בפעם האחרונה שהתכנסנו, שיתפנו על החלק השני של מה שצריך לוותר עליו בהקשר של "כיצד לחתור אל האמת" – כלומר, ויתור על השאיפות, האידאלים והרצונות של אנשים. בנושא הזה, מנינו ארבעה דברים בסך-הכול: ראשית, תחומי עניין ותחביבים; שנית, נישואין; שלישית, משפחה; ורביעית, קריירה. בפעם האחרונה, שיתפנו על תחומי עניין ותחביבים. אחד המרכיבים של הוויתור על השאיפות, האידאלים והרצונות של אנשים הוא השאיפות, האידאלים והרצונות של אנשים שעולים כתוצאה מתחומי עניין ותחביבים. לאחר שהקשבתם לשיתוף שלי, האם יש לכולם גישה ופרספקטיבה נכונות ביחס לתחומי עניין ותחביבים? (כן.) המטרה בכך שאנו משתפים היא שנוותר על שאיפות, אידאלים ורצונות שעולים כתוצאה מתחומי עניין ותחביבים, אך כדי לוותר על הדברים הללו, עליכם ראשית להבין מהם תחומי עניין ותחביבים, ואז להבין כיצד עליכם להתייחס אליהם, וכיצד לוותר על הדברים האלו שעולים מהם. לא משנה אם אנחנו משתפים על הצד החיובי או על הצד השלילי. בקיצור, המטרה היא לאפשר לאנשים להבין מהם תחומי עניין ותחביבים, ואז לטפל בהם וליישם אותם נכון, להקדיש להם את המרחב והערך הראויים כדי להתקיים, ובה בעת, לאפשר לאנשים לוותר על השאיפות, הרצונות והאידאלים שאינם נכונים, אינם ראויים, שמוטב שלא יהיו להם ואשר משפיעים על אמונתם באל ועל ביצוע חובתם. אפשר לומר ששאיפות, אידאלים ורצונות שעולים מתחומי העניין והתחביבים שלך ישפיעו על חייך, על ההישרדות שלך ועל ההשקפה שלך ביחס להישרדות; כמובן, תהיה להם השפעה אף יותר גדולה על הנתיב שאתה הולך בו, ועל החובה והשליחות שלך בחיים האלו. אם כך, מנקודת מבט פסיבית, השאיפות, האידאלים והרצונות שתחומי עניין ותחביבים מביאים לאנשים אינם המטרות שהם חותרים אליהן, והן גם לא הכיוון שהם חותרים אליו – ועוד פחות כך הם ההשקפה על החיים והערכים שהם צריכים להעמיד בחיים האלו. על ידי שיתוף על מהם תחומי עניין ותחביבים, אני אומר לאנשים כיצד להכיר אותם נכונה ולהתייחס אליהם, ואז גורם להם לדעת האם השאיפות, האידאלים והרצונות שלהם נכונים או לא נכונים מנקודת מבט של ההשפעה שיש לתחומי עניין ותחביבים. כלומר, אני משתמש הן בצד החיובי והן בצד השלילי כדי לאפשר לאנשים לראות בבירור כיצד להתייחס נכון לתחומי עניין ותחביבים. ראשית, אם למישהו יש ידע נכון והבנה מדויקת ביחס לתחומי עניין ותחביבים, והוא מסוגל להתייחס אליהם בצורה מדויקת, הרי שהוא באמת מוותר על אידאלים ורצונות שעולים מתחומי עניין ותחביבים. ברגע שתהיה לך הבנה נכונה של תחומי עניין ותחביבים, השיטות והדרכים שבהן תתייחס אליהם יהיו נכונות ויחסית בהתאמה עם העקרונות ועם הדרישות של האל מן האדם. כך, יתאפשר לך לוותר באופן חיובי על השאיפות, האידאלים והרצונות שעולים מתחומי עניין ותחביבים. בנוסף, השיתוף הזה גם מאפשר לך לראות בבירור את ההשפעות המזיקות השונות שהשאיפות, האידאלים והרצונות שעולים מתחומי העניין והתחביבים שלך גורמים, או את ההשפעה מעוררת ההתנגדות והשלילית שהם יוצרים, אשר מאפשרת לך בתורה לוותר באופן פעיל על השאיפות, האידאלים והרצונות הלא ראויים האלו. לאחר השיתוף שלנו על כל זה, האם אין מי שיאמרו: "לכל הסוגים השונים של אנשים בעולם הזה יש תחומי עניין ותחביבים שונים, ותחומי העניין והתחביבים האינדיבידואליים שלהם יוצרים שאיפות, אידאלים ורצונות שונים. אילו הלכנו בעקבות קו המחשבה הזה, ואנשים לא היו הולכים בעקבות האידאלים והרצונות שלהם – האם העולם הזה היה מתפתח? כיצד היו בכל זאת יכולים להתפתח תחומים כמו הטכנולוגיה, התרבות והחינוך של המין האנושי, שמשפיעים על חיי המין האנושי והישרדותו? האם המין האנושי היה עדיין מסוגל ליהנות מסגנון החיים הנוכחי? האם העולם היה מתפתח למצב הנוכחי? האם העולם לא היה כמו חברה פרימיטיבית? האם היה לנו סגנון החיים האנושי המודרני של ימינו?" האם זאת בעיה? יתכן שלא משנה על איזה נושא אנחנו משתפים, כולכם מקבלים אותו מנקודת המבט של "דברי האל הם האמת, יש לקבל אותם ולהתמסר אליהם", כך שרוב הזמן אין לכם דעות מנוגדות שמיועדות להפריך את הדברים שאני משתף עמכם. אך אין זה דומה למצב שבו לא יהיה אף אחד – או שאין שום גורם שלישי – שהיה מעלה ספקות כאלו, נכון? אילו באמת היה מישהו שהיה מעלה שאלה כזאת, כיצד הייתם משיבים? (אני מרגיש שנקודת המבט שמובעת בשאלה הזאת אינה נכונה, כיוון שתחומי העניין והתחביבים של אנשים אינם שולטים בהתפתחות הטכנולוגיה, והם גם לא שולטים בהתקדמות הדורות. התפתחות הטכנולוגיה והתקדמות הדורות מצויות כולן תחת הריבונות של האל. אינך יכול לומר שמישהו שיש לו תחום עניין או תחביב יכול לקדם את התפתחות העולם, שהוא יכול לשנות את העולם.) אתם מדברים ברמה מַקרוסקופית. האם יש דרכים אחרות להביט על כך? הדבר תלוי בשאלה האם אתה באמת מבין את האמת או לא. האם אתם חושבים שלאחר שהכופרים ישמעו את דברי השיתוף הללו, הם יעלו שאלה כזאת? (סביר להניח.) אז אם הם יעלו את השאלה הזאת, כיצד תוכל להשיב בהתאמה עם עובדות אובייקטיביות, עם האמת? אם לא תהיה מסוגל להשיב, הרי שהם יאמרו שהוּלכת שולל. חוסר היכולת שלך להשיב לפחות מוכיח עובדה אחת, והיא שאינך מבין את ההיבט הזה של האמת. האם אינכם מסוגלים להשיב? (איננו מסוגלים.) אם כך, בואו נדבר על העניין הזה.

יש אנשים שאומרים: "אלמלא חתר המין האנושי אל האידאלים שלו, האם העולם היה מתפתח למצבו הנוכחי?" התשובה היא "כן". האם אין זה פשוט? (אכן כן.) מהו ההסבר הפשוט והבוטה ביותר ל"כן" הזה? שבין אם המין האנושי חותר אל האידאלים שלו או לא, לדבר אין כל השפעה על העולם, כיוון שאת התפתחותו של העולם עד לימינו לא דחפו או הובילו האידאלים של המין האנושי; אלא היה זה הבורא שהוביל את המין האנושי אל ההווה, אל העת הזאת. בלי השאיפות, האידאלים והרצונות שלו, המין האנושי היה מגיע לעת הזאת בכל מקרה, אך לעומת זאת, ללא המנהיגות והריבונות של הבורא, הוא לא היה מגיע אליה. האם הסבר כזה מתאים? (כן.) מה מתאים בו? כיצד הוא עונה על השאלה? האם הוא מסביר את מהות השאלה? הוא אינו מסביר אותה; הוא בסך הכול משיב על השאלה באופן תאורטי, במה שאפשר לכנות מונחים של חזון. אך יש הסבר מפורט ומהותי יותר שלא הושמע. מהו אותו הסבר מפורט? ראשית, תחילה, בואו נדבר בפשטות. בכל המין האנושי, אנשים הולכים בעקבות בני מינם, כשלכל סוג של אדם יש שליחות משלו. שליחותם של אלו המאמינים באל היא להעיד על הריבונות של הבורא, להעיד על מעשיו, להשלים את מה שהוא הפקיד בידיהם, לבצע את חובתם היטב, ובסוף, להיוושע. זאת שליחותם. אם לדבר ביתר פירוט, שליחותם היא להפיץ את דבר האל ואת עבודתו, ואז על ידי קבלת מנהיגותו והתנסות בעבודתו, להשליך מעליהם את צביונם המושחת ולהיוושע. אדם מהסוג הזה נבחר על ידי האל. הוא סוג האדם שמשתף פעולה עם העבודה שהאל עושה בעבודת הניהול שלו. שליחותו של אדם מהסוג הזה היא לבצע את חובתו היטב ולהשלים את מה שהאל הפקיד בידיו. יכולנו לומר שאנשים כאלו הם קבוצה ייחודית בקרב המין האנושי כולו. קבוצת האנשים הייחודית הזאת נושאת שליחות ייחודית בעבודת הניהול של האל, בתוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים; יש להם חובה ייחודית ואחריות ייחודית. אם כך, כשאני אומר לוותר על שאיפות, אידאלים ורצונות שעולים מתחומי עניין ותחביבים, אני דורש מהאנשים האלו – ובכך אני מתכוון לכולכם – לוותר על שאיפות, אידאלים ורצונות אישיים, כיוון שהשליחות שלכם, חובתכם והאחריות שלכם נמצאות בבית האל ובכנסייה, לא בעולם הזה. כלומר, לאף אחד מכם אין קשר להתפתחות ולהתקדמות של העולם הזה או לאף אחת מן המגמות שלו. יכולנו לומר שהאל לא העניק לכם שום שליחות בנוגע להתפתחות ולהתקדמות של העולם הזה. זאת מצוותו. מהי השליחות שהאל העניק לאלו שהוא בחר, לאלו שהוא יושיע? לבצע את חובתם היטב בבית האל, ולהיוושע. אחד הדברים שהוא דורש מאנשים כדי שהם ייוושעו הוא לחתור אל האמת, ואחת הדרכים שבהן הוא דורש מאנשים לחתור אל האמת היא לוותר על השאיפות, האידאלים והרצונות של אנשים. כך שהמילים והדרישות אינם מופנים אל כלל המין האנושי; למעשה הם מופנים אליכם, אל כל אחד מאנשיו הנבחרים של האל שהוא בחר, ואל כל מי שרוצה להיוושע – וכמובן, הם מופנים אל כל מי שמסוגל לבצע את חובתו בעבודת הניהול של האל למען ישועת המין האנושי. מה התפקיד שאתם מסוגלים למלא בעבודה של תוכנית הניהול של האל? אתם אלו שהאל יושיע. אם כך, כשמדובר באלו שהאל יושיע, מה כוללת ה"ישועה" הזאת? היא כוללת קבלה של דברי האל, את הייסור והשיפוט שלו, את מצוותו, את ריבונותו וסידוריו, התמסרות לכל דבריו, הליכה בדרכו ובסופו של דבר, סגידה לו וגם לסור מרע; בכך שתנהג באופן הזה, אתה תיוושע, ותיכנס לעידן הבא. זה התפקיד שאתם ממלאים בקרב המין האנושי כולו, והוא השליחות הייחודית שהאל העניק לכם מבין כל האנשים. כמובן, אם מדברים מנקודת המבט שלכם, זאת אחריות מסוג מיוחד וחובה שיש לכם בקרב המין האנושי. זה כשמדברים על הנושא הזה מנקודת המבט של אלו מבין אנשיו הנבחרים של האל שנבחרו על ידו. שנית, בקרב כל המין האנושי, האל נתן לקבוצת האנשים הייחודיים האלו שליחות ייחודית. הוא לא צריך שתהיה להם שום מחויבות או אחריות כלפי ההתפתחות או הקידום של העולם או שום דבר אחר הקשור לעולם. פרט לקבוצת האנשים הייחודית הזאת, האל העניק שליחויות שונות ליתר האנשים מסוגים שונים, שאותם הוא לא בחר, בלי קשר למהות הטבע שלהם. בתקופות הזמן השונות של המין האנושי, בסביבות חברתיות שונות, ובקרב גזעים שונים, השליחויות השונות שלהם גורמות להם למלא כל מיני תפקידים, ונוגעות בכל תחומי החיים. בשל התפקידים השונים שהאל ציווה עליהם למלא, לכל אחד מהם יש תחומי העניין והתחביבים שלו. בכפוף להנחות המוקדמות של תחומי העניין והתחביבים האלו, עולים בהם כל מיני שאיפות, אידאלים ורצונות. כיוון שיש להם כל מיני שאיפות, אידאלים ורצונות, בתקופות שונות ובסביבות חברתיות שונות, העולם מייצר כל מיני דברים חדשים ותעשיות חדשות – למשל, טכנולוגיה, רפואה, עסקים, כלכלה וחינוך, או תעשיות קלות כמו טקסטיל ומלאכות יד, וכן תעשיית תעופה ותעשייה ימית וכן הלאה. וכך, לדמויות המובילות, לאנשים המצוינים, ולאותם חדורי התלהבות ייחודיים שצומחים בכל תחום כתוצאה מן השאיפות, האידאלים והרצונות השונים שלהם, יש שליחויות משלהם בזמנים שונים ותחת סביבות חברתיות שונות. בה בעת, הם גם ממלאים שליחות באופן רציף בסביבה החברתית המסוימת שלהם. כך, בתקופות השונות של המין האנושי ובסביבות החברתיות השונות, החברה מתפתחת ומתקדמת ללא הרף כתוצאה ממימוש של השאיפות, האידאלים והרצונות של האנשים היחידים במינם הללו. וכמובן, הדבר מספק ללא הרף למין האנושי איכויות שונות של חיים חומריים. למשל, לפני כמה מאות שנים, לא היה חשמל, כך שאנשים השתמשו במנורות שמן. בנסיבות הייחודיות האלה, הופיע אדם יחיד במינו והמציא את החשמל, והמין האנושי התחיל להשתמש בחשמל לתאורה. דוגמה נוספת: בסביבה חברתית מסוימת, הופיע עוד אדם יחיד במינו. הוא ראה שכתיבה על רצועות במבוק קשה מדי, והוא קיווה שיום יבוא ויהיה אפשר לכתוב על משטח דק ושטוח, שיהיה גם נוח וגם קל לקריאה. אז הוא התחיל לחקור את הטכניקות לייצור נייר, ובאמצעות המחקר המתמיד שלו, החקירה והניסויים הבלתי פוסקים שלו, בסופו של דבר הוא המציא את הנייר. והייתה גם המצאת מנוע הקיטור. בתקופה יחידה במינה, הופיע אדם יחיד במינו שחשב שהפעלה ידנית היא מתישה מדי, שזה בזבוז גדול מדי של אנרגיה אנושית, ויותר מדי לא יעיל. אילו הייתה מכונה או איזושהי שיטה אחרת שתוכל להחליף עבודה של בני-אדם, הרי שאנשים יוכלו לחסוך הרבה זמן ולעשות דברים אחרים. כך, באמצעות מחקר וחקירה, הומצא מנוע הקיטור, ואז הומצאו בזה אחר זה כל מיני דברים מכניים, שהשתמשו בעקרונות ההנעה של מנוע הקיטור. האם אין זה כך? (אכן.) וכך, בתקופות שונות, המימוש והאישוש המתמיד של השאיפות, האידאלים והרצונות של אדם אחד, יחיד במינו, או של קבוצה יחידה במינה של אנשים, מקדמים ומפתחים בהדרגה ובהתמדה הן את התעשייה הקלה והן את התעשייה הכבדה, וגורמים לכך שאיכות החיים ותנאי החיים של כל המין האנושי ישתפרו כל העת. תעשיות קלות, כמו טקסטיל ומלאכות יד, מתפתחות כעת לרמות גבוהות יותר ויותר מבחינת האיכות, העידון והדיוק, והנאתו של המין האנושי מהן גוברת. תעשיות כבדות כמו כל מיני אמצעי תחבורה, כגון מכוניות, רכבות, ספינות קיטור ומטוסים, מביאות לנוחות רבה בחייהם של אנשים, והופכות את נסיעותיהם של אנשים לנוחות ופשוטות. זה התהליך האמיתי והביטוי המפורט של התפתחות האנושות. בקיצור, בין אם מדובר בתעשייה קלה או בתעשייה כבדה, לא חשוב באיזה היבט, הכול מתחיל ונוצר על ידי תחומי העניין והתחביבים של אדם יחיד במינו או קבוצה של אנשים יחידים במינם. בגלל תחומי העניין והתחביבים הייחודיים שלהם, יש להם השאיפות, האידאלים והרצונות שלהם. בה בעת, בגלל השאיפות, האידאלים והרצונות הייחודיים שלהם, בתקופות השונות של המין האנושי ובסביבות החברתיות השונות שהם חייהם בהן, התחומים השונים שביניהם מניבים עוד דברים מתקדמים מכל הסוגים, דברים נוחים יותר, דברים שמועילים יותר להעלאת איכות החיים בקרב המין האנושי כולו. הדבר מביא נוחות למין האנושי ומשפר את איכות החיים. לא נדבר על כל זה. במקום זאת, נבחן אתמקורותיהם של האנשים הייחודיים האלה. מנין באים האנשים היחידים במינם האלה בתקופות שונות? האם הם לא נקבעים מראש על ידי האל? (כן.) הנקודה הזאת ודאית מעל לכל ספק, ואיש אינו יכול להכחיש אותה. היות שהם מצווים על ידי האל, השליחויות שלהם גם הן קשורות למצוות האל. מה פירוש "קשורות למצוות האל"? פירושו שהאל העניק שליחויות ייחודיות לאנשים היחידים במינם האלו, וגרם להם להופיע בזמנים מסוימים ולעשות את מה שהם רוצים בזמנים מסוימים, תוך שהואמדרבן את האנושות בזמנים שונים באמצעות הדברים הייחודים שהאנשים האלו עושים. בגלל האנשים היחידים במינם האלו, העולם עובר ללא הרף שינויים קלים ותהליכים עדינים של התחדשות. כך מתפתח המין האנושי.

מה ההבדל בין אלו שיש להם את תחומי העניין והתחביבים הייחודיים האלו ואנשיו הנבחרים של האל, שהאל בחר בהם? ההבדל הוא שעל אף שהאל ציווה שליחות ייחודית לאנשים האלו, הם לא אלו שהוא הועיד לישועה, כך שדרישותיו מהם הן רק שעליהם לעשות משהו ייחודי בתקופה הייחודית שלהם, בזמן הייחודי שלהם. הם משלימים את שליחותם, ואז בזמנם הייחודי, הם עוזבים. בעת שהם חיים בעולם הזה, האל אינו מבצע בהם את עבודת הישועה. בסך הכול יש להם שליחות לפיתוחם ולקידומם של החברה הזאת ושל המין האנושי, או כדי לשנות את תנאי החיים של המין האנושי בתקופות שונות. אין להם כל קשר שהוא לעבודה של ישועת המין האנושי בתוכנית הניהול של האל, כך שלא משנה איזה סוג של שליחות הם משלימים, כמה גדולות תרומותיהם למין האנושי או כמה עמוקה ההשפעה שיש להם על המין האנושי, אין להם כל קשר לעבודת האל לישועת המין האנושי. הם שייכים לעולם, למגמותיו, להתפתחותו, ולכל תחום ותעשייה שלו; אין להם שום קשר לעבודת האל לישועת המין האנושי, כך שאין להם כל קשר לאף מילה שהוא אומר, לאף מילה שהוא מספק למין האנושי, לאמת ולחיים שהוא מבטא, או לדרישות השונות שיש לו מהמין האנושי. מה משמעות הדבר? משמעות הדבר היא שהאמירות של האל למין האנושי, ליקום כולו, עד לדרישות ולעקרונות הספציפיים שהוא מדבר עליהם, אינן מכוונות לכל האנשים; כמובן, הן מכוונות עוד הרבה פחות מכך לאנשים היחידים במינם האלו שיש להם תפקיד חשוב למלא בהתפתחות החברה האנושית. דברי האל – האמת, הדרך והחיים – מכוונים רק לאנשיו הנבחרים של האל, שהוא בחר. העניין הזה מוסבר בקלות: דברי האל מכוונים אל כל מי שהוא בוחר, אל כל מי שהוא רוצה להושיע, אל כל מי שרוצה להיוושע. אם מישהו אינו נבחר על ידי האל, ואם האל אינו מתכנן להושיע אותו, הרי שדברי החיים הללו אינם נאמרים אליו – אין לו כל חלק בהם. האם אתם מבינים? (כן.) לאנשים היחידים במינם הללו יש תחומי עניין ותחביבים ייחודיים, כך שיש להם שאיפות, אידיאלים ורצונות שונים, נעלים יותר מאשר לאנשים מהשורה. בגלל שיש להם השאיפות, האידיאלים והרצונות הייחודיים האלו, וכיוון שיש להם תחומי עניין ותחביבים שונים או ייחודיים, הם ממלאים תפקיד חשוב במהלך התפתחותה של החברה האנושית, וכמובן, בזמנים שונים, הם משלימים את השליחויות החשובות שלהם. לא משנה אם בסופו של דבר הם משלימים את השליחויות שלהם ברמה מתקבלת על הדעת, הם היחידים שיש להם איזשהו קשר לשאיפות, לאידיאלים ולרצונות שנוצרים בגלל תחומי העניין והתחביבים הללו. כיוון שלאנשים יש שליחויות ייחודיות, הם חייבים לממש את השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם בזמנים מסוימים ותחת נסיבות חברתיות מסוימות. זאת השליחות שהאל מעניק להם, השליחות שהוא מוסיף להם; זאת האחריות שלהם, וכך עליהם לפעול. לא משנה כמה לחץ קיים על הבשר, הלב או העולמות המנטליים שלהם, או כמה גבוה המחיר שהם משלמים, כדי לחתור למימוש האידיאלים והרצונות שלהם, כולם עתידים – או חייבים – להשלים את השליחות שעליהם להשלים כיוון שזאת מצוותו של האל. איש אינו יכול להימלט ממצוותו של האל, ואיש אינו יכול להימלט מריבונותו ומסידוריו. וכך, אין להם כל קשר שהוא עם מה שאנחנו מדברים עליו בעניין ויתור על השאיפות, האידיאלים והרצונות של אנשים. למה הכוונה בכך שהדברים אינם קשורים כלל? הכוונה היא שהמילים האלה על ויתור על השאיפות, האידיאלים והרצונות של אנשים אינן מכוונות אליהם. לא משנה באיזו תקופת זמן, לא משנה באילו נסיבות חברתיות, ולא משנה לאיזו נקודה המין האנושי מתפתח, למילים האלו מהאל אין כל קשר אליהם. המילים האלה לא מכוונות אליהם, כך שהמילים האלה אינן דרישה מהם. עליהם להשלים את השליחות שעליהם להשלים על פי מצוות האל, ריבונותו וסידוריו. שומה עליהם לעשות את מה שעליהם לעשות בזמנים השונים ותחת הנסיבות החברתיות השונות של המין האנושי הרע והמושחת, למלא את התחייבויותיהם ולהשלים את השליחות שעליהם להשלים. אם כך, האם הם ממלאים תפקיד של נותן שירות או של ניגוד? איך שלא תאמרו זאת, זה בסדר גמור. בקיצור, הם לא אלו שנבחרו על ידי האל, והם גם לא אלו שהוא רוצה להושיע – זה הכול. ובכן, לא משנה איך המאמינים מוותרים על שאיפות, אידיאלים ורצונות, הדבר לא יעכב את התפתחות העולם או המין האנושי; וכמובן, הדבר גם לא יעכב את התפתחות התחומים השונים והתעשיות השונות בתקופות הזמן השונות ובנסיבות החברתיות השונות של העולם. האם אין זה כך? (אכן.) מה הסיבה? הסיבה היא שהתפתחות המין האנושי והתעשיות של החברה אינה קשורה בשום דרך למאמינים, וגם לא לאנשים שהאל בחר, כך שאתה לא צריך לדאוג: "אם נעשה כפי שאתה אומר ונוותר על שאיפות, אידיאלים ורצונות, האם החברה הזאת והמין האנושי ימשיכו להתפתח?" מדוע שתחוש חרדה? אין כל צורך שתחוש חרדה. לאל יש תוכניות וסידורים – אתה מבין זאת, נכון? (כן.) החרדה שלך מיותרת, והיא נגרמת מכך שאינך רואה דברים בבהירות, ומכך שאינך מבין את האמת.

מהם השאיפות, האידיאלים והרצונות שצריכים להיות למאמין באל? עליך לבצע את חובתך היטב, בהתאם לרף מקובל, להשלים את מה שהאל הטיל עליך, לחתור אל האמת וליישם אותה בפועל בתהליך ביצוע חובתך, להשיג כניסה אל מציאות-האמת, להתייחס לאנשים ולדברים, ולהתנהל ולפעול לחלוטין בהתאמה לדברי האל, עם האמת כקריטריון שלך. אלו הם השאיפות, האידיאלים והרצונות שצריכים להיות לך. השאיפות, האידיאלים והרצונות השייכים לעולם שעולים מתוך תחומי עניין ותחביבים הם דברים שאתה צריך לוותר עליהם. מדוע אתה צריך לוותר עליהם? אתה שונה מאנשים שמחוץ לכנסייה; האל בחר בך, אתה נבחרת לחתור אל האמת, ואתה החלטת ללכת בנתיב החתירה אל האמת, כך שהמטרות והכיוון של חייך צריכים לעבור שינוי, ואתה צריך לוותר באורח מוחלט וחד-משמעי על שאיפות, אידיאלים ורצונות שעולים מתוך תחומי עניין ותחביבים. מדוע אתה צריך לוותר עליהם? כיוון שזאת לא הדרך שאתה אמור ללכת בה. זאת דרכם של הכופרים, אלו שאינם מאמינים באל. אם אתה חותר ללכת בדרך הזאת, הרי שאינך אחד מאלו שהאל בחר. אם אתה חותר אל האידיאלים ואל הרצונות שהכופרים שואפים אליהם, הרי שאתה לא יכול לחתור אל האמת, ואתה לא יכול להשיג ישועה. אם לומר זאת באורח יותר ספציפי, אם אינך מסוגל לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלך, ויתרה מכך אתה רוצה לממש אותם, הרי שאינך מסוגל להתמסר לעבודת האל או לירוא את האל ולסור מרע, ולעולם לא תוכל להיוושע. מה משמעות הדבר? לא להיות מסוגל לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלך, ויתרה מכך לרצות לממש אותם, שקולים לנטישת החתירה שלך לאמת, לנטישת הישועה, ולחוסר רצון להתמסר לריבונות האל ולסידוריו. האם אין זה כך? (אכן.) אם כך, בסופו של דבר, זה כמו שאמרתי: אם אתה רוצה לחתור אל האמת, אתה צריך ראשית לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שעולים מתוך תחומי עניין ותחביבים. אתה חייב לוותר עליהם, כיוון שאין לחתירה אל האידיאלים ואל הרצונות של העולם הזה כל קשר לאלו שחותרים אל האמת ואל הגאולה; זאת לא הדרך שאתה צריך ללכת בה, ואלו גם לא המטרה והכיוון שעליך לקבוע ולקיים בחייך. אם אתה לעתים קרובות מתכנן ומחשב לקראת זה, מאמץ את מוחך כדי להרהר בכך ולשקול את הדבר, הרי שעליך לוותר על כך בהקדם האפשרי. אתה לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, לרצות לחתור אל האמת ולהשיג ישועה, בעודך רוצה גם לשאוף לעולם ולממש את האידיאלים והרצונות שלך. כך, לא רק שלא תהיה מסוגל להשיג או לממש אף אחד מהשניים, אלא יתרה מכך, וחשוב במיוחד, הדבר ישפיע על ישועתך. בסופו של דבר, תחמיץ את עבודת האל לישועת האדם, תיתן להזדמנות הטובה ביותר לישועת האל את המין האנושי לחמוק, ותאבד את ההזדמנות להיוושע. בסוף, תיקלע לאסון, תכה על חזך ותרקע ברגליך, ויהיה מאוחר מכדי להתחרט – זה יהיה גורלך המר. אם אתה פיקח, וכבר החלטת לחתור אל האמת, הרי שעליך לוותר על האידיאלים והרצונות שהיו לך פעם או שאליהם אתה עדיין חותר. אנשים טיפשים, הדיוטות, אנשים חסרי בינה ואנשים מבולבלים – האנשים האלו רוצים לחתור אל האמת ולהיוושע, אך הם אינם רוצים לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם השייכים לעולם הזה. הם רוצים לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה. הם חושבים שלנהוג כך משמעו לנצל את האפשרויות, שזה דבר חכם, בעוד שלמעשה, זאת דרך הפעולה המטופשת מכולן. אנשים פיקחים ייטשו לחלוטין את השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם השייכים לעולם הזה, ויבחרו לחתור אל האמת ולהיוושע. לא משנה עד לאן העולם מתפתח, ולא משנה מצב העניינים או ההתפתחות בתחומים השונים ובתעשיות השונות, לשום דבר מכל אלו אין כל קשר אליך. תן לאלו השייכים לעולם, לשדים שחיים בארץ, לעשות כל מה שהם אמורים לעשות. מה שאנו נעשה, קודם כול, הוא להשלים את החובה שעלינו להשלים, ובנוסף לכך, ליהנות מפירות עמלם. כמה נפלא! למשל, המחשבים והתוכנה שהם ממציאים מועילים לך מאוד בביצוע חובתך ובעבודתך. אתה לוקח אותם ומשתמש בהם, גורם להם לשרת אותך; אתה גורם לדברים לסייע לך בעודך ממלא את חובתך, לסייע לך להשלים את עבודתך בצורה טובה יותר, תוך הגדלת היעילות שבה אתה מבצע את חובתך ושיפור תוצאותיה, ובה בעת תוך חיסכון נוסף בזמן. כמה נפלא! אתה לא צריך לאמץ את מוחך ולחקור: "כיצד המציאו את התוכנה הזאת? מנין היא באה? כיצד עלי להשקיע מאמץ בתוכנה הזאת, בתחום הטכני הזה?" אין כל טעם לאמץ את מוחך כך. המחשבות והאנרגיה שלך לא נועדו לכך. אתה לא צריך לתרום את האנרגיה או את תאי המוח שלך לעניין הזה. תן לאנשים ההם, השייכים לעולם הזה, לתרום ולעשות את שהם אמורים לעשות; לאחר התרומות שלהם, אנחנו לוקחים אותן ומשתמשים בהן. כמה נפלא! הכול מוכן מראש. האל סידר הכול מראש, כך שאתה לא צריך לחתור אל הדבר, ובעניינים האלו, אתה לא צריך לחוש חרדה או להשקיע מאמץ. בעניינים האלו, אתה לא צריך לקחת על עצמך שום דבר, וגם לא לדאוג או להטריד את עצמך ביחס לשום דבר. כל מה שאתה צריך לעשות הוא לבצע את חובתך היטב, לחתור אל האמת, להשיג הבנה של האמת, ולהיכנס אל מציאות-האמת. האם אין זה הנתיב הנכון ביותר בחיים? (אכן כן.)

האם אתם מבינים כעת את נושא החתירה לאידיאלים ולרצונות? יש אנשים שאומרים: "אילו אנשים לא חתרו לאידיאלים שלהם, האם העולם היה עדיין מתקדם?" אני אומר שכן. האם אתם מבינים את התשובה הזאת? האם אתם מבינים? (כן.) אם כך, האם אתם גם רואים בבירור את מהות העניין שאנחנו מדברים עליו? האם אין זה למעשה כך? (אכן כן.) כשמדובר במילה האחרונה – ההתפתחות, הקידמה והעניינים של העולם – שהשדים השייכים לעולם, או אלו המכונים "בני אדם" השייכים לעולם, יטפלו בזה. אין לכך כל קשר למי שמאמינים באל. מה השליחות והאחריות של מי שמאמינים באל? (לבצע את חובתם היטב, לחתור אל האמת ולהשיג ישועה.) נכון. זה ספציפי ומעשי מאוד. האין זה פשוט? (כן.) מי שמאמינים באל צריכים רק לחתור אל האמת וללכת בדרכו, ובסופו של דבר הם ייוושעו. זאת השליחות שלך, וזאת הציפייה הגדולה ביותר של האל והתקווה עבורכם. האל מסדר את העניינים הנותרים, כך שאתה לא צריך לחוש חרדה או לדאוג. בבוא הזמן, אתה תהנה מכל מה שאתה אמור ליהנות, תאכל כל מה שאתה אמור לאכול ותשתמש בכל מה שאתה אמור להשתמש. הכול יעלה על דמיונך ועל הציפיות שלך, ויהיה בשפע. האל לא ייתן לך לחוות מחסור, וגם לא להיות עני. יש שורה בכתבי הקודש שאומרת שמשאו של האדון הוא קל. מה אומר המקור? ("כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָׂאִי" (מתי י''א 30).) האם אין זה הפירוש? (אכן כן.) בדרישה שתוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלך אין כוונה להפוך אותך לבינוני, וגם לא לעצלן, וגם לא לגרום לך להיות ללא שאיפות, וגם לא להפוך אותך לגופה מהלכת, לאדם ללא נשמה; להיפך, הכוונה בכך היא לשנות את הכיוון הלא נכון ואת המטרות הלא נכונות של השאיפות שלך. אתה אמור לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלא אמורים להיות לך, ולקבוע שאיפות, אידיאלים ורצונות נכונים. רק כך תוכל ללכת בנתיב הנכון בחיים. אם כן, האם הבעיה הזאת הגיעה לפתרונה? אילו אנשים לא חתרו לאידיאלים שלהם, האם העולם היה ממשיך להתפתח? התשובה היא "כן". מדוע? (כיוון שהאל ציווה שליחות לאלו ששייכים לעולם; הם יעשו את העבודה הזאת.) זה נכון, כיוון שלאל יש הציווי והסידורים שלו, כך שאתה לא צריך לחוש חרדה. העולם יתפתח, והוא לא זקוק לכך שמאמינים באל ייטלו על עצמם את השליחות הזאת, שהם ימלאו את האחריות והמחויבות הזאת. האל סידר את הדברים. אתה לא צריך לדאוג בנוגע למי שהאל מסדר. די בכך שתחתור אל האמת, תלך בדרכו של האל ותשיג ישועה. האם אתה צריך לדאוג לאיזשהו דבר פרט לכך? (לא.) לא. אם כך, ויתור על השאיפות, האידיאלים והרצונות של אנשים הוא נתיב שאתה צריך ליישם בפועל. אתה לא צריך לדאוג מה יקרה לעולם או למין האנושי לאחר שתוותר על האידיאלים והרצונות שלך. זה לא משהו שאתה צריך לדאוג בגללו. אין לכך כל קשר אליך. האל סידר את הדברים. זה פשוט עד כדי כך. האם אתה מבין? (כן.) על ידי שיתוף באופן הזה, האם לא פתרתי את הבעיה מהשורש? (אכן פתרת.) אילו מישהו שאל אתכם שוב, כיצד הייתם מביטים בבעיה הזאת ומסבירים אותה? אם מישהו שאינו מאמין באל היה שואל: "אתם תמיד מדברים על אי-חתירה לאידיאלים, על ויתור על אידיאלים ורצונות. אילו כולם היו מיישמים בפועל לפי ההתוויה שלכם, האם העולם היה עדיין קיים? האם המין האנושי היה ממשיך להתפתח?", אתה יכול להשיב על ידי כך שתאמר: "לכל אדם יש השאיפות שלו; אתה לא יכול להכריח אותו". זאת אמירה פופולרית בעולם. עליך לומר: "האל דורש מאנשים לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם; זאת האמת. אם אתה מוכן לקבל את זה, הרי שאתה מסוגל לוותר על הדברים הללו. אם אינך מוכן לקבל את זה, הרי שאתה גם יכול לבחור לא לוותר עליהם. האל לא יכריח אף אחד. ויתור על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלך הוא מעשה וולונטרי מצדך, וזאת זכותך. גם אי ויתור עליהם הוא מעשה וולונטרי, וגם הוא זכותך. לכל אדם יש שליחות ספציפית. בקרב כל המין האנושי, לכל אדם יש השליחות שלו, התפקיד שהוא צריך למלא. הבחירות של אנשים הן שונות, וכך הנתיבים שהם הולכים בהם שונים גם הם. אתה בוחר לחתור אל העולם, לממש את האידאלים ואת הרצונות שלך בעולם, ולגלם את הערכים שלך, בעוד שאני בוחר לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלי כדי לנהות אחר האל, להקשיב לדבריו, ללכת בדרכו ולרצות אותו. בסופו של דבר, אוכל להשיג ישועה. אתה לא הולך בנתיב הזה, ואתה חופשי לעשות כן. אף-אחד אינו יכול לאלץ אותך". איך התשובה הזאת? (היא טובה.) אם אתה יכול לקבל את הרעיון של "לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות של אנשים", הרי שהמילים האלו מופנות אליך. אם אינך יכול לקבל זאת, הרי שאין כל סימן לכך שאתה חייב להקשיב למילים הללו ולקבל אותן. אתה יכול לבחור לא להקשיב; אתה יכול לבחור לוותר על עבודת הניהול של האל לישועת המין האנושי, ולנטוש את הסיכוי שלך לישועה. זאת זכותך. אתה גם יכול לא לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלך, ולצאת לעולם ולממש אותם בביטחון עצמי ובאומץ. אף אחד לא יאלץ אותך, ואך אחד לא יוקיע אותך. זאת זכותך. הבחירה שלך היא גם השליחות שלך, והשליחות שלך היא התפקיד שהאל ציווה עליך למלא בקרב בני האדם. זה הכול. אלו העובדות לאשורן. תבחר מה שתבחר, זה סוג הדרך שתלך בה; כל דרך שהיא שתלך בה, זהו התפקיד שתמלא בקרב בני האדם. זה עד כדי כך פשוט. אלו העובדות לאשורן. אם כך, אלה עדיין המילים כמו קודם לכן: "לכל אדם יש השאיפות שלו; אתה לא יכול להכריח אותו". אבל מנין באה השאיפה הזאת? במקורה, האל מצווה אותה. אם אתה לא בוחר לקבל את האמת ולבצע את חובתך היטב, הרי שפירוש הדבר שהאל לא בחר בך, ואין לך הזדמנות לישועה. במילים פשוטות, אין לך הברכה הזאת; האל לא ציווה על כך. אם אינך מעוניין באמונה באל או בחתירה אל האמת – אם אתה לא חותר להיבט הזה – הרי שאין לך הברכה הזאת. אלו שמצווים לבוא לבית האל מוכנים לבצע את חובתם שם. הם מקשיבים לכל מה שהאל אומר; אם הוא רוצה שהם ייוותרו על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם, הם עושים כן. אם הם אינם מסוגלים לוותר עליהם, הרי שהם מאמצים את מוחם במחשבה כיצד לעשות זאת. מישהו כזה מוכן לחתור לישועה. זהו הצורך העמוק ביותר והדרישה העמוקה ביותר של נשמתו, והאל ציווה זאת, כך שיש לו את הברכה הזאת, וזה מזלו הטוב. התפקיד שהאל מצווה עבורך הוא התפקיד שאתה צריך למלא. זהו המקור. אלו שאינם מבורכים חותרים אל העולם בעוד שהמבורכים חותרים אל האמת – האם אין זאת עובדה? (אכן.) אז אם מישהו שוב ישאל אתכם, האם תהיו מסוגלים לענות? (כן.) מהי התשובה הפשוטה ביותר? (לכל אדם יש השאיפות שלו; אתה לא יכול להכריח אותו.) לכל אדם יש השאיפות שלו; אתה לא יכול להכריח אותו. כל הכוונה בדרישה שתוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלך היא בסך הכול לתת לך נתיב ליישום בפועל. אתה יכול לבחור לוותר עליהם, ואתה יכול לבחור לא לוותר עליהם. לכל אדם יש השאיפות שלו; אתה לא יכול להכריח אותו. אם אתה מקבל את הדבר, הרי שהמילים הללו מכוונות אליך. אם אינך מקבל את הדבר, הרי שהמילים הללו אינן מכוונות אליך, ולוויתור על שאיפות, אידיאלים ורצונות אין כל קשר אליך; אתה חופשי. האם העניין הזה פתור? (כן.) הוא פתור, כך שאף אחד לא ימשיך להתעקש לעסוק בעניין הזה, נכון? (נכון.)

כשמדובר בוויתור על השאיפות, האידיאלים והרצונות של אנשים, יש עוד עניין. יש אנשים שאומרים: "אתה מדבר כעת על ויתור על השאיפות, האידיאלים והרצונות של אנשים – האם אתה דורש מאנשים לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם כיוון שהזמן קרב, אחרית הימים כאן והאסונות הגיעו, וכיוון שיומו של האל הגיע?" האם זה העניין? (לא.) התשובה שלילית: לא! אם כך, בואו נדבר על הסיבה הספציפית. היות שהתשובה היא לא, יש בוודאי עניינים מפורטים אחדים שצריך לשתף עליהם ולהבין אותם. בואו נדבר עליהם: לפני אלפיים שנה, ואפילו לפני כמה מאות שנים, הסביבה החברתית כולה הייתה שונה מכפי שהיא כיום; מבחינת רוב המין האנושי, מצב הדברים היה שונה מכפי שהוא כיום. סביבה החיים שלהם הייתה מסודרת מאוד. העולם לא היה מרושע כפי שהוא כיום, החברה האנושית לא הייתה כאוטית כפי שהיא כיום, ולא היו אסונות. האם האנשים עדיין היו צריכים לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם? (כן.) מדוע? תנו סיבה, ודברו על סמך הידע הספציפי שלכם. (כעת כשהמין האנושי מושחת על ידי השטן, יש לאנשים את הצביון המושחת של השטן, כך שכשהם חותרים לאידיאלים ולרצונות שלהם, הכול נעשה במטרה להשיג תהילה, רווח ומעמד. כיוון שהם חותרים לתהילה ולרווח, הם נאבקים ונלחמים אלו באלו, נלחמים לחיים ולמוות, והתוצאה היא שהם מושחתים באורח עוד יותר עמוק על ידי השטן, והם מאבדים עוד ועוד את צלם האנושיות, והולכים ומתרחקים מן האל. וכך אפשר לראות שנתיב החתירה לאידיאלים ולרצונות הוא שגוי. כך שלא בגלל שיומו של האל קרוב הוא דורש מאנשים לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם; אלא שאנשים לא צריכים לחתור לדברים הללו מלכתחילה. הם צריכים לחתור באורח נכון, בהתאמה עם דברי האל.) האם אתם חושבים שוויתור על השאיפות, האידיאלים והרצונות של אנשים הוא עיקרון של יישום בפועל? (כן.) האם ויתור על השאיפות, האידיאלים והרצונות של אנשים הוא האמת? האם הוא דרישה של האל מן האדם? (כן.) זאת האמת, דרישה של האל מן האדם. אם כך, האם זאת הדרך שעל אנשים ללכת בה? (כן.) היות שזאת האמת, דרישה ספציפית של האל מן האדם, והדרך שבה אנשים צריכים ללכת, האם היא משתנה לפי הזמן והרקע? (לא.) מדוע לא? כיוון שהאמת, הדרישות של האל, ודרכו של האל אינם משתנים עם שינויים בזמן, במקום או בסביבה. לא משנה מה הזמן, לא משנה מה המקום, ולא משנה מה המרחב, האמת היא תמיד האמת, והסטנדרט שהאל דורש מן האדם אינו משתנה, וכך גם הסטנדרט שהוא דורש ממי שנוהים אחריו. וכך, עבור מי שנוהים אחר האל, לא משנה הזמן, המקום או ההקשר, דרך האל שהם צריכים ללכת בה אינה משתנה. אם כך, הדרישה שאנשים יוותרו על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם בתקופה הנוכחית אינה דרישה שמוצבת בפני האדם רק כיוון שהזמן קרוב או כיוון שאחרית הימים כאן; והיא גם לא כיוון שהימים מעטים והאסונות גדולים, ואין זה מחשש שהאדם ייקלע לאסון, שיש דרישה כה דחופה מן האדם, הדורשת ממנו לנקוט דרכי פעולה קיצוניות או רדיקליות כדי להשיג את הכניסה המהירה ביותר אל מציאות-האמת. זאת לא הסיבה. ובכן, מהי הסיבה? הדרישות של האל מן האדם במובן הזה לא השתנו ללא כל קשר לזמן, בין אם לפני כמה מאות או כמה אלפי שנים ואפילו בהווה. אלא שלפני כמה אלפי שנים ואפילו בכל תקופה עד לזמן הנוכחי, האל לא פרסם פומבית ובאורח מפורט את הדברים האלו המיועדים למין האנושי, אך הדרישות שלו מן האדם מעולם לא השתנו, בשום שלב בזמן. מעולם, החל בזמן שבו המין האנושי תיעד לראשונה רשומות, האל לא דרש מן האדם לחתור בהתמדה אל העולם, או לממש את האידיאלים והרצונות שלו בעולם. הדרישות היחידות של האל היו שבני האדם יקשיבו לדבריו, ילכו בדרכו, לא יתבוססו ברפש עם העולם, ולא יחתרו אל העולם. שאנשי העולם יטפלו בענייני העולם; שהם ישלימו את הדברים האלו. אין לדברים האלו כל קשר לאלו שמאמינים באל והולכים אחריו. הדבר היחיד שמי שמאמינים באל צריכים לעשות הוא ללכת בדרכו של האל ולנהות אחריו. הליכה בדרכו של האל היא משהו שמאמינים ומי שנוהים אחר האל מחויבים לעשות. העניין הזה אינו משתנה על פי הזמן, המקום או הרקע. אפילו בעתיד, כשהמין האנושי כבר ייוושע וייכנס אל העידן הבא, הדרישה הזאת לא תשתנה. להקשיב לדברי האל וללכת בדרכו זאת גישה ויישום ספציפי שמי שנוהים אחרי האל חייבים להפגין כלפיו. רק על ידי הקשבה לדברי האל והליכה בדרכו אנשים יכולים לירוא את האל ולסור מרע בהצלחה. אם כך, העובדה שהאל דורש מאנשים לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם אינה מתעוררת בגלל הזמן וגם לא בגלל סביבות או רקעים ייחודיים; להיפך, מאז שהאדם קיים, אפילו אם האל לא מסר לו את הדברים באורח ברור, הוא תמיד דרש ממנו את הסטנדרט ואת העיקרון הזה. לא משנה כמה אנשים יכולים להשיג אותו, כמה אנשים מסוגלים ליישם בפועל את דבריו, או כמה מדבריו הם מסוגלים להבין, הדרישה הזאת מצדו של האל אינה משתנה. הביטו בכתבי הקודש, שבהם יש תיעוד של אותם אנשים יחידים במינם שהאל בחר בזמנים יחידים במינם – נוח, אברהם, יצחק, איוב וכו'. הדרישות של האל מהם, הדרך שהם הלכו בה, המטרות והכיוון של חייהם, וכן המטרות שהם חתרו אליהן ודרכי הפעולה הספציפיות שהם נקטו לטובת החיים וההישרדות, כולן מגלמות את הדרישות של האל מן האדם. מהן הדרישות של האל מן האדם? כלולה בהם חובתם אנשים לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם, נכון? (נכון.) בין אם ברוח ובין אם בחומר, עליהם לדחות את המין האנושי הרועש, הפרוע, המרושע, ולדחות את המגמות הרועשות, הפרועות, המרושעות. בעבר, הייתה מילה שלא התאימה במיוחד – "מקודש". למעשה, משמעות המילה היא הדרישה ממך לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלך – למנוע ממך להפוך לכופר, או לעשות דברים שכופרים עושים, או לשאוף למה שכופרים שואפים לו, במקום לגרום לך לשאוף לדברים שמאמין אמור לשאוף אליהם. זאת המשמעות של המילה. וכך, כשאנשים מסוימים אומרים: "האם האל דורש מאנשים לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שלהם כיוון שהזמן קרוב, אחרית הימים כאן והאסונות הגיעו?" מה צריכה להיות התשובה לשאלה הזאת? היא צריכה להיות שכל דרישה מהדרישות של האל מן האדם וכל הדרישות כולן הן האמת והדרך שעל אנשים ללכת בה. הן לא משתנות על פי שינויים בזמן, במקום, בסביבה, במיקום הגיאוגרפי או ברקע החברתי. דברי האל הם האמת, האמת שלא השתנתה מימים ימימה, שאינה משתנה על פני הנצח כולו – כך שכל דרישה מהדרישות של האל מן האדם וכל עיקרון ספציפי של יישום בפועל שהוא מציב בפני בני האדם מקורם עוד בזמן שלאחר בריאת האדם על ידי האל, כשלבני האדם עוד לא היה תיעוד של הזמן. הם קיימים ביחד עם האל. במילים אחרות, מהרגע שבו היו בני אנוש, המין האנושי היה מסוגל להבין את דרישות האל ממנו. לא משנה לאיזה תחום נוגעות הדרישות, כולן נצחיות ולא ישתנו. באופן כללי, הדרישות של האל מן האדם הן להקשיב לדבריו וללכת בדרכו. אתם מבינים? (כן.) דרישותיו של האל אינן קשורות כלל להתפתחות העולם, למיני הרקע החברתי האנושי, לזמן או למקום, או לסביבה הגיאוגרפית ולמרחב שאנשים חיים בהם. לאחר שאנשים מקשיבים לדברי האל, נכון עבורם לקיים אותם וליישם אותם בפועל. לאל אין דרישות אחרות מן האנשים. כשהם שומעים ומבינים את דבריו, די שהם יישמו אותם בפועל ויקיימו אותם; כך הם ישיגו את הסטנדרט של להיות יציר נברא מקובל בעיניו. האם אתם מבינים? (כן.) כך שבלי קשר לזמן, לסביבה החברתית או לרקע, או למיקום הגיאוגרפי, מה שעליך לעשות הוא להקשיב לדברי האל, להבין מה הוא אומר ומהן הן הדרישות שלו ממך, והדבר הבא שאתה צריך לעשות הוא להקשיב, להתמסר וליישם בפועל. אל תטריח את עצמך בדברים כגון "האם האסונות בעולם החיצון גדולים כעת? האם העולם כאוטי? האם מסוכן לצאת אל העולם? האם אני עלול לחלות במגפה? האם אני עלול למות? האם איקלע לאסונות? האם יש פיתויים בחוץ?" המחשבה על דברים כאלו היא חסרת תועלת, ואין להם כל קשר אליך. אתה צריך רק לעסוק בחתירה אל האמת ובהליכה בדרכו של האל, לא בסביבה של העולם החיצון. לא משנה מהי הסביבה של העולם החיצון, אתה יציר בריאה, והאל הוא הבורא. היחסים בין הבורא ויצירי הבריאה לא ישתנו, הזהות שלך לא תשתנה, והמהות של האל לא תשתנה. אתה תמיד תהיה מישהו שאמור ללכת בדרכו של האל, שאמור להקשיב לדבריו ולהתמסר אליו. האל תמיד יהיה האחד שיש לו ריבונות עליך, מסדר את גורלך ומוליך אותך לאורך החיים. היחסים שלך איתו לא ישתנו, זהותו לא תשתנה, והזהות שלך לא תשתנה. בגלל כל זאת, בלי קשר לזמן, האחריות שלך, המחויבות שלך, החובה העליונה שלך הן להקשיב לדברי האל, להתמסר אליהם וליישם אותם בפועל. זה לעולם לא יהיה שגוי, וזה הסטנדרט הגבוה ביותר. האם העניין הזה פתור? (כן.) הוא פתור. האם דיברתי באורח ברור? האם דיברתי נכון יותר מכם? (כן.) במה אני יותר צודק? (אנחנו דיברנו רק בקווים כלליים, אבל האל ניתח את הנושא הזה באופן יסודי בהחלט, והוא גם שיתף שדברי האל הם האמת, הדרכים שעל אנשים ללכת בהן, ושאנשים צריכים להקשיב לדברי האל וללכת בדרכו. האל אמר את כל זאת באורח ברור.) מה שאני אומר הוא היבט של האמת. הביטוי "היבט של האמת" הוא תיאוריה. אם כך, מה תומך בתיאוריה הזאת? מה שתומך בה הוא העובדות והתוכן הספציפיים הללו שדובר עליהם קודם לכן. יש ראיות לכל העובדות האלה; אף לא אחת מהן מומצאת, אף לא אחת מהן מדומיינת. כולן עובדות, או שהן התמצית והמציאות של התופעות החיצוניות של העובדות. אם אתה מסוגל להבין אותן, זה מוכיח שאתה מבין את האמת. אתם לא יכולים לומר את זה בקול כיוון שאתם עוד לא מבינים את ההיבט הזה של האמת, ואתם גם לא מבינים את התמצית הבסיסית ואת המציאות של התופעות האלה, אז אתם רק מדברים קצת על התחושות והידע שלכם, שזה רחוק מאוד מלהיות האמת. האם אין זה כך? (אכן.) העניין הזה פתור, אז בואו נניח לו. באשר לנושא של ויתור על השאיפות, האידיאלים והרצונות שעולים כתוצאה מתחומי עניין ותחביבים, האם היה צורך לכלול את הסוגייה הזאת כנקודה נוספת? (כן.) היה בכך צורך. כל שאלה נוגעת בחלק מן האמת, כלומר היא נוגעת במציאות ובתמצית של עובדות מסוימות, ומאחורי המציאות והתמצית ישנם תמיד הסידורים, התוכניות, הרעיונות והרצונות של האל. ומה עוד? אחדות מהשיטות הספציפיות של האל, וכן הבסיס, המטרות והרקע של פעולותיו. אלו הם המציאוּת.

לאחר שסיימנו לשתף על הנושא של ויתור על השאיפות, האידיאלים והרצונות שעולים מתוך תחומי עניין ותחביבים, עלינו לשתף על הנושא הבא. מהו הנושא הבא? הנושא הבא הוא שאנשים צריכים לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שעולים מתוך נישואין. כמובן, הנושא הזה נוגע בכל הבעיות השונות הקשורות לנישואין. האם הנושא הזה לא גדול קצת יותר מתחומי עניין ותחביבים? אך אל תחששו מהיקפו. אנחנו נפרק אותו חלק-חלק, ואט-אט נבין את הנושא הזה ונחדור אליו באמצעות שיתוף. הקו שנאמץ בשיתוף על הנושא הזה הוא ניתוח עניין הנישואין מפרספקטיבות והיבטים של מהות הבעיות שיש כאן, הן לחיוב והן לשלילה; ההבנות השונות של אנשים ביחס לנישואין, הן הנכונות והן השגויות; הטעויות שהם עושים בנישואין, וכן הרעיונות ונקודות המבט השגויות למיניהן שעולות מתוך הנושא, כך שבסופו של דבר נאפשר לאנשים לוותר על השאיפות, האידיאלים והרצונות שעולים מנישואין. הדרך הטובה והקלה ביותר להשיג "ויתור" היא זאת: ראשית, עליך לראות בבירור את מהות הבעיות, ולהביט אל עומקן, בין הן חיוביות או שליליות. לאחר מכן עליך להיות מסוגל להתמודד עם הבעיות באופן נכון ורציונלי. זה הצד הפעיל של הדברים. בצד הסביל של הדברים, אתה חייב להיות מסוגל להבין ולראות לעומק הרעיונות, ההשקפות והגישות המוטעות שהבעיות גורמות לך, או להבין ולראות לעומק ההשפעות המזיקות והשליליות השונות שהן יוצרות באנושיות שלך, ואז מתוך ההיבטים האלו, להיות מסוגל לוותר. במילים אחרות, אתה חייב להיות מסוגל להבין ולראות לעומקן של הבעיות האלה, בלי להיות כבול או שבוי בידי הרעיונות המוטעים שהבעיות הללו יוצרות, ובלי לתת להן לשלוט בחייך ולהוביל אותך לדרכים עקלקלות, או להוביל אותך לכך שתבחר לא נכון. בקיצור, בין אם אנו משתפים על החיובי ובין אם על השלילי, המטרה הסופית היא לאפשר לאנשים להתמודד עם סוגיית הנישואין באורח רציונלי, לא להשתמש בהשקפות ורעיונות מופרכים כדי להבין אותה ולגשת אליה, וגם למנוע קיום גישות לא נכונות ביחס אליה. זאת ההבנה הנכונה של נוהג ה"וויתור". יפה, הבה נמשיך לשתף על השאיפות, האידיאלים והרצונות שעולים מנישואין. ראשית, הבה נבחן את ההגדרה של נישואין, מהו המושג. רובכם עוד לא נישאתם, נכון? אני רואה שרובכם אנשים בוגרים. מה זה אומר להיות אדם בוגר? זה אומר שכבר הגעת לגיל שבו אתה יכול להינשא, או עברת אותו. בין אם אתה בגיל הזה ובין אם עברת אותו, לכל אדם יש כמה השקפות, הגדרות ותפישות בורגניות יחסית לגבי נישואין, בין אם הן נכונות ובין אם הן שגויות. אם כך, הבה ראשית נחקור מה זה בעצם נישואין. ראשית, במילים שלכם: מה הם בעצם נישואין? אם אנחנו רוצים לדבר על מי מוסמך לדבר על נישואין, קרוב לוודאי שאלה מי שהיו נשואים בעבר. אז בואו נתחיל ראשית עם אלו שהיו נשואים, וכשהם יסיימו לדבר, נוכל לעבור לאנשים הבוגרים שאינם נשואים. אתם יכולים לדבר על ההשקפות שלכם על נישואין, ואנחנו נקשיב להבנה שלכם ולהגדרה שלכם של נישואין. אִמרו מה שיש לכם לומר, בין אם נעים להקשיב לכך ובין אם לאו – תלונות על נישואין או ציפיות מנישואין, הכול בסדר גמור. (לכולם יש ציפיות לפני שהם מתחתנים. יש אנשים שמתחתנים כדי להיות מסוגלים לחיות חיי עושר, בעוד שאחדים שואפים לנישואין מאושרים, מחפשים נסיך על סוס לבן, מפנטזים שהם יחיו חיים מאושרים. ויש גם מי שרוצים להשתמש בנישואין כדי להשיג אחדות מהמטרות שלהם עצמם.) ובכן, לדעתך, מהם נישואין בעצם? האם מדובר בהתקשרות מתוך אינטרסים? האם זה משחק? מה בדיוק? חלק מהמצבים שהזכרת נוגעים לאפשרות לחיות חיים אמידים, שזה סוג של התקשרות מתוך אינטרסים. מה עוד? (אני מרגיש שמבחינתי, נישואין הם פשוט משהו שאני כמהָ אליו, משהו שאני משתוקק לו.) עוד מישהו רוצה לדבר? איזה ידע על נישואין יש לאנשים נשואים? במיוחד לאנשים שנשואים מזה עשר או עשרים שנה – אילו תחושות יש לכם ביחס לנישואין? האם אתם לא מלאים בדרך כלל במחשבות על נישואין? קודם כל, יש לכם ניסיון עם הנישואין שלכם עצמכם, וחוץ מזה, ראיתם את הנישואין של אלו שסביבכם; בה בעת, חשבתם על הנישואין של אחרים כפי שראיתם אותם בספרים, בספרות ובסרטים. אז מן ההיבטים האלו, מה הם לדעתך נישואין? כיצד אתה מגדיר אותם? מה אתם מבין ביחס אליהם? כיצד אתה מגדיר מהם נישואין? אנשים נשואים, אלו שנשואים כמה שנים – במיוחד אלו מכם שגידלו ילדים – מה התחושות שלכם ביחס לנישואין? דברו. (אני יכול לתרום קצת. צפיתי בהרבה תוכניות טלוויזיה מגיל צעיר. תמיד כמהתי לחיין נישואין מאושרים, אבל לאחר שנישאתי, הבנתי שזה לא כמו מה שדמיינתי. לאחר שנישאתי, הדבר הראשון שהייתי צריכה לעשות זה לעבוד קשה למען המשפחה שלי, וזה היה מעייף מאוד. חוץ מזה, בגלל אי-ההתאמה בין המזג של בעלי לשלי, ובין הדברים שכמהנו אליהם ושאפנו להם – במיוחד ההבדל בדרכים שהלכנו בהן – היו בינינו הבדלים גדולים בחיים, עד כדי כך שהיינו מתווכחים. החיים היו קשים. בשלב הזה הרגשתי שסוג חיי הנישואין שכמהתי אליו כילדה למעשה לא היה מציאותי. זה היה בסך הכול רצון נעים, אבל החיים האמיתיים אינם כאלו. אלו המחשבות שלי על נישואין.) ובכן, ההבנה שלך ביחס לנישואין היא שהם עניין מר, נכון? (כן.) אז כל הזיכרונות שלך מרים, מעייפים, כואבים, זיכרונות שבלתי נסבל להביט בהם; הרגשת כעוסה, כך שאחרי כן, לא היו לך ציפיות טובות יותר מנישואין. את חושבת שנישואין אינם תואמים את הרצונות שלך, שהם לא דבר טוב או רומנטי. את תופסת נישואין כטרגדיה – האם זה מה שאת מתכוונת? (כן.) בנישואין שלך היית עייפה ומרירה במיוחד כלפי הכול, בין אם בדברים שיכולת לעשות ובין אם בדברים שלא היית מוכנה לעשות, נכון? (כן.) נישואין הם דבר מר – זה סוג אחד של תחושה, תחושה שאנשים יכולים להתחבר אליה או לחוש אותה בעצמם. ללא קשר לצורה, קרוב לוודאי שיש בעולם כעת לא מעט אמירות על נישואין ומשפחה. יש לא מעט סרטים וספרים, ויש מומחים לנישואין ומומחים למערכות יחסים בחברה שבוחנים ומנתחים כל מיני סוגים של נישואין, שמתמודדים עם הסתירות שעולות בנישואין הללו ופותרים אותן על מנת לפשר. בסופו של דבר, החברה הפכה כמה אִמרות על נישואין לפופולריות. עם אלו מן האִמרות הפופולריות הללו על נישואין אתם מסכימים או מזדהים? (אלוהים, אנשים בחברה אומרים לעתים קרובות שלהינשא זה כמו להיכנס לקבר. אני מרגיש שאחרי שאנשים מתחתנים, מקימים משפחה ומביאים ילדים לעולם, יש להם יותר אחריות, והם צריכים לעבוד ללא הרף כדי לפרנס את המשפחה שלהם, ותוסיף לכך את חוסר ההרמוניה שנובע מכך ששני אנשים חיים ביחד, ונוצרים כל מיני בעיות וקשיים.) מהו ספציפית המשפט? "נישואין הם קבר". האם יש כמה אמרות מפורסמות ופופולריות בסין? האם המשפט "נישואין הם קבר" אינו פופולרי למדי? (אכן.) מה עוד? "נישואין הם עיר במצור – אלו שנמצאים בחוץ רוצים להיכנס, ואלו שנמצאים בפנים רוצים לצאת". מה עוד? "נישואין ללא אהבה אינם מוסריים". הם חושבים שנישואין הם סימן לאהבה, ושנישואין ללא אהבה אינם מוסריים. הם משתמשים באהבה הרומנטית כדי למדוד את אמת המידה למוסריות. האם אלו ההגדרות והמושגים של נישואין שיש לאנשים נשואים? (כן.) בקיצור, מי שנשואים, מלאים במרירות. אם להשתמש במשפט כדי לתאר זאת: "נישואין הם קבר". האם זה כה פשוט? האנשים הנשואים סיימו לדבר, כך שכעת אנו יכולים להקשיב למה שלאלו שאינם נשואים, לרווקים, יש לומר. מי רוצה לדבר על האופן שבו הוא תופס נישואין? אפילו אם זה ילדותי, או פנטזיה או ציפיות שמנותקות מן המציאות, הכול מתקבל. (אלוהים, אני חשה שנישואין זה שני אנשים שחיים כשותפים, חיים של צרכים יומיומיים.) האם היית נשואה בעבר? האם יש לך איזשהו ניסיון אישי? (לא.) צרכים יומיומיים, לחיות כשותפים – האם זה באמת מה שאת חושבת? כל כך מעשי? (באידיאלים שלי, נישואין אינם כאלו, אבל זה מה שראיתי בנישואין של ההורים שלי.) הנישואין של ההורים שלך הם כאלו, אבל הנישואין האידיאליים שלך אינם כאלו. מה ההבנה והשאיפה שלך בכל הקשור לנישואין? (כשהייתי קטנה ההבנה שלי הייתה פשוט למצוא מישהו שאני מעריכה, ואז לחיות איתו באושר ובאופן רומנטי.) רצית לחיות איתו, לאחוז בידו ולהזדקן איתו ביחד, נכון? (כן.) זאת התפישה הספציפית שלך ביחס לנישואין, שבה את מעורבת בעצמך; את לא משיגה אותה דרך התבוננות באחרים. מה שאת רואה בנישואין של אנשים אחרים זה רק מראית העין השטחית שלהם, וכיוון שטרם חווית את זה בעצמך, את לא יודעת אם מה שאת רואה זאת המציאות של העובדות או רק מראית עין שטחית של העובדות; הדבר שאת חושבת שהוא ממשי יהיה לנֶצח ברעיונות ובנקודות המבט שלך. חלק אחד בהבנה שיש לאנשים צעירים ביחס לנישואין זה לחיות באופן רומנטי עם אהובי לבם, להחזיק ידיים ולהזדקן ביחד, ולחיות ביחד את החיים האלו. האם יש לכם איזו תפיסה אחרת של נישואין? (לא.)

יש אנשים שאומרים: "נישואין משמעם למצוא מישהו שאוהב אותך. אין זה משנה אם הוא רומנטי או לא, ואתה גם לא צריך לאהוב אותו מאוד. לכל הפחות, הוא צריך לאהוב אותך, לנצור אותך בליבו, ולחלוק עימך שאיפות, אידיאלים, אופי, תחומי עניין ותחביבים, כך שיהיה לכם נוח זה בחברת זה ותוכלו לחיות ביחד". אחרים אומרים: "תמצא מישהו לחיות איתו שאתה אוהב ושאוהב אותך. זה כשלעצמו אושר". ויש גם אחרים שההבנה שלהם ביחס לנישואין היא: "עליך למצוא מישהו מבוסס כלכלית, כך שלא תהיה מודאג בגלל בגדים ואוכל בפרק האחרון של חייך, וכדי שהחיים החומריים שלך יהיו חיי שפע, ולא תסבול מעוני. ללא קשר לגיל שלו או למראה שלו, לאופיו, ולטעמיו, הוא בסדר גמור כל עוד יש לו כסף. כל עוד הוא יכול לתת לך כסף לבזבז ולספק את הצרכים החומריים שלך, הוא מקובל. החיים עם אדם כזה גורמים אושר, ואתה תהיה נינוח מבחינה פיזית. אלו הם נישואין". אלה חלק מהדרישות וההגדרות של אנשים ביחס לנישואין. רוב האנשים סבורים שנישואין משמעם למצוא את המאהב, את האדם האהוב מחלומותיהם, את הנסיך מהאגדות, לחיות איתו ולמצוא שנוח לכם זה בחברת זה. למשל, אנשים מסוימים מדמיינים את הנסיך שלהם מהאגדות ככוכב או כידוען כלשהו, מישהו עם כסף, תהילה ועושר. הם חושבים שרק חיים עם אדם כזה הם נישואין ראויים ונעימים, נישואין מושלמים, ושרק חיים כאלו הם מאושרים. יש אנשים שמדמיינים את החצי השני שלהם כמישהו בעל מעמד. יש אנשים שמדמיינים את החצי השני שלהם כמישהו נאה ויפה. יש אנשים שמדמיינים את החצי השני שלהם כאדם בעל משפחה מקושרת היטב, חזקה ועשירה, אדם עשיר. יש אנשים שמדמיינים את החצי השני שלהם כאדם שאפתן וחזק בעבודה שלו. יש אנשים שמדמיינים את החצי השני שלהם כאדם מוכשר באופן ייחודי. יש אנשים שמדמיינים את החצי השני שלהם כאדם בעל תכונות אופי מיוחדות. כל אלו ועוד הן דרישות שיש לאנשים מנישואין, וכמובן אלו הדמיונות, התפיסות ונקודות המבט שיש להם על נישואין. בקיצור, אלו שהיו נשואים בעבר אומרים שנישואין הם קבר, שלהינשא זה להיכנס לקבר, או לאסון; אלו שאינם נשואים מדמיינים שנישואין הם נעימים ורומנטיים במיוחד, והם מלאים בכמיהות ובציפיות. אבל בין אם מדובר במי שהיו נשואים ובין אם באלו שלא היו נשואים, אף אחד אינו מסוגל לדבר באופן ברור ביותר על הבנתו או תפישתו את הנישואין, או על מהם למעשה ההגדרה או המושג של נישואין, הלא כן? (אכן.) אלו שחוו נישואין אומרים: "נישואין הם קבר, הם עניין מר". אחדים מאלו שאינם נשואים אומרים: "ההבנה שלך ביחס לנישואין שגויה. אתה אומר שנישואין הם דבר רע, וזה כיוון שאתה אנוכי מדי. לא השקעת הרבה בנישואין שלך. בגלל הפגמים והבעיות השונים שלך, הפכת את הנישואין שלך לתסבוכת. השמדת ופירקת את הנישואין שלך במו-ידיך". יש גם מי שכבר נשואים ואומרים לאותם רווקים שטרם נישאו: "אתה ילד שאינו יודע דבר, מה אתה יודע? האם אתה יודע איך זה להיות נשוי? נישואין אינם עניין של אדם בודד וגם לא של שני אנשים – זה עניין שנוגע לשתי משפחות, אפילו לשתי משפחות מורחבות. כלולים בכך נושאים רבים שהם לא פשוטים ולא קלים לפתרון. אפילו בעולם של שניים בלבד, שבו מדובר בעניין של שני אנשים בלבד, זה לא כל כך פשוט. לא משנה כמה נעימה ההבנה והפנטזיה שלך ביחס לנישואין, ככל שהימים ייגררו להם, הנישואין יישחקו על ידי הזוטות של צורכי היום-יום, עד שצבעם וטעמם של הנישואין ידהו. אתה לא נשוי, אז מה אתה יודע? מעולם לא היית נשוי, מעולם לא ניהלת נישואין, כך שאתה לא מוסמך להעריך נישואין או להשמיע הערות ביקורתיות. ההבנה שלך ביחס לנישואין היא דמיון, משאלת-לב – היא אינה מעוגנת במציאות!" לא משנה מי מדבר על כך, יש רציונל אובייקטיבי, אבל בסופו של דבר, מהם למעשה נישואין? איזו השקפה היא הנכונה ביותר, הדרך האובייקטיבית ביותר לבחון זאת? איזו גישה תואמת ביותר את האמת? כיצד עלינו לבחון את העניין? בין אם מדברים בשם מי שחוו נישואין בעבר ובין אם בשם מי שלא חוו נישואין, ההבנה שלהם ביחס לנישואין מלאה קודם כל בדמיונות שלהם, וחוץ מזה, בני האדם המושחתים מלאים ברגשות ביחס לתפקיד שהם ממלאים בנישואין. כיוון שבני האדם המושחתים אינם מבינים את העקרונות שהם צריכים לקיים בסביבות שונות, ואינם מבינים את התפקיד שהם ממלאים בנישואין או את המחויבויות והאחריות שעליהם למלא, חלק מהאמרות שלהם ביחס לנישואין הן רגשניות באופן בלתי נמנע, ומערבות את האנוכיות והרגזנות שלהם עצמם וכן הלאה. כמובן, בין אם אדם נשוי או לא, אם הוא לא מביט בנישואין מנקודת המבט של האמת, ואם אין לו הבנה טהורה והיכרות איתם מן האל, הרי שפרט לכל הניסיון האישי המעשי שלו בנוגע לנישואין, ההבנה שלו לגביהם מושפעת במידה רבה מן החברה ומן האנושות המרושעת. היא גם מושפעת מן האווירה, המגמות ודעת הקהל בחברה, וכן מן הדברים המופרכים, המוטים – ומה שאפשר להגדיר באופן ספציפי יותר כלא-אנושיים – שנאמרים על נישואין על ידי אנשים בכל רמה ושכבה בחברה. בגלל הדברים הללו שאחרים אומרים, אנשים יושפעו קודם כל באופן לא-מודע ויישלטו על ידי המחשבות ונקודות המבט האלה, ובנוסף לכך הם יקבלו באופן לא-מודע את הגישות והדרכים הללו של התייחסות לנישואין, וכן את הדרכים הללו של התמודדות עם נישואין ואת הגישות כלפי החיים שבהן מחזיקים אנשים נשואים. קודם כל, לאנשים אין הבנה חיובית של נישואין, וגם לא ידע ותפישה מנטלית חיוביים ומדויקים לגביהם. חוץ מזה, הן החברה והן האנושות המרושעת משרישות בהם מחשבות שליליות ומופרכות על נישואין. לכן, המחשבות ונקודות המבט של אנשים על נישואין נעשות מעוותות, אפילו מרושעות. כל עוד אתה חי ושורד בחברה הזאת ויש לך עיניים לראות בהן, אוזניים לשמוע בהן ומחשבות כדי להרהר בשאלות, אתה תקבל, במידה זו או אחרת, את המחשבות ואת נקודות המבט המופרכות הללו, והדבר מוביל בתורו להבנה ולידע מוטעים ומוטים של הנישואין. למשל, לפני מאה שנה, אנשים לא הבינו מהי אהבה רומנטית וההבנה שלהם ביחס לנישואין הייתה פשוטה מאוד. כשמישהו היה מגיע לפרקו, שדכן היה עורך לו היכרות, ההורים היו מטפלים בכול, והם היו עורכים חתונה עם מישהו מן המין השני, באים בברית הנישואין ושניהם היו חיים ביחד ומעבירים את ימיהם. כך הם היו מלווים זה את זו בחיים האלו, עד שהם היו מגיעים לסוף. נישואין היו פשוטים עד כדי כך. העניין נסוב על כך ששני אינדיבידואלים – שני אנשים ממשפחות שונות, חיו ביחד, ליוו זה את זו, טיפלו זה בזו, וחיו ביחד חיים שלמים. זה היה פשוט עד כדי כך. אך בשלב מסוים, אנשים התחילו להעלות את מה שהם מכנים בשם אהבה רומנטית, אהבה רומנטית נוספה לתכולה של הנישואין, והדבר נמשך עד לימינו אנו. המונח הזה, "אהבה רומנטית" או המובן והרעיון הכרוכים בו, כבר אינו דבר שאנשים חשים מבוכה בגללו בעומק ליבם, או מתקשים לדבר עליו. להפך, הוא קיים במחשבות של אנשים באופן טבעי, ולאנשים טבעי לדון בו, עד כי אפילו אנשים שעדיין אינם בוגרים דנים במה שהם מכנים בשם אהבה רומנטית. וכך, המחשבות, נקודות המבט והאמירות מהסוג הזה יוצרות באופן לא מורגש השפעה הפועלת על כולם, גברים ונשים, זקנים וצעירים. ההשפעה הזאת היא הסיבה שבגללה ההבנות של כולם ביחס לנישואין הן כל כך יומרניות – אם לומר זאת באופן מדויק יותר, הן נגועות בדעות קדומות. כולם התחילו לשחק באהבה ולהשתעשע בתשוקה. מה שהאדם מכנה "אהבה רומנטית" כביכול הוא בסך הכול הצירוף של אהבה ותשוקה.^[א] מה הפירוש של "אהבה"? אהבה היא סוג של חיבה. מה הפירוש של "תשוקה"? תשוקה פירושה תאווה. נישואין כבר אינם דבר פשוט שבו שני אנשים מבלים את ימיהם ביחד כשותפים; במקום זה, הדבר הפך לצעצוע לצורך חיבה ותאווה. האין זה כך? (אכן.) אנשים החלו להבין נישואין כצירוף של תאווה וחיבה, אז האם הנישואין שלהם יכולים להיות טובים? גברים ונשים אינם חיים היטב, וגם לא ממלאים את האחריות שלהם היטב, והם מבלים את ימיהם באופן שאינו מציאותי. הם מדברים לעתים קרובות על אהבה, על תשוקה, על חיבה ועל תאווה. האם אתה חושב שכך הם יכולים לחיות באורח חלק ויציב? (לא.) איזה אדם יכול להתגבר על הפיתויים ומן הדברים הקורצים הללו? אף אחד לא יכול להתעלם מהפיתויים ומהדברים הקורצים הללו. בחברה, אנשים מלאים בתאווה ובחיבה אלו כלפי אלו. זה מה שהם מכנים בשם אהבה רומנטית, וזה האופן שבו אנשים בני זמננו מבינים נישואין; זאת ההערכה הגבוהה ביותר שיש להם כלפי הנישואין, המעולה שבטעמים. וכך, מצב הנישואין של אנשים בני זמננו השתנה ללא הכר, והוא נתון בתסבוכת איומה ונוראה. נישואין כבר אינם דבר פשוט של גבר ואישה; למעשה, הם הפכו לעניינם של כל האנשים, גברים ונשים, המשחקים בחיבה ובתאווה – דבר מושחת לחלוטין. הפיתוי הנשקף מצד מגמות מרושעות, או השרשתן של מחשבות מרושעות, גרמו לכך שההבנה והפרספקטיבה של אנשים ביחס לנישואין התעוותו והפכו חריגות ומרושעות. בנוסף לכך, הסרטים ותוכניות הטלוויזיה של החברה, וכן יצירות הספרות והאמנות, מפיצים כל העת פרשנויות ואמירות אודות נישואין, שהופכות בלתי מוסריות ומרושעות יותר ויותר. במאים, סופרים ושחקנים מתייחסים כולם לנישואין כמצב נורא. הדבר הזה מלא רשעות ותאווה, מה שמוביל לכך שנישואין ראויים נקלעים לכאוס. וכך, מאז שיש אהבה רומנטית, גירושין הפכו לנפוצים יותר ויותר בחברה האנושית, וכן פרשיות אהבים מחוץ למסגרת הנישואין; ילדים רבים יותר נאלצים לסבול את הפגיעה הנגרמת בשל גירושי ההורים, ונאלצים לחיות עם אימהות יחידניות או אבות יחידניים, וכך הם עוברים את הילדות שלהם ואת נעוריהם, או שהם גדלים בתנאי הנישואין הלא ראויים של הוריהם. הסיבה לכל הטרגדיות השונות הללו בחיי הנישואין, לכל הנישואין השגויים והמעוותים, היא שההשקפה ביחס לנישואין שהחברה מקדמת נגועה בדעות קדומות, היא מרושעת ולא מוסרית, עד כי אין בה אתיקה ומוסריות. כיוון שלמין האנושי אין הבנה מדויקת של דברים חיוביים או נאותים, אנשים יקבלו מבלי דעת את המחשבות ואת נקודות המבט הללו שהחברה מקדמת, ולא משנה כמה הן מעוותות. הדברים הללו הם כמו מגפה, מתפשטים בכל הגוף שלך, מאכלים כל מחשבה ורעיון שלך, ומאכלים את החלקים הנכונים של האנושיות שלך. עד מהרה, המצפון וההיגיון של האנושיות הרגילה שלך נעשים מטושטשים, לא ברורים או חלשים; ואז, המחשבות ונקודות המבט הללו שבאות מהשטן, והן מעוותות, מרושעות ונעדרות אתיקה ומוסריות, תופסות עמדה של עליונות ותפקיד דומיננטי במעמקי המחשבות והלב שלך ובעולמך המנטלי. לאחר שהדברים הללו תופסים עמדה של עליונות ותפקיד דומיננטי, ההשקפה שלך על נושאים כמו נישואין הופכת עד מהרה לעקומה ומעוותת, ונטולת אתיקה או מוסריות, עד כדי כך שהיא נעשית מרושעת, אבל אתה עצמך אינך יודע זאת, ואתה חושב שהיא תקינה לחלוטין: "כולם חושבים כך, אז מדוע שלא אחשוב כך גם אני? זה תקין שכולם חושבים כך, ולכן האם לא תקין שגם אני אחשוב כך? אם אף-אחד לא מסמיק כשהוא מדבר על אהבה רומנטית, גם אני לא צריך להסמיק. בפעם הראשונה, הייתי קצת מבויש, קצת נבוך, והיה לי קשה לפצות את פי. לאחר שדיברתי על זה עוד כמה פעמים, הייתי בסדר גמור. זה שהרביתי להקשיב ולדבר על העניין אפשר לי להסתגל". נכון, דיברת והקשבת, והתרגלת לעניין, אבל ההבנה האמיתית, המקורית, של נישואין אינה יכולה לעמוד איתן בעומק המחשבות שלך, כך שאיבדת את המצפון ואת ההיגיון שאמורים להיות לך כאדם רגיל. מדוע איבדת אותם? כיוון שקיבלת את הגישה של "אהבה רומנטית" כביכול כלפי הנישואין. גישה זו כלפי הנישואין, של "אהבה רומנטית" כביכול, בלעה את ההבנה המקורית ואת תחושת האחריות שיש לאנושיות הרגילה שלך ביחס לנישואין. מהר מאוד, אתה מתחיל ליישם באורח אישי את ההבנה שלך עצמך ביחס לאהבה רומנטית. אתה מחפש כל העת אנשים שאתה מרגיש שהם נוחים לך, אנשים שאוהבים אותך או שאתה אוהב אותם, כשכל דרכי החתירה לאהבה רומנטית כשרות עבורך, ואתה משקיע מאמץ רב ונוהג באופן חסר-בושה למדי, עד כי אתה משקיע אנרגיה של חיים שלמים למען אהבה רומנטית – ואז אתה גמור. נניח כי במהלך החתירה לאהבה רומנטית, אישה מוצאת מישהו שהיא מעריצה, והיא חושבת: "אנחנו מאוהבים, אז בוא נתחתן". לאחר שהיא מתחתנת, היא חיה עם האדם הזה במשך זמן מסוים, ואז קולטת שיש לו כמה חסרונות, והיא חושבת: "אני לא מוצאת חן בעיניו, והוא לא ממש מוצא חן בעיניי. אנחנו לא מתאימים זה לזו, כך שהאהבה הרומנטית שלנו הייתה טעות. בסדר, אנחנו נתגרש". לאחר הגירושין, היא מטופלת בילד בן שנתיים או שלוש, ומתכוננת למצוא מישהו אחר, בעודה חושבת: "היות שהנישואין הקודמים שלי היו ללא אהבה, אני צריכה לוודא שבנישואין הבאים תהיה אהבה רומנטית אמיתית. הפעם אני צריכה להיות בטוחה, אז עלי להקדיש זמן לבחינת הדברים". לאחר זמן-מה, היא נתקלת במישהו אחר: "אה, זה אהוב חלומותיי, האדם שדמיינתי שימצא חן בעיניי. אני מוצאת חן בעיניו, והוא מוצא חן בעיניי. הוא לא יכול לסבול להיות רחוק ממני, ואני לא יכולה לסבול להיות רחוקה ממנו; אנחנו כמו שני מגנטים שמושכים זה את זה, אנחנו תמיד רוצים להיות ביחד. אנחנו מאוהבים, בוא נתחתן". וכך היא שוב מתחתנת. לאחר שהיא נישאת, היא יולדת עוד ילד, ולאחר שנתיים או שלוש, היא חושבת: "לאדם הזה יש יותר מכמה פגמים; הוא עצלן וגם גרגרן. הוא אוהב להתפאר ולהתרברב, וגם לפטפט. הוא אינו ממלא את האחריות שלו, הוא אינו נותן למשפחה את הכסף שהוא מרוויח, והוא שותה ומהמר כל היום. זה לא האדם שאני רוצה לאהוב. לא כזה הוא האדם שאני אוהבת. גירושין!" כשהיא מטופלת בשני ילדים, היא שוב מתגרשת. לאחר שהיא מתגרשת, היא מתחילה להרהר: מהי אהבה רומנטית? היא אינה יכולה לומר. יש אנשים שנישואיהם נכשלו פעמיים ושלוש, ומה הם אומרים בסוף? "אני לא מאמין באהבה רומנטית, אני מאמין באנושיות". אתה מבין, הם הולכים קדימה ואחורה, והם לא יודעים במה הם אמורים להאמין. הם לא יודעים מהם נישואין; הם מקבלים מחשבות והשקפות מופרכות, ומשתמשים במחשבות ובהשקפות הללו כסטנדרטים שלהם. הם מיישמים באופן אישי את המחשבות וההשקפות הללו ובה בעת הם גם מקלקלים את הנישואין ואת עצמם, וגם מזיקים לאנשים אחרים; במידה זו או אחרת, הם מזיקים לדור הבא ולעצמם, הן פיזית והן רוחנית. הדברים הללו הם כולם חלק מהסיבה שבגללה אנשים חשים כאובים וחסרי אונים ביחס לנישואין, ושבגינה אין להם תחושות טובות באשר לנישואין. זה עתה שיתפתי על ההשקפות וההגדרות השונות של אנשים ביחס לנישואין, וכן על המצב שבו נמצאים הנישואין בקרב בני האדם כתוצאה מנקודות המבט השגויות שיש לאנשים המודרניים לגביהם; בקיצור, האם מצב הנישואין המודרניים בקרב בני האדם טוב או רע? (רע.) לנישואין אין עתיד, מצבם לא מבשר טובות, ובמידה גוברת והולכת הם משתבשים לחלוטין. מן המזרח ועד למערב, מן הדרום ועד לצפון, הנישואין האנושיים נתונים במצב נורא ואיום. אנשים בני הדור הנוכחי – אנשים מתחת לגיל ארבעים או חמישים – כולם עדים לביש המזל של הנישואין של הדורות הקודמים ושל הדורות הבאים, וכן לדעות של הדורות האלו ביחס לנישואין, ולחוויות הנישואין הכושלות שלהם. כמובן, אנשים רבים שגילם פחות מארבעים הם קורבנות לכל מיני נישואים חסרי מזל; כמה מהם הן אימהות יחידניות, אחרים הם אבות יחידניים, אם כי מובן שבאופן יחסי, אין כל כך הרבה אבות יחידניים. אנשים מסוימים גדלים עם אימם הטבעית ועם אב חורג, אחרים גדלים עם אביהם הטבעי ועם אם חורגת, ואילו אחרים גדלים עם אחים ואחיות מאימהות ואבות שונים. לאחרים יש הורים גרושים שנישאים מחדש, ואף אחד מההורים לא רוצה אותם, כך שהם הופכים ליתומים, אשר גדלים והופכים למבוגרים לאחר שנים אחדות של חיפוש דרכם בחברה; ואז הם הופכים לאב או לאם חורגים, או שהם הופכים לאם או לאב יחידניים. זה המצב של הנישואין המודרניים. האם האופן הזה שבו המין האנושי מנהל את הנישואין אינו תוצאה של השחתתו על ידי השטן? (אכן.) הצורה החיונית הזאת של ההישרדות וההתרבות הבסיסיות ביותר של המין האנושי עוותה ושובשה כליל. כיצד אתה חושב שהמין האנושי חי? מרגיז לראות כיצד חיה כל משפחה, נורא מדי אפילו להסתכל על כך. הבה לא נדבר על כך עוד; ככל שאומרים יותר, כך חשים יותר רוגז, נכון?

הואיל ואנחנו מדברים על נושא הנישואין, עלינו לראות מהם בעצם ההגדרה והמושג המדויקים והנכונים שלהם. היות שאנחנו מדברים על הגדרה ומושג נכונים ומדויקים של נישואין, עלינו לחפש את התשובה בדברי האל, לתת לנישואין הגדרה ומושג נכונים על בסיס כל מה שהאל אמר ועשה ביחס לעניין, להבהיר את המצב האמיתי של הנישואין, ולהבהיר את הכוונה המקורית שמאחורי בריאתם וקיומם של נישואין. אם רוצים לראות בבהירות את ההגדרה והמושג של נישואין, עלינו להתחיל ראשית בהתבוננות באבותיו של המין האנושי. מה הסיבה לכך שיש תחילה להתבונן באבותיו של המין האנושי? המין האנושי הצליח לשרוד עד היום בגלל נישואי אבותיו; כלומר, סיבת השורש לכך שיש כיום כל כך הרבה אנשים היא נישואין בין האנשים שהאל ברא בהתחלה. אם כך, אם רוצים להבין את ההגדרה והמושג המדויקים של נישואין, צריך להתבונן תחילה בנישואי אבותיו של המין האנושי. מתי התחילו הנישואין מבחינת אבותיו של המין האנושי? הם התחילו בבריאת האדם על ידי האל. הדבר מתועד עוד בספר בראשית, כך שעלינו לפתוח את כתבי הקודש ולראות מה אומרים הקטעים האלו. האם רוב האנשים מעוניינים בנושא הזה? אלו שכבר נשואים עשויים לחשוב שאפילו אין על מה לדבר, שהנושא הזה שגרתי מאוד, אבל אנשים צעירים ורווקים מעוניינים במיוחד בנושא הזה, כיוון שהם חושבים שנישואין הם עניין מסתורי, ושישנם דברים רבים שהם לא יודעים אודותיהם. נתחיל בכך שנדבר בשורש העניין. שמישהו יקרא את בראשית פרק ב', פסוק י"ח. ("וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ־לּוֹ‏ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ".) כעת, בראשית פרק ב', פסוקים כ"א עד כ"ד ("וַיַּפֵּל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃ וַיִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם׃ וַיֹּאמֶר֮ הָֽאָדָם֒ זֹ֣את הַפַּ֗עַם עֶ֚צֶם מֵֽעֲצָמַ֔י וּבָשָׂ֖ר מִבְּשָׂרִ֑י לְזֹאת֙ יִקָּרֵ֣א אִשָּׁ֔ה כִּ֥י מֵאִ֖ישׁ לֻֽקֳחָה־זֹּֽאת׃ עַל־כֵּן֙ יֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד".) כעת בראשית פרק ג', פסוקים ט"ז עד י"ט. ("אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ׃ וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב".) נעצור כאן. יש חמישה פסוקים בפרק ב' וארבעה פסוקים בפרק ד', בסך-הכול תשעה פסוקים מכתבי הקודש. תשעה פסוקים בספר בראשית מתארים דבר אחד, שהוא כיצד התרחשו הנישואין של אביו הקדום של המין האנושי. האין זה כך? (אכן.) האם אתה מבין כעת? האם אתה מבין מעט יותר טוב את המובן הכללי, והאם אתה מסוגל לזכור זאת? מה הדבר העיקרי שמדברים עליו כאן? (כיצד התרחשו הנישואין של אביו הקדום של המין האנושי.) ובכן, כיצד הם התרחשו למעשה? (האל הכין אותם.) נכון, זה מצב הדברים לאשורו. האל הכין זאת עבור האדם. האל ברא את אדם הראשון, לאחר מכן הוא ברא עבורו שותפה, רעייה שתסייע לו ותלווה אותו, שתחייה איתו. זה המקור של הנישואין מבחינת אביו הקדום של המין האנושי, והוא המקור של הנישואין האנושיים. האין זה כך? (אכן.) אנו יודעים מה המקור של הנישואין האנושיים: הדבר נקבע על ידי האל. האל הכין שותפה עבור אביו הקדום של המין האנושי, שיכולה גם להיקרא רעייה, אשר תעזור לו בהמשך ותלווה אותו לאורך החיים. זה המקור של הנישואין האנושיים. אם כך, לאחר שהתבוננו במקור של הנישואין האנושיים, כיצד עלינו להבין נכונה את הנישואין? האם היית אומר שהנישואין מקודשים? (כן.) האם הם מקודשים? האם הם קשורים כלל לקדושה? לא. אי אפשר לומר שהם מקודשים. נישואין מסודרים ונקבעים על ידי האל. מקורם בדבר שהאל ברא. האל ברא את האדם הראשון, שנזקק לשותפה כדי שתעזור לו ותלווה אותו, שתחייה איתו, וכך האל ברא עבורו שותפה, וכך התממשו הנישואין האנושיים. זה הכול. זה פשוט עד כדי כך. זאת ההבנה הבסיסית של נישואין שצריכה להיות לך. הנישואין באים מן האל; הם מסודרים ונקבעים על ידו. לכל הפחות, אתה יכול לומר שהם אינם דבר שלילי, שהם דבר חיובי. אפשר גם לומר במדויק שהנישואין הם דבר ראוי, שהם מקטע ראוי במהלך חיי האדם ובמסגרת תהליך הקיום של אנשים. הם לא דבר מרושע, וגם לא כלי או אמצעי שנועדו להשחית את המין האנושי; הם ראויים וחיוביים, כיוון שהם נבראו ונקבעו על ידי האל, וכמובן, הוא סידר אותם. מקור הנישואין האנושיים במעשה בריאה של האל, והם דבר שהוא סידר וקבע באופן אישי, כך שאם מביטים על כך מן הזווית הזאת, ההשקפה היחידה שצריכה להיות לנו ביחס לנישואין היא שמקורם באל, שהם דבר ראוי וחיובי, שהם אינם שליליים, מרושעים, אנוכיים או אפלים. מקור הנישואין אינו באדם, וגם לא בשטן, ובוודאי שהם לא התפתחו באופן אורגני במסגרת הטבע; להפך, האל ברא אותם במו-ידיו, וסידר וקבע אותם באופן אישי. זה ודאי לחלוטין. זאת ההגדרה והמושג המקוריים והמדויקים ביותר של נישואין.

כעת שיש לכם הבנה מדויקת של המושג וההגדרה של נישואין כפי שצריכה להיות לאנשים, הבה נראה: מה המשמעות מאחורי קביעת הנישואין וסידורם על ידי האל? הדבר מוזכר בפסוקים מכתבי הקודש שקראנו זה עתה, כלומר, מדוע לאנושות יש נישואין, מה היו המחשבות של האל, מה היו המצב והנסיבות של אותו זמן, ובאילו נסיבות האל נתן את הנישואין האלו לאדם. האל יהוה אמר זאת כך: "לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ־לּוֹ‏ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". המילים האלה אומרות שני דברים. ראשית, האל ראה שהאדם הזה היה בודד מדי לבדו, ללא שותפה, בלי מישהי לשוחח איתה, או בלי בת לוויה לחלוק איתה את אושרו ואת מחשבותיו; הוא הבין שחייו יהיו יבשים, דלוחים ולא מעניינים, כך שעלתה בו מחשבה: אדם אחד הוא קצת בודד, ולכן אני צריך ליצור לו שותפה. בת-הזוג הזאת תהיה רעייה שתלווה אותו לכל מקום ותעזור לו לעשות כל דבר; היא תהיה שותפתו ורעייתו. המטרה של שותפה היא ללוות אותו לכל אורך החיים, ללכת קדימה ביחד איתו בנתיב החיים האלו. במשך עשר, עשרים, מאה או מאתים שנה, השותפה הזאת תהיה מי שתעמוד לצדו, מי שתהיה איתו בכל מקום, מי שתשוחח איתו, תחלוק עמו אושר, כאב וכל רגש, ובה בעת, תלווה אותו ותמנע ממנו מלהיות לבד או בודד. המחשבות והרעיונות הללו שעלו בדעתו של האל הם הנסיבות שבמקור הנישואין האנושיים. בנסיבות האלו, האל עשה משהו נוסף. הבה נתבונן בתיעוד שבכתבי הקודש: "וַיַּפֵּל֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים תַּרְדֵּמָ֛ה עַל־הָאָדָ֖ם וַיִּישָׁ֑ן וַיִּקַּ֗ח אַחַת֙ מִצַּלְעֹתָ֔יו וַיִּסְגֹּ֥ר בָּשָׂ֖ר תַּחְתֶּֽנָּה׃ וַיִּבֶן֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֧ים אֶֽת־הַצֵּלָ֛ע אֲשֶׁר־לָקַ֥ח מִן־הָֽאָדָ֖ם לְאִשָּׁ֑ה וַיְבִאֶ֖הָ אֶל־הָֽאָדָֽם". האל לקח צלע מן האדם, ולקח חומר, והשתמש בצלע כדי ליצור אדם נוסף. האדם הזה נוצר מצלע של האדם הראשון, נברא מצלעו. אם לומר זאת בלשון הדיבור, האדם הזה – השותפה של אדם הראשון – נוצרה מן הבשר והעצם שנלקחו מגופו, ולכן, האם לא ניתן לומר שהיא לא הייתה רק שותפתו, אלא גם חלק מגופו? (כן.) במילים אחרות, היא נגזרה מתוך אדם הראשון. לאחר היא נבראה, כיצד קרא לה אדם הראשון? "אישה", אדם הראשון היה איש, היא הייתה אישה; ברור, שאלה היו שני אנשים ממינים שונים. האל יצר תחילה אדם עם תכונות גופניות זכריות, ואז הוא לקח צלע מן הזכר ויצר אדם בעל מאפיינים גופניים נקביים. שני האנשים הללו חיו יחד כישות אחת, מה שמהווה נישואין, וכך נוצרו הנישואין. אם כך, לא משנה איזה צירוף של הורים מגדל אותך, בסופו של דבר, כולם צריכים להינשא ולהתחבר לחצי השני שלהם תחת הקביעה והסידורים של האל, וללכת עד לסוף המסלול. זאת הקביעה של האל. מצד אחד, אם מביטים על כך באופן אובייקטיבי, אנשים צריכים שותפים; מצד אחר, אם מביטים על כך באופן סובייקטיבי, היות שהנישואין נקבעים על ידי האל, בעל ואישה צריכים להיות כגוף אחד, כאדם אחד שאינו ניתן לחלוקה. זאת עובדה סובייקטיבית וגם אובייקטיבית. אם כך, כל אדם צריך לעזוב את המשפחה שהוא נולד בה, להינשא ולהקים משפחה עם המחצית השנייה שלו. זה בלתי-נמנע. מדוע? כיוון שהדבר נקבע על ידי האל, וזה משהו שהוא סידר מראשית ימיו של האדם. מה זה אומר לאנשים? לא משנה מה אתה מדמיין ביחס למחצית השנייה שלך, והאם הוא מי שאתה צריך סובייקטיבית ומייחל לו, ולא חשוב מה הרקע שלו, האדם שתינשא שלו, שאיתו תקים משפחה ותבלה את החיים האלו, הוא ללא ספק מי שהאל כבר סידר וקבע עבורך. האין זה כך? (אכן.) מה הסיבה לכך? (הקביעה של האל.) הסיבה היא הקביעה של האל. אם מביטים על כך מנקודת המבט של חיים קודמים, או מנקודת המבט של האל, בעל ואישה שנישאים הם למעשה אחד, כך שהאל מסדר שתינשא ותבלה את חייך עם האדם שאיתו אתה אחד. אם לומר זאת במילים פשוטות, אלה הם פני הדברים. הנישואים שלכם נקבעו על ידי האל, ולא משנה אם האדם שאתה נישא לו הוא אהוב חלומותיך, אם הוא נסיך החלומות שלך, אם הוא האדם שציפית לו, אם אתה אוהב אותו או הוא אותך, אם אתם נישאים באופן טבעי ביותר כתוצאה ממזל או מקריות או בנסיבות אחרות. אתם השותפים שהאל קבע זה לזה, האנשים שהאל קבע שילוו זה את זה, ושהוא קבע שיבלו את החיים האלו ביחד וילכו עד הסוף בידיים שלובות. האין זה כך? (אכן.) האם אתם חושבים שההבנה הזאת יומרנית או מעוותת? (לא.) היא לא יומרנית וגם לא מעוותת. יש אנשים שאומרים: "יתכן שאתה טועה כשאתה אומר זאת. אם הנישואין האלו באמת נקבעים על ידי האל, מדוע בכל זאת יש נישואין שמסתיימים בגירושין?" הסיבה היא שהאנושיות של האנשים האלו סובלת מבעיות, וזהו עניין נפרד. הדבר קשור לנושא של החתירה אל האמת, שנשתף עליו מאוחר יותר. נכון לעכשיו, כשאנחנו מדברים בהקשר של ההגדרה, ההבנה, והתפישה המדויקת של נישואין, עובדה היא שכך הוא הדבר. יש אנשים שאומרים: "היות שאתה אומר שבעל ואישה הם אחד, האם אין זה כפי שאומרים הכופרים: 'אם זה נועד להיות, הרי שזה נועד להיות, ואם זה לא נועד להיות, הרי שזה לא נועד להיות', ואנשים מאומות מסוימות אומרים,^[ב] 'נדרשות מאה שנה של קרמה טובה כדי לזכות בסיכוי לחלוק עם מישהו מסע בספינה, ואלף שנה של קרמה טובה כדי לחלוק מיטת כלולות'?" האם אתם חושבים שנישואין, כפי שאנחנו מדברים עליהם כעת, קשורים בכלל לאמרות האלו? (לא.) אין ביניהם כל קשר. נישואין אינם דבר שמטפחים אותו עד שהוא מתהווה – הם נקבעים על ידי האל. כשהאל קובע ששני אנשים יהפכו לבעל ואישה, יהפכו שותפים זה של זו, הם לא צריכים לטפח את עצמם. מה הם היו מטפחים? עמוד שדרה מוסרי? אנושיות? אין להם צורך לטפח את עצמם. זאת צורת דיבור בודהיסטית, שאינה האמת, ואין לה כל קשר לאמת. הנישואין האנושיים מסודרים ונקבעים על ידי האל. כך יש להבין את הנישואין, בין אם בצורה או באופן מילולי, בהגדרה או במושג. דרך המילים הרשומות בכתבי הקודש, דרך השיתוף הזה, האם יש לך הגדרה ומושג מדויקים של הנישואין, אשר תואמים את האמת? (כן.) המושג הזה, ההגדרה הזאת, אינם מעוותים; הם אינם פרספקטיבה שרואים אותה מבעד למשקפיים צבעוניים, וקל וחומר שהיא אינה השקפה המובנת ומוגדרת על ידי רגש אנושי. להפך, יש לה בסיס; היא מבוססת על דבריו ועל מעשיו של האל, והיא מבוססת על הסידורים ועל הקביעות שלו. לאחר שהגענו לנקודה הזאת, האם כולם תופסים את ההבנה ואת ההגדרה הבסיסית של נישואין? (כן.) כעת, כשאתם מבינים זאת, כבר לא תחזיקו בפנטזיות לא אובייקטיביות על נישואין, או שהתלונות שלכם על נישואין יפחתו, נכון? יתכן שיש כאלה שאומרים: "נישואים נקבעים על ידי האל – אין על מה לדבר פה – אך נישואין גם מתפרקים. במה דברים אמורים?" יש לכך סיבות רבות. למין האנושי המושחת יש צביונות מושחתים, והוא לא יכול לראות את מהות העניינים לאשורה, הוא שואף לספק את התאוות וההעדפות שלו עצמו, עד כדי כך שהוא תומך ברשעות, וכך הנישואין של אנשים מתפרקים. זהו נושא נפרד, שלא נדבר עליו עוד.

הבה נדבר על עזרה הדדית ועל ליווי הדדי בנישואין. האל אמר: "לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ־לּוֹ‏ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". מי שנשואים יודעים שנישואין מביאים יתרונות רבים למשפחה ולחיים של אדם, יתרונות שהם לא היו מעלים בדעתם. בהתחלה, כשהם חיים לבד, אנשים בודדים ומבודדים מאוד, בלי שיהיה להם בפני מי לשפוך את ליבם, עם מי לדבר, מי שיהיה להם לחברה; החיים יבשים וחסרי-אונים במיוחד. לאחר שהם מתחתנים, הם כבר לא צריכים לסבול את הבדידות והבידוד האלו. יש להם למי לגלות את ליבם. לפעמים, הם שופכים את סבלותיהם בפני בן-הזוג שלהם, ולפעמים הם חולקים את הרגשות והשמחות שלהם, או אפילו פורקים את כעסם. לעתים, הם מגלים את ליבם זה בפני זה והחיים נראים שמחים ומאושרים. הם אנשי הסוד זה של זו, והם מאמינים זה בזו, כך שפרט לכך שהם כבר לא בודדים, הם חווים הרבה הנאות נוספות, והם נהנים מן האושר הטמון בכך שיש להם בן-זוג. פרט למצבי הרוח, הרגשות והתחושות למיניהם, וכן המחשבות השונות שיש צורך לבטאן, בתהליך החיים אנשים מתמודדים עם שלל נושאים מעשיים בחייהם היומיומיים, נושאים כגון צרכים יומיומיים, ביגוד, מזון ודיור. למשל, נניח ששני אנשים רוצים לחיות ביחד, והם צריכים לבנות מחסן קטן. על הגבר להיות בנאי, להניח לבנים כדי לבנות קיר, והאישה יכולה לעזור לו, להגיש לו לבנים ולערבב מלט, או למחות לו את הזיעה ולתת לו מים. שניהם משוחחים וצוחקים ביחד, ולו יש מישהי שעוזרת לו, שזה טוב. העבודה מסתיימת עוד לפני רדת החשיכה. זה כפי שמתארת האופרה הסינית הישנה "זוג מהאגדות": "אני שואב מים ואת משקה את הגינה". מה עוד? ("אתה מעבד את השדות ואני אורגת את הבד".) זה נכון. האחת אורגת בד בעוד השני מעבד את השדות; אחת היא הגבירה בפנים, האחר הוא האדון בחוץ. די טוב לחיות כך. אפשר לכנות זאת השלמה הרמונית, או דו-קיום בהרמוניה. כך, בחיים, המיומנויות של הגבר מוצגות לראווה, ואת התחומים שבהם חסרה לו יכולת או מיומנות משלימה האישה; במקומות שבהם האישה חלשה, הגבר סולח לה, עוזר ומסייע לה, וגם החוזקות שלה מוצגות לראווה, והדבר מיטיב עם הגבר במשפחה. כל אחד מהשניים, הבעל והאישה, מבצעים את חובתם, לומדים זה מחוזקותיו של זה כדי לפצות על החולשות שלהם, והם עובדים ביחד כדי לשמור על ההרמוניה של הבית ועל החיים והקיום של המשפחה כולה. כמובן, חשובה מהרעוּת ביניהם היא העובדה שכל אחד מהם תומך ועוזר לאחר לכל אורך החיים, והימים עוברים עליהם בטוב, בין אם בעוני ובין אם בעושר. בקיצור, כפי שהאל אמר, לא טוב היות האדם לבדו, כך שהוא סידר נישואין עבור הגבר – הגבר יחטוב עצים ויטפל בחצר, האישה תבשל, תנקה, תתקן ותשרת את כל המשפחה. כל אחד מהם מבצע את עבודתו היטב, עושה מה שכל אחד מהם צריך לעשות בחיים, וימיהם חולפים באושר. באופן כללי, חייהם של בני האדם התפתחו בהדרגה כלפי חוץ מתוך נקודה ייחודית זו, ובני האדם התרבו והתפשטו עד לימינו. כך שנישואין הם חיוניים למין האנושי בכללותו – חיוניים להתפתחותם, חיוניים עבורם כיחידים. המשמעות האמיתית של נישואין היא לא רק התרבות הגזע האנושי, אלא חשוב מכך, כדי שהאל יסדר בן-זוג לכל גבר ואישה, בן-זוג שילווה אותם בכל תקופה בחייהם, בין אם קשה וכואבת ובין אם קלה, שמחה ומאושרת – במהלך כל זאת שיהיה להם מישהו לגלות לו את ליבם ומחשבותיהם, ולחלוק איתו את הצער, הכאב, האושר והשמחה שלהם. זאת המשמעות מאחורי העובדה שהאל מסדר לאנשים נישואין, והם הצורך הסובייקטיבי של כל אדם יחיד. כשהאל ברא את המין האנושי, הוא לא רצה שאנשים יהיו בודדים, וכך הוא סידר עבורם נישואין. בנישואין, גברים ונשים נוטלים על עצמם תפקידים שונים, והדבר החשוב ביותר הוא ליווי ותמיכה הדדית שלהם, ושהם יחיו היטב כל יום וינועו היטב במסלול החיים. קודם כל, הם יכולים ללוות זה את זה, וחוץ מזה, הם יכולים לתמוך זה בזה – זאת המשמעות של נישואין והצורך בקיומם. כמובן, זאת גם ההבנה והגישה שצריכה להיות לאנשים כלפי נישואין, וזאת האחריות והמחויבות שעליהם למלא כלפי הנישואין.

הבה נחזור ונעיין בספר בראשית פרק ג', פסוק ט"ז. האל אמר לאישה: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ".‬ זה המשא שהאל נתן למין הנשי, שהוא כמובן גם ציווי, והוא קובע את התפקיד שהאישה תמלא בנישואין ואת האחריות שהיא תיקח על עצמה. על האישה ללדת, מה שבמובן מסוים היה עונש על העבירה שהיא עברה קודם לכן, ובמובן אחר, היה האחריות והמחויבות שהיא אמורה לקבל כאישה בנישואין. היא תהרה ותלד, ויתרה מכך, היא תלד ילדים בצער. כתוצאה מכך, לאחר שהן נישאות, נשים לא צריכות לסרב ללדת ילדים כיוון שהן פוחדות לסבול. זאת טעות. ללדת ילדים זאת אחריות שעלייך ליטול על עצמך. לכן, אם את רוצה שיהיה לך מישהו שילווה אותך, שיעזור לך בחיים, הרי שאת חייבת לשקול את האחריות הראשונה ואת המחויבות הראשונה שאת נוטלת על עצמך כשאת נישאת. אם יש אישה שאומרת: "אני לא רוצה ללדת ילדים", הרי שגברים יאמרו: "את לא רוצה ללדת ילדים, אז אני לא רוצה אותך". אם אינך רוצה לסבול את כאבי הלידה, הרי שאת צריכה להימנע מנישואין. את לא צריכה להינשא, את לא ראויה לכך. כשאת נישאת, הדבר הראשון שאת צריכה לעשות כאישה הוא ללדת ילדים, ויתרה מכך, לסבול. אם את לא מסוגלת לעשות את זה, את לא צריכה להינשא. על אף שאי-אפשר לומר שאת לא ראויה להיות אישה, לכל הפחות, כשלת במילוי האחריות שלך כאישה. להרות וללדת ילדים זאת הדרישה הראשונה מנשים. הדרישה השנייה היא "וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ". להיות החצי השני של גבר – כאישה, הנישואין לגבר מוכיחים שאת החצי השני שלו, ואם לדבר בדוגמטיות מסוימת, הדבר מוכיח שבכך את חלק ממנו, כך שתשוקתו של ליבך צריכה להיות כלפיו, כלומר שהוא צריך להיות בליבך. רק כשהוא בליבך את יכולה לטפל בו וללוות אותו בשמחה. רק אז תוכלי למלא את האחריות שלך ואת מחויבויותיך כאישה, אפילו כשבעלך חולה, כשהוא נתקל בקשיים ובמכשולים, או כשהוא נתקל בכישלון, במעידה או במצוקה בין אם בקרב אנשים אחרים ובין אם בחייו שלו, בכך שיהיה לך אכפת ממנו, שתוקירי אותו, תטפלי בו, תדברי איתו כדי שהוא יראה את הדברים באופן הגיוני, תנחמי אותו ותייעצי לו ותעודדי אותו בדרך נשית. זאת חברות שהיא אמיתית, שהיא טובה יותר. רק כך הנישואין שלך יהיו מאושרים, ורק אז תהיי מסוגלת למלא את האחריות הנשית שלך. כמובן, האחריות הזאת אינה מופקדת בידייך על ידי הורייך, אלא על ידי האל. זאת האחריות והחובה שעל אישה למלא. כאישה, כך עלייך להיות. זאת הדרך שאת צריכה להתייחס לבעלך ולטפל בו; זאת האחריות והמחויבות שלך. אם אישה אינה מסוגלת לעשות זאת, הרי שהיא אינה אישה טובה, ומובן שהיא לא אישה מקובלת, כיוון שלכל הפחות, היא נכשלה בעמידה בדרישה של האל מנשים, ש"וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ". האם את מבינה? (כן.) כחצי השני של גבר, את מסוגלת להעריץ את בעלך ולדאוג לו כשהדברים מתנהלים בצורה חלקה, כשיש לו כסף וכוח, כשהוא צייתן ומטפל בך היטב, כשהוא גורם לך להיות מאושרת ומסופקת בכל הדברים. אך כשהוא נתקל בקשיים, במחלה, בתסכולים, בכישלונות, בדברים מייאשים, באכזבות, כשהדברים אינם מסתדרים כפי שהוא רוצה, הרי שאת לא מסוגלת למלא את האחריות ואת החובות שעל אישה למלא, לא מסוגלת לנחם אותו מלב אל לב, להכניס בו היגיון, לעודד אותו או לתמוך בו. במקרה כזה את לא אישה טובה, כי לא מילאת את האחריות של אישה, ואת לא בת-זוג טוב לגבר. אם כך, האם אפשר לומר שאישה כזאת היא אישה רעה? "רעה" לא בא בחשבון; אך לכל הפחות, אין לך המצפון וההיגיון שהאל דורש, שצריכים להיות למישהו עם אנושיות רגילה – את אישה ללא אנושיות. האם אין זה כך? (אכן.) סיימנו לדבר על הדרישות המוצבות בפני נשים. האל הצהיר על האחריות של אישה לבעלה, שהיא "וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ". המילה הזאת, "תשוקה", אינה נוגעת לאהבה או לחיבה; אלא שפירושה שהוא צריך להיות בליבך. הוא חייב להיות יקר לך; את חייבת להתייחס אליו כאל אהובך, החצי השני שלך. הוא מי שאת צריכה להוקיר, ללוות ולדאוג לו, מי שאיתו צריכה להיות לך דאגה הדדית עד סוף חייכם. את חייבת לטפל בו ולהוקיר אותו בכל ליבך. זאת האחריות שלך – זאת הכוונה במילה "תשוקה". כמובן, כשהאל אומר פה "וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ" הביטוי הזה "תשוקה" הוא לקח שניתן לאנשים. כאישה בעלת אנושיות, כאישה מקובלת, התשוקה שלך צריכה להיות אל בעלך. יתרה מכך, האל לא אמר לך לחשוק הן בבעלך והן בגברים אחרים. האל לא אמר זאת, נכון? (לא, הוא לא אמר זאת.) האל דורש שאישה תהיה נאמנה לבעלה, ושהאדם היחיד בליבה, היחיד שתשוקתה מיועדת לו, יהיה בעלה. הוא לא רוצה שהיה תהיה נתונה לשינויים ביחס למי הוא המושא של רגשותיה, או שתהיה מתירנית או לא נאמנה לבעלה, או שתחשוק במישהו אחר מחוץ לנישואיה. להיפך, הוא רוצה שהיא תחשוק באדם שהיא נשואה לו ומבלה איתו את שארית חייה. הגבר הזה הוא מי שהתשוקה האמיתית שלך צריכה להיות מופנית אליו, הוא מי שאת צריכה לבלות איתו חיים שלמים של מאמץ מוקפד במטרה לטפל, להוקיר, לדאוג, ללוות, לעזור ולתמוך. האם את מבינה? האם אין זה דבר ראוי? (אכן.) דבר ראוי שכזה קיים בין ציפורים ועופות, ובקרב יתר ממלכת החי, אך הוא כמעט לא קיים בקרב בני אדם – את יכולה לראות כמה עמוק השטן השחית את המין האנושי! שיתפנו באורח ברור על המחויבויות הבסיסיות ביותר שאישה צריכה למלא בנישואין, וכן על העקרונות שעל פיהם היא צריכה להתייחס לבעלה. בנוסף, יש פה משהו אחר, כלומר הנישואין כפי שהאל קבע וסידר הם מונוגמיים. איפה בכתבי הקודש אנו מוצאים בסיס לכך? האל נטל צלע אחת מגופו של הגבר כדי לברוא את אישה – הוא לא נטל מהגבר שתי צלעות או יותר וברא מספר נשים. הוא ברא אישה אחת בלבד, כלומר, האל ברא את האישה היחידה עבור הגבר היחיד שהוא ברא. פירוש הדבר שהייתה בת-זוג אחת בלבד לאדם. לאדם היה רק חצי אחר אחד, ולאישה היה רק חצי אחר אחד; יתרה מכך, בה בעת, האל הזהיר את האישה: "וְאֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ". מיהו בעלך? זה האדם שנישאת לו, ולא אף אחד אחר. הוא לא המאהב הסודי שלך, וגם לא האליל המפורסם שאת מעריצה, וגם לא הנסיך מהאגדות שמופיע בחלומות שלך. זה בעלך, ויש לך רק אחד. אלו הנישואין שהאל קבע – מונוגמיה. האם הדבר מגולם בדברי האל? (כן.) האל אמר, "לֹא־טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ־לּוֹ‏ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". האל לא אמר שהוא יצר כמה עזרים או עזרים רבים כנגדו, לא היה בכך צורך. די היה באחד. האל גם לא אמר שאישה צריכה להינשא לבעלים אחדים, או שגבר צריך לקחת נשים אחדות. האל לא ברא רעיות אחדות לאדם, והוא גם לא לקח צלע מכמה גברים שונים כדי לברוא כמה נשים, כך שהרעייה של גבר יכולה להיות רק האישה שנבראה מצלעו. האין זאת עובדה? (אכן.) וכך, בעת ההתפתחות המאוחרת יותר של המין האנושי, הופיעו ריבוי נשים וגם ריבוי גברים. נישואין כאלו הם לא רגילים, והם אינם נישואין כלל. כל זה אינו אלא ניאוף. החרגה קיימת עבור מספר מצומצם של נסיבות ייחודיות, למשל כשגבר מת ואשתו נישאת מחדש. זה נקבע ומסודר על ידי האל, והדבר מותר. בקיצור, נישואין תמיד שמרו על מונוגמיה. האם אין הדבר כך? (כן.) ראה את עולם הטבע. אווז הבר מונוגמי. אם אדם הורג את אחד האווזים, האווז האחר לעולם לא "יינשא מחדש" – הוא יהפוך לאווז בודד. אומרים שכאשר להקות אווזים עפות, מי שמוביל את הלהקה הוא לרוב אווז בודד. המציאות קשה לאווז בודד. הוא צריך לעשות דברים שהאווזים האחרים בלהקה אינם מוכנים לעשות. כשאווזים אחרים אוכלים או נחים, הוא אחראי על שמירת בטחונה של יתר הלהקה. הוא לא יכול לישון או לאכול; עליו לשים לב לביטחון של הסביבה שלו כדי להגן על הלהקה. יש דברים רבים שהוא אינו יכול לעשות. הוא יכול להיות רק לבדו, והוא לא יכול לקחת לו אהבה חדשה. הוא לא יכול לקחת בן-זוג אחר כל עוד הוא חי. אווזי בר תמיד מקיימים את החוקים שהאל קבע עבורם, בלי להשתנות לעולם, אפילו עד עצם היום הזה, אך בני האדם הפוכים לגמרי. מדוע בני האדם כל כך הפוכים? כיוון שבני האדם הם מי שהשטן השחית, וכיוון שהם חיים ברשעות ובמתירנות, הם אינם יכולים להישאר מונוגמיים, והם לא יכולים לקיים את התפקידים שלהם בנישואין או לקיים את האחריות והמחויבויות שהם צריכים לקיים. האם אין זה כך? (אכן.)‬

הבה נמשיך לקרוא. האל אמר, "אֶל־אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ". מה פירוש "ימשול"? למשול באמצעות מקל, כדי להפוך נשים לשפחות, האם זה פירוש הדבר? (לא.) אם כך, מה פירושו? (לטפל בה ולהיות אחראי לה.) הרעיון בדבר "אחריות" קצת יותר קרוב. נושא המשילה קשור לכך שהאישה מפתה את הגבר לחטוא. כיוון שהאישה הפרה ראשונה את דברי האל ופותתה על ידי הנחש, ולאחר מכן הובילה את האדם לפיתוי כמוה, לבגידה באל, האל כעס עליה מעט, ולכן דרש ממנה להימנע מליטול את היוזמה, ולהתייעץ בגבר בכל מה שהיא עושה; מוטב לה לאפשר לגבר להיות השולט. ובכן, האם ניתנת לנשים ההזדמנות להיות השולטות? הזדמנות כזאת יכולה להינתן להן. אישה יכולה להתייעץ עם בעלה, ויכולה גם להיות השולטת, אך מוטב לה לא לקבל החלטות לבדה; היא חייב להתייעץ עם בעלה, עם הגבר שלה. בעניינים גדולים מוטב לה להתייעץ עם בעלה. כאישה, את לא צריכה רק ללוות את בעלך, את צריכה גם לעזור לבעלך להתמודד עם חובות משק הבית. חשוב במיוחד, התפקיד שבעלך צריך למלא במשפחה ובנישואין שלכם הוא להיות השולט, כך שאת צריכה להתייעץ עם בעלך בכל דבר שאת עושה. בגלל ההבדלים בין המינים, לנשים אין יתרון על פני גברים במחשבות, ביכולתן לעמוד בדברים, בפרספקטיבות שלהן או בשום סוג של עניינים חיצוניים; להיפך, לגברים יש יתרון על נשים. וכך, על בסיס ההבדל הזה בין המינים, האל נתן לגברים סמכות ייחודית – במשפחה, הגבר הוא השולט, והאישה היא העזר שכנגד. האישה צריכה לסייע לבעלה, או ללוות את בעלה בניהול העניינים, גדולים כקטנים. אך כשהאל אמר "וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ", הוא לא התכוון שזכרים עולים על נקבות מבחינת המעמד, או שזכרים צריכים לשלוט בחברה כולה. זה לא המקרה. באומרו כך, האל התייחס רק לנישואין; הוא דיבר רק על משפחות, ועל עניינים פעוטים במשק הבית שגברים ונשים מטפלים בהם. כשמדובר בעניינים פעוטים של משק הבית, האל אינו דורש מהגבר לשלוט באישה או לאלץ אותה בכול; להיפך, הגבר צריך לקחת על עצמו באורח פעיל את העול והאחריות של משפחתו, ובה בעת, עליו לדאוג לאישה, שהיא יחסית חלשה, והוא צריך לספק הדרכה נכונה. כפי שאפשר להבין מהנקודה הזו, לגברים ניתנו כמה תחומי אחריות ייחודיים. למשל, הגבר צריך ליטול את היוזמה ולקחת את האחריות על דברים גדולים שנוגעים למה נכון ומה לא נכון; הוא לא צריך לדחוף את האישה אל הבור הבוער, והוא גם לא צריך לאפשר לה לסבול ביזוי חברתי, בריונות ורמיסה. הגבר צריך ליטול את היוזמה ולקחת על עצמו את האחריות הזאת. אין פירוש הדבר שבגלל דברי האל שאומרים "וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ", הוא יכול לדחוק באישה באמצעות מקל, וגם לא שהוא יכול לשלוט בה, או להפוך אותה לשפחה ולהתייחס אליה כפי שמתחשק לו. תחת התנאים המוקדמים והמסגרת של נישואין, הזכר והנקבה שווים בפני האל; העניין הוא פשוט שהגבר הוא הבעל, והאל נתן לו את הזכות והאחריות הזאת. אין זה אלא סוג של אחריות, לא כוח ייחודי, ולא סיבה להתייחס לאישה כשום דבר חוץ מאדם. שניכם שווים. הן הזכר והן הנקבה נבראים על ידי האל, והעניין הוא רק בכך שיש דרישה ייחודית מהזכר, והיא שקודם כל, עליו לשאת את הנטל ואת האחריות של המשפחה, ופרט לכך, כשמופיעים עניינים גדולים, על הגבר לגשת באומץ ולשאת באחריות ובמחויבויות שעליו לשאת בתפקידו כזכר, כבעל – להגן על האישה, לעבוד קשה ככל יכולתו כדי למנוע מאשתו לעשות דברים שאישה לא צריכה לעשות, או אם לדבר בלשון עממית, למנוע ממנה לחוות קשיים, למנוע ממנה לסבול כפי שאישה לא צריכה לסבול. למשל, כדי לרומם את מעמדם, לחיות היטב ולהתעשר, לחתור לתהילה, לרווח ולמעמד, ולגרום לאחרים לחשוב טובות עליהם, יש גברים שמוסרים את נשותיהם לבוסים שלהם כפילגשים או מאהבות, ומסרסרים בבשרן של נשותיהם. לאחר שהם מוכרים את נשותיהם, וכשהמטרות שלהם הושגו, הם מפסיקים להעריך את האישה שלהם, והם לא רוצים אותה. איזה מין גבר הוא זה? האם גברים כאלו לא קיימים? (הם קיימים.) האם הגבר הזה לא שטני? (הוא שטני.) המטרה של שליטתך על אישה היא שתמלא את האחריות שלך ותגן עליה. הסיבה לכך היא שמבחינת המגדר הפיזיולוגי, לגברים יש יתרון על נשים ברעיונות, נקודות המבט, הרמות והתובנות השונים שיש להם ביחס לדברים; זאת עובדה שאיש אינו יכול להכחיש. אם כך, היות שהאל נתן את הנשים לגברים, באמרו "וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ", האחריות שעל גבר למלא היא לשאת את הנטל של המשפחה, או כשקורים דברים רציניים, להגן על האישה שלו ולהוקיר אותה, לגלות כלפיה אהדה ולהבין אותה; לא להשליך אותה אל הפיתוי, אלא לשאת את האחריות שבעל וגבר צריך לשאת. כך, במשפחה ובמסגרת הנישואין, אתה תמלא את האחריות ואת המחויבויות שעליך למלא, ואתה תגרום לאישה שלך להרגיש שאתה ראוי לאמון שהיא מפקידה בידיך, שאתה האדם שהיא תבלה איתו את חייה, שאתה ראוי לאמון, שאפשר לסמוך על הכתפיים שלך. כשהאישה שלך סומכת עליך, כשהיא זקוקה לכך שאתה, בעלה, תקבל החלטה כדי להתמודד עם עניינים רציניים מסוימים, אתה לא רוצה למצוא את עצמך ישן, או שותה או מהמר, או משוטט ברחובות. כל זה לא מקובל; זאת מוגות-לב. אתה לא גבר טוב; אתה לא מילאת את האחריות שעליך למלא. אם אתה כגבר תמיד צריך שהאישה שלך תקום לפעול בכל עניין גדול, ואם אתה דוחף אותה, שיש לה תפקיד עדין יותר מתפקידו של גבר, אל עבר הבור הבוער אל המקום שבו הרוח עזה ביותר והגלים גבוהים ביותר, ואל המערבולת של כל מיני עניינים מסובכים, הרי שזה לא משהו שגבר טוב אמור לעשות, וזאת גם לא הדרך שבה בעל טוב אמור להתנהג. האחריות שלך היא לא רק לגרום לאישה שלך לרצות אותך, ללוות אותך ולעזור לך לחיות היטב; בזה לא מסתכם כל העניין, יש לך גם האחריות שעליך ליטול על עצמך. היא מילאה את האחריות שלה כלפיך – האם אתה מילאת את האחריות שלך כלפיה? לא מספיק לתת לה אוכל טוב, בגדים חמים ללבוש, ולגרום לליבה לחוש שלווה; מה שחשוב יותר הוא שבעניינים הגדולים למיניהם ובמחלוקות על מה נכון ומה לא נכון, אתה צריך להיות מסוגל לסייע לה להתמודד עם הכול באופן מדויק, נכון ומתאים, למנוע ממנה לדאוג, לאפשר לה להפיק ממך תועלת אמיתית, ולראות שאתה ממלא את האחריות שאתה אמור למלא כבעל. זה המקור לאושרה של אישה בנישואין. האם אין זה כך? (אכן.) לא משנה כמה המילים שלך נוטפות דבש, או כמה אתה מקסים אותה, או כמה אתה מלווה אותה, אם האישה שלך אינה יכולה להסתמך עליך או לתת בך אמון בעניינים גדולים, אם אתה לא נושא באחריות שעליך לשאת, ובמקום זה אתה מאפשר לאישה עדינה לקום ולסבול השפלה, או לסבול מכל כאב שהוא, הרי שאישה כזאת לא תהיה מסוגלת לחוש אושר או שמחה, והיא לא תראה בך שום תקווה. וכך, כל אישה שהתחתנה עם גבר כזה הייתה מרגישה חסרת מזל בנישואין שלה, ושימיה לעתיד לבוא וחייה נטולי תקווה וללא אור, כיוון שהיא התחתנה עם גבר לא אמין, גבר שאינו ממלא את האחריות שלו, מוג-לב, אדם חסר תועלת, ופחדן; היא לא הייתה חשה שום אושר. לכן, גברים צריכים לשאת באחריות שלהם. קודם כל, זאת דרישה הנוגעת לאנושיות, וחוץ מזה, וחשוב מכך – הם צריכים לקבל זאת מן האל. זאת האחריות והמחויבות שהאל נתן לכל גבר בנישואין. אם כך, והדברים הבאים מופנים לנשים: אם את רוצה להתחתן ומוצאת את החצי השני שלך, אז לכל הפחות את צריכה להסתכל ראשית האם הגבר הוא אמין. המראה שלו, גובהו, הדיפלומה שלו, אם הוא עשיר ואם הוא מרוויח הרבה כסף – זה משני. המפתח הוא לראות האם לאדם הזה יש אנושיות ותחושת אחריות או לא, האם כתפיו רחבות ועבות או לא, וכשאת תסתמכי עליו, האם הוא ייפול או שהוא יהיה מסוגל לתמוך בך, והאם הוא אמין. אם לומר את הדברים באופן מדויק, האם הוא מסוגל למלא את האחריות שלו כבעל כפי שהאל אמר, או לא, האם זהו סוג האדם שהוא, או לא; שלא לדבר על הליכה בדרכו של האל, לכל הפחות, הוא צריך להיות מישהו שיש לו אנושיות בעיני האל. כששני אנשים חיים ביחד, לא משנה אם הם עשירים או עניים, מה איכות החיים שלהם, מה יש בביתם, או האם הם מתאימים מבחינת האופי; לכל הפחות, הגבר שאת מתחתנת איתו צריך למלא את המחויבויות והאחריות שלו כלפייך, להיות בעל רגש אחריות כלפייך, לנצור אותך בליבו. בין אם הוא מחבב אותך או אוהב אותך, הוא לכל הפחות צריך לנצור אותך בליבו, למלא את האחריות והמחויבויות שעליו למלא במסגרת נישואין. ואז החיים שלך יהיו שמחים, ימייך יהיו מאושרים והנתיב שלך לעתיד לא יהיה מעורפל. אם הגבר שאישה נישאת לו הוא בלתי-אמין תמיד, ובורח ומסתתר ברגע שקורה כל דבר שהוא, והוא מתפאר ומתרברב כשהכול תקין, כאילו שהוא בעל מיומנות גדולה והוא גברי וחזק, אבל אז הוא הופך לרכיכה כשמשהו קורה, האם אתה חושב שהאישה תתרגז? (כן.) האם היא תהיה מאושרת? (לא.) אישה הגונה וטובה תחשוב: "אני תמיד מטפלת בו ומוקירה אותו, אני מוכנה לסבול כל דבר, למלא את האחריות שלי כרעייה, אבל אני לא יכולה לראות עתיד עם הגבר הזה". האם נישואין כאלו אינם כואבים? האם הכאב הזה שהאישה חשה אינו קשור לזכר, לחצי השני שלה? (אכן.) האם זאת אחריותו של הגבר? (אכן.) הגבר צריך להרהר במעשיו שלו. הוא לא יכול להתלונן תמיד שהאישה נטפלת לפרטים, שהיא אוהבת לנדנד ולהתווכח על עניינים פעוטים. שני הצדדים צריכים לחשוב, כל אחד מצדו, האם הם ממלאים את המחויבויות והאחריות שלהם או לא, והאם הם עושים זאת בהתאמה עם דברי האל לאחר שהם שמעו אותם. אם הם אינם ממלאים אותן, הרי שהם צריכים לחולל שינוי מהיר, לתקן את דרכיהם במהירות, ולפתור את המצב; לא מאוחר מדי. האם זאת דרך טובה להתנהל? (כן.)

כעת הבה נמשיך לקרוא. לאחר מכן בא ציווי נוסף של האל לאדם הראשון, הראשון באבותיו הקדומים של המין האנושי: האל אמר: "כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב" (בראשית ג' 17-19). הקטע הזה הוא בעיקר הציווי של האל לזכרים. לא משנות הנסיבות, היות שהאל ציווה על הזכרים, הציווי שלו הוא המחויבויות והמשימות שעליהם למלא במסגרת הנישואין והמשפחה. האל דורש מזכרים לדאוג לפרנסת המשפחה לאחר הנישואין, מה שאומר שעליהם לעבוד קשה כל חייהם כדי לשמור על פרנסתם. גברים צריכים לשמור על פרנסתם, כך שעליהם לעמול; בלשון מודרנית, הם צריכים למצוא עבודה ולעבוד כדי להרוויח כסף, והם צריכים לגדל תבואה מן האדמה, ולקצור אותה כדי לדאוג לפרנסת המשפחה. גברים צריכים לטרוח ולעמול כדי לפרנס את המשפחה כולה ולדאוג למחייתה. זה הציווי של האל לבעלים, לזכרים; זאת האחריות שלהם. כך שתחת המסגרת של הנישואין, גברים לא יכולים להדגיש: "אה, הבריאות שלי לא טובה!", "אה! קשה למצוא עבודה בחברה של ימינו, אני במועקה גדולה!", "כשגדלתי ההורים שלי פינקו אותי, אני לא יכול לעשות שום עבודה!". אם אתה לא יכול לעשות שום עבודה בכלל, מדוע התחתנת? אם אתה לא יכול לפרנס משפחה, ואין לך היכולת לעמול כדי ליטול על עצמך את פרנסתה של משפחה שלמה, מדוע התחתנת? זאת אמירה חסרת-אחריות. קודם כל, האל דורש מגברים לעבוד בחריצות, וחוץ מזה, הוא דורש מהם לעמול כדי להוציא מזון מן הארץ. כמובן, בימינו הוא לא עומד על כך שתוציא מזון מן הארץ, אבל עמל הוא צורך. לכן גופו של הגבר כל כך עבה וחזק, בעוד שגופה של אישה חלש באופן יחסי; הם שונים. האל ברא גוף שונה לגברים ולנשים. מטבעו, הגבר צריך לעמול ולעבוד כדי לפרנס את משפחתו; זה תפקידו, הוא הכוח העיקרי של המשפחה. האישה, לעומת זאת, לא צוותה כך על ידי האל. אז האם אישה יכולה לקצור את מה שלא היא זרעה, ולהמתין לאכילת ארוחות מן המוכן בלי לעשות שום דבר? גם זה לא צודק. על אף שהאל לא ציווה על האישה לדאוג לפרנסת המשפחה, היא לא יכולה פשוט לשבת בחוסר מעש. אל תחשוב שבגלל שהאל לא ציווה על נשים הן יכולות פשוט לעמוד בצד ולא להיות מעורבות בנושא הזה. זה כלל לא כך. גם נשים צריכות למלא את האחריות שלהן; הן צריכות לסייע לבעלים שלהן לפרנס את המשפחה. אישה לא צריכה רק להיות בת-זוג – בה בעת, היא צריכה לעזור לגבר שלה למלא את האחריות והשליחות שלו במשפחה. היא לא יכולה פשוט לעמוד בצד, להביט ולצחוק על בעלה, והיא גם לא יכול לחכות לאוכל מן המוכן. שניהם צריכים להיות בהרמוניה. כך, המחויבויות והאחריות שגברים ונשים צריכים למלא אכן ימולאו, וייעשו היטב.

הבה נמשיך לקרוא. האל אמר: "ק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה". אתה רואה, בנוסף לעמל שהאל נתן לגברים, יש משאות נוספים; לא די בכך שאתה עמל, השדות גם מצמחים עשבים שעליך לנכש. משמעות הדבר היא שאם אתה איכר, עליך לעשות עבודה נוספת חוץ משתילה. אתה חייב גם לנכש עשבים, אתה לא יכול לשבת בחוסר מעש; עליך לעמול קשה מספיק כדי לדאוג לפרנסת משפחתך, בדיוק כפי שהאל אמר: "בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם". מה הפירוש של המשפט הזה? פירושו שיש נטל נוסף שמוטל על הגברים בנוסף לעמלם. עד מתי? "עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה". עד נשימתך האחרונה, כשתסיים את מסע החיים; אז לא תצטרך עוד לעשות כך, ותמלא את אחריותך. זאת ההוראה שהאל נתן לגברים והיא הציווי של האל לגברים, ואלה גם אחריות ונטל שהוא נתן להם. בין אם אתה רוצה ובין אם לאו, זה נקבע על ידי האל, ואינך יכול להימלט מכך. וכך, בין אם מביטים על כך מנקודת מבט סובייקטיבית או מנקודת מבט אובייקטיבית, בחברה כולה או במין האנושי כולו על הגברים מוטל לחץ רב יותר בעת הישרדותם בעולם בהשוואה לנשים, ויש לומר באופן בלתי נמנע שהדבר הוא התוצאה של הקביעה והתזמור של האל. בעניין הזה, גברים צריכים לקבל זאת מן האל ולשאת את האחריות והמחויבויות שעליהם לשאת; במיוחד, לאותם אנשים במסגרת של נישואין שיש להם משפחות ובנות-זוג, אסור להתחמק ממילוי האחריות שלהם או לדחות אותה בגלל שהחיים קשים מדי, מרים או מעייפים מדי. אם אתה אומר: "אני לא רוצה למלא את האחריות הזאת, אני לא רוצה לעמול", הרי שאתה יכול לבחור לצאת מן הנישואין או לסרב לנישואין. לכן, לפני שאתה מתחתן, אתה צריך ראשית לשקול היטב, לחשוב ולהבין באורח ברור מהי האחריות שהאל דורש שגבר נשוי ייטול על עצמו, האם אתה מסוגל למלא אותה או לא, האם אתה מסוגל לבצע אותה היטב או לא, האם אתה יכול למלא את תפקידך כראוי או לא, מהם הציוויים שהאל מצווה עליך, והאם אתה מסוגל לשאת בנטל המשפחה שהאל ייתן לך. אם אתה חש שחסרה לך האמונה כדי לעשות את כל זה היטב, או אם חסר לך הרצון לעשות זאת – אם אינך רוצה לעשות זאת – או אם אתה מסרב לאחריות ולמחויבות, ומסרב לשאת את הנטל במשק הבית ובמסגרת הנישואין, הרי שאסור לך להינשא. הן מבחינת הגבר והן מבחינת האישה, הנישואין כרוכים באחריות ובנטל; אין זה עניין של מה-בכך. על אף שנישואין אינם קדושים, על פי הבנתי, הם לכל הפחות עניין כבד-משקל, ואנשים צריכים להסדיר את הגישות שלהם כלפיהם. נישואין לא נועדו כדי להשתעשע בתאוות בשרים, וגם לא כדי לספק את הצרכים הרגשיים הרגעיים שלך, קל וחומר לספק את הסקרנות שלך. הם אחריות ומחויבות; וכמובן, עוד יותר מכך, הם מאשרים ומאששים האם לגבר או לאישה יש היכולת והאמונה לשאת באחריות של נישואין. אם אינך יודע האם יש לך או אין לך את היכולת לשאת באחריות של נישואין, אם אלו עניינים שבלתי-ידועים לך לחלוטין, או אם אינך רוצה להתחתן – אם אפילו עצם הרעיון גורם לך לדחייה – אם אינך רוצה לשאת באחריות ובמחויבויות של חיי משפחה, בין אם מדובר בעניינים פעוטים ובין אם בעניינים גדולים יותר, ואתה רוצה להיות רווק – "האל אמר שלא טוב היות האדם לבדו, אבל אני חושב שלהיות לבד זה די נחמד" – אז אתה יכול לסרב לנישואין או אפילו לעזוב את הנישואין שלך. הדבר הזה משתנה מאדם לאדם, וכל אדם יכול לבחור באופן חופשי. אך לא משנה מה אתה אומר, אם תסתכל על מה שמתועד בכתבי הקודש על אודות אמרות וקביעות שניתנו על ידי האל ביחס לנישואין המוקדמים ביותר של המין האנושי, אתה תראה שנישואין אינם משחק וגם לא עניין של מה-בכך; כמובן שהם בהחלט לא קבר כפי שאנשים מתארים זאת. נישואין מוסדרים ונקבעים על ידי האל. מראשית היות האדם, האל קבע וסידר זאת. אז האמרות האלה של העולם – "נישואין הם קבר", "נישואין הם עיר במצור", "נישואין הם טרגדיה", "נישואין הם אסון" וכן הלאה – האם הן בכלל מחזיקות מים? (לא.) אכן לא. זאת רק ההבנה שיש למין האנושי המושחת ביחס לנישואין לאחר שהוא עיוות אותם, השחית אותם והדביק להם סטיגמה. לאחר שהם עיוותו והשחיתו את הנישואין הראויים והדביקו להם סטיגמה, הם גם מותחים עליהם ביקורת, כשהם פולטים כמה דברים מופרכים ולא ראויים, מבטאים דברים שטניים, וכתוצאה מכך, מי שמאמינים באל מולכים שולל גם הם, כך שגם להם יש השקפות מוטעות וחריגות על נישואין. האם גם אתכם הוליכו שולל והשחיתו? (כן.) אם כך, באמצעות השיתוף שלנו, לאחר שתהיה לכם הבנה מדויקת ונכונה ביחס לנישואין, כשמישהו שוב ישאל: "האם אתה יודע מהם נישואין?" האם עדיין תאמר "נישואין הם קבר"? (לא.) האם האמירה הזאת נכונה? (לא.) האם אתה צריך לומר את זה? (לא.) מדוע לא? היות שנישואין מוסדרים ונקבעים על ידי האל, בני אדם צריכים להתייחס אליהם כראוי. אם אנשים נוהגים באורח מופקר ומתמסרים לתאוותיהם, משתעשעים במתירנות וגורמים לתוצאות רעות, ואומרים שנישואין הם קבר, הרי שאני יכול רק לומר שהם כורים לעצמם את קברם שלהם וגורמים לעצמם צרות; הם לא יכולים להתלונן. אין לזה כל קשר לאל. האין זה כך? האמירה שנישואין הם קבר היא עיוות והוקעה של הנישואין ושל עניין חיובי בידי השטן. ככל שדבר הוא חיובי יותר, כך השטן והמין האנושי המושחת מעוותים אותו יותר לכדי דבר מרושע. האם אין זה רוע? אם אדם חי בחטא, ומתעסק במתירנות ובמשולשי אהבה, מדוע אנשים לא אומרים זאת? אם אדם נואף, מדוע אנשים לא אומרים זאת? נישואין ראויים אינם ניאוף וגם לא מתירנות, הם לא סיפוק של תאוות בשרים, והם גם לא עניין של מה-בכך; כמובן שעוד פחות מכך הם קבר. הם דבר חיובי. האל קבע וסידר את הנישואין האנושיים, והוא נתן הסמכה וציוויים בנוגע להם; כמובן, עוד יותר מכך, הוא נתן אחריות ומחויבויות לשני הצדדים בנישואין על ידי ציווי, בנוסף לאמירות שלו בנוגע למה שמהווה נישואין. נישואין יכולים לכלול רק גבר אחד ואישה אחת. בכתבי הקודש, האם האל ברא אדם, ואז ברא עוד אדם, ואז השיא אותם? לא, אין נישואין הומוסקסואליים בין שני גברים או בין שתי נשים. יש רק נישואין של גבר אחד ואישה אחת. נישואין כוללים גבר אחד ואישה אחת, שאינם רק בני-זוג, אלא גם עוזרים זה לזו, מלווים זה את זו, מטפלים זה בזו, וממלאים הדדית את האחריות שלהם, תוך שהם חיים היטב ומלווים זה את זו כראוי בנתיב חייהם, מלווים זה את זו בכל תקופה קשה בחיים, ובכל תקופה שונה וייחודית; וכמובן, הם גם עוברים את התקופות הרגילות. זוהי האחריות ששני הצדדים בנישואין צריכים ליטול על עצמם, וזה גם מה שהאל מפקיד בידיהם. מה מפקיד בידיהם האל? את העקרונות שאנשים צריכים לקיים וליישם בפועל. וכך, עבור כל מי שמתחתן, נישואין הם משמעותיים. יש להם השפעה משלימה על החוויה והידע האישיים שלך, וכן על הצמיחה, הבגרות והשלמות של האנושיות שלך. ולעומת זאת, אם לא תתחתן, ורק תגור עם הוריך, או תחיה לבדך כל חייך, או אם יהיו לך נישואין שאינם רגילים, נישואין שאינם מוסריים ושלא נקבעו על ידי האל, הרי מה שתחווה לא יהיה חוויית החיים, הידע, המפגשים או הצמיחה, הבגרות והשלמות של האנושיות שהיית משיג מנישואין ראויים. בנישואין, מעבר לכך ששני אנשים חווים חברה ותמיכה הדדיות, הם כמובן חווים גם את אי-ההסכמות, המחלוקות והסתירות שצצות בחיים. בה בעת, הם חווים ביחד את הכאב שבהבאת ילדים לעולם, ואת החוויה של חינוך ילדים וגידולם, של דאגה להוריהם שלהם, ואת החוויה של התבוננות בדור הבא גדל, מתחתן ומביא ילדים לעולם, בדיוק כמוהם, כשהוא חוזר על אותו המסלול. כך, החוויה, הידע והמפגשים בחייהם של אנשים הם עשירים ומגוונים למדי, האין זאת? (אכן.) אילו הייתה לך חוויית חיים כזאת לפני שהאמנת באל, לפני שקיבלת את עבודת האל, את דבריו, את שיפוטו ואת הייסור שלו, ובנוסף, אילו יכולת לסגוד לאל ולנהות אחריו לאחר שהתחלת להאמין בו, הרי שחייך היו קצת יותר שופעים מחייהם של רוב האנשים; החוויה שלך וההבנה האישית שלך היו קצת יותר משמעותיות. כמובן, כל מה שאני מדבר עליו כעת מבוסס על ההנחה שבמסגרת הנישואין, כפי שנקבעה על ידי האל, אתה תקיים במסירות את האחריות והמחויבויות שלך, את האחריות והמחויבויות של גברים ונשים ואת האחריות והמחויבויות של בעלים ורעיות. אלו הדברים שיש לעשותם. אם לא תקיים את האחריות והמחויבויות שלך, הרי שנישואיך יהפכו לתסבוכת, ייכשלו, ובסופו של דבר נישואיך יתפרקו. אתה תחווה נישואין מפורקים, נישואין שכשלו, וכן את הצרות, התסבוכות, הכאבים והמהומה שהנישואין הללו יגרמו לך. אם שני הצדדים שבאים יחד בברית הנישואין אינם מסוגלים ליטול את היוזמה ולקיים אישית את האחריות והמחויבויות שלהם, הרי שהם יתווכחו ויסתרו זה את זה. ככל שהזמן יחלוף, הם יתווכחו עוד ועוד, הסתירות ביניהם יעמיקו וילכו, וסדקים יתחילו לבצבץ בנישואין שלהם; ככל שהסדקים ייוותרו זמן רב יותר, הם לא יהיו מסוגלים לתקן את המראה השבורה של נישואיהם, ונישואין כאלו ללא ספק יתקדמו לקראת התפרקות, לקראת השמדה – נישואין כאלו הם ללא ספק כושלים. אם כך, מנקודת המבט שלך, הנישואין שהאל קבע לך אינם תואמים את רצונותיך, ואתה חושב שהם אינם מתאימים. מדוע אתה חושב כך? כי במסגרת הנישואין, אתה לא עושה שום דבר בהתאמה עם הדרישות והמצוות של האל; אתה חותר באנוכיות לסיפוק הדרישות שלך עצמך, לסיפוק ההעדפות והרצונות שלך, ולסיפוק הדמיון שלך. אתה לא מרסן את עצמך ולא משתנה עבור בת-הזוג שלך, ואתה גם לא סובל שום כאב; להיפך, אתה רק מדגיש את התירוצים שלך, את הרווח וההעדפות שלך עצמך, ואתה לעולם לא חושב על מי שלצידך. מה יקרה בסוף? הנישואין שלך יתפרקו. מקור השבר הזה הוא הצביונות המושחתים של אנשים. אנשים אנוכיים מדי, כך שאפילו בעל ואישה, שצריכים להיות כמו ישות אחת, אינם מסוגלים לחיות יחד בהרמוניה, לא מסוגלים לגלות אהדה, להבין, לנחם ולקבל זה את זה, או להשתנות ולוותר על דברים זה למען זה. אתה יכול לראות למה הפך המין האנושי המושחת. נישואין לא יכולים לרסן את התנהגותם של אנשים, וגם אין בכוחם לגרום לאנשים לוותר על הרצונות האנוכיים שלהם, כך שאין עקרונות מוסריים או נוהגים טובים שבאים מן החברה ויכולים לגרום לאנשים להיות טובים יותר, או שיכולים לשמור על המצפון וההיגיון שלהם. וכך, כשמדובר בנישואין, על אנשים להכיר אותם מן האופן שבו האל קבע לראשונה נישואין עבר האדם. וכמובן, עליהם גם להבין את העניין הזה מן האל. הבנה של כל זה מן האל היא דבר טהור, וכשאנשים יהיו מסוגלים להבין את כל זה, הזווית ונקודת המבט שמהן הם יביטו בנישואין יהיו נכונות. הסיבה לכך שהזווית ונקודת המבט שלהם צריכות להיות נכונות אינה רק כדי לגרום להם לדעת את המושג וההגדרה הנכונים של נישואין; הדבר גם נועד לאפשר לאנשים לאחוז בשיטת יישום בפועל ראויה, נכונה, מדויקת, מתאימה והגיונית כשהם נתקלים בנישואין, כך שביחסם לנישואין הם לא יולכו שולל על ידי השטן או הרעיונות השונים של המגמות המרושעות של העולם. כשאתם בוחרים בנישואין על יסוד דברי האל, הנשים שביניכם צריכות לראות בבירור האם הצד השני הוא אדם מהסוג שמסוגל למלא את האחריות והמחויבויות של גבר כפי שהאל אמר, האם הוא ראוי או לא שתפקידי בידיו את כל חייך. הגברים שביניכם צריכים לראות בבירור האם אישה היא אדם מהסוג שמסוגל להניח בצד את התועלת האישית שלה למען חיי משפחה ולמען בעלה ולשנות את הפגמים ואת החסרונות שלה. אתה חייב לקחת בחשבון את כל הדברים הללו ויותר מכך. אל תסתמך על הדמיון שלך, או על תחומי עניין או תחביבים חולפים; ועוד פחות מכך עליך לסמוך על רעיונות מוטעים של אהבה ורומנטיקה שהשטן משריש בך כדי שתבחר בנישואין מתוך עיוורון. דרך השיתוף הזה, האם לכולם ברורים הרעיונות, נקודות המבט, הזוויות והעמדות שצריכים להיות לאנשים כלפי נישואין, וכן היישום בפועל שעליהם לבחור בו והעקרונות שצריכים להיות להם ביחס לנישואין? (כן.)

היום טרם דיברנו על ויתור על שאיפות, אידיאלים ורצונות הקשורים לנישואין; הבהרנו רק את ההגדרה והמושג של נישואין. האם לא דיברתי על הנושא באופן ברור? (אכן דיברת באורח ברור.) דיברתי באופן ברור. האם יש לכם עדיין איזשהן תלונות על נישואין? (לא.) ומי שפעם הייתם נשואים לו, מי שעזבתם, האם יש לכם עדיין איזו עוינות כלפיו? (לא.) האם ההבנות וההשקפות החריגות והמוטות שלכם ביחס לנישואין, או אפילו הפנטזיות הילדותיות שלכם שלא תאמו את העובדות, עדיין קיימות? (לא.) אתם אמורים להיות יותר מציאותיים כעת. אך נישואין אינם עניין פשוט של צרכים יומיומיים. הם נוגעים לחייהם של אנשים בעלי אנושיות רגילה, ולאחריות ולמחויבויות של אנשים, ויתרה מכך, ישנם הסטנדרטים והעקרונות המעשיים יותר שהאל הזהיר אנשים ביחס אליהם, דרש מהם וציווה עליהם לקיימם. אלה האחריות והמחויבויות שאנשים צריכים להשלים, והם האחריות והמחויבויות שעליהם ליטול על עצמם. זאת ההגדרה הממשית של נישואין והמשמעות של הקיום הממשי של נישואין, שצריכה להיות לאנשים בעלי אנושיות רגילה. בסדר גמור, פה נסיים להיום. להתראות!

7 בינואר 2023

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "מה שהאדם מכנה 'אהבה רומנטית' כביכול הוא בסך הכול הצירוף של אהבה ותשוקה."

ב. בטקסט המקורי לא מופיעות המילים "כפי שאנשים מאומות מסוימות אומרים".