היום נמשיך לשתף על תוכן המפגש האחרון שלנו. על מה היה השיתוף במפגש האחרון? (בפעם האחרונה, האל שיתף בעיקר על שני נושאים. ראשית, האל שיתף על השאלה שאנשים מעלים: "אילו המין האנושי לא היה חותר לאידיאלים ולרצונות שלו, האם העולם היה מתפתח כפי שהוא התפתח עד היום?" לאחר מכן, האל שיתף על כמה מהפרספקטיבות ונקודות המבט המוטעות של אנשים על נישואין, ואז הוא שיתף על המושג וההגדרה הנכונים של נישואין). בפעם האחרונה שיתפתי על נושא רחב מאוד – נישואין. נישואין הם נושא רחב שנוגע לכל המין האנושי ועובר כחוט השני בכל תולדות ההתפתחות האנושית. הנושא הזה נוגע לחיי היומיום של אנשים, והוא חשוב לכולם. בפעם האחרונה שיתפנו על תוכן מסוים שנוגע לנושא הזה, בעיקר על המקור וההיווצרות של הנישואין, וכן על הוראות האל והציווי שלו עבור שני הצדדים בנישואין, ועל האחריות והמחויבויות שצריכים ליטול על עצמם שני הצדדים בנישואין. על מה בעיקר התבסס התוכן הזה? (התיעוד בכתבי הקודש). השיתוף הזה התבסס על מילים ופסוקים המופיעים בכתבי הקודש, שבהם, לאחר שהאל ברא את המין האנושי, הוא קבע עבורם את הנישואין, נכון? (נכון). באמצעות השיתוף האחרון שלנו, ובאמצעות קריאה אודות אחדות מן האמרות והמעשים של האל ביחס לנישואין האנושיים כפי שהם מתועדים בכתבי הקודש, האם יש לכם כעת הגדרה מדויקת של נישואין? יש אנשים שאומרים: "אנחנו צעירים, אין לנו מושג לגבי נישואין, וגם אין לנו כל ניסיון. קשה לנו להגדיר נישואין". האם זה קשה? (לא). זה לא קשה. אם כך, כיצד עלינו להגדיר נישואין? על בסיס האמרות והמעשים של האל בנוגע לנישואין אנושיים, האם לא צריכה להיות לכם הגדרה מדויקת של נישואין? (אכן כן). ביחס לנישואין, צריכה להיות לך כעת ידיעה מדויקת של הדברים מהשיתוף שלי, בין אם אתה נשוי בעצמך או לא. זה היבט של האמת שעליך להבין. אם מדברים מנקודת המבט הזאת, כל עוד העניין הזה נוגע לחתירה שלך אל האמת, אתה חייב לדעת עליו, בין אם יש לך איזשהו ניסיון עם נישואין ובין אם לאו, בין אם יש לך עניין כלשהו בנישואין ובין אם לאו, ובלי קשר לחישובים ולתוכניות שאולי היו לך בעבר ביחס לנישואין. זה גם עניין שאתה צריך לראות בבירור, כיוון שהוא נוגע לאמת, לרעיונות ולנקודות המבט האנושיות, לחתירה של אנשים אל האמת ולעקרונות ולנתיב של היישום בפועל בדרך שלך לחתירה אל האמת. אם כך, בין אם חווית נישואין בעבר ובין אם לאו, בין אם אתה מעוניין בנישואין ובין אם לאו, ויהיה מצבך מבחינת נישואין אשר יהיה, אם אתה רוצה לחתור אל האמת ולהגיע לישועה, הרי שצריכים להיות לך היכרות מדויקת ורעיונות ונקודות מבט נכונים ביחס לנישואין, בדיוק כפי שהיית נוהג בכל העניינים הנוגעים לאמת; אל לך להתנגד לכך בליבך, או להרכיב משקפיים צבעוניים ולאחוז בהשקפות ביחס לעניין, או לטפל בכך על בסיס הרקע והנסיבות שלך עצמך, או לעשות בחירות כלשהן ביחס אליו. כל אלה הן נקודות מבט לא נכונות. נישואין, כמו כל עניין, נוגעים לנקודות המבט, לעמדות ולפרספקטיבות של אנשים. אם אתה רוצה שיהיו לך רעיונות, נקודות מבט, פרספקטיבות ועמדות נכונים ותואמים את האמת בנושא הנישואין, הרי שצריכים להיות לך ידע והגדרה מדויקים של העניין, שכולו נוגע לאמת. אם כך, כשמדובר בנישואין, צריך להיות לך ידע נכון ועליך להבין את האמת שהאל רוצה שאנשים יבינו בעניין הזה. רק על ידי הבנת האמת כאן יוכלו להיות לך הרעיונות ונקודות המבט הנכונים כדי להתמודד עם הנישואין כשתתחתן, או כשיעלו דברים בחייך שנוגעים לעניין הנישואין; רק אז יוכלו להיות לך עמדות ופרספקטיבות נכונות ביחס לעניין, וכמובן נתיב מדויק לפתרון בעיות הנוגעות לנישואין. יש אנשים שאומרים: "לעולם לא יהיו לי יד ורגל בתחום הנישואין". אולי לא יהיו לך יד ורגל בהם, אבל באופן בלתי נמנע יהיו לך כמה רעיונות ונקודות מבט על נישואין, בין אם קטנים או גדולים, נכונים או מוטעים. בנוסף, בלתי נמנע שבחייך תיתקל באנשים או בדברים מסוימים שמציגים בעיות אשר נוגעות לעניין הנישואין, ואם כך, כיצד איך תתייחס לבעיות האלה ואיך תפתור אותן? כשמופיעות הבעיות הללו הנוגעות לנישואין, מה עליך לעשות כדי שיהיו לך רעיונות, נקודות מבט, עמדות ועקרונות מדויקים ליישום בפועל? כיצד עליך לפעול כדי להיות מתואם עם הכוונות של האל? זה דבר שעליך להבין, דבר שעליך לחתור אליו כשאתה מתקדם. מה כוונתי כשאני אומר זאת? אני מתכוון שיש אנשים שעשויים לחשוב שלנישואין אין כל קשר אליהם, כך שהם מקשיבים ללא תשומת לב. האם זאת נקודת המבט הנכונה? (לא). לא. לא משנה על איזה נושא אני משתף, כל עוד הוא נוגע לאמת, נוגע לחתירה אל האמת, ונוגע לבסיס ולקריטריונים כדי להתייחס אל אנשים ואל דברים, וכדי להתנהל ולפעול, הרי שאתה צריך לקבל זאת ולהקשיב ברצינות ובקפידה. כיוון שזה לא שכל ישר, וזה גם לא ידע, ובוודאי שאין מדובר בהבנה מקצועית – זאת האמת.

הבה נחזור ונמשיך לשתף על נושא הנישואין. מה צריכה להיות ההגדרה של נישואין? על בסיס הקביעה והסידורים של האל ביחס לנישואין, וכן על בסיס ההמלצות וההוראות שלו לשני הצדדים הנשואים שעליהם שיתפתי בפעם הקודמת, המושג וההגדרה שלכם לנישואין לא אמורים להיות מבולבלים; להפך, הם אמורים להיות ברורים וחד-משמעיים. נישואין צריכים להיות האיחוד של גבר אחד עם אישה אחת תחת הקביעה והסידורים של האל. זה המבנה של נישואין, שיש לו תנאים מוקדמים. תחת הקביעה והסידורים של האל, איחוד של גבר אחד ואישה אחת מהווה נישואין. האין זה כך? (זה אכן כך). האם הגדרה כזאת של נישואין אינה מדויקת מבחינה תיאורטית? (היא אכן מדויקת). מדוע לומר שהיא מדויקת? כיצד אתם יכולים להיות בטוחים שהיא מדויקת? כיוון שהיא מבוססת על התיעוד בכתבי הקודש, ויש בה התוויות שאפשר לקיים. התיעוד בכתבי הקודש מסביר באורח ברור את מקורות הנישואין. זוהי ההגדרה של נישואין. על יסוד ההגדרה הברורה הזאת של נישואין, הבה נראה מה החובות שכל צד בנישואין נוטל על עצמו. האם הקטעים מכתבי הקודש שקראנו במפגש האחרון לא תיעדו זאת באופן ברור? (הם אכן תיעדו זאת באופן ברור). החובה הפשוטה ביותר שכל צד נוטל על עצמו היא ללוות זה את זה ולעזור זה לזה. אם כך, מה הייתה ההוראה של האל לאישה? (האל אמר לאישה: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ" (בראשית ג' 16).) זאת צורת הדיבור המקורית בכתבי הקודש. אם נשתמש במילים המודרניות שלנו, הרי שההוראה של האל לאישה הייתה חובתה. מה הייתה החובה הזאת? ללדת ילדים, לגדל אותם, לטפל בבעלה ולהעריץ אותו. זאת הייתה ההוראה של האל לאישה. אם כך, איזו חובה הורה האל לאדם לבצע? כמי שעומד בראש הבית, על הגבר לשאת את הנטל של חיי המשפחה ולפרנס את המשפחה בזיעת אפיו. הוא גם צריך לשאת בנטל של ניהול בני המשפחה, אשתו וחייו שלו. זאת חלוקת החובות בין נשים וגברים שהאל קבע. עליך להיות ברור ומוחלט בעניין החובות של גברים ונשים. זאת ההגדרה וזה המבנה של נישואין, וכן האחריות ששני הצדדים צריכים ליטול על עצמם והמחויבויות שעליהם למלא. אלו הנישואין עצמם והתוכן האמיתי שלהם. האם יש דברים שליליים בתוכן שדנו בו ביחס לנישואין? (לא). אין בו שום דברים שליליים. הכול טהור במידה המרבית, בהתאמה עם האמת, בהתאמה עם העובדות, ובהתאמה עם הבסיס של דברי האל. עם תיעוד מכתבי הקודש כיסוד, עניין הנישואין נעשה מוגדר וברור מאוד לאנשים מודרניים; אנחנו לא צריכים לפרט יותר מדי תנאים מוקדמים או להשתמש ביותר מדי מילים כדי לדבר על מקור הנישואין. אין בכך צורך. ההגדרה של נישואין ברורה, והחובות ששני הצדדים בנישואין צריכים ליטול על עצמם, והמחויבויות שהם צריכים למלא, ברורים ומוחלטים. כאשר הדברים האלה ברורים ומוחלטים עבורך, איזה אפקט יש לכך על החתירה שלך אל האמת? מה המשמעות שעומדת מאחורי ההבנה של ההגדרה וההרכב של נישואין ושל החובות של שני הצדדים? כלומר, אילו תוצאות יש לשיתוף על התוכן הזה עבור אנשים, ומה ההשפעות שהוא גורם? אם לדבר במילים פשוטות, איזו תועלת יש מבחינתכם להקשבה לתוכן הזה? (היא מאפשרת לנו נקודת מבט נכונה ותואמת עם האמת לצורך התייחסות לדברים כשאנחנו ניצבים בפני נישואין, או כשאנחנו בוחנים את הנישואין; לא נושפע ולא נלך שולל אחר המגמות המרושעות או הרעיונות המושרשים על ידי השטן). זה אפקט חיובי אחד. האם שיתוף על ההגדרה והמבנה של נישואין ועל החובות של שני הצדדים מאפשר לאנשים להחזיק ברעיונות ובנקודות מבט נכונים בנוגע לנישואין? (כן). כשלאדם יש רעיונות ונקודות מבט נכונים, האם הפירות וההשפעות החיוביות של הדבר מאפשרים לו ליצור לעצמו בתודעתו ראייה נכונה של נישואין? כשלמישהו יש רעיונות ונקודות מבט נכונים, האם יש לו מידה על עמידות וחסינות בפני רעיונות ונקודות מבט מנוגדים ושליליים, ששייכים למגמות מרושעות? (כן). למה מתייחסות העמידות והחסינות האלה? פירוש הדבר הוא שלכל הפחות, יש לך הבחנה כשמדובר ברעיונות ובנקודות מבט מרושעים מסוימים בנוגע לנישואין, שבאים מן העולם ומהחברה. ברגע שתהיה לך הבחנה, אתה לא תביט עוד בנישואין על בסיס הרעיונות ונקודות המבט שבאים מן המגמות המרושעות של העולם, וגם לא תקבל את הרעיונות ונקודות המבט האלו. אז מה התועלת עבורך מכך שלא תקבל את הרעיונות ונקודות המבט האלו? התועלת עבורך היא שהרעיונות ונקודות המבט האלו לא ישלטו בפרספקטיבות ובפעולות שלך בנוגע לנישואין, ולא ישחיתו אותך עוד, וגם לא יזרעו בך את אותם רעיונות ונקודות מבט מרושעים; היות שכך, לא תביט על נישואין על ידי נהייה אחר המגמות המרושעות של העולם, וגם לא תיסחף אחר המגמות המרושעות הללו, כך שתהיה מסוגל לשאת עדות בנושא הנישואין. אם כן, במובן מסוים, האם כבר תוותר על הרעיונות, נקודות המבט והפרספקטיביות השטניים של העולם הזה בנוגע לנישואין? (כן). לאחר שלאנשים יש הגדרה מדויקת של נישואין, הם מסוגלים לוותר על חלק מהשאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם ביחס לנישואין, אך האם מספיק לעצור בכך? האם הם מסוגלים לוותר לחלוטין על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם ביחס לנישואין? זה בהחלט לא מספיק. אין להם דבר מעבר להגדרה ומושג מדויקים של נישואין, בסך הכול מושג וידע ראשוניים ובסיסיים במחשבותיהם. אך הרעיונות, נקודות המבט והנושאים השונים שהעולם והחברה מפיצים בנוגע לנישואין ישפיעו על הרעיונות ונקודות המבט שלך וישפיעו על הפרספקטיבות שלך – ואפילו על הפעולות שלך – בנוגע לנישואין. כך שעד כה, לאחר שיש לאנשים הגדרה מדויקת של נישואין, הם עדיין אינם מסוגלים לוותר באורח שלם ומוחלט על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם ביחס לנישואין. אם כך, כעת, האם אנחנו לא צריכים לשתף על השאיפות, האידיאלים והרצונות השונים שעולים באנשים בנוגע לנישואין? (אכן, אנחנו צריכים לעשות זאת).

אביא לכלל סיום את השיתוף הזה על ההגדרה של נישואין. כעת, נשתף על הדרך לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות השונים שעולים בגלל נישואין. ראשית, בואו נשתף על הפנטזיות השונות של אנשים ביחס לנישואין. כשאני אומר פנטזיות, אני מתכוון לתמונות שאנשים מדמיינים בראשם. התמונות האלה עוד לא הפכו לעובדות; הן בסך הכול דמיונות שניצתים על ידי חיי היומיום של אנשים או נסיבות שהם נתקלים בהן. הדמיונות הללו יוצרים דימויים ואשליות בראשיהם של אנשים, והם אפילו הופכים לשאיפות, לאידיאלים ולרצונות שלהם ביחס לנישואין. לכן, כדי לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלך ביחס לנישואין, עליך ראשית לוותר על הפנטזיות השונות שנזרעו בעבר או זרועות כעת בדעתך ובעומק ליבך. זהו הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות כדי לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלכם ביחס לנישואין, כלומר לוותר על הפנטזיות השונות שלכם בנוגע לנישואין. ובכן, הבה נדבר ראשית על אילו פנטזיות יש לאנשים ביחס לנישואין. הדעות השונות בנוגע לנישואין של עמים קדומים מלפני מאות ואלפי שנים רחוקות מדי מן ההווה, כך שלא נעסוק בהן. במקום זה, נדבר על מהן הדעות והמעשים ההחדשניים, הפופולריים, האופנתיים והמקובלים ברבים בקרב אנשים מודרניים ביחס לנישואין; הדברים הללו משפיעים עליכם, וגורמים לכם לכך שיש לכם כל העת כל מיני פנטזיות שעולות בעומק ליבכם או בדעתכם ביחס לנישואין. ראשית, דעות מסוימות בנוגע לנישואין נעשות פופולריות בחברה, ואז כל מיני יצירות ספרות מעבירות את הרעיונות והדעות של המחברים בנוגע לנישואין; עם הפיכת יצירות הספרות הללו לתוכניות טלוויזיה ולסרטים המוקרנים על המסך הגדול, הן אפילו מרחיבות באופן חי עוד יותר את הדעות השונות של אנשים ביחס לנישואין, ואת השאיפות, האידיאלים והרצונות השונים שלהם בנוגע אליהם. הדברים האלה מושרשים בכם ללא הרף, בין אם במידה פחותה או רבה יותר, ובין אם באופן גלוי או סמוי. עוד לפני שיש לכם מושג מדויק ביחס לנישואין, הדעות והמסרים החברתיים הללו על הנישואין יוצרים אצלכם תפיסות מוקדמות ואתם מקבלים אותן; ואז אתם מתחילים לפנטז איך יהיו הנישואין שלכם, ואיך יהיה החצי השני שלכם. בין אם אתה מקבל את המסרים הללו דרך תוכניות טלוויזיה, סרטים ורומנים או דרך החוגים החברתיים שלך והאנשים בחייך – ללא קשר למקור, המסרים הללו באים כולם מבני אדם, מן החברה ומן העולם, או אם לדבר באופן מדויק יותר, הם צומחים ומתפתחים מתוך מגמות מרושעות. כמובן, אם לדבר באופן מדויק עוד יותר, הם באים מן השטן. האין זה כך? (אכן). לא משנה איזה סוג של רעיונות ונקודות מבט על נישואין קיבלתם, העובדה היא כי בתהליך הזה, בשעה שאתם מקבלים רעיונות ונקודות מבט שונים ביחס לנישואין, אתם מפנטזים ללא הרף על נישואין במחשבותיכם. כל הפנטזיות הללו נסובות על דבר אחד. האם אתם יודעים מהו? (אהבה רומנטית). בחברה כעת, המסר הפופולרי או המקובל יותר נסוב על התייחסות לנישואין במונחים של אהבה רומנטית; האושר של הנישואין תלוי בקיומה של אהבה רומנטית, ואם הבעל והאישה מאוהבים זה בזו או לא. הדעות הללו של החברה בנוגע לנישואין – הדברים הללו שמציפים את המחשבות ואת עומקי הנפש של אנשים – נוגעים בעיקר לאהבה רומנטית. הדעות הללן מושרשות באנשים, וגורמות להם לפתח כל מיני פנטזיות ביחס לנישואין. למשל, הם מפנטזים על מי יהיה האדם שהם יאהבו, איזה מין אדם הוא יהיה, ומה יהיו הדרישות שלו מבן זוג לנישואין. במיוחד, יש מסרים רבי-פנים שבאים מן החברה, ואומרים שהם בהחלט צריכים לאהוב את האדם הזה ושהאדם שהזה צריך להחזיר להם אהבה, שרק זה נחשב לאהבה רומנטית אמיתית, שרק אהבה רומנטית אמיתית יכולה להוביל לנישואין, שרק נישואין המבוססים על אהבה רומנטית הם טובים ומאושרים, ושנישואין ללא אהבה רומנטית אינם מוסריים. וכך, עוד לפני שהם מוצאים את האדם שהם יאהבו, כולם מתכוננים למצוא אהבה רומנטית, תוך שהם עורכים סידורים מוקדמים לקראת נישואין, מתכוננים ליום שבו הם יפגשו את האדם שהם אוהבים כדי שיוכלו ללכת בפזיזות בעקבות אהבתם, ולממש את אהבתם. נכון? (נכון). בעבר, אנשים לא דיברו על אהבה רומנטית, והם גם לא דיברו על מה שמכונה חופש הנישואין, או על כך שבאהבה אין אשמה, שאהבה היא מעל לכול. בימים ההם, אנשים התביישו לדבר על נישואין, אהבה ורומנטיקה. בעיקר כשהדבר היה קשור למין השני, אנשים היו חשים מבוכה, הם היו מסמיקים והדופק שלהם היה מאיץ, או שהם היו מתקשים לדבר. כיום, הגישות של אנשים השתנו. כשהם רואים אחרים שמשוחחים על רומנטיקה ונישואין ברוגע ובביטחון שכזה, גם הם רוצים להיות כאלה, ולשוחח על רומנטיקה ונישואין בחופשיות ובפתיחות, בלי פנים סמוקות או דופק מהיר. יתרה מכך, הם רוצים להיות מסוגלים להודות בגלוי ברגשותיהם כשהם נתקלים באדם שהם רוצים להפוך למושא אהבתם, לשפוך את ליבם; הם אפילו מפנטזים על כל מיני סצנות של חיזור או סצנות שבהן מחזרים אחריהם, ויתרה מכך, הם מפנטזים על איזה מין אדם יהיה מי שהם יאהבו וילכו אחריו. נשים מפנטזות שהאדם שהן יאהבו יהיה הנסיך מהאגדות, שגובהו יהיה לפחות 1.80 מטרים, ושיהיה איש שיחה שנון, מלוטש, משכיל, מרקע משפחתי טוב, ואפילו טוב מכך, שיהיו לו מכונית ובית, מעמד חברתי ועושר מסוים, וכן הלאה. באשר לגברים, הם מפנטזים שהחצי השני שלהם תהיה יפהפייה בעלת עור בהיר, סופרוומן שיכולה לזהור הן במפגשים חברתיים והן במטבח. הם אפילו מפנטזים שהחצי השני שלהם תהיה אישה יפהפייה ועשירה, ומה טוב אם יהיה לה גם רקע משפחתי מבוסס. אז אנשים יאמרו שהחיבור בין שניהם הוא כמו רומיאו ויוליה, כמו זוג מושלם או שידוך משמיים, זוג שהצופים מן הצד מקנאים בו, שלעולם אינו מתווכח או כועס זה על זו, שלעולם לא נכנס לוויכוח מכל סיבה שהיא, שאוהב זה את זו עמוקות – כמו זוגות בסרטים שנשבעים לאהוב זה עד זה עד שייבש הים והסלעים יהיו לאבק, להזדקן ביחד, לעולם לא לסלוד או להימנע זה מזו, לעולם לא לוותר זה על זו, ולעולם לא לעזוב זה את זו. נשים מפנטזות שיום אחד הן ייכנסו לאולם החתונות עם מי שהן אוהבות, ואז בברכת הכומר, הם יחליפו נדרים, יישבעו אמונים זה לזו, יישבעו שבועות של אהבה, ויתחייבו לחיות את החיים האלו זה עם זה ולא לעזוב זה את זה או לוותר זה על זה בלי קשר למחלה או לעוני. גם גברים מפנטזים שיום אחד הם ייכנסו לאולם החתונות עם האישה שהם אוהבים, ובברכת הכומר הם יחליפו טבעות ויבטיחו את ההבטחות שלהם, כשהם נשבעים שלא יעזבו או ייטשו את כלתם גם אם תהפוך לזקנה ומכוערת, ושהם יעניקו לה את הנישואין הנהדרים והמאושרים ביותר, ויהפכו אותה לאישה המאושרת ביותר בעולם. גברים ונשים מפנטזים כולם על דברים כאלו, שואפים לכך, ובחייהם האמיתיים, הם לומדים ללא הרף כל מיני שאיפות, אידיאלים ורצונות ביחס לנישואין. בה בעת, הם גם חוזרים ללא סוף על הפנטזיות הללו בעומק ליבם, בתקווה שביום מן הימים הפנטזיות שלהם יתממשו בחייהם האמיתיים, כך שהן כבר לא יהיו סוג של אידיאל או רצון, אלא משהו אמיתי. תחת ההשפעה של החיים המודרניים וההתניה מצדם של כל מיני מסרים ומידע חברתיים, כל אישה מקווה ללבוש שמלת כלה לבנה ולהפוך לכלה היפה ביותר בעולם, לאישה המאושרת ביותר בעולם; היא גם מקווה לענוד טבעת יהלום משלה, כשהיהלום צריך להיות של יותר מקראט אחד וברמת הטוהר הגבוהה ביותר. לא יכולים להיות לו שום פגמים, והגבר האהוב עד מאוד שלה צריך לענוד לה אותה על אצבעה. זאת פנטזיית הנישואין של אישה. קודם כל, יש לה כמה פנטזיות ביחס לאופן שבו היא תתחתן; חוץ מזה, יש לה גם כל מיני פנטזיות על חיי הנישואין, בתקווה שהגבר שהיא אוהבת יצליח לעמוד בציפיות שלה, שאהבתו כלפיה בנישואין תהיה עמוקה כפי שהייתה בעת שהתאהבו לראשונה, שהוא לא יאהב אישה אחרת, שהוא יעניק לה חיים מאושרים, יעמוד בהתחייבות שלו, ושעד שהים ייבש והסלעים יהיו לאבק, הם יהיו ביחד בחיים האלו וגם בעולם הבא. ויתרה מכך, יש לה גם כל מיני פנטזיות ודרישות ביחס לאדם שהיא מתאהבת בו. לכל הפחות, עליו להיות הנסיך מן האגדות, אם לא על סוס לבן, אז על סוס שחור. דרגה כזאת של איכות נסיכית היא בהחלט מה שהאישה חושבת עליו ביחס לגבר האידיאלי שלה – כמה רומנטי ונפלא זה יהיה, כמה מאושרים חייה יהפכו להיות. הבסיס לפנטזיות הללו שאנשים מפתחים ביחס לנישואין מקורו בחברה, בקבוצות החברתיות שלהם, או בכל מיני מסרים, כל מיני ספרים, יצירות ספרות וסרטים; הוסיפו לכך כמה מן האלמנטים הבורגניים משהו שקיימים בליבם ותואמים להעדפות שלהם, וכך הם מפנטזים על כל מיני אנשים להתאהב בהם, על כל מיני מאהבים, וכל מיני צורות של חיי נישואין. בקיצור, כל הפנטזיות השונות של אנשים מבוססות על האופן שבו החברה מבינה את הנישואין, על הפירוש שלה לנישואין, ועל דעות שונות ביחס לנישואין. נשים הן כאלה וגם גברים. השאיפות השונות שיש לגברים ביחס לנישואין אינן נופלות מאלה של נשים. גם גבר מקווה למצוא בחורה שתמצא חן בעיניו, שתהיה חסודה, עדינה, טובה ומתחשבת, שתתייחס אליו בדאגה ובחיבה, ושתהיה תלויה בו כמו ציפור קטנה שמסורה לו באופן מוחלט, שאינה בזה לאף אחד מהפגמים או החסרונות שלו, ואפילו מקבלת את כל הפגמים והחסרונות שלו, וכשהוא מרגיש נרפה או מתוסכל, וכאשר הוא נכשל, תושיט לו יד כדי לעזור לו ולתמוך בו, ואז תאמר לו: "יקירי, זה לא חשוב, אני כאן. אין שום דבר שלא נוכל לעמוד בו ביחד. אל תפחד. לא משנה מתי, תמיד אהיה לצידך". לנשים יש כל מיני דרישות מגברים ובדיוק באותה המידה, לגברים יש כל מיני דרישות מנשים, כך שבין אם מדובר בגברים ובין אם בנשים, הם מחפשים את החצי השני שלהם בתוך ההמון, והבסיס לחיפוש החצי השני שלהם הוא הפנטזיות השונות שלהם ביחס לנישואין. כמובן, גבר יפנטז לעתים קרובות יותר על השגת עמדה איתנה בחברה, על בניית קריירה, על צבירה של כמות מסוימת של עושר, ועל צבירת רמה מסוימת של הון, שלאחריהן הוא יוכל לחפש בת-זוג שתהיה שווה לו במעמד, בזהות, בטעם ובהעדפות. כל עוד היא מוצאת חן בעיניו ותואמת את הדרישות שלו, הוא יהיה מוכן לעשות הכול למענה, אפילו ללכת למענה על גחלים בוערות. כמובן, אם מדברים באופן מעט יותר מציאותי, הוא יקנה לה כמה דברים יפים, יספק את צרכיה החומריים, יקנה לה מכונית, בית, טבעת יהלום, תיק יד ובגדים של מותגים. אם יש לו את האמצעים, הוא גם יקנה יאכטה פרטית ומטוס פרטי, וייקח את האישה האהובה שלו להפלגה בים, שניהם לבד, או שהוא ייקח אותה לראות את העולם, או לטייל בהרים, בארצות ובנופים המפורסמים ביותר בעולם. כמה נהדרים יהיו חיים כאלו. נשים משלמות שלל מחירים על פנטזיות הנישואין השונות שלהן, ובאותו אופן, גברים מתאמצים ועובדים עבור פנטזיות הנישואין השונות שלהם. לא משנה איזו פנטזיה יש לך ביחס לנישואין, כל עוד היא באה מן העולם, מן ההבנה והדעות שיש למין האנושי המושחת ביחס לנישואין, או מהמידע על נישואין שהעולם והמין האנושי המושחת משרישים בך, הרעיונות ונקודות המבט הללו ישפיעו במידה מסוימת על חייך ועל אמונתך, וישפיעו על האופן שבו אתה רואה את החיים ועל הנתיב שאתה הולך בו בחיים. הסיבה לכך היא שנישואין הם משהו שאף אדם בוגר לא יכול להימנע ממנו, והוא גם נושא שאי-אפשר להימנע ממנו. אפילו אם אתה בוחר להישאר רווק כל חייך, ואינך מתחתן לעולם, הפנטזיות שלך על נישואין עדיין קיימות. אתה עשוי לבחור להישאר רווק, אך החל ברגע שבו הופיע בך המושג הבסיסי ביותר ביחס לנישואין, יהיו לך כל מיני פנטזיות בנוגע אליהם. לא רק שהפנטזיות האלה מעסיקות את מחשבותיך, אלא שהן גם מציפות את החיים היומיומיים שלך ומשפיעות על הרעיונות, נקודות המבט והבחירות שלך כשאתה מתמודד עם כל מיני דברים. אם לומר זאת בפשטות, אם לאישה יש סטנדרט ביחס למי שהיא מתאהבת בו, הרי שללא קשר לבשלות הסטנדרט ולהיותו מבוסס, היא תשתמש בו כדי לאמוד את הטוב והרע של האנושיות ואת האופי של בני המין הנגדי, וכן כדי לאמוד האם בני המין השני האלו הם הטיפוס שהיה הייתה רוצה לבלות בחברתו, או לא. הסטנדרט הזה הוא בלתי נפרד מן הסטנדרט שעל פיו היא בוחרת בן-זוג לנישואין. למשל, נאמר שלסוג הגבר שהיא אוהבת יש תווי פנים חדים, פנים גדולות ומרובעות, עור בהיר; הוא מדבר באופן רהוט, עם נגיעות של אדם שאוהב ספרים, והוא מנומס למדי. בראייה שלה בנוגע לאהבה, היא מרגישה טוב ביחס לגבר מהסוג הזה, והיא נוטה יותר לגבר מהסוג הזה. וכך, בחייה, בין אם אדם כזה הוא מי שהיא מתאהבת בו ובין אם לאו, בהחלט תהיה לה תחושה טובה לגביו. כוונתי היא, שכשהיא באה במגע עם אדם כזה, לא משנה אם האנושיות שלו טובה או רעה, ולא משנה מהו אופיו, אם הוא אדם בוגדני או אדם רע, כל הדברים הללו משניים; הם לא הסטנדרט שהיא משתמשת בו כדי להתייחס אל בני המין השני. מהו הסטנדרט שלה? הסטנדרט שעל פיו היא בוחרת בעל. אם מי שמולה תואם את הסטנדרט שלה לבחירה בבעל, הרי שאפילו אם הוא אינו האדם שהיא בוחרת בו בפועל כבעל, הוא עדיין מישהו שהיא הייתה רוצה לבלות איתו זמן. מה ממחיש הנושא הזה? הראייה של אדם ביחס לאהבה – ליתר דיוק, הסטנדרט של אדם בנוגע לבן-זוג באהבה או בנישואין – משפיעים במידה רבה על הראייה שלו ביחס לכל בני המין הנגדי. כשהיא נתקלת בגבר שעומד בסטנדרט שלה לבחירה בבעל, כל דבר בו נראה לה יפה, קולו ערב לאוזנה, ונעים לה להיווכח בדבריו ובמעשיו. אפילו אם הוא אינו מי שהיא מתכוונת להתאהב בו ולשאוף להשיגו, הוא נעים למראה מבחינתה. הנועם הזה הוא מקור הצרות. לא משנה מה הוא אומר, את לא מבחינה האם הדברים נכונים או לא; כל דבר בו נראה לך טוב ונכון, ואת חושבת שהוא עושה הכול היטב. מתוך התחושות הטובות האלה שיש לך ביחס אליו, את מתחילה בהדרגה להעריץ אותו ולסגוד לו. מנין באות ההערצה והסגידה האלה? המקור הוא הסטנדרט שמשמש אותך כדי לבחור בן-זוג לאהבה ולנישואין. ברובד מסוים, הסטנדרט הזה מטעה אותך מבחינת האופן שבו את רואה אנשים אחרים; ליתר דיוק, הוא מטשטש את הקריטריונים ואת הבסיס שאת משתמשת בהם כדי להביט בבני המין השני. מראה החיצוני שלו תואם את הסטנדרטים האסתטיים שלך, כך שלא משנה איזה סוג של אופי יש לו, האם המעשים שלו עולים בקנה אחד עם העקרונות או לא, האם יש לו את עקרונות-האמת או לא, האם הוא חותר אל האמת או לא, האם יש לו אמונה אמיתית והתמסרות אמיתית לאל או לא – הדברים הללו נעשים מטושטשים מאוד עבורך, וסביר שבהתייחסותך אל האדם הזה תהיי מוטה רגשית. כיוון שיש לך תחושות טובות כלפי האדם הזה, וכיוון שברמה הרגשית הוא מספק את הסטנדרט שלך, את רואה את כל מה שהוא עושה כטוב ומוצלח בהחלט; את שומרת עליו וסוגדת לו, עד כדי כך שכהוא עושה משהו רע, אינך מבחינה בכך, ואך גם לא חושפת או נוטשת אותו. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שהרגשות שלך משחקים תפקיד ולוכדים את ליבך. ברגע שהרגשות שלך מתעוררים, האם קל לך לעשות דברים בהתאמה עם העקרונות? ידם של הרגשות שלך על העליונה, כך שאין לך עקרונות. וכך, התוצאות שנגרמות מן העניין הזה חמורות מאוד. על אף שהוא אינו האדם שאת מאוהבת בו, או שהוא אינו האדם שאת רוצה להתחתן איתו, הוא עדיין תואם לאסתטיקה ולצרכים הרגשיים שלך; בכפוף לתנאי המוקדם הזה, הרגשות שלך משפיעים עלייך ושולטים בך באורח בלתי נמנע, וקשה לך מאוד לראות את האדם הזה, להתמודד עם הבעיות שעולות באדם הזה ולהתמודד עם הבעיות שלך עצמך על בסיס דברי האל. ברגע שרגשות שולטים בך והופכים לכוח השולט בך, קשה מאוד להשתחרר מן הכבלים הרגשיים שכובלים אותך ולהיכנס למציאות של יישום בפועל של האמת. אם כך, מה כוונתי בכל זה? אני מתכוון שלכולם יש כל מיני פנטזיות על נישואין. הסיבה לכך היא שאתה לא חי בריק או בכוכב לכת אחר, ומובן שאתה לא קטין, ובוודאי לא מוגבל שכלית או הדיוט; אתה אדם בוגר, ויש לך רעיונות של אדם בוגר. בה בעת, אתה גם קיבלת באורח לא רצוני את הדעות השונות של החברה על נישואין, לאחר שקיבלת את המידע על נישואין שמגיע מן החברה ומהמין האנושי המרושע. לאחר שקיבלת את הדברים האלו, אתה מפנטז באורח לא רצוני על מי יהיה בן-הזוג הרומנטי שלך. מה משמעות הפנטזיה? משמעה לטפח מחשבות לא מציאותיות וריקות. על בסיס מה ששיתפנו וחשפנו כעת, הדבר מכוון בעיקר אל הדעות השונות ביחס לנישואין שבאות מן החברה ומהמין האנושי המרושע. כיוון שאין לך ראייה נכונה ותואמת-אמת של הנישואין, אתה באורח בלתי-נמנע מושפע, נשחק ומושחת על ידי הדעות השונות בנוגע לנישואין שבאות מן החברה ומהמין האנושי המרושע, אבל אינך יודע ואינך מודע. אתה לא יכול לחוש שזאת שחיקה, השחתה. מבלי משים אתה מקבל את ההשפעה הזאת, ומבלי משים אתה מתחיל לחשוב שכל זה הוגן למדי וסביר, ואתה מתייחס לכך כעניין שבשגרה, בעודך חושב שכל אלו הם רעיונות שצריכים להיות לאנשים בוגרים. באופן טבעי למדי אתה תהפוך את כל זה לדרישות המתאימות ולצרכים המתאימים שלך – הרעיונות הראויים שצריכים להיות לאדם בוגר. וכך, מהרגע שתתחיל לקבל את המסרים האלו, הפנטזיות שלך על הנישואין יחמירו עוד ועוד וילכו וייעשו עמוקות יותר. בה בעת, תחושת הבושה שלך ביחס לנישואין תפחת כל העת, או שאפשר לומר שתחוש שאתה פחות ופחות נוטה לדחות באורח יזום את הפנטזיות הללו על נישואין. אם לומר זאת בדרך אחרת, הפנטזיות שלך בנוגע לבן-הזוג שלך לאהבה או הסצנות והדברים השונים הקשורים לנישואים יהפכו יותר ויותר בלתי-רצוניים ונועזים. האין זה כך? (אכן). ככל שאנשים מקבלים דעות ומידע על נישואין מהחברה ומהמין האנושי המרושע, כך הם נעשים נועזים ושלוחי רסן יותר בדמיונות שיש להם ביחס לנישואין שלהם עצמם, בחיפוש שלהם אחר בן-זוג לאהבה, ובחיזור אחר בן-הזוג הזה. בה בעת, הם מקווים שהמאהב שלהם יהיה בדיוק כמו דמות המתוארת ברומן רומנטי, בדרמת טלוויזיה או בסרט רומנטי – שהוא יאהב אותם ללא תנאי, עד שהים ייבש ועד שהסלעים יהיו לאבק, תוך שהוא נותר נאמן עד המוות. באשר להם עצמם, גם הם אוהבים את בן-הזוג שלהם באופן עמוק, בדיוק כפי שהדבר מתואר בדרמות טלוויזיה וברומנים רומנטיים, עד שהים ייבש והסלעים יהיו לאבק, תוך שהם נותרים נאמנים עד מוות. בקיצור, הפנטזיות האלה מנותקות מהצרכים האמיתיים של האנושיות והחיים. כמובן, הן גם מנותקות מן התמצית של האנושיות; הן לגמרי לא עולות בקנה אחד עם החיים האמיתיים. אלה רק מחשבות נעימות שיוצר דמיונם של אנשים, בדיוק כמו עם כל דבר אחר שאנשים חושבים שהוא טוב. היות שהמחשבות הללו לא עולות בקנה אחד עם ההגדרה של אלוהים לנישואין והסידורים שלו עבורם, אנשים צריכים לוותר על הרעיונות ונקודות המבט האלו, שלחלוטין אינם בהתאמה עם העובדות, ואשר בעקבותיהם אל להם ללכת מלכתחילה.

כיצד צריכים אנשים לוותר על הפנטזיות הלא מציאותיות האלו ביחס לנישואין? הם צריכים לתקן אל המחשבות וההשקפות שלהם ביחס לרומנטיקה ולנישואין. ראשית, אנשים צריכים לוותר על ההשקפה שיש להם כביכול לגבי האהבה, לוותר על הדברים והאמרות המטעים כמו לאהוב מישהו עד שהים ייבש והסלעים יהיו לאבק, אהבה בלתי מעורערת עד המוות, ואהבה הנמשכת מחיים לחיים. אנשים אינם יודעים האם תהיה להם האהבה הזאת למשך כל חייהם, קל וחומר במהלך חיים עתידיים או עד שהים ייבש והסלעים יהיו לאבק. כמה שנים ייקח לימים להתייבש ולסלעים להפוך לאבק? האם אנשים לא היו מפלצות אילו הם יכלו לחיות זמן רב כל-כך? טוב מספיק פשוט לחיות היטב את החיים האלו, ולחיות אותם עם מודעות ובהירות. טוב מספיק פשוט למלא היטב את תפקידך בנישואין, לעשות מה שגבר או אישה צריכים לעשות כדי לקיים את המחויבויות והאחריות שגבר או אישה צריכים לקיים, למלא את האחריות ההדדית שלכם, לתמוך זה בזו, לעזור זה לזו ולהיות זה עם זו לכל החיים. אלו נישואין מושלמים וראויים, וכל אותם דברים אחרים, אותה אהבה לכאורה, אותן שבועות אהבה כביכול, אותה אהבה שנמשכת מחיים לחיים – כל הדברים הללו הם חסרי תועלת, אין להם כל קשר לנישואין שהאל קבע, ושום קשר להוראות ולהמלצות של האל לגברים ולנשים. הסיבה לכך היא שלא משנה מהי הנחת היסוד של כל נישואין, או מהם התנאים האינדיבידואליים של הבעל או האישה, אם הם עניים או עשירים, או אילו כישרונות, מעמד חברתי ורקע חברתי יש להם, אם האם מתאימים באופן מושלם או הזוג המושלם; לא משנה האם הנישואין התממשו בשל אהבה ממבט ראשון או שהם שידוך שההורים עשו, האם זה קרה במקרה או נוצר באהבה מתוך קשר ממושך – לא משנה באיזה סוג נישואין מדובר, כל עוד שני אנשים מתחתנים ובאים בברית הנישואין, הרי שהנישואין האלו חייבים בהכרח לרדת לקרקע המציאות, בחזרה לחיים האמיתיים של הצרכים היומיומיים. אף-אחד אינו יכול להימלט מן החיים האמיתיים, וכל נישואין, בין אם יש בהם אהבה או לא, חייבים בסופו של דבר לשוב לחיים היומיומיים. למשל, צריך לשלם את חשבונות הבית והאישה מתלוננת: "אבוי, החשבונות שוב גבוהים יותר. הכול מתייקר, הכול עולה חוץ מהמשכורת. איך אנשים יכולים לחיות כשמחירי הדברים עולים כל כך?" אבל למרות תלונותיה, היא עדיין צריכה להשתמש במים ובחשמל, אין לה ברירה. אז היא משלמת את החשבונות, ולאחר שהם שולמו עליה לחסוך כסף על אוכל והוצאות, בניסיון לחסוך את הכסף שהיא נאלצה לשלם כתוספת עבור החשבונות הגבוהים יותר. היות שיש ירקות מוזלים בשוק, הבעל אומר: "השעועית במבצע היום. תקני עוד, תקני מספיק לשבועיים". האישה אומרת: "כמה כדאי לנו לקנות? אם נקנה יותר מדי ולא נוכל לאכול את הכול, זה יתקלקל. ואם נקנה כל כך הרבה, לא נוכל להכניס את הכול למקפיא!" הבעל משיב: "אם לא נוכל להכניס את הכול למקפיא, האם לא נוכל פשוט לאכול יותר? אנחנו יכולים לאכול שעועית פעמיים ביום. אל תהיי תמיד כל כך מודאגת מקנייה של דברי מזון יקרים!" הבעל מקבל את משכורתו ואומר: "החודש שוב קיבלתי בונוס. אם אקבל בונוס גדול לסוף השנה, נוכל לצאת לחופשה. כולם נוסעים לחופשה למלדיביים או לבאלי. גם אני אקח אותך לשם לחופשה, כדי שתוכלי ליהנות". עצי הפרי סביב ביתם מניבים שפע של פירות, והבעל והאישה מתווכחים: "לא היה לנו יבול טוב בשנה שעברה. הפירות השנה רבים מאוד, כך שאנחנו יכולים למכור חלק ולהרוויח קצת כסף. אחרי שנרוויח קצת כסף, אולי נוכל לשפץ את ביתנו? נוכל להתקין חלונות אלומיניום גדולים יותר ולהתקין דלת ברזל חדשה". כשמגיע מזג האוויר החורפי הקר, האישה אומרת: "אני לובשת את מקטורן הכותנה הזה שבע או שמונה שנים, והוא הולך ונעשה דק. כשתקבל את המשכורת, אתה יכול להוציא קצת פחות ולשים בצד כסף כדי שאקנה מקטורן חורפי. מקטורן מפוך עולה לפחות שלוש מאות עד ארבע מאות, או אולי חמש מאות עד שש מאות יואן". "בסדר", אומר הבעל. "אשים בצד קצת כסף ואקנה לך מקטורן טוב וחם מפוך של נוצות ברווז". האישה אומרת: "אתה רוצה לקנות לי אחד, אבל גם לך אין. תקנה אחד גם לעצמך". הבעל משיב: "אם יהיה לי מספיק כסף, אקנה אותו. אם לא, אסתדר עם המקטורן שלי שנה נוספת". בעל אחר אומר לאשתו: "אני שומע שפה קרוב נפתחה מסעדה גדולה שמגישה כל מיני פירות ים. שנלך?" האישה אומרת: "בוא נלך. יש לנו מספיק כסף, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו". הם הולכים לאכול פירות ים וחוזרים הביתה שמחים ביותר ומרגישים מאושרים מאוד. האישה חושבת: "תראו כמה החיים שלי נעימים עכשיו. התחתנתי עם הבחור הנכון. אני יכולה לאכול פירות ים טריים. השכנים שלנו לא יכולים להרשות לעצמם לאכול פירות ים טריים. יש לי חיים נהדרים!" האם חיי הנישואין אינם כאלו? (הם אכן כאלו). החיים שלהם עוברים עליהם בחישובים ובוויכוחים. הם עובדים כל יום מעלות השחר ועד שקיעת החמה, הולכים לעבודה בשמונה כך שעליהם לקום בחמש בבוקר. כשהשעון המעורר מצלצל, הם חושבים, "אני ממש לא רוצה לקום, אבל אין לי ברירה. אני חייב לקום כדי לפרנס את המשפחה ולחיות", וכך הם מתקשים לצאת מן המיטה. "למרבה המזל לא איחרתי היום, אז לא יפחיתו לי מהבונוס". הם גומרים את העבודה וחוזרים הביתה ואומרים, "איזה יום קשה היה, כל כך קשה! מתי לא אהיה חייב לעבוד?" הם חייבים לטרוח כל כך כדי להרוויח משכורת ולהתפרנס; הם צריכים לחיות כך כדי לחיות היטב, לקיים את חייהם של שני אנשים במסגרת של נישואין, או כדי שיוכלו להיות להם חיים יציבים. הם מבלים את חייהם כך עד שהם מזדקנים ומגיעים לשנותיהם המאוחרות, והאישה הזקנה אומרת: "אוי, תראה, בעלי, שיערי האפיר! יש לי קמטים סביב העיניים ומופיעה לי פימה. האם אני זקנה כעת? האם לא ימצא חן בעיניך שאני נראית זקנה ואז תלך לחפש אישה אחרת?" בעלה משיב: "בשום אופן, טיפשונת זקנה שלי. ביליתי איתך את כל חיי ואת עדיין לא מכירה אותי. את באמת חושבת שאני גבר כזה?" אשתו דואגת כל הזמן שלא ימצא חן בעיניו שהיא מזדקנת והיא חוששת שהוא כבר לא ירצה אותה. היא מנדנדת עוד ועוד, בעלה מדבר פחות ופחות, והם מדברים פחות ופחות זה עם זו וצופים בתוכניות הטלוויזיה שלהם, בלי להקדיש תשומת לב זה לזו. יום אחד, האישה אומרת: "בעלי, התווכחנו הרבה במהלך חיינו. היה קשה לחיות איתך כל השנים האלו. אני לא אבלה את חיי הבאים עם גבר כמוך. אחרי הארוחה, אתה אף פעם לא מציע לעזור לי לסדר, אתה פשוט יושב שם ולא עושה כלום. מעולם במשך כל חייך לא תיקנת את הפגם הזה שלך. כשאתה מחליף בגדים, אתה לעולם לא מכבס את הבגדים שלך בעצמך, אני תמיד צריכה לכבס אותם עבורך ולסדר אותם במקומך. אילו הייתי מתה, מי היה עוזר לך אז?" בעלה אומר: "ובכן, האם לא הייתי מסוגל לחיות בלעדייך? יש כל כך הרבה נשים צעירות שרודפות אחרי שאני לא יכול להיפטר מהן". אשתו משיבה: "איזה שחצנות! תראה כמה אתה נראה מוזנח. לא היית יכול להיות עם אף אחת חוץ ממני". בעלה אומר: "תכעסי אם את רוצה, אבל יש הרבה אנשים שאוהבים אותי. רק את מביטה בי בזלזול ולא לוקחת אותי ברצינות". איזה מין נישואין יש להם? האישה אומרת: "הו, על אף שאין לי שום דבר שגורם לי לאושר ושום זיכרונות נעימים אחרי חיים שלמים איתך, עכשיו, כשאני זקנה, חשבתי: אם לא יהיה לי אותך, ארגיש שמשהו חסר לי. אם תמות לפניי, אצטער ולא יהיה אפילו למי לנדנד. אני לא רוצה להיות לבד. אני צריכה למות לפניך, כדי שתיאלץ לחיות לבד בלי שיהיה לך מי שיכבס לך את הבגדים או יבשל לך ארוחות, בלי שיהיה לך מי שיטפל בחיים היומיומיים שלך, וכדי שתזכור את טוב הלב שלי. לא אמרת שיש לך הרבה נשים צעירות שרודפות אחריך? כשאמות תוכל ללכת ולקחת לך אחת תיכף ומיד". בעלה אומר: "תירגעי, אוודא שאת תמותי לפניי. כשלא תהיי יותר, בהחלט אמצא מישהי טובה ממך כבת זוג". אבל מה הוא באמת חושב בליבו? "את תלכי קודם, וכשלא תהיי עוד, אסבול את הבדידות. אני מעדיף לעמוד בקושי הזה ולסבול כך מאשר שאת תסבלי". אלא שאשתו הזקנה מתלוננת תמיד על בעלה, שהוא עושה לא בסדר את הדבר הזה, ולא בסדר את הדבר ההוא, שיש לו פגם כזה או פגם אחר, ועל אף שבעלה לא מתקן את הפגמים שלו, הם ממשיכים לחיות כך, ועם חלוף הזמן היא מתרגלת לכך. בסוף, האישה משלימה עם זה, הגבר עומד בזה, וכך הם חיים ביחד את כל חייהם. אלו הם חיי הנישואין.

על אף שיש הרבה דברים שאינם לטעמך בנישואין, ויש הרבה ויכוחים, והזוג חווה בחיים מחלות, עוני, וקשיים כלכליים, ואפילו נתקל במאורעות שמחים ביותר וגם עצובים ביותר, וכן במאורעות נוספים, הם בכל זאת עומדים ביחד בכל מיני מכשולים, והשותף שלהם הוא מישהו שהם לעולם לא היו יכולים לעזוב, מישהו שהם מעולם לא היו יכולים לוותר עליו לפני שיעצמו את עיניהם בפעם האחרונה. מהו שותף? הוא בן-זוג. הגבר ממלא אחריות כלפי האישה במשך חיים שלמים, ובדומה לכך האישה ממלאת אחריות כלפי הגבר במשך חיים שלמים; האישה מארחת לגבר לחברה לכל אורך החיים, והגבר משמש חֶברה לאישה לכל אורך החיים. אף אחד מהם לא יכול לומר בבירור מי מלווה יותר את מי; הם גם לא יכולים לומר בבירור מי תרם יותר, מי עשה יותר טעויות, או למי יש יותר פגמים; אף אחד מהם לא יכול לומר בבירור מי מהם הוא העוגן העיקרי או המפרנס העיקרי בחייהם המשותפים; והם גם לא יכולים לומר בבירור מי עומד בראש משק הבית או מי אחראי עליו ומי עוזר כנגדו; אף אחד מהם לא יכול לומר מי מהם אינו מסוגל לעזוב את האחר, האם הגבר הוא מי שאינו יכול לעזוב את האישה, או שהאישה היא מי שאינה יכולה לעזוב את הגבר; ואיש מהם לא יכול לומר בבירור מי צודק ומי טועה כשהם מתווכחים. אלו החיים, אלו החיים הרגילים של גבר ואישה במסגרת נישואין, וזה המצב הרגיל והנפוץ בחיים מבחינת בני האדם. כך הם החיים, בלתי נפרדים מכל מיני פגמים של האנושיות ומכל מיני הטיות, ועוד יותר מכך, מכל מיני צרכים של האנושיות, וכן, כמובן, מכל הבחירות הנכונות והשגויות, הרציונליות והלא רציונליות של האנושיות שמתקבלות תחת הריבונות של המצפון וההיגיון שלנו. אלו הם החיים, אלו החיים הרגילים ביותר. נכון ולא נכון הם לא חלק מהעניין, אין זה אלא מצב של חיים יחסית ראויים וקונבנציונליים וזאת המעשיות של החיים. ובכן, איזו עובדה מבהירה לאנשים המעשיות הזאת של החיים ושל מצב החיים במסגרת הנישואין? העובדה היא, שאנשים צריכים לוותר על הפנטזיות הלא מציאותיות השונות שיש להם לגבי נישואין, לוותר על כל הרעיונות שאין להם כל קשר עם ההגדרה הנכונה של נישואין ועם הקביעה והסידורים של האל. כל אלו הם דברים שאנשים צריכים לוותר עליהם, שכן אין להם ולא כלום עם החיים של אנושיות רגילה או עם המחויבויות והאחריות שאדם רגיל ממלא בחיים. לכן, אנשים צריכים לוותר על ההגדרות השונות האלו ועל אמרות על נישואין שבאות מן החברה ומן המין האנושי המרושע, במיוחד אותה אהבה כביכול שאין לה לחלוטין שום קשר לחיי נישואין אמיתיים. נישואין אינם התחייבות לכל החיים והם גם לא שבועת אהבה חגיגית לכל החיים, ובוודאי שהם לא מימוש נדרים במשך חיים שלמים. להיפך, הם החיים האמיתיים של גבר ואישה במסגרת נישואין, הם מה שגבר ואישה צריכים בחיים האמיתיים והם הביטוי שלהם בחיים האמיתיים. יש אנשים שאומרים: "אם אתה משתף על נושא הנישואין ואינך מדבר על אהבה, אינך מדבר על שבועות אהבה חגיגיות, או על אהבה שנמשכת עד שהים מתייבש והסלעים הופכים לאבק, או על הנדרים שזוגות נשואים נודרים זה לזו, אז על מה אתה מדבר?" אני מדבר על אנושיות, על אחריות, על עשייה של מה שגבר ואישה צריכים לעשות בהתאמה עם דברי התוכחה וההוראות של האל, על מילוי המחויבויות והאחריות שגבר ואישה צריכים למלא, על נשיאה בנטל המחויבויות והאחריות שגבר ואישה צריכים לשאת – כך, תמלא את המחויבויות שלך, האחריות שלך, או השליחות שלך. בכל מקרה, מהי הדרך הנכונה ליישם בפועל שעליה עלינו לשתף בנוגע לוויתור על פנטזיות שונות ביחס? שאתה לא צריך לבסס את המחשבות או את הפעולות שלך על הרעיונות השונים שבאים מן המין האנושי המרושע וממגמות מרושעות, אלא שעליך לבסס אותן על דברי האל. לא משנה כיצד האל מדבר על נושא הנישואין, אתה צריך לבסס את המחשבות והפעולות שלך על דבריו. העיקרון הזה נכון, כן? (כן). האם סיימנו למעשה לשתף על נושא הוויתור על פנטזיות למיניהן ביחס לנישואין? האם בעיקרו של דבר, העניין ברור לך? (כן, הוא ברור כעת).

זה עתה שיתפנו על ויתור על פנטזיות למיניהן ביחס לנישואין, וכמה אנשים אמרו: "אם אני לא רוצה להיות רווק ואני מתכנן לצאת עם מישהי ולמצוא מישהי להתחתן איתה, איך עלי אם כן ליישם בפועל את דברי האל כך שאוכל לוותר על הפנטזיות השונות שיש לי ביחס לנישואין? כיצד עלי ליישם בפועל את העיקרון הזה?" האם הדבר אינו קשור לעקרונות ביחס לבחירה בבן-זוג, העקרונות הנוגעים לבחירה בשותף לנישואין? מה העקרונות ביחס לבחירה בבן זוג שהעולם השריש בך? נסיך מן האגדות, יפהפייה בהירת-עור, גבר יפה-תואר ועשיר, אישה יפהפייה ועשירה, ומוטב שיהיו דור שני למשפחה עשירה. על ידי כך שתתחתן עם מישהו כזה, אתה יכול לקצץ 20 שנות מאבק ממסכת חייך. הגבר צריך להיות מישהו שיכול להרשות לעצמו טבעת יהלומים, שמלת כלה, וחתונה נוצצת עבורך. הוא צריך להיות מישהו שיש לו שאיפות לקריירה, שיכול לעשות הון, או שכבר יש לו כמות מסוימת של נכסים. האם המחשבות והדעות הללו לא מושרשות בך על ידי העולם? (הן אכן מושרשות על ידי העולם). ויש מי שאומרים: "בן הזוג שלי צריך להיות מישהו שאני אוהב". מישהו אחר אומר: "זה לא נכון. מי שאתה אוהב לא בהכרח יאהב אותך. אהבה צריכה להיות הדדית; מי שאתה אוהב צריך גם לאהוב אותך. אם הוא אוהב אותך הרי שהוא לעולם לא יבחר לנטוש אותך או לוותר עליך. אם מי שאתה אוהב לא אוהב אותך, הרי שיום אחד הוא פשוט יקום ויעזוב אותך". האם הדעות הללו נכונות? (לא). אז אִמרו לי, איזה עיקרון עליכם לקיים כשאתם בוחרים בן-זוג, עיקרון שיהיה מבוסס על דברי האל ושמתייחס לאמת כקריטריון שלו? דברו על הנושא הזה בהתאמה עם המחשבות והדעות הנכונות שיש לכם כעת. (אילו רציתי למצוא בן-זוג, הוא לכל הפחות היה צריך להיות מישהו שמאמין באל, מישהו שיכול לחתור אל האמת, שיש לו אותן שאיפות לחיים כמוני ושהולך באותו הנתיב שאני הולך בו). מי שחולק איתך את אותן שאיפות והולך באותו הנתיב שאתה הולך ובו ושמאמין באל – אתה מונה מספר קריטריונים ספציפיים לבחירה בבן-זוג. מי עוד היה רוצה לדבר? (אנחנו גם צריכים לבחון האם הוא מישהו עם אנושיות, האם הוא יכול למלא את האחריות והמחויבויות שלו במשפחה שבנויה על נישואין. ויש גם משהו נוסף: אין זה נכון שמישהו ימצא בוודאות בן-זוג לנישואין רק כיוון שהוא רוצה למצוא בן-זוג כזה כעת. האל הוא שמסדר זאת, ואתה צריך להתמסר ולחכות). יש נוהג ספציפי ויש גם בסיס ספציפי של מחשבה ותיאוריה. אתה צריך להתמסר ולחכות, להפקיד את העניין הזה בידי האל ולתת לו לסדר אותו עבורך, ובה בעת עליך גם לגשת לעניין הזה עם עקרונות. מי עוד היה רוצה לדבר? (אלוהים, הדעה שלי זהה לדעתם, כלומר, אנחנו צריכים למצוא מישהו שחולק איתנו את אותן שאיפות והולך באותו הנתיב, מישהו שיש לו אנושיות ושיכול לקחת אחריות. צריך לוותר על הדעות המוטעות שהשטן משריש בנו, להשקיע מאמצים בחובתנו, להתמסר לריבונות האל ולחכות לסידוריו). אם הוא לא היה יכול להרשות לעצמו טבעת יהלומים עבורך, האם עדיין היית מתחתנת איתו? (אם הוא היה גבר בעל אנושיות, הייתי מקבלת אותו אפילו אם הוא לא היה יכול להרשות לעצמו לקנות לי טבעת יהלומים). נניח שיש לו קצת כסף והוא יכול להרשות לעצמו לקנות לך טבעת עם יהלום של קראט אחד, אבל במקום זאת הוא קונה לך טבעת יהלום של 0.3 קראט – האם עדיין היית מוכנה להתחתן איתו אז? (לא הייתי דורשת ממנו דבר כזה). זה בסדר לא לדרוש דבר כזה. בכך שתחסכו כסף, תוכלו לאחר מכן להוציא אותו לאורך זמן, וזה נקרא לחשוב על הטווח הארוך. אפילו לפני שמצאת בן-זוג, כבר יש לך צורת מחשבה שתאפשר לך לחיות היטב – זה בהחלט נקרא להיות עם הרגליים על הקרקע! מי עוד? (אלוהים, אני חושבת שקודם כל, אני צריכה לוותר על הקריטריונים הארציים האלה לבחירת בן-זוג. כלומר אני לא צריכה לפנטז כל הזמן על כך שאמצא נסיך מהאגדות, או גבר יפה-תואר ועשיר, או מישהו רומנטי. לאחר שאוותר על הדברים האלו, עלי לגשת לנישואין עם התפיסה הנכונה, ואז להתמסר ולחכות לזמן של האל. על אף שמישהו כזה עשוי להופיע, הוא חייב להיות מישהו שחולק את אותן שאיפות והולך באותו הנתיב כמוני. אסור לי להסתמך על הדעות הארציות שלי ולדרוש שהגבר יגלה כלפיי התחשבות. הדבר החשוב ביותר הוא שהוא יהיה מסוגל לחתור אל האמת ולגלות התחשבות בכוונות האל). אם הוא חותר אל האמת, ומגלה התחשבות בכוונות האל, יוצא לבצע את חובתו כך שהוא לעולם לא בבית ואת צריכה לשאת לבדך בנטל חיי המשפחה, ומיכל הגז מתרוקן כך שאת צריכה לסחוב אותו במעלה המדרגות בכוחות עצמך – מה תעשי אז? (אני פשוט אסחוב אותו בעצמי). ואם את לא מסוגלת לסחוב אותו, את יכולה לשכור מישהו שיעזור לך. (או שאני יכולה למצוא אח או אחות שיעזרו לי). כן, כל אלה הן דרכים להתמודד עם המצב הזה. אם כן, האם היית כועסת אילו הוא היה נעדר במשך שנה או שנתיים, או שלוש או חמש שנים? "האם זה לא כמו לחיות כאלמנה? מה היה הטעם בכך שהתחתנתי איתו? האם זה לא בדיוק כמו לפני שהתחתנתי, כשפשוט חייתי לבדי? אני צריכה לטפל בכל הדברים בכוחות עצמי. איזה ביש-מזל זה שהתחתנתי איתו!" האם לא היית חושבת כך? (לא, אני לא צריכה לחשוב כך, כי הוא יבצע את חובתו ויעבוד למען מטרה מוצדקת. זה לא צריך להעכיר את מצב רוחי). אלו מחשבות מצוינות, אבל האם היית מסוגלת להתגבר על כל זה בחיים האמיתיים? אם הגבר הזה שמצאת הוא הגון באופן יוצא דופן, והוא בדרך כלל מאופק בדיבורו ובהתנהגותו, לא רומנטי, ומעולם לא קנה לך בגדים ראויים, מעולם לא נתן לך פרחים, ובמיוחד מעולם לא אמר לך "אני אוהב אותך" או שום דבר דומה, כך שבליבך אין לך מושג האם הוא אוהב אותך או לא, ועם זאת הוא באמת גבר טוב שגילה כלפייך התחשבות רבה וטיפל בך בחיים, גבר שפשוט לא אומר דברים כאלו ולא עושה שום דבר רומנטי, ושאפילו לא היה מנסה להשפיע עלייך או לפייס אותך כשאת נקלעת למצב-רוח רע – האם לא היית מטפחת כלפיו שום טרוניה בליבך? (קרוב לוודאי שהייתי מרגישה טינה בימים שלא האמנתי באל ולא הבנתי את האמת, אבל אחרי ששמעתי את האל משתף, אני יודעת שזה לא משנה אם הוא היה אומר את הדברים האלו ועושה את הדברים הרומנטיים האלו או לא. אלו הדעות של אנשי העולם והן לא מה שאנשים בעלי אנושיות רגילה צריכים לשאוף אליו. אני צריכה לוותר על הדברים האלו ואז לא אתלונן). את לא צריכה להתלונן, נכון? (נכון). כעת, את לא במצב הזה, ואת לא יודעת מה תרגישי בנסיבות ההן או כיצד מצבי-הרוח שלך יופיעו וישתנו. יחד עם זאת, ברגע זה, כולכם יודעים בתאוריה שהיות שאתם מאמינים באל, אתם לא צריכים לדרוש דרישות כל כך בלתי סבירות מבן-הזוג שלכם, ואתם גם לא צריכים להתלונן על בן-הזוג שלכם כשהדברים הללו קורים כיוון שאלה לא הדברים שאתם רוצים. יש לכם כעת את הרעיונות הללו, אבל האם אתם מסוגלים לממש אותם? האם הם קלים למימוש? (עלינו להתמרד נגד ההעדפות שלנו והדעות הארציות שלנו; ואז אמור להיות יחסית קל לוותר על הדברים הללו). אומר לך כיצד לטפל בעניין הזה. גברים ונשים יעמדו כולם בפני הבעיות האלה ויהיו להם את המחשבות ומצבי-הרוח הללו בחיי הנישואין ולכולם יהיו הצרכים האלו. יחד עם זאת, הנקודה העקרונית ביותר שעליך להבין היא, שאם בן הזוג שאתה בוחר בו הוא מי שליבך חושק בו – ונניח בצד את העובדה שהדבר סודר על ידי האל – אתה בחרת בו בעצמך ואתה מרוצה מכל היבט שלו, ובמיוחד, הוא חולק איתך את אותן השאיפות והולך באותו הנתיב כמוך, הוא יכול לבצע את חובתו בבית האל, וכל מעשיו צודקים, הרי שאתה צריך לנקוט גישה רציונלית ולאפשר לו לעשות זאת, לאפשר לו להתעלם מרגשותיך, לאפשר לו אפילו להתעלם מקיומך – בתיאוריה, זה משהו שעליך להשיג. יתרה מכך, אם עולה בך צורך כזה או מצב-רוח כזה בשל מצב מיוחד או מאורע מסוים, הרי שאתה חייב לבוא בפני האל כדי להתפלל. האם תהיה מסוגל לוותר לחלוטין על הדברים הללו לאחר שתתפלל? בשום אופן. בסופו של דבר, אנשים חיים במסגרת האנושיות הרגילה שלהם, יש להם נפש, והנפש שלהם תגרום לכך שיעלו בהם כל מיני מצבי-רוח. לא נבחן אם מצבי-הרוח הללו הם נכונים או שגויים. לעת עתה, הבעיה המעשית ביותר היא שאתה מתקשה לוותר על מצבי הרוח הללו. אפילו אם תוותר עליהם בפעם האחת הזאת, הם עלולים לשוב ולהופיע בסוג מסוים של מצבים אובייקטיביים. אם כך, מה עליך לעשות? אתה לא צריך להטריד את עצמך כלל, כי בתיאוריה, במונחי צורה ורציונליות, כבר ויתרת על השאיפה או הצורך האלו. אין זה אלא שבגלל האנושיות שלהם, לאנשים בגילאים שונים יהיו צרכים כאלה והם יחוו את מצבי הרוח האלה בדרגות שונות ובמידה זו או אחרת. המצבים האמיתיים הממשיים האלו ברורים לך והתפללת לאל, הנחת למצב-הרוח הזה לחלוף הפעם, או שמצב-הרוח שאתה חווה אינו כל-כך חמור ואתה לא לוקח אותו ברצינות רבה מדי. יחד עם זאת, אתה בהחלט תחווה את מצב-הרוח הזה שוב בפעם הבאה. אם כך, מהו היישום בפועל הספציפי שלך? עליך לא לשים לך לכך בכלל ולא לקחת זאת ברצינות ולומר: "הו, ההיבט הזה של הצביון שלי עדיין לא השתנה". זה לא שום סוג של צביון; זה בסך הכול מצב-רוח זמני שאין לו שום קשר לצביונות שלך. אתה גם לא צריך לעשות הר מעכבר ולומר: "הו, למה אני עדיין כך? האם לא חתרתי אל האמת? איך יתכן שאני מתנהג כך? זה נורא!" אין שום צורך להפוך עכבר להר; זהו רק ביטוי של מצב-רוח ששייך לרגשות השונים של האנושיות הרגילה שלך. אל תשים לב אליו כלל. זאת גישה בנוגע להתמודדות עם מצבי-רוח. יתרה מכך, כל עוד הוא אינו משפיע על הסדר והסדירות של חייך הרגילים ושל חייך הרוחניים, או על ביצוע חובתך, הרי שזה בסדר. למשל, כיוון שבעלך (או אשתך) עסוקים בביצוע חובתם, חלף זמן רב מאז התראיתם, ואין לכם כלל זמן לדבר זה עם זו. יום אחד את רואה לפתע אחות משוחחת עם בעלה, ועולה בליבך מצב-רוח ואת חושבת: "את רואה, היא יכולה לבצע את חובתה ביחד עם בעלה. הם כל כך מאושרים ושמחים. מדוע בעלי כל כך חסר רגשות? מדוע הוא אינו שואל אותי 'מה שלומך בזמן האחרון? את בסדר?' מדוע הוא לא מתייחס אלי? מדוע הוא אינו מוקיר אותי או אוהב אותי?" את חווה מצב-רוח מהסוג הזה, ולאחר זמן-מה את חושבת "הו, זה לא טוב להרגיש עגמומית". את יודעת שלא טוב להרגיש כך אבל את בכל זאת מרגישה קצת כועסת ואת מתווכחת עם עצמך ואומרת: "לא אטריח את עצמי איתו, פשוט אחכה שהוא ייטול את היוזמה וישים לב אליי. אם הוא לא יעשה את זה, אז אכעס עליו. אנחנו נשואים כל כך הרבה שנים, לא התראינו כל הזמן הזה והוא עדיין לא אומר שהוא מתגעגע אלי. האם הוא מתגעגע אלי או לא? הוא לא מטריח את עצמו בענייני אז אני לא אטריח את עצמי בעניינו!" את מתווכחת עם עצמך ואת חיה בתוך מצב-הרוח הזה. לרגע אחד בלבד, עולה גל של כעס ומצב-רוח. כל עוד את מסוגלת לישון ולאכול באופן רגיל, לקרוא את דברי האל, להשתתף בכינוסים, לבצע את החובה שלך באופן רגיל ולהסתדר עם האחים והאחיות שלך באופן רגיל, את לא צריכה לדאוג בגלל מצבי-רוח כאלו, ואת יכולה לחשוב בליבך מה שאת רוצה. לא משנה מה את חושבת, כל עוד חוש ההיגיון שלך רגיל ואת מבצעת את החובה שלך באופן רגיל, הרי שזה בסדר גמור. את לא צריכה לדכא את זה בכוח, ואת גם לא צריכה להתפלל לאל ביתר שאת ולבקש ממנו להטיל עלייך משמעת או להוכיח אותך, או להרגיש כאילו שאת חוטאת. אין צורך להפוך עכבר להר, שכן מצב-הרוח הזה ייעלם עד מהרה. אם את באמת מתגעגעת כל כך לבעלך, את יכולה להתקשר אליו ולשאול אותו לשלומו, אתם יכולים לפתוח את הלב זה בפני זו ולשוחח, והאם אז מצבי הרוח ואי-ההבנות הזמניים האלו לא ייעלמו? למעשה, את לא צריכה שהוא יעשה דבר. לפעמים פשוט תהיה לך תחושה רגעית ותרצי לשמוע את קולו, או שתרגישי בדידות זמנית, או שתרגישי מאוכזבת לזמן-מה, או שתרגישי אומללה, ואז תתקשרי אליו ותשמעי אותו מדבר. או-אז תראי שהוא בסדר גמור, שהוא אוהב אותך מאוד בדיוק כפי שהוא אהב אותך קודם לכן ושאת במחשבותיו. הוא פשוט עסוק בעבודה, או שזה בגלל שגברים לפעמים נוטים להזניח את הפרטים הקטנים יותר והוא עסוק בחובה שלו ולא חושב שחלף זמן כה רב, וזאת הסיבה שהוא לא יצר איתך קשר. האם זה לא דבר טוב שהוא עסוק ומבצע את חובתו באופן רגיל? האם אין זה מה שרצית? אילו הוא היה עושה רע, אילו הוא היה גורם להפרעות ולשיבושים, והיו מרחיקים אותו, האם לא היית דואגת לו? הכול רגיל אצלו כעת, והכול בדיוק כפי שהיה קודם לכן – האם דעתך לא נחה? מה עוד את רוצה? האם אין זה כך? (אכן כן). להתקשר כך ולומר כמה מילים זה לזו מקל על הבדידות שבליבך ועל תחושות הכמיהה, בדיוק כפי שאומרים הכופרים, והאם אין העניין הזה פתור? האם יש איזשהו קושי? להתקשר לבעלך ולהראות דאגה זה לזו – אמרו לי, האם האל מוקיע דבר כזה? (לא). אתם בעל ואישה על פי חוק, ולהתקשר אליו, לשוחח ולגלות את הכמיהה שלכם זה לזו זה לגמרי תקין, זה רגש אנושי רגיל, וזה משהו שאתה צריך לעשות בתחום האנושיות. יתרה מכך, הדבר כלול במה שהאל קבע בנוגע לנישואין עבור המין האנושי – ללוות זה את זו, לנחם זה את זו, לתמוך זה בזו. אם הוא אינו ממלא את האחריות הזאת, האם את לא יכולה פשוט לעזור לו למלא אותה? זה עניין פשוט מאוד שקל מאוד לטפל בו. האם אין הבעיה הזאת נפתרת על ידי יישום בפועל בדרך הזאת? האם יש צורך שכל מיני מצבי רוח יצוצו בליבך? לא. פשוט וקל ליישם זאת בפועל.

הבה נחזור לשאלה ששאלתי זה עתה: "כיצד צריכים אנשים לוותר על הפנטזיות השונות שלהם ביחס לנישואין?" כולכם השמעתם כמה רעיונות בתגובה לשאלה הזאת. אם אנשים רוצים לוותר על הפנטזיות השונות שלהם ביחס לנישואין, הרי שהם חייבים ראשית להיות בעלי אמונה ולהתמסר לסידורים ולקביעה של האל. לא צריכות להיות לכם שום פנטזיות סובייקטיביות או לא מציאותיות ביחס לנישואין, ביחס למי הוא השותף שלכם או איזה מין אדם הוא השותף שלכם; צריכה להיות לכם גישה של התמסרות לאל, אתם צריכים להתמסר לסידורים ולקביעה של האל ולסמוך על כך שהאל יכין עבורכם מישהו מתאים ביותר. האם לא צריך שתהיה גישה מסורה? (כן). שנית, אתם חייבים לוותר על הקריטריונים ההם לבחירת שותף שהושרשו בכם על ידי המגמות המרושעות של החברה ואז לקבוע את הקריטריונים הנכונים לבחירת שותף, כלומר, השותף שלכם צריך לכל הפחות להיות מישהו שמאמין באל כמוכם ושהולך באותו הנתיב כמוכם – זה מפרספקטיבה כללית. יתרה מכך, השותף שלכם חייב להיות מסוגל למלא את האחריות של גבר או אישה בנישואין; הוא חייב להיות מסוגל למלא את האחריות של שותף. כיצד תוכלו לשפוט את ההיבט הזה? עליכם להביט באיכות של האנושיות שלו, האם יש לו תחושה של אחריות, והאם יש לו מצפון. וכיצד שופטים האם יש למישהו מצפון ואנושיות? אם אינכם באים איתו במגע הרי שאין לכם כל דרך לדעת איך האנושיות שלו, ואפילו אם אתם באים איתו במגע, הרי שאם זה רק לזמן קצר, יתכן שלא תהיו מסוגלים לגלות איך הוא. אם כך, כיצד שופטים אם למישהו יש אנושיות? אתה מביט האם הוא לוקח אחריות על חובתו, על התפקיד שהטיל האל ועל העבודה בבית האל, ואתה מסתכל האם הוא יכול להגן על האינטרסים של בית האל והאם הוא נאמן לחובתו – זוהי הדרך הטובה ביותר לשפוט את איכות האנושיות של מישהו. נניח שאופיו של אדם זה ישר מאוד, וכשמדובר בעבודה שבית האל מוסר בידיו, הוא מסור ביותר, אחראי, רציני וכן, דקדקן מאוד, כלל לא רשלן, ולעולם לא מזניח, והוא חותר אל האמת, והוא מקשיב בזהירות ובאופן מצפוני לכל מה שהאל אומר .ברגע שהדבר ברור לו והוא מבין אותו, הוא מיישם אותו מיד; על אף שיתכן שלאדם כזה אין איכות גבוהה, הוא לכל הפחות מישהו שאינו שטחי כלפי החובה שלו וכלפי עבודת הכנסייה, ושמסוגל לקחת אחריות בכנות. אם הוא מצפוני ואחראי כלפי חובתו, הרי שהוא בוודאי יחיה איתכם את חייו בלב שלם וייקח עליכם אחריות עד הסוף ממש – אופיו של אדם כזה יכול לעמוד במבחנים. אפילו אם תחלו, תזדקנו, תתכערו, או אם יש לכם פגמים וליקויים, האדם הזה תמיד יטפל בכם נכון ויסבול אתכם, והוא תמיד יעשה את המיטב כדי לשמור עליכם ועל משפחתכם ולהגן עליכם, ולהעניק לכם חיים יציבים, כך שתחיו בשקט נפשי. זה הדבר המשמח ביותר עבור גבר או אישה בחיי נישואין. הוא לא בהכרח יהיה מסוגל להעניק לכם חיי עושר, מותרות ורומנטיקה, הוא לא בהכרח יהיה מסוגל להציע לכם שום דבר שונה מבחינת חיבה או כל היבט אחר, אך לכל הפחות הוא יגרום לכם להרגיש בנוח, ושאיתו חייכם יהיו מסודרים, ולא תהיה כל סכנה שתחושו לא בנוח. כשאתם תביטו באדם הזה, תהיו מסוגלים לומר כיצד יהיו חייו בעוד 20 או 30 שנה מהיום ואפילו לעת זקנה. אדם מהסוג הזה צריך להיות הקריטריון שלכם לבחירת שותף. כמובן, הקריטריון הזה לבחירת שותף מציב רף מעט גבוה, ולא קל למצוא אדם כזה בקרב המין האנושי המודרני, נכון? כדי לשפוט את אופיו של אדם והאם הוא יהיה מסוגל למלא את האחריות שלו בנישואין, עליכם להביט ראשית בגישה שלו כלפי חובתו – זה היבט אחד. היבט נוסף הוא שעליכם להסתכל האם יש לו לב ירא-אל. אם יש לו, הרי שלכל הפחות הוא לא יעשה שום דבר בלתי-אנושי או בלתי-מוסרי או לא אתי, כך שהוא בהחלט יתייחס אליכם יפה. אם אין לו לב ירא-אל, והוא חצוף, עקשן או שהאנושיות שלו מרושעת, ערמומית וגאוותנית; אם אין לו לב ירא-אל והוא מחשיב את עצמו עליון על אחרים; אם הוא מטפל בעבודה, בחובות ואפילו בשליחות של האל ובכל דבר גדול של בית האל בפזיזות ועל פי רצונותיו שלו, תוך שהוא פועל באופן מופקר, לעולם אינו מגלה זהירות, לא מחפש עקרונות, ובמיוחד כשהוא מטפל במנחות הוא לוקח אותן ונוטל אותן ללא רשות ובפזיזות, בלי לחשוש מדבר, הרי שאתם בשום פנים ואופן לא צריכים לחפש מישהו כזה. בלי לב ירא-אל, הוא מסוגל לכל דבר. נכון לעכשיו, אדם כזה יכול לדבר אליכם במילים חלקלקות ולהבטיח את אהבתו הנצחית, אך כשהיום יבוא שהוא לא יהיה מאושר, או כשלא תהיו מסוגלים לספק את צרכיו וכבר לא תהיו האהובים שלו, הרי שהוא יאמר שהוא לא אוהב אתכם ושאין לו עוד שום רגשות כלפיכם, והוא פשוט יקום ויעזוב אתכם בכל עת שהוא ירצה. אפילו אם אתם עדיין לא גרושים, הוא עדיין ילך לחפש מישהו אחר – כל זה אפשרי. הוא מסוגל לעזוב אתכם בכל רגע, בכל מקום, והוא מסוגל לכל דבר. אנשים כאלו מסוכנים ואינם ראויים לכך שתפקידו בידיהם את כל חייכם. אם אתם מוצאים אדם כזה כדי שיהיה המאהב שלכם, יקיר ליבכם, מי שאתם בוחרים בו כשותף, הרי שאתם בצרות. אפילו אם הוא גבוה, עשיר, יפה-תואר, מוכשר להדהים ומטפל בכם יפה ומגלה התחשבות כלפיכם, ואם לדבר באופן שטחי, הוא עומד במיוחד בקריטריונים, בין אם הוא חבר או חברה, בעל או אישה, ובכל זאת אין לו לב ירא-אל, הרי שהאדם הזה לא יכול להיות השותף הנבחר שלכם. אם אתם מאוהבים בו ומתחילים לצאת איתו ואז אתם מתחתנים, הרי שהאדם הזה יהיה סיוט ואסון עבורכם כל חייכם. אתם אומרים: "אני לא פוחד, אני חותר אל האמת". נפלתם בידיו של שד, והוא שונא את האל, מתנגד לאל, ומשתמש בכל מיני דרכים כדי להפריע לאמונתכם באל – האם אתם מסוגלים להתגבר על כך? מעט שיעור הקומה והאמונה שלכם אינם יכולים לעמוד בעינוי הזה, ולאחר ימים אחדים אתם כל כך מעונים שאתם מתחננים לרחמים ואינכם מסוגלים להמשיך להאמין באל. אתם מאבדים את אמונכם ודעתכם מלאה בהתכתשות הזאת החוזרת ונשנית. זה כמו להיזרק למטחנת בשר ולהיקרע לגזרים ללא צלם אנוש, כשאתם מבוססים בכך לגמרי, עד שלבסוף נגזר עליכם אותו הגורל כמו השד שנישאתם לו, וחייכם יגיעו לקיצם.

זה עתה שיתפנו על שני קריטריונים המיועדים לשפוט אם מישהו מסוגל למלא את האחריות שלו בנישואין. האם אתם יכולים לזכור מהם? (כן). שני הקריטריונים האלו מתייחסים לאיכות האנושיות של אנשים. קריטריון אחד הוא לראות אם הם מבצעים את חובתם במצפוניות ובאחריות, והאם הם מסוגלים להגן על עבודת הכנסייה ועל האינטרסים של בית האל. יתכן שלא תהיו מסוגלים לשפוט אנשים בבירור רק על ידי כך שתסתכלו עליהם; הם עשויים להיות מסוגלים לבצע את חובתם ולהגן על עבודת הכנסייה כדי לשאוף למעמד או כשיש להם מעמד, אבל טרם ראיתם באופן ברור איך ינהגו כשכבר לא יהיה להם מעמד. בעת הזאת, אין כל דרך שבה תוכלו לשפוט אותם באורח מדויק. יחד עם זאת, כשאתם רואים אותם מקימים מהומה, מקללים את האל ומנאצים אותו כשהם מאבדים את המעמד שלהם, ואומרים שהאל אינו צודק, זהו הרגע שבו תהיה לכם הבחנה לגביהם, ותחשבו: "לבן-אדם הזה אין בכלל לב ירא-אל. למרבה המזל, הוא גילה בזמן את פרצופו האמיתי. אלמלא עשה כן, הייתי בוחר בו כבו זוגי לנישואין". אתם רואים, הקריטריון האחר לבחירת שותף – האם יש להם לב ירא-אל – גם הוא קריטריון מפתח. אם אתם שופטים ומודדים אנשים באמצעות הקריטריון הזה, הדבר יציל אתכם מנישואין שהם סיוט. האם שני הקריטריונים האלו לבחירת שותף חשובים? (כן). האם אתם מבינים אותם? (כן). ראו, נשים מסוימות מאוהבות מאוד בכסף. כשהן מתחילות לצאת עם גבר, הן נראות מאוד עדינות והגיוניות, והגבר חושב: "האישה הזאת מקסימה! היא כמו ציפור קטנה, מתכרבלת איתי כל היום ודבוקה אלי כמו בדבק. היא בדיוק סוג האישה שגבר חולם עליה ושואף לה. גבר צריך אישה כזאת, מישהי שמדברת ברכות, שתלויה בגבר שלה, ושבאמת גורמת לגבר להרגיש שצריכים אותו. עם אישה כזאת צמודה אלי ולצדי, החיים יהיו מאושרים כל כך". וכך הם מתחתנים, אבל אז הוא רואה שהיא מאמינה באל אבל לא מנסה מאוד לחתור אל האמת. בכל פעם שהוא מזכיר בפניה את ביצוע חובתה, היא אומרת שאין לה זמן, והיא תמיד מוצאת תירוצים ואומרת שהיא עייפה, ולא מוכנה לסבול שום דבר. בבית, היא לא מבשלת או מנקה אלא צופה בטלוויזיה כל הזמן; כשהיא רואה שמישהי קנתה תיק של מעצב, או שהמשפחה של מישהי חיה בבית גדול ומפואר ושהם קנו מכונית יקרה, היא מעירה כמה הגבר במשפחה ההיא בוודאי מוכשר; היא בדרך כלל מוציאה כספים באופן פזרני, ובכל פעם שהיא הולכת לחנות של דברי זהב, לחנות תכשיטים, לחנות של פרטי יוקרה, היא תמיד רוצה לבזבז כסף ולקנות דברים יפים. אתה לא מבין את זה וחושב: "פעם היא הייתה כל כך מקסימה. איך יכול להיות שהיא הפכה לאישה כזאת?" אתה רואה? היא השתנתה, נכון? קודם, כשיצאתם, היא הייתה מסוגלת לבצע את חובתה ולסבול מעט, אבל כל זה היה על פני השטח. כעת שאתם נשואים, היא כבר לא כזאת. היא רואה שאתה לא מסוגל לעמוד בדרישות החומריות שלה ומתחילה להאשים אותך, ואומרת: "למה אתה לא יוצא להרוויח כסף? מה הטעם להאמין באל ולבצע את חובתך? האם האמונה באל יכולה לפרנס אותנו? האם האמונה באל יכולה לגרום לך להתעשר?" היא אפילו אומרת דברים שכופר היה אומר – האם האישה הזאת באמת מאמינה באל? (לא). היא לעולם לא רוצה לבצע את חובתה, היא לא מחשיבה כלל את האמונה באל, את החתירה אל האמת או את השאיפה להשיג ישועה, עד שלבסוף היא אפילו אומרת דברים מרדניים מאוד ואין לה כלל לב ירא-אל. אם כך, על מה חושבת האישה הזאת כל הזמן? (על אוכל, בגדים ושעשועים). היא חושבת רק על כסף ועל הנאות הגוף, זה הכול. היא דבר ארצי אוהב-כסף. אם תתחתן איתה והיא תציב מכשול בפני האמונה שלך באל ותעודד אותך לוותר על חובתך ולשאוף לדברים ארציים, מה תעשה? אתה עדיין תרצה לחתור אל האמת ולהגיע לישועה, אבל אם תלך אחריה לא תהיה מסוגל להגיע לישועה. אם לא תלך אחריה, היא תתווכח איתך ותתגרש ממך. ולאחר שתתגרש, אתה תחיה לבד בלי בת-זוג – האם תהיה מסוגל להתגבר על כך? אם מעולם לא הייתה לך בת-זוג, הרי שזה היה יכול להיות בסדר גמור, אבל כעת כבר היית עם בת-הזוג שלך שנים רבות ואתה רגיל לחיות איתה. פתאום אתה מוצא את עצמך גרוש וכבר אין לך בת-זוג – האם תוכל להתגבר על כך? לא קל להתגבר על כך, נכון? לא משנה אם זה במונחי הצרכים שלך בחיים, הצרכים הרגשיים שלך או העולם הרוחני הפנימי שלך, אתה לא יכול להתגבר על כך. הדרך שבה אתה חי את חייך השתנתה לעומת מה שהייתה קודם לכן והפכה לדרך אחרת, והתבנית, הקצב ודרך החיים שהיו לך בעבר נקלעו לכאוס מוחלט. איזה מין נישואין היו לך? מה הביאו לך הנישואין האלו? אושר או אסון? (אסון). הם הביאו לאסון. לכן, אם אינך יודע כיצד לשפוט אנשים ואתה אומד אנשים בלי להתבסס על עקרונות נכונים ועל דברי האל, הרי שעליך לעשות את המיטב כדי לא לנהל מערכות יחסים אקראיות ולא לטפח שום רעיונות או תוכניות לצאת עם מישהו או להתחתן. זה כיוון שבימינו, הפיתוי מצד המגמות המרושעות של העולם הזה כלפי אנשים גדול מאוד, וכל אדם רווק ניצב בחייו בפני פיתויים רבים מכל מיני סוגים; אף-אחד אינו מסוגל להתגבר עליהם, ואפילו אם אתה חותר אל האמת, עדיין תגלה שקשה להתגבר עליהם. אם תחתור אל האמת ותגיע להבנה של האמת ותשיג את האמת, תהיה מסוגל להתגבר עליהם. עם זאת, בטרם תבין את האמת ותשיג אותה, הפיתוי תמיד יפעל עליך את פעולתו, והוא יהיה תמיד סכנה עבורך. יתרה מכך, יש נושא קריטי מבחינתכם, והוא שאינכם יודעים כיצד לשפוט אנשים ואינכם מסוגלים לראות בבירור את המהות של אנשים – זה הנושא הקריטי ביותר. מה הדבר היחיד שאתם יודעים לשפוט? גברים יודעים לשפוט רק האם אישה יפה, האם היא למדה לימודים גבוהים, האם המשפחה שלה עשירה, האם היא מסוגלת להתלבש יפה, האם היא יודעת כיצד להיות רומנטית והאם היא יודעת כיצד להביע חיבה. ביתר פירוט, גברים מסוגלים להגיע לכדי ידיעה אם אישה תהיה רעיה ואם טובה, האם היא תוכל ללמד היטב את ילדיהם, והאם היא יכולה לנהל משק בית. אלה, לכל היותר, הם הדברים שגברים יודעים כיצד לשפוט. ומה מסוגלות נשים לשפוט ביחס לגברים? הן מסוגלות לשפוט האם גבר יודע כיצד להיות רומנטי, האם הוא מוכשר, האם הוא ממלא את קופות המשפחה, האם הוא נועד להיות עשיר או עני, והאם יש לו תכסיסים כדי להסתדר בעולם. ברמה טובה יותר, נשים מסוגלות לשפוט האם גבר מסוגל לסבול, האם הוא יכול לנהל היטב את המשפחה, האם היא תוכל לאכול ולהתלבש היטב אם היא תהיה איתו, מהו הרקע המשפחתי שלו, האם המשפחה שלו אמידה, האם יש בבעלותם בית, מכונית ועסק, האם הם בעסקים או שהם איכרים או פועלים, מה המצב הכלכלי הנוכחי של המשפחה, והאם ההורים שלו שמו בצד כסף כדי שהוא יתחתן. אלה, לכל היותר, הם הדברים שנשים לומדות לדעת. באשר לאופייה של המהות האנושית של המחזר הפוטנציאלי, או לבחירה שהוא יבחר בנוגע לנתיב האמונה באל, האם אתם מסוגלים לראות את הדברים האלו באורח ברור? (לא). אם להיות מדויקים יותר, האם האדם הזה מסוגל ללכת בדרכו של צורר משיח? האם הוא רע? אם לשפוט על פי סך כול ההבעות והביטויים של איכות האנושיות שלו, האם הוא מישהו שחותר אל האמת או מישהו שסולד מן האמת? האם הוא מסוגל ללכת בנתיב של חתירה אל האמת? האם הוא מסוגל להגיע לישועה? ואם תתחתנו, האם שניכם תוכלו להיכנס למלכות כבעל ואישה? אינכם יכולים לראות זאת באופן ברור, נכון? יש אנשים שאומרים: "מדוע אנחנו צריכים לראות את הדברים האלו באופן ברור? יש כל כך הרבה אנשים נשואים בעולם. גם הם לא מסוגלים לראות את הדברים האלו באופן ברור, אבל הם בכל זאת ממשיכים בחייהם, לא?" הרבה אנשים לא רואים את הנישואין באופן ברור. אם אתם נתקלים באדם טוב שחי באופן הגון, שאיתו אתם יכולים לבלות את חייכם בלי יותר מדי טלטלות או עליות ומורדות, ושאין איתו הרבה סבל, הרי שאלו יכולים להיחשב חיים טובים ונישואין טובים. יחד עם זאת, יש כאלה שלא רואים אנשים אחרים באופן ברור ומתמקדים רק על איך האדם האחר נראה ואיזה מעמד יש לו. הם מאפשרים לעצמם להיות משוכנעים על ידי מילים מתקתקות, ורק לאחר שהם נישאים הם מגלים שבן הזוג שלהם הוא אדם רע, שהוא שד, ושכל יום של חיים עם אדם מהסוג הזה הוא כמו שנה. נשים לעתים קרובות מזילות דמעות, בעוד שגם גברים מרומים במידה רבה והופכים לקורבנות, והתוצאה היא גירושין לאחר שנים אחדות. יש זוגות נשואים שמתגרשים כשהילדים שלהם בני שלוש או ארבע, או בגיל העשרה שלהם, ולאחדים מהם יש אפילו נכדים כשהם מגלים שהם לא יכולים לסבול עוד לחיות ביחד, כך שהם מתגרשים. מה אומרים האנשים האלו בסוף? "נישואין הם קבר", ו"נישואין הם קרמטוריום". אם כך, האם טעות מצד הנשים או הגברים היא שהביאה לתוצאה הזאת? שני הצדדים עשו טעויות, ואף אחד מהם לא היה מוצלח. הם לא יודעים מהו טבעם של נישואין או של חיי נישואין. טבעם של נישואין הוא ליטול אחריות זה על זה, להיכנס לחיים האמיתיים ולתמוך זה בזה. הדבר תלוי באנושיות הרגילה^[א] של שני בני-הזוג כך שהם יוכלו להגיע לזקנה באושר וביציבות ולהישאר ביחד עד הסוף. ומהו טבעם של חיי הנישואין? גם זה תלוי באנושיות הרגילה^[ב] של שני בני-הזוג, ורק כך הם יוכלו לחיות בשלווה, ביציבות ובאושר. שני בני-הזוג חייבים ליטול אחריות זה על זה, ורק אז הם יוכלו סוף סוף לחיות יד ביד לאורך הזקנה ועד הסוף. יחד עם זאת, זו לא כניסה למלכות; לא קל לזוג נשוי להיכנס למלכות ביחד. אפילו אם הם אינם יכולים להיכנס למלכות, על מנת שזוג נשוי יחיה לבסוף יד ביד עד לזקנה עליהם לכל הפחות להיות בעלי מצפון והיגיון, עם אנושיות שעומדת בסטנדרט. האם אין זה כך? (אכן כן). האם שיתוף באופן הזה גורם לכם להיות בעלי אמון רב יותר בנישואין, או שמא פחות, או שזה גורם לכך שיהיו לכם הגישה והדעה הנכונות? (זה גורם לכך שיהיו לנו הגישה והדעה הנכונות). השיתוף באופן זה לא קשור כלל לכך שיש לך יותר או פחות אמונה, נכון? אני מדבר על ויתור על פנטזיות שונות ביחס לנישואין לא כדי לגרום לך לוותר על נישואין או לדחות אותם כליל, אלא כדי שתנקוט את הגישה הנכונה והרציונלית כלפי העניין הזה. ליתר דיוק, זה כדי שתוכל לשקול את העניין, לגשת אליו ולפתור אותו בהתאמה עם דברי האל. זה לא כדי שתפסיק לגמרי לחשוב על נישואין – לא לחשוב ולוותר הם לא היינו הך. ויתור אמיתי פירושו להיות ניחנים במחשבות ובדעות הנכונות והמדויקות. ובכן, על ידי שיתוף באופן הזה, האם לא ויתרתם כבר על אחדות מן הפנטזיות השונות שלכם על נישואין? (כן). האם כעת אתם חוששים יותר מנישואין, או שאתם כמהים להם יותר? למעשה, אף אחד מהדברים הללו אינו העניין. אין כל צורך לפחד מהם וגם לא לערוג אליהם כל כך. אם אתם רווקים כעת, ואתם אומרים: "אני רוצה לחתור אל האמת ולהשקיע מעצמי למען האל, אני לא חושב על נישואין ברגע זה ואין לי תוכניות להתחתן, כך שאתן לנישואין להיות חלל ריק בליבי, אתן להם להיות דף חלק", האם הדעה הזאת נכונה? (לא, האל משתף לנו את האמת הזאת כיוון שאנחנו צריכים להצטייד בה, להבין אותה, וליישם אותה בפועל. אנחנו גם צריכים לפעול בהתאמה עם מה שהאל אומר, להתייחס אל אנשים ואל דברים, להתנהל ולפעול אך ורק על בסיס דברי האל, כשהאמת היא הקריטריון שלנו. בין אם אנחנו שוקלים להתחתן כעת או לא, אנחנו עדיין צריכים להבין את האמת, ורק אז נימנע מלעשות טעות). האם ההבנה הזאת נכונה? (כן).

האם יש כעת מישהו שאומר "אנחנו רווקים ועולם הכופרים אומר שזה אצילי להיות רווקים, אז האם איננו יכולים לומר שבבית האל רווקים הם קדושים ואילו אנשים נשואים הם טמאים?" האם יש מישהו שאומר דברים כאלו? לאנשים נשואים מסוימים יש תמיד תפיסה שגויה בהבנתם את הנישואין. הם מאמינים שלאחר שהם מתחתנים המחשבות שלהם אינן טהורות או פשוטות או נקיות כפי שהיו קודם לכן, שהמחשבות שלהם נעשות מסובכות לאחר שהם מתחתנים, ובמיוחד שאנשים נשואים מקיימים יחסים עם המין השני והם כבר לא קדושים. וכך, לאחר שהם מקבלים את עבודת האל, הם אומרים בנחישות לבת-הזוג שלהם: "קיבלתי את עבודת האל, ומהיום ואילך אני חייב לחתור לקדושה. אני לא יכול לישון איתך יותר. את חייבת לישון לבד, ואני חייב ללכת לישון בחדר אחר". מאותו רגע הם ישנים בנפרד ובת הזוג שלהם ישנה לבד, אבל הם עדיין חיים ביחד. לְמה אנשים כאלו חותרים? הם חותרים למין קדושה של הבשר. האם אין זאת אי-הבנה של הנישואין? (אכן). האם קל לפתור את אי-ההבנה הזאת? אנשים נשואים מסוימים מאמינים שהם אינם קדושים עוד לאחר שקיימו יחסים עם המין השני. המשמעות שבבסיס הדברים כאן היא שאם הם לא יקיימו יחסים עם המין השני, אם הם יעזבו את הנישואין שלהם ויתגרשו, הם יהפכו לקדושים. אם זאת הדרך שבה מישהו נעשה קדוש, האין פירוש הדבר שאנשים לא נשואים הם עוד יותר קדושים? עם הבנות מעוותות שכאלה, הבחירות והמעשים של אנשים גורמים לבני-הזוג שלהם להרגיש נבוכים וכועסים. יש בעלים או נשים כופרים שטועים בהבנתם ומפתחים סלידה מן האמונה, ויש אפילו כאלו שמשמיעים דברי נאצה כנגד האל. אימרו לי, האם מה שעושים האנשים האלו שחותרים ל"קדושה" הוא נכון? (לא, זה לא נכון). מדוע לא? קודם כול, יש בעיה בחשיבה שלהם. מה הבעיה? (הם אינם מבינים נכון את דברי האל). ראשית, הדעות שלהם על נישואין מעוותות; שנית, ההגדרות וההבנות שלהם ביחס לקדושה וטומאה מעוותות. הם מאמינים שאי-קיום יחסים עם המין השני הופך אותנו לקדושים, ואם כך מהי טומאה? מהי קדושה? האם קדושה משמעה להיות נטולי צביונות מושחתים? כשמישהו משיג את האמת והצביון שלו משתנה, כבר אין לו שום צביונות מושחתים. האם למישהו שלא קיים יחסים עם המין השני אין שום צביונות מושחתים? האם הצביונות המושחתים של אנשים צצים רק כשהם מקיימים יחסים עם המין השני? (לא). ברור שההבנה הזאת שגויה. ברגע שאתם נשואים ואתם מקיימים יחסים עם המין השני, הצביונות המושחתים שלכם לא נעשים גרועים יותר, אלא נותרים בדיוק כפי שהם היו קודם לכן. אם אינכם נשואים ולא קיימתם יחסים עם המין השני, האם יש לכם צביונות מושחתים? יש לכם הרבה צביונות מושחתים. היות שכך, בין אם מדובר בגבר או באישה, לא מודדים האם לאדם כזה יש צביונות מושחתים על פי מצבו המשפחתי, אם הוא נשוי או לא או אם הוא קיים יחסים עם המין השני. מדוע אנשים שחושבים ופועלים כך אוחזים בתפיסה השגויה הזאת ביחס לנישואין? מדוע הם פועלים כך? האם אין זאת בעיה שיש לפתור? (כן). האם אתם יכולים לפתור אותה? אדם צריך רק לבוא במגע עם המין השני ולקיים איתו יחסים ואז הוא טמא ומושחת לחלוטין – האם זה כך? (לא). אילו זה היה כך, הרי שהקביעה של האל לגבי האיחוד בין גבר ואישה הייתה שגויה. אם כך, כיצד נוכל לפתור את הבעיה הזאת? מה מקור הבעיה הזאת? את הבעיה הזאת אפשר לפתור על ידי ניתוח והבנה של המקור שלה. האם אתם לא שותפים לדעה הזאת? האם הדעה הזאת אינה משותפת לכולם, בין אם נשואים ובין אם לאו? (כן). אני יודע שאינכם יכולים לחמוק מן הבעיה הזאת. אם כך, מה מקור הדעה הזאת? (לאנשים לא ברור מהי קדושה ומהי טומאה). ומה המקור לכך שאנשים אינם יודעים מהי קדושה ומהי טומאה? (אנשים אינם מסוגלים להבין באורח טהור את דברי האל ואת האמת). איזה היבט של דברי האל הם לא מסוגלים להבין באורח טהור? (נישואין הם משהו שאנשים צריכים לחוות באופן רגיל בחייהם, והם גם נקבעים על ידי האל, ועם זאת אנשים קושרים בין נישואין וקיום יחסים עם המין השני ובין היותם קדושים או לא, כשלהיות קדוש באמת פירושו שאדם הוא נטול צביונות מושחתים, ואין לכך כל קשר להיותו נשוי או לא. קחו לדוגמה את הנזירות בכנסייה הקתולית. אם הן אינן מקבלות את עבודת האל של אחרית הימים ואינן מבינות את האמת, הרי שעל אף שהן מבלות אל כל חייהן בלי להינשא, עדיין אי-אפשר לומר שהן קדושות, כיוון שהצביונות המושחתים שלהן לא נפתרו). האם זה מסביר את העניין באופן ברור? האם ההבחנה בין קדושה וטומאה טמונה בהיותו של אדם נשוי או לא? (לא). לא, היא לא, ויש ראיות משמעותיות כדי להוכיח זאת. למשל, בעלי המגבלות השכליות, הסובלים מפיגור שכלי, חולי הנפש, נזירות קתוליות, נזירות בודהיסטיות ונזירים בודהיסטים, כולם לא נשואים, אך האם הם קדושים? (לא). לאנשים בעלי מגבלות שכליות, לשוטים, ולחולי נפש אין שכל רגיל; הם לא יכולים להינשא, שום גבר ביניהם לא מוצא אישה, ושום אישה ביניהם לא מוצאת בעל, והם אינם קדושים. נזירות קתוליות, נזירות בודהיסטיות ונזירים בודהיסטים, וכן כמה קבוצות מיוחדות אחרות, אינם מתחתנים, וגם הם לא קדושים. מה פירוש "לא קדושים"? אני מתכוון שהם טמאים. מה פירוש "טמאים"? (יש להם צביונות מושחתים). נכון, פירושו שיש להם צביונות מושחתים. לכל האנשים הלא-נשואים הללו יש צביונות מושחתים ואף אחד מהם אינו קדוש. אם כך, מה לגבי אנשים נשואים? האם יש הבדל במהות בין אלו שנשואים ובין האנשים הלא נשואים הללו? (לא). במונחים של מהות, אין ביניהם כל הבדל. למה אני מתכוון בכך שאני אומר שאין ביניהם כל הבדל? (כולם הושחתו על ידי השטן ולכולם יש צביונות מושחתים). זה נכון, כולם הושחתו על ידי השטן ולכולם יש צביונות מושחתים. הם אינם מסוגלים להתמסר לאל או לאמת, והם אינם מסוגלים ללכת בנתיב של יראת האל ולסור מרע. האל אינו משבח אותם והם לא זוכים לישועה, וכולם טמאים. אם כך, אי-אפשר למדוד האם מישהו טהור או טמא על פי היותו נשוי או לא. אם כך, מדוע יש לאנשים תפיסה שגויה כזאת ביחס לנישואין, והם מאמינים שאנשים שמתחתנים אינם קדושים, שהם טמאים? מהו המוקד של התפיסה השגויה הזאת? (הדעות שלהם על נישואים מעוותות). האם העניין הוא בכך שהדעות שלהם על נישואין וחיי הנישואין מעוותות, או שהדעות שלהם על משהו אחר מעוותות? האם מישהו יכול להסביר זאת בבירור? כפי שאמרנו קודם לכן, כל נישואין ישובו בסופו של דבר לחיים האמיתיים. ובכן, האם חיי הנישואין האלו הם המקור למה שאנשים מאמינים שהוא טמא? (לא). הם לא המקור למה שאנשים מאמינים שהוא טמא. המקור הוא במחשבות של אנשים באשר למה שהם מאמינים שהוא טמא. המקור באשר למה שאנשים מאמינים שהוא טמא, ואשר קיים במחשבותיהם, ידוע להם למעשה בשכלם ובעומק ליבם: זאת התשוקה המינית שלהם, ושם נמצאת התפיסה השגויה. ההגדרה וההבחנה של אדם כקדוש או טמא על בסיס היותו או אי-היותו נשוי היא אי-הבנה ותפיסה שגויה, והמקור לכך הוא ההבנה המופרכת והלא נכונה שיש לאנשים כלפי תשוקתם המינית, תשוקת הבשר. מדוע אני אומר שההבנה הזאת מופרכת? אנשים מאמינים שברגע שהם חשים תשוקה מינית והם מתחתנים אז הם מקיימים יחסים עם המין הנגדי, ושלאחר שהם קיימו יחסים עם המין הנגדי, הם מתחילים לחיות חיים של תשוקה מינית של הבשר, כביכול, ואז הם טמאים. האם אין זה מה שהם מאמינים? (אכן כן).

ובכן, הבה נברר בדיוק מהי בדיוק תשוקה מינית. כל עוד אתה מבין אותה נכון ויש לך הבנה מדויקת, נכונה ואובייקטיבית ביחס אליה, הרי שאתה תפענח את הבעיה הזאת ואת התפיסה השגויה בדבר טומאה וקדושה. האין זה כך? ברגע שאנשים מתחתנים, התשוקה המינית שלהם באה על סיפוקה, הם מבטאים את התשוקות המיניות והגופניות שלהם, ואז הם חושבים: "אנחנו, האנשים הנשואים, איננו קדושים, אנחנו טמאים. אותם גברים ונשים צעירים ורווקים הם קדושים". זאת בעליל הבנה מעוותת, שבאה מכך שהם לא יודעים מהי בדיוק תשוקה מינית. כעת בואו נתבונן ביצור האנושי הראשון: האם לאדם הראשון הייתה תשוקה מינית? המין האנושי שהאל ברא ניחו ב חשיבה, שפה, יכולת תפיסה, וכן ברצון חופשי וצרכים רגשיים. מה הכוונה ב"צרכים רגשיים"? הכוונה היא שאנשים זקוקים לשותף שיהיה להם לחברה ויתמוך בהם, הם צריכים שיהיה להם שותף לשוחח איתו, מישהו לדאוג לו, ומישהו שיוקיר אותם – אלו צרכים רגשיים. היבט נוסף הוא שלאנשים יש גם תשוקה מינית. מה הבסיס לאמירה הזאת? הבסיס הוא שלאחר שהאל ברא את אדם הראשון, האל אמר שהוא זקוק לשותפה, שותפה רק לצרכי חייו ולצרכיו הרגשיים. אבל היה צורך נוסף שהאל דיבר עליו. מה אמר האל? בראשית, פרק ב', פסוק כ"ד: "עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד". המשמעות של המילים הללו ברורה מאוד; אנחנו לא צריכים להיות בוטים במיוחד לגבי זה. אתה מבין את המילים הללו, נכון? ברור שכשהאל ברא את אדם הראשון, אביו הקדום של המין האנושי, לאדם הראשון היה הצורך הזה. כמובן, זאת פרשנות אובייקטיבית. חשוב מכך: כשהאל ברא אותו, היה לו את איבר החישה הזה, והיו לו את התנאים והמאפיינים הפיזיולוגים הללו – זה היה המצב בפועל של אדם הראשון, האב הראשון של המין האנושי שנברא על ידי האל, שהיה היצור האנושי הראשון בבשר. הייתה לו שפה, הוא היה מסוגל לשמוע, הוא היה מסוגל לראות, הוא היה מסוגל לטעום והיו לו אברי חישה, צרכים רגשיים, תשוקה מינית, צרכים גופניים, וכמובן היה לו רצון חופשי, כפי שאמרנו זה עתה. ביחד, הדברים האלו מהווים יחד יצור אנושי שנברא על ידי האל. האם אין זה המצב לאשורו? (אכן כן). זהו המבנה הפיזיולוגי של גברים. מה לגבי נשים? האל ברא עבור הנשים מבנה פיזיולוגי שהוא שונה מזה של גברים, וכמובן שהוא ברא את אותה התשוקה המינית כמו זו של הגברים. מה הבסיס לאמירה הזאת? בספר בראשית, פרק ג', פסוק ט"ז, האל אומר: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים". מנין באים הילדים המוזכרים בביטוי הזה "תלדי בנים"? נניח שיש אישה שאין לה צורך פיזיולוגי מהסוג הזה, או ליתר דיוק, אין לה את הצרכים של התשוקה המינית הנשית – האם היא תהיה מסוגלת להביא ילדים לעולם? לא, וזה ברור מאוד. ובכן, אם מביטים על שתי השורות הללו שנאמרו על ידי האל, הגברים והנשים שהאל ברא הם בעלי מבנה פיזיולוגי שונה, ועם זאת הם חולקים את המאפיין הפיזיולוגי המשותף שהוא התשוקה המינית. המעשים הללו שהאל עשה, והמסר בין השיטין של ההוראות שניתנו לבני האדם, מאשרים את הדבר. בני האדם שנבראו על ידי האל ניחנים במבנים פיזיולוגיים וגם בצרכים של המבנים הפיזיולוגיים שלהם. אם כך, כיצד עלינו להתייחס לעניין הזה כעת? הדבר הזה שנקרא תשוקה מינית הוא חלק מן הבשר, כמו איבר אנושי. למשל, אתה אוכל ארוחת בוקר בשש בבוקר, ועד שעת הצהריים כל האוכל הזה פחות או יותר התעכל והקיבה שלך ריקה. הקיבה מעבירה את המידע הזה למוח, והמוח אומר לך: "הקיבה שלך ריקה, הגיע הזמן לאכול". מהי התחושה הזאת בקיבה? זו תחושה של ריקנות מסוימת ואי-נוחות, ואתה רוצה לאכול משהו. וכיצד נוצרת התחושה הזאת של רצון לאכול משהו? היא תוצאה של הפעולה והמטבוליזם של כל מערכת העצבים שלך ושל איבריך – זה פשוט עד כדי כך. לתשוקה המינית יש טבע זהה לזה של כל איבר אחר בגוף; כל איבר מקושר למערכת העצבים, ששולחת פקודות לאברים השונים שלך. למשל, האף שלך מריח ריחות, וכשהוא מריח ריח רע הריח הזה נכנס למערכת העצבים שלך, ומערכת העצבים אומרת למוח שלך: "הריח הזה רע, הוא לא ריח נעים". המוח מעביר את המידע הזה הלאה אליך, ואז אתה מיד סותם את האף שלך או מנופף בידך מול אפך – מתרחשת סדרת התנועות הזאת. אתה רואה, סדרת התנועות והפעולות הזו, והתחושה והמודעות הללו, כולן נשלטות על ידי אברים מסוימים ועל ידי מערכת העצבים בגופך. למשל, אתה שומע צליל חזק במיוחד, צליל מחריש אוזניים, ולאחר שהאוזניים שלך קיבלו את המידע הזה, אתה מרגיש כעס או דחייה, ואתה מכסה את אוזניך. למעשה, כל מה שהתקבל על ידי אוזניך הוא צליל, פיסת מידע, אבל המוח מבחין אם הצליל הזה מועיל לך או לא. אם אין לו השפעה מיוחדת עליך, אתה בסך הכול שומע אותו ומבחין בו, ואז הוא מתפוגג בלי שתשים לב אליו במיוחד; אם יש לו השפעה שלילית על ליבך או על גופך, המוח שלך יבחין בכך ואז יאמר לך לכסות את אוזניך או לפעור את פיך – תתרחש סדרה של פעולות ומחשבות כאלה. התשוקה המינית האנושית היא בדיוק אותו הדבר: אברים שיש להם שיפוט ופרשנויות שונים תחת שליטתם של העצבים המתאימים. התשוקה המינית האנושית פשוטה עד כדי כך. הדבר הזה הוא באותה רמה ושווה ערך לכל אבר אחר בגוף האדם, אך יש לו הייחוד שלו, והוא הסיבה שבגללה לאנשים תמיד יהיו רעיונות, דעות ומחשבות שונות לגביו. אם כך, על ידי שיתוף באופן הזה, האם לא אמורה להיות לכם כעת ההבנה הנכונה? (כן). התשוקה המינית האנושית אינה מסתורית כלל; היא נבראה על ידי האל והיא קיימת מאז שבני האדם החלו להתקיים. כיוון שהיא נקבעה על ידי האל ונבראה על ידי האל, היא לא יכולה להפוך לדבר שלילי או לדבר טמא רק כיוון שלאנשים יש כל מיני אי-הבנות ותפיסות ביחס אליה. היא בדיוק כמו כל אבר חישה אנושי אחר; היא קיימת בגוף האדם, ואם היא במסגרת נישואין תקינים שסודרו ונקבעו על ידי האל, הרי שהיא דבר הגיוני. אם, לעומת זאת, אנשים מתמכרים לה או עושים בה שימוש לא נאות, היא הופכת לדבר שלילי. כמובן, התשוקה המינית עצמה אינה שלילית, אלא שהאנשים שמשתמשים בה או המחשבות הללו, הם השליליים. למשל, משולשי אהבה, מתירנות, גילוי עריות וכן אונס ותקיפה מינית וכן הלאה – כל הדברים הללו הקשורים לתשוקה מינית הופכים לדברים שליליים ואין להם כל קשר לתשוקה המינית המקורית של הבשר האנושי. תשוקה מינית של הבשר היא בדיוק כמו איבר פיזי: היא נבראה על ידי האל. יחד עם זאת, בגלל הרשעות והשחיתות של המין האנושי, קורים כל מיני דברים מרושעים הקשורים לתשוקה מינית, ואז אין לדבר כל קשר לתשוקה מינית נאותה ורגילה – אלו עניינים שטבעם שונה לחלוטין. האין זה כך? (אכן). משולשי אהבה, פרשיות אהבה מחוץ לנישואין, וכן גילוי עריות ותקיפה מינית – כל אלו הם דברים מרושעים הקשורים לתשוקה המינית שמתרחשים בקרב המין האנושי המושחת. לדברים הללו אין כל קשר לתשוקה מינית תקינה ולנישואין; הם טמאים, לא ראויים, ואינם דברים חיוביים. האם אתם רואים זאת בבירור כעת? (כן).

באמצעות שיתוף באופן הזה, האם אתה יכול כעת להבין בבירור את ההבנות והפעולות המעוותות האלה של אנשים נשואים ולהבחין מה בהן נכון ומה לא נכון? (כן). כשתיתקל במישהו שהוא חדש באמונה שאומר: "קיבלנו את עבודת האל, אז האם אנחנו, כזוג נשוי, צריכים לחיות בנפרד?" מה תאמר לו? (נאמר שלא). אתה יכול לשאול אותו: "מדוע אתה צריך לחיות בנפרד? האם היה ביניכם ויכוח? האם אחד מכם נוחר כל כך חזק שהשני לא ישן היטב? אם כך, זאת הבעיה שלכם ואתם יכולים לחיות בנפרד. אם זה בגלל איזושהי סיבה אחרת, אז לא, אין שום צורך שתחיו בנפרד". מישהו אחר אומר: "הו, חיינו ביחד כזוג נשוי כמעט ארבעים שנה. הזדקנו, כל הילדים שלנו בגרו, אז האם עלינו לישון במיטות נפרדות? אנחנו כבר לא צריכים לישון ביחד, הילדים שלנו יצחקו עלינו. אנחנו צריכים לשמור על היושרה שלנו לעת זקנה". האם זה דבר סביר לומר? (לא). זה לא. הם רוצים לשמור על היושרה שלהם לעת זקנה; איזה מין דבר היא היושרה הזאת? מה הם עשו כשהם היו צעירים? האם הם לא פשוט מעמידים פנים? האם אנשים כאלו אינם דוחים? (כן). כשאתה נתקל באנשים כאלו, אמור להם: "אנחנו לא אומרים דברים כאלו במסגרת האמונה שלנו באל, ולבית האל גם אין דרישות או כללים כאלו. אתה תלמד את זה עם הזמן. אתה יכול לחיות בכל דרך שאתה רוצה לחיות; זהו עניינך, וזה לא קשור בשום צורה לאמונה באל או לחתירה אל האמת, וגם אין לזה שום קשר להשגת ישועה. אתה לא צריך לשאול על דברים כאלו, ואתה גם לא צריך להקריב שום דבר בגללם". האם אין העניין הזה פתור? (כן). אם-כן, נושא התשוקה המינית בנישואין פתור – התגברנו על הקושי הגדול ביותר. האם לכולכם התברר העניין הזה על ידי שיתוף באופן זה? האם אתם עדיין חושבים שהתשוקה המינית היא עניין מסתורי? (לא). האם אתם עדיין חושבים שהתשוקה המינית היא טמאה או מלוכלכת? (לא). בכל הנוגע לתשוקה המינית, היא לא טמאה והיא לא מלוכלכת; היא דבר נאות. עם זאת, אם אנשים משחקים בה, היא כבר לא נאותה, והיא הופכת למשהו שונה לחלוטין. בכל מקרה, לאחר ששיתפנו באופן הזה, האם נפתרו הפנטזיות השונות של אנשים לגבי נישואין, המציאותיות והלא מציאותיות כאחד? (כן). לאחר ששיתפנו על ההגדרות והמושגים של נישואין, באופן בסיסי ויתרתם בדעתכם במידה מסוימת על השאיפות, האידאלים והרצונות המסולפים והמעוותים שלכם הנוגעים לנישואין. אלה שנותרו ידרשו מכם לזהות אותם בהדרגה בתוככם ולאחר מכן תחוו בהדרגה ותלמדו באמצעות היישום בפועל האישי שלכם בחיים האמיתיים. כמובן, הדבר החשוב ביותר הוא שצריך שלאנשים יהיו ההבנה והפרספקטיבה הנכונות לגבי הנישואין עצמם – זה חשוב מאוד. בין אם אתה מתכנן להתחתן בעתיד או לא, הגישה והפרספקטיבה שלך ביחס לנישואין ישפיעו על החתירה שלך אל האמת, וזאת הסיבה שבגללה עליך לקרוא בפירוט את דברי האל אודות הנושא, ולבסוף להשיג את הפרספקטיבה וההבנה הנכונות ביחס לנישואין, אשר לכל הפחות צריכות להתאים עם האמת. לאחר שנסיים לשתף על העניין הזה, האם הידע שלך לא יתרחב? (כן). לא תהיה עוד כל כך ילדותי או צר מוחין, נכון? כשתדון בנושא הזה עם אנשים בעתיד, הם יראו שאתה נראה צעיר אבל שיש לך הבנה ביחס אליו, והם ישאלו: "כמה זמן אתה נשוי?" ואתה תשיב: "אני עדיין לא נשוי". הם יאמרו: "אז איך יתכן שיש לך הבנה בוגרת כל כך של הנישואין, כאילו שההבנה שלך בשלה אפילו יותר אפילו מהבנתם של מבוגרים?" ואתה תשיב: "אני מבין את האמת ויש בסיס לאמיתות האלה שאני מבין. אם אינך מאמין לי, אקח את כתבי הקודש שלי ואראה לך את הנסיבות כשהאל ברא את אדם הראשון, ואתה תראה אם מה שאני אומר מדויק או לא". בסוף, אתה משכנע לחלוטין באמצעות דבריך, וזה כיוון שכל מה שאתה אומר נובע מן ההבנה הטהורה שלך, ללא כל התערבות מצדם של דמיונות אנושיים או תפיסות או דעות אנושיות מעוותות – כל מה שאתה אומר תואם עם האמת ועם דברי האל.

כעת, משסיימנו לשתף על הבעיה של ההבנות והנוהגים המעוותים של אנשים נשואים, הבה נשתף על הנושא "חתירה לאושר בנישואין אינה השליחות שלך". המשמעות של ויתור מצדם של אנשים על פנטזיות שונות ביחס לנישואין היא בסך הכול שהם הגיעו לידי כך שיש להם כמה הבנות ורעיונות נכונים, שתואמים באופן יחסי עם האמת מבחינת המושג וההגדרה של נישואין; יחד עם זאת, אין משמעות הדבר שהם יכולים לוותר כליל על השאיפות, האידאלים והרצונות שלהם הנוגעים לנישואין. באשר לאלו שנישאו, כיצד הם שומרים על האושר שלהם בנישואין? אפשר לומר שאנשים רבים אינם מסוגלים לגשת נכון לאושר בנישואין, או שהם אינם מסוגלים לגשת נכון לקשר בין אושר בנישואין ובין השליחות של האדם. האם אין זו בעיה גם כן? (אכן כן). אנשים נשואים רואים תמיד בנישואין אירוע גדול בחיים ושמים דגש רב על נישואין. לכן הם מפקידים את כל אושרם בחיים בחיי הנישואין שלהם ובידי בני-זוגם, מתוך אמונה ששאיפה לאושר בנישואין היא המטרה היחידה שיש לשאוף אליה בחיים האלו. זאת הסיבה שבגללה אנשים רבים משקיעים מאמץ רב, משלמים מחיר גבוה ומקריבים קורבנות גדולים לטובת אושר בנישואין. למשל, מישהו מתחתן וכדי למשוך את בן-הזוג שלו ולשמור על הנישואין שלהם ועל ה"רעננות" של אהבתם, הוא יעשה הרבה דברים. אישה מסוימת אומרת: "הדרך לליבו של גבר עוברת בקיבתו" וכך היא לומדת מאמה או מהנשים המבוגרות כיצד לבשל, כיצד להכין מאכלים משובחים ומיני מאפים, והיא מכינה כל מיני דברים שבעלה אוהב לאכול והיא שואפת לספק לו מזון טעים ביותר וערב לחך. כשבעלה רעב, הוא חושב על המטבח האנין שלה, ואז הוא חושב על הבית, ואז הוא חושב עליה, ואז הוא ממהר הביתה. כך היא לא נותרת לבדה בבית לעתים קרובות, אלא לרוב כשבעלה לצדה, וכך היא מרגישה שחשוב מאוד ללמוד כיצד להכין מנות טעימות מסוימות כדי להגיע לגבר שלה דרך קיבתו. כיוון שזאת דרך אחת לשמור על אושר בנישואין, וכיוון שזה מחיר שאישה צריכה לשלם ואחריות שהיא צריכה למלא לטובת האושר שלה בנישואין, היא עובדת קשה כדי לשמור על הנישואין שלה בדרך הזאת. יש גם נשים מסוימות שחשות חוסר ביטחון ביחס לנישואין שלהן, והן משתמשות לעתים קרובות בכל מיני דרכים כדי לרצות, למשוך ולעורר את בעליהן. למשל, אישה כזאת תשאל לא פעם את בעלה אם הוא זוכר מתי היה הדייט הראשון שלהם, מתי הם נפגשו לראשונה, מתי יום השנה לנישואין שלהם וכן תאריכים נוספים. אם בעלה זוכר, הרי שהיא מרגישה שהוא אוהב אותה, שהיא בליבו. אם הוא לא זוכר, היא כועסת ומתלוננת: "אתה לא מסוגל אפילו לזכור תאריך חשוב כזה. אתה כבר לא אוהב אותי?" אתה רואה, בניסיון מתמיד למשוך את בני הזוג שלהם, למשוך את תשומת-לבם ולשמור על האושר שלהם בנישואין, הן נשים והן גברים משתמשים בדרכי העולם כדי לעורר את בן-הזוג שלהם, והם עושים כל מיני דברים חסרי משמעות וילדותיים. יש גם נשים שישלמו כל מחיר כדי לעשות דברים שמזיקים לבריאותן. למשל, נשים מסוימות מעל גיל שלושים, כשהן רואות שהעור שלהן כבר לא כל כך יפה ובהיר, ושפניהן לא זוהרות ויפות כמו פעם, בוחרות לעשות מתיחת פנים או הזרקת חומצה היאלורונית. יש נשים שכדי להיראות יפות יותר, עושות ניתוח כפול של העפעפיים ומקעקעות את הגבות שלהן, ולא פעם מתלבשות בדרכים יפות וסקסיות במיוחד כדי למשוך את הבעלים שלהן, הן אפילו לומדות לעשות דברים רומנטיים שאחרות עושות לטובת האושר בנישואין שלהן עצמן. למשל, בימים מיוחדים, אישה כזאת עשויה להגיש ארוחת ערב מפוארת עם נרות ויין אדום. ואז היא מכבה את האורות וכשבעלה מגיע הביתה, היא גורמת לו לעצום את העיניים ושואלת: "איזה יום היום?" בעלה מנסה לנחש במשך זמן רב אבל אינו מסוגל להעלות בדעתו איזה יום זה. היא מדליקה את הנרות וכשבעלה פוקח את עיניו ומביט, מסתבר שזה יום ההולדת שלו עצמו והוא אומר: "הו, כמה נהדר! אני אוהב אותך כל כך! אפילו לא זכרתי את יום ההולדת של עצמי. את זכרת את יום ההולדת שלי, את כל כך נהדרת!" האישה מרגישה מאושרת ומרוצה. די במילים המעטות האלה מבעלה כדי לגרום לה להרגיש מסופקת ונינוחה. גברים ונשים מאמצים את מוחם במחשבה על דרכים לשמור על האושר בנישואין. האישה עושה שינויים רבים ומקריבה קורבנות רבים, משקיעה הרבה זמן ומאמץ, והבעל עושה בדיוק את אותו הדבר, עובד קשה מאוד ומרוויח כסף בעולם, ממלא את ארנקו, מביא הביתה עוד ועוד כסף, בונה חיים טובים יותר ויותר להנאתה של אשתו. כדי לשמור על האושר שלו בנישואין, הוא גם צריך ללמוד מה עושים אחרים והוא קונה ורדים, מתנות ליום ההולדת, מתנות לחג המולד, שוקולדים בחג האהבה וכן הלאה, מאמץ את מוחו במחשבה על דרכים שבאמצעותן ינסה לגרום לאשתו להיות מאושרת, ועושה ככל שביכולתו כדי לבצע את הדברים חסרי-התוחלת הללו. ואז יום אחד הוא מאבד את המשרה שלו ולא מעז לספר לאשתו, מפחד שהיא תתגרש ממנו ושהנישואין שלהם לא יהיו מאושרים כפי שהם היו. אז הוא מעמיד פנים שהוא הולך לעבודה ושהוא מסיים את העבודה בזמן מדי יום, בעוד שבאותו זמן הוא הולך לכל מקום ומציג מועמדות למשרות ומחפש עבודה. מה הוא עושה כשמגיע יום קבלת המשכורת והוא לא מקבל כסף? הוא לווה מכל מקור אפשרי כדי לגרום אושר לאשתו, והוא אומר: "תראי, החודש קיבלתי בונוס של 2,000 יואן. תקני לעצמך משהו נחמד". לאשתו אין מושג מה באמת קורה, והיא אכן הולכת וקונה כמה פריטי יוקרה. מוחו עמוס בדאגות והוא מרגיש שאין לו לאן לפנות, והחרדה שלו גוברת. בין אם מדובר בגבר ובין אם באישה, כולם עושים פעולות רבות ומשקיעים הרבה זמן ומאמץ כדי לשמור על האושר שלהם בנישואין, ואפילו מרחיקים לכת עד כדי כך שהם עושים דברים בניגוד לשיקול דעתם. למרות שהם מבזבזים כל כך הרבה זמן ומאמץ, לאנשים המעורבים בכל זאת אין מושג כיצד להתמודד נכון עם הדברים האלו או לטפל בהם נכון, והם אפילו מאמצים את מוחם כדי ללמוד מאחרים ולהיוועץ בהם על מנת לשמור על האושר שלהם בנישואין. יש אפילו אנשים שלאחר שהחלו להאמין באל, מקבלים את חובתם ואת התפקיד שהוטל עליהם על ידי בית האל, אך כדי לשמור על האושר והסיפוק בנישואין שלהם, הם אינם עומדים בדרישות כשמדובר בביצוע חובתם. במקור הם היו אמורים ללכת למקום רחוק ולהטיף לבשורה, ולשוב הביתה פעם בשבוע או פעם בתקופה ארוכה, או שיתכן שהיה באפשרותם לעזוב את הבית ולבצע את חובתם במשרה מלאה בהתאמה עם האיכויות והתנאים השונים שלהם, אך הם חוששים שבן-זוגם לא יהיה מרוצה מהם, שהנישואין שלהם לא יהיו מאושרים או שהם יאבדו את נישואיהם כליל, ולמען השמירה על האושר שלהם בנישואין הם מוותרים על זמן שהיה צריך להיות מוקדש לביצוע חובתם. במיוחד כשהם שומעים את בן-הזוג שלהם מתלונן או שהוא נשמע לא מרוצה או נאנח, הם נעשים זהירים עוד יותר בשמירה על הנישואין שלהם. הם עושים כל מה שהם יכולים כדי לרצות את בן-הזוג שלהם והם עובדים קשה כדי שהנישואין שלהם יהיו מאושרים ולא יתפרקו. כמובן, חמור עוד יותר הוא שאנשים מסוימים מסרבים לקריאה מבית האל ומסרבים לבצע את חובתם, כדי לשמור על האושר שלהם בנישואיןכיוון שהם לא יכולים לסבול להיפרד מבת-הזוג שלהם או כיוון שהוריה של בת-הזוג שלהם מתנגדים לאמונה שלהם באל ומתנגדים לכך שהם יעזבו את עבודתם ואת הבית כדי לבצע את חובתם, אזי במקום לעזוב את הבית כדי לבצע את חובתם הם עושים פשרות ונוטשים את חובתם, ובמקום זאת בוחרים לשמור על האושר שלהם בנישואין ועל שלמות הנישואין שלהם. כדי לשמור על האושר שלהם בנישואין ועל שלמות הנישואין שלהם, וכדי למנוע מהנישואים שלהם להתפרק ולהגיע לסיומם, הם בוחרים למלא את האחריות ואת המחויבויות שלהם בחיי הנישואין ולנטוש את השליחות של יציר בריאה. אתה לא קולט שלא משנה מה התפקיד שלך במשפחה או בחברה – בין אם מדובר בתפקיד כאישה, כבעל, כילד, כהורה, כעובד או כל דבר אחר – ולא משנה אם התפקיד שלך בחיי הנישואין חשוב או לא, יש לך זהות אחת בלבד בפני האל, והיא הזהות כיציר בריאה. אין לך זהות אחרת בפני האל. לכן, כשבית האל קורא לך, זה הזמן שבו עליך למלא את שליחותך. כלומר, כיציר בריאה, זה לא שאתה צריך למלא את השליחות שלך רק כשמתמלא התנאי של שמירה על האושר שלך בנישואין ועל שלמות הנישואין שלך, אלא שכל עוד אתה יציר בריאה, יש למלא ללא תנאי את השליחות שהאל מעניק לך ומפקיד בידיך; ללא קשר לנסיבות, תמיד מוטל עליך להעניק עדיפות לשליחות שהופקדה בידיך על ידי האל, בעוד שהשליחות והאחריות שהופקדו בידיך מתוקף הנישואין הן משניות. השליחות שעליך למלא כיציר בריאה, שהאל העניק לך, צריכה להיות תמיד העדיפות העליונה שלך בכל תנאי ובכל הנסיבות. לכן, לא משנה כמה אתה רוצה לשמור על האושר בנישואין שלך, או מהו המצב שלך מבחינת נישואין, או כמה גבוה המחיר שבן-הזוג שלך משלם עבור הנישואין שלכם, שום דבר מכל זה אינו סיבה לסרב לשליחות שהאל הפקיד בידיך. כלומר, לא משנה כמה הנישואין שלך מאושרים או כמה חזקה שלמותם, הזהות שלך כיציר בריאה אינה משתנה, וככזאת, השליחות שהאל מפקיד בידיך היא מה שחובה עליך למלא בראש ובראשונה, והדבר אינו מותנה. וכך, כשהאל מפקיד בידיך שליחות, כשאתה מגיע לכך שיש לך חובה ושליחות של יציר בריאה, עליך לוותר על השאיפה שלך לנישואין מאושרים, לנטוש את השאיפה שלך לשמור על נישואין ללא דופי, להפוך את האל ואת השליחות שבית האל מפקיד בידיך לעדיפות מספר אחת שלך ולא לנהוג בטיפשות. שמירה על אושר בנישואין היא בסך הכול אחריות שבה אתם נושאים כבעל או כאישה במסגרת הנישואין; היא לא האחריות או השליחות של יציר בריאה בפני הבורא, לכן אל לכם לנטוש את המשימה שהופקדה בידיכם על ידי הבורא כדי לשמור על האושר שלכם בנישואין, ואל לכם גם לעשות כל כך הרבה דברים טיפשיים, לא בוגרים וילדותיים שאין להם שום קשר לאחריות של היותכם אישה או בעל. כל שעליכם לעשות הוא למלא את האחריות והמחויבויות כבעל או כאישה בהתאמה עם דברי האל ודרישות האל – כלומר, בהתאמה עם ההוראות המוקדמות ביותר של האל. לכל הפחות, עליכם למלא את האחריות של אישה או בעל עם מצפון ועם היגיון של אנושיות רגילה, וזה מספיק. ובאשר ל"הדרך לליבו של גבר עוברת בקיבתו", או רומנטיקה, או לחגוג כל העת כל מיני ימי שנה, או את עולמם של שניים, או השאיפה "להחזיק ידיים ולהזדקן ביחד", או "אני אוהב אותך לנצח כפי שאני אוהב אותך היום" ועוד דברים חסרי משמעות מעין אלה, זאת לא האחריות של גבר ואישה רגילים. כמובן, אם להיות מדויק יותר, הדברים האלו אינם האחריות והמחויבויות במסגרת הנישואין של מישהו שחותר אל האמת. הדרכים הללו לחיות והשאיפות האלה בחיים אינן מה שמישהו שחותר אל האמת צריך לעסוק בו. וכך עליכם ראשית לוותר על האמרות, נקודות המבט והנוהגים חסרי הטעם, המטופשים, הילדותיים, השטחיים, המבחילים והדוחים האלו מעומק דעתכם. אל תתנו לנישואין שלכם להידרדר, ואל תתנו לשאיפה שלכם לאושר בנישואין לכבול את ידיכם, את רגליכם, את מחשבותיכם ואת צעדיכם כך שתהפכו לילדותיים, טיפשיים, גסים ואפילו מרושעים. השאיפות הארציות הללו לנישואין מאושרים אינן המחויבויות והאחריות שמישהו בעל היגיון רגיל אמור למלא, אלא שהן התפתחו אך ורק מתוך העולם המרושע הזה והמין האנושי המושחת ויש להם השפעה שוחקת על האנושיות והמחשבות של כל האנשים. הם יגרמו לשכלכם להתנוון, הם יעוותו את האנושיות שלכם, והם יגרמו למחשבות שלכם להפוך למרושעות, מורכבות, כאוטיות ואפילו קיצוניות. למשל, יש נשים שרואות גברים אחרים שנוהגים באופן רומנטי, נותנים ורדים לנשים שלהם ביום השנה לנישואיהם, או לוקחים את נשותיהם לקניות או מחבקים אותן ונותנים להן מתנות מיוחדות כשהן כועסות או עצובות, או אפילו מפתיעים אותן בניסיון לגרום להן לשמוח וכן הלאה. ברגע שתקבלי בתוכך את האמרות והנוהגים האלו, את גם תרצי שבן-הזוג שלך יעשה את הדברים האלו, וגם תרצי את סוג החיים הזה ואת ההתייחסויות מהסוגים האלו, וכך תחושת ההיגיון שלך תיעשה לא-רגילה והאמרות, הרעיונות והנוהגים האלה יפריעו לה וישחקו אותה. אם בן-הזוג שלך לא קונה לך ורדים, לא מנסה לשמח אותך, או לא עושה עבורך שום דבר רומנטי, את מרגישה כעוסה, מלאת טינה ולא מסופקת – את חשה כל מיני דברים שונים. כשהחיים שלך מלאים בדברים האלו, הרי שבכל החובות שעלייך למלא כאישה ובחובה ובאחריות שעלייך למלא בבית האל כיציר נברא מתחוללת אנדרלמוסיה. את תחיי במצב של חוסר סיפוק, והתחושות והמחשבות של חוסר הסיפוק יפריעו לחייך הרגילים ולשגרה שלךי. לכן, השאיפות שלך ישפיעו על החשיבה ההגיונית שלך, על האנושיות הרגילה שלך, על השיפוט הרגיל שלך וכמובן, על האחריות והמחויבויות שעלייך למלא כאדם רגיל. אם תשאפי לדברים ארציים ולאושר בנישואין, הרי שבאופן בלתי נמנע תהפכי ל"חילונית". אם תחתרי אך ורק לאושר בנישואין, הרי שבהחלט תצטרכי שבן-הזוג שלך יאמר דברים כמו "אני אוהב אותך", ואם בן-הזוג שלך לא אמר מעולם "אני אוהב אותך", את תחשבי "הו, הנישואין שלי כל כך לא אומללים. בעלי אטום כמו קרש, כמו איזה אידיוט. לכל היותר, הוא מביא הביתה קצת כסף, משקיע איזה מאמץ, ועושה איזו עבודת כפיים. בשעת הארוחות הוא אומר: 'בואי נאכל' וכשמגיע הזמן לשכב לישון הוא אומר: 'הגיע הזמן לישון, חלומות פז, לילה טוב', וזה הכול. מדוע הוא אף-פעם לא מסוגל לומר 'אני אוהב אותך'?" האם את יכולה להיות אדם רגיל כשליבך מלא בדברים כאלו? האם אתלא נמצאת תמיד במצב לא-רגיל, במצב של אי-שקט? (כן). לאנשים מסוימים אין שום יכולת הבחנה במגמות המרושעות האלה של העולם; אין להם שום יכולת התנגדות, שום חסינות. אישה כזאת רואה את הדבר הזה, את התופעה הזאת של אמירת דברים רומנטיים כסימן לאושר בנישואין, ואז היא רוצה לנהוג כך, לחקות את זה, להשיג את זה, וכשהיא לא מסוגלת להגיע לזה היא כועסת, ולעתים קרובות תשאל את בעלה: "תגיד לי, אתה אוהב אותי או לא?" הבעל, שנשאל פעמים כה רבות, כועס ובעודו מסמיק הוא פולט: "אני אוהב אותך, מותק". והיא אומרת: "הו, תגיד את זה שוב". בעלה מרסן את עצמו כל כך עד שפניו וצווארו מסמיקים שניהם, והוא חושב, ואומר: "מותק, אני אוהב אותך". אתם רואים, האיש ההגון הזה אומר את הדבר המחליא הזה, אבל זה לא בא מליבו, ולכן הוא מרגיש שלא בנוח. כשאשתו שומעת אותו אומר את זה, היא לא יודעת את נפשה מרוב אושר, והיא אומרת: "זה מספיק!" ומה אומר בעלה? "תראי אותך. את מרוצה עכשיו? את רק מחפשת צרות". תגידו לי, כשגבר ואישה חיים חיי נישואין כאלו, האם זה אושר? (לא). האם אתם מאושרים כשאתם שומעים את המילים "אני אוהב אותך"? האם זה מסביר את האושר בנישואין? האם זה פשוט עד כדי כך? (לא). יש אישה שכל הזמן שואלת את בעלה "היי, אתה חושב שאני נראית זקנה?" בעלה אדם כן, אז הוא עונה לה בכנות: "כן, קצת. מי לא נראה קצת זקן אחרי גיל ארבעים?" והיא עונה: "הו, אתה לא אוהב אותי? למה אתה לא אומר שאני נראית צעירה? לא מוצא חן בעיניך שאני מזדקנת? האם אתה רוצה למצוא לעצמך פילגש?" בעלה אומר: "איזה כאב ראש! אני אפילו לא יכול לומר לך משהו בכנות. מה קורה לך? פשוט הייתי כן. מי לא מזדקן? את רוצה להיות איזו מפלצת?" נשים כאלו הן לא רציונליות. איך אנחנו מכנים אנשים ששואפים לסוג כזה של אושר בנישואין? אם לדבר במונחים גסים, הם זבל. ואיך אנחנו מכנים אותם אם אנחנו לא מדברים בגסות? הם חולי נפש. למה אני מתכוון ב"חולי נפש"? כוונתי היא שאין להם חשיבה של אנושיות רגילה. בגיל ארבעים או חמישים, הם מתקרבים לזקנה והם עדיין לא מסוגלים לראות בבירור מהם החיים, מהם נישואין, והם תמיד אוהבים לעשות דברים חסרי-תוחלת ומבחילים. הם מאמינים שזהו אושר בנישואין, שזאת החירות והזכות שלהם, ושהם אמורים לנהוג כך, לחיות בדרך הזאת, והם מתייחסים כך לנישואין. האם אין זאת התנהגות לא ראויה מצדם? (אכן). האם יש הרבה אנשים שלא מתנהגים כראוי? (אכן). יש הרבה בעולם הכופרים, אבל האם יש כאלו בבית האל? האם יש רבים? רומנטיקה, מתנות, חיבוקים, הפתעות, והמלים האלו "אני אוהב אותך", וכן הלאה, כולם סימנים לאושר בנישואין שהם חותרים אליו והם המטרות של החתירה שלהם לאושר בנישואין. אנשים שאינם מאמינים באל הם כאלו, ובאופן בלתי-נמנע יש רבים שאכן מאמינים באל וממוקדים כעת בחתירה שכזו ושיש להם דעות כאלה. אם כך, יש רבים שמאמינים באל במשך עשר שנים או יותר, שהקשיבו לכמה דרשות והבינו כמה אמיתות, אך מעולם לא מילאו את האחריות ואת החובות שלהם כלפי הבורא, וזאת לטובת השמירה על האושר שלהם בנישואין, ליווי בת-הזוג שלהם וקיום ההבטחות שהם הבטיחו בנוגע לנישואין שלהם ולטובת האושר בנישואין שהם נשבעו לחתור אליו. במקום זאת, כף רגלם לא תדרוך מחוץ לביתם, הם לא יעזבו את הבית ולא משנה כמה גדול עומס העבדה בבית האל, והם לא מוכנים לוותר על בן-הזוג שלהם כדי לבצע את חובתם, אלא רואים את החתירה לאושר בנישואין ואת השמירה עליו כמטרת חייהם שלמענה הם נאבקים ומשקיעים מאמצים בלתי נדלים. כשהם עסוקים בחתירה כזאת, האם הם חותרים אל האמת? ברור שלא. כיוון שבדעתם, בעומק ליבם, ואפילו במעשיהם, הם לא ויתרו על החתירה לאושר בנישואין וגם לא על הרעיון, הדעה ועל תפיסת החיים של "החתירה לאושר בנישואין היא השליחות שלך בחיים", כתוצאה מכך הם לחלוטין לא מסוגלים להשיג את האמת. אתם עוד לא נשואים ולא התחתנתם. אם עדיין תחזיקו בדעה הזאת כשתתחתנו, הרי שגם אתם לא תוכלו להשיג את האמת. ברגע שתשיגו אושר בנישואין, לא תוכלו להשיג את האמת. כיוון שאתם רואים בחתירה לאושר בנישואין את השליחות שלכם בחיים, זה אך בלתי נמנע שתזנחו את ההזדמנות למלא את השליחות שלכם בפני הבורא ותוותרו עליה. אם תוותרו על ההזדמנות ועל הזכות שלכם למלא את השליחות שלכם כיציר נברא בפני הבורא, הרי שתוותרו על החתירה אל האמת, וכמובן, גם תוותרו על השגת הישועה – זאת הבחירה שלכם.

אנחנו משתפים על ויתור על השאיפה לאושר בנישואין לא כדי שתוותר על נישואין כעניין פורמלי, וגם לא כדי לעודד אותך להתגרש, אלא כדי שתוותר על השאיפות האלו ביחס לאושר בנישואין. ראשית, עליך לוותר על אותן דעות ששולטות בך בחתירה שלך לאושר בנישואין, ואז עליך לוותר על הנוהג לחתור לאושר בנישואין ולהקדיש את רוב זמנך והאנרגיה שלך לביצוע חובתו של יציר בריאה ולחתירה אל האמת. באשר לנישואין, כל עוד הם אינם מתנגשים עם החתירה שלך אל האמת ולא סותרים אותה, הרי שהמחויבויות שעליך למלא, השליחות שעליך להביא לידי מימוש, והתפקיד שעליך למלא במסגרת הנישואין לא ישתנו. לכן, לבקש ממך לוותר על החתירה לאושר בנישואין אין פירושו לבקש ממך לנטוש את הנישואין או להתגרש כעניין פורמלי, אלא שפירושו לבקש ממך למלא את השליחות שלך כיציר נברא ולבצע כראוי את החובה שעליך לבצע לצד ההנחה שעליך למלא את האחריות שיש למלא בנישואין. כמובן, אם החתירה שלך לאושר בנישואין משפיעה על ביצוע החובה שלך כיציר בריאה, מכשילה אותו או אפילו מקלקלת אותו, הרי שעליך לנטוש לא רק את החתירה שלך לאושר בנישואין, אלא גם את הנישואין שלך בכלל. מה המטרה הסופית והמשמעות של שיתוף על הנושאים הללו? הן נועדו להבטיח שהאושר בנישואין לא ימנע ממך לעשות את הצעדים, לא יכבול את ידיך, לא יעוור את עיניך, לא יעוות את ראייתך, לא יפריע לשכלך ולא יעסיק אותו; הדבר נועד להבטיח שהחתירה לאושר בנישואין לא תמלא את הנתיב שלך בחיים ולא תמלא את חייך, כדי שתוכל לגשת באופן נכון לאחריות ולמחויבויות שעליך למלא בנישואין וכדי שתוכל לעשות את הבחירות הנכונות בנוגע לאחריות ולמחויבויות שעליך למלא. דרך טובה יותר ליישם בפועל היא להקדיש זמן ואנרגיה רבים יותר לחובתך, לבצע את החובה שעליך לבצע, ולהביא לידי מימוש את השליחות שהאל הפקיד בידיך. אל לך לשכוח לעולם שאתה יציר בריאה, שהאל הוא שהוביל אותך בחיים עד לרגע זה, שהאל הוא שנתן לך את הנישואין ושנתן לך משפחה, ושהאל הוא זה שהעניק לך את האחריות שעליך למלא במסגרת הנישואין, ושלא אתה בחרת בנישואין, לא אתה הגעת לידי כך שהתחתנת יש מאין, או שאתה יכול לשמור על האושר שלך בנישואין על ידי הסתמכות על היכולות ועל הכוח שלך עצמך. האם הסברתי זאת כעת באופן ברור? (כן). האם אתה מבין מה אתה אמור לעשות? האם הנתיב ברור לך כעת? (כן). אם אין ניגוד או סתירה בין האחריות והמחויבויות שעליך למלא בנישואין והחובה והשליחות שלך כיציר בריאה, הרי שבנסיבות כאלה, עליך למלא את האחריות שלך במסגרת הנישואין בכל דרך שיש למלאה, ועליך למלא את האחריות שלך היטב, לשאת בעול האחריות שעליך לשאת, ולא לנסות לחמוק ממנה. עליך לקחת אחריות על בת-הזוג שלך, ועליך לקחת אחריות על חייה של בת-הזוג שלך, על רגשותיה, על כל מה שקשור אליה. יחד עם זאת, כשיש התנגשות בין האחריות והמחויבויות שבהן אתה נושא במסגרת הנישואין לבין השליחות והחובה שלך כיציר בריאה, הרי שמה שעליך לוותר עליו אינו החובה או השליחות שלך אלא האחריות שלך במסגרת הנישואין. זה מה שהאל מצפה ממך, זה התפקיד שמטיל עליך האל, וכמובן זה מה שהאל דורש מכל גבר או אישה. רק כשתהיה מסוגל לכך תיחשב כמי שחותר אל האמת ונוהה אחר האל. אם אינם מסוגל לכך, ואינך יכול לנהוג כך, הרי שאתה בסך הכול מאמין לכאורה, אתה לא נוהה אחר האל בלב כן, ואתה לא אדם שחותר אל האמת. כעת יש לך ההזדמנות והתנאים לעזוב את סין ולבצע את חובתך, ויש אנשים שאומרים: "אם אעזוב את סין כדי לבצע את חובתי, יהיה עלי לעזוב את בת-זוגי בבית. האם לעולם לא נתראה שוב? האם יהיה עלינו לחיות בנפרד? האם כבר לא יהיו לנו נישואין?" יש אנשים שחושבים: "הו, איך בן-הזוג שלי יחיה בלעדיי? האם הנישואין שלנו לא יתפרקו אם אני לא אהיה שם? האם הנישואין שלנו יסתיימו? מה אעשה בעתיד?" האם אתה אמור לעסוק במחשבות על העתיד? על מה אתה אמור לחשוב יותר מכל דבר אחר? אם אתה רוצה להיות מישהו שחותר אל האמת, הרי שמה שאתה אמור לחשוב עליו יותר מכל זה כיצד לוותר על מה שהאל מבקש ממך לוותר עליו וכיצד להשיג את מה שהאל מבקש ממך להשיג. אם בעתיד, בימים שעוד יבואו, אתה אמור להיות ללא נישואין וללא בת-הזוג שלך לצידך, עדיין תוכל לחיות עד לגיל זקנה ולחיות היטב גם כך. אך אם תיטוש את ההזדמנות הזאת, הרי שהדבר שווה ערך לנטישת החובה שלך והשליחות שהאל הפקיד בידיך. מבחינת האל, לא תהיה אז מישהו שחותר אל האמת, מישהו שבאמת מעוניין באל, או מישהו שחותר לישועה. אם תרצה, באופן פעיל, לנטוש את ההזדמנות והזכות שלך להשיג ישועה, לנטוש את השליחות שלך, ובמקום זאת תבחר בנישואין, תבחר להישאר באיחוד של בעל ואישה, להיות עם בת-הזוג שלך ולרָצות אותה, ותבחר לשמור על הנישואין שלך כפי שהם, הרי שבסוף אתה תזכה בכמה דברים ותפסיד כמה דברים, נכון? נישואין הם לא הכול מבחינתך, וגם לא אושר בנישואין – הם אינם יכולים להכריע את גורלך, הם אינם יכולים להכריע את עתידך, ועוד פחות מכך הם יכולים להכריע את יעדך. אם כך, אנשים הם אלה שצריכים להחליט מהן הבחירות שעליהם לעשות והאם לוותר על החתירה לאושר בנישואין ולבצע את החובה של יציר בריאה. האם שיתפנו כעת באופן ברור על הנושא "חתירה לאושר בנישואין אינה השליחות שלך"? (כן). האם, לאחר שהקשבתם לשיתוף שלי, יש עוד נושא שאתם חושבים שהוא מסובך ושאותו אינכם יודעים כיצד ליישם? (לא). לאחר שהקשבתם לשיתוף הזה, האם אתם מרגישים כעת שהדברים ברורים לכם יותר, שיש לכם נתיב מדויק של יישום בפועל, ושיש לכם מטרה ברורה שלקראתה תיישמו בפועל? האם אתם יודעים כעת כיצד עליכם ליישם בפועל מעתה ואילך? (כן).

14 בינואר 2023

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעה המילה "רגילה".

ב. בטקסט המקורי לא מופיעה המילה "רגילה".