינת הגישות והדעות של אנשים ביחס לנישואין, הדבר מיטיב עם היציבות של הנישואין. לכל הפחות, אם לגבר או לאישה יש בן-זוג קבוע מהמין השני כשותף לנישואין, הם כבר לא יפלרטטו או ינהלו עוד יחסי אהבה עם בני המין השני. דבר זה מיטיב עם רוב השותפים לנישואין. לכל הפחות, ליבם יירגע בכל הנוגע למערכות יחסים, הם יימשכו לבן-זוג קבוע אחד מהמין השני ובן-זוג קבוע כזה ייצב אותם בסביבת חיים בסיסית – זהו דבר טוב. יחד עם זאת, כשמישהו מתחתן, אם הוא רואה בנישואין את הייעוד שלו, ובה בעת מתייחס אל כל שאיפותיו, השקפתו על החיים, הנתיב שהוא הולך בו בחיים ומה שהאל דורש ממנו, כדברים מיותרים שנועדו לזמנו הפנוי, הרי שלא טוב שמבלי משים הוא רואה בנישואין שלו את ייעודו, אלא להיפך, הנישואין שלו הופכים למכשול, לאבן נגף, ולגורם מפריע לחתירתו אל המטרות הנכונות בחיים, לגיבוש השקפה נכונה על החיים, ואפילו לחתירה שלו לישועה. הסיבה לכך היא שכשמישהו מתחתן ורואה בבן-הזוג שלו את הייעוד שלו ואת יעדו בחיים האלו, הוא מאמין שהרגשות השונים של בן-זוגו, האושר והאומללות שלו, קשורים אליו עצמו, ושהאושר והאומללות שלו עצמו והרגשות השונים שלו קשורים לבן-זוגו, וכך חייו של בן-זוגו, מותו, אושרו ושמחתו כרוכים בחייו של האדם הזה עצמו, במותו, באושרו ובשמחתו. לכן, הרעיון של האנשים הללו לפיו הנישואין שלהם הם הייעוד שלהם בחיים גורם לחתירה שלהם אל נתיב בחיים, אל דברים חיוביים ואל הישועה להיות מאוד נרפית ופסיבית. אם בן-הזוג של מישהו שנוהה אחר האל בנישואיו בוחר שלא לנהות אחר האל ובמקום זאת בוחר לחתור אל דברים של העולם הזה, הרי שמי שכן נוהה בעקבות האל יושפע באורח חמור מבן-זוגו. למשל, האישה מאמינה שהיא צריכה להאמין באל ולחתור אל האמת, ושהיא צריכה לעזוב את העבודה שלה ולבצע את חובתה, להשקיע מעצמה ולהקדיש את עצמה בבית האל, בעוד שהבעל חושב: "אמונה באל היא דבר טוב, אבל אנחנו עדיין צריכים לחיות. אם שנינו נבצע את חובתנו, מי ירוויח כסף? מי יפרנס את הבית? מי יתמוך בחייה של המשפחה שלנו?" על סמך הדעה הזאת, הוא בוחר להמשיך לעבוד ולהמשיך לחתור לדברים של העולם הזה; הוא לא אומר שהוא אינו מאמין באל, והוא גם לא אומר שהוא מתנגד לכך. האישה שמאמינה באל חושבת כל העת: "בעלי הוא הייעוד שלי. אני בסדר רק כשהוא בסדר. אם הוא לא מרגיש בסדר, גם אני לא יכולה להרגיש בסדר. אנחנו כמו כלים שלובים. אנחנו חולקים את אותן שמחות ואותם עצבונות, ואנחנו חיים ומתים ביחד. אני הולכת לכל מקום שהוא הולך אליו. כעת יש בינינו מחלוקות בנוגע לבחירה בנתיבים שלנו, וסדקים החלו להתגלע, אז כיצד נוכל ליישב את המחלוקת? אני רוצה לנהות אחר האל, אבל הוא לא מעוניין באמונה באל. אם הוא לא מאמין באל, לא אהיה מסוגלת להתקדם באמונה שלי ולא יהיה לי עוד רצון לנהות אחר האל. הסיבה לכך היא שלמן הרגע הראשון, חשבתי עליו כעל השמיים שלי, כעל הגורל שלי. אני לא יכולה לעזוב אותו. אם הוא לא מאמין באל, הרי שאף אחד משנינו לא יאמין באל, ואם הוא מאמין באל, הרי ששנינו נאמין. אם הוא לא יאמין באל, אני ארגיש כאילו חסר לי משהו, כאילו נשמתי ניטלה ממני". היא מרגישה חרדה ומודאגת כל העת בגלל העניין הזה. היא מתפללת לעתים קרובות, בתקווה שבעלה יוכל להאמין באל. אבל לא משנה איך היא מתפללת, בעלה אינו זע מעמדתו והוא אינו מאמין באל. היא במצוקה – מה עליה לעשות? הדבר לא בידיה, כך שהיא עושה מאמץ עילאי, וכל עוד בעלה בבית, היא לוקחת אותו לקרוא את דברי האל. בעלה קורא את דברי האל ומקשיב לה קוראת אותם, ללא סלידה, אך הוא אינו נוטל חלק פעיל בשיתוף. כיוון שהם בעל ואישה, הוא פשוט לא מתווכח איתה. כשמבקשים ממנו ללמוד לשיר מזמורים, הוא נעתר ולומד לשיר אותם, ולאחר שהוא לומד אותם הוא אינו אומר האם הוא למד אותם בשלמות או האם הם מוצאים חן בעיניו. כשמבקשים ממנו להשתתף בכינוסים, הרי שמדי פעם, כשיש לו זמן, הוא ילך לכינוס יחד עם אשתו, אך בדרך כלל הוא עסוק בעבודה ובהשגת כסף. הוא לעולם לא מזכיר שום דבר שקשור לאמונה באל, הוא לעולם לא נוקט יוזמה ומבקש להשתתף בכינוס או לבצע חובה. בקיצור, יש לו יחס פושר כלפי כל העניין. הוא אינו מתנגד לאמונה באל, אך הוא גם אינו תומך בה, והוא אינו מראה מה גישתו כלפיה. האישה שמאמינה באל לוקחת את כל זה ללב וזוכרת את זה, ואומרת: "היות שאנחנו זוג נשוי, ושנינו יחד משפחה, אם אכנס למלכות, גם הוא צריך להיכנס למלכות. אם הוא לא ילך בעקבותיי באמונתי, לא אוכל להיכנס למלכות או להגיע לישועה, ואז גם לא ארצה לחיות וארצה למות". על אף שהיא עוד לא מתה, בליבה היא חשה תמיד מודאגת, כאובה ומיוסרת בשל העניין הזה, והיא חושבת: "אם יום אחד יקרו האסונות והוא ימות בהם, מה אעשה? יש עכשיו מגפה גדולה כל כך. אם הוא יידבק במגפה, לא אחיה עוד. הוא לא אומר שהוא מתנגד לאמונה שלי באל, אבל מה אעשה אם יום אחד הוא באמת יאמר שהוא לא רוצה שאאמין עוד באל?" היא דואגת שכשיבוא הרגע הזה, היא תלך בעקבות בעלה ותבחר לא להאמין באל ותבגוד באל. זה כיוון שבליבה, בעלה הוא נשמתה, הוא חייה, ועוד יותר מכך הוא השמיים שלה, הוא מבחינתה הכול. בליבה, בעלה אוהב אותה יותר מכול, והיא מי שאוהבת את בעלה יותר מכול. אך כעת היא נתקלה בבעיה: אם בעלה יתנגד לאמונתה באל ותפילותיה יעלו חרס, מה יהיה אז? היא חרדה בשל כך מאוד. כשהיא נדרשת לבצע את חובתה הרחק מן הבית, על אף שהיא רוצה גם לבצע את חובתה בבית האל, הרי שכשהיא שומעת שכדי לבצע את חובתה עליה לעזוב את הבית ולנסוע למקום רחוק, ושעליה להיעדר זמן רב מן הבית, היא חשה חרדה עצומה. מדוע? היא דואגת שכיוון שהיא תעזוב את הבית לא יהיה מי שיטפל בבעלה, שהיא תתגעגע לבעלה ולא תוכל להפסיק לדאוג בגללו. היא תחוש דאגה בגללו ותכְּמָה אליו ואפילו תחוש שהיא לא יכולה לחיות כשהוא לא לצידה, שהיא תאבד כל תקווה וכיוון בחיים, ושהיא גם לא תהיה מסוגלת לבצע את חובתה בלב שלם. כעת, רק מעצם כך שהיא חושבת על כך ליבה מתמלא כאב, ולא משנה אם הדבר באמת יקרה. וכך, בכנסייה, היא לעולם לא מעזה לבקש ללכת ולבצע את חובתה במקום אחר, או אם יש איזשהו תפקיד שדורש ממישהו להיות רחוק במשך פרק זמן ארוך וללון הרחק מן הבית, היא לעולם לא מעזה להציע את עצמה לתפקיד וגם לא מעזה להיעתר לבקשה כזאת. היא פשוט עושה כל מה שלאל ידה במסירת מכתבים עבור אחיה ואחיותיה, או בכך שמדי פעם היא מארחת כינוסים בביתה, אך היא לעולם לא מעזה להיפרד מבעלה ליום שלם. אם באמת יש איזשהן נסיבות מיוחדות ובעלה חייב לנסוע בגלל עסקים או שהוא נעדר ימים אחדים, הרי שהיא בוכה בבית יומיים או שלושה לפני שבעלה עוזב, עד שעיניה נפוחות כמו עגבניות. מדוע היא בוכה? היא דואגת שבעלה ימות בהתרסקות של מטוס ושגופתו אפילו לא תימצא, ומה היא תעשה אז? כיצד היא תחייה ותעביר את ימיה? השמיים שלה לא יהיו עוד, והיא תרגיש כאילו ליבה נגנב. רק לחשוב על כך ממלא אותה אימה, וזאת הסיבה שהיא בוכה כשהיא חושבת על כך. בעלה אפילו עוד לא עזב והיא כבר בוכה מזה יומיים או שלושה, והיא ממשיכה לבכות עד שהוא חוזר, והיא בוכה כל כך הרבה שבעלה מתרגז ואומר: "מה לכל הרוחות קורה לה? אני אפילו לא מת והיא בוכה. האם היא מקללת אותי כדי שאמות?" אין מה לעשות, היא פשוט ממשיכה לבכות ואומרת: "אני פשוט לא רוצה שתלך, אני לא רוצה שתהיה מחוץ לטווח הראייה שלי". היא תולה את גורלה ואת ייעודה בבעלה, במי שהיא נישאה לו, ולא משנה אם הדרך הזאת של עשיית דברים היא מטופשת או ילדותית, יש אנשים כאלו בכל מקרה. האם יש יותר גברים או יותר נשים כאלה? (יש יותר נשים.) נראה שיש יותר נשים כאלה, נשים יכולות להיות קצת חלשות. בין גברים ונשים, לא משנה מי עוזב את מי, האם הם יכולים להמשיך לחיות? (כן.) לא משנה מי עוזה את מי, האם זה משהו שאתה יכול לבחור? האם זה משהו שאתה יכול לשלוט בו? (לא.) לא, זה לא משהו שאתה יכול לשלוט בו, וכך אתה מוצא את עצמך אבוד בדמיונות טיפשיים, ואתה בוכה, ואתה מרגיש נרגז, ומודאג, וכאוב – האם יש טעם בכל זה? (לא.) האנשים האלו מרגישים שלהיות מסוגלים להביט בבן-זוגם, להחזיק את ידו, ולחיות איתו פירושו שיש להם תמיכה לכל החיים, כאילו שמרגיעים ומנחמים אותם. הם חושבים שלא יהיו להם דאגות ביחס לאוכל או לביגוד, שום טרדות, ושבן-הזוג שלהם הוא הייעוד שלהם. לכופרים יש אמרה: "אם יש לי אותך בחיים האלו, אני לא צריך שום דבר אחר". כך מרגישים האנשים האלו בעומק ליבם ביחס לנישואין שלהם ולבן-הזוג שלהם; הם מרגישים מאושרים כשבן-זוגם מאושר, חרדים כשבן-זוגם חרד, וסובלים כשבן-זוגם סובל. אם בן-זוגם מת, הם לא רוצים לחיות עוד. ואם בן-זוגם הולך ומתאהב במישהו אחר, מה הם עושים? (הם לא רוצים לחיות.) יש בהם מי שלא רוצים לחיות עוד ולכן הם מתאבדים, ויש מי שמאבדים את שפיותם. אמרו לי, מה קורה כאן? איזה מין אדם מאבד את שפיותו? אובדן שפיותך מראה שאתה רדוף על ידי שדים. יש נשים שמאמינות שבעלן הוא הייעוד שלהן בחיים, ושברגע שהן ימצאו גבר כזה, הן לעולם לא יאהבו שום גבר אחר – זה מקרה של "אם יש לי אותך בחיים האלו, אני לא צריכה שום דבר אחר". אלא שבעלה מאכזב אותה, והולך ומתאהב במישהי אחרת, ולא רוצה אותה עוד. אז מה קורה בסוף? היא שונאת באופן מוחלט את כל בני המין השני. כשהיא רואה גבר אחר, היא רוצה לירוק עליו, לקלל אותו ולהכות אותו. היא מפתחת נטיות אלימות, והשכל הישר שלה מתעוות. יש כאלה שממש יוצאות מדעתן. אלה התוצאות כשאנשים לא מבינים נכון את הנישואין.

האנשים הללו רואים בנישואין סמל לחתירתם המוצלחת אל האושר, וכן ייעוד בחיים ומטרה שהם חלמו עליה זמן רב, והשיגו כעת. הנישואין עבורם הם המטרה האחרונה במטרות חייהם, והשאיפות שלהם ביחס לנישואין הן לחלוק את החיים האלו עם בן-זוגם, להזדקן איתו ביחד, ולחיות ולמות ביחד. כדי לאשש את המחשבה והרעיון שהנישואין שלהם הם הייעוד שלהם, הם עושים דברים רבים בחיי הנישואין שלהם שחורגים מגבולות הרציונליות וטווח האחריות של אדם. הדברים הללו שחורגים מטווח האחריות של אדם כוללים את הדברים הקיצוניים שגורמים להם לאבד את יושרתם, את כבודם ואת המטרות שהם חותרים אליהן. למשל, לעתים קרובות הם מנהלים מעקב אחר האנשים שבן-זוגם נמצא איתם מדי יום, מה הוא עושה כשהוא יוצא, האם יש לו מגע כלשהו עם בני המין השני, והאם היו לו מגעים או קשרים ידידותיים עם אנשים אחרים מן המין השני שחורגים מהגדרה של ידידות. יש גם אנשים שמבלים זמן רב בהתבוננות ובחקירה של גישתם של בן-זוגם כלפיהם-הם, כדי לראות האם בן-זוגם חושב עליהם והאם הוא עדיין אוהב אותם. יש גם נשים שמרחרחות את בגדי של בעליהן כשהם חוזרים הביתה, בודקות את הבגדים בחיפוש אחר שיערות של נשים, בודקות את חולצותיהם כדי לראות אם יש בהן סימנים לשפתון של נשים אחרות. הן גם בודקות את מכשירי הטלפון של הבעלים שלהן כדי לראות אם יש בהם מספרים של נשים שהן לא מזהות, ואפילו בודקות כמה מכשירי לטלפון יש לבעלים שלהן, עם מי הם באים במגע, והאם מה שהם אומרים כשהם מתקשרים מדי יום אכן נכון. למשל, אישה מתקשרת לבעלה ושואלת: "איפה אתה? מה אתה עושה?" בעלה עונה: "אני בעבודה, עובר על מסמכים". היא אומרת: "צלם את המסמכים שאתה עובר עליהם ושלח לי אותם". הבעל עושה כדבריה ואז היא שואלת: "מי איתך במשרד?" הוא עונה: "אני לבד". היא אומרת: "אתה יכול לעשות איתי שיחת וידאו כדי שאראה מי עוד נמצא במשרד?" הוא עושה איתה שיחת וידאו והיא מבחינה במה שנראה כדמות של אישה שמתרחקת מהמקום, אז היא אומרת: "זה לא נכון, מי האישה ההיא?" הוא אומר: "זאת בסך-הכול המנקה". היא אומרה: "אה, בסדר". רק אז היא נרגעת. נשים כאלה בודקות את מכשירי הטלפון של הבעלים שלהן, את מקום הימצאם, מה הם עושים בכל שעה משעות היום. יש להן ציפיות כה גדולות מהנישואין שלהן ועוד יותר מכך, יש להן חוסר ביטחון. כמובן, יש להן רצון אדיר להחזיק בבן הזוג שלהן ולשלוט בו. כיוון שהן בטוחות שבן-זוגן הוא הייעוד שלהן ושבן-זוגן הוא מי שהן אמורות וחייבות להיות איתו כל חייהן, הן לא יכולות לאפשר בשום פנים ואופן שתקרה כל תקלה שהיא או שיופיעו סדקים כלשהם בנישואין, או אפילו לאפשר פגמים או בעיות קטנות – את כל זה הן לא יכולות להרשות. וכך הן משקיעות את רוב האנרגיה שלהן בפיקוח על בן-זוגן, בבדיקת בן-זוגן, בבירור תנועותיו ומקום הימצאו ובשליטה בו. כשלבן-זוגן יש פרשיית אהבים, זה משהו שהן לא יכולות לסבול במיוחד. הן עושות סצנה, מתגלגלות על הרצפה, בוכות, עושות צרות ומאיימות להתאבד. יש אפילו מי שלוקחות איתן את הצרות שלהן לכינוסים ודנות באסטרטגיות עם אחיהן ואחיותיהן, ואומרות: "הוא אהבתי הראשונה, הגבר שאני אוהבת יותר מכול. בכל חיי מעולם לא החזקתי בידו של גבר אחר או נגעתי בעורו של גבר אחר. הוא הגבר היחיד מבחינתי, הוא השמיים שלי, והוא מי שנועד לי בחיים האלו. הוא הלך עם מישהי אחרת ואני פשוט לא מסוגלת לבלוע את מה שהוא עשה לי". מישהו אומר לה: "מה הטעם בזה שאת לא מסוגלת לבלוע את העניין? האם את יכולה לשנות את מה שקרה? אנשים אחרים ראו מזמן שלבעלך הייתה הנטייה הזאת". היא עונה, "בין אם יש לו הנטייה הזאת או לא, אני פשוט לא יכולה לקבל את מה שקרה. מי יעזור לי למצוא רעיון כדי להעניש אותו ולמנוע מהפילגש שלו לתפוס את מקומי?" אתה מבין, היא כל כך נסערת שהיא מביאה את הצרות שלה לכינוס כדי לשתף עליהן. האם זהו שיתוף? זאת הפרחה של הערות לא ראויות, הפרחה של מסרים שליליים, והפצה של מידע שלילי. זוהי הבעיה שלך בלבד, ואם את הולכת הביתה, סוגרת את הדלת ומרביצה לו ומתווכחת, זה העסק שלך, אבל אל לך להביא את הצרות שלך ולדבר עליהן בכינוסים. אם את רוצה לחפש את האמת בכינוס, את יכולה לומר: "הדבר הזה קרה לי, אז איך אני יכולה להיחלץ מהמצב הזה ולא להיות מוגבלת בגלל האיש הזה? איך אני יכולה למנוע מהעניין הזה להשפיע על אמונתי באל ועל ביצוע חובתי?" טוב מאוד שאת מחפשת את האמת, אבל אם את הולכת לכינוס ומדברת על המחלוקות שלך, הרי שזה משהו שעלייך להימנע ממנו. מדוע עלייך להימנע מכך? נתקלת בעניין הזה וכעת את מוצאת את עצמך בנסיבות החיים הנוכחיות שלך בגלל ההבנה הלא נכונה שלך ביחס לנישואין. את רוצה להביא את המחלוקות והתוצאות הללו לאחיך ואחיותייך כדי לשתף עליהן, ולא רק שהדבר משפיע על אנשים אחרים, אלא שהוא גם אינו מועיל לך. את מדברת על המחלוקות שלך, אבל רוב האנשים אינם מבינים את האמת ואין להם שום שיעור קומה, וכל מה שהם יכולים לעשות הוא לעזור לך לחשוב על רעיונות ולעבור איתך על המחלוקות שלך. לא רק שהם לא יכולים לעזור לך להגיע לכניסה חיובית, אלא להיפך, הם מחמירים את מצב הדברים וגורמים לבעיה להיות רצינית יותר ומסובכת יותר. רוב האנשים מבולבלים ולא מבינים את האמת או את כוונות האל – האם אנשים כאלו יכולים לספק לך עזרה מועילה ובעלת ערך? מישהו אומר: "את תמיד תהיי אשתו החוקית. הרע לעולם לא יכול לגבור על הצדק". האם זאת האמת? (לא.) מישהו אחר אומר: "אל תפַני את הדרך לפילגש שלו, ואז נראה אם היא מסוגלת להחליף אותך!" האם זאת האמת? (לא.) האם כשאת שומעת אנשים אומרים את הדברים האלו, נגרם לך אושר, או שזה מכעיס אותך? האם הם אומרים את הדברים האלו כדי לגרום לך להיות רגזנית או כדי שתביני את האמת ויהיה לך נתיב ליישום בפועל? מישהו אחר אומר: "אני מבין את זה לגמרי. היום אין גברים טובים. כל גבר שיש לו כסף, מתקלקל". האם זאת האמת? (לא.) ואז מישהו אחר אומר: "את לא צריכה להסכים לזה. את צריכה לגרום לפילגש הזאת לדעת שאי-אפשר לתמרן אותך בכזאת קלות. תראי לה מי הבוס. לכי למקום העבודה שלה וספרי לכולם, תעשי סצנה, ותגידי שהיא הפילגש של בעלך. את אשתו החוקית וכולם בוודאי יהיו לצידך ולא לצידה. תגרמי לה לפנות את הדרך ולסגת". האם זאת האמת? (לא.) האם האמרות האלו אינן הבנות מופרכות הקיימות אצל רוב האנשים? (אכן כן.) מישהו אחר מדבר באופן מעט מאופק, ואומר: "הוא היה איתך כל החיים, האם עוד לא נמאס לך ממנו? אם הוא רוצה להיות עם מישהו אחרת, תני לו. כל עוד הוא מביא כסף הביתה ויש לך מה לאכול ולשתות, האם זה לא מספיק? את צריכה להיות מאושרת, ואז הוא לא יפריע לך כל הזמן. כל עוד הוא ממשיך לבוא הביתה ומכיר בכך שזה הבית שלו, האם זה לא מספיק? על מה את כועסת? את למעשה מנצלת את זה". הדברים האלו נשמעים מנחמים, אבל האם זאת האמת? (לא.) האם אדם הגון היא אומר משהו מכל זה? (לא.) אם הדברים לא נאמרים בכוונה לעורר מחלוקת או לגרום לעימות, הרי שהם מכוונים להרגיע את המצב וליצור פשרה נטולת עקרונות. האם יש פה ולו מילה שמשקפת את הפרספקטיבה שצריכה להיות לאישה על העניין, פרספקטיבה שהיא גם נכונה וגם בהתאמה עם האמת? (לא.) האם רוב האנשים לא אומרים דברים כאלה? (אכן אומרים.) מה זה מוכיח? (רוב האנשים די מבולבלים והרעיונות שהם מעלים לא עוזרים.) רוב האנשים מבולבלים, הם לא חותרים אל האמת, והם גם לא מבינים את האמת. בכל אופן, הם לא מבינים מהי האמת, והם גם לא מבינים מהן הדרישות של האל מן האדם. אם להיות יותר ספציפיים, בנוגע לנישואין, אנשים פשוט לא מבינים כיצד, במונחים של דבר האל על הנישואין והגדרתו לגביהם, עליהם להתמודד עם הבעיות שעולות בנישואין באופן שיהיה תואם לכוונות של האל, ומבלי להפוך רגזנים.

לא משנה באיזה נושא אתה נתקל, בין אם הוא גדול או קטן, אתה צריך תמיד לגשת אליו כשדברי האל הם הבסיס שלך והאמת הקריטריון שלך. אם כך, מהו הבסיס בדברי האל בנוגע לנושאים האלו שעולים בנישואין? מהו הקריטריון של האמת? בן-זוגך אינו נאמן לנישואין שלכם, וזאת בעיה שלו. אבל אתה לא יכול לאפשר לבעיה הזאת להשפיע על גישתך הנכונה ותחושת האחריות הנכונה שלך כלפי הנישואין. הוא זה שעבר על הכללים, אבל אתה לא יכול לאפשר לעבירות שלו להשפיע על הגישה שצריכה להיות לך כלפי נישואין. אתה מאמין שהוא הייעוד שלך, אבל זה בסך-הכול מה שאתה חושב, ולמעשה אין זה כך. האל גם מעולם לא דרש או קבע שזה יהיה כך. אתה רק מתעקש להאמין שהוא הייעוד שלך, הנפש התאומה שלך, מתוך חיבה, מתוך רצון אנושי, וליתר דיוק, מתוך פזיזות אנושית. טעות מצדך היא להתעקש להאמין בכך. לא משנה במה האמנת קודם לכן, בכל מקרה אתה צריך לשנות כעת את הכיוון שלך ולראות אילו מחשבות וגישות נכונות הן מה שהאל דורש שיהיה לאנשים. כיצד אתה צריך לטפל במצב כשבן-הזוג שלך לא נאמן? אתה לא צריך להתקוטט או לעשות צרות, וגם לא לעשות סצנה ולהתגלגל על הרצפה. אתה צריך להבין שכשהדבר הזה קורה, השמיים לא נופלים, וגם החלום שלך בנוגע לייעוד אינו נהרס, וכמובן אין פירוש הדבר שהנישואין שלך צריכים להסתיים ולהתפרק, ובוודאי שאין פירוש הדבר שהנישואין שלך נכשלו או שהם הגיעו לסוף הדרך. אלא שפשוט כיוון שלכולם יש צביונות מושחתים, וכיוון שאנשים מושפעים מן המגמות המרושעות ומהנוהגים הנפוצים של העולם, ואין להם שום חסינות כדי להתגונן מפני מגמות מרושעות, הם לא יכולים להימנע מלעשות טעויות, מלהיות לא נאמנים, מלסטות מדרך הישר בנישואין שלהם, ומלאכזב את בן-זוגם. אם תביט על הבעיה מהפרספקטיבה הזאת, הרי שזה לא עניין כזה גדול. כל המשפחות שנוצרות מתוקף נישואין מושפעות על ידי הסביבה הכללית של העולם והמגמות המרושעות והנוהגים הנפוצים של החברה. כמו-כן, מהפרספקטיבה של הפרט, לאנשים יש תשוקות מיניות, ובנוסף הם גם מושפעים על ידי תופעות כמו פרשיות אהבה בין גברים ונשים בסרטים ובדרמות טלוויזיה, וכן על ידי מגמת הפורנוגרפיה בחברה. קשה לאנשים להיצמד לעקרונות שעליהם לקיים. במילים אחרות, קשה לאנשים לשמור על קו בסיסי של מוסריות. גבולות התשוקה המינית נפרצים בקלות; תשוקה מינית כשלעצמה אינה מושחתת, אך כיוון שלאנשים יש צביונות מושחתים, בנוסף לעובדה שהם חיים בסביבה מהסוג הזה, קל להם לעשות טעויות כשמדובר ביחסים בין גברים ונשים, וזה משהו שאתה צריך להבין בבירור. אף אדם עם צביון מושחת אינו יכול לעמוד בפני פיתוי או התגרות בסביבה מהסוג הזה. התשוקה המינית של האדם יכולה לעלות על גדותיה בכל מקום ובכל זמן, ואנשים ימצאו את עצמם בוגדים בבני-זוגם בכל מקום ובכל זמן. הסיבה לכך אינה שיש בעיה עם התשוקה המינית עצמה, אלא כיוון שמשהו לא בסדר עם האנשים עצמם. אנשים ישתמשו בתשוקות המיניות שלהם כדי לעשות דברים שגורמים להם לאבד את מוסריותם, את האתיקה ואת היושרה שלהם, כגון בגידה, ניהול פרשיות אהבים, החזקת פילגשים וכן הלאה. וכך, כמישהו שמאמין באל, אם אתה בוחן את הדברים האלו נכונה, הרי שאתה צריך לטפל בהם באורח רציונלי. אתה בן אנוש מושחת, וגם הוא בן אנוש מושחת, וכך אל לך לדרוש שהוא יהיה כמוך וישמור אמונים רק כיוון שאתה מסוגל לשמור אמונים לנישואין שלך, תוך שאתה דורש ממנו לא לבגוד. כשמשהו כזה קורה, אתה צריך להתמודד איתו באופן הנכון. מדוע? לכולם יש הזדמנות להיתקל בסביבה כזאת או בפיתוי כזה. אתה יכול להשגיח על בן-זוגך כמו נץ, אבל זה לא ישנה, ככל שתשגיח מקרוב יותר, כך הדבר יקרה מהר יותר ומוקדם יותר. זה כיוון שלכולם יש צביונות מושחתים, כולם חיים בסביבה הכללית הזאת של חברת מרושעת, ומעטים מאוד אינם מופקרים. מה שמונע מהם להיות כאלו הוא רק מצבם או התנאים שלהם. אין הרבה דברים שבהם בני-האדם טובים מבהמות. לכל הפחות, בהמה מגיבה לאינסטינקטים המיניים שלה, אבל אין זה כך במקרה של בני-האדם, בני-אדם יכולים לנהוג בצורה מופקרת ולנקוט בגילוי עריות באופן מודע – רק אנשים מסוגלים לנהוג בצורה מופקרת. לכן, בסביבה הכללית של החברה המרושעת הזאת, לא רק אלו שאינם מאמינים באל, אלא כמעט כל האנשים מסוגלים לעשות דברים כאלו. זוהי עובדה שאין לערער עליה, ואף-אחד אינו יכול לחמוק מן הבעיה הזאת. אם כך, היות שדבר כזה יכול לקרות לכל אחד, מדוע אינך מרשה שהוא יקרה עם בעלך? התרחשות של דבר כזה היא למעשה דבר רגיל מאוד. רק כיוון שאת מסובכת בעניין מבחינה רגשית, אזי שכשהוא עוזב אותך וזורק אותך, את לא מסוגלת להתגבר על זה ולשאת את זה. אם משהו כזה היה קורה למישהו אחר, היית בסך הכול עוטה על פנייך חיוך אירוני וחושבת: "זה בסך הכול דבר רגיל. האם לא כולם בחברה כאלו?" מה אומרת האמרה ההיא? משהו על "לשחק" בחוץ? (לשמור על דלת הכניסה לבית נעולה בזמן שמשחקים בחוץ.) אלו כולן מילים פופולריות ודברים ששייכים למגמות המרושעות של העולם. מדובר במשהו ראוי לשבח מבחינתו של גבר. אם גבר אינו מסוגל לשמור על דלת הכניסה לבית שלו נעולה ולא מסוגל לשחק בחוץ, זה מראה שלגבר אין שום יכולת, ואנשים יצחקו עליו. וכך, כשדבר כזה קורה לאישה, היא יכולה לעשות סצנה, להתגלגל על הרצפה, לתת פורקן לרגזנות שלה, לבכות, לעשות צרות, לא לאכול כיוון שהדבר הזה קרה, ולבקש את נפשה למות, לתלות את עצמה, להתאבד. יש נשים שכועסות עד כדי כך שהן יוצאות מדעתן. זה קשור באופן בלתי מורגש לגישה שלה כלפי נישואין, וכמובן שזה גם קשור באורח ישיר לרעיון שלה לפיו "בן-זוגה הוא הייעוד שלה". האישה מאמינה שעל ידי פירוק נישואיהם, בעלה השמיד את האחריות ואת השאיפה הנהדרת שבייעוד של חייה. כיוון שבעלה היה הראשון שהשמיד את האיזון בנישואין שלהם, הראשון שהפר את הכללים, כיוון שהוא זרק אותה, הפר את נדרי הנישואין, והפך את חלומה היפה לסיוט, הדבר גורם לה להתבטא בדרכים האלו ולנקוט את ההתנהגויות הקיצוניות הללו. אם אנשים יקבלו את ההבנה הנכונה של נישואין מהאל, הרי שהם יתנהגו באורח מעט יותר רציונלי. כשדבר כזה יקרה להם, אנשים רגילים ירגישו פגועים, הם יבכו, והם יסבלו. אך כשהם יירגעו ויחשבו על דברי האל, יחשבו על הסביבה הכללית בחברה, ואז יחשבו על המצב האמיתי, על כך שלכולם יש צביונות מושחתים, הם יטפלו בעניין באורח רציונלי ונכון, ויוותרו על העניין במקום להיצמד אליו כמו כלב שנצמד לעצם. למה אני מתכוון ב"לוותר על העניין"? אני מתכוון שהיות שבעלך עשה את הדבר הזה ולא היה נאמן לנישואין שלכם, את צריכה לקבל את העובדה הזאת, לשבת איתו ולדבר, ולשאול: "מה התוכניות שלך? מה נעשה עכשיו? האם נמשיך לקיים את הנישואין שלנו או שנסיים אותם ונבחר לחיות בנפרד?" פשוט שבו ודברו; אין שום צורך לריב או לעשות צרות. אם בעלך מתעקש לסיים את הנישואין, אז זה לא עניין גדול. כופרים אומרים לעתים קרובות "יש הרבה דגים בים", "גברים הם כמו אוטובוסים – עוד אחד תמיד יגיע במהרה", ואיך אומרת האמרה ההיא? "אל תוותרי על כל היער בגלל עץ בודד אחד". ולא רק שהעץ הזה מכוער, אלא שהוא גם רקוב בפנים. האם האמרות האלה נכונות? אלו דברים שכופרים משתמשים בהם כדי להתנחם, אבל האם יש להם איזשהו קשר עם האמת? (לא.) אז מה צריכה להיות המחשבה והדעה הנכונה? כשאת נתקלת במקרה כזה, קודם כל אסור לך להיות פזיזה, ואת צריכה לכבוש את כעסך ולומר: "בוא נירגע ונדבר. מה אתה מתכנן לעשות?" הוא אומר: "אני מתכוון להמשיך לנסות איתך". ואז את אומרת: "אם כך, אז בוא נמשיך לנסות. אל תנהל עוד פרשיות אהבה, מלא את האחריות שלך כבעל, ונוכל לשים את העניין הזה מאחורינו. אם אתה לא מסוגל לעשות את זה, אז ניפרד וכל אחד מאיתנו ילך לדרכו. יתכן שהאל קבע שהנישואין שלנו יסתיימו כאן. אם זה אכן כך, אני מוכנה להתמסר לסידור שלו. אתה יכול ללכת בשביל הרחב, ואני אלך בנתיב של האמונה באל, ולא נשפיע זה על זה. אני לא אתערב בענייניך ואתה לא צריך להגביל אותי. הגורל שלי לא בידיך, ואתה לא הייעוד שלי. האל מחליט על גורלי ועל ייעודי. איזו תחנה שאליה אגיע בחיי תהיה תחנתי האחרונה, ותהיה ההגעה של הייעוד שלי – את זאת עלי לשאול את האל, הוא יודע, הוא אוחז בריבונות, ואני רוצה להתמסר לתזמורים ולסידורים שלו. בכל אופן, אם אתה לא רוצה להמשיך לקיים את הנישואין האלו איתי, אז ניפרד לשלום. על אף שאין לי שום מיומנות מיוחדת והמשפחה הזאת תלויה בך כלכלית, אני בכל זאת מסוגלת להמשיך לחיות בלעדיך, ואחיה היטב. האל לא ייתן לדרור לרעוב, ועל אחת כמה וכמה שהוא יעשה הרבה יותר עבורי, בן אנוש חי. יש לי ידיים ורגליים, אני יכולה לטפל בעצמי. אתה לא צריך לדאוג. אם האל קבע שאהיה בודדה לשארית חיי בלי שתהיה לצידי, הרי שאני מוכנה להתמסר, ואני מוכנה לקבל את העובדה הזאת בלי להתלונן". האם אין זה דבר טוב לעשות? (אכן כן.) זה נהדר, נכון? אין כל צורך להתווכח או לריב, ובוודאי שאין צורך לחולל צרות אינסופיות בגלל העניין עד כדי כך שהוא ייוודע לכולם – אין צורך בדבר מכל זה. נישואין אינם עניינו של אף אחד, אלא העניין שלך ושל בעלך בלבד. אם נוצר עימות בנישואין, הרי שעל שניכם לפתור אותו ולשאת בתוצאות. כמישהו שמאמין באל, אתה צריך להתמסר לתזמורים ולסידורים של האל ללא קשר לתוצאה. כמובן, כשמדובר בנישואין, לא משנה אילו סדקים מתגלעים או אילו תוצאות מופיעות, בין אם הנישואין נמשכים ובין אם לאו, בין אם אתה יוצא לחיים חדשים במסגרת הנישואין שלך ובין אם הנישואין שלך מסתיימים בו במקום, הנישואין שלך אינם הייעוד שלך, וגם לא בן-זוגך. הוא רק הצטווה על ידי האל להופיע בחיים שלך ובקיומך כדי למלא תפקיד וללוות אותך בנתיב שלך בחיים. אם הוא מסוגל ללוות אותך לאורך כל הדרך עד לסופה ולהגיע יחד איתך לסוף עצמו, הרי שאין דבר טוב מכך, ועליך להודות לאל על חסדו. אם יש בעיה במהלך הנישואין, ומופיעים סדקים או קורה משהו שאינו לטעמך, ובסופו של דבר הנישואין שלך מסתיימים, אין משמעות הדבר שאין לך עוד שום ייעוד, שבחייך משתרר כעת אופל, או שאין שום אור, ושאין לך כל עתיד. יתכן שסיומם של הנישואין שלך הוא ההתחלה של חיים נהדרים יותר. כל זה נתון בידיו של האל, והאל הוא שמתזמר ומסדר. יתכן שסיומם של הנישואין שלך מעניק לך הבנה והערכה עמוקה יותר של הנישואין, תובנה עמוקה יותר. כמובן, יתכן שסיומם של הנישואין שלך הוא נקודת תפנית חשובה במטרות ובכיוון של חייך ובנתיב שאתה הולך בו. מה שהוא יביא לך לא יהיו זיכרונות עגומים, ובוודאי לא זיכרונות כואבים, ולא יהיה מדובר רק בחוויות ובתוצאות שליליות, ולמעשה הוא יביא לך חוויות חיוביות ופעילות שלא יכלו להיות לך אילו עדיין היית נשוי. אילו הנישואין שלך היו נמשכים, יתכן שתמיד היית חי את החיים חסרי הייחוד, הבינוניים והמשעממים האלו עד קץ ימיך. לעומת זאת, אם הנישואין שלך מסתיימים ומתפרקים, הרי שזה לא בהכרח דבר רע. קודם לכן הוגבלת על ידי האושר והאחריות של נישואיך, וכן על ידי הרגשות או צורת החיים שהיו כרוכים בדאגה שלך לבן-זוגך, בטיפול שלך בו, בהתחשבותך בו, בתמיכה שלך בו ובדאגה שלך כלפיו. אך החל מהיום שבו מסתיימים הנישואין שלך, כל נסיבות חייך, כל המטרות שלך בחיים וכל מה שאתה חותר אליו בחיים עוברים שינוי יסודי ומוחלט, ויש לומר שהשינוי הזה קורה בשל סיומם של נישואיך. יתכן שהתוצאה הזאת, השינוי והתמורה הללו, הם מה שהאל מתכוון שתרוויח מן הנישואין שהוא קבע עבורך, ושהם מה שהאל מתכוון שתרוויח מכך שהוא הוביל אותך לסיים את נישואיך. על אף שנפגעתך והלכת בדרך חתחתים, ועל אף שהקרבת כמה קורבנות מיותרים ועשית פשרות מיותרות במסגרת הנישואין, הרי שאת מה שאתה מקבל בסוף אי-אפשר להשיג במסגרת חיי הנישואין. לכן, יהיו הדברים כפי שיהיו, נכון לוותר על המחשבה והדעה ש"נישואין הם הייעוד שלך". בין אם הנישואין שלך ממשיכים להתקיים או ניצבים בפני משבר, או שהנישואין שלך ניצבים בפני קריסה או שכבר הסתיימו, יהיה המצב אשר יהיה, הנישואין עצמם אינם הייעוד שלך. זה משהו שאנשים צריכים להבין.

אנשים לא צריכים לטפח את המחשבה והדעה ש"נישואין הם ייעודו של אדם". המחשבה והדעה הזאת מהווה איום על חירותך ועל זכותך לבחור את הנתיב שלך בחיים. מה כוונתי ב"איום"? מדוע אני משתמש במילה הזאת? כוונתי היא שבכל פעם שאתה בוחר בדבר, או בכל פעם שאתה אומר כל דבר שהוא או מקבל דעה כלשהי, אם זה מתייחס לאושר שלך בנישואין או לשלמות הנישואין שלך, או שזה אפילו מתייחס לרעיון שבן-זוגך הוא הייעוד שלך והתמיכה העליונה שלך, הרי שאתה תהיה כבול לחלוטין, ותהיה אפילו זהיר במיוחד. באופן לא מורגש, הרצון החופשי שלך, זכותך לבחור את הנתיב שלך בחיים וכן זכותך לחתור לדברים חיוביים ולחתור אל האמת, כולם יהיו כבולים ואפילו יינטלו ממך על ידי המחשבה והדעה הזאת, וכך התדירות שבה תבוא בפני האל תפחת בהדרגה. מה זה אומר כשהתדירות שבה אתה בא בפני האל פוחתת? התקווה שלך להגיע לישועה תצטמצם בהדרגה ונסיבות חייך יהפכו לעלובות, מעוררות רחמים, אפלות ושפלות. מדוע? כיוון שקשרת את כל התקוות והציפיות שלך, ואת המטרות והכיוון של חייך בבן-הזוג שנישאת לו, ואתה רואה בו את מי שהוא הכול מבחינתך. בדיוק משום שאתה סבור שבן-הזוג שלך הוא הכול מבחינתך הוא נוטל ממך את כל זכויותיך, מערפל וחוסם את ראייתך, לוקח ממך את היושרה ואת הכבוד שלך, ואת החשיבה והרציונליות הרגילות שלך, והוא שולל ממך את הזכות להאמין באל וללכת בנתיב הנכון בחיים, את הזכות לגבש את ההשקפה הנכונה, ואת הזכות לחתור לישועה. בה בעת, כל הזכויות האלה שלך נמשלות ונשלטות על ידי בן-זוגך לנישואין, וזאת הסיבה שבגללה אני אומר שאנשים כאלו חיים באורח מעורר רחמים, שפל ועלוב. ברגע שבן-זוגו של אדם כזה מרגיש אי שביעות רצון מסוימת לגבי דבר מה, או שהוא מרגיש אי נוחות מסוימת, ואפילו אומר שליבו לא מרגיש בסדר, האדם הזה נבהל כל כך עד כי הוא אינו מסוגל לאכול או לישון במשך ימים והוא אפילו מגיע בפני האל כדי להתפלל בשטף של דמעות – הוא מעולם לא הרגיש כל כך אומלל וחרד בגלל שום דבר בחייו, הוא באמת מודאג – ברגע שקורה משהו כזה, נדמה כאילו שהוא עומד למות. למה? הוא מאמין שהשמיים עומדים ליפול, שהתמיכה העיקרית שלו תישמט מתחת רגליו, ושמשמעות הדבר היא שגם עליו יקיץ הקץ. הוא לא מאמין שחייו ומותו של אדם נתונים בידי הבורא, הוא פוחד פחד נורא שהאל ייטול ממנו את בן-זוגו, יגרום לו לאבד את השותף שלו, לאבד את המשענת שלו, את השמיים שלו ואת נשמתו – זאת צורת קיום מרדנית עד מאוד. האל נתן לך נישואין, וברגע שיש לך את התמיכה שלך ואת בן-הזוג שלך, אתה שוכח לגמרי את האל, אתה לא רוצה אותו יותר. בן-הזוג שלך הפך לאל שלך, לאדון שלך, וכן לתמיכה שלך. זה בוגדני וזה המעשה המרדני ביותר שאדם יכול לעשות נגד האל. יש אפילו כאלו שכאשר בן זוגם כועס מעט או נעשה חולה, הם נבהלים כל כך עד שהם לא משתתפים בכינוסים במשך ימים רבים. הם לא מספרים לאף-אחד, והם גם לא מעבירים את החובה שלהם למישהו אחר כדי שהוא יבצע אותה, הם פשוט נעלמים כאילו התאיידו. חייו ומותו של בן-זוגם הוא מה שמטריד אותם יותר מכול והדבר שהכי אכפת להם ממנו בחיים, ושום דבר לא יכול להיות חשוב מכך – זה חשוב להם יותר מן האל, ממה שהאל הטיל עליהם ומחובתם. אנשים כאלו מאבדים את הזהות, את הערך ואת המשמעות שהייתה צריכה להיות להם כיצירי בריאה בפני האל, והאל מתעב אותם. האל נתן לך חיים יציבים ובן-זוג רק כדי שתוכל לחיות טוב יותר ושיהיה לך מישהו שיטפל בך, שיהיה לך מישהו לצידך, לא כדי שכשיהיה לך בן זוג תוכל לשכוח את האל ולשכוח את את דבריו או לנטוש את המחויבות שלך לבצע את חובתך ואת מטרת חייך של חתירה לישועה, ואז תחיה למען בן זוגך. אם אתה באמת פועל כך, אם אתה באמת חי כך, אזי אני מקווה שתשנה מסלול מוקדם ככל האפשר. לא משנה כמה מישהו חשוב לך, או כמה הוא חשוב לחייך, לקיומך, לנתיב שלך בחיים, הוא לא הייעוד שלך כיוון שהוא בסך-הכול בן-אדם מושחת. האל סידר עבורך את בן-הזוג הנוכחי שלך, ואתה יכול לחיות יחד איתו. אם מצב רוחו של האל יתחלף והוא יסדר לך מישהו אחר, עדיין תוכל לחיות טוב באותה המידה, ולכן בן-זוגך הנוכחי אינו האחד והיחיד שלך, והוא גם לא הייעוד שלך. רק האל הוא האחד שהייעוד שלך מופקד בידיו, ורק האל הוא האחד שהייעוד של המין האנושי מופקד בידיו. אתה עדיין יכול לשרוד ולחיות אם תעזוב את הוריך, וכמובן שעדיין תוכל לחיות טוב אם תעזוב את בן-זוגך. הוריך אינם הייעוד שלך וכך גם בן-הזוג שלך. אל תשכח את הדברים החשובים ביותר בחיים רק כיוון שיש לך בן-זוג, מישהו להפקיד בידיו את רוחך, את נשמתך ואת בשרך. אם תשכח את האל, תשכח את מה שהוא הפקיד בידיך, את החובה שיציר בריאה צריך לבצע, ומהי זהותך, הרי שתאבד כל מצפון והיגיון. לא משנה איך החיים שלך כעת, ובין אם אתה נשוי או לא, הזהות שלך בפני הבורא לא תשתנה לעולם. אף-אחד לא יכול להיות הייעוד שלך, ואתה לא יכול להפקיד את עצמך בידי אף-אחד. רק האל יכול לתת לך ייעוד מתאים, רק האל הוא האחד שהישרדות המין האנושי מופקדת ידיו, וכך יהיה תמיד. האם זה ברור? (כן.)

פה נסיים את השיתוף שלנו על נישואין. אם אתם רוצים להביע את רעיונותיכם שלכם, את הדעות שלכם או להשמיע את התחושות שלכם, אנא עשו זאת כעת. (פעם היו לי הדעות והמחשבות הללו, שנישואין הם הייעוד של אדם. אם לבן-זוגי הייתה פרשת אהבים, הייתי מרגיש נואש, מרגיש שאני לא יכול להמשיך לחיות. שמעתי מכמה אחים ואחיות שגם להם היו התנסויות כאלה, ושמכאיב מאוד לעבור דבר כזה. אך היום, לאחר שהקשבתי לשיתוף של האל, אני יכול לנקוט בגישה הנכונה כלפי העניין הזה. ראשית, האל הזכיר שבחברה המרושעת הזאת, אנשים יכולים להתפתות על ידי אנשים, מאורעות ודברים מן העולם החיצון וקל להם מאוד לטעות, כך שאני יכול להבין כעת דברים כאלו. שנית, עלינו גם לנקוט את הגישה הנכונה כלפי בני הזוג שלנו. שותפנו לנישואין אינו הייעוד שלנו בחיים. רק האל הוא הייעוד שלנו, ורק על ידי הסתמכות על האל אנחנו יכולים באמת להמשיך לחיות. אני מרגיש שיש לי כעת קצת הבנה חדשה של העניין.) מצוין. כל הדעות והגישות הנוגעות לאמת שעליהן אנחנו משתפים מיועדות לאפשר לאנשים להסיר מעליהם כל סוג של מחשבות ודעות מעוותות, שגויות ושליליות; ואז משתפים עליהן כדי שכשאנשים ייתקלו בעניין הזה, הם יוכלו להיות מחוזקים באמצעות המחשבות והדעות הנכונות, ויוכל להיות להם הנתיב הנכון ליישום בפועל, כך שהם לא יסטו מהדרך, והשטן לא יוליך אותם שולל ולא ישלוט בהם עוד; השיתוף על המחשבות והדעות האלה מיועד למנוע מאנשים לעשות דברים קיצוניים, כדי שהם יוכלו לקבל את כל הדברים מן האל, להתמסר לסידורים של האל בכל הדברים, ולהיות יצירי בריאה אמיתיים. זאת דרך הקיום הנכונה. בסדר, בואו נסיים את השיתוף שלנו להיום בנקודה הזאת. שלום!

4 בפברואר 2023