בפעם הקודמת שיתפנו על דברים הקשורים למשפחה בתוך הנושא הרחב יותר של וויתור על החתירות, האידיאלים והרצונות של אנשים – על איזה חלק בנושא המשפחה היה השיתוף שלנו? (בפעם הקודמת, האל שיתף על כמה אמרות שמקורן בהתניות המשפחה, כגון "בין כל שלושה אנשים שהולכים יחד, יש לפחות אחד שיכול להיות המורה שלי", "אם אתה רוצה להיראות מכובד כשאנשים מסתכלים, אתה צריך לסבול כשהם לא רואים", "בדיוק כפי שגדר זקוקה לתמיכה של שלושה מוטות, אדם בעל יכולת זקוק לתמיכתם של שלושה אנשים אחרים", "אישה תתייפה עבור אלה שמעריצים אותה, בעוד שגבר יקריב את חייו עבור אלה שמבינים אותו", "בנות צריכות להתחנך כמו ילדות עשירות, ובנים כמו ילדים עניים", "אנשים לא צריכים להיות בעלי מנת משכל גבוהה, אלא צריכים להיות רק בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה", "כשמישהו מכה בגונג, הקשב לצליל שלו; כשמישהו מדבר, הקשב לקולו", ו"ההורה תמיד צודק". בסך הכול נדונו שמונה אמרות אלו.) שיתפנו על ויתור על התניית המשפחה, והנושא עסק בהתניית המשפחה ובחינוך הממוקד במחשבותיו של אדם. אמרות מסוימות שותפו בפירוט, בעוד שאחרות הוזכרו רק בקצרה ולא שותפו באופן ספציפי. למשפחה יש חשיבות רבה בחייו של כל אדם. זהו מקום בו אנשים יוצרים זיכרונות, גדלים, ושם מחשבותיהם השונות מתחילות להיווצר. האופן שבו אנשים מתנהלים, מתנהגים, מתמודדים עם דברים, מקיימים אינטראקציה עם אחרים, מתמודדים עם מצבים שונים, וכאשר הם מתמודדים עם מצבים אלה, כיצד הם שופטים ומאילו נקודות מבט ועמדות עליהם לטפל בעניינים אלה וכך הלאה, בין אם מחשבותיהם והשקפותיהם ראשוניות או קונקרטיות יותר, כל אלה מבוססים בעיקר על התניית המשפחה. כלומר, לפני שאנשים נכנסים לחברה באופן רשמי ומצטרפים לקבוצות חברתיות, השלבים העובריים של מחשבותיהם והשקפותיהם מגיעים כולם ממשפחותיהם. לכן, המשפחה חשובה מאוד לכולם. משמעותה חורגת מעבר לצמיחה פיזית; חשוב מכך, לפני שאנשים נכנסים לחברה, הם לומדים בביתם מחשבות ונקודות מבט רבות שצריכות להיות מיושמות על האופן שבו הם ניגשים לחברה, לקבוצות חברתיות ולחייהם בעתיד. למרות שמחשבות ונקודות מבט אלה לא מוגדרות באופן ספציפי או מדויק עם התבגרותו של אדם, המחשבות ונקודות המבט השונות הללו, והשיטות, הכללים ואפילו האמצעים השונים הללו להתמודדות עם העולם, כבר מוטמעים, מושפעים ומותנים באנשים באופן יסודי וראשוני לפני כניסתם לחברה, על ידי הוריהם, על ידי המבוגרים או על ידי בני משפחה אחרים. דפוס זה של החדרה, השפעה והתניה מתבצע בתקופה שבה אנשים גדלים בקרב משפחותיהם; לכן המשפחה כה חשובה לכל אדם. כמובן שחשיבות זו מכוונת רק לשלב שבו אנשים נכנסים לחברה ומצטרפים לקבוצות חברתיות, ונכנסים לחיים ולקיום של בגרות – היא מוגבלת לרמת הקיום הפיזי. הדבר מדגים עד כמה התניית המשפחה מכריעה עבור אדם שנכנס לחברה ולחיים הבוגרים. כלומר, כאשר אנשים מגיעים לבגרות ונכנסים לחברה, הפילוסופיה שלהם להתנהלות בעולם נובעת ברובה ממורשת הוריהם ומהשפעת משפחתם. מנקודת מבט זו ניתן גם לומר כי המשפחה, כיחידה הקטנה ביותר בחברה, ממלאת בראש ובראשונה תפקיד מכונן בעיצוב מחשבותיו של אדם, כמו גם בשיטות ובעקרונות שונים להתמודדות עם העולם, ואף בהשקפתו על החיים. בהתחשב בכך שהמחשבות, נקודות המבט, השיטות השונות האלה להתמודדות עם העולם והשקפה על הקיום הן שליליות, לא עולות בקנה אחד עם האמת, לא קשורות לאמת, או שאפשר אפילו לומר שהן מנוגדות לאמת, והן לא נובעות מהאל, ואנשים צריכים לפיכך לוותר על ההתניה של משפחתם. כשאנו שוקלים את השלכותיה של התניית המשפחה, אנו רואים שהיא סותרת את האמת ואינה עולה בקנה אחד עם האמת, מתנגדת לאל, ובעיקרו של דבר, ניתן לומר שמשפחות הן מקום שבו השטן משחית את האנושות ומוביל אנשים להתכחש לאל, להתנגד לו וללכת בנתיב הלא נכון בחיים. מנקודת מבט זו, האם ניתן לומר שהמשפחה, כיחידה הקטנה ביותר בחברה, היא המקום שבו אנשים מושחתים בתחילה? בעוד שהאמירה שהשטן ומגמות חברתיות משחיתים אנשים מהווה נקודת מבט רחבה, בכל הנוגע לפרטים, יש להתייחס למשפחה כמקום הראשון בו אנשים מקבלים לראשונה שחיתות ומחשבות שליליות, מגמות רעות ואת השקפותיו של השטן. באופן ספציפי יותר, השחיתות שאנשים מקבלים נובעת מהוריהם, מהבכירים, מבני משפחה אחרים, ומהמנהגים, מהערכים, מהמסורות וכך הלאה של כל בני משפחתם. בכל מקרה, המשפחה היא נקודת מוצא שבה אנשים נתקלים בשחיתות, מקבלים את מחשבותיו ומגמותיו הרעות של השטן, וזה המקום שבו אנשים מתחילים לקבל מחשבות מושחתות ורעות שונות במהלך השנים המעצבות שלהם. המשפחה ממלאת תפקיד שלא החברה בכללותה, לא מגמות חברתיות ולא השטן יכולים למלא בהשחתת אנשים. בתפקידה זה, המשפחה מציגה בפני אנשים מחשבות ונקודות מבט שונות מהמגמות הרעות של השטן לפני שהם נכנסים לחברה ומצטרפים לקבוצות חברתיות. אין זה משנה מהי המסגרת המשפחתית, המשפחה היא המקור העיקרי למחשבות ולנקודות המבט שלך ששייכות לשטן. לכן, כדי לעזור לאנשים לוותר על מחשבות ונקודות מבט שגויות שונות, יש צורך להבחין ולנתח לא רק את המחשבות ונקודות המבט השגויות הרווחות בחברה, אלא גם את המחשבות ונקודות המבט השונות, וכן את העקרונות להתמודדות עם העולם, הנובעים מהתניית המשפחה. המשפחה עצמה היא חלק מהחברה האנושית כולה, היא אינה הכנסייה או בית האל, והיא בהחלט לא מלכות השמיים. זוהי רק היחידה הקטנה ביותר בחברה שנוצרה בקרב האנושות המושחתת, והאחדות הקטנה הזו נוצרה גם היא על ידי האנושות המושחתת. לכן, אם אדם רוצה להשתחרר מהאילוצים, מהכבלים, ומהצרות של מחשבות ונקודות מבט שגויות שונות, עליו קודם כל להרהר, להבין ולנתח את המחשבות ונקודות המבט השונות שקיבל מהתניית המשפחה, עד שיגיע לנקודה שבה יוכל לוותר עליהן. זהו עיקרון מדויק ליישום בפועל של ויתור על התניות המשפחה של אנשים.

קודם לכן שיתפנו על התניה המשפחה של אנשים, שקשורה לעניינים כמו השקפתם על החיים, כללי הישרדות, עקרונות ושיטות להתנהגות בעולם ולהתמודדות עמו, וכמה כללי משחק בלתי כתובים בעת הכניסה לחברה. מהן כמה מהשקפות החיים הכרוכות בנושא זה? לדוגמה, "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום שבו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף", ו"אנשים זקוקים לגאוותם בדיוק כפי שעץ זקוק לקליפתו". מהם כמה מהעקרונות להתמודדות עם העולם שמשפחות מנחילות לאנשים? להלן דוגמאות: "הרמוניה היא אוצר; הבלגה היא גאונות", ו"פשרה תאפשר פתרון הרבה יותר קל לסכסוך". מה עוד? ("בדיוק כפי שגדר זקוקה לתמיכה של שלושה מוטות, אדם בעל יכולת זקוק לתמיכתם של שלושה אנשים אחרים", ו"כשמישהו מכה בגונג, הקשב לצליל שלו; כשמישהו מדבר, הקשב לקולו". גם אלה שיטות ועקרונות להתמודדות עם העולם.) האם יש כללי משחק חברתיים? כמו למשל "הציפור שמוציאה את צווארה החוצה היא זו שנורית"? (כן.) "מי שמדבר הרבה שוגה הרבה". מה עוד? (בוא תטעם בעצמך מהמרק שבישלת.) גם זה אחד מהם, אך לא שיתפנו עליו בפעם הקודמת. יתר על כן, הוריך אמרו לך לעתים קרובות, "בעולם שבחוץ השיפוט שלך צריך להיות נחרץ, הדיבור שלך צריך להיות חלק, והעיניים שלך צריכות להיות חדות. עליך 'לפקוח עיניים ואוזניים לכל הכיוונים'. אל תהיה כל כך מקובע בדרכיך". יש גם "אף פעם לא יזיק להחמיא למישהו", ו"אתה צריך ללכת עם הזרם בכל מקום בו אתה נמצא. אי אפשר לאכוף את החוק כשכולם עבריינים. כשיש ספק, עקוב אחר הקהל". כל אלה הם סוגים של חוקי משחק. ויש גם אמירות כמו, "'אישה תתייפה עבור אלה שמעריצים אותה, בעוד שגבר יקריב את חייו עבור אלה שמבינים אותו", ו"אין נשים מכוערות, רק נשים עצלניות". לאיזו קטגוריה שייכות אמירות אלה? הן שייכות לקטגוריה של חיי היומיום; הן אומרות לך איך לחיות וכיצד להתייחס לגוף הפיזי שלך. ויש גם אמירות כמו "ההורה תמיד צודק", "אמא היא הכי טובה בעולם", "אווז חכם לעולם לא מטיל ביצה מאולפת" ו"להאכיל בלי ללמד זו אשמת האב". אמירות אלה נוגעות למחשבות ולנקודות מבט של חיבה ורגש במשפחה. כמו כן, אנשים אומרים לעתים קרובות, "המתים גדולים בעיני החיים" – לאחר שאדם מת, הוא נעשה גדול. אם אתה רוצה שיהיה לך מעמד גבוה יותר, אם אתה רוצה שאנשים ידברו עליך יפה ויכבדו אותך, אתה חייב למות. כאשר תמות, תהפוך לאדם גדול. "המתים גדולים בעיני החיים" – האם ההיגיון הזה לא מגוחך לחלוטין? הם אומרים, "אל תגיד שום דבר רע על אדם אחרי שהוא מת. המתים גדולים בעיני החיים. תנו להם קצת כבוד!" לא משנה כמה דברים רעים האדם הזה עשה, הוא נעשה נהדר אחרי שהוא מת. האם הדבר לא מראה על חוסר הבחנה מוחלט בין טוב לרע וחוסר עקרונות באופן שבו אנשים מתנהלים? (כן.) "ההורה תמיד צודק". שיתפנו על כך בפירוט בפעם הקודמת. האמירות האחרות האלה, כמו "להאכיל בלי ללמד זו אשמת האב" ו"אווז חכם לעולם לא יטיל ביצה מאולפת", לא היו חלק מהשיתוף, אך האם לא קל להבחין בהן? האם האמירה "להאכיל בלי ללמד זו אשמת האב" נכונה? משתמע ממנה כאילו החינוך של אב מאוד חשוב. באיזה סוג של נתיב יכול אב להוביל אנשים? האם הוא יכול להוביל אותך בנתיב הנכון? האם הוא יכול להוביל אותך לסגוד לאל ולהפוך לאדם טוב באמת? (לא.) אבא שלך אומר לך, "גברים לא מזילים דמעות בקלות", אבל אתה צעיר, ואתה בוכה כשאתה מרגיש שנעשה לך עוול. אביך נוזף בך ואומר: "תחזיק מעמד! היה גבר אמיתי. אתה בוכה על כל דבר קטן, לא יוצלח!" לאחר שהדבר קורה, אתה חושב, "אסור לי להזיל דמעות; אם אני בוכה אני לא יוצלח". אתה עוצר את דמעותיך, לא מעז לבכות, ובוכה בסתר, בלילה, מתחת לשמיכות. כבן זכר, אין לך זכות אפילו להביע או להעביר את רגשותיך באופן טבעי; אין לך זכות לבחור לבכות, עליך לעצור בתוכך את הבכי בכל פעם שאתה מרגיש שנעשה לך עוול. זה החינוך שקיבלת מאביך, וזו המשמעות האמיתית של "להאכיל בלי ללמד זו אשמת האב". אביך, אמך והדור המבוגר דבקים כולם בחינוך הזה ואומרים: "אתה, בן, בוכה על כל דבר, אתה בוכה בכל פעם שאתה מרגיש שנעשה לך עוול וכשאתה חוטף מכות בחוץ. לא יוצלח! הם הכו אותך, למה לא הכית אותם בחזרה? אם הם מכים אותך, אל תשחק איתם יותר. כשתראה אותם שוב ותרגיש שאתה יכול להכות אותם, עשה זאת; אם לא תוכל, ברח. ראה כיצד האן שין^[א] סבל את ההשפלה כשאילצו אותו לזחול בין רגליו של אחר. הוא לא בכה; זה גבר אמיתי!" כך מחנכים אבות את בניהם ומחדירים בהם את המחשבה להיות גבר אמיתי. גברים לא יכולים לדבר על הצרות שלהם ולא יכולים להזיל דמעות; הם צריכים להתאפק. אמרו לי, כמה עוול צריכים גברים לסבול? בחברה זו, גברים חייבים לפרנס את משפחותיהם, להפגין כיבוד אב ואם כלפי המבוגרים, והם לא מעזים להתלונן, לא משנה עד כמה הם עייפים. הם לא יכולים לפרוק את רגשותיהם ולא משנה כמה עוול נעשה להם. האין זה לא הוגן כלפי גברים? (אכן, כן.) כשהאבות שלכם חינכו אתכם כך, איך הרגשתם? כשרצית לבכות מדי פעם, מה אמר אביך? "אני הייתי חכם ולהוט להצטיין כל חיי. איך יכולתי לגדל בן חלש כמוך? כשהייתי בגילך, כבר פרנסתי בעצמי את המשפחה. תראה אותך, מפונק שכמוך, אתה לא יוצלח!" איך הרגשתם? הוריך וסביך חינכו אותך ואמרו: "גבר הוא עמוד התווך של המשפחה. מדוע אנו תומכים בך? מדוע אנחנו שולחים אותך למכללה? כדי לעזור לך לתמוך במשפחה, לא כדי שתבכה או תרגיש שנעשה לך עוול בכל פעם שמשהו צץ". איך הרגשתם כשהאבות וקרוביכם המבוגרים אמרו את הדברים האלה? האם הרגשתם שנעשה לכם עוול או שקיבלתם זאת ברוח טובה? (הרגשתי מדוכא, הרגשתי שנעשה לי עוול.) האם לא הייתה לך ברירה אלא לקבל זאת, או שחשת טינה בלבך? (חשתי טינה, אבל נאלצתי לקבל זאת.) מדוע עשית זאת? (כי הרגשתי שבנסיבות כאלה או במערכת חברתית כזו, לא הייתה לי ברירה אחרת.) כך החברה ממצבת גברים. הם נולדים לתוך סוג כזה של נסיבות חברתיות, ולאף אחד אין ברירה. החינוך שקיבלת מאביך ומהקשישים מקורו בחברה; לאחר שהם קיבלו את החינוך האידיאולוגי הזה, הם החדירו בך את המחשבות האלה מהחברה. במציאות, כאשר הם קיבלו את המחשבות ונקודות המבט הללו בשנים המעצבות שלהם, גם הם עשו זאת בחוסר רצון. כשהם התבגרו, הם העבירו את המחשבות האלה לדור הבא. הם לא שקלו אם הדור הבא צריך לקבל את המחשבות וההשקפות האלה או אם הן נכונות, כי כך הם גדלו. הם חשבו שאנשים צריכים לחיות כך; מה זה משנה אם נעשה לך עוול, הדבר החשוב הוא שקבלת המחשבות האלה תעזור לך למצוא את דריסת הרגל שלך בחברה ושאנשים אחרים לא יתעמרו בך. מדוע גם הם סבלו את העוולות הללו, והרגישו מדוכאים ומלאי טינה בדיוק כמוך, ובכל זאת העבירו אליך את המחשבות ונקודות המבט האלה? אחת הסיבות לכך היא שהם קיבלו באופן טבעי מחשבות ונקודות מבט שונות מהחברה שאפשרו להם להיטמע במגמות החברתיות, ועזרו להם למצוא את דריסת הרגל שלהם בחברה. כולם הולכים בעקבות המחשבות ונקודות המבט האלה כקווים מנחים וקריטריונים לחיים, מבלי שאיש יפקפק בהם או ירצה להפר אותם או למרוד בהם. זהו היבט אחד – כדי לשרוד. ההיבט השני, העיקרי, הוא שלאנשים חסרה היכולת להבחין בין דברים חיוביים לשליליים. מדוע? הסיבה לכך היא שאנשים לא מבינים את האמת, וחסרות להם המחשבות ונקודות המבט הנכונות בנוגע להישרדות, להתמודדות עם העולם או לנתיב שעליהם לצעוד בו. על מנת להסתגל לחברה, להשתלב ולשרוד בחברה זו ובקבוצות חברתיות, אנשים חייבים לקבל באופן אקטיבי או פסיבי את העקרונות השונים להתמודדות עם העולם, ואת כללי המשחק שנקבעו על ידי החברה. מטרת ההסתגלות היא שאנשים יתבססו בחברה ויישארו בחיים. עם זאת, מכיוון שאנשים לא מבינים את האמת, אין להם ברירה אלא לבחור בעקרונות אלה להתמודדות עם העולם ובכללי המשחק שנקבעו על ידי החברה. לכן, כגבר, כשאביך לימד אותך, "גברים לא מזילים דמעות בקלות", למרות שהרגשת שנעשה לך עוול ורצית לפרוק את תסכוליך, לא הייתה לך שום דרך לסתור את דבריו וגם לא יכולת להבחין במה שהוא אומר. בסופו של דבר, הסיבה שקיבלת זאת בלבך הייתה ש"למרות שקשה לשמוע את דבריו הקשים והחמורים של אבי, ואף על פי שקבלת הדברים האלה נוגדת את רצוני, הוא עושה זאת לטובתי, ולכן עליי לקבל אותם". בשל מצפונם וחינוכם לכבד אב ואם כילדים, אנשים צריכים לעשות ויתורים ולקבל את המחשבות ונקודות המבט האלה. אין זה משנה מהו ההיבט של התניית המשפחה של אנשים, הם תמיד נמצאים במצב כזה, המחשבות ונקודות המבט האלה מוחדרות אליהם ללא הרף באמצעות שיטות אלה, עד שבסופו של דבר הם מקבלים אותן למרות רצונם. במהלך תהליך זה של קבלה מתמדת, מחשבות ונקודות מבט שגויות ושליליות אלה מחלחלות בהדרגה לתוך ישותו הפנימית ביותר של אדם, או שהן חודרות לאט ובהתמדה לתוך מחשבותיו והשקפותיו והופכות לבסיסים שונים לאופן שבו הוא מתנהג ומתמודד עם העולם. ניתן לתאר היטב תהליך זה כאדם העובר השחתה, שכן התהליך של קבלת מחשבות ונקודות מבט שגויות הוא גם תהליך של שחיתות. אם כן, מי השחית אנשים? במובן מופשט, השטן השחית אותם, הם הושחתו על ידי מגמות רעות. ליתר דיוק, הם הושחתו על ידי משפחתם, ואם לדייק עוד יותר, על ידי הוריהם. אילו הייתי אומר זאת לפני עשר שנים, ייתכן שאף אחד מכם לא היה מסוגל לקבל זאת, וייתכן שכולכם הייתם חשים עוינות כלפיי. עכשיו, לעומת זאת, רובכם יכולים לקבל באופן רציונלי את ההצהרה הזו כנכונה, ולומר "אמן", האין זה נכון? (כן.) מדוע אמירה זו נכונה? כדי להבין זאת, אנשים צריכים להעריך זאת בהדרגה לאורך הניסיון שלהם. ככל שההערכה שלך תהיה ספציפית ועמוקה יותר, וככל שחוויותיך ישקפו זאת, כך תוכל להסכים יותר עם הצהרה זו.

סביר להניח שהתניית המשפחה כוללת כללי משחק רבים נוספים להתנהגות ולהתמודדות עם העולם. לדוגמה, הורים אומרים לעתים קרובות, "לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך; אתה יותר מדי טיפש ופתי". הורים חוזרים לעתים קרובות על מילים מסוג זה, ואפילו הקשישים מטרידים אותך לעתים קרובות ואומרים, "הייה אדם טוב, אל תפגע באחרים, אבל עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך. כל האנשים רעים. אתה עשוי לשמוע מישהו שכלפי חוץ אומר לך דברים יפים, אך אינך יודע מה הוא חושב. לבם של אנשים נסתר מתחת לעורם, וכשאתה מצייר נמר, אתה מראה את עורו, אך לא את עצמותיו; כשאתה מכיר אדם, אולי אתה מכיר את פניו, אך לא את לבו." האם יש צד נכון לביטויים האלה? כשבוחנים כל אחד מהם פשוטו כמשמעו, אין שום דבר רע בביטויים כאלה. לא ניתן לדעת מה אדם באמת חושב עמוק בתוכו, אם לבו מרושע או שהוא טוב לב. אי אפשר לראות לתוך נפשו של אדם. המשמעות מאחורי הביטויים האלה נכונה לכאורה, אך הם רק סוג של דוקטרינה. מהו העיקרון להתמודדות עם העולם שאנשים גוזרים בסופו של דבר משני הביטויים הללו? העיקרון הוא ש"לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך". כך אומר הדור המבוגר. הורים ובכירים אומרים זאת לעתים קרובות, ותמיד מייעצים לך באומרם: "היה זהיר, אל תהיה טיפש ואל תחשוף כל מה שבלבך. למד לשמור על עצמך והיה ערני. אל תחשוף את האני האמיתי שלך ואת לבך אפילו בפני חברים טובים. אל תסכן את חייך למענם". האם תוכחה זו של הבכירים שלך נכונה? (לא, היא מלמדת אנשים ללכת בדרכים ערמומיות.) בתיאוריה, יש לה מטרה ראשונית טובה: להגן עליך, למנוע ממך ליפול למצבים מסוכנים, להגן עליך מפני פגיעה או הונאה על ידי אחרים, לשמור על האינטרסים הפיזיים שלך, על הביטחון האישי שלך ועל החיים שלך. המטרה היא לשמור עליך מפני צרות, תביעות משפטיות ופיתויים, ולאפשר לך לחיות כל יום בשלווה, ברוגע ובשמחה. המטרה העיקרית של הורים ובכירים היא פשוט להגן עליך. עם זאת, האופן שבו הם מגנים עליך, העקרונות שהם מייעצים לך לנהות אחריהם והמחשבות שהם מחדירים בך, כלל לא נכונים. בעוד שהמטרה העיקרית שלהם נכונה, המחשבות שהם מחדירים בך באופן לא מודע מובילות אותך לקיצוניות. המחשבות שהם מחדירים בך הופכות לעקרונות ולבסיסים לאופן שבו אתה מתמודד עם העולם. כאשר אתה מקיים אינטראקציה עם חברים לכיתה, עמיתים, שותפים לעבודה, מי שממונים עליך וכל סוג של אנשים בחברה, אנשים מכל תחומי החיים, מחשבות מגוננות אלה שמוחדרות על ידי הוריך, הופכות באופן לא מודע לקמע ולעיקרון הבסיסיים ביותר בכל פעם שאתה מטפל בעניינים הקשורים ליחסים בין-אישיים. איזה עיקרון הוא זה? זהו העיקרון: אני לא אפגע בך, אך עלי לעמוד על המשמר מפניך בכל עת כדי למנוע ממך לרמות או להונות אותי, כדי שלא אסתבך בצרות או בתביעות, כדי שההון של משפחתי לא יקרוס ולמנוע מהאנשים במשפחתי לפגוש את סופם, וכדי שלא אמצא את עצמי בכלא. כשאתה חי תחת שליטתן של מחשבות ונקודות מבט כאלה, כשאתה חי בקרב קבוצה חברתית זו עם גישה כזו להתמודדות עם העולם, אתה יכול להיות רק מדוכא יותר, מותש יותר, עייף הן בנפש והן בגוף. לאחר מכן, אתה מפתח התנגדות רבה יותר וסולד מהעולם הזה ומהאנושות, ומתעב אותם יותר. כאשר אתה מתעב אחרים, אתה מתחיל לחשוב פחות על עצמך ומרגיש שאתה לא חי בדרך שדומה לחיי אדם, אלא אתה חי חיים עייפים ומדוכאים. כדי לא להיפגע על ידי אחרים, עליך לעמוד תמיד על המשמר, ואתה עושה ואומר דברים בניגוד לרצונך. במרדף אחר הגנה על האינטרסים שלך ועל ביטחונך האישי, אתה עוטה מסכה שקרית בכל היבט של חייך ומסווה את עצמך, ולעולם אינך מעז לומר מילה של אמת. במצב זה, בתנאי הישרדות אלה, העצמי הפנימי שלך לא יכול למצוא שחרור או חופש. לעתים קרובות אתה זקוק למישהו שלא יזיק לך ולעולם לא יאיים על האינטרסים שלך, מישהו שאיתו תוכל לחלוק את מחשבותיך הפנימיות ביותר ולפרוק את התסכולים שלך, מבלי לשאת באחריות כלשהי למילים שלך, מבלי לספוג לעג, קִנְטוּר, לגלוג ומבלי לשאת השלכות כלשהן. במצב שבו המחשבה ונקודת המבט "לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך" הן העיקרון שלך להתמודדות עם העולם, העצמי הפנימי שלך מלא פחד וחוסר ביטחון. באופן טבעי אתה מרגיש מדוכא, אינך מסוגל למצוא שחרור, ואתה זקוק למישהו שינחם אותך, מישהו לסמוך עליו. לכן, אם לשפוט על פי היבטים אלה, למרות שהעיקרון להתמודדות עם העולם שהוריך לימדו אותך, "לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך" יכול להצליח להגן עליך, הוא חרב פיפיות. אמנם עיקרון זה מגן במידה מסוימת על האינטרסים הפיזיים שלך ועל ביטחונך האישי, אך הוא גם גורם לך להרגיש מדוכא ואומלל, לא מסוגל למצוא שחרור, והוא אפילו גורם לך להיות מאוכזב יותר מהעולם הזה ומהאנושות. בו בזמן, עמוק בתוכך, אתה גם מתחיל להרגיש שנמאס לך מכך שנולדת בתקופה כה רעה, בקרב קבוצת אנשים כה רעה. אינך יכול להבין מדוע אנשים צריכים לחיות, מדוע החיים כה מתישים, מדוע אנשים חייבים לעטות מסכה ולהסוות את עצמם בכל מקום אליו הם הולכים, או למה תמיד עליך לעמוד על המשמר מפני אחרים למען האינטרסים שלך. היית רוצה לדבר אמת, אך אינך יכול בגלל ההשלכות. אתה רוצה להיות אדם אמיתי, לדבר ולהתנהל באופן גלוי, ולא להיות אדם בזוי או אדם שעושה בסתר מעשים נאלחים ומבישים וחי אך ורק בחשכה, אך אינך יכול לעשות דבר מכל אלה. מדוע אינך יכול לחיות ביושר? כאשר אתה מהרהר במעשיך בעבר, אתה מרגיש בוז עצוּר. אתה שונא ומתעב את המגמה הרעה הזו ואת העולם הרע הזה, ובו בזמן, אתה מתעב עמוקות את עצמך ובז לאדם שהפכת להיות. עם זאת, אין שום דבר שאתה יכול לעשות בעניין. למרות שהוריך העבירו אליך את הקמע הזה באמצעות המילים והמעשים שלהם, הדבר עדיין גורם לך להרגיש כאילו חסרים בחייך אושר או תחושת ביטחון. כאשר אתה מרגיש את החוסר באושר, בביטחון, ביושרה ובכבוד, אתה מוצא את עצמך אסיר תודה להוריך שנתנו לך את הקמע הזה, ובה בעת אתה גם מתרעם על השלשלאות שהם שמו עליך. אינך מבין מדוע הוריך אמרו לך להתנהל כך, למה עליך להתנהל כך כדי להשיג דריסת רגל בחברה, להיטמע בקבוצה החברתית הזאת ולהגן על עצמך. למרות שזהו קמע, זה גם סוג של אזיק שגורם לך להרגיש בלבך הן אהבה והן שנאה. אך מה אתה יכול לעשות? אין לך את הנתיב הנכון בחיים, אף אחד לא אומר לך כיצד לחיות או כיצד להתמודד עם דברים שנקרים בדרכך, ואף אחד לא אומר לך אם מה שאתה עושה נכון או לא נכון, או איך עליך ללכת בנתיב שלפניך. אתה יכול לעבור רק דרך בלבול, הססנות, כאב ואי נוחות. אלה הן ההשלכות של הפילוסופיה להתנהלות בעולם שהוחדרה בך על ידי הוריך ומשפחתך, כך שלא ניתן לממש את רצונך הפשוט ביותר להיות אדם פשוט, כלומר ההשתוקקות שלך להיות מסוגל להתנהל ביושר מבלי להזדקק לאמצעים אלה של התמודדות עם העולם. אתה יכול לחיות רק בהשפלה, להתפשר ולחיות למען המוניטין שלך, להפוך את עצמך לחזק במיוחד כדי להישמר מפני אנשים אחרים, להעמיד פנים שאתה חזק, גבוה ואדיר, בעל עוצמה ובלתי רגיל, כדי להימנע מהתעמרות כלפיך. בניגוד לרצונך, אתה יכול לחיות רק כך, והדבר גורם לך לתעב את עצמך, אך אין לך ברירה. מכיוון שאין לך יכולת או את הנתיב שיאפשר לך להימלט מהדרכים ומהאסטרטגיות הללו להתמודדות עם העולם, אתה יכול להרשות לעצמך רק להיות מופעל על ידי המחשבות המותנות בך על ידי משפחתך והוריך. אנשים הולכים שולל ונשלטים על ידי המחשבות שהוחדרו בהם על ידי משפחותיהם והוריהם במהלך התהליך הלא מודע הזה, מכיוון שהם לא מבינים את האמת או כיצד עליהם לחיות, ולכן הם יכולים להשאיר זאת רק בידי הגורל. אפילו אם יש עדיין במצפונם מעט רגש, או אם יש להם אפילו מעט רצון לחיות עם צלם אנוש, להסתדר עם אחרים ולהתחרות בהם בהגינות, יהיו רצונותיהם אשר יהיו, הם לא יכולים להימלט מההתניה ומהשליטה של מחשבות ונקודות מבט שונות הנובעות ממשפחתם, ובסופו של דבר, הם יכולים רק לחזור למחשבה ולנקודת המבט שהוחדרו בהם כהתניה על ידי משפחתם ש"לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך", מכיוון שאין להם נתיב אחר ללכת בו – אין להם ברירה. כל זאת נגרם מכך שאנשים לא מבינים את האמת ומאי יכולתם להשיג את האמת. כמובן שההורים אומרים לך גם, "כשאתה מצייר נמר, אתה מראה את עורו, אך לא את עצמותיו; כשאתה מכיר אדם, אולי אתה מכיר את פניו, אך לא את לבו"; הם מספרים לך על אמנות ההישמרות מפני אחרים ואומרים לך לעשות זאת משום שכולם ערמומיים; קל ללכת שולל אם אינך יכול לראות אנשים לאשורם. מחשבותיהם הפנימיות עשויות שלא להיות זהות להופעתם החיצונית, אדם עשוי להיראות צדיק וטוב לב על פני השטח, אך לבו ארסי כשל נחש או עקרב; או אדם עשוי לדבר על חסד, צדיקות, הגינות, חוכמה ומהימנות על פני השטח באומרו את כל הדברים הנכונים, דבריו מלאי צדיקות ומוסריות, אך עמוק בלבו ובנפשו, הוא מזוהם, מתועב, שפל ומרושע במיוחד. לכן, אתה יכול להתקרב לאחרים ולקיים איתם אינטראקציה רק על סמך המחשבות ונקודות המבט שהוחדרו בך על ידי הוריך.

"לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך", ו"כשאתה מצייר נמר, אתה מראה את עורו, אך לא את עצמותיו; כשאתה מכיר אדם, אולי אתה מכיר את פניו, אך לא את לבו" אלה הם העקרונות הבסיסיים ביותר להתמודדות עם העולם שההורים מחדירים בך, והם גם הקריטריונים הבסיסיים ביותר להתייחסות לאנשים ולהישמרות מפניהם. המטרה העיקרית של ההורים היא להגן עליך ולעזור לך להגן על עצמך. עם זאת, מזווית אחרת, מילים, מחשבות ונקודות מבט אלה עשויות לגרום לך להרגיש אפילו עוד יותר שהעולם מסוכן ושאנשים אינם ראויים לאמון, והדבר מוביל לחוסר מוחלט של רגשות חיוביים כלפי אחרים. אך איך למעשה תוכל להבחין באנשים ולהתייחס לאחרים? עם אילו אנשים תוכל להסתדר, ומה צריכה להיות מערכת היחסים הנכונה בין אנשים? כיצד יש לקיים אינטראקציה עם אחרים בהתבסס על עקרונות, וכיצד ניתן לקיים אינטראקציה עם אחרים בצורה הוגנת והרמונית? הורים לא יודעים דבר על העניינים האלה. הם יודעים להשתמש רק בתחבולות, מזימות, כללי משחק שונים ואסטרטגיות שונות להתמודדות עם העולם כדי להישמר מפני אנשים, לנצל אחרים ולשלוט בהם, כדי להגן על עצמם מפני פגיעה על ידי אחרים, ואין זה משנה כמה הם פוגעים באחרים. כאשר הורים מלמדים את ילדיהם את המחשבות ונקודות המבט האלה, הדברים שהם מחדירים בהם הם רק אסטרטגיות מסוימות להתמודדות עם העולם. אלה הן לא יותר מאשר אסטרטגיות. מה כוללות אסטרטגיות אלה? כל מיני תחבולות, חוקי משחק, איך לרצות אחרים, איך להגן על האינטרסים של עצמך, ואיך למקסם רווח אישי. האם עקרונות אלה הם האמת? (לא, הם לא האמת.) האם הם הנתיב הנכון שבו אנשים צריכים ללכת? (לא.) אף אחד מהם אינו הנתיב הנכון. אם כך, מה המהות של המחשבות האלה שההורים מחדירים בך? הן לא תואמות את האמת, הן לא הנתיב הנכון, והן לא דברים חיוביים. אם כך, מה הן? (הן לחלוטין הפילוסופיה של השטן שמשחיתה אותנו.) כשבוחנים את התוצאות, הן משחיתות אנשים. אם כך, מהי המהות של המחשבות האלה? כמו, "לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך" – האם זהו העיקרון הנכון לאינטראקציה עם אחרים? (לא, אלה דברים שליליים לחלוטין שבאים מהשטן.) הם דברים שליליים שבאים מהשטן – אם כן, מהם מהותם וטבעם? האין אלה תחבולות? האין אלה אסטרטגיות? האין אלה טקטיקות שנועדו לכבוש את ליבם של אחרים? (כן.) הם לא עקרונות ליישום בפועל כדי להיכנס לאמת, והם לא הוראות ועקרונות חיוביים שאיתם האל מלמד אנשים כיצד להתנהל; אלה הן אסטרטגיות להתמודדות עם העולם, אלה תחבולות. יתר על כן, האם משפטים כמו "כשאתה מצייר נמר, אתה מראה את עורו, אך לא את עצמותיו; כשאתה מכיר אדם, אולי אתה מכיר את פניו, אך לא את לבו" טבעם זהה גם הוא? (כן.) האם המשפטים האלה לא אומרים לך להיות ערמומי, לא להיות אדם פשוט, ישיר או ישר, להיות קשה לקריאה ולהקשות על אחרים לראות אותך לאשורך? האם העקרונות הספציפיים להתמודדות עם העולם, שהובאו אליך על ידי מחשבות ונקודות מבט אלה, לא אומרים לך להשתמש באסטרטגיות בעת אינטראקציה עם אחרים, ללמוד כיצד לכבוש את ליבם של אחרים, וללמוד את כללי המשחק המופצים בין אנשים בכל תקופה? (כן.) יש אנשים שאומרים, "הורים אומרים לאנשים את המשפטים האלה כדי להורות להם להישמר מפני אחרים וללמוד איך להתייחס לאנשים". האם הם אמרו לך כיצד להתייחס לאחרים? הם לא אמרו לך איך להתייחס לאחרים, הם לא אמרו לך לגשת לאנשים שונים על פי העקרונות הנכונים, אלא אמרו לך להשתמש בתחבולות ובמזימות מתאימות כדי לספק את הצרכים והאסטרטגיות של אנשים שונים. לדוגמה, הבוס שלך או הממונה עליך הוא אדם נאלח ורודף שמלות. אתה חושב, "הבוס נראה מכובד על פני השטח, הוא נראה הגון, אך מתחת לכל אלה הוא בעצם רודף שמלות. בעומק נפשו הוא טיפוס נבזי שכזה. זה בסדר, אני אתן מענה להעדפות שלו, אראה איזו אישה נראית טוב, אגש אליה ואציג אותה לבוס כדי לרצות אותו". האם זו אסטרטגיה להתמודדות עם העולם? (כן.) לדוגמה, כשאתה רואה מישהו שיש לו ערך שאפשר לנצל ושכדאי לקיים איתו אינטראקציה, אך לא קל להתעסק איתו, אתה חושב, "אני חייב להחמיא לו, לומר לו דברים שהוא אוהב לשמוע". אותו אדם אומר, "מזג האוויר נעים היום". אתה אומר, "מזג האוויר ממש נעים היום, גם מחר יהיה נעים". הוא אומר, "מזג האוויר ממש קר היום". אתה אומר, "כן, קר היום. למה אתה לא לובש משהו חם יותר? המעיל שלי חם, קדימה, לבש אותו". כשהוא מפהק, אתה ממהר לתת לו כרית; כאשר הוא מוציא בקבוק תרופות, אתה ממהר למזוג עבורו מים; כאשר הוא מתיישב לאחר הארוחה, אתה ממהר לחלוט עבורו תה. האין אלה אסטרטגיות להתמודדות עם העולם? (כן.) אלה הן אסטרטגיות להתמודדות עם העולם. מדוע אתה משתמש באסטרטגיות אלה? מדוע אתה רוצה להחמיא לו? אם לא היית זקוק לו ולא הייתה לו שום תועלת עבורך, האם היית מתייחס אליו כך? (לא.) לא, בדומה למה שאנשים נוטים לומר, "לעולם אל תנקוף אצבע ללא גמול". או כמו כשאתה נושא משפך לגן הירק – השקה רק את הצמחים השימושיים. אתה מחמיא באופן פעיל למי שמועיל לך. ברגע שהוא פורש או מועבר מתפקידו, ההתלהבות שלך כלפיו נעשית מיד צוננת ואתה מתעלם ממנו. כשהוא מתקשר אליך, אתה מנתק את הטלפון או שאתה מעמיד פנים שהקו תפוס ואינך עונה. כשאתה פוגש אותו, הוא מברך אותך ואומר, "מזג האוויר נעים היום". אתה מתעלם מדבריו ואומר, "אה, כן. להתראות, בוא נדבר אחר כך אם משהו יצוץ, אני אזמין אותך לארוחה מתישהו." הבטחות ריקות, ואז אתה מתעלם ממנו, לא יוצר איתו קשר ואפילו חוסם אותו. המחשבות ונקודות המבט השונות שהורים מחדירים באנשים מקימות מעל ליבם חומת מגן בלתי נראית. במקביל, הם גם מחדירים כמה דרכים בסיסיות להתמודדות עם העולם או להישרדות, הם מלמדים אנשים איך לשחק בשני צדי המגרש ואיך להיטמע בקבוצה חברתית, איך לבסס את עצמם בחברה, ואיך לא להיות נתונים להתעמרות בקבוצה של אנשים. למרות שלפני שנכנסת לחברה הוריך לא הדריכו אותך באופן ספציפי כיצד להתמודד עם מצבים ספציפיים, ההתניה של ההורים או של המשפחה במונחים של דרכים ועקרונות אלה להתמודדות עם העולם העניקה לך השקפות ועקרונות בסיסיים להתמודדות עם העולם. מהם אותם השקפות ועקרונות בסיסיים להתמודדות עם העולם? הם מלמדים אותך איך לעטות מסכה בכל פעם שאתה מקיים אינטראקציה עם אנשים, איך לחיות עם מסכה בכל קבוצה חברתית, ובסופו של דבר איך להשיג את המטרה של הגנה על התהילה והרווח שלך מפני אובדן, ובו בזמן, להשיג את התהילה והרווח שאתה רוצה, או להשיג ערובה בסיסית לביטחון אישי. מהמחשבות ומנקודות המבט ומהאסטרטגיות השונות להתמודדות עם העולם שהנחילו לך הוריך, ניתן לראות שההורים לא לימדו אותך איך להיות אדם מכובד יותר, איך להיות אדם אמיתי, איך להיות יציר בריאה טוב, או איך להיות אדם שניחן באמת. להיפך, הם אמרו לך איך לרמות אחרים, איך לעמוד על המשמר מפני אחרים, איך להשתמש באסטרטגיות כדי לקיים אינטראקציה עם אנשים שונים, וכן גם מהי המהות של לב האנשים ושל האנושות. תחת ההתניה של המחשבות ונקודות המבט האלה של הוריך, העצמי הפנימי שלך נעשה מרושע יותר ויותר, ואתה מפתח סלידה מאנשים. בלבך הצעיר, עוד לפני שיש לך אסטרטגיות כלשהן להתמודדות עם העולם, כבר יש לך הגדרה ראשונית ובסיסית של האנושות, כמו גם עיקרון ראשוני ובסיסי כיצד להתמודד עם העולם. אם כך, איזה תפקיד ממלאים ההורים בהתמודדות שלך עם העולם? ללא ספק הם ממלאים את התפקיד של הדרכתך בנתיב השגוי; הם לא מובילים אותך לצעוד בנתיב הטוב, ולא מנחים אותך לכיוון הנתיב הנכון של חיי אדם בדרך חיובית ויוזמת, אלא מוליכים אותך שולל.

מלבד ההתניה באמצעות אמירות כמו "גברים לא מזילים דמעות בקלות", הורים נוהגים לומר לבנים לעתים קרובות: "תרנגול טוב לא נלחם בכלבים; גבר טוב לא נלחם בנשים'; אל תתעסק עם בנות ואל תילחם בהן; אל תרד לרמה שלהן; הן בנות, ועליך לחוס עליהן". למה עליך לחוס עליהן? אם הן עשו דבר שגוי, אל תחוס עליהן ואל תפנק אותן. גברים ונשים שווים. אמא ואבא ילדו אותן וגידלו אותן בדיוק כפי שילדו וגידלו אותך, אז למה לך לחוס עליהן? רק בגלל שהן נשים? יש להעניש אותן כשהן עושות מעשה רע, צריך לחנך אותן על כך, עליהן להודות בטעותן, להתנצל, להבין מה הטעות שעשו, ושאל להן לחזור על אותה טעות בפעם הבאה שהן נתקלות בעניינים כאלה. עליך ללמוד כיצד לעזור להן, במקום לפעול לפי העיקרון "גבר טוב לא נלחם בנשים" שאותו לימדו אותך הוריך כדרך להתייחס למצב. כל האנשים עושים טעויות בזמן זה או אחר, גברים ונשים כאחד. כאשר הם עושים טעות, עליהם להודות בכך ולהכות על חטא. גברים ונשים כאחד צריכים ללכת בנתיב הנכון ולחיות בכבוד, במקום לדבוק במה שהוריהם אמרו: "תרנגול טוב לא נלחם בכלבים; גבר טוב לא נלחם בנשים". גבר לא מציג את היותו גבר טוב בכך שהוא לא נלחם בנשים או בכך שהוא לא יורד לרמה שלהן. הורים אומרים לעתים קרובות: "לנשים יש שיער שופע אבל תובנה רדודה. אין להן אפשרויות עתידיות, אל תהיה כמוהן, אל תתייחס אליהן ברצינות ואל תשים אליהן לב". מה זאת אומרת "אל תשים אליהן לב"? יש להבהיר ולהסביר את נושא העקרונות. מי טעה, מי אמר את הדבר החיובי או השלילי, מי הזכיר את הנתיב הנכון – יש להבהיר עניינים הנוגעים לעקרונות, לנתיבים ולהתנהלות. אל תטשטש את הגבול בין טוב לרע; אפילו עבור אישה, עליך להבהיר את הדברים. אם אתה באמת לוקח אותה בחשבון, עליך לומר לה את האמת שאנשים צריכים להבין ולעזור לה ללכת בנתיב הנכון, אל תפנק אותה, ואל תימנע מהתייחסות רצינית או מהבהרת דברים רק משום שהיא אישה. גם נשים צריכות לחיות בכבוד ולא להתפנק או לסרב להיות הגיוניות רק משום שגברים מתפשרים לגביהן. גברים ונשים שונים אלה מאלה רק מבחינה פיזיולוגית, אך בעיני האל, זהותם ומעמדם זהים. הן גברים והן נשים הם יצירי בריאה, ומלבד ההבדלים המגדריים ביניהם, אין דברים רבים שמבדילים ביניהם. בני שני המינים חווים שחיתות וחולקים את אותם עקרונות התנהלות. הסטנדרטים הנדרשים על ידי האל זהים הן לגברים והן לנשים, ללא הבדל. אם כך, האם הוראת ההורים האומרת "גבר טוב לא נלחם בנשים" נכונה? (היא לא נכונה.) מהי אם כן הגישה הנכונה? לא מדובר במאבקים אלא בכך שתתאים את היישום בפועל לעקרונות. למה מתכוונים ההורים בהערות כאלה? האין זו העדפת בנים על פני בנות? נראה שהם אומרים, "לנשים יש שיער שופע אבל תובנה רדודה. הן תמימות, התבונה שלהן זניחה. למה בכלל לדבר איתן בהיגיון? הן לא יבינו זאת. כמו שאומרים, 'לנשים עם שדיים גדולים אין שכל, יש להן שיער שופע אבל תובנה רדודה. לשם מה לטרוח לגבי נשים או לקחת אותן ברצינות?" האם נשים אינן אנושיות? האם האל לא מושיע נשים? האם הוא לא חולק איתן את האמת או מעניק להן חיים? האם זה המצב? (לא, זה לא המצב.) אם זה לא המצב, אם האל לא מתייחס לנשים בצורה לא הוגנת, כיצד עליך להתנהג? התייחס לנשים על פי העקרונות שהאל מלמד אותך; אל תקבל את המחשבות של הוריך ואל תטפח נטיות שוביניסטיות. העצמות והשרירים שלך עשויים להיות מעט יותר חסונים מאלה של נשים, ייתכן שיש לך מבנה גוף גדול יותר וכוח פיזי רב יותר, ואתה עשוי לצרוך יותר מזון, אך צביונך המושחת, מרדנותך והמידה שבה אינך מבין את האמת לא שונים מאלה של נשים. כישורי החיים שבהם אתה מצטיין עשויים להיות שונים מאלה של נשים: אתה מיומן באלקטרוניקה ובמכונאות, בעוד שנשים טובות ברקמה, תפירה ותיקונים. האם אתה יכול לעשות את הדברים האלה? בעוד שגברים הם בנאים מיומנים, נשים מצטיינות בטיפולי יופי. בעוד שגברים יכולים להפעיל מכונות ואביזרי ציוד שונים, גם לנשים לא חסרות מיומנויות. במה בדיוק נשים פחותות? כל ההשוואות האלה חסרות טעם. הנקודה כאן היא שעליך לוותר על השוביניזם שלך. אל תקבל מחשבות כמו "גבר טוב לא נלחם בנשים"; הדברים שהורים אומרים הם לא האמת, הם מזיקים לך. לעולם אל תאמר את הדברים האלה שמשפילים נשים – הדבר נוגד באופן בוטה את ההיגיון ואת ההגינות. איזה מין עניין זה, חוסר כבוד לנשים? האם לאנשים שעושים דברים כאלה יש בכלל אנושיות? (אין להם.) הם נטולי אנושיות. אם אתה מזלזל בנשים, זכור שאמא שלך, הסבתות שלך ואחיותיך הן כולן נשים. האם הן מוכנות לקבל חוסר כבוד כזה? אמהות מסוימות אומרות אפילו לבניהן, "גבר טוב לא נלחם בנשים". האין האימהות האלה טיפשות? אימהות כאלה הן פתיות ובהיותן נשים בעצמן, הן מפחיתות מערכן שלהן; ברור שהן מבולבלות ואין להן מושג מה הן אומרות. האמירה "גבר טוב לא נלחם בנשים" מנוגדת באופן בוטה להיגיון ולהגינות. האל מעולם לא הגדיר כך נשים, והוא מעולם לא הוכיח גברים ואמר, "נשים הן שבריריות, שיערן שופע אבל התובנה שלהן רדודה ואין להן שכל ישר. אל תילחם בהן. גם אם תילחם בהן, לא תוכל לפתור דברים בבירור. בכל דבר, הייה סלחן ומכיל, אל תיקח אותן ברצינות; גברים צריכים להיות רחבי-אופקים וחובקי עולם". האם האל אמר דבר כזה אי-פעם? (לא.) מכיוון שהאל לא אמר דברים כאלה מעולם, אל תעשה אותם ואל תתייחס לנשים מנקודות מבט כאלה. זו אפליה וזהו זלזול בנשים. אתה יכול למלא את מקומן של נשים כאשר חסרים להן הכישורים הדרושים, אך אתה גם זקוק לכך שהן ימלאו את מקומך כאשר חסרים לך כישורים. נקודת המבט הנכונה היא תלות הדדית והשלמה הדדית. מדוע זו נקודת המבט הנכונה? מכיוון שחוזקותיהם של גברים ונשים כאחד נקבעו על ידי האל. אילו מחשבות ונקודות מבט עליך לאמץ כדי לתפוס את העובדה שחוזקותיהם של גברים ונשים כאחד נקבעו על ידי האל? המטרה היא שהם ישלימו אלה את אלה – זהו עקרון היישום בפועל. אל לגברים להפלות נשים, ונשים לא צריכות לכבד גברים יתר על המידה מתוך מחשבה, "סוף סוף יש אח בכנסייה שלנו שהוא משען יציב של עוצמה. עכשיו הכנסייה שלנו מסודרת, יש מי שיגבה אותנו, יטפל בדברים מטעמנו וייקח את ההובלה עבורנו". האם את נחותה? האם אמונתך נתונה לגברים? אם כנסייה הייתה מורכבת רק מאחיות, האם פירוש הדבר היה שאין לך יותר אמונה באל? שאינך יכולה להיוושע או להבין את האמת? כשמישהו מעיר הערה כלאחר יד, "למה בכנסייה שלכן אין אחים?" את מרגישה דקירה בלב ואומרת, "אל תעלה את זה, זהו החיסרון היחיד של הכנסייה שלנו. אנחנו לא רוצות שיציינו זאת; נגעת בדבר המצער היחיד", ואת מתפללת, "אלוהים, מתי תכין אח לכנסייה שלנו?" האם הכנסייה מתקיימת על ידי אחים? האם היא לא יכולה להתקיים ללא אחים? האם האל אמר זאת אי-פעם? (לא, הוא לא אמר זאת.) האל מעולם לא אמר זאת, והוא מעולם לא אמר שבכנסייה חייבים להיות בני שני המינים כדי שניתן יהיה להקים אותה, או שלא ניתן להקים אותה עם מגדר אחד בלבד. האם הוא אמר זאת אי פעם? (לא.) כל אלה הן השלכות של שוביניזם המותנה על ידי המשפחה. את מסתמכת על גברים בכל דבר, וברגע שמשהו עולה את אומרת, "אני צריכה לחכות שבעלי יחזור כדי לדון בזה", או "אחינו בכנסייה היו עסוקים לאחרונה, לכן אף אחד לא מוביל את הטיפול בעניין זה". אם כך, בשביל מה יש נשים? האם אינך מסוגלת להתמודד עם משימות אלה? האם אין לך פה או רגליים? לא חסר לך דבר: את מבינה את עקרונות-האמת ועלייך לפעול בהתאם. גבר הוא לא הראש שלך והוא גם לא השליט שלך; גברים הם אנשים רגילים, בני האנושות המושחתת. למדי לסמוך על האל ועל דבריו בכל דבר שאת עושה. זהו העיקרון והדרך שאחריה עלייך לנהות, במקום להיות תלויה באדם אחד כלשהו. אמנם אני לא דוגל בשוביניזם, אך כמובן שהסיבה לכך היא לא כדי לרומם את זכויות הנשים או להצדיק אותן, אלא כדי לעזור לאנשים להבין פן של האמת. איזה פן של האמת? שהאמרה שהחדירו בך הוריך, "גבר טוב לא נלחם בנשים", אינה נכונה; היא מחדירה ומנחה מחשבה מוטעית. אל לך להיות מובל על ידי מחשבה ונקודת מבט זו בתפקידך כגבר או באופן שבו אתה מתייחס לנשים. זהו היבט של האמת שעליך להבין. אל תחשוב תמיד, "אני גבר, עלי לשקול נושאים מנקודת מבט של גבר, עלי להראות התחשבות באחיות האלה ולהגן עליהן, להיות סובלני כלפיהן ולסלוח להן מנקודת מבט של גבר, ולא לקחת ברצינות אף אחת מהן. אם אחות רוצה לרוץ בבחירות כדי להיות מנהיגה בכנסייה, אני אתייחס אליה באדיבות ואתן לה להוביל". על סמך מה? רק בגלל שאתה גבר, אתה חושב שאתה חובק עולם? האם אתה יכול להיות סובלני כלפיהן? אינך יכול להיות סובלני אפילו כלפי עצמך. מנהיגות הכנסייה צריכה להיקבע על ידי מי שמתאים לתפקיד. אם אחים ואחיות בוחרים בך, עליך לשאת בנטל זה. זו גם אחריותך וגם חובתך. מדוע אתה דוחה את התפקיד כלאחר יד? כדי להראות עד כמה אתה אציל? האם זהו העיקרון ליישום בפועל? האם הדבר עולה בקנה אחד עם האמת? (לא.) לא נכון לסרב לתפקיד ולא נכון להילחם עליו; אם כך, מהי הדרך הנכונה לפעול? הדרך הנכונה היא לבסס את מעשיך על דברי האל ולהתייחס לאמת כאל קריטריון שלך. ההורים שלכם לימדו אתכם ש"גבר טוב לא נלחם בנשים". כמה שנים חייתם עם המחשבה וההשקפה השוביניסטית הזו? אנשים רבים חושבים, "כביסה ותיקון בגדים זו עבודה של נשים. תנו לנשים לטפל בכך. כשאני צריך לעשות את המשימות האלה, אני נרגז; אני מרגיש פחות גברי". אם כך, מה יקרה אם תעשה את העבודה הזו? האם לא תהיה יותר גבר? יש אנשים שאומרים: "אמי, אחותי או סבתי תמיד כיבסו את הבגדים שלי. מעולם לא עשיתי 'עבודת נשים'". כעת, אתה מבצע את חובתך ועליך להיות עצמאי. זה מה שאתה צריך לעשות; זה מה שהאל דורש מאנשים. האם תעשה זאת? (כן.) אם לבך מתנגד, אינך מוכן ואתה תמיד חושב על אמך בגלל העניין הזה, אזי אתה באמת חדל אישים. לגברים יש מחשבות שוביניסטיות כאלה, והם מזלזלים במשימות מסוימות כמו טיפול בילדים, סידור הבית, כביסה וניקיון. יש אנשים בעלי נטיות שוביניסטיות חזקות, והם מזלזלים במטלות האלה, לא מוכנים לעשות אותן, או אם הם עושים אותן, הם עושים זאת בחוסר רצון, וחוששים שאחרים לא יעריכו אותם. הם חושבים, "אם אעשה תמיד את המטלות האלה, האם לא אהיה נשי?" על ידי איזו מחשבה והשקפה נשלט הדבר הזה? האם אין בעיה עם המחשבה שלהם? (כן, יש בעיה.) המחשבה שלהם בעייתית. יש אזורים מסוימים שבהם גברים תמיד לובשים סינרים ומבשלים. כשהאישה חוזרת הביתה מהעבודה, הגבר מגיש לה אוכל ואומר: "הנה, תאכלי משהו. זה ממש טעים; היום הכנתי את כל המאכלים האהובים עלייך". האישה אוכלת את הארוחה המוכנה שמגיעה לה בצדק, ושהגבר מכין עבורה בצדק, ואף פעם לא מרגיש כמו עקרת בית. כשהוא יוצא מחוץ לבית ומסיר את הסינר שלו, האין הוא עדיין גבר? באזורים מסוימים שבהם השוביניזם חזק במיוחד, התניית המשפחה והשפעתה הן שללא ספק גרמו לאנשים להיות מפונקים. האם ההתניה הזו הצילה אותם או פגעה בהם? (היא פגעה בהם.) היא הזיקה להם. יש גברים בשנות השלושים, הארבעים או אפילו החמישים לחייהם שלא יכולים לכבס את הגרביים שלהם. הם לובשים גופיה במשך שבועיים, היא כבר מלוכלכת אבל הם לא רוצים לכבס אותה; אין להם מושג איך לכבס אותה, בכמה מים או אבקת כביסה להשתמש ואיך לנקות אותה. הם פשוט לובשים אותה כך וחושבים לעצמם, "בעתיד אבקש מאמא שלי או מאשתי לקנות לי עוד גופיות וגרביים כדי שאוכל לכבס אותם פעם בחודשיים. יהיה נהדר אם יהיה סיכוי שאמא או אשתי יכבסו אותן בשבילי!" שורש סלידתם מביצוע משימות אלה קשור במידה מסוימת לחינוך שהם קיבלו ממשפחתם ומהוריהם. המחשבות ונקודות המבט שהורים מנחילים נוגעות לכללי החיים הבסיסיים והפשוטים ביותר, כמו גם להתייחסויות שגויות מסוימות כלפי אנשים. לסיכום, כל אלה מהווים התניית משפחה על מחשבותיהם של אנשים. אין זה משנה מהי מידת ההשפעה שיש לכך על חייו של אדם במהלך אמונתו באל וקיומו, או כמה צרות ואי נוחות הן מביאות, מעצם הווייתן יש להן קשר מסוים לחינוך האידיאולוגי של ההורים. אם אתה מבוגר עכשיו וחי על פי המחשבות ונקודות המבט האלה במשך שנים רבות, אזי הן לא ישתנו בן לילה – הדבר לוקח זמן. אם מחשבות ונקודות מבט אלה נוגעות לביצוע חובתו של אדם או לעקרונות של התנהגות והתמודדות עם העולם, ואם אתה חותר אל האמת, עליך לשאוף לשנות את הבעיות האלה ולהיכנס למציאות-האמת מוקדם ככל האפשר. אם הן מתייחסות רק להיבטים של החיים האישיים של אדם, יהיה טוב יותר אם תהיה מוכן להשתנות. אם אינך יכול להשיג זאת, אם הדבר נראה לך מכביד או קשה מדי, או שאפילו אתה כבר רגיל לאורח החיים הזה ולא יכול להשתנות, אזי אף אחד לא מכריח אותך. אני רק מצביע על כך כדי שתדע מה נכון ומה לא נכון. באשר לבעיות אלה של אורח חיים אישי, שקול אותן בעצמך – לא נכפה את העניין. לגבי התדירות שבה אתה מכבס את הגרביים, ואם אתה מתקן אותן או משליך אותן כשהן נקרעות, זהו עניינך. בסס זאת על הנסיבות שלך – לא נקבע כללים ספציפיים.

במשפחות מסוימות, בשל הרקע המיוחס שלהם, הורים אומרים לעתים קרובות לילדיהם, "כשאתה יוצא, זכור צאצא של מי אתה ומי הם אבותיך. עליך לפעול בקרב קבוצות חברתיות באופן שמביא כבוד ותהילה לשם המשפחה שלנו. לעולם אל תכתים את המוניטין של אבותינו. זכור תמיד את תורתם של אבותינו ואל תבייש את השושלת שלנו. אם יום אחד תעשה טעות, אנשים יאמרו, 'האם אינך ממשפחה חשובה ומכובדת? איך יכולת לעשות דבר כזה?'. הם יצחקו עליך, אך הם לא יצחקו רק עליך, אלא על כל המשפחה שלנו. במקרה כזה, אתה תכפיש את שם משפחתנו ותגרום בושה לאבותינו, והדבר לא מקובל". יש הורים שגם אומרים לילדיהם: "המדינה שלנו היא אומה גדולה ותרבות עתיקה. החיים הנוכחיים שלנו לא באו בקלות, לכן, עליך להוקיר אותם. במיוחד כשאתה במדינה אחרת, עליך לזכות בתהילה ובכבוד עבור העם הסיני. אל תעשה דבר שעלול לבייש את האומה שלנו או לפגוע במוניטין של העם הסיני". מבחינה אחת, ההורים אומרים לך לזכות בתהילה ובכבוד עבור משפחתך ואבותיך, ומבחינה אחרת, עבור האומה והמוצא האתני שלך, ומפצירים בך לא להמיט בושה על ארצך. ילדים מתחנכים כך על ידי הוריהם מגיל צעיר, וכאשר הם הולכים לבית הספר מוריהם מחנכים אותם באותו אופן באומרם: "זכה בתהילה עבור הכיתה שלנו, עבור בית הספר שלנו, עבור העיר שלנו ועבור המדינה שלנו. אל תאפשר לזרים ללעוג לנו ולהגיד שאין לנו איכות או שיש לנו אופי גרוע". יש אנשים בכנסייה שאפילו אומרים: "אנחנו הסינים, המאמינים הראשונים. כשאנחנו מקיימים אינטראקציה עם אחים ואחיות זרים, אנחנו צריכים לזכות בתהילה עבור העם הסיני ולשמור על המוניטין שלו". כל האמירות האלה קשורות באופן ישיר לדברים שמשפחות מחדירות לאנשים. האם סוג זה של החדרה נכון? (לא, הוא לא נכון.) מדוע לא? איזו תהילה הם מחפשים? האם יש טעם לחפש תהילה כזו? (לא, אין טעם.) הייתה תקרית שבה בחור מצפון מזרח סין ביקר בכנסיות שונות; הוא לקח עשרת אלפים יואן מכספי המנחות של הכנסייה, וברח חזרה לביתו לבלות את ימיו. כשהאחים והאחיות מצפון מזרח סין גילו זאת, חלקם אמרו: "הבחור הזה מתועב! הוא העז לקחת אפילו את כספי המנחות של הכנסייה. הוא הכתים לחלוטין את המוניטין של האנשים מצפון מזרח המדינה! אם אי פעם נראה אותו שוב, עלינו ללמד אותו לקח!" לאחר האירוע הזה, אנשים מצפון מזרח המדינה הרגישו כאילו איבדו את כבודם. בכל פעם שהם דיברו ליד אחים ואחיות ממחוזות אחרים, הם לא העזו להעלות את העניין הזה. הם חשו נבוכים והם חששו שאחרים יאמרו, "פלוני מאזור צפון-מזרח המדינה ברח עם כספי המנחות". הם פחדו שאחרים ידברו על כך, ולא העזו להעלות את העניין בעצמם. האם התנהגות זו נכונה? (לא.) מדוע היא לא נכונה? (מי שלוקח את כספי המנחות לא קשור לאחרים; כל אחד מייצג את עצמו.) נכון. אדם שלוקח את כספי המנחות, זה עניינו שלו. אם היית מגלה זאת ועוצר אותו, ובכך מציל את האובדן של בית האל ושומר על האינטרסים שלו, היית ממלא את אחריותך. אם לא הייתה לך הזדמנות למנוע זאת ולא היית יכול להציל את האובדן, היה עליך לזהות איזה מין אדם אומלל הוא, לנזוף בעצמך, להתפלל לאל שיגן עליך מפני מקרה כזה ולהבטיח שלא תיפול לפיתוי דומה. עליך לטפל בבעיה זו כראוי. למרות שהוא מהאזור שלך, מעשיו מייצגים אותו בלבד כאינדיבידואל. זה לא שאנשי האזור לימדו או עודדו אותו להתנהג כך. אין לזה שום קשר לאף אחד אחר. אחרים עשויים לכל היותר לשאת באחריות לפיקוח או הכוונה לקויים, אך איש אינו מחויב לשאת בתוצאות מעשיו הפסולים. הוא פעל נגד האל והפר את הצווים המנהליים, ואף אחד אחר לא חייב לשאת בתוצאות עבורו. שמו הרע הוא עניינו שלו. יתר על כן, בעניין זה לא מדובר על אובדן כבוד או זכיה בתהילה; הוא נוגע למהות טבעו של אדם אחד, ולנתיב שבו צעד. ניתן רק לומר שבתחילה, אנשים לא הצליחו להבחין באופיו האמיתי, אך לאחר אירוע זה נחשף פרצופו האמיתי. אין לכך כל קשר למוניטין או לכבוד של אחים ואחיות אחרים באותו אזור. אם אתה מרגיש שמשום שאתם מאותו אזור הוא בייש אותך, אזי השקפה והבנה כאלה מוטעות לחלוטין. בית האל לעולם לא מעניש משפחה שלמה על חטאיו של אדם אחד; האל מתייחס לכל אדם כישות נפרדת. אין זה משנה מאין אתה בא, אפילו אם אתה מאותה משפחה או מאותם הורים, האל רואה בכל אדם ישות ייחודית. האל לעולם לא מסבך אדם קרוב כלשהו בגלל טעויות של אדם אחד. זהו העיקרון, והוא תואם לאמת. עם זאת, אם אתה חושב שמישהו מהאזור שלך עושה טעות ובכך פוגע במוניטין שלך ומסבך גם אותך, הדבר נובע מההבנה השגויה שלך ואין לו שום קשר לאמת. לפיכך, כשההורים אומרים לך "זכה בתהילה למען המדינה, המשפחה או שם המשפחה שלנו", האם הדבר נכון? (לא.) מדוע לא? לאיזה ביטוי יש טבע זהה? האין הוא בעל אותו טבע כמו המחשבה שדיברנו עליה קודם לכן, כלומר, "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף"? בחייו של אדם, עשיית מעשים חיוביים, הליכה בנתיב הנכון, אימוץ הדברים החיוביים והאמת – כל זאת לא נעשה כדי לתת לעצמו קרדיט. במקום זאת, על אנשים להתנהל כך: זוהי אחריותם, הנתיב שעליהם לצעוד בו וחובתם. הליכה בנתיב הנכון, אימוץ הדברים החיוביים והאמת והתמסרות לאל, הם מחויבותם וחובתם של אנשים. הם נועדו גם להשגת ישועה, לא כדי לזכות בכבוד לעצמך או עבור האל, וכמובן שלא כדי לזכות בכבוד עבור תושבי ארצך, ובוודאי שלא עבור שם משפחה, גזע או שבט מסוים. אינך נושע כדי לזכות בתהילה עבור תושבי ארצך, ובוודאי שלא כדי לזכות בתהילה עבור משפחתך. הרעיון של "זכייה בתהילה" הוא רק תיאוריה. לישועה שלך אין שום קשר לאנשים האלה. איזו תועלת הם יכולים להפיק מהישועה שלך? אם תקבל ישועה, מה הם יוכלו להרוויח מכך? הם לא הולכים בנתיב הנכון, והאל, עם צביונו הצודק, יתייחס אליהם בהתאם. הוא יתייחס אליהם כפי שצריך להתייחס אליהם. מה מביאה להם "זכייה בתהילה" לכאורה? זה לא קשור אליהם. אתה מקבל את ההשלכות של הנתיב שאתה הולך בו, והם מקבלים את התוצאות של הנתיב שלהם. האל מתייחס לכל אדם בהתאם לצביונו הצודק. זכייה בתהילה עבור האומה, המשפחה או שם המשפחה אינה באחריותו של אדם אחד. באופן טבעי, אינך צריך לשאת באחריות הזו בעצמך, ולמעשה, אינך יכול. עלייתם או שקיעתם של משפחה או של שבט, המסלול שלהם וגורלם לא קשורים כלל לשאלה אם תזכה בתהילה עבורם. וכמובן, אין לזה שום קשר לנתיב בו אתה הולך. אם אתה מתנהל היטב ומסוגל להתמסר לאל, אינך עושה זאת כדי לזכות בכבוד עבורם או כדי לתת להם קרדיט, וגם לא כדי לתבוע בשמם גמול כלשהו מהאל או להבטיח עבורם פטור כלשהו מעונש. עלייתם, נפילתם וגורלם לא קשורים אליך. במיוחד בנוגע לשאלה אם הם מרגישים מכובדים או לא, ואם אתה זוכה בתהילה עבורם או לא – אלה אינם רלוונטיים עבורך. אינך יכול לשאת אותם על כתפיך, ואין לך אחריות או מחויבות לעשות זאת. לכן, כאשר הוריך אומרים לך, "עליך לזכות בתהילה עבור האומה, המשפחה או שם המשפחה שלנו, ואסור לך להכתים את שמם הטוב של אבותינו או לתת לאחרים להאשים אותנו מאחורי גבנו", מילים אלה משמשות רק להפעלת לחץ פסיכולוגי שלילי עליך. אינך יכול לעמוד בציפיות שלהם, וגם אין לך שום מחויבות לעשות זאת. מדוע? כי האל דורש ממך רק למלא בפניו את חובתך כיציר בריאה. הוא לא מבקש ממך לעשות שום דבר או לשאת מחויבות כלשהי עבור המדינה, המשפחה או שם המשפחה שלך. לכן, אין לך מחויבות לזכות בתהילה עבור המדינה או המשפחה שלך, או לזכות בתהילה ובכבוד או לעשות משהו עבור שם המשפחה שלך. זה לא קשור אליך. גורלם נתון אך ורק בידי האל, ואתה לא צריך לשאת שום עול. אם תעשה טעויות כלשהן, אינך צריך להרגיש שום אשמה כלפיהם. אם תעשה מעשים טובים, אינך צריך לחשוב שהיה לך מזל או לחשוב שזכית בתהילה עבור המדינה, המשפחה או שם המשפחה שלך. הדברים האלה לא אמורים לשמח אותך. ואם אתה נכשל, אל תרגיש פחד או צער כבד. אל תאשים את עצמך, משום שהדבר כלל לא קשור אליך. אל תחשוב על כך אפילו – הדבר פשוט עד כדי כך. אם כן, בנוגע לאנשים מלאומים שונים, האל בוחר באנשים סינים; הם באים בפני האל והם יצירי בריאה. גם אנשי המערב באים בפני האל, וגם הם יצירי בריאה. אסיאתים, אירופאים, תושבי צפון אמריקה ודרומה, תושבי אוקיאניה ואפריקאים, באים בפני האל ומקבלים את עבודתו, וגם הם יצירי בריאתו. לא משנה מאיזו מדינה אדם, הדבר היחיד שעליו לעשות הוא למלא את חובתו כיציר בריאה, לקבל את דברי האל, להתמסר לדברי האל ולזכות בישועה. אל להם ליצור קבוצות שבטיות שונות על בסיס הלאום שלהם, לחלק את עצמם לקבוצות או לגזעים. כל מה שמתייחס לתהילת הגזע כמטרה למאבק או כעיקרון יסוד, שגוי. זה לא הנתיב שאנשים צריכים ללכת בו, וזו תופעה שאין לה מקום בכנסייה. יבוא יום, כאשר אנשים ממדינות שונות יקיימו אינטראקציה באופן נרחב יותר ותהיה להם גישה לאזור רחב יותר של העולם, כאשר אדם אסייתי יפגוש אירופאי, אירופאי יפגוש אמריקאי, ואמריקאי יקיים קשר עם אסייתי או אפריקאי וכך הלאה, כאשר בני גזעים שונים יתאספו יחד, ואם יהיו קבוצות שנוצרו על בסיס גזע, כשכולן שואפות לתהילת הגזע שלהן ועושות דברים למען הגזע שלהן, עם מה הכנסייה תתחיל להתמודד? היא תעמוד בפני פילוג. האל מתעב ומגנה דבר זה. מי שעושה זאת מקולל, מי שפועל כך הוא משרת השטן, ומי שמתנהג באופן זה יהיה מושא לעונש. מדוע הם ייענשו? כיוון שזו הפרה של הצווים המנהליים. לעולם אל תעשה זאת. אם אתה יכול להתנהג כך, הדבר מוכיח שלא ויתרת על היבט זה של ההתניה של הוריך. לא קיבלת את הזהות שהאל נתן לך כיציר בריאה, ואתה עדיין מתייחס לעצמך כאדם סיני, או כאדם לבן, שחור או חום – כמישהו מגזע, שם משפחה או לאום אחר. אם אתה רוצה להביא תהילה לאומה, לגזע או למשפחה שלך, ואתה פועל כשמחשבה זו בראשך, התוצאות יהיו קודרות. היום, אנו מכריזים כאן חגיגית ומבהירים ברצינות את העניין הזה. אם יום אחד מישהו ילך נגד ההיבט הזה של הצווים המנהליים, הוא יישא בתוצאות. אם דבר זה יקרה, אל תתלונן ואל תאמר, "לא אמרת לי, לא ידעתי, לא הבנתי". כבר זמן רב אתה מכיר את זהותך כיציר בריאה, אך עדיין אתה מתנהג כך: משמעות הדבר היא שלא היית נבער, אלא עשית זאת בכוונה, וביצעת את העבירה ביודעין. עליך לעמוד בפני עונש. ההשלכות של הפרת הצווים המנהליים הן בלתי נתפסות. האם אתם מבינים? (כן, אנחנו מבינים.)

יש הורים שאומרים לילדיהם: "לא משנה לאן נלך, אל לנו לשכוח את השורשים שלנו. אנחנו לא יכולים לשכוח איפה נולדנו וגדלנו, או מי אנחנו. לכל מקום שתלך, כשתפגוש את תושבי עירך, עליך לדאוג להם. בעת בחירת מנהיגי כנסייה או מפקחים, העדף אנשים מעיר הולדתך. כאשר לכנסייה יש תועלת חומרית כלשהי, תן לאנשים מעיר הולדתך ליהנות ממנה תחילה. אם אתה בוחר חברים לקבוצה, בחר תחילה באנשים מעיר הולדתך. כשבני אותה עיר עובדים יחד, יש ביניהם יחסי קירבה ושפה משותפת". איך נוהגים לומר? "כשבני אותה עיר נפגשים, דמעות עולות בעיניהם". יש גם את האמרה: "דודים ודודות הם קרובי משפחה, דור אחר דור: אף על פי שהעצמות עלולות להישבר, הגידים עדיין מחוברים". יש אנשים, שבהוראת הוריהם והמבוגרים במשפחתם, כאשר הם שומעים שמישהו מגיע מהמחוז או מהעיירה שלהם, או אם הם שומעים אדם מדבר במבטא של עיר הולדתם, הם מחבבים אותו מאוד. הם אוכלים יחד, יושבים יחד בכינוסים ועושים הכול יחד. הם קרובים במיוחד. יש אנשים, שכאשר הם פוגשים אדם מעיר הולדתם, הם עשויים לומר, "אתה יודע מה אומרים, 'כשבני אותה עיר נפגשים, דמעות עולות בעיניהם'. כשאני פוגש חבר מעיר הולדתי, אני מרגיש קרוב אליו: כשפגשתי אותך הרגשתי כאילו אתה בן משפחה". הם דואגים במיוחד לבני עירם. אם בני עירם נתקלים בקשיים בחיים או בעבודה, או אם הם חולים, הם דואגים להם במיוחד. האם זה טוב? (לא, זה לא טוב.) מדוע זה לא טוב? (התייחסות כזו לאנשים היא חסרת עקרונות.) זו התייחסות ללא עקרונות והאדם הזה מבולבל. הם מגלים חיבה כלפי כל מי שהוא בן עירם, אך מה הם בני אותה העיר? האם הם אנשים טובים? האם הם אחים ואחיות אמיתיים? האם אתה מקדם אותם בהתאם לעקרונות? האם המלצתך עליהם תואמת לעקרונות? האם הם מתאימים לתפקיד? האם הדאגה שלך כלפיהם וקרבתך אליהם הוגנות? האם הדבר תואם את האמת ואת העקרונות? אם לא, אזי מה שאתה עושה למענם לא הולם, והדבר מתועב בעיני האל. האם אתה מבין? (אני מבין.) לכן, כאשר הוריך אומרים לך, "כשאתה פוגש את בני עירך דאג להם", זו דעה מופרכת ואל לך להתייחס לכך, אלא להתעלם מדבריהם. בעתיד, אם הוריך ישאלו אותך, "בן העיר הזה שלנו נמצא בכנסייה שלך. האם דאגת לו?" כיצד עליך להגיב? (בבית האל אנו מתייחסים לכולם באופן שווה.) עליך לומר, "אני לא מחויב לעשות זאת. עזבו את בן העיר, אפילו לכם לא הייתי דואג אם הייתם מתנגדים לאל". יש אנשים שמושפעים מאוד מתפיסות משפחתיות מסורתיות מסוג זה. כאשר הם פוגשים מישהו שקשור אליהם במידה מסוימת, או חולק את אותו שם משפחה, או שייך לאותו שבט, הם לא יכולים שלא לרצות אותם. כאשר הם שומעים שמישהו חולק את שם המשפחה שלהם, הם אומרים, "כולנו משפחה כאן. בהתאם למיקומי הנוכחי במשפחה, עליי לקרוא לה דודה-רבתא שלי. אני כמו אחד הנכדים שלה". הם מתייחסים לעצמם ברצון כנכדים, וכשהם רואים אותה הם לא מעזים לפנות אליה כאל אחות או בכל כינוי אחר; הם תמיד מכנים אותה "דודה רבתא". כאשר אנשים מסוימים פוגשים מישהו בעל אותו שם משפחה, הם מרגישים קרובים אליו במיוחד, ולא משנה איזה סוג של אדם הוא. האם זה בסדר? (לא.) בפרט, יש משפחות בעלות מסורת של דאגה מיוחדת לאלה שהם מאותו שבט, ולעתים קרובות הם אדיבים כלפי אנשים אלה ומקיימים איתם אינטראקציה הדוקה. כך, נראה כי ביתם תמיד שוקק אנשים ופעילות והמשפחה נראית תוססת ומשגשגת במיוחד. כשמשהו קורה, קרובי משפחה רחוקים באים כולם להושיט יד ולעזור, ונותנים עצות והצעות. בהשפעת התרבות המשפחתית הזו, חלקם מרגישים שטוב להתנהל כך; לכל הפחות, הם אינם מבודדים או בודדים, ויש אנשים שעוזרים להם כאשר מתעוררים עניינים. אילו תפיסות נוספות יש לאנשים? "כדי לחיות בין אנשים, אדם חייב לפעול בנעימות". למרות שקשה להסביר אמרה זו, כולם יכולים להבין את משמעותה. "צריך לחיות עם רגשות אנושיים. האם מישהו יכול עדיין להיקרא בן אנוש אם אין לו רגשות אנושיים? אם אתה תמיד רציני וכבד ראש, אם תמיד אכפת לך מעקרונות ומעמדות, בסופו של דבר תישאר ללא קרובי משפחה או חברים. עליך להיות בעל רגשות אנושיים כשאתה חי בקרב קבוצות חברתיות. אנשים שאין להם שום קשר לשם המשפחה שלנו הם סיפור אחר, אך בקרב אלה שהם בעלי אותו שם משפחה או שהם מאותו שבט, האם לא כולם קרובים? אינך יכול לעזוב אף אחד מהם. כאשר אתה מתמודד עם עניינים כגון מחלה, נישואין, הלוויות או אירועים גדולים וקטנים אחרים, האם אינך זקוק למישהו כדי לדבר איתו? כשאתה קונה בית, מכונית או שטח אדמה, כל אחד יכול להושיט יד לעזרה. אינך יכול לעזוב את האנשים האלה; עליך לסמוך עליהם בחייך". מכיוון שאתה מושפע עמוקות מהתרבות המשפחתית הזו, כשאתה מחוץ לביתך, ובמיוחד כשאתה בכנסייה, ואתה רואה מישהו מאותו שבט, אתה נמשך אליו באופן לא מודע ויש לך חיבה מיוחדת כלפיו, לעתים קרובות אתה מעניק לו טיפול ויחס מיוחדים, ואתה מסתדר איתו בדרך מיוחדת. גם כאשר הוא עושה טעויות, לעתים קרובות אתה נוהג בו בסלחנות. אתה מתייחס ללא משוא פנים לאלה שאין ביניכם קשר דם, אך אתה נוטה להגן על אלה שהם בני השבט שלך ולהעדיף אותם, ובמונחים פשוטים הדבר נקרא "לנטות לטובת קרובי משפחה". יש אנשים שמונחים לעתים קרובות על ידי המחשבות האלה, הם לא מתייחסים לאנשים ולא מטפלים בעניינים בחיים על סמך העקרונות שהאל מלמד, אלא על סמך ההשפעה של תרבות המשפחה. האין זה פסול? (כן.) לדוגמה, מישהי בעלת שם המשפחה ג'אנג עשויה לפנות לאישה בעלת אותו שם משפחה, המבוגרת ממנה במספר שנים, כ"אחות גדולה". אחרים עשויים לחשוב שהן באמת אחיות, אך למעשה, הן לא קשורות זו לזו, רק חולקות את אותו שם משפחה ואין ביניהן קשר דם כלל וכלל. מדוע היא פונה אליה כך? זו ההשפעה של תרבות המשפחה. לכל מקום שהן הולכות, השתיים בלתי נפרדות. היא חולקת הכול עם "אחותה הגדולה" ולא עם אנשים זרים. מדוע? "כי היא ג'אנג, בדיוק כמוני. אנחנו משפחה. אני חייבת לספר לה הכול. אם לא לה, למי אספר? אם לא הייתי סומכת על המשפחה שלי, אך הייתי סומכת על זרים, האם זה לא היה טיפשי? איך שלא ניגשים לזה, אנשים זרים אינם אמינים; אפשר לסמוך רק על המשפחה". כשבוחרים מנהיגי כנסייה, היא בוחרת בה, וכשאנשים שואלים, "למה בחרת בה?" היא אומרת, "כי יש לנו אותו שם משפחה. האם הדבר לא יהיה נוגד כל היגיון והגינות אם לא אבחר בה? אם לא הייתי בוחרת בה, האם הייתי בכלל אנושית?" בכל פעם שהכנסייה מציעה הטבות חומריות או דברים טובים, קודם כול היא חושבת עליה. "למה חשבת עליה קודם כול?" "כיוון שיש לה אותו שם משפחה כמו שלי, היא חלק מהמשפחה שלי. אם לא הייתי דואגת לה, מי היה דואג לה? האם הייתי בכלל אנושית אם לא היה לי הרגש האנושי הבסיסי הזה?" בקיצור, אם אתה מושפע ומותנה ממשפחתך על ידי מחשבות אלה, עליך לחזור בך ולהפסיק להתנהג, להתמודד עם דברים, ולהתייחס לאנשים באמצעות שיטות אלה, ולא משנה אם הדברים האלה נובעים מחיבה או ממניעים אנוכיים. יהיו השיטות האלה מוגבלות או רחבות ככל שיהיו, הן לא העקרונות והשיטות שהאל לימד אותך. לכל הפחות, אלה הן המחשבות ונקודות המבט שעליך לוותר עליהן. בקיצור, יש לוותר על כל התניה של המשפחה שאינה עולה בקנה אחד עם העקרונות שהאל מלמד אותך. אל לך להתייחס לאחרים או לקיים איתם אינטראקציה על פי שיטות אלה, ואל לך לטפל בעניינים בדרך זו. יש שיטענו "אם לא אטפל בדברים כך, לא אדע בכלל איך לטפל בהם". ניתן לטפל בכך בקלות. דברי האל מספקים עקרונות לטיפול בעניינים שונים. אם אינך מצליח למצוא בדברי האל נתיב ליישום בפועל, חפש אח או אחות שמבינים את האמת הזו ושאל אותם. הם יבהירו את הדברים כך שאתה תבין. אלה דברים שעליהם אנשים צריכים לוותר כשמדובר בטיפול בנושאים הקשורים לשבט, לשם משפחה ולדרכי העולם.

יש הורים שמטרידים את בנותיהם לעתים קרובות ואומרים, "כאישה, עלייך לנהות אחר הגבר שאיתו את מתחתנת, בין אם הוא תרנגול או כלב. אם את מתחתנת עם אדם ממשפחת תרנגולים, עלייך להתנהג כמו תרנגול; אם את מתחתנת עם אדם ממשפחת כלבים, עלייך להתנהג כמו כלב". המשמעות היא שאל לך לשאוף להיות אדם טוב, אלא להשלים עם היותך כמו תרנגול או כלב. האם זהו נתיב טוב? ברור שכל מי שישמע זאת יבחין שזהו לא נתיב טוב, הלא כן? הביטוי "נהי אחר הגבר שאיתו את מתחתנת" מכוון בהחלט לנשים – גורלן פשוט טרגי. תחת ההשפעה וההתנייה של המשפחה, נשים מפקירות את עצמן להשחתת מידות: הן אכן נוהות אחר תרנגול אם הן מתחתנות עם תרנגול ואחר כלב אם הן מתחתנות עם כלב, בלי לשאוף ללכת בנתיב טוב, והן עושות כל מה שההורים שלהן אומרים להן לעשות. למרות שהורייך מחדירים את המחשבה הזו, עלייך להבחין אם מחשבה כזו נכונה או שגויה, ואם היא מועילה או מזיקה לאופן שבו את מתנהלת. כמובן, כבר שיתפנו על היבט זה בנושא של ויתור על נישואין, ולכן לא ננתח ונבחן אותו כאן באופן ספציפי. בקיצור, כל המחשבות ונקודות המבט השגויות, המעוותות, השטחיות, המטופשות ואפילו המרושעות והמנוונות האלה של ההורים, הן המחשבות ונקודות המבט שעלייך לוותר עליהן. במיוחד אמירות כמו "נהי אחר הגבר שאיתו את מתחתנת, בין אם הוא תרנגול או כלב", שדנו בהן זה עתה, ו"הינשאי לגבר בשביל ביגוד ומזון" – עלייך להבחין באמירות אלה, ולא לאפשר למחשבות כאלה שהוחדרו על ידי הורייך להטעות אותך, ולהאמין כי "אני נמכרת לגבר איתו אני מתחתנת: הוא האדון שלי, עלי להיות מי שהוא רוצה שאהיה ולעשות כל מה שהוא אומר, הגורל שלי קשור בו. ברגע שאנו נישאים, אנו קשורים זה לזו כמו זוג חגבים הקשורים בחבל אחד. אם הוא ישגשג, גם אני אשגשג; אם הוא לא ישגשג, גם אני לא אשגשג. לכן, האמירה של הוריי, 'נהי אחר הגבר שאיתו את מתחתנת, בין אם הוא תרנגול או כלב' תהיה תמיד נכונה. נשים לא צריכות להיות עצמאיות או בעלות עיסוקים כלשהם, ובוודאי שלא צריכים להיות להן רעיונות או רצונות כלשהם לגבי קביעת נקודת המבט הנכונה על החיים ועל הליכה בנתיב הנכון בחיים. עליהן רק לפעול בצייתנות על פי דברי הוריהן, נהי אחר הגבר שאיתו את מתחתנת, בין אם הוא תרנגול או כלב'". האם זו המחשבה הנכונה? (לא.) מדוע היא לא נכונה? "נהי אחר הגבר שאיתו את מתחתנת, בין אם הוא תרנגול או כלב" – יש ביטוי נוסף בעל משמעות דומה, שהוא, "זוג חגבים קשורים בחבל אחד", שמשמעותו היא שכאשר את מתחתנת איתו, גורלך קשור בגורלו. אם הוא משגשג, גם את משגשגת; אם הוא לא משגשג, גם את לא משגשגת. האם זה המצב? (לא.) הבה נדבר תחילה על האמרה "אם הוא משגשג, גם את משגשגת". האם זו עובדה? (לא.) האם מישהו יכול לתת דוגמה נגדית המפריכה את העניין הזה? אינכם מצליחים לחשוב על דוגמה? אתן לכם דוגמה. למשל, כאשר אישה מסוימת מתחתנת עם גבר היא נחושה לנהות אחריו. כמו שנשים נוטות לומר, "מהיום והלאה אני שייכת לך", ומכך נרמז כי "אני נמכרת לך וגורלי קשור בשלך". נדלג כרגע על כך שהאישה מפקירה את עצמה להשחתת מידות, ונתמקד לעת עתה בשאלה אם המשפט "אם הוא משגשג, גם את משגשגת" נכון או לא. האם נכון הדבר שאם הוא ישגשג, באופן אוטומטי תשגשגי גם את? נניח שהוא פותח עסק ומוצא את עצמו במצוקה, מתמודד עם אתגרים רבים, נתקל בקשיים בכל מקום, חסרים לו כספים, קשרים, מקום מתאים לפתוח בו חנות, שוק לעשות בו עסקים ועזרה של אנשים. את, כאשתו, נחושה לנהות אחריו; לא משנה מה הוא עושה, אף פעם אינך מתעבת אותו, אלא תומכת בו ללא תנאי. ככל שהזמן עובר, העסק שלו משגשג, הוא פותח חנות אחר חנות, מניב יתרונות כלכליים טובים יותר ויותר והכנסתו גדולה יותר. בעלך הופך לבוס, ומבוס הוא הופך לבעל הון עשיר. הוא משגשג, הלא כן? אומרים ש"כל אדם עם כסף הופך לאדם רע", וזו כמובן עובדה של החברה הזאת ושל העולם הרע הזה. כאשר בעלך הופך לבוס ובסופו של דבר לבעל הון, עד כמה קל לו להפוך לאדם מושחת? הדבר קורה תוך רגעים ספורים. לאחר שהוא הופך לבוס ומתחיל לשגשג, הימים הטובים שלך מגיעים לסיומם. מדוע? הדאגות שלך מתחילות להתגנב פנימה, "האם יש לו אישה אחרת? האם הוא יבגוד בי? האם מישהי מפתה אותו? האם יימאס לו ממני? האם הוא יפסיק לאהוב אותי?" האם הימים הטובים שלך הסתיימו? אחרי כל השנים האלה שחלקת איתו קשיים, את מרגישה אומללה ויגעה. תנאי המחייה שלך נעשים גרועים, בריאותך מתדרדרת ואינך נראית טוב. הפכת לאישה זקנה צנומת פנים. אולי בעיניו כבר איבדת את הקסם של האישה הצעירה שבה הוא התאהב פעם. יתכן שהוא חושב, "עכשיו כשאני עשיר ובעל השפעה, אני יכול למצוא מישהי טובה יותר". ככל שהוא מתרחק, הוא מתחיל לחשוב מחשבות פעילות, הוא מתחיל להשתנות. אם כך, האם אינך בסכנה? הוא נעשה בוס גדול בעוד שאת אישה זקנה וחיוורת פנים – האם אין ביניכם סוג של פער ואי שוויון? בזמנים אלה, האם אינך ראויה לו? האם הוא לא מרגיש שמעמדו גבוה משלך? האם הוא לא מתעב אותך יותר ויותר? אם כן, ימייך הקשים רק מתחילים. בסופו של דבר, יתכן שהוא יפעל על פי רצונותיו, ימצא אישה אחרת, ויבלה פחות ופחות זמן בבית. כשהוא חוזר, זה בעיקר כדי להתווכח איתך, והוא טורק את הדלת ועוזב, לפעמים למשך ימים שלמים בלי ליצור שום קשר. הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לקוות לו, בהתחשב במערכת היחסים שלכם בעבר, שאולי הוא יתן לך כסף ויספק את הצרכים היומיומיים שלך. אם תגרמי למהומה, הוא עלול אפילו לעכב את תשלום הוצאות המחיה שלך. אם כך, מה קורה? האם גורלך השתפר רק משום שהוא התחיל לשגשג? האם את מאושרת יותר או אומללה יותר? (אומללה יותר.) את אומללה יותר. ימי חוסר המזל שלך הגיעו. כשנשים מתמודדות עם מצבים כאלה, ליבן שבור רוב הזמן, ובשל מה שההורים שלהן אמרו להן: "אל תתלי את הכביסה המלוכלכת שלך בפומבי", הן יישאו את הסבל ויחשבו, "אני אסבול זאת עד שבני יגדל ויוכל לגבות אותי. אז אפטר מבעלי!" יש נשים שהתמזל מזלן להגיע ליום שבו בנן הופך למשען יציב של כוח עבורן, בעוד שאחרות לא מגיעות כל כך רחוק. כאשר בנם עדיין צעיר, הבעל מחליט שהילד יהיה תחת המשמורת שלו ואומר לאשתו: "לכי לדרכך, זקנה צנומת פנים שכמותך!" והיא עלולה להיזרק מביתה ולהפוך לקבצנית. אם כך, כשהוא משגשג, האם בהכרח גם את משגשגת? האם גורלכם באמת קשור זה בזה? (לא.) אם הוא נאבק ללא הרף לקיים את העסק שלו או שהעסק לא מתפתח בהתאם לציפיותיו, הרי שכל עוד הוא זקוק לתמיכה, לעידוד, לחברות ולטיפול שלך, ואין לו את ההזדמנות או הכישורים להפוך למושחת, הוא עדיין עשוי להוקיר אותך. כל עוד הוא לא משגשג, את עשויה להרגיש בטוחה יותר ושיש מי שיתלווה אלייך, ותוכלי לחוות את החום והאושר של הנישואין. זאת משום שכשהוא לא משגשג, אף אחד מבחוץ לא שם לב אליו או מעריך אותו, ואת הופכת לאדם היחיד שעליו הוא יכול לסמוך, הוא מוקיר אותך. במקרה כזה, תרגישי בטוחה ומאושרת יותר יחסית. אך אם הוא ישגשג ויפרוש כנפיים, הוא יעוף, אך האם הוא ייקח אותך איתו? האם האמירה של ההורים "נהי אחר הגבר שאיתו את מתחתנת, בין אם הוא תרנגול או כלב", נכונה? (לא, היא לא נכונה.) ברור שהיא דוחפת נשים לתהום של סבל. מה דעתך על העיקרון, "אני אלך אחריו אם הוא ילך בנתיב הנכון, ואם לא, אני אעזוב אותו"? גם עיקרון זה מוטעה. העובדה שהתחתנת איתו לא אומרת שמכרת לו את עצמך, אך גם אל לך להתייחס אליו כאל אדם זר. די בכך שתמלאי את אחריותך בנישואין. אם הדברים מסתדרים, נהדר; אם לא, היפרדו. מילאת את חובתך במצפון נקי. אם הוא זקוק לך כדי שתמלאי את אחריותך ללוות אותו, עשי זאת; אם לא, היפרדו. זה העיקרון. המשפט "נהי אחר הגבר שאיתו את מתחתנת, בין אם הוא תרנגול או כלב" הוא הבל – הוא מזיק. מדוע הוא הבל? אין בו עקרונות: לא משנה איזה מין אדם הוא, את נוהה אחריו ללא הבחנה. אם את נוהה אחרי אדם טוב, החיים איתו עשויים להיות ראויים. אך אם את נוהה אחר אדם רע, האם אינך גוזרת את דינך? לכן, לא משנה איזה סוג של אדם הוא, צריכה להיות לך עמדה מדויקת לגבי נישואין. עלייך להבין שרק האמת מציעה הגנה אמיתית ומספקת נתיב ועקרונות לחיים בכבוד. מה שהורים מציעים, אלה רק פיסות קטנות של ניסיון או אסטרטגיות המבוססות על חיבתם או על האינטרסים האישיים שלהם. עצה כזו לא יכולה כלל להגן עליך, וגם לא יכולה לספק לך את העקרונות הנכונים ליישום בפועל. קחי לדוגמה את האמרה "נהי אחר הגבר שאיתו את מתחתנת, בין אם הוא תרנגול או כלב". היא יכולה להוביל אותך לנבערות לגבי נישואין, לגרום לך לאבד את כבודך ואת ההזדמנות לבחור בנתיב החיים הנכון. חשוב מכך, היא עלולה לגרום לך לאבד גם את הסיכוי לישועה. לכן, לא משנה מה הכוונה מאחורי דברי ההורים, בין אם הם נאמרים מתוך דאגה, הגנה, חיבה, אינטרס אישי או כל מניע אחר, עלייך להבחין באמירות השונות שלהם. גם אם הכוונה הראשונית שלהם היא רווחתך והגנה עלייך, אל לך לקבל אותן ברשלנות ובטיפשות. במקום זאת, עלייך להבחין בהן ואז למצוא עקרונות מדויקים ליישום בפועל המבוססים על דברי האל, ולא ליישם בפועל או להתנהל בהתאם לדבריהם. במיוחד "הינשאי לגבר בשביל ביגוד ומזון", כפי שהדורות הקודמים אמרו לעתים קרובות – אמירה זו שגויה אף יותר. האם לנשים אין ידיים או רגליים? האם הן לא יכולות להתפרנס בעצמן? מדוע עליהן להסתמך על גברים כדי שיהיו להן ביגוד ומזון? האם נשים הן פתיות? מה חסר לנשים בהשוואה לגברים? (שום דבר.) נכון, לא חסר להן כלום. לנשים יש יכולת להתקיים באופן עצמאי, המוענקת להן על ידי האל. מכיוון שלנשים יש יכולת להתקיים באופן עצמאי, מדוע הן צריכות להסתמך על גברים למחייתן? האין זו מחשבה מוטעית? (כן.) זוהי החדרת מחשבה מוטעית. אל לנשים להפחית מערכן או להשפיל את עצמן בגלל אמירה זו, ולהיות תלויות בגברים לצרכיהן הבסיסיים. כמובן שזוהי חובתו של הגבר לספק את כל הוצאות המחיה עבור אשתו ומשפחתו, ולהבטיח שלאישתו יהיה מספיק מזון ולבוש. עם זאת, אל לנשים להתחתן רק בשביל מזון וביגוד או להחזיק במחשבות והשקפות כאלה. מכיוון שיש לך יכולת לחיות באופן עצמאי, מדוע שתסתמכי על גבר שיספק את צרכייך הבסיסיים? האין זה נובע במידה מסוימת מהשפעת ההורים ומהתניה של מחשבות המשפחה? אם אישה מקבלת את ההתניה הזו של חינוך המשפחה, אזי היא עצלנית, או שהיא לא רוצה לעשות דבר אלא רק להסתמך על מישהו אחר בענייני מזון וביגוד, או שהיא מקבלת את המחשבות של הוריה, מתוך אמונה שנשים חסרות ערך ולא יכולות ולא צריכות לפתור בעצמן את העניינים האלה של מזון וביגוד, אלא צריכות פשוט להסתמך על גברים. האין זו הפקרת עצמן להשחתת מידות? (כן.) מדוע לא נכון לאמץ מחשבות ונקודות מבט כאלה? על מה הן משפיעות? מדוע יש לוותר על מחשבות כל כך משפילות? אם אדם מספק לך מזון וביגוד, ואז את מתייחסת אליו כאל אדונך, כאל הממונה עלייך, כאל האדם שאחראי על הכול, האם לא היית מתייעצת איתו בכל עניין גדול או קטן? (כן.) לדוגמה, אם את מאמינה באל, את עשויה לחשוב, "אשאל את האחראי אם מותר לי להאמין באל; אם הוא יאשר, אני אאמין, אם לא, לא אאמין". אפילו כשביתו של האל מבקש מאנשים לבצע את חובתם, את עדיין צריכה לבקש את אישורו; אם הוא שמח ומסכים, את יכולה לבצע את חובתך, אך אם הוא לא מסכים, אינך יכולה לבצע את חובתך. כאדם המאמין באל, השאלה אם את יכולה לנהות אחריו או לא, כפופה לגישתו של בעלך ויחסו אלייך. האם בעלך יכול להבחין אם דרך זו נכונה או שקרית? האם הקשבה לו תבטיח ישועה וכניסה למלכות השמיים? אם בעלך חכם ויכול לשמוע את קולו של האל, אם הוא אחד מצאן מרעיתו של האל, את עשויה להפיק תועלת יחד איתו, אך תפיקי תועלת רק יחד איתו. אולם, אם הוא נוכל וצורר משיח ולא יכול להבין את האמת, מה תעשי? האם עדיין תאמיני? האם אין לך אוזניים או שכל? האם אינך יכולה להקשיב לדברי האל? לאחר ששמעת אותם, אינך יכולה להבחין בעצמך? האם בעלך יכול לקבוע את גורלך? האם הוא שולט בגורלך ומתזמר אותו? האם מכרת לו את עצמך? כולם מבינים את הדוקטרינות האלה, אך כשמדובר בבעיות מסוימות הקשורות לעקרונות, אנשים נוטים להיות מושפעים באופן לא מודע מההתניה של משפחתם על המחשבות ונקודות המבט האלה. כאשר מחשבות ונקודות מבט אלה משפיעות עלייך, את שופטת באופן שגוי לעתים קרובות, ואת מונחה על ידי המחשבות שמאחורי שיפוטים שגויים אלה, את עושה את הבחירות השגויות, אשר מובילות אותך לאחר מכן לנתיב השגוי, ובסופו של דבר מובילות לחורבן. הפסדת את ההזדמנות לבצע את חובתך, את ההזדמנות לזכות באמת ואת ההזדמנות לישועה. מה הוביל לקיצך? על פניו, נראה שגבר הוליך אותך שולל והשפיע עליך, והוא הרס אותך. אך במציאות, הייתה זו המחשבה המושרשת בך שהובילה לקיצך. כלומר, הסיבה השורשית לקץ זה היא המחשבה "נהי אחר הגבר שאיתו את מתחתנת, בין אם הוא תרנגול או כלב". לכן, ויתור על מחשבה זו הוא מכריע.

כעת, במבט לאחור על המחשבות ונקודות המבט של הורים ומשפחות שעליהן שיתפנו, הכוללות עקרונות ואסטרטגיות להתמודדות עם העולם, כללי משחק, דרכי העולם, גזע, גברים ונשים, נישואין וכן הלאה – האם יש משהו בין אלה שהוא דבר חיובי? האם יש ביניהם דבר שיכול להדריך אותך במידה מסוימת בנתיב החתירה אל האמת? (לא.) אף אחד מהם לא עוזר לך להפוך ליציר בריאה אמיתי או כשיר. נהפוך הוא, כל אחד מהם פוגע בך עמוקות, משחית אותך באמצעות ההתניה של מחשבות ונקודות מבט כאלה, ומוביל לכך שכיום, מחשבות ונקודות מבט מוטעות שונות כובלות אנשים, שולטות בהם, משפיעות עליהם ומטרידות אותם בישותם הפנימית ביותר. בעוד שעמוק בלבם של אנשים, המשפחה היא מקום של חום, מקום מלא בזיכרונות ילדות ומקלט לנשמה, אין להקל ראש בהשפעות השליליות השונות שהמשפחה נותנת לאנשים. חום המשפחה לא יכול למוסס את המחשבות השגויות האלה. חום המשפחה והזיכרונות היפים שהוא מביא מספקים רק מעט נחמה וסיפוק ברמת החיבה הפיזית. עם זאת, התניית המשפחה מזיקה לחלוטין כשמדובר בדברים כמו כיצד להתנהל ולהתמודד עם העולם, מהו הנתיב בו אדם צריך ללכת, או איזה סוג של ערכים והשקפה על החיים יש לבסס. מנקודת מבט זו, עוד לפני שאדם נכנס לחברה, הוא כבר מושחת על ידי מחשבות ונקודות מבט שונות במשפחתו – הוא כבר עבר התניה, שליטה והשפעה של מחשבות ונקודות מבט שגויות שונות. ניתן לומר שהמשפחה היא המקום שבו כל המחשבות ונקודות המבט השגויות מתקבלות לראשונה, וזהו המקום שבו הן מתחילות לבוא לידי ביטוי ומיושמות באופן חופשי. משפחות ממלאות תפקיד מסוג זה בחיי כולם ובחיי היומיום שלהם. בשיתוף שלנו על נושא זה לא מדובר על כך שאנשים יוותרו על המשפחה במונחים של חיבה או שיתנתקו ממנה כלפי חוץ או שינתקו קשרים עם משפחתם. מדובר אך ורק בדרישה מאנשים לזהות באופן ספציפי, להבחין, וכמובן, באופן מדויק ומעשי יותר, לוותר על המחשבות ונקודות המבט השגויות השונות שהוחדרו בהם על ידי משפחתם. זהו היישום בפועל הספציפי שאדם החותר אל האמת צריך לאמץ כשהוא מתייחס לנושאים הקשורים למשפחה.

יש נושאים נוספים רבים שקשורים למשפחה. האין זה נכון שהאמרות האלה ששיתפנו, שהמשפחה מפעילה כהתניה על אנשים, נפוצות למדי? (אכן.) לעתים קרובות אנו שומעים אותן נאמרות בקרב משפחות – אם לא במשפחה אחת, באחרת. האם האמירות הללו אינן נפוצות ומייצגות? רובן המכריע של המשפחות מחדירות את המחשבות ונקודות המבט הללו בדרגות שונות. כל אמירה ששיתפנו מופיעה בדרכים שונות אצל רוב המשפחות ומוחדרת בשלבים שונים של צמיחתו של אדם. מהיום שבו מחדירים לאדם את המחשבות הללו, הוא מתחיל לקבל אותן, רוכש מודעות וקבלה מסוימות כלפיהן, ואז, ללא יכולת להגן על עצמו, הוא מאמץ את המחשבות ונקודות המבט הללו כאסטרטגיות וכדרכים להתמודדות עם העולם כדי לחיות ולשרוד בעתיד. כמובן, רבים מתייחסים אליהן גם כבסיס שלהם כדי להשיג דריסת רגל בחברה. לפיכך, מחשבות ונקודות מבט אלה מחלחלות לא רק לחיי היומיום של אנשים, אלא גם לעולמם הפנימי ולבעיות השונות בהן הם נתקלים בנתיב הישרדותם. כשמתעוררות בעיות שונות, המחשבות ונקודות המבט השונות ששוכנות בלבם של אנשים מנחות את האופן שבו הם מטפלים בעניינים האלה; כאשר בעיות שונות אלה מתעוררות, הן נשלטות על ידי מחשבות ונקודות מבט שונות, כמו גם על ידי עקרונות ואסטרטגיות להתמודדות עם העולם. אנשים יכולים להחיל במיומנות את המחשבות ונקודות המבט השגויות האלה בחיים האמיתיים. תחת ההדרכה של מחשבות ונקודות מבט שגויות שונות, הם הולכים באופן טבעי בנתיב שגוי. מכיוון שפעולותיהם, התנהגותם, חייהם וקיומם מוכתבים על ידי מחשבות שגויות, בלתי נמנע הדבר שהנתיבים בהם הם הולכים בחיים שגויים אף הם. מאחר ששורש המחשבות המנחות אותם שגוי, טבעי הדבר שהנתיב שלהם שגוי. כיוון הנתיב שלהם מוטה, וכך הקץ הסופי הופך להיות ברור למדי. אנשים המותנים על ידי המחשבות השונות של משפחתם, בוחרים בנתיב השגוי, ואז הם הולכים שולל על ידי נתיב שגוי זה. כתוצאה מכך, הם הולכים לעבר הגיהינום, לעבר חורבן. בסופו של דבר, הגורם הבסיסי לאבדון שלהם נעוץ במחשבות שגויות שונות המופעלות כהתניה על ידי משפחותיהם. בהתחשב בתוצאות החמורות, אנשים צריכים לוותר על ההתניה מהמחשבות השונות שמשפחתם נתנה להם. כיום, השפעת ההתניה של מחשבות שגויות שונות על אנשים מונעת מהם לקבל את האמת. כשהם מונחים על ידי המחשבות השגויות האלה, ובשל קיומן, לעתים קרובות אנשים לא יכולים להבין את האמת והם אפילו דוחים אותה ומתנגדים לה בלבם. גרוע מכך, כמובן, יש אנשים שעלולים לקבל החלטה לבגוד באל. כך זה כעת, אך במבט לטווח ארוך, בנסיבות שבהן אנשים לא יוכלו לקבל את האמת או שהם יבגדו באמת, המחשבות השגויות האלה יובילו אותם לצעוד בנתיב שגוי המנוגד לאמת, לבגוד באל ולדחות אותו. תחת הכוונתו של נתיב שגוי כזה, אפילו אם נראה שהם מקשיבים לדברי האל ומקבלים את עבודתו, בסופו של דבר הם לא יוכלו לזכות בישועה אמיתית בשל הנתיב השגוי בו הם הולכים. הדבר באמת מצער. לכן, בהתחשב בכך שההשפעה של משפחתך עלולה להוביל לתוצאות חמורות כאלה, אין להקל ראש במחשבות אלה. אם אתה מותנה על ידי מחשבות שגויות תואמות ממשפחתכם בנושאים שונים, עליך לבחון אותן ולוותר עליהן – אל תחזיק בהן עוד. לא משנה מהי המחשבה, אם היא שגויה ומנוגדת לאמת, הנתיב הנכון היחיד שעליך לבחור הוא לוותר עליה. היישום בפועל המדויק של ויתור הוא זה: הקריטריון או הבסיס שעל פיהם אתה מתייחס לעניין זה, מבצע אותו או מטפל בו, לא יהיו יותר המחשבות השגויות שמשפחתך החדירה בך, אלא הם צריכים להתבסס על דברי האל. אף על פי שתהליך זה עשוי לדרוש ממך לשלם מחיר כלשהו, לגרום לך להרגיש שאתה פועל בניגוד לרצונך, שאתה מאבד את כבודך, ואף עלול לאבד את האינטרסים הגשמיים שלך, לא משנה עם מה אתה מתמודד, עליך להתאים בהתמדה את היישום בפועל שלך לדברי האל ולעקרונות שהוא אומר לך, ואל לך לוותר על כך. תהליך השינוי הזה יהיה בוודאי מאתגר, הוא לא יתנהל בצורה חלקה. מדוע הוא לא יהיה חלק? זוהי תחרות בין דברים שליליים לבין דברים חיוביים, תחרות בין מחשבות רעות מהשטן לבין האמת, וגם תחרות בין הרצון והשאיפה שלך לקבל את האמת ודברים חיוביים לעומת המחשבות ונקודות המבט השגויות שבלבך. מכיוון שיש תחרות, יתכן שהיא תהיה כרוכה בסבל ובצורך לשלם מחיר – זה מה שעליך לעשות. אם מישהו רוצה לצעוד בנתיב החתירה אל האמת ולזכות בישועה, עליו לקבל את העובדות האלה ולחוות את התחרויות האלה. כמובן שבמהלך התחרויות האלה בהחלט תשלם מחיר כלשהו, תסבול כאב כלשהו, ותוותר על דברים מסוימים. לא משנה איך נראה התהליך, בסופו של דבר היכולת לירוא את האל ולסור מרע, לזכות באמת ולהשיג ישועה – זו המטרה הסופית. לכן, שווה לשלם כל מחיר עבור מטרה זו מכיוון שזו המטרה הנכונה ביותר ואליה עליך לחתור כדי להפוך ליציר בריאה כשיר. כדי להשיג מטרה זו, לא משנה כמה מאמץ או מחיר עליך לשלם, אל לך להתפשר, להשתמט או לפחד, כיוון שכל עוד אתה חותר אל האמת ושואף לירוא את האל, לסור מרע ולהיוושע, הרי שכאשר תעמוד בפני תחרות או מאבק כלשהם, לא תהיה לבד. דברי האל ילוו אותך; האל ודבריו יהוו תמיכה עבורך, ולכן אינך צריך לפחד, נכון? (כן.) אם כך, מתוך הנקודות המעטות הללו, בין אם מדובר בהתניה על ידי מחשבה שגויה מהמשפחה או מכל מקור אחר, יש לבחור לוותר עליה. לדוגמה, כפי שזה עתה שיתפנו, משפחתך אומרת לך לעתים קרובות: "לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך". במציאות, היישום בפועל של ויתור על המחשבה הזו הוא פשוט: פעל רק על פי העקרונות שהאל אומר לאנשים. "העקרונות שהאל אומר לאנשים" – הביטוי הזה נרחב למדי. כיצד הוא מיושם בפועל באופן ספציפי? אינך צריך לנתח אם יש לך כוונה לפגוע באחרים, וגם לא לשמור על עצמך מפני אחרים. אם כך, מה עליך לעשות? מבחינה אחת, עליך להיות מסוגל לשמור כראוי על יחסים הרמוניים עם אחרים; במובן נוסף, כשאתה מתמודד עם אנשים שונים, עליך להשתמש בדברי האל כבסיס ובאמת כקריטריון כדי להבחין איזה מין אנשים הם, ואז להתייחס אליהם על סמך העקרונות המתאימים. הדבר פשוט עד כדי כך. אם הם אחים ואחיות, התייחס אליהם ככאלה; אם הם רציניים בחתירתם, מקריבים קורבנות ומשקיעים מעצמם, התייחס אליהם כאל אחים ואחיות המבצעים את חובתם בכנות. אם הם חסרי אמונה, לא מוכנים לבצע את חובתם, רוצים רק לחיות את חייהם, אזי עליך להתייחס אליהם לא כאל אחים ואחיות אלא כאל כופרים. כשאתה מתייחס לאנשים, עליך לבחון איזה סוג של אנשים הם, לבחון את צביונם, את אנושיותם ואת גישתם לאל ולאמת. אם הם יכולים לקבל את האמת ומוכנים ליישם אותה בפועל, התייחס אליהם כאל אחים ואחיות אמיתיים, כאל משפחה. אם האנושיות שלהם רעה, והם רק משלמים מס שפתיים לגבי יישום האמת בפועל מרצון, יש להם יכולת לדון בדוקטרינה אך הם לא מיישמים בפועל את האמת אף פעם, אזי התייחס אליהם כאל עובדים בלבד, לא כאל משפחה. מה אומרים לך העקרונות האלה? הם אומרים לך מהו העיקרון שבאמצעותו יש להתייחס לסוגים שונים של אנשים – זהו עיקרון שדנו בו לעתים קרובות, כלומר, להתייחס לאנשים בחוכמה. חוכמה היא מונח כללי, אך משמעותו באופן ספציפי, שימוש בשיטות ובעקרונות ייחודיים להתמודדות עם סוגים שונים של אנשים – כשכולם מבוססים על האמת ולא על תחושות אישיות, העדפות אישיות, השקפות אישיות, לא על היתרונות והחסרונות שהם מציגים בפניך או על גילם, אלא אך ורק על דברי האל. לכן, בהתנהלות מול אנשים, אינך צריך לבחון אם יש לך כוונה לפגוע באחרים או להישמר מפני אחרים. אם תתייחס לאנשים באמצעות העקרונות והשיטות שהאל נתן לך, כל הפיתויים יימנעו, ולא תיפול לפיתויים או לקונפליקטים כלשהם. הדבר פשוט עד כדי כך. עיקרון זה מתאים גם כאשר מתמודדים עם עולמם של הכופרים. כאשר תראה מישהו, אתה תחשוב, "הוא רע, שטן, שד, בריון או נבל. אינני צריך להישמר מפניו; לא אשים לב אליו ולא אתגרה בו. אם העבודה מחייבת אינטראקציה, אני אטפל בה באופן רשמי וללא משוא פנים. אמנע ממגע או קשר אם הדבר לא יהיה הכרחי, וגם לא אגן עליו ולא אתחנף אליו. הוא לא יוכל למצוא בי פגם. אם הוא ירצה להציק לי, האל איתי. אני אסמוך על האל. אם האל יאפשר לו להציק לי, אני אקבל זאת ואתמסר. אם האל לא יאפשר זאת, הוא לא יוכל לפגוע בשערה אחת משערות ראשי". האין זו אמונה אמיתית? (כן.) עליך להיות ניחן באמונה האמיתית הזו ולא לפחד ממנו. אל תאמר שהוא רק בריון מקומי או דג רקק: אפילו כשאנחנו מתמודדים עם הדרקון הגדול האדום כאש, אנחנו מצייתים לעיקרון זה. אם הדרקון הגדול האדום כאש יאסור עליך להאמין באל, האם תדבר על ליבו? האם תטיף לו? (לא.) מדוע לא? (יהיה חסר טעם להטיף לו.) הוא שד שלא ראוי להקשיב לדרשות. זהו נזם זהב באף חזיר. האמת אינה נאמרת עבור חיות או שדים; היא מיועדת לבני אדם. אפילו אם השדים או החיות היו יכולים להבין, לא היו מטיפים להם. הם לא ראויים לכך! מה דעתך על העיקרון הזה? (הוא טוב.) איך אתה מתייחס לאלה שהם בעלי אנושיות רעה, לאנשים הרעים, המבולבלים, הבריונים חסרי ההיגיון בכנסייה, או לאלה בחברה שיש להם סמכות כלשהי, שבאים ממשפחות גדולות, או שהם בעלי חשיבות כלשהי? התייחס אליהם כפי שצריך להתייחס אליהם. אם הם אחים ואחיות, התחבר איתם. אם לא, התעלם מהם והתייחס אליהם כאל חסרי אמונה. אם הם מתאימים לעקרונות של שיתוף הבשורה, שתף אותה איתם. אם הם אינם יעד לקבלת הבשורה, אל תיפגש איתם ואל תתרועע איתם בחיים האלה. הדבר פשוט עד כדי כך. אינך צריך לשמור על עצמך מפני שדים ומפני השטן, אין צורך להפליל אותם או לנקום בהם. פשוט התעלם מהם. אל תתגרה בהם ואל תתרועע איתם. אם, מסיבה כלשהי, לא ניתן להימנע מאינטראקציה או מהתנהלות מולם, טפל בעניינים באופן רשמי וללא משוא פנים והתבסס על עקרונות. הדבר פשוט עד כדי כך. העקרונות והשיטות שהאל מלמד כדי שאנשים יפעלו ויתנהגו עוזרים לך להתנהל בכבוד, ומאפשרים לך לחיות יותר ויותר עם צלם אנוש. בעוד שהדרך שהוריך מלמדים אותך, למרות שעל פני השטח נראה כי היא מיועדת להגן עליך ולדאוג לך, למעשה היא מטעה אותך ודוחפת אותך לתהום של סבל. הם לא מלמדים את הדרך הנכונה או גישה נבונה להתנהלות שלך, אלא דרך ערמומית ובזויה שסותרת את האמת ולא קשורה אליה. לכן, אם תקבל רק את המחשבות המותנות בך על ידי הוריך, יהיה לך קשה ומייגע לקבל את האמת, ויישום האמת בפועל יהיה מאתגר. עם זאת, אם לבך יוכל באמת לוותר על המחשבות שמגיעות ממשפחתך, הנוגעות להתנהלות עצמית ולעקרונות להתמודדות עם העולם, יהיה לך קל יותר לקבל את האמת, וכך גם ליישם אותה בפועל.

באשר להתניית המשפחה, מלבד המחשבות ונקודות המבט שהזכרנו, האם יש עוד משהו? יש דברים רבים שמגיעים מהמשפחה, ובסין אנשים מכנים זאת "תרבות שולחן האוכל". לדוגמה, ילד עשוי לומר ליד שולחן האוכל, "המשגיחה בכיתה שלנו, הילדה עם שלושת הפסים בשרוול, תמיד בודקת את שיעורי הבית שלי ואומרת שלא סיימתי אותם, למרות שסיימתי. היא תמיד נטפלת אלי". ההורים עשויים להגיב, "אתה בן והיא בת. מדוע אתה מוטרד ממנה? התמקד בלימודים שלך והבא גאווה לאמך. כשאתה תהיה משגיח הכיתה, תוכל לבדוק את שיעורי הבית שלה, וזה יסדיר את העניינים, הלא כן?" כשהילד שומע זאת, הוא עשוי לחשוב: "זה הגיוני. אני בן, וגם אם היא המשגיחה בכיתה, היא עדיין בת. אני לא צריך להיות מוטרד ממנה. אם היא תתחיל שוב להטריד אותי, פשוט אתעלם ממנה ובזה העניין ייגמר. ככל שהיא תטריד אותי יותר, כך אלמד חזק יותר. אני אשיג אותה, ובשליש הבא אהפוך למשגיח הכיתה ואהיה אחראי עליה. זה אמור להסדיר את העניינים". זוהי דוגמה לתרבות שולחן האוכל. אם ילד מתחיל לבכות ליד שולחן האוכל, ההורים עשויים לומר, "תתאפק! למה אתה בוכה? לא-יוצלח!" האם בכי מוכיח שאתה לא-יוצלח? האם זה אומר שאנשים שלא בוכים הם בעלי עתיד מבטיח? האם כל בן שמעולם לא בכה הוא אדם בעל עתיד מבטיח? התבוננו באנשים המבטיחים האלה – האם הם בכו והזילו דמעות כשהיו צעירים או לא? האם היו להם רגשות? האם הם חוו שמחה, כעס, צער ואושר? הם חוו את כל אלה. לא משנה אם מישהו הוא דמות בולטת או אדם רגיל, לכל אחד יש צד של שבריריות אנושית או אינסטינקט אנושי. בשל חינוך ההורים והרקע החברתי, לעתים קרובות אנשים תופסים את הצד הזה כחלש, פחדן, חסר יכולת או כקורבן קל להצקות. הם לעולם לא מעזים לחשוף זאת בגלוי; במקום זאת, הם מבטאים זאת בחשאי בפינה. יש אנשים בולטים, שכאשר הם מתמודדים עם תקופה מאתגרת ביותר בקריירה שלהם, ואין מי שיעזור להם או יתמוך בהם, הם עשויים להמתין עד שכל החיילים, הפקודים והמשרתים סביבם יתרחקו. ואז הם פורקים את רגשותיהם כשהם מייללים כמו זאבים אחוזי חרדה. לאחר שהם מייללים הם חושבים על כך, "האם מישהו שמע אותי? האם יללתי ללא רסן? כדאי שאנמיך מעט את קולי!" אך נראה שהנמכת הטון לא מספיקה, לכן הם מכסים את פיהם במגבת וממשיכים ליילל כמו זאבים. אנושיות רגילה דורשת שחרור וביטוי של רגשות שונים. עם זאת, תחת הלחצים העצומים של החברה הזו ודיכוי על ידי דעות קהל שונות, איש לא מעז להביע את רגשותיו בדרך כלל. מכיוון שהחל מלימוד המשפחה והתניותיה, לכל אדם מוחדרות אמונות שגויות מסוימות, כמו "אדם צריך לסמוך על עצמו", "כדי לחשל ברזל, אדם חייב להיות חזק", "אדם לא צריך לחשוש משמועות אם הוא ישר", ו"אם יש לך מצפון נקי, אינך צריך לחשוש מרוחות רפאים המתדפקות על דלתך". יש גם את המשפט "מתעמרים באדם הנחמד בדיוק כפי שרוכבים על הסוס העדין", שמעביר את המסר שאדם צריך להימנע מלהיות מטרה קלה, ובמקום זאת עליו להתעמר באחרים. מה משמעות המילה "נחמד" בהקשר של "מתעמרים באדם הנחמד בדיוק כפי שרוכבים על הסוס העדין"? משמעותה, תמים, פשוט, נאמן, טוב לב וישר. כלומר, הדבר מצביע על כך שעליך להימנע מלהיות סוג כזה של אדם, משום שאנשים כאלה הם מטרות קלות. אם כך, איזה סוג של אדם עליך להיות במקום זאת? עליך להיות פרחח, נוכל, שפל, נבל, אדם רע, בריון – ואז אף אחד לא יעז להתעסק איתך. בכל מקום שאליו תלך, אם ההיגיון לא עובד, עליך להתנהג כמו נבל ולהיות מסוגל לעורר מהומה, להתפרץ בהתקפי זעם, להתנהג בחוסר היגיון וליצור כאוס. אנשים שמתנהגים כך מצליחים. בכל מקום עבודה ובכל קבוצה חברתית, רוב האנשים מפחדים מאנשים כאלה ואף אחד לא מעז להתגרות בהם. הם כמו צואת כלבים מצחינה או חרקים טורדנים, שברגע שהם נטפלים אליך, קשה להיפטר מהם. עליך להפוך ולהיות סוג זה של אדם. אל תאפשר לאנשים לחשוב שאתה מטרה קלה או שאפשר להתגרות בך בקלות. גופך צריך להיות מכוסה בקוצים. אם לא יהיו לך קוצים, לא תוכל לבסס את עצמך בחברה הזאת. תמיד יהיה מישהו שיתעמר בך. חינוך המשפחה משמש כמדריך לנתיב חייך, כמו גם כהוראה ספציפית והחדרת עקרונות לגבי התנהלותך. כלומר, ההורים משתמשים במחשבות ובאמרות האלה כדי לחנך אותך כיצד להתנהל, להתנהג ולהתמודד עם דברים. איזה מין אדם הם אומרים לך שעליך להיות? יש הורים שעשויים לומר דברים שלמראית עין נשמעים טוב, כמו, "הילד שלי לא צריך לעלות לגדולה או להפוך לידוען; די בכך שהוא יהיה אדם טוב". עם זאת, הם גם אומרים לילדיהם משפטים כמו, "לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך", "מתעמרים באדם הנחמד בדיוק כפי שרוכבים על הסוס העדין", ו"אדם צריך לסמוך על עצמו". אם כך, לאחר דיבורים כה רבים, האם הם אומרים לילדיהם להיות אנשים טובים או שהם אומרים דברים אחרים? (הם מעודדים אותם להיות חזקים, או לפחות להיות מסוגלים להגן על עצמם.) אמרו לי, האם רוב ההורים מוכנים לראות את ילדיהם מתעמרים באחרים, או שהם היו מעדיפים לראות אותם כישרים במיוחד והולכים בנתיב הנכון, גם אם זה אומר שלעתים קרובות הם יסבלו מהתעמרות ויהיו נתונים להדרה מסוימת? איזה סוג של אדם הילד צריך להיות כדי שהוריו יהיו המאושרים ביותר, הגאים ביותר, וכדי שפניהם יהיו קורנים במיוחד? (הורים מרגישים גאים כאשר ילדיהם מסוגלים להתעמר באחרים, אך אם מתעמרים בילדיהם לעתים קרובות כשהם הולכים בנתיב הנכון, הם רואים בזאת דבר מביש.) אם אתה הולך בנתיב הנכון אך סובל מהתעמרות לעתים קרובות, הוריך ירגישו צער, עצבות, כאב לב, ולא יהיו מוכנים לתת לזה לקרות. מה עומד בשורש העניין? יהיו הסיבות אשר יהיו, כל מחשבה והשקפה שבאמצעותה הורים מלמדים את ילדיהם כיצד להתנהל ולפעול, אינה נכונה ומנוגדת לאמת. בקיצור, המחשבות ונקודות המבט האלה שהורים מחדירים בך לעולם לא יובילו אותך לנוכחותו של האל, והן גם לא ינחו אותך לנתיב החתירה אל האמת. כמובן שאנשים לעולם לא יזכו בישועה בהנחייתן של מחשבות ונקודות מבט כאלה. זוהי עובדה שאין להכחישה. לכן, לא משנה מהם הכוונות או המניעים של הוריך, לא משנה איזו השפעה יש להם עליך, אם מה שאתה מביא לידי ביטוי סותר את האמת, נוגד את האמת ומונע ממך להתמסר לאל ולאמת, עליך לוותר על כך.

בנוגע למחשבות השונות מהתניית המשפחה שהיוו את מפגשי השיתוף האחרונים, למרות שאנשים משתמשים במחשבות אלה באופן נרחב ומקדמים אותן, אין זה משנה עד כמה הן מקובלות או כמה אנשים מאמצים אותן, ואין זה משנה עד כמה אנשים מסתמכים עליהן, בהתחשב בנזק שהן גורמות לאנשים, על אנשים לוותר על המחשבות ונקודות המבט האלה. עליהם לבחון מחדש או להתעמת עם עניינים שונים המתאימים למחשבות ולנקודות המבט האלה, לחפש את הנתיבים הנכונים ליישום בפועל ואת עקרונות-האמת הנכונים בדברי האל, ולהיכנס למציאויות-האמת תחת ההנחה שהם מוותרים על התניה מחשבתית זו, ובכך לזכות בתקווה לישועה. אני תוהה באיזו מידה זיהיתם את המחשבות ונקודות המבט השונות שקיימות עמוק בתוך נפשכם, באמצעות מפגשים אלה של שיתוף על המחשבות ונקודות המבט ואמירות ספציפיות שונות המותנות בך על ידי המשפחה. בקיצור, בכל מקרה, מפגשי השיתוף האלה צריכים לשמש כקריאת השכמה, לספק לאנשים הבנה חדשה של מושג המשפחה, כמו גם הבנה חדשה לגמרי של ההתניה של קרובי המשפחה, של מחשבות המשפחה ותרבות המשפחה, ולתת לאנשים שיטה לגישה חדשה לגמרי, כמו גם את היכולת לאמץ את נקודת המבט והעמדה הנכונות לאופן שבו הם תופסים את משפחתם. אין זה משנה מהו האופן החיצוני שבו אתה ניגש למשפחתך, בקיצור, עליך להבחין בכל אחת מן המחשבות וההשקפות השגויות לגבי האופן שבו יש להתייחס לאנשים ולדברים, להתנהל ולפעול, שבאמצעותן משפחתך השפיעה עליך, ואז לוותר על המחשבות האלה בזו אחר זו, כדי לאמץ בהבנה טהורה את נקודות המבט והשיטות שהאל מלמד אנשים, ולקבל את נקודות המבט והשיטות הנכונות השונות שהאל מעניק לאנשים על מנת שיוכלו להבין כיצד להתייחס לאנשים ולדברים, וכיצד להתנהל ולפעול. זה מה שצריכים לעשות אנשים שבאמת חותרים אל האמת.

אחת המחשבות ונקודות המבט המשמעותיות שהוחדרו לאנשים על ידי המשפחות היא שעליהם להיות חזקים ולהשתמש באמצעים שונים כדי להגן על עצמם. בהתחשב באופן שבו אנשים מגינים על האינטרסים שלהם, על בשרם ועל ביטחונם האישי לאחר ששאבו אמצעים ושיטות להתמודד עם העולם מתוך ההתניה של מחשבות ונקודות מבט שונות, מהי המטרה העיקרית של המשפחות כשהן מחדירות מחשבות אלה? מטרתן היא להגן על אנשים מפני התעמרות. הבה נבחן את המהות של היותו של אדם נתון להתעמרות. האם זהו דבר טוב שמתעמרים בך? האם ניתן להימנע מכך? האם יש מישהו שמעולם לא התעמרו בו? מה כרוך בהתעמרות? מלבד התקווה שילדיהם יוכלו להשתלב בחברה ולבסס את עצמם בצורה רגילה, להורים יש גם פחד מתמיד שילדיהם יסבלו מהתעמרות. לכן, הוריך חולקים איתך לעתים קרובות תחבולות ואמצעים מסוימים להתמודדות עם העולם, תוך שימוש בשיטות אלה כדי להגן עליך ולמנוע התעמרות בך. מכיוון שהוריך לא יכולים ללוות אותך או להגן עליך כל הזמן, הם מציידים אותך במחשבות ונקודות מבט מסוימות כדי להבטיח שכאשר תפרוש כנפיים ותצטרך לעוף בעצמך, לא תסבול מהתעמרות. האם המחשבות ונקודות המבט האלה נכונות? האם אתם חוששים מכך שיתעמרו בכם? האם אתם מחזיקים במחשבה ובנקודת מבט זו: "כשאגיע לחברה ולקבוצות חברתיות, ובמיוחד כשאקיים אינטראקציה עם כופרים, אני חושש שיתעמרו בי – דבר זה מדאיג אותי יותר מכול. אם אתקל במישהו שהוא שווה לי פחות או יותר, עדיין אוכל להגן על עצמי. אך אם אתקל במישהו חזק ממני, לא אעז להתנגד. פשוט אקבל כל התעמרות שתיקרה בדרכי. אינני יכול לעשות דבר בקשר לכך. יש להם תומכים ואנשים מאחורי הקלעים, ואני אצטרך לשאת זאת". האם זו המחשבה ונקודת המבט הרווחת בקרב רוב האנשים? (בעבר היו לי נקודות מבט כאלה. לאחר ששמתי את מבטחי באל, התחלתי להסתדר בהרמוניה עם אחיי ואחיותיי. כאשר אני מקיים אינטראקציה עם כופרים, אפילו אם אני מתמודד עם התעמרות ורדיפות, אני יודע שהאל מתיר זאת, ויש בזה לקח שעליי ללמוד. לכן, אני פחות חושש ובמקום זאת למדתי לסמוך על האל ולחוות זאת.) איזה סוג של אדם חושש במיוחד? (אלה שאין להם אמונה באל.) מלבד אנשים אלה, יש גם אנשים הססנים במיוחד, מופנמים ובעלי הערכה עצמית נמוכה, חלשים ורופסים, פחות מושכים מבחינה פיזית או שהם בעלי שיעור קומה נמוך יותר, שבאים מרקע עני – במיוחד אלה שהרקע המשפחתי שלהם הוא מושא ללעג או מופלה לרעה – והם בעלי מעמד חברתי נמוך, חסרי כישורים או מומחיות, והם עובדי כפיים, ויש אלה שהם בעלי מוגבלויות פיזיות, בין היתר. כל האנשים האלה מועדים יותר להתעמרות ומפחדים ממנה. האם התעמרות היא בעיה נפוצה בחברה? (כן.) בכל מקום בו יש אנשים, הדברים האלה יקרו. כיצד נוצרת התעמרות? (לאחר שהשטן השחית את בני המין האנושי, אנשים נעשו רעים מאוד, רצו להתעמר באחרים ושאחרים לא יתעמרו בהם. לכן, מקרים אלה של דיכוי נמצאים בכל מקום.) זהו היבט אחד. יש אנשים שלא רוצים שאחרים יתעמרו בהם, לכן הם נוקטים יוזמה, מתעמרים באחרים ומפחידים אותם כדי שאף אחד לא יעז להתעמר בהם. למעשה, עמוק בתוכם, הם לא רוצים להתנהל כך; הדבר מעייף גם אותם. כשאתה מפיל את כולם, האם אינך מתעייף בעצמך? יש אימרה, "הרוג אלף אויבים, אבד שמונה מאות משלך". קחו לדוגמה קיפוד: לאחר שהוא יורה את קוציו, האם מערכת העצבים שלו לא מותשת? לאנשים כואב כשהם נדקרים, וגם מעייף אותו לדקור. אם כך, מדוע הוא עושה זאת אם זה כל כך מעייף? לצורך הישרדות – הקיפוד צריך להתאמץ מעט כדי להגן על עצמו. מכיוון שלעולם הרע הזה חסרים עקרונות חיוביים או מדויקים להתייחסות לאנשים שונים, ואנשים מסווגים על סמך הפילוסופיה של השטן להתנהלות בעולם ועל פי ההיררכיה החברתית, נוצרים הבדלים והיררכיות בין אנשים על סמך העקרונות והקריטריונים האלה של חלוקה לא שוויונית. כשהדבר קורה, אנשים לא יכולים לקיים אינטראקציה בצורה הוגנת והרמונית. הם מתחרים ורוצים להגיע לצמרת, להיות הטובים שבטובים. אלה שבצמרת יכולים להתנשא על אחרים, להתעמר בהם ולשלוט בהם כרצונם. מכיוון שחברה זו אינה הוגנת, העקרונות להתייחסות לאנשים אינם הוגנים. לפיכך, אינטראקציות בין אנשים בוודאי לא יהיו הרמוניות, והעקרונות, השיטות והאמצעים של אנשים לקיים אינטראקציה זה עם זה הופכים כולם לבלתי הוגנים. חוסר ההגינות הזה מתייחס במיוחד לאנשים שמשווים כוח, רקע משפחתי, מיומנויות, יכולות, מראה פיזי, גובה, כמו גם טקטיקות, מזימות ואסטרטגיות. מאין באים כל הדברים האלה? הם לא באים מהאמת או מהאל – הם באים מהשטן. הדברים האלה שבאים מהשטן מוטמעים באנשים, והם חיים על פיהם, אם כך, כיצד לדעתך אנשים יקיימו אינטראקציה זה עם זה? האם הם יתייחסו לכולם בהגינות? (לא.) בהחלט לא. האם אפילו העיקרון הפשוט ביותר של בחירה בבית האל יכול לתפקד בעולם הרע שבו השטן שולט? (לא.) מהי מהות הסיבה לכך שעיקרון זה לא יעבוד? הסיבה היא שלא האמת שולטת בעולם הרע הזה; שולטות בו מגמות רעות, כמו גם מחשבותיו השונות של השטן והפילוסופיות שלו. לכן, מצב העניינים האפשרי היחידי הוא רק שאנשים יתעמרו זה בזה וישלטו זה על זה. לא ניתן להימנע מהתעמרות – הדבר רגיל למדי. מכיוון שהאמת לא שולטת בעולם, כאשר אנשים מקיימים אינטראקציה זה עם זה בעולם הרע הזה, אם אתה לא אדם שמתעמר באחרים, אזי אתה הוא זה שמתעמרים בו. תפקידך יכול להיות מורכב רק משני הדברים האלה. במציאות, כל אדם גם מתעמר באחרים וגם סובל מהתעמרות. הסיבה לכך היא שתמיד יש אנשים מעליך ומתחתיך. אתה מתעמר באחרים כי מעמדך גבוה יותר ממעמדם, אך בו בזמן, כאשר אתה מתעמר בהם, יש אנשים בעלי מעמד גבוה יותר אפילו ממעמדך, והם יתעמרו בך, ואתה תצטרך לסבול את ההתעמרות שלהם. מעמד מסוג אחד של אנשים מתעמר במעמד מסוג אחר: אלה היחסים בין אנשים, יחסים של התעמרות זה בזה. זו מערכת היחסים היחידה. אין חיבה משפחתית אמיתית, אין אהבה, אין סובלנות, אין סבלנות ואין אפשרות להתייחס לכל אדם בצדק ובהגינות על פי עקרונות. מכיוון שלא האמת שולטת בעולם הזה אלא השטן, היחסים הנוצרים בין אנשים יכולים להיות רק יחסים של התעמרות הדדית וניצול הדדי. הדבר בלתי נמנע, ואף אחד לא יכול לברוח ממצב זה. אתה יכול לומר שאתה בוס בעולם התחתון, ואנשים רבים הם עושי דבריך ומשרתיך, ואתה מתעמר ושולט בהם. אך גם לבוס בעולם התחתון יש ממונים, ויש גם את הממשלה. אמנם אומרים שפקידי ממשל ושודדים הם בני משפחה אחת, אך לפעמים הממשלה מחפשת צרות בכוונה, נמצאת בעמדת יתרון ולא מאפשרת לך להיחלץ מהמצב. תצטרך לשלם סכום מסוים בתחנת המשטרה ולהתחנף לשוטרים. למרות שהבוס בעולם התחתון נראה מרשים, כשהוא הולך לתחנת המשטרה, הוא עדיין צריך להשתחוות ולהתחנף – הוא לא מעז להיות גאוותן. כפי שגורסות אמרותיהם של הכופרים, "בזמן שהכומר מטפס על עמוד אחד, השטן מטפס על עשרה", ו"תמיד יש דג גדול יותר". משמעות הדבר היא שכל אדם מתעמר באחרים וסובל מהתעמרות, וזו המהות והתופעה של התעמרות.

באשר לעניין ההתעמרות, מכיוון שאף אחד לא יכול להימנע מכך, איך אדם צריך להתמודד עם התעמרות? למרות שאולי אינך חושש שיתעמרו בך בכנסייה, האם דבר כזה קיים? האם הוא יכול לקרות? כאשר אתה מקיים אינטראקציה עם כופרים, הם עלולים להתעמר בך. אם כך, האם הדבר לא מתרחש בתוך הכנסייה? (זה אכן קורה.) זה קורה, בדרגות שונות, מפני שהשטן השחית את כל האנשים. לפני שאנשים זוכים בישועה, לעתים קרובות הם חושפים שחיתות, והיבט אחד של גילויי השחיתות האלה הוא התייחסות לאחרים בהתאם לרצונם מבלי להתמודד איתם בצורה הוגנת. כאשר יחס לא הוגן זה כלפי אחרים מתעורר, מתרחשת התעמרות. וכך, הדברים האלה אכן קורים מדי פעם, ואנשים לא יכולים להימלט מהם או להימנע מהם. מהו העיקרון הנכון לטיפול בעניין זה ולהתמודדות עימו? (על פי דברי האל, בהתאם לעקרונות.) בתיאוריה, כך זה נאמר. מה לגבי הדרך הספציפית ליישום הדבר בפועל? כיצד אתה מבין את עניין ההתעמרות? לדוגמה, נניח שאתה כותב מכתב כדי לדווח על בעיות עם מנהיג שקר, ומנהיג השקר רוצה להתעמר בך ואומר, "אם לא תתנהג כראוי, אם תמשיך לדווח על הבעיות שלי לבעלי עמדה גבוהה, אם תלשין עליי או תכתוב משהו שלילי בהערכות שלי, אני אהרוג אותך! יש לי את הסמכות לגרש אותך. אינך מפחד?" איך תתמודד עם המצב הזה? הוא מאיים עליך; בניסוח מפורש, הוא מתעמר בך. הוא בעל הסמכות ואתה מאמין מן השורה, לכן הוא מענה אותך באופן שרירותי ללא שום עקרונות או בסיס. הוא מתייחס אליך כפי שהשטן מתייחס לאנשים. אם לנסח זאת במונחים קונקרטיים, האם הוא לא מתעמר בך? האם הוא לא מנסה לייסר אותך? (כן.) אם כך, כיצד תתמודד? האם היית מתפשר או פועל על פי העקרונות? (פועל על פי העקרונות.) בתיאוריה, אנשים צריכים לעמוד על העקרונות ולא לפחד ממנהיג השקר הזה. מה הבסיס לכך? למה שלא תפחד ממנו? אם הוא באמת יגרש אותך, האם תפחד? ייתכן שלא תעז לעמוד על העקרונות מכיוון שהוא יכול באמת לגרש אותך, ואתה עלול לפחד. איפה העניין הזה נתקע? איך זה שאתה יכול לפחד? (משום שאני לא מאמין שבית האל נמצא תחת שלטון האמת.) זהו היבט אחד. עליך להאמין בזה ולומר, "אתה אדם רע. אל תחשוב שרק בגלל שעכשיו אתה מנהיג, יש לך את הכוח לגרש אותי. זו תהיה טעות לגרש אותי. עניין זה ייחשף במוקדם או במאוחר. בית האל אינו תחת סמכותך הבלעדית. אם תגרש אותי היום, תיענש בסופו של דבר. אם אינך מאמין לזה, פשוט חכה ותראה. האמת שולטת בבית האל, האל שולט בו. אנשים לא יכולים להעניש אותך אך האל יכול לחשוף אותך ולסלק אותך. כשמעשיך הפסולים יחשפו, זה הזמן שבו תעמוד בפני עונשך". האם יש לך אמונה זו? (כן.) באמת? אם כך מדוע אינכם יכולים לומר זאת? נראה שתהיה בסכנה אם תיתקל במצבים כאלה; אין לך אומץ ואמונה אמיתית. כשתתמודד באמת עם העניינים האלה, כשתיתקל באנשים רעים ובצוררי משיח אכזריים כל כך, ששיטותיהם לענות אנשים דומות לאלה של הדרקון הגדול האדום כאש, מה תעשה אז? תתחיל לבכות ותאמר, "מעמדי נמוך, אני מפחד, תמיד פחדתי מצרות, אני מפחד אפילו שעלה שנופל יפגע בראשי. אני מאוד מקווה שלא אצטרך להתמודד עם אנשים כאלה. מה אעשה אם הם יתעמרו בי?" האם הם מתעמרים בך? הם לא מתעמרים בך; זהו השטן שמענה אותך. אם היית מסתכל על כך מנקודת מבט אנושית, היית אומר: "האדם הזה הוא אימתני, יש לו מעמד והוא מתעמר באנשים תמימים חסרי מעמד". האם זה מה שקורה? מבחינת האמת, זו לא התעמרות; זהו השטן שגורם לאנשים לסבול, מענה אותם, משטה בהם, משחית אותם ורומס אותם. כיצד עליך להתמודד ולטפל בפעולות האלה שבאות מהשטן? האם אתה צריך לפחד? (אני לא צריך לפחד; עלי לדווח עליהם ולחשוף אותם.) אל לך לפחד מהם בלבך. אם לא מתאים לדווח על הבעיות שלהם ולהתמודד איתם באותה עת, עליך לסבול זאת באופן זמני ולמצוא מועד מתאים לדווח עליהם מאוחר יותר. אם בקרב אחיך ואחיותיך יש אנשים שמבחינים כמוך, עליכם להתאחד כדי לדווח על מעשיהם הרעים ולחשוף אותם. אם אף אחד אחר לא מבחין בכך, וכאשר אתה מתכוון לדווח עליהם כולם דוחים אותך, התאזר בסבלנות לפי שעה. כאשר יגיעו לכנסייה שלכם מנהיגים ברמה גבוהה יותר כדי לבדוק ולעקוב אחר העבודה, מצאו זמן מתאים לדווח למנהיגים האלה על הבעיות שלהם, וציינו בבירור ובפירוט מלא את מעשיהם הרעים ואפשרו למנהיגים לסלק אותם. האם זהו מהלך חכם? (כן.) מבחינה אחת, עליך להיות בעל אמונה ולא לפחד מאנשים רעים, מצוררי משיח או מהשטן. מבחינה אחרת, אל לך להתייחס לפעולות שלהם כלפיך כאדם אחד שמתעמר באדם אחר; עליך לראות את מהות הדבר כפעולתו של השטן אשר משטה באנשים, מענה אותם ורומס אותם. לאחר מכן, בהתאם למצב, עליך ליישם בפועל חוכמה כדי להתמודד עם העינויים שלהם, למצוא את הזמן הנכון לחשוף אותם ולדווח עליהם, ולשמור על האינטרסים של בית האל ושל עבודת הכנסייה. זוהי העדות שאותה עליך לשאת והחובה והמחויבות שעליך למלא כאדם. לא משנה איך הם מתעמרים בך או מתייחסים אליך בצורה לא הוגנת, אל תראה בזה התעמרות. זה לא הם שמתעמרים בך; זהו השטן שמשטה באנשים, רומס אותם ומענה אותם. האם היית אומר שהדרקון הגדול האדום כאש מתעמר בך כשהוא רודף אנשים המאמינים באל? (לא.) זו לא התעמרות בך. מדוע הוא רודף אותך? (מפני שמהותו היא להתנגד לאל.) מהותו היא להתנגד לאל. הוא מתייחס לאל כאל אויב ורואה את כל עבודתו של האל כעצם בגרונו. גם לאנשים שבהם האל בחר הוא מתייחס כאל אויבים. אם תנהה אחר האל, הוא ישנא אותך, בדיוק כפי שנאמר בכתבי הקודש: "אִם הָעוֹלָם שׂוֹנֵא אֶתְכֶם, דְּעוּ כִּי אוֹתִי שָׂנֵא רִאשׁוֹנָה" (יוחנן ט"ו 18). הדרקון הגדול האדום כאש שונא אנשים, שונא את האל, מתייחס לאל כאל אויב, ועוד יותר מכך מתייחס לחסידיו של האל כאויבים, במיוחד לאלה שמיישמים בפועל את האמת. לכן הוא רוצה לרדוף אותך, להרוג אותך, למנוע ממך לנהות אחר האל, לגרום לך לסגוד לו ולנהות אחריו, ולגרום לך לקלל את האל. אתה עשוי לומר, "אני לא אקלל אותו". ואז הוא יאיים עליך, "אם לא תקלל את האל, אתה תמות!" הוא ינסה לאלץ אותך לומר: "המפלגה הקומוניסטית טובה", ואתה תגיב, "אני לא אומר זאת". ואז הוא יאמר, "אם לא תאמר זאת, אני אקשה עליך, אני אטפל בך ואשיב לך עם עינויים אכזריים!" האם זו התעמרות בך? לא, זהו השטן שמתעלל באנשים. האם אתה מבין? (אני מבין.) עליך להיות בעל הבנה נכונה כאשר אתה מתמודד עם עניין ההתעמרות. אם תסתכל על כך מנקודת מבט אנושית, בחברה ובקרב קבוצות של אנשים, כל אדם לוקח על עצמו תפקידים הן של היותו מתעמר והן של אדם שמתעמרים בו. אך אם תסתכל על כך מנקודת המבט של האמת, אל לך לראות זאת כך. מהות ההתנהגות של כל אדם שרוצה להתעמר בך ולשלוט בך לא נחשבת התעמרות. במקום זאת, מדובר בכך שהשטן משטה ומתעלל בך, מתמרן, רומס ומשחית אותך. אם לנסח זאת באופן ספציפי, פירוש הדבר שהוא לא מתייחס אליך על פי שיטות רציונליות והומניות, ושהוא לא מתייחס אליך בצורה הוגנת, אלא הוא מאמץ את נקודת המבט והעמדה של השטן, ומשתמש במחשבותיו של השטן כמדריך שלו לאופן שבו הוא מתייחס אליך, מדבר אליך ומקיים איתך אינטראקציה. לדוגמה, נניח שאתה ואדם רע חולקים חדר. אתה מגיע ראשון, לכן עליך לבחור מיקום מתאים תחילה, ואתה בוחר את הדרגש התחתון. כאשר הוא מגיע ורואה זאת, הוא אומר, "האם היה נכון מצידך לבחור את הדרגש התחתון? אני עדיין לא בחרתי, האם תורך לבחור? אתה מעז לישון על הדרגש התחתון למרות שעדיין לא בחרתי? חוצפה! אפילו לא דיברת איתי על כך ופשוט בחרת לישון על הדרגש התחתון. עלה לדרגש העליון!" אתה מגיב, "למה שאתה לא תישן על הדרגש העליון? אתה הגעת אחרי; לפי הסדר הזה, אתה צריך לישון על הדרגש העליון". הוא אומר: "סדר? מעולם לא מילאתי שום פקודה! אני לא עומד בתור בשום מקום; לא הייתי עומד בתור אפילו כדי לפגוש את הנשיא! האם בכלל טרחת לברר מי אני? אתה מעז לדבר איתי על עמידה בתור – איזו חוצפה! אתה רוצה למות? עלה על הדרגש העליון!" אם כן, עליך לעלות בצייתנות ולישון על הדרגש העליון. האם זו התעמרות בך? מנקודת מבט אנושית, נראה שמדובר בהתעמרות. הוא מתייחס אליך כאל אדם תמים, כמישהו שהוא יכול לתמרן. הוא מפגין בפניך איום כוחני ומלמד אותך לקח כדי לגרום לך להבין מי הוא. זוהי נקודת מבט אנושית או נקודת מבט מתוך רגשות או בשר אנושיים. אך אם תסתכל על כך מנקודת המבט של האמת, האם תתייחס לכך באותו אופן? אתה בחרת ראשון את הדרגש התחתון, הכול היה בסדר, אך הוא התעקש שתפנה את הדרגש התחתון, והציק לך כדי שתעבור לדרגש העליון. האין זה בלתי סביר? האין הוא מענה אותך? האין הוא מתייחס אליך לא כמו אל בן אדם? האם הוא לא מתנהג בחוסר כבוד כלפיך? האם הוא לא מתנהג כאילו הוא הבוס, ומתייחס אליך כאל משרת או עבד? מה ההיגיון של מחשבותיו? כל אדם שהוא לא אימתני כמוהו, הוא משרתו, מישהו שהוא יכול לפקד עליו, מישהו שהוא יכול לענות. מנקודת המבט של האמת, אי אפשר לקרוא לזה התעמרות; מדובר בעינוי אנשים. מי מסוגל לענות אנשים? אנשים רעים, שדים, בריונים, חוליגנים, נבלים, אנשים חסרי היגיון, חסרי אנושיות ואלה שאין להם כבוד לאף אחד. לכל מקום שאליו הם הולכים, הם לא מצייתים לכללים. הם מתנהגים כאילו הם הבוסים, כאילו כל דבר טוב, משתלם או מועיל שייך רק להם. לאחרים אסור לקחת חלק בדברים כאלה או אפילו לחשוב על כך. האין אלה מעשי נבלה? (כן.) זה מה שנבלים ושדים עושים. כך הם מענים אותך, אם כך, האם לא היית מפחד? היית חושב, "בחיי, אז מסתבר שבאמת יש אנשים אימתניים כאלה. הוא אפילו חושב שאסור לי לישון על הדרגש התחתון. מה קורה?" אתה תפחד, ומאותו רגע ואילך, כשתדבר איתו, תצטרך לברור את דבריך. יהיה עליך להרהר בכך, ולחשוב: "אני לא יכול להרגיז אותו ואני לא יכול להתגרות בו. אם אתגרה בו, הוא יקשה עליי". אם יש לך דפוס חשיבה כזה, הוא השיג את מטרתו. מהי מטרתו? הוא רוצה להפחיד אותך, לגרום לך לפחד ממנו, ליצור הבדל היררכי בינך לבינו, שבו הוא הבוס ואתה המשרת, ולאן שלא תלך, יהיה עליך להקשיב לו ולהיכנע לו. האין זה העיקרון של האופן שבו השטן עושה דברים? הוא צריך להיות הבוס שלך, ואתה צריך להיות המשרת שלו. עליך להיות ממושמע באופן שרירותי כשהוא שולט בך ומשתעשע בך; עליך להיכנע לו בכל דבר. אינך יכול לעמוד מולו כשווה בין שווים; אם תרצה בזה, המצב היחיד בו תוכל להיות שווה לו יהיה כשהוא ימות – מגיע לך להיות שווה לאדם מת בלבד. אמור לי, באיזו מידה אתה סובל מההתעמרות שלו? עמוק בלבך, האם מעשיו הרעים והתנהגותו המאיימת הפחידו אותך? (כן.) קיבלת זאת כעובדה, התפשרת, ואם כך, האם אנחנו יכולים לומר שכתוצאה מכך הושחתת על ידו? הוא לגמרי שולט בך; כשהוא יעשה דברים רעים ויפר עקרונות, לא תעז לדבר כיוון שבעבר הוא שלח אותך בבעיטה אחת מהדרגש התחתון לדרגש העליון. לא תעז להתגרות בו שוב; כשתראה אותו, תעקוף אותו בדרכך, ועצם אזכורו יגרום לזיעתך הקרה להתפרץ. האם זה לא אומר שאתה מבוהל ממנו? אינך מעז להתייחס אליו בהגינות על פי עקרונות; הוא אוחז בך בחוזקה. מה המהות בכך שהוא אוחז בך בחוזקה? זה אומר שהוא מחזיק בך ושולט בך. האין זה המצב? (כן.) אם כך, כיצד אנשים צריכים לגשת למצב הזה כדי להימנע מכך שישלטו בהם? עליך להתייחס לעניין של אנשים רעים שמתעמרים באחרים כתופעה שבה השטן משחית אנשים ומתעלל בהם. לאחר שתראה את המהות הזו לאשורה, כיצד עליך לגשת אליה? עמוק בלבך, עליך לתעב ולדחות את האנשים הרעים ולא לפחד מהם. עליך לחשוב, "אה, אתה רוצה שאני אִישַׁן על הדרגש העליון? בסדר, אני אישן על הדרגש העליון. אבל היום ראיתי מעשים של עוד אדם רע, זיהיתי את המהות של עוד אדם רע, ומעתה ואילך אוכל להבחין בסוג נוסף של התנהגות שבו נוקטים אנשים רעים במהלך חיי היומיום שלהם ומאחורי גבם של אחרים. החל מהיום אעקוב מקרוב אחר מה שהם אומרים ועושים, ואם הם עוסקים בהונאה. אם בית האל ישתמש בהם, אבדוק אם הם פועלים על פי עקרונות, אם הם מקיימים את האינטרסים של בית האל, אם הם נוהגים בבזבוז עם מנחות ואם הם עדיין מענים אחרים". עמוק בתוך לבך, עליך להתפלל: "אלוהים, אנא חשוף את האדם הרע הזה, אפשר לי להבחין במעשיו הרעים ובמהותו. עזור לי לאסוף ראיות למעשיו הרעים, והענק לי אומץ, אפשר לי לא לפחד מאנשים רעים, להיות בעל אמונה וכוח להילחם נגדם". למרות שעדיין תחלוק איתו את אותו החדר, ועל פני השטח דבר לא ישתנה, עמוק בתוך לבך לא תפחד ממנו משום שכל מה שהוא יעשה לך אינו התעמרות; זוהי התגלות וחשיפה של טבעו השטני. כשתתייחס אליו כך, האם עדיין תפחד ממנו? עם כל מעשה רע שהוא יחשוף וכל מילה לא הגיונית שהוא יבטא, אתה תקלל אותו בלבך ותאמר, "אתה שד, אתה שטן, אתה עושה רע ומתנגד לאל, ובמוקדם או במאוחר אתה תקולל. האל לא ייתן לך להימלט; בסופו של דבר אתה תיחשף!" כך עליך להתמודד עם אנשים רעים. עליך להיות בעל אמונה וכוח להילחם בהם, ועליך להתפלל לאל, ואז יהיה כוח בלבך ולא תפחד מהם. מה דעתך על כך? האם טקטיקות אלה אינן יעילות? (הן יעילות.) כאשר תבחין בהם כך מנקודת המבט של האמת, האם זה לא מעשי יותר ממה שהוריך לימדו אותך: "לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך"? מה הטעם בהישמרות? אינך יכול להישמר מפני השטן שמתעלל בך ומשחית אותך. לא ניתן להישמר מפני ההשחתה וההתעללות של השטן – הדברים האלה נמצאים בכל מקום. השחתת אנשים על ידי השטן אינה רק על פני השטח, היא לא חיצונית בלבד. היא משחיתה אותך גם במחשבותיך. האם אתה יכול להישמר מפני השחתה זו? הדבר החשוב ביותר הוא שתצייד את עצמך באמת ושתסמוך על האל. לא רק שעליך להבחין במעשיהם של אנשים רעים, אלא עליך להבחין גם במהותם של אנשים רעים, ובו בזמן, עליך להבחין במחשבות ובנקודות המבט השונות שמבטאים אנשים רעים. לאחר מכן, הצטייד באמת, והשתמש בדברי האל ובאמת כדי לחשוף ולנתח אותם, כך שגם אחיך ואחיותיך יוכלו להשיג הבחנה. ואז, כולם יוכלו לקום ולדחות אותם יחד. כמה נפלא זה יהיה? אם תהיה תמיד במצב של מגננה, תמיד תעמוד על המשמר, תמיד תסרב או תימנע, זה אומר שאתה פחדן, זהו לא ביטוי של אדם שמתגבר.

לאחר ששיתפנו על כל הדברים הללו, האם יש לכם עכשיו השקפה חדשה על עניין ההתעמרות כלפי אנשים? האם נכון להתעמר? (לא.) מהו טבעה של התעמרות? (כשאנשים רעים מענים אחרים.) במהותה, התעמרות היא כשאנשים רעים והשטן מענים אחרים ומשטים בהם. ומהו טבעו של אדם הנתון להתעמרות? (להיות חלש, לא ליישם בפועל את האמת, לא להעז להתקומם ולהתנגד.) נכון, פחד מאנשים רעים, פחד מכוחות רעים, היעדר אמונה ביכולת להילחם בשטן, היעדר אמונה ביכולת לזהות, להבחין ולראות לאשורם את פניו המכוערות של השטן, והיעדר אמונה ביכולת להתנגד לרמיסת השטן ולהתעללותו בך – האין זה טבעו? (כן.) אנשים חסרי אמונה תמיד מסובכים בלבם; הם תמיד מפחדים וחושבים, "אסור שאחרים יציקו לי. אני לא מציק לאחרים, ואסור שאחרים יציקו לי, בדיוק כפי שאמרה לי אמי, 'לעולם אל לך לפגוע בזולת מתוך כוונה, אך עליך להישמר תמיד מפני הנזק שאחרים עלולים לגרום לך'". הם מתפללים לאל ואומרים, "אלוהים, בבקשה אל תיתן לי להיתקל באנשים רעים; אני הססן, תמיד הייתי תמים ופשוט. אני מאמין בך ונוהה אחריך; אתה חייב להגן עלי!" אלה דברים של אדם חסר עמוד שדרה. שמעת אמיתות כה רבות, ואתה מבין כל כך הרבה אמיתות. אינך מפחד מהשדים ומהשטן, אבל אתה מפחד מאדם רע? האם אתם מפחדים מהדרקון הגדול האדום כאש? (אם אתפס, אני אפחד, אבל אני יכול להתפלל לאל ולסמוך עליו.) זה אומר שאינך מבוהל מהרוע שלו. זהו גם ביטוי שמגיע רק עם יסוד מסוים של אמונה. יש אנשים שאומרים: "אתה אומר שאני מפחד מהדרקון הגדול האדום כאש. אילו פחדתי מהדרקון הגדול האדום כאש, האם הייתי יכול להגיע עד הלום? האין זו עובדה? אך אם תבקש ממני לומר שאני לא מפחד מהדרקון הגדול האדום כאש, עדיין ארגיש מעט חשש לומר זאת. מה יקרה אם הדרקון הגדול האדום כאש ישמע על כך?" עדיין יש שם פחד כלשהו. אנשים כאלה חוששים מעט לומר בפומבי שהדרקון הגדול האדום כאש מרושע ואכזר; חסרה להם האמונה הזו ושיעור קומתם עדיין נמוך מדי. אני לא מבקש ממך להתעמת בגלוי עם הדרקון הגדול האדום כאש או להתגרות בו. אך לכל הפחות, עמוק בלבך, עליך לדעת שהדרקון הגדול האדום כאש, השד הזה, מתעלל, משחית, מרמה, רומס אנשים, ואז טורף אותם. זו לא התעמרות; זה לא שהוא מתעמר במאמינים ומענה אותם משום שהם תמימים, מצייתים לכללים ושומרי חוק. אלה שטויות, זו אמירה חסרת הבנה רוחנית. הדרקון הגדול האדום כאש מתעלל בך. כיצד הוא מתעלל בך? הוא מאיים, מפחיד, רודף ומענה אותך. מה מטרתו בכך שהוא מתעלל בך? לגרום לך לוותר על אמונתך, לגרום לכם להתכחש לאל, לנטוש את האל, ואז להתפשר איתו, ובסופו של דבר, לגרום לך לסגוד לו, לנהות אחריו, להיות משועבד לו, לקבל את מחשבותיו השונות ולכרוע בפניו בסגידה. הוא מתענג על כך; זו מטרתו בכך שהוא רודף אותך. מכיוון שהוא רואה שאתה נוהה אחר האל ולא אחריו, הוא מקנא, והוא לא מרפה ממך. כמובן, אם אינך נוהה אחר האל, האם הוא ירפה ממך? (לא, הוא מתעלל גם באלה שלא מאמינים באל.) נכון, בלשון הדיבור, זה בדיוק מה שהוא; ליתר דיוק, זוהי מהות טבעו. הוא עדיין מתעלל, מוליך שולל ורומס אפילו את אלה שהולכים אחריו, אלה ששרים את שבחיו, ולאחר שהוא משתמש בהם, הוא זורק אותם, ואפילו הורג כמה מהם כדי לסתום את פיותיהם, ובסופו של דבר טורף אותם לחלוטין. בכל מקרה, זה לא נגמר טוב עבורם. יהיה אשר יהיה, אנשים צריכים לראות בבירור שהמטרה הסופית של התניית משפחות והחדרת מחשבות ונקודות מבט שונות לאנשים היא לא באמת כדי להגן עליהם או להוביל אותם לנתיב הנכון. במקום זאת, המטרה היא להרחיק אנשים מהאל, לגרום להם לחיות על פי הפילוסופיות של השטן, ולגרום לאנשים לקבל שוב ושוב ובאופן מחזורי את המחשבות הדורסניות השונות ואת ההתניה של מגמות רעות שונות שמגיעות מהחברה ומהשטן. אין זה משנה מהן הכוונות או המטרות הראשוניות של המשפחות שעושות זאת, בסופו של דבר, הדבר לא יכול להנחות אנשים אל הנתיב הנכון או להוביל אותם להיכנס למציאות-האמת, ובסופו של דבר לזכות בישועה. לפיכך, המחשבות ונקודות המבט השונות שמגיעות מהמשפחות הן דבר שעליו אנשים חייבים לוותר, משהו שעליהם לוותר עליו בתהליך החתירה אל האמת ובנתיב החתירה אליה. ובכן, בואו נסיים כאן את השיתוף שלנו להיום. להתראות!

4 במרץ 2023

הערות שוליים:

א. האן שין היה מצביא מפורסם משושלת האן, שלפני שהתפרסם, נאלץ לזחול בין רגליו של קצב שלעג לו על פחדנותו.