על מה היה השיתוף בכינוס האחרון? (בכינוס האחרון, האל שיתף בעיקר על ויתור על התניית המשפחה ביחס למסורת, לאמונות טפלות ולדת. האל שיתף בפירוט על מספר אמונות טפלות, כגון "כופתאות ליציאה, אטריות לחזרה" ו"מצמוצים בעין שמאל מנבאים מזל אבל מצמוצים בעין ימין מנבאים אסון", וכן גם על כמה מנהגים מסורתיים הקשורים לראש השנה הסיני ולחגים אחרים, שמשפיעים על אנשים. בה בעת, האל שיתף על הדרך הנכונה עבורנו לגשת לאמרות, למנהגים המסורתיים ולאמונות הטפלות האלה, כלומר, להאמין שמאורעות מסוימים אכן יתרחשו, ובד בבד להאמין גם שהכול נתון בידי האל. אין זה משנה על מה האמרות האלה עשויות לרמוז או אילו מאורעות עשויים להתרחש, על כולנו לאמץ גישה של קבלה והתמסרות, ולהיות נתונים לתזמוריו ולהסדריו של האל.) אלה היו המרכיבים הבסיסיים של השיתוף שלנו בכינוס האחרון. במונחים של התוכן הנוגע למסורות, לאמונות טפלות ולדתות שמשפחות מתְנות באנשים, שיתפנו בפירוט על כמה דברים שבהם אנשים נתקלים בחיי היומיום שלהם. אף על פי שתוכן השיתוף שלנו עסק רק במסורות, באמונות הטפלות ובדתות שכולנו מכירים את מעורבותן בחיי היומיום של האנשים הסינים, ותוכן זה לא מייצג את כל האומות והגזעים, הרי שהמסורות, האמונות הטפלות והדתות שבהן נאחזים אנשים שחיים באזורים שונים ובקרב גזעים שונים הן זהות בטבען – כולם מקיימים מסורות מסוימות, הרגלי חיים ואמונות טפלות שהועברו מאבותיהם. לא משנה אם אמונות טפלות אלה מהוות השפעה פסיכולוגית על דעתם של אנשים או אם הן אמיתיות באופן אובייקטיבי, בקיצור, בגישתכם כלפיהן עליכם לזהות בבירור את המחשבה או את המהות העיקרית מאחורי אמונות טפלות אלה. יחד עם זאת, אל לכם להיות מושפעים מהן או לאפשר להן להטריד אותכם. במקום זאת, עליכם להאמין שכל דבר הנוגע לאנשים נתון בידיו של האל, שלא אמונות טפלות הן שמתמרנות אנשים, ושאמונות טפלות בהחלט לא מכתיבות את גורלם של אנשים או את חיי היומיום שלהם. בין אם אמונות טפלות הן אמיתיות או לא, בין אם הן יעילות או נכונות, בכל מקרה, כאשר אנשים מתמודדים עם עניינים כאלה, עליהם לפעול על פי עיקרון שתואם את האמת. אל להם להיות מוקסמים מאמונות טפלות אלה או לאפשר להן לשלוט בהם, ובוודאי שאל להם לאפשר להן להפריע למטרות הרגילות של עיסוקם או ליישום בפועל של העקרונות. מבין הנושאים של מסורת, אמונות טפלות ודת, אמונות טפלות יוצרות את ההפרעה הגדולה ביותר ומפעילות את ההשפעה הרבה ביותר על חייהם, מחשבותיהם והשקפותיהם של אנשים בעניינים שונים. בדרך כלל, אנשים לא מעזים לוותר על האמונות הטפלות האלה ועל הגדרותיהן, והבעיות שהאמונות הטפלות האלה יוצרות בחיים לא נפתרות לעולם. העובדה שאנשים לא מעזים לפרוץ את כבלי האמונות הטפלות האלה בחיי היומיום שלהם מוכיחה שעדיין אין להם מספיק אמונה באל. הם עדיין לא ראו לאשורה את עובדת ריבונותו של האל על כול הדברים וריבונותו על גורל האנושות, ולא הבינו אותה במדויק. לכן, כאשר אנשים נתקלים באמונות טפלות או ברגשות מסוימים הקשורים לאמונות טפלות, הם כבולים על ידם לחלוטין. אנשים כבולים עוד יותר על ידי מה שמכונה טאבו של אמונות טפלות, ובמידה רבה הם לא מסוגלים לשחרר את עצמם, במיוחד כאשר מעורבים בכך מאורעות מרכזיים הקשורים לחיים ומוות, לגורלם או לחיים ולמוות של יקיריהם. הם תמיד מפחדים שהם יפרו טאבו והדבר יתגשם, מזל רע ימצא אותם, משהו רע עלול לקרות להם. כשמדובר באמונות טפלות, אנשים לא מסוגלים להבין את מהות הנושא לאשורה, ואף פחות מכך להשתחרר מהכבלים של כל מיני אמונות טפלות. כמובן, הם גם לא מסוגלים לראות לאשורה את ההשפעה שיש לאמונות טפלות על חייהם של אנשים. מנקודת המבט של ההתנהגות האנושית ומתוך מחשבותיהם והשקפותיהם של אנשים על אמונות טפלות, המוּדעות ונקודות המבט של מחשבותיהם עדיין נגועות במידה רבה על ידי השטן, ונשלטות על ידי מין כוח בלתי נראה מחוץ לעולם החומרי. לפיכך, אף על פי שאנשים נוהים אחר האל ומקבלים את דבריו, הם עדיין נשלטים על ידי אמונות טפלות הקשורות לגורלם, לחיים ולמוות ולקיומם. כלומר, עמוק בתוך מחשבותיהם הם עדיין מאמינים שאמונות טפלות אלה הן אמיתיות ממש. מה זה אומר שהם מאמינים בכך? פירוש הדבר הוא שאנשים עדיין נשלטים על ידי הטפרים הבלתי נראים שמאחורי האמונות הטפלות האלה, במקום להכיר באמת בכך שהאל שולט בגורלם ומתזמר אותו. בנוסף, פירוש הדבר שהם לא מאושרים או נינוחים לחלוטין להפקיד את גורלם בידי האל, אלא השטן שולט בהם שלא מרצונם. לדוגמה, חיי היומיום, כללי ההישרדות, המושגים וכן הלאה של אנשים שעושים עסקים או נוסעים לעתים קרובות, ושל אנשים שנהגו להאמין במידה מסוימת בפעילויות ובאמירות של אמונות טפלות כגון חיזוי עתידות, שמונה הטריגרמות והאי צ'ינג, לימודי היין והיאנג וכדומה, מושפעים עמוקות, נשלטים, ומתומרנים על ידי אמונות טפלות אלה. כלומר, לא משנה מה הם עושים, צריך להיות לכך בסיס תיאורטי שנובע מאמונות טפלות. לדוגמה, כאשר הם יוצאים מביתם, הם צריכים לראות מה כתוב בלוח השנה ואם יש טאבו כלשהו. כשהם מנהלים עסקים, חותמים על חוזים, קונים או מוכרים בתים וכן הלאה, הם פשוט חייבים לבדוק את אותו יום בלוח השנה. אם הם לא בודקים, הם מרגישים חוסר ודאות והם לא יודעים מה עלול לקרות. הם מרגישים בטוחים וחשים שקט נפשי רק כאשר הם פועלים ומקבלים החלטות לאחר שהם בודקים את לוח השנה. יתר על כן, מכיוון שקרו כמה דברים רעים כתוצאה מכך שהם הפרו טאבו, הידע והאמונה שלהם שהאמונות הטפלות האלה אמיתיות נעשים לאחר מכן למוחלטים יותר, והם כבולים על ידי אמונות טפלות אלה. הם מאמינים ביתר שאת שאמונות טפלות שולטות בגורלם, במזלם, ובחייהם ובמותם של אנשים, ושבעולם המיסטי הבלתי-נראה יש יד גדולה ובלתי-נראית השולטת בגורלם, בחייהם ובמותם. לפיכך הם מאמינים באדיקות בכל האמונות הטפלות, במיוחד באלה הקשורות קשר הדוק לחייהם ולהישרדותם, עד כדי כך שכאשר הם מאמינים באל, למרות שהם מאמינים ומודים במילים שגורלם של אנשים נתון בידי האל, לעתים קרובות אמונות טפלות שונות מפריעות להם ושולטות בהם במעמקי לבם באופן לא רצוני. יש אנשים שאפילו מבלבלים בין טאבו-החיים, כביכול – מה מתנגש עם מה, מה נגזר לקרות בגורלו של אדם ואמונות טפלות אחרות מסוג זה – לבין עקרונות-האמת, ומצייתים לטאבו. הגישות האלה שבהן אנשים מחזיקים כלפי אמונות טפלות משפיעות באופן קשה על העמדות שהם מחזיקים בנוכחות האל כלפי האמת וכלפי דברי האל. הן משפיעות באופן חמור גם על היחס שיש לאנשים כיצירי בריאה כלפי הבורא, וכמובן, הן משפיעות על יחסו של האל כלפי אנשים האלה. הסיבה לכך היא שבעוד אנשים נוהים אחר האל, מחשבות ואמירות שונות הכרוכות באמונות טפלות, אשר הוחדרו בהם על ידי השטן, עדיין שולטות בהם מרצונם ושלא מרצונם ומפריעות להם. בה בעת, לאנשים יש גם קושי לוותר על המחשבות והאמרות השונות האלה הקשורות לאמונות טפלות.

למעשה, מבין הדברים שמשפחות מתנות באנשים, אמונות טפלות מפריעות לאנשים במידה החמורה ביותר, ויוצרות את ההשפעות העמוקות והמתמשכות ביותר עליהם. לכן, כשמדובר באמונות טפלות, אנשים צריכים לחקור ולהכיר אותן אחת לאחת בחייהם האמיתיים, ולהבין אם הם ספגו סוג כלשהו של התניה או השפעה ממשפחתם הקרובה, מהמשפחה המורחבת או מהשבט שלהם, בנוגע לאמונות טפלות. אם הדבר אכן קרה, עליהם לוותר על האמונות הטפלות האלה בזו אחר זו במקום לדבוק בהן, משום שלדברים האלה אין כל קשר לאמת. כאשר יישום בפועל של דרך חיים מסורתית מתגלה לעתים קרובות בחיי היומיום של אדם, הדבר עלול לגרום לו להיות נתון מבלי משים לשליטתו של השטן ולציית לה. יתרה מכך, אמונות טפלות שמשפיעות על מחשבותיהם של אנשים מסוגלות לשמור אף יותר על אנשים בשליטה איתנה של כוחו של השטן. לכן יש לוותר מיד לא רק על מסורות ודתות, אלא על כל מחשבה, השקפה, אמירה או כללים הקשורים לאמונות טפלות, ואין להיאחז בהם. אצל האל אין כל טאבו. דברי האל, דרישותיו מהאנושות וכוונותיו באים לידי ביטוי באופן ברור בדבריו. יתר על כן, כל מה שהאל אומר לאנשים או דורש מהם בדבריו קשור לאמת ואין בו אלמנטים מוזרים. האל רק אומר לאנשים באופן ברור וישיר כיצד לפעול ולאילו עקרונות לציית באילו עניינים. אין טאבו ואין אמירות או פרטים קטנוניים. אנשים צריכים לציית לעקרונות-האמת ולפעול על פיהם בהתאם לנסיבות שלהם בפועל. כדי ליישם בפועל את דברי האל ולציית לעקרונות-האמת, אינכם צריכים לבדוק את התאריך או את השעה; אין טאבו. כמו כן אין צורך לבדוק את לוח שנה, ובוודאי שלא בהורוסקופ, או אם יש ירח מלא או ירח חדש באותו יום; אינכם צריכים לדאוג לגבי הדברים האלה. תחת ריבונותו של האל ובמסגרתה, אנשים חופשיים ומשוחררים. ליבם רגוע, שמח ושליו, אינו מלא בהלה או פחד, ובוודאי שלא תחושת הדחקה. בהלה, פחד והדחקה הם פשוט רגשות שנגרמים על ידי אמונות טפלות שונות. האמת, דברי האל, דרישותיו של האל ועבודתה של רוח הקודש מביאים לאנשים שלווה ושמחה, חופש ושחרור, רוגע ואושר. לעומת זאת, אמונות טפלות מביאות לאנשים את ההפך הגמור. הן כובלות אותך בכל הדרכים האפשריות, מונעות ממך לעשות דבר כזה או אחר, מונעות ממך לאכול דבר זה או אחר. כל מה שאתה עושה שגוי, וכל מה שאתה עושה כרוך בטאבו, והכל חייב להיות בהתאם לאמרות של לוח השנה הישן. מה המועד בלוח השנה הירחי, מה אפשר לעשות באיזה יום, האם אפשר לצאת מהבית, אפילו להסתפר, להתרחץ, להחליף בגדים ולפגוש אנשים – הכל כרוך בטאבו. בפרט, חתונות והלוויות, מעבר דירה, יציאה לסידורים וחיפוש עבודה תלויים אף יותר בלוח השנה. השטן משתמש בכל מיני אמונות טפלות ואמירות מוזרות כדי לכבול בחוזקה את ידיהם ורגליהם של אנשים. מה מטרתו בכך? (לשלוט באנשים.) אם לנסח זאת במונחים מודרניים, הוא עושה זאת כדי שנוכחותו תהיה מורגשת. למה הכוונה? הכוונה היא שהוא מודיע לאנשים על נוכחותו, מודיע להם שהטענות האלה על האיסורים שהוא מציג הן אמיתיות, שיש לו את המילה האחרונה, שהוא יכול לעשות את הדברים האלה, ושאם לא תקשיב לו הוא כבר "יראה לך". איך המשל הזה? אומרים: "גברת זקנה מורחת שפתון – כדי לתת לך משהו להסתכל עליו". המשמעות היא שאם לא תקשיב, או אם תפר את הטאבו הזה, תצטרך פשוט לחכות ולראות, ותצטרך לשאת בתוצאות. אם אנשים לא מאמינים באל, הם מפחדים מאיסורי הטאבו הללו, מפני שככלות הכול אנשים הם בשר ודם והם לא יכולים להילחם בכל הצורות השונות של השדים ושל השטן בממלכת הרוח. אך כעת, כשחזרת ואתה עומד בפני האל, כל דבר בך, כולל מחשבותיך וכל יום בחייך, נמצאים תחת שליטתו של האל. האל משגיח עליך ומגן עליך. אתה חי וקיים תחת ריבונותו של האל, והשטן לא אוחז בך. לכן אינך צריך עוד לציית לאיסורי הטאבו הללו. להיפך, אם אתה עדיין חושש שהשטן יוכל לפגוע בך, או שדברים רעים יקרו לך אם לא תקשיב לשטן ולא תאמין באיסורי הטאבו הנאמרים באמונות טפלות, הדבר מוכיח שאתה עדיין מאמין שהשטן יכול לשלוט בגורלך. בה בעת, הדבר מוכיח גם שאתה מוכן להתמסר למניפולציות של השטן ושאינך מוכן לקבל את ריבונותו של האל. השטן עושה את כל זאת כדי שאנשים יידעו שהוא קיים באמת. הוא רוצה להשתמש בכוחותיו המאגיים כדי לשלוט באנושות, כדי לשלוט בכל יצור חי. מטרת השליטה ביצורים החיים האלה היא להרוס אותם, והמטרה והתוצאה הסופית של הריסתם היא שהוא יטרוף אותם. כמובן, מטרת השליטה בהם היא גם לגרום לאנשים לסגוד לו. אם השטן השד רוצה שירגישו את נוכחותו, הוא צריך להפגין יעילות מסוימת. לדוגמה, הוא יכול להפוך ביצה לצואה. ביצה זו מוגשת למזבח של רוח רעה, ואם אתה רעב ורוצה לאכול אותה, ואתה מנסה לחטוף אותה מהשד, הוא יהפוך את הביצה לצואה כדי שתדע מהו כוחו. אתה תפחד ממנו ולא תעז להתחרות איתו על אוכל. אם דבר אחד גורם לך לפחד ממנו, ואז דבר אחר גורם לך לפחד ממנו, עם הזמן תתחיל להאמין בו מתוך עיוורון. אם תאמין בו מתוך עיוורון מספיק זמן, תתחיל לסגוד לו ממעמקי לבך. האין אלה המטרות של מעשי השטן? השטן פועל בדיוק למען המטרות האלה. לא משנה אם זה בדרום או בצפון, ולא משנה באיזה גזע של אנשים מדובר, כולם סוגדים לרוחות רעות וטמאות וכורעים ברך בפניהן. מדוע הם סוגדים להן וכורעים ברך בפניהן? מדוע הם סוגדים לרוחות הרעות והטמאות האלה וכורעים ברך בפניהן, ומבעירים עבורן קטורת ללא הרף, מדור לדור? אם אתה אומר שהן לא אמיתיות, מדוע אנשים כה רבים מאמינים בהן וממשיכים להבעיר עבורן קטורת, להתרפס בפניהם, לנדור להם נדרים ואז לקיים את נדריהם, דור אחר דור? האין זה משום שהרוחות הרעות והטמאות הללו עשו משהו? אם לא תקשיב לדברי הרוחות הרעות, הן יגרמו לך לחלות, יגרמו לדברים להשתבש עבורך, יגרמו לאסונות לפקוד אותך, יגרמו לבקר של משפחתך לחלות כך שלא יוכלו לחרוש את השדות, ואפילו יגרמו לתאונות דרכים שיקרו למשפחתך. הן יחפשו דרכים להטריד אותך, וככל שיעשו זאת יותר, כך יהיו לך יותר צרות. אינך יכול לסרב לציית, ובסופו של דבר, לא תהיה לך ברירה אלא לסגוד להן ולכרוע ברך בפניהן, ואתה תרכין את ראשך ברצון ותתמסר להן, ואז הן תהיינה מאושרות. מכאן ואילך תהיה שייך להן. ראה את האנשים האלה בחברה הנשלטים על ידי רוחות שועלים או על ידי הדמויות השונות בממלכת הרוח, שמופיעות על מזבחות. איך קוראים לדבר זה? אנו מכנים זאת להיות נשלטים על ידי רוחות רעות ולהיות מאוכלסים על ידי רוחות רעות. בקרב האנשים הפשוטים הדבר נקרא דיבוק, או שמשהו משתלט על גופו של אדם. כשרוחות רעות מתחילות לחפש אנשים כדי להשתלט על גופם, האנשים שהן מציבות כמטרה לא מוכנים לאפשר להן לעשות זאת, ולכן הרוחות הרעות מתערבות בחייהם ומפריעות להם, וגורמות להתרחשות של תאונות וצרות במשפחותיהם. בעלי עסקים נאלצים לשאת הפסדים ואין להם לקוחות; הם חסומים עד כדי כך שהם לא יכולים להסתדר וקשה להם מאוד להתקדם. בסופו של דבר הם מתמסרים ומסכימים. לאחר שהם מסכימים, הרוחות הרעות משתמשות בגופם הפיזי כדי לעשות דברים, כדי לבצע אותות ומופתים כלשהם, למשוך פנימה אנשים אחרים, לטפל במחלות, לקרוא עתידות, ואפילו לעזור לזמן את רוחות המתים וכן הלאה. האם רוחות רעות לא משתמשות באמצעים האלה כדי להטעות אנשים, להשחית אותם ולשלוט בהם?

אם אנשים המאמינים באל מחזיקים באותן השקפות ודעות כמו הכופרים בנוגע לאמונות טפלות אלה, מה טבעו של דבר זה? (זוהי התרסה נגד האל וחילול הקודש.) נכון, התשובה הזו מדויקת מאוד, זהו חילול קודש חמור נגד האל! אתה נוהה אחר האל ואומר שאתה מאמין בו, אך בה בעת, אמונות טפלות שולטות בך ומטרידות אותך. אתה מסוגל אפילו לנהות אחר המחשבות המוחדרות באנשים על ידי אמונות טפלות, וחמור מכך, חלק מכם מפחדים ממחשבות ומעובדות אלה שכרוכות באמונות טפלות. זהו חילול הקודש הגדול ביותר נגד האל. לא רק שאינך מסוגל לשאת עדות לאל, אתה גם נוהה אחר השטן בהתנגדותך לריבונותו של האל – זהו חילול הקודש נגד האל. האם אתה מבין? (כן.) מהותם של אנשים המאמינים באמונות טפלות או ההולכים בעקבות אמונות טפלות היא חילול קודשו של האל, ואם כך, האם אינך צריך לוותר על סוגי ההתניות השונים שאמונות טפלות מפעילות עליך? (כן.) הדרך הפשוטה ביותר ליישם בפועל ויתור עליהן היא לא לאפשר להן להטריד אותך, לא משנה אם אמונות טפלות אלה אמיתיות או לא, ולא משנה מה הן יחוללו. גם אם אמונות טפלות לגבי דבר מסוים הן אמיתיות באופן אובייקטיבי, אל לך לאפשר להן להטריד אותך או לשלוט בך. מדוע? משום שהכול מתוזמר על ידי האל. אפילו אם השטן יכול להשיג משהו, הדבר נעשה ברשותו של האל. ללא רשותו של האל, כפי שהאל אמר, השטן לא יעז לגעת אפילו בשערה אחת משערות ראשך. זו עובדה, וזו אמת שעל אנשים להאמין בה. לפיכך, אין זה משנה מי מהעפעפיים שלך ממצמץ, או אם אתה חולם שהשיניים שלך נושרות, שאתה מאבד את שיער ראשך, או שאתה חולם על מוות, או שיש לך סוג כלשהו של סיוט לילה, עליך להאמין שהדברים האלה נמצאים בידיו של האל, ואל לך להיות מושפע או מוטרד מהם. איש לא יכול לשנות את הדברים שהאל רוצה להשיג, ואיש לא יכול לשנות את הדברים שהאל קובע. דברים שהאל קבע ותכנן הם עובדות שכבר הושגו. אין זה משנה אם יש לך תחושה מוקדמת או סימן כלשהו שהשדים האלה והשטן של ממלכת הרוח נותנים לך, אל לך להיות מוטרד מהם. פשוט האמן שהכול בידי האל, ושאנשים צריכים להתמסר לתזמוריו ולהסדריו של האל. האל שולט בכול הדברים שעומדים לקרות או בדברים שלא יכולים לקרות, וקובע אותם. אף אחד לא יכול לשנות אותם, וקל וחומר אף אחד לא יכול להתערב בהם. זו עובדה. הבורא הוא זה שאנשים צריכים לסגוד לו ולכרוע ברך בפניו, ולא בפני שום כוח בממלכת הרוח שיכול לגרום לאמונות טפלות להתגשם או להתממש. לא משנה כמה עצומים הם כוחות הכישוף שיש לשדים ולשטן, לא משנה איזה נסים הם יכולים לחולל, או איזה דברים הם יכולים להגשים, או אילו תחושות מוקדמות יש לאנשים ואילו אמונות טפלות הם יכולים להפוך למציאות, אף דבר מאלה לא אומר שהם מחזיקים את גורלם של אנשים בידיהם. אל לאנשים לסגוד לשדים ולשטן ולכרוע ברך בפניהם, אלא לסגוד לבורא ולכרוע ברך בפניו. אלה הדברים שאנשים צריכים להבין כשמדובר בנושא של התניית המשפחה הכרוכה במסורות, אמונות טפלות ודתות. בקיצור, בין אם מדובר במסורת, באמונות טפלות או בדת, כל עוד לדבר כלשהו אין כל קשר לדברי האל, לאמת או לדרישות האל מאנשים, על אנשים לנטוש אותו ולוותר עליו. לא משנה אם זהו אורח חיים או סוג של חשיבה, או אם זה כלל או תיאוריה, כל עוד הדבר לא כרוך באמת, זהו דבר שאנשים צריכים להשליך. לדוגמה, בתפיסותיהם של אנשים, דברים הקשורים לדת כגון נצרות, קתוליות, יהדות וכן הלאה, נחשבים אציליים ומקודשים יחסית, בהשוואה לאמונות טפלות, למסורת או לעבודת אלילים. אנשים חשים הערצה או אהדה מסוימת כלפיהם בתפיסותיהם ובעומק נפשם, אך אף על פי כן, על אנשים לוותר על סמלים, חגים וסימנים הקשורים לדת, ולא להוקיר אותם יתר על המידה או להתייחס אליהם כמו אל האמת, לסגוד להם בכריעת ברך או אפילו לשמור להם מקום בלבם. אין לעשות זאת. סמלים דתיים, פעילויות דתיות, חגים דתיים, כמה דברים דתיים איקוניים, כמו גם כמה אמרות נאצלות יחסית בדת, וכן הלאה, כולם שייכים לתחום הנושא של הדת שדיברנו עליו. בקיצור, מטרת כל האמירות האלה היא לגרום לך להבין עובדה אחת: כשמדובר בדברים הקשורים לאמונות טפלות, למסורת ולדת, לא משנה אם הם אציליים או מוזרים יחסית, כל עוד הם לא כרוכים באמת, כל עוד אין להם שום קשר לאמת, יש לוותר על כולם ואל לאנשים לדבוק בהם. כמובן, במיוחד יש לזנוח נושאים המפרים את עקרונות-האמת ובשום אופן אין לשמור עליהם. אנשים צריכים לוותר באופן מוחלט על כל הדברים האלה שנובעים מההתניה ומההשפעה של משפחותיהם, אחד אחרי השני, ולא לאפשר לעצמם להיות מושפעים מהם. לדוגמה, כאשר אתה פוגש כמה אחים ואחיות בחג המולד, ברגע שאתה רואה אותם אתה אומר, "חג מולד שמח! חג שמח!" האם טוב לומר: "חג מולד שמח"? (לא.) האם ראוי לומר, "מכיוון שחג המולד מציין את היום שבו ישוע נולד, האם אנחנו לא צריכים לקחת יום חופש ולא לעשות דבר, ואין זה משנה עד כמה אנו עסוקים בעבודתנו ובחובותינו? האם אנחנו לא צריכים לעצור ולהתרכז בציון היום הבלתי-נשכח ביותר מאותה תקופה בעבודתו של האל?" (לא, זה לא ראוי.) מדוע זה לא ראוי? (מפני שזו עבודה שהאל עשה בעבר, וזה דבר שאין לו שום קשר לאמת.) מבחינה דוקטרינרית, זה המצב. בתיאוריה הבנתם את שורש הבעיה, אך מה לגבי המציאות? זהו העניין הפשוט ביותר, ואינכם יכולים לענות לי. האל לא אוהב כשאנשים עושים דברים כאלה; הוא מתעב לראות זאת. הדבר פשוט עד כדי כך. במהלך החג, הכופרים אומרים, "שנה טובה! חג שמח!" אם הם מברכים אותי, אני פשוט מהנהן ואומר, "גם לך!" כלומר "חג מולד שמח גם לך". אני אומר את הברכה הזאת כלאחר יד, וזהו. אך אף פעם אינני אומר זאת כשאני פוגש אחים ואחיות. מדוע? כי זהו חג של כופרים, זהו חג מסחרי. במערב, כמעט כל חג קשור למעשה למסחר ולכלכלה, בין אם הוא חג מסורתי או חג שהומצא על ידי אנשים. אפילו במדינות מסוימות עם היסטוריה ארוכה, החגים רק קשורים למסורת, הם התפתחו בהדרגה לפעילויות מסחריות שונות מאז המאה ה-20, והם מהווים הזדמנויות עסקיות מצוינות לסוחרים. בין אם החגים האלה מסחריים או מסורתיים, בכל מקרה אין להם כל קשר לאנשים שמאמינים באל. לא משנה עד כמה הכופרים או אפילו אנשים דתיים עשויים להיות נלהבים לגבי החגים האלה, או כמה גדולים ומפוארים החגים האלה בכל מדינה או אומה, אין להם שום קשר לאלה מאיתנו שנוהים אחר האל, והם אינם חגים שעלינו לקיים, לא כל שכן לחגוג או להנציח. קל וחומר לגבי החגים המסורתיים שמגיעים מהכופרים, לא משנה מאיזה גזע, קבוצה אתנית או תקופת זמן, אין להם שום קשר אלינו. אפילו ציון ימי שנה שמתייחסים לכל תקופה ולכל קטע משלושת השלבים של עבודת האל, לא קשור אלינו. לדוגמה, לחגים מעידן החוק אין שום קשר אלינו, ולחג הפסחא, חג המולד וכן הלאה מעידן החסד, בהחלט אין שום קשר אלינו. מה אני רוצה לגרום לאנשים להבין באמצעות שיתוף על הדברים האלה? שהאל לא מקיים חגים או תקנות כלשהן בדברים שהוא עושה. הוא פועל בחופשיות ובשחרור, ללא כל טאבו, והוא לעולם לא מציין חגים כלשהם. אפילו אם מדובר בהתחלה, בסוף או ביום מיוחד של עבודתו הקודמת של האל, הוא לעולם לא מנציח זאת. האל לא מנציח ולא גורם לאנשים להיות מודעים לתאריכים, לימים או לזמנים האלה. במובן אחד, הדבר אומר לאנשים שהאל לא מנציח את הימים האלה, ושלאל לא אכפת מהימים האלה. במובן אחר, הדבר אומר לאנשים שאין צורך שהם ינציחו או יחגגו את הימים האלה, שהם לא צריכים לקיים את הימים האלה. אנשים לא צריכים לזכור ימים או זמנים כלשהם הקשורים לעבודת האל, קל וחומר להנציח אותם. מה אנשים צריכים לעשות? עליהם להתמסר לתזמוריו של האל ולקבל את ריבונותו של האל בהכוונתו. עליהם לקבל את האמת ולהתמסר לאמת בחיי היומיום שלהם. עד כדי כך הדבר פשוט. בדרך זו, האם החיים לא יהיו קלים ונעימים יותר לאנשים? (כן.) לכן, השיתוף על עניינים אלה מביא למעשה שחרור וחופש לכל אדם, ולא שעבוד. משום שמבחינה אחת, הנושאים האלה הם עובדות אובייקטיביות ודברים אמיתיים שאנשים צריכים להבין, ומבחינה אחרת, הם גם משחררים אנשים ומאפשרים להם לוותר על הדברים האלה, שבהם הם לא צריכים לדבוק. בה בעת, הם גם מאפשרים לאנשים לדעת שהדברים האלה לא מייצגים את האמת, ושיש רק דרך אחת של האל שבה אנשים צריכים לדבוק, והיא האמת. האם אתה מבין? (כן.)

כשמדובר בנושא המשפחה, בנוסף לוויתור על התניית המשפחה, קיימים היבטים נוספים שאנשים צריכים לוותר עליהם. קודם לכן שיתפנו על ההתניה שיש למשפחה על חשיבתו של אדם, ואז שיתפנו על האמירות השונות על החיים שמותנות באנשים על ידי משפחותיהם. כל המשפחות מספקות לאנשים חיים יציבים ומקום לצמיחה. הן מספקות לאנשים גם תחושת ביטחון, משהו להסתמך עליו, ומקור לצרכים הבסיסיים בתהליך הצמיחה שלהם. בנוסף למילוי צרכיהם הרגשיים, משפחות מספקות לאנשים גם את צרכיהם החומריים. כמובן, הם מקבלים גם את צרכי מחייתם וידע כללי על החיים, שלהם הם זקוקים במהלך התבגרותם. אנשים מקבלים דברים רבים מהמשפחות שלהם, כך שעבור כל אדם משפחה היא חלק מהחיים וקשה להתנתק ממנה. המשפחה מביאה יתרונות רבים לאנשים, אך כשמסתכלים על כך מנקודת המבט של תוכן השיתוף שלנו, רבות גם ההשפעות השליליות השונות והגישות ונקודות המבט השליליות שהמשפחה מביאה על אנשים. כלומר, בעוד שמשפחתך מביאה דברים חיוניים רבים לחייך הפיזיים, מספקת את צרכיך הבסיסיים ונותנת לך עוגן ותמיכה רגשיים, בה בעת היא מביאה לך גם כמה צרות מיותרות. כמובן, קשה לאנשים להימלט מהצרות האלה ולוותר עליהן לפני שהם מבינים את האמת. במידה מסוימת, משפחתך מביאה הפרעות גדולות וקטנות לתוך חיי היומיום שלך ולקיומך, והדבר גורם לכך שלעתים קרובות רגשותיך כלפי המשפחה שלך מורכבים ומנוגדים. מכיוון שמשפחתך מספקת את צרכיך הרגשיים ובה בעת מפריעה לחייך ברמה הרגשית, המונח "משפחה" מעורר מחשבות מורכבות וקשות לביטוי עבור רוב האנשים. אתה מרגיש נוסטלגיה רבה, היקשרות, וכמובן, הכרת תודה כלפי משפחתך. אך בה בעת, ההסתבכויות שמשפחתך הביאה עליך גורמות לך להרגיש שהיא מקור גדול לצרות. כלומר, כשאדם נעשה בוגר, המושג, המחשבות ונקודות המבט שלו על משפחתו נעשים מורכבים יחסית. אם הוא יוותר לחלוטין על משפחתו, ינטוש אותה או יפסיק לחשוב עליה, מצפונו לא יוכל לשאת זאת. אם הוא אכן יחשוב על משפחתו, יעלה זיכרונות ויכניס את עצמו לכך בכל לבו כמו כשהיה ילד, הוא ירגיש שהוא לא מוכן לוותר על משפחתו. אנשים חווים לעתים קרובות מצב כזה, סוג כזה של מחשבה, השקפה או התנייה כאשר הם מתמודדים עם משפחותיהם, והמחשבות וההשקפות או ההתניות האלה נובעות גם הן מההתניה של משפחותיהם. זה הנושא שעליו נשתף היום: העול שמשפחות מביאות על אנשים.

זה עתה שיתפנו על האופן שבו לעתים קרובות משפחה גורמת לאדם להרגיש אי נוחות ודכדוך. הוא רוצה לוותר לחלוטין, אך הוא מרגיש במצפונו תחושת אשמה ושאין לו לב לוותר. אם הוא לא מוותר, אלא משקיע במשפחתו בלב שלם ומשתלב בה, לעתים קרובות הוא מרגיש שהוא לא יודע מה לעשות, שכן חלק מהשקפותיו מנוגדות להשקפות של משפחתו. לכן, אנשים מרגישים שקשה להם במיוחד להתמודד עם משפחתם; הם לא יכולים להגיע לתאימות מוחלטת עם בני משפחתם, אך הם גם לא יכולים להתנתק מהם לחלוטין. אם כן, הבה נשתף היום על הדרך שבה על אדם לנהל את יחסיו עם משפחתו. נושא זה כרוך בעול מסוים שמגיע מהמשפחה, וזהו הנושא השלישי בתוכן של ויתור על המשפחה – ויתור על העול שמגיע מהמשפחה. זהו נושא חשוב. מהם חלק מהדברים שאתם יכולים להבין, הקשורים לעול שמגיע מהמשפחה? האם הם קשורים לאחריותו של אדם, למחויבויות שלו, לכיבוד אב ואם וכן הלאה? (כן.) עול המגיע מהמשפחה כרוך באחריות, במחויבויות ובכיבוד אב ואם שעל אדם לקיים עבור משפחתו. מצד אחד, אלה הן האחריות והמחויבויות שעל אדם לקיים, אך מצד שני – בנסיבות מסוימות ואצל אנשים מסוימים – הן הופכות להפרעות בחייו של אדם, והפרעות אלה הן מה שאנו מכנים עול. כשמדובר בעול מהמשפחה, ניתן לדון בכך משני היבטים. היבט אחד הוא ציפיות ההורים. לכל הורה או אדם מבוגר יש ציפיות שונות, גדולות וקטנות, מילדיו. הורים מקווים שילדיהם ילמדו היטב, יתנהגו כראוי, יתבלטו בבית הספר, יקבלו ציונים מעולים בכל ולא יתעצלו. הם רוצים שילדיהם יזכו לכבוד מצד המורים והחברים לכיתה, ושציוניהם יהיו מעל 80 באופן קבוע. אם הילד יקבל ציון 60, הוא יקבל מכות, ואם הוא יקבל ציון מתחת ל-60, יהיה עליו לעמוד כשפניו מופנים אל הקיר ולחשוב על הטעויות שלו, או שיכריחו אותו לעמוד ולא לזוז כעונש. לא ירשו לו לאכול, לישון, לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב, ולא יקנו לו את הבגדים והצעצועים היפים שהובטחו לו בעבר. לכל זוג הורים יש ציפיות שונות מילדיהם והם תולים בהם תקוות גדולות. הם מקווים שילדיהם יצליחו בחיים, יתקדמו במהירות בקריירה שלהם ויביאו כבוד ותהילה לאבותיהם ולמשפחתם. אף הורה לא רוצה שילדיו יהפכו לקבצנים, לעובדי אדמה או אפילו לשודדים. כמו כן, הורים לא רוצים שילדיהם יהפכו לאזרחים סוג ב' לאחר כניסתם לחברה, הם לא רוצים שילדיהם יחטטו באשפה, ימכרו דברים על המדרכות, יהיו רוכלים או שאחרים יתנשאו עליהם. אין זה משנה אם הילדים יכולים לממש את הציפיות הללו של הוריהם, בכל מקרה להורים יש כל מיני ציפיות מילדיהם. הציפיות שלהם הן השלכה של מה שנראה להם כדברים או עיסוקים טובים ואציליים על ילדיהם, שמעניקה להם תקווה שילדיהם יוכלו להגשים את רצונותיהם. אם כך, מה יוצרים הרצונות האלה של ההורים על ילדיהם שלא במתכוון? (לחץ.) הם יוצרים לחץ, ומה עוד? (עול.) הם יוצרים לחץ והם גם הופכים לאזיקים. מכיוון שלהורים יש ציפיות מילדיהם, הם יטילו עליהם משמעת, ינחו אותם ויחנכו אותם בהתאם לציפיות האלה; הם אפילו ישקיעו בילדיהם או ישלמו עבורם כל מחיר כדי שציפיותיהם יוגשמו. לדוגמה, הורים מקווים שילדיהם יצטיינו בבית הספר, שיהיו הטובים ביותר בכיתה, שיקבלו ציון מעל 90 בכל מבחן, שתמיד יהיו במקום הראשון – או, במקרה הגרוע ביותר, שלעולם לא יהיו מדורגים מתחת למקום החמישי. לאחר שהם מבטאים את הציפיות הללו, האם הורים לא מקריבים גם קורבנות מסוימים כדי לעזור לילדיהם להשיג את המטרות האלה? (כן.) על מנת שהם ישיגו את המטרות האלה, הילדים יקומו מוקדם בבוקר כדי לעבור על השיעורים ולשנן טקסטים, וגם הוריהם יקומו מוקדם כדי ללוות אותם. בימים חמים הם יעזרו לצנן את ילדיהם ויכינו להם שתייה קרה או יקנו להם גלידה. כשיקומו בבוקר, הם קודם כל יכינו לילדיהם חלב סויה, מקלות בצק מטוגנים וביצים. במיוחד במהלך תקופת המבחנים, ההורים יבקשו מילדיהם לאכול מקל בצק מטוגן ושתי ביצים, בתקווה שזה יעזור להם לקבל ציון 100. אם תאמר: "אני לא יכול לאכול את כל זה, ביצה אחת מספיקה לי", הם יגידו: "ילד טיפשון, אם תאכל ביצה אחת תקבל רק עשר נקודות. תאכל עוד אחת בשביל אמא. נסה כמיטב יכולתך; אם תצליח לאכול את הביצה הנוספת, תקבל מאה נקודות". הילד אומר: "רק עכשיו התעוררתי, אני לא יכול לאכול עדיין". "לא, אתה חייב לאכול! תהיה ילד טוב והקשב לאמא שלך. אמא עושה זאת לטובתך, אז קדימה, אכול את זה בשביל אמא שלך". הילד מהרהר: "לאמא כל כך אכפת ממני. כל מה שהיא עושה זה לטובתי, אז אני אוכל את הביצה". מה שנאכל זו ביצה, אבל מה נבלע למעשה? לחץ; רתיעה וחוסר רצון. האכילה חשובה וציפיות האם גבוהות, ומבחינת האנושיות והמצפון יש לקבל זאת, אך על פי ההיגיון יש להתנגד לאהבה מסוג זה ולא לקבל את דרך הפעולה הזו. לרוע המזל, אין שום דבר שאתה יכול לעשות. אם לא תאכל, היא תכעס ואתה תקבל מכות, נזיפות או אפילו קללות. יש הורים שאומרים: "תראה אותך, אתה כל כך חסר תועלת שאפילו אכילת ביצה דורשת ממך מאמץ כה רב. מקל אחד של בצק מטוגן ושתי ביצים, האם זה לא מאה נקודות? האם כל זה לא לטובתך? אך אתה עדיין לא יכול לאכול זאת – אם אינך יכול לאכול זאת, בעתיד תתחנן לאוכל. לשיקולך!" יש גם ילדים שממש לא יכולים לאכול, אך ההורים שלהם מכריחים אותם, ולאחר מכן הם מקיאים הכל. ההקאה עצמה היא לא עניין גדול, אך ההורים שלהם כועסים עוד יותר, והילדים, לא רק שאינם זוכים לאהדה או הבנה, הם גם ננזפים. יחד עם הנזיפה הם מרגישים אף יותר שהם מאכזבים את הוריהם, ומאשימים את עצמם עוד יותר. החיים לא קלים לילדים האלה, נכון? (הם לא קלים.) לאחר שהקאת, אתה בוכה בסתר בחדר האמבטיה ומעמיד פנים שאתה עדיין מקיא. כשאתה יוצא מחדר האמבטיה אתה מוחה במהירות את דמעותיך ומוודא שאמך לא ראתה שבכית. מדוע? אם היא תראה, היא תגער בך ואפילו תקלל אותך: "תראה אותך, כל כך חסר תועלת; על מה אתה בוכה? אתה לא-יוצלח, אינך יכול אפילו לאכול ארוחה כל כך טעימה. מה אתה רוצה לאכול? אם היית צריך לוותר על הארוחה הבאה שלך, היית יכול לאכול את הארוחה הזאת, הלא כן? נולדת לסבול! אם לא תלמד היטב, אם לא תצליח בבחינות, בסופו של דבר תתחנן לאוכל!" כל מילה שאמך אומרת נשמעת כאילו היא נועדה לחנך, אבל היא נשמעת גם כמו תוכחה – אך מה אתה מרגיש? אתה מרגיש את הציפיות ואת האהבה של הוריך. לכן, במצב זה, לא משנה כמה חריפים דבריה של אמך, עליך לקבל ולבלוע את דבריה עם דמעות בעיניך. גם אם אינך יכול לאכול, עליך לסבול ולאכול, ואם אתה מרגיש בחילה, עדיין עליך לאכול. האם קל לשאת את החיים האלה? (לא.) מדוע זה לא קל? איזה סוג של חינוך אתה מקבל מהציפיות של הוריך? (הצורך להצליח בבחינות ובעתיד.) עליך להפגין פוטנציאל, עליך להצדיק את האהבה של אמך ואת עבודתה הקשה והקרבתה, ועליך למלא את הציפיות של הוריך ולא לאכזב אותם. הם כל כך אוהבים אותך, הם נותנים לך הכול, ובחייהם הם עושים הכול למענך. אם כך, למה הופכים כל הקורבנות שהם מקריבים, החינוך שהם מעניקים לך ואפילו אהבתם אליך? הם הופכים למשהו שעליך להחזיר להם, ובו בזמן, הם הופכים לעול עליך. כך נוצר העול. אין זה משנה אם הוריך עושים את הדברים האלה מתוך אינסטינקט, מתוך אהבה, או בשל כורח חברתי, בסופו של דבר, השימוש בשיטות אלה כדי לחנך אותך ולטפל בך, ואפילו החדרת רעיונות לראשך, לא מביאים לנשמתך חופש, שחרור, נחמה או שמחה. מה הם כן מביאים לך? לחץ, פחד, גינוי ואי נוחות במצפונך. מה עוד? (כבלים ואילוצים.) כבלים ואילוצים. יתר על כן, עם ציפיות כאלה מהוריך, אינך יכול שלא לחיות למען התקוות שלהם. על מנת לעמוד בציפיות שלהם, כדי לא להיכשל בעמידה בציפיות שלהם, וכדי שהם לא יאבדו תקווה בך, אתה לומד כל נושא בחריצות ובהקפדה מדי יום, ועושה את כל מה שהם מבקשים ממך לעשות. הם לא מאפשרים לך לצפות בטלוויזיה, ולכן אתה מתאפק בצייתנות ולא צופה בה, למרות שאתה מאוד רוצה. מדוע אתה מסוגל לציית? (מחשש לאכזב את הוריי.) אתה חושש שאם לא תקשיב להוריך, הישגיך בלימודים באמת יירדו ולא תוכל להתקבל לאוניברסיטה יוקרתית. אינך יודע מה צפוי לך בעתיד. כאילו שבלי השליטה, התוכחה והדיכוי של הוריך, אינך יודע מה צפוי לקרות בדרכך. אינך מעז להשתחרר מהאילוצים ומהכבלים שלהם. אתה יכול רק לאפשר להם לקבוע עבורך כל מיני כללים, לאפשר להם לתמרן אותך, ואינך מעז להתריס נגדם. במובן אחד, אין לך כל ודאות לגבי מה שצפוי לך בעתידך; במובן אחר, מתוך מצפון ואנושיות, אינך מוכן להתריס נגדם ולפגוע בהם. כילד שלהם, אתה מרגיש שעליך להקשיב להם, משום שכל מה שהם עושים, הם עושים לטובתך, למען עתידך ולמען סיכוייך בעתיד. לכן, כאשר הם קובעים כל מיני כללים עבורך, אתה פשוט מציית להם בשקט. גם אם לבך ממאן שוב ושוב, אתה עדיין לא יכול אלא לקבל מהם פקודות. הם לא מאפשרים לך לצפות בטלוויזיה או לקרוא ספרים להנאתך, לכן אתה לא צופה בטלוויזיה ולא קורא ספרים להנאתך. הם לא מאפשרים לך להתיידד עם ילדים מסוימים בכיתה, לכן אתה לא מתיידד איתם. הם אומרים לך באיזו שעה לקום בבוקר, לכן אתה קם באותה שעה. הם אומרים לך באיזו שעה לנוח, לכן אתה נח בשעה זו. הם אומרים לך כמה זמן ללמוד, לכן אתה לומד לפי דבריהם. הם אומרים לך כמה ספרים לקרוא, כמה מיומנויות עליך ללמוד מחוץ לתוכנית הלימודים, וכל עוד הם מספקים לך את האמצעים הכספיים ללימודים, אתה מאפשר להם להכתיב לך הכול ולשלוט בך. בפרט, יש הורים שמציבים בפני ילדיהם ציפיות מיוחדות, בתקווה שילדיהם יוכלו להתעלות עליהם, ועוד יותר הם מקווים שילדיהם יוכלו להגשים משאלה שהם לא הצליחו להגשים. לדוגמה, יש הורים שרצו להיות רקדנים, אך מסיבות שונות – כמו התקופה שבה גדלו או עקב נסיבות משפחתיות – הם לא הצליחו להגשים את המשאלה הזו בסופו של דבר. לכן הם משליכים את הרצון הזה עליך. בנוסף לכך שהם כבר דורשים ממך להיות בין הטובים ביותר בלימודים ולהתקבל לאוניברסיטה יוקרתית, הם גם רושמים אותך לשיעורי מחול. הם מחייבים אותך ללמוד סגנונות מחול שונים מחוץ ללימודים בבית הספר, ללמוד יותר בשיעורי מחול, להתאמן יותר בבית, ולהיות הטוב ביותר בכיתתך. בסופו של דבר, לא רק שהם דורשים ממך להתקבל לאוניברסיטה יוקרתית, הם גם דורשים ממך להיות רקדן. הבחירות שלך הן או להיות רקדן או ללמוד באוניברסיטה יוקרתית, ולאחר מכן להמשיך את הלימודים לתואר שני ואז לקבל דוקטורט. אתה יכול לבחור רק בין שני הנתיבים האלה. בציפיות שלהם, בהיבט אחד הם מקווים שתלמד היטב בבית הספר, שתתקבל לאוניברסיטה יוקרתית, שתתבלט בין עמיתיך ושיהיה לך עתיד משגשג ומפואר. בהיבט אחר, הם משליכים עליך את משאלותיהם שלא התגשמו בתקווה שאתה תוכל להגשים אותן במקומם. כך, במונחים של העתיד האקדמי שלך או הקריירה העתידית שלך, אתה נושא עול כפול. במובן אחד, עליך לעמוד בציפיות שלהם ולגמול להם על כל מה שהם עשו בשבילך, בשאיפה לבלוט בסופו של דבר בין עמיתיך, כדי שהם יוכלו ליהנות מחיים טובים. במובן אחר, עליך להגשים את החלומות שהם לא יכלו לממש בצעירותם ולעזור להם להגשים את משאלותיהם. הדבר מתיש, הלא כן? (כן.) כל עול בפני עצמו כבד מנשוא; כל אחד מהם יכביד עליך ויגרום לך להשתנק מקוצר נשימה. במיוחד בעידן של ימינו, שבו מתקיימת תחרות קשה ביותר, מגוון הדרישות שהורים מציבים לילדיהם פשוט בלתי נסבל ולא אנושי; הם ממש לא הגיוניים. איך מכנים זאת הכופרים? סחיטה רגשית. לא משנה כיצד הכופרים מכנים זאת, הם לא יכולים לפתור את הבעיה הזאת והם לא יכולים להסביר בבירור את מהותה. הם מכנים זאת סחיטה רגשית, אך איך אנחנו קוראים לזה? (כבלים ועול.) אנחנו קוראים לזה עול. האם אדם צריך לשאת על עצמו עול? (לא.) זהו משהו נוסף שאתה לוקח על עצמך. זה לא חלק ממך. זה לא משהו שקיים בגופך, בלבך ובנשמתך, או משהו שהם זקוקים לו, אלא משהו נוסף. הוא בא מבחוץ, לא מתוך עצמך.

להוריך יש כל מיני ציפיות לגבי לימודיך ולגבי הקריירה שתבחר. בינתיים הם הקריבו קורבנות שונים והשקיעו זמן רב ואנרגיה רבה כדי לאפשר לך להגשים את הציפיות שלהם. קודם כל, הם עושים זאת כדי לעזור לך לממש את הרצונות שלהם; שנית, הם עושים זאת גם כדי שתעמוד בציפיות שלהם. בקיצור, לא משנה אם הציפיות של הוריך הגיוניות או לא, התנהגויות אלה של ההורים, יחד עם השקפותיהם, עמדותיהם, ושיטותיהם, משמשות כאזיקים בלתי נראים עבור כל אדם. לא משנה אם התואנה שלהם היא שהם עושים זאת מתוך אהבה אליך, כדי לשפר את הסיכויים שלך בעתיד, כדי שתוכל לחיות חיים טובים בעתיד או כל דבר אחר, מטרת הדרישות האלה, השיטות שבהן הם משתמשים בדרישות האלה, ונקודת המוצא בחשיבה שלהם, הן סוג של עול עבור כל אדם. הן לא צורך אנושי. מכיוון שהן לא צורך אנושי, התוצאות שהעול הזה מביא יכולות להיות רק עיוות, סילוף ופיצול של אנושיותו של אדם; הן רודפות את אנושיותו של האדם, פוגעות בה ומדכאות אותה. השלכות אלה אינן שפירות אלא ממאירות, והן אף משפיעות על חייו של אדם. ההורים דורשים ממך בתוקף תפקידם לעשות דברים שונים המנוגדים לצרכי האנושיות, או לעשות דברים מסוימים המנוגדים לאינסטינקטים של האנושיות או חורגים מהם. לדוגמה, כשילדיהם גדלים, הם עשויים לאפשר להם לישון רק חמש או שש שעות בלילה. הם לא מרשים לילדים ללכת לישון לפני השעה 23:00, והם מחייבים אותם לקום בשעה 5:00 בבוקר. הילדים לא יכולים לעסוק בשום פעילויות פנאי, והם גם לא יכולים לנוח בימי ראשון. עליהם להשלים כמות מסוימת של שיעורי בית ולקרוא כמות מסוימת של ספרים מחוץ לתוכנית הלימודים, ויש הורים שאפילו עומדים על כך שילדיהם ילמדו שפה זרה. בקיצור, בנוסף לשיעורים הנלמדים בבית הספר, עליך ללמוד גם מיומנויות וידע נוספים. אם אתה לא לומד אותם, אינך ילד טוב, צייתן, חרוץ או הגיוני; במקום זאת, אתה דבר חסר ערך, לא-יוצלח, וטיפש. בטענה שהם מקווים לטוב ביותר עבור ילדיהם, ההורים שוללים ממך את החופש לישון, את החופש של ילדותך, וגם את רגעי האושר של ילדותך, ובו בזמן הם שוללים ממך כל מיני זכויות שאמורות להיות לך כקטין. לכל הפחות, כאשר גופך זקוק למנוחה – לדוגמה, אתה זקוק לשבע עד שמונה שעות שינה כדי שגופך יתאושש – הם מאפשרים לך לישון רק חמש עד שש שעות, או לפעמים אתה אכן ישן שבע עד שמונה שעות, אבל יש דבר אחד שאינך יכול לסבול, והוא שההורים שלך מציקים לך ללא הרף, או אומרים לך דברים כמו, "מעכשיו אינך צריך ללכת לבית הספר. פשוט הישאר בבית ותישן! אתה יכול לישון כל חייך בבית מכיוון שאתה אוהב לישון. מכיוון שאתה לא רוצה ללכת לבית הספר, אתה תתחנן לקבל אוכל בעתיד!" פעם אחת בלבד לא קמת מוקדם ואתה מקבל יחס כזה; האין זה יחס בלתי אנושי? (כן.) לכן, על מנת להימנע ממצב לא נעים שכזה, אתה יכול רק להתפשר ולרסן את עצמך; אתה מקפיד להתעורר ב-5 בבוקר, ואתה הולך לישון רק אחרי 23:00. האם אתה מרסן את עצמך באופן זה מרצון? האם אתה מרוצה כשאתה עושה זאת? לא. אין לך ברירה אחרת. אם לא תעשה מה שהוריך מבקשים ממך לעשות, הם עלולים להביע בוז כלפיך או לנזוף בך. הם לא יכו אותך, הם רק יגידו לך, "השלכנו את הילקוט שלך לפח. אינך צריך ללכת יותר לבית הספר. פשוט הישאר כך. כשתגיע לגיל שמונה-עשרה, תוכל להיות אוסף אשפה!" עם שטף דברי הביקורת הללו, הם לא מכים אותך ולא נוזפים בך, אלא רק מתגרים בך, ואתה לא יכול לסבול זאת. מה אינך יכול לסבול? אינך יכול לסבול את זה שההורים שלך אומרים, "אם תישן שעה או שעתיים נוספות, בעתיד תהיה קבצן ותצטרך להתחנן לאוכל". עמוק בתוכך אתה מרגיש הרבה אי-נוחות ועצב על כך שישנת שעתיים נוספות. אתה מרגיש שאתה חייב להוריך על שתי שעות השינה הנוספות האלה, שאיכזבת אותם אחרי כל העבודה הקשה שהם השקיעו בך במשך שנים כה רבות והדאגה הכנה שלהם כלפיך. אתה שונא את עצמך וחושב: "למה אני כל כך חסר ערך? מה אני יכול לעשות עם שתי שעות השינה הנוספות האלה? האם הן ישפרו את הציונים שלי, או יעזרו לי להתקבל לאוניברסיטה יוקרתית? איך אני יכול לנהוג בחוסר התחשבות כזה? כשהשעון מצלצל, אני צריך פשוט לקום. למה המשכתי לנמנם עוד קצת?" אתה חושב על כך שוב: "אני באמת עייף. אני באמת זקוק למנוחה!" ואז אתה מהרהר עוד: "אני לא יכול לחשוב כך. האם חשיבה כזאת היא לא התרסה נגד ההורים שלי? אם אחשוב כך, האם לא אהפוך באמת לקבצן בעתיד? לחשוב כך זה אומר לאכזב את ההורים שלי. עלי להקשיב להם ולא להיות כל כך זדוני". תחת העונשים והכללים השונים שנקבעו על ידי הוריך, כמו גם דרישותיהם השונות – הסבירות והבלתי-סבירות – אתה הופך להיות יותר ויותר צייתן, אך בה בעת, כל מה שהוריך עושים למענך הופך בלא יודעין לכבלים ולעול עליך. גם אם תנסה ככל יכולתך, לא תוכל להתנער מהעול הזה או להסתתר מפניו; אתה יכול רק לשאת את העול הזה לכל מקום שאליו אתה הולך. מהו העול הזה? "כל מה שההורים שלי עושים הוא למען העתיד שלי. אני צעיר ובור, לכן עלי להקשיב להוריי. כל מה שהם עושים הוא נכון וטוב. הם סבלו יותר מדי והשקיעו יותר מדי עבורי. עלי לעבוד קשה למענם, ללמוד היטב, למצוא עבודה טובה בעתיד ולהרוויח כסף כדי לתמוך בהם, לאפשר להם חיים טובים ולגמול להם. זה מה שעלי לעשות וכך עלי לחשוב". עם זאת, כאשר אתה חושב על האופן שבו הוריך התייחסו אליך, כאשר אתה נזכר בשנים הקשות שחווית, בילדות המאושרת שאיבדת, ובעיקר בסחיטה הרגשית על ידי הוריך, עמוק בתוכך אתה עדיין מרגיש שכל מה שהם עשו לא היה לצרכי האנושיות שלך ולא לצרכי נפשך. זה היה עול. למרות שאתה חושב כך, מעולם לא העזת לשנוא, מעולם לא העזת להתמודד עם הדבר בצורה נכונה וכנה, ומעולם לא העזת לבחון באופן רציונלי, כפי שהאל אמר לך, את כל מה שהוריך עשו או את יחסם כלפיך. מעולם לא העזת להתייחס להוריך בצורה הראויה ביותר; האין זה כך? (כן.) עד כה, בענייני לימודים ובחירת קריירה, האם הבחנתם במאמץ ובמחיר שהוריכם שילמו עבורכם, במה שהם מבקשים מכם לעשות ובדבר שאליו הם טוענים שעליכם לחתור? (לא הבחנתי בדברים האלה קודם לכן וחשבתי שמה שהוריי עשו היה מתוך אהבה כלפי ולשיפור עתידי. כעת, עם השיתוף של האל, יש לי מעט יכולת הבחנה ולכן אני לא רואה זאת כך.) אם כן, מה עומד מאחורי האהבה הזו? (אלה הם כבלים, שעבוד, ועול.) למעשה, מדובר בשלילת חירותו של אדם ובשלילת שמחת הילדות; זהו דיכוי לא-אנושי. אם זה היה נקרא התעללות, ייתכן שלא הייתם יכולים לקבל את המונח הזה מנקודת המבט של מצפונכם. לכן ניתן לתאר זאת רק כשלילת חופש אנושי ושמחת ילדות, כמו גם צורה של דיכוי קטינים. אם היינו אומרים שזו התעמרות, הדבר לא היה ממש מתאים. אתה פשוט צעיר ונבער, ולהם יש את המילה האחרונה בכל דבר. יש להם שליטה מלאה על עולמך, ומבלי משים הפכת להיות הבובה שלהם. הם אומרים לך מה לעשות, ואתה עושה זאת. אם הם רוצים שתלמד מחול, עליך ללמוד מחול. אם אתה אומר: "אני לא רוצה ללמוד מחול; אני לא נהנה מזה, אין לי חוש קצב ויש לי שיווי משקל גרוע", הם יאמרו: "חבל. עליך ללמוד מחול כי אני אוהב את זה. עליך לעשות זאת למעני!" עליך ללמוד מחול גם עם דמעות בעיניך. לפעמים אמך תאמר אפילו: "למד לרקוד בשביל אמא, הקשב למה שאמא שלך אומרת. אתה צעיר עכשיו ואינך מבין, אבל כשתגדל, תבין. אני עושה זאת לטובתך; אתה מבין, כשהייתי צעירה, לא היו לי המשאבים לכך, אף אחד לא שילם על שיעורי מחול עבורי. לאמא לא הייתה ילדות מאושרת. אבל לך יש ילדות כל כך טובה. אביך ואני מרוויחים וחוסכים כסף כדי שתוכל ללמוד מחול. אתה כמו נסיך קטן. אתה כל כך בר מזל! אמא ואבא עושים זאת כי אנחנו אוהבים אותך". איך אתה מגיב כשאתה שומע זאת? אתה נטול מילים, הלא כן? (כן.) לעתים קרובות הורים מאמינים שילדים לא מבינים כלום, ושכל מה שמבוגרים אומרים הוא נכון; הם חושבים שילדים לא יכולים להבחין בין טוב לרע או לבחון מה נכון עבור עצמם. לכן, לפני שילדיהם מגיעים לבגרות, הורים אומרים לעתים קרובות דברים שאפילו הם עצמם לא בטוחים בהם, אשר מטעים את ילדיהם ומקהים את ליבם הצעיר, ולא מותירים לילדיהם ברירה אלא לציית להסדרים שלהם, אם ירצו ואם לאו. כשמדובר בחינוך, בהחדרת רעיונות ובחלק מהדברים שהורים דורשים מילדיהם לעשות, הרבה הורים מצדיקים את עצמם לעתים קרובות ואומרים כל מה שהם רוצים. יתר על כן, 99.9 אחוז מההורים לא משתמשים בשיטות נכונות וחיוביות כדי להדריך את ילדיהם כיצד לעשות ולהבין הכל. במקום זאת, הם מחדירים בילדיהם בתוקף את העדפותיהם החד-צדדיות ואת הדברים שלדעתם טובים, ומאלצים אותם לקבל זאת. כמובן, 99.9 אחוז מהדברים שילדים מקבלים, לא רק שאינם תואמים לאמת, אלא שהם גם לא המחשבות וההשקפות שאנשים צריכים להיות ניחנים בהן. בה בעת, הם גם לא תואמים לצרכים האנושיים של ילדים בגיל זה. לדוגמה, יש ילדים בני חמש או שש שמשחקים בבובות, מדלגים על חבל או צופים בסרטים מצוירים. האין זה נורמלי? מהי האחריות היחידה של ההורים במצב זה? לפקח, להסדיר, לתת הדרכה חיובית, לעזור לילדיהם לא לקבל דברים שליליים בתקופה זו, ולאפשר להם לקבל דברים חיוביים שילדים בקבוצת גיל זו צריכים לקבל. לדוגמה, בגיל הזה ילדים צריכים ללמוד להסתדר עם ילדים אחרים, לאהוב את משפחתם ולאהוב את אמא ואבא שלהם. הורים צריכים לחנך אותם טוב יותר, לאפשר להם להבין שאדם בא מהאל, שעליהם להיות ילדים טובים וללמוד להקשיב לדברי האל, להתפלל כשהם מוטרדים או ממאנים לציית, והיבטים חיוביים אחרים מסוג זה בתחום החינוך – השאר נועד לספק את האינטרסים הילדותיים שלהם. לדוגמה, אין להאשים ילדים על כך שהם רוצים לצפות בסרטים מצוירים ולשחק בבובות. יש הורים שרואים את ילדם בן החמש או שש צופה בסרטים מצוירים ומשחק בבובות והם נוזפים בו: "אתה חסר תועלת! אתה לא מתמקד בלימודים או בביצוע העבודה הנכונה לגיל הזה. מה הטעם בצפייה בסרטים מצוירים? הכל רק עכברים וחתולים, אינך יכול לעשות משהו טוב יותר? כל הסרטים המצוירים הללו הם על חיות, אינך יכול לצפות במשהו עם אנשים? מתי תתבגר? זרוק את הבובה הזאת! אתה מבוגר מדי בשביל לשחק עם בובות. אתה כל כך חסר תועלת!" האם לדעתך ילדים יכולים להבין למה מבוגרים מתכוונים כשהם שומעים את הדברים האלה? מה יעשה ילד בגיל זה אם לא לשחק בבובות או בבוץ? האם הם צריכים לבנות את פצצת האטום? לכתוב תוכנה? האם הם מסוגלים לכך? בגיל זה הם צריכים לשחק עם דברים כמו קוביות, מכוניות צעצוע ובובות; זה נורמלי. כאשר הם מתעייפים ממשחקם, הם צריכים לנוח ולהיות בריאים ומאושרים. כאשר הם פועלים בזדון או נעשים אטומים להיגיון, או כאשר הם גורמים לצרות בכוונה, מבוגרים צריכים לחנך אותם: "אתה חסר התחשבות. ילד טוב לא צריך להתנהג כך. האל לא אוהב זאת, וגם אמא ואבא לא אוהבים זאת". אחריותם של הורים היא לייעץ לילדיהם, ולא להשתמש בשיטות ובתובנות שלהם כמבוגרים, יחד עם רצונותיהם ושאיפותיהם כמבוגרים, כדי להחדיר בהם או לכפות עליהם משהו. לא משנה מהו גיל הילדים, האחריות שעל הורים למלא כלפי ילדיהם היא פשוט לספק הדרכה חיובית, חינוך, פיקוח, ולאחר מכן ייעוץ. כאשר הורים רואים את ילדיהם מפגינים מחשבות, התנהגויות ונוהגים קיצוניים, עליהם לתת לילדים ייעוץ והדרכה חיוביים כדי לתקן אותם, לאפשר להם לדעת מה טוב ומה רע, מה חיובי ומה שלילי. זו האחריות שההורים צריכים למלא. בדרך זו, עם שיטות חינוך והדרכה נכונות של הוריהם, ילדים ילמדו באופן לא מודע דברים רבים שהם לא ידעו קודם לכן. כך, כשאנשים מקבלים מגיל צעיר דברים חיוביים רבים ולומדים מעט על טוב ורע, נשמתם ואנושיותם יהיו רגילות וחופשיות – נשמתם לא תהיה נתונה לשום נזק או דיכוי. אין זה משנה מהי בריאותם הפיזית, לפחות הנפש בריאה ולא מעוותת, משום שהם גדלו בסביבה חינוכית מיטיבה, ולא גדלו בדיכוי בתוך סביבה זדונית. ככל שילדיהם גדלים, האחריות והחובות שעל הורים למלא הן לא להפעיל לחץ על ילדיהם, לכבול אותם או להתערב בבחירות שלהם ובכך להוסיף עול על עול. במקום זאת, ככל שילדיהם גדלים, לא משנה מהן אישיותם ואיכותם של ילדיהם, אחריות ההורים היא להדריך אותם בכיוון חיובי ומיטיב. אם ילדיהם מתחילים להשתמש בשפה לא נאותה, או שהם מתנהגים או חושבים באופן לא נאות, על ההורים לספק להם בזמן ייעוץ רוחני והדרכה ותיקון להתנהגותם. באשר לשאלה אם ילדיהם מוכנים ללמוד, כמה טוב הם לומדים, כמה עניין יש להם ברכישת ידע ומיומנויות, ומה הם יוכלו לעשות כשיגדלו, אלה צריכים להיות מותאמים לסגולות הטבעיות ולהעדפות שלהם, ולאוריינטציה של תחומי העניין שלהם, כדי לאפשר להם לגדול בצורה בריאה, חופשית ואיתנה – זו האחריות שעל הורים למלא. יתר על כן, זוהי הגישה שצריכה להיות להורים כלפי צמיחת ילדיהם, לימודיהם והקריירה שלהם, במקום לכפות על ילדיהם לממש את המשאלות, השאיפות, ההעדפות ואפילו הרצונות שלהם. בדרך זו, ראשית, ההורים לא צריכים להקריב קורבנות נוספים; ושנית, הילדים יכולים לגדול בחופשיות ולרכוש את מה שהם צריכים ללמוד מהחינוך הנכון והראוי של הוריהם. הנקודה החיונית ביותר היא שהורים יתייחסו לילדיהם בצורה נכונה בהתאם לכישרונותיהם, תחומי העניין שלהם והאנושיות שלהם; אם הורים יתייחסו לילדיהם על פי העיקרון "גורלם של אנשים נתון בידי האל", התוצאה הסופית תהיה טובה ללא ספק. התייחסות לילדים על פי העיקרון "גורלם של אנשים נתון בידי האל" לא מונעת ממך לנהל את ילדיך; עליך להטיל עליהם משמעת כאשר יש צורך בכך, ועליך להיות קפדן ככל שנדרש. כפי שאמרנו זה עתה, העיקרון של טיפול בילדים, בין אם הוא מחמיר או מקל, הוא לאפשר להם ללכת במסלול הטבעי שלהם, לתת להם הדרכה ועזרה חיוביות, ואז, בהתאם לנסיבות הילדים בפועל, לתת להם סיוע ותמיכה כמיטב יכולתך במונחים של מיומנויות, ידע או משאבים. זוהי האחריות שעל הורים למלא, במקום להכריח את ילדיהם לעשות את מה שהם לא מוכנים לעשות, או לעשות דבר-מה שנוגד את האנושיות. בקיצור, הציפיות מילדים לא צריכות להתבסס על תחרות וצרכים חברתיים, מגמות או טענות חברתיות, או רעיונות שונים עכשוויים בנוגע לאופן שבו אנשים אמורים להתייחס לילדיהם בחברה. מעל לכל עליהן להתבסס על דברי האל ועל העיקרון "הכול בידי האל". זה מה שאנשים צריכים לעשות יותר מכול. באשר לסוג האנשים שילדיו של אדם יהפכו להיות בעתיד, באיזה סוג של עבודה הם יבחרו וכיצד ייראו חייהם החומריים, בידיו של מי הדברים האלה? (בידי האל.) הם בידיו של האל, לא בידי ההורים ולא בידי אף אחד אחר. אם הורים לא יכולים לשלוט בגורלם שלהם, האם הם יכולים לשלוט בגורל ילדיהם? אם אנשים לא יכולים לשלוט בגורלם שלהם, האם הוריהם יכולים לשלוט בו? לכן, כהורים, אל לאנשים לעשות דברים טיפשיים כשמדובר בהתמודדות עם הלימודים והקריירה של ילדיהם. עליהם להתייחס לילדיהם בצורה הגיונית, ולא להפוך את הציפיות שלהם עצמם לעול על ילדיהם; אל להם להפוך את הקורבנות, המחירים והקשיים שלהם עצמם לעול על ילדיהם; ואל להם להפוך את המשפחה לגיהנום עבור ילדיהם. זו עובדה שהורים צריכים להבין. חלק מכם עשויים לשאול: "אם כך, איזה סוג של מערכת יחסים צריכה להיות לילדים עם הוריהם? האם על הורים להתייחס לילדיהם כאל חברים או קולגות, או לשמור על קשר מסוג מבוגר-ילד?" אתה יכול להתמודד עם עניין זה כראות עיניך. הנח לילדים לבחור מה שהם אוהבים, ועשה את מה שלדעתך הוא הטוב ביותר. כל אלה הם עניינים מובנים מאליהם.

כיצד ילדים צריכים להתמודד עם ציפיות הוריהם? אם היית נתקל בהורים שסוחטים רגשית את ילדיהם, אם היית נתקל בהורים כל כך לא הגיוניים ושטניים, מה היית עושה? (הייתי מפסיק להקשיב לתורתם; הייתי מתייחס לדברים על פי דבר האל.) במובן אחד, עליך להבין שבמונחים של עקרונות, שיטות החינוך שלהם שגויות, והאופן שבו הם מתייחסים אליך מזיק לאנושיות שלך וגם שולל ממך את זכויות האדם שלך. במובן נוסף, אתה עצמך צריך להאמין שגורלם של אנשים נתון בידי האל. מה שאתה אוהב ללמוד, מה שאתה מצטיין בו או מה שאיכות האנושיות שלך מסוגלת להשיג – כל אלה נקבעו מראש על ידי האל ואיש לא יכול לשנות אותם. למרות שההורים שלך ילדו אותך, גם הם לא יכולים לשנות אף אחד מהדברים האלה. לכן, לא משנה מה ההורים שלך דורשים ממך לעשות, אם זהו דבר שאינך מסוגל לעשות, אינך יכול להשיג, או שאינך רוצה לעשות, אתה יכול לסרב. אתה גם יכול לנמק זאת בפניהם, ואז לפצות על כך בהיבטים אחרים ולהרגיע את דאגותיהם לגביך. אתה תאמר: "הירגעו; גורלם של אנשים נתון בידי האל. בשום אופן לא אלך בנתיב שגוי; אלך בהחלט בנתיב הנכון. עם הכוונתו של האל, בוודאי שאהיה אדם אמיתי, אדם טוב. לא אאכזב את הציפיות שלכם ממני וגם לא אשכח את טוב לבכם בגידול שלי." איך יגיבו הורים לאחר שישמעו את הדברים האלה? אם ההורים הם כופרים או שייכים לשדים, הם יזעמו, משום שכאשר אתה אומר: "לא אשכח את טוב לבכם כשגידלתם אותי ולא אאכזב אתכם", אלה מילים ריקות בלבד. האם השגת זאת? האם עשית מה שהם ביקשו? האם אתה מסוגל להתבלט בין עמיתיך? האם תוכל להיות פקיד בכיר או להרוויח כסף רב כדי שהם יוכלו לחיות חיים טובים? האם תוכל לעזור להם להשיג יתרונות מוחשיים? (לא.) הדבר לא ידוע; בכל אלה קיימת אי-ודאות. לא משנה אם הם כועסים, שמחים או סובלים בשקט, מהי הגישה שבה עליך לנקוט? אנשים באים לעולם הזה כדי למלא את המשימה שהאל הפקיד בידיהם. אנשים לא צריכים לחיות כדי לספק את הציפיות של הוריהם ולגרום להם להיות מאושרים, להביא להם תהילה, או לאפשר להם לחיות חיים יוקרתיים לעיני אחרים. זו לא אחריותך. הם גידלו אותך; לא משנה מה היה המחיר, הם עשו זאת ברצון. הייתה זו אחריותם וחובתם לגדל אותך. באשר לכמות הציפיות שהם הציבו בפניך, כמה הם סבלו בשל הציפיות האלה, כמה כסף הם הוציאו, כמה אנשים דחו אותם והתנשאו עליהם, וכמה הם הקריבו, הכול היה מרצון. אתה לא ביקשת זאת; אתה לא גרמת להם לעשות זאת וגם האל לא גרם לכך. היו להם מניעים משלהם לעשות זאת. מבחינתם, הם עשו זאת למען עצמם בלבד. כלפי חוץ, הם עשו זאת למענך, כדי שיהיו לך חיים טובים וסיכויים טובים, אך למעשה הם עשו זאת כדי להביא לעצמם תהילה וכדי שלא תבייש אותם. לכן, אינך מחויב לגמול להם ואינך מחויב למלא את רצונותיהם וציפיותיהם ממך. מדוע אינך מחויב לעשות זאת? משום שזה לא מה שהאל דורש ממך לעשות; זו לא חובה שהוא הטיל עליך. האחריות שלך כלפיהם היא לעשות מה שילדים צריכים לעשות כשהם זקוקים לך, לעשות כמיטב יכולתך למלא את אחריותך כילד. למרות שהם אלה שילדו אותך וגידלו אותך, האחריות שלך כלפיהם היא רק לכבס, לבשל ולנקות כשהם צריכים שתשרת אותם, ולסייע להם לצד מיטתם כשהם חולים. זה הכול. אינך מחויב לפעול על פי מה שהם אומרים, ואינך מחויב להיות עבד שלהם. יתר על כן, אינך מחויב לממש את משאלותיהם שלא התגשמו, נכון? (נכון.)

יש היבט נוסף של ציפיות של הורים מילדיהם, והוא שהם יירשו את העסק המשפחתי או את משלח היד של אבותיהם. לדוגמה, יש משפחות שהן משפחות של ציירים; הכלל שהועבר מאבותיהם הוא שבכל דור חייב להיות מישהו שיורש את המפעל המשפחתי הזה וממשיך את המסורת המשפחתית. נניח שבדור שלך התפקיד הזה מוטל עליך, אבל אתה לא אוהב לצייר ואין לך כל עניין בזה; אתה מעדיף ללמוד נושאים פשוטים יותר. במצב כזה, זכותך לסרב. אינך מחויב לרשת את מסורת משפחתך ואין עליך מחויבות לרשת את העסק המשפחתי או את משלח היד של אבותיך, כגון אומנויות לחימה, מלאכה או מיומנות מסוימת וכן הלאה. אינך מחויב להמשיך את מה שהם מבקשים ממך לרשת. במשפחות מסוימות אחרות, בכל דור יש מישהו ששר אופרה. בדור שלך, הוריך חייבו אותך ללמוד לשיר אופרה מגיל צעיר. אתה אכן למדת זאת, אך עמוק בלבך אינך אוהב זאת. לכן, אם היית מתבקש לבחור קריירה, בשום אופן לא היית עוסק בקריירה כלשהי הקשורה לאופרה. אתה סולד מעומק לבך ממקצוע זה; במקרה כזה, זכותך לסרב. מכיוון שגורלך לא נתון בידי הוריך – בחירת הקריירה שלך, ההעדפות שלך בתחומי העניין שלך, מה שאתה רוצה לעשות וסוג הנתיב שבו אתה רוצה ללכת, כולם בידי האל. האל תיזמר את כל זאת, לא אף אחד מבני משפחתך ובוודאי שלא הוריך. התפקיד שהורים ממלאים בחייו של כל ילד הוא לספק משמורת, לטפל וללוות את הילד בזמן שהוא מתבגר. במקרים טובים יותר, הורים מסוגלים לספק לילדיהם הדרכה, חינוך והכוונה חיוביים. זהו התפקיד היחיד שהם יכולים למלא. כאשר אתה גדל והופך לעצמאי, התפקיד של הוריך הוא רק לספק תמיכה ומשען רגשיים. היום שבו אתה נעשה עצמאי במחשבותיך ובאורח החיים שלך הוא היום שבו האחריות והמחויבות של הוריך כלפיך מומשו; מערכת היחסים שלך איתם השתנתה אפוא והיא כבר לא מערכת יחסים של מחנך ותלמיד, של בעל משמורת ובן חסות. האין זה כך בפועל? (כן.) הוריהם, קרוביהם וחבריהם של אנשים מסוימים לא מאמינים באל; רק אנשים אלה עצמם מאמינים באל. מה קורה כאן? הדבר קשור למה שהאל קובע. האל בחר בך, לא בהם; האל משתמש בהם כדי שיגדלו אותך ויביאו אותך לבגרות ואז הוא מביא אותך למשפחתו של האל. כילד, הגישה שצריכה להיות לך לגבי הציפיות של הוריך היא להבחין בין טוב לרע. אם האופן שבו הם מתייחסים אליך אינו עולה בקנה אחד עם דברי האל או עם העובדה ש"גורלם של אנשים נתון בידי האל", אתה יכול לסרב לציפיותיהם ולנמק זאת בפני הוריך כדי לגרום להם להבין. אם אתה עדיין קטין והם מדכאים אותך בתקיפות, גורמים לך לעשות את מה שהם דורשים, אתה יכול רק להתפלל לאל בשקט ולתת לו למצוא עבורך מוצא. אך אם אתה אדם בוגר, אתה בהחלט יכול לומר להם: "לא, אני לא חייב לחיות לפי הדרך שאתה קובע עבורי. אינני צריך לבחור את נתיב חיי, את דרך הקיום שלי ואת מטרת החתירה שלי בהתאם לדרך שקבעת עבורי. חובתכם לגדל אותי כבר מומשה. אם נוכל להסתדר זה עם זה ויהיו לנו חתירות ומטרות משותפות, מערכת היחסים שלנו תוכל להישאר כפי שהייתה; אך אם אנחנו כבר לא חולקים את אותן שאיפות ומטרות, אנחנו יכולים פשוט להיפרד זה מזה לעת עתה". איך זה נשמע לך? האם היית מעז להגיד זאת? כמובן, אין צורך שתנתק באופן רשמי שכזה את היחסים עם הוריך, אך לכל הפחות, במעמקי לבך עליך להבין בבירור את הנקודה הבאה: למרות שהוריך הם האנשים הקרובים אליך ביותר, לא הם אלה שבאמת העניקו לך חיים, אפשרו לך ללכת בנתיב החיים הנכון וגרמו לך להבין את כל עקרונות ההתנהלות שלך. האל עשה זאת. הוריך לא יכולים לספק לך את האמת או לתת לך עצה נכונה כלשהי הקשורה לאמת. לכן, באשר למערכת היחסים שלך עם הוריך, לא משנה כמה מאמץ הם השקיעו בך, או כמה כסף הם הוציאו עליך, אל לך להעמיס על עצמך רגשות אשמה. מדוע? (מפני שזו האחריות והמחויבות שיש להורים. אם הורים עושים כל זאת כדי שילדיהם יוכלו להתבלט בין בני גילם ולמען הגשמת הרצונות שלהם עצמם, אלה הם הכוונות והמניעים שלהם עצמם; זה לא מה שהאל קבע שעליהם לעשות. לכן, אין צורך להרגיש אשמה כלשהי.) זהו רק היבט אחד. ההיבט הנוסף הוא שאתה צועד כעת בנתיב הנכון, אתה חותר אל האמת, ואתה מתייצב בפני הבורא כדי לבצע את חובותיו של יציר בריאה; לכן, אל לך להרגיש כלפיהם רגשות אשמה כלשהם. האחריות שלהם כלפיך שהם מילאו לכאורה, הייתה פשוט חלק מהסדריו של האל. אם היית מאושר במהלך התקופה שבה הם גידלו אותך, זו הייתה זכות מיוחדת עבורך. אם לא היית מאושר, כמובן שגם זה היה הסדר של האל. עליך להיות אסיר תודה על כך שהיום האל איפשר לך לעזוב, ועל כך שהוא מאפשר לך לראות בבירור את מהותם של הוריך ואיזה סוג של אנשים הם. עליך להבין במדויק את כל זאת ממעמקי לבך, וגם להבין מהו הפתרון המדויק ומהי הדרך לטפל בכך. בדרך זו, האם אינך מרגיש רגוע יותר עמוק בתוכך? (כן.) אם אתה רגוע יותר, זה נפלא. בכל מקרה, בעניינים האלה, לא משנה מה היו הדרישות של הוריך ממך בעבר או מהן הדרישות שיש להם כעת, מכיוון שאתה מבין את האמת ואת כוונותיו של האל, ומכיוון שאתה מבין מה האל דורש מאנשים לעשות – וכן גם אילו השלכות מביאות עליך הציפיות של הוריך – אל לך להרגיש עוד בשום צורה שמוטל עליך עול בעניין זה. אין צורך שתרגיש שאכזבת את הוריך, או שתרגיש שמכיוון שבחרת להאמין באל ולבצע את חובותיך, לא הצלחת לספק להוריך חיים טובים יותר ולא הצלחת לסייע להם ולמלא את האחריות שלך כלפיהם בכיבוד אב ואם, מה שהותיר אותם בתחושת ריקנות רגשית. אין צורך שתרגיש אשמה על כך. זהו העול שהורים מביאים על ילדיהם, וכל אלה הם דברים שעליהם עליך לוותר. אם אתה מאמין באמת שהכול בידי האל, עליך להאמין שהקושי שממנו הם סובלים ושהאושר שממנו הם נהנים במהלך חייהם, גם הם בידיו של האל. בין אם תקיים או לא תקיים כיבוד אב ואם, הדבר לא ישנה כלום – הוריך לא יסבלו פחות אם תקיים כיבוד אב ואם, והם לא יסבלו יותר אם לא תקיים זאת. האל קבע מראש את גורלם לפני זמן רב, ודבר מזה לא ישתנה בשל הגישה שלך כלפיהם או בשל עומק הרגשות ביניכם. להם יש גורל משלהם. לא משנה אם הם עניים או עשירים במשך כל חייהם, אם הם מצליחים במה שהם עושים או לא, או מאיזה סוג של איכות חיים, הטבות חומריות, מעמד חברתי ותנאי מחייה הם נהנים, שום דבר מזה לא קשור אליך. אם יש לך תחושת אשמה כלפיהם, אם אתה מרגיש שאתה חייב להם משהו ושעליך להיות לצידם, מה ישתנה אפילו אם תעמוד לצידם? (שום דבר לא ישתנה.) מצפונך אולי יהיה נקי מאשמה. אך אם תעמוד לצידם כל יום, תראה אותם לא מאמינים באל, חותרים אחר דברים בעולם החומרי ועוסקים בשיחות וברכילויות שטחיות, איך תרגיש? האם תרגיש בנוח בלבך? (לא.) האם תוכל לשנות אותם? האם תוכל להושיע אותם? (לא.) אם הם יפלו למשכב, ולך יהיו את האמצעים לטפל בהם ליד מיטת חוליים ולהקל מעט על סבלם, ותספק להם נחמה מסוימת בתור ילדם, כאשר הם יחלימו, הם ירגישו נחמה מבחינה פיזית. אך אם תזכיר דבר אחד לגבי האמונה באל, הם יוכלו לחזור אליך עם שמונה או עשרה טיעונים נגדיים וישמיעו טענות מופרכות מבחילות מספיק כדי להחליא אותך במשך שתי תקופות חיים. כלפי חוץ, יתכן שמצפונך יהיה שליו, ויתכן שתרגיש שהם לא גידלו אותך לשווא, שאתה לא כפוי טובה וחסר אכפתיות, ושלא סיפקת לשכנים שלך שום דבר ללגלג עליו. אך רק משום שמצפונך רגוע, האם פירוש הדבר שבאמת קיבלת ממעמקי לבך את רעיונותיהם, השקפותיהם, ונקודות המבט השונות שלהם על החיים, ואת אורח החיים שלהם? האם אתה באמת תואם להם? (לא.) שני סוגים של אנשים ההולכים בנתיבים שונים ומחזיקים בהשקפות שונות, ולא משנה אם יש ביניהם קשר פיזי או רגשי כלשהו, אינם יכולים לשנות איש את נקודת מבטו של האחר. זה בסדר אם שני הצדדים לא ידונו יחד בדברים, אך ברגע שהם ידונו בדברים, הם יתחילו להתווכח, יתעוררו קונפליקטים, והם ישנאו זה את זה וימאסו זה בזה. למרות שכלפי חוץ יש ביניהם קשר דם, מבפנים הם אויבים, הם שני סוגים של אנשים שאינם תואמים זה לזה, כמו מים ואש. במקרה כזה, אם תהיה עדיין לצידם, איזו סיבה יכולה להיות לך לעשות זאת? האם אתה פשוט מחפש משהו לכעוס לגביו, או שיש לכך סיבה אחרת? אתה תרגיש חרטה בכל פעם שתפגוש אותם, ודבר זה נקרא להביא על עצמך אומללות. יש אנשים שחושבים: "עברו שנים כה רבות מאז שראיתי את הוריי. בעבר הם עשו כמה דברים מתועבים, ניאצו את האל והתנגדו לאמונתי באל. כעת הם הרבה יותר מבוגרים; בטוח שהם השתנו כבר. לכן אני לא צריך להתעסק עם הדברים הרעים שהם עשו; ממילא רובם נשכחו. יתר על כן, אני מתגעגע אליהם גם מבחינה רגשית וגם מתוך המצפון, ואני תוהה מה שלומם. לכן אני חושב שאחזור ואבדוק מה שלומם". אך תוך יום מחזרתך הביתה, חוזרת אליך תחושת שאט הנפש שחשת כלפיהם בעבר ואתה מתחרט: "זאת נקראת משפחה? האם אלה ההורים שלי? האם הם לא אויבים? הם היו כאלה בעבר ועדיין יש להם את אותו אופי; הם כלל לא השתנו!" איך הם היו יכולים להשתנות? הם יהיו תמיד כפי שהיו מלכתחילה. חשבת שהם ישתנו ככל שהם יזדקנו ושתוכל להסתדר איתם? אי אפשר להסתדר איתם. ברגע שתחזור ותיכנס לביתם, הם יבדקו מה אתה נושא בידיך כדי לראות אם זה משהו יקר כמו קונכיית אוזן הים, מלפפון ים, סנפיר כריש, או שלפוחית דג מיובשת, או אולי תיק ובגדי מעצבים, או תכשיטי זהב וכסף. ברגע שהם יראו שאתה נושא שתי שקיות ניילון, אחת עם לחמניות מאודות והשנייה עם כמה בננות, הם יבינו שאתה עדיין עני ויתחילו להציק: "הבת של פלוני נסעה לארץ אחרת והתחתנה עם זר. הצמידים שהיא קונה להוריה עשויים מזהב טהור והם מציגים אותם לראווה בכל פעם שיש להם הזדמנות. הבן של פלוני קנה מכונית ובכל פעם שהוא בחופשה הוא לוקח את הוריו לטיולים ולנסיעות מעבר לים. כולם מתגאים בתהילת ילדיהם! הבת של פלוני לא חוזרת הביתה בידיים ריקות אף פעם. היא קונה להוריה אמבטיות לרגליים וכיסאות עיסוי והבגדים שהיא קונה עשויים ממשי או מצמר. ילדיהם כל כך מכבדים אותם; כל היחס שלהם לא היה לחינם! כל מה שאנחנו גידלנו במשפחה הזאת הוא כפויי טובה חסרי אכפתיות!" האין זו סטירת לחי? (כן.) הלחמניות המאודות והבננות שלך כלל לא נחשבות בעיניהם, ואתה עדיין חושב על מילוי האחריות שלך כילד ועל כיבוד אב ואם. ההורים שלך אוהבים לחמניות מאודות ובננות, ואתה לא ראית אותם שנים רבות, אז אתה קונה את הדברים האלה כדי לרגש אותם ולפצות על האשמה שאתה חש במצפונך. אך כשאתה חוזר, לא רק שאתה לא מצליח לפצות על האשמה הזאת, אלא שאתה גם סובל מדברי ביקורת; הדכדוך גובר עליך ואתה בורח מהבית. האם היה טעם שתחזור הביתה לבקר את הוריך? (לא.) לא חזרת הביתה זמן כה רב, אך הם לא התגעגעו אליך; הם לא אמרו: "די לנו רק שתחזור. אתה לא צריך לקנות שום דבר. טוב לראות שאתה בנתיב הנכון, שאתה חי חיים בריאים ושאתה בטוח מכל הבחינות. מספיק לנו שאנו יכולים לראות אותך ולנהל שיחה מהלב". לא אכפת להם אם הצלחת בשנים האלה או לא, או אם התמודדת עם קשיים או עם עניינים מטרידים שבגינם אתה זקוק לעזרתם. הם לא אומרים אף מילה מנחמת אחת. אך אם הם באמת היו אומרים דברים כאלה, האם היית יכול לעזוב? לאחר שהם נוזפים בך, אתה מזדקף ומרגיש צודק לחלוטין, ללא כל רגשות אשם, וחושב לעצמך: "אני חייב לצאת מכאן, זה באמת גיהנום! הם יפשטו מעלי את עורי, יאכלו את בשרי ועדיין ירצו לשתות את דמי". מערכת היחסים עם ההורים היא מערכת היחסים הקשה ביותר להתמודדות רגשית, אך למעשה, היא לא לגמרי בלתי ניתנת לניהול. רק על בסיס הבנת האמת אנשים יכולים להתייחס לעניין זה בצורה נכונה ורציונלית. אל תתחילו מנקודת המבט של רגשות, ואל תתחילו מהתובנות או מנקודות המבט של אנשים בעולם החומרי. במקום זאת, התייחסו להוריכם באופן הראוי בהתאם לדברי האל. איזה תפקיד הורים ממלאים בפועל, מה המשמעות האמיתית של ילדים עבור הוריהם, איזו גישה צריכה להיות לילדים כלפי הוריהם, וכיצד על אנשים להתמודד ולפתור את היחסים בין הורים לילדים? אל לאנשים להתייחס לדברים האלה על סמך רגשות, וכן, אל להם להיות מושפעים מרעיונות שגויים או מטיעונים נפוצים כלשהם; יש להתייחס אליהם בצורה נכונה על סמך דברי האל. אם אינך ממלא אף אחד מתחומי האחריות שלך כלפי הוריך בסביבה שנקבעה על ידי האל, או אם אינך ממלא תפקיד כלשהו בחייהם, האם זה אומר שאינך מקיים כיבוד אב ואם? האם מצפונך יאשים אותך? השכנים, החברים לכיתה והקרובים שלך, כולם יגערו בך ויעבירו עליך ביקורת מאחורי גבך. הם יכנו אותך ילד שלא מכבד את הוריו ויאמרו: "הוריך הקריבו כל כך הרבה למענך, השקיעו בך מאמץ קפדני כה רב, ועשו כל כך הרבה למענך מאז שהיית ילד קטן, ואתה, בהיותך ילד כפוי טובה, פשוט נעלמת ללא עקבות, ואפילו לא שלחת הודעה שאתה בסדר. לא רק שאתה לא חוזר לראש השנה, אתה אפילו לא מתקשר ולא שולח ברכה להורים שלך". בכל פעם שאתה שומע מילים כאלה, מצפונך מדמם ובוכה ואתה מרגיש שאתה מורשע. "אה, הם צודקים". פניך מאדימות מחום, ולבך רועד כאילו הוא נדקר על ידי מחטים. האם היו לך רגשות כאלה? (כן, בעבר.) האם השכנים וקרוביך צודקים באומרם שאתה לא מכבד את הוריך? (לא. אני לא בן שלא מכבד את הוריו.) הסבר את נימוקיך. (למרות שלא הייתי לצד הוריי במהלך השנים האלה, ולא סיפקתי את רצונותיהם כפי שעושים אנשים בעולם החומרי, ההליכה שלנו בנתיב הזה של אמונה באל נקבעה מראש על ידי האל. זהו הנתיב הנכון בחיים וזהו דבר מוצדק. לכן אני אומר שאני לא בן שלא מכבד את הוריו.) הנימוקים שלכם עדיין מבוססים על הדוקטרינות שאנשים הבינו בעבר; חסרים לכם הסבר והבנה ממשיים. מי עוד רוצה לחלוק את מחשבותיו? (אני זוכרת שבפעם הראשונה שנסעתי למדינה אחרת, בכל פעם שחשבתי על כך שהמשפחה שלי לא יודעת מה אני עושה מעבר לים, על כך שהם בוודאי מעבירים עלי ביקורת ואומרים שאני בת שלא מכבדת את הוריה משום שלא הייתי שם כדי לטפל בהם – הרגשתי כבולה ומכווצת מהמחשבות האלה. בכל פעם שחשבתי על כך, הרגשתי שאני חייבת להורים שלי. אך היום, באמצעות השיתוף של האל, אני מרגישה שהדאגה של הוריי כלפיי בעבר הייתה מילוי אחריותם כהורים, שטוב ליבם כלפיי נקבע מראש על ידי האל, ושעליי להיות אסירת תודה לאל ולגמול לו על אהבתו. עכשיו, כשאני מאמינה באל והולכת בנתיב הנכון בחיים, שזהו דבר מוצדק, אני לא צריכה להרגיש שאני חייבת להורים שלי. מלבד זאת, האל גם קבע מראש אם הוריי יכולים ליהנות מהטיפול של ילדיהם כשהם לצידם, או לא. לאחר שהבנתי את הדברים האלה, אני יכולה לוותר במידת מה על תחושת החוב שחשתי בלבי.) טוב מאוד. ראשית, רוב האנשים בוחרים לעזוב את הבית כדי לבצע את חובותיהם, בין היתר בגלל הנסיבות האובייקטיביות הכלליות המחייבות אותם לעזוב את הוריהם; הם לא יכולים להישאר לצד הוריהם כדי לטפל בהם וללוות אותם. הם לא בוחרים מרצונם לעזוב את הוריהם; יש לכך סיבה אובייקטיבית. דבר נוסף, מבחינה סובייקטיבית, אתה יוצא לבצע את חובותיך לא משום שרצית לעזוב את הוריך ולברוח מאחריותך, אלא בגלל קריאתו של האל. על מנת לשתף פעולה עם עבודתו של האל, לקבל את קריאתו ולבצע את חובותיו של יציר בריאה, לא הייתה לך ברירה אלא לעזוב את הוריך; לא יכולת להישאר לצידם כדי ללוות אותם ולטפל בהם. לא עזבת אותם כדי להתחמק מאחריות, נכון? לעזוב אותם כדי להתחמק מאחריותך או לעזוב אותם כדי להיענות לקריאתו של האל וכדי לבצע את חובותיך – האין אלה שני דברים בעלי טבע שונה? (כן.) בלבך אכן יש לך התקשרויות רגשיות להוריך ומחשבות עליהם; רגשותיך אינם ריקים. אם הנסיבות האובייקטיביות היו מאפשרות זאת, והיית יכול להישאר לצידם תוך כדי ביצוע חובותיך, אזי היית מוכן להישאר לצידם, לטפל בהם באופן קבוע ולמלא את האחריות שלך. אך עליך לעזוב אותם בשל נסיבות אובייקטיביות; אינך יכול להישאר לצידם. אין זה בגלל שאינך רוצה למלא את האחריות שלך כילד שלהם, אלא מפני שאינך יכול. האין הדברים שונים בטבעם? (כן.) אם עזבת את הבית כדי להימנע מכיבוד אב ואם וממילוי האחריות שלך, זהו חוסר כבוד כלפי ההורים וחוסר אנושיות. הוריך גידלו אותך, אבל אתה לא יכול לחכות, פורש כנפיים ויוצא במהירות לדרך עצמאית. אתה לא רוצה לראות את הוריך, וכשאתה שומע שהם נתקלו בקושי כלשהו, אינך מתייחס לכך. גם אם יש לך את האמצעים לעזור להם, אתה לא עושה זאת; אתה פשוט מעמיד פנים שלא שמעת על כך, ולא אכפת לך שאחרים יאמרו עליך מה שהם רוצים – אתה פשוט לא רוצה למלא את האחריות שלך. כך מתנהג אדם שלא מכבד את הוריו. אך האם זהו המצב במקרה זה? (לא.) אנשים רבים עזבו את מחוזותיהם, את עריהם, או אפילו את ארצותיהם כדי לבצע את חובותיהם; הם כבר רחוקים מעיר הולדתם. יתר על כן, מסיבות שונות לא נוח להם לשמור על קשר עם משפחותיהם. מדי פעם הם שואלים אנשים שהגיעו מאותה עיר הולדתם על מצבם הנוכחי של הוריהם ומרגישים הקלה כשהם שומעים שהוריהם עדיין בריאים ומסתדרים היטב. למעשה, אתה לא אדם שלא מכבד את הוריו; לא הגעת למצב של חוסר אנושיות, שבו אתה אפילו לא רוצה לדאוג להוריך או למלא את האחריות שלך כלפיהם. בשל סיבות אובייקטיביות שונות עליך לעשות את הבחירה הזאת, ולכן אתה לא אדם שלא מכבד את הוריו. אלה שתי הסיבות. ויש גם סיבה נוספת: אם הוריך הם לא מסוג האנשים שרודפים אותך במיוחד או מפריעים לאמונתך באל, אם הם תומכים באמונתך באל, או אם הם אחים ואחיות שמאמינים כמוך באל, שהם עצמם חברים בבית האל, אזי מי מכם לא מתפלל בשקט לאל כשהוא חושב על הוריו עמוק בלבו? מי מכם לא מפקיד את הוריו – יחד עם בריאותם, ביטחונם וכל צורכי המחייה שלהם – בידי האל? הפקדת הוריך בידי האל היא הדרך הטובה ביותר להפגין כלפיהם כיבוד אב ואם. אינך מקווה שהם יתמודדו עם כל מיני קשיים בחייהם ואינך מקווה שיהיו להם חיים רעים, שיאכלו כעניים או שיסבלו מבריאות לקויה. עמוק בלבך אתה בהחלט מקווה שהאל יגן עליהם וישמור עליהם. אם הם מאמינים באל, אתה מקווה שהם יוכלו לבצע בעצמם את חובותיהם ואתה גם מקווה שהם יוכלו לשאת עדות. זהו מילוי אחריותו האנושית של אדם; אנשים יכולים להשיג זאת רק עם האנושיות שלהם. יתר על כן, הדבר החשוב ביותר הוא שלאחר שנים של אמונה באל והקשבה לאמיתות כה רבות, לכל הפחות יש לאנשים מעט מההבנה ומהתפיסה האלה: גורלו של אדם נקבע על ידי השמיים, אדם חי בידיו של האל, ודאגתו והגנתו של האל חשובות הרבה יותר מהדאגות, מכיבוד אב ואם, או מחברת ילדיו של האדם. האם אינך חש הקלה מכך שהוריך נתונים להשגחתו ולהגנתו של האל? אינך צריך לדאוג להם. אם אתה דואג, פירוש הדבר שאינך בוטח באל; שאמונתך בו קטנה מדי. אם אתה באמת דואג להוריך וחושש להם, עליך להתפלל לאל לעתים קרובות, להפקיד את הוריך בידי האל ולתת לאל לתזמר ולהסדיר הכל. האל שולט בגורל המין האנושי והוא שולט על כל יום בחייו ובכל מה שקורה לו, אם כך, ממה אתה עדיין מודאג? אינך יכול לשלוט אפילו בחייך שלך,^[א] אתה עצמך חווה המון קשיים; מה תוכל לעשות כדי לאפשר להוריך לחיות כל יום באושר? כל מה שאתה יכול לעשות הוא להפקיד הכול בידי האל. אם הוריך מאמינים, בקש מהאל להוביל אותם לנתיב הנכון כדי שבסופו של דבר הם יוכלו להיוושע. אם הם לא מאמינים, תן להם ללכת באיזו דרך שהם רוצים. אם הוריך אדיבים יותר ובעלי אנושיות מסוימת, אתה יכול להתפלל לאל שיברך אותם כדי שיוכלו לבלות את שארית שנותיהם באושר. באשר לאופן שבו האל עובד, יש לו את ההסדרים שלו, ועל אנשים להתמסר להם. אם כן, באופן כללי, לאנשים יש מודעות במצפון שלהם לגבי האחריות שהם ממלאים כלפי הוריהם. אין זה משנה איזה יחס כלפי ההורים נוצר כתוצאה ממודעות זו, בין אם מדובר בדאגה כלפיהם או בבחירה להיות נוכח לצידם, בכל מקרה, אנשים לא צריכים להרגיש אשמה או נקיפות מצפון מכיוון שהם לא יכלו למלא את אחריותם כלפי הוריהם בשל היותם מושפעים מנסיבות אובייקטיביות. אין לאפשר לנושאים אלה ולאחרים כמותם להפוך למטרד בחייהם של אנשים המאמינים באל; יש לוותר עליהם. כשמדובר בנושאים אלה הקשורים למילוי אחריות כלפי ההורים, אנשים צריכים להיות ניחנים בהבנות מדויקות אלה ואל להם להמשיך להרגיש מוגבלים. ראשית, אתה יודע מעומק לבך שאינך אדם שלא מכבד את הוריו, ושאינך משתמט או מתחמק מאחריותך. שנית, הוריך נתונים בידי האל, לכן, על מה עדיין יש לדאוג? כל הדאגות שיתכן שיש לאדם הן מיותרות. כל אדם יחיה ברוגע עד הסוף על פי ריבונותו והסדריו של האל, ויגיע לסוף נתיבו ללא כל סטייה. לכן, אנשים כבר לא צריכים לדאוג בעניין הזה. השאלה אם אתה מכבד את הוריך, אם אתה ממלא את חובותיך כלפי הוריך, או אם עליך לגמול להוריך על טוב ליבם – אלה דברים שאינך צריך לחשוב עליהם; אלה דברים שעליך לוותר עליהם. האין זה נכון? (כן.)

בנוגע לנושא ציפיות ההורים מילדיהם, שיתפנו על היבטים בתחום הלימודים והעבודה. מהן העובדות שעל אנשים להבין בהקשר זה? אם אתה מקשיב להוריך ולומד קשה במיוחד בהתאם לציפיותיהם, האם זה אומר שתשיג בהכרח הצלחה גדולה? האם זה באמת יכול לשנות את גורלך? (לא.) אם כך, מה צופן לך עתידך? עתידך יהיה זה שהאל הסדיר עבורך – הגורל שצריך להיות לך, העמדה שצריכה להיות לך בקרב אנשים, הנתיב שבו עליך לצעוד, וסביבת המחיה שצריכה להיות לך. האל הסדיר זאת עבורך כבר לפני זמן רב. לכן, כשמדובר בציפיות של הוריך, אינך צריך לשאת שום עול. אם תעשה מה שהוריך מבקשים, גורלך יישאר כפי שהוא; אם לא תמלא את הציפיות של הוריך ותאכזב אותם, גורלך עדיין יישאר כפי שהוא. הנתיב שלפניך יהיה כפי שהוא אמור להיות; הוא כבר נקבע על ידי האל. באופן דומה, אם תעמוד בציפיות של הוריך, תספק אותם ולא תאכזב אותם, האם זה אומר שהם יזכו לחיות חיים טובים יותר? האם זה יכול לשנות את גורל הסבל וההתעמרות שלהם? (לא.) יש אנשים שחושבים שהוריהם העניקו להם יותר מדי טוב-לב כשגידלו אותם, ושהוריהם סבלו סבל רב במהלך התקופה הזאת. לכן הם רוצים למצוא עבודה טובה, ואז לשאת קשיים, לחוות עמל, להיות חרוצים ולעבוד קשה כדי להרוויח כסף רב ולעשות הון. מטרתם היא לספק להוריהם חיי מותרות בעתיד, לאפשר להם לגור בוילה, לנהוג במכונית יפה, ולאכול ולשתות היטב. אך לאחר שנים של עבודה קשה, למרות שתנאי המחייה שלהם ונסיבות חייהם השתפרו, הוריהם נפטרים מבלי ליהנות אפילו מיום אחד של השגשוג הזה. מי אשם בכך? אם תאפשר לדברים להתנהל מעצמם, תניח לאל לתזמר ולא תישא את העול הזה, לא תרגיש אשמה כשהוריך ילכו לעולמם. אך אם תעבוד בכל מאודך כדי להרוויח כסף על מנת לגמול להוריך ולעזור להם לחיות חיים טובים יותר, אך אז הם ימותו, איך תרגיש? אם התעכבת בביצוע חובתך והתמהמהת בהשגת האמת, האם תוכל עדיין לחיות בנוחות למשך שארית ימיך? (לא.) חייך יושפעו, ותמיד תישא בעול של "אִכזבת את הוריך". יש אנשים שעושים מאמצים גדולים לעבוד ולהרוויח כסף כדי לא לאכזב את הוריהם וכדי לגמול להם על טוב הלב שהפגינו בגידולם. לאחר מכן, כאשר הם נעשים עשירים ויש להם את האמצעים להרשות לעצמם אוכל טוב, הם מזמינים את הוריהם לארוחה עם שולחן עמוס במנות טעימות, והם אומרים: "תתכבדו. אני זוכר שכשהייתי קטן, אלה היו המנות האהובות עליכם; איכלו!" אך כשהוריהם הזדקנו, הם איבדו את רוב שיניהם וכעת יש להם תיאבון מועט, ולכן הם בוחרים במזונות רכים וקלים לעיכול כמו ירקות ואטריות, והם שבעים לאחר שנגסו רק כמה נגיסות. אתה מרגיש עצבות כשאתה רואה שולחן כה גדול עמוס באוכל שלא נאכל. אך הוריך מרגישים די טוב. בגיל מתקדם כל כך, זו הכמות שהם צריכים לאכול; זה רגיל, הם לא זקוקים ליותר מזה. אתה מרגיש בתוכך עצבות, אך על מה אתה נעצב? מה שעשית היה מיותר. כבר לפני זמן רב נקבע כמה אושר וכמה קושי יחוו הוריך במהלך חייהם. לא ניתן לשנות זאת בגלל רצונך ולא ניתן לשנות זאת כדי לספק את רגשותיך. האל קבע זאת זה מכבר, ולכן כל דבר שאנשים עושים הוא מיותר. מה העובדות האלה אומרות לאנשים? שההורים צריכים לגדל אותך ולאפשר לך לגדול בצורה בריאה וטובה, לעלות על הנתיב הנכון, ולמלא את האחריות והחובות שעליך למלא כיציר בריאה. כל זאת לא נועד לשנות את גורלך, ואכן דברים אלה לא יכולים לשנות את גורלך; הם משמשים רק כתמיכה והדרכה נוספות כדי לגדל אותך לבגרות ולנווט אותך לנתיב הנכון בחיים. אינך אמור להשתמש בידיך כדי ליצור אושר להוריך, לשנות את גורלם, או לאפשר להם ליהנות מהון רב ומאוכל ושתייה טובים. אלה מחשבות מטופשות. העול הזה הוא לא עול שעליך לשאת, זהו עול שעליך לוותר עליו. אל לך להקריב קורבנות חסרי טעם או לעשות דברים חסרי טעם כדי לגמול להוריך, כדי לשנות את גורלם וכדי לאפשר להם לקבל יותר ברכות ולסבול פחות, למען סיפוק הצרכים האישיים של מצפונך או של רגשותיך וכדי לא לאכזב אותם. זו לא האחריות שלך ואינך צריך לחשוב על הדברים האלה. הורים צריכים למלא את אחריותם כלפי ילדיהם בהתאם לתנאים שלהם-עצמם ובהתאם לתנאים ולסביבה שהאל הכין. מה שילדים צריכים לעשות למען הוריהם מבוסס גם הוא על התנאים שהם יכולים להשיג ועל הסביבה בה הם נמצאים; זה הכול. כל מה שהורים או ילדים עושים לא צריך להיות במטרה לשנות את גורלו של הצד האחר באמצעות כוחם או רצונותיהם האנוכיים, כך שהצד האחר יוכל לחיות חיים טובים יותר, מאושרים יותר ואידיאליים יותר בזכות מאמציהם. בין אם אלה הורים או ילדים, על כולם להניח לדברים להתנהל במסלולם הטבעי בסביבות שהאל הסדיר, במקום לנסות לשנות דברים באמצעות מאמציהם שלהם או על ידי החלטות אישיות כלשהן. גורלם של הוריך לא ישתנה משום שיש לך מחשבות כאלה בנוגע אליהם – גורלם נקבע זה מכבר על ידי האל. האל קבע עבורך שתחיה במסגרת חייהם, שתיוולד להם, שהם יגדלו אותך, ושאלה היחסים שיתקיימו ביניכם. לכן, האחריות שלך כלפיהם היא רק ללוות אותם על פי התנאים שלך עצמך ולבצע כמה התחייבויות. באשר לרצון לשנות את מצבם הנוכחי של הוריך, או לרצון שיהיו להם חיים טובים יותר, כל זה מיותר. רצון לגרום לשכניך ולקרוביך להעריץ אותך, להביא כבוד להוריך, להשיג יוקרה להוריך בתוך המשפחה – זה מיותר אפילו עוד יותר. יש גם אמהות או אבות שבני זוגם עזבו אותם והם גידלו אותך לבגרות בכוחות עצמם. אתה מרגיש אף יותר כמה היה להם קשה, ואתה רוצה לגמול להם ולפצות אותם בכל חייך, אפילו עד כדי כך שתעשה כל מה שהם אומרים. מה שהם מבקשים ממך, מה שהם מצפים ממך, ובנוסף לזאת, מה שאתה מוכן לעשות בעצמך, הכול הופך לעול בחייך – זה לא צריך להיות כך. אתה יציר בריאה בנוכחות הבורא. מה שעליך לעשות בחיים האלה הוא לא רק למלא את אחריותך כלפי הוריך, אלא למלא את האחריות והחובות שלך כיציר בריאה. אתה יכול למלא את אחריותך כלפי הוריך רק על בסיס דברי האל ועקרונות-האמת, לא על ידי כך שתעשה למענם דבר כלשהו כשאתה מתבסס על הצרכים הרגשיים שלך או על צרכי מצפונך. כמובן, מילוי אחריותך וחובותיך כלפיהם בהתאם לדברי האל ולעקרונות-האמת גם הוא חלק מחובותיך כיציר בריאה; זו האחריות שהאל נתן לאדם. מילוי האחריות הזו מבוסס על דברי האל, לא על צרכים אנושיים. לכן, אתה יכול בקלות להתייחס להוריך בהתאם לדברי האל ולמלא את אחריותך ואת חובותיך כלפיהם. הדבר פשוט עד כדי כך. האם קל לעשות זאת? (כן.) מדוע קל לעשות זאת? ברור מאוד מהי המהות כאן, ומהם עקרונות-האמת שבהם אנשים צריכים לדבוק. המהות היא שלא הורים ולא ילדים יכולים לשנות זה את גורלו של זה. בין אם אתה משתדל או לא, בין אם אתה מוכן למלא את אחריותך או לא, שום דבר מאלה לא יכול לשנות את גורלו של האחר. אם הם בליבך או לא, ההבדל הוא צורך רגשי בלבד, והוא לא ישנה אף עובדה. לכן, הדבר הפשוט ביותר שאנשים צריכים לעשות הוא לוותר על כל סוגי העול שהוטלו על ידי הציפיות של הוריהם. קודם כול, עליך לבחון את כל הדברים האלה בהתאם לדברי האל, ושנית, עליך להתייחס ליחסים שלך עם הוריך ולהתמודד איתם בהתאם לדברי האל. הדבר פשוט עד כדי כך. האין זה קל? (כן.) אם תקבל את האמת, כל הדברים האלה יהיו קלים, ובתהליך ההתנסות שלך תרגיש יותר ויותר שזהו באמת המצב. איש אינו יכול לשנות את גורלו של אדם; גורלו של אדם נתון בידי האל בלבד. לא משנה כמה תתאמץ, זה לא יעבוד. כמובן, יש אנשים שיאמרו: "הדברים שאמרת הם כולם עובדות, אך אני מרגיש שבהתנהגות כזו אין חום אנושי. אני תמיד מרגיש נזוף במצפוני, אינני יכול לסבול זאת". אם אינך יכול לסבול זאת, פשוט ספק את רגשותיך; לווה את הוריך והישאר קרוב אליהם, שרת אותם, כבד את הוריך ועשה מה שהם אומרים בין אם הם צודקים או טועים – הייה כמו הזנב הקטן שלהם ומשרתם, הכול בסדר. בדרך זו, אף אחד לא יעביר עליך ביקורת מאחורי גבך, ואפילו המשפחה המורחבת שלך תדבר על הכבוד הרב שאתה רוחש להוריך. עם זאת, בסופו של דבר, היחיד שיספוג הפסד הוא אתה. שמרת על המוניטין שלך כילד המכבד את הוריו, סיפקת את הצרכים הרגשיים שלך, מעולם לא הרגשת אשם במצפונך וגמלת להוריך על טוב לבם, אך יש דבר אחד שהזנחת ואיבדת: לא טיפלת בכל העניינים האלה ולא התייחסת אליהם בהתאם לדברי האל, ואיבדת את ההזדמנות לבצע את חובתך כיציר בריאה. מה זה אומר? משמעות הדבר היא שכיבדת את הוריך אך בגדת באל. הפגנת כיבוד אב ואם וסיפקת את הצרכים הרגשיים של בשר הוריך, אך מרדת באל. העדפת לכבד את הוריך מאשר לבצע את חובותיך כיציר בריאה. זהו חוסר הכבוד הגדול ביותר כלפי האל. האל לא יאמר שאתה אדם שמתמסר לו או שאתה ניחן באנושיות רק משום שאתה מכבד את הוריך, משום שאינך מאכזב את הוריך, משום שיש לך מצפון ושאתה ממלא את אחריותך כלפי הוריך. אם אתה מספק רק את צרכי מצפונך ואת הצרכים הרגשיים של בשרך, אך אינך מקבל את דברי האל או את האמת כבסיס וכעקרונות להתייחסות לעניין זה או לטיפול בו, הרי שאתה מפגין כלפי האל מרדנות גדולה ביותר. אם אתה רוצה להיות יציר בריאה כשיר, קודם כול עליך להתייחס לכל הדברים ולעשות אותם בהתאם לדברי האל. זה נקרא להיות כשיר, להיות בעל אנושיות ולהיות בעל מצפון. לעומת זאת, אם אינך מקבל את דברי האל כעקרונות וכבסיס לטיפול בעניין זה ולהתמודדות עמו, וגם אינך מקבל את קריאתו של האל לצאת ולבצע את חובותיך, או שאתה מעדיף לדחות את ההזדמנות לבצע את חובותיך או לוותר עליה כדי להישאר לצד הוריך, ללוות אותם, להביא להם אושר, לאפשר להם ליהנות משנות הדמדומים שלהם ולגמול להם על טוב לבם, הרי שהאל יאמר שאתה דבר ללא אנושיות וללא מצפון. אינך יציר בריאה, והוא לא יכיר בך.

בנושא ההתמודדות עם ציפיות ההורים, האם ברור מהם העקרונות שיש לפעול לפיהם ועל איזה עול יש לוותר? (כן.) אם כן, מהו בדיוק העול שאנשים נושאים בהקשר זה? עליהם להקשיב להוריהם ולאפשר להם לחיות חיים טובים; כל מה שהוריהם עושים הוא לטובתם; והם חייבים לעשות מה שהוריהם אומרים כדי לכבד אותם. בנוסף, כמבוגרים, עליהם לעשות דברים למען הוריהם, לגמול להם על טוב לבם, לכבד אותם, ללוות אותם, לא לגרום להם להרגיש עצבות, לא לאכזב אותם, ולעשות כל שביכולתם כדי למזער את סבלם או אפילו להעלים אותו לחלוטין. אם אינך יכול להשיג זאת, אתה כפוי טובה, אינך מכבד את הוריך, מגיע לך שרעם יכה בך ושאחרים ידחו אותך, ואתה אדם רע. האם זהו העול שאתה נושא? (כן.) מכיוון שהדברים האלה הם עול על אנשים, עליהם לקבל את האמת ולהתמודד איתם כראוי. רק על ידי קבלת האמת ניתן לוותר על העול הזה ועל המחשבות וההשקפות השגויות הללו ולשנות אותם. אם אינך מקבל את האמת, האם יש עבורך נתיב אחר שתוכל ללכת בו? (לא.) כך, בין אם מדובר בוויתור על עול מהמשפחה או מהבשר, הכול מתחיל בקבלת המחשבות וההשקפות הנכונות ובקבלת האמת. כאשר תתחיל לקבל את האמת, תוכל לפרק בהדרגה את המחשבות וההשקפות השגויות האלה, להבחין בהן ולראות אותן לאשורן, ואז תדחה אותן בהדרגה. בתהליך הפירוק, ההבחנה ולאחר מכן הוויתור על מחשבות והשקפות שגויות אלה והדחייה שלהן, תשנה בהדרגה את הגישה וההתייחסות שלך לעניינים אלה. המחשבות האלה שנובעות ממצפונך האנושי או מרגשותיך האנושיים ייחלשו בהדרגה; הן לא יטרידו אותך יותר ולא יכבלו אותך עמוק בתוך נפשך, הן לא ישלטו בך או ישפיעו על חייך, ולא יפריעו לך לבצע את חובתך. לדוגמה, אם קיבלת את המחשבות וההשקפות הנכונות וקיבלת את ההיבט הזה של האמת, כאשר תשמע את החדשות על מות הוריך, פשוט תזיל עליהם דמעות מבלי לחשוב על כך שבמשך השנים האלה לא גמלת להם על טוב ליבם בגידולך, על כך שגרמת להם סבל כה רב, על שלא פיצית אותם כהוא זה, או על שלא איפשרת להם לחיות חיים טובים. לא תאשים את עצמך בדברים האלה יותר – במקום זאת, תביע ביטויים רגילים הנובעים מהצורך הקיים ברגשות אנושיים רגילים; אתה תזיל דמעות ואז תחווה מעט געגועים אליהם. כעבור זמן קצר הדברים האלה יהפכו לטבעיים ורגילים, ואתה תעסיק את עצמך בחיים רגילים ובביצוע חובותיך; לא תהיה מוטרד מהעניין הזה. אך אם לא תקבל את האמיתות האלה, אזי כשתשמע שהוריך נפטרו, תבכה עד אין קץ. תרגיש רחמים על הוריך על כך שלא היה להם קל במשך כל חייהם, ועל כך שהם גידלו ילד כמוך שלא כיבד אותם; כשהם היו חולים, לא טיפלת בהם ליד מיטתם, וכשהם נפטרו לא קוננת בהלוויה שלהם ולא התאבלת; אכזבת אותם ולא איפשרת להם לחיות חיים טובים. אתה תחיה עם תחושת האשמה הזו במשך זמן רב, ובכל פעם שתחשוב על כך תבכה ותרגיש כאב עמום בלבך. בכל פעם שתיתקל בנסיבות קשורות או באנשים, במאורעות ובדברים קשורים, תהיה לך תגובה רגשית; יתכן שתחושת אשמה זו תלווה אותך למשך שארית חייך. מה הסיבה לכך? הסיבה היא שמעולם לא קיבלת את האמת או את המחשבות וההשקפות הנכונות כחייך; במקום זאת, המחשבות וההשקפות הישנות שלך המשיכו לשלוט בך ולהשפיע על חייך. לכן, שארית חייך תעבור עליך בכאב בגלל פטירת הוריך. לסבל מתמשך זה יהיו השלכות שהן הרבה מעבר למעט אי נוחות בבשר; הוא ישפיע על חייך, על גישתך כלפי ביצוע חובותיך, על גישתך כלפי עבודת הכנסייה, על גישתך כלפי האל, וכן על גישתך כלפי כל אדם או עניין הנוגע בנפשך. אתה עלול גם להיות מיואש ומתוסכל לגבי עניינים נוספים, להיות מדוכדך ופסיבי, לאבד אמון בחיים, לאבד התלהבות ומוטיבציה לכל דבר, וכן הלאה. עם הזמן, ההשפעה לא תהיה מוגבלת לחיי היומיום הרגילים שלך; היא תחול גם על גישתך לביצוע חובותיך ועל הנתיב שבו תלך בחייך. דבר זה מסוכן מאוד. התוצאה של סכנה זו עלולה להיות שלא תוכל לבצע כראוי את חובותיך כיציר בריאה, ואפילו תהיה עלול להפסיק את ביצוע חובותיך בעיצומן או לשמור על מצב רוח וגישה של התנגדות כלפי החובות שתבצע. בקיצור, מצב כזה יחמיר בהכרח עם הזמן ויגרום למצב הרוח, לרגשות ולמנטליות שלך להתפתח לכיוון ממאיר. האם אתה מבין? (כן.) בהיבט אחד, השיתוף היום על נושאים אלה אומר לך לבסס מחשבות והשקפות נכונות שמקורן הוא מהות העניינים האלה עצמם. מכיוון שהשורש והמהות הם בדיוק כאלה, על אנשים להבין אותם ואל להם ללכת שולל על ידי מצגים אלה או על ידי מחשבות והשקפות הנובעות מרגשות ומפזיזות. זהו היבט אחד. ההיבט הנוסף הוא שרק כשאנשים עושים זאת הם יכולים להימנע ממעקפים ומסטיות, ובמקום זאת לחיות את החיים כפי שהם מתרחשים בסביבה שבה האל שולט ומתזמר. לסיכום, אנשים יוכלו להשליך מעליהם את העול הזה שמגיע מהוריהם, לוותר עליו ולהיות מסוגלים להתמסר לתזמוריו ולהסדריו של האל רק על ידי קבלה של המחשבות וההשקפות הנכונות האלה ושל הנחייתן. על ידי כך, אדם יכול לחיות בחופשיות רבה יותר וללא כבלים, בשלווה ובשמחה, במקום להיות מוּנָע תמיד על ידי ההשפעות של הפזיזות, הרגשות או המצפון. אחרי שדנו כה רבות בנושא, האם עכשיו יש לך הבנה מסוימת לגבי העול שיוצרות ציפיות ההורים? (כן.) עכשיו, כשיש לך הבנה מדויקת, האם הרוח שלך לא מרגישה הרבה יותר רגועה ומשוחררת? (כן.) כאשר תהיה לך הבנה אמיתית וקבלה והתמסרות אמיתיות, הרוח שלך תשתחרר. אם תמשיך להתנגד ולסרב, או אם תתייחס לאמיתות האלה רק כתיאוריה במקום להתייחס לעניינים האלה בהתבסס על עובדות, יהיה לך קשה לוותר. תהיה מסוגל לפעול רק על פי התזמורים של המחשבות והרגשות של הבשר בהתמודדות עם עניינים אלה; בסופו של דבר תחיה בתוך המלכודת של הרגשות האלה, שיש בה כאב וצער בלבד, ואף אחד לא יוכל להושיע אותך. כאשר מתמודדים עם עניינים אלה ומסתבכים במלכודת רגשית זו, לאנשים אין מוצא. אתה יכול להשתחרר מההסתבכויות ומהכבלים של הרגשות רק על ידי קבלת האמת, נכון? (כן.)

בנוסף לציפיות ולגישות השונות של ההורים בכל הנוגע ללימודים ולקריירה של ילדיהם, יש להם גם ציפיות שונות בנוגע לנישואין, הלא כן? מהן חלק מהציפיות הללו? שתפו בבקשה. (בדרך כלל, הורים יגידו לבתם שבעלה לעתיד חייב לפחות להיות עשיר, שיהיו לו בית ומכונית, ושהוא יהיה מסוגל לדאוג לה. כלומר, עליו להיות מסוגל לענות על הצרכים החומריים של בתם וגם שתהיה לו תחושת אחריות כלפיה. אלה הם הקריטריונים לבחירת בן זוג.) חלק מהדברים שהורים אומרים מגיעים מהחוויות שלהם עצמם, ולמרות שהם חושבים על טובתך, עדיין יש כמה בעיות. להורים יש גם דעות והעדפות משלהם בכל הנוגע לציפיות שלהם מהנישואין שלך. הם דורשים מבנותיהם למצוא בן זוג שלכל הפחות יהיו לו כסף, מעמד ויכולת, ושהוא יהיה בעל השפעה, כדי שאחרים לא יתייחסו אליהם בגסות מחוץ לבית. ואם אחרים יתעמרו בך, אדם זה חייב להיות מסוגל לעמוד מולם ולהגן עלייך. יתכן שתאמרי: "לא אכפת לי. אני לא אדם חומרני כל כך. אני רק רוצה למצוא מישהו שיאהב אותי ושאני אֹוהַב אותו". על כך ההורים שלך יאמרו: "למה את כל כך טיפשה? למה את כל כך תמימה? את צעירה וחסרת ניסיון, ואינך מבינה את הקשיים בחיים. האם שמעת אי-פעם את האמרה 'הכל משתבש אצל זוג עני'? בחיים תהיי זקוקה לכסף בשביל דברים שונים; האם את חושבת שתחיי חיים טובים אם לא יהיה לך כסף? את צריכה למצוא מישהו עשיר ובעל יכולת". את עונה: "אבל אפילו על אנשים עשירים ומוכשרים אי אפשר להסתמך". הורייך עונים: "גם אם אי אפשר להסתמך עליהם, עלייך לדאוג קודם כל לצרכים הבסיסיים שלך. יהיה לך כל מה שתרצי לאכול וללבוש. תאכלי היטב ותהיי לבושה היטב, וכולם יקנאו בך". את משיבה: "אבל נפשי לא תהיה מאושרת". על כך אומרים הורייך: "מהי בכלל נפש? איפה היא? אז מה אם הנפש שלך לא תהיה מאושרת? כל עוד תרגישי בנוח מבחינה פיזית, זה כל מה שחשוב!" יש אנשים אשר בשל נסיבות חייהם הנוכחיות מעדיפים להישאר רווקים. למרות שהם די מבוגרים הם לא רוצים לצאת לפגישות, ובוודאי שלא להינשא. הדבר גורם להורים שלהם חרדה, ולכן הם תמיד דוחקים בהם להתחתן. הם מארגנים עבורם פגישות עיוורות ומציגים בפניהם בני זוג פוטנציאליים. הם עושים הכול כדי למצוא במהירות אדם מתאים ומכובד שילדיהם יוכלו להתחתן איתו; גם אם הם לא מתאימים מאוד, לכל הפחות הכישורים שלהם חייבים להיות טובים, כגון מישהו שהוא בוגר אוניברסיטה, בעל תואר שני או דוקטורט, או שהוא למד בארץ אחרת. יש אנשים שלא יכולים לסבול את ההצקות של הוריהם. בהתחלה הם חושבים שזה נהדר שהם רווקים ושהם צריכים לדאוג רק לעצמם. במיוחד לאחר שהם מתחילים להאמין באל, הם עסוקים מאוד מדי יום בביצוע חובותיהם ואין להם זמן לחשוב על הדברים האלה, ולכן הם לא יוצאים לפגישות ולא מתכוונים להתחתן בעתיד. עם זאת, הם לא יכולים להתגבר על הביקורת שהוריהם מעבירים עליהם. ההורים שלהם לא מסכימים, תמיד דוחקים בהם ולוחצים עליהם. בכל פעם שהם רואים את ילדיהם הם מתחילים להציק: "את יוצאת עם מישהו? יש מישהו שהתלהבת ממנו? מהרי והביאי אותו הביתה כדי שנוכל לבדוק אותו עבורך. אם הוא מתאים, פשוט קישרי כבר את הקשר ביניכם; את לא נעשית יותר צעירה! נשים לא מתחתנות אחרי גיל שלושים וגברים לא מחפשים בת זוג אחרי גיל שלושים וחמש. מה את מנסה לעשות, להפוך את העולם? אם לא תתחתני, מי ידאג לך כשתזדקני?" הורים תמיד דואגים, מעסיקים את עצמם בעניין זה, רוצים שתחפשי אדם כזה או אחר ודוחפים אותך למצוא בן זוג ולהתחתן. אחרי שאתם אכן מתחתנים, הורייך ממשיכים להטריד אותך: "מהרי להביא ילד לעולם בעודי צעירה. אני אטפל בילד בשבילך". את אומרת: "אני לא צריכה שתטפלי בילדים שלי. אל תדאגי". אמך משיבה: "מה זאת אומרת 'אל תדאגי'? מהרי להביא ילד! לאחר שהוא ייוולד אני אטפל בו בשבילך. כשהוא יגדל קצת את תוכלי לעשות זאת". לא משנה מה הציפיות של הורים מילדיהם – לא משנה מהן עמדות ההורים או אם הציפיות האלה נכונות – ילדיהם תמיד מרגישים שזהו עול עליהם. אם הם אכן יקשיבו להוריהם, הם ירגישו אי-נוחות ואומללות. אם הם לא יקשיבו להוריהם, הם ירגישו נקיפות מצפון: "ההורים שלי לא טועים. הם כל כך מבוגרים והם לא זוכים לראות אותי מתחתנת או מביאה ילדים. הם עצובים ולכן הם דוחקים בי להתחתן ולהביא ילדים. זו גם האחריות שלהם". לכן, כשמדובר בהתמודדות עם ציפיות ההורים בהקשר זה, לאנשים יש תמיד תחושה מעורפלת עמוק בתוכם שזהו עול. בין אם הם מקשיבים או לא, נראה שזה לא נכון, ובכל מקרה הם מרגישים שאי ציות לדרישות או לרצונות של הוריהם הוא מאוד מביש ולא מוסרי. עניין זה מעיק על מצפונם. יש הורים שאף מתערבים בחיי ילדיהם: "מהרי להתחתן ולהביא ילדים. הביאי לי קודם נכד גדול ובריא". בדרך זו הם אפילו מנסים להתערב במין התינוק. יש גם הורים שאומרים: "כבר יש לך בת, הזדרזי והביאי לי נכד, אני רוצה גם נכד וגם נכדה. את ובן זוגך עסוקים כל היום באמונה באל ובביצוע חובותיכם. אינכם עושים את העבודה הראויה שלכם; להביא ילדים זה עניין גדול. האם אינך יודעת ש'מבין שלושת החטאים בחובה כלפי הורים, היעדר יורש הוא הגרוע ביותר'? האם את חושבת שדי ללדת רק בת? כדאי שתמהרי ושתביאי לי גם נכד! את הילדה היחידה במשפחה שלנו; אם לא תביאי לי נכד, האם השושלת המשפחתית שלנו לא תגיע לסופה?" את מהרהרת, "זה נכון, אם השושלת המשפחתית תסתיים בי, האם לא אאכזב את אבותי?" אם כך, לא להתחתן זה לא בסדר, ולהתחתן אך לא להביא ילדים, גם זה לא בסדר; אך גם לא מספיק טוב שתהיה לך בת, עלייך להביא בן. יש אנשים שקודם נולד להם בן אך ההורים שלהם אומרים, "ילד אחד זה לא מספיק. מה אם יקרה משהו? הביאי עוד ילד כדי שהם יוכלו להיות חברים". כשהורים מדברים אל ילדיהם, דבריהם הם חוק והם יכולים להיות בלתי הגיוניים לחלוטין ולבטא את ההיגיון המעוות ביותר – וילדיהם פשוט אובדי עצות לגבי אופן ההתמודדות איתם. הורים מתערבים בחיי ילדיהם ומעבירים ביקורת על עבודתם, נישואיהם ועמדותיהם כלפי דברים שונים. הילדים יכולים רק לבלוע את כעסם. הם לא יכולים להסתתר מהוריהם או להתנער מהם. הם לא יכולים לנזוף בהוריהם או לחנך אותם – אם כך, מה הם יכולים לעשות? הם סובלים זאת, מנסים לפגוש אותם לעתים רחוקות ככל האפשר, ואם הם חייבים להיפגש הם נמנעים מלהעלות את הנושאים האלה. אם העניינים האלה אכן יעלו, הם מיד יקטעו אותם וילכו להסתתר במקום כלשהו. עם זאת, יש אנשים שמסכימים לדרישות הוריהם כדי לעמוד בציפיותיהם ולא לאכזב אותם. יתכן שבעל כורחך תמהרי לצאת לפגישות, להינשא ולהביא ילדים. אך לא מספיק שיהיה לך ילד אחד; עלייך להביא לעולם כמה ילדים. את עושה זאת כדי לספק את דרישות הורייך וכדי להביא להם אושר ושמחה. לא משנה אם ניתן לספק את רצון ההורים, דרישותיהם מהוות מטרד עבור כל ילד. הורייך לא עושים שום דבר נגד החוק ואת אינך יכולה להעביר עליהם ביקורת, לדבר על כך עם מישהו אחר, או לדבר איתם בהיגיון. כשאת מיטלטלת כך הלוך ושוב, העניין הופך לעול עלייך. את מרגישה תמיד שכל עוד אינך יכולה לעמוד בדרישות הורייך להינשא ולהביא ילדים, מצפונך לא יהיה נקי מול הורייך ואבותייך. אם לא נענית לדרישות הורייך – כלומר, לא יצאת לפגישות, לא התחתנת, לא הבאת ילדים לעולם ולא המשכת את השושלת המשפחתית כפי שהם ביקשו – תרגישי בתוכך לחץ. תוכלי להירגע מעט רק אם הורייך יאמרו שהם לא יתערבו בעניינים האלה ויתנו לך חופש לקבל דברים כמות שהם. עם זאת, אם המשוב החברתי מהמשפחה המורחבת שלך, מחברייך, מבני כיתתך, מעמיתייך ומכל אחד אחר מגנה אותך, והם מדברים עלייך מאחורי גבך, גם זהו עול עבורך. כשאת בת 25 ולא נשואה, אינך חושבת שזה משנה הרבה, אבל כשאת מגיעה לגיל 30 את מתחילה להרגיש שזה לא כל כך טוב, ולכן את נמנעת מבני המשפחה ומהקרובים האלה ולא מעלה את הנושא. ואם בגיל 35 עדיין אינך נשואה, אנשים יאמרו: "מדוע את לא נשואה? האם משהו לא בסדר איתך? את קצת מוזרה, נכון?" אם את נשואה אבל לא רוצה להביא ילדים, הם יאמרו: "למה לא נולדו לכם ילדים אחרי שהתחתנתם? אנשים אחרים מתחתנים ויש להם בת ואז נולד בן, או שיש להם בן ואז בת. למה את לא רוצה ילדים? מה הבעיה שלך? האם אין לך רגשות אנושיים? את בכלל אדם נורמלי?" בין אם הנושאים האלה מגיעים מההורים או מהחברה, הם הופכים לעול עבורך בסביבות וברקעים שונים. את מרגישה שאת טועה, במיוחד בגיל הספציפי שלך. לדוגמה, אם את בת שלושים עד חמישים ועדיין אינך נשואה, את לא מעזה לפגוש אנשים. הם אומרים, "האישה הזאת מעולם לא הייתה נשואה, היא רווקה זקנה, אף אחד לא רוצה אותה, אף אחד לא יתחתן איתה". "הבחור הזה, מעולם לא הייתה לו אישה כל חייו". "למה הם לא התחתנו?" "מי יודע, אולי משהו לא בסדר איתם". את מהרהרת, "אין בי שום דבר רע. אם כך, למה לא התחתנתי? לא הקשבתי להורים שלי ואני מאכזבת אותם". אנשים אומרים: "הבחור הזה לא נשוי, הבחורה הזאת לא נשואה. תראו כמה ההורים שלהם מעוררי רחמים עכשיו. להורים אחרים יש נכדים ונינים, אבל הם עדיין רווקים. אבותיהם בטח עשו משהו נורא, לא? הם משאירים את המשפחה ללא יורש, נכון? לא יהיו להם צאצאים שימשיכו את השושלת המשפחתית. מה הבעיה של המשפחה הזאת?" לא משנה עד כמה נחושה הגישה הנוכחית שלך, כל עוד את אדם רגיל בן תמותה, ואין לך מספיק אמת כדי להבין את העניין הזה, במוקדם או במאוחר הדבר יטריד אותך ויפריע לך. כיום יש בחברה הרבה אנשים בני 34 או 35 שעדיין אינם נשואים, וזה לא עניין גדול. עם זאת, יש פחות אנשים בגיל 35 או 36 ומעלה שאינם נשואים. בהתבסס על טווח הגילאים הנוכחי של אנשים לא נשואים, אם את מתחת לגיל 35, יתכן שתחשבי, "זה נורמלי לא להיות נשואה, אף אחד לא אומר דבר על כך. אם ההורים שלי רוצים להגיד משהו, שיגידו. אני לא מפחדת". אבל ברגע שתעברי את גיל 35 אנשים יסתכלו עלייך אחרת. הם יאמרו שאת רווקה, בודדה או אישה לא שלמה, ולא תוכלי לשאת זאת. העניין הזה יהפוך לעול עלייך. אם אין לך הבנה ברורה או עקרונות מוגדרים ליישום בפועל בעניין זה, במוקדם או במאוחר הוא יהפוך למטרד עבורך או שהוא ישבש את חייך בתקופה מסוימת. האין הדבר כרוך באמיתות מסוימות שאנשים צריכים להבין? (כן.)

במונחים של נישואים והבאת ילדים לעולם, אילו אמיתות על אנשים להבין על מנת לוותר על העול שהעניינים האלה יוצרים? קודם כול, האם בחירת בן זוג לנישואים נקבעת על פי רצונו של אדם? (לא.) אינך יכולה פשוט לפגוש את סוג האדם שאותו את רוצה, והאל בהחלט לא יכין עבורך בדיוק את סוג האדם שאת רוצה. במקום זאת, האל כבר קבע מי יהיה בן זוגך לנישואים; מי שנועד להיות בן זוגך, הוא זה שיהיה. אל לך להיות מושפעת מכל התערבות שמקורה בצרכים של הורייך, או מהתנאים שהם מציגים. בנוסף, האם בן הזוג לנישואים שהורייך מבקשים ממך למצוא, שיהיה גם עשיר וגם בעל מעמד גבוה, יכול לקבוע את עושרך ומעמדך העתידיים? (לא.) הדבר לא אפשרי. יש לא מעט נשים שנישאו למשפחות אמידות ובסופו של דבר גורשו ונברו בזבל ברחובות. הן מנסות ללא הרף לטפס בסולם החברתי ולהשיג עושר ויוקרה, ומוצאות את עצמן עם מוניטין הרוס ובמצב הרבה יותר גרוע אפילו מאנשים רגילים. הן מעבירות את ימיהן באיסוף בקבוקי פלסטיק ופחיות אלומיניום לתוך שק זול שהן סוחבות, מחליפות אותם בכמה דולרים, ולבסוף הן קונות קפה בבית קפה כדי שיוכלו להרגיש שהן עדיין חיות חיים של אדם עשיר. איזו אומללוּת! נישואים הם מאורע משמעותי בחייו של אדם. בדיוק כמו סוג ההורים שנועד להיות לאדם, נישואים לא מבוססים על הצרכים של הורייך או של משפחתך, והם גם לא מבוססים על טעמך האישי ועל ההעדפות שלך; האל קובע זאת לחלוטין. את תפגשי את האדם הנכון בזמן הנכון; בזמן המתאים תפגשי את האדם המתאים לך. כל ההסדרים האלה של העולם המיסטי הבלתי נראה נמצאים תחת שליטתו וריבונותו של האל. בעניין זה, אל לאנשים להקשיב להסדרים של אחרים, לאפשר לאחרים לכוון אותם, לתמרן אותם או להשפיע עליהם. לכן, כשמדובר בנישואים, לא משנה אילו ציפיות יש להורייך ולא משנה אילו תוכניות יש לך, אל לך להיות מושפעת – לא מהורייך ולא מהתוכניות שלך-עצמך. העניין הזה צריך להתבסס לחלוטין על דבר האל. אין זה משנה אם את מחפשת בן זוג או לא – אפילו אם את מחפשת בן זוג, הדבר צריך להיעשות על פי דבר האל, לא על פי הדרישות או הצרכים של הורייך ולא בהתאם לציפיות שלהם. אם כן, כשמדובר בנישואים, הציפיות של הורייך לא צריכות להפוך לעול שלך. מציאת בן זוג לנישואים משמעותה נטילת אחריות לשארית חייך וחיי בן זוגך; מדובר בהתמסרות לתזמוריו ולהסדריו של האל, ולא בעמידה בדרישות ההורים או בציפיותיהם. הציפיות של הורייך לא אמורות לקבוע אם תחפשי בן זוג, ואיזה סוג של בן זוג. להורים שלך אין זכות לשלוט בך בעניין זה; האל לא נתן להם את הזכות לארגן את נישואייך מההתחלה ועד הסוף. אם את מחפשת בן זוג לנישואים, עלייך לעשות זאת על פי דברי האל; את חופשייה לא לחפש בן זוג אם את בוחרת בכך. את אומרת: "בכל חיי, בין אם אבצע את חובותיי ובין אם לא, אני פשוט מעדיפה להיות רווקה. להיות בגפי זה כל כך משחרר – כמו ציפור, אני יכולה לפרוש כנפיים ולהמריא בקלות. אני לא נושאת עול של משפחה ואני לבד בכל מקום שאליו אני הולכת. זה נהדר! אני לבד, אבל אני לא בודדה. האל איתי והוא מלווה אותי; אני לא בודדה לעתים קרובות. לפעמים מתאים לי להתנתק לגמרי, גופי זקוק לכך. אין זה דבר רע לקחת רגע כדי להתנתק לחלוטין. מדי פעם, כשארגיש ריקנות או בדידות, אבוא בפני האל כדי לדבר איתו מלב אל לב ולחלוק איתו כמה מילים. אקרא את דבריו, אלמד מזמורים, אצפה בסרטוני עדויות על התנסויות בחיים ואצפה בסרטים מבית האל. זה יהיה נהדר ולאחר מכן לא ארגיש בודדה. לא אכפת לי אם בהמשך אהיה בודדה או לא. בכל מקרה, כרגע אני לא בודדה; יש סביבי אחים ואחיות רבים שאיתם אני יכולה לנהל שיחות מעומק הלב. חיפוש אחר בן זוג לנישואים יכול להיות מטריד למדי. אין הרבה אנשים רגילים שיכולים באמת ובתמים לחיות חיים טובים, ולכן אני לא רוצה לחפש בן זוג. אם אמצא מישהו ולא נצליח בנישואינו ונתגרש, מה הייתה מטרת כל הטרחה הזאת? מכיוון שכבר ראיתי לאשורה את הנקודה הזאת, עדיף לי לא לחפש בן זוג. אם המטרה של מציאת מישהו להתחתן איתו היא רק אושר ושמחה זמניים, ובסופו של דבר בכל מקרה צריך להתגרש, זו טרחה בלבד ואינני מוכנה להשלים עם טרחה כזו. באשר לנושא של הבאת ילדים לעולם, כבן אדם – ולא רק ככלי להולדת יורשים – אין זו אחריותי או חובתי להמשיך שושלת משפחתית כלשהי. מי שרוצה להמשיך את השושלת המשפחתית שלו, שיעשה זאת. אין שם משפחה ששייך רק לאדם אחד". מה זה משנה אם השושלת המשפחתית נקטעת? האין זה רק עניין של שמות משפחה של הבשר? אין קשרים בין נשמות; אין ביניהן קשרי ירושה או המשכיות מהותיים. המין האנושי חולק אב קדמון אחד; כולם צאצאים של אותו אב קדמון, כך שאין חשש שהשושלת של המין האנושי תסתיים. המשך שושלת אינו באחריותך. אנשים צריכים לחתור ללכת בנתיב הנכון בחיים, לחיות חיים חופשיים ומשוחררים, ולהיות יצירי בריאה אמיתיים. להיות מכונה לריבוי המין האנושי זה לא עול שעלייך לשאת. כמו כן, אין זו אחריותך ללדת או להמשיך שושלת משפחתית למען משפחה כלשהי. האל לא הטיל עלייך את האחריות הזו. מי שרוצה להוליד ילדים, שיוליד; מי שרוצה להמשיך את השושלת שלו, יכול לעשות זאת; מי שמוכן לקחת על עצמו את האחריות הזאת, יכול לקחת אותה על עצמו; זה לא קשור אלייך. אם אינך מוכנה לקחת על עצמך את האחריות הזאת ואינך מוכנה למלא את המחויבות הזאת, זה בסדר, זו זכותך. האין זה נאות? (כן.) אם הורייך ממשיכים להציק לך, את יכולה לומר להם: "אם אתם מתרעמים על כך שאני לא יולדת ילדים ולא ממשיכה עבורכם את השושלת המשפחתית, מצאו דרך להביא ילד נוסף ותנו לו להמשיך את השושלת. בכל מקרה, אין זה מענייני; אתם יכולים להטיל זאת על מי שאתם רוצים". לאחר שתאמרי זאת, האם הורייך לא יישארו ללא מענה? כשמדובר בנישואי ילדיהם והבאת ילדים לעולם, הורים צריכים לדעת בגילם המתקדם, בין אם הם מאמינים באל ובין אם לאו, שעושרו או עוניו של אדם, מספר ילדיו ומצבו המשפחתי בחיים נקבעים על ידי השמיים; כולם נקבעו מראש והם לא דבר שמישהו יכול להחליט לגביו. לכן, אם הורים דורשים כך דברים מילדיהם בתוקף, אין ספק שהם הורים בורים, הם טיפשים וחסרי מודעות. בהתמודדות עם הורים טיפשים וחסרי מודעות, התייחסי למה שהם אומרים פשוט כמו לנשיפת אוויר, תני לזה להיכנס לאוזן אחת ולצאת מהאוזן השנייה, ובזאת הדבר יסתיים. אם הם מציקים יותר מדי, את יכולה לומר: "בסדר, אני מבטיחה לך שמחר אני אתחתן, שמחרתיים יהיה לי ילד, ויום אחרי זה אתן לך להחזיק בידייך נין. מה דעתך?" פשוט 'תמרחי' אותם ואז הסתובבי ולכי. האין זו דרך רגועה להתמודד עם הדבר? בכל מקרה, עלייך להבין לעומק את העניין הזה. באשר לנישואים, תחילה נניח בצד את העובדה שנישואים נקבעים על ידי האל. גישתו של האל לעניין הזה היא להעניק לאנשים עצמם את הזכות לבחור. אתה יכול לבחור להיות רווק או לבחור להינשא; אתה יכול לבחור בחיי זוגיות, או להקים משפחה גדולה. זהו חופש הבחירה שלך. אין זה משנה מהו הבסיס שלך לקבלת החלטות אלה או איזו מטרה או תוצאה אתה רוצה להשיג, בקצרה, האל מעניק לך את הזכות הזו; יש לך זכות לבחור. אם אתה אומר: "אני יותר מדי עסוק בעבודה של ביצוע חובותיי, אני עדיין צעיר ואני לא רוצה להתחתן. אני רוצה להיות רווק, להשקיע את כל זמני למען האל ולבצע היטב את חובותיי. אני אתמודד עם הנושא הגדול של נישואים מאוחר יותר – כשאהיה בן חמישים וארגיש בודד, כשיהיה לי הרבה מה לומר אבל לא יהיה לי למי לומר זאת, אז אמצא מישהי", גם זה בסדר והאל לא יגנה אותך. אם אתה אומר: "אני מרגיש שהנעורים שלי חומקים, אני חייב לתפוס את ההזדמנות של סוף תקופת נעורי. כל עוד אני עדיין צעיר, נראה לא רע ויש לי קצת קסם, כדאי שאמהר ואמצא בת זוג שתלווה אותי ותשוחח איתי, מישהי שתוקיר אותי ותאהב אותי, שאיתה אוכל להתחתן ולבלות את ימי", זו גם זכותך. כמובן, יש דבר אחד: אם אתה מחליט להתחתן, ראשית עליך לשקול בקפידה אילו חובות אתה מבצע כעת בכנסייה, אם אתה מנהיג או עובד, אם נבחרת לטפח בבית האל, אם לקחת על עצמך עבודה או חובות חשובות, אילו משימות קיבלת לאחרונה, ומהן נסיבותיך הנוכחיות. אם תתחתן, האם זה ישפיע על ביצוע חובותיך? האם אז זה ישפיע גם על חתירתך אחר האמת? האם זה ישפיע על עבודתך כמנהיג או כעובד? האם זה ישפיע על השגת ישועתך? כל אלה הן שאלות שעליך לקחת בחשבון. למרות שהאל העניק לך זכות כזו, כאשר תממש אותה עליך לשקול היטב איזו בחירה אתה עומד לעשות ואילו השלכות עשויות להיות לבחירה זו. יהיו אשר יהיו ההשלכות שעלולות להתעורר, אל לך להאשים אחרים ואל לך להאשים את האל. עליך לקחת אחריות על ההשלכות של בחירותיך. יש אנשים שאומרים: "לא רק שאתחתן, אני גם רוצה ללדת חבורת ילדים. אחרי שיהיה לי בן תהיה לי בת, ובמשך כל חיינו נחיה באושר כמשפחה ונישאר זה בחברת זה בשמחה ובהרמוניה. כשאזדקן, ילדיי יתאספו סביבי כדי לטפל בי, ואני אהנה מהאושר של חיי משפחה. כמה נפלא זה יהיה! באשר לביצוע חובותיי, חתירתי אחר האמת והשגת ישועה, כל אלה הם דברים משניים. הדברים האלה לא מטרידים אותי כרגע. קודם אסדיר את העניין של הבאת ילדים לעולם". גם זו זכותך. עם זאת, לא משנה אילו השלכות יהיו לבחירה שלך בסופו של דבר, בין אם הן יהיו מרות או מתוקות, חמוצות או חריפות, תהיה חייב לשאת אותן בעצמך. אף אחד לא יישא בתוצאות של הבחירות שלך או ייקח אחריות עליהן, כולל האל. מובן? (כן.) עניינים אלה הוסברו בבירור. בנוגע לנישואים, אתה צריך לוותר על העול שעליו עליך לוותר. אתה חופשי לבחור להיות רווק, אתה גם חופשי לבחור להתחתן ולבחור להביא לעולם ילדים רבים. לא משנה מהי הבחירה שלך, זהו החופש שלך לבחור. מצד אחד, הבחירה להתחתן אין פירושה שבכך גמלת להוריך על טוב ליבם או שמילאת חובת כיבוד אב ואם; כמובן, הבחירה להיות רווק אין פירושה שאתה יוצא נגד הוריך. מצד שני, הבחירה להינשא או להביא לעולם ילדים רבים אינה מרד באל ואינה התרסה נגדו. האל לא יגנה אותך על כך. הבחירה להיות רווק גם לא תהיה הסיבה לכך שהאל יעניק לך ישועה בסופו של דבר. בקיצור, בין אם אתה רווק, נשוי או אם יש לך ילדים רבים, האל לא יקבע על סמך גורמים אלה אם תוכל להיוושע בסופו של דבר. האל לא בוחן את הרקע המשפחתי שלך או את מצבך המשפחתי; הוא בוחן רק אם אתה חותר אל האמת, מהי גישתך כלפי ביצוע חובותיך, כמה מהאמת אתה מקבל ואם אתה מתמסר לה, ואם אתה פועל על פי עקרונות-האמת. בסופו של דבר, האל יניח בצד את מצבך המשפחתי כדי לבחון את נתיב חייך, את העקרונות שעל פיהם אתה חי ואת הכללים שבהם בחרת ולפיהם אתה שורד, כדי לקבוע אם תיוושע. כמובן, יש עובדה אחת שעלינו להזכיר. יש דבר אחד שפועל לטובתם של רווקים וגרושים, כלומר אלה שלא נישאו או יצאו מנישואיהם, והוא שהם לא אחראים על אף אחד ועל שום דבר במסגרת הנישואים. הם לא צריכים לשאת באחריות ובמחויבויות האלה, ולכן הם חופשיים יותר באופן יחסי. יש להם יותר חופש במונחים של זמן, שפע רב יותר במונחים של אנרגיה, ובמידה מסוימת יש להם חופש אישי רב יותר. לדוגמה, כאדם בוגר, כאשר אתה יוצא לבצע את חובותיך, אף אחד לא יכול להגביל אותך – אפילו להורים שלך אין זכות זו. אתה מתפלל לאל בעצמך, הוא יעשה עבורך הסדרים, ואתה תוכל לארוז את חפציך ולעזוב. אך אם אתה נשוי ויש לך משפחה, אתה פחות חופשי. אתה צריך להיות אחראי עליהם. קודם כול, מבחינת תנאי מחיה ומשאבים כספיים, עליך לספק להם לכל הפחות מזון וביגוד, וכשילדיך קטנים עליך לדאוג שהם יילכו לבית הספר. אתה חייב לשאת באחריות זו. במצבים אלה, אנשים נשואים אינם חופשיים מכיוון שעליהם למלא מחויבויות חברתיות ומשפחתיות. הדבר פשוט יותר עבור אלה שאינם נשואים ואין להם ילדים. כשהם מבצעים את חובותיהם בבית האל, הם לא יהיו רעבים ולא יהיה להם קר; יהיו להם גם מזון וגם מחסה. הם לא צריכים להתרוצץ כדי לעבוד ולהרוויח כסף בגלל הצרכים של חיי משפחה. זה ההבדל. בסופו של דבר, כשמדובר בנישואים, הנקודה נשארת זהה: אינך צריך לשאת שום עול. בין אם מדובר בציפיות של הוריך, בהשקפות מסורתיות מהחברה או ברצונות הראוותניים שלך, אינך צריך לשאת שום עול. זכותך לבחור להיות רווק או להתחתן, וזכותך גם להחליט מתי לעזוב את חיי הרווקות ומתי להינשא. האל אינו שופט באופן חד-משמעי בעניין זה. באשר למספר הילדים שיהיו לך לאחר שתתחתן, האל קבע זאת מראש, אך אתה יכול גם לבחור בעצמך על סמך הנסיבות והעיסוקים שלך בפועל. האל לא יכפה עליך כללים. נניח שאתה מיליונר, מולטי-מיליונר או מיליארדר, ואתה אומר: "זו לא בעיה עבורי ללדת שמונה או עשרה ילדים. האנרגיה שלי לביצוע חובותיי לא תיפגע אם אגדל חבורה שלמה של ילדים". אם אינך חושש מהטרחה, קדימה, גדל חבורת ילדים; האל לא יגנה אותך. האל לא ישנה את גישתו כלפי ישועתך בגלל גישותיך בנוגע לנישואים. ככה זה. האם זה ברור? (כן.) יש היבט נוסף, והוא שאם אתה בוחר להיות רווק כעת, אל לך להרגיש עליונות רק משום שאתה רווק ולומר: "אני חבר באליטה של הרווקוּת ויש לי את הזכות לקבל עדיפות לישועה בנוכחות האל". האל לא העניק לך את הזכות הזו, האם זה מובן? יתכן שתאמר: "אני נשוי. האם זה הופך אותי לנחות?" אתה לא נחות. אתה עדיין חבר באנושות המושחתת; לא הושפלת ולא נרמסת משום שהתחתנת, ולא הפכת לאדם מושחת יותר, לאדם שיש קושי להושיע אותו או לאדם שפוגע בלבו של האל יותר מאחרים, דבר שגורם לאל לא לרצות להושיע אותך. כל אלה הן מחשבותיהם והשקפותיהם השגויות של אנשים. למצבו המשפחתי של אדם אין כל קשר ליחס האל כלפיו ולשאלה אם הוא יוכל להיוושע בסופו של דבר. אם כך, למה קשורה השגת הישועה? (היא מבוססת על גישתו של אדם לקבלת האמת.) נכון, היא מבוססת על גישתו של אדם בהתייחסותו לאמת ובקבלתה, ועל השאלה אם הוא מסוגל להשתמש בדברי האל כבסיס ובאמת כקריטריון להתייחסות לאנשים ולדברים, ולהתנהלותו ולפעולותיו. זהו הבסיס למדידת הקץ הסופי של אדם. כעת, משהגענו לנקודה זו בשיתוף שלנו, האם אתם מסוגלים לוותר באופן בסיסי על העול שנושא הנישואים גורם? (כן.) היכולת לוותר עליו תועיל לכם בחתירתכם אחר האמת. אם אינך מאמין בכך, אתה יכול לשאול את אלה שהתחתנו מהי תקוותם לזכות בישועה, והם יאמרו: "הייתי נשוי כל כך הרבה שנים והתגרשתי בגלל אמונתי באל. לא הייתי מעז לומר שאני איוושע". אתה יכול לשאול את אותם צעירים בשנות השלושים לחייהם שלא התחתנו, אבל בשנים הרבות שהם האמינו הם לא חתרו אל האמת והם כמו כופרים. אתה יכול לשאול אותם: "האם אתה יכול להיוושע על ידי האמונה באל בדרך זו?" גם הם לא יעזו לומר שהם יכולים להיוושע. האין זה כך? (כן.)

אלה האמיתות שעל אנשים להבין בנוגע לנישואים. לא ניתן להסביר בבירור במילים ספורות אף אחד מהנושאים ששיתפנו. יש עובדות רבות ושונות שאותן יש לנתח, כמו גם את הנסיבות של סוגים שונים של אנשים. בהתבסס על הנסיבות השונות האלה, לא ניתן להסביר בבירור במילים ספורות בלבד את האמיתות שאנשים צריכים להבין. לכל בעיה יש אמיתות שאנשים צריכים להבין, וכן יש מציאות עובדתית שעל אנשים להבין, ועוד יותר מכך יש להבין גם את המחשבות וההשקפות השגויות שיש לאנשים. כמובן, המחשבות וההשקפות השגויות האלה הן הדברים שעליהם אנשים צריכים לוותר. כאשר תוותר על הדברים האלה, המחשבות וההשקפות שלך בעניין מסוים יהיו חיוביות ומדויקות באופן יחסי. ואז, כאשר תתמודד שוב עם עניין מסוג זה, כבר לא תהיה מוגבל על ידו; לא תהיה מוגבל על ידי כמה מחשבות והשקפות מופרכות ולא הגיוניות והעניין לא ישפיע עליך. הוא לא יכבול אותך ולא יפריע לך; במקום זאת, תוכל להתמודד כראוי עם עניין זה וההערכה שלך לגבי אחרים או לגבי עצמך תהיה מדויקת יחסית. זו התוצאה החיובית שיכולה להתגלם באנשים כשהם מתייחסים לאנשים ולדברים, ומתנהלים ופועלים על פי דברי האל ועל פי עקרונות-האמת. הבה נסיים את השיתוף שלנו כאן להיום. להתראות!

1 באפריל 2023

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב "אתה לא יכול לשלוט אפילו בעצמך".