האם שיתפתם במהלך הכינוסים שלכם על הנושאים בהם עסקנו לאחרונה? (אלוהים, שיתפנו על נושאים אלה במהלך הכינוסים שלנו.) מה עלה מהשיתוף שלכם? האם נתקלתם בתגליות או בהבנות חדשות? האם הנושאים האלה שעליהם שיתפנו קיימים בחיי היומיום של אנשים? (כולם קיימים. לאחר שהקשבתי מספר פעמים לשיתוף של האל על הנושאים האלה, גיליתי שהחינוך של הורינו וההתניה של משפחותינו העוברת מדור לדור השחיתו אותנו באופן עמוק למדי. מאז ילדותנו, הורינו החדירו בנו טיפין טיפין את המחשבות האלה, כגון "אדם משאיר את שמו מאחור בכל מקום בו הוא שוהה, בדיוק כפי שאווז משמיע את קריאתו בכל מקום בו הוא עף". לאחר שהמחשבה הזו הוחדרה בי, האמנתי שבחיים, על מנת להימנע מהתעמרות ומהתנשאות, אדם צריך להיות טוב יותר מהשאר ולהתבלט בקהל. בעבר חשבתי שהמחשבות האלה שהורינו לימדו אותנו הן לטובתנו ולהגנתנו. דרך מספר פעמים של שיתוף ונתיחה על ידי האל, הבנתי שהמחשבות האלה שליליות והן אמצעים של השטן להשחית אנשים. הן מרחיקות אותנו מהאל יותר ויותר, מובילות אותנו עמוק יותר אל תוך שחיתותו של השטן, ומרחיקות אותנו יותר ויותר מהישועה.) בקיצור, יש צורך לשתף על הנושאים האלה, הלא כן? (אכן, כן.) לאחר שמשתפים מספר פעמים על הדברים האלה, אנשים רוכשים הבנה עמוקה יותר של המחשבות ונקודות המבט שמשפחותיהם מחדירות בהם, והם מבינים אותן באופן מדויק יותר. לאחר שמשתפים על הדברים האלה, האם יחסיהם של אנשים עם משפחותיהם והוריהם לא יהפכו מנוכרים יותר? (לא. בעבר, תמיד הרגשתי שהוריי הפגינו כלפיי טוב לב, אך לאחר ששמעתי את השיתוף של האל, הבנתי שהמשימה של הוריי הייתה ללדת אותי ולגדל אותי. יתר על כן, המחשבות שהם החדירו בי מגיל צעיר השחיתו אותי. לאחר שזיהיתי זאת, אין לי חיבה כה רבה אליהם.) ביחס למחשבותיהם, לאנשים יש כעת בראש ובראשונה הבנה מדויקת של האחריות של הוריהם והחסד שהם מראים להם בגידולם; הם כבר לא מסתמכים על רגשות, רגזנות או קשרי דם פיזיים כדי להתמודד איתם. במקום זאת, הם יכולים לגשת למשפחתם ולהוריהם באופן רציונלי מנקודת המבט והעמדה הנכונות. כך, אנשים עוברים שינוי משמעותי באופן שבו הם מתייחסים לנושאים האלה, והשינוי הזה מאפשר להם לעשות קפיצה עצומה מבחינת היווכחותם בחיים ודרישותיו של האל מהם. לפיכך, שיתוף על הנושאים האלה מועיל והכרחי לאנשים, מפני שכל אלה הם דברים שבני האדם זקוקים להם וחסרים אותם.

בין היתר, הנושאים ששיתפנו עליהם קודם לכן, הנוגעים להתניית משפחתו של אדם, סבבו בעיקר סביב מטרות ועקרונות להתנהלות, דרכים ואמצעים להתמודדות עם העולם, השקפה על החיים והקיום, ושיטות וכללי הישרדות. כל אלה הם נושאים הכרוכים בהתניה של מחשבות ונקודות מבט של אנשים. ככלל, אף אחת מהמחשבות ונקודות המבט השונות שהנחילו המשפחות וההורים אינה חיובית, ואף אחת מהן לא יכולה באמת להנחות אדם לנתיב הנכון, או לעזור לו לבסס השקפה נכונה על החיים, שתאפשר לו למלא את אחריותו וחובותיו כיציר בריאה בנוכחות הבורא. כל מה שההורים והמשפחה מלמדים אותך מוביל אותך לכיוון העולם ומגמותיו הרעות. מטרתם בהתניה שלך עם מחשבות ונקודות מבט אלה היא לעזור לך להשתלב בצורה חלקה יותר בחברה ובמגמות רעות, ולהיות מסוגלים להסתגל טוב יותר למגמות רעות ולדרישות השונות של החברה. בעוד שתורות אלה עשויות לספק לך אמצעים ושיטות הגנה מסוימים, כמו גם שיטות מסוימות להשגת מעמד טוב יותר, מוניטין, הנאה חומרית ודברים אחרים בחברה ובקרב קבוצות של אנשים, מחשבות אלה עצמן שהוחדרו בך על ידי משפחתך מובילות אותך לתוך מגמה רעה אחת אחר השנייה, גורמות לך להשתרש בעולם, בחברה ובמגמות רעות, עד שאינך יכול יותר לחלץ את עצמך. הן מביאות עליך צרה אחר צרה ומעמידות אותך שוב ושוב בפני דילמות, מותירות אותך כשאינך בטוח כיצד להתמודד עם העולם האנושי וכיצד להיות אדם אמיתי, אדם החי באור, אדם ישר, טוב לב ובעל חוש צדק. לכן, התניית המשפחה שלך לא מאפשרת לך לחיות בעולם הזה עם כבוד רב יותר, עם אופי וצלם אנוש. במקום זאת, היא גורמת לך לחיות בעיצומם של קונפליקטים ומאבקים סבוכים שונים, במערכות יחסים בין-אישיות מורכבות שונות, וחושפת אותך להסתבכויות רבות בעולם, לשעבוד ואפילו לבלבול. כאשר אתה פונה להוריך ומשתף אותם בכל הדברים האלה, הם ישתמשו בטקטיקות שונות כדי לייעץ לך כיצד להיות ערמומי יותר, ערום, בקי בהוויות העולם וקשה יותר להבנה כשאתה חי בין אנשים, במקום לכוון אותך לכיוון הנכון, לעזור לך לוותר על כל הדברים האלה ולשחרר את עצמך, להתייצב בפני הבורא ולהתמסר להסדריו, ולהכיר בבירור בכך שגורלם של אנשים וכל אשר להם נתון בידי האל, ושעליהם להתמסר לכל דרישה שבאה מהאל, לריבונותו ולתזמוריו. זהו מצב החיים של אנשים שמשפחותיהם התנו אותם על ידי המחשבות השונות הללו. בקיצור, בין אם המחשבות המותנות על ידי משפחתך מדגישות תהילה או רווח, תחרות עם אחרים או ידידות איתם, אין זה משנה במה הן מתמקדות, בסופו של דבר הן יכולות להוביל את האמצעים, השיטות והכללים שלך להישרדות בעולם האנושי רק כדי שתהפוך למתוחכם, חסר רחמים, ערמומי וזדוני יותר ויותר, במקום להפוך אותך לאדם כן, טוב לב וישר יותר, ובמקום לעזור לך להבין טוב יותר כיצד להתמסר להסדרי הבורא. לכן, ההתניה של משפחתך יכולה רק להרחיק אותך מהאל, מהאמת ומדברים חיוביים, ולהשאיר אותך לא בטוח כיצד לחיות בדרך שבני אדם באמת צריכים לחיות, בדרך מכובדת. תר על כן, המחשבות שרכשת מהתניית המשפחה שלך יהפכו אותך בהדרגה לקהה חושים ואטום יותר, או בלשון הדיבור, לבעל עור פיל. בהתחלה, אם היית משקר לעמיתים, לבני כיתה ולחברים שלך, הדבר היה גורם לפניך להסמיק, ללבך לפעום במהירות ולמצפון שלך להרגיש אשמה. עם הזמן, כל התגובות המודעות האלה יתפוגגו: פניך לא יסמיקו, לבך לא יפעם במהירות, והמצפון שלך לא יטריד אותך יותר. כדי לשרוד, תשתמש בכל האמצעים, אפילו תרמה את האנשים הקרובים אליך ביותר, כולל את הוריך, אחיך והחברים הכי טובים שלך. תחפש כיצד להרוויח מהם כדי לשפר את חייך ולהגביר את כבודך והנאתך – זוהי קהות חושים. בתחילה, יתכן שתרגיש מעט אשמה ומצפונך ירעד מעט. עם הזמן, תחושות אלה ייעלמו, ואתה תשתמש בנימוקים משכנעים יותר כדי להרגיע את עצמך, ותאמר, "כאלה הם אנשים. אינך יכול להיות בעל לב רך בעולם הזה. להיות רך לב כלפי אחרים זה אומר להיות אכזרי לעצמך. בעולם הזה החלשים הם טרף לחזקים. החזקים משגשגים והחלשים גוועים, המנצחים הופכים למלכים והמפסידים הופכים לפושעים. אם תצליח, אף אחד לא יחקור כיצד הצלחת, אך אם תיכשל, לא יישאר לך דבר". בסופו של דבר, אנשים ינקטו במחשבות ובנקודות המבט האלה כדי לשכנע את עצמם, ויהפכו אותן לבסיס לאופן שבו הם עוסקים בכל דבר, וכמובן, לאמצעי להשגת מטרה. אם כך, היכן כולכם מוצאים את עצמכם כעת? האם הגעתם לנקודה של קהות חושים, או עדיין לא? נניח שהיה לך עסק, והעסק הזה היה קשור לעתידך, לאיכות החיים שלך ולמוניטין שלך בחברה. אם השיטות שלך היו ערמומיות מספיק, והיית יכול לרמות כל אחד, היית חי חיים טובים יותר מאחרים, היו לך ערימות של מזומנים, ולא היית צריך להיכנע יותר לרצונותיו של אף אחד. מה היית עושה אז? האם היית הופך לקהה חושים, כל כך חסר רגש, שהיית יכול לרמות מישהו ולהרוויח כסף על חשבון אחרים? (סביר להניח שהייתי עושה זאת.) סביר להניח שכן. הדבר צריך להשתנות; זהו הצביון המושחת הקיים עמוק בתוך האנושות. כשהאנושיות נעדרת, מה שנותר הוא חיים המתנהלים בהתאם לצביונו המושחת של אדם, וכן נותרות מחשבות ונקודות מבט שונות שהשטן מחדיר. ללא מצפון, היגיון ותחושת בושה, חייו של אדם מצטמצמים לקליפה בלבד, לכלי ריק, והם מאבדים מערכם. אם עדיין יש לך תחושה מסוימת של בושה, וכאשר אתה משקר, מרמה או פוגע באחרים אתה מסוגל לבחור מי נמצא בצד המקבל, ואינך פוגע פשוט בכל אחד, אזי עדיין יש לך מצפון ואנושיות מסוימים. אך אם אתה יכול לרמות או לפגוע בכל אחד ללא סייג, אתה באמת כולך שטן של ממש. אם אתה אומר, "אני לא יכול לרמות את הוריי, קרוביי, חבריי, אנשים תמימים, ובמיוחד לא את אחיי ואת אחיותיי בבית האל, ואני לא יכול להונות לגבי מנחות האל", אזי עדיין יש לך גבולות מוסר מסוימים, ואתה עדיין יכול להיחשב כאדם עם מצפון מסוים. עם זאת, אם חסרה לך אפילו מידה קטנה זו של מצפון וגבולות, אינך ראוי להיקרא אנושי. אם כך, לאיזו נקודה הגעתם? האם יש לכם גבולות? אם הייתה לכם הזדמנות או צורך ממשי, האם הייתם יכולים לרמות את הוריכם, אחיכם וחבריכם הקרובים ביותר? האם אתם יכולים לרמות את אחיכם ואחיותיכם, לנצל אותם או אפילו להונות לגבי מנחות האל? אם הייתה עומדת בפניך הזדמנות כזו, ואף אחד לא היה מגלה זאת לעולם, האם היית יכול לעשות זאת? (עכשיו אני מרגיש שאני לא יכול לעשות זאת יותר.) מדוע אינך יכול לעשות זאת יותר? (משום שאני מפחד מהאל, במידה מסוימת יש לי לב ירא-אל, וגם מפני שמצפוני לא מאפשר זאת.) הגישה שלך היא שאתה מרגיש פחד בלבך ושיש לך לב ירא-אל, ומצפונך לא יאפשר זאת. הבה נשמע אנשים נוספים. האם יש לכם גישה לגבי הדבר? אם לא, אם מעולם לא שקלת את הנושא הזה ואינך מרגיש כלום כשאתה רואה אחרים עושים זאת, אתה בסכנה. אם אתה רואה מישהו עושה דברים כאלה ואינך מרגיש שנאה, אין לך גישה כלפי מעשיו ואתה מרגיש קהה חושים, אזי אינך שונה ממנו ויתכן שתתנהג באופן דומה. עם זאת, אם גישתך כלפי הדבר ברורה, אם אתה יכול לשנוא אנשים כאלה ולנזוף בהם, אזי יתכן שלא תבצע מעשים כאלה. אם כן, מהי גישתכם? (צריך להיות לי סוג של לב ירא-אל. מנחות האל מוגדרות כקדושות ובשום אופן לא ניתן להתעסק בהן או לקחת אותן לשימוש אישי.) אין לקחת מנחות לשימוש אישי: דבר זה נעשה מתוך חשש מעונש. אך מה לגבי עניינים אחרים? אם היית מעורב בהונאת פירמידה, האם היית יכול להביא את עצמך למצב שבו אתה מרוויח על חשבון החברים הקרובים ביותר שלך, מרמה אותם בשפה מליצית וגורם להם להצטרף, ובכך מרוויח מזה כסף? האם תוכל לעשות זאת לחבריך הקרובים ביותר, לקרוביך, או אפילו להוריך ולאחיך ואחיותיך? אם קשה לך לומר, אזי כשאתה אומר שלא היית לוקח את מנחות האל לשימושך האישי, ייתכן שהדבר לא היה יכול להיות אפשרי עבורך, הלא כן? הבה נשמע מישהו נוסף. (במובן אחד, עלינו להבין את צביונו הצודק של האל בעניין זה. אסור לעולם לגעת במנחות האל. במובן אחר, אנו מרגישים שזה חוסר אנושיות לעשות דבר כזה. לכל הפחות, קו הבסיס הנמוך ביותר שצריך להיות לאדם הוא, שהמצפון שלו מאפשר זאת.) הגישה שלכם היא שעשיית דברים כאלה היא חסרת אנושיות ושאדם צריך לפעול בדרכים שהמצפון שלו מאפשר לעשותם. עוד מישהו רוצה לדבר? (אני חושב שכבן אנוש, גם אם אדם לא מאמין באל, אם הוא אדם בעולם שיש לו מצפון ובסיס מוסרי, אסור לו לעשות דברים שפוגעים במשפחה שלו. כעת, כשאנחנו מאמינים באל ומבינים אמיתות מסוימות, אם מישהו עדיין יכול לעשות דברים שפוגעים באחיו ובאחיותיו, לפגוע בחבריו או להונות ביחס למנחות האל, אדם כזה גרוע אף יותר מהכופרים. בנוסף, לפעמים אנשים עשויים לחשוף מחשבות ורעיונות מסוימים, אך כשהם חושבים על מהות צביונו של האל, ומבינים שגם אם איש בסביבה לא צופה בהם, או אם איש לא יודע על הפעולות האלה, האל עדיין בוחן הכול, והם לא מעזים לעשות דברים כאלה – יהיה להם סוג של לב ירא-אל.) מבחינה אחת, התנהגות כזו מעידה על כך שלאנשים חסר לב ירא-אל; מבחינה אחרת, לאנשים שמסוגלים לעשות את הדברים האלה חסרה אפילו האנושיות הבסיסית ביותר. הסיבה לכך היא שכבן אנוש, גם אם אינך מאמין באל, אסור לך לבצע מעשים כאלה. אדם עם מצפון ואנושיות צריך להיות ניחן בתכונה זאת. רמאות, פגיעה וגניבה הם מטבעם דברים שאסור לאדם טוב ורגיל לעשות. אפילו לאנשים שלא מאמינים באל יש עדיין גבולות מסוימים באופן שבו הם מתנהלים, קל וחומר לך, שמאמין באל וששמעת דרשות כה רבות: אם אתה עדיין מסוגל לעשות את הדברים האלה, לא תגיע לגאולה. זהו אדם חסר אנושיות – שד. הקשבת לדרשות כה רבות, ובכל זאת, אתה עדיין יכול לבצע כל מיני מעשים רעים הקשורים לרמאות ולנוכלות – זו המשמעות של להיות חסר אמונה. מיהו חסר אמונה? זהו מישהו שלא מאמין בהשגחתו של האל או לא מאמין שהוא צודק. אם אינך מאמין בהשגחתו של האל, האין פירוש הדבר שאינך מאמין בקיומו? אתה אומר, "האל מתבונן בי, אך היכן האל? מדוע אינני רואה אותו? מדוע אינני מרגיש אותו? אני מרמה ועושק אנשים שנים כה רבות; מדוע אני לא נענש? אני עדיין חי חיים נוחים יותר מחייהם של אחרים". זהו היבט אחד של התנהגותו של אדם חסר אמונה. היבט נוסף הוא, שלא משנה כמה אמת שותפה, הוא דוחה את כול כולה. הוא לא מקבל את האמת אף פעם. מה הוא כן מקבל? הוא מקבל מחשבות ונקודות מבט שמיטיבות עימו. מה שמיטיב עימו ומגן על האינטרסים שלו, זה מה שהוא עושה. הוא מאמין רק באינטרס אישי מיידי, לא בהשגחתו של האל ולא במושג הגמול. זו המשמעות של להיות חסר אמונה. עבור אדם חסר אמונה, מה הטעם להאמין באל? חסרי האמונה בבית האל מתאפיינים בדבר אחד: עשיית רע. אבל לא נדון בקץ הסופי של האנשים האלה; הבה נחזור לנושא שעליו שיתפנו.

המחשבות השונות שמותנות ומוחדרות באנשים על ידי משפחותיהם לא נועדו להביא אותם בפני האל, והן לא מחדירות בהם מחשבות חיוביות. במקום זאת, הן מחדירות מחשבות שליליות שונות, אמצעים, עקרונות ושיטות שליליים שונים להתנהלות עצמית, ובסופו של דבר מובילות אנשים לנתיב ללא מוצא. בקיצור, המחשבות השונות שמשפחות מחדירות באנשים לא עומדות אפילו בסטנדרטים הבסיסיים של אנושיות, היגיון ומצפון שבהם אדם צריך להיות ניחן. אם אדם ניחן אפילו בשמץ של מצפון והיגיון, זהו רק המעט שנותר ושהשטן טרם השחית או שחק. יתר האמצעים והשיטות השונים שלהם להתנהלות עצמית מגיעים ממשפחתם, ואפילו מהחברה. לפיכך, לפני שאדם נושע, כל מחשבה או נקודת מבט שמשפחתו מתנה בו, לא משנה מה הן, עומדות בסתירה למה שהאל מלמד אנשים. הן לא יכולות לגרום להם להבין את האמת, והן לא יכולות להוביל אותם לנתיב הישועה; הן יכולות להוביל אותם רק לנתיב ההשמדה. לכן, כשאדם בא לבית האל, אין זה משנה מהו גילו, איזה סוג של חינוך הוא קיבל, מהו הרקע המשפחתי שלו ומהי לדעתו מידת האצילות של מעמדו, עליו להתחיל מאפס כדי ללמוד כיצד להתנהל, כיצד לקיים אינטראקציה עם אחרים, כיצד לטפל בעניינים שונים וכיצד להתמודד עם אנשים ודברים שונים. תהליך למידה זה כולל קבלה והבנה של מחשבות ונקודות מבט חיוביות שונות מהאל, התואמות לאמת, כמו גם עקרונות ליישום בפועל ולטיפול בעניינים שונים. תהליך זה מבוסס אך ורק על קבלת האמת. אם לא תקבל את האמת, המחשבות ונקודות המבט המקוריות שלך יישארו ללא שינוי. משום שלא תקבל את המחשבות וההשקפות החיוביות והנכונות שבאות מהאל, העקרונות, האמצעים והשיטות שלך להתמודד עם העולם יישארו ישנים וללא שינוי. אנשים מתחילים ללמוד כיצד להיות אנשים אמיתיים, אנשים רגילים, בעלי היגיון ומצפון, כשהם מתחילים לקבל מחשבות ונקודות מבט חיוביות, ומתחילים לקבל את האמת ואת תורתו של האל. יש אנשים שאומרים, "אני מאמין באל במשך עשר, עשרים או שלושים שנה, ועדיין לא קיבלתי מחשבה או נקודת מבט אחת מהאל, ולא קיבלתי שום אמת מדברי האל." די בכך כדי להראות שאמונתך באל לא כנה, שעדיין אינך יודע מהי האמת, ושלא למדת כיצד להתנהל. אם אתה אומר, "מהרגע שהתחלתי להאמין באל, התחלתי לקבל באופן רשמי את תורתו של האל בנוגע לדרישות שונות מבני אדם ואת המחשבות, נקודות המבט, העקרונות והאמרות שבני אדם צריכים להחזיק", אזי למדת כיצד להיות אדם אמיתי מהיום שבו התחלת להאמין באל, ומהיום שבו התחלת ללמוד כיצד להיות אדם אמיתי, התחלת לצעוד בנתיב הישועה. מהרגע שבו אתה מתחיל לקבל מחשבות ונקודות מבט שבאות מהאל, זהו הרגע שבו אתה מתחיל לצעוד בנתיב הישועה, האין זה כך? (אכן, כן.) אם כך, האם התחלתם? האם התחלתם כבר, האם עדיין לא התחלתם, או שהתחלתם לפני זמן רב? (באמצעות השיתוף והניתוח של האל במהלך השנתיים האחרונות על המחשבות וההשקפות השגויות שקיימות אצל אנשים, כולל התניית המשפחה וכך הלאה, התחלתי להרהר בעצמי ולהתנער לאט לאט מהפילוסופיות השטניות שבהן החזקתי, ולהרהר כיצד עליי לחתור לדברי האל. לפני כן לא הקדשתי תשומת לב רבה להתבוננות פנימית עמוקה כל כך.) הצהרה זו מציאותית למדי. התחלת רק בשנתיים האחרונות; קשה להצביע על השנה או היום המדויקים, אך אין זה משנה, התחלת בשנה-שנתיים האחרונות. זה אובייקטיבי יחסית. מה לגבי אחרים? (לא חשבתי באמת איך להשקיע מאמץ בשינוי המחשבות ונקודות המבט שמשפחתי התנתה בי. לאחרונה, לאחר שהקשבתי לשיתוף של האל בהקשר זה, מחשבותיי החלו להשתנות בהדרגה במידת מה, אך לא התמקדתי באופן ספציפי בחתירה אל שינוי בתחום זה.) התודעה שלך הפכה לתפיסתית יותר. אם תמשיך לחפש ולהיכנס עמוק יותר בחיי היומיום שלך, אם תוכל להיות קפדן ומדויק יותר בעניינים ספציפיים, אם תיכנס לזה בצורה מדויקת יותר, תהיה לך תקווה לשינוי. האין זה המצב? (אכן, כן.) אם יש לך תקווה להשיל מחשבות ונקודות מבט ישנות, ולהיות מסוגל להבחין באנשים ובדברים, להתנהל ולפעול מהעמדה ומנקודת המבט הנכונות, כך תוכל להשיג ישועה. בטווח הארוך, תוכל לזכות בישועה, אך אם לדבר באופן מעשי יותר על כאן ועכשיו, אתה יכול להיות כשיר למלא את חובתך, ובמיוחד כשיר להיות מנהיג ועובד; אך הדבר תלוי במוכנות שלך עצמך להשקיע מאמץ בכל האמת כולה, ובמוכנות שלך להשקיע מאמץ ולשלם את המחיר עבור דברים חיוביים ועניינים שונים הקשורים לעקרונות. אם אתה רוצה לשנות את עצמך בתודעתך בלבד, אך אינך משקיע מאמץ ואינך רציני לגבי אמיתות בחיי היומיום שלך, אם אין לך לב שצמא לדברים חיוביים, אזי התודעה הזו תדעך במהירות ותיעלם. כל מחשבה ונקודת מבט המעורבות בכל אחד מהנושאים עליהם אני משתף, בלתי נפרדות מחייהם האמיתיים של אנשים. הן לא סוג של תיאוריה או סיסמה; הן קשורות למחשבות ולנקודות המבט שלך בהתמודדות עם דברים בחיי היומיום שלך. המחשבות ונקודות המבט שלך קובעות את הכיוון אליו אתה נוטה בעת נקיטת פעולה. אם המחשבות ונקודות המבט שלך חיוביות, לשיטות ולעקרונות שלך בטיפול בדברים תהיה נטיה חיובית, והתוצאה של הטיפול בעניינים כאלה תהיה טובה יחסית ובהתאם לכוונותיו של האל. אך אם המחשבות ונקודות המבט שלך מנוגדות לאמת ולדברים חיוביים או סותרות את הדברים האלה, אזי הדחף לאופן שבו תתמודד עם עניינים כלשהם יהיה שלילי, והתוצאה הסופית של הטיפול בעניין זה בהחלט לא תהיה טובה. אין זה משנה מהו המחיר שתשלם או כמה מחשבה תשקיע בטיפול בעניין הזה, לא משנה מה יהיו כוונותיך, השאלה היא כיצד האל יתייחס לתוצאה. כיצד האל יאפיין את העניין הזה. אם האל יגדיר את העניין הזה כגורם משבש, מפריע, הרסני או מוביל להפסד בתוך בית האל, אזי מעשיך רעים. אם מעשיך הרעים אינם חמורים, יתכן שהם יובילו לייסור, שיפוט, תוכחה וגיזום, בעוד שמעשים רעים כבדים יותר עלולים להוביל לעונש. אם לא תפעל על בסיס עקרונות-האמת ובמקום זאת תישען על המחשבות ונקודות המבט השגויות של הכופרים, ותבסס את פעולותיך על הדברים האלה, מאמציך יהיו לשווא. גם אם שילמת מחיר גבוה והשקעת מאמץ רב, התוצאה הסופית שלך עדיין תהיה לשווא. כיצד האל מתייחס לעניין זה? כיצד הוא מאפיין זאת? כיצד הוא מתמודד עם זה? לכל הפחות, מעשיך לא טובים, הם לא נושאים עדות לאל ולא מביאים לו כבוד, והמחיר ששילמת והמאמץ הנפשי שהשקעת לא ייזכרו; הכול לשווא. האם אתה מבין? (כן.) לפני שאתה עושה משהו, קח את הזמן וחשוב היטב, שתף יותר עם אחרים, חפש בהירות לגבי עקרונות לפני שאתה פועל, ואל תפעל ברגזנות או באימפולסיביות כשהאנוכיות והרצונות שלך מניעים אותך. יהיה הקץ אשר יהיה, בסופו של דבר תצטרך לשאת זאת בעצמך, ולא משנה מה תהיה התוצאה, האל יחרוץ משפט. אם אתה מקווה שמעשיך לא יהיו לשווא, שהאל יזכור אותם, או טוב מכך, שהם יהפכו למעשים טובים והאל יהיה מרוצה מהם, אזי עליך לחפש את העקרונות לעתים קרובות יותר. אם לא אכפת לך מהדברים האלה, אם לא משנה לך אם מעשיך טובים או אם האל מרוצה מהם, ואפילו לא אכפת לך אם תיענש, אלא אתה חושב, "זה לא משנה, ממילא לא אוכל לראות או להרגיש זאת כעת", אם יש לך את המחשבות ונקודות המבט האלה, הרי שכאשר תפעל, לא יהיה לך לב ירא-אל. אתה תהיה עז מצח, חסר מעצורים ומופקר, ללא כל אכפתיות או ריסון לגבי שום דבר. ללא לב ירא-אל, סביר מאוד להניח שכאשר תפעל, תסטה בכיוון שתלך בו. על פי הטבע האנושי והאינסטינקטים האנושיים, סביר להניח שהתוצאה הסופית תהיה שבפעולותיך לא רק שלא תרצה את האל ושהוא לא יזכור אותך, אלא שהן גם יהוו שיבושים, הפרעות ומעשים רעים. אם כך, די ברור מה יהיה קיצך הסופי וכיצד האל יתייחס אליו ויטפל בו. לכן, לפני שאתה עושה משהו, לפני שאתה מטפל בעניין כלשהו, עליך להרהר תחילה ולחשוב מה אתה רוצה, לשקול היטב מה תהיה התוצאה הסופית של עניין זה, ורק אז להמשיך. אם כך, במה כרוך הנושא? הוא כרוך בגישתך ובעקרונות המנחים אותך בכל דבר שאתה עושה. הגישה הטובה ביותר היא לחפש את העקרונות לעתים קרובות יותר ולא לבסס את שיקול הדעת שלך על החושים שלך, על העדפות שלך, על כוונותיך, רצונותיך, או על אינטרסים מיידיים; במקום זאת, עליך לחפש את העקרונות, להתפלל ולחפש בפני האל לעתים קרובות יותר, להביא עניינים בפני האחים והאחיות לעתים קרובות יותר, ולשתף עם האחים והאחיות שעובדים יחד איתך כדי לבצע חובות. השג את העקרונות ממש לפני שאתה פועל; אל תפעל באימפולסיביות, אל תהיה מבולבל. מדוע אתה מאמין באל? אתה לא מאמין באל כדי לזכות בארוחה, להעביר את הזמן, להיות אופנתי, או כדי לספק את הצרכים הרוחניים שלך. אתה מאמין באל כדי להיוושע. אם כן, כיצד תוכל להיוושע? כשאתה עושה משהו, הדבר צריך להיות קשור לישועה, לדרישותיו של האל ולאמת, הלא כן?

באשר לנושא הוויתור על התניית המשפחה, השיתוף הקודם שלנו כלל הוראות וכן מחשבות ונקודות מבט שונות הקשורות להתנהלות עצמית, שהן מחשבות המותנות באנשים על ידי משפחותיהם. עם זאת, למשפחות יש אף יותר התניות מלבד הסוגים השונים של הוראות והשפעות שיש להן כלפי אנשים. כלומר, התניית המשפחה כוללת הרבה יותר מאשר התניה של מחשבות בלבד. בנוסף למה שדנו בו זה עתה, היא כוללת גם התניות מסורתיות, דתיות והתניות הקשורות לאמונות טפלות, ועל כך אנו עומדים לשתף. עניינים אלה נוגעים לאורחות חיים, למנהגים, להרגלים ולפרטי היומיום של החיים. בנוגע להתניית המשפחה בחיי היומיום של אנשים, נפנה כעת את דיוננו למסורת. אילו דוגמאות יש למסורת? לדוגמה, משפחה עשויה להיאחז בפרטים, באמרות או באיסורים מסוימים הקשורים לפרטים של חיי היומיום. האם מדובר במסורת? (כן.) המסורת קשורה במידה מסוימת לאמונות תפלות ונוגעת בהן, ולכן נדון בשתיהן יחד. היבטים מסוימים במסורת עשויים להיחשב כאמונות תפלות, ויש דברים באמונות תפלות שאינם מסורתיים מאוד והם רק הרגלים או אורחות חיים השייכים למשפחות בודדות או לקבוצות אתניות. הבה נתחיל לבחון מה טומנות בחובן מסורות ואמונות תפלות. אתם מכירים כבר מסורות ואמונות תפלות רבות מכיוון שיש היבטים רבים בחיי היומיום שלכם הקשורים אליהן. מנו כמה מהן. (הגדת עתידות, קריאה בכף היד והטלת גורל.) הטלת גורל, הגדת עתידות, ניבוי העתיד, קריאה בכף היד, קריאת פנים, ניבוי העתיד דרך זמן הלידה וקיום סיאנסים – הדברים האלה לא נקראים אמונות תפלות; כולם מהווים פעילויות של מאמינים באמונות תפלות. אמונות תפלות מתייחסות להסברים ספציפיים הקיימים בתוך פעילויות אלה. לדוגמה, בדיקת לוח השנה לפני יציאה מהבית כדי לקבוע אילו פעילויות מבשרות טובות או לא מבשרות טובות לאותו יום, אם כל הפעילויות לא מבשרות טובות, אם מעבר דירה, נישואין וארגון לוויה כולן פעילויות לא מבשרות טובות, או אם כל הפעילויות מבשרות טובות היום – זו אמונה תפלה. האם אתה מבין? (כן, אני מבין.) ציין עוד מספר דוגמאות. (האמונה שמצמוצים בעין שמאל מנבאים מזל אבל מצמוצים בעין ימין מנבאים אסון.) "מצמוצים בעין שמאל מנבאים מזל אבל מצמוצים בעין ימין מנבאים אסון" – מה זה? (אמונה תפלה.) זו אמונה תפלה. כל הדברים שהזכרתי זה עתה, כמו הגדת העתיד, הטלת גורל, קריאה בכף היד וכך הלאה, נחשבים פעילות של אמונות תפלות. "מצמוצים בעין שמאל מנבאים מזל אבל מצמוצים בעין ימין מנבאים אסון" זו אימרה ספציפית הקשורה לפעילות של אנשים המאמינים באמונות תפלות. זו אמונה תפלה. מהיכן מגיעות האמירות האלה? ככלל, כולן באות מהדורות המבוגרים יותר. חלקן מועברות על ידי ההורים, אחרות מגיעות מסבים וסבתות, מהוריהם של סבים וסבתות, וכן הלאה. מה עוד? (אלוהים, האם מנהגי חג נחשבים?) כן, גם מנהגי חג נחשבים: חלקם שייכים למסורת, בעוד שאחרים הם גם מסורות וגם אימרות שקשורות לאמונות תפלות. מדרום סין לצפונה, וממזרח למערב, קיימים מנהגי חג רבים. חשוב על מנהג חג מסוים, לדוגמה, בדרום סין: במהלך ראש השנה הסיני, אנשים אוכלים לעתים קרובות עוגות אורז. מה הדבר מסמל? מה המטרה של אנשים, העומדת מאחורי אכילת עוגות אורז? (הם מאמינים שאכילת עוגות אורז תביא להם קידום שנה אחר שנה.) המטרה באכילת עוגות אורז היא להבטיח קידום שנה אחר שנה. המילה "קידום" כאן, הומופונית למילה הסינית "עוגה". לכן, המטרה באכילת עוגות אורז היא להבטיח שתקבל קידום מדי שנה. האם הייתה אי-פעם שנה שלא אכלת עוגות אורז ולא קיבלת קידום? האם יש מישהו שמקבל קידום כל שנה כי הוא אוכל עוגות אורז כל שנה? האם אתה באמת יכול "לקבל קידום"? אנשים מודעים לכך שהדבר לא מוביל בהכרח לקידום, אך גם אם לא, לפחות זה ימנע מהם להיכשל. לכן, הם חייבים לאכול אותן. אכילתן גורמת להם להרגיש בנוח, בעוד שאם הם לא יאכלו אותן הם ירגישו לא בנוח. זוהי אמונה תפלה ומסורת. בקיצור, הרגלים ומסורות אלה ממשפחתך השפיעו עליך, ואתה אישרת במידה מסוימת ובאופן לא מודע את המסורות וההרגלים האלה וקיבלת אותם; לכן, אישרת וקיבלת גם את האמונות התפלות או את המחשבות ונקודות המבט שהמסורות האלה מקדמות. כאשר אתה מתחיל לחיות באופן עצמאי, יתכן שתמשיך את המסורות וההרגלים האלה. אי אפשר להכחיש זאת. כעת, הבה נדון בכמה אימרות הקשורות למסורות. יש אנשים שעוסקים לעתים קרובות בעניינים כאלה: אם מישהו יוצא למסע ארוך הם מכינים לו כופתאות, וכשהוא חוזר ממסעו, הם מכינים אטריות. האין זו מסורת? (כן.) זו מסורת, וזהו מנהג לא כתוב. לא נדון עדיין במטרה לעשות זאת. ראשית, הבה נבחן את האמירה המדויקת לפעולה זו. ("כופתאות מחוץ לדלת, אטריות בדלת". או, אפשר גם לומר, "כופתאות ליציאה, אטריות לחזרה".) מה פירוש הדבר "כופתאות ליציאה, אטריות לחזרה"? כלומר, אם מישהו עוזב היום, עליך לתת לו לאכול כופתאות; מהי משמעות הדבר? הכופתאות עטופות באריזה, והמילה "לעטוף" נשמעת דומה למילה הסינית "להגן". לכן, המשמעות היא להגן על חייו, להבטיח שהוא לא ייתקל בתאונות לאחר עזיבתו, שהוא לא ימות בעת היעדרו מהבית, ושהוא בהחלט יחזור. הדבר מסמל יציאה בטוחה. "כופתאות ליציאה, אטריות לחזרה" פירושו שהוא יחזור בשלום ושהכול יעבור בצורה חלקה עבורו – זו פחות או יותר המשמעות. באופן כללי, משפחות מסוימות נוהות אחר מסורת זו. אם אחד מבני המשפחה עוזב, הם מכינים לו כופתאות, ועם שובו מגישים לו אטריות. אין זה משנה אם אתה הוא זה שאוכל או מי שמכין את המנות האלה, הדבר נעשה כדי להביא מזל טוב, הן בהווה והן בעתיד, לרווחת כולם. האם אתם מסכימים לכך שמסורת זו היא דבר חיובי ומשהו שאנשים צריכים לעשות ולהמשיך בחייהם? (אני לא מסכים.) יש אחים ואחיות שעליהם לעזוב, והאחראי על המזון מכין להם כופתאות, ואני אומר: "מה הקשר בין עזיבתם לבין הכנת כופתאות?" והוא אומר, "ובכן, כשמישהו עוזב, אנחנו צריכים להכין כופתאות." אני עונה, "אתה מכין כופתאות כשהוא יוצא; ומה תכין כשהוא יחזור?" הוא אומר, "כשהוא יחזור, הוא יצטרך לאכול אטריות". אני אומר, "זו הפעם הראשונה שאני שומע על כך. מאין באה המסורת הזאת?" הוא אומר, "ככה זה במקום שממנו אני בא. אם מישהו עוזב, אנחנו מכינים לו כופתאות, וכשהוא חוזר אנחנו מגישים לו אטריות". איזה רושם הדבר הותיר בליבי לאחר מכן? חשבתי: האנשים האלה שמו את מבטחם באל, אך הם לא מבססים את מעשיהם על דברי האל. במקום זאת, הם מסתמכים על המסורת ועל מה שאבותיהם העבירו אליהם. הם מאמינים שניתן להגן על חייו של אדם על ידי מעטפת של כופתאות, שאם משהו קורה לאדם, הדבר לא בידי האל; הוא בידיים אנושיות. הם מאמינים שעל ידי עטיפת כופתאות, האדם העוזב יהיה בטוח, ואם הם לא יעטפו את הכופתאות האלה, האדם הזה לא יהיה בטוח והוא עלול למות במקום כלשהו במסעו והוא לא יחזור לעולם. במחשבותיהם ובהשקפותיהם, חייו של אדם הם כמו מילוי בתוך כופתאות, יש להם אותו ערך כמו מילוי כופתאות. חייו לא בידי האל והאל לא מסוגל לשלוט בגורלו של אותו אדם. הם יכולים לשלוט בגורלו של אדם רק על ידי עטיפת כופתאות. איזה מין אנשים הם? (חסרי אמונה.) הם חסרי אמונה. יש אנשים רבים כאלה בכנסייה. הם לא רואים בזה אמונה תפלה. הם מתייחסים לכך כחלק מההרגלים שלהם, משהו שעליהם לדבוק בו באופן טבעי כדבר חיובי. הם עושים זאת בגלוי ומתנהגים כאילו הם הגיוניים וכאילו יש להם בסיס לעשות זאת. אינך יכול לעצור בעדם: אם תמנע מהם לעשות זאת, הם ירגישו לא בנוח ויאמרו, "אני הוא זה שמבשל. מישהו עוזב היום: אם לא אכין לו כופתאות, מי יהיה אחראי אם הוא ימות במקרה? האם זו לא תהיה אשמתי?" הם מאמינים שהמסורות של אבותיהם הן האמינות ביותר: "אם לא תציית למסורת ותפר את הטאבו הזה, חייך בסכנה ואתה עלול למות בגלל הדבר". האין זו נקודת מבטו של חסר אמונה? (אכן, כן.) כשמחשבות ונקודות מבט כאלה מושרשות עמוק בלבם של אנשים, האם הם עדיין יכולים לקבל את האמת? (לא, הם לא יכולים.) אתה אומר שאתה נוהה אחר האל, אתה אומר שאתה מאמין באל כאמת, אך היכן הראיות לכך? אתה אומר בפיך, "אני מאמין שהאל הוא ריבון, ושגורלו של אדם נתון בידי האל." עם זאת, כשמישהו עוזב אתה ממהר להכין עבורו כופתאות, וגם אם אין לך זמן לקנות בשר, עדיין עליך להכין כופתאות ממולאות בירקות – לא בא בחשבון לא להכין אותן. האם המעשים האלה וההתנהגות הזו נושאים עדות לאל? האם הם מהללים את האל? (לא.) ברור שלא. הם משפילים את האל ואת שמו. השאלה אם אתה מקבל את האמת או לא היא עניין שולי. נקודת המפתח היא שאתה טוען שאתה מאמין באל ונוהה אחריו, אך אתה עדיין דבק במסורות שהשטן מחדיר בך. בעניינים קטנים אלה בחיי היומיום שלך, אתה עוקב בקפדנות אחר המחשבות וההרגלים שהנחילו לך אבותיך, ואף אחד לא יכול לשנות אותם. האם זו גישתו של מי שמקבל את האמת? זאת השפלת האל; זוהי בגידה באל. מי הם אבותיך? מאין הגיעה המסורת שלהם? את מי מייצגות מסורות אלה? האם הן מייצגות את האמת? האם הן מייצגות דברים חיוביים? מי המציא את המסורות האלה? האם היה זה האל? האל מספק לאנשים את האמת לא כדי לשמר מסורות אלא כדי לבטל את כל המסורות. אך לא רק שאתה מסרב לנטוש אותן, אתה מתייחס אליהן כאל האמת וכאל משהו חיובי שיש לקיים. האין זו משאלת מוות? האין זו התנגדות גלויה לאמת ולאל? (אכן, כן.) זוהי זעקה גלויה נגד האל והתנגדות לו. יש אנשים שיאמרו: "מה אם לא אכין כופתאות או אטריות לאחיי ואחיותיי, אך אכין אותן עבור בני משפחתי? כשבני משפחתי יעזבו, אני אכין להם כופתאות, וכשהם יחזרו אבשל אטריות עבורם. האם זה בסדר?" האם לדעתכם זה בסדר? מה אם תאמר כך: "אם ארמה מישהו, אלה לא יהיו האחים והאחיות שלי, אלא בני משפחתי. האם זה בסדר?" האם זה יהיה בסדר? (זה לא יהיה בסדר.) לא משנה מי נמצא בצד המקבל של פעולותיך; הדבר שמשנה הוא מה שאתה מביא לידי ביטוי ומה שאתה חושף לגבי עצמך, ובאילו נקודות מבט אתה דוגל. לא משנה את מי אתה מרמה; הדבר שמשנה הוא הפעולות והעקרונות שלך, האין זה כך? (אכן, כן.)

יש אנשים אשר במהלך ראש השנה הסיני, מבלים את ימיהם בדפדוף בלוחות שנה, כשהם מתחילים את החג המסורתי מהיום ה-30 בחודש השנים עשר בלוח השנה הירחי, תוך הקפדה על אורח החיים והאיסורים שהועברו על ידי מנהגים מסורתיים אלה לגבי מה שהם אוכלים, מה הם לובשים, ומה הם נמנעים מלעשות בכל יום. הם מקפידים להימנע מלומר את כל מה שאסור להגיד או לעשות, והם יאכלו ויאמרו את כל מה שאכילתו או אמירתו נחשבות כמביאות מזל. לדוגמה, יש כאלה שמאמינים שבמהלך חג השנה החדשה עליהם לאכול עוגות אורז כדי להבטיח קידום בשנה הקרובה. לצורך קידום בשנה הקרובה, הם ידאגו לאכול עוגות אורז, ולא משנה עם איזה עניינים משמעותיים עליהם להתמודד, עד כמה הם עסוקים או מותשים, או אם יש נסיבות מיוחדות הנוגעות לביצוע תפקידם או אם הם יכולים לפנות מספיק זמן כדי לטפל בכך. אם אין להם זמן להכין עוגות אורז בבית, הם ייצאו לקנות כמה עוגיות רק כדי להבטיח מזל טוב. ויש אנשים שצריכים לאכול דגים במהלך חג השנה החדשה, מכיוון שאכילת דגים מסמלת שפע שנה אחר שנה. הם מאמינים שאם הם לא יאכלו דגים שנה אחת, הם יתמודדו עם עוני בשנים-עשר החודשים הקרובים. אם הם לא יכולים לקנות דגים, הם עשויים אפילו להניח דג עשוי מעץ על שולחן האוכל כמחווה סמלית. הם אוכלים עוגות אורז ודגים כדי להבטיח הן קידום והן שפע בשנה הקרובה. מבחינה אחת, הם עושים זאת כדי שהשנה הזו תעבור בצורה חלקה יותר, כדי להפוך את חייהם לטובים ומשגשגים יותר, ומבחינה אחרת, הם מקווים להצליח בקריירה שלהם או להרוויח כסף רב מהעסק שלהם. יתר על כן, במהלך חג השנה החדשה, הם גם מקפידים להשתמש בביטויים המביאים מזל. לדוגמה, הם נמנעים מלומר את המספרים ארבע וחמש משום שבשפה הסינית המילה "ארבע" נשמעת כמו "מוות", ו"חמש" נשמעת כמו "כלום". במקום זאת, הם מעדיפים להשתמש במספרים כמו שש ושמונה, מכיוון שהמילה "שש" מייצגת התנהלות בצורה חלקה, והמילה "שמונה" מייצגת עשיית הון. הם לא משתמשים רק במילים ובביטויים מבשרי טובות, אלא גם נותנים מעטפות אדומות לעובדים, לבני משפחה, לקרובים ולחברים. מתן מעטפות אדומות מסמל עשיית הון, וככל שהם נותנים מעטפות אדומות רבות יותר, כך הדבר מסמל שהם ישגשגו יותר. לא רק שהם נותנים מעטפות אדומות לאנשים, אלא הם נותנים אותן גם לחיות המחמד שלהם, והדבר מסמל שהם יכולים לעשות הון מכל אחד, ושבשנה הבאה העסק שלהם ישגשג ויהיה להם הון עצום. כל דבר, החל ממה שהם אוכלים ועד מה שהם עושים, החל ממה שהם אומרים ועד לאופן שבו הם פועלים, הכול עניין של המשך ההרגלים והאמרות שהועברו דרך המסורת, והם מיישמים אותם בדקדקנות ובקפידה. גם אם סביבת המחייה שלהם או הקהילה שבה הם חיים משתנה, המנהגים ואורחות החיים המסורתיים הללו לא יכולים להשתנות. מכיוון שמסורות אלה נושאות משמעות מסוימת בתוכן, והן כוללות הן אמרות חיוביות והן איסורים שהועברו לאנשים על ידי אבותיהם, עליהם להמשיך אותם. אם הם יפרו מסורות או איסורים אלה, יתכן שהשנה הבאה לא תהיה מוצלחת והדבר יוביל למכשולים בכל מקום, להאטה בעסקים, או לפשיטת רגל. לכן חיוני לשמור על מסורות אלה. יש מסורות שיש להקפיד עליהן באירועים חגיגיים, ויש מסורות שיש להקפיד עליהן גם בחיי היומיום. לדוגמה, להסתפר – אם מישהו בודק את לוח השנה ורואה שלא מתאים להסתפר או לצאת מהבית באותו יום, הוא לא יעז לצאת מהבית. אם הוא לא היה בודק את לוח השנה ובכל מקרה היה הולך להסתפר, הוא היה מפר את שני האיסורים, יציאה מהבית ותספורת, והוא היה עלול לעמוד בפני השלכות בלתי צפויות – לכן יש לעקוב אחר הדברים האלה. הם שייכים הן למסורת והן לאמונות תפלות. אם מישהו צריך לצאת מהבית, אבל כשהוא בודק את לוח השנה הוא רואה שכל הדברים לא מבשרים טובות באותו היום, זה אומר שזהו יום שצריך לנוח בו, להיות נינוח, להירגע ולהימנע מלעשות דבר כלשהו, ולכן, אפילו אם אומרים לו שהוא צריך לצאת ולהפיץ את הבשורה באותו יום, הוא יחשוש ממה שעלול לקרות לו אם הוא יפר את האיסור ויקרה לו משהו בלתי צפוי, כמו תאונת דרכים או שישדדו אותו. הוא לא יעז לצאת מהבית, והוא יאמר: "בואו נלך מחר! איננו יכולים להתעלם ממה שאבותינו אומרים לנו. הם אומרים שלפני שאנחנו יוצאים, עלינו להתחשב תמיד במה שמצוין בלוח השנה. אם לוח השנה אומר שכל הדברים לא מבשרים טובות, אסור לנו לצאת. אם תצא ויקרה משהו, יהיה עליך לשאת בעצמך בתוצאות. מי אמר לך לא לבדוק בלוח השנה ולא לציית למה שכתוב בו?" הדבר נוגע הן למסורת והן לאמונות תפלות, הלא כן? (אכן, כן.)

יש אנשים שאומרים, "אני בן 24 השנה; זו שנת גלגל המזלות שלי". אחרים אומרים, "אני בן 36 השנה; זו שנת גלגל המזלות שלי". מה עליכם לעשות במהלך שנת גלגל המזלות שלכם? (ללבוש תחתונים אדומים ולחגור חגורה אדומה.) מי לבש בעבר תחתונים אדומים? מי חגר חגורה אדומה? איך ההרגשה ללבוש תחתונים אדומים ולחגור חגורה אדומה? האם הרגשתם שהשנה שלכם הייתה מוצלחת? האם הדבר מנע מזל רע? (בשנת גלגל המזלות שלי, גרבתי גרביים אדומות. עם זאת, באותה שנה, תוצאות המבחנים שלי היו גרועות במיוחד. לבשתי אדום אך לא היה לי מזל טוב כפי שאנשים אמרו שיקרה.) לבשת אדום והדבר הביא לך מזל רע, הלא כן? האם יתכן שהיית מצליח יותר אם לא היית לובש אדום? (אם הייתי לובש אדום או לא, לא הייתה לכך כל השפעה.) זו השקפה מדויקת על השאלה – לא הייתה לכך שום השפעה. זוהי גם מסורת וגם אמונה תפלה. לא משנה אם כרגע אתה מקבל את הרעיון הזה של שנת גלגל המזלות או אם אתה רוצה להמשיך את המסורת הזאת, המחשבות והאמרות המסורתיות הקשורות אליה הותירו חותם על דעתם של אנשים. לדוגמה, כאשר שנת גלגל המזלות שלך מגיעה, אם אתה נתקל במאורעות בלתי צפויים או בנסיבות מיוחדות שגורמות לשנה שלך לעבור עם קשיים ובניגוד לתקוות שלך, לא תוכל שלא לחשוב, "השנה הזו הייתה באמת קשה. כשאני חושב על זה, זו שנת גלגל המזלות שלי, ואנשים אומרים שבמהלך שנת המזלות, צריך להיות זהיר כי קל יותר לשבור מוסכמות. על פי המסורת, עלי ללבוש אדום, אך מכיוון שאני מאמין באל, אינני לובש אדום. אני לא מאמין באמירות האלה, אבל כשאני חושב על האתגרים שהתמודדתי איתם השנה, הדברים לא התנהלו באופן חלק. כיצד אוכל להימנע מבעיות אלה? אולי השנה הבאה תהיה טובה יותר". באופן לא מודע, תקשור את המאורעות החריגים והשליליים איתם התמודדת במהלך השנה לאמרות המסורתיות על שנת גלגל המזלות שאבותיך ומשפחתך התנו בך. אתה תשתמש באמירות האלה כדי לתת תוקף למאורעות החריגים שנתקלת בהם במהלך השנה הזו, ובכך, תתעלם מהעובדות ומהמהות שמאחוריהן. אתה גם תזנח את הגישה שצריכה להיות לך כלפי מצבים אלה ואת הלקחים שעליך ללמוד מהם. באופן אינסטינקטיבי תחשוב על שנה זו כשנה מיוחדת, ותקשור באופן לא מודע את כל המאורעות שהתרחשו במהלכה לשנת גלגל המזלות שלך. אתה תרגיש, "השנה הזאת הביאה לי כמה צרות, או, השנה הזאת הביאה לי כמה ברכות". לרעיונות אלה יש קשר מובהק להתניה מהמשפחה שלך. לא משנה אם הם נכונים או לא, האם הם קשורים לשנת גלגל המזלות שלך? (לא.) הם לא קשורים. אם כך, האם נקודות המבט וההשקפות שלך בנושאים אלה נכונות? (לא, הן לא נכונות.) מדוע הן לא נכונות? האם משום שהושפעת במידה מסוימת מהמחשבות המסורתיות שהוחדרו בך על ידי משפחתך? (כן.) מחשבות מסורתיות אלה קיבלו קדימות והשתלטו על דעתך. לאחר מכן, כאשר אתה מתמודד עם העניינים האלה, תגובתך המיידית היא להתייחס אליהם מזווית הראייה של המחשבות ונקודות המבט המסורתיות הללו, תוך התעלמות מהפרספקטיבה שהאל רוצה שתהיה לך או מהמחשבות ונקודות המבט שצריכות להיות לך. מה תהיה התוצאה הסופית של האופן שבו תתייחס לעניינים האלה? תרגיש שהשנה הזו לא הייתה חיובית, שהיא הייתה חסרת מזל ומנוגדת לרצונותיך, ואז תאמץ דיכאון ושליליות כאמצעי להתחמק, להתנגד, ולדחות את הדברים האלה. אם כן, האם הסיבה לכך שמתעוררים בך הרגשות, המחשבות ונקודות המבט הללו קשורה לאותן מחשבות מסורתיות שהוחדרו בך על ידי משפחתך? (כן.) בעניינים כאלה, על מה אנשים צריכים לוותר? עליהם לוותר על הפרספקטיבה ועל העמדה שמהן הם מודדים אותם. אל להם להתייחס לדברים האלה מנקודת המבט שעל פיה הם נתקלו במצבים האלה משום שהשנה הזאת היא חסרת מזל, שלילית, מנוגדת לרצונם, או שהם שברו מוסכמות כלשהן או לא פעלו לפי המנהגים המסורתיים. במקום זאת, עליך להתייחס לכל אחד מהעניינים הללו בזה אחר זה, ובראש ובראשונה, עליך לכל הפחות להתייחס אליהם מנקודת מבטו של יציר בריאה. נניח שהאל מסדיר עבורך את העניינים האלה, בין אם הם טובים או רעים, בין אם הם עולים בקנה אחד עם רצונך או בניגוד לרצונך, בין אם הם חיוביים או חסרי מזל בעיני בני אדם, והם תחת ריבונותו של האל ובאים מהאל. האם יש יתרון באימוץ נקודת מבט ועמדה מסוג זה בנושאים אלה? (כן.) מהו היתרון הראשון? אתה יכול לקבל את העניינים האלה מהאל, והמשמעות היא שבמידה מסוימת, אתה יכול לאמץ מנטליות של התמסרות. היתרון השני הוא שאתה יכול ללמוד לקח ולהרוויח משהו מהעניינים המאכזבים האלה. היתרון השלישי הוא שמתוך העניינים המאכזבים הללו, אתה יכול להכיר בחסרונות ובליקויים שלך עצמך, כמו גם בצביונך המושחת. היתרון הרביעי הוא שבעניינים המאכזבים האלה, אתה יכול להכות על חטא ולחזור בך, לוותר על מחשבותיך והשקפותיך הקודמות, על אורח החיים הקודם שלך, על אי-ההבנות השונות שלך לגבי האל, ולשוב בפני האל ולקבל את תזמוריו בגישה של התמסרות, גם אם הם נוגעים לייסור ולשיפוט האל, לתוכחה שלו כלפיך ולמשמעת או לעונש שהוא יטיל עליך. תהיה מוכן להתמסר לכל זאת ולא להאשים את השמיים ואנשים אחרים, ולא תקשור הכול בחזרה להשקפה ולעמדה שהוחדרו בך על ידי מחשבות מסורתיות, אלא במקום זאת, תתייחס לכל עניין מנקודת מבט של יציר בריאה. הדבר יועיל לך במובנים רבים. האם כל הדברים האלה לא מועילים? (אכן, כן.) מצד שני, אם תתייחס לעניינים האלה תוך התבססות על המחשבות המסורתיות שהוחדרו בך על ידי משפחתך, תנסה כל דרך אפשרית להתנער מהם. מה המשמעות של התנערות מהם? המשמעות היא למצוא דרכים שונות להימנע מהצרות הללו, להימנע מהעניינים המאכזבים, השליליים וחסרי המזל האלה. מישהו אומר, "אלה השדים הקטנים שמתעסקים איתך. אם תלבש בגדים אדומים, תוכל להימנע מהם. כשלובשים בגדים אדומים הדבר דומה לקבלת קמע בבודהיזם. קמע הוא פיסת נייר צהובה שעליה כתובים כמה תווים אדומים. אתה יכול להדביק אותה על המצח שלך, לתפור אותה לבגדיך, או להניח אותה תחת הכרית שלך, והיא תעזור לך להתרחק מהדברים האלה". כשלאנשים אין נתיב חיובי של יישום בפועל, המוצא היחיד שלהם הוא לחפש עזרה בנתיבים הנכלוליים והרעים האלה, משום שאף אחד לא רוצה להיות חסר מזל או להתמודד עם צרות כלשהן. כולם רוצים שדברים יתנהלו באופן חלק. זוהי תגובה אינסטינקטיבית של המין האנושי המושחת כאשר הוא מתמודד עם עניינים בעולם. אתה רוצה להתחמק מהעניינים האלה או להשתמש באמצעים אנושיים שונים כדי לפתור אותם מכיוון שאין לך את הנתיב הנכון לטפל בהם וגם לא את המחשבות ונקודות המבט הנכונות להתמודד איתם. אתה יכול להתייחס לדברים האלה רק מנקודת מבטו של כופר, ולכן התגובה הראשונה שלך היא להימנע מהם, ולא לרצות להיתקל בדברים האלה. אתה אומר: "מדוע הדברים כל כך שליליים עבורי? מדוע אני כל כך חסר מזל? מדוע אני מתמודד עם גיזום כל יום? מדוע אני מטיח את ראשי בקיר כל הזמן ועושה טעויות בכל דבר שאני מבצע? מדוע מעשיי נחשפים תמיד? מדוע אנשים סביבי מתנגדים תמיד לרצונותי? למה הם תוקפים אותי, מתנשאים עליי ופועלים בניגוד לרצוני בכל דבר?" יש אנשים שאומרים, "כשאתה חסר מזל, אפילו מים קרים יכולים להיתקע בשיניך". האם מים קרים יכולים להיתקע בשיניים? האם אתה לועס מים קרים עם השיניים? האם אלה לא שטויות? האין זאת האשמה כלפי השמיים וכלפי אנשים אחרים? (אכן, כן.) מה זה אומר להיות חסר מזל? האם דבר כזה באמת קיים? (לא.) הוא לא קיים. אם היית מכיר באמת בכך שהכול נתון בידי האל, שהכול נתון לריבונותו ולהסדריו של האל, לא היית משתמש במילים כמו "חוסר מזל", ולא היית מנסה להתחמק מעניינים. כאשר אנשים נתקלים בעניינים המנוגדים לרצונם, תגובתם הראשונה היא להתחמק מהם, ואז הם דוחים אותם. אם הם לא יכולים לדחות את העניינים האלה, להתחמק או להסתתר מהם, הם מתחילים להתנגד להם. כשאדם מתנגד, הוא לא רק מהרהר במחשבותיו או מתעמק בהן; התנגדות כרוכה בנקיטת פעולה. באופן פרטי, אנשים עוסקים בתמרונים קטנוניים, משמיעים הצהרות פרובוקטיביות, בהן הם מצדיקים את עצמם, משמרים את עצמם, מאדירים את עצמם או משבחים את עצמם כדי להיראות טוב, כך שהם לא יושפעו על ידי מאורע של חוסר מזל ולא ייקלעו למאורע כזה. כאשר אדם מתחיל להתנגד, הדבר יכול להפוך למסוכן עבורו, הלא כן? (אכן.) אמרו לי, כשאדם מגיע לנקודה שבה הוא מתחיל להתנגד, האם נותר בו תפקוד כלשהו של המצפון וההיגיון של אנושיות רגילה? הוא כבר עבר ממחשבות ונקודות מבט לפעולה ממשית, וההיגיון והמצפון כבר לא יכולים לרסן אותו. מה משמעות הדבר? המשמעות היא שמעשיו ומחשבותיו של אדם מתפתחים למציאות של התנגדות לאל. הוא לא רק דוחה את האל, ממאן או חש אומלל בלבו; הוא משתמש בפעולותיו ובמעשיו בפועל כדי להתנגד. כשהדבר מגיע לכדי התנגדות על ידי פעולה ממשית, האם אדם זה לאאבוד ביסודו של דבר? כשנוצרת המציאות של מרד באל והתנגדות לו, זו כבר לא בעיה של הנתיב שבו אנשים הולכים – הדבר כבר מייצר תוצאה. האין זה מסוכן מאוד? (אכן, כן.) לכן, אפילו רעיון תרבותי מסורתי זעיר וחסר חשיבות, מחשבה מסורתית או אמונות תפלות יכולים להוביל לתוצאות חמורות מאוד. זהו לא רק הרגל פשוט של אורח חיים, עניין של מה לאכול, מה ללבוש, או מה לומר או לא לומר. הדבר יכול להרחיק לכת עד לסוג הגישה שאדם מאמץ כשהוא מתמודד עם הסביבות שהאל מתזמר. לכן, גם אלה נושאים שאנשים צריכים לוותר עליהם.

בנוסף לשמירה על אורחות חיים מסורתיים ועל מחשבות והשקפות מסוימים במהלך חגים מרכזיים, אנשים מקיימים אותם גם במהלך חגים מסוימים שחשיבותם פחותה. לדוגמה, הם אוכלים כופתאות מתוקות ביום ה-15 של חג ראש השנה הירחית. מדוע אנשים אוכלים כופתאות מתוקות? (הן מסמלות את איחוד המשפחה.) המשפחה מתאחדת מחדש. האם אכלתם כופתאות מתוקות בשנים האחרונות? (אכלתי אותן בבית, אף פעם לא בכנסייה.) האם איחוד עם המשפחה זה דבר טוב? (לא.) האם יש אנשים טובים במשפחתך? הם מבקשים ממך כסף או מבקשים שתפרע חוב; אם יש לך תהילה ורווח, הם מתחנפים אליך ומבקשים נתח מהרווח, ואם אין לך תהילה ורווח, הם מתנשאים עליך. ביום ה-15 של חג ראש השנה הירחי אוכלים כופתאות מתוקות, ויש מנהגים נוספים בתאריכים שונים כמו ביום השני של החודש הירחי השני, ביום השלישי של החודש השלישי, ביום הרביעי של החודש הרביעי, ביום החמישי של חודש החמישי.... יש תסבוכת של דברים שונים וכל מיני סוגים של מזון הקשורים אליהם. הדברים האלה שנעשים בעולמם של הכופרים והשדים, הם כולם מגוחכים. אם אתה רוצה לחגוג במהלך חג וליהנות מאוכל טוב, אמור פשוט שאתה מתכוון ליהנות מאוכל טוב וזהו. כל עוד תנאי המחייה שלך מאפשרים זאת, אתה יכול לאכול מה שאתה רוצה. מספיק עם כל התחבולות האלה, כמו לאכול עוגות אורז כדי לקבל קידום שנה אחר שנה, לאכול דגים כדי שיהיה שפע, או כופתאות מתוקות לאיחוד המשפחה. גם הסינים מכינים כופתאות אורז, אך לאיזו מטרה? בכל שנה במהלך חגים שונים, יש בכנסייה כמה אנשים מסורים שקונים פריטים שונים המתאימים לכל אחד מהחגים, כגון כופתאות אורז. שאלתי כמה מהם, "מדוע אתם אוכלים כופתאות אורז?" הם אמרו, "זה לחג סירות הדרקון שמתקיים ביום החמישי של החודש הירחי החמישי". כופתאות אורז הן די טעימות, אבל אני לא יודע למה יש חג שקשור אליהן או איך זה קשור לחיי אנשים ולמזלם. מעולם לא חקרתי זאת ולא פרסמתי על כך סקר, כך שאני לא יודע. כנראה שזה כדי להנציח מישהו. אבל למה עלינו לאכול את הדברים האלה לזכרו? יש לתת את כופתאות האורז לאותו אדם. מי שמבקש להנציחו צריך להניח כופתאות אורז על קברו או לפני תמונתו. אין לתת אותן לאנשים חיים: אין זה עניינם של החיים. האנשים החיים אוכלים אותן למען אותו אדם – זה אבסורד. הידע בנוגע לחגים אלה, כמו גם מה לאכול במהלכם, התקבל מהכופרים: אינני מכיר את הפרטים הספציפיים, ופרטים מסוימים הועברו מאוחר יותר דרך אנשים בכנסייה – כופתאות אורז אוכלים במהלך חג סירות הדרקון ועוגות אורז אוכלים במהלך חג ראש השנה הירחי. במערב, אנשים אוכלים בחג ההודיה תרנגול הודו: מדוע הם אוכלים תרנגול הודו? על פי דיווחי החדשות, הם אוכלים תרנגול הודו בחג ההודיה כדי להביע תודה – זו מסורת. יש חג נוסף במערב שנקרא חג המולד, שבו אנשים מציבים עצי חג מולד ולובשים בגדים חדשים – גם זו מסורת. במהלך חג זה, אנשי המערב צריכים גם לומר זה לזה מילים נעימות ולאחל איחולים טובים, וכן גם לברך ברכות. אסור להם לומר מילים רעות או מילות קללה. כל זה שווה ערך לאמרות המשמחות של תרבויות המזרח, ומטרתן למנוע מאנשים להפר איסורים, אחרת השנה הבאה לא תהיה חיובית. בחגי המערב, כמו חג ההודיה וחג המולד, אוכלים מאכלים מיוחדים וטעימים, ונוצרו סיפורים כדי להצדיק את אכילת המאכלים אלה. בסופו של דבר, אני מסכם את מה שקורה: אנשים מחפשים תירוץ כדי להתענג על המאכלים הטעימים האלה, והדבר מאפשר להם להצדיק לקיחת כמה ימי חופשה כדי לחגוג בביתם, והם אוכלים עד שהם מפתחים כרס. כשמגיע הזמן לתרום דם, האחות אומרת: "רמות השומנים בדם שלך גבוהות מדי, הן לא עומדות בסטנדרט ופוסלות אותך מלתרום". זאת בשל צריכת כמויות מוגזמות של בשר. המטרה העיקרית של חגיגת החגים המסורתיים האלה היא ליהנות ממאכלים וממשקאות טובים. היא עוברת מדור לדור, מהקשישים לצעירים, והופכת למסורת. המחשבות ונקודות המבט הבסיסיות המוחדרות על ידי מסורות אלה, כמו גם אמירת אמונות תפלות מסוימות, מועברות גם הן מהמבוגרים לדור הצעיר.

אילו אמונות תפלות נוספות יש? האם מצמוצי העיניים שהזכרתי זה עתה מתרחשים לעתים קרובות? (כן.) אתה אומר, "העין שלי ממשיכה למצמץ". מישהו שואל, "איזו עין ממצמצת?" אתה עונה: "עין שמאל". הוא אומר, "אין בעיה, מצמוצים בעין שמאל מנבאים מזל אבל מצמוצים בעין ימין מנבאים אסון". האם זה נכון? האם התעשרת כשעין שמאל שלך מצמצה? האם קיבלת כסף? (לא.) אם כך, האם התרחש אסון כלשהו כשעין ימין שלך מצמצה? (גם לא.) האם היה מצב שבו התרחש אסון כאשר עין שמאל שלך מצמצה, האם קרה משהו רע, או קרה משהו טוב כאשר עין ימין מצמצה? האם אתם מאמינים בדברים האלה? (לא.) איך אתם יכולים לא להאמין בדברים האלה? למה העין שלכם ממצמצת? האם יש תרופות בתרבות העממית לעצירת מצמוצי עיניים? האם יש לכך שיטות? (ראיתי כמה אנשים מדביקים פיסת נייר לבן על העפעף שלהם.) הם מחפשים פיסת נייר לבנה כדי להדביק אותה על העפעף. לא משנה איזו עין ממצמצת, הם קורעים פיסת נייר לבן מלוח השנה או ממחברת קטנה ומדביקים אותה על העפעף שלהם – פיסת הנייר לא יכולה להיות בשום צבע אחר מלבד לבן. מה מסמל הנייר הלבן? הוא מסמל שזהו מצמוץ "לשווא", מה שמצביע על כך ששום דבר רע לא יוכל לקרות. האם זו שיטה גאונית? היא די גאונית, הלא כן? אך האם זה אומר שהמצמוץ הוא "לשווא"? (אין זה משנה אם מדביקים את הנייר על העפעף או לא.) האם אתם יכולים להבהיר את העניין הזה? "מצמוצים בעין שמאל מנבאים מזל אבל מצמוצים בעין ימין מנבאים אסון" – בין אם מדובר במזל או באסון, האם יש הסברים למצמוצים בעין? האם יש מצב שבו עין ימין שלך ממצמצת ואתה מרגיש כאילו משהו רע עומד לקרות, יש לך תחושה מוקדמת, ולאחר זמן מה העין מפסיקה למצמץ, אתה שוכח מכל זה, ואז, לאחר מספר ימים, קורה משהו רע, ולאחר טיפול בעניין זה, אתה נזכר לפתע וחושב, "וואו, האמירה על מצמוצי עיניים מדויקת. למה? כי לפני כמה ימים עין ימין שלי אכן התחילה למצמץ, ואחרי שהמצמוץ נפסק קרתה התקרית הזאת. מאז, לאחר שזה קרה, העין שלי לא מצמצה יותר". האם זה קורה אי פעם? כאשר אינך יכול להבין משהו, אינך מעז לומר דבר, ואתה גם לא מעז להכחיש אותו או להודות בו כאמת; אינך יכול להימנע מהנושא, אינך יכול לנסח אותו בבהירות, אך אתה עדיין חושב שהדבר מתקבל על הדעת. בפיך אתה אומר, "זו אמונה תפלה, אני לא יכול להאמין בזה, הכול בידי האל". אינך מאמין בזה, אך העניין הזה התגשם; הוא פשוט כל כך מדויק, כיצד אתה מסביר זאת? אינך מבין מה האמת והמהות כאן, ולכן אינך יכול לנסח זאת בבהירות. אתה מכחיש זאת בפיך ומכנה זאת אמונה תפלה, אך עמוק בתוכך, אתה עדיין מפחד מהדבר משום שלפעמים הוא באמת מתגשם. לדוגמה, מישהו מעורב בתאונת דרכים ונהרג. לפני התאונה, אשתו של אותו אדם חווה מצמוצים קשים בעין ימין: העין ממשיכה למצמץ יום ולילה – עד כמה גרוע המצמוץ ייעשה? אפילו אנשים אחרים יכולים לראות את עינה ממצמצת. לאחר מספר ימים, בעלה נקלע לתאונת דרכים ונהרג. לאחר הטיפול בהלוויה, היא מתיישבת ולאט לאט מתחילה לחשוב, "אוי, הימים הספורים האלה שהעין שלי מצמצה כל כך חזק עד שלא יכולתי לעצור את המצמוץ אפילו עם היד. לא ציפיתי שהדבר יתגשם כך". מאוחר יותר היא מתחילה להאמין באמרה הזו וחושבת, "אוי, דברים באמת מתרחשים כשהעין שלי ממצמצת. הם לא בהכרח דברים טובים או רעים, אבל משהו חייב לקרות. זהו סוג של תחזית או תחושה מוקדמת". האם הדבר קורה אי פעם? יש אנשים שאומרים, "אני לא מאמין בזה, זו אמונה תפלה". אבל זה מגיע בדיוק בזמן הנכון, וזה באמת כל כך מדויק. הדברים המוזכרים בתרבות העממית אינם שמועות חסרות בסיס; אמונות תפלות שונות ממסורת. במידה מסוימת הן קיימות בחייהם של אנשים, והן גם משפיעות ושולטות על סביבות המחייה של אנשים ועל המאורעות המתרחשים בחייהם. יש אנשים שאומרים, "ובכן, האין זה סימן מהאל, ולא אמונה תפלה? מכיוון שזו לא אמונה תפלה, עלינו להתייחס לכך ולהבין זאת כראוי. דבר זה לא בא מהשטן, יתכן שזה מהאל – רמז מהאל. אסור לנו לגנות זאת". איך נתייחס לעניין הזה באופן נכון? הוא בוחן את היכולת שלך להתייחס לדברים ואת ההבנה שלך את האמת. אם אתה מתייחס לכל דבר באותו אופן, ומאמין ש"הכול אמונות תפלות, אין דבר כזה ואני לא מאמין באף אחת מהן", האם זו דרך נכונה להתייחס לדברים? לדוגמה, כאשר הכופרים רוצים לעבור דירה, הם רואים שבלוח השנה שלהם כתוב, "היום לא מתאים לעבור דירה", לכן הם נשמעים לאיסור הזה ולא מעזים לעבור דירה באותו יום. לפני שהם עוברים דירה, הם בודקים ומחפשים יום שבו כתוב "היום מתאים למעבר דירה" או "כל העניינים מבשרי טובות היום". אחרי המעבר, שום דבר רע לא קורה, והמעבר לא משפיע על גורלם בעתיד. האם הדבר קורה? יש אנשים שרואים "לא מתאים למעבר דירה" אך הם לא מאמינים בזה; בכל זאת הם עוברים דירה. כתוצאה מכך, לאחר המעבר, משהו משתבש: יש צרות במשפחה, מצבם הכלכלי מתדרדר, מישהו במשפחתם מת ואחר חולה. הכול, החל מחקלאות, עבודה ועשיית עסקים ועד לחינוך ילדיהם, הופך להיות קשה. הם לא יודעים מה קורה. הם מתייעצים עם מגדת עתידות שאומרת: "באותה עת הפרת איסור חמור. היום שבו עברת דירה לא התאים למעבר, ובכך פגעת בטאי סוי".^[א] מה קורה כאן? האם אתם יודעים? אם אינכם יכולים להבין זאת, לא תדעו כיצד להתמודד עם מצבים כאלה כאשר הם מתעוררים. אם כופר אומר, "הרשה לי לומר לך, עברתי דירה ביום שלא התאים למעבר דירה, ולאחר המעבר, משפחתי חוותה בעיות יום אחר יום, הפכנו להיות יותר ויותר חסרי מזל ומאז לא היה לנו אף יום טוב", יתכן שלבך מחסיר פעימה כשאתה שומע זאת. אתה נבהל וחושב, "אוי, אם לא אציית לאיסור, האם יקרה לי אותו הדבר?" אתה הופך את העניין בדעתך וחושב: "אני מאמין באל, אני לא מפחד!" אבל הספק עדיין מקנן בראשך, ואינך מעז להפר את האיסור.

כיצד עלינו להתייחס לאמונות התפלות הללו? נתחיל בעניין מצמוצי העיניים. האם כולנו יודעים מה הם מצמוצי עיניים? ההבנה הבסיסית ביותר שיש לאנשים, שהם מנבאים מה יכול לקרות בעתיד, בין אם הדבר יהיה טוב או רע. אך האם זו אמונה תפלה או לא? (זו אמונה תפלה.) זו אמונה תפלה. השאלה הבאה, האם אנשים שמאמינים באל צריכים להאמין באימרה הזו? (לא.) למה שלא יאמינו? (מפני שגורלנו וצרותינו מנוהלים ומתוזמרים בידי האל ואין להם כל קשר למצמוצי העינים שלנו. כל דבר שבפניו אנו ניצבים נמצא תחת ריבונותו והסדריו של האל, ועלינו להתמסר להם.) נניח שיום אחד העין שלך ממצמצת קשות במשך יום שלם, והמצמוץ נמשך עד למחרת בבוקר. לאחר מכן קורה משהו, ואתה נגזם. לאחר שנגזמת המצמוץ בעין שלך נפסק. מה היית חושב? "מצמוצי העין שלי היו סימן לכך שאני אגזם". האם זהו רק צירוף מקרים? האם זו אמונה תפלה? לפעמים זה רק צירוף מקרים; לפעמים דברים כאלה קורים. מה קורה? (אלוהים, ההרגשה היא כאילו מצמוצי עיניים עשויים להיות חלק מקצב גופני רגיל, והדבר לא צריך להיות קשור לגיזום.) יש להבין את מצמוצי העיניים כך: אין זה משנה אם אנשים מאמינים שמצמוצים בעין אחת מצביעים על מזל ומצמוצים בעין האחרת מצביעים על אסון, האל ברא את גוף האדם עם תעלומות רבות. עד כמה עמוקות התעלומות האלה, אילו פרטים ספציפיים מעורבים בהן, אילו אינסטינקטים, יכולות ופוטנציאל יש לגוף האנושי – לאנשים אין את הידע הזה בעצמם. האם הגוף האנושי יכול לתפוס את ממלכת הרוח, האם הוא ניחן במה שיש המכנים "חוש שישי" – אנשים לא יודעים זאת. האם אנשים צריכים לטרוח להבין את ההיבטים הלא ידועים האלה של גוף האדם? (לא, הם לא צריכים.) אין בכך צורך – אנשים לא צריכים להבין אילו תעלומות קיימות בתוך הגוף האנושי. למרות שהם לא צריכים להבין, צריכה להיות להם הבנה בסיסית שגוף האדם אינו פשוט. הוא שונה באופן מהותי מכל דבר או מכל חפץ שהאל לא ברא, כגון שולחן, כיסא או מחשב. טבעם של הדברים האלה שונה בתכלית מזה של גוף האדם: לאובייקטים חסרי החיים האלה אין תפיסה של ממלכת הרוח, ואילו גוף האדם, דבר חי שבא מהאל, שהאל ברא, יכול לחוש כיצד לתפוס את סביבתו הקרובה, את האווירה וחפצים מיוחדים מסוימים, וכן כיצד להגיב לסביבה הסובבת אותו ולמאורעות הקרובים. זה לא פשוט – כל הדברים האלה הם תעלומה. לא רק שגוף האדם יכול לחוש דברים קרים, חמים, דברים בעלי ריח נעים או לא נעים, דברים מתוקים, חמוצים וחריפים, אלא שיש גם תעלומות מסוימות שהתודעה הסובייקטיבית של האדם לא מודעת להן. בני אדם לא יודעים על הדברים האלה. לכן, באופן ספציפי, בין אם מצמוצי עיניים קשורים לעצביו של מישהו, לחוש השישי שלו, או למשהו שקשור לממלכת הרוח – לא נתעמק בזה. כך או כך, תופעה זו קיימת, ולא נחקור את תכליתה ומשמעות קיומה. בכל מקרה, אמירות מסוימות על מצמוצי עיניים קיימות הן במשפחה והן בתרבות העממית. בין אם אמירות אלה מהוות אמונות תפלות ובין אם לאו, בסופו של יום, זהו סימן המתבטא בגוף האדם לפני מאורעות מסוימים המתרחשים בסביבת המחייה. האם אופן הביטוי הזה שייך לאמונות תפלות, למסורת או למדע? אי אפשר לחקור זאת – זו תעלומה. בקיצור, בחיים האמיתיים, במשך אלפי שנים מימי קדם ועד ימינו, האנושות הסיקה שמצמוצי עיניו של אדם קשורים באופן כלשהו למאורעות העתידים להתרחש בסביבתו. לא ניתן לחקור אם הקשר הזה מתייחס לעושר, למזל או להיבט אחר בחייו של אדם. גם זו תעלומה. מדוע הדבר נחשב לתעלומה? אינך יכול לראות או להרגיש דברים רבים הקשורים לממלכת הרוח שמעבר לעולם החומרי, אפילו אם אמרו לך אותם. לכן הם נחשבים לתעלומה. מכיוון שהעניינים האלה הם תעלומות ואנשים לא יכולים לראות או להרגיש אותם, אך עדיין קיימות באנשים תחושות מסוימות המנבאות רעות ותחושה מסוימת של ראיית הנולד, כיצד עליהם להתמודד איתן? הכלל הפשוט ביותר הוא להתעלם מהן. אל תאמין שיש להן קשר כלשהו לעושרך או למזלך. אל תחשוש שדברים רעים יקרו לך כאשר עין ימין שלך ממצמצת, ובוודאי אל תשמח ותחשוב שתהיה עשיר כאשר עין שמאל שלך ממצמצת. אל תאפשר לדברים האלה להשפיע עליך. הסיבה העיקרית היא שאין לך יכולת לחזות את העתיד. האל מתזמר ושולט בכל דבר; הכול בידיו של האל, בין אם מה שיקרה יהיה טוב או רע. הגישה היחידה שעליך להחזיק היא התמסרות לתזמוריו ולהסדריו של האל. אל תחזה תחזיות ואל תקריב קורבנות, אל תעשה הכנות ואל תיאבק מאבקים מיותרים כלשהם. מה שיקרה יקרה, משום שהכול בידי האל. איש לא יכול לשנות את מחשבותיו של האל, את תוכניותיו או את הדברים שהוא נחוש לגרום להם לקרות. בין אם תדביק נייר לבן על העפעף, תלחץ עליו עם ידך, או תסתמך על המדע או על אמונות תפלות, שום דבר מאלה לא ישנה כלום. מה שעומד לקרות יקרה ויתגשם, ואינך יכול לשנות זאת כי הכול בידי האל. כל ניסיון להימנע מכך הוא טיפשי, קורבן חסר תוחלת ומיותר. אם תעשה זאת, רק תוכיח שאתה מרדן ועקשן, ושאין לך גישת התמסרות כלפי האל. האם אתה מבין? (כן, אני מבין.) לכן, בין אם מצמוצי עיניים נחשבים לאמונות תפלות או למדע, גישתכם צריכה להיות זו: אל תשמח כאשר עין שמאל שלך ממצמצת, ואל תהיה מפוחד, מבועת ומודאג, ואל תדחה או תתנגד כאשר עין ימין שלך ממצמצת. גם אם יקרה משהו לאחר שהעין שלך תמצמץ, עליך להתמודד עם הדבר ברוגע משום שהכול בידי האל. אינך צריך לחשוש או לדאוג. אם משהו טוב יקרה, הודה לאל על ברכתו – זהו חסדו של האל; אם משהו רע יקרה, התפלל לאל שיוביל אותך, שיגן עליך ושלא יאפשר לך ליפול לפיתויים. בכל סביבה שתבוא לאחר מכן, הייה מסוגל להתמסר לתזמוריו ולהסדריו של האל. אל תנטוש את האל, אל תתלונן בפניו, אין זה משנה כמה גדול האסון שיפקוד אותך, או כמה חמור האסון שתחווה, אל תאשים את האל. הייה מוכן להתמסר לתזמוריו של האל. האם אז בעיה זו לא תיפתר? (כן.) בנוגע לעניינים כאלה, לאנשים צריכה להיות מחשבה והשקפה כזאת: "לא משנה מה יקרה בעתיד, אני מוכן ויש לי גישת התמסרות כלפי האל. בין אם עין שמאל או עין ימין שלי ימצמצו, או אם שתי עיניי ימצמצו בו זמנית, אני לא אפחד. אני אדע שדבר מה עלול לקרות בעתיד, אך אני מאמין שהכל בידי האל. זו יכולה להיות דרך שבה האל יודיע לי על דבר מה שעומד לקרות, או שזו יכולה להיות תגובה אינסטינקטיבית של הגוף הפיזי שלי. יהיה אשר יהיה, אני מוכן ויש לי גישת התמסרות כלפי האל. לא משנה כמה גדול הנזק או האובדן שייגרמו לי לאחר שהדבר הזה יתרחש, אני לא אאשים את האל. אני מוכן להתמסר". זו הגישה שצריכה להיות לאנשים. כאשר הם יאמצו גישה זו, לא יהיה להם אכפת יותר אם האמירות על מצמוצי עיניים המותנות בהם על ידי משפחתם מהוות אמונות תפלות או מדע. הם יאמרו, "לא משנה אם אלה אמונות תפלות או מדע. מה שאתם מאמינים בו הוא העסק שלכם. אם תגידו לי להדביק פיסת נייר על העפעף שלי, לא אעשה זאת. אם המצמוצים יציקו לי, אעשה זאת לזמן קצר בלבד". אם מישהו יאמר לך, "העין שלך ממצמצת כל כך הרבה, היזהר במהלך הימים הקרובים!" האם זהירות תוכל לעזור לך להימנע מדבר כלשהו? (לא, אי אפשר להימנע ממה שאמור לקרות.) אם זו ברכה, זה לא יכול להיות אסון, אם זה אסון, אי אפשר להימנע ממנו; בין אם זו ברכה או אסון, תקבל זאת כך או כך. זוהי אותה גישה כמו שהייתה לאיוב. אם תקבל זאת כל עוד זו ברכה, ותשמח כשעין שמאל שלך תמצמץ, אך תכעס כשעין ימין שלך תמצמץ ותאמר, "למה היא ממצמצת? היא ממשיכה למצמץ, היא לא מפסיקה! אני אתפלל ואני אקלל כדי לגרום לעין ימין שלי להפסיק למצמץ וכדי להרחיק ממני את חוסר המזל" – זו לא הגישה שצריכה להיות לאדם שמאמין באל ונוהה אחריו. ללא רשותו של האל, מבלי שהאל יחליט שהדבר יקרה, האם מזל רע או שדים יעזו להתקרב אליך? (לא.) הן העולם החומרי והן ממלכת הרוח נמצאים תחת שליטתו, ריבונותו והסדריו של האל. לא משנה מה שד קטן רוצה לעשות, ללא רשותו של האל, האם הוא יעז לפגוע ולו בשערה אחת משערות ראשך? הוא לא יעז, נכון? (לא, הוא לא יעז.) הוא ירצה לגעת בך ולפגוע בך, אך אם האל לא יאפשר זאת, הוא לא יעז. אם האל יאפשר זאת ויאמר, "עורר כמה נסיבות סביבו והבא עליו מזל רע ובעיות", השד הקטן ישמח ויתחיל לפעול נגדך. אם יש לך אמונה באל ואתה מתגבר, נושא עדות, לא מתכחש לאל ולא בוגד בו, לא מאפשר לשד להצליח, אזי כשהשד הקטן יבוא בפני האל, הוא כבר לא יוכל להאשים אותך, האל יזכה בתהילה ממך, והוא יכלא את השד הקטן. הוא לא יעז לפגוע בך שוב, ואתה תהיה בטוח. זוהי האמונה האמיתית שצריכה להיות לך, להאמין שהכול בידי האל. ללא רשותו של האל, לא יבוא עליך שום חוסר מזל או דבר רע. האל יכול לעשות יותר מאשר רק לברך אנשים. הוא יכול להסדיר נסיבות שונות כדי לבחון אותך, למתן אותך וללמד אותך לקחים מתוך הנסיבות הללו, והוא יכול לקבוע נסיבות שונות כדי לייסר ולשפוט אותך. לעיתים, יתכן שהנסיבות שהאל יסדיר לא יתאימו לתפיסותיך ובוודאי שלא לדמיונותיך. אך אל תשכח את מה שאיוב אמר, "גַּם אֶת־הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת־הָרָע לֹא נְקַבֵּל?" (איוב ב' 10). דבר זה צריך להיות המקור לאמונתך האמיתית באל. האמן שהאל שולט בכול, ולא תפחד ממצמוץ פשוט של העיניים, האין זה נכון? (אכן, כן.)

זה עתה שיתפנו על הדרך להתמודדות עם מצמוצי עיניים. מצמוצי עיניים – תופעה נפוצה בחיי היומיום – היא משהו שאנשים מנסים לפתור לעתים קרובות באמצעות שיטות אנושיות. עם זאת, שיטות אלה לא משיגות בדרך כלל את התוצאות הרצויות, ובסופו של דבר, מה שאמור לקרות יקרה, ואף אחד לא יכול להימלט מכך. בין אם זה דבר טוב או רע, בין אם זה משהו שאנשים רוצים לראות או לא, מה שאמור לקרות בהחלט יקרה. הדבר מאשר עוד יותר שבין אם מדובר בגורלו של אדם או בעניינים הטריוויאליים של חיי היומיום, האל מתזמר ומנהל את כולם, ואיש לא יכול להימלט מכך. לפיכך, אנשים חכמים צריכים לגשת לדברים האלה בגישה נכונה וחיובית, להתייחס לדברים כאלה ולפתור אותם בהתבססם על עקרונות-האמת ועל דבר האל, במקום לנקוט בשיטות אנושיות ולהקריב קורבנות או להיאבק מאבקים חסרי תוחלת, אחרת, בסופו של דבר, הם יהיו אלה שיספגו אובדן. הסיבה לכך היא שבכל הנוגע לריבונותו של הבורא, אין לאנושות אפשרות בחירה בנתיב שני. זהו הנתיב היחיד שיש לבחור בו וללכת בו. התמסרו לתזמוריו ולהסדריו של האל, למדו לקחים בסביבות שהאל מתזמר, למדו להתמסר לאל, להבין את מעשיו של האל, להבין את עצמכם ובאיזה נתיב יציר בריאה צריך לבחור ולצעוד, ולמדו כיצד לצעוד נכון בנתיב החיים שבו אנשים צריכים לצעוד, במקום להתנגד לתזמוריו ולהסדריו של האל באמצעות אמונות טפלות או שיטות אנושיות.

השלמנו את השיתוף שלנו על הדרך להתמודדות עם מצמוצי עיניים, אך כיצד אנשים צריכים להתמודד עם עניין החלימה בחיי היומיום שלהם? לדוגמה, אם לילה אחד אתה חולם שהשיניים שלך נושרות, אמך עשויה לשאול, "האם דיממת כשהשיניים שלך נשרו?" אם תשאל, "מה יקרה אם דיממתי?" אמך עשויה לומר לך שיתכן שזה אומר שמישהו במשפחה ימות, או שעלול להתרחש מאורע מצער אחר. אינני יודע מה יכולה להיות האמירה הספציפית מאחורי פרט זה, משפחה אחת תאמר דבר אחד ומשפחה אחרת תאמר דבר אחר. יש שיאמרו שהדבר מנבא מוות של קרוב משפחה, כמו סבא וסבתא או הורים, בעוד שאחרים עשויים לומר שהדבר מסמל מוות של חבר. בכל מקרה, חלום על אובדן שיניים נחשב בדרך כלל דבר רע. מכיוון שזהו דבר רע והוא קשור לעניינים של חיים ומוות, חלום כזה מדאיג מאוד אנשים. כאשר אנשים חולמים על אובדן שיניים, הם מתעוררים עם תחושה לא נוחה. יש להם תחושה בסיסית שמזל רע או משהו רע עומד לקרות, והדבר גורם להם לחרדה, פחד ובעתה. הם רוצים להיפטר מהתחושה הזו, אבל הם לא יכולים, הם רוצים למצוא אנשים שיטפלו בעניין הזה או יסדרו אותו, אך אין דרך לעשות זאת. בקיצור, הם שבויים בחלום הזה. דאגתם מתגברת במיוחד כאשר החלום כרוך בדימום מהשיניים. לאחר חלום כזה, אנשים חווים לעתים קרובות מצב רוח רע במשך ימים רבים, הם מוטרדים, ולא יודעים איך להתמודד עם העניין. אלה שלא מכירים את הדברים האלה, עשויים לא להיות מושפעים, אך אלה שכבר אימצו מחשבות ונקודות מבט מסוימות או שמעו אמירות מדאיגות ומרעישות יותר הקשורות לעניין זה שהועברו מאבותיהם, נוטים להיות מודאגים עוד יותר. הם מפחדים לחלום חלומות כאלה וכשהם חולמים אותם, הם ממהרים לפנות לתפילות כמו "אלוהים, הגן עלי בבקשה, נחם אותי, תן לי כוח ומנע מדברים כאלה לקרות. אם הדבר מיועד להורים שלי, שמור עליהם בבקשה בטוחים וללא כל תאונה". ברור שעמדות אלה מושפעות ממחשבותיהם ומהשקפותיהם או מאמרות מסורתיות. בנוגע למסורות, למשפחות או לאנשים מסוימים עשויות להיות דרכים מיוחדות להקל על דברים כאלה, או שהם נוהגים לאכול ולשתות דברים מסוימים, ללחוש לחשים מסוימים, או לעשות דברים מסוימים כדי לתקן או למנוע תוצאות רעות. במסורות עממיות יש בהחלט מנהגים כאלה, אך לא נעמיק בהם. אנחנו נשתף על דרך הגישה אל עניין החלימה וכיצד להבין אותו. חלימה היא אינסטינקט אנושי בבשר, או חלק מתופעת הישרדות הבשר. בכל מקרה, מדובר בהתרחשות מסתורית. אנשים אומרים לעתים קרובות, "בלילה תחלום על מה שאתה חושב ביום". עם זאת, בדרך כלל אנשים לא חושבים בשעות היום על דברים כמו אובדן שיניים, וגם לא על דברים שהם רואים בעיני רוחם במסגרת הרצונות שלהם. אף אחד לא רוצה להיתקל בעניינים כאלה, ואף אחד לא אובססיבי ביום ובלילה לגבי הדברים האלה. אף על פי כן, לעתים קרובות התרחשויות אלה מתחוללות כאשר אנשים פחות מצפים להן. לכן, אין לזה שום קשר לאמירה, "בלילה תחלום על מה שאתה חושב ביום". זה לא משהו שקורה מכיוון שאתה חושב עליו. לא משנה אילו פרשנויות יש לפרויד במערב או לדוכס ג'ואו בסין על חלומות, או אם החלומות מתגשמים בסופו של דבר או לא, בקיצור, עניין החלימה קשור לתחושות מסוימות לא מודעות או מודעות בגוף האדם, ומהווה חלק מתעלומותיו. מדענים במערב העוסקים בתחום הביולוגיה ומדעי המוח חקרו זאת, ובסופו של דבר הם לא הצליחו להבין במלואם את מקורות החלומות האנושיים. הם לא הצליחו להבין זאת, ואם כך, האם עלינו לנסות לחקור זאת? (לא.) מדוע לא? (אין טעם לחקור את הדברים האלה, וגם אנחנו לא נבין אותם.) הסיבה לכך היא לא שהדבר חסר טעם או שלא נבין זאת; אלא משום שזה לא כרוך באמת, הדבר פשוט עד כדי כך. מה תוכל להשיג על ידי חקירת הדבר והבנתו? האם מדובר באמת? (לא.) זו פשוט תופעה שמתרחשת במהלך הישרדות הגוף, והיא מתרחשת לעתים קרובות בחייהם של אנשים. עם זאת, אנשים לא יודעים מה משמעותה. זהו חלק מהתעלומה. אין צורך שאנשים יחקרו או יגלו זאת משום שהדבר לא כרוך באמת, והוא לא נוגע לנתיבים בהם אנשים הולכים. בין אם אתה חולם בלילה על אובדן שיניך ובין אם לא, בין אם אתה חולם על סעודה מפוארת או על רכבת הרים, האם יש לזה קשר לאופן שבו חייך מתנהלים במהלך היום? (לא.) אם לילה אחד אתה חולם שאתה נלחם במישהו, האם זה אומר שבוודאי תילחם במישהו במהלך היום? אם לילה אחד אתה חולם חלום נעים, חלום שמח, ואתה מתעורר מאושר, האם הדבר מבטיח שהכל ילך חלק ולפי רצונך במהלך היום? האם פירוש הדבר שבמהלך היום תוכל להבין את האמת ולמצוא את עקרונות-האמת כשתעשה דברים? (לא.) לכן, לחלום אין שום קשר לאמת. אין צורך לחקור זאת. האם לחלום על אובדן שיניים ודימום יש קשר כלשהו למוות של קרוב משפחה? (לא.) מדוע אתה תמיד אומר דברים כל כך נבערים? אתה שוב מתנהג בבורות, הלא כן? אין לך תובנה. הגוף האנושי הוא תעלומה ויש דברים רבים שאינך יכול להסביר. האם תוכל לפתור כל זאת עם "לא" פשוט? בעבר, גם לנביאים ולאנשים שנבחרו על ידי האל היו חלומות נבואיים. לחלומות האלה הייתה משמעות. איך אתה מסביר שהאל השתמש בחלומות כדי לגלות דברים לאנשים? כיצד האל נכנס לחלומותיהם? כל אלה הן תעלומות. האל השתמש בחלומות גם כדי לומר לאנשים דברים מסוימים ולהפוך אותם לנאורים בנוגע לעניינים מסוימים, ואיפשר להם לחזות מאורעות מסוימים לפני שהם התרחשו. איך תסביר זאת? האם אתם בורים לגבי הדברים האלה? (כן.) הנקודה היא לא לגרום לך להכחיש מתוך עיוורון תופעות שונות ובלתי מוסברות המתרחשות בחיי היומיום וקשורות לתעלומות שאינך יכול לפענח, אלא להבין אותן ולהתייחס אליהן באופן מדויק. אין זה אומר שיש לשלול תמיד את הדברים האלה ולומר שהם לא קיימים, שאין דבר כזה, או שהם בלתי אפשריים, אלא לגרום לך להתייחס אליהם בצורה נכונה. מה זה אומר להתייחס אליהם בצורה נכונה? זה אומר לא לגשת לעניינים האלה עם אמונות תפלות או עם מחשבות והשקפות קיצוניות כמו שעושים אנשים בעולם, וגם לא לגשת אליהם כמו אלה שהם אתאיסטים או חסרי כל אמונה. המטרה היא לא לגרום לך ללכת לשני הקצוות האלה, אלא לנקוט בעמדה ובנקודת המבט הנכונות כדי לשקול את הדברים האלה שקורים בחיי היומיום, לא מתוך נקודת המבט של אנשים בעולם וגם לא מתוך זו של חסרי האמונה – אלא מתוך נקודת המבט שבה צריך להיות ניחן אדם המאמין באל. אם כן, איזו נקודת מבט צריכה להיות לך בנוגע לעניינים האלה? (יהיה אשר יהיה, התמסר לריבונותו ולהסדריו של האל – אל תחקור זאת.) אל לך לחקור זאת, אך האם עליך להיות בעל הבנה מסוימת בעניין זה? נניח שמישהו אומר, "פלוני חלם שהשיניים שלו נשרו והוא דימם, ולאחר מספר ימים שמעתי שאבא שלו נפטר". אם תכחיש זאת מיד ותאמר, "לא יתכן! זו רק אמונה תפלה, צירוף מקרים. אמונות תפלות משמען להאמין במשהו משום שאתה אובססיבי לגביו; אם לא היית אובססיבי לגביו, הוא לא היה קיים", האם טיפשי לומר זאת? (כן.) אם כך, כיצד עליכם להתייחס לעניין זה? (עלינו להכיר בכך שיש תעלומות רבות הקשורות לגוף הפיזי, וחלום על שיניים נושרות ומדממות עשוי להצביע על התרחשות של דבר לא נעים. אך לא משנה אם הדבר יקרה או לא, עלינו להתמסר לריבונותו ולהסדריו של האל.) זה עתה למדתם משהו על מצמוצי עיניים, ואם כך, כיצד עליכם להתמודד עם חלום על שיניים נושרות ומדממות? עליך לומר, "העניין הזה הוא מעבר להבנתנו. בחיים האמיתיים, תופעה זו אכן קיימת. איננו יכולים לקבוע אם הדבר יתגשם או אם הוא מבשר שמשהו רע יקרה, אך דברים רעים כאלה באמת קורים בחיים האמיתיים. עניינים בממלכת הרוח הם מעבר להבנתנו, ואנחנו לא מעזים לטעון טענות אקראיות. אם אחלום חלום כזה, מה צריכה להיות הגישה שלי? אין זה משנה מהו החלום, הוא לא יגביל אותי. אם החלום הזה יתגשם באמת כמו שאנשים אומרים, אני אודה לאל שנתן לי הכנה מנטלית, שאיפשר לי לדעת שדבר כזה יכול לקרות. מעולם לא חשבתי אם אהיה מושפע ממותו של בן משפחה, אם הוריי ימותו: אם ארגיש מוכה, אם ביצוע חובתי יהיה עלול להיפגע, אם ארגיש חלש או אם אתלונן על האל – מעולם לא חשבתי על כך. אבל היום, ההתרחשות הזאת נתנה לי רמז לכך וגרמה לי לראות את שיעור קומתי האמיתי. כשאני חושב על מות הוריי, אני חש כאב עמוק בתוכי; מותם יגביל אותי וארגיש מדוכא. לפתע אני מבין ששיעור קומתי עדיין נמוך מאוד. בלבי יש התמסרות מועטה מדי לאל, ומעט מדי אמונה באל. אני מרגיש שמהיום ואילך, עליי להצטייד ביותר אמת, להתמסר לאל ולא להיות מוגבל על ידי העניין הזה. אם באמת יהיה קרוב משפחה שימות או יעזוב, הדבר לא יגביל אותי. אהיה מוכן ואבקש מהאל שידריך אותי ויגדיל את כוחי. יהיה אשר יהיה, לא אתחרט שבחרתי לבצע את חובתי ולא אוותר על הבחירה להשקיע את כל גופי ונפשי למען האל. אני אתמיד ואמשיך להתמסר ברצון לתזמורי האל ולהסדריו, בדיוק כמו קודם." לאחר מכן, עליך להתפלל בלבך לעתים קרובות, לחפש את הכוונתו של האל ולבקש ממנו להגדיל את כוחך כדי שלא תהיה מוגבל יותר על ידי העניין הזה. בין אם קרוב משפחה ימות ובין אם לאו, עליך להכין לכך את שיעור קומתך ולהבטיח שכאשר מאורע כזה יתרחש לא תהפוך לאדם חלש, לא תתלונן על האל ולא תשנה את נחישותך ואת רצונך להשקיע מעצמך בגופך ובנפשך למען האל. האין זו הגישה שצריכה להיות לך? (כן.) כשמדובר על דברים כמו חלום על נשירת השיניים, אל לך להכחיש את קיומם או להניח אותם בצד ולהתעלם מהם, ובוודאי שלא להשתמש בשיטות מוזרות או במגננה כדי להתמודד איתם. במקום זאת, עליך לחפש את האמת, להתייצב בפני האל ולקבל את תזמוריו; אל תקריב קורבנות מיותרים ואל תבחר בחירות מטופשות. כאשר אנשים נבערים ועקשנים מתמודדים עם משהו שהם לא חוו בעבר ואינם יכולים להבין אותו, הם נוטים לומר, "אין דבר כזה", "זה כלום", "זה לא קיים" או "זו רק אמונה תפלה". יש אנשים שמאמינים באל והם אפילו אומרים, "אני מאמין באל, אני לא מאמין ברוחות רפאים", או "אני מאמין באל, אני לא מאמין בשטן. אין דבר כזה שטן!" הם משתמשים בהצהרות האלה כדי להוכיח את אמונתם האמיתית באל, ואומרים שהם מאמינים באל אך לא ברוחות רפאים, ברוחות רעות, בלהיות אחוז דיבוק, או אפילו בקיומה של ממלכת הרוח. האין הם פשוט חסרי אמונה? (אכן, כן.) הם לא מקבלים את האמירות האלה של המחשבות המסורתיות מעולמם של הכופרים, והם גם לא מקבלים הסברים על אמונות תפלות או עובדות כלשהן הקשורות לאמונות תפלות. אם לא מאמינים בדברים האלה, זה לא אומר שהם לא קיימים. כרגע, לא מדובר בכך שאתה מתבקש לא להאמין בדברים האלה, להימלט מהם או להכחיש אותם. במקום זאת, מדובר בכך שתלמד להחזיק במחשבות ובנקודות המבט הנכונות כאשר תתמודד עם עניינים אלה, שתעשה את הבחירות הנכונות ושתהיה לך הגישה הנכונה. זה יהיה שיעור קומתך האמיתי, וזהו הדבר שעליך להיכנס אליו. לדוגמה, מישהו חולם שהוא איבד את שיער ראשו. חלום על אובדן שיער נחשב גם הוא למבשר רעות. אין זה משנה מהן הפרשנויות המקבילות או מהם המאורעות שהתגשמו, בקיצור, לאנשים יש הסברים שליליים לגבי חלומות כאלה, והם מאמינים שהם מצביעים על כך שיקרה משהו רע או מצער. מלבד החלומות הרגילים שאינם כרוכים בנושאים משמעותיים, יש פרשנויות מסוימות לחלומות המיוחדים האלה, ופרשנויות אלה מנבאות מאורעות מסוימים, מספקות לאנשים ראיית נולד, אזהרות או תחזיות מסוימות, מאפשרות להם לדעת מה יקרה בעתיד או נותנות להם מודעות מסוימת, שאומרת לאנשים מה עומד לקרות כדי שהם יוכלו להכין את עצמם נפשית. לא משנה מה עומד לקרות, מבחינתכם, אל לכם לאמץ גישות של הימנעות, דחייה, מגננה או התנגדות, או אפילו גישה של שימוש בשיטות אנושיות כדי לפתור מצבים אלה. כאשר אתם מתמודדים עם מצבים כאלה, עליכם להתייצב בפני האל בנכונות רבה עוד יותר ולבקש ממנו להוביל אתכם, כדי שלנוכח המאורעות הממשמשים ובאים, תוכלו לשאת עדות ולהתאים את היישום בפועל שלכם לכוונותיו של האל, במקום לדחות אותו ולהתנגד לו. הבקשה ממך ליישם בפועל בדרך זו, אין פירושה שאתה נדרש להתמקד בדברים האלה; היא מלמדת אותך איזה סוג של גישה עליך לאמץ כדי להתמודד עם דברים אלה כאשר הם מתרחשים באופן בלתי נמנע, ובאיזו גישה עליך להשתמש כדי לפתור אותם. זהו הדבר שעליך להבין. אמור לי, התבקשת לא להתמקד בדברים האלה, אך האם הדברים האלה לא קורים בחיי היומיום? (כן.) אם אתה אומר שהם לא קיימים, ואז הם אכן קורים, יתכן שתשקול זאת ותחשוב, "הו לא, אני חייב להאמין בזה, זה באמת התגשם!" ללא הכנה מוקדמת וגישה נכונה, אזי כשהדברים האלה יתרחשו, אתה תיתפס כשאינך מוכן, לא תהיה מוכן בשום צורה, לא תדע איך להתפלל לאל או כיצד להתמודד עם המצב, ולא תהיה לך אמונה אמיתית באל או התמסרות אמיתית אליו. כל מה שתרגיש בסופו של דבר יהיה פחד. ככל שתפחד יותר, כך תאבד יותר את נוכחותו של האל; כשתאבד את נוכחותו של האל, תוכל לבקש עזרה רק מאנשים אחרים, ותחשוב על כל שיטה אנושית שאפשר להעלות על הדעת כדי להימלט. כשלא תצליח להימלט, תתחיל להאמין שהאל כבר לא ראוי לאמון ושאי אפשר להסתמך עליו; במקום זאת, תרגיש שאפשר לסמוך על אנשים. המצב ימשיך להידרדר; לא רק שלא תאמין יותר שזו אמונה תפלה, אלא שתתייחס לזה כאל דבר נורא, כאל מצב שאינך יכול לשלוט בו. בנקודה זו, יתכן שתאמר: "אין פלא שהכופרים ואלה המאמינים בבודהיזם ומבעירים קטורת כדי לסגוד לבודהא הולכים תמיד למקדשים, מבעירים קטורת, מתפללים לברכות, מממשים נדרים, מזמרים כתבים בודהיסטיים ואוכלים אוכל צמחוני. מסתבר שהדברים האלה באמת עובדים!" לא רק שלא תהיה לך התמסרות אמיתית לאל ולא תאמין בו, אלא שבמקום זאת תפתח פחד מרוחות רעות ומהשטן. לאחר מכן, תרגיש מחויב לציית להם במידה מסוימת ותאמר: "לא כדאי להתעסק עם הרוחות הרעות האלה. לא יהיה טוב עבורך לא להאמין בהם, עליך להיות זהיר בסביבתן. אינך יכול לומר מאחורי גבם מה שאתה רוצה: יש איסורים. אין לזלזל ברוחות הרעות האלה!" מאחורי המאורעות האלה, תבין לפתע שיש כוחות שפועלים מעבר לעולם החומרי, שאותם לא צפית. כשתתחיל לחוש בדברים האלה, לבך יתמלא בפחד ובהימנעות מהאל, ואמונתך באל תפחת. לכן, כשמדובר בעניינים כמו חלום על שיניים נושרות או שיער נושר, עליך לאמץ את הגישה הנכונה. אין זה משנה מהן הפרשנויות או התחזיות הספציפיות הקשורות למאורעות האלה כאשר הם קורים לך, עליך לעשות רק זאת: האמן שהכל נתון בידי האל והיה מוכן להתמסר לתזמוריו ולהסדריו של האל – זו הגישה שעליך לאמץ כשאתה מתמודד עם כל העניינים האלה. זו העמדה שעליך לנקוט והעדות שעליך לשאת כאדם הנוהה אחר האל, הלא כן? (אכן, כן.) האמן שכל הדברים האלה יכולים לקרות ושהכול נתון בידי האל. זו הגישה שעליך לדבוק בה.

יש אנשים שמתייחסים למספרים מסוימים או לימים מיוחדים כאל טאבו. לדוגמה, יש אנשים המעורבים בעסקים במשך שנים רבות, והם מייחסים חשיבות רבה לעשיית הון. לכן הם אוהבים ומעריכים במיוחד מספרים הקשורים לעשיית הון בעסקים, ונמנעים ממספרים שלדעתם יביאו מזל רע לעסק שלהם. לדוגמה, המספרים 6 ו-8 מועדפים במיוחד על ידי אדם מסוים. המספר על דלת חנותו הוא 168, והחנות נקראת "יי לו פא", כלומר, להתעשר לאורך כל הדרך, והגיית המילים האלה במנדרינית דומה למספרים 1, 6 ו-8,^[ב] שהם מספרי מזל בפולקלור הסיני. מצד שני, 4 ו-5 נחשבים כמספרים רעים במסורת הסינית, שכן 4 פירושו מוות ו-5 פירושו כלום, חוסר או ריקנות, מה שמרמז על כך שאדם עלול להיכשל בהחזר השקעתו המקורית או לא להרוויח כסף. אפילו המספר בלוחיות הרישוי של מכוניות של אנשים סינים מסוימים כולל רצף של הספרה 6, ואם תראה לוחית רישוי שעליה רצף של שישיות, מכונית זו תהיה תמיד של אדם סיני. מי יודע כמה עושר הם צברו באמצעות כל כך הרבה שישיות? פעם אחת, במגרש חניה, כמעט כל מקומות החניה היו תפוסים למעט מקום אחד שנשא את המספר 64. האם אתה יודע למה אף אחד לא חנה במקום הזה? (משמעות המספר 64 יכולה להיות מוות והוא נחשב כחוסר מזל.) 64 פירושו מוות על הכביש. באותו זמן, לא ידעתי למה אף אחד לא חונה במקום הזה, אבל מאוחר יותר שמעתי על כך מכופרים והבנתי. במנדרינית, 6 נשמע כמו "כביש" ו-4 נשמע כמו "מוות", 64 נשמע כמו "מוות על הכביש", לכן אנשים לא חנו שם. אני מניח שמאוחר יותר הם כנראה שינו את מספר מקום החניה הזה ל-68, שבמנדרינית נשמע כמו "להתעשר לאורך כל הדרך". אנשים כל כך אובססיביים לגבי כסף שהם מקובעים עליו לחלוטין. האם מספר באמת יכול לשנות משהו? האמירות של הסינים על המספרים האלה השפיעו אפילו על זרים. כשחיפשנו בתים, סוכן נדל"ן שאל אותנו, "האם יש לכם איסורים על מספרים מסוימים? לדוגמה, אם המספר על דלת הבית הוא 14, האם הדבר גרוע בגלל ה-4?" אמרתי, "אף פעם לא חשבתי על כך. לא הכרתי את האמירה הזאת". הוא אמר, "סינים רבים מסרבים לשקול קניית בית כי על הדלת מופיע המספר 4". אמרתי, "אין לנו איסורים לגבי מספרים. אנחנו לוקחים בחשבון רק את המיצוב, המיקום, התאורה, האוורור, מבנה הבית, איכותו ודברים נוספים כגון אלה. לא אכפת לנו מהמספרים; אין לנו כל איסורים". ובכן, האם לדעתך משהו רע בהחלט יקרה אם לכופרים יהיה איסור לגבי מספרים מסוימים? (לא בהכרח.) איננו יודעים על ההתייחסות של מדינות אחרות מחוץ לסין, כמו דרום קוריאה, יפן, הפיליפינים או כמה מדינות בדרום מזרח אסיה, לגבי מספרים מסוימים. בקיצור, אנשים בכל מדינה מקפידים על מספרים מסוימים. לדוגמה, האמריקאים מאוד לא מעוניינים במספר 6. אנשי המערב לא אוהבים את המספר 6 בשל סוג של תרבות דתית, שכן למספר 6 המוזכר בספר ההתגלות שבכתבי הקודש יש קונוטציות שליליות. יש גם המספר 13, שגם אותו אנשי המערב לא אוהבים. במעליות רבות אין קומה כזו מכיוון שהם מתייחסים למספר הזה כחסר מזל. הסינים, לעומת זאת, מאמינים כי 6 ו-8 הם מספרי מזל. אם כך, איזו אמירה היא האמת? (אף אחת מהן.) האם אכפת לכם ממספרים ספציפיים כלשהם? האם יש לכם מספר מזל משלכם? (לא, אין לנו.) ובכן, זה טוב. תושבי דרום סין מקדישים תשומת לב מיוחדת לדברים כמו אם למספר מסוים יש מזל או לא, בחירת התאריך הנכון עבור כל מה שהם עושים, ושמירה על הגבלות תזונתיות במהלך חגים – הם מקפידים על כך במיוחד. אך עניין המספרים בהחלט לא יכול להסביר שום דבר. הימנעותם של אנשים ממספרים מסוימים קשורה במידה מסוימת לאמונות, לדמיונות, למחשבות ולתפיסות שלהם. כל אלה הן מחשבות ונקודות מבט מטופשות. אם משפחתך החדירה בך מחשבות ונקודות מבט כאלה, עליך לוותר עליהן ולא להאמין בהן. הרעיונות האלה אף אבסורדיים עוד יותר – הם אפילו לא אמונות תפלות – והם מהווים את האמירות המגוחכות והשטותיות של אותם אנשים בחברה שכסף משגע אותם.

יש אנשים המייחסים חשיבות רבה לסימני גלגל המזלות, ועניין זה כרוך באמונות תפלות. כיום, אפילו אנשי המערב מדברים על גלגל המזלות, לכן, אל תחשוב שרק אסיאתים יודעים עליהם. אנשי המערב גם הם יודעים על ארנב, שור, חולדה וסוס. מה עוד? נחש, דרקון, תרנגול וכבש, האין זה נכון? לדוגמה, אבות קדמונים והורים מעבירים הלאה את האמונה שלאנשים עם סימן כבש בגלגל המזלות יש חיים מקוללים. אם אתה כבש, יתכן שתחשוב, "חיי מקוללים, אני תמיד נתקל בחוסר מזל. יש לי בת זוג רעה, ילדים לא צייתנים, ואני לא מצליח בעבודה. אף פעם אני לא מקבל קידום, ואני לא מקבל בונוסים. אני תמיד חסר מזל. אם יהיה לי עוד ילד, הוא לא ייוולד בשנת הכבש. יש כבר בן משפחה אחד שנולד במזל כבש וחייו מקוללים מספיק; אם ייוולד לי עוד ילד במזל כבש של גלגל המזלות, נהיה שניים במזל זה. איך נוכל לחיות כך?" אתם שוקל את העניין וחושב, "אני בהחלט לא יכול להביא ילד לעולם בשנת הכבש, אם כך, לאיזו שנה עלי לשאוף? שנת הדרקון? הנחש? הנמר?" אם נולדת בשנת הדרקון, האם זה אומר שאתה למעשה דרקון? האם אתה באמת יכול להפוך לקיסר? האין אלה שטויות? האם אתם רוצים לקבל את הסימנים האלה של גלגל המזלות? יש אנשים שאומרים, "אנשים שנולדו בשנת הארנב ובשנת התרנגול לא מסתדרים זה עם זה. אני ארנב, ולכן עלי להימנע מאינטראקציה עם מישהו שהוא תרנגול. המזלות שלנו לא מתאימים זה לזה, והגורלות שלנו מתנגשים. ההורים שלי אומרים שלא מתאים שאנשים כמונו יתחתנו ושלא נסתדר זה עם זו. עדיף שאהיה איתה בקשר מינימלי, שלא נדבר זה עם זו ושלא נקיים אינטראקציה. הגורלות שלנו מתנגשים, ואם נהיה יחד, לא אצליח להתגבר על כך וחיי יתקצרו, הלא כן? אני צריך להתרחק מאנשים כאלה". האנשים האלה מושפעים מהאמרות הללו. האין זה טיפשי? (אכן, כן.) בקיצור, לא משנה אם גורלך מתנגש עם גורלו של מישהו עם סימן מסוים מגלגל המזלות, האם הדבר באמת ישפיע על גורלך? האם הדבר ישפיע על דרכך בנתיב הנכון בחיים? (לא, זה לא ישפיע.) יש אנשים שמוכנים לעבוד, לשתף פעולה ואפילו לחיות רק עם מישהו שתואם לסימן שלהם בגלגל המזלות. באופן תת מודע, עמוק בתוכם, הם מושפעים מהאמרות הללו, ולאמרות האלה שהועברו על ידי הוריהם או אבותיהם יש מקום מוגדר בליבם. לאנשי המזרח אכפת מגלגל המזלות, בעוד שלאנשים מהמערב אכפת ממזלות אסטרולוגיים. כעת, אנשים מהמזרח שמעודכנים ברוח הזמן החלו לדבר גם הם על סימנים אסטרולוגיים, כמו מזל עקרב, מזל בתולה, מזל קשת וכן הלאה. לדוגמה, אדם שמזלו הוא קשת לומד על האישיות של בני מזל זה, ושהם נוטים להסתדר עם אנשים שיש להם מזל אסטרולוגי מסוים. כשהוא מגלה שלמישהו יש את המזל האסטרולוגי הזה, הוא מוכן לקיים איתו אינטראקציה, הוא חושב שהוא די נהדר והוא עושה עליו רושם טוב. הוא הושפע גם מהמסורות של התניית המשפחה. בין אם מדובר בגלגל המזלות של המזרח או באסטרולוגיה מהמערב, בין אם להתנגשויות של גורלות או להתאמה בין מזלות יש קיום עובדתי, ובין אם יש להם השפעה כלשהי עליך, עליך להבין באיזו נקודת מבט להחזיק לגביהם. מה עליך להבין? זמן לידתו של אדם, העשור שבו נולד, החודש והשעה של זמן לידתו – כל אלה קשורים לגורלו של אדם. לא משנה מה אומרים מגידי עתידות או קוראי פנים על גורלך, על המזל האסטרולוגי שלך, או אם הסימן שלך בגלגל המזלות טוב או לא, לא משנה עד כמה הם מדויקים – אז מה? מה הדבר מסביר? האין זה מוכיח עוד יותר שהאל כבר הסדיר את גורלך? (כן.) איך ייראו הנישואין שלך, היכן תחיה, באיזה סוג של אנשים תהיה מוקף, מכמה עושר חומרי תוכל ליהנות בחייך, אם תהיה עשיר או עני, כמה סבל תישא, כמה ילדים יהיו לך, ומה יהיה ההון הפיננסי שלך – כל הדברים האלה כבר נקבעו. בין אם אתה מאמין בזה או לא, בין אם מגידי העתידות מחשבים זאת עבורך ובין אם לא, זה לא ישתנה. האם חשוב לדעת את הדברים האלה? יש אנשים שמשתוקקים במיוחד לדעת, "מה יהיה גורלי בעתיד? האם אהיה עני או עשיר? האם אפגוש אנשים מועילים? האם יש אנשים שגורלם יתנגש עם גורלי? האם אפגוש בחיי אנשים המנוגדים לי? באיזה גיל אמות? האם אמות ממחלה, תשישות, צמא או רעב? כיצד אמות? האם זה יהיה כואב או מביך?" האם מועיל לדעת את הדברים האלה? (לא.) לסיכום, עליך להיות בטוח בדבר אחד בלבד בנוגע לעניין הזה: הכול נקבע על ידי האל. אין זה משנה מהו הסימן שלך בגלגל המזלות או מהו המזל האסטרולוגי שלך, או מהם השעה ותאריך הלידה שלך, הכול כבר נקבע על ידי האל. בדיוק משום שהכול נקבע, השגשוג והעושר שתחווה בחייך, כמו גם הסביבה שבה תחיה, נקבעו על ידי האל עוד לפני שנולדת, אינך צריך לגשת לעניינים האלה הכרוכים באמונות תפלות או להתייחס אליהם מנקודת המבט של אנשים מהעולם, ולא לאמץ שיטות מסוימות כדי להימנע מרגעים של חוסר מזל או לנקוט באמצעים מסוימים כדי לשמר ולתחזק רגעי מזל. זו לא הדרך שבה עליך להתמודד עם הגורל. לדוגמה, אם נגזר עליך לחלות בגיל מסוים במחלה קשה, וקוראי פנים מצביעים על כך בפניך על סמך המזל האסטרולוגי שלך, הסימן שלך בגלגל המזלות או זמן הלידה שלך, מה תעשה אז? האם תרגיש פחד, או שתנסה למצוא דרך לפתור את העניין? (יש להניח לטבע לעשות את שלו ולהתמסר לתזמורו של האל.) זו הגישה שאנשים צריכים לאמץ. אין זה משנה מה יש או מה אין בגורלך, האל כבר קבע מראש את כל זאת. בין אם אתם אוהב זאת או לא, בין אם אתה מוכן לקבל זאת או לא, בין אם יש לך את היכולת להתמודד עם זה או לא, בכל מקרה, האל כבר קבע את כל זאת. הגישה שעליך לדבוק בה היא של קבלת עובדות אלה כיציר בריאה. בין אם זה יקרה או לא, בין אם תהיה מוכן להתמודד עם הדבר או לא, עליך לקבל זאת ולהתמודד עם הדבר כיציר בריאה, במקום להשקיע מאמץ או לבקש עצה מאחרים לגבי דברים כמו אסטרולוגיה, גלגל המזלות, או קריאת פנים, או לחפש משאבים שונים על מנת לדעת מה יקרה בעתידך ולהימנע מכך בהקדם האפשרי. אין זה נכון להתייחס לגורל ולחיים שהאל הסדיר עבורך בגישה כזו. יש הורים שמוצאים לילדיהם מגדת עתידות, והיא אומרת להם, "על פי המזל האסטרולוגי שלך, כמו גם על פי המזל שלך בגלגל המזלות הסיני וזמן הלידה שלך, אינך יכול לאפשר לאש להיכנס לחייך". לאחר שהוא שומע זאת, הוא זוכר את הדבר ומאמין בו, ומאוחר יותר הדבר הופך לאיסור רגיל בחיי היומיום שלו. לדוגמה, אם שמו של מישהו מכיל את התו המייצג "אש", הוא לא יקיים אינטראקציה עם אותו אדם, וגם אם כן, הוא לא יתקרב אליו ולא יהיה ביניהם כל קשר קרוב. הוא יפחד ויימנע מכך. לדוגמה, אם שמו של מישהו הוא לי קאן, הוא ישקול זאת ויחשוב, "התו 'קאן' מכיל רדיקל אחד של 'אש' ואחד של 'הר': זה רע, יש בו רדיקל 'אש', לכן אינני יכול לקיים איתו אינטראקציה – עלי לשמור מרחק". הוא יפחד לקיים אינטראקציה עם האדם הזה. הוא יימנע משימוש בכיריים שבביתו ככל שיוכל, הוא לא ישתתף בארוחות ערב לאור נרות, הוא לא ישתתף במסיבות מדורה ולא ילך לבתים שיש בהם אח, משום שכל אלה כרוכים באש. אם הוא ירצה לצאת לטיול, וישמע שבמקום מסוים יש הר געש, הוא לא ילך לשם. כאשר הוא הולך למקום כלשהו כדי להפיץ את הבשורה, הוא חייב לברר מהו שם המשפחה והשם של האדם שאיתו הוא יחלוק את הבשורה, והוא מוודא ששמו לא מכיל את התו עבור "אש", אך אם האדם הזה הוא נפח שיוצק ברזל בביתו, הוא בהחלט לא ילך אליו. למרות שהוא מאמין בתודעתו שהכול בידי האל, והוא יודע שאל לו לפחד, ברגע שהוא נתקל בענייני טאבו שכאלה, הוא מתחיל להרגיש מודאג ומפוחד, והוא לא מעז להפר את האיסור. הוא תמיד מפחד שיקרו תאונות ואסונות שהוא לא יוכל לשאת. אין לו אמונה אמיתית באל. הוא יכול להיות צייתן, לשאת קשיים ולשלם את המחיר בהיבטים אחרים, אבל העניין הזה הוא הדבר היחיד שהוא לא יכול להרשות לעצמו. לדוגמה, אם מישהו אומר לו, "לעולם לא תוכל לחצות גשר במהלך כל חייך. אם תחצה גשר, תתרחש תאונה. אם תחצה מספר גשרים, זה יהיה מסוכן עוד יותר, וחייך יהיו בסכנה", הוא יזכור את המילים האלה, ולאחר מכן, בין אם הוא ילך לעבודה או לפגישה עם חברים, או אפילו כדי להשתתף בכינוסים, הוא יימנע מחציית גשרים ויעקוף אותם, מחשש שיפר את האיסור. הוא לא מאמין שהוא בהכרח ימות סתם כך, אבל העניין הזה מטריד אותו. מדי פעם, אין לו ברירה אלא לחצות גשר, ולאחר שהוא חוצה אותו, הוא אומר, "אני מאמין שהכול בידי האל. אם האל לא יאפשר לי למות, אני לא אמות". עם זאת, ליבו עדיין מוטרד מהאמרה הזו, והוא לא יכול להתנער ממנה. יש אנשים שאומרים שמים זורמים באופן מנוגד לגורלם, ולכן הם נמנעים מלהתקרב לנחלים או לבארות. הייתה אחות שהייתה לה בריכת שחייה בחצר, ולכן הם לא הלכו לכינוסים בביתה, וכשעברו למארח אחר שהיה לו אקווריום בביתו, גם לשם הם לא הלכו. הם לא יילכו לשום מקום עם מים ולא ייגעו במים בין אם אלה מים זורמים או עומדים. בחיי היומיום, האמירות האבסורדיות הללו מהתניית המשפחה מערבות תרבות מסורתית ואמונות תפלות. במידה מסוימת, אמירות אלה משפיעות על השקפותיהם של אנשים בעניינים מסוימים ומשפיעות על מנהגיהם או על אורחות חייהם היומיומיים. דבר זה כובל במידה מסוימת את מחשבותיהם של אנשים ושולט בעקרונותיהם ובשיטות הנכונות שלהם לעשות דברים.

יש אנשים שאומרים: "אם המסורות והאמונות התפלות האלה שייכות למחשבות מסורתיות מסוימות ולאמונות תפלות מחוץ לנצרות, עלינו להעביר עליהן ביקורת ולוותר עליהן. אך כשמדובר במחשבות, בנקודות מבט, במסורות או באמונות תפלות מסוימות של דתות אורתודוקסיות, האם אנשים לא צריכים לוותר עליהן? האם אין לראות בהם חג או אורח חיים להנצחה ולקיום בחיי היומיום שלנו?" (לא, עלינו לוותר גם על אלה וגם על אלה כי הן לא מהאל.) לדוגמה, החג הגדול ביותר שמגיע מהנצרות הוא חג המולד – האם אתם יודעים עליו משהו? כיום, כמה ערים גדולות במזרח חוגגות גם הן את חג המולד, מתכננות מסיבות חג מולד, וחוגגות את ערב חג המולד. בנוסף לחג המולד, ישנם גם חג הפסחא ופסח, שניהם חגים דתיים מרכזיים. חגים מסוימים כוללים אכילת תרנגול הודו וברביקיו, בעוד שאחרים כוללים אכילת סוכריות אדומות ולבנות, המסמלות את דמו היקר של ישוע אדוננו כקורבן חטאת עבור אנשים, והדבר הופך אותן לקדושות. האדום מייצג את דמו היקר של ישוע אדוננו, הלבן מייצג קדושה, ואנשים אוכלים ממתקים מסוג זה. יש גם מסורת של אכילת ביצי פסחא במהלך חג הפסחא. חגים אלה קשורים כולם לנצרות. יש גם סמלים נוצריים מסוימים, כגון דמויותיהם של מרים, ישו והצלב. הדברים האלה התפתחו מתוך הנצרות, ולדעתי, גם הם סוג של מסורת. מאחורי מסורות אלה חייבות להיות מעורבות כמה אמונות תפלות. אין זה משנה מה התוכן של האמונות התפלות האלה, בקיצור, כל עוד הן לא כוללות את האמת, את הנתיב שאנשים צועדים בו או את דרישותיו של האל מיצירי בריאה, אין להן שום קשר למה שעליכם להיכנס אליו כעת, ועליכם לוותר עליהן. אין להתייחס אליהן כקדושות ובלתי ניתנות להפרה, כמובן שגם אין צורך לתעב אותן – פשוט התייחסו אליהן בצורה נכונה. האם החגים האלה קשורים אלינו? (לא.) אין להם שום קשר אלינו. אדם זר שאל אותי פעם, "האם אתם חוגגים את חג המולד?" עניתי, "לא". "אם כך, האם אתם חוגגים את ראש השנה הסיני? את פסטיבל האביב?" אמרתי, "לא". "אז איזה חגים אתם חוגגים?" אמרתי, "אין לנו חגים. כל יום הוא אותו הדבר עבורנו. אנחנו אוכלים מה שאנחנו רוצים בכל יום נתון, לא בגלל החגים. אין לי מסורות". הוא שאל: "מדוע?" אמרתי, "אין סיבה. דרך חיים זו היא חופשית מאוד, ללא כל מגבלות. אנו חיים ללא כל פורמליות, רק מצייתים לכללים, אוכלים, נחים, עובדים ונעים בהתאם לזמן ולמידה שניתנו על ידי האל, באופן טבעי וחופשי, ללא כל פורמליות". כמובן, כשמדובר בפריט דתי מיוחד, הצלב, יש אנשים שמאמינים שהוא קדוש. האם הצלב קדוש? האם ניתן לתאר אותו כקדוש? האם תמונתה של מרים קדושה? (לא, היא לא קדושה.) האם תמונתו של ישוע קדושה? אינכם מעזים כל כך לומר זאת. מדוע תמונתו של ישוע לא קדושה? משום שבני אדם ציירו אותה, היא לא דמותו האמיתית של האל ואין לה כל קשר לאל. זהו ציור בלבד. קל וחומר ציור של מריה. אף אחד לא יודע איך ישוע נראה, ולכן פשוט מציירים אותו בצורה עיוורת, וכשמסיימים לצייר אותו, הם מבקשים ממך לסגוד לו. האם לא תהיה טיפש אם תסגוד לזה? האל הוא האחד שעליך לסגוד לו. אל לך לעשות מופע רשמי של השתחוות לאיזה אליל, דיוקן או תמונה; לא מדובר בהשתחוות בפני חפץ. עליך לסגוד לאל ולכבד אותו בלבך. אנשים צריכים להשתטח בפני דברי האל ובפני אישיותו האמיתית, לא בפני הצלב או בפני תמונותיהם של מרים או ישוע, שהם כולם אלילים. הצלב הוא רק סמל לשלב השני בעבודתו של האל. אין לו כל קשר לצביונו, מהותו או דרישותיו של האל מהאנושות. הוא לא מייצג את דמות האל, קל וחומר את מהותו. לכן, ענידת צלב לא מייצגת את יראת האל שלך ואין זה אומר שיש לך קמע הגנה. מעולם לא ייצגתי את הצלב. בביתי אין שום צלבים, אף אחד מן הדברים האלה. לכן, כשלא חוגגים את חג המולד ואת חג הפסחא, אנשים עשויים לוותר על הדברים האלה בקלות, אך אם הדבר כרוך בהיבטים דתיים כמו הצלב, תמונותיהם של מרים וישוע, או אפילו כתבי הקודש, כשאתה אומר להם להשליך צלב או תמונה של מרים או ישוע, הם יחשבו, "זה כל כך חסר כבוד, כל כך חסר כבוד. מהר, בקש סליחה מהאל, בקש סליחה...." אנשים מרגישים שיהיו לכך השלכות. כמובן שאינך צריך לגרום בכוונה להרס כלשהו של החפצים האלה, וגם אינך צריך לכבד אותם. הם רק חפצים ואין להם שום קשר למהותו או לזהותו של האל. זה משהו שעליך לדעת. כמובן, בכל הנוגע לציון חג המולד וחג הפסחא על ידי אנשים, אין לחגים אלה כל קשר לזהותו או למהותו של האל, לעבודתו או לדרישותיו מאנשים. אפילו אם תחגוג את חג המולד מאה או עשרת אלפים פעמים, לא משנה במשך כמה תקופות חיים תחגוג את חג המולד או את חג הפסחא, אין זה תחליף להבנת האמת. אל לך להעריץ את הדברים האלה ולומר, "אני חייב לנסוע למערב. במערב אוכל לחגוג את חג המולד. חג המולד הוא קדוש. חג המולד הוא יום להנצחת עבודתו של האל. זהו יום שגם עלינו להנציח. עלינו להיות חגיגיים ביום הזה. חג הפסחא הוא יום שמושך יותר את תשומת הלב של כולם. זהו יום לציון תחיית האל מן המתים בהתגלמותו כבשר ודם. ביום כזה עלינו לשמוח יחד, לחגוג ולברך זה את זה, ולהנציח את היום הזה". כל אלה הם דמיונות אנושיים, האל לא זקוק להם. אם האל היה זקוק לכך שאנשים ינציחו את הימים האלה, הוא היה אומר לך את השנה, החודש, היום, השעה, הדקה והשניה המדויקים. אם הוא לא אמר לך את השנה, החודש והיום המדויקים, זה אומר שהאל לא זקוק לכך שאנשים ינציחו את הימים האלה. אם תנציח אותם, תפר בכך את ההגבלות של האל והוא לא יאהב זאת. האל לא אוהב את זה אך אתה מתעקש לעשות זאת וטוען שאתה סוגד לאל. ואז האל חש שאט נפש כלפיך עוד יותר, ומגיע לך למות. האם אתה מבין? (אני מבין.) אם אתה רוצה לחגוג את החגים האלה עכשיו, האל לא ישים לב אליך, ובמוקדם או במאוחר תשלם את המחיר ותישא באחריות למעשיך השגויים. לכן, אני אומר לך, חשוב יותר שתבין באמת את אחד מדברי האל ושתנהה אחר דבריו מאשר שתשתטח ושתרכין את ראשך כך וכך פעמים לפני הצלב. אין זה משנה כמה פעמים תעשה זאת, הדבר חסר תועלת ואין פירושו שאתה נוהה אחר דרכו של האל, שאתה מקבל את דבריו או שאתה עושה דברים בהתאם לעקרונות שהוא דורש. האל לא יזכור זאת. לכן, אם אתה מרגיש שהצלב קדוש במיוחד, מהיום והלאה, עליך לוותר על המחשבה ועל נקודת המבט האלה ולהשליך ממעמקי לבך את הצלב היקר לך. הוא לא מייצג את האל, וסגידה לו אין פירושה שאתה אדוק. לנצור אותו, להוקיר אותו, או אפילו לשאת אותו כל היום על כתפיך, אין פירושו שאתה סוגד לאל. הצלב היה רק כלי ששימש בשלב אחד בעבודתו של האל, ואין לו כל קשר למהותו, צביונו או זהותו של האל. האל יתעב אותך אם תתעקש לסגוד לצלב כאילו היה האל. לא רק שהאל לא יזכור אותך, אלא שהוא ידחה אותך בתיעוב. אם תתעקש על כך ותאמר, "לא אקשיב לך. בעיני הצלב קדוש ולא ניתן לחלל אותו. אני לא מאמין ולא מקבל את דבריך שהצלב לא חשוב ולא מייצג את האל", אזי פעל כפי שתראה לנכון, ותראה מה הדבר יביא לך בסופו של דבר. האל הכריע כבר לפני זמן רב לגבי הצלב. זה היה הכלי הכי פחות בולט שנעשה בו שימוש בשלב אחד בעבודתו של האל. הוא חפץ בלבד ובעיני האל אין לו ערך שיש לשמור. כמובן, אין צורך שתוקיר, תאהב, או אפילו תעריץ או תכבד אותו. כל זה מיותר. אנשים מעריכים מאוד בליבם גם את כתבי הקודש. למרות שהם כבר לא קוראים את כתבי הקודש, עדיין יש להם מקום מובהק בלבם. הם עדיין לא יכולים לוותר לחלוטין על השקפותיהם לגבי כתבי הקודש, שהועברו דרך משפחתם או אבותיהם. לדוגמה, לפעמים, כשאתה מניח בצד את כתבי הקודש, יתכן שתחשוב, "אוי, מה אני עושה? אלה כתבי הקודש. אנשים צריכים להוקיר אותם! כתבי הקודש קדושים ואין להתייחס אליהם באדישות כזו כאילו היו ספר רגיל. הצטבר עליהם כל כך הרבה אבק ואף אחד לא טורח לנקות אותו. קצות הספר התקמטו ואף אחד לא מיישר אותם". אנשים צריכים לוותר על סוג זה של מחשבה והשקפה לגבי התייחסות לכתבי הקודש כאילו היו משהו קדוש שאסור לחלל אותם.

מסורות ואמונות תפלות אלה מהמשפחה שדנו בהן זה עתה, כמו גם מחשבות, נקודות מבט ואורחות חיים שונים הקשורים לדת, וכן גם חפצים שלגביהם אנשים מאמינים באמונות תפלות, או שהם מעריצים או מוקירים אותם, כולם מחדירים באנשים מחשבות, נקודות מבט ואורחות חיים שגויים מסוימים, ומטעים אותם באופן בלתי מוחשי בחייהם, בפרנסתם ובהישרדותם. בחיי היומיום, ההטעיה הנובעת מכך תפריע לאנשים שלא ביודעין בניסיונותיהם לקבל דברים נכונים, מחשבות חיוביות ועניינים חיוביים, ואז, שלא ביודעין, הם יעשו דברים מסוימים טיפשיים, לא רציונליים וילדותיים. בדיוק בגלל זה, אנשים חייבים להיות בעלי השקפה מדויקת, ומחשבות ונקודות מבט מדויקות על עניינים אלה. אם משהו כרוך באמת ותואם לה, עליך לקבל אותו, ליישם אותו בפועל ולהתמסר לו כעיקרון שיש לפעול לפיו למען חייך והישרדותך. עם זאת, אם הדבר לא כרוך באמת והוא רק מסורת או אמונה תפלה, או שהוא נובע רק מהדת, עליך לוותר עליו. לבסוף, יש ייחודיות בנושא שעליו שיתפנו היום: כשמדובר במסורות, באמונות תפלות ובדת, בין אם אתה מכיר בהן או לא, בין אם חווית אותן או לא, ולא משנה עד כמה גדולה ההכרה שלך בהן, בקיצור, יש אמרות מסוימות במסורת ובאמונות תפלות שבאופן אובייקטיבי ועובדתי הן קיימות, והן משפיעות ברמה מסוימת על חיי היומיום של כל האנשים ומפריעות להם. אם כך, כיצד עליכם להתייחס לעניין זה? יש אנשים שאומרים, "אתה חייב להאמין בזה. אם לא תפעל לפי מה שנאמר, יהיו לכך השלכות – מה תעשה אז?" האם אתה יודע מה ההבדל הגדול ביותר בין מאמינים לחסרי אמונה? (ההבדל הגדול ביותר הוא שהמאמינים בוטחים בכך שהכול בידי האל, בעוד שחסרי אמונה מנסים תמיד לשנות את גורלם בעצמם.) נקודה נוספת היא שלמאמינים יש את נוכחותו והגנתו של האל, ולכן תופעות שונות אלה של אמונות תפלות הקיימות בחיים האמיתיים לא ישפיעו עליהם. אך מכיוון שלאנשים חסרי אמונה אין את הגנתו של האל והם לא מאמינים בהגנתו או בריבונותו, רוחות רעות ושדים טמאים שונים שולטים בהם בחיי היומיום שלהם. לכן, הם צריכים לשים לב לאיסורים בכל דבר שהם עושים. מאין באים האיסורים הללו? האם הם מהאל? (לא, הם לא מהאל.) מדוע הם צריכים להימנע מהדברים האלה? איך הם יודעים שעליהם להימנע מהם? הסיבה לכך היא שאנשים מסוימים חוו את הדברים האלה, השיגו מהם חוויות ולקחים מסוימים, ואז הפיצו אותם בין אנשים. חוויות ולקחים אלה מופצים אז באופן נרחב, יוצרים סוג של מגמה בקרב אנשים, וכולם מתחילים לחיות ולפעול בהתאם. כיצד נוצרה המגמה הזו? אם לא תציית לכללים שנקבעו על ידי רוחות רעות ועל ידי שדים טמאים, הם יפריעו לך, ישבשו את חייך הרגילים, ימררו אותם ויאלצו אותך להאמין בקיומם של האיסורים הללו ושאם תפר אותם יהיו לכך השלכות. במשך אלפי שנים אנשים צברו חוויות אלה בחיי היומיום שלהם, העבירו אותן מדור לדור, ולמדו לדעת שיש כוח בלתי נראה השולט בהם ברקע, ושהם חייבים להקשיב לו. לדוגמה, אם לא תדליק זיקוקים במהלך ראש השנה הסיני, העסק שלך לא יצליח בשנה זו. דוגמה נוספת היא שאם תדליק את מקל הקטורת הראשון במהלך חג השנה החדשה, הכל יעבור עבורך ללא תקלות במשך כל השנה. החוויות האלה אומרות לאנשים שהם חייבים להאמין באמונות התפלות ובאמרות האלה שמגיעות מהתרבות העממית, ואנשים חיים כך דור אחר דור. מה התופעות האלה אומרות לאנשים? הן אומרות לאנשים שהאיסורים האלה הם כולם חוויות שאנשים צברו בחיים לאורך זמן, ושהם דברים שאנשים צריכים לעשות, דברים שהם חייבים לעשות משום שיש כוחות בלתי נראים מסוימים ששולטים בכל דבר מאחורי הקלעים. בסופו של דבר, מדור לדור אנשים פועלים לפי הכללים האלה. אנשים שלא מאמינים באל חייבים לפעול על פי האמונות התפלות והמסורות האלה כדי לחיות חיים נטולי תקלות באופן יחסי בקרב קבוצות חברתיות. הם חיים בחיפוש אחר שלווה, נינוחות ושמחה. אם כן, מדוע אנשים שמאמינים באל לא צריכים ללכת בעקבות האמונות התפלות והמסורות האלה? (מפני שהאל מגן עליהם.) הם מוגנים על ידי האל. אנשים שמאמינים באל נוהים אחריו, והאל מביא את האנשים האלה אל נוכחותו ואל ביתו. ללא רשותו של האל, השטן לא יעז לפגוע בך. הוא לא יעז לגעת בך אפילו אם לא תציית לכללים שלו. עם זאת, השטן יכול לתמרן כרצונו את מי שלא מאמין באל ולא נוהה אחריו. דרכו של השטן לתמרן אנשים היא לקבוע אמרות שונות וכללים מוזרים שעליך לפעול לפיהם. אם לא תפעל לפיהם, הוא יעניש אותך. לדוגמה, אם אינך סוגד לאל המטבח ביום ה-23 לחודש הירחי השנים עשר, האם לא יהיו לכך השלכות? (כן.) יהיו לכך השלכות, והכופרים לא יעזו לדלג על הטקס הזה. באותו יום, הם גם צריכים לאכול סוכריות שומשום כדי לאטום את פיו של אלוהי המטבח ולמנוע ממנו להלשין עליהם בשמים. כיצד נוצרו הכללים והאמונות התפלות הללו? השטן הוא זה שעושה דברים מסוימים שמועברים הלאה באמצעות מסורת שבעל פה. בשורש הדבר, מקורם בשטן ובשדים טמאים שונים, ברוחות רעות ובמנהיגי שדים. הם קובעים את הכללים האלה ושולטים באנשים באמצעות האמונות התפלות והכללים האלה, וגורמים לאנשים להקשיב להם. אם לא תקשיב להם, הם יכו אותך בחוזקה – הם יענישו אותך. יש אנשים שלא מאמינים באמירות התפלות האלה, ובבתים שלהם יש תמיד אי-סדר. כשהם הולכים למקדש בודהיסטי כדי לשמוע על גורלם, אומרים להם: "אלוהים אדירים, הפרת את האיסור הזה. עליך להפוך את האדמה מתחת לביתך, לכוון את הארובה, להחליף את הרהיטים בביתך ולהניח קמע על משקוף הדלת. אז, השדים הקטנים האלה לא יעזו להתקרב". למעשה זהו שד גדול יותר שהכניע את השד הקטן, כך שהשד הקטן לא יטריד אותך יותר. כך החיים הופכים להיות הרבה יותר שלווים. בהתחלה, אדם זה לא האמין בדברים האלה, אך כעת, כשהוא רואה זאת, הוא אומר, "אוי, באמת היה שד קטן שגרם לכל כך הרבה צרות!" אין לו ברירה אלא להאמין בזה. אלה שלא מאמינים באל ומנסים להסתדר ולשרוד בעולם הזה, נשלטים לחלוטין על ידי הרעים, ללא זכות או אפשרות כלשהי לבחור בעצמם – הם חייבים להאמין. מצד שני, אלה מכם שמאמינים באל, אם תמשיך להאמין באמונות תפלות או במחשבות ובהשקפות המסורתיות הללו או בדברים מהדת, אם תחגוג את החגים שלהם, תאמין באמרותיהם ותמשיך את המסורות, את אורחות החיים ואת הגישות שלהם כלפי החיים, ומקור שמחת החיים שלך יתבסס על האמירות האלה, אזי בכך אתה אומר לאל במין שפה שקטה, "אני לא מאמין בתזמוריך, ואני גם לא רוצה לקבל אותם", ובכך אתה גם אומר בשפה שקטה לרוחות רעות, לשדים טמאים ולשטן, "קדימה, אני מאמין באמירות שלכם ואני מוכן לשתף פעולה איתכם". מכיוון שמבחינת הגישות השונות שבהן אתה דוגל, ומבחינת המחשבות, נקודות המבט והנוהגים שלך, אינך מקבל את האמת, אלא במקום זאת אתה מסכין עם מחשבותיהם והשקפותיהם של רוחות רעות, שדים טמאים והשטן, ואתה מיישם את מחשבותיהם והשקפותיהם כשאתה מתנהל ופועל, לכן אתה חי תחת השפעתם. מכיוון שאתה מוכן לחיות תחת השפעתם, ואתה מכין כופתאות כשאתה יוצא ואוכל אטריות כשאתה חוזר לביתך, ואוכל עוגות אורז ודגים במהלך ראש השנה הסיני, אזי פשוט המשך לשתף פעולה איתם. אינך צריך להאמין באל ואינך צריך להכריז שאתה מאמין באל. בכל מקום ובכל עניין אתה מתייחס לאנשים ולדברים, מתנהל ופועל, וחי ושורד על פי דרך החיים, המחשבות וההשקפות שהשטן מחדיר בך, או על פי תפיסות דתיות, ומה שאתה עושה כלל לא קשור למה שהאל מלמד אותך או לאמת. משמעות הדבר היא שאתה באמת נוהה אחר השטן. מכיוון שבלבך אתה חסיד של השטן, מדוע אתה עדיין יושב כאן? מדוע אתה עדיין מקשיב לדרשה? האין מדובר בהונאה? האין זה ניאוץ של האל? מכיוון שאתה כה אובססיבי לגבי המסורת, האמונות התפלות והתפיסות הדתיות שהשטן מנחיל, ואתה מסתבך בהן ועדיין יש לך קשרים מתמשכים איתן, אל לך להאמין עוד באל. עליך להישאר במקדש הבודהיסטי, להבעיר קטורת, להתרפס, להפיל גורל ולזמר כתבי קודש. אל לך להישאר בבית האל, אינך ראוי להקשיב לדברי האל או לקבל את הכוונתו של האל. לכן, מכיוון שאתה מצהיר שאתה נוהה אחר האל, עליך לוותר על המסורות המשפחתיות, על האמונות התפלות והתפיסות הדתיות האלה. אפילו אורחות החיים הבסיסיים שלך: כל עוד הם כרוכים במסורת ובאמונות תפלות, עליך לוותר עליהם ולא להיאחז בהם. הדבר שהאל מתעב יותר מכול הוא המסורת האנושית, ימי חג, מנהגים וכללי חיים מסוימים שמקורם בתרבות העממית ובמשפחה, שמאחוריהם יש פרשנויות מסוימות. לדוגמה, אנשים מסוימים צריכים להציב מראה על משקוף הדלת בעת בניית בית, בטענה שהיא משמשת להרחקת רוחות רעות. אתה מאמין באל, אך אתה עדיין פוחד משדים? אתה מאמין באל, אם כך איך השדים עדיין מסוגלים להטריד אותך בקלות כה רבה? האם באמת אתה מאמין אמיתי באל? במהלך ראש השנה הסיני, אם ילד כלשהו אומר משהו חסר מזל כמו "אם אמות" או "אם אמי תמות", הוא ימהר לומר: "לא, לא, לא, מילים של ילד לא יכולות להפר איסור, מילים של ילד לא יכולות להפר איסור". הוא מפחד פחד מוות, מפחד שדבריו יתגשמו. ממה אתה מפחד? גם אם הדבר יתגשם, האם לא תוכל לקבל את המציאות הזו? האם תוכל להתנגד לה? האם אינך צריך לקבל זאת מהאל? במקרה של האל אין איסורים, אלא רק דברים שתואמים או לא תואמים לאמת. כאדם המאמין באל, אל לך לדבוק בשום איסור, אלא במקום זאת, עליך לטפל בעניינים האלה בהתאם לדברי האל ולעקרונות-האמת.

השיתוף של היום כולל נושאים הקשורים לאופן שבו משפחות מתנות באנשים מסורות, אמונות תפלות ודת. למרות שייתכן שאיננו יודעים הרבה על נושאים אלה, די לומר לך באמצעות שיתוף באיזו גישה עליך לדבוק, וכיצד עליך לגשת אליהם בהתאם לדברי האל ולעקרונותיו. לכל הפחות, היישום בפועל שעליך לקיים הוא לוותר על מה שקשור לנושאים אלה, ולא להחזיק בהם בלבך או לקיים אותם כדרך חיים רגילה. הדבר שעליך לעשות יותר מכול הוא לוותר עליהם ולא להיות מוטרד מהם או כבול על ידם. אל לך לשפוט את חייך ומותך, את מזלך ואסונותיך על סמך הדברים האלה, וכמובן ובוודאי שאל לך להתמודד עם נתיבך העתידי או לבחור בו על סמך הדברים האלה. אם אתה רואה חתול שחור כשאתה יוצא מהבית, ואתה אומר, "האם היום הזה יהיה חסר מזל? האם יקרה משהו חסר מזל?" מהי נקודת המבט הזאת? (היא לא נכונה.) מה חתול יכול לעשות לך? גם אם יש על כך אמונות תפלות, הן לא קשורות אליך ולכן אין צורך לפחד. אל תפחד אפילו מנמר שחור, לא כל שכן מחתול שחור. הכול בידיו של האל, ואל לך לפחד מהשטן או מרוחות רעות כלשהן, שלא לדבר על חתול שחור. אם אין לך איסורים בלבך, אם אתה רק חותר אל האמת ומאמין שהכול בידי האל, אפילו אם יש אמירות מסוימות על כך או אם הדבר עלול להביא עליך אסון, אינך צריך לדאוג. לדוגמה, יום אחד אתה שומע לפתע ינשוף נושף ליד מיטתך. בפולקלור הסיני נאמר: "אל תפחד מנשיפת הינשוף, אלא מצחוק הינשוף." הינשוף הזה גם נושף וגם צוחק, והדבר מפחיד אותך עד מוות ומשפיע עליך מעט בלבך. אבל חשוב לרגע, "מה שאמור לקרות יקרה, ומה שלא אמור לקרות, האל לא יאפשר שיקרה. אני בידי האל, וכך גם כל דבר אחר. אינני מפחד ואינני מושפע מהדבר. אחיה כפי שעליי לחיות, אחתור אל האמת, איישם בפועל את דברי האל ואתמסר לכל תזמורי האל. זה לעולם לא ישתנה!" כששום דבר לא יכול להטריד אותך, אזי זה נכון. אם יום אחד אתה חולם חלום רע, אתה מאבד את שיניך, שיערך נושר, אתה שובר קערה, אתה רואה את עצמך מת, ודברים רעים אחרים קורים בו זמנית בחלום אחד, אף אחת מהסצנות האלה לא מבשרת טובות – כיצד תגיב? האם תרגיש מדוכא? האם תכעס? האם החלום ישפיע עליך? בעבר, ייתכן שהרגשת נסער במשך חודש או חודשיים, ולבסוף דבר לא קרה, כך שיכולת לנשום לרווחה. אולם כעת, אתה מוטרד רק במקצת, וברגע שאתה חושב על כך שהכול בידי האל, לבך נרגע במהירות. אתה מתייצב בפני האל בגישת התמסרות, וזה נכון. אפילו אם הסימנים הרעים האלה באמת מובילים לכך שמשהו רע יקרה, יש דרך לפתור זאת. כיצד תוכל לפתור זאת? האם דברים רעים לא נתונים גם הם בידיו של האל? ללא רשותו של האל, השטן והשדים לא יכולים לפגוע אפילו בשערה אחת משערות ראשך. במיוחד בעניינים הנוגעים לחיים ולמוות, אין זה מתפקידו של השטן להחליט. ללא רשותו של האל, העניינים הגדולים והקטנים הללו לא יתרחשו. לכן, לא משנה לאילו תופעות רעות אתה עד בחלום בלילה אחד, או כל דבר יוצא דופן שייתכן שתרגיש בגופך, אל תדאג, אל תרגיש אי נוחות, ובוודאי אל תשקול להימנע, לדחות או להתנגד. אל תנסה להשתמש בשיטות אנושיות כמו בובות וודו, קיום סיאנסים, הפלת גורל, הגדת עתידות או חיפוש מידע באינטרנט כדי להימנע מסיכונים אלה. אין צורך בכל אלה. ייתכן שהחלום שלך מצביע על כך שמשהו רע באמת יקרה, כגון פשיטת רגל, קריסת המניות שלך, השתלטות של אחרים על העסק שלך, מעצר על ידי הממשלה במהלך כינוס, דיווח עליך כשאתה מפיץ את הבשורה, וכן הלאה. אז מה? הכול בידי האל; אל תפחד. אל תדאג, אל תתאבל, אל תפחד מדברים רעים שעדיין לא קרו וכמובן אל תתנגד להתרחשותם של דברים רעים כלשהם. עשה מה שיציר בריאה צריך לעשות, מלא את האחריות שלך ואת חובותיך כיציר בריאה, ונקוט בעמדה ובנקודת המבט שצריכות להיות ליציר בריאה – זו הגישה שצריכה להיות לכולם כשהם מתמודדים עם דברים; כלומר, לקבל ולהתמסר, להשאיר את הדברים לתזמוריו של האל מבלי להתלונן. בדרך זו, כל אמירה או השלכה דתית, מסורתית או אמונה תפלה לא יהוו בעיה עבורך, ולא יגרמו להפרעה כלשהי; אתה תצא באמת מהשפעתו של השטן ומהשפעת האופל, והאופל או מחשבות כלשהן על השטן לא ישלטו בך. דברי האל יכבשו את המחשבות שלך, את נפשך, את הווייתך השלמה ויזכו בהם. האין זה חופש? (כן.) זהו חופש מוחלט, לחיות בשחרור ובחופש, ולהיות בעל צלם אנוש. כמה נהדר הדבר!

זהו ביסודו של דבר התוכן הכרוך בשיתוף של היום. באשר לאיסורים מסוימים על הרגלים של חיי היומיום, לדוגמה, איזה אוכל לא לאכול כאשר חווים מחלות מסוימות, ויש אנשים שלא יכולים לאכול מזון חריף מכיוון שהם נוטים להיות בעלי חום פנימי חריג, אלה אינם כרוכים באופן שבו אדם מתנהל או במחשבות ובנקודות מבט כלשהן, וקל וחומר שהם אינם כרוכים בנתיב שבו הוא הולך. אלה אינם בתחום השיתוף שלנו. נושא השיתוף שלנו הקשור להתניית המשפחה נוגע למחשבותיהם ולהשקפותיהם של אנשים, לאורח חייהם הרגיל ולכללי החיים שלהם, כמו גם למחשבותיהם, להשקפותיהם, לעמדותיהם ולנקודות מבטם כלפי דברים שונים. על ידי כך שיפתרו את המחשבות, נקודות המבט והגישות השגויות האלה מכל הבחינות, הדבר הבא שאנשים צריכים להיכנס אליו הוא חיפוש מחשבות, נקודות מבט, גישות ופרספקטיבות נכונות כלפי דברים, וקבלתן. זה הכול לגבי השיתוף בנושא של היום. להתראות!

25 במרץ 2023

הערות שוליים:

א. טאי סוי הוא קיצור של האל טאי סוי. באסטרולוגיה הסינית, טאי סוי פירושו האל השומר של השנה. טאי סוי שולט בכל המזל של שנה מסוימת.

ב. הטקסט המקורי אינו מכיל את המשפט "כלומר, להתעשר לאורך כל הדרך, שההגייה של המילים האלה במנדרינית דומה למספרים 1, 6 ו-8".